ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים נ-ת
%book תיקון והשגת ה' רק בעשירייה
%break
%letter 1
1. אמר רבי יוחנן, אומר הכתוב "ונקדשתי בתוך בני ישראל" כל דבר 
שבקדושה לא יהא פחות מעשרה.
%S (בבלי. מסכת מגילה, דף כג/ב)
%break
%letter 2
2. רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניא אומר, עשרה שיושבין ועוסקין 
בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר, "אלוקים ניצב בעדת-אל".
%S (משנה. מסכת אבות פרק ג, משנה ו')
%break
%letter 3
3. חכמי המשנה אמרו במשנתם "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה 
שכינה שרויה ביניהם", כי "זה כל האדם", כמ"ש "כי אני ה' שוכן בתוך 
בני ישראל, ע"י עסק התורה והמצות בעשרה דווקא", וכמו שנאמר, בקרבך קדוש ואין דבר שבקדושה בפחות מעשרה.
%S (ספר התניא. אגרת הקודש, פרק כ"ג )
%break
%letter 4
4. אין ישראל נגאלים, לא מתוך הצער, ולא מתוך השעבוד, ולא מתוך 
הטלטול, ולא מתוך הטירוף, ולא מתוך הדוחק, ולא מתוך שאין להם 
מזונות. אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבים זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חברו, וקולם נשמע.
%S (תנא דבי אליהו זוטא. פרק י"ד)
%break
%letter 5
5. אמרו חז"ל "בכל עשרה השכינה שורה". ידוע שמלכות נקראת 
"עשירי". גם ידוע שהכלי המקבלת נקראת גם כן בשם ספירת 
"המלכות", שהיא ספירה עשירית, המקבלת השפע עליון. והיא 
נקראת "רצון לקבל", וכל הנבראים נמשכים רק ממנה. 
%break
ומשום זה אין עדה פחות מעשרה, משום שכל ענפים הגשמיים 
נמשכים משורשים העליונים. ומשום זה לפי הכלל "אין אור שלא יהיה 
בו עשר ספירות", 
%break
לכן לא נקרא בגשמיות "עדה", שיהא ניכר לדבר חשוב, אם אין שם 
עשרה אנשים, לדוגמת למדרגות עליונות.
%S (רב"ש - א'. מאמר 28 "אין עדה פחות מעשרה" 1986)
%break
%letter 6
6. "קהלה קדישא". הכוונה על כמה פרטים, שנתאספו ונתחברו 
להיות חטיבה אחת. ואח"כ ממנין ראש הקהל, וכדומה. וזה נקרא 
"מנין" או "עדה". שכל הפחות צריך להיות עשרה אנשים, אז יכולים 
לומר "קדושה" בתפלה. 
%break
ועל זה אמרו בזהר הקדוש "כל בי עשרה, שכינתא שריא". שפירושו 
הוא, שבמקום שיש עשרה אנשים, כבר יש מקום להשראת השכינה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 5 "מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך" 1984)
%break
%letter 7
7. כתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הכוונה על הנקודה שבלב, 
שצריך להיות מקום מקדש, שאור ה' ישכון בתוכה, כמו שכתוב 
"ושכנתי בתוכם". לכן על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו. 
והבנין צריך להיות מוכשר, בכדי שיכנס בו השפע עליון, 
%break
שנקרא שפע המושפע מהמשפיע להמקבל. אבל לפי הכלל, צריך 
להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל כידוע, שגם המקבל 
צריך להיות בכוונה דעל מנת להשפיע, כדוגמת המשפיע.  וזה נקרא 
בחינת עשיה, כמו שכתוב "ועשו לי מקדש", 
%break
שהעשיה חלה על הכלי ולא על האור. כי האור שייך להבורא ורק 
המעשה שייך להנבראים.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 940 "נקודה שבלב")
%break
%letter 8
8. אדם מישראל, שהוא רוצה לזכות לאור חיים באמת, צריך הוא 
שיסכים להיות שותל עצמו בכנסת ישראל, בכל לבו, בכל חושיו 
וכוחותיו הגשמיים והרוחניים.
%S (הראי"ה קוק. אורות, פרק ג', סעיף ו')
%break
%letter 9
9. וזה ידוע שבכל עשרה השכינה שורה, והוא קומה שלימה, ובקומה 
שלימה יש ראש וידים ורגלים ועקבים כידוע. נמצא שבהיות כל אדם 
נחשב את עצמו ל- "אין" בהחברה, אזי נחשב לעצמו שהוא עקב 
בבחינת החברה והם בבחינת הראש והגוף והאברים העליונים, 
%break
ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, אזי המה פועלים שיפתח להם 
שערי שפע וכל טוב שבעולם. והעיקר הוא אותו הצדיק, היכול יותר 
לתפוס בחינה שהיא יותר "אין" מכולם, על ידו הולך כל השפע.
%S (מאור ושמש. פרשת עֶקֵב)
%break
%letter 10
10. אם מתאספים כמה יחידים שיש להם הכח הקטן הזה, שכדאי 
לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכח והחשיבות לדבר 
השפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, וכל אלה היחידים 
מתבטלים כל אחד להשני. 
%break
כולם יש לכל הפחות בכח, את ענין של אהבת הבורא, אבל בפועל, לא 
יכולים לקיים את זה, אז על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל 
את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל 
מעשרה אנשים, 
%break
הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי. אבל בתנאי 
כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל 
את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון 
לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, 
%break
רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה 
חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת 
הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח.
%S (רב"ש - א'. מאמר 6 "אהבת חברים - ב" 1984)
%break
%letter 11
11. העיקר של אסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכל 
רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה, 
ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה. 
%break
וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה 
דבר לעבודת ה' והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו, 
וכן כולם יהיו כך, וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר 
מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, 
%break
ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם, ורחמים גדולים וחסדים 
טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל.
%S (מאור ושמש. פרשת ויחי)
%break
%letter 12
12. ידוע כי עיקר צריכין להתפלל על גלות השכינה, הנקראת מלכות, 
שהיא ספירה עשירית שבעשר ספירות, שענינה היא האמונה 
בהשגחתו יתברך, שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. ואי 
אפשר לראות את הטוב של הקדוש ברוך הוא, 
%break
מטרם שאדם מטהר את רצונו מלהיות מקבל לעצמו, כי על בחינת 
רצון לקבל שורה הצמצום, שהיא הסתרה על השגחתו יתברך. וזה 
ענין מה שאמרו חז"ל, "אתם קרויין אדם ואין אומות העולם", משום 
שכל כוונתם היא אך לקבל לעצמו. 
%break
וזה פירוש "בשעה שהקדוש ברוך הוא נכנס לבית הכנסת ואין מוצא 
שם עשרה", היינו שיהיה שם מי שיתפלל עבור בחינת "עשרה", שהיא 
השכינה הקדושה, שתעלה מגלותה, שעל ידי שעוסקים עם הרצון 
להשפיע, אז מרימים את שכינתא מעפרא. 
%break
אבל כשכל אחד דואג לצרכיו הפרטיים, אזי הקדוש ברוך הוא כועס. 
ומביא ראיה מהפסוק, שנאמר "מדוע באתי ואין איש", שידאג על 
צרכים השייכים לבחינת "איש", ורק דואג למלא את הצרכים השייכים לבהמה. 
%break
אלא האדם צריך תמיד לתת דין וחשבון לעצמו עבור מי הוא מבלה 
את זמנו, ובשביל מי הוא מייגע את עצמו, כי אין לו לדאוג אלא לצורך הכלל.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 251 "ענין המינין")
%break
%letter 13
13. אין לאדם לבקש מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם, 
כי במה הוא יותר חשוב מאחרים. מה שאין כן כשהוא מתפלל על 
הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, הכלל של הנשמות, 
ששכינתא בעפרא, ואז מתפלל שהיא תעלה, 
%break
היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם 
האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 106 "חורבן דקדושה")
%break
%letter 14
14. בית התפלה נקרא בית הכנסת על ששם מתכנסים כל הנפשות 
על ידי התפלה שמתפללין שם. כי התפלה הוא בחינת נפש. ועל כן 
עיקר התפלה בבית הכנסת ובצבור. כי עיקר עליית הנפש ושלמותה, 
הוא כשנכללים כל הנפשות ונעשים אחד, 
%break
כי אז עולים אל הקדושה, כי הקדושה הוא אחד. וע"כ התפילה, שהוא 
בחינת הנפש, עיקרה תלוי כשמתאחדים הנפשות. וע"כ צריך לקבל 
עליו, קודם התפילה, מצוות עשה "ואהבת לרעך כמוך", שאי אפשר 
לדבר דיבורי התפילה, 
%break
כי אם ע"י השלום, שנתחבר עם כל נפשות ישראל. וע"כ עיקר 
התפילה, בציבור ולא ביחיד, שלא יהיה כל אחד חלוק בפני עצמו, 
שזה היפך הקדושה. רק צריכים לחבר יחד העדה הקדושה ונעשים בחינת אחד. 
%break
וזה תפילה בציבור, ובבית הכנסת דווקא, ששם מתכנסים ומתאחדים 
הנפשות, וזה הוא שלמות התפילה.
%S (ליקוטי הלכות. הלכות בית הכנסת, א')
%break
%letter 15
15. כתוב, מדוע באתי ואין איש. כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה, 
שבכל מקום שהם שורים הקב"ה נמצא ביניהם, משום שאינו מסיר 
מהם האהבה שלו. כמ"ש, ועשו לי מקדש ושָׁכנתי בתוכם. ועשו לי 
מקדש, סתם מקדש, כי כל בית כנסת שבעולם נקרא מקדש. 
%break
ושכנתי בתוכם, כי השכינה מקדימה לבית הכנסת. אשרי האדם, 
הנמצא מהעשרה הראשונים בבית הכנסת, משום שבהם נשלמה 
העדה, שאינה פחות מעשרה. והם מתקדשים תחילה בשכינה. 
וצריכים שיהיו נמצאים עשרה בבית הכנסת בבת אחת, 
%break
ולא יבואו קצתם קצתם, כדי שלא תתעכב שלמות האיברים. כי כל 
העשרה הם כאיברים של גוף אחד, שבהם שורה השכינה. כי האדם, 
בפעם אחת עשה אותו הקב"ה, והתקין לו כל האיברים ביחד.
כיוון שנשלמו כל איבריו של האדם בזמן ההוא, 
%break
נתקן כל איבר בפני עצמו כראוי. כעין זה, כיוון שהשכינה הקדימה 
לבית הכנסת, צריכים שיימצאו שם עשרה ביחד, ואז נשלם, כי אין 
עדה פחות מעשרה, שהם כנגד ע"ס המלכות. וכל עוד שאין שם 
עשרה ביחד, אף אחד מהם אינו נשלם. 
%break
ואח"כ מיתקן תיקון כל העדה, כמ"ש, ברוב עַם הדרַת מלך. וע"כ 
העם, הבא אחר העשרה הראשונים, כולם תיקון הגוף הוא, כלומר 
תיקון העדה. כי ריבוי העם מגדיל כבוד המלך. וכשהשכינה מקדימה 
ובאה, ובני אדם עוד לא באו עשרה ביחד כראוי, 
%break
הקב"ה קורא, מדוע באתי ואין איש. ואין איש, שהאיברים לא נתקנו, 
ולא נשלם הגוף, הנקרא עדה. כי כשהגוף לא נשלם, אין איש, שגם 
האיברים הפרטיים שכבר באו, אינם נשלמים. בשעה שהגוף נשלם 
למטה, שיש עשרה ביחד, 
%break
באה קדושה עליונה ונכנסת בגוף ההוא, ונעשה התחתון כעין ע"ס של 
מעלה ממש. אז כולם צריכים, שלא יפתחו פיהם לדבר בדברי העולם, 
משום שישראל נמצאים עתה בשלמות העליון, ומתקדשים בקדושה העליונה.
%S (זוהר לעם. נשוא, "מדוע באתי ואין איש", 105-108)