ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book הכבדת הלב הזדמנות לעלייה
%break
%letter 1
1. כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא 
בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות 
מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות 
להתקרבות אליו. 
%break
כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, 
לבין הבורא ית', שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל 
להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, 
שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך. 
%break
יען, שהוא מתרגל לילך על קו של התרחקות. לכן, אם הוא מרגיש כל 
פעם, איך שהוא מרוחק, הדבר הזה אינו משפיע לו שום שנוי 
בתהליך. יען, שידע דבר זה מראש, שהוא הולך בקו של התרחקות. 
מסיבת שזהו האמת, 
%break
שהמרחק בינינו לבין הבורא ית', אין די מילים לבאר. לכן, כל 
פעם שהוא מרגיש את ההתרחקות בשיעור היותר גדול מכפי 
שחשב, אינו גורם לו שום מְדָנָה [כעס].
%S (בעל הסולם. שמעתי. קע"ב. "ענין המניעות והעיכובים")
%break
%letter 2
2. אדם, שרוצה ללכת בדרכי השפעה, אז הוא צריך להבין, שמן 
השמים נותנים לו טיפול מיוחד, שהורידו אותו ממצב הקודם, בכדי 
שיתחיל לחשוב באמת על המטרה, היינו מה רוצים מהאדם, ומה 
האדם רוצה מהבורא, שיתן לו. 
%break
מה שאין כן כשהוא נמצא במצב עליה, היינו שיש לו חשק לתורה 
ולמצות, אז אין לו שום צורך לדאוג על רוחניות. אלא שהוא רוצה, 
שישאר כך כל ימי חייו, היות שטוב לו כך. נמצא לפי זה, הירידה, 
שקבל, הוא לטובתו, 
%break
כנ"ל שיש לו טיפול מיוחד, שהורידו ממצבו, שהיה חושב, שיש לו קצת 
שלימות. וזה ניכר, מזה שהוא מסכים להשאר כך במצב הנוכחי כל ימי 
חייו. מה שאין כן עתה, כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, 
%break
אז הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, 
ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח 
לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ". ורק האדם יכול 
להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, 
%break
מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד. ועל זה נאמר (ישעיה מ', ל"א) 
"וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, 
שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח חדש בכל עת. נמצא, שהירידה 
זו היא דוקא עליה. 
%break
היינו, שעל ידי ירידה זו, שמה שהם מרגישים, זה נותן להם לעלות 
בדרגה, היות ש"אין אור בלי כלי".
%S (רב"ש - א'. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)
%break
%letter 3
3. אנו צריכים תמיד להסתכל על המטרה, שהיא "להטיב לנבראיו". 
ואם היצר הרע בא לאדם ושואל אותו כל הקשיות של פרעה, לא 
לדחות אותו בקש, אלא לומר, עכשיו עם השאלות שלך אני יכול 
להתחיל בעבודה דלהשפיע. 
%break
זאת אומרת, שלא להגיד על השאלות של יצר הרע, שהוא בא אליו 
בכדי להוריד אותו מדרגתו, אלא להפוך, לתת לו עכשיו מקום עבודה, 
שע"י זה הוא יעלה בו עכשיו בדרגות השלימות. היינו, שכל התגברות 
בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", 
%break
כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל ההתגברויות 
מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע. 
והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים 
דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". 
%break
נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. לכן משום זה, 
כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את 
המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת". וזה האדם יכול 
לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, 
%break
שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו 
לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה. 
נמצא לפי זה, אדרבה שמקרבים אותו מלמעלה, לכן שלחו לו עבודה. 
%break
ועל זה נאמר "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים ייכשלו בה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
%break
%letter 4
4. כתוב "ישראל שגלו, שכינה עמהן". כמו שאמר רבי שמעון בן יוחאי 
"בכל מקום שגלו, שכינה עמהן". מה הרווח מזה בעבודה, שאומר על 
זה "כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה". יש לפרש, שהאדם, בזמן 
שהוא מרגיש, שהוא נמצא בגלות, 
%break
כלומר שטועם טעם בעבודה טעם של גלות, ורוצה לברוח מהגלות, 
יהיה הפירוש, שהאדם צריך להאמין, שבכל מקום שגלו "שכינה 
עמהן". כלומר, שהשכינה נתנה לו לטעום טעם של גלות. "עמהן" יהיה 
פירושו, שהשכינה דבוקה עמהן, 
%break
ואין הם חס ושלום בבחינת פירודא מהשכינה, שצריכים לומר, שזו 
בחינת ירידה. אלא להיפך, שהשכינה נותנת לו עכשיו דחיפה, שיעלה 
במעלות הקדושה, והיא מתלבשת עצמה בלבוש של ירידה. וכשהאדם 
ידע זה, ויאמין שכך הוא, זה יתן לו עידוד, 
%break
שלא יברח מהמערכה, שלא יאמר, שהעבודה דלהשפיע אינה 
בשבילו, משום שהוא רואה תמיד, שהוא נמצא תמיד במצב של עליות 
וירידות, ואינו רואה סוף למצבים האלו, ונופל לבחינת יאוש.
%break
מה שאין כן, אם הוא ילך בדרכי האמונה, ויאמין בדברי חז"ל, אז הוא 
צריך לומר להיפך.
%S (רב"ש - א'. מאמר 5 "מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם" 1988)
%break
%letter 5
5. שהאדם מרגיש שיש לו כל כך מצב של שפלות, שאף פעם לא עלה 
על דעתו, שיש מציאות שהוא יהיה תחת שליטה כזו, לכן לא להתפעל 
ולברוח מהעבודה, אלא אדרבה, אלא שהוא צריך להאמין, שהבורא 
מטפל בו עתה, והוא מקרב את האדם אז עם מצב של אחוריים. 
%break
וזהו על דרך שכתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף ע"ז) "על פסוק 
דומה דודי לצבי. מה צבי, כשהוא בורח, מחזיר פניו לאחוריו. כך 
הקב"ה, בשעה שהוא מסתלק חס ושלום מישראל, מחזיר פניו 
לאחוריו. אשר אז חזר הפנים להיות באחורים. 
%break
כלומר, שמשתוקק ומתגעגע לחזור להידבק בישראל. ומזה נולדים גם 
בישראל געגועים והשתוקקות להידבק בהשם יתברך, אשר השעור 
של השתוקקות והכיסופין הוא באמת הפנים עצמם". ויש לפרש זה, 
שכוונתו, שבשעה שהאדם נמצא במצב השפלות, 
%break
שזה נבחן שהקב"ה נתרחק ונסתלק ממנו, ואין לו שום רצון וחשק 
לעבודה, שזה נקרא, שהקב"ה נותן לאדם צורה על רוחניות, שאין 
בזה שום טעם, אלא להיפך, האדם רוצה לברוח ולשכוח בכלל 
מעבודה, זה נקרא שהבורא מראה לו בחינת אחורים. 
%break
היות "הפנים" של הבורא הוא רצונו להטיב לנבראיו, מה שאין כן 
"אחורים" הוא ממש להיפך. ומדוע מראה הבורא להאדם את בחינת 
אחורים. הוא בכוונה תחילה, שע"י זה האדם יקבל דחיפה לדביקות 
ה', 
%break
כי לא יוכל להישאר במצב של שפלות. נמצא, שכאן באחורים יש 
בפנימיות בחינת פנים.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 44 "מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב" 1990)
%break
%letter 6
6. מי שמתייגע ונותן עבודה עד כמה שיכול, ויש לו עליות וירידות, 
אצלו שייך לומר, שטועם טעם חושך, בזה שהוא לא יכול להתגבר על 
הרצון לקבל לעצמו. נמצא, שהירידות האלו, מה שהאדם מקבל בזמן 
שהוא רוצה ללכת בדרך האמת, 
%break
הם כלים להרגשת העזרה, שיקבל. ואנו צריכים להאמין בדברי חז"ל, 
שאמרו "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואסור לאדם שיברח מהמערכה, 
בזמן שהוא רואה, שאין הוא מתקדם. ולפעמים באות לו מחשבות של 
מרגלים, שאמרו, שאין עבודה זו בשבילנו, 
%break
אלא צריכים אנשים מיוחדים, שהם מסוגלים ללכת בדרך של 
התגברות. וכל זה בא לו מטעם, שהאדם מבין, שהוא צריך כל פעם 
לראות, איך שהוא מתקדם. אולם אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא 
צריך להתקדם בהשגת החושך, 
%break
שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, שכלי מכונה "צורך להמילוי". היינו, 
שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. לכן אין 
להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה. לכן הוא רוצה לברוח 
מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, 
%break
כי זה שהוא רואה כל פעם, איך שהוא מרוחק להשיג את האור, היינו 
שהקב"ה יתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", ואין הוא מסוגל 
להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא לידי הרגשה, 
שהעולם חשך בעדו, 
%break
אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, כנ"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 30 "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)
%break
%letter 7
7. כתוב (תהילים, פ"ט) "חסדי ה' עולם, אשירה לדור ודור, אודיע 
אמונתך בפי". ויש להבין, מה זה "לעולם אשירה". ואיך אפשר לשיר 
לה', בזמן שהאדם רואה, שהוא מלא חסרונות. ואין לבו שלם עם ה'. 
והוא מרגיש, שהוא מרוחק מה'. 
%break
ולפעמים הוא רוצה אפילו לברוח מהמערכה. איך הוא יכול לומר, 
שזהו חסדי ה', והוא נותן שיר על זה לה'. ובהאמור, שהאדם צריך 
לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, שעתה הוא נעשה 
יותר גרוע. 
%break
אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, 
אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד 
עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם. 
%break
ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, 
בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, 
שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם 
צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את החסרונות. 
%break
לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים. וזה שכתוב "חסדי ה' לעולם 
אשירה". כלומר, שיש לו מצד אחד שמחה, ונותן שירה על זה. ומצד 
השני הוא רואה, שהוא צריך לעשות תשובה. 
%break
היינו, שהוא צריך לבקש מה', שיקרב אותו, ושיתן לו את הרצון 
להשפיע, שהוא טבע שני.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 8
8. אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה 
שהוא המפריע לו בעבודה. והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם 
הרצון לקבל היה נעדר מהגוף, היינו, שלא היה מביא להאדם את 
שאלותיו, להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ. 
%break
אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה 
באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, 
מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה 
להאדם מגע הדוק עם הבורא, 
%break
שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. והאדם צריך 
להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, 
שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא 
בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. 
%break
ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, 
ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע.
%S (בעל הסולם. שמעתי. י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 9
9. יש לדעת, מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת 
טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על 
הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר 
לו להתגבר. 
%break
ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, 
הנקרא דינין. כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה 
להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו 
הם הגורמים להמשכת רוממות ה'. 
%break
שזה סוד מה שכתוב "וישלך אדרתו אליו". היינו שאח"כ היה מיחס כל 
האדרת שער אליו, היינו אל ה'. כלומר, שראה עתה, שהקב"ה נתן לו 
את האדרת הזו, וזה היה בכוונה, כדי להמשיך אור עליון עליהם. אולם 
זה יכולים לראות רק אח"כ. 
%break
היינו, לאחר שכבר זכה להאור השורה על אלה הסתרות והדינין, 
שהיה לו מתחילה. כי הוא רואה שבלי השערות, היינו הירידות, לא 
היה מקום, לאור עליון שישרה שם, כי אין אור בלי כלי. 
%break
לכן הוא רואה שכל הרוממות השם ית' שהשיג, היה בגלל השערות 
והסתירות שהיה לו, וזה סוד "אדיר במרום ה'", כלומר, שע"י האדרת זוכים לרוממות ה'.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")
%break
%letter 10
10. אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת 
אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו 
גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת 
גילוי פנים. 
%break
אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, 
רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה 
חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני 
רוצה להשפיע להבורא, 
%break
ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, 
אני מסכים". מה שאין כן אם יש לו עדיין ניצוצות של קבלה, הוא בא 
לידי הרהורים, שקשה לו אז להאמין, שהבורא הוא מנהיג את העולם 
בבחינת טוב ומטיב. 
%break
שזה סוד אות י' דשם הוי"ה, שהיא אות הראשון, הנקראת "נקודה 
שחורה שאין בה לבנוניתא". היינו שהיא כולה חושך והסתרת פנים. 
כלומר, בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה 
המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, 
%break
ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה. כי 
הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. 
ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, 
שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, 
%break
שהיא כלי דהשפעה וכלי זכה ביותר. כלומר, שזה שקבל בחינת 
מלכות בבחינת השחרית, נעשה אח"כ בחינת כלי דכתר, שהוא כלי דהשפעה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 11
11. כתוב "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה'". 
פירוש, שהחיות דקדושה שבאדם, אינו בא דוקא מההתקרבות, היינו 
הכנסות. זאת אומרת, הכניסות להקדושה. אלא גם מהיציאות, היינו 
מההתרחקות. 
%break
שעל ידי זה שהסטרא אחרא מתלבשת בגוף האדם, וטוענת "כולה 
שלי" בטענה צודקת, ועל ידי זה התגברות באלו המצבים, האדם זוכה 
לאמונה בקביעות. זאת אומרת שהאדם צריך ליחד הכל לה', היינו, 
אפילו היציאות נמשך ממנו ית'. 
%break
וכשזוכה, אזי הוא רואה, שבין היציאות ובין ההכנסות, הכל ממנו 
יתברך. ועל ידי זה הוא מוכרח להיות עניו. כיון שהוא רואה, שהכל 
השם ית' עושה, בין היציאות ובין ההכנסות. וזה ענין הנאמר אצל 
משה ענותן וסבלן, שצריכים לסבול את השופלות. 
%break
היינו, שבכל מדרגה ומדרגה הוא צריך להחזיק את השופלות. וברגע 
שעוזב את השופלות, תיכף נאבד ממנו כל המדרגות "משה", שכבר 
השיג. ודי למבין. וזה ענין סבלנות. שענין שופלות יש אצל כל אחד 
ואחד, אלא לא כל אחד מרגיש את שופלות לדבר טוב. 
%break
נמצא שלא רוצים לסבול. מה שאין כן משה רבינו עליו השלום, סבל 
את הענוות. לכן נקרא עניו. היינו, שהיה לו שמחה מהשופלות.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קכ"א. "היתה כאניות סוחר")
%break
%letter 12
12. "ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי 
ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת 
מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. תשובה, שמלמעלה נותנים לו 
ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, 
%break
ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי אפשר 
להיות גאולה אם אין שם גלות קודם. ומה זה גלות, זה שמונח תחת 
שליטת אהבה עצמית ולא יכול לעבוד לשם שמים. ומתי נקראת 
אהבה עצמית גלות, זה רק בזמן שרוצה לצאת משליטה זאת, 
%break
משום שסובל יסורים, מזה שאינו יכול לעשות שום דבר לשם שמים. 
נמצא כשהתחיל לעבוד, בטח היתה מוכרחת להיות איזו הנאה 
ותמורה, שבשביל זה הסכים הגוף לעבודה זאת. ואחר כך שנתנו 
להראות שיש ענין לשם שמים, מטעם "מצוה גוררת מצוה", 
%break
והוא היה צריך לבקש שיוציאו אותו מהגלות, אז הוא בורח מהגלות. 
ואיך הוא בורח מהגלות, בזה שאומר, שבעבודה זאת הוא לא יצליח. 
אם כן מה הוא עושה, הוא מאבד עצמו לדעת, היינו שעוזב את 
העבודה וחוזר בחזרה לחיים הגשמיים, 
%break
שהם בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". נמצא במקום שהיה 
צריך לבקש על גאולה מהגלות, אז הוא בורח מהגלות, ומאבד עצמו 
לדעת. וזה כמו שכתוב "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים 
יכשלו בם". אלא צריך ללכת למעלה מהדעת. 
%break
והירידה ברוחניות אין הפירוש שעכשיו אין לו אמונה, אלא עכשיו צריך 
לתת עבודה יותר גדולה, ואמונה הקודמת נבחנת לירידה לגבי עבודה הזאת.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 71 "ענין גלות")
%break
%letter 13
13. קשה לצייר המצב של זמן הירידה, שבו אובדין את כל העבדות 
והיגיעות, שהושקעו במשך כל הזמן, שמתחילת העבדות עד זמן 
הירידה. ונידמה, למי שלא טעם טעם של עבדות ה' מעולם, וכאילו 
דבר זה חוץ לו. 
%break
זאת אומרת, שזה נעשה לבעלי מדרגות גבוהות. אבל לפשוטי אנשים, 
להם אין שום שייכות לעבדות ה', רק להשתוקק לבחינת רצון לקבל 
הגשמי, שנמצא בזרם העולם, ששוטף את כל העולם ברצון הזה. אבל 
צריך להבין, למה באו למצב כזה? 
%break
הלא, בין שאדם מסכים, ובין לשלא מסכים, אין שום שינוי בבריאת 
שמים וארץ, אלא שהוא מתנהג בבחינת טוב ומטיב. אם כן, מה נצמח 
ממצב כזה? אלא צריך לומר, שזה בא להודיע גדלותו ית'. שהאדם לא 
צריך להתנהג בבחינת לבו גס בה. 
%break
זאת אומרת, שהאדם צריך להתנהג בבחינת יראת הרוממות, לידע 
איזה ערך ואיזה מרחק יש בינו לה'. שמצד שכל החיצוני קשה להבין, 
או שיהיה באפשרות לקשר וחיבור בין הבורא לבין הבריאה. ובזמן 
הירידה הוא מרגיש אז, 
%break
שאין שום אפשרות, שיהיה לו חיבור ושייכות להבורא ית' בבחינת 
הדביקות. כי מרגיש את העבדות לדבר מוזר לכל העולם כולו. והאמת 
הוא כן. אלא, "במקום גדלותו שם אתה מוציא את ענוותנותו". זאת 
אומרת, שהוא ענין למעלה מהטבע, 
%break
שהשם ית' נתן המתנה הזאת להבריאה, לאפשר להם להיות חיבור 
ודביקות עמו. לכן, בזמן שהאדם נעשה בחזרה מקושר, אזי הוא צריך 
תמיד לזכור את המצב הירידה שלו, בכדי לידע ולהבין ולהעריך 
ולהחשיב את הזמן של הדביקות. 
%break
שידע, שעכשיו יש לו ישועה למעלה מדרך הטבע.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קצ"א. "זמן הירידה")
%break
%letter 14
14. ע"י הגרעונות בעבודת ה', זה גורם לו שירומם עצמו לעלות 
למעלה. כי בלי דחיפה, האדם מתעצל לעשות תנועה, ומסכים להשאר 
במצב שבו הוא נמצא. מה שאין כן אם הוא יורד למדרגה יותר נמוכה 
מכפי שהוא מבין, זה נותן לו כח להתגבר, 
%break
שאינו יכול להשאר במצב כל כך גרוע, היות שהמצב שבו ירד, הוא לא 
יכול להסכים להישאר כך. לכן הוא מוכרח כל פעם להתגבר, ולצאת 
מהמצב של הירידה, ואז עליו להמשיך רוממות ה', זה גורם לו, 
להמשיך מלמעלה כוחות יותר גבוהים, 
%break
אחרת הוא נשאר בתכלית השפלות. נמצא, שכל פעם על ידי 
השערות, הוא הולך ומגלה את רוממות ה', עד שהוא מגלה שמותיו 
של הקב"ה... זאת אומרת, שכל העבדות, היינו הסתרות שהיו, שהם 
היו נראים כאילו מפריעים לעבודת הקודש, 
%break
אלא שהיו עובדים נגד הקדושה, רואים עכשיו בזמן שזכו לאור ה', 
השורה על אלו הסתרות, רואים להיפך, שהם היו משמשים 
להקדושה, כלומר שעל ידם היה מקום, שהקדושה יכולה להתלבש, 
בהלבושים שלהם. 
%break
שזה נקרא "רשע יכין, וצדיק ילבש", כלומר שהם נותנו הכלים ומקום עבור הקדושה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")
%break
%letter 15
15. כל היסוד הוא, שהאדם צריך לבקש מה שכל מחשבתו ורצונו 
יהיה רק לתועלת ה', אז בא תיכף ציור של שופלות, הנקרא שכינתא 
בעפרא. לכן אין להתפעל מהירידות, כי פרוטה ופרוטה מצטרפת 
לחשבון גדול. וזהו כמו שלמדנו, 
%break
אין העדר ברוחניות אלא שנסתלק לפי שעה, מטעם שיהיה מקום 
עבודה ללכת קדימה. כי כל רגע שמבררין לתוך קדושה, זה כבר נכנס 
לרשות הקדושה, רק האדם יורד בכדי לברר עוד נצוצות של קדושה. 
רק יש עצה לאדם, שאינו מחכה עד שיורידו לו מדרגתו, 
%break
וכשמרגיש את שופלותו אז חוזר ועולה. ועליה זו נקרא שבירר חלק 
להקדושה, אלא הוא בעצמו יורד ומעלה נצוצות אחרות, ומעלה אותן 
לרשות הקדושה. כמו שאמרו חז"ל "אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא" (שבת 
קנ"ב), היינו מטרם שאני מאבד את מצבי, שבו אני נמצא, 
%break
מתחיל אני לחפש, על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על דוד המלך שאמר 
"אעירה השחר", ודרשו חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר 
אותי. אי לזאת, עיקר השמירה הוא בזמן העליה, ולא בזמן הירידה.
%S (רב"ש - ב'. אגרת ע"ז)
%break
%letter 16
16. צריכים לדעת, כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק בו 
באמת ולהכנס בהיכל המלך, אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד. 
אלא בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר, אלא רצון של דביקות. אותו 
נותנים להכנס. 
%break
ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד? זהו שנותנים 
להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי 
להפריע לו, שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ. ואם האדם 
מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים, 
%break
שעושים לו מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו, אז 
הקב"ה שולח לו קליפות ומרכבות גדולות, שיטעו את האדם מלהכנס 
להדבק רק בה' ולא בדבר אחר. וזה נקרא "ביד חזקה הקב"ה דוחה 
אותו". 
%break
כי אם הקב"ה לא יגלה יד חזקה, קשה לדחות אותו, משום שיש לו 
רצון גדול להדבק רק בה', ולא בדברים אחרים. אבל במי שאין לו כל 
כך רצון חזק, כשהשם ית' רוצה לדחותו, בדבר קל הוא מדחה אותו, 
כשנותן לו תאוה גדולה לגשמיות. 
%break
כבר הוא עוזב את כל עבודת הקודש. לא צריכים לדחותו ביד חזקה. 
מה שאין כן כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות 
יכולים לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד 
חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, 
%break
ורוצה דוקא להדבק בו ית' באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם 
אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא 
ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', לכן לא נותנים לו להכנס להיכל המלך 
ולהדבק בו ית'. 
%break
נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ 
ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". 
אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר 
נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם". 
%break
כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות 
שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה") 
%break
%letter 17
17. לפי מידת גודלה של בחינת פנים של המדרגה, כן מידת גודלה 
של של בחינת האחוריים שלה. והשראת האחוריים, היא קריאה 
והזמנה להשראת הפנים. ולכן היו יודעים ממידת ההיעלם של 
האחוריים שהשיגו, את מידת הגילוי העתידים להשיג. 
%break
שנאמר, וכמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא אותו שמעון, ולא רבי 
שמעון. כלומר, שהשראת האחוריים, שהיא קריאה, הייתה חזקה כל 
כך, עד שנאבדו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, לשמעון מן 
השוק. 
%break
והכיר בזה, שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה.
%S (זוהר לעם. בראשית א', 159)
%break
%letter 18
18. "סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה" (מגילה ל"א ע"ב). זקנים, 
אלו שרגילים בעבודת ה'. נערים, אלו שבתחילת עבודתם. סתירה 
נקראת ירידה או נפילה. שקודם היתה להם איזו עליה בעבודה, 
שנחשב זה לבנין, כלומר שהם החשיבו את העליות. 
%break
אבל הסתירה בזמן שהרגישו איזו נפילה, שזה בא מהסתרת ה', 
כלומר שה' מסתיר עצמו מהם, וזה נקרא סתירה. סתירת זקנים, 
שאומרים שה' שלח להם את ההסתרה, נמצא שהם כבר נמצאים 
בבנין, היות שהם מאמינים שה' מטפל בהם, ומזה הם מקבלים חיות. 
%break
ועיקר אמונה ניכר בזמן הירידה, כלומר בזמן שאינו מאיר לאדם, שאז 
הוא עומד בפני ההתלבטות. או שיאמר, "אני לא צריך שום רווח, אלא 
אני רוצה לעשות נחת רוח למעלה, ולא חשוב לי מה שאני מרגיש", או חס ושלום אחרת.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 44, "סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה")
%break
%letter 19
19. בכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות 
שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'. לכן כל 
בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה, היינו שמקבל 
עתה חלק מחלל הפנוי, שהיה ריק ממלכות שמים, 
%break
ומכניס את מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים. נמצא, שהוא 
בירר עתה דבר חדש, מה שלא היה מטרם שלקח את המקום ריק, 
ומילא אותו עם מלכות שמים. וזה נקרא, שהעלה ניצוץ חדש לתוך 
הקדושה, 
%break
עד שמרוב עליות הוא מעלה תמיד ניצוצין מחלל הפנוי לתוך הקדושה, 
נמצא, שמכל ירידה וירידה, הוא בא לידי התחלה חדשה, ומעלה 
נצוצות חדשים. לכן כשאדם רואה, שיש לו ירידות, הוא צריך להיזהר, 
שלא יברח מהמערכה, אף על פי שהוא רואה, שהוא לא מתקדם. 
%break
אלא הוא צריך להשתדל להתחיל כל פעם מחדש. היינו, שזה שהוא 
מתחיל לעלות, לא יגיד שהוא בא שוב לדרגתו הקודמת. נמצא, שהוא 
לא עשה שום דבר עם עבודתו, היות שהוא חושב, שהוא עולה עתה 
לדרגתו הקודמת. 
%break
אלא הוא צריך להאמין, שזוהי בחינה חדשה, כנ"ל, שכל פעם הוא 
מעלה ניצוצות אחרים, עד שיעלה את ניצוצותיו השייך לבחינתו.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)
%break
%letter 20
20. האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, 
ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך 
לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות. כלומר, שהאדם 
צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, 
%break
שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות, 
אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות. כמו כן האדם 
צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא רוצה לקרבו. 
%break
לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות 
זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו 
בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. 
%break
וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא 
זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 21
21. ענין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם 
בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד 
לה', אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא שהמכה שקיבל מה', 
מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא ישאר בפרודא. 
%break
ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא 
מרפא (מכילתא בשלח). היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום 
שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה. וכמו כן יש להבין מה 
שאמרו חז"ל "הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטלה" (מו"ק ט"ז), 
%break
שהכוונה שה' גוזר, היינו שלוקח ממנו את התענוג של העבודה, ואין 
לך גזירה יותר גדולה מזו, שלוקח ממנו את החיות של העבודה. וצדיק 
מבטלה, היינו אם האדם אומר שהוא רוצה לעבוד בלי שום תמורה של 
חיות ותענוג, אז ממילא הגזירה מתבטלת. 
%break
אלא אדרבא הוא עולה עכשיו למדרגה יותר גבוהה, שהוא עכשיו 
בבחינת אמונה טהורה, ונקרא בלי פניה עצמית.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 289 "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים")
%break
%letter 22
22. האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה 
ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות 
שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום 
סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. 
%break
והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז 
הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח 
לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, 
%break
מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול 
מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. ואז הוא מקבל על עצמו, משום 
שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', 
היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. 
%break
ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא 
אצלו כניעה ללא תנאי. זאת אומרת שהאדם לא אומר לקדוש ברוך 
הוא, אם אתה תתן לי הרגשה טובה, שאני ארגיש ש"מלא כל הארץ כבודו", 
אני מוכן להאמין.  
%break
מה שאין כן שאין לו שום דעת ושום הרגשה של רוחניות, איננו 
מסוגל לקבל עול מלכות שמים ולשמור את התורה ומצוות. אלא כנ"ל, 
הוא צריך לקבל את מלכות שמים ללא תנאים.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 21 "קידוש החודש")
%break
%letter 23
23. כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו רואה מילוי 
לחסרונו, אז מתחלת לרקום בו בחינת יסורים וכאבים, בזה שהוא 
השקיע כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות 
המחשבות לבוא בזה אחר זה. 
%break
לפעמים בניצוצי יאוש, ולפעמים מתחזק, ואח"כ עוד הפעם הוא רואה 
שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. עד שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג 
זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו 
כל פעם בחינת כאב, על מה שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', 
%break
ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", אז 
בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש לו עכשיו "כלי אמיתי". נמצא לפי 
זה, מה שהוא רואה, שעכשיו, לאחר כמה שנות עבודה, שהוא הלך 
אחורה, זהו נעשה בכוונה תחילה, 
%break
כדי שירגיש כאב בזה שאין לו דביקות ה'. נמצא לפי זה, שכל פעם 
הוא מוכרח לראות, איך שהוא מתקרב יותר לבחינת עשיית הכלי, 
הנקרא "חסרון אמיתי", שהמודד של קטנות וגדלות חסרון, הוא 
בשיעור היסורים, שהוא מרגיש, בזה שאין לו המילוי, 
%break
הנקרא כאן "דביקות בה'", שכל רצונו וחשקו יהיה אך ורק לעשות 
נחת רוח להבורא יתברך.
%S (רב"ש - א'. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
%break
%letter 24
24. כל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא 
ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה 
מהדעת. וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה 
שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, 
%break
הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה 
מהדעת. ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש 
מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא 
אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. 
%break
וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך. לכן אין 
עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו 
"יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו 
יכול לו". 
%break
נמצא, שרק אז הוא המצב, שהאדם מבין, שאין מי שיעזור לו, אלא 
הקב"ה. וזהו "אלקים עשה", בכדי "שיראו מלפניו". שענין יראה הוא 
בחינת אמונה, שרק אז האדם נצרך לישועת ה'.
%S (בעל הסולם. שמעתי. י"ג. "ענין רמון")
%break
%letter 25
25. האדם צריך תמיד ללכת בהתגברות ולא יתן להכנס למוחו 
מחשבות של יאוש. וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות י') "אפילו חרב 
חדה מונחת על צוארו, אל ימנע עצמו מן הרחמים", שנאמר (איוב י"ג) 
"הן יקטלני לו איחל". 
%break
וענין "חרב מונחת על צוארו" יש לפרש, שהכוונה היא, אף על פי 
שהרע של אדם, הנקרא אהבה עצמית, מונחת על צוארו ורוצה 
להפריד אותו מקדושה, באופן שמראה לו תמונה, שאין שום אפשרות 
לצאת מהשליטה הזאת. 
%break
אז הוא צריך לומר, שזו היא אמת התמונה הזאת שהוא רואה. אלא 
"אל ימנע עצמו מן הרחמים", משום שהוא צריך אז להאמין, שהבורא 
יכול לתת לו את הרחמים, שפירושו "מידת השפעה". זאת אומרת, 
מצד כוחות עצמו, 
%break
האמת היא, שאין האדם מסוגל לצאת מתחת שליטת קבלה עצמית. 
אבל מצד הבורא, שהקב"ה עוזרו, בודאי הוא יכול להוציא אותו. 
וזהו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים".
%S (רב"ש - א'. מאמר 19 "בא אל פרעה - א" 1985)
%break
%letter 26
26. דרך העבודה היא, בזמן שהאדם רואה, שקשה להשיג את 
מבוקשו, הוא בורח מהעבודה. ואומר, אני מאמין שיש אנשים שזכו, 
שה' נתן להם את הרצון להשפיע. וזה היה מטעם שהם היו יותר 
מוכשרים ממנו. 
%break
אבל אדם כמוהו, שיש לו מדות יותר גרועות מאחרים, אין לו שום 
סכויים לזכות לזה. לכן הוא בורח מהמערכה ונכנס לעבוד בבחינת 
עבודת הכלל. רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח 
מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, 
%break
היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים 
מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו 
כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל 
האלקים מן העבודה". 
%break
כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', 
שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז הם זכו ליציאת 
מצרים, 
%break
הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת הרצון לקבל ולהכנס 
בעבודה של להשפיע".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)
%break
%letter 27
27. צריך להיות עקשן גדול בעבודת ה', אף אם יעבור עליו מה. וזכור 
דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאד כשתתחיל קצת בעבודת ה', כי 
צריך עקשנות גדול מאד להיות חזק ואמיץ לאחוז עצמו לעמוד על עומדו, 
%break
אף אם מפילין אותו בכל פעם ואל יניח עצמו ליפול לגמרי ח"ו. 
כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים, צריכים בהכרח לעבור בהם, 
קודם שנכנסין בשערי הקדושה, וגם הצדיקים האמיתיים עברו בכל זה. 
%break
ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר שלא לפחד כלל.
%S (ליקוטי מוהר"ן. מהדורא בתרא, סימן מ"ח)
%break
%letter 28
28. ישנה מטרה נכבדה לכל מקרי העולם הזה, שנקרא "טפת 
היחוד", אשר שוכני בתי חומר, כשעוברים דרך כל אותם האיומים, וכל 
אותו ההחלט בגאותו המסולקת מהם, אז נפתח איזה פתח בקירות 
לבם "האטום מאד", מטבע הבריאה עצמה, 
%break
ונעשים כדאים על ידיהם להשראת אותה "טפת היחוד" בקרב לבם. 
ויתהפכו כחומר חותם ויראו בעליל כי "נהפוך הוא" שאדרבה, דוקא 
באותם האיומות הנוראות מגיעים להשגת ההחלט המסולק בגאוה 
זרה, 
%break
שם; ורק שם, דבוק השם עצמו ית', ושם יכול להשרות עליהם "טפת 
היחוד".
%S (בעל הסולם. אגרת ח')