ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author בעה"ס
%book כתבי בעה"ס. [665-765]. אגרות.
%H אגרות
%letter א
%H אגרת א
%page 665
ב"ה תשעה עשר ימים למב"י בפר"ת בירושלים ת"ו לסדר בקרבתם 
אל ה' וכו' וכו'.
%break
לרעי. .. שליט"א
%break
עתה בעת הצהרים קבלתי מכתבו רשום מיום שמיני בחדש הראשון, 
ודבריך עלי בתורעמותא [בתרעומת] כעני - הוא תפלה המקובלת, 
כאיתא בזוהר [כמו שמובא בזוהר].
%break
כבר הוכחתי לך במכתבי הקודמים, שעד שאתה מוכיחני על שאני 
נמנע מלכתוב, יש לך להוכיח את רפיונך עצמך. 
%break
ראה, שמיום שבעה בשבט עד יום שמונה בניסן, היינו יותר משני 
חודשים, לא כתבת לי כלום. ואנכי כתבתי לך במשך הזמן הזה ד' 
מכתבים, בכ"ב שבט, בעשרה באדר, בר"ח ניסן, ובשמונה בניסן.
%break
ואם הקומץ הזה עדיין משביע את הארי, הוא כמו שכתוב: "כי גבה 
מעל גבה שמר וגבהים עליהם", ולמענה הנדרש בחזקה הימנו, 
אשיבך שהכל מאמינים בהשגחה פרטית, אבל אינם דבקים בה כלל.
%break
הטעם הוא, כי איך אפשר ליחס מחשבה זרה ומטונפת... לבורא ית', 
שהוא תכלית הטוב והמטיב... 
%break
אלא רק לעובדי ה' אמיתיים, נפתח להם בתחילה ידיעה בהשגחה 
פרטית, שהוא היה המסבב כל הסבות שקדמו לזה, מהטובות והרעות 
יחד, ואז המה דבוקים בהשגחה פרטית, כי כל המחובר לטהור-טהור.
%break
וכיון שנתיחד המשגיח על השגחתו, אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב, 
וכולם אהובים וכולם ברורים, כי כולם נושאי כלי ה' מוכנים לפאר גילוי 
יחודו ית', 
%break
וזה נודע בחוש, ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף, שכל הפעולות 
והמחשבות, הן הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה', והוא הכין 
אותם ומפיו יצאו, וזה יוודע לעין כל בגמר התיקון.
%break
אבל ביני לביני היא גלות ארוכה ומאוימה, ועיקר הצרה היא, שכאשר 
רואה איזה גילוי פעולה שלא כשורה, נופל ממדרגתו (ונאחז בשקר 
מפורסם ושוכח שהוא כגרזן ביד החוצב בו) 
%break
כי חושב את עצמו לבעל הפעולה הזו, ושוכח במסבב כל הסבות 
שהכל ממנו, ואין שום פועל אחר בעולם זולתו.
%break
וזהו הלימוד הגם שעמד בה בבחינת ידיעה מתחילה, מכל מקום בעת 
הצורך, לא ישלוט בידיעתו ליחד הכל למסבב, ביחוד, שהוא מכריע 
לכף זכות. וזה כל המענה על מכתבו.
%break
מכבר אמרתי לך פנים בפנים משל אמיתי על ענין ב' הידיעות הנ"ל, 
שבא זה ולימד על זה. ומכל מקום מתגבר ושולט כח ההעלם בינותם. 
%break
כמ"ש חז"ל בהני ב' בדיחי דהוי קדם דרבי, דהוי מבדחי לכל מאן 
דהוה עציב [כמו שאמרו חז"ל באלו שני בדחנים שהיו לפני רֵבִּי שהיו 
מבדחים לכל מי שהיה עצוב].
%break
משל למלך שעבדו נשא חן בעיניו עד שביקש לגדלו ולנשאו על כל 
השרים, כי הכיר בלבו אהבה נאמנה בל - תמוט. אבל אין זה מנימוסי 
המלכות לרומם אדם לרום המעלות בפעם אחת, ובלי סיבה נראית 
לעין. אלא שנימוסי המלכות לגלות טעמו לעין כל בחכמה עמוקה.
%break
מה עשה? הפקיד את העבד לשומר - סף בבתי בראי [בבתים 
החיצונים]. ואמר לשר אחד חכם בחכמת הבדחנות שיתחפש וישים 
עצמו כמורד במלכות, ויצא למלחמה לכבוש הבית בשעה שאין אנשי 
החיל מוכנים.
%break
השר עשה כמצוות המלך, ובתחבולות ובחכמה גדולה שם עצמו נלחם 
על בית המלך. והעבד שומר הסף שם נפשו בכפו, ומילט את המלך, 
ולחם נגד השר בגבורה נפלאה ומסירות נפש עצומה, עד שנגלה לעין 
כל אהבת לבו למלך.
%break
אז פשט השר לבושו, ונעשה שחוק גדול (כי נלחם בעוז רוח ובגבורה 
רבה ועתה נוכח אשר דמיון ולא ממשות היה כאן). וביותר צחקו כאשר 
סיפר השר עמקות הדמיונות מאכזריותו ומרוב הפחד שדימה לעיניו. 
%page 666
וכל פרט ופרט במלחמה נוראה זו היתה לסבב שחוק ושמחה גדולה.
אבל עם כל זה - עבד הוא! ואינו מלומד. ואיך אפשר לנשאו על כל 
השרים ועבדי המלך?
%break
חשב המלך בלבו, ואמר לאותו השר שהוא מחוייב להתחפש בלבושי 
גזלן ורוצח, ויעשה עמו מלחמה כבושה. כי יודע המלך אשר במלחמה 
השניה יגלה לו חכמה נפלאה, עד שיהיה ראוי לעמוד בראש כל השרים.
%break
על כן מינה את העבד לממונה על אוצר המלכות. ואותו השר התחפש 
הפעם בלבוש אכזרי ורוצח. ובא לבוז את גנזי המלך. הממונה 
האומלל נלחם עמו בכל עוז ובמסירות נפש, עד שנתמלאה הסאה. 
%break
אז פשט השר לבושו, ונעשה שמחה גדולה ושחוק עצום בהיכלא 
דמלכא [בהיכל המלך], עוד יותר מקודם. כי מעשי תחבולות השר עד 
פרטיהם מעוררים צחוק רב, מחמת שעתה היה צריך השר להתחכם יותר מלפנים, 
%break
כי עתה ידוע המנהג בעליל שאין שום אכזר במדינת המלך, וכל מיני 
האכזרים אך בדחנים המה, עד שאותו השר בתחבולות עמוקות סיגל 
לו כח התהפכות לבגדי רשע.
%break
אבל ביני לביני, יורש העבד "חכמה" - מידיעה שבסוף. "ואהבה" - 
מידיעה שבתחילה. ואז הוקם לנצחיות.
%break
והאמת שמראה נפלא הוא כל המלחמות, שבאותו הגלות, והכל 
יודעים בטוב פנימיותם שהכל מין בדחנות ושמחה המביאים רק טוב. 
ומכל מקום אין שום תחבולה, להקל על עצמו כובד המלחמה והאיום.
%break
הנה הארכתי לך בזה פנים בפנים, ועתה יש לך ידיעה במשל הזה 
בקצהו האחד, ובעז"ה תבינו גם בקצהו השני.
%break
ועיקר הדבר שאתה רוצה לשמוע דברי עליו, לא אוכל לענות לך כלום, 
וגם על זה המשלתי לך משל פב"פ, כי "מלכותא דארעא כעין מלכותא 
דרקיע [מלכות הארץ כמו מלכות השמים]", אשר ממשות ההנהגה מסורה לשרים, 
%break
מכל מקום הכל נעשה על פי עצת המלך וחתימתו, והמלך עצמו אינו 
עושה יותר, זולת שחותם על התוכנית, שערכו השרים, ואם מוצא 
איזה פגם בתוכנית אינו מתקנו, אלא מושיב שר אחר במקומו, 
והראשון מתפטר ממשרתו.
%break
כמו כן האדם, עולם קטן, ומתנהג ע"פ אותיותיו שנטבעו בו, להיות 
מלכים שלטים על ע' אומות שבו, וז"ס שבספר יצירה, "המליך אות פלוני", 
%break
וכל אות היא כמו שר בשעתו, שעושה הערכות, ומלכו של עולם 
חותמם, ובהיות שהאות טועה באיזה תוכנית, מיד מתפטר 
ממשמרתו, וממליך אות אחר תחתיו.
%break
וז"ס "דור דור ושופטיו", אשר בגמר התיקון, ימלוך אותו האות שנקרא 
משיח, וישלים ויקשר כל הדורות לעטרת תפארת ביד ה', ולפ"ז תבין 
איך אפשר לי להתערב בעסקי מדינה שלך, שכבר. ... ... .. 
%break
מלכים ושופטים, שכל אחד מחויב לגלות כל מה שהוטל עליו לגלות, 
אשר מעברות היחוד. ... ... .. אינו רוצה לתקנם, אני אתקנם 
בתמיהא, אלא בסוד הגלגול יתברר הכל.
%break
ומטעם זה אני משתוקק לשמוע כל מיני החלטותיך בפרטיות 
בחינותיהם, כי בכל פרט ופרט, טמון בו חכמה עמוקה ואם הייתי 
שומע ממך איזה סדרים קבועים הייתי יכול למלאותם ולשמח לבך.
%break
ודע שקשה לי מאד לשמוע לשונך, מפני שאין לך קביעות בשמות 
וברמיזותיהם, וע"כ, אפתח לך פתח בערכי הכינויים, אשר ע"פ משפט 
הכינויים אשר יורוך תמדוד לי בהם משפט חכמתך, ובדרך זה אוכל 
לירד לסוף דבריך.
%break
הנני לערוך הכינויים, כפי שקלטתי מכל מכתביך, שיהיו נקבעים 
בקביעות בינינו, לדעת כל מה שתכתוב בלי עיון כלל, כמו סימנים על 
קנקנים של יין.
%break
ונתחיל משורשא דכל שורשין, עד סיפא דסיפא [ונתחיל משורש כל 
השורשים עד סופו של הסוף], ומסומנים בכללותם חמש דרגות: 
יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש, שכל אלו מקובצים יחד בגוף המתקן, 
והנה יחידה, חיה, נשמה, המה למעלה מהזמן, 
%page 667
והגם שאפילו בלב נברא ימצאום, אבל בבחינת מקיפים מרחוק, ולא 
יבואו בגוף שנמצא בזמן תיקונו, כי גם במקור הנעלם, מובחן שורש: 
ראש, תוך, סוף, שהראש הוא שורש ליחידה, והוא א"ס, כי שם, אפילו 
במקומו לא נתגלה אורו ית', והכל בטל כאור בפני אבוקה.
%break
אחר כך, שורש התוך, והוא שורש לחיה, וה"ס אור אין סוף, דהיינו 
גילוי אורו בשלימות, ובסוד הזמן מושג האור הזה, רק בבחינת החיות 
שבו, וד"ל. ולכן נקרא שורש לחיה.
%break
ואחר כך שורש הסוף, והוא שורש לנשמות, והוא כמו בתחילה ממש, 
סוד אין סוף. 
%break
וכאן נפרס פרוכתא עלאה [פרוכת עליונה], ומתחיל הזמן בסוד "שתא 
אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב [ששת אלפים שנה קיים העולם ואחד 
חרב]", שנקרא: רוח ונפש, ושורשם דבוק בנשמה, אבל מתפשטים גם 
כן למטה, בסוד תורה, זה רוח חיים. 
%break
ומצוה, זו הנפש, אשר הנפש זו הקביעות, בחינת נפישה, והוא כח 
המחבק ומחזק את הגוף במצב קבוע, בכח נוקבות שנטבע בנפש הזו.
%break
והרוח זה הנופח רוחי חיים ואור תורה בדיוקנא דנוקבא. ועוד 
בשורשא מבואר הסוד "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש 
חיה", דהיינו, הרוח עולה לנשמה, ומקבל ממנה חיים, באור פני מלך, 
ומביא חיים אלו לנפש, ובשעה זו נקראת, נפש חיה.
%break
וכן הסדר בכל הזווגים בז' נוקבין דרישא [בשבע נוקבין של הראש], 
ובב' דלתתא שבנפש [ובשניים שלמטה שבנפש], וז"ס "אלקים מושיב 
יחידים ביתה", דהיינו, בהתגלות כח נוקבות, שע"י "כל כבודה בת 
מלך פנימה".
%break
והנה עיקר התיקונים והעבודה הוא לגלות כחות דנשמה, שנקרא 
בזהר: "עלמא עילאה [עולם עליון]", וגם זה שייך לבחינת מקור 
הנעלם, בסוד שורש הסוף כנ"ל. 
%break
וכל זווג הוא התגלות אור אחד במציאות עלמא עילאה [עולם עליון], 
שז"ס "אשר בנינו כנטעים מגדלים בנעוריהם", דהיינו, בסוד העיבור 
בעלמא עילאה [עולם עליון], וע"י זווג. ... ... .. לתתאין [לתחתונים]. .. 
%break
כך עלה במחשבה, שסיפא דרישא [שסוף הראש] המקור הנעלם, 
ישלים על כל המאורות. ... .. המשך מספר אוצר ידיעות. עצם השכל 
הוא נפש אדם, וכל האדם, כי בה נגדר כולו, והיוצא ממנה היא 
לבושיה ומשמשיה, מהם ענפים לה, מהם כזרים נחשבו לה.
%break
והנה הכח הזה, הגם שבנפשו הוא, מכל מקום לא יראה אותו, ונעלם 
מעין כל חי. ואל תתמה על זה, כי העין הוא בחינה שלטת, החשובה 
מכל החושים, ומכל מקום לא יראו את עצמם לעולם, אלא מרגישים 
מציאותם בהחלט, באופן שהראיה לא הייתה מוסיפה להם ידיעה כלל, 
%break
ולכן לא נברא דבר לבטלה, כי הם להם ההרגש, ואין צורך להוסיף על 
חוש ההרגש.
%break
כמו"כ הכח הנפשי, שהוא עצמו של אדם, לא ניתן לו שום הבחנה 
בחושים, כי די לו על כל פנים, להרגש מציאותו, ושום ב"א לא יסתפק 
במציאות עצמו, שיהיה צריך לעדות חושיו, 
%break
(והטעם שאין הרגש בלי תנועה, ר"ל שלפעמים יפסק ההרגש, 
ובעצמותו לא שייך תנועה, א"כ דומה יותר לידיעה מוחלטת). 
%break
וטעות גדולה לדמות צורת עצם השכל, לצורת השכלה הנאחזת 
במיעוטה לעיני הדמיון, כי זה שקר מוחלט, היות והשכלה זו, היא כמו 
אור יוצא ופועל, ובהמשך פעולתו נבחן ג"כ הרגש אורו, עד שמסיים 
פעולתו ונאבד אורו.
%break
מזה תשכיל, שההשכלה הנרגשת בעת פעולתה, היא רק ענף קטן 
וחלוש ממנה, (הרגש עצמותי הוא בחינת ידיעה, כי כח ההרגש הוא 
ג"כ חוש, בבחינת יוצא פועל, והרגש עצמותי אינו צריך לו) ואין לו שום 
דמיון לעצמותה, לא בכמות ולא באיכות, 
%break
כמו האבן המוכה ומגלה ניצוצי אור, שהתחדשו מהתפעלות כח 
המחבק הכללי שבאבן, והגם שבצורת כח המחבק שבו אין מין אור כלל. 
%break
כמו"כ עצם השכל, הוא כח הכללי שבאדם, ונגלה ענפים משונים 
הימנו, כמו בגבורה וכח, בחום ובאורה, לפי חוקי המעשה הנפעל על ידו.
%page 668
והגם שאנו מכנים אותה, בשם "נפש השכלית", או "עצם השכל", הוא 
מפני, שהשכל הוא ג"כ ענף ממנה, והוא החשוב שבעולם, כי "לפי 
שכלו יהלל איש", וכיוון שאין לך נותן מה שאין בו, על כן אנו מגדירין 
אותה, בשם שכל. 
%break
כלומר, עכ"פ לא פחות משכל הנרגש, כי היא ענפה וחלק ממנה. והוא 
מולך על יתר ענפיה, ובולע אותם, כנר בפני אבוקה. 
%break
והשכל לא מתחבר בשום פעולה, אבל כל מיני פעולות מתחברים 
ונקבעים בשכל, ומובחן שכל המציאות המה עבדיו, הן במשמעת והן 
להשביחו, כי כולם נאבדים והולכים, והשכל בכלל, הולך ומתפתח. 
%break
ע"כ כל עסקינו, רק בדרכי השכל ובמשאפותיו, ותו לא מידי [ויותר לא 
צריך].
%break
יהודה ליב
%letter ב
%H אגרת ב
%break
לעצמי ובשרי. .. ירום הודו ותפארתו
%break
עתה באתי למענה למכתבך מל"ג בעומר בצירוף מכתבך מן טו"ב 
סיון, שהשגתי אתמול, ולכן עכבתי מלענות למכתבא דל"ג בעומר, כי 
קויתי שתודיעני סדר שמות קבועות בינינו, כדי לגלות על ידם 
מחשבותינו שבלב, אבל השגתי טענת איני יודע...
%break
ולכן גם עתה לא אוכל להרחיב במילין מחמת יראתי שלא תכשל 
בהבנה, ואחכה לכתוב השלישי, אולי אכריע מבניהם לשון ברור, 
להודיעך אשר בלבבי ולא אחטיא המטרה.
%break
כואב לי על הזמן הרב שהוצאתי בכדי ולמפח נפש, בשלשה מכתבים 
ארוכים הראשון מיום ב' משפטים ב"ך שבט, בו רשמתי לך שיר יפה 
לעבודה, המתחיל: "אכן תדבק לשוני לחכי כל עצמותי ציחו שמן, / 
ומפועל ה' כל שיקוי / וחייתי כל-בו יאומן". וכו'.
%break
מכתב שני מיום ו' תצוה עשרה באדר, בו ביארתי מדרש פליאה, 
"הגמון אחד שאל לחד מן אלין דבית סליני [הגמון אחד שאל לאחד 
מבית סליני] א"ל [אמר לו] מי תופס המלכות אחרינו (ור"א) 
%break
הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו: "ואחר כן יצא אחיו" וכו' אמרו 
ראו דברים ישנים מפי זקן חדש". וביארתי האמת המופלא בדברים 
הללו.
%break
מכתב השלישי מיום ג' ויקרא, בו ביארתי את הפלוגתא דב"ש וב"ה 
[המחלוקת של בית שמאי ובית הילל] ב"כיצד מרקדין לפני הכלה".
%break
גם שיר אמיתי קולע אל המטרה, המתחיל: "הכר נא למי החותמת / 
שאלה היא לכל בני ירד / וליקוד אש העלמה מוצאת / כבן עולה או 
כבת מרד".
%break
איני מוצא שום עון בהם שגרמו את אבידתם, זולת שהיית יכול להבין 
בהם שלא כהלכה, מחמת חסרון לשון ברור בינינו, אשר על כן מצוה 
גדולה להפיל את חומת ברזל הזו, המפסקת בינינו, אשר לא ישמע 
איש את שפת רעהו כדור הפלגה.
%break
ומה שהוכחת באריכות מכתבך להראות בעליל שאדני אהבתינו 
מיוסדים על "אהבה מוסתרה" והעלית מזה סוף דבר ברור לדעתך, 
שאין לחוש כלל, לכל קושיותי שהקשתי עליך וזה לשונך מלה במלה:
%break
"אמנם אני איני חושש כלל לקושיתך, ממני עליך, וממך עלי, כולם 
בטלים ומבוטלים, וגם אתה לא תחוש כלל ולא תביט למראה הפנים, 
אלא לגילוי הפנימי שבלב, כדרך האוהב המסתיר כל מחשבות הרבות 
שעוברים בתוך לבו, 
%break
ועושה מקשה אחת חזקה וטובה לדחות ממנו כל המקשאות 
והחריפים והשומים והבצלים, ולא כוונתי במבוקשי זה כדי להרבות 
האהבה או שלא לבטלה כי אהבה במקומה עומדת, תמה ושלימה, 
ובלי שינוי כלל, שעליו אין להוסיף ולא לגרוע.
%break
אולם כדי שלא תמצא בצער בחנם ולמה ועל מה? ובצערך אתה 
תוסיף על צערי, שבוודאי אינך רוצה בצערי, לכן רמזתי לך ב' הטעמים 
האלה כי המה אמת ופשוטים" עכ"ל.
%break
מה אעשה אם לא אוכל לכחד האמת אפילו בשעה שהיא מרה, לכן 
אומר לך האמת: עדיין אין נוחה דעתי כלל, מכל פטומי מליך, ואם יש 
לך צער מזה, מ"מ האמת אהובה לי יותר מכל, וכתוב: "ואהבת לרעך
%page 669
כמוך", "דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך, אל תעשה 
לחברך]", ואיך אשאיר אצלך "דבר מתוק" אם "אינו אמיתי" השנוא לו 
מאוד, וחכי יקיא אותו, כלה כלה יגרש אותו.
%break
ובפרט בענין החשוב שבחשובים, שנקרא "אהבה" שהיא הקשר 
הרוחני בין ישראל לאביהם שבשמים, כמ"ש: "וקרבתנו מלכנו לשמך 
הגדול סלה באמת באהבה", 
%break
וכמ"ש: "הבוחר בעמו ישראל באהבה". וזו תחילת הישועה, וגמר 
התיקון, אשר הבורא ית' מגלה לבריותיו אשר ברא, כל האהבה 
שהיתה מקודם מוסתרת בלבו, כידוע לך למדי.
%break
ולכן מחויב אנכי לגלות לך הפגמים שטעמתי בב' המטעמים שלך: 
בטעם הא' מצד חוט המשולש הנעלה באין ערך על אהבת ריעים 
דעלמא. טעית מאד במשל הזה, להשוות ולהעריך אהבה שורשית 
רוחניית, לאהבת ריעים התלויה בדבר,
%break
שעומדת להבטל בהבטל הדבר. ובטעם הב' הוספת חטא על פשע, 
להסתייע באהבתנו, מצד אהבת ההשתוות הטבעית המצויה עמנו 
במדה מרובה.
%break
ותמה אנכי "מריה דאברהם תלי תניא בדלא תניא [תרגום: אֲדוֹנֵי 
אברהם, תלית את הלימוד בלא מקור!]", כי אהבתנו, שורשית נצחיית 
היא, תולה על אהבת ההשתוות הטבעית, שאפשר להבטל, "וְכָשַׁל 
עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר".
%break
ואני באחד ומי ישיבני, ואומר לך אם ממשיל משלים אתה, לא תמשול 
אהבה "שורשית רוחנית" לאהבת ריעים התלויה באיזה סבה מן 
הסבות, העומדים סוף כל סוף להבטל, אלא לאהבת אב ובנו, שהיא 
גם כן שורשית, בלתי תלויה בדבר.
%break
בא וראה באהבה זו מנהג הפלא ופלא, שלכאורה אם הבן יחיד הוא 
לאביו ואמו, מחויב הבן לאהוב יותר את אביו ואמו, כי מגלין אליו יותר 
אהבה מהורים שיש להם הרבה בנים.
%break
אבל במציאות אינו כן, ונהפוך הוא, שאם הורים נקשרים מאד לבניהם 
בחבלי אהבתם אז ערך אהבת הבנים מוצער ומוקטן מאוד, עד 
שלפעמים נראה בחוש אצל הבנים מסוג אהבה כזו,
%break
"שנכבה בלבם כל רגש האהבה" שזהו מנהג מחוקי הטבע הטבוע 
בעולם, ודו"ק ותמצא.
%break
וטעם הדבר פשוט הוא, כי אהבת אב לבנו היא שרשית טבעית, וכמו 
שהאב חושק שבנו יאהב אותו, כמו כן הבן חושק שאביו יאהב אותו, 
והחשק הזה המצוי בלבבם, גורם להם תמיד בלי הרף בחי' יראה. 
דהיינו, שהאב מתירא מאד שבנו לא ישנא אותו באיזה שיעור,
%break
ואפי' דק מן הדק, וכמו כן הבן מתירא שאביו לא ישנא אותו באיזה 
שיעור, דק מן הדק, באין נבדק.
%break
"ויראה תמידית" זו גורמת להם לגלות מעשים טובים בין איש לרעהו, 
שהאב מתאמץ לגלות אהבתו בפועל בתמידות לעיני בנו, וגם הבן 
מתאמץ לגלות אהבתו בפועל בתמידות ובכל יכלתו לעיני אביו. ובדרך 
זה רגשי האהבה פרין ורבין, בלב שניהם תמיד, 
%break
עד שהאחד מתגבר במעשים טובים על חברו, בשיעור גדול ושלם. 
דהיינו, שאהבת לב מהאב, מתגלית אל הבן בשיעור שלם, שעליו אין 
להוסיף ואין לגרוע.
%break
כשמגיעים למצב זה רואה הבן בלב אביו בחי' "אהבה חלוטה", רצוני 
לומר, שהבן אינו מתירא כלל, שמא תפחת אהבתו, וגם אין לו תקוה 
שתתרבה אהבתו, וזה נקרא "אהבה חלוטה", ואז לאט לאט מתעצל 
הבן לגלות מעשים טובים לעיני אביו, 
%break
ובערך מיעוט מעשים טובים וגילוי אהבה בלב הבן לאביו, "ממש 
בערך הזה יכבו ג"כ ניצוצי "אהבה השורשית", שנחקקה בלב הבן 
מצד הטבע, ונעשה לו טבע שני, קרוב לשנאה ח"ו, כי כל המעשים 
טובים, שאביו עושה עמו, קטנים ושפלים בעיניו, 
%break
כלפי החיוב מצד "אהבה חלוטה" שנבלעה באבריו, וז"ס הכתוב 
"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת" וכו', ודו"ק ביותר כי עמוק וארוך 
הוא.
%page 670
ובהיות שדרכי תמיד לזמר בשבחים למערכות הטבע שהטביע וערך 
הבורא ית' לטוב לנו כל הימים ע"כ אגלה לך טעם המחוקק את הגבול 
הזה, כי לא חפץ רשע הוא ח"ו אלא אדרבה זהו כל פריה ורביה 
שברוחניות, כי עיקר הנרצה מעובדי ה' הוא הדביקות,
%break
ואין ציור דביקות אלא מתוך אהבה ותענוג, כמ"ש: "וקרבתנו מלכנו 
לשמך הגדול סלה באמת באהבה", ובאיזה אהבה אמרו, ב"אהבה 
שלימה", כי אין השלם שורה על החסר, ואהבה שלימה היא היא 
"אהבה חלוטה" כנ"ל.
%break
וא"כ איך יצוייר עוד פריה ורביה בדביקות הנרצה, ועולה ונקנה מכל 
הרפתקאות דעדו עלייהו [שבאו עליהם]: וז"ס שהלביש הקב"ה נשמה, 
בגוף ובחומר עכור, אשר סוף כל סוף נודע לו שלגלות אהבה בפועל 
הוא צריך, 
%break
ובחסרון גילוי אהבה בלב עצמו, כי טבע החומר לכבות מיד כל רגשי 
אהבה הקנוי לו מכבר.
%break
ובדרך זה "השלם שורה על השלם", שיש ידיעה חלוטה באהבה 
חלוטה ושלימה, מצד השכל, ומ"מ אפשר עוד להוסיף באהבה, ובאם 
לא יוסיף אהבה, בטח יגרע ויוכבה כל הקנין שכבר קנה בהחלט, וז"ס 
"והארץ לא תמכר לצמתת" וכו',
%break
וכ"ז דברים כנים ואמתיים מאד, והכנס אותם לאוצר, לאחרית הימים 
בע"ה בקרוב.
%break
עתה בין תבין הרהורי דברים שבלבי עליך. בראותי שאין לך שום 
יראה מקרירות אהבתי אליך, ואהבתי אליך היא אהבה חלוטה, 
ובפירוש רשמו אצבעותיך, 
%break
שאהבתנו תמיד במקומה עומדת "בלי להוסיף ובלי לגרוע" אבל סוף 
דבר הוא שרוחניותנו מלובש בחומר, וטבע החומר להתקרר מחמת 
אהבה חלוטה כנ"ל, והוא חק ולא יעבור. לכן אדרבה אם אתה מרגיש 
אהבתנו על צד השלימות בהחלט מחויב אתה,
%break
עתה להתחיל במעשים בפועל, "לגלות אהבה" מחמת פחד הקרירות 
העולה מהרגש אהבה חלוטה, בשלילת שום יראה: ובדרך זה 
מתרבה החשק, ומתרבה הכפלים שבאהבה, שנקרא "פריה ורביה".
%break
והנה דברי נאמרים על צד הראיה, ו"אין לו לדיין אלא מה שעיניו 
רואות", ושום עיון וספק אין ביכולתו להפר את דברי אלה, ואם אינך 
מרגיש את דברי בלבך, הוא מחמת הטרדות באבידה שלך, אבל 
בשעה שתמצא את האבידה, ותוסר הטרדה אז תסתכל בלבבך, 
%break
ותמצא אותו פנוי מכל רגש אהבה. והוא מחמת חוסר מעשים בפועל 
לגלות את האהבה כנ"ל, וזה ברור. וגם עתה כבר מזדעזעים באיזה 
שיעור דק מן הדק עבותות אהבתנו מחמת "חוסר יראה" מכח הידיעה 
באהבה החלוטה.
%break
וכל זה כתבתי להודיעך דעתי הישרה, כי איך אכחד ממך דבר אמת, 
אבל לא נעלם כלל ממני שדברים הללו אינם מיושבים על לבך 
דהשתא [על לבך של עכשיו], והמה יגעים וארוכים לך, ולהג בשר.
%break
אבל שמעני ויטב לך כל הימים, כי אין חכם כבעל ניסיון, לכן איעצך, 
לעורר בקרבך יראה מקרירות אהבה שבנינו, והגם שהשכל מכחיש 
ציור כזה. אבל הגע עצמך, אם יש תחבולה להוסיף באהבה,
%break
ואינו מוסיף גם זה לגריעותא [לפגם] תחשב: בדומה לאיש הנותן 
מתנה גדולה לרעהו, האהבה המתגלה בלבו בשעת מעשה, אינה 
דומה לאהבה הנשארת בלב, לאחר מעשה, אלא היא הולכת 
ומתקררת יום יום, עד שאפשר לבא לכלל שכחה בברכת האהבה, 
%break
ומחויב מקבל המתנה להמציא תחבולה בכל יום להיות בעיניו 
כחדשות.
%break
וזהו כל עבודתנו, לגלות אהבתנו בקרבנו, בכל יום ויום ממש, שוה 
בשוה כמו בשעת הקבלה, דהיינו, להרבות ולהפרות השכל בתוספות 
מרובות על העיקר, עד שהתוספות ברכה דהשתא [של עכשיו], יהיה 
נוגע בחושים שלנו,
%break
כמו מתנה העיקרית בפעם הראשונה, ולזה צריכים תחבולות גדולות, 
וערוכות לעת הצורך.
%break
וז"ס הכתוב: "בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בוסר ושני בנים 
תקהינה וכו' כל האדם האוכל הבוסר תקהנה שניו", פי', שכל עוד 
שלא באו לידיעה הנ"ל, שלגילוי אהבה צריכים, לא יכלו לתקן חטא 
אביהם, ועל כן אמרו, "האבות אכלו בוסר ושני הבנים תקהנה". ודו"ק.
%page 671
אבל אחר שבאו לידיעה הנ"ל, מיד יזכו לתקן חטא אביהם, וכל פגם 
שימצאו, ידעו כי יחטאו בגילוי אהבה כנ"ל, ועל כן כל יום ויום יהיו 
בעיניהם כחדשים כבפעם הא', שבשיעור גילוי אהבה של אותו יום, 
ימשכו האור עד לחוש,
%break
ואם ירגישו מיעוט בחוש, הוא מתוך אכילת בוסר של אותו יום, כי לא 
גילו באותו יום שיעור אהבה כל צרכן. ואכלו טרם גמר בישול, ועל כן 
נמעט מחושיהם, כי לא שוה כבפעם הא'.
%break
ועיקר הדברים היא הלכתא למשיחא: אבל נוהגים גם בעוה"ז, כי 
באימוץ הלב, לגלות אהבה בינו לבוראו ית', הקב"ה משרה שכינתו 
עליו בסוד הזכירה, בסוד "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך 
וברכתיך", וברבות הזכרון מגופא דעובדא [מעצם המעשה], 
%break
יתרבה החשק והגעגועים, "ורוח אמשיך רוחא ואייתי רוח [רוח מושך 
רוח ומביא רוח]", וחוזר חלילה, עד שמתרבה הזכירה, ומתרבה על 
ידי החשק, ועולה במעשים טובים, ש"כל פרוטה ופרוטה מצטרפת 
לחשבון גדול", שז"ס "הנה זה בא ושכרו אתו ופעולתו לפניו".
%break
הארכתי בזה, אע"פ ששכל קצר הוא בלימוד, אבל לקנות השכל הזה 
עד שיהיה נבלע באיברים, הוא ארוך מאד, אבל הוא הוא כל בחי' 
אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה], שבערך שיעור קנינו תלוי 
מהירות התיקון בעת התיקונים,
%break
וערך גודל פריה ורביה אחר גמר התיקון, במהלך העבודה על צד 
הנרצה.
%break
ואין להרהר אחר דברי, שא"כ "גיורא בארעא ויציבא בשמי שמיא [גֵר 
בארץ ואזרח בשמי השמים]", כי מדת האהבה היא רצונית, שבלב 
תלויה, ואינה שכליית, וא"כ איך יתכן להציגה בראש כל המדרגות 
השכליות כאשר הארכתי.
%break
אבל כל הטועם ורואה, כי טוב ה', הוא עד ראיה בכל הדברים הללו, כי 
בדביקות הבורא ית' קא עסקינן [אנו עוסקים], שיחודו ית' כולל כל 
ההבחנות שבעולם, מ"מ בלי ספק אין ביחודו העצמי שום גשם, ועכ"פ 
שום פסיעה מלבר [מחוץ] מעצם שכלי, 
%break
וע"כ כל הזוכה להדבק בו ית', מתחכם, מפני שדבוק בשכל פשוט, 
ובשעת הדביקות, העובד דבוק בנעבד ית', בתוקף גילוי רצונו ואהבתו 
בלבד. אבל אצלו ית' הרצון והשכל והידיעה ביחוד פשוט, בלי שום 
הבדל בצורה: כחוקי הגשמיים: וזה פשוט.
%break
ואשר ע"כ השגת גילוי אהבתו ית' זו, זו היא ברכת השכל. וד"ל.
%break
ובא ולמד מעובד השלם (ואפילו שלם באתערותא דלעילא 
[בהתעוררות מלמעלה]) ושאל זקניך ויאמרו לך, כי השלם ע"ה שלם 
בכל, ויש לו ידיעה שלימה "בברכה שבעתידות שלו", ומכל מקום אינו 
נחלש כלל מחמת כן, 
%break
מיגיעה בתורה, וחיפוש. ואדרבה אין לך מתיגע בתורה ובחיפוש 
כמוהו. והתירוץ פשוט: שיגיעתו אינו כ"כ לקרב לעצמו העתידות 
הטוב, אלא כל יגיעתו היא בגדר גילוי אהבה בינו לבין קונו, ולכן רגשי 
האהבה פרין ורבין,
%break
ומתגדלים, בכל יום ויום עד שמשתלמת האהבה בבחי' "אהבה 
חלוטה", שזה מעוררו ומביאהו אח"כ לכפול שלימותו, בבחי' 
אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה] וד"ל.
%break
ובדרך אגב אבאר לך סוד הצדקה למסכנא [לעני], שמשובח מאוד 
בזוהר ותיקונים ובחז"ל: אשר אבר אחד נמצא באדם, שאסור לעבוד 
עמו ח"ו, ואפילו אם מצוייר עוד באדם "איזה רצון דק" לעבוד עמו, 
נשאר אבר זה כנגוע ומוכה אלקים,
%break
ונקרא "מסכנא [עני]", שכל זכות קיומו ופרנסתו בעולם, היא שאחרים 
עובדים בעדו, ומרחמים עליו, וז"ס "כל המקיים נפש אחת מישראל 
כאלו קיים עולם מלא", שבהיות האבר סמוך על שולחן אחרים, אין לו 
יותר מקיום נפשו בלבד והבן.
%break
ומ"מ מחשיב הקב"ה כאלו קיים עולם מלא, שזהו עצמו כל ברכת 
העולם ומלואו, שפרין ורבין ומשתלמין רק בכח נפש המסכן הזה, 
שמתקיים ע"י עבודה של אברים אחרים וד"ל.
%break
וז"ס "ויוצא אותו החוצה ויאמר לו הבט נא השמימה וכו', והאמין בה' 
ויחשבה לו צדקה", פירוש, כי בהוציאו אותו החוצה ע"כ היה איזה רצון 
לעבוד באבר זה, ולכן אסר לו העבודה.
%page 672
וז"א: "הבט נא השמימה", ויחד עם זה הובטח בברכת הזרע, והמה 
כמו "ב' הפכים בנושא אחד" כי כל זרעו לברכה, על כרחך מאבר זה 
באים, וא"כ כשאינו עובד, איך ימצא זרע, וז"ע "והאמין בה'", 
%break
דהיינו, שקיבל "ב' קבלות אלו, כמו שהם", הן איסור העבודה בהחלט, 
והן הבטחת ברכת הזרע, וכיצד קיבלם? ע"ז מסיים "ויחשבה לו 
צדקה", דהיינו, כצורת "הצדקה", לעני המתפרנס מעבודות אחרים.
%break
וז"ע ב' המימרות בחז"ל: מר סבר שהקב"ה יעשה עמו צדקה, 
שיקיימיהו ויחיהו בלי עבודה, ומר סבר שאברהם יעשה עם הקב"ה 
צדקה, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, 
%break
כי טרם התיקון נמצא אותו אבר בשמים, ונחשב הצדקה על שם 
התחתון, ובגמר תיקונו לא בשמים היא ואז נחשב נתינת הצדקה 
לעליון. ודו"ק כי אמיתי הוא.
%letter ג
%H אגרת ג 
%break
"ארבעה נכנסו לפרדס", וכו', כי קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו 
אחד, כי הנשמות לא היו בבחינת נשמות, כי כל ענין שם, הוא ענין, 
שבשעה שחברו מחזיר פניו ממנו, קורא אותו בשמו, להשיב פניו אליו.
%break
וכיון שטרם הבריאה היו הנשמות דבוקים בו ית' בשיעור שלם, ונתן 
עליהם עטרות וכתרים, הוד והדר ות"ת, אפילו מה שלא עוררו, כי הוא 
ית' יודע חפצם מאליו ונותן להם, אם כן, מכל שכן שלא שייך לומר 
קריאת שם, 
%break
שזה ענין התערותא דלתתא [התעוררות מלמטה], באיזה צד. ולכן 
הוא בחינת "אור פשוט", כי הכל בתכלית הפשיטות, והיה אור זה מובן 
לכל אדם פשוט, ואפילו למי שלא ראה שום חכמה.
%break
לכן נקראו בסוד חכמים ונבונים "פשט", כי הפשט הוא שורש לכל 
דבר, וממנו לא ידברו סופרים וספרים, שהוא מושכל אחד פשוט 
ומפורסם. והגם שבעלמין תתאין [שבעולמות תחתונים], 
%break
רואים ברשימו של אור הפשוט הנ"ל שתי חלוקות, הוא משום, שחלק 
לבם של עצמם, בסוד "ואנכי איש חלק".
%break
מה שאין כן במקום הנ"ל, אין שום השתנות בכל ציור שתצייר. והרי 
זה דומה למלך שלקח את בנו חביבו פתאום, והעמידהו בפרדס הגדול 
והמופלא שלו, וכיון שפתח בן המלך את עיניו, לא הסתכל במקום 
עומדו כלל, כי מרוב האור שבפרדס, 
%break
נמשך ראיית עיניו למרחקים, הרחק ממנו, כרחוק מזרח ממערב, וכל 
אור עיניו נתן על הבנינים ועל ההיכלות שברחוק ממנו בצד מערב, 
והיה הולך ימים וחדשים, מטייל ומתפלא מרוב התפארת והיקר 
שרואה בצד מערב, שהוא נוכח עיניו.
%break
כעבור מספר חדשים, שקטה רוחו ונתמלא תאותו, ושבע 
מההסתכלות בצד מערב, יישב א"ע וחשב, מה נמצא בכל הדרך 
שעברתי? הפך פניו לצד מזרח, 
%break
הוא הצד שדרך שם נכנס, והוא נרעש! כי כל החמדה וכל היופי, היה 
בסמוך אליו, ואינו מבין א"ע על אשר לא הרגיש כלל בכל זה עד עתה, 
והיה דבוק רק באור המאיר כלפי מערב.
%break
מני אז והלאה היה דבוק באור המאיר פני מזרח, והיה הולך ומטייל 
לצד מזרח, עד שהגיע לשער הכניסה ממש.
%break
עתה תמה על עצמך, ואמור לי החילוק, מימים הנכנסים לימים 
היוצאים, כי כל מה שראה בחודשים האחרונים, ראה גם בחדשים 
הראשונים, אלא מעיקרא [מלכתחילה] היה בלי התפעלות, מחמת 
שהיו עיניו ולבו לאור המאיר כלפי מערב,
%break
ולאחר ששבע כל צרכו, הפך פניו לצד מזרח, ושם עיניו ולבו באור 
המאיר כלפי מזרח ומה נשתנו אלו?
%break
אלא בהיותו על יד שער הכניסה, יש מקום גילוי לפנים הב' שנקרא 
בלשון חכמים "רמז" מלשון "ומה ירמזון עינך", דומה למלך שמרמז 
איזה דבר לבנו חביבו, ומפחידו ברמיזת עין. והבן.
%page 673
והגם שבן המלך לא מבין כלום, ולא רואה כלל הפחד הפנימי הטמון 
ברמז הזה, מכל מקום, מרוב דבקותו עם אביו, מיד נשמט משם לצד 
אחר.
%break
וז"ס שנקרא פנים הב' "רמז" ודו"ק היטב. כי ב' פנים הנ"ל, פשט 
ורמז נרשמים לתחתונים שורש אחד, כמ"ש המדקדקים, שאין תיבה 
שלא יהיה לה שורש משתי אותיות, הנקראים מקור התבה, כי מאות 
אחד אי אפשר להבין שום משמעות, 
%break
ולכן ר"ת פשט רמז הוא "פר", שהוא שורש לפר בן בקר שבעוה"ז, וכן 
פריה ורביה באה משורש הזה והבן.
%break
אחר כך מתגלה והולך פנים השלישי הנקרא בלשון חכמים דרוש, 
וע"כ לא היה כלל דרישה לשום דבר, בסוד "הוא ושמו אחד" כנ"ל. 
אבל בפנים הזה, גורעים ומוסיפים ודורשים ומוצאים, בסוד "יגעתי 
ומצאתי", כנודע לך בעליל. ולכן נחשב המקום הזה לתחתונים.
%break
מפני שיש שם אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה], לא כמו הארת 
פני המזרח למעלה, שהיה בבחינת "טרם יקראו ואני אענה", כי כאן 
היתה קריאה חזקה, ואפילו יגיעה ותאוה, וז"ס "קברות התאוה". 
והבן.
%break
אחר כך מתחיל, פנים הרביעי, הנקרא בלשון חכמים סוד, האמת 
שהוא דומה לרמז, אלא שברמז לא היה כל תפיסה, אלא כצל הנמשך 
אחר אדם כנ"ל. ומכ"ש שפנים הג' של דרוש כבר הלבישו, והבן.
%break
אבל כאן הוא בחינת קלא [קול] בלחש, כמו אשה הרה המריחה... 
לוחשין לה באזנה שיוה"כ היום וכו' כדי שלא יתנענע הולד ויפול. 
ודו"ק.
%break
ואין להקשות שאם כן אדרבה, הוא הסתרת פנים, ולא פנים? כי זה 
"סוד" כמ"ש: "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם", כי לכן כרכר כמה 
כרכורים, עד שלחש לו לשון מדברת כזאת: "טרף נתן ליראיו", ולא 
"טרפה", כמו שלגלג האי לגיון [החייל ההוא]. והבן.
%break
והתירוץ הזה השגת בעצמך, וכתבת לי במכתבך, אלא בבושה 
וצניעות, כי רווק אתה ולאו אורחא דארעא [וזה לא דרך ארץ]. וד"ל.
%break
פסוק זה כיון דאתא לידן [כיון שבא לידינו], אבאר לך אותו, כי זה גם 
קושי' המשורר "סוד ה' ליראיו", ואמאי [ומדוע] דיבר בלשון כזה? 
כקושי' חז"ל שמצאנו שהכתוב מעקם (שמונה) י"ב אותיות, כדי לדבר 
בלשון נקיה כמ"ש: "ובהמה אשר לא טהורה היא וכו'", ע"ש.
%break
ועדיין לא מספיק למשורר תירוצך, כי היה יכול לתת לנשמות כל טוב, 
ובלשון נקיה, כמו שאמר לבן ליעקב: "למה נחבאת לברח ותגנב אתי, 
ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשירים, בתף ובכנור".
%break
על זה עונה המשורר: "ובריתו להודיעם", שז"ס חיתוך ופריעה ואטיפו 
דדמא [והטפת דם]. דהיינו, בפרטיות י"ג בריתות, כי אם לא היה 
הסוד בדרך הזה, אלא בלשון אחר, היה נחסר ד' תיקונים מי"ג תיקוני 
דיקנא, ולא היה נשאר אלא ט' תיקוני דיקנא שבז"א,
%break
ולא היה הז"א מלביש לא"א, כנודע לבאים בסוד ה', וז"ס "ובריתו 
להודיעם", וזה סוד "זכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה".
ונחזור לענינינו, שז"ס "פר" "פרד" "פרדס", שזה סדרם וצירופם, 
מעילא לתתא ודו"ק.
%break
ועתה תבין ענין ארבעה חכמים אלו שנכנסו לפרדס, דהיינו, פנים הד' 
הנקרא "סד", כי לתחתון יש בו מן העליונים שקדמוהו, ולכן נמצאו כל 
ד' פנים כלולים בפנים הד', וסודם, ימין ושמאל, פנים ואחור.
%break
כי ב' פנים הראשונים הם ימין ושמאל דהיינו, "פר" (וז"ס שאמר על גב 
מעלה בהר הבית: "כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום") והם בן 
עזאי ובן זומא, שנשמות אלו ינקו מב' פנים "פר".
%break
וב' פנים אחרונים הם פו"א, והוא רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא 
בשלום, ויפה אמרו: "מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים 
של הלכות".
%break
"ואחור" הוא אלישע בן אבויה שיצא לתרבות רעה. ועל זה אמרו 
חז"ל: "לא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו", כי תרבות רעה היא.
%page 674
וכל מה שנאמר עליהם, הציץ ומת, הציץ ונפגע, ויצא לתרבות רעה, כל 
זה נאמר באותו הדור שנתאספו בסקירה אחת ביחד, אבל נתקנו 
כולם היטב בשלימות זה אחר זה, כנודע לבאי סוד הגלגול. אלא אחר, 
ראה לשונו של חוצפית המתורגמן,
%break
לכן אמר, "שובו בנים שובבים חוץ מאחר", ומקומו ירש רבי מאיר 
תלמידו של רבי עקיבא.
%break
נכון שגם הגמ' מתקשה, איך למד רבי מאיר תורה אצל אחר, ואמרו 
"רמון מצא תוכו אכל קליפתו (אחר) זרק". ויש אומרים שגם הקליפה 
תיקן, בסוד, העלת עשן על קברו. וד"ל.
%break
בזה תבין המימרא [אמרה] של אלישע בן אבויה: "הלומד ילד למה 
הוא דומה? - לדיו כתובה על ניר חדש". דהיינו, נשמת רבי עקיבא. 
והלומד זקן למה הוא דומה? - לדיו כתובה על ניר מחוק". 
%break
אמר על עצמו. וז"ע אזהרתו לרבי מאיר. "עד כאן תחום שבת". שהבין 
ושיער בפסיעותיו של סוסו, כי לא ירד מסוסו לעולם.
%break
וז"ע "פושעי ישראל אין אור [אש] של גיהנם שולטת בהן, ומלאים 
מצוות כרמון", ומביא ק"ו ממזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר 
זהב, עמד כמה שנים, ולא שלטה בו האור [אש], 
%break
וכו' ריקנין שבך מליאין מצוות כרמון על אחת כמה וכמה. ואתיא כמ"ד 
[והולכת כמי שאמר] שהקליפה גם נתקנת.
%break
ודע, שרבי אליעזר הגדול ורבי יהושע, גם הם מנשמות פ"ר. כמו בן 
עזאי ובן זומא, אלא בן עזאי ובן זומא היו בדורו של רבי עקיבא והיו 
תלמידיו, דהיינו מכ"ד אלף. אבל רבי אליעזר ורבי יהושע היו רבותיו. 
וז"ס שבמקום רבי אליעזר היו מטהרין את הטהרות (סוד הפשט), 
%break
שעשו ע"ג תנורו של עכנאי, כי חתכו אותו חוליות חוליות (ח"י חוליות) 
ונתנו חול בין חוליא לחוליא, דהיינו, פנים הג' כחול שוויהו בין חוליא א' 
שהוא פ"ב, ובין חוליא ב' שהוא פ"ד, וממילא אחתא ומודעתא כחדא 
נכללים [אחות ומודע - כאחד נכללים].
%break
ור' טרפון ור' יהושע כחדא [כאחד], הם תלמידיו של רבי אליעזר 
הגדול, ורבי עקיבא כמו נכלל ביניהם, כי יום טוב שני לגבי יום טוב 
ראשון כחול שוינהו רבנן [כיום חול השווהו חכמים], כי "הדרוש" לגבי 
"רמז", כשרגא בטיהרא [כנר בצהריים].
%break
אבל חכמי דורו, טמאו כל אלו הטהרות, ושרפו אותן, ורבי אליעזר 
הגדול הוכיח באמת המים שעלה מימיו, כי חכם גדול היה רבי יהושע 
וכותלי בה"מ יוכיחו, 
%break
והתחילו ליפול מפני כבודו של רבי אליעזר ולא נפלו מפני כבודו של 
רבי יהושע. וזו הוכחה גמורה, שאין עוד שום ספק שטהור הוא.
%break
אבל החכמים נטלו רבי יהושע באנפי נפשי' [בפני עצמו], ולא רצו 
לפסוק הלכה כרבי אליעזר רבו, עד שירדה בת קול, בבחינת רבי 
יהושע דתלמידו ממש היה, אבל רבי יהושע לא התחבר למקומו, ואמר 
אין משגיחין בבת קול, "לא בשמים היא" וכו',
%break
ואז ברכוהו חכמים, כי התבטל אור אוזן מהם, שלא צייתו הלכות רבי 
אליעזר הגדול. ורבי עקיבא תלמידו החביב לו הודיעו. כי מתו כ"ד אלף 
תלמידיו בימי הספירה, ולקה העולם שליש בזיתים וכו'. ע"ש.
%break
אלישע בן אבויה ורבי טרפון משורש אחד באו, אלא אלישע בן אבויה 
הוא אחורים עצמו, ורבי טרפון הוא פנים דאחורים. משל למה הדבר 
דומה: בבית אחד מונחים זיתים מרים, 
%break
לא יצלחו לכל; ובבית שני מונחת קורת בית הבד, לא תוכשר לכל, ובא 
אדם וחבר את שניהם, כי נתן הקורה ע"ג הזיתים, ויצא לו רכוש גדול 
של שמן.
%break
נמצא שהשמן הטוב המתגלה, הוא פנים, והקורה היא אחורים, 
ופשוטי כלי עץ בעלמא הנשלכים אחר גמר מלאכתם.
%break
והבן שמנהג זה הוא בהתפשטות השרשים לענפים בעלמין תתאין 
הימנו [בעולמות נמוכים ממנו], אבל בשרשם נראו שניהם בבת אחת 
כמו אדם שבא פתאום לבית הבד, ורואה קורת בית הבד ותחתיו 
קופה גדולה של זיתים,
%break
ושמן שופע מהם בהרוחה, כי בשורש נראה הכל בב"א, ולכן נקרא זה 
"אחר" וזה "טרפון, זה "קורה" וזה "שמן" השופע מיד על ידה, וז"ע 
שיצא לתרבות רעה, כי לאחר שהתגלה החפץ, שהוא נשמת רבי 
טרפון, נשארה נשמת אחר כתרבות רעה בביתו של אדם. וזה צירוף
%page 675
אות "סוד": ס' היא ר"ת של הסוד עצמו נשמת אחר. ד' היא ר"ת של 
דרוש, נשמת ר"ע, כי הם הפועלים. ו' שבאמצע הוא רבי טרפון.
%letter ד
%H אגרת ד 
%break
אמנם באשר שרואה אני קושי הפשיטות שעליך, שאתה מתבייש 
לדבר בפשיטות, וכל עסקי עמך, הן פא"פ והן במכתבים לא פעלתי 
ברוחך כלום, כי זה דרך רוב בני אדם בענינים האלו, שבכל אבר 
שחוטאים בהם, או מנהגם עמו כמנהג הבהמה, 
%break
בהשתוות, יבושו עמו כבושת גנב, ויכסו אותו בז' כיסויים. כמו אבר 
המילה וחלק אחוריים וכדומה, מהאברים העושים שוה כמעשה 
הבהמה.
%break
לכן מוכרח אני לוותר לך, על שינוי זה, ואדבר עמך בלשון... מתחת 
מעטה של המליצה. כי כבר נלאיתי לחכות על פתרונות בשאלה זו, 
הנחוצה לשנינו יחד, והעיקר לכבוד שמים. כי אינו חסר לי זולתה 
כלום.
%break
אבחר לדבר עמך לשון ערומים, בלשון שאין מלאכי השרת נזקקים לו. 
ואי לזאת, אדרוש ממך לבאר לי לשון הזוהר הקדוש בשלוש מקומות 
באר היטב. ואפילו הדברים שברור לך שיתרון או אפילו לחטא יחשבו 
לגלות רזין כאלו,
%break
ומכל-שכן בפני יודעים ומבינים. או אפילו דברים הקלים ומעופפים 
כעופי שמיא על שמים [כְּצפּוֹרֵי שָׁמַים עַל שָׁמַים], של איש פשוט, הכל 
צריך לי. והגם שאין צורך בו לעצמו, אבל צורך הוא לכלל פנים.
%break
ועיין בזוהר מפרשת שמות ולהלאה, עד דיבורי ההפסקה שלאחר 
הפסח ועד בכלל באר היטב. ואחר-כך, עיין היטב מדפים של קודם חג 
העצרת,
%break
ששם בסמוך לו, עד אלול דהאי שתא דעברוה מעברא לארעא 
דישראל [עד אלול של אותה שנה שֶׁעָבְרוּ מַעֲבָר לארץ ישראל]. והא 
לך ב' מקומות. ואחר-כך מדפים דמעלות ארעא דישראל [ארץ ישראל] 
עד סופו.
%break
מתחילה תבאר לי כל מיני השתנות ופעולותיהם, מהאי מקום להאי 
מקום [ממקום זה למקום זה]. דהיינו, בפרנוס הדרגות, ואסוקי 
שמעתתא [והבנת הסוגיה] כל כמה שידך מגעת. ואחר-כך תציין לי כל 
טוב שבפסיעות גופייהו ואבזרייהו [עצמם וחלקיהם], 
%break
ואיזה נחוצה ואיזה יתירה, ובמה נחוצה ובמה יתירה, ומה העולם היה 
חסר בלעדה, גם ציורי קוי התקוה שבכל אתר ואתר [מקום ומקום]. 
ועיקר בשרטוטין מבליטין תואר הפנים עם גווני חיותו והארתו, בפנים 
אימות או פנים יפות, או פנים שוחקות,
%break
או פנים מסבירות. כי על בליטה חיה כזו צריכין לרשום אפילו דברים 
פשוטים, ומיותרים, ונודעים מכבר, כדי שבכל תמונה יצוייר כללות 
שרטוטין בקבוץ אחד, מסודר לזה בהסברה יתירה.
%break
ולא תכפול הטעות לפרש לי הפירוש שמצאת בהשרטוטין ושרטוטין 
עצמם מובלעים בפירושך, אדרבה לשרטוטין גופייהו [עצמם] אני 
צריך, ולפרשם אני בעצמי ביכולת כמותך, והעיקר כמו שנפלו 
מלמעלה, טרם ביאורך שנתת עליהם מלמטה.
%break
וכיון שעדיין אני ירא מעצלות ידים שלך, אשר רק קליפה, או צודה 
נפשות נקיות מבלי פשע. לכן הנני בעצמי אכתוב לך חידושי מילין 
בצורות הללו, שאני דורש אותם.
%break
ואחר ככלותך לבאר לי כל השרטוטין הנ"ל, כל כמה שידך משגת, 
בפשיטות בלי ביאורים, רק כמו שנפלו משמים, אחר-כך תפרש לי 
בלשונך, מה שאני מפרש כאן בלשון תרגום, שבדרך זה אדע כמה 
אתה מבין כתב ידי והגיוני לבי.
%break
ואחר שתפרש מה שבלבי, תגיה את דברי, ותוסף עליהם, או תגרע 
מהם, או שניהם יחד. ולמעה"ש, למלאות דרישתי זאת, ולא לחוס על 
שום ביטול תורה ותפילה שלך, אפילו כמה שבועות, עד שתמלא 
דרישתי זאת, ועד שיגיעו לי דבריך הללו במענה ברורה לי,
%page 676
הרי אצבעותי קשורים בעבותות היראה, ולא אוכל לבוא ולצאת עמך 
בכתובים באוהלה של תורה ואהבה עילאה [עליונה].
[העורך: מכאן ואילך האגרת בארמית. תרגום לעברית מופיע בעמ' 
680]
%break
תא חזי, אית שפה קדישא לעילאין, ואית שפה קדישא לתתאין. 
ועלייהו אקרי כל הני חכימיא דקשוט פה ה', מ"ט, בגין דשכינתא 
קדישא מדברת מתוך גרונם. וכל מה דממללון,
%break
חיך דלהון טעים ולא אחרא. ועל דא אורחייהו דהני חכימו דקשוט, 
לממסר חוכמתא לחבריהון, פה אל פה.
%break
ומאי טעמא פה אל פה, ולא מפה לאודנין, בגין דמה דחיכא טעים, לא 
מתמסר באודנין, והאי לחודא והאי לחודא.
%break
ועל רזא דא כתיב: "פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות". 
"במראה", דא לפום חיזו דבני נשא, "בחידות", דא לפום שמיעו 
דאודנין דבני נשא.
%break
אבל לית הכי כלל אורחייהו דחכמתא דקשוט, דלית איהי ממסרא, 
אלא מחיכא, כמ"ד: "מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני", וע"ד כללא ידעי 
רבנן דין בדין מין (דלאו) במינו בטעמא, דכל מין ומין אית ליה טעמא 
באנפי נפשיה, וכיון דהני חיביא שבע תועבות בלביהון, 
%break
על דא חלק לבהון, ולית טעמיהון שוה, כי בלל ה' שפתם אשר לא 
ישמעו איש את שפת רעהו.
%break
אבל רבנן, דשקרא לא אתי בחכיהון, בגיני כך, כל מיכליהון קושטא 
איהו, וכל אתערותא דלהו לקושטא איהי. ועל דא הוי כלהו רבנן 
כגברא חדא, ומבינין כל חד שפת רעהו, דחכיהון חיך חדא. ועל דא 
אשתכח חילא הון לגלאה רזין, חד לחבריה פה אל פה.
%break
וברזא דא צלי רעיא מהימנא על יהודה - "ואל עמו תביאנו", ואוקמוהו 
רבנן, שיוכל לעמוד במחיצתם של צדיקים, ולישא וליתן עמהם 
בהלכה. דהיינו, כדאמרן, שישמע לשונם.
%break
כי מאן דאשתכח בפגימו, ברזא דלא תיקן כדקא יאות חטאם של דור 
הפלגה, כדין אשתכח תחות רשותא דאליל בבל, דאקרי: "בל", ונבלה 
תמן שפתהון, ולא ידע מאי קאמרי רבנן, ווי ליה ווי לנפשיה. ו"שכינה 
מה לשון אומרת? קלני מראשי קלני מזרועי".
%break
ואי תימא איך אית לתקן תיקונא דחובה רבא דא, והכתיב: "האלקים 
בשמים ואתה על הארץ על-כן יהיו דבריך מעטים". וכתיב: "למה 
יקצוף האלקים על קולך". דא קושטא איהו בלי ספיקא כלל.
%break
אבל כגון הכא אנן צריכין לכחו של משה רעיא מהימנא, דסהיד על 
גרמיה: "לא בשמים היא וכו' בפיך ובלבבך לעשתו". דבחילא תקיפא 
דרעיא מהימנא, אשתמודע דכבר נחתא תורה לארעא כהני צירופי 
אתוון דשמאהן דאורייתא. 
%break
ובכל הני עובדין דסדיר קמן ודכולא עלמא ברזא דמן המותר בפיך, 
השתא איתנייהו בארעא ממש כמ"ד: "בפיך ובלבבך לעשתו". דהיינו, 
באתדבקותא דרוחא ומוחא, בכל האי סכלתנותא ודעתא דאית בשיחין 
דאבהתנא,
%break
ובשיחת עבדי אבהתנא, ובתרי"ג פיקודין דבכל עובדא אשתמודע 
לעיינין צירופא חדא בגוונין דאורחין דמארי עלמא, דבגוונין אלין 
אתפקדא כל נהורא עילאה. ומאן דאדביק גוונא חדא בדעתא שלים, 
איהו לא טרח בכדי,
%break
ארי הכא אשכח חולק חדא מתרי"ג חולקין דנשמתא. וכדין אזיל 
ואכפיל בכל הני גוונין, עד דמשכח כלהו איברין דנשמתיה.
ואם זכה לשלימו דנשמתיה, הרי להוי באבטחותא דזכי בכולא, דכלום 
חסר בביתא דמלכא, וליכא עניותא באתר דעותרא סגיאה.
%break
ווי להני טפשין, מבלי עלמא דידעו בנפשייהו דטב להון דלא אתבריאו, 
ומלתא חדא תחות לישנא דהנך דהוו להו יומין טבין מהאידנא. דהיינו, 
מלקדם דאתבריאו. ודא זמין להו קוב"ה לאשתמודע פגימו דלהון 
לעיינין דבני נשא.
%break
והיינו דכתיב: "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים 
מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה". דהיינו, דהכתוב חס עליהון, 
ומודע להון דיכסו בלבייהו מלתא דא, בגין דסימנא הוא לפגימו 
דטפשותא דאית בהון.
%break
ועל דא אוכח להו נביאה מהימנא מלאכי: "מגישים על מזבחי לחם 
מגאל ואמרתם במה גאלנוך, באמרכם שלחן ה' נבזה הוא". דכן 
אורחייהו דכל טפשי עלמא, כיון דחכייהו טעים מתקא למרירו, כדין 
אמרין דמריר הוא, ומבזין פתורא דמלכא קדישא.
%page 677
ועל דא לייט להון ואמר: "וארור נוכל ויש בעדרו זכר" וכו'. ואחזי להון 
דהאי נכילותא, איהו דאינון נוכלין במארייהו. מאי טעמא, בגין דאית 
בעדרייהו זכר, ואינון קא מפרשי בעובדין, ולא טרחי לאשכחא יתיה, 
ובגיני דא, לייט להון נביאה קדישא.
%break
בגין דאפשר להון לאיתאה להיכלא דמלכא "זכר תמים", ואייתו ית 
דחגיר, וית דעויר.
%break
ווי להון דאחזיאן קלנא בהיכלא דמלכא. ועל דא מחזי להון בפקיחו 
יתירא פגימו בישא דלהון ברזא "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא 
פניך". "פחתך", איהו רמיזו לאתרא דפחת, דעבדו תמן פגימו, דהיינו, 
בשפה עילאה, דוכתא דלדידן הוי מומא, 
%break
ולדידהו לא הוי מומא. אבל האי אתרא לא מתמלא בעקימת שפתייהו 
וקוב"ה מגלי בישהון לאפיהון, כמא דאמינא לך, כד הוינא עמך, ברזא 
דקרא "ונקי וצדיק אל תהרוג". דמוחא, אקרי "נקי", ולבא, אקרי 
"צדיק".
%break
ווי למאן דחליף שמייהו דמשקר בשמא דקוב"ה, ומהפכין הקערה על 
פיה. וקרא מסהיד בהון ולאפיהון "כי לא אצדיק רשע".
%break
ובגין דא אנת רחימו דנפשאי לא תהך בארחיהון דהנך מבלי עלמא, 
שטיא ובר שטיא, בגין דלא שוין לגבך כלל, לא בגזעא ולא בשבילא 
ומכל-שכן בפירי. דבגזעא דילך אנת חד בהאי דרא, ובדכיותא דגזעא 
הדא טב אנת מנאי, כמא דאמינא לך כד שרינא עמך,
%break
ולא חסיר לך כלל, אלא למפק בחקלא דברכיה ה'. ולמילקט כל הני 
איברין המדולדלין דאתדלדלו מנשמתך, ולצרף יתהון לגופא חדא. 
ובהאי גופא שלימאה ישרי ה' שכינתיה בגויה בתדירו ולא יתפסיק 
כלל. 
%break
והאי נביעו דסוכלתנותא סגיאה ונחלין עלאין דנהורא יהוי כעינא דלא 
פסיק. וכל אתר דיהבת עינך בו יתברך, וכולהו יתברכון בגינך, בגין 
דיהוין מברכין יתך בתדירו, 
%break
וכלהון מרכבתין דמסאבותא ישרי עליהו... לעלמין בגין דרעותהון 
למילט יתך, וכדין יתקיים ברכתא דסבא "מברכיך ברוך" וכו'.
%break
ונהדר להאי רישא דשרינא ביה ברזא דפה ה', דאית שפה עילאה 
ואית שפה תתאה, ואינהו כתרי אחתו שויין דא לדא, אבל בגין 
לאוספא לכל הני זכאין טיבו על טיבו, ונהורא על נהורא, אתתקן 
עלייהו ד' תיקונין דדיקנא קדישין עילאין,
%break
זכאה חולקא דהאי דזכי למירת להון. ואוף זכאה חולקא דהאי גברא 
דזכי לאתדבק בהאי זכאה דכבר ירית להון. וברזא דהני ארבעה 
תיקונין כתיב: "לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי".
%break
דלית מחשבין קדישין עילאין כמו מחשבין דהדיוטא, ולית אורחין 
קדישין עילאין כאורחין דהדיוטין. מחשבה, איהי רזא דרישא, ואורחא, 
איהו האי אורחא דרישא אתפשט ביה ופרי ורבי על ידיה.
%break
תא חזי, אית רישא עילאה ואורחא עילאה על גבי שפה עילאה, ואית 
רישא תתאה ואורחא תתאה על גבי שפה תתאה. ועל דא אתתקנו הני 
שערין דשפוון על שפה עילאה דאינון חיזו דהאי רישא עילאה דאמינא. 
ותיקוני דא אקרי "רחום". 
%break
עיין אדרא רבא נשא. והאי חיזו כד זכיין למחמי יתה בטביעו דעינא 
אשתכח דאיהו מלא רחמים מכל סטרין דלית ביה אתר.... .. ועל דא 
איהו "רחום" ודאי.
%break
ולבתר דא זכיין למחמי אורחא עילאה, דאיהו אורח דבני עליה דאינון 
שעירין, ובגין דא אתחזי לכל הני עלמין תתאין כמה דהאי תיקונא 
יקירא דרישא דאקרי "רחום", דאיהו תושבחתא דכל תושבחתין 
אתחזי לון, דבהאי אורחא אתפסיק משערין אלו גו מצעי,
%break
ופסיקו דא דאורחא דא אתחזי לתתאין מכחות ב' נוקבין דחוטמא, תמן 
אתפשט האי אורחא ואתרשים במציעו דשפה עילאה. ותיקונא דא 
אקרי "וחנון", דכל יודעי חן חמין יתיה ודאי.
%break
והשתא דזכית להני שרי שמהן. ... ... .. תתאין, ונחזי מאי האי דקמן 
באתר דא דאשתכח שפה. ... ... .. מתחות שפה תתאה, דתמן. ... ... 
.. דהיינו, רישא לתתאין, וכל הני זכאין זכו לנשיקות. .... ... .. אף-על-
גב דנשיקין. ... ... .. תתאה כחדא.
%break
ואם-כן אית 
%page 678
למתער למה אתדבקו ברישא דשפה תתאה. ... ... .. טעמא יתירה. 
... ... .. ופומא קדישא. ... .. דהאי אורחא דאתרשים בשפה עילאה, 
ומחזי להון אתר דא כמה. ... ... .. אורחא לית בשרא,. 
%break
כדקא יאות ברחימו. .. וכדין. ... .. אתתקפו יתיר בשפה תתאה. וכדין 
"עזה כמות אהבה", ונפק נפשיהו ברחימו עילאה ותתאה כחדא, וכד 
נפשייהו. ... .. תתאה.
%break
ועל דא אקרי אתר דא רישא תתאה, מאי טעמא, בגין דדמי לגמרי 
לרישא עילאה. וכלא יודעים דדא אוליד לדא. ודא אקרי "ארך". בגין 
דנתארך פנים דרישא עילאה. ... .. אין בכלא דא לדא, וכמה דאתכללו 
כחדא הויין לעיינין דכולא.
%break
וברזא דא אוקמוהו רבנן ד"קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה". 
מאי טעמא משום דבג' אלין אתחזי כל. .. וכיון דזכינן דהאי רישא 
תתאה אתכפל בסיומא, ואתי בג' תושבחתן... כמה דאתיא לן רישא 
עילאה, ודאי אין בהם מעילה, 
%break
ולית שום פגימו שייכא בהני תיקונין יקירין דאתמשכא... דידהו, וכולא 
יודעין דדא אוליד לדא, לאפוקי מליצני הדור דהוי אמרין, מאבימלך 
מלך גרר אתעברה שרה.
%break
ועל דא אתקיים בהאי נטיעא קדישא דזרעא דישראל, רזא דקרא: 
"ואני זאת בריתי אותם אמר ה', רוחי אשר עליך" וכו'. ואשתכח 
תיקונא דא רישא לתתאין ודאי. בגין דשייכא לתתאין לקיימא להון, 
ולקשרא להון בצרורא דחיי כדאמרן.
%break
אבל ברזא דאוקמוה רבנן, ד"אין ישיבה בעזרה, אלא למלכי בית דוד 
בלבד", מאי טעמא, בגין דאינון משתכחו ברזא דרישין. אבל לכלהו בני 
דרא אתר דא נעשה רק למעברא עלוהי, ואי לאו הכי הוי האי מנוחה 
ברזא דטיול בנייחא דרוחא,
%break
ועל דא אתתקן ואתמשך מהאי רישא אורחא תתאה, ואיהו דמיא נמי 
לאורחא עילאה. אבל אתגלי ואתי כמו סבא דלאי מאורכא דיומין, ו"לא 
בסבי טעמא", כמו ברזילי הגלעדי. דכיון דצורה דהאי אורחא תתאה, 
דמי לגמרי בכולא כאורחא עילאה דאתפשט מרישא עילאה,
%break
בגין דא חזי דגופא תתאה איהו, ואשתכח באורחא תתאה, ודמי 
לעילאה - "כקוף בפני אדם". והאי דחזי שפיר חזי.
%break
ועל דא אתקרי תיקונא דא "אפים", לאחזאה דלא כל אפין שוין, וכלהו 
נפילות דבני עלמא בעי לאשתכח על אפיים, ברזא "וישתחו אפיים 
ארצה".
%break
ועל דא אתרשים האי אורחא בשפה תתאה, ממש ממול אורחא 
דבשפה עילאה, כמה אפי כרובים - "איש אל אחוהי". דבגין צורה 
דידהו דדמיא להדדי, אתתקפו דא בדא, ואתרשמו בשפוון בעומקא 
יתירתא, ודא איהו נמי רזא ד"אפיים".
%break
דהיינו, דעד השתא לא הוי ידיע כלל דאית אפין לעילא ואפין לתתא, 
ולא כל אפין שוין.
%break
וכד אנא שמענא להאי צורבא מרבנן דאמר: דשוחק מכולהו בני עלמא, 
בחילא ד"תמנת ה' יביט". והוי שש ומתפאר בגוונין דיליה, דהוא 
"ענה", ד"מצא את הימים במדבר ברעתו את החמרים לצבעון אביו", 
ועון רשין נמחק.
%break
אנא אמינא בליבאי, דהאי מדרבנן, אהאי אורחא תתאה קא משכח, 
וקרי להאי אורחא תתאה: "ענה" רעיא דצבעון אבוהי. והאי רישא 
תתאה קא קרי "צבעון". ודא לא שמענא השתא כלל בכתבא דלקמאי.
%break
ואני קא מצטער למשמע מלין אלין מתפרשן כל צורכייהו. חד למנדע 
ימים אלו מאי עבידתיהו, דהיינו, כל שרטוטין דבאפיהון, באורכא 
ובפותיא, ובקול מראה וריח. וקושיא דלהו מאי, ופירקא דידהו מאי. 
ואם קושיא דא חדתא הוית,
%break
או טמיר באודנין דלהון מרעיא דצבעון אבוה דענה דא. ומאי הוי 
בלביה דצבעון על בן חכים דא, אם אמר לו "אם חכם לבך ישמח לבי 
גם אני". ובכלל אי הוי חדותא דשמעתא, וכמה יומין אתמשכא. או 
חדותא דא כמה שעתין.
%break
כל דא מפורש ומבואר היטב בהאי ביאורא דרישא תתאה ואורחא 
תתאה דאמינא. ואי לאו הכי לגבך, אלא באורח אחר, אימא לי איזו 
גופא דעובדא היכי הוי.
%page 679
והשתא דרוח לון עלמא בהאי רישא תתאה ואורחא תתאה שמהן 
קדישין, למאן דזכי לסבר אפיהון בתיקונין דשערא דתחות שפה 
תתאה, ארך אפים ודאי. 
%break
כדין ניחות הלאה לתחות דהאי פרוכתא קדישא, דביה צרור וחתים 
ואתגלי אגרא טבא לצדיקיא, ועונשין מרין וקשין לחייביא.
%break
דהאי פרוכתא אתקראית "ורב חסד", כמה דאוקמוהו. בגין דמטיא 
כלפי "חסד", ובידהא דילה כל זכוון וכל טיבו דמאריה עלמא.
%break
ווי למאן דגלי ערייתא דהכרת נפשיה בעולם הזה, ותכרת לעולם הבא. 
ואיהו משתכח ברזא ד"תתן אמת ליעקב", דעל דא אחיד ידיה בעקבוי 
דעשיו, ואשכח לכל האי חסד דאמרן, דבשלימו דידיה אתגליא ואתי 
האי תיקונא שביעאה,
%break
דאקרי "ואמת" דאמת וחסד אתכללו פה דא בדא, ברזא ד"תתן אמת 
ליעקב חסד לאברהם".
%break
ותא חזי ותיקום אסדרא דא אמינא לך עד כען, בכלהו דרגין דחמית 
להו עד השתא, ואסתכל בציורא דידהו כדקא יאות, ותשכח להון כמה 
ציורא דערוגא חדא דאזדרע בה נטיען, שתים כנגד שתים ואחת יוצאה 
זנב. דהיינו, לעילא רישא ואורחא,
%break
ולתתא לקבלייהו ממש רישא ואורחא, והאי אחת דהשתא דאתקריאת 
"ורב חסד", דהיא במציעותא כלפי כלהו ולתתא מכלהו.
%break
ואית ערוגה דהני נטיען מציירין בה בצירופא אחרינא. דהיינו, ג' נטיען 
לעילא, ואתחשבו לראש תוך וסוף. דהאי רישא עילאה אקרי ראש, 
ואורחא עילאה אקרי תוך, ורישא תתאה אקרי סוף. ומאי טעמא 
אצטרפו כך, בגין דהני ג' נטיען,
%break
טעמן וחזותן וריחן שוין אינון, וברזא דא מצטרפו תלתא כחדא, 
ואתחשבו תלתיהון לעילאין, ברזא דראש תוך וסוף.
%break
והאי אורחא תתאה, והאי יחודא ד"ורב חסד" אתקריאן ב' בדי 
ערבות. מאי טעמא, בגין דמשתכחו בד בבד, ובני גלוותא דמשתכחו 
ביני עממיא ואתערבו עמהון אמרין על הני ב' בדי ערבה, דלית בהו 
טעמא וריחא, ואשתכח בערוגה דא דאמינא, ג' לעילא, וב' לתתא.
%break
ובהני חמשה אתוון דאמרן, אית ק"ך צירופין. אבל אנא אמינא הני 
תרין בגין לאחזאה צירופא חדא ב"זכור", וצירופא חדא ב"שמור". 
ואידך מתכללין בהני תרין סטרין דאמינא.
%break
וסדרין אלין אתקריאין חמשא אתוון דאלקים. מאי טעמא, בגין 
דאתסדרו לאורכא דרך אצילותן, דא תחות דא. אבל אית רזא דמדידו 
דפותיא. 
%break
דעד השתא לא שמענא ממך יוצא מפורש מפי כתבא, ועל דא לית 
אנא יכיל למלל מרזא דא כלל, עד דלא שמענא דשרית ביה בגרמך.
%break
והא דאמרית לעילא ולתתא, לאו אדוכתין קא רמיזנא, כי לרוחין לית 
דוכתא, אבל זמן אית להו ודאי לאשתמודע בעלמא. והא דאמינא 
לעילא, איהו בגין דאתחזי בקדמיתא, ולתתא אנא קרי מאי דאתחזי 
לבתרוהי.
%break
וליתיר אנא בעית מנך, דכד תפרש לי בלישנא דידיך, כל הני חמשה 
פרקין דאחוינא לך עליהון בסדרא דלעילא ותתא, ותפרש לי כל עידנא 
ועידנא אימתי קא שרית פרקא קמא,
%break
ואימתי פרקא דאבתרוהי, וכן כלהון בדקדוק לפום חילך דבדוכרנא 
דלך, או חושבן קרוב פחות או יתיר, ומשכא דזמנא דכל פרקא.
%break
וביתיר אנא צחי למשמע משיכותא דזמנא דהני ב' בדי ערבות, דקא 
אמינא על אורחא תתאה דאיקרי תיקונא ד"אפיים". ועל פרוכתא 
קדישא דאקרי "ורב חסד", ושירותא דלהון "אמת" הוי.
%break
ואף-על-גב דמילתא זעירא איהו לגבך, אבל לדידי רבתא איהו. ודמי לי 
דכבר רמזת לך בכתבא חדא, דשכיחת זמנא דלהון, אבל הוי דכיר 
מלתא דא, דאנא יתיב כמה בבית אסורין, ולא אוכל למטרח ולמיתי 
עמך בשמעתא מטעמא סגיאה דבלבאי.
%break
ועל דא אתקיף למדכר זמניהון בפחות או יתיר, הן במשיכותא, והן 
ברישיתא דלהון.
%break
ובמטו מנך לחדא דתחייס על זמנא דאזלת לאיבודא בצערא למגנא, 
תשדר לי כתבא מפורשא לכל הני שאילתין דבעית מנך, עתה יקירי 
בא וראה איך תוכל לפרנסיני בתירוצי אמת שלך, ומכל זה שאני נושא 
בעול עמך,
%page 680
אין לי כעת יותר מעגמת נפש, ואין לי קושיא עליך, כי התירוצים 
קדמאה לקושיות, - אם על חייו לא חס וכו'.
%break
אמנם מאי דהוה הוה, ומעתה ספור הרגעים שלא תאבד אפילו רגע 
אחד מהם, כי כרוז עלינו ממרום, בכל יום ויום: לא שררה נתתי לכם 
אלא עבדות נתתי לכם.
%break
ומאן איהו ואן איהו דא דאנהיג האי קליפה בישא נוכראה דעצלות ידים 
הכא בגו בנוי דמלכא, חציפותא איהו ודאי כלפי שמיא. ו"הדלת תסוב 
על צירה ועצל על מטתו". ושכינתא קדישא רמיאת לעפרא תחות 
רגלהא דהדא שפחה דילה,
%break
דעברת ודשה על רישא ודרועה בתדירו, בחציפותא סגיאה כמנהגין 
דשפחות נכריות, דכל רעותהון בסליקו, כד ירקון רוקא מסאבא באפי 
גבירתם, וכדי בזיון וקצף.
%break
על כל הני דאית חילא בידיהו לממחי בחציפא דא, וקיימין וחזיין כל 
האי חציפות, ולא מוחין, לאינון את קרי עצלים, לא עצלים שמיהו, אלא 
לית שום תפישא להון בערכא יקירא ותושבחתא דמארי שמיא 
דמשתכח לראשיהון.
%break
וכגון דא צריך להודיע, דלית יגיעו בריבוי דזמן, אלא בעיונא, דהאי 
חומר המטונף, מתרצה ומתפייס ביותר לעבוד כ"ד שעות ביממה, ולא 
לעבוד שעתא חדא בטרחא דעיונא.
%break
ועיקר הטרחא שייכת במציאת כל רזי וטעמי תורה. כי שום עבדות 
אחרת לית בהאי גלותא. ובכלא מתרצה האי חומר מטונף. אלא לא 
לייגע בטעמי מצוה.
%break
ואפילו אי משתכח איזה טעמין, כדי אחזי ליה לאותא בדא דלית כל-כך 
חדושא מתחזי בחד יתיר מחבריה, וכדין לאי ולית יכיל לאטרחא יתיר. 
ובקבורתא דא האי כלבא קבור.
%break
וצריך לאשרש אבתרוהי ולאפקיה מחצרות בית ה', ולקבל על גרמיה 
טרחא, לאשכחא טעמי תורה ורזין דפקודין בלישנא דאוריתא, וכדין - 
והושב היוצר על כנו.
[העורך: סוף הקטע בארמית]
%break
אתמול לעת ערב השגתי מכתבך מיום י"ד מר-חשון, וכעת בהשכמת 
הבוקר מכתבי זה נשלם ומוכן למשלוח.
%break
רציתי לדעת, מאין תדע בהאי גברא דנפיק ועאל [באיש הזה שיוצא 
ובא] בביתך בלא בר, דחכימא דקשוט איהו [שחכם של אמת הוא], 
וגברא קדישא [ואיש קדוש], כמו דאמרת לי. .. לסדרא דגופך [לסדר 
הנכון של גופך]. והודע לי בפרטות במאי הוא הפוך,
%break
כי זה נחוץ לי לדעת, אבל באר היטב ביסודא ובסברא. ואם אינו האי 
כורך ספרים או מוכר ספרים וספסר דראיתי אותו בביתך, 
%break
ואם מסתכל במכתבים. .. ומהו אומר עליהון וד"ל. ועיקר אל תמעיט לי 
בדברים אלו הנראים לך לשפת יתר, כי בהרבות ציורין כאלו, תתרבה 
ההכרה בינינו, וזה אני חסר כעת וצריך לה מאד.
%break
ידידך,
יהודה
%break
תרגום לעברית
%break
בא וראה, יש שפה קדושה לעליונים, ויש שפה קדושה לתחתונים. 
ועליהם נקראים כל אלו חכמי האמת, פה ה'. מה הטעם? הוא משום 
שהשכינה הקדושה מדברת מתוך גרונם. 
%break
וכל מה שמדברים חיכם טועם ולא אחר. ועל כן דרכם של חכמי 
האמת האלו למסור חכמה לחבריהם, פה אל פה.
ומה הטעם פה אל פה, ולא מפה לאוזן? הוא משום, שמה שהחיך 
טועם לא נמסר לאזנים, זה לחוד וזה לחוד.
%break
ועל סוד זה כתוב: "פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות". 
"במראה", זה לפי ראיית בני-אדם, "בחידות", זה לפי שמיעת 
האוזניים של בני אדם.
%break
אבל אין כך כלל דרכיה של חכמת האמת, שהיא (חכמת האמת) לא 
נמסרת אלא בחיך, כמ"ש: "מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני". ולפי כלל זה 
יודעים חכמים דין, בדין, מין (בשאינו) במינו בטעמו, כי כל מין ומין יש 
לו טעם בפני עצמו. וכיון שרשעים אלו שבע תועבות בלבם,
%break
על-כן חלק לבם, ואין טעמם שוה, כי בלל ה' שפתם, אשר לא ישמעו 
איש את שפת רעהו.
%page 681
אבל החכמים שהשקר לא בא לחיכם, משום זה כל מאכליהם אמת 
הוא, וכל התעוררות שלהם לאמת היא, ועל-כן כל החכמים הם כאיש 
אחד, ומבינים כל אחד שפת רעהו, כי חיכם חיך אחד, ועל-כן נמצא 
בהם כח לגלות סודות אחד לחברו פה אל פה.
%break
ובסוד זה התפלל הרועה הנאמן על יהודה - "ואל עמו תביאנו". 
והעמידו רבנן, שיוכל לעמוד במחיצתם של צדיקים, ולשאת ולתת 
עמהם בהלכה. דהיינו, כדאמרן, שישמע לשונם.
%break
כי מי שנמצא בפגם, בסוד שלא תיקן כראוי חטאם של דור הפלגה, אז 
נמצא תחת רשותו של אליל בבל, שנקרא: "בל". ונבלה שם שפתם, 
ולא ידע מה שאמרו רבנן. אוי לו אוי לנפשו. ו"שכינה מה לשון אומרת? 
"קלני מראשי קלני מזרועי".
%break
ואם תאמר, איך יש לתקן תיקון של חטא גדול זה, והלא כתוב: 
"האלקים בשמים ואתה על הארץ, על-כן יהיו דבריך מעטים". וכן 
כתוב: "למה יקצוף האלקים על קולך?" זו אמת ללא ספק כלל.
%break
אבל כמו כאן, אנו צריכים לכוחו של משה רועה נאמן, שמעיד על 
עצמו: "לא בשמים היא וכו' בפיך ובלבבך לעשתו". שבכוחו החזק של 
רועה הנאמן, נודע שכבר ירדה התורה לארץ כאילו צירופי אותיות של 
שמות התורה. ובכל אלו מעשים שסדר לפנינו ולכל העולם, 
%break
בסוד: "מן המותר בפיך". עכשיו נמצאים בארץ ממש, כמ"ש: "בפיך 
ובלבבך לעשתו". דהיינו, באתדבקות הרוח והמוח, בכל התבונה 
והדעת שיש בשיחות אבות, ובשיחת עבדי אבות, ובתרי"ג מצות 
שבכל מעשה נודע לעינים צירוף אחד באופני דרכי אדון העולם,
%break
שבאופנים אלו מופקד כל אור העליון. ומי שמדבק בחינה אחת בדעת 
שלם, הוא לא טרח לריק, הרי כאן נמצא חלק אחד מתרי"ג חלקי 
הנשמה. ואז הולך ומכפיל בכל הדרגות האלו, עד שמוצא כל האיברים 
של נשמתו.
%break
ואם זכה לשלימות נשמתו, הרי יהיה בבטחון שזכה בכל. כי לא חסר 
כלום בבית המלך, ואין עניות במקום עשירות.
%break
אוי לאלו טפשים, מבלי עולם, שיודעים בעצמם שטוב להם שלא היו 
נבראים. ודבר אחד תחת לשונם של אלו, שהיו להם ימים טובים 
מעתה, דהיינו, מטרם שנברא.
%break
וזה מזמין להם הקב"ה להודיע הפגם שלהם לעיני בני-אדם. והיינו 
שכתוב: "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלו, כי 
לא מחכמה שאלת על זה". דהיינו, שהכתוב חס עליהם, ומודיע להם 
שיכסו בלבם דבר זה, משום שסימן הוא לפגם הטפשות שיש בהם.
%break
ועל זה הוכיח אותם הנביא הנאמן מלאכי: "מגישים על מזבחי לחם 
מגאל ואמרתם במה גאלנוך, באמרכם שלחן ה' נבזה הוא". שכן 
דרכם של כל טפשי העולם, כיון שחיכם טועם מתוק למר, אז אומרים 
שמר הוא, ומבזים לחם של המלך הקדוש.
%break
ועל-כן מקלל אותם ואומר: "וארור נוכל ויש בעדרו זכר "וכו', ומראה 
להם שנוכלות זו, זה שהם נוכלים באדונם. מהו הטעם? הוא משום, 
שיש בעדרם זכר, והם מתרפים במעשיהם, ולא טורחים למצוא אותו, 
ומשום זה, מקלל אותם הנביא הקדוש, 
%break
משום שיכולים הם להביא להיכל המלך "זכר תמים", ומביאים חגר 
ועור.
%break
אוי להם שמראים קלון בהיכל המלך, ועל-כן מראים להם בפיקחות 
יתירה פגם הרע שלהם. בסוד: "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא 
פניך". "פחתך", הוא הרמז למקום שנפחת, שעשו שם פגם, דהיינו, 
בשפה עליונה, מקום שלפינו הוא מום, 
%break
ולפיהם אינו מום. אבל המקום הזה לא מתמלא בעקימת שפתיהם, 
והקב"ה מגלה רעתם בפניהם, כמו שאמרתי לך כאשר הייתי אתך, 
בסוד הכתוב: "ונקי וצדיק אל תהרוג". שהמוח, נקרא "נקי", והלב, 
נקרא "צדיק".
%break
אוי למי שמחליף שמו, שמשקר בשמו של הקב"ה, ומהפכים הקערה 
על פיה. והכתוב מעיד בהם ובפניהם: "כי לא אצדיק רשע".
%break
ומשום זה, אתה אהבת נפשי, לא תלך בדרכיהם של אלו מבלי 
העולם, שוטים ובני שוטים, משום שלא שוים לגבך כלל, לא בגזע ולא 
בשבילא ומכל-שכן בפירות. כי בגזע שלך אתה יחיד בדור הזה, 
ובנקיותו של הגזע הזה אתה טוב ממני,
%page 682
כמו שאמרתי לך כשהייתי אתך, ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה 
אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו 
מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו 
בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. 
%break
והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא 
פסק. וכל מקום שתתן עיניך בו, יתברך. וכולם יתברכו בגינך, משום 
שיהיו מברכים אותך בקביעות. וכל מרכבות הטומאה ישרה עליהם... 
לעולמים משום שרצונם לקלל אותך, 
%break
ואז יתקיים ברכת הסבא: "מברכיך ברוך" וכו'.
%break
ונחזור לתחילת הענין שעסקנו בו, בסוד של פה ה'. שיש שפה עליונה 
ויש שפה תחתונה, ואלו הכתרים ירדו שוים זה לזה, אבל כדי להוסיף 
לכל אלו הזכאים טוב על טוב, ואור על אור, תיקנו עליהם ארבעה 
תיקונים של הדיקנא קדושים עליונים,
%break
אשרי חלקו של זה שזוכה לירש אותם. וגם אשרי חלקו של האיש 
שזכה לאתדבק בזה הזכאי שכבר ירש אותם.
%break
ובסוד אלו ארבעה תיקונים כתוב: "לא מחשבותי מחשבותיכם ולא 
דרכיכם דרכי". שאין המחשבות הקדושות העליונות, כמו מחשבות של 
הדיוט. ואין הדרכים הקדושים העליונים, כדרכים של הדיוטים. 
%break
מחשבה, היא סוד הראש, ואורח, הוא זה האורח שהראש התפשט בו 
ופרה ורבה על ידו.
%break
בא וראה, יש ראש עליון ואורח עליון על גבי שפה עליונה, ויש ראש 
תחתון ואורח תחתון על גבי שפה תחתונה. ועל כן נתתקנו אלו 
שערות של השפם, על השפה העליונה, שהם המראה של הראש 
העליון שאמרתי. ותיקון זה נקרא "רחום". 
%break
(עיין אדרא רבא נשא) והמראה הזה כשזוכים לראות אותו בטביעת 
עין, נמצא שהוא מלא רחמים מכל הצדדים, כי אין בו מקום. ... ... .. 
ועל כן הוא "רחום" ודאי.
%break
ואחר כך זוכים לראות אורח עליון, שהוא אורח של בני עליה, שהם 
שעירים. ומשום זה נראה לכל אלו עולמות תחתונים, כמו התיקון 
היקר של הראש שנקרא "רחום", שהוא השבח שכל התשבחות נראים 
להם, שבדרך הזה נפסק משערות אלו באמצע,
%break
והפסק זה של אורח זה, נראה לתחתונים מכוחות שני הנקבים 
שבחוטם, שם התפשט האורח הזה, ונרשם באמצע השפה העליונה. 
ותקון זה נקרא "וחנון". שכל יודעי חן רואים אותו ודאי.
%break
ועתה שזכית לאלו שני שמות. ... ... .. תחתונים, ונראה מה הוא 
לפנינו במקום זה שנמצא שפה. ... ... .. מתחת שפה תחתונה, ששם. 
... ... .. דהיינו, ראש לתחתונים, וכל אלו הזכאים זכו לנשיקות. ... ... 
... .. אף-על-גב שהנשיקות. ... ... .. תחתונה כאחד,
%break
ואם-כן יש להתעורר למה התדבקו בראש של שפה תחתונה. ... ... .. 
טעם רב. ... ... .. ופה קדוש. ... .. של הדרך הזה שנרשם בשפה 
עליונה, ומראה להם מקום זה כמו. ... ... .. אורח אין בשר,. ... ... .. 
כראוי באהבה.. ... .. ואז. ... ... .. התחזקו יותר בשפה תחתונה.
%break
ואז "עזה כמות אהבה". ויוצאת נפשם באהבה עליונה ותחתונה יחד, 
וכאשר נפשם. ... .. תחתונה.
%break
ועל כן נקרא מקום זה הראש התחתון, מהו הטעם? משום שדומה 
לגמרי לראש העליון. והכל יודעים, שזה אוליד את זה. וזה נקרא 
"ארך". משום שנתארך פנים של הראש העליון,. ... .. אין בכולם זה 
לזה. וכמו שנכללו כאחד היו לעינים לכולם.
%break
ובסוד זה העמידו חכמים ש"קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה". 
מה הטעם, משום שבג' אלו נראים כל. ... .. וכיון שזכינו שזה הראש 
התחתון, נכפל בסופו, ובא בשלש תשבחות... כמו שבא לנו הראש 
העליון, ודאי אין בהם מעילה,
%break
ואין שום פגם שייך באלו תיקונים יקרים שנמשכו.... שלהם, וכולם 
יודעים שזה הוליד את זה, להוציא מליצני הדור שהיו אומרים, 
מאבימלך מלך גרר נתעברה שרה.
%break
ועל-כן התקיים בנטע הקדוש של זרע ישראל, סוד הכתוב: "ואני זאת 
בריתי אותם אמר ה', רוחי אשר עליך" וכו'. ונמצא תיקון זה, ראש 
לתחתונים ודאי. משום ששייך לתחתונים לקיים אותם, ולקשר אותם 
בצרור החיים כדאמרן.
%page 683
אבל בסוד שהעמידו חכמים ש"אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד 
בלבד". מהו הטעם? משום שהם נמצאים בסוד של ראש. אבל לכל 
בניהדור, מקום זה נעשה רק לעבור עליו, ואם לא כן, היתה המנוחה 
הזאת בסוד של טיול בנחת רוח, 
%break
ועל-כן נתקן ונמשך מראש זה דרך תחתון. והוא דומה לדרך עליון. 
אבל מתגלה ובא כמו זקן שעייף מאריכות ימים - ו"לא בסבי טעמא 
[לא בזקנים סיבה]", כמו ברזילי הגלעדי.
%break
כי כיון שהצורה של הדרך התחתון הזה דומה לגמרי בכל, כדרך 
העליון שהתפשט מהראש העליון. משום זה רואה שהגוף תחתון הוא. 
ונמצא באורח התחתון, ודומה לעליון - "כקוף בפני אדם". וזה שראה 
יפה ראה.
%break
ועל-כן נקרא תיקון זה "אפיים", להראות שלא כל הפנים שוות, וכל 
הנפילות של בני העולם, צריכות להיות על אפיים, בסוד "וישתחו 
אפיים ארצה".
%break
ועל-כן נרשם האורח הזה בשפה התחתונה, ממש מול האורח 
שבשפה העליונה. כמו פני הכרובים - "איש אל אחיו". כי משום 
שצורתם דומה להדדי, נתחזקו זה בזה, ונרשמו בשפתיים בעומק 
יותר, וזה הוא גם הסוד של "אפיים". 
%break
דהיינו, שעד עתה לא היה ידוע כלל שיש פנים למעלה ויש פנים 
למטה, ולא כל הפנים שוות.
%break
וכאשר אני שומע לצורבא מרבנן זה, שאמר: שצוחק מכל העולם, בכח 
של "תמנת ה' יביט". והיה שש ומתפאר בדרגות שלו, שהוא "ענה" 
ש"מצא את הימים במדבר ברעתו את החמרים לצבעון אביו", ועון 
ראשון נמחק.
%break
אני אומר בליבי, שזה מדרבנן, על אורח התחתון נמצא, וקורא לזה 
האורח התחתון: "ענה" רועה של צבעון אביו. ולראש התחתון הזה, 
הוא קורא "צבעון". וזה לא שמעתי כלל בכתבים שלפני.
%break
ואני מצטער לשמוע מלים אלו מתפרשים כל צרכם. א' לדעת ימים אלו 
מה מעשיהם, דהיינו, כל הרשימות שבפניהם, באורך וברוחב, ובקול 
מראה וריח. והקושיה שלהם מהי, והתירוץ שלהם מהו. 
%break
אם קושיה זו חדשה היא, או טמיר באזניהם מרועה של צבעון אביו 
של ענה זה? ומה היה בלבו של צבעון על בן חכם זה, אם אמר לו 
"אם חכם לבך ישמח לבי גם אני".
%break
ובכלל אם היה חדותא דשמעתא [שמחת הסוגיה], וכמה ימים 
נמשכה, או שמחה זו כמה שעות. כל זה מפורש ומבואר היטב בביאור 
זה של הראש התחתון והאורח התחתון שאמרתי. ואם לא כך לגבך, 
אלא בדרך אחר, אמור לי גוף המעשה איך היה.
%break
ועתה דרוח לנו העולם, בענין הראש התחתון והאורח התחתון, ושמות 
קדושים, למי שזכה לסבר פניהם בתיקונים של שערות שמתחת 
השפה התחתונה - "ארך אפיים" ודאי. אז נרד הלאה, אל תחת 
הפרוכת הקדושה,
%break
שבו צרור וחתום ומתגלה שכר טוב לצדיקים. ועונשים מרים וקשים 
לרשעים.
שהפרוכת הזו נקראת "ורב חסד", כמו שהעמידוהו. משום שנוטה 
כלפי "חסד". ובידה כל הזכויות וכל הטוב של אדון העולם.
%break
אוי למי שמגלה עריות שהכרית נפשו בעולם הזה, ותּכּרת לעולם 
הבא. והוא נמצא בסוד של "תתן אמת ליעקב", שעל-כן אחז ידו 
בעקבו של עשו. ומצא לכל החסד הזה שאמרנו, כי בשלימות שלו 
התגלה ובא התיקון השביעי הזה שנקרא "ואמת". 
%break
כי אמת וחסד נכללו כאן זה בזה, בסוד של "תתן אמת ליעקב חסד 
לאברהם".
%break
ובא וראה ותעמוד על הסדר הזה שאמרתי לך עד כאן, בכל הדרגות 
שראית עד עתה, ותסתכל בציורים שלהם כראוי, ותמצא אותם כמו 
ציור של ערוגה אחת שנזרע בה נטיעות, שתים כנגד שתים ואחת 
יוצאת זנב. דהיינו, למעלה ראש ואורח,
%break
ולמטה לנגדם ממש ראש ואורח, והאחת הזאת של עתה שנקראת 
"ורב חסד", שהיא באמצע כלפי כולם ולמטה מכולם.
וישנה ערוגה שהנטיעות האלו מצויירים בה בצירוף אחר, דהיינו, שלש 
נטיעות למעלה, 
%page 684
ונחשבים לראש תוך וסוף. שהראש העליון נקרא ראש, והאורח 
העליון נקרא תוך, והראש התחתון נקרא סוף. ומה הטעם שצירופם 
כך? משום, 
%break
ששלוש נטיעות הללו, טעמם ומראם וריחם שוים הם. ובסוד זה 
מצטרפים שלושה כאחד, ונחשבו שלושתם לעליונים, בסוד של ראש 
תוך וסוף.
%break
והדרך התחתון הזה, והיחוד הזה של "ורב חסד" נקראים ב' בדי 
ערבות. מה הטעם, משום שנמצאים בד בבד, ובני הגלות שנמצאים 
בין האומות והתערבו עמהם, 
%break
אומרים על אלו ב' בדי ערבה, שאין בהם טעם וריח. ונמצא בערוגה זו 
שאמרתי, שלש למעלה ושנים למטה.
%break
ובאלו חמישה אותיות שאמרנו, יש ק"ך צירופים. אבל אני אמרתי 
שנים אלו, כדי להראות צירוף אחד ב"זכור", וצירוף אחד ב"שמור". 
והיתר מתכללים באלו שני צדדים שאמרתי.
%break
וסדרים אלו נקראים חמישה אותיות של שם אלקים. מה הטעם? 
משום שהסתדרו לאורך דרך אצילותם, זה מתחת לזה. אבל יש סוד 
של מדידה ברוחב, 
%break
ועד עתה לא שמעתי ממך יוצא מפורש מפי הכתב, ועל כן אין אני יכול 
לדבר מסוד זה כלל, עד שלא אשמע שאתה שורה בו בעצמך.
%break
וזה שאמרתי למעלה ולמטה, לא על המקומות רמזתי, כי לרוחות אין 
מקום, אבל זמן יש להם ודאי להתודע בעולם. וזה שאמרתי למעלה, 
זה משום שנראה בתחילה. ולמטה אני קורא מה שנראה אחריו.
%break
ויותר אני מבקש ממך, כאשר תפרש לי בלשונך, כל אלו חמישה 
פרקים שהראיתי לך עליהם בסדר של מעלה ומטה, תפרש לי כל זמן 
וזמן, מתי שורה הפרק הראשון, ומתי הפרק שלאחריו. 
%break
וכן כולם בדקדוק לפי כוחך שבזכרונך, או חשבון קרוב פחות או יותר. 
ומשך הזמן של כל פרק.
%break
וביותר אני צמא לשמוע משך הזמן של אלו ב' בדי ערבות, שאמרתי 
על האורח התחתון שנקרא תיקון של "אפיים". ועל הפרוכת הקדושה 
שנקראת "ורב חסד", והתחלה שלהם "אמת" הוא.
%break
ואף-על-גב שדבר קטן הוא לגבך, אבל לדידי [עבורי] גדול הוא. 
וכמדומני, שכבר רמזת לי במכתב אחד, ששכחת הזמנים שלהם, אבל 
היזכר בדבר זה, כי אני כמו יושב בבית הסוהר, 
%break
ולא אוכל לטרוח ולבוא אתך בשמעתא [בַּסּוּגיָא] מטעם גדול שבלבי. 
ועל-כן התחזק להזכר זמנם פחות או יותר, הן במשכם, והן 
בהתחלתם.
%break
ובבקשה ממך מאד שתחוס על הזמן שהולך לאבוד בצער לחנם 
ותשלח לי מכתב מפורש, לכל אלו השאלות שבקשתי ממך, בביאור 
שלם, שלא יהיה לי צורך להחליף ולבוא עמך במכתבים לאחריו.
%break
עתה יקירי בא וראה איך תוכל לפרנסיני בתירוצי אמת שלך, ומכל זה 
שאני נושא בעול עמך, אין לי כעת יותר מעגמת נפש, ואין לי קושיא 
עליך, כי התירוצים קודמים לקושיות, - אם על חייו לא חס וכו'.
%break
אמנם מה שהיה היה, ומעתה ספור הרגעים שלא תאבד אפילו רגע 
אחד מהם, כי כרוז עלינו ממרום בכל יום ויום: לא שררה נתתי לכם 
אלא עבדות נתתי לכם.
%break
ומי הוא ואיה הוא זה שמנהיג קליפה רעה נוכרית של עצלות ידים כאן 
בתוך בני המלך. חציפות היא ודאי כלפי שמיא. ו"הדלת תסוב על 
צירה ועצל על מטתו". והשכינה הקדושה מושלכת לעפר תחת רגליה 
של שפחתה, שעוברת ודשה על ראשה וזרועה בקביעות,
%break
בחציפות גדולה, כמנהגן של שפחות נוכריות, שכל מה שעולה ברצונן 
הוא, כאשר יורקות רוק טמא בפני גבירתן, וכדי ביזיון וקצף.
%break
על כל אלה שיש כח בידיהם למחות בחוצפה זו, ועומדים ורואים כל 
החציפות הזו, ולא מוחים, לאלה אתה קורא עצלים? לא עצלים שמם, 
אלא אין להם שום תפישה בערך היקר והשבח של מארי שמיא [אדון 
השמים] שנמצא לראשם.
%break
וכעין זה צריך להודיע, שאין יגיעה בריבוי הזמן, אלא בעיון, כי החומר 
המטונף הזה, מתרצה ומתפייס יותר לעבוד כ"ד שעות ביממה, ולא 
לעבוד שעה אחת בטורח של עיון. 
%break
ועיקר הטרחה שייכת במציאת כל רזי וטעמי תורה. כי שום עבדות 
אחרת אין בגלות זו. ובכל מתרצה החומר המטונף הזה, אלא לא 
להתייגע בטעמי מצוה.
%page 685
ואפילו אם נמצא איזה טעמים, אז מראים לו עייפות בזה, שאין כל-כך 
חידוש נראה באחד יותר מחברו, ואז מתעייף ולא יכול לטרוח יותר. 
ובקבר דבר  והינךזה קבור הכלב הזה. וצריך לשרש אחריו ולהוציאו 
מחצרות בית ה', ולקבל על עצמו טרחה, 
%break
למצוא טעמי תורה וסודות המצוות בלשון התורה. ואז - והושב היוצר 
על כנו.
[העורך: סוף התרגום לעברית. המשך האגרת בעמ' 680, ד"ה 
"אתמול לעת ערב"]
%letter ה
%H אגרת ה
%break
לכבוד ידי"נ [ידיד נפש]. .. נ"י [נרו יאיר] לעד
%break
ומה שרמזת לי במכתבך האחרון, שאני את פני אסתיר ממך, ואחשיב 
אותך כמו אויב, הנה כוונתך, כמו-שומע את חרפתו ושותק. ואיני נושא 
בעול עם חבירי, ולא איכפת לי כלל במכאובים של חבירי, באמת אודה 
שצדקת בזה, 
%break
שאיני מרגיש כלל את המכאובים האלו, שאתה מרגיש, ואדרבה אני 
שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים.
%break
אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, 
ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה 
מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין 
בו, ואם נתגלה עכשיו,
%break
אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני 
בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות, שבזה 
איני מסתפק אפילו לרגע, מפני שיודע אנכי שרבים אשר עמנו מאשר 
עמהם וד"ל.
%break
אבל ברפיון ידים, מתארך הזמן, ואותם הנמלים הבזוים טמונים, ולא 
נודע מקומם אפילו. וע"ז אומר החכם: "הכסיל חבק את ידיו ואוכל את 
בשרו". כי הניח משה את ידיו,
%break
אבל כאשר ירים משה את ידי אמונה שלו, מתגלים מיד כל שצריך 
להתגלות, ואז, וגבר ישראל, לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול וכו'.
%break
וז"ע "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה", וכאשר נתמלא סאתם 
מקוים המקרא: "הפוך רשעים", ובאבדן רשעים באה האורה והשמחה 
לעולם, ואז "ואינם".
%break
וזוכר אנכי שכדברים האלה היה לי עמך ביום א' דרה"ש תרפ"א, 
בחזרתינו מבית א"מ נ"י [נרו יאיר] מקידוש, ספרת לי מחשבונות מעציבות מאד, 
שראית בסידורך בבוקר בעת התפלה,
%break
ונתמלאתי שמחה בפניך מאד, ושאלת אותי, שמחה זו מה עושה, 
אמרתי לך גם כן כנ"ל, שבהתגלות רשעים קבורים, אע"פ שלא נכבשו 
בשלימות, מכל מקום התגלותם עצמם, לתשועה גדולה יחשב, שזה 
גרם קדושת היום.
%break
ומה שכתבת לי שלא תוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה 
הבכור, הנה הרבה פעמים דברתי אתך פא"פ מזה, אשר מקום 
האמונה נקרא - "בור", ומילואה של האמונה נקרא - "באר" מים חיים, 
ובדיוק נמרץ נקרא - "חיים", דהיינו, לא כטבע מים פשוטים, 
%break
שבהחסר מעט מים, עדיין הבאר במקומה, על דייק שטבע בעלי חי, 
לבאר הזו, ולא עוד, אלא שכל החלקים שבה, המה אברים שהנשמה 
תלויה בהם, ונקיבתם במשהו,
%break
ומיד ימות כל קומת החי, ואינו. וז"ש "אותי עזבו מקור מים חיים לחצב 
להם בארות בארות נשברים אשר לא יכלו המים".
%break
הגם שאין חסרון במים, אבל יש חסרון משהו בבור, הרי כולו נשבר, 
וודאי בלי ספק, "שלא יכיל המים שבו", שזה מרמז הנביא בשם ה', וזו 
קבלה אמיתית, לכל חכם ומבין מדעתו. ואם אינך מבין, צא לך ובחון, 
ואז גם אתה תהיה חכם ומבין מדעתך.
%break
ומה שכתבת לי בשולי מכתבך, שתרצה ממני להשמיעך את קולי 
הנעים, באשר אצלי אין שום יגיעה, לשמח כל מר נפש מתלאותיהם, 
כי לב המלא אהבה ממתיק אותם בשורשם, שורש כל נועם.
%break
אשיבך בקצרה, כי לכל זמן, ועת לכל דבר, והנך ראית בעליל, אשר 
במכתבי הראשון, כתבתי לך ורשמתי לך דבר נחמד מאד בעתו, 
המשמח לב אלקים ואנשים, 
%page 686
בפירוש העניין האמיתי של "ישבעו ויתענגו מטובך" עי"ש היטב, כי 
אמיתי הוא, וסופו יונעם לכל חך משתוקק לדבר אמת.
%break
אתה רואה איך אני יכול להתאמץ ולשמחך עם דברי אמת בעת 
הזאת; ולשמחך בדברי שקר חלילה, כמו נביאי השקר, בעת החורבן, 
חלילה לי מחטוא, כי שקר אין בגבולי במציאות כלל, ומכבר ידעת את 
שיחתי, במנהג אותם המקרבים תלמידיהם לאמת,
%break
בחבלי זיוף ובמטוה של שקרים, או מותרות, אשר מעודי לא נטמאתי 
בגילוליהם, ולא באלה חלק יעקב, ולכן כל דברי נאמרים באמת, 
ובאותו מקום שאי אפשר לגלות דבר אמת, אני שותק לגמרי.
%break
ולא יעלה על דעתך, שאם הייתי סמוך אליך, הייתי מדבר יותר, מאשר 
על הכתב, כי אם ידעתי שכן הוא, לא הייתי נוסע ממך כל עיקר. ואמת 
גמורה היא את אשר אמרתי לך: "שלפי ההכנה שלנו אינך צריך לי" 
וכן היא האמת, ואל תחשדני אשר להנאת עצמי ח"ו, 
%break
בדיתי דברים שלא יאמנו לנו. וכאשר יעזור ה' לזכות לגמר התיקון, אז 
"תהיה צריך לי מאד", ויתן ה' שנזכה לזה במשך י"ב חודש. כי עוד 
היום גדול, ואינך מהיר כמוני. מכל מקום אקוה שבמשך י"ב חודש, 
מהאי יומא דלעילא [מן היום הזה והלאה],
%break
תגמור את המלאכה, ואז תראה בכל מאמצי כוחך שנהיה ביחד, איזה 
שנים, כי עיקר עמקות המלאכה - מגמרו מתחלת.
%break
כ"ז הארכתי לך, בגלל הרהורי דברים שהרגשתי בין שורות מכתבך, 
כי שכחת את האמת הצרופה, שתמיד בפי ובלבי. ואבטיחך שיותר 
ממה שנוכחת עד עתה באמיתות דברי, תוכח בעליל לעין, שכל דברי 
ממש, המה חיים וקיימים לעד,
%break
לא ישונו כחוט השערה, וכן כל הדברים שאני כותב אליך, יש בהם 
מובן אמיתי, שלא יקבלו שינוי, אלא שצריכים לתשומת לב, "מפני 
שהעת היא עת לקצר".
%break
האמן לי, שהדברים הגלויים במכתבי זה, לא יכולתי לכתוב לך עד 
היום הזה, מפני טעמים הכמוסים עמדי, כי עיני מונחים בתכלית, אשר 
יעלה על צד היותר טוב, 
%break
וזהו שמקיפני בגדר של שמירה מעולה, על כל מלה ומלה וד"ל. ויודע 
אני שבמשך הזמן יתבררו לך כל דברי ומנהגי כלפיך, כמ"ש: "אשריך 
כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה" - כי דרך תורה היא.
%break
כבר נלאתי לדרוש אחר ריבוי מכתביך אלי, ולהבטיחך בשכר זה כי 
אנכי ארבה לך מכתבי. ובכל יום ויום אני יושב ומצפה אולי יגיע לי 
איזה ידיעה ממך, מחייך הרוחניים, או מחייך הגשמיים, ואין קול ואין 
קשב.
%break
ומה תענה על זה ותצדיק, אין כאן לא ענות גבורה, ולא ענות חלושה, 
זולת ענות במלין יבישין, בדרך המליצה, כמו מרוב טרדות וכדומה, 
אבל ודאי אתה בעצמך לא תבין אותך.
%break
אבל עכ"ז ברור לי שיטיבו העתים, ואז תגדל בשיעור הטבתם, גם 
שיעור אהבתם הגלויה. ועוד נרוה באהבה בתמידות יחד, כמעין דלא 
פסיק [כמעין שלא נפסק], בשביעה ותענוג יחד, כי נועם ה' למקבל 
השלם, לא מרגיש שום שביעה כי בעד זה נקרא כל יכול ית', 
%break
שלעושי רצונו מופיע אור ישן ואור חדש ביחוד אחד, שזה קונים 
בשמירת שבתות ושמיטות, לעולמו של יובל, וז"ס "ויניחו אותו עד 
הבקר וכו' ולא הבאיש ורמה לא היתה בו". כמ"ש "ישבעו ויתענגו 
מטובך". כי באכילה גשמית,
%break
יתמלא הבטן, בשיעור הגשמי, ולא עוד אלא מעלה עשן למוחא, מתוך 
בישול הקבה, והוא עיף ויגע ונופל לתרדמה.
%break
וז"ס שדקר פנחס הרומח לתוך קבתה, בשעה שהיו דבוקים. "ויעמד 
פנחס ויפלל ותעצר המגפה". ולכן זכה לשמן המשחה, הגם שלא היה 
מבני אהרון, כי משה עצמו אמר לו: "הנני נתן לו את בריתי שלום". 
%break
מתחילה היה ב"ויו קטיעה", אבל באור תורה מתארך ובריתי היתה 
אתו החיים והשלום יחדיו, ובאור פני מלך חיים.
יהודה ליב
%page 687
%letter ו
%H אגרת ו
%break
לכבוד ידי"נ [ידיד נפש]. .. נ"י [נרו יאיר] לעד 
%break
מכבר ערכתי לך שני מכתבים, ולא עלה בידי לְשֹׁלְחָם אליך. והאמת 
שארצה לראותך טרם נסיעתי אי"ה [אם ירצה השם] כ"ב מנחם-אב. עתה אתכבד 
לְהַטְעִימְךָ מִנּוֹפֶת צוּף דִּבְשִׁי.
%break
כתיב: "תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ה'". משל: למלך 
שלקח בנו אצלו ללמדו תכסיסי מלוכה. ויראהו את כל הארץ, את 
אויביו ואת אוהביו.
%break
ויתן המלך לבנו חרב מגנזי אוצרותיו. וסגולה נפלאה בחרב זה, אשר 
בהראותו החרב לאויבים - כרגע יפלו לפניו כְּדוֹמֶן על האדמה.
וילך בן המלך ויכבוש מדינות רבות, וַיִּשְׁלוֹל שְׁלָלָם וַיַּעַשׂ חַיִל.
%break
לימים אמר המלך לבנו: עתה אעלה למרום המגדל ואסתיר עצמי שם. 
ואתה תשב על כסאי ותנהיג את כל הארץ בחכמה ובגבורה. ועוד לך 
מגן זה אשר עד היום היה טמון בגנזי המלכות, ושום אויב וּמִתְנָכֵּל לא 
יוכל להרע לך. בְּהִמָצֵא המגן הזה ברשותך.
%break
ויטול המלך את החרב וַיִּכְרֵכוֹ בָּמָגֵן, ויתן לבנו. והמלך עצמו עלה אל 
המגדל ויסתתר שם.
%break
ולא ידע בן המלך כי החרב והמגן כרוכים זה בזה. וכיון שהמגן לא היה 
חשוב כלל בעיניו - לא שמר אותו, ונגנב ממנו המגן, ועמו החרב.
%break
וכהשמע במדינה אשר בן המלך מנהיג הארץ, וגם נגנבו ממנו החרב 
והמגן, מיד העיזו פניהם, והתחילו אויביו לערוך עמו מלחמה, עד 
שנפל בידם בשבי. הוא וכל הרכוש הרב. 
%break
ועתה שאויבם בידם - שפכו כל חמת נקמתם עליו. ונפרעו ממנו על כל 
מה שהתעלל בהם בימי הנהגת אביו. ובכל יום ויום הכו אותו מכות 
נמרצות.
%break
ויתבייש בן המלך מאביו, כי צרת אביו כאבה לו יותר מצרתו. וַיָּשֶת 
עצות בנפשו לעשות חרב ומגן כראשונים כדי לפייס את אביו 
ולהראותו חכמתו וגבורתו. ובתחבולות עשה מין חרב, דומה לחרב 
הראשון. וכן עשה מגן, דומה למגן הראשון.
%break
וכאשר נכונו כלי מלחמתו בידו, קרא בקול אל אביו שבראש המגדל: 
התפאר עלי, כי בן חכם ישמח אב וכו' ועד שהוא קורא אל אביו, אויביו 
הולכים ופוצעים את מוחו וכבדו. וככל שירבו עליו המכות - כן יתגבר 
ויחזק את עצמו כדי לפייס את אביו. וצועק: עתה איני ירא מכל.
%break
ומי יוכל להלחם בי בזמן שהחרב והמגן שלי בידי.
וכל כמה שהוא מתפאר - אויביו מרבים עליו מכות ופצעים. אבנים 
ומקלות פורחים על ראשו. ודמו שותת על לחיו.
%break
והוא מתאמץ לזקוף קומתו בגאוה, כגבורים, להראות לאביו שעתה 
אינו ירא מכל. וכשחק מאזניים נחשבו לעומת גבורתו. כי החרב עמד 
לו, או המגן עמד לו וכו'.
%break
וזה שרמז המשורר, "תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב", דהיינו, אותם שפניהם כקוף 
בפני אדם. ועושים בכח עצמם חרב כמעשי הקב"ה; ולא עוד, אלא 
שרוצים גם כן להתפאר במלאכה זו כמו שהשי"ת מתפאר וכו', ועליהם 
נאמר "איש דמים ּמִרְמָה יתעב ה'", 
%break
כי במעשי אנוש עושה מגן ומתפאר שאינו מרגיש שום כאב וכו' - גם 
זה יתעב ה', דהיינו, שֶשִלְיָתוֹ נהפך על פניו, כי אומר שהוא בעל 
חכמה וגבורה, ואינו ירא מכל, ויחד עם זה מלא מרמה ומבקש 
תחבולות וכו', זה יתעב ה'.
%break
אלא כל השלמות מונח בסוד שם הקדוש "אלקי צדקי", אשר כל אבריו 
וגידיו ידעו שמקום "השראת השכינה", הוא במקום "הצדק", דהיינו, 
בזה הידיעה החלוטה, אשר צדקו יחדיו כל מחשבותיו,
%break
ולא צעד עוד שום אדם בעולם פסיעה רעה שוה בשוה, כמו שלא יצעד 
בכח עצמו פסיעה טובה ודו"ק [ודייק].
%break
והגם שהכל מאמינים כך, אבל לידיעה הם צריכים, להתישב על הלב, 
כמו "מושכל ראשון", אשר ההשתפכות של לב נאמן אמיתי אל הבורא 
ית', מסוגלת לגלות שכל זה בעולם, כמו כל דבר פשוט ומקובל 
שמתישב כל צרכו על הלב.
%page 688
וז"ע [וזה ענין] "ובקשתם "משם" את ה' אלקיך ומצאת", וזה ענין ברכת 
"הטוב ומטיב", שהוא "מטיב לאחריני [לאחרים]", כי השגתו שורה באמת על 
הטובה, כי ע"כ [על כן], נקרא "טוב", 
%break
ושם זה מושג לכל אדם בנקל. וזה ג"כ [גם כן] שם "אלקי חסדי". אבל מחמת 
קלותו להתקבל, לא נשאר היחיד על כל הבריות ודו"ק [ודייק].
%break
אבל ע"כ [על כן] עבודה שבגלות וקיום תורה מעוני, מגולה בעליל לעין כל 
אבריו של עובד ה', השם הקדוש "אלקי צדקי", דהיינו, שלא היה רע 
כלל במציאות, אפילו ברגע קטן מהזמן, שז"ס [שזה סוד] "ומטיב", פירוש שאינו 
מתגלה על "הטוב", רק על "המטיב לאחריני [לאחרים]", 
%break
בסוד, "גם זו לטובה". שז"ע [שזה עניין] עמוק ונכבד מכל הנכבדות, ויחוד הזה לא 
משאיר שום מקום, אפילו. .. עת הזאת חוץ הימנו. וז"ס [וזה סוד] הוי' אחד ושמו 
אחד, המושג פשוט לשלמים.
%break
יהודה ליב
%letter ז
%H אגרת ז
%break
לאמיתי ורעי, לבי ונקודתי כבוד שמו הוא תפארתי. .. נ"י [נרו יאיר] ויופיע לעד 
ולנצח נצחים אכי"ר.
%break
מן ט' אלול יום ב' דחנוכה כארבעה חדשים, אשר קויתי להנות מאור 
פרי עטך, ולסוף מונח לפני מכתב ארוך למליצה ורמז,
%break
וְלא חילֶק וְלא בּילֶק יְדָעְנָא [ולא עשה לפי שום דעה של חכם זה או 
אחר אלא סתם], אפי' כְּתָעְלָא דְמָסיק מבֵּי כְּרָבָא [אפילו כמו האבק 
שמעלה השועל כשדורך על שדה חרוש] ומה עוול מצאת בי עד שאיני 
כדאי לידע כלום ממצביך, הגם שאתה יודע עד כמה המה נוגעים לי.
%break
כן תמה אני למה לא שמת לב אל המדובר בינינו, שלא תכתוב לי שום 
דבר שיהי' [שיהיה] מעוטף בכנפי המליצה שאנכי פורח בהם עד אין קץ בק"ן 
טעמים [ב-150 טעמים] עד שאותך לא אמצא באחת מהם.
%break
אבקשך, למעה"ש [למען השם] מהיום ולהלאה, כי תכתוב לי איזה 
ידיעה, תכתוב בשום שכל לפרשו בפשיטות ממש, כמו שידבר איש אל 
רעהו שאינו נביא, ולהעמידו על נכון שלא ימצא בו מקום לנטות או 
אפי' [אפילו] מקום עיון,
%break
ולא יסתכל על יפיו של הלשון אלא על טוב קלות ההסברה ועיקר 
שלא יערב בלשונו מליצה או רמז כי אין שום פחד מעין איש זר... 
ובביתי אין ביאה לנכרים וזרים.
%break
כשתכתוב לי חדושי תורה, תברר אותם לי, בלי שום שמות ופרצופים 
המפורסמים בספ' [בספרים], רק בלשון בני אדם, כי גם אנכי לעצמי, מדייק 
לברר עניני בלשון המדובר, ונופל תחת חושי בפשיטות גמור עד 
לתכלית, כי זה דרך קרוב ואמיתי, לברר דבר לאמיתו.
%break
כי בזמן שאלביש הדברים בשמות הספרים, מתעורר בקרבי יחד עם 
זה חשק לידע מחשבות הספרים, וממילא נעתק שכלי מן חפץ 
המטרה, של דרכי, וזה אצלי בדוק ומנוסה. 
%break
זאת ועוד, בהשגתי איזה מכוון במליצת הספרים לדרכי, חֶדְוָתָא מִסְתָיְיעָא 
[מתגברת החדוה], לערב שקר באמת, לכן בשעת עמידתי לברר איזה דבר 
הנחוץ לי, אשמור את עצמי מאד מלהסתכל בספרים, הן מלפניו והן מלאחריו. 
%break
וכמו"כ [וכמו כן] בכתב, ואתם איני משמש במליצה כדי שאהי' [שאהיה] 
תמיד מזומן בטהרה למצוא דבר אמת בלי תערובת, ובלי סיוע מדבר 
חיצון ממנו, ורק אז חיך אוכל יטעם...
%break
יהודה ליב
%letter ח
%H אגרת ח
%break
כבוד רעי... ה' עליו
%break
הנני עתה רק להעירך על שתתרפה במלאכתך מלאכת הכתיבה 
תמה, לצאת לפני כפעם בפעם, בידיעות מנקודותיך, כי אז הי' 
איתוספי' [היו מתווספים] כמה ספסלי בבי מדרשא [בבית המדרש]. 
וכבר הוכחתי לך במכתבי הקודם מיום הראשון בניסן.
%page 689
ועיין במדרש רבה יתרו, "א"ר ירמיה, ומה אם בשעה שהוא נותן חיים 
לעולם ארץ רעשה, כשיבוא לפרוע מן הרשעים שעברו על דברי תורה 
אעכ"ו שנאמר לפני זעמו מי יעמוד, ומי מכלכל את יום בואו. כשהוא 
רצוי אין בריה יכולה לעמוד בכוחו.
%break
כשהוא קם בחרון אפו מי יעמוד לפניו הוי מי לא יראך מלך הגויים". 
הגם שדברי ר' ירמיה טעמם מוכח מתוכו עם כל זה, תורה, כל זמן 
שאתה ממשמשם אתה מוצא בו טעם. והנני להאיר אותם לפניך.
%break
אתה מוצא בפיוט: "ואתה איום על כל אימים, גא על כל גאים סובב 
את כל, ומלא את הכל".
%break
פירוש, אנו רואים איומות ונוראות וכו', וכאבים שנוראים יותר ממיתה 
וכו'. ומי הוא העושה כל זה?. .. וזה שמו, "איום על כל אימים", שהוא 
מסולק מהם!
%break
וכן אנו רואים מימות עולם, עד היום הזה, כמה אנשים שמיררו את 
חייהם בכל מיני יסורים וסיגופים, וכל זאת כדי למצוא איזה טעם 
בעבדות ה', או לידע מי הוא בעל הבירה!
%break
וכולם זרעו חייהם לריק, ויצאו מעולמם כמו שבאו, ולא ידעו רווחה 
כלל, ולמה לא ענה ה' על כל תפילותיהם? ולמה התגאה עליהם כל 
כך? ובהחלט, לא התפייס להם? ומה שמו? "גאה על כל גאים",
%break
זה שמו (ועיין בשירי המצורף למכתב הזה, השואל בשביל מי נזרע 
השדה? כי מענה נכונה בפי). אבל "מקבלי האיומות" ומשיגי "הגאות 
המרוחק הזה", יודעים בהחלט שהשי"ת מסולק מהם, הגם שלא ידעו 
למה הוא מסולק!
%break
ומה מספרים על כך בעלי הפייט? המה אומרים שישנה מטרה נכבדה 
לכל מקרי העולם הזה, שנקרא "טפת היחוד", אשר שוכני בתי חומר 
הללו כשעוברים דרך כל אותם האיומים, וכל אותו ההחלט בגאותו 
המסולקת מהם, אז נפתח איזה פתח בקירות לבם "האטום מאד", 
%break
מטבע הבריאה עצמה, ונעשים כדאים על ידיהם להשראת אותה 
"טפת היחוד" בקרב לבם. ויתהפכו כחומר חותם ויראו בעליל כי 
"נהפוך הוא" שאדרבה, דוקא באותם האיומות הנוראות מגיעים 
להשגת ההחלט המסולק בגאוה זרה, 
%break
שם; ורק שם, דבוק השם עצמו ית' וית', ושם יכול להשרות עליהם 
"טפת היחוד".
סבב עליהם את כל, במדה כזו, שבעל היחוד היה יודע כי "מצא כופר", 
ופתח פתוח להשראתו ית'.
%break
וז"ש בפיוט "סובב את כל ומלא את הכל", שבשעת ההשגה מורגש 
שפע המתגלה ומתישב דוקא על כל ההפכים, וזהו "איום על אימים 
וגאה על כל גאים" כנ"ל, וממילא הוא "מלא את כל" כי בעל הפייט ידע 
"שהוא ממלא אותם" בהרוחה גדולה; ולא היה עוד משיג נועם יחודו, 
%break
עד כי נדמה לו בשעת שלימותו, אשר היסורים שעברו, יש להם איזה 
ערך, לערך טעם ונועם שפע יחודו ית',
%break
וכל איבריו וגידיו יאמרו ויעידו לו, אשר כל אחד ואחד מבני העולם היו 
מקצצים ידיהם ורגליהם שבע פעמים ביום, כדי להשיג רגע אחד בכל 
ימי חייהם, בטעם כזה המורגש להם.
%break
וזאת תורת המצורע ביום טהרתו / והובא אל הכהן במרבית אשמתו. 
וזה משפט לכל פעולה טובה / כה תפגוש לפועלה בארץ חובה. ולכל 
עובר ושב לו יהיה / נודע איך ידורו אי והוא. ושיחתו מה היא באותם 
הימים / בעת הטיול בין קרני ראמים.
%break
שם יש אוזן לדברים מאוד ערבים / ממשיכים נהרי אפרסמון גבים 
גבים. ורואים הנשמע שאך באשמתם הוא ערב / וסרחונם מרחיק 
מהם כרחוק מזרח ממערב. ושוחק להם, כי יודע נפשם מעודם / אשר 
לא יגבל הכופר כלל בעינם.
%break
בעת שיתן עצמו להם לכופר / וכל זרה יהיו אזנים לאמרי שפר. וזהו יד 
לכל כלי טהרה / בו יאחז לגלות האורה. לברוא ולקיים עליה האורה / 
במשפט הגאולה ובמשפט התמורה.
%break
והגם שלא יפלא מעיניך כל אלה, אני רוצה למלא עמהם דברי ר' 
ירמיה. וזו כוונתו הנשגבה במליצת דבריו: "מה וכו' כשהוא רצוי אין 
בריה יכולה לעמוד בכוחו, כשהוא קם בחרון אפו מי יעמוד לפניו - הוי, 
מי לא יראך מלך הגוים". 
%page 690
דהיינו, "איום על כל אימים גאה על כל גאים" כנ"ל. והכל כדי להשמיע 
"דברות אלקים חיים".
%break
פירוש שמשקל האיומים הנשגבים, היו נערכים רק לראות את 
הקולות, מה שאין העין יכול לראות והלב לחשוב ולהרהר, ועד שבא 
לידי מדה זו, היה מהלך השי"ת בדרך פועל, בלי שום תרעומת ח"ו על 
הפעולה. כמורגש כי הפעולה עדיין לא היתה,
%break
ואם כן בכל מהלך האיום הארוך הזה, היה רצוי ומפויס לפעולתו, 
לגלותה לעת נועד.
%break
וזה שאמר ר' ירמיה "כשהוא רצוי וכו'", דהיינו, כל כוונתו להוכיח את 
עובדי ה' שיהי' העבר הנשגב האמיתי הזה, נוכח פניהם תמיד, אחר 
שהפעולה כבר נתגלתה למכביר.
%break
ואם כן יש "למי לתבוע", על כבודו ית' שלא יתחלל, כי מי פתי שיאמר 
שהקב"ה ותרן הוא; והביא את הפסוק: "ומי יעמוד ביום אפו ומי יכלכל 
את יום בואו" ודו"ק מאוד, מן העבר הארוך הנשגב, אשר "יום אפו", 
הוא הוא המכלכל את "יום בואו", כמו במאזנים ישקלו יחד כנ"ל.
%break
ובזה תבין מאמר ר' טרפון, שס"ל [שהוא סובר] שאמרינן "דיו", והוכיח 
מהכתוב "ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים", ק"ו לשכינה 
שיהיה שבועים עכ"פ, ומ"מ מסיק "ותסגר שבעת ימים", 
%break
דהיינו, ממש כמו טרם שנתגלתה "הפעולה והשכינה" והיה רק "אביה 
ירק ירק בפניה", פירוש, "לגלות פניה", והבן.
%break
ונבחן ב' יריקות, א' לבחינת "לבא" וב' לבחינת "מוחא", בסוד, "איום 
על כל אימים וגאה על כל גאים" כנ"ל. ואמרינן "דיו" לפני השכינה 
"כמעיקרא", ואם בר לבב אתה, 
%break
תבין מלבך סוד הכתוב, שאחר הסגר שבעת ימים נסעו לדרכם, 
במערכות התורה, מה שאין כן טרם מילואו של ההסגר.
%break
ואילו פי מלא שירה כים, ושפתותי מליצה כהמון גליו, לא יספיק לי, 
מלבאר צדקות ה', אשר עשה ועושה ויעשה, לעיני בריותיו אשר ברא 
ובורא ויברא. נוכחתי לדעת היטב הדק, אשר היו והווים בעולם המון 
גדול מאוד, אשר צועקים בכל כוחם ואינם נענים,
%break
ובגפם יבואו ובגפם יצאו, וכמו בתחילתם, כן בסופם, הרבה הרבה 
גורעים ואין מוסיפים, ואוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה.
%break
כי "כלל מדוקדק הוא" אשר "מעלין בקודש ולא מורידין" אבל יחודו של 
השי"ת, כמו שמתגאה על הגופות הריקות מכל חמדה, אינו נחלש ח"ו 
כלל, ומתגאה אפילו על "קראי מועד אנשי שם" וגם המה אם לא 
ישמרו את עצמם היטב מלבלות זמנם.
%break
יוכלו לפטור מעולמם, כמו הראשונים, כי כבודו של עולם חזק הוא, 
ואינו משתנה מפחד פי בריותיו כמובן.
%break
והרבה גדולים טעו בזה, כי יאמרו שמובטחים המה שלבם ער. 
והכתוב אומר: "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימתהו ה'", וזה 
מאמר החכם "גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית",
%break
כי העיקר לשים לב ורעיון ו"כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה", 
לגדל ולקדש את שמו הגדול ומבורך.
%break
ודוקא באורח שכל, ולא כצעקת הכסילים שיודעים לדבר דיבורים בלי 
לב חכם. אבל החכם עיניו בראשו, ושום כוחות גופניים לא ידע, והוא, 
לא "ער", ולא "אונן", אלא "דברי חכמים בנחת נשמעים" בכח עיון 
נמרץ בלתי לה' לבדו, כמ"ש בזוהר: "הכל במחשבה איתבררו",
%break
ואין כאן שום צעקה ושום סיגופים וכל מחלה וכל תקלה כלל וכלל, "כי 
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", "וכל גרגרן כועס", ו"כל הכועס 
כאלו עובד ע"ז", ונשמתו מסתלקת הימנו.
%break
אבל כוחות שכליות ומחשבות יש להרבות בכל מגמתו וכוחו ו"כל היום 
וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה', אל דמי לכם, ואל תתנו 
דמי לו עד יכונן ועד ישים את (הירא והשלם) ירושלים תהלה בארץ".
%break
והאמת אומר לך: כשאני רואה הריקים מכל, מבלים ימיהם לריקות, 
אינו סובב עלי כל דאבון לב, כי סוף סוף לא יאונה בהם שום דבר 
רוחני, ורק גוף של בשר ועצמות מתענה, אשר לכך נוצר, כנ"ל ברוחב 
ביאור. וסוף כל בהמה לשחיטה, ובלי שכל כולם כבהמות נדמו.
%page 691
וכל הסדרים שבטבע, אינם מעציבים את בר הלבב, ואדרבה "משמחי 
לב" המה למבינים, אמנם כשאני רואה הנפילים אנשי השם אשר 
מעולם, אז, כמו חרב אש לוהט יבואו בלבבי, כי המה מענים את 
השכינה הקדושה, בהבליהם, שבדים ובודים מלבם.
%break
ווי להאי שופרא דבלי בהאי עפרא! [אוי ליופי זה שבלה בעפר זה!] 
טפה הקדושה והנאמנה, שכל ההשגחה הארוכה סובבת לגלות פניה 
של אמת, ובגילויה חוזרת וזורקת מים טהורים, מים נאמנים על כל 
פנות ההשגחה והמציאות, וכל הריקים מלאים, 
%break
וכל המעונים מושפעים, ואין כאן לא קורי ברזל ולא קורי עכביש, אבל 
יש כאן כבוד גדול ואהבה נאמנה, חוזרות ושבות מהשי"ת לנבראיו, 
ובכל מקום שנותן עיניו - מתרפא.
%break
ואשרי האוזן שלא שמעה לשון הרע מימיה, ואשרי עין שלא ראתה 
דבר שוא מימיה, וכל שיקלל - מקולל בהחלט, וכל שיברך - מבורך 
בהחלט, וכל היוצא מפיו, אין בו שום פקפוק ואין בו יותר. אלא זה 
הדבר אשר צוה הוי', ולדבקה בו!
%break
עפרא עפרא כמה את קשי קדל, כל מחמדי עינא איתבלי בך, כמה את 
בחציפו [עפר עפר, כמה אתה קשה עורף, כל מחמדי העין בלים בך, 
כמה אתה בחוצפה], אותו העין שמברך בכל אשר תפנה,
%break
איך נהפכה לזרות, ובכל מקום שנותן עינו נשרף וכלה! ואיך ינוחמו 
אותם האנשים האנושים מכל, "בנחמת הבל ושמחת בשר", ומה יענו 
ליום פקודה! וכדי בזיון וקצף.
%break
אשר על כן הרבה דברתי מגנות אותם אנשים עמך פב"פ, ועל דברים 
שבודים מלבם כמו התפשטות הגשמיות. וכמוהם כן מעשיהם, "כל 
אשר בוטח בהם", ו"ארור הגבר אשר יבטח באדם, ושם בשר זרועו", 
ו"ברוך הגבר אשר יבטח בה'",
%break
ו"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו', כי אם בתורת הוי' 
חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה" כמו שאמרו ז"ל: "בראתי יצר הרע 
בראתי לו תורה תבלין", ו"אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית 
המדרש" ודי. 
%break
וכמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמארי סייעא [וכמה לא חושש ולא 
מרגיש האדם שאדונו מסייע לו].
%break
וזה שאמרתי לך פנים בפנים בשעת חדוה, אשר עיקר חטא דור דעה 
היה בסוד הכתוב: "אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך וכו', וימרו 
על ים, בים סוף", ופירשתי, שמתנה יקרה וערכה, היא לפי יקר הדרת 
הנותן. והמה פגמו בזה לראשונה,
%break
"שלא השכילו את נפלאותיך", אלא סתם "נפלאות" ואם כן העיקר 
חסר מן הספר, וזה גרם להם שחזרו לאחוריהם בשעת קבלת התורה, 
ואמרו: "דבר אתה עמנו ונשמעה", והגם שהתורה לא מיחסת להם 
חטא בדבר,
%break
כי נאמר "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי וכו' כל הימים", הוא 
משום שחטא שקדם למתן תורה לא נכתב בתורה, כידוע. כי התורה 
בדרך התיקון עוסקת ולא בדרך חטאים.
%break
שאלת אותי ומה לעשות ע"ז? ואמרתי לך שצריך להתאמץ ולהרבות 
תודה על הטובה, כי מדרך הטבע, כשהנותן רואה שאין המקבל מכיר 
לו טובה, נחלש מנתינתו להבא. וענית לי שאין התודה על ברכותיו 
ניכרת בדיבורי פה גשמי,
%break
אלא מתוך האימוץ והרחבת לב בטוב מעלת היחוד, אשר מתוך זה 
נשבתים האויבים מימין ומשמאל, וכזה נקרא "תודה על ברכותיו", ולא 
על דיבורי פה גשמי.
%break
ובא וראה כמה חביבים מים נאמנים ממעין דלא פסיק [ממעין שאינו 
פוסק] שנאמר עליו: "ישבעו ויתענגו מטוביך", והשביעה אינה מבטלת 
את התענוג מחמת שהשכיל "נפלאותיך" ולא נפלאות ומופתים, כי למי 
יענה, ואפילו הוא עצמו כלל אינו צריך לזה,
%break
ומעולם לא אמר להם, ולשכמותם "הבו לי ומכחכם שחדו בעדי". וכבר 
מאס אבותם מלשית עם כלבי צאנו לשמירה פחותה, "וכשל עוזר ונפל 
עזר" ו"שדי לא מצאנוהו שגיא כח".
%break
וכל זה עלתה לו, מעת ששכח מדתו של "רם ונשא, גבוה הגבה 
מאוד", והתחיל לעסוק לפי מדידת בשר ודם, ומשם למדידת העצים 
וכמו כן מחשבון רוצה להבנות, והיה מחשב חשבונות של אחרים, 
אבל כבר מקרא כתוב "ומצאתה", ואמר רבנאי: עד דאתא לידיה 
%page 692
משמע ובראיה בעלמא לא קני, והן לישנא דעלמא, [ואמר רבנאי: עד 
שבא לידו. משמע שבראיה סתם אינו קונה. וזה לשון הרחוב:]. "לא 
קני עד דאתי לידיה [לא קונה עד שבא לידו]", ולפיכך תני תנא ב' 
בבות [שני שערים] אחד במציאה, 
%break
ואחד במשא ומתן, להבין ולהורות עד דאתי לידיה [עד שבא לידו] 
ממש. ונראה שיגלה באחרית הימים,
%break
קמתמי חז"ל: ולחזי זוזי ממאן נקט? ומשני דנקט מתרוייהו [ושיראה 
הזוזים ממי לקח? ומתרצים שלקח משני אנשים] (כאן רמז דבר נוסף 
שיגלה לקץ הימין) מחד מדעתיה ומחד בעל כורחיה [מאחד - 
בהסכמתו, ומהשני - בעל כורחו], 
%break
ולא ידענא מי הוא מדעתיה ומי הוא בעל כורחיה [ולא ידענו מי הוא 
בהסכמתו ומי הוא בעל כורחו]. וזה סוד "מה נעשה לאחותנו ביום 
שידבר בה", תתגלה בע"ה ותראה בקץ הימין, כי נעריך בהלכתא 
למשיחא.
%break
ונחזור לענינינו, שעיקר הוא להשכיל הרבה בנותן המתנה, כמה גדלו, 
וכמה הוא שוה, ואז יזכה לדביקות אמיתי, וישיג טעמי תורה, שאין 
שום תרופה, זולתה, בעולמינו.
%break
ואשורר עליה שירה דקה ונעימה, משמחת "לב אמיתי ובדוקה 
ומנוסה" בעשר נסיונות.
טפתי טפתי דקה את, וכל מרחבי חייתי / כל שחרי כל ערֵבי.
%break
פני הלוט מגבהת המסכה, ברחבי עתידותי / כל אבלי כל נחמתי.
מקום המבוקה ישאוך המון רב בדליות הספתי / כל חורבתי וכל מלואי 
חודרה את בלבבי, וכל שכרך בידי, מכל דגלי אהבתי / כל זהבי וכל 
סחרי.
%break
ואורח טוב מה הוא אומר? כל טרחות שטרח בעה"ב, לא טרח אלא 
בשבילו. בטעם המימרא: "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם". וכן 
הוא האמת, שכמו שהעולם נברא בשבילו, כל הפרטים שבמציאותו 
יחד כמ"כ נבראות בשבילו.
%break
פרט אחד שזה מעוצם היחוד שכלל ופרט שוין אליו, וכל שישיגו כלל 
בני העולם בגמר התיקון משיגים פרטים השלימים בכל דור ודור, אשר 
על כן מוצא כל אחד ואחד את פרטי האיברים שלו בתורה, כי כמו 
שערוכה בכללה לכלל כולו, 
%break
כן ערוכה בכללה לפרט אחד, ולא עוד אלא אדרבה, שאין בכלל יותר 
ממה שיש בפרט, וזה שיעור נשלם ואמיתי בעיון רב, אשר על כן כתוב 
"באהבתה תשגה תמיד" "והגית בו יומם ולילה, ו"אורייתא וקב"ה 
וישראל חד הוא",
%break
והוא שיעור מותאם בתכלית התאום שהכל אחד הוא, ואין הרוחני 
נחתך לחלקים, וצריך לקדש את עצמו ולטהר במוחא ולבא, וכשתברך 
בברכות התורה כמתחילה, תשיג את הפסוק הנכבד: "ראו עתה כי 
אני אני הוא ואין אלהים עמדי".
%break
אבקשך שלח לך להנאתך ולטובתך ידיעות תכיפות אלי ממצבך 
בתורה, כי יקצר זמן הרבה. ודע לך כי אריכות זמני התיקון יקטינו ערך 
התיקון, וכל דבר רוחני משתבח ומתעלה. 
%break
בלקחו חלק קטן יותר מן הזמן, ואלמלא ידעת הענין שמזיק האריכות 
על שבילי דנהורא, כמו שאני יודע, אז בטח היית יותר מהיר 
במלאכתך.
%break
הגם שאיני חפץ ואיני רשאי ללמוד בשבילך, אבל מותר ומצוה רבה, 
לשמח ולבסם אותם הדודאים, שאתה מוצא בשדה שברכו ה', כי כל 
עסקינו בחיים רק לאקמא שכינתא מעפרא [להקים השכינה מהעפר], 
ולשמחה ולשיר לפניה בכל עוז, 
%break
ולשבח תמיד את הבורא ית' מן המותר בפיך, ומכל שכן במקום שנדע 
שבטח תצליח דרכיך אשר ע"כ לידיעותיך בתכיפות אני צריך, ונרוה 
אהבים ביחד לבער הקוצים ונראה את השושנה העליונה בקרוב 
בימינו אכי"ר.
%break
יהודה
%letter ט
%H אגרת ט
%break
לאמיתי וידידי. .. נ"י [נרו יאיר] ויופיע לרום המעלה.
%page 693
לא אוכל עוד להתאפק לכל הנצב בינינו, ואנסה נא את התוכחה 
המגולה האמיתית. כי צריך אני לדעת כמה הוא שוה ערך, דבר אמת 
בארצנו: כי כן דרכי תמיד, לחקור בכל מעשי הבריאה, ולדעת ערכה, 
אם טוב ואם רע, 
%break
אך בדקדוק נמרץ, מפני שרק מקום זה הניחו לי אבותי להתגדר בו, 
ובע"ה כבר מצאתי חמודות וגניזין בתמונות העוברות ובטלות האלו: כי 
לא לחנם נערך כל ההמון הזה נגד עיני, והמה אותיות נחמדות, 
למשפט כל חכמה וכל דעת, ולא נבראו אלא לצרופי חכמה בלבד.
%break
מתחילה נשפוט את מדת העצלות השורה בעולם הזה. .. ובכללה 
איננה מדה גרועה ובזויה כל כך, והראיה, שכבר אמרו חז"ל: "שב ואל 
תעשה עדיף". ואע"ג [ואף על גב] שהשכל הפשוט, 
%break
וכמה כתובים מכחישים את הכלל הזה, מכל-מקום כדי דִּייַּקְתָ בֵּיה [בו] 
כראוי, אראה ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים הן" והכל על מקומו יבוא 
בשלום.
%break
זה מבורר בלי ספק, שאין שום עבודה בעולם, זולת עבודתו ית', וכל 
מיני העבודות זולתו, ואפילו לנשמות, אם הוא בערך עצמיותו בפרטו, 
הרי ראוי לו שלא בא לעולם, כי מהפך הקערה על פיה, כי ממקבל לא 
נעשה משפיע, שזהו חוק ולא יעבור, ו"אלו היה שם לא היה נגאל".
%break
ואם כן לא כדאי לנו כלל וכלל לדון עובד או עבודה כזו שבעליו הוא 
בצורת מקבל. מחמת שזה ריקות מוחלט, ואין כל ספק שמוטב היה לו 
להיות "שב ואל תעשה", כי הוא מזיק במעשה זה, או לו, או לאחרים. 
ותועלתו נמנע בהחלט, כמו שדברנו לעיל.
%break
ולא איכפת לי כלל וכלל, אם נמצא עמך איזה מספר אברים מרמ"ח 
אבריך, שאינם נוחים מהלכה זו; ואפילו מתערבים את עצמם במחאה 
גלויה נגד דברי אלו, כי כן טבע כל דבר אמת,
%break
שאינה דורשת הסכמה משום ילוד אשה, קטן או גדול, וכל מי שזוכה 
לדעת התורה ביותר, נמצא עמדן על דעתו ביותר.
%break
אשר על כן אחרי האמת הגדול, המפורסם הזה, אשר מחרף 
במלאכתו - "חבר הוא לאיש משחית", עם כל זה, אין לו שום רחמנות 
ודאגה על העצלים, לטכס עצה בעדם, מחמת הכלל הגדול: "שב ואל 
תעשה עדיף"; כי ממ"נ [ממא נפשך, ממילא], אם דבר ה' יקר להם, 
%break
ורוצים באמת לעבוד לקונם ית' להשביח מעשיו, אז אין שום ספק 
שרוח העצלות לא תהיה עמהם, כי רוח ה' מלביש עוז וגבורה, 
שהעצלות נדף ממנו כקש מפני רוח, אלא אם יצוייר שיש להם חבור 
עם רוח העצלות הזה, 
%break
אז בלי ספק שבשעה הזאת אין דעתם נוחה בלתי לה' לבדו. ואם כן, 
ודאי "שב ואל תעשה עדיף".
%break
יש לי לדבר בענין זה נכבדות, אולם מה אעשה שֶׁהַזְּמַן גַּרְמָא [שהזמן גָּרַם], 
שאינך מבין בלשוני, כי אינך רגיל בחדושי תורה שלי, הנאמרים בתכלית 
הפשיטות, אשר צריך להיות בגובה הקומה מאד, 
%break
עד שיוכל להשפיל קומתו כ"כ ולהגביה אותם; ולא אוכל לשנות דרכי, 
מחמת שאני רואה בו רצון השי"ת וד"ל [ודי למבין].
%break
הגם ששמעת ממני תורה הרבה, על צד הפשיטות, וגם טרחתי מאד 
בענין להבינך כל דרכי וכל חפצי בעבודת הבורא ית', רצוני לומר, 
באותו המקצוע שבעז"ה הוספתי על רבותי שבדורי ושלפני, והסכים 
השי"ת על ידי, ואתה עידי.
%break
עם כל זה מחמת שכל למודנו בענין הזה, היה זמן קצר, בערך. ... .. 
מיום ב' פרשת בהעלותך תר"ף עד פרשת שמות תר"ף (תרפ"א), כי 
המצב שלך בשבוע. .. לא נתן לי עוד לדבר עמך יותר, 
%break
מחדושי תורתי, וכן הפסקתי אז כל דרך הלמוד שלי מפני טעמים 
הכמוסים עמי; וגם מקודם לכן גיליתי אזנך בדבר זה, בקצת טעמים.
%break
ומכיון שהזמן היה קצר מאד, הוא הגורם שלא הורגלת בדרכי, ולא 
נבלעו דרכי כלל באבריך, ולכן הכנסת מדעתך שינויים הרבה בתורתי. 
... .. ומחמתם הפסדת זמן הרבה. ... ... ..
%break
ובפרוש הוציא לפני שפתותיך, אשר בכל כחך ואונך תעזור לי בברור 
דרכי תורתי והתפשטותו בעולם; ורק הנך יושב ומצפה, מתי יגיע 
השעה המוצלחת, שיהיה לאל ידיך, שתוכל להשתתף עמי בזה הענין.
%break
והבטחה זו הוציאו כל רמ"ח [248] אבריך ושס"ה [365] גידיך, בכל תוקף ועוז, גם 
בחדוה, ללא ספק קטן וקל, שמי יודע אם תזכה לזה המדובר וד"ל [ודי למבין].
%page 694
עתה מה תאמר לכל הבטחותיך עמי... ואני יודע עצתך והתחבולה 
שהמצאת מדעתך, דהיינו, לשטוף בפעם אחת כל גופך, במים שאין 
להם סוף, וְדַי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא [ודי לחכם ברמז].
%break
גם יודע אנכי התרוץ המוכן באמתחתך, על שאלתי זאת, דהיינו, 
שעדיין אינך מוכשר כלל לגלות דעת, ולסתור או לבנות, ומכל שכן 
להתחבר עמי בעבודה, בה בשעה שאתה בעצמך לא החזקת בה 
כראוי.
%break
אמנם אם כן יצר הסוכן בך, אתה סותר את עצמך מִנֵיה וּבֵיה [ממך ובתוכך], רצוני 
לרמוז, שעל שאלה אחרת אתה מתרץ את עצמך לא בענוה, ואדרבה 
וד"ל [ודי למבין], ואם כן איך אתה תופס את החבל בשני ראשים.
%break
ואני אומר לך שאין כאן שום בושה, שום קטנות ושום גדלות, רק 
שהצליח מעשי שטן, להפריע על כל דבר טוב שלא יותגלה בדרכיו, כי 
מה אכפת לך, אם אבין את קטנותך יותר מדי, האם לשמוע שבחים 
מפי תכסוף, ואני יודע שנפשך טהור מסיגים כאלו.
%break
וגם מאי אכפת לך, אם אבין את גדולתך בשעור המדוקדק, כמו שהוא 
בין כתלי לבך; וכלום אינך ירא מלגלוגי עליך, כי עמדן על דעתך אתה.
%break
וגם בושה זו מָאי הִיא [מה היא], לדבר בפני חבר כמותי, בפום ממלל רברבן 
[בפה מדבר גְּדוֹלוֹת], וכן דרכו בדרך הזה כל קדמונינו, לגלות סודם 
כמו שבא בקירות לבם ממש, לרב מיוחד, או לחבר מיוחד האמיתי, 
אם רם אם שפל.
%break
כי דרכי דרך האמת, אין להם שום התפעלות מן האמת, אם מר אם 
מתוק. והעיקר כל עיון כמו מקובל בשעתו, כי השכל צריך להיות "נקי", 
וח"ו להטות משפט מחמת מרירותו, וגם הלב על מקומו צריך להיות 
"צדיק", ומצדיק את הבורא ית', עכ"פ שלא יצוייר.
%break
וכמו שאין שעור למעלת הבורא ית' ולכל יכולתו, כמו כן אין שעור 
לשפלות ילוד אשה (ולחולשתו), אלא אם רק הבריאה הזו עם כל 
שפלותה מוכנת לקבל דבר אמת,
%break
בלי שום נגיעה בדבר, לצורך גופו הנגוף, אלא נמצאת תמיד בסוד 
הכתוב: "ונקי וצדיק אל תהרוג", כן הולכת ופוסעת על מדרגות 
הקדושה וטהרה, עד. ... ... .. מה העבודה הזאת לכם.
%break
ואני רואה בעליל בלי ספק, שתפול בפחת הזה, אם פחות, אם יותר, 
וזה השטן האחרון, אשר אני מוצא בעבודתי הפוריה, בעד כללות בני 
דורי. כי ב"ה מצאתי חן בעיני בוראי ית', 
%break
לגלות לי כל שפלות הדור, וכל מיני תקונים קלים ונאמנים, להשיב כל 
נפש לשרשה בתכלית המהירות.
%break
אבל מה אעשה ביום פקודה, כי תצטרך לענות על שאלת אדם רשע, 
"מה העבודה הזאת לכם"? ואע"פ שהתירוץ מבורר בהגדה, "אלו היה 
שם לא היה נגאל", כי אין חפץ בכסילים, עובדי הריקות. ועדיין לא 
נבחר שום בן אדם לעבודתו ית', 
%break
אם אין לבו שלם עם ה', לעבוד עבודת משא במסירת נפש, כל היום 
וכל הלילה, תמיד לא יחשה, אך ורק לעשות איזה נדנוד של נחת רוח 
ליוצרו ית'; ואם כן מה לרשע הזה להתערב ולדון עם אוהבי ה' כאלו.
%break
אמנם אחי, באמת אין זו שאלה שכליית, ברור הוא, ואמת הוא, לא 
נשאר שום הרהור ומשא מתן בדבר, אך דוקא בגלל זה הוא פרכא [קושיה] 
שאין עליה תשובה, כי שְׁאֵלַת חוֹמֶר עָכוּר וּמְעוּכָר הוא, והיא רק 
תביעה מגוף החומרי לשוב אל גילולי אבותיו,
%break
שיש לו חלק שותפות בעבודתם, או יותר אמיתי, שהוא בעל העבודה, 
וכל הנאה שלו. וכיון שהשואל הוא רק חומר וגוף בלי שכל, על כן חלש 
כח השכל, לענות לו שום תרוץ, כי אין אזנים לו, וכפתן חרש יאטם 
אזנו וכו'.
%break
ועתה ידעתי כח העדפה יתירה, שחנן אותי בוראי ית' על יתר בני גילי, 
שזמן כביר חקרתי אותה, למה נבחרתי יותר ברצות ה'; ואחרי כל 
השפלות הנובע מבן רשע הנ"ל, שהוא הקליפה השולטת בזמני, 
ואחרי הועדי בשיעורה האמיתי, 
%break
אז אכיר טובת השי"ת עמדי, להסיח את לבבי היום ותמיד, מלשמוע 
שאלת הרשע הנ"ל. כי אני מוצא א"ע [את עצמי] מחויב ומוכרח כהיום כתמיד 
להיות כשור לעול וכחמור למשא, כל היום וכל הלילה לא אחשה, 
מלתור איזה מקום שבו אעשה איזה נחת רוח ליוצרי, 
%page 695
ואפילו ביום הזה שאני בו, חביב עלי הדבר לעבוד בעול גדול, אפילו 
שבעים שנה יחד. ובלי ידיעה כלל בהצלחתה, (כל ימי אפילו) זולת 
יהיה על הדרך שנצטויתי בודאי ללכת בכל דרכיו, ולדבקה בו, 
ששמעתי מכל מראש.
%break
יחד עם זה איני יכול כלל וכלל לפטור עצמי, בשום הרהור והגה רוח, 
שלא לעשות איזה עבודה לשמו ית', מחמת שפלותי; ואני חושב ותואב 
כל היום, על גבהו של עבדות ה', ובתכלית הגובה, עד שאי אפשר לי 
כעת להעלות על הכתב.
%break
והן אמת כמו שדברתי עם בני גילי מענינים אלו, ראיתי שיש להם כמו 
שולחן ערוך שמעיינים בו ומוצאים שעור לעבודת ה', בעדם ולכל 
הצטרכותם.
%break
אבל אני, לא ראיתי מעודי את השו"ע [השולחן ערוך] הזה, להיות קצוב בו, תנאי 
וקצבה, לחפץ השי"ת מבריותיו אשר ברא, במעלות הדביקות בו.
%break
ובדרך כלל קבלתי פא"פ [פה אל פה] וכו' שקטן וגדול שוים הם לפניו ית'. וכל 
הבריות מוכנים להשראת שכינתו בלבבם, ושעור ההשראה, תלוי 
בחפץ הבורא ית', ולא בו כלל, אתמהה לכן, 
%break
חרפה גדולה לילוד אשה, יהיה מי שיהיה, ליתן איזה שעור, או כמין 
שעור באיכות חפץ הבורא ית'.
%break
והנה דברי אלו פשוטים בתכלית הפשיטות, עם כל זה לא ראיתי עוד 
בדורי, מי שיהיה בעיני עצמו לאיש פשוט כזה שיבין ערך דברי אלו, 
כמו שהם לעצמם, והוא מחמת שאי אפשר להם להרכין גופם כל כך.
%break
וכיון שבאתי לזה, אגלה לך כל סודם בחדרי משכיותם. אם תבין. .. כי 
כל זה עלתה להם מחמת שאלת אדם רשע, מה העבודה הזאת לכם, 
כי הם צריכים תמיד לסמיות עינים כלפי אדם רשע הזה. ... ... .. אבל 
המה אנשים, ומדוע לא יָסֵבּוּ עכ"פ [על כל פנים] כל עבודתם למקצוע הזה,
%break
מה יש לבעל הכרם מכרמו? ועל כל פנים, היו עובדים עבודה שכליית 
לבוראם, בין אם יערה עליהם רוח ממרום לראות פירות בעמלם, ובין 
ח"ו לא. אבל לא היו יוצאים מן גדר עובדי ה' על כל פנים.
%break
בהיותם נמשל כבהמות נדמו ומנשאים הרגשים החומריים, כמו 
עבודה רצוניית אלקיית, ולא ירצו להבין שכל החומר יחד עם כל מה 
שיוכל לרכוש, יאבדו יחד. ואבד ונשבת זכרם מן הארץ לנצח.
%break
אמנם אחי, הרבה הרבה דברתי עמך מענינים אלו פנים אל פנים 
בהיותנו יחד, ואי אפשר להאריך בהם כ"כ על הכתב. אבל אני יודע 
בטח, שאם תעיין כראוי בדברים אלו שכתבתי בכל המכתב הזה, 
מחוייב אתה למצוא הרבה ענינים,
%break
שאין דעתך נחה בהם, אשר בכונה גדולה כתבתים אליך, כי אני חושב 
אולי תבין מכאן ולהבא, ותודיעני כל דבר וכל פרט וכל שורש, שאינך 
מסכים עמי לגמרי, 
%break
באשר שלבי שלם עמך, ואתה. ... .. וסהדי [וְעֵדי] במרום אם הייתי 
יכול להאכילך את חלב השמים ממעל לא חסתי (כלל) על שום עבודה, 
ועל שום עמל.
יהודה ליב
%letter י
%H אגרת י
%break
לכבוד בני הישיבה דעטור רבנים ה' עליהם יה"ו
%break
...אצטער מאד על אברים המדולדלים שסיבות החיצוניות גברו עליהם 
מלהסתפח עמכם, יתן ה' שֶׁיְּחְזְּקוּ ויוכלו להתחבר עמנו ויהי ה' עמהם.
%break
ואני מבין שאינכם עוסקים כ"כ בְּיִחוּדִין דְּמוֹחָא וְלִיבָּא כְּחֶפְצִי [ביחודים 
של מוחא וליבא, כרצוני], עכ"ז [עם כל זה] עשו כפי כֹּחֲכֶם ותשועת ה' 
כְּהֶרֶף עַיִן, והעיקר העומד היום לפניכם, הוא אחדות החברים 
והתאמצו בזה יותר ויותר כי יש בה לשלם בעד כל החסרונות.
%break
אִיתָא [מובא] "תַּלְמִיד שֶׁגָּלָה, מָגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ". פירוש, שהיה קשה 
לחז"ל, איך אפשרי הדבר שישלטו קטרוגים בתורה ועבודה של 
התלמיד, עד כדי גירושו מלהסתפח בנחלת ה', וזאת אחר שהוא דבוק 
ברב אמיתי? 
%break
וע"ז תירצו, כי בעת ירידת התלמיד, יִדְמֶה לו כמו שהרב גם הוא יָרַד 
ח"ו, עמו, וכיון שכן הרי באמת כן, כלומר, שלא יוכל להנות מרבו, אלא 
כְּפוּם [לפי] מה מְשַׁעֵר בלבו, וא"כ אין לו אלא רב שָפוּל וְיָרוּד. בו 
במדה שמדד אותו ועל כן גּוֹלִין את רבו עמו. וד"ל.
%break
תחילת גלות מצרים והשעבוד מתחיל מהכתוב: "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל 
מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף", פירוש, שנתגלה שליטה חדשה 
במוחם של כל אחד ואחד, שליטה חֲדָשָׁה מִקָּרוֹב, כי נפלו ממדרגתם 
הקדומה, וכנ"ל "שֶׁתַּלְמִיד שֶׁגָּלָה מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ", 
%break
וממילא לא ידעו את יוסף, כלומר, שלא השיגו אותו אלא כפי מה 
ששיערו בלבם. ולכן ציירו בלבם תמונת יוסף כמוהם עצמם, ומכיון שכן 
"לא ידעו את יוסף" והתחיל השעבוד, שאם לא כן, ודאי היה הצדיק 
מגין עליהם, ולא היה מצוייר להם כלל בחינת גלות ושעבוד.
%break
ומפורש שִׁעְבּוּדָם "בְּחוֹמֶר וּבִלְבֵנִים" "חוֹמֶ"ר", ה"ס [הוא סוד] עֲוֹן 
הֶחָמוּר שדנין בָּזֵה על "המחשבה" וּבִלְבֵנִי"ם, ה"ס "התשובה" שזכו 
לרחמים עליונים, וְהִשִׂיגוּ לשעתם אור עליון, מאמונת האבות 
הקדושים, וְנִתְלַבְּנוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם, 
%break
אלא שלא היה לִתְמִידוּת, והיו מתגלגלים ובאים מחמת זה בכל עבודה 
בשדה, דהיינו, הֶמְשֵׁךְ עבודה קשה הנוגעת בכל שאר המצוות. כמו 
שאמרו ז"ל: "בינונים זה וזה שופטן", ולכן נקראת קליפה זו "פרעה", 
אותיות "פ"ה ר"ע", 
%break
פי' [פירוש], דבחי' [דְבחינת] מלכות שֶׁבַּמּוֹחִין נקרא פֶּה, שסודו הוא 
בחי' [בחינת] הכרעה והסכמה שֶׁלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ וכל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה . 
וּבְגָלוּת מצרים היתה שליטה ל"פֶּה רָע" הנ"ל והיו חוזרים לְסוּרָם. 
%break
ולכן אף על גב שזכו לאיזו הארה עליונה מט"ר [מ-ט' ראשונות], אבל 
היא לא יכולה להיות נבלעת בגוף, מפני ש"פֶּה רָע",שהוא לעומת "פה 
דקדושה", דהיינו העורף היה מפסיק השפע היורד מן הראש. ויונק 
ומוצץ כל השפע שהתחיל לרדת בשביל ישראל. 
%break
וזה סוד "שלא היה שום עבד יכול לברוח ממצרים". כי פרעה עשה 
כִּשּׁוּף גדול על פִּתְחֵי מצרים. כמו שאמרו חז"ל.
%break
וּבָזֶה מובן הפ' [הפסוק] "וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם 
לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה", פירוש, שהשי"ת הודיע על ידי משה עבדו, 
ששום יד חזקה, וכוחות שבעולם, לא יועילו על קליפה רעה זו, מפני 
שאינה נכנעת אלא מפני השי"ת בכבודו ובעצמו. 
%break
שז"ס [שזה סוד] "אני ולא שליח", וז"ס "וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי 
בְּמִצְרָיִם וכו' וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם" וכו'.
%break
ועתה בֹּא נבוא לפרש לכם בעזהשי"ת [בעזרת השם יתברך] בְּשׂוֹרַת 
הגאולה ושליחות משה. כתוב: "וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי, וכו' 
כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'". פירוש, דְכֵּיוָן שֶׁפֶּה דקדושה היה בַּגָלוּת, 
בסוד "כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי". 
%break
לכן היה משה רָעֲיָא מֵהֵימָנָא [הרועה הנאמן], טוען לפני השי"ת "וְהֵן 
לֹא יַאֲמִינוּ לִי", כי אם אפילו אקשר את ישראל עִמִּי ואוריד להם איזה 
השפעה, הלא קלי' [קליפת] פרעה מוצצת וחומסת אותה מעמהם. 
%break
ואע"ג [ואף על גב] שֶׁדְּבֵיקִים עִמִּי, עם כל זה לא ישמעו בקולי. פירוש, 
שבעוד שיש להם שליטה לקליפת פרעה, וּפֶה ודבור בגלות, 
%break
מכל מקום אם היו מאמינים בְּרָעֲיָא מֵהֵימָנָא [ברועה הנאמן] כראוי, היו 
יכולים בני ישראל לשמוע בקולו של משה, שהוא למעלה מִפֶּה וְדִבּוּר, 
ואם היו מתחזקים בזה, ודאי היו נצולים מקליפת פרעה.
%break
ועל זה התלונן משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן] לפני השי"ת "כִּי 
יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'", פירוש על דרך הנ"ל: "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל 
מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף", 
%break
שֶׁבְּעֵת ירידתם "לָחוֹמֶר", יִכְפְּרוּ גם בגדלות משה רָעֲיָא מֵהֵימָנָא 
[הרועה הנאמן] וא"כ איך אפשר שמשה יגאל אותם מתחת קליפה 
רעה וחזקה כזו? לכן מסר השי"ת ג' אותות, שֶׁיַּרְאֶה משה לפני בני 
ישראל, ולימד אותו לסדר אותות אלו לפניהם בזה אחר זה, 
%break
והבטיח לו השי"ת שיעזור לו מן השמים, שיהיה סִיפֵּק בידו להראותם, 
ואחר שיקבלו בני ישראל ממנו את האותות האלו, יָבוֹאוּ לשמוע בקולו 
של משה, ואז יוכל לגאול אותם מִגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה.
%break
ועתה אבאר סוד שלושת האותות. אות א' התהפכות הַמַּטֶּה לנחש 
ונחש לְמַטֶּה. אות ב' שבהוצאת ידו ולא מֵחֵיקוֹ נמצא מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג 
ובהוצאת ידו מֵחֵיקוֹ הִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרו. אות ג' שבשפיכת מימי היאור 
ליבשה יהיה לדם.
%break
וַאֲפָרֵשׁ עכשיו איך הראה אותם לישראל: בידו של הגואל היה מָטֶה 
שה"ס ר"מ [שהוא סוד רעיא מהימנא], שיש "מָטֶה" בידו "להטות" לִבָּן 
של ישראל לאביהם שבשמים, ואם "מַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה", פירוש, שבני 
ישראל לוקחים את מטהו, לשמש עמו כרצונם (אַרְצָה כּמוֹ לרצון). 
%break
"וַיְהִי לְנָחָשׁ", שנראה להם חֶטְאָם, כמו בעלי חי, שמעיקרו טרם קָרְבוּ 
לְמַטֵּהוּ, היה חטאם בבחי' דומם, ואחר שֶׁקֵּרְבוּ את עצמם לְמַטֵּהוּ, 
נעשה לנחש ממש, עד "וַיָּנָס מֹשֶׁה, מִפָּנָיו" (פירוש, לְפוּם מָאי [לפי 
מה] שֶׁשִׁיעָרוּ ישראל בעצמם ע"ד [על דרך] לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף כנ"ל).
%break
ואח"כ כשבא משה להצילם מנשיכת הנחש היה אוחז את הנחש 
בזנבו ולא בראשו. כי גואל שֶׁקֶר כשבא להציל לישראל, אוחז את 
הנחש בראשו, לְפֹצֵץ את רֵישָׁא דְחִוְיָא [לפוצץ את ראש הנחש], שֶׁכֵּן 
אוֹרָח [מנהג] כֹּל תּוֹפְשֵׂי הנחשים.
%break
אבל גואל אמיתי אוחז אותו דוקא בזנבו, (ע"פ [על פי] הסוד דְהָאי 
חִוְיָא כפוף לרישא, ומָחֵי בזנבו [שהנחש הזה מכופף ראשו, ומכה 
בזנבו] שכבר פֵּרַשְׂתִּי לכם) "וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ", 
%break
שאז פועל באמת בקרב לבם, להטותם לכף זכות, ואחר שמקבלים בני 
ישראל את האות הזה, נותן לו השי"ת רשות וְיִפּוּי כח, להראותם אות 
השני.
%break
וכבר פרשתי לכם דבר חז"ל, "יַקְרִיב אוֹתוֹ וכו', לרצונו הָא כֵּיצַד? כּוֹפִין 
אותו עד שיאמר רוצה אני". כִּי לְזוֹהֲמָא דְּחִוְיָא [לזוהמת הנחש], שֶׁדָנִין 
על המחשבה, יתוקן בְּקָרְבָּן עוֹלָה המכפּר על המחשבה.
%break
אבל גם הקרבת הַקָּרְבָּן, צריכה להיות באהבה ויראה, ומי שצריך 
לַקָּרְבָּן אפשר לו להתאמץ, על בחינת יראה אבל לא באהבה כידוע. 
ואם כן גם הַקָּרְבָּן נפסל מחוסר אהבה וע"ז [ועל זה] מתרצים חז"ל: 
"כּוֹפִין אותו" - את השי"ת ועל דרך "נִצְחוּנִי בָּנַי", 
%break
כי העובד מיראה נקרא זווגו ע"ד [על דרך] הכפיה. והבן. "עַד שֶׁיֹאמַר" 
השי"ת, ויגלה לו רצונו ויאמר לו "רוצה אני" בעבודה זו, וְאִיגְלַאֵי 
מִילְתָּא [ומתגלה הענין] לְמַּפְרֵעַ, שאין שום כפיה, אלא זווג ממש 
באהבה ורעות.
%break
וז"ס [וזה סוד], "פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָה", 
שבפתיחת הפה מִתְגַּלָּה חכמה עילאה, כי בה בשעה, שנפרדת קלי' 
[קליפת] "פֶּה רָע" מקדושה, יוצא פֶּה דקדושה לאור עולם, שז"ס [שזה 
סוד], פתיחת הפה לְהַרְוָחָה, ואין עוד פגע רע לְיַחֵל דְּבָרוֹ. 
%break
כי "יודע תעלומות מעיד עליו שלא ישוב לְכִסְלוֹ עוד ", ומיד זוכה 
לְחָכְמָה עִילָאָה [לחכמה עליונה], כי גילוי חוק ומשפט באים תמיד 
ביחד, וז"ס [וזה סוד] "פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה".
%break
וכיון שהגיע לגילוי חכמה, שלא זכה בה, אלא ע"י [על ידי] יגיעתו 
הקודמת בזווגים שלו, ע"ד [על דרך] הכפיה, נמצא, שלולא לְשׁוֹן 
דְּנוּקְבָא, שבה סגולת היגיעה, לא היה זוכה לכלום. 
%break
ממילא, אִיגְלַאֵי מִילְתָּא [מתגלה הענין] לְמַּפְרֵעַ, שאפילו זווגין דִּכְפִיָה 
הי' [היה] ממש זווגין דאהבה וחיבה ודו"ק [והתבונן היטב]. וז"ס [וזה 
סוד] "וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ", "עַל לְשׁוֹנָהּ" דוקא ולא בלשון אחר.
%break
ונשוב לענינינו שאות הא', שאחיזת משה בזנבו נהפך לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ, 
ה"ס [הוא סוד] "תשובה מיראה" על דרך "פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה", 
שֶׁמֵּעֵת הזאת שֶׁנִּקְבַּעַתְּ לַמַּטֶּה, והקליפה משולחת ואינה חוזרת, 
מתחיל שורש גילוי חכמה עילאה [חכמה עליונה].
%break
וסוד אות הב', ה"ס ושורש, לתשובה מאהבה. שבהיותו מביא ובא ידו 
בחיקו, בְּהֵמָנוּתָא עִילָאָה [באמונה עליונה], מתגלה הַתּוֹרַת חֶסֶד עַל 
לְשׁוֹנָהּ, ולא זולתה.
%break
ודו"ק בדברים כי באמת צריך להוציא ידו מֵחֵיקוֹ, כי חֵיק, ה"ס, "אָנֹכִי 
וְלֹא יִהְיֶה לְךָ". והוצאת יד, ה"ס "התפשטות הדעת", ואם בשעה 
שמוציא יד להתפשטות טעמי תורה ורזי תורה, זוכר היטב את שורשו 
שלא לשנות את טעמו, ויודע בטוב שמוציא ידו מחיקו. 
%break
נמצא שחוק ומשפט קשורים זה בזה כב' רֵיעִין דְלֹא מִתְפָרְשִין [כשני 
רעים שלא נפרדים], אז הולך השפע בדרכיו כִּדְבָעֵי [כראוי].
%break
ובזה תבין הפירוש, "וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ", שה"ס קבלת החוק "וַיּוֹצִאָהּ", 
שֶׁבָּא להמשיך התפשטות הדעת, ואינו מתחזק להיות דבוק גם 
בשורש, שה"ס "הַחֵיק" ואז "וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג". 
%break
ומתרגמינן ביונתן בן עוזיאל "וְהָא יְדֵיהּ סְגִירְתָּא [והרי ידו סגורה]" 
"שנסגרו מבואות השפע, ואין תיקון זולת להתחזק פעם ב', "וישוב ידו 
אל חיקו", בקבלת החוק, ואז, "וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ", 
%break
פירוש, שהחוק מתלוה ומתחבר אל הוצאת יד, וחוק ומשפט מחוברים. 
ואז שב מהלך החיים והשפע למקומו.
%break
וז"ש [וזה שכתוב] "והי' [וְהָיָה] אִם לֹא יַאֲמִינוּ וכו' לְקוֹל הָאוֹת הָרִאשׁוֹן" 
ויוציא ידו ולא מחיקו. "וְהֶאֱמִינוּ לְקוֹל הָאוֹת הָאַחֲרוֹן". כי יֵרָאֶה 
שבהוצאת יד מחיקו הרי שב לאיתנו.
%break
ואות הג' הענין עמוק, כי היאור הוא אֱלוֹהַּ של מצרים, ופרעה אֱלוֹהַּ של 
היאור, שאמר: "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי", שכבר אמרנו, שפרעה חָמָס 
אליו כל השפע שיורד מעל הראש, בשביל ישראל.
%break
אמנם תמצית של השפע שחומס, נתן לישראל. ותמצית זו הניתן על 
ידי פרעה, נקרא נילוס, והוא משקה לכל הַדָּרִים במצרים, ונקרא וְלֶחֶם 
עַצְלוּת, שא"צ [שאין צריך] יגיעה אחריה, ולכן היה פחד שלא יפגמו 
ב"י [בני ישראל] אחר גאולת מצרים בְּלֶחֶם אַבִּירִים, כמו שקרה במדבר, 
%break
באמרם "זָכַרְנוּ אֶת-הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם", וזהו התיקון, 
"והי' [והיו] הַמַּיִם וכו' לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת", כי הכל יִרְאוּ שנפסלו ממשקה 
ישראל, שאח"כ [שאחר כך] הגיע להם מזה דם פסח ודם מילה. 
%break
וז"ס "צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָה", פי' [פירוש] שמימי היאור נהפכו לדם 
ביבשה, ואז "וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל", והוא ענין עמוק והאריך במקום אחר.
%break
יהודה ליב
%letter יא
%H אגרת יא
%break
לכבוד הקשור במוסרות לבי. .. נ"י [נרו יאיר]
%break
קבלתי דבריך ובענין נסיעת ... נ"י [נרו יאיר] הנני להודיעך שבעז"ה 
[שבעזרת השם] אביאהו עמי יחד יְרוּשָׁלַיְמָה וכדומה לי שאעשה לו 
ויזע [וִיזָה] לְבֵירוּט [לביירות] ומשם לירושלים ברשיון שלי, כי אין לי 
דרך אחר כעת, וכבר הודעתי כזה במכתבי לב"ב [לבני ביתי] שיחי' [שיחיו].
%break
... ובענין ד"ת [דברי תורה] שתדרוש ממני, היה לך לכתוב מה חסר 
לך בלעדם, כי את הכל תקבל באהבה, הן אמת שכן דרך האמת, אבל 
צריך להרגיש את האהבה, 
%break
והיא אינה מורגשת אלא במקום חסרון, שז"ע [שזה עניין] "כל 
המצטער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור", ו"במדה שאדם 
מודד מודדין לו".
%break
וכבר שמעת הרבה, שכל טוב דְאִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא [של התעוררות 
מלמטה] אינו נוהג אלא בהשכלתינו להרגיש החסרון, כמו שהוא ערוך 
לפנינו מהשי"ת, שז"ס [שזה סוד] "תפילה עשתה מֶחֱצָה", כי כל עוד 
שאינו מרגיש חסרון הַמֶּחֱצָה, 
%break
כלומר, הַחֶלֶק שְנֶחְלָק מִכֹּל וְהַחֶלֶק אינו מרגיש כראוי, אינו מסוגל כלל 
לדביקות השלם, כי לא ליתרון יחשב לו, והאדם לא ישמור ולא יקיים 
שום דבר שאין בו צורך. וְהִשְמִיעֻנוּ חז"ל [חכמינו זִכרונם לִברכה] אשר 
יש סגולה להרגשה זו בכח התפילה, 
%break
וכשיתמיד להתפלל ולחשוק לְדֹבְקָה בּוֹ בתמידות. הרי התפילה 
מסוגלת לעשות מֵחְצָה, כלומר, שיכיר שֶׁמֶּחֱצָה היא, וכשיתרבו 
הניצוצין ויובלעו באברים, ודאי יזכה לַיְּשׁוּעָה השלמה ויודבק הַחֵלֶק 
בָּכֹל לנצחיות.
%break
וז"ס, "אין בין מים עליונים לתחתונים אלא כמלא נִימָא", ע"ד [על דרך] 
שאמרו ז"ל "נִימָא נקשרה לו", בסוד, "הרים התלוין בְּשְׂעָרָה", כי נִימָא 
זו לְמִילוּא הוא צריך, שזהו סיבת התחלקות מים תחתונים מעליונים 
ודו"ק [והתבונן היטב].
%break
וז"ס הכתוב "וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ, בְּתוֹכוֹ", פי' [פירוש], כל עוד שלא נפתח 
הסתום, דהיינו, פה שבראש, הרי הוא ניזון דרך טבורו, והסתום מחויב 
להיות פתוח, ונמצא "פִי רֹאשׁוֹ, בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב", 
%break
פי' [פירוש], שלא יהיה מסתפק במיעוט, כי אם "חֶלְקֶנוּ נָתִיר חֶלֶק 
מִזְבֵּ"חַ מִי יָתִיר"? וע"כ [ועל כן]  ירגיש הכובד שבראש. 
%break
והרגשה זו יְסַבֵ"ב לוֹ שָׂפָה לַפֶּה, כי יַרְבֶּה בשפיכת לבו למרום, לטהר 
הַשָּׂפָה תַּתָּאָה [תחתונה], שזה שיעור הכתוב "שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב 
מַעֲשֵׂה אֹרֵ"ג", פירוש, שניצוצי ההשתוקקות מתקבצין יד על יד, 
ומתחברין יחד כ"מעשה אר"ג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ", 
%break
פירוש, אלו הסיבות המסבבות הֶרְגֵּשׁ הכאב, ושפיכת הלב, לא יִבָּטְלוּ 
כלל, אֵלָא מתקבצים יחד ונעשים בבחי' [בבחינת] פֶּה, ע"ד [על דרך] 
שאמרו ז"ל "זדונות נעשו לו כִּזְכֻיוֹת", וא"כ [ואם כן] יש לו שתי פֵיוֹת, 
והבן, ש"סביב" בלשון תרגום "סְחוֹר סְחוֹר מלשון סְחוֹרָה", 
%break
דהיינו, הַפָּנִים הוא פרצוף שלם והאחוריים הוא פרצוף שלם, ואם זוכה 
לזה וְיִקְנֶה הַפִּי תַחְרָא, "אָזַי לֵהֵוֵי הָאִי גַּבְרָא בְּאָבְטְחוּתָא [אז יהיה איש 
הזה בהבטחה] אשר לא יִקָּרֵעַ, כי יִנּוֹן שְׁמוֹ לְנֶצַח נְצָחִים". ודו"ק 
ותשכח [והתבונן היטב ותמצא], שז"ס: "בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ".
%break
עמקות גדולה יש בדברי אלו, ואין בי כח עכשיו לפרשם. אמנם אם 
תבין את דברי, תזכה בטח לְיֵעוֹל וְלֵיפוֹק בְּלֹא בָּר [לבוא ולצאת ללא 
צורך ברשות] וכמו שסיים הפרשה, "וְנִשְׁמַע קוֹלו" בְּבֹאוֹ" אֶל-הַקֹּדֶשׁ 
"וּבְצֵאתוֹ" וכו', וכי"ר [וכן יהי רצון].
%break
ובכלל אינך מבין סגולת התורה וְהַשָּׂגָתָהּ, ואם היית מבין ודאי מסרת 
נפשך עליה, והיית זוכה בה, והנך רואה הכתוב, כִּי "נֵר מִצְוָה, וְתוֹרָה 
אוֹר", ואם יהיה לך בית מלא נרות, ולא יהיה לך אור, הלא יִתְפְּסוּ 
הנרות מקום בִּכְדִי [לשווא]. 
%break
ומלת תורה הוא מלשון "הוראה" ומלשון "מָרְאֶה וּרְאִיָה", דהיינו, הכרה 
השלמה שאינה מַנַּחַת אחריה נִימָא. יתן ה' שֶׁתָּבִינוּ מהיום את דְּבָרַי. ...
%break
עוד זאת אבקש ממך להתאמץ בְּיֶתֶר עוֹז באהבת חברים להמציא 
המצאות המסוגלות להרבות אהבה בין החברים, ולבטל מאתכם 
תָּאֲוָת מוּשָׂגֵי הגוף. כי זהו הַמֵּטִיל שנאה. 
%break
ובין עוֹשֵׂי נ"ר [נחת רוח] ליוצרם לא יְצוּיָּר שום שנאה אדרבה רחמנות 
ואהבה יתירה יש ביניהם, והדברים פשוטים.
%break
אבקש שכל אחד ואחד יראה המכתב שיש לרעהו, כי הדברים נאמרים 
מאחד לאחד, וְתוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, בשעבוד הגוף, וקדושת הנפש, 
ולא לְשַׁנּוֹת ח"ו [חס ושלום],  כמנהג בעלי הגוף, 
%break
וראוי לכם לשמוע מהיום והלאה את דברי, כי חייכם ואורך ימיכם הוא, 
ולא לטובתי אני דורש, ומה יעשה המצביא המצוין, בעת שבני הצבא 
יְשַׁנּוּ הוראותיו אליהם וכו'.
%break
יהודה
%letter יב
%H אגרת יב
%break
כבוד התלמידים ה' עליהם יחיו.
%break
עליכם להתחזק במה שנוגע לעיקר החפץ הנרצה לנו, וידוע לכם מה 
שפרשתי על הפ' [הפסוק] "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה", אשר אדם 
התחתון מחויב לעשות כל מה שבכחו לעשות, ורק אז יש מקום 
להשראת הברכה, 
%break
אבל כסילות היא לחשוב שהשי"ת נעשה מחוייב בזה להשרות הברכה 
בדיוק במקום עשייתו, אדרבה עפ"י [על פי] רוב, העשיה במקום אחד, 
והברכה, במקום אחר, במקום כזה שלא עשה שם האדם כלל, כי לא 
ידע או לא יכול לעשות שם מצדו. 
%break
ובברכה האמיתית היא חוק ולא יעבור, שז"ס [שזה סוד] שנקרא מציאה ע"ד [על דרך] 
"יגעתי ומצאתי" וכבר הארכתי בזה.
וכשאני לעצמי נהנה אני מיגיע כפי, וע"כ "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב" 
וכמ"ש "קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות".
%break
ועיקר בקשתי גדולה התחזקו והיו לבני חיל ויהיה ה' עמכם, ודברו נא 
על לב החברים המדולדלים להתחבר עמנו, ויסורו יראות נכריות 
מקרבם, וכי יפנו את הבית והי' מקום לגלולים, אל תראו מלהט החרב 
המתהפכת בדרך עץ חיים.
%break
ואם תרצו לידע, אודיע לכם שאיני מוצא את עצמי רחוק מכם כלל 
וכלל, ומי שמרגיש התרחקות הוא מסבת עצמו וד"ל.
יתר חדשות אין, דברי המשתוקק להתאחד עמכם ביחוד גמור...
יהודה ליב
%letter יג
%H אגרת יג
%break
כבוד היקר לי. .. נ"י [נרו יאיר] לנצחיות. 
%break
קבלתי דבריך בלב מלא געגועים, כי 
תסתיר עצמך ממני, עכ"פ יש לך לדבר עמי מפי הכתב.
%page 700
ומה שכתבת שתודיעני גלות מצרים אתמהא, "זיל קרי בי רב הוא". 
"ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה", אז "וידע אלקים" 
עש"ה. ואם לא יהיה ידיעת השי"ת בגלות, אי אפשר לגאולה, וידיעת 
הגלות עצמו היא סבת הגאולה, ואיך תאמר להודיעני בשעת הגאולה?
%break
והאמת יורה דרכו, שהמצטער מודיע צערו, ואי אפשר לו להסתיר 
ולהתאפק. אמנם כן ארגיש את כולכם יחד, אשר התחלף לכם היום 
למחר, ובמקום עכשיו תאמרו אח"כ. ואין לזה תרופה. זולת להתאמץ 
להבין הטעות והמעוות הזה, שהנושע מה', 
%break
אינו נושע זולת בנצרך לישועה היום, ומי שיכול להמתין למחר ישיג 
שכלו לאחר שנותיו ח"ו.
%break
וזה התהוה לכם מסבת התרשלות בבקשתי להתאמץ באהבת 
חברים, שהסברתי לכם בכל השבעים לשון, שדי בסגולה זו להשלים 
כל מחסורכם. ואם לא תוכלו לעלות השמימה, הלא נתתי לפניכם 
מהלכים בארץ. ולמה לא הוספתם בעבודה זו כלל?
%break
ומלבד מהסגולה הגדולה הטמונה בזה, שאין לי לפרשו. היה לכם 
לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאספכם כל 
הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, 
%break
באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד לפי 
שעה מאור החיים. וכבר הארכתי בזה בכל מכתבי לחברים.
%break
גם בקשתי שכל אחד ואחד, יראה מכתבו לרעהו, וכן תעשה גם אתה, 
ובחנוני נא מהיום, להבין ולשמוע אותי, על כל פנים במה שבידכם 
לעשות, כי אז "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב".
%break
ול... תאמר שיעשה חשבון בעצמו. ומה היה חסר לו, אם היה בא עמי 
בחליפת דברים, ולמה יסתיר עצמו ממני, ואבקשו מאד שיתאמץ 
לראות מעלות החברים, ולא חסרונם כלל ח"ו, ויתקשר באהבה 
אמיתית יחד, עד - "ועל כל פשעים תכסה אהבה". 
%break
ויתבונן להשכיל בכל המכתבים שאני שולח לחברים "ולחם עצלות לא 
יאכל עוד".
%break
איה המה הר'. .. והר'. .., לא שמעתי מהם שמץ דבר עד היום. ואמור 
להם, שעל כל פנים יחזיקו בשמלות רעיהם, ויתבוננו כל צרכם 
במכתבים שלהם, ולא ישכחו, כי השאלה הראשונה היא: "ציפית 
לישועה". ואם המה מצפים לישועה, 
%break
היתכן שיאמרו, עבודה כזאת יסתגלו להם חפץ ה'. ואם הייתי צריך 
להציל את החיים של אחד מהם, מבני החברים, ודאי הייתי עמל ויגע 
יותר מכם. ומכל שכן חיי המלך כביכול. לפיכך הרבו מוהר ומתן למלכו 
של עולם, ואז תזכו בבת המלך ותשועת ה' כהרף עין.
%break
יהודה
%letter יד
%H אגרת יד
%break
לכבוד. .. נ"י [נרו יאיר]
%break
%break
... ועיין היטב באלף יומין דְּחוֹל [ימי חול]! כי הם שבילי דְּנְהָר דֵּעָה, 
והיינו דקאמר [וזה שאמר] שמואל: "נְהִירִין לִי שְׁבִילֵי דִּשְׁמַיָּא [ברורים 
לי שבילי השמיים]". בבחינת שַׁבָּת, "כִּשְׁבִילֵי דִּנְהַרְדְּעָה", בְּחִינַת יוֹמִין 
דְּחוֹל [ימי החול]. 
%break
כלומר, "מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת". ואם כן כל 
האורות דשבת נערכין באורות שמרויחין ביומין דחול. שז"ס [שזה סוד] 
"אֶלֶף יוֹמִין דְּחוֹל" [אלף ימי חול].
%break
ובזה יובן הפסוק, "בֹּא אֶל פַּרְעֹה", וה"ס [והוא סוד] השכינה הקדושה 
בְּהִתְגַּלּוּת, מלשון "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה". כמ"ש [כמו שכתוב] 
בזוהר. והענין שבמדה שבני ישראל חשבו שמצרים מַעֲבִידִים אוֹתָם 
ומטרידים אותם מעבדות ה', 
%break
באותה מדה היו באמת בגלות מצרים, וכל הַטִּרְחָא של הגואל, לא 
היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, ו"אני ולא שליח", כי 
אין שום כח זולתו. שזה היה באמת אור הגאולה, כמו שמבואר 
בהגדה של פסח.
%break
וזה שנתן הקדוש ב"ה [ברוך הוא] למשה בַּדִּבּוּר: "בֹּא אֶל פַּרְעֹה", 
כלומר, תייחד האמת, שכל הַבִּיאָה למלך מצרים, אינו אלא לסוד 
פרעה, לגלות השכינה הקדושה, וזה שאמר: "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ 
וכו' לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ". 
%break
כי ברוחניות אין אותיות, כמו שהארכתי מכבר בזה. וכל הפריה ורביה 
שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה, 
בסוד "וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ", שאין כאן שום הוספה וחדוש אלא בריאת הַחֹשֶׁךְ, 
שהוא מרכבה מותאמת לגלות הָאוֹר כִּי טוֹב. 
%break
ונמצא שהשם ית' [יתברך] בכבודו ובעצמו הכביד את לִבּוֹ, ולמה זה? 
כי לאותיות אני צריך.
%break
וזה ענין, "לְמַעַן שִׁתִי אוֹתוֹתַי וכו', וּלְמַעַן תְּסַפֵּר וכו'. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי הוי' 
[ה']". פירוש, שאחר שתקבלו האותיות, כלומר, שתבינו, שאנכי נתתי 
והטרחתי בעדכם, בסוד אַל תָּסוּרוּ "מֵאַחֲרֵי" וכו', כי תקיימו היטב את 
האחוריים לי לשמי. 
%break
ואז תעשה השפע את שלה, ותמלא את האותיות, ויהפכו הַמִּדוֹת 
להיות ספירות, כי טרם המילוי נקראים מִדּוֹת, וּבְמִלוּאָם לטובה 
נקראים ספירות, "סָפִּירִייֹת", שמאירים לעולם. מסוף העולם עד סופו. 
שזה סוד "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר", וכל זה אני צריך בשביל הסוף דבר. 
%break
דהיינו, "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי הוי' [ה']", "ולא שליח". שז"ס [שזה סוד] שער 
הנוּן [השער החמישים], שאין לו דרך להתגלות זולת בהקדם מ"ט 
פנים [49 פנים] טהור וטמא, בזה לעומת זה, שבהם "צַדִּיק מַ"ט לִפְנֵי רָשָׁע".
%break
וזה ענין הכתוב: "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ 
וכו', כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי". 
%break
פירוש, על דרך שכתוב: "לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ וכו'", והבן, אשר "מְשַׁכֵּלָה 
וַעֲקָרָה", הוא ענין אחד, אלא שֶעֲקָרָה נקראת בחינת החסרון והאות עצמה. 
%break
וּמְשַׁכֵּלָה נקראת בחינת המלוי, שנותן הַסִּטְרָא אַחְרָא, למלאות 
החסרון הזה, שאין לו קיום, וּקְצַר יָמִים וּשְׂבַע רוֹגֶז. ולעת תיקון נגלה 
לעין, שמזו הַמְּשַׁכֵּלָה נעשית הָהֶשְׂכֵּל, ומזו העקרה נגלה בחי' [בחינת] "וְיָדוֹעַ אוֹתִי".
%break
וזה שהורה לנו הנביא: "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר 
בִּגְבוּרָתוֹ", כי כל בחינת הָיֵשוּת וּמַהוּת שאדם מרגיש בעצמו, אין בזה 
שום רֵוָח, לא לעליונים, ולא לתחתונים, 
%break
כי בכל בחינות מהות ואורות אין בו שום חדוש, שזה סוד, "וְיוֹצֵר אוֹר", 
פירוש, בָּאוֹר אין חדוש, אלא היצירה כלומר, בשעה שיש להשפיע 
מהלכים על גב אותיות ומגלה צורות העליונים.
%break
אבל "וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ" שברא, הוא ענין הוצאת "יש מאין", כמ"ש [כמו 
שכתב] הרמב"ן [רבי משה בן נחמן] ז"ל. ואין כאן חדוש אלא חשך. 
כמו דְּיוֹ לספר תורה. אשר בהתאמצות העובד הוי' [ה'] לעשות נחת 
רוח ליוצרו, ולהשלים חֵפֶץ הוי' [ה'], אז מתגרה "הַמְּשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה". 
%break
ובסוד קבלת עוֹל מלכות שמיים בשלמות, שזה סוד "זאת" - זוכה 
ורואה הצורות האמיתיות שיוצר אור, בקושיות וטרדות, ואז זוכה 
להתהלל בְּהַשְּׂכֵּל וְיָדוֹעַ שזהו רווח אמיתי, הַלֵּל וְנִרְצָה במחשבה תחילה.
%break
ובזה יובן הפסוק: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם וכו'. וַיְגָרֶשׁ אוֹתָם 
מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה" - אשר כל התגברות פרעה מלך מצרים, לא היה אלא 
"בַּטָּף" כי לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף שֶׁכִּלְכֵּלָם בָּלֶחֶם לְפִי הַטָּף. וסוד הַטָּף, הוא 
סוד, שפע המצומצמת בשעת קטנות. 
%break
בסוד מה שאמרו ז"ל: "טָּף לָמָּה בָּאִין כדי ליתן שכר למביאיהם". ולכן 
הראה כחו על הַטָּף, ואמר: "רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם. לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים". 
%break
כי על ניצוצי הגבורות בעבודת ה', יש לו להודות שעל ידי הקדוש ב"ה 
[ברוך הוא] בָּאוּ. אבל על ניצוצי הָרָעָה שֶׁנֶּגֶד פְּנֵיכֶם, זה אי אפשר 
לומר, שמצד השי"ת הוא. ודו"ק בזה.
%break
ולכן אמר: "כִּי אוֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים". כלומר, כל מְגַמָתְכֵם הוא להגביר 
ניצוצי הגבורה. ולהגביר ניצוצי הָרָעָה. ואיך תוכלו לְיָחֵד ניצוצין הָרָעוֹת 
להשי"ת ובזה נִגְרְשׁוּ מבחינת הפנים של פרעה ודו"ק כאן.
%break
ובזה יובן מכת הארבה, שנאמר: "וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וכו', וְאָכַל אֶת 
יֶתֶר הַפְּלֵטָה" פירוש, כיון שראה השי"ת שכל אחיזתו של מלך מצרים (עד שגירש אותם וכו'). 
%break
היה במה שבירר הגברים, ודחה את הטף (על דרך אותה אתם 
מבקשים כנ"ל) לכן הַמַּכָּה חַמְסָה [גזלה] מהם גם בחינת הגברים. 
ואִבְּדוּ גם כל ניצוצי הגבורה.
%break
ובזה תבין הפסוק של הגאולה: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים". 
פירוש, במצרים היה נקרא החדש סִיוָן ע"ד [על דרך] שאמרו ז"ל בהר 
סיני, שמשם ירדה שנאה, כמו כללות עבודה קשה שבמצרים נקרא סִיוָן, כמו שִׂנָאן, 
%break
כלומר, שִׂנְאָה שלנו כנ"ל [כנזכר למעלה], על דרך "אוֹתָהּ אַתֶּם 
מְבַקְשִׁים", וכל ההתאמצות שלהם רק למחוק האותיות, מפני ששנאו אותם. ודו"ק.
%break
וּבְאוֹר הגאולה, כשזכו לאַלְפֵי שִׁנְאָן, נעשה הַחִדוּשׁ (החודש) הזה, 
לראש וראשון, ובמקום סִיוָן, נצטרפו האותיות לניסן. כלומר, נסים שֶׁעִמָנוּ. 
%break
וזה שפירש רש"י על הכתוב הזה: "הַחוֹדֶשׁ הַזֶּה, מלמד שהראה 
הקדוש ב"ה [ברוך הוא] למשה לבנה בחדושה". והדברים עתיקין.
%break
יהודה ליב
%letter טו
%H אגרת טו
%break
לידידי מוה"ר... נ"י לנצח
%break
לְמַעֲנֶה על מכתבך מיום ו' בֹּא, שהשגתי יחד עם מכתבך מיום ד' 
בְּשַׁלַּח.
%break
אודות הַוִּכּוּח נראה ביותר פירושך האחרון. ואמלא מעט את דבריך: 
"דְּלָתֵי לִבִּי לְאוֹרַח עֶלְיוֹן אֶפְתַּח" - כמו הבטחה להרים את עצמו לְאוֹרַח 
העליון המופשט מכל מיני השגות התחתונים.
%break
"וָוֵי עֲמוּדָי תְּהִלוֹת יָבִּיעוּ", - שבאופן העליה הזאת מעלה מעלה, אז 
מתחברים עמודי הלב בקשרים הידועים, הנקרים "וָוִין" (ע"פ בְּוָוִין 
תִתְקָטֵר [בווין תתקשר]) לדבקות אמיתי, שאז נובע אור העליון עליו.
%break
"וכל מוֹרָשָי לָחֹפְשִי אֶשְלָח", - כמו מפקיר כל הוֹנוֹ, רצוני לומר כל 
מושגיו, כי מוֹרָשֵי הַלֵּב הם מוּשָׂגֵי הגוף, ואין עִניָנוֹ שישלחם לחפשי, 
שיהיה להם בכח להתדבק עמו בויכוחים, אלא אדרבה כָּלָה גָּרֵש יְגָרֵש 
אותם מביתו, שלא יהיה להם עוד שום מגע ומשא עמו.
%break
וכדי לפעול את זה בהחלט, בא מאמר הסוגר ואומר: "יוֹדִיעוֹ עַל מָה 
אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ", פירוש הדבר, כמו שְׁאֵלָה ששואל לְמוֹרָשָׁי, וּמִתְוַכֵּחַ 
ואומר, אולי יש לכם אֲדָנִים בארץ גדולים או קטנים, או מְאוּמָדִים אשר 
על אֲדָנִים אלו נסמך איזה בנין שכלי? 
%break
ובזה אומר להם, שֶיוֹדִיעוּ זאת, אם ידעו לענות אותו על החרוזים 
הנמשכים להלאה, שאין עליהם שום תירוץ אנושי, ובזה כָּלָה יְגָרֵש 
אותם, להודיע שֶׁתּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה ע"כ [עד כאן].
%break
ועל מכתבך מיום ד' בשלח, מה שכתבת שאינכם מבינים דברי, 
אֶתְמָהָא אין זה כי אם מִרִפְיוֹן עבודה ומה אעשה, ומכ"ש [ומכל שכן] 
בעת הזאת קבלו נא על כל פנים דבר הזה, להיות ביניכם קשר אמיץ 
באהבה, כמו שהזהרתי אתכם טרם הִפָּרְדִי מכם.
%break
וכבר כתבתי ע"ז [על זה] כמה מכתבים ולבי אומר לי שתתרשלו בזה, 
כי אני מרגיש עֲזוּבָה ביניכם בכלל. והשי"ת יְרַחֵם עלינו ונזכה לישועה בקרוב...
%break
יהודה ליב
%letter טז
%H אגרת טז
%break
כבוד ידי"נ [ידיד נפש] מור"ה... נ"י [נרו יאיר] לנצח אחדשה"ט
%break
אתמול קבלתי מכתבך - ונהנתי, כי אראה שעכ"פ תרצה למלאות 
רצוני. ואודות שאלתך הא', דבריך מגומגמים מאד. והוא ענין עמוק 
מאד. עתה טרוד אנכי, ומכל מקום אאריך מעט בענין, אולי תבין 
ותקבל מעכשיו.
%break
כבר אמרתי בשם הבעש"ט. כי קודם עשיית המצוה, אין לחשוב כלל 
בהשגחה פרטית, אלא אדרבה, צריך האדם לומר: "אם אין אני לי מי לי". 
%break
אבל אחר המעשה, מחוייב האדם להתישב בעצמו, ולהאמין שלא מכוחי 
ועוצם ידי עשיתי המצוה, אלא רק מכח ה', שכן חשב עלי מכל מראש, 
וכן הייתי מוכרח לעשות.
%break
כמו כן הסדר במילי דעלמא [בעניני העולם], כי שקולים הם הרוחניות 
והגשמיות, לכן טרם שאדם יוצא לשוק להרויח דבר יום ביומו, צריך 
הוא לסלק מחשבותיו מהשגחה פרטית, ולומר אז:
%page 703
"אם אין אני לי מי", ולעשות כל ההמצאות שעושים הגשמיים, בכדי 
שירויח מעותיו כמותם.
%break
אולם בערב, כשבא לביתו ושכרו אתו, ח"ו מלחשוב שברבוי 
המצאותיו, עשה את הרווח, אלא אפילו היה מונח במרתף כל היום גם 
היה מצוי שכרו בידו. כי כן חשב עליו השי"ת מכל מראש, וכן מוכרח 
להיות.
%break
ואע"ג [ואף על גב] שבשכל החיצון, הם דברים הופכיים, ואינם מקובלים על לב, 
מכל-מקום, מחוייב האדם להאמין כן, כי כן חקק עליו השי"ת בתורתו, 
מפי סופרים ומפי ספרים.
%break
וזהו סוד היחוד "הוי' אלקים", שסוד הוי', ה"ס ההשגחה הפרטית, 
שהשי"ת מהוה את כל, ואינו צריך שיושבי בתי חמר יעזרו לו. ואלקים, 
בגמטריה הטבע, אשר האדם המתנהג על-פי הטבע שהטביע 
במערכות שמים וארץ הגשמיים, 
%break
ושומר חוקם כמו שאר הגשמיים; ויחד עם זה, נמצא מאמין בשם הוי', 
כלומר, בהשגחה הפרטית, נמצא מייחד זה בזה, והיו לאחדים בידו, 
ועושה בזה נחת רוח גדול ליוצרו, ומביא הארה בכל העולמות.
%break
שז"ס ג' הבחינות: מצוה, עבירה, רשות. אשר המצוה היא מקום 
הקדושה. העבירה היא מקום הס"א. ורשות שאינה - לא מצוה ולא 
עבירה. היא מקום המערכה שעליה נלחמים הקדושה והס"א. בהיות 
האדם עושה דברים הרשותיים,
%break
ואינו מייחד אותם לרשות הקדושה, נופל כל המקום הזה לרשות 
הס"א. ובהיות האדם מתחזק לעשות במילי דרשותא [בדברי רשות], 
יחודים כפי כחו, מחזיר הרשות לגבול הקדושה.
%break
ובזה פירשתי מה שאמרו חז"ל: "מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות". 
פירוש, אע"ג שהרפואה ביד ה' בלי ספק, ותחבולות אנושיות לא יזיזהו 
ממקומו, מכל-מקום הודיענו התורה הקדושה: "ורפא ירפא", להודיעך 
שרשות הוא, שהוא מקום המערכה בין מצוה לעבירה כנ"ל. 
%break
אם כן הרי מחויבים אנו מצד עצמנו, לכבוש תחת הקדושה את 
"רשות" הזה; והכיצד נכבשת? אלא בהיות האדם הולך לרופא האומן, 
והרופא נותן לו תרופה בדוקה המנוסה אלף פעמים, ואחר שזכה 
לקבל הרפואה הבריא, 
%break
אז מחוייב להאמין שבלעדי הרופא, היה השי"ת גם-כן מרפא אותו. כי 
כבר קצוב חייו מכל מראש, ובמקום לשיר ולשבח את הרופא האנושי, 
הרי הוא מודה ומשבח להשי"ת, ובזה כובש את הרשות תחת גבול 
הקדושה.
%break
ועל דרך זה בשאר דברי "הרשות". ובזה הולך ומרחיב גבולי 
הקדושה, על דרך שהקדושה מתרחבת בכל שיעורה, ופתאום רואה 
עצמו וכל קומתו עומד וחי בהיכל הקודש, כי כל-כך נתרחבה הקדושה 
וגבוליה, עד שהגיעה למקומו עצמו. והבן זה.
%break
כל האמור בארתי לכם כבר כמה פעמים, מפני שענין זה, הוא אבן 
מכשול לכמה בני אדם, שאין להם קבלה מבוררת בהשגחה 
פרטית,
%break
ו"עבדא בהפקירא ניחא ליה [עבד, בחיי הפקר נוח לו]", ובמקום 
עבודה רוצה ביותר לבטוח; ועוד יותר חושק לבטל הקושיות מאמונתו, 
ולקנות לעצמו אותות ומופתים שלמעלה מהטבע, 
%break
ולכן נענשים ודמם בראשם. כי מחטא אדה"ר ולמעלה, המציא ה' 
תיקון לחטא זה בסוד היחוד הוי' אלקים, על דרך שבארתי, וז"ס: 
"בזעת אפיך תאכל לחם", ומטבע האדם, שמה שמשיג על-ידי רבוי 
כוחותיו, קשה לו מאד לומר, 
%break
שמתת השי"ת הוא. ממילא יש לו מקום עבודה, להתאמץ באמונה 
שלמה בהשגחה פרטית, ולהחליט שאפילו בלי עבודתו היה משיג כ"ז. 
ובזה הולך ונמתק עוון זה.
%break
ולכן, אחר שידעת וכתבת, שהטבע הוא תנאי מהשי"ת כנ"ל, איך 
נסתפקת שוב לעבור לפעמים חלילה, על תנאי והיה בעבור מה 
שיהיה. ועובר תנאי השי"ת,
%break
ודאי לא יצלח בלי ספק, כי אינו מיחד ה' בהוי' אלקים. ו"האומר 
אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשות תשובה". ועוד, למה לו 
נסיונות, בעת שיש פעולות מעשיות, וגם אני מבין, מהיכא תיתי 
לחשוב [מהיכן תבוא לחשוב], 
%break
שאין צריך לקבוע את ההשגחה הפרטית, וכבר הזהרתי ע"ז פעמים 
רבות. ומה שכתבת בענין המשפט להצטער על המשכה הבשריית. זה 
ודאי חיוב הכרחי, ואם איש חיל אתה, אין לך בכל היום, ותמיד לא 
תמצא בשעת בדיקה איזה כתמים.
%page 704
כלומר, שגם אתה עזרת באפס מה לגמר הזה. ומכל שכן בשעת כעס, 
וכן בשעת קנאה ובהרגש גאות וכדומה, שכל אלו הם כתמים הבאים 
מרקמי רעיונות, שכחי ועוצם ידי יש בקניני ורכושי. אולם צריך אומנות 
גדול שלא לפול מחמת זה בהתרשלות עבודה, 
%break
כי לא יוכל להרגיז את היצר טוב, על יצר הרע, ולומר: "אם אין אני לי 
מי לי" וכדומה, כמ"ש: "וכסיל מתעבר ובוטח", אלא כמו שכתבתי 
בשם הבעש"ט לעיל, וכל הנ"ל הם חוקים קבועים לא יבטלו ח"ו, והם 
נצחיות.
%break
וצריכים להבין בזה, שלא מחשבותיו מחשבותינו, ולגבי השי"ת, אין 
כלל ענין ההופכיות במציאות, וכל זה הוא ההערכה כלפי חמשה 
חושנו. וכן יש להבין שכל האותיות והצרופים מצדינו מתאוים, ומפי 
עליון הכל נכלל בשתי צורות. דהיינו,
%break
בחינת נייחא ובחינת רוגזא שסובבים בכל מקרי העולם. כי נייחא 
כוללת המנוחה וכל תענוגיו. והרוגזא כולל כח התנועה, וכל... וכל 
תנועות... חדוש הבריאה. שז"ס: "יוצר אור ובורא חושך...
יהודה ליב
%letter יז
%H אגרת יז
%break
כבוד... מוה"ר... נ"י [נרו יאיר]
%break
עם כל זה אכתוב לך, בחינת עמודי דאמצעיתא בעבודת השי"ת, 
שיהיה לך תמיד למטרה ימין ושמאל, כי יש הולך שעוד גרוע מיושב 
ובטל. והוא, המטה מהדרך, כי דרך האמת הוא קו דק מאד, שעליו 
פוסעים והולכים, עד שבאים להיכלא דמלכא [להיכל המלך]. 
%break
וכל מי שמתחיל ללכת בתחילת הקו צריך שמירה מעולה, שלא יטה 
לימין הקו או לשמאלו, אפילו כחוט השערה, כי אם בתחילה הנטיה 
היא כחוט השערה, אפילו אחר כך הולך ישר באמת, 
%break
אבל כבר לא יבוא בשום אופן, להיכלא דמלכא [להיכל המלך], משום 
שאינו דורך על הקו האמיתי, כזה עד"מ והוא משל אמיתי כהלכתו.
%break
ואבאר לך סוד עמודא דאמצעיתא; שה"ס "אורייתא וקב"ה וישראל חד 
הוא". כי תכלית הנשמה בבאה לגוף, שתזכה בעודה מלובשת בגוף 
לשוב לשרשה ולהדבק בו ית', כמ"ש: "לאהבה את ה' אלקיכם וללכת 
בכל דרכיו ולשמור מצותיו ולדבקה בו". 
%break
הנך רואה שגמר הענין הוא "ולדבקה בו". דהיינו, כמו שהיתה טרם 
התלבשותה בגוף.
%break
אבל צריכין הכנה דרבה, - שהוא ללכת בכל דרכיו, ומי יודע דרכי 
השי"ת? אמנם ז"ס "אורייתא שיש בה תרי"ג אורחין [תורה שיש בה 
613 דרכים]", שההולך עליהם סופו שיזדכך, עד שגופו לא יהווה 
מחיצה של ברזל בינו לבין קונו.
%break
כמ"ש: "והסירותי את לב האבן מבשרכם", ואז, יתדבק בקונו, ממש 
כמו שהיה דבוק טרם התלבשות נשמה בגוף.
%break
נמצא, שיש לך שלוש בחינות: א. ישראל, הוא המייגע א"ע לשוב 
לשורשו. ב. הקב"ה, שהוא השורש שאליו משתוקק. ג. הוא בחינת 
תרי"ג אורחין דאורייתא, 
%break
אשר עליהם מזכך נפשו וגופו, שה"ס התבלין, כמ"ש "בראתי יצר 
הרע, בראתי לו תורה תבלין".
%break
אך באמת הני שלשה אחד הם ממש, שכן בסופו של דבר כל עובד ה', 
משיג אותם בבחינה אחת יחידה ומיוחדת. ומה שנראה שמחולקים 
לשלשה, הוא בערך הבלתי שלם בעבודת השי"ת.
%break
ואבינך באפס מה, קצה תראה, אבל כולו לא תראה, זולת בישועתו 
ית' אליך: סוד הנשמה נודע, שהיא חלק אלקי ממעל, שמטרם ביאתה 
בגוף היא דבוקה כענף בשורש. ועיין בעץ חיים בתחילתו, שע"כ ברא 
השי"ת את העולמות, 
%break
משום שהיה רצונו לגלות שמותיו הקדושים, "רחום וחנון" וכו', שאם 
לא יהיו בריות אין על מי שירחם עליהם וכו' ע"ש. והם דברים עמוקים 
מאד.
%page 705
אמנם מעט כפי כח העט, - אשר "כל התורה כולה הם שמותיו של 
הקב"ה". כאמרם ז"ל. וענין סוד השגה, "שכל מה שלא נשיג לא נדעהו 
בשם". כמובא בספרים, אשר כל אלו השמות הם שכר הנשמות, שעל 
כרחה באה לגוף, שבאמצעות הגוף דוקא, 
%break
מסוגלת להשיג שמותיו של הקב"ה, ולפי השגתה, כן מדת קומתה. 
וכללא נקוט: כל דבר רוחני, כל חיותו הוא ערך ידיעתו. שבעל חיים 
גשמי מרגיש את עצמו, כיון שהוא מורכב משכל וחומר. נמצא שהרגש 
רוחני, הוא בחינה ידועה, ושעור קומה רוחני, 
%break
שעור גדלו של ידיעה, ע"ד שכתוב: "לפי שכלו יהלל איש". אבל בעל 
חיים יודע, ולא מרגיש כלל. והבן זה היטב.
%break
תבין שכר הנשמות: הנשמה טרם ביאתה בגוף, היתה בחינת נקודה 
קטנה, הגם שהיא דבוקה בשורש כענף באילן, ונקודה זו נקראת, 
שורש הנשמה ועולמה. ואם לא באה לעולם הזה בגוף, לא היה לה 
אלא עולם שלה. כלומר, שעור חלקה בשורש.
%break
אמנם מה שזוכה יותר ללכת בכל דרכי השי"ת, שה"ס תרי"ג אורחין 
דאורייתא [613 דרכי התורה], השבים להיות שמותיו של הקב"ה 
ממש, אז מתגדלת קומתה בשעור השמות האלו שהשיגה, וז"ס 
ש"הקב"ה מנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות". 
%break
פירוש, הנשמה נכללת מב' צדיקים: צדיק עליון, וצדיק תחתון, ע"ד 
התחלקות הגוף מטבור ולמעלה ומטבור ולמטה. והיא זוכה בזה 
בתורה, שבכתב ובתורה שבעל-פה, שהם שני פעמים ש"י שבגמטריה 
תר"ך, שה"ס תרי"ג מצוות דאורייתא, ושבע מצוות דרבנן.
%break
וז"ש בע"ח: ש"לא נבראו העולמות, אלא לגלות שמותיו של הקב"ה", 
עש"ה ותבין. והנך רואה, כיון שירדה הנשמה להתלבש בחומר מטונף 
הזה, לא יכלה עוד לשוב ולהתדבק בשרשה, בבחינת עולמה עצמה, 
כמו שהיתה בשורשה קודם ביאתה לעולם הזה, 
%break
אלא היא מחויבת להגדל קומתה "תר"ך" פעמים, כמו שהיתה מלפנים 
בשורש, שה"ס כל השלמות, כל הנרנח"י עד היחידה, שע"כ נקראת 
היחידה בשם "כתר", לרמז על מספר "תר"ך" הנ"ל.
%break
והנך רואה שסוד תר"ך שמות הנ"ל של תרי"ג מצוות דאורייתא וז' 
מצוות דרבנן, הם בעצם ה' בחינות של הנשמה. דהיינו, נרנח"י, כי 
הכלים של הנרנח"י הם מתר"ך מצוות הנ"ל, 
%break
והאורות דנרנח"י הם עצם אור תורה, שבכל מצוה ומצוה. נמצא 
שהתורה והנשמה הם אחד.
%break
אבל קוב"ה ה"ס אור א"ס המלובש באור תורה שיש בתר"ך מצוות 
הנ"ל. והבן זה היטב, שז"ס שאמרו ז"ל: "כל התורה כולה שמותיו של 
הקב"ה". פירוש, שהקב"ה מהכולל, והתר"ך שמות הם פרטים 
וחלקים, אשר פרטים אלו, 
%break
הם לפי פסיעות ומדרגות של הנשמה, אשר אינה מקבלת אורה בפעם 
אחת, זולת בדרך מדרגה, לאט לאט, בזא"ז.
%break
המתבאר לך מכל זה, אשר סוף הנשמה להשיג את כל התר"ך שמות 
הקדושים, וקונה כל קומתה, שהם תר"ך פעמים, בכמות שהיתה 
מטרם ביאתה, אשר שעור קומתה נראית מתר"ך מצוות, שאור תורה 
מלובש בהם, וקב"ה בכללות האור תורה, 
%break
הרי לך מפורש ש"אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא" ממש.
והתבונן מאד בדברים, שאינם דרושים אלא פשט פשוט, אשר ע"ז 
אמרו: "הפשט לא אפשט". ואשריך אם תבין את אשר לפניך.
%break
ונחזור לענין, אשר טרם ההשתלמות בעבודת השי"ת, נראים אורייתא 
וקב"ה וישראל, כמו ג' בחינות, דהיינו, שלפעמים ישתוקק להשלים את 
נשמתו להשיבה לשרשה, שזה בחי' ישראל, ולפעמים הוא רוצה 
להבין דרכי השי"ת, ורזין דאורייתא [וסודות התורה],
%break
"דמאן דלא ידע ציוויא דמארי איך יעבוד ליה [מי שלא יודע מצוות 
אדונו איך יעבוד לו]", שזה בחי' אורייתא. ולפעמים משתוקק להשגת 
קב"ה, כלומר להדבק בו בהכרה שלמה, ומצטער רק אחר זה בעיקר, 
ואינו מצטער כ"כ להשגת רזין דאורייתא [סודות התורה],
%break
וגם אינו מצטער כ"כ להשבת נשמתו לשרשה, כמו שהיתה טרם 
התלבשות בגוף.
%break
לכן ההולך על הקו האמיתי בהכנה לעבדות ה', מחויב תמיד לבדוק 
את עצמו, אם הוא משתוקק לג' בחינות הנ"ל בשוה ממש, כי סוף 
מעשה משתווה לתחלתו, ואם משתוקק לבחי' אחת מהם ביותר 
מבחי' הב' או הג', הרי נוטה מדרך האמת הזה, והבן זה.
%page 706
על כן מוטב שתאחוז את המטרה להשתוקק לציוויא דמאריה [למצוות 
האדון], "דמאן דלא ידע אורחין דמאריה וצוויין דמאריה, שהם רזין 
דאורייתא, איך יעבוד ליה [שמי שלא יודע דרכי אדונו ומצוות אדונו, 
שהם סודות התורה, איך יעבוד לו]", 
%break
שהוא מבטיח ביותר קו הממוצע בין שלושתם.
%break
וז"ס, "פתחו לי פתח א' של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם 
פתחים שיהיו עגלות וקרנות נכנסות". פירוש, פתחו של מחט אינה 
לכניסה ויציאה, אלא להכניס בו חוט לתפירה ולעבודה, כן תשתוקק 
רק אחר ציוויא דמאריה [מצוות אדונו],
%break
לעבוד עבודה, ואז אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. שה"ס שם 
המפורש בפסוק "ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ".
יהודה ליב
%letter יח
%H אגרת יח
%break
כבוד ידי"נ [ידיד נפש] ... נ"י [נרו יאיר]
%break
אמנם שמור רגליך מלקבל טלטולא דגברא [טלטול של גבר] טרם 
הזמן. כי "במקום שאדם חושב, שם הוא". ועל כן בזמן שאדם בטוח 
שלא יחסר לו כל טוב, אפשר לו לשים עמלו בדברי תורה, כי "ברוך 
מתדבק בברוך".
%break
אבל בחוסר הבטחון יתחייב בטרחא, וכל טרחא הוא מס"א. "ואין ארור 
מתדבק בברוך". כי לא יוכל לשים כל עמלו בדברי תורה. ואם אמנם 
מרגיש הוא לכתת רגליו במדינת הים, על כל פנים, לא יחשוב בדברים 
אלו כלום, אלא במהירות גדולה כמו שכפאו שד, 
%break
ויחזור לקביעותיה, כדי שלא יפזר נצוציו בזמנים ומקומות אשר זולת 
זה, עודם אינם מאוחדים כראוי.
%break
ודע שלא ישוער שום פגם מהתחתונים, רק בזמן ומקום המורשים, 
כמו שהוא עכשיו, רצוני לומר, אם מועיל, או מצטער, או ח"ו מתיאש 
לרגע הנוכחה, הרי הוא "שדי תכלה בכל הזמנים, ובכל המקומות 
שבעולם", שז"ס "רגע באפו" ו"כמה זעמו? רגע".
%break
על כן אין תקנה לאדם, אלא להיישיר כל הרגעים ההוים, והעתידים 
לבוא, שיהיו מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול. ומי שדוחה רגע שנוכח 
פניו, כי מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכל, שכל העולמות, וכל הזמנים, 
אינם כדאים בעדו, 
%break
באשר שאין אור פניו מלובש בשינוי העיתים והזמנים, אע"פ שעבודתו 
של אדם, בהכרח משתנה על ידיהם. ובעבור זה, הוכן לנו בזכות 
אבותינו הקדושים, האמונה והבטחון שלמעלה מן הדעת, שהאדם 
משתמש בהם, ברגעים הקשים, בלי טורח ובלי לאות.
%break
וזה ענין "בהאי אתא קלילא, זמין לכל עבידתיה בהני יומא שיתא 
[מזומנת לכל מעשיו בשישה ימים אלו]". כי אות ה"א שהיא שורש 
הבריאה, היא אות קלה, שאין הטורח מועיל להגדיל קומתה ולא כלום, 
%break
באשר "דאזדריקת ע"ד א"ס וא"ת [שנזרקה על דרך אין סיבה ואין 
תכלית]", ע"כ המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח 
בעבודת השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור 
ובחושך, ולא יעצרנו הגשם, 
%break
הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר שה"ס אין סוף ב"ה, 
מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות 
הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון 
הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו.
%break
כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, 
להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר 
תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת 
האמונה", או על דרך "הבטחון",
%break
או על ידי "בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות 
הצרים הדחוקים, כי אפילו "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי [אפילו 
הגנב, במחתרת, קורא לבורא]", אשר על כן אין צורך לזה למוחין 
דגדלות, לשמור על הענף שלא יופסק משורשו כרגע.
%page 707
"ואם שלוש אלה לא יעשה לה", אלא "ויצאה" לרשות הרבים, תחת 
שעבוד הבריות, "חנם אין כסף", לאדון זה, כי לא יתנו לו כלום, בעד 
טרחתו, בעמל של דברים בטלים. כמו שכתוב: "כמוהם יהיו עושיהם", 
וכו', ומה יבקש מאתם כזה שנברא על ידי הנעבד,
%break
משתחוה למעשה ידיו? על כן, כל האומר שיש לו מניעות מן 
השמים, אני אומר עליו, ששקר העיד בקונו. אלא בזדון לבו עושה 
את עצמו מונע באשר שאין לו הרצון האמיתי, להיות דבוק בהשי"ת, 
%break
מחמת קשריו החזקים עם "הכתרין דמסאבותא [כתרים דטומאה]", 
שאינו רוצה מתוך פנימיות הלב להפרד מהם לנצחיות.
%break
וזש"ה "ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף, ובלוא 
מחיר יין וחלב". דהיינו, כל תפלתנו להשי"ת, שיעניק לנו מחכמתו וזיוו 
יתברך, הוא רק משום שחפץ ממנו שנתקשט לפניו ברצונות האלו, 
בסוד "רוח אמשיך רוח ואייתא רוח [רוח מושך רוח ומביא רוח]".
%break
על דרך משל: משום שאין זה מן הנמוס לבוא אל המלך פנימה, בלי 
איזה בקשה... אבל האמת שאין לנו עסק עם המתנה בערכה עצמה, 
אלא בזה שזכינו להיות דבוק הן פחות והן יותר, בו ית'.
%break
ועל דרך משל: בעבד שרוצה להתדבק במלך מתוך תשוקת לבו, 
ומתחיל ללכת בנמוסי המלכות. ומסדר לו ית' איזה בקשה. והמלך 
דוחה אותו. אם פיקח הוא, הרי הוא אומר למלך, אמיתיות נקודת לבו, 
שאינו חפץ בשום מתנות, אלא שהמלך יסדר לו איזה שרות, 
%break
הפחות שבפחותים, ויהיה באיזה צורה שיהיה, רק להיות דבוק באיזה 
שעור עם המלך. בקטורא חדא [בקשר אחד] דלא יופסק ח"ו מאד. 
כרגע כבר גלה לנו המלך זה בצורה של דביקות, אשר שפלה היא 
בעיני השפלים, וערכה תמיד לפי מדת הרצון, 
%break
של נקודת הלב, דהיינו, התפלה, האמונה והבטחון, שהוא תמיד לא 
יחסר המזג כנ"ל, אפילו ברגע קטן מכ"ד שעות המעת לעת.
%break
אבל השפלים, מתוך נקודת לבבם, אינם משתוקקים לדביקות במלך 
עצמו, בגופא דמלכא [בגוף המלך], אלא במתנותיו המרובות ובשמעם 
דבר המלך, שמחלק מקנה וחיל בתענוגים נפלאים. אשר יזרמו 
הניצוצות מתוך עומק לב אל מתנותיו העצומות. 
%break
אשר על כן, מוצאים טורח בדביקותו ית', דמה ח"ו יהיה מזה, וכדומה 
מהצורות של מה בכך, אלא תפוחי הזהב... ועל כן, כל מבין יצחק אל 
העובדים האלו שלבם חסר, ואומרים לכל שסכלים המה, כי מספרים 
שיש להם מניעות וד"ל.
%break
אבל "ברית אבות לא תמה", "והבא לטהר מסייעין אותו", ותכף 
בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו 
להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע, שלא יעבור במוחו דבר 
בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, 
%break
או למעלה מן הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. 
וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין 
שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, 
אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו.
%break
והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות 
שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, 
שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו,
%break
בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. 
וחפץ ה' בידו יצליח.
יהודה ליב
%letter יט
%H אגרת יט
%break
כבוד ידי"נ [ידיד נפש] ותלמידי מוהר"ר... נ"י [נרו יאיר] וכל החברים ה' עליהם יהיה
%break
קבלתי כל מכתבך, ויהיו נא לרצון לפני אדון כל ית'. אבל "דע את אלקי 
אביך ועבדהו". דע פירוש הכרה, כי נפש בלא דעת לא טוב, זאת 
אומרת, המשתוקק ומתגעגע לעבוד אותו ית', כי בעל נפש הוא, אבל 
אינו מכיר את רבונו, אז לא טוב הוא.
%page 708
ואע"ג [ואף על גב] שבעל נפש, אינו מוכן מעצמו להכיר אותו ית', עד אשר יערה 
עליו "רוח" ממרום, אך הוא מחוייב לתת אודנין [אזניים] למשמע 
לדברי חכמים, ולהאמין בהם בשלימות.
%break
וכבר מקרא כתוב: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". פירוש, ע"ד 
שפירש זקנך הק' הבעש"ט, "ה' צלך". כמו הצל המתנענע אחר 
תנועות האדם, וכל נטיותיו בהתאם לנטיות האדם, כמו כן, כל האדם 
בהתאם להשי"ת, פירוש,
%break
שבהתעוררות אהבה להשי"ת, יבין שהשי"ת התעורר אליו בגעגועים 
עצומים וכו'. שזהו כוונת רבי עקיבא "אשריכם ישראל לפני מי אתם 
מטהרין, ומי מטהר אתכם", והבן.
%break
על כן בתחילת התקרבות האדם, נותנים לו נפש מסטרא דאופנים 
[מצד האופנים], דהיינו, שהשי"ת מתעורר אליו בכל עת שיש איזה 
הזדמנות מצד האדם, בכיסופים וגעגועים,
%break
להתדבק באדם. וזה שהודיענו המשורר: "אך טוב וחסד ירדפוני כל 
ימי חיי", שדוד המלך ע"ה, הוא כללות הנפש דכלל ישראל, ועל-כן 
היה תמיד משתוקק ומתאוה ונכסף לדביקות האמיתית בו ית'.
%break
אבל צריך להכיר בנפשו, אשר השי"ת, רודף אחריו, ממש באותו 
השיעור, שהוא רודף אחר השי"ת. ואסור לו לשכוח ח"ו את זה, גם 
בעת הגעגועים היותר גדולים, ובזכרו שהשי"ת, מתגעגע ורודף 
להתדבק בו בשיעור עצום כמדת עצמו, 
%break
נמצא תמיד הולך בכיסופים וגעגועים, מחיל אל חיל, בזווגא דלא פסיק 
[בזווג שלא נפסק], שהוא תכלית שלמות כח הנפש, עד שזוכה 
לתשובה מאהבה. דהיינו, "תשוב ו' לגבי ה'", שהוא יחוד - קוב"ה 
ושכינתיה.
%break
אבל נפש בלי דעת, והכרה את רבונו, נמצא בירידה גדולה, לאחר 
שמתרבים געגועים באיזה שיעור. כי נדמה לו שהשי"ת מואס בו ח"ו, 
אוי לאותה בושה וכלימה,
%break
שמלבד שאינו משלים את תשוקתו וכיסופיו, עד שיתמלא לאהבה 
נצחית, נמצא עוד בבחינת "ונרגן מפריד אלוף" ח"ו, משום שנדמה לו, 
שרק הוא הכוסף וחושק ומתגעגע אחרי השי"ת, ואינו מאמין לחז"ל, 
שבאותו מדה ממש גם השי"ת תואב וכוסף ומתגעגע, אחרי האדם.
%break
ומה לנו לעשות ולהועיל לאלה אשר עוד לא נקבע בלבבם אמונת 
חכמים. ומבשרי אחזה אלוקי, כי כבר הוכחתי לכם כמה פעמים, אשר 
"כל מיני הנהגות דהאי עלמא [של העולם הזה], המה אותיות שהאדם 
מחויב להעתיק אותם, 
%break
במקומם האמיתי ברוחניות, כי הרוחניות, אין לה אותיות".
%break
אמנם בסוד שבירת הכלים, נעתקו כל האותיות, להנהגות ובריות 
הגשמיים, שבהיות האדם משתלם ומגיע אל שורשו, מוכרח מעצמו 
ללקטם, אחת לאחת, ולהמציאם לשורשם לקדושה, שז"ס "מכריע את 
עצמו ואת העולם כולו לכף זכות". 
%break
וענין "יחוד קוב"ה ושכינתיה", שהאדם גורם בהתמלאות סאתו 
בכיסופיו וגעגועיו, דומה ממש לבחינת זווג התחתון, הנוהג בלידת גוף 
גשמי, שהוא גם כן נמשך מסבה הקודם בהכרח, דהיינו הקישוי, 
פירוש, מדה ידועה של כיסופים וגעגועים, 
%break
שנקרא קושי בלשון הגשמי, שאז יהיה גם זרעו לברכה, באשר שיורה 
כחץ, בנפש, שנה, ועולם, שז"ס היכי דמי תשובה [איך היא תשובה], 
באותו זמן ואותו מקום ואותה אשה. כי ה' תתאה [תחתונה] כוללת 
נפש, שנה, עולם.
%break
"נפש" ה"ס מדת הכיסופים והגעגועים. "ושנה" ה"ס הזמנים של בחי' 
העראות כי ביאה שלימה יש לה שעור השלם להכניס העטרה ליושנה, 
כלומר ע"ד שהיו הדביקות בשורשם טרם התפרדם בעולם הגשמי. 
אבל לא בפעם אחד, ימצא האדם מוכן לזווג הגבוה,
%break
מאד נעלה, שנקרא ביאה שלמה. אלא "אך טוב וחסד ירדפוני" כנ"ל. 
וע"כ עושה העראה שהיא תחילת ביאה, שז"ס, "צדיק ורע לו", 
שהשי"ת אינו רוצה בדביקותו, 
%break
ועל כן אינו טועם בגעגועים ובכיסופים בחינת אהבה, הצריך ל"אותו 
דבר" ול"אותו מקום", ונמצא בו בחינת צער, שה"ס נגע העתיד 
להתמתק לבחינת ענג.
%page 709
אולם "מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן", כי השי"ת מונה כל 
העראותיו, ומחבר אותם לשיעור השלם, שבמדת הקושי', ליום 
המיועד, שזה כוונת הפייטן, "תעיר ותריע להכרית כל מריע". כי 
"תקיעה" ה"ס גמר ביאה, ע"ד שאמרו "תקע ביבמתו", 
%break
שה"ס הזווג דקוב"ה ושכינתיה, מעילא לתתא [מלמעלה למטה], טרם 
התלבשה הנשמה בגלגולים דהאי עלמא [של העולם הזה], ואחר כך 
בשעת הכנת האדם לשוב אל שורשו. 
%break
אז לא בפעם אחד יגרום זווג שלם, אלא עושה העראות, שהוא סוד, 
דרגת הנפש, בסוד, מסטרא דאופנים [מצד האופנים], אשר רודפים 
בכל כוחם ברתת ובזעה, אחר השכינה הקדושה, עד שנמצאים 
מתעגלים על קוטב הזה, כל היום וכל הלילה, 
%break
תמיד לא יחשו. כמו"ש בספרים, בסוד האופנים, וכל עוד שמשתלמת 
נפשו בדרגות הנפש, הולך ומתקרב, כן מתרבה געגועיו וצערו, כי 
התשוקה העזה שאינה משתלמת, משאירה אחריה צער גדול, לפי 
שעור תשוקתו.
%break
וזה סוד "תרועה", ומלמד אותנו הפייטן ואומר: "תעיר", כלומר, שאתה 
עושה העראות, בשכינה הקדושה. "ותריע", שע"כ, אתה גורם לצער 
גדול, שאין כמותו, בסוד "גנוחי גנח", כי בשעה שאדם מצטער שכינה 
מה אומרת וכו', ולמה אתה עושה כן? הוא כדי, 
%break
"להכרית כל מריע", פירוש, כי "צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו". 
וליודע תעלומות גלוי שעור החפץ שבלב האדם לקרבתו ית', אשר 
עדיין אפשר להיות מתפסק ח"ו. ועל כן הוא ית' מרבה העראותיו, 
כלומר, התחלות הביאות, שאם האדם שומע לקולו ית',
%break
בסוד "ה' צלך" כנ"ל, נמצא שאינו נופל ויורד מחמת התגברות הצער 
של ההעראות, כי רואה ושומע שגם השכינה הקדושה סובלת כמדתו, 
מחמת הגעגועים המתרבים,
%break
ממילא נמצא הולך ומתעצם, פעם אחר פעם, ביתר געגועים, עד 
שמשלים נקודת לבבו, בחפץ השלם, בקשר חזק שלא ימוט.
%break
ע"ד שאמר רשב"י ז"ל באדרא: "אני לדודי ועלי תשוקתו, כל יומין 
דאתקטרנא בהאי עלמא, בחד קטירא אתקטרנא ביה בקב"ה, ובג"כ 
השתא ועלי תשוקתו [כל הימים שהייתי קשור בעולם הזה, בקשר 
אחד נקשרתי בקדוש ברוך הוא, ומשום כך, 
%break
עתה ועלי תשוקתו]", וכו' ע"ש. והיינו, "עד שיעיד עליו יודע תעלומות 
שלא ישוב לכסלו עוד", ועל כן זוכה להשיב את ה' לגבי ו' לנצחיות. 
דהיינו, גמר ביאה, והכנסת עטרה ליושנה, שהוא סוד "תקיעה גדולה".
%break
וכל זה בכוחות וסגולות של התרועות, כי הכריתו כל מריע ולא ישוב 
לכסלו עוד. ואז זוכה להכרה השלמה, בזווגא דלא פסיק [בזווג שלא 
נפסק], בסוד "הדעת", ורואה שכל הקושי שהגיע אליו בריבוי הזמנים, 
אינו אלא "לדעת", והוא סוד "באותו הזמן",
%break
כלומר, "הידוע ליודע תעלומות", שהזמנים עשו בו הסגולה הנ"ל, 
שיעמוד בצדקתו לנצחיות.
%break
"ובאותו מקום", שה"ס הכנסת עטרה ליושנה, כמו שהיתה קודם 
מיעוטה, כמו ששמעתם ממני כמה פעמים, שהשי"ת אינו עושה 
חדשות בעת גמר התיקון, כסברת הכסילים, אלא "ואכלתם ישן נושן", 
כלומר, עד שיאמר רוצה אני. וד"ל.
%break
"ובאותה אשה", כי "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא 
תתהלל". כלומר, שבשעת הכנה נראה החן והיופי לעיקר השלימות, 
שאחר זה הוא משתוקק וכוסף, אולם בעת התיקון, "שימלא הארץ 
דעה את ה'", אז, עולם הפוך ראיתי, 
%break
כי רק היראה והגעגועים הם עיקר השלימות הנכסף להם, ומרגישים 
שבזמן הכנה היו משקרים בעצמם, והבן זאת. וז"ס "צדיק וטוב לו", 
דהיינו גמר ביאה לזוכה לתקיעה גדולה כנ"ל, זה צדיק גמור ודו"ק.
%break
הראה דברים אלו לפני עיני כל החברים, ובזה אברך אתכם בכוח"ט 
בספרן של צדיקים.
יהודה ליב
%break
הנה טרדותי רבו עלי, ואיני יכול להודיע לכם גודל געגועי אחריכם, 
אולם בטחוני חזק בישועה קרובה, ומצדכם תחסרו ביותר ממניעת 
מכתבכם אלי, ועל כל פנים מכתב ארוך אחד בכל שבוע, והאמינו לי, 
שעוד אתם כותבים 
%page 710
לי,תשיגו את תשובתכם תיכף, והנה מחברנו. .. נ"י [נרו יאיר], לא השגתי כלום, 
ואולי אין מחסור ליראיו, גם זה יודיעני, ואני מתגעגע לשמוע ממנו 
ומב"ב כל טוב ובע"ה נזכה עוד לדבר בהרחבה מרוב טוב.
%break
יהודה
%letter כ
%H אגרת כ
%break
לכבוד ידי"נ [ידיד נפש] ותלמידי הר'. .. נ"י [נרו יאיר] 
%break
למה לא הודעתני מדבקות החברים, אם מתרבה והולך מחיל אל חיל, 
שזה כל יסוד העתיד הטוב שלנו. ומהצלחתכם על במתי ההוראה וכו'.
%break
אודה ולא אבוש, שהטרדות מתרבות עלי, עד שאין בכוחי להשתעשע 
עמכם, נגד רוחו של כל אחד ואחד כרצונו תמיד. אולם חקוקים אתם 
במורשי לבבי, כל היום וכל הלילה,
%break
ובמשרפות הצמאון אחר טובכם ושלמותכם, והשי"ת יודע כמה יגיעות 
וכוחות נתתי בעסקכם. ובטוחים אנו בזה שלא יהיו ח"ו לבטלה, ודבר 
ה' לעולם תעמוד.
%break
אבל למה שכחתם התורה שאמרתי בחג השבועות, על הפסוק: 
"דומה דודי לצבי", שענין "מחזיר פנים לאחור", אשר הפנים נבנים 
בזמן הבריחה וההסתר, רק בבחינת אחורים, שהוא ענין מדת הצער 
מהריחוק מקום וההסתר. 
%break
ואשר באמת האחורים האלו הם פנים ממש, כלשונם ז"ל: "מחזיר 
פנים לאחוריו", ונמצא הפנים באחורים, ודו"ק, שז"ס "אני הוי' לא 
שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם", ודו"ק, והיינו דכתיב: "ומשחרי 
ימצאונני".
%break
הנה, כתבתי לכם כוונת התקיעות לדעת למה תוקעים ומריעים כשהם 
עומדים וכו'.. .. "כי קדוש היום לאדוננו". והגם שאני יודע שלא יגיע 
אליכם דברי בעת שמיעת קול שופר. אולם, "טרם ישמעו ואני אענה" 
כתיב, על כן כתבתי בעתו וזמנו.
%break
גם אתה תראה מכתבי זה לכל החברים, ואולי יטו אזנם, לשמוע את 
דברי.
%break
ומהיום ולהלאה נתחזק בעז"ה בתורה ובמצוות, "כשור לעול וכחמור 
למשא", לאקמא שכינתיה מעפרא [להקים שכינה מהעפר], "וכדי בזיון 
וקצף", והזדונות יהפכו לזכיות, כי, ימלא כבודו את כל הארץ.
%break
ובעז"ה בטחוני חזק שישועתינו קרובה להגלות, ונזכה לעבוד יחד את 
השי"ת מתוך הרחבה, וחפץ ה' בידנו יצליח.
יהודה ליב
%letter כא
%H אגרת כא
%break
כבוד ידי"נ [ידיד נפש] מוה"ר. .. נ"י [נרו יאיר] לנצח.
%break
מכתבך מיום י"ג תשרי קבלתי. ועל מה שאתה כותב לי: "מכיר אני 
בשעור גדול עד אין ערך, כמה שאני צריך לסגופים חיצונים לתקן את 
החיצוניות שלי". עד כאן דבריך. אומר אני, שאין אתה צריך לסגופים, 
ואין אתה צריך לתקן את החיצוניות.
%break
ומי למד אותך תורה חדשה זו? אין זה כי אם שאינך דבוק עמי 
כמקדם, ועל כן אתה שומר כרמים זרים.
%break
דע כי אין לך עוד ידיד נאמן בכל עולמך. ואני איעצך, שלא תתקן כלל 
את החיצוניות שלך, אלא רק את הפנימיות שלך. כי רק הפנימיות 
שלך עומדת לקבל תקון. ועיקר מה שהפנימיות מתקלקלת מחמת 
ריבוי החטאים, הוא הזוהמא, וסימנו הוא, הישות והגאות. 
%break
והזוהמא הזאת, אינה מתיראת מפני כל מיני הסגופים שבעולם. 
ואדרבה היא אוהבת אותם, מחמת שהישות והגאות מתרבים 
ומתחזקים על ידי הסגופים.
%break
אולם אם אתה רוצה למרק החטאים ממך יש לך לעסוק בבטול 
הישות, במקום הסגופים. דהיינו, שתרגיש בעצמך, שאתה השפל 
והגרוע ביותר מכל באי העולם.
%break
וצריך למוד והשכלה מרובה, כדי להבין זאת. ובכל פעם צריך לנסות 
עצמו, אם אינו משטה ומרמה עצמו, ומועיל גם כן להשפיל את עצמו 
בפועל לפני חברו.
%break
אכן צריך להזהר שלא ישפיל עצמו, אלא מאנשים כשרים, ועל כן, אם 
ירצה לעסוק בזה בפועל, יוכל לבטל עצמו לפני החבריא שלנו, ולא 
לפני זרים ח"ו. אבל מוכרח לדעת נאמנה, שהוא הגרוע והירוד מכל 
בני העולם, כי כן הוא האמת.
%page 711
הנה עצתי זו, נקיה וקלה היא, ואפילו איש חלש יוכל לקיים אותה בכל 
תוקף. כי אינה מטשת כוחות הגוף, והיא הטהרה השלמה. והגם שלא 
דברתי עמך מזה, הוא, מפני שלא היית צריך לה כל כך. כי בהיותך 
דבוק עמי במקום אחד, לאט לאט היית מכיר ממילא בשפלות שלך, 
%break
בלי שום למודים ומעשים, מה שאין כן עכשיו, שאינך עמי במקומי, אזי 
אתה מוכרח לעסוק בבטול הישות דרך הנזכר לעיל.
%break
והעיקר להרבות בתפלה ולחזק הבטחון שיצליח השם יתברך אותך 
לזכות לתשובה שלמה. ולדעת איך להתדבק בו יתברך בקשר אחד 
לנצחיות. כי זהו העיקר, ובזה ניכר בין עובד הוי' ללא עבדו. 
%break
ו"אל דמי לך, ואל תתן דמי לו". עד שיסלח לכל חטאתיך ופשעך, 
ויקרבך אליו לעד ולנצח נצחים.
%break
וצריך אתה להדבק בי באופן שהמקום לא יפריד בינינו, כי אמרו ז"ל: 
"הדבק לדהינא ואידהן [הדבק למְשׁוּחַ שמן, וְתמַּשָׁח בעצמך]", שזהו 
עיקר גדול מפעולות הלמוד של הבעש"ט להזדווג בצדיקים. והלואי 
חכמת להבין זאת. 
%break
ותאמין לי שמצדי אין שום מניעה וכובד, ואלמלא ידעתי שיש 
באפשרותי לעשות לכם יותר טובות בעודי עמכם בארץ ישראל ודאי 
לא הנחתי אתכם. ובאמת גם נסיעתי מכם היתה בדיוק לטובתכם.
יהודה ליב במהר"ש אשלאג
%letter כב
%H אגרת כב
%break
כבוד ידי"נ [ידיד נפש] מה"ר. .. נ"י [נרו יאיר]
%break
מכתבך מיום י"ד תשרי קבלתי, אבל ידידי, למה אין דעתך נוחה בסדר 
הראשון שסדרתי לך, ואתה מבקש אחר החדשות. וכבר אמרתי לך, 
שכל עוד שלא תתרגל בסדר הראשון, אין אתה רשאי לעשות לך 
סדרים אחרים,
%break
הן קלים, הן חמורים, והנה אתה עושה עצמך שוכח מעקרו, ותדפוק 
עלי אחר סדרים חדשים, אין זה כי אם מהסת היצר.
%break
הנני להזכירך את הסדר הראשון שנתתי לך, ויעזור לך השי"ת, שלא 
יהיו לך מעתה שום הפסק בעבודתו ית', רק לעלות מעלה מעלה, עד 
שתזכה להדבק בהשי"ת כראוי.
%break
א. להיות נכון לעבודתו יתברך, בערך שתי שעות אחר חצות לילה, לא 
יאוחר (דהיינו משעה השמינית ערבית).
%break
ב. בשתי השעות הראשונות, לעסוק בתיקון חצות לצער עצמך על 
גלות ישראל, וצער השכינה הקדושה, בגרם עוונותיו, ואחר כך 
בתפלות ותחנונים, עד השעה העשירית.
%break
ג. משעה העשירית עד התפלה, הוא זמן עיון בספרים הקדושים, 
בראשית חכמה וכדומה, ובכתבי האר"י. ותראה להבין היטב ולהשכיל 
בכל אשר תלמד, ואם לא תבין על בוריו, 
%break
אל תתן דמי להשי"ת, עד שיפתח לבך, ותבין אותו, כי זהו העיקר, 
רצוני לומר, מה שהשי"ת מחכים.
%break
ד. לקבוע עתים לתורה, בלי הפסק שיחה קלה ח"ו. ותראה לקבוע עת 
לא פחות מחמש שעות כסדרן, ותוכל לקבוע אותם אימתי שתרצה, 
בכל משך שעות היום. אבל העיקר שלא תפסיק בשום שיחה בנתיים, 
ויהיו כסדרן, ובלימוד הנגלה דוקא. 
%break
ולהזהר שלא לשכוח מהלימוד כלום. ועל כן תחזור על הלימוד כראוי. 
ונכון בידך שתלמוד הוראה, והוא מסוגל לך ביותר.
%break
גם תוכל ללמוד בחבורה עם מי שאתה רוצה במשך החמש שעות 
הנ"ל. אולם אל תדבר בדברים אחרים, שאינם מענין הלימוד, אפילו 
בדרכי עבדות וכדומה. ואם השותף לא ירצה ללמוד זולת שתים או 
שלוש שעות,
%break
תוכל להשלים אחר כך בפני עצמך, עד שתשלים החמש שעות, וביתר 
שעות היום, תצליח במשא ומתן.
%break
הרי שלך לפניך, התאמץ וזרז עצמך, וקח את השי"ת עמך שתצליח 
להתנהג כמו שרשמתי לך,
%break
ויתקיים בך מאמר רשב"י ז"ל באדרא זוטא "אני לדודי וכו' כל יומין 
דאתקטרנא בהאי עלמא בחד קטירא אתקטרנא ביה בקב"ה ובג"כ 
השתא ועלי תשוקתו [כל הימים שנקשרתי בעולם הזה, בקשר אחד 
נקשרתי בו, בקדוש ברוך הוא, ומשום כך, עתה, "ועלי תשוקתו"]".
%page 712
וכעבור כמה חדשים שתתרגל היטב בסדר הזה, תודיעני ואוסיף לך 
בדרכי השי"ת. באמת איני רחוק מכם כלום, כי הכל תלוי בכם, כי אין 
הזמן והמקום מפריע ולא כלום ברוחניות. ולמה לא תזכרו התורה 
שאמרתי בחג השבועות על הפסוק: "דומה דודי לצבי",
%break
שדרשו ז"ל "מה הצבי בשעה שהוא בורח מחזיר פניו לאחוריו כך 
הקב"ה בשעה שהוא מסתלק ח"ו מישראל מחזיר פניו לאחוריו". 
ופרשתי לכם, אשר אז חזר הפנים להיות באחורים,
%break
כלומר, שמשתוקק ומתגעגע לחזור ולהדבק בישראל. ומזה נולדים גם 
בישראל געגועים והשתוקקות להדבק בהשי"ת, אשר השעור של 
השתוקקות והכיסופין, הוא באמת הפנים עצמם. 
%break
ע"ד שאיתא [על דרך שמובא] בברכי נפשי שחיבר הר"י הלוי "פני אל 
תפלתך ברוצך לחלות פני האדון ה'". אשר ע"כ עיקר הסגולה בזמן 
הזה, רק להתמיד ולהרבות הגעגועים והכיסופים, כי בזה מתגלה 
הפנים. אכי"ר.
%break
והרבה עלי מכתבך, וגם זה יהיה לך למשיב נפש.
יהודה ליב במהר"ש
%letter כג
%H אגרת כג
%break
כבוד ידידי מהר'. .. נ"י [נרו יאיר] לנצח
%break
בענין השואת ענינך לדרכי השתלשלות העולמות, אשר רוח חבריך 
אינה נוחה מזה, הוא משום שקבלו הימני שצריך מתחילה להבין 
העולמות העליונים, שכן הוא הסדר, מעילא לתתא [ממעלה למטה] 
מתחילה, ואחר כך - מתתא לעילא [ממטה למעלה],
%break
כי מעין גשמי לא יולד אלא גשמיות, ובכל מקום שנותן עיניו, נמצא רק 
מגשם. ומעין רוחני יוצא רק תמונות רוחניות. ובכל מקום שנותן עיניו 
מתברך.
%break
ואפילו התמונות הגשמיות, שמרגישים את מקורם, חוזרים להיות 
רוחניים אמיתיים, לא על צד ההשואה ודמיון, אלא מתהפכים 
לרוחניות גמורה, על דרך שכתוב: "תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו 
לבוש".
%break
מה שאתה דורש הימני, לחזור ולשנות לך ענין היחודים, כי לא זכית 
לקבלם מפי סופרים, אתמהא, איך תקבלם מפי ספרים.
%break
ראיתי המשלים והמליצות שלך, המתחילים: "אשא משלי ואומר, 
דברים המדודים בעומר". אמנם, מדדת דבריך בעומר, אך התאמץ 
עוד לברך ברכת העומר: כי "העומר עשירית האיפה הוא". איפה, הוא 
לשון תמהון לבב גדול, כמו שכתבת: "איפה הוא הצד צודק. 
%break
ועשירית הוא מלשון אסורות". כי יש אם למסורת, ויש אם למקרא 
כנודע, והוא ע"ד: "מלך אסור ברהטים".
%break
וענין המדה הזאת תורה, אשר בכוח האמונה והבטחון, גם התמהון 
לבב נאסר, כלומר, שלא נשאר אפילו רושם של תמהון, אשר זהו 
שעור העומר. אבל צריכים לברך, וזה לא מצאתי במכתבך.
%break
איתא [מובא]: "בוצע ברך נאץ ה'". פירוש, כי "תפלה עשתה מחצה". 
ודרך כל המתפלל על עצמו שאין לו שלמות, זולת המחצה. כי השלם 
אין לו על מה להתפלל.
%break
על כן הזהירו אותנו חז"ל שלא לעבוד ע"מ לקבל פרס, אלא לשלמות, 
והוא סוד נשגב, לא יבין אותו אלא מי שאין לו שום אתערותא 
[התעוררות] בעד עצמותו.
%break
על כן אמרו חז"ל: "בעל הבית בוצע ואורח מברך". דהיינו, אסור לו 
לשקר בעצמו, שבעל הבית נותן לו שלמות, אלא עליו להרגיש האמת 
כמו שהיא, בדיוק נמרץ.
%break
ועל כן אמרו: "בעל הבית בוצע". ואף על פי כן אורח צריך לברך. 
"אורח", הוא מלשון והריחו ביראת השם, וכיון שמקבל מה שבעל 
הבית נותן לו בבציעה, כמו שהיתה על צד השלימות, 
%break
ממילא נמצא "מברך". ושעור מדת ברכתו, כפי שעור שמחתו במתנה, 
והוא אפשרי לו, רק בכוח והריחו ביראת השם.
%page 713
וזה שאמרו ז"ל: "הרי שגזל סאה של חטים טחנה לשה ואפאה 
והפריש חלה כיצד מברך? אין זה מברך, אלא "מנאץ". והוא עמוק 
עמוק. כי הגוזל אינו נותן תודה לנגזל, כי הנגזל לא נתן לו כלום. אלא 
לקח ממנו על כרחו, שלא בטובתו.
%break
וענין הבציעה והפרס שמגיע לאדם, הכל מכוח עוון ראשון ר"ל, כי 
"עבירה גוררת עבירה". "בתחילה דומה לחוט של בוכיא [עכביש] 
ולבסוף דומה כעבותות העגלה". והכל הולך בתר ההתחלה. והבן.
%break
ועל כן, אף על-גב, שמאמין שכל החסרונות והבציעות, יד ה' פעל כל 
זאת, מכל מקום, על עוון הראשון לא יוכל לחשוב כזאת, כי ודאי "מפי 
עליון לא תצא הרעות" ודו"ק. ונמצא ודאי גזלן אמיתי בזה, כמו שזה 
חטף מה' שלא בטובתו. והבן.
%break
ו"עץ הדעת חטה היתה", כנודע, וז"ש: "הגוזל סאה חטים", "סאה" 
ע"ש "בסאסאה בשלחה תריבנה". חטים, היינו עוון ראשון, ואם כן, 
אע"ג שטחנה ואפאה כלומר, שנעשו "לעבותות העגלה", ואחר כך 
יפריש ממנה חלה, והוא מלשון חולין, "כולו לה'",
%break
שרומז על הרוממות והפרשה למעלה מהדעת, אין זה "מברך", אלא 
"מנאץ". כי היא "מצוה הבאה בעבירה". דאי לאו [שאם לא] העוון 
הראשון. לא היתה המצוה הגדולה הזו. והבן.
%break
וכל זה מפני שגזלן הוא, ואינו מתבונן שצדיק חונן ונותן, ועל כן אינו 
מברך בכל לבו, ואינו עושה "תשובה מאהבה", שאז היו "זדונות נעשו 
לו כזכויות". והיה מכיר בסאה חטים, שמתנת ה' היא, ולאו כוחו ועוצם 
ידו.
%break
על כן אמרו ז"ל: "בעל הבית בוצע" ולא "אורח". דהיינו, גם הסאה 
חטים, מתנת ה', "לשמרי בריתו ולזכרי פקודיו לעשותם". וכשהאורח 
מתחזק להאמין, שכל מה שטרח בעה"ב לא טרח אלא בשבילו, אז 
מברכהו בכל לבו, 
%break
ונמצא שזו הבציעה עצמה, היא באמת דבר שלם, אחרי ברכת ה' 
מעילא לתתא [ממעלה למטה].
%break
אבל מתחילה צריך להתחזק מעין ברכותיו מתתא לעילא [ממטה 
למעלה]. והיינו שנקרא אורח שאפשר לו להתחזק ולהתאמץ בכוח 
הריח, בסו"ה: "והריחו ביראת ה'". ובסו"ה: "גוזל אביו ואמו ואומר אין 
פשע חבר הוא לאיש משחית".
%break
זאת אומרת, שעוון הראשון נשרש בגופו מכח אביו ואמו, ועל כן נעשה 
האדם גזלן, בזה שאומר שעצמו הוא כנ"ל, ולא מתנת ה', ועל כן נקרא 
גוזל אביו ואמו, ועוד מוסיף חטא על פשע, כי אומר אין פשע. כלומר 
שגם המצוה מתחבבת להשחית ח"ו. ודע לחכימא ברמיזא.
%break
וזה סוד "ברכת העומר". שצריך להרגיש "מתנת ה'", גם בסאה 
החטים. והיינו, בכוח הריח כנ"ל, ואז שמחתו שלמה בכל עבודתו, 
ובזה חוזר הפרס להיות שלמה. ויודע ה' דרך צדיקים.
יהודה ליב במהר"ש נ"י [נרו יאיר]
%letter כד
%H אגרת כד
%break
כבוד ידי"נ [ידיד נפש] מהר"ר. .. נ"י [נרו יאיר].
%break
את מכתבך מיום י"ד תשרי קבלתי ונהניתי מאד, ומשובחים מעשיך 
בדבר התאמצותך בדבקות חברים, יתן השי"ת שתזכה ג"כ לכוונה 
השלמה.
%break
ונא ידידי, להתחזק מאד בלימוד התורה, הן נגלה והן נסתר, כי לא 
חסר לך יותר, אלא להתחזק בעול התורה, שאין יצר הרע שורה אלא 
בלב פנוי מחכמה, ולהשמר מאד מעצלות,
%break
כי בעצלתים ימך המקרה, והיא הקליפה היותר קשה בעולם, והכל לפי 
רוב המעשה, וסימן לעצלים היא העצבות, וסימן לזריזים הוא 
השמחה.
%break
אם לא קשה לך, הייתי מיעצך, שתלמוד למוד ההוראה, בכדי שתגיע 
להוראה, שהיא יפה לנשמה. והעיקר להתפלל ולבטוח בה', על כל מה 
שתרצה לעשות, ויועיל לך לגמור בכי טוב.
%break
כבר ידעת שהתפילה והבטחון, עולים בקנה אחד. וצריכים להאמין 
באמונה שלמה, שהשי"ת שומע תפילת כל פה, וביחוד מה שנוגע 
לשכינה הק', ובאמונה זו קונים הבטחון, 
%page 714
ואז תהיה תפילתו שלמה, בבטחון שיושע, ואז יזכה להיות בבטחון 
ובשמחה כל היום, כמו שכבר נושע.
%break
ותזכור מה שאמרתי לך, שהשעה הראשונה אחר הקימה, תשבר את 
לבך ותעסוק בתיקון חצות דרך מחשבה, ותצער עצמך בצער השכינה, 
שסובלת בגרם מעשיך. אבל לא תאריך בזה, יותר משעה אחת. ואחר 
כך תיכף תגביה את לבך,
%break
בדרכי השי"ת, באמונה ובטחון כנ"ל בשלימות. ותעסוק כל היום 
בתורה ועבודה בשמחה. ואם תרצה, תוכל לעסוק בשבירת הלב, גם 
חצי שעה טרם השינה.
%break
אבל הזהר מתחבולות היצר, שרוצה דוקא להעציב את האדם, בעת 
עסקו בעבודת השי"ת, ובעת כזאת אומרים ליצר הרע: אף על גב 
שהצדק אתך, עם כל זה-המתן, 
%break
כי יש לי שעה קבועה לכך. ואז אחשוב בזה, ולא בעת עמדי לפני 
המלך, ועל כן היה לכהן בגדים מיוחדים לדשן את המזבח, ובגדים 
מיוחדים לעבוד עבודה.
%break
וד"ל והזהר בדברי אלה, ואז תזכה לקרב את עצמך לדביקותו ית' 
וחפץ ה' בידך יצליח.
יהודה ליב במהר"ש אשלאג
%letter כה
%H אגרת כה
%break
כבוד ידי"נ מה"ר [ידיד נפש מוֹרֵנוּ הָרַב] . .. נ"י [נרו יאיר] לנצח
%break
ומה שכתבת שאינך מבין את החדושי תורה שכתבתי לך, אמנם כן 
היו צריכים להיות מובנים לך, ובהיישיר דרך עבודתך בודאי תבין 
אותם, כי על כן כתבתים לך.
%break
ומה שפירשת, על "זדונות נעשו לו כזכיות", אשר בעת תשובתו אל ה' 
רואה בעליל, שהשי"ת אנסו על עונותיו, ועם כל זה נותן נפשו על 
תקונם כמו שהיו עונותיו ברצון, שבזה נמצאים הזדונות כזכיות וכו'. 
עדיין לא קלעת למטרה, כי סוף סוף אתה עושה מאונסים זכיות, 
%break
אבל לא מזדונות. ועוד ביותר נטית מהדרך, בפירוש חטאו של אדם 
הראשון, וחייבת את נשמתו גלות מצד אונס הנ"ל, ועשית האונס 
כשוגג. ומה שתירצת, 
%break
שאין חילוק אם התינוק מתלכלך מעצמו או במעשי אביו, סוף סוף 
מלוכלך הוא, ומחויב לצאת לרחוץ. אתמהא, איך יצא לכלוך מטהור?
%break
ודבריך האחרונים כנים הם, שהודות שנכנסת במקום שאינו שלך, 
ובשביל הרגלך להיות עוטה על עדרים שאינם שייכים לך, ועל כן לא 
הבנת דברי הקולעים בדיוק, רק אליך ולשמך לבדך.
%break
מי יתן והיו דברי אלו דים לך, שלא לרעות עוד בכרמים שאינם שלך. 
וכן איתא [מובא] בזוהר: "אסור ליה לברנש לאסתכלא באתר דלא 
אצטריך [אסור לו לאדם להסתכל במקום שאינו צריך]".
%break
ומה שכתבת שאני מעלים דברי בין השורות וכו', ואיתא: "צרכי עמך 
ישראל מרובין" וכו'. כי אין לך שעה שהוא דומה לחברו, ומכל שכן "הני 
דמהדרא אפתחא רצין ושבין, ותרעין לא פתחין [אלו שֶׁמְחַזְרים על 
הפתח, רצים ושבים והשערים לא נפתחים]".
%break
אין קץ לשנוי מצביהם. ובשעה שאני כותב ד"ת [דברי תורה], או בע"פ [בעל פה], 
אני אומר אותם שיפרנסו לכל הפחות כמה חדשים, דהיינו שיהיו מובנים בעתים 
הטובות במשך הזמן, ומה אעשה אם העתים הטובות פחותות המה, או הפרוץ 
מרובה על העומד, ודברי נשכחים?
%break
וזה ודאי, שבשכל האנושי העיוני, לא יתבוננו כלל דברי, כי המה 
נאמרין ונצרפין מאותיות דליבא [אַמוּרִים וּצְרוּפִים מֵאוֹתִיוֹת שֶׁל הַלֵב].
%break
ובדבר הזה שדימת שנכנסת ולא ידעת לצאת, כי נלאית מלכלכל את 
הענין, אומר לך בדרך כלל, שהשב מאהבה, הוא הזוכה לתכלית 
הדביקות. דהיינו, רום המעלות. ואיש המוכן לחטאים, הוא מצוי 
בשאול תחתית. והמה שתי נקודות היותר רחוקות בכל המציאות הזו.
%break
לכאורה יש לדייק על לשון תשובה, שהיה צריך להקרא לשון שלמות, 
אלא להורות, שהכל ערוך מכל מראש, וכל נשמה ונשמה, כבר נמצאת 
בכל אורה וטובה ונצחיותה. רק עבור "נַהֲמָא דְּכִיסוּפָא [לחם בזיון]" 
יצאה הנשמה בסוד הצמצומים, עד שמתלבשת בגוף העכור, 
%page 715
ורק בסגולתו, היא חוזרת לשורשה לטרם הצמצום, ושכרה בידה מכל 
המהלך הנורא שעשתה, שכללות השכר הוא הדבקות האמיתי. 
כלומר, שהתפטרה מנַהֲמָא דְּכִיסוּפָא [מלֶחֶם בִּזָיוֹן]. כי כלי קבלתה נהפך לכלי 
השפעה, ושוה צורתה ליוצרה. וכבר דברתי הרבה בענין זה.
%break
ובזה תבין. אם הירידה לצורך עליה היא. היא נחשבת עליה ולא 
ירידה, ובאמת הירידה עצמה, היא העליה, כי אותיות התפילה עצמם 
מתמלאים משפע, ובתפילה קצרה, 
%break
יקצר השפע, כי יחסרו אותיות. וכן אמרו ז"ל: "אלמלא חטאו ישראל, 
לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד". ודו"ק [והתבונן היטב].
%break
הא למה זה דומה: לעשיר גדול שהיה לו בן יחיד רך בשנים. ויהי היום 
והעשיר נאלץ היה לנסוע למרחקים לתקופה של שנים רבות. וירא 
העשיר שמא בנו יפזר את רכושו בענין רע.
%break
ע"כ התחכם, והחליף את רכושו באבנים טובות ומרגליות ובזהב. וכן 
בנה מרתף גדול עמוק באדמה, והטמין בו את כל הזהבים והאבנים 
הטובות והמרגליות, וגם את בנו הכניס שם.
%break
ויקרא לעבדיו הנאמנים לו, ופקד עליהם שישמרו את בנו שלא יצא מן 
המרתף, עד מלאות לו עשרים שנה. ובכל יום יורידו לו מכל מאכל 
ומשקה, אך בשום אופן לא יורידו לו אש ונרות. ושיבדקו את הקירות 
מכל סדק שלא יפלו שם קרני השמש. 
%break
ולמען בריאותו יוציאו אותו מן המרתף בכל יום למשך שעה אחת 
ויטיילו אתו בחוצות העיר, אבל בשמירה מעולה שלא יברח, וכשימלאו 
לו עשרים שנה, אז תתנו לו נרות ותפתחו לו חלון ותניחו לו לצאת.
%break
מובן שצערו של הבן היה עד אין קץ, ומכ"ש [ומכל שכן] בעת שטייל בחוץ, וראה 
שכל הנערים אוכלים ושותים ושמחים בחוצות, בלי שמירה ובלי זמן 
קצוב, והוא נתון בבית כלא, ורגעי אורה ספורים לו, ואם היה מנסה 
לברוח מכים אותו בלי חמלה. 
%break
ויותר הוא נדאב ונדכא בשמעו שאביו בעצמו הסיב לו כל היגון הזה, כי 
המה עבדי אביו עושים פקודת אביו. כמובן שחושב, שאביו הוא 
האכזר הגדול מכל האכזרים הקדמונים, כי מי שמע כזאת.
%break
ביום שמלאו לו עשרים שנה, שלשלו העבדים אליו נר אחד כמצות 
אביו, לקח הנער את הנר והתחיל להסתכל מסביבו, והנה מה הוא 
רואה, שקים מלאים זהב וכל סגולות מלכים.
%break
רק אז הבין את אביו, שהוא רחמן אמיתי, וכל מה שטרח לא טרח 
אלא בשביל טובתו, ומיד הבין שבודאי העבדים יניחו לו לצאת חפשי 
מהמרתף, וכן עשה, יצא מהמרתף, וכבר אין שמירה, אין עבדים 
אכזריים, אלא הוא עשיר נעלה על כל עשירי ארץ.
%break
והנה באמת אין כאן חדוש ולא כלום, כי איגלאי מילתא [מתגלה הענין] 
למפרע, שעשיר גדול היה כל ימיו, אמנם לפי הרגש הוא היה עני 
ואביון, המדוכא בשאול תחתית כל ימיו, 
%break
ועתה ברגע אחד התעשר בהון עצום, ועלה "מבירא עמיקתא לאיגרא 
רמה [מבור עמוק לגג גבוה]". ומי יוכל להבין את המשל הזה? מי 
שמבין אשר "הזדונות", הם הם המרתף העמוק בשמירה המעולה 
שלא לברוח משם. ואתמהא, אם אתה מבין את זה.
%break
ובזה פשוט הוא, שהמרתף והשמירה המעולה כל אלו המה "זכיות", 
ורחמי אב על בנו, שבלי זה לא היה לו מציאות כלל בשום פנים, 
שיהיה עשיר כאביו, אבל "הזדונות" המה "זדונות ממש". ולא 
"שוגגין". ולא "אונסין מפי הדבור".
%break
אלא, טרם ששב אל עשרו, שולט הרגש הנ"ל [הנזכר לעיל], בכל מלואו ומובנו, אבל 
אחר ששב אל עשרו, רואה כל זה שרחמי אב הם, ולא כלל אכזריות 
ח"ו [חס ושלום].
%break
וצריך להבין שכל קשר האהבה של האב ובן יחידו הנ"ל, תלוי בהכרת 
רחמנותו של האב על הבן בדבר עניני המרתף והחשכות והשמירה 
המעולה, כי טרחא גדולה וחכמה עמוקה, רואה הבן ברחמי אביו 
האלו.
%page 716
גם בזהר הקדוש, דברו מזה, ואמרו שהזוכה בתשובה, השכינה 
הקדושה מתגלית אליו, כמו אם רכת לב, שלא ראתה את בנה ימים 
רבים, ועשו פעולות גדולות ומרובות, לראות זה את זו, ומחמת זה 
באו שניהם בסכנות עצומות וכו', 
%break
ולסוף הגיע להם זה החופש המקווה בכליון עינים, וזכו לראות זא"ז [זה את זו] 
אשר אז האם נופלת עליו ומנשקו ומנחמו ומדברת על לבו, כל היום 
וכל הלילה, ומספרת לו הגעגועין והסכנות בדרכים שעברו עליה עד 
היום, ואיך היתה עמו מעודו, ולא זזה שכינה,
%break
אלא שסבלה עמו בכל המקומות, אלא שלא יכל לראות א"ז [את זה].
%break
וזה לשון הזוהר: שאומרת לו, כאן לנו, כאן נפלו עלינו לסטים ונצלנו 
מהם. כאן מתחבאים היינו בבירא עמיקתא [בבור עמוק] וכו', ומי פתי 
לא יבין רבוי האהבה והנועם והעונג המתפרץ ויוצא מספורי נחמה 
האלו.
%break
ואמת שטרם שנפגשו פנים אל פנים היה בזה הרגשי יסורים קשים 
ממות, אבל בסוד נגע מחמת שה"ע" בא לסוף הצרוף, אך בעת 
הספור מדברי הנחמה, אשר ה"ע" בתחילת הצרוף, ודאי ענג, 
%break
אלא הם שתי נקודות שאינם מאירות רק אחר מציאת הויתם בעולם 
אחד. וסוב ודמה לך, אב ובן שחכו זה לזה בכליון עינים, אורך ימים 
ושנים, ולסוף ראו את עצמם, אבל הבן הוא אלם וחרש, ואינם יכולים 
כלל להשתעשע זה עם זה, ונמצא עיקר האהבה בתענוגים כיד המלך.
%break
יהודה ליב
%letter כו
%H אגרת כו
%break
כבוד ידי"נ [ידיד נפש]. .. מוה"ר נ"י [נרו יאיר] לנצח
%break
מכתבך האחרון מיום ה' כסלו השגתי לנכון, ועל פליאתך ממיעוט 
מכתבי, אומר לך שטרדותי רבו מאד, ע"כ אשא תפילה לה' שיגמור 
בעדי.
%break
אני מתפלא למה לא פרשת את מכתבי ששלחתי לידידינו נ"י [נרו יאיר], בענין 
"בעל הבית בוצע ואורח מברך". כי כתב לי שאינו מבין בו.
וכמדומה לי שנלאית נשוא את הגעגועים לזכות לעול תורה ומצוות 
לסיבת פגעי הזמן.
%break
ומה אוכל לומר לך מרחוק, בעת שלא תוכל לשמוע את קולי, גם 
דבורי, זולת להסתכל באותיות מתות יבשות, עד להפיח בהם רוח 
חיים, אשר לזה צריכים יגיעה, וליגיעה צריכים זמן מרווח לדעתך.
%break
כתוב: "פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון, על שולי המעיל סביב. וכו'. 
ונשמע קולו בבואו אל הקודש וכו'".
%break
הנה סוד האפוד, מלשון אי' פה'ד'. כי במקום הדלת שם הפתח, 
בשעה שסגור. בגשמיות, אפשר לראות הדלת, כמו שאפשר לראות 
את הפתח, אבל ברוחניות, אינם רואים זולת הפתח.
%break
ואי אפשר לראות את הפתח כלל, זולת באמונה שלימה וברה רואים 
את הדלת, וברגע הזאת מתהפך לפתח, כי הוא אחד ושמו אחד.
%break
וכוח הזה לשמוע בקול חכמים במציאות זאת בד', נקרא אמונה, מפני 
שאינה נקבעת בפעם אחת, אלא בחינוך, בהסגל, ובעבודה, ע"ד 
שאומנים את הילד הקטן, המונח כאבן שאין לו הופכים, זולת האומן 
הזה המגדל אותו. 
%break
ועל-כן נקראת כללות העבודה הזאת בלשון "מעיל". להיותו בגד 
חיצוני, והיותו ב"למעלה" משכל האנושי, ושבו שילוב ע"ד שולי הכלי, 
ששם מקום קבוץ השמרים והזוהמא.
%break
דהנה במשך ימי האומנות הוא בבחינת הולך ושוב, ככל דמהדרי 
אפתחא [ככל המחפשים אחר הפתח], וברגע האחרון של ההליכה, 
כשנמצא קרוב לפתח, אז דוקא, נלאה, וחוזר לאחוריו. הליכה הזו 
נקראת "זהב", מלשון "זה הב",
%break
כמוש"כ הזוה"ק, כי ההליכה נעשית בכוח ההשתוקקות והגעגועים, 
לדביקותו ית', ומיחל ומתהלל, זה הב זה הב.
%break
ונקרא "פעמון", משום שאין לו כוח לפתוח, וחוזר לאחוריו, וכן מבלה 
זמנו בהלוך ושוב, פעם אחר פעם, באהדורא אפתחא [בלחפש אחרי 
הפתח]. ונקרא "רמון", כי רוממות הלמעלה משכל מקיפו סביב. ועל-כן 
שוב נקרא "רמון", דאם לא כן, היה ח"ו נופל לגמרי.
%page 717
וברבות הימים מתקבצת זוהמא וחרדה גדולה, בשולי המעיל סביב, 
הן מבחינת הפעמון, והן מבחינת הרמון (המתקבצת) מסביב האי" 
פו" ד", שאין לו קצה...
%break
ולמה עשה ה' ככה לבריותיו, הוא, משום שצריך להמציא הקול 
לדבורים, שיתגלה פה ד' בבואו אל הקודש, כמו"ש "ונשמע קולו 
בבואו אל הקודש".
%break
צא ולמד, מאותיות דהאי עלמא [מאותיות העולם הזה], דאין קול אלא 
בחרדה, כמורגש בנימין של הכינור, כי עקב תוקפו של התמשכות 
הנימין, יש שם חרדה באויר, שהוא הוא הקול, ולא זולת, ועל דרך זה, 
יש בכל אוזן אנושי, 
%break
מין עקומא דאודנין [עיקום באוזן], שנקרא תוף, בלשון הרופאים, אשר 
מתוך שפה חבירו מכה באויר, באים ניצוצי אויר המוכים, על אוזן 
האדם, דוחפים ביותר, על-כן הם מכים על התוף שבאוזן, והתוף נחרד 
מכל הכאה בצורה אחרת. 
%break
ובזה נמצאים כל מעלת מובחר היצורים, מין המדבר, שבזכות זה, "כל 
שתה תחת רגליו".
%break
וז"ש "וגילו ברעדה", ודרשו ז"ל: "במקום גילה שם תהא רעדה". 
והלשון קשה, דהיה להם לתפוס לשון קצרה, "הגילה והרעדה יהיו 
ביחד", אלא יורנו, אשר הגילה לא היתה לה מקום בלעדי הרעדה.
%break
וזה שאמרו: בו במקום שצריך להמצא גילה ושמחה, דרך שם מציאות 
הרעדה, שהוא מקום גילה.
%break
גם תוכל לנסות זאת, בזוג המקשקש על הברזל בגיגית, ומשמיע קול. 
אבל אם תשים ידך על הגיגית, מיד יחלש הקול, וזאת מפני שהקול 
היוצא מהגיגית, הוא בחינת הרעדה של הגיגית, 
%break
ועל ידי הכאת הזוג ושימת ידך, אתה מחזק את הגיגית, וממעיט את 
הרעדה, וממילא נחלש הקול.
%break
והנך רואה את הקולות, אשר הקול והחרדה דבר אחד הוא. אבל לא 
כל הקולות ראוים לנעימות, שהוא באיכות צורת הקודם, דהיינו 
החרדה, למשל: קול רעם מפחיד ולא ינעם לאוזן האדם, מפני 
שהחרדה תופסת שיעור גדול בכוח המכה, 
%break
וגם כן מדה של זמן ארוך יותר מדאי, ואפילו כוח המכה היה קטן, היה 
גם כן, צורם לאוזן, מפני תפיסת זמן מרובה. אבל קול כינור ערב לאוזן 
השומע, להיותו משוער בכוח המכה,
%break
והיותו משוער בתכלית הדקדוק באריכות זמן, והמאריך בתפיסת זמן 
אפילו חלק מס"ד מדקה, יקלקל הנעימות.
%break
ומכל שכן להבין את הקולות לדבר ה', כי יקר הוא, ודאי צריכים דקדוק 
גדול, בכוח המכה, המחולק על שבע מדרגות. ומכל שכן בתפיסת זמן, 
שלא לקלקל חלק ס"ד מדקה, כי שם רגל גאוה נמצא, כמ"ש: "ותשם 
בס"ד רגלי", ואז תדע שכל המלאכים עולים בשיר, 
%break
ובמקום גילה הוקדם הרעדה, ועל כן לא כל החרדות טובות, אלא 
החרד לדבר ה', מקבץ כל החרדות למקום והקדם הגילה, וה"ס "יקוו 
המים וכו' אל מקום אחד", לא זולת ח"ו.
%break
וזהו שאמרו ז"ל: "כינור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע 
חצות לילה, באה רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו", כי החרד לדבר 
ה' נקרא החרדה במקום רוח צפונית, דהיינו, בסוד "הרמון" כנ"ל, 
שבזה "בעה"ב בוצע".
%break
ואתפליג [ונחלק] לילה ע"ד "תפילה עושה מחצה", שעל-כן הוא שוכב 
במטה, שה"ס "לא יתן לעולם מוט לצדיק" וכו', ועד"ש על, "וישכב 
במקום ההוא", דרשו: "יש כ"ב" אותיות, שהוא "כף" המחזיק "ב" 
אותיות שהם ב' הנקודות היותר רחוקות במציאות שלפנינו, 
%break
כמו שהארכתי במכתבי. ולמעלה ממטתו שם ה"ס רמון כנ"ל. וכיון 
שנתגלתה הנקודה של מטה. אז הקב"ה יוצא לטייל עם הצדיקים 
בג"ע, כי הפתח פתוח, והשכינה הקדושה אומרת כל השירות 
והתשבחות שלה, 
%break
ועל כן כינור של דוד מנגן מאליו, כלומר, בלי חיבור שום דבר, זולת 
החרדה דרוח צפונית וד"ל.
%break
ואם עדיין אין הדברים ברורים, צא ולמד אלף בית. שלא נחסר כל 
ל"ב" שהעולם נברא בו, זולת ה"א" של "אנכי", וזו הפרצה שלה ברוח 
הצפונית של ה"ב". וע"כ "מצפון תפתח הרעה", שהיא פרצה גדולה. 
אמנם על כן "מצפון זהב יאתה".
%break
מתחילה בפעמונים,
%page 718
ובהתיחדם של הב' אותיות, מתגלה פה ה', ועל-כן צריכים לקבץ 
החרדות למקום אחד, להיות חרד רק על דבר ה'. ואז מכינים "פעמון 
זהב ורמון על שולי המעיל סביב".
%break
וע"ד זה לאט לאט, יהיה העומד מרובה על הפרוץ, ויריח ביראת ה', 
ומרגיש ש"כל מה שטרח בעה"ב לא טרח אלא בשבילי". וידע ויראה 
שבעה חלקי הרוח רעדה כנ"ל, 
%break
דהיינו, שנוסף על הרוח של יראת השם. עוד שש רוחות. השורים על 
משיח ה', כמ"ש "ונחה עליו וכו' רוח חכמה ובינה" וכו' ע"ש.
%break
ועל כיוצא בו אמרו ז"ל: "בעל הבית בוצע" וכו', שאע"פ שבעל הבית 
בוצע האורח מברך על הפרוסה, כמו על השלימה, ומי אשר ח"ו אינו 
עושה כן, עליו נאמר: "ובאו בה פריצים וחללוה". ח"ו כמו"ש: "הגם 
לכבוש את המלכה עמי בבית".
%break
לבוא שם בגסות הרוח, בפרוץ מרובה על העומד, וכדי בזיון וקצף. 
וז"ס "ויו" קטוע דשלום דפנחס, להיותו עומד בפרוץ מרובה לפניו, 
ותעצר המגפה, שבקדושתו הרבה העומד על הפרוץ, ושוב נתיחדו 
העם עם משה וד"ל,
%break
והיה שכרו שהקב"ה אמר למשה: "והנני וכו' ברית כהונת עולם". 
לנצחיות כמו"ש בזוהר.
%break
ובזה יתבאר לאברהם, הזאת זכרון שלו שיש שם, שלא יחשוב האדם 
בפרטות הענינים שנלכד בהם, שזהו עצת היצר והס"א. רק בכללות, 
והכוונה כמו שהארכתי כאן די באר,
%break
וז"ס כל עשיותיו של אדם, צריכים להיות בכונה רק לאקמא שכינתא 
מעפרא [להקים שכינה מעפר], שהנחש הקדמוני ניזון הימנו. ודו"ק.
%break
ומה אעשה לאלה שנודרים ונודבים על דעת רבים להטות, ודי להם 
חצי הנחמה שמקבלים על ידיהם, כמו שאומרים (אינשי): "צרת רבים 
חצי נחמה", ועל כן, עובדים ומסתפקים, כדי לקבל פרס, ולוא גבהו 
דרכיהם פעם אחת לתמיד, למעלה מיוד טפחים, 
%break
אז יראו את הדלת, כי פתח פתוח להרוחה הוא, ולא יהיה עוד ב' 
הפכים במקום אחד, ובזמן אחד, להיותו שורה למעלה מיוד.
%break
כתוב: "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן" (משלי ג, לד) - אפתח 
במשל פי, אולי תבינו:
%break
מלך גדול, טוב ומטיב, אשר כל מגמתו היתה רק להנות בני מדינתו. 
כי לא נזקק לשום עבודה שיעבדוהו. אלא שכל שאיפתו היתה להטיב 
עם בני מדינתו.
%break
אמנם ידע שיש מדרגות במקבלי טובתו, בשיעור אהבתם אליו ובמדת 
הכרת ערך מעלתו - עלה ברצונו להנות בשיעור מופלג את הכשרים 
שבבני מדינתו ביחוד. 
%break
וכל יתר העם יראו שאין המלך מקפח שכר המרבים אהבה אליו, אלא 
שמשביע אותם מטובו משפע התענוגים אשר הכין עבורם, ובנוסף על 
התענוגים שנותן להם כיד המלך, יש להם תענוג מיוחד בזה 
שמרגישים שנבחרים המה מעם, וגם זה רצה ליתן לאוהביו.
%break
וכדי להשמר מהתלונה של העם, שמא ישקרו בעצמם, או יטעו גם כן 
את עצמם לומר: מאוהבי המלך המה - ועם כל זה נגרע שכרם. 
ומחמת שלמותו של המלך נשמר גם מזה, ועל כן חשב תחבולות 
להוציא מחשבותיו אל הפועל בשלמותם. עד שמצא עצה נפלאה:
%break
נתן צו לכל בני המדינה כולם, אחד לא יחסר לבוא לשנה תמימה אל 
עבודת המלך. ויחד מקום בהיכלו לכך. והתנה בפרוש שאסור לעבוד 
מחוץ למקום המיועד, כי פיגול הוא, ובעיני המלך לא ירצה.
%break
והנה שכרם אתם במקום פעולתם. שהכין להם סעודות גדולות וכל 
מעדני עולם בכל אימת שרוצים. - ואחר ככלות מועד שנת העבודה, 
אז יקח את כולם לשולחן המלך עצמו, ויהיו מרואי פניו היושבים 
ראשונה במלכות.
%break
והכרוז התפרסם. וכולם כאחד באו לעיר המלך המוקפה חיל וחומה, 
כי נסגרו שם במשך השנה הנועדה, ותחל העבודה.
%break
סבורים היו שהמלך הכין משגיחים על אופן עבודתם, לדעת מי עובדו 
ומי לא עובדו. - אמנם המלך הסתתר, ואין שום השגחה, ואיש הישר 
בעיניו יעשה. כך נראה הדבר בעיניהם. 
%break
ולא ידעו מההמצאה הנפלאה אשר נתן מין אבק רע במעדנים 
ומגדנות. וכנגדו נתן אבק מרפא בבית של העבודה.
%page 719
ובזה התבררה ההשגחה מעצמה. כי אוהביו ונאמניו באמת ובתמים, 
אף על פי שראו שאין השגחה במקום הזה. מכל מקום מחמת אהבתם 
הנאמנה, שמרו מצוות המלך בדקדוק, ועשו כל עבודתם כפי המוטל 
עליהם. וגם דייקו לעבוד במקום המיועד לכך דווקא.
%break
וממילא שאבו לתוך גופם את אבק המרפא. וגם כאשר הגיע זמן 
האכילה - טעמו את המגדנות והמעדנים. והיה בהם אלף טעמים, 
מעודם לא השיגו טעמים כאלו ולא הרגישו מתיקות כזאת.
%break
ועל כן היו מהללים ומשבחים את המלך מאד. כי על שולחן המלך 
הנעלה על כל שבחים המה אוכלים!
%break
אבל השפלים, שאינם מבינים כלל בחינת מעלה במלך, שראוי משום 
זה לאהוב אותו באהבה מסורה ונאמנה. כיון שראו שאין השגחה - לא 
שמרו את מצות המלך כראוי.
%break
זלזלו במקום המיועד לעבודה, וכל אחד עבד עבודתו במקום שנראה 
לו במגרשי המלך. וכשהגיע זמן האכילה, כיון שטעמו את המגדנות - 
נתמלא חיכם טעם מר, מחמת האבק הנ"ל. 
%break
ויחרפו ויבזו את המלך ושולחנו הבזוי אשר הכין להם לשכר חלף 
טרחתם. והוחזר המלך אצלם לשקרן גדול שאין כמותו. אשר במקום 
מעדנים ומחמדי עולם - נתן להם מרורות ומלוחות כאלו.
%break
וכיון שכן, התחילו להמציא להם ממגרש העיר מיני מזונות. לשבור 
רעבם. ואז משנה שברון שברם - כי עבודתם נתרבה פי שנים. ולא 
ידעו החמדה שבשולחן המלך המצוי לעיניהם.
%break
והנמשל הוא: התורה נחלקת לב' חלקים: חלק לשיעבוד המקום, כמו 
תפילין, שופר, ולימוד התורה. חלק לשיעבוד הבריות: כמו, גזלה, 
ושמרתם לנפשותיכם וכו' גניבא, אונאת איש, להקפיד על נקיות וכו'.
%break
והנה החלק שבין אדם לחברו הוא העבודה האמיתית. והחלק שבין 
אדם למקום הוא השכר והמחמדים הפרושים על שולחן המלך.
%break
אמנם, "כל פעל ה' למענהו" פעל, שגם החלק של שעבוד הבריות 
צריך להיות במקום של מלך. דהיינו, "לאקמא שכינתא מעפרא 
[להקים שכינה מעפר]". ובזה יש אבק מרפא לסם המוות המוטל בן 
אדם למקום.
%break
וזה סוד: "ולענוים יתן חן". בתורה ומצוות שבין אדם לחברו, ובין אדם 
למקום. "לאוהביו ולשומרי מצוותיו" - לעשותם עובדים הכל על המקום 
הנועד, ויש להם החן דקדושה.
%break
ו"בארצם יירשו משנה" - כי מלבד שאינם עובדים כל כך בשעבוד 
הבריות - המה שרויים בתענוג כל ימיהם בחן ה'.
%break
אבל "ללצים הוא יליץ" כנ"ל. ואומרים שולחן המלך מגואל הוא ח"ו. כי 
מרגישים את הקדושה כמו ליצנות ח"ו ואם כן הרשעים אינם מרויחים 
ברשעם, ואם כן מי יוכל להפסיד מה, אם יתפרש מהם אפילו בשעת 
תקוה למציאת חן.
%break
יהודה ליב
%letter כז
%H אגרת כז
%break
כבוד תלמידי. .. נ"י [נרו יאיר]
%break
ודאי אני רוצה להתאחד עמכם בגוף ונפש, בזה ובבא. אמנם איני יכול 
לעבוד, זולת ברוחניות ובנפש, כי יודע אני את נפשכם, ואני יכול 
להתאחד עמה, אבל אתם אין היכולת בלבכם לעבוד זולת בגוף, 
%break
כי אינכם יודעים את רוחניותי, שתוכלו להתאחד עמה, ואם תבינו את 
זה, תבינו גם כן, שאני איני מרגיש בעצמי שום מרחק מכם, אבל 
אתם, ודאי לקרבת גוף ומקום צריכים, אך זה, לעצמכם ולעבודתכם, 
ולא לי, לעבודתי, ומתרץ אני את עצמי בזה מראש, על הרבה קושיות.
%break
אבל אני מתפלל לה' שיוליך אתכם בדרך אמת, ותנצלו מכל 
המעקשים המצוים בדרכים, וכל מה שתעשו ה' יצליח בידכם.
%break
ומצדכם עליכם לדקדק בדרכי שהיישרתי לכם, בענין מוחא ולבא, 
געגועים ותפלות, ואז יצליחנו ה' בודאי, ונתאחד בקרוב בגוף ונפש 
בזה ובבא.
%break
מענה למכתבך מכ"ו כסלו ב' דחנוכה, כתבת: שהעולם נברא בשביל 
עבודה, ולסבת עבודה ברא את החושך, שיהיה בו חומר לעבודה, כי 
באור יש תענוג ולא עבודה. והקשית לפי זה, קליפת הימין למה, 
בשמשים החושך לאור, 
%page 720
והנברא מרגיש החושך לנבדל הימנו, וכמו שאינו שלו, ואם כן יוכל 
לסבב כל שבעים שנותיו. ואדם כזה למה נברא? ואתה דורש ע"ז 
תשובה שלמה, ולא לאורות הגדולים אתה צריך, רק להסיר ממך 
חרפת הצביעות הנוגע עד הנפש, 
%break
ואתה מסיים, שע"ז אתה יכול לומר... האמת יורה דרכו, ומה כבר 
הגיע השנה החמישית וכו' ע"כ.
%break
הנה דבריך מבולבלים, איני יודע לכן את האמת הזה. אמרת חדשות, 
שהעולם נברא בשביל העבודה. ואם כן צריכה העבודה להשאר 
לנצחיות? ונודע שהנצחיות הוא בסוד המנוחה! ומה שאתה מקשה על 
הנברא השם חושך לאור,
%break
ואינו מכיר החושך שיש בו? צריכים לדעת להבחין בין ימין ושמאל, 
ועדיין לא זכית לראות החושך, כי ערך החושך והאור הם כפתילה 
ואור, על כן צריכים לראות את הנר, ולהנות לאורו, אז תדע ימין 
ושמאל!
%break
אולם מה אתה מתמיה בכלל על הבורא יתברך, שנתן כוחות גדולים 
לקליפות. כבר אמרתי לך בענין זה באורים גדולים - והעיקר, שהשי"ת 
מגין על עצמו שהדבוק בו לא יהרהר עליו, וזה לא יקרה לעולם, כי כל 
יכול הוא. - ואיני רוצה להאריך כאן.
%break
אבל דבריך מעורכים אצלי, ע"ד "תפלה לעני", שהיא תפלה 
בתורעמותא, שקרובה היא להתקבל לפני כל התפלות. ועיין בזוהר על 
הפסוק "תפלה לעני" וכו': "וכי דוד עני הוי, אלא תפלת עני היא 
בתרעומתא, וכו'". כי"ר.
%break
ומה שאתה דואג על סימן יפה, נראה שנחוץ לך ענין השלמות, על 
בחינת סימן בעלמא, וזהו סימן טוב, שלפני חמש שנים לא התרעמת 
כזה וכו' וד"ל. וכבר אמרתי לך, שמן "ויסעו מרפידים", עד קבלת 
התורה, אינו אלא נסיעה אחת, 
%break
אבל תדע, שאין דברי אמורים לקרר דאגתך ולנחם אותך. כי בסוף 
שנה אחת היית במדרגה יותר חשובה מהיום. אלא שאל תתיאש מן 
הרחמים.
%break
ומה שהבאת ראיה על מטרת הבריאה, שהיא לעבודה, מן הכתוב: 
"מה ה' אלקיך שואל ממך כי אם ליראה את ה' אלקיך וכו' ולעבוד את 
ה' אלקיך" וכו'. אמנם כן,
%break
יש שתי מטרות: אחת, שצריכה להיות לעיני האדם, ואחת, לבורא ית' 
בעצמו. והכתוב מדבר מה שצריך להיות לעיני הנברא.
%break
והענין כמו"ש בפרקי אבות: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן 
חורין להבטל ממנה". כלומר, שבהיות השלמות מטרת העבודה וגמר 
מלאכתה, אם כן יש צד פרוץ לפני הס"א, להתקרב ולהבינו, שאינו 
מסוגל לזה, ולהביאו ליאוש,
%break
כי על כן צריך האדם לדעת, שגמר מלאכה אינו עסק האדם כלל וכלל, 
כי אם עסק השי"ת, ואם כן איך אתה יכול לדעת את השי"ת, ולשערהו 
אם יכול הוא לגמור מלאכתו, או אינו יכול ח"ו, שזה ודאי חוצפה 
והמרה.
%break
"ולא אתה בן חורין להבטל ממנה", אפילו בו באופן, אם השי"ת רוצה 
שתעבוד, בלי לגמור מלאכה. וז"ש: "מה ה' אלקיך שואל" וכו'. פירוש, 
הנברא מחוייב לדעת רק אחת שהשי"ת... עבודה, 
%break
ועל כן יעשה רצונו יתברך בתמימות, ע"ד: "פתחו לי פתח א' של 
תשובה כחודה של מחט", וע"כ ינצל מהס"א, שלא יתקרב אליו לעולם, 
ואם האדם נשלם בזה, יכול הוא להיות בטוח שהשי"ת מצדו יגמור 
מלאכתו. "ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרנות נכנסות".
%break
אבל אם אינו מוכן מצדו לעבדו, אפילו באופן שלא יזכה לגמר מלאכה, 
ולפתחו של אולם, ודאי לא יועיל לו כל החנופות והשקרים, וכבר 
ביארתי מ"ש בזוהר "ע"פ שנים עדים וכו' יומת המת", דא ס"ם דאיהו 
מת מעיקרא שאין הדבר כבד להרוג את המת,
%break
הגם שיש למת קליפת ימין, כי הקליפה היותר קשה מתבטלת ברבוי 
הודאה לפני השי"ת, ורבוי העבודה.
%page 721
איני יודע אם דברי מספקים אותך, אמנם הודיעני עוד, ואיישב לך לפי 
העת, כי שאלת מה העדות, שאלת חכם היא, אם בעל עבודה הוא.
יהודה
%letter כח
%H אגרת כח
%break
כבוד תלמידי. .. נ"י [נרו יאיר]
%break
הנה המכתב הנ"ל, שלא נשלח בעת כתיבתו, אשיבו לך כעת. והנני 
גם כן להשיב על מכתבך האחרון מיום ער"ח אדר ב'.
%break
ומה ששאלת בענין נהי"מ, שלא בארתי ימין ושמאל ואמצע שבהם, 
הוא גם כן להיותו שייך לתכונת האו"ח, וכבר כתבתי לך שתכונות 
האו"ח, המה צריכים לכל הבאורים שבספרי.
%break
כמה פעמים עוררתיך, אשר המדות הרוחניות, בשום אופן לא יוכלו 
להיות טובות מהמדות הגשמיות. ואתה בשלך, שאינך מרגיש טעם 
עבדות בנקיות.
%break
לדעתי כל מקום שיש רצון העבדות, כבר נאבד שם... מהעבודה, כי 
עכוב הנייחא דרוחא [עיכוב הנחת רוח] והשפע הנמשך, נקרא עבדות, 
ע"ד שאמרו: "עבדא בהפקירא ניחא ליה [עבד, בהפקר נוח לו]". ועל 
כן בהמצאו מקושר תחת עול שעבוד אדונו, נקרא עבד ועובד.
%break
ועיין בפתיחה, שענין "עבודה ויגיעה", נמשכות מהמסך המעכב על 
אור עליון החמוד לו מאד, וענין השכר נמשך מאור חוזר, שבזה שבה 
המלכות להיות כתר, ונמצא יוצא משעבוד לגאולה שלמה, ברחמים 
הפשוטים, שה"ס כתר.
%break
ועל כן אמרו ז"ל: "עבדא דנהום כרסיה לא שויא [עבד שאינו שווה את 
לחם כריסו]", משום דאור חוזר מוגדר בשם נהי"ם נה"י דז"א והמלכות 
המזדווגים בהכאה, כנודע.
%break
ואם היה העבד שוי נהי"ם כרסיה עד הגולגלתא, היה יוצא לגאולה 
כנ"ל. אלא דלא שוי, רק עד הכרס עצמו. כלומר, דכוונת העכוב שלו, 
אינו בקושיות דהמסך בבחינה ד', אלא על מנת לקבל. ונמצא גם 
בחינת מסך המעכב שלו יהיה גם כן כלי קבלה, 
%break
ולא כלי עכוב בבחינת כנ"ל, ועל כן מתהפך ח"ו הכתר להיות מלכות, 
ומכתר מצורף רק כרס, ונהי"מ כרסיה לבד, ועל כן נשאר להיות 
עבדא.
%break
וכל ההבחן הזה, בין מסך דכתר, ומסך דכרס, בא לו על ידי מאוס 
בכלי קבלה לבטנו, בתכלית המאוס. כלומר, גם התענוג הנמשך 
לבטנו מאליו. היה דומה עליו,
%break
כמו תענוג של הגורר ומחכך בשחין ובועא, שהוא התענוג המאוס לכל 
אדם, משום דברי הזקא [משום שהנזק ברור], ועל ידי הכוח המאוס 
בטבע, נטבע בו טבע שני, למאוס באמת בתענוגי בטנו, ובזה יהיה 
המסך שלו נאזר בכוח העכוב כבחינה ד', השב להיות כתר.
%break
אך מה נעשה לאלה, אשר אינם מקפידים כל כך אנקיותא [על נקיות]! 
ודבר מאוס, גם בטבע הראשון שלו, הגשמי, עליו יש רחמנות גדולה! 
שמצדו, הוא מזוכך, וכבר מיאס בדבר שצריך למאס, אבל אינו יכול 
להבחין כ"כ מצד טבע גשמיותו, 
%break
שאינו בורח כל כך בזהירות הראויה אפילו לדבר מאוס הגשמי. ועם 
זה מתורץ קושייתך בדבר הצביעות. שע"כ יצא לך הטעות, שהעולם 
נברא בשביל עבודה. 
%break
שמה שאצלי שכר, מתבלבל אתה מבלי משים לב, שהיא עבודה, ונכון 
שתתקן עצמך בטרם באתי ירושלימה, וביותר קודם חג החרות.
יהודה ליב
%letter כט
%H אגרת כט
%break
כבוד ידי"נ [ידיד נפש] מהר'... נ"י [נרו יאיר]
%break
גם מכתבך מיום כ"ב אדר א' קבלתי לנכון: ומה שאתה מצטער, שאין 
החידושים שלך מוצאים מקום וזמן המוכשר לתשומת עין ולהתחשב 
עמהם, גם אני מצטער על זה, ולדעתי יותר ממך: אבל קוה אל ה' 
ויאמץ לבך וכו'.
%page 722
ומה שאתה כותב יפה עשית שלא הלכת, אבל עתה לא עת צניעות 
הוא, כי כבר נדפס רובו של הספר, וכל העומד להגלות כגלוי דמי, ועל 
כן תוכל לפרסם הספר כחפצך.
%break
גם מצדי, אני רוצה לדעת אודות האוסרים כל חדש בתורה, ומוציאים 
החדש מפני הישן, אשר יש להם בספרי ב' דרכים, או לאמר שאין כאן 
תוספת וחידוש כלל, מפני שהכל כתוב בכתבי האר"י, וכן הוא האמת. 
או לאמר, שכל דברי הם סברות הבטן, ולמה לא נזכר מהראשונים, 
%break
אף מלה אחת מכל האמור בדברי? ומי יודע אם אפשר לסמוך על 
אדם כזה שרוצה לברוא שיטה חדשה בקבלה, אשר לא שערום 
אבותינו, ואחר כך לתלות על יתדם זה כל קופתם של שרצים.
%break
והאמת אני מודיע לך, שלא הוספתי שום דבר על הכתוב בכתבי 
האר"י, בכוונה להסיר אבן המכשול מתחת רגלי העורים והפסחים, 
אולי יזכו לראות בטוב ה' בארץ חיים. 
%break
וטוב היה שתמהר להיות בקי בכל ספרי בטרם הגלותו לעיני 
החיצונים, כדי שתוכל להראותם כל דבר ודבר כתוב ומפורש בכתבי 
האר"י ז"ל.
%break
והנה עיקר וקוטב כל הביאורים שבחיבורי, הוא גילוי האור חוזר, אשר 
האר"י ז"ל, קיצר בו, להיותו מגולה די באר, לכל המקובלים, עוד 
מיסודם של הראשונים מטרם ביאתו לצפת ת"ו. ועל כן לא האריך 
והרחיב דבר זה.
%break
אבל בענף ד' מביא להדיא [בְּפֵירוּשׁ] - והוא מובא בע"ח דף קד' ע"ב 
בשער מ"ז סדר אבי"ע פרק א'. אשר במקום זה מובאים לנו כל מה 
שחידשתי בענין ה' בחינות דאור ישר, וענין האור חוזר.
%break
ודע אשר ה' בחינות דאור ישר המובא פה, זה קוטב כל חידוש קבלת 
האר"י ז"ל על הראשונים. ועל זה היה כל מחלוקת אנשי דורו עליו, 
בכוח המשנה שבספר יצירה, "עשר ולא תשע", "עשר ולא י"א". 
ואגלה לך עם זה, 
%break
אשר היא שנתנה בלבול גדול בהבנת דבריו ז"ל, להיותו מביא ברוב 
המקומות בחי' העשר ספירות במקום ה' בחינות, ואני חושד שהרח"ו 
עשה זאת בכוונה להסיר ממנו עיקשות פה ולזות שפתיים הנ"ל. 
ובבאורי כבר הערתי תלונה זו בהוכיחי היטב, 
%break
אשר אלו ואלו דברי אלקים חיים כמבואר בהפתיחה כוללת.
ועיין בדרוש הדעת, בשער ההקדמות, ששם טרח עצמו הרח"ו ז"ל, 
מאד מאד להשות הע"ס, והה' בחינות יחד. אבל אינם מספיקים לגמרי 
לבעלי העיון. ועל כן חתם רק את שמו עצמו על הדברים ע"ש.
%break
בענין זווג דהכאה, שאני מרחיב דיבורי, ובכתבי האר"י מובאים 
בקיצור. הוא מטעם הנ"ל, לסיבת גילוי הענין יותר מדי, בין תלמידי 
הרמ"ק ז"ל, ועל דבר זה אמר האר"י ז"ל, שכל דברי הרמ"ק נאמרים 
רק על עולם התוהו, ולא על עולם התיקון, 
%break
כי ענין זווג דהכאה, אינו נוהג רק בעולמות שקודם האצילות, וכן 
בחיצוניות אבי"ע, אבל בפנימיות אבי"ע, אינו נוהג הכאה, אלא זווגא 
דפיוסא [זווג של פיוס], הנקרא חיבוק נשיקין, 
%break
ויסודות, כמו שאבאר בע"ה בהתחלת עולם התיקון. אולם ביסודות 
עצמם נוהג זה בכל מקום, רק בבחי' פיוסא.
%break
ועיין היטב בשער מאמרי רשב"י, בתחילת פרשת שמות, בביאור על 
הזוהר שם: "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" וכו', נהרין ונצצין בזווגא 
עילאה [מאירים ומתנוצצים בזווג העליון] עש"ה בסוד ב' הצדיקים, 
צדיק דעאל [שנכנס] בה הנקרא יוסף,
%break
וצדיק דנפיק מינה [שיוצא ממנה] הנקרא בנימין, דהא' נקרא נהירו 
[מאיר], שז"ס התפשטות ט' הספירות דאור ישר אליה. והב' נקרא 
נציצו [מתנוצץ], שהוא סוד חי העולמים, עש"ה ותראה שלא הוספתי 
כלום בכל דברי, 
%break
חוץ ממה שסידרתי הדברים למתחילים, וזהו סובב רק על מהרנ"ש 
ז"ל, ועל מהר"ש ויטל ז"ל וודאי אין בזה קפידא.
%break
לפעמים, אני מפסיק דרוש אחד באמצע, מפני שהוא שייך לעולם 
התיקון. ואיני רוצה לבלבל המעיין, רק להדריך אותו בדרך נאמן 
ובטוח. בדעתי לאחר שאפרש בקיצור איה"ש את כללות הפרצופין 
והעולמות והמוחין, 
%break
אחזור לראש, ואז אוכל לבאר את המאמרים השלימים בסדר נפלא, 
כאשר חשב הררח"ו ז"ל.
%page 723
והמצטער עצמו עם הציבור זוכה ורואה בנחמן, להיות אלו ואלו דברי 
אלקים חיים, ובשיעור הצער נמדדת השלוה להיותו באמת אחד, וכל 
ההבחן בזה, הוא רק בהדביקות בו יתברך, שבשעת הדביקות 
מתהפכים כל הדינים להיות רחמים פשוטים, 
%break
וסימן לדבר, שאפילו חייב מיתה הנראה אל עיני המלך, נפטר וזוכה 
בחיים, אשר על כן, שלא בשעת דביקות, נמצא ההבחן של אלו ואלו 
שני "מטי"ת" בגימטריא צח, כי אז "צדיק מט לפני רשע", ו"שבע יפול 
צדיק וקם"...
%break
קשה לי מאד להיות בחג הפסח בלונדון, והוא ביותר מפני שעדיין אני 
באמצע עבודתי. והגם שלבי מלא תקוות, אבל מנהגי להנות רק 
מההוה, שהיא היא הסגולה לקרוב העתידות הטובות. ועל כן יש לי 
מקום רחב של געגועים.
%break
אני חושב אחר הפסח לשוב ירושלימה ת"ו, ואני רוצה לראות אתכם 
מוכנים ומזומנים בהיכלא דמלכא [בהיכל המלך], כי בשמחת חג 
המצות, תצאו מכל אותם דמהדרי אפתחא [שמחפשים את הפתח] 
ברצוא ושוב...
%break
וע"ד המובא להמשיך ו' במצה ואז נהפך המצה להיות מצוה, והפרוסה 
לשלימה, ועד אנה תעסקו בהלכות יחץ. וכבר אמרו ז"ל: "אל תהיו 
כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", כי לא תשבר להם 
טרם הקבלה לידים, 
%break
ומרגלא בפומייהו דאינשי [ומרגלית שגורה בפי האנשים]: "ש"וב"ר כל 
עצמותיו אחת מהנה לא נשברה", כי אם מתחזק בהמחצה שביד 
הנותן, אז נעשין ב' המחצות כל אחד ואחד לשלימות, שזה סוד, 
והצדיקים: "בארצם משנה יירשו", 
%break
כי אין כאן שבור ושניהם מלאים ושלימים, ונמצא כי אחת מהנה לא 
נשברה, ויש לו לחם משנה, כי המלכות חוזרת להיות כתר; וזה 
שביקש אלישע מאליהו הנביא: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", דהיינו 
ברוח הנותן.
%break
אמרו ז"ל: "חייב אדם לבסומי בפוריא  [להשתכר בפורים] עד דלא 
ידע" וכו'. פירוש, שאדם זוכה להרחבת הדעת על ידי אשה נאה, 
ודירה נאה, וכלים נאים, כמו שאמרו בזוהר, על הפסוק: "ושמרו בני 
ישראל את השבת" ע"ש.
%break
אך יש זוכה להרחבת הדעת על ידי שכרות יין ושכר, כמוש"כ: "תנו 
שכר לאובד, ויין למרי נפש", ובאמת הוא ענין של שקר, כי מה יתן לך 
ומה יוסיף לך הרחבת הלב במקרה השכרות, ששוכב ושמח, דכולי 
עלמא דיליה [שכל העולם שלו]. 
%break
ועל כן כתוב "לץ היין", להיותו מתלוצץ על אנשים בשמחה של שקר, 
ושאין לו שחר. וזה היה חטאו של נח, ומלאכי השרת מבזין אותו 
ששכור הוא.
%break
אבל ישנה קליפה שפלה ובזויה, הנקראת קליפת עמלק "שחותך 
המילות וזורקן כלפי מעלה", וכו'. כלומר, שהוא כל כך חומרי, עד שאי 
אפשר לפייס אותו אפילו בי"ג בריתות,
%break
וי"ג נהרות דאפרסמונא דכיא [של אפרסמון טהור]. כי גם אותם זורק 
כלפי מעלה, ואומר: "טול מה שנתת להם".
%break
וזה סוד הכתוב גבי אלישע, שהיה חורש י"ב צמדי בקר, "והוא בשנים 
העשר". שהעבודות הנמוכות נקרא חרישה, וכבר היה בדרגא היותר 
שפלה, דהיינו בסופה שהיא "השנים עשר", ובמדרגות השנה נקרא 
חודש אדר, "חודש השנים עשר". 
%break
ואז אליהו הנביא השליך את אדרתו וכו', ויעשהו עולה לה' וכו', ע"ש. 
כי בהחזיקו באדרתו של הנותן, זכה לנצח עד גמירא. כי "אדר", מלשון 
"אדיר", והתחזקות היוצאת מהכלל, נקרא "אדר", והתחזקות הזו 
מגיעה לו "לאדר", רק על ידי ריבוי תורה. 
%break
והגם שבמקום זה, אין חכמה ואין תבונה ואין עצה, אבל עמלק נחלש 
ונחרב ונעדר, ובא צדיק ויורש מקומו.
%break
והענין שאין ע"ז נבטלת אלא בעובדיה, שיש לו שייכות עמה, כי אי 
אפשר להכות את הרוח עם הגרזן, אלא רוח המכה דוחה רוח, וברזל 
בברזל, וכדומה. וכיון שכל עיקרו של עמלק הוא "לץ", 
%break
ומחריב הכל בחומריות, בלי דעת, רק בליצנות בעלמא, על כן אי 
אפשר לבערו מן העולם, עם רוח הדעת, אלא אדרבה, בדבר 
שלמעלה מן הדעת, והיינו, על ידי יינה של תורה.
%break
כי מכללות האור תורה, נשאר כח "אדיר" הזה ובזה תבין דאף-על-פי 
שלץ היין הומה שכר, אבל סגולה טובה, לכלות ולאבד זרע עמלק 
(כמוש"כ להומם ולאבדם, מדה כנגד מדה ונהפוך הוא וכו'). במשתה 
היין של אסתר המלכה,
%page 724
שעומדת מחיקו של וכו', וטובלת ויושבת בחיקו וכו'. והיינו דאמרו 
חכז"ל, דמותר לשנות ב"פורים" ובאושפיזא [בהכנסת אורחים] 
ובמסכתא, וד"ל.
%break
ועל דרך שאמרו, "חייב אדם לבסומי בפוריא [להשתכר בפורים]", 
והיינו דאמרו: "אשר למד לא נאמר, כי אם אשר יצק מים, ללמדך, 
שגדולה שמושה של תורה יותר מלימודה". 
%break
דמחמת השימוש, זכה לפי שנים, ולא כלל מחמת הלימוד, להיותם ב' 
הפכים בנושא אחד. שעל כן נקראים פי שנים, והאיסור הוא ההתר, 
שבמפתח הראוי לסגירה, ראוי לפתיחה.
%break
וזה סוד משלוח מנות איש לרעהו עיין בפע"ח, להיות שאינו ניכר בין 
בעל ג"ר לבעל ו"ק, מפני ב' מנות ששולחים זה לזה, וזה שאמר 
בזוהר שיר השירים: "כי טובים דודיך מיין", דהיינו, שהידידות נמשכת 
מיינה של תורה ע"ש. 
%break
להיותו דבוק בתכלית השלימות עם הקב"ה, אפילו במקום שאין חכמה 
וכו', שאין זה מחכמת התורה עצמה, אלא מיינה של תורה הנובע 
ויוצא מתוך ריבוי תורה.
%break
וזה סוד "וזכרם לא יסוף מזרעם", דהיינו בחי' הזכריות להיות מביט 
"על רשעים ואינם". ואגלאי מילתא [ומתגלה העניין], שאין כאן אחורים 
כלל, "וימי הפורים האלה נ"זכר"ים ונעשים" כנ"ל. "ומרדכי יצא מלפני 
המלך בלבוש מלכות". 
%break
הכל בזכר תליא מילתא [כל הענין תלוי בזכר], אפילו מגילוי של אסתר 
וד"ל.
%break
קצרתי בדברים, להיות שהענינים האלה דברתי כמה פעמים 
באריכות, ואקוה לה' יתברך שירחיב גבולכם בכל המלואים השייכים 
לדברים הנ"ל, כי קרוב הדבר אליך עד מאד, ועד כמה תנסון את ה', 
ואם תאמינו בו ית', ודאי לא הרביתם פעמיכם לשוב לאחור.
%break
ולמה האמין השי"ת את רשב"י, שלא ישוב לאחור, כש"א "אני לדודי" 
וכו' "כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא. 
%break
בחד קטירא אתקטרנא ביה בקב"ה, ובג"כ השתא ועלי תשוקתו" וכו' 
[כל הימים שנקשרתי בעולם הזה, בקשר אחד נקשרתי בו, בקדוש 
ברוך הוא, ומשום זה עתה, "ועלי תשוקתו"].
%break
אלא שאדם יראה לעינים וה' ללבב, כי אין פיכם ולבכם שוים לעשותו, 
ותבלין לזה הוא התורה כנודע.
ובאמת הרבה תורה למדתי לכם. אמנם הכנסתם טיפות של דברים 
בטלים, אך כנגדם יצאו טיפות של תורה.
%break
אני אין בכוחי להלחם עם החומריות שלכם, ובמקום זה, האיר עליכם 
אור תורתי המצויין אפילו בדורות שעברו.
%break
אבל אתם לא עבדתם לעצמכם מול החומריות כלום, ואין לכם 
התפעלות מגדלות השי"ת, ומגדלות עבדיו, ומתורתו הקדושה, אשר 
אני עומד ומזהיר אתכם בזה, 
%break
זה כמה; וזה הכותל המפסיק ביני וביניכם, זה זמן רב "ווי להאי 
שופרא דבלי בהאי עפרא [אוי ליופי זה שבלה בעפר זה]".
%break
ודעו שהעבודה הזאת מסוגלת ביותר, בטרם ביאתי אליכם, להיותה 
עבודת חוץ, והמנקה בגדיו לפני המלך, לא ישיג כבוד, ועל כן התקינו 
עצמיכם בעתו ובזמנו, כדי שתכנסו לטרקלין, כי אינני רואה חסרון 
אחר זולתו, ומי שאמר לעולמו די וכו'.
%break
והזמן קצר והמלאכה מרובה מאד במקום תורה, על כן מהרו וסעו 
מרפידים לאור באור החיים, ונתברך יחד בברכת הגאולה אשר גאלנו 
וגאל את אבותינו אכי"ר.
יהודה ליב
%letter ל
%H אגרת ל
%break
לכבוד ידי"נ [ידיד נפש] מהר"ר. .. נ"י [נרו יאיר]
%break
כל מכתביך השגתי לנכון, ומה שאתה רוצה לקבל דמי קדימה על 
הספר, כי סוף כל סוף יתגלה, אשריך, כי מעלת הצניעות להצניע עד 
כמה שהוא ביכולת, על דרך שאמרו ז"ל: "הכל יודעין כלה למה נכנסה 
לחופה", וכו', כי כל הענינים הגדולים והעיקריים בצניעות באים.
%page 725
וזה שכתוב בזוהר הקדוש, על ר' אבא שיודע לגלות ברזא, והכל כפי 
היכולת. אמנם אחר היכולת, אין שום מעלה בצניעות, אבל הצניעות 
דמעיקרא, שורה ומשרה עליו הברכה לעולמים.
יהודה ליב
%letter לא
%H אגרת לא
%break
לכבוד התלמידים ה' עליהם יחיה
והנה אשיב לכם ביחד, להיות הכל נובע מרצון אחד, וקדושת החג 
מתקרב ובא, וכמו שידעתם שדרכי להתקבץ אל עצמי, ולא לותר זמן 
בימים אלו.
%break
והגם אין לי עוד הוצאות גדולות לצרכי אוכל נפש על החג, כי ב"ה 
השגתי המצות והיין לנכון. אבל טרוד אנכי לקבל את הבן הנולד מכל 
העובר עלי במשך חדשי העבור מחודש תשרי, והבן יקיר לי מאד, ילד 
שעשועים, ועל כן המו מעי לו, ולכל צרכיו.
%break
בטח שמתם לב לכתוב במכתבים הקודמים, שתכינו עצמכם לנהרות 
אל ה' ואל טובו בימים האלו, בטרם ביאתי אליכם, כי הזמן מוכשר 
לכך-אם תרצו, כי בצרכי ה', וחלק ה', אין הזמן והמקום מגבילים בינינו 
כלום, והקופה של גשמיות? תלו אותה לאחריכם! והננו אחד.
%break
כבר תמהו חז"ל, "אסתר מן התורה מנין"? ואמרו: "ואנכי הסתר 
אסתיר", והענין, "שמתוך שלא לשמה בא לשמה", ש"המאור שבה 
היה מחזירן למוטב", ואם כן שפיר הקשו, איך אפשר להיות הסתר 
לאיזה אדם? ואפילו אם תאמר שרשע הוא, 
%break
שעוסק בתורה ומצוות שלא לשמה, מכל מקום המאור שבה מוכרח 
להחזירו למוטב, ותירצו, שיש ב' הסתרות, בסוד "הסתר אסתיר", 
הסתר אחד ממיעוט הירח, כמ"ש "מאורות, חסר כתוב", ונחסר הו' 
מהמאור שבה, מאר במקום מאור.
%break
הסתר שני, מחטא אדם הראשון, בבחינה שזרק בה זוהמא, ונתמעט 
ג"כ בראשון ונמצא מר במקום מאר, ובמעשי בראשית הקדים רפואה 
למכה, שנאמר בפסוק אור "יהי אור", "ויהי אור", דהיינו, שיהיה 
מספיק לב' הסתרות הנ"ל.
%break
והנה בכח הנחש המסית, נפגם גם אור השני, ונשאר ממנו ור, ומכבר 
חסר באור הראשון הו' כנ"ל ונשאר סער על ראש הנחש וסיעתו, 
"ארור אתה מכל הבהמה", וכו'. שמראשון נשאר אר, ומהשני נשאר 
ור ועל כן נקצצו לו גם הרגלים, 
%break
ועל גחונו ילך ודו"ק. כי אין לי פנאי להאריך. שזה סוד אור ששימש בז' 
ימי בראשית וכו', שגנזו לצדיקים לעתיד לבוא והבן.
%break
אולם כל התיקונים המה במקבלי האור, שבהיותם אינם כדאים לקבל 
האור העליון, הנם ח"ו במורדי האור כי אור ה"ס, השפעה. וכשמגיע 
לכלל קבלה, נקרא מאור, שה"ס, פנימיות המחזירו למוטב, 
המתלבש בכלי קבלה,
%break
ואור העליון מתלבש באותיות כל התפילות, והוא ושמו אחד, שה"ס 
שהיו אבותינו משוקעים בטיט ובלבנים, מגלולי מצרים בשער מ"ט 
דהטומאה, ואז נגלה עליהם, מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם, 
והטעם, שהיו צריכים לגלות כל אותיות התפילה, 
%break
ועל כן המתין להם הקב"ה. אמנם כשכלו התפילות מהר עליהם 
לגאלם, ו"גיטו וידו באין כאחד" ממש.
%break
ומרדכי הצדיק באמנו את ה"דתא" (הדסה) זכה בה מצד שהיתה בת 
דודו אביחיל, ואע"ג [ואף על גב] "ומראה כבוד אש ה' כאש אוכלת בראש ההר", 
מרעה טוב ושמן היה לה אצלו, כמ"ש "מימינו אש דת למו". שהבין 
באור צדקתו, והמשיך עליה חוט של חסד, 
%break
ובהמשכה זו המשיך מדת ה"קו" לקדושה י"ד יום (דמדת קו ה"ס 
חסד) מסיבת ב' המעוטין הנ"ל בסוד "ואביה ירק ירק בפניה", עד 
שזכה "ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה", אפילו לאומות העולם 
ממש.
%break
ומתחילה תקנה באחורים, דהיינו "שעומדת מחיקו של אחשורוש, 
וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי הצדיק", שה"ס הטהרה, בסוד 
"ומתרגמינא מרי דכיא", (וזה שתירצו שמרדכי הו"ס התרגום של 
תורה). דהיינו, ה"מר" מסטרא דחויא [מצד הנחש] הנ"ל.
%page 726
שהטיל בה זוהמא, (וזה סוד לרוב אחיו, ולא לכל אחיו והבן היטב) 
ופרח ממאור שבה הא' ד"אין אני והוא יכולים לדור בעולם" כי "אין 
אדם דר עם נחש בכפיפה אחת". 
%break
וזכה וטיהרה לה, כי המשיך לה אלופו ומיודעו: אבל, עדיין מארת חסר 
כתיב, דהיינו, הו' מצד מיעוט הירח כנ"ל.
%break
אך בעבור זה זכה אחר כך "בלבוש מלכות וכו', ועטרת זהב גדולה". 
כמ"ש "את שני המארת הגדולים". ואז "מרדכי מן התורה", כמ"ש "מר 
דרור", דהיינו, "חירות ממלאך המות". והיינו בלשון הקודש ממש. כי 
כל הטהרה באחורים שה"ס תרגום, 
%break
וחירות גמורה בלשון הקודש. דמ"ט פנים טהור, ומ"ט פנים טמא, 
מסיטרא דמיעוט הירח הוא [מצד של מיעוט הירח הוא]. ועל כן תיקון 
א' יוצאים הכלים בטהרה, ותיקון ב' הוא "שם חדש, אשר פי' הוי' 
יקבנו", "הויה שמה" "ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי".
%break
והארכתי עד פה להטעימכם מרור של מצוה אם תרצו, שסוד "וימררו 
את חייהם" - בחוסר ב' אלפין דתוהו, הגם דזוהמא דחויא [שזוהמת 
הנחש], לא היה אלא באור א' כנ"ל. אבל תלה הקלקלה בעליונה 
שחוסר הואו דמיעוט הירח הדיח (הוכיח) שא חסר גם שם ח"ו, 
%break
והלביש אותם כמו אור וכלי, שמן המאר ואור, נטל א דמאר (דהו' כבר 
חסר) וא דאור, והרכיבן זה בזה, ועשה מר ור והיינו מלאך המות, שב' 
רישין נעשין לת', וכשזוכין "במר דרור" כנ"ל, אז "ואתא קב"ה ושחט 
למלאך המות" - הנעשה שוב פעם מלאך קדוש.
%break
ואין כאן מ"ט ומ"ט, כף זכות, וכף חובה, שהם כף ב אותיות אלא "הוא 
ושמו אחד", כי "לא ישיא אויב בו, ובן עולה לא יעננו", "הפוך רשעים 
ואינם" וכו'.
%break
ועל כן מתחילה צריכים לאסור את אלוה של מצרים, באסור (בעשור) 
לחודש, להיות נתלים בתורה, "לא יוכל לבכר (לבקר) את וכו', כי את 
הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים", שז"ס, הכנה למכת בכורות, 
בן השנואה.
%break
ובזה שאסרו את אלהי מצרים לכרעי המטה, המשיכו עליהם אור 
יקרות, במקום הכרות, ו"יקיר כמו יכיר", ואין ביקור, ויש ביכור, כי אין 
מום, כמו שנאמר "הבן יקיר לי אפרים ילד שעשועים", וכו'. כי "שכל 
את ידיו", וישם יד ימינו על ראש אפרים, 
%break
וה"ס... "שה לבית אבות", מידי אביר יעקב כנ"ל. ובארבעה ימים של 
ביכור, שחטו אותו בארבעה אסור (עשור) והפה שאסר, (שהו"ס פי 
שנים יכיר ויקיר) הוא הפה שהתיר ובאור לי ה', ולילה כאור תהיה. ואז 
"שה לבית". ו"בעצם היום הזה, יצאו כל צבאות ה'",
%break
וכו'. "אני ולא שליח" וכו'. "וטבלתם בדם אשר בסף", בשיפולי כרעא 
[בתחתית רגלי המיטה], "והגעתם אל המשקוף, ואל שתי המזוזות", 
דהיינו, התיקון אשר ממלא את ב' המיעוטין הנ"ל, ה"ס "שתי מזוזות", 
מלשון מז"וזה", בסוד אמונת אומן, ואמונת נאמן, 
%break
והבת שאומן היא ממש אמו בנאמן, כמו שפירשתי לכם כבר, ואז 
"והגעתם אל המשקוף" וכו', כי "דמים תרתי משמע", ואין לי פנאי 
להאריך. והמשכילים יבינו.
%break
ומה מאד כלתה נפשי לשמוע מכם בשורת הגאולה, וברכת הגאולה, 
אשר גאלנו וכו', כי "בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל", כלומר, "שהיה 
הוה" מתיחדים בפי שנים כאחד, כי רואה את אחוריו, כמו את פניו, 
ואל יהיו לכם לפלא, הלא קופה של שרצים, 
%break
תלוי לכל אחד ואחד מאחוריו, ואיך תבא לקו המשוה עם שלפניו.
%break
אמנם זה בסוד הוה לבד, שהנצחיות הוא סוד הוה, והמשוה יהיה 
להוה והיה, והיינו בזוכים לאור אמת, המתלבש רק ברצון אחד 
ומיוחד, וכל היותר משהו מרצון אחד, על כיוצא בו אמרו:
%break
"כל יתר כנטול דמי", שזהו ביחוד של הדביקות האמיתי מהכרת לבו, 
המלא מאור הויה ב"ה, על כל גדותיו.
%break
ואפילו כשמכוון לבו לשמים, צריך להזהר מאד, באחדות הרצון, 
שיתיחד ביחוד אמיתית הכרה פנימית בשיעור הדביקות על גבהו של 
היכולת ה'... ית' כי ידו לא תקצר ח"ו, כמ"ש: "ואולם חי אני וימלא 
כבוד ה' את כל הארץ".
%page 727
וז"ס גאולתן של ישראל, בסוד "אני הויה, אני ולא שליח, ולא מלאך, 
ולא שרף", כמ"ש ז"ל.
%break
כי מי שיש לו רצוניות הרבה, הרבה שליחים למקום, והרבה מדרגות 
יש, כמ"ש המקובלים, שאפילו בנפש דעשיה, יש קכ"ה מדרגות, אבל 
מי שאין לו אלא לב אחד, ורצון אחד, אין לו כל החשבונות, וכל 
המדרגות הנעשים ע"י שרפים וחיות ואופני הקודש, 
%break
אלא "ואהיה אצלו אמון", ילד שעשועים, כי עבד ה' שיש לו נחת 
מעבדות שלו, סימן מובהק הוא שהש"י יש לו נחת מעבדו הנאמן, 
ולהיפך, הוא ח"ו להיפך.
%break
ועל כן צריכים לכוון לב רק להשתעשע עמו יתברך, בשהוא 
השעשועים לו לעצמו לבדו, ולא להעציב ח"ו, בכל אופן שלא יהיה; וכן 
בן חכם, מביט תמיד בפנים של אביו, אם יש לו שמחה הימנו, להיות 
לו מגמה אחת, לשמח האב ותו לא מידי. 
%break
וז"ס "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל", שפירשו ז"ל: 
שמלאכים ושרפים לומדים ידיעת השי"ת מישראל, וז"ס "כי טוב מאד, 
זה הס"ם", להיותו פורח באחת, וכשנוטלין ממנו זה הכח לקדושה, אז 
מקויים בנו ובכל מאודך. וז"ס שמתחית המתים זוכין לגילוי אליהו, 
%break
שפורח בארבע, ואז מתתקן בנו הכח הזה לעבוד ולעדוד באחת, 
דהיינו טוב מאד כנ"ל, המקוה לנו בב"א אכי"ר.
%break
מכתבי זה ערכתי בקיצור לשון מסיבת קוצר הזמן; אבל ברצות הוי' 
יספיק שתכינו את עצמיכם, ותזכו לכל הנ"ל, בטרם ביאתי אליכם, ואז 
"באתרא דליעול "ירקא" ליעול בשרא וכוורא [במקום שעולה ירק על 
השולחן יעלה בשר ודג]", 
%break
כי אחר כל הזכיה הנ"ל, תתחילו להיות מוכנים, לקבל אורו ית' ע"י, 
כחפץ ה' מכל מראש, והגם שהוא פלא בעיניכם, להשקפתכם. אבל 
על כל פנים תאמינו לי שאין כוונתי ח"ו להתפאר, כי טובת ה' היא 
טובתכם, ואם קטנים אתם בעיניכם, 
%break
תביטו על בעל מלאכתכם שפעל אתכם, כי אומן נפלא, אינו פועל 
דברים שפלים ונמוכים. ורעיון רוח הזה, הוא הפגם מסטרא דחויא 
[מצד הנחש] שהטיל בה זוהמא, לחשוב את עצמו לנמוך ושפל, ולא 
ירגיש כי הויה עומד לימינו, 
%break
גם ורק בעת תחתית שפלותו, ואני מה שאני רואה, אני אגיד, אולי 
ימצא השי"ת חן בעיניכם בימינו בקרוב.
יהודה ליב
%break
מצאתי הגהה אחת בדף א' של הפתיחה ע"ב, שבמקום זולת 
שכתבתי, נכתב אלא, או רק, וכנראה שהוא מהר'. .. נ"י [נרו יאיר], מכבר 
נתווכח עמי במילה זו, ואז שתקתי לו על חציו, 
%break
אמנם כעת שמתי אל ליבי ומצאתי מפורש במלכים י"ב "לא היה אחרי 
בית דוד זולתי שבט יהודה לבדו". וכן במלכים ב כ"ד "לא נשאר זולת 
דלת עם הארץ", ופירש המצודת ציון ע"ש והשיבני דבר.
%break
ובענין סילוק החובות המרובים שאחדים מבקשים במכתבים, אני 
מצידי שואל למה לא תשלמו לי את חובי להריץ לי מכתב בכל שבוע 
כבקשתי אליכם. אמנם כן, כל החובות ממצוה אחת נתפשטו.
הנ"ל
%letter לב
%H אגרת לב
%break
כבוד התלמידים ה' עליהם יחיה
%break
אתמול השגתי השני מאות פתיחות, והיום מכתבכם. וכולכם באחת, 
שמכתבי הם בקיצור, וכשאני לעצמי הארכתי בו הרבה, שע"כ לזמן 
צריכים, שכן טבע כל דבר גדול להיות מושכל בהמשך הזמן.
%break
מה שכתב הרב. .. שלא הבין את מכתבי והוא מסבת היותו כ"ראשי 
תיבות", נראה שעדיין הוא אינו יודע, שאינו יודע, כי האמת שהוא, 
"סופי תיבות", ולא "ראשי תיבות", כי בכל יום ויום, אני מקוה לה', 
שיגמור בעדינו, שאין אנו בני חורין להפטר ממנו יתברך.
%page 728
ומה שהעיר על זה שכתבתי שיהיה להם לפלא שלאחר שיזכו לכל 
הכתוב, אז יוצרכו לקבל אורו יתברך על ידי וכו', וכתב שאין זאת לפלא 
אצלו כלל וכו', היינו משום שלא הבין כתבי,
%break
כפי שמודה בעצמו, ואיך יבין את הפלא? אבל אני אומר שגם בעיני 
הוא פלא; ויהי נא בעל נסיון ויבחנו דברי.
ומה שכתב בענין להתאזרח בארץ, הנני מסכים, גם טוב עלי המעשה, 
להנות מזכות אבות, כי ברית אבות לא תמה, והמעשה רב.
%break
ומ"ש... בפירוש מכתבי, ש"דרור" בגימטריה "קודש", היה לו לומר 
בהיפך ש"קודש" בגימטריה "דרור", ומה שכתב שרוצה לדעת, אימתי 
אשוב לביתי? - ואני רוצה לדעת, אם הוא מוכן כבר לקבלני, ולהנות 
ממני, ובעה"ש אודיע זאת מצידי בעתו.
%break
גם מכתב הר'. .. קבלתי ומה שכתב חוץ "מיכיר ויקיר", שלא יוכל 
לכלכל כדבעי [כראוי], ידע שהוא קוטב כל מכתבי, ואם אינו מבין את 
זה, אי אפשר לו כלל לרדת לעומק הדברים.
%break
ואיתא [ומובא] ברש"י ז"ל חיי שרה "בת ק' כבת כ' לעונשין (לחטא) 
(וב"ב נח ע"א) "הכל בפני חוה כקוף בפני אדם". ואלו רמזים בעלמא. 
אבל בפשיטות הכ' מתחלפת בק' להיותם ממבטא אחד גיכק, ועל כן 
"הבן 'יקיר' לי", יוכל להתפרש שהבן "מוקיר" לאבא, 
%break
או הבן "מכיר" אביו, כי באמת הם מבטא אחד, "שהמוקיר מכיר", 
"והמכיר מוקיר", בלי הכרע כלל.
%break
ונודע בשם הבעש"ט סימן מובהק לידע כמה הקדוש ב"ה משתעשע 
עמו, להסתכל בלב עצמו, כמה הוא משתעשע עם הקב"ה. וכך כל 
הענינים בסוד ה' צלך. וע"כ מי שמרגיש עדיין איזה הבחן, בין "מוקיר 
למכיר", הרי עדיין ליחוד לב צריך,
%break
להיותם מצד הקב"ה אחד ממש. והוא ענין עמוק, שהקב"ה באמת 
שורה בלב כל איש מישראל, וזהו מצידו יתברך, ועל כן מה האדם 
חסר? רק לדעת זאת, והידיעה מתחלפת, והידיעה גומרת. וזה סוד 
"ה' צלך", הנ"ל.
%break
ומה ששאל איזה קודם, גילוי אליהו, או תחיית המתים או שניהם 
כאחד באים, זה אינו שוה לכל, וכמה מדרגות יש בו, וצריך אריכות 
גדולה להסביר זאת ואכמ"ל [ואין כאן מקום להאריך].
%break
ר'. .. נ"י [נרו יאיר], יפה עשה... אבל נראה שגם אתה לא עיינת בקונטרסים 
כראוי, כי אינך יודע להראות להם, שכל דברי נמצאים בעץ החיים, 
וממש לא הוספתי אפילו מלה אחת, 
%break
חוץ מזה שכתבתי בפרוש "המלכות" בכל מקום שהוא, הוא ענין הרצון לקבל, 
והרי דבר זה מוסכם מכלל כתבי האר"י, בלי צורך לפרש מקומו. בזוהר ובתיקונים, 
זה מובא בפירוש, וחוץ מזה אינו יודע שום שינוי לשון.
%break
ומה שדימה ספרי לעמק המלך, הנה ראיתיו פה בפעם הראשונה, 
ובשבוע שעברה כתבתי ממנו. אמנם ספר זה כל יסודותיו מחודשים, 
והמה מסודרים על קבלת הגאונים, שמתחיל בצמצום א', ואחר כך 
עולם המלכות, ואחר כך אויר קדמון, ואחר כך טהירו, ואחר כך אצילות, 
%break
אלא שענינים האלו, הוא ממלא בסדרים של האר"י ז"ל... ובאמת שאין 
להם דמיון כלל, כי האר"י ז"ל לא דיבר יותר אלא מקו וצמצום, ואחר כך 
א"ק עקודים, נקודים, ואצילות. כמו שמובא בשמונה שערים, ובכל כתבי האר"י.
%break
ולימודי האצילות המיוחס להאר"י, אינם כלל מהאר"י, זולת איזה 
קיצור מספר עמק המלך גופי', ועל כן, ספר זה לא מצא חן בעיני 
המקובלים, הנמשכים אחר האר"י ז"ל.
%break
כתבתי לך שתלמוד מקודם את הקונטרס, עד שתוכל לומר לכל אחד 
ואחד, ולהראות את אי ידיעתם כי תוכל באמת למצוא כל דבר בעץ 
החיים, ובשמונה שערים, ומכל שכן אם תעיין היטב בענף ג', ובענף ד' 
ה' בפנים מאירות, כי בע"ג מפורש האו"ח, 
%break
בענף ד' הד' בחי' דאו"י, ובענף ה' ו' מבוארים ענין הזדככות של 
המסך שעל ידו נעשה הסתכלות דאו"ח, ותוכל להוכיח לכל מי שמחויב 
לשמוע מה שמדבר, ואם תעשה כן ודאי תוכיח צדקתך.
%page 729
והנה בין הספרים שלי נמצא הספר חפצי בה להרח"ו, הכרוך יחד עם 
ספר הקבלה מחכם מסעוד שנתן לי במתנה, ואני צריך אותו מאד, ועל 
כן אבקש לשלחו אלי בהקדם האפשרי.
%break
יהודה ליב
%letter לג
%H אגרת לג
%break
כבוד התלמידים ה' עליהם יחיו
שלשום בלילה קרה לי מקרה נפלא: איש אחד ביקש ממני לבוא 
לביתו, כדי לראות את אוצר הספרים שלו. שביניהם גם ספרי קבלה...
%break
ראיתי שם, ספר גדול, כמאה שמונים דפים, ב' לבויגען - בשם "עמק 
המלך" לחד מבני עליה הפלא ופלא הרב נפתלי אשכנזי זלה"ה, נדפס 
באמסטרדם שנת ת"ח.
%break
המחבר עשה סדר שלם לחכמת האמת, ע"ד ספר עץ החיים, מתחיל 
מהצמצום, ומסיים בעולמות בי"ע התחתונים. ובנוי על יסודות 
האריז"ל בביאורים של עצמו. גם מסתייע מקבלת הגאונים 
והראשונים, ע"ד הר' יעקב קאפיל זצלה"ה.
%break
כשפתחתי את הספר, ראיתי בו הרבה ענינים ויסודות שאינם מובאים 
בשום ספרי האריז"ל והראשונים, זולת בספר לימודי האצילות לבד 
שמובאים בספרו אות באות - והיה לי לפלא. עברתי על הספר בעיון 
רב, עד שנתברר לי, שכל ספר לימודי האצילות, 
%break
המיוחס להאריז"ל, הוא בדוי ומזויף, אלא מעתיק אחד קיצר את ספר 
עמק המלך הנ"ל, ועשה ממנו חבור קטן, שהוא ספר לימודי האצילות 
המצוי אצלנו.
%break
ולא עוד, אלא שהמעתיק הזה היה בור גדול ולא הבין בקבלה כלום. 
ועל כן בלבל את דפי הספר באופן מבהיל, כי לקח מכל עשרה דפים 
חצי דף ושליש דף, והעתיקם אות באות, 
%break
ואחר כך חברם יחד לענין אחד, ויצא שענין אחד בספר לימודי אצילות 
מלוקט ומחובר מעשרה שלישי דפים מעשרה ענינים מיוחדים, 
שבספר עמק המלך. ועל כן הוא מוזר ומתמיה. 
%break
גודל כעסי על הרשע השוטה הזה אין להעלות על הכתב. היות ולקח 
אצלי זמן רב לסדר לעצמי את הענינים.
%break
אולם חביבים היו עלי מחמת רום קדושתם של הענינים המובאים שם, 
על כן ביליתי זמן רב מאד - למעלה מהמשוער, על ספר זה. ואני מבין 
שלכל הגדולים קרה אותו הדבר. ומכיון שכן ברצוני לפרסם ברבים:
%break
א. שהוא לא מכתבי האר"י ז"ל.
ב. שהוא משובש ומבולבל עד שאסור להסתכל בו ויש לגנזו כדי 
להסיר מכשול מדורות הבאים.
%break
והרוצה לעמוד על קדושתם של הדברים, ימציא לו את הספר הקדוש 
עמק המלך הנ"ל ששם מובאים הענינים בשלימותם ותפארתם הרמה. 
ואני חושב לפרש הדבר בהקדמה שאסדר.
%break
הספר הנ"ל הוא יקר המציאות. כנראה שלא נדפס יותר מפעם אחת. 
קרוב לשלוש מאות שנה. וזו לי הפעם הראשונה שאני רואה אותו. 
והשגחה עליונה היתה בדבר. היות שלקחתי עמי לדרך את ספר 
לימודי האצילות, וכשרציתי לעיין בו, 
%break
לא מצאתי אותו. התענינתי אולי אוכל לשאול אותו. אך לא מצאתיו 
באף מקום. ובסוף מצאתיו בתרמילי והיה לי לפלא.
%break
אודות השאלות הפרטיות. אשא תפלתי: שבכל אשר יפנה יצליח, כי 
א"א לי להתיישב בענינים פרטיים בימים אלו. כי טרדותי מקיפים 
אותי, וע"כ באורו נראה אור.
יהודה ליב
%letter לד
%H אגרת לד
%break
כבוד התלמידים ה' עליהם
%break
אני חושב שאיני צריך כ"כ לכתוב לכם ד"ת [דברי תורה], כי יש לכם דַּי 
וְהוֹתֵר, מתוך הכתב, ומתוך הדפוס. אבל מי יודע אם המה עדיין 
בעיניכם כַּחֲדָשׁוֹת, דְּהַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, 
ועל כן אין האדם מתפעל לשבח, אלא מחדשות.
%page 730
הנה קודם הפסח כתבתי לכם חידושי תורה, כמו שאומרים "יום טוב 
דְיָגַע תורה [יגיעה בתורה]". (תורה של חג) ועמהם תבינו דברי חז"ל, 
בענין יראת שמים, ד"כל העולם כולו, לא נברא אלא לְצַוּוֹת לְזֶה", שיש לדייק. 
%break
"לַזֹּאת" מיבעי ליה [צריך להיות]? כי המלכות שה"ס [שהיא סוד] 
הֲלָכָה, וסוד יראת שמים, נקראת "זֹאת", כנודע, וקוב"ה נקרא "זֶה", 
%break
אלא נודע למדקדקים, כשאנו אומרים, מזכר ונקבה יחד, מבטאים 
הדבור בלשון זכר, והקב"ה נקרא "זֶה" בסו"ה [בסוד הכתוב] ודברי 
חז"ל, "דְעָתִיד הקב"ה, לעשות מָחוֹל לָצדיקים, וכל אחד ואחד מָרְאֶה 
באצבעו ואומר: הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה וכו' זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ" וכו'.
%break
אבל בטרם התיקון של עשיית מָחוֹל לצדיקים, שמחול ה"ס [הוא סוד] 
מחילה, אז נאמר: "וְאַל יָבוֹא בְכָל עֵת אֶל הַקּוֹדֶשׁ", והיינו מסבת הַגַּלְגַּל 
על כ"ח [28] עִתִּים, י"ד לטובה, וי"ד להפך, כנודע, אלא "בְּזֹאת יָבוֹא 
אַהֲרֹן אֶל הַקּוֹדֶשׁ", דהיינו, בי"ד [ב-14] לטובה הנקראת "זֹאת", 
%break
וז"ש [וזה שכתבו] ז"ל: "כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לָזֶה", 
דהיינו, לְיִחוּד קוב"ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ, שנקראים אז "זֶה", שעד כאן צריכים 
לעלות ביראת הרוממות, דהיינו במהפך קבלתו להשפעה, 
%break
והמשפיע, שהוא למעלה מִגַּלְגַּל, ודאי יכול להשפיע לכל עת, אפילו 
לי"ד דְּלְהֵפֶךְ, שבבחינת השפעה, אין כאן ח"ו שום רע, כמו שנתבאר היטב.
%break
וזס"ה [וזה סוד הכתוב] "שָׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב 
עַמֶּיךָ", דְּכֹל זמן שלא זכינו להתאחד בקוב"ה, בבחינת מחשבה אחת 
אלא שתי מחשבות וכו', ע"כ [על כן] אנו מבקשים "שָׁמְרָה זֹּאת", 
%break
תן לנו כח ועוצמה, לבוא אל הקודש, בשמירת הכתוב בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן 
אֶל הַקּוֹדֶש "זָכוֹר וְשָׁמוֹר בדבור אחד נאמר", ובזה נתעלה להתאחד 
באחדות האמיתי ית' שמו ויתעלה בבנין עָדֵי עַד.
%break
כתוב "אל דֳּמִי לָכֶם, וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ, עַד יְכוֹנֵן, וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלַיִם 
תְּהִלָּה בָּאָרֶץ", וכן אנו מריצים בקשותינו למרומים, דְפִיקוּ בָּתַר דְפִיקוּ 
[הכאה אחר הכאה], בלי עייפות, ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, 
מזה שאינו עונה לנו. 
%break
באמונתינו ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו 
הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, 
בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" ח"ו [חס ושלום].
%break
וז"ש [וזה שכותב]  הכתוב: "יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מאוּם וכו' וַאֲשֶׁר 
כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמוֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ", ללמדך אפילו אותם שזכו למחילת 
עוונות, שנעשים כזכויות, שבזה אִגְלָאֵי מִילְתָּא [מתגלה הענין] למפרע, 
שאין בהם כל מום, 
%break
ועם כל זה, צריכים עוד כוח לעמוד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, כלומר, לעמוד 
ולהתפלל ולחכות, בלי עייפות, אלא בְּדְפִיקוּ בָּתַר דְפִיקוּ [בהכאה אחר 
הכאה], עד שמפיקים רצון השלם מהשי"ת.
%break
ועל כן צריכים ללמוד מלאכה זו בטרם שנכנסים להיכל המלך, דהיינו 
לאזור כוח ועוז, לעמוד כעמוד של ברזל, עָדֵי נָפִיק [נוציא] רצון 
מהשי"ת, כמ"ש [כמו שכתוב] "אַל דֳּמִי לָכֶם", אף על גב שהשי"ת 
נראה ששותק ואינו עונה, אל יעלה על דעתכם משום זה, לִידוֹם גם כן ח"ו, 
%break
"אַל דֳּמִי לָכֶם", לא לזה כיוון השי"ת בדממה שלו, אלא להמציא לכם 
כח אחר כך, לעמוד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, באותו שעה שלא יהיה לכם שום 
מום, ועל כן "אַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ" וכו', ומובן שכל המלאכות מלמדים 
בעוד שנמצאים מחוץ להיכל, דאח"כ לא זמן ליחוד מלאכות הוא כמובן.
%break
ואני פּוֹרֵשׂ בשלום כל התלמידים, ומפני טרדותי לא אוכל לענות 
בפרטות יותר, ואקוה אל ה' וטובו.
%break
יהודה ליב
%letter לה
%H אגרת לה
%break
כבוד התלמידים ה' עליהם יחי'
ומה שמשתומם על קנאתי והתמסרותי על עמק המלך, שאני רוצה 
לפרסמו, הוא משום שלא הבין אותי, כי לא את עמק המלך אני מקנא, 
רק הקיצור הימנו, והוא לימודי 
%page 731
אצילות, שהמעתיק בזדון יחסו על האר"י ז"ל. ומתוך קצורו שתי רעות 
עשה.
%break
א' שלקח זמן מכל חקרי לב, בחנם ולבהלה, לסבת הרחוקים, 
המתקרבים בשורותיו ומתמיהים. ב', שאלה דברים של הרב החכם 
בעל עמק המלך בכהאר"י, ומביא בזה ערבוב הדעת, עד אין לשער. 
ומתוך זמני עצמי, שהלך לאבוד, אני מקנא.
%break
ובנדון הספר הנ"ל, הנה המחבר הוא אדם קדוש מאד נעלה בלי ספק. 
אבל דבריו בנויים על יסודות מהר"י סרוק ז"ל, שגם לדעתי, לא הבין 
דברי האר"י ז"ל רבו.
%break
אמנם דברי הר"י סרוק ז"ל, התפשטו לכל הקדושים אשר בארץ המה, 
והוא משום שהר"י סרוק ז"ל סדר על כל פנים דבריו ששמע מהאר"י 
ז"ל, ועל כן מובנים המה, לכל בעל מדרגת השגה, כי גדלות מוחו 
והשגתו של מהר"י סרוק, הוא עד אין חקר.
%break
ועל כן גם בעל עמק המלך, נסמך כולו על יסודותיו, ועמו כל 
המקובלים שבחו"ל עד היום הזה, וזאת משום הקושיות שבדברי 
הרח"ו ז"ל, שקצרים המה ובלתי מסודרים. והוא גם אחד מהסבות 
שנתעוררתי לחקוק דברי עלי ספר, 
%break
בסדור קבלת האר"י ז"ל, שהגיע לנו מהרח"ו, שהבין אותם כמו 
שהאר"י ז"ל בעצמו מעיד עליו. וגם מהר"י סרוק הודה לזה.
%break
ולפלא על החיד"א שלא הבין להציל את עמק המלך מקשיות המקור 
חיים, שח"ו לא שיקר כלל בקבלת האר"י ז"ל, חוץ ממה שנסמך על 
מהר"י סרוק, והוא מקרה כל המקובלים והמחברים מחו"ל פחות או 
יותר, אחד מהם לא נמנע.
%break
ולדעתי גם מהר"י צמח ז"ל, מהר"מ פאפרש, מהר"ן שפירא ומהר"מ 
די לונזאנו זכר כולם לברכה וכו'. נבנים הרבה מאד מהר"י סרוק ז"ל, 
ולמה לא כעס עליהם?
%break
אולם כשאני לעצמי אקוה בעז"ה לטהר דברי האר"י ז"ל בלי ערוב 
משמות והשגות מזולתו, שנתערבו עד היום הזה בתוך דבריו, באופן 
שיהיה מוסכם במשך הזמן, מכל הגדולים, ולא יצטרכו להשקות 
יסודות האר"י ז"ל במעינות זולתו.
%break
ומענין... שהתפלא מדוע לא הבאתי את הרש"ש? למה לא ענה לו 
שהרש"ש ז"ל מתחיל ספרו מעולם-הנקודים, ואני - באמצע עקודים 
עומד. ופרט לאיזה דברים מקוטעים בהשמש, שגם המה שייכים לה' 
פרצופי אצילות, לא נשמע דבר הימנו בענינים אלו.
%break
ומה שהשיג על פירושי "הכתר" מש' מ"ב בע"ח. תוכל לומר לו משמי, 
שאינו מבין הפירוש שם. כי שם מדבר מספירת הכתר שכולל ע"ס 
דאור ישר וע"ס דאור חוזר שה"ס א"ק הפנימי, שהוא אמצעי בין א"ס, 
ובין עסמ"ב, אלא שנגלו לחוץ הימנו כנודע, 
%break
ועד"ז יש בכל פרצוף ופרצוף סוד הכתר, דוגמת א"ק הפנימי, שכולל 
עשרים ספירות, דע"כ נקראים בלשון הזוהר "כ". ועליו אומר הע"ח 
שאפשר לקראו א"ס, ואפשר לקראו נאצל. ואלו ואלו דברי אלקים 
חיים.
%break
ואני מדבר רק מהכתר מע"ס דאור ישר, שלא יתכן לקראו רק בשם 
א"ס, ובשם מאציל, ולא יתכן כלל לקראו אמצעי ח"ו, ומכל שכן תחת 
שם היולי, ושורש לד' יסודות דחו"ב תו"מ. כי טרם הגלות ספירת 
הבינה דאו"י, אין כלל אפילו בחינת שורש לכלי,
%break
כמו שהארכתי בענף א', אשר בחינת הכלי הן הכוח, והן הפועל, הכל 
מצד הנאצל. עש"ה.
%break
ובענין אור פנימי דעגולים, עירבב דברי לאחר שחלקתי אותם בב' 
נקודות, בזה שחלקתי דהארת או"מ, הוא מצד א"ס המקיף. וענין אור 
פנימי הוא ממה שיכולים העגולים מצד עצמם לקבל, שהם ב' בחינות.
%break
שם בסמוך בבחינה ג' פירשתי האו"פ וז"ל: "ואור זה המגיע להם 
נקרא אור פנימי, שכ' פי' שמגיע להם מצד עצמם, וזה נקרא אור 
הרשימו, כלומר, שהרשימו עדיין בכוחה למשוך ולינק מא"ס, אלא 
בהארה המצומצמת, שמכונה משום זה,
%break
רשימו הנשאר אחר אור הגדול שמטרם הצמצום". והארכתי שם. 
לאפוקי [להבדיל] מהמדמים לעצמם שענין הרשימו בכל מקום מורה 
כמו שנחצב חלק מאור הקדוש. ונשאר דבוק במקום, אחר הסתלקות 
האור, שהוא טעות מופלג, להיות כל אור דבוק בשורשו, 
%page 732
ונמשך משורשו בלי הפסק אפילו רגע, הן אור גדול, והן אור קטן, 
הנשאר אחר הסתלקות הנקרא רשימו.
%break
ובבחינה ד' שם פירשתי, את או"מ בזה"ל: "כי הא"ס מאיר עכשיו בחי' 
השפעה ממקומו" וכו' ע"ש. כוונתי, שאור זה אינו בא על תכונת מקום 
הצמצום, שהוא בגבול ומדה כמו או"פ, אלא אדרבה, הוא מאיר בלי 
גבול. ואינו מבחין בין גדול לקטן, שעשה הנאצל לעצמו.
%break
וענינים אלו מפורשים במבו"ש ושה"ק במקומות הרבה. ואין כלל חלוק 
בינו וביני, רק במובן, אבל לא בלשון כלל, כי גם אני אומר, שאור 
הרשימו הוא או"פ, אלא פירשתי אותו כדי שלא יטעו בזה כנ"ל.
%break
ומה שכתב, שאינו מסודר אל התכלית הנרצה, שהיא הכוונה. אמור 
לו, שלזה כל כוונתי בסדור ההקדמות, שרבים טועים בו, וכל אחד 
ואחד, בונה במה לעצמו, והוא משום, שהאר"י ז"ל ורח"ו, לא סדרו 
בעצמם, וע"כ הכרחתי לבאר יסודותי בפרוש ע"ס, 
%break
שרובם טועים בו מאד. ובפרוש ובסדור פרצופי א"ק שרובם טעו בו 
הרבה. ואחרי שאבאר סדר פרצופי האצילות, ועליות המדרגות 
כהלכתם, אז אבאר את ספר נהר שלום,
%break
שנדפס בסתירות גדולות, מסבה שהדפיסו אותו שלא מדעת הרש"ש 
ז"ל. ונתחברו דברים שאמר בילדותו... וחזר מהם לעת זקנותו. ולולא 
היה מחברם בעצמו, ודאי היה מגיה מה שצריך.
%break
אמנם נודע הדבר, שהוא לא חברו, אלא אחרים גנבו והדפיסו אותו, 
בשעה שלא היה בביתו, והיה מצטער על זה כנודע. וראיתי פירושים 
שנדפסו לתרץ דבריו, אך פירושיהם מעידים עליהם שלא ירדו אפילו 
לתחילת דעתו של הרש"ש ז"ל, 
%break
חוץ מספר אחד, תורת חכם, המשיג למקצתו, אבל לא ירד להיישיר 
הדברים. ובעז"ה יתפרש כל זה לנכון.
%break
אמנם שיטת הרש"ש ז"ל, הוא כנגד כל המחברים עד היום, ועל כן לא 
יכולתי לישא וליתן בדבריו האמיתיים, בטרם אני מראה יסודותיו 
האמיתיים, בלמוד הע"ח, אשר בעז"ה אגלה אותם אי"ה בימים 
הבאים.
%break
והנה אחבר גם כן מראה מקומות, על כל דברי שב"פנים מסבירות 
ופנים מאירות". כי לא הוספתי שום מובן על הכתוב ומפורש בשמונה 
שערים, ובעץ חיים ובמבוא שערים, 
%break
וגם מספר חפצי בה להרח"ו ז"ל, קבלתי איזה דברים, ומשאר כתבי 
האר"י לא קבלתי ליסדותי כלום וכלום, מיראתי על טהרת בעליהם 
עליהם, ואין צריך לומר מקבלת הראשונים והגאונים וכל זולתו, אשר 
כמעט שלא ראיתי אותם כלל. 
%break
ומה שהבאתי את הרמב"ן ז"ל בפירושו על ספר יצירה, לא הבאתי 
ליסוד החכמה, אלא ליסוד הטהרה מגשמיות, שגם הרח"ו מביא אותו 
לענין זה, כי כן הבאתי גם את הרמב"ם לענין זה.
%break
מצאתי לנחוץ להאריך בזה, כדי שתוכלו להשיב למי שצריך. בהשכל 
ודעת, ודברי חכמים בנחת נשמעים. ובעז"ה אחבר מראה מקומות כדי 
שתוכלו להראות כל דבור ודבור.
%break
כעת אני טרוד לסדר הקדמת הספר. ולאחר מכן אסדר מראה מקומות 
ומפתחות הענינים ור"ת ומרוב טרדותי מאריכים לי הזמן, ומה עוד 
שהמה מלאכות שאני לא רגיל בהם וע"כ נדחים מיום ליום.
%break
מענין בית הכנסת החדש, אני נהנה מאד, ורציתי לשמוע מה נעשה 
בבית הכנסת השני שקוו לעשות בעיר העתיקה.
ואדרוש בשלומכם,
יהודה ליב
%letter לו
%H אגרת לו
%break
כבוד ידי"נ [ידיד נפש] מוה"ר [מוֹרֵנוּ הָרַב]. .. נ"י [נרו יאיר]
%break
ומ"ש [ומה שכתבת] בענין הנקיות בגדים, אני מסכים עמך. ומ"ש "ע"ס 
[עשר ספירות] דאור חוזר", במה מושג האור? ומה מושג הכלי? זה מבואר 
בהמשך הספר לכל מבקש, אשר בחי' ד' [בחינה ד'] שהיא בעלת המסך, 
היא הכלי, אבל אינה כלי קבלה, זולת כלי השפעה, 
%page 733
ובזה חוזרת להיות כתר. ומושג האור הוא מושג כללות כל החכמה 
הזאת, כי כל המדובר בחכמה הוא רק בערכי האו"ח [האור חוזר], אבל באור ישר 
כולם שוים זה לזה,
%break
ע"פ [על פי] ד' הבחינות הנודעים, כמבואר שם, וענין התחלקות ט"ס [ט' ספירות] 
התחתונות דאור חוזר, כבר כתוב שם, שהמה מתחברים בכלים דאור 
ישר.
%break
בקונטרס הד' שאשלח בזו השבוע בע"ה [בעזרת השם], תראה שם בהקדמת אח"פ 
בפנים מסבירות באות י"א, בסוד קו האורך המיוחס לאור ישר וקו 
הרוחב לאור חוזר, ובזה תתבונן שעיקר האור חוזר, 
%break
נבחן על כמות הִמָּשְׁכוּת אור הָעַצְמוּת בפרצוף שבלעדי האור חוזר 
אינו נמשך בהנאצל, דע"כ [שֶעָל כן] נקרא הארת הקו, קו דק, עש"ה [עיין שם היטב] ונקוט כלל זה בידך.
יהודה ליב
%letter לז
%H אגרת לז
%break
כבוד ידי"נ [ידיד נפש]. .. נ"י [נרו יאיר] 
%break
כל מכתביך קבלתי לנכון. חזק ונתחזק, אל תירא ואל תחת מפניהם. 
וסימן יהיה בידך, שבהתקרב ההצלחה, יתגדל היראה ופחד מהם.
%break
ובדבר שאלתך אם לנסוע לאמריקה, איני יודע כל עת לשער את רוחך 
בעבודת הוי', אולי ימצאו בזה השונאים מקום חלש, לרפות ידיך 
מעבודתו ית'.
%break
והגם ש"שלוחי מצוה אינן ניזוקין", היינו "בעידנא דעסיק בה [בזמן 
שעוסק בה]", פירוש, שאינו מבטל בשבילה יותר זמן ממה שצריך 
בשביל המצוה, אבל אם מתרפה ומפסיד זמן, יותר ממה שצריך על 
קיום המצוה, אז יש מקום לאחיזת הקליפות. והבן היטב.
%break
על כן תעשה נסיון בזה: תתחיל לעבוד בהכנות וצידה לדרך, ותראה 
ותמוד כחך, אם לא יטרידו אותך מחשבותיך, שלא בעת המעשה, 
אלא מיד אחר המעשה הנחוץ, תקח עצמך לעבודת הוי', ותוכל לדחות 
את המלי דעלמא הנוטפים מענינים אלו,
%break
אז תדע, כי איש חיל אתה ולך, כי שלחך הוי', ויברך הוי' את דרכך 
ואת מעשי ידיך.
%break
אבל, אם לא תוכל להסיר את המחשבות העודפות, גם שלא בעת 
הצורך והעסק, כי יטרדו אותך גם "בעידנא דלא עסיק בה [בזמן שאינו 
עוסק בה]", אז לא בך בחר הוי' לדבר הגדול הזה, ועדיין אתה צריך 
להזדכך ולהזדרז בכל מילי דמיטב [בכל דבר שמיטיב], 
%break
כראוי להיות לשלוחי דרחמנא [לשלוחי הבורא].
יהודה ליב
%letter לח
%H אגרת לח
%break
כבוד מהר'... נ"י [נרו יאיר]
%break
מכתבך קבלתי, ואברך אותך במז"ט, על הסמיכה שהשגת, והנהו 
החומה הראשונה שגדרה דרכך מללכת קדימה, ואקוה שמהיום 
תתחיל להצליח וללכת מחיל אל חיל, עדי תגיע להיכלא דמלכא פנימה 
[עד אשר תגיע להיכל המלך פנימה].
%break
הייתי רוצה שתשיג עוד סמיכה, אבל זרז עצמך מהיום לבלות רוב 
הזמן בהכנת גופך לאזור חיל ואומץ, "כשור לעול וחמור למשא". לבל 
לאבד אפילו רגע קט, "כי אורחין רחיקיתין וזבדין קלילין [הדרך רחוקה 
והצידה מועטת]".
%break
ואם תאמר הכנה זו איכה היא? אומר לך, כאשר שמעתי מהאדמו"ר 
מקאלשין זי"ע. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת 
כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת 
מלך", ולסגופים נוראים.
%break
ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת: אולם, מעת 
שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השוה 
לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל.
%break
כי תדרוך בב' אלה הנ"ל, שבחמלת ה' אלי מצאתי חן בעיניו, וקבלתי 
אותם בשתי ידי, ודעתי קרובה אליך כקרבת האב אל בנו. בטח 
אמסרם לך לעת שתהיה כדאי לקבל פה אל פה.
%page 734
והעיקר היא היגיעה, כלומר, לחשוק איך להתיגע בעבודתו ית', כי אין 
העבדות הרגיל עולה בשם כלל, זולת הגירומין של היותר מהרגילות, 
הנקראת יגיעה, בדומה לאדם הצריך לאכול ליטרא לחם לשביעתו,
%break
אז כל אכילתו אינו עולה בשם סעודה שיש בה שביעה, זולת הכזית 
האחרון מן הליטרא, שכזית זה עם כל קטנו, הוא הגירומין שהכריע 
את הסעודה לבחינה שיש בה שביעה והבן. וכן מכל עבדות ועבדות, 
שואב השי"ת רק את הגירומין העודפין על הרגיל לו, 
%break
והמה יהיו האותיות וכלים לקבלת אור פניו ית'. והבן זה היטב.
יהודה ליב
%letter לט
%H אגרת לט
%break
לכבוד החסיד המפורסם מוה"ר. .. נ"י [נרו יאיר]
%break
אחדשה"ט [אַחַר דְּרִישַׁת שְׁלוֹמוֹ הַטּוֹב] כיאות
%break
הנני להודיעך, שברגע זה השגתי מכתב המדאיב נפשי עד למאד, 
בדבר שמסרו קונטרסי הקדוש לידי החיצונים, להתעלל בו כחפצם, 
ועתה תבין אותי ואת הזהרתי הכפולה והמשולשת, להחזיק סוד, 
ולמה לא שלחתי הקונטרסים עד היום הזה, כי יגורתי מזה, 
%break
וע"כ [ועל כן] רציתי לשלוח מקודם את הקונטרסים, לכ"ק מרן שליט"א 
ולידי הרה"ק [הרב הקדוש] שליט"א [שֶׁיִּחְיֶה לְאֹרֶךְ יָמִים טוֹבִים אָמֵן].
%break
והנה אשר יגורתי בא לי, וִידֵי נְעֻרִים מדעת בגדו בי, לעשות אשר לא 
צויתי, אחר הזהרתי הגדולה, שלא לגלות סודי לשום איש, יהיה מי 
שיהיה, והנה הִבְאִישׁוּ את רוחי בעיני הדור, 
%break
ואשר הכשילו אותי בדרך עבודתי הַנִּשָׂאָה לעשות נ"ר [נחת רוח] 
לְקוֹנִי, מי יוכל למחול להם את זה, ובשמים סָהֲדֵי [מעידים], על עמלי 
בכל כוחי, להמשיך קדושתו ית' [יתברך] להדור ההוא.
%break
אמנם הס"א [הסטרא אחרא] מוצאת תמיד אנשיה, עושי שליחותה, 
להפיל לי מכשולים, בכל פנותי שאני פונה בשביל להטיב לאחרים, 
ועכ"ד [ועיין כל דבריו] "רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר עמהם", ואין הקב"ה 
מקפח שכרי, 
%break
ולאט לאט אני הולך ומפנה הדרך, פעם פחות, פעם יותר, אבל תמיד 
(בשכר) עם רווח ב"ה [בעזרת השם], עד שאזכה להפיל כל שונאי 
השי"ת בעזרת שמו הגדול והנורא.
%break
ואתה, אל תירא מפחד פְּתָאִים, ומוציאי הדבר קָטְנִי עָבָה מִמָּתְנָם.. כן 
רצה השי"ת, וכן עשה אותי ומי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. 
%break
כי זכות תורתי גדולה מזכות אבותם, וכן בני דורו של עמוס הנביא הי' 
[היו] מבזים אותו ואמרו שלא היה לו להקב"ה על מי להשרות שכינתו 
אלא על פַּסִילוּס [המגמגם] הזה, כמ"ש [כמו שכתוב] בַּפְּסִיקְתָא.
%break
אמנם כתוב: "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר", כי לסוף 
אנשי האמת, המה המנצחים. עָמוֹס, נשאר חי וקים לנצח נצחים, ומי 
שמע או ידע מהנעשה עם בעלי ריבו.
%break
כן הדבר הזה, אין בעלי הלשון יכולים להזיק אלא לבני מינם, ונמצא 
הַסַּעַר עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל, והאמת חי וקים, אינו נחלש מכל מיני השקרים, 
%break
אלא עוד מתחזקת על ידיהם, כמו שדה זרועה המתחזקת ע"י זבל 
ואשפות, שזורקים אותם, וברכת השדה פָּרֵה וְרָבֵּה על ידיהם ברצות השי"ת.
%break
עדיין איני מרגיש הנזק שיגיע לי על ידם להפצת תורתי. וע"כ [ועל כן] 
איני יודע, לכלכל לי איזה דרך להשכין אור, ולהצילו מרעתם. 
%break
אבל ודאי הוא, אם ארגיש איזה נזק, אהיה נוקם ונוטר בהם, כדת של 
תורה, ואמדוד את כוחי עמהם, וכל מה שימצא ידי בכוחי לעשות אותו 
אעשה, כי אֶת הָאֱלֹקִים אֲנִי יָרֵא ואין עוד כוח זולתו ח"ו וד"ל [חס 
ושלום ודי למבין].
%break
ובדרך כלל למענך עצמך תדע, שלא לכבודי ולצרכי, חברתי את 
הספר, זולת למענו ית' [יתברך] ויתעלה לבד, כי ראיתי בלבול דברים 
גדול בכתבי האר"י אשר סבתו הוא, מפני שהאר"י ז"ל, לא כתב וסידר 
אותם בעצם כתב יד קדשו כראוי, לעומק החכמה הַנִּשָׁאָה הזאת, 
%page 735
והרח"ו [והרב חיים ויטאל] ז"ל, בעת ששמע וכתב הדברים, עדיין לא 
היה במדרגות השלימוּת, המוכרחות להשיג אותם השמועות בשרשם, 
כי היה אז צעיר לימים, בן שלושים שנה הי' [היה] בעמדו לפני האר"י ז"ל, 
%break
כמו שכתוב בשער הגלגולים (שער ח' דף מ"ט) וז"ל: "וְשֶׁעַתָּה בשנת 
השל"א [5331] ליצירה שאני בן כ"ט [29] שנים ללידתי", וכו' ע"ש 
[עיין שם], שאז בפסח כבר שימש את האר"י ז"ל, 
%break
ובועש"ק [ובערב שבת קודש]  פרשת מטות מסעי יום ר"ח [ראש 
חודש] אב שנת של"ב נֶחֱלֶה ר"ל [רחמנא ליצלן]. וביום שלישי 
שלאחריו ה' באב נפטר לחיי עולם הבא.
%break
והנך מוצא שלעת פטירתו ז"ל הימנו הי' [היה] רק בן שלשים שנה, 
והאר"י ז"ל חי שלושים ושמונה שנים כנודע, וכתב עוד שם (שער ח' דף ע"א).
%break
שבעת פטירתו לא היה שם הרח"ו [הרבי חיים ויטאל] ז"ל וזה לשונו 
מלה במלה: "סיפר לי הר' יצחק הכהן ז"ל, 
%break
כי בעת פטירת מורי ז"ל, כשיצאתי מאצלו נכנס הוא (היינו מהר"י כהן 
ז"ל), וַיִבְכֶּה לפניו וַיֹּאמֶר וכי זו היא התקוה שהיינו כולנו מתאוים 
בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם, 
%break
וישיבהו אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם לא סִלְקוּנִי 
מעוה"ז [מעולם הזה] קודם זמני, ועודנו מדבר בזה, שאל עלי, (על 
הרח"ו ז"ל) ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך מאצלי, ויצטער מאד, 
%break
והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לי איזה דבר סתר אז אמר לו 
(מהר"י כהן ז"ל) מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר (האר"י ז"ל) תאמר 
לחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שֶׁלִּמַדְתִּי, 
כי לא הבינו אותה כראוי, 
%break
ואמנם הרח"ו [הרב חיים ויטאל] לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, 
ויאמר (מהר"י כהן) וכי ח"ו [חס ושלום] אין עוד תקוה, ויאמר אם תזכו 
אני אבוא לכם ואלמדכם, 
%break
ויאמר לו, איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מעוה"ז [מעולם 
הזה], ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם וכו' 
ותיכף נפטר לחיי עולם הבא".
%break
והארכתי להעתיק דברי ספר שער הגלגולים מהרח"ו [מהרבי חיים 
ויטאל] ז"ל הנ"ל, כדי שתראה שהאר"י ז"ל אסר להרח"ו [להרבי חיים 
ויטאל] ז"ל ללמד תורתו לאחרים, והוא משום, שאז לא הבין השמועות 
ששמע מהאר"י ז"ל על בוריים, 
%break
והוא הסבה שלא רצה אפילו לסדר הכתבים ששמע מרבו, וסדרו אותו 
הבאים אחריו, דור השלישי, המה מהר"י [מורנו הרב יעקב] צמח ז"ל, 
מהר"מ [מורנו הרב מאיר] פאפרש ז"ל, ומהר"ש [מורנו הרב שמואל] ויטאל ז"ל, 
%break
אשר כל אחד מאותם המסדרים, לא היה להם כל כתבי האר"י 
בשלימות, כי שש מאות ניירות מן הכתבים נגנבו בחיי הרח"ו [הרב 
חיים ויטאל] ז"ל, 
%break
שמהם סידר מהר"י [מורנו הרב יעקב] צמח ז"ל את רוב הע"ח [העץ 
חיים], ועוד איזה חבורים, וחלק אחד גזר וציוה הרח"ו [הרב חיים 
ויטאל] ז"ל לקבור אתו בקבר, וכן עשו. 
%break
וחלק שלישי הניח בירושה ליד בנו מהר"ש [מורנו הרב שמואל] ויטאל 
ז"ל, שנסדר מהם שמונה השערים הנודעים, ואח"כ לזמן מרובה, 
נתקבצו מהר"י [מורנו הרב יעקב] צמח ז"ל, וסיעה גדולה של ת"ח 
[תלמידי חכמים], והוציאו חלק הג' מן הקבר, 
%break
וְנִסְדַּר מהם מַהֲדוּרָא קָמָא [מהדורה ראשונה], וּמַהֲדוּרָא בָּתְרָא 
[ומהדורה שנייה] של הע"ח [העץ חיים], ועולת תמיד, ועוד חבורים.
%break
והנה תראה, שבכל פעם לא הגיע ליד המסדר אלא חלק שליש 
מכללות הכתבים, שהמה ביחד עצם אחד ובנין אחד, והלואי שיספיק, 
וכיון שלא היה בידם אלא מיעוט קטן מהכתבים. לא הבינו עומק 
החכמה אז ובלבלו ביותר את הדברים במה שלא הבינו איך לסדר.
%break
ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין 
שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש 
פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, 
%break
מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת 
שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכ"א [שכל אחד] 
הִיפֵּך ובלבל בדברים.
%break
והנה ברצון עליון ית' [יתברך], זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא 
מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שֶׁנִּשְׁגָּב גם ממני עצמי, למה 
נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד 
היום, ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות, 
%page 736
אלא מצאתי חובתי מטעם... להרגיע את רוחך, לעומת שטף מים 
עזים, מעבדים המתפרצים על אדוניהם, וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט, 
שֶׁיִּפְּלוּ במפעלם אשר פעלה נפשם הבהמי, שעוד לא הבינו בִּשְׁלֵימוּת, 
איך להפרידו מנפש הרוחני. 
%break
כי תדע שאסור לירא מפני כוחות כאלו, שאינם נובעים, אלא לשטוף 
כל קודש ח"ו, והקב"ה מצילנו מידם.
%break
ואני חושב שתאמין לי, מפני שאין דרכי מעודי, לשקר וּלְגָזֵם 
[ולהגזים], או לרדוף אחר כבוד וקניית שם בין הטפשים וכדומה: שעד 
היום הזה סבלתי, ולא היה לי רצון אפילו להלחם עמהם.
%break
וליתר עוז שלא תתבלבל מחיילות של הס"א האלו, אודיעך סימן 
מובהק, שקבלנו מפי האר"י ז"ל לידע מי הוא צדיק אמיתי, ומי שהוא 
צדיק שאינו אמיתי, אלא ראוי להיות צדיק, שמפני זה צריך ג"כ [גם כן] 
לנהוג בו כבוד, 
%break
וכסבור אתה שאנו צריכים להפיל גורלות על זה, לידע מי עובד ה', ומי 
לא עבדו, כי האותות והמופתים אינם מכריעים בענין זה, כמו שנודע 
בין החסידים, וא"כ [ואם כן] לגורל אנו צריכים, הס מלהזכיר.
%break
אלא תדע, ששאלה זו שאל הרח"ו [הרב חיים ויטאל] ז"ל את האר"י 
ז"ל, ומפורש זה בספר שער רוח הקודש, שהוא שער ז' מן השמונה 
שערים הנודעים מהאר"י ז"ל דף א' וז"ל [וזה לשונו] אות באות: 
%break
"והסימן שנתן לי מורי ז"ל הוא בראותינו אם הוא מאמת בכל דבריו, 
או אם כל דבריו לשם שמים, ולא יבטל אפילו אות אחת מדבריו, 
(סובב על סוד אות אחת שלומד מחברו שצריך וכו' כנודע ליו"ח 
[ליודעי חכמה]) וגם ידע לבאר רזי התורה וסודותיה, זה ודאי נוכל להאמין בו", 
%break
והרח"ו [והרב חיים ויטאל] עצמו מסיים על סימן זה וז"ל אות באות: 
"וכפי דבריו נוכל לידע ולהכיר גדלו ומעלתו כפי ידיעתו" עכ"ל [עד כאן לשונו].
%break
והביאור הוא כמ"ש [כמו שכתוב] לפני זה, שבהיות האדם, צדיק 
וחסיד ועוסק בתורה ומתפלל בכוונה וכו', ממנו נבראים מלאכים ורוחין 
קדישין, שז"ס [שזה סוד]" העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד" וכו'. 
%break
וההבלים דִּנְפָקוּ מִפּוּמַיְיהוּ [שיצאו מפיו] נעשים מרכבה אל נשמות 
הצדיקים הראשונים, לרדת למטה, ללמד תורה לאדם ההוא וכו', ע"ש [עיין שם].
%break
ואומר שם עוד שבאם המצוות אינם שלימות, נעשה מזה בחי' [בחינת] 
מלאכים ורוחין שאינם שלימים, והם נקראים מַגִּידִים וכו', וע"ז [ועל זה] 
נתן סימן הנ"ל [הנזכר למעלה] אם התורה והמצוות שלימים, זוכה 
להשגה שלימה, ויודע לבאר כל רזי [סודות] התורה. 
%break
ואם הוא חסר בזה, כלומר, שאינו יודע לבאר אלא מקצתם, ודאי אין 
מעשיו שלימים עש"ה [עיין שם היטב].
%break
והנה כל אותם שיכולים להיות לבעלי ריבי, הוא מפני שאין מבינים 
אפילו את שיחתי, ואיך אפשר להחזיק אותם לצדיקים גמורים, והנה 
נתתי בידך סימן מובהק.
%break
וכבר כתבתי לך, שספרי, אין צריך להסכמה, בהיות שלא הוספתי על 
דברי האר"י ז"ל אפילו מלה אחת, וכן כבר עשיתי מראה מקומות על 
כל סברא וסברא להראות מקומם בכתבי האר"י ז"ל, וא"כ [ואם כן] 
האר"י ז"ל א"צ [אין צריך] הסכמת אנשי דורנו, 
%break
ועשיתי זה בכונה עמוקה, בראותי דַּרְכֵי הס"א לְעוּמָּתִי מכל מראש, 
וכמעט שלא ניכר מלאכתי עצמי, והוספה בכל ב' הפירושים האלו, 
וא"כ [אם כן], איך יחזיקו מעמד וּמַעֲרָכָה לעומת המחברת הזאת, 
%break
ואם יהיה להם תלונה, על מה שלמדתי ואני בָּקִי בכתבי האר"י ז"ל 
יותר מהם, זו אינה טענה, לא היה להם לבלות זמנם בדברי רוח, והיה 
להם זה הפנאי לעיין בכתבי האר"י ז"ל, וכיון שחבקו ידים יאכלו עתה את בשרם.
%break
ואני פֹּורֵשׂ שלומך וּשְׁלוֹם... וּשְׁלוֹם... ואמור לו, שכל דרכיו המה 
כמעשה זה, אשר כוונתו טובה, והמעשים לא טובים, והכל הולך אחר 
המעשה, אבל מה אעשה לו, אך עצמי ובשרי הוא, 
%break
ועכ"פ [ועל כל פנים] יודיעני באריכות כל סדר המעשה הזה איך נפל 
הדבר מתחילת עד סוף וכו', ואשיבו דבר.
%break
ואני מבקש אותך מאד להשיבני דעתך על מכתבי זה, ומהנעשה עוד 
ביניהם באריכות ובפרטות גדול, כי אני צריך לדעת כל הפרטים כדי 
לדעת להחזיק מגן, כי לא דבר קטן הוא, מלאכת ה' הוא.
%break
יהודה
%break
%page 737
%letter מ
%H אגרת מ
%break
כבוד התלמידים ה' עליהם יחי'
%break
השבוע קבלתי מנה כפולה של מכתבים מפרשת שלח וקרח. בשבוע 
שעבר לא קבלתי כל מכתב. וחשבתי שלא כתבתם היות שביום ג' 
פרשת קרח מלאה שנה מיום שעזבתי אתכם.
%break
מה ש... נתפעל מאד מקושי'... בדבר "לא ראיתם כל תמונה", עד 
שכתב לי שגם חכמת שלמה קצרה מלפרנס קושיה גדולה כזו. - ואני 
קורא עליו מאמר חז"ל: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".
%break
ולוא היה לו אפילו חכמת משה רבינו ע"ה, שכתוב עליו: "ותמונת ה' 
יביט" היה יכול גם להקהות את שיניו כי יש צורה ברוחניות.
%break
מה שכתבתי הוא לפי דעת השוטים, שפירשו מלת צורה ומלת תמונה 
בענין אחד. אבל תמה אני עליך. - שבו במקום שטחנתי חטה לקמח 
למאכל אדם, חזרת ועשית מהקמח חטה כדי לכוססה כבהמות יער.
%break
כי פירשתי באריכות גדולה ענין הצורה ושינוי הצורה, שאינו אלא 
הפרש בין מאציל לנאצל, שהכרחי שנמצא איזה הבחן שבגללו נקרא 
נאצל, ולא מאציל, ועל ההבחן הזה הנחתי "השם", כדי שיהיה אפשר 
לעסוק ולדבר הימנו.
%break
וע"כ כיניתי אותו, שינוי צורה והשואת הצורה. ולפעמים אני מכנה - 
דביקות מעולה ודביקות מועטת. וכן אפשר לכנותו באיזה שם שנרצה, 
להסברת הענין המדובר. לאחר כל טחינת הדברים מכמה דפים 
שבספר. חזר ועשה אותם לחטה.
%break
והגשים תיבת הצורה, והלבישה בתמונה גשמית, עד שנאסרו ידיו 
ורגליו בתמונה זו באין עצה. כי בתורה כתוב בפירוש: "כי לא ראיתם 
כל תמונה".
%break
וכאן כתוב אשר יש "צורה ושינוי צורה והשתוות הצורה..." הארכתי 
בדבריך כדי להעריך על נטייתך לחיצוניות שצריך לפשפש במעשים.
%break
ומה שהר'... נ"י [נרו יאיר] מדקדק בשם א"ס ואור א"ס, הנה הלשון שבס' חפצי 
בה: "וכל אלו העולמות ומלכות היו כלולים בעולם העליון כאו"א, וכן 
הם ג"כ כלולים בכתר והכללות דא"ס ית"ש שכל העולמות היו בתוכו 
מובלעים וכו'. והיה הכל אחדות גמורה, 
%break
והיה הכל א"ס ית"ש". עכ"ל מלה במלה.
ומה שכתב בשם ספר שלה"ק דף כ', לא ידעתי הראשי תיבות של שם 
זה, גם לא הסופי תיבות.
%break
ומה שמדמה ללשוני בפתיחה: "דהאור וכל טוב כבר כלול במהותו, ית' 
עצמו". אין לו ענין לדברי בהתכללות עולמות התחתונים, בא"ס ב"ה. 
כי שם אני מסביר במיוחד ענין האור פשוט שאינו משתנה בכל מקום 
שהוא. וכל השינוי שבין מאציל לנאצל הוא דוקא בבחינת החשך, 
%break
וע"כ כתבתי בדיוק נמרץ "במהותו" ית', שאין לו שם ומלה. ואפילו 
לאור אין סוף אין אני מתכוון שם ח"ו.
%break
איני מבין אותך כלל, איך אתה מעיין ולא תטעום מה שאתה מדבר. 
ומדמי מלתא למלתא כי אוכלא לדנא [וּמְדַמֶּה ענין לענין כמו אוכל 
לחבית]. אין זה אלא מרבוי עסקים - או רצון לריבוי עסקים.
%break
ומה שמשוטט בשם "מחשבה" לדעת מקומה איה ותפש לשוני 
"בבינה" ובסדר אבי"ע איתא באצילות, וכן בתי"ז חכמה עילאה אתקרי 
מחשבה [חכמה עליונה נקראת מחשבה].
%break
הנה זה מסודות הנפלאים והמכוסים. אבל עי' בשער מאמרי רשב"י, 
וזה לשונו במדרש הנעלם של רות, משה היינו דעת בסוד ת"ת, ור"ע 
בסוד בינה, הנקרא - "יש", וכו', שאילו נתנה התורה מצד הבינה, לא 
היו לקליפות התלבשות בתורה,
%break
והקב"ה רצה לתת חלק ואחיזה להם, כדרך שעלו הניצוצות 
הראשונות בחכמה ש"ך ניצוצין, וזהו, כך עלה במחשבה וכו'.
%break
והנך מוצא כאן שר"ע בסוד בינה הנקרא "יש" שקשה לכאורה. כי נודע 
ש"יש" הוא שם חכמה? אלא עיין שם בענף ב' בפמ"ס בדברי (גם 
בהקדמת אח"פ) גם בפתיחה, 
%break
בענין עליית המלכות לבינה, שמבואר אשר בחינה ד' עלתה לחכמה 
ונעשית בחינת נוקבא לחכמה דבחינה ד' אתקנת [נתקנה] בסוד אימא 
עילאה. דע"כ יצאה הבינה שהיא בחינה ב' לחוץ. כלומר, למטה 
מבחינה ד', שסיומא נקרא פרסא,
%page 738
שמן בינה זו שיצאה לחוץ הותקנו ב' הפרצופים ישסו"ת למטה 
מפרסא.
%break
ובזה תבין שאותו המלכות שעלתה, עלתה באמת לחכמה, וקנתה שם 
אימא עילאה, והיא נקראת "יש", והיא נקראת מחשבה, ושמה סוד 
המתקת הדין ברחמים. וע"כ שמה עלו הש"ך ניצוצין. להיותם מבחינה 
ד'. אבל לא עלו לחכמה ממש, אלא לאימא עילאה,
%break
שהיא חכמה. וז"ס: "הכל במחשבה אתברירו". כי שם שורשם כנ"ל. 
ולפעמים נקראת בשם בינה להיות נוקבא דחכמה. וע"כ אמרתי 
דמלכות עלתה לבינה, כלומר, 
%break
דקבלה צורת בינה עילאה. שנקראת מחשבה, ו"יש" מאין. כנ"ל. והוא 
העמוק שבעמקים, ע"כ קיצרו בזה המחברים.
ומ"ש דבפמ"ס דף ו' ד"ה אמנם, כתוב ט"ס, תוך וראש, כבר אין זה 
בנמצא בקונטרסים, אלא נדפס תוך וסוף.
%break
ומ"ש הר'. .. שאפציר בעדו וכו'. הרי זה דומה למכונת קיטור ההולכת 
ועובדת. וכל מכונת מלאכה אשר תמשיך אליה רצועה ותדביקה 
למכונת הקיטור. נמצאת כוחה כמותה, אלא לדביקות אנו צריכים 
וד"ל.
%break
יהודה ליב
%letter מא
%H אגרת מא
%break
כבוד התלמידים ה' עליהם יחיה
%break
מכתבכם השגתי לנכון, והנני שולח עתה את ההקדמה: והגם שאיננה 
מוגהת מצידי, אפילו בכתיבה, אבל אני סומך עליכם כי תבינו איך 
להגיה אותה על צד השלימות. נייר מפה לא אוכל לשלוח לכם, פשוט 
- מפני חסרון כיס.
%break
ההקדמה תחזיק כנראה בויגען וחצי, ששה דפים, ובצרוף לוח 
המפתחות והמראה מקומות יהיו שני קונטרסים שלמים, שמונה דפים.
%break
אולם, כל ההקדמה היא ענין אחד שלם, ואין בה דין חלוקה כלל 
ועיקר, כי הם דברים העומדים ברומו של עולם, כמו שתראו אחר - 
שתבינו. ונכון למהר המעשה עד כמה שאפשר, בכדי שיהיה לי 
היכולת להיות ביו"ט בעה"י.
%break
ואנו מקוים שיהיה הכל לטובת השי"ת ולטובתנו, ואין לנו אלא 
להתאמץ בתורתו ועבודתו, למלאות החסרון ולתקן המעוות...
%break
איני מבין את מיעוט הגעגועים שבקרבכם, לתשובתי אליכם. וכשאני 
לעצמי, אני מוצא באמת קרוב אליכם, לא פחות כלל וכלל, מידי היותי 
עמכם. ואני נוטל חלק בצערכם ובשמחתכם,
%break
ממש כמו שהייתי עמכם בבית אחד, והחלפנו דברנו זל"ז. אבל אתם 
תדעו שנים, ואני יודע אחד, ועל כן דברי מעטים.
%break
כל מה שכתבתי למעלה בענין שלמות ההקדמה, בטח תשמרו.
%break
יהודא
%letter מב
%H אגרת מב
%break
כבוד מ'. .. נ"י [נרו יאיר]
%break
הנני בדברי אלה לגלות לך לבי: שאני מתפלא מאד שאין החבריא 
מתגעגעים כראוי, לשובי הקרוב הביתה. ואני חושב עליך, שעל כל 
פנים אתה המובחר מכולם, להיות שאינך יכול לכתוב אלי ולפרש 
שיחתך, 
%break
ועל כן לקבלת פנים אתה צריך יותר מכולם. ומכיון שכן, אחשוב 
שאתה מתגעגע יותר מהם, וע"כ אשיחה וירוח לי.
%break
אולם לאידך גיסא [לצד אחר], נספור נא את הרוחים אשר רכשת, בכל 
ימי שבתך עמי. והגם, שעדיין אינו ברור במי תלויה האשמה, אבל בין 
כך ובין כך, התקוה מתחלשת ולחזוק צריך.
%break
מצדי אני איני יכול להושיע לך בזה, רק לברר לך על בטח, שאין 
האשמה בי כלל ועיקר, רק בעצמך לבדך. והוא, מפני מיעוט דעתך, או 
מחולשתך באמונה, וכדומה.
%break
ועל כן לא הועילו לך כל תפלותי בעדך, כי לא הבנת עוד, איך להוציא 
הדבר לפועל, ולפיכך אתן לך הקדמה שלמה, ושמרת אותה, ויונעם 
לך.
%page 739
כי בשעה שהאדם מוצא חן בעיני השי"ת, והשי"ת קורא אותו להדבק 
בו ית', מובן שהוא מוכן ומזומן לזה, בכל לבבו ומאודו, דאי לאו הכי 
[שאם לא כך], לא היה מזמינו לסעודתו. ואם האמונה בלבבו כיתד 
שלא תמוט, אז מבין בקריאה הנאמנה,
%break
ומכיר את מקומו לנצח, וכן עושה ואוכל ומקבל פני המלך, ואינו 
מתפעל להתמעט ח"ו מחמת זה, להיותו בדעתו ואמונתו בשלמות.
ואמרו ז"ל: "את ה' אלקיך תירא, לרבות ת"ח"; והוא לרבות המתאחד 
באחדות אמיתי, ואשרי לעומדים בזה.
%break
ותוכל לראות אמיתיות הדברים, בך בעצמך, כי בהגיע השעה והיית 
כדאי להתחבר עמך, לא קלקלתי הזמן, לחכות עד שתבוא אלי 
הביתה, כי תיכף הייתי אצלך, והגם שלא ראית גשמיותי, אבל הרגשת 
אהבתי, ורוממות הקדושה, 
%break
בעמקי לבך. ומה נשאר לך אז לעשות יותר, כי אם, למהר ולבוא לקבל 
פני באהבה. והחושק, עושה וגומר את שלו, וכן עשית, ורגשות אהבה, 
ורוממות ושמחה, היית שולח לאזני בכל הדרך, מביתך עד הגבעה, 
בתשוקה נאמנה.
%break
אך אחר עליתך אל הגבעה, וקבלת פני, התחילה השמחה והאהבה 
להתמעט. והוא, משום חוסר אמונתך בי, ובאהבתי הישרה אליך, כמו 
אתה אלי, כמים פנים אל פנים, והוא הפגם הראשון, ביני ובינך, אשר 
בהרהור הזה, מיד יצאת והתרחקת הימני,
%break
בזה השיעור, וכן טבע כל רוחני, שנארגים הענינים במהירות נפלאה, 
והריון ולידה קרובים, ועל כן אחר שהרה בטנך בחשש הזה, "מיד 
ילדת קש". כלומר, שהרהרת אחר עצמך, ומחשבותיך הנעימים, 
והנשגבים, והרוממים עלי,
%break
כי המה היו נערכים יותר משיעור, ואולי אינו כן, ואחר כך ודאי אינו כן 
ח"ו. ונמצאתי בהכרח נפרד ממך, וכל עבודתי וטרחתי, קבצתי 
לפקדון, לזמן יותר מוכשר.
%break
ובזמן המוכשר, חזרתי עמך כמקודם, וגם אתה חזרת על מעשיך 
הראשונים, פחות או יותר. ולפעמים היית רוצה לשמוע ממני דבורים 
בענין הזה בפרוש, כאשר ידבר איש אל רעהו, לא פחות כלל, ובדבר 
הזה אני חלש, כמו"ש: "כבד פה וכבד לשון אנכי". 
%break
וגם אין לך לקוות לזה להבא אלא אם תזכה לקדש כל כך את גופך 
הגשמי, בעל הלשון והאזנים, שיהיה שוה כמעלת הרוחני ממש.
ואינך יכול להבין זאת, מפני שאין לך עסק בנסתרות, אבל אנכי, כל 
מה שאני רשאי, איני מונע ח"ו כלל, "ויותר מה שהעגל" וכו'.
%break
ואצייר לך עניניך הנזכרים עמי, בדרך משל: אדם ההולך באם הדרך, 
ורואה גן נחמד למראה, ושומע קול קורא מכוון אליו מהמלך אשר 
מתהלך בתוך הגן. מרוב התפעלות עבר בקפיצה אחת את הגדר 
והנה הוא בתוך הגן.
%break
ומתוך התרגשותו וזריזותו לא הרגיש שהוא הולך לפני המלך, והמלך 
נמצא בסמוך אליו ומטייל מאחוריו.
%break
וכך הוא הולך ומודה ומשבח את המלך בכל כוחו בכוונה להכין את 
עצמו לקבל פני המלך. והוא אינו מרגיש כלל שהמלך מצוי לידו. 
ולפתע הוא מחזיר פניו ורואה את המלך נמצא לידו. כמובן שלשעתו, 
גדלה השמחה מאד. 
%break
והתחיל לטייל אחרי המלך, בהלול ושבח כפי כוחו, כי המלך מלפניו 
והוא אחרי המלך.
%break
וכה הולכים ומטיילים, עד מקום הפתח. ונמצא האדם יוצא מהפתח, 
ושב אל מקומו כבתחילה, והמלך נשאר בגן ונועל הפתח. וכשמסתכל 
האדם שכבר נפרד הוא. ואין המלך עמו, הוא מתחיל לבקש פתח הגן 
לעומת שיצא, באופן שהמלך יהיה מלפניו. 
%break
אבל אין פתח כזה כלל. אלא לעומת שבא בפעם הראשונה באופן 
שהוא מקדים את המלך. והמלך היה מאחוריו מבלי שירגיש בזה.
כן צריך להיות גם עתה. אבל צריך שיהיה אומן גדול לזה. והבן 
והשכל. במשל הזה, כי הוא מקרה נאמן בינינו.
%break
כי בהיותך אצלי והרגשתי את הקרירות שנולדה אצלך בערך הקודם, 
היה עליך על כל פנים, להסתיר פניך מהביט בי כאילו אני לא יודע 
כלום, מכל מה שעבר עליך ובלבך בכל הדרך, עד הגיעך אלי.
%page 740
וזה ענין "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", כי בשכר ויסתר משה פניו זכה 
לתמונת ה' יביט. כלומר, אם היית מאמין בתפילתי עליך, ובהיותי עמך 
ושמיעתי כל השבח וההלול שחשבת עלי, ודאי שהיית בוש מאד מפני 
הקרירות במקום חמימות.
%break
ואם היית מתבייש ומצטער כראוי היית זוכה לרחמי השי"ת עליך. ואז 
פחות או יותר ההתלהבות היתה שבה אליך. והיית זוכה להתאחד 
עמי כראוי לא ימוט לנצח.
יהודה ליב
%letter מג
%H אגרת מג
%break
כבוד הר'. .. נ"י [נרו יאיר]
%break
וכבר אמרו ז"ל: "מורא רבך כמורא שמים", אם כן אפוא יהיה שעור 
הרוממות שאיש כזה משיג בקדושתו יתברך, אשר בשום פנים לא 
יעלה רוממותו יתברך, למעלה מרוממות רבו.
%break
וזה שהתפאר הריז'נער ז"ל, כי זכה למדרגה גדולה מכל חכמי דורו, 
בעבור שקנה אמונת חכמים ביותר מכל בני דורו.
%break
וצריכים להבין שהאמונה אינה על צד השאלה, כי אמונה כזו יכולים 
לקנות גם הפעוטים בני ו' שנה, אלא על צד הרגש הרוממות 
והתפעלות נפשו מחכמת חכמים, אשר חלק מחכמתו יתברך ליראיו.
%break
וכבר אמרתי והרחבתי דברים, שהוא המסך היותר גדול מכל, בעבודה 
בבני ארץ ישראל, כי שליטת קליפת כנען במקום הזה, וכל אחד ואחד 
שפל עד לעפר, וחבריו עוד למטה מעפר, ורבו כמותו.
%break
בדרך צחות אפשר לומר מקרא ודרוש חז"ל, על הכתוב "אותי עזבו 
ותורתי שמרו", "הלואי אותי עזבו", כלומר, שהיו מתגאים ברוממות, 
ואף על גב "שאין אני והוא יכולין לדור במקום אחד". אבל על כל פנים 
"תורתי שמרו", שיהיו דבוקים בצדיק האמיתי, 
%break
באמונת חכמים כראוי, שאז יש תקוה שהצדיק יחזיר אותם למוטב, 
ויכריע אותם לכף זכות כראוי למחיצתו של הקב"ה, ומה יוכל להיות 
מהעניוות ושפלות שלהם, 
%break
כדי שלא לעזוב את הקב"ה להעתיק דירתם מהם, אם אין להם צדיק 
אמיתי שידריך אותם בתורתו ותפלתו ויגיעם למקום תורה וחכמה.
%break
וכבר נודע שאסור להשיא בתו לעם הארץ. ובזה נמצאים לאט לאט 
מתיבשים כעצמות יבשות ח"ו, ומה אפשר לעשות בשבילם, אם לא 
להכפיל דברים כאלו מזמן לזמן, עד שהחי ישים אל לבו.
%break
וכתיב, "ומשה יקח את האהל" וכו', ולמה נטה אהלו חוץ למחנה. 
וסוברים הטפשים שעשה זאת כדי להשבית שטף מעיין החכמה, 
מסבת החטא. ח"ו לא יעלה על הדעת, 
%break
כי אחר החטא, הם צריכים באמת למעיינות התורה והחכמה אלף 
אלפי אלפים פעמים יותר מבתחילה. 
%break
וכמו"ש ז"ל: "אלמלא חטאו ישראל, לא ניתן להם, אלא חמשה חומשי 
תורה וספר יהושע בלבד". אלא אדרבה היא הסגולה הנאמנה לפתחון 
פה מעיינות החכמה למקור נאמן, 
%break
להיות שאחר שנטה משה אהלו מחוץ למחנה, נתרבה אליו 
ההשתוקקות בתוך המחנה, כי "אינו דומה מי שיש לו פת בסלו" וכו'. 
ועמה גם הדביקות אליו, וממילא זכו להתפשטות נשמת משה ביניהם, 
שע"כ נקראו דור דעה.
%break
וכבר אמרתי, גם הזכרתי לכם התורה שאמרתי בחג השבועות בטרם 
נסיעתי מכם, על הפסוק, "ברח דודי ודמה לך לצבי" "מה צבי זה 
כשהוא נס מחזיר פניו לאחוריו" וכו'. אשר באין תחבולה להמציא 
הפנים, מטכסים המצאה זו,
%break
אשר מביאים הפנים באחוריים, וז"ש: "כך הקב"ה בשעה וכו', מחזיר 
פניו לאחוריו", כי על ידי הרגשת הפירוד והאחוריים ואי היכולת לקבל 
פני הקדושה, נמצאים מתרבים ועולים נצוצי ההשתוקקות במדה 
יתרה, עד שהאחוריים הם הפנים,
%break
כי הלוחות מזה ומזה הם כתובים. וכבר הגיע הזמן לשים לב לדברים 
האלו.
יהודה
%page 741
%letter מד
%H אגרת מד
%break
כבוד התלמידים ה' עליהם יחי'
%break
... ומשבח אני את הר' [הרב]. .. שאני מרגיש אותו קרוב אלי יותר מכל 
התלמידים, ובכוונה גדולה אני משבח אותו בפניו, כדי שיתן אל לבו, 
שבח והודיה להשי"ת על זאת, שאחר נטייתי הימנו על זמן קצר, זכה 
להתקשר עמי בשיעור גדול, אין זה כי את מתנת הוי'.
%break
ומה שאיני משיבו על שאלותיו בפרטיות, הוא כי כן דרכי בדברים 
נכבדים, לשנות את הכתובות מאיש לרעהו, בכדי שלא לִיתֵן אחיזה 
לסט"א [לסטרא אחרא]. וע"כ [ועל כן] מחוייב כל אחד ואחד לאמץ את עצמו, להבין בכל 
המכתבים, בלי להשגיח על הכתובת כלל ועיקר.
%break
ואל יַחְשְׁדוּנִי, שדבריו אינם נחקקים בלבבי כִּדְבָעִי [כראוי], חס 
מלהזכיר, אלא שאני נושא בָּעוֹל עִמּוֹ, בכל יגיעותיו וטרחותיו ומכאוביו.
%break
הן אמת שזה איזה חֳדָשִׁים שהזכיר את עצמו לפני, בדבר המכאוב 
הגדול שאחז לו בחצי ראשו, ורציתי מאד, למהר לכתוב לו סגולה 
נאמנה והיא - להתאמץ בלמוד התורה. 
%break
אבל כן דרכי מאז ומקדם, שבטרם שאני מודיע את הסגולה שלי,
אבקש מהשי"ת, שישיג בעצמו. ואחר שהוא משיג מעצמו, אז גם אני 
אבוא ואמלא הדברים, "כִּי יְהוּדָה וְעוֹד לִקְרָא", וְאוֹמַר לו אותה הסגולה.
%break
ועל כן מה מְאֹד שָׂשׂוּ בְּנֵי מֵעַי, כשהשגתי זה איזה שבועות הימנו, ד"ת [דברי תורה]
על הפסוק "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד", שגילה זה בשכל אמיתי, שכל ענין 
הישועה, הוא בהשגת החכמה, ורזי התורה וכו'. ונתתי שבח והודיה 
להשי"ת ע"ז [על זה].
%break
אבל לאחר מכן קבלתי ממנו מכתב שהבנתי מתוכו, שעבר על "בַּל 
יַחֵל דְּבָרוֹ", ושוב מבין דרכים וישועות, בטרם השגת סודות התורה, 
היות שכתב לי ששוב אחזו הכאב בכל ראשו.
%break
לפיכך באתי עתה להזכירו, אשר כבר מוסכם אצלו, שלא יצוייר ישועה 
שלמה לנצחיות, בטרם שמשיג טעמי תורה, וטעמי מצוה, ועל כן, 
אסור לו להצטער, זולת להשגות התורה.
%break
כי נודע, שאין הקב"ה מַשִּׂיא את בתו לעם הארץ, כמו שאמרו ז"ל: "כל 
הַמַּשִּׂיא בתו לעם הארץ, כְּאִלּוּ כּוֹפְתָּה ומניחה לפני האר"י, וכו'.
%break
ונודע שהאשה נקראת תמיד על שם האיש. דְּאִיהוּ [הוא] מלך, וְאִיהִי [והיא] מלכה. 
אִיהוּ [הוא] חכם וְאִיהִי [והיא] חָכְמָה. אִיהוּ [הוא] נבון, וְאִיהִי [והיא] בינה. כמו שכתוב בתקוני 
זוהר. ונמצא על כן, דְּאֵשֶׁת עם הארץ, כסילות שמה, להיותו כסיל, 
שאינו יודע להזהר בכבוד מלכים. 
%break
כי דירת קבע של היצה"ר [היצר הרע], בלב פנוי מתורה, אלא שהתורה וחכמה, 
דוחה את היצר הרע מן הלב, לאט לאט, וכיון דְּאִיהוּ כסיל, נמצא 
מוכנת לו אשת כסילות, שהיא קליפת נוגה דְּאָפְתֵי [שפיתתה] לחוה.
%break
וזה שאומר הכתוב: "וְכַעַס בְּלֵב כְּסִילִים יָנוּחַ". והנך מוצא טעם מובהק, 
למה לא יתן המלך, בתו לְעַם הארץ. אלא אם באמת חָשְׁקָה נפשך 
בבת יעקב, אינך צריך להרבות מוֹהַר וּמַתָּן, כדעת החיצון, של חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם הַחִיוִּי,
%break
אלא להשתדל אחר השגות טעמי תורה, וטעמי מצוה, אחד מהם 
לא נֶעְדָּר, כי אז חֶשְׁקוֹ וְחֶשְׁקָה יפגשו ויתיחדו זה בזה, והאהבה 
גומרת את שלה מֵאֵלֶיהָ, בלי שום סיוע מהצד, כלומר מכוח אנושי.
%break
יהודה
%letter מה
%H אגרת מה
%break
כבוד התלמידים ה' עליהם יחיו
%break
הנה אני מכין עצמי לשוב לביתי, ומה חשקה נפשי, למצוא אתכם 
מוכנים ומזומנים, לשמוע דבר ה' כיאות.
%break
לעת עתה בוש אני מ... ומ... שהיו חשובים, המובחרים מהחבריא, 
וכעת מי יודע? ויכול להיות שגם. .. נ"י [נרו יאיר], מתקרב אלי יותר מהם, ואם 
יזכה לבטחון השלם, ויקם ויחי. כמ"ש [כמו שכתוב] "הן אמת חפצת בטוחות ובסתם 
חכמה תודיעני", שבהשגת הבטחון, 
%page 742
צרור ומתגלה, כל חכמת העולמות, עליונים ותחתונים, שכלום צריך 
להשגה זו, אלא לב טהור, שכבר מאוס בעיניו האהבה העצמית, 
ומוקטר ומוגש כליל לשמו ית', על כן יפה עשה שאינו מתפעל כלל 
ממה ש... נ"י [נרו יאיר] ו... נ"י [נרו יאיר] מבטלים אותו,
%break
מפני שחסר לו ערממיות, אלא ויגבה לבו בדרכי ה', וקטן וגדול שם 
הוא.
%break
ומה אוכל לעשות עוד ל... נ"י [נרו יאיר], שהכל רוצה ללמוד ממני, זולת מענין 
השפלות, כי עסק זה לא ניחא ליה [נוח לו] כל עיקר, ואינו מסופק שיפה 
ומשובח הוא, יותר מהאנשים הסומים והיבשים, ואין צריך לומר 
מאחיו, שפניו כפני ווינקלער [איש מכוער],
%break
עד שבטוח שגם אנכי מודה לו בזה, היות שלא התבייש לכתוב לי, 
והיה נראה לי בעדו, שיאציל חלק חשוב מהזמן לעסוּק זה.
%break
אבל אין כוונתי כמו השפלי שפלים, כלומר, כמו השפלים שמחפשים 
שפלות, כי ההוא עוד גרוע מהגאות בעצמו. כי מי הוא שישבע על אבן 
שהוא אבן? אלא ודאי שיש הוה אמינא שהוא זהב [הָיִיתִי אוֹמֵר שהוּא זהב].
%break
אלא שידע ויאמין, שכל הברואים, הם "כחומר ביד היוצר, ברצותו 
מרחיב וברצותו מקצר".
%break
גם לא יכעוס כלל על הרשעים, אלא יחמול עליהם לא פחות משהוא 
חומל על נפשו עצמו, וכל זמן שלא זכה לרחמים העליונים, איך ידע 
מה להבחין, ולכעוס, אדרבה עליהם מתגבר הרחמים ביותר, להיותם 
עשוקים באין מנחם ר"ל.
%break
כמו האב שב' בניו חולים ר"ל, האחד יש לו מעות לעסוק ברפואות, 
ולשני אין לו מעות, מובן, שלבו של האב מרחם יותר לאותו הבן שאין 
לו מעות לעסוק ברפואות, כי מי שיש לו מעות, ממ"נ [ממה נפשך, כך 
או כך], אם יחזור אחר רפואות יתרפא, 
%break
ואם לא יחזור, איהו ח"ו דאפסיד אנפשיה [הוא זה שחס ושלום הורג 
את עצמו], אבל על הבן השני, הרחמנות של אביו וכל רואיו, חותך 
הלב, ואם כן מה אתה מבטל כל כך לאחיך שיש לו פני ווינלקער [איש 
מכוער], ואתה כועס על העולם, 
%break
שהמה מכבדים אותו יותר ממך? לדעתי ראוי הוא יותר לכבוד ממך, 
כאמור לעיל, והוא פשוט, וכן טבע העולם, "אע"ג דאיהו לא חזי מזליה 
חזי [אף על גב שהוא לא ראוי, מזלו ראוי]", וקל להבין.
%break
מ... נודע לי בשבוע שעבר, שגמר בדעתו, להתפטר מעסקי, 
שהעמסתי עליו יותר מדי, ולבוא אלי לונדונה, בלי שאלת פי, כי איך 
ישאלני, ואני נוגע בדבר? ועוד, שגם תינוק הבורח מבית הספר יודע 
זאת, שלשבת סמוך לשולחן רבו,
%break
בהרחבה גדולה, ולהשתעשע בסודות התורה וברזין עליונים, מקובל 
ביותר, מלעסוק בדרכי רבו בדברים שפלים ומבוזים, שאין לשאוב 
מתוכם, אלא טרדות עצומות, באין יכולת להתפלל אפילו כאיש פשוט 
בפירוש המילות.
%break
ואני משיב ללא שאלות, שמי שנוהג עמי ככה בעת הזאת, כשהוא 
צמא ומתגעגע, גדולה טובתי עמו, ומה עוד, יהיו מעשיו עמי, בעת 
שאזכה לקרבו תחת כנפי השכינה, כי יכול אז, לחשוב בלבו, הרק אך 
במשה דבר ה', גם עמי דבר ה'. 
%break
וגם לי שולחן לערוך, ולפרנס כל העולמות העליונים, ואיך אוכל כהיום 
להתבטל, לעסקי גופו של רבי ובקושיות אשר לקח?
%break
כי כל עיקר כבוד ומורא בהשואה להשי"ת, נאמר ביחוד על העת 
הזאת, שכבר זכה להתלבשות השכינה הקדושה בתוך לבו לנצחיות, 
כי צריך אתה להאמין שעסקי הגוף של רבך, המה עסקי הנשמה 
ממש, דע"כ אמרו ז"ל: "למד לא נאמר, 
%break
אלא יצק מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה". כי תלמיד אצל הרב 
צריך להיות בהתבטלות אמיתי, במלוא מובן המלה, כי אז מתאחד 
עמו, ויכול לפעול ישועות בעדו. ואי אפשר לתלמיד להיות דבוק 
בנשמת רבו, להיותה למעלה מהשגתו, וכמ"ש אלי. .. נ"י [נרו יאיר],
%break
אשר מאמין שגוף של צדיק הוא גדול כמו נשמה של אחר. והגם שלא 
שמע מה שדיבר בעצמו, כי סיים על... ומכל מקום הוא מסכים 
לנסיעתי לאמריקא וכו', ואם היה שומע מה שאמר לא היה מסכים כל 
כך בפשיטות. אמנם כן הוא האמת,
%break
אשר גוף של צדיק אמיתי, הוא גדול ממש כמו הנשמה, אשר הצדיקים 
קדושי עליון, זוכים אליה. ולפיכך הלואי שתזכו להידבק בבחינת גופי, 
ואז תהיה בטוח לראות עולמך
%page 743
בחייך, וע"כ שבחו חז"ל השימוש, להיותו קרוב לדביקות התלמיד ברב 
כאמור.
%break
את הר'... נ"י [נרו יאיר], קשה לי לגמרי מלהשיגו, כי איך יתכן שאחר כל טרחתי 
הגדולה, שטרחתי בשבילו עד הנה, כי חברתי חבור נאה ויפה, הוא 
ספרי "אור הפנים", עם כל מיני הידורים בשבילו, בניר היפה, ואותיות 
בולטות, הקדמה שלמה, ופתיחה כוללת.
%break
מפתחות הענינים, וראשי תיבות. והיו לב' המאורות הגדולים, מאירות 
ומסבירות כהלכה.
%break
גם, כמעט מדי שבוע בשבוע, אערוך לו מעשי אצבעותי למלחמה, 
מכתב ארוך ורחב, ולפעמים שני מכתבים בשבוע אחד. ולא אוכל 
לחושדו, שאינו ח"ו אורח טוב, שלא יאמר ח"ו, כל מה שטרח בעל 
הבית לא טרח אלא בשבילי. 
%break
אלא אני מוצא אותו יושב מוקף חומה הק', כי לולא ישב מחוץ לחומה, 
ודאי לא היה משוה עצמו עם יצרו, לנהוג מנהג היבש הזה. וחוששני 
עוד עליו, אשר יחד עם מנהגו זה, אומר עוד בלבבו, שדבוק ומקושר 
בי יותר מכל בני החבריא, 
%break
כי אחר כוונת הלב הן הן הדברים, ורחמנא ליבא בעי [והקב"ה דורש 
את הלב], וכיון שנקודת לבו דבוקה בי, אינו צריך ליותר, לחזור אחר 
מעשים, שהמה נחוצים ונאותים,
%break
רק לקטני הדעת, שאין להם דרך אחר, מה שאין כן ליהודי מקושט 
כמותו (שיינער יוד בלע"ז) לב טוב עולה על כולנה, באופן שאינו צריך 
עוד לגלות כלי מעשה, בהכשר ויתרון.
%break
הן אמת, שעדיין לא שמעתי מכל החבריא, שום התפעלות, מתוך 
ספרי "אור הפנים", זולת. .. נ"י [נרו יאיר] בלבד, שעל כל בויגן ובויגן ששלחתי 
לכם, כתב לי תלי תילים של שירות ותשבחות, מעומק לבו, 
%break
ומובטחני עליו ע"כ, שיועיל לו בעזהי"ת.. .. ויש לו פחות 
או יותר עין טובה להרגיש בערך איש ומפעלו, ועל כן לבו לב אנושי, 
על כל פנים להתפעלות מחוייב ע"ד שכתבתי מכבר, בפירוש הכתוב 
"הבן יקיר לי אפרים", 
%break
"יקיר" כמו "יכיר", ו"יכיר" כמו "יקיר", כלומר שתלוים זה בזה, ובאים 
כאחד ממש, ודכירנא [וזְכוּרַנִי], מה שכתב אלי. .. נ"י [נרו יאיר], והודה ולא בוש, אשר כל 
המכתב הלז הבין בטוב, חוץ מענין יכיר ויקיר, 
%break
שמוכרח להכניס פילא בקופא דמחטא [להכניס פיל בחור המחט], 
ותלה זה שיכול להיות שחסר לו עוד הקדמות, וידיעות הצדיק. ולפיכך 
היא שניתנה לו בין אצבעותיו, לכתוב אלי במכתב האחרון, שיש מסגר 
סודי על ספרי, ולא ידע ולא יבין אותו.
%break
ומה יכולתי לענות לו? ע"כ [על כן] אמרתי בלבבי, מה שלא יעשה השכל 
יעשה הזמן, ויתבאר לו שהכרה הוא לפי הרגש היקר, כלומר, 
ההתפעלות וההתבטלות מהטובה האמיתית. שזה מעלה ומחזיק 
הרוממות והיקר, ואז הולך ונוסף בו ההכרה, 
%break
ואחריה מתרומם היקר, וכן הולכים ומתעלים במעלות הקדושה, עד 
שזוכים למלאות החסרון ולתקן המעוות, עד ליחוד השלם האמיתי.
%break
במכתב הנ"ל כתבתי שענין יכיר כמו יקיר על הש"י. אבל נודע שעולים 
בקנה אחד, כמ"ש [כמו שכתוב] "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". וכמ"ש ז"ל: "המהרהר 
אחר רבו כאלו מהרהר אחר שכינה", כי הרצון העליון השוה בדברים 
שיהיו נמדדים ובאים במידה אחת ממש.
%break
ומה אשוחח אתכם ילידי הארץ, כסבורים אתם שאני בחו"ל ח"ו ואתם 
בארץ ישראל!
%break
אעידה עלי התורה הקדושה, במה שמשה רבנו עומד ומצוה עלינו 
בפרשת מסעי: "צו את בני ישראל וכו' כי אתם באים אל הארץ", 
בפסוקים אלו הוא מציין ומסמן לנו גבולות הארץ באר היטב, באופן, 
שכל הבא לארץ ישראל אין לו עוד כל ספק בהם.
%break
הוא גוזר ואומר: "והיה לכם פאת נגב". "נגב" הוא מלשון נגיבה, כי 
"ישועת ה' כגן רטוב". ולפיכך יכונה ההסתלקות מאורו ית' בלשון 
"נגב". "והיה" הוא לשון שמחה, המורה על ישועת השי"ת שכולל את 
האות: "והיה לכם פאת נגב", כלומר, 
%break
שידעו כי פאת נגב היא בבחינת פאה וגבול דמנכרא. בסו"ה: 
"ואבדתם מהרה". והיינו, "ממדבר צין על יד אדום", "צין" הוא מלשון 
"צינים ופחים" שאמרו ז"ל, 
%break
שאינם בידי שמים, אלא על ידי "אדום". כי תכף כשיד אדום באמצע, 
אומר הקב"ה: "אין אני והוא יכולים לדור בעולם".
%break
לפיכך אומר "והיה לכם גבול נגב". "גבול" הוא הסוף, אשר סוף 
הנגיבה הנ"ל מסתיים, "מקצה ים המלח קדמה". פירוש, כאשר רק 
תתחילו לנגוע בקצהו של מלכות שמים. "קדמה" כמקדם, מיד יסתיים 
לכם הניגוב ותתחיל השפע מטרות עוזו להופיע עליכם.
%page 744
ומוסיף ואומר: "ונסב לכם הגבול מנגב". פירוש, כיון שתחילת הזריחה 
היתה אחר "הנגיבה", "ובגבולה", לפיכך הולך ויצא המיצר לחוץ, 
ועוקם לצד צפונו של עולם באלכסון כמו שפרש"י ז"ל עש"ה. דהיינו, 
"למעלה עקרבים".
%break
פירוש, שבסיבה הנ"ל צומחים ועולים עקרבים לנגדכם. "ועבר צינה", 
צינה נוראה עוברת ברוב העצמות המתפרצת ובאה ממדבר צין 
הקדים, דאיהו צין ואיהו צינה; וכתרגומו: "מדרומא למסקנא" 
דעקרבים.
%break
"ויעבר לצין", ע"ד שאמרו ז"ל: "ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק", 
אבל עקרב פוסק לדברי הכל; ועל כן: "ויהון מפקנוהי [והיו תוצאותיו] 
מדרומא לרקם גיאה". כי הקנאה כאש אוכלת לעומת העקרבים, עד 
שמוכרח לבוא "לקדש ברנע", 
%break
שהיא "רקם גיאה", פירוש, שמחשבותיו רוקמים לבוש גאות להפליא. 
עד "ויצא חצר אדר", כי הגם שהת"אדר" באדרת שער ולא יחטיא וכו' 
כמו היושבים ראשונה במלכות, מכל מקום הוא מרגיש שהוא עומד 
בחצר, ומחוץ יעמוד. 
%break
וע"כ נקרא מקום זה "חצר אדר", כלומר, תרתי דסתרי אהדדי [שניים 
הסותרים זה את זה], כנ"ל.
%break
"ועבר עצמונה", עצמ' ונ' ה' איהו עצם ואיהו עצמון ואיהו עצמונה, כי 
המקום גרם, ונעשה כמו עצם קשה שאי אפשר לשברו. וכמו הפיל 
שאין לו צירים בעצמותיו, ואינו יכול להטות ראשו לאחריו. וכשרוצה 
להביט לאחריו, 
%break
מחויב לטלטל ולהפך כל אורך קומתו מראשו עד זנבו כנודע לבקיאים 
בטבע החיות.
%break
וכמו שמסיק ואומר: "ונסב לכם הגבול מעצמון נחלה מצרים", פירוש, 
העצמונה שב להיות עצמון, ועל כן שב ל"נחל מצרים", אשר אמר ה': 
"לא תשוב בדרך הזה עוד". אבל אינו גלות מצרים ממש, אלא, על 
קצהו של הגלות הזה.
%break
"והיו תוצאתיו הימה". כלומר, אחר שנלקח ונחלה ב"נחלה מצרים" - 
זוכה משם לתוצאות חכמה לשוטט בים החכמה. וכמו שפרש"י ז"ל: 
"אותה רצועה שבלטה לצד צפון היתה מקדש ברנע עד עצמון ומשם 
והלאה נתקצר המצר וכו' לנחל מצרים". עש"ה.
%break
פירוש דבריו ז"ל: ע"ד שכתוב בשם האר"י ז"ל בזוהר הרקיע, 
וכמדומה שכן כתוב גם בשה"ק, שמתחילה נברא העולם ב"ב". - ונודע 
שנקודה באמצעותא ד"ב", 
%break
שה"ס חכמה, וצד צפון פרוץ. (עיין ברש"י בראשית) שאחר כך נתפשט 
האי נקודה דחכמה שבתוך ה"ב" כמו "ו" ושבה לצד צפונה של ה"ב" 
כזה: "ם" ונעשית מ"ם סתומה.
%break
וזה פירוש מאמר חז"ל: "הלא במאמר אחד יכול להבראות", שזה 
ה"ם" ה"ס מאמר אחד.
%break
אבל החכמה לא היתה יכולה להתפשט מחמת ש"ם" זו היא אות 
סתומה מכל ד' הרוחות, ועל כן חזרה החכמה והצטמצמה, בסוד: 
נקודה באמצעות ה"ב" - בסוד "ו", ואז נתפשטה החכמה למתן שכר 
לצדיקים.
%break
וז"ס דע"כ "נברא העולם בעשרה מאמרות, כדי להפרע מהרשעים 
שמאבדין העולם שנברא בעשרה מאמרות" כנ"ל.
%break
כי מתוך שמעצמון נסב לו הגבול לנחלה מצרים, כמ"ש: "ראיתי 
רשעים קבורים ובאו", וכמ"ש: "שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי 
ויפצפצני ויקימני לו למטרה". שכל זה מסיבת הרצועה הבולטת הנ"ל. 
שה"י" נתפשטה ל"ו" לצד צפונו של ה"ב",
%break
שעל כרחך נתקצר הגבול לנחלת מצרים כנ"ל. ועל כן נאבדו שם כל 
שונאי ישראל, ובני ישראל באים 'הימה' לשאוב מעיינות החכמה 
לחידוש העולם כבראשונה; והיינו, כדי "ליתן שכר טוב לצדיקים 
שמקימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות".
%page 745
ומסיים הכתוב: "וגבול ים והיה לכם הים הגדול", הוא עיקר המקווה 
לזכות לחכמה רבתי, שנקרא "ים הגדול", שמשם מתחילים לשאוף 
אוירא דארץ ישראל אשר נשבע ה' לתת לנו וכו'. ולזרז אותנו לדבר 
הזה, מכפיל הכתוב ואומר:
%break
"וגבול זה יהיה לכם גבול ים" כלומר, כל תוצאות ים החכמה אינם 
אלא לגבול זה! דהיינו, ים הגדול, ימה של ארץ ישראל, מוחין דגדלות! 
שאי אפשר לזכות בהם אלא אחר עברו על כל עשרת הגבולים.
%break
שה"ס "ותחלף את משכורתי עשרת מונים", שאחר זה זוכים להתיישב 
בארץ ישראל, ארץ זבת חלב ודבש. ארץ חמדה טובה ורחבה.
%break
הנה נתתי לכם סוסים אם תוכלו לתת עליהם רוכבים, תגיעו עדי 
להתיישב בארץ חמדה טובה ורחבה לנצח נצחים, ועד אז, אל תאמרו 
ח"ו שאני נסעתי מארץ ישראל, אלא אתם מתרשלים בזה, ואינכם 
מתגעגעים כראוי לשבת בה עמי יחד.
%break
כיון שקראתי לפניכם הפרשה, - אפטיר לכם בנביא: "שמעו דבר ה' 
בית יעקב וכל משפחות בית ישראל וכו' אומרים לעץ אבי אתה ולאבן 
את ילדתנו, כי פנו אלי ערף וכו' ואיה אלקיך אשר עשית לך יקומו אם 
יושיעוך בעת רעתך" וכו'.
%break
וכי יעלה על הדעת שאבותינו הק' שבזמן הבית והנבואה - כסילים היו, 
לומר לעץ ואבן אבא ואמא? רק טפשים ההולכים ומטפשים יוכלו 
להרהר כזאת על אבותינו ז"ל.
%break
אלא הענין הוא, כי עץ, זה "עץ החיים", אבן זה "עץ הדעת", פירוש, 
שהנגלה כלפי האדם בדוק ומנוסה שהוא "עצת" ה', להיות שעל ידי 
עץ ועצה הללו, 
%break
הולך וממשיך אור החיים העליונים, נקרא "עץ החיים". והנסתר 
ממערכי אנוש ותחבולותיו והיותו עדיין מסופק אם עץ טוב או רע הוא 
בעיני אדוניו למצוא חן בעיניו ית',
%break
נקרא "עץ הדעת טוב ורע" או: "אבן, מלשון: "אבין", כלומר, אתבונן 
ואראה אם טובה היא, או עצה רעה היא.
%break
היושב ומצטער זמן רב, נקרא גם "מדוכה", כמו שרמזו ז"ל: "על 
מדוכה זו ישב חגי הנביא" וכו'. והיא נקראת מדוכה. להיותה מוכנה 
לאוילים לכתוש ולדכות עצמותיהם שם. כמו שכתוב: "אם תכתוש את 
האויל במכתש וכו' לא תסור מעליו אולתו".
%break
ויש להקשות: איך מונח האויל תחת העלי במכתש בדביקות נמרצת, 
ובשום אופן אינו פורש מאולתו? ועוד, אף שרואה בעיניו, אשר לאויל 
יהרוג כעש, ואל יעבור על זוהמתו?
%break
אלא שהאויל מוצא לעצמו טעם גם בעת שבתו בתוך המדוכה, וכעין 
קורת רוח לו בזה.
%break
ואין להתפלא על זה, כי על כיוצא בו אמרו: "ואל תדין את חברך עד 
שתגיע למקומו". - ולפיכך נקרא אליל זה "אלהי אבן". או "אבן 
משכית". כי שום גמול אינו משיב לעובדיו, שעובדים אותו במסירות 
נפש כנ"ל. ואין מושיע אותם בעת צרתם.
%break
לעומת אליל האבן, נמצאים העובדים "לעץ", פירוש, שמסתפקים 
בהארתם המועטה בכמה שיכולים להציל להם. וכמו שקצרה יד ה' 
להושיע להם בעת צרתם. ואינם זזים מעץ הנגלה להם, כי נדמה להם 
שאף בעל הבית אינו יכול להציל משם את כליו, 
%break
מאחר שעץ הזה כבר בדוק ומנוסה להם לאבי החיים. ושוכחים, או 
עושים עצמם שוכחים, אשר מעלין בקודש ולא מורידין.
%break
ודבר זה סימן לקדוש וקדושה. כמ"ש: "אל תאמר שהימים הראשונים 
היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת זאת", כי העובדים לאל אחר 
דאסתריס ולא עביד פירי [לאל אחר שנסתרס ולא עושה פירות], 
הולכים ומתמעטים כפרי החג.
%break
"וימותו ולא בחכמה" ח"ו. - ונמצאים כל ימיהם בהרגש, שהימים 
הראשונים היו טובים מאלה.
%break
וזה שמתמרמר עליהם הנביא, כי אחר שארכו להם הימים בעבודות 
זרות הנ"ל, כבושת גנב כי ימצא וכו', "אומרים לעץ אבי אתה". כלומר, 
כמו שמצילים מפני הדליקה, כן הם שמחים בחלקם, להיות העץ הזה 
להם כמו אבי החיים כנ"ל. "ולאבן את ילידתיני" כנ"ל.
%break
ואחר שקבלו את שלהם, המשילם הנביא כאנשים המונחים בין העלי 
למכתש, ממשיך הנביא ושואל "ואיה אלהיך אשר עשית לך יקומו אם 
יושיעוך בעת רעתך". פירוש, חשבו כמה נתנו לכם אלהות האלו, 
וכמה הצילו אתכם מרעותיכם.
%break
ומתמיה עליהם עוד, ואומר: "כי מספר עריך היו אלהיך יהודה". 
פירוש, שבכל התעוררות והתעוררות, מעירין האלו היה בעקשנות 
ובבטחה, לעומת הצדדין הנ"ל. 
%page 746
לעץ או לאבן כנ"ל. עד שכל מלכי מזרח ומערב, לא היה ביכולתם 
להפריע את העבודות מעמכם. וכל עיר ועיר נעשה לך אלהית, כמו 
דבר אלקים וד"ל וכו'.
%break
ואתם כתבו לי באר היטב, כמה שאתם מבינים במכתב הארוך הזה, 
וכמה שאינכם מבינים. וביחוד תאריכו לבאר לי, בפרטות ובאריכות כל 
עשרת הגבולים, שציירתי לכם. ותפרשו לי יותר ממה שכתבתי בה. כי 
אני כתבתי בקצרה.
%break
בעיקר אל תתבישו לגלות לי, כל מה שאינכם מבינים, וכל הפירושים 
שלכם, ואז אענה לכם את הדגן את התירוש ואת היצהר. ודבר אחד 
מדבריכם אחור לא ישוב ריקם.
יהודה
%letter מו
%H אגרת מו
%break
מכתבכם קבלתי ושמחתי לראות כתב ידו שהי' לסימן לי על מיטב 
בריאותו בע"ה, ומ"ש שאינו מחזיק את הרב לבעל מקובל כמו שאני 
חושב, איני יודע מי הגיד ומי חשד את הרב הנ"ל לבעל מקובל, 
%break
וע"כ אחשוב שכת"ה חושב שאני מתגעגע אחר הסכמתו בשביל חיזוק 
דברי תורתי, וכבר כתבתי שרצוני בזה רק בשביל השגת כסף להדפיס 
את הספרים בהיות שאין לי הסכמה ממפורסם שיהי' חשוב במקום 
הזה כמו שכתבתי שם.
%break
ע"כ אני חושב שכת"ה רוצה לתהות על קנקני ולכנס עמי בדברים 
בענין הזה וגם בזה הנני מוכן למשמעתו ואענה על הדברים כפי כוחי. 
ומכ"ש אחר שסילק את עצמו מענין ההשתדלות הנזכר שם,
%break
א"כ איני עתה שום נוגע בדבר והנני כמו ת"ח שבא קודם מעשה 
ששומעין לו ואענה על ראשון ראשון.
א. מ"ש שאינו רואה בזמן הזה מי שהוא מקובל, אתמהא, איך אפשר 
לישב בסביבה מוגבלת ולראות בכל העולם,
%break
ומכ"ש ראיה כזו מי שהוא בעל מקובל, והן אמת שגם אנכי לא ראיתי 
מקובל אמיתי בזמני זה, 
אבל אני מבין שלא אלמן ישראל ואין לך דור שאין בו כאברהם יצחק 
ויעקב - ובכלל לא ראינו אינו ראיה.
%break
ב. מה שהודיעני בענין מקובל עד"ש "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", 
שהקשה מה שאל ומה השיב, ותי' ששאל שיהי' מקבל ומקובל ביחד 
"וזה שהשיב לו אם תראה שאני מקבל ממך בעת, כעת שאתה מקבל 
הימני והבן עכ"ל", 
%break
הנה אני מודה שאיני מבין קוצר אמריו, והרי זה דומה אלי כמו שאחד 
מבקש מחבירו שיתן לו מתנה, והשיבו אם תראה שאני אתן לך מתנה 
אז יהי' לך המתנה, שאין זה תשובה כלל, ומכ"ש שא"צ על זה תנאי 
כפול כמ"ש שם.
%break
ג. מ"ש אנכי ראיתי ברבותי מפ'... ומק'... זצלל"ה שהיה להם מדרגה 
זו עכ"ל. הנה לדעתי בלי ספק כלל שא"א לראות שום מדרגה 
ברבותיו, מה שעדיין לא זכה בה בעצמו; ועל כיוצא בזה אמרו ז"ל, 
ש"אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה", 
%break
ואפי' בחבירו א"א לראות מה שאינו ברשותו עצמו. ורציתי לשמוע 
דעת כת"ה בזה.
%break
ועתה אשתעשע מעט בדבריו, במ"ש בענין מקבל ומקובל כאחד, אשר 
הוראת הדברים האלו אפשר להבינם אך במדרגה לשון כמו שקוראים, 
דהיינו, שכל מקבל השפע מהשי"ת נמצא מתפאר בעטרות השי"ת, 
ומי שזכה להרגיש בשעת המעשה, 
%break
איך שהשי"ת גם מתפאר עמו על שמצאו מוכן לקבל השפעתו, הוא 
נקרא מקובל, והיא ודאי מדרגה גדולה עד"ש: "מצאתי דוד עבדי בשמן 
קדשי משחתיו" וכו' וד"ל.
%break
ובסו"ה פי שנים הנני לבאר ע"ד "תן לחכם" וכו' והוא בסו"ה: "לא יוכל 
לבכר את בן האהובה וכו' אותו יכיר לתת לו פי שנים" וכו'. וסוד 
הבכורה ידוע בשם הרבי ר' בער זצלל"ה ממעזרעטש, 
%break
בסוד איק בכר גלש, אמנם פי שנים הוא הפה דאתגנז בי' האי רוחא 
דאתרחצנו בי' אבהתנא עי' באדרא ["פי שנים", הוא הפה שנגנז בו 
אותו הרוח שבטחו בו האבות, עיין באדרא]. ואפרשהו לתתא [למטה] 
וממנו ילמד לעילא [למעלה].
%page 747
נודע שיש ב' צדיקים, צדיק דעאל בה [צדיק שנכנס בה] וצדיק דנפיק 
מינה [וצדיק שיצא ממנה] בסוד "בצאת נפשה" וכו', וע"כ זווגיהו פסיק 
[זווּגָם נפסק] כנודע בזווגין דזו"נ אשר לע"ל יהי' זווגיהו שלים [זווּגָם 
שלם] ואז נקראת פי שנים, 
%break
וזה שאמר לו אליהו ז"ל: "הקשית לשאול", שרמז לו עד היכן מגיע, 
דהיינו, "אם תראה אותי לקח מאתך", "לקח" הוא בקבוץ, שהוראתו 
נתלקח מאתך, פי' בהפך ממש ממה שחשבת עד היום, שאני אדוניך 
ואתה מתלקח הימני.
%break
אלא שאני מתלקח מאתך ואז "יהי' לך כן" כי אז תזכה ל"פי שנים". 
ולפיכך לא היה לו כח באלישע לבקש אותו עוד על זה. (בדומה בערך 
כמ"ש באיש חסיד והחזיק בו כמו רבו).
%break
אבל בסופו של דבר זכה לזה כמ"ש: "ואלישע רואה והוא מצעק אבי 
אבי רכב ישראל ופרשיו", פי', שראה איך כל כללות אורות ישראל 
שנכללין באליהו אדונו, כולם נמשכין ומתלקחין הימנו בעצמו, ולפיכך, 
הי' מתקשה מאד,
%break
כמו שאמר לו "הקשית" וכו'. שלא היה יכול לסבול זה עד שצעק: "אבי 
אבי", שה"ס "פי שנים". שגם זו"ן תתאין כאו"א עלאין וכו'.
וע"כ "ולא ראהו עוד" להיות שראה אך את עצמו. וד"ל כנ"ל. והי' בלחץ 
גדול משום זה, וע"כ "ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים", פירוש, 
%break
דכללות האורות בסוד "רכב ישראל ופרשיו" נרמזים בכתוב בסוד 
"בגדיו" וד"ל כנ"ל.. .. עד שזכה בסו"ה "וירם את אדרת אליהו אשר 
נפלה מעליו" שה"ס אדרת... שעד עתה חשבה לבח' ירודה וחיצוניות 
ועתה הבין להרים אותה למקומה ואז זכה באמת לפי שנים.
%break
ומכאן ואילך הי' לו בחי' הנפילה דאדרת אליהו לדוגמת העלאת מ"ן. 
וז"ש: "ויקח וכו' אשר נפלה מעליו וכו' ויאמר איה ה' אלקי אליהו אף-
הוא" וכו'. "אף", ה"ס כלי הנפש, כמ"ש: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי 
האדם לנפש חיה". וזה הנפילה דביני וביני,
%break
כנ"ל בסוד קריעת הבגדים נעשה לו בסוד "אף הוא וכו' ויעבור 
אלישע", וכו'. "ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע" וכו'. דהיינו, שכל 
מדרגות אליהו רבו נקשרו ודאי באלישע כנ"ל.
%break
ובזה מובן מ"ש בליקוטי תורה מהאר"י ז"ל שאלישע גלגול קין שכתוב 
בו "ואל מנחתו לא שעה" אמנם הותתקן באלישע שאותיותיו אלי שעה 
והיינו כאמור בסוד "פי שנים".
יהודה ליב
%letter מז
%H אגרת מז
%break
כבוד היקר לי כנפשי מה"ר [מוֹרֵנוּ הָרַב]. .. לנצח נצחים. 
%break
הן היום הגיעני דבריך, ואחת אני רואה בהם, שיראתך עצומה עלי 
שלא אתרחק חס ושלום ממך כִּמְלוֹא שַׂעֲרָה.
%break
אמנם כן, מוטבע בְּבָאֵי עולם, וכן נותן רשות... להמשיך שפע אמיתי 
לצד אחר, ובמקום ששפע היראה צריך לפעול על עצמך, לראות 
בלבבך בכל עת ותמיד לבלתי הרחק לבך ממני כְּשַׂעֲרָה, תהפוך יראה 
זו עלי שלא יורחק לבבי ממך,
%break
ונמצאת עומל ומתקן בַּמָּקוֹם הַשָּׁלֵם, שלא נתקלקל מעולם. ומקום 
השבור נשאר בקלקולו, מבלי משים לב עליו. ידעתי שגם דברים הללו 
יהיו לפניך בלתי צלולים, ולא תבין מאין מוצאם, ובשעת חדוה תוכל 
לחשוב ח"ו [חס ושלום] עוד.
%break
מאד הומה לִבִּי עליך יקירי, לזרוק לְבֵּית בְּלִיעָתְךָ טפה של אמת, אשר 
אין לה אף חובה אחת, בכל תרי"ג אברים של גוף בנין האנושי, וכמה 
פעמים הבנת זאת מפי, ועם כל זה, בכל עת שאקרב לפניך דבר 
אמת, תלחם עמי בכל כחך. 
%break
אמנם כן טבע הרוחניות, אשר הַדָבוּק בה', מרגיש את עצמו בבחינת 
אינו דבוק, ודואג ומהסס על זה, ועושה כל שימצא ידו בכוחו לזכות לדביקות.
%page 748
כי חכם מרגיש הפוך, ממי שאינו דבוק בה', שירגיש עצמו מסתפק 
וְשָׂבֵעַ, ולא ידאג כראוי, אלא לקיים מִצְוַת דאגה וגעגועים, כי "שוטה 
אינו מרגיש". וכמו שאי אפשר להשכיל לְעִוֵור מתולדה מהות העדר 
הראיה, זולת בְּהִנָּתֵן לו אור העינים, כן הדבר הזה. ודו"ק [והתבונן היטב].
%break
כבר כתבתי שאתם טועים בי לאמור, שנסעתי מכם, במקום שאתם 
צריכים להבין שאתם נסעתם ממני. האמינו לי, שעיני ולבי אתכם 
תמיד, בלי הֶרְגֵשׁ ריחוק מקום וזמן כלל, ולולא צריכים לְדַעַת השומע, 
אזי הייתם עֵדֵי רְאִיָה בדבר זה. 
%break
ואדרבה התרחקות גשמית מכם מסוגלת לפעול בכם ביתר מהירות, 
והאמת תדעו שכן קוותי, וכן אני מקוה, באם תבינו יותר.
%break
הן אמת שגם אני ממשמש בכף זכות בעדכם, בהיותי מְשַׁעֵר את 
אוירא דירושלים ת"ו [של ירושלים תבנה ותכונן], בעודני מצוי לעיניכם. 
%break
ומכל שכן בעת הסתרה מכם, וזו הסבה שסדרתי לכם סדרים, 
שעל ידם מסוגלים על כל פנים להחזיק מעמד ומצב, מבלי נטות אחורנית ח"ו [חס ושלום], 
ואשר אחד המיוחד בהם הוא, דיבוק חברים. 
%break
וְהַבְטָחָתִי נאמנה, שמסוגלת היא, האהבה הזאת. ואזכיר לכם 
כל דבר טוב שאתם צריכים, ואם הייתם מתחזקים, על כל פנים 
בדבר הזה, ודאי הלכתם מחיל אל חיל בעליות הקודש כמו שהבטחתי מקודם.
%break
ואיך אסלח לכם לדבר הזה, והסולם המוצב ארצה פנוי הוא, בְּאֵין 
עולה ומטפס עליו. ובמקום היום, תאמרו מָחָר. אמרו נא לי אתם, מה 
תרויחו מסליחתי, ואדעה ואענה לכם. לא גוזר גזרות ומחוקק חוקים 
אנכי, וזה תדעו גם אתם למדי, 
%break
וְלוּלֵא יָגוֹרְתִּי [ואם לא פחדתי] מִנְטִיָה אחורנית, לא הייתי יוצא מגדרי, כי היה קשה עלי 
מאד מאד. אך כְּחָס אנכי על אריכות הזמן... אבל סבלה נפשי מזה 
במדה לא נִשְׁעֲרָה מראש, גם במצב השוה, ומכל שכן ח"ו [חס ושלום] בנדנוד 
לאחוריכם, זה ראיתי מקדם, ואמרתי לתקן קודם מעשה.
%break
אשר על כן זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים-על 
כל פנים בעת הזאת, "אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד 
אַמַּת הַמִּדָּה של הצלחתנו הקרובה לנו".
%break
לכן פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות 
ולהמציא המצאות נכונות לקשר לבכם בלב אחד ממש, ויקויים בכם 
הכתוב, "וְאָהַבְתָּ לְרֵעַךָ כָּמוֹךָ" בפשיטות. כי "אין מקרא יוצא מידי 
פשוטו", 
%break
וִהְיִיתֶּם נְקִיִים ממחשבת האהבה שתהיה מְכַסֶה על כל פשעים, 
וּבְחָנוּנִי נָא בְּזֹאת, ותתחילו להתקשר באהבה בשיעור אמיתי, ואז 
תראו "וְחֵיךְ יִטְעַם" וכל הבריות לא יפסיקו ביני ובינך וד"ל [ודי למבין].
%break
ובדבר התרשלותך, לבוא לתפלה, אני יודע ומרגיש גורלך וצערך. 
ולולא שאיני רואה אשר שיעור ההפסד לא נתמעט מצדקות הסבה, אז 
לא אמרתי דבר.
יהודה ליב
%letter מח
%H אגרת מח
%break
לכבוד התלמידים ה' עליכם
%break
כל מכתביכם קבלתי לנכון, ומ"ש לי הר'... אודות הבזיונות והחבורים 
עליו, יאמין לי שאני נוטל בכל היסורים ועג"נ שלו, חלק כחלק עמו 
ולידיעתו אני מרגיש כאבו יותר הימנו עצמו.
%break
אבל יזכהו השם ויהי משכורתו כפול בעז"ה, ואם היה יכול להתחזק 
לנהוג מנהג עובד השי"ת לאמור בפיו ולבו שוין "שרי לי' רחמנא לכל 
מאן דמצער לי [התיר לו הבורא לכל מי שמצער אותי]", הייתי מיעץ לו 
להתחזק בזה מאד ויועיל לו לכל דרכיו בעז"ה.
%break
ובדבר שאלותיו אם יכול להראות את המכתב והד"ת של הפ"ח והיית 
אך שמח וכו', ודאי יכול להראות לכל החבריה.
ובמכתב הר'... נ"י [נרו יאיר] אני שמח בראותי בו שכבר התחיל לעשות רצוני 
עמו בזה.
%break
ומש"כ הרב... נ"י [נרו יאיר] שאינו רואה עצה אחרת כי אם לבוא בעצמי לביתי, 
הנני מסכים עמו בזה וכבר כל מחשבותי בהכנת צידה לדרך ולמהר 
ביאתי לביתי בכל האפשרות. ועבודה גדולה יש לי בזה לעמוד כנגד 
כל המניעות העומדים עלי לעכבני עוד פה.
%page 749
וישאל לבני... למה לא הודיעני עוד מהפיוס השלם שנודע לי.
ותודה ל... נ"י [נרו יאיר] בעד הידיעה ממסיבת החבריא בה' סוכות, ומענין 
השלם בין החברים כבר כתבתי שאין לעשות בזה עבודות גדולות כי 
בעז"ה באופן שה' יגמור בעדינו שהתחלנו למען כבוד שמו ית' וית'...
%break
יהודה ליב
%letter מט
%H אגרת מט
%break
לכבוד התלמידים ה' עליכם 
%break
יחד ע"ז [עם זאת] שאתן אימון בהתחיבותכם לקיים כל הגה שאוציא 
מפי תומ"י [תיכף ומיד] במס"נ [במסירות נפש] באמת וכו', הנני מצווה, 
שתתחילו בכל מאמצי כחכם לאהוב איש את חברו - כמו את עצמו,
%break
ולהצטער בצרת חברו, ולשמוח בשמחת חברו עד כמה שאפשר. 
ואקוה שתקיימו בזה דברי ותשאו הענין בשלימותו.
%break
המכתבים ומלואם קבלתי, ואין עתה בכוחי לענות בפרטיות, ומלבד 
מה שכבר עניתי לכל אחד ואחד במכתבים הקודמים הנני מבטיח 
לדבר עוד בהרחבה אי"ה.
%break
והציווי הנ"ל כוונתי בדיוק בין החברים כי "רעך" כתוב וד"ל. ועל אנשים 
מבחוץ צריכים לימוד גדול כי ההפסד קרוב יותר משכר, מסבת 
דביקותם בגשמיות ובעצמיות, ואכמ"ל [ואין כאן מקום להאריך]. ובין החברים ח"ו להתקבל, 
הזהר והזהר, המצפה לישועה כי קרובה היא...
%break
יהודה
%letter נ
%H אגרת נ
%break
כבוד התלמידים ה' עליכם יחי' 
%break
מכתבכם מפרשת שופטים קבלתי בצרוף חדושי התורה של כל אחד 
ואחד, פרט מ.... נ"י [נרו יאיר] ואקוה מאד לקבל מכתבו היום.
%break
רצוי מאד שתכתבו לי את החידושים שלכם בעבדות ה', וגם השאלות 
שיש לכם בענין זה. ואין כל נ"מ אם אענה לכם תרוצים, או שהעיר 
לכם, או אם איני כותב ואיני מעיר, כי עצם שאלתכם חצי תשובה היא. 
ואידך אני מביא לפני השי"ת שיענה לכם דבר בעתו, 
%break
ואני מתפלא שעדיין אינכם מבינים את זה כל צרכו.
%break
הערה אחת אעיר לכם והיא: בשעה שאתם כותבים אלי חדושי תורה, 
אינכם מבינים כלל, אם הדרכים שאתם מדברים בהם, נמצאים כבר 
ברשותכם, או עכ"פ במדרגתכם, כלומר, שבידכם לעשותם, או אם הם 
למעלה ממדרגתכם, אלא תצפו להשי"ת שיחונן אתכם דעת לעשותם,
%break
וכגון דא, צריכים אתם להזהר לפרש תמיד בלשון תפלה לה', שתזכו 
לחידוש שהשגתם, או לרמז, בדרך התנצלות, אשר עוד לא זכה לזה 
וכדומה.
%break
הנה הראש של העתיד הנעים המקוה לנו בעזרתו ית' מתקרב אלינו. 
ועל כן אני חושק ומתגעגע מאד שתמצאו בסמוך לי בגוף ונפש. 
(דהיינו, שתתקרבו אתם אלי, ולא אני אליכם, שזהו מן הנמנע וגם 
ללא תועלת וד"ל).
%break
והנני להתנצל עתה, אשר בתשרי העבר, היה עת רצון גדול מאד, אך 
לא הייתם בסמוך אלי באותו הזמן. ואת... נ"י [נרו יאיר] בקשתי מאד בכל 
החודש הנזכר ולא מצאתי בגבולי כלל. ולא ראיתי רק אחד או שנים 
מכם. ומובן מעצמו הצער שהיה לי במשך כל השנה שעברה בגלל זה.
%break
וסבת הדבר היא, הגאות והישות שהתגנב בכם, וכמדתה שנאת 
החנם ביניכם (מאגבה) בדבקות בחברים חומרניים אשר לא מחברתנו 
המה... וברור הוא כי אם אתם שונאים לאחד מבני החבורה, סימן 
מובהק הוא שגם אתי אינכם באהבה גמורה.
%break
והגם שהיצה"ר מראה לכם מטתו של אותו חבר, כלומר, שמעשיו 
רעים וחטאים להשי"ת, היה עליכם להתפלל ולבטוח למענו להשי"ת 
שודאי יעזור לו, כיון שתלמיד שלי הוא.
%page 750
ואם אתם כבר מבינים באותו חבר - שיד ה' קצרה בשבילו, וגם 
תפלותי אינם כדאים לעמוד לו בעת צרה, חס מלהזכיר, א"כ חוזר 
הדין ח"ו על השונא עצמו וד"ל. ובאו וראו ותנו על לבכם מהיום, שאל 
תיפלו יותר ברשת הזה.
%break
גם אין לכם להסתכל כלל וכלל אם אני מרחק בפה ממש לאיזה 
חבר... ותדונו אותו לכף זכות, באמת.
והאמת אומר לכם, כי בהתרחקות שלי נמצאת אחדות גדולה יותר 
מבהתקרבות שלי,
%break
בדומה לכל אומן הטרוד באומנותו להשלים מלאכתו, באופן היותר 
נאות, אשר אין לאיש זר להסתכל עליו באמצע מלאכתו, כי לא יבין 
מנהגו במלאכתו, זולת אומן הגדול כמותו. ודי לכל הרוצה להבין.
הארכתי בענין זה כדי שתדעו כי בנפשכם הוא.
%break
אף שאין דרכי לבוא בהדרכות פרטיות, מ"מ אני מוכרח להעיר לכם, 
על מה שהזהרתי אתכם זה כמה: שלא יאמר איש לחברו את 
"החדושי תורה" שלו שהשיג. "ולא להוכיח" כלל וכלל, ואפילו הרצון 
בזה, הוא פגם נורא מאד.
%break
זולת מה שהתרתי בשעה שאני מחוץ לביתי, לאמור חדושי תורה 
זל"ז, ממה שכבר הוצאתי מפי, בדיוק שאפשר להסבירם, אבל בדיוק 
נמרץ, בלי כל הוספה מדעתו.
%break
כמו"כ דברי התורה שאמרתי, ושאותו החבר עדיין לא שמע אותם 
מפי, אין לדבר אודותם, ויש להבליעו בהשכל ובדעת.
%break
מצאתי לנחוץ לחזור ולהזהיר על הנ"ל מפני שאני מרגיש שכבר 
הרחבתם את הגבול שהגבלתם לכם. ותדעו נאמנה שבשמירה זו 
תזכו לאמור חדושי תורה לפני השי"ת ולהוכיח עצמיכם. 
%break
והמפזר מדותיו באלה לא יכון בעיני השי"ת ו"דין פרוטה כדין מאה" 
בענין זה. והשי"ת יעזור לכם וידריך אתכם אל אדני האמת.
יהודה ליב
%letter נא
%H אגרת נא
%break
כבוד ידי"נ [ידידי נפש] הנאמנים. .. ה' עליהם יחי'
%break
באשר שזמן שמחתנו ממשמש ובא, הנני לרמז עליו בע"ה.
%break
כתוב "והיית אך שמח", הדקדוק מורגש שהי"ל והיית שמח. אבל הוא 
הדבר אשר דרשתי בה כמה פעמים, שכל הקושי בעבודתו ית', 
להיותה אצל העובד תמיד בבחינת "שני הפכים בנושא אחד", 
שאחדותו ית', פשוט, 
%break
וצריכה להתלבש בגוף האדם, המורכב מגוף ונשמה, שהם שני 
הפכים.
%break
על כן, בכל ענין רוחני המושג לאדם, מיד נעשה בו ב' צורות הפוכות, 
צורה אחת מצד הגוף. וצורה אחת מצד הנשמה. והאדם אינו מסוגל 
מצד בריאתו לברר את הגוף והנשמה, כמו שני נושאים, אלא הוא 
מורכב בכוח השי"ת לאחד. כלומר, 
%break
לנושא אחד, ולפיכך קשה עליו ההשגה הרוחנית, ממש כמו שני 
הפכים, שאי אפשר להתלבש בנושא אחד. ודומה לעקדת יצחק, 
שהשי"ת אמר לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", והשי"ת אמר לו 
"והעלהו שם לעולה", 
%break
אשר ודאי כלפי השי"ת הוא כמ"ש "אני הוי' לא שניתי", אלא במושג 
המקבל, נעשה ההפכים, ועל כן כתוב "והיית אך שמח", ד"אכין ורקין 
מיעוטין", ושמחת הרגל ודאי לשלמות צריך. אמנם, שניהם כהויתן 
ממש צריכים לבוא במושג המקבל לשמחת הרגל.
%break
וכן כתוב: "מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח", וכן כתוב 
"החרשים שמעו והעורים הביטו לראות" וכדומה יש הרבה, והיינו 
שאמרו ז"ל: "אף אתה עשה אזניך כאפרכסת", כלומר, כמו שלא היה 
כלל בבית דין של שמיעה, 
%break
משפט הבחירה, לברר מי הוא חייב, ומי הוא זכאי וכדומה, כי אלו ואלו 
דברי אלקים חיים. כלומר, בסוד הכתוב, "אני הוי' לא שניתי", שמצדו 
ית' אין כאן, אלא צורה אחת.
%page 751
וזה ענין המצוה "תשבו", כמו תדורו, פירוש, ע"ד שדוד המלך ביקש 
"שבתי בבית הוי' כל ימי חיי לחזות בנועם ה'". כי "בית ה'", זו 
השכינה הקדושה כנודע, בסוד "צדיקים יושבים ועטרותיהם 
בראשיהם". וכשזוכים ביותר, אז הוית לו כמו בית, בקביעות לנצחיות.
%break
והיה ברצון השי"ת לומר לעבדיו, "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי", 
דהיינו, רק בצלו ית' לבד, שה"ס מצוה קלה, מצות סוכה, שהאדם 
יושב בצל פסולת גורן ויקב, שהוא ממש צל השי"ת, ואע"ג [ואף על גב] שהם תרתי 
דסתרי [שנים הסותרים זה את זה],
%break
שהרי בעינים הגשמיים ובידים הגשמיים, אנו רואים וממשמשים 
שהצל מכח פסולת בא. ובאמת הוא השי"ת בכבודו ובעצמו, אלא מצד 
המקבל בהכרח שיתרשמו בו ב' הצורות ההפכיות הללו כנ"ל.
%break
והענין, כי טרם שנברא האדם המורכב, אין כאן שום פסולת, אלא כיון 
שנברא האדם, ונרגש הפסולת והדין, נעשה באבריו המריבה. ע"ד 
שאמרו ז"ל: "התבן והקש והמוץ מדיינים זה עם זה, זה אומר בשבילי 
נזרעה השדה, 
%break
וזה אומר בשבילי נזרעה השדה וכו'. כיון שהגיע זמן הגורן כולם 
יודעים בשביל מי נזרעה השדה". וכל המריבה והדינים הללו נמשכו 
בימים נוראים, כי שלשה ספרים נפתחו מחמתם: צדיקים, רשעים, 
בינונים.
%break
והנה אחר שנתבררו ונתלבנו הזכאים בדין, בסוד החטה, בסגולת יום 
הכפורים, והרשעים לאלתר למיתה "כמוץ אשר תדפנו רוח", כי הכל 
יודעים בשביל מי נזרעה השדה, אז הגיענו המצוה, "צא מדירת קבע 
ושב בדירת ארעי". 
%break
כלומר, כי תדע, כי רק דירת ארעי הוא, וח"ו לא ידח ממנו נדח. וד"ל. 
עד"ש ז"ל: "אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעינך 
כרשע", וז"ס הכתוב "והיית אך שמח", כנ"ל.
%break
ועל כן נקרא חג האסיף זמן שמחתנו, ללמדך שהאדם צריך לשבת 
בצל סוכה בשמחה גדולה, בשוה ממש כמו בבית המלך, ויושבים 
ראשונה במלכות, "תשבו" כעין "תדורו", בלי שום נפקותא [הבדל] כלל 
וכלל.
%break
ועם כל זה ידע שיושב בצל סוכה, דהיינו, פסולת גורן ויקב, אלא 
ש"בצלו חמדתי וישבתי", להיותו שומע דברו "צא מדירת קבע ושב 
בדירת ארעי". ואלו ואלו דברי אלקים חיים. ואז יציאתו הנאה לו 
כביאתו, שזהו דוקא בדיוק הנ"ל, 
%break
"החרשים שמעו והעורים הביטו לראות", דאי לאו הכי, לא הוי [שאם 
לא כך, לא היה] אפילו צל סוכה, ופשוט הוא. כי לא אלינו אותם 
המגששים כעורים קיר, יושבים בצל מצל, דהיינו חשך כפול, שעליהם 
ר"ל נאמר: "יירש הצלצל",
%break
ב"מ, להיות הסכך שלהם ראוי עוד לקבל טומאה, כמו המסכך 
ביתדות, שה"ס חסרי ראש, או בשברי כלים, שיש בהם עוד מבחינת 
הסיגים, כי עוד נמצאים בבחינת התוהו ושבירת הכלים ר"ל.
%break
ובזה תבינו שאין אדם יכול לקיים מצות סוכה, בטרם שזכה למדרגת 
היחוד, הוי' אדני, שה"ס "חמה בנרתיקה" כנודע, וכן אמרו ז"ל להדיא 
[במפורש] כלפי אומות העולם: לעתיד, שמוציא הקב"ה חמה 
מנרתיקה וכל אחד בועט בסוכתו והולך לו, 
%break
ופריך, ישראל נמי [ומקשה, גם ישראל?] וכו', ותירצו "בעוטי לא 
מבעטי [הם לא בועטים]" עש"ה, הרי מפורש שבאם ח"ו אין האדם 
זוכה לסוד חמה בנרתיקה, אי אפשר לו כלל לקיים מצוות סוכה וד"ל, 
וז"ס שהוי' אדני בגי' צ"א, לרמז על "צא מדירת קבע" כנ"ל.
%break
וז"ס "עכבו עמי עוד יום אחד". בסוד סעודה קטנה דעצרת, דהיינו, 
בזכות השמחה השלמה דחג, עד"ה אך שמח, שיקבל שני ההפכים 
בנושא אחד, ולא יבטל ח"ו אחת מפני חברתה, זוכה בסוד יום 
השמיני, שה"ס עכבו עמי עוד יום אחד,
%break
לאותו יום שכתוב עליו: "יום יודע לה', לא יום ולא לילה והיה לעת ערב 
יהיה אור וכו'". פירוש, דיום ה"ס מעשיהם של צדיקים, ולילה ה"ס 
מעשיהם של רשעים, כמ"ש במדרש רבה בראשית בסו"ה "ויאמר 
אלקים יהי אור" וכו', 
%page 752
עדיין איני יודע במאי בחר השי"ת, אם במעשיהם של צדיקים, אם 
במעשיהם של רשעים, כשהוא אומר "ויקרא אלקים לאור יום" וכו', 
ללמדך שבחר במעשיהם של צדיקים, עש"ה.
%break
ועל כן בגמר התיקון, בסוד "לבלתי ידח ממנו נדח", כתוב: "יום יודע 
לה', לא יום ולא לילה", דהיינו, הבחירה הנ"ל, אלא לעת ערב, שהוא 
ענין "הפסולת גורן ויקב" כנ"ל, "יהיה אור", וכל זה בזכות העכבה דיום 
השמיני. וד"ל.
%break
ועל כן נקרא חג העצרת, כלומר, כמו שעוצרין השמן מן הזית, דהיינו, 
אויסקוועשינג בלע"ז, שהוא הוא העיקר... מכל העבדות "דאך" יום, 
ונכתש במכתשת למען כבוד שמו ית', "ואמת מארץ תצמח", "והיה ה' 
למלך על כל הארץ" וכו' כי יהיה כולו לה', 
%break
כי "אך" חלק, חציו מותר וחציו אסור, "חציו לכם, חציו לה'". אולם 
בסוד יום השמיני והעצרת נעשה כולו לה'.
יהודה ליב
%letter נב
%H אגרת נב
%break
כבוד מהר'... נ"י [נרו יאיר]
%break
מכתבך והפתקאות השגתי לנכון: והנה ר' [רב]... נ"י [נרו יאיר] פירש לי את הכתוב 
"דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" וכו'. לכאורה קשה אם 
השי"ת כבר במציאות אצלו, וכבר הוא קרוב, א"כ [אם כן] מה הצורך עוד 
לדרוש ולקרוא לו ית' [יתברך]? ותירץ, 
%break
שהכתוב מדבר לאותם שכבר זכו לקרבת ה' תמיד, מזהיר אותם 
הנביא שאע"פ [שאף על פי] שכבר נדמה אצלם שאין עוד מה לבקש 
ולהשיג, ח"ו [חס ושלום] לחשוב כזה, דהוי [שנמצא] כמקצץ בנטיעות, 
אלא ידרוש עוד ויקרא אל ה' להשגות יותר גדולות וכו' וכו' והדברים כֵּנִים.
%break
אבל אמלא אחריו לפרש זה ע"פ [על פי] דרכנו, דפשוט הוא שכל מי שזכה 
לִמְצִיאוּת חֵן בעיני קונו ית', נמצא שהשי"ת [שהשם יתברך] ממלא לו כל משאלותיו, 
כמנהג האוהבים והידידים שמשלימים חפצם זה לזה, כל אחד לפי יְכֹלְתוֹ, 
וכיון שהאדם הזה זכה לְהֵעָשׂוֹת יְדִיד ה',
%break
בהכרח שמורכב מגוף ונפש א"כ [אם כן] אינו... להם מקום לגלותם לפני 
השי"ת, אבל "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה", ומכ"ש [ומכל שכן] לפני ית' ודאי לא 
שייך דבר מגונה או פשעים, כמ"ש [כמו שכתוב]: "כָּל טִנּוֹפֶת לֹא תְטַנְּפֶךָ אֵשׁ אוֹכְלָה 
אֵשׁ לֹא תִשְׂרְפֶךָ" (עי' [עיין]  בשיר היחוד). 
%break
ע"כ [על כן] מכוח האהבה האמיתית בינו לבין השי"ת, לא יְמַלֵּט שלא יְגַלֶּה 
האדם גם רצונות גופניות לעיניו ית'.
%break
ומובן מעצמו שְׁיָד השי"ת לא תִּקְצָר למלאות כל חפץ אוהבו, הן מה 
שהוא לפי הנימוס, והן מה שאינו לפי הנימוס, כי יכולת ה' בחפצו 
קשורה: אבל לאחר שכבר מִלֵּא השי"ת את חפצו, נמצא האדם בעצמו 
כמו וכדמיון מתחרט על משאלותיו הַיְּתֵרִים,
%break
שהביא לפני השי"ת: ו"גְמִירֵי דְמֵיהָב יהָבֵי (מהשמים) מִישְקָל לָא שָקְילֵי 
[למדנו, מהשמים נותנים, ולא לוקחים]" כי כבר קִדְּשׁוּ השם.
%break
ע"כ נמצא, שהאדם מוכרח לחזור ולתקן המעוות הנזכר, בִּשְׁנָיִם א': 
מה שזלזל בכבוד השי"ת להביא משאלות גופניות לפני המלך. ב': 
שלא נזהר לחבב מתנת מֶלֶךְ מה"מ [מלכי המלכים] הקב"ה [הקדוש ברוך הוא] אם קטן אם גדול.
%break
כי ב' ערכים יש בכל מתנה, ערך א', היא המתנה, אם גדולה היא, או 
קטנה היא, ערך הב', הוא הנותן, אם חשוב הוא, או פחות הוא: כמובן 
שאדם חשוב אפי' [אפילו] נותן דבר קטן, יש למתנה ערך חשוב מאד נעלה, 
לפי מעלתו של הנותן ע"ד [על דרך] שאמרו ז"ל:
%break
... ... ... .. להמצא בהיכל המלך, ומוכרח לצאת החוצה 
להתתקן: וכיון שיוצא החוצה, נמצא אובד כל השגותיו שכבר זכה 
להשיגם, היות שמתנותיו של השי"ת מיוחדים "בְּעוֹלָם שנה נפש". 
%break
שצריך להיות "נפש" נבחר, וב"זמן" נבחר ו"במקום" נבחר, וכיון 
ששינה מקומו, נמצא נשתנים עליו גם "השנה נפש", כנ"ל: ואז נמצא 
האדם במבוכה גדולה.
%break
וע"ז [ועל זה] מזהיר הנביא: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ", פי' [פירוש] לחזור ולהמשיך ולהשיג 
כל עניני הרוחניות שהשיג, כי בענינים הנפשיים מצוי השי"ת לכל, 
וע"ז כתוב: בְּהִמָּצְאו "קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" הם ענינים הגופניים. 
שכבר השיג לְסִבַּת היותו "קָרוֹב" כנ"ל.
%page 753
ומזהיר הנביא שכאן אסור לדרוש ח"ו מפני שֶׁזִילוּתָא דְמָלְכָּא [שזלזול 
במלך] הוא ח"ו לבוא לפניו במשאלות גופניים, אלא מחויב "לִקְרוֹא" לו 
"בַּשֵּׁם הַזֶּה" לבד, פי' [פירוש] בשעה שמציע תפילותיו לפני השי"ת,
%break
מחויב להזכיר רוב טובותיו שעשה עמו מלפנים בְּטוֹב וּמֵטִיב למלאות 
לו דברים גופניים, א"כ אצ"ל [אם כן אין צריך לומר], שימלא לו עכשיו ענינים הנפשיים.
%break
וז"ס דברי חז"ל, באומרת: "השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה". 
והדברים עמוקים. ובדברים האלו מתפרשים לנכון כל המשך 
ההפטרה שְׁ"בֶּן הַנֵּכָר" סובב על ענינים גופניים וְ"הַסָּרִיס" סובב על 
ענינים נפשיים, והמשכילים יבינו.
%break
והנה הפי' [הפירוש] הנ"ל עָמוֹק עָמוֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ: וע"כ [ועל כן] 
אפרש ע"ד [על דרך] ע' [70] פנים לתורה, 
%break
כי הנה כשהאדם מְיָשֶׁב א"ע [את עצמו] ומרגיש מצבו הדל, 
ונתעורר לשוב אל ה', ושופך תפילותיו בגעגועים גדולים להדבק בה', 
הריהו חושב כל התפילות האלה, וכל ההתעוררות הזו, לכוח עצמו, 
%break
ונמצא יושב ומצפה לישועת ה' קטנה או גדולה, ובהאריך הענן ואינו 
רואה שום הסברת פנים ביותר מן השי"ת. נמצא ח"ו נופל ליאוש, 
כי לא יחפוץ בו ה', היות שאחר מספר גדול של הגעגועים האלו, 
לא פנה אליו ולא כלום ח"ו.
%break
וע"כ [ועל כן] אומר הכתוב: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ", כלומר, בשעה שהשי"ת 
ממציא את עצמו אליכם לדרישה, אז בהכרח שתדרשו אותו ג"כ, 
שדרך האיש להקדים, כלומר, שהשי"ת מקדים א"ע [את עצמו] ליתן לכם לב 
לדרוש אותו.
%break
וכשתדע את זה בטח תתחזק מצדך כמה שתוכל לדרוש בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר תָּעֲצוּמוֹת. 
כי המלך קורא אותך.
%break
וכה"א [וכן הוא אומר]: "קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב", כלומר, בשעה שתקראו אל ה' שיקרב 
אתכם אליו ית', תדעו, שכבר קרוב הוא אליכם, דְאִי לָאו הֲכִי [שאם לא 
כך], ודאי שלא הייתם קוראים לו, 
%break
וזה ג"כ [גם כן] שיעור הכתוב "טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה", דהיינו כנ"ל, 
כי אם אתם קוראים אליו ית', הלא כבר פנה אליכם, ליתן לכם ההתעוררות לקרוא אותו.
%break
"עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע", כלומר, ששיעור השמיעה של הקב"ה, 
תלוי ממש בשיעור הגעגועים המתגלים בדיבורי התפילה; ובהרגיש 
האדם געגועים יתרים, ידע בשעת מעשה, שהשי"ת שומע אליו ביותר. 
ומובן מעצמו, שביודע את זה, נמצא מתחזק ביותר בשפיכת לבו,
%break
 כי אין לך זכות גדולה מזו. אשר מַלְכּוֹ של עולם מטה אוזן קשבת אליו; 
ודומה בערך, למה שאמרו חז"ל: "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים", 
כי בתאותו של השי"ת להאדם שיתקרב אצלו, נתעורר כח וגעגועים גדולים בהאדם לִתְּאוֹב להשי"ת, 
%break
כי "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". ונמצא ממש שדיבורי התפילה 
ושמיעת התפילה, עולים ובאים בקנה אחד, עד שיתקבצו לשיעור השלם וקונה 
הכל וכו' וז"ע [וזה עניין] "רוּחַ אֲמְשִיך וְאָיְיתֵי רוּחַ" וכו'.
ושים לבך בדברים האלו שהם יסודות הראשונים בדרכי השי"ת.
%break
הנה כתבת ודרשת שאקבל אותך בתור תלמיד, גם חשדתני, בספק 
שמא אֵינִי מְרוּצֶּה בך. להיות שיש לי כבר די תלמידים. והנה האמת 
אומר לך, שכבד אתה עלי יותר מאחרים, והוא, כיון שאתה מיוחס 
יותר מאחרים. 
%break
ובטח שמעת שהר"ר [שהרב רבי] אלימלך זי"ע [זכותו יגן עלינו] 
לא רצה בשום אופן לקבל תלמידים מיוחסים, והרבה הפצרות ובכיות 
שפך הרב מרופשיץ זי"ע [זכותו יגן עלינו] לפני הר"ר אלימלך, ולא הועיל 
לו עד שֶהוּפָג ממנו כל ריח היחוס, 
%break
ואמר לפניו כלשון הזה: "וָואס בִּין אִיך שִילְדִיג אָז דֵער טָאטֵע מָיְינֵער 
אִיז אָגְרוֹסְיֵער יָחְסָן [מה אני אשם שאבא שלי עם כזה יחוס גדול?]". 
ולאחר שהכיר באמיתיות דבריו אז קִבְּלוֹ.
%break
ואל יהיה לך זה לפלא, כי ע"פ [על פי] דעת בעלי הבתים נראה, אשר היחסן 
קרוב לה' מאיש פשוט, להיותו רואה ומסתכל במעשים הטובים של 
אביו מנעוריו, וְגִרְסָא דְיָנְקֻתָא [גרסת הילדות] נקבע יותר בלב.
%break
אבל הענין, כי בכל תנועה ותנועה בעבודתו ית' נמצאים ב' הפכים 
בנושא אחד, כמו שהארכתי במכתבים הקודמים, שהוא מסבת 
המקבל, להיותו מורכב מגוף ונשמה, שהם הפכים זל"ז [זה לזה], 
%page 754
ע"כ [על כן] עושה בכל השגה קטנה או גדולה ב' מיני צורות הפכים מֵהֲדָדֵי [זה מזה].
%break
והנה ב' כוללים יש בעבודות ה', א: הוא "תְּפִילָּה וּבַקָּשָׁה". ב: הוא 
"שֶׁבַח וְהוֹדָאָה". ומובן מאליו שֶׁשְּׁנַיִם אלו מחויבים להיות על תכלית 
גובהם. והנה להשלמת ענין "הַתְּפִילָּה" מחוייב האדם להרגיש קרבת 
ה' אליו כדבר מחוייב.
%break
כמו אבר המדולדל מהקומה כביכול. כי אז יכול להתמרמר ולשפוך 
לפניו כל לבו.
%break
אבל כנגד זה, לענין "שֶׁבַח וְהוֹדָאָה" על שלמותם, מחויב האדם 
להרגיש קרבת ה' אליו, לדבר נוסף ולהעדפה, כמו דבר שאינו שייך לו 
כלל, כי "מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ, בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ", 
%break
כי אז ודאי יכול ליתן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לשמו הגדול בשלמות, אשר בְּחָרוֹ 
בין כל העומדים עליו לשרת את ה'. וזו עבודה גדולה לאדם המורכב, 
להשתלם בשני הפכים האלו שיהיו נקבעים בלבו לנצחיות בבת אחת. 
%break
והנה בחי' הב' הנ"ל [בחינה השנייה הנזכרת למעלה], להרגיש את עצמו 
שפל וּרְחוֹק וטובת ה' לבחי' [לבחינת] העדפה. הוא מושג יותר כבד מאד 
לאין ערוך מן המושג הא' הנ"ל. 
%break
וע"פ רוב כל הנדחים ח"ו [חס ושלום] נכשלים רק במושג הב' ודו"ק היטב. ובזה 
תדע, אשר הַיַּחֲסָן הוא רחוק יותר ממושג הב', מהאיש הפשוט, 
בהיותו מרגיש טובת ה' עליו במחוייב, ודו"ק כי אמת הוא.
%break
ועכ"ז [ועם כל זה] החשד הזה אין בי ח"ו, כי כבר שִׁעְבַּדְתִּי א"ע 
[את עצמי] להשי"ת לעבוד לפניו בכל אשר אמצא, אין עבודה כבדה 
בעולם שיבצר ממני למען כבוד שמו ית', ואדרבה אני אוהב תמיד, 
וּמְהָדֵר אני אחר יגיעות גדולות לנ"ר [לנחת רוח] לו ית' [יתברך],
%break
והראיה שבחרתי מקום עבודתי בא"י [בארץ ישראל] ששם שליטת 
הס"ם ביותר כנודע, ולא עוד אלא בירושלים, אשר אפי' [אפילו] האר"י 
הקדוש זי"ע [זכותו יגן עלינו] פחד מלפתוח בירושלים את בית מדרשו כנודע
%break
... וכן אספתי ג"כ המיוחסים מירושלים לבית מדרשי.. .. ומכ"ז [ומכל זה]
תוכל לדעת שאין אני בורח מעבודה, אלא הכל תלוי בך לבדך! וזכור זה תמיד.
%break
הנה הזמן קצר מאד שמחת יו"ט [יום טוב] ממשמש ובא, לא אוכל להאריך לך 
בזה. ואם תאמין לי תזכה ג"כ [גם כן] לעמוד על סוף דעתי...
יהודה ליב
%letter נג
%H אגרת נג
%break
כבוד ידי"נ [ידיד נפש] מוהר"ר. .. נ"י [נרו יאיר] לעד ולנצח.
%break
אמנם כן, הסיבותם לי עבודה רבה בענין הפירוד והשנאה אשר נזרע 
וגדל ביניכם, בשיעור אשר לא שערתי מראש, כי כל אחד מהתלמידים 
שיחי' נצח,
%break
הוא כמו אבר שלי עצמי, והנה אין שלום בעצמי מפני חטאתי, וע"כ, 
אני מוכרח להתחיל ולזכך את עצמי, כמו תינוק שנולד, עד שאזכה 
לעשות שלום בין התלמידים שיחי' נצח.
%break
והאמת אכתוב לכם כי קויתי בטרם נסיעתי מביתי, אשר כל הגדיים 
שהנחתי אזכה בשובי לביתי לראות אותם תיישים, אשר ע"כ לקחתי 
על עצמי, כולי האי טלטולא דגברא [כל אלה טלטולי הגבר], וטרדות 
עצומות, אשר מעודי לא טעמתי אותם,
%break
גם אפס קציהם. ובגלל הדבר הזה זכיתי באמת לישועה גדולה 
ונפלאה בעד כולכם, ונפתחו שערי שמים עלינו בעז"ה.
%break
אולם הפירוד והשנאה, שאין להם שום שורש, זולת בקליפות ושמרי 
הקליפות המה הי' בעכרנו ועשו הפרעות על דרכינו כי דרך שם מצאו 
הקליפות מקום להתגנב בגופות, ולעקם את הצינורות הקדושים.
%break
למותר לפרש לכם גודל הגעגועים והצער, אשר הסבותם לי בדבר 
הזה. אודה ולא אבוש, שעד עתה לא הבנתי את נ"ע ענין האר"י ז"ל, 
אשר הצטער כל כך מסיבת המחלוקת שנעשה בין החבריא שלו עד 
נכ"י ח"י. עתה ראיתי "כי אין חכם כבעל הנסיון" וד"ל.
%break
אמנם אקוה לתקן הכל בעזה"י בשובי לביתי עצהיו"ט.
הנביא שואל ומשיב "ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת 
חסד והצנע לכת עם אלוקיך", והדברים עמוקים מאד מי ימצאם.
%page 755
והענין שאיתא [שמובא] בזוהר: "ג' עלמין לו לקב"ה וכו' וז"ס קדוש 
קדוש קדוש, דסובב על ג' עלמין הנ"ל אשר בכל אחד ואחד מלא כל 
הארץ כבודו", פי' עד"ה: "צדק ומשפט מכון כסאך" וכתוב "פתחו לי 
שערי צדק", ונודע שצדק הוא נעשה לך אלהות,
%break
כמו דבר אלקות וד"ל וכו'.
יהודה ליב
%letter נד
%H אגרת נד
%break
לידי"נ [ידיד נפש] מה"ר. .. נ"י [נרו יאיר] 
%break
היום קבלתי מכתבך, עם כל הני הרפתקאי דעדו עלוך [כל 
ההרפתקאות האלו שקרו לך], ומה שכתבת מליל ד' ויחי: "אשר אם 
היה האור מקיף לכל גופך אז כבר היית מוצל מכל מלחמותיך". עכ"ל.
%break
הנה לפי זה נראה, שעדיין לא נבלע באבריך, את אשר אמרתי לך 
בטרם נסיעתך. "כי אין ישועה אחרת זולת השגת התורה, ואשר כל 
מרכבת הס"א, אינו אלא להשטות האדם בענינים אחרים, בכדי למנוע 
הימנו האמת הזה", שה"ע גלות מצרים בחומר ובלבנים וכו', 
%break
והתפארות מלכם: "לי יאורי ואני עשיתני".
%break
וראה מש"כ בפרשה זו: "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את 
העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", פי', שהשי"ת 
ברצונו לאמת לו את המעמד הקדוש שזכה אז, (כמו שמפורש 
בכתובים) האמית לו "באות הזה", 
%break
ששוב יזכה בלי ספק "לקבלת התורה באותו המקום" עש"ה. והבן זה 
היטב, שאפי' למשה שהי' פני השי"ת מתגלה אליו בתכלית הבהירות, 
עד כי ירא מהביט אל האלקים מ"מ היה צריך להבטחת התורה, דאי 
לאו הכי [שאם לא כך], ודאי לא היה השי"ת הבט אותו, והבן זה.
%break
וז"ש "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" וכו'. פי', "בקשו את ה' 
בהמצאו", דהיינו, במקום שנמצא, ולא תכשלו בהס"א, המטה תמיד 
את האדם לבקשהו ית', במקום שלא נמצא. ונמצא מפזרת יגיעתו של 
אדם לריק ולבטלה, וע"כ מזהיר הנביא "דרשו ה' בהמצאו".
%break
דהיינו, במקום תורה, ולא במקום שאין שם תורה, כי לא נמצא כלל 
וכלל שמה.
%break
ואומר עוד "קראוהו בהיותו קרוב" פי', בו בשעה שהשי"ת מאיר פניו 
עליכם, היא העת לקרוא אותו, כלומר, להגות ולעיין ברזי ובטעמי 
תורה שהיא הקריאה. כנ"ל, אולי יתעשת ה' ויפתח לבו של אדם 
לזכות בברכת התורה. והבן זה מאד ומאד. 
%break
כי ז"ס "קב"ה אורייתא וישראל חד הוא", ובזה תוכל להתבונן גם בענין 
הצורך שהיה לו להשי"ת תיכף במעמד הנבואה הראשונה למשה רבנו 
ע"ה, להבטיחהו נאמנה באות הזה של קבלת התורה כנ"ל דו"ק 
ותשכח [התבונן היטב ותמצא].
%break
וזה שיעור הכתוב: "מי יעלה בהר ה', ומי יקום במקום קודשו. נקי 
כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי, ולא נשבע למרמה" וכו'.
%break
איתא [מובא] אשר בטרם יציאת האדם ממעי אמו משביעין אותו: 
"אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע" 
והענין צריך פירוש: כי כבר אמרו ז"ל: "ואל תהי רשע בפני עצמך", 
ומכל שכן כל העולם עדיו שצדיק הוא,
%break
יחזיק את עצמו לרשע, אתמהא, ועוד צריך להבין הלשון "היה בעיניך 
כרשע", שמשמע, אבל בלבו יוכל לידע האמת שהוא צדיק.
והענין שיש ב' עבודות: א' בלבא, ב' במוחא. כלומר, להפך הכלי קבלה 
שבשניהם ע"מ להשפיע כנודע.
%break
והנה בעת וברגע שאדם מטהר הכלי קבלה דבחי' ליבא, תיכף ראוי 
לאורו ית', ההולך ושופע תמיד ואינו נפסק. ואור זה נקרא נפש, ע"ש 
גילוי הנפישה בכל האברים.
%break
וז"ש הכתוב: "מי יעלה בהר ה' ומי יקום וכו'", פי' שיהיה לו קומה 
לנצחיות, ולא יחזור ויפול. והיינו דוקא "אשר לא נשא לשוא נפשי", 
כלומר, אחר שפנה אליו השי"ת, וקרבהו מעט, צריך מאד להתחזק, 
ולקחת את האור הזה,
%page 756
לעיון התורה, למצוא רזיה ולהרבות הכרתו בהשי"ת, אשר ה"ס 
הגבהת עיינין דשכינתא קדישא, עד"ש "כלה שעיניה יפות אין כל גופה 
צריך בדיקה", ואם האדם אינו שם לבו להגביה העיינין. נמצא שנושא 
אור הנפש לשוא בלא תועלת. ועוד גרוע מזה, "נשבע למרמה".
%break
כי בעת הלידה השביעו אותו "ואפילו כל העולם כולו אומרים לו צדיק 
אתה", פי', אפילו יזכה לאור הנפש אשר כל אברים וגידין דעולם קטן 
שלו, מרגישין שצדיק גמור הוא, ומוטל בגן עדן, מ"מ לא יתן שום אמון 
בזה, בטרם שמגביה עיינין דקדושה.
%break
וז"ס "מי יעלה" "ומי יקום", היינו דוקא "נקי כפים", כלומר, שזכה 
לנקות ב' בחינות קבלה שלו, דמוחא, ודליבא "ובר לבב" היינו שזכה 
להשיג טעמי תורה וכל סודותיה כמ"ש "וידעת היום והשבות אל 
לבבך, כי ה' הוא האלקים וכו' אין עוד", 
%break
"אשר לא נשא לשוא נפשי". כלומר, שהבין איך לעבוד ולשמש באור 
הנפש שהאיר לו השי"ת.
%break
"ולא נשבע למרמה". אלא הגביה העיינין כנ"ל; ודו"ק היטב בכל 
האמור פה כי היא העצה הישרה האמיתית שלא להלכד בעצת הס"א 
ההולכת ומשטת תמיד לדרוש ה' במקום שלא נמצא. כנ"ל. וע"כ צריך 
בכל יום להזכיר את עצמו בזה. וד"ל.
%break
ומה אעשה לך אם לא תחשיב את דברי כראוי. ועל כן אתה מפזר 
כוחות בחנם, והלואי תשמע אותי מעכשיו, כי דברי תמיד בלא תוסיף 
ולא תגרע, וע"כ עדיין עומדים ומחכים אחר לב שומע ומי יתן!
%break
והנה דברי אלו נאמרים בעתם כי עבודה המדויקת הנזכרת, מסוגלת 
ביותר בימים אלו שנקראים בספרים תקון "שובבי"ם ת"ת".
%break
ואגלה לך ענין זה, כי בספרים נמצא אך רמזים בלתי מובנים כלל 
ועיקר לההמון, אמנם סימנו "שובבי"ם ת"ת", "ת"ת ר"ת תלמוד תורה, 
ואין תקון אחר זולת "ת"ת". ו"מאן דלא ידע ציוויה דמארי" וכו'.
%break
והענין ע"ד הנ"ל, כי אור העליון המתקרב אל האדם להטותו לתחיה 
נק' נפש, ע"ש קבלת בחי' נפישה באברים כל חד לשיעורו בעתו, אבל 
אין לו זכות קיום כלל בלי רוח, דהיינו השגת התורה כנ"ל.
%break
וע"כ נקרא אדם זה "שובב", כמו נער קטן הנותן שתי ידיו בשק מלא 
דינרין, ומפזז ומכרכר, ואינו יודע מה לעשות בדינרין הללו, כי אינו 
יודע בצורתא דזוזי [בצורת הזוזים], ובטוב מקח וממכר. ונמצא מי 
שנותן מתנה שק דינרין לנער קטן,
%break
אינו עושה לו בזה טובה, אלא אדרבה הוא משובב ומשגע אותו 
ביותר, וזה שיעור הכתוב "נפשי ישובב", וכו'. כלומר, באם השי"ת אינו 
נותן הרוח, אלא נפש לבד, נמצא שהוא משובב ומשגע אותו, אבל 
"מתוך שלא לשמה בא לשמה", 
%break
כנודע, והיינו, דקמסיים "למען שמו" פירוש, שמתוך זה יזכה לשמה. 
והבן. וזה שאמר "שובו בנים שובבים" וכו', היינו, אותם שעוד לא זכו 
לרוח. שה"ע השגת התורה כנ"ל, וכמו שדברתי אתך טרם נסיעתך, 
שהוא ענין קליפת פרעה מלך מצרים,
%break
שהיתה קליפה קשה כזו, ששום עבד לא היה יכול לברוח ממצרים 
מפני האורות שהי' ברשותם ליתן לכל אלה שנפלו ברשותם, עד שלא 
היה יכול לפרוש מהם. בסו"ה. 
%break
"לי יאורי ואני עשיתני", כמו שפרשתי לך בעודך פה.. .. אשר ע"כ 
בפרשת שמות, מתחיל השעבוד מגלות מצרים ומסתיים לא לפני 
פרשת יתרו בקבלת התורה. 
%break
בסו"ה "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים 
תעבדון את האלקים על ההר הזה" כמו שפירשתי לעיל.
%break
ולפיכך מסוגל מאד לכל אדם הרוצה להשלים את החפץ הנדרש 
הימנו, שבאלו הסדרות "שובבי"ם תרומה תצוה" יפשפש במעשיו 
ויתקן דרכיו לקבלת התורה.. .. וכל נצוצי אור נפשו שנשבו בקליפת 
מצרים, יקבץ אותם למקום תורה ובגעגועים ובכסופים גדולים. 
%break
ובלימוד בשכל החיצוני על דרך "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך 
עשה", כנודע, עד שנזכה שיפתח לבנו בתורתו ובעמקי סודותיו ונזכה 
לקבלת התורה כמפורש בפרשת יתרו, והמשך הסדרות משפטים 
תרומה תצוה ה"ע שמורה מעשיית העגל ושבירת הלוחות.
%page 757
והנה בספרים מרומז תקון שובבי"ם על ענין הוצאת שז"ל הנקרא קרי 
כל, אמנם הוא ענין אחד: ע"ד שפירשתי, שמי שלא טיהר את הכלי 
קבלה דבחי' לבא, בהכרח שגם כלי קבלה דמוחא מטונפים הם, 
ואמונתו פגומה, כי לא יכול להאמין מה שאין עיניו רואות וכו'.
%break
עד"ז ממש, מי שכלי קבלה דלבא מטונפים, בהכרח שמהרהר איזה 
פעם ביום, יבוא לידי קרי בלילה.
%break
גם יחד עם זה ממש, בהכרח שיבוא לו מחשבה של מינות ח"ו הנק' 
"חמת קרי" כי כלי קבלה דלבא, וכלי קבלה דמוחא עולים ממש בקנה 
אחד, שאז "צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו", ונמצא כל אורות 
שקבל נופלים ברשת הס"א ודו"ק בזה! כי קצרתי, 
%break
וכ"ז נמשך ר"ל עד שזוכים להמשיך רוח עם הנפש היינו קבלת 
התורה.
%break
לא אוכל להמשיך בזה עוד וכבר בא העת שתקח דברי אל לבך אולי 
יתעשת ה' לנו ויערה עלינו רוח ממרום עד אשר חפץ ה' בידך נצליח...
יהודה ליב
%letter נה
%H אגרת נה
%break
כבוד היקר לי מכל. .. שליט"א 
%break
הן היום השגתי מכתבך עם בְּשׂוֹרַת הבנים, יתן ה' הברכה במז"ט 
[בְּמזל טוב] ובשם טוב בקרב ישראל. בדרך כלל מצאתי במכתב הזה 
שעה אחת של קורת רוח. 
%break
הגם שלא מנעת גם מכאן את הַחֵיק הגופני מליטול חלק בראש, עם-
כל-זה הנקודה אמנם רַבָּה על הַכְּתַב, כמו שכתבת בעצמך.
%break
ומה שכתבת שֶׁאֲנָכִי בכעס, או בדאגה עליך, על שלא כתבת לי כלום, 
זה שנתים ימים, כי כן אתה מרגיש. הנני להשיבך: כי הגם שהרגשה 
זו איננה מאכזבת מִכְּלָלָה, אולם מאוכזבת היא בצורתה, כי גלוי וידוע 
לפני השי"ת, שלא יִקְרֵנִי ח"ו [חס ושלום] שום טוב ורע מִמַּשִּׂיגֵי הגוף, 
%break
וכמאז כן עתה, אני עומד באחת, "וַוי לְהַאי שׁוּפְרָא דְבָלֵי בְּהַאי עַפְרָא 
[אוי ליופי זה שבלה בעפר זה]", ומכאן כֹּל שְׂשׂוֹנִי וכל יְגוֹנִי.
%break
ואחר ההקדמה הזאת, אבוא למלא דרישתך, שכתבת לי בזה הלשון: 
"אבקשך מאד שתכתוב לי איזה מִלִּין חַדְתִּין דְּאוֹרַיְיתָא [דברי תורה חדשים]".
%break
יש לנו להתבונן מאד בדברי חז"ל, שכל דבריהם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ. והנה 
אמרו: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי 
העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". 
%break
אשר לכאורה רֵישָׁא וְסֵיפָא [התחלה וסוף] סותרים זה את זה, כי 
לאחר שהחליטו, ששעה אחת של עולם הבא יפה מכל חיי העולם 
הזה, ואם כן ודאי שהכוונה על החיים הרוחניים שבעולם הזה. דהיינו, 
"תשובה ומעשים טובים". 
%break
כי אין ח"ו [חס ושלום] לחשוד שהמשנה מדברת מחיים של תענוג 
המדומה, הנוהג אצל רשעים, שׁוֹטִים וְגַּסֵי רוּחַ.
%break
כי כבר הורו לנו חז"ל: ש"רשעים בחייהן קרויין מתים". כלומר, שאותה 
הצורה של חיים, אשר הרשע יכול להדמות אליה, הרי הצורה הזו 
המות בעצמו. דהיינו, הַהֳפְכִי מהחיים והאושר, באופן שהמיתה 
המובנת אצל הַרָשָׁע בְּהָהֶעְדֵּר של התענוג המדומה, הרי זה מובן של שקר. 
%break
כי העדר תענוג גופני, אינו הָפְכִי מהחיים, שיהיה ראוי להגדיר בשם 
מיתה. אלא אך ורק הַיֵשׁוּת של תענוגים הגופניים, שהרשעים מקבלים 
וְשָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים, הן הם, אשר נארגים אליהם למחיצה של ברזל, 
ומפרידם מחיי החיים, ונשקעים בְּעַלְמָא דְמוּתָא [בעולם הַמָּוֶת]. 
%break
כמו"ש [כמו שכתוב]: "הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המוות".
ולפי זה גלוי בְּבִטְחָה שדברי המשנה: "חיי העולם הזה", מורים על 
חיים רוחניים שבעולם הזה, כי לשון חכמים מַרְפֵּא, ולא ידברו כזב ח"ו.
%page 758
ועל זה אמרו, שֶׁשָׁעָה אחת של קורת רוח בעולם הזה יפה ממנו. 
ואם-כן איך הוסיפו לומר ששעה אחת של תשובה ומעשים טובים 
בעולם הזה יפה מכל חיי העולם הבא? ואין לדחוק לחלק שענין 
תשובה ומעשים טובים, הוא דבר של הַטִרְחָא וסבלנות. 
%break
אשר על כן עומד נבדל מחיי העולם הזה, ועל-כן אמרו בתחילה, 
ששעה אחת של קורת רוח של עולם הזה יפה הימנו.
%break
אמנם, הַטִרְחָא והיגיעה הריקנית מתענוג, הוא משובח מהתענוג 
הרוחני שבעולם הזה, שעולה עוד יותר מכל חיי העולם הבא. אולם 
דברים כאלו אינם מתקבלים רק בין קטני הדעת. ולא יבואו לעולם על 
שולחנם של חכמים. 
%break
כי כבר הגדירו לנו חז"ל בזוהר הקדוש: "אַשֶׁר בַּאֲתַר דְּאִית טִרְחוּתָא", 
תַּמָּן אִית ס"א, בְּגִין דְס"א אִיהוּ בִּגְּרִיעוּ ["אשר במקום שיש טרחה", שם יש 
ס"א, משום שהס"א בחסרון], וכן כל הכרוכים אחריה, 
%break
מה שאין כן הקדושה, תַּמָן אִית שְׁלִימוּ, וכל עובדין דקדושה איהו 
בשלימא [שם יש שלימות, וכל מעשי הקדושה הם בשלמות], בלי 
טִרְחָא רק בתענוגים ואושר". עש"ה [עיין שם היטב].
%break
בטרם נחדור לעומק דבריהם ז"ל, אֶגְדוֹר לך היטב פירוש המילות 
האלו: עולם הזה ועולם הבא בדברי חז"ל: והוא כמו שמובא בזוהר 
בשם ספר הבהיר, דְשאלו לר' [לְרָבִּי] רחימאי, מאי עולם הבא, ומאי 
לעתיד לבוא? והשיב להם: "בְּעַלְמָא דְּאָתִּי וּבָא [עולם הבא]". 
%break
כלומר, שהשפע עומד לבוא לפנינו. ע"ש [עיין שם].
%break
והנך רואה היטב ההפרש וְהַגֶּדֶר, בין עולם הזה לעולם הבא. אשר 
ענין הזה, הוא המושג לנו "בְּהֹוֶה", או שכבר השגנו "בְּיִהְיֶה" מה שאין 
כן ענין עולם הבא, שאותה עדיין לא השגנו כאן עכשיו "בְּהֹוֶה", אלא 
שראוי לבוא לנו "בְּיִהְיֶה". דהיינו, לאחר זמן. 
%break
אבל שניהם מדברים במה שאדם משיג ומקבל בעולם הזה, כי המובן 
של שכר הנשמה המקווה בעתיד, מובא בזוהר הנ"ל - שהיא מוגדרת 
אך ורק במלה "לֶעָתִיד לָבוֹא". 
%break
כלומר, שבטרם התיקון אין בני אדם שבעולם הזה, מוכשרים כלל 
לקבלו, אלא הנשמות המופשטות מגוף, או לאחר גמר התיקון, שאז 
עולם הזה יִתְעָלֶה בְּמַעֲלָה גדולה של עולם האצילות, ואין עתה להאריך בזה.
%break
אִיתָא [מובא]: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קרבנו 
המקום לעבודתו תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם" וכו'. וצריכים להבין רצונו של בעל 
ההגדה, ביחס הזה של "תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם", להזכיר לנו במובחר 
הזמנים, זמן חרותנו?
%break
אולם אנו מוצאים כזה גם בתורה הקדושה, שכתוב: "וַיָּמָת תֶּרַח 
בְּחָרָן". "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וכו'". 
%break
כי הנה הסמיכות הזו מפליאה וּמַתְמִיהָ, אשר התגלות ה' בראשונה 
לאב הראשון, שהוא השורש והגרעין של כלל ישראל, וכל התיקון 
שהוא כולל כל השפע והאושר המקווה שיתגלה לנו, ושפע בעולמות 
לכל הצדיקים והנביאים מראש ועד סוף.
%break
כי כן חוק הקדושה והרוחניות, אשר השורש כולל בעצמו כל 
הצאצאים, אשר באים ומתגלים בסבתו, כמ"ש ז"ל על אדם הראשון 
שהיה כולל לכל הנשמות שיבואו בעולם. 
%break
וכן הבכור, כולל לכל הבנים הנולדים אחריו כנודע בספרים. ואם כן 
היה צריך לכאורה להפסיק בכמה כתובים בין שמו של תֶרַח, להתגלות 
הראשון של אברהם, שהוא שורש הכל, כאמור.
%break
וצריך אני להסביר כאן ענין עבודה זרה בשורשה. והוא ע"ד [על דרך] 
שֶׁאִיתָא [שמובא] בספרים, על הפסוק: "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר", אשר 
המובן הוא, שהשי"ת, לא יהיה אצלך כמו זָר. 
%break
כלומר, כי העבודה לאדם זָר הוא של טוֹרֵחַ, ועל כן הוא ע"ז [עבודה 
זרה]. אלא עבדות השי"ת צריכה להיות באהבה ובשמחה, ואז מקומה 
בקדושה, ולא זולת.
%break
וכמו כן איתא [מובא] בשם הבעש"ט [הבעל שם טוב] ז"ל: "לֹא יִהְיֶה 
לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי", כי המאמין שיש כוחות אחרים (על פני) 
זולת כח השי"ת, המכונה "אלקים", הרי זה עובד ע"ז [עבודה זרה], והדבר עמוק. 
%break
והוא משום שְׁהַעובד ה' אינו צריך לשום שינוי במערכה הגשמית, 
להיותה מסודרת בעין טובה (ויפה) ונפלאה. כמ"ש בשיר היחוד: "מִכָּל 
חֶפְצְךָ לֹא שָׁכַחְתָּ, וְדָבָר אֶחָד לֹא חָסַרְתָּ. לֹא הֶחְסַרְתָּ וְלֹא הֶעְדַּפְתָּ וְדָבָר רֵיק בָּם לֹא פָעָלְתָּ".
%page 759
והמערכה הגשמית מסודרת באופן כזה: שֶׁכֹּל בני העולם יתחברו 
ויוכשרו לעבודתו ית', כמ"ש: "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ". וז"ש [וזה שכתוב]: 
"לא היה שמחה לפניו כיום שנברא בו שמים וארץ". וכן מקרא כתוב: 
"וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". 
%break
אמנם מסודרת באופן הראוי לעבודה כזו, שמוכשרת לשכר הנפלא, 
אשר "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ". והוא ענין העבודה ושכר, המסודר 
לנו לעינינו בעולם הזה, בגשמיות.
%break
וכאן אנו רואים שכל תשלום שכר, הוא לפי צער המושג לעובד בשעת 
העבודה. אבל המושג של היגיעה ויסורים המתגלים בשעת העבודה, 
נערכים ונמדדים בשיעור הרחקת התשלומים. 
%break
משעת היגיעה, כי טבעי הוא, שהתשלומים מכבים ועוקרים היסורים 
של היגיעה משורשה. כלומר, שאינה מושגת לצער, לא מינה ולא מקצתה.
%break
והגע בעצמך, אם אתה מחליף פרה בחמור, הרי מושג לך הקורת רוח 
שאתה משיג בחמור, בְּשָׁוֶה בכל רחבה והקיפה אל הפרה, ועל כל 
פנים לא פחות הִימֶנָה. כי אלולא כן לא היית מחליף אותה בחמור. 
%break
וגם הַפּוֹעֵל, לולא בעל הבית היה נותן לו תשלומים ותמורה כזאת, 
אשר מעמידו בקורת רוח, לא פחות על-כל-פנים מבטרם עבודתו. הנה 
ודאי, שלא החליף עמו עבודתו בשכרו. 
%break
כי ודאי שֶׁכָּוָנַת הפועל להרויח ולקבל נָיְיחַא דְרוּחַא [נחת רוח] בסבת 
החליפים, ולא להרבות עוד איזה עצב על עצביו, והוא דבר פשוט ומובן לכל.
%break
ואמת שיש כאן פרטים יוצאים מהכלל, אבל הכוונה על רוב העולם. כי 
מחיר היגיעה לאמיתה, הנה מתאמתת רק ברוב בני העולם, ולא בפרטים.
%break
והנה אחר כל האמור לעיל הרי שחוש מכחיש כי סוף סוף, נדמה כי 
הגוף לא יעשה חשבונות שִׂכְלִיוֹת, והוא מרגיש כְּחוֹב פחות או יותר 
בשעת העבודה, ואין ענין תשלומים מכבה כלל, אֵשׁ הכאב של היגיעה לשעתו.
%break
אבל באמת החשבון צודק, כי הגוף אינו מתענג ומצטער מן הַיִהְיֶה, 
אלא מן הַהֹוֶה. 
%break
ולפיכך אם בעל הבית היה עומד עליו ומשלם לפועל את תשלומיו, 
בַּהֹוֶה, כלומר, לרגעיו, בעד כל הֶרְגֵשׁ הוא (הווי) יתן לו פרוטה, בטוח 
הדבר שלא היה מרגיש כלל את יגיעתו, מפני שהתשלומים היו מכבים 
את הכאב, והיו עוקרים אותו משורשו.
%break
אולם בעל הבית לא יעשה כן, אלא משלם לו תשלומיו והחליפין בסוף 
עבודתו. אחר יום, או שבוע, או חודש. ועל-כן הגוף הבהמי שאינו 
מתענג ומצטער מהעתיד הוא יכאב וידאג, משום שהוא באמת מפסיד 
כל טִרְחָתוֹ להרגשה הבהמית.
%break
היוצא מדברנו שהגוף המקבל את התשלומים לא עבד כלום, והגוף 
שעבד לא קיבל כלום תמורתו, דע"כ [דְעַל כֵּן] הוא בפירודא, שאינו 
נהנה רק מרגע הַהֹוֶה וְהֶרְגֵשׁ העתיד, נרגש לו כגוף זר. והבן זה מאד.
%break
בוא וראה, הסוחר בעל החנות, אשר הוא באמת מקבל שכרו בַּהֹוֶה, 
דהיינו, בעד כל רגע ורגע, שטורח וסובל בעת שימושו את הקונים, 
הריהו באמת אינו מרגיש כלל בְּטִרְחָתוֹ, 
%break
אלא אדרבה הוא שש ושמח בשעת הפדיון, והיגיעה הכרוכה עם 
הפדיון, נעקרת אצלו משורשה, ואינו דומה לפועל שמקבל שכרו 
בערב, שהוא בעצב ובצער בשעת עבודתו.
%break
וזה שאמרתי: אשר כל מושג של כאב ויסורים שישנו במציאות, הוא 
אך ורק בהרחקת התשלומים משעת העבודה. גם אם תעיין יותר, 
תמצא אשר כריחוק הזמן ביניהם, כן יתרבה הכאב של העבודה, 
וממש כמו שתי טפות של מים שוים זה לזה.
%break
ועם האמור מובן הגדר של ב' השמות, "צַדִּיק" וְ"רָשָׁע", כי האדם אינו 
הולך בטל בעולם הזה, ובהכרח בכל רגע יש לו איזה הרגשה בסבת 
מציאותו בעולם, או לברכה, או לקללה ח"ו [חס ושלום]. כלומר, שענין 
הברכה שאנו מצווים לברך את הבורא ית', הוא ענין הנעשה מאליו. 
%break
כמו שהעשיר הנותן מתנה הֲגוּנָה לעני, הוא יודע בבטחה, שהעני 
מברך אותו על זה, ואינו צריך להטות אליו אָזְנוֹ למה שמוציא מפיו. וכן 
להפך אם אדם מכה ומקלל את חברו, הוא יודע בבטחה שחברו מקלל 
אותו, ואינו צריך לתת דעתו על זה.
%page 760
ועל דרך זה ממש, אם האדם נהנה ממציאותו בעולמו של השי"ת, הרי 
באותו הזמן נמצא מברך לבוראו, שברא אותו להנותו, וכמעט שאינו 
צריך להוציא בפיו, כנ"ל. ולהפך ח"ו, אם האדם מרגיש איזה כאב, 
בזמן מציאותו בעולמו של השי"ת, הרי באותו הזמן, עושה להפך ח"ו, כנ"ל.
%break
ואף-על-פי, שאינו מוציא דבר מגונה מפיו, מכל-מקום ההרגשה היא 
השולטת, וזהו השם: "רשע". כי בשעה שמשיג איזה כאב, בהכרח 
הוא, שמרשיע ח"ו וכו'. כי התרעומת מתבטאת בהרגשה עצמה, 
ואינה צריכה להתגלות ברבים.
%break
והגם שמוציא מפיו איזה ברכה, הרי זה דומה לחנופה ח"ו בדומה 
לבעל-הבית המכה את עבדו, והעבד אומר לו, אני נהנה מאד 
מהמכות, אני שש ושמח בכל לבי. על-זה נאמר: "דוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן".
%break
ועל-פי הדברים האלו, תבין גם הגדר של השם: "צַדִּיק", שהכוונה היא 
על אדם השרוי בעולמו של הקב"ה, ועם כל זה הולך ומקבל תמיד 
הרגשות טובות ונעימות, והוא שָׁרוּי בתענוג בתמידיות. 
%break
אשר ע"כ [על כן] נמצא תמיד מברך את השי"ת, שבוראו להמציא לו 
עולם טוב ומשמח כזה. וגם הוא, ודאי אינו צריך להוציא הדברים 
במוצאות הלשון דוקא, כי ההרגשות בעצמם המה הברכות שהוא 
הולך ומברך את השי"ת. 
%break
כמוסבר במשל הנ"ל. וע"כ נקרא "צַדִּיק". שמצדיק את הבריאה 
ומרגישה כְּמוֹת שהיא באמת. כמ"ש [כמו שכתוב]: "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת 
כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". וז"ש [וזה שכתוב]: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה". 
%break
והוא בא ללמדנו כוחו של הצדיק, כי לכאורה הוא דבר בלתי מובן 
לאיש פשוט, כי איך אפשר שימצא אדם בעולם הזה, ויהיה נפלט 
מכאב ויסורים; ועוד יותר פליאה, שיהיה הולך ושורה בתענוג תמידי, 
שלכאורה הוא נגד החוש!
%break
אבל עם האמור תבין, שכל ענין המושג של יגיעה וכאב שישנו 
במציאות, הוא מצוי רק בבחינת ההרחקה של התשלומים מן העבודה, 
אשר על-כן, אף-על-פי, שיש בערכם של התשלומים לכבות את 
היסורים, ולעקור אותם מעיקרם. 
%break
מכל-מקום אינם פועלים עליו בשעת העבודה, ויש לו זמן להרגיש 
אותם כנ"ל בארוכה. וכמשל בעל החנות. - אשר כאב טִרְחָתוֹ נעקר 
לגמרי, והביט על מקומם ואינם כלל בשעת הפדיון ושימוש הקונים. 
%break
מהסיבה שהשכר והיגיעה באים כאחד, ואין ביניהם רֶוַח של זמן 
שיתגלה הכאב של הַטִרְחָה. והבן היטב.
%break
ובזה תבין בפשיטות דברי הזוהר: "אַשֶׁר בְּאַתַּר דְאִית טִרְחוּתָא תַּמָן 
אִית סטרא אחרא, בְּגִין דְס"א אִיהוּ בִּגְרִיעוּ, וְכָל עוֹבָדִין דִּילֵהּ הוּא 
בִּגְּרִיעוּ [במקום שיש טרחה, שם נמצא הסטרא אחרא, משום שהיא 
בחסרון, וכל המעשים שלה בחיסרון]" וכו' ע"ש [עיין שם]. 
%break
והוא כי מי שזכה לאמונה שלמה, הרי הַיִּהְיֶה מְשמש אצלו בַּהֹוֶה 
ממש, דְּאִי לָאו הָכֵי [שאם לא כך], לא נקראת שלמה. עד"מ [על דרך 
משל]: - אם אדם נאמן מבטיח לי דְבַר מה, הרי אני כאלו קבלתי 
הדבר בידי, 
%break
ואם אמנם חסר מהרגשתי איזה שיעור, כלומר, שאני מרגיש שהיה 
נעים לי יותר אם הייתי מקבל באמת הדבר בידי, אם-כן נחסר לי זה 
השעור ממש באמונתו בו. והבן זה מאד.
%break
נמצא מובן מאליו, אשר אדם צַדִּיק שזכה לאמונה שלמה, בשעור 
שאמרו ז"ל: "נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך". 
בהכרח שמרגיש בכל קוֹרְטוֹב וְקוֹרְטוֹב של כאב טרחתו, את תשלומיו 
שמקבל מהשי"ת, אע"פ [אף על פי] שעדיין לא קבלם בְּהֹוֶה, 
%break
אמנם בשביל זה מאירה לו אמונתו בשלמות, באופן אשר הנתינה 
בעצמה, אין לה מקום להוסיף אפילו חלק הקטן ביותר, של נָיְיחַא 
דְרוּחָא [נחת רוח].
%break
כי אם היתה הנתינה חשובה במעט מן ההבטחה, - ואפילו שיהיה 
בתכלית הקטנות - א"כ [אם כן] עדיין לא הגיע לסופה של האמונה, 
ואם כן לא נקרא צַדִּיק. אלא בהכרח שהגיע לסופה של האמונה, 
שההבטחה משמשת לו כנתינה, ואין לו כל חילוק בין יִהְיֶה לְהֹוֶה, 
%break
ואם כן הרי הוא דומה לבעל החנות, שלא שייך שיתגלה אצלו מקום 
כאב הטרחה בשעה שמשמש את הקונים, היות שהטרחא 
והתשלומים באים כאחד. וז"ש [וזה שכתוב]: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה".
%page 761
ובזה מובן דברי הזוהר, דְ"בְּאַתַּר דְּאִית טִרְחָא תַּמָּן אִית ס"א [במקום 
שיש טירחה שם נמצא הסטרא אחרא]" וכו', וְאֵין הַקְדוּשָׁה שׁוֹרָה אֶלָא 
בִּשְׁלִימוּ [בשלימות]" וכו'. ע"ש [עיין שם]. שהרי סימן מובהק הוא, אם 
הוא זכה להיות דבוק בקדושה, בהכרח שזכה לאמונה שלמה. 
%break
ואם כן הרגש הַטִרְחָא והיגיעה מניין לו? אלא בהכרח שהס"א 
[שֶׁהַסיטרא אחרא] שורה עליו, כי אמונתו אינה שלמה. ואם כן בהכרח, 
שהוא מקבל הרגשים של צער, שאז נקרא "רָשָׁע". כמ"ש לעיל בארוכה ע"ש [עיין שם].
%break
וז"ש: ש"רשעים בחייהם קרויים מתים". שְׁהַרָשָׁע "קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רוֹגֶז". 
"וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה". והבן.
%break
ובזה תבין קוּשִׁיָית הפילוסופים, על תורתנו הקדושה, במצוה של 
אהבת השי"ת. כי לפי חוקי הטבע, אין ענין מצוה וכפיה נוהגת 
באהבה. אלא הוא ענין המגיע מאליו וכו'. כמו שהאריכו בשטותם.
%break
ובהאמור, תבין כאן מקום שאלה. כי לא נתנה תורה אלא לבני-ישראל, 
שזכו מקודם לאמונה שלמה. כמ"ש: "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". וכן 
הקדימו "נַעֲשֶׂה לַנִשְׁמָע" כנודע.
%break
ועל דרך זה השגנו כל התרי"ג [הַ-613] מצוות, לעבוד אותם בהקדם 
האמונה השלמה כנודע, שהוא הַתְרָעָא לַדָרְתָא [שער לדירה]. ואם כן 
יהיה שעור הכתוב וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ, תלוי ממש בידו של האדם, 
%break
דהיינו שיתאמץ בכל כוחו, לבוא בְּמַדְרֵיגָה תמידית כזו, שיהיה הולך 
ומקבל תמיד שפע קודש, ומטרות עוז, וכל נועם בתענוג תמידי, 
%break
ואז האהבה בטוחה לו מאליו, כפי שהיא ארוכה בחוקי הטבע, באופן 
ששעור האהבה ומצוותה, הוא ענין הכשרתנו לקבל ממנו תענוג 
תמידי, נועם על נועם, כדרך הקדושה, שֶׁמַעַלִין בַּקוֹדֶשׁ.
%break
וזהו ודאי בידינו, דהיינו, תיקון האמונה, כאמור. שאם זה ודאי אור 
אהבתו ית' בא מאליו, כי הרגש קבלת התענוג, היא עצמה הביטוי של 
אהבה וברכה לנותן. בדומה לְנֵר וְאוֹרָה, והוא פשוט.
%break
יהודה ליב
%letter נו
%H אגרת נו
%break
לכבוד החסיד וכו' מהר'. .. נ"י [נרו יאיר]
%break
מכתבך קבלתי היום והבנתי אותו. - אולם אמצא לנכון, כי תדע גם את 
דעתי בדברך זה, הגם שלפי השערתי, אין לך עדיין כל קבלה עליהם. 
ועל כן לא יהיו הדברים משמחים אותך, ולא יהיו חביבים כ"כ בעיניך - 
ועל-זה האמת יורה דרכו.
%break
הנה רבים אומרים "מי יראני טוב", ועם כל זה, מיעוטא דמיעוטא 
מוצאים את זה. וצריך אם כן להבין, איה טמון המכשול הגדול הנמרץ 
הזה, המכשיל את הרבים בלי חמלה.
%break
כבר העירותיך כמה פעמים, על החוק המפורסם בספרים הקדושים: 
שאין שום דבר ניתן אלא "בזכות". דהיינו, על ידי יגיעה, המכונה בכל 
מקום: "אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]". 
%break
שזולתה לא יארע לעולם בשום פנים, כל השפעה מלעילא המכונה: 
"אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]".
%break
הדברים והחוקים הללו מפורסמים לכל, אולם שעורם לא ידוע, או לא 
ירצו לדעתם, ובגלל זה, יש בנין גדול של הס"א, העומד ומיקל בדבר - 
אשר א"צ יגיעה למעלה מכח אנושי. ובשעת הדחק, יש לו תורה 
שלמה מפי סופרים וספרים, 
%break
להראות טובו ורחמנותו של הנהגתו ית', עם האדם שאינו מקפיד כל-
כך. ויש לו מן המוכן אלף ראיות על זה ברגע אחד, כמ"ש: "אין הקב"ה 
בא בטרוניא עם בריותיו", וכדומה.
%break
ועל זה וכיוצא בזה, אמרו ז"ל - שהתורה נקראת ס"ם. משום שאם לא 
זכה נעשה לו התורה עצמה סם המות, משום שלומדים תורה מפי 
ס"ם הרשע ר"ל,
%break
וממנו המה מבינים, ודברי תורה שלו מתקבלים מיד על הלב, גם 
שמורים בזכרון תמיד, שהוגים בהם יומם ולילה - ר"ל ממנו 
ומהכרוכים אחריו.
%break
ומה נעשה לאלה ואיך נוכל להושיט להם ידינו, או להזיזם בשעור מה 
ממקומם, באותה שעה שאינם מוכנים כלל לאתערותא דלתתא 
[התעוררות מלמטה]? רצוני לומר, אפילו אם נצליח על-ידי רחמי 
שמים, להמשיך עליהם התעוררות הגדולה ביותר של הגוף, 
%page 762
לנהום ולחשוק אליו ית'. עם-כל-זה לא ירצו, או לא יוכלו עם כוחם זה, 
לתת את שעור אתערותא דלתתא המשוער לאתערותא דלעילא 
[שעור ההתעוררות מלמטה המשוער להתעוררות מלמעלה].
%break
אשר הקב"ה לא ותר על-זה מימות עולם עד היום הזה, ותמיד. כי 
"חוק נתן ולא יעבור".
%break
ועל-זה נאמר: "בסאסאה בשלחה תריבנה", אשר הקב"ה מודד לאדם 
סאה בסאה. וכן מקרא כתוב: "כי לא שלם עון האמרי עד הנה", 
שהכונה גם-כן על הנדון שלנו. כי עון האמורי הוא ענין הקליפה 
השומרת ומסבבת על הפרי,
%break
הנקראת "אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]", או ארץ ישראל. 
והקליפה הזאת לא תזוז ממקומה כחוט השערה, 
%break
בטרם שישראל משלימים בדיוק נמרץ את שעור "אתערותא דלתתא 
[התעוררות מלמטה]", המחוייב שנקרא "זכות". דהיינו, היגיעה ועמל 
למעלה מכח אנושי.
%break
כי כל שבכחו לעשות נקרא עבודה סתם, ואינו נקרא עוד יגיעה, 
וכשבאים ישראל עד לנקדה זו, אז משלימים שעורם, ואז מכונה: "כי 
שלם עון האמורי". כלומר, שניכר לכל, שאין ארץ-ישראל וכבוד ה', 
שה"ס השכינה הקדושה, שייכת להם. 
%break
ואז שוברים אותה הקליפה שנקר' "אמורי", ומקימים שכינה מעפרא, 
ולא קודם לזה אפילו רגע כמימרא. שז"ס, המספר המפורש "ד' מאות 
שנים", המראה לנו בדיוק הגדול,
%break
השייך בענין הזה, שאין ענין ויתור נוהג כאן כלל וכלל. וכמו שאמרו 
ז"ל, שענין דילג את הקץ, שהיה מחויב ומוכרח בשביל כלל ישראל, 
הנה, הדילוג הזה, גרם לכל הגלויות עד הנה, כנודע.
%break
ונודע גם-כן, שכלל ופרט שוה, כי גם לכל פרט מישראל, בנוגע 
לנשמתו, נוהג בו ענין ביאת הארץ, וכל האמור בכלל ישראל. וכי 
באתערותא דלתתא [בהתעוררות מלמטה] שלו יש לו גם אותו 
המספר "ת" שנים, שה"ס "ת" מות,
%break
"ת" חיים. שאמרו ז"ל עש"ה - שענין ת' שנים של השעבוד, הוא ענין 
המקום שנותנים לו לפרוע שעור היגיעה שלו, בדיוק, שבזה אין ויתור 
אפילו כחוט השערה, כאמור.
%break
מכאן אמרו ז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמן". וכן: "אין התורה 
מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה". וכן: "הרוצה לחיות ימית את 
עצמו". ועוד כהנה רבים.
%break
וכנגד זה אמרו: "יגעתי ולא מצאתי אל תאמן", כי ידעו ז"ל שאותו ס"ם 
הרשע שתורתו בידו להראות כי אפשר למצוא את ישועת השי"ת, בלי 
יגיעה למעלה מכח אנושי, שבו מרפים ידיו מ"מאתערותא דלתתא 
[מהתעוררות מלמטה]", ודוחים אותו יום יום לתהום רבה.
%break
הנה אחר-כך, כשחוזר ומכיר בשקרו, ומוצא אמונתו בדברי חז"ל - 
אשר חסרון היגיעה ואתערותא דלתתא הורידו אותו לטמיון, ועל-כן 
רוצה להתחזק ולמסור נפשו בעבודת ה', - הנה אז מיד חוזר עליו 
בכפירה חדשה. אשר גם יגיעה אינה מועלת כלל,
%break
כי ח"ו אינו שומע תפלת כל פה. דהיינו, שיש לו ראיות מן המוכן, 
להראות שישנם מתיגעים ואינם מוצאים כלל ח"ו. ועל-כן הזהירו: 
"יגעתי ולא מצאתי אל תאמן" ח"ו.
%break
הנה הראיתי לך את הרשת שבו נדונים נשמות העשוקות שאין להם 
מנחם. דהיינו, הטעות הזה, בפירוש המלה של יגיעה, אבל אמת 
הכתוב "ומשחרי ימצאנני".
%break
עוד רעה רבה אראה בעולם, אשר הנלכדים ברשת הס"א, נמצאים 
שמתיגעים שלא לצורך, שהוא רק ציור של עונשים. כלומר, שאינו 
מצטרף כלל בחשבון "ת" שנים. ועל-זה לבי דאבה יותר מהכל. ועל 
כיוצא בזה צריך אדם להתחזק בתפלה: "יהי רצון וכו', 
%break
שלא ניגע לריק" ח"ו. כי צריכים הצלחה גדולה בדבר הזה.
גם תדע שענין היגיעה והעמל המתגלה בלב האדם בשעת תפלתו, 
היא היותר נאמנה ויותר מצלחת ומגיעה למטרתה מכל הענינים 
שבמציאות.
%break
יהודה ליב
%page 763
%letter נז
%H אגרת נז
%break
ב"ה ראש לחדשים נשיא לבני יהודה תרצ"א פעיה"ק ירושלים תובב"א
%break
לכבוד האברך המפורסם החסיד בנש"ק מו"ה. .. נ"י [נרו יאיר].
%break
מכתבך קבלתי, ובמקום שאתה מצטער על מה שאינו חסר, מוטב 
לדאוג, על מה שחסר. וזה הכלל, כל מה שתלוי ביד השי"ת, הוא מצוי 
בשפע גדול. ורק על כלי קבלה שאי אפשר שיותפעלו זולת על ידי 
התחתונים. כי ליגיעתם בקדושה וטהרה.
%break
הוא יתברך עומד ומצפה. ועל זה אנו דואגים, איך לזכות לרבוי יגיעה. 
והמוסיף על זה ודואג ללא צורך, נמצא גורע. ומלבד שאין לו צורך 
כלל, נמצא גם כן למזיק. והבן זה היטב.
%break
ובשאלת חבר שאתה שואל - אין לי ברגע זה במה להתנגד "וכל 
הערום יעשה בדעת" וכו'. וביתר השאלות שאתה רוצה תשובות ממני. 
אענה לך תשובתי האחת על כולנה.
%break
אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו 
כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר 
בכוחו לעשות ותרופה אין.
%break
כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית'. שהרי יודע בבטחה שעבודתו 
עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו 
עצמו, אין תפלתו שלמה. 
%break
כי היצר הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה 
שבכוחו, ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת.
%break
ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני 
עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל 
שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו, ואז תפלתו שלמה, 
ונענה מידו הרחבה.
%break
ועל זה אומר הכתוב: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו' ותעל 
שועתם" וכו'. כי כלל ישראל באו בזמן ההוא למצב מיואש ר"ל "מן 
העבודה". כמו השואב בכלי מנוקב, 
%break
שהולך ושואב כל היום, ואין לו טפת מים לרוות צמאונו, כן בני ישראל 
במצרים, כל כמה שבנו היה נבלע הבנין במקומו בקרקע, כמ"ש חז"ל.
%break
כמו כן מי שלא זכה לאהבתו ית', כל מה שפעל בעבודתו בטהרת 
הנפש ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום מחר. וכל יום וכל 
רגע, צריך להתחיל מחדש, 
%break
כמו שלא פעל כלום מימיו. ואז "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". כי ראו 
בעליל, שאינם מוכשרים לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. ועל כן 
היתה אנחתם ותפלתם בשלמות כראוי, ועל כן "ותעל שועתם" וכו'. כי 
השי"ת שומע תפלה, ורק לתפלה שלמה הוא מחכה.
%break
היוצא מהאמור, שאין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, 
וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט 
כחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו 
מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך.
%break
ואין לטעון על זה, אם כן, אני מחליט מראש בלבי שאינני ראוי לכלום, 
וכל הטרחא והיגיעה למה לי?
%break
אמנם חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הנסיון, ובטרם שאדם מנסה 
בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות 
האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור.
%break
ולכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: "כל אשר תמצא 
ידך לעשות בכוחך עשה וכו'". והבן זה, כי עמוק ואמת הוא.
%break
לא גיליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתיאש 
ח"ו מן הרחמים. ואע"פ, שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה 
שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפלה. ועד שם האמן 
בחז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין".
%break
וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, 
וזה שהורינו ז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". כי אינו ראוי לתפלה מקודם 
זה, והשי"ת שומע תפלה.
יהודה ליב
%page 764
%letter נח
%H אגרת נח
%break
לכבוד הרה"ק מדברנאה דעמי' נהורא דנהיר עדי עד ולא פסיק לעלמין 
גזע קודש הקדשים וכו'. ..
%break
השאלה היתה, מהו הרמז של "המן מן התורה מנין", מתוך הכתוב 
"המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו" וכו'. ואמר שהשאלה היתה 
היכן מצאנו בתורה שהשי"ת יזמין שליח להחזיר לאדם למוטב בעל 
כרחו, כמו שהיה בהמן, 
%break
כמ"ש "אני אעמיד עליכם מלך כהמן ובעל כרחכם אתם חוזרים 
למוטב". וזה שהראו חז"ל על הכתוב "המן העץ אשר צויתיך" וכו'. כי 
אז נברא היצה"ר שהוא מלאך המות המכריח לאדם לעסוק בתורה, 
%break
כמ"ש "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין" כי אם לא יעסוק בתורה 
הרי היצה"ר ממית אותו. ונמצא שגילוי החטא דעצה"ד הממית 
המבואר בכתוב "המן העץ" וכו'. 
%break
הוא השליח המכריח לאדם לחזור למוטב בעל כרחו. בדומה ל"אני 
אעמיד עליכם מלך כהמן ובעל כרחכם אתם חוזרים למוטב".
%break
ואם לא הי' נלכד ברשת הנחש והמתין על שבת והיה מקדים אכילת 
עצה"ח לאכילת עצה"ד היה זוכה לתיקון שהיצה"ר יהי' תבלין לתורה, 
ולא היה צריך לשליח מכריח כהמן. 
%break
ע"ד "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין", אלא להפך שיצה"ר היה 
נעשה תבלין לתורה, ועכשיו שחטא הוצרך לשליח מכריח וכו'. 
ודפח"ח.
%break
ועל זה הוספתי על פי מקור יותר גבוה שיש בקדושת השבת, כי מה 
שהיצה"ר נעשה תבלין לתורה, ה"ס סעודת ליל שבת. וז"ס המרומז 
בזמירות האריז"ל "למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין [להכנס לתוך 
הפתחים שבשדה תפוחים]", 
%break
בסו"ה "זה השער לה'". וכמבואר בכל ההמשך של הזמירות אלו. 
וביום השבת בסעודתא דעתיקא קדישא, אז אפשר לקבל ממקום 
הגבוה ביותר, אשר התורה אינה צריכה שם לשום תבלין, דהיינו, 
בסוד "אורייתא וקוב"ה חד הוא". 
%break
והיינו, על ידי עליה לעולם האצילות, ששם נאמר "לא יגורך רע" 
כנודע. ולפי זה נמצא, שאם היה אדם הראשון ממתין בזווגו על שבת, 
היה זוכה למדרגה הנפלאה של "אורייתא וקוב"ה חד הוא". כי בזמן 
אדם הראשון היו העולמות גבוהים מאד, כמ"ש במרשב"י קדושים.
%break
ובאמת גם אחר החטא היה יכול לעלות לאצילות, בסוד העליה דשבת, 
ולא לירד משם. שזה סו"ה "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי 
לעולם". כי היה שם בסוד "אורייתא וקוב"ה חד הוא". אלא שהקב"ה 
גרשו משם, כמ"ש "ויגרש את האדם" וכו'. 
%break
אכן יש להקשות ומאי איכפת ליה להשי"ת אם היה אוכל מעצה"ח וחי 
לעולם?
%break
והתשובה היא, כי כל הקדושה הנפלאה ד"אורייתא וקוב"ה חד הוא", 
שהיתה מגולה בסוד השבת, היתה רק בסוד הלואה בלבד. כי שבת 
ה"ס "אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]", בלי שום "אתערותא 
דלתתא [התעוררות מלמטה]". 
%break
אמנם ודאי אין האורייתא נשלמת רק על ידי אתערותא דלתתא 
[התעוררות מלמטה], בקיום התורה והמצות, ולפי זה יש לתמוה, איך 
זכה בשלימות בבחינת קוב"ה, אם האורייתא עוד לא היה לו 
בשלמות? וזה שתירצו חז"ל בסוד שאמר הקב"ה,
%break
"לוו עלי ואני פורע". כלומר, שאני יכול להלוות לכם שלמות התורה עד 
גמירא [עד תום], עד שיהיה מספיק לבחינת "אורייתא וקוב"ה חד 
הוא", והוא משום "אני פורע", 
%break
כלומר שאיני חושש כלל ל"לוה לרשע ולא ישלם". כי בידי הוא להעמיד 
עליכם מלך כהמן ובעל כרחכם אתם חוזרים למוטב, ותקיימו התורה 
מאהבה. "וכל העומד לגבות כגבוי דמי". ועל כן אני מלוה לכם ביום 
השבת. בסו"ה "וצדיק חונן ונותן".
%break
ולפיכך לא רצה השי"ת "שישלח ידו ולקח מעץ החיים" וכו'. כי אז לא 
היה אדה"ר פורע ומגלה את אורייתא בבחינת אתערותא דלתתא 
[התעוררות מלמטה], והיתה נשארת בבחינת הלואה. 
%break
ואז היתה מופרכת מעיקרה. כי אורייתא שאינה נשלמת איננה ראויה 
כלל לבחינת "אורייתא וקוב"ה חד הוא". כמובן. אלא שהשי"ת כבר 
חושב ההלואה, כמו שכבר היתה נפרעת, מתוך שבידו הוא להכריחו. 
%page 765
"וכל העומד לגבות כגבוי דמי" כנ"ל. ועל כן הכריחו באמת: "ויגרש את 
האדם" וכו'. כדי שישלם את ההלואה. ובאמת גם הגירושין הוא נמשך 
מאכילת עץ הדעת. וז"ס מה שאמרו ז"ל על הכתוב "נורא עלילה לבני 
אדם". ענין החטא דעץ הדעת בעלילה באת עליו וכו'.
%break
ומובן עם הנ"ל דהיינו, כדי להכריחו לשלם את מה שלוה.
%break
ועם דברים אלו מתבאר גם כן דברי קדשו במ"ש שהרמז דהמן מן 
התורה הוא, כי ענין עץ הדעת הוא בחינת, "אני מעמיד עליכם מלך 
כהמן" וכו'. כי כמו שהמן רצה להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים 
טף ונשים ביום אחד, כן עץ הדעת, 
%break
ביום אכלכם ממנו מות תמותון; וכמו שעל ידי פחד המיתה מכח גזירת 
המן הכריח אותם לתשובה מאהבה, כן גילוי החטא דעץ הדעת 
המבואר בסו"ה: "המן העץ אשר צויתיך" וכו'. יכריח את האדם 
לתשובה מאהבה. בסוד "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין". 
%break
כי אם לא יעסוק בתורה תיכף ימות בעטיו של נחש. וכו'. והשי"ת יעזור 
לנו לשלם מה שהלוינו ונזכה לגאולה שלמה.
יהודה ליב