ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book גילוי החיסרון לגדלות הבורא
%break
%letter 1
1. בזמן שהאדם צריך להחליף את המטרה, היינו במקום שתחילת 
עבודתו בתו"מ היתה המטרה שלו, מה שהוא רוצה לקבל עבור 
היגיעה, היה תועלת עצמו, ועתה הוא הולך להחליף את המטרה, 
%break
כלומר במקום שהיה חושב, מתי אני אשיג את המטרה עבור הרצון 
לקבל שלי, שאני אוכל להנות, הוא משתוקק עכשיו להמטרה, ואומר, 
מתי אני אוכל להנות את הבורא, ולוותר על תועלת עצמי. והיות 
שהמטרה הזו היא נגד הטבע, 
%break
אז הוא זקוק יותר לאמונת ה', היינו שהוא צריך להשתדל תמיד 
להשיג את גדלות ה'. כלומר שבשיעור שהוא מאמין בגדלות ה', 
בשיעור זה הוא יכול לעשות מעשים על כוונה זו. ולכן מוטל על האדם 
כל יום להתפלל, שה' יאיר עיניו, ויכיר את גדלות וחשיבות ה', 
%break
בכדי שיהיה לו חומרי דלק לתת יגיעה על הכוונה דלהשפיע.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 18 "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה" 1989)
%break
%letter 2
2. כל עבודה שלנו בתו"מ, היא בכדי שנצא מגלות של הרצון לקבל 
לעצמו. כלומר, שאנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שהשכר 
שלנו יהיה, שע"י זה נזכה לצאת מגלות והשעבוד של הרצון לקבל 
לעצמו, ונוכל לעבוד הכל בעל מנת, שיצמח מזה נחת רוח להבורא, 
%break
ושכר אחר אין אנו דורשים עבור העבודה בתו"מ. היינו, שאנו רוצים 
לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו משמשים למלך 
גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו מרגישים את 
רוממותו יתברך. אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, 
%break
שאנחנו משמשים את הבורא, זה יהיה השכר שלנו, ולא שהוא יתן 
לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, 
ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 13 "מהו "לחם רע עין" בעבודה" 1989)
%break
%letter 3
3. אינו דומה היושב בביתו, כאילו עומד בפני מלך. זאת אומרת, 
שהאמונה צריך להיות, שירגיש כל היום, שהוא עומד בפני המלך. 
שאז בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות. וכל זמן שלא הגיע לבחינת 
אמונה כזו, לא צריך לנוח ולשקוט, 
%break
מטעם "כי זה חיינו ואורך ימינו", ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל. 
והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו, עד שהרגל נעשה טבע שני, 
בשיעור "בזוכרי בו איננו מניח לי לישון". וכל ענינים גשמיים מכבים 
חסרון זה. 
%break
יען, שמכל דבר, שהוא מקבל תענוג, הנה התענוג מבטל את החסרון 
והכאב. אלא שלא ירצה לקבל שום תנחומים. וצריך ליזהר בכל דבר 
גשמי שהוא מקבל, שלא יבטל את החסרון שלו. וזהו על ידי שיצטער עצמו, 
%break
שעל ידי התענוג ההוא, נחסרין לו ניצוצי וכוחות של כלים דקדושה, 
היינו חסרונות דקדושה. ועל ידי הצער הוא יכול לשמור, שלא יפסיד כלים דקדושה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. רי"א. "כעומד בפני מלך")
%break
%letter 4
4. עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חמרי דלק לעבודה, הוא 
שחסר לנו חשיבות המטרה, שפירושו שאין אנו יודעים איך להעריך 
את השרות שלנו, שנדע למי אנו משפיעים. וכן חסר לנו את הידיעה של גדלות ה', 
%break
שנדע עד כמה אנו מאושרים בזה שיש לנו הזכיה לשמש את המלך, 
כי אין לנו כלום שנוכל להבין את גדלותו. וזה נקרא בלשון הזהר 
הקדוש, שכינתא בעפרא, היינו שענין להשפיע אליו יתברך הוא חשוב לנו כמו עפר. 
%break
וממילא אין לנו חמרי דלק לעבודה, כי בלי תענוג אין כח לעבודה. אלא 
במקום שמאיר אהבה עצמית, אז הגוף מקבל חיות מזה, אבל 
בעבודה דלהשפיע, אין הגוף מרגיש בזה טעם של תענוג, וממילא הוא 
מוכרח להיות "רובץ תחת משאו". 
%break
מה שאין כן כשמרגיש שהוא משמש מלך חשוב, לפי חשיבותו של 
המלך, בשיעור זה יש לו הנאה ותענוג שמשמש אותו. לכן אז כבר יש 
לו חמרי דלק, שיתנו לו כח כל פעם שיוכל ללכת קדימה, משום שמרגיש שהוא משמש למלך חשוב.
%S (רב"ש - ג'.  מאמר 24 "עיקר מה שחסר לנו")
%break
%letter 5
5. בכדי שיהיו חומרי דלק לעבוד בעל מנת להשפיע, ולא לקבל שום 
תמורה, אלא העבודה בעצמה תהיה שכר, אנו זקוקים להאמין בו 
יתברך. הכוונה, להאמין על גדלותו. וצריכים לתת כח ויגיעה גדולה 
איך להשיג אמונה בגדלות הקב"ה. 
%break
ובלי אמונה בגדלות הבורא, אין כח לעבודה בעל מנת להשפיע. 
כלומר, שדוקא בזמן שמרגישים גדלות ה', אז האדם מוכן לעבוד בלי 
שום תמורה. אלא העבודה בעצמה היא השכר, היות ששוה אצלו מה 
שהוא משמש למלך גדול, 
%break
שכל הון דעלמא אין לו שום ערך נגד השרות הזה, שה' נותן לו רשות 
לכנס ולשמש אותו. לכן אנו צריכים לרכז את כל מחשבותינו, איך להגיע 
להרגיש את גדלות ה'. ואז הכל נמשך אחרי הנקודה זו.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 21 "מהו "שכור אל יתפלל", בעבודה" 1989)
%break
%letter 6
6. רק עצה אחת יש לנו, שהיא להשתדל איך להשיג גדלות ה'. זאת 
אומרת, כל מה שאנו עוסקים בתו"מ, אנו רוצים, שהשכר שלנו יהיה 
להרגיש גדלות הבורא. וכל התפלות, שאנו מתפללים, צריכות להיות 
"לאקמא שכינתא מעפרא", 
%break
היות שהבורא נסתר מאתנו מחמת הצמצום שהיה, ואין אנו מסוגלים 
להעריך את חשיבותו וגדלותו. לכן אנו מתפללים לה', שיסיר מאתנו 
את הסתרתו, ושירומם קרן התורה. וכמו שאנו אומרים בתפלת 
"שמונה עשרה" דראש השנה "ובכן תן כבוד לעמך", 
%break
שפירושו, שיתן כבוד ה' לעמך, שהם ירגישו את כבוד המלך. ומשום 
זה האדם צריך להשתדל ולא לשכוח את המטרה בעת לימוד התורה, 
שיהיה תמיד לנגד עיניו, שהוא רוצה לקבל מהלימוד, שהלימוד ישפיע 
גדלות וחשיבות הבורא. 
%break
וכמו כן בעת קיום המצות, גם כן לא לשכוח הכוונה, שע"י זה שמקיים 
את המצות, בסגולה זו הבורא יעביר ממנו ההסתרה, השורה על 
רוחניות, אלא שיקבל הרגשה של גדלות ה'.
%S (רב"ש - א'. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)
%break
%letter 7
7. כל אלה הפסוקים והמאמרי חז"ל, מלמדים אותנו עצות איך להדבק 
בו יתברך. כי כל החסרון שיש בנו, הוא מחמת שאנחנו לא מרגישים 
את גדלותו יתברך. כי כשאנו מתחילים לבקר את "מה העבודה", 
אנחנו רוצים תיכף לקבל את הכל בבחינת אור פנימי. 
%break
וזה ידוע לכם, שהאור פנימי מאיר דווקא בזמן שיש מסך ואור חוזר, 
היינו כלים נקיים, אבל הבחינה ד' מקבלת מבחינת אור מקיף, שאור 
מקיף מאיר מרחוק, כמו שכתוב בעץ-חיים. ופירושו, היינו אפילו 
שאדם עדיין מרוחק מהבורא יתברך, 
%break
זאת אומרת שאין לו השתוות הצורה הוא יכול לקבל מאור מקיף. 
והאר"י כתב, שהאור מקיף הוא יותר גדול מאור פנימי. פירוש, מתי 
האדם יכול לקבל בזמן שהוא עדיין מרוחק - רק אם הוא מגדיל את 
גודל וחשיבות של האור מקיף, 
%break
היינו מבחינת רוממות ה' יתברך וחשיבות מאור התורה, אזי הוא יכול 
לקבל הארה מרחוק. שאנחנו צריכים להאמין שכל היופי שיש 
בהבריאה הוא בפנימיות התורה. אבל לבחינת אמונה צריכים התאמצות רבה. 
%break
וזה פירוש "אשרי איש שלא ישכחך", ואיך זוכים לזה, הוא על ידי ש 
"בן-אדם יתאמץ בך".
%S (רב"ש - ב'. אגרת י"א)
%break
%letter 8
8. החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על ענין רוממות ה'. כי לפי 
גדלות ה', שהאדם משער בעצמו, בשיעור הזה האדם מבטל את עצמו 
מצד הטבע לה'. כי אנו רואים בטבע, שהקטן מתבטל בפני גדול. ואין 
זה שייכות לרוחניות, אלא גם אצל אנשים חילוניים נוהג ענין זה. 
%break
זאת אומרת, שהקב"ה עשה כך בהטבע. נמצא, שע"י שהחברים 
מדברים מרוממות ה', התעורר ע"י זה חשק ורצון להתבטל לפני 
הבורא, כי מתחיל להרגיש ענין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. 
וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות וגדלות ה', 
%break
מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהבורא יותר 
גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו 
צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומטיב. 
%break
שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא 
להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלקיך 
בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים.
%S (רב"ש - א'. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
%break
%letter 9
9. אם כוונתם היא לעשות נחת להבורא, הרי זה גורם, שאם הם 
רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא, כי כפי 
שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים להיבטל אליו ולעשות את 
כל מעשיהם רק לשם שמים. 
%break
וזה כמו שאומר בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה", שכל אחד 
ואחד "לפום מה דמשער בלביה". אי לזאת, אלו אנשים שרוצים לעבוד 
לשם שמים, בכדי שיהיה להם חומרי דלק לעבודה, הם צריכים כל יום 
להשתדל להשיג בחינת אמונה בגדלות ה', 
%break
היות שגדלות ה' זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. וזהו כל התענוג 
שיש להם בעבודתם.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 15 "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 10
10. כתוב "אלקים עשה שיראו מלפניו". שכל מצב הרע שאנו 
מרגישים, הוא רק בכדי שהאדם לא ישאר במצב שבו נמצא. היינו אם 
האדם לא יתעלה במעלות של גדלות ה', אז אין ביכולתו להתגבר, ורק 
בזמן שהאדם מרגיש גדלות ה', אז לבו נכנע. 
%break
וזה נקרא שהוא צריך לעלות במעלות יראת ה'. נמצא שהשאלות 
האלו גורמות, שהאדם יהיה נצרך לה' יתברך, שיפתח לו את לבו 
ועיניו, לזכות לגדלות ה', אחרת מספיק לו היראת שמים מה שיש לו 
מצד החינוך. 
%break
מה שאין כן כשבאה לו כל פעם שאלת רשע, לא מספיק לו, אלא צריך 
כל פעם להתעלות במעלות גדלות ה'.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 31 "מה אהבתי תורתך")
%break
%letter 11
11. הזהר הקדוש שואל, הלא כתיב "קרוב ה' לנשברי לב". העובד ה', 
היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, 
שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן 
שחסר לו בהערכת גדלות המלך. 
%break
לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות 
המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח 
עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'. וכאן מתפתחות ב' הבחינות: א. 
בזה שאין לו הרגשת גדלות המלך צריך להצטער.
%break
%letter ב
ב. צריך להיות בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא 
כמו שאר אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על 
מנת לקבל. וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, 
שצריך להצטער על רוחניות. 
%break
ומזה הוא צריך להיות שמח, שה' שלח לו מחשבות של חסרון רוחני, 
שזה בעצמו נקרא ישועת ה'. ולכן הוא צריך לשמוח.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 42 "עבדו ה' בשמחה")
%break
%letter 12
12. רק מי שמקיים תורה ומצות מטעם "בגין דאיהו רב שליט", 
שפירושו, מטעם גדלותו וחשיבותו של ה', זה נקרא "לשמה", וזה 
נקרא בעל מנת להשפיע ולא לקבל שום תמורה עבור עבודתו. זה 
נקרא עבודה טהורה. 
%break
והעבודה בעל מנת להשפיע יכולה להיות רק לפי ערך שהוא מחשיב 
את המקבל עבודתו. אז יש לו חומרי דלק. מה שאין כן אם אין ביכולתו 
להגדיל את חשיבותו בשביל מי הוא עובד, אז אין לו כח לעבודה. כי 
זה אנו רואים שיש בטבע, 
%break
שהקטן מתבטל לגבי הגדול, כנר בפני אבוקה. אלא כל העבודה 
הגדולה היא להגדיל את המקבל עבודה, היינו, שיכיר את חשיבותו. 
ואם אין לו במה להחשיב אותו בתוך הדעת, אז עבודה שלנו היא, כמו 
שאמר אאמו"ר זצ"ל, 
%break
שפירש על הפסוק "הנה מקום אתי", שאלף של אתי מרומז על בחינת 
אמונה למעלה מהדעת. נמצא, שעיקר עבודתו של אדם הוא לעבוד 
למעלה מהדעת, שיחשיב את ה'.
%S (רב"ש - א'. מאמר 11 "בענין הוויכוח בין יעקב ללבן" 1985)
%break
%letter 13
13. רוממות ה' פירושו, שהוא צריך לבקש מה', שיתן לו הכח ללכת 
למעלה מהדעת. זאת אומרת, שרוממות ה' יש ב' פירושים: א. שלא 
ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ את 
שאלותיו. אלא שהוא רוצה, שה' ימלא לו את שאלותיו. 
%break
נמצא שזה נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד 
האדם, היינו שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. וכל מה שהאדם יכול 
לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכל עם שכל החיצון. כלומר, שהרצון 
לקבל מבין, שכדאי לקיים תו"מ. 
%break
מה שאין כן למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, 
זה נקרא נגד הדעת של הרצון לקבל. ב. שרוממות ה' נקרא, שהוא 
נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו.
%break
 לכן: א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא 
ריקן, ואז הוא נעשה נצרך לה'. ב. שרק ה' יכול לתת לו הכח הזה, 
שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת. היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'.
%S (בעל הסולם. שמעתי. י"ד. "מהו רוממות ה'")
%break
%letter 14
14. בזמן, שהאדם רוצה לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו. אז על 
כל מה שהוא עושה, הוא רואה, שאין שם שום דבר לתועלת הבורא, 
אלא רק הכל לתועלת עצמו. במצב הזה הוא מרגיש, שאין לו שום דבר, 
אלא שהוא ריק מכל. וזה המקום ריק, 
%break
הוא יכול למלאות רק עם רימון, היינו אם הוא ילך למעלה מהדעת, שנקרא רוממות ה'. 
היינו, שיבקש מה', שיתן לו כח להאמין למעלה מהדעת, בגדלות ה'. כלומר, 
זה שהוא רוצה רוממות ה', אין הכוונה שהוא אומר, שאם אתה תיתן לי להשיג את רוממות וגדלות ה', 
%break
אז אני מוכן לעבוד, אלא הוא רוצה, שה' יתן לו כח להאמין בגדלות ה', 
בזה הוא ממלא את מקום הריקנות, שבה הוא נמצא עתה. נמצא, 
שלולי הריקנות, היינו שלולי אם הוא היה עובד בדרך להגיע לדביקות, 
היינו בהשתוות הצורה, הנקרא בע"מ להשפיע, 
%break
אלא בבחינת הכלל, שמספיק להם בחינת המעשה שהם מקיימים, אין 
אלו אנשים מרגישים בעצמם בחינת ריקנית. אלא שהם מלאים 
במצות. אלא דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים 
את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', 
%break
והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא 
מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו 
ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות.
%S (רב"ש - א'. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה בעבודה" 1991)
%break
%letter 15
15. יש לאדם לצייר לעצמו, אפילו בזמן שהוא נמצא בתכלית 
השפלות, שהאדם חושב אז, אילו ה' היה מאיר לו התעוררות גדולה, 
כמו שהוא היה מרגיש איזה פעם בזמן עליה, בטח שהיה מוכן לעבוד 
עבודת הקודש, מה שאין כן עכשיו, שאינו מרגיש שום דבר, 
%break
איך הוא יכול לרמאות עצמו שיש לו שלימות, אז עליו להאמין באמונת 
חכמים, מה שהם אמרו לנו, שהאדם צריך לצייר לעצמו כאילו כבר 
זכה להרגיש את מציאות ה' בכל אבריו, ואיך הוא היה אז מודה 
ומשבח לה', 
%break
כמו כן הוא צריך עכשיו להיות מודה ומשבח לה', כאילו זכה כבר 
לשלימות האמיתי.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)
%break
%letter 16
16. כתוב "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה 
הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו. ורק 
אז, שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, אלא 
להשאר במצב כזה, 
%break
כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה שמחה. שזה סוד 
"עבדו ה' בשמחה". היינו, כי בזמן הגדלות, לא שייך לומר, שנותן להם 
עבודה שיהיה בשמחה. כי בזמן הגדלות, השמחה בא מאליו. אלא על 
הזמן הקטנות ניתן להם עבודה של שמחה. 
%break
ואז, בזמן הקטנות, שיהיה להם שמחה, אעפ"י שהם מרגישים קטנות. 
זהו עבודה גדולה. וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה", שהוא 
בחינת קטנות. ובחינה זו צריך להיות בקביעות. 
%break
והגדלות הוא רק תוספת. וצריכים להשתוקק על העיקר, ולא על 
התוספות.
%S (בעל הסולם. שמעתי. נ"ג. "ענין הגבלה")
%break
%letter 17
17. האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים 
להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש. היינו שמצב השלימות 
שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", צריכים להיות 
בשוה, היינו אם כוונתו לשם שמים, 
%break
אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו. ואם הקדוש ברוך 
הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי שלימות, הוא גם כן מסכים. 
והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו היה זוכה 
להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים אצלו. 
%break
מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד 
הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו 
הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 300 "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם")
%break
%letter 18
18. כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו רואה מילוי 
לחסרונו, אז מתחלת לרקום בו בחינת יסורים וכאבים, בזה שהוא 
השקיע כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות 
המחשבות לבוא בזה אחר זה. 
%break
לפעמים בניצוצי יאוש, ולפעמים מתחזק, ואח"כ עוד הפעם הוא רואה 
שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. עד שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג 
זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו 
כל פעם בחינת כאב, על מה שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', 
%break
ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", אז 
בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש לו עכשיו "כלי אמיתי". נמצא לפי 
זה, מה שהוא רואה, שעכשיו, לאחר כמה שנות עבודה, שהוא הלך 
אחורה, 
%break
זהו נעשה בכוונה תחילה, כדי שירגיש כאב בזה שאין לו דביקות ה'. 
נמצא לפי זה, שכל פעם הוא מוכרח לראות, איך שהוא מתקרב יותר 
לבחינת עשיית הכלי, הנקרא "חסרון אמיתי", שהמודד של קטנות 
וגדלות חסרון, הוא בשיעור היסורים, שהוא מרגיש, 
%break
בזה שאין לו המילוי, הנקרא כאן "דביקות בה'", שכל רצונו וחשקו 
יהיה אך ורק לעשות נחת רוח להבורא יתברך.
%S (רב"ש - א'. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
%break
%letter 19
19. אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה 
לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום 
חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת. כלומר 
שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, 
%break
שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו 
וגדלותו וחשיבותו של המלך. אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך 
לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני 
מציאות ה' שהוא מרגיש. 
%break
נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה 
שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם 
כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 223 "הכניסה לעבודה")
%break
%letter 20
20. בזמן שהאדם מרגיש שיש לו קרבה לקדושה, ובטח שה' קירב 
אותו, והוא צריך להלל לה', שהוציא אותו משיפלותו, והכניס אותו 
למצב של הרגשת קדושה, שאל יסתפק אדם בזה, הגם שהאדם צריך 
לתת על זה, ולהחשיב את מצבו, 
%break
ועד כמה שאפשר לצייר לעצמו, שזהו דבר חשוב מאד, היינו שכל מה 
שהוא מסוגל להעריך, את חשיבותה של זה, עדיין בחינה זו יותר 
חשובה מכפי השגתו. ומכל מקום הוא אומר, "ואני תמיד איחל", שיש 
דרגות יותר גבוהות מכפי שאני יכול לצייר לעצמי. 
%break
ואיך אפשר זה, הלא עד כמה שהוא מסוגל לצייר שזהו דבר חשוב, 
איך יכול להיות דבר, שיהיה עוד יותר חשוב, מכפי שאפשר לצייר. על 
זה, "ואני תמיד איחל", היינו שיהא בידי לצייר מציאות יותר חשובה 
מכפי שאני מסוגל עכשיו לצייר לעצמי, 
%break
וממילא "והוספתי על כל תהלתך". נמצא, הגם שעתה בשביל ההווה 
אני מהלל אותך, ועל ידי זה שאני מיחל תמיד, שאוכל להשיג יותר 
הבנה בהחשיבות שלך, יהיה לו יותר להוסיף תהילות.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 632 "ואני תמיד איחל")