ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ו
%book תע"ס-ו. חלק-טו. אור פנימי
%page 1687
%H חלק ט"ו
%break
%H בנין הנוקבא דז"א
%letter ב
ב) גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו, כי אמא עלאה 
כאשר גדלה אותו נתנה בו עוד כח גידול להמלכות. צריכים לזכור כאן, 
כל המתבאר לעיל בחלק ט', בענין של הגדלת הנוקבא, ומ"ן ראשונים 
ושניים, וענין בן בכור שנוטל פי שנים. 
%break
כי כל החלק הנ"ל היה נחוץ לחזור ולהעתיקו בכל שורה ושורה שבכאן 
אם היה אפשר והנה נתבאר שם (דף תשע"ב אות ס') בדברי הרב, 
שתחילת בנין הנוקבא מתחלת אחר שנעשה הז"א גדול לגמרי, ע"ש.
%break
וכמ"ש שם באו"פ, שבעת שז"א מעלה את אח"פ שלו ע"י התכללותו 
בזווג דאו"א, הנקרא עיבור ב', הנה אז עולה גם גו"ע דנוקבא הדבוקה 
באח"פ אלו דז"א, הנקרא מ"ן של הנוקבא, ומקבלים שם זווג יחד עם 
המ"ן של הז"א, ויוצאים עליהם בהיכל או"א ב' קומות של ע"ס:
%break
א' קומת הע"ס שעל המ"ן דז"א וב' קומת הע"ס שעל המ"ן דנוקבא. 
אמנם הנוקבא אינה ראויה לקבל משם הקומה שלה, והיא מחויבת 
לקבל מז"א אחר שנולד ובא למקומו,
%page 1688
וע"כ המ"ן דנוקבא אינם מצטיירים שם בבחינת עיבור לצורך הנוקבא, 
ונקראים ע"כ מ"ן ראשונים. והוא מטעם, כי אותו הזוג היה בשביל ז"א 
בלבד, כמ"ש שם.
%break
ולפיכך נבחן, שקומת הנוקבא אשר יצאה בהיכל או"א בעת עיבור ב' 
של ז"א, שהיא באה בפקדון לז"א, כי אחר כך בירידתו למקומו, הוא 
משפיע לה בדרך המדרגה, כל אותה הקומה שיצאה על המ"ן שלה 
בעודם באו"א.
%break
וז"ס הבכור נוטל פי שנים, כי ז"א ונוקבא בהיותם שם בהתכללות הזווג 
דאו"א, נבחנים לאחים, להיותם יונקים משורש אחד, אלא כיון שאין 
הנוקבא ראויה לקבל קומתה, כנ"ל, נוטל ז"א פי שנים, דהיינו קומתו 
עצמו וקומת הנוקבא.
%break
וזה אמרו "אמא עלאה כאשר גדלה אותו נתנה בו כח גידול להמלכות 
ואח"כ יצאה בחינת גידול זה של המלכות לחוץ באמצעית ז"א ואז 
נגדלת המלכות עד שתשלם גם היא לי"ס".
%break
דהיינו כמבואר, שבעת עיבור ב' שלו, גם המ"ן של המלכות דבוקה 
באח"פ שלו, וע"כ הוא מקבל מאמא ב' הקומות, קומת עצמו וקומת 
הנוקבא כנ"ל, הרי שבעת שאמא עלאה גדלה לז"א, נתנה בו כח 
הגידול של המלכות ג"כ.
%break
ואח"כ כשיוצא מבחינת העיבור ובא למקומו, יוצא אליה בחינת הגידול 
דקומת המלכות, ע"י ז"א בעלה. ועי' לעיל דף תתכ"ה תשובה י"ג וט"ו. 
ודף תתל"ב תשובה מ'.
%letter ג
ג) מוכרח הוא שכל זמן שעדיין לא נתגדל המלכות, שאותם הט"ס 
החסרים לנוקבא יהיו כלולים בז"א בט"ס שבו. כמ"ש בדיבור הסמוך, כי 
ז"א בעת עיבורו דגדלות, מקבל גם קומת הנוקבא בפקדון,
%break
ונבחן, שהיא נכללת בנוקבא שבגופו דז"א, שהיא בחינת הב"ן שבו, 
שהיא בחינת המסכים, שעליהם נמדדו קומות נרנח"י דז"א עצמו, 
שבעי"מ שלו, כי זה הכלל, שאין העדר ברוחני, וע"כ נשארים בפרצוף 
כל בחינת המסכים דקטנות עצמו אפילו בעת גדלותו,
%break
ולכן כשהוא מודד את המוחין בשביל התחתון, הוא מודד לו על 
המסכים שבעצמו, מכל המדרגות שעברו עליו, מתכלית קטנותו עד 
גמר גדלותו.
%break
וזה אמרו "מוכרח היא שכל זמן שלא נתגדלה המלכות, שאותן הט"ס 
העליונות שחסרים מנוקבא יהיו כלולים בז"א בט"ס שבו וכו', כי בכל 
ספירה וספירה מט"ס דז"א יש בה בחינת ספירה אחת של הנוקבא,
%break
שהיא ספירת המלכות שבה" דהיינו כמבואר, שאותה קומת הנוקבא 
שנטל בפקדון מאמא עלאה בעת עיבורו, היא נכללת בנוקבא שבגופו 
דז"א, דהיינו במלכיות שבט"ס של עצמו, שהם הב"ן שבו, אשר בחינת 
העיבור, מודד להנוקבא הנפרדת על בחינת המלכות דנפש דעצמו,
%break
ובחי' היניקה, מודד לה על מלכות דרוח דעצמו, וכו' עד שמחזיר לה כל 
קומתה שקבל בשבילה. הרי שבכל ספירה וספירה של ז"א יש בה בחי' 
ספירה של הנוקבא, דהיינו בצד ב"ן של הספירה, שהיא נקראת נוקבא 
שבגופו, וזכור זה.
%page 1689
%letter ד
ד) בזמנים הרבה נתקנת ונתגדלת מעט מעט. והם בכללות ז' זמנים 
שנתבארו בחלק ט' דף תתל"ב תשובה מ'. עש"ה.
%letter ה
ה) תכלית המיעוט אשר בה אינה פחות מנקודה אחת כלולה מיוד 
שהיא נקודת מלכות האחרונה שבה. אין המדובר כאן, מתחילת 
אצילותה של המלכות,
%break
כי בתחלה היתה בחינת השבירה בבי"ע, כנודע, שהיא בחינת מלך הז' 
דז' מלכים דמיתו, ונודע, שכולם נשברו פנים ואחור, הרי שלא נשאר 
ממנה באצילות אפילו בחינת נקודה אחת. אלא המדובר היא מבחי' 
מוחין הקבועים באצילות.
%break
כי אפילו לאחר התיקון של האצילות, לא נתקנו בבחי' עצמות, אלא רק 
בכלים דפנים של ז' המלכים, דהיינו כמו שיצאו בעת הקטנות של 
הנקודים מבחינת נקבי עינים דס"ג דא"ק, שאז לא היה בהם אלא ששה 
כלים חב"ד חג"ת עד החזה,
%break
ונקודת הסיום שהיא נקודת החזה, נבחנת שם למלך הז' שהוא בחי' 
הנוקבא דז"א. ומבחינת האורות שבהם נבחנים ז' המלכים לחג"ת 
נה"י, ונקודת הסיום שתחת היסוד נבחנת למלך הז', שהיא בחינת 
נוקבא דז"א.
%break
והם נבחנים לכלים דפנים דנקודים, משום שלא היה בהם שום פגם 
מחמת עצמם, כי האור עינים דס"ג דא"ק תיקן אותם בשלימות הזו 
דחג"ת נה"י כמו שיצאו בעת קטנות.
%break
וענין שבירתם לא היה מחמת עצמם, אלא כיון שבעת גדלות הנקודים, 
נתפשטו אלו הז"מ ונתחברו עם הכלים דבי"ע שכבר יצאו למטה 
מפרסא דאצילות דשם,
%break
וכלים אלו לא היו ראוים לקבל אור העליון מחמת צמצום הב' שדחה 
אותם לבר מאצילות, שמשום זה נקראים כלים דאחור כמ"ש בחלק ז', 
וע"כ נשברו ומתו, וגרמו גם שבירה אל הכלים דפנים, שהם הכלים 
דחב"ד חג"ת עד החזה. עש"ה, כי אכמ"ל.
%break
ולפיכך אחר שנבררו כלים אלו דפנים פעם אחת מן השבירה, שוב אין 
שום מיעוט נוהג בהם, משום שכל השבירה שבהם היתה מחמת 
חיבורם עם הכלים דאחורים דבי"ע, ולא מחמת עצמם,
%break
לכן אחר שנתקן הפרסא בעולם התיקון באופן כזה, שאלו הכלים דפנים 
לא יוכלו עוד להתחבר עם הכלים דאחורים דבי"ע, הרי אי אפשר עוד 
שיהיה בהם שום מיעוט.
%break
אמנם כל מה שנברר מבי"ע משהו יותר מן שיעור הנ"ל, שהוא חב"ד 
חג"ת דכלים עד החזה, וחג"ת נה"י דאורות עד הנקודה שתחת היסוד, 
נבחן לבחינת תוספות, ואין להם קביעות באצילות, אלא שהם בעולה 
ויורד לפי מעשה התחתונים. וכבר הארכנו בזה בחלקים הקודמים.
%break
וזה אמרו "תכלית המיעוט אשר בה אינה פחות מנקודה אחת כלולה 
מי' שהיא נקודת מלכות האחרונה שבה" דהיינו כמבואר, שמלך הז' 
דנקודים דקטנות, שהוא נקודת החזה דכלים, ונקודת היסוד דאורות, 
היא בחינת כלי דפנים,
%page 1690
שכל שבירתה היתה רק מחמת חיבורה עם הכלים דאחורים אשר 
בבי"ע, וע"כ אחר שנבררה פעם ונתקנה באצילות, לא יארע בה שום 
מיעוט עוד כמו בחג"ת נה"י דז"א.
%break
ונקודה זו מבחינת הכלים דז"א, היא דבוקה בחזה שבו, כי כן היו 
דבוקים בז"מ דקטנות נקודים בבחינת חב"ד חג"ת דכלים, כנ"ל.
%break
אמנם מבחינת האורות אין שם אלא רוח נפש לבד, כי בחסר נה"י 
דכלים חסר ג"ר דאורות, ורוח נפש נבחן לחג"ת נה"י כנודע. ונמצאת 
הנוקבא מבחינה זו שהיא נקודה תחת היסוד, ודבוקה ביסוד דז"א 
דאצילות.
%break
וכן נקראת נקודה זו מבחינת הכלים בשם כתר. שט"ת שלה הן בבי"ע. 
ומבחינת האורות היא נבחנת למלכות, כלומר לבחינת נפש, כי בחסר 
ט"ת דכלים חסרים ט"ר דאורות. כנודע בערך ההפוך שבין כלים 
לאורות.
%break
והנה כל השמות הנ"ל המחולפים תמצא מפוזרות בדברי הרב, דהיינו 
לפי המדובר, אם מכלים ואם מאורות, וכאן המדובר הוא מאורות.
%break
וע"כ הוא מכנה את הנקודה, בשם נקודה שתחת היסוד כנ"ל. וכן הוא 
מכנה אותה בשם מלכות, דהיינו נפש, כמות שהיא מבחינת האורות. 
וזכור זה ולא תתבלבל בהחילופים.
%break
ותכלית גידול שבה הוא, שיהיה בה כל הי"ס שלה ותהיה עם ז"א פב"פ 
שוה לגמרי, וישתמשו ב' מלכים בכתר אחד. שהוא מה שקטרגה הירח.
%break
הנה דברי הרב אלו עמוקים מני עמוק ולפי שבלעדם אין הבנה אמיתית 
בכל עניני המוחין וחילופיהם בשבתות ומועדים וכו', ע"כ הכרח הוא 
להבינם לכל הפחות לפי המחויב לקשר את הדרושים המובאים בענין 
זה.
%break
ושורש הדברים אלו הם בדברי חז"ל במסכת חולין דף ס' ע"ב. וז"ל: 
ר"ש בן פזי רמי, כתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, וכתיב 
את המאור הגדול ואת המאור הקטן.
%break
אמרה ירח לפני הקב"ה. רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר 
אחד, אמר לה לכי ומעטי את עצמך וכו'. ע"ש. וזה שטענה אפשר לשני 
מלכים שישתמשו בכתר אחד, מכונה בשם קטרוג הירח.
%break
והנה לדברי חז"ל שם משמע לכאורה, שהטענה היתה, שאי אפשר לב' 
מלכים שישתמשו בכתר אחד, אלא שרצתה בכתר מיוחד לעצמה, כדי 
שתהיה בלתי תלוי בהחמה, שהוא ז"א.
%break
והרב אומר, שזה תכלית תיקונה שיהיו שני מלכים משתמשים בכתר 
אחד. וא"כ למה קטרגה אז בעת שכבר שמשו בכתר אחד.
%break
אכן כשמדייקים בדבריהם ז"ל, נמצא כי הטענה לא היתה על כתר 
אחד. כי הקשו, למה כתיב מקודם ב' המאורות הגדולים, שמשמע 
ששניהם שוין בכתר אחד, ואח"ז כתוב את המאור הגדול ואת המאור 
הקטן, שזה גדול מזה, וכבר אינם במדה שוה בכתר אחד.
%break
וע"ז תרצו, שהירח קטרגה, אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד. 
ואין לפרש שהיא רצתה שכתרה יהיה גדול מכתרו, כי לפי זה לא היה 
נקרא קטרוג הירח שאין זה קטרוג אם היא רצתה להיות גדול ממנו,
%break
כי קטרוג הוא משמעות של עלבון ומיעוט שהיא עשתה לחמה, ואיזה 
עלבון יש לחמה אם רצתה להיות גדול ממנו. ועוד, מה היה תרעומת 
שלה, שאמרה, רבש"ע, כיון שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי, ע"ש. 
ואם טענתה היתה שכתרה יהיה גדול מכתרו, איזה דבר הגון יש כאן.
%page 1691
וביותר מכולם קשה למה חרי האף הגדול הזה, וכי משום שרצתה 
בכתר גדול ממנו, ע"כ תתמעט כל כך ותתרוקנה לגמרי מאורה, עד 
דלית לה מגרמה ולא מידי אלא מה שהחמה נותן לה. אכן אין הדברים 
כפשוטם.
%break
וכדי להבין הדברים, צריכים להבין ענין ז"א ונוקביה מבחינה מקורית 
וכן ענין לקיחת הצלע, ובנין הנוקבא שזה יתבאר להלן בביאור הנסירה. 
וכאן נבאר רק מבחינה כללית.
%break
והענין הוא, כי הכתוב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, 
שהמשמעות היא שהשמש והירח קומתם שוה, סובב על יום ד' דימי 
בראשית. שיתבאר לקמן, שאז נתגדלה הנוקבא ע"י התלבשות נה"י 
דאמא בתוכה, עד שהיתה בקומה שוה עם ז"א מאחוריו.
%break
וכיון שנפרדה עי"ז מז"א בעלה, ועלתה לינק מן ת"ת דאמא, להיותה 
גדולה כמוהו, ע"כ נסתמו החסדים ממנה. ואז התחילה לקטרג על 
האורות דגדלות האלו אשר קבלה מנה"י דאמא, כמ"ש חז"ל, שאמרה, 
אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד.
%break
כלומר, שטענה, שאי אפשר לה להשתמש בכתר אחד עם ז"א, מפני 
שלא יכלה לסבול את הסיתום הגדול דחסדים, ורצתה לחזור למקומה 
שמלפני כן, דהיינו להיות אב"א עם ז"א מחזה ולמטה,
%break
כי אז היה לה חסדים בשפע, מבחינת ו"ק דז"א, וזה מכונה בשם 
קטרוג, כי קטרגה על הארת הגדלות שנשפע לה מאמא, שהוא עלבון 
להמאציל.
%break
וע"ז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך. שפירושו, שתחזור לבחינת נקודה 
שתחת היסוד, שהוא המיעוט היותר גדול שאפשר להיות בנוקבא. כי 
נמצא בזה, שכל הט"ר שלה וכל בנין פרצופה מסתלק ממנה, וחוזרת 
לשורשה להיות רק לבחי' מסך להעלות או"ח בשביל הז"א.
%break
וזה שטענה, רבש"ע כיון שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי? כלומר, 
כי היא טענה שאי אפשר לה להשתמש בכתר אחד עם ז"א, אלא 
לחזור לאב"א, מחזה ולמטה, דהיינו לבחינת ו"ק, וזה ודאי לדעתה היה 
דבר הגון, שהרי לא יכלה לעמוד בגדלות מכח חוסר החסדים, כנ"ל.
%break
וע"כ התרעמה על שנאמר לה לחזור לנקודה תחת היסוד, שנדמה לה 
לעונש על קטרוגה, והיא לא הרגישה בזה שום חטא, שהרי לא יכלה 
לעמוד שם בשום אופן, מחמת חוסר החסדים, כנ"ל.
%break
וזה אמרו "תכלית גידול שלה הוא שיהיה בה כל הי"ס שלה, ותהיה עם 
ז"א פב"פ שוה לגמרי וישתמשו ב' מלכים בכתר אחד, שהוא מה 
שקטרגה הירח" כלומר, שאז יתוקן קטרוג הירח,
%break
כי רק בבחינת גדלות דאחורים לא יכלה הירח לעמוד שם מכח חוסר 
החסדים כנ"ל, וע"כ קטרגה. אמנם, כשתהיה עם ז"א בקומה שוה 
בבחינת פב"פ עד הכתר,
%break
הנה אז יהיה לה גם חסדים בשפע, ואור החכמה תתלבש תוך אור 
החסדים, כנודע, ואז לא יהיה לירח מה לקטרג עוד, וזהו כל התיקון. 
כמ"ש הרב בסמוך.
%letter ו
ו) שניהם יהיו בחינת ת"ת דאמא שהיא ספירה אחת ואז לא תצטרך 
היא לקבל הארתה ע"י ז"א אלא יהיו שניהם מקבלים הארתם מאמא 
וכו' שוין במציאותם כמו או"א. וצריכים לזכור כאן מ"ש בחלק ה', בענין 
הז"ת חג"ת נהי"מ המקוריות.
%break
ונתבאר שם, שכל עיקרים הם ז"א ונוקבא, והם רק נצח והוד דז"ת, 
וחג"ת שבהם, הוא מהתכללות העליונים ג"ר, שהם כח"ב, אלא כיון 
שכח"ב ירדו לבחינת ו"ק נקראו בשם חג"ת.
%page 1692
ונמצאו חג"ת נ"ה דז"ת, שהם כמו כח"ב זו"ן דכללות וע"כ הם מכונים 
ה"ח או ה"ג, כי עיקרם אינו אלא חג"ת נ"ה. ויסוד, הוא רק כללות של 
אלו הה', דהיינו כללות הה"ח, וכן המלכות היא רק כללות דה"ג, כמ"ש 
שם באורך.
%break
ונמצאו משום זה זו"ן דאצילות, המלבישים לנה"י דא"א, אשר ז"א הוא 
בחינת נצח דא"א, ונוקבא היא בחי' הוד דא"א. כלומר, שזה חלקם 
בט"ס המקורית דא"א, שז"א הוא נצח דט"ס המקורית, ונוקבא היא הוד 
דט"ס המקורית, כי הנו"ה הם עיקרם של הזו"ן כנ"ל.
%break
והוא הגורם, שנוקבא היא למטה מז"א, ואין קומתם שוה, כי הם ב' 
ספירות מיוחדות זו למטה מזו כי הוד הוא למטה מנצח, וצריך לקבל 
מנצח.
%break
ואין להקשות לפי זה, איך אפשר פעם שיהיו ז"א ונוקבא בקומה שוה, 
מאחר שהם באים מב' ספירות מיוחדות נצח והוד שהם זו למטה מזו.
%break
אכן זה הגיע לה מפאת בנינה מצלע דז"א, כמ"ש להלן בבנין הנוקבא, 
כי עי"ז נתכללו הנצח וההוד בבחינה אחת, ולקחה הנוקבא לחלקה גם 
את הנצח דז"א, ונמצאים בזה שנכללים שניהם בספירה אחת, וע"כ 
יכולים להיות שניהם בקומה שוה.
%break
ובהתכללות זו דנצח והוד, יש ב' בחינות: א', שז"א, שמקורו הוא נצח 
דא"א יורד ונכלל בהוד דא"א, שעי"ז נמצא נכלל עם הנוקבא בספירה 
אחת, ויכולים להיות בקומה שוה.
%break
ב' הוא, שהנוקבא שבחינתה היא בהוד דא"א, עולה ונכללה בנצח 
דא"א, שעי"ז נמצאת נכללת עם הז"א בספירה אחת ויכולה להיות עמו 
בקומה שוה.
%break
וההפרש בין ב' מיני התכללות אלו הוא, כי ע"י התכללות הנצח בהוד, 
אע"פ שנעשים עי"ז בקומה שוה, מ"מ עדיין היא צריכה לקבל שפעה 
מספירת הנצח דא"א, שמשם נמשך הז"א, ונמצא שגם בשעה שהם 
בקומה שוה, צריכה לקבל כל שפעה ע"י ז"א בעלה.
%break
אמנם ע"י התכללות ההוד בהנצח, היא נמצאת לגמרי כמדת הז"א, כי 
עתה היא יונקת מת"ת דא"א כמו הז"א, ואין עוד לז"א שום יתרון עליה.
%break
וכל המתבאר באחיזת הזו"ן בתנה"י דא"א, כן הוא ממש גם באחיזתם 
בתנה"י דאמא. כי כל מה שמקבלים מא"א, אינו אלא ע"י התלבשות 
באו"א, כנודע.
%break
ונמצאים ב' החלוקות הנ"ל שבהתכללות הנו"ה דא"א, נוהגים כן גם 
בתנה"י דאמא. שבהתכללות הנצח בהוד, נמצאים הזו"ן קומתם שוה, 
והנוקבא מוכרחת לקבל מהנצח דאמא, שמשום זה צריכה לקבל 
בהכרח גם מז"א בעלה, ששורשו בנצח דאמא.
%break
אמנם בהתכללות ההוד בנצח, כבר נמצאת הנוקבא בבחינת הנצח 
דאמא, והיא מקבלת מת"ת דאמא כמו הז"א, ואז אין עוד שום יתרון 
לז"א עליה, ואינה צריכה אליו יותר.
%break
וזה אמרו "מת"ת של אמא נעשה כתר לז"א וכאשר גם היא תעלה עד 
שם ויהיה כתרה בת"ת דאמא כמוהו, יהיו כתריהם שוין ויהיה שניהם 
בכתר אחד,
%break
כי שניהם יהיו בחינת ת"ת דאמא שהיא ספירה אחת וכו' ולא יצטרכו 
זה לזה ויהיו זו"ן שוין במציאותם כמו או"א דכחדא נפקין וכחדא שריין" 
דהיינו כמבואר, שבעת שההוד עולה ונכלל בנצח, נמצאת הנוקבא 
בספירה אחת עם הז"א,
%page 1693
ושניהם יש להם שורש אחד שנקרא כתר, דהיינו ת"ת דאמא, כי ספירת 
הנצח יונקת מהעליון שלה שהוא ת"ת. כנ"ל. וזה נבחן שמשתמשים 
שניהם בכתר אחד כמו או"א עלאין.
%break
כי כל הטעם שאו"א נחשבים כחדא, הוא משום שבאים שניהם מספירה 
אחת, שהיא בינה דא"א, וע"כ בעלותם לג"ר דא"א ומזדווגים על 
המזלין, נמצאים גם אז שמשתמשים בכתר אחד דא"א. וכל זה הוא 
משום שאו"א הם תמיד ספירה אחת דבינה דא"א.
%break
ועתה שהנצח דא"א העלה אליו את ההוד ונכללה הנוקבא בנצח שלו, 
הרי הזו"ן ג"כ נכללים שניהם בספירה אחת דא"א, שהיא הנצח, וע"כ 
משתמשים שניהם בכתר אחד כמו או"א.
%break
ואין להקשות ע"ז ממ"ש הרב, אשר הכתר דאבא הוא גבוה משל אמא, 
כי אבא לקח כתר וחכמה דבינה ואמא לקחה בינה דבינה, וע"כ היא 
חסרה מכתר דאבא, בסוד ג"ם וא"ם.
%break
כי שם הוא המדובר באו"א דקומת ס"ג, דהיינו בעת שבינה דא"א שבה 
נאחזים או"א, יצאה לבר מראש דא"א. וכאן מדבר הרב מבחינת מוחין 
דז"א, שאו"א הם עתה בקומת ע"ב, דהיינו בעת שבינה דא"א עלתה 
ונעשה בחינת ראש וג"ר, שאז או"א משתמשים בכתר אחד לשניהם.
%break
והטעם הוא פשוט, כי בעת שבינה דא"א יוצאת לחוץ מראש, הנה כל 
מעלת ג"ר שיש לה, היא מפאת שג"ר דבינה הם בסוד כי חפץ חסד 
הוא, ואין שום מסך יכול למעט אותה, כמ"ש בחלק הקודם.
%break
אמנם בערך אבא שהוא בחינת חכמה עדיין נבחנת שהיא חסרה ראש, 
כי סוף סוף אינה יכולה לקבל חכמה מחמת המסך שתחת מו"ס.
%break
אמנם אבא שהוא חכמה אינו נגבל כל כך במסך דמו"ס, כי אין מסך 
נשרש כלל למעלה מחכמה, ובחינת חכמה מיחס א"א לא יצא מראש, 
כנודע. וע"כ אין הבינה יכולה להיות עמו בכתר אחד בעת שהיא לבר 
מראש דא"א.
%break
אמנם אחר חזרת הבינה דא"א לראש, שוב אין שום יתרון לאבא על 
אמא, ושניהם משתמשים בכתר אחד. להיותם נכללים שניהם בספירה 
אחת דא"א. כנ"ל.
%letter ז
ז) ד' בחינות, וזה סדרן ממטה למעלה וכו'. הנה התחיל בד' בחינות 
ומסיים ז' בחינות. אכן יש כאן קיצור לשון ביותר, והענין הוא, כי הרב 
חושב כאן בחינה כוללת הנוהגת בכל מדרגה שלמה, שהיא נחלקת לד' 
כוללים:
%break
א' הוא עיבור, שהוא נה"י ונפש. ב' הוא יניקה, שהוא חג"ת ורוח. ג' הוא 
מוחין, שהוא חב"ד וג"ר. ד' הוא כתר. ואלו ד' הבחינות נוהגות בין 
במדרגות האחור, ובין במדרגות הפנים. וכן במוחין דישסו"ת וכן במוחין 
דאו"א. לבד ממדרגת הכתר שאינו נוהג בפרצופי האחור.
%break
ובחינת העיבור שהוא נה"י, כולל הרב בבחינת נקודה שתחת היסוד, כי 
מבחינה זו מתחיל העיבור. ובחינת היניקה מכנה הרב בהלבשה מחזה 
ולמטה דז"א, כי אז יש אל הנוקבא ע"ס הנקראות חג"ת נה"י, ויש לה 
עתה ב' פרצופים עיבור ויניקה, שהם מתלבשים זה תוך זה.
%break
ובחינת הגדלות ומוחין, קורא הרב בשם ה' ספירות ראשונות דז"א, 
כלומר חב"ד וחו"ג וש"ע דת"ת עד החזה, שאינה משגת אותם אלא ע"י 
השגת פרצוף הגדלות שלה, שנקרא פרצוף המוחין. ואחר כך הארת 
הכתר היא בחינה הד'.
%page 1694
ופרצוף המוחין, שהרב מכנהו כאן בשם ה' ספירות ראשונות, הוא 
מחלקהו בב' בחינות: א' הוא מוחין דישסו"ת הנוהגים בחול, ומכנה 
אותם בשם הארת ה"ר המאירים מלמעלה למטה לתחת החזה דז"א, 
אבל הנוקבא אינה מלבשת אותם במקומם למעלה.
%break
וב' הוא מוחין דאו"א הנוהגים בשבת במוסף, ומכנה אותם בשם, קבלת 
הה"ר במקומם למעלה.
%break
והטעם שנקראים כן, הוא, משום שהמוחין דישסו"ת אינם מספיקים 
כלל למוחין דהולדה בשביל הז"א עצמו, ואצלו הם נחשבים כמו בחינת 
ו"ק דגדלות, כי הוא צריך למוחין דאו"א עלאין כמו בשבת במוסף, ואז 
יש לו בחינת חיה, כנודע.
%break
וכיון שישסו"ת הם בחינת ו"ק דאו"א ע"כ נחשבים אליו המוחין דישסו"ת 
לבחי' ו"ק דגדלות האמיתי שלו, ולא מוחין ממש. ועכ"ז, מוחין אלו המה 
מוחין אמיתים ליעקב ורחל, כי חיה דישסו"ת נחשב להם לחיה ממש, 
וראוים לזווג למוחין דהולדה.
%break
ולפיכך נבחן זווג הזה דיעקב ורחל ע"י אלו המוחין, אשר הז"א כופף 
ראשו למקום חג"ת שלו, ששם עומד יעקב, ועי"ז מושפעים המוחין 
דישסו"ת שקבל ז"א, אל ראש דיעקב, ויעקב מזדווג עם הנוקבא דז"א,
%break
וע"כ מכנה הרב למוחין אלו שהנוקבא מקבל מיעקב, כנ"ל, בשם הארת 
ה"ר מחזה ולמטה, דהיינו כנ"ל, שז"א כופף ה"ר שלו ומשפיעם ליעקב, 
וממנו מקבל הנוקבא.
%break
משא"כ במוחין דאו"א דשבת, שהמה מוחין אמיתים דחיה לז"א עצמו, 
וע"כ אינו צריך לכפוף ראשו למטה, אלא שמזדווג עם הנוקבא מקומתו 
עצמו, ונמצא הנוקבא לוקחת ה' הספירות דז"א ממקומם בז"א.
%break
ומה שהרב אומר שה"ר מאירים למחזה ולמטה, אין הפירוש, לבחינת 
נה"י חדשים דז"א שהשיג ע"י המוחין דישסו"ת, אלא הפירוש הוא 
לנה"י הישנים דז"א, ששם מקום יעקב ורחל כנודע,
%break
ואלו הנה"י נעשו עתה בעת המוחין דישסו"ת, לבחינת חג"ת, ונמצא 
מז"א כופף ראשו ומאיר רק לבחינת חג"ת, ולא לנה"י החדשים שהשיג 
עתה.
%break
אלא כיון שכל העליה הזו של נה"י לחג"ת הוא רק בשביל יעקב, שהוא 
המקבל ממוחין אלו, ולא בערך ז"א עצמו, ע"כ קורא אותם הרב בשם 
נה"י שמחזה ולמטה, כי כלפי הז"א עצמו נבחנים לנה"י, כמבואר, 
שהרי אין לו חלק במוחין אלו.
%break
ובמבואר תבין היטב ז' המדרגות שחושב כאן הרב. "א' היא נקודה 
כלולה מיוד, ואז היא עומדת תחת היסוד שלו" והיינו בחינת עיבור הא', 
כלומר, שבבואה לנקודה תחת היסוד מתחיל העיבור א', שהוא בחינת 
נה"י כנ"ל, והיינו פרצוף עיבור דאחור.
%letter ח
ח) "ב' היותה פרצוף גמור בי"ס מחזה ולמטה דז"א, אבל עדיין האורות 
דה"ר דז"א כח"ב ח"ג לא האירו בה", היינו בחינת היניקה דנוקבא, 
הנקרא פרצוף ו"ק שלה, שאז היא מלבשת מחזה ולמטה דז"א, והוא 
פרצוף היניקה דאחור.
%letter ט
ט) "ג' בהיותה מקבלת אורות שלה מן ה' ראשונות דז"א, ואז נגדלת 
כמוהו אלא שעדיין כל זה בחינות אורות אב"א" והיינו פרצוף הגדלות 
דאחור. אמנם הרב מדבר כאן מפרצוף המוחין דאו"א, שאז הנוקבא 
מקבלת הה"ר במקומם למעלה, כנ"ל.
%page 1695
אמנם זה נוהג גם במוחין דישסו"ת, כי כמו שיש ג' פרצופין דאחור עי"מ 
באו"א, כן יש ג' פרצופי האחור עי"מ בישסו"ת, ואין נפקא מינה ביניהם, 
אלא שבחינת הגדלות דישסו"ת נבחן להארת ה"ר ממעלה למטה 
למקום החזה, דהיינו ע"י כפיפת ראש דז"א, כנ"ל.
%break
ובחינת הגדלות דמוחין דאו"א, הזווג הוא ע"י ז"א עצמו בלי כפיפת 
ראש כלל, ונמצאת הנוקבא מקבלת המוחין מראש דז"א עצמו והיא 
עמהם למעלה. אלא שהרב לקח לדוגמא כאן את פרצוף הגדלות 
דאחור דז"א מבחינת מוחין דאו"א.
%break
אמנם בחי"ד שהוא הכתר, אינו נוהג בפרצוף האחור, כי אין כתר ניכר 
אלא בפנים כדברי הרב. וע"כ לא יש רק ג' בחינות באחור, שהם עי"מ 
כנ"ל.
%letter י
י) וזה אמרו "עוד יש ד' בחי' בבחי' פב"פ" הנה ד' בחינות אלו אינן 
מדויקות על הסדר הנ"ל, ובחי"א מתחילה מפרצוף היניקה דפנים, 
שהוא פרצוף הו"ק שמחזה ולמטה פב"פ בלי הארת ה"ר, שהם הג"ר.
%letter יא
יא) "וב', שה"ר של ז"א האירו בה מלמעלה, אבל עדיין היא מחזה 
ולמטה, ואז הוא יורד בנצח והיא עולה בהוד שלו והוא כופף קומתו 
ומזדווג עמה" והיינו פרצוף הגדלות דפב"פ מבחינת המוחין דישסו"ת, 
שאין המוחין אלו מספיקים כלל לזווג דהולדה בשביל הז"א עצמו,
%break
אלא רק ליעקב, שאז כופף ראשו אל מקום נה"י הישנים שלו, ומאיר 
אלו המוחין דישסו"ת אל יעקב העומד בנצח, שזה נבחן שראש דז"א 
ירד למקום הנצח ע"י כפיפת ראש, כנ"ל.
%break
ויעקב מזדווג עם הנוקבא העומדת שם בהוד דז"א. וזה נבחן שהיא 
עלה בהוד דז"א, ואז מזדווגת עם יעקב.
%break
ואין להקשות, למה צריכה הנוקבא לעלות להוד שלו כדי לקבל המוחין 
דגדלות מיעקב, כיון שגם בעת המוחין דו"ק שלה נמצאת ג"כ עומדת 
שם מחזה ולמטה כנ"ל, וע"כ למה אומר הרב שהיא עולה בהוד שלו.
%break
והענין הוא, כי באמת נה"י אלו הם נה"י הישנים דז"א, שעתה בזמן 
המוחין הם נעשו לחג"ת דז"א, וע"כ נחשב זה לנוקבא עליה, כי 
מעיקרא היו נה"י אלו רק בחינת נה"י דז"א,
%break
אבל עתה בעת ביאת המוחין דישסו"ת לז"א, מתעלים אלו נה"י ונעשים 
חג"ת, ונמצאת הנוקבא עומדת בגבורה דז"א. וע"כ אומר והיא עולה 
בהוד שלו. דהיינו בהוד שמקודם לכן, שעתה הוא גבורה.
%break
וכבר נתבאר לעיל שגם עליה זו דנה"י לחג"ת, אינה חשובה בשביל ז"א 
עצמו, ובערכו עדיין נחשבים לנה"י. אלא כלפי יעקב ורחל נחשבים 
לחג"ת ממש.
%page 1696
%letter יב
יב) "הג' הוא שתהיה גדולה כמוהו בשיעור קומתו פב"פ, ותקבל 
האורות של ה"ר בהיותה שם למעלה עמהם" והיינו ג"כ פרצוף דגדלות, 
כמו בחי' הב' הנ"ל,
%break
וכל ההפרש הוא שכאן מדבר מפרצוף הגדלות דמוחין דאו"א, 
המספיקים גם למוחין דחיה בשביל ז"א, שאז ז"א אינו כופף ראשו אלא 
מזדווג עם הנוקבא פב"פ בקומתו עצמו, ונמצאת הנוקבא מקבלת ג"ר 
בהיותה עמהם למעלה פב"פ.
%break
ומה שהרב מכנה אל הג"ר בשם ה' ספירות ראשונות: כח"ב ח"ג, הוא 
משום שהג"ר הוא פרצוף שלם של ע"ס, והוא מתלבש תוך פרצוף 
היניקה מחזה ולמטה שלו, באופן שכח"ב ח"ג עם ש"ע דת"ת הם 
למעלה מכל פרצוף היניקה,
%break
וע"כ נבחן ערך ההפרש מפרצוף היניקה לפרצוף הגדלות בה"ס שלמות 
כח"ב ח"ג, שהם חסרים מפרצוף היניקה, כי אינו יכול להלביש אותם.
%break
והנה כל המדובר שבכאן באלו הד' בחינות דאחור ופנים דאו"א 
וישסו"ת, הוא מבחינת התכללות הנצח בהוד דא"א, וכן דאו"א, שאז אין 
הנוקבא יכולה לקבל רק מבחינת נצח, שהוא בחינת ז"א בעלה,
%break
ואינה מגעת לבחי' ת"ת דאמא, שהיא כתר ז"א, כי נצח דאמא נבחן 
לעליון שלה, כמ"ש לעיל דף אלף תרצ"א ד"ה שניהם. עש"ה.
%break
וזה אמרו "אמנם עדיין היא אינה מקבלת אורותיה אלא באמצעית ז"א 
והכתר שלו יהיה גדול מכתרה" דהיינו כנ"ל, משום דהשואת הקומה 
הגיעה לנוקבא על ידי התכללות הנצח בהוד,
%break
וע"כ מחויבת לקבל הימנו, ואינה יכולה לינק מכתר שלו, שהוא בחינת 
ת"ת דאמא, והיא אינה מגעת אלא לנצח דאמא. כנ"ל. ומטעם זה נמצא 
שאפילו בשבת במוסף, אינה יכולה לינק מכתר שלו ממש, משום 
דהשואת הקומה מכל המוחין דשבת, הוא ע"י התכללות הנצח בהוד,
%break
וע"כ היא מחויבת לקבל ע"י ז"א בעלה, וע"כ אין שניהם משתמשים 
בכתר אחד. וכ"ז היא רק מבחינת המוחין דאו"א אבל מבחינת המוחין 
דישסו"ת, שהמה מגיעים אל הנוקבא ע"י כפיפת ראש דז"א למקום 
יעקב, יש שם בחינת השתמשות שניהם בכתר אחד,
%break
דהיינו שהתכללות דנו"ה נעשה במקום ספירת הנצח, ונמצאת הנוקבא 
שעולה לבחינת נצח דאמא בשוה עם יעקב, ושניהם יונקים בשוה 
מת"ת דאמא, ונמצאים משתמשים בכתר אחד.
%break
ודבר זה נוהג רק בראש חודש ויו"ט, אבל אינו נוהג בשאר ימות השנה, 
ואפילו בשבתות. כמ"ש במקומו.
%page 1697
%letter יג
יג) שהמלכות שבה אין לה בן זוג כנגדה בזכר כי היא למטה מהיסוד 
שלו וכו' העשירית שבה נכללת ביסוד שבה ואז הכתר שלו גבוה 
מכתרה. לעיל אמר הטעם, למה שהנוקבא חסרה מכתר דז"א, מבחינת 
התלבשות תנה"י דאמא בז"א,
%break
כי הת"ת דאמא שממנה הכתר דז"א, נמצא למעלה משורש הנוקבא, 
וכמ"ש לעיל, כי הנוקבא היא בחינת הוד, ושורשה היא בנצח דאמא, 
ולא בת"ת, ע"ש.
%break
וכאן הרב מוסיף טעם על זה, מבחינת בנין פרצוף הנוקבא עצמה. כי 
בעת היותה צריכה לקבל מבחינת הז"א, אין לה קבלה לבחינת מלכות 
שלה, כי ז"א הוא ט"ס עד היסוד בלבד, וע"כ מוכרחת המלכות דנוקבא 
לעלות ולהתכלל ביסוד שלה כדי לקבל מיסוד דז"א,
%break
וע"כ נבחנת הנוקבא שהיא חסרה כלי דמלכות בעת שצריכה לקבל מן 
הז"א. ונודע, שבחוסר המלכות דכלים חסר הכתר דאורות, ומשום זה 
נבחנת לחסר הכתר דז"א. וזה אמרו "כי בבחינת זו יש בה פרצוף של 
ט"ס עליונות לבד,
%break
כי העשירית שבה נכללת ביסוד שבה ואז ג"כ הכתר שלו גבוה 
מכתרה" דהיינו כמבואר, שבבחינה זו שהיא צריכה לקבל מז"א נמצאת 
חסרה כלי דמלכות, וע"כ היא חסרה מכתר דאורות. כנודע בערך 
ההפוך מכלים לאורות.
%break
אמנם בעת שאינה צריכה לקבל מז"א, אלא שהיא יכולה לקבל מת"ת 
דאמא כמו הז"א, הנה אז גם המלכות שלה מקבלת הארה כמו שאר 
הספירות, וע"כ נשלמת אז גם באור הכתר.
%letter יד
יד) הד' שתהיה גם היא משמשת בכתר אחד כמותו ומקבלת אורותיה 
מאמא עצמה שלא ע"י ז"א, דמיון או"א, ותהיה שלמה בכל י"ס וזהו 
תכלית הגידול שלה. וכבר נתבאר, אשר בחי' זו הד' אינה נוהגת בזמן 
הזה בזו"ן הגדולים, אלא בזו"ן הקטנים בלבד, עש"ה.
%break
וכל עוד שהיא צריכה לקבל מז"א, היא חסרת המלכות שלה, כנ"ל. 
וז"ש, שרק ע"י קבלתה מאמא שלא ע"י ז"א היא נשלמת בי"ס. כי אז 
היא מקבלת האור גם אל המלכות שלה כנ"ל.
%page 1698
%letter טז
טז) וכאשר נברא העולם של אצילות ונולדו זו"ן התחילה היא להתגדל 
עד יום ד' של ימי בראשית ואז נגדלה כל ג' בחינות הנ"ל שיש בבחי' 
אחור: כלומר, שעד יום הד' הספיקה להתגדל בכל ג' הפרצופים:
%break
דעיבור, יניקה, מוחין, בבחינת האחור דז"א, דהיינו רק מבחינת 
השלמת כלים בלבד, כי ע"י התלבשות נה"י דאמא בנוקבא, ירדה 
הה"ת מעינים שלה והוחזרו אח"פ שלה למדרגה, והשיגה ע"ס חב"ד 
חג"ת נה"י דכלים,
%break
אבל מבחי' האורות עדיין אין בה אלא בחי' ו"ק דגדלות, וע"כ נבחן 
פרצוף המוחין הזה שהוא רק בחי' אחור, כי השלמת הכלים הוא 
השלמת אחורים בלבד. כי הכלים מכונים אחור, והאורות מכונים פנים.
%break
גם השלמה זו דכלים לא היתה ע"י מוחין דאו"א, אלא ע"י מוחין 
דישסו"ת הנקרא לעיל, שה"ר מאירים אליה ממעלה למקום החזה 
ולמטה, ע"י כפיפת ראש דז"א, כמ"ש לעיל (בדף א' תרצ"ג ד"ה ד' 
בחינות). ע"ש.
%break
וזה אמרו "וגם האורות של הה' ספירות דז"א היו מאירין בה מלמעלה 
למטה אב"א" דהיינו ע"י כפיפת ראש דז"א, כנ"ל.
%letter יז
יז) הירח קטרגה, אז נתמעטה משיעור הנ"ל וחזרה להיות כבתחילה 
בבחינת המיעוט היותר גדול וכו'. ענין קטרוג הירח, כבר נתבאר לעיל 
דף אלף תרצ"א ד"ה וכדי ע"ש.
%break
שהיה מטעם, כי פרידתה מז"א, גרם לה שם חוסר חסדים, ולא יכלה 
לעמוד שם בגדלות אלא לחזור לבחינת ו"ק להיות דבוק עם ז"א בכותל 
אחד, כדי לקבל ממנו חסדים, אמנם נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, 
דהיינו שתחזור לבחינת נקודה תחת היסוד,
%break
שפירושו, שתחזור לבחינת עיבור, כי משם מתחיל העיבור שלה, כנ"ל. 
אמנם אין זה חזרה לאותו בחינת העיבור דאחור שהיה לה מקודם 
הקטרוג, אלא היא עיבור חדש דבחינת פב"פ, הנקרא עיבור ב' דמוחין 
דפנים,
%break
ומעתה מתחילים עי"מ שלה דד' הבחינות דפנים הנ"ל בדברי הרב. 
ונמצא שלא הפסידה הירח כל כך מחמת קטרוגה, שהרי הרויחה, כי 
מעתה מתחילה להבנות פב"פ.
%break
ויש לדייק כאן, כי נודע, שז' ימי בראשית, הם בחינת ז"ת חג"ת נהי"מ, 
ונמצא יום הד' שהוא ספירת נצח, וא"כ היה צריך להיות מיעוט הירח 
ביום ה', שהוא ספירת ההוד, כי הנוקבא היא בחינת הוד, ולא בחי' נצח 
שהוא יום ד'.
%page 1699
וזה מובן עם המתבאר לעיל, שאי אפשר שתהיה הנוקבא בקומה שוה 
עם ז"א, זולת ע"י התכללות נו"ה ביחד, ואפילו לבחינת קומה שוה עם 
יעקב צריכים להתכללות נו"ה, ע"ש.
%break
ולפיכך הכרח היא שמטרם שבאה בבחינה ג' דאחור להיות בקומה 
שוה עם יעקב, כבר היתה הנוקבא נכללת בספירת הנצח, וע"כ נעשה 
המיעוט ביום ד' שהוא נצח.
%letter יח
יח) לכי ומעטי את עצמך שנסתלקו הט"ס שלה העליונים ועלו בז"א 
והיא נשארת נקודה מעוטה וירדה תחת היסוד. ולכאורה אין זה עולה 
בד בבד עם מ"ש הרב בכמה מקומות שע"י קטרוגה ירדה לבריאה 
ונעשתה ראש לשועלים.
%break
וכאן אומר שט"ס שלה עלו בז"א, והיא לנקודה תחת היסוד. והענין 
הוא, כי יש כאן בבחינה הג' דאחור של הנוקבא, פנימיות וחיצוניות 
ונתבאר לעיל שענין המיעוט הזה הוא בחינת העיבור דפנים שלה,
%break
ומבחינה זו נבחן שט"ס שלה עלו בז"א והיא עצמה לנקודה תחת 
היסוד, כי בבחינת עיבור אינו בא רק הפנימיות של הפרצוף בלבד.
%break
אמנם החיצוניות של הפרצוף הזה, ירד ונתלבש בבריאה, ונעשה שם 
בחינת כתר. אכן גם זה אינה נבחן לירידה ממש, אלא רק בערך 
האצילות נבחן לירידה, שהרי נתקנה שם לבחינת רישא מגולה דא"א 
דבריאה.
%break
וירידה זו באה לה מחמת קטרוגה על בחינת הגדלות, כנ"ל, וע"כ ירדה 
החיצוניות של הגדלות הזה לבריאה. וע"כ נקרא בשם קטרוג, כי גרמה 
ירידה לבחינת הגדלות שלה לבר מאצילות. והבן.
%letter יט
יט) ביום ו' חזרה להתגדל בבחינה ג' הנ"ל וכו' וה"ר מאירין בה מרחוק. 
היינו בחינה הג' מד' בחי' דאב"א שמביא הרב לעיל באות ט', ע"ש 
שהוא פרצוף הגדלות דמוחין דישסו"ת,
%break
שהנוקבא מקבלת אותם ע"י כפיפת ראש דז"א למקום חג"ת שלו, כנ"ל, 
שבערכו עצמו הם נה"י. ע"ש. וזה נבחן שה"ר דז"א מאירים בה 
מרחוק.
%break
ונמצא כיון, שכבר נשלמה הנוקבא בעי"מ דאחור ובעי"מ דפנים 
מבחינת המוחין של ישסו"ת, דהיינו הבאים לה דרך כפיפת ראש, עד 
יום ו', ע"כ היא ראויה לקבל עי"מ דפנים ואחור מבחי' המוחין דאו"א, כי 
כן סדר המדרגה,
%break
שמתחלה מקבלת כל המוחין דישסו"ת ואח"כ יכולה לקבל המוחין 
דאו"א. ולכן הגיע שעתה לקבל בחי' ג' דאב"א מבחי' ישסו"ת שבאו"א 
שהם בחינת מוחין דשבת שהיא הבחי"ג שבכאן. וכמ"ש להלן.
%break
ה' אורות דה' ספירות ראשונות דז"א שהם בחינת ה' ימים ראשונים 
דימי בראשית כולם האירו ביום ו' שהוא הת"ת שבו. ולכאורה זה סותר 
למ"ש הרב בכמה מקומות שז' ימי בראשית הם רק ז' תחתונות חג"ת 
נהי"מ, ויום ו' הוא יסוד,
%break
וכאן אומר, שה' ימים ראשונים הם כח"ב ח"ג, ויום ו' הוא ת"ת. ועוד 
קשה, כי לעיל באות ט"ז. אומר שביום ד' מטרם מיעוט הירח, כבר 
היתה בה הארת ה"ס ראשונות דז"א שהיו מאירים בה מלמעלה 
למטה.
%break
והרי ביום ד' שהוא לפי הנ"ל ספירת החסד דז"א, עדיין לא נגלו עוד 
ה"ס ראשונות כולם, אלא רק עד החסד, ואיך האירו בנוקבא ממעלה 
למטה.
%page 1700
והענין הוא, כי באמת אין הנוקבא מתחלת להבנות, אלא אחר גדלות 
נשמה של הז"א, ולפיכך הכרח הוא אשר ביום ד' לפני מיעוט הירח כבר 
היה בז"א מוחין דגדלות דמוחין דישסו"ת, שהוא בחינת נשמה דז"א.
%break
ואע"פ שיום ד' הוא רק נצח דז"א, ונמצא שאפילו החג"ת נה"י שלו לא 
נגדלו עדיין, אמנם ימי בראשית הם בחינת האורות דזו"ן ולא הכלים. 
שהרי הרב אומר לעיל באות ט"ז. כאשר נברא עולם האצילות ונולדו 
זו"ן אז התחילה היא להתגדל, ע"ש.
%break
הרי שזו"ן נולדו בתחילת הבריאה, ותכף כשנולדו כבר היה בהם בחינת 
נפש עכ"פ. ונמצא שבג' ימים הראשונים שהם חג"ת השיג ז"א בחינת 
הרוח שבו, שנקרא חג"ת. וביום ד' שהוא נצח, כבר השיג בחי' גדלות 
הנשמה שלו,
%break
ואז נתגדלה גם הנוקבא בבחינת האחור שלו בקומה שוה עד הכתר, 
והיו שניהם משתמשים בכתר אחד. כמ"ש ויעש אלקים את שני 
המאורות הגדולים, שפירושו, שהיו שניהם משתמשים בכתר אחד, 
כנ"ל.
%break
ולא יקשה לך, מ"ש הרב שביום ד' לפני המיעוט היתה הנוקבא רק 
בבחי' הג', שה"ר היו מאירים בה בהיותה למטה מחזה דז"א מלמעלה 
למטה.
%break
כי הכונה היא, להדגיש שעדיין לא היו בה המוחין דאו"א, אלא רק 
המוחין דישסו"ת הבאים ע"י כפיפת ראש דז"א למקום נה"י שלו, כנ"ל.
%break
אמנם נתבאר לעיל (בדף א' תרצ"ח ד"ה ויש לדייק), כי ע"כ היה בריאת 
הירח ביום ד' שהוא הנצח ולא ביום ה' שהוא בחי' הנוקבא שהיא הוד, 
משום שלצורך בנין הנוקבא נתכללה ההוד בנצח, ע"ש.
%break
גם נתבאר לעיל (דף א' תרצ"ב ד"ה וכל). שבעת התכללות ההוד בנצח 
נמצא הנוקבא יונקת מת"ת דאמא בשוה כמו הז"א, ושניהם משתמשים 
בכתר אחד, שהוא ת"ת דאמא.
%break
ע"ש בכל ההמשך כי זה נוהג ג"כ בראש חודש בזמן הזה. והנך רואה, 
שאע"פ שה"ר דז"א מאירים בה מרחוק, דהיינו ע"י כפיפת ראש, מ"מ 
היא שוה עמו בכתר אחד, אלא שהוא מבחינת כפיפת ראש שנקרא 
ראש דיעקב.
%break
ועל בחינת כתר זה קטרג הירח, ונאמר לה לכי ומעטי את עצמך וכו'. 
ובזה תבין מ"ש שם בגמרא על זה, חזייה דלא קא מיתבא דעתה,
%break
אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי על שמיעטתי את הירח, כי נתבאר, אשר 
בר"ח היא משגת ממש אותם המוחין דישסו"ת בהתכללות ההוד 
בהנצח, כמו שהיה לה ביום ד' דימי בראשית מטרם הקטרוג, כי אז הם 
משתמשים בכתר אחד.
%break
ונמצא שביום ד' דימי בראשית, כבר היו לז"א בחינות נה"י חדשים 
דנשמה כי אין מוחין זולת שהחג"ת נעשים לחב"ד, ונה"י נעשים 
לחג"ת, ויוצאים לו נה"י חדשים, כנודע.
%break
אלא שהמוחין ההם אינם נחשבים למוחין אמיתים בשביל ז"א עצמו, 
אלא בשביל יעקב המכונה כפיפת ראש, כנ"ל, וע"כ מבחינת יעקב, כבר 
יש שם ה' ספירות ראשונות דז"א גם ביום ד'.
%break
ומתורץ מה שהקשינו, כיון שז"א עומד רק בבחינת נצח שלו, מאין יש 
לו ה"ר, כי אין הכי נמי, שז"א אין לו אז אלא חג"ת נה"י, כי יום ד' שהוא 
נצח כולל כל נה"י דז"א, כי כלפי הז"א אין המוחין אלו רק בחינת ו"ק, 
כנ"ל,
%break
אמנם מבחינת יעקב כבר הם מוחין שלימים הראוים להולדה, וע"כ יש 
שם מבחינתו ה"ר דז"א, כי חג"ת דז"א נעשים לו לחב"ד, ונה"י נעשים 
לו לחג"ת, ויצאו לו נה"י חדשים.
%page 1701
והנה אחר מיעוט הירח, חזרה הנוקבא לבחינת נקודה תחת היסוד, 
שפירושו, שחזרה ובאה לבחינת עיבור חדש, שהוא עיבור ב' דמוחין 
דפנים מבחינת ישסו"ת,
%break
ואלו עי"מ נגמרו ביום ו' שהוא בחינת יסוד דז"א. אמנם כלפי יעקב, 
שנה"י דז"א נעשו לו לחג"ת, כנ"ל, הנה יום ו' הזה הוא בחינת ת"ת של 
הז"א.
%break
וזה אמרו "ביום ו' חזרה להתגדל בבחינה ג' הנ"ל, היותה פרצוף שלם 
בבחינת אחור באחור נגד החזה דז"א ואז יש בה ה' אורות של ה"ס 
ראשונות דז"א וכו'" דהיינו כמבואר, שבחי' המוחין דישסו"ת נבחנים 
להארת ה"ר מרחוק, אמנם מבחינת יעקב נבחנים שקומתם שוה אב"א.
%break
אמנם הרב אינו מדבר כאן על סדר המדרגה, אלא תופס את ראשי 
הבחינות כמ"ש לעיל (דף א' תרצ"ג אות ז'). כי בין חזרת הנוקבא 
לנקודה תחת יסוד ביום ד', עד היותה לבחינה ג' דאחור ביום ו', יש כאן 
בחינות רבות,
%break
כי מוחין דנשמה שביום ו' הם בחינת נשמה דאו"א, כי גם המוחין דאו"א 
באים על סדר המדרגה, שמתחילה מקבל ז"א בחינת ו"ק דאו"א, שהם 
מוחין דישסו"ת שבאו"א, ואח"כ הם מקבלים בחינת או"א עצמם, שהם 
בחינת חיה דאו"א.
%break
ועם זה תבין שמתחילה קבלה הנוקבא בחינת עי"מ דפנים דמוחין 
דישסו"ת עצמם, דהיינו המוחין דחול, כי ביום ד' לא היה לה מהם רק 
בחינת עי"מ דאחור,
%break
ואחר המיעוט חזרה לבחינת נקודה תחת יסוד, שהיא עיבור ב' לצורך 
מוחין דפנים, ואח"ז קבלה בחינת יניקה דפנים ואח"כ בחינת מוחין 
דפנים. וכל זה רק מבחינת ישסו"ת שהם מוחין דחול.
%break
וביום ו' חזרה לבחינת עיבור דאו"א, דהיינו לבחינת המוחין דשבת, 
וקבלה מתחילה בחינת עי"מ דאחור מבחינת ישסו"ת דאו"א, שהוא 
הבחינה ג' דאחור שהרב מדבר ממנה כאן.
%break
הרי שבחי"ג דאחור שביום ד' היתה ממוחין דחול, שהם מישסו"ת 
הכוללים, אבל הבחי' הג' דאחור דיום ו' היא ממוחין דשבת שהם או"א, 
אלא מבחינת ישסו"ת שבאו"א. והרי יש ביניהם בחינות רבות, שהרב 
אינו מזכיר אותם כי אינו חושב אלא ראשי הבחינות.
%letter כ
כ) ביום ו' נזדווגו זו"ן בבחינת אב"א ונברא אדם הראשון בבחינה זו 
לבדו. אין הדברים כפשוטם, כי אין זווג כלל באב"א, אלא כל זווג הוא 
פב"פ. אלא הכונה היא, שעלו הזו"ן לעיבור להיכל או"א ונזדווגו שם על 
בחינת המ"ן דאו"א,
%break
שז"א הלביש לבחינת אבא, והנוקבא לבחינת אמא, ושם נתעברו 
בנשמת אדה"ר. ומה שהוא נקרא אב"א, אינו אלא משום שנזדווגו על 
המ"ן דאו"א, שבבחינת הז"א נבחן זה לאב"א. כמ"ש הרב לעיל דף 
תר"ע אות ע"ו. ע"ש.
%page 1702
%letter כא
כא) לא חזרו לעלות ולהסתלק ולהתעלם בז"א עצמו כמו בעת מיעוט 
הירח ביום ד' אמנם כיון שהיה מפני חטא ירדו למטה בקליפות. כבר 
נתבאר לעיל, אשר בקטרוג הירח לא היה שם שום חסרון, שהרי היתה 
משתמשה עם ז"א בכתר אחד,
%break
אלא שלא יכלה לעמוד שם מפני חוסר החסדים, כנ"ל ע"ש, וע"כ לא יש 
שם שום ירידה לבחינות קליפות, אלא הפנימיות שבה חזר לעיבור אל 
הז"א, ומהחיצוניות נתקן רישא המגולה דא"א.
%break
אמנם כאן, היה חטא ופגם בדומה לשביה"כ בעת הנקודים, שע"י חטאו 
המשיך אורות דאצילות להתפשט בבי"ע, שבזה קלקל כל הבירורים 
שכבר נבררו מבי"ע, וחזר והורידם לקליפות. וכבר הארכנו בזה לעיל 
סוף חלק ח' דף תרפ"ז ד"ה ותדע. ע"ש בכל ההמשך.
%letter כג
כג) שבת ראשון חזרה הנוקבא להתתקן בכל חו' בחינות הנ"ל ונגמרה 
בחינה הו' שחזרה עם פב"פ בכל שיעור קומתו זולת בחינת הכתר. 
הכונה היא לז' הבחינות שחושב לעיל: ג' בחי' באב"א, וד' בחינות 
בפב"פ, שהם ז' בחינות.
%break
ובחינה הו' היא פרצוף המוחין דחיה שמקבל מאו"א, שאז עולה 
הנוקבא בקומה שוה עם ז"א ומלבישים לאו"א, אמנם כיון שהתכללות 
דנו"ה אינו במקום הנצח אלא במקום ההוד, ע"כ נחשב רק ספירת 
הנצח לשורש אל הנוק',
%page 1703
ואינה מגעת לת"ת דאמא שהיא כתר דז"א, אלא כל שפעה היא צריכה 
לקבל מז"א שהוא בחינת נצח, כנ"ל, ע"ש. ולכן היא צריכה אליו, וכתרו 
גבוה מכתרה. ונמצאת חסרה מבחינה הז' הנ"ל.
%letter כח
כח) הז' דורות עד שהעלוה למעלה מז' רקיעים תחתונים שבה, ואז 
נכללין כל הז"ת שבה בג"ר שבה. פירוש, כי אחר חטאו דאה"ר, ביום א' 
אחר שבת הראשון, חזרה ונתקנה הנוקבא בפרצוף שלם מי"ס מחזה 
ולמטה דז"א אב"א. כנ"ל בדברי הרב באות כ"ד ע"ש.
%page 1704
ואח"ז ע"י חובות הדורות נסתלקו האורות דפרצוף ההוא, ולא נשאר 
ממנו אלא אור הנפש בלבד בכלים דכח"ב, כנודע, בערך ההפוך מכלים 
לאורות. והסתלקות הזו היתה בסדר המדרגה, כמ"ש בסדר 
ההסתלקות דפרצופי א"ק בחלק ה'.
%break
שמתחילה עלה אור המלכות בכלי דיסוד, ומיסוד להוד וכו', עד 
שנסתלק לגמרי. ע"ש. וכאן נשאר אור הנפש בכלים דג"ר. כמ"ש הרב, 
שנכללו ז"ת שלה בג"ר שבה.
%break
ואין להקשות כיון שהסתלקות הזו של השכינה בז' רקיעים היתה 
מחמת חטאם של הדורות ההם, א"כ היו צריכים הט"ת של הנוקבא 
לרדת לבי"ע לקליפות, כמ"ש הרב לעיל באות כ"ב אחר החטא של 
אדה"ר.
%break
ויש לחלק, כי כאן לא היה הסתלקות של מדרגה שלמה, כי עדיין נשאר 
מהפרצוף בחינת אור הנפש בכלים דג"ר שלו, כנ"ל, וע"כ לא היה כאן 
ירידה לקליפות.
%letter לב
לב) נתפשטה גם המלכות שבה ונתפשטו ט"ס שבה בבחינת אב"א 
למטה מהחזה. ויש לדייק, שהרי לעיל, (בחלק זה אות י"ג), כתב שכל 
עוד שאינם משתמשים בכתר אחד, והנוקבא צריכה לקבל מז"א,
%page 1705
נמצאת המלכות שלה כלולה ביסוד שלה, ואין בה אלא ט"ס בחסר 
מלכות. אמנם אין כאן הכונה על התפשטות של מלכות שלה ממש, 
אלא על בחינת התפשטות של עטרת יסוד שלה, בסוד שיפולי מעיים, 
שזה היה ע"י משה.
%letter לד
לד) טעם ד' מאות שנה של גלות מצרים שהיה גלות ההוא בחי' 
הסתלקות ה"ר דז"א מד' תחתונים שבו, ששם קומת המלכות.
%break
כבר נתבאר לעיל, שענין המוחין דישסו"ת, שהם המוחין דחול, נבחנים 
להארת ה"ר המאירים ממעלה למטה למקום המחזה ולמטה של הז"א, 
ששם עומדת הנוקבא.
%break
כי כשז"א מקבל המוחין דישסו"ת בראש שלו, הוא כופף ראשו למקום 
נה"י הישנים שלו ששם עומד יעקב, המקבל שמה מז"א ומשפיע אותם 
אל הנוקבא. עי' לעיל דף א' תרצ"ו אות י"א ובאו"פ שם.
%break
ונמצא שה"ר דז"א שהם המוחין דגדלות דישסו"ת, מושפעים אל ד' 
התחתונות דז"א שהם תנה"י שמחזה ולמטה שלו. ומעת חטאו של 
אדה"ר עד גאולת מצרים, היו חסרים המוחין האלו בז"א, ולא היו זו"ן 
רק אב"א מחזה ולמטה בלי הארת ה"ר הנ"ל בד' תחתונות דז"א.
%page 1706
ודבר זה נתקן בגאולת מצרים, כי מגאולת מצרים ואילך עד בנין בית 
ראשון נתקנו הזו"ן אב"א בהארת ה"ר הנ"ל, ומוחין אלו לא היו חסרים 
מהם יותר.
%break
הרי שעיקר התיקון הנעשה ע"י גלות מצרים היה לתקן הארת ה"ר 
דז"א ממוחין דישסו"ת אל ד' התחתונות שלו. וז"ס ד' מאות שנה 
שנמשך הגלות ההוא, דהיינו כדי לתקן ד' התחתונות דז"א, עד שיקבלו 
המוחין דישסו"ת בקביעות, בבחי' אב"א מחזה ולמטה, כנ"ל.
%letter לז
לז) גאולה גדולה מבחינת היותה בתחילה בימי הגלות בבחינה ב' בלי 
הארת ה"ר, משא"כ בחורבן בית ראשון. כלומר, כי בחורבן בית ראשון 
נשארה ג"כ בנוקבא בחינה הג' שהיא פרצוף י"ס אב"א מחזה ולמטה 
עם הארת ה"ר ממעלה למטה,
%break
דהיינו כמו שנתקנה ע"י גאולת מצרים, ומ"מ נקרא שם חורבן, וכאן 
נקרא גאולה גדולה. וזה שמתרץ כאן, כי ע"כ נקרא כאן גאולה גדולה, 
משום שמתחילה בימי הגלות מצרים היתה בבחינה ב' שהיא אב"א 
מחזה ולמטה בלי הארת ה"ר,
%break
לכן אחר שהשיגה בגאולת מצרים את הארת ה"ר ממעלה למטה 
נחשב זה באותו הזמן לגאולה גדולה. משא"כ בחורבן בית ראשון, כיון 
שמקודם החורבן היתה בבחינת ו' דהיינו במקום או"א עלאין,
%break
ובסבת החורבן בהמ"ק ירדה לבחינה ג', שהיא אב"א בהארת ה"ר 
ממעלה למטה, נחשב זה לחורבן גמור. ומובן היטב, הטעם, שאותה 
בחינה ג' הנחשבת לגאולה גדולה במצרים, נחשבת לחורבן גדול 
בחורבן בהמ"ק, כי הכל לפי הזמן, כמבואר.
%page 1707
%letter מ
מ) הוד ראשון והוד אחרון, והוד הראשון נעשה בו אח"כ גבורות וכו' 
קודם בית ראשון היתה הבינה בו עד הוד ראשון.
%break
ואע"פ שבמוחין דישסו"ת הנקראים הארת ה"ר למחזה ולמטה, היה 
שם בהכרח ענין עלית חג"ת לחב"ד, ונה"י לחג"ת, ובינה נתפשטה בו 
והוציאה לו נה"י חדשים,
%break
כי בלאו הכי אין שם אפילו ענין כפיפת ראש דז"א למקום נה"י, כי חג"ת 
אינם נחשבים לראש זולת אם נעשין לחב"ד, כנודע. וא"כ איך אומר 
הרב, שקודם בית ראשון היתה הבינה בו עד הוד ראשון בלבד, והלא 
גם שם הוציאה לו נה"י חדשים,
%break
והענין הוא, כי אלו המוחין דישסו"ת, אינם נחשבים כלל למוחין בשביל 
ז"א עצמו, אלא רק בשביל יעקב ורחל בלבד, כנ"ל באורך, וכלפי הז"א 
הם נחשבים רק לבחינת ו"ק דגדלות. ונתבאר לעיל (דף א' ר"ב אות 
קצ"ז) אשר המוחין אלו אינם מתלבשים רק בחב"ד חג"ת דז"א,
%break
כלומר בחג"ת שנעשו לחב"ד, ובנה"י שנעשו לחג"ת, אבל הנה"י 
החדשים שבאו על ידי אלו המוחין, נשארו פנוים מאור לגמרי. וכן כתב 
בשער הכונות בערבית של שבת, ע"ש.
%break
הרי שאלו המוחין של ישסו"ת שהאירו קודם בית ראשון, לא הגיעו 
להוד אחרון, דהיינו להוד של נה"י החדשים, אלא נסתיימו בהוד ראשון, 
שנעשה עתה לגבורה בשביל יעקב, שהוא המקבל לאלו המוחין.
%break
ונמצא ע"כ שאין הבינה מתפשטת בז"א אלא ה"ס בלבד, שהם חב"ד 
ח"ג, בערך יעקב, ונה"י נשארו ריקנים מאור. והם נחשבים אמנם רק 
חג"ת נו"ה בערך ז"א עצמו, כי בערך ז"א הם רק בחינת ו"ק דגדלות 
שהם חג"ת נה"י דגדלות. והבן היטב.
%break
ומה שאינו חושב שש ספירות, שהרי גם נתפשטו לשליש ת"ת העליון, 
וא"כ יש ו"ס חב"ד חג"ת עד החזה. זה יתבאר להלן בסמוך. וזכור ואל 
תתבלבל בזה כי פעם קורא אותם חב"ד חג"ת, ופעם קורא אותם חג"ת 
נה"י, כי זה בערך יעקב, וזה בערך ז"א. כנ"ל.
%letter מא
מא) ת"ת דז"א לא נתפשטה בו הבינה כי הנ"ה דאמא ארוכים 
ומתפשטין הרבה בב' קוין ימין ושמאל אך יסוד שלה שהוא בקו 
האמצעי מסתיים בדעת שלו.
%break
ולכאורה הוא נגד כל המקומות שבדברי הרב, אשר היסוד דאמא 
מתפשט עד החזה דז"א, וכאן אומר שנסתיים בדעת דז"א. אכן כבר 
חילק הרב בזה, אשר בעת ביאת המוחין, שעולים החג"ת ונעשו חב"ד, 
ומנה"י נעשו חג"ת,
%page 1708
אז אין התפשטות ליסוד דאמא באלו הנה"י שנעשו לחג"ת, והוא עולה 
עם הכלים דחג"ת שנעשו לחב"ד. ומסתיים שם בדעת דז"א. באופן 
שאלו הנה"י שנעשו לחג"ת, יש בהם מעלת חג"ת ומעלת נה"י. יש בהם 
מעלת חג"ת, שיש בהם חסדים בשפע כמו בכלים דחג"ת.
%break
ויש בהם מעלת נה"י, שהמה בחינת חסדים מגולים הנוהגים לאחר 
סיום יסוד דאמא, כמו בכלים דנה"י שמחזה ולמטה, כי כבר נסתיים 
עתה המסך בדעת שבראש הז"א, ויכולים עתה החג"ת להיות חסדים 
מגולים.
%break
ולפיכך אין כאן התפשטות בינה לת"ת, כי היסוד דאמא שהוא בקו 
אמצעי נסתיים בדעת שבראש, ואינו מגיע לת"ת דז"א כנ"ל. וזהו 
מקודם בית ראשון, מאחר שלא היו שם אלא המוחין דישסו"ת.
%break
אחר בנין בית ראשון נתפשט בינה עד הוד ב' דז"א, והם עתה ז' 
ספירות שנתפשט בהם הבינה תוך ז"א. כי ע"י בנין הבית ראשון, 
נתקנה הנוקבא בקביעות בבחינה ו', שהיא גדולה בקומה שוה עם ז"א 
ומקבלת האורות של ה"ר בהיותה עמהם למעלה,
%break
שפירושו שז"א ונוקבא עולים למעלה ומשיגים מוחין דאו"א, ומלבישים 
אותם למעלה במקומם, כמ"ש בשבת במוסף. כי אז יש לז"א עצמו 
מוחין דחיה, שהמה מוחין אמיתים אליו, וע"כ מתפשטים האורות גם 
לנה"י החדשים,
%break
כי האורות דחג"ת יורדין עתה לנה"י החדשים, ואורות שהיו בחב"ד 
יורדים לחג"ת, ובאים לחב"ד המוחין דחיה, כמ"ש הרב בדף א' ר"ב 
אות קצ"ז ע"ש. ונמצא שאמא מתפשטת בו עד הוד הב', דהיינו עד 
ההוד דנה"י החדשים כמבואר.
%break
וע"כ נבחן, שיש כאן התפשטות הבינה בז' ספירות דז"א, שהם: חב"ד 
ח"ג נו"ה. שהרי עתה נתפשטה הבינה גם לנה"י החדשים כמבואר. 
אמנם אל הת"ת אין התפשטות של יסוד הבינה, כנ"ל, כי בנה"י שנעשו 
לחג"ת, אין יסוד הבינה מתפשט בהם,
%break
אלא שמתעלה עם החג"ת שנעשו לחב"ד, ומסתיים בדעת שבראש 
הז"א, כנ"ל ע"ש. וע"כ קודם בית ראשון נבחן התפשטות בינה בה' 
ספירות דז"א: חב"ד ח"ג. ואחר בנין בית ראשון, נבחן התפשטות 
הבינה: בז' ספירות דז"א: חב"ד ח"ג נו"ה.
%letter מב
מב) אמנם ט"ס העליונים שבה לא ירדו לקליפות כמו שהיו בחטאו של 
אדה"ר אמנם עלו למעלה תוך ז"א בשרשיהן כנ"ל במיעוט הירח.
%page 1709
ולכאורה תמוה מאד, כי כל ההפרש בין מיעוט הירח לחטאו של אדה"ר 
מחלק הרב לעיל (באות כ"א) שהוא משום שבמיעוט הירח לא היה 
ההסתלקות מחמת חטא, וע"כ עלו למעלה בז"א ולא נפלו בקליפות.
%break
משא"כ בחטאו של אדה"ר שהיתה ההסתלקות מחמת חטא ע"כ נפלו 
לקליפות. וא"כ כאן בחורבן בית המקדש, שהיה ההסתלקות מחמת 
חטא, כמו באדם הראשון, א"כ היו צריכים לירד לקליפות, ולמה עלו 
למעלה לז"א כמו במיעוט הירח.
%break
והענין הוא, כי הירידה לקליפות פירושו, שהמה מתאחזים בהקלקול 
שנעשה ע"י החטא, ואינם נותנים אל הקדושה לחזור ולהבנות כמו 
שהיתה מטרם החטא, בסוד אמלאה החרבה, שלא נבנה צור אלא 
מחורבנה של ירושלים.
%break
ולפיכך, הגם שבעת החורבן חזרה הנוקבא לנקודה תחת היסוד, אבל 
לא היה זה רק ברגע החורבן, כמ"ש הרב שלולא כן לא היה אפשר 
שיחרב הבית. ותכף אחר החורבן חזרה הנוקבא להתקן בבחינה ג', 
ונעשה פרצוף של י"ס אב"א עם הארת ה"ר, כמ"ש באות כ"ב.
%break
ונמצא, שבחינת הו"ק דנוקבא לא נחרב, אלא רק בחינת הג"ר ופנים 
בפנים שלה, דהיינו בחינת התפשטות הבינה בז' ספירות ראשונות 
דז"א, שהשיגה הנוקבא ע"י בנין הבית,
%break
שרק זה הוא שנאבד ממנה, ונפל לקליפות בסוד אמלאה החרבה. 
כנ"ל. כי זה לא חזר אליה אחר החורבן, והקליפות נתאחזו בהם.
%break
הרי שהחטא לא פגם כלל בבחינת הו"ק של הנוקבא כי אלו היה החטא 
מגיע להם, לא היתה חוזרת ונבנית מהם אחר החורבן, וכיון שתכף 
אחר החורבן חזרה ונבנה בפרצוף י"ס אב"א מחזה ולמטה עם הארת 
ה"ר, הנה בהכרח לא פגם אותם כלום החטא.
%break
אלא רק, ברגע החורבן בלבד היה הכרח להם שיסתלקו, כנ"ל בדברי 
הרב. וזה אמרו "ט"ס עליונים שבה לא ירדו לקליפות וכו', אלא עלו 
למעלה תוך ז"א בשרשיהן כמו במיעוט הירח" כי כונתו לאותם הי"ס 
דפרצוף הו"ק שחזרה ונבנה מהם אחר החורבן,
%page 1710
וברגע החורבן שנסתלקו, מדגיש הרב, שלא תחשוב שנפלו לקליפות 
ברגע הזה, כי אם היה כן, לא היתה יכולה תכף לחזור ולהבנות מהם, 
אלא שהם עלו ברגע הזה אל הז"א בשרשיהם, משום שבהם לא נגע 
ולא פגע החטא, כנ"ל,
%break
וע"כ מדמה אותם למיעוט הירח, להורות, שהחטא לא הגיע אליהם, 
וע"כ היו ראוים לחזור לז"א ולא ליפול לקליפות, והיו יכולים לחזור אל 
הנוקבא תכף אחר החורבן.
%break
אמנם אם היה החטא פוגם אותם, הנה ודאי שלא יכלו לחזור להנוקבא 
תכף אחר החורבן, כי היו נופלים בקליפות. ועי' לקמן בדברי הרב באות 
מ"ה, ובדיבור הסמוך.
%letter מה
מה) הז' אורות ירדו בקליפות והיא חזרה אב"א וכו'. אין הפירוש שהז' 
אורות עצמם ירדו לקליפות, כי כבר הורה לנו הרב, שאין ירידה לאורות 
כלל, אלא שהם מסתלקים בעת הפגם, ורק כלים וניצוצין אפשר שירדו 
ויפלו לקליפות.
%break
אמנם הכונה היא, על אותו התוספת מוחין שהשיגה הנוקבא ע"י בנין 
הבית ראשון, שהם התפשטות ז"ס דבינה, כנ"ל. בהם נתאחזה 
הקליפה משום שהבירורין דנה"י החדשים שלהם שהם אח"פ דבחינת 
חיה, חזרו ונתקלקלו מחמת החטא,
%break
ונפלו שוב להקליפות לאותו המקום שהיו שם מטרם הבירור הנעשה 
בימי בנין הבית. ולא נשאר אחר החורבן רק בחינת גו"ע של הי"ס 
דנוקבא, דהיינו מה שהיה מטרם בנין הבית,
%break
אבל בירורי אח"פ נפלו לקליפות, דהיינו הנה"י החדשים דחיה שהשיגה 
בבנין הבית, שהקליפות נתאחזו באלו נה"י החדשים שנתקלקלו, ולא 
כלל באורות.
%break
אכן כבר נודע, שבחסר נה"י דכלים חסרים הג"ר דאורות, דהיינו ז' 
האורות דהתפשטות הבינה, וע"כ אומר הרב, שהז' אורות נפלו 
לקליפות, כלומר, כיון שהקליפות נתאחזו בנה"י דכלים, נמצאו תופסים 
בידיהם כל הז' אורות הנ"ל.
%break
שלא יוכלו עוד לחזור להנוקבא, כי בחסר נה"י דכלים, אי אפשר להם 
לחזור אליה. אמנם האורות עצמם ודאי שחזרו לשרשם למעלה, כמ"ש 
הרב בכ"מ.
%page 1711
%letter מט
מט) בהיותן שם למעלה נקרא גם היא ה' עלאה אך בבית שני וכו' 
נקרא ה' תתאה. כמ"ש לעיל, שבהיותם בבחי' ו', נמצאים זו"ן מלבישים 
לאו"א עלאין כמו בשבת במוסף, ונמצאת הנוקבא שמלבשת לאמא 
עלאה, שנקראת ה' עלאה, וע"כ נקרא גם הנוקבא בשם ה' עלאה.
%break
אך בבית שני, שלא היה שם אלא המוחין דישסו"ת בקביעות, שאז 
נמצאו הזו"ן שעוד מלבישים למחזה ולמטה דא"א, כי מקום ישסו"ת 
הוא מחזה ולמטה דא"א, ע"כ אע"פ שהנוקבא מלבשת לתבונה, מ"מ 
אינה נבחנת אלא לה' תתאה, כי מחזה ולמטה היא בחינת ה"ת, כנודע.
%break
וכן בערך ז"א, נבחנת ג"כ שהיא עוד מלבשת למחזה ולמטה שלו, 
כלומר לנה"י הישנים שנעשו לחג"ת ליעקב, וכלפי עצמו הם עוד נה"י, 
כי אלו המוחין דישסו"ת, אינם נחשבים בו למוחין דחב"ד, כנ"ל, וע"כ 
הנוקבא נחשבת לה"ת. כי אינה יונקת מה' עלאה שהיא בינה.
%letter נ
נ) בבית שני לא נתפשטה הבינה אלא עד הוד ראשון דז"א בלבד שהוא 
גבורה של עתה וכו' לכן נקרא ה"ת. הוא מוסיף טעם על הנ"ל, כי לעיל 
ביאר הטעם לפי הלבשת הזו"ן את או"א.
%break
וכאן מבאר, לפי יניקת הנוקבא מן הבינה, ואומר, כי בבית ראשון שהיה 
הבינה מתפשטת עד הוד אחרון, המשמשת להוד גם בשביל הנוקבא, 
נמצאת הנוקבא יונקת בשורשה עצמה מן הבינה, כי שורש הנוקבא 
היא בהוד דא"א ובהוד דבינה,
%break
כנ"ל דף א' תרצ"א ד"ה שניהם ע"ש. משא"כ בבית שני, שלא נתפשטה 
הבינה רק עד הוד ראשון, אשר בערך יעקב והנוקבא שמקבלים המוחין 
מהם נמצאים אלו הנה"י שנעשה לחג"ת, כנ"ל,
%break
ונמצא ההוד הזה שהוא בערך הנוקבא בבחינת גבורה, ונמצא ששורש 
הנוקבא עצמה, שהיא בעיקר בחינת הוד, אין לה יניקה מן הבינה. ע"כ 
נחשבת לה"ת, כי אין לה יניקה מן הבינה. כמבואר.
%page 1712
%letter נב
נב) הט"ס שלה ירדו למטה בין הקליפות ואז סמכין אתאבידו שאם נה"י 
דז"א הסומכים אותה וכו' ונפלה תחת היסוד שבו מאחוריו. וכאן לא 
עלתה ממנה כלום אל ז"א, כמו בחורבן בית ראשון,
%break
כי הרי גם אחר החורבן בית שני, לא חזרה ונתקנה בבחינת פרצוף 
בקביעות, אלא נשארה בנקודה תחת היסוד בקביעות, ונמצא שהחטא 
גרם להוריד כל בנין המלכות לקליפות.
%break
משא"כ בחורבן בית ראשון, הנה נתקנה תכף אחר החורבן בבחינת 
פרצוף אב"א בהארת ה"ר, בקביעות, והחטא לא פגם אלא בבחינת 
הג"ר בלבד, כנ"ל באורך, וע"כ ברגע החורבן, עלו הט"ס שלה דבחינת 
ו"ק אל הז"א. ע"ש.
%letter נד
נד) מכ"ש הארת ה"ר דז"א שנפלו בחורבן בית ראשון. כלומר, מלבד 
הט"ס דו"ק שלה שנפלו לקליפות, נפלו ג"כ הארת ה"ר דז"א שהאירו 
ממעלה למטה, דהיינו בחינת ג"ר דישסו"ת, כמו בבית ראשון שנפלו 
ג"ר דאו"א, הנקראים י"ס דהתפשטות הבינה.
%break
ואומר שהוא כ"ש מבית ראשון. שהרי בבית ראשון אע"פ שט"ס 
הראשונות דפרצוף ו"ק דנוקבא נשארו בה, מ"מ הג"ר שלה נפלו 
לקליפות. ואין צריך לומר בבית שני, אשר גם הט"ס דו"ק נפלו 
לקליפות, ומכ"ש הג"ר שלה, שהם ה"ר שהאירו ממעלה למטה.
%break
אמנם תזכור, שאין כאן המדובר מן האורות, כי אין ירידה באורות 
לעולם, אלא המדובר הוא בנה"י החדשים דכלים, שבנפילתם של 
הנה"י דכלים, חשוב כמו נפילתם של הג"ר דאורות. כי בחסר נה"י 
דכלים חסר הג"ר דאורות.
%page 1713
%letter נה
נה) שחטא אדה"ר תיקן ממש את הקליפות וכו' בחטא ישראל כבר היו 
הקליפות מתוקנים, ומה שגרמו הם הוא להחזיר ולהלביש בהם את 
הקדושה. פירוש, כי טרם חטאו של אדה"ר, לא היה שום בנין וסדר 
בקליפות,
%break
אלא אחר שהוריד כל הבירורים העליונים, שכבר נבררו, והוא קלקל 
אותם, הנה נתאחזו בהם הקליפות, ונבנו מקלקולים ההם, לפי מדת 
החסרונות שבקדושה. ונעשו אז אבי"ע דקליפות. ונמצא שחטאו תיקן 
אבי"ע דקליפות.
%break
אמנם בחורבן הבית, לא נעשה בקליפות שום בנין וסדר חדש, כי אפילו 
בזמן הבית עדיין לא נתקן חטאו של אדה"ר בשלימות, ונמצאו שלא 
גרמו אלא לחזור ולהלביש חסרונות דקדושה תוך הקליפות. כי אין בנין 
אבי"ע דקליפות מתבטלים רק בגמר התיקון.
%letter נז
נז) כל הזווגים שיש בזו"ן שכולם צריך שזו"ן יקבלו שפע והארה מט"ס 
דא"א ובכח זה יוכלו להזדווג. כי עיקר כל עולם וכל פרצוף פרטי, הוא 
פרצוף הכתר שבו, והשאר הם ענפיו לבד, שכל הגדלתם צריכים 
שיקבלו מפרצוף הכתר שלהם, וזה נוהג הן בכללות והן בפרטות.
%break
ולפיכך כיון שא"א הוא בחינת הכתר של עולם האצילות, ואו"א וזו"ן הם 
ענפיו, ע"כ אי אפשר שיהיה בהם איזה הגדלה או זווג אם לא שיקבלו 
שפע והארה מבחינה שכנגדה בט"ס דא"א.
%break
והנה באמת כל שפע נמשך רק מא"ס ב"ה, כנודע, אכן אין הענף יכול 
לקבלו זולת דרך פרצוף הכתר, וגם בדיוק מן הבחינה שכנגדו שבט"ס 
הכתר.
%page 1714
בימי החול אז הז"א מקבל הארתו מן הנצח דא"א וכו' ומלכות מקבלת 
הארתה מן ההוד דא"א ועי"כ אין זו"ן שוין כאחד. וצריך שתדע, שהע"ס 
אין בהם אלא ה' בחינות: כח"ב זו"ן. ונחשבים לעשר, מפני שז"א כולל 
שש ספירות חג"ת נה"י, כנודע.
%break
אמנם אלו שש ספירות של הז"א, אינן מעלה ויתרון על הג"ר 
שמחשבים אותם רק ליחידות, אלא להיפך שמורים בחינת חסרון. והוא 
כי כל ה' הבחינות נכללות זו מזו, ויש בהכרח בכל אחת מהן ה' בחינות 
כח"ב זו"ן.
%break
כי יש בכתר חמש בחינות כח"ב זו"ן, וכן בחכמה וכן בבינה, וכן בז"א 
וכן בנוקבא. אלא כח"ב זו"ן שבז"א מכונים חג"ת נו"ה, והוא מטעם, 
שכח"ב הנכללים בבחינת גוף, שהוא ז"א, נקראים בשם חג"ת, כי אין 
כח"ב אלא בראש.
%break
וע"כ אין כאן שום יתרון בשש ספירות דז"א על הג"ר, כי אותם כח"ב 
דג"ר הם בז"א חג"ת. ונצח הוא בחינת עצמו, דהיינו ז"א, והוד הוא 
בחי' התכללותו בנוקבא, שהיא הוד.
%break
הרי שכח"ב זו"ן הכלולים בז"א נקראים בו חג"ת נה"י. וכבר ביאר זה 
הרב בע"ח שער י"א פ"ה. עש"ה. ועי' בשיעור ה' בענין מטי ולא מטי 
בז"ת דע"ב דא"ק.
%break
אמנם הגם שכל אחת מה' הבחינות כלולה מכולם, מ"מ רק בחינת 
עצמה נחשבת בה לעיקר, ושאר ד' הבחינות הם רק בדרך התכללות 
לבד.
%break
למשל, בפרצוף הכתר, העיקר בו רק ספירת הכתר, ובחכמה העיקר 
בה רק חכמה, ובז"א העיקר בו רק נצח, שהוא בחינת עצמו. וכן 
בנוקבא העיקר בה היא הוד, שהיא בחינת עצמה.
%break
וזה אמרו "בימי החול אז הז"א מקבל הארתו מנצח דא"א וכו' ומלכות 
מקבלת הארתה מהוד דא"א וכו', ועי"כ אינם שוין כאחד" כי נתבאר 
שאע"פ שיש בז"א חג"ת נה"י מ"מ עיקרו הוא נצח, שזו היא בחינת 
עצמו, וע"כ הוא מקבל מן הבחינה שכנגד בא"א רק מנצח דא"א.
%break
וכן הנוקבא שעיקרה היא הוד, מקבלת מהבחינה שכנגדה בא"א, רק 
מהוד דא"א, ולפיכך נמצאים ז"א ונוקביה זה למטה מזה, כי הוד הוא 
למטה מנצח. וזה אמרו "ועי"כ אין זו"ן שוין כאחד" וכבר הארכנו בזה 
לעיל דף אלף תרצ"א ד"ה שניהם. עש"ה.
%letter נח
נח) ובר"ח אז זו"ן משתמשים בכתר אחד ר"ל שניהם נכללים בנצח 
דא"א והם מקבלים הארתם בהשואה א' ואין יתרון לזכר על הנקבה. כי 
בהיותם נכללים שניהם בספירה אחת נמצאים קומתם שוה, כי בספירה 
אחת אי אפשר שיהיה שם שינוי של שיעור קומה.
%break
בדומה למ"ש הרב באו"א בע"ח שער ט"ז פ"א, כי ע"כ או"א קומתם 
שוה וכחדא נפקין וכחדא שריין, משום שנכללים שניהם בשם ס"ג, 
דהיינו בספירת בינה, שהיא בחינה העליונה דשם ס"ג. עש"ה.
%page 1715
ומ"ש, ששניהם משתמשים בכתר אחד, כבר ביאר זה לעיל (בחלק זה 
אות ו'), ע"ש. כי בהיות הנוקבא כלולה בנצח דאמא נמצא הכתר שלה 
שהיא ת"ת דאמא כמו שהיא כתר דז"א. כמ"ש שם באו"פ ד"ה שניהם. 
עש"ה.
%break
ובשבתות אז עולין הזו"ן עד כתר דאו"א וזה נכלל באבא וזו נכללה 
באמא ואין הב' שוין בהשואה א' ולכן היא מקבלת הארתה על ידו. כי 
ענין זה של התכללות בנצח אינו נעשה בשבתות, וע"כ נמצאת הנוקבא 
שהיא בחינת הוד שלמטה מנצח,
%break
וע"כ אי אפשר שיהיו משתמשים בכתר אחד, כי הנוקבא שהיא הוד, 
הנה הכתר שלה בבחינת נצח, שהיא הספירה הסמוכה לה במדרגה, 
ואינה יכולה לקבל מת"ת דאמא הגבוה ממנה בב' מדרגות, וע"כ אינם 
בהשואה אחת, וע"כ היא צריכה לקבל מז"א בעלה, ולא מאמא.
%break
ואין לשאול, כיון שכבר עלו שניהם לאו"א איך הם מתיחסים עוד לנצח 
והוד. כי זה נודע, שסולם המדרגות אינו משתנה לעולם, ואע"פ שעלו 
לאו"א עלאין, הנה זה משום שנצח והוד דא"א עלו מקודם למקום או"א, 
ונמצא גם עתה שזו"ן מלבישים על נו"ה דא"א.
%letter ס
ס) סוד הנסירה שנותן בה הדינים שהם האחורים. כמו שיתבאר להלן, 
אשר הדינים ננסרים ממנו וניתנין אל הנוקבא שמתחלה נמתקין ע"י 
אמא בלבד, ואז אינם עוד על שלמותם, ואח"כ חוזרים להתמתק פעם 
ב' ע"י ז"א.
%break
וכשז"א נותנם לה בפעם הב' אז נמתקים על שלימותם. וז"ש הרב, 
שנותן בה הדינים שהם האחורים. דהיינו אחר שניתנים לה ע"י אמא. 
כמ"ש במקומו.
%break
אחור הוא הקטנות והבן זה כי האמצעי אינו נקרא אחורים והיה בו 
אחור ואמצעי. פירוש, שבחינת מוחין הקבועים בז"א, הם רק ו"ק בלי 
ראש, שהם חג"ת נה"י: ונבחנים לב' פרצופים: עיבור, יניקה, המכונים 
חיצון ואמצעי, מפאת שהם מלובשים זה תוך זה,
%page 1716
כי פרצוף יניקה שהוא פרצוף חג"ת, מלובש תוך פרצוף עיבור שהוא 
נה"י. וע"כ הם נקראים חיצון ואמצעי, משום שאין שלימות אלא אחר 
ביאת פרצוף חב"ד, דהיינו הגדלות שלו, והוא נקרא פרצוף הפנימי 
מכולם, להיותן מתלבש תוך פנימיות פרצוף היניקה.
%break
ונמצא פרצוף העיבור שהוא החיצון מכולם, ופרצוף הגדלות הוא פנימי 
מכולם, ופרצוף היניקה הוא אמצעי. וב' הפרצופים החיצון והאמצעי 
נקראים קטנות, כי הם חסרים מראש, כנ"ל. ורק פרצוף הפנימי נקרא 
בשם גדלות.
%break
וזה אמרו "אחור הוא הקטנות" פי': אע"פ שאנו מכנים לפרצוף הנוקבא 
שמקודם הנסירה בשם פרצוף אחורים, אין לטעות שהכונה היא על 
פרצוף החיצון בלבד, שהוא פרצוף העיבור, אלא הכונה היא על ב' 
הפרצופים עיבור ויניקה ביחד,
%break
ונקראים אחור, משום שהם בחינת קטנות, וכל קטנות אפשר לקראו 
אחורים. אמנם עיקר השם אחור הוא רק על פרצוף העיבור, שהוא 
מבחינת מחזה ולמטה דכללות הפרצוף. כי כל נה"י נקראו אחורים.
%break
והוא מטעם שהם לא היו בכלים דז"א בעת יציאת המלכים דנקודים, 
אלא אח"כ ע"י הארת הו' ונקודה מיסוד דא"ק, נתחברו הכלים דנה"י 
אל ז"ת דנקודים.
%break
כי ע"כ נתפשטו הז"מ אלו עד בי"ע, כי השיגו הנה"י שלהם שנתמעטו 
ונפלו לבחינת בי"ע ע"י צמצום ב' דא"ק, כמ"ש בחלקים הקודמים.
%break
וע"כ אלו הז' מלכים שהם רק בחינת הכלים דחב"ד חג"ת עד החזה, 
הם נבחנים לכלים דפנים. ורק בחינת הכלים דנה"י שנתחברו אל 
המלכים מבי"ע, הם הנקראים כלים דאחורים.
%break
הרי שרק פרצוף העיבור שהוא בחינת נה"י אפשר לקראו אחור, אבל 
פרצוף החג"ת שהוא תמיד למעלה מחזה, שמשורשו בנקודים היה 
בחינת אצילות למעלה מפרסא, אי אפשר לקראו בשם אחור.
%break
וזה אמרו "האמצעי אינו נקרא אחורים" דהיינו כמבואר, כי האמצעי 
שהוא פרצוף החג"ת, הוא כולו פנים כי רק מחזה ולמטה, שהם הכלים 
של נה"י הם אחורים.
%break
וזה שמתקן מקודם זה, כי אחור הוא קטנות, כי כאן אצל הנוקבא, הם 
ב' פרצופי הקטנות, כמ"ש להלן, ושניהם נקראו אצלה בשם אחורים. כי 
רק בז"א יש להבחין את פרצוף החג"ת, לבחינת פנים כנ"ל אבל 
בנוקבא נבחן גם החג"ת שלה שהם אחורים.
%break
שהרי בעת יציאת ז' המלכים, לא יצאה שם הנוקבא, שהיא מלך הז', 
רק בבחינת נקודת הכתר לבד, שהיא נקודת החזה, שמצד האורות 
נבחנת לנקודת היסוד, (כנ"ל בדף אלף תר"צ ד"ה ונקודה) ע"ש.
%break
ונמצאות כל תשע הספירות התחתונות שלה שהם בחינת אחור, כי 
כולם באו ונתחברו אליה מבחינת בי"ע בעת הגדלות דמלכים.
%break
ונמצא שלא היה אז בבחינת אצילות, דהיינו למעלה מפרסא, רק נקודת 
הכתר שלה לבד. וע"כ נקרא גם פרצוף חג"ת שלה בשם אחור. אמנם 
מדרכו של הרב לכנות כל בחינת ו"ק בשם אחור ואפילו בז"א.
%break
אז מה שהיתה המלכות בסוד עיבור לבד כלי אחד באחור וכו'. הנה 
נשמט כאן כל המסקנא, והוא מובאה בדברי הרב לקמן באות ס"ט. וכדי 
להקל על המעיין העתקנוהו כאן במוסגר, כי כאן מקומו. כי הדברים 
שלאח"ז הם פירוש על המסקנא הזו.
%page 1717
%letter סא
סא) כלל גדול שתבין בו הכל כי לעולם פרצוף הב' הוא חצי העליון. ענין 
כלל הזה נעשה בעת צמצום ב' דא"ק, שה"ת שהיא בחי"ד, עלתה 
בנקבי עינים, שהם בחינת ה"ר, כמ"ש הרב לעיל דף תל"ב אות מ"ד. 
שנעשה בעינים בחינת ה' אחרונה ובחינה ה' ראשונה.
%break
כלומר, שנחלקה כל מדרגה לב' חצאים: לגו"ע, ואח"פ, כי מאחר שה"ת 
עלתה לעינים, נמצא המדרגה עליונה מסתיימת שם, ואין במדרגה 
עליונה זולת כתר חכמה לבד,
%break
ובינה וז"א ונוקבא, יצאו למדרגה תחתונה, כמ"ש הרב שם, שה' 
אחרונה נמצאת בעינים, ויה"ו באח"פ, כלומר, שאח"פ נעשו למדרגה 
חדשה, בבחינת יה"ו. עש"ה.
%break
ונמצא מזה, שכל מדרגה תחתונה ירשה מחציתה של המדרגה 
העליונה ממנה, הן בפרטיות המדרגות של הפרצוף עצמו, והן בהעליון 
ותחתון של הפרצופים: כי אח"פ דראש כל פרצוף, ירדו ונעשו לבחינת 
גוף שלו, ע"כ נבחן הגוף דכל פרצוף לחצי המדרגה של הראש.
%break
וכן פרצוף התחתון, יש לו בתוכו חצי המדרגה של העליון, דהיינו אח"פ 
דעליון שבאו לרשותו של התחתון כמבואר. ומחמת זה נמצא הכלל, 
שכל תחתון הוא חצי העליון,
%break
כלומר, שאם יש לתחתון חצי מדה של פרצוף העליון, הריהו בשלמות 
כמו העליון שלו. שהרי העליון אין לו ג"כ יותר מהחצי של עליונו.
%break
באופן, שא"א דאצילות, אם יש לו מדת הגוף דעתיק, שהוא חצי פרצוף 
שלו בערך ראשו, נמצא כבר א"א על שלמותו כמו עתיק, כי יש לו ע"ס 
דרת"ס, בשלמות שבערכו. וכן או"א, אם הגיעו להלביש הגוף דא"א 
מגרון שלו ולמטה, יש להם רת"ס בשלמות בערכם כמו א"א, וכו' עד"ז.
%break
ונבחן ז"א, שהוא מעיקרו רק בחינת ו"ק, והיינו חצי המדרגה דישסו"ת, 
כי יש לו אז ברשותו אח"פ דישסו"ת. כן נבחנת הנוקבא בעת שיש לה 
נה"י של ז"א, שהיא אז בשלמות כמו הז"א, כלומר שיש לה ע"ס 
בשלמות השייך לערכה, כמו הע"ס דו"ק דז"א בערכם,
%break
כי חצי מדתו של ז"א מספיק לכל מדת הנוקבא, כמו חצי מדתם של 
ישסו"ת מספיק לכל מדת ז"א, וכן חצי מדתם של או"א לכל מדתם של 
ישסו"ת וחצי מדת א"א לאו"א, וכן למעלה.
%break
וזה אמרו "וכיון שהז"א בסוד עיבור היה חצי מדה גם היא היתה חצי 
מדה וכו'. כשיעור היסוד שאין בו אלא ב' פרקין" כי כל מדתו דז"א 
מבחינת קביעותו, הוא רק חג"ת נה"י ששה כלים.
%break
נמצא שבעיבור, שהוא רק נה"י, ג' כלול בג', הנה אין לו רק חצי מדתו, 
וע"כ גם הנוקבא, אין לה אז רק מחציתו של מדת העיבור, כי כל ספירה 
דע"ס דעיבור של הז"א יש לה ג' פרקים, שהם בחינת ראש תוך סוף 
דאותה הספירה.
%break
חוץ מיסוד שלו, שאין בו רק ב' פרקים, שהם בחינת תוך סוף וחסר לו 
ראש בערך שאר הספירות דעיבור הז"א. ונודע, שתוך סוף הם בחינת 
גוף, ונתבאר לעיל שכל גוף הוא מחציתו של הראש.
%break
נמצא, כיון שהנוקבא לא נתגדלה בעיבור אלא כמדת היסוד, הרי אין 
לה אלא מחצית מדת העיבור, כי אין בחינת הראש דעיבור, כמו שיש 
לכל הע"ס דעיבור, אלא בחינת גוף בלי ראש כמדת היסוד שבהם.
%page 1718
וזה אמרו לעיל באות ס'. וכאן באות ס"ט "שבבוא הפנים שהוא גדלות 
דז"א הגדיל אותה מאחוריו פרצוף גמור עד כנגד החזה שהוא חצי 
שיעורו והרי נשלמה כמוהו" כלומר, שאחר שהנוקבא נגדלת בחצי 
מדתו של הז"א ממדת קביעותו, דהיינו עד החזה שלו,
%break
והיא מלבשת לנה"י שלו, הנה אז נשלמה כמוהו, כלומר, שיש לה שם 
בחינת ב' הפרצופים חג"ת נה"י כמו שיש לז"א בזמן יניקה שלו, ואע"פ 
שהיא אינה מלבשת לחג"ת שלו אלא לנה"י שלו, מ"מ מספיק הנה"י 
שהוא חצי פרצוף ו"ק דז"א, לפרצוף גמור של הו"ק דנוקבא.
%break
כי חצי מדה דעליון הוא מדה שלמה אל התחתון, כמבואר, אמנם 
מטרם שז"א משיג פרצוף הגדלות שלו, אינו יכול להשפיע לנוקבא 
הנפרדת, כמ"ש להלן.
%letter סב
סב) ובהכרח שבזמן מיתת המלכים היה בהם ב' בחינות שהם פנים 
ואחור ולכן אלו הב' בחינות אינם נחסרים משום פרצוף שבעולם. ב' 
בחינות אלו הם חג"ת נה"י, שהם הכלים דפנים דז"ת דנקודים, דהיינו 
מה שיצא בהם בעת הקטנות למעלה מפרסא.
%break
כי מבחי' הכלים הם חב"ד חג"ת לבד והנה"י שבהם נשארו תחת 
הפרסא בבי"ע. וכיון שהם לא נשברו מחמת עצמם אלא מחמת 
שנתחברו עם הכלים דבי"ע, ע"כ אחר שנבררו ונפרדו מהכלים דבי"ע, 
ועלו ונתקנו באצילות, שוב לא יארע בהם שום מיעוט עוד,
%break
כי הפרסא דאצילות נתתקנה באופן כזה שהכלים דפנים לא יתחברו 
עוד עם הכלים שלמטה מפרסא, כמו שקרה בעת המלכים. וזה אמרו 
"ולכן אלו הב' בחינות אינם נחסרים משום פרצוף שבעולם", כלומר 
אחר שנתקנו באצילות שוב אינם נחסרים משם. כנ"ל.
%break
ומה שקורא אותם בשם פנים ואחור, הוא נמשך אחר מ"ש לעיל באות 
ס', אשר האמצעי שהוא חג"ת, אינו נקרא אחורים, אלא רק פרצוף 
החיצון לבד שהוא נה"י, ע"ש. וע"כ מכנה גם כאן לפרצוף חג"ת בשם 
פנים, ולנה"י בשם אחור.
%break
אמנם ברוב המקומות קורא לב' הבחינות חג"ת נה"י בשם פרצופי 
אחורים. ולא עוד, אלא אפילו לפרצוף הפנימי הבא ע"י בחינת ב"ן 
שהוא משלים להכלים דיסוד ומלכות שבה, נקרא ג"כ בדברי הרב בשם 
אחורים,
%break
והוא מטעם שכל הבא להשלמת כלים נקרא בשם ב"ן ונקרא אחורים, 
והם ג' הפרצופים הראשונים המובאים כאן שהם באים משם ב"ן. ורק 
אח"כ עולים הזו"ן פעם ב' למ"ן, ומקבלים בחינת שם מ"ה, והוא הנקרא 
בחינת פנים.
%break
ובו עצמו יש ג"כ ג' פרצופים כמו באחור, שהם: עיבור, יניקה, וגדלות. 
ומכונים ג' פרצופי הפנים אבל ג' הראשונים שהם ב"ן ולא מ"ה, נקראים 
ג' פרצופי האחור.
%break
כי כל הכלים באים מבירורי השבירה שבבי"ע, שמטרם השבירה יצאו 
בע"ס דנקודים שנקרא ב"ן, וע"כ השלמתם של כלים האלו נקרא ג"כ 
בשם ב"ן. גם בערך האורות דאצילות שנקרא מ"ה, נבחן הב"ן לבחי' 
אחור.
%page 1719
%letter סג
סג) ג"ר דז"א וט' אחרונות דמלכות שמעולם לא באו אפילו בזמן 
המלכים. אין הפירוש שלא באו כלל בזמן המלכים, אלא המדובר הוא 
רק בבחינת ז' המלכים שיצאו מעינים דא"ק בסוד הסתכלות עיינין 
באח"פ, דהיינו בעת קטנות הנקודים,
%break
כי אז לא יצאו רק חב"ד חג"ת דכלים עד החזה, והנוקבא לא יצאה רק 
בחינת הכתר שלה לבד, שהיא נקודת החזה, אמנם אח"כ בזמן 
הגדלות נקודים, הרי נתפשטו עד בי"ע, וז"ת השיגו כל אחד הג"ר 
שלהם, וגם הנוקבא השיגה הט"ס דכלים שלה מבי"ע, כמ"ש בחלק ז'.
%break
אלא הכונה היא על בחי' אצילות של הז"ת, דהיינו מה שיצא למעלה 
מפרסא שנתקנה בנקודים, ושמה היו חסרים ג"ר לז"א וט"ת לנוקבא 
ומה שקבלו בעת גדלות מבי"ע, אינם כאן בחשבון.
%break
ועל כן ג' הראשונות דז"א וט"ת דנוקבא לא נתקנו בעולם האצילות 
בבחי' קביעות, אלא בסוד תוספות. והטעם הוא, כי לא יצאו אפילו בזמן 
המלכים בבחינת אצילות של הנוקבא, כמבואר.
%page 1720
%letter סה
סה) א"א ועתיק הזכר לקח כל המ"ה וכו'. כל זה ההמשך כבר נתבאר 
היטב לעיל דף תרי"ט מאות כ"ה עד אות כ"ז. ומשם תדרשנו.
%letter עא
עא) וכשננסרה שהוא שלקחה היא המוחין חציים לבד שהם בינה 
וגבורה. כי הבינה וגבורה הם חלקה, דהיינו בחי' הב"ן של המוחין, 
כמ"ש להלן.
%break
ואז נשלם יסוד ומלכות שבה ועדיין חסרה הארת שם מ"ה. כבר נתבאר 
בחלקים הקודמים, שכל הקומות אשר יוצאים בעולם האצילות נבחנים 
על שם מ"ה החדש,
%break
ורק אותם הכלים והאורות שנשארו מע"ס דנקודים, גם בחינת הכלים 
דפנים עם האורות שלהם ששמשו שם למעלה מפרסא, דהיינו בעת 
קטנות נקודים, אשר חזרו ונתקנו באצילות בקביעות בזו"ן, כל אלו 
נבחנים לב"ן.
%break
ומכ"ש בחינת האחורים דע"ס דנקודים, הן של הג"ר נקודים והן של 
הז"ת דנקודים, נחשבים ודאי לב"ן. במלה אחת, כל מה שיצא עוד בג"ר 
וז"ת דנקודים הן בגדלות והן בקטנות, ובאו בתיקון בעולם אצילות כל 
אלו נקראו ב"ן.
%break
ורק בחינת האורות והכלים שנתחדשו באצילות ע"י יציאת הקומות על 
המסכים בסוד או"י ואור חוזר כנודע, הרי כל אלו הם נבחנים למ"ה 
החדש, ונקראו בשם מ"ה.
%page 1721
וזה אמרו "וכשננסרה שהוא שלקחה היא המוחין חצים לבד שהם בינה 
וגבורה אז נמשך לה שם ב"ן שבה וכו' ואז נשלם יסוד ומלכות שבה 
ועדיין חסרה הארת שם מ"ה" פירוש: כי מטרם הנסירה, כבר היו לה ב' 
פרצופים: עיבור יניקה, שהם חג"ת נה"י, כנ"ל,
%break
שנה"י דז"א מספיקים לה לו"ק גמורות ואז יש לה רק בחינת ה"ג 
דקטנות שז"א השפיע לה דרך אחורי החזה, שפירושם הוא, בחינת 
ה"ת בעינים, שאז אין לה רק גו"ע בכל ספירה מע"ס שלה, שהם חב"ד 
חג"ת דכלים דכללות פרצופה, ואח"פ שלה הם חסרים מכל ספירה,
%break
כי ג' קוים דגלגלתא הם חב"ד דכלים, וג' קוים דעינים הם חג"ת דכלים, 
ובחינת נה"י שהם בחינת אח"פ חסרים לה הן בכללות והן בפרטות. 
וכדי להשלים את הע"ס שלה בבחינת נה"י, הנה לזווג ע"ב ס"ג היא 
צריכה,
%break
כי בקבלתה להארת ע"ב אז הארה זו מורידה בחינת ה"ת מעינים שלה 
לבחינת פה, ואח"פ דכללות חוזרים למדרגתה, ואז נשלמת ברת"ס, 
שהם חב"ד חג"ת נה"י דכלים. כמ"ש כל זה בחלקים הקודמים.
%break
והנה הארה זו המורידה ה"ת ומחזרת לה אח"פ, דהיינו הנה"י, היא 
נבחנת לבחי' ב"ן, כי לא תיקנה יותר רק בחי' החזרת הנה"י שלה, 
שהם אח"פ שנפלו ממנה בעת שבירת הכלים, אמנם האורות דג"ר, 
שהם בחינת קומה חדשה הצריכה לצאת באצילות בשבילה,
%break
הנה עדיין לא קבלה אותה, כי מטרם שיש לה הכלים בשלימות אי 
אפשר לה שתקבל האורות דג"ר. וע"כ מתחילה קבלה הזווג על בחינת 
תשלום הכלים, המחזיר הנה"י שלה, כנ"ל, וזווג זה נבחן רק על בחינת 
ב"ן, כי עוד אין בו האורות.
%break
וזה אמרו "ואז נשלם יסוד ומלכות שבה, ועדיין חסרה הארת שם מ"ה" 
כי רק נשלמו בחינת הנה"י החדשים שלה, שבחינת קו האמצעי שלהם 
הוא יסוד ומלכות, שהם הכלים דהולדה.
%break
והשלמת הכלים נבחן לשם ב"ן, כנ"ל. אבל להארת שם מ"ה, כלומר, 
שתקבל גם הג"ר דאורות להכלים דחב"ד שלה, הנה ע"ז צריכים לזווג 
חדש הנבחן לשם מ"ה. כנ"ל.
%letter עב
עב) ובחזרתן פב"פ נתן בה בזווג א' שם ב"ן בבחינת הגדלות ונשלמה 
ואח"כ בזווג הב' נתן לה המ"ה שהם החסדים לצורך נשמות. כבר 
נתבאר בדיבור הסמוך, שהזווג להשלמת כלים בלבד, נקרא בשם ב"ן.
%break
והנה הזווג הא' דשם ב"ן המובא בדיבור הסמוך, היה מבחינת אמא 
שלא ע"י ז"א, כמ"ש להלן. וע"כ צריכים עוד לזווג ב' על ידי ז"א, ואז 
נשלמים לגמרי הכלים שלה. ואח"ז נעשה הזווג הב' ע"י הז"א להמשיך 
לה האורות דג"ר, שנבחן לבחינת מ"ה, ולמוחין דהולדה כמ"ש לפנינו.
%page 1722
%letter עג
עג) כל מה שנותן הזכר לנוקבא בעת הנסירה, גם מה שניתן לה 
מאמא, אינם רק הגבורות והם נקראים אחורים. כי הן הגבורות שניתן 
לה ע"י הארת השם ב"ן על ידי אמא שלא ע"י ז"א, שהוא הזווג הא' 
דב"ן המשלים לאח"פ דנוקבא, כנ"ל בדיבור הסמוך,
%break
והן הזווג הב' דב"ן שהוא ג"כ ממתיק את האח"פ דנוקבא ביתר 
השלמה. הרי הם שניהם באים רק להשלים הכלים של האחורים שלה, 
שהם האח"פ, כנ"ל,
%break
וע"כ נבחנים שניהם לבחינת אחורים, וכן לבחינת ב"ן. אלא רק זווג הב' 
שעל ידי ז"א שנותן לה האורות עצמם הוא הנבחן לבחינת פנים, 
ולבחינת מ"ה, כנ"ל בדיבור הסמוך.
%letter עד
עד) ויש גבורות באחורים דזכר ויש גבורות במוחין ג"כ, ושניהם ננסרין 
וניתנין אליה. כי ה"ג הם, ונחלקין ג"כ, לג"ר ולו"ק, ובהיותה עם הז"א 
אב"א, אין לה אפילו הו"ק דגבורות,
%break
כי אז אחוריהם ביתה, והגבורות דו"ק שמחזה ולמטה הם דבוקים 
באח"פ דזכר ונחשבים ע"כ על בחינת הזכר, ולא על בחינתה עצמה. 
רק בעת הנסירה, ננסרים ממנו ב' בחי' הגבורות, הן דו"ק והן דג"ר, 
וניתנין אל הנוקבא.
%break
וז"ש, "יש גבורות באחורים דזכר" דהיינו בחי' הו"ק דגבורות שבנה"י 
של הז"א, הנקראים אחורים. "ויש גבורות במוחין גם כן" דהיינו בחינת 
הג"ר דגבורות "ושניהם ננסרין וניתנין לנוקבא". כמבואר, שבעת היותה 
אב"א גם אלו הגבורות דו"ק אינם נחשבים על שמה.
%letter עה
עה) החיצוניות והאמצעיות שבנצח הוד הם תרי פלגי גופא שהם גוף 
אחד לבד כי שם ראש הנוקבא אחד וזו"ן משתמשים בהם וכותל אחד 
לשניהם. כלומר, ב' הפרצופים הראשונים הנקראים עיבור ויניקה, וכן 
הם נקראים חיצוניות ואמצעיות, שהם ו"ק חג"ת נה"י, כנ"ל,
%break
הנה נצח והוד שבהם נבחנים לגוף אחד לבד, וע"כ הם מתלבשים 
בראש הנוקבא, שהיא בחינה אחת. ואז נבחן, שז"א ונוקביה 
משתמשים בכותל אחד לשניהם.
%page 1723
הנה הרב כייל כאן יחד ענין הדיבוק דנו"ה לגוף אחד עם ענין הזו"ן 
אב"א ששניהם משתמשים בכותל אחד, ואומר לפנינו, שענין הנסירה 
דנוקבא מז"א, הוא ג"כ ענין אחד עם ההפרדה דנצח והוד זה מזה.
%break
כי אומר בעת שנו"ה הם גוף אחד משתמשים אז זו"ן בכותל אחד, 
ובעת שנעשה לז"א כותל מיוחד מחסדים, ולנוקבא מן הגבורות, אז 
נחלקים נו"ה זה מזה.
%break
וצריכים להבין מאד מה ענין להפרדה והדיבוק דנו"ה עם הדיבוק 
והנסירה דז"א ונוקביה, כי כאן גניז המפתח אל הבנת הנסירה בכל 
הקיפה.
%break
וכבר נתבאר לעיל, שעיקרם דע"ס הם ה' בחינות: כח"ב זו"ן, והם ה' 
פרצופי אצילות: א"א, ואו"א, וז"א, ונוקבא. וכל אחד מהם כלול מכולם,
%break
אלא שיש חילוק בין ג"ר ובין זו"ן כי בג' הפרצופים הראשונים בלבד, 
נבחנים ה' הבחינות שבהם לכח"ב זו"ן מטעם התכללות כל אחד 
בכולם.
%break
אבל בב' הפרצופים זו"ן, נתמעט וירד ההתכללות כח"ב שבהם לבחינת 
חג"ת, וע"כ ה' הבחינות שבהם נבחנות בשם חג"ת נ"ה, שחג"ת הם ג' 
הבחינות כח"ב, ונו"ה הם ב' בחי' ז"א ונוקבא, שז"א הוא נצח ונוקבא 
היא הוד.
%break
אמנם יסוד ומלכות שבהם, אינם מוסיפים בהם שום בחינה חדשה, כי 
אין יותר מה' בחי' בכל פרצוף איזה שהוא, וספירת היסוד היא רק בחי' 
התכללות של ה' בחינות שבפרצוף מצד החסדים שבו,
%break
וכן ספירת המלכות היא ג"כ רק בחינת התכללות של ה' הבחינות 
שבפרצוף, אלא מצד הגבורות שבפרצוף. ואינן בחינות נוספות, כמ"ש 
בחלק ה'.
%break
ועם זה מובן שעיקרו של הז"א הוא בחינת נצח שבו, כי שאר ד' 
הבחינות שבו באים בו רק מהתכללות. וכן עיקרה של הנוקבא היא הוד 
שבה, כי שאר ד' הבחינות הם מהתכללותם של העליונים. גם נודע, 
שכל תחתון אינו מקבל מעליונו כי אם מהבחי' שכנגדה בהעליונים.
%break
ונמצא הז"א, שהוא נצח, הוא יונק מנצח דאמא ומנצח דאבא ומנצח 
דא"א. וכן הנוקבא שהיא הוד, היא יונקת מהוד דז"א, ומהוד דאמא 
ומהוד דאבא ומהוד דא"א. דהיינו דרך הבחינה שכנגדה בכל העליונים 
ממנה, כמ"ש הרב לעיל (בחלק זה אות נ"ז) עש"ה.
%break
וענין ה' הבחינות הנ"ל שבע"ס, הם היחסים מה' בחינות דאו"י, כמ"ש 
בחלק א' דף ה' ד"ה וטעם. ולפיכך כשהמדובר הוא בבחינת פרצוף 
דרת"ס באו"י ואו"ח, הם מתבארים תחת התחלקותם של ע"ס.
%break
וכשרוצים להדגיש רק את בחינת האו"י שבפרצוף, שזה עיקרו של כל 
פרצוף, אז מחלקים אותו תחת ה' בחינות שבו. ובזה תבין כי זה היחס 
של הז"א לנצח, והנוקבא להוד, הוא להורות על הז"א דאו"י והנוקבא 
דאו"י,
%break
שנתבאר לעיל בדף ה' שהנוק' דאו"י היא רק בחינת הסיום של הקומה, 
שבה כח צמצום המסיים להאור העליון. ובחינת הז"א דאו"י הוא 
התפשטות של חסדים בהארת חכמה. ע"ש.
%break
ונמצא, כי בקטנות ז"א, כל עוד שהוא ו"ק בלי ראש, הנה בחינתו עצמו 
דאו"י אינו מגולה בו כלל, כי עדיין אין בו הארת חכמה בחסדים שלו, 
ונתבאר שם, שזה כל ההבחן מן בינה דאו"י אל ז"א דאו"י, כי בינה 
דאו"י היא חסדים בלי שום הארת חכמה,
%break
ובעת שהמשיכה הבינה הארת החכמה בחסדים, יצאו החסדים האלו 
בשם בחינה חדשה שנקראת ז"א, ע"ש. הרי שבקטנות ז"א שאין בו רק 
ו"ק, עוד אין בחינתו מגולה כלל, כי אז אין בו שום הפרש מחסדים 
שבבינה.
%break
וכיון שכן, הרי הדבר נבחן בעיקר בספירת הנצח שבו, כי הוא עיקר 
הז"א מיחס האו"י, ונבחן ע"כ שאין בו שום הכר אל ספירת הנצח, והיא 
נכללת בהוד שלו.
%page 1724
וזה שאומר הרב שבב' הפרצופים חג"ת נה"י דז"א נמצאים הנצח והוד 
לגוף אחד, כי הנצח אין לו הכר והוא כלול בהוד. כי בב' פרצופים אלו 
אין גילוי עוד להארת חכמה, ומשום זה אין גילוי לספירת נצח שלו, 
כמבואר.
%break
ותבין ג"כ, שזה החסרון של ספירת הנצח, אינו דוקא בנה"י דז"א, אלא 
בכל פרט ופרט שבו, שאך אפשר להפרט, נבחן שם העלם זה של 
ספירת הנצח, שהרי המדובר הוא בבחינת נצח דאו"י אשר כל בחינותיו 
כלולים בו, אלא רק מקום ההבחן, הוא בעיקר בנה"י שלו.
%break
והוא משום, כי גם אחר שמשיג פרצוף הגדלות שלו, דהיינו חב"ד, הנה 
גם אז אין ענין גילוי החכמה ניכרת רק מחזה ולמטה בנה"י שבו, כנודע.
%break
ואז נבחן הנצח שבו לקו ימין הנושא אל הגילוי הזה דהארת חכמה, 
וההוד שבו נבחן לקו שמאל, דהיינו התכללות המלכות שבו המסיים על 
אור העליון, כי ע"כ נעשו הנה"י לבחינת ע"ס דסיום הפרצוף. והנך רואה 
המרחק הגדול בין הנצח שבקו ימין אל ההוד שבקו שמאל.
%break
כי הנצח הוא בחינת אור העליון שבו מגולה הארת חכמה, וההוד הוא 
כח הצמצום המסיים לאור העליון. ולפיכך הם נפרדים זה מזה. אמנם 
כל עוד שהם חסרי ג"ר, ואין מוחין בפרצוף, נמצאים הע"ס דנה"י שהם 
רק בחינת ע"ס דסיום בלבד, שזה הוא רק בחינת ההוד שבו, כנ"ל,
%break
וענין מעלת הנצח, שהיא בחינת הגילוי דהארת חכמה אין כלל שם, 
הרי, כי הנצח נעלם לגמרי והוא נכלל בהוד, כלומר שאין בכל הנה"י רק 
כח הסיום לבד. וע"כ הנצח וההוד הם גוף אחד ממש. כי אין במה 
להבדיל ביניהם.
%break
ולפיכך כייל הרב בכמה מקומות, שבאחורים נבחנים הנו"ה לגוף אחד, 
אלא רק בפנים הם ב' גופות נבדלים זה מזה. כי השם האחורים מורה 
שאין שם הארת חכמה, והשם פנים מורה שיש שם מוחין דהארת 
חכמה.
%break
ונתבאר, שכל עוד שאין הארת חכמה בפרצוף, אין בהע"ס דנה"י רק 
בחינת כח הסיום דע"ס, שהוא בחינת ההוד בלבד כנ"ל, ומעלת הנצח 
נעלם שם לגמרי, אלא גם הוא כלול בכח הסיום של ספירת ההוד, הרי 
שבבחי' אחורים, הם גוף אחד בלי הבדל ביניהם.
%break
אלא רק בבחינת פנים, דהיינו, שיש שם מוחין דפב"פ שהם גילוי הארת 
חכמה, אז הנצח הוא הנושא להגילוי הזה, וההוד הוא הנושא לכח 
הסיום, ונמצא שהם ב' גופות נבדלים זה מזה. כנ"ל.
%break
וזה אמרו "בחינת החיצוניות והאמצעיות שבנצח והוד הם תרי פלגי 
גופא שהם גוף אחד לבד כי שם ראש הנוקבא אחת לבד" כלומר, בעת 
שהנוקבא מלבשת מחזה ולמטה דז"א באחורים שלו, הנה אין אז 
בנוקבא אלא ב' פרצופים חג"ת נה"י דז"א,
%break
דהיינו הנקרא החיצוניות והאמצעיות, ובהם אין שום גילוי להארת 
חכמה, כנ"ל, ונמצא ע"כ שבחינת נצח והוד דז"א נעשו בנוקבא לגוף 
אחד לבד, כלומר, שאין הכר במשהו למעלת הנצח, כי אין שם הארת 
חכמה, ונמצא ע"כ שנעשו בראש הנוקבא לבחי' אחת,
%break
מטעם הלבשתה רק לבחינת אחורים של הז"א, דהיינו לבחינת ו"ק בלי 
ראש, אמנם בעת הלבשתה לבחינת פנים של ז"א, ששם יש מוחין 
והארת חכמה המתגלה מחזה ולמטה בבחי' הנצח שבו, נמצא שם 
הנצח והוד לב' גופות נבדלים זה מזה, כנ"ל.
%break
וזה אמרו "והזו"ן משתמשים בהם וכותל אחד לשניהם" היינו הכותל 
דבחינת הוד, שהוא כח המסך המסיים על אור העליון,
%page 1725
שבו נעשה הזווג דהכאה להוציא הקומה דבחי"א של המסך, הנקרא 
קומת ו"ק בלי ראש, שהיא בחינת ההוד הכלול בז"א, הנקרא ג"כ בשם 
הנוקבא שבגופו עצמו דז"א.
%break
והנה אז גם הנוקבא הנפרדת המלבשתו מחזה ולמטה מאחוריו, 
משמשת ג"כ עם בחינת ההוד ההיא הכלולה בז"א, כל עוד שלא נשלמו 
הנה"י דע"ס שלה. כמ"ש להלן. הרי ששניהם משתמשים בכותל אחד 
אב"א.
%break
וזהו נמשך כל זמן שאין הנצח מתגלה בבחינת עצמו, דהיינו בזמן 
היותם אב"א, שאז היא ו"ק בלי ראש, ונו"ה הם גוף אחד, ואז הזו"ן 
משתמשים בכותל אחד.
%break
וזה אמרו "אך בבואם של החסדים אז הנצח והוד נפרדים זה מזה כי 
נעשה בזכר בחינת ה"ג הפנימיות, כי אז הכותל ההוא לו לבדו מן 
החסדים ולכן נחלקים נצח הוד" דהיינו כמ"ש בזוהר, אתי חסד ופריש 
להון.
%break
אכן חסד הזה הוא חסד דע"ב, דהיינו החסד שעולה ונעשה לחכמה 
בעת הזווג כנודע, וכשהנוקבא מקבלת טפת הזווג הזו דע"ב, יורדת 
הה"ת מעינים שלה ומחזרת האח"פ שלה מבי"ע, שהם בחי' הנה"י 
החסרים לה בעת היותה בבחינת אב"א.
%break
כי נודע, שחסרון נה"י דכלים גורם חסרון ג"ר באורות, ובהיות הנוקבא 
בבחינת ו"ק בלי ג"ר, הוא משום שחסר לה אז הנה"י דכלים, כי עדיין 
אין לה אלא גבורות דקטנות שהם בחינת ה"ת בעינים הדוחים אח"פ 
שלה לבי"ע.
%break
ונמצא עתה שהשיגה טיפת הזווג מע"ב, המורידה ה"ת מעינים שלה 
היא יכולה להעלות אליה הנה"י שלה מן בי"ע, שע"י היא משגת בחינת 
הג"ר של הגבורות שלה, שהם בחינת הראש דגדלות שלה,
%break
ונמצאת בזה שהיא עולה ומלבשת את הז"א בקומה שוה לגמרי, אלא 
שעומדת עוד מאחוריו דז"א, כי טפת הזווג הזו מגדלת רק את הכלים 
שלה, כי משלמת לנה"י שלה, ואז משגת בחינת ראש תוך סוף דכלים 
בשוה עם קומת הז"א,
%break
אבל לבחינת אורות היא צריכה לזווג אחר דפב"פ, שאי אפשר לה לבא 
לזווג הזה רק בהקדם הזווג הנ"ל להשלמת נה"י דכלים. וע"כ עתה 
עדיין עומדת באחור דז"א, אע"פ שיש לה ראש תוך סוף דבחינת כלים.
%break
ולפיכך נבחנים הה"ג לחיצוניות ופנימיות. דהיינו כל עוד שאין בה אלא 
ו"ק, נבחנים הגבורות שבה רק לחיצוניות, שהם בחינת ה"ת בעינים, 
שאז היא חסרה מנה"י דכלים וג"ר דאורות.
%break
ואחר הזווג דע"ב הנ"ל שהיא משגת, המוריד הה"ת מעינים ומחזיר לה 
הנה"י, נבחנים הגבורות שבה לה"ג פנימיות, המורים על נה"י דכלים 
וג"ר דאורות דב"ן, שהם הארת כלים, כנ"ל.
%break
וזכור מ"ש הרב לעיל שכל בנין פרצופה של הנוקבא היא רק מגבורות, 
כלומר שהע"ס שלה היא בחי' גבורות, וע"כ מכנים את בנינה בשם ה"ג, 
שבקטנות נקראים ה"ג חיצוניות, שפירושם חסרי ג"ר. ובגדלות בנינה 
נקרא ה"ג פנימיות, שפירושם בחינת הג"ר שלה.
%break
וה"ג וע"ס, היינו הך אצל הנוקבא. וה"ח וע"ס, היינו הך אצל הז"א. כי 
הע"ס הם ה' בחינות חג"ת נ"ה, כנ"ל. וע"כ ע"ס דז"א נקראים ה"ח 
וע"ס דנוקבא נקראים ה"ג.
%break
וזה אמרו "כי נעשה בזכר בחינת ה"ג הפנימיות כי אז הכותל ההוא לו 
לבדו מן החסדים" כאן מבאר הרב ענין נסירת הנוקבא מן האחורים 
דז"א, שנעשית עי"ז בנין מיוחד בפני עצמה בלי שום דביקות עם הז"א.
%break
כי בעת היותם אב"א, הגם שהז"א הוא כבר בגדלות ויש לו ראש 
ומוחין, כמ"ש הרב לעיל, עכ"ז כשהעליון משפיע אל התחתון הוא מודד 
לו כפי מדת הכלים שלו, ולא כמדת עצמו.
%page 1726
וע"כ הגם שז"א עצמו יש לו מוחין דגדלות, מ"מ הוא מודד להנוקבא 
מבחינת המסך דזמן הקטנות שלו, דהיינו מבחינת הגבורות חיצוניות 
הכלולים בהנוקבא שבגופו דז"א, מזמן קטנותו עצמו. כמ"ש בחלקים 
הקודמים.
%break
ולפיכך גם בהיותם אב"א, ונו"ה גוף אחד הם, הנה זה רק בבחינת 
אחורים דז"א, ששם עומדת הנוקבא, שהיא צריך להשפיע לה מבחינת 
ה"ג חיצוניות, שאין מדת נצח מגולה שם, אלא מדת הוד לבד, אשר 
ע"כ, הנו"ה שבאחורים דז"א כגוף אחד נחשבו.
%break
אמנם בפנים שלו, שהוא ערכו כלפי עצמו, הרי הוא כבר השיג המוחין 
דגדלות שלו, וע"כ הנו"ה שלו עצמו הם נפרדים זה מזה. אמנם אין זה 
נוגע כלל לבחינת הנוקבא, כי אינו מודד לה מבחינת עצמו אלא כפי 
מדת הכלים שלה, כנ"ל.
%break
ולפיכך עתה בהגיע טפת הזווג דחסד דע"ב המורידה ה"ת מעינים 
שלה, המגלה הה"ג הפנימיות של הנוקבא, כנ"ל. הנה הם באים 
בהכרח בזכר עצמו, כלומר בנה"י שלו ששם מלבשת הנוקבא ומקבלת 
טפת הזווג משם, ואז נפרדו הנצח והוד דזכר המלובשים בהנוקבא,
%break
כי הנצח נעשה להנושא אל בחינת הג"ר דב"ן הנמשך מטפת החסד 
דע"ב, וההוד נעשה לנושא לבחינת כח המסיים העושה הזווג דהכאה. 
ונעשו בזה לב' גופים נבדלים זה מזה גם בבחינת קבלת הנוקבא ממנו.
%break
וזה אמרו "כי נעשה בזכר בחינת ה"ג הפנימיות וכו'" דהיינו לצורך 
הנוקבא, כנ"ל, כי הוא עצמו נבנה רק מחסדים. גם ענין הפרדה דנו"ה 
הם רק ביחס של הנוקבא, כי הוא עצמו יש לו עוד נו"ה נפרדים מקודם 
לכן, כנ"ל.
%break
וזה אמרו "כי אז הכותל ההוא לו לבדו מן החסדים ולכן נחלקים נו"ה" 
כי בעת שנעשה הנצח לנושא להארת חכמה, נבחן בהארה ההיא ב' 
בחינות שהם: חסדים, וגבורות.
%break
כי אין כאן גילוי של אור החכמה ממש כמו באבא, כי עיקרו של הז"א 
הוא חסדים ולא חכמה, אלא רק ענין של הארת חכמה בחסדים, 
הנקרא חסדים מגולים.
%break
ונודע שבחינת החכמה נבחנת לפעמים לבחינת גבורה כלפי אור 
החסד. והוא מטעם שהצמצום לא היה מעולם על אור החסד זולת על 
אור החכמה בלבד, כמ"ש לעיל בחלקים הקודמים.
%break
ולפיכך יש כאן בגילוי הנצח בחינת גבורה ג"כ, כי ההארת חכמה 
שבחסדים הם כגבורות כלפי חסדים עצמם שאין בהם שום כח של דין 
וצמצום.
%break
ושיעור הזה דהארת חכמה שבחסדים דנצח, נבחן לה"ג פנימיות, 
שאותם לקחה הנוקבא, ונשלמה בפרצוף שלם מרת"ס, כנ"ל. אמנם 
בחי' החסדים עצמם דנצח, שקבלו הארת החכמה, הם באו ברשות 
הז"א, כי החסדים שייכים לז"א. כנ"ל.
%break
ומטעם הזה אין מכנים לגילוי הארת חכמה אלא רק בשם חסדים 
מגולים לבד, כי הז"א אינו לוקח רק בחי' החסדים שנעשו לנושא 
להארת חכמה, והארת חכמה עצמה הם ה"ג הפנימיות שנותן 
להנוקבא. וזכור זה.
%break
ועם זה נפרדה הנוקבא לפרצוף נבדל לגמרי מן הז"א, כי הז"א הוא 
עתה רק בנין של חסדים מגולים לבד, והנוקבא היא בנין של ה"ג 
פנימיות שהם בחינת הארת חכמה שלקחה מהז"א.
%break
וזה אמרו "כי אז הכותל ההוא לו לבדו מן החסדים" דהיינו שבנין גופו 
שהוא בחינת הכותל שלו, נעשה לו לבדו מן החסדים, ובנין גופה שהוא 
הכותל שלה נעשה לה לבדה מן ה"ג הפנימיות.
%page 1727
וזה אמרו "ולכן נחלקים נו"ה" כי הנצח הוא עתה בחינת הנושא 
לחסדים מגולים, וההוד הוא הנושא לכח הסיום והמסך, כנ"ל. וע"כ הם 
עתה ב' גופין נבדלים.
%break
וזה אמרו "ולה כותל א' לבדו מן הגבורה והם נ"ה מחוברים לבחינת 
ראשה" כלומר, לא כמתחילה בעת היותם אב"א, שלא היה שם אלא 
כותל א' מן הגבורה, שהוא כותל ההוד, דהיינו בחינת ה"ג חיצוניות 
דבחינת ה"ת בעינים,
%break
"שהם נו"ה מחוברים לבחינת ראשה" כלומר, שנו"ה נתדבקו אז לגוף 
אחד לבחינת ראשה של הנוקבא אלא שנחלקו עתה לב' בחינות 
נבדלות.
%break
ומורה בזה שהגם שבבחינת הז"א עצמו לא היו הנו"ה מחוברים, כי 
כבר היה לו מוחין דגדלות. מ"מ לבחינת ראשה של הנוקבא היו 
מחוברים, כי מדד לה לפי הכלים שלה. כנ"ל. בדף אלף תשכ"ה ד"ה 
וזה אמרו כי. ע"ש.
%letter עח
עח) נוקבא לא בא לה תחלה רק נקודת הכתר שבה, וכל התיקונים הם 
באים בה, ואח"כ שאר הט' כולם באים בתוספת בפעם אחת.
%break
לכאורה הדברים תמוהים, שהוא נגד כל המקומות שחושב עי"מ גם 
בנוקבא כנודע בענין ז' הזמנים לעיל (דף תשס"א אות מ"ג) ובכ"מ. כן 
צריכים להבין מה הם התיקונים הבאים בה. שאומר, שלא בא רק 
נקודת הכתר וכל התיקונים וכו'.
%break
ובעיקר צריכים להבין מה גרם אל הנוקבא לצאת מכלל כל הפרצופים, 
שלא תהיה לה עיבור כמותם, אלא הט"ס דנה"י וחג"ת באים לה בפעם 
אחת, שהיא בחינת אב"א עם הז"א למטה מהחזה.
%break
וכדי להבין הדברים, צריכים לדעת היטב מקורה של הנוקבא הנפרדת 
דז"א שלא מצאנו זאת בשאר הפרצופים, ובפרצופי א"ק לא מצאנו 
בחינת נוקבא נפרדת גם לז"א שבהם.
%break
והנה הרב מראה תמיד את השורש של הנוקבא דז"א, במלך הז' 
דנקודים, דהיינו על עטרת יסוד דז"א דנקודים, כי הז"ת בכללם הם 
בחינת ז"א, שיש לו חג"ת נה"י, ועטרת יסוד היא המלכות שלהם כמ"ש 
בחלק ו'.
%break
אמנם מלכות זו היא בחינת נוקבא שבגופו דז"א, כי היא המלכות 
הכלולה ביסוד דז"א, אשר ע"כ היא נקראת עטרת יסוד, וא"כ יתכן רק 
שתהיה שורש לנוקבא שבגופו דז"א דאצילות, ולא לנוקבא נפרדת 
בבנין פרצוף בפני עצמה.
%break
אמנם האמת הוא כי מקורה של נוקבא נפרדת, מתחיל אחר צמצום ב' 
דא"ק, כי מקודם לכן, דהיינו מבחינת צמצום ראשון דא"ק, לא היתה 
המלכות רק בחינת או"ח בלבד,
%break
ולא היתה משמשת בפרצוף אלא בבחי' המסך שבה המעלה או"ח 
ומסיים להפרצוף, אבל לא היה בה שום בנין בפני עצמה, כי אין בנין 
פרצוף אלא מבחינת או"י.
%break
אלא אחר צמצום ב', שה"ת עלתה בעינים דא"ק, ואח"פ דכל מדרגה 
יצאה ממנה וירדה למדרגה תחתונה, שע"כ נסתיים הז"א דנקודים על 
נקודת החזה שבו, וכל הנה"י שלו ירדו למתחת הפרסא דאצילות ונעשו 
לבי"ע, הנה אלו הנה"י שנפרדו מאצילות ויצאו לבי"ע הם בחינת או"י,
%page 1728
שהרי בפרצוף א"ק עצמו הם עוד בחינת אצילות, כי מלכות המסיימת 
להפרצוף א"ק עומדת בנקודה דעוה"ז בסו"ה ועמדו רגליו על הר 
הזיתים, כנודע.
%break
ונמצאים ג' ספירות נה"י הקודמים לנקודה דעוה"ז שהם למעלה 
ממלכות והם בחינת או"י כי כל שלמעלה ממלכות הוא או"י. ונמצא, 
שעתה אחר צמצום ב', שמלכות המסיימת לז"א דנקודים, עלתה 
למקום נקודת החזה,
%break
הנה הרויחה בזה ג' הספירות דאו"י שנעשו לבי"ע, כי נפרדו מז"א ובאו 
לרשותה של הנוקבא שהרי הם כבר נמצאים תחת נקודת הסיום שלה 
על הז"א, ואין עתה לז"א חלק בהם. והבן זה.
%break
ועם זה תבין מ"ש הרב בכמה מקומות שכל ג' עולמות בי"ע הם 
התפשטות הנוקבא דז"א. כי היא ירשה אותם מן הז"א, בעת צמצום ב', 
כי הם באמת שייכים לז"א, אלא שנפרדו ממנו מחמת עלית מלכות 
המסיימת למקום נקודת החזה שלו, וע"כ נפלו לרשות הנוקבא.
%break
אמנם מטרם ביאת הגדלות נקודים, גם הנוקבא לא היתה יכולה להנות 
מהם כלום, ומכ"ש שיתחברו לבנין פרצופה, שהרי עתה נעשה סיום 
הקו דא"ס במקום החזה דז"א, שהיא הנקרא פרסא שמתחת האצילות,
%break
והנה הפרסא הזו מבדלת בין הנוקבא לבין הנה"י שנעשו לבי"ע לבר 
מאצילות, ונמצאת הנוקבא דז"א שהיא נקודת החזה הנמצאת דבוקה 
בז"א למעלה מפרסא בבחינת אצילות, שאין לה שום חיבור וקשר 
עמהם כלל.
%break
אכן בעת גדלות הנקודים, אחר שירד הארת הע"ב ס"ג והורידה הה"ת 
למקומה הקודם, אל הפה, וכל בחי' אח"פ שנפלו מן המדרגות חזרו 
למדרגתם כבתחלה,
%break
ונתפשטו הז"ת דז"א דנקודים עד לנקודה דעוה"ז כמו פרצוף א"ק, 
ונה"י דבי"ע נתחברו שוב אל הז"א כמו בצמצום א', כנודע.
%break
הנה אז נבחנים אלו הנה"י לב' בחינות: לבחינת נה"י דז"א, ולבחינת ט' 
תחתונות דנוקבא. והוא מטעם, שכבר באו לרשות הנוקבא בעת 
הקטנות נקודים, כנ"ל, ע"כ היא ירשה אותם גם בעת גדלות נקודים,
%break
דהיינו בעת שחזרו לבחינת אצילות, כי אין העדר ברוחני. ונמצא שעתה 
בזמן הגדלות דנקודים, נבנתה הנוקבא ונעשה לפרצוף נבדל בפני 
עצמה, דהיינו ע"י הבי"ע שנתחברו ונעשו לט"ס תחתונות שלה.
%break
ומכאן נעשה שורש לבנין נוקבא נפרדת דז"א, בבנין גמור בפני עצמה 
ע"י ג' הספירות דאו"י נה"י דז"א, שנעשו לבי"ע ואח"כ נתחברו 
לאצילות.
%break
אמנם גדלות זו דנקודים לא נתקיים שם, כי הפרסא חזרה לתקפה 
והכלים דנה"י דז"א שוב נעשו לבי"ע וגם הכלים דפנים נשברו מחמתם, 
לפי שנתחברו עמהם, כמ"ש בחלק ז'.
%break
כי כל ז"ת דנקודים נשברו עמהם, שמהם נבררים והולכים פרצופי זו"ן 
דאצילות עד גמר התיקון. כנודע.
%break
והנה נתבאר, שמקורה של הנוקבא הנפרדת מתחלת מעת הגדלות 
דנקודים, אחר שנתפשטו הז"ת לבי"ע. אבל בעת הקטנות עדיין לא 
היתה לנוקבא דז"א שום בנין בפני עצמה,
%page 1729
אלא שהיתה משמשת לבחינת נוקבא שבגופו דז"א, במקום נקודת 
החזה מיחס הכלים, ששם נקודת היסוד מיחס האורות. אבל לא היה 
לה שום בנין בפ"ע.
%break
גם נתבאר שנוקבא דגופו דז"א ונוקבא הנפרדת שלו, הם שורש אחד, 
אלא בעת קטנות ז"א דנקודים, היא אצלו רק בחינת נוקבא שבגופו, 
שהיא עטרת היסוד דאורות ונקודת החזה דכלים, דהיינו הנוקבא 
המסיימת לפרצוף הז"א, והמשמשת לו להעלאת או"ח.
%break
ובעת גדלות הז"א דנקודים, בעת שנה"י דבי"ע נתחברו לפרצופו בבחי' 
אצילות, אז אותה הנוקבא שבגופו קנתה עתה ט"ת מן הנה"י אלו, 
משום שכבר היו ברשותה מעת הקטנות.
%break
ולפיכך, אין הנוקבא הנפרדת צריכה לעיבור, כי היא מתתקנת בעיבור 
יניקה של הז"א עצמו, כי כל עוד שאין ז"א דאצילות משיג בחינת 
הגדלות שלו, ע"י נה"י חדשים העולים לו מבירורי הכלים דבי"ע, אין 
עוד שום התחלה אל הנוקבא הנפרדת,
%break
כי אז היא נחשבת לנוקבא שבגופו דז"א, כנ"ל בז"א דנקודים, וכיון 
שהיא עוד בחינת הנוקבא שבגופו הרי היא מתתקנת עם גופו דז"א 
עצמו, כמ"ש הרב כאן באות ע"ט ופ', אלא אחר שז"א משיג הגדלות 
שלו דנשמה, וקונה נה"י דכלים וג"ר דאורות,
%break
אז מתחלת הנוקבא שבגופו להתפשט לבנין בפני עצמו ע"י קבלתה 
מנה"י החדשים דז"א שנבררו מבי"ע, ע"ד שנתפשטה מנה"י דגדלות 
דז"א בזמן הנקודים, ואז היא מקבלת ב' הפרצופים נה"י וחג"ת בפעם 
אחת, דהיינו לפי שיעורם של הבירורים, דנה"י דז"א שעלו מבי"ע.
%break
באופן שכל התיקונים שנעשו בעיבור ויניקה דז"א עצמו, נתקנה עמו גם 
הנוקבא הנפרדת, אלא שהיא אינה עולה עוד שם בשם, כי היא עדיין 
בחינת נוקבא שבגופו, כנ"ל.
%break
אמנם בעת גדלות הז"א שנעשית לנוקבא נפרדת מתגלים בה אלו 
התיקונים שקבלה מקטנות דז"א בהיותה עוד נכללת בנוקבא שבגופו 
דז"א. וע"כ מקבלת כל הט"ס דנפש רוח שלה בפעם אחת כמ"ש הרב.
%break
וזה אמרו "אך נוקבא לא בא לה תחילה רק נקודת הכתר שבה וכל 
התקונים הם באים בה" דהיינו כל התיקונים שנתקן הז"א בעת עיבור 
יניקה שלו, הם באים בהנוקבא הנפרדת מאליהם, כי אז היתה 
משמשת בו לנוקבא שבגופו ונתקנה עמו יחד. כנ"ל.
%page 1730
וזה אמרו "ואח"כ שאר הט' כולם באים לה בתוספת בפעם אחת בלי 
צורך עיבור יניקה מוחין כז"א" כי כל התיקונים שקבלה בהיותה נכללת 
בנוקבא שבגופו, בעת עיבור ויניקה דז"א, הוא מקבלתם בעת ביאת 
המוחין דז"א, כלומר, בעת שהתחילה להבנות לבנין בפ"ע.
%break
אמנם עדיין אין בה אלא ו"ק שהם נה"י וחג"ת, כי אינה יכולה לקבל 
מהמוחין דז"א כל עוד שלא המשיכה את אח"פ שלה עצמה, כי תחלה 
עולים גו"ע שלה הדבוקים בנה"י דז"א החדשים, והם הט"ס דרוח נפש 
שלה שבאים לה בפעם אחת.
%break
אמנם אח"פ שלה אינם עולים אלא ע"י זווג שני הנקרא עיבור ב', כנוהג 
בכל הפרצופים כמ"ש הרב לעיל, שזה בא לה בב' זווגים כמ"ש להלן.
%letter פג
פג) ואח"כ יצאו המוחין וניתנו אליה עצמה ואז נגדלה היא כל האחור 
וכו' שהוא ב"ן שלו הוא דוגמת בינה עליונה והיא דוגמת תבונה וכל 
אחורים שלו ננסרין וניתנין אליה.
%break
דברים אלו הם הקדמה בעלת ערך רב בהבנת הנסירה ובנין הנוקבא 
בכללה. ויש ע"כ להבינם היטב. כי הנה הרב משוה את בנין קטנות 
וגדלות של הנוקבא אל החיבור של אמא עלאה עם התבונה. וצריכים 
להבין היטב ההשואה הזו.
%break
ותחילה צריכים להבין ענין התחלקות או"א וישסו"ת לב' פרצופים שהרי 
שניהם הם קומה אחת של ס"ג כמ"ש הרב לעיל (דף תרס"ו אות ע"א) 
דהיינו קומת בינה, ולמה נתחלקו לב' פרצופים, אשר הג"ר דקומת 
בינה לקחו או"א עלאין, וו"ק דקומה זו לקחו ישסו"ת.
%break
וכבר ביאר הרב את זה, שהוא מכח התחלקותם בענין חסדים מכוסים 
וחסדים מגולים, כי שניהם מלבישים לחג"ת דא"א, וכיון שמחזה 
ולמעלה דא"א ששם מלובש יסוד דעתיק, הוא מקום של חסדים 
מכוסים,
%break
ומחזה ולמטה דא"א הוא מקום של חסדים מגולים, כי כבר נסתיים יסוד 
דעתיק. לפיכך נתחלקו גם או"א, אשר או"א עלאין מלבישים עד החזה 
והם בחינת חסדים מכוסים, וישסו"ת מלבישים למטה מחזה וע"כ הם 
חסדים מגולים. כמ"ש בע"ח שי"א פרק א' ע"ש.
%break
וביאור הדברים בקיצור. הוא כי באמת כבר יצאה הבינה לחוץ מראש 
דא"א, כי המסך דפה דראש דא"א הוא למעלה ממנה, וא"כ או"א, שהם 
קומת בינה, היו צריכים להיות חסרי ראש, דהיינו בחינת ו"ק בלבד.
%break
אלא כיון שבינה בשורשה היא בחינת אור של חסדים, בסוד כי חפץ 
חסד הוא, ע"כ אין שום צמצום שולט עליה, כי אין צמצום על אור 
דחסדים, כנודע. ולפיכך אין המסך דפה דראש דא"א שולט עליה כלל 
והיא נחשבת כמו שעוד היתה למעלה ממסך דראש דא"א,
%break
וע"כ נחשבים או"א לבחי' ג"ר גמורים, הרי שכל בחי' ג"ר של הבינה 
היא מחמת שדרכה היא בחסדים מכוסים, שפירושם, הדוחים חכמה 
בסוד כי חפץ חסד הוא.
%page 1731
אמנם זה נוהג רק בג"ר דקומת בינה, דהיינו בכח"ב שבה, אבל בז"ת 
שלה, שהם ההתכללות מזו"ן, שכל עיקרם הם רק חסדים בהארת 
חכמה, וכבר אינם בסוד כי חפץ חסד הוא, א"כ המסך דמלכות של 
ראש דא"א רוכב עליהם,
%break
כי לא יוכלו לקבל הארת חכמה בהיותם לבר מראש דא"א, ואין להם 
הספקה מחסדים המכוסים שבג"ר דבינה, כי לחסדים מגולים הם 
צריכים, וע"כ הם ו"ק בלי ראש.
%break
הרי, איך קומה אחת של הבינה נתחלקה לב' בחינות רחוקות זו מזו, 
אשר הג"ר שבהם נחשבים כמו שהם עוד בראש דא"א, ואינם מרגישים 
שום כח צמצום ע"י המסך דפה שלו, אבל ז"ת דקומה זו נתצמצמו 
ונעשו לבחינת ו"ק בלי ראש.
%break
וע"כ הג"ר של הקומה נבדלו לעצמם, ונקראים או"א עלאין שיש להם 
ראש. וז"ת של הקומה יצאו לעצמם בפרצוף נבדל ונקראו ישסו"ת והם 
ו"ק בלי ראש. וכבר הארכנו בזה בחלקים הקודמים.
%break
והנה כל זה נוהג רק בשעה שיש לאו"א עלאין רק קומת ס"ג, שהיא 
קומת בינה ונשמה, שהיא יצאה לחוץ לבר מראש דא"א. אמנם בעת 
שאו"א משיגים לקומת ע"ב דהיינו בעת שעולים לג"ר דא"א, כמ"ש 
בחלק הקודם.
%break
הנה נתבטל הסבה הנ"ל המחלקת את או"א וישסו"ת לב' פרצופים, כי 
עתה עלו ונעשו לקומת חכמה כמו א"א, ששם אין הפרש כלל בין ג"ר 
לז"ת, ושניהם מקבלים חכמה,
%break
וע"כ שוב נתחברו או"א וישסו"ת לפרצוף אחד, שהרי שניהם רק קומה 
אחת ואין להם עתה שום סבה שיתחלקו.
%break
ולפי"ז תבין, שבעת שהנוקבא מלבשת לז"א אב"א מחזה ולמטה, 
שהיא אז בחינת ו"ק בלי ראש, נמצאים זו"ן שהם שוין לגמרי לאו"א 
וישסו"ת בעת שהם מחולקים לב' פרצופים. כי נודע שאין הנוקבא 
מתחלת להבנות רק אחר שז"א משיג קומת נשמה, כנ"ל באות פ"א.
%break
שאחר שז"א משיג קומת ס"ג שהיא נשמה מתחלת הנוקבא להגלות 
ולהלבישו אב"א מחזה ולמטה. ע"ש. ונמצא על כן, שז"א מתחלק עתה 
לב' פרצופים על החזה שלו.
%break
כי נודע, שיש לז"א גם נוקבא שבגופו עצמו, ונמצא שמחזה ולמעלה 
דומה הז"א עם הנוקבא שבגופו, לבחינת או"א עלאין, והוא בחינת ג"ר 
דבינה כמותם, כי יש לו קומת ס"ג כמוהם.
%break
ומחזה ולמטה נבדל לפרצוף מיוחד עם הנוקבא הנפרדת המלבשתו 
שם, שהם דומים לגמרי לישסו"ת, דהיינו שהם פרצוף ו"ק בלי ראש.
%break
והנך רואה שבשעה שז"א הוא בקומת ס"ג ונשמה, והנוקבא מלבשת 
אותו מחזה ולמטה, יש כאן השואה גמורה לאו"א וישסו"ת בעת 
שנפרדים לב' פרצופים.
%page 1732
שגם הז"א ונוקביה מתחלקים כמותם, שמחזה ולמעלה, נבחנים לזו"ן 
הגדולים, כי יש להם ראש ונשמה. ומחזה ולמטה נפרדו ונעשו לזו"ן 
הקטנים, דהיינו ו"ק בלי ראש. כמבואר.
%break
ועם זה יובן לך היטב הטעם, למה לא יצאה הנוקבא הנפרדת בקומת 
נשמה כמו הז"א. שהרי הרב אומר כאן באות ע"ח, אשר הנוקבא אינה 
צריכה לעי"מ כמו ז"א,
%break
אלא הכל נעשה בה בפעם אחת וא"כ, למה יצאה בתחילה בו"ק בלי 
ראש, אלא בנה"י וחג"ת בלבד, ולמה לא קבלה גם בחינת נשמה וראש 
מהחזה.
%break
ובמתבאר הוא מובן בפשיטות. כי בעת שכל בחינת ראש של הז"א היא 
רק מקומת ס"ג, שהיא קומת בינה, שכל בחינת ג"ר שבה הוא מכח 
שהיא מתוקנת בחסדים מכוסים, בסוד כי חפץ חסד הוא.
%break
ונתבאר, שאין זה נוהג בז"ת דקומת ס"ג, שהם צריכים אל הארת 
חכמה, וע"כ הם סובלים מן מסך דפה דראש דא"א, ונעשים ו"ק בלי 
ראש.
%break
ע"כ רק מחזה ולמעלה דז"א, כלומר, בחינת הג"ר של הז"א, שהוא 
עתה ג"ר דקומת ס"ג, יכולים לקבל בחינת ראש ונשמה מג"ר דבינה, 
כמו שמקבלים או"א עלאין, אבל הנוקבא הנפרדת שהיא בחינת נה"י 
דז"א, ומשם כל יניקתה ושורשה, כנ"ל דף א' תשכ"ז ד"ה אמנם, ע"ש.
%break
הרי היא צריכה אל הארת חכמה כמו הז"ת של הז"א שמחזה ולמטה, 
ואין לה הספקה מהחסדים המכוסים שבג"ר דז"א שמחזה ולמעלה, 
וע"כ אינה יכולה להנות מג"ר דנשמה של ז"א,
%break
והיא דומה לישסו"ת שאע"פ שהם מקומה אחת עם או"א עלאין מ"מ 
הם ו"ק בלי ראש, משום שצריכים לחסדים מגולים.
%break
הרי, שאע"פ שאין הנוקבא צריכה לעי"מ והיא מקבלת כל קומתה מז"א 
בבת אחת, מ"מ אינה יכולה לקבל מג"ר ונשמה שבו, משום שהם 
חסדים מכוסים, ואינם מספיקים לה אלא לבחינת ו"ק בלי ראש, שהם 
נה"י וחג"ת בלבד.
%page 1733
והנה נתבאר היטב, שאין הנוקבא הנפרדת יכולה להבנות בבחינת ג"ר, 
מקומת גדלות דנשמה של הז"א, להיותם בחינת חסדים מכוסים, 
שאינם מספיקים לה אלא לו"ק בלי ראש.
%break
ונמצאים עתה במצב הזו"ן ב' בחינות: שמחזה ולמעלה נבחן לזו"ן 
הגדולים, שיש להם ראש. ומחזה ולמטה נבחן לזו"ן הקטנים, שהם 
חסרי ראש. והם בהשואה לאו"א וישסו"ת.
%break
ולפיכך, בכדי שתהיה אל הנוקבא בחינת ג"ר, צריך זו"ן לעלות למ"ן 
לאו"א עלאין, ואו"א עלאין לג"ר דא"א, וכן למעלה, כמ"ש בחלק הקודם, 
ואז נמשך טיפת הזווג דע"ב ס"ג העליונים ממוחין דחיה, דהיינו קומת 
חכמה, ובאה לנוקבא דז"א,
%break
ואז נתבטל ההתחלקות דג"ר וז"ת דז"א, כי שניהם יכולים לקבל עתה 
הארת חכמה, כנ"ל באו"א וישסו"ת שחוזרים לפרצוף אחד בהשגתם 
לקומת חכמה.
%break
ונמצא עתה שזו"ן הגדולים וזו"ן הקטנים נעשים לפרצוף אחד, והנוקבא 
מקבלת בחינת ראש בשוה עם הז"א, כי מקומת חכמה היא יכולה 
לקבל כמו הג"ר דז"א. והבן היטב.
%break
וסדר התחברותם דזו"ן הגדולים עם הקטנים, הוא דומה ג"כ לסדר 
התחברות או"א וישסו"ת, בעת השגתם לקומת ע"ב.
%break
שביאר הרב, שאבא ויש"ס נעשים לפרצוף אחד לבחינת אבא, ואמא 
ותבונה נעשים לפרצוף אחד בבחינת אמא, ושניהם מזדווגים פב"פ 
בקומה שוה. כנודע. כן כאן ז"א הגדול שמחזה ולמעלה, מתחבר עם 
ז"א הקטן שמחזה ולמטה, ונעשים לפרצוף אחד בקומת חיה.
%break
וכן הנוקבא הנפרדת שמחזה ולמטה דז"א מתחברת עם הנוקבא 
הגדולה שבגופו דז"א שמחזה ולמעלה ונעשים שניהם לפרצוף אחד 
בקומה שוה עם הז"א דחיה, ומזדווגים עתה שניהם פב"פ.
%page 1734
אמנם אלו המוחין דחיה הבאים אל הנוקבא, אינם באים תכף בבחי' 
פב"פ ע"ד הנ"ל. כי יש כאן ג' זווגים מיוחדים במוחין אלו: א' הוא 
להשלמת כלים דראש תוך סוף הראוים למוחין אלו, הבא אל הנוקבא 
ע"י אמא עצמה, שלא ע"י ז"א, מטעם שיתבאר להלן.
%break
וב' הוא ג"כ להשלמתם של הכלים, החוזר ונשנה ע"י נתינת הז"א עצמו 
אל הנוקבא, וע"י ב' זווגים אלו, היא משגת חב"ד חג"ת נה"י דכלים 
בקומה שוה עם הז"א, הראוים לקבל האורות דחיה.
%break
ונבחנת שעדיין עומדת אב"א עם הז"א, משום שאין ענין פב"פ בא אלא 
ע"י קבלת האורות עצמם דחיה. וכיון שלא קבלה עתה רק השלמת 
הכלים ע"י מוחין אלו, וכל האורות דהשלמת כלים הם נבחנים לאורות 
דאחורים. כי הכלים נקראים בשם אחורים. כנודע.
%break
וע"כ נמצא עתה ז"א ונוקבא אחר ב' הזווגים הנ"ל, שהם עומדים אב"א 
בקומה שוה לגמרי ואח"ז עולים למ"ן ומקבלים האורות דחיה עצמם, 
וחוזרים פב"פ בקומה שוה.
%break
וזה אמרו "ואח"כ יוצאין המוחין וניתנין אליה עצמה ואז נגדלת היא כל 
האחור כי כבר יש בה נשמה כמוהו" דהיינו ע"י ב' זווגים הנ"ל 
הראשונים היא מקבלת המוחין דהשלמת הכלים,
%break
ואז נעשים הזו"ן הגדולים עם הזו"ן הקטנים לפרצוף אחד, משום שהם 
ממוחין דחיה, שאין חילוק בהם בין הג"ר והז"ת, ונמצאת הנוקבא 
הנפרדת מתחברת עם הנוקבא הגדולה ונעשים לפרצוף אחד, וע"כ 
היא עתה בקומה שוה עם הז"א.
%page 1735
אלא כיון שהם באים רק להשלמת כלים, שהם אורות דאחורים כנ"ל, 
ע"כ עדיין היא עומדת באחור. וזה אמרו "כי כבר יש בה נשמה כמוהו" 
כלומר, בחינת חיה דנשמה, שהיא יכולה לקבלה כמו הז"א, ומספיק לה 
לג"ר כמו שמספיק לז"א.
%break
כי מקודם לכן, שלא היה בז"א רק נשמה בלבד, שהיא בחינת חסדים 
מכוסים, לא היו המוחין אלו מספיקים להיות אליה למוחין דג"ר כמו 
שהיו לז"א, משום שהיא בחינת ז"ת כמו המחזה ולמטה דז"א, 
הצריכים לחסדים מגולים,
%break
וע"כ הספיקו לה מוחין אלו רק לו"ק בלי ראש. כנ"ל. אבל עתה שהגיעו 
המוחין דחיה דנשמה, שהוא בחינת חכמה, שוב אין חילוק בין ג"ר 
לז"ת, והיא יכולה לקבל בחינת הג"ר כמוהו. כנ"ל באורך.
%break
וזה אמרו "ודע והבן מאד כי אז כל בחינת המלכות דז"א עצמו שהוא 
ב"ן שלו, הוא דוגמת בינה עליונה, והיא דוגמת תבונה, וכל אחורים שלו 
ננסרין וניתנין אליה, ועי"ז נשלמה כי היא דוגמת התבונה הנעשית 
פרצוף גמור בהתחברה עם הבינה" דהיינו כמבואר,
%break
שע"י המוחין דחיה נעשים הזו"ן הגדולים עם הקטנים לפרצוף אחד, 
כמו שנעשים הבינה העליונה עם התבונה לפרצוף אחד ע"י מוחין 
דע"ב,
%break
ונמצאת הנוקבא הנפרדת מתחברת עם הנוקבא שבגופו דז"א, שהוא 
הב"ן של גופו עצמו שלמעלה מחזה הנקראת נוקבא הגדולה, ונעשית 
עמה לפרצוף אחד.
%break
כי עתה אין שום סבה שיתחלקו הג"ר דז"א והז"ת דז"א לב' פרצופים, 
כי אין התחלקות זו נוהג רק במוחין דבינה, להיותם בחינת חסדים 
מכוסים כנ"ל.
%break
וזה אמרו "וכל אחורים שלו ננסרים וניתנין אליה ועי"ז נשלמה" דהיינו 
גם אחורים של הנוקבא הגדולה ננסרים מז"א, כלומר, שנבדלין ממנו 
וניתנין אל הנוקבא הנפרדת, משום שנתחברה עמה לפרצוף אחד, 
כנ"ל. ועי"ז נשלמה הנוקבא הנפרדת בקומה שוה עם הז"א.
%break
וענין הצורך של נסירת הנוקבא הגדולה דז"א מן הז"א, והתחברותה 
אל הנוקבא הנפרדת דוקא. גם מהי המעלה היתרה שבנוקבא 
הנפרדת. תבין עם המתבאר לעיל (דף א' תשכ"ז ד"ה אמנם) ע"ש.
%break
כי באמת הנוקבא שבגופו דז"א עם נוקבא הנפרדת הם שורש אחד, 
אלא שבקטנותו דז"א, שהיא נמשך מקטנות דנקודים, עדיין אין גילוי 
לנוקבא נפרדת, והיא עומדת שם בבחינת נוקבא שבגופו, שהיא עטרת 
יסוד שלו,
%break
ורק בגדלות הנקודים נתפשטה הנוקבא שבגופו ונעשית ע"י החיבור 
עם הט"ת שבבי"ע לפרצוף נבדל, כמ"ש שם. הרי שכל מעלת הנוקבא 
שבגופו דז"א, היא להבנות לפרצוף נבדל מן הז"א, אלא שאין זה נוהג 
רק בגדלות הז"א, כמו בנקודים.
%page 1736
ולפיכך, בקטנות ז"א דאצילות, אין לו אלא נוקבא שבגופו לבד, ואין לו 
עוד שום התחלה לנוקבא נפרדת, כנ"ל. ותחילת גילויה מתחיל רק אחר 
גדלות נשמה דז"א, דהיינו בעת גילוי נה"י חדשים שלו הנבררים 
מבי"ע,
%break
כי אז לפי ערך הנה"י שבירר, מתברר עמהם גם הנוקבא הנפרדת, כי 
היא רק תולדה מן הנה"י דבי"ע שנתחברו אל הז"א בגדלות הנקודים, 
כמ"ש שם באורך. ולפיכך אין בה עיבור יניקה מוחין כמו הז"א, אלא 
שמתבררת בפעם אחת כשיעור הנה"י דז"א החדשים.
%break
אמנם בעת שאין לז"א אלא מוחין דגדלות נשמה, דהיינו דקומת בינה 
אין הנוקבא יכולה לקבל מז"א רק מוחין דו"ק בלי ראש, להיותם בחינת 
חסדים מכוסים, כנ"ל.
%break
והנה באמת גם במצב הזה דאב"א של הנוקבא הנפרדת, כבר נתנסרה 
הנוקבא שבגופו דז"א ונעשית לנוקבא הנפרדת, כלומר, כי הנוקבא 
שבגופו נתגדלה בשיעור הזה להיות בה בחינת בנין נבדל מן הז"א כי 
זה כל הריוח שלה, כנ"ל.
%break
אמנם אין זה נסירה ממש, כי גם נוקבא הנפרדת דבוקה עם הז"א 
אב"א בכותל אחד, ואין בה הפרש ניכר כל כך מן הנוקבא שבגופו, כי 
כל עוד שהנוקבא הנפרדת חסרה מנה"י דכלים שלהם, אין לה שום 
עמידה בפ"ע,
%break
אלא שהוא יונקת מז"א מכותל שלו, דהיינו ע"י זווג הנעשה בז"א עצמו, 
ולפיכך אע"פ שכבר נבנתה הנוקבא הנפרדת בנה"י וחג"ת שלה, אין 
שם בחינת נסירה אל הנוקבא שבגופו. ויתבאר להלן באורך.
%break
אמנם בשעה שהנוקבא מקבלת המוחין דחיה, המורידים ה"ת מעינים 
שלה והיא משגת נה"י שלה מבי"ע, ונשלמת בפרצוף שלם בקומה שוה 
עם הז"א באחור, כי במוחין דחיה אין חילוק בין הג"ר לז"ת דז"א, כנ"ל.
%break
הנה אז נבדלה הנוקבא לגמרי מן הז"א, ונבחן שעתה ננסרה הנוקבא 
שבגופו ממנו, הן מן הז"ת דהיינו מחזה ולמטה, והן מן הג"ר דהיינו 
מחזה ולמעלה.
%break
כי מאחר שהשיגה נה"י החדשים, כבר יכול להיות בה זווג מיוחד, 
וננסרה מז"א מחזה ולמטה, ונעשית לנוקבא נפרדת. והן מהג"ר, כי 
עתה עלו החג"ת דנוקבא להיות חב"ד כמו הז"א, וננסרה הנוקבא 
שבגופו מחב"ד, ונעשית לנוקבא הנפרדת.
%page 1737
באופן, שכל הנעשה בנוקבא הנפרדת דז"א, אינה רק התפשטות 
והגדלת הנוקבא שבגופו דז"א כי שניהם אחד הם, אלא בקטנות אין לה 
בנין, והיא משמשת רק לנוקבא שבגופו בלבד, ובגדלות יש לה בנין, 
וע"כ נתנסרה ונעשה לנוקבא נפרדת.
%break
הרי שכל ענין הנסירה אינה יותר רק הגדלת הנוקבא שבגופו דז"א. וזה 
אמרו "וכל אחורים שלו ננסרין וניתנין אליה ואז נשלמה".
%break
דהיינו שהנוקבא הגדולה שבגופו שמחזה ולמעלה נתנסרת גם היא 
ונעשה לנוקבא נפרדת. ואז נשלמה בבנין נבדל בקומה שוה עם הז"א 
אב"א, שע"י זווג שני היא מקבלת המוחין דפב"פ בקומה שוה.
%break
וזה אמרו (באות צ'.) ואחר שנתקנה באחור כשבא ערב שבת עלה 
ברצון המאציל העליון להחזירה פב"פ וכו', כי בהיותה באחור צריכה 
להיות ג"כ הנקבה גרועה וקטנה ממנו לפי שהיא אז מקבלת הארה ע"י 
בעלה ולכן רצה להחזירה פב"פ שיהיו שניהם שוין"
%break
כאן ביאר הרב ההפרש בין היותם אב"א בקומה שוה, ובין היותם פב"פ 
בקומה שוה. ואומר כי אחר שנתקנה באחור בקומה שוה עם הז"א, 
דהיינו ע"י ב' זווגים הנ"ל, מתחילה ע"י אמא שלא ע"י ז"א, ואח"כ ע"י 
ז"א.
%break
הנה אע"פ שהם בקומה שוה, מ"מ צריכה להיות ג"כ הנקבה גרועה 
וקטנה ממנו לפי שעדיין לא קבלה האורות עצמם דמוחין דחיה, אלא 
רק בחינת השלמת כלים לבד, כי ע"כ נבחנת שעומדת באחור, כנ"ל.
%break
ונמצא, שצריכה עוד לקבל האורות ע"י בעלה. והגם שבזווג הא' קבלה 
האורות מאמא שלא ע"י ז"א, כנ"ל. אמנם צריכה ג"כ לזווג ב' ולקבל 
האורות ההם להשלמת כלים ע"י בעלה, כנ"ל.
%break
ולפיכך נמצאת קטנה וגרועה ממנו, כי הוא יש לו מוחין שלמים דאורות 
דנשמה מקודם לכן, כנ"ל. והנוקבא אין לה רק בחינת הארת כלים 
שמקבלת עתה בזווג הב' ע"י בעלה,
%break
ומאורות דנשמה שלו אינה יכולה לקבל, מטעם הנ"ל שהם בחינת 
חסדים מכוסים, שאינם מספיקים לג"ר שלה, ע"ש. וע"כ היא גרועה 
הרבה ממנו. והמאציל רצה להשוות מעלתה לגמרי עם הז"א. דהיינו 
להחזירה פב"פ בקומה שוה.
%break
וזה אמרו (באות צ') "ואז מה עשה הפיל ה' אלקים תרדמה על האדם 
שהוא ז"א ולא אשתאר ביה רק קסטא דחיותא וכו', ונמצא כי כמו שז"א 
חזר למדתו הראשונה, כן הנוקבא, אחר שהגדילה אחור באחור פרצוף 
שלם חזרה למדתה הראשונה להיות נקודה קטנה ע"י הפלת תרדמה"
%break
פירוש: כי כל עלית מ"ן נבחן בשם תרדמה ושינה, כי אין כל הפרצוף 
עולה למ"ן לעליון, אלא רק המוחין שלו לבד, דהיינו בחינת הג"ר שלו, 
ונמצא בעת עלית מ"ן נשאר ז"א רק בו"ק בלי ג"ר, דהיינו במדת 
הקביעות שבו, וע"כ נקרא שינה ותרדמה,
%page 1738
בדומה לאדם הישן שהמוחין נסתלקו ממנו ואינו יכול לשמש עמהם 
כלום. וכיון שז"א חזר למדת הקטנות שלו, נמצא שמסתלקת כל בחינת 
נוקבא הנפרדת לגמרי, כנ"ל שאין מציאות נוקבא נפרדת מתגלית רק 
בעת גדלותו דז"א, בדומה לנוקבא הנפרדת דנקודים ע"ש.
%break
ונמצא שהנוקבא חזרה עתה בעת עלית מ"ן דז"א, לבחינת נקודה תחת 
היסוד, דהיינו שנכללת שוב בבחינת נוקבא שבגופו.
%break
וזה אמרו "כמו שז"א חזר למדתו הראשונה כן הנוקבא וכו', חזרה 
למדתה הראשונה להיות בסוד נקודה קטנה ע"י הפלת התרדמה" כי 
עצם חזרת הז"א לקטנותו מעלמת כל בנין הנוקבא הנפרדת, כי אין 
נוקבא נפרדת בעת הקטנות דז"א.
%break
וזה אמרו (באות צ"ה) "ואחר שנתמעטה נסרה המאציל מאחוריו 
והעלה אותה למעלה כנגד הפנים דז"א" כי ע"י עלית מ"ן דז"א בפעם 
הג', כלומר אחר ב' עליות מ"ן הקודמות, שהיו בבחי' ב"ן להשלמת 
כלים, כנ"ל,
%break
עלה עתה לקבל בחינת מ"ה, דהיינו האורות ממש דחיה. כנ"ל חלק זה 
(אות ע"א.) וע"י המוחין האלו שקבלה הנוקבא חזרה וננסרה גם 
מבחינת האחור לגמרי, ונעשית לבחינת פב"פ עם הז"א בקומה שוה.
%break
באופן שיש כאן בגדלות הנוק' ב' בחינות של עליות מ"ן הנקרא 
תרדמה, וכן ב' מיני נסירות: כי עלית מ"ן א' הם לצורך המוחין דב"ן, 
והם ב' בחי': א' מאמא שלא ע"י ז"א, וב' ע"י ז"א.
%break
וע"י מוחין אלו יש נסירה הראשונה, שהנוקבא שבגופו נתנסרת מגופו 
דז"א ונעשית לבנין שלם מבחינת הכלים במיוחד לה, אמנם עדיין 
עומדת באחור דז"א, ואע"פ שהיא בקומה שוה עם הז"א עדיין אין 
שלימות, כנ"ל.
%break
וע"כ היא צריכה לנסירה שניה, שתתנסרה לגמרי גם מבחינת אחור 
ותבא לבחינת פב"פ. ולנסירה זו צריכים למוחין דמ"ה, ולעלית מ"ן 
מחדש, שנקרא ג"כ תרדמה. ואז משגת המוחין האלו וחוזרת פב"פ.
%break
אמנם ענין העלמת הנוקבא הנפרדת בעת עלית מ"ן למוחין דמ"ה 
הנ"ל, שחוזרת לנקודה תחת היסוד, אין הפירוש, שנתבטל בנינה זה 
והיא מקבלת בנין חדש דכלים בעת עליתה למ"ן עם הז"א למוחין 
דמ"ה.
%break
כי אם היה כן היו גם המוחין החדשים נבחנים לבחי' אחור, כי כל 
השלמת כלים נקרא בשם אחור ולא פנים. אלא הפירוש הוא, שאותו 
הבנין של האחורים עצמו של הנוקבא חזרה ובאה לבחינת פב"פ ע"י 
קבלת האורות.
%break
וזה שמדייק הרב "ואחר שנתמעטה נסרה המאציל מאחוריו והעלה 
אותה למעלה כנגד הפנים דז"א ואז האיר בה א"א והשלים תיקונה". 
הרי שהמאציל נסר כל הבנין שהיה לה מאחור דז"א והעמידה בפנים 
שלו.
%break
אלא ענין חזרתה לבחינת נקודה, היא ענין ביטול לשעתה מכח עלית 
המ"ן דז"א, כי חזר לקטנותו שזה עצמו מבטל בנין של נוקבא נפרדת, 
כנ"ל.
%break
אמנם כמו שענין העלמת הג"ר דז"א אינם ביטול ממש, ואדרבא היא 
עליה גדולה, שעי"ז מקבל מוחין דחיה שלא היה לו מקודם לכן. כן 
הביטול של קומת האחור דנוקבא אינו ביטול ממש אלא אדרבא, 
שנבחנת לנסירה וחזרה לבחינת פב"פ. והבן זה היטב.
%page 1739
ומה שאומר הרב שא"א השלים תיקונה ובכל המקומות אומר או"א, 
כנודע. אין זה קושיא כלל, כי עיקר המשפיע של כל אצילות הוא רק 
א"א, שהוא פרצוף הכתר, שכולם מקבלים ממנו.
%break
אלא כל תחתון מחויב לקבל דרך המדרגה הסמוכה לו. וע"כ אומר הרב 
תמיד שאו"א משלימים לנוקבא, כי הם המדרגה הסמוכה לזו"ן, אמנם 
השפע באה מא"א, כי או"א מקבלים מא"א ומשפיעים לזו"ן, כנודע.
%letter צט
צט) מספיק בהעלת מ"ן ע"י ז"א לבדו. הנה עלית מ"ן שבכאן, הנקרא 
תרדמה ושינה, הוא לצורך התחלת בנין הנוקבא הנפרדת, המתחיל 
אחר שהשיג ז"א בחינת נשמה שבו, שהוא לצורך הקטנות הא' דנוקבא 
לבחינת אב"א שמחזה ולמטה, כמ"ש הרב לפנינו.
%break
והנה אז עדיין אין מציאות לנוקבא הנפרדת, ע"כ אומר הרב שז"א לבדו 
עולה למ"ן לאו"א עלאין, ומקבל שם המוחין בשביל הנוקבא, שהם בחי' 
נפש רוח שלה, ואח"כ כשבא הז"א למקומו, הוא משפיע המוחין אל 
הנוקבא כמ"ש לפנינו.
%break
וצריך שתזכור כאן המתבאר לעיל בחלק ט' בענין ז' הזמנים של 
הנוקבא. ועי' לעיל דף א' תרפ"ז ד"ה גידול המלכות. עש"ה.
%letter ק
ק) בונים ומתקנים את הנקבה ומורידים בה מוחין חדשים וכו' ועומדת 
עמו אב"א מהחזה ולמטה. ולכאורה היא נגד המבואר לעיל חלק זה 
אות פ"ה. ובדף תשע"ז אות ס"ז.
%break
שז"א בונה את הנוקבא בסוד בוצד"ק דנקיב נקב מאחורי החזה, ומשם 
היא מקבלת הט"ס שלה מחזה ולמטה אב"א. וכאן אומר, שאו"א בונים 
את פרצוף הנוקבא אב"א מחזה ולמטה דז"א.
%break
אכן כבר מבואר בדיבור הסמוך, שהמוחין של בנין הנוקבא יוצאים ע"י 
התכללות הזו"ן באו"א בסוד מ"ן, אלא שאין הנוקבא יכולה לקבל אותם 
ישר מאו"א אלא רק באמצעית ז"א,
%break
שהוא מעורר בעצמו את המסך דבחינת הקטנות שלו שנקרא בוצד"ק, 
ודרך שם מודד לה את המוחין דו"ק שלה. וענין הנקב הזה שנעשה 
באחורי החזה בשבילה, כבר נתבאר היטב לעיל דף תתנ"ט תשובה 
ק"ס, ע"ש.
%break
אב"א מן החזה שבו ולמטה והבנין הזה נעשה ע"י הפלת דורמיטא על 
ז"א. ולכאורה סותר מה שכתוב לעיל, אשר ע"י הדורמיטא נעשה בנין 
הנקבה אב"א בקומה שוה.
%break
אמנם ענין דורמיטא, פירושו העלאת מ"ן וכל העלאת מ"ן אפשר לכנותו 
בשם דורמיטא ושינה, שפירושו הסתלקות הג"ר למעלה לאו"א 
והתכללותו שם במסך דאו"א,
%break
ונמצא למטה שאין בו רק בחינת הגוף בלבד בלי שום מוחין, אלא רק 
בחינת קיסטא דחיותא, שהיא רק רשימו קטנה ממוחין דג"ר כמ"ש 
הרב לעיל דף א' תשל"ד אות צ"ב ע"ש.
%page 1740
ולפיכך גם עתה כשז"א עלה למ"ן לצורך מוחין דו"ק של הנוקבא מבחי' 
אב"א מחזה ולמטה, נקרא ג"כ העלית מ"ן בשם דורמיטא. אמנם אין 
כאן בחינת נסירה, כי אין נסירת אחורים אלא במוחין דגדלות דנוקבא, 
כנ"ל דף א' תשל"ו ד"ה ולפיכך. ע"ש.
%letter קב
קב) דיבוק ממש גמור מהחזה דז"א ולמטה וכו' אבל אחורי הזכר 
מהחזה ולמעלה היו מגולים. ענין הדיבוק הזה הוא, מפני ששניהם 
משמשים בכותל אחד דהוד דז"א,
%break
כי אז נחשבים הנו"ה דז"א לגוף אחד, ואין שום גילוי לבחי' הנצח. 
כמ"ש לעיל (דף א' תשכ"ד ד"ה וזה אמרו). ע"ש. וכל הדיבוק הזה 
דנצח והוד לגוף אחד, הוא רק לצורך הנוקבא,
%break
אבל בבחינת ז"א עצמו, שגם אז יש לו מוחין דנשמה, כבר נחשבו 
הנו"ה לנפרדים זה מזה. כמ"ש לעיל (בדף א' תשכ"ה ד"ה וזה אמרו) 
כו'. ע"ש היטב.
%break
וז"ש "אבל אחורי הזכר מהחזה ולמעלה היו מגולים" כי כבר הוא 
לעצמו בבחינת גדלות, ובמוחין דגדלות אין אחיזה לחיצונים, כנודע.
%letter קג
קג) אב"א נזדווגו ועלו למעלה בחיק או"א וחזרו שם פב"פ. ולכאורה 
הלשון סותר לרוב המקומות שאומר הרב שהזווג הזה דזו"ן שעלו 
לאו"א הוא זווג פנים בפנים, אלא שנקרא אב"א משום שברדתם למטה 
נעשו אב"א.
%break
וכאן אומר במפורש שבהיותן אב"א נזדווגו ועלו למעלה וכו'. וכן תחילה 
אומר שבהיותן אב"א נזדווגו, ותוך כדי דיבור אומר וחזרו שם פב"פ. 
ואם חזרו פב"פ הלא אינם אב"א. וא"כ היה הזווג פב"פ.
%break
והענין הוא, כי באמת יש כאן ב' זווגים: פב"פ ואב"א. כי הנה המדובר 
כאן אחר שנגמר הקטנות של הנוקבא הנפרדת במצב אב"א מחזה 
ולמטה דז"א. והיא צריכה עתה לעלות ולקבל את הגדלות שלה, ואז 
היא עולה עם ז"א להיכל או"א לקבל המוחין דגדלות שלה,
%page 1741
שעליה זו היא בחינת התכללות הזו"ן במסך דאו"א, שז"א נכלל באבא 
ונעשה כאבא, ונוקבא נכללת באמא ונעשית כאמא, ונמצאים מזדווגים 
שם פב"פ ממש, כי הם נתכללו בפב"פ דאו"א. ושם יוצאים המוחין 
דגדלות דנוקבא, ע"י הזווג הזה.
%break
אמנם הנוקבא הנפרדת דז"א עדיין אינה ראויה לקבל המוחין שם 
במקום או"א, כי הם בערכה בחי' עלי עליון שלה, כנודע, שהעליון של 
הנוקבא הנפרדת הוא הז"א.
%break
ולפיכך צריך הז"א לירד מהיכל או"א למקומו למטה, ושם נותן המוחין 
אליה ע"י זווג ב' בהיותה עומדת אב"א מחזה ולמטה.
%break
כנוהג בכל הפרצופים, שכל תחתון מקבל המוחין בעלי עליון בסוד מ"ן 
ראשונים, ושם נבחן עם העליון בסוד אחים זה לזה, משום שמקבלים 
שניהם משורש אחד.
%break
אלא שהעליון נקרא אח הבכור הנוטל פי שנים, משום שהתחתון אינו 
ראוי לקבל ולהלביש המוחין שם בעלי עליונו, להיותו למעלה ממדרגתו, 
ולכן נוטל העליון פי שנים, דהיינו גם קומת התחתון,
%break
ואח"כ כשיורד למקומו עצמו, אז נותן ומודד המוחין אל התחתון לאט 
לאט כפי מה שהוא יכול לקבל. כמ"ש הרב בחלק ט' דף תשל"ח אות 
ח'. וע"ש בדף תתכ"ה תשובה ט"ו ובהסתכלות פנימית שם.
%break
הרי שיש כאן ב' זווגים: א' הוא בהתכללות הזו"ן באו"א, שמזדווגים שם 
פב"פ, שז"א ונוקבא הם שם בבחינת אח ואחותו, להיותם מקבלים 
שניהם משורש אחד, דהיינו מאו"א.
%break
גם זה נבחן שהנוקבא מקבלת המוחין שלא ע"י ז"א אלא מאמא עצמה, 
כי ז"א מקבל שם מאבא, והנוקבא מקבלת מאמא, כנ"ל. וע"כ הם שם 
פב"פ ממש שהרי משתמשים בכלים דאו"א, שהם כבר נגמרים בכל 
התיקונים.
%break
ועכ"ז אין קבלה זו נחשבת קבלה ממש אל הנוקבא, כי היא צריכה 
לקבל על סדר המדרגה, דהיינו מהמדרגה הסמוכה לה שהיא ז"א.
%break
וע"כ לזווג ב' היא צריכה, הנעשה אחר שירד ז"א אל מקומו עצמו 
למטה. שהזווג הזה הוא במצב אב"א עם הנוקבא הנפרדת, ועתה הוא 
נותן לה המוחין שקבל בעדה באו"א בסוד פי שנים, כנ"ל.
%break
וע"כ נבחן עתה שהנוקבא מקבלת המוחין ע"י ז"א עצמו, שנחשב לה 
לקבלה גמורה על סדר המדרגה. ונתבארו היטב ב' הזווגים פב"פ 
ואב"א המחויב להיות בעלית המ"ן לצורך הגדלות של הנוקבא.
%break
ומה שאומר "בהיותן אב"א נזדווגו ועלו למעלה בחיק או"א וחזרו שם 
פב"פ וכו'" אין הפירוש, שמתחילה נזדווגו אב"א ואח"כ עלו לאו"א, כמו 
שמשמע מריהטא דלישנא. אלא הפירוש הוא, שמתחילה נזדווגו פב"פ 
למעלה בהיכל או"א, ואח"כ כשבאו למקומם חזרו אב"א.
%break
אלא שהרב כולל שניהם יחד, כי באמת הם בחינה אחת, אשר יציאת 
המוחין דגדלות דנוקבא, הוא במקום או"א, ומקום קבלתם הוא בהיותה 
אב"א עם הז"א. כנ"ל. ונמצא שהם ענין אחד.
%break
וע"כ מקדים ואומר בהיותם אב"א נזדווגו, שמורה בזה על מקום קבלת 
המוחין אל הנוקבא, שהיא ע"י זווג אב"א כנ"ל. ואח"כ הוא מבאר סדר 
יציאת המוחין שהוא במקום או"א, וז"ש ועלו לאו"א וחזרו שם פב"פ.
%page 1742
וזכור היטב הסדר של אלו ב' הזווגים עם טעמם כנ"ל, כי הרב כוללם 
תמיד בזווג אחד, אלא כשיש לו צורך לפרטם לב' זווגים הוא מכנה 
לזווג הא' בשם מוחין הבאים לנוקבא שלא ע"י ז"א אלא מאמא עצמה. 
ואת הזווג הב' הוא מכנה בשם, מוחין הבאים לנוקבא ע"י ז"א.
%break
אינם ע"ב ממש כנודע, אלא בהתחברם ס"ג עם י' אותיות וכו'. כי ג' ע"ב 
אלו, הם בחינת אח"פ שנפלו לבי"ע בזמן שבירת הכלים, שהרב מחלק 
אותם לד' בחינות של ע"ב, שהם בגי' רפ"ח. והם רפ"ח ניצוצין העולים 
ונבררים מן השבירה ע"י קומות הזווג שהפרצוף מקבל ע"י העליון שלו.
%break
ונודע, שהם ע"ס: גו"ע, ואח"פ. והנה גו"ע, הם הע"ב הראשון שהוא 
ע"ב דחיה, כלומר ע"ב דמדרגה ו' דהוי"ה דע"ב, הכוללת גו"ע שהם 
כתר וחכמה, שהם בחינת חב"ד חג"ת דכלים הנבררים בעת קטנות 
הפרצוף, שבהם רק חג"ת נה"י דאורות. והם נבחנים לכלים דפנים.
%break
ולעת גדלות כשמשיגים קומת ג"ר נבררים על ידה גם הכלים דאחורים 
שהם אח"פ, המכונים נה"י חדשים, שהם ג' ע"ב דס"ג מ"ה ב"ן, דהיינו 
דבינה וזו"ן אשר מבחי' ראש, הם נקראים אח"פ. כמ"ש כל זה באורך 
לעיל בשיעור ט' דף תשמ"ו אות י"ז.
%break
וזה אמרו "וחזרו שם פב"פ וכו' בביאה קדמאה והוא בחי' טיפת זווג 
גמור בחסדים של נר"ן מב"ן ומ"ה, וס"ג ע"ב ע"ב ע"ב הרי בגי' גבורה 
כי כל א' מאלו אינם ע"ב ממש וכו'" כי אלו ג' ע"ב אינם סובבים על בחי' 
האורות דע"ב ממש,
%break
אלא הם סובבים על בחינת רפ"ח ניצוצין הנבררים מבי"ע, שהם בחינת 
גבורה ודין, להיותם כלים דאחורים, דהיינו נה"י החדשים המתבררים 
לעת גדלות, כנ"ל. ונקראים ע"ב על שם הניצוצין דבחי' אצילות שבהם, 
הנקראים ע"ב.
%break
וכן על שם טיפת הזווג המעלה אותם מן השבירה, כי אינם עולים זולת 
ע"י טיפת הזווג דע"ב ס"ג העליונים שהם מבטלים הפרסאות לשעתם, 
ומורידים ה"ת מעינים לפה, שעי"ז עולים אלו ס"ג מ"ה ב"ן, שהם 
אח"פ.
%break
ומב' טעמים אלו נבחנים בשם ע"ב, אלא ע"ב של גבורה, דהיינו ג"פ 
ע"ב של ג' בחינות אח"פ שהם בגי' רי"ו שהוא גבורה. וזהו שמדגיש, כי 
טיפת הזווג היא ע"ב גמור, כי אין שום עליה מן השבירה אלא ע"י טיפת 
ע"ב כנ"ל.
%break
אמנם כיון שאין טיפת הע"ב משמשת למוחין דאורות, אלא רק להוריד 
הה"ת מעינים ולהעלות את אח"פ, כדי להשלים השלישים תחתונים 
החסרים מכל ספירה דט"ס של הנוקבא, שהם הנקראים נה"י חדשים 
המשלימים לבנין הע"ס דגדלות דנוקבא הנפרדת.
%break
לפיכך הם נבחנים לגבורה. בסוד ג' ע"ב שהם בגי' רי"ו. משום שבאים 
להשלמת בירורי הכלים, דהיינו לטהר הכלים דאחורים להעלותם 
לאצילות.
%break
כמ"ש כל זה באורך בחלקים הקודמים ואין להאריך עתה בזה. וע"ש 
היטב בחלק י' בפירוש אלו ג' המדרגות דס"ג מ"ה ב"ן. וכן לעיל בחלק 
ט' דף תשמ"ו אות י"ז ובאור פנימי.
%page 1743
%letter קד
קד) המוחין דחיה שהיא בינה דאבא שהם ראוים להוליד וכו'. פירוש, 
בחינת חיה דישסו"ת, הנבחנת רק לבינה דאבא, כלומר נשמה דחיה, 
כי בינה היא נשמה, ואבא הוא חיה.
%break
ומוחין אלו הם מוחין דהולדה רק לבחינת יעקב ורחל כנודע. ולהלן 
מדבר הרב מבחינת מוחין דאו"א. וכל הסדרים הנוהגים במוחין אלו 
דישסו"ת נוהגים ג"כ במוחין דאו"א.
%break
אלא שאלו דישסו"ת הם בחי' חיצונית שאינם מספיקים למוחין דהולדה 
רק ליעקב ורחל, ולא לזו"ן הגדולים, ואלו דאו"א שמביא אח"ז, הם 
מספיקים גם לזו"ן הגדולים, ונבחנים לחכמה דאבא, שהם חיה פנימית.
%break
חסדים דע"ב דיודין שהוא ע"ב אמיתי כי היא לקחה כבר הגבורות דע"ב 
על ידי ז"א, ומאמא פב"פ. כי אחר שנעשו ב' זווגים הנ"ל להשלמת 
הכלים דנוקבא,
%break
אשר טיפת הע"ב נבחנת לע"ב שאינו גמור, ולבחינת רי"ו, וזווג הא' 
היה ע"י אמא שלא ע"י ז"א, ונבחן לזווג זו"ן פב"פ, וזווג הב' ע"י הז"א, 
הנבחן לזווג אב"א,
%break
הנה נשלמו הכלים דגדלות דנוקבא, ועולים פעם ב' למ"ן לבחינת 
המוחין דפב"פ, שטיפת הזווג ההיא נקראת ע"ב גמור, כי הוא בחינת 
אורות דחיה המתלבשים בכלים דגדלות דנוקבא.
%break
וזה אמרו "כי היא לקחה כבר הגבורות דע"ב: על ידי ז"א, ומאמא 
פב"פ, אך לא ע"י זווג גמור" כי זווגים אלו באו להשלמת כלים, ונמצא 
שבעת קבלת המוחין ההם להשלמת כלים, הרי אין לה עוד כלים 
גמורים שיתלבשו המוחין בה,
%break
וע"כ בהכרח שאין המוחין מתלבשים בזווג גמור, אלא אחר שכבר 
נשלמו הכלים בכל התיקונים. ואחר שכבר נשלמו, אז מקבלת המוחין 
בזווג גמור, כלומר שהמוחין מתלבשים בה בשלימות, והיא ראויה 
להולדה.
%break
ולפיכך המוחין דהשלמת כלים נבחנים לרי"ו, וכן נבחנים למוחין דב"ן, 
ונקראו גבורות דע"ב. והמוחין דפב"פ שלאחר השלמת הכלים, נבחנים 
לע"ב גמור, וכן לחסדים דע"ב, ונקראים מוחין דמ"ה כלומר דאורות 
ממש, הנקראים מ"ה, כי כל הקומות שיוצאים באצילות נקראו מ"ה,
%break
אבל המוחין היוצאים באצילות רק לבירורי הכלים של הפרצוף, שהמה 
כבר שמשו בעת הנקודים, ונשברו ונפלו לבי"ע, ועתה ע"י המוחין 
מתבררים ועולים שוב לאצילות,
%break
הרי המוחין ההם רק מתקנים הכלים דנקודים הנקראים ב"ן, וע"כ גם 
המוחין האלו המתקנים אותם נקראים ג"כ ב"ן כמותם. וזכור היטב 
ההפרש מאורות דמ"ה אל אורות דב"ן, ע"ד שנתבאר כאן.
%letter קה
קה) הרי"ו הוא אותו רוחא דשדי בגווה וכו' הרי"ו הוא בנימין, בן ימין כח 
זכר, ונקרא בן אוני כח נוקבא כי היא מן הנשמה בינה נקבה. דברים 
אלו צריכים ביאור, כי הרי"ו אלו כבר ביאר, שהם לצורך השלמת הכלים 
דאח"פ שלה, שהם בחינת נר"ן.
%break
ועתה אומר שהם רק רוחא דשדי בה בעלה, שהמשמעות היא מוחין 
דבחינת רוח לבד, ותכף אומר שהם נר"ן לבד, ואח"ז אומר אך טפת 
החיה אינה נשארת בה, דמשמע, שיש כאן נרנ"ח בשלימות באלו 
המוחין, אלא שטפת החיה אינה נשארת בה.
%break
וכן אומר שהרי"ו הוא זכר, בן ימין. ותכף אומר שהיא נקבה, בן אוני, 
כח נוקבא להיותה בינה נקבה. וצריכים להבין איך מתכלכלים יחד כל 
שינוי בחינות האלו.
%break
אכן כבר נתבאר, שעצם המוחין אלו שבאים להשלמת כלים, הם מוחין 
דע"ב גמורים, כי אין השלמת כלים אלא ע"י טפת ע"ב המורידה ה"ת 
מעינים לפה, וא"כ הם בהכרח ע"ב גמורים שהם חיה,
%page 1744
אלא כיון שהנוקבא עדיין אין לה כלים מתוקנים לקבלם, שהרי המה 
באים עכשיו לתקן הכלים, ע"כ היא נבחנת לע"ב שאינו גמור, דהיינו 
לרי"ו, שהיא בחינת גבורה דע"ב, כלומר מוחין דב"ן.
%break
וזה אמרו "שאין טפת החיה נשארת בה", כלומר, כי באמת יש שם 
חיה, שהיא ע"ב גמור, אלא שאינה נשארת בה עתה, כי עוד לא נגמרו 
הכלים שלה.
%break
וע"כ נבחן לע"ב שאינו גמור. ונבחן ג"כ הרי"ו הזה שהוא בחינת בנימין, 
פי' כי יסוד דנוקבא נקרא בנימין, כמ"ש הרב לעיל (בחלק י"ד דף א' 
תקל"ו אות ע"ו) עש"ה. ואלו הרי"ו הם משלימים אח"פ שלה, שהם נה"י 
חדשים.
%break
ונודע, שהגם שאנו מבחינים את הקטנות שהם רק חג"ת נה"י דאורות, 
וחב"ד חג"ת דכלים, וחסרים נה"י דכלים וג"ר דאורות, מ"מ דבר זה 
הוא גם בפרטי פרטות, דהיינו בכל הע"ס של הנוקבא,
%break
שאין בכל ספירה אלא ב"ש עליונים של אותה הספירה, שהם בחינת 
חב"ד חג"ת דספירה ההיא, ונה"י דכלים חסרים שמה באותה הספירה. 
באופן שאלו הנה"י חדשים משלימים לכל ספירה וספירה דע"ס שלה 
בנה"י הפרטים דאותה ספירה, הנקרא שליש תחתון דהספירה,
%break
ונודע, שע"ס של הנוקבא, הם בעיקר ה' בחינות הנקראות חג"ת נ"ה. 
ונמצא שלאלו החג"ת נ"ה יש עכ"פ גם בקטנות מציאות של ב' שלישים 
עליונים בכל אחת מהם, דהיינו חב"ד חג"ת שבה.
%break
אמנם יסוד ומלכות שלה, שהם רק ב' כוללים של ה' הבחי' חג"ת נ"ה, 
ואינן בחינות אמיתיות בפני עצמן כמ"ש הרב לעיל בחלק ד' דף רמ"ט 
אות ח'. עש"ה.
%break
הרי אין להם שום מציאות בעת הקטנות דנוקבא, כי כל עוד שה' 
בחינות חג"ת נ"ה בעצמם אינם בשלימות, אי אפשר שיתקנו בחי' 
כוללים מהם, שהם יסוד ומלכות.
%break
ולפיכך נבחנים הרי"ו שהם מתקנים בעיקר את יסוד ומלכות שבנוקבא. 
שהם נקראים בחינת בנימין. והוא עשית הכלי דיסוד שנתקנית ע"י רי"ו 
הזה. כמ"ש הרב לעיל דף תשמ"ו אות י"ז עש"ה.
%break
והכלי ההוא נתקן ע"י הרי"ו שז"א משפיע בה, שהם המוחין הנ"ל, וע"כ 
יש כאן כלי ורוחא, כי המוחין אלו דב"ן, אע"פ שהם ע"ב כנ"ל, מ"מ הם 
רק בחינת ו"ק דגדלות, שהם בחינת רוח לבד, כי עתה אין לה עוד 
הכלים מתוקנים לקבל הג"ר דע"ב, שהם טיפת החיה, כנ"ל.
%break
וע"כ נבחנים המוחין רק בשם רוחא דשדי בה בעלה בזווגא קדמאה, כי 
בזווג הראשון דגדלות, הבא לתקן ולהשלים הכלים, אינם רק ו"ק 
דגדלות, והם רוח לבד. והנה מצד המוחין נבחן שהוא רוח זכר, כי מז"א 
באים לה, וע"כ נקראים בנימין בן ימין שהוא זכר.
%break
ומצד הכלים המתוקנים להעלות מ"ן הם נקראים בן אוני, שהיא נקבה. 
אמנם אין זה בחינת זכר ממש, כי בחינת הזכר נקרא יוסף, ולא בנימין, 
אלא הכונה היא שהם באים ע"י הזכר.
%page 1745
ועם זה תבין כל אלו שינוי הבחינות שכתב הרב באלו הרי"ו, כי נבחנים 
לנר"ן, על שם ג' ע"ב הנכללים בטפה דע"ב כדי להעלות אח"פ מן 
השבירה, שהם מבחינת הניצוצין ג' בחינת ע"ב דס"ג מ"ה וב"ן. ולפיכך 
מתחלק גם הטפה לפי בחינתם.
%break
אמנם בכלל אין המוחין אלו אלא בחינת רוחא, כלומר ו"ק דגדלות. 
אמנם מצד יציאת המוחין הם ע"ב גמור, דהיינו גם ג"ר דע"ב, שהם 
טפת חיה, אלא שאין עוד מקום בהכלים דנוקבא שיהיו נשארים בה 
בחינת הג"ר, כי עתה הולכים ומתוקנים הכלים דנה"י שלה,
%break
וכל עוד שאין כלים דנה"י בשלמות, אי אפשר לקבל רק בחינת ו"ק 
דמוחין שהוא רוח דחיה, וז"ש, שאין טיפת חיה נשארת בה. ומה 
שנקראו בנימין, הוא בחינת השפעת הזכר ביסוד ומלכות של הנוקבא 
שמתקן אותה.
%break
ומה שנקראו בן אוני, היא בחינתה עצמה המקבלת תיקון הזכר בתוכה, 
הנקרא בנימין, שבשביל זה נקרא יסוד דנוקבא תמיד בשם בנימין.
%break
אבל בחינת יסוד דזכר, אינו נקרא לעולם אלא בשם יוסף. רק שיש לו 
התכללות מבחינת הנקבה, ע"כ נבחן שהוא נכלל מבנימין, ובחינת 
בנימין אינו אלא יסוד הנקבה. וע"כ מדייק "כח זכר" דהיינו כח זכר 
שקבל היסוד דנוקבא.
%break
ומ"ש באות (ק"ו) "שחוזר לקחת נר"ן וחיה יותר עליונים מאו"א עלאין 
עצמן ולא מישסו"ת וצריכים לחזור לקטנות וגדלות ב' וכו'" הנה זה נוהג 
במוחין דיום השבת, אבל בחול באים כל המוחין רק מישסו"ת כנודע.
%break
ומשמיענו בזה, כי כל אותם הפרטים המתבארים במוחין דישסו"ת 
דחול, נוהגים ג"כ במוחין דאו"א דשבת.
%letter קח
קח) אין כלי זה ביסוד לבד אלא הם המוחין ממש בכל קומת אבא וכו' 
ובכל קומת הנוקבא ומכללות ה"ח ההם נמשך גם ביסוד שלהם. כבר 
נתבאר זה בדיבור הסמוך, שאלו המוחין דרי"ו, אע"פ שהם נבחנים 
בעיקר לעשית יסוד ומלכות שבה, שהם הכלי ורוחא כנ"ל,
%break
אמנם באמת הם בחי' השלמת שליש תחתון דכל ספירה וספירה דע"ס 
שלה, הנבחנים לה' בחינות חג"ת נ"ה, באופן שהם מוחין מתפשטים 
בכל קומת הנוקבא ומשלימים לכל ספירה וספירה שבה, דהיינו לבחינת 
אח"פ הפרטים דאותה הספירה.
%break
אלא כיון שלה' הבחינות יש עכ"פ מציאות דגו"ע שלהם גם בעת 
קטנות, ע"כ נבחן השלמת הרי"ו בעיקר על הכלי דיסוד ומלכות שבה, 
כי להם לא היה שום מציאות כלל בעת קטנות. עי' בדיבור הסמוך.
%page 1746
וזה אמרו "מכללות ה' חסדים ההם נמשך גם ביסוד שלהם" כנ"ל 
בדיבור הסמוך, שהיסוד אינה בחינה בפני עצמה כמו שאר ה' בחינות 
חג"ת נ"ה שבנוקבא, אלא הוא רק בחי' כולל מהם, וע"כ מתחילה בעת 
קטנות, כל עוד שה' בחינות עצמם לא היו שלימים,
%break
לא נגלה הכולל שבהם, שהוא היסוד, כי לא יתקן בחי' כולל אלא מן 
כלים שלמים. אבל עתה כיון שנשלמו ה' הבחי' חג"ת נ"ה עם השלישים 
התחתונים שלהם, דהיינו בחינת הנה"י דכל אחד, אז נתגלה ג"כ הכולל 
של היסוד, וכן הכולל של המלכות.
%break
אמא ומלכות מקבלים מוחין אלו דרך בעליהם, זו פב"פ, וזו אב"א 
ונבנית גופם וכו' ואז נעשית הכלי. דהיינו כנ"ל, שיש באלו המוחין ב' 
בחינות זווגים: א' בעת שהזו"ן נכללים באו"א, שהוא בחינת פב"פ,
%break
ונבחן באמת שהזווג ההוא הוא מבחי' זווג או"א גופייהו, ואמא מקבלת 
מוחין אלו מאבא, אלא הזו"ן נכללים בהם, הז"א באבא ונוקבא באמא, 
וע"כ נבחן הזווג הזה שהנוקבא מקבלת מאמא שלא ע"י ז"א.
%break
ואח"כ יורד הז"א למקומו ונותן מוחין אלו, שקבל למעלה, אל הנוקבא 
בבחי' זווג דאב"א. וז"ש, זו פב"פ וזו אב"א. ומלבד האמור, נוהג ג"כ 
ענין עשית כלי גם באו"א גופייהו כי הגם שיש לאו"א מוחין דס"ג 
בשלמות הע"ס דכלים.
%break
אמנם מבחי' הע"ב נבחנים לחסרי נה"י דכלים וג"ר דאורות, כמ"ש הרב 
בחלק הקודם, ולפיכך נוהג ענין כלי ורוחא גם באו"א כמו בז"א, דהיינו 
בעת שנשלמים הנה"י חדשים שלהם, נבחן כלפי אמא שהיא משגת אז 
בחי' כלי להעלות מ"ן,
%break
כי אז נתגלה הכולל של ה' בחינות דאמא חג"ת נ"ה, שהיא בחינת 
היסוד דאמא. כמבואר אצל הנוקבא. וזה נוהג בכל יום, כי המוחין אינם 
קבועים באו"א מבחינת ע"ב, אלא רק מבחינת ס"ג, כנודע,
%break
וע"כ אינם רק בעת התפלה, ולאחר התפילה מסתלקים, כנוהג אצל 
זו"ן. כי כלפי מוחין דע"ב נמצאים או"א כזו"ן, רק בבחינת ו"ק בלי ראש.
%letter קי
קי) נסירת הכתר נעשית ביום א' של רה"ש וביום הזה כל הדינין 
שבכתר הזכר ניתנין בכתר הנקבה. כי ביום א' ננסרת נוקבא הגדולה 
דז"א עד החזה, שבנקודת החזה עומדת הכתר דנוקבא הנפרדת,
%break
והיא מתחברת עם הנוקבא הגדולה שננסרה מז"א ונעשית עמה לאחד. 
אמנם הנוקבא הנפרדת עצמה אינה ננסרה עוד ביום א' דר"ה, אלא 
בהמשך דעשי"ת כמ"ש להלן.
%page 1747
%letter קיב
קיב) כשנשלמת לקחת אותם הדינין הננסרין מן הזכר וכו' אין בה עוד 
מה ליתן וכו' וחליש חילהא והרי רך. כבר נתבאר שאלו הדינין 
הננסרים, הם בחי' הורדת ה"ת מעינים לפה המעלים הנה"י החדשים 
מבי"ע, ואלו נה"י לעולם הם דינין, כי הם כלים דאחורים, שהם בחי' דין,
%break
והזכר נותן בה רק קומת המוחין אבל המוחין אלו מפעילים הנוקבא 
להעלות אח"פ שלה מבי"ע, וע"כ נבחן שהזכר פועל בה הדינין. ואחר 
שנשלם השליש התחתון דכל ספירה וספירה מע"ס שלה הנה אין לזכר 
עוד לפעול בה העלאת כלים מבי"ע,
%break
כי כבר קבלה כל חלקה הצריך לה להשלמת הע"ס שלה, הנה אז 
עולים פעם ב' למ"ן ומקבלת המוחין דפב"פ שהם החסדים דע"ב, כנ"ל.
%break
וזה אמרו "כל זמן שלוקחת דינין מן הזכר, וכשהשלימה לפעול את 
הדינין שקבלה ממנו אין בה עוד מה ליתן" דהיינו כמבואר, כי אחר 
שהשלימה לפעול את העלאת אח"פ שלה לכל הפרטים שלה, הרי 
מקבלת מוחין דמ"ה שהם חסדים דע"ב,
%break
ואין עוד דינין בנוקבא, כי נמתקו לגמרי. וזה שאמרו תחלתו קשה 
וסיפיה רך. כי מתחלת ביאת המוחין היא מקבלת רק בחינת הדינין בלי 
מיתוק דאורות דמ"ה הראוים להמתיק אותם בשלימות,
%break
וע"כ הם קשה מתחילה, אבל בסופם דהיינו אחר שנשלמו הכלים 
לגמרי, הרי היא מקבלת המוחין דמ"ה, ואין שם עוד דינין כלל כי 
נמתקו.
%break
הזכר אינו כן כי הוא אינו צריך לזולתו, וכל מה שהולך מתגבר והולך, 
ואדרבה רישיה רך וסיפא קשה. וצריך שתזכור כאן ההפרש המקורי 
ממוחין דזכר למוחין הנקבה,
%break
שביאר הרב לעיל בחלק י"ד דף א' תקפ"ט אות קנ"ו וקנ"ט. ועי' באו"פ 
שם. ונתבאר שם, שמוחין דז"א הנה מקום יציאתם בג"ר דא"א 
שבחינת עיטרא דגבורה המשמשת שם, הוא המזל ונקה,
%break
שהוא בחינת מלכות דצמצום א' אבל בחינת עטרא דגבורה דמוחין של 
הנוקבא, היא מלכות דאמא שאינה נכללת במוחין דז"א, שהיא בחינת 
מלכות דצמצום ב', עש"ה.
%break
ולפיכך הגבורות דנוקבא קשין ברישא דהיינו מטרם שירדה הה"ת 
מעינים לפה המחזיר לה נה"י דכלים וג"ר דאורות דמ"ה, כי אז שולטים 
עוד הדינין דצמצום ב', מה"ת שבמקום העינים על הכלים דאח"פ שלה.
%page 1748
אבל אחר שהיא קבלה המוחין דמ"ה על ה"ת וחזרה למקום הפה, הנה 
נמתקו הדינין לגמרי, ואין בה עוד שום כח דין במלכות שלה. אמנם ז"א 
שהעטרא דגבורה שלו נמשכת ממזל ונקה, שהיא בחינת מלכות 
דצמצום א',
%break
הנה דינין אלו נמתקים לגמרי רק בבחינת רישיה דהיינו במקום מציאות 
המוחין, כי ע"י עיטרא דגבורה זו, הוא מעלה מ"ן ומחזיר הבינה להיות 
חכמה, כמ"ש שם בחלק י"ד.
%break
אמנם בסיפיה דהיינו בהתפשטותם מהמוחין מלמעלה למטה, 
שמבחינה זו אין זווג על הגבורה הזו, כמ"ש שם, הרי הם הולכים 
ומתגברים, כי מלכות זו דצמצום א' היא שורש כל הגבורות, שמכח 
הדינין שלה סיימה ג"כ לכל פרצופי א"ק,
%break
והיא אינה נמתקת לגמרי רק אחר גמר כל התיקון. כמ"ש הרב בסו"ה, 
היתה לראש פינה. וזה אמרו "הזכר אינו כן כי הוא אינו צריך לזולתו 
וכל מה שהולך הוא מתגבר והולך" כי הנוקבא אין לה אלא מלכות 
דאמא, כנ"ל, שהיא מצמצום ב',
%break
והיא בחינת עטרא דגבורה שלה בעצם, אלא שאין המוחין יוצאים רק 
ע"י התכללות בשורש הגבורות שבז"א, שהוא מצמצום א', אמנם כיון 
שהיא מקבלת רק הארה בעלמא מגבורה זו דצמצום א', ע"כ אחר 
שמקבלת המוחין נפסק כח הדין שבה לגמרי כנ"ל.
%break
משא"כ הז"א, שיש בו שורש הגבורות מעצמו, ואינו צריך לקבל 
הארתם מזולתו כמו הנוקבא, ע"כ הדינין שלו קשים בסיפיה, כי שורש 
הגבורות אינו נמתק לגמרי מטרם גמר התיקון. כנ"ל.
%letter קיג
קיג) בספרא דצניעותא מדבר בבחינת הדינים בעצמם שהם בחינת 
נה"י דז"א, שבהם סוד הדינין והם נעשים מוחין ברישא רנוקבא וכו' 
אבל בפרשת תצוה אינו מדבר בבחינת הדינין וכו'.
%break
כלומר, שבספרא דצניעותא מדבר מבחי' הדינין שבנה"י דז"א הנעשים 
מוחין בראש הנוקבא, וכשהם בראש הז"א, הנה הם מקבלים הארת 
שורש הגבורות מן העטרא דגבורה דז"א וע"כ המה קשים ברישיה,
%break
אבל כשהם מתלבשים למוחין בראש הנקבה, נמצאים מתפרשים 
משורש הגבורות שבז"א, ואין בהם אלא בחינת גבורות דנוקבא הבאים 
ממלכות דאמא, שהיא בחי' מלכות דצמצום ב' הכלולה במדת הרחמים, 
כנודע, וכנ"ל בדיבור הסמוך ע"ש.
%page 1749
אבל בחינת הדינין של נה"י דנוקבא אינם נעשים למוחין, כי אין לה 
פרצוף תחתון שתתלבש בהם, וע"כ הם בחינת עשר כחות דסיום 
בלבד, ומבחינה זו נבחנים דינים של הנוקבא קשין בסיפא, כי אינם 
נעשים למוחין, ואין בהם רק כח הסיום לבד. כמבואר.
%break
אבל מבחינת לקיחת הדינים, הנה הז"א לוקח הדינים שלו ממזל ונקה, 
ששם שורש הדינים, שאין להם מיתוק עד גמר התיקון, וע"כ בסיפיה 
מתגברים והולכים,
%break
אבל הנוקבא לוקח הדינים מז"א, דהיינו רק בחינת הארה לבד, וע"כ 
הם נפסקים אחר קבלת המוחין דמ"ה. כנ"ל בדיבור הסמוך. ע"ש.
%letter קטו
קטו) בענין נסירת הדינין יש ב' בחינות הא' הוא להמשיך כל הדינין 
שיש בכתר שבו וכו' בחינה הב' וכו' והדינין דפרק א' דנצח שבו בחכמה 
שבה וכו'.
%break
פי' כי נתבאר לעיל (דף א' תשכ"ט ד"ה ולפיכך), אשר עצם הנוקבא 
אינה נאחזת רק בנה"י דז"א, דיינו מחזה ולמטה שלו שנפל לחלקה 
אחר צמצום ב' בנקודים, שעלתה מלכות המסיימת דז"א, ממקום סיום 
רגליו דז"א דס"ג, שהיא בנקודה דעוה"ז, בשוה עם רגלי א"ק,
%break
ובאה עתה בנקודת החזה דז"א הזה, וסיימה שם בחזה כל הע"ס דז"א 
בנקודים, וכל החלק דז"א דס"ג דא"ק נשאר בבי"ע מתחת הפרסא, 
שהיא למטה מנקודת החזה,
%break
ונמצא נקודת החזה דז"א, שהיא מלכות המסיימת אותו, ירשה לאלו 
הנה"י דז"א שיצאו לבר מז"א לבי"ע. וע"כ בזמן הגדלות דז"א דנקודים 
שחזרו אלו נה"י דבי"ע ונתחברו לגופא דז"א, הם לא נאבדו גם 
ממלכות דחזה דז"א, כי אין העדר ברוחני,
%break
אלא שגם היא נתחברה עמהם לאחר הגדלות והיו לט"ס תחתונות 
שלה, ונעשית לבנין שלם בפני עצמה מלבד הז"א. עש"ה. הרי שכל 
עצם בנינה של הנוקבא הנפרדת היא רק תולדה הבאה מנה"י דגדלות 
דז"א, אבל לא למעלה מנה"י.
%break
אמנם בסוד בנין הצלע, נבנית הנוקבא בבנין שלם בקומה שוה עם ז"א, 
והיא לוקחת גם החב"ד חג"ת דז"א שלמעלה מחזה שלו.
%break
וזה הגיע לה מתוך שהנוקבא הגדולה שמחזה ולמעלה דז"א קבלה 
המוחין השייכים לנוקבא הנפרדת, ע"כ נתחברה נוקבא הגדולה שבגופו 
דז"א עם רחל לפרצוף אחד,
%break
ונמצא שנוקבא הנפרדת הרויחה עתה גם החב"ד חג"ת דז"א, מה שלא 
היה לה כלל משורשה, כי כל שורשה אינה רק נה"י דז"א, בלבד, 
כמבואר. ועתה הרויחה גם חב"ד חג"ת דב"ן דז"א שלמעלה מחזה, 
הנקראים נוקבא הגדולה.
%break
וטעם התחברות של הנוקבא הגדולה דז"א עם הקטנה לפרצוף אחד, 
הוא, כי כל עוד שהיה לז"א מוחין דס"ג, שהם קומת בינה, הרי הוא 
מוכרח להתחלק לב' פרצופים, מאותו הטעם שאו"א דס"ג מתחלקים 
לב' פרצופים,
%page 1750
כי המוחין דג"ר דס"ג מספיקים רק לחב"ד חג"ת עד החזה של הפרצוף 
ששם מקום החסדים מכוסים, אבל מחזה ולמטה שכבר צריכים 
להארת חכמה, נמצא כח המסך רוכב עליהם ונעשים מחוסרי ראש.
%break
כמ"ש לעיל (דף א' תש"ל ד"ה וביאור), כי באמת נמצאת הבינה לבר 
מראש, כי יצאה מראש דא"א, וא"כ כל קומת בינה דאצילות היתה 
צריכה להיות מחוסרת ראש, אלא רק משום שהבינה היא בסוד כי חפץ 
חסד הוא, אין הצמצום יכול למעט אותה כלל.
%break
וזה נוהג רק בג"ר דבינה, שהם חב"ד חג"ת עד החזה, אבל מחזה 
ולמטה שלה כבר הם צריכים להארת חכמה, וע"כ שורה עליהם 
היציאה מראש דא"א, והם מחוסר ראש. עש"ה.
%break
וזהו שנחלק גם ז"א ונוקבא לב' פרצופים. כי מחזה ולמעלה הוא דוגמת 
או"א עלאין, שהוא בסוד כי חפץ חסד הוא, דהיינו שדרכו שם בחסדים 
מכוסים. וע"כ הם בבחינת ראש וג"ר כמו או"א, והם הנקראים זו"ן 
הגדולים.
%break
אבל מחזה ולמטה שדרכו שם לקבל הארת חכמה, כבר רוכב עליהם 
כח היציאה לבר מראש דא"א, והם ו"ק בלי ראש.
%break
ונמצא מזה, כי בעת שז"א עולה ומקבל מוחין דחיה, ששם אין חילוק 
בין ג"ר שמחזה ולמעלה אל המחזה ולמטה, הרי הזו"ן הגדולים 
מתחברים עם זו"ן הקטנים לאחד, כי אין עוד מה שיבדיל ביניהם.
%break
אמנם נבחן, שנוקבא הגדולה נתחברה אל הבנין דנוקבא הקטנה. 
ואע"פ שלכאורה היה צריך להיות בהיפך, שהנוקבא הקטנה תתחבר 
ותתבטל לבנין הנוקבא הגדולה, כי דרך הקטן להתבטל ולא לעלות 
בשם בשעה שמתחבר אל הגדול ממנו.
%break
אמנם הענין הוא, כי יש כאן הפרש בהמוחין, כי הנוקבא הגדולה דרכה 
בחסדים מכוסים כמו בינה עלאה בסוד כי חפץ חסד הוא, כנ"ל. ולכן 
עתה כשהגיעו לה המוחין דחכמה, מכח עליתם לאו"א, שגם אז או"א 
וישסו"ת מתחברים לאחד ועולים לג"ר דא"א,
%break
הרי מדת בינה עלאה נתבטלה לגמרי, כי עתה איננה במדה זו של 
חסדים מכוסים. וע"כ הן באו"א והן בזו"ן, נבחן עתה שמדת הגדולה 
נתבטלה, ורק הקטנה עלתה למעלה וקבלה המקום של הגדולה.
%break
כי באו"א נבחן, שמדת בינה עלאה נתבטלה, ותבונה עלתה במקומה 
ומזדווגת עם אבא עלאה ומקבלת חכמה. וכן בזו"ן נבחן, כי מדת נוקבא 
הגדולה שלו נתבטלה, ונוקבא הקטנה הנפרדת עלתה למעלה 
במקומה, ומזדווגת עם ז"א הגדול ומקבלת ממנו מוחין דהארת חכמה.
%break
ועתה תבין היטב איך הנוקבא הנפרדת קבלה את החב"ד חג"ת דב"ן 
דז"א שהיא נוקבא הגדולה שלו, אע"פ שחב"ד חג"ת הללו הם לגמרי 
למעלה משורשה, כי כל שורשה הוא רק בנה"י דז"א, כנ"ל.
%break
והיינו משום שהנוקבא הגדולה עצמה קבלה למדת הנוקבא הנפרדת 
ונעשית כמוה, ומדתה עצמה נתבטלה לגמרי, שבזה נמצא שהנוקבא 
הקטנה הנפרדת עלתה במקומה ומזדווגת עם הז"א, והרויחה הכלים 
דחב"ד חג"ת של הנוקבא הגדולה שנתחברו עתה לבנינה. והבן היטב.
%break
וזה אמרו "בענין נסירת הדינין האלו יש ב' בחינות: א' הוא להמשיך כל 
הדינים שיש בכתר שבו וליתנם בכתר שבה, ושל חכמה שבו בחכמה 
שבה, וכעד"ז עד תשלום י"ס שבו בי"ס שבה" כונתו לבחינת נסירת 
הע"ס של הנוקבא הגדולה,
%page 1751
שהיא צד הב"ן דחב"ד חג"ת שלו עד החזה, כנ"ל. אשר בעת עלית ז"א 
לאו"א לקבלת מוחין דע"ב נמצא מתבטלת מדתה של הנוקבא הגדולה 
שלו והנוקבא הקטנה מקבלת מקומה ומזדווגת שם למעלה בהיכל או"א 
דקומת ע"ב, עם ז"א.
%break
שז"א נכלל בבחינת אבא, ונוקבא הקטנה נכללת בתבונה, שגם 
התבונה עלתה וירשה לבינה עלאה ומזדווגת עם אבא כנ"ל.
%break
וע"כ נבחן שננסרו הדינים דצד ב"ן של חב"ד חג"ת דז"א, שהם הע"ס 
של הנוקבא הגדולה, ונתחברו להיות לג"ר בשביל הנוקבא הנפרדת. 
וזוהי בחינה א' של נסירת הדינים, אשר בחי' הנסירה הזו נעשה ביום 
א' של ר"ה, כמ"ש להלן.
%break
וזה אמרו "בחינה הב' היא, כי הנה בחינת י"ס שלה הם עומדים מחזה 
ולמטה וא"כ צריך שהדינים שבחצי התחתון דת"ת שבו ינתנו בכתר 
שבה, והדינין שבפרק א' דנצח שבו בחכמה שבה, ועד"ז עד תשלום 
הנה"י בכל שיעורי קומה שלה".
%break
כונתו בזה, לבחי' הע"ס של בחינת נוקבא הקטנה הנפרדת דז"א 
העומדת מחזה ולמטה שלו, אשר חצי ת"ת התחתון דז"א נעשה לכתר 
שלה, וג"ש עליונים דנה"י שלו נעשו לחב"ד שלה, וג"ש אמצעים דנה"י 
שלו נעשו לחג"ת שלה והתחתונים דנה"י שלו נעשו לנהי"מ שלה.
%break
אשר קודם הנסירה היא דבוקה עמו בכותל אחד מחמת שאין בכל בכל 
ספירה מהע"ס שלה רק ב"ש העליונים גו"ע, וחסרי שליש תחתון שהם 
נה"י הפרטים דאותה ספירה כנ"ל, ע"ש.
%break
וע"כ נעשו כל הזווגים בבחינת נוקבא שבגופו הקטנה של הז"א, ולא 
בנוקבא הנפרדת, כי אין לה בחינת נה"י שהם כלים דזווג. ועתה ע"י 
עליתם למ"ן לאו"א, שמקבלים שם מוחין דע"ב, יורדת ה"ת מעינים 
שלה,
%break
והיא מעלית אח"פ שלה שהם נה"י חדשים מבי"ע, ונשלמת בכותל 
מיוחד, ואז עוברת אליה גם הצד ב"ן שמחזה ולמטה דז"א, ומתחברים 
לבנין הנוקבא הנפרדת. וזהו נסירה דבחינה הב' שהיא נעשית 
בעשי"ת,
%break
שבכל יום ננסרת ממנה ספירה אחת, דהיינו שאותה הספירה מקבלת 
שליש תחתון שלה מבי"ע ונשלמת. ואז עובר אל הספירה ההיא גם 
חלק מבחי' שכנגדה שבנוקבא שבגופו שמחזה ולמטה דז"א, 
ומתחברת עם הספירה ההיא דנוקבא הנפרדת שנשלמה.
%page 1752
ועד"ז בכל יום ויום דעשי"ת עד שנתעלו הנה"י החדשים לכל הע"ס 
שלה, וכן כל הצד ב"ן שבנה"י דז"א נתחברו אל הנוקבא הזו הנפרדת, 
ואז עולה בקומה שוה עם ז"א מאחוריו, כנ"ל.
%letter קיט
קיט) נתינת הדינין והגבורות בה שלא ע"י ז"א היא גורמת אל הנסירה 
שתפרד ממנו כי אינה מקבלת ממנו דבר. כבר נתבאר לעיל (דף א' 
תשל"ט ד"ה אב"א), ענין עליתם למ"ן לאו"א והתכללותם בהזווג 
שלהם, שז"א נכלל באבא, ונוקבא נכללת באמא,
%break
הנה נבחן כאן, שהנוקבא מקבלת המוחין ישר מאמא עצמה מתוך 
התכללותה בה, ואינה מקבלת כלום מז"א, כי ז"א כלול באבא, שאמא 
מקבלת ממנו ומשפעת אל הנוקבא הכלולה בה.
%break
גם נבחן שנה"י דאמא מתלבשים בנוקבא, כי נה"י דעליון מתלבשים 
בתחתון הם בחינת האו"ח העולה מהמסך ומ"ן דתחתון במקום העליון 
ומלביש שם על האורות של המוחין דתחתון,
%break
שע"כ גם בעת שהתחתון יורד למקומו נוטל עמו גם הנה"י אלו בבחינת 
לבושי מוחין כמו שהלבישו אותם במקום העליון. ומתוך שהנוקבא 
כלולה במסך דאמא עצמה, הרי היא מקבלת את האו"ח הזה שעלה 
שם והלביש המוחין שלה, והם מתלבשים שם בנוקבא.
%break
באופן שבחינת נה"י דאבא נעשו שם לבושי מוחין לז"א, ובחינת נה"י 
דאמא נעשו שם לבושי מוחין לנוקבא. ואין לנוקבא שום דבר עם ז"א.
%break
וזה אמרו "ועתה בהסתלקם מתוכו ונכנסו בה שלא ע"י ז"א, נפרדת 
וננסרת מאתו וניתנים בה כל גבורות ההם, כי נתינת הדינין והגבורות 
בה שלא ע"י ז"א היא גורמת אל הנסירה, שתפרד ממנו, כי אינה 
מקבלת הימנו דבר" פירוש:
%break
כי מקודם הנסירה, היו המוחין שלה באים מז"א, שנה"י דאמא עם 
המוחין השייכים לנוקבא הנפרדת היו מלובשים רק בז"א, והוא השפיע 
אותם לנוקבא דרך אחוריו.
%break
משא"כ עתה בעת עליתם לאו"א, שז"א נשאר למטה בסוד תרדמה, 
שפירושו, שהמוחין דג"ר ולבושיהם, שהם נה"י דאו"א נסתלקו ממנו 
ועלו בסוד מ"ן, ואז בהיותם שם, שז"א נכלל באבא ונוקבא באמא,
%break
נמצאים שנה"י דאמא אינם מתלבשים שם בז"א אלא רק נה"י דאבא 
בלבד, כנ"ל, ונה"י דאמא נפרדו מז"א ובאו בנוקבא, כנ"ל, כי היא 
מקבלת שם המוחין ישר מאמא. ונמצאים שמה הזו"ן, שנפרדו זה מזה 
לגמרי.
%page 1753
הרי שקבלת המוחין שלא ע"י ז"א זה עצמו מנסר ומבדיל הנוקבא 
ממנו, כי עתה אינה מקבלת ממנו דבר. וז"ש "וב' דברים אלו שהם 
נתינת הגבורות בה, והנסירה, באים כאחד" כנ"ל, שעם קבלת המוחין 
ישר מאמא, נעשתה בנין נבדל לעצמה, ואינה יונקת יותר מן הז"א.
%break
וזה אמרו (באות ק"ב) ביום א' דר"ה, כל הגבורות שהם בכתר שלו עד 
סיום כל הת"ת שבו, ננסרו וניתנין אליה בכתר שבה, ועומדת באחורי 
חצי תחתון דת"ת שבו" פירוש:
%break
כי אע"פ שע"י עלית מ"ן דזו"ן לאו"א והתכללותם שם בזווג דאו"א 
מתחברים הנוקבא הגדולה והקטנה לפרצוף אחד, אמנם אין זה נגמר, 
רק אחר נסירת הנוקבא הקטנה ג"כ מן הז"א,
%break
כי נתבאר לעיל (דף א' תשל"ט ד"ה אב"א) שאע"פ ששורש הנוקבא 
הנפרדת עולה למ"ן בשוה עם הז"א ומתכללים שניהם בהזווג דאו"א, 
מ"מ אין הנוקבא יכולה לקבל שם המוחין מאמא תכף, אלא ז"א נוטל 
שם המוחין שלה בבחי' פקדון, וירד למטה למקומו,
%break
וממקומו הוא מחזיר לה המוחין בזווג אב"א. עש"ה, שענין נתינת 
המוחין אליה, נמשך בעשי"ת. ולפי זה נמצא, שהנוקבא הגדולה דז"א, 
שהיא במדרגה אחת עם ז"א, והיא יכולה לקבל המוחין בהיכל או"א 
בשוה עם ז"א, הנה נסירתה נגמרה תכף עם עליתה לאו"א,
%break
שמקבלת שם המוחין שלא ע"י ז"א, שזה גורם נסירתה, כנ"ל בדברי 
הרב, אלא רק נוקבא הקטנה הנפרדת, שהיא בחינת תחתון של הז"א, 
היא אינה יכולה לקבל המוחין במקום יציאתם, אלא שצריכה לקבל 
אותם ע"י ז"א אחר ירידתם למקומו, ובהמשך עשרת ימי תשובה כנ"ל.
%break
וזה אמרו "כל הגבורות שהם בכתר שלו עד סיום כל הת"ת שבו ננסרו 
וניתנו אליה בכתר שבה" דהיינו כל בחינת הדינים שבנוקבא הגדולה 
שהם מכתר דז"א עד החזה, וכן בחינת הדינין שבכתר דנוקבא הקטנה 
שהם בת"ת דז"א מחזה ולמטה,
%break
כולם ננסרו ביום א' דר"ה וניתנו אל הכתר דנוקבא הנמצא במקום חצי 
תחתון דת"ת דז"א ומסתיים עם סיום הת"ת שלו, כנודע, כי בחינת 
הגבורות מכתר שלו עד החזה כבר ננסרו בעודם למעלה בהיכל או"א, 
כנ"ל.
%break
וע"י תקיעת השופר מקיץ ז"א מתרדמתו, כלומר שיורד מבחינת 
התכללות באו"א ובא למקומו עצמו, המכונה קיצה, ואז משפיע חלק 
אחד מהמוחין דנוקבא הנפרדת שקבל בעדה למעלה, שהם המוחין 
לחלק ספירת הכתר שלה,
%break
שע"י המוחין אלו הוא מעלה בחינת שליש תחתון החסר לחלק הכתר 
דנוקבא, דהיינו אח"פ הפרטים של בחינת הכתר שלה. ואז נשלמה 
ספירת הכתר בבחינת אחורים מיוחדים לעצמה, שעל ידי זה ננסר מן 
הז"א.
%page 1754
ואז הכתר מקבל מן הז"א גם בחינת הדינין דנוקבא הגדולה שבגופו 
דז"א, דהיינו הצד ב"ן שלו, מן הכתר עד החזה, כנ"ל שהיא כבר ננסרה 
בעודה למעלה,
%break
והנוקבא הנפרדת מקבלת אותם לכתר שלה, ע"י תקיעת שופר, כלומר 
אחר שבא למקומו עצמו, כי הנוקבא הנפרדת אינה יכולה לקבל רק 
אחר ביאתו למקומו.
%letter קכג
קכג) אבל אלו הגבורות הם ממותקות ומבוסמות יותר מאותם הגבורות 
שניתנו בה וכו' בעת תרדמת ז"א וכו' וע"י הזווג ההוא נתמתקו וכו'.
%break
פי' כי עוד בעת עלית הזו"ן בסוד תרדמה למעלה, כבר ננסרה שם 
בחינת הדינין דנוקבא הגדולה דז"א ונכללו בשורש הנוקבא הנפרדת 
שהיתה נכללת שם באמא, כנ"ל, ונמצא שהנוקבא הנפרדת קבלה אלו 
הדינין דנוקבא הגדולה ב' פעמים:
%break
א' בעודה בהיכל או"א ששם נתלבשו בה נה"י דאמא עם המוחין 
השייכים לה, דהיינו הצד שמאל דמוחין שהם בינה וגבורה, ועמהם 
קבלה ג"כ בחינת הנוקבא הגדולה שננסרה שם מז"א, כנ"ל.
%break
וב' הוא ע"י תקיעת שופר, שז"א ירד למטה למקומו עם המוחין, ואז 
ניתנו פעם שנית הדינין דנוקבא הגדולה אל הכתר דנוקבא, ע"י ז"א 
כנ"ל.
%break
וז"ש, שאלו הדינין שהנוקבא קבלה אותם למעלה בהיכל או"א ע"י 
הלבשת נה"י דאמא בתוכה, עדיין לא היו נמתקים כראוי, כי היא 
נמצאת שם למעלה ממדרגתה, וחסר לה הארת הזווג של הז"א עצמו 
שהוא העליון שלה, שזה נחשב לחסרון אצלה, משום דילוג המדרגה.
%break
אבל אחר תקיעת שופר, שז"א עצמו חוזר ונותן אליה אלו הגבורות ע"י 
עצמו, ונמצא שגם הארת הזווג שקבל הז"א עצמו באו"א מאירים ג"כ 
באלו הגבורות, הרי שיש כאן מיתוק כפול, וע"כ נתמתקו יותר.
%break
כי יש בהם הארת הזווג של הנוקבא עצמה, שקבלה בעת התרדמה, 
ע"י התכללותה וקבלתה לנה"י דאמא, שזהו מיתוק א'. ויש בהם הארת 
הזווג של הז"א אשר קבל בעת התרדמה,
%break
ע"י התכללותו בנה"י דאבא מצד עצמו, וגם בנה"י דאמא מצד קבלתו 
גם את המוחין של הנוקבא, כדי להשפיע לה אחר ירידתו למטה ע"י 
תקיעת שופר. וזהו מיתוק ב'.
%break
וזה אמרו "ונמצאו בה ב' בחי' גבורה, הא' שקבל מאמא בעת הנסירה 
שהיו גבורות חזקות ודינין תקיפין, והב' שקבלה מז"א אחר שהקיץ 
משנתו ע"י תקיעת שופר, שהם גבורות ממותקות ומבוסמות יותר" 
דהיינו כנ"ל, שיש בגבורות אלו ב' מיתוקים:
%break
א' מה שקבלה מעצמה ישר מאמא, וב' מה שקבל ז"א בעדה, ונתן לה 
אחר ירידתו למטה ע"י תקיעת שופר. ומה שאומר שהם ב' בחינות 
גבורה אין הכונה, שהם ב' מיני גבורה,
%page 1755
שהרי לא נתנסרו יותר רק הגבורות שמחזה ולמעלה דז"א עד הכתר 
שלו, שהם בחי' נוקבא הגדולה, כנ"ל. אלא הכונה היא, שיש בהם ב' 
מיני מיתוקים, שא' הוא ע"י קבלתה של הנוקבא עצמה מאמא, שהוא 
מיתוק בלתי שלם, וב' הבא ע"י ז"א, שהוא מיתוק יותר שלם.
%break
ומבחינה זו נחשבים כמו ב' בחינות, אבל מבחינות הגבורות הננסרים 
מן הז"א הם בחינה אחת, כמבואר. ומה שאומר, שהם גבורות חזקות 
ודינין תקיפים, סובב על ב' הבחינות של גבורות יחד שהם רק מין אחד, 
כנ"ל.
%break
אלא שמדגיש זה, להשמיענו שבשביל שהם דינין תקיפים, ע"כ לא פג 
חריפותם במיתוק הא', ורק במיתוק הב' נתמתקו ונעשו ממותקות 
ומבוסמות יותר.
%break
והטעם שהם נחשבים לדינין תקיפים, הוא משום שהם גבורות של 
הזכר עצמו, הננסרים מכחב"ד חג"ת שלו, שהם באים ממלכות דצמצום 
א', כנ"ל (דף א' תשמ"ז ד"ה הזכר), וע"כ הם דינין תקיפין. ומטעם זה 
נבחן יום א' של ר"ה לדינא קשיא, כמ"ש להלן.
%letter קכה
קכה) לאה עומדת למעלה מכתר רחל ונמצא כי פרצוף דלאה כולו וגם 
הכתר דרחל ננסרו ביום זה. כבר נתבאר לעיל, שבעת שיש לז"א רק 
מוחין דנשמה, הוא מוכרח להתחלק לב' פרצופים כמו או"א וישסו"ת 
בעת שאין בהם רק קומת ס"ג.
%break
וענין זה של התחלקות הוא בעיקר בז"א עצמו, שמחזה ולמעלה נחשב 
לבחינת ג"ר דס"ג כמו או"א עילאין, ונקרא שם זו"ן הגדולים, והכונה 
היא על ז"א ונוקבא שבגופו.
%break
ומחזה ולמטה הוא בבחינת ו"ק כמו ישסו"ת, ונקראו זו"ן הקטנים, 
דהיינו ג"כ ז"א ונוקבא שבגופו, כלומר הימין ושמאל שבו. אמנם משום 
זה נחלקו ג"כ הנוקבות החיצוניות שלו לב' פרצופים, שהם נקראים 
לאה ורחל,
%break
אשר לאה העומדת מחזה ולמעלה דז"א נכלל בה הנוקבא שבגופו 
הגדולה, והיא ג"כ בבחינת ג"ר כמותה. ורחל, שהיא נוקבא הנפרדת 
דז"א העומדת אז מחזה ולמטה נמצא מדתה כנוקבא שבגופו הקטנה 
דז"א, וגם היא מחוסרת ראש כמותה.
%break
"ונתבאר לעיל כי נוקבא הגדולה דז"א נגמרה בכל נסירתה ביום א' של 
ר"ה, והיא מטעם, להיותה מדרגה אחת עם ז"א, שהרי היא נוקבא 
שבגופו, ויכולה לקבל המוחין למעלה באו"א, וע"כ ננסרה תכף בעת 
שקבלה שם המוחין דע"ב, המהפכים אותה למדת הנוקבא הנפרדת,
%break
דהיינו לבחי' חסדים מגולים בהארת חכמה, שנפרדה בזה מכותל של 
ז"א, שהיא בחינת חסדים מכוסים. ורק הנוקבא הנפרדת שהיא מדרגה 
שלאחרי הז"א, ותולדה ממנו, ונמצא שאו"א הם בחינת עלי עליון שלה, 
ע"כ לא תוכל להשתלם בהיכל או"א,
%page 1756
וצריכה לקבל ע"י ז"א בעלה בעת תקיעת שופר, כלומר אחר שירד 
למטה, שאז מודד לה המוחין שקבל בעדה למעלה, בדרך המדרגה, 
מכתר שלה עד מלכות שלה, שזה נמשך בעשי"ת כמבואר לעיל באורך.
%break
ולפיכך נמצא, שגם לאה העומדת במקום הנוקבא הגדולה דז"א, קבלה 
המוחין דנסירה כולם תכף ביום א' דר"ה, כמו הנוקבא שבגופו, כי כל 
שמקבלת הנוקבא שבגופו הגדולה גם לאה מקבלת, להיותה עומדת 
במקומה, כנ"ל.
%break
וע"כ אינה צריכה להמתין על תשלומם של עשי"ת כמו רחל. אבל רחל 
שהיא הנוקבא הנפרדת, שהיא בחינת תחתון אל הז"א, וצריכה לקבל 
רק ממנו, נמצא שביום א' דר"ה היא מקבלת רק המוחין השייכים 
לספירת הכתר שלה, כי כן מודד לה המוחין בעשי"ת,
%break
שבכל יום נותן לה המוחין של ספירה אחת: ביום א' כתר, וביום ב' 
חכמה, וביום ג' בינה, עד מלכות ביום העשירי. וזה אמרו "ונמצא כי 
פרצוף דלאה כולה, וגם הכתר דרחל ננסרו ביום זה" כמבואר.
%break
ואין להקשות, הרי לעיל אומר, שכל אלו הגבורות דחב"ד חג"ת דז"א 
קבלה הכתר דרחל, וכאן אומר שלאה קבלה אותם וננסרה מז"א. כי 
באמת כל אלו המוחין דנסירה שייכים לרחל בלבד,
%break
כי היא הנוקבא הנפרדת ששורשה נגלה עוד בזמן הנקודים בעת חזרת 
הנה"י דז"א מבי"ע, כנ"ל (דף א' תשכ"ז ד"ה נוקבא) ע"ש. אבל לאה 
איננה בכלל זה, כי היא בחינת אחורים דאמא, כנודע,
%break
אלא כל עוד שרחל אינה נשלמה בכל הע"ס שלה לגמרי, אינה יכולה 
לעלות למעלה ולקבל בחינת נוקבא שבגופו הגדולה, ולהלבישה בכל 
קומתו דז"א, ולכן עומדת בקטנותה מחזה ולמטה דז"א בכל עשי"ת עד 
יוה"כ,
%page 1757
וע"כ נבחן שהיא קבלה באמת הגבורות דכחב"ד חג"ת דז"א, שהיא 
בחינת נוקבא הגדולה, אמנם לא בבחי' הלבשה ממש, אלא רק בדרך 
כללות, כלומר, שהיא עתידה להגלות בה ביום העשירי ביוה"כ,
%break
שאז תלביש את הנוקבא הגדולה ותעלה עד הכתר דז"א שהוא בעת 
תפלת נעילה ביוה"כ, אבל עתה ביום א' דר"ה, עוד לא ניכר בה שום 
גדלות כלל, והיא נמצאת עומדת למטה מחזה, אלא שקבלה בחינת 
הגבורות בדרך כללות אל הכתר שלה.
%break
ולפיכך בעת הזאת הגיעו המוחין אלו דנוקבא הגדולה דז"א אל פרצוף 
לאה, משום שהיא עומדת במקומה ומלבשת אותה. והבן היטב.
%letter קכח
קכח) קודם תקיעת שופר ננסרו הגבורות וניתנו בנוקבא ע"י אמא שלא 
ע"י ז"א אבל אחר תקיעת שופר ביום א' וכו' הוא ע"י ז"א עצמו ושלא 
ע"י אמא.
%break
כי אין נתינת המוחין דגבורות ע"י אמא אלא בזמן התרדמה, שפירושה, 
בעת שזו"ן הם בהיכל או"א, שאז מקבל ז"א מאבא ונוקבא מאמא, כנ"ל 
ע"ש. שהוא קודם תקיעת שופר.
%break
אבל לאחר תקיעת שופר, שעל ידו מתעורר ומקיץ משנתו, שפירושו, 
שיורד מהיכל או"א ובא ומקומו עצמו הנה אז חזרו גם נה"י דאמא 
להתלבש בז"א במקומו, כי הנוקבא לא יכלה לקבל עמה המוחין בעת 
ירידתה,
%break
כי אינה יכולה לקבל מאו"א שהם עלי עליון שלה, אלא רק מהעליון 
הסמוך לה שהוא ז"א, וע"כ קבל ז"א שם באו"א המוחין שלה ונטלם 
עמו בעת ירידתו למקומו, ואז משפיע אותם אל הנוקבא, כנ"ל.
%page 1758
הרי שענין נתינת המוחין ע"י אמא אינו נוהג רק ביום א' דר"ה לבד, 
דהיינו מטרם שירד למקומו ע"י תקיעת שופר, אבל מיום א' ואילך בכל 
עשי"ת נמצא ז"א משפיע המוחין אל הנוקבא במקומו לאט לאט, בכל 
יום ספירה א', עד שמשלים לה כל נתינת המוחין ביוה"כ.
%break
וזה אמרו "אף אם אנו תוקעים פעם ב' ביום ב' הוא לטעם הנ"ל, אבל 
אין הדינין ננסרין אחר תקיעת שופר דיום הא' אלא ע"י ז"א" דהיינו 
כמבואר, שענין העליה לאו"א שנקרא תרדמה, שאז מקבלת הנוקבא 
המוחין מאמא, הוא רק ביום הא',
%break
שע"י תקיעת שופר ירד משם ובא למקומו, וענין התקיעות דיום ב', 
אינם כדי להמשיך הז"א למקומו, כי כבר הוא נמצא במקומו ע"י 
התקיעות דיום א', אלא שהוא לבחי' התחדשות והתעוררות המוחין 
דז"א שישפיע לנוקבא, כמ"ש הרב באות קכ"ז.
%break
נסתרים ואינם מתגלים להיותם בתוך הכלי דיסוד הנשלם בחזה וכו' 
והם נקראים דינא קשיא. פירוש, כי כל זמן שז"א בבחינת מוחין דס"ג, 
נמצא מתחלק לב' פרצופים, שמחזה ולמעלה הוא בחינת ג"ר, ומחזה 
ולמטה הוא בחינת ו"ק כנ"ל.
%break
והוא מטעם, שכל בחינת הג"ר שיש באמא היא להיותה בסוד כי חפץ 
חסד הוא, וע"כ אין כח הצמצום שבמסך דמלכות דראש א"א שולט בה, 
כי על אור דחסדים לא היה שום צמצום מעולם, כנ"ל.
%break
ולפיכך ז"ת דבינה, שהם שורשי זו"ן, שהם צריכים להארת חכמה, כבר 
כח צמצום דמסך דמלכות דראש א"א שולט עליהם, והם בחינת ו"ק בלי 
ראש.
%break
ומטעם זה כל מקום שתמצא קומת ס"ג, היא מחויבת להתחלק לב' 
פרצופים, שמטעם זה נתחלקו או"א וישסו"ת וכן זו"ן הגדולים וזו"ן 
הקטנים. כנ"ל באורך עש"ה.
%break
והנה עתה בעת הנסירה, הגם שהם כבר מוחין דע"ב, אמנם המוחין 
האלו נבחנים לגבורות דע"ב, כנ"ל בדברי הרב (דף א' תש"מ אות ק"ג) 
וע"כ אינם מספיקים עוד לחבר את הזו"ן הגדולים עם זו"ן הקטנים 
לפרצוף אחד, שיהיה כל קומתו מבחינת חכמה.
%break
ועוד, כי אפילו בחי' הגבורות דע"ב לא נשלמו עוד, אלא בגמר עשי"ת 
בנעילה דיוה"כ כנ"ל. וע"כ עדיין שולטים בז"א המוחין דס"ג כמו מקודם 
הנסירה, והוא מחולק עוד לב' פרצופים,
%break
שעד החזה הוא בחינת ג"ר, מטעם היותו בבחינת חסדים מכוסים, 
דהיינו, כי האורות נסתרים ביסוד דאמא, שזה כל תיקונם המקיים 
לבחינת הג"ר, כנ"ל.
%page 1759
ולפיכך המוחין דנסירה שהם בחינת ע"ב, הבאים לחבר את ב' הנוקבות 
דז"א לבחינה אחת, נמצאים בסתירה אל המוחין הקיימים בז"א עצמו. 
כי המוחין שלו הם בבחינת אורות נסתרים, דהיינו חסדים מכוסים שהם 
דוחים להארת חכמה.
%break
ומוחין אלו של הנסירה, הם בחינת ע"ב שהיא חכמה. ולפיכך ענין 
נסירת הנוקבא הגדולה דז"א נבחן בערך הז"א לדינא קשיא, כי ע"י 
מוחין דנסירה היא מתהפכת להיות בחינת חסדים מגולים, כנ"ל, שהוא 
בסתירה אל המוחין שלו, שהם נמצאים בתיקון של חסדים מכוסים.
%break
וע"כ נבחנים אליו לדינא קשיא. כי קשה לו לסובלם. אמנם ביום ב' של 
ר"ה, שאז מגיעים המוחין דנסירה רק לנוקבא הנפרדת העומדת מחזה 
ולמטה דז"א,
%break
ששם בלאו הכי הוא צריך להארת חכמה, כי אין התיקון דחסדים 
מכוסים מועיל להם לבחינת ג"ר, ע"כ אין המוחין דנסירה רק בבחינת 
דינא רפיא בלבד, שיכול לסובלם שם.
%letter קלג
קלג) שורש הדין של הנוקבא הוא שמאלו דז"א. כמ"ש לעיל, שהנוקבא 
שבגופו דז"א, שהוא צד שמאל שבו, הנבחן לב"ן דז"א, הוא שורשה של 
הנוקבא הנפרדת. כנ"ל דף א' תשכ"ט ד"ה ולפיכך. ע"ש.
%break
ומחבקה בשמאלו ואז מתבסמים ונכנעים ונמתקים. דהיינו שמשפיע 
לנוקבא הנפרדת, את המוחין דבינות וגבורות שקבל בעדה בהתכללות 
הזווג באו"א עלאין, בעת התרדמה. שעי"ז, יורדת ה"ת מעינים שלה 
למקום הפה, ומחזרת אח"פ שלה,
%break
ואז נמתקים בה כל הדינים, מפאת שהיא משגת עתה בחינת ג"ר של 
הגבורות, כי ע"י ירידת ה"ת מעינים, היא משגת נה"י דכלים, דהיינו 
השלישים התחתונים דכל ספירה וספירה מע"ס שלה, עם הג"ר 
דאורות דב"ן, שהם הבינות וגבורות.
%break
חכמה ועיטרא דחסד נשארים בלתי לבושיהם בבחינת או"מ על ראש 
ז"א: כלומר, שעלו למ"ן לאו"א, הנקרא תרדמה, ומבחינת העליה הם 
נבחנים לאו"מ על ראש ז"א, כי האורות שבהעליון נבחנים לאו"מ אל 
התחתון.
%page 1760
אמנם בינה וגבורה של המוחין, אינם נחשבים אז לאו"מ לראש ז"א, 
והוא משום שבעת העליה לאו"א, נכלל ז"א בבחינת אבא עם חכמה 
וחסד שלו בלבד,
%break
כי בינה וגבורה דמוחין שלו נכללו באמא, אשר בה נכללה הנוקבא 
ונמצאים בינה וגבורה מתלבשים בנוקבא בלבדה כנ"ל, וע"כ בינה 
וגבורה אינם נחשבים לאו"מ לז"א רק החכמה וחסד בלבד.
%break
בינה ועטרא דגבורה מתלבשים תוך ההוד דבינה בלבד ונכנסים תוך 
הנוקבא בבחינת מוחין. כנ"ל בדיבור הסמוך, שהבינה ועטרא דגבורה 
נכללים בעת עלית מ"ן באמא, ואמא מלבשת אותם בנוקבא הנכללת 
בה אז.
%break
ומה שאומר תוך הוד דבינה בלבד, הוא להדגיש שאמא משפעת בה 
רק מבחינת השמאל שלה, דהיינו את הב"ן שלה בלבד, ולא המ"ה 
שבה, שהם חכמה וחסד דאמא שבימין שבה שהוא נצח.
%break
אמנם מבחינת התלבשות יש כאן בהכרח כל נה"י דאמא, כמ"ש לעיל. 
וזה יתבאר עוד לפנינו באורך.
%letter קלד
קלד) וג' בחינות אלו נעשות יחד כי ע"י הדורמיטא אין יניקה לנקבה ע"י 
הזכר, אז נפרדים מאחורים וננסרין, ואז נכנסת עטרא דגבורה ובינה 
דז"א בסוד מוחין אליה.
%break
כי באמת כל ג' הבחינות אלו, הם רק ענין העלאת מ"ן והתכללותם 
בהזווג דאו"א שמקבלים ע"י הזווג ההוא טפת הזווג מע"ב, המורידה 
ה"ת מעינים ומחזירים אח"פ, שהם נה"י חדשים המשלימים לע"ס 
דנוקבא שעי"ז משגת ג"ר דאורות דב"ן, כנ"ל.
%break
אלא שיש כאן ג' בחינות: א' היא הדורמיטא, דהיינו העליה למ"ן. ב' היא 
הנסירה דהיינו התכללות הנוקבא שמה בנה"י דאמא, שעי"ז היא 
מקבלת ממנה טפת הזווג המשלים לאחורים שלה, שהם נה"י דכלים, 
שבזה ננסרת מז"א, אחר שמשגת אחורים בפני עצמה.
%break
ג' היא ג"ר דאורות דב"ן שהיא מקבלת שמה שהם הבינה ועטרא 
דגבורה הנעשים לה למוחין. ואלו ג' הבחינות באים ביחד בעת עליתם 
למ"ן כמבואר.
%letter קלה
קלה) עליתה שם הוא בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע וכו'. כלומר, שאין 
זה מבחינת פב"פ, אלא מבחינת האחור, כי הוא גמר הבנין הנעשה ע"י 
או"א שלא ע"י ז"א, שהוא מבחינת האורות דב"ן. כי היא לוקחת שם 
הה"ג דגדלות שלה, כמו שמבאר והולך.
%page 1761
מאמא עצמה שלא ע"י ז"א כמו עד עתה בר"ה. ולכאורה קשה, הרי עד 
עתה קבלה ע"י ז"א, כנ"ל, ורק ביום א' דר"ה קודם תקיעת שופר נטלה 
ע"י אמא עצמה, כנ"ל.
%break
והענין הוא, כי כל ענין של בנין הנוקבא מעת העליה להיכל או"א עד 
הלבשתה את ז"א בקומה שוה מאחוריו, נבחן שהוא ע"י אמא שלא ע"י 
ז"א, והוא מטעם התכללות ההוד בנצח שנעשה ע"י עלית המ"ן לצורך 
בנין הנוקבא, כנ"ל (דף א' תשי"ד אות נ"ח).
%break
אלא שיש גם להבחין כאן, בין עת עליתה למ"ן בשוה עם הז"א, לאו"א, 
שאז היא לוקחת מאמא עצמה, ואין זה מספיק בשבילה, להיותה עלי 
עליון שלה. ובין אחר ירידתם משם למקומם, שאז מקבלת אותם 
המוחין ע"י הז"א עצמו, הנעשה בעשי"ת.
%break
אמנם גם מה שמקבלת ע"י ז"א, הוא ג"כ אותם המוחין שכבר קבלה 
למעלה בשעת עלית המ"ן ביום א' דר"ה, אלא רק שמחויבת לקבל 
אותם בדרך המדרגה, כנ"ל. וע"כ נבחנים גם הם שהם ע"י אמא שלא 
ע"י ז"א,
%break
דהיינו משום שעצם המוחין הם מבחי' התכללות ההוד בנצח, שאז 
נכללת גם הנוקבא בספירת הנצח, ויכולה לקבל מת"ת דאמא כמו ז"א, 
וע"כ שניהם משתמשים בכתר אחד, שהוא הת"ת דאמא כנ"ל.
%break
ולפיכך, ביוה"כ אחר שכבר הספיקה לקבל המוחין דנסירה דרך 
המדרגה, דהיינו מן העליון שלה שהוא ז"א, הנה אז כבר ננסרו כל 
הע"ס שלה מז"א, דהיינו שקבלו כל אחת את השלישים תחתונים 
שלהם, ויש לה אחורים שלימים לעצמה כמו הז"א,
%break
ואז נעשית עם הנוקבא הגדולה דז"א לפרצוף אחד, ואז היא עולה 
ומלבשת לאמא עילאה כמו בשעת יציאת המוחין ביום א' דר"ה דהיינו 
בדיקנא דא"א.
%break
כי אין בחינת מוחין דע"ב באו"א אלא בעת עליתם לג"ר דא"א, והדיקנא 
משמשת לדעת שלהם, כמ"ש בחלק הקודם באורך, ולכן עולה עתה 
הנוקבא עד שם, ומקבלת שם מת"ת דאמא בשוה עם הז"א, ושניהם 
משתמשים בכתר אחד.
%break
אמנם כל זה הוא רק מבחינת מוחין דאחור, דהיינו דב"ן, שבסוד בנין 
הצלע ע"י או"א נכלל ההוד בנצח, והיא יכולה לעלות עד הכתר דז"א, 
שהוא במקום הדיקנא, כנ"ל. כי אין הז"א משיג בחינת כתר שלו רק 
בעת עליתו אל הדיקנא, כנודע.
%break
אבל מבחינת מוחין דפנים, הנה היא צריכה לחזור ולהכלל בנקודה 
תחת היסוד דז"א, שהוא בחינת התכללות הנצח בהוד, ואז כל קבלתה 
היא ע"י הז"א בעלה, דהיינו מבחינת נצח, כנ"ל ע"ש.
%break
ושוב אינה יכולה להשתמש עמו בכתר אחד, כי אינה יכולה לקבל 
מת"ת דאמא, שהרי הנצח מפסיק בין הת"ת דאמא אל הנוקבא כנ"ל. 
באופן שרק בבחי' האחור היא יכולה לעלות בקומה שוה עם הכתר 
דז"א כמו בנעילה ביוה"כ,
%break
אבל מבחינת הפנים בפנים, אינה יכולה לעלות עד הכתר דז"א, 
כמבואר. ולכן בשבת במנחה, שהז"א עולה לדיקנא דא"א, אין הנוקבא 
יכולה לעלות עמו, כי היא אז בבחינת פב"פ, ומבחינה זו לא תוכל 
להשתמש עמו בכתר אחד.
%break
חותם של היסוד שבה שהוא הכלי שבו נתונים המ"ן. כבר נתבאר 
בחלק ט' דף תשפ"ב אות ע"ה. ובדף תשצ"ח אות צ"ו. ובאו"פ שם.
%page 1762
%letter קלו
קלו) דבעאן או"א לאעלאה לכלה ברשותא דחתן וכו' מכאן ואילך ייתי 
בעלה לגבה דהא ביתא דילה היא. כי ע"י עלית זו"ן להיכל או"א נכללה 
ההוד בנצח, כנ"ל בדיבור הסמוך, שעי"ז היא יכולה לקבל מת"ת 
דאמא, כנ"ל.
%break
וזה נבחן לרשותא דחתן כי הנצח הוא בחינת ז"א, ולא בחינת נוקבא, 
כי הנוקבא היא רק בחינת הוד. כנ"ל (דף א' תשכ"ג ד"ה וכבר) ע"ש, 
שמשום זה היא מקבלת מאמא שלא ע"י ז"א,
%break
גם אמא היא רשותא דחתן, והיא בחינת עלי עליון אל הכלה, כי הכלה 
שהיא הנוקבא הנפרדת דז"א היא תולדה דז"א, וז"א הוא העליון שלה 
ולא אמא. אמנם זה נוהג רק לבנין הצלע, דהיינו להשלים האחורים של 
הנוקבא שהיא מחויבת לקבל הה"ג דגדלות מאמא.
%break
אמנם מכאן ואילך ייתי בעלה לגבה דהא ביתא דילה היא, דכתיב ויבא 
אליה. כי אחר שנשלמה בבנין האחורים חוזרת שוב לבחינת נקודה 
תחת יסוד, ועולית למ"ן פעם שנית למוחין דפנים, דמ"ה,
%break
ואז אינה נכללת עוד בנצח כי אם בהוד בלבד, שהיא בחינת עצמה, וזה 
נבחן לבית שלה, שהיא מדת ההוד, ולא ביתא דחתן כמקודם לכן בעת 
בנין האחורים.
%page 1763
%letter קלט
קלט) כשנכנסין מוחין דאו"א בז"א וכו' אז אבא, חכמה וחסד שבו 
מצטרפין עם חכמה וחסד דאמא וכו'. פירוש, כי אבא יש לו מ"ה וב"ן, כי 
יש לו הצד ימין דקומת בינה דמ"ה, וו"ק דחכמה דב"ן, והם בחינת חו"ב 
חו"ג שלו,
%break
כי חכמה וחסד שהם ימין דאבא, הם בחינת מ"ה שלו, ובינה וגבורה 
שהם שמאל דאבא הם בחינת ב"ן שלו. ועד"ז אמא יש לה מ"ה וב"ן כי 
יש לה צד שמאל דקומת בינה דמ"ה, ויש לה ה"ת דבינה דב"ן, והם 
בחינת חו"ב חו"ג שלה,
%break
כי חכמה וחסד שהם בימין שלה, הם בחינת מ"ה דאמא, והבינה 
והגבורה שהם שמאל שלה הם בחינת ב"ן דאמא.
%break
וכשנכנסים המוחין דנשמה בז"א, שהם מזווג או"א הנ"ל, צריכים נה"י 
דאבא עם החו"ב חו"ג שלו, להתלבש בז"א עצמו, דהיינו בימין שבו, וכן 
נה"י דאמא עם החו"ב חו"ג שלה, להתלבש בנוקבא שבגופו דז"א, 
שהיא צד שמאל שבו.
%break
וזה אי אפשר, כי רק או"א שהם פרצופים מיוחדים, יש בכל אחד מהם 
מ"ה וב"ן. אבל הז"א והנוקבא שבגופו, שהם רק פרצוף אחד, נמצא 
שהימין של הפרצוף שהוא ז"א, הוא רק מ"ה בלבדו, והשמאל 
שבפרצוף שהיא הנוקבא שבגופו, שהיא רק ב"ן בלבד.
%break
ואיך יתלבש חו"ב חו"ג דאבא שהם מ"ה וב"ן בז"א שכולו רק מ"ה, וכן 
איך יתלבש חו"ב חו"ג דאמא שהם מ"ה וב"ן שלה, בנוקבא שבנופו 
דז"א שהיא כולה ב"ן. שזה אי אפשר שז"א יקבל מב"ן בעת שכולו 
מ"ה, והנוקבא שבגופו תקבל ממ"ה בעת שכולה ב"ן.
%break
ולפיכך בעת התלבשות הנה"י דאו"א בז"א ונוקבא שבגופו, מתחלפים 
בהם המוחין שב"ן שבמוחין דאבא, שהם בינה וגבורה שלו באים בנה"י 
דאמא. ומ"ה שבמוחין דאמא, שהם חכמה וחסד שלה באים בנה"י 
דאבא.
%break
ונמצא בנה"י דאבא ב' בחינות של מ"ה, שהם חכמה וחסד שלו ושל 
אמא, וכן בנה"י דאמא ב' בחינות של ב"ן, שהם בינה וגבורה דאבא ושל 
עצמה.
%break
ונמצאים המוחין אשר בנה"י דאבא שהם כולם מ"ה, דהיינו ב"פ חכמה 
וחסד. והמוחין שבנה"י דאמא שהם כולם ב"ן, דהיינו ב"פ בינה וגבורה. 
ואז מתלבשים נה"י דאבא בז"א שכולו מ"ה, ונה"י דאמא בנוקבא 
שבגופו שכולה ב"ן.
%break
וזה אמרו "אז אבא החכמה וחסד שבו מצטרפין עם חכמה וחסד דאמא 
ומתלבשים בנה"י שלו. ובינה וגבורה שלו מצטרפין עם בו"ג דאמא 
בנה"י שלה" דהיינו כמבואר,
%break
כדי שנה"י דאבא יוכלו להתלבש בצד ימין דז"א, שהוא בחינתו עצמו 
שכולו מ"ה, ונה"י דאמא יוכלו להתלבש בצד שמאל דז"א, שהוא בחינת 
הנוקבא שבגופו שכולה ב"ן.
%letter קמ
קמ) קודם לכן היה אבא כולו מ"ה ואמא כולה ב"ן. כלומר, כי בעת 
יציאת המוחין דז"א באו"א, שאז עולים או"א לג"ר דא"א ומזדווגים על 
המ"ן דמזלין, כנ"ל בחלק הקודם הנה אז נעשה אבא כולו מ"ה, דהיינו 
שמקבל שם קומת חכמה דמ"ה, כמו שהם הג"ר דא"א.
%page 1764
ואמא כולה ב"ן, דהיינו שמשגת שם קומת חכמה דב"ן, ע"י כפיפת ראש 
דעתיק למקום הראש דא"א, כמ"ש בחלק הקודם. הרי שבשעת הזווג 
למוחין דז"א, אין כלל בחי' ב"ן באבא, והוא כולו מ"ה. וכן אין בחינת 
מ"ה באמא והיא כולה ב"ן.
%break
ומכאן מוכיח הרב, שכן צריכים המוחין להתלבש בז"א, שנה"י דאבא 
צריכים להלביש המוחין דאבא מעת הזווג שהם כולם מ"ה. וכן נה"י 
דאמא צריכים להלביש המוחין דאמא מעת הזווג שהם כולם ב"ן.
%break
אמנם בעת ירידת או"א למקומם מגרון ולמטה דא"א, הנה אז הם 
חוזרים לקומת בינה דמ"ה, ושוב מתחלק הב"ן בין אבא לאמא, שאבא 
נוטל ו"ק דחכמה דב"ן, ואמא נוטלת ה"ת מגבורה ולמטה דבינה דב"ן, 
כנודע.
%break
ונתבאר בחלק הקודם, שאין ז"א מקבל המוחין דנשמה מאו"א, אלא 
אחר חזרתם למקומם עצמם מגרון ולמטה דא"א. ונמצא עתה שאבא 
כבר כלול ממ"ה וב"ן וכן אמא כבר כלולה ממ"ה וב"ן,
%break
שלפי"ז קשה, איך אפשר שנה"י דאבא הצריכים להלביש אלו המוחין 
שקבלו בעד זו"ן למעלה במקום הג"ר דא"א, שהם כולם בחינת מ"ה, 
שילבישו אותם בעת שכבר אבא לבד כלול ממ"ה וב"ן. וכן אמא צריכה 
להלביש בנה"י שלה המוחין שהיו שם כולם בבחינת ב"ן,
%break
בעת שכבר ירדה למקומה והמוחין שלה כבר כלולים ממ"ה וב"ן. ומכאן 
מוכיח הרב, שהכרח הוא, שהמוחין מתחלפים, שב"ן דאבא, שהוא 
בינה וגבורה שלו באים בנה"י דאמא, ומ"ה דאמא שהם חכמה וחסד 
שלה באים בנה"י דאבא.
%break
וזה אמרו "כי קודם לכן היה אבא כולו מ"ה ואמא ב"ן, ועתה שנתחלפו 
ונתמזגו כנ"ל" דהיינו כמבואר, שהוא משוה המצב דאו"א שהיה בעת 
יציאת המוחין, אל המצב של התלבשות המוחין.
%break
וכמו שבעת יציאת המוחין היו המוחין דאבא כולם מ"ה והמוחין דאמא 
כולם ב"ן, כנ"ל, שאז שניהם קבלו לקומת חכמה, ואבא קבל חכמה 
דמ"ה, ואמא קבלה חכמה דב"ן, כן עתה בעת התלבשותם בז"א, נעשו 
נה"י דאבא כולם מ"ה, ודאמא כולם ב"ן. דהיינו בסוד התחלפות, כנ"ל.
%page 1765
%letter קמב
קמב) נשלמו כל אלו המוחין הנקראים בחינת אב"א, ואח"כ באים 
המוחין חדשים דפב"פ ומגדילים שניהם כבראשונה. כמ"ש לעיל, 
שמתחילה צריכה הנוקבא לקבל השלמת הכלים, שנקרא בנין אחורים 
שלה,
%break
ואז היא מקבלת רק בחינת המוחין דב"ן, שהם הבינה וגבורה דאבא 
והבינה וגבורה דאמא, ושניהם מלובשים בנה"י דאמא. ויש בזה ג' 
בחינות עי"מ, כי בעיבור היא נכללת בנוקבא שבגופו, כנ"ל, שהיא 
בחינת ב"ן לבד, כנ"ל.
%break
ואחר גדלות ז"א במוחין דנשמה, מתחיל להתגלות גם הנוקבא 
הנפרדת ומלבישו אב"א מחזה ולמטה, שז"א משפיע לה שוב רק 
בחינת ב"ן לבד, דהיינו בחינת יניקה, כלומר בחינת ו"ק דב"ן.
%break
ואח"כ ע"י עלית מ"ן לקבל מאמא שלא ע"י ז"א, כנ"ל היא מקבלת נה"י 
דכלים שלה וג"ר דאורות מבחי' ב"ן, דהיינו הבינה וגבורה שנוטלת 
מנה"י דאמא, כנ"ל. ובזה נשלמה כל העי"מ שלה מבחינת ב"ן.
%break
ואח"ז היא חוזרת בכל אלו ג' הבחינות דעי"מ מבחינת מ"ה הנקראים 
מוחין דפב"פ. וז"ש, ומגדלים שניהם כבראשונה. דהיינו ע"י ג' בחינות 
עי"מ כמו בראשונה במוחין דב"ן.
%letter קמד
קמד) העשירית של אחור היא לבדה בה, ותמיד לעולם עומדת בחזה 
שלו באחוריו. נודע, ששורש הנוקבא היא מלך הז' דנקודים, דהיינו 
המלכות הז"א דנקודים,
%break
גם נתבאר לעיל שלא יצא בז"א דנקודים רק ששה כלים חב"ד חג"ת 
שלו עד החזה, ומלכות שלו היא נקודת החזה, ומחזה ולמטה נעשה 
לבי"ע, כי הפרסא דאצילות עומדת תחת הנקודה דחזה, שהיא כבר 
מסיימת לכל האצילות. הרי ששורש המלכות הוא נקודת החזה.
%break
כי כן באצילות לא נתקן בקביעות בז"א כי אם הששה כלים אלו דקטנות 
דנקודים, שהם חב"ד חג"ת עד החזה, שהם נקראים כלים דפנים, עם 
נקודת החזה המסיימת אותם, שהיא המלכות. והנה זה הוא רק מצד 
הכלים.
%break
אמנם מבחינת האורות נבחנים ששה אלו שהם חג"ת נה"י, כי בחסר 
נה"י דכלים יחסרו ג"ר דאורות, וע"כ אין בחב"ד חג"ת אלו רק האורות 
דנפש רוח, שהרוח מלובש בכלים דחב"ד, וע"כ נחשבים לבחינת חג"ת. 
והנפש מלובש בכלים דחג"ת וע"כ הם נחשבים לבחינת נה"י,
%page 1766
כי הכלים נבחנים בעיקר ע"פ האורות המלובשים בהם. כנודע. ונמצא 
שמבחי' האורות נחשבת המלכות לעטרת יסוד, כלומר בחינת הנקודה 
המסיימת לנה"י הרי שהמלכות מבחינת האורות דז"א אינה רק נקודה 
שתחת היסוד.
%break
וזה אמרו "ובחינה העשירית של אחור היא לבדה בה ותמיד לעולם 
עומדת בחזה שלו באחוריו" כי נודע, שכל בחינות של הכלים נבחנים 
לאחור ובחינות האורות נבחנים לפנים.
%break
וע"כ בעת האחור, כלומר מטרם שנשלם בנין המלכות מבחינת הכלים, 
שאז היא בבחינת אחור, הנה אין בה מתחילה רק בחינת חלק עשירית 
שבה, דהיינו מלכות דמלכות, הנקראת נקודה.
%break
והיא עומדת בחזה שלו מאחוריו, משום ששם שורשה מבחינת הכלים, 
כי מבחינת הכלים נמצאים ו"ק דז"א שהם חב"ד חג"ת עד החזה, 
ונוקבא היא נקודת החזה. כנ"ל.
%break
וזה אמרו "ואחר כך בפנים יש נקודה אחרת לבד מבחינת פנים ויושבת 
בסוד תפילין דיד לעולם עמו ואינה זזה משם לעולם" והיא הנקודה 
שתחת היסוד,
%break
דהיינו שורש המלכות מצד האורות דז"א, שמבחינת האורות הוא נבחן 
לחג"ת נה"י, ומלכות היא נקודה שתחת היסוד כנ"ל. ונקראת נקודה 
דפנים, כי האורות נקראים תמיד בבחינת פנים. כנ"ל.
%break
והנה נתבאר בדברי הרב, שיש תמיד במלכות ב' שורשים בנוקבא: א' 
מבחינת האחור דז"א, דהיינו מבחינת כלים, ונבחנת לנקודה דחזה, וב' 
הוא מבחינת הפנים דז"א, דהיינו מבחינת האורות, ונבחנת לנקודה 
תחת היסוד. וזו וזו אינם זזים ממנו לעולם.
%break
מטעם, כי כל שיצא בנקודים בעת הקטנות, נתקנו בקביעות בז"א, 
משום שהשבירה שבהם לא היה מחמת עצמם. כנודע. ולפיכך בחינת 
מלך הז' דנקודים מעת הקטנות, שמבחינת הכלים הוא נקודה דחזה 
ומבחינת האורות הוא נקודה תחת היסוד,
%break
אי אפשר שיארע שם שום מיעוט אחר שנתקנו הו"ק דז"א בבחינת 
אצילות. ולפיכך הם קיימים וקבועים בז"א תמיד לעולם, זו בנקודת 
החזה וזו בנקודת היסוד.
%break
וזה אמרו (באות קמ"ד) "ואח"כ בנסירה מתחברים כל הט' אחורים בה 
יחד ונגדלת כמוהו" דהיינו בב' זמנים, הנבחנים ליניקה ומוחין. כי 
בחינת העיבור היא מקבלת מז"א מכח שורשה הנ"ל בנקודת החזה, 
שהיא מתתקנת עם עיבורו של הז"א עצמו. כמ"ש לעיל.
%break
ולעת גדלות נשמה דז"א, משגת הנוקבא בחינת יניקה שלה, שהוא ו"ק 
דכלים, ומלבשת אותו אב"א מחזה ולמטה. ואח"כ ע"י עליתם למ"ן היא 
משגת גם נה"י דכלים וג"ר דאורות דב"ן, כנ"ל, ואז היא נגדלת אב"א 
בקומה שוה עם הז"א. כנ"ל.
%break
וז"ש מתחברים כל הט' אחורים שבה יחד. כי מתחילה לא היה בה אלא 
נקודה אחת בחזה, שהיא כלי דכתר שבה, ועתה קנתה הט"ת שלה 
ונגדלת כמוהו באחוריו. כמבואר.
%page 1767
וזה אמרו באות (קמ"ה) "ואח"כ בפנים וכו' ואז כל הט' בחינות דפנים 
שלה ניתנין בה אחת לאחת עד שנגדלה פב"פ כמוהו" כי אחר 
שנשלמה לגמרי מבחינת הכלים שנקראים הע"ס דאחור,
%break
אז חוזרת למ"ן פעם שניה ע"י שורשה שיש לה בז"א, שהוא נקודה 
שתחת היסוד, הנקרא נקודה דפנים. וע"י עי"מ קונה שם כל הט"ס 
הראשונות שלה, והיא נגדלת פב"פ כמוהו.
%break
וזה אמרו באות (קמ"ו) "אמנם כל האחורים הם שלימים לגמרי" רוצה 
בזה, לבל לטעות שבעת חזרתה לנקודה דפנים נמצאים כל בנין 
האחורים שלה שמקודם לכן הם מתבטלים עתה. כי זה הוא רק ענין 
עליתה בסוד מ"ן לבחי' האורות,
%break
ששורשה היא רק בבחינת נקודה שתחת יסוד, אמנם כל האחורים 
שהשיגה מקודם לכן הם שלמים, שהרי הם הע"ס דכלים שבהם 
מתלבשים האורות, ואם היו מתבטלים לא היו אל האורות במה 
להתלבש. וזה פשוט.
%letter קמז
קמז) אחורים של המספר הם של הנקבה הדבוקה בהזכר שהם 
אחורים של אותיות והם אב"א והפנים של המספר מצד א' ופנים של 
אותיות שמצד אחר אין להם וכו'. כי ד' מדרגות יש בכל ספירה, שהם: 
פו"א דאותיות, ומספר דפנים ומספר האחורים.
%break
למשל, פרצוף ז"א הוא הוי"ה דמ"ה. הנה הכתר שלו הם ד' אותיות 
הפשוטות שהם יהו"ה. ובחינת הפנים דכתר ז"א הוא השם יהו"ה 
כפשוטה, שהם ט"ס דכתר: י"ה הוא כח"ב, ו"ה הם חג"ת נה"י. ומספרו 
דהוי"ה הפשוטה שהיא כ"ו, היא פנים המלכות דכתר.
%break
ואחורים דכתר דז"א, הוא הוי"ה פשוטה בריבוע שהוא: י', י"ה, יה"ו, 
יהו"ה. שהם הט"ס דאחורים דכתר ז"א, ומלכות דאחורים דכתר ז"א 
הוא המספר דהוי"ה בריבוע הנ"ל, שהוא ע"ב.
%break
וחכמה דז"א היא הוי"ה במילוי מ"ה: יוד הא ואו הא. שהם ט"ס דפנים 
דחכמה דז"א, ומלכות דפנים היא מספר עשר אותיות אלו, שהם מ"ה.
%break
וט"ס דאחורים דחכמה דז"א, הם הוי"ה במילוי הנ"ל בריבוע: יוד, יוד 
הא, יוד הא ואו, יוד הא ואו הא. ומלכות דאחורים דחכמה דמ"ה, היא 
מספרם של כ"ו אותיות דריבוע הנ"ל.
%break
ובינה דז"א היא הוי"ה במילוי המילוי דמ"ה, שהם כ"ח אותיות, והם 
ט"ס דפנים דבינה דז"א. ומלכות דפנים, היא מספר הכ"ח אותיות, וט"ס 
דאחורים הם הריבוע של הוי"ה במילוי המילוי, שהם קנ"ו אותיות. 
ומלכות דאחורים דבינה דז"א הם הגימטריא של קנ"ו האותיות.
%break
וז"א דז"א, הוא שוה בכל ד' המדרגות אל חכמה דז"א, שט"ס דפנים 
הם הוי"ה במילוי מ"ה, ומלכות היא חשבונם. וט"ס דאחור הם כ"ו 
אותיות דריבוע דהוי"ה במילוי מ"ה, ומלכות היא חשבונם. אמנם בחינת 
מלכות מיוחדת אינה באה בחשבון ד' מדרגות כי אין בז"א אלא ט"ס.
%page 1768
והנוקבא הנפרדת משלימתו לעשרה, כנודע. ונוקבא הנפרדת יש לה 
ע"ס מיוחדות לעצמה בבחינת הוי"ה במילוי ב"ן, שבכל אחת מהם יש 
ד' מדרגות. ועי' בע"ח שי"ד מ"ה, שהרח"ו מביא ב' סברות בזה. ומרוב 
המקומות שבדברי הרב נראה שהוא כסברא ראשונה עש"ה.
%break
ולפי"ז נמצא, שבזמן היות זו"ן אב"א מחזה ולמטה, נמצאים בזו"ן רק 
בחינת הוי"ה בריבוע דמילוי מ"ה וחשבונם. שז"א הוא בחינת כ"ו 
האותיות דהוי"ה דמ"ה בריבוע, דהיינו בחינת אחורים דז"א הז"א, 
שהוא ו"ק שלו. והנוקבא היא בחינת החשבון של כ"ו האותיות אלו.
%break
אבל בחי' הפנים דו"ק דז"א עדיין אין להם, דהיינו העשר אותיות 
דהוי"ה במילוי מ"ה ביושר, ומספרם של עשר האותיות אלו, דהיינו 
הגימטריא מ"ה, שהיא המלכות דפנים דבחינת ו"ק,
%break
כל זה עדיין חסר בהם בעת היותם אב"א מחזה ולמטה. כי אין בהם רק 
בחינת אחור בלבד. ולא ע"ס שלמות דאחור, רק בחינת ו"ק דאחור 
לבד.
%break
וכל זה מדובר בנוקבא שבגופו דז"א, דהיינו במלכיות דט"ס שלו, 
שאינם רק חשבונות בלבד או דפנים או דאחור, כנ"ל. אמנם הנוקבא 
הנפרדת עצמה, היא בחינת הוי"ה דב"ן, שבכל אחת מהע"ס שלה יש 
ד' המדרגות פו"א וחשבונם. כמ"ש הרב בשער י"ח פ"ב. ע"ש.
%break
אלא כבר נתבאר לעיל שכל הבחינות שבנוקבא שבגופו דז"א עוברות 
אל הנוקבא הנפרדת ע"י הנסירה. וכן אפילו בהיותה אב"א עם הז"א 
מחזה ולמטה בכותל אחד עם הז"א, היא מוכרחת לשמש עם הנוקבא 
שבגופו דז"א אשר שם,
%break
משום שאין לה בחינת אחורים בפני עצמה, כנ"ל. ולפיכך מבאר כאן כל 
הבחינות של הנוקבא שבגופו דז"א העוברות אל הנוקבא הנפרדת, 
שהיא הוי"ה דב"ן, בעת הנסירה, וגם בעת היותה פב"פ.
%letter קמז
קמז) ננסרין האחורים של המספר מהאחורים של בחינת אותיות שלו. 
כי אז לוקחת הנוקבא כל בחינות אחורים דנוקבא שבגופו דז"א, מן 
הכתר דז"א עד המלכות שבו,
%break
דהיינו המספר מן בחינות האחורים דכתר, שהוא ע"ב והמספר דכ"ו 
אותיות הריבוע דהוי"ה דמ"ה שהוא אחורים דחכמה. והמספר דקנ"ו 
אותיות דמילוי המילוי דהויה דמ"ה, שהוא אחורים דבינה.
%break
ומספר של הכ"ו אותיות דהוי"ה דמ"ה, שהוא אחורים דז"א דז"א. כנ"ל 
בדיבור הסמוך. וכל אלו ננסרים מן הז"א, וניתנין אל הנוקבא.
%page 1769
%letter קנ
קנ) המוחין דפנים אל זו"ן ואז באה שם הוי"ה בכתר ז"א דפנים בבחי' 
ארבע אותיות לבד וכו'. כי גם בעת המוחין דפנים בפנים, לוקחת 
הנוקבא הנפרדת כל הבחינות שבנוקבא דגופו דז"א.
%break
ונמצא שעתה לוקחת כל המלכיות דט"ס דז"א מבחינת הפנים. שהם: 
הגימטריא כ"ו מהויה פשוטה שהיא כתר, והגימטריא מ"ה מהוי"ה 
במילוי מ"ה שהוא חכמה. והגימטריא דכ"ח אותיות המילוי דמילוי 
שהיא בינה.
%break
והגימטריא של הוי"ה במילוי מ"ה שהוא ז"א. ואלו הט"ס דנוקבא 
שבגופו מבחי' הפנים, לוקחת הנוקבא הנפרדת לעצמה, אל הבחינות 
שכנגדם בט"ס דהוי"ה דב"ן, שהיא בחינתה עצמה.
%letter קנא
קנא) מנצפ"ך אחרים ונתחדשו ונמתקו עתה הגבורות וכו' ונמשכין 
לנוקבא בכל ט' ימי תשובה. כבר נתבאר בחלק ט'. ויש כאן ג' בחינות 
מנצפ"ך, שהם: א' מנצפ"ך דקטנות שמקבלת מז"א בעת היותה עמו 
אב"א מחזה ולמטה, והם דינים קשים.
%break
וב' מנצפ"ך דגדלות שלוקחת מאמא שלא ע"י ז"א, שהם ממותקים. ג' 
מנצפ"ך דגדלות שלוקחת ע"י ז"א, שיש בהם מיתוק היותר שלם. ע"ש 
דף תשפ"א אות ע"ג. תשצ"ח אות צה. ודף תת"מ תשובה ע"א. אלא 
שהרב קיצר כאן בלשונו.
%letter קנב
קנב) מחצית העליון של רחל נקרא על שם לאה והבן זה מאד. כי אלו 
האחורים דאו"א וישסו"ת שנפלו מהם ובאו לבחינת ז"א ונוקבא בעת 
שבירת הכלים, שאחורים דאו"א נפלו למקום ז"א, ואחורים דישסו"ת 
נפלו למקום נוקבא, כמ"ש בחלק ז'.
%break
הנה לא יכלו להתעלות בעת תיקון או"א וישסו"ת דאצילות, כי לא נתקנו 
מהם אלא בחינת מדרגה ב' בלבד, שהיא בחינת פו"א דנקודים, כנ"ל 
בחלק ח'. אלא שהם נתקנים והולכים לאט לאט במשך שתא אלפי שני.
%page 1770
כי לא יגמר תיקונם אלא בעת שיהיה מטי רגלין ברגלין, דהיינו שרגלים 
דאצילות ימשכו בשוה עם רגלי א"ק עד לנקודה דעוה"ז וישובו בי"ע 
להיות אצילות, כמו שהיה בעת הגדלות דנקודים מטרם שביה"כ.
%break
ואז ישובו ויתחברו האחורים דאו"א וישסו"ת עם או"א וישסו"ת 
דאצילות, כמו שהיו מחוברים מטרם השבירה. ואלו האחורים בעודם 
בבחי' נפילתם למקום זו"ן, נקראים יעקב ולאה.
%break
אשר האחורים דאבא ויש"ס נקרא יעקב, שהוא נתקן והולך ע"י מוחין 
דאבא של הז"א, להיותם אחורים דאבא. ואחורים דאמא ותבונה, נקרא 
בשם לאה, שהיא מתוקנת ע"י מוחין דאמא שבז"א, להיותה אחורים 
דאמא.
%break
וזה אמרו "י"ס של הנקבה תופסים כל אורך ז"א אלא שנחלק לב' 
חצאים חצי העליון מתלבשת שם לאה, וחצי התחתון היא רחל, והטעם 
כי לאה היא אחורים דתבונה ונעשית פנימית בערך ראש רחל" פי':
%break
כי נתבאר לעיל, שז"א בעצמו, יש לו נוקבא שבגופו השוה עמו במדרגה 
אחת, שהיא הצד ב"ן שבו, דהיינו המלכיות שבכל ספירה וספירה שבו, 
שהיא בחינת החשבון של האותיות הוי"ה ומילואיהם, כנ"ל.
%break
ומלבד זו, יש לו ב' נוקבות לאה ורחל, אשר לאה מקבלת תמיד בחינת 
הג"ר של הנוקבא שבגופו, כי היא משורשה בחי' ראש, כי היא בחינת 
אח"פ שנפלו מן אמא ותבונה,
%break
שהם בחינת ראש אל ז"א משורשם מנקודים, כי ז"ת של הנקודים 
שהם ז"א, הם בחינת הממעלה למטה של או"א וישסו"ת כמ"ש בחלק 
ז'.
%break
ולפיכך בעת שהיא מקבלת הארת מוחין דאמא שבז"א, תכף היא עולה 
לבחינת ג"ר דז"א, ומקבלת כל המוחין שבנוקבא שבגופו שמה. אבל 
אין לה שום תיקון בהיותה במקום ו"ק דז"א, כי אין לה חלק בו"ק כלל.
%break
אבל רחל, היא תולדה של נה"י דז"א כנ"ל (דף א' תשכ"ז ד"ה נוקבא 
ע"ש). דהיינו מנה"י דגדלות שלו, כי כן נעשה לה בנין מיוחד בנקודים 
אחר שיצאו נה"י דגדלות דז"א, עש"ה.
%break
ולפי"ז קשה, איך היא יכולה לעלות ולהלביש לג"ר דז"א בקומה שוה, 
מאחר שכל שורשה אינה אלא נה"י דז"א בלבד. אמנם זה נעשה ע"י 
התחברותה עם לאה לפרצוף אחד.
%break
וענין התחברות זה כבר נתבאר לעיל דף א' תשל"א ד"ה והנה שבעת 
שיש לז"א מוחין דס"ג, הוא מוכרח להתחלק לב' פרצופים כמו או"א 
דקומת ס"ג, דהיינו לזו"ן הגדולים ולזו"ן הקטנים, ונמצא אשר לאה 
נתקנת אז במדת נוקבא הגדולה דז"א, דהיינו בחסדים מכוסים.
%break
וע"כ נחשבת לאה תמיד כבחי' נוקבא הגדולה שבגופו דז"א, ואינה 
משנה דרכה לעולם, וע"כ היא נקראת עלמא דאתכסיא שפירושה, 
חסדים מכוסים, כמו אמא עלאה. ולפיכך, בעת שז"א משיג מוחין דע"ב, 
נבחן שאז נתבטלה מדתה של לאה,
%break
כי עתה גם נוקבא הגדולה נעשית לחסדים מגולים כמו נוקבא הקטנה, 
ונמצא שרחל עולה ומלבשת את לאה, כלומר, שלאה קבלה למדתה 
של רחל ואינה עולה בשם, אלא שגם היא נעשית בבחי' רחל, כי מדתה 
של רחל שולטת עתה בכל קומתו של ז"א.
%break
וזה אמרו "ונעשית פנימית רחל, והיא מתלבשת בה" דהיינו כנ"ל, כי 
מתוך שמדת לאה נתבטלה, וקבלה מדתה של רחל, ע"כ נחשבת רחל 
שעולה ומלבשת את לאה, ולאה נעשית פנימית לה. כי החיצון הוא 
השולט. והבן.
%page 1771
ולפיכך, אפשר גם עתה לכנות את מחציתה העליונה של רחל בשם 
לאה, כי ג"ר דז"א היא לעולם בחינת לאה, כנ"ל, אמנם זה נבחן רק 
לפנימיות דרחל, כי רחל עולה ומלבשת אותה,
%break
שפירוש ההלבשה הזו היא, כי לאה ביטלה למדתה עצמה וקבלה 
למדת רחל, וע"כ נעשית פנימית אליה, ורחל לחיצוניות המלבישה.
%letter קנג
קנג) אחורים של ב"ן ואחורים של מ"ה בין בז"א ובין בנוקבא. פי' כי 
אע"פ שכבר נתחברה רחל עם לאה לפרצוף אחד, ותופסים כל אורך 
ז"א, ורחל נמצאת עם הז"א בקומה שוה מאחוריו. עכ"ז אין במוחין אלו 
רק בחינת אחורים של שניהם בלבד.
%break
כי הם רק להשלמת הכלים דרחל, כנ"ל, וע"כ הם עוד בחינת אחורים, 
כי כל השלמת כלים הם מוחין דאחורים. וכבר ביאר הרב לעיל, כי רחל 
לוקחת כל האחורים דהוי"ה דמ"ה מבחינת המספר בלבד: בחינת 
מספר דע"ב, מהוי"ה דאחורים דכתר,
%break
והמספר דכ"ו אותיות דריבוע הוי"ה דמ"ה שהוא האחורים דחכמה, 
והמספר דקנ"ו אותיות דמילוי המילוי דהוי"ה דמ"ה שהוא האחורים 
דבינה, ומספר דכ"ו אותיות הריבוע דהוי"ה דמ"ה שהוא האחורים דז"א 
הז"א.
%break
ובחינת האותיות עצמם של אלו הריבועים, שהם עשר האותיות דריבוע 
דהוי"ה דכתר, וכ"ו אותיות דריבוע הוי"ה במלוי מ"ה, וקנ"ו אותיות 
דריבוע של מילוי המילוי, וכ"ו אותיות דמילוי מ"ה התחתון, שהוא ז"א 
דז"א, כל אלו הריבועים נשארו בז"א.
%break
הרי שבזמן היותם אב"א בקומה שוה עד הכתר דז"א, מ"מ אין בכל 
אחד רק בחינת אחורים, שבחינת החשבון שהיא ב"ן דז"א, ננסר וניתן 
לנוקבא, ובחינת האחורים דאותיות עצמם נשארו בז"א.
%break
כמ"ש לעיל דף א' תשכ"ח ד"ה ננסרים ע"ש. וזה אמרו "כל זה אינו אלא 
אחורים דב"ן ואחורים דמ"ה כמבואר.
%letter קנד
קנד) פנים בפנים אז יש אל הז"א פנים ואחור דמ"ה דמ"ה, ופנים 
ואחור דמ"ה דב"ן, וכן אל הנוקבא פנים ואחור דב"ן דמ"ה ודב"ן דב"ן.
%page 1772
כי כמו שנתבאר לעיל אצל הנוקבא שבגופו דז"א שהיא כולה ב"ן, כי 
לקחה ב"ן דאבא וב"ן דאמא, שהם בינה וגבורה דאבא הנקרא ב"ן 
דמ"ה, ובינה וגבורה דאמא, הנקרא ב"ן דב"ן וז"א הוא כולו מ"ה,
%break
כי לקח המ"ה דאבא ומ"ה דאמא, שהם חכמה וחסד דאבא, הנקרא 
מ"ה דמ"ה, וחכמה וחסד דאמא, הנקרא מ"ה דב"ן. (עי' לעיל דף א' 
תשס"ג ד"ה קודם). כן הוא ממש בז"א ורחל פב"פ, שז"א כולו מ"ה 
דהיינו מ"ה דמ"ה ומ"ה דב"ן, שהם חכמה וחסד דאו"א.
%break
והנוקבא כולה ב"ן, שהם בינה וגבורה דאו"א, כי כל בחי' הנוקבא 
שבגופו עברה לבחי' רחל. כנ"ל. וכל זה אמור בבנין פרצופם דז"א 
ורחל. אבל בבחי' הזווג דפב"פ, הוא נותן לה ג"כ בחי' המ"ה לצורך 
הולדת נשמות זכרים ונקבות.
%break
כי הזכרים באים לעולם מבחינת מ"ה, או מ"ה דאבא או מ"ה דאמא. 
והנקבות באות לעולם מבחי' ב"ן, או ב"ן דאבא או ב"ן דאמא. כמ"ש 
לפנינו.
%letter קנה
קנה) כלל הדברים כי כל הבחינות שיש אל הז"א עד זמן היניקה, שהוא 
בחינות ו"ת שבכל קצה וכו' נקראים בחי' אלקים. היינו עד זמן ב' שנים 
דיניקה, שאז יש לו ב' הפרצופים הנקראים עיבור ויניקה, שהם נפש 
רוח,
%break
הנקראים חג"ת נה"י מבחינת האורות, וחב"ד חג"ת מבחינת הכלים, 
והם בחינת הכלים דפנים שיצאו בנקודים, שהיו שם בבחינת אצילות 
גם בעת הקטנות, דהיינו חב"ד חג"ת עד החזה עם נקודת החזה 
המסיימת אותם. כנ"ל.
%break
שהם ז' המלכים שיצאו בעת קטנות הנקודים, שלא היו ראוים כלל 
להשבר אם לא היו מתחברים עם הנה"י דבי"ע בעת הגדלות דנקודים, 
להיותם למעלה מפרסא מתחילת אצילותם,
%break
וכל שבירתם של אלו הכלים דפנים היה מחמת התערבותם 
והתחברותם עם הכלים דאחור, שהם המחזה ולמטה שיצאו לבר 
מפרסא ונעשו לבי"ע. כנ"ל.
%break
וכיון ששבירתם לא היה מחמת עצמם, ע"כ אחר שנבררו מן בי"ע 
ונפרשו מכלים דאחורים, ונתקנו באצילות, שוב לא יארע בהם שום 
מיעוט עוד לעולם.
%break
והם ב' הפרצופים עיבור יניקה שנתקנו בז"א מבחינת עצם אצילותו, 
שלעולם לא יחסרו ממנו מטעם הנ"ל. ונבחנים לעצם אצילותו דז"א, 
משום שכן היו עצם אצילותו גם בשורשו בז' מלכין דנקודים, כנ"ל.
%break
אמנם אין בהם בחי' ג"ר דרוח, הנקראים נשמה חיה יחידה דרוח, אלא 
רק בחי' נפש רוח דרוח בלבד, דהיינו כמו שיצאו בקטנות נקודים, וכמו 
שנשלם הז"א באצילות בשני שנים דיניקה. כנ"ל בחלק י"ב ע"ש.
%page 1773
וכל היוצא בז"א משהו יותר מבחי' נפש רוח דרוח, הם נבחנים בו בסוד 
תוספות על עצם מהותו, משום שלא היו בכלים דפנים דנקודים, והוא 
צריך להתברר מכלים דאחור של הנקודים, שבירורים אלו נבחנו בשם 
עיבור ב' הבא לאחר ב' שנים של יניקה.
%break
כי הבירורים דכלים דפנים נקראו תמיד בשם עיבור א', שמהם באו ב' 
הפרצופים עיבור יניקה שהם נפש, ונ"ר דרוח, הנבחנים לעיקר אצילותו 
כנ"ל. והבא בסוד תוספות נבחן לעיבור ב', שהם לבחי' ג"ר דרוח, 
שזמנו מב' שנים דיניקה עד ט' שנים ויום א'.
%break
ואז הוא משיג פרצוף הגדלות של הרוח. ואלו ג' הפרצופים, נקראים ג' 
פרצופי האחור, דהיינו העיבור יניקה ומוחין דאחור. ונקראו כן משום 
שהם רק משלימים בחי' הכלים שלו.
%break
ואח"ז יש לו עיבור ג', דהיינו לאחר ט' שנים ויום א', ואז יוצאים בו ג' 
פרצופי הפנים, דהיינו ג"כ ע"ד ג' פרצופי האחור, ונקראים עי"מ דפנים 
דז"א. והם בחינת המוחין די"ג שנים ויום א', כנ"ל בחלק י"ב ע"ש.
%break
הג"ר שבכל קצה מן הו"ק התחתונים שבו וכן כל ג"ר עליונים דרישא 
דז"א כל אחד כלול מי"ס וכל זה נקרא מוחין דגדלות. דהיינו הג"ר דרוח 
הנקרא ג"ר דכל קצה מהו"ק, וכל ג' פרצופים עיבור יניקה מוחין 
דנשמה, הנקראים נרנח"י דנשמה,
%break
כל אלו הם מוחין דגדלות, ובחינת הויות, כי כל ג"ר הם הויות, וכל ו"ק 
הם בחי' אלקים. אמנם המוחין דו"ק נבחנים פעמים בשמות אלקים.
%break
אלא במילואים דיודין ההין אלפין, וזה מבחינת הדינים שעוד נמצאים 
בהם, כנ"ל, בחלק י"ב, אמנם מבחינת האורות דג"ר שבהם הם נבחנים 
לשמות הויות. וכבר נתבאר בחלקים הקודמים, שכל בחי' אורות הם 
שמות הויות,
%break
ואפילו אורות דנפש, ומה שהו"ק נקראו בשמות אלקים הכונה היא על 
בחי' המוחין שלהם, שהם הכלים שבהם מתלבשים האורות, אבל 
האורות עצמם נבחנים תמיד בשמות הויות, ואפילו אורות דעיבור. 
וזכור זה.
%letter קנו
קנו) ה"ג ב"ן דב"ן בביאה א' ואח"כ בזווג ב' נותן בה גם החסדים דאמא 
מ"ה דב"ן. כבר נתבאר לעיל, שכל בנינה של הנוקבא הנפרדת שוה 
לנוקבא שבגופו דז"א, דהיינו רק מבחי' ב"ן לבד, דהיינו מב"ן דאבא, 
שהם בינות וגבורות דאבא, ומב"ן דאמא, שהם בינות וגבורות דאמא.
%break
שזהו הפירוש, שאחר הנסירה איהו נקיט חסדים ואיהי גבורות. כי ז"א 
נשאר כולו מ"ה, שהם חכמה וחסד דאבא, וחכמה וחסד דאמא. 
והנוקבא כולה ב"ן, שהם בינה וגבורה דאבא ובינה וגבורה דאמא.
%break
אמנם כאן מדבר הרב מבחי' הזווג של ז"א ונוקבא ולא מבנין פרצופם 
דזו"ן. וז"ש, שבביאה א' נותן לה בבחינת הזווג ב"ן דב"ן, ובביאה ב' 
מ"ה דב"ן. וכונתו לענין ביאה קדמאה כדי לעשותה בחי' כלי.
%break
ויש בביאה קדמאה ב' זווגים: א', הוא לבחי' כלי לבד, שזווג הזה בעצם 
נעשה ע"י אמא שלא ע"י ז"א, אלא כיון שאין הנוקבא הנפרדת יכולה 
לקבל ישר מאמא, ע"כ היא צריכה לקבל המוחין האלו פעם שנית ע"י 
ז"א, כנ"ל באורך.
%page 1774
וע"י הארת הזווג ההיא, יורדת ה"ת מעינים שלה ואח"פ שלה הוחזרו 
למדרגתה ומשגת ע"ס דכלים, שנשלמו ש"ת דכל ספירה מה' בחינות 
חג"ת נ"ה שלה, אשר אחר השלמתם נעשה מהם בחי' כולל המשלים 
לה הכלי של היסוד, המכשירה לבחי' זווג.
%break
כנ"ל (דף א' תשמ"ה ד"ה אין) ע"ש, וזהו נבחן לזווג הראשון דביאה 
קדמאה. והיא בחינת ב"ן דב"ן, שהם מבינות וגבורות דאמא.
%break
וזווג הב' דביאה קדמאה, הוא לבחי' רוחא דשדי בה בעלה בביאה 
קדמאה, הנקרא בנימין. כי אחר שכבר השיגה בחי' הכולל דה' בחינות 
חג"ת נ"ה שלה הנקרא יסוד,
%break
הנה אז נותן לה ז"א ע"י זווג בחי' רוחא שהיא בחי' האורות המשלים 
ליסוד דנוקבא שתהיה ראויה להעלות מ"ן. פירוש: כי באלו אח"פ 
שהעלתה בזווג הא', דבוקים שם גו"ע דמדרגה תחתונה שלה, שהם 
נשמות הצדיקים, כנ"ל בחלק ט', ע"ש.
%break
ועתה בזווג הב', שנותן לה האורות, דהיינו שנעשה הזווג בבחי' המסך 
שביסוד שלה שכבר נשלם מקודם, הרי הזווג ההוא נעשה ג"כ על גו"ע 
דנשמות הצדיקים הדבוקים באח"פ שלה,
%break
ואז מקבלים נשמות הצדיקים בחי' מ"ן ראשונים שלהם, שמ"ן אלו 
נעשה לבחי' מקור להעלות נשמות מבי"ע, כי מתוך שנכללו פעם אחת 
בזווג זו"ן, הם יכולים לעלות שם תמיד, כמ"ש בחלק ט' בהסתכלות 
פנימית בסופו, עש"ה.
%break
וע"כ נבחן שע"י האי רוחא דשדי בה בעלה, נעשה היסוד דנוקבא 
מוכשר להעלות תמיד נשמות הצדיקים לבחינת מ"ן. וב' זווגים אלו 
נבחנים לא', ואח"כ בזווג ב' נותן לה מ"ה דב"ן, כי הז"א נותן לה מבחי' 
מ"ה שבבנין פרצופו,
%break
שהם חכמה וחסד דאמא, שהיא לבחי' הולדת נשמות, אמנם אין זה 
נבחן שהנוקבא מקבלת המ"ה הזה לבנין פרצופה עצמה, אלא לבחינת 
הולדות נשמות, שזה מגיע לה מבחי' זווג ז"א ונוקבא יחד כדי להשלים 
התחתונים ממנה, שהם נשמות הצדיקים.
%break
שהרי הז"א לא נתן לה המ"ה דב"ן הזה לחלקה עצמה, כמו שהוא נתן 
לה הב"ן דמ"ה והב"ן דב"ן אלא שהמ"ה דב"ן הזה שהוא נותן לה 
בבחינת רוחא, הוא רק מטפת הזווג בלבד, אבל כל המ"ה הזה נשאר 
לגמרי בז"א עצמו בבנין פרצופו.
%break
משא"כ הב"ן דמ"ה והב"ן דב"ן נתן לחלקה ולבנין פרצופה, ולא בחינת 
טפת הזווג לבד, כי הוא דחה אותם מבנין פרצופו עצמו, כי הוא עצמו 
לא נשאר זולת במ"ה דמ"ה ובמ"ה דב"ן.
%letter קנז
קנז) ואז יוצא הולד כלול מדכר ונוקבא דכר ממ"ה דב"ן ונוקבא מב"ן 
דב"ן. כלומר, שאח"ז כשז"א הולך ומזדווג עם הנוקבא פב"פ להולדת 
נשמות, הנה הנשמות שהם מבחינת קין, שהם כולם מבחינת מ"ה וב"ן 
דאמא, נמצא, שהזכרים האלו יוצאים מבחי' מ"ה דב"ן,
%break
והנקבות מב"ן דב"ן, דהיינו מב' הבחינות הנ"ל שבביאה קדמאה בלבד, 
אמנם הנשמות שיש להם חלק במ"ה וב"ן דאבא, הז"א משפיע 
בהנוקבא מבחינת מ"ה דאבא גם כן.
%page 1775
אמנם אין לטעות שהנשמות דבחינות קין יוצאים ממש ע"י הכלי ורוחא 
דביאה קדמאה, כי נודע שאין אשה מתעברת מביאה קדמאה. כנ"ל 
בחלק ט'. אלא הכונה היא, שהנשמות האלו באות מאותם ב' בחינות 
מ"ה וב"ן שבאו בכלי ורוחא, אבל ודאי שהם צריכים לזווג חדש.
%break
וצריך שתדע, שאחר הנסירה, שז"א נשאר כולו מ"ה, דהיינו מ"ה 
דאו"א. ונוקבא כולה ב"ן, דהיינו ב"ן דאו"א. נבחן ג"כ שבעת הזווג 
לצורך הולדת נשמות,
%break
נולדים נשמות הזכרים מעצם בנין פרצופו דז"א, שהם או ממ"ה דאבא 
שבו, או ממ"ה דאמא שבו. והנקבות נולדות מעצם בנין פרצופה 
דנוקבא, דהיינו או מב"ן דמ"ה שבה, או מב"ן דב"ן שבה. והבן היטב.
%letter קנח
קנח) יתרון גדול לב"ן הכולל על מ"ה הכולל יען שם ב"ן הוא בחינת ס"ג 
והוא עליון ממ"ה. כבר נתבאר זה בחלק ח', אשר כל הכלים דאצילות 
באים מע"ס דנקודים הנקראים ב"ן, שהם פרצוף העליון של האצילות.
%break
וזה דומה לכל הפרצופים הקודמים דא"ק עצמו, אשר האורות דפרצוף 
התחתון ממלאים תמיד לכלים דפרצוף העליון אחר שנזדככו ונסתלקו 
מהם אורותיהם, אלא השינוי שבכאן הוא, כי הכלים דנקודים נפגמו 
מחמת השבירה והנפילה לבי"ע.
%break
ולפיכך בפרצופי א"ק, הגם שהאורות דתחתון ממלאים הכלים דעליון, 
מ"מ עדיין נבחנים הכלים דעליון שהם חשובים בהרבה מן התחתון, 
להיותם בחי' עליון. ולא עוד, אלא שמתחילה מקבל העליון את האורות 
דתחתון בכלים שלו שנזדככו, ואח"כ הוא נותן אותם אל התחתון,
%break
ולפיכך לא נגרע מעלתו של העליון משום שהאורות דתחתון ממלאים 
אותו. משא"כ כאן בב"ן, הבא מע"ס דנקודים שהיה בהם ביטול 
ושבירה, הנה נפגמה מעלת העליון שבהם, שהרי הם צריכים לתיקון 
ע"י האורות דתחתון מהם, שהם המ"ה החדש שיצא באצילות,
%break
והם אינם מקבלים מקודם האורות כמו בפרצופי א"ק, אלא התחתון 
מקבלם תחילה ואח"כ משפיע אותם אל הב"ן כנודע, ע"כ נפלו 
ממדרגתם, ונעשו בחינת תחתון אל האצילות, להיותם צריכים 
להשפעתם.
%break
אמנם ענין היתרון שיש בהם מבחינת שורשם, לא יתגלה עד גמר 
התיקון, כי אחר שהב"ן יקבל כל תיקונו ממ"ה החדש, אז יחזור 
לשורשו,
%page 1776
כלומר שישוב ויתחבר בבחי' הע"ס דנקודים, שהם ס"ג, ובחי' פרצופים 
עליונים לפרצופי מ"ה החדש, כי אז ימצא המ"ה לבחינת מקבל מהם. 
כדרך הפרצופים התחתונים דא"ק, כנ"ל. וז"ס שישוב הב"ן להיות ס"ג.
%break
ואע"פ שגם המ"ה יתחדש אז ויתגדל מעלתו, אמנם אין העדר ושינוי 
ברוחני, כי אז יהיה מ"ה החדש בבחינת מלבוש על הע"ס דנקודים, 
והע"ס דנקודים יחשבו לבחינת פנימיות. והבן. וזהו שמדגיש כאן הרב 
שיש יתרון גדול לב"ן הכולל על מ"ה הכולל.
%letter קסא
קסא) בינה וגבורות וחצי דעת תחתון וחצי דעת עליון וכו', הם נסתלקו 
מז"א אמנם לא נשארו בסוד או"מ וכו' מן בחינת הרשימו וכו'. פי', כי גם 
בעת עליתו למ"ן נשאר בו בחינת רשימו מן המוחין שעלו, ורשימו זו 
מקבלת הארה מהמוחין שעלו למ"ן, הנבחן לאו"מ.
%break
ואומר, שבחינת בינות וגבורות שנסתלקו ועלו למ"ן אינם מאירים 
לרשימו הנשארת בז"א לבחי' או"מ. והוא מטעם, כי בעת עלית הזו"ן 
למ"ן, נכלל הז"א באבא, ונוקבא נכללה באמא, ובעת הזאת נמצא אבא 
כולו מ"ה, דהיינו חכמה דמ"ה כמו א"א,
%break
ואמא כולה ב"ן, כי ע"י כפיפת ראש דעתיק למקום א"א ששם עומדת 
אמא, קבלה אמא ג"ר דחכמה דב"ן, שע"י זה נתחברו אליה גם הו"ק 
דחכמה דב"ן שבבחינת אבא. ולפיכך נמצא, שהנוקבא שהיא כלולה 
עתה באמא, היא מקבלת ממנה הבינות וגבורות, כלומר כל בחינת ב"ן.
%break
וז"א שאינו נכלל באמא אין לו כלל מבחינת בינות וגבורות, אלא 
מחכמה וחסד בלבד שהם בחינת אבא. באופן, שחכמה וחסד דאבא 
ודאמא, דהיינו הצד ימין דשניהם שהם מ"ה, והם עתה כלולים באבא 
לבד, הנה הם נבחנים לאו"מ על הז"א, שהרי הוא נכלל באבא.
%break
אבל הבינות וגבורות דשניהם שהם עתה כלולים באמא בלבד, הם 
מתלבשים עתה בנוקבא, ואין לז"א חלק בהם.
%break
חוזרין להסתלק מן הנוקבא וחוזרין תחילה להתחבר עם חכמה וחסדים 
בסוד או"מ ג"כ עמהם, ולעשות זה צריך זווג אחר באו"א. פירוש, כי 
אחר שנשלם ענין התכללותו באו"א בסוד עלית מ"ן, הוא צריך לזווג 
מיוחד לצורך הלידה,
%page 1777
כלומר לצורך ביאת המוחין למקומם שיהיה בהשואה לבחינת המ"ן 
שזו"ן העלו להם, שבזה נמדד שיעור קומת המוחין הצריכים לזו"ן. 
כמ"ש בחלקים הקודמים. אמנם אין הזו"ן מקבלים כל המוחין תכף 
בבת אחת,
%break
כי תחלה מקבל בחינת צ' דצל"ם, שהם רק בחי' ו"ק של המוחין, וג"ר 
עוד נשארים עליו בבחינת מקיפים, כנודע. וזה אמרו "שהבינות וגבורות 
חוזרים תחלה להתחבר בסוד מקיפין". אלא אח"כ הוא מקבל גם המ' 
ול' שלהם בסוד פנימים, שהם הג"ר שבהם, כנ"ל, בחלק י"ב.
%letter קסב
קסב) ונמשכין מזווג ההוא ב' מנצפ"ך, א' ביסוד דאמא וא' ביסוד 
דמלכות וא' נמשך לחכמה וא' נמשך לעטרא דגבורה ועל ידה נמשך 
אותו מנצפ"ך הב'. פירוש, שיש בזווג ההוא בכללו, מעת עלית מ"ן עד 
ביאתו למקומו, ב' מיני מנצפ"ך:
%break
שא' היא מקבלת מאמא שלא ע"י ז"א, דהיינו בעת התכללותה באמא 
עלאה בזווג דחו"ב, שאז נבחן באמת, שהחכמה משפעת המנצפ"ך 
ליסוד דאמא, דהיינו על המ"ן דאמא, אלא משום שהנוקבא נכללת 
באמא, ע"כ היא מקבלת ג"כ המנצפ"ך הזה.
%break
אמנם אין קבלה זו מספקת אל הנוקבא, אלא שהיא צריכה לקבל אותו 
המנצפ"ך בפעם ב' מן ז"א אחר ירידתם למקומם עצמם. כנ"ל. ואז 
נבחן שהמנצפ"ך מושפע אל היסוד דמלכות,
%break
דהיינו אחר שהשיגה המנצפ"ך ע"י ז"א, כבר הוא משפיע לה אל היסוד 
של עצמה על המ"ן דידה. וזה אמרו "א' ביסוד דאמא, וא' ביסוד 
דמלכות" כנ"ל, שא' היא מקבלת ע"י התכללותה ביסוד דאמא. וב' היא 
מקבלת על המ"ן שלעצמה, שהיא נבחנת ליסוד דמלכות.
%break
וזה אמרו "א' נמשך לחכמה, וא' נמשך לעטרא דגבורה ועל ידה נמשך 
אותו מנצפ"ך הב'" כלומר, שהראשון נמשך מחכמה לבינה שהיא אמא, 
והיא שם בבחינת גבורות זכרים, כי קומת חכמה זו יוצאת על המזלין, 
שהם מבחינת צמצום א',
%break
שהם נבחנים לדינין תקיפין ברישא, כנ"ל (דף א' תשמ"ז ד"ה הזכר) 
ע"ש. וע"כ המנצפ"ך הזה נבחן לבלתי ממותק לצורך הנוקבא כי היא 
צריכה לקבל מעטרא דגבורה שבמוחין דזו"ן, ע"י המלכות דאמא 
שאינה כלולה במוחין דז"א,
%break
ששם יוצאים המוחין דנוקבא מחדש בראש הז"א ואח"כ הוא משפיע 
לה ע"י נה"י שלו, כנ"ל בדברי הרב (בחלק זה אות קנ"ו) ע"ש. ואז 
נמתקים המנצפ"ך בסוד מנצפ"ך כפולים,
%page 1778
דהיינו מעטרא דגבורה שבמוחין דז"א, וממלכות דאמא אשר שם, 
ונמתקים כל צרכם, בסוד שהדינין נייחין בסיפא, כי נעשים למוחין 
דנוקבא כנ"ל. וזה אמרו "נמשך לעטרא דגבורה ועל ידה נמשך אותו 
מנצפ"ך הב'" דהיינו לעטרא דגבורה שבמוחין דז"א,
%break
אשר עטרא דגבורה זו משתתפת עם המלכות דאמא, שאז יוצאים 
המוחין דנוקבא על שניהם, ומשם הם מתפשטים אל היסוד דמלכות, 
דהיינו היסוד דנוקבא, כמבואר.
%break
המנצפ"ך כפולים הם יותר נמתקים כי החכמה היא גבורה בשרשה, כי 
לכן חכמה דא"א נתלבש בה גבורה דעתיק. פירוש, כי ע"י התחדשות 
יציאת המוחין דנוקבא בראש הז"א, נעשו שם המנצפ"ך כפולים, דהיינו 
מעטרא דגבורה דז"א וממלכות דאמא, כנ"ל בדיבור הסמוך.
%break
ואז נייחין הדינין ומתמתקים כל צרכם. כנ"ל. אבל בעוד שהם מבחינת 
יציאת המוחין באו"א, שהם מלבישים לג"ר דא"א בעת הזווג, שאבא 
מלביש לכתרא דא"א, ואמא מלבשת למו"ס דא"א ונמצא שאמא 
מלבשת אז גם לגבורה דעתיק,
%break
כי חכמה סתימאה מלבשת על גבורה דעתיק, ששם נגנז בחינת 
המלכות דצמצום א', כנ"ל בחלק י"ג. ע"כ בקומת חכמה זו שאמא 
מקבלת שם, יש בחי' גבורה דעתיק, שהיא גבורה קשה מטעם היותה 
מצמצום א'.
%break
וזה אמרו "לכן חכמה דא"א נתלבש בה גבורה דעתיק" דהיינו ח"ס 
דא"א שבתוכה גבורה דעתיק, ששם מלבשת אמא בעת הזווג. וזהו 
טעם נוסף על הטעם שנתבאר בדיבור הסמוך.
%break
וע"כ המנצפ"ך הזה שהנוקבא מקבלת בעת התכללותה במ"ן דאמא 
עילאה, אינו ממותק כל צרכו, כי יש בו עוד בחינת דינא קשיא שאינו 
ראוי אל הנוקבא הנפרדת,
%break
ולפיכך הם יורדים משם למוחין דז"א ומתמתקים שם בסוד מנצפ"ך 
כפולים כנ"ל. והיא מקבלתם ע"י ז"א עצמו דרך נה"י שלו, ואז הם יותר 
נמתקים.
%letter קסו
קסו) ט' נקודות שלה אחר חצות מתחברים עם לאה ונקודת הכתר 
מתחילת אצילות ירדה בבי"ע להאיר שם. כי ע"י הק"ש שעל המטה אנו 
מעלים הזו"ן למ"ן להיכל או"א, שע"י קבלת המוחין אלו נעשה הנסירה, 
כנ"ל בחלק י"ד,
%page 1779
אמנם אין המוחין אלו מגיעים לבחי' רחל, כי הם בחינת עלי עליון שלה, 
ואינה יכולה לקבל רק ע"י ז"א. וע"כ רק לאה יכולה לקבל המוחין ההם, 
ורק היא ננסרת מהז"א, כנ"ל דף א' תשנ"ה אות קכ"ה ע"ש.
%break
וחוזרת לאה פב"פ עם הז"א, והיא לוקחת ג"כ את ט' הנקודות דרחל 
דבחינת אב"א שלה מחזה ולמטה ונעשה הזווג יעקב ולאה פב"פ 
בקומה שוה. והזווג הזה נחשב כמו בחינת הזווג דאו"א, כמ"ש הרב 
לעיל (חלק י"ד אות מ"ו) ע"ש.
%break
והוא מטעם כי אין ז"א יכול ליתן מוחין לנוקבא כי אם ביום, שאז 
שליטת הז"א והחסד, כנודע, אלא רק לאה, שהיא בחינת נוקבא 
הגדולה דז"א, יכולה לקבל המוחין ישר מאו"א כמו ז"א עצמו, וע"כ 
מקבלת המוחין גם בלילה.
%break
משא"כ רחל, שהיא צריכה לקבל המוחין מז"א, שאין שליטתו בלילה 
בעת חוסר החסדים, ע"כ אינה מקבלת כלום מהזווג הזה בעוד לילה. 
וכלפי דידה נבחן, כמו שז"א נמצא עוד בהיכל או"א, ואין מגולה ממנו 
למטה רק בחינת ו"ק, דהיינו כבזמן התרדמה.
%break
ונודע שבשעה שאין לז"א אלא ו"ק, אין ברחל רק בחינת נקודה לבד. כי 
אין בחינתה מתחלה להגלות רק אחר השלמתם דנה"י דגדלות דז"א, 
שאינם נשלמים אלא ביום כנ"ל.
%break
וז"ש שהנוקבא היא נקודת הכתר מתחילת אצילות, שהיא נקודה תחת 
היסוד דאורות ותחת החזה מבחי' הכלים כנודע.
%page 1780
וזה אמרו "ונקודות הכתר מתחילת אצילות ירדה לבי"ע להאיר שם וכו' 
וט' הנקודות יורדין אז בבי"ע" אין הפירוש, שט' נקודות הראשונות 
שהיה לה מבחינת אב"א מחזה ולמטה דז"א שהם ירדו לבי"ע.
%break
שהרי כבר אמר שט' נקודות שלה אחר חצות נתחברו עם לאה. והגם 
שיש לתרץ כאן שהם יורדים בבוקר בזמן התפילין דוקא. אמנם לעיל 
בחלק י"ד אומר במפורש שהם ירדו בלילה לבי"ע.
%break
אמנם כבר נתבאר זה היטב לעיל, שהכונה היא על בחינת אח"פ דכלים 
שלה שהיא משגת בלילה. כי מאחר שז"א עצמו כבר קבל המוחין 
בלילה,
%break
ונמצאים חג"ת שלו שנעשו לחב"ד, ונה"י לחג"ת ויצאו לו נה"י חדשים 
מבי"ע הנה אלו נה"י חדשים כלול בהם גם ט"ת דנוקבא הנפרדת שהיא 
רחל. כנ"ל (דף א' תשכ"ח ד"ה אכן), ע"ש.
%break
ואלו ט"ת וגם נה"י דז"א אינם עולים בלילה, אלא רק ביום בעת התפלה 
כמ"ש שם באורך. ועליהם אומר כאן שט"ת דנוקבא יורדים אז בבריאה.
%break
כי לא יוכלו לעלות אלא ביום בעת שליטת הזכר, שאז הז"א משפיע בה 
המוחין שקבל בעדה. ועי' היטב לעיל (דף א' תקי"ג ד"ה והנה) כי אין 
כאן המקום להאריך.
%break
וזה אמרו "ושאר הט' הנ"ל אנו מעלין אותם מעט מעט מבי"ע עד ברכת 
אבות וכו', ואז עולה המלכות ואותה הנקודה חוזרת אל האחור" כי 
עתה בברכת אבות באים המוחין ומתלבשים בז"א, ומתלבשים אורות 
דחב"ד בכלים דחב"ד,
%break
ואורות דחג"ת שהיו שם עד עתה בכלים דחב"ד, יורדים עתה למקומם 
לכלים דחג"ת. ואורות דנה"י שהיו מתלבשים מקודם בכלים דחג"ת 
יורדים עתה ומעלים הנה"י חדשים מבי"ע, שעמהם עולים ט"ת של 
הנוקבא.
%break
והבן היטב, כי המוחין של חצות אע"פ שהספיקו לבחינת ג"ר דכלים, כי 
ע"כ ננסרה לאה ונתחברה עם ט"ת דרחל לפרצוף אחד, מ"מ לא היו 
מבחי' האורות רק ו"ק, אלא שהם ו"ק דגדלות, שאז נבחן שכלים 
דחג"ת כבר נעשו לחב"ד,
%break
אמנם עוד לא השיגו האורות דחב"ד, וא"כ עוד אין בהם אלא אורות 
דחג"ת. וכן גם הכלים דנה"י כבר נעשו לחג"ת, אמנם עוד אין בהם אלא 
אורות דנה"י, כי אורות דחג"ת נמצאים עוד בכלים החדשים דחב"ד, 
ונמצאים הכלים דחג"ת שאין בהם אלא אורות דנה"י.
%page 1781
ולפיכך לא יכלו הנה"י החדשים דז"א לעלות בלילה, וכן ט"ת דנוקבא 
שהם תולדה מהם. כי האורות מעלים את הכלים, ועדיין לא היו שם 
אורות בשביל הנה"י אלו דבי"ע.
%break
אלא רק בברכת אבות, אחר שז"א כבר קבל האורות דחב"ד, אשר אז 
הם מתלבשים בכלים דחב"ד, ויורדים עתה האורות משם לכלים 
דחג"ת,
%break
ואחר שהם משיגים האורות דחג"ת, אז הם מורידים האורות דנה"י 
שהיו בהם, אל נה"י החדשים ומעלים אותם לבחינת אצילות, שעמהם 
עולים הט"ת דנוקבא.
%break
אמנם נודע, שמתחלה, צריכה הנוקבא להשתלם עם ג' פרצופי האחור 
עד שתלביש הז"א בקומה שוה מאחוריו, ואח"כ היא חוזרת לבחינת 
נקודה דפנים, ואז הולכת ומקבלת ג' פרצופי הפנים, שהם עי"מ דפנים, 
ואז היא באה עם ז"א בקומה שוה פב"פ.
%break
וזה אמרו "ואז עולה המלכות ואותה הנקודה חוזרת אל האחור 
ומתחלת להתקן כמו בזמן העיבור וכו' ועולה בסוד נקודה לבד אורך כל 
הז"א עד הכתר שבו"
%break
דהיינו כנ"ל שמתחילה היא עולה עם ט' התחתונות שלה לבחי' עיבור, 
שנקרא נקודה דאחור, עד שהיא מלבשת מבחינתה זו דנקודה דאחור 
עד הכתר דז"א, שהם ג' פרצופים עי"מ דאחור.
%break
וזה אמרו "ואח"כ נכנסין בז"א ג"ר דגדלות וכו' ונעשים בבחינת הפרצוף 
מחזה שלו ולמטה וזה בחול" דהיינו כנ"ל, כי אחר שנשלמה הנוקבא 
בג' פרצופים האחור היא חוזרת לנקודה תחת היסוד,
%break
ועולים פעם שנית למ"ן לצורך המוחין דפנים, ואז מקבל הז"א בעדה 
הג"ר דגדלות, מבחינת המוחין דפנים בפנים, ואז היא מתתקנת 
בבחינת פרצוף, כלומר, בבחינת פב"פ בקומה שוה עם יעקב, אשר 
כלפי הז"א הוא נחשב רק מבחינת החזה ולמטה.
%break
משום שממוחין דחול אין מוחין אלא ליעקב בלבד, אבל ז"א עצמו אין לו 
מוחין דהולדה אלא רק ע"י עליתו לאו"א עלאין כמו בשבת במוסף. כנ"ל 
בחלק י"ד.
%page 1782
%letter קעד
קעד) כבר נתקנה לאה אב"א טרם רחל וכו' ועדיין שתיהן נפרדות. 
כמ"ש לעיל, שאין התחלה לתיקון רחל אלא אחר שהשיג הז"א מוחין 
דנשמה, שאז נבחנת לאה לנוקבא הגדולה, שמלבשתו מחזה ולמעלה, 
והנוקבא הקטנה שהיא רחל מלבשת אותו מחזה ולמטה.
%break
ואז שתיהן נפרדות, כי כל עוד שאין בז"א מבחינת מוחין דחיה, הוא 
מוכרח להתחלק לב' פרצופים, משום שמוחין דס"ג אינם מספיקים 
להשפיע בחינת ג"ר להמקום שמחזה ולמטה. כנ"ל (דף א' תש"ל ד"ה 
וביאור). ע"ש.
%letter קעז
קעז) ולכן אין הדעת בכלל הי"ס כי הוא הת"ת אלא שהוא הפנימיות. כי 
גוף החיצון דז"א נקרא ת"ת כי גוף החיצון הוא בחינת ו"ק, ונודע, 
שעיקרם הוא הת"ת, משום שחסד וגבורה שבו הם מהתכללות 
העליונים, ונה"י שבו הם מהתכללות הנוקבא.
%break
ונמצא שעצם הז"א הוא רק בחינת ת"ת, ולכן נקרא גוף החיצון דז"א, 
שהוא כולל עיבור יניקה שבו עם הג"ר דו"ק שכללותו אינו יותר מבחינת 
ו"ק, וע"כ נקרא רק בשם ת"ת.
%break
וגוף הפנימי דז"א, דהיינו פרצוף חב"ד שבו, שגם הוא כולל עיבור יניקה 
מוחין, כנ"ל, הוא נקרא בשם דעת, שהוא ת"ת מלגאו. פירוש: כי נודע, 
שאין בז"א יותר מששה כלים, אלא בגדלות עולים חג"ת ונעשו חב"ד, 
ונה"י נעשו לחג"ת, ויוצאים לו נה"י חדשים.
%page 1783
נמצא, שבחינת ת"ת דפרצוף חיצון נעשה דעת בפרצוף חב"ד, ונמצא 
שדעת אינו בחינה אחרת זולת אותו הת"ת דחיצון, אלא שהוא בחינת 
פנימיות הת"ת, כלומר, הת"ת שנעשה לדעת.
%break
וזה אמרו "שהוא ת"ת מלגאו דאתי בשית סטרין", כי כמו שהת"ת 
דחיצון כולל ו"ק לבד, כן דעת אינו כולל יותר מו"ק, כי סוף סוף אי בו 
יותר מששה כלים, שהם שית סיטרין, ורק חג"ת נעשו לחב"ד. כנודע.
%break
וע"כ נקרא הדעת בשם ת"ת מלגאו, כלומר ת"ת פנימי. ונקרא ג"כ 
בשם משה וישראל, כי גוף הדעת נקרא בשם משה. וכללות פרצוף 
החב"ד נקרא בשם ישראל.
%break
וזה אמרו "ולכן אין הדעת בכלל הי' ספירות כי הוא הת"ת אלא שהוא 
הפנימיות, וזכור כלל זה" כי יש להקשות, לפי הכלל שהם עשר ספירות 
ולא תשע ולא י"א, והרי עם הדעת יש י"א ספירות.
%break
וזה שאומר, שאין הדעת ספירה מחודשת בהע"ס, שהרי היא באמת 
רק ת"ת, אלא הפנימיות שבו, דהיינו הת"ת העולה להיות דעת בעת 
הגדלות, וא"כ גם עתה אין בו יותר מע"ס.
%break
ועם דברי הרב אלו, תבין יותר המתבאר לעיל בשיעור מטי ולא מטי 
(דף ש"ל דבור המתחיל עתה). אשר מקור הדעת הוא בחינת אור 
החסד שעלה לכלי דבינה, אשר בא שם מכח התחלפות האורות,
%break
כי אור הכתר נשאר בפה דפרצוף א' דא"ק, ולא נתפשט לפרצוף ע"ב 
דא"ק, וע"כ בא החכמה בכלי דכתר ואור הבינה בכלי דחכמה, ואור 
הז"א בכלי דבינה, ואור המלכות בכלי דז"א.
%break
ועליה זו דאור הז"א שהוא ת"ת בכלי דבינה, נעשה שורש לעלית 
החג"ת דז"א לבחינת חב"ד בפרצופי אצילות. ע"ש היטב בכל ההמשך. 
גם תבין בזה מ"ש בחלק י"ד, שעיקר הנושא להארת חכמה דקומת 
חכמה דל"ב נתיבות, הוא רק הת"ת,
%break
שהוא נמשך ג"כ מעליה זו דאור החסד בכלי דבינה שנעשה בזה מ"ן 
אל הבינה והשיב פניה לחכמה, ואז נעשה הבינה לחכמה ומשפעת אל 
החסד שהוא ז"א. ע"ש. הרי מכל אלה, שהדעת הוא בחי' ז"א עצמו 
שהוא רק ו"ק,
%break
אלא שהוא מתעלה מחמת עליתו למ"ן לבינה וגורם לצאת בה קומת 
חכמה, וע"כ נעשה גם הוא לחב"ד, כי כל מה שהתחתון גורם לעליון 
נמשך זה גם להתחתון, וע"כ נעשו חג"ת דז"א לחב"ד. והבן זה, כי הוא 
כלל הגדול ביותר, להבין עמו כל המוחין דז"א.
%letter קעח
קעח) באו"א בזווג הפנימיות נקרא נשיקין והפנימי דאבא נקרא מזלא, 
שם ע"ב הפנימי. נודע שב' מיני זווגים נוהגים באצילות: א' זווג דג"ר, 
שהוא בפה של ראש הפרצוף, כנוהג בכל פרצופי א"ק, והוא נקרא זווג 
רוחני, או זווג דנשיקין, רוחא ברוחא, כמ"ש בחלקים הקודמים.
%page 1784
וב' הוא זווג דיסודות שנתחדש באצילות, שהוא לא היה כלל בפרצופי 
א"ק, והוא נקרא זווג גופני, כי הוא נעשה בנה"י דפרצוף חיצון שנקרא 
גוף, שפירושו ו"ק, כנודע. וטעם חידוש זווג הזה כבר נתבאר בחלק 
הקודם. ע"ש.
%break
והנה או"א דאצילות, אע"פ שיש בהם קומת ס"ג בקביעות, שמבחינת 
קומה זו הם פב"פ בזווג דלא פסיק לעלמין, הנה זה מספיק רק לבחינת 
מ"ה החדש שבהם,
%break
אמנם כיון שמקורם דאו"א מנקודים הם חו"ב, ע"כ לקומת ע"ב הם 
צריכים, ומבחינת ע"ב הם נבחנים בקביעות, שהם רק ו"ק בלי ראש 
וחסר להם נה"י דכלים וג"ר דאורות, כי ע"כ הם מלבישים מתחת לראש 
דא"א שהוא ע"ב,
%break
והבינה שיצאה לבר מראש דא"א היא הכתר דאו"א, כנודע. וז"ש הרב 
לעיל בחלק ח', שאו"א לקחו מבין שניהם קומת בינה דמ"ה החדש, וו"ק 
דחו"ב דב"ן, כי הג"ר דחו"ב לקח עתיק.
%break
באופן שכל קומת בינה דאו"א ובחינת פב"פ שבהם דלא פסיק, נחשב 
רק לבחינת ו"ק בלי ראש כלפי קומתם המיוחס להם מנקודים והם 
נבחנים ע"כ לבחינת גוף בלבד, בערך קומת ע"ב.
%break
וכל זה הוא בקביעות, אבל ע"י העליות מ"ן דנשמות לזו"ן, ועל ידי מ"ן 
דזו"ן לאו"א, אז או"א עולים ומלבישים גם לג"ר דא"א, ומזדווגים שם 
על המזלין שנעשה לדעת שלהם, והם משיגים נה"י דכלים וג"ר דאורות 
בקומת ע"ב, וזה נבחן לזווג הפנימי דאו"א,
%break
כלומר לזווג דפה דראש שלהם מקומת ע"ב, וע"כ נקרא בשם נשיקין כי 
המ"ד דנוצר חסד מתלבש בחיך דא"א, והמ"ן דונקה מתלבש בגרון 
דא"א, שעליהם מלבישים חיך וגרון דאו"א, ויוצא עליהם קומת ע"ב, כמו 
שנתבאר בחלק הקודם. עש"ה.
%page 1785
וזה אמרו "והפנימי דאבא נקרא מזלא שם ע"ב" דהיינו כמבואר, אשר 
קומת בינה דאו"א המלבישים לא"א מגרון ולמטה, נבחנת לחיצון דאבא 
ואמא, משום שהם מיוחסים לקומת ע"ב וקומה זו אינם מקבלים זולת 
ע"י עליתם לא"א שמשמשים שם במ"ן דמזלין,
%break
ואז הם משיגים קומת ע"ב, שהוא פרצוף החב"ד המיוחס להם 
משורשם מנקודים. וע"כ מכנה הרב את פרצוף הפנימי דאבא בשם 
מזלא, ובשם ע"ב, כי חב"ד דס"ג הוא בערך מוחין דו"ק בשבילם,
%break
ורק קומת ע"ב שמשיגים ע"י מזלא, הוא הנחשב לפרצוף הפנימי 
דאבא, וכן דאמא. וע"כ רק הזווג דאו"א דקומת ע"ב נחשב לזווג 
דנשיקין.
%break
וזה אמרו "והפנימי דז"א הוא שם מ"ה שקיא דאילנא ובערך החיצון 
יקרא הפנימי נשיקין רוחא ברוחא כי שם מ"ה הוא רוח" הוא מדגיש 
בזה שבחינת הז"א הוא שם מ"ה שלעולם הוא רוח, שהרי אין יותר 
בז"א רק ששה כלים חג"ת נה"י,
%break
ואפילו בעת הגדלות לא נתוספו לו כלים דחב"ד אמיתים דבחינת ג"ר, 
אלא רק הכלים דחג"ת נעשו לו לחב"ד. כנ"ל. ולפי"ז, למה נקרא זווג 
דנשיקין, הרי אין נשיקין אלא בחינת ג"ר ממש.
%break
וזה שאומר, שנקרא זווג דנשיקין רק בערך פרצוף החיצון, שהוא בחינת 
ו"ק לגמרי, כנ"ל, ובערכו נבחנים החב"ד דפרצוף הפנימי דז"א בבחינת 
ראש וג"ר גמורים וע"כ נקרא הזווג דחב"ד אלו בשם זווג דנשיקין.
%break
וזה אמרו (באות קע"ח) וכנסת ישראל הוא גוף הפנימי ומלכות גוף 
חיצון, וזווג ב' הגופות הפנימיות נקרא נשיקין" כי בעת שהנוקבא 
מקבלת פרצוף הפנימי שלה דפב"פ, היא נקראת כנסת ישראל.
%break
משום שפרצוף הפנימי דז"א נקרא ישראל, והיותו משפיע ומכניס 
אורותיו לפרצוף הפנימי דנוקבא בסוד הזווג דנשיקין, נקראת משום זה 
הנוקבא בשם כנסת ישראל. ובחינת הזווג של ישראל וכנסת ישראל, 
שהם ב' גופות הפנימיות נקרא זווג דנשיקין.
%break
כנ"ל, להיותם בחינת זווג דג"ר. אמנם להולדת נשמות אין הזווג הזה 
דנשיקין מספיק, אלא שצריכים עוד לזווג ב' הנקרא זווג גופני, דהיינו 
ע"י נה"י דפרצוף החיצון דזו"ן, כמ"ש בחלק הקודם.
%break
כי אין זווג דנשיקין מספיק לגמרי, רק למלאכים שאינם צריכים לג"ר, 
אבל נשמות הצדיקים הצריכים לג"ר, צריכים לב' זווגים, לזווג דג"ר, 
ולזווג דיסודות הנקרא גופני. והוא מטעם כי אין בחינת חכמה דל"ב 
נתיבות מושפעת באצילות זולת דרך יסודות, כנ"ל בחלק י"ד.
%page 1786
%letter קפד
קפד) בעליית ז"א בסוד מ"ן עולים פנימיותם עם המוחין של החיצוניות 
כי כל זה הוא תוספת. כי יש כאן ג' פרצופין בפרצוף החיצון, הנבחנים 
לג' פרצופי האחור, שהם ו"ק הכוללים עיבור יניקה, והמוחין דו"ק, 
דהיינו ג"ר דרוח,
%break
שהם נבחנים לג"ר דכל קצה וקצה מן הו"ק, כנ"ל בדברי הרב ע"ש. 
והם נקראים כאן מוחין של החיצוניות. והנה בעת עלית מ"ן לאו"א 
עולים רק בחינת ג"ר דז"א, שהם המוחין דתוספת שאינם מעיקר 
פרצופו, כנ"ל באורך. ע"ש.
%break
וע"כ נבחן שעולים כאן ב' בחינות מוחין, א' הוא כל פרצוף הפנימי, 
שהוא כולו בחינת מוחין וג"ר. וב' הוא המוחין דחיצוניות, שהם ג"ר 
דרוח הנבחנים למוחין דו"ק, כי גם הם בחינת ג"ר ותוספות כנ"ל,
%break
וזה אמרו "והכל עולה בסוד מ"ן, ג"ר דחצוניות וכל הפנימיות" כמבואר, 
שהם ג"ר דרוח, וכל ג' הפרצופים של הפנימיות שהם עי"מ כנ"ל.
%break
וזה אמרו לעיל (באות קע"ט) ידעת כי גופא דמ"ה פנימי וגופא דב"ן 
חיצון, וכעד"ז באורות כי אורות דמ"ה פנימיות ואורות דב"ן מקיפים 
נמצאו כי נר"ן פנימים דמ"ה הם אורות לג' כלים הפנימיות,
%break
והמקיפין הם אורות לג' כלים החיצוניות" דהיינו כמבואר, שיש ג' 
פרצופים עי"מ בבחינת החיצון, שהם נבחנים לג' כלים דחיצוניות, 
שפירושו ו"ק.
%break
שבהם מתלבשים נר"ן דב"ן, שנפש רוח מתלבשים בב' הפרצופים 
דעיבור יניקה. והנשמה, שהיא ג"ר, מתלבשת בפרצוף המוחין של 
החיצוניות, דהיינו המוחין דו"ק, שהם ג"ר דרוח, כנ"ל.
%break
וכן יש ג' פרצופים עי"מ בפנימיות, שהמוחין דפב"פ הבאים משם מ"ה, 
נבחנים לג' כלים דפנימיות, שנפש רוח מתלבשים בב' הכלים דעיבור 
יניקה, והנשמה מתלבשת בפרצוף המוחין של הפנימיות, וכל נר"ן אלו 
הם משם מ"ה.
%break
כמ"ש לעיל כי העי"מ דאחור, הבאים להשלמת כלים, דהיינו לתשלום 
הו"ק, אין בהם אלא אורות דב"ן. ומוחין דפב"פ כולם באים ממ"ה, 
דהיינו ג"כ כל העי"מ שלהם.
%break
ומה שהרב מכנה לאורות דב"ן בשם אורות מקיפים, אין הכונה לאו"מ 
ממש, שהרי הם נר"ן פנימים המתלבשים בעי"מ דפרצופי האחור, וא"כ 
אינם מקיפים אלא פנימים. אלא שיש כאן ענין של תחתון ועליון.
%break
כי להיות הכלים דב"ן שייכים לע"ס דנקודים, שהם העליון לפרצופי 
אצילות, כנ"ל באורך, ע"ש. וע"כ נבחנים ג"כ המוחין שבהם, לבחינת 
מוחין דעליון, כלומר, שאינם במקומם האמיתי שיהיה נבחן להתלבשות 
גמורה,
%break
כי המה צריכים לעמוד במקום העליון, דהיינו בה"פ נקודים הקודמים 
לאצילות. ולפיכך נבחנים הכלים ההם בשם כלים חיצונים לאצילות, 
שפירושו, שהם למעלה מן מדרגת האצילות.
%break
וכן האורות המתלבשים תוך פנימיות הכלים ההם, נבחנים בשם אורות 
מקיפים מטעם ההוא. כי זה הכלל כל אור דפרצוף עליון הוא נבחן 
לבחינת או"מ לפרצוף תחתון, אם נמשך ממנו איזה הארה אל התחתון.
%page 1787
וכל הכלי שבתחתון המקבל לאותה הארה נקרא בשם כלי חיצון, 
שפירושו, שאינה מבנין של התחתון לגמרי, כי אלו היה הכלי לגמרי 
מבנין התחתון לא היה ראוי לקבל האו"מ של העליון.
%break
ומשמיענו הרב בזה ענין עמוק מאד, שהוא קשה להסבירו לגמרי. 
אמנם זה מבואר במפורש מדברי הרב עצמו, שכל ההארות מבחינת 
ב"ן, נחשבות לאורות דעליון. הנקראים או"מ. ודבר זה נכבד מאד.
%break
וזה אמרו (באות ק"פ) "ונמצא כי ב' בחינות לבד שהם מ"ה וב"ן הם 
מוחין והבן זה מאד" משמיענו בזה לבל לחשוב, שהאורות דב"ן אינם 
כ"כ חשובים בבחי' מוחין. וזה אמרו שאין במוחין אלא ב' בחינות לבד, 
שהם מ"ה וב"ן, כלומר שמשמשים יחד.
%break
כי בחינת החסדים בעיקרם באים ממ"ה, ובחינת הארת חכמה בעיקרה 
באה מב"ן והם מאירים תמיד יחד. ולכן הוא מסיים והבן זה מאד. כי זה 
הוא כל פנימיות הבנת המוחין.
%break
וזה אמרו "העיבור והיניקה ומוחין שנעשה אחר הנסירה וכו' הוא החסד 
שם מ"ה שנכנס עתה לז"א, והבן זה כי הם מוחין חדשים דבחינת 
פב"פ" הנה לא בכדי ציין הרב "והבן זה, כי יש כאן הבנה רבה ועמוקה 
באלו המוחין חדשים דפב"פ.
%break
כי אחר שהנוקבא נתגדלה ועלתה באחוריו דז"א בקומה שוה עמו עד 
הכתר, מכח הנה"י דאמא שנתלבשו בה שלא ע"י ז"א, שאז כבר 
הנוקבא אינה צריכה לז"א, הנה שוב חזרה לנקודה תחת היסוד דז"א, 
ובאה בבחינת עיבור יניקה מחדש,
%break
שהפירוש הוא בחינת ו"ק בלי ראש, ואח"ז בבחינות מוחין חדשים, 
שהם אינם עוד מנה"י דאמא עצמם, אלא מבחינת מלכות דאמא שאינה 
כלולה בנה"י שלה הנעשים מוחין לז"א. כנ"ל בדברי הרב (דף א' 
תשע"ג אות קנ"ו ע"ש).
%break
הרי ההפרש הגדול, שיש בין המוחין דאחור שהם באים בנה"י דאמא. 
לבין המוחין דפב"פ שאינם באים רק במלכות דאמא בלבד, ומקבלים 
רק הארה מן עטרא דגבורה שבמוחין דז"א, כמ"ש שם.
%break
אמנם יש להבין היטב ההפרש הזה. כי מהו החילוק, אם מקבלת מוחין 
מן נה"י דאמא או רק ממלכות דאמא. וכן צריכים להבין, למה בעת 
שמקבלת מן נה"י דאמא עצמם,
%break
דהיינו המוחין דאחור, אז אינה צריכה אל הז"א, ואם היא מקבלת 
ממלכות דאמא, דהיינו המוחין דפב"פ, אז היא צריכה אל הז"א.
%break
וצריכים לזכור כאן מה שפירש הרב בדברי הזוהר, במ"ש דאמא 
בדכורא אסתיימת, שהוא, משום שנה"י שלה נתלבשו ונעשו מוחין 
בז"א שהוא זכר.
%break
שז"ס הפסוק, שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדן ה' 
אלקי ישראל (עי' זוהר שמות דקכ"ד), ולפי"ז יש להבין למה היא 
נקראת בשם נוקבא אמא, אם היא מסתיימת בזכר.
%break
אמנם הענין הוא, כי המדובר הוא בעת שנה"י דאמא מתלבשים עם 
מוחין דחיה בז"א, שאז הבינה דא"א חוזרת לראש דא"א, ומשגת קומת 
ע"ב כמו א"א, ונבחן אז שאמא חזרה להיות חכמה שהוא דכורא,
%break
וע"כ נעשו נה"י שלה לנה"י דכורין ממש, ומתלבשים בז"א בבחינת 
מוחין דחכמה שבהם. וז"ש הרב שאמא נקרא דכורא בעת אשר נה"י 
שלה מלובשים במוחין דז"א,
%break
דהיינו בעת שמקבל ממנה מוחין דחיה, שהם בחינת חכמה דל"ב 
נתיבות, והם אינם מתגלים כי אם ע"י מ"ן דז"א, וע"כ הם נקראים על 
שמו, כי אמא עצמה אינה צריכה להם, כנ"ל בחלק י"ד.
%page 1788
גם זה סוד מה שכותב הרב לעיל (בחלק זה אות ו'). "דאו"א כחדא 
נפקין וכחדא שריין". שפירושו שנה"י דאו"א דבוקים תמיד כחדא, וזווגם 
לא פסיק לעלמין, ואין לדבר כלל מנה"י דאמא המיוחדים רק מאמא,
%break
כי בעת שאו"א, הם במוחין דס"ג, הם שניהם בחינת בינה ואז נחשבת 
אמא לנוקבא אע"פ שנה"י דאבא כלולים בה. וזהו "כחדא נפקין" כלומר 
שיוצאים לבר מראש דא"א יחד דהיינו מקומת ע"ב שהוא דכורא, ואין 
להם רק מוחין דס"ג שהיא נוקבא כמו בינה,
%break
ולפיכך אע"פ שנה"י דאבא נכללים בה בהכרח כנ"ל, מ"מ נחשבת 
הנה"י שלה לנוקבא. גם זהו "כחדא שריין" דהיינו בעת חזרת הבינה 
לראש דא"א שמזדווגת על המזלין כנ"ל בחלק י"ד,
%break
הנה אז גם אמא משגת מוחין דע"ב דכורא כמו אבא, ואז הנה"י שלה 
בחינת דכורא כי עצם נה"י דאבא הנקראים ע"ב, נכללים בה ממש, 
ונחשב היסוד דאמא ליסוד דכורא.
%break
באופן, בין שהם במוחין דס"ג שהם בחי' נוקבא, ובין שהם במוחין דע"ב 
שהם בחינת דכורא, הם נמצאים בזווג דלא פסיק לעלמין. בסוד האי 
שביל בהאי נתיב יתיב. וזכור והבן את זה. (ועי' לעיל דף אלף ס"ח אות 
קכ"ב).
%break
ועם זה תבין היטב מה שמדייק הרב כל כך (לעיל בחלק זה אות קנ"ו). 
לחלק בין מוחין דז"א בין מוחין דנוקבא. כי מדגיש שם, שמוחין דנוקבא 
יוצאים על מלכות דאמא שאינם בכלל הנה"י שלה שנעשו מוחין לז"א. 
ע"ש.
%break
כי אם גם המוחין דנוקבא היו יוצאים בבחינת נה"י דאמא שנעשו מוחין 
לז"א, היתה גם הנוקבא בחינת דכורא כמו הז"א, כי הם נמשכים 
מבחינת ע"ב דכורא,
%break
כנ"ל ואז לא היה שייך כלל בחינת זווג ביניהם, כי אינה צריכה 
להשפעתו כלום, כי יש לה המוחין דע"ב כמותו ולא היה אז שום הפרש 
מנה"י דנוקבא לנה"י דז"א.
%break
אמנם לא היה כן, כי המוחין דנוקבא אינם יוצאים מאותם בחינת נה"י 
דאמא הכלולים במוחין דז"א אלא רק על בחינת מלכות דאמא שאינה 
כלולה בנה"י הנ"ל דאמא, אשר מלכות זו היא בחינת נוקבא,
%break
שפירושה בחינת מסך דצמצום ב' הנקרא מלכות דאמא, שהיא בחינת 
ה"ת בעינים, אלא מתוך שמלכות דאמא נמצאת שם במוחין דז"א ג"כ, 
כמ"ש באו"פ שם, ע"כ היא נכללת בעטרא דגבורה דז"א,
%break
אשר ע"י הזווג הנעשה שם תוך ראש דז"א יוצאים שם מוחין דע"ב 
בשביל הנוקבא עש"ה. ונמצא שמפאת עצמה אין אל הנוקבא מוחין 
דג"ר, כי היא אינה כלולה במוחין דז"א, דהיינו בנה"י דכורא דאמא, 
אלא רק במלכות דאמא, שמבחי' זו אין לה ראש כלל,
%break
וכל בחינת המוחין דג"ר שלה באים רק מתוך התכללות המלכות דאמא 
בעטרא דגבורה דז"א, ונמצא מזה, שהיא מקבלת מז"א והיא צריכה 
אליו, כי זולת התכללות הנ"ל לא היה לה שום מציאות של ג"ר. והבן 
היטב.
%page 1789
ובזה תבין מה שמדייק הרב להפריש בין מוחין דפנים, שהנוקבא צריכה 
לז"א, ובין מוחין דאחור, שאז אין הנוקבא צריכה אליו. כי בעת הנסירה, 
שאז נבנה בחינת פרצופה והיא מקבלת המוחין ע"י התלבשות נה"י 
דאמא בתוכה,
%break
הנה אז יש לה מוחין דדכורא, בסוד אמא בדכורא אסתיימת, ואינה 
נחשבת אז לבחינת נוקבא כלל, כי אינה צריכה אליו, ולא שייך כלל שום 
זווג ביניהם. אבל במוחין דפנים, הרי היא חוזרת תחילה לנקודה תחת 
היסוד, ומקבלת בדרך המדרגה עי"מ ע"י הז"א, ולא ע"י נה"י דאמא,
%break
שפירושו הוא, שהיא מקבלת המוחין רק ממלכות דאמא שאינה בכלל 
התלבשות המוחין דז"א, וכל בחינת ג"ר שלה הם רק מתוך התכללות 
המלכות דאמא בעטרא דגבורה דז"א, ונמצאת עתה שהיא צריכה 
תמיד לזווג עם ז"א,
%break
כדי לקבל המוחין מהזווג שנעשה תחילה ע"י היסוד שלו, בסוד בנימין 
הכלול ביוסף, דהיינו העטרא דגבורה שלו, כנ"ל (בחלק י"ד אות ע"ו). 
ומשם היא משגת ג"ר ולא זולתו, וע"כ היא צריכה אליו. וזהו ההפרש 
הגדול בין מוחין דאחור למוחין דפנים. וזכור זה.
%break
ואין להקשות, כי לפי"ז גדולים יותר המוחין דאחור מהמוחין דפנים. 
שהרי במוחין דאחור יש לה הג"ר מכח נה"י דאמא, שהם עצמות הג"ר, 
מה שאין כן במוחין דפנים, שאין לה רק הארה מג"ר, וכן היא צריכה 
להיות בזווג עם הז"א.
%break
אמנם הענין הוא, כי אין מוחין דחכמה יכולים להתלבש בפנימיות 
הפרצוף זולת בהתלבשות בחסדים. כנודע, כי זה כל ההפרש בין 
הבינה ובין הזו"ן, שהבינה עצמה יכולה לקבל חכמה בלי התלבשות 
בחסדים, להיותה מעצמות החכמה, כי כל הג"ר חשובים כחדא,
%break
אבל זו"ן שהם ממקורם רק בחי' חסדים הנמשכים מבינה, כמ"ש לעיל 
בדף ה' ד"ה וטעם. לפיכך אינם יכולים לקבל חכמה בלי התלבשותה 
תוך החסדים.
%break
ובחינת החסדים, אין הנוקבא יכולה לקבל זולת בדרך המדרגה מן 
הז"א ונמצא שאין נה"י דאמא המתלבשים בנוקבא מועילים לה אלא רק 
לבחי' אור החכמה בלבד, ונמצא שבעת עליתה לקומה שוה עם הז"א 
באחור עד הכתר שלו, היא נמצאת אז מחוסרת אור החסדים,
%break
ונמצא מזה, שאפילו אור החכמה אינה יכולה להאיר בה בהתלבשות 
גמור, מפאת החסרון דלבוש החסדים. וז"ס מה שכתב הרב לעיל 
שהאורות דב"ן נבחנים למקיפים (לעיל אות קע"ט ע"ש).
%break
כי המוחין אלו דאחור שהם באים מב"ן, אינם יכולים להתלבש לגמרי 
בהנוקבא, מתוך שחסר להם לבוש דאור החסדים וע"כ הג"ר דב"ן 
נחשבים לה בחי' או"מ.
%break
ומטעם זה לא יכלה לעמוד במצב הזה של קומה שוה עם הז"א, 
באחור, והיא חזרה לנקודת תחת היסוד, ובאה בעי"מ דפב"פ מחדש, 
כי אחר שהיא מקבלת מז"א, יש לה אז אור דחסדים דמ"ה, שבה 
מתלבשת הארת חכמה. ואז יש לה הג"ר בבחינת התלבשות.
%break
וכדי שתבין היטב הענין הזה, אעתיק לך לשון הרב (בשער הכונות 
ביוה"כ דרוש ג') וז"ל "אי אפשר שיתפשט ויתלבש אור הא"ס בשום א' 
מהי' ספירות, אלא עד שיתלבש תחלה אור החכמה בהם, ואז אור 
הא"ס מתלבש בתוך החכמה ומתפשט בתוך הספירה.
%page 1790
וז"ס כולם בחכמה עשית. וכעד"ז אין שום אחד מהו"ק חג"ת נה"י יכול 
להתלבש בו אור הא"ס אם לא שיתלבש בהם בתחילה אור החסד. 
וז"ס יומם יצוה ה' חסדו. כי החסד נקרא יומם, יומא דכליל כולהו שיתא 
יומין, שהם ו"ק.
%break
ונמצא שבתחלה מתפשט אור החסד בתוך ו' ספירות תחתונות 
דאצילות, ובתוך החסד מתלבש אור החכמה, ובתוך החכמה מתלבש 
אור א"ס. אבל הבינה, אין מתלבש בתוכה אור א"ס אלא ע"י החכמה 
בלבד.
%break
והרי זה דרך כללות כל הי"ס דאצילות וכעד"ז הוא בכל הפרטים" עכ"ל. 
רוצה לומר אפילו ז"ת הפרטים דג"ר, צריכים ג"כ ללבוש החסדים 
עש"ה כל ההמשך.
%break
הרי מבואר מדברי הרב, שבעת שבינה שבה לראש דא"א ומקבלת 
חכמה, היא נבחנת שם לאור חכמה בלבד. ותוך אור החכמה מתלבש 
בה אור א"ס.
%break
אבל הו"ק, שהם זו"ן, מחויבים לקבל מתחילה אור החסד, שהוא נעשה 
לבוש לאור החכמה, בסוד יומם יצוה, ואז מתלבש אור א"ס תוך 
החכמה. עש"ה. וזהו הטעם שאין הנוקבא יכולה להיות במצב הזה 
דאחורי הז"א אע"פ שיש לה שם נה"י דכורא דאמא,
%break
כי אין שם בנה"י אלו אלא אור חכמה, שאור הזה צריך ללבוש של 
חסדים, וכיון שאי אפשר לה לקבל חסדים רק דרך המדרגה מז"א 
בעלה, ע"כ חזרה ומיעטה את עצמה לבחינת נקודה תחת היסוד, כדי 
לבא מחדש בעי"מ דפב"פ. כנ"ל.
%letter קפט
קפט) במיתת ז"א עד שליש עליון דת"ת שלו כבר ירדו אחורי או"א אבל 
אחורי ישסו"ת לא נגמרו אלא עד מיתת נוקבא דז"א.
%break
כבר נדפס מאמר זה לעיל במקומו דף תקל"א מאות נ"א עד נ"ג. אכן 
לא נתבאר שם הענין די צרכו. ומתוך שהוא המפתח הכי חשוב לידיעת 
בנין הנוקבא חזרנו והדפסנוה כאן.
%break
וכבר נתבאר שם, שד' קומות ממטה למעלה יצאו באו"א עלאין, 
שעיקרם הוא קומת הסתכלות עיינין דאו"א עלאין זה בזה, אשר 
הממעלה למטה שלו הוא מלך הדעת.
%break
אלא מסבת הזדככות ושבירת הכלים, יצאו עוד ג' קומות זו למטה מזו, 
שהם: גופא דאבא, וגופא דאמא, ויסודות דאו"א, שבחי' הממעלה 
למטה שלהם הם ג' המלכים: חסד, גבורה, ושליש עליון דת"ת עד 
החזה.
%break
שאחר שנשברו הכלים דחג"ת עד החזה, נתבטל גם בחינת המ"ן דז"א 
שהיו צריכים להיות בבחינת קיום והעמדה בראש דאו"א, ועל כן 
נתבטלו ג"כ המוחין דאו"א, וירדו מבחינת ראש לבחינת גוף, דהיינו 
למקום ד' המלכים דחג"ת דז"א, ונעשו לבחינת ו"ק בלי ראש.
%break
וכבר ידעת, שאלו האחורים הם באמת אותם בחינת אח"פ דאו"א 
שנפלו בעת צמצום ב' דנה"י דא"ק, למקום החג"ת דז"א, אלא בעת 
גדלות דנקודים חזרו ונתחברו בראשייהו דאו"א בבחינת נה"י חדשים 
דכלים,
%break
ולפיכך אחר שנתבטלו המוחין האלו, וחזר הצמצום ב' למקומו, ירדו ג"כ 
האח"פ שהם הנה"י דכלים, אל המקום שהיו מטרם ביאת המוחין, 
כמ"ש שם.
%break
ועד"ז יצאו ד' קומות בישסו"ת הנקרא שם: הסתכלות עיינין דישסו"ת, 
וגופא דישסו"ת, ויסוד, ומלכות. אשר הממעלה למטה שלהם, הם ד' 
המלכים: ב"ש ת"ת, ונו"ה, ויסוד דז"א, ומלכות דז"א.
%page 1791
ואחר שנשברו ד' הכלים האלו דז"א עד המלכות שהיא הנוקבא שלו, 
נתבטלו המוחין דישסו"ת, וגם האחורים שלהם ירדו למקום הגופות 
תנהי"ם, ונעשו לבחינת ו"ק בלי ראש. והם ג"כ בחינת אח"פ שלהם 
כנ"ל באו"א.
%break
וזה אמרו "במיתת ז"א עד שליש עליון דת"ת שלו כבר ירדו אחורי 
או"א" דהיינו כנ"ל, שאחר שנשברו כל ד' מלכים דחג"ת דז"א עד 
החזה, נגמר ג"כ ענין נפילת אחורים דאו"א.
%break
וזה אמרו "אבל אחורי ישסו"ת לא נגמרו אלא אחר מיתת נוקבא דז"א". 
דהיינו אחר גמר מיתת ד' המלכים תנהי"מ. כנ"ל.
%break
וזה אמרו "האחורים דאו"א לקחם הז"א, והאחורים דישסו"ת לקחם 
המלכות ומתלבשים האורות שלהם בהם דוגמת המוחין דז"א" פירוש,
%break
כי ע"י עלית מ"ן דז"א נמצא מעלה עמו מחלקי אחוריים אלו דאו"א 
וישסו"ת שנפלו למקום זו"ן, כי ע"י המשכת טפת ע"ב ס"ג דא"ק לעתיק 
דאצילות בבחינת מ"ד,
%break
שהוא למעלה מצמצום ב' נמצאת טפת הזווג ההיא שמורידה הה"ת 
מעינים למקום הפה כמו שהיתה עומדת מטרם צמצום הב' שנעשה 
בנקודים, ונמצאים מוחזרים האח"פ דאו"א וישסו"ת שנפלו למקום זו"ן, 
שעמהם הם משיגים גם הג"ר דאורות.
%break
וכבר נתבאר זה בחלקים הקודמים, שאח"פ דכל מדרגה נמצאה יורדת 
במדרגה התחתונה, וע"כ נבחן אז שבכל בחי' חג"ת יש בהם אח"פ 
דראש, וע"כ עלו אז בסבת ירידת ה"ת לפה, החג"ת של כל הפרצופים 
ונעשו לחב"ד, והעלו עמהם גם התחתון המלביש על אלו החג"ת,
%break
כי חג"ת דעתיק עלו ונעשו לראש דעתיק, והעלו עמהם גם לא"א 
המלביש לחג"ת אלו, וגם הוא עלה לבחינת ראש דעתיק. וכן חג"ת 
דא"א עלה ונעשה ראש דא"א, והעלו עמהם גם או"א המלביש על 
החג"ת אלו, וגם או"א עלו לראש דא"א.
%break
ועד"ז כל בחי' נה"י של המדרגות, שמכח צמצום ב' נפלו לרשותם 
בחינת החג"ת שלמעלה מהם,
%break
נמצאו עתה בעת ירידת ה"ת לפה שנה"י אלו חזרו ונעשו לבחינת חג"ת 
וע"כ נה"י דא"א עלו לחג"ת שלו והעלו עמו גם הז"א שהיה מלביש על 
נה"י שלו, ואז נכלל הז"א בחג"ת דאו"א ששם עתה הנה"י דאו"א.
%break
הרי נתבאר, שכל סיבת עלית או"א לראש דא"א, ששם מקבלים הזווג 
המוריד ה"ת מעינים ומעלה אח"פ, שהם האחורים שלהם שנפלו בעת 
שביה"כ, הוא מפאת עלית מ"ן של הז"א אליהם, שאז עולים לא"א ואז 
משיגים האח"פ שלהם,
%break
שהם הנה"י החדשים המשלימים לע"ס דכלים ואז מקבלים או"א על ידי 
זווג דנשיקין דא"א, את בחינת ג"ר דע"ב. ולפיכך נוטל גם ז"א בחינת 
המוחין דאו"א, כי זה הכלל כל מה שהתחתון גורם שיצא בהעליון חוזר 
כל הריוח הזה גם אל התחתון.
%break
ולפיכך ע"י עלית מ"ן דז"א, שגרם לנה"י דא"א שיעשו חג"ת, והעלה 
שם האחורים דאו"א שנפלו לבחינת נה"י עם עליה הזו, אשר אז השיגו 
או"א בחינת נה"י החדשים, ונשלמו בג"ר דאורות נמצא גם הז"א לוקח 
אותה הקומה.
%break
וזה אמרו "האחורים דאו"א וכו' ומתלבשים האורות שלהם בהם, דוגמת 
המוחין דזו"ן" דהיינו כפי השיעור שזו"ן מקבלים המוחין מאו"א, כבר 
בהכרח העלה דוגמתו מבחינת האחורים שלהם.
%break
כי נתבאר שכל בחינת קבלת המוחין דז"א הוא משום שגרם לאו"א אלו 
המוחין, דהיינו משום שעל ידו נתעלו הנה"י דכלים דאו"א וישסו"ת 
והג"ר דאורות כנ"ל.
%page 1792
נמצא ששיעור מוחין דזו"ן ושיעור השלמת אחורים דאו"א וישסו"ת 
שקולים הם. אמנם יש להבחין בענין העלאת אחורים אלו של או"א 
וישסו"ת ה' בחינות: ב' לז"א וב' לנוקבא, וא' בגמר התיקון. וזה יתבאר 
בדיבור הסמוך.
%letter קצ
קצ) כאשר הזו"ן הם שוין יחד פב"פ, אז הנה"י דאו"א הם מוחין לז"א, 
ונה"י דישסו"ת הם מוחין ונכנסים ברישא דנוקבא.
%break
היינו בעת שאו"א וישסו"ת מתחברים ונעשים לפרצוף אחד בקומה 
שוה, שאז מתלבשים נה"י דאו"א עלאין שהם נחשבים בכללם לאבא, 
והם נעשים מוחין ברישא דז"א.
%break
ונה"י דישסו"ת שהם נחשבים עתה בכללם לאמא, הם מתלבשים 
ברישא דנוקבא ונמצא ז"א כמו אבא עלאה, ונוקבא כמו אמא עלאה, 
וקומתם של זו"ן שוה, כמו קומת או"א וישסו"ת. והם משתמשים בכתר 
אחד כמוהם. ואז נקראים זו"ן שני המאורות הגדולים. כמ"ש לעיל.
%break
אמנם יש בענין הזה מפתח נאמן להבין דרכי המוחין דז"א ונוקבא בכל 
המצבים שלהם. וע"כ הדברים הללו ראוים לתשומת לב ביחוד, ונרחיב 
הענין עד כמה שאפשר.
%break
ומתחילה צריכים להבין היטב, ענין התחברות או"א וישסו"ת לפרצוף 
אחד. אשר ג' דרכים מצאנו בהם בדברי הרב: א' הוא המבואר לעיל 
בדף תתקמ"ו אות ק"נ, שאבא ויש"ס נעשים אחד, ואמא ותבונה נעשים 
אחד.
%break
ב' הוא ע"ד שנתבאר בע"ח בשער י"ט בסוף פ"ח, "שאו"א הם יוד 
שבשם, ואמא היא כללות ישסו"ת ה' ראשונה שבשם, אך לפרקים אנו 
קוראים אבא לאבא ויש"ס להיותם שניהם בינה דמ"ה, ואמא נקרא 
בינה ותבונה, להיותם שניהם בחינת ב"ן לבד, שהיא נקבה". עכ"ל.
%break
פירוש: שע"כ אנו קוראים לאבא ויש"ס הנעשים לאחד בשם אבא, 
משום שהם אז מבחינת בינה דמ"ה, השבה לראש הא"א ונעשים שם 
חכמה דמ"ה כמו א"א, וכן אמא ותבונה הם שניהם שם בחינת ב"ן לבד, 
כי קבלו שם בראש דא"א בחינת חכמה דב"ן.
%break
וע"ש התחלקות זו דמ"ה וב"ן, אנו מחשבים שניהם לבחינת אבא 
ואמא, שאבא עם יש"ס הוא מ"ה, ואמא ותבונה היא ב"ן, אמנם 
מבחינת הזווג נבחנים או"א עלאין לבחינת אבא, וישסו"ת לבחינת 
אמא. והם שניהם בקומה שוה בעת עליתם בג"ר דא"א, כמ"ש לפנינו.
%break
ודרך ג' הוא בשעת התחברותם לאחד, עולה התבונה ומקבלת למקום 
אמא עלאה, כמבואר בע"ח שי"ד פ"ח וז"ל. "אמנם הזווג להוציא מוחין 
דז"א הנקראים עיבור ב' היא שירדה הבינה ונתלבשה בתבונה ושם 
הוא הזווג למטה".
%break
פירוש: כי בינה ירדה ממעלתה וקבלה לצורת תבונה, והזווג נעשה 
בבחינת תבונה שהיא למטה ממדרגת בינה. עש"ה. וכן מבואר בע"ח 
בש"ד פ"ג.
%break
וז"ל, "יש מציאות אחר ג', שלפעמים עולה רחל בכל פרצוף ז"א, כך 
זאת התבונה היא שוה בארכה כמו הבינה עצמה, שמתלבשת הבינה 
בהתבונה והם שוות". עש"ה. הרי שהתבונה מקבלת למקום אמא 
עלאה לגמרי והזווג נעשה עם התבונה ולא כלל עם אמא עלאה.
%page 1793
וצריכים להבין שאלו ג' הדרכים הנ"ל בביאור התאחדות או"א וישסו"ת 
הם כולם נוהגים כאחד, כלומר, שיש להבין שבעת התאחדותם של 
או"א וישסו"ת, נבחן הצד דכורא שבהם שהם או"א יחד, שהרי באמא 
עלאה אין זווג אז, וע"כ היא נכללת באבא.
%break
וכן יש להבין מבחינה אחת שגם יש"ס כלול בצד הדכורא, כי הוא זכר 
ובחי' מ"ה, ונודע שבעת עליתם לא"א נמצא אבא כולו מ"ה ואמא כולה 
ב"ן, וע"כ מבחינה זו נמצא בהכרח שיש"ס כלול באבא.
%break
אמנם מבחינה אחרת יש להבין שגם יש"ס כלול באותה התבונה 
המשמשת בזווג עם אבא עילאה. והוא, כי נודע, שאו"א כחדא נפקין 
וכחדא שריין, שהן בעת שהם לבר מראש דא"א והן בעת שעולים 
ונכללים בראש דא"א נמצאים נה"י דאו"א נכללים זה בזה,
%break
בסוד האי שביל בהאי נתיב יתיב, כמ"ש לעיל וע"כ נבחן אז גם בתבונה 
שהיא בבחי' נה"י דכורין דאבא, כנ"ל דף א' תשפ"ז ד"ה וצריכים. ואלו 
נה"י דכורא הכלולים בתבונה הם בהכרח מבחינת יש"ס, ולא מבחינת 
אבא,
%break
כי נה"י דאבא הם ממקורם בחינת חסדים מכוסים, כי בחינת הגילוי 
דהארת חכמה היא רק ביש"ס כנודע, ונמצא ע"כ שנה"י דכורין דתבונה 
שעיקרה היא חסדים מגולים הם כלולים מיש"ס ולא מאבא עלאה.
%break
ומבחינה זו נבחן שאו"א הם בימין ושניהם בחי' אבא, וישסו"ת הם 
בשמאל ושניהם בחינת אמא, כלומר בחינת הב"ן המקבל למוחין דע"ב 
אלו באופן שכל אלו ג' הדרכים באים כאחד.
%break
וטעם הדבר כבר מבואר לעיל, כי או"א דאצילות הם בחינת בינה 
דמ"ה, ונמשכים מבינה שיצאה לחוץ מראש דא"א, ולפיכך הם נחלקים 
לב' בחינות ג"ר וז"ת כמו בינה דאו"י. כי ג"ר דבינה דאו"י, כלומר, 
מעצם אצילותה עצמה היא בסוד כי חפץ חסד הוא,
%break
ואין לה מטבעה שום נטיה לקבלת חכמה, אלא בעת שהאצילה לזו"ן 
דאו"י, שהוא בעיקר בחינת הארת חכמה בחסדים, הוכרחה הבינה 
לשוב לבחינת חכמה כדי להאיר הארת חכמה לזו"ן דאו"י. וחזרה זו 
דבינה לקבל חכמה, נבחן לבחינה חדשה שנתהוה בה,
%break
כי כל שינוי צורה הוא מחלק ומבדיל את השינוי ההוא מהצורה 
הקודמת, והם הנבחנים לישסו"ת, ולבחינת ז"ת שלה, דהיינו שורשי 
הזו"ן. ומטעם זה כל מקום שתמצא קומת בינה, שהיא נקראת קומת 
ס"ג,
%break
הנה בהכרח יש שם ב' פרצופים בקומה זו, המשונים זה מזה בטבעם, 
כי ג"ר דאותה הקומה, הכוללים חב"ד חג"ת עד החזה, הם בחי' חסדים 
מכוסים כמדת ג"ר דבינה,
%break
וז"ת דאותה הקומה, שהם בעיקר רק מחזה ולמטה, כנודע, הם 
נבחנים למדת חסדים מגולים, כלומר שצריכים אל הארת חכמה 
לבחינת הג"ר שלהם, ואין הג"ר דבינה מספיקים להם, כי לחכמה הם 
צריכים, כמו שהם משורשם מאו"א. כנ"ל. והבן זה היטב.
%break
עם זה תבין שעם עלית מ"ן דז"א לאו"א, שאו"א חוזרים אז לראש 
דא"א, שבינה דמ"ה חזרת לחכמה להשפיע הארת חכמה לזו"ן, הנה 
אז נבחן שרק התבונה עלתה שם לזווג עם חכמה, דהיינו ע"ד שנתבאר 
בבינה דאו"י,
%break
שחזרת הבינה לחכמה בשביל הזו"ן דאו"י אינה כבר בחינה בינה 
עצמה, אלא בחינת תבונה, א"כ גם בפרצופים הוא כן, כי בעת שקומת 
בינה דמ"ה עולה לא"א ומקבלת חכמה דמ"ה, אין הזווג הזה נעשה 
באו"א עלאין שהם ג"ר דבינה שאינם משנים מדתם,
%page 1794
אלא שבינה קבלה לצורת תבונה, והזווג נעשה עם התבונה לקבל 
חכמה בשביל הז"א. ועיקר מקבל הקומה הוא בהכרח הג"ר דבינה 
דמ"ה השבים לחכמה דמ"ה בעלותם לג"ר דא"א, שהם או"א עלאין 
שהם ג"ר דבינה,
%break
אמנם אינם מקבלים אותם לצרכם עצמם, כי הם בבחינת כי חפץ חסד 
הוא, אלא שמקבלים אותה כדי להשפיע לישסו"ת, שהם עתה עמהם 
בקומה שוה, כי הם הצריכים והמיוחסים לקבלת החכמה בשביל הזו"ן.
%break
וזה שאומר הרב "שהבינה ירדה ונתלבשה בתבונה והזווג נעשה 
בבחינת התבונה לבד. וכן זהו שאומר "שהתבונה שוה בארכה כמו 
הבינה ומתלבשת בינה בתבונה והם שוות".
%break
וכן אומר לעיל (בחלק זה אות קנ"ב) שרחל עלתה במקום לאה ונעשית 
פנימיות לרחל. ע"ש. כי ענין התחלקות הז"א לב' פרצופים לזו"ן 
הגדולים למעלה מחזה, שהם בחינת ז"א ולאה, ולזו"ן הקטנים למטה 
מחזה, שהם בחינת ז"א ורחל,
%break
הוא ג"כ מכח הקומת ס"ג שקיבל הז"א ונמצא אז שזו"ן הגדולים הם 
בחינת או"א עלאין לגמרי, כלומר, שהם תמיד בבחינת כי חפץ חסד 
הוא כמוהם, וזו"ן הקטנים שהם ז"א למטה מחזה הנקראים יעקב עם 
רחל, שהיא הנוקבא הנפרדת דז"א,
%break
הם בחינת ישסו"ת לגמרי, שהם צריכים להארת חכמה, ואין להם ג"ר 
אלא מהארת חכמה, ובחינת הג"ר שבזו"ן הגדולים אין מספיקים להם 
רק לו"ק בלי ראש. הכל כמו שנתבאר באו"א ובישסו"ת.
%break
כי מאחר שז"א קבל לקומת ס"ג, כבר נוהג בו הכל כמו באו"א דקומת 
ס"ג. וזהו שאומר הרב לעיל דף א' תש"ל אות פ"ג. שנוקבא הגדולה 
דהיינו המלכות דז"א עצמו, המשמשת לו מחזה ולמעלה היא דוגמת 
בינה עליונה,
%break
ונוקבא הקטנה שהיא רחל, היא דוגמת תבונה, ורחל מתחברת עם 
הנוקבא הגדולה דוגמת התבונה המתחברת עם הבינה. דהיינו 
כמבואר.
%break
ולפיכך גם בעת שזו"ן מקבלים מוחין דע"ב, אין הנוקבא הגדולה דז"א 
מקבלת המוחין האלו, כי דרכה בחסדים מכוסים כמו אמא עלאה. אלא 
שנוקבא הקטנה עולה ומקבלת מקומה של הנוקבא הגדולה, ונמצאים 
אז ממש כמו שביאר הרב באו"א וישסו"ת,
%break
אשר או"א שניהם נעשים בחינת אבא, ובחי' ישסו"ת שניהם נעשים 
לבחינת אמא, ואו"א שהם אבא מקבלים קומת חכמה ומשפיעים 
לישסו"ת שהם אמא.
%break
כן כאן בזו"ן, שזו"ן הגדולים שניהם נעשים לז"א בלבד, וזו"ן הקטנים 
שניהם נעשים לרחל בלבד, והם בקומה שוה דוגמת או"א וישסו"ת 
במוחין דע"ב. וז"א מקבל קומת ע"ב ומשפיע אל הנוקבא, שהיא כוללת 
זו"ן הקטנים.
%break
וכן דרך הב' נוהג ג"כ בז"א ונוקביה דהיינו שנוקבא הגדולה נעשית 
פנימית לנוקבא הקטנה, זו תוך זו וקומתן שוין. וכן דרך הג' אשר ז"א 
הגדול וז"א הקטן נעשים שניהם לז"א ולבחי' מ"ה, ונוקבא הגדולה 
ונוקבא הקטנה נעשין שתיהן לבחינת ב"ן.
%page 1795
וזה אמרו כאן "כאשר הזו"ן הם שוין יחד פב"פ, אז נה"י דאבא ואמא 
עלאין הם מוחין לז"א, ונה"י דישסו"ת הם מוחין להנוקבא" כי אין הם 
שוין פב"פ רק כשהם משיגים מוחין דחיה, שהוא ע"ב.
%break
והנה אז נמצאים זו"ן הגדולים שהם מקבלים נה"י דאו"א למוחין, 
ונעשים לגמרי בבחינת או"א, שטבעם בחסדים מכוסים, ואינם נוטלים 
המוחין לצורכם, כנ"ל.
%break
ונה"י דישסו"ת נעשים מוחין לנוקבא, כי הנוקבא שהיא רחל נעשית 
לגמרי כמו ישסו"ת, שכל המוחין לצרכה הם. כנ"ל. ואז נמצאים הזו"ן 
הגדולים שוים עם זו"ן הקטנים ומשמשים שניהם בכתר אחד כמו או"א 
עם ישסו"ת.
%break
אמנם ענין זה של התלבשות נה"י דאו"א במוחין דז"א, והתלבשות של 
נה"י דישסו"ת במוחין דנוקבא, שאומר הרב כאן, אינו נוהג, אלא אחר 
גמר התיקון, דהיינו אחר שתתגלה המלכות הגנוזה ברדל"א, בסוד 
הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.
%break
כמ"ש הרב לעיל דף תרי"ח אות כ"ג ע"ש. שאין מלכות זו מתגלית אלא 
במקום רדל"א ולאחר גמר התיקון, ע"ש. וצריכים להבין שאין הרב 
מדבר כאן מבחינת או"א וישסו"ת שבאצילות, אלא שהוא מדבר 
מבחינת השלמת האחורים דאו"א וישסו"ת דנקודים,
%break
דהיינו שהם יקבלו בחזרה כל מה שנתבטל בהם בסבת שביה"כ, 
ויחזרו לגדלותם כמו שהיו בעת הגדלות דנקודים מטרם השבירה, שאז 
היו ג' הראשים דנקודים מלבישים לג' הפרצופים גלגלתא ע"ב ס"ג 
דא"ק כמ"ש לעיל דף א' תצ"ד ד"ה ואח"ז, ע"ש.
%break
שזה לא יתכן רק אחר שיתעלו כל הבחינות דאחורים שלהם שנתבטלו 
ונפלו מהם בסיבת השבירה, שהם בחי' נה"י דכלים השייכים לכל 
מדרגה ומדרגה שהיו בהם בעת גדלות נקודים שעי"ז יוכלו לקבל 
בחזרה הג"ר דאורות של כל מדרגה,
%break
כי נה"י דכלים וג"ר דאורות תלוים זה בזה ובאים כאחד. כמ"ש הרב 
לעיל. ורק אז יהיו נה"י דאו"א במוחין דז"א, ונה"י דתבונה במוחין 
דנוקבא, וישתמשו שניהם בכתר אחד.
%break
ותדע, שלאלו נה"י דאו"א דנקודים מכנה הרב פעמים בשם עי"מ 
דפנימיות, ונה"י דישסו"ת דנקודים, הוא מכנה בשם עי"מ דחיצוניות. 
וטעם הדבר, כי נודע, שישסו"ת מלבישים תמיד לבחינת נה"י דאו"א, 
דהיינו מחזה ולמטה שלהם.
%break
והנה נודע שאין הז"א יכול לקבל המוחין אלא דרך ישסו"ת. וא"כ יש 
לשאול, איך אפשר שז"א יקבל המוחין מנה"י דאו"א דנקודים, אחר 
שהם מלבישים ומקבלים רק מן ישסו"ת.
%break
והענין הוא, שמתוך שנה"י דאו"א מלובשים בפנימיות ישסו"ת, כנ"ל, 
ע"כ יכול הז"א לקבל נה"י דאו"א מבחינת הפנימיות דישסו"ת. ועל פי 
זה נבחן, במוחין דז"א ב' בחינות: א' מוחין דחיצוניות, משום 
שמתקבלים אליו מישסו"ת המלביש על נה"י דאו"א,
%break
כי הוא צריך לקבל מבחינת נה"י דאו"א, להיות חג"ת דנקודים, וחג"ת 
דנקודים קבלו רק מאו"א עילאין מג"ר דנקודים, כנ"ל. וכיון שמקבל 
עתה רק מישסו"ת המלבישים ע"כ נבחנים אלו המוחין אליו בבחי' 
מוחין דחיצוניות בלבד.
%break
ובחינה ב' דמוחין הם מוחין דפנימיות שהוא מקבל מפנימיות הישסו"ת, 
דהיינו מן נה"י דאו"א המלובשים בישסו"ת, אשר אז נמצא מקבל 
המוחין המיוחסים אליו, כמו שקבל מהם בזמן הנקודים.
%break
ועל פי זה כתב הרב להלן דף אלף תת"ב אות קצ"ז, שיש ג' עיבורים 
בכללם, ב' עיבורים לחיצוניות, ועיבור ג' לפנימיות, שהוא עיבור דז' 
חודש. ע"ש. וכן אומר, שיש ג' עליות בכלל: א' עלית ז"א לישסו"ת. ב' 
העליה לאו"א. ג' העליה לא"א. ואין יותר בזמן הזה.
%page 1796
והם ג"כ על דרך הנ"ל, שב' העליות הראשונות, הם בבחינת מוחין 
דחיצוניות, ועליה הג' היא בבחינת מוחין דפנימיות. כי מתחילה הוא 
עולה לישסו"ת שהם המוחין דחול, שאינו נחשב עליה ממש לז"א, אלא 
רק להארת ה"ר ממעלה למטה, (כנ"ל בחלק זה אות י"א),
%break
כי אז אע"פ שבשעת העלאת מ"ן והזווג, נכללו נה"י דא"א בחג"ת שלו, 
והז"א עולה עמהם לחג"ת דא"א, דהיינו לרישי כתפין שלו, כנ"ל בחלק 
י"ד, אמנם אין זה אלא בשעת הזווג, אבל לאחר הזווג חוזר ויורד לנה"י 
דא"א, כמ"ש שם.
%break
אלא שמקבל עמו המוחין גם ברדתו למטה, וע"כ נבחן להארת ה"ר 
ממעלה למטה, אבל הז"א עצמו לא עלה למקום המוחין. וע"י עיבור זה 
אינם יוצאים מוחין דהולדה אלא בשביל זו"ן הקטנים הנקראים יעקב 
ורחל,
%break
והם מקבלים תיקונם משלם, רק מבחינת התחלקות האצילות לי"ב 
פרצופים, דהיינו ד' פרצופי הכתר: עתיק ונוקבא וא"א ונוקבא, וד' 
פרצופי או"א: או"א עלאין וישסו"ת. וד' פרצופי זו"ן: זו"ן הגדולים וזו"ן 
הקטנים.
%break
ומבחינה זו נשלמו כלהו פרצופי הקטנים די"ב הפרצופים, שהם אריך 
ונוקבא, ישסו"ת, וזו"ן הקטנים. אמנם כל הפרצופים הגדולים די"ב 
הפרצופין אין בהם בחינת מוחין שלימים דהולדה לא לזו"ן הגדולים, 
ולא לאו"א עלאין ולא לעתיק ונוקבא.
%break
ותדע, כי כל דבר התחלקות ה"פ אצילות לי"ב פרצופים, לא היה אלא 
כדי להועיל בחי' מוחין שלימים דהולדה לבחינת הפרצופים הקטנים בו 
בעת שהפרצופין העליונים שלהם עוד אין בהם שלימות.
%break
ועיבור השני, הוא עיבור דט' חודש, שממנו נמשך העליה הב' שז"א 
עולה לאו"א עלאין, שהם המוחין הנשלמים במוסף דשבת. ועדיין הוא 
נבחן לבחי' חיצוניות המוחין דז"א, כלומר, שהם מתקבלים מבחינת 
ישסו"ת המלבישים לנה"י דאו"א, והם חיצוניות אליהם,
%break
ועדיין לא קבל כלום מבחינת הפנימית שלהם, דהיינו מנה"י דאו"א 
עצמם של הנקודים. כי עדיין לא העלה כלום מהאחורים שלהם 
שנתבטלו בעת שביה"כ, אלא שהעלה עד עתה רק את האחורים 
דישסו"ת דנקודים בלבד.
%break
וטעם הדבר, כי נתבאר לעיל, שכל ענין התיקון הוא, להחזיר כל קומת 
או"א וישסו"ת כמו שהיו בעת הגדלות דנקודים מטרם שביה"כ, וענין זה 
נעשה ע"י החזרת אחורים שלהם למקומם כמו שהיו בהם בעת 
הגדלות.
%break
גם נודע, שמבחינת מוחין הקבועים באצילות, נמצאים הג"ר דעתיק 
במקום הג"ר דנקודים, וחג"ת נה"י דעתיק במקום חג"ת נה"י דנקודים. 
והג"ר דא"א נמצאים במקום ישסו"ת דנקודים שעמדו שם במקום חג"ת 
דנקודים, כנ"ל בחלק ז'.
%break
וא"א מלביש לחג"ת דעתיק שהם עתה במקום חג"ת דנקודים, הרי 
שראש דא"א הוא ממש במקום ישסו"ת דנקודים. ועם זה מובן מאליו 
שהמ"ן והאחורים המשלימים לישסו"ת צריכים להעלותם למקום ג"ר 
דא"א, להיותו בחי' ישסו"ת דנקודים,
%break
ועל ידי העלאה זו נשלמים ישסו"ת בנה"י דכלים וג"ר דאורות בכל 
קומתם שהיה להם בעת גדלות הנקודים מטרם שביה"כ. אבל המ"ן 
והאחורים שנתבטלו מאו"א דנקודים, הרי צריכים להעלותם למקום ג"ר 
דעתיק, להיותם בחינת או"א שבג"ר דנקודים, כנ"ל,
%break
אבל העלאה זו לג"ר דא"א, אינה משיב את האחורים שלהם למקום 
ראשייהו דאו"א דנקודים, שהריהו מקום חג"ת דנקודים ששם מקום 
הנפילה דאחורים שלהם בעת שנתבטלו, כי האחורים דאו"א נפלו 
למקום דחג"ת דנקודים, כמ"ש הרב לעיל בחלק ז'.
%page 1797
הרי שאין ענין העלאת האחורים דאו"א מתחיל, אלא בהעלתם לג"ר 
דעתיק, ששם עמדו בעת הגדלות דנקודים, כי אז הלבישו הס"ג דא"ק, 
והאחורים שלהם שהם נה"י עמדו בג"ר דנקודים, שהוא עתה מקום ג"ר 
דעתיק, כנ"ל. וזכור זה.
%break
ונמצא עתה בשבת במוסף, שג"ר דאו"א הם במקום ג"ר דעתיק, ונה"י 
שלהם עוד עומדים במקום ג"ר דא"א, שהם מלובשים שם בפנימיות 
הישסו"ת הנמצא שם, והממעלה למטה של אלו המוחין דישסו"ת מקבל 
ז"א העומד בחג"ת דא"א, שהם מקום מוחין הקבועים דאו"א דאצילות.
%break
הנה מכל זה הגיע תיקון שלם רק לישסו"ת, כי הם קבלו שם כל 
האחורים שנתבטלו מהם בעת שביה"כ, להיותם כבר נמצאים במקומם 
דהיינו במקום חג"ת דנקודים ששם מלבישים עתה הג"ר דא"א.
%break
אבל או"א של הנקודים עדיין נמצאים בבחינת אב"א שנשארו בהם אחר 
נפילת האחורים בעת שביה"כ, כי עדיין לא העלה ז"א את האחורים 
שלהם, שיוכלו לעלות לס"ג דא"ק ששם עמדו בעת גדלות נקודים.
%break
ונמצא גם הז"א לא קבל עוד מהמוחין דאו"א אלו כלום, כי אין המוחין 
באים אל הז"א אלא תמורת העלאת המ"ן והאחורים, כנ"ל.
%break
וע"כ נקרא עיבור זה, בשם עיבור דט' חודש, כי ו"ק דא"א היו צריכים 
להכלל בעת הזווג בג"ר שלו, כדי שז"א יעלה עמהם למקום ג"ר שלו, 
ויעלה שם האחורים והמ"ן, כדי להשלים הישסו"ת בכל קומתו כמו 
שהיה בעת גדלות נקודים מטרם שביה"כ,
%break
והנה יש כאן התכללות של כל הט"ס דא"א, וע"כ נקרא ט' חודש. 
משא"כ עיבור הראשון אע"פ שגם שם נעשה הזווג בג"ר דא"א, דהיינו 
באו"א שעלו למזלין, אמנם הז"א לא העלה האחורים דישסו"ת עד 
הג"ר דא"א, שהרי בעצמו לא עלה רק עד רישי כתפין שלו,
%break
שהם חג"ת דא"א, אלא שהזווג נעשה בבחינת הארת ה"ר ממעלה 
למטה, כנ"ל. אבל כאן בעיבור השני, עלו נה"י וחג"ת דא"א שעליהם 
מלביש ז"א, אל מקום ג"ר שלו ממש, והשלים שם הז"א לישסו"ת בכל 
קומתם כנ"ל. וע"כ נק' ט' חודש.
%break
ונמצא שמעיבור הזה הב' לא נתקנו אלא ד' מלכי תנהי"ם דנקודים, 
שהם הממעלה למטה של הישסו"ת דגדלות. והם בחינת הנוקבא 
דנקודים, כי בחי' נה"י דז"א מיוחסים תמיד לנוקבא ורק חג"ת שלו 
נחשבים לעיקרו ועצמותו כנ"ל.
%break
ונמצא, שד' מלכי דחג"ת של הנקודים שהם עיקרו ועצמותו דז"א עוד 
לא קבלו שום תיקון עתה באלו המוחין דמוסף דשבת, כי עוד לא העלה 
הז"א האחורים דאו"א דנקודים כנ"ל, וממילא אין מהם התפשטות של 
ממעלה למטה.
%break
ועכ"ז נבחן עתה שנעשה תיקון גם אל החג"ת דנקודים, אלא רק 
מבחינת חיצוניות, כלומר, ע"י תיקון הראש דישסו"ת שנעשה מלבוש 
על אלו החג"ת בזמן הנקודים, אחר ביטולם של הראש דאו"א וד' מלכי 
דחג"ת,
%break
שאז קבלו גם החג"ת והאחורים דאו"א שנפלו למקומם תיקון גדול ע"י 
יציאת הראש הזה דישסו"ת. כמ"ש לעיל בחלק ז' דף תקל"ט ד"ה 
וטעמו, ותדע שאותו התיקון שקבלו שם מטרם ביטול הראש דישסו"ת 
מקבלים אותו גם עתה במוחין דמוסף דשבת,
%break
ע"י חזרת קומת ישסו"ת למקומו כמו שהיה אז. באופן שהגיע קצת 
תיקון גם לד' מלכים דחג"ת בכח השלמת קומתו דישסו"ת דנקודים.
%break
ועם זה תבין שבעיבור הא' הנבחן רק להארת ה"ר ממעלה למטה, לא 
קבלו כל אחד מפרצופי אצילות רק בחינת תוספות של נה"י בלבד,
%page 1798
כלומר, שכל אחד מפרצופי האצילות השיג בחינת נה"י מפרצוף שכנגדו 
בפרצופי א"ק לפי יחסי קומות מ"ה שבה"פ אצילות כי אז עלה ז"א 
לישסו"ת, שהם מחזה ולמטה דא"א.
%break
ותופס עתה ז"א כל בחי' המחזה ולמטה דא"א. ונודע שקומת א"א הוא 
כקומת ז"א של הנקודים, הרי שקבל עתה כל בחי' נה"י שלו מזמן 
הנקודים.
%break
וכן ישסו"ת עלה למעלה למקום או"א עלאין דקביעות, שהם במקום ד' 
מלכי נה"י דנקודים, שזה לא נחשב בהם רק בחי' תוספת נה"י לבד.
%break
וכן או"א עלאין עלו למקום ג"ר דא"א, שהוא נה"י דס"ג דא"ק. וכן א"א 
עלה למקום ג"ר דעתיק ששם בחינת נה"י דע"ב דא"ק, שהוא הפרצוף 
שכנגדו בא"ק.
%break
וכן עתיק עלה לס"ג דא"ק, ששם בחינת נה"י דגלגלתא דא"ק, שהוא 
הפרצוף שכנגדו בא"ק. הרי שעל ידי מוחין דחול מקבלים כל א' מה"פ 
אצילות בחינת נה"י של הפרצופים שכנגדם מא"ק.
%break
אמנם ע"י מוחין דשבת במוסף, אז מרויחים כל א' מה"פ אצילות את 
בחי' החג"ת מה"פ א"ק שכנגדם: כי ז"א עולה ומלביש לאו"א דקביעות, 
ששם בחינת חג"ת דא"א,
%break
ונודע, שא"א תופס ז"ת דעתיק, שהם מקום ז"א דנקודים, ונמצא כי 
הז"א קבל עתה בחינת חג"ת דא"א, שהוא חג"ת של קומתו בנקודים.
%break
וכן ישסו"ת עלו למקום ג"ר דא"א, והרויחו בחינת חג"ת שלהם מערך 
ישסו"ת, הנכללים באו"א דגדלות נקודים, שאז הגיע קומתם לס"ג 
דא"ק, ובחינת נה"י דאו"א, ששמה היו נכללים אז ישסו"ת, עמדו בג"ר 
דנקודים שבעת הקטנות.
%break
ונמצא קומת ישסו"ת מבחינת התכללותם באו"א דגדלות, כמדת גדלם 
דקומת או"א דקטנות, שהוא במקום ג"ר דעתיק דקביעות.
%break
ונודע כי קומת ג"ר דא"א דקביעות, ששם עומדים עתה ישסו"ת נמצאת 
בחג"ת דעתיק, שהם חג"ת של ישסו"ת ההוא. הרי שגם ישסו"ת השיג 
מבחינה זו את חג"ת שלהם מזמן הנקודים.
%break
וכן או"א שהם בקומת ס"ג דמ"ה בקביעות, עלו עתה לג"ר דעתיק, והם 
הרויחו שם קומת חג"ת, מפרצוף שכנגדם בא"ק, שהוא חג"ת דס"ג 
דא"ק שנתפשט במקום ג"ר דנקודים. כלומר, שהרויחו בחי' הקטנות 
שלהם דנקודים שהיו שם אב"א, הנבחן רק לו"ק, ולחג"ת.
%break
כמ"ש בחלק ז'. כי בעת גדלות נקודים עלו או"א והלבישו לקומת ס"ג 
דא"ק, ונמצא ג"ר שלהם, שהם שם בס"ג דא"ק, ועתה שהם מלבישים 
לקומת הקטנות שלהם שהוא במקום ג"ר דעתיק, שהיו שם אב"א, 
שהוא חג"ת, נמצא שלא הרויחו עתה רק חג"ת שלהם בלבד.
%break
וכן א"א שהוא קומת ע"ב דמ"ה, עלה עתה לס"ג דא"ק המלביש על 
מקום חג"ת דע"ב דא"ק, וע"כ הרויח בחינת חג"ת של בחינת עצמו, 
דהיינו מבחינת ע"ב דא"ק, שהוא הבחינה שכנגד ע"ב דמ"ה שהוא 
א"א,
%break
כמ"ש הרב בשה"כ שבת דף ע"ד, בדרוש סעודת שבת בבקר, שאומר 
שם שא"א עולה עד מקום הההין שהם כח"ב דחג"ת דע"ב דא"ק. 
עש"ה. ועי' בשיעור מטי ולא מטי (דף שנ"א אות נ"ג) הרי שגם א"א 
השיג את החג"ת מפרצוף שכנגדו בא"ק.
%break
וכן עתיק דאצילות עלה אז והלביש הג"ר דע"ב דא"ק, המלביש על 
חג"ת דגלגלתא דא"א, ונמצא גם הוא שהשיג עתה את בחינת החג"ת 
מהפרצוף שכנגדו בא"ק. כי עתיק הוא כתר דמ"ה ופרצוף שכנגדו בא"ק 
הוא גלגלתא דא"ק.
%page 1799
והנה נתבאר היטב, שע"י ב' העיבורים הראשונים נשלמו פרצופי 
אצילות רק בנה"י וחג"ת דפרצופים שכנגדם בא"ק, שהם נבחנים 
לפרצופים חיצונים לבד. אמנם מפרצופים הפנימים שכנגדם בא"ק עדיין 
לא השיגו דבר.
%break
ולפיכך נבחנים ב' העיבורים ההם בשם השלמה לחיצוניות בלבד. והיינו 
משום שגם בבחינת הגדלות דנקודים לא נשלמה אלא החיצוניות 
שלהם בלבד. כי גדלות דאו"א דנקודים הם עיקר פרצוף פנימי דנקודים, 
ומאחורים שלהם לא נתעלה כלום עתה בשבת במוסף,
%break
וזו ההשלמה שנעשה לישסו"ת דגדלות של הנקודים, הוא בחינת 
חיצוניות לבד. שהרי הם מלבישים שם על חג"ת כנ"ל. והם ו"ק כלפי 
או"א דנקודים. ועד"ז לא נשלמו ה"פ אצילות כולם רק בחיצוניות לבד. 
כמבואר.
%break
ובמנחה דשבת, אז מתחיל העלאת האחורים דאו"א דנקודים, והיינו, 
על ידי העלאת כל הט"ס דא"א דקביעות אל מקום ג"ר דעתיק, ועולה 
עמהם ז"א עם המ"ן ואחורים דאו"א של הנקודים,
%break
ונמצאים או"א משיגים עתה נה"י דכלים וג"ר דאורות שלהם, ונשלמים 
בכל קומתם כמו שהיו בעת גדלות נקודים, דהיינו שעולים עד ס"ג 
דא"ק. וכן כל ה"פ אצילות משיגים בחינת הג"ר בהפרצופים שכנגדם 
בא"ק.
%break
כי הז"א מקבל עתה בחינת הממעלה למטה דנה"י דאו"א המלובשים 
בישסו"ת העומדים בג"ר דעתיק, ונמצא שעולה לג"ר דא"א, העומדים 
במקום דחג"ת דנקודים, והוא מקבל קומת הממעלה למטה כמו שקבל 
מג"ר דנקודים.
%break
וכן ישסו"ת עולים עתה לג"ר דעתיק, שהם במקום ג"ר דנקודים, ששם 
היו נכללים ישסו"ת בנה"י דאו"א דגדלות נקודים בעת שהם עצמם 
השיגו קומת ס"ג דא"ק, כי לא ירדו להיות ראש במקום חג"ת אלא אחר 
ביטול הגדלות דאו"א, כמ"ש בחלק ז'.
%break
אבל אינם עולים עוד לס"ג דא"ק להיות בקומה שוה עם או"א, שזה לא 
יהיה רק בגמר התיקון אחר חזרת צמצום א' למקומו הראשון ויתבטלו 
הפרסאות ובי"ע ישיבו לאצילות כמ"ש להלן. הרי שגם הישסו"ת השיג 
עתה הג"ר שלו מזמן הנקודים.
%break
וכן או"א עלו עתה לס"ג דא"ק, כנ"ל, ששם עמדו בעת הגדלות דנקודים 
והשיגו את הג"ר שלהם. וכן א"א עלה עתה לג"ר דע"ב דא"ק, שהוא 
הבחינה שכנגדו בא"ק, כנ"ל. וכן עתיק עלה לג"ר דגלגלתא שהוא 
הבחינה שכנגדו בא"ק, כנ"ל.
%break
הרי שכל ה"פ אצילות קבלו עתה במנחה דשבת את פרצופי הג"ר 
שלהם, הנקראים פרצופים פנימים. וכן הז"א מקבל עתה מפנימיות 
הישסו"ת, שהיא נה"י דאו"א המלובשים בהם, כנ"ל. ולפיכך נבחן עיבור 
זה הג' שהוא בחינת עיבור לפנימיות.
%break
אבל ב' עיבורים הקודמים: שא' הוא בעת תפילת שחרית דחול. וב' 
שהוא נגמר במוסף דשבת, אינם רק לבחינת חיצוניות בלבד, כי הא' 
הוא להשגת נה"י מפרצופי א"ק, והב' הוא להשגת חג"ת דפרצופי א"ק, 
כנ"ל,
%break
ונה"י וחג"ת נבחנים לפרצופין חיצונים, כי רק פרצוף הג"ר נבחן לפרצוף 
פנימי, כנ"ל באורך. גם נתבאר אשר בב' עיבורים החיצונים לא נתעלו 
מבחינת האחורים שנתבטלו מאו"א דנקודים, כלום.
%break
אלא רק שנתעלו בחי' האחורים שנפלו מישסו"ת דנקודים. ורק בעיבור 
ג' הפנימי, אז נתעלה מבחינת האחורים דאו"א, כמבואר.
%break
אכן תדע, שאע"פ שבעיבור הג' הנ"ל, נשלמו כל הפרצופים בבחינת 
הג"ר שלהם, כנ"ל. אמנם לא הגיע להם בעת תפלת המנחה דשבת 
אלא רק מדת ג"ר המספיק לזו"ן הגדולים בלבד, אבל הזו"ן הקטנים 
עוד לא קבלו תיקונם משלם,
%page 1800
ועדיין חסרים בחינת הג"ר שלהם, באופן, שרק זו"ן הגדולים עלו לג"ר 
דא"א בעת מנחה דשבת, אבל זו"ן הקטנים נשארו עוד בחג"ת דא"א 
במקום הלבשת או"א דקביעות, ולא יכלו לעלות לג"ר דא"א. ונמצאו עוד 
חסרי ג"ר דבחינת השלימות.
%break
וטעם הדבר הוא, כי נודע, שבכל מדרגה של ג"ר יש ב' בחינות, שהם: 
גדלות א', וגדלות ב', אשר גדלות א' היא בחינת נשמה הבאה מבחינת 
אור דחסדים דג"ר דבינה, שהיא בחינת חסדים מכוסים.
%break
ומוחין אלו מספיקים להיות ג"ר רק לבחינת זו"ן הגדולים שגם הם 
מטבעם בבחינת חסדים מכוסים, כנ"ל, אבל לזו"ן הקטנים, שהם בחי' 
מחזה ולמטה דז"א, הנה הם צריכים להארת חכמה ואין החסדים 
המכוסים דג"ר דבינה מספיקים להם לבחינת ראש ונשמה.
%break
וע"כ הם נשארים מחוסרי ראש. כנ"ל באורך. עש"ה. וגדלות ב' היא 
בחינת מוחין דחיה דאותה מדרגה, שהם הארת חכמה בחסדים, ואז 
מקבלת נוקבא הגדולה למדת נוקבא הקטנה, ונעשים שניהם פרצוף 
אחד במדתה של נוקבא הקטנה,
%break
שבזה נגדלה נוקבא הקטנה ככל מדת קומת ז"א שוה אליו. כנ"ל (דף 
א' תשצ"ב ד"ה ומתחלה) שג' דרכים נוהגים בהתאחדות הזו דנוקבא 
הגדולה עם הקטנה, שהם נמשכים מג' דרכים הנוהגים בהתאחדות 
או"א וישסו"ת בעת יציאת המוחין אלו דחיה, עש"ה בכל ההמשך.
%break
והנה בשבת במנחה, נשלם בחינת ג"ר דגדלות א', דהיינו רק בחינת 
נשמה המספיק לזו"ן הגדולים. ולפיכך נבחן שם גם או"א וישסו"ת לב' 
פרצופים נבדלים, אשר או"א עלאין עומדים אז בג"ר דס"ג, וישסו"ת רק 
בג"ר דעתיק שהוא במקום ג"ר דנקודים דקטנות, כנ"ל.
%break
ועד"ז מתחלקים בהכרח גם הזו"ן, שרק זו"ן הגדולים הראוים לקבל 
בחינת ג"ר אלו דנשמה שהם חסדים מכוסים, עלו לג"ר דא"א, והשיגו 
שם בחינת הג"ר שלהם מזמן הנקודים, כנ"ל.
%break
אבל זו"ן הקטנים שאור החסדים מכוסים עושה אותם לבחינת ו"ק בלי 
ראש, אינם יכולים לעלות עם זו"ן הגדולים לג"ר דא"א, והוא מטעם, 
שכל עוד שלא נתבטלו הפרסאות דצמצום ב' נמצא עוד הפרש פרסא 
בין טעמים דס"ג שהם או"א,
%break
ובין נקודות דס"ג שהם ישסו"ת כמ"ש הרב לעיל (דף שצ"ז ד"ה או"א). 
וע"כ רק או"א מלבישים לטעמים דס"ג וישסו"ת נשאר בג"ר דנקודים 
שהם נקודות דס"ג עש"ה. ונמצאים ע"כ הישסו"ת שהם עוד מחוסרי 
השלימות עתה במנחה דשבת,
%break
כי גם הם אינם נשלמים רק ע"י חזרת או"א וישסו"ת לפרצוף אחד, 
שאז עולה גם ישסו"ת לג"ר דס"ג דא"ק ונעשים בקומה שוה עם או"א, 
ע"ד ג' הדרכים שנתבארו לעיל. והבן היטב.
%break
אמנם ענין זה של התאחדות או"א וישסו"ת לפרצוף אחד, וכן 
התאחדות זו"ן הגדולים עם זו"ן הקטנים לפרצוף אחד, מבחינת העיבור 
דפנימיות, אינו נוהג כלל בזמן הזה, אלא רק בגמר התיקון,
%break
ובזמן הזה נמצא תכלית העליה היא רק בחינת גדלות א' דפנימיות 
הנעשה בשבת במנחה, המספיק רק לזו"ן הגדולים ולא לזו"ן הקטנים 
כנ"ל.
%page 1801
וטעם הדבר הוא, כי אין הנוקבא הקטנה שהיא רחל, יכולה לעלות לג"ר 
דא"א ולהכלל בהזווג דמזלין הנוהג שם, רק מבחינת האחור דזו"ן, 
דהיינו בעת התכללותם בזווג או"א, שז"א נכלל באבא, ונוקבא באמא,
%break
ונמצאת הנוקבא משתמשת במ"ן דאמא, כלומר, שאמא נכללת במזלא 
הנעשה למ"ן שלה, והנוקבא נכללת רק בזווג דאמא עם אבא. אבל 
המ"ן דנוקבא עצמה אינם שם, כי המזל ונקה, שהיא הנוקבא דמזלין, 
היא בחינת יסוד דמלכות דצמצום א',
%break
דהיינו בחינת בנימין הכלול ביוסף, ואין זו בחינת בנימין אמיתי הבא 
ממלכות דצמצום א' שהיא בחינת גבורות נקבות, והוא מטעם כי 
המלכות דצמצום א' נגנזה ברדל"א ואין לה שום זווג במשך שתא אלפי 
שני עד גמר התיקון, כנודע.
%break
וכיון שאין שם המ"ן דמלכות דצמצום א', אלא רק בחינת יסוד דמלכות, 
שהם גבורות זכרים מבחי' בנימין הנכלל ביוסף, נבחן הזווג ההוא דזו"ן 
הכלולים שם רק בבחינת זווג דאב"א, משום שאין לה בחינת המ"ן 
שלה, שהז"א יוכל להזדווג עמה בבחינת פב"פ.
%break
וע"כ אע"פ שהיא עולה לג"ר דא"א שהוא בחינת כתר דז"א, מ"מ אינם 
משתמשים שם בכתר אחד, כי אינם בבחינת הזווג של עצמם, שהוא 
על המ"ן דנוקבא. כנ"ל.
%break
ולפיכך לא יצויר שתהיה גדלות הב' בבחינת עיבור דפנימיות, כי אז 
צריכה הנוקבא הגדולה דז"א לקבל מדתה של הנוקבא הקטנה, ויהיה 
הז"א מזדווג עם הנוקבא הקטנה בעת היותו בג"ר דא"א,
%break
וא"כ צריכים לגילוי המלכות הגנוזה ברדל"א שתהיה לבחי' מ"ן לצורך 
הנוקבא הקטנה, וכיון שאין זה נוהג עד גמר התיקון, גם הנוקבא 
הקטנה אינה יכולה להזדווג עם הז"א במקום ג"ר דא"א, שהוא גדלות 
ב' דפנימיות, מטרם שיהיה גמר התיקון.
%break
אמנם בגמר התיקון אחר שתתגלה המלכות דצמצום א' להיות למ"ן אל 
הנוקבא הקטנה, יתבטל לגמרי הצמצום ב' עם הפרסאות, ואז ישובו 
הטעמים דס"ג דא"ק עם הנקודות דס"ג להיות פרצוף אחד (עי' לעיל 
דף שצ"ז ד"ה או"א. עש"ה).
%break
ואז יתיחדו גם זו"ן הגדולים עם זו"ן הקטנים לפרצוף א' בקומה שוה, 
ויהיו זו"ן הגדולים בבחינת דכר, וזו"ן הקטנים בבחינת הנוקבא, ויעלו 
שניהם בג"ר דא"א, וישתמשו שם בזווג פב"פ, שזה נבחן ששניהם 
משתמשים בכתר אחד.
%break
וכן ישסו"ת יעלה בקומה שוה עם או"א לג"ר דס"ג בפרצוף אחד, שאו"א 
עלאין יהיו בחינת הדכר, וישסו"ת יהיו בחי' הנוקבא, כי כל התחלקותם 
נמשך מהתחלקות הטעמים ונקודות דס"ג לב' פרצופים, ועתה הם שוב 
מתיחדים כנ"ל. (דף א' תשצ"ב ד"ה ומתחלה ע"ש). 
%break
ונמצא אז שאו"א עלאין הנעשים לבחינת דכר, יהיו הנה"י שלהם למוחין 
אל הזו"ן הגדולים, וישסו"ת הנעשים לצד נוקבא דאו"א, יהיו הנה"י 
שלהם למוחין בזו"ן הקטנים, שהם הצד נוקבא דזו"ן הגדולים, ונמצאים 
זו"ן משתמשים בכתר אחד פב"פ בקומה שוה כמו או"א וישסו"ת.
%break
וזה אמרו (באות קצ"א) "ואז הם שני המאורות הגדולים לא היא גדולה 
ממנו ולא הוא גדול ממנה ואינם צריכים זה לזה כלל"
%page 1802
דהיינו כמבואר שבהיות ישסו"ת עם או"א בקומה שוה ונה"י דאו"א הם 
מוחין לז"א ונה"י דישסו"ת הם מוחין לנוקבא נמצאים גם זו"ן בקומה 
שוה ואינם צריכים זה לזה. כלומר, כי לפעמים הם בקומה שוה פב"פ 
גם לפני גמר התיקון, כגון בשבת במוסף,
%break
אמנם אז אין נה"י דישסו"ת עצמם מתלבשים בנוקבא אלא רק המלכות 
דתבונה שאינה נכללת במוחין שלה עצמה שיצאו על המ"ן דמזלא אלא 
ע"י זווג חדש שנעשה בראש הז"א עם המלכות דתבונה הזו, יוצאים 
המוחין דחיה בשביל הנוקבא, וע"כ נחשבת שצריכה אליו,
%break
כי היא צריכה לקבל ממלכות דתבונה אחר התכללותה בעטרא דגבורה 
שבמוחין דז"א, וזולת זה לא היה לה מוחין דחיה, ולא היתה שוה עמו 
פב"פ ומשום זה נחשבת לקטנה ממנו, כי כל מקבל נמצא קטן בהכרח 
מהמשפיע.
%break
אבל בגמר התיקון כשמקבלת את נה"י דתבונה עצמה למוחין, משום 
שתתגלה המלכות דצמצום א' הראויה לזווג ברדל"א שתצא עליה 
המוחין דחיה המתיחסים אל הנוקבא כנ"ל,
%break
הרי מלכות זו אינה צריכה להכלל בעטרא דגבורה דז"א, ומקבלת הזווג 
מכח עצמה למוחין היוצאים על המלכות הזו דצמצום א', ואז אין 
הנוקבא צריכה אליו יותר. וכבר נתבאר ענין זה לעיל.
%break
וזה אמרו (באות ק"צ) "שכשהיו פב"פ אז יוצאים ב' בחינות יעקב: א' 
בז"א, וא' בנוקבא, כי הא' שהוא ממוחין דז"א הוא מאו"א והב' שהוא 
ממוחין דנוקבא הוא מישסו"ת" פירוש: כי יעקב הוא אחורים דאבא 
שנפלו בעת שביה"כ, ותיקונו בא עם מוחין דחיה של הז"א,
%break
ולפי"ז אין צריך לצאת בחי' יעקב רק ממוחין דז"א שהוא דכורא ובחינת 
אבא, ולא ממוחין דנוקבא, שהיא בחינת אמא. וז"ש שעם המתבאר 
שיש ב' בחינות של אחורים דאו"א: א' מה שנפל מאו"א דג"ר נקודים 
למקום דחג"ת עד החזה.
%break
וב' מה שנפל מישסו"ת שהם הראש הב' שיצא במקום חג"ת דנקודים, 
והאחורים שלהם נפלו למקום נהי"מ דנקודים. והאחורים הא' שייך 
לז"א, והב' שייך לנוקבא.
%break
א"כ יש בחינת אבא גם בנוקבא כמו שיש בז"א, דהיינו בחי' אבא 
דאחורים דישסו"ת השייך אל הנוקבא. ותיקונו בא עם המוחין דחיה של 
הנוקבא ביחוד.
%break
אמנם אין הארת יעקב יכולה לצאת בנוקבא זולת בעת שהיא עצמה 
מקבלת נה"י דישסו"ת למוחין שלה ואינה צריכה לקבל המוחין דחיה 
מראש הז"א ע"י התכללות בעטרא דגבורה שלו, כי אז יש בה מוחין 
דאבא בשלימות, בהיותה נכללת בעצמה במזלא במקום יציאת המוחין.
%break
משא"כ בעת שהיא מקבלת המוחין רק ממלכות דישסו"ת, שהיא 
בחינת צמצום ב', שאינה ראויה לזווג שתצא עליה המוחין דקומת חיה, 
אא"כ ע"י התכללות בראש הז"א בעטרא דגבורה שלו,
%break
שמטעם זה אין בראשה עצמה לבדה שום זווג בבחינת מוחין אלו 
דחיה, והדעת שלה ירד משום זה בין רישי כתפיה, הנה אז, אין לה 
מוחין דחיה בשלימות אע"פ שהיא בקומה שוה עם הז"א, ואין הארת 
יעקב יוצאת ממנה.
%page 1803
וזה שמדייק להשמיענו, שזה דוקא בעת שנה"י דישסו"ת מתלבשים בה 
מבחינת עצמם, ואינה צריכה לז"א, ואז יוצא בה לבדה ג"כ בחינת 
יעקב. אבל אין זה נוהג בבחינת פב"פ רק אחר גמר התיקון כנ"ל, שאז 
תתגלה בחינת המלכות של צמצום א' ברדל"א.
%break
אבל במשך שתא אלפי שני, אין זה נוהג אלא רק בבחינת אחורים, 
דהיינו על המ"ן דאמא, וע"י התכללות הוד בנצח דא"א, כנ"ל באורך. וכן 
זה נוהג בבחינת המוחין דחול, שהם ע"י הארת ה"ר ממעלה למטה, 
אבל לא בכל יום אלא רק בר"ח במוסף,
%break
שאז הם פב"פ בקומה שוה, והנוקבא אינה צריכה אליו, כי זה נעשה 
ע"י התכללות הוד בנצח, ונוקבא משמשת במ"ן דאמא, והארת ה"ר 
נמשכין ע"י כפיפת ראש ממעלה למטה, המספיק רק לזו"ן הקטנים 
לבחינת חיה, ולא לז"א עצמו.
%break
ונמצא שבר"ח היא משתמשת בכתר אחד רק עם יעקב ולא עם ז"א 
עצמו. אמנם בכתר אחד עם ז"א עצמו פב"פ אינו נוהג רק אחר גמר 
התיקון. כמבואר. כי אפילו בשבת במנחה אין רחל עולה עמו לג"ר 
דא"א כנ"ל.
%break
וזה אמרו (באות קצ"ב) "בחינת הפנימיות דזו"ן, כי אחר כל הנ"ל היה 
פעם ב' כל הנ"ל לצורך פנימית הזו"ן והנה עיבור א' היה בבחי' 
הפנימים של א"א עצמו ולא ע"י התלבשות באו"א" מקודם זה ביאר שם 
הרב העי"מ דחיצוניות, שעיבור יניקה מוחין אלו באים בו בי"ג שנה,
%break
שעד ט' שנים ויום א', הוא נשלם עם מוחין דיניקה, דהיינו בב' שנים 
דיניקה הוא מקבל בחינת ו"ק דרוח, ומב' עד ט' שנים הוא מקבל בחינת 
ג"ר דרוח, הנקראים מוחין דו"ק. ומט' ויום א' עד י"ג שנים הוא מקבל 
מוחין דגדלות שבחינת הצ' שלו היא מקבל עד י"ג שנה.
%break
וכבר נתבאר כל זה באורך לעיל בחלק י"ב. וז"ש כאן "כי אחר כל הנ"ל 
היה פעם ב' כל הנ"ל לצורך פנימיות הזו"ן" פי' כי בכל מדרגה חדשה 
צריכים לעי"מ מחדש, וכן לב' בחינות שלהם: עי"מ דאחור ועי"מ 
דפב"פ, כנ"ל בדברי הרב (בחלק זה אות קפ"ח) ע"ש.
%page 1804
ולפי"ז אומר כאן שאחר שנגמרו עי"מ דחיצוניות ז"א עד י"ג שנה, שהם 
ב' הבחינות דעי"מ דבחי' ישסו"ת, מתחיל בז"א מדרגה חדשה דבחינת 
פנימיות, שהם המוחין דאו"א דשבת, ונוהג בהם כל הפרטים שנתבארו 
במוחין דישסו"ת.
%break
ואע"פ שנתבאר לעיל שבחי' עיבור דפנימיות מתחיל בשבת במנחה, 
אמנם המוחין דאו"א שבמוסף הם מבחינת חיצוניות, הנה זה רק בערך 
המוחין המיוחסים לז"א עצמו,
%break
שמוחין הראשונים שלו הוא משיג במוסף, והם עוד בערכו חיצוניות 
משום שבאים ע"י העלאת אחורים דבחינת ישסו"ת, כנ"ל באורך אמנם 
כלפי המוחין דחול שהם רק מוחין לזו"ן הקטנים דז"א ע"י כפיפת ראש, 
כנ"ל.
%break
נחשבים המוחין דאו"א שבמוסף דשבת לבחי' פנימיות, להיותם 
משמשים עכ"פ למוחין דהולדה בשביל הז"א עצמו, משא"כ המוחין 
דחול הבאים עד י"ג שנה, אינם משמשים למוחין גמורים דהולדה אלא 
בשביל יעקב ורחל לבד,
%break
וכלפי ז"א עצמו נחשבים רק לו"ק דגדלות בלבד, וכל ו"ק נקרא 
חיצוניות. ובערכם מכנה כאן את המוחין דאו"א דשבת בשם מוחין 
פנימים.
%break
ולפיכך הוא חושב כאן ב' עיבורים לצורך פנימיות: שא' הוא עי"מ דמוחין 
דאו"א דשבת דמוסף. והעיבור הג' הוא עי"מ דג"ר דא"א. שהם מוחין 
דיחידה, הבא בשבת במנחה. כנ"ל.
%break
וזה אמרו (שם) והנה עיבור א' היה בבחינת הפנימים של א"א עצמו 
ולא ע"י התלבשות או"א, והיה זמנו ט' חודש" פירוש, כי המוחין 
דישסו"ת דחול, היה ע"י התלבשות המוחין דאו"א שיצאו בג"ר דא"א על 
המזלא,
%break
בתוך היסודות דאו"א עצמם העומדים במקום חג"ת דא"א, דהיינו 
ברישי כתפין שלו, ומשם קבל אותם הז"א, כי הזווג הזה היה רק ע"י 
העלאת נה"י דא"א לחג"ת שלו, ששם עומדים נה"י דאו"א,
%break
ואין הז"א יכול להתכלל למעלה במקום הזווג שהוא בג"ר דא"א, ששם 
עומדים עתה או"א המקבלים המוחין על המ"ן דמזלין. ונמצא שהמוחין 
אינם מקובלים מעצמות המזלין דא"א, אלא ע"י התלבשות ביסודות 
דאו"א במקום חג"ת דא"א,
%page 1805
שזה נבחן לבחי' הארת ה"ר ממעלה למטה, ולכפיפת ראש מג"ר דא"א 
לחג"ת דא"א, כנ"ל באורך. אבל עתה במוחין דאו"א דשבת, נכללים 
נה"י וחג"ת דא"א בג"ר שלו ממש, שעי"ז נמצא ז"א עולה עמהם לג"ר 
דא"א למקום יציאה של המוחין,
%break
והוא נכלל שם בזווג בעצמות המזלין, אשר ע"כ הוא מקבל אח"כ 
הממעלה למטה מבחינת הפה דא"א עצמו, והוא יכול להלביש לא"א 
כמו או"א על החג"ת דא"א, דהיינו גם אחר ירידתו למקומו.
%break
משא"כ במוחין דישסו"ת שלא קבלם כי אם ע"י התלבשות ביסודות 
דאו"א שבמקום חג"ת, ושם היה העיבור שלו, נמצא שאחר ביאתו 
למקומו לא קבל בחינת הממעלה למטה רק מן החזה דא"א, שהוא 
הפה דחג"ת, וע"כ לא הלביש אלא רק נה"י דא"א שמחזה ולמטה.
%break
ולפיכך נקרא העיבור שלצורך המוחין דאו"א בשם עיבור דט' חודש, 
משום שיש כאן התכללות דכל הט"ס דא"א, כי הו"ק שלו נכללים 
בהג"ר. וזה אמרו "ומזווג זה נעשה העיבור בט' חדשים כמספר ט"ס 
דא"א. כמבואר.
%break
וזה אמרו (באות קצ"ג) "ואז נעשו ו"ק פנימים של זו"ן ומפנימיותם 
נמשכים כל הנשמות כולם" דהיינו כמ"ש לעיל שאין המוחין האלו 
נחשבים לפנימיות אמיתי לז"א,
%break
משום שהעלאת מ"ן אלו הם מבחינת אחורים דישסו"ת, המקבלים 
תיקונם ע"י עלית הז"א עמהם לג"ר דא"א, העומד במקום ישסו"ת 
דנקודים, ונמצאים האחורים דישסו"ת באים עתה במקומם כמו שהיו 
עומדים מטרם שביה"כ.
%break
אמנם האחורים דאו"א דנקודים אינם מקבלים שם את תיקונם, כי שם 
הוא בחינת חג"ת דנקודים, והם צריכים לעלות רק לג"ר דנקודים 
שבמקומם עומדים עתה הג"ר דעתיק.
%break
וכיון שז"א מיוחס בעיקר לאו"א דנקודים כנ"ל, ע"כ נחשבים אליו 
המוחין ההם הבאים לו מישסו"ת של הנקודים, רק לבחינת ו"ק בלבד, 
כי הראש דישסו"ת דנקודים, הוא ו"ק אל או"א דנקודים. וזה שמשמיענו 
הרב, שאע"פ שהם המוחין השלימים דז"א מבחינת מוחין דהולדה,
%break
ונבחנים לעיקר הגדלות שלו להולדת נשמות, עכ"ז אינם אלא בחינת 
ו"ק דפנימיות, כי נמשכים מבחינת המ"ן ואחורים של הראש דישסו"ת 
דנקודים, וז"א הוא בעיקר מד' מלכים הראשונים דחג"ת, הנמשכים 
מאו"א עצמם דג"ר דנקודים. עי' היטב לעיל דף תקי"א ד"ה הז'.
%break
וז"ש "ואז נעשו ו"ק פנימים של זו"ן ומפנימיותם נמשכין כל הנשמות 
כולם" כמבואר, כי אע"פ שמפנימיותם נמשכין כל הנשמות כולם, כי 
ממוחין דיחידה דמנחה דשבת נמשכין רק יחידי סגולה, כמ"ש להלן.
%break
עכ"ז אין באלו המוחין דאו"א רק בחינת ו"ק דפנימיות, ולא ג"ר ממש, 
כי ג"ר אמיתים הוא צריך לקבל מהזווג הנעשה בג"ר דעתיק, ששם 
מקום עמידת או"א דנקודים.
%page 1806
וזה אמרו (באות קצ"ד) "ואח"כ היה העיבור ב' של המוחין של 
הפנימיות וזה היה בז' חדשים לבד והענין כי עיבור זה נעלם ועליון מאד 
כי הוא בסוד ז' ספירות תחתונות של עתיק" פי':
%break
כי בעיבור הקודם דפנימיות, היה התכללות ז"ת דא"א בג"ר שלו, והזווג 
היה במקום ג"ר דא"א, כי הז"א עלה עם ז"ת דא"א לג"ר שלו וע"כ בעת 
ביאתו של הז"א למקומו, בבחינת ממעלה למטה, הוא בא למקום חג"ת 
דא"א. כנ"ל.
%break
אבל כאן בעיבור הב' לצורך פנימיות, נעשה התכללות דז"ס תחתונות 
דעתיק בג"ר שלו, והם העלו את הז"א עם האחורים הנפולים דאו"א אל 
מקום הג"ר דעתיק ששם עמידת או"א דנקודים כנ"ל, דף א' תשצ"ו ד"ה 
וטעם הדבר ע"ש.
%break
ונעשה הזווג בג"ר דעתיק, ואח"כ בירידתו של הז"א משם למקומו, 
בבחינת ממעלה למטה, נמצא מלביש לג"ר דא"א. ואלו הם המוחין 
דז"א בשבת במנחה, שאז הוא עולה ומלביש לג"ר דא"א.
%break
ומה שאין הרב חושב כאן לבחינת ט' חודש כמו בהעיבור הא' 
דפנימיות, אע"פ שגם כאן היה התכללות הו"ק דעתיק בהג"ר כמו 
שהיה שם התכללות הו"ק דא"א בהג"ר. הענין הוא, כי בענין 
ההתכללות בג"ר דעתיק אין כאן חידוש,
%break
משום שאפילו בעיבור הא' דפנימיות בעת שנכללות הז"ת דא"א בהג"ר 
שלו, הנה הג"ר דא"א עלו ונכללו בעת ההיא בעתיק בג"ר והזווג לצורך 
המוחין דז"א נעשה אז בבחינת לא זקוף ולא כפוף, כנ"ל, (בחלק י"ד 
דף אלף תר"ב אות קצ"ד).
%break
שפירושו שהזווג נעשה בג"ר דא"א בעת התכללותו בג"ר דעתיק, אלא 
שכופף ראשו להשתמש עם המ"ן דמזל ונקה. כמ"ש באו"פ שם. הרי 
שאפילו בעיבור הא' היה כבר כלול בג"ר דעתיק, ולא נתחדש כאן דבר 
בענין העיבור ב' מבחינת הג"ר דעתיק.
%break
אלא עיקר החידוש שנעשה כאן בעיבור ב', הוא עצם התכללות ז"א 
בז"ת דעתיק מבחינת עצמותם. כי בעיבור הא' היה כלול רק בז"ת 
דא"א מבחינת עצמותם,
%break
וע"י עליתם דז"ת דא"א לג"ר, נכלל ג"כ בג"ר דא"א שעלו למקום ג"ר 
דעתיק, וע"כ בעת יציאתו מבחינת העיבור הוא יורד למקום ז"ת דא"א 
ומלביש על החג"ת דא"א כנ"ל.
%break
אבל כאן בעיבור ב' דפנימיות, הוא נכלל בז"ת דעתיק מבחינת 
עצמותם, והם שהעלו אותו למקום ג"ר דעתיק, ולכן גם בעת יציאתו 
מעיבור וירידתו למקומו נמצא מלביש על חג"ת דעתיק שהוא מקום ג"ר 
דא"א.
%break
ולפיכך אומר הרב שהעיבור הזה נבחן לעיבור של ז' חודש לבד, כי אין 
כאן חידוש רק מבחינת ז"ת דעתיק שלקח ז"א. אבל ענין ההתכללות 
של הז"ת בג"ר דעתיק אינו נחשב כאן לג' חודש כי אינם בבחינת 
חידוש, כי גם בעיבור הא' דפנימיות היה כלול מהם, כמבואר.
%break
וזה אמרו (באות קצ"ה) "באותן ז' דעתיק אין יכולת להשיג כלל בחצי 
העליון של החסד שבו רק מחציו ולמטה בלבד כי החסד דעתיק מלובש 
בגלגלתא דא"א, ונודע, שגלגלתא דא"א נחלק לב' ראשים: שחציו 
העליון שהיא בחי' ג"ר שבו, הוא ראש הא' דא"א,
%page 1807
אשר המסך דצמצום ב' המפסיק בין רדל"א לא"א אינו שולט עליו כלל, 
והוא נחשב עוד כמו רדל"א, ותחילת שליטת המסך הזה המבדיל בין 
רדל"א לא"א, הוא על ז"ת דגלגלתא הנקראים אוירא וראש הב',
%break
וכל המוחין דאצילות נמשכים רק מחציו התחתון דגלגלתא, שהוא 
המוחא דאוירא, אבל בראש הא' שהוא חציו העליון אין המוחין נמשכין 
משם. וז"ש הרב "כי באותן ז' דעתיק אין יכולת להשיג כלל בחצי העליון 
שבו" להיותו גנוז בראש הא' דא"א, כנ"ל.
%break
וז"ש "רק מחציו ולמטה בלבד" דהיינו אותו החצי התחתון המלובש 
במוחא דאוירא, שמשם נמשכים כל המוחין דאצילות. כנ"ל. וכבר 
נתבאר ענין זה באורך בחלק י"ג. ועי' בדף א' שכ"ז אות ע"ב.
%break
וזה אמרו (באות קצ"ז) "עיבור זה של ט' חדשים הוא לצורך חיצוניות 
ז"א, ויוליד בחי' עולמות אבל עיבור של ז' חדשים הוא לצורך פנימיות 
ז"א שיוליד בחינות נשמות" ואין זה סותר למ"ש לעיל (באות קצ"ג) 
שמהעיבור דט' חודש נמשכים כל הנשמות כולם.
%break
וכאן אומר שהוא לצורך חיצוניות. הענין הוא, כי נתבאר לעיל, שבאמת 
אינם נחשבים למוחין דפנימיות של הז"א, דהיינו לג"ר שלו הנקרא 
פנימיות כי אין הז"א מקבל אלא מאו"א עלאין דנקודים שהם במקום 
ג"ר דנקודים,
%break
שמשם נמשכו ד' המלכים דחג"ת, שהם עיקרם של הז"א דנקודים. 
אבל מראש דישסו"ת דנקודים העומד במקום דחג"ת דשם, שהממעלה 
למטה נמשך לד' מלכים תנהי"מ דנקודים, אין הז"א מקבל ממנו אלא 
בחינת ו"ק, להיותו מלביש על ו"ק דאו"א עלאין.
%break
ומוחין אלו דט' חודש, שזווגם נעשה ע"י התכללות ז"ת דא"א בג"ר 
שלו, אינו מעלה רק בחינת האחורים דישסו"ת דנקודים, העומדים 
במקום ג"ר דא"א, שהם חג"ת דנקודים.
%break
אלא עכ"ז הם נחשבים למוחין דחיה ממש משום שקומת הזווג היא 
קומת חכמה היוצאת על המזלין, כנ"ל, וע"כ מצד אחד אפשר לכנותם 
בחינת פנימיות להיותם מוחין דחיה והולדה. שמשם באמת יוצאים כל 
נשמות כולם.
%break
ומצד השני אינם אלא בחינת ו"ק דמוחין ואין בהם בחינת הולדת 
נשמות, דהיינו מבחינת המוחין דז"א עצמו מבחינת מה שהוא מיוחס 
רק לאו"א דנקודים כי הנשמות האלו הנולדים ממוחין דט' חודש, הם 
בחי' נשמות הנמשכות מישסו"ת דנקודים.
%break
וע"כ יש בהם ב' בחינות: א' הוא שיש בהם מוחין דהולדות נשמות אלו 
המיוחסים לישסו"ת דנקודים, שמבחי' זו נחשב למוחין דפנימיות. 
ובחינה ב' היא, שיש בהם מוחין דהולדה לבחינת עולמות, שהם 
מיוחסים לאו"א דנקודים.
%break
כי בהיות הישסו"ת בחינת ו"ק לאו"א ההם, ע"כ הז"א ראוי להוליד גם 
מבחינת ו"ק דנקודים, אלא רק מבחינת חיצונים שלהם, הנקרא 
עולמות. באופן, שבחינת נשמות הוא מוליד רק מהמיוחסים אל 
הישסו"ת, אבל בחינת עולמות יוכל להוליד גם מהמיוחסים לאו"א.
%break
וזה אמרו "עיבור זה של ט' חדשים הוא לצורך חיצונית ז"א ויוליד 
בחינת עולמות" דהיינו כמבואר, שמבחינת עיקרו של ז"א עצמו הנמשך 
רק מאו"א, נבחנים לו"ק בלבד, ומ"מ הוא יכול להוליד בחינת עולמות, 
משום שישסו"ת הוא תמיד בחינת ו"ק דאו"א.
%page 1808
וזה אמרו (באות קצ"ח) "אבל עיבור ז' וכו', והענין כי לצורך פנימיות 
ז"א הוצרך שיתקשרו ט"ס דא"א בז' דגלגלתא דיליה" דהיינו כנ"ל,
%break
שזה נעשה ע"י התכללות ז"א בז"ת דעתיק בבחינת עצמותם, כי אז 
יוכל לקבל מבחינת התכללותו בהזווג שבג"ר דעתיק ונמצא מקבל 
בחינת הממעלה למטה בעת הלבשתו לג"ר דא"א במקום ד' המלכים 
דחג"ת דנקודים, כנ"ל.
%break
וענין התכללות הזו בז"ת דעתיק, הוא מקבל מז' תיקוני גלגלתא ששם 
מלובשים ומאירים הז"ת דעתיק. וז"ש "הוצרך שיתקשרו ט"ס דא"א בז' 
דגלגלתא דיליה" כי אז יכול להלביש גם אחר ירידתו למקומו. כנ"ל. 
באורך.
%break
וזה אמרו "ואלו הז' דגלגלתא ד' מהם בחינת מקיפין וג' מהם בחינת 
מוחין" כלומר, שאלו המוחין שהוא מקבל נחלקים לפנימים ומקיפים,
%break
אשר בבחינת המקיפין הם ד' מוחין חו"ב חו"ג, ובבחינת הפנימים אינם 
אלא ג' מוחין, כי החו"ג נעשים כאחד בבחינת הדעת, כשהם מתלבשים 
בבחינת פנימיות הז"א. כנ"ל בחלק י"ג וי"ד.
%break
וזה אמרו (באות קצ"ט) "ואלו יתלבשו למטה בת"ת בתוך המוחין" 
כלומר, שאלו ג' המוחין מתלבשים בתוך ז"א הנקרא ת"ת בפנימיות 
המוחין אבל ד' המוחין אינם מתלבשים בתוך ז"א אלא נשארים 
למקיפים.
%letter רז
רז) המוחין דנה"י דאבא בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע. אין זה סותר 
למ"ש לעיל ובכל המקומות, שרק נה"י אמא יוצאים מז"א ונכנסים 
בנוקבא, בעת הנסירה, אבל נה"י דאבא נשארו בסוד מקיפים על הז"א 
(כנ"ל בחלק זה אות ע"א ואות קי"ח ואות קל"ג. ואות קמ"ב ואות קנ"א.
%break
ואות ק"ס ואות קע"ו). כי בכלל לא יצויר פעם שיהיו בחינת נה"י דאמא 
לבדם בלי נה"י דאבא, כמ"ש הרב לעיל (דף תתק"נ אות קנ"ו) וז"ל 
"הענין הוא כי הלא כל בחינות אלו נמשכין מזווג או"א וא"כ צריך שבכל 
בחינה מאלו הה' שהם נרנח"י יהיה בהם חלק או"א" ע"ש.
%break
וכן בכמה מקומות אומר ומזהיר לבל לטעות בהלשון בעת שאומר שיש 
שם רק נה"י דאמא לבד, שהכונה בלי נה"י דאבא, כי או"א הם תמיד 
בזווג דלא פסיק וכחדא נפקין וכחדא שריין, ואין שום בחינה נמשכת 
מהם זולת בזווג או"א, וא"כ יש שם בהכרח ב' בחינת נה"י.
%break
ולפי"ז נמצא, כי אע"פ שאומר במפורש לעיל דף א' תש"מ אות ק"ג, 
ובאות ק"ה, שאותם רי"ו שהיא מקבלת בהיותם אב"א אינם אלא 
בחינת בינה נקבה, שהם נר"ן, אמנם אומר שם שיש שם בחינת בן ימין 
כח זכר, הרי שיש שם גם בחינת נה"י דאבא, שהם כח זכר.
%page 1809
וענין זה כבר נתבאר היטב לעיל בענין חזרת או"א וישסו"ת לפרצוף 
אחד בעת הזווג, שאו"א ביחד נחשבים לימין ולבחינת דכורא, וישסו"ת 
יחד נחשבים לשמאל ולבחינת נוקבא, ואז נבחן היסוד דתבונה לבחינת 
דכורא,
%break
וזה שכתב הרב לעיל דף אלף ס"ח אות קכ"ב, "שבחינת היסוד הם 
לעולם זכרים, בין באבא ובין באמא" ע"ש. הרי שבעת הזווג נבחן או"א 
ביחד לבחי' אבא וישסו"ת ביחד לבחי' אמא.
%break
וז"ש הרב כאן שגם בחינת נה"י דאבא נכנסים אל הנוקבא בעת 
הנסירה, דהיינו נה"י דישסו"ת הכלולים באמא, שממנו נמשך בחינת 
בנימין שהוא כח זכר.
%break
ואין לטעות לפרש כאן שהכונה היא על חכמה וחסד המלובשים בנה"י 
דאמא דהיינו בחינת מ"ה דב"ן דאמא, אשר בעת התלבשות המוחין 
בז"א נמצאים מתחלפים שחכמה וחסד דאמא מתלבשים בנה"י דאבא, 
ובינה וגבורה דאבא מתלבשים בנה"י דאמא,
%break
כנ"ל (דף א' תשס"ג אות ק"מ). ועתה בעת יציאת המוחין דז"א נמצאים 
החכמה וחסד דאמא שהם חוזרים ומתלבשים בנה"י דאמא, וכיון 
שחכמה וחסד דאמא אלו היו בנה"י דאבא בעת התלבשותם בז"א 
קורא אותם הרב גם עתה בשם נה"י דאבא.
%break
שזה אינו אמת, כי הרב אומר להדיא, לעיל (חלק זה אות קמ"ב) 
שהמוחין דבינה וגבורה דאבא ודאמא באים תוך הנוקבא ומגדילים 
אותה אב"א. הרי שאפילו בעת יציאת המוחין מז"א, נמצאים עוד 
המוחין בהתחלפות אשר בינה וגבורה דאבא נמצאים תוך נה"י דאמא.
%break
ועד"ז חכמה וחסד דאמא נמצאים תוך נה"י דאבא. כי ע"כ הוא מדגיש 
שם "ובאים המוחין דבינה וגבורה דאבא ואמא לבדם תוך נוקבא 
ונגדלת לגמרי" הרי שחכמה וחסד דאמא נשארים בנה"י דאבא. ומלבד 
זה הנה נתבאר לעיל כי רק בעת שאו"א מלבישים לחג"ת דא"א.
%break
אז יש מ"ה וב"ן באבא דהיינו כתר וחכמה דמ"ה עם ו"ק דחכמה דב"ן, 
וכן מ"ה וב"ן באמא, שהם בינה דמ"ה וה"ת דבינה דב"ן. אמנם בעת 
שאו"א מקבלים קומת ע"ב, ונעשים לפרצוף אחד, הנה אז אבא כולו 
מ"ה ואמא כולה ב"ן. כנ"ל (חלק זה אות ק"מ).
%break
וכיון שאלו נה"י דאמא מאו"א דע"ב הם באים כנ"ל, הרי בהכרח שאמא 
כולה ב"ן, דהיינו בינה וגבורה דאבא ובינה וגבורה דאמא. וכן נודע 
מדברי הרב בכמה מקומות שהמוחין דאב"א הם רק ב"ן ולא מ"ה כלל.
%letter רח
רח) יעקב מצד פנים דז"א וכו' רחל מצד אחוריו גם עתה יוצא מרחל 
נוקבא דז"א ב' הארות אלו ג"כ בלי ספק: היינו כמ"ש הרב לעיל (חלק 
זה אות ק"צ) שיש יעקב ורחל היוצאים מבחינת או"א, ויש יעקב ורחל 
היוצאים מבחינת ישסו"ת, ע"ש.
%break
ונתבאר לעיל כי אלו נה"י דאמא המתלבשים בנוקבא בעת הנסירה, הם 
בחינת ישסו"ת בעת שהם בקומה שוה עם או"א, שהם נקראים אז 
ביחד בשם אמא, וע"כ בהכרח שיוצא מהם בחינת יעקב ורחל, שמיש"ס 
יוצא בחינת יעקב, ומתבונה יוצאה בחינת רחל.
%break
והגם שנתבאר לעיל באו"פ (דף א' תת"ב ד"ה אמנם). שאין הארת 
יעקב ורחל יוצאים בנוקבא זולת בגמר התיקון, אחר שהמלכות דצמצום 
א' מתגלה מרדל"א בסוד ראש פנה. ע"ש. אכן זה דוקא מבחינת פב"פ 
עם זו"ן הנקרא שניהם משתמשים בכתר אחד,
%page 1810
כי לא יכול להזדווג עמה בבחי' המזלין דהיינו בבחינת צמצום א', מטרם 
שתתגלה המלכות שלה דצמצום א', שהיא המ"ן שלה. כי המ"ן דמזלין 
של עתה, הם רק בחי' יסוד דמלכות, שהם בחי' מ"ן דכורין, כלומר 
מבחינת בנימין הכלול ביוסף,
%break
והנוקבא דז"א רק לבחי' מ"ן דמלכות ממש היא צריכה, ומ"ן של יסוד 
דמלכות לא שייך אליה, כי היא בחינת מלכות דז"א. אמנם כל זה 
מבחינת הזווג זו"ן פב"פ, אבל בבחי' אב"א עם ז"א הנה היא יכולה 
להכלל גם במ"ן דמזלין, אע"פ שהם בחינת מ"ן דכורא,
%break
והוא מפאת התכללותה עם לאה לפרצוף אחד, דהיינו עם נוקבא 
הגדולה דז"א, שהיא בחינת ז"א עצמו כלומר בחינת בנימין הכלול 
ביוסף, דהיינו נוקבא שבגופו, וכן לאה היא מלכות מאחורים דאמא,
%break
שכל אלו אינם מלכות ממש כמו הנוקבא דז"א, והם יכולים לקבל 
ממזלין. ומתוך שנוקבא דז"א נכללת מהם ונעשית עמהם לפרצוף אחד, 
כנ"ל. לכן היא מקבלת אז בחי' נה"י דאמא עם המ"ן דמזלין, שעי"ז היא 
נגדלת כמו הז"א עד הכתר שלו ממש,
%break
דהיינו שעולה עמו עד הג"ר דא"א, כנ"ל (דף א' תת"ב ד"ה אמנם) ע"ש 
אשר אז ז"א מקבל מנה"י דאו"א לבד, ונוקבא מקבלת מנה"י דישסו"ת 
כמו בגמר התיקון, אלא ההפרש הוא גדול, כי היא עמו בלי זווג כלל, כי 
ע"כ המה נבחנים אז לאב"א, ונפרדים זה מזה לגמרי.
%break
דהיינו כמו שז"א ונוקבא עולים לג"ר דא"א בעת תפלת נעילה ביוה"כ. 
שאין זה נבחן ששניהם משתמשים בכתר אחד, כי אינם משתמשים 
כלל, כי משתמשים פירושו זווג, והמה אז אב"א כמבואר.
%page 1811
והנה נתבאר, כי בעת היותה אב"א והיא מקבלת מנה"י דאמא שלא ע"י 
ז"א, דהיינו מבחינת ע"ב דמזלין, הנה אז הם בקומה שוה ממש עד 
הכתר דז"א, ואז ז"א מקבל מנה"י דאבא שהם או"א יחד, אלא שהם בו 
אז בבחי' מקיפים, כנ"ל.
%break
והנוקבא מקבלת מן נה"י דישסו"ת, הנבחנים ביחד לאמא. ואז מנה"י 
דיש"ס הנקרא אבא יוצא בה הארת יעקב, ומנה"י דתבונה הנקראת 
אמא יוצאה בה הארת רחל, ושניהם בה מחזה ולמטה כמו בז"א, ויעקב 
יוצא בפנים ורחל יוצאה באחור.
%break
ואין להקשות, כיון שעתה מקבלת הנוקבא ממוחין דע"ב, שאז חוזרים 
או"א וישסו"ת לפרצוף אחד, כנ"ל, וכן זו"ן הגדולים וזו"ן הקטנים נעשים 
לפרצוף אחד, וא"כ מאין יש שם שוב בחינת יעקב ורחל מחזה ולמטה 
דנוקבא.
%break
והענין הוא, כי יעקב ורחל אלו, הם בחי' אחורים דאו"א ואחורים 
דישסו"ת שנתבטלו בעת שביה"כ, (כנ"ל דף א' תת"ב ד"ה וזה), ולפיכך 
אע"פ שכבר זו"ן הגדולים וזו"ן הקטנים חוזרים לפרצוף אחד, ורחל 
שהיא נוקבא הקטנה עולה ומקבלת כל פרצוף הנוקבא הגדולה,
%break
מ"מ אין הארת יעקב ורחל דאחורים דאו"א וישסו"ת בטלים משם, מב' 
טעמים: א' שאין העדר ברוחני. וע"כ אפילו בשעת עליה נבחנים עוד 
שהם מלבישים מחזה ולמטה. וב' כי אין האחורים אלו דאו"א מתוקנים 
לגמרי,
%break
דהיינו שישובו להיות בחינת או"א ממש כמו שהיו מטרם שביה"כ, זולת 
בעת גמר התיקון, ועד אז עולים ונתקנים רק חלקים מבחינת אחורים 
ההם דאו"א, וע"כ אותם החלקים שעדיין לא נבררו לגמרי, הנה הם עוד 
נשארים בהכרח מחזה ולמטה.
%break
ולכן אפילו אחר התחברות הזו"ן הגדולים עם הקטנים לפרצוף אחד, 
יש עוד בחי' יציאת יעקב ורחל דאחורים דאו"א וישסו"ת במקום מחזה 
ולמטה. כלומר, שגם הם מקבלים המוחין דע"ב במקומם מחזה ולמטה 
כמו הזו"ן הגדולים. והבן היטב.
%break
וכבר ידעת שהמוחין דחול אינם רק בחינת המוחין דיעקב ורחל שמחזה 
ולמטה, אע"פ שגם אז נבחנים שזו"ן הגדולים עם הקטנים נעשו 
לפרצוף אחד.
%page 1812
אלא שאין העדר ברוחני וכל העתקה ממקום למקום, אינו שינוי של 
העדר ממקומו הראשון אלא רק בחי' תוספות על מקום הראשון, ולכן 
מצד אחד נבחן שיעקב ורחל עם זו"ן הגדולים נעשו לפרצוף אחד, ומצד 
ב' נבחן שהם עוד עומדים במקומם,
%break
ומקבלים במקומם הזווג של הזו"ן הגדולים, בבחינת הארת ה"ר 
ממעלה למטה. וכבר ביאר הרב זה, בענין עלית נה"י לחג"ת דא"א 
וחג"ת שלו לחב"ד, אשר אע"פ שהחג"ת דא"א עלו לחב"ד מ"מ נבחנים 
ג"כ שהם עומדים במקומם מטעם שאין העדר ברוחני.
%break
כמ"ש בחלק י' עש"ה. וכבר הזהיר הרב בכמה מקומות שלא לשכוח 
ענין זה, שבכל ענין עלית האורות והמדרגות או ירידתם, המה נשארים 
עוד בשלימותם גם במקומם הראשון. ועי' לעיל חלק זה אות קכ"ד.
%letter ריז
ריז) אחר הדורמיטא חוזרים פב"פ והמוחין הם בז"א, ואין בחינת 
הארה זו יוצאת אז כלל והארת מרדכי מתבטלת לגמרי וכו'. וצריכים 
להבין היטב ענין הארת מרדכי זו, שעליה אומר הרב שהיא הארה 
גדולה עד מאד, ועכ"ז היא מאירה בה רק בהיותה בבחינת אחורים,
%break
שאין בה אז רק בחינת נר"ן בלבד, דהיינו מוחין דו"ק שלה, ובהיותה 
פב"פ שיש לה אז מוחין דחיה, אין הארת מרדכי מאירה עוד בה אלא 
שמתבטלת, שהוא תמוה, כי לפי"ז המוחין דאחורים גדולים יותר הרבה 
ממוחין דפב"פ.
%break
ותחילה צריכים להבין היטב ענין הארת מרדכי זאת. והנה הרב ביאר 
אותה שהיא בחינת יסוד דאבא הארוך, שאחר שנה"י דאבא מתלבשים 
בנוקבא שיסודה היא בחינת נוקביי קצר,
%break
נמצא יסוד דאבא מתפשט ויוצא לחוץ מיסוד שלה, ומתגלה בגילוי 
גמור, שע"כ נקרא מרדכי, שפירושו מור דרור, ומתרגמינן מירא דכיא. 
וכן ה"ס מור עובר על כפות המנעול.
%break
פירוש הדברים. כי נודע, שמלכות דצמצום א' נגנזה ברדל"א, וכל בחי' 
המלכיות שבאצילות הנעשין לנוקבין הם ממלכות דצמצום ב' שהיא 
בחינת ה"ת בעינים, ומוציאה אח"פ לחוץ, וממלכות זו יצאו בחינת 
הקטנות דכל הפרצופים שבאצילות, כמ"ש בחלקים הקודמים.
%page 1813
וכל בחינת הגדלות שבאצילות נעשה ע"י הארת הזווג דע"ב ס"ג 
המורידה ה"ת מעינים לפה, כי הארת ע"ב דא"ק הקודם לצמצום ב' 
יכולה לבטל אותה להורידה למקומה שבצמצום א', הנקרא פה, ועי"ז 
מוחזרים אח"פ אל המדרגה, ויוצאים נה"י דכלים וג"ר דאורות.
%break
והנה גדלות זו יכלו כל הפרצופים לקבל מבחינת הזווג הנעשה בג"ר 
דא"א בעת עליתם לרדל"א, ע"י שמקבלים שם בחינת המלכות דצמצום 
א' מבחינת המ"ן דדיקנא דא"א, שהם בחינת מלכות דצמצום א' 
הנקראת פה,
%break
ואז יורדת ה"ת מעינים לפה גם מבחי' מדרגת התחתון שעלה ונכלל 
שם בזווג ההוא. אמנם פרצוף המלכות דאצילות, שהיא הנוקבא דז"א 
הנקראת רחל, אינה יכולה לעלות שם ולהכלל בזווג ההוא בהמ"ן 
דמזלין,
%break
ולקבל שם בחינת הורדת ה"ת מעינים שלה לפה, כדי לקבל משם נה"י 
דכלים וג"ר דאורות, משום כי אותה בחינת מלכות דצמצום א' הכלולה 
בשערות דיקנא דא"א. אינה בחינת מלכות ממש, כי היא נגנזת ברדל"א 
כנ"ל, אלא שהיא רק בחינת יסוד דמלכות,
%break
כי המזל ונקה אינו נבחן למלכות דדיקנא, אלא רק ליסוד דדיקנא בלבד. 
כמ"ש הרב, שהיא בחינת בנימין הנכלל ביוסף. וכיון שאין שם בהמזלין 
בחינת מלכות ממש, אין המלכות דאצילות, דהיינו הנוקבא דז"א, יכולה 
להכלל שם.
%break
כי אין לה שם כלום מבחי' עצמותה, שהיא מלכות, כי בחינת יסוד 
דמלכות היא בחינת זכר, דהיינו ז"א, ואינה יכולה להכלל בבחינת המ"ן 
ההם. אלא רק לעתיד לבא, אחר שתתגלה המלכות דצמצום א' הגנוזה 
ברדל"א,
%break
אז תוכל גם המלכות לעלות ולהכלל בג"ר דא"א בעת עליתם לרדל"א, 
ולקבל קומת הזווג מבחינת המ"ן דצמצום א', שאז מקבלת הנה"י 
דכלים והג"ר דאורות שלה, ונגמרת תיקונה משלם.
%break
ונתבאר, שאין מציאות השלמת כלים דנה"י וג"ר דאורות לנוקבא דז"א, 
קודם גמר התיקון, כלומר, קודם שתתגלה בחינת המלכות דצמצום א' 
דרדל"א, משום שהמ"ן המשמשים שם בזמן הזה הם בחינת יסוד 
דמלכות, שהם מ"ן דכורין, שאין לנוקבא חלק בהם. כנ"ל.
%page 1814
וז"ס שאין בנין הנוקבא נשלמת בדרך המדרגה כמו שאר הפרצופים, 
אלא בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע, שפירושו, שאו"א בונים ומתקנים 
אותה בהיכל שלהם למעלה שזה נעשה ע"י עלית נה"י דא"א לחג"ת, 
וחג"ת דא"א לחב"ד,
%break
שאז נמצאים זו"ן, שהלבישו לנה"י דא"א, מלבישים עתה לחג"ת דא"א, 
ואו"א שהלבישו לחג"ת מלבישים עתה לחב"ד דא"א. וג"ר דא"א עצמו 
נמצאים אז שעולים לרדל"א, ומקבלים שם קומת הזווג על מ"ן דמזלין 
המורידה ה"ת לפה,
%break
ובסוד כפיפת ראש דא"א ממקום עליה למקום הקבוע שלו ששם 
עומדים או"א, נמצאים גם או"א נכללים בזווג הזה ומקבלים גם הם 
קומה זו. ועד"ז בסוד כפיפת ראש דאו"א ממקום עליה למקום הקבוע 
שלהם שהוא חג"ת דא"א ששם עומדים עתה זו"ן,
%break
נמצאים גם זו"ן מקבלים קומה זו דמזלין, ואז יורדת ה"ת מעינים גם 
בנוקבא לבחינת פה שלה, ומחזרת אח"פ שלה למדרגתה, שהם נה"י 
דכלים, ונמצאה נשלמת לבחינת בנין פרצוף שלה, וראויה לקבל עתה 
גם ג"ר דאורות.
%break
ועליה זו לבנין פרצופה, נבחן להתכללות הוד בנצח דא"א, כלומר כי 
עלית זו"ן נעשה ע"י עלית נה"י דא"א לחג"ת שלו, כנ"ל, ונודע, אשר 
נצח דז"א הוא בחינת ז"א, והוד דז"א הוא בחינת נוקבא,
%break
ונבחן עתה בעת עליה, אשר ההוד דא"א עם הנוקבא הכלולה בו, 
נכללין בנצח דא"א ששם הז"א, דהיינו שנעשית בחי' שמאל דנצח, 
שבזה נעשה גם הנוקבא בבחי' דכורא כמו הז"א. ואז יכולה גם הנוקבא 
דז"א לקבל מקומת הזווג דמזלין ע"י עליתה לחג"ת דא"א, כמו הז"א.
%break
כי אחר שנכללה בבחינת דכורא יכולה לקבל ממ"ן דכורין שבדיקנא. 
והתכללות זו דנוקבא בנצח דא"א, גרם ג"כ להתכללות הנוקבא הגדולה 
דז"א בנוקבא הקטנה, שהיא רחל.
%break
כי נוקבא הגדולה שבגופו דז"א, היא בחינת מלכות הכלולה בדכר, 
שהיא ז"א, ורק נוקבא הקטנה היא מלכות ממש הנמשכת מהוד דא"א, 
אבל נוקבא הגדולה שבגופו דז"א נמשכת מנצח דא"א כמו ז"א, כי היא 
מלכות דבחינת ז"א עצמו.
%break
ולפיכך עתה שעלתה הנוקבא הקטנה ונכללה בנצח דא"א, הרי שגם 
ירשה בזה בחינת נוקבא הגדולה, כי עתה גם רחל נעשתה לבחי' 
מלכות דנצח כמו הנוקבא הגדולה.
%break
ועם זה תבין מ"ש הרב לעיל דף א' תשס"ג אות ק"מ וקמ"ב, שאותם 
הבינה וגבורה דמוחין דאבא ודאמא שנתלבשו בנוקבא שבגופו דז"א 
נתלבשו עתה בהנוקבא רחל, וע"כ היא נגדלה בכל קומת הז"א אב"א, 
דהיינו שלקחה ג"כ למקום הנוקבא הגדולה שבגופו דז"א. עש"ה.
%page 1815
ובהנ"ל תבין זה היטב, כי מאחר שהוד דא"א עם הנוקבא נכללו בנצח 
דא"א, הרי נעשתה הנוקבא רחל כמדתה של הנוקבא הגדולה דז"א, 
שהיא נעשתה בזה למלכות דנצח, שהיא בחי' נוקבא הגדולה. כנ"ל.
%break
וז"ש הרב לעיל (באות ר"ז) שנה"י דאבא מתלבשים ג"כ במוחין 
דנוקבא בעת היותה אב"א בקומה שוה עמו, דהיינו המוחין דבינה 
וגבורה דאבא, שהם דכורין, ונמצא היסוד דאבא שהוא בחי' ארוך, 
שפירושו בחינת ג"ר וחכמה, כי חכמה נקרא ארוך, כנודע,
%break
הרי יסוד הזה מתחבר עתה ביסוד דרחל, וגם יסוד שלה נעשה לבחי' 
ארוך שהיא בחינת ג"ר. כי מקודם שקבלה הקומה דמזלין, היה היסוד 
שלה בבחינת מלכות דאמא, שהיא מלכות דצמצום ב' הקצר, שאין בו 
אלא בחי' גו"ע לבד, וחסר אח"פ. וחסרון זה דאח"פ עושה היסוד לקצר,
%break
שפירושו, שחסר ג"ר, אמנם עתה ע"י התלבשות נה"י דכורין דאבא עם 
בינה וגבורה שבו, שע"י זה חזרה והרויחה אח"פ שלה לכל ספירה 
וספירה דט"ס שלה, הרי נעשה היסוד שלה לארוך, כי חזר שם הנה"י 
המשלים אותו, ונעשה עתה בחינת יסוד זכר הארוך.
%break
אמנם תבין שאע"פ שהמדובר הוא רק ביסוד שלה שנתארך בכח 
המוחין דאבא, כנ"ל, הנה עיקר הכונה היא על בחינת ג"ר דאורות, 
שהם המוחין דדכורא, כי הם תלוים זה בזה, כנודע, שבחסרון נה"י 
דכלים יחסרו הג"ר דאורות.
%break
ולפיכך ענין יסוד דאבא שנתלבש ביסוד שלה ונעשה לבחינת ארוך, 
מורה שקבלה בחינת ג"ר דאבא, שהם המוחין דכורין דמזלא. כמ"ש 
לעיל.
%break
אמנם אין הנוקבא יכולה לעמוד עם המוחין ההם, שהם בחינת מוחין 
היוצאים על מוחין דכורין. כי הגם שיכלה לקבל המוחין ע"י התכללות 
של הוד דא"א בנצח שלו כנ"ל. אמנם אחר שירדה עם המוחין ההם 
למקומה עם הז"א, הרי נגלה שוב בחינתה עצמה,
%break
שהיא בחינת הוד הצריכה למ"ן נוקבין, וע"כ אינה יכולה להזדווג עם 
המוחין ההם, כי אין לה בחינת מ"ן בהיותה במקומה, כי המ"ן דכורין 
אינם יורדים עמה למקומה.
%break
באופן שאין לה יותר מאלו המוחין אלא אותו השיעור שקבלה למעלה 
בהיותה בהיכל או"א, דהיינו בחג"ת דא"א, בעת היותה כלולה בנצח 
שלו, כנ"ל, ושיעור הזה מספיק להעלאת אח"פ כדי להשלים בנין 
פרצופה,
%break
אבל אינו מספיק לה שיהיו מוחין שלימים דע"ב, כמ"ש לעיל דף א' 
תשמ"ג אות ק"ה. "שטפת החיה אינה נשארת בה כי הוא כח זכר 
גמור" כי הגם שהיא מקבלת טפת הע"ב דכורין למעלה בהיכל או"א, 
אמנם אחר שיצאה משם ובאה למקומה,
%break
הנה היא צריכה לעשות אותו הזווג בראשה עצמה כמו שנעשה 
למעלה, וזה אינה יכולה כי אין לה המ"ן דכורין כנ"ל. ולפיכך היא 
נחשבת לבחינת אב"א אע"פ שהיא בקומה שוה עם ז"א וזהו חסרון א'.
%page 1816
ויש עוד חסרון ב' הגדול יותר, כי המוחין אלו שנמשכו לה עתה מהיכל 
או"א, הם מבחינת חכמה בלי חסדים, כמ"ש לעיל (דף א' תש"צ ד"ה 
הרי) וכיון שאין החכמה יכולה להתלבש בנוקבא בלי חסדים,
%break
ע"כ אינה יכולה לעמוד במוחין ההם שז"ס קטרוגה אין ב' מלכים יכולים 
להשתמש בכתר אחד, וז"ס שנאמר לה אז לכי ומעטי את עצמך, דהיינו 
שתחזור לנקודה שתחת יסוד דז"א ולבא לבחינת עיבור מחדש,
%break
כי ע"י עי"מ מחדש, נמצאת מקבלת מבחינת מ"ן נוקבין כבחינתה, 
והיינו רק ממלכות דאמא, כי מלכות שלה עצמה כבר נגנזה ברדל"א, 
כנ"ל. ומלכות דאמא היא בחינת צמצום ב' המשמשת באצילות, אמנם 
ממלכות זו אין לה אלא בחינת ו"ק בלי ג"ר,
%break
וכדי לקבל המוחין דג"ר, נכללה מלכות זו דאמא בעטרא דגבורה 
שבמוחין דז"א, וכשיוצאת קומת הג"ר על עטרא דגבורה דז"א נמצאת 
גם המלכות דאמא מקבלת הקומה הזו מתוך ההתכללות בה ואח"ז 
מושפעים מז"א המוחין אלו אל הנוקבא, ויש לה מוחין דג"ר.
%break
כמ"ש הרב לעיל (חלק זה אות קנ"ו) ואלו המוחין באים בהתלבשות 
חכמה בחסדים, והיא יכולה לעמוד עמו פב"פ כנ"ל באורך.
%break
והנך מוצא ההפרש הגדול ממוחין דאחור של הנוקבא למוחין דפב"פ, 
כי במוחין דאחור שהם לבנין פרצופה נמצאים מתלבשים בה המוחין 
דמזלין כמו שמתלבשים בז"א עצמו, שהם באים מזווג או"א על המ"ן 
דצמצום א' שהם המזלין,
%break
ונה"י עם הבינות וגבורות דאבא ודאמא מתלבשים בה כמו בנוקבא 
שבגופו דז"א, שאז מתבטל לגמרי בחי' הקצר שביסודה ונעשה ארוך 
בבחי' יסוד דאבא. משא"כ המוחין דפב"פ, הבאים רק מהזווג הנעשה 
בראש הז"א על מלכות דאמא הנכללת בעטרה דגבורה דז"א,
%break
ומקבלת בזה רק בחינת הארה ממוחין דמזלין שבראש הז"א, אמנם 
בעיקר הם ממלכות דאמא, שהיא צמצום ב' ובחי' ו"ק, ואז בחינת יסוד 
שלה קצר כמו יסוד דאמא, ואין לה בחי' ג"ר רק בעת הזווג עם יסוד 
דז"א, ולא אחר שנפרשה מהזווג.
%break
וזה אמרו (באות ר"י) "עתה בהיותם המוחין תוך הנקבה אשר יסוד 
שלה נוקביי קצר מוכרח הוא שיסוד דאבא יתפשט ויצא מחוץ דיסוד 
נוקבא ולחוץ ותתגלה הארתו בגילוי גמור לגמרי וכו' כי הארה זו 
הנגלית ממלכות דאבא היא הארה גדולה עד מאד,
%break
והנה שורש נשמת מרדכי היה מההארה ההיא" כי המוחין דגלות בבל 
היו מבחינת אב"א בקומה שוה עד הכתר מבחי' המוחין דישסו"ת, 
הנקראים מחזה ולמטה עם הארת ה"ר בהם. כנ"ל בדברי הרב (דף א' 
תש"ו אות ל"ז) ע"ש.
%break
ונמצאים בזמן ההוא שנתלבשו הבינות וגבורות דאבא ודאמא הבאים 
ממוחין דמזלין תוך הנוקבא רחל. ונמצא היסוד דאבא הארוך המלובש 
ביסוד דנוקבא מתפשט ויוצא מיסוד דנוקבא הקצר ולחוץ, שמתוך זה 
יש לה ג"ר דאורות ממוחין דכורין דמזלין, כנ"ל,
%page 1817
שנה"י דכלים וג"ר דאורות הם דבר אחד, וזה אמרו "ואין ספק כי הארה 
זו הנגלית ממלכות דאבא היא הארה גדולה עד מאד" כי הם ממשיכים 
המוחין הגדולים היוצאים על המ"ן דמזלין.
%break
והארה זו דיסוד דאבא בנוקבא, שהיא בחינת בנימין הכלול ביוסף, 
הנבחן לכח זכר, כנ"ל (בדף א' תשמ"ג אות ק"ה ע"ש). הוא שורש 
נשמת מרדכי. וע"כ מכנה אותה הרב בשם מלכות דיסוד דאבא, כי 
בחינת התלבשות יסוד דאבא ביסוד דנוקבא,
%break
היא רק מבחינת בנימין הכלול ביוסף שהיא בחינת מלכות הכלולה 
בהזכר. (כמ"ש לעיל ע"ש). וז"ס המרומז בהכתוב וידי נוטפות מר וכו' 
עובר על כפות המנעול. כי יסוד דנוקבא הקצר נקרא כפות המנעול,
%break
להיותו מבחינת צמצום ב' ובחינת מסך שלה מסיים על האורות ונועל 
אותם שלא יתפשטו ממנה ולחוץ, אמנם עתה אחר שיסוד דאבא 
מתלבש בה, נמצאים האורות מתפשטים ועוברים על כפות המנעול 
ולחוץ לפי שיעור הארת יסוד דאבא הארוך.
%break
וזה אמרו (באות רי"א) "ולכן על ידו היתה תשועת ישראל בזמן ההוא" 
כי הגם שהארת מרדכי היה נמצא תמיד בהנוקבא בעת גלות בבל, כי 
היתה אז אב"א בקומה שוה עד הכתר, שאז יסוד דאבא מתפשט ממנה 
ולחוץ, כנ"ל.
%break
אמנם נתבאר לעיל שאין המוחין ההם מתלבשים בה כראוי להיותם 
בחינת חכמה בחוסר חסדים, ואין החכמה יכולה להתלבש בהנוקבא 
בלי חסדים, כנ"ל באורך ע"ש.
%break
ולפיכך היא עומדת בעת ההיא אב"א עם הז"א, וע"כ עוד להיפך, כי אז 
זמן הדינין והחושך שז"ס הצרה העצומה שהיתה אז לישראל כמ"ש 
הרב לעיל. אלא מכח הצומות וזעקתם של בני ישראל גרמו למעלה 
שיתפשטו החסדים בעת ההיא אל הנוקבא,
%break
אשר אז יכלה גם החכמה להתפשט בה, ונתפשטו בה המוחין דנה"י 
דאבא בעת ההיא בתכלית השלימות, וע"כ היתה הארת מרדכי 
מתפשטת ומאירה מיסוד דנוקבא ולחוץ כראוי, ונעשה תשועה גדולה 
לישראל, המרומז בהכתוב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וכו'.
%break
כי עתה השיג בחינת הלבוש, שה"ס החסדים שבהם מתלבש אור 
החכמה, הנקרא בה עטרת זהב גדולה. וזה אמרו "כי החסד והחכמה 
נקראים גדולה" כלומר, כי מקודם לכן לא היו בהמוחין האלו רק בחינת 
חכמה בלי חסד, ולפיכך היה חושך,
%break
כי גם החכמה לא יכלה להתלבש בה מכח חוסר החסד, אבל עתה 
שע"י תשובה ומע"ט של ישראל נמשך בה החסד, הרי תכף נתלבש 
ונגלה בה גם החכמה, ואז נקרא גדולה, כמ"ש הרב.
%break
וז"ס דברי חז"ל בפסוק קימו וקבלו שקימו מה שקבלו כבר וכו', ועתה 
קבלו מאהבה. כי אע"פ שהנוקבא כבר קבלה מוחין גדולים ביותר 
מקודם לכן, ומכ"ש בעת בית ראשון, שהיתה אז פב"פ במדרגה ו' כנ"ל, 
עכ"ז עד עתה היה מיראה, ועתה מתוך אהבת הנס קבלו מאהבה.
%page 1818
פירוש: כי המוחין דפב"פ שקבלה הנוקבא עד עתה, היו נמשכים 
ממלכות דאמא, שנקראת יראה, אלא מתוך התכללות במוחין דז"א 
קבלה המוחין דג"ר, ולא מכח עצמה,
%break
כי מכח עצמה היתה בבחינת יראה, אבל עתה מכח התפשטות 
החסדים בהנוקבא בעת היותה במוחין הגדולים דאב"א, דהיינו 
בהמוחין דבינות וגבורות דאבא ודאמא הבאים מעטרא דגבורה הנמשך 
ממזל ונקה,
%break
נמצא שהמלכות קבלה המוחין דמזלין בהלבשה גמורה בתוך החסדים, 
ע"ד המוחין דפב"פ, וזה נבחן לקבלת המוחין באהבה, שהוא בחינת 
החסד השב להיות חכמה.
%break
אשר קבלה כזאת לא יארע עוד בכל המשך שתא אלפי שני, אלא רק 
בגמר התיקון, אחר שתתגלה המלכות דצמצום א' ברדל"א בסוד ראש 
פנה. וזוהי ההפלאה הגדולה שהיתה אז בימי הפורים. והבן זה.
%break
וזה אמרו (באות רי"ז) אחר דורמיטא חוזרים פב"פ והמוחין הם בז"א 
ואין בחינת הארה זו יוצאת אז כלל והארת מרדכי מתבטלת לגמרי 
ונעלמת בפנים" דהיינו כנ"ל, כי המוחין של פב"פ אינה מקבלת ממוחין 
דמזלין היוצאים ע"י זווג או"א למעלה בג"ר דא"א על המ"ן דכורין,
%break
אלא שהיא מקבלת אותם ממוחין שבראש הז"א מהזווג שנעשה שם 
בשבילה על המלכות דאמא, כנ"ל. ונמצאים המוחין הקודמים דמזלין 
נעלמים ממנה לגמרי, ושוב אין נה"י דאבא מתלבשים בה עוד,
%break
ונמצא הארת מרדכי מתבטלת ונעלמת בפנים, וע"י סעודת פורים 
משתה ושמחה גורמים שישאר בה איזה הארה מהמוחין הגדולים ההם 
גם בעת חזרתה בפב"פ, כמ"ש הרב לפנינו.
%page 1819
%letter רכט
רכט) בימי הפורים נותנים לכל מי שפושט ידו וכו'. כי בחינת המלכות 
דצמצום ב' נק' מנעול, כנ"ל בסו"ה עובר על כפות המנעול. כי הוא נועל 
על האורות שלא יתפשטו ממנה ולמטה, כדי שלא יתאחזו בהם 
החיצונים,
%break
כי כל עוד שהאורות הם חסרי ג"ר יש בהם אחיזה לחיצונים, כנ"ל 
בחלקים הקודמים. אמנם בעת שמתלבש בה יסוד דאבא, שה"ס עובר 
על כפות המנעול, להיותו בסוד ארוך, דהיינו ג"ר, ואין שום אחיזה 
לחיצונים באור הגדול הזה ע"כ כל מי שפושט ידו נותנים.
%break