ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים ל
%book להגדיל את גדלות הבורא בעינינו
%break
%letter 1
1. כל עבודה שלנו בתו"מ, היא בכדי שנצא מגלות של הרצון לקבל 
לעצמו. כלומר, שאנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שהשכר 
שלנו יהיה, שע"י זה נזכה לצאת מגלות והשעבוד של הרצון לקבל 
לעצמו, ונוכל לעבוד הכל בעל מנת, שיצמח מזה נחת רוח להבורא, 
%break
ושכר אחר אין אנו דורשים עבור העבודה בתו"מ. היינו, שאנו רוצים 
לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו משמשים למלך 
גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו מרגישים את רוממותו יתברך. 
%break
אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, שאנחנו משמשים את הבורא, זה 
יהיה השכר שלנו, ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא 
שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 13 "מהו "לחם רע עין" בעבודה" 1989)
%break
%letter 2
2. ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא 
להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם 
ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא 
המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. 
%break
לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני 
כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה 
לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. 
%break
והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים 
דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי 
לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש 
את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. 
%break
אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים.
%S (רב"ש - א'. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)
%break
%letter 3
3. חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא 
פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגוֹ כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל 
השלם. וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו 
כפירה על השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. 
%break
וזה העונש היותר גדול שבעולם. הרי שהרגשת טו"ר בהשגחתו, 
מסבבת עימה הרגשת שכר ועונש. כי המתאמץ, שלא להיפרד 
מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'.
%S (זוהר לעם. הקסה"ז, "ליל הכלה", 138)
%break
%letter 4
4. האדם צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה 
לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את 
כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, 
%break
מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, 
כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת. וכאן הוא 
קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש 
התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, 
%break
ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, 
אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. 
ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)
%break
%letter 5
5. אם האדם מחליט, שהוא רוצה לעבוד בבחינת "עפר", היינו אפילו 
שהוא טועם טעם עפר בעבודה, הוא אומר, שזה חשיבות גדולה אצלו, 
אם הוא יכול לעשות משהו לטובת הבורא, ולעצמו לא חשוב לו איזה טעם הוא מרגיש, 
%break
והוא אומר, שעבודה זו, בזמן שטועמים טעם עפר, היינו שהגוף צוחק 
מהעבודה הזאת, הוא אומר להגוף, שלפי דעתו נקראת עבודה זו 
בחינת "לאקמא שכינתא מעפרא". כלומר, שהגם שהגוף טועם 
בעבודה זו טעם עפר, האדם אומר, שזה הוא קדושה, 
%break
ואינו מודד כמה טעם שהוא מרגיש בעבודה, אלא שהוא מאמין, 
שהבורא כן נהנה מעבודה זו, היות שאין כאן שום עירוב של הרצון 
לקבל, היות שאין לו מה לקבל, כי אין שום טעם וריח בעבודה זו, כי רק טעם עפר יש כאן. 
%break
לכן הוא מאמין, שזו היא עבודת הקודש, וממילא הוא שש ושמח.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)
%break
%letter 6
6. האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים 
להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש. היינו שמצב השלימות 
שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", צריכים להיות בשוה, 
%break
היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת 
רוח ליוצרו. ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי 
שלימות, הוא גם כן מסכים. והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את 
עבודתו כאילו היה זוכה להשלימות, זה נקרא מסכים, 
%break
היינו שהיום והלילה שוים אצלו. מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור 
ההבדל יש פירוד, ועל פירוד הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. לכן אם 
האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, 
%break
אז הוא צריך לעשות תפילה שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 300 "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם")
%break
%letter 7
7. בכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות 
שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'. לכן כל 
בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה, היינו שמקבל 
עתה חלק מחלל הפנוי, שהיה ריק ממלכות שמים, 
%break
ומכניס את מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים. נמצא, שהוא 
בירר עתה דבר חדש, מה שלא היה מטרם שלקח את המקום ריק, 
ומילא אותו עם מלכות שמים. וזה נקרא, שהעלה ניצוץ חדש לתוך 
הקדושה, עד שמרוב עליות הוא מעלה תמיד ניצוצין מחלל הפנוי לתוך הקדושה, 
%break
נמצא, שמכל ירידה וירידה, הוא בא לידי התחלה חדשה, ומעלה 
נצוצות חדשים. לכן כשאדם רואה, שיש לו ירידות, הוא צריך להיזהר, 
שלא יברח מהמערכה, אף על פי שהוא רואה, שהוא לא מתקדם. אלא 
הוא צריך להשתדל להתחיל כל פעם מחדש. 
%break
היינו, שזה שהוא מתחיל לעלות, לא יגיד שהוא בא שוב לדרגתו 
הקודמת. נמצא, שהוא לא עשה שום דבר עם עבודתו, היות שהוא 
חושב, שהוא עולה עתה לדרגתו הקודמת. אלא הוא צריך להאמין, שזוהי בחינה חדשה, כנ"ל, 
%break
שכל פעם הוא מעלה ניצוצות אחרים, עד שיעלה את ניצוצותיו השייך לבחינתו.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)
%break
%letter 8
8. כתוב "אלקים עשה שיראו מלפניו". שכל מצב הרע שאנו מרגישים, 
הוא רק בכדי שהאדם לא ישאר במצב שבו נמצא. היינו אם האדם לא 
יתעלה במעלות של גדלות ה', אז אין ביכולתו להתגבר, ורק בזמן 
שהאדם מרגיש גדלות ה', אז לבו נכנע. 
%break
וזה נקרא שהוא צריך לעלות במעלות יראת ה'. נמצא שהשאלות 
האלו גורמות, שהאדם יהיה נצרך לה' יתברך, שיפתח לו את לבו 
ועיניו, לזכות לגדלות ה', אחרת מספיק לו היראת שמים מה שיש לו מצד החינוך. 
%break
מה שאין כן כשבאה לו כל פעם שאלת רשע, לא מספיק לו, אלא צריך 
כל פעם להתעלות במעלות גדלות ה'.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 31 "מה אהבתי תורתך")
%break
%letter 9
9. אדם, שרוצה ללכת בדרכי השפעה, אז הוא צריך להבין, שמן 
השמים נותנים לו טיפול מיוחד, שהורידו אותו ממצב הקודם, בכדי 
שיתחיל לחשוב באמת על המטרה, היינו מה רוצים מהאדם, ומה האדם רוצה מהבורא, שיתן לו. 
%break
מה שאין כן כשהוא נמצא במצב עליה, היינו שיש לו חשק לתורה 
ולמצות, אז אין לו שום צורך לדאוג על רוחניות. אלא שהוא רוצה, 
שישאר כך כל ימי חייו, היות שטוב לו כך. נמצא לפי זה, הירידה, שקבל, הוא לטובתו, 
%break
כנ"ל שיש לו טיפול מיוחד, שהורידו ממצבו, שהיה חושב, שיש לו קצת 
שלימות. וזה ניכר, מזה שהוא מסכים להשאר כך במצב הנוכחי כל ימי 
חייו. מה שאין כן עתה, כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, אז הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, 
%break
ומה עלי מוטל לעשות, ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". ורואה את 
עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים 
וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד. 
%break
ועל זה נאמר (ישעיה מ', ל"א) "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים 
המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור 
להם יחליפו כח חדש בכל עת. נמצא, שהירידה זו היא דוקא עליה. 
%break
היינו, שעל ידי ירידה זו, שמה שהם מרגישים, זה נותן להם לעלות 
בדרגה, היות ש"אין אור בלי כלי".
%S (רב"ש - א'. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)
%break
%letter 10
10. "הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא 
אור". והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, 
שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך חזקה, 
כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. 
%break
היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב. כלומר, שאין הם 
רוצים, שהם יראו, איך שה' משגיח בבחינת טוב ומטיב. כי ראיה הוא 
נגד אמונה. כלומר, אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל. 
והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. 
%break
כלומר, הם מאמינים, שהשגחה של הבורא עם הנבראים הוא בבחינת 
טוב ומטיב. ומה שהם לא רואים זה בידיעה ברורה, אין הם אומרים 
לה': "אנחנו רוצים לראות את בחינת טוב ומטיב בבחינת ראיה בתוך 
השכל". אלא הם רוצים, שזה ישאר אצלם בבחינת אמונה למעלה מהדעת. 
%break
אלא שהם מבקשים מה', שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, 
כאילו הם רואים זה בתוך הדעת. היינו, שלא יהא הפרש בין אמונה 
לידיעה בתוך השכל. זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות דבוק בה', "יום ה'".
%S (בעל הסולם. שמעתי. ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")
%break
%letter 11
11. האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה 
ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות 
שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום 
סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. 
%break
והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז 
הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח 
לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, 
%break
מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול 
מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. ואז הוא מקבל על עצמו, משום 
שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד 
ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. 
%break
ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא 
אצלו כניעה ללא תנאי. זאת אומרת שהאדם לא אומר לקדוש ברוך 
הוא, אם אתה תתן לי הרגשה טובה, שאני ארגיש ש"מלא כל הארץ כבודו", אני מוכן להאמין. 
%break
מה שאין כן שאין לו שום דעת ושום הרגשה של רוחניות, איננו מסוגל 
לקבל עול מלכות שמים ולשמור את התורה ומצוות. אלא כנ"ל, הוא 
צריך לקבל את מלכות שמים ללא תנאים.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 21 "קידוש החודש")
%break
%letter 12
12. בהיכל המלך נותנים לכנס לאלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ 
להשפיע. ובזמן שהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, לא חשוב לו מה שהוא 
מרגיש בעצמו בעת עבודה. אלא אפילו במצב, שהוא רואה צורה של שחור, אין הוא מתפעל מזה, 
%break
אלא רק הוא רוצה, שה' יתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל המכשולים. 
זאת אומרת, אין הוא מבקש, שה' יתן לו צורה של לבן, אלא שיתן לו 
כח, שיוכל להתגבר על כל ההסתרים. לכן, אלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע, 
%break
ואם יהיה תמיד במצב של לבנונית, הלבנונית לא נותן להאדם 
להמשיך בעבודה. כי בזמן שמאיר, האדם יכול לעבוד אפילו בבחינת 
קבלה לעצמו. לכן אף פעם לא יהיה להאדם מקום לדעת, אם עבודתו הוא בטהרה או לא. 
%break
וזה גורם, שאף פעם לא יכול לבוא לזכות לדביקות ה'. לכן נותנים לו 
מלמעלה צורה של שחרית. ואז הוא רואה, אם עבודתו הוא בטהרה. 
זאת אומרת, אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיות בשמחה - זהו סימן שעבודתו היא בטהרה. 
%break
כי האדם צריך להיות שמח, ולהאמין שמלמעלה נתנו לו הזדמנות, 
שיהיה בידו לעבוד בעמ"נ להשפיע.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 13
13. ענין שמחה הוא העדות. היינו באם האדם מתגבר בענין אמונה, 
להאמין בהשם טוב ומטיב, שאין למעלה הימנו, אף על פי שבמצב, 
שבו הוא נמצא עכשיו אין לו במה לשמוח, היינו להיות מאושר, ומכל 
מקום הוא מתחזק את עצמו ואומר, 
%break
שה' יתברך משגיח עליו בבחינת טוב ומטיב. ואם האמונה שלו היא 
באמת, ממילא הדעת נותן, שהוא צריך להיות מאושר ולשמוח, ושיעור 
השמחה מעידה על מדת האמת, שיש באמונה שלו. ובזה יש לפרש 
מה שמספרים על רבי אלימלך, שהיה אומר, 
%break
כשיבוא לעולם האמת ויאמרו לו, שיכנס לתוך הגיהנום, אזי הוא יגיד, 
אם זהו רצון ה' יתברך, אזי הוא יקפוץ. היינו כנ"ל שזה בחינת השגחה 
הטוב ומטיב, ונמצא שהוא תמיד בשמחה.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 805 "ענין שמחה")
%break
%letter 14
14. הזהר הקדוש שואל, הלא כתיב "קרוב ה' לנשברי לב". העובד ה', 
היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, 
שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן 
שחסר לו בהערכת גדלות המלך. 
%break
לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות 
המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח 
עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'. וכאן מתפתחות ב' הבחינות: א. 
בזה שאין לו הרגשת גדלות המלך צריך להצטער.
%break
%letter ב
ב. צריך להיות בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא 
כמו שאר אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על 
מנת לקבל. וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, 
שצריך להצטער על רוחניות. 
%break
ומזה הוא צריך להיות שמח, שה' שלח לו מחשבות של חסרון רוחני, 
שזה בעצמו נקרא ישועת ה'. ולכן הוא צריך לשמוח.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 42 "עבדו ה' בשמחה")
%break
%letter 15
15. בשעה שהאדם נמצא במצב השפלות, שזה נבחן שהקב"ה 
נתרחק ונסתלק ממנו, ואין לו שום רצון וחשק לעבודה, שזה נקרא, 
שהקב"ה נותן לאדם צורה על רוחניות, שאין בזה שום טעם, אלא 
להיפך, האדם רוצה לברוח ולשכוח בכלל מעבודה, 
%break
זה נקרא שהבורא מראה לו בחינת אחורים. היות "הפנים" של הבורא 
הוא רצונו להטיב לנבראיו, מה שאין כן "אחורים" הוא ממש להיפך. 
ומדוע מראה הבורא להאדם את בחינת אחורים. הוא בכוונה תחילה, 
שע"י זה האדם יקבל דחיפה לדביקות ה', 
%break
כי לא יוכל להישאר במצב של שפלות. נמצא, שכאן באחורים יש 
בפנימיות בחינת פנים.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 44 "מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב" 1990)
%break
%letter 16
16. האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, 
ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך 
לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות. כלומר, שהאדם 
צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, 
%break
שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות, 
אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות. כמו כן האדם 
צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא רוצה לקרבו. 
%break
לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות 
זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו 
בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', 
%break
מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו 
מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 17
17. אם האדם מקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת, אפילו שאין לו 
שום הרגשה, ואין לו שום התפעלות, מזה שקבל על עצמו עול מלכות 
שמים, מכל מקום הוא מסכים על המצב הזה, ואומר, שבטח כך הוא 
רצון ה', שיעבוד וישמש אותו בשפלות כזו, 
%break
אם כן מה חשוב לו, איזו התפעלות הוא מרגיש מהאמונה כזו, כי על 
עצמו, היינו לתועלת עצמו, על זה הוא לא דואג, אלא רק מה שהוא לתועלת ה'. 
%break
ואם ה' רוצה שהוא ישאר במצב הזה, הוא מקבל עליו בלי שום 
תנאים. וזה נקרא "כניעה ללא תנאי".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 12 "מהי סעודת חתן" 1989)
%break
%letter 18
18. ענין הגבלה, הוא להגביל את מצבו, שבו הוא נמצא, ולא לרצות 
גדלות. אלא בהמצב הנוכחי, שבו הוא נמצא, הוא רוצה להשאר 
לנצחיות. וזה נקרא "דביקות תמידית". ולא חשוב את השיעור של גדלות, שיש לו. 
%break
אלא אפילו שיהיה הקטנות הכי קטנה, ואם זה מאיר לנצחיות, נקרא 
זה ש"זכה לדביקות תמידי". מה שאין כן מי שמשתוקק ליותר גדלות, 
נקרא זה "מותרות". וזה סוד "וכל עצב יהיה מותר". היינו, שהעצבות 
המגיע להאדם, היא בסיבת שמשתוקק למותרות. 
%break
וזה סוד, כשבא ישראל לקבל התורה, ויוליכן משה לתחתית ההר, 
כמ"ש "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן 
לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו. ורק אז, 
שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, 
%break
אלא להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על 
זה שמחה. שזה סוד "עבדו ה' בשמחה". היינו, כי בזמן הגדלות, לא 
שייך לומר, שנותן להם עבודה שיהיה בשמחה. כי בזמן הגדלות, השמחה בא מאליו. 
%break
אלא על הזמן הקטנות ניתן להם עבודה של שמחה. ואז, בזמן 
הקטנות, שיהיה להם שמחה, אעפ"י שהם מרגישים קטנות. זהו 
עבודה גדולה. וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה", שהוא בחינת 
קטנות. ובחינה זו צריך להיות בקביעות. 
%break
והגדלות הוא רק תוספת. וצריכים להשתוקק על העיקר, ולא על התוספות.
%S (בעל הסולם. שמעתי. נ"ג. "ענין הגבלה")
%break
%letter 19
19. מי שמתייגע ונותן עבודה עד כמה שיכול, ויש לו עליות וירידות, 
אצלו שייך לומר, שטועם טעם חושך, בזה שהוא לא יכול להתגבר על 
הרצון לקבל לעצמו. נמצא, שהירידות האלו, מה שהאדם מקבל בזמן 
שהוא רוצה ללכת בדרך האמת, הם כלים להרגשת העזרה, שיקבל. 
%break
ואנו צריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו "הבא לטהר, מסייעין אותו". 
ואסור לאדם שיברח מהמערכה, בזמן שהוא רואה, שאין הוא מתקדם. 
ולפעמים באות לו מחשבות של מרגלים, שאמרו, שאין עבודה זו בשבילנו, 
%break
אלא צריכים אנשים מיוחדים, שהם מסוגלים ללכת בדרך של 
התגברות. וכל זה בא לו מטעם, שהאדם מבין, שהוא צריך כל פעם 
לראות, איך שהוא מתקדם. אולם אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא צריך להתקדם בהשגת החושך, 
%break
שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, שכלי מכונה "צורך להמילוי". היינו, 
שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. לכן אין 
להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה. לכן הוא רוצה לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, 
%break
כי זה שהוא רואה כל פעם, איך שהוא מרוחק להשיג את האור, היינו 
שהקב"ה יתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", ואין הוא מסוגל 
להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא לידי הרגשה, שהעולם חשך בעדו, 
%break
אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, כנ"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 30 "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)
%break
%letter 20
20. כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו רואה מילוי 
לחסרונו, אז מתחלת לרקום בו בחינת יסורים וכאבים, בזה שהוא 
השקיע כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות 
המחשבות לבוא בזה אחר זה. 
%break
לפעמים בניצוצי יאוש, ולפעמים מתחזק, ואח"כ עוד הפעם הוא רואה 
שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. עד שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג 
זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו 
כל פעם בחינת כאב, על מה שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', 
%break
ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", אז 
בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש לו עכשיו "כלי אמיתי". נמצא לפי 
זה, מה שהוא רואה, שעכשיו, לאחר כמה שנות עבודה, שהוא הלך 
אחורה, זהו נעשה בכוונה תחילה, 
%break
כדי שירגיש כאב בזה שאין לו דביקות ה'. נמצא לפי זה, שכל פעם 
הוא מוכרח לראות, איך שהוא מתקרב יותר לבחינת עשיית הכלי, 
הנקרא "חסרון אמיתי", שהמודד של קטנות וגדלות חסרון, הוא 
בשיעור היסורים, שהוא מרגיש, בזה שאין לו המילוי, 
%break
הנקרא כאן "דביקות בה'", שכל רצונו וחשקו יהיה אך ורק לעשות 
נחת רוח להבורא יתברך.
%S (רב"ש - א'. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
%break
%letter 21
21. ע"י הגרעונות בעבודת ה', זה גורם לו שירומם עצמו לעלות 
למעלה. כי בלי דחיפה, האדם מתעצל לעשות תנועה, ומסכים להשאר 
במצב שבו הוא נמצא. מה שאין כן אם הוא יורד למדרגה יותר נמוכה 
מכפי שהוא מבין, זה נותן לו כח להתגבר, 
%break
שאינו יכול להשאר במצב כל כך גרוע, היות שהמצב שבו ירד, הוא לא 
יכול להסכים להישאר כך. לכן הוא מוכרח כל פעם להתגבר, ולצאת 
מהמצב של הירידה, ואז עליו להמשיך רוממות ה', זה גורם לו, 
להמשיך מלמעלה כוחות יותר גבוהים, 
%break
אחרת הוא נשאר בתכלית השפלות. נמצא, שכל פעם על ידי 
השערות, הוא הולך ומגלה את רוממות ה', עד שהוא מגלה שמותיו 
של הקב"ה... זאת אומרת, שכל העבדות, היינו הסתרות שהיו, שהם 
היו נראים כאילו מפריעים לעבודת הקודש, 
%break
אלא שהיו עובדים נגד הקדושה, רואים עכשיו בזמן שזכו לאור ה', 
השורה על אלו הסתרות, רואים להיפך, שהם היו משמשים 
להקדושה, כלומר שעל ידם היה מקום, שהקדושה יכולה להתלבש, בהלבושים שלהם. 
%break
שזה נקרא "רשע יכין, וצדיק ילבש", כלומר שהם נותנו הכלים ומקום עבור הקדושה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")
%break
%letter 22
22. כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בע"מ להשפיע, ולא להסתכל על 
עצמו, אם מרגיש טעם בעבודה, אלא הוא מאמין, שהוא עובד בכדי 
שעם עבודתו הוא משפיע נחת ליוצרו, והאדם צריך להאמין שה' 
מקבל עבודת התחתונים, ולא חשוב כמה ואיך הצורה של עבודתם, 
%break
ואת הכל הקב"ה מסתכל על הכוונה ומזה יש נחת להבורא, אז האדם 
זוכה התענג על ה'. שגם בעת עבודת ה' כבר ירגיש טוב ועונג, היות 
שעכשיו האדם עובד ממש לה', כי היגיעה שנתן בעת עבודת הכפיה 
מכשיר את האדם שיוכל לעבוד באמת לשם ה'. 
%break
נמצא, שגם אז התענוג שהוא מקבל, הוא על ה', היינו לה' דוקא.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ה. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
%break
%letter 23
23. אי אפשר ליחס הרע להבורא יתברך, שהוא הטוב בתכלית, לכן 
כל זמן שהאדם מרגיש מצבים רעים, הוא מוכרח לומר שהם באים 
ממקום אחר - מהסביבה, אבל לאמיתו של דבר, כשהאדם זוכה 
לראות רק טוב, ושאין כל רע בעולם, והכל נהפך לטוב, 
%break
אז מראים לו האמת, שהבורא יתברך עשה הכל, מטעם שהוא כל 
יכול, שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.
%S (בעל הסולם. "שלשה שותפין") 
%break
%letter 24
24. אין תקנה לאדם, אלא להיישיר כל הרגעים ההוים, והעתידים 
לבוא, שיהיו מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול. ומי שדוחה רגע שנוכח 
פניו, כי מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכל, שכל העולמות, וכל הזמנים, 
אינם כדאים בעדו, באשר שאין אור פניו מלובש בשינוי העיתים והזמנים, 
%break
אע"פ שעבודתו של אדם, בהכרח משתנה על ידיהם. ובעבור זה, הוכן 
לנו בזכות אבותינו הקדושים, האמונה והבטחון שלמעלה מן הדעת, 
שהאדם משתמש בהם, ברגעים הקשים, בלי טורח ובלי לאות.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 25
25. בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד 
מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים. ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר 
עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם 
ית' הזדמנות משמים. 
%break
והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. 
מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו". ואפילו 
אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא צריך לקבל 
מזה דוגמא, ולומר: 
%break
"באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת 
שמים, שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. 
%break
היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה 
של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קל"ח. "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם")
%break
%letter 26
26. צריך להאמין באמונת חכמים, בזה שאמרו, שמטרת הבריאה 
היא בכדי להטיב לנבראיו. וכשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה 
בעיניים שלו, כלומר איזו צורה של טוב ומטיב הוא רואה, שהנבראים 
מקבלים ממנו יתברך, ומה מתראה אז להאדם - דבר הפוך. 
%break
שהוא רואה, שכל העולם סובל יסורים, וקשה למצוא אדם, שיכול 
לומר, שהוא מרגיש ורואה איך שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב 
ומטיב. ובמצב הזה, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין 
בה', שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, 
%break
הוא נשאר עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז 
במוחו. והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה 
היא בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, 
%break
שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה 
העליונה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)
%break
%letter 27
27. "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' 
רופאך" (בשלח). קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה 
צריכים לרופא (סנהדרין ק"א ע"א). ויש לפרש, היות שאני הרופא, 
ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה. 
%break
ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני 
צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה 
עבודה בחינם. לכן אני לא אשים עליך מחלה. 
%break
ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים 
שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי 
זה אתה תתקרב אלי בדביקות.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 133 "הכל תיקונים")
%break
%letter 28
28. הכל מאמינים בהשגחה פרטית, אבל אינם דבקים בה כלל. 
הטעם הוא, כי איך אפשר ליחס מחשבה זרה ומטונפת לבורא ית', 
שהוא תכלית הטוב והמטיב. אלא רק לעובדי ה' אמיתיים, נפתח להם 
בתחילה ידיעה בהשגחה פרטית, 
%break
שהוא היה המסבב כל הסבות שקדמו לזה, מהטובות והרעות יחד, 
ואז המה דבוקים בהשגחה פרטית, כי כל המחובר לטהור-טהור. וכיון 
שנתיחד המשגיח על השגחתו, אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב, 
וכולם אהובים וכולם ברורים, 
%break
כי כולם נושאי כלי ה' מוכנים לפאר גילוי יחודו ית', וזה נודע בחוש, 
ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף, שכל הפעולות והמחשבות, הן 
הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה', והוא הכין אותם ומפיו יצאו, 
וזה יוודע לעין כל בגמר התיקון. 
%break
אבל ביני לביני היא גלות ארוכה ומאוימה, ועיקר הצרה היא, שכאשר 
רואה איזה גילוי פעולה שלא כשורה, נופל ממדרגתו כי חושב את 
עצמו לבעל הפעולה הזו, ושוכח במסבב כל הסבות שהכל ממנו, ואין 
שום פועל אחר בעולם זולתו. 
%break
וזהו הלימוד הגם שעמד בה בבחינת ידיעה מתחילה, מכל מקום בעת 
הצורך, לא ישלוט בידיעתו ליחד הכל למסבב, ביחוד, שהוא מכריע לכף זכות.
%S (בעל הסולם. אגרת א')
%break
%letter 29
29. המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת 
השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, 
ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר 
שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, 
%break
שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו 
ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה 
קלקול ואון בעדו. כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא 
איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, 
%break
הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש 
אותה, או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי 
"בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, 
%break
כי אפילו "הגנב, במחתרת, קורא לבורא", אשר על כן אין צורך לזה 
למוחין דגדלות, לשמור על הענף שלא יופסק משורשו כרגע.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 30
30. תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', 
וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע(מעת לעת), 
שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן 
הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. 
%break
וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין 
שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, 
אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו. והבן את זה תמיד, גם כן 
בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, 
%break
ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל 
אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו 
לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחפץ ה' בידו יצליח.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 31
31. ענין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם 
בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד 
לה', אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא שהמכה שקיבל מה', 
מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא ישאר בפרודא. 
%break
ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא 
מרפא (מכילתא בשלח). היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום 
שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה. וכמו כן יש להבין מה 
שאמרו חז"ל "הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטלה" (מו"ק ט"ז), 
%break
שהכוונה שה' גוזר, היינו שלוקח ממנו את התענוג של העבודה, ואין 
לך גזירה יותר גדולה מזו, שלוקח ממנו את החיות של העבודה. וצדיק 
מבטלה, היינו אם האדם אומר שהוא רוצה לעבוד בלי שום תמורה של 
חיות ותענוג, אז ממילא הגזירה מתבטלת. 
%break
אלא אדרבא הוא עולה עכשיו למדרגה יותר גבוהה, שהוא עכשיו 
בבחינת אמונה טהורה, ונקרא בלי פניה עצמית.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 289 "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים")
%break
%letter 32
32. כשלהבת הקשורה בפתילה, היינו שהמחשבה זרה נקרא בחינת 
פתילה, שרוצה להכניס פסול בעבודתו. זאת אומרת, שהמחשבה זרה 
נותנת לו להבין שמצד השכל והדעת, אין לו מה לעשות בעבודתו 
יתברך. ובזמן שהוא מקבל את המחשבה זרה ואומר, 
%break
שאין הוא רוצה לתרץ שום תירוץ, אלא כל מה שהדעת אומרת הוא 
נכון, רק שהוא הולך בדרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. נמצא, 
ששלהבת האמונה קשורה בפתילה של המחשבה זרה. נמצא, שרק 
עכשיו הוא יכול לקיים מצות האמונה כיאות. 
%break
נמצא, שהקושיות נעשו לו זכויות, שהרי אחרת לא היה יכול לקבל 
שום זכויות מבחינת אמונה. וזה נקרא "שמחין ביסורים". הגם שיש לו 
יסורים, מזה שהמחשבה זרה מצערת לו, וגורמת לדבר סרה ורכילות 
ולשון הרע על עבודתו יתברך, 
%break
מכל מקום הוא שמח בזה, שרק עכשיו בזמן כזה, הוא יכול לקיים 
בחינת אמונה למעלה מהדעת. וזה נקרא שמחה של מצוה.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 5 "ענין זדונות נעשו כזכיות")
%break
%letter 33
33. צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר 
נסתרס ואינו עושה פירות]", מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי 
וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, 
שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, 
%break
בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת. ובזמן שיש כח בידו 
לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת 
האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ 
להשפיע, ולא לתועלת עצמו. 
%break
ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא 
מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת. נמצא, שאין האדם 
מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, 
אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, 
%break
שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, 
בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד 
במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, 
היינו שהבורא יהנה. 
%break
לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב 
של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו. אלא האדם מסכים 
להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש את מציאות 
ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, 
%break
כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על 
מה שהבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים. וזה נקרא 
"בצלו חמדתי". 
%break
זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ח'. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")
%break
%letter 34
34. המלכות בבחינת עיקר מציאותה אין לה יותר מנקודה, שהיא 
בחינת נקודה שחורה שאין בה לבנוניתא. ואם האדם מקבל זאת 
הנקודה לבחינת עיקר ולא לדבר יתר שהוא רוצה להפטר מזה, אלא 
אדרבה, שמקבל את זה לבחינת הידור, 
%break
נקרא זה בחינת דירה נאה בליבא. שאינו מגנה את העבדות הזו אלא 
שעושה זאת לבחינת עיקר אצלו, אזי נקרא זה בחינת "להקים שכינה 
מעפר". וכשמקיים את היסוד לבחינת עיקר אצלו, אזי אי אפשר לו 
ליפול ממדרגתו אף פעם, משום שבעיקר אין הסתלקות. 
%break
ובזמן שהאדם מקבל על עצמו לעבוד בבחינת נקודה שחורה, שאפילו 
בשחרות הכי גדולה במציאות שיש בעולם, אזי השכינה הקדושה 
אומרת: "אין מקום להסתתר ממך". לכן "בקשר אחד מתקשרים בו", 
"ולא נפסקים ממנו לעולמים". 
%break
ומשום זה אין לו שום הפסק מהדבקות. ואם באה לו איזו הארה 
מלמעלה הנקרא תוספת, אזי הוא מקבל את זה בבחינת "לא אפשר 
ולא קמכוין", מטעם שזה בא מהמאציל בלי התעוררות מצד התחתון. 
%break
וזה פירוש: "שחורה אני ונאוה", באם שאתה תוכל לקבל את השחרות 
- אז תראה איך שאני נאוה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קכ"ז. "להבין ההפרש בין עיקר ועצמות, ותוספת שפע")
%break
%letter 35
35. בשעת הכנת האדם לשוב אל שורשו, אז לא בפעם אחד יגרום 
זווג שלם, אלא עושה העראות, שהוא סוד, דרגת הנפש, בסוד, מצד 
האופנים, אשר רודפים בכל כוחם ברתת ובזעה, אחר השכינה 
הקדושה, עד שנמצאים מתעגלים על קוטב הזה, 
%break
כל היום וכל הלילה, תמיד לא יחשו. וכל עוד שמשתלמת נפשו בדרגות 
הנפש, הולך ומתקרב, כן מתרבה געגועיו וצערו, כי התשוקה העזה 
שאינה משתלמת, משאירה אחריה צער גדול, לפי שעור תשוקתו. 
וליודע תעלומות גלוי שעור החפץ שבלב האדם לקרבתו ית', 
%break
אשר עדיין אפשר להיות מתפסק ח"ו. ועל כן הוא ית' מרבה העראותיו, 
כלומר, התחלות הביאות, שאם האדם שומע לקולו ית', בסוד "ה' צלך", 
נמצא שאינו נופל ויורד מחמת התגברות הצער של ההעראות, 
כי רואה ושומע שגם השכינה הקדושה סובלת כמדתו, 
%break
מחמת הגעגועים המתרבים, ממילא נמצא הולך ומתעצם, פעם אחר פעם, 
ביתר געגועים, עד שמשלים נקודת לבבו, בחפץ השלם, בקשר חזק שלא ימוט.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ט)