ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ו
%book תע"ס-ו. חלק-טז. אור פנימי
%page 1887
%H חלק ט"ז
%break
%H ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה
%letter א
א) בי"ע עצמם מה היתה בחינתם. כלומר, מהיכן נתהוו עצמותן דג' 
עולמות בי"ע, ומה היתה בחינתם בראשונה מטרם שנתקנו בספירות 
ובפרצופים. וזה הוא מה שמבאר והולך במאמר הזה.
%break
וזוהי ידיעה חשובה מאד לידע במה נשתנו כל כך ג' העולמות בי"ע, 
מעולם האצילות, עד שהם נבחנים לעלמין דפירודא, אשר הכלים והרוח 
נפש דחיצוניות שבהם אינם אלהיית כנודע.
%break
והמאמר הזה ראוי לתשומת לב יתירה, כי בלעדו אין שום הבנה 
אמיתית בכל הנאמר בדרושי בי"ע.
%break
מחצי תפארת ונה"י דאדם קדמון עד סיום רגליו. היינו מטבור ולמטה 
דא"ק, הנבחן לפרצוף נבדל בפני עצמו, הנחלק לג' חלקים: חב"ד, 
חג"ת, נהי"מ. כמ"ש הרב בע"ח ש"ח פ"ג עש"ה. גם נודע, שהת"ת 
נחלק על החזה,
%break
שמחזה ולמעלה נכלל בחג"ת, ומחזה ולמטה נכלל בנה"י, כנודע. וכאן 
בפרצוף זה היה צמצום הב' שמבאר הרב להלן, וכן הוא נעשה פנימיות 
לכל הע"ס דעולם הנקודים, וכן כל ד' העולמות דאבי"ע מלבישים עליו.
%break
וצריכים לזכור, שמטרם צמצום הב' היה גם פרצוף ס"ג דא"ק נסתיים 
בשוה עם רגלי פרצוף הכתר דא"ק (כמ"ש הרב בע"ח ש"ט פ"ו) דהיינו 
בנקודה דעוה"ז בסו"ה ועמדו רגלין על הר הזיתים.
%break
(כמ"ש הרב בע"ח ש"ג פ"ב ע"ש) וזה החלק של הס"ג שהיה מלביש 
על מטבור ולמטה דפרצוף הכתר דא"ק, נבדל ג"כ לפרצוף מיוחד 
הנקרא פרצוף נקודות של הס"ג. כמ"ש הרב בע"ח ש"ט פ"ו.
%break
ועם זה תבין שבזה החצי ת"ת ונה"י דא"ק שעוסק כאן הרב המדובר 
הוא בהתכללות יחד עם המטבור ולמטה דפרצוף ס"ג. וזכור זה.
%break
החצוניות שלהם נחלק לב' בחינות והנה החיצוניות שלהם מצד פנים 
נקרא בריאה ושמצד אחור נקרא יצירה ועשיה. פירוש, כי הפרצוף 
תנה"י דא"ק, נחלק על פנימיות וחצוניות כמ"ש בסמוך שאין לך דבר 
שאין בו פנימיות וחצוניות. והתחלקות הזו היא על החזה דכל פרצוף,
%break
כי מחזה ומעלה, שהם חב"ד חג"ת עד החזה נקרא בשם פנימיות. 
ומחזה ולמטה, שהם תנהי"מ, נקרא בשם חצוניות. וכן הוא גם בפרצוף 
תנה"י דא"ק, אשר מחזה ולמטה שלו נקרא בשם חיצוניות.
%break
ואומר אשר החיצוניות הזו דפרצוף תנה"י שהוא מחזה ולמטה דפרצוף 
תנה"י זה נחלק לב' בחינות הנקראות פנים ואחור: שהחיצוניות מצד 
הפנים נקרא בריאה, ושמצד האחור נקרא יצירה ועשיה.
%break
וענין התחלקות של המחזה ולמטה לפנים ואחור, הוא בעיקר על שליש 
אמצעי דת"ת, שהוא נבחן לצד הפנים, כי הוא בחינת ישסו"ת דגופא. 
ומשליש ת"ת התחתון עד סיום רגלין נקרא צד האחור של המחזה 
ולמטה,
%break
להיותם בחי' זו"ן דגופא. כמ"ש להלן. אכן עדיין אינם בי"ע, אלא הרב 
מכנה אותם על שם העתיד.
%break
%letter ב
ב) צמצם עצמו שנית. כלומר, בנוסף על צמצום הראשון המבואר 
בדברי הרב בע"ח בשער א' ענף ב', ששם היה הצמצום רק בנקודה 
אמצעית, שהוא המלכות דגופא שנתצמצמה ואינה מקבלת שום אור, 
ונשארה חלל פנוי. והיא בחי' הנקודה דעוה"ז,
%break
וע"כ היה נמשך אח"כ הקו מא"ס ב"ה, דהיינו הע"ס הראשונים עד 
לנקודה דעוה"ז, שהוא הנקודה המרכזית הרחוקה ביותר מא"ס ב"ה, 
כמ"ש בחלק א'. וכמ"ש הרב בע"ח ש"ג פ"ב. ונמצא שכל הצמצום היה 
רק על בחינת המלכות בלבד,
%break
אבל ט' הראשונות היו נקיות מכל בחינת צמצום ודין, וע"כ אין שם בכל 
ג' פרצופי א"ק שמטרם עולם הנקודים, רק בחינת כלי אחד, הנקרא 
עקודים, שהוא כלי מלכות, וכל הע"ס מעוקדים בתוכה. אבל עתה 
נעשה צמצום חדש בעולמות הנקרא צמצום ב',
%break
אשר בחינת המלכות עלתה ונתחברה יחד עם ספירת הבינה. ונעשה 
הצמצום במקום בינה, שזה מכונה שיתוף מדת הרחמים בדין ועי"ז 
יצאו ונתחדשו עשרה כלים בפרצוף כמ"ש בחלק ה' באורך. והנה עיקר 
החידוש שנתחדש עם צמצום הב' הוא,
%break
כי עתה נסתיים כל מדרגה בספירת הבינה, ושם נפסק התפשטות כל 
מדרגה, בדומה להפסק המדרגה על המלכות הנוהג בצמצום ראשון. 
ולא נשאר בפרצוף רק ג' כלים כח"ב,
%break
וזו"ן דכל פרצוף נפרדו ונעשו לבחי' מקיפים דלבוש והיכל, כמ"ש הרב 
בע"ח שמ"ב פ"ג ע"ש. ועי' בבית שער הכונות אות ט"ז באור פשוט 
וזכור זה.
%break
והעלה פנימיות האור מחצי ת"ת שלו ולמטה והעלהו למעלה ואח"כ יצא 
האור ההוא דרך העינים. כבר נתבאר ענין צמצום הב', אשר מתוך 
שהמלכות המצומצמת עלתה במקום בינה, הרי נפסק האור בספירת 
בינה דכל מדרגה. ונודע,
%break
שיש בהמלכות הזאת המצומצמת ב' בחינות: א' היא, מלכות המזדווגת 
בזווג דהכאה עם אור העליון, ומחזרת האור לאחוריו כדי שלא יתלבש 
בה, ואור החוזר הוא נעשה מלבוש על הע"ס דאו"י ממטה למעלה, 
ועי"ז מתהווים הע"ס דראש הפרצוף.
%break
וב' היא מלכות המסיימת כי אח"כ המלכות עצמה מתפשטת מינה ובה 
ע"י האו"ח, לעשר ספירות ממעלה למטה עד סיום רגליו, אשר במלכות 
דגופא נפסק האור מכח הצמצום שבה, שעי"ז הפרצוף מסתיים.
%break
ונודע, כי ה' הבחינות כח"ב זו"ן דגופא, נשתנו שמייהו לחג"ת נ"ה, 
מחמת היותם רק בחינת חסדים. גם נודע, שה' בחינות דראש נקראו 
בשמות: גלגלתא, עינים, אזן, חוטם, פה.
%page 1889
%break
ועל פי זה נמצא עתה בצמצום ב' בעת שהמלכות עלתה ונתחברה 
בספירת הבינה, שיש להבחין בעליה הזו את ב' בחינות הנ"ל: אשר 
המלכות המזדווגת בזווג דהכאה, שהיתה עומדת במלכות של ראש 
הנקראת פה, עלתה עתה אל הבינה של ראש הנקראת נוקבי עינים,
%break
כי ג"ר דבינה נקראו נוקבי עינים, וז"ת דבינה נקראו אזן, כנודע. ועד"ז 
בחינה הב' של מלכות, שהיא מלכות המסיימת שמקומה היתה בסיום 
רגלין דגופא, דהיינו במלכות דגופא,
%break
עלתה עתה אל מקום ספירת הבינה דגופא, הנקרא תפארת, כנ"ל 
שכח"ב שבגוף נקראים חג"ת, ושם בתוך הת"ת נעשה הסיום רגלין של 
הפרצוף.
%break
באופן, שהזווג דהכאה שהוציא את הע"ס של ראש בעת צמצום ב' 
לצורך הפרצוף נקודים, שהיה צריך לצאת במלכות של ראש דפרצוף 
ס"ג דא"ק הנקראת פה,
%break
יצא עתה במקום נקבי העינים. וכן מקום סיום דפרצוף זה שהיה צריך 
להסתיים במלכות דגופא נסתיים עתה בחצי ת"ת דגופא.
%break
וזה אמרו "והעלה פנימיות האור מחצי ת"ת שבו ולמטה והעלהו 
למעלה" כי עתה נסתיים האור בחצי הת"ת, דהיינו תוך הבינה דגופא, 
כי שם עומדת עתה נקודת המלכות המסיימת את האור, כנ"ל, ונמצא 
כל המקום שמחצי ת"ת ולמטה עד סיום רגלין דא"ק נשאר בלי אור,
%break
בדומה לנקודה האמצעית בצמצום א' שנשארה חלל פנוי וז"ש הרב 
"שהעלה פנימיות האור מחצי ת"ת ולמטה שלו והעלה למעלה" כי כבר 
נסתיים הפרצוף הזה דצמצום ב' בתוך חצי ת"ת דס"ג דא"ק כמבואר.
%break
וזה אמרו "ואח"כ יצא האור ההוא דרך עינים ונתפשט בחוץ מחצי ת"ת 
שלו ולמטה ונעשה עולם הנקודים" כי כל תחתון נאצל ע"י המדרגה 
העליונה ממנו, ונמצא עולם הנקודים נאצל ויצא מתחילה בפרצוף ס"ג 
דא"ק, שהיא העליון של הנקודים,
%break
ואחר כך יוצא ממקום הזווג שהיה לו בהעליון ויורד למקומו וז"ש הרב, 
"ואח"כ יצא האור ההוא דרך עינים" דהיינו במקום שנעשה הזווג 
דהכאה שהוא מקום נקבי עינים, כנ"ל, כי שם עלתה המלכות,
%break
ואחר שנעשה שם הזווג בשיעור הקומה של הנקודים, יצא משם וירד 
למקומו. וז"ש "ונתפשט בחוץ מחצי ת"ת ולמטה" דהיינו בחוץ מפרצוף 
תנה"י דא"ק הנ"ל, כי שם מקום עולם הנקודים.
%break
%letter ג
ג) תכף בעת הצמצום וכו' טרם צאתו מן העינים. וצריך שתדע, שענין 
עלית המלכות המסיימת לחצי ת"ת דא"ק, שביאר הרב לעיל בפרצוף 
א"ק עצמו, לא היה זה אלא לבחינת הכנה לזווג לצורך הנקודים, אבל 
בא"ק עצמו לא היה בפועל שום שינוי,
%break
כי כל כח צמצום היוצא מחדש, אינו פועל רק ממקום יציאתו ואילך, 
דהיינו רק בפרצוף תנה"י דא"ק הנ"ל, ורק כאן ניכר בפועל השינוי הזה 
של עלית מלכות המזדווגת למקום נקבי עינים. ומלכות המסיימת 
למקום חצי ת"ת של הפרצוף.
%break
וכבר ידעת שאע"פ שנקרא תנה"י מ"מ נבחן בו פרצוף שלם: חב"ד 
חג"ת נהי"מ, ובו נעשה שינוי זו, אשר מלכות המסיימת, שהיתה 
עומדת בסיום רגלין שלו על הנקודה דעוה"ז כנ"ל, עלתה עתה למקום 
הבינה דגופא של פרצוף זה, דהיינו לחצי ת"ת שלו,
%break
ששם מקום נקודת החזה דפרצוף זה, ונמצא שמחזה ולמטה נשאר 
ריקן בלי אור, כמו הנקודה האמצעית שנעשתה לחלל פנוי בעת 
הצמצום הראשון, כי מלכות המסיימת נמצאת עתה במקום נקודת 
החזה.
%page 1890
%break
ותדע, שאלו הכלים שמחזה ולמטה שנשארו בלי אור המה הם שנעשו 
לבחינת ג' עלמין בי"ע. כי בחי' התלבשות האור של פרצוף תנה"י הזה 
נסתיים עתה במקום החזה. באופן שרק הכלים דחב"ד חג"ת עד החזה 
נשארו באצילות,
%break
כי אור הקו מא"ס נפסק עתה בנקודת החזה, ומחזה ולמטה נעשה 
עתה בערך הקודם, כמו שהיה כולו בבחינת חלל פנוי אלא ע"י תיקונים 
חדשים נמשך עוד שם בחינת אור של תולדה, שהם פרצופי בי"ע, 
כמ"ש במקומו להלן.
%break
והנה הרב רוצה לבאר כאן את בחי' הראשונות המקוריות שמהם נעשו 
ג' העולמות בי"ע. וז"ש תכף בעת הצמצום שהוא עלית האור למעלה 
טרם צאתו מן העינים ועדיין לא נעשו הנקודים תכף נחשכו שתי בחינות 
החיצוניות:
%break
היינו בחינת הפנים שמחזה ולמטה ובחינת האחור שמחזה ולמטה, 
כנ"ל באות ג' כי מחזה ולמטה נבחן לחצוניות הפרצוף, כמ"ש באו"פ 
שם. ומתוך שהמלכות המסיימת עלתה במקום החזה,
%break
הנה "האור פנימי נסתלק למעלה ולא יכלו לעמוד שם" שהרי כח 
הצמצום כבר שולט על כל אלו הכלים שמחזה ולמטה ואינם יכולים עוד 
להלביש את האור פנימי, בדומה לנקודה דעוה"ז, כמ"ש לעיל.
%break
ומה שהרב מדייק ואומר "תכף בעת הצמצום טרם צאתו מן העינים 
ועדיין לא נעשה הנקודים" הכונה היא כדי ללמדנו שענין נפילת הכלים 
האלו שמחזה ולמטה דתנה"י דא"ק אל תחת רגלי א"ק הפנימי, במקום 
נקודה דעוה"ז ולמטה המסבב תחת הסיום דרגלי א"ק,
%break
כמ"ש להלן אות ה' הנה ענין זה קרה עם עלית מלכות המסיימת לתוך 
בינה דגופא במקום החזה כנ"ל, ורק טרם שמלכות המזווגת עשתה 
הזווג דהכאה במקום נקבי העינים.
%break
וזה שמדייק "בטרם צאתו מן העינים" משא"כ אח"כ שנעשה הזווג 
בנקבי העינים ויצאו משם הע"ס דנקודים, הרי חזרו והעלו את הכלים 
שנפלו מתחת רגלי א"ק למקומם הראשון אלא בבחינת החיצוניות 
שלמטה מפרסא כמ"ש להלן אות ח'.
%break
וירדו למטה תחת רגלי היושר דאדם קדמון. מטעם שאותה המלכות 
שעשתה סיום לרגלי א"ק, קנתה עתה מקומה במקום החזה דתנה"י 
האלו, ונעשו הכלים שמחזה ולמטה דא"ק,
%break
שוים לבחינת נקודה דעוה"ז שלמטה מסיום רגלי א"ק, כלומר שאינם 
ראוים לקבל שום אור כמותה, וע"כ נבחן שנמצאים עתה למטה מסיום 
רגלי א"ק כמ"ש לעיל.
%break
במקום אור מקיף אשר תחת רגלי יושר של אדם קדמון בלבד. וצריכים 
לידע מ"ש הרב בע"ח שמ"ב פ"ג, שאין בכל המדרגות דאבי"ע רק ג' 
כלים, שהם כתר חכמה בינה, אבל ז"א ונוקבא דכל מדרגה ומדרגה 
נפרדו מהכלים פנימים ונעשו למקיפים לכל מדרגה,
%break
הנקרא לבוש והיכל, או מקיפים דיושר ומקיפים דעגולים, שמקיפים 
דיושר הם אור חיה, ומקיפים דעגולים הם אור יחידה. ע"ש. ובספרי 
בית שער הכונות אות ט"ז. ונתבאר שם שענין זה של פירוד הכלים 
דז"א ונוקבא הפנימים להעשות למקיפים,
%break
יצא ונתחדש עם צמצום הב' הנ"ל, דהיינו מפאת עלית המלכות למקום 
בינה: הן בראש שנעשה שם הזווג וזו"ן של ראש אינם נכללים בקומת 
הזווג. והן בגוף, שמלכות המסיימת עלתה במקום החזה, ששם נשלם 
קומת המדרגה.
%page 1891
%break
הרי שמצמצום ב' ואילך יצאו בחינות ז"א ונוקבא מכל קומה, ואינם 
משמשים עוד לכלים פנימים, ואז נעשו לכלים מקיפים דחיה יחידה, כי 
בכלי דז"א תליא אור החיה,
%break
ובכלי דנוקבא תליא אור היחידה, כנודע בערך ההפוך שבין הכלים 
לאורות נמצא שאין עוד רק ג' כלים כח"ב לבד, אשר בהם מתלבשים ג' 
אורות נר"ן.
%break
ויש להבחין באלו ב' המקיפים הנ"ל שיצאו עם צמצום הב', ב' הבחנות: 
א', תכף עם פעולת הצמצום, דהיינו עם עלית המלכות למקום בינה, 
עוד טרם שנעשה הזווג בנקבי עינים ליציאת הקומה החדשה, אשר אז 
נסתלקו האורות דפרצוף הישן הנקרא תנה"י דא"ק,
%break
כי מתוך עלית המלכות למקום בינה לא נשאר בפרצוף רק ג' כלים 
כח"ב, שבהם מתלבשים נר"ן. וב' האורות חיה יחידה נסתלקו מפרצוף 
תנה"י הזה, אשר הם נעשו תכף לבחינת אורות מקיפים הנ"ל, 
הנקראים מקיף דיושר ומקיף דעיגולים. והבחן הב' הוא,
%break
אחר יציאת הזווג במקום נקבי עינים שיצאה ונתפשטה משם קומה 
החדשה הנקראת ע"ס דנקודים. כי מתוך שבאור העליון המתפשט 
לזווג דהכאה במקום העינים יש שם ע"ס שלמות כח"ב זו"ן.
%break
והנה הכלים לא יכלו לקבל מאור העליון רק ג' אורות נר"ן, שנתלבשו 
בג' הכלים כח"ב שנשתיירו שם, ואורות דחיה יחידה הוכרחו להשאר 
מבחוץ, וע"כ נעשו למקיפים דיושר ודעיגולים.
%break
ותדע, אע"פ שיצאו המקיפים דיושר ועיגולים בהבחן הא' דהיינו תכף 
עם גילוי הצמצום, כנ"ל, מ"מ עדיין אין בהם שלימות הגמור, להיותם אז 
בבחי' הסתלקות האורות בלבד, ועוד לא נתקנו מבחינת הזווג עם אור 
העליון. ורק בהבחן הב' הנ"ל.
%break
דהיינו אחר שנעשה הזווג בנקבי עינים, אשר אז באו האו"פ והאו"מ 
בבחינת התפשטות אשר הנר"ן דאור העליון נתפשטו בבחי' או"פ, וחיה 
יחידה דאור העליון יצאו ונתפשטו בבחינת מקיפי יושר ועיגולים כנ"ל, 
הנה אז נשלמו לגמרי.
%break
ובמתבאר תבין שמ"ש כאן הרב "במקום אור המקיף אשר תחת רגלי 
היושר של אדם קדמון" הכונה היא, לבחינת אור מקיף של הבחן הא' 
הנ"ל. שהרי הרב מיירי כאן מעת הצמצום מטרם יציאת האור מן 
העינים,
%break
כמ"ש באות ג' ותכף בעת הצמצום כשעלתה המלכות למקום בינה, 
נסתלקו ב' האורות חיה ויחידה מן הכלים הפנימים דפרצוף תנה"י 
דא"ק, ונתעגלו מתחת רגלי א"ק,
%break
מסביב למרכז החדש שנעשה ע"י צמצום ב' הזה, שהוא נקודת החזה 
ונעשו למקיף דיושר ולמקיף דעגולים ומהם מדבר כאן הרב.
%break
והנה כל מקיף, כולל ע"ס זה תוך זה כגלדי בצלים, ועשרה עיגולים של 
המקיף דיושר, הם בפנימיות של העשרה עיגולים דמקיף דעיגולים. כי 
בעיגולים כל היותר חיצון, הוא יותר משובח, וע"כ המקיף דעיגולים 
שהוא מקיף יחידה, הוא יותר חיצון מן המקיף דיושר שהוא מקיף חיה.
%break
ותדע אשר הכלים דתנה"י דהיינו המחזה ולמטה דפרצוף תנה"י דא"ק, 
שנחשכו ונפלו תחת הסיום דרגלי א"ק, ששם מסבבים החצאים 
התחתונים של הע"ס דמקיפי יושר ועיגולים, הנה לא נפלו רק למקום 
האור מקיף דיושר ולא למקום האו"מ דעגולים.
%break
והטעם, כי הכלים נמצאים עתה בתכלית מיעוטם להיותם חשוכים 
ומצומצמים מכל אור כמו נקודת המלכות המסיימת שתחת הקו דא"ס, 
ע"כ נפלו למקום הגרוע ביותר, שהוא מקום חצאים תחתונים דמקיף 
דיושר, ולא למקום חצאים תחתונים דמקיף דעיגולים החשובים מהם.
%break
%page 1892
%letter ד
ד) ולא לקח שאר מקום כל אור מקיף או יותר למטה ממנו. מדייק בזה 
לומר. שאין כוונתו שהכלים שמחזה ולמטה דא"ק, שנפלו תחת רגלי 
א"ק. לקחו ממש כל המקום של או"מ דיושר, שהרי יש באו"מ דיושר 
זה,
%break
ע"ס זו בתוך זו המתעגלים מסביב נקודה המרכזית דצמצום ב', כמ"ש 
לעיל ונודע, שבבחינת עיגולים נבחן סופם במרכזם, דהיינו בנקודה 
הפנימיות של המרכז, וכל היותר חיצון מנקודה המרכזית הוא משובח 
יותר, בלי שום הבחן של מעלה מטה: כי עיגול הפנימי הוא מלכות,
%break
ומחוצה לו עיגול היסוד וכו', עד שעיגול הכתר הוא היותר חיצון. אשר 
לפי זה נמצא, שבחצאי עיגולים התחתונים, כל היותר תחתון הוא יותר 
חשוב, וע"כ ודאי שהכלים שמחזה ולמטה לא לקחו כל המקום של או"מ 
עד הכתר שלו,
%break
אלא רק מקום של עיגול הפנימי שהוא היותר תחתון במעלה, והוא יותר 
קרוב לרגלי א"ק. וז"ש "ולא לקח שאר מקום כל או"מ דיושר" דהיינו 
כמבואר, שלא לקחו רק מקצתו של או"מ, שהוא מקום של העיגול 
הפנימי שלו הקרוב לסיום רגלי א"ק.
%break
וז"ש "או יותר למטה ממנו" כלומר, ומכ"ש שלא נפל למטה מן המקיף 
דיושר, דהיינו למקום או"מ דעגולים שהרי כל היותר למטה הוא יותר 
חשוב במעלה, כנ"ל,
%break
שנמצאו חצאי התחתונים דעיגולים עומדים למטה מחצאים התחתונים 
דיושר, כי המקיפים דעגולים הם אור יחידה, ומקיפי היושר הם אור 
חיה.
%break
והאור מקיף דיושר תחת רגליו עלה במקומם למעלה סביב פנימיות 
נה"י דא"ק. כי האורות מקיפים הם מתעגלים תמיד מסביב נקודה 
המרכזית שלהם, להיותה בחינת הסוף שלהם, כי כמו שקביעת מקום 
הסיום של אור היושר והפנימי של פרצוף הוא מקום התחתון שבו,
%break
מפני ששם נמצאת מלכות המסיימתו מבחינת החלל פנוי שלה, כן 
ממש נקודה המרכזית של המקיפים היא נקודת המלכות המצומצמת 
שאינה מקבלת שום אור ונמצאת בחלל פנוי והיא בחינת הסיום של אור 
המקיפים כי כל עיגול נבחן סופו במרכזו.
%break
והחיצון לנקודה הוא ספירת היסוד דמקיפין ועיגול היותר חיצון הוא הוד 
וכו', עד שהיותר חיצון שבהם הוא הכתר של המקיפים. הרי שנקודה 
המרכזית קובעת כל מקומם של האו"מ שהרי הם מתעגלים בדיוק לפי 
מדת המרחקים החיצונים שמסביב לה.
%break
וכבר נתבאר, שעם עלית המלכות למקום בינה הנעשה בצמצום ב' 
הזה, נעשה נקודת סיום חדשה בפרצופי תנה"י דא"ק, שהוא מקום 
נקודת החזה דפרצוף זה, כנ"ל. ואותה נקודת הסיום החדשה נעשתה 
ג"כ לנקודה המרכזית,
%break
של המקיפים דצמצום ב' שיצאו תכף בעת הצמצום מטרם שנעשה 
הזווג בנקבי העינים, כנ"ל בדיבור הסמוך בהבחן הא', ע"ש. וא"כ נמצא 
עתה, שיש ב' נקודות מרכזית: א' היא העומדת מתחת רגלי א"ק, 
שהיא נקודה המרכזית דצמצום א',
%break
שעליה מתעגלים המקיפים דצמצום א'. ונקודה המרכזית הב' היא 
העומדת במקום החזה דפרצוף תנה"י דא"ק, שעליה מתעגלים 
המקיפים דצמצום ב'.
%break
ולפיכך נמצא שבעת שנפלו הכלים שמחזה ולמטה דתנה"י דא"ק 
למקום המרכז דצמצום א' דהיינו מתחת רגלי א"ק, נבחן בזה, כמו 
שהיה מתבטל נקודה המרכזית דצמצום ב', והרי זה דומה כמו בינה 
שקבלה לצורת המלכות המצומצמת דצמצום א',
%break
וע"כ נעשה בזה בחינת הסתלקות של המקיפים דצמצום ב', שהרי 
אבדו נקודה המרכזית שלהם שבמקום החזה, כי נפלה לנקודה 
המרכזית דצמצום א' העומדת תחת רגלי א"ק.
%page 1893
%break
והבן היטב ההפרש הזה, כי כל הכונה דצמצום ב' היה להמתיק מדת 
הדין שהיא המלכות דצמצום א' במדת הרחמים שהיא בינה ומיתוק 
הזה יתכן רק אם המלכות המצומצמת עולה במקום החזה, שהיא בינה 
דגופא כנ"ל. משא"כ אם הבינה חוזרת ונופלת למקום המלכות,
%break
הרי נעשה כאן פעולה הפוכה, אשר מדת הרחמים מתהפכת ונעשית 
למדת הדין, שהוא קלקול ולא תיקון, ולפיכך תכף בעת צמצום ב' 
כשעלתה המלכות למקום בינה ונעשה נקודת הסיום במקום בינה, היה 
המיתוק כהלכתו, מדת הדין נתמתקה במדת הרחמים.
%break
ואז נסתלקו האורות דחיה יחידה מן הפרצופים ונתעגלו מסביב למרכז 
החדש דמדת הרחמים, שהוא נקודת החזה. אמנם אח"ז כשנחשכו 
הכלים שמחזה ולמטה דתנה"י דא"ק,
%break
אשר זה גרם לנפילתם למרכז דצמצום א' ונמצא שנתהפך הענין כי 
מדת הרחמים ירדה למדת הדין, ע"כ נתבטלו עם פגם הזה כל 
המקיפים שיצאו מקודם לכן בעת הצמצום.
%break
וזה אמרו "והאו"מ דיושר דתחת רגליו עלה במקומם למעלה סביב 
פנימיות נה"י דא"ק" כי אחר שחשכת הכלים שמחזה ולמטה גרם 
שיפלו למקום נקודה המרכזית דצמצום א' ומדת הרחמים שהיא נקודת 
החזה נפלה למקום מדת הדין,
%break
הרי נתבטל בזה כל המקיפים דצמצום ב', ונסתלקו לשורשם במקומם 
שהיא פנימיות נה"י דא"ק הפנימי, ששם השורשים של אלו המקיפים. 
והבן היטב כי אי אפשר להאריך יותר.
%break
%letter ה
ה) למטה למקום הנקרא עשיה. כלומר, כי נפלו למקום עשיה דצמצום 
א', כנ"ל בדיבור הסמוך.
%break
%letter ו
ו) יצא הארת אור עליון דרך העינים וכו' העגולים של הנקודים יצאו 
תחילה וכו'. אחר שנעשה זווג בנקבי עינים, שאור העליון הכלול מע"ס 
לא מצא אלא ג' כלים כח"ב להתלבש בהם,
%break
הנה נפרשו האורות דחיה יחידה מאור העליון ונעשו לבחינת מקיפים 
כנ"ל בדבור הסמוך ד"ה וכבר ע"ש, שהוא הבחן הב' של יציאת 
המקיפין דחיה יחידה, אשר עתה ע"י הזווג דנקבי עינים המה נגמרים 
לגמרי, והמה מתעגלים במקומם הקבוע,
%break
שהיא במרחק השוה מסביב לנקודה המרכזית החדשה, העומדת 
במקום נקודת החזה דפרצוף תנה"י דא"ק. ונתקן עי"ז הפגם שנעשה 
מפאת נפילת הכלים למטה מרגלי א"ק.
%break
וגרשם משם ולא מצאו מקום והעלו את שתי בחינות החיצוניות האלו 
למקומם למעלה באחור אלו הנקודים. כבר נתבאר לעיל, שבעיגולים 
נבחן סופם בנקודת מרכזם, ואין מעלה מטה נוהג בהם, כי בחצאים 
העליונים מהמרכז כל העליון יותר, הוא חשוב ביותר,
%break
ובחצאים התחתונים שלמטה מהמרכז, הוא בהיפך, שכל שהוא תחתון 
יותר, הוא חשוב יותר.
%page 1894
ולפי"ז נמצא, שבעת שנפלו הכלים שמחזה ולמטה דתנה"י דא"ק 
למקום נקודה המרכזית דצמצום א', שהוא תחת רגלי א"ק,
%break
כי מחמת חשכת הכלים נטשטשה נקודה המרכזית דצמצום ב', כנ"ל 
בד"ה וכבר ע"ש. נמצא אז שנשארו עומדים בנקודה החשוכה ביותר 
שבערך נקודה המרכזית דצמצום א', דהיינו למטה מסיום רגלין דא"ק, 
שהוא משהו למעלה מהחצאים התחתונים של העגולים דצמצום א',
%break
כי לא יוכלו לרדת תוך החצאים התחתונים, כי בהם כל התחתון יותר, 
חשוב יותר. וכן לא יכלו להתעלות למעלה מסיום רגלין כי שם חשוב 
יותר מדי בשבילם.
%break
אמנם עתה, אחר שנעשה הזווג בנקבי העינים, ונתפשטו המקיפים 
דחיה יחידה ונתעגלו שוב מסביב נקודה המרכזית דצמצום ב', שהיא 
נקודת החזה, שמתוך הארת הזווג נקבע עתה מקומם זה בקביעות 
גמור, כנ"ל. ונמצאים החצאים העליונים של העיגולים הללו דצמצום ב',
%break
שהם למעלה מנקודה המרכזית שלהם, שהיא נקודת החזה, וחצאים 
התחתונים שלהם עומדים למטה מנקודת החזה. ויצא משום זה, אשר 
כל המקום הזה הנמצא מנקודת החזה דפרצוף תנה"י דא"ק, עד מקום 
סיום רגלין דא"ק, דהיינו נקודה המרכזית דצמצום א',
%break
הנה שם מקום של החצאים התחתונים דעיגולים הללו דצמצום ב' 
שיצאו עתה מנקבי עינים, אשר בהם נבחן כל התחתון יותר הוא 
החשוב ביותר, כנ"ל, באופן, שהעיגולים הסמוכים לסיום רגלי א"ק נעשו 
חשובים יותר מעיגולים הסמוכים לנקודתם המרכזית שבמקום החזה,
%break
וע"כ גרם זה תכף העלאת אותם הכלים שנפלו למטה מרגלי א"ק אל 
מקום הקודם שלהם, שהוא סמוך לחזה דתנה"י דא"ק, שהרי עתה 
נעשה מקום נקודת החזה שפל יותר במעלה, ומקום סיום רגלי א"ק 
נעשה חשוב יותר,
%break
כטבע התפשטות העיגולים בהחצאים התחתונים, שכל הסמוך למרכז 
הוא יותר גרוע, כנ"ל, ונבחן אשר האורות דעגולים, גרשו את הכלים 
ממקום נפילתם בסיום רגלי א"ק,
%break
מפאת ששם נתפשטו האורות החשובים ביותר, וגרשו אותם למקום 
הגרוע שלהם דהיינו למקומם סמוך לחזה, שהוא מקום עמידתם 
בתחילה.
%break
וזה אמרו "וגרשם משם ולא מצאו מקום והעלו את שתי בחינות 
החיצוניות האלו למקומם למעלה" כי מכח התחדשות נקודה המרכזית 
דצמצום ב', נתהפך חשיבות המקומות, ותחת שמבחינת נקודה 
המרכזית דצמצום א',
%break
היה זה המקום שמחזה עד סיום רגלין בבחינת חצאים העליונים, 
שבהם כל העליון יותר חשוב יותר, ונקודת החזה היה מקום יותר חשוב 
וסיום רגלים היה המקום היותר גרוע, שמשום זה היה מקום הנפילה 
תחת סיום רגלי א"ק.
%break
הנה עתה אחר שנתפשטו העיגולים דצמצום ב', נהפך סדר החשיבות, 
כי עתה נעשה זה המקום שמחזה עד סיום רגלין למקום עמידת חצאים 
התחתונים של העיגולים ההם, שבהם היותר תחתון הוא יותר חשוב, 
ומקום הסיום רגלין נעשה עתה חשוב ביותר ממקום החזה,
%break
וע"כ האורות דעיגולים החשובים העומדים במקום סיום רגלין דא"ק 
גרשו את הכלים הנפולים והחזירו אותם למקומם הראשון מחזה 
ולמטה, ששם האורות דעיגולים הגרועים יותר כמבואר.
%break
%page 1895
%letter ז
ז) עתה שהנקודים הפסיקו בין פנימיות כלים דנה"י דא"ק אל זה 
החיצוניות כבר יכולים לעמוד שם אע"פ שהוחשכו וכו'. כלומר אחר 
שהעיגולים דנקודים נתעגלו מסביב נקודה המרכזית שלהם,
%break
אשר העיגולים היותר חשובים הפסיקו בין סיום רגלין דא"ק לבין הכלים 
הנפולים, שמשום זה נגרשו הכלים למקומם למעלה במקום החזה 
דתנה"י דא"ק, ששם נמצאים העיגולים היותר גרועים, הרי יכולים 
לעמוד שם אע"פ שהוחשכו, שהרי שם מקום הגרוע ביותר כנ"ל.
%break
וכבר יש בהם כח לקבל האור הראוי להם. כי ע"י חזרת הכלים אל 
מקום החזה, קבלו מהם הארה הראוי להם, שעי"ז חזרו ונתפשטו 
כטבע הכלים דיושר, ממקום החזה עד סיום רגלין דא"ק, דהיינו ממש 
כמקום עמידתם מטרם שנפלו.
%break
%letter ח
ח) וז"ש "וחזרה הבריאה כנגד פנים והיצירה כנגד אחור ע"ד שהיו 
בתחילה" כי הבריאה חזרה לחצי ת"ת התחתון דתנה"י דא"ק, ששם 
נבחן לבחינת פנים,
%break
והיצירה חזרה לנה"י דתנה"י דא"ק ששם נבחן לבחינת אחור של זה 
הפרצוף, כנ"ל בדף אלף תתפ"ז ד"ה החיצוניות ע"ש.
%break
עתה חזר מקום בי"ע היותו פנוי וחלל כבתחילה. כלומר כל זה התיקון 
האמור: שע"י הארת העיגולים נתעלו ממקום נפילתם וחזרו למקום 
החזה דתנה"י דא"ק. וע"י הארת או"פ דנקודים שקבלו כפי הראוי להם, 
חזרו ונתפשטו מחזה עד סיום רגלין דא"ק,
%break
כנ"ל בדיבור הסמוך. הנה כל זה לא הספיק, אלא רק לתקן ג' המקומות 
של ג' עלמין בי"ע, אבל עדיין הם נבחנים לחלל פנוי, כי האו"פ דנקודים 
לא יוכל להתפשט בהם, מפאת המלכות שעלתה לנקודת החזה, 
ונעשה שם סיום של הקו א"ס ב"ה,
%break
שמתחתיו נעשה חלל פנוי כמו בבחי' המלכות המסיימת דצמצום א'. 
וענין קבלת האור הראוי להם שאומר הרב לעיל, הוא הארה מועטת 
שיכולה לעבור דרך הפרסא שמתחת הנקודים,
%break
המספיק רק לתיקון המקום דבי"ע בלבד, אבל מבחינת אורות הם עדיין 
בבחינת חלל פנוי וריקן. (המשך דברי המאמר הזה עי' בספרי בית 
שער הכונות אות ל"ג ובאור פשוט שם).
%break
%page 1896
%letter ט
ט) אבי"ע כולם הם נעשים מבחינת מה שהוברר מאותם ז' מלכים וכו'. 
ואין להקשות, הלא מהג"ר דנקודים לא נפל כלום לבי"ע, שיהיה צורך 
לברר מהם הג"ר דאצילות: ואיך אומר שכל האצילות הוברר מז' 
המלכים.
%break
וזה תבין במה שנתבאר בחלק ז' דף תקי"ג ע"ש בכל ההמשך. כי ענין 
ז' המלכים שנשברו הם בחינת גופות, כלומר, בחינת התפשטות 
ממעלה למטה, מן הג"ר דנקודים, כי מלך הדעת הוא גוף לכתר 
דנקודים, המכונה שם הסתכלות עיינין דאו"א,
%break
ומלך החסד הוא הממעלה למטה של הראש הנקרא גופא דאבא. ומלך 
הגבורה הוא הממעלה למטה של הראש הנקרא גופא דאמא וכו'. אשר 
מסבת שבירת מלך הדעת נפל האחורים דכתר, למקום הגוף שלו, 
דהיינו למקום עמידת מלך הדעת, ומלך הדעת נפל לבי"ע.
%break
וכן מסבת שבירת מלך החסד, נפל האחורים דאבא למקום הגוף שלו, 
שהוא מקום עמידת מלך החסד, ומלך החסד נפל לבי"ע וכו' עד"ז. 
ע"ש. והנה עד"ז הוא ג"כ סדר תיקונם, שע"י בירור מלך החסד, חוזרים 
האחורים דאבא לבחינת אבא. וכן ע"י בירור מלך הגבורה,
%break
חוזרים האחורים דאמא אל אמא, כי הם בחינה אחת ראש וגוף התלוים 
זה בזה, הרי שאין שום תיקון לג"ר דנקודים אלא על ידי בירור ז' 
המלכים מבי"ע. ויותר מזה, הנה באצילות נתפשט כל ספירה לראש 
וגוף כנודע, כי עתיק נעשה ראש וגוף, וכן א"א,
%break
וכו' ונמצא בהכרח שכל גוף וגוף מן הג"ר הובררו מן ז' המלכים: כי 
הגוף דעתיק נעשה מן הכתרים דז' המלכים, וגוף דא"א מבחינת חצי 
הכתרים התחתונים דז' מלכים, וגוף דאבא מבחינת החכמות דז' 
המלכים, וכו', הרי שאפילו הג"ר דאצילות הובררו מז' המלכים.
%break
%letter י
י) היותר מעולה שבהם הוברר, וממנה נעשה עולם האצילות. ותדע. 
שסדר הבירורים הזה, שכל היותר מעולה נברר תחילה בכל קומתו, 
ואחר כך נברר הגרוע ממנו וכו',
%break
כמובא לפנינו, נאמר רק על בחינת התיקון שנתקן מצד המאציל בעצמו, 
עד ללידת נשמת אדם הראשון דהיינו בסדרי אצילותם מעילא לתתא.
%page 1897
אבל לאחר לידת אדה"ר, שהעולמות מתגדלים ע"י המ"ן שמעלים 
התחתונים מתתא לעילא, אינו כך, שהרי עתיק דאצילות האציל לא"א 
דאצילות מטרם שמשיג למשל גדלות המוחין דשבת,
%break
הרי שאין העליון מחויב להתגדל בכל קומתו מטרם שהוא מברר משהו 
מן התחתון, כמו שכייל הרב לעיל באות ז'. אלא שהרב מדבר רק 
במוחין הקבועים שבאבי"ע.
%break
ומ"ש שהיותר מעולה הוברר באצילות, והגרוע ממנו בבריאה וכו', תבין 
עם מה שנתבאר בחלק ו' דף ת"ו ד"ה והנה ע"ש בכל ההמשך, כי ב' 
בחינות יצאו בנקודים: קטנות וגדלות, כי בעת עלית ה"ת בעינים דס"ג 
דא"ק לצורך הנקודים, שנעשה הזווג בנקבי עינים,
%break
יצאו אח"פ מכל המדרגות ונפלו למדרגת התחתון דכל אחד מהם, ולא 
נשאר בכל מדרגה רק גו"ע בלבד, באופן, שאח"פ דראש, נפלו 
בפנימיות גו"ע דתוך, דהיינו בחג"ת. ואח"פ דתוך, נפלו לגו"ע דסוף, 
דהיינו בנה"י. ואח"פ דנה"י, נפלו למטה מסיום רגלין,
%break
דהיינו למטה מסיום הקו דא"ס ב"ה. כנ"ל בדברי הרב דף א' תתצ"ג 
אות ה' גם נודע שאח"פ אלו שנאבדו מכל מדרגה הם נבחנים רק 
לתנה"י דהמדרגה: כי כמו שנשארים גו"ע ונקבי עינים, בראש שהם 
כח"ב,
%break
כן נשארים גם החג"ת עד החזה בהמדרגה, שהרי החג"ת הם ג"כ 
בחינת כח"ב, אלא מטעם היותם רק ג' חסדים קבלו כח"ב לשמות 
חג"ת, כנודע, ונמצא שת"ת הוא בחינת בינה דגופא. וע"כ כמו שנחלק 
בינה דראש על ג"ר וז"ת, שרק ז"ת דבינה יצאו מבחינת ראש,
%break
כן נחלק הת"ת לג"ר וז"ת, ורק ז"ת דת"ת נפלו לבר מסיום רגלין שהם 
בש"ת דת"ת שמחזה ולמטה עם הנהי"מ. הרי שאלו בחינת אח"פ 
שיצאו מכל מדרגה אינם אלא תנה"י שמחזה ולמטה דאותה המדרגה.
%break
ונודע, שכל מדרגה החסרה נה"י דכלים, היא חסרה מג"ר דאורות, וע"כ 
לא יצאו הע"ס דנקודים מתחילת אצילותם רק בבחינת ו"ק בלי ג"ר, 
והראש שהוא או"א, יצאו באב"א, שהוא רק ו"ק דאו"א, וכן הז"ת. כי 
תנה"י של ראש, נפלו ונעשו לבחינת ז"ת,
%break
ותנה"י דז"ת נפלו ונעשו לבחי' בי"ע, שהיתה אז בבחינת חלל הפנוי 
שאינה ראויה לקבל אור האצילות. כנ"ל בדברי הרב אות ח'. וחסרים 
נה"י דכלים וג"ר דאורות. ויציאה זו נבחנת לבחינת הקטנות דנקודים. 
גם הם נבחנים לכלים דפנים כלומר לכלים הראוים לקבל אור האצילות.
%break
%page 1898
ואלו הכלים דתנה"י דז"ת דנקודים שיצאו לבר ונעשו לבי"ע, כנ"ל, הם 
הנקראים כלים דאחורים דז"ת הללו משום שהם בבחינת חלל פנוי 
ואינם ראוים לקבל אור האצילות.
%break
ואח"ז עלו נה"י דא"ק למ"ן לע"ב ס"ג דא"ק, שהארת הזווג הזה, 
הורידה הה"ת מהעינים לפה, שמחמת זה חזרו כלהו התנה"י הנפולים 
אל מדרגתם כבתחילה, אז יצאו הג"ר דכל מדרגה, כי נתבטלו 
הפרסאות שהבדילו בין נקבי עינים לאח"פ,
%break
ואז נתפשטו גם ז' המלכים אל תנה"י שלהם, דהיינו לבי"ע, ונתחברו 
הכלים דאחורים עם הכלים דפנים למדרגה אחת ומתוך שירדו למקום 
חלל הפנוי נשברו פו"א,
%break
והגם שהכלים דפנים היו ראוים לקבל אור האצילות, מ"מ נשברו גם 
הם, מחמת שנעשו ונתחברו למדרגה אחת עם הכלים דאחורים שנעשו 
לבי"ע, ולא היו ראוים לקבל אור האצילות. כמ"ש בחלק ז'.
%break
וזה אמרו "היותר מעולה שבהם הוברר באצילות" היינו אותם הכלים 
דפנים הנ"ל, שלא היה בהם שבירה מצד עצמם, אלא מכח התחברותם 
עם הכלים דאחורים כנ"ל,
%break
הנה הם הובררו עתה ונתפרדו מן הכלים דאחורים, ומהם נעשו כל 
פרצופי האצילות. והם המעולים ביותר מכולם, להיותם ראוים לקבל 
אור האצילות משורשם, ועתה אין בהם מתערובת הכלים דאחורים ולא 
כלום.
%break
ומהבחינה הגרועה מן הראשונה הוברר ונעשה עולם הבריאה. היינו 
מכלים דאחורים של ז"ת דנקודים, שהם תנה"י שלהם שנתפשטו 
למטה מסיום הפרסא דנקודים, במקום ג' עלמין בי"ע,
%break
שנעשו מהכלים שמחזה ולמטה דתנה"י דא"ק, אשר התפשטות הזו 
דתנה"י דנקודים גרמה שבירה, גם לבחינת הכלים דנקודים שהיו 
למעלה מפרסא, הנקראים כלים דפנים, כנ"ל בדיבור הסמוך. עש"ה.
%break
ודע, שיש כאן בז' המלכים שנשברו, ה' בחינות: הבחינה הראשונה 
היא, הכלים דפנים שיצאו בעת קטנות הנקודים, שהם מעולים יותר 
מכולם, כי המה באמת ראוים לקבל אור אצילות להיותם כולם מבחינת 
למעלה מפרסא. כנ"ל בדיבור הסמוך,
%break
והם שנבררו בראשונה ונעשה מהם עולם האצילות. ובהכלים דאחורים 
יש בהם ד' בחינות זו גרועה מזו, כי הם בחי' ישסו"ת וז"א ונוקבא 
דגופא, וגם יש בהם בחי' סיגים: כי ב"ש תחתונים דת"ת, הם ישסו"ת 
דגופא, דהיינו ז"ת דבינה דגופא הנקרא ת"ת,
%break
והם המעולים ביותר מכל הכלים דאחורים, להיותם בחינת בינה, דמצד 
עצמותה אין שום צמצום חל עליה, אלא משום שז"ת שלה הם שורשים 
לזו"ן, בערך זה נתמעטה ויצאה מחוץ לפרסא. ומשום זה היא נבררה 
לראשונה מהכלים דאחורים,
%break
וממנה נעשה עולם הבריאה. אמנם ודאי שהיא גרוע מהבחינה הא' 
מבחי' הכלים דפנים הנעשים לעולם אצילות. והנה נתבארו ב' בחינות: 
א' הם הכלים דפנים, שנעשה לאצילות. ב' ב"ש תחתונים דת"ת שיצאו 
למטה מפרסא, שהם נעשו לעולם הבריאה.
%break
בחינה הג', היא בחינת ז"א דגופא, שהם ג' ספירות נה"י, שיצאו למטה 
מפרסא הגרועים מבחינת ב"ש ת"ת הנ"ל, כי הם צריכים להארת 
חכמה והם הסובלים בעיקר מן הסיום החדש דצמצום ב', כי אינם 
יכולים לקבל הארת חכמה המיוחסת להם,
%break
מאחר שנמצאים במקום חלל הפנוי כנ"ל בדיבור הסמוך, וכן מטעם זה 
שבירתם קשה מאד בעת שרצו להתפשט עם הארתם למטה מסיום 
הפרסא. ולפיכך הובררו מהם הכלים לעולם היצירה.
%break
%page 1899
הבחינה הד' היא בחינת מלכות דגופא, שהיא גרועה עוד יותר מהכלים 
דנה"י הנ"ל, להיותה קרובה לקליפות כמ"ש בסמוך, וע"כ נחשבת 
לגרוע מכל הכלים דאחורים, וממנה הובררו הכלים דעולם העשיה.
%break
הבחינה החמישית, הם הסיגים והקליפות שלא יוצלחו לכלום, כלומר, 
שלא יוכלו להתברר במשך השתא אלפי שני: כי לא כל הקומות שיצאו 
בנקודים יוכלו לחזור ולהתקן עתה, כי או"א דנקודים הפנימים, שהם 
בחינת ג"ר דחיה אשר שמשו בנקודים, נגנזו,
%break
ולא יוכלו להתקן בשתא אלפי שני, וכן קומת היחידה, לא תתקן בשתא 
אלפי שני, כי מלכות דבחי"ד נגנזה ברדל"א, כנודע, ונמצא כי אותם 
החלקים שבז' מלכים דנקודים הנשברים, אשר שייכים לקבלת אור 
הג"ר דחיה ואור היחידה,
%break
אין להם שום בירור במשך שתא אלפי שני, ולפיכך המה נבחנים 
לסיגים שלא יצלחו לכלום, כלומר, שאי אפשר לברר הניצוצין קדישין 
שבהם, כדי לחזור ולהעלותם להיות כלים להקומות שלהם. וע"כ נשארו 
טבועים בהקליפות עד גמר התיקון,
%break
שאז יקבלו תיקונם כי אז תתגלה המלכות מרדל"א, בסו"ה אבן מאסו 
הבונים היתה לראש פינה. ועליה תתגלה קומת היחידה, וכן יתגלו 
קומת או"א הפנימים דנקודים,
%break
ואז יתבררו הכלים דז' מלכים השייכים לקומות הללו. ואחר שיתבררו 
אלו, ישארו הקליפות ריקנים לגמרי בלי שום נצוצין קדישין, ואז 
יתבטלו, בסו"ה בלע המות לנצח.
%break
וזה אמרו (באות י"א) עכ"ז נשארו מעורבים בתוכם קצת ניצוצות 
קדושה קטנות מאוד, שהם סוד י"א סמני הקטורת שהם עתידין 
להתברר לגמרי ולצאת מתוכם וכו' בסוד בלע המות לנצח" דהיינו 
כמבואר,
%break
שהם בחינת המלכים השייכים לקומת או"א הפנימים דנקודים, ולקומת 
יחידה, שאין להם גילוי עד לעתיד לבא בגמר התיקון.
%break
%letter יב-יג
יב-יג) כיוצא בזה הוא ג"כ בפרט וכו' וכן עד"ז היה בפרט מן הפרט וכו' 
וכן עד"ז בי"ס הנכללים בכל ספירה. אחר שביאר ד' העולמות בכללם. 
שכל העליון יותר הוא מובחר יותר, אומר שכן הוא בפרט, דהיינו בה"פ 
הפרטים שבכל עולם ועולם העומדים זה למטה מזה,
%break
הנקראים: עתיק, א"א, או"א, וזו"ן. אשר עתיק הוברר מהמובחר, 
והגרוע ממנו לא"א, וכו'. ועד"ז בפרט מן הפרט כי בכל פרצוף מאלו 
ה"פ הפרטים יש בו עצמו ג"כ ה"פ זה למטה מזה, וגם בהם נוהג הכלל 
הזה, שכל העליון יותר הוברר מהמובחר ביותר.
%break
ועד"ז ביוד ספירות הנכללים בכל ספירה, כי בעת הזווג הנעשה ע"י אור 
עליון עם המסך שבכלי המלכות, נכללו הספירות זו בזו. (כמ"ש 
בהסתכלות פנימית חלק ב' ע"ש). והנה גם בהם מדויק הכלל הזה, 
שכל העליון יותר הוברר מהכלים המובחרים יותר.
%break
ועי' בספר בית שער לכונות (אות קמ"ו) שנתבאר שם איך יוצאים מכל 
זווג כ"ה פרצופים שקומתם שוה. וכל העליון ביותר נאצל תחילה.
%break
%page 1900
%letter טו
טו) ענין שני וכו' ובעוד היותו מתברר לצורך עתיק יומין לא היתה שום 
בחינה אחרת מתבררת כלל וכו' וגם ענין זה השני הוא בכלל ובפרט 
ובפרט מן הפרט. וטעם הדבר מבואר לעיל בחלק ח' דף תרכ"ו ד"ה 
ואריך עש"ה. כי אין התחתון מתברר,
%break
אלא ע"י אח"פ דעליון הנגמרים בעת הגדלות שלו, ולפיכך מטרם 
שיושלם העליון בנה"י חדשים דגדלות, אין שום בירור לפרצוף התחתון 
ממנו. ע"ש. וענין זה מחויב בין מפרצוף לפרצוף,
%break
בין מעולם לעולם. כי אח"פ דעולם הבריאה, הם בגו"ע של עולם 
היצירה. וכן אח"פ דיצירה, הם בגו"ע דעולם העשיה, כמ"ש לפנינו.
%break
אמנם לכאורה יש לתמוה עם הכלל הזה, כי התינח בה"פ הפרטים 
שבכל עולם, אמנם בפרט מן הפרט, דהיינו ה"פ שישנם בכל פרצוף 
מיוחד, הרי מצינו בהם שהתחתון נברר תחילה. כי הה"פ שבז"א, 
הנקראים עיבור, יניקה, גדלות א', גדלות ב',
%break
ופרצוף הכתר. הרי מתחילה הוברר פרצוף היותר תחתון שהוא פרצוף 
העיבור, ואח"כ פרצוף היניקה, ולבסוף נברר פרצוף הכתר. הרי 
שהתחתון הוברר תחילה לעליון.
%break
אמנם צריכים לזכור כאן את ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות, שמביא 
הרב בע"ח שכ"כ פ"ו ע"ש. כי בכלים מתגדלים העליונים בתחילה, 
ובאורות התחתונים נכנסים תחילה, ולבסוף נכנסים העליונים, כי 
מתחילה נתגדל הכלי דכתר של הפרצוף,
%break
ובו מתלבש התחתון שבאורות, שהוא אור הנפש, ונמצא אור הנפש 
מתלבש בכלי דכתר. ואח"כ מתגדל הכלי דחכמה, ואז יורד אור הרוח 
ומתלבש בכלי דכתר, ואור הנפש שהיה בכלי דכתר, יורד משם לכלי 
דחכמה. ואח"כ מתגדל כלי דבינה,
%break
ואז יורד אור הנשמה ומתלבש בכלי דכתר, ואור הרוח יורד משם לכלי 
דחכמה, ואור הנפש שהיה בחכמה יורד משם לכלי דבינה. ואח"כ 
מתגדל כלי דז"א בפרצוף, ואז יורד אור החיה, ומתלבש בכלי דכתר, 
ואור הנשמה יורד משם לכלי דחכמה,
%break
ואור הרוח שהיה בחכמה יורד משם לכלי דבינה, ואור הנפש שהיה 
בכלי דבינה יורד משם לכלי דז"א. ואח"כ מתגדל הכלי דמלכות 
בפרצוף, ואז יורד אור היחידה ומתלבש בהכתר, ואור החיה יורד משם 
לכלי דחכמה, ואור הנשמה שהיה בכלי דחכמה,
%break
יורד משם לכלי דבינה, ואור הרוח שהיה בכלי דבינה יורד משם לכלי 
דז"א, ואור הנפש שהיה בכלי דז"א יורד לכלי דמלכות. ונמצאים עתה 
שכל אור מלובש בכלי המיוחס לו. ע"ש.
%break
ולפי זה נמצא, אשר הכלל שאומר כאן הרב, שכל העליון ביותר הוברר 
תחילה, נאמר רק בכלים של הפרצוף, ולא באורות, כי באורות הוא 
להיפך, כנ"ל, שכל התחתון ביותר נכנס תחלה בפרצוף. ונמצא באמת 
אשר פרצוף העיבור ראוי להתברר תחילה,
%break
להיותו בחי' כלי דכתר דכללות הפרצוף, והוא נבחן עתה פרצוף תחתון, 
רק ביחס של האורות, כי אין בו אלא אור הנפש, שהוא התחתון 
שבאורות נרנח"י.
%page 1901
ואח"ז הוברר פרצוף היניקה, עם הבירור של הכלי דחכמה, ואז יורד 
אור הרוח הנקרא יניקה,
%break
ומתלבש בכלי דעיבור, שהוא הכלי דכתר, ואור הנפש שהיה בכלי 
דכתר, יורד לכלי דחכמה, ונמצא עתה פרצוף העיבור שהוא אור הנפש 
בכלי דחכמה, ופרצוף היניקה, הוא אור הרוח בכלי דכתר. ואח"כ 
מתברר פרצוף גדלות א', דהיינו עם הבירור של הכלי דבינה,
%break
ואז הוא נכנס בכלי דכתר, ואור היניקה יורד עתה מכלי דכתר, ומתלבש 
בכלי דחכמה, ואור העיבור שהיה בחכמה, יורד לכלי החדש דבינה. 
ונמצא עתה, שפרצוף העיבור הוא אור הנפש בכלי דבינה, ופרצוף 
היניקה הוא אור הרוח בכלי דחכמה,
%break
ופרצוף גדלות א' שהוא הנשמה, הוא אור נשמה בכלי הכתר, וכו' עד"ז. 
עד שלבסוף אחר שמתברר כלי דמלכות, אז יורד אור היחידה ומתלבש 
בכלי דכתר, ואור החיה בכלי דחכמה הנקרא גדלות ב', ואור הנשמה 
בכלי דבינה הנקרא גדלות א',
%break
ואור הרוח בכלי דז"א, הנקרא יניקה, ואור הנפש בכלי דמלכות הנקרא 
פרצוף העיבור. הרי מבחינת הכלים נמצא שפרצוף הכתר הוברר 
תחילה ואח"כ החכמה וכו' ולבסוף פרצוף העיבור. כי מה שנקרא 
מתחילה פרצוף העיבור, הוא על שם אור הנפש שבו,
%break
כי הכלי נקרא על שם האור המלובש בו, ולבסוף אחר יציאת פרצוף 
היחידה, שאז מתלבשים האורות בהכלים המיוחדים להם, הוא יתלבש 
בכלי דמלכות. הרי שאע"פ שפרצוף העיבור הוברר תחילה,
%break
מ"מ נבחן שפרצוף יחידה נתברר תחילה כי מצד הכלים הרי כלי זו 
דעיבור שייך לבסוף לפרצוף יחידה. וכן כלי דיניקה שייך לבסוף לפרצוף 
חיה שהוא גדלות ב', כי ביניקה הוברר הכלי דחכמה כנ"ל, וכלי זו שייך 
לפרצוף החיה לבסוף. וכו' עד"ז.
%break
%letter יז
יז) אור הישן הנקרא עולם הנקודים וכו' אור החדש הנקרא הוי"ה 
דמ"ה. כי האורות היוצאים באצילות הם מבררים הכלים דז' מלכים 
שנשברו, לפי שיעור קומת האור. והאורות היוצאים באצילות נקראים 
מ"ה,
%break
על שם שכל פרצוף מאצילות לקח רק בחינת קומת מ"ה מהפרצוף 
שכנגדו בה"פ א"ק, כי עתיק לקח מ"ה דפרצוף הכתר דא"ק, וא"א לקח 
מ"ה דפרצוף ע"ב דא"ק, ואו"א לקחו מ"ה דפרצוף ס"ג דא"ק, וישסו"ת 
לקחו מ"ה דפרצוף מ"ה דא"ק, וזו"ן לקחו מ"ה דפרצוף ב"ן דא"ק.
%break
כמבואר בבית שער לכונות אות קנ"א באור פשוט ע"ש. ואלו קומות 
המ"ה הנ"ל, הם בקביעות באצילות, לא יתמעטו לעולם, והם ביררו 
כנגדם הכלים המיוחסים להם מן ז' המלכים שנשברו.
%break
ואלו הכלים שנבררו מן השבירה, נקראים אור הישן או ב"ן. ואלו 
הקומות דאצילות הם בחי' זכרים דה"פ אצילות.
%page 1902
ואלו הכלים דנקודים שהובררו על ידיהם מז' המלכים הם בחינת 
הנקבות דה"פ אצילות. ומה שהרב מכנה אל הכלים שהובררו מז' 
מלכים בשם אור הישן, הוא,
%break
כי אחר שהובררו מן השבירה, חזרו האורות דנקודים להתלבש בהם, 
וע"כ מכנה אותם בשם אור הישן, דהיינו האורות שכבר שמשו בעולם 
הנקודים מטרם שביה"כ.
%break
%letter יח
יח) אני אני הוא ואין אלקים עמדי דלית בי שיתופא דתנינא שהיא 
בחינת הנוקבא. ולכאורה הלא אומר בסמוך שבחינת ב"ן שהוא אור 
הישן שהוברר מז' המלכים, הם שנעשו נוקבין לה"פ אצילות, וא"כ יש 
בחינת נוקבא גם בג"ר שהיא הצד ב"ן שבהם,
%break
כנודע. והענין הוא כי פסוק הנ"ל נאמר על גמר התיקון, אחר שיתבטל 
צמצום הב', וצמצום א' יחזור לתיקונו השלם, כי אז ישוב המ"ה להיות 
ע"ב, והב"ן ישוב להיות ס"ג, כמ"ש הרב בע"ח ש"י פ"ג,
%break
ואז נאמר אין אלקים עמדי דלית בי שיתופא, דהיינו בחינת שיתוף 
דמדת הרחמים בדין הנעשה בצמצום ב'. כי אז ישוב הצמצום א' 
לתיקונו השלם.
%break
ונודע, שכל פרצוף מה"פ אצילות, יונק ומקבל מפרצוף שכנגדו בא"ק, 
ומתוך שבחינת השיתוף דמדת הרחמים בדין, התחיל רק בלמטה 
מטבור דס"ג דא"ק, דהיינו במקום עמידת הג"ר דנקודים, ששם סוד 
הואו דהוי"ה דס"ג,
%break
ע"כ גם עתה לא ניכר באצילות ענין צמצום ב' בפרצופי עתיק וא"א 
דאצילות המקבלים מגלגלתא וע"ב דא"ק, אלא רק בוא"ו דהוי"ה דס"ג, 
דהיינו מטבור ולמטה דקומת או"א, הנקרא בשם בטן דאו"א. ונקרא 
בטן,
%break
משום דשם מקום העיבור של זו"ן, שמשם הם מקבלים בחינת השיתוף 
דמדת הרחמים בדין, כי זה כל מעלת העיבור, כמ"ש לעיל דף תתקע"ד 
תשובה י"ג ע"ש.
%break
ונתבאר, כי למעלה מאו"א אינו ניכר בחינת בטן, שיהיה ראוי לבחינת 
עיבור, וז"ש הרב שאין לנו רשות להזכיר בחינת עיבור במעי הנוקבא, 
רק מאו"א ולמטה, כי למעלה מהם אין בחינת בטן וצמצום ב' ניכר כלל, 
להיותם מיוחסים לפרצופי גלגלתא וע"ב דא"ק,
%break
שאין בהם מצמצום ב' ולא כלום. ועי' לעיל דף תס"ג תשובה א', אשר 
מילוי יודין מורה על צמצום א', ומילוי אלפין מורה על צמצום ב'. ומטעם 
זה יש בואו של הוי"ה דס"ג מילוי א',
%break
משום שהצמצום ב' התחיל להשתרש שם, עם יציאת הג"ר דנקודים, 
ולכן נעשית א' זו דמילוי הוא"ו דהוי"ה דס"ג, לבחינת בטן ושורש 
להוי"ה דאלפין, עש"ה.
%break
%page 1903
%letter כ
כ) ובבטן נוקבא דז"א מתבררת ראש הבריאה עד או"א דבריאה וכו' 
שאי אפשר להזכיר בחינת זווג זכר ונקבה רק מאו"א ולמטה. כבר 
נתבאר זה בדיבור הסמוך, שמתוך שבב' הפרצופים הראשונים דא"ק, 
לא היה שם התחלה לצמצום ב',
%break
ע"כ גם בב' פרצופים הראשונים דאצילות, המתיחסים להם, אין הכר 
נוקבא דצמצום ב' בהם, ע"ש. והוא הדין גם בב' פרצופים הראשונים 
דבריאה, אין בהם הכר נוקבא,
%break
כי זה הכלל כל פרצוף מקבל מפרצוף שכנגדו בעליון, וכיון שהם 
מקבלים מב' פרצופים הראשונים דאצילות, ע"כ גם בהם אין הכר 
נוקבא. ועד"ז ביצירה ועשיה.
%break
%letter כז
כז) מתגלה באבא וכו', בלי שום מסך וכו', אבל מחכמה ולמטה וכו' 
אבא מתלבש באמא ואמא גו ז"א וז"א גו נוקבא וכפי זה קשה מה 
שאמרו כי אורו של אבא מתפשט בכל האצילות. הקושיא היא, לפי 
המבואר בע"ח שמ"ז פ"א.
%break
שאמא אינה מקבלת האור אלא ע"י הרחקה, וז"א אינו מקבל האור 
אלא ע"י חלון ונקב צר, ונוקבא אינה מקבלת כי אם ע"י שתיהן: ע"י נקב 
צר וגם הרחקה. ורק אבא לבדו מקבל האור מן הכתר בקירוב,
%break
שאלו הן ד' הבחינות, שבהם יובדלו פרטי האצילות ע"ש. ולפי"ז יש 
הפרש גדול בין אור אבא לאור אמא, ומכ"ש לזו"ן, ואיך נאמר שאורו 
של אבא מתפשט בכל האצילות עד הנוקבא.
%break
ויש לתמוה עוד יותר מזה, כי הוא אומר לעיל באות כ"ו שכמו שאצילות 
עצמו יתחלק לד' בחינות, כן מתחלק על ידיהם ד' העולמות, שאצילות 
הוא בחינת חכמה, ובריאה בינה, ויצירה ז"א, ועשיה נוקבא. נמצא, 
שעולם אצילות כולו מקבל האור בקירוב מהכתר,
%break
ועולם הבריאה אינו מקבל אלא ע"י הרחקה. ועולם היצירה רק ע"י חלון 
ונקב צר. ועולם העשיה ע"י שתיהן: נקב צר וגם הרחקה. א"כ קשה 
בשתים, א' איך תאמר שכל עולם האצילות הוא בחינת חכמה המקבל 
האור מהכתר בקירוב,
%break
הרי יש שם כל ד' הבחינות, וא"כ יש שם גם בחינת הרחקה ונקב צר. 
וב' מאחר שכל ההפרש הגדול שבין העולמות, אינם רק ד' הבחינות 
הללו, ולמה אינם עושים הפרש הזה גם בעולם אצילות עצמו.
%break
%page 1904
והנה בשער מ"ז פ"א, הרגיש הרב בקושיא הנ"ל, שמבאר שם הפרש 
בין ד' הבחינות שבעולם האצילות גופיה, ובין ד' הבחינות המבדילין בד' 
העולמות אבי"ע, כי באלו ד' הבחינות שבאצילות,
%break
אין שום מסך כלל, כלומר שההרחקה והנקב צר לא נעשו למסך מבדיל. 
משא"כ בבחינות שבין העולמות אבי"ע, נעשו המסכים לבחינת 
מבדילים על האור, ע"ש. אמנם סתם דבריו ולא ביאר למה לא נעשו 
למבדילים גם בעולם אצילות גופיה.
%break
ובכדי להבין הדברים העמוקים אלו יש להבין תחלה ההפרש הכללי מן 
עולם אצילות, לג' עלמין בי"ע. וצריכים לזכור מ"ש הרב (לעיל חלק זה 
אות ג') כי מסבת צמצום הב', נעשה נקודת הסיום לקו אור הא"ס ב"ה 
במקום החזה דפרצוף תנה"י דא"ק,
%break
שה"ס הפרסא שהופרס בין אצילות לבי"ע, באופן, שמחזה ולמטה 
דתנה"י דא"ק נעשה לחלל פנוי. כנ"ל באות ח' אשר בחינת הפנימית 
שבהם,
%break
שהם ב"ש תחתונים דת"ת נעשו למקום עולם הבריאה, וחיצוניותם 
שהם נה"י, נעשו מקום לעולם היצירה. וחיצי חיצוניותם שהיא המלכות 
נעשית מקום לעולם העשיה.
%break
והן אמת, אשר אח"כ ע"י תיקונים שיתבארו להלן, נמשכו גם לבי"ע אלו 
האור של ע"ס, ולא נשארו בבחינת חלל פנוי. אמנם ההפרש הוא רב, 
כי הע"ס המקורות נשארו בעולם אצילות בלבד,
%break
ואלו הע"ס שנתפשטו למטה מן הפרסא לבי"ע, כבר אינם ע"ס מקורות 
אלא הם נבחנים רק לאור של תולדה כמ"ש הרב להלן באות ל"א.
%break
ועם זה תבין, כי אלו ג' המסכים דבינה ודז"א ודמלכות, שהם: הרחקה, 
וחלון ונקב צר, ושתיהם ביחד, בעת שהם משמשים בעולם האצילות, 
אינם חשובים למסכים ועיכובים כלל: כי המסך דהרחקה של הבינה, 
שפירושו, שהיא מתרחקת עצמה מחכמה,
%break
ובוחרת רק בחסדים, בסו"ה כי חפץ חסד הוא, אין זה גורם לה שום 
מיעוט וצמצום על אור החכמה, משום שהיא עשאה זאת רק מתוך 
החשק בלבד,
%break
ולא משום איזה עיכוב. ולכן בעת שז"א עולה אליה למ"ן, היא יכולה 
לחזור עם החכמה פב"פ, ומקבלת אור החכמה בשביל הז"א.
%page 1905
וכשבינה משפעת הארת חכמה לז"א, היא משמשת עם המסך דחלון 
ונקב צר, שהם היסודות דאו"א, (כמ"ש לעיל דף אלף תקס"ט ד"ה וזה 
שחוזר), כי הם סוד הב' עיטרין ע"ש היטב.
%break
ועד"ז מקבלת המלכות הארת חכמה ע"י המסכים דנקב צר והרחקה 
שבה, כמ"ש שם. הרי שאלו ג' המסכים אינם עיכובים על אור אבא 
שהוא חכמה, אלא אדרבא המה הממשיכים להם הארת חכמה, ולולא 
אלו ג' הגורמים לא היו זו"ן ראוים כלל לקבל הארת חכמה.
%break
ולכן כל פרצופי אצילות נבחנים שהם בלי מסך כלל. וז"ס מ"ש בזוהר, 
שבאצילות איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון: איהו פירושו א"ס ב"ה, וחיוהי 
היא אור החכמה, הנקרא חיה, וגרמוהי הם אלו ג' המסכים הנ"ל,
%break
שהם הגורמים שיתפשט אור אבא שהוא חיה בכל האצילות עד 
הנוקבא. והם נחשבים כולם לאחדות גמור, כי אפילו המסכים שבהם 
אינם מסכים אלא להיפך שהם גורמים להארת חכמה.
%break
מה שאינו כן, בשעה שאלו ג' מסכים נמצאים בע"ס שבבי"ע, שהם רק 
אור של תולדה, ואינם מקורות, כי כבר נסתיים קו א"ס ב"ה למעלה 
מפרסא, כנ"ל, נמצא שהמסך דהרחקה המשמש בספירת הבינה, כבר 
אינו בסוד כי חפץ חסד הוא, כלומר ע"פ בחירתה עצמה בחסדים,
%break
אלא שכבר נוסף עליה כח הסיום שבפרסא שממעל לה, המסיים את 
אור החכמה ואינו נותן לו להתפשט למטה מפרסא. ונמצא כאן שהמסך 
דהרחקה נעשה למפריש את החסדים מן החכמה, ולמסך ממש על אור 
חכמה.
%break
%page 1906
הרי שהגם שמסך גופיה דהרחקה אין שום שינוי מבינה דאצילות, אל 
אור הבריאה וכמו שמונע אור חכמה מבריאה כן נמנע אור החכמה 
מבינה דאצילות, עכ"ז המרחק ביניהם רב לאין ערך, כי הבינה דאצילות 
אע"פ שמקבלת רק חסדים בלי חכמה,
%break
מ"מ נבחנת הבינה כעצם חכמה, כי ההרחקה שבה, מחכמה היא רק 
בסוד כי חפץ חסד, מטעם חשק בלבד, ואין לה שום עיכוב לקבל חכמה 
בכל עת שהיא רוצה בכך. משא"כ אור הבינה המקננת בבריאה כבר 
נפרדה מחכמה לגמרי,
%break
כי אינה יכולה לקבל חכמה אפילו אם תרצה לקבל, כי הפרסא שממעל 
לה כבר סיימה החכמה. ולפיכך נעשו האצילות והבריאה ב' עולמות 
נפרדים זה מזה לגמרי.
%break
ועד"ז המסך דיצירה, הוא אותו מסך שבז"א דאצילות, בלי שינוי כל 
שהוא. אלא בז"א דאצילות, אינו משמש לעיכוב על אור החכמה, אלא 
להיפך ממש, כי הוא כל הגורם להמשכת הארת חכמה אל הז"א כנ"ל,
%break
וע"כ אינו נבחן אפילו לשינוי כל שהוא מהאור גופיה, כי בלעדו לא היה 
שם האור כלל, כנ"ל בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון, משא"כ 
כשעומד בעולם היצירה, ששם אינו מסוגל כלל לתפקידו להמשיך 
חכמה,
%break
להיותו נמצא למטה מפרסא המסיימת על החכמה, לפיכך נמצא עביותו 
של המסך מתגלה לגמרי שהיא מפרישהו אפילו מבחינת ג"ר דעולם 
הבריאה, ונמצא היצירה ו"ק בלי ראש.
%break
וטעם ההפרשה מג"ר, הוא, כי המסך דחלון, הוא יסוד דאמא, הרחב 
בחסדים, ומסך דנקב צר הוא יסוד דאבא שהוא צר מחסדים אבל ארוך 
בחכמה, ואע"פ שיסוד דאמא קצר הוא מחכמה שהוא בחי"א החסרה 
ג"ר, עכ"ז באצילות ששם יש זווג דאו"א,
%break
נמצאים היסודות משלימים זה על זה, כי מאבא לבדו אין הז"א יכול 
לקבל, להיותו צר מן חסדים, ואין הז"א יכול לקבל חכמה בלי לבוש 
החסדים, וכן מאמא לבדה אינו יכול לקבל, משום שיסוד דאמא קצר 
הוא מג"ר, כי הוא בחי"א שהוא ו"ק בלי ראש,
%break
כנ"ל. אמנם ע"י זווג ב' היסודות יחד, נמצא מקבל שפע החסדים, 
מיסוד דאמא הרחב בחסדים והם נעשים לבוש שיוכל לקבל אור חכמה 
מיסוד דאבא, אע"פ שהוא צר מחסדים.
%page 1907
הרי שאין המסך דחלון מבדיל הג"ר מן הז"א, אלא אדרבא כי זולתו לא 
היה יכול לקבל הארת חכמה מן יסוד דאבא, כי לא היה לו לבוש של 
החסדים, שבלי לבוש החסדים אין שום אפשרות לז"א שיקבל חכמה,
%break
כמ"ש הרב בשער הכונות בעיוה"כ. הרי איך המסך דחלון עושה פעולה 
הפוכה, שלא לבד שאינו מפרישהו מג"ר, אלא להיפך שממשיך לו 
הג"ר.
%break
משא"כ בעולם היצירה, שאינו יכול לקבל הארת חכמה מאבא משום 
הגבול שבפרסא, נמצא המסך דחלון בכל תקפו, והוא מפריש אותו מן 
הג"ר, להיותו בחי"א, כנ"ל.
%break
וע"כ נמצא עולם היצירה בו"ק בלי ג"ר. הרי שבאמת אין שום שינוי מן 
המסך דחלון המשמש בז"א דאצילות, אל המסך העומד בעולם 
היצירה, ועכ"ז, באצילות הוא נעשה גורם לג"ר, וביצירה נעשה למפריד 
מג"ר.
%break
ועד"ז בעולם העשיה, הנושא את מסך הכפול הן מחלון ונקב צר דז"א, 
והן מהרחקה מבחינת הצמצום שבה, הנה גם הוא באמת אותו המסך 
הנמצא במלכות דאצילות בלי שינוי כל שהוא, אלא באצילות, הוא 
נעשה לה לגורם להמשכת חכמה,
%break
בהיותה מקבלת עי"ז את המוחין דהארת חכמה מן הז"א מזווג 
היסודות דאו"א שהז"א מקבל, ולפיכך אינו מסך מעכב על החכמה אלא 
להיפך שהוא הגורם להמשכת הארת חכמה, שמתוך כך אין הפרש כלל 
מהמסך שבה אל האור שבה,
%break
בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון, כמ"ש. משא"כ בעולם העשיה, 
שאין המסך יכול שם להמשיך הארת חכמה, מכח הפרסא שמתחת 
האצילות המסיים לחכמה,
%break
כנ"ל, נמצא עביותו של המסך מתגלה בכל תוקפו, ונשארת בתכלית 
המיעוט של האור, הנקרא ג' גו ג'. כמ"ש להלן.
%break
והנה נתבאר היטב, שבאמת אין שום הפרש במשהו מג' המסכים 
הנמצאים בבינה וז"א ונוקבא דאצילות, אל ג' המסכים הנמצאים בג' 
עולמות בריאה יצירה ועשיה, ועכ"ז באצילות אינם מסכים כלל, והם 
חשובים כמו האור בעצם,
%break
בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. אבל בג' עולמות בי"ע, הם נעשים 
מסכים ממש המעכבים על האור וממעטים אותם מאד, כי ההרחקה 
של הבריאה עושה אותה להרחקה ממשיית מחכמה,
%break
ולעולם לא תוכל לקבל חכמה. והמסך דחלון ממעט היצירה גם מבחינת 
ג"ר דבריאה, להיותו בחי"א, כנ"ל. ומסך הכפול שבעשיה ממעט אותו 
לבחינת ג' גו ג'.
%break
%page 1908
וראוי להשכיל כאן, אשר באלו ג' המסכים נכללים כל היסורים שבעולם 
הן בגשמיות, והן ברוחניות, כגון העונות והעונשים הרוחנים, כמו 
שביארתי בספרי פנים מסבירות ענף א'. ושם בארתי זה בבחי"ד לבד, 
כי היא השורש שהתחיל בא"ק,
%break
וכבר ידעת שבצמצום ב' עלתה ה"ת שהיא בחי"ד במקום החזה 
דתנה"י דא"ק, וסיימה שם הקו דא"ס כנ"ל, שעי"כ נתעבו ג' המסכים 
בבי"ע להראות שם כל תוקפם ועביותם כנ"ל. הרי שכל הדינים שהיו 
נכללים בבחי"ד נתגלו כאן בבי"ע.
%break
ועם זה תשכיל ג"כ את הפירוש האמיתי של איהו וחיוהי וגרמוהי חד 
בהון הנאמר על עולם האצילות, שהם אותם ג' המסכים ממש הנמצאים 
בבי"ע הכוללים כל היסורים שבעולם הגשמים והרוחנים, ועם זה המה 
שמה באצילות בבחינות אורות ממש,
%break
כי הם נעשים שמה בסוד גרמוהי כנ"ל. ועם זה תבין מ"ש בזוהר על 
אורייתא דאצילות, שאין שם בחינת פסול טמא וכו' ושם כל התורה 
כולה שמותיו של הקב"ה, ואפילו שמות של פרעה ולבן הארמי וכו' וכו' 
הכל קודש קדשים,
%break
שהרי אותם ג' המסכים הכוללים כל מיני יסורין ודינין ופסול וטמא, הן 
נמצאים שם בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. וז"ס לא יגורך רע 
הנאמר על עולם זה. ועם המתבאר עד הנה תבין כל המשך דברי הרב 
שבמאמר הזה.
%break
%letter לב
לב) אין אחיזה לחיצונים באמא עלאה. הוא מטעם היותה במסך 
דהרחקה על אור החכמה, בסוד כי חפץ חסד הוא, ולפיכך. אע"פ שהוא 
בחינת חסדים מכוסים הוא נחשבת לעצם חכמה,
%break
כי לא נתרחקה מהחכמה מסבת צמצום רק מתוך חשקה אחר חסדים. 
וכיון שהיא בתכלית השלמות כמו החכמה, ע"כ אין אחיזה לחיצונים 
בה.
%break
פורשת כנפיה עליהם לשומרם. המסך דהרחקה נקרא כנפים, להיותם 
מכסים על הארת חכמה ומאירה מתוכם רק בחסדים מכוסים בלבד. 
וכשהיא מקפת ומלבשת את הזו"ן מבחוץ להם, הם נשמרים ממגע 
החיצונים, כי אין לחיצונים אחיזה באור הבינה, כנ"ל בדיבור הסמוך.
%break
%page 1909
%letter לג
לג) ומלבישתם מכל צדדיהם ואפילו מתחת רגליהם וכו' מפסיק כעין 
המנעל של הרגלים. כי השמירה דכנפים דאמא, צריכה להיות במקום 
הסיום דזו"ן, כי כל אחיזת החיצונים הוא במקום הסיום. ונודע, כי כמו 
שיש ה"פ זה למטה מזה,
%break
שמלכות היא התחתונה מכולם המסיימתם, כן יש ה"פ בעבי זה על זה: 
מוחא עצמות, גידין, בשר, עור. שהעור הוא המלכות המסיים אותם 
בעבי. ונמצא שכנפים דאמא צריכים להלבישם בחוץ מכל צדדיהם, 
דהיינו מסביב לעור שלהם,
%break
ששם מקום הסיום שלהם, שיש פחד ממגע החיצונים, ובחינת שמירה 
זו נקרא מלבוש. ובחי' הכנפים דאמא שמתחת רגליהם, דהיינו מתחת 
המלכות דאורך, לשומרם ממגע של החיצונים, היא הנקרא מנעל.
%break
ונתבאר לעיל, שעל המסך הזה דהרחקה יצאו הע"ס דקומת הבריאה, 
ונמצא שהם אינם יכולים לקבל כלום מאור אצילות בסבת מסך 
דהרחקה הזה, כנ"ל דף אלף תתק"ה ד"ה מה. לפיכך נבחן שמסך הזה 
דהרחקה עומד בפרסא דאצילות,
%break
ממעל להע"ס דבריאה, ומפסיק בין רגלין דאצילות, להע"ס דבריאה, 
ואינם יכולים לקבל מבחינת הארת חכמה של האצילות כלום. וז"ש, 
"באופן שיש תחת רגלי זו"ן מסך א' מפסיק כעין המנעל של הרגלים".
%break
%letter לד
לד) המסך הזה נעשה אלא מן לבוש החיצון של הבינה ובזה יתורץ 
קושיא אחת וכו'. הקושיא היא, איך אפשר שמלכות דאצילות תקבל 
האור מן הז"א, ועולם הבריאה שהוא התחתון אל המלכות דאצילות, 
יקבל האור מן הבינה, ואנן קיימא לן,
%break
שאין המדרגה נבררת, אלא בהמדרגה העליונה הסמוכה לה, ואינה 
יכולה להתברר ולקבל מן העלי עליון ולעלות ב' מדרגות, כנ"ל (בחלק 
זה אות כ"ג), ומכ"ש כאן אשר עולם הבריאה תוכל לקבל מהבחינה 
שהוא מדרגה רביעית אליה. וע"ז תירץ,
%break
"אין הבריאה מקבלת אלא דרך לבוש החיצון שבכל לבושי הבינה 
דאצילות" פירוש: זה ברור, שאין עולם הבריאה יכול לקבל משהו מן 
הבינה דאצילות, כי אם היתה מקבלה מן בינה דאצילות היתה נעשית 
ז"א דאצילות, כי המקבל מן הבינה נקרא ז"א,
%break
כנ"ל בדברי הרב אות כ"ב, אלא שהיא מקבלת מן הנוקבא דאצילות, 
שהיא העליון הסמוכה לה. אמנם ודאי שלא יצויר זה בעת שהנוקבא 
היא בבחינת נקודה,
%break
או אפילו בבחינת ו"ק בלי ראש, שהרי אין התחתון מתברר ונאצל, אלא 
עם יציאת אח"פ דעליון, דהיינו בעת שהעליון קונה נשמה, כנ"ל דף 
תשע"ב אות ס'.
%page 1910
ונמצא שבעת שהנוקבא משיגה בחינת נשמה מבינה דאצילות, אז היא 
מבררת ומתקנת את עולם הבריאה כי אז יש לה המסך דהרחקה 
בעצמה,
%break
דהיינו המסך דבחי"ב, שעליו יוצאת קומת בינה, ועל כן היא יכולה אז 
לברוא את עולם הבריאה בקומת נשמה שהיא קומת בינה דאצילות.
%break
וכשמסך הזה דהרחקה עומד בקומת המלכות דאצילות, כנ"ל, הוא 
נבחן ללבוש החיצון ביותר של הבינה דאצילות: כי כשהז"א מקבל 
המסך דבחי"ב ומשיג ע"י קומת נשמה, הוא נעשה אז לבוש אל בינה 
עילאה.
%break
אחר זה כשהנוקבא דז"א משגת ג"כ את המסך דבחי"ב וקומת נשמה, 
הרי גם היא מלבשת לקומת אמא דאצילות, אבל לא על בינה עצמה, 
רק דרך הז"א ונמצא הז"א הוא לבוש הא' על קומת בינה,
%break
והנוקבא היא לבוש הב' על קומת בינה. הרי שהנוקבא היא לבוש 
היותר חיצון שבקומת בינה דאצילות. כי אין עוד באצילות שום פרצוף 
שילביש לקומת בינה.
%break
וזה אמרו "אין הבריאה מקבלת האור אלא דרך הלבוש החיצון שבכל 
לבושי הבינה דאצילות" כי זה המסך דבחי"ב הנמצא בהנוקבא, הוא 
לבוש החיצון והאחרון דבינה דאצילות. ומתורץ הקושיא הנ"ל.
%break
כי באמת אין עולם הבריאה מקבלת רק מן הנוקבא דז"א, אבל הוא 
מקבל ממנה קומת הע"ס דבינה דאצילות, והיינו בעת שהנוקבא היא 
לבוש אל הבינה, דהיינו שיש בה עצמה אותו המסך דבחי"ב.
%break
%letter לז
לז) מסך וגם ע"י ריחוק. פירוש, כי מתוך שבחינת החסדים המכוסים 
המושפעת מקומת נשמה, אינם יכולים להמשיך ג"ר לבחינת הזו"ן, 
מטעם שהם צריכים להארת חכמה, ע"ד הזו"ן דאו"י, כנודע.
%break
נמצא שעולם היצירה שהוא בחינת ז"א דגופא הצריך להארת חכמה 
אינו משיג עתה רק ו"ק בלי ראש, כי המסך דהרחקה רובץ עליו, ואינו 
יכול לקבל הארת חכמה מאצילות, וע"כ הוא נתרחק מהג"ר.
%break
%page 1911
וז"ש "מסך של הבריאה הוא מסך קרוב לפי שנעשה מן הבינה" כי 
להיותו נברר מבחינת ב"ש תחתונים דת"ת, הנבחן לישסו"ת דגופא, 
ע"כ הוא יכול לקבל קומת בינה דאצילות, שאע"פ שהיא בחינת חסדים 
מכוסים בלי הארת חכמה,
%break
מ"מ אין ישסו"ת צריך לעצמו הארת חכמה כלל, כי הוא בחינת כלי 
דבינה. אבל "עולם היצירה איננו מקבל האור שלו הנמשך אליו מן 
הבריאה רק ע"י מסך וגם ע"י ריחוק" כלומר,
%break
מאחר שהוא בחינת כלי דז"א דגופא, נתוסף עליו בחינת הריחוק מג"ר, 
ואינו קרוב לבחינת ג"ר כמו הבריאה.
%break
המסך הנוסף וכו': לא ירד כאן לבאר ענין צורת המסכים, כמ"ש באות 
ל"ב, כי סמך על המתבאר בע"ח שמ"ז פ"א, ושם ביאר כי המסך 
דבריאה הוא בחי' הרחקה. ודיצירה, הוא בחי' חלון ונקב צר דהיינו מסך 
דז"א. ובעשיה הוא נקב צר והרחקה.
%break
%letter לט
לט) המסך שבין אצילות לבריאה נעשה מן בינה. דאצילות. כנ"ל 
בדיבור הסמוך, שהוא מסך דהרחקה. אמנם הזווג נעשה בזו"ן 
דאצילות, כי כל תחתון יוצא ע"י הזווג הנעשה בנוקבא דעליון,
%break
כמ"ש דף א' תתק"ג אות כ' ע"ש אלא משום שנעשה על מסך דבחי"ב, 
שהוא מסך דבינה, נבחן כמו שנעשה בבינה דאצילות, כי מסך דבחי"ב 
מוציא קומת בינה.
%break
%page 1912
המסך שבין הבריאה ליצירה נעשה מן ז"א דבריאה. שהוא מסך דחלון, 
כנ"ל בדיבור הסמוך ד"ה מתגלה, אבל העיבור נעשה בהנוקבא 
דבריאה, כי כל תחתון מתברר בבטן הנוקבא של המדרגה הסמוכה לו,
%break
כנ"ל (חלק זה אות כ'), אלא משום שנעשה הזווג על מסך דבחי"א 
שהוא חלון, המוציא ע"ס בקומת ז"א, ע"כ נקרא על שם ז"א דבריאה, 
כלומר על המסך שלו.
%break
%letter מג
מג) גופו היה מעולם היצירה, ונפשו מעולם הבריאה, ורוחו מנוקבא 
דז"א דאצילות. ונשמתו מז"א דאצילות, ונשמה לנשמה מאו"א 
דאצילות. צריכים כאן להתבוננות יתירה, בכדי להשוות מאמר הזה 
הקצר עם מאמר הרחב המובא לאחר מכאן,
%break
וכן עם שאר המאמרים המובאים בענין זה. ויש לדעת, כי טרם החטא 
דעצה"ד, היה לאדם ב' בחינות נר"ן: כי היה לו נר"ן מבי"ע, וגם נר"ן 
מאצילות. וגם היה לו מלבוש חיצון עליהם, בדומה לגוף החומרי של 
עכשיו, שעליו נאמר וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה וכו'.
%break
ומובא להלן, שהעולמות כולם היו במדרגה עליונה יותר משהם עתה, 
כי מחזה דיצירה של עתה ולמטה היה מדור הקליפות.
%page 1913
וז"א דאצילות היה במקום אבא, והנוקבא במקום אמא. והבריאה 
במקום ז"א דאצילות, וג"ר דיצירה במקום הנוקבא דאצילות,
%break
וששה תחתונות דיצירה במקום ששה ראשונות דבריאה של עכשיו, 
וג"ר דעשיה במקום הד"ת דבריאה של עכשיו, וששה תחתונות דעשיה, 
במקום ששה עליונות דיצירה של עכשיו, כי הסיום רגלין היה במקום 
החזה דיצירה של עכשיו, עי' להלן אות נ"ה כל ההמשך.
%break
והנה מלבושו החיצון של אדה"ר נעשה ממלכות דעשיה שנקראת עפר 
מן האדמה, אמנם מבריאה דמלכות זו, נברא מקום בית המקדש, אבל 
העשיה כולה היתה אז למעלה מחזה דיצירה של עתה, כנ"ל. ואח"כ 
היה לו נר"ן מבי"ע, נפש רוח היה לו מעשיה ויצירה,
%break
ונקראים ג"כ בחינת גופו של אדה"ר, כי הו"ק נקראים גוף כנודע. 
ונשמה היתה לו מבריאה. ואח"כ היו לו נר"ן מאצילות: נפש מנוקבא 
דאצילות, שהיתה מלובשת בעולם היצירה, כנ"ל, ובשביל התלבשותה 
של הנוקבא בעולם היצירה שהוא בחינת ז"א,
%break
ע"כ נבחן הנפש הזאת בשם רוח. ורוח היה לו מז"א דאצילות המלובש 
בעולם הבריאה, ובשביל התלבשותו של הז"א בבריאה, שהיא בחינת 
נשמה וישסו"ת כנודע, ע"כ נבחן הרוח הזה בשם נשמה. ונשמה 
לנשמה היה לו מזו"ן דאצילות, הנמצאים אז במקום אבא ואמא.
%break
וזה אמרו "גופו היה מעולם היצירה" היינו בחינת נפש רוח שלו, שהם 
נקראים ו"ק או גוף היו שניהם מעולם היצירה, כי העשיה של אז היה 
עומד למעלה מחזה דיצירה, ונבחן משום זה, שגם הנפש שלו שקיבל 
מעשיה היא ג"כ בחינת יצירה בערך של עכשיו.
%break
וזה אמרו "ונפשו מעולם הבריאה" כלומר בחינת הנשמה היה לו מעולם 
הבריאה, והיא מכונה בשם נפש כלפי הנפש דאצילות. וז"ש "ורוחו 
מנוקבא דז"א דאצילות" היינו מחלק הנוקבא המלובשת בג"ר דיצירה 
אז, כנ"ל, ונקרא בשם רוח,
%break
משום ההתלבשות בעולם היצירה שהוא בחי' ז"א ורוח. וז"ש ונשמתו 
מן ז"א דאצילות" היינו מחלק הז"א המלובש בעולם הבריאה, כנ"ל, 
ונקרא נשמה, אע"פ שכל הבא מז"א הוא רק רוח, הרי זה מטעם 
התלבשותו בבריאה,
%break
שהוא בחינת נשמה ובחי' ישסו"ת. וז"ש "ונשמה לנשמה מאבא ואמא" 
היינו מזו"ן שעלו והלבישו לאו"א, כי ז"א עלה אז במקום אבא, ונוקבא 
עלתה במקום אמא, כנ"ל.
%break
%page 1914
%letter מו
מו) הז"א בסוד נשמה שהיא בינה והנוקבא היתה בסוד רוח שהוא ז"א 
וכו' ונקרא נשמה, ע"ש היות הז"א למעלה במקום בינה וכו', ונק' רוח 
ע"ש היות אז הנוקבא דז"א במקום ז"א בעלה. ותמוה, שלכאורה סותר 
דבריו מיניה וביה,
%break
כי אומר למעלה שזו"ן עלו למעלה בהיכל אבא ואמא, וכן להלן חלק זה 
אות נ"ז וכאן אומר שז"א עלה במקום בינה ונוקבא במקום ז"א. והענין 
הוא, כי המדובר כאן הוא בז"א ונוקבא שנשארו למטה מלובשים בעולם 
היצירה והבריאה,
%break
אשר בהיות הז"א מלובש בעולם הבריאה הוא מוכרח להשפיע לה 
מבינה דאצילות כי אין הבריאה מקבלת אלא מבינה, כי היא בחינת 
בינה דגופא, ואין בחינה מקבלת רק מהבחינה שכנגדה בעליון.
%break
וז"ש שנקרא "נשמה על שם היות הז"א למעלה במקום בינה" כלומר 
שהוא משפיע אל הבריאה, ע"י קבלתו למעלה האור ממקום בינה, 
שהיא הבחינה שכנגדה של הבריאה.
%break
וז"ש "ונקרא רוח על שם שהיתה אז נוקביה במקום ז"א" כי הנוקבא 
המלובשת בעולם היצירה לא תוכל להשפיע ליצירה זולת מאורו של 
הז"א המיוחס לבחי' היצירה, והיא מוכרחת להיות בשבילה במקום ז"א 
כדי להשפיע ליצירה,
%break
וע"כ נקרא האור על שם הז"א, שהוא רוח. אמנם זו"ן עצמם הם יותר 
במעלה, כי הנוקבא במקום אמא, שהיא ישסו"ת, וז"א הוא במקום 
אבא, שהוא או"א עלאין, כנ"ל, ועי' היטב לעיל בדיבור הסמוך.
%break
%letter מח
מח) בעץ הדעת שהוא עולם העשיה שנצטוה שלא יאכל ממנו כי אין לו 
חלק בעשיה רק מן היצירה ולמעלה. כלומר, כי סוד המצוה שנאמר לו 
שלא יאכל מעץ הדעת,
%break
נמשך מפאת הסיום רגלין של ג' העולמות בי"ע שהיה על החזה דיצירה 
של עתה, שם נסתיים גבול הקדושה, ומשם ולמטה היה מדור 
הקליפות.
%page 1915
כי לא נתברר אל הקדושה רק בחינת ט"ר של ח' המלכים הנשברים, 
שה"ס רפ"ח ניצוצין אבל בחינת המלכיות שלהם שנפלו למחזה ולמטה 
דכללות מקום בי"ע,
%break
שהם ח' מלכיות שבכל אחד מהן ד' בחינות שבגימטריא ל"ב, הם נעשו 
לקליפות שלא יצלחו לכלום, ומכונים ל"ב האבן, כי אין להם שום בירור 
עד לע"ל שתתגלה המלכות דצמצום א' שנגנזה ברדל"א, שאז אפילו 
הס"מ יהיה מלאך קדוש, כי אז יקוים בלע המות לנצח כנודע.
%break
וזה אמרו "שנצטוה שלא יאכל ממנו כי אין לו חלק בעשיה, רק מן 
היצירה ולמעלה" היינו בעשיה של עתה, שהיא מלובשת במדור 
הקליפות, ויש לה נגיעה עם ל"ב האבן הנ"ל. והוא משום שהעשיה של 
אז, נסתיימת כולה למעלה מהחזה דכללות מקום בי"ע,
%break
שהוא למעלה מחזה דיצירה של עכשיו. ובסוד הסיום הזה, נאמר לו 
המצוה של איסור אכילת עץ הדעת דהיינו שלא יהיה לו חיבור עם 
הקליפות שנאחזים בעשיה.
%break
דהיינו באחורים דעשיה שנשארו אב"א, ונאסר לו אכילת עצה"ד, 
שפירושו, לא להמשיך הארה לאחורים, כי השפע יגיע אל הכלים 
שבל"ב האבן הנ"ל, ומות ימות כבמקרה שביה"כ. ויתבאר להלן.
%break
שעבר ואכל מעץ הדעת שהוא עשיה גרם פגם בכל העולמות וכולם 
ירדו ממדרגתם באופן שהיצירה נתלבשה בעשיה. כלומר, שעולם 
עשיה של אז, שהיה עומד בששה ראשונות של עולם היצירה של 
עכשיו, וע"כ היה נבחן לעולם היצירה,
%break
כי התחתון העומד במקום העליון נעשה כמוהו ממש, (כמ"ש הרב להלן 
אות ס' ע"ש) נמצא עתה, לאחר החטא דעצה"ד, נפל לבחינת עשיה 
של עכשיו העומדת מלובשת במדור הקליפות.
%break
והטעם למה סיבב אכילת עץ הדעת להתלבשות העשיה בקליפות 
יתבאר להלן בד"ה עץ הדעת.
%break
%letter מט
מט) ארץ ישראל שהיה נגד היצירה אינה מקבלת ממנה אלא ע"י 
עשיה. כי מקודם החטא היה היצירה במקום הבריאה והנוקבא דז"א: 
הד"ר במקום הנוקבא דז"א, וששה תחתונות במקום ששה עליונות 
דבריאה. ונמצא אז, אשר ארץ ישראל שהוא נגד היצירה,
%break
היתה מקבלת מהבריאה של עתה. ואחר החטא נפלו שש ראשונות 
דיצירה בעשיה של אז, וד"ת דיצירה נפלו למקום הקליפות, כי מחזה 
ולמטה דיצירה וע"ס דעשיה נפלו למדור הקליפות שהוא מחזה ולמטה 
דמקום בי"ע. כנ"ל.
%break
ונמצא ארץ ישראל לא יוכל לקבל מן הבחינה שכנגדה שהיא יצירה 
זולת על ידי העשיה של קודם החטא. דהיינו לפי המצב שהיה בבחינה 
ראשונה לעת לידת אדה"ר.
%break
וכן הבריאה מתלבשת ביצירה ונוקבא דאצילות נתלבשה בבריאה 
והז"א נתלבש בהנוקבא וכו': כי הבריאה שהיתה עומדת במקום ז"א 
דאצילות ירדה מסבת החטא למטה מהפרסא במקום ששה תחתונות 
דיצירה שמקודם החטא,
%break
דהיינו בהמצב שהיה לעת לידת אדה"ר, והז"א שהיה עומד במקום 
אבא עילאה ירד למקום הנוקבא, כלומר, לבחינת מחזה ולמטה שלו, 
השייך לנוקביה ונעשה בחינת ו"ק בלי ראש.
%break
%page 1916
באופן, כי מצב העולמות שמקודם החטא, דהיינו בבחינה הראשונה 
לעת לידת נשמת אדה"ר, שמצב זה הוא העיקר: היה ז"א במקום אבא, 
ונוקביה במקום אמא, ובריאה במקום ז"א, ויצירה הג"ר שלה במקום 
נוקבא דז"א וו"ק שלה במקום ששה ראשונות דבריאה,
%break
והעשיה היתה הד"ר שלה במקום ד"ת דבריאה והו"ק שלה במקום 
ששה עליונות דיצירה עד החזה, ולאחר החטא, נפל הז"א לבחינת 
מחזה ולמטה שלו ונעשה ו"ק בלי ראש, והנוקבא לבחי' נקודה,
%break
והבריאה נפלה למטה מפרסא במקום הששה תחתונות דיצירה וד"ר 
דעשיה של אז, והיצירה נפלה למקום ששה תחתונות דעשיה וד"ר 
דמדור הקליפות.
%break
והעשיה נפלה כולה למטה לע"ס דמדור הקליפות. ודע, כי אלו ד"ת 
דיצירה שמחזה שלה ולמטה שנפלה למדור הקליפות, נקראים לפעמים 
בשם מלכות דיצירה משום מכל שמחזה ולמטה דאיזה מדרגה שהיא 
נבחן בשם המלכות.
%break
%letter נא
נא) גופו מן עוה"ז ונפשו מן העשיה ורוחו מן היצירה ממקום שהיה שם 
גופו בתחילה. כי גוף האדם הוא מן המלכות דעשיה תמיד, שנקראת 
עפר, שממנו נעשה מלבוש החיצון על הנר"ן שלו, כנ"ל דף א' תתקי"ג 
ד"ה והנה.
%break
ומקודם החטא שעולם העשיה היתה במקום ששה ראשונות דיצירה עד 
החזה, הרי גם בחינת הגוף שלו נעשה מבחי' יצירה של עתה, כי 
התחתון העולה במקום העליון נעשה כמוהו. ולאחר שחטא בעץ הדעת, 
ונפלו כל הע"ס דעשיה למקום הקליפות כנ"ל.
%break
נעשה גופו מן העוה"ז שהוא בחינת מלכות דעולם העשיה של עתה. 
ונפשו נעשה מהט"ר דעשיה. ורוחו נעשה מעולם היצירה של עתה 
הנמצא במקום ששה תחתונות דעשיה של אז. וכן נשמתו נעשה 
מבריאה של עתה,
%break
הנמצאת במקום ששה תחתונות דיצירה של אז. ונר"ן דאצילות שהיה 
לו קודם החטא כנ"ל, אלו נאבדו לגמרי. גם תדע, שאלו הנר"ן דבריאה 
שאומר הרב אין הפירוש שנשארו בו כן לאחר החטא,
%break
כי אחר החטא לא נשאר בו כי אם נפש דנפש, כמ"ש הרב בשער 
הפסוקים בראשית סימן ב' ע"ש. אלא הכונה היא לאחר שעשה תשובה 
חזר והשיג נר"ן מבי"ע.
%break
%letter נב
נב) עצה"ד ביצירה טוב מטטרו"ן, ורע סמא"ל וכו' אחר שירדה יצירה 
ונתלבשה בעשיה נקרא גם היצירה עץ הדעת טוב ורע בשם העשיה. 
פירוש, כי היצירה אחר החטא, נפלו הששה עליונות שבה, למקום 
ששה תחתונות דעשיה, וחציה התחתון דהיינו,
%break
מחזה ולמטה, נפלה למקום הקליפות: ע"כ היא נמצאת עתה חציה 
טוב, דהיינו כח"ב חג"ת שלה עד החזה, ששם עומדת למעלה מן מדור 
הקליפות. וחציה רע, דהיינו תנהי"מ שלה שמחזה ולמטה, המלובשים 
במדור הקליפות,
%break
שאין התחתונים יכולים לקבל הארת היצירה שם, כי אם בעברו דרך 
הקליפות.
%page 1917
וז"ש טוב מטטרו"ן, דהיינו בחינת מחזה ולמעלה שבה, ורע סמא"ל, 
דהיינו בחינת מחזה ולמטה שבה המלובש במדור הקליפות, שהראש 
שלהם נקרא סמא"ל.
%break
שז"ס עץ הדעת טוב ורע: טוב מסטרא דמטטרון, ורע מסטרא דסמא"ל. 
וכל זה נעשה מסבת החטא דעצה"ד, כנ"ל, אבל קודם החטא לא היה 
עצה"ד רק בעשיה.
%break
ויש להבין את זה, הרי קודם החטא גם עולם העשיה לא היה לו שום 
נגיעה במדור הקליפות, כנ"ל, וא"כ למה היה העולם העשיה בבחינת 
עצה"ד טוב ורע. ויותר מזה, לפי מה שכתב הרב להלן דף א' תתקל"ח 
אות פ"ז שבערב שבת בין הערבים לפני החטא של אדה"ר,
%break
עלו אז כל בי"ע לאצילות, ויצירה ועשיה עלו למקום זו"ן דאצילות, והיו 
פב"פ ע"ש. הרי שעולם עשיה כבר היה במקום הנוקבא דאצילות בכל 
הע"ס שלה, וא"כ איך אומר כאן שהיתה בבחינת עץ הדעת טוב ורע. 
ואין לומר שהחטא היה מקודם לכן,
%break
שהרי אחר החטא כבר נפלו העולמות כנ"ל, ועוד, דאמרינן במסכת 
סנהדרין דף ל"ח ע"ב, שבשעה עשירית חטא ובי"א נידון ובי"ב נגרש 
מג"ע. הרי שהחטא היה אחר בין הערבים. וא"כ איך יש שם טוב ורע 
בעשיה שעלתה לאצילות הרי באצילות, לא יגורך רע כתיב.
%break
אכן כשתעיין בשער הפסוקים בראשית סימן ב' ד"ה ומעץ. תמצא 
שהרב עצמו עמד בזה, ותירץ שם וז"ל: דרך כללות נבאר לך כלל אחד, 
ובו יתורצו ויתישבו כל המאמרים הנזכרים, דע כי כל בחינת קו אמצעי 
שמחזה ולמטה, ששם האורות מגולים בין בז"א,
%break
בין בנוקבא דאצילות, או בבריאה או ביצירה או בעשיה, נקרא עץ 
הדעת וכו'. עכ"ל. הרי שמה שאומר כאן הרב שאין עץ הדעת אלא 
בעשיה, הפירוש הוא, בעשיה של כל פרצוף וכל מדרגה מן המדרגות 
והעולמות, כי מחזה ולמטה דכל עולם וכל פרצוף,
%break
נבחן לבחינת עשיה או מלכות של אותו הפרצוף, אע"פ שיש שם ה"ס 
תנהי"מ, כנודע. אבל אין כל העשיה של הפרצוף נקרא עצה"ד, רק 
בחינת קו אמצעי שבו, שהוא יסוד, כי ג' קוים דעשיה הם נה"י, וקו 
האמצעי הוא יסוד.
%break
וביתר דיוק מבאר הרב בע"ח שמ"ג פ"ג, שרק בחינת עטרת היסוד 
נקרא עצה"ד. ע"ש שהוא סופו של הקו אמצעי דעשיה. וז"ש הרב כאן 
שאין עצה"ד טוב ורע אלא בעשיה.
%break
אמנם החטא של אדה"ר אומר שם הרב בע"ח שמ"ג פ"ג. שהיה בג"ע 
התחתון, שהוא בינה דמלכות דעשיה, אשר קרקע הג"ע ההיא נוגעת 
ואינה נוגעת בזאת הארץ שלנו, דהיינו בנקודה דעוה"ז. עש"ה. ונמצא, 
לפי דברי הרב כאן,
%break
אשר כבר היה אז עולם עשיה כולה במקום הנוקבא דאצילות, כנ"ל, 
הרי היה גם קרקע ג"ע התחתון שבמלכות של עולם עשיה שעלה, 
ממש במקום הקרקע דאצילות גופיה, וא"כ איך אומר הרב שם שקרקע 
גן עדן התחתון היה נוגעת ואינה נוגעת בהארץ שלנו,
%break
בעת שהארץ שלנו למטה מבחינת חיצוניות העולמות, שלא עלו כלל 
בכל אותם העליות של ערב שבת קודם החטא, (כמ"ש הרב להלן אות 
פ"ח ע"ש). כי רק הפנימיות של ג' העולמות בי"ע, עלו קודם החטא 
דעצה"ד,
%break
אבל לא כל החיצוניות שהיא בחינת מחזה ולמטה דתנה"י דא"ק 
שנעשה למקום בי"ע כנ"ל באות ג' ע"ש.
%page 1918
ונמצא שקרקע הג"ע התחתון היה עומד בקרקע עולם האצילות, והארץ 
שלנו היא למטה מרגלי א"ק, מבחינת מלכות דצמצום א', אשר כל 
החיצוניות דבי"ע מפסיק ביניהם, ונמצא המרחק ביניהם הוא רב מאד, 
ואיך אומר שקרקע הגן היה נוגעת ואינה נוגעת בהארץ שלנו.
%break
אכן יש כאן עמקות גדול והוא ענין חשוב מאד. ותחילה יש לדעת, 
שאפילו קודם חטאו של אדה"ר היו הקליפות מגיעין כנגד עולם 
האצילות, אלא שלא היה להם בחינת פב"פ, רק היו בבחי' ו"ק ונקודה, 
כמ"ש הרב בע"ח שער מ"ח פ"ג. ע"ש.
%break
אשר בכללם הם ג' הקליפות: רוח סערה, וענן גדול, ואש מתלקחת, 
הדבוקים בנוגה, ונוגה זו חציה טוב וחציה רע. כי בעת שהנוגה דבוקה 
בגבול הפרסא דאצילות, היא טוב, ובעת שג' הקליפות הנ"ל מתדבקים 
בה, היא נהפכת רע כמותם.
%break
שז"ס הנחש הנהפך למטה ומטה הנהפך לנחש. כי ג' הקליפות הנ"ל 
ה"ס הנחש: וכשנוגה דבוקה בגבול הקדושה, נקראת מטה, והיא טוב. 
וכשמתדבקים בה הקליפות נהפך המטה לנחש, והוא רע.
%break
וביאור הדברים, כי הקליפות נבנים מהחסרונות שבקדושה, בסו"ה 
אמלאה החרבה, שלא נבנית צור אלא מחורבנה של ירושלים, וע"כ 
נעשה השורש לקליפות תכף עם החסרון שנעשה בעת יציאת צמצום 
א',
%break
מכח הצמצום שנעשה על בחי"ד שלא תקבל לתוכה את אור העליון, 
וזה נחשב לבחינת מלכות דקליפה ולבחינת נקודה בלבד, כלומר רק 
שורש בעלמא. אלא אחר צמצום ב', בסוד ה"ת שעלתה לנקבי עינים, 
שעלתה מלכות המסיימת שתחת מקום סיום רגלין דא"ק,
%break
אל מקום בינה דגופא, שהוא החזה דת"ת, ונעשו ב' שלישי תחתונים 
דת"ת ונהי"מ, שהם בינה ז"א ומלכות דגופא, לבחי' חלל פנוי וריקן בלי 
אור, (כנ"ל דף א' תתפ"ט אות ג' ואז נעשו כנגד זה ג' קליפות הנ"ל,
%break
שהם כנגד ג' הכלים בינה וז"א ומלכות דגופא שנשארו עתה בבחינת 
חלל פנוי: רוח סערה נגד העשיה, שהיא מלכות. וענן גדול נגד היצירה, 
שהוא ז"א. ואש מתלקחת נגד הבריאה, שהיא בינה. ומתוך שזה 
המקום חלל שבבי"ע גרם מיעוט גם באצילות,
%break
בסוד הקיטע יוצא בקב שלו, כי נחסרו מכלים דאחורים שלהם, ע"כ יש 
בחי' ג' קליפות הנ"ל גם כנגד עולם האצילות אלא מטרם חטאו של 
אדה"ר לא היה אל הקליפות שום בנין, וגם היו נפרדים מהקדושה, 
כנ"ל.
%break
וענין הפרדה הזו של הקליפות, נעשה בכח ב' תיקונים גדולים שנתקנו 
בעולם האצילות: א' שנגנזו או"א הפנימים, שהם ג"ר דחיה, וב' הוא 
שבחי"ד נגנזה ברדל"א, שעליה יוצאים המוחין דיחידה, פירוש: כי 
שבירת הכלים דז"ת דנקודים היתה,
%break
משום שהארת ע"ב שקבלו בעת המוחין דחיה, שהורידה בחזרה הה"ת 
לפה כבצמצום א', נתבטל אז כח הפרסא, ונתפשטו הז"ת דנקודים 
למקום בי"ע המצומצם, וע"כ נשברו ומתו ונפלו לקליפות, כנודע. ולפיכך 
כדי לתקן זה,
%break
דהיינו שיוכלו לקבל מוחין דגדלות ע"י הארת ע"ב המורידה ה"ת 
מעינים לפה, ועכ"ז לא יתפשטו למטה מפרסא למקום בי"ע המצומצם, 
נעשה בעולם אצילות ב' תיקונים הנ"ל: א', שנגנזה ה"ת ברדל"א, וע"כ 
אפילו בעת שהארת ע"ב מורידה ה"ת לפה,
%break
אין שם בחינת מלכות ממש, אלא יסוד דמלכות. וב' שנגנזו או"א 
הפנימים, שהם בחינת הג"ר דהארת ע"ב, ולא נשאר כי אם בחי' ו"ק 
דהארת ע"ב, שאינה מתפשטת כלל ממעלה למטה, אלא שמאירה רק 
ממטה למעלה, דהיינו מהפרסא ולמעלה בלבד,
%break
וע"כ נמצא נשמר תמיד כח הפרסא, שלא תתבטל כבעת שביה"כ. ולא 
תתפשט עוד שום הארה דאצילות למקום בי"ע המצומצם.
%page 1919
ולפיכך נפרדו הקליפות מהקדושה לגמרי, כי הקדושה אינה מתפשטת 
עוד למטה מפרסא, ואין הקליפות יכולים עוד לעשוק הקדושה כבעת 
שביה"כ.
%break
ועם זה תבין מ"ש הרב לקמן באות נ"ו שבבחינה ראשונה, דהיינו לעת 
לידת נשמת אדה"ר, שאע"פ שז"א עלה לאו"א עלאין והאירו המוחין 
דחיה מ"מ לא הועיל זה שיוכלו לעלות כל הע"ס דעולם היצירה, אלא 
רק לג"ר דיצירה בלבד, והו"ק נשארו למטה מפרסא.
%break
והוא משום שאין בחינת ממעלה למטה במוחין דחיה, כי נגנזו או"א 
הפנימים כנ"ל, וע"כ אינו מועיל רק להעלות את הג"ר דיצירה, שהם 
בחינת ממטה למעלה,
%break
ויכלו לעלות לאצילות. אבל הו"ק דיצירה לא קבלו שום תיקון מהמוחין 
האלו, כי אין בהם בחינת ממעלה למטה המתפשט גם אל הו"ק.
%break
גם תבין בזה מ"ש הרב בהעליות שבבחינה השניה, בע"ש אחר חצות, 
שאז עלה ז"א לא"א והשיג המוחין דיחידה, מ"מ לא הועיל זה רק לג"ר 
דעולם עשיה, שיכלו לעלות לאצילות, אבל ז"ת דעשיה נשארו למטה 
מפרסא ולא קבלו שום תיקון,
%break
כמ"ש להלן באות פ' והוא משום הגניזו של ה"ת ברדל"א, ולכן אפילו 
במוחין דיחידה, היוצאים מכח הורדת ה"ת לפה, אין שם זווג על בחי"ד 
ממש, אלא על בחינת יסוד דמלכות, וע"כ אין הנוקבא דז"א יכולה 
לעלות שם ולהכלל בזווג הזה, כי אין שם מבחינתה כלל,
%break
כי יסוד ועטרה הם בחינת נוקבא דגופו דז"א, המועיל לבחינת זווג דז"א 
ולאה, שהוא בחי' מחזה ולמעלה דז"א. ואין שם התפשטות ממעלה 
למטה לבחינת רחל. ונמצא שרק בחינת מחזה ולמעלה דז"א עלו לא"א 
וקבלו אור היחידה,
%break
ומחזה ולמטה שלו שהיא הנוקבא דז"א רחל, נשארו למטה באו"א, ולא 
קבלה כלום ממוחין דיחידה, וע"כ גם בעשיה, רק הג"ר שלה שיכלו 
לקבל מנוקבא הגדולה לאה, עלו לאצילות, אבל הז"ת דעשיה לא קבלו 
כלום מהמוחין האלו, ולא יכלו לעלות לאצילות.
%break
ולא עוד, אלא אפילו בבחינת הג' בע"ש בין הערבים, שאז עלו גם 
הששה תחתונות דעשיה למעלה מפרסא לאצילות, לא היה זה עליה 
גמורה ע"י זווג על בחי"ד, כי זה אי אפשר כלל, שהרי היא נגנזה 
ברדל"א כנ"ל,
%break
אלא שהעליה היתה בסוד תוספות שבת, שהוא בחינת שליטה גדולה 
של הקדושה בסוד כל דינין מתעברין מינה. וע"כ לא היה מועלת הארה 
זו רק ליום השבת בלבד ולא לפני שקדש השבת.
%break
וז"ש הרב בע"ח שמ"ז פ"ה "אדה"ר לא היה יכול לתקן רק עולמות 
העליונים אבל עולם עשיה שכולה קליפות לא תיקן ונשאר עולם זה 
בבחינת אב"א וכו', יש אחיזה לחיצונים שם, בין אותם האחורים, בין 
הדבקים,
%break
והם סוד אלהים אחרים פירוש אלקים הנדבקים באחורים" ביאור 
הדברים: כי נתבאר, שאע"פ שז"א עולה בא"א מכח הארת ע"ב 
המורידה ה"ת לפה, עכ"ז אין שם ה"ת ממש, כי נגנזה, אלא שהיא 
מלכות דאמא הנכללת ביסוד דמלכות,
%break
שזה מספיק לו רק על מוחין דאמא של אור היחידה, כי יש באור 
היחידה נרנח"י, וז"א קבל אז רק הנשמה של היחידה בלבד, וע"כ רק 
ז"א ולאה עולים לא"א, ורחל נשארת למטה. כנ"ל. ונודע, שמוחין 
דנשמה מספיקים רק להיות לג"ר לבחינת מחזה ולמעלה,
%break
אבל מחזה ולמטה נשאר אב"א עם רחל, בסוד ואחוריהם ביתה ופניהם 
מגולים כלפי חוץ, שפירושו, שאין שם הארה אלא לכלים דפנים, 
הנקראים חב"ד חג"ת, אבל הכלים של אחורים שהם נה"י, הם נעלמים 
שם בתוך החג"ת,
%break
כי צריכים הסתר מפני החיצונים המתאחזים בהם, כי כל תאות 
החיצונים הוא לבטל כח הסיום של הפרסא כמו בעת שביה"כ, כדי 
שיקבלו שוב הארות אצילות כבזמן שביה"כ.
%break
%page 1920
וע"כ כל אחיזתם הוא בנה"י הללו של העשיה הצריכים להארת ממעלה 
למטה שאין תיקונם אלא ע"י ביטול הפרסא, כנ"ל. אשר אז שוב 
תתפשט הארת אצילות למקום הקליפות כבזמן שביה"כ.
%break
ונמצא, שכל זמן שנה"י דעשיה נעלמים בסוד אחוריהם ביתה, ואינם 
מתעוררים לקבל שפע שלהם, נמצאים הקליפות נפרדים מהקדושה, כי 
מבחי' הכלים דפנים דעשיה אינם יכולים לינק, בהיותם מקבלים רק 
ממטה למעלה,
%break
וגבול הפרסא נשמר היטב שלא יתפשט דרך שם למקום בי"ע 
המצומצם, ששם מקבלים אותה הקליפות. אמנם בעת שכלים דאחורים 
מתעוררים לינק מהארת ג"ר, הרי עם זה מתבטל כח הגבול שבפרסא,
%break
כי הם לא יוכלו לקבל רק מבחינת ג"ר הבאים ממעלה למטה המבטלים 
הפרסא, כבמקרה שביה"כ כנ"ל. ולפיכך נקראים הקליפות אלהים 
אחרים, שפירש הרב,
%break
מפני שדבוקים באחורים. כלומר, אם האחורים דעשיה, שהם הנה"י 
הנ"ל, ימשיכו שפע ג"ר ממעלה למטה תכף יגיע השפע אל הקליפות 
להיותם בחינתם ממש, דהיינו בחינת ל"ב האבן, כנ"ל.
%break
ומ"ש הרב שעולם העשיה הוא כולו קליפות (באות קמ"ד) הוא כי 
באמת הם נאחזים גם באחורים דיצירה, כי גם עולם היצירה המתוקן 
במוחין דחיה, לא יוכל לקבלם רק בג"ר שלו דהיינו רק ממטה למעלה, 
מטעם הנ"ל שנגנזו או"א הפנימים,
%break
וא"כ יש להם אחיזה גם מחזה ולמטה דיצירה. אמנם הוא רק בחינת 
חציו דיצירה ולא כולו. משא"כ בעולם העשיה, אשר כל הבחי"ד נגנזה 
ברדל"א,
%break
שהיא עיקר עולם העשיה ע"כ נחשב זה ככולו קליפות כי כל מה 
שתמשיך מחלקה למטה, הוא בא בקליפות, שהם שיורי המלכים 
מבחינת ל"ב האבן, והבן.
%break
וזה היה חטאו של אדה"ר, כי הוא המשיך בחי' ג"ר דחיה המאירים תוך 
האחורים דעשיה ויצירה, דהיינו העוברים את גבול הפרסא שבמקרה 
שהיה בזמן שבירת הכלים,
%break
שבזה גרם גם הוא בחינת שביה"כ, כי נשרו אבריו ונפלו כולם תוך 
הקליפות, וגם גרם ירידה לעולמות, וד"ת דיצירה וכל הע"ס דעשיה 
נפגמו מאד כי נתלבשו במדור הקליפות. כמ"ש להלן באות צ"ד ע"ש.
%break
וזה אמרו "אדה"ר לא היה יכול לתקן רק עולמות עליונים, אבל עולם 
עשיה שכולו קליפות לא תיקן, שנשאר עולם זה בבחי' אב"א, ושם 
באותם האחוריים להיות שם קליפות רבים, פסולת מרובה על האוכל,
%break
יש אחיזה להחיצונים שם בין אותן האחורים בין הדבקים וה"ס אלהים 
אחרים" דהיינו כנ"ל, שאין כלים דאחורים דעולם עשיה מתתקנים זולת 
ע"י גילוי ג"ר דחיה, וגילוי מלכות דבחי"ד שנגנזה ברדל"א, הממשכת 
המוחין ממעלה למטה ומבטלת גבול הפרסא דצמצום ב',
%break
ומתוך שגילוי זה לא יארע בשתא אלפי שני מטרם גמר התיקון, נמצא 
שאין שום תיקון ובירור לאותם האחורים דעשיה, וכל הקליפות נאחזין 
באחורים אלו דעשיה,
%break
להיותם בחי' ל"ב האבן שכל תאותם היא לאותה השפע כי היא חלקם 
וכן כל חיותם וכח קיומם הוא מתוך החסרון הזה, כנ"ל.
%break
ואע"פ שבבחינה הג' בע"ש בין הערבים, עלה גם הששה תחתונות 
דעשיה לאצילות, ונעשה היצירה ועשיה פב"פ. כלהלן (באות פ"ז) הנה 
היה זה רק מכח תוספת שבת, שהוא שליטת הקדושה בעצמה של יום 
השבת, בסוד כל דינין מתעברין מינה,
%break
אבל לא כלל מכח העלאת מ"ן ובירורים, כי אין בירור עליהם כל שיתא 
אלפי שני, כנ"ל, ולכן הגם שנתגלו אז האחורים דעשיה ונעשו פב"פ, 
עכ"ז כלפי חול הם נחשבים עוד לבחינת אב"א, כי אין תוספת שבת 
שולטת רק ביום השבת בלבד,
%break
דהיינו אחר שקידש השבת. וז"ס שאמרו חז"ל שאלמלי חיכה בזווגו עד 
יום השבת לא היה שום אחיזה לחיצונים. וכל חטאו היה מחמת שמיהר 
בזווגו בעוד חול והבן.
%break
%page 1921
וזה אמרו בע"ח שמ"ג פ"ג "שקרקע הגן נוגעת ואינה נוגעת בארץ 
שלנו" כי מכח, העליה שנעשה בסוד תוספת שבת, אשר קרקע הגן 
עלה לקרקע האצילות, הנה ודאי שלא היה לה שום נגיעה,
%break
בארץ שלנו, אכן מטרם שקדש השבת הרי היא עוד מחוברת באלהים 
אחרים הנדבקים באחורים שמה, כי כלפי יומין דחול לא היה שם שום 
בירורים, כנ"ל. ונמצא שהיא נוגעת בהארץ שלנו, שהיא בחי"ד 
המצומצמת,
%break
שאסור לה לקבל שום הארת אצילות: באופן שנוגעת מצד יומין דחול, 
ואינה נוגעת מצד תוספת שבת, וע"י חטאו של אדה"ר באכילת עצה"ד, 
שפירושו, שהמשיך מוחין בזווג היצירה ועשיה פב"פ בחול, אשר 
המוחין אלו מבטלים לגבול הפרסא ובאים בקליפות,
%break
נתן כח אל הנחש, שהוא הכולל דכל ג' הקליפות, ליכנס לג"ע התחתון 
וליגע בעטרת יסוד, שנקרא עצה"ד, וזה שצעק העץ ואמר רשע על תגע 
בי. כמ"ש הרב בע"ח שמ"ג פרק ג' ע"ש. כי ע"י נגיעה זו נסתלקו כל 
המוחין עלאין שזכה אדם באלו ג' הבחינות דע"ש,
%break
הנקראים זיהרא עילאה, ונפל ונתלבש בגוף דעולם הזה של הקליפות. 
ועי' בבית שער הכונות אות קכ"ט באור פשוט ד"ה וז"ש הרב, כי שם 
נתבאר זה ברמז.
%break
והנה נתבאר היטב ענין עצה"ד שאינו אלא בעשיה, וענין שכולה 
קליפות, גם תבין מכאן, שענין עצה"ד, וענין שביה"כ, הן ענין אחד 
ממש, אלא שזה היה בעולמות וזה היה בנשמות.
%break
%letter נ
נ) ועתה נפשו של אדם היתה מנוקבא דז"א שירדה במקום נפש 
בבריאה ורוחו מז"א שירד במקום נוקביה וכו' ולא יחלוק עם הסבא 
המדבר אחר החטא. פי' כי אחר החטא ירד הז"א לבחי' ו"ק והוא 
בחינת המחזה ולמטה שלו השייך לנוקבא,
%break
ונמצא הז"א ירד למדרגת הנוקבא שמקודם. והנוקבא עצמה ירדה 
לבחינת נקודה תחת היסוד, וט"ת שלה ירדו לעולם הבריאה, ונמצא 
הנוקבא ירדה לבריאה. וז"ש הרב,
%break
כי האומר שנפש מן הנוקבא ורוח מז"א, הוא מדבר מאחר החטא 
דאדה"ר, שז"א נעשה לו"ק והנוקבא לבחי' נקודה תחת יסוד, כנ"ל.
%break
וזה אמרו "ובזה יצדק המאמר האומר כי נפש ורוח הם מלכות ות"ת 
ולא יחלוק עם מאמר הסבא, המדבר אחר החטא" כלומר, ולא יחלוק 
עם מאמר הסבא,
%break
מפני שהסבא מדבר מבחי' קודם החטא, והוא המדבר אחר החטא. 
והמלות המדבר אחר החטא, סובב על האומר שנ"ר הם ת"ת ומלכות.
%break
%letter נג
נג) האמת הוא שגופו של אדם נוצר מן היצירה, וז"ש וייצר וכו' ואחר 
שירדה הבריאה ונתלבשה ביצירה נמצא כאלו נברא מהבריאה. כי כמו 
שז"א הוא בחינת היצירה דאצילות, כן אדם הראשון הוא בחינת 
היצירה התחתונה דבי"ע, כלומר מבחינת אור של תולדה.
%break
ומבחינה זו אין לו שום חלק בבינה, שהיא בריאה, ואינו ראוי לבחינת 
נשמה ומוחין. אלא מכח עלית ה"ת לנקבי עינים נתפשטה הבינה עצמה 
לבחינת זו"ן, שהם נקראים יצירה ועשיה, או ז"ת דבינה, בבחינת ו"ק 
בלי ראש, ומכח זה נשתרשו זו"ן בבינה.
%break
%page 1922
ולכן הגם שז"א מעיקר אצילותו הוא ו"ק בלי ראש, עכ"ז, בעת שהוא 
עולה למ"ן לבינה, ומחזיר לאו"א פב"פ, שעי"ז זוכים ישסו"ת לג"ר 
שלהם, זוכה על ידיהם גם הז"א לבחינת ראש, כי זה הכלל כל מה 
שהתחתון גורם בהעליון חוזר אותו השיעור גם אל התחתון.
%break
ועד"ז גם האדם התחתון, יוכל לקבל בחינת ראש מן הזו"ן, כי אחר 
שהזו"ן עולים לאו"א הם נעשים כמותם, וע"כ אע"פ שהאדם מבתחילת 
יצירתו אינו ראוי לבחינת ראש, כי אין לו שום חלק בבריאה, כנ"ל, מ"מ 
ע"י עלותו למ"ן לזו"ן,
%break
גורם להם בחינת ג"ר, גם מחזה ולמטה שלהם, וכיון שזולת עלית 
האדם למ"ן, לא היה לזו"ן בחינת ג"ר רק מחזה ולמעלה בלבד, ע"כ זה 
השיעור שהאדם גרם להמשיך במחזה ולמטה דזו"ן, כן הוא משיג 
בעצמו, וזוכה גם הוא לבחינת ג"ר כמותם.
%break
והבחן בזה כי האדם, שהוא יצירה, עלה לבריאה כי קבל ג"ר מבחינת 
הבריאה, ונשתוה אליה וזכור כי בי"ע ובינה וזו"ן, ונר"ן דאדה"ר, הם 
ענין אחד, הן באצילות, והן בבי"ע התחתונים.
%break
ובעת לידת אדה"ר כבר היו העולמות בסוד הבריאה, כמ"ש הרב, כי 
כבר היו היצירה ועשיה דאצילות במקום בריאה דאצילות, דהיינו זו"ן 
דאצילות כבר עלו לאו"א דאצילות, וממילא גם בי"ע התחתונים ונר"ן 
דאדה"ר, שהם תולדה שלהם,
%break
נולדו משום זה בבחינת הבריאה, שגופו של אדה"ר שהוא יצירה, יצא 
במקום הששה עליונות דבריאה, שעי"ז היה להם ראש באצילות 
במקום זו"ן:
%break
הראש עצמו הנקרא בינה או בריאה היה במקום ז"א דאצילות, והגרון 
שהוא ג"ר דו"ק, או ג"ר דיצירה, היה במקום הנוקבא דאצילות.
%break
וזסו"ה וייצר ה' אלקים את האדם וכו', כי היתה יצירה שלמה בראש 
גמור מאצילות, כי הוי"ה אלקים מורה על שלימות. והוא מטעם כי 
היצירה קנתה מעלת הבריאה ממש, כנ"ל. אמנם אחר החטא, ששוב 
ירד הבריאה להיות יצירה, שפירושו,
%break
כי נסתלקו המוחין דג"ר שגרם ז"א לישסו"ת, וירדו הישסו"ת לו"ק בלי 
ראש, שהוא יצירה. וכן נסתלקו המוחין מז"א, וחזר לבחינת יצירה ו"ק 
בלי ראש, הנבחן שירד למקום מחזה ולמטה שלו, וכן האדם שכבר היה 
בבחינת בריאה, חזר לבחינת ו"ק בלי ראש,
%break
לפיכך נבחן כל זה אשר הבריאה ירדה להיות יצירה. וז"ס ויברא אלקים 
את האדם וכו', כי אלקים מורה על מוחין דקטנות, כי בחינת הבריאה 
שנעשתה לו"ק בלי ראש.
%break
ובזה מיושב קושיא חזקה, שהרי בריאה חשובה מיצירה, וא"כ למה 
בוייצר כתוב שם מלא הוי"ה אלקים, ובויברא כתוב רק השם אלקים. 
ולפי דברי הרב מובן היטב, כי וייצר סובב על היצירה השלמה, דהיינו 
אחר שנעשתה לבחינת בריאה ממש,
%break
והשיגה ראש מן האצילות ע"כ נאמר שם מלא. אבל ויברא סובב על 
בחינתו שלאחר החטא על בחינת ו"ק בלי ראש, דהיינו על הבריאה 
שנפלה להיות כמו יצירה, ע"כ כתוב רק השם אלקים המורה על 
קטנות.
%page 1923
ואין להקשות דא"כ למה כתוב ויברא, היה לו לומר וייצר, והענין הוא, כי 
לא חזר לבחינת יצירה ממש, כי אז לא היה ראוי עוד לג"ר לעולם, 
כנ"ל. אלא שחזר לבחי' ו"ק דבריאה, שעי"ז עדיין הוא ראוי להטיב 
מעשיו,
%break
כדי להעלות מ"ן מחדש לזו"ן, ולהמשיך מוחין דגדלות באותו שיעור 
שיגרום בעליונים כנ"ל, וזה הדיוק של ויברא, להורות שעדיין נאחז 
בבריאה, אלא בקטנות של הבריאה.
%break
%letter נו
נו) וששה ספירות האחרונות של העשיה היו במקום שהם עתה ששה 
ראשונות של יצירה. ויש כאן לזכור מ"ש הרב לעיל (דף א' תתק"ג אות 
כ'), אשר בבטן אמא מתבררים רק זו"ן ולא יותר, ובבטן נוקבא דז"א 
דאצילות, מתבררת ראש הבריאה עש"ה כל ההמשך.
%break
כי זה הכלל שכל פרצוף נאצל במדרגה העליונה הסמוכה לו. ועם זה 
תבין, שלפי מצב העולמות של עתה, אשר ז"א הוא בבחי' ו"ק, ונוקבא 
בבחי' נקודה מצד מצב הקביעות, הנה ממצב הזה אי אפשר כלל שיצא 
ראש הבריאה מבטן הנוקבא דאצילות,
%break
כי בעת שאפילו לעצמה אינה בבחינת פרצוף איך תוכל להאציל פרצוף 
שני שתחתיה. וזה הכלל כי אין הפרצוף יכול להאציל פרצוף תחתון 
ממנו מטרם שיגדל בעצמו בבחי' נשמה. כמ"ש הרב לעיל דף תשע"ב 
אות ס'.
%break
וזה שהאריך הרב כאן לבאר סדר יציאת בי"ע מתחילתן, ללמדנו שלא 
היו העולמות אז באותו המצב של עכשיו שז"א בבחי' ו"ק ונוקבא בבחי' 
נקודה, אלא שז"א היה אז בקומת אבא,
%break
שהוא בחינת מוחין דחיה, ונוקבא היתה בקומת אמא, שהוא מוחין 
דנשמה, ואז יכלה הבריאה להתברר בבטן הנוקבא עד שנשלמה ויכלה 
לברר את עולם היצירה, וכן היצירה את עולם העשיה.
%break
ועם האמור מובן ג"כ סדר מצב ג' העולמות בי"ע שכתב כאן הרב. כי 
נודע שבעת שהתחתון עולה לעליון ממנו הוא נעשה אז כמדרגת העליון 
ממש, כמ"ש הרב להלן באות ס' ונמצא שהנוקבא שעלתה לקומת 
אמא, הרי היא נעשית כאמא ממש,
%break
וכל הנאצל מאמא נבחן למדרגת ז"א, כי בבטן אמא אינם מתבררים רק 
בחינות ז"א, כמ"ש הרב לעיל (דף א' תתקכ"ג אות כ'). וא"כ מוכרח הוא 
שעשר הספירות דבריאה כולן היו במקום ז"א, כי בהיות הנוקבא 
בחינת אמא הרי הבריאה הנאצלת ממנה במדרגת ז"א.
%break
%page 1924
וכמו כן כיון שעולם הבריאה היה אז במדרגת ז"א, נמצא עולם היצירה 
הנאצל ממנה, נבחנים ד' הספירות הראשונות שלה, שהם במדרגת 
נוקבא דז"א, המלבשת לז"א מחזה ולמטה שלו. כי בהיות הבריאה 
במדרגת ז"א,
%break
א"כ הנאצל מז"א הוא תמיד בחינת הנוקבא שלו: אלא לפי שיש ב' 
מדרגות בהנוקבא שהם: אב"א עם הז"א מחזה ולמטה, ופב"פ עם 
הז"א בקומה שוה, ומתוך שמצב העולמות בכלל היו עוד בבחי' אב"א 
מטרם שנברא אדה"ר כנודע,
%break
כי גם זו"ן בעצמם שעלו לאו"א היו עוד בבחינת אב"א, כי ז"א עלה 
לאבא הנקרא או"א עלאין, ונוקבא עלתה רק לאמא הנקראת ישסו"ת, 
ונמצא הנוקבא מלבשת שם רק מחזה ולמטה דז"א, בערך הלבשת 
ישסו"ת לאו"א עלאין,
%break
הרי שגם זו"ן העליונים נמצאים ג"כ רק בבחינת מחזה ולמטה אב"א, 
לפיכך הגם שעולם היצירה קבלה בחינת הנוקבא דז"א מחמת יציאתה 
מבריאה שהיתה בחינת ז"א כנ"ל, עכ"ז, היא קבלה רק מדרגה 
הראשונה של הנוקבא,
%break
דהיינו בחינת מחזה ולמטה דז"א אב"א: ובשביל זה רק הד"ר של 
היצירה נעשו למדרגת נוקבא דז"א, אבל הששה תחתונות של היצירה 
ירדו לבחינת בריאה של עכשיו,
%break
דהיינו למטה מפרסא דאצילות, כי בחינת הנוקבא דז"א בעת היותה 
אב"א מחזה ולמטה אינה תופסת באצילות רק ד"ס בלבד, ושאר 
ספירותיה הם בבריאה.
%break
וכמו כן, מאחר שעולם היצירה נעשה למדרגת נוקבא דז"א, נמצא נבחן 
עולם העשיה היוצאת ממנה, שד' הספירות הראשונות דעשיה, נעשו 
למדרגת עולם הבריאה. כי בבטן הנוקבא דז"א אינה מתבררת אלא 
עולם הבריאה:
%break
אלא מתוך שהנוקבא עצמה לא היתה לה אלא ד' ספירות הראשונות 
באצילות, ושש ספירות תחתונות היו במדרגת שש ראשונות דעולם 
הבריאה, ע"כ עולם העשיה הנבררת על ידה, היו ג"כ רק ד' ספירות 
ראשונות שלה בעולם הבריאה,
%break
להיותם נמשכים מד' ספירות ראשונות דנוקבא, אבל ששה תחתונות 
שלה נבחנות שנאצלו מששה תחתונות של הנוקבא שהיו במדרגת 
בריאה וכל היוצא ממדרגת הבריאה,
%break
נבחן למדרגת עולם היצירה, וע"כ ירדו ששה תחתונות של עולם 
העשיה לששה ראשונות של עולם היצירה.
%break
%page 1925
והנה נתבארו היטב החיוב של מצב העולמות ומדרגתם, שמחוייבים 
להיות כפי הסדר שמפרט כאן הרב, כי לא יתכן שום בירור בבטן 
הנוקבא טרם שמשגת לפרצוף נשמה, וא"כ היא מחויבת להלביש 
לאמא,
%break
וכיון שהנוקבא היתה עומדת במדרגת אמא א"כ כבר כל המצבים 
שכתב הרב כבר מחויבים להמצא כן, כמבואר. גם תשכיל כאן כי כל 
העולמות בי"ע יצאו מן הנוקבא דאצילות. כי מלבד שעולם הבריאה 
יצאה מהנוקבא שבמקום אמא,
%break
הנה גם עולם העשיה בעת שיצאה מן היצירה, היתה היצירה במדרגת 
נוקבא דאצילות ממש כנ"ל. ונמצא גם עולם העשיה כולה יצאה מנוקבא 
דאצילות, אלא מבחינת אב"א דנוקבא כנ"ל.
%break
%letter נט
נט) כמות ושיעור מקום מוגבל רק בבחינת איכות האור בעצמו וכו'. אין 
לטעות ח"ו כאן במקום דמיוני, אלא איכות פירושו מספר שינוי הצורות 
שבהמדרגה בלי הבחן המעלה והחשיבות שיש בה. וזהו שתירץ,
%break
כי אמת הוא שהמדרגה היותר קטנה שבעליון גדולה מכל מה שיש 
תחתיה, עכ"ז אינו אלא הבחן איכותי ולא הבחן כמותי, כי למשל 
המלכות שבעליון היא גדולה מכל העולמות והספירות שמתחתיה, עכ"ז 
אי אפשר גם לב' ספירות שמתחתיה שיוכלו להמצא בהמלכות דעליון,
%break
כי לפי הכמות, הרי אין בהמלכות דעליון זולת צורה אחת, כי ע"כ 
נחשבת רק לספירה אחת, ולפיכך לא תוכל לקבל אליה ב' ספירות שיש 
בהם ב' צורות נבדלות זו מזו, הצריכות בהכרח לב' מקומות נבדלים: כי 
הספירה היא בחינת האור, והמקום היא בחינת הכלי המיוחס לו.
%break
ולפיכך לא יוכלו ד' ספירות של היצירה להמצא במקום ספירה אחת של 
המלכות דאצילות, אלא שצריכים לד' ספירות של המלכות דאצילות, כי 
כל ספירה צריכה למקום מיוחד אליה, כי כל שינוי הצורה בהאור מחייב 
גם שינוי הצורה בהמקום, שהוא הכלי.
%break
%page 1926
%letter ס
ס) הבריאה עולה אל עולם האצילות אז חוזר הבריאה להיות אצילות. 
זהו פשוט מאד, שהרי אין כאן ענין של מקומות מדומים אלא ענין איכות 
של מעלה, וכשאתה אומר שהתחתון עלה למקום העליון,
%break
הרי פירושו, אשר נשתווה צורתו כמו העליון, וא"כ הכרח הוא כשבריאה 
עולה לעולם אצילות הרי היא נעשה אז לאצילות ממש. וזכור זה לכל 
המקומות.
%break
%letter סב
סב) המקום של אלו הי"ד ספירות היה אז תחום העולמות וכו', תחום 
שבת סביב לה. מרמז כאן, לסוד תחום שבת אלפים אמה, שנותנים 
ומוסיפים על מדת העיר ומותר שם לצאת מהעיר.
%break
והענין הוא, כי שבת ה"ס שליטת האצילות בכל העולמות, כי ג' 
העולמות בי"ע, עולים שם לאצילות, כמ"ש הרב להלן. וזסו"ה אל יצא 
איש ממקומו ביום השבת. כי העיר שיושבים בה בשבת, רומזת למקום 
עולם אצילות, ששם עלו העולמות,
%break
וע"כ אסור לו לצאת מעירו ביום השבת, כמו שהעולמות אינם יוצאים 
חוץ מאצילות ביום השבת. ועכ"ז הוסיפו חז"ל עוד אלפים אמה מסביב 
להעיר שמותר לצאת שם מהעיר, ואינו עובר על לא יצא איש ממקומו 
ביום השבת. וזה צריך טעם, למה אינו נחשב זה ליציאה חוץ ממקומו.
%break
וז"ש הרב שהאלפים אמה שמסביב להעיר, הם כנגד אלו ט"ז ספירות 
שהם ע"ס דבריאה ושש ספירות של היצירה עד החזה, ששם נסתיימו 
העולמות בעת יציאתם מטרם חטאו של אדה"ר.
%break
כמ"ש "כאשר הגיעו אל מקום ספירה הששית סיום דיצירה של עכשיו, 
אמר להם די ולא תתפשטו ולא תכנסו בתחום של הי"ד ספירות" שהם 
ד' תחתונות של היצירה של עכשיו והע"ס דעשיה של עכשיו.
%break
%page 1927
ויש להבין הדברים, כיון שבשבת עולים העולמות כולם לאצילות, וגם 
אותם ט"ז ספירות שעד החזה דיצירה של עכשיו נשארים ג"כ ריקנים 
מאור הקדושה, הרי שהתחום שבת נעשה,
%break
למעלה במקום הפרסא שבין האצילות לבריאה, דהיינו במקום 
שנסתיים האצילות. ולמה מותר לצאת ואינו נחשב ליציאה מחוץ לתחום 
עד מקום החזה דיצירה.
%break
ולהבין זה, צריכים לזכור כל מה שכתב הרב לעיל חלק זה מאות א' עד 
אות ח' ובאו"פ שם. דהיינו בביאור דמקום בי"ע. כי כל אלו השלשים 
ספירות דבי"ע, הט"ז והי"ד שהרב עוסק בהם כאן, סובבים בעיקר על 
ל' הספירות דמקום בי"ע,
%break
הנקראות חיצוניות ג' העולמות בי"ע שאין להם עליה אפילו ביום 
השבת, כמ"ש הרב להלן. ועליהם אומר, שבסיום ספירה הט"ז, הוא 
התחום שבת, ואסור לכנוס בתחומם של י"ד הספירות שלמטה. והנה 
נתבאר שם, שזה המקום בי"ע,
%break
נעשה מפרצוף חצי ת"ת ונה"י דא"ק, שנשארו תחת הפרסא דאצילות 
בעת הצמצום ב', והיה זה מחמת עלית המלכות המזדווגת לנוקבי 
עינים, ומלכות המסיימת עלתה למקום חצי ת"ת שהיא בינה דגופא, 
ונעשה שם מקום סיום הקו דא"ס,
%break
שה"ס הפרסא דאצילות, שמשם ולמטה נשאר חלל פנוי וריקן בלי אור, 
וע"כ נשארו חצי ת"ת ונה"י דא"ק ריקנים בלי אור, והם הנקראים מקום 
של ג' עולמות בי"ע, כלומר שבתוכם עתידים להתפשט ג' העולמות 
בי"ע.
%break
ע"ש באו"פ כל ההמשך: כי מחצי תחתון דת"ת נעשה מקום לעולם 
הבריאה, ומן נה"י נעשה מקום לעולם היצירה, ומן המלכות נעשה 
מקום לעולם העשיה.
%break
ונודע מה שכייל לן הרב, שאין לך ניצוץ קטן בכל ד' העולמות אבי"ע, 
שאין בו בערך עצמו ד' בחינת אבי"ע. ונמצא כי גם באותם התנה"י 
דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, שנשארו תחת הפרסה דאצילות, למקום 
בי"ע,
%break
הנה גם הם נבחנים לפי עצמם לד' בחינות: אבי"ע, כי אותם התנהי"מ, 
מתפשטים בעצמם לע"ס חב"ד חג"ת נהי"מ, אשר חב"ד הוא ראש, 
וחג"ת עד החזה הוא בחינת אצילות שבו. ומחזה עד סיום הת"ת, 
בריאה שבו. ונה"י הם יצירה,
%break
והמלכות הוא העשיה שבו. באופן שעיקר כח שליטת בי"ע שבו אינו 
מתגלה, רק מחזה ולמטה דהיינו מסיום ספירה הששית של היצירה 
ולמטה,
%break
אבל מחזה ולמעלה עדיין הוא בחינת אצילות בערכי הכלים, אע"פ 
שהוא ריקן מאור עליון מפאת הפרסא דאצילות שממעל לו, שכבר 
סיימתה שם קו א"ס ב"ה.
%break
והנה נתבאר היטב ההפרש הגדול שיש בין ט"ז הספירות שמחזה 
ולמעלה שבמקום בי"ע, ובין י"ד הספירות שמחזה ולמטה שבו, אפילו 
בעת שכולו ריקן מאור,
%break
דהיינו תכף אחר הצמצום ב': כי אפילו אז נבחן, שעד החזה אין בחינת 
בי"ע ניכרת בכלים, להיותם בחינת ראש ואצילות שבכלים, ורק מחזה 
ולמטה ניכר בהם כח בי"ע.
%break
%page 1928
ובזה מובן היטב, ענין אלפים אמה תחום שבת, שמותר לצאת בהם 
אע"פ שהם מחוץ לעיר, שהרב אומר שהם כנגד אלו ט"ז הספירות 
שמחזה ולמעלה דבי"ע. כי הגם שמבחי' האור שבהם הם כבר בי"ע, 
להיותם נמצאים למטה מפרסא דאצילות,
%break
ונחשבים משום זה שהם מחוץ לעיר, עכ"ז כיון שמבחינת הכלים עדיין 
הם אצילות עד ספירה הששית של היצירה, ע"כ מותר עוד ללכת שם, 
כי אינו נחשב ליציאה מן אצילות ולחוץ,
%break
להיותם עוד בחינת אצילות מצד הכלים, וע"כ האיסור דאל יצא איש 
ממקומו אינו נופל עליהם, כי מבחינת המקום, כלומר מצד הכלים עדיין 
הם אצילות כמבואר.
%break
וענין המספר של אלפיים אמה, רומז לב' הספירות כתר וחכמה שבהם, 
כי חב"ד הוא ראש וכתר, וחג"ת הוא אצילות וחכמה, כי ה' הספירות 
כח"ב זו"ן, הן הנקראות ראש ואבי"ע, כנודע. ונמצא שעד החזה 
דיצירה, הם רק ב' ספירות כתר וחכמה,
%break
ומחזה ולמטה הם בינה וזו"ן. וז"ש הרב שהם נקראו תחום שבת, כי 
שבת הוא בחינת אצילות, ובסיום ספירה הששית דיצירה, שם התחום 
של אצילות, ומשם ולמטה מתחיל בי"ע שבהם. שהם י"ד ספירות 
התחתונים.
%break
ולא יקשה לך מה שכתב הרב בסמוך, שהראש הוא בריאה, וחג"ת עד 
החזה הוא יצירה, ומחזה ולמטה הוא עשיה. כי ערכי האורות לחוד, 
וערכי הכלים לחוד, ומה שכייל לן הרב בכ"מ שאין לך ניצוץ קטן בכל 
אבי"ע שאין בו עצמו בחינת אבי"ע,
%break
הם ערכי הכלים, ואפילו גוף הגשמי נבחן שיש בו כתר ואבי"ע, שראשו 
הוא בחינת כתר, ומפה עד החזה הוא אצילות, ומחזה עד הטבור הוא 
בריאה, ומטבור ולמטה יצירה ועשיה, כנודע.
%break
אע"פ שבערך האורות אין בו אפילו אור המלכות מטרם שישיג הע"ס 
דעשיה הנקראים אופנים כנודע. וכן אפילו עובר במעי אמו כבר יש בו 
אלו ע"ס, ולא יתוסף בו שום כלי כשיגדיל, אלא שאין הכלים ראוים 
לתפקידם,
%break
מטרם שישיגו האורות המיוחסים להם, שמשום זה, אנו מכנים ע"פ רוב 
את הכלים על שם האורות המלובשים בהם. ומ"ש הרב בסמוך בגופו 
של אדה"ר, שראשו הוא בריאה שפירושו נשמה וחב"ד, וגופו שהוא 
חג"ת הוא יצירה,
%break
שפירושו הוא רוח, ומחזה ולמטה הוא עשיה, שפירושו אור הנפש: הנה 
הבחנה זו היא ע"פ ערכי האורות המלובשים בו.
%page 1929
וכן מבחינה זו נבחן הראש והחג"ת עד החזה לבחי' ט"ס ראשונות 
שבגוף, שהם כתר ואב"י,
%break
ומחזה ולמטה רק לספירת מלכות שבו, הנקראת עשיה. כי כן הוא 
מבחינת התלבשות האורות בכלים, כי כל גילוי פעולה בכלים הוא רק 
לפי האורות המלובשים בהם.
%break
אמנם בעת שיש לנו ענין להבחין רק בערכי הכלים בלבד, כמו כאן 
בענין תחום שבת, שהאיסור רוכב בעיקר על בחינות המקומות שהם 
הכלים, הרי יש לנו להבחין בהם ע"ס שלימות: כח"ב זו"ן, המכונים 
ראש ואבי"ע,
%break
אשר הם יוצאים כל אחד מהבחינה שכנגדו בשרשים העליונים עד גבוה 
מעל גבוה, בדרך ענף ושורש. וע"כ נוהג זה גם בגוף גשמי כנ"ל.
%break
וזה אמרו "כאשר הגיעו אל מקום ספירה הששית דיצירה של עכשיו 
אמר להם די, ולא תתפשטו ולא תכנסו בתחום הי"ד ספירות אלא 
ישארו חלל אל הקליפות" כי נתבאר (דף א' תתקכ"ג בד"ה וששה 
ספירות) בסוף הדיבור, שכל אלו ג' העולמות בי"ע,
%break
נאצלו מן הנוקבא דאצילות, ואפילו עולם עשיה יצאה מהנוקבא 
דאצילות, כי העליון שלה שהוא עולם היצירה היתה אז בחינת נוקבא 
דאצילות ממש. ע"ש. ולפיכך אפילו עולם העשיה לא יכול להתפשט רק 
עד סיום החזה דיצירה של עכשיו,
%break
דהיינו רק בשיעור ט"ז הספירות שהם בחינת אצילות דבי"ע, כנ"ל. 
אמנם מחזה ולמטה שכבר הם בחינת בי"ע גם מצד הכלים, לא יכלו 
להתפשט, משום שכח הסיום דקו א"ס ב"ה שנעשה בהפרסא שמתחת 
אצילות מתחיל שליטתו להתגלות שם בחזה דיצירה,
%break
דהיינו אחר הסיום הראש ואצילות דבי"ע, וע"כ אין תולדות הנוקבא 
דאצילות יכול להתפשט שם, כי השליטה של הסיום דקו א"ס ב"ה 
הנעשה בצמצום ב', משאיר את י"ד הספירות האלו בבחינת חלל פנוי.
%break
וז"ש "אלא ישארו חלל אל הקליפות" כי כמו בצמצום א' נעשה עולם 
הזה בבחינת חלל פנוי, כמ"ש (בחלק א') כן בצמצום ב' נעשה מחזה 
ולמטה דיצירה לבחינת חלל פנוי. כי כח הסיום דפרסא שמתחת 
האצילות מתחיל להגלות שם.
%break
ותקיש הענין למ"ש בא"א דאצילות, שזה המסך שבפה דא"א, המוציא 
את הבינה דא"א לבר מראש, אין בו שום גילוי במקום יציאתו בפה שלו, 
אלא רק במקום החזה שלו, כי ע"כ או"א העומדים מפה עד החזה שלו 
עוד יש להם ראש וג"ר,
%break
אלא רק ישסו"ת שהם עומדים מחזה ולמטה שלו הם נשארו מחמת 
המסך הזה בבחינת ו"ק בלי ראש. כמו שהארכנו בזה בחלקים 
הקודמים.
%break
וכן כאן כח הסיום שבפרסא שמתחת האצילות, הוא בחינת פה דראש 
ביחס בי"ע, וע"כ מתחיל רק בחזה דבי"ע. שמשם ולמטה נעשה חלל 
פנוי אל הקליפות כנ"ל.
%break
%page 1930
%letter סח
סח) התפשטות אדה"ר בשלשה עולמות בריאה יצירה עשיה בעת 
שנברא. כבר נתבאר המאמר הזה כולו לעיל בחלק ח' בסופו. ומשם 
תדרשנו.
%break
%page 1931
%letter עה
עה) אינו רחוק שיהיה גופו מארץ ישראל ועגבותיו מבבל שהם שני 
הפרקים עליונים הסמוכים אל הגוף. כי ארץ ישראל הוא בחינת עולם 
היצירה, שקודם החטא היו הד"ר שלה בנוקבא דאצילות, והשש 
תחתונות שלה, בשש ראשונות דבריאה,
%break
דהיינו בחב"ד חג"ת עד החזה דבריאה. וחז"ל אינם מדברים מראשו 
וגרונו דאדה"ר, אלא מגופו שהוא בחינת שש תחתונות דיצירה, שהם 
היו אז בשש ראשונות דבריאה. והמלכות דיצירה העומדת במקום 
החזה דבריאה, היא בחינת עבר הירדן,
%break
וכוללת ג"כ בחינת ד"ר דעשיה שהיו מלבישים אז הד"ת תנה"י 
דבריאה, ומהם נעשו בחינת הגוף דאדה"ר, מחזה ולמטה, עד סיום 
הת"ת שלו, כנ"ל. ומלכות של ד' הראשונות דעשיה, שהיתה במקום 
מלכות דבריאה של עכשיו,
%break
היא בחינת סוריא הקרובה לבבל. ורגליו של אדה"ר שהם בחינת שש 
תחתונות דעשיה, המלבישים לשש ראשונות דיצירה עד החזה, הנה 
מקום זה הוא בחינת חוץ לארץ, ונמצא שרגליו הם מבחינת חוץ לארץ. 
אלא הרגלין נחלקים על ג' שלישים,
%break
וב"ש עליונים שלו, הנקראים עגבותיו, הם מבחינת ב"ש עליונים דו"ק 
דעשיה, שהם בחינת בבל, הסמוך לסוריא שהיא מלכות דד"ר דעשיה, 
כנ"ל. וז"ש אינו רחוק שיהיה גופו מא"י ועגבותיו מבבל" כי רק סוריא 
ועבר הירדן מפסיק ביניהם, שהם בחינת ד' ספירות ראשונות דעשיה,
%break
שמהם נעשה חלק הגוף שלו שמחזה ולמטה עד סיום ת"ת כנ"ל, 
ונמצאים ב"ש עליונים של ו"ק דיצירה שהם בבל, שהם סמוכים לבחינת 
א"י, דהיינו למלכות דיצירה שהיתה בחזה דבריאה, כמו עגבותיו 
הסמוכים אל הגוף שלו.
%break
%letter עו
עו) הבחינה הראשונה איך היו העולמות בעת שנברא אדה"ר וכו'. ויש 
לדעת, שבחינה זו הראשונה, נחשבת לבחינת הקביעות של המוחין 
דבי"ע, אלא שירדו ממקומם מחמת החטא דעצה"ד.
%break
%page 1932
%letter עז
עז) משעה חמשית של ערב שבת מתחילין העולמות להתעלות וכו' 
בסוד ה' יתירה וכו'. פירוש, כי ששת ימי בראשית, ה"ס חג"ת נה"י, 
ונמצא יום הששי שהוא יסוד, שבו נמתקו ונשלמו כל חמשה ימים שהם 
חג"ת נ"ה, שז"ס יום הששי ויכולו השמים וכו'.
%break
כי ע"כ נקרא היסוד "כל" ע"ש שכולל ה"ס חג"ת נ"ה, כנודע. ויום הששי 
עצמו נחלק לי"ב שעות, ששש הראשונות הם ה' חסדים שביסוד, שהם 
מיתוק ה' הימים חג"ת נ"ה מצד החסדים, ונמצא שעה החמשית שהיא 
בחינת הוד,
%break
ושעה הששית היא בחינת עצמו מצד החסדים. ושש שעות האחרונות 
הם מיתוק ה' הימים חג"ת נ"ה מצד הגבורות שבהם, ושעה הששית 
ובין השמשות היא בחינת עצמו מצד הגבורות הממתיק את ה"ג חג"ת 
נ"ה.
%break
ועיקר המיתוק נופל על יום חמישי שהוא הוד, שהוא המלכות הקרובה 
אל הקליפות, וז"ס ה' יתירה דיום הששי הרומזת לשעה חמשית, שהיא 
החסד המיוחס לספירת הוד.
%break
ולפיכך כשמגיע שעה חמישית בערב שבת מתחילים העולמות 
להתעלות למעלה ממקומם וקדושה נתוספת בהם, כי אז כבר נמתקו 
כל ה' הימים חג"ת נ"ה מצד הה"ח שביסוד. וע"כ יש עליה לכל 
העולמות למעלה ממקומם.
%break
%letter עט
עט) והעולמות נתעלו באופן זה כי ז"א עולה במקום שהוא עתה מקום 
א"א. וכו'. כי כמו שז"א דאצילות יצא תחילה רק בבחינת ו"ק חסר ג"ר, 
וזה נחשב בו לקביעות, וג"ר שהשיג אח"כ נחשב בו לבחינת תוספות 
שאינם קבועים בו.
%break
כן עד"ז בבחינה הראשונה נאצלו בי"ע בבחינת ו"ק שבהם, כי הבריאה 
יצאה במקום ז"א דאצילות, שהוא בחינת ו"ק, וכן היצירה יצאה במקום 
נוקבא דז"א המלביש מחזה ולמטה,
%break
שאז אין לנוקבא רק בחינת ו"ק וחסרה ג"ר. ונבחן זה לבחינת הקבועות 
דבי"ע, לולא החטא דאדה"ר שהורידם למטה מפרסא.
%break
%page 1933
ועתה בשעה חמישית דערב שבת קדושה נתוספה בהם, כנ"ל בד"ה 
משעה. והשיגו בי"ע מוחין דבחינת תוספת, דהיינו ג"ר שבהם. כי ז"א 
עלה למקום א"א, ונוקבא במקום אבא, דהיינו או"א עלאין, ושם הולידה 
הנוקבא המוחין לעולם הבריאה,
%break
וכיון שהמוחין דבריאה נאצלו מאו"א עלאין כי שם עלתה הנוקבא, וכל 
הנאצל מן או"א עלאין נבחן לישסו"ת, וע"כ נעשה אז עולם הבריאה 
במדרגת ישסו"ת דאצילות, והשיגה הג"ר שלה.
%break
ועד"ז האצילה הבריאה מוחין לעולם היצירה שע"י המוחין ההם נעשה 
היצירה למדרגת ז"א דאצילות, כי כל היוצא ונאצל ממדרגת ישסו"ת 
נבחן למדרגת ז"א, ואז השיגה גם היצירה את מוחין דג"ר שלה. ועד"ז 
האצילה היצירה מוחין לעולם העשיה,
%break
ומתוך שהיצירה היא עתה במדרגת ז"א נעשו המוחין דעשיה במדרגת 
הנוקבא דאצילות, המלבישה לז"א מחזה ולמטה שלו אב"א. כי היא 
מדרגה השניה אחר הז"א. ונמצא עתה עשיה במצב עולם יצירה 
שבבחינה הראשונה,
%break
אשר ג"ר דעשיה מלבישים הנוקבא דאצילות, ושש תחתונות שלה 
נשארו תחת הפרסה ומלבישים לשש ראשונות דעולם הבריאה של 
עכשיו. והוא מטעם כי הנוקבא דאצילות עצמה במקום עליתה, נמצאת 
ג"כ מלבשת את הז"א רק מחזה ולמטה,
%break
כי ז"א עלה במקום א"א, ונוקבא לא עלתה עמו שם, אלא שנשארה 
באו"א, ומלבשת לז"א מחזה ולמטה. ע"ד שנתבאר לעיל בבחינת 
הראשונה, בשש תחתונות דיצירה ע"ש.
%break
%letter פא
פא) עיקר מקום העולמות ומדרגתם באמתתם הוא כן כפי הסדר הזה, 
וכך הוא המקום הראוי להיות להם תמיד וכו' ז"א צריך להתגדל ולהיות 
כמו א"א. פירוש, כי כל ענין עולם התיקון הוא לחזור ולהחיות את ז' 
המלכים דמיתו בזמן שביה"כ בעולם הנקודים,
%break
שאז יהיה סוד תחית המתים וגמר התיקון. אמנם בתחילת עולם 
התיקון כשיצא מ"ה החדש והחיה את המלכים לא נתקנו כולם, אלא 
מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו, כנודע, ומחמת זה ירדו כל 
המדרגות ממקומם, ג"ר דעתיק הלבישו על ג"ר דנקודים,
%break
וחג"ת נהי"מ דעתיק על מקומם של חג"ת נהי"מ דנקודים. וג"ר דא"א 
הלבישו על חג"ת דעתיק, דהיינו על מקומם של חג"ת דנקודים. ואו"א 
וזו"ן על ז"ת דא"א, במקומם של תנהי"מ דנקודים. ונמצא א"א ירד 
למקום ז"א דנקודים,
%break
שהרי ג"ר שלו מלבישים על חג"ת דעתיק, העומדים במקום חג"ת 
דנקודים שהם ז"א. וז"א עצמו ירד לבחינת ו"ק דנה"י דנקודים, שהרי 
או"א מלבישים על חג"ת דא"א המלבישים לנה"י דעתיק העומדים 
במקום תנהי"מ דנקודים,
%break
וז"א מלביש לו"ק דו"ק דא"א, הרי שנמצא מצבו במקום ו"ק דו"ק דנה"י 
דנקודים.
%page 1934
ונמצא שירדו המדרגות ירידה גדולה, כי א"א ירד למדרגת ז"א 
דנקודים, וז"א ירד לו"ק דו"ק דנה"י דנקודים.
%break
וזה אמרו "ז"א צריך להתגדל ולהיות כמו אריך אנפין וכו' ומקום א"א 
צריך שיהיה מקומו של ז"א וכו' כי עי"כ ז"א נעשה אריך" דהיינו כנ"ל, 
שא"א עומד במקומו של ז"א דעולם הנקודים, דהיינו במקום חג"ת 
דעתיק שלקחו מקומם דחג"ת דנקודים שהם ז"א.
%break
ומטרם שז"א יעלה וילביש חג"ת שלו שבעולם הנקודים, עדיין נמצאים 
המדרגות כולם במצב ירידה כמבואר. וזה אמרו "ודע כי עיקר מקום 
העולמות ומדרגתם באמיתתם הוא כן, כפי הסדר הזה" דהיינו שז"א 
יעלה ויקח מקומו של ג"ר דא"א,
%break
שהוא מקומו של ז"א לפי אמיתיותו. וכן מקום הנוקבא, היתה בנקודים 
במקום נה"י דנקודים, דהיינו מחזה ולמטה דז"א דנקודים, אשר עתה 
בעת ירידת המדרגות עומדים שם הג"ר של או"א עלאין המלבישים 
לחג"ת דא"א המלבישים לנה"י דעתיק שהם מקום נה"י של הנקודים.
%break
ועד"ז מקומם האמיתי של ג' העולמות בי"ע, הם במקום ישסו"ת וזו"ן 
דעולם האצילות. כי אלו ג' העולמות בי"ע, הם בחינת נה"י החדשים 
שיצאו לז"א בעת יציאת הגדלות דז"ת דנקודים עם המוחין דע"ב ס"ג 
שיצאו להם,
%break
כי המוחין דע"ב הורידו הה"ת מעינים והעלו האח"פ שנפלו לגופא, 
והחזירם לע"ס דראש, וכן התנה"י שנפלו למטה מפרסא למקום בי"ע, 
חזרו משום זה ונתחברו אל הז"ת דנקודים, ונעשו בחינת אצילות, 
כנודע.
%break
אמנם נשברו והוא מטעם שהפרסא לא היתה עוד בכל תקפה, וע"כ 
היה האור מתפשט אל הנה"י החדשים האלו דבי"ע בבחינת ממעלה 
למטה דהיינו למקום בי"ע, וע"כ נשברו ומתו,
%break
כי עברו את גבול הפרסא. אמנם אם האורות של הנה"י החדשים לא 
היו מתפשטים לבי"ע אלא שהיו מגביהים את הנה"י חדשים מבי"ע אל 
למעלה מפרסא, ע"ד שנוהג בעולם התיקון, הנה אז לא היו נשברים 
והיו נשארים בהם כל האורות דאצילות לעד.
%break
ועם זה תבין, שכל ענין הבירורים דבי"ע, הם אלו הנה"י החדשים 
שנתחברו כבר אל הז"ת דנקודים בעת גדלותם, אשר נשברו אז מטעם 
שרצו לקבל את אורות דאצילות במקומם בבי"ע, ועתה אנו צריכים 
לבררם ולהעלותם ממקום בי"ע,
%break
שיהיו שוב בחינת נהי"מ חדשים אל עולם האצילות, ואז יהיה התיקון 
ותחית המתים.
%page 1935
ונמצא שמקום בי"ע לפי אמיתותם הוא במקום ישסו"ת וזו"ן דאצילות, 
כי אחר שז"א ונוקבא חוזרים למקומם בנקודים, צריכים אלו בי"ע להיות 
בחינת הנה"י חדשים שלהם,
%break
המלבישים הנוקבא מחזה ולמטה, וכיון שהנוקבא היא במקום או"א, 
הרי הנה"י חדשים שלה שהם בי"ע, הם המחזה ולמטה של הנוקבא 
הוא במקום של ישסו"ת וזו"ן, כי מחזה ולמטה דאו"א מלובשים 
בישסו"ת וזו"ן.
%break
הרי שמקומם האמיתי לעת גמר התיקון של ג' העלמין בי"ע, הוא 
במקום ישסו"ת וזו"ן דאצילות. ונתבארו היטב דברי הרב שסדר זה 
שהיה בבחינה השניה בערב שבת הוא המצב האמיתי של זו"ן ובי"ע.
%break
%letter פד
פד) ובולטין מחוץ מעולם האצילות כדמיון אשה עוברה שהעובר בולט 
ויוצא מחוץ לגופה. שה"ס עיבורה של עיר המובא במסכת עירובין דף 
ל"ב ע"ב ודף נ"ז ע"א, כי כשבאים למדוד התחומין אינם מודדים מן 
חומת העיר אלא מרחיק ע' אמה ושירים ומשם מתחיל למדוד.
%break
ואלו הע' אמה נקראים עיבורה של עיר, שהם נחשבים כמו שהיו עוד 
מלפנים מחומת העיר. ואומר הרב, שאלו שש תחתונות דעשיה 
שנשארו למטה מפרסא דאצילות במקום שש ראשונות דבריאה של 
עכשיו,
%break
הם נבחנים כמו שהיו גוף אחד עם עולם האצילות, כדמיון אשה עוברה 
אשר העובר והבטן שלה בולט ויוצא מחוץ לגופה. וז"ס עיבורה של עיר 
הנחשב עוד כמו העיר עצמה, אע"פ שכבר הם מחוץ להחומה.
%break
ויש להבין הדברים איך תאמר ששש אחרונות דעשיה הם גוף אחד עם 
האצילות, בעת שהפרסא מפסיק ביניהם. ומה נשתנו אלו שש ראשונות 
דבריאה משאר ספירות דבי"ע וכן מהו הדמיון לעיבורה של עיר.
%break
והענין הוא, כי הפרסא הוא בחינת הסיום על אור האצילות, הנעשה 
בחצי ת"ת שהוא בינה דגופא, מכח עלית ה"ת בנקבי עינים, שנעשה 
בזמן יציאת הנקודים שמכח זה עלתה מלכות המזדווגת דהיינו פה של 
ראש לנקבי עינים שהיא בינה דראש,
%break
ויצאו הע"ס דראש מבינה ולמעלה, והע"ס שממעלה למטה לבחי' גוף, 
נתפשטו מנקבי עינים למטה, ונמצאו אח"פ של ראש יצאו לבר מראש, 
ונכללו בבחינת הגוף. וכן מלכות המסיימת שהיתה עומדת מקודם 
באצבעות רגלין, עלתה משם למקום בינה דגופא,
%break
הנקרא ת"ת דהיינו אל החזה, ושם בחזה סיימה את הפרצוף, ונשארו 
ב"ש ת"ת וזו"ן למטה מסיום הפרצוף דהיינו למטה מאצילות, כמ"ש 
לעיל בביאור מקום בי"ע בדף א' תתפ"ח בד"ה והעלה ובד"ה תכף 
עש"ה. ובאמת קשה, כיון שה"ת עלתה לבינה,
%break
א"כ היו צריכים רק החוטם פה לצאת לבר מראש, וכן רק נהי"מ היו 
צריכים לצאת לבר מסיום אצילות, שהרי הזווג נעשה בבינה. ולמה 
עלתה ה"ת באמצע הבינה דהיינו מתחת ג"ר דבינה, שעי"ז יצאו גם 
ז"ת דבינה עצמה לבר מראש ולבר מאצילות.
%break
אמנם ז"ס אבא הוציא את אמא לחוץ אודות בנה ואבא עצמו אתתקן 
בדו"נ. כי ג"ר דבינה נקראים או"א עלאין, וז"ת דבינה נקראים ישסו"ת. 
ומתוך שעלתה המלכות בג"ר דבינה, ואבא עצמו התתקן שם בדו"נ, 
שה"ס עינים ונקבי עינים, נמצא האזן,
%break
שהוא ז"ת דבינה, הנקרא ישסו"ת, יצאו לבר מראש לבחינת גוף. וכן 
ב"ש ת"ת שהם בחינת ז"ת דבינה דגופא, הנקראים ישסו"ת יצאו משום 
זה לבר מאצילות.
%break
ותיקון זה היה כדי להמציא מוחין לז"א שהוא בנה דישסו"ת, כי לולא 
יצאו ישסו"ת לחוץ, לא היו שום מציאות מוחין לז"א. כנ"ל דף תתפ"ג 
אות ל"ג בדברי הרב.
%break
%page 1936
והנך מוצא שמבחינת עלית ה"ת בעינים בלבד, לא היו צריכים ז"ת 
דבינה לצאת לחוץ מן הפרסא דאצילות, שה"ס ב"ש הת"ת התחתונים 
שנעשו לעולם הבריאה, אלא שזה היה תיקון מיוחד מצד או"א,
%break
עלאין שקבלו לתוכם הה"ת כדי להוציא ז"ת דבינה לחוץ מראש ולחוץ 
מאצילות בכדי להמציא מוחין בשביל הז"א. ולפיכך נבחנים ישסו"ת 
לבחינת בטן דאו"א, הבולט לחוץ מהגוף דאו"א,
%break
ועכ"ז נחשבים עוד לגוף דאו"א עצמו, משום שזו הבליטה והיציאה לחוץ 
מגוף דאו"א אינם מתוך פגם בעצמם, אלא רק לטובת עוברה, שהוא 
ז"א, שבלאו הכי לא היו לו מוחין.
%break
והנה מקום עולם הבריאה נעשה מב"ש ת"ת שהם ז"ת דבינה דגופא, 
שנשארו למטה מפרסא, ונתפשטו לע"ס דבריאה, שז"ס ראשונות הם 
בחי' ז"ת דבינה, ומחזה ולמטה הם בחינת זו"ן כנודע. ולפיכך אלו ז"ס 
הראשונות של הבריאה,
%break
שהם כחב"ד חג"ת עד החזה, אע"פ שכבר הם נמצאים מתחת הפרסא 
דאצילות, עכ"ז, כיון שאין יציאתם לבר מאצילות מפגם של עצמם, אלא 
כדי ליתן מוחין לזו"ן, כנ"ל, ע"כ הם נחשבים עוד כמו שהיו נמצאים 
מהפרסא ולמעלה תוך האצילות,
%break
אלא כמו אשה עוברה שהעובר בולט ויוצא לחוץ, כלומר, כמו שהבטן 
הבולט לחוץ ממדת גופה באשה עוברה, אינה מחמת עצמה רק מחמת 
העובר שבה, כן יציאת אלו ז' הראשונות דבריאה לחוץ מאצילות,
%break
הוא מכח העובר שבה שהוא זו"ן, אשר רוצה ליתן לו מוחין. וע"כ מפאת 
עצמה עדיין היא גוף דאצילות אע"פ שבולטת ויוצאת למטה מפרסה 
דאצילות כי אין זה מחמת פגם.
%break
ועם זה תבין ג"כ, סוד עיבורה של עיר שאינה בכלל האלפיים אמה 
תחום שבת. כי העיר ה"ס עולם אצילות, כמ"ש לעיל דף א' תתקכ"ו 
ד"ה המקום, כי ביום השבת העולמות כולם הם בסוד אצילות,
%break
וסוד אלפיים אמה תחום שבת הם כנגד ב' הספירות זו"ן דחצוניות 
המקום בי"ע שאינם יכולים לעלות לאצילות, והם נשארים למטה 
מפרסה ריקנים בלי אור כמ"ש שם עש"ה. והם במקום ראש ואצילות 
דכלים, כי יש ערך הפוך בין הכלים והאורות,
%break
כי אם שראש ואצילות דמקום בי"ע הם מצד הכלים כתר וחכמה, הנה 
הם מצד האורות בחינת ז"א ונוקבא. כנודע. ולפיכך אין מודדין אלו 
אלפים אמה אמה מסמוך לחומת העיר, שה"ס פרסא דאצילות, אלא 
מניחין ומוסיפין אל העיר ע' אמה ושירים,
%break
שהם כנגד אלו הז"ס דבריאה כחב"ד חג"ת והחזה, שכל ספירה כוללת 
עשר, ובחינת החזה ה"ס השירים, שאלו ז"ס דבריאה הם עוד בבחינת 
גוף האצילות,
%break
וענין בליטתם לחוץ מעולם האצילות דומה לבליטת בטן לבר מגוף 
האשה, שאינה מחמת עצמה אלא מחמת העובר, כנ"ל. וע"כ מודדים 
התחום שבת רק מחזה דבריאה ולמטה עד החזה דכללות מקום בי"ע, 
כנ"ל.
%break
וזה אמרו "כי אלו הששה תחתונות דעשיה יוצאים ובולטין מחוץ לעולם 
האצילות כדמיון אשה עוברה וכו'" רצונו לומר, שאפילו אלו הששה 
תחתונות דעשיה, שנשארו אז למטה מפרסא תוך מקום ששה 
ראשונות דבריאה של עכשיו, נחשבים ג"כ כאלו היו באצילות.
%page 1937
כי מקום אלו הז"ס ראשונות דבריאה הוא בחינת עיבורה של עיר 
הנחשב עוד כבחינת העיר ממש, והיינו דמיון אשה עוברה, כמ"ש לעיל.
%break
%letter פה
פה) מדור קבע אל הקליפות. כי הקדושה אין לה בכל ג' עולמות בי"ע 
רק דירת ארעי. כמ"ש בזוהר: אמא מקננת בכרסיא, וז"א מקנן ביצירה, 
ומלכות מקננא באופן. כי קינון הוא ענין דירת ארעי.
%break
והטעם הוא, כי בשבתות ובמועדים הם חוזרים למקומם באצילות ובי"ע 
נשאר ריקן מקדושה לגמרי. אבל הקליפות קנו להם דירת קבע מחזה 
ולמטה דבי"ע, שאינם מסתלקים משם לעולם דהיינו בשתא אלפי שני,
%break
ואפילו בשבתות ובמועדים אינם מסתלקים משם. משא"כ בט"ז ספירות 
הראשונות דבי"ע, שהם מחזה ולמעלה, הגם שלאחר החטא נבנו 
הקליפות בנין גדול, בסו"ה זה לעומת זה עשה אלקים, ותופסים חלקם 
גם בט"ז ראשונות בכל קומת בי"ע.
%break
אמנם אין להם שם דירת קבע, שהרי בשבתות הם מוכרחים להסתלק 
מהט"ז הראשונות שמחזה ולמעלה. כי בעת עלית העולמות בשבת, 
נעשו אלו הט"ז ספירות ריקנים לגמרי, ואין בהם לא קדושה ולא 
קליפות.
%break
כנודע. אבל מחזה ולמטה דבי"ע אינם מסתלקים אפילו בשבת. וז"ש 
הרב "זולתי הארבעה עשר ספירות התחתונות, ששם היה מדור קבע 
אל הקליפות" כמבואר שאינם מסתלקים משם לעולם עד גמר התקון.
%break
וצריכים להבין טעם הדברים, למה נשתנה כל כך הט"ז הראשונות 
מהי"ד התחתונות. וכן מה ענין של דירת קבע ודירת ארעי האמור הן 
בקדושה והן בקליפות. ותחילה יש לזכור כי מקום בי"ע לחוד, והעולמות 
בי"ע וכל מה שבתוכם, הן קדושה והן קליפות,
%break
הם ענין לחוד. וההפרש ביניהם גדול מאד: כי מקום בי"ע נעשה מכלים 
של נה"י דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק שנשארו למטה מפרסא, מכח 
החידוש שנעשה עם הצמצום ב', שנסתיים האצילות על החזה דפרצוף 
זה, כנ"ל. נמצא שהכלים עצמם הם מצמצום א',
%break
אלא שהחידוש דעלית ה"ת בנקבי עינים הורידם למטה מאצילות 
ונתרוקנו מאורותיהם. הרי שהכלים דמקום בי"ע הם מבחינת צמצום 
א'. אבל ג' העולמות בי"ע והפרצופים שבהם, הן דקדושה והן דקליפה, 
המה יצאו מעיקרם רק מצמצום ב'.
%break
%page 1938
כי הם יצאו בעת הגדלות דע"ס דעולם הנקודים, עם התפשטות האור 
חדש דע"ב דא"ק שהוריד בחזרה הה"ת למקומה לפה דראש והשיב 
אח"פ לראש, ואח"כ כשנתפשטו המוחין מראש לז"ת, הורידו ג"כ 
נקודת הסיום ממקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג,
%break
למקום סיום רגלין כמקודם לכן, ונתפשטו ז"ת דנקודים עד הנקודה 
דעוה"ז בשוה עם רגלי א"ק, ומתוך שעברו על גבול הפרסא שנעשה 
בעת קטנות הנקודים, לכן נשברו ומתו. ונודע, שמאלו הז"ת שמתו 
נעשו כל ד' העולמות דאבי"ע דעולם התיקון,
%break
וכן אבי"ע דקליפות. כי מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו. ומאלו 
דאתבסמו נעשו אבי"ע דקדושה, אשר הכלים דפנים נעשו לעולם 
אצילות, ומכלים דאחורים נעשו ג' עולמות בי"ע. ומה שנשאר אחר 
אבי"ע דקדושה ולא יכול לאתבסם,
%break
נעשו מהם אבי"ע דקליפות. הרי שהן בי"ע דקדושה, והן בי"ע דקליפות, 
כולם יצאו ונעשו אחר צמצום הב'. משא"כ המקום בי"ע יצא כולו בעת 
צמצום א', ככל פרצופי א"ק, וצמצום הב' רק מיעט אותו להורידו לבר 
מאצילות.
%break
והנה הטעם דמנהון אתבסמו, ומנהון לא אתבסמו ונעשו לבנין 
הקליפות. הוא כי שביה"כ היתה, מכח המלכות דצמצום א', שנעשתה 
לחלל פנוי, חזרה ונתערבה בכלים דז"ת, מחמת שעברו את גבול 
הפרסא, כמ"ש בחלק ז' ע"ש.
%break
ולפיכך לא יכלו להתברר רק ט' הספירות ראשונות דכל מלך מהז"ת, 
אבל המלכות דכל מלך לא יכלה להתברר, להיותה בחינת חלל הפנוי 
מצמצום א'.
%break
אמנם מחמת שבירתם נתערבו כל הבחינות זו בזו, וכל בחינה 
המתבררת ועולה מבי"ע יש בה ש"ך ניצוצין, שהם כללות כל ז' 
המלכים, כי הם עם מלך הדעת ח' מלכים, ובכל מלך יש בו ע"ס, ובכל 
ספירה ד' בחינות חו"ב תו"מ, הרי ש"ך בחינות,
%break
כי ח' פעמים מ' הרי ש"ך. ומתוך שמלכות שבכל ע"ס לא נבררה, נמצא 
שיש כאן ח' מלכיות, שבכל מלכות ד' בחינות חו"ב תו"מ, שהם ל"ב 
ניצוצין. וה"ס ל"ב האבן, כי ל"ב הניצוצין האלו של המלכיות, הם בחינת 
חלל הפנוי דצמצום א', שאינם ראוים לשום תיקון,
%break
אלא שצריכים להפרידם מן הכלים, שזולת זה אי אפשר כלל לחזור 
ולהחיות אותם. ונמצא שבכללם הם ש"ך ניצוצין, אמנם רק ט"ר שבהם 
אפשר לברר ולהחיותם, שהם רפ"ח ניצוצין,
%break
ומלכיות שבהם שהם ל"ב ניצוצין, אין להם תיקון כלל, וצריכים 
להפרידם מן הכלים. בסו"ה והסירותי את ל"ב האבן מקרבכם.
%break
%page 1939
ולפיכך נחלק בערך זה גם מקום בי"ע, שהוא תנה"י דנקודות דס"ג 
דא"ק, לב' בחינות: לט"ר שבו, ולמלכות שבו. כי הוא נתפשט בעצמו 
לע"ס חב"ד חג"ת נהי"מ, שבערך של התלבשות האורות בכלים, 
עומדים כל ט' הראשונות שבו חב"ד חג"ת עד החזה,
%break
ומלכות שבו בלבדה עומדת מחזה ולמטה. (כנ"ל דף א' תתפ"ט ד"ה 
תכף בעת ע"ש). ונמצא שכל מה שנפלו מז"ת דנקודים לבחינת ט' 
ספירות שבו עד החזה,
%break
הם ראוים להתברר, אבל מה שנפל לבחינת המלכות שלו, שהוא מחזה 
שלו ולמטה, אינם ראוים להתברר כי הם בחינת ל"ב האבן הנ"ל.
%break
וזה אמרו "הארבעה עשר ספירות התחתונות שם היה מדור קבע אל 
הקליפות, דהיינו שאין הקליפות מסתלקים משם אפילו בשבת, כנ"ל, 
והוא משום ששם הוא בחינת המלכות דמקום בי"ע, ששם נפלו הל"ב 
האבן הנ"ל, שאין להם שום תיקון בכל משך שתא אלפי שני,
%break
ונמצא שאין הקליפות זזים משם, וקנו שם דירת קבע. אבל ט"ז 
הספירות העליונות שמחזה ולמעלה ששם מקום רפ"ח ניצוצין הרי יש 
להם עליה בשבת, שאז חוזרים להיות אצילות,
%break
ונמצאים גם הקליפות שהם כנגד הרפ"ח ניצוצין, שהם מתבטלים כולם 
ביום השבת, וע"כ נעשה המקום ההוא אז, ריקן לגמרי, ואין בו לא 
קדושה ולא קליפה.
%break
ותדע, כי כמו שאנו מחלקים במקום בי"ע, לומר, שמבחינת הכלים נבחן 
חב"ד חג"ת עד החזה לבחינת כתר חכמה שבו, דהיינו ראש ואצילות. 
ומבחינת התלבשות האורות בכלים, נבחנים כל הט"ס שבו שהם 
בחב"ד חג"ת עד החזה, ומלכות בלבדה היא מחזה ולמטה,
%break
כנ"ל. הנה עד"ז מתחלק ג"כ כללות העולמות כולם, כי הט"ס דכללות 
העולמות הראשונות, הם בא"ק ואצילות עד הפרסא, ששם הנוקבא 
דז"א, ומהפרסא ולמטה כבר אין שם מט"ס המקוריות כלום, אלא רק 
התפשטות הנוקבא דז"א,
%break
דהיינו המלכות בלבדה, וכל אלו הפרצופים דבי"ע, אינם אלא בחינת 
אור של תולדה בלבד. ועם זה, מבחינת התפשטות האורות בכלים, 
נבחן מפרסא ולמטה ג' עולמות בי"ע, שהם ג' הקומות בינה וזו"ן, וא"ק 
ואצילות נבחנים רק לכתר וחכמה בלבד.
%break
דהיינו ממש ע"ד שאמרנו בב' ההבחנות דמקום בי"ע. וכן בכל פרט 
ופרט. כי כל מה שיש בכלל, נוהג תמיד גם בפרט האחרון שאך אפשר 
להפרט.
%break
ונמצא שיש ב' בחינות של ע"ס: ע"ס המקוריות, וע"ס דאור של תולדה. 
והסיום דט"ס המקוריות הוא במלכות דאצילות, והסיום דט"ס דאור של 
תולדה הוא במקום החזה דמקום בי"ע, דהיינו במלכות דאצילות דבי"ע, 
המסתיימת שם. וזכור זה.
%break
וזהו רק לפי המצב של בי"ע בבחינה הראשונה שכתב כאן הרב, שהוא 
מצב הקביעות של בי"ע. ומה שהשיגו בבחינה השניה ובבחינה 
השלישית, הוא בחינת תוספת בהם. וכן מה שאח"כ ירדו העולמות 
מחמת חטאו של אדה"ר,
%break
וד' התחתונות דיצירה וע"ס דעשיה ירדו מחזה ולמטה דמקום בי"ע, 
הוא ענין מיעוט גדול וירידה ממצב הקביעות שלהם, ונבחן כמו 
התלבשות קדושה בקליפות, כי מחזה ולמטה דמקום בי"ע הוא מקום 
קליפות.
%break
%page 1940
%letter צא
צא) פנימיות העולמות ובחינת חיצונותם והנה אז עלו כל שתי הבחינות 
הפנימיות והחיצוניות. הנה נתבאר לעיל בדיבור הסמוך, שב' בחינות 
יש בבי"ע: א' הוא מקום בי"ע, הנעשה מכלים שמחזה ולמטה דפרצוף 
נקודות דס"ג. וב' הם בירורי האחורים דז' המלכים,
%break
שכבר השיגו הארת אצילות בעת גדלות הז"מ, ולולא נתפשטו למטה 
מפרסא היו מקוימים ולא נשברו, שע"כ כל תיקונם הוא לחזור 
ולהעלותם למעלה מפרסא, ומהם נעשו הפרצופים וג' העולמות בי"ע. 
ותדע, כי הכלים דמקום בי"ע,
%break
הם הנקרא חיצוניות העולמות בי"ע, ובחינת הכלים דאחורים דז"ת 
דנקודים שנשברו, ונתקנו מהם העולמות והפרצופין דבי"ע, הם הנקרא 
פנימיות העולמות.
%break
וזה אמרו "והנה אז עלו ב' הבחינות הפנימיות והחיצוניות" כי גם בחינת 
מחזה ולמעלה דמקום בי"ע שהוא חיצוניות העולמות, כנ"ל, היה לו ג"כ 
עליה לאצילות. משא"כ לאחר החטא דאדה"ר, שירדו יצירה ועשיה 
למטה מחזה דמקום בי"ע,
%break
הנה נתחברו משום זה המחזה ולמעלה עם החלק שמחזה ולמטה, 
וע"כ אין עוד עליה למקום בי"ע אל האצילות בכל משך שתא אלפי שני, 
והוא מחמת חיבורו עם המחזה ולמטה שלו, שהקליפות אינם מתבטלין 
משם לעולם עד גמר התיקון כמ"ש לעיל.
%break
%page 1941
%letter צד
צד) אמת הוא שהעשיה בעצמה קדושה גמורה היא, אלא שירדה אל 
מקום הקליפות וכו' היצירה לא נפל כולו רק רגליו וכו'. יש להבין 
הדברים, למה גרם החטא דעצה"ד ליציאת בי"ע מאצילות אל למטה 
מפרסא, ולא עוד אלא שהפיל הד"ת דיצירה,
%break
וכל הע"ס דעשיה תוך מקום הקליפות ממש. ולפי שדברים הללו הם 
היסודות לכל דרושי בי"ע, להיותם נמצאים כן במצב ירידתם זו בכלהו 
ימות החול,
%break
ע"כ הכרח הוא לברר הדברים היטב, כי זולתם אינו מובן אף מלה אחת 
מדרושי הרב בג' העולמות בי"ע ובמה שבהם, ואצ"ל בהעליות שע"י 
התפלות ובמועדים ושבתות.
%break
וצריכים לזכור את המתבאר עד הנה בג' הבחינות שיש להבחין בבי"ע: 
א' הוא מקום בי"ע, ב' הוא מהות הג' העולמות בי"ע, ג' מהות 
הקליפות, ונודע כי המקום בי"ע נעשה אחר עלית ה"ת המסיימת 
למקום בינה דגופא של הפרצוף נקודות דס"ג דא"ק,
%break
שהיא נקודת החזה דפרצוף זה, וסיימה שם את קו א"ס ב"ה, שמשם 
ולמטה נעשה חלל פנוי כהמקום שמתחת הסיום דרגלי א"ק שבצמצום 
א', ונמצא המחזה ולמטה של הפרצוף הזה, שנעשה חלל פנוי מא"ס 
ב"ה כמו הנקודה דעולם הזה,
%break
כנ"ל בדברי הרב (בחלק זה אות ג' וד') שאז הם נבחנו כמו שירדו 
מתחת רגלי א"ק, דהיינו לנקודה דעוה"ז, ע"ש באו"פ. ואלו תנה"י 
דנקודות דס"ג א"ק, נעשו למקום העתיד להתפשט שם ג' העולמות 
בי"ע וכל אשר בהם.
%break
ובחינה שניה, הוא עצם העולמות והפרצופים והנשמות הנקראים בשם 
בי"ע, והנה הם בחינת האחורים של הגדלות דז"ת דנקודים מטרם 
השביה"כ, שהם נתפשטו למטה מפרסא תוך מקום בי"ע, שנשברו 
ומתו, וגרמו גם לכלים דפנים דז"ת,
%break
דהיינו אותם שיצאו בעת קטנות נקודים, שמתו גם הם, מחמת חיבורם 
עם הכלים דאחורים, כנודע. והנה אם אותם האחורים דגדלות הז"ת 
נקודים לא היו מתפשטים לבי"ע, אלא שהיו יוצאים באצילות ע"ד עלית 
בי"ע לאצילות, שמטרם החטא דעצה"ד או בשבתות,
%break
הנה ודאי שהיו מתקיימים ולא מתו. ותדע, שזה כל עבודתינו במשך 
השתא אלפי שני, לברר שוב אלו הכלים אחורים דגדלות הז"ת נקודים, 
לחזור ולהמשיך בהם האורות דגדלות,
%break
כמו שהיו להם מטרם השבירה, אכן עם תיקונים כאלו, שלא יתפשטו 
עוד אל מקום בי"ע, כבזמן שביה"כ, אלא באופן שיעלו למעלה 
באצילות, כדי שלא ישברו עוד.
%break
%page 1942
ועיקרם הם ב' תיקונים: א' נקרא גניזו דאו"א הפנימים, שפירושו בלי 
להמשיך עוד ג"ר דחיה המתפשטים ממעלה למטה, כי אז יתפשטו שוב 
למקום בי"ע, אלא רק להמשיך ו"ק דחיה, שאינם מאירים אלא בבחי' 
ממטה למעלה, הנקרא גילוי חסדים של הנה"י,
%break
שהם ו"ק דגופא, אבל ג"ר דגופא שהם חג"ת נשארו תמיד בחסדים 
מכוסים, כלומר בלי הארת חיה, כי ג"ר דגופא צריכים לקבל מג"ר 
דרישא, וכיון דג"ר דחיה שהם או"א פנימים נגנזו, שוב לא יוכלו חג"ת 
לקבל בחינת חיה. ומתוך כך,
%break
אין הארת חיה מתפשטת רק ממטה למעלה כטבע הנה"י, ואינם 
עוברים עוד על גבול הפרסא, אלא שיוצאים באצילות גופיה. ותיקון ב' 
הוא, גניזו של המלכות דצמצום א' תוך רדל"א, וכל המוחין דשתא אלפי 
שני אינם יוצאים אלא על בחינת יסוד דמלכות,
%break
ומשום זה אפילו בעת הארת ע"ב, המורידה ה"ת למלכות, אין זה 
למלכות ממש, רק ליסוד, וזה שומר המוחין שלא יתפשטו למטה 
מפרסא. כבמקרה דשביה"כ.
%break
ומכח ב' תיקונים אלו, חוזרים ומתבררים כל האחורים דגדלות דז"ת 
דנקודים שיצאו מטרם שביה"כ, והם מקבלים שוב אורות דאצילות, 
ועכ"ז מתקיימים ואינם נשברים,
%break
והוא משום כי עתה הם יוצאים באצילות גופיה למעלה מפרסא, כי אלו 
ב' התיקונים משמרים אותם. כמבואר.
%break
ועם זה תבין מ"ש הזוהר והרב, דאדם הראשון לא הוי ליה מהאי עלמא 
כלום. וכן מ"ש הרב לעיל (בחלק זה אות מ"ה) אשר בטרם החטא היו 
העולמות בסוד בריאה. כי נתבאר שבחינת המלכות נגנזה ברדל"א, 
ואינה מתגלה בכל השתא אלפי שני בבחינת זווג,
%break
וז"ס רפ"ח הניצוצין הנבררים ע"י אבא המובא לעיל בחלק יוד, כי 
המלכים דמיתו בכללם, כוללים ש"ך ניצוצין, שהם ח' מלכים שבכל אחד 
מ' בחינות, והארת אבא מורידה המלכיות שבכל ספירה מהם, שהם 
ל"ב בחינות הנקראות ל"ב האבן,
%break
שהוא בחינת פסולת שאינה ראויה לכלום. להיותם צריכים לזווג על 
מלכות דצמצום א', והיא נגנזה ברדל"א. וע"כ לא יוכלו להתברר רק 
רפ"ח ניצוצין, שהם רק ט"ר דכל ספירה בחסר מלכות, אמנם בלי 
מלכות אי אפשר שתצא איזה מדרגה,
%break
וע"כ לכל בירור צריך זווג או"א, שאז אמא מאירה ל"ב ניצוצי מלכות 
משלה, דהיינו ממלכות דאמא, ומשלמת הרפ"ח למספר ש"ך ניצוצין. 
וזה נוהג בכל מדרגה העולה ונבררת מבי"ע, כמ"ש שם, ועי' בדף 
תתקע"ה תשובה י"ז.
%break
הרי שכל מדרגה הנבררת מבי"ע אל הקדושה, אין שם מבחינת האי 
עלמא כלום, כי האי עלמא הוא מלכות של צמצום א' הריקנית מכל אור, 
והיא בחינת ל"ב האבן הנדחה מכל מדרגה דקדושה ע"י הארת אבא, 
כנ"ל,
%break
ובחינת המלכיות של המדרגה אינה אלא מלכות דאמא המשלמת ש"ך 
הניצוצין, כנ"ל. ולפיכך גם אדה"ר שהיה נברר יחד עם פרצופי בי"ע, לא 
היה לו ג"כ מבחינת עוה"ז כלום.
%break
וז"ס שהרב אומר שכל העולמות היו בסוד הבריאה מטרם החטא, כי 
המלכיות דכל מדרגה היו בחינת מלכות דאמא הנקראת בריאה, וממנה 
היה כח הסיום של העולמות והפרצופים וכן נשמת אדה"ר כנ"ל.
%break
עתה נבאר הבחינה הג' שיש להבחין בבי"ע, שהיא הקליפות. כי כל מה 
שלא היה יכול להתברר מאחורים של הגדלות דז"ת דנקודים, במשך 
השתא אלפי שני, הם נקראו קליפות, שפירושן שלא יצלחו לשום בירור. 
והנה נתבאר שכל המלכיות נדחו מהבירורים בסוד ל"ב האבן,
%break
ע"כ כל אלו המלכיות הנשארים אחר בירור כל המדרגות דבי"ע, המה 
נבחנים לקליפות, כי אין בהם עוד שום בירור לקדושה, מחמת הגניזו 
דה"ת דצמצום א' תוך רדל"א.
%page 1943
וחוץ מאלו המלכיות יש עוד בחינת ג"ר דחיה, שאי אפשר לברר מהם 
בכל משך שיתא אלפי שני,
%break
מחמת הגניזו דאו"א הפנימים כנ"ל, כי ע"כ אינם מאירים רק ו"ק דחיה, 
ונודע שיש ערך הפוך בין כלים לאורות כי כל ו"ק מתלבשים בכלים 
דחב"ד חג"ת, הרי שמחמת גניזו של או"א הפנימים, חסרים נה"י 
דכלים של בחינת חיה, וג"ר דאורות.
%break
ונמצא שבחינת נה"י דכלים ג"כ אינם יכולים להתברר במשך שיתא 
אלפי שני, וגם הם נעשו לקליפות. באופן שעולם היצירה, שהוא בחינת 
ז"א, שאין לו תיקון ג"ר אלא באור החיה, כנודע, הרי אינו ראוי להמשיך 
רק ו"ק דחיה בכלים דחב"ד חג"ת, ונמצאים ד"ת דיצירה,
%break
שאינם מתבררים לעולם בכל משך שיתא אלפי שני, ונעשו לקליפות 
שלא יצלחו לכלום. והנה נתבאר שבחינת ד"ת דיצירה וכל אלו עשר 
ספירות דעשיה שהיו משמשים באחורים דגדלות נקודים, נעשו 
לקליפות.
%break
ועפ"ז נמצא מקום בי"ע הנ"ל שבו נפלו הז"מ דמיתו, הנה הוא נחלק 
לחב"ד חג"ת נהי"מ, שחב"ד הוא מקום בריאה, וחג"ת הוא מקום 
יצירה, ונהי"מ הוא מקום עשיה. ונמצא, כי רק הכלים שנפלו במקום 
חב"ד, היו נבררים כולם לקדושה,
%break
אבל הכלים שנפלו לחג"ת דמקום בי"ע שהוא יצירה, לא יכלו להתברר 
כולם לקדושה, כי חסרים ג"ר דאורות ותנה"י דכלים, מחמת גניזו 
דאו"א הפנימים, הרי שבירור הכלים דיצירה של המקום בי"ע, נסתיים 
על החזה שלו,
%break
ומחזה שלו ולמטה לא נברר מכלים הנפולים שם כלום, כי נעשו 
לקליפות. ומן נהי"מ דמקום בי"ע, שהיא העשיה שבו, לא הוברר אפילו 
משהו, כי שם נפלו המלכיות, שכולם נדחו מהקדושה בסוד ל"ב האבן, 
כנ"ל. ונתבאר היטב,
%break
שי"ד הספירות דמקום בי"ע, הם מלאים קליפות, כי לא נברר מהכלים 
הנפולים שם כלום. כי לא יצלחו לשום בירור בכל משך שתא אלפי שני, 
ונעשו כולם לקליפות.
%break
והנה נתבאר היטב, שג' העולמות ונשמת אדה"ר, הנה מבחינת עצם 
אצילותם, לא היו בכלים שלהם כלום, לא מבחינת ד"ת דיצירה, ולא 
מבחינת עשר ספירות דעשיה של הכלים דז"ת דגדלות נקודים.
%break
וע"כ אפילו בעת הבחינה הראשונה בזמן הקטנות שלהם היו מסתיימים 
על החזה דמקום בי"ע דהיינו עם סיום ספירה הששית של עולם 
היצירה דעכשיו. כי ד"ת של יצירה נעשו לקליפות, מטעם גניזו דאו"א 
הפנימים,
%break
ונמצא משום זה שעולם היצירה היה חסר באמת את נהי"מ דכלים 
שלו, וממילא היה חסר ג"ר דאורות שלו. וע"ז תבין מה שעולם היצירה 
אפילו בבחינה הג' שבערב שבת בין השמשות לא יכול לעלות למעלה 
מז"א דאצילות, שהוא קומת ו"ק בלי ראש,
%break
והוא משום שאין לו אלא חב"ד חג"ת דכלים, ואינו יכול לקבל רק ו"ק 
דחיה, שהוא קומת ז"א. וכן כל עולם העשיה שהוברר אז, לא היה 
מהמלכות האמיתית אלא רק ממלכות דאמא,
%break
שה"ס הל"ב ניצוצין קדושים המשלימים הש"ך ניצוצין בעת זווג או"א, 
כנ"ל. אבל מבחי"ד, שהיא בחינת נקודה דעוה"ז, לא היה בעולם 
העשיה הזאת כלום. וזכור זה.
%break
%page 1944
ונמצא שמטרם חטאו של אדה"ר היו העולמות וכל אשר בהם בבחינת 
חירות ממלאך המות, שפירושו, שלא היו שום אפשרות אל הקליפות 
שיתערבו עוד בהקדושה, שמחמתן יסתלקו האורות וימותו הכלים 
כבמקרה דשביה"כ, כי אלו ב' תיקונים הנ"ל,
%break
שהם הגניזו של או"א הפנימים, והגניזו דה"ת ברדל"א היו שומרים את 
הגבול של הפרסא. כנ"ל. אמנם ודאי שזה לא יבחן לבחינת בלע המות 
לנצח, שהרי עוד נמצאים בחינות הקליפות בד"ת דיצירה, וע"ס דעשיה 
הנקראים מות. אלא אע"פ שמציאות המות היה,
%break
עכ"ז הקדושה היתה בבחינת חירות ממלאך המות, כנ"ל, ולולא חטאו 
של אדה"ר, לא היה עוד בחינת מיתה בעולמות, שפירושו הסתלקות 
האורות מהכלים, כמבואר.
%break
ואחר שחטא אדה"ר בעצה"ד, הביא שוב מיתה לעולמות כבזמן 
שביה"כ, כי גרם שוב התערבות המלכות דחלל פנוי תוך הכלים 
דקדושה, ותכף נסתלקו האורות מהכלים ונפלו כל הבירורים למקום 
המיתה. באופן שענין החטא דעצה"ד,
%break
הוא שוה לגמרי לשביה"כ של ז' המלכים, אלא שזה בעולמות, וזה 
בנשמות. כי כן כתב הרב בשער הקדמות בסופו בלקוטים דף ת"ט ט"ב 
אמצע ד"ה אמנם צריך שתדע. וז"ל: כבר המ"ן דאמא ודנוקבא דאריך 
ודנוקבא דעתיק, כולם הובררו לגמרי אפילו בבחינת פב"פ,
%break
ולא נשארו לברר רק מ"ן דמלכות דבחינת פב"פ לבד וכו', ועדיין היו 
הקליפות נאחזות בהקדושה, וכשנזדווג בערב שבת ועדיין היו זו"ן 
אחור באחור, גרם שהזווג העליון דזו"ן יחזרו אז פב"פ, ועדיין היה 
הנחש נאחז שם, וזהו עצה"ד טו"ר,
%break
כי החו"ג שבדעת שהם היורדים בעת הזווג, עדיין היו טו"ר למטה 
במלכים שלא הובררו, וכשעלו בסוד הזווג בערב שבת, היו מורכבים 
מטו"ר, כי לא יכלו להתברר לגמרי, וז"ס נחש דאטיל זוהמא בחוה, ואז 
שלט הנחש בהקדושה,
%break
ואז אף כל מה שכבר הוברר וכו' חזר להתקלקל ונתערב בקליפות וכו', 
והבן זה מאד, כי אלו הם דוגמת המלכים הראשונים שכולם בחינת 
קריין בלי זווג, וזה סוד עצה"ד על מתכונתו. עכ"ל.
%break
הרי מפורש שעצה"ד ושביה"כ הם ענין אחד, דהיינו בחינת קריין בלי 
זווג. והנה הרבה דרושים אמר הרב בענין עצה"ד, אמנם כאן סיים שזה 
סוד עצה"ד על מתכונתו, לכן ראוים הדברים לתשומת לב ביותר.
%break
ולכאורה תמוה, כי כאן כתב הרב שחטא דעצה"ד היה אחר בחינה הג' 
בערב שבת בין הערבים, שכבר הובררו העולמות כולם ונתקנו במקום 
הראוי להם להיות תמיד, ואפילו הששה תחתונות דעשיה, כבר עלו 
לאצילות למעלה מפרסא,
%break
והיצירה ועשיה העומדים במקום זו"ן חזרו בבחינת פב"פ. ושם כתב 
שאפילו זו"ן היו עוד אב"א בעת אכילת עצה"ד, וזה היה סבת כל החטא 
והקלקול. וכן צריכים להבין ענין המ"ן דמלכות שלא היה נברר עוד, מה 
הם.
%break
%page 1945
ועם המתבאר מובן היטב, כי ענין המ"ן דמלכות, הוא בחינת ל"ב האבן 
הנ"ל, שהיו נדחה מכל הכלים ופרצופים דבי"ע, ובמקומם בא ל"ב 
הניצוצין קדושים דמלכות דאמא, כנ"ל, וזה שאומר שם שלא היה נברר 
רק המ"ן דאמא,
%break
וכן לעיל אומר שעולמות כולם היו בסוד הבריאה. ולפיכך לא עלה עולם 
היצירה רק למקום ז"א, דהיינו ו"ק בלי ראש, כי היה חסר לו הד"ת 
הנקראים נהי"מ, ועי"ז חסר לו ג"ר דאורות כנ"ל, ואע"פ שהיה אז 
בבחינת פב"פ עם העשיה,
%break
הוא רק פב"פ מבחינת ג"ר דנשמה, מטעם שעולם העשיה היה רק 
מבחינת מ"ן דאמא, המספיק לזו"ן רק לג"ר דנשמה ולא לג"ר דחיה. 
ועד"ז ממש היה גם בזו"ן העליונים, ששניהם כבר עלו אז למקום ג"ר 
דא"א פב"פ, ועכ"ז לא היו בבחינת פב"פ רק מבחינת נשמה,
%break
אבל מבחינת חיה היה חסר הז"א ד"ת דכלים, שהם נעשו לקליפות 
תוך המחזה ולמטה דמקום בי"ע, כנ"ל. וכן הנוקבא דז"א, היתה חסרה 
מבחינת המ"ן של עצמה, כי הם נעשו לקליפות תוך העשיה דמקום 
בי"ע כנ"ל.
%break
אמנם כל תיקונם היה אז בבחינת נשמה דיחידה, המשאיר את המחזה 
ולמטה שלהם אב"א וכבר נתבאר זה באורך לעיל דף א' תתקט"ז ד"ה 
עצה"ד עש"ה כל ההמשך.
%break
באופן שענין פב"פ דזו"ן הוא מקומת נשמה, אבל מקומת חיה ויחידה 
נשארו אב"א, וע"כ יש עוד אחיזה לקליפות בין הדבקים, דהיינו 
שאסורים בזווג מבחינת חיה,
%break
ויחידה, כי אז האורות ימשיכו אחריהם הכלים מי"ד הספירות שמחזה 
ולמטה דמקום בי"ע, שנעשו לקליפות, ויפילם למקום המיתה.
%break
וזה אמרו "והענין בע"ש היה בעוד שעדיין לא הובררו המ"ן של 
המלכות" כי מחמת הגניזו דהמלכות ברדל"א לא היה אפשר לברר 
בחינת המלכיות דש"ך ניצוצין כנ"ל, כי נעשו לקליפות.
%break
וזה אמרו "וכשנזדווג בערב שבת ועדיין היו זו"ן אב"א גרם שהזווג 
העליון דזו"ן יחזרו פב"פ ועדיין הנחש היה נאחז שם" כי אפילו ז"א 
העליון שבמקום א"א, לא היה לו שם בחינת יחידה, רק מבחינת ג"ר 
דנשמה, המשאיר המחזה ולמטה שלו בבחינת אב"א,
%break
אבל מבחינת חיה דיחידה היה עוד בו"ק חסר ג"ר, שהרי הד"ת שלו לא 
יכלו להתברר מסבת הגניזו דאו"א הפנימים, והם נעשו לקליפות. 
ומכ"ש הנוקבא דז"א, שהיתה חסרה לגמרי מבחינת מ"ן שלה,
%break
ולפיכך ע"י אכילת עצה"ד גרם זווג זו"ן פב"פ בעת שהנחש היה נאחז 
שם, פירוש: כי קומת האורות ממשיכים אליהם הכלים המיוחסים להם, 
וכיון שאה"ר גרם יציאת זווג מקומת זו"ן פב"פ דאור הג"ר דחיה 
ודיחידה,
%break
הרי תכף המשיכו האורות אלו את הכלים של י"ד הספירות דקליפות 
המיוחסים לאורות הללו, שיקבלו וילבישו את האור, ונודע שהקליפה 
דבחי"ד נקרא נחש, ונמצא שהעלה את הנחש שיתאחז למעלה במקום 
נה"י של הזו"ן,
%break
דהיינו אחיזה גמורה לעשות נה"י לז"א מד"ת דיצירה, וכן ולהעשות 
בחינת נה"י דנוקבא מן הע"ס דעשיה דקליפות. וז"ש שע"י החזרתו 
לזו"ן פב"פ גרם אחיזה להנחש שם, שהוא כולל הקליפות דבחי"ד.
%break
וזה אמרו "כי החו"ג שבדעת שהם היורדים בעת הזווג עדיין היו טו"ר 
למטה במלכים שלא הובררו" כי האורות היוצאים בעת הזווג נקראים 
חו"ג שבדעת, שהם הממשיכים לעצמם הכלים המיוחסים להם, ויורדים 
ומתלבשים בהם,
%break
ומתוך ירידתם בהקליפות בי"ד הספירות, כנ"ל שהם המלכים שלא 
הובררו הנקראים קליפות, כנ"ל, הרי החו"ג האלו נעשו ע"י ירידה זאת 
בבחינת טו"ר.
%break
%page 1946
וזה אמרו "וז"ס הנחש דאטיל זוהמא בחוה ואז שלט הנחש בהקדושה" 
דהיינו כנ"ל, שע"י קבלתו את האורות המיוחסים אליו, נעשה שולט על 
הקדושה הזאת, דהיינו על האורות שקבל.
%break
וזה אמרו "ואף כל מה שכבר הוברר שהם מ"ן דאמא ומכ"ש מ"ן דרחל 
גם הוא חזר להתקלקל ונתערב בקליפות" כי המ"ן בכללם שהם 
המלכיות דאמא המשלימות את הרפ"ח לש"ך ניצוצין, יש בהם ב' 
בחינות: שהם בחינת לאה ובחינת רחל,
%break
ואומר שכל המ"ן האלו שכבר הובררו ונפרדו לגמרי מל"ב האבן, שהם 
בחינת המלכות דצמצום א' שנעשתה לחלל פנוי כנ"ל הנה עתה מחמת 
עלית הנחש וקבלתו את החו"ג דדעת שירדו מן הזווג, כנ"ל. הנה שוב 
נתערבה בחינת המלכות דחלל פנוי,
%break
שהיא בחינת הנחש, תוך המ"ן דאמא, כי להיותם שניהם בחינת 
מלכיות נתערבו ונתחברו זה בזה, וע"י כן נפגמו כל הכלים דקדושה 
שכבר הובררו ועלו מבי"ע לאצילות, והאור שבהם נסתלק תכף למקורו, 
והכלים והניצוצין נפלו לקליפות,
%break
ואותם הכלים דפרצופי בי"ע שהפגם לא נגע בהם כל כך, כמ"ש להלן, 
שהם כל פרצופי ג' עלמין בי"ע הנשארים, הם ירדו למטה מפרסא, עד 
שיצירה ועשיה ירדו למדור קבע של הקליפות דהיינו למחזה ולמטה 
דמקום בי"ע, ונתלבשו בהם. כמ"ש להלן.
%break
וזה אמרו "והבן זה מאד כי אלו הם דוגמת המלכים הראשונים, שכלם 
בחינת קריין בלי זווג" כי המשיך האורות בעת שעוד לא הובררו המ"ן 
דמלכות, ונמצא שאין שם נוקבא שתהא ראוי לקבל האורות ההם, וע"כ 
קבלו אותם הקליפות,
%break
דהיינו הכלים שעוד לא הובררו, הנקראים קליפות. אמנם לע"ל 
שתתגלה המלכות שנגנזה ברדל"א, בסו"ה אבן מאסו הבונים היתה 
לראש פנה, הנה אז תהיה נוקבא מוכנת לקבל האורות דג"ר דחיה 
ויחידה, כי גם המ"ן דמלכות דצמצום א' יובררו ג"כ,
%break
ואז יצאו האורות בזווג זכר ונקבה. מה שלא היה כן בזמן שביה"כ, כי 
אז נמשכו האורות דג"ר דחיה ויחידה בלי נוקבא מוכנת לקבל, דהיינו 
מטרם שנבררו המ"ן דמלכות, וכן באכילת עצה"ד, שהמשיכם ג"כ 
מטרם שהובררו המ"ן דמלכות,
%break
נמצא שיצאו מהזכר בעת שלא היה לו נוקבא מוכנת לקבל אותם, וע"כ 
יצאו בסוד טפת קרי, מזכר בלי נקבה, וקבלו אותם הקליפות כנ"ל. וע"כ 
נקראו קריין בלי זווג דכר ונוקבא, אמנם יש כאן קושיא חזקה, כיון לפי 
מה שנתבאר שהחטא דעצה"ד ושבירת הכלים הם ענין אחד,
%break
א"כ למה שם בשביה"כ נשברו אפילו הכלים דפנים של הז"א ולא 
נשתייר כלום, וכאן בחטא דעצה"ד, לא לבד שהכלים דפנים של זו"ן 
נשתיירו כולם שלמים באצילות,
%break
הנקראים ו"ק ונקודה, אלא גם הפרצופים והעולמות דבי"ע, נשארו 
שלמים בקדושתם כמקודם, אלא רק שירדו למטה מפרסא דאצילות 
לתוך המקום דבי"ע, אבל לא נשברו כלל ח"ו. ויש להבין את זה.
%break
%page 1947
והתשובה היא, כי לדבר זה נעשה תיקון נוסף בעולם התיקון, הנקרא 
עיבור, שע"י עיבור כל פרצוף בבטן אמו, נעשה תיקון קוים בהם 
ונקשרים יחד ע"י האורות דאו"א, עד שלא יארע בכלים דפנים שבהם 
שום קלקול לעולם ע"י מעשה התחתונים,
%break
כמ"ש בחלק יוד וי"א ע"ש. וזהו הנקרא עיבור א', שפירושו, תיקון 
הכלים דפנים דכל פרצוף, והוא נבחן תמיד לעצמותו של הפרצוף די 
הספקתו, שהוא אורות דו"ק בכלים דחב"ד חג"ת עד החזה, והוא 
הנקרא ו"ק ונקודה.
%break
ויש גם עיבור ב', שהוא לצורך מוחין דג"ר, אמנם הם אינם עיקרים 
בהפרצוף, אלא עולים ויורדים לפי מעשה התחתונים כמ"ש שם באורך. 
ועיבור א' נעשה תמיד ע"י העליון, כי אח"פ דעליון מתקנים הגו"ע 
דתחתון,
%break
כי אין אז שום מציאות אל התחתון שיוכל לעזור עצמו, כי העיבור הא' 
מתחיל לברר ולהוציא אותו מן הקליפות. משא"כ עיבור הב', הוא ע"י 
עלית מ"ן של התחתון עצמו, כי הוא עולה למ"ן אל העליון שלו, ועל 
המ"ן שהעלה יוצאים לו שם המוחין.
%break
וזה כל ההפרש משביה"כ להפגם דעצה"ד, כי שם בז"ת דנקודים, שום 
תיקון קוים לא היה בהם, אלא שיצאו פרודות בקו אחד זה תחת זה. 
ולכן נשברו שם גם הכלים דפנים. עש"ה. ולפיכך, לא שלט הפגם 
דעצה"ד בכל מה שיצא בג' העולמות בי"ע,
%break
מבחינת עיבור א', דהיינו מבחינת הקטנות שיצאה בהבחינה הראשונה 
שכתב הרב כאן, וכמו שהכלים דפנים נשארו שלמים בזו"ן דאצילות, 
שהם ו"ק ונקודה,
%break
כן נשארו ג"כ כל הכלים דפנים דהעולמות בי"ע, שהם הכלים דחב"ד 
חג"ת שבהם עד החזה, שיצאו בבחינה הראשונה לעת לידת נשמת 
אדה"ר.
%break
אמנם לא יכלו להשאר באצילות כמו שהיו קודם החטא, כי מקודם היה 
פירוד גמור בין הקדושה לקליפות, ואע"פ שהפרסא דאצילות לא 
נתבטלה, עכ"ז לא היה בה מבחינת ה"ת כלום, אלא מבחינת מלכות 
דאמא, ועד"ז נקודת הסיום דבי"ע,
%break
שהיה אז בששה ראשונות דיצירה בהחזה, לא היה בה מבחינת ה"ת 
כלום, אלא בחינת מלכות דאמא, כנ"ל, שכל ל"ב המלכיות אשר 
השלימו לש"ך נצוצין היו כולם מאמא ע"ש.
%break
ולפיכך היתה הבריאה יכולה להלביש לז"א דאצילות, וד"ר של היצירה 
יכלה להלביש את הנוקבא דאצילות כי קומת ו"ק שבהם קבלו מאמא 
בהתלבשות הנוקבא דאצילות ועל כן הלבישו לזו"ן דאצילות.
%break
מה שאין כן אחר החטא דעצה"ד, שהנחש הטיל זוהמא בחוה העליונה, 
שפירושו, שנתערבה בחינת המלכות דחלל הפנוי תוך המלכות דנוקבא 
שהיתה מאמא, כנ"ל ע"ש. הנה גרם זה לעלית ה"ת בנקבי עינים בכל 
הפרצופים שירדו שוב להמדרגה שמתחתיהם,
%break
עד שאח"פ דגופא דזו"ן, שהם תנה"י דז"א, וכל ט"ת דנוקבא ירדו שוב 
למקום בי"ע, הנה בהכרח שכל ג' העלמין דבי"ע ירדו עמהם לתחת 
הפרסא דאצילות, כי כל בי"ע הם בחינת נה"י דז"א וט"ת דנוקבא. ולכן 
חב"ד חג"ת דבי"ע,
%break
שהם הכלים דפנים שלהם נתלבשו בחב"ד חג"ת דמקום בי"ע, והכלים 
דאחורים שלהם, שהם ד"ת דיצירה וע"ס דעשיה שלהם, הם ירדו לי"ד 
ספירות דקליפות, דהיינו למחזה ולמטה דמקום בי"ע.
%page 1948
ואע"פ שי"ד הספירות דבי"ע הם כלים נבררים ממ"ן דאמא, ואין בהם 
מבחינת מלכות דחלל הפנוי כלום, וכבר נתקנו בעיבור ע"י אורות אמא 
באופן שאין עוד בהם אחיזה כל שהוא אל הקליפות כנ"ל,
%break
עכ"ז, כיון שאלו י"ד הספירות דקליפה קבלו לתוכם תערובות גם 
ממלכות דאמא ע"י כלהו האחורים דמוחין עלאין שנפלו לתוכם,
%break
ע"כ נשתוה צורתם למלכות דאמא, והשיגו כח להלביש אלו י"ד 
הספירות של בי"ע דקדושה. וע"כ בריאה יצירה עד החזה, שהם כולם 
כלים דפנים,
%break
היה להם כח להשאר למעלה, מי"ד הספירות דקליפות, אבל ד"ת 
דיצירה וע"ס דעשיה דקדושה, שהם כלים דאחורים, ירדו ונתלבשו 
בקליפות.
%break
וזה אמרו "אמת הוא שהעשיה בעצמה קדושה גמורה היא אלא שירדה 
אל מקום הקליפות" דהיינו כמבואר, אשר העשיה בעצמה היא כולה 
מבחינת מ"ן דאמא ובתיקון קוים דעיבור א' באופן שאין בה שום אחיזה 
של משהו לקליפות. אלא שירדה למקום הקליפות,
%break
והיינו משום שהקליפות השיגו כח להלביש אותם, ולהשתוות להם 
כדוגמת קוף בפני אדם. שזה גורם פגם גדול אל המקבלים מע"ס 
דעשיה דקדושה, כי הם מוכרחים לקבל שפעם דרך הקליפות 
המלבישים אותן,
%break
ונמצא מתערב שפעם שמקבלים תוך הכחות של הקליפות ונעשה 
טו"ר, וצריכים זהירות יתירה להפריד הרע ולקבל רק הטוב. וז"ס 
העירוב דקדושה בקליפה הנאמר בעולם העשיה. והבן.
%break
%letter צט
צט) בתפלת המוסף נעשה ע"י מעשה התחתונים בתפלתם אבל אז היו 
עולים מאליהם וכו'. דהיינו כמבואר בדיבור הסמוך (ד"ה והתשובה 
היא) אשר בעיבור א', התחתון עולה ומתברר ע"י העליון, דהיינו בעת 
שהעליון מברר אח"פ שלו,
%break
כי אח"פ דעליון דבוקים תמיד בגו"ע דתחתון, וע"כ מתתקנים יחד. וז"ש 
"כי הרי עדיין לא נברא אדם" כי בעיבור הא' היו עדיין נר"ן דאדם 
מונחים ומעורבים בקליפות, ולא היה לו שום מציאות בקדושה, וא"כ 
איך אפשר שיעלה בעצמו בבחינת מ"ן.
%break
כמ"ש לעיל (דף א' תתקמ"ו ד"ה והתשובה) אמנם בעיבור ב' לצורך 
מוחין דגדלות, כבר יכול האדם עצמו לעלות בסוד מ"ן אל העליון שלו, 
כי כבר יש לו עכ"פ בחינת ו"ק, ויכול לעלות מעצמו. כמ"ש שם.
%break
%page 1949
%letter קא
קא) ואין בנו עוד כח להעלות עוד שש אחרונות דעשיה בעולם האצילות 
בשום זמן כלל ועיקר. והוא מטעם המבואר בדיבור הסמוך, כי נגנזה 
המלכות המזדווגת דצמצום א' ברדל"א,
%break
ואין עליה זווג כל השתא אלפי שני, ואפילו בעת הורדת ה"ת מנקבי 
עינים לפה, אינה אלא על בחינת יסוד שבפה ולא במלכות.
%page 1950
ע"ש. וע"כ לא יוכל להתברר הג"ר דחיה ויחידה, אלא בחינת ו"ק שבהם 
לבד, שהם בחינת נשמה שלהם, ונמצאים משום זה שרק ג"ר דעשיה, 
שהוא בחינת ראש, מספיקים לו המוחין דו"ק, שיכול לעלות לאצילות,
%break
אבל שש התחתונות דעשיה, לא יוכלו לעלות לאצילות אלא ע"י מוחין 
דג"ר דחיה יחידה, ומתוך שהם צריכים למ"ן דנוקבא דצמצום א' 
הנגנזה ברדל"א, ע"כ לא יכלו להתגלות אלא בעתיד, ואחר שתתגלה 
הנוקבא ההיא בסו"ה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה,
%break
שה"ס הגילוי שלה ברדל"א הנקרא ראש פנה, ואז יושלמו הבירורים 
דמ"ן דנוקבא, כי יתעלו כל הנצוצין הקדושים מי"ד הספירות דקליפות, 
ויתבטלו מן העולם,
%break
בסוד בלע המות לנצח. שה"ס גמר התיקון. ואז יתתקנו שש התחתונות 
דעשיה, וישובו להיות אצילות. וז"ס מטי רגלין ברגלין, כי רגלי האצילות 
יתפשטו עד לנקודה דעוה"ז, וישתוו עם קומת א"ק לגמרי.
%break
%page 1951
%letter קי
קי) החו"ג שיש בכל הפרצופים שבג' עולמות בי"ע מהם יוצאים 
הנשמות של התחתונים וכו' היו כלולות בנשמת אדם הראשון. כי יש ג' 
מוחין חב"ד, ומוח הג' הנקרא דעת, כלול גם הוא לבדו מן ג' מוחין חו"ב 
ודעת תחתון.
%break
ודעת הזה הן העליון הן התחתון הוא כלול מה"ח וה"ג, שמהם יוצאים 
כל הנשמות התחתונים, וכן נשמת אדה"ר, שהוא הכולל של כל 
הנשמות של התחתונים, יצאו ג"כ כן מחו"ג האלו שבדעת.
%break
והנה הדברים הללו עמוקים מכל עמוק, ומתוך שהם מראים אותנו 
לדעת את מקור נשמתינו ואחיזתינו בהעולמות העליונים, שכל 
נצחיותינו תלוי בהם, ע"כ יש לנו להרחיב ההבנה עד כמה שאפשר.
%break
ותחילה יש להבין ענין ב' בחינות חב"ד הנ"ל, אשר הנשמות יוצאים רק 
מדעת שבהם. ויש להבין למה אינם יוצאים מחו"ב שבחב"ד זולת 
מהדעת דחב"ד. והענין הוא, כי בכלל אין בראש זולת ג' מוחין שהם 
חב"ד, אשר הג"ר שבו נקראים מוח חכמה ומוח בינה,
%break
וז"ת שלו חג"ת נהי"מ, נקראים מוח הדעת. אלא שהם מתחלקים על ב' 
פרצופים, ע"ד התחלקות או"א עלאין וישסו"ת: אשר חו"ב מתפשטים 
לפרצוף חב"ד בפני עצמם, דהיינו ג"ר וז"ת, ונבחנים לפרצוף ג"ר של 
המוחין. וכן עד"ז מוח הג' שהוא הדעת הכללי,
%break
דהיינו ז"ת דראש, מתפשט גם הוא לפרצוף בפני עצמו ג"ר וז"ת, 
שהג"ר הם חו"ב דדעת, והז"ת הם דעת דדעת.
%page 1952
ושניהם יחד הג"ר והז"ת דדעת נקראים פרצוף הו"ק דהמוחין. 
והתחלקות זו נוהג הן בהפרצופי אצילות, והן בפרצופי בי"ע,
%break
וכשהמוחין מושפעים מראש אל הגוף שלו, מתחלק גם הגוף לב' 
פרצופים ג"ר וו"ק, אשר החג"ת שלו עד החזה פרצוף ג"ר דגוף, והוא 
מקבל תמיד מפרצוף ג"ר דמוחין, שהם חו"ב ודעת עליון. ופרצוף ז"ת 
דגופא, דהיינו התנהי"מ שבו מחזה ולמטה עד סיום רגלין,
%break
נבחן לפרצוף ו"ק דגופא, והוא מקבל תמיד מפרצוף ו"ק של המוחין 
שבראש, הנקראים ג' מוחין דדעת, או חו"ב ודעת תחתון. וזה הבחן 
פרטי הנוהג בכל מדרגה ראש וגוף.
%break
שהראש לבדו כולל ב' פרצופים ג"ר וו"ק, ובכללו הוא ג"ר. והגוף לבדו 
כולל ב' פרצופים ג"ר וו"ק ובכללו הוא ו"ק.
%break
וענין התחלקות הזה הפרטי נמשך מן כללות האצילות, כי גם חו"ב 
תו"מ דכללות האצילות מתחלקים כן. כי הראש דכללות האצילות הוא 
או"א וישסו"ת, ובכללות, הם בחינת ב' המוחין דחו"ב,
%break
וישסו"ת הוא בחינת מוח הדעת דכללות האצילות. ואו"א לבדם 
מתפשטים לפרצוף שלם, וז"ת, שהם חו"ב ודעת הנעלם. וישסו"ת 
לבדם מתפשטים לפרצוף שלם ג"ר וז"ת, שהם חו"ב ודעת תחתון.
%break
והגוף דכללות האצילות הוא ז"א, הנקרא אדם דאצילות, וגם הוא 
מתחלק לב' פרצופים ג"ר וו"ק, שחג"ת עד החזה הוא פרצוף ג"ר שבו, 
והוא מקבל מג"ר דראש דכללות, הנקרא או"א עלאין שהם חו"ב ודעת 
הנעלם, ונקרא דעת הנעלם,
%break
משום שמשפיע לחג"ת דז"א רק חסדים מכוסים. ומחזה דז"א ולמטה 
הוא פרצוף ו"ק דז"א, והוא מקבל מו"ק דראש דכללות, שהוא נקרא 
ישסו"ת, או חו"ב ודעת תחתון הנגלה, ונקרא כן, משום שהוא משפיע 
לתנה"י חסדים מגולים בהארת חכמה.
%break
אמנם אין הז"א מקבל, רק מבחינת הדעת, ולא מחו"ב, הן החג"ת שלו 
המקבלים מג"ר דראש אינם מקבלים אלא מדעת דג"ר האלו, הנקרא 
דעת הנעלם.
%page 1953
וכן תנה"י שלו המקבלים מו"ק דראש, אינם מקבלים מחו"ב דו"ק האלו,
%break
אלא מדעת שבו הנקרא דעת תחתון הנגלה. וטעם הדבר, כי הז"א 
עצמו הוא בחינת גוף דכללות, ע"כ הוא מקבל רק מהבחינה שכנגדו 
בראש, שנקראת דעת הכולל ז"ת וגוף,
%break
כי דעת דפרצוף ג"ר דראש, הוא בחינת גוף דאו"א עלאין. ודעת 
דפרצוף ו"ק דראש, הוא בחינת גוף דישסו"ת. אבל לחו"ב הן דפרצוף 
ג"ר, והן דפרצוף ו"ק אין לו היחס דהבחינה שכנגדו.
%break
וכמו שנתבאר באדם דאצילות, שהוא ז"א דאצילות, כן יש אדם דבי"ע, 
שהם נר"ן דאדם הראשון, כי אדם דבריאה הוא נשמה שלו, ואדם 
דיצירה הוא רוח שבו, ואדם דעשיה הוא הנפש שבו. ונקרא כן,
%break
כי גם הוא בחינת גוף של כללות בי"ע, כמו ז"א שהוא גוף דכללות 
האצילות. אמנם ודאי יש הפרש גדול ביניהם, ולהבין זה יש להרחיב 
הדברים, ולהבין נשמת אדם הראשון משורשו.
%break
ותדע שמקורו של אדם הראשון הוא, מהנקודה דעוה"ז, שה"ס מעפר 
אתה ואל עפר תשוב שנתקלל מחמת אכילת עצה"ד. כי הנקודה 
דעוה"ז נקראת עפר, שאינו ראוי לזריעה, להיותה מבחינת המלכות 
דחלל הפנוי. וכדי לתקנו שיהיה ראוי לקבל אורות העליונים,
%break
הוא נתמתק במלכות דבינה, שנקראת אדמה, כי הבינה נקראת ארץ 
אדום, כנודע. ותחילת שורשו התחיל בעת צמצום ב', שה"ס ה' זעירא 
דהבראם, כי שם נמתק מדת הדין במדת הרחמים, ע"י עלית ה"ת 
בנקבי עינים,
%break
כנודע. אמנם בקטנות נקודים עוד לא נגלה שורשו, כי אז לא יצא אלא 
הכלים דפנים דז"ת, שהם חב"ד חג"ת עד החזה, ושורש האדם הוא רק 
בכלים דאחורים דז"ת דנקודים, שהיו אז במקום בי"ע.
%break
אלא בעת הגדלות דנקודים, שע"י אור החדש דע"ב שהוריד הה"ת 
מנקבי עינים בחזרה לפה, כמו שהיה בפרצופי א"ק, ונתעלו האחורים 
דראש הנקרא אח"פ והשלימו הע"ס דראש בקומת ג"ר,
%break
וכן נתפשטו האורות ממעלה למטה ונתחברו האחורים דגוף הנקרא 
תנה"י שמחזה ולמטה ונעשו שוב בחינת אצילות כמו רגלי א"ק עד 
לנקודה דעוה"ז ונשברו ומתו כנודע, הנה אז ירדו רפ"ח ניצוצין תוך 
הכלים המתים, כדי להחיותם. כנודע.
%break
%page 1954
ופירושו הוא: כי הפנים ואחוריים הם סוד רפ"ח ניצוצין ול"ב ניצוצין, 
כנ"ל דף א' תתקל"ח ד"ה אמנם והנה מקודם השבירה, לא היה במקום 
בי"ע רק בחינת האחורים דז"ת דנקודים לבד, דהיינו ל"ב ניצוצין, כלומר 
בחינת מחזה ולמטה בלבד,
%break
הנבחנים כולם למלכיות, אבל מבחינת כלים דפנים, שהם רפ"ח ניצוצין 
לא היה בהם כלום, ואחר שביה"כ, אשר גם הכלים דפנים דז"א, שהם 
חב"ד חג"ת עד החזה שיצאו בעת קטנות נקודים, שהם כולם מבחינת 
אצילות למעלה מפרסא, ועכ"ז נשברו גם הם וירדו לבי"ע,
%break
ונתערבו עם הכלים דאחורים, הרי שהרפ"ח ניצוצין נתערבו עם הל"ב 
ניצוצין. והיה זה כדי להחיות את המתים, כלומר, שיהיה אפשרות לתקן 
שוב את כל האחורים דז"ת דנקודים, ולהשיבם לבחינת אצילות בסוד 
מטי רגלין ברגלין ויבולע המות לנצח.
%break
ומזה יצא שאין לך ניצוץ נברר מבי"ע שלא יהיה בו אבי"ע, שהם ע"ס 
חב"ד חג"ת נהי"מ. כי אפילו ניצוץ שהוא כולו מאחורים, דהיינו מהחלק 
שמחזה ולמטה לבד, מ"מ הוא נכלל ג"כ מהכלים דחב"ד חג"ת עד 
החזה,
%break
מכח העירוב דרפ"ח ניצוצין עם הל"ב, כנ"ל. באופן, שכל מדרגה 
הנבררת יש בה כח להתפשט בעצמה לע"ס חב"ד חג"ת נה"י. אמנם 
בדרך כלל יש לחלקם על ד' בחינות, שהם: פו"א דפנים, ופו"א 
דאחורים.
%break
וביאורם הוא: כי לולא העירוב של הרפ"ח ניצוצין בהל"ב ניצוצין לא היה 
ראוי להתברר מן השבירה לצורך ז"א דאצילות, רק הכלים דפנים שלו 
שהיה לו מבחינת אצילות מקודם שביה"כ, שהם חב"ד חג"ת שלו עד 
החזה באורות דו"ק ונקודה.
%break
והיה חסר לו תמיד התנה"י דכלים וג"ר דאורות. אמנם מחמת העירוב 
דרפ"ח ניצוצין עם הל"ב ניצוצין, שנכללו הכלים דפנים ואחורים זה 
מזה, הרויח הז"א דאצילות כלים דאחורים, שנתכללו ברפ"ח שלו, ועי"ז 
הולך ומברר נה"י דכלים,
%break
ומשיג על ידיהם ג"ר דאורות. אמנם אחורים אלו דז"א אינם אחורים 
גמורים, אלא בחינת אחורים הנכללים בכלים דפנים דהיינו ע"ד 
התכללות התחתון בעליון, שהוא תמיד רק למעליותא, ולא כלום 
לגריעותא,
%break
כי רק השבח של התחתון נכלל בו, אבל בחינת המסכים והמיעוטים 
דתחתון לא יוכלו להכלל בהעליון. ונמצא שאלו האחורים הנכללים 
בהפנים שוים בערכם כמעט כמו הכלים דפנים עצמם.
%break
%page 1955
וכנגד אלו, יש ג"כ התכללות הכלים דפנים בכלים דאחורים, דהיינו כי 
אלו הכלים שמחזה ולמטה דז"ת דנקודים, שהם בחינת ל"ב ניצוצין 
שנעשו לבחינת חלל פנוי בעת צמצום ב', קנו עתה ע"י התכללות 
הרפ"ח בהם גם בחינת כלים דפנים,
%break
שהם חב"ד חג"ת עד החזה. ומזה הטעם נבחן מקום בי"ע לע"ס 
שלמות אע"פ שלא היה לו מתחילתו אלא רק ב"ש ת"ת תחתונים 
ונהי"מ, כי ע"י העירוב הנ"ל, השיג גם הכלים דחב"ד חג"ת עד החזה, 
שהם כלים דפנים שלא נתמעטו מעולם לבחינת בי"ע,
%break
אכן אע"פ שהם בחינת כלים דפנים מ"מ הם גרועים יותר מהכלים 
דאחורים של ז"א דאצילות משום ששורשם בא מכח הכלים דאחורים, 
שיצאו לבי"ע, אלא שהשיגו הכלים דפנים ע"י התכללות. ולכן הם 
גרועים בהרבה מכלים דאחורים הכלולים בפנים,
%break
שהם אחורים דז"א. ותדע שאלו הכלים דפנים הכלולים באחורים, הם 
הבירורים שמהם נעשו כלהו פרצופי בי"ע, כי הם נבררו רק מחזה 
ולמעלה דמקום בי"ע, ולא כלום מחזה ולמטה,
%break
כי אפילו בעת קטנותם דהיינו בבחינה הראשונה הנ"ל שכתב הרב, 
הנה נסתיימו בספירה הששית דיצירה של עתה, שהוא מקום החזה, 
הרי שהם כולם כלים דפנים, אלא מבחינת הפנים דאחורים.
%break
ובחינת אדה"ר היא מבחינת אחורים הכלולים בכלים דפרצופי בי"ע, 
באופן, שפו"א דאחורים הם פרצופי בי"ע ואדה"ר, והיינו בחינת נקודת 
החזה שבהם,
%break
כי אין יותר בפרצופי בי"ע מקטנותם רק חב"ד חג"ת עד החזה, שנברר 
להם ממקום בי"ע, כנ"ל, ובנקודת החזה שלהם כלול בחינת אחורים 
שלהם, והיא בחינת אדה"ר.
%break
וזה אמרו "לעיל (באות ק"ו) שאדה"ר ממקום כפרתו נברא מעפר בית 
המקדש אין זה בית המקדש התחתון רק העליון שהוא בשש אחרונות 
דיצירה" ע"ש. כי הוא בחינת החזה דכללות בי"ע, שהיא נמצא אז 
בסיום שש אחרונות דיצירה,
%break
העומדים במקום שש ראשונות דבריאה של עתה, דהיינו בהסיום 
דחב"ד חג"ת עד החזה דבריאה של עתה, וחזה זו נקראת עפרא דבי 
מקדשא דלעילא. כי הבריאה היא סוד בית המקדש, ועפר הוא שם 
המלכות המסיימת אותה,
%break
שהיא החזה, ע"ש בדברי הרב. הרי מבואר שאדה"ר נברא מבחינת 
האחורים הכלולים בהכלים דפנים חב"ד חג"ת, דהיינו נקודת החזה 
המסיימת אותם, והיא הנקראת עפר מן האדמה, כנ"ל.
%break
ונתבאר, שמקור בחינת אדה"ר הוא נקודה דעוה"ז, דהיינו הנקרא עפר, 
אלא מתוך שבשביה"כ נתערבו הרפ"ח בהל"ב והשיגו האחורים גם את 
הכלים דפנים, הוברר מהם פרצופי בי"ע מן הכלים דפנים שבהם, ואז 
נכלל אדה"ר בחזה שלהם הנקרא עפר מן האדמה,
%break
כי העפר דעוה"ז עלה לעפרא דבי מקדשא, ונמתק שם בבחינת עפר מן 
האדמה. הרי שהוא בחינת אחורים גמור אלא שנמתק במלכות דכלים 
דפנים.
%break
%page 1956
וע"י עליתו עם הכלים דבי"ע לעיבור בבטן הנוקבא דאצילות, שהיתה 
אז בחינת אמא עילאה, וקבל הזווג שם דאו"א, הנה אז נדחו ממנו כל 
בחינת ל"ב האבן שהיה כלול בו ושורשו, ונשאר גם הוא בבחינת רפ"ח 
ניצוצין, שזה נעשה ע"י הארת הזווג דאבא,
%break
ואח"כ קבל מבטן אמא את ל"ב ניצוצין קדושים ממלכות שלה, ואז נולד 
ויצא לגמרי מבחינת מלכות דאמא, ולא היה בו מבחינת האי עלמא 
כלום, כי לא נשאר בו שום זכר מבחינת עפר דהאי עלמא, וע"כ היה 
בבחי' חירות ממלאך המות לגמרי כנ"ל (דף א' תתקמ"ג ד"ה והנה).
%break
כי הוא נעשה כולו בבחינת כלים דפנים כמו פרצופי בי"ע עצמם וע"כ 
הלביש את זו"ן דאצילות, כי מאחר שלא היה לו עוד כלום מבחינת 
כלים דאחורים, הרי הוא שוה לבחינת זו"ן דאצילות.
%break
ועם זה תבין ביותר את דברי הרב בשער הקדמות המובא לעיל דף א' 
תתקמ"ד בד"ה ואחר, שכל החטא היה במה שהחזיר הזו"ן פב"פ ועדיין 
היה הנחש נאחז שם. עש"ה. כי המלכות דחלל הפנוי שהיא נקודה 
דעוה"ז הוא כל פנימיות הנחש, כנודע.
%break
והנה אדה"ר היה מקורו מהמלכות הזו דהיינו מעפר דהאי עלמא, אלא 
ע"י שיתוף מדה"ר בדין וכל התיקונים הנ"ל דירידת רפ"ח והעיבור, 
נמצא שנטהר לגמרי מבחינת המלכות דחלל הפנוי, שהיא בחינת 
הנחש, עד שהיה ראוי לעלות כולו לאצילות,
%break
בסוד חירות ממלאך המות, כי היו הקליפות נפרדים ממנו לגמרי. אמנם 
כיון שהמות היו עוד במציאות, כי הל"ב האבן נשאר מחזה ולמטה 
דכללות בי"ע. ע"כ לא יכלו הפרצופים להתתקן, אלא בבחינת ו"ק דג"ר 
דחיה יחידה,
%break
ומבחינה זו היו הכלים דאחורים דכלהו פרצופים בבחינת אב"א, אשר 
הקליפות היה להם עוד אחיזה בין הדבקים: כי בכח הארת אמא היה 
נתקנים רק בבחינת אחוריהם ביתה, שזה מספיק כל זמן שאדה"ר לא 
גילה את האחורים שלהם,
%break
כי באלו האחורים בין הדבקים, שם הוא בחינת העפר דהאי עלמא 
במציאות שבין הדבקים, ששם שורשו הא' של אדה"ר, ושם היא ג"כ 
אחיזת הנחש, כנ"ל, אלא עם תיקון של אחוריהם ביתה, דומה כמאן 
דליתא, וע"כ היה לו כח להיות באצילות.
%break
%page 1957
אבל אחר שהמשיך הג"ר דג"ר דחיה יחידה, ונמשכו שם הכלים הבלתי 
נבררים מי"ד קליפות לקבל חלקם משם, הרי נתגלה בזה העפר הטמון 
בין הדבקים, וכן נתגלה שורשו הא' של אדה"ר עצמו, אשר אינו 
מבחינת מלכות דאמא, אלא מעפר דהאי עלמא,
%break
כי נתפרקו כל התיקונים שהשיג ע"י הברורים דאו"א והעיבור, ואז 
נתקלקלו כל הבירורים דכלים דאחורים, כי נפרדו מהרפ"ח הכלולים 
בהם, מחמת מלכות דחלל הפנוי שנתערבה בל"ב דאמא, והאור 
נסתלק מהם ומתו וירדו שוב לקליפות כמקודם לכן.
%break
וז"ס מעפר אתה ואל עפר תשוב, כי עתה גילית בעצמך את החסרון 
שלך שאתה מן העפר דהאי עלמא ולא מעפר מן האדמה, וע"כ נפל 
מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, דהיינו מעולם אצילות עד לנקודה 
דעוה"ז.
%break
ונחזור לעניננו, כי נתבאר שקודם החטא, כבר היה אדה"ר כולו בבחינת 
כלים דפנים כמו זו"ן דאצילות, אשר אפילו בחינת האחורים שלו לא 
היה אחורים ממש, רק בחינת אחורים דפנים כמו זו"ן דאצילות,
%break
כנ"ל. ולפיכך היה מקבל אז מוחין שלמים כמו הזו"ן דהיינו הן מבחינת 
דעת עליון הן מבחינת דעת תחתון, כמ"ש לעיל בזו"ן ע"ש. אבל אחר 
שחטא בעצה"ד, ונגלה בחינת אחורים שלו, כנ"ל, דהיינו שורשו הא' 
שהוא מבחינת ל"ב נצוצין הכלולים בכלים דפנים דבי"ע,
%break
ואין לו חלק בכלים דפנים כלל, הרי אינו יכול לקבל עוד מבחינת דעת 
עליון כלום, שהוא בערך הראש כולו פנים, כי הגם שהדעת הוא בחינת 
ז"ת ואחורים, אמנם כיון שהוא אחורים דפו"א שבפנים,
%break
הריהו הוא נבחן כמו פנים. וע"כ אינו יכול עוד לקבל רק מבחינת דעת 
תחתון, שהוא ו"ק דו"ק דראש, דהיינו אחורים דפו"א דאחורים הדומה 
לבחינתו כי גם הוא מבחינת אחורים דפו"א דאחורים כנ"ל.
%break
וזה אמרו כאן (באות קי"ג) קודם שחטא היו כל אלו ששת אלפים דרגין 
דנשמתין כלולות בו וכאשר חטא אדה"ר נתמעט ועמד על מאה אמה 
וכו' אלף הב' דבריאה שהם זו"ן,
%break
ושל ד' אלפים דיצירה ועשיה ולכן עמד על ק' אמה אבל בחינת 
הנשמות שמאלף שנים הראשונים שהם או"א דבריאה לא לקחם, 
וכאשר נולד משה רבינו זכה לכולם.
%break
פירוש: כי ע"י חטא דעצה"ד נאבדו לו כל בחינת אחורים. שהשיג ע"י 
העיבור יניקה מוחין דנוקבא עלאה, ולא נשאר בו כי אם בחי' הפנים 
שלו, כלומר, בחי' התכללותו בכלים דפנים של פרצופי בי"ע, שהוא 
נקודת החזה שלהם,
%break
(כנ"ל דף א' תתקמ"ז ד"ה וזה). הנחשב אצלו לכלי דכתר, אכן מבחי' 
נקודת החזה דאו"א עלאין אין לו עתה אחר החטא שום אחיזה שם, כי 
שם הכלים דפו"א דפנים דבריאה, אלא רק מחזה ולמטה יש לו אחיזה, 
ששם הכלים דפו"א של האחורים דבריאה,
%break
הנקרא זו"ן דבריאה כנ"ל. וע"כ אינו כולל אחר החטא רק בחינת מאה 
אמה שהם מאה כתרים, דהיינו עשרה כתרים מעשרה פרצופים, שהם: 
זו"ן דבריאה, ואו"א וזו"ן של יצירה, ואו"א וזו"ן דעשיה.
%page 1958
אבל באו"א דבריאה אין לו אחיזה, כי שם בחינת הכלים דפנים לגמרי, 
ואפילו האחורים שלהם שהם החו"ג דדעת עליון הם ג"כ בחינת 
אחורים דפנים, שבחינתם שוה לבחינת הפנים. אבל מחזה ולמטה 
דבריאה, שהם זו"ן דבריאה,
%break
שהם בחינת פו"א דאחורים דבריאה ובחינת דעת תחתון, הוא יכול 
לקבל החו"ג שבהם. אבל מאו"א דיצירה הוא יכול לקבל החו"ג שבהם, 
כי יצירה ועשיה כולם הם בחינת אחורים וגוף כנודע. וע"כ יש לו עשרה 
פרצופים.
%break
וזה אמרו באות (ק"ט) "המוח הג' של החו"ג משם יוצא טיפת הזרע 
להוליד ולדות אחרים, כי חו"ג נק' ברא וברתא ולכן טיפת הזרע של 
הזכר הוא מטיפת חסדים לבד, ושל הנקבה היא מטיפת הגבורות. 
כמ"ש לעיל (דף א' תתקנ"ב ד"ה והגוף),
%break
כי כל בחינה מקבלת מהבחינה שכנגדו בעליון, ולכן גם ז"א דאצילות 
אינו מקבל מבחינת חו"ב שבאו"א להיותם בחינת ראש וז"א הוא בחינת 
גוף, אלא הוא מקבל מדעת דאו"א, שהוא בחינת גוף וז"ת כמו הז"א, 
ע"ש. ודעת כולל ז"ת, דהיינו ו"ק ונקודה,
%break
הנקראים ברא וברתא. ועד"ז אדם דבי"ע, שהם נר"ן דצדיקים, שהם 
ג"כ בחינת גוף ולא ראש, מחויבים לקבל גם הם רק מבחינת הדעת 
שבפרצופי בי"ע, שהם בחינת ז"ת שבראש, הנקראים ברא וברתא, 
כנ"ל.
%break
וז"ש "טיפת הזרע של הזכר הוא מחסדים" דהיינו מבחינת ברא של 
הראש, "ושל הנקבה היא מטיפת הגבורות לבד" דהיינו מבחינת ברתא 
של ראש. כמבואר. ועד"ז יצא ג"כ נשמת אדה"ר, שהוא הכולל מכל 
הנשמות כנ"ל.
%break
%letter קכג
קכג) הכתרים שבכל הנשמות כי בהם לא שלטו הקליפות. כבר דברנו 
מזה בדיבור הסמוך, כי כל מה שיוצא בעיבור א', לא יוכלו להקליפות 
לשלוט בהם, וזהו כל ההפרש שיש בעולם התיקון על שביה"כ, כי אז 
בעולם הנקודים לא היה תיקון קוים בז"ת,
%break
וע"כ נשברו שם פו"א, משא"כ בעולם התיקון נעשה תיקון קוים בז"ת 
ע"י העיבור בבטן העליון, כנ"ל, וע"כ לא נשברו כאן הכלים דפנים של 
ז"א דאצילות שהם ו"ק ונקודה, ועד"ז נשארו ג"כ כל הכלים דפנים 
דפרצופי בי"ע,
%break
ונשמת אדם הראשון, דהיינו ג"כ בחינת ו"ק ונקודה שבהם, שנתקנו 
בעיבור הא'.
%page 1959
ונתבאר שם כי כל הפרצופים דבי"ע הם בחינת הכלים דחב"ד חג"ת עד 
החזה, ושורש אדה"ר הוא בחינת נקודת החזה עצמה עש"ה.
%break
הרי שערך פרצופי בי"ע עם נר"ן דאדה"ר, הם כערך ז"א ונוקבא 
דאצילות וכמו שז"א חזר ונתמעט בסבת החטא לבחינת ו"ק, והנוקבא 
נתמעטה לבחינת נקודה, דהיינו החזה הדבוקה בחב"ד חג"ת דז"א, 
הנבחנת לבחינת כתר דכלים ובחינת מלכות דאורות,
%break
וכל ט"ת שלה ירדו לבי"ע, כן עד"ז ממש, לא נשאר לאדה"ר, רק בחינת 
הנקודה דחזה, שהיא השורש שלו הנכלל עם הכלים דפנים דכל פרצופי 
בי"ע, אבל הט"ת שלו,
%break
שהם כולם אחורים, הנה בהם שלטו הקליפות, כי הם נתערבו בכלהו 
כלים דאחורים דכל הפרצופים הן דאצילות והן דבי"ע, כמ"ש כל זה 
היטב בדיבור הסמוך. ע"ש ואין להאריך.
%break
%letter קכה
קכה) הכתרים שנשארו בו אין הארתם רק שיעור הארת מלכיות שהיה 
בהם בתחילה קודם החטא וכו', והבן זה. והנה ודאי שצריכים להבין 
זה, למה בבחינת הכלים נשאר ממנו הכלי דכתר, שהוא המשובח שבו, 
ובבחינת האורות נשאר ממנו רק אור הנפש,
%break
שהוא הגרוע שבו. אכן הטעם הוא מפני הערך ההפוך הנבחן תמיד בין 
כלים לאורות, כי בכלים נמצא תמיד כי העליונים נגדלים מתחילה, 
והיפוכו באורות, שהם נמצאים תמיד שהתחתונים נכנסים מתחילה. 
כנודע.
%break
ולפיכך בעת שלא נשאר באדה"ר זולת הכלי דכתר הרי לא נשאר בו 
זולת אור היותר תחתון, שהוא אור הנפש, הנבחן לאור המלכות.
%page 1960
כי כן נבחנים גם פרצופי בי"ע, שמבחינת הכלים נשארים בהם הכלים 
העליונים שהם חב"ד חג"ת עד החזה,
%break
אבל מבחינת האורות אין בהם אלא ו"ק, שאור הרוח מתלבש בהכלים 
דחב"ד, ואור הנפש בהכלים דחג"ת. ועד"ז הוא בז"א ונוקבא, 
שמבחינת הכלים נשארו בו העליונים שהם חב"ד חג"ת,
%break
אבל מבחינת האורות אין בו אלא רוח נפש, וכן הנוקבא דז"א, כי 
מבחינת הכלים נשאר בה הכתר שבה, אבל מבחינת האורות אין בה 
אלא אור המלכות לבד, דהיינו אור הנפש.
%break
%letter קכה/ב
קכה/ב) הכלל העולה כי ג' בחינות נתחלקו כל הנשמות וכו'. שהם: 
הזיהרא עלאה, שנסתלק ממנו מחמת החטא וחזר לשורשו. בחינה הב' 
היא נקודת החזה של פרצופי בי"ע, ששם שורש נשמתו של אדה"ר, 
הנקרא כלי דכתר שלו עם אור הנפש,
%break
שלהיותה כלי דפנים לא שלטו בו הקליפות ולכן נשאר בו. כנ"ל, בדיבור 
הסמוך. בחינה הג', הם הט"ת שלו, שהם מעיקרם בחינת האחורים, 
הנה בהם היה ענין הנחש שהטיל בהם זוהמא ונפלו כולם לקליפות. 
כמ"ש כל זה לעיל באורך עש"ה.
%break
ונמצינו למדים, שקודם החטא היה נשמתו של אדה"ר כולל שתי עשר 
פרצופין, שהם: או"א וזו"ן דבריאה, ואו"א וזו"ן דיצירה, ואו"א וזו"ן 
דעשיה. וע"י אכילת עצה"ד, שפירושו, שגרם מגע ואחיזה להנחש 
ביסוד העליון הנקרא אחורים,
%break
תכף פרח ממנו הזיהרא עילאה, שה"ס פרצוף העליון של י"ב 
הפרצופים הנקרא אבא, והוא כולל כל האור שבנשמת אדה"ר, חוץ 
מאור הנפש שנשאר בו,
%break
דהיינו שיעור חיות מועט שיהיה ראוי לחזור בתשובה. ובאבא אין 
בחינת כלי כלל ונבחן משום זה שכולו נסתלק ועלה לשורשו.
%break
ועשתי עשרה פרצופים נפלו הנצוצים והכלים שלהם לקליפות, דהיינו 
מאמא דבריאה ולמטה כנ"ל. וכל הכלים דכתרים שלו, הנקרא חלתו של 
עולם ששורשם בנקודת החזה שבפרצופי בי"ע, כנ"ל, הם כולם נשארו 
בו כדי להלביש את אור הנפש שנשאר בו,
%break
כנ"ל, חוץ מהכתרים שבב' פרצופים העליונים שהם או"א דבריאה, 
שמהם לא נשאר בו שורש, לא באור ולא בכלי, מטעם שנתבאר לעיל 
ע"ש.
%page 1961
ואלו זכה בהם משה, כי אחר שבירר הט"ת דבינה דאדה"ר שנשרו 
ממנו,
%break
זכה גם אל הכלים דכתרים דאו"א, כמ"ש הרב, שז"ס משה זכה לבינה. 
ועי' בבית שער לכונות (אות קכ"ט ובאור פשוט בד"ה ובחטא ותבין 
ביותר את הדברים הללו).
%break
%letter קכז
קכז) אורות ט' בחינות הנפרדות התחתונות שבכל ספירה מעשר 
הספירות שבכל פרצוף מעשר הפרצופים וכו' ונשרו ממנו ונפלו לעמקי 
הקליפות. אין הכונה על האורות נרנח"י עצמם, שהיו מלובשים באלו 
הט"ת דכל פרצוף מנשמת אדה"ר,
%break
כי באורות לא שייך אלא רק התפשטות והסתלקות, ולא ח"ו ירידה 
לקליפות. והרי אפילו בשביה"כ של ז' המלכים דמיתו, ששבירתם היה 
קשה ביותר מבחטא דעצה"ד, שהרי שם נשברו פנים ואחור דכל הז"ת, 
אבל כאן נשארו הכלים דפנים כולם בשלימותם,
%break
הן בזו"ן דאצילות, והן בכל פרצופי בי"ע והן בנשמת אדה"ר. כי כל אלו 
הכתרים שנשארו באדה"ר, הוא מטעם היותם כלים דפנים, כנ"ל, ועם 
זה אומר שם הרב להדיא, כי רק הניצוצין והכלים נפלו לקליפות ולא 
האורות ח"ו. עי' בע"ח (שי"ח פ"א) מכ"ש כאן בעה"ד.
%break
אלא אורות אלו שכתב כאן הרב, פירושן נצוצין, כי הרב דרכו לכנות 
לפעמים את הניצוצין בשם אורות. וזה הכלל, כל אור מנרנח"י נמשך 
מא"ס ב"ה, וע"כ אין שייך בו אלא התפשטות והסתלקות לבד, וכל אלו 
השינוים האמורים בו,
%break
הם רק מפאת התלבשותו בהכלים הבאים ע"י זווגים המעלים או"ח, 
ועל ידו מתבררים גם הכלים שנשברו מהז"מ דמיתו, המיוחסים 
להתלבשות האורות ההם. ולפי שאין אור בלי כלי, נמצא שהתחתון אינו 
מקבל מאור א"ס אלא לפי מדת הכלי,
%break
ומכאן באים ערכי השמות נרנח"י באור, אע"פ שבאור עצמו אין שום 
שינוי כלל מראש הקו עד סוף המלכות שבעשיה. אמנם החטא גורם 
שיתקלקלו הכלים דאחורים הנבררים מהקליפות, כמ"ש לעיל באורך, 
שמתוך זה מסתלק תכף מהם אור העליון,
%break
ואלו הרשימות הנשארים מהאור תוך הכלים, הנקראים ניצוצין, הם 
המכונים נשמות שנשרו מאדה"ר ונפלו לקליפות כי הם נופלים ביחד 
עם הכלים המקולקלים אל הקליפות. ועליהם אומר הרב שנפלו לעמקי 
הקליפות דהיינו רק הניצוצי נשמות עם הכלים דט"ת,
%break
אבל האורות דט"ת, שהם יחידה חיה נשמה רוח, הם נסתלקו 
לשורשם. ולפי הבירורים ע"י המעשים טובים של התחתונים, מעלים 
ומבררים את ניצוצי נשמות ההם מן הקליפות וחוזר ומתלבש בהם אור 
א"ס ב"ה, הנקרא נרנח"י. והבן הדברים היטב.
%break
%page 1962
ואלו ג' בחינות שכותב כאן הרב, נוהגים בכל ספירה וספירה פרטיות 
שבעשרה פרצופי בי"ע הנ"ל, כי אלו הרוח נשמה חיה יחידה שנסתלקו 
מן הספירה, נקראים זיהרא עילאה, והוא בחינה הא'. ואור הנפש עם 
הכלי דכתר שבאותה הספירה הנשאר בה,
%break
היא בחינה הב'. וט"ס תחתונות שבאותה ספירה דהיינו הכלים חו"ב 
תו"מ שבה עם הניצוצין הנשארים באותם הכלים הם נשרו ונפלו לעמקי 
הקליפות, והיא הבחינה הג'.
%break
%letter קל
קל) ב' מיני זווגים לאו"א וכו' וזווג הב' דאו"א דאצילות, הוא פחות יותר 
לכן הוא לצורך או"א דבריאה שיתנו מוחין לזו"ן דבריאה. פירוש כי זווג 
הא' דאו"א הוא, בעת שנעשים פרצוף אחד עם ישסו"ת ועולים לג"ר 
דא"א, ויש להם קומת ע"ב,
%break
ואז יכולים להשפיע מוחין דהולדה לזו"ן דאצילות. וזווג הב' של או"א, 
הוא בעת שאו"א הם מוחין דס"ג, ומלבישים רק מפה דא"א ולמטה, 
והזווג נעשה בישסו"ת בסוד הרכנת ראש דאו"א אליהם, כי או"א עלאין 
נקראים שניהם אבא, וישסו"ת נקראים שניהם אמא כנודע.
%break
והזווג הזה אינו מספיק למוחין דהולדה, אלא רק להחיות העולמות 
בלבד. והטעם הוא מפני שהוא בחינת חסדים מכוסים כטבע הבינה 
דאור ישר שהמוחין שלה הם בסוד כי חפץ חסד הוא ודוחה הארת 
חכמה,
%break
וע"כ אין במוחין אלו בחינת הולדה, כי אין מוחין דהולדה לז"א רק באור 
חיה, דהיינו בהארת חכמה.
%break
ועכ"ז, אע"פ שאין המוחין דס"ג מספיקים לבחינת הולדה לזו"ן, כנ"ל, 
מ"מ הם מספיקים למוחין דהולדה בשביל עולם הבריאה, והוא מטעם, 
כי עולם הבריאה כולו בחינת בינה הוא, כי אפילו המקום בי"ע נעשה 
מב"ש ת"ת שמחזה ולמטה דז"ת של הנקודים,
%break
שהם זו"ן דבינה דגופא, ומכ"ש הפרצופים של הבריאה, שכבר עלו 
ונעשו לבחינת ישסו"ת דאצילות קודם החטא. ולפיכך אפילו לאחר 
החטא דעצה"ד שהבריאה נפלה למתחת הפרסא דאצילות, מ"מ לא 
אבדה מחמת זה צורת הכלי שלה,
%break
וגם עתה היא נחשבת כולה לבחינת כלים דבינה. וע"כ גם היא בבחינת 
חפץ חסד כמו הבינה דאו"י ודוחה ממנה חכמה. וע"כ יכולה גם עתה 
לקבל המוחין דישסו"ת דאצילות כמו שהיתה מקבלת מטרם נפילתה 
למטה מפרסא,
%break
כי אין הפרסא מפסקת כלל על אור הבינה, כי אין צמצום נוהג רק על 
החכמה לבד, ולפיכך, יש לאו"א דבריאה מוחין שלימים דישסו"ת 
דאצילות, דהיינו קומת ס"ג, שיש בהם מוחין דהולדה כי מתוך שהם 
אצלה בחינת ג"ר הם מספיקים לה למוחין דהולדה.
%break
%page 1963
וזה אמרו "וזווג הב' דאו"א וכו', המוחין דזו"ן דבריאה להוליד נשמות 
המלאכים החדשים ממש שזהו עונתה האמורה בתורה וכו', וז"ס אמא 
מקננא בכורסיא" דהיינו כנ"ל, כי אפילו בעת היותה מתחת הפרסא,
%break
יכולה לקבל מוחין דישסו"ת דאצילות כמו בעת שהיתה מלבשת 
לישסו"ת דאצילות, כי אין הפרסא מפסקת על אור אמא כלל, כנ"ל, וע"כ 
אמא מקננא בכורסיא, כי ישסו"ת עצמו דאצילות יכול להתלבש באו"א 
דבריאה, וליתן מוחין דהולדת נשמת מלאכים חדשים לזו"ן דבריאה.
%break
%letter קלב
קלב) שורש ב' זווגים אלו נמשך מזו"ן וכו' ומזווג הא' דזו"ן דאצילות 
שהוא פב"פ נמשך חיות אל היצירה בבחינת ו"ק. ומזווג הב' שהוא 
אב"א נמשך החיות לעשיה להחיותן בבחינת ג' גו ג'. ולכאורה תמוה,
%break
כיון שהם מקבלים מזו"ן פב"פ שהוא מוחין דע"ב להולדת נשמות 
הצדיקים, כנ"ל בדיבור הסמוך, א"כ היו צריכים המוחין דיצירה להיות 
חשובים יותר ממוחין דבריאה,
%break
כי מוחין דבריאה אינם אלא מקומת ס"ג ובחי"ב, כנ"ל בדיבור הסמוך, 
ולמה אין ביצירה רק מוחין דו"ק, ואין שם בחינת עונה אלא רק שאר 
וכסות.
%break
%page 1964
וצריך שתזכור מ"ש הרב לעיל (בדף א' תתקל"ב אות ע"ט) כי הבחינה 
השניה שהיה בע"ש אחר שעה חמישית, דהיינו שעלה בריאה במקום 
ישסו"ת דאצילות ויצירה במקום ז"א, ועשיה במקום הנוקבא בעת 
היותה אב"א עם הז"א, דהיינו מחזה דז"א ולמטה,
%break
וכן היה העשיה מלבשת ליצירה מחזה דיצירה ולמטה, ושש תחתונות 
דעשיה היו עוד למטה מפרסא דאצילות. ואמר שם שהוא מצב 
העולמות לאמיתתם. ע"ש. ונתבאר שם הטעם, מפני שכל קומת א"א 
דאצילות שייך לז"א,
%break
משום שא"א מלביש על הז"א דעולם הנקודים, אשר בעת שיבררו כל 
הש"ך נצוצין ויתקנו הז"מ דמיתו, יחזור ז"א למקומו הראשון שלו 
שבז"ת דנקודים, שהוא עתה כל מקומו של א"א. ע"ש. ונמצא שבבחינה 
השניה, שאז כבר עלה ז"א לא"א והלביש כל קומת האצילות,
%break
הרי שב למקומו האמיתי, ונמצא אז אשר כל ג' העולמות בי"ע, נעשו 
לבחינת מחזה ולמטה שלו, שהרי הם עומדים במקום ישסו"ת וזו"ן 
דאצילות, שהם מקום המחזה ולמטה דא"א, ועתה הוא מקום המחזה 
ולמטה דזו"ן.
%break
ונודע, כי אפילו בעת שז"א משיג מוחין דע"ב, שהם הארת החכמה, 
מ"מ אין החכמה מתגלה בו אלא מחזה ולמטה, אבל מחזה ולמעלה 
נשאר בחסדים מכוסים.
%break
ויוצא מזה, כי כל ההארת חכמה שז"א מקבל בעת הלבשתו לקומת 
א"א, הם מתגלים רק בג' העולמות בי"ע, שהם עומדים מחזה ולמטה 
שלו. ואם תבחין עוד בג' העולמות בי"ע גופייהו, הנה גם הבריאה, 
העומדת בת"ת דז"א, גם היא אינה צריכה למוחין דע"ב,
%break
וגם היא דרכה בחסדים מכוסים כמו המחזה ולמעלה, ומה שמקבלת 
המוחין דע"ב הוא רק להשפיע לעולם היצירה, שהוא בחינת הכלים 
דז"א, שאין תיקונו אלא במוחין דע"ב, דהיינו בז"א דאו"י, שכל ההפרש 
בין בינה דאו"י לז"א דאו"י הוא,
%break
שבינה היא בחינת חסדים מכוסים בלי חכמה, כי היא דוחה חכמה 
וחפצה רק בחסדים, אלא בעת שמאצלת לז"א דאו"י, הוא ממשכת לו 
הארת חכמה שהיא מוחין דע"ב, כנ"ל בחלק א' דף ה' ד"ה וטעם. ע"ש. 
וע"כ נמצא גם בסדר אצילות הפרצופים,
%break
שכל זמן שאין לז"א הארת חכמה, אין שום גילוי לבחינתו עצמו, ונחשב 
אז הז"א בלי ראש. ולפיכך נבחן רק עולם היצירה שהוא בחינת אחורים 
דז"א, ועומד במקומו, והוא עיקר המקבל אלו המוחין דע"ב שיש לז"א 
בעת הלבשתו לג"ר דא"א, שהוא קומת ע"ב. כנודע.
%break
אמנם עולם העשיה אינה מקבלת אז המוחין האלו, משום שגם הנוקבא 
דז"א עצמו, לא עלתה עדיין עם הז"א אל הג"ר דא"א, אלא שהיא 
עומדת במקום או"א ומלבשת לז"א מחזה ולמטה,
%break
שהוא בחינת אב"א. וע"כ גם עולם העשיה מלבשת את המחזה ולמטה 
דיצירה, בבחינת אב"א.
%page 1965
שפירושו, ואחוריהם ביתה ופניהם מגולים כלפי חוץ. כלומר, שכותל 
דנה"י נגנז פנימה ע"י תיקון הארת אחורים מאמא הדוחה חכמה,
%break
וע"כ אין הנה"י שלה מתעוררים בה להתפתח ולקבל חכמה ורק הכותל 
דחג"ת עד החזה שולט בה, שהוא המקבל רק חסדים מכוסים. הרי 
שעולם העשיה אינה מקבלת כלום ממוחין דע"ב, אפילו בעת עלית 
בי"ע לאצילות שמטרם החטא.
%break
וזה אמרו "כי הלא ב' הזווגים דזו"ן, אינם אלא להמשיך חיות ושפע אל 
היצירה ועשיה וכו', ומזווג הא' דזו"ן דאצילות, שהוא פב"פ, נמשך חיות 
אל היצירה, בבחינת ו"ק. ומזווג הב' דזו"ן שהיא אב"א, נמשך החיות 
אל העשיה להחיותם בבחינת ג' גו ג'" והיינו כמו שנתבאר,
%break
כי עיקר מצב העולמות לאמיתתם, הוא כמו שעמדו בבחינה השניה 
בע"ש לאחר שעה חמשית שמטרם החטא, אשר אז היה היצירה 
מקבלת מזווג זו"ן פב"פ לצורך הולדת נשמות, דהיינו המוחין דע"ב 
שבג"ר דא"א, שממנו באים הולדות נשמות הצדיקים,
%break
ועולם היצירה נבחנת משום זה לעיקר הנושא להארת חכמה, כנ"ל. 
ולפיכך, עתה בעת נפילתה למטה מפרסא דאצילות, אין המוחין דס"ג 
מספיקים לה לבחינת ג"ר ומוחין, כי אין לה מוחין אלא רק מזו"ן פב"פ, 
דהיינו מוחין דע"ב, וע"כ לא תוכל לקבל מזו"ן רק ו"ק בלי ראש,
%break
כי הפרסא מפרדת על מוחין דע"ב, ולא יוכלו להאיר משהו ממטה 
לפרסא. באופן, שזה החיוב שלה לקבל מזו"ן פב"פ, הוא כל פחיתותה 
בעת היותה למטה מפרסא,
%break
כי נשארת משום זה בלי מוחין כל עיקר, משום שמוחין אלו אינם יכולים 
להאיר למטה מפרסא. וע"כ אין בה מוחין דהולדה כלל. כי אין בה אלא 
בחינת חג"ת נה"י לבד. וחסרה ג"ר.
%break
ועולם העשיה, שאפילו בעת היותה בשלימות, דהיינו בבחינה השניה 
שמטרם החטא, לא היתה מקבלת אז אלא מזווג הב' של הזו"ן, שהוא 
אב"א, כנ"ל, נמצא עתה לאחר החטא מקבל ג"כ מן היצירה בחינת 
אב"א, דהיינו מחזה ולמטה שלו,
%break
ונמצא שאין לו רק בחינת נה"י לבד, הנבחן לפרצוף עיבור, דהיינו ג' גו 
ג'. שפירושו, אור הנפש בכלים דחב"ד, דהיינו חצי היצירה, כי היצירה 
יש לה אורות נפש רוח בכלים דחב"ד חג"ת עד החזה,
%break
ומשום זה הם נקראים חג"ת נה"י. והעשיה אין לה אלא בחינת נה"י של 
היצירה, שהוא אור הנפש בכלים דחב"ד. כנודע.
%break
%letter קלד
קלד) הכסות מורה על היות לעולם היצירה כסות ומכסה מן עולם אחר 
המכסה עליו. פי' כי נתבאר לעיל שאפילו בתכלית הגדלות של בי"ע, 
דהיינו בעת עליתם לאצילות, נשאר עשיה בבחינת אב"א, כנ"ל בדיבור 
הסמוך.
%page 1966
וטעם הדבר הוא, משום שאין בירורים לבחינת ג"ר דחיה, מחמת 
הגניזו דאו"א הפנימים ששמשו בנקודים,
%break
וכל המוחין דע"ב הנמשכים בשתא אלפי שני הם רק בחינת ו"ק דחיה. 
ולפיכך בעת עלית היצירה לאצילות ומקבלת שם מוחין דע"ב, אינם 
מלובשים בו, אלא מטבורו ולמעלה בלבד,
%break
כי יש תמיד ערך ההפוך בין כלים לאורות, שבכלים העליונים נגדלים 
תחלה, ובאורות להיפך, התחתונים נכנסים תחלה. וע"כ, כיון שהיצירה 
אינה מקבלת רק בחינת חג"ת נה"י דמוחין דע"ב, נמצאים מתלבשים 
בחב"ד חג"ת של הפרצוף והנה"י ריקנים.
%break
ובכדי שלא יתעוררו אלו הנה"י דיצירה הריקנים להמשיך להם מוחין 
דע"ב, ע"כ המה צריכים לכסות ומכסה שיכסה עליהם. וכיון שבעשיה 
כבר נתקנה שם בתיקון דאחוריהם ביתה בדומה לנוקבא דז"א 
העליונה, כנ"ל בדיבור הסמוך,
%break
ע"כ נעשה עולם העשיה כסות ומכסה על היצירה, דהיינו על נה"י 
דיצירה, וגם הם מקבלים אותו התיקון דאחוריהם ביתה שיש לעשיה.
%break
ולפיכך בעת הנפילה למטה מפרסה שאפילו בהמחזה ולמעלה שלה 
אין שם המוחין המיוחסים אליה, והיא בחסרון ראש, הרי היא צריכה 
בודאי שמירה גדולה שלא יתאחזו הקליפות באחורים שלה דהיינו 
בנה"י.
%break
ולכן נעשה עולם העשיה בחינת כסות ומכסה על עולם היצירה, אשר 
תיקון אב"א המאיר בעשיה מגין גם על הנה"י דיצירה ומשמרתם מן 
אחיזת הקליפות.
%break
%letter קלח
קלח) שיור הקדושה אלו נקרא שארית יעקב וכו' וז"ס שארית יעקב 
בגוים שהם הקליפות בסוד ואמר הדור האחרון שהוא נקרא שארית 
יעקב שהוא בחינת מטי רגלין ברגלין.
%page 1967
כי השם יעק"ב רומז לי' עקב, שהם יוד ניצוצי אורה השבוים בקליפות 
בעולם העשיה שהוא בחינת "עקב" של א"ק. כמ"ש הרב בע"ח שער ג' 
פרק ב'. ע"ש. ואלו העשרה ניצוצין ה"ס ל"ב האבן, שאין לו בירור בכל 
שתא אלפי שני, כי הם בחי' המלכיות כולם של הכלים דז"מ דמיתו,
%break
ומתוך שהמלכות דצמצום א' נגנזה ברדל"א, שאינה משמש עמה כלום 
לצורך עולמות התחתונים ממנו, ואין בה שום זווג, ע"כ אין שום מציאות 
שיתבררו אלו ל"ב המלכיות. והם בשביה גמורה בין הקליפות במשך 
השתא אלפי שני.
%break
ואלו הם השיורין שנשתייר מן הקדושה אחר כל הבירורים כולם של 
העולמות, הנקרא שארית יעקב שבעשיה. וה"ס שארית יעקב בגוים, כי 
הם בשביה בין הקליפות. וז"ס ואמר הדור האחרון, דהיינו בעקבתא 
דמשיחא בעת גמר התיקון,
%break
אז יתגלה זווג ברדל"א על המלכיות דצמצום א' שלו, ויאיר קומת 
היחידה, שה"ס משיח ויתבררו גם השיורים שבעשיה הנ"ל, וממילא 
יתבטל כל צמצום הב', וישוב הבי"ע להיות אצילות,
%break
כי רגלי כל פרצופי אצילות יתפשטו בשוה עם רגלי פרצופי א"ק, וז"ס 
דמטי רגלין ברגלין, כי רגלי אצילות ישתוו עם רגלי א"ק, ויעמדו שניהם 
בשוה על נקודה דעוה"ז, בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים.
%break
%letter קמא
קמא) אדה"ר ותיקן ע"י תפילתו את העולמות בסוד לעבדה ולשמרה 
וכו' וחזרו זו"ן פב"פ. כי בעת שנברא, לא היה אלא ראשו וגרונו בג"ע, 
ואז נאמר ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, דהיינו שיעלה מ"ן ויעלה כל 
בי"ע לאצילות,
%break
כמו שנעשה בע"ש בין הערבים שאז שבו הזו"ן פב"פ, וגם היצירה 
ועשיה שהלבישו את הזו"ן שמלמטה, שבו ג"כ פב"פ, כנ"ל בדברי הרב 
(דף א' תתקל"ח אות פ"ז).
%break
%page 1968
ואין להקשות לפי"ז איך אומר הרב תכף להלן באות קמ"ד, שלא תיקן 
רק לעולם היצירה, אבל עולם העשיה נשאר אב"א. והענין הוא, כי 
העליה דפב"פ בבחינה השלישית, הן ליצירה ועשיה, והן לזו"ן 
העליונים,
%break
לא הספיק אלא למחזה ולמעלה דעולם העשיה וכן של הנוקבא 
העליונה אבל המחזה ולמטה היה נשמרים עוד בתיקון דאב"א, כי 
המלכות נגנזה ברדל"א, ואין עליה זווג, ואין בירור לל"ב האבן, הנבחן 
למ"ן דמלכות,
%break
וע"כ מוכרחים המחזה ולמטה דעשיה להשאר בבחינת אב"א, כי שם 
נדבקים שורשי הקליפות המיוחסים לל"ב האבן. וזה אומרו להלן 
"אדה"ר לא היה יכול לתקן רק העולמות העליונים אבל העשיה נשארת 
אב"א.
%break
%letter קמג
קמג) וכאשר נתקנו או"א ירדו הדינין לתתא בזו"ן וכו' לכן תיקנם אב"א. 
כי מטרם תיקון או"א, היה אפשר לחיצונים להאחז גם בג"ר, כי ע"כ 
יצאו או"א דנקודים בעת הקטנות באב"א, כנודע. אמנם אחר שנתקנו 
או"א במסך דבחי"ב, שהוא קומת ג"ר דבינה הנקרא ס"ג,
%break
הנה מאז ואילך אין אחיזה לחיצונים בג"ר, ונעשים אלו המוחין קבועים 
לתמיד באו"א, והם תמיד פב"פ בסוד זווג דלא פסיק, והם מלבישים 
לא"א מפה עד החזה. אמנם אז ירדו הדינין לזו"ן, כי אלו מוחין דס"ג 
ה"ס חסדים מכוסים כטבע הבינה בסוד כי חפץ חסד הוא,
%break
אבל ז"א אין לו מוחין אלא מחסדים מגולים בהארת חכמה, שהם 
המוחין דע"ב שגם באו"א עצמם אינם קבועים תמיד. וז"ש כאשר נתקנו 
או"א ירדו הדינין לזו"ן. כלומר, כי תיקון זה הועיל רק לאו"א, כי נתפרדו 
הדינים מהם לגמרי, ואין שום ירידה נוהג בהם.
%break
אבל תחת זה ירדו הדינים לזו"ן, דהיינו אפילו בעת שזו"ן מקבלים 
המוחין דנשמה מקומה זו דאו"א, אינם מספיקים להם אלא לבחינת 
מחזה ולמעלה, דהיינו לבחינת ג"ר דכלים דזו"ן, ששם מספיקים הם 
חסדים מכוסים, אבל מחזה ולמטה נשארים בחסרון מוחין,
%break
כי שם הם צריכים לחסדים מגולים, וע"כ נשארו בהם הדינים והוכרחו 
להתקן שם אב"א בסוד ואחוריהם ביתה ופניהם מגולים כלפי חוץ, 
שתיקון זה משמר אותם מאחיזת חיצונים, כנ"ל בדיבור הסמוך.
%break
%page 1969
%letter קמה
קמה) אלהים הנדבקים באחורים, ואלו הם בעשיה כי בבריאה תמן 
אמא מקננא וה"ס הוי"ה בניקוד אלקים: ויש להבין המרחק הגדול הזה 
אשר בבריאה יהיה שם הוי"ה, ובעשיה יהיו אלהים אחרים, והענין הוא 
כי יש ב' כותלים: כותל דחג"ת וכותל דנה"י.
%break
הכותל דחג"ת פירושו כלים דג"ר דגופא, שהארת המוחין דס"ג מספיק 
להם למוחין שלמים לדחות החיצונים לגמרי, כי ג"ר דגופא יכולים תמיד 
לקבל מג"ר דבינה, שכל עיקרה היא חסדים מכוסים בלי הארת חכמה, 
והם שלמים במוחין כמו הבינה, כי בינה היא בחינת ג"ר.
%break
ויש ג"כ כותל דנה"י, שפירושו, זו"ן דגופא הצריכים דוקא להארת 
חכמה, ואין הדינין נדחין מהם, זולת בהארת חכמה, וכל כמה שאין 
בהם הארת חכמה הרי שורש הדין והקליפה מצוי בהם.
%break
כי הגם שאין פרצוף נברר לקדושה רק אחר שנדחה מהם בחינת ל"ב 
האבן ונשארים ברפ"ח, ונשלמים בל"ב מלכיות מאמא, כנ"ל (דף א' 
תתקמ"ב ד"ה ועם זה), עש"ה. הרי שאפילו המחזה ולמטה של כל 
פרצוף דקדושה, אין שם אלא בחינת מלכות דאמא.
%break
עכ"ז נשאר שם שורש המלכות דל"ב האבן תוך החזה, אלא שנגנז 
ביתה ואינה נראה לחוץ. וענין גניזו זו ה"ס גניזת הכותל דנה"י של 
הנה"י. ואינה משמש שם אלא החג"ת של נה"י.
%break
וזה נקרא דביקת הכותלים אב"א. כי כותל הז"א הוא כולו דחג"ת, כי 
הנה"י שלו שייך לנוקבא שלו, אבל כותל הנוקבא, היא כותל דנה"י, אלא 
הנה"י שלה כלול ג"כ מחג"ת, וע"כ נעשה בה התיקון שעיקרה דהיינו 
הנה"י, נגנזים ביתה,
%break
ורק החג"ת שלה הנכללים בנה"י שלה, הם משמשים בה לאחורים 
ולכותל. ונמצא שהכותל דנוקבא שוה לגמרי לכותל דז"א, כי גם הנוקבא 
אין לה עתה רק כותל דחג"ת כמו ז"א,
%break
ע"כ נבחן זה לדבוקים זה בזה, כי השתוות הצורה היא הדבקות 
הרוחני, וכיון ששניהם משמשים בכותל אחד דחג"ת, כנ"ל, ע"כ נבחן 
שהאחורים שלהם דבוקים.
%break
אמנם בין הדבקים אלו נגנזים הנה"י דנוקבא, כנ"ל. והנה בנה"י אלו יש 
שם שורש ל"ב האבן כנ"ל. שהוא שורש כל הקליפות, וע"כ נבחן 
השורש הזה לאלהים אחרים, להיותו שורש הקליפות הדבוקים 
באדה"ר וע"כ נקראים אחרים.
%break
%page 1970
וזה אמרו "ושם באותן האחורים להיות שם קליפות רבים פסולת 
מרובה על האוכל יש אחיזה לחיצונים שם בין אותן האחורים בין 
הדבקים והם סוד אלהים אחרים, פירוש אלהים שהם נדבקים 
באחורים" דהיינו כנ"ל,
%break
כי אע"פ שהנוקבא משמשת בכותל דחג"ת, הנדבקת לגמרי בכותל 
דז"א, כמו בחינה אחת בלי הכר, עכ"ז להיות הכותל של בחינתה 
עצמה שהוא הנה"י נגנז שם ביתה, הרי יש שם שורש ל"ב האבן שהוא 
כל שורש הקליפות, וע"כ הפסולת מרובה על האוכל.
%break
כלומר אע"פ שמשמשת עם הכותל דחג"ת, וממשכת רק חסדים 
מכוסים, שהיא בחינת אוכל וקדושה, שאין לחיצונים אחיזה שם, מ"מ 
כיון שבחינתה עצמה אינה כלל בחינת חג"ת רק בחינת נה"י לבד,
%break
ע"כ כח זה של אלהים אחרים מרובה מן כח הארת חסדים שמקבלת 
על הכותל דחג"ת, להיותם מבחינתה עצמה, וע"כ, האחיזה בה גדולה 
ביותר.
%break
והנה זה אמור בנוקבא דז"א, אמנם בעשיה, שהיא האחורים של 
הנוקבא דז"א, שמחמת החטא כל עמידתה היא בין הקליפות, כנ"ל, 
הנה הגם שגם היא נתקנה בעת עיבורה בבחינת אב"א, כי ע"כ היא 
נחשבת לקדושה ממש,
%break
גם אחר שנפלה מאצילות וירדה למקום י"ס דעשיה של הקליפות, כי 
מטעם התיקון של אב"א אין לקליפות אחיזה בה כלל אע"פ שהיא 
ביניהם. ועכ"ז צריכה שמירה מעולה שלא יתגלה הבין הדבקים שלה,
%break
כי נה"י שלה הגנוזים שם, בין ב' הכותלים דחג"ת, הרי שם שורש של 
ל"ב האבן, שהוא שורש כל הקליפות, כנ"ל, ובהיותה במקומם של 
הקליפות הרי כולם יתאחזו בה.
%break
אמנם בעולם הבריאה, אע"פ שגם היא כבר נמצאת תחת הפרסא 
דאצילות, ששם בהפרסא כלולה ג"כ שורש ל"ב האבן הזה כי ע"כ 
נעשה סיום לאצילות כנודע. אמנם אין לה שום שליטה על עולם 
הבריאה, והוא מטעם כי אמא מקננא שם כמ"ש הרב,
%break
כי אמא אינה סובלת לעולם משום כח צמצום, כי על אורות דאמא לא 
היה צמצום, וע"כ אע"פ שהיא נמצאת תחת הפרסא, היא חשובה עוד 
כמו שהיתה באצילות, כי צמצום הפרסא אינה שולט עליה. וז"ש הרב 
שאצל הבריאה,
%break
נבחן שורש ל"ב האבן הזה הכלול בה מכח הפרסא, רק בחינת ניקוד 
של אלקים שפירושו דין, אבל עצמותה היא בחינת הוי"ה וכולה רחמים 
וג"ר, כי כח הדין אין לו שום מגע באורות דאמא.
%break
וזה שאומר "כי אמא מקננת שם". אבל העשיה, שכבר היא צריכה 
להארת חכמה ואין אור אמא משלים אותה כלום, כנ"ל, ע"כ המה 
מתאחזים שם בין הדבקים, ונקראים אלהים אחרים.
%break
%letter קמז
קמז) אמנם זווג הג' שהוא פב"פ עד החזה וכו' ואינו בבחינת זווג שהיה 
בבריאת העולם.
%page 1971
כי זווג זה נוהג בעת שז"א חסר ממוחין דחיה, ואין לו אלא מוחין 
דנשמה לבד, שכלפי עצמו אינם מספיקים לו לג"ר ולפב"פ, להיותו צריך 
להארת חכמה, כנ"ל,
%break
וע"כ נתקנו לו בחינת זווגים ע"י פרצופים דיעקב ולאה, שהם בחינת 
אחורים דאו"א שנפלו למקומו דזו"ן, שאלו מוחין דנשמה מספיקים 
להיות להם מוחין דפב"פ,
%break
ונבחנים לקצרי הקומה, כי יש זווג פב"פ יעקב ולאה מחזה ולמעלה, וכן 
יש זווג פב"פ יעקב ורחל מחזה ולמטה, דהיינו רק במדת חצי פרצוף 
כנודע.
%break
אמנם אלו הזווגים נתקנו אחר נפילת העולמות ע"י חטאו של אדה"ר, 
אבל מקודם החטא דהיינו בעת בריאת העולמות, לא היה שום צורך 
בזווגים אלו הבאים ממוחין דנשמה דזו"ן. כי הגם שהעולמות בי"ע 
ונשמת אדם הראשון יצאו מבחינת זו"ן אב"א,
%break
אכן זה היה אב"א דמוחין דחיה, כי ז"א היה עומד במקום אבא עלאה, 
שהוא חיה, ונוקבא היתה מלבשת אותו שם מחזה ולמטה, ע"ד ישסו"ת 
המלבישים לאו"א עלאין כנ"ל.
%break
הרי שענין אב"א של זו"ן היה ממוחין דחיה. וע"כ כשנולד אדה"ר, לא 
היה לו אלא להמשיך פב"פ דמוחין דחיה.
%page 1972
דהיינו להעלות הנוקבא ג"כ למקום אבא, שתהיה בקומה שוה פב"פ 
עם ז"א. הרי שלא היה לו שום זמן שיהיה לו ענין להמשיך הזווגים 
הקטנים של יעקב ולאה שמחזה ולמטה דזו"ן, או יעקב ורחל,
%break
כי המה בחינת מוחין דנשמה, אשר תכף עם עת לידתו היה גבוה מהם. 
וז"ש, שבעת בריאת העולמות לא היה נוהג אלא ב' זווגים הגבוהים 
שהם: או אב"א דמוחין דחיה,
%break
שהיה עם בריאת העולמות ואדה"ר, או הזווג פב"פ דחיה ויחידה, 
שהמשיך אח"כ אדה"ר ע"י תפלתו שהוא בבחינת הב' ובבחינה הג'. 
אבל אלו הזווגים הקטנים לא היה צורך בהם אז.
%break
%letter קנא
קנא) אמא עלאה מתפשטת בכל ג' עולמות בי"ע וכו', פירוש: ב' בחינות 
אורות יש להבחין בג' העולמות בי"ע, שהם: א' מה שנשאר בהם 
מאורותיהם עצמם אחר החטא דאדה"ר וירידתם לבי"ע, כי החטא 
דאדה"ר לא פגם רק הכלים דאחורים של בי"ע,
%break
אבל הכלים דפנים עם האורות המיוחסים לכלים ההם שיכלו לעבור 
תחת הפרסא, הנה הם נשארו בהם, ואלו האורות נבחנים לעצמותם 
דג' העולמות בי"ע. ויש עוד בחינת אורות מלובשים בהם,
%break
שהם באים מזווג חדש על מסך דבחי"ב, שהוא בחינת הקומה דאמא 
עלאה, שזה נמשך להם אחר החטא ואחר ירידתם לבי"ע, והוא בחינת 
מוחין ונשמה אל עצמות הבי"ע.
%break
וההפרש ביניהם רב הוא, כי אלו האורות וכלים דפנים שנשארו בהם 
מעת אצילותם, יש בהם מעלה גדולה, שהם בחינת אצילות ומוחין 
דחיה מעיקרם, אלא כיון שאבדו התנה"י שלהם מחמת החטא 
דאדה"ר, ולא נשאר בהם אלא הכלים דפנים שהם חב"ד חג"ת,
%break
ע"כ אין להם עתה מהם רק בחינת ו"ק לבד בלי שום מוחין, נמצא 
שמצד אחד הם חשובים מאד להיותם מאצילות, ומצד הב' הרי אין 
בהם בחינת מוחין כלום. אבל בחינת הב' דאורות שנמשך להם מאמא 
על מסך דבחי"ב, לאחר ירידתם לבי"ע,
%break
הנה מצד אחד יש בהם גרעון, שכבר אינם מבחינת מוחין דחיה, אלא 
רק מוחין דנשמה. אבל יש בהם מעלה גדולה שהרי הם בחינת ג"ר 
ונשמה, ולולא מוחין ההם לא היה כלל בחינת מוחין בכל בי"ע. כי לא 
נשאר בהם מבחינת אצילות רק בחינת ו"ק בלי מוחין, כנ"ל.
%break
אמנם התפשטות קומת אמא לבי"ע, לא הספיק להיות מוחין שלימים 
רק בעולם הבריאה בלבד, להיותה כולה בחינת בינה, כי אפילו מקום 
הבריאה נעשה מב"ש ת"ת תחתונים שהוא בחינת ז"ת של הבינה 
דגופא,
%break
כנ"ל. ע"כ מספיקים לה המוחין דאמא למוחין גמורים, ויש לה ע"ס, 
שג"ר נקראים כסא, וו"ק ששה מעלות לכסא.
%page 1973
משא"כ עולם היצירה, שהוא בחינת ז"א, שאין לה הספקה ממוחין 
דאמא,
%break
כי היא למוחין דחיה צריך כמו הז"א כנ"ל דף א' תתקס"ד ד"ה ויוצא 
הנה אין לה ממוחין ההם אלא בחינת ו"ק בלבד. וכן העשיה אין לה רק 
בחינת אב"א כנ"ל ע"ש.
%break
%letter קנו
קנו) החותם והם נקראים י"ס דבריאה וגם בעולם הבריאה יש בו י"ס 
הנחלקות לא"א ואו"א וזו"ן וכו'. הנה המדובר הוא כאן לאחר חטאו של 
עצה"ד. ואחר נפילת העולמות למטה מפרסה אשר אז נשארו העולמות 
בי"ע, רק בחב"ד חג"ת דכלים, ואורות דנפש רוח,
%break
ובחינת ג"ר דאורות ונה"י דכלים נסתלק מהם מחמת הפגם דאדה"ר. 
כנ"ל דף א' תתקמ"ו ד"ה והתשובה ע"ש. והנה אז נעשה הזווג באמא 
עלאה ע"י התלבשותה בזו"ן על מסך דבחי"ב,
%break
ויצאו ע"ס בקומת בינה, וירדו ונתלבשו בג' עולמות בי"ע, ע"ד שביאר 
הרב לעיל באות קנ"א ע"ש.
%page 1974
ואז קנו כל מדרגה ומדרגה שבפרצופי בי"ע, את בחינת נשמה השייך 
לחלקם, וחזרו ונתקנו בבחינת ראש ונשמה, ושוב נתפשטו כל עולם 
מבי"ע לה"פ א"א ואו"א וזו"ן. וענין התפשטותם זו נקרא בשם חותם.
%break
והשם חותם מורה, שאין לך בחינה דקה מן הדקה שיש בחותם, שלא 
תוציא דוגמתה בהנחתם ממנו, כן אין לך בחינה דקה מהדקה בה"פ 
אצילות, שלא תוציאה דוגמתה בה"פ בריאה, וכן בה"פ היצירה 
הנחתמים מה"פ שבבריאה,
%break
וכן בע"ס דעשיה הנחתמים מה"פ שביצירה. באופן שאין הפרש ביניהם 
אלא בשיעור קומה בלבד, אשר בעולם הבריאה יש להם קומת בינה, כי 
ע"ס שלהם יצאו על מסך דבחי"ב המוציא קומת בינה.
%break
ובעולם יצירה יצאו על המסך דבחי"א שהוא קומת ז"א בלי ראש. 
ובעולם עשיה יצאו על מסך דבחינת שורש, המוציא ע"ס בקומת מלכות 
הנקרא קומת נה"י, או ג' גו ג'.
%break
אמנם כל זה אמור רק בשיעור קומת האור וחשיבותו, משא"כ בשאר 
הענינים אין שום שינוי בין עולם לעולם, כי יש בכל אחד מהם בחינת 
ראש וגוף דכלים, הנבחנים לע"ס, שהראש הוא כלי דכתר, ופה עד 
החזה הוא חכמה, ומחזה עד הטבור הוא בינה,
%break
ומטבור ולמטה הוא זו"ן. ואפילו הנפש דנפש דעשיה, דהיינו פרצוף 
מלכות שבמלכות שבעולם עשיה, יש בו הבחן הע"ס הנ"ל בכלים שלו, 
אלא שאין בכולם אלא אור הנפש דנפש שבעשיה, המתלבש בכלי 
דכתר שלו,
%break
וכל הכלים דגוף מקבלים הארת הנפש מכלי דכתר שבו, ובשיעור הזה 
הם מתחלקים ג"כ לנרנח"י דנפש הנפש, כי הנפש העקרי המלובש 
בכלי דכתר הוא יחידה דנפש הנפש,
%break
ומפה עד החזה הוא חיה דנפש הנפש, ומחזה עד הטבור הוא נשמה 
דנפש הנפש. ומטבור ולמטה הוא נ"ר דנפש הנפש. ועד"ז מתחלק כל 
פרק וכל ניצוץ שבפרצופי בי"ע.
%break
וע"ד שנתבארו הנרנח"י בזה למטה מזה, כנ"ל, הנה כן הוא גם בע"ס 
דכלים שקומתם שוה, הנקראים: מוחא, עצמות, גידין, בשר, עור. אשר 
עיקר האור שבו, מתלבש בכלי הפנימי דמוחא, ונבחן ליחידה דאותה 
מדרגה, ומה שהכלי דעצמות מקבל ממנו,
%break
נקרא חיה דאותו פרט, ומה שהכלי דגידין מקבל ממנו נקרא נשמה, 
ומה שהכלי דבשר מקבל ממנו נקרא רוח, ומה שהכלי דעור מקבל 
ממנו נקרא נפש. ואין שום נפקא מינה בזה איזה שיעור אור שיש בכלי 
דמוחא דאותה המדרגה, ואפילו אם הוא נפש דנפש הנפש,
%break
הנה גם היא מתחלק כן לפי סדר הכלים שבו, הן בכלים דזה למטה 
מזה, הנקרא ראש וחג"ת עד החזה, ומחזה עד הטבור, ומטבור 
ולמטה. והן לפי סדר הכלים שהם בקומה שוה, הנקרא: מוחא, עצמות, 
גידין, בשר, עור. כנ"ל.
%break
וכן ע"פ סדר הכלים הנ"ל דזה למטה מזה נבחנים בכל פרט גם ה"פ: 
א"א, ואו"א, וישסו"ת, וזו"ן. כי הראש של המדרגה נבחן לא"א, 
המתפשט בפנימית המדרגה עד סיום רגלים. וחג"ת עד החזה, נבחן 
לפרצוף או"א המלבישים על א"א שבו.
%break
ומחזה עד הטבור נבחן לפרצוף ישסו"ת שבו, ומטבור עד סיום רגלין 
נבחן לפרצוף זו"ן שבו. וכן הוא מתחלק לג' פרצופים עי"מ: שהראש 
הוא פרצוף המוחין שבו,
%break
המתפשט תוך פנימיות המדרגה. ומגרון עד החזה, הוא פרצוף היניקה, 
המלביש על פרצוף המוחין עד סיום רגלין. ומחזה ולמטה, הוא פרצוף 
העיבור, המלביש על פרצוף היניקה עד סיום רגלין.
%break
ועד"ז כל פרצוף שבאלו עי"מ, יש לו לפי עצמו ג"כ ג' פרצופים 
הנקראים: פנימי, תיכון, חיצון. כי יש ג"פ פת"ח.
%page 1975
בפרצוף המוחין. וכן פת"ח בפרצוף היניקה. וכן פנימי תיכון חיצון 
בפרצוף העיבור.
%break
במלה אחת אין לך שום הבחן הנוהג בפרצופי אצילות שלא יהיה כמותו 
בכל פרטי המדרגות דכלהו פרצופי בי"ע, וע"כ נבחן זה כמו שהעולמות 
יצאו זה מזה לבחינת חותם ונחתם, שכל עולם ועולם מעביר את כל 
הפרטים שבו להעולם שלאחריו.
%break
אלהות אחדות גמור מתחילת י"ס דאצילות עד סוף י"ס דעשיה. 
ולכאורה קשה, מה שכתב הרב להלן באות קס"ג שרק עד בחינת 
נשמה הם אלקיות, אבל הרוח נפש שבבי"ע אינם אלקיות, וכן להלן 
באות קס"ו אומר שהכלי החיצון והתיכון שבכל מדרגה הם דפרודא,
%break
ורק הכלי הפנימי אלקיות. ע"ש. וכאן אומר שעד סוף י"ס דעשיה הם 
אלקיות ואחדות גמור. אמנם יש עמקות בדברים האלו, וצריכים להבין 
אותם, כי הוא היסוד להבנת כל הערכים שבבי"ע.
%break
וצריכים לזכור כאן, מה שכייל לן הרב בתחילת דרושי אבי"ע בע"ח 
שמ"ב פרק ג', אחר שביאר שם שהע"ס שבכל פרצוף שבד' העולמות 
אבי"ע מכונים: שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. אמר, וז"ל "דע כי 
השורש והנשמה והגופים הם בחינה אחת,
%break
שאין פירוד ביניהם. אך הלבושים וההיכלות הם ב' בחינות נפרדות 
מהג' בחינות הנ"ל וכו'. ומהראוי היה שהי"ס של הגופים יתלבשו בי"ס 
של הלבושים, ואמנם אינו כן לסבה הנ"ל וכו', שהי"ס דגופות דא"ק 
מתלבשות תוך י"ס השרשים של י"ס דעתיק,
%break
ואלו מתלבשים בי"ס של הנשמות דעתיק, ואלו מתלבשים בי"ס דגופות 
דעתיק, וכעד"ז בחינות השורשים והנשמות והגופים דא"א, מלבישים 
לגופות דעתיק וכו'" עכ"ל. הרי מפורש שאפילו בעולם האצילות רק ג' 
הראשונות: כתר, חכמה, בינה,
%break
הם בחינה אחת שאין שם פירודא, שהם המכונים שורש, נשמה, גוף. 
אבל ב' התחתונות ז"א ומלכות, המכונים שם לבוש והיכל, הם נפרדים 
מהספירות והכלים הפנימים, אלא שנעשו לב' מקיפים הנקראים 
מקיפים דיושר ומקיפים דעיגולים,
%break
כמ"ש שם. וא"כ אותה הקושיא הנ"ל שהקשינו במה שאומר שרק עד 
הנשמה שבבי"ע הם אלקיות, אבל הרוח נפש שבו הם דפירודא, יש 
להקשות גם בעולם אצילות גופיה, כי גם באצילות אומר כן, שז"א 
ומלכות דכל פרצוף ופרצוף מאצילות,
%break
נפרדו ונעשו רק לכלים מקיפים דלבוש והיכל, וא"כ איך יש ע"ס 
בפרצופי אצילות, וכן איך יש רוח נפש באצילות מאחר שז"א ומלכות 
נפרדו מהכלים הפנימים שבכל פרצוף.
%break
והתשובה לזה, תמצא בע"ח שמ"ט פ"א, ומובא בספר בית שער לכונות 
דף י"ט. אות נ"ג וז"ל "ואמנם כל עולם בפ"ע דרך פרט, יש לו כל אלו 
הבחינות: עצמות, וכלים, ומלבישים, וכעד"ז כל פרט ופרט מהם 
מתחלק ע"ד הנ"ל, וזכור זה ולא נצטרך להזכירו בכל פעם ופעם וכו',
%break
הרי נתבאר איך הם ג' כלים זה בתוך זה, והם בחינת עי"מ, והם כלים 
לנר"ן, כי היחידה וחיה אין כנגדם כלים, ועליהם סובבת הבשר וכו', 
וה"ס חשמ"ל המקיף לכל הכלים וכו', ואח"כ העור" עכ"ל.
%break
פירוש הדברים: כי ה' כלים יש לגוף הנקראים: מוחא, עצמות, גידין, 
בשר, עור. אשר מוחא הוא כתר, ועצמות הוא חכמה, וגידין הוא בינה, 
ובשר הוא ז"א, ועור הוא מלכות.
%page 1976
ואמר הרב, כי רק הכלים דכח"ב, שהם מוחא עצמות וגידין, הם נבחנים 
לג' כלים דגוף שבהם מתלבשים הנר"ן, כי יש ערך הפוך בין כלים 
לאורות,
%break
וע"כ בעת שלא יש כי אם ג' כלים בפרצוף, נמצא הנשמה מתלבשת 
בכלי דמוחא שהוא כתר, והרוח מתלבש בכלי דעצמות, שהוא חכמה, 
והנפש מתלבשת בכלי דגידין,
%break
שהוא בינה. ונמצאים ב' הכלים ז"א ומלכות שהם ריקים בלי אור, ולכן 
מפרש שם שהם אינם כלים פנימים, אלא שהם בחינת לבוש והיכל, 
שנפרדו מהכלים הפנימים ונעשו למקיפים, וע"כ המה משמשים גם 
בגוף רק לבחינת מלבושים,
%break
כי הבשר הוא בחינת חשמ"ל, הסובבת ומקיף על ג' הכלים כח"ב 
שבהם נר"ן, והעור הוא מקיף על הבשר מבחוץ, והוא נקרא נוגה. 
באופן, שבכל פרצוף רק ג' כלים כח"ב, הנקראים: מוחא, עצמות, גידין, 
שבהם מתלבשים נפש רוח נשמה.
%break
אבל האורות דחיה ויחידה אין כנגדם כלים בגוף. והטעם הוא, כי כל 
זמן ששולט צמצום הב', דהיינו בשתא אלפי שני, נמצאו הזו"ן נפרדים 
מבחינת כלים אל הפרצוף, כי מחמת עלית המלכות המזדווגת למקום 
נקבי עינים, נפרדו ויצאו זו"ן של ראש,
%break
מבחינת הע"ס דראש. וכן מלכות המסיימת שהיתה במקום מלכות 
דגופא, עלתה למקום בינה דגופא, שהוא ת"ת, וכן יצאו גם זו"ן של 
הגוף מבחינת הכלים של הגוף, וע"כ לא נשאר הן בראש והן בגוף זולת 
ג' כלים כח"ב ולא יותר.
%break
כמ"ש הרב. כי אלו ב' הכלים בשר ועור, שהם כנגד אלו הזו"ן שנפרדו, 
אינם נבחנים לכלים ממש, אלא לבחינת חשמ"ל ונוגה המקיפים לג' 
הכלים, כמ"ש הרב.
%break
ולכאורה יש כאן קושיא, כי בע"ח שמ"ב פ"ג, אומר הרב שב' הכלים 
התחתונים אלו נפרדו לגמרי מהפרצוף ונעשו למקיפין דעיגולים ויושר, 
שהם מקיפי חיה ויחידה המעגלים סביבות הפרצופים מרחוק,
%break
כנודע. וכאן אומר שהם ב' מקיפים המלבישים ודבוקים על הכלים 
בבחינת בשר ועור, המכונים חשמ"ל ונוגה. אשר בחשמ"ל שהוא 
הבשר, יש בו הארה רק מחזה ולמעלה, המכונה מ"ל מחשמ"ל, והנוגה 
יש רק הארה מועטת מאוד,
%break
והיא בחינת טוב ורע. שהוא לכאורה תמוה מאד, והדברים האלו 
סותרים מקצה אל הקצה כנגד מה שכתב שם בשמ"ב פ"ג שהם נעשו 
לכלים דעגולים שבתוכם מלובשים מקיפים הגדולים דחיה יחידה.
%break
והענין הוא, כי שם מדבר בזו"ן שנפרדו מכלים דראש, ונודע שבראש 
אין שם כלים אמיתיים אלא רק שורשים לכלים לבד, ועל אלו אומר 
שהם נעשו לכלים דעגולים, שבתוכם האורות דחיה יחידה, כי מטעם 
שהם חסרים בראש, ולא נשאר בראש זולת ג' הכלים כח"ב,
%break
לא יוכל הראש לקבל כי אם נר"ן, כי באורות נבחן שהתחתונים נכנסים 
תחילה ונכנסו הנר"ן בכח"ב, וחיה יחידה אין להם כלים להתלבש 
בראש, וע"כ נשארו מבחוץ לפרצוף, ומקיפים עליו מרחוק,
%break
והכלים שלהם הם הזו"ן של הראש שנפרדו, כי לא יחזרו האורות 
דיחידה חיה אל הראש טרם שיחזרו אלו ב' הכלים זו"ן אל הראש, וכיון 
שהם רק שרשי כלים המה ראוים להיות כלים זכים אל האורות 
הגדולים ההם.
%break
אמנם מ"ש הרב כאן בשמ"ט פרק א' הנה המדובר הוא מב' הכלים ז"א 
ומלכות שנפרדו מע"ס דגופא, מחמת עלית מלכות המסיימת מן המקום 
דמלכות דגופא למקום הבינה דגופא שהוא הת"ת במקום החזה, אשר 
מתחילה המה נפלו לגמרי לבחינת חלל הפנוי מתחת רגלי א"ק,
%break
כנ"ל בדברי הרב באות ג' ע"ש ואח"כ בסבת העירוב דרפ"ח ניצוצין 
שירדו בתוכם בעת שביה"כ. וע"י זווגים ובירורים נתברר מהם חלק 
מסוים ונתחבר שוב בהפרצופים, בבחינת בשר ועור הנקרא חשמ"ל 
ונוגה.
%page 1977
כמ"ש בבית שער הכונות דף י"ט ע"ש כל ההמשך, והנך רואה מה רב 
המרחק בין אלו ז"א ומלכות דראש, שנעשו לכלים דעגולים למקיפים 
דיחידה חיה,
%break
לבין אלו הכלים דז"א ומלכות שנעשו לבשר ועור, כי ז"א ומלכות של 
ראש, הם רק שורשים לכלים, ואין בהם עביות כל עיקר, כי עביות 
המסך הוא למטה מהם, כנודע.
%break
ומה גם שהסיום של מלכות המזדווגת אינה מורידה הכלים לבר 
מאצילות, אלא רק לבר מבחינת ראש. וע"כ הם זכים ויש להם קשר עם 
האורות דיחידה חיה שנסתלקו מן הראש, כנ"ל.
%break
אבל כאן המדובר הוא בכלים דגופא, שאין להם שום יחס עם בחינת 
מקיפים, כי אין מקיפים אלא מאורות דראש, ומה גם שמלכות 
המסיימת הורידה אותם פעם למטה בחלל הפנוי. והבן היטב.
%break
והנה באמת, בעת שאין עוד בהפרצוף רק בחינת נשמה, אין ב' הכלים 
האלו נבחנים רק לב' עורות דבוקים זה בזה הנקראים קלף 
ודוכסוסטוס, כמ"ש הרב בע"ח שמ"א פרק א' אלא בעת שהוא משיג 
בחינת חיה, הנה אז נעשה נסירה בין אלו האורות,
%break
והדוכסוסטוס נעשה אז למדרגה בשר, ונקרא חשמ"ל, והקלף נעשה אז 
לעור, ונקרא נוגה. כי פרצוף חיה מברר לו כלי רביעי, שהוא הבשר 
המקיף על ג' הכלים כח"ב ומתוך שאינו ראוי לקבל רק בחינת ו"ק 
דחיה, משום שבחינת ג"ר דחיה שהם או"א הפנימים נגנזו,
%break
ואינם בכל משך שתא אלפי שני, ע"כ אין פרצוף הבשר יכול להתברר 
לכלי גמור, אלא רק לבחינת לבוש על הכלים, וע"כ נקרא חשמ"ל. 
ופרצוף העור נבחן אז בבחינה בלתי נבררת וע"כ נקרא נוגה.
%break
כי כל בחינה הבלתי נבררת נקראת נוגה, ואפילו בעת שמאיר בחינת 
יחידה בהפרצוף, מ"מ אין העור יכול להברר כל עוד שלא נברר פרצוף 
הבשר כולו, דהיינו מטרם שהכלי הרביעי מקבל את הג"ר דחיה, וע"כ 
אין הארת היחידה בשלימות מטרם גמר התיקון.
%break
וע"כ אין הכלי החמישי יכולה לצאת מבחינת נוגה כנ"ל. המתבאר מזה, 
שהגם שיש בחינת ה"פ בזו"ן דאצילות, באורות נרנח"י, הנקראים 
עבגע"מ, כנ"ל, עכ"ז רק ג' הכלים כח"ב נבחנים לכלים אמיתיים 
באחדות גמור,
%break
אבל ב' הכלים בשר ועור המה נבדלו מהכלים של הפרצוף, ואינם אלא 
מלבישים על ג' הכלים מסביב להם. והוא מטעם כי האורות דיחידה 
חיה שבשתא אלפי שני, אינם בשלמותם הגמור,
%break
כי הם רק מבחינת ו"ק דיחידה חיה, כנ"ל, וע"כ הם רק מלבישים 
נבדלים מן הגוף, וסובבים על הכלים דגוף מבחוץ. כי לא נבררו לגמרי 
מן הקליפות. כמבואר.
%break
והנה נתבאר לעיל, אשר מסבת החטא דאדה"ר, נסתלק מפרצופי בי"ע 
כל אלו האורות והבירורים דכלים שבאו להם בסוד תוספות, ולא נשאר 
מהאורות זולת נפש רוח, ומהכלים רק כתר חכמה, כנ"ל דף א' 
תתקע"ג ד"ה החותם ע"ש. ואחר כך נמשך להם הנשמה מאמא,
%break
כנ"ל. שעי"ז שוב נתפשטו בסוד חותם מחותם עד עולם העשיה כדברי 
הרב כאן. והנה כשנמשך להם האור דנשמה נברר להם הכלי הג' שהוא 
בינה, ויש עתה לפרצופי בי"ע כולם, ג' כלים דכח"ב שבהם מלובשים 
נפש רוח נשמה: אור הנשמה בכלי דכתר,
%break
והרוח בכלי דחכמה, ונפש בכלי דבינה, אשר בזה נשלמו להם ג' הכלים 
דגוף שהם באחדות גמור מתחילת י"ס דאצילות עד סוף העשיה. שהרי 
גם באצילות רק אלו ג' הכלים הם באחדות גמור, כמ"ש הרב בע"ח 
שמ"ב פ"ג המובא לעיל.
%break
%page 1978
וזהו שכתב הרב גם כאן "והנה כל ספירות אלו הנ"ל כולם הם אלקות 
אחדות גמור מתחילת י"ס דאצילות עד סוף עשיה" דהיינו ממש כמ"ש 
בע"ח שמ"ב פ"ג בג' הכלים דאצילות שמלבישים זע"ז באחדות גמור 
לאפוקי מאלו ב' הכלים הנקראים חשמ"ל ונוגה,
%break
שהם נבחנים לנפרדים מן הגוף ונעשו ללבושים על הג' הכלים. אמנם 
ודאי יש הפרש גדול מאוד בין אלו הכלים החיצונים מהגוף שנקראים 
חשמ"ל ונוגה דפרצופי אצילות, ובין אלו הכלים חיצונים חשמ"ל ונוגה 
שבג' עולמות בי"ע:
%break
כי שם באצילות יש עכ"פ אלו האורות דיחידה חיה מבחינת פב"פ, אלא 
מתוך שהם חסרי ג"ר אינם יכולים לברר הכלי הרביעי והחמישי לגמרי 
ונשארים לכלים חיצונים מהגוף, כנ"ל. אבל אלו הכלים החיצונים דבי"ע,
%break
הרי אין להם מהאורות דיחידה וחיה רק מבחינת אורות דאחורים כמ"ש 
להלן שאין שום אור החיה יכול להאיר בג' עולמות בי"ע, ורק מבחינת 
פרצופי האחור דאצילות, נשארים להם בחינת אור דאחורים בלבד,
%break
וע"כ נחשבים אלו ב' הכלים החיצונים מהגוף שלהם, לבחינת רוח ונפש 
דפרודא, ואינם נחשבים עוד בבחינת אלקיות, כמ"ש להלן. וזכור היטב 
את הדברים האלו שהם יסוד להבין בהם כל עניני בי"ע.
%break
%letter קנז
קנז) העשירית של הנוקבא דז"א בלבד וז"ס אמא תתאה מקננא באופן. 
ענין התחלקות זו דמוחין דאמא, שמבאר הרב כאן, רק בנוקבא 
דבריאה ויצירה ועשיה, אין הכונה שרק בנוקבא נוהג זה הסדר, כי כן 
הוא בכל הפרצופים מאמא ולמטה,
%break
כמ"ש הרב להלן, וכן לעיל (דף א' תתקע"ב אות קנ"א) אלא שרוצה 
לבאר בדרוש הזה רק ב' הפרצופים ז"א ונוקבא דבי"ע, לכל פרטיהם, 
לפיכך הוא מדבר כאן רק מפרצוף הנוקבא דבי"ע בלבד.
%break
%page 1979
%letter קנח
קנח) ונתחיל לבאר י"ס דנוקבא דז"א בבחינת ד' עולמות אבי"ע. הנה 
עד כאן ביאר ענין נר"ן דבי"ע שקבלו מאמא ע"י התלבשות בזו"ן 
דאצילות, דע"ס דנשמה נתלבשו בבריאה, וע"ס דרוח ביצירה, וע"ס 
דנפש בעשיה,
%break
והם יצאו זה מזה בבחינת חותם, כנ"ל. ועתה מתחיל לבאר בחינת אור 
החיה המתלבש באלו פרצופי בי"ע, שזה הגיע להם מבחינת התלבשות 
פרצוף האחור דנוקבא דאצילות בעת מיעוט הירח, כמ"ש בדיבור 
שלאח"ז.
%break
%letter קנט
קנט) השכינה וירדה למטה להיות ראש לשועלים שהם בג' עולמות 
הנקראים בי"ע הנה הלבוש וכו'. כי כשנאמר לה לכי ומעטי את עצמך, 
היו זו"ן בבחינת שני המאורות הגדולים בקומה שוה אחור באחור, 
וקטרגה הלבנה בסוד אין ב' מלכים משתמשין בכתר אחד,
%break
ונאמר לה לכי ומעטי את עצמך, וחזרה לבחינת נקודה שתחת היסוד, 
שמבחינת הכלים היא נקודת החזה וכלי דכתר שלה, וכל הט"ת שלה 
דהיינו כל פרצוף האחור, שהיה בקומה שוה עם ז"א, ירד כולו חוץ 
מכתר שלו, ונתלבש בג' עולמות בי"ע כמ"ש כאן הרב,
%break
שפרצוף הפנימי שבו נתלבש בבריאה, ופרצוף האמצעי שבו נתלבש 
ביצירה, ופרצוף החיצון שבו נתלבש בעשיה. ואע"פ שבכללו אינו אלא 
פרצוף אחד הנקרא פרצוף האחור דנוקבא,
%break
עכ"ז יש בו עיבור יניקה מוחין, שעיבור יניקה הם ו"ק רוח נפש, והמוחין 
דאחור הם ג"ר שלהם, הנקראים ג"ר דרוח או מוחין דו"ק. ובשביל 
שאפילו הג"ר אינם רק מוחין דו"ק, ע"כ נקרא בכללו פרצוף האחור.
%break
ולכאורה יש להקשות כאן ממ"ש הרב בכמה מקומות שרק הנקודה של 
המלכות ירדה לבריאה ונעשה שם לעתיק דבריאה, וכאן כתב שכל 
הט"ת שלה ירדו לבי"ע. הענין הוא, כי היה שם ב' מיעוטים בעת מיעוט 
הירח: א' הוא לט"ת שלה,
%break
שהם כל ג' פרצופים עיבור יניקה ומוחין שירדו לבי"ע, כנ"ל. וב' הוא, כי 
אפילו נקודת הכתר שנשארה בה בסוד נקודה תחת היסוד דז"א 
דאצילות, הנה גם היא לא עצרה כח להיות כולה באצילות, ובחינת 
האחורים שבנקודה ההיא ירדה ונעשית עתיק לבריאה.
%break
%page 1980
ודע, כי אין אור החיה יכול לעבור דרך הפרסא שמתחת דאצילות 
להאיר בבריאה, וע"כ כל בחינת אור החיה שישנם בפרצופי בי"ע, הם 
מאלו ג' פרצופי האחור דנוקבא שנתלבשו בבי"ע, ואע"פ שהם בחינת 
חיה, מ"מ כיון שאינם רק אחורים דחיה,
%break
שה"ס נהורא דלא נהיר, ע"כ הם יכולים להתלבש בפרצופי בי"ע. 
ובחינת אור היחידה דפרצופי בי"ע הם מקבלים מבחינת נקודת הכתר 
דנוקבא שנתמעטה וירדה להיות עתיק לבי"ע.
%break
%letter קסג
קסג) הל' ספירות של הנוקבא דאצילות הם מתחלקים בתוכם ונעשים 
בחינת נשמה להם, ומכאן ואילך ר"ל מבחינת נשמה שיש בבי"ע אינם 
בחינת אלקית רק בסוד ומשם יפרד. כי פרצוף האחור דנוקבא שירד 
ונתלבש בבי"ע, יש לו ג' פרצופים עי"מ, שבכ"א מהם י"ס.
%break
וי"ס דפרצוף המוחין דאחור ירד ונתלבש בי"ס דבריאה, וי"ס דפרצוף 
היניקה דאחור, ירד ונתלבש בי"ס של היצירה, וי"ס דפרצוף העיבור 
דאחור, ירד ונתלבש בי"ס דעשיה, כנ"ל.
%page 1981
ואלו ל' הספירות דאחור, נעשו בחינת נשמה לנשמה של ל' הספירות 
דבי"ע,
%break
כי מדרגת נשמה כבר קבלו מאמא עילאה, כמ"ש הרב לעיל (דף א' 
תתקע"ב אות קנ"א) הרי של' כלים דפרצוף האחור דנוקבא, נעשו להם 
נשמה לנשמה, דהיינו אור החיה.
%break
כמ"ש בדיבור הסמוך, וכן נתבאר שם שהארת יחידה הם מקבלים ג"כ 
מהנוקבא שנעשתה לעתיק בראש הבריאה, שהוא מאיר בפנימיותם 
הארת יחידה. והם נרנח"י שבפרצופי בי"ע כנ"ל.
%break
ויש כאן בפרצופי בי"ע ג' הבחנות: א', מה שנשאר מהם לאחר החטא 
דאדה"ר, דהיינו מהכלים והאורות דאצילות, בעת יציאתם מתחילה 
בעולם האצילות, אשר החטא דאדה"ר לא פגם אותם, והם רק הכלים 
שלהם, שהם חב"ד חג"ת דכלים, ונפש רוח דאורות.
%break
כנ"ל דף א' תתקנ"ט ד"ה הכתרים ע"ש. וכלים דחב"ד הוא כלי דכתר, 
ונקרא חב"ד מכח ג' הקוים שבו, וכלים דחג"ת הוא כלי דחכמה, ונקרא 
חג"ת, מכח ג' הקוים שבו. ובחינה הב', היא קומת נשמה שהגיע להם 
אח"כ מאמא עלאה,
%break
כנ"ל ואור זה דנשמה בירר להם כלי שלישי לכל פרצוף דפרצופי בי"ע, 
דהיינו כלי דבינה שנקרא גידין, ועתה נתלבש הנשמה בכלי דכתר, ואור 
הרוח שהיה שם תחילה ירד לכלי החכמה, ואור הנפש שהיה בכלי 
דחכמה ירד לכלי זה החדש דבינה.
%break
ובחינה השלישית היא האורות דיחידה חיה, שהשיגו מהמלכות 
דאצילות בעת מיעוט הירח, שט"ת שלה ירדו ונתלבשו בכל פרצופי 
בי"ע בבחינת נשמה לנשמה, והנקודה שלה בסוד עתיק בראש 
הבריאה, כנ"ל. ומכח האורות דיחידה חיה הללו,
%break
הובררו להם כלי רביעי וכלי חמישי, הנקראים בשר ועור. ונתלבשו 
יחידה חיה בכלים כתר חכמה, והאורות דנשמה ורוח שהיה שם 
מתחילה, ירדו אל הכלים דבינה וז"א הנקראים גידין ובשר, הנשמה 
בכלי דגידין והרוח בכלי דבשר,
%break
ואור הנפש שהיה תחילה בכלי דגידין ירד עתה לכלי דעור. ונמצא עתה 
ה' האורות נרנח"י מלובשים כל אחד בכלי המיוחס לו: יחידה במוחא, 
וחיה בעצמות, ונשמה בגידין, ורוח בבשר, ונפש בעור. ועד"ז הם 
מתחלקים ג"כ בבחינת ה' הכלים דזה למטה מזה,
%break
וכן בההבחן של ה' פרצופים שבכל פרצוף פרטי הם מתחלקים כן, 
ולהלן יתבאר שלמעשה נבחן באופן אחר אשר היחידה חיה מלובשים 
תוך הנשמה ע"ש ואין כאן המקום להאריך בזה.
%break
ואלו ב' כלים שנתבררו להם באחרונה ע"י האורות דיחידה וחיה, 
הנקראים בשר ועור, שבהם מתלבש רוח נפש כנ"ל, אינם כלים גמורים 
כמו ג' הכלים מוחא עצמות גידין,
%break
שהרי אפילו בפרצופי זו"ן דאצילות אינם כלים פנימים כנ"ל אלא כלים 
חיצונים המלבישים ומקיפים לג' כלים הראשונים, מטעם שגם האורות 
דחיה יחידה המבררים אותם, אינם רק בבחינת ו"ק דחיה ונפש 
דיחידה, כנ"ל (דף א' תתקע"ז ד"ה והנה) ע"ש.
%break
ומכ"ש בבי"ע, שאפילו אור החיה אינו יכול להאיר כאן משהו, ומכ"ש 
אור היחידה, אלא רק בחינת אחורים דיחידה חיה הוא המאיר להם, 
כמ"ש הנה לא כ"ש שהם נפרדים מג' הכלים הראשונים שבגוף, כי כל 
בירורם ע"י אורות דאחורים באו,
%break
וע"כ המה מכונים כלים נפרדים מגוף הפרצוף, משום שאין בירורם 
בשלימות.
%page 1982
ומשם כך מכונים האורות רוח נפש המלובשים בהם, שהם ג"כ 
דפרודא, כמ"ש הרב בסו"ה ומשם יפרד, שרומז בזה, שאין המדובר 
עליהם עצמם, אלא רק על תולדות הנמשכים מהם,
%break
שהתולדות שלהם אינם אלקיות אלא נפרדים, שהם נקראים שרפים 
מלאכים וכו', באופן שכל המציאות שיש בבי"ע מלבד הע"ס ונשמות, 
הם באים מהזווגי דכלים הנפרדים האלו בשר ועור, וז"ס ומשם יפרד,
%break
כלומר שמהם נולדים ובאים כל הנפרדים שאינם אלקיות. אמנם נר"ן 
דצדיקים יוצאים מזווג דג' הכלים הראשונים שהם אחדות גמור מראש 
אצילות עד סוף בי"ע, וע"כ נחשבים הנר"ן הנולדים מהם שהם ג"כ 
אלקיות. והבן זה.
%break
וזה אמרו כי אותן הל' ספירות של נוקבא דאצילות הם מתחלקים 
בתוכם ונעשים בחינת נשמה להם, ומכאן ואילך רצוני לומר מבחינת 
נשמה ואילך שיש בבי"ע, אינם בחינת אלקות אלא בסוד ומשם יפרד" 
והנך רואה איך האריך בלשונו,
%break
שלא נטעה שרק בחינת הל' ספירות בלבד הם אלקיות, אלא מדייק 
שר"ל מבחינת נשמה שיש בבי"ע עצמם שמשם ואילך אינם אלקיות. 
והוא כי הל' ספירות הם בחינת נשמה לנשמה, כי הנשמה דבי"ע היא 
קומת אמא שנתפשטה בבי"ע, כנ"ל,
%break
והל' ספירות הם פנימית להם, דהיינו נשמה לנשמה, הנקראת אור 
החיה, כנ"ל. אלא אחר שיעור קומת אמא שנתפשטה בהם, דהיינו 
הרוח נפש שהם מתלבשים בהכלים הנפרדים הנקראים בשר ועור,
%break
הנה עליהם נאמר ומשם יפרד, כלומר התולדות היוצאים מהזווגים 
דכלים האלו כבר הם אינם אלקיות אלא בחינות נפרדים כמלאכים 
ורקיעים וכו' כמ"ש להלן.
%break
%letter קסד
קסד) בא"א ובאו"א ובז"א כי הם מתפשטים בד' עולמות אבי"ע עד"ז 
שנתבאר בנוקבא. פי' כמו שנתבאר בפרצוף האחור דנוקבא, שבעת 
מיעוט הירח ירדו ג' הפרצופים עי"מ שלו ונתלבשו בבי"ע,
%break
כן הדבר בכל הפרצופים דאצילות, אשר פרצוף העיבור שלהם ירד 
לעשיה, ופרצוף היניקה ליצירה ופרצוף המוחין לבריאה, ע"ד שנתבאר 
בנוקבא.
%break
אמנם יש להבין מתי ירדו אלו פרצופי האחור דא"א ואבא ואמא וז"א 
תוך העולמות דבי"ע, שהרי כל הירידה דאחור דנוקבא היה, מחמת 
קטרוגה שאי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד,
%break
כנ"ל, וענין זה לא נאמר רק בנוקבא דאצילות בלבדה ולא על א"א ואבא 
ואמא וז"א דאצילות. וא"כ למה נתמעטו גם הם לירד לבי"ע.
%break
והענין הוא, כי יש ב' בחינות מוחין באצילות: א' מוחין קבועים, שבהם 
לא יארע שום השתנות לעולם, שהם קומת ע"ב דמ"ה בא"א, וס"ג 
דמ"ה באו"א וישסו"ת, וז"א בו"ק ונוקבא בנקודה, והם נבחנים לעיקר 
עצמות של פרצופי אצילות. כמ"ש בדף תר"ג ד"ה טנת"א ע"ש.
%break
%page 1983
ובחינה הב' הם המוחין שאינם עיקר באצילות אלא שבאים בסוד 
תוספת, דהיינו כל המוחין שהם למעלה מהמוחין הקבועים הנ"ל. ואלו 
באים תמיד בדרך עליה וירידה, שבזמן שהתחתונים מטיבים מעשיהם 
ומעלים מ"ן,
%break
אז גורמים לתוספות מוחין בכל פרצופי אצילות. ובעת שהם מקלקלים 
מעשיהם, המה גורמים אז לנפילת המוחין בחזרה, דהיינו בדיוק כל 
אותו השיעור שנתוסף ע"י מעשיהם. כמ"ש שם.
%break
ונמצא שאלו המוחין דבנין הנוקבא ביום ד' דמעשה בראשית, דהיינו עד 
שהיתה בקומה שוה עם ז"א באחוריו, כבר הם נחשבים למוחין 
דתוספות, שענין עליה וירידה נוהג בהם, ואע"פ שעוד לא היה אדם, 
אלא שיצאו בסוד רעותא עלאה, מ"מ אינם עיקרים בהפרצוף,
%break
כי עיקר הז"א הוא רק מבחינת ו"ק ונקודה, וכל היותר מזה כבר הוא 
בסוד תוספות. ונמצא כי בעת שנבנה הנוקבא באלו ג' הפרצופים עי"מ 
דאחור, הנה הכרח הוא, שכל הבנין הזה יצא מקודם בכל הפרצופים 
העליונים ממנה.
%break
כמ"ש בבית שער הכונות אות קמ"ו ד"ה וטעם ע"ש. וע"כ בעת מיעוטה 
של הנוקבא וירידתה לבריאה, הנה גרמה בזה שכל אלו פרצופי האחור 
שיצאו בסבתה בא"א ואו"א וז"א, הנה גם הם נפלו ממקומם וירדו 
לבי"ע.
%break
שהרי הוא בכולם רק מוחין דתוספת שנמשכו ע"י התחתון מהם, שהוא 
הנוקבא וכיון שנפל מהנוקבא, נפלו גם כן מן העליונים ממנה, כמ"ש 
שם ובכ"מ. ואז ירד פרצוף האחור דכל אחד מהם אל הבחינה שכנגדו 
בבי"ע ופרצוף האחור דא"א ירד לא"א דבי"ע:
%break
המוחין לא"א דבריאה, והיניקה לא"א דיצירה, והעיבור לא"א דעשיה. 
וכן או"א וז"א, כ"א אל הבחינה שכנגדו, באופן שכל מה שקרה לנוקבא 
דז"א בעת ירידתה לבי"ע,
%break
קרה זה ממש בכל דרכיו גם בהפרצופים העליונים, באותו שיעור 
המוחין דתוספות שיצאו שמה בסבתה, וירדו ונתלבשו בהבחינה 
שכנגדה בבי"ע.
%break
%page 1984
%letter קסז
קסז) הכלים נחלקים לב' חיצון ופנימי והחיצון גדול מהפנימי. פי' כי אין 
לך מדרגה שלא תהיה בה עי"מ דחיצוניות ועי"מ דפנימיות, כמ"ש הרב 
(דף א' תתקפ"ט אות קפ"ב) ונמצא שהכלים נחלקים לפנימיות 
וחיצוניות.
%break
אמנם לפי"ז יש להבין מ"ש כאן הרב אשר הכלי החיצון גדול מהכלי 
הפנימי, והרי כל העי"מ דחיצוניות, אינם אלא בחינת ו"ק ומוחין דו"ק, 
והם נבחנים לבחינת כלים, משום שאין בהם אלא נפש רוח,
%break
כי אלו המוחין דחיצוניות הם רק בחינת ג"ר דו"ק. והעי"מ דפנימיות 
נבחנים לבחינת עצמות. כמ"ש הרב בע"ח ש"מ דרוש י"ד ובכ"מ. וא"כ 
איך אומר כאן שהכלים החיצונים הם גדולים מהכלים הפנימים.
%break
ולהבין זה יש להבין תחלה ענין התחלקות הזה דעי"מ דחיצוניות ועי"מ 
דפנימיות, שהם ב' בחי' נר"ן בכל מדרגה, ויש להבין למה לי הנר"ן 
הכפולים האלו בכל מדרגה. והענין הוא, כי זה יצא מכח שאין כלים 
לחיה יחידה אלא רק לנר"ן לבד.
%break
ונתבאר לעיל (דף א' תתקע"ה ד"ה פירוש), כי זה נמשך מכח הצמצום 
ב', שהמלכות עלתה למקום בינה ע"כ לא נשאר בהפרצוף זולת ג' כלים 
כח"ב,
%break
וזו"ן נפרדו מהפרצוף הן מהע"ס דראש והן מהע"ס דגוף, והזו"ן דראש 
נעשו לבחינת כלים מקיפים דיחידה חיה המכונים לבוש והיכל, דהיינו 
מקיף דעיגולים ומקיף דיושר.
%page 1985
וזו"ן שנפרדו מהגוף נעשו לכלים חיצונים הנקראים בשר ועור או לבוש 
והיכל, או חשמ"ל ונוגה, ואע"פ שאין המקיפים דיחידה חיה יכולים 
להתלבש בהם, כי אין כלים מקיפים רק מכלים דראש וג"ר, ולא מכלים 
דגוף,
%break
עכ"ז הם נבחנים למקיפי הגוף, משום שאין הגוף יכול לקבל את 
האורות דיחידה חיה טרם שאלו הכלים יחזרו אל הפרצוף לבחינת כלים 
פנימים, כי אז יהיה ה' כלים בהגוף לכל ה' האורות, אבל כל עוד שהם 
נפרדים מהגוף לבחינת כלים חיצונים,
%break
נמצא הגוף חסר מחיה יחידה, כי בכלים דכח"ב מתלבשים רק נר"ן 
לבד. עש"ה בכל ההמשך. ולפיכך נבחנים תמיד אלו הכלים חיצונים של 
הגוף לבחינת ב' מקיפין בשר ועור, או לבוש והיכל, או חשמ"ל ונוגה,
%break
וכן הם מקבלים הארה מן ב' מקיפים דחיה יחידה המתיחסים להם 
כנ"ל. אמנם עיקר הארתם הוא מאורות פנימים רוח נפש, שהם 
מקבלים אותם מהכלים הפנימים, כמו שנתבאר שם.
%break
ויש לזכור כאן ענין ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות, כי בכלים נבחן 
תמיד שהעליונים מתגדלים תחילה, ובאורות הוא להיפך, שהתחתונים 
נכנסים תחילה. ונמצא שבעת שאין בפרצוף זולת כלי דכתר, שנקרא 
מוחא, אין בו אלא אור הנפש, ובעת שמשיג אור הרוח,
%break
יורד הנפש לכלי חכמה, הנקרא עצמות, והרוח מתלבש בכלי דמוחא, 
ובעת שהפרצוף משיג נשמה, יורד אור הנפש לכלי דבינה הנקרא גידין, 
והרוח יורד מכלי דמוחא לכלי דעצמות, והנשמה מתלבשת בכלי דכתר 
שהוא מוחא. ובעת שמשיג חיה,
%break
אז צריך אור הנשמה לירד מכלי דמוחא אל הכלי דעצמות והרוח אל 
הכלי דגידין והנפש לכלי דבשר, ואז אפשר לאור החיה שיתלבש בכלי 
דכתר שהוא מוחא. אמנם לא היה כן, משום שזה הכלי דבשר הנברר 
עם אור החיה, אינו כלי גמור שיהיה ראוי לקבל בתוכו אור הנפש,
%break
כי הוא רק בחינת חשמ"ל, ומקיף על הכלים הפנימים, וע"כ לא יוכל אור 
הנפש לירד מן הכלי דגידין ולהתלבש בכלי דבשר, ובשביל זה נמצא, 
שבעת ביאת אור החיה, אין לו מקום וכלי שיוכל להתלבש שמה, כי 
מתוך שאור הנפש נשאר בכלי דגידין,
%break
מוכרח גם הרוח להשאר בכלי דעצמות, ונשמה בכלי דמוחא. וע"כ 
מוכרח אור החיה להתלבש בפנימיות אור הנשמה. באופן שנר"ן 
נשארים במקומם, דהיינו תוך ג' הכלים: מוחא, עצמות, גידין. ואור 
החיה אין לה כלי, רק מתלבשת תוך אור הנשמה.
%break
וכן בבוא אור היחידה, שאז היה צריך הנפש לירד לכלי דעור והרוח 
לכלי דבשר, וכיון שהם אינם ראוים לכלים פנימים, א"כ מוכרחים נר"ן 
להשאר במקומם, ואין לאור היחידה מקום להתלבש, וע"כ הוא מוכרח 
להתלבש תוך פנימיות אור החיה.
%break
והנה נתבאר היטב הטעם, אשר ליחידה חיה אין כלים שיוכלו להתלבש 
בהם, משום שאלו ב' הכלים בשר ועור, אינם כלים פנימים, שיוכלו 
האורות דרוח נפש להתלבש בהם,
%break
וע"כ מוכרחים הנר"ן להשאר בכלים דכח"ב הנקראים מוחא עצמות 
גידין. וע"כ מוכרחים להתלבש תוך אור הנשמה.
%page 1986
אמנם אע"פ שאין אלו הכלים דבשר ועור ראוים לקבל בתוכם את 
האורות דנפש רוח הפנימים בשלימות,
%break
עכ"ז יכולים לקבל מהם מקצת האורות ההם, באופן, שחלק קטן 
מהאורות דנפש רוח המלובשים בכלים דעצמות וגידין, יורדים אל 
הכלים החיצונים דבשר ועור.
%break
ומכאן נתחדש ב' מינים של נפש רוח בכל מדרגה: א' הם נפש רוח 
השלימים, שהם מלובשים בכלים הפנימים הנקראים עצמות וגידין 
כנ"ל. ומין הב' של נפש רוח, הם הארות אלו הקטנות דנפש רוח 
המלובשים בכלים החיצונים הנקראים בשר ועור,
%break
כי מטעם היותם כלים שאינם גמורים, אינם ראוים לקבל רק הארות 
קטנות מנפש רוח, וגם מכונים נפש רוח דחיצוניות, או נפש רוח דאחור. 
והם ג' בחינות: עיבור יניקה מוחין, דהיינו ו"ק ומוחין דו"ק, שפירושם 
נפש, רוח, ובחינת ג"ר דנפש רוח, כנודע.
%break
וזה נוהג בכל מדרגה ומדרגה, כי אין לך מדרגה שלא תהיה בה 
נרנח"י, וע"כ הם מתחלקים בהכרח לעי"מ חיצונים, דהיינו המלובשים 
בכלים חיצונים דבשר ועור, כנ"ל. ולעי"מ פנימים, דהיינו המלובשים 
בכלים פנימים, שהם: מוחא, עצמות, גידין.
%break
ואחר שידענו ענין החיצוניות ופנימיות שיש בכלים, נבאר עתה מ"ש 
הרב, שכלי החיצון הוא גדול מכלי הפנימי. כי נודע, שעביות ושיעור 
הקומה, תלוים זה בזה, כי עביות דבחי"ד, הבאה בזווג, הוא ממשיכה 
קומת כתר, ודבחי"ג רק לקומת חכמה, וכו',
%break
ודבחינת שורש רק לקומת מלכות. כי על פיהם נבחנים ה' הקומות 
הנקראים נרנח"י. והנה הטעם שאלו ב' הכלים בשר ועור נפרדו, ויצאו 
לבחינת כלים חיצונים מקיפים, ולא יכלו להיות לכלים פנימים. הוא 
משום, גניזת או"א הפנימים, הגורם שאין זווג ג"ר באור החיה,
%break
וכן מכח גניזת ה"ת דצמצום א' ברדל"א, אין זווג שלם דאור יחידה, 
כנודע. וע"כ אין האורות האלו דיחידה חיה יכולים לברר להם כלי רביעי 
וכלי חמישי הנקראים בשר ועור, שיהיו ראוים להלבשת אורות פנימים 
ורוח ונפש.
%break
כנ"ל דף א' תתקפ"א ד"ה ואלו ע"ש. כי ע"כ נפרדו מכלים דגוף, ונבחן 
כי זה החלק דב' הכלים זו"ן, שנברר ע"י האורות דיחידה חיה, הוא חלק 
קלוש וזך עד שאינם ראוים להלביש האורות דרוח נפש בשלימות, 
כנ"ל. וע"כ הגוף חסר מהם.
%break
הרי שאלו ב' הכלים דבשר ועור, המה זכים בהרבה מכלים הפנימים 
דגוף, אשר זה באמת כל גריעותם אבל בערך העביות מבלי להתחשב 
עם הלבשת האורות בהם,
%break
הרי זה מעלה גדולה להם. וזה שאומר הרב שכלי חיצון הוא יותר גדול 
מכלי הפנימי, כלומר, שהוא יותר זך.והנה לכאורה, דברי הרב שבכאן 
סותרים למ"ש בע"ח ש"ו פ"ב.
%page 1987
כי שם כתב וז"ל, עם היות כי אור מקיף גדול מאו"פ, עכ"ז פנימיות 
הכלי גדול מחיצוניות הכלי כנראה בחוש העין עכ"ל. וכאן אומר 
שחיצוניות הכלי גדול מפנימיות הכלי. אמנם לפי המתבאר אין קושיא,
%break
כי מבחינת התלבשות האורות בכלים, נמצא ודאי שפנימיות הכלי גדול 
וזך יותר, כי העביות שבכלי היא הגורם שיתלבש אור הגדול ביותר, 
וע"כ אומר שם שפנימיות הכלי יותר גדול.
%break
וכאן מדבר מערך הכלי לפי עצמו מבלי להתחשב עם התלבשות האור 
בתוכו, ע"כ אומר שחיצוניות הכלי יותר גדול, כי הוא זך ביותר. כנ"ל.
%break
%letter קעג
קעג) א"א שיזדווגו הכלים הפנימים בלתי החיצונים וכו' אבל להיפך 
אפשר. ובע"ח שמ"א פ"ג כתב, כי גם בזווג החיצוניות שהם כלים, אי 
אפשר להעלות מ"ן שלהם, אם לא בכח פנימיות עצמו. ע"ש. הרי שגם 
בחיצוניות אין זווג בלי הפנימיות. והענין הוא,
%break
כי כאן מדבר הרב רק מענין הזווג עצמו, כי יש זווג לצורך מוחים הבא 
מזווג של הכלים הפנימים דוקא. ויש זווג לצורך ו"ק הבא מזווג דכלים 
חיצונים. וז"ש, שאפילו לצורך מוחין, צריך שיתחבר כל הפרצוף 
פנימיות וחיצונית בסוד הזווג,
%break
שהרי הטפה צריכה לצאת מן היסוד דגדלות, שהוא לבר מגופא ונחשב 
לחיצוניות, אלא שהיא נמשכת מכלים הפנימים שבפרצוף, כי אין מוחין 
אלא מכלים דפנימיות. אמנם לצורך ו"ק נעשה הזווג בבחינת חיצוניות, 
בלי שום המשכה מכלים דפנים,
%break
דהיינו הנקרא זווג דנשיקין בלי זווג דיסודות, הנחשב לזווג דחצי פרצוף 
שמחזה ולמעלה וע"כ אינו ממשיך אלא ו"ק, ומזווג זה זה נמשכים 
המלאכים וע"כ אין בהם אלא ו"ק. אבל נשמות בני אדם, שהם בחינת 
ג"ר נמשכים מכל הפרצוף,
%break
דהיינו מב' זווגים: מזווג דנשיקין ומזווג של היסודות. וע"כ יש בהם 
קומה שלמה ג"ר וו"ק. הרי שהמלאכים נמשכים ע"י זווג דחצי פרצוף 
לבד, הנקרא זווג דנשיקין, שהנמשך ממנו הוא חיצוניות בלי פנימיות.
%break
%page 1988
אבל שם בשמ"א מדבר הרב מענין המ"ן דחיצוניות שא"א שיעלו מ"ן 
אלא בכח הרוחא דשדי בגווה, שהיא בחינת פנימיות, ע"ש. אמנם הזווג 
נעשה מבחינת חיצוניות בלי פנימיות. כנ"ל.
%break
%letter קעז
קעז) המלאכים עצמם אינם חיצונית העולמות וכן הנשמות אינם הם 
עצמן פנימיות העולמות וכו' כי מהחיצוניות י"ס וכו' נשמות המלאכים 
ומפנימיות נעשה נשמות. דברים אלו, הם כלל גדול שצריכים לזכור 
בכל דרושי בי"ע.
%break
כי עיקר חיצוניות ופנימיות הם בע"ס עצמם דכל עולם מבי"ע, ע"ד 
שנתבאר לעיל בדיבור הסמוך, אשר ג' הכלים כח"ב, הנקראים מוחא 
עצמות גידין, הם הנקראים כלים פנימים, שבהם מתלבשים ג' אורות 
נר"ן דהפרצוף, ולאורות חיה יחידה אין כלים,
%break
אלא שהם מתלבשים תוך אור הנשמה, כנ"ל. וב' הכלים זו"ן הנקראים 
בשר ועור, הם כלים חיצונים, שהם מקבלים בחינת רוח נפש כפי 
שיוכלו להלבישם ויש בהם עי"מ, שהם ו"ק ומוחין דו"ק, כנ"ל. ומה שאנו 
מכנים לנשמות בני אדם בשם פנימית העולמות,
%break
הכוונה היא שהם נמשכים מהכלים הפנימים דע"ס שבכל עולם מבי"ע. 
ומה שאנו מכנים למלאכים והיכלות ורקיעים, בשם חיצוניות העולמות, 
היינו משום שהם נמשכים מזווג של הכלים חיצונים דע"ס שבכל עולם 
מבי"ע. גם תדע,
%break
שאע"פ שאין בחיצוניות דע"ס רק בחינת ו"ק ומוחין דו"ק, מ"מ יש בהם 
נרנח"י שלמים, הן נרנח"י דנפש והן נרנח"י דרוח, באופן שכל 
ההבחנות הנוהג בפנימית נוהגים ג"כ בחיצונית. וזכור זה.
%break
גם צריכים לזכור, שאלו הכלים החיצונים דע"ס, הנקראים בשר ועור, 
הם בעיקר בחינת כלים מקיפים, כלומר, כי מלבד האורות פנימים דרוח 
נפש שהם מקבלים כנ"ל, הנה הם מקבלים ג"כ מדת הארה מן האורות 
מקיפים דחיה יחידה, הנקראים מקיף דעיגולים ומקיף דיושר.
%break
ועד"ז ההיכלות והרקיעים שהם נמשכים מזווג דחיצוניות הספירות, יש 
בהם ג"כ אותם ב' מיני אורות: שהם או"פ שמקבלים מחיצוניות 
הספירות, וכן אורות מקיפים דחיה יחידה,
%break
שמקבלים מן מקיפי עיגולים ומקיפי יושר. באופן שכל מה שנוהג 
בחיצוניות הספירות נוהג ג"כ בחיצונית העולמות הנמשכים מזווגיהם.
%break
%page 1989
%letter קעח
קעח) העצמות אע"פ שנחלק לב' עכ"ז אינו בפנימיות אלא חלק א' 
פנימיות תוך ב' הכלים וחלק הב' מקיף על ב' בחינות הכלים וכו'. כלל 
גדול משמיענו כאן הרב. כי הגם שהכלים החיצונים נקראים תמיד בשם 
מקיפים,
%break
כי כמו שהעצמות נחלק לפנימי ומקיף כן הכלים נחלקים לפנימי וחיצון 
כנ"ל. וא"כ יש לטעות אשר האו"פ מהעצמות מתלבש בכלים הפנימים, 
ואו"מ דעצמות מתלבש בכלים חיצונים, לכן משמיענו כאן הרב שאינו 
כן, אלא רק האו"פ של העצמות הוא בלבד מתלבש בב' הכלים,
%break
דהיינו, הן בכלים פנימים והן בכלים חיצונים מתלבש האו"פ דעצמות 
בלבד, כמ"ש לעיל, שיש עי"מ בכלים פנימים ועי"מ בכלים חיצונים, 
ושניהם רק או"פ בלבד. וחלק ב' דעצמות, שהוא ב' המקיפים דחיה 
יחידה, הנקראים מקיף דעיגולים ומקיף דיושר,
%break
הוא מקיף על ב' בחינות הכלים, דהיינו מסביב הכלים חיצונים 
והפנימים יחד. כמו שמבאר והולך. וזהו עיקר גדול שצריך שתזכור 
אותו בכל המשך דרושי בי"ע, כי משיטפא דלישנא בכל המקומות 
משמע, שאו"מ דחיה יחידה,
%break
מתלבשים בכלים החיצונים עצמם, וכן בלבושים והיכלות ורקיעים 
הנמשכים מזווג של הכלים החצונים. ומכאן תדע בבירור גמור שאינו כן, 
אלא רק או"פ מתלבש בהם ולא כלל מאו"מ, אלא שהם מקבלים הארה 
מאו"מ מרחוק, להיות האו"מ סובב עליהם מרחוק. וזכור זה מאד.
%break
%page 1990
%letter קפב
קפב) והאמת הוא שמהראוי היה שהחצוניות יהיה ב' חלקים לבד, כנגד 
ב' האורות מקיפים, אלא במ"א כתב בפירוש שג' בחינות עי"מ יש 
בחיצונית לבדו, כמו בפנימיות. כלומר, כי שורש פירודם דאלו חיצונים 
מן גוף הפרצוף, הוא מטעם עלית המלכות למקום בינה,
%break
ולא נשארו בגוף רק הכלים דכח"ב, ונחסרו זו"ן דכלים, וחיה יחידה 
דאורות, כמ"ש לעיל באורך, וא"כ היו צריכים הכלים האלו להיות 
מיוחדים לקבל ב' האורות דמקיפים.
%break
ואומר שאינו כן, אלא הם מקבלים רק ג' אורות פנימים, הנקראים עי"מ, 
שהם: ו"ק, ומוחין דו"ק, אבל האו"מ דחיה יחידה אין בהם לגמרי, אלא 
שמקבלים הארה מרחוק, כנ"ל בדיבור הסמוך.
%break
אמנם כבר כתבנו לעיל שבאמת יש ב' בחינות זו"ן שנפרדו מכלים 
הפנימים, א' הם זו"ן דראש, והם נעשו באמת לכלים דמקיפים דחיה 
יחידה, הנקראים מקיפי עיגולים ומקיפי יושר. ויש זו"ן שנפרדו מכלים 
דגוף, והם לא יוכלו להעשות לכלים מקיפים,
%break
כי אין כלים דעגולים ומקיפים אלא רק מבחינת ג"ר וראש, ולא מגוף, 
והם שנעשו לבחינת כלים חיצונים, ואין בהם מאו"מ כלום, רק הארה 
מרחוק, ועיקר הארתם הוא רק או"פ, הנקראים עי"מ. וזכור זה.
%break
%page 1991
%letter קפו
קפו) היכלות ורקיעים ואפילו המלאכים בעצמם כולם נקרא בשם 
חיצוניות. כאן אומר, שהרקיעים הם חיצוניות, וכן בשער מ"ט פ"א,
%break
וז"ל "והיותר קרוב ומוסכם אמתי הוא כך שהחיצוניות הוא העולם 
בעצמו שהם הרקיעים והארצות וכו'" אבל בע"ח שער מ"ג פ"ב אומר 
וז"ל ודע שאלו הרקיעים הם כולם בסוד העיגולים דעשיה. וכן בפ"א שם 
אומר וז"ל כדור הארץ הזו וכו',
%break
הוא כלים דעשיה וכו', מבחינת אור יושר פנימי, ואח"כ מקיפים השמים 
והרקיעים אשר על הארץ הזו, שהוא בחינת או"מ דיושר של העשיה 
ועליהם מקיפים השמים אחרים שהם או"מ דעגולי העשיה עש"ה.
%break
הרי מבואר אשר הרקיעים אינם כלים חיצונים, אלא שהם כלים מקיפים 
דעיגולים ודמקיפי דיושר.
%break
אמנם לא קשה מידי, כי באמת הם כלים חיצונים, ועכ"ז נבחנים ג"כ 
לכלים מקיפים, כי הכלים החיצונים נבחנים תמיד לכלים מקיפים, 
מטעם שאי אפשר אל הפרצוף שישיג את האורות דחיה יחידה, טרם 
שהכלים החיצונים יחזרו אל הפרצוף,
%break
וישובו להיות כלים פנימים. כנ"ל (דף א' תתקפ"ד ד"ה הכלים). 
ומבחינה זו הם נחשבים למקיפי חיה ויחידה. וז"ש בשער מ"ג 
שהרקיעים הם כולם עיגולים דעשיה מבחינת או"מ דיושר ואו"מ 
דעיגולים.
%break
אמנם עיקר אורם הם בחינת רוח נפש שהם מקבלים מאור פנימי. כנ"ל 
דף אלף תתקפ"ד ד"ה הכלים, ע"ש כל ההמשך עד סופו. אמנם אינם 
כלי מקיפים אמיתים דעיגולים, כי אין כלים מקיפים אלא מבחינת כלים 
דג"ר,
%break
דהיינו מבחינת זו"ן שנפרדו מי"ס של ראש. אבל אלו הרקיעים והיכלות 
הנקראים כלים חיצונים, הם מבחינת זו"ן שנפרדו מע"ס דגוף, וע"כ 
אינם ראוים להיות כלים מקיפים שיתלבש בתוכיותם או"מ ממש,
%break
כמ"ש הרב לעיל דף א' תתקפ"ט אות קע"ח. אלא רק שמקבלים הארת 
המקיפים דעיגולים ויושר מרחוק, עי"ש באו"פ. וזכור זה.
%break
%letter קפז
קפז) העצמות מתלבש בין בי"ס הנקרא עולם ובין בי"ס הנקרא נפשין 
ורוחין. כלומר, שענין חיצוניות ופנימיות, נבחן רק בכלים בלבד, אשר 
ע"ס שבכל עולם נקרא הכלים שלהם פנימיות, והרקיעים והמלאכים 
שבכל עולם נקרא הכלים שלהם חיצוניות.
%break
%page 1992
אבל העצמות שבהם, הן עצמות שבע"ס, והן העצמות שבעולמות, הן 
שניהם בחינת פנימיות. ולקמן מסתפק הרח"ו ז"ל, על העצמות 
שבבחינת העולמות אולי גם הוא נחשב בחינת חיצוניות.
%break
ויש לזכור כאן מ"ש הרב לעיל, דף א' תתקפ"ח אות קע"ז, אשר עיקר 
פנימיות וחיצוניות נבחן רק בע"ס שבכל עולם, כי ג' כלים כח"ב הנקרא 
מוחא עצמות גידין, הם הנקרא בשם פנימיות. וב' הכלים זו"ן, הנקראים 
בשר ועור,
%break
הם הנקרא בשם חיצוניות. אלא גם נשמות בני אדם נקראים בשם 
פנימיות, להיותם באים מזווגים של הכלים פנימים דע"ס, וכן המלאכים 
והרקיעים נקרא בשם חיצוניות, להיותם באים מן הזווגים דכלים 
חיצונים של הע"ס. ע"ש היטב ובאו"פ.
%break
%letter קפח
קפח) פנימיות העולמות הוא העצמות שיש בעולם ההוא וכו'. לכאורה 
סותר למ"ש לעיל אות קפ"ו, אשר ענין פנימיות וחיצוניות נבחן רק 
בכלים ולא כלל בעצמות, וכאן אומר שהכלים נקראים חיצוניות 
והעצמות נקרא פנימיות. ויש ליישב,
%break
שהוא רוצה לחלק כאן בענין הפנימיות והחיצוניות שיש בע"ס עצמן, 
כנ"ל באות קע"ז, כמ"ש לעיל בדיבור הסמוך, וע"כ הוא מכנה את ג' 
הכלים הפנימים בשם עצמות, וב' הכלים החיצונים בשם כלים. כי ערך 
הכלים הפנימים כלפי החיצונים הוא כערך העצמות לגבי כלים וגופים.
%break
ובלאו הכי אי אפשר לפרש שכונתו הוא על האורות נרנח"י בלבדם, 
אשר נקראים בכל מקום בשם עצמות, כי לא יתכן כלל לומר שמזווגם 
יוצא נשמות בני אדם כמ"ש להלן,
%break
כי אין זווג באורות בלי כלים. הרי שבהכרח הוא מכנה את הכלים עם 
האורות שבתוכם בשם עצמות, והבן.
%break
%letter קצ
קצ) ומזווגם נעשין כלים דנפשין והם האופנים וכו'. לאו דוקא האופנים, 
אלא כל בחינת החיצוניות דעשיה, דהיינו הרקיעים וכו', הם כולם 
יוצאים מזווג דחיצוניות הספירות הנקרא כלים כנ"ל.
%page 1993
ועד"ז בכל העולמות שמהזווגים דכלים הפנימים דספירות המכונים כאן 
עצמות,
%break
יוצאים נשמות, ומזווגים דכלים חצונים דספירות, יוצאים החיצוניות 
דהעולמות, הנקראים מלאכים שרפים חיות ואופנים ורקיעים והיכלות 
וארצות וכו' כי זה הכלל כל בחינה יוצאה מבחינה שכנגדה,
%break
וע"כ פנימיות העולמות שהם נשמות בני אדם בלבד, הם יוצאים 
מפנימיות הספירות. וחיצוניות העולמות, דהיינו כל מה שיש בהעולמות 
זולת נשמות בני אדם, שהם הרקיעים היכלות וכו', הם יוצאים 
מחיצוניות הספירות.
%break
%letter קצג
קצג) הא' ה"ס או"א והב' ה"ס ישסו"ת רק שאנו צריכים לדבר דרך 
נסתר ואתה תבין מעצמך. הנה יש כאן סוד נורא מאוד, ואם הרב כסה 
הדברים מי יהין לגלותם. ועכ"ז מוכרח אני להרים הלוט מעל הדרוש 
הזה בשיעור שיספיק להבין את קשרי החכמה,
%break
ומקצתו תראה אם ה' יהיה בעזרך. וצריך שתזכור מה שכתב הרב 
ההפרש שבין או"א לישסו"ת, שהם בערך הטעמים דס"ג, כלפי נקודות 
דס"ג, שבחינת או"א הם כטעמים דס"ג, המסתיימים למעלה מטבור, 
ולא ירדו מעולם למטה מטבור דא"ק,
%break
הנקרא מ"ה וב"ן דא"ק. אבל בחינת ישסו"ת, דומה לנקודות דס"ג 
דא"ק, שירדו למטה מטבור דא"ק, ונתלבשו ונעשו לאחד עם מ"ה וב"ן 
דא"ק, וע"כ נעשו בהם ענין השיתוף דמדת הרחמים בדין, כי הב"ן 
דא"ק שה"ס ה"ת נתחברה ונעשה אחת עם הנקודות דס"ג דא"ק,
%break
שהם ה"ר, שז"ס ותלכנה שתיהן, כי העליון היורד למקום התחתון 
נעשה כמוהו, וע"כ נעשה הס"ג שהוא ה"ר, לבחינת ב"ן שהיא ה"ת 
ומלכות, וכן להיפך שהב"ן שהיא מלכות נעשה כס"ג שהיא בינה וה"ר.
%page 1994
וקבלה מדת הדין שהיא מלכות לצורך מדת הרחמים שהיא בינה. עי' 
בדברי הרב לעיל בדף שצ"ז ובאו"פ שם בד"ה או"א.
%break
ומבחינה זו נקראו או"א, בשם ע"ב דס"ג, כלומר, שהם דומים לטעמים 
שהם ע"ב דס"ג, שבהם לא נעשה כלל ענין צמצום ב' דהיינו עלית ה"ת 
לנקבי עינים, כנ"ל.
%break
וישסו"ת נבחן לס"ג דס"ג, שבהם נעשה ענין עלית ה"ת בנקבי עינים, 
שהוא השיתוף דמדת הדין עם מדת הרחמים הנקרא צמצום ב'. כנודע.
%break
וכל ענין השיתוף הזה שנעשה בס"ג דס"ג, היה בכדי להמציא ענין שכר 
ועונש בעולם, כמ"ש הרב בע"ח שער י"א פ"ו. בביאור דברי חז"ל והלא 
במאמר אחד יכול להבראות ולמה נברא בעשרה מאמרות אלא ליתן 
שכר טוב לצדיקים ולהפרע מהרשעים וכו' ע"ש.
%break
כי נתחדש כאן ענין עיקר ותוספות בפרצוף זו"ן. דהיינו ע"ד הקטנות 
וגדלות שיצאו בעולם הנקודים גופיה, אשר תחילה יצאו הע"ס דנקודים 
בבחינת הקטנות מנקבי עינים דס"ג, אשר הג"ר היו בבחינת אב"א, 
והז"ת דנקודים בבחינת ו"ק בלי ראש.
%break
וזה נבחן לבחינת עיקרם של הזו"ן. ואח"כ יצא ע"י עלית מ"ן אור חדש 
מע"ב וס"ג, שאור הזה חזר והוריד הה"ת מעינים למקומו הקודם לפה, 
שמתוך כך חזרו אח"פ שנפלו מראש לגוף, ועלו והשלימו לע"ס דראש, 
ונעשו הג"ר דראש בבחינת פב"פ,
%break
וכמו כן נתפשטו המוחין האלו ממעלה למטה אל ז"ת דנקודים, ואז גם 
המחזה ולמטה שלהם, שהיו למטה מפרסא בפרודא מאצילות, נתחברו 
שוב עם הז"ת דנקודים ונעשו לבחינת השלמה לע"ס דז"ת אלו 
דנקודים,
%break
וגם הם קבלו המוחין דפב"פ דג"ר דאצילות. ומתוך שעברו על גבול 
הפרסא ובאו למקום בי"ע נסתלק האור מהם ונשברו ומתו. כנודע.
%break
אמנם אם היו מקבלים המוחין דרך עליה, ולא היו מתפשטים למטה 
מפרסא דאצילות, ע"ד המוחין דע"ב ס"ג הבאים בעולם האצילות לאחר 
התיקון, ודאי שלא היו נשברים. כי בעולם האצילות נעשה תיקון הגניזו 
דה"ת ברדל"א,
%break
אשר משום זה אין הזווג דע"ב ס"ג נעשה רק על בחינת יסוד דאמא, 
ואין המוחין דע"ב מתפשטים כלום במלכות דאמא, וע"כ נשארת 
המלכות דאמא תמיד בקטנות דה"ת בנקבי העינים, ולפיכך זו"ן 
המקבלים המוחין דגדלות מאו"א,
%break
אינם יכולים לקבל המוחין ההם, אלא רק בעת עלותם למעלה ממלכות 
דאמא, כי אין המוחין מתפשטים כלום ממלכות ולמטה, משום 
שהמלכות דאמא אינה, נכללת בהזווג דע"ב ס"ג, כי נגנזה ברדל"א 
ואינה באה בזווג לעולם.
%break
%page 1995
ולפיכך נקראים תמיד המוחין דגדלות, בשם מוחין דעליה, כי אין זו"ן 
יכולים לקבלם, זולת בדרך עליה למעלה ממלכות דאמא. ומתוך זה 
נשמר הפרסא שנעשה בצמצום ב', ואין המוחין נמשכים עוד לבי"ע, 
כבזמן שביה"כ.
%break
וגם נקראים מוחין דתוספות. והוא רומז על התיקון הנ"ל של המלכות 
דאמא, שאין ז"א יכול לקבל אלו המוחין, אלא בדרך עליה, שמתוך זה 
נשמר היטב גבול הפרסא, בסוד עד פה תבא ולא תוסיף, דהיינו שלא 
ימשיכם ממלכות דאמא ולמטה,
%break
כי הוא מוסיף על שיעור המוחין ההם, שהרי אפילו באו"א, שהם ע"ב 
ס"ג, אינם נמשכים רק עד המלכות שלהם, וע"כ גם זו"ן לא יוכלו 
להוסיף עליהם משהו בכדי להמשיכם למטה ממלכות דאמא. וע"ש 
הוראה זו הם נקראים מוחין דתוספות והבן היטב.
%break
ובזה תבין שענין שביה"כ היה, בסוד כל המוסיף גורע, כי לולי היו 
נשמרים מלהמשיכם ממטה למלכות דאמא, דהיינו כמו שהם באמת 
בהזווג דע"ב ס"ג, הנה אז לא היו המוחין נמשכים לבי"ע, והיו חיים 
וקיימים לעולם, וכיון שהוסיפו על שיעור המוחין,
%break
והמשיכו המוחין ממלכות דאמא ולמטה, נסתלק מהם האור ומתו, שכל 
המוסיף גורע. וז"ס שאמרו בזוהר שהשבירה היתה בסוד שכל אחד 
אמר אני אמלוך.
%break
דהיינו כנ"ל, כי המשיכו האור תוך המלכות דאמא, שה"ס אני אמלוך. 
וזוהי סבת שבירתם כנ"ל. כי הוסיפו על שיעור המוחין.
%break
אמנם שם לא נעשה התיקון של הגניזו דמלכות ברדל"א, והיה בכונה 
כדי ליתן מקום לשכר ועונש, כי שם הוכן מקום להפרע מרשעים, 
כלומר, שע"י השבירה הוכן כח ומציאות אל הרשעים,
%break
כי משם באו אותם הקליפות המגרה אותם לעבור על בל תוסיף, וכן 
ליתן שכר טוב לצדיקים בשביל שהם נשמרים מזה. וזהו השורש לכל 
מיני העבירות וכן למעשים טובים.
%break
ובזה תבין סוד או"א עלאין שהם תרין ריעין דלא מתפרשין וזווגם לא 
פסיק לעלמין. כי הם בחינת ע"ב דס"ג, המקבלים מבחינה שכנגדם 
מטעמים דס"ג דא"ק הקודמים לצמצום ב' כנ"ל, וע"כ אין ענין עיקר 
ותוספות נוהג בהם, וע"כ זווגם לא פסיק לעלמין,
%break
כי כל ענין הפסק הזווג והסתלקות המוחין, הם נוהגים רק במוחין 
דתוספות, כנ"ל, וכיון שאין להם חלק במוחין אלו דצמצום ב', ע"כ אין 
מעשי התחתונים פוגמים בהם כלל, ואינם מתפרשים לעלמין. ויש בהם 
עוד טעם ב', כי המוחין דאו"א הם בחינת ג"ר דבינה.
%break
%page 1996
שהם בחינת חסדים מכוסים, בסוד כי חפץ חסד הוא, וע"כ חושקים רק 
בחסדים ולא בהארת חכמה, ונודע, כי כל הצמצום היה רק כלפי אור 
החכמה,
%break
ע"כ אין שום דין ושום אחיזה לקליפה במוחין דאו"א, ואדרבא הקליפות 
נדחין ומתעוורים מפני אורותיהם, וע"כ לא יארע לעולם שום פגם 
ומיעוט בהם, וזווגם לא פסיק לעלמין. כמבואר בחלקים הקודמים.
%break
משא"כ ישסו"ת, להיותם מבחינת ס"ג דס"ג, המקבלים מהבחינה 
שכנגדם בא"ק מנקודות דס"ג דא"ק, שבהם נשרש ענין צמצום ב' כנ"ל. 
הרי ענין עיקר ותוספות נוהג בהם, אשר במוחין דתוספות נאחזים 
התחתונים, שנמשכים ע"י המעשים טובים של הצדיקים,
%break
והם מסתלקים ע"י העבירות של הרשעים, כנ"ל. ולפיכך זווגם פסיק 
בסבת הרשעים שמסתלקים המוחין, ונשארים רק בבחינת ו"ק, שהם 
בחינת עיקר. וכן זו"ן שהם בחינת הממעלה למטה של ישסו"ת, יש 
בהם אחיזה לתחתונים במוחין דתוספות שלהם,
%break
שמתגדלים ע"י מע"ט של הצדיקים ומסתלקים ע"י העבירות של 
הרשעים. וזווגם נפסק. כי במוחין דו"ק הנשארים בהם בסוד עיקר, הנה 
אין בהם בחינת זווג.
%break
ובכל המתבאר, תבין ענין ב' הזווגים דאו"א שהרב מבאר כאן. כי זווג א' 
דאו"א הוא, בהיותם במקומם למעלה מטבור דא"א, כי ע"י הארת ע"ב 
ס"ג דא"ק יורדת הפרסא דחזה שבגוי מעוהי דא"א, שהוא בחינת 
מלכות דאמא שבתוכה ה"ת, ובאה למקום הטבור דא"א,
%break
שעי"ז עולים ישסו"ת ונעשים לפרצוף אחד עם או"א, להיותם סוד אח"פ 
שלהם, וכן חג"ת דז"א שבהם בחינת אח"פ דישסו"ת עולים למעלה 
מטבור, ונעשים לבחינת חב"ד דז"א, ושם למעלה מטבור הם מקבלים 
המוחין דאו"א, דהיינו למעלה ממלכות דאמא,
%break
כנ"ל עש"ה. ואז הם מוחין גמורים, כמו המוחין דאו"א עצמם, כי 
התחתון העולה לעליון נעשה כמו העליון, וע"כ, הם ראוים להולדת 
נשמות. ועד"ז כשהמוחין דזו"ן מתפשטים מהראש לגוף שלהם, אינם 
מתפשטים רק למעלה מפרסא שמתחת רגליהם,
%break
כי, כמו שמלכות דאמא שבטבור, שומרת המוחין דראש שלא יתפשטו 
בתוכה, כן הפרסא שמתחת האצילות, שהוא בחינת מלכות המסיימת 
שומרת המוחין דגוף, שלא יתפשטו ממנה ולמטה כנ"ל, שהם שניהם 
בחינת מלכות דאמא,
%break
שאינה נכללת כלל בהזווג דגדלות ונשארת תמיד בבחינת ה"ת בעינים 
כי המלכות שבטבור דא"א, ה"ס מלכות של ראש, כי הוא מלכות 
דישסו"ת הנבחנים לראש דזו"ן.
%break
והמלכות שמתחת האצילות הוא בחינת מלכות דגוף המסיימת לכל 
הפרצוף. כי הזו"ן הם בחינת הגוף דישסו"ת. כנודע.
%break
%page 1997
וזווג הב' דאו"א הנעשה לצורך מוחין לאו"א דבריאה, הנקרא זווג 
דהרכנת הראש, הוא רק במקרה וקינון כלומר, שאו"א עלאין יורדים 
פעם ממקומם למעלה, מתחלת הפרסא שבחזה דא"א, ששם אין להם 
שום חיבור עם צמצום ב' כנ"ל, והם באים למטה מחזה דא"א,
%break
אל מקום ישסו"ת, ונמצאים גם הם נכללים בצמצום הב' שבהפרסא וגם 
הם נעשים משום זה לבחינת ו"ק כמו מוחין דעיקר הקבועים בישסו"ת, 
כי העליון היורד למקום התחתון הוא נעשה כמוהו ועי"ז נתמעטו 
ישסו"ת ביותר ובאים למקום זו"ן,
%break
דהיינו למטה מטבור דא"א, כלומר לבחינת גוף דאו"א, שנעשה לו"ק 
כמו הישסו"ת דקביעות המסתיימים בטבור, וע"כ ירדו עתה הישסו"ת 
למדרגת זו"ן ממש, כי הראש שלהם נעשה עתה כמו הראש הקבוע 
דזו"ן העומד מחזה לטבור.
%break
אמנם אין זה אמור, שישסו"ת נעשה לבחינת גוף ממש כמו הזו"ן, כי 
אין בחינת ראש יכול להעשות לבחינת גוף, כי כל ראש מורה, שהוא 
בחינת מלמטה למעלה, וא"כ גם כשיורדים לבחינת זו"ן הם ג"כ 
בבחינת ממטה למעלה, דהיינו בכלים דראש.
%break
אלא הכוונה היא שנשתוו מדרגתם למדרגת זו"ן. ועיקר הבחן הזה 
הוא, כי בחינת המלכות שלהם המזדווגת שהיתה עומדת בטבור בסיום 
הישסו"ת, עומדת עתה במקום הפרסא שמתחת האצילות, דהיינו 
במקום המלכות המסיימת.
%break
ונמצא גם עתה, אשר ישסו"ת עם או"א נעשו לפרצוף אחד. כי כל ענין 
התחלקות או"א וישסו"ת, הוא מכח צמצום הב' הנוהג בישסו"ת, ואינו 
נוהג באו"א כנ"ל, אשר ע"כ בעת ירידת ה"ת מעינים דישסו"ת, הם 
נעשים לאחד עם או"א, הנה מאותו הטעם,
%break
גם עתה אחר שאו"א בעצמם ירדו לתחת החזה וקבלו לתוכם בחינת 
צמצום הב' שוב אין חילוק בין או"א לישסו"ת, כי גם או"א הם עתה 
בבחינת צמצום הב' כמו ישסו"ת,
%break
וע"כ נעשים לפרצוף אחד. באופן, שבעת שאו"א מזדווגים, הם 
מזדווגים בכללות ישסו"ת, כי ישסו"ת משלימים אותם לע"ס דראש, 
והזווג נעשה על המלכות דישסו"ת, שהיא נמצאת עתה במקום הפרסא 
שמתחת האצילות כנ"ל.
%break
וכבר ידעת שמסך המוציא קומת או"א הוא מסך דבחי"ב, דהיינו קומת 
ס"ג, ונמצא שהמסך דבחי"ב כלול עתה בתוך הפרסא שבין אצילות 
לבריאה, וע"כ, מתפשט הקומה אל או"א דבריאה. והנך מוצא שמתוך 
ירידה זו דאו"א למקום ישסו"ת,
%break
נהפכה הפרסא מבחינת מלכות המסיימת שבה ונעשתה לבחינת פה 
של ראש דכללות או"א וישסו"ת, דהיינו לבחינת מלכות המזדווגת, 
שהיא יכולה עתה להתהפך לבחינת ממעלה למטה ולהוציא ע"ס דגוף, 
שהם כל המוחין דבי"ע.
%break
%page 1998
ויש כאן ד' הבחנות: א', שהם בחינת מוחין דאו"א, דהיינו חסדים 
מכוסים מבחינת ג"ר דבינה, שאין בהם שום אחיזה לחיצונים, ולפיכך 
הם בחינת מוחין קבועים שלא יארע בהם שום מיעוט לעולם, כנ"ל 
בטעם הב' על מה שזווג דאו"א לא פסיק לעלמין,
%break
ע"ש. ולפיכך, כל אלו המוחין המקובלים בבי"ע מהזווג הב' הזה דאו"א, 
הם תמיד בקביעות בלי הפסק, כי אין שום אחיזה לתחתונים בהם, כי 
אינם מהקטנים מחמת הרשעים, וכן אינם מתגדלים מחמת המע"ט של 
הצדיקים.
%break
הבחנה ב' הוא, שאין שום גדלות לישסו"ת וזו"ן דאצילות, ממוחין אלו, 
והם נשארים בבחינת ו"ק בלי ראש כמקודם לכן. והטעם הוא, כי 
ישסו"ת וזו"ן אין להם מוחין אלא מבחינת חסדים מגולים בהארת 
חכמה,
%break
ומתוך שאלו המוחין דאו"א הם בחינת חסדים מכוסים, ועוד יותר גרוע, 
כי אין בהם בחינת מוחין דמזלא הבא מע"ב ס"ג דא"ק המוריד ה"ת, 
ומעלה אח"פ המשלים לע"ס, אלא הוא משאיר הה"ת בנקבי עינים 
כמקודם לכן,
%break
כי או"א עצמם קבלו המקום דישסו"ת דקביעות, כנ"ל, וכל ענין הג"ר 
שלהם הוא מצד היותם ג"ר דבינה, לפיכך נשארים עוד ישסו"ת וזו"ן 
בחוסר נה"י דכלים וג"ר דאורות כמקודם לכן, ואין להם כלום ממוחין 
דבחי"ב אלו.
%break
הבחנה ג' הוא, שלצורך או"א דבריאה, הם מוחין גמורים, כי או"א 
דבריאה דרכם בחסדים מכוסים כמו או"א דאצילות, ולא עוד אלא כל 
הה"פ דבריאה הם בבחינה זו, ואפילו זו"ן דבריאה הם דוגמת זו"ן 
הכלול באו"א שאינו חפץ בהארת חכמה רק בחסדים מכוסים,
%break
אבל היצירה והעשיה, שצריכים לחסדים מגולים, כמו ישסו"ת וזו"ן 
דאצילות אין להם בחינת ג"ר ממוחין אלו, אלא רק בחינת ו"ק לבד 
לעולם יצירה, ובחינת אב"א לעולם העשיה, דהיינו כדוגמת זו"ן 
דאצילות, שאין להם בחינת ג"ר ממוחין אלו, כנ"ל.
%break
הבחנה הד' הוא, שהמוחין האלו הם גרועים בהרבה ממוחין דבחי"ב 
הנוהגים באצילות, כי המוחין דבחי"ב דאצילות, שהם מוחין דאו"א 
במקומם, אע"פ שהם ג"ר דבינה שהוא קומת ס"ג כמו המוחין דבריאה, 
מ"מ הם עצמם נקיים מכל צמצום ויכולים לעלות לג"ר דא"א,
%break
שהם מוחין דע"ב בכל עת שירצו, כי צמצום הב' מתחיל למטה מחזה, 
כנ"ל. משא"כ אלו המוחין של הזווג הב' דאו"א, הרי הם כבר נכללים 
בהפרסא, שהוא בחינת מלכות דאמא שאינה נטהרת מצמצום ב' בכל 
משך שתא אלפי שני,
%break
וע"כ אינם יכולים לעלות לבחינת אצילות לעולם. ומוכרחים להמצא רק 
מתחת הפרסא, כי המלכות המסיימת כלולה במוחין שלהם, שהה"ת 
אינה יורדת משם לעולם. כמבואר. ועתה יתבארו היטב דברי הרב אשר 
לפנינו.
%break
וזה אמרו (באות קצ"ו) "אך זווג ב' של או"א בהרכנת הראש תוך ז"א 
מלובשים בו אז ודאי שאין זה נקרא זווג שלם" ואע"פ שרק ישסו"ת 
מלובשים בזו"ן ולא או"א, כי או"א ירדו רק למקום ישסו"ת, מ"מ נבחן 
שגם או"א ירדו למקום זו"ן,
%break
משום שאו"א וישסו"ת נעשו לפרצוף אחד, והזווג נעשה בבחינת 
המוחין דאו"א עלאין, דהיינו מוחין דס"ג שהם חסדים מכוסים.
%page 1999
ואומר שוודאי אין זה זווג שלם. כי אין כאן ענין ירידת ה"ת מנקבי עינים 
המשלים נה"י דכלים וג"ר דמוחין,
%break
משום שהם באו למקום זו"ן שהוא למטה ממלכות דאמא, וע"כ אינם 
יכולים לקבל ממוחין דמזל"א. וע"כ אע"פ שהם מוחין דס"ג אינם 
נחשבים כלפי ישסו"ת וזו"ן אלא מוחין דו"ק בלי ראש,
%break
כי כל עוד שלא ירדה ה"ת מעינים אין שם אלא הכלים דחב"ד חג"ת, 
והמוחין דחג"ת נה"י כנודע. הרי שאין זה זווג שלם דג"ר ממש.
%break
וזה אמרו (באות קצ"ח) מתפשטים נה"י שלה בכל קומת ז"א, ונוגעין 
רגליה במסך ופרגוד שבין הבריאה לאצילות, נמצא כי אמא עצמה 
נוגעת בבריאה, ומאירה עצמה שם" דהיינו כנ"ל בד"ה ונמצא גם עתה. 
שמתוך שאו"א וישסו"ת נעשו לבחינת ראש אחד,
%break
והזווג דאו"א נעשה בכללות ישסו"ת, העומדים במקום זו"ן, נמצא 
המלכות דישסו"ת שהוא הפה דראש של כללות או"א וישסו"ת, וכיון 
שישסו"ת עומד במקום זו"ן, הרי המלכות שלהם בסיום רגלי זו"ן, שהיא 
בחינת הפרסא שבין הבריאה לאצילות.
%break
וז"ש ונמצא רגליה, דהיינו הסיום דישסו"ת ששם נעשה הזווג, שהם 
נוגעים במסך ופרגוד שבין בריאה לאצילות, כמבואר. וז"ש "נמצא כי 
אמא עצמה נוגעת בבריאה ומאירה עצמה שם" כלומר שזה המסך 
דבחי"ב,
%break
שעליו נעשה הזווג הזה הב' דאו"א, להאיר המוחין אל הבריאה, הרי 
המסך הזה עומד וכלול תוך הפרסא שבין הבריאה לאצילות. כנ"ל ד"ה 
ונמצא גם עתה. ע"ש.
%break
וזה אמרו שם (באות קצ"ט) "ואז הטפה היוצאת מן או"א בהתלבשותם 
תוך ז"א, ודאי שאינה חוזרת לעלות הטפה לראש ז"א, אך יורדת בזה 
המסך של בריאה, ונותנם תוך מוחין לאו"א דבריאה" כלומר,
%break
מתוך שהמסך שעליו נעשה הזווג הזה עומד ונוגע בהפרסא שהוא 
בחינת מלכות המסיימת דז"א, שאין בחינת ה"ת יורדת משם לעולם, 
ע"כ לא יתכן כלל שיוכל ז"א לקבל משהו מאלו המוחין,
%break
כי כבר יצאו משום זה ממדרגת האצילות, ואינם ראוים להאיר אלא 
מתחת הפרסא בראשם דאו"א דבריאה. כנ"ל בהבחנה ד' עש"ה. וז"ש 
ודאי שאינה חוזרת הטפה לעלות לראש ז"א.
%break
וזה אמרו (באות קצ"ז) "נמצא שהם ב' שינוים: הא' ירידתן ממדרגתם, 
הב' הוא התלבשותן תוך ז"א" כלומר אע"פ שמצד שיעור הקומה היוצא 
על המסך, הם שוים למוחין דס"ג דאו"א, שהרי אלו ואלו יוצאים על 
מסך של בחי"ב, עכ"ז הם רחוקים מאוד מהם,
%break
כי יש בהם ב' גרעונות: א' מחמת ירידתם ממדרגתם, כי ירידת או"א 
למקום ישסו"ת, כבר נמצאים המוחין בערך האצילות בבחינת ו"ק בלי 
ראש, כי ישסו"ת לחסדים מגולים הוא צריך,
%break
ואלו המוחין הם חסדים מכוסים המספיקים להיות ג"ר רק במקום או"א 
עלאין, כנ"ל בהבחנה ב'. וגרעון הב' הוא, התלבשותן תוך ז"א.
%page 2000
כי עי"ז ירד הפה דכללות או"א וישסו"ת למקום סיום רגלין דזו"ן, שהוא 
הפרסא שבין הבריאה לאצילות,
%break
שמחמת זה נסתלק כל בחינת אצילות מהמוחין, כנ"ל בסמוך, ואינם 
ראוים אלא בשביל פרצופי בי"ע של מטה מפרסא.
%break
וזה אמרו (באות ר') "סוד הזווג הזה הב' דאו"א, אשר מגיע עד מסך 
דבריאה ומאיר שם וכו', כי כתר דאצילות מתלבש בחכמה, וחכמה 
מתלבש בבינה, ואז הבינה מאירה בבריאה" הנה מתלבש פירושו 
מתעלם, ואומר שכתר נתעלם בחכמה,
%break
וחכמה נתעלמה בבינה. כי הבינה נעשה מסך גמור המעלימה את 
החכמה שלא תאיר עוד בעולם הבריאה. וזה עיקר ההפרש בין המוחין 
דס"ג שמקבל הבריאה מהזווג הב' דאו"א בהתלבשות הזו"ן, לבין מוחין 
דס"ג המאירים באו"א במקומם בזווג הא':
%break
כי הגם שכל ענין של המוחין דס"ג הוא בסוד כי חפץ חסד דהיינו 
שבוחרת בחסדים מכוסים, מחמת שחושקת בחסדים יותר מחכמה, 
שה"ס ג"ר דבינה כנודע, מ"מ אין המוחין דס"ג מעלימים החכמה 
בפרצופי אצילות מב' טעמים:
%break
א' להיותם באו"א שהם נמצאים למעלה מחזה דא"א, שענין צמצום ב' 
אינו נוהג שם, כנ"ל דף א' תתקצ"ח ד"ה הבחנה ב'. וע"כ יכולים או"א 
לעלות לג"ר דא"א מתי שירצו, ומקבלים שם אור החכמה. וטעם הב' 
הוא,
%break
כי המסך הזה דבחי"ב מתהפך בעצמו בעת עלית או"א לג"ר דא"א, 
ומקבל חכמה להשפיע לישסו"ת וזו"ן. הרי שהמוחין דס"ג שבאצילות 
אינם מעלימים החכמה. משא"כ בהזווג הב' דאו"א לצורך הבריאה, 
נעשה קומת בינה היוצאת על מסך דבחי"ב,
%break
למסך גמור, המעלים ודוחה את אור החכמה שלא תתפשט לבריאה, 
שהוא מכח הפרסא שבה קבוע צמצום הב' בבחינת מלכות המסיימת 
להאצילות, הכלול בהמסך הזה בעת הזווג, כנ"ל, כי פה דישסו"ת ירד 
לשם,
%break
וע"כ מלבד שמטבע קומת הבינה לחשוק בחסדים ולדחות חכמה הנה 
נוסף בה כח הצמצום מה"ת הכלולה במלכות המסיימת דאצילות, 
שהיא אינה רשאי עתה לקבל חכמה,
%break
מחמת הצמצום שבה, ולפיכך נעשתה הבינה למסך ממשי על החכמה, 
כי החכמה נעלמת לגמרי מהבריאה בסבת המוחין ההם דקומת בינה. 
והבן.
%break
וזה אמרו שם באות (ר') "בודאי אפילו אור א"ס נמשך שם, רק שאינו 
ניכר רק אור הבינה דאצילות, שנעשה מסך ולבוש אל כל מה שלמעלה 
ממנה" דהיינו כמבואר, שלא לבד שדוחה אור החכמה מצד חשקה 
בחסדים, כמו קומת בינה שבאו"א דאצילות,
%break
הנה עוד נוסף בה כח הצמצום והסיום שבהפרסא המסיימת להאצילות, 
שמשום זה דוחה החכמה ע"י כח עליון שעליה.
%page 2001
ולפיכך נעשה הבינה למסך גמור המעלים לגמרי כל מה שלמעלה 
ממנה,
%break
שהם הכתר והחכמה, וע"כ אע"פ שהם מלובשים בהכרח תוך הבינה, 
מ"מ אין אורם יכול להתגלות שם בבריאה.
%break
%letter רה
רה) תבונה היא המתפשטת בז"א דאצילות ומאירה בבריאה, והיא 
לבדה מקננא בכורסיא כי הג"ס אינם מתפשטים רק שמקבלת הארה 
מהם. כבר ידעת ששורש בי"ע הוא מחזה ולמטה דז"ת דנקודים, אשר 
בצמצום ב' עלתה מלכות המסיימת שבנקודה דעוה"ז,
%break
למקום בינה דגופא הנקרא ת"ת, וסיימה הז"ת במקום החזה שלהם, 
ויצאו ב"ש ת"ת שמחזה ולמטה עם נהי"מ, לבחינת חלל פנוי, שמתחת 
נקודת הסיום, כנ"ל בדברי הרב דף א' תתפ"ט אות ג' ע"ש. ובאו"פ.
%break
ונתבאר שם, שמבחינת ב"ש ת"ת נעשה לעולם הבריאה, ונה"י לעולם 
היצירה, ומלכות לעולם העשיה. ע"ש. ובזה תבין שלעולם הבריאה אין 
שום חלק באו"א דאצילות, כי נודע, שכל בחינה צריכה לקבל מבחינה 
שכנגדה בעולם העליון,
%break
וכיון שאין בעולם הבריאה רק בחינת ב"ש תחתונים דת"ת, שהוא 
בחינת ז"ת דבינה דגופא, ובג"ר של הבינה דגופא אין להם מאומה, כי 
הוא בחינת שליש עליון דת"ת שנשאר למעלה בז"ת דנקודים,
%break
דהיינו למעלה ממלכות המסיימת דצמצום ב', א"כ הם יכולים לקבל רק 
מישסו"ת דאצילות, שהם בחינת ז"ת דבינה כמו בחינתם, ואינם יכולים 
לקבל מאו"א דאצילות, שהם בחינת ג"ר דבינה.
%break
וזה אמרו "כי היא לבדה תבונה, היא המתפשטת בז"א דאצילות 
ומאירה בבריאה" דהיינו כנ"ל, כי הבריאה היא בחינת ז"ת דבינה 
דגופא, ומחויבת לקבל מז"ת דבינה שבאצילות, שהם ישסו"ת.
%break
וזה אמרו "כי הג"ס אינם מתפשטים רק שמקבלים הארה מהם ובכחם 
היא מקננא בכורסייא ומן התבונה לבד הם המוחין של הבנים" דהיינו 
כמבואר כי הג"ר שהם או"א, אין להם שום יחס עם הבריאה שיוכלו 
להאיר להם, אלא שאו"א נעשים עם ישסו"ת לפרצוף אחד,
%break
ומקבלים גם ישסו"ת את המוחין דאו"א וישסו"ת היא המאיר אל 
הבריאה את המוחין דאו"א, כי ישסו"ת הם הבחי' שכנגדם של עולם 
הבריאה, ונמצא כי מן התבונה לבד הם המוחין של הבנים שלה, אשר 
היא מתפשטת בהם, ולא הג"ר שהם או"א עלאין,
%break
ומה שאומר תבונה ולא ישסו"ת, הענין הוא, כי בכל מקום שאומר הרב 
תבונה, כוונתו היא גם ליש"ס, וכן בכל מקום שאומר אמא עלאה כונתו 
היא גם לאבא עלאה. וזכור זה.
%break
%page 2002
מתפשטת בהם בסוד או"פ מוחין פנימים ורובצת עליהם בסוד מוחין 
דאו"מ. כי אלו המוחין מזווג הב' של או"א, שהם יורדים למקום ישסו"ת, 
כנ"ל הנה הם שם רק בחינת או"מ אל הבנים זו"ן, כי המוחין הפנימים 
דזו"ן הם באים רק מישסו"ת, שהם חסדים מגולים,
%break
אבל מוחין דאו"א עצמם, שהם חסדים מכוסים, אינם מיוחסים לזו"ן 
זולת לבחינת או"מ, בסוד ם' דצל"ם, כמ"ש היטב בחלק י"ד. והנה עתה 
בסוד זווג הב' דאו"א שנקרא רובצת, הרי המוחין ההם רק מבחינת 
או"א לבדם, שהם חסדים מכוסים, ואין בהם מבחינת ישסו"ת כלום.
%break
וז"ש, שהם מכונים רובצת משום שהם המוחין שהוא ראוי לקבל בעת 
גדלות בסוד ם' דצלם, כי הם מוחין דאו"א, ומתוך שהמוחין אלו ירדו 
עתה ממקומם ונתלבשו במקום ישסו"ת, הם נבחנים לרובצת, שמורה 
על ירידת קומה.
%break
אמנם הם מתפשטים בהבנים מחמת רביצה זו בסוד או"פ, כי ע"כ ירדו 
למקום ישסו"ת, שהם בחינת הראש אל הזו"ן והבריאה, ומישסו"ת הם 
יכולים לקבל עכשיו את המוחין דאו"מ לבחינת או"פ. כנ"ל בדיבור 
הסמוך.
%break
ועכ"ז הם משאירים אל הזו"ן בבחינת ו"ק בלי ראש, כי הם לחסדים 
מגולים צריכים, כנ"ל. אבל פרצופי הבריאה מקבלים המוחין אלו 
לבחינת ג"ר, אלא בתוך לבושי ישסו"ת, כנ"ל בדיבור הסמוך.
%break
%page 2003
%letter ריב
ריב) א"א דבריאה אין בו י"ס שלמות רק ו"ק לבד כי כיון שיש מסך בין 
אצילות לבריאה חסר מהבריאה הראש של א"א שבה. הראש דא"א 
הוא ע"ב, ומגרון ולמטה מלבישים אותו או"א בקומת ס"ג כנ"ל. וכיון 
שה"פ הבריאה יצאו על המסך דבחי"ב,
%break
מבחינת מסך גמור המעלים ומכסה על החכמה, כנ"ל באות ר'. ובאו"פ 
שם. ע"כ קומת א"א שיצא ע"י המסך הזה, הוא חסר ג"ר שלו, שהוא 
קומת חכמה, ואין לו אלא מבחינת גרון ולמטה שלו,
%break
ששם קומת ס"ג. ונמצא בחינת א"א עצמו הוא בחינת ו"ק חסר ראש. 
ולהלן יתבאר כי מתוך שאו"א לא המשיכו קומת ס"ג במקומם מגרון 
דא"א ולמטה, אלא שירדו מחזה ולמטה לא נשאר בא"א דבריאה אלא 
תנה"י לבד. ועי' בדיבור דלהלן דף ב' ז' ד"ה א"א.
%break
%letter ריג
ריג) י"ג תיקונים שהם צנורות וכו' ולכן לא יכול להוציא כנגדן בבריאה 
רישא בי"ג תיקוני דיקנא. ויש להבין מה הוסיף בזה, כיון שאומר שחסר 
הראש דא"א, ודאי גם הי"ג תי"ד חסרים בא"א דבריאה. אכן דבר גדול 
רמז כאן הרב. כי ג' ראשי הבחנות יש בעולמות בכללם:
%break
א', הוא ה"פ א"ק עד א"א דאצילות, ששם מאיר אור החכמה בשלמות 
דהיינו חכמה דאו"י.
%page 2004
ב' הוא או"א וזו"ן דאצילות, שבהם כבר אינו מאיר עוד החכמה דאו"י, 
כי חכמה דאו"י נסתם בראש הג' דא"א, וכל החכמה המאירה באצילות 
באו"א וישסו"ת וזו"ן,
%break
אינה אלא בחינת חכמה דל"ב נתיבות, הנקרא ע"ב דמזלא, שפירושו 
הוא בחינת בינה שעלתה לג"ר דא"א, וחזרה להיות חכמה, ע"י המ"ן 
ומ"ד של הדיקנא, ומבינה זו שחזרה להיות חכמה, הם כל המוחין דע"ב 
שבאו"א וישסו"ת וזו"ן.
%break
כמ"ש הרב לעיל דף א' תקמ"ט אות צ"ה, ע"ש באו"פ. ג' הוא המוחין 
דפרצופי הבריאה, כי בהם אין עוד אפילו המוחין דע"ב דמזלא, כי הע"ב 
דמזלא נסתם במסך שבין אצילות לבריאה, ואין בהם אלא המוחין של 
הבינה לבדה, שהם בחינת חסדים מכוסים.
%break
וזה שאומר "לא יכול להוציא כנגדן בבריאה רישא בי"ג תי"ד" כלומר, כי 
במה שאומר מקודם לכן שהראש של א"א לא יכול להתלבש בבריאה, 
היה מקום לטעות אשר רק הג"ר דא"א שהוא בחינת חכמה דאו"י, הוא 
לא יכול להתלבש בבריאה,
%break
אבל בחינת ע"ב דמזלא היוצא על י"ג תי"ד, שהוא בינה השבה להיות 
חכמה, היא יכולה להתלבש בבריאה. ולפיכך משמיענו שאפילו הראש 
היוצא על י"ג תיקוני דיקנא דא"א, אינו יכול לצאת בבריאה. כי המסך 
סותם גם את הע"ב דמזלא, שלא יוכל להתלבש בבריאה כנ"ל.
%break
%letter ריד
ריד) אבא דבריאה אין לו פרצוף שלם רק בחינת ו"ק כמו א"א. אבא 
דבריאה פירושו, או"א עלאין, ואמא דבריאה פירושה ישסו"ת. ואע"פ 
שאומר לעיל כי כל אלו המוחין הם בחינת ג"ר דאו"א, שהם בחינת ג"ר 
דבינה.
%break
אמנם כיון שלא נעשה הזווג במקומם דאו"א שהוא למעלה מחזה 
דא"א, שאין שום צמצום שם, אלא שאו"א ירדו למטה מחזה למקום 
ישסו"ת ושם נזדווגו, הרי זה נבחן להרכנת ראש דאו"א עלאין, כי 
הראש דאו"א עלאין נקיים מכל צמצום,
%break
ואע"פ שהם למטה מג"ר דא"א, אין זה כלל משום כח צמצום, אלא מצד 
חשקם בחסדים ויכולים לעלות לראש מתי שירצו. אבל עתה שירדו 
למטה מחזה דא"א,
%break
כבר כח הפרסא דחזה רובץ עליהם, וע"כ בערך או"א עלאין עצמם, הרי 
זה כמו ו"ק בלי ראש, ולא נמשך מזווג הזה לבריאה אלא בחינת ו"ק 
דאו"א.
%break
%page 2005
אצילות דתבונה ואמנם אבא הוא מרכין ראשו למטה להזדווג עמה. 
פירוש: כל פרצוף יש בתוכו פרסא בגוי מעוהי ממקום החזה עד הטבור 
באלכסונא, המבדלת בין האצילות של הפרצוף, שהיא מחזה שלו 
ולמעלה,
%break
לבין בי"ע שלו שהם מחזה ולמטה עד סיום רגליו. ונודע, כי ישסו"ת 
הנקרא תבונה כאן, עומדים מחזה ולמטה דאו"א, דהיינו תחת הפרסא 
שבגוי מעוהי, ונחשבים לבי"ע ולתנה"י דאו"א, וע"כ הם בחינת ו"ק 
בחוסר ראש. וזהו מצבם הקבוע של ישסו"ת אלו.
%break
אמנם עתה בסוד זווג הב' דאו"א, שירדו ממקומם דהיינו מחזה 
ולמעלה, ששם בחינת אצילות, ונזדווגו במקום ישסו"ת שמתחת 
הפרסא שלהם, דהיינו במקום בריאה,
%break
ומשם נעשו לאחד עם ישסו"ת כנ"ל (דף אלף תתקצ"ז ד"ה ונמצא) 
הרויח ישסו"ת חלק הפרצוף שמחזה ולמעלה מחמת התכללות או"א 
בהם, ונעשו ישסו"ת בעצמו פרצוף שלם, שעד החזה הוא אצילות, 
ובי"ע מחזה ולמטה.
%break
וזהו אמרו "שאמא היתה רובצת על האפרוחים בפרצוף שלם של 
אצילות דתבונה" כלומר, שבי"ע דתבונה ירד ונתלבש בסוד או"פ תוך 
זו"ן, ואצילות דתבונה, דהיינו מחזה ולמעלה דישסו"ת, נשארו במקומם 
כלולים עם או"א בבחינת רובצת ואו"מ, כנ"ל דף ב' א' אות ר"ה.
%break
וזה אמרו "ואמנם אבא הוא מרכין ראשו למטה להזדווג עמה" כי הן 
אמת שאמא, דהיינו ישסו"ת הרויחו ע"י ירידת אבא אליהם, את חלק 
האצילות דאבא, שהוא או"א עלאין, דהיינו החצי פרצוף שמחזה 
ולמעלה,
%break
אמנם או"א עלאין נתקטנו הרבה בסבת התכללותם זו בישסו"ת, כי 
אבדו מחמת זה את בחינת הג"ר שבהם, כי עתה נעשו מוגבלים 
בפרסא, ויצאו לגמרי מבחינת ראש דא"א, כנ"ל.
%break
%letter ריז
ריז) שחסר בכאן מאמא דבריאה הוא אור מקיף שלה וכו' ולנוקבא 
פרצוף שלם וב' מקיפין. יתבאר להלן אות ר"ל ד"ה אמא.
%break
%page 2006
%letter ריט
ריט) התלבשות הפרצופין זה בזה כי באצילות וכו'. הנה בכאן משמע, 
שכמו שיצאו ה"פ באצילות זה למטה מזה, כן יצאו ה"פ בכל אחד מג' 
עולמות בי"ע זה למטה מזה. כי טרח תחילה לפרט את ה"פ אצילות 
במצבם והלבשתם זה למטה מזה,
%break
ואח"כ משוה לנגדם היחס של הלבשתם דה"פ בריאה זה בזה. ונודע 
שכל פרצוף מפרצופי אצילות כלול מה"פ מלבישים זה את זה בעבי 
בקומה שוה שלכל אחד מהם יש לו ה"פ באורך, באופן שכל פרצוף 
כלול מכ"ה פרצופים.
%break
כמ"ש הרב בע"ח שמ"ב השני פ"ב, ע"ש. ועי' בספר בית שער לכונות 
דף ע"ג ד"ה וזה, ושם נתבאר זה היטב שאין לך זווג שלא יוציא ה"פ 
שקומתם שוה, ולכל אחד מהם ה"פ באורך.
%break
ונמצא מזה שהן לעתיק היוצא על מסך דבחי"ד והן לא"א היוצא על זווג 
המסך דבחי"ג, והן לאו"א היוצאים על מסך דבחי"ב, וכו', יש לכל אחד 
מהם כ"ה פרצופים.
%break
וכבר ידעת אשר ענין זה למטה מזה בא רק מהשינוי של המסכים אשר 
הזווג נעשה עליהם, ונמצא שלא יצויר ה"פ זה למטה מזה, אא"כ 
שיוצאים על ה' זווגים מיוחדים ע"פ המסכים שלהם. ולפי"ז יש להבין 
איך אפשר שיהיה בעולם הבריאה ה' מיני זווגים על שינוים במסכים,
%break
בעת שאין שם אלא בחינת זווג על מסך אחד דבחי"ב. ויותר מזה קשה, 
איך אפשר שא"א יזדווג להוציא קומת או"א בעת שהוא עצמו הוא ו"ק 
בלי ראש, וכן או"א וכו'. ומכ"ש בפרצופי יצירה ועשיה שאין שם בחינת 
זווג לגמרי. כמ"ש הרב לעיל.
%break
והגם שאלו הקושיות יש לישבם היטב, כמו שנבאר אותם להלן, עכ"ז 
אי אפשר לבאר כאן, שהרב מדבר בה"פ בריאה דזה למטה מזה, 
שהרי הוא עוסק בכאן רק במוחין דישסו"ת שהם יוצאים על זווג אחד 
דמסך דבחי"ב,
%break
וכל היוצא על זווג אחד הנה הה"פ שלו קומתם שוה. ולא עוד אלא 
שבשער הגלגולים הקדמה י"א אומר הרב וז"ל, ועד"ז בשלשה עולמות 
בי"ע, שכל עולם מהם בכל חמשה חלקיו אינו רק בערך פרצוף פרטי 
אחד דאצילות וכו',
%break
וכל חמשה חלקים אלו של חמשה פרצופי הבריאה נקראים נשמה וכו' 
עכ"ל. ע"ש. הרי מבואר שם להדיא שאין פרצופי הבריאה שקולים נגד 
כל ה"פ אצילות אלא כנגד פרצוף אחד מהם, באופן שכל ה"פ דבריאה 
הם כנגד פרצוף אחד שהיא ישסו"ת דאצילות היוצא על מסך דבחי"ב,
%break
וכל ה"פ של עולם היצירה הם נגד פרצוף אחד שהוא ז"א דאצילות, וכל 
ה"פ עשיה הם כנגד פרצוף אחד שהיא הנוקבא דאצילות, ונמצא שכל 
ה"פ הבריאה מלבישים זה על זה בקומה שוה בעבי כמו ה"פ דישסו"ת 
דאצילות, וכן דיצירה בקומה שוה כמו ה"פ ז"א דאצילות וכו'.
%page 2007
עש"ה. ואין לחלק בין עולמות לנשמות, כי כל מה שישנו בעולמות ישנו 
ג"כ בנשמות. כנודע.
%break
הרי שמה שפרט כאן הרב כל ה"פ אצילות דזה למטה מזה אין הכוונה 
לומר לנו שהם שקולים לגמרי נגד ה"פ אצילות, כי אינם שקולים רק 
כנגד פרצוף אחד דאצילות שהיא ישסו"ת, כנ"ל בשער הגלגולים, אלא 
בא ללמדנו שיעור קומתם,
%break
בכדי לדעת מה שכל פרצוף מה"פ בריאה, לוקח מהבחינה שכנגדו 
בה"פ אצילות, שהם זה למטה מזה, כמו שאבאר להלן. אבל לא בא 
לומר שגם ה"פ הבריאה שבכאן הם מלבישים זה את זה בזה למטה 
מזה. כמבואר.
%break
וגם בלאו הכי אי אפשר לומר שהרב מדמה אותם לה"פ אצילות בענין 
זה למטה מזה, כי אומר כאן שישסו"ת וז"א ונוקבא הם בקומה שוה, 
ונודע שאינו כן באצילות,
%break
כי שם הז"א מלביש מחזה ולמטה דישסו"ת, והנוקבא מחזה ולמטה 
דז"א. ובדרך זה יתבארו היטב דברי הרב אשר לפנינו.
%break
%letter רכב
רכב) א"א שבה הוא בסוד ו"ק שבו לבד וג"ר דו"ק אלו שהם חג"ת 
נשארים מגולים וג"ת שלו הם מלובשים בו"ק דאו"א. בכדי להבין דברי 
הרב אלו, צריך שתזכור הכלל שכל בחינה בתחתון אינו לוקח אלא 
מבחינה שכנגדו שבעליון. ונודע,
%break
שכל בי"ע אינו אלא בחינת תנה"י דז"ת דנקודים, וע"כ אין פרצופי בי"ע 
יכולים ליקח משהו מבחינת מחזה ולמעלה של ה"פ אצילות, אלא רק 
שכל פרצוף מפרצופי הבריאה, לוקח מבחינת תנה"י דפרצוף שכנגדו 
באצילות: שעתיק לוקח מבחינת נה"י דעתיק דאצילות,
%break
וא"א דבריאה לוקח מבחינת נה"י דא"א דאצילות, ואו"א דבריאה מנה"י 
דאו"א דאצילות, וכן ישסו"ת וזו"ן מנה"י דישסו"ת וזו"ן דאצילות. באופן 
שרק בחינת הרגלים דאצילות מאירים בבריאה, כי רגלי עתיק מאירים 
לעתיק דבריאה, ורגלי א"א לא"א וכו',
%break
כמ"ש הרב בע"ח שער מ"ב פי"ג. באופן, שהזווג דה"פ בריאה, נעשה 
בנוקבא דאצילות בהתלבשות התבונה, אמנם הזווג ממשיך הארת 
הרגלים מכל ה"פ אצילות, ומעבירם לעולם הבריאה. כמ"ש בבית שער 
הכונות דף ע"ד ד"ה ותדע. ובע"ח שמ"ב פרק י"ג הנ"ל.
%break
אמנם לפי"ז איך אומר כאן הרב שיצאו חג"ת נה"י דא"א דבריאה, וכן 
באו"א דבריאה, ומכ"ש בישסו"ת וזו"ן שיצאו בע"ס שלמות, שהוא 
סותר אל הע"ח שמ"ב הנ"ל, שאומר שאינם לוקחים אלא בחינת 
הרגלים דה"פ אצילות בלבד. והענין הוא,
%break
כי כשלוקחין בחינת נה"י דעתיק, הרי חג"ת דא"א מלבישים שם על 
נה"י אלו דעתיק, כי נה"י דעתיק מלובשין תמיד בחג"ת דא"א, ולפיכך 
יש כאן גם חג"ת דא"א, דהיינו בערך שהם מלבישים לעתיק, וכן 
כשלוקחים נה"י דא"א,
%break
הרי ו"ק דאו"א וכל קומת ישסו"ת וזו"ן שיצאו על ידי הזווג דאו"א שירדו 
למקום נה"י דאו"א, מלבישים שם על תנה"י דא"א לפיכך כולם באים 
ביחד עם נה"י דא"א כי כולם מלבישים אותו שם מחזה ולמטה.
%break
%page 2008
הרי, שמצד אחד אינם לוקחים רק הבחינה מחזה ולמטה דה"פ 
אצילות, אלא מצד ירידת או"א לבחינת נה"י שלהם עצמם הנקראים 
ישסו"ת, שאז הרויח ישסו"ת ע"י הזווג דאו"א על המסך דבחי"ב, וע"י 
התכללותם יחד,
%break
את כל חלק הפרצוף שמחזה ולמעלה דאו"א, שעי"ז נתפשטו נה"י 
דאו"א לקומה שלימה חב"ד חג"ת נה"י, וכן ישסו"ת וזו"ן הנכללים בהם, 
אע"פ שלא היה בהם מקודם לכן רק נה"י קבלו עתה ע"י ירידת או"א 
אליהם כל הע"ס.
%break
ובזה תבין מה שמסיים שם בע"ח שער מ"ב פי"ג, וז"ל, כמו שעובר אור 
הרגלים עצמן כך עובר כל הגוף כולו דרך רגלים ומאיר למטה. עכ"ל. 
דהיינו כמבואר, שזה נעשה בסבת ירידת או"א לנה"י של עצמם.
%break
ונמצא, שבאמת לא היה צריך להיות מא"א, רק בחינת תנה"י דא"א 
לבד, כי הזווג וההתפשטות נה"י לע"ס לא נעשה כי אם באו"א שירדו 
למקום תנה"י דא"א, ואין שם בחינת חג"ת כלום, אמנם חג"ת של א"א 
באו עם תנה"י דעתיק להיותם מלבישים עליהם באצילות.
%break
ובזה תבין מה שהרב אומר כאן שחג"ת דעתיק נעשה לרישא מגולה, 
שפירושו בבחינת רדל"א שנעשה לרישא מגולה באצילות, וכן אומר 
במפורש להלן אשר המלכות דאצילות שנעשתה לעתיק דבריאה,
%break
היא מתלבשת בחג"ת דא"א אלו. וכן בע"ח שער מ"ז פ"ו אומר שחג"ת 
אלו נעשו לעתיק, ונחשבים עוד לבחינת אצילות עש"ה. הרי שהחג"ת 
דא"א משמשים לראש עתיק והוא מטעם הנ"ל, כי מצד פרצוף א"א 
עצמו אינם יכולים לבא כאן בבריאה,
%break
כי הבריאה אין לה חלק רק בתנה"י דא"א, ולא מחזה ולמעלה שלו, 
אלא שנמשכו עם נה"י דעתיק, וע"כ גם עתה נעשו רק לבוש אל עתיק 
בסוד רדל"א,
%break
הנקרא רישא מגולה, להורות שאינו מצטרף לבחינת ה"פ בריאה, 
ונחשבים עוד לבחינת עולם אצילות כי א"א דבריאה אין לו חלק בחג"ת 
כמבואר.
%break
ונמצינו למדים, כי כל אלו ה"פ א"א ואו"א וישסו"ת וזו"ן שבבריאה, הנה 
כל אלו קומתם שוה. שהרי חג"ת דא"א שנעשה לבוש לעתיק, הוא 
בחינת רישא מגולה, ואינו בחשבון ה"פ בריאה. ונמצא שה"פ בריאה 
הם מתחילים מנה"י דא"א.
%break
אשר עליו מלביש בקומה שוה ו"ק דאו"א, כי הם ירדו לנה"י שלהם 
שהם ישסו"ת המלבישים לנה"י דא"א דהיינו מחזה ולמטה שלו. גם 
ישסו"ת וזו"ן נתלבשו זה בזה ונעשו לקומה שוה, כמ"ש הרב להלן. 
ונמצא שו"ק דאו"א שוה עם נה"י דא"א,
%break
ועם ישסו"ת וזו"ן הרי שכל ה"פ אלו הם בקומה שוה ממש, וכולם 
משתוים עם תנה"י דא"א. וזה שאומר הרב בשער הגלגולים הקדמה 
י"א,
%break
שכל ה"פ בריאה הם כנגד פרצוף אחד שבעולם האצילות, דהיינו כנגד 
פרצוף ישסו"ת המלביש מחזה ולמטה דא"א, אלא שיש בתוכו נה"י 
דא"א וו"ק דאו"א ועליו מלבישים בקומה שוה הזו"ן. כנ"ל.
%break
%letter רכג
רכג) עתיק דבריאה היא נקודת מלכות דאצילות. כבר נתבאר זה לעיל 
א' תתקע"ט ד"ה ולכאורה. ועוד יתבאר להלן דף ב' י"ב ד"ה הג"ר.
%break
%page 2009
ומתלבשת בג"ר של ו"ק דא"א שהם חג"ת המגולים. כבר נתבאר לעיל 
בדיבור הסמוך, כי אלו חג"ת דא"א לא באו לבריאה אלא בבחינת לבוש 
של נה"י דעתיק, וע"כ נעשו גם עתה ללבוש לעתיק דבריאה. ע"ש.
%break
%letter רכה
רכה) א"א דיצירה אין בו אלא ג' כלול בג' שהם נה"י כלולין בחג"ת. כי 
כל תנה"י נחלקים לג' בחינות ע"ד שנתבאר בהתחלקות תנה"י דז"ת 
נקודים לצורך בי"ע: שב"ש תחתונים דת"ת נעשו לבריאה, ונהי"מ 
נתחלקו ליצירה ועשיה,
%break
הנה עד"ז נתחלקו גם תנהי"מ דא"א דאצילות על ג' בחינות נה"י, אשר 
בחינת נה"י דא"א דבריאה, הם מבחינת ב"ש תחתונים דת"ת דא"א 
דאצילות. ונה"י דא"א דיצירה, הם מבחינת נה"י דא"א דאצילות. ונה"י 
דא"א דעשיה, הם מבחינת מלכות דא"א דאצילות.
%break
וז"ש, שא"א דיצירה אין בו אלא ג' כלול בג', שפירושו נה"י, היינו 
מבחינה האמצעית דנה"י כמו שנתבאר, שבחינה עליונה דנה"י הם 
בבריאה והאמצעית שהיא בדרך ז"א של נה"י הם ביצירה, ובחינה 
האחרונה דנה"י שהם מלכות דנה"י הם בעשיה.
%break
אבא דיצירה ג' גו' ג' דוגמת א"א כי גם בבריאה שניהם שוין. כמ"ש 
לעיל בד"ה ונמצינו למדים. שכל ה"פ דבי"ע, כולם קומתם שוים זה לזה 
כי או"א עלאין ירדו מחג"ת דא"א ונתלבשו בישסו"ת דהיינו תנה"י דא"א 
מחזה שלו ולמטה,
%break
הרי שקומתם דאו"א נעשה שוה עם תנה"י דא"א, ואח"כ כשנזדווגו 
או"א בכללות ישסו"ת יחד, העומדים במקום זו"ן, נעשו גם זו"ן קומתם 
שוה לאו"א, ונמצאים נה"י דא"א עם או"א וישסו"ת וזו"ן כולם קומתם 
שוה. ע"ש.
%break
והנה ישסו"ת וזו"ן יש להם במצב הזה ע"ס שלמות חב"ד חג"ת נה"י, 
אבל או"א נעשו משום ירידתם זו לבחינת ו"ק, וא"א רק בתנה"י, כי הוא 
לא נשתנה כלום מחמת זווג הזה.
%break
והנה ה"פ אלו ירדו ונתפשטו בבי"ע. אשר עולם הבריאה מתוך 
שעיקרם הם מבחינת בינה דגופא, קבלו ה"פ אלו בכל קומתם כמו 
שיצאו בזווג דאו"א באצילות כנ"ל.
%break
אמנם היצירה לא יכלה לקבל רק בחינת ו"ק של ה"פ הנ"ל, כי בחינת 
ג"ר שלהם לא יכלו לקבל להיותם בחינת ז"א.
%page 2010
ונמצא שחסר להם בחינת ב"ש תחתונים דת"ת דא"א, כנ"ל בדיבור 
הסמוך, ומאו"א חסר להם בחינת חג"ת שבו, שהוא ג"ר דו"ק.
%break
ומישסו"ת וזו"ן חסרים בחינת חב"ד שלהם. באופן שגם עתה ביצירה 
נמצאים הה"פ א"א ואו"א וישסו"ת בקומה שוה. כי תנה"י דאו"א 
מלבישים בשוה על נה"י דא"א, וכן ישסו"ת וזו"ן מלבישים בשוה על 
תנה"י דאו"א.
%break
%letter רכח
רכח) והנה ב' התחתונים דא"א דיצירה מתלבשים באו"א ונקודה א' 
מהם מהג' ספירות שבו נשאר מגולה כי הוא ג' גו ג'. (כצ"ל) נראה שיש 
כאן תיקון סופרים. כי בשער הקדמות מביא אותו הדרוש, ושם כתוב 
שבחינה ראשונה מגולה,
%break
ואינו אומר נקודה ראשונה. ע"ש. והפירוש הוא: כי יש כאן גם בחינת 
נה"י דעתיק, כמ"ש הרב בע"ח שמ"ב פי"ג וז"ל כי רגלי עתיק מאירים 
דרך רגלי א"א וכו', עד שמאירים רגלי זו"ן ועוברים דרך המסך הזה אל 
הבריאה עכ"ל. הרי במפורש שיש כאן גם נה"י דעתיק.
%break
וכמ"ש בדיבור הסמוך שתנה"י דא"א נחלקו לג' בחינות לצורך בי"ע, כן 
גם נה"י דעתיק נחלקו לג' בחינות לצורך בי"ע. ונתבאר לעיל שהם 
לקחו לבושיהם דא"א עמהם, דהיינו חג"ת נה"י דא"א, כי נה"י דעתיק 
מתלבשים בחג"ת נה"י דא"א,
%break
כי ע"כ נעשו חג"ת דעתיק לרישא מגולה, שעתיק דבריאה מתלבש 
בתוכו. ע"ש. וע"כ נחלקו אלו חג"ת נה"י דא"א לו' שלישים: ששני 
שלישים העליונים, הם מלבישים לעתיק דבריאה, ונעשו לרישא מגולה. 
וב' שלישים אמצעים מלבישים לעתיק דיצירה,
%break
והם נעשו לרישא מגולה. וב"ש תחתונים מלבישים לעתיק דעשיה. 
ובזה תבין מ"ש הרב שבחינה הראשונה דא"א נעשה לרישא מגולה, 
ובו מתלבש עתיק דיצירה,
%break
הכונה היא על בחינת ב"ש אמצעים דו"ק דא"א המתיחסים ללבוש 
דעתיק. כי רישא מגולה פירושו תמיד בחינת רדל"א, ולא הראש דא"א.
%break
%page 2011
%letter רכט-רל
רכט-רל) העשיה וכו' א"א שבה ג"כ ג' גו ג' אבא וכו' נתמעט והיה בסוד 
נקודה אחת לבד ואמנם אמא וזו"ן דעשיה וכו' רק ג' גו ג'. כי עולם 
העשיה הוא בחינת מלכות. וע"כ חסר מהם גם בחינת שלישים אמצעים 
של היצירה, ונמצא א"א רק בבחינת מלכות,
%break
אלא שמשום תיקון קוים שבו נבחן לנה"י. ויש שם גם בחינה ראשונה 
דא"א המתיחס ללבוש עתיק, כנ"ל בדיבור הסמוך. ואבא שבו הוא רק 
בחינת נקודה לבד, דהיינו מלכות וישסו"ת וזו"ן הם חסרים חג"ת 
דיצירה ולא נשאר בהם רק נה"י.
%break
אמא אין לה מקיף וז"א יש לו מקיף א' והנוקבא ב' מקיפין: פירוש, כי 
אע"פ שכל אלו ג' הפרצופים ישסו"ת וזו"ן יצאו כולם בקומה שוה על 
מסך דבחי"ב, שהוא קומת נשמה, ויש לכל אחד ה"פ נרנח"י. עכ"ז. כל 
הה"פ דישסו"ת הם כולם נשמות,
%break
וה"פ דז"א הם כולם רוחין, וה"פ דנוקבא הם כולם נפשין. כמ"ש בע"ח 
שמ"ב השני פרק א'. ובבית שער לכונות דף ע"ו ד"ה ובזה, ע"ש. ונמצא 
שהמקיפים שלהם הם צריכים לקבל מאו"א ומא"א. אמנם כל בחינה 
מקבלת מהבחינה שכנגדה,
%break
ונמצא אמא שהיא ישסו"ת וכולה נשמות, צריכה לקבל בחינת מקיף 
דחיה מנשמה דע"ב ומקיף דיחידה מנשמה דא"א, אמנם א"א לא יצא 
אלא בבחינת נפש, הנקרא תנה"י דא"א, כנ"ל, כי חג"ת דא"א שייך 
לעתיק, ואין בו בחינת נשמה.
%break
וכן או"א יצאו בבחינת ו"ק שהוא רוח ואין שם בחינת נשמה, ולפיכך, 
אין לאמא ממה לקבל את האו"מ, כי הוא אינה יכולה לקבל אלא 
מבחינת נשמה שבעליונים, אבל ז"א שכל בחינת ה"פ שלו הם בחינת 
רוח, ע"כ הוא יכול לקבל או"פ דחיה מאו"א,
%break
כי יש בחינת רוח באו"א. אבל או"מ דיחידה שצריך לקבל מא"א חסר 
לו, כי בא"א אין בו בחינת רוח אלא בחינת נפש לבד. כנ"ל. משא"כ 
הנוקבא, שכל ה"פ שלה הם נפשות, ע"כ יכולה לקבל או"מ דחיה מנפש 
שבאו"א, ואו"מ דיחידה מנפש שבא"א.
%break
וענין זה נוהג הן בבריאה והן ביצירה והן בעשיה. כי אפילו ישסו"ת 
דיצירה, היא ג"כ בחינת נשמה, וצריכה לקבל האו"מ מנשמה 
שבעליונים, וע"כ אין לה ממי לקבל, ועד"ז בעשיה.
%break
אבל ז"א דיצירה ועשיה יכול לקבל או"מ שלו מאותו חלק הרוח המאיר 
באו"א דיצירה ועשיה, אבל מקיף דיחידה אין לו, משום שאין בא"א אלא 
בחינת נפש. אבל הנוקבא דיצירה ועשיה, יכולה לקבל גם או"מ דיחידה 
מא"א, להיותה מתיחסת רק לבחינת הנפש, כנ"ל.
%page 2012
וכבר ידעת שאין שום הפרש בין א"א דבריאה לא"א דיצירה ועשיה, 
זולת בהתחלקותו לג' שלישים: שבבריאה מאירים כל הג"ש דתנה"י 
שלו, וביצירה אינם מאירים רק ב"ש תחתונים דתנה"י שלו.
%break
ובעשיה אינו מאיר רק שליש תחתון דתנה"י שלו. ועד"ז נחלקים הו"ק 
דאו"א, ועד"ז נחלקים ג"כ הע"ס השלימים דישסו"ת וזו"ן ולפיכך היחס 
דישסו"ת וזו"ן אל או"א וא"א, אינו משתנה כלל בכל ג' עלמין בי"ע.
%break
%letter רלא
רלא) הג"ר של הו"ק דא"א דבריאה וכו', אלו הג' הם בסוד מסך ופירוש 
הדברים הם כך וכו'. הנה הפירוש הזה הוא עמוק מאד וצריכים פירוש 
לפירושו. כי צריכים להבין ההפרש בין העברת האורות דרך המסך, 
לבין בקיעת המסך. והענין הוא,
%break
כי כבר נתבאר שהמסך הזה הוא מסך דבחי"ב. המוציא ע"י זווג עם 
אור העליון את הקומה דס"ג שהיא אור נשמה. אלא מתוך שאו"א 
וישסו"ת נעשו לאחד וירדו ונתלבשו תוך זו"ן דאצילות, ונמצא התבונה 
מתלבשת תוך הנוקבא,
%break
שעי"ז נוגעות רגלי התבונה בהפרסא שבין אצילות לבריאה, שבבפרסא 
זו נכללה מלכות המסיימת דצמצום א', שעשתה סיום חדש לעולם 
האצילות בבינה דגופא, כנ"ל חלק זה (אות ב') נמצא ע"כ כח הפרסא 
כלול במוחין ההם,
%break
וע"כ הם יורדים לפרצופי בריאה, ואינם ראוים להיות מוחין באצילות. 
(כנ"ל דף אלף תתקצ"ח ד"ה הבחנה ד' ע"ש). והנה ע"י הזווג הזה יצאו 
כל ה"פ הבריאה במקום זו"ן דאצילות,
%break
וירדו משם לעולם הבריאה למקומם. וזה נבחן שהם יצאו בסוד המסך, 
כי ע"י זווג שעל המסך והפרסא יצאו.
%break
אמנם הנקודה דמלכות דאצילות שנעשה לעתיק דבריאה ונתלבשה 
תוך החג"ת דא"א, הנה היא, לא נמשכה ע"י זווג דהכאה במסך, כמו 
ה"פ בריאה, אלא שירדה שם בסוד מיעוט הירח ובקיעת המסך ופרסא. 
שפירושו:
%break
שלא השגיחה על כח הגבול שבמסך המחזיר האו"י לאחוריו, אלא 
שנתגברה עליו וירדה דרך בו ממנו ולמטה, ונמצא עצמות של הנקודה 
דמלכות דאצילות ירדה ונעשתה לראש הבריאה.
%break
ונמצא שיש הפרש גדול מאד, בין נקודת המלכות שנתלבשה בחג"ת 
דא"א, ובין החג"ת דא"א המלבישים אותה. כי החג"ת דא"א, באו יחד 
עם כל ה"פ הבריאה, ע"י זווג דהכאה במסך ופרסא, וע"כ הם נחשבים 
כאור של תולדה מן הרגלים דה"פ אצילות.
%break
משא"כ נקודת המלכות, היא אור עצמות האצילות, ולא אור של תולדה 
מהמסך כמבואר. וזה אומרו "הג"ר של הו"ק דא"א דבריאה שהם 
חג"ת, אשר נשארו מגולין בלי התלבשות,
%break
הנה אלו הג' הם בסוד מסך" כלומר, שאע"פ שחג"ת אלו נעשו לרישא 
מגולה, מ"מ באו יחד עם כל ה"פ בריאה בסוד מסך והם בחינת אור של 
תולדה.
%break
אכן יש להבין איזה חידוש הוא משמיענו כאן, ומה היה נדחק לו עד 
לדייק שחג"ת דא"א שוים לכל פרצופי הבריאה ויצאו יחד בסוד מסך. 
והענין הוא, כי יש כאן קושיא גדולה, כי אומר כאן שנקודת המלכות 
נתלבשה בחג"ת דא"א ונעשו לרישא מגולה ולבחינת עתיק דבריאה.
%break
%page 2013
ויש להקשות הלא בלי זה יש עתיק בבריאה, כי רגלי עתיק דאצילות 
התלבשו ברגלי א"א וכו' עד רגלי זו"ן, וירדו אל הבריאה,
%break
כמ"ש בע"ח שער מ"ב פי"ג. וא"כ הרי יש בחינת עתיק, מעתיק 
דאצילות עצמו שירד לבריאה, ולמה צריכים עוד שנקודת המלכות 
דאצילות תהיה לעתיק דבריאה.
%break
וזה שהכריח לו לחלק, בין החג"ת דא"א, שהוא בחינת רגלי עתיק, 
(כנ"ל ב' ז'. ד"ה אמנם ע"ש) ובין נקודת המלכות דאצילות. כי רגלי 
עתיק הנכללים בחג"ת דא"א, הנה הם יצאו בסוד המסך, ע"י זווג 
להכאה, וע"כ הם רק אור של תולדה ואינם עצמות האצילות.
%break
אבל נקודת המלכות שנתלבשה בהם הרי היא ירדה לבריאה בסוד 
בקיעת המסך כנ"ל, ונמצא עצמותה ירדה לבריאה, שהיא אצילות, ולא 
אור של תולדה. שההפרש ביניהם לאין קץ. ולכן לא נעשו בחינת רדל"א 
לבריאה, רק נקודת המלכות דאצילות והבן.
%break
%letter רלד
רלד) ששרשם מתחילה אינה רק נקודה אחת ואח"כ בא בתוספות ע"י 
ז"א תשעה נקודות אחרות. כי היא סוד נקודת החזה דז"ת דנקודים, 
שבסוד עלית ה"ת לנקבי עינים והמלכות המסיימת לרגלי א"ק עלתה 
לבינה דגופא שהיא ת"ת,
%break
בנקודת החזה שבו ושם סיימה הז"ת דנקודים. ומלכות המסיימת 
הזאת שבמקום החזה דנקודים היא סוד שורשה של המלכות דאצילות.
%page 2014
ואע"פ שבעת הגדלות דנקודים, בעת שנתפשטו בחזרה למקום בי"ע, 
נעשתה שם מלכות המסיימת הזו לפרצוף שלם,
%break
כי הכלים שנפרדו לבי"ע חזרו אליה ונעשו לט"ת שלה, אמנם לא 
נתקיימו, כי מתו ונשברו כנודע. וע"כ באצילות כשנתקנו ה"פ אצילות 
בבחי' מוחין קבועים, יצאו זו"ן בסוד כלים דפנים לבד, שהם חב"ד 
חג"ת דקטנות דנקודים עד החזה באורות דחג"ת נהי"מ.
%break
שזו היא בחינת העיקר של הזו"ן שאין להם מיעוט לעולם, ונמצא בזה, 
שחזרה הנוקבא ונעשתה רק נקודת סיום אל ז"א, ומבחינת הכלים 
נבחן נקודה זאת בשם כתר, וכן בשם נקודת החזה כי היא הסיום 
דחב"ד חג"ת דכלים הנקרא חזה.
%break
אמנם מצד האורות אין בהם אלא חג"ת נהי"מ, הרי הנקודה רק בחינת 
המלכות לבד. ובזה תבין מה שהרב קורא פעם נקודה זו בשם מלכות, 
ופעם בשם כתר, דהיינו כמבואר. ועם זה תבין המשך דברי הרב.
%break
לכן חזר ז"א ונוטלם ונשארו בסוד נקודה קטנה. והנה לעיל אומר 
שבעת מיעוט הירח ירדו הט"ת שלה לבי"ע ולא לז"א (דף אלף 
תתקע"ט ד"ה השכינה ע"ש) והענין הוא,
%break
כי ע"י ירידתה זו, פרח ממנה בחינת אצילות שבה, ואלו נוטלם ז"א, 
אבל ט' הספירות עצמם בסוד הכלים, הם ירדו ונעשו לבחינת נשמה 
לפרצופי בי"ע, כמ"ש שם עש"ה.
%break
%page 2015
נקודה קטנה ואז לא יכלה לעמוד אצלו מרוב קטנותה ואז ירדה במקום 
זה בראש הבריאה. הנה כאן אומר שרק הנקודה ירדה ונעשה עתיק 
לבריאה ולעיל (בחלק זה אות קנ"ח וקנ"ט) אומר שכל הט' ספירות של 
הנוקבא ירדו לבי"ע. והענין הוא,
%break
כי יש כאן ב' בחינות: א' הוא בחינת ט"ת שלה שהם ירדו ונעשו בחינת 
נשמה בבי"ע, ולא בחינת עתיק. אבל בחינת נקודת הכתר שבה ירדה 
ונעשה לעתיק לבריאה. כמ"ש לעיל דף אלף תתקע"ט ד"ה השכינה 
ע"ש.
%break
%letter רלט
רלט) לקשר זה בזה וזה בזה כדי שיוכלו לקבל הארה זה מזה ע"י היות 
סיום האצילות תחילת רישא דבריאה. אי אפשר להבין דברי הדרוש 
הזה, זולת אם נזכור מה שכתב הרב בע"ח (שער מ"ב פ"א) בביאור 
הכתר,
%break
שנתבאר שם אשר הכתר הוא בחינה אמצעית בין מאציל לנאצל שיש 
בו בחינת מאציל, ובחינת נאצל כי יש הרחק ביניהם כרחוק שמים מן 
הארץ, ואיך יאיר זה בזה ואיך יברא זה את זה, בהיותם ב' קצוות, אם 
לא יהיה דבר ממוצע ביניהם ומחברם,
%break
ויהיה בחינה קרובה אל המאציל, וקרובה אל הנאצל. וה"ס ותהו ובוהו, 
כי תוהו הוא קרוב אל המאציל והוא בחינה אחרונה של המאציל, ואין בו 
תפיסא כמו בהמאציל, וע"כ נקרא תוהו, מלשון מתהא מחשבות בני 
אדם, באמרם הנה אנחנו רואים שאין בו צורה כלל,
%break
ועכ"ז אנו רואים שהוא נאצל, ומבחינה הזו שאומרים שהוא נאצל נקרא 
בוהו. וה"ס עתיק וא"א, כי עתיק הוא בחינת מאציל שבכתר בסוד תוהו, 
וא"א הוא בחינת נאצל שבכתר. עש"ה.
%break
ומסיים שם וז"ס במקום אחר כי המלכות שבמלכות שבעולם האצילות, 
המתלבשת בראש הבריאה שהוא א"א, הוא בחינת עתיק של עולם 
הבריאה והבן זה מאד. עכ"ל. עש"ה. כל ההמשך. והדברים עתיקים, 
והמשכיל יבין.
%break
%page 2016
%letter רמא
רמא) הקליפות לא נעשו אלא מהשמרים והבירורים של ז' מלכים 
שמתו. שורש הדין מתחיל מסוד צמצום א' ומצמצום ב'. אמנם ענין 
הקליפות שענינם להחטיא בני אדם, לא היה להם שום שורש טרם 
מיתת המלכים.
%break
אלא בסבת התפשטות הז"ת למטה מפרסא, בסוד אנא אמלוך, כנ"ל 
דף א' תתקצ"ה ד"ה ובזה תבין ענין. עש"ה. שמשום זה נסתלק אור 
עליון מהם ומתו, ונטבעו כולם בקליפות, שהוא המיתה, כי הקליפות 
ה"ס המיתה. אמנם אח"כ בעולם התיקון,
%break
חזרו כולם ונבררו ועלו לאצילות למעלה מפרסא, חוץ מהמלכיות שלהם 
שנקראות ל"ב האבן, שהם אינם ראוים לבירור בכל משך שיתא אלפי 
שני, והם נבחנים לקליפות גמורים שלא יצלחו לכלום, משום שאינם 
ראוים שיתברר משהו מהם לקדושה מטרם גמר התיקון.
%break
ואלו הל"ב האבן יש בהם ז"א ונוקבא, ותפסו מקום ד"ת דיצירה לז"א 
דקליפה, וע"ס דעשיה לנוקבא דקליפה. אמנם מבחינה זו אין להם שום 
בנין אלא ז"א דקליפות היה בחינת ו"ק בלי ראש, ונוקבא שלו היתה 
בבחינת נקודה בלבד.
%break
וכל זה הבירור נעשה קודם חטאו של אדם הראשון. (כנ"ל דף א' 
תתקמ"ג ד"ה והנה) ומסבת החטא דעצה"ד, חזרו הקליפות להתאחז 
בקדושה, וע"כ שוב נסתלק אור העליון והניצוצין והכלים נפלו לקליפות. 
ומתו, כמו שהיה בעת שביה"כ בראשונה. כמ"ש שם באורך.
%break
אמנם כאן יש שינוי גדול מבעת שביה"כ, כי שם נשברה הכלים דז"ת 
דנקודים פנים ואחור, אבל כאן בחטא דעצה"ד, לא נשברו אלא בחינת 
האחורים דזו"ן, אבל הכלים דפנים שלהם, נשארו באצילות, שהם ו"ק 
דז"א ונקודה של הנוקבא. כי בהם לא שלט הפגם, כנ"ל.
%break
וטעם הדבר, כי באמת אין אחיזה ופגם שולטים בג"ר, ואפילו בג"ר 
דגופא שהם חג"ת דז"א עד החזה, כי צמצום הב' לא היה אלא על 
הכלים שמחזה ולמטה דז"ת, כנודע, אלא שם בז' המלכים נשברו גם 
הכלים דפנים שהם חב"ד חג"ת עד החזה,
%break
משום שנתחברו עם הכלים דאחורים לפרצוף אחד. משא"כ כאן היה 
בחינת עיבור מיוחד אל הכלים דפנים, כי נתקנו כן בקביעות בסוד 
העיקר של הפרצוף, וע"כ המוחין דגדלות לא נעשו בהם, אלא רק 
לבחינת תוספת בלבד, ולכן נשתיירו כאן הכלים דפנים,
%break
כי אין שליטה לחיצונים רק על הכלים שכבר באו לבחינת חלל הפנוי 
מכח צמצום הב', דהיינו מפרסא ולמטה כנ"ל דף א' תתקמ"ו ד"ה, 
והתשובה.
%break
עוד שינוי אחד היה כאן. כי שם בז' המלכים דמיתו, לא היה שבירה 
ומיתה רק בז"ת לבד, כי האחורים דאו"א וישסו"ת, נשארו באצילות ולא 
מתו. כי אע"פ שכלהו אחורים הם בחינת זו"ן, דהיינו בחינת אח"פ 
דכלים, המתחברים עם הפרצוף ע"י האור חדש בזווג ע"ב ס"ג,
%break
המוריד ה"ת בחזרה לפה, וכל אח"פ הם ישסו"ת וזו"ן, כנודע. אמנם 
אח"פ דכל מדרגה המתחברים לה בעת גדלות, נמצאים בהמדרגה 
שמתחתיה ואח"פ דכתר נפלו למקום או"א, ואח"פ דאו"א נפלו למקום 
ישסו"ת, ואח"פ דישסו"ת נפלו למקום זו"ן.
%break
אלא רק אח"פ דזו"ן, שהם תנה"י שלהם שבאו ממקום בי"ע, הם שנפלו 
בחזרה לבי"ע ומתו.
%page 2017
והם שגררו עמהם גם הכלים דפנים כנ"ל. אבל מאו"א וישסו"ת לא נפל 
משהו לבי"ע,
%break
כי אח"פ שלהם נבררו ונתעלו רק מהמדרגה שמתחתיהם, וע"כ בעת 
ירידה חזרו למקום שהיו בעת קטנות.
%break
משא"כ כאן בחטא דעצה"ד, אשר מטרם החטא כבר עלו זו"ן למקום 
א"א ואו"א, כי ז"א היה במקום א"א, ונוקבא במקום או"א, כנ"ל דף א' 
תתקל"ג ד"ה ועתה ע"ש. והנה תנה"י דז"א, אינם באים אלא ממקום 
בי"ע מאחורי הפרסא, שמטרם הבירור היו במקום המיתה,
%break
ואחר הבירור חזרו ונתחברו אל זו"ן העומדים במקום או"א, והם 
נחשבים עתה לבחינת או"א ממש, כנודע, כי התחתון העולה למקום 
העליון נעשה כמוהו. וא"כ אחר שנסתלק מהם הג"ר דאורות ונה"י 
דכלים, היו צריכים באמת אלו הנה"י ליפול למקום בי"ע,
%break
כי משם נבררו, אלא משום שנתחברו למדרגת או"א, גרם זה שלא נפלו 
לבי"ע רק נשארו באצילות במקום זו"ן, ע"ד נפילת אחורים דאו"א. וע"כ 
מצד אחד הם נחשבים לקליפות, דהיינו מצד שבאו ונבררו מבי"ע ששם 
היו צריכים ליפול ולמות.
%break
ומצד ב' אמנם לא נפלו ומתו, משום שנתחברו לז"א בעת היותן 
בבחינת או"א, ואין תנה"י דאו"א נופלים לבר מאצילות, כנ"ל. והבן זה 
היטב, כי בזה יובנו המשך דברי הרב אשר לפנינו.
%break
%letter רמב
רמב) זו"ן הם ב' אותיות אחרונים של הוי"ה, והם ו"ה, שהם בגימטריא 
י"א, לכן ג"כ הקליפות הם בסוד י"א, בסוד י"א סמני הקטורת. הנה 
לכאורה יש סתירה, מהמבואר בסוד פטום הקטורת ובענין הקדיש 
בשער הכונות, כי שם נתבאר,
%break
בדף צ"ח ט"א ד"ה והנה, שהאחורים דאו"א וישסו"ת שנפלו במקום 
זו"ן, הם בחינת ו"ה, וע"כ הם י"א בחינות, ז' דזו"ן וד' אחורים דאו"א 
וישסו"ת, משום שנפלו לזו"ן נעשו כבחינת זו"ן.
%break
וכאן אומר שהאחורים דאו"א לא מתו ונשארו באצילות, וע"כ אין בהם 
אחיזה לקליפות ורק בז' מלכים דזו"ן בלבד, שירדו לבריאה, נתהוו 
בהם הקליפות הנקראים מות.
%break
אמנם עם המתבאר בדיבור הסמוך, בענין השינוי הב' שנעשה בחטא 
דעצה"ד, שמשום שזו"ן עלו למקום ישסו"ת ואו"א ונעשו כמוהם, ע"כ 
האחורים שנפלו להם נחשבים מבחינה אחת כמו קליפות, משום שכל 
הנברר אל הזו"ן ממקום בי"ע באים, ע"ש.
%break
וע"ז מובנים היטב דברי הרב, כי כאן מדבר מזמן שביה"כ וע"כ אומר 
שאין האחורים דאו"א וישסו"ת בחשבון הי"א בחינת הקליפות, משום 
שהמה לא נבררו מתחלתן רק מהמדרגה שלאחריה שהם זו"ן 
דאצילות. אבל בשער הכונות הנ"ל,
%break
מדבר בענין נפילת העולמות שלאחר החטא דעצה"ד, שהאחורים אלו 
דאו"א וישסו"ת, אינם רק בחינת זו"ן שעלו והלבישו אותם, כי או"א 
וישסו"ת היו יותר למעלה כנ"ל. ע"כ הם שייכים באמת לזו"ן, כי מבי"ע 
באו, כנ"ל, וע"כ מחשב אותם שם בסוד ו"ה, שהם זו"ן.
%break
%page 2018
אמנם מה שציין הרב כאן לעיין בענין הקטורת והקדיש, אין הכונה 
לפירוש הנ"ל, שהם ז"ת דזו"ן וד' אחורים, אלא הכונה היא לפירוש הב' 
המובא שם בשער הכונות בענין הקדיש דף צ"ח ט"א ד"ה עוד ירצה, 
שאומר שם,
%break
שד' האחורים דאו"א וישסו"ת אינם בחשבון העשתי עשר, אלא רק 
הז"ת דזו"ן לבד, מטעם שזו"ן הם ו"ה דהוי"ה, שהם בגימטריא י"א, 
ע"כ הם סוד עשתי עשר, ע"ש. דהיינו ממש כמו כאן.
%break
אבל יש להבין הדברים האלו, כי סוף סוף אין בזו"ן כי אם ז' בחינות 
ולמה הם נבחנים לעשתי עשר ומה הוא הרמז שו"ה הוא בגימטריא 
עשתי עשר, והלא אינם אלא ז' בחינות.
%break
והענין הוא, כי אע"פ שזו"ן הם ז"ת לבד, מ"מ יש בהם ע"ס, כנודע. 
וע"ס בכל מקום שהם, הם נבחנים לי"ב פרצופין, שהם: עו"נ או"נ, או"א 
וישסו"ת, זו"ן הגדולים וזו"ן הקטנים, ואע"פ שכל הז"ת פו"א נשברו 
ומתו, עכ"ז בחינת זכר דעתיק ה"ס אור א"ס שבהם,
%break
שה"ס אור העליון שנסתלק מן הז"ת לשורשו, שמשום זה נפלו ומתו, 
ונמצא שלא שלטו הקליפות והמיתה רק בעשתי עשר פרצופים לבד. 
וזה הרמז שו"ה הם בגימטריא עשתי עשר. עי' בבית שער לכונות אות 
קכ"ט באור פשוט בד"ה וז"ש. עש"ה.
%break
%letter רמד
רמד) וכאשר עולין זו"ן למעלה עד עולם אצילות ומתחברים עם או"א 
שהם י"ה וכו', ואז הקליפות מתבטלים ואז השם עליון נעשה שלם. כי 
מקום א"א של עתה בעולם התיקון, הוא מקום ז"א דעולם הנקודים. כי 
עתיק נטל מקומם דג"ר נקודים לג"ר שלו,
%break
וז"ת דעתיק במקום ז"ת דנקודים. וא"א מלביש לחג"ת דעתיק העומדים 
במקום חג"ת דנקודים, הרי שא"א עומד במקום חג"ת דנקודים שהוא 
ז"א. ואו"א עומדים עתה במקום שמפה ולמטה דא"א, ששם מקום נה"י 
דנקודים,
%break
הרי שהם עומדים במקום הנוקבא של הנקודים, כי נה"י דנקודים הם 
בחינת הנוקבא, ולפיכך אחר שיבררו כל הבירורים דז' מלכין דמיתו, 
יחזור ז"א למקומו בנקודים, דהיינו שהוא יעלה וילביש למקום א"א של 
עתה.
%break
ונוקבא תעלה ותלביש למקום או"א של עתה העומדים במקומה, דהיינו 
כמצבם בנקודים טרם שביה"כ. ואז יתחברו ו"ה בי"ה ביחודא שלים, כי 
זו"ן ילבישו לא"א, המרומז בקוצו של יוד, ולאו"א הנרמזים בי"ה. ואז 
השם עליון נעשה שלם.
%break
%page 2019
ואע"פ שגם עתה בשבת עולים כן זו"ן למקום א"א ואו"א, דהיינו בשבת 
במנחה, וכן בשבועות, עכ"ז אינם שם בקביעות, וכן לא בבחינת פב"פ, 
וכן בי"ע נשארים אז ריקנים,
%break
אבל בגמר התיקון יהיו קומתם כא"א ואו"א פב"פ, ורגלי האצילות 
יתפשטו לבי"ע, וישובו בי"ע להיות אצילות, ואז יהיה בלע המות לנצח, 
כי הס"א תעבור מן הארץ, ויהיה כן תמיד בקביעות.
%break
%letter רמז
רמז) הטומאה שבאצילות, הם הנקרא קליפה דאצילות הטהור וכו', 
הקליפות. דאצילות יושבים בעולם האצילות וכו'. ויש להבין הדברים, 
הרי באצילות לא יגורך רע כתיב, ועוד, מאין יש קליפה באצילות, והלא 
הקליפות לא נעשו אלא מהמלכים שירדו למקום מיתה,
%break
שהוא למטה מפרסא בבי"ע, ולא באצילות ח"ו כנודע. והנה כבר עמדנו 
בזה לעיל דף ב' ט"ז ד"ה עוד שינוי. ונתבאר שם כי בעת שביה"כ, לא 
היה שום שורש לקליפות באצילות, אלא, שזה נעשה עם חטאו של 
אדה"ר,
%break
משום שמטרם החטא היו כבר ז"א ונוקבא במקום הג"ר של האצילות, 
שהם א"א ואו"א. ומסבת החטא חזרו ואבדו נה"י דכלים וג"ר דאורות, 
ובאו לבחינת ו"ק ונקודה, ואלו הכלים דאחורים הנקראים תנה"י, שחזרו 
ונפלו מזו"ן, יש בהם ב' צדדים: כי מצד אחד הם שייכים לבי"ע,
%break
כי כל הנברר לזו"ן באים מבי"ע, כנודע, דע"כ מחויבים ליפול בחזרה 
לבי"ע למקום המיתה והקליפות שמשם באו.
%page 2020
ומצד השני, כיון שזו"ן כבר היו במקום הג"ר דאצילות, אין האחורים 
שלהם נופלים, רק מדרגה אחת למטה, דהיינו למקום זו"ן דאצילות,
%break
כמו האחורים דאו"א בעת שביה"כ, ומצד הזה אינם נבחנים לקליפות, 
כי אינם יוצאים לבר מאצילות כלל, אלא שנופלים מן המקום שהיו בו, 
דהיינו מהמקום שמחזה ולמעלה דא"א, ויורדים אל המקום שמחזה 
ולמטה דא"א, אבל עדיין הם נמצאים באצילות.
%break
ולפיכך יש קליפות נגד עולם דאצילות ג"כ, שהם מהכלים דאחורים של 
זו"ן שבמקום או"א, אמנם הם אינם בעולם האצילות עצמו אלא תחת 
הפרסא בעולם הבריאה. אלא רק בחינה הראשונה של אלו הכלים 
דאחורים, דהיינו מצד שמתיחסים לאחורים דאו"א וא"א,
%break
הם באמת במדור אחד עם הזו"ן דאצילות, אבל, אינם שם ח"ו קליפות, 
אלא הם ממותקים שם בקדושת האצילות, רק שהם נבחנים כמו 
בחינות שורש אל אלו האחורים דזו"ן שלמטה מפרסא, כי סוף סוף הם 
מיחס אחד,
%break
וע"כ הם יונקים שם די חיותם, בסוד ומלכותו בכל משלה, כמ"ש בע"ח 
שער מ"ח פ"ב, שהזכרים יונקים ביום בחשאי, והנקבות בלילה ע"ש. 
אמנם אינם במדור אחד עם הזו"ן דאצילות.
%break
משא"כ האחורים שנפלו מפרצופי בי"ע, לא נשאר להם שום שורש 
באצילות וכולם נפלו לבי"ע, כי הכלים דפנים שנשארו לאחר החטא 
מבי"ע,
%break
נעשו לפרצופי בי"ע דקדושה, והכלים דאחורים דכל אחד, נעשו לבחינת 
פרצופי בי"ע דטומאה, כל אחד לעומת הבחינה דפנים המתיחס אליו.
%break
סביבות העולם או הם למטה בין כל עולם ועולם זה יתבאר במקום 
אחר. הנה בע"ח שמ"ג פ"ג מביא אלו ב' הפירושים, כי תחילה פירש 
שהקליפות מסבבים ומלבישים את הנוקבא דפרצופי היושר, ונמצאים 
בין מקיפי היושר לנוקבא לבין הכלים פנימים דיושר שלה.
%break
ופירוש ב' אומר שם, שאדם בליעל אינו מסבב להנוקבא דקדושה, אלא 
נפרד ממנה ועומד אחורי אדם דקדושה.
%page 2021
דהיינו מתחתיו כי אחוריו פירושו כמו מתחתיו. ע"ש. אמנם לא ביאר 
ולא הכריע שם כלום איזה פירוש הוא העיקר.
%break
אמנם אלו ואלו דברי אלקים חיים כי שניהם אמיתים, וזה הכלל, כי 
מקום הקליפות בכל עולם ועולם, הוא במקום החושך ביותר שבאותו 
עולם, וע"כ הם נמצאים אחר סיום כל הכלים הפנימים והחיצונים של 
פרצוף המלכות דאותו עולם,
%break
לבין עיגול הפנימי האחרון של המקיפים דיושר דאותו עולם, ששם 
הסיום של כל האורות המקיפים. ושם המקום החושך ביותר, שהרי 
רחוק הוא מהאורות הפנימים שבנוקבא דאותו עולם, וכן הוא הרחוק 
ביותר מבחינת הכלים המקיפים דאותו עולם.
%break
אלא בדבר הסיום של כל פרצוף יש להבחין ב' מקומות: א' הוא הסיום 
רגלים, שהוא למטה מכל הפרצוף. וב' הוא בחינת סיומי המלכיות 
שבצדדים בכל קומתו. כי כמו שהמלכות מסיימת למטה בכללות לכל 
הפרצוף,
%break
כן היא מסיימת בפרטות כל ספירה וספירה של קומת הפרצוף, שז"ס 
הע"ס דעבי מפנים לחוץ, הנקרא מוחא עצמות גידין בשר ועור 
הנמצאים בכל ספירה וספירה מראש הפרצוף עד סופו, כי העור נבחן 
למסבב ומסיים הפרצוף מכל צדדיו,
%break
כמו אצבעות הרגלים המסיימים בכללות למטה. וכל בחינת העור 
מראשו עד סיום רגליו היא בחינת מלכות המסיימת אל הפרצוף בכל 
הקפו.
%break
ולפיכך מבחינת הסיום דכללות של הפרצוף, נבחן מקום הקליפות שהם 
מתחתיו של הפרצוף. אמנם מבחינת הסיום שמסביבותיו של הפרצוף 
בכל אורך קומתו, נבחן מקום לקליפות אחורי העור של הפרצוף 
המסבבים אותו מכל צדדיו.
%break
%letter רנא
רנא) ז"א ונוקבא דקליפה דאצילות ו' אורות בזכר לבד בסוד ו"ק ואור א' 
שביעי בנוקבא. היינו מטרם חטאו של אדה"ר, שאז היו כל העולמות 
בבחינת האצילות, דהיינו בבחי' הג' דערב שבת בין השמשות, כנ"ל 
(דף א' תתק"מ ד"ה פנימיות ע"ש כל ההמשך).
%break
ונתבאר שם, כי אע"פ שכל בי"ע עלו לאצילות, מ"מ היו עדיין העולמות 
חסרים, כי לז"א היה חסר חיה יחידה דיחידה, ולא היה בו אלא נשמה 
דיחידה,
%break
וכן הנוקבא היתה חסרה מבחינת מלכות של עצמה, (ע"ש בדף א' 
תתקמ"ה ד"ה וזה אמרו). הרי שגם אז עוד לא היו נבררים כל המלכים 
שנפלו בשביה"כ.
%page 2022
והנה שיורי המלכים שנשארו אז הם בחינת ו"ק דזכר דקליפות ונקודה 
דנוקבא שלו. הנבחנים לאב"א דזו"ן דקליפות, והוא מטעם הגניזו דאו"א 
הפנימים שנעשה שם, וכן הגניזו דה"ת ברדל"א,
%break
אשר מחמת זה נטשטשו גם הקליפות, והיה ז"א דקליפה חסר ראש, 
ונוקבא דקליפה היתה חסרה כל הט"ר שלה. והם נבחנים לקליפות 
דאצילות,
%break
משום שכל העולמות היו אז בבחינת אצילות. ובזה תבין סוד מה 
שאמרו ז"ל סירס את הזכר וצינן את הנקבה. וכן אל אחר אסתרס ולא 
עביד פירי.
%break
%letter רנב
רנב) הפגם בעולם האצילות עד א"א דקדושה כביכול וכו' אין א"א 
דאצילות מאיר אבל נגנז באו"א ואו"א הם מאירים באצילות. כי מטרם 
החטא היה א"א מאיר באצילות המוחין דע"ב דמזלא, שמהם באו כל 
המוחין דז"א ונוקביה עד שז"א הלביש את א"א,
%break
ונוקבא את או"א עלאין והפירוש הוא, כי ז"א בקטנותו יוצא מבחינת 
ה"ת בנקבי עינים, ואין לו אלא ו"ק כי חסר נה"י דכלים וג"ר דאורות. 
וכדי להשלימו בג"ר הוא עולה למ"ן לאו"א ואו"א יותר למעלה, עד 
שנמשכים המוחין מע"ב ס"ג דא"ק,
%break
המורידים ה"ת מנקבי עינים, ואז יוצאים נה"י דכלים וג"ר דאורות. וטעם 
הדבר הוא, כי מתוך שע"ב דא"ק אין בו מבחינת צמצום ב' ולא כלום, 
ע"כ האור הנמשך ממנו, מוריד ה"ת בחזרה מעינים לפה, כמו שהיה 
בצמצום א'.
%break
וע"כ רק עתיק יכול לקבל אלו המוחין דע"ב ס"ג דא"ק, להיות בו גם 
מצמצום א', כנודע, אמנם הפרצופים דא"א ואו"א, שכבר הם מצמצום 
ב', אינם יכולים לקבלם זולת ע"י עליתם לעתיק. וכן הם צריכים למ"ן 
דמזלא,
%break
כי בהם נכללת המלכות דצמצום א' עד בחינת היסוד שבה, כי אז יתכן 
בה ענין ירידת ה"ת לפה בעת הזווג. כנ"ל בחלק י"ג דף אלף שע"ו אות 
קע"ב, ובאו"פ שם.
%break
אמנם אין השערות דיקנא נכנסין לפנימיות להעשות מ"ן דצמצום א', 
זולת במקום ג"ר דעתיק, ששם נגנז המלכות הזו. כמ"ש שם באורך 
עש"ה.
%break
וסדר העליה הוא באופן זה, כי בעת שהמוחין דע"ב ס"ג דא"ק מגיעים 
לעתיק, שיש בו גם בחינת צמצום ב', כי בחינת חג"ת נה"י שלו נתקנו 
בצמצום ב' לצורך א"א דאצילות, הנה אז מוריד ה"ת מנקבי עינים שלו 
אל הפה, וחג"ת דעתיק,
%break
שהיו בבחינת אח"פ לבר מראש, עולים ונעשים בחינת ראש דעתיק 
וחב"ד, ונמצא גם א"א המלביש לחג"ת דעתיק שגם הג"ר שלו עולים 
עמהם ועומדים גם הם במקום הראש דעתיק, ונמצא עתה הפה דא"א 
במקום הפה דעתיק.
%break
ונבחן אז שהח' תיקוני דיקנא עלאין, העומדים בסיום הלחיים דראש 
דא"א נכנסו שם בפנימיות הראש, בסוד מ"ן שבחיך דא"א, וה"ס גיכ"ק, 
שהוא עתה בפה דראש עתיק. וכן עולים חג"ת דא"א ונעשים לג"ר 
דא"א, ונמצאים גם או"א המלבישים לחג"ת דא"א,
%break
שעומדים עתה במקום ג"ר דא"א, ונמצא הגרון דא"א שבו תלוים ד' 
תי"ד תחתונים עומד עתה במקום גלגלתא דא"א שמקודם לכן וגם הם 
נכנסים בפנימיות הכלים, דהיינו תוך הגרון דא"א והם נעשים שם למ"ן 
בסוד אחה"ע ואז נעשה הזווג דחיך וגרון דא"א,
%break
שהם במקום ג"ר דעתיק, ומתחברים ח' תי"ד עלאין עם ד' תי"ד תתאין 
לאחד, ויוצא עליהם המוחין דע"ב דמזלא. כנ"ל בדף אלף תקנ"ח אות 
ק"ה ובאו"פ שם.
%break
%page 2023
ויש כאן ג' מצבים: א' הוא כשנה"י דא"א נעשו לחג"ת ועולים עמהם זו"ן 
וישסו"ת, ונמצאים עומדים במקום או"א עלאין הקבועים, והנה אז 
נכללים ג' הראשים: דעתיק, ודא"א ודאו"א, זה בזה: כי אין העדר 
ברוחני,
%break
וע"כ הגם שא"א עלה לג"ר דעתיק מ"מ הוא נבחן ג"כ שמאיר עוד 
במקומו הקבוע, כמו מטרם שעלה, דהיינו בהמקום ששם מלבישים 
עתה או"א, וע"כ אותו הזווג שא"א עושה במקום ג"ר דעתיק, נעשה ג"כ 
במקומו הקבוע למטה,
%break
ואו"א העומדים שם מקבלים קומת הזווג ממנו. ועד"ז כשאו"א מקבלים 
קומת הזווג מג"ר הקבועים דא"א, הם עושים הזווג הזה גם במקומם 
הקבוע במקום חג"ת דא"א, ששם עומדים עתה ישסו"ת וזו"ן. ונמצאים 
גם ישסו"ת וזו"ן מקבלים קומת הזווג מאו"א הנמצאים במקומם.
%break
וענין זה נקרא כפיפת ראש. כי נבחן, שא"א שעלה עתה לג"ר דעתיק, 
כופף ראשו ומזדווג במקום או"א, העומדים במקום הג"ר הקבועים שלו. 
וכן או"א שעלו למקום ג"ר דא"א,
%break
הם כופפים ראשם ומזדווגים במקום הג"ר הקבועים שלהם, דהיינו 
במקום חג"ת דא"א ששם נמצאים עתה ישסו"ת וזו"ן, ואז מקבלים 
ישסו"ת וזו"ן מהמוחין האלו בחינת קומת נשמה.
%break
ולמוחין דחיה, עולים נה"י וחג"ת דא"א למקום חב"ד שלו, וגם זו"ן 
שכבר מלבישים על נה"י וחג"ת דא"א עולים עמהם ונמצא עתה שאין 
כאן אלא רק בחינה אחת של כפיפת ראש,
%break
דהיינו שא"א שבמקום עתיק כופף ראשו למקום ג"ר הקבועים שלו, 
ששם עומדים ישסו"ת וזו"ן, וע"כ הם מקבלים מהמוחין קומת חיה, כי 
המוחין המקובלים במקום ג"ר דא"א, שהוא קומת ע"ב, הם בחינת 
חיה.
%break
ולמוחין דיחידה, עולים כל הט"ס דא"א למקום ג"ר דעתיק, וגם הזו"ן 
שמכבר מלבישים, עולים עמהם ועומדים במקום ג"ר דעתיק, ונמצאים 
ישסו"ת וזו"ן מקבלים עתה המוחין היוצאים שם בלי שום כפיפת ראש 
כלל, וע"כ הם מוחין דיחידה,
%break
כי הוא קומת כתר אמנם הז"א הוא בחינת מלמעלה למטה דישסו"ת, 
וע"כ יורד עם המוחין לא"א וחיה שמקבל במקום ג"ר דא"א, הוא יורד 
עם המוחין למקום או"א עלאין. ועד"ז בקומת נשמה שמקבל במקום 
או"א עלאין הוא יורד עם המוחין למקום ישסו"ת.
%break
והנה נתבאר, שאין שום הפרש ביציאת המוחין, כי אינם יוצאים אלא על 
מ"ן דדיקנא בסוד הזווג דחיך וגרון דא"א העומד במקום ג"ר דעתיק ולא 
זולת. וכל ההפרש בשיעור קומות דנשמה חיה יחידה, הוא רק בענין 
הכפיפת ראש של א"א,
%break
שלקומת נשמה נעשו ב' בחינות כפיפת ראש, עד לחג"ת של א"א, 
ויוצאים המוחין בקומת ס"ג. ולקומת חיה נעשו כפיפת ראש אחת, עד 
לג"ר הקבועים שלו ששם קומת ע"ב.
%break
ולקומת יחידה אין שום כפיפת ראש אלא שהזו"ן מקבלם במקום עתיק 
ששם קומת כתר. וזכור הדברים האלו. ועי' לעיל דף אלף תתכ"ז 
תשובה ט'.
%break
%page 2024
וזה אמרו "כי הנה ע"י חטא דאדה"ר הגיע הפגם בעולם האצילות עד 
א"א דקדושה, וז"ס ישת חשך סתרו, ואז אין א"א דאצילות מאיר, אבל 
נגנז באו"א,
%break
ואו"א הם מאירים באצילות" כי ע"י חטאו של אדה"ר נפגמו כל אלו 
המוחין שיצאו באצילות בבחינת תוספת ולא נשארו בפרצופי אצילות 
אלא בחינת מוחין הקבועים, וחזר א"א למקום חג"ת דעתיק, ואו"א 
למקום חג"ת דא"א במוחין דס"ג,
%break
וישסו"ת וזו"ן למחזה ולמטה דא"א, לבחינת ו"ק בלי ראש, והנוקבא 
חזרה לבחינת נקודת הסיום דז"א, ונמצא שאין א"א מאיר עוד את 
המוחין דמזלא לאו"א וזו"ן, כמו שהאיר בג' הבחינות מטרם החטא 
דאדה"ר כנ"ל,
%break
אלא או"א שירדו מפה ולמטה דא"א במוחין דס"ג הם המאירים 
באצילות לישסו"ת וזו"ן, שהם אינם מקבלים מהם אלא מוחין דו"ק, 
ומוחין דע"ב נמנעו עתה לגמרי אפילו מאו"א עלאין, כי נתבטלו כל 
העליות למקום הזווג דמזלא. כמבואר.
%break
%letter רנג
רנג) כיון שנסתם א"א דאצילות גרם מיעוט אל נוקבא דז"א דאצילות 
ונסתלקו ממנה כל ט"ס עליונים. ולא נשאר בה אלא נקודה א' לבד. כי 
אין לנוקבא שום מציאות של בנין רק ע"י מוחין דמזלא, כי אין הז"א 
מתחיל לבנותה מטרם שמשיג בחינת נשמה,
%break
שהיא מקובלת בב' כפיפות ראש, מהמוחין דע"ב דמזלא היוצאים 
בעתיק, כנ"ל בדיבור הסמוך, וא"כ אחר שנסתמו המוחין דמזלא, כי 
או"א חזרו לבחינת מוחין דס"ג,
%break
פרחו מנוקבא כל הט"ר שלה המקובלים מע"ב דמזלא, ולא נשארה 
אלא בנקודה דכלים דפנים, שהוא בחינת כתר דכלים ובחינת מלכות 
דאורות.
%break
%letter רנד
רנד) נתפשטה לילית ונעשה פרצוף שלם בי"ס, ונתלבשו אותם ט' 
ניצוצין של הנוקבא בט"ס הראשונות שלה. שז"ס אמלאה החרבה, 
שאין הקליפה נבנית רק מהחסרון של הקדושה,
%break
כי כל אותם הט"ס הראשונות שנסתלקו מהנוקבא מחמת החטא 
דאדה"ר, נפלו כולם להנוקבא דקליפות, והיא נבנה מהם לפרצוף שלם 
די"ס.
%page 2025
אמנם האורות של הט"ס דנוקבא אינם נופלים ח"ו לקליפות, כי הם 
נסתלקו לשרשם, ורק בחינת הניצוצין והכלים דט"ר דנוקבא נפלו 
לקליפות, וזה שמדייק הרב,
%break
"ונתלבשו אותם ט' נצוצין של הנוקבא, בט"ס ראשונות שלה" להשמיענו 
כי רק בחינת ניצוצין וכלים נופלים למטה ולא ח"ו אורות. כי באורות אינו 
נוהג רק התפשטות והסתלקות לבד. כמ"ש הרב בע"ח שער ו' פ"ח.
%break
%letter רנט
רנט) הט"ס ראשונים נקרא רישא וכו' אבל בחינה אחרונה שבה הנקרא 
זנבא היא לבדה נשארה באצילות וכו' ולכן או"ה שהם זנבא יש להם 
תגבורת בגלות. ולכאורה היה צריך להיות להיפך, שבבחינת המלכות 
שנשארה באצילות, היו צריכים ישראל להתתקף על ידה,
%break
ובט"ר שנפלו לקליפות היו צריכים או"ה ליטל מהם תגבורת לשלוט על 
ישראל בגלות. אמנם עמקות יש בהדברים. כי כבר נתבאר, שנקודה זו 
שנשארה באצילות, ה"ס נקודת החזה דז"ת דנקודים, שהוא נקודת 
הסיום דצמצום ב',
%break
שנעשה בעת יציאת הקטנות דנקודים, מפאת עלית מלכות המסיימת 
דצמצום א', אל מקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג, שע"כ מחזה ולמטה 
נעשה לחלל פנוי, כנ"ל בדברי הרב (דף א' תתפ"ט אות ג') ע"ש. גם 
נתבאר,
%break
שסבת שביה"כ היתה, מחמת שעברו על הגבול הנ"ל ובאו לבי"ע, וע"כ 
כח המלכות המסיימת שבנקודת החזה, נתערבה במלכים, וע"כ האור 
העליון נסתלק מהם ומתו.
%break
%page 2026
ונתבאר לעיל דף א' תתקמ"ב ד"ה ועם זה. שע"כ יש ב' בחינות 
בשבירת הכלים, שהם: רפ"ח ניצוצין, ול"ב האבן, שבחינת הט"ר 
מהמלכים שנשברו, הם בחינת רפ"ח ניצוצין, הראוים להתברר 
לקדושה.
%break
אבל כל בחינות המלכיות שבמלכים, שהם ל"ב מלכיות אשר כח מלכות 
המסיימת דצמצום א' רכיב עליהם, הם נעשו לקליפות אשר לא יצלחו 
לכלום, ואין להם בירור בשתא אלפי שני עד לע"ל, שאז נאמר והסירותי 
את ל"ב האבן מבשרכם, ואז יבולע המות לנצח. עש"ה.
%break
והנה כל בנין הנוקבא דז"א דאצילות הוא ע"י הרפ"ח ניצוצין, ומהם כל 
ט"ס שלה הנקראים רישא. כי מל"ב האבן אין שום בירורים. ובסבת 
החטא דאדם הראשון, נפל רישא שלה לקליפות. ונשארה רק בנקודת 
החזה, שמבחינת הכלים היא בחינת הכתר שבה,
%break
ומבחינת האורות הוא בחינת המלכות שבה, כנ"ל. והנה אז היא 
נקראת נקודה שחורה דלית בה לבננותא כלום, והוא משום שמבחינה 
זו אין לה שום בירור, כי שם היא בחינת מלכות המסיימת, שאינה 
נבנית זולת בבירורים דל"ב האבן,
%break
וע"כ היא שחורה, כי אין בחינת לבן והארה נוהג שם, עד גמר התיקון 
כנ"ל. וכל בנינה הוא ע"י ז"א בעלה, בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע וכו', 
שה"ס רפ"ח שמשגת ממוחין דאו"א, שאלו נקראים רישא.
%break
וזהו שרומז הרב (באות רל"ח) על הפסוק נפלה ולא תוסיף קום, שהוא 
ענין זנבא ורישא. כי הזוהר ביאר הפסוק הזה, כי נפלה ולא תוסיף קום 
מעצמה, אלא בעלה הוא דיוקים לה. והוא כנ"ל, כי מבחינתה עצמה 
היא שחורה,
%break
להיותה נקודת הסיום ששם שורש ל"ב האבן שאין להם בירור, וע"כ לא 
תוסיף קום מעצמה, ורק ז"א בעלה הוא מוקים לה ע"י המוחין דאו"א 
עלאין בסוד הבירורים דרפ"ח ניצוצין כנ"ל.
%break
ורומז הרב ע"ז שהוא ענין זנבא ורישא, כלומר, שבחינתה עצמה 
שעליה נאמר נפלה ולא תוסיף קום, הוא ענין זנבא. ובחינת הבנין שלה 
שז"א מוקים לה, הוא ענין רישא דהיינו כמבואר.
%break
וזה אמרו "ולכן או"ה שהם זנבא יש להם תגבורת בגלות הזה לפי שהם 
נזונין מן הזנב השולטת עתה אבל ישראל שהם רישא נזונין מן רישא", 
דהיינו כנ"ל, שכל כח השליטה של הקליפות להחטיא את ישראל הוא 
ע"י ל"ב האבן הנ"ל,
%break
כי מבחינה זו היא שחורה ולית בה לבננותא כלל עד גמר התיקון. וכל 
ישועת ישראל הוא להעלות מ"ן בסוד רפ"ח ניצוצין ולבנותה בנין שלם 
בקומת או"א, שאז היא סיהרא באשלמותה, ע"ד שהיתה בימי שלמה, 
בעת בנין בהמ"ק הא'.
%break
%page 2027
ונמצא בחורבן בהמ"ק שהט"ר נפלו לקליפות, ולא נשאר לישראל אלא 
רק בחינת זנבא, ע"כ יש לאו"ה תגבורת לשלוט על ישראל, משום 
שמבחינה זו אין שום בירורין עד לגמר התיקון,
%break
ולכן ישראל הם בגלות הזה נכנעים ושפלים תחת עכו"ם הנקראים 
זנבא. כי כל כחם להחטיא את ישראל הוא מכח זנבא, שה"ס ל"ב 
האבן, כמבואר.
%break
%letter רסא
רסא) לילית אתקרי יותרת על הכבד דאתגברת על בעלה ואיהי שולטת 
על דכורא. כי הוא אין לו אלא ו' אורות, והנוקבא שלו לילית יש לה יוד 
אורות. ויש להבין הדבר כיון שאין אל הנוקבא אלא מה שהזכר נותן לה, 
א"כ איך יש לה יותר אורות ממנו.
%break
והענין הוא, כי מטרם חטאו של אדם הראשון, כבר היה מתוקן כל ד' 
העולמות אבי"ע, כי כל ג' העולמות בי"ע כבר עלו לקדושת האצילות, 
אלא שעוד לא היה התיקון שלם, כי הקליפות היו עדיין במחזה ולמטה 
דבי"ע, בד"ת דיצירה ובי"ס דעשיה, כנ"ל.
%break
והם בחינת ל"ב האבן שאינם ראוים לבירור עד גמר התיקון, כנ"ל דף 
א' תתקמ"ב ד"ה עתה, ע"ש. ואז לא היה בהם אלא בחינת ז"א ונוקבא 
דקליפות אב"א, שפירושו ו"ק ונקודה. שה"ס סירס הזכר וצינן את 
הנקבה, כי הזכר דקליפה היה חסר נה"י,
%break
והוא אסתרס, כלומר, שלא יהיה ראוי לעולם להשיג בחינת נה"י דכלים 
וג"ר דאורות.
%page 2028
וכן צינן את הנקבה, שהעמידה בנקודה, שלא תהיה ראויה לבנין 
לעולם. ונודע, שלולא תיקון הזה שנעשה באלו הזו"ן דל"ב האבן, לא 
היה מציאות קיום אל העולמות.
%break
ועם זה תבין, שגם אחר החטא דעצה"ד, שכל תנה"י דכלים עם 
הניצוצין של הג"ר דאורות חזרו ונפלו לקליפות: אשר מתנה"י דזו"ן נבנו 
הקליפות דאצילות, ומתנה"י דבי"ע נבנו הקליפות של בי"ע, כל אחד 
נגד הבחינה שכנגדו כנ"ל.
%break
הנה כל אלו הכלים והניצוצין שנפלו להם, הם היו מבחינת הרפ"ח 
הניצוצין בלבד כי לא היה שם כלום מבחינת ל"ב האבן כנ"ל, כי גם 
הנוקבא דז"א לא נבנה כלום מבחינת נקודת הסיום שלה, אלא רק 
ממה דיהיב לה בעלה ממוחין דאו"א כנ"ל.
%break
כי ע"כ היו בי"ע מוכרחים לעלות מנקודת הסיום דאצילות ולמעלה ובי"ע 
נשאר ריקן, כנ"ל. ונמצא כי הקליפות דאצילות שעשקו את הט"ר של 
הנוקבא לחלקם, היה אז מחלקם של הקדושה, ולא מחלק הקליפות 
שהם ל"ב האבן.
%break
וז"ס שלילית נבנית בע"ס שלימות, כי מבחינתה עצמה, שהיא ל"ב 
האבן לא היתה לה אלא נקודה לבד, ומעושק הקדושה הרויחה בנין 
שלם של ע"ס. אבל הז"א דקליפה אין לו מהאורות האלו שעשק 
מתנה"י דז"א רק ו"ק לבד,
%break
כלומר שלא הרויח את נה"י החסרים לו, כי ז"ס אל אחר אסתרס ולא 
עביד פירי, ואע"פ שהוא עתה עם הנוקבא שלו לילית פב"פ, אין זה 
נבחן לזווג ממש, שהרי לא נתן לה כלום מן בחינתו שהוא ל"ב האבן, 
אלא מחמס ועושק ממה שגזל הרפ"ח ניצוצין דקדושה,
%break
לפיכך הוא עצמו לא נתגדל עי"ז, רק הנוקבא שלו בלבדה, כי אין זה 
נבחן לתולדות שלו, אלא לגזל בעלמא. ונמצא הוא עצמו אסתרס ולא 
עביד פירי,
%break
כאמרם ז"ל. ומעושק וגזל הזה נעשה הנוקבא גדולה על הדכר, 
ונקראת יותרת על הכבד ואיהי שלטא על דכורא, להיותה גדולה ממנו.
%break
%letter רסג-רסד
רסג-רסד) או"א מכוסים תוך אותן השערות אשר הם לבנות כתלג חיוור 
וכו' כל אלו השערות שהיו כאן באו"א דקדושה שם הם בעשו שהוא ז"א 
דקליפות וגם הם סומקין כורדא.
%break
ג' גוונין יש בשערות, והם: אדום שחור לבן. בסו"ה ויטע אש"ל בבאר 
שבע. שאש"ל הם נוטריקון אדום שחור לבן. כנודע.
%break
וסוד השערות, הם בחי' דינין, ושורשם מתחיל בראש הס"ג דא"ק אחר 
הצמצום ב', שעלתה ה"ת בנקבי עינים דס"ג דא"ק בעת הזווג, לצורך 
הע"ס דקטנות נקודים,
%break
כנ"ל בחלק ו' (דף ת"ח ד"ה מסתכל) ע"ש. כי אחר שהע"ס דראש 
הפסידו אח"פ דכלים וג"ר דאורות, יצאו הכלים הקודמים בבחינת 
מותרי מוחא ובבחינת שערות. עש"ה.
%break
%page 2029
אמנם גם בעולם התיקון יצאו בחינת שערות רישא ודיקנא בא"א, כי 
הגם שא"א כבר יש לו ג"ר דאורות ונה"י דכלים, אמנם כיון שקומתו הוא 
רק ע"ב דמ"ה,
%break
שפירושו בחינת מ"ה דע"ב דא"ק שמטבור ולמטה שלו, וחסר לו בחינת 
ג"ר דע"ב דא"ק, שהוא מטעם הגניזו דאו"א הפנימים ששמשו בנקודים, 
וע"כ יצאו בו בחינות מותרי מוחא הנקראים שערות. כמ"ש בחלק י"ג 
דף א' ש"ל אות ע"ח.
%break
והנה מטרם החטא, כבר עלה א"א לע"ב דא"ק, שמבחינת העליה הזו, 
כבר השיג שם הג"ר שלו, שאז נכנסו השערות שלו ונעשו לכלים 
פנימים של ראש, כנודע. אמנם מחמת החטא נסתלקו לו אלו המוחין, 
וירדו שוב למקום חג"ת דעתיק,
%break
והכלים הפנימים שנעשו לו שם מהשערות יצאו שוב מהראש שלו 
בבחינת מותרי מוחא ונעשו לשערות, אלא שאין בהם דינין כלל וכולם 
רחמים גמורים, וז"ס שהם לבנים כתלג חיוור, ואלו השערות לבנות 
נעשו למקיפים לאו"א,
%break
בעת שעומדים מפה ולמטה דא"א, שעל ידי הארתם הם שם בבחינת 
ג"ר, ויכולים לעלות אל הג"ר דא"א בעת עלית מ"ן דזו"ן. כמ"ש כל זה 
בחלק י"ג.
%break
וזה אמרו "נמצא או"א מכוסים תוך אותן השערות שהם לבנות כתלג 
חיוור ועי"ז נשאר יעקב איש חלק, כי כבר נתקן כל האצילות וכל 
השערות למעלה באו"א,
%break
אבל יעקב נשאר בבחינת איש חלק שהוא ז"א דאצילות" כי יעקב הוא 
בחינות אחורים דאבא שנפלו מאו"א הפנימים ששמשו בנקודים. וע"כ 
אינו יכול לחזור למקומו לאבא עלאה בכל משך שתא אלפי שני, שהוא 
מחמת הגניזו דאו"א הפנימים,
%break
וג"ר דע"ב אינם מתגלים עוד באצילות. שז"ס מי יקום יעקב כי קטן הוא. 
וע"כ הוא נתקן לבחינת פרצוף מיוחד למטה במקום ז"א דאצילות, 
דהיינו באותו מקום שנפל לשם בעת הביטול דאחורים דאו"א. והוא 
במקום מחזה ולמטה של ז"א,
%break
שהוא עומד ומלבישו שם, אבל הוא אינו ז"א עצמו. ומ"ש כאן הרב 
שיעקב הוא ז"א דקדושה, פירושו: שהוא נתקן עם ז"א דקדושה, 
ומשמש במקומו בסוד הזווג דיעקב ולאה ויעקב ורחל, אבל אינו ז"א 
ממש, כנודע.
%break
והנה נתבאר, שיעקב הוא ממש אותו הבחינה דאחורים דאו"א 
הפנימים שמהם יצאו השערות למעלה בא"א, דהיינו מבחינת ג"ר 
דע"ב, שאין להם תיקונם השלם עד לגמה"ת. ולפי זה היה יעקב צריך 
להיות כולו שערות ודינין,
%break
וזה אמרו "כי כבר נתקן כל האצילות וכל השערות באו"א אבל יעקב 
נשאר בבחינת איש חלק" כי אלו השערות דיעקב כבר נמצאים בדיקנא 
דא"א, עצמו, כי הם מבחינת ג"ר דע"ב שנגנזו, שהוא בחינת יעקב, 
ולהיותם שם בסוד לבנים כתלג חיור,
%break
כלו מהם הדינין ולא נשאר ליעקב שום שערות. כמו שאין לאו"א 
שערות, משום שהם מקבלים תיקונם משערות הלבנים דא"א שהם 
מאירים אליהם בבחינת או"מ. כנ"ל.
%break
אמנם ז"א עצמו יש לו שערות, והם אינם לבנים אלא שחורים, בסו"ה 
קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. אבל שערות דנוקבא דז"א, הם 
אדומים בסוד ארץ אדום,
%break
להורות שהם באים מצמצום ב', כי נמתקת במדת הרחמים דאמא. 
וטעם הדבר, תבין עם המתבאר לעיל ד"ה לילית.
%page 2030
שכל בנין הנוקבא אינה כלום מבחינת נקודתה עצמה, כי אלו היה כן, 
היה לה בחינת שערות שחורות, כי ה"ס נקודה שחורה, כנ"ל. אכן אינה 
נבנית מנקודתה אלא מסוד או"א עלאין ע"י ז"א,
%break
שהם רק בחינת הרפ"ח ניצוצין, וע"כ אין לה אלא רק שערות אדומות, 
הממותקים ברחמי הבינה סוד ארץ אדום. אבל הז"א עצמו, יש בו 
שורש הדינין בסוד נקודת הסיום שלו, וע"כ שערותיו שחורות כעורב.
%break
וזה אמרו "אבל בקליפות וכו'. כל אלו השערות שהיו כאן באו"א 
דקדושה שם הם בעשו שהוא ז"א דקליפות וגם הם סומקין כוורדא" כי 
אם היה להם ח"ו אחיזה בג"ר, אז היה בהם שערות בא"א ואו"א 
שלהם, ואז היה להם גם שערות שחורות,
%break
שהם בחינת ל"ב האבן כנ"ל, דהיינו בלי מיתוק דאמא. אמנם נתבאר, 
שמבחינת ל"ב האבן לא נברר כלום גם מטרם החטא דעצה"ד, כי כבר 
נגנזו או"א הפנימים וכן ה"ת נגנזה ברדל"א, כנ"ל דף א' תתקמ"ב ד"ה 
עתה ע"ש. וכל המוחין היו רק מבחינת רפ"ח ניצוצין,
%break
דהיינו היוצאים על מ"ן דאמא, (כנ"ל דף א' תתקמ"ה ד"ה וזה). וע"כ אין 
להם אחיזה בג"ר רק בזו"ן וע"כ השערות שלהם, כלומר שליטת הדינין 
שלהם להחטיא את ישראל, רק בחינת שערות סומקין, כדוגמת 
השערות דנוקבא. כנ"ל. והבן.
%break
%page 2031
%letter רסז
רסז) בעולם הבריאה ונתוסף פגם בקדושה דבריאה בא"א ואבא ותיקון 
בקליפות א"א ואבא וכו' וכנגד זה נתוסף תיקון בקליפות דבריאה גם 
באו"א. הנה תחילה אומר שנעשה תיקון בא"א ואבא דקליפה ותוך כדי 
דיבור מסיים, שנתקן רק או"א דקליפות לבד. שהוא תמוה.
%break
והענין הוא, כי מטרם החטא דאדה"ר שבי"ע היו באצילות, היו המסכים 
שלהם בבחינת איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון, כי הבריאה היתה 
בבחינת אחורים דישסו"ת שהוא בחי"ב, והיצירה היתה בבחינת 
אחורים לע"ב דהיינו במסך דז"א שהיא בחי"ג,
%break
והעשיה היתה בבחינת אחורים ליחידה, דהיינו בחינת מלכות. והיו 
כולם מקבלים אור א"ס ואור החכמה מבחינת א"א ואבא. כי גם 
הבריאה שהיתה במסך דבחי"ב, שחושקת באור דחסדים יותר, עכ"ז 
לא היה לה עיכוב לעלות לא"א ואבא,
%break
כלומר לקומת ע"ב, כי לא היה בה שום כח צמצום ומסך. אמנם אחר 
החטא שהבריאה נפלה למטה מפרסא, הנה הגם שמשמשת גם עתה 
באותו המסך דבחי"ב, ויש לה מוחין דס"ג,
%break
אמנם המסך שבה הוא דוחה חכמה וע"ב לגמרי, דהיינו מחמת כח 
המסיים שבפרסא, כי עתה אינה ראויה לקבל רק אור דחסדים ולא אור 
א"א ואבא שהם קומת ע"ב, ועי' לעיל דף א' תתק"ד ד"ה ועם.
%break
וזה אמרו "ונתוסף פגם בקדושה דבריאה בא"א ואבא ותיקון בקליפות 
א"א ואבא" כי רק אמא מאירה בבריאה דהיינו קומת ס"ג במסך 
דבחי"ב, אבל היא אינה יכולה לקבל אור א"א ואבא שהם ע"ב, וע"כ אין 
בבריאה בחינת ג"ר לא"א ואבא, כנ"ל.
%break
והנה חסרון הזה דאור ע"ב ירשה הקליפה, כי אותם הכלים דאחורים 
שהיו לאו"א דהיינו לקומת ס"ג, בעת שהבריאה היתה באצילות, שהיו 
ממשיכים אור א"א ואבא בכל עת שרצו, הנה עתה אחר שקומת ס"ג זו 
נפלה בבחינת הבריאה שלמטה מפרסא,
%break
נפלו ממנה אלו הניצוצין דא"א ואבא לאו"א דקליפה. כי מהם נבנו או"א 
דקליפה. באופן שמבחינת הקומה אין בבריאה אלא או"א דקליפה, 
כלומר הכלים דאחורים שהיו להבריאה בעת היותה באצילות, שגם אז 
לא היה קומתה אלא קומת ס"ג הנקראת או"א.
%break
אמנם בחינת הניצוצין שקבלו מהפסד שנעשה בסבת הנפילה, הרי הם 
מבחינת א"א ואבא שהאירו בקומת הבריאה בעת היותה באצילות, 
שעתה אבדו ואינם. ומאלו הניצוצין נבנו קומת או"א דקליפה שבבריאה. 
וז"ש,
%break
"וכנגד זה נתוסף תיקון בקליפה דבריאה גם באו"א שלהם ונמשך להם 
אור מאו"א דקדושה" היינו אור א"א ואבא שהיה לקומת או"א שבבריאה 
בעת היותה בקדושת האצילות, כמבואר.
%break
%page 2032
%letter רסח
רסח) היצירה חשך אור אמא דקדושה ג"כ ולא נשאר שם אלא אור ז"א 
לבד וכו' וכנגד זה נתוסף בקליפה דיצירה תיקון ג' גם בא"א אשר שם. 
כי היצירה בעת היותה באצילות, היתה משמשת שם במסך דבחי"ג 
למוחין דע"ב שהם קומת ג"ר דא"א,
%break
ולאחר החטא שנפלה למטה מפרסא, אינה ראויה לקבל אלא קומת ז"א 
ו"ק בלי ראש, וכל אלו הניצוצין שהיה לה מבחינת א"א דהיינו קומת 
ע"ב נפלו ליצירה דקליפות ונבנו מהם גם א"א דקליפות.
%break
%letter רסט
רסט) ובעולם העשיה חשך גם אור ז"א אשר שם, ולא נשאר רק אור 
דנוקבא דז"א וכו' ונתוסף בקליפה דעשיה תיקון בבחינת עתיק אשר 
שם. כי עולם העשיה בעת היותה באצילות, שמשה שם בבחינת 
אחורים לאור היחידה,
%break
שהוא קומת כתר הנקרא עתיק, ואחר החטא שנפלה למטה מפרסא, 
לא נשאר לה אלא קומת מלכות שהיא ג' גו ג'. ומכל אלו הניצוצין 
שאבדה העשיה מבחינת עתיק המה נפלו כולם לקליפות דעשיה ונבנו 
מהם עתיק דקליפה דעשיה.
%break
ויש לכאורה סתירה ממ"ש בע"ח שמ"ח פ"ד, שבבריאה נתוסף אמא 
לקליפות וביצירה נתוסף אבא דקליפות ובעשיה נתוסף א"א דקליפות, 
וכאן אומר שבבריאה נתוסף או"א דקליפות, וביצירה נתוסף א"א 
דקליפות ובעשיה נתוסף עתיק לקליפה.
%break
והענין, כי שם מדבר מבחינת הב"ן דה"פ, שא"א נחשב לכתר ואו"א 
לחכמה וישסו"ת לבינה וכו'. וכאן מדבר מבחינת המ"ה דבה"פ, אשר 
עתיק נחשב לכתר וא"א לע"ב ואו"א וישסו"ת לס"ג, וזו"ן למ"ה וב"ן.
%break
%letter רע
רע) בבריאה אשר ג"כ נגנז אור אבא אשר שם לכן גרם מיעוט יותר 
גדול בא"א אשר שם. כנ"ל. ולא ז"א אשר שם, כי הז"א דבריאה לא 
נתמעט אלא אדרבה הוא גדול יותר מאמא, כי לו יש מקיף ולאמא אין 
מקיף. וכן אומרו "מיעוט יותר גדול" אין לו פירוש בז"א,
%break
כי אם א"א אשר כבר נתמעט באצילות ונעלם ואינו מאיר שם זולת ע"י 
או"א, וע"ז אומר שבבריאה ששם נגנז גם אור אבא. שנעשה חסר 
ראש,
%break
זה גרם לא"א עוד מיעוט יותר גדול מהמיעוט שהיה לו מאצילות, כי 
החג"ת נעשה כאן לרישא מגולה שלו, ואינו מאיר רק מתנה"י שלו, 
כנ"ל.
%break
אמנם מה שנתלה ההתמעטות של א"א בהמיעוט של אבא דבריאה, 
צריך ביאור. והענין הוא, כי עיקר המיעוט הנעשה בבריאה הוא דאסתם 
הע"ב דמזלא.
%page 2033
כי ע"ב האמיתי שהוא חכמה דא"א אינו מאיר אפילו בעולם אצילות וכל 
המוחין דע"ב של אצילות הנקרא מוחין דאבא,
%break
הם מבחינת בינה השבה לחכמה, ע"י עלית חג"ת דא"א לחב"ד שלו 
ועולים עמהם או"א המלבישים לחג"ת ונעשו לג"ר דא"א, שאלו המוחין 
נקראים ע"ב דמזלא, כנודע. ולפיכך משום שגם ע"ב דמזל"א נסתם 
ונעלם בקומת ס"ג המאיר באמא דבריאה,
%break
שהם מוחין דאבא, ע"כ גרם זה עוד מיעוט יותר גדול לא"א, כי גם 
החג"ת שלו נעשין לרישא מגולה ואינם מאירים שם,
%break
כי אינם ראוים לעלות לחב"ד כמו שעולים באצילות בכדי להעלות או"א 
למוחין דע"ב דמזלא, ונמצא שרק הנה"י שלו בלבדם מאירים בבריאה. 
הרי שהמיעוט דא"א תלוי במיעוט של אבא.
%break
%letter רעא
רעא) וכמו שיש עליות בקדושה וכו' כן בקליפות: פי', בעת שהעשיה 
עולה ליצירה נאבד עתיק דעשיה דקליפה ולא נשאר רק א"א דקליפה 
כביצירה.
%break
וכשהיצירה עולה להבריאה לא נשאר בהם רק או"א, וכשהבריאה עולה 
לאצילות, נעלם להם גם או"א ולא נשאר רק זו"ן דקליפות.
%break
%letter רעב
רעב) היות ז"מ תחת כל בחי' בבינה בז"א ובמלכות. עיקר הבחינה הוא 
כלים דפנים, גו"ע בראש, וחג"ת עד החזה בגוף, ותחת להם הם הכלים 
דאחורים, שהם חצי בינה וז"א ומלכות הן בראש והן בגוף, ונבחנים 
לז"מ, שהם ז"ת.
%break
ובסיום כל אחד ממנה, ובג"ת שלהם, באחורים, כי זה נקרא תחת: 
החצי בינה וז"א ומלכות דגוף וראש, נקראים בכל אלו השמות: ז"מ, 
ז"ת, סיום, ג"ת, ואחורים, ותחת. וכנגדם הכלים דפנים, נקראים הם 
עיקר הבחינה, ונקראים ג"ר או ז"ר.
%break