עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author ספר עץ החיים %book ענף א פנים מסבירות %break %H ספר פנים מסבירות %break %H ענף א' %break %letter א א) דע וכו' ממלא כל המציאות וכו'. דברים הללו צריכים ביאור, דמטרם שנאצלו העולמות איך היה שם בחי' מקום של מציאות שהיה אור הפשוט ממלא אותו כולו. גם ענין עליית הרצון להצטמצם כדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, %break דמשמע מדברי הספר דכבר היה שם איזה חסרון ח"ו. גם ענין נקודה האמצעית אשר בו ממש ששם היה דבר הצמצום שהוא מתמיה מאוד, דהא כבר אמר שאין שם ראש ותוך וא"כ איך יש אמצע. אמנם כן הדברים הללו עמוקים מני ים וע"כ אני מוכרח להאריך בביאורם. %break דע שאין לך שום מהות של ישות בעולם, הן מן המוחשות אל החושים שלנו והן מן המושכלות בעין השכל שלנו שאינו כלול בבורא ית', דהא כולם נמשכין לנו הימנו ית' וכלום יש לך נותן מה שלא יהיה בו, וענין זה כבר מבואר היטב בספרים. %break אמנם צריך להבין אשר אותם המושגים שהם נפרדים אצלינו או הפכיים, עד"מ מושג החכמה נבחן בהפרש מן מושג המתיקות, שהחכמה והמתיקות ב' מושגים נבדלים המה זה מזה, %break וכן מושג הפועל הוא ודאי בהפרש מן מושג הפעולה שהפועל ופעולתו בהכרח ב' מושגים נבדלים זה מזה, ומכ"ש המושגים ההפכיים כמו המתיקות והמרירות, המה נבחנים ודאי כל אחד לעצמו. אמנם אצלו ית' יהיה החכמה והתענוג, %break ומתיקות וחריפות, ופעולה ופועל, וכדומה מן הצורות המשונות וההפכיות, כל זה כלול כאחד באורו הפשוט בלי שום הכר והבדל ביניהם כלל, אלא במושג אחד יחיד ומיוחד. אחד יורה שהוא בהשואה אחת. %break יחיד יורה על הנמשך הימנו, שגם כל אלו הריבויים המה אצלו ית' בצורת יחיד כמו עצמותו ית'. מיוחד יורה אשר הגם שהוא פועל ריבוי הפעולות, אמנם כח אחד פועל כל אלה וכולם חוזרים ושבים ומתיחדים בצורת יחיד, %break שצורה זו היחידה בולעת כל הצורות המתראים בפעולותיו. והוא ענין דק מאוד ולאו כל מוחא סביל דא. וכן פירש לנו הרמב"ן ז"ל, על ענין אחדותו ית' בסוד אחד יחיד ומיוחד, וזה לשונו בפירושו על ספר יצירה פ"א מ"ז: יש הפרש בין אחד ויחיד ומיוחד, %break שם המתפרש כשהוא מתיחד לפעול בכח אחד נקרא מיוחד. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, כי חלק ממנו נק' יחיד. וכשהוא בהשואה אחת נקרא אחד ע"כ לשונו הזך. %break וכמו"ש הרמב"ם ז"ל, הוא היודע הוא הידוע והוא הדעה, ע"כ. כי מאד גבהו מחשבותיו ממחשבותינו ודרכיו מדרכינו. %break וצא ולמד מאוכלי המן, שהמן נקרא לחם מן השמים משום שלא נתגשם בהתלבשותו בעוה"ז, ואמרו חז"ל שכל אחד ואחד היה טועם בו כל מה שרצה, ונמצא שהיה בו בהכרח מן הצורות ההפכיות, דהיינו אחד טעם בו טעם מתוק והשני טעם בו טעם חריף ומר, %break אשר המן בעצמו היה בהכרח כלול משני ההפכיים יחד, דכלום יש לך נותן מה שאין בו, וא"כ איך אפשר שיהיו ב' הפכים בנושא אחד, אלא על כרחך שהוא פשוט ומופשט מב' הטעמים ורק כלול הוא מהם, באופן שהמקבל הגשמי יכול להבדיל לעצמו הטעם שרוצה. %break ועל דרך זה תבין כל דבר רוחני, שהוא בעצמו יחיד ופשוט, אמנם כלול מכל ריבוי הצורות שבעולם, ובביאתו ליד המקבל הגשמי והמוגבל, אז יעשה בה המקבל צורה נבדלת אחת מכלל ריבוי הצורות המתיחדות במהות הרוחנית ההיא. %break ולפי"ז יש להבחין תמיד בהשפעתו ית' ב' בחי', א' היא צורת מהות השפע העליונה טרם ביאתה לכלל קבלה, שעדיין הוא אור פשוט וכולל ב', היא אחר שהגיע השפע לכלל קבלה, שעי"ז קנתה צורה נבדלת אחת וחלקית לפי תכונת המקבל. %break %letter ב ב) ובזה נבוא להבין מ"ש המקובלים במהות הנשמה, וזה לשונם: אשר הנשמה היא חלק אלוהי ממעל ממש ואין בה שום שינוי כלל מן הכל אלא במה שהנשמה היא חלק ולא כל. ודומה לאבן הנחצבת מההר, שמהות ההר ומהות האבן שוה, %break ואין שום הבחן מן האבן אל ההר, רק בזה שהאבן היא רק חלק מן ההר וההר הוא בחי' הכל עד כאן תמצית דבריהם ז"ל. ולכאורה הם דברים מתמיהים בתכלית, וביותר קשה להבין, איך יתכן לדרוש בחי' הבדל וחלק מן האלקיות עד לדמות לאבן הנחצבת מההר, %break דבשלמא אבן, היא נחצבת מההר ע"י גרזן ומקבת, אבל באלקיות כביכול, איך ובמה יתפרדו זה מזה. %break וטרם נבא אל הביאור נסביר מהות ענין ההבדלה הנוהגת ברוחניים. ודע, אשר אישים הרוחניים מתפרדים זה מזה רק על פי שינוי צורה בלבד, דהיינו אם דבר רוחני אחד קונה בעצמו שתי צורות כבר אינו אחד אלא שנים. %break ואסביר לך בנפשות בני האדם שהם ג"כ רוחניים, ונודע חוק הרוחני אשר צורתו פשוטה, וזה ודאי שיש ריבוי נפשות כמספר הגופות שהנפשות מאירות בהם, אלא שהן נבדלות זו מזו ע"י שינוי הצורה שבכל אחת ואחת. %break וע"ד שאמרו חז"ל, כשם שאין פרצופיהם שווים זה לזה כך אין דעתם שוין זה לזה. ויש בסגולת הגוף להבדיל בצורות הנפשות, עד להבחין בכל נפש לפי עצמה שזו נפש טובה וזו נפש רעה, וכדומה בצורות הנבדלות. %break והנך רואה דכמו דבר גשמי מתחלק ונחתך ונבדל בגרזן ותנועה בהרחקת מקום בין חלק לחלק, כמו כן דבר רוחני מתחלק ונחתך ונבדל בסבת שינוי צורה מחלק לחלק, ולפי שיעור של ההשתנות כן ישוער המרחק מן חלק לחלק, וזכור זה היטב. %break %letter ג ג) אמנם עדיין לא הונח לנו אלא בעוה"ז בנפשות בני אדם, אבל בדבר הנשמה שאמרו בה שהיא חלק אלוקי ממעל, עדיין לא נתבאר איך נבדלת היא מאלקיות, עד שיתכן לקרותה חלק אלקי. %break ואין לומר על ידי שינוי הצורה דח"ו לומר כן, דכבר ביררנו שהאלקיות הוא אור פשוט, הכולל כל מיני ריבוי הצורות והפכיות הצורות שבעולם, באחדותו הפשוטה בסוד אחד יחיד ומיוחד. %break וא"כ איך יצוייר לנו בחי' שינוי צורה בנשמה שתהיה משונה מהאלקיות שמשום זה תהיה נבדלת לקנות שם חלק הימנו ית'. %break ובאמת אשר קושיא זו נוהגת ביותר באור א"ס ב"ה שמטרם הצמצום, ומבואר בפמ"א אשר זו המציאות שלפנינו כל העולמות עליונים ותחתונים יחד נבחנים בשתי הבחנות, הבחן א' הוא צורת כל המציאות הזו איך שהיא בטרם הצמצום, %break דהכל היה אז בלי גבול ובלי סוף, והבחן זה נקרא אור א"ס ב"ה. הבחן ב', הוא צורת כל המציאות הזו שכבר באה מהצמצום ולמטה, אשר הכל הוא בגבול ומדה, והבחן זה נקרא ד' העולמות אצילות בריאה יצירה עשיה. %break ונודע שבעצמותו ית' לית מחשבה תפיסא בי' כלל וכלל ואין בו שום שם וכנוי, דכל מה שלא נשיג איך נגדרהו בשם, דכל שם ענינו השגה, שיורה שמושג לנו בבחי' השם הזה. וע"כ ודאי שבעצמותו ית' אין שום שם וכנוי כלל וכלל, %break וכל השמות והכינויים המה רק באורו ית' המתפשט הימנו. אשר התפשטות אורו ית' מטרם הצמצום שהיה ממלא כל המציאות בלי גבול וסוף, הוא נקרא בשם אין סוף ב"ה. %break ולפי זה צריך להבין, במה שאור א"ס ב"ה מוגדר לעצמו ויצא מכלל עצמותו ית', עד שנוכל לגדרהו בשם, כמו שהקשינו בנשמה כנ"ל. %break %letter ד ד) ולהבין באפס מה במקום גבוה צריכים להרחיב הדברים. ונחקור בקוטב כל זו המציאות שלפנינו ותכליתה הכללית, שכלום יש לך פועל בלי תכלית, וא"כ תכלית זו מה היא, אשר לסבתה המציא ית' כל המציאות הזו שלפנינו, בעולמות העליונים ובעולמות התחתונים. %break אמנם כן כבר הורו לנו חז"ל בהרבה מקומות, אשר כל העולמות כולם לא נבראו אלא בשביל ישראל המקיימים תורה ומצוות וכו' וזה מפורסם. אלא צריך להבין בזה, בקושי' של חז"ל שהקשו ע"ז, אם הכונה של בריאת העולמות היא בשביל להנות לנבראיו, %break א"כ מה היה לו ית' לברוא את העוה"ז הגשמי העכור המלא יסורין, דבלי זה ודאי שהיה יכול להנות לנשמות כמה שרוצה כביכול, ולמה הביא את הנשמה בגוף עכור ומזוהם כזה. ותירצו על זה, דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי', %break פירוש, דבכל מתנת חנם נמצא פגם של בושת פנים, וכדי למנוע מהנשמות הפגם הזה, ברא את העוה"ז שישנה כאן מציאות של עבודה, ונמצאו נהנים לעתיד מיגיע כפיהם, כי נוטלים שכרם משלם חלף יגיעתם וניצולים עי"ז מפגם של בושה ע"כ. %break ודבריהם ז"ל אלו מוקשים מאד סביב סביב. דמתחילה קשה, הא עיקר מגמתינו ותפלותינו היא מאוצר מתנת חנם חננו, ואמרו ז"ל אשר אוצר מתנת חנם מוכן הוא רק בשביל הנשמות היותר גדולות בעולם. %break וביותר קשה עיקר תירוצם, שתירצו אשר במתנת חנם נמצא חסרון גדול, דהיינו בושת הפנים הנמצא לכל מקבל מתנת חנם, שלהשלמה זו הכין ית' את עוה"ז שיש בו מציאות יגיעה ועבודה, כדי שבעוה"ב יטלו את שכרם חלף טרחתם ויגיע כפם. %break ותירוצם תמוה מאוד, הא למה זה דומה אל אדם האומר לחבירו, עבוד עמי רגע אחד קטן ותמורת זה אתן לך מכל תענוגי עולם ושכיות החמדה כל ימי חייך, דאין לך מתנת חנם גדולה מזו, משום דהשכר אין לו שום השתוות עם העבודה, %break דהרי העבודה היא בעוה"ז עולם עובר שאין לו ערך של כלום כלפי השכר והתענוג של עולם נצחי, דאיזה ערך יש אל כמות עולם עובר נגד כמות עולם נצחי, ואצ"ל באיכות היגיעה שאין בה ערך של כלום כלפי איכות השכר, %break וכמו"ש ז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות וכו'. ואין לומר דמקצת השכר נותן השי"ת חלף טרחתם והשאר במתנת חנם, דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם דהא נשאר הפגם של בושת הפנים בשאר המתנה. %break אלא שאין דבריהם אלו מובנים כפשוטם אלא ישנה כאן כוונה עמוקה. %break וטרם שאנו נכנסים בביאור דבריהם ז"ל, צריכים להבין במחשבתו ית' בבריאת העולמות והמציאות שלפנינו, אשר לא יצאו פעולתם לפניו ית' בדרך ריבוי מחשבות כמו דרכינו, כי הוא ית' אחד יחיד ומיוחד. %break וכמו שהוא פשוט כך אורותיו הנמשכים הימנו פשוט ומיוחד בלי שום ריבוי צורות, כמו שכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי וכו'. ועל כן תבין ותשכיל, דכל השמות והכנויים וכל העולמות העליונים והתחתונים, הכל אור פשוט אחד יחיד ומיוחד, %break דלגבי השי"ת האור הנמשך והמחשבה והפעולה והפועל וכל מה שהלב יכול לחשוב ולהרהר, המה אצלו דבר אחד ממש. %break ועל פי זה תשפוט ותשכיל, אשר במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון. %break אשר אותה המחשבה היחידה היא הפועלת את הכל והיא עצם כל הפעולות והיא מקבלת התכלית והיא מהותה של היגיעה והיא עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה. כמו שפירש הרמב"ן ז"ל, בסוד אחד יחיד ומיוחד, כנ"ל. %break והיינו שהאריך הרב ז"ל בפרקים הראשונים שבספר הזה בענין הצמצום הא', להיות ענין זה החמור שבחמורות, כי בהכרח הוא אשר גם הקלקולים וכל מיני החסרונות המה נמשכים ובאים הימנו ית', וכמוש"כ יוצר אור ובורא חושך. %break והנה הקלקולים והחושך המה הפכים אמיתים לו ית', ואיך אפשר שימשכו זה מזה ואיך באים ביחד עם האור והעונג שבמחשבת הבריאה. ואין לומר שהם ב' מחשבות מיוחדות זו מזו, דח"ו לומר ולהרהר כזאת, %break וא"כ איך כ"ז נמשך הימנו ית', עד לעולם הזה המלא חלאה ויסורין וזוהמא גדולה, ואיך הם מתכלכלים יחד במחשבה היחידה. %break %letter ה ה) עתה נבא אל הביאור בצורת מחשבת הבריאה. דזה ודאי אשר סוף מעשה במחשבה תחילה, כי אפי' באדם גשמי בעל ריבוי מחשבות גם בו יבוא סוף המעשה במחשבתו תחילה, עד"מ, %break כשעוסק בבנין ביתו אנו מבינים שהמחשבה הראשונה שחשב בעסק זה הוא שחשב צורת בית לשבת בו, וע"כ מוקדם לו ריבוי מחשבות וריבוי פעולות, עד שגומר צורה זו שחשב מראש, וצורה זו באה לו בסוף כל פעולותיו. %break והנך רואה שסוף מעשה במחשבה תחילה, והנה סוף המעשה הוא הקוטב והתכלית שבשבילו נברא כל אלה והיינו כדי להנות לבריותיו כמו"ש בזוהר. ונודע שמחשבתו ית' גומרת ופועלת תיכף, דלא אדם הוא להיות מחוייב לכלי מעשה, %break אלא המחשבה לבדה גומרת כל הפעולה תיכף ומיד. ולפי זה מובן שתיכף בחשבו ית' על דבר הבריאה להנות לנבראיו, תיכף נמשך ונתפשט האור הזה הימנו ית' בכל צביונו וקומתו וכל גבהם של התענוגים שחשב בהם, %break שכל זה נכלל באותה המחשבה שאנו מכנים אותה מחשבת הבריאה. והבן זה היטב כי מקום שאמרו לקצר הוא. %break וזה שאמר הרב ז"ל מתחילה היה אור א"ס ב"ה ממלא את כל המציאות. פירוש, כיון דחשב השי"ת להנות את הנבראים והאור התפשט ויצא מלפניו כביכול, תיכף הוטבע באור הזה הרצון לקבל את הנאתו. %break ותשפוט ג"כ שזה הרצון הוא כל מדת גודלו של האור המתפשט, כלומר שמדת אורו ושפעו הוא כפי השיעור שרוצה להנות לא פחות ולא יותר, ודו"ק בזה. וע"כ אנו מכנים מהותו של הרצון לקבל המוטבע באור הזה מכח מחשבתו ית', בשם מקום. %break עד"מ, באמרנו שאדם אחד יש לו מקום לקבל סעודת ליטרא לחם והשני אינו יכול לאכול יותר מחצי ליטרא לחם, באיזה מקום אנו מדברים, לא מגודלם של בני המעיים, זולת מגודל של החשק והרצון לאכול. %break והנך רואה, שמדת מקום הקבלה של הלחם תלוי בשיעור הרצון והחשק של האכילה, ואצ"ל ברוחניות אשר הרצון של קבלת השפע הוא המקום של השפע, והשפע נמדד במדת הרצון. %break ובזה ארוח לן להשכיל במה שאור א"ס ב"ה יצא מכלל עצמותו ית', להיות נגדר בשם אור א"ס. והיינו בהבחן הזה הנ"ל, אשר באור הזה כלול בו הרצון לקבל מעצמותו ית' כנ"ל. והיא צורה חדשה שהיא אינה כלולה ח"ו כלל וכלל בעצמותו ית'. %break וזו הצורה היא ג"כ כל גדלו של האור הזה, ודו"ק כי אי אפשר להאריך כאן. %break אמנם בכל יכלתו לא היתה נבחנת צורה חדשה זו לבחי' שינוי מאורו ית', שז"ס שאיתא בפדר"א שטרם שנברא העולם היה הוא אחד ושמו אחד. הוא יורה על האור שבא"ס ב"ה. ושמו יורה על המקום שה"ס הרצון לקבל מעצמותו ית' הכלול באור א"ס ב"ה. %break ומשמיענו שהוא ושמו אחד, כלומר ששמו שה"ס הרצון לא נבחן בו שום שינוי צורה והבדל מן האור שבו, והאור והמקום אחד הם ממש, דאם היה שם איזה שינוי וגרעון במקום בערך אור א"ס ב"ה, אז ודאי היו שם ב' בחי' ודו"ק. %break וזה דבר הצמצום אשר הרצון לקבל הכלול באור א"ס ב"ה המכונה מלכות דא"ס, קישטה בעצמה להתעלות ולהשוות צורתה ביותר לעצמותו ית'. %break וע"כ מיעטה את רצונה מלקבל שפעו ית' בבחי' הד' שברצון כמו"ש זה לקמן בכוונה דעל ידי כן יתאצלו ויבראו העולמות עד לעוה"ז, שבאופן זה תהיה מתתקנת צורת הרצון לקבל ותשוב אל צורת ההשפעה, ובזה תבוא בהשואת הצורה אל המאציל. %break והנה אחר שמיעטה ברצון לקבל, ממילא נסתלק משם האור, דכבר נודע דהאור תלוי ברצון והרצון הוא המקום של האור. %break %letter ו ו) ועתה יתבאר ענין מחצבת הנשמה שאמרו שהוא חלק אלקי ממעל וכו'. שהקשינו לעיל, איך ובמה תשתנה צורת הנשמה מאורו הפשוט, עד שתהיה נבדלת בזה מן הכל ית'. ועתה מובן, כי נעשה בה באמת שינוי צורה גדול, %break כי הגם שהוא ית' כולל כל הצורות שאפשר לחשוב ולהרהר, אמנם אחר האמור לעיל, אתה מוצא צורה אחת שאינה כלולה בו ית', והיינו הצורה דהרצון לקבל, דח"ו ממי יקבל. %break אמנם הנשמות, שכל בריאתם הוא משום שרצה ית' להנות להם שזו היא מחשבת הבריאה כנ"ל, א"כ בהכרח שנטבע בנשמות החוק הזה לרצות ולחשוק לקבל שפעו, ובזה נמצאים נבדלים הימנו ית', משום שנשתנה צורתם הימנו ית'. %break דכבר נתבאר דמהות גשמית נחלקת ונבדלת ע"י כח התנועה וריחוק המקום, ומהות רוחנית נחלקת ונבדלת ע"י שינוי צורה, ולפי שיעור שבהשתנות הצורה זה מזה כן ישוער המרחק בין זה לזה, ובאם שינוי הצורה יגיע להפכיות ממש מן הקצה אל הקצה, %break אז נעשה חיתוך והבדל גמור עד שלא יוכלו לינק זה מזה כי זרים נחשבים זה לזה. %break ובזה תבין שורש הקלקולים שנכלל תיכף במחשבת הבריאה שהיא כדי להנות לנבראיו. אשר אחר כל ההשתלשלות דה' עולמות הכוללים שהם אדם קדמון ואבי"ע, ונתגלו הקליפות ג"כ בד' עולמות אבי"ע דטומאה בסוד זה לעומת זה עשה אלקים, %break אז נמצא לפנינו גוף העכור הגשמי שנאמר עליו כי יצר לב האדם רע מנעוריו, משום שכל יניקתו מנעוריו הוא משמרי הקליפות, שכל עניני הקליפות והטומאה הוא ענין צורת "הרצון אך לקבל" שיש בהם ואין בהם מהרצון להשפיע ולא כלום. %break ובזה נמצאים הפכיים הימנו ית', שהוא ית' אין לו רצון לקבל ח"ו כלל וכלל וכל רצונו הוא רק להנות ולהשפיע. וע"כ נקראות הקליפות מתים, כי בהפכיות צורתם מחי החיים נמצאים נחתכים ממנו ואין בהם משפעו ית' כלום. %break וע"כ גם הגוף הניזון ע"י שמרי הקלי', הוא נמצא ג"כ נחתך מהחיים והוא מלא זוהמא, וכ"ז הוא משום "הרצון אך לקבל" ולא להשפיע הנטבע בו, כי רצונו תמיד פתוח לקבל כל העולם ומלואו לתוך בטנו. וע"כ רשעים בחייהם נק' מתים, %break כי מתוך שינוי צורתם עד לקצה מן שורשם שאין להם מבחי' השפעה כלום, נחתכים הימנו ית' והמה מתים ממש. ואע"ג שדומה שגם הרשעים יש להם מבחי' השפעה שנותנים צדקה וכדומה, %break אמנם כבר אמרו עליהם בזוהר, דכל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין, דעיקר כוונתם הוא לעצמם ולכבודם (תי"ז תיקון ל') ע"ש. אמנם הצדיקים העוסקים בתורה ומצוות ע"מ שלא לקבל פרס אלא להשפיע נ"ר ליוצרם, %break מזככים את גופם בזה ומהפכים את כלי הקבלה שבהם על בחי' השפעה, ע"ד שאמר רבינו הקדוש גלוי וידוע וכו' ולא נהניתי אפי' באצבע קטנה (כתובות ק"ד.). ובזה נמצאים דבקים בו ית' ממש, להיות שצורתם שוה לגמרי ליוצרם בלי שום שינוי צורה כלל. %break וזה שדרשו ז"ל על הפסוק, ולאמר לציון עַמו אתה, ודרשו עִמי אתה למהוי שותפא עמי (הקסה"ז אות מז). אשר הצדיקים המה שותפים עם הבורא ית', היות שהוא ית' התחיל הבריאה והצדיקים גומרים אותה, להיותם מהפכים כלי הקבלה על כלי השפעה. %break ודע דכל ענין החידוש שהמציא הבורא ית' בזה הבריאה, שאמרו ז"ל שהוציא אותה יש מאין, אין זה החידוש נופל זולת על הצורה של הרצון להנות המוטבע בכל נברא, דיותר מזה לא נתחדש כלום בסוד הבריאה, שז"ס יוצר אור ובורא חושך. %break ופי' הרמב"ן, דמלת בורא יורה חידוש, דהיינו מה שלא היה מקודם זה. והנך רואה שלא נאמר ובורא אור, והיינו משום שאין בו חידוש על דרך המצאת יש מאין, כי האור וכל הכלול באור שהוא כל המוחשות והמושכלות הנעימות שבעולם כל זה נמשך יש מן יש, %break כלומר דכבר כלולים הם בו ית' וא"כ אין בהם בחי' חידוש וע"כ נאמר יוצר אור, להורות שאין בו בחי' חידוש ובריאה. אבל על החושך שהוא כולל כל המוחשות והמושכלות הבלתי נעימים, עליהם נאמר ובורא חושך, כי המציא אותם יש מאין ממש. %break כלומר, שאין זה ח"ו במציאותו ית' כלל וכלל אלא שנתחדש עכשיו, אשר השורש לכולם הוא הצורה של "הרצון להנות" הכלול באורותיו המתפשטים הימנו ית', אשר מתחילה היא רק כהה מן אור העליון וע"כ נקראת חושך בערך האור, %break אבל לבסוף משתלשל ויוצא מחמתה הקליפות והס"א והרשעים, שהם נחתכים לגמרי על ידה משורש החיים, שז"ס הכתוב רגליה יורדות מות. פירוש, דרגליה יורה לשון סוף דבר, ואומר שרגליה של המלכות שהיא בחי' הרצון להנות שיש בהתפשטות אורו ית', %break בסוף משתלשל הימנה בחי' המות לס"א ולניזונין ונמשכים אחרי הס"א. %break %letter ז ז) אמנם אפשר להקשות, כיון דבבריות בהכרח מחויב להמצא בהם השינוי הצורה הנ"ל ממהותו ית', דאם לא כן איך ימשכו הימנו ית' ויצאו מכלל בורא לכלל נברא דלא יצוייר זה אלא ע"י שינוי צורה כנ"ל. %break ועוד, דהא צורה זו של הרצון להנות היא עיקר טיב כל הבריאה אשר מחשבת הבריאה סובבת עליה והיא ג"כ מדת כמות הטוב והעונג כמו שהארכנו לעיל שע"כ נקראת מקום, ואיך נאמר עליה שנקראת חושך והיא נמשכת עד לבחי' מות, %break כי עושה במקבלים התחתונים בחי' הפסק ופירוד מחי החיים ח"ו. ועוד צריכים להבין, מה ענין החרדה הגדולה הזאת המגיע למקבלים מחמת שינוי הצורה מעצמותו ית', ולמה חריבה האף הגדול הזה. %break וכדי להסביר לך די באר את הענין הדק הזה, צריך לבאר מקודם מוצא כללות התענוגים והיסורים המורגשים בעולמינו, ותשכיל זאת בידוע אשר כל ענף יהיה טבעו שוה לשורשו, %break ולכן כל הענינים הנהוגים בשורש יתרצה בו גם הענף ויאהב אותם ויחמדם וכל הענינים שאינם נהוגים בשורש גם הענף מתרחק מהם, לא יסבול אותם וישנא אותם. והנה חוק זה הוא נוהג בכל שורש עם הענף שלו ולא יעבור. %break ובאשר שהוא ית' וית', הוא שורש לכל בריותיו אשר ברא, וע"כ כל הענינים הכלולים בו ית' ונמשך לנו הימנו בהמשכה ישרה, יבושם לנו ויונעם לנו באשר שטבעינו קרוב לשורשונו. %break וכל הענינים שאינם מצויים בו ית' ולא נמשך לנו הימנו בהמשכה ישרה, זולת על פי קוטבה של הבריאה עצמה, יהיו אלו נגד הטבע שלנו ויהיה קשה לנו לסובלם. דהיינו אנו אוהבים את המנוחה ואנו שונאים את ענין התנועה מאוד, %break עד שאין אנו עושים שום תנועה זולת בשביל השגת המנוחה, והיה זה בשביל שהשורש שלנו אינו בעל תנועה זולת בעל מנוחה, שאין התנועה נוהגת בו כלל, וע"כ היא ג"כ נגד טבעינו והיא שנואה לנו. %break ועד"ז, אנו אוהבים את החכמה והגבורה והעושר וכל המעלות הטובות, היינו משום שהמה כלולים בו ית' שהוא שורשינו, ושונאים אנו מאוד את הפוכם כמו הסכלות והחולשה והעניות והבזיונות וכדומה, %break היינו בשביל שאינם מצויים כלל ועיקר בשורש שלנו, וע"כ הוא מאוס לנו ושנוא לנו עד אין סבול. %break אמנם צריך לחקור, איך אפשר שתמשך לנו איזו המשכה ולא תהיה ישרה ממנו ית' כי אם מקוטבו של הבריאה עצמה. אלא למה הדבר זה דומה, לעשיר אחד שקרא לאדם מן השוק ומאכילו ומשקהו ומעניק לו מכסף וזהב בכל יום יום וכל יום מרובה משל חבירו. %break ותבחין שאדם זה טועם במתנותיו העצומים של העשיר ב' טעמים משונים זה מזה בבת אחת, כי מצד אחד טועם תענוג גדול לאין קץ מכח ריבוי מתנותיו, %break ומצד השני קשה לו לסבול ריבוי ההטבה ומתבייש בעת קבלתו שמביא לו אי סבלנות מחמת ריבוי המתנות שמרבה עליו בכל פעם. והא ודאי שהתענוג שיש לו מהמתנות נמשך לו ישר מן העשיר הנותן, %break אמנם קושי הסבלנות שהוא טועם במתנות זה אינו נמשך לו מן העשיר הנותן, אלא מתוך מהותו עצמו של המקבל, שנתעוררה בו בושה מחמת הקבלה והמתנת חנם, ובאמת שגם זה סובב לו העשיר כמובן, אבל הוא בלתי ישר. %break המתבאר לנו מכל האמור, אשר כל הצורות הנמשכות לנו בהמשכה בלתי ישרה הימנו ית', יהיה בו קושי הסבלנות והוא נגד הטבע שלנו. ובזה תבין שהצורה החדשה שנעשתה במקבל דהיינו הרצון להנות אינו באמת שום פחיתות וחסרון בערכו ית', %break ואדרבא זהו עיקר הקוטב של בריאתו, דבלא זה אין כאן בריאה כלל, אמנם המקבל שהוא הנושא את הצורה הזו, מרגיש בה מחמת עצמו בחי' קושי סבלנות, והיינו משום שלא נמצאת צורה זו בשורש שלו, ודו"ק היטב. %break ובזה הרוחנו להבין את תירוץ חז"ל, אשר עוה"ז נברא משום דמאן דאכיל דלאו דלי' בהית לאסתכולי באפי', שלכאורה הוא תמוה מאוד כנ"ל. ועתה יונעמו לנו דבריהם מאוד, דכוונתם על ענין שינוי הצורה של "הרצון להנות" שנמצא בהכרח בנשמות, %break משום דמאן דאכיל דלאו דליה בהית לאסתכולי באפי', כלומר דכל מקבל מתנה מתבייש בעת הקבלה, והיינו משום שינוי הצורה מהשורש שאין בו צורה זו של קבלה, וכדי לתקן זאת ברא את העוה"ז, אשר הנשמה באה בה ומתלבשת בגוף. %break וע"י עסק בתורה ומצוות ע"מ לעשות נ"ר ליוצרו נתהפכו בזה כלי הקבלה של הנשמה על כלי השפעה, כלומר שמצד עצמה לא היתה חפיצה בשפע הנכבד, אלא רוצה בשפע רק כדי להשפיע נ"ר ליוצרה, משום שהוא רוצה שהנשמות יהנו משפעו ית'. %break וכיון שהיא נקיה מן הרצון לקבל לעצמה, שוב אינה בהית לאסתכולי באפי', ונגלה על ידי זה תכלית השלימות של פעולתו. וענין הצורך והחיוב של ההשתלשלות הרחוקה עד עוה"ז, %break יתבאר לקמן שהמלאכה הגדולה הנ"ל שהיא התהפכות צורת הקבלה על צורת השפעה, לא תצוייר זולת בעוה"ז כמו"ש עוד. %break ובא וראה אשר לרשעים משנה שברון שברם, כי אוחזין החבל בב' ראשים, כי עוה"ז נברא עם חסרון וריקות מכל שפע הטוב, וכדי לקנות הקנינים הטובים צריכים התנועה, שכבר ידעת שריבוי התנועה מדאיב את האדם להיותה המשכה בלתי ישרה ממהותו ית'. %break אמנם להשאר ריקן מהקנינים והטוב גם זה אי אפשר, שהוא ג"כ מתנגד לשורש דהא השורש מלא מכל טוב, וע"כ בוחרים בסבל ריבוי התנועה בכדי להשיג מילוא הקנינים. אמנם כיון שכל קנינם ורכושם הוא אך לעצמם, %break נמצא בזה שאין אדם מת וחצי תאותו בידו, ונמצאים סובלים מב' הצדדים, הן מצער ריבוי התנועה והן מצער החסרון של הקנינים שחסר להם מחציתם, אבל הצדיקים בארצם משנה יירשו, %break דהיינו אחר שמהפכים את "הרצון לקבל" שלהם על רצון להשפיע אז משנה יירשו, כי מלבד שמשיגים את שלימות התענוג ומובחר הקנינים, המה משיגים ג"כ השואת הצורה ליוצרה ית', שבזה נמצאים בדביקות האמיתית, %break ואז נמצאים ג"כ בסוד המנוחה, שהשפע מגיע אליהם מאליו בלי שום תנועה ועמל. %break %letter ח ח) ועכשיו שזכינו לכל הנ"ל, יובן לנו באפס מה עוצם יחודו ית' וית' אשר לא מחשבותיו מחשבותינו וכו' וכל ריבוי הענינים והצורות המושגים לנו בכל זה המציאות אשר לפנינו, כל זה מתיחד אצלו ית' במחשבה יחידה אחת, דהיינו מחשבת הבריאה כדי להנות לבריותיו. %break אשר המחשבה היחידה הזאת מקפת כל המציאות באחדות גמורה עד גמר התיקון כי היא כל מטרת הבריאה. והיא הפועל, כלומר ע"ד כח הפועל בנפעל, כי מה שהוא אצלו ית' רק מחשבה יהיה בנבראים חוק מחוייב בהכרח, %break וכיון שחשב עלינו להנות אותנו, נתפעל בנו בהכרח ענין הזה להיות מקבלים שפעו הטוב. והיא הפעולה, כלומר אחר שהוטבע בנו החוק הזה של הרצון לקבל הנאות, אז נגדרים אנו לעצמינו בשם פעולה, %break שמחמת שינוי הצורה הזאת יוצאים אנו מכלל בורא לכלל נברא ומכלל פועל לכלל פעולה. והיא היגיעה והעבודה, שמחמת כח הפועל בנפעל, מתגברת והולכת כמות חשק הקבלה שבנו, ע"ד השתלשלות העולמות, עד לבחי' גוף נפרד בעוה"ז, %break דהיינו בהפכיות הצורה מחי החיים, שאין בגדרו להשפיע מחוצה לו כלל וכלל, שהוא המביא לגופים את המיתה וכל מיני יסורים ויגיעות לנשמה כמו"ש עוד. והוא ענין עבודת השי"ת בתורה ומצות, %break כי ע"י הארת הקו במקום המצומצם נמשכים השמות הק' והתורה והמצוות, וע"י העמל בתורה ומצוות ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, לאט לאט מתהפכים כלי הקבלה שבנו על כלי השפעה. והוא כל השכר המקווה לנו, %break דכל כמה שכלי הקבלה אינם מתוקנים, אי אפשר לנו להרחיב פינו לקבל שפעו ית', והיינו משום פחד דהשתנות הצורה, בסוד מאן דאכיל דלאו דלי' בהית לאסתכולי באפי', כי משום זה היה הצמצום הא' כנ"ל. %break אבל בהיותינו מתקנים את כלי הקבלה שלנו שיהיו ע"מ להשפיע, משווים אנו בזה את הכלים ליוצרם וראויים אנו לקבל את שפעו עד אין קץ. %break והנך רואה שכל אלו הצורות ההפכיות שבכל זה הבריאה שלפנינו, דהיינו צורת הפועל והנפעל וצורת הקלקולים והתיקונים וצורת העבודה ומתן שכרה וכו' כ"ז הוא נכלל רק במחשבתו היחידה ית' הנ"ל ובתכלית הפשיטות, %break דהיינו להנות לנבראיו בדקדוק לא פחות ולא יותר. ועד"ז הנ"ל נכללים ג"כ במחשבה ההיא כל ריבוי המושכלות, הן המושכלות שבתורתנו הק' והן החכמות החצוניות, וכל ריבוי הבריות והעולמות ושינוי ההנהגות שבכל אחת, %break כל אלו יוצאום ונובעים רק מהמחשבה היחידה הנ"ל, כמו שאבאר בהמשך ביאורנו במקומם בס"ד. %break ובהנ"ל יובן המובא בתי' זוהר מבחי' המלכות דא"ס ב"ה, שע"ז נרעשו הספים מקול המתמיהים, דהיתכן לכנות שם מלכות בא"ס ב"ה, דא"כ יש גם שם ט' ספירות ראשונות וכו'. ובדברינו מתבאר היטב דענין הרצון לקבל הכלול באור א"ס ב"ה בהכרח כנ"ל, %break הוא נקרא מלכות דא"ס ב"ה, אלא ששם לא עשתה המלכות בחי' סוף וגבול על אור א"ס ב"ה, משום שעוד לא נגלה בה שינוי צורה מחמת הרצון לקבל וע"כ נק' א"ס ב"ה. %break כלומר, שהמלכות אינה עושה שם בחי' סוף וכו' לאפוקי מאחר הצמצום ולמטה, נעשה בכל ספירה ופרצוף בחי' סוף בכח המלכות. %break %letter ט ט) ונרחיב מעט את הענין הזה להבין היטב ענין הסוף שנעשה בדבר המלכות. ונקדים מתחילה לבאר מה שגדרו לנו המקובלים ומובא בזוהר ותי', %break שאין לך שום אור גדול או קטן הן בעולמות העליונים והן בעולמות התחתונים, שלא יסודר תחת הסדר של השם בן ארבע אותיות הויה. %break וזה מותאם עם הכלל המובא בעה"ח, שאין לך אור בעולמות שלא יהיה מלובש בכלי. פירוש, דכבר ביארתי ההבחן בין עצמותו ית' לאור המתפשט הימנו ית', שהוא רק בבחי' הרצון להנות שנכלל באורו המתפשט, %break שהוא בחי' שינוי צורה מעצמותו שאין בו ח"ו הרצון הזה, ובזה נגדר אור זה המתפשט בשם נאצל, דמסבת שינוי צורה זו יוצא האור מכלל מאציל לבחי' נאצל. %break ומבואר ג"כ שהרצון להנות הכלול באורו ית' הוא ג"כ מדתו של גדלות האור והוא נק' מקום של האור, כלומר שמקבל שפעו ית' במדת רצונו לקבל וחשקו לא פחות ולא יותר. %break ומבואר ג"כ שענין זה של הרצון לקבל הוא כל בחי' החידוש שנתחדש בבריאת העולמות על דרך המצאת יש מאין ממש, כי רק הצורה הזאת לבדה אינה כלולה ח"ו כלל בעצמותו ית', ורק עכשיו המציא אותה הבורא ית' לצורך הבריאה שז"ס ובורא חושך, %break מפני שצורה זו הוא השורש לחושך מפני שינוי הצורה שבה, וע"כ כהה היא מן האור המתפשט בתוכה ובסבתה. %break ובזה תבין שכל אור המתפשט הימנו ית' תיכף נבחן בזה ב' בחי': בחי' א', היא עצמות האור המתפשט טרם נגלה בו הצורה של הרצון להנות. ובחי' ב', היא אחר שנגלה בו הצורה של הרצון להנות, שאז נתעבה ונחשך מעט בסבת הקנין של שינוי הצורה. %break והנה בחי' א' ה"ס האור ובחי' ב' ה"ס הכלי. וע"כ נבחן בכל אור המתפשט ד' בחי' בדבר התפעלות הכלי. כי צורת הרצון לקבל שנק' כלי אל האור המתפשט אינו נשלם בבת אחת אלא בדרך פועל ונפעל. %break ויש ב' בחי' בפועל וב' בחי' בנפעל, ונק' כח ופועל בפועל, וכח ופעולה בנפעל. %break והענין משום דהכלי הוא שורש החושך אשר הוא הפכי מן האור, וע"כ מחויב להתפעל לאט לאט ע"ד המדרגה בדרך עילה ועלול, שז"ס המים הרו וילדו אפילה, כי החושך הוא תולדה מהאור עצמו, ונתפעל הימנו ע"ד הריון ולידה שה"ע כח ופועל. %break והיינו, כי בהכרח שנכלל תיכף בכל אור המתפשט בחי' הרצון לקבל, אלא שאינו עולה בשם של שינוי צורה עד שיקבע באור זה הרצון להדיא, ולזה לא די בחי' הרצון לקבל הנכלל באור מצד המאציל, אלא הנאצל בעצמו מחוייב לגלות הרצון לקבל שבו בפועל מצד עצמו. %break כלומר, שמחוייב להמשיך שפע ברצונו יותר מכפי שיעור האור של ההתפשטות שבו מצד המאציל, ואחר שנפעל הנאצל מכח עצמו בגדלות שיעור רצונו, אז נקבע בו החשק והרצון לקבל, ואז אפשר לאור להתלבש בכלי הזה בקביעות. %break והן אמת אשר אור א"ס ב"ה התפשט כביכול ג"כ על ד' בחי' הנ"ל עד שיעור גדלות הרצון מצד הנאצל עצמו שהיא הבחי' הד', דבלאו הכי לא היה יוצא כלל מבחי' עצמותו ית' להיות נקבע בשם לפי עצמו דהיינו א"ס. %break אמנם בכל יכלתו ית' לא נשתנתה הצורה כלל מחמת הרצון לקבל ולא נבחן שם שום שינוי בין האור ובין המקום של האור שהוא הרצון להנות והם אחד ממש. והיינו דאיתא בפרדר"א, דקודם שנברא העולם היה הוא אחד ושמו אחד. %break דבאמת קשה הלשון הכפול, הוא ושמו, דקודם שנברא העולם מה ענין שמו שם, והיה לו לומר קודם שנברא העולם היה הוא אחד. אלא הכוונה על אור א"ס ב"ה שהוא טרם הצמצום, דאע"פ דיש שם בחי' מקום ובחי' הרצון לקבל השפע מעצמותו ית', %break אמנם בלי שום שינוי והבחן בין האור ובין המקום. והוא אחד, דהיינו אור א"ס ב"ה. ושמו אחד, דהיינו הרצון להנות הכלול שם בלי שום שינוי ח"ו כלל וכלל. והבן מה שרמזו ז"ל אשר "שמו" בגי' "רצון" דהיינו "הרצון להנות". %break וכבר נתבאר בענין סוף מעשה במחשבה תחילה, שהיא מחשבת הבריאה שהתפשטה מעצמותו ית' כדי להנות לנבראיו, ונתבאר שאצלו ית' המחשבה והאור הוא ענין אחד. %break ובזה מובן שאור א"ס ב"ה שהתפשט מעצמותו כולל כל המציאות שלפנינו עד גמר התיקון העתיד שהוא סוף המעשה, אשר אצלו ית' כבר נגמרו כל הבריות בכל שלימותם והנאתם שרצה להנות אותם. והנה זו המציאות השלמה בכל צרכה, נקראת אור א"ס ב"ה. %break וכבר התבאר אשר הנקודה האמצעית שה"ס הרצון להנות הכלול שם, קישטה את עצמה להשוות צורתה למאציל ביתר שאת, ואע"ג שמצד המאציל אין בה שום שינוי צורה בכל יכלתו, %break אמנם נקודת הרצון הרגישה בזה כעין המשכה בלתי ישרה ממהותו ית', ע"ד המשל הנ"ל מהעשיר עש"ה. וע"כ מיעטה את רצונה מבחי' אחרונה, שהיא תכלית הגדלות של הרצון להנות, כדי להוסיף בדביקות בבחי' המשכה ישרה ממהותו ית', כמו"ש לעיל. %break ואז נתרוקן האור מכל בחי' המקום, כלומר מכל ד' המדרגות שיש במקום. ואע"פ שלא מיעטה רצונה אלא מבחי' הד', אמנם מטבע הרוחני שאינו נחלק לחלקים. ואחר זה נמשך שוב אור א"ס ב"ה אל המקום שנתרוקן, %break אלא לא מילא את המקום בכל ד' בחינותיו אלא רק על ג' בחי', כמו שהיה הרצון של נקודת הצמצום. ונמצא אשר הנקודה האמצעית שנצטמצמה נשארה חלולה וריקנית, כי לא האיר האור אלא עד בחי' הד' ולא עד בכלל, ונפסק שם אור הא"ס. %break ויתבאר לקמן ענין התכללות הבחי' זו מזו הנוהג בעולמות העליונים. ובזה תבין אשר ד' הבחי' נכללות זו מזו, באופן שגם בבחי' הד' עצמה יש ג"כ כל ארבעת הבחי'. %break ונמצא בזה שגם בבחי' הד' הגיע אור א"ס ב"ה לג' בחי' ראשונות שבה, אלא הבחי' האחרונה של בחי' הד' לבד נשארה ריקנית בלי אור, וזכור זה. %break ועכשיו נבאר מהות ד' הבחי' עילה ועלול, המוכרחים להתפעלות שלימות הצורה של הרצון לקבל בסוד המים הרו וילדו אפילה, כנ"ל ע"ש. דהנה באצילות יש ב' בחי' אור: בחי' א' נק' אור בחי' הב' נק' מים. %break כי בחי' הא' נמשכת מעילא לתתא בלי סיוע מצד התחתון ובחי' הב' נמשכת בסיוע מצד התחתון ע"כ נק' מים, שכן טבע האור שיסודו למעלה וכן טבע המים שיסודו לתתא והבן. וגם במים עצמם יש ב' בחי', %break דהיינו מים עליונים שהם ע"י בחי' הב' שבד' הבח' ויש מים תחתונים שהם ע"י בחי' הד' שבד' הבחינות. %break וע"כ יש בכל התפשטות של אור עשר ספירות: א"ס שה"ס השורש והמאציל, נק' כתר. ואור ההתפשטות עצמו נק' חכמה, שהוא כל שיעור התפשטות האור מעילא מא"ס ב"ה. %break וכבר נודע שבכל התפשטות אור מעילא כלול בו הרצון לקבל, אלא אין הצורה של הרצון לקבל נגלית בפועל, עד שיתעורר הנאצל לרצות ולהמשיך אור יתר מבשיעור התפשטותו, וא"כ כיון שהרצון לקבל כלול בבחי' כח תיכף באור ההתפשטות, %break ע"כ מחוייב האור לגלות הכח אל הפועל, וע"כ מתעורר האור להמשיך תוספת שפע, יתר משיעור שבהתפשטותו מצד הא"ס, ובזה מתגלה הרצון לקבל בפועל באור ההוא, וקונה צורת החידוש בשינוי צורה במעט, %break כי נעשה בזה כהה מן האור כי נתעבה מחמת חידוש הצורה הנ"ל, וזה החלק שנתעבה נקרא בינה. וז"ס אני בינה לי גבורה, שבאמת הבינה היא חלק מן החכמה, דהיינו עצם אור ההתפשטות דא"ס, %break אלא משום שהתגברה ברצון והמשיכה שפע יתר משיעור ההתפשטות שבה מהא"ס, מחמת זה קנתה שינוי צורה ונתעבתה מעט מן האור ויצאה בשם לפי עצמה, שהיא ספירת הבינה. %break והנה מהות תוספת השפע שהמשיכה מהא"ס בכח התגברות הרצון שלה, נק' אור של חסדים או מים עליונים, מפני שאור זה לא נמשך ישר מהא"ס ב"ה כמו אור החכמה, אלא ע"י סיוע של הנאצל שהתגבר ברצון, וע"כ עולה בשם לפי עצמו להיות נק' אור דחסדים או מים. %break והנך מוצא עכשיו בספירת הבינה, שהיא כלולה מג' בחי' אורות: בחי' א', היא אור עצמותה של הבינה, שהוא חלק מאור החכמה. בחי' ב', היא בחי' ההתעבות ושינוי הצורה שבה שקנתה ע"י התגברות הרצון. ובחי' ג', היא אור דחסדים שהגיע לה ע"י המשכתה עצמה מא"ס ב"ה. %break אמנם עדיין לא נגמר בזה כלי הקבלה על שלימותו, להיות הבינה מעצם אור החכמה הנעלה מאוד, שהיא ההתפשטות הישרה מאור א"ס ב"ה, ע"כ נגלה בבינה רק בחי' שורש לכלי קבלה ובחי' פועל לפעולת הכלי, %break דהיינו שזה אור דחסדים שהמשיכה בכח התגברותה שוב התפשט הימנה, והתפשטות אור דחסדים הזה נקרא זעיר אנפין או חג"ת, כמו"ש במקומו. והנה אור ההתפשטות הזה, ג"כ התגבר ברצונו להמשיך שפע חדש, %break יתר מבשיעור שיש בהתפשטות שלו מן הבינה וע"כ נבחנת התפשטות זו ג"כ לב' בחי', כי אור ההתפשטות בעצמו נק' ז"א או חג"ת, ובחי' ההתגברות שבו נק' מלכות. שז"ס עשר הספירות: כתר, ה"ס א"ס. חכמה, היא אור ההתפשטות מא"ס. %break בינה, ה"ס אור החכמה שהתגבר להוסיף שפע, שעי"כ נתעבה. ז"א, הכולל חג"ת נה"י, ה"ס אור דחסדים המתפשט מן הבינה. ומלכות, ה"ס התגברות דהתפשטות אור דחסדים. %break וז"ס ד' אותיות דשם בן ארבע: קוצו של יוד, ה"ס א"ס. כלומר, כח הפועל הכלול במחשבת הבריאה כדי להנות לבריותיו, שה"ס כלי הכתר. י' ה"ס חכמה, דהיינו בחי' א' שהיא בחי' כח שבפועל, הכלול תיכף באור ההתפשטות של הא"ס. %break ה' ראשונה ה"ס בינה, דהיינו בחי' ב', שהיא בחי' יציאת הכח אל בחי' פועל, דהיינו האור שנתעבה מן החכמה. ו' ה"ס זעיר אנפין או חג"ת נה"י, דהיינו התפשטות אור דחסדים שיצא ע"י הבינה שהיא בחי' ג', בחי' כח לגילוי הפעולה. %break ה' תתאה שבהויה ה"ס מלכות, דהיינו בחי' ד' בחי' גילוי הפעולה בשלימות כלי הקבלה, דהיינו אור דחסדים שהתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו מהבינה, ובזה נקבעה צורת הרצון לקבל על היכנה, %break והאור מתלבש בכלי שלו שהוא הרצון לקבל הנגמר רק בבחי' זו הרביעית ולא קודם הימנה. ובזה תבין בפשיטות, שאין לך אור בעולמות עליונים ותחתונים שלא יהיה נסדר תחת סדר שם בן ארבע, שה"ס ד' בחי' הנ"ל, %break כי בלא זה לא נקבע הרצון לקבל שצריך להיות בכל אור, כי הרצון הזה הוא המקום והמדה של כל האור ההוא. %break ואין להקשות על זה שיוד רומזת לחכמה וה' לבינה, הרי כל עצמות האור שאך יש בעה"ס הלא הוא נמצא בספירת החכמה, ובינה זעיר אנפין ומלכות המה רק לבושים בערך החכמה, א"כ היה צריך לחכמה לתפוש את האות היותר גדולה בשם בן ד'. %break והענין הוא, דענין אותיות השם בן ד' אינן מורות ומרמזות על שיעור וכמות האור שבעה"ס, אלא שהן מורות בערכי התפעלות הכלי, כי הלבן שבקלף הס"ת הוא מרמז על בחי' האור, והשחור שהוא האותיות שבס"ת מרמז על בחי' איכות הכלים. %break וע"כ הכתר, כיון שהוא רק בחי' שורש דשורש אל הכלי, לכן מרומז רק בקוצו של יוד. וחכמה, שהיא בחי' הכח טרם שנתגלה לפועל, ע"כ נרמזת באות היותר קטנה שבאותיות, דהיינו יוד. ובינה, שבה יצא ונגלה הכח אל הפועל, נרמזת באות הרחבה שהיא ה'. %break וז"א, כיון שאינו אלא בחי' כח לגילוי הפעולה, ע"כ נרמז באות ארוכה ודקה שהיא ואו. שהדקות מורה שעדיין הויית כלי טמון בו בכח בהעלם, ואריכות הקו מורה שבסוף התפשטותו נגלה על ידו כלי גמור ושלם. %break כי החכמה לא הספיקה בהתפשטותה לגלות כלי שלם, כי הבינה עדיין איננה כלי ממש אלא בחי' פועל הכלי כנ"ל, שע"כ רגל היוד קצרה, להורות שעדיין קצר הוא, שלא גילה ע"י כח הטמון בו וע"י התפשטותו בחי' כלי שלם. %break וגם המלכות נרמזת באות ה' כמו ספירת הבינה, שהיא אות רחבה שנגלית בשלימות הצורה. ולא יקשה לך ע"ז מה שבינה ומלכות יש להן אותיות שוות, והיינו משום שבעולם התיקון המה באמת דומות זו לזו ושואלות כליהן זל"ז, בסו"ה ותלכנה שתיהם, שיתבאר במקומו. %break %letter י י) ובזה תבין ענין דכר ונוקבא הנבחנים בכל ע"ס (כי יש ב' בחי' דכר ונוק', בחי' א' היא חכמה ובינה, בחי' ב' הוא ז"א ומלכות). והענין, דמלת דכר יורה אך משפיע ולא מקבל ומלת נוקבא יורה מקבלת ולא משפעת. %break והנה כל החידושים והתולדות וריבוי הצורות יוצאים רק על ידי בחי' נוקבא, כי היא בעלת ההריון והלידה והמניקה ומגדלת הבנים, אשר כל אלו אינם נבחנים בדכר כלל, כי אין בגדר הדכר זולת להשפיע לנוק'. %break והשפעת הדכר נבחן בשנים, בחי' א' הוא בחי' שפע של המציאות, דהיינו ללידת בנים ונשמות חדשות. ובחי' הב' הוא שפע של קיום המציאות, דהיינו מזון ומחיה להחיות בני ביתו. והנה חכמה וז"א הם ב' דכורין מפני שהם שניהם בחי' התפשטות, %break דחכמה היא התפשטות אור מן הכתר וז"א הוא התפשטות האור מן הבינה וע"כ כלים שלהם דקים להיותם כלולים בהתפשטות רק בבחי' כח לבד, שבחכמה כלול הכח אל בחי' פועל ושורש לכלי, ובז"א כלול הכח לבחי' גמר פעולה של הכלי. %break וע"כ כיון שאין בהם כלי קבלה המה מסוגלים רק להשפעה. והבינה והמלכות הם ב' נוקבין, כי הן שתיהן בבחי' אור שנתעבה, דהיינו שנתעוררו להוסיף המשכת שפע חדש משורשם יתר מכפי שיעור התפשטות שלהם, %break אשר ע"י אתערותא דלתתא שלהם בדבר תוספת שפע גמרו בזה צורת הרצון לקבל שהיה כלול בדכורין רק בבחי' כח, וע"כ נגמרו בהם כלי הקבלה שמשום זה נקראים נוקבין. %break ובזה תבין סוד הזווג של דכר ונוק' הנוהג באורות עליונים, באופן שאין שום דבר נמשך לתתא זולת ע"י זווג דו"נ, שהוא סוד טמיר ונעלם, וע"כ אאריך פה מעט כדי להרחיב הדברים. ואגב אורחא אבאר הפסוק "הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וכו'". %break דמה ענין המליצה הזאת "גוי מקרב גוי" ומה טיבה של הפלאה זו, דודאי כל בחי' גאולה היא גוי מקרב גוי. וכן סו"ה וישאלו איש מאת רעהו וכו' כלי כסף וכלי זהב. %break שמתמיה מאד, שהשי"ת לא היה לו עצה אחרת להוציאם בכסף וזהב, זולת ע"י רמאות ושאלה שמתמיה מאוד. %break והנה כבר נוכחנו לדעת ענין הכלי והמקום באורות עליונים, שה"ס הרצון לקבל הנאה והשפע הכלול בכל תחתון. ובארנו ג''כ שהרצון לקבל הכלול בנאצל, זה עצמו הוא מדת שפעו לא פחות ולא יותר, כי בגשמיים המורכבים תצוייר קבלה יתר מכפי שרוצה, %break דהיינו ע"י כפיה והכרח, שזה ודאי אינו נוהג באורות עליונים וע"כ הרצון לקבל שנמצא בנאצל הוא בעל המדה של השפע ההוא. גם נתבאר שכל שינוי הצורה שבין המאציל לנאצל הוא בבחי' הרצון לקבל שיש בנאצל, שאינו ח"ו נוהג כלל במאציל העליון. %break ונתבאר ג"כ אשר ענין דבר גשמי נבדל ונחתך ע''י גרזן ומקבת שמרחיק חלק מחבירו על ידיהם ובזה נשארים נבדלים זה מזה, וענין רוחני נבדל בכח השתנות הצורה שנקנה לחלק הימנו, %break וענין פירוד החלק זמ"ז מגיע באופן שמתגדל בחלק בחי' שינוי צורה עד להפכיות ממש מן הכל, שבזה נפרד ומתרחק עד שאין להם שום יחס בינהם כלל, וכמו זרים נחשבים זה לזה, כמו''ש לעיל. %break גם נתבאר אשר ענין שינוי הצורה הזאת, דהיינו הרצון לקבל שיש בכל נאצל ונברא, אע''ג שאינה נמצאת בעצמותו ית' ח"ו כלל וכלל מ''מ היא נמשכת הימנו ודאי, אלא שהמשכה זו נק' המשכה בלתי ישרה, ע"ד המשל מהעשיר כנ"ל, %break כי זהו עיקר קוטבו של מחשבת הבריאה שהיא כדי להנות לנבראיו, שמזה הוטבע חוק מחוייב בנבראים לקבל הנאתו בחשק נמרץ, וכיון שהמחשבה ההיא כדי להנות לבריותיו היא ודאי בלי שיעור, %break מובן מאליו אשר גם הרצון והחשק המוטבע בבריות לקבל הנאתו ושפעו, הוא ג"כ בלי שיעור. %break ונתבאר אשר כל זו המציאות אשר לפנינו, כבר היתה כלולה בא''ס ב''ה בטרם הצמצום, שה''ס התפשטות כל האורות והנשמות הכלולים במחשבת הבריאה כנ"ל. אמנם הרצון להנות שהוא נק' מקום, המחזיק בתוכו את אורו ושפעו, %break הוא נמצא שם בתכלית השלימות ודבקות במאציל, כי בכל יכלתו לא נבחן שם כלל בחי' שינוי צורה במקום ההוא. שז''ס שאמר הרב ז''ל, בתחילה היה אור א"ס ממלא את כל המציאות, וז"ס הוא ושמו אחד. %break ואע''ג שמקום הקבלה של זו המציאות היה ודאי בבחי' ד' וגם בתכלית גדלות הרצון לקבל עד בלי גבול ושיעור, מ"מ אין שם מחמת זה הפכיות הצורה ח"ו, ואפי' שינוי צורה לא נרגש שם. %break אמנם בצאת הרצון להתעלות ולהסתלק מגדלות הצורה של הרצון להנות, דהיינו בחי' אחרונה שבבחי' ד', אז נקבע שינוי הצורה בבחי' ד' בשיעור חזק, להיות כל אור א''ס הסתלק על ידה ואפי' מג' בחי' הראשונות, %break שבזה נעשה מקום של האור כולו פנוי וריק מן כל ארבעת הבחי'. ואז נמשך למקום שיש בו כבר הרשימו של ד' הבחי' אור חדש כפי רצון החדש של המקום, %break דהיינו רק על ג' בחי' של כל בחי' ובחי', ובחי' אחרונה שבבחי' הד' נשארה חלל פנוי, אשר חלל הפנוי הזה לא יוכשר לקבל אורו עד גמר התיקון. %break ובזה תבין ההפרש בין סטרא דקדושא לבין סטרא אחרא. להיות פרצופין אבי''ע דקדושה מתוקנים ע"ד התפשטות הקו המתוקן במדת הרחמים, שהיא רק על ג' מדרגות הראשונות של קבלה ונפרשים מבחי' אחרונה שבבחי' ד', %break וע"כ אין בהם הפכיות הצורה מן המאציל וע"כ דבוקים בו ית'. אמנם הס"א והקלי', כליהם מתוקנים מבחי' ד' ומבחי' אחרונה שבה בתכלית הגדלות של הקבלה, עד שאין בהם מניצוצי ההשפעה ולא כלום, ונמצאים בתכלית הריחוק וההפכיות מן המאציל, %break שאין ענין המאציל אלא להשפיע ולא כלל לקבל, והס"א בכל פנותיהם שהם פונים יהיה רק לקבל ולא כלל להשפיע, ובזה נחתכים מהשורש ומהחיים כאבר הנחתך ונבדל מן קומת החי, שאין לו עוד עסק של כלום עם האברים החיים. %break ובזה תבין סו"ה, רגליה ירדות מות, שבזוהר פירשו על רגלי המלכות המתלבשים בראשין דקליפות הטמאות שנקראים מות. פירוש, דסוף דבר נק' רגלים, כי הרגלים הם סוף הקומה, והיינו בחי' אחרונה שבבחי' ד' הנקראת מלכות, %break שהיא מתלבשת בשרשין של פרצופין דקליפות, כלומר שנטלו זה הבחי' האחרונה לחלקם, דהיינו רצון של קבלה בתכלית הקצה, שהוא נקי לגמרי מניצוצי השפעה שהוא כל גדרם של הס״א, והמה הם המות כנ"ל. %break אמנם צריך להבין ענין ההתלבשות הנאמר על רגלי המלכות שה"ס אלקיות שיהיה מתלבש ובא במות ח"ו, דאיזה ענין לחי להתלבש במות ח"ו. וצריך להבין את זאת באר היטב שהוא מההרים התלויים בשערה, %break והזהר מאד שלא להחטיא את המטרה בעירוב קודש בחול כמקרה הכסילים בר מנן. ומתחילה צריך להבין למה נקראים בשם קליפות. ואבאר זה עד"מ כמו אדם השולח מתנה לחבירו והוא דבר רך ולח, %break וע"כ מתיירא שלא יתטנף ולא יתקלקל בדרך שבמשך הדרך עלול להתקלקל עד שלא תהיה המתנה ראויה לכלום, לכן כדי להיות בטוח שתגיע המתנה ליד חבירו בכל הדרה ושלימותה, שם אותה בתוך תיבת עץ קשה, ובזה בטוח שיגיע ליד חבירו בטהרה ובשלימות. %break ועד"ז המה כל הענין של הקליפות, שהמה באמת רק שומרים לקדושה, אלא כל עוד שהענינים מצויים במהלך דרך תיקונם, אז רשע מכתיר את הצדיק והס"א מסבבת על הקדושה כמו קליפה הסובבת על הפרי, %break שבזה נשמרת הקדושה שבסוף דבר יבואו לשורשם בתכלית הגדלות והנקיות. %break %letter יא יא) וארחיב הענין הזה כי מאוד נכבד הוא. והנה נוכחת לדעת אשר כל מדת גדלות השפע תלוי במדת כלי הקבלה שהוא ענין הרצון של הקבלה, וכל צמצום א' לא בא אלא לתקן את זאת, על דרך התיקונים של עילה ועלול בכל פרצופי אבי"ע, %break אשר כל התיקונים האלו נצרכים לתיקון נקודה האמצעית שנצטמצמה, דהיינו בחי' אחרונה שבבחי' ד', אשר בגמר התיקון כשיהיו הנבראים יכולים להשתלם בבחי' אחרונה לבחי' ד' אז ישובו לשורשם שבא"ס ב''ה. %break כי יוכלו לקבל זה השיעור הגדול של אור א"ס ב''ה בלי גבול, באשר שיש להם כלי הקבלה של בחי' הד' בשלימות וגם בטהרה, כלומר בלי שינוי צורה. אמנם טרם עלות גמר התיקון ככל משפטו וחקתו, יהיו הכלים הנמשכים מבחי' אחרונה הנ''ל, בחי' נרגן מפריד אלוף ח"ו, %break כי יש בהם בחי' שינוי הצורה ע''ד הפכיות הצורה, שהוא מפריד את המקבלים של סוג הזה מן שורש החיים. והנך מוצא שכל השלימות והמטרה הנרצה לנו, אינו אלא השגת כלי הקבלה היותר גדולים. %break ולעומת זה אנו רואים שכל ענין הפירודא והס"א משוער לפי מדות השגת גדלות כלי הקבלה, דהא כל ענין ושבח הקדושה ורום מדרגותי', הוא משוער רק לפי מיעוט ונקיות של כלי הקבלה כנ"ל. %break ולפי"ז נמצא לנו החיוב לאחוז את החבל בשני ראשים שלו. דהא אם אנו מתאמצים בעבודה כדי להקטין ולנקות את כלי הקבלה שלנו ולעשות את רצוננו רק להשפיע כדי להשוות את הצורה ליוצרה, נהיה בזה מחוסרי השלימות, %break דשלימות השפע צריכה לכלי קבלה היותר גדולים כנ''ל. ולאידך גיסא, אם אנו מגדילים את כלי הקבלה שלנו, אז אנו נופלים ח''ו לבאר שחת תחת השראת הס''א והקליפות. אמנם זה סוד הכתוב באיוב (ל"ח ל"ה), התשַלח ברקים וְיֵלֵכו ויאמרו לך הננו. %break שז"ס ב' העיקרים הכוללים, המשותפים בכל עניני הבריאה. עיקר א', הוא בחי' המציאות במהותם עצמם. עיקר ב', הוא בחי' הקיום של זה המציאות. %break דפלא גדול אנו רואים בכל בריה ובריה, שמצד אחד נראה כמו שהיא חיה ומצויה ברשות עצמה, כלומר שהבורא ית' זיכה אותה במתנת רוח חיים והוא כבר שלה בטבע. ומצד שני אנו מרגישים בכל בריה ובריה אשר אין לה רוח חיים בטבעה ממש, %break אלא רק בבחי' קנין מלאכותי דהיינו על ידי אכילה ושתיה הולכת וקונה לה מדת ימי חייה, ואם תשכח איזה ימים ולא תקנה לה החיים מן החוץ אז נופלת ומתה. ע"כ מצד א' נראה שהחיים נצררים בחי בטבע, %break ומצד הב' נראה שכל החיים של החי בא לו במקרה ע''י קנין, ע"ד העשירות והכבוד וכדומה. ולמה זה יושב בשמים ישחק לנו, שלכאורה הוא כמו לעג שלועג על בריותיו. %break ואם רצה ית' ליתן לנו מתנה חשובה זו ולכתבנו בין החיים, היה לו ליתן לנו עכ"פ משך ע' שנותינו הללו בטבע, ולמה עוד מטריח אותנו לקנות אותו מן החוץ ע''י אכילה ושתיה וכו'. %break והעניין הוא ע''ד שאמרו חז"ל מתחילה ברא הקב''ה את העולם במדת הדין ראה שאין העולם כדאי שיתף עמו מדת הרחמים. פירוש דבריהם ע"פ הנ''ל, אשר בסוד א"ס שמטרם הצמצום יצא כלי הקבלה בתכלית הגדלות וגם בתכלית השלימות, %break דהיינו שהיה אור א"ס ממלא את כל המקום אפי' לבחי' אחרונה שבבחי' הד' שה''ס מדת הדין כנ''ל, אמנם נקודת הרצון נתעלה מבחי' זו האחרונה שהרגישה בחי' שינוי הצורה, שז"ס ראה שאין העולם כדאי, והמקבלים יהיו יכולים עוד לבא עי"ז במיעוט הדביקות, %break לכן שיתף עמו מדת הרחמים, דהיינו שצמצם א''ע מבלי להתפשט לבחי' הד', וחזר וקבל הארתו דרך קו דק שה"ס ג' בחי' הראשונות של בחי' הד', שכליו דקים וע"כ נק' מדת הרחמים, כלומר שאין בהם חשש דינים. %break וכייל לנו הרב ז"ל בכמה מקומות בספר הזה, אשר תכונת הרוחני אינו כלל בבחי' עובר ממקום למקום ויהיה נעדר מהמציאות הראשונה למציאות השניה כדרך דבר גשמי שפושט צורתו הראשונה ולובש צורה שניה ונמצאת הצורה ראשונה נעדרת הימנה, %break אלא אם דבר רוחני עובר מבחי' אחת לבחי' אחרת אינו מחליף צורתו, אלא הוא בחי' תוספת הצורה, וכל מקום שעובר בו נמצא קונה מקומו לנצחיות, שז"ס הוא ותמורתו יהיה קודש, שהקדשים מסודרים תחת חוק האורות העליונים, וע"כ גם בהם אינו נוהג חילוף ותמורה. %break ולפי"ז תבין דאע''ג שאמרנו שא"ס צמצם את עצמו וחזר והמשיך הארותיו דרך קו דק וכו', אין הכוונה שנעדרה ח"ו מחמת זה הצורה הקודמת שמטרם הצמצום, אלא שמלכות דא"ס הצטמצמה וקיבלה לצורת הקו הדק עד שנתפשטה לכולהו עולמות אבי''ע. %break אמנם בחי' א''ס ג''כ לא נשתנה כלל וע"כ מתלבשים זה בתוך זה, כי אור א''ס מתלבש בתוכיותם ובפנימיותם דאבי"ע. וז"ס שיתף עמו מדה''ר, כלומר דמן הצמצום ואילך יש ב' הנהגות, כי ניתוסף ונשתתף עם מדה"ר. %break והנה נחלק לב', דהיינו הנהגה של המציאות והנהגה של קיום המציאות. הנהגה א' נמשכת ממה''ד, והנהגה ב' נמשכת ממדת הרחמים, וע"כ אין לך דבר בכל העולמות שמהצמצום ולמטה, שלא יהיה משותף מן ב' ההנהגות הנ"ל, %break וכל דבר ודבר נבחן בו ענין מציאותו לבד וענין קיום מציאותו המשתתף עם ענין המציאות. עד''מ, האדם נולד בסוד ההנהגה של המציאות הנמשכת מא''ס, והוא חי אבל קטן וחלש ואין לו זכות קיום כלל, %break אמנם משתתף עליו סוד הנהגה של קיום המציאות הנמשך מהארת הקו, וע''פ הנהגה זו הוא ניזון וממשיך ימי חיותו וקיומו וקונה כל מעלותיו. וסימן לדבר, דכל מה שנמשך ע"י יגיעה, הוא מבחי' הנהגה הב'. %break והענין דכל חידוש בבריאה מחוייב להמשך מן א"ס, כי כל העולמות העליונים והתחתונים לכל פרטיהם משתרשים שמה, בסוד אין כל חדש תחת השמש. וע"כ מתהוה האדם וכל דבר חי בסוד הנהגה א' הנמשכת מא''ס ב''ה. %break אמנם כשנולד, תיכף עובר עליו סוד הצמצום דבחי' אחרונה, וע"כ אע"פ שהוא בריה שלימה וחיה, אמנם אין לו זכות קיום כלל מחמת שהוא כלול מבחי' אחרונה שבמלכות דא"ס שהיא מדת הדין. %break ובסוד השפע של הארת הקו שהיא מדת הרחמים, משם נמשך לו משך ימי חייו וכל מעלותיו. ובזה יובן מהות הקליפות בסוד זה לעומת זה עשה אלקים. דהנה מציאותם ודאי שהם נמשכים ג"כ מבחי"ד אלא ע''י שבירת הכלים כמו שיתבאר בענף ה'. %break אמנם ענין קיום מציאותם אינו נמשך מהארת הקו שהיא מדת הרחמים אלא מהארת הרשימו, דהיינו מקום החלל שהצטמצם משם מגיע להם השפע של קיום המציאות. %break דכבר ביארתי בפמ''א שהארה נמשכת למקום החלל מסוד אור המקיף המאיר לתוך מקום החלל בהשואה אחת בלי חילוק דרגות, ונמצא שמאיר ג"כ אפי' לבחי' אחרונה, אלא היא הארה מרחוק מאד, כלומר הארה מועטת, %break ומשם שורש השפע של קיום המציאות לקליפות. אמנם בי"ע דקדושה יהיה שורש השפע של קיום המציאות בסוד מדת הרחמים שהיא הארת הקו, שכליו דקים שאין בהם מבחי' האחרונה. ודו"ק בזה, שזהו כל ההבחן בין הקדושה ובין הס"א הנק' מות. %break ועם זה יבואר ענין התלבשות הקדושה בקלי' בסוד רגליה ירדות מות, דכבר ביארנו שאין התיקון עולה כהלכתו זולת בהשגת כלי קבלה היותר גדולים, דהיינו מבחי' הד' בסוד מדת הדין, שז"ס הכתוב בתיקוני זוהר א"ס לא נחית יחודיה עלי' עד דיהבין ליה בת זוגיה, %break פירוש דעיקר כל התיקונים הוא לתקן את בת זוגי' דא''ס, דהיינו בחי' הד' הנ''ל הנמצאת בתכלית השלימות בא''ס, וכל ענין השיתוף דמדה"ר לא בא לשנות כלי הקבלה ולמעטן, אלא להמציא כל תיקוני אבי''ע, %break שסופם לתקן את הבחי' האחרונה ולהפך אותה על בחי' השפעה, שאז לא יהיה נבחן בה שינוי צורה, ואז תהיה נקראת בת זוגי' דא''ס והבן. ולפי''ז תבין בפשיטות שאנו מוכרחין בהשגת כלי הקבלה הגדולים כדי לתקן אותה, %break והנה בסוד מלכות דקדושה א''א להשיג את זאת להיותה כבר משותפת במדת הרחמים שאינה מאירה לבחי' אחרונה דקבלה, וכמו שאמרו חז"ל כל המתגאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור במדור אחד, %break פירוש, כי המתגאה על חביריו נמצא אינו מרגיש רק את עצמו ובטנו, ובזה מתגשמים אצלו כלי הקבלה שלו עד להפכיות הצורה ופרודא, וע''כ אומר הקב''ה אין אני והוא יכולין לדור במדור אחד, %break כי נגרש מחמת זה ממדור הקדושה תיכף ומיד, ונופל למדור הקליפות והס"א להיות צורתו משתוה עם הס''א, כי בסטרא דקדושה אין בחי' כלי הקבלה הגדולים האלו, וא"כ איך אפשר לנו עוד לקבל בחי' גדלות דקבלה מבחי' מלכות דקדושה. %break וז"ס ועיר פרא אדם יולד, שכל אדם בקטנותו הוא מסור תחת הנהגת הס''א והקליפות עד י"ג שנים, אשר כל שפע של קיום מציאותו אינו נוטל מרשות הקדושה ממדת הרחמים, אלא מתחת רשות הקליפות ומדת הדין, %break ונעשה זה בכוונה כדי שישיג מהקליפות במשך זמן קטנותו את בחי' כלי הקבלה היותר גדולים שאינם נמצאים אלא במדור הס''א והקליפות. ומי''ג שנים ואילך נכנס תחת הרשות דקדושה על פי בחירתו, וכבר יש לו כלי הקבלה בכל שלימותו, %break וע"כ אין חסר לו זולת כלי השפעה וע''י העסק בתורה ומצוות על מנת שלא לקבל פרס אלא לעשות נ"ר ליוצרו שהוא בחי' השפעה בלי שום קבלה, הוא משוה צורתו לחי החיים, %break כי נמצא מתייחד עמו ית' בהשתוות הצורה דהשפעה, ובזה נכנס למדור של הקב''ה ומקבל אור פני מלך חיים. %break ונמצא באמת אשר הנשמה הקדושה מצויה היא באדם גם בעת קטנותו טרם שבא לכלל י"ג שנים, אמנם סגורה ומסוגרת במלבוש הקליפות, כי בגלוי הוא עושה אז רק מעשיהם של הקליפות, רק למלאות בטנו. %break אשר באמת זה בכוונה רצויה לטובת שלימות הנשמה, וזה נקרא התלבשות הקדושה בקליפות המתים, בסו''ה רגליה ירדות מות, כי רגלי המלכות דקדושה, כלומר סוף קומת המלכות שה"ס בחי' אחרונה שלה, יורדת מות, שמתלבשת בראשי הקליפות, %break כדי שבני אדם ישיגו דרך הקליפות את בחי' כלי הקבלה היותר גדולים שעליהם סובב התיקון כנ"ל ודו"ק. %break וזס"ה חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל.שלפעמים נמסרים בני ישראל תחת רשות הס"א והקליפות דהיינו בגלות בארץ העמים, ואז ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, כי באים לידי קטנות הדעת וע"כ אינם יכולים לעסוק בתורה ומצוות לשמה, %break דהיינו ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרם, כי כלי הקבלה מגושמים בהם, ועי"ז הס"א מתדבקת בהם ומביאה את קבלת השפע שמקבלים לבחי' מות ופרודא ונעשין כלי קבלה שבהם בכל פעם ופעם יותר מגושמים ונפרדין בריחוק יותר מרשות הקדושה, %break כי כלי הקבלה והשפע מתגדלים זה עי"ז, עד"מ מי שיש לו שפע של מנה רוצה מאתים, אבל מי שיש לו שפע של מאתים רוצה ארבע מאות, וכן להלן. נמצא ששיעור השפע שהס"א עושקת עוד מגדיל ביותר ומרחיב את כלי הקבלה שז"ס עבירה גוררת עבירה, %break אמנם כל זה הוא לטובת בני ישראל, כי ע"י ממשלת הס"א עליהם נמצאים כלי הקבלה מתגדלים בכל מדתם, ואע"ג שהס"א עושקת את כל שפעם לבחי' פירודא ומותא, אמנם השי"ת יודע מחשבת לבם של בנ"י לאביהם, %break וע"כ אחר שהס"א בולעים חיל גדול המביא את כלי הקבלה על שלימותו, אז עוזר השי"ת וגואל אותם מתחת הס''א, כי מאיר עליהם רוח חכמה ובינה, וממילא עוסקים בתורה ומצוות ע"מ להשפיע, %break וכלי הקבלה הגדולים שהשיגו ע"י הס"א והקלי' מתהפכים על כלי השפעה. וז"ס מבטנו, כלומר אחר שמתגדלים כלי הקבלה, אז יורישנו אל, שהקדושה יורשתם. %break ובזה תבין סו"ה, או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וכו', כי האומות נקראים גוים ע"ש גאים, שאין להם חפץ אלא לעצמם וכל מה שמחוץ להם הכל בטל ומבוטל בפניהם כלא וכאפס, %break מפני שהמה דבוקים ונמשכים אחר הס''א והקליפות שאין בהם בחי' השפעה ולא כלום. אמנם כבר נתבאר שענין הגאולה אי אפשר להיות רק דוקא ע''י השגת כלי הקבלה הגדולים האלו, שהם צריכים להתהפך על כלי השפעה. %break והיינו ההפלאה הגדולה שהכתוב משמיענו, אשר השי''ת המציא א''ע לנו עד שנגדלו כלי הקבלה שלנו בשלימות בבחי' גוי, ואז נגלה עלינו וגאלנו, כדי שיעלה התיקון והגאולה על תכלית שלימותו, וזה שיעור הכתוב גוי מקרב גוי, והבן. %break וזסו"ה דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וכו', כלי כסף וכלי זהב. כי אם היו בני ישראל במצרים כל זמן ארבע מאות השנים, היה הענין הנ''ל של השגת כלי קבלה נעשה מעצמו ע''י הקטנות הבאה מקושי השעבוד, %break אבל כיון שהקב"ה מיהר את הקץ על ר"י שנים, וא''כ זה שהיו צריכים להשיג מהמצריים במשך קץ שנים החסרים מת' שנים, היו מוכרחים ליטול מהם ע"י שאלה במצות השי"ת, כי לא היה אפשר להם ליטול דרך מתנה וכדומה, %break כי אלו היו בחי' כלי הקבלה היותר גדולים שעדיין לא היו ראויים שיוכלו להפך אותם על כלי השפעה וע''כ נטלו בדרך שאלה ע''מ להחזירם, וביני לביני נגאלו והפכו אותם על כלי השפעה ועלו לכלים דקדושה לנצחיות. %break וענין כסף וזהב ונחושת, היינו מבחי' ג' עולמות בי"ע, זהב נק' כלים דבריאה, כסף נק' כלים דיצירה, ונחשת נק' כלים דעשיה, שיתבאר זה במקומם. %break %letter יב יב) וז"ס שאיתא בזוהר, אשר המלכות לית לה מגרמה ולא מידי וכל מה דאית לה יהיב לה בעלה ז"א. פירוש, דהמלכות היא ריקנית מכל שפע מצד עצמה, וכל השפע שיש בה בא לה מצד ז"א שמשפיע בה, והיינו משום הבחי' האחרונה שיש בה, המכונה רגלים כנ"ל, %break שהמה יורדים ומתלבשים בס"א הנק' מות, לכן אע"ג דנתכללה בהארת הקו מ"מ כבר נשתרש בה בחי' האחרונה אשר האור העליון אינו מגיע שם, וע"כ לית לה מגרמה ולא מידי, והבן. %break ונמצא דכל השפע היורד לתחתונים הוא ע''י ז''א שה''ס בחי' ג', כלומר שכולל ג' בחי' הראשונות מתכונת הכלי ולא כלל מבחי' ד' הנ"ל, וע"כ נק' ז''א מדת הרחמים, משום שבשפע שלו אינה נכללת בחי' הד' שהיא מדת הדין. %break אמנם מבחי' ז''א לבדו לא יכול לצאת שום חידוש במציאות אל העולמות התחתונים, משום דאור א''ס אין יכול להתיחד בו, דכבר ידעת שאור א"ס נשפע דוקא ע''י בחי' הד', אשר בחי' זו איננה בבנין ז"א. %break ועכשיו יתבאר סוד הזווג דדכר ונוקבא המחוייב בעולמות העליונים, דהנך רואה דהן ז''א והן נוק' בהיותם בפני עצמם יהיו שניהם מחוסרי השלימות, כי פרצוף ז''א יש לו השלימות בענין השפע להיותו נבנה מג' בחי' הראשונות שאין בהם ממדת הדין כלום, %break אמנם כלי הקבלה שלו אינם שלימים שהוא חסר מבחי' ד' שהיא גדלות הקבלה, ומסבה זו אין אור א"ס שמטרם הצמצום יכול להתיחד עליו בהיותו בלי הנוק', כי אור א''ס אינו נשפע זולת על גדלות הקבלה שהיא בחי' ד'. %break גם פרצוף הנוק' יש לה שלימות בכלי קבלה אמנם אין לה שלימות בשפע, כי אם יושפע בה לבדה השפע אז יצא השפע הזה לפירודא ולקליפות הנאחזים בבחי' הד', דמסבה זו אתתקן בה בחי' הד' בסוד מקום פנוי מכל אור כנ''ל. %break וע"כ כדי להמשיך התחדשות השפעה לתחתונים מאור א"ס ב''ה, מחוייבים ז''א ונוק' להזדווג, ואז נחשבת הנוק' כגופו של ז''א ממש בסוד היחוד, ובזה נמצא שז"א נשלם בכל ד' בחי' של קבלה, %break ונמצא בזה מוכן להשראת אור א"ס עליו שמטרם הצמצום והוא משפיע אור א''ס לתחתונים. ונמצא אשר השפע הזה היוצא לעולמות מסוד זווג זו"נ יחד יש בו שלימות באור ושפע מצד ז''א ויש בו שלימות בכלי קבלה מצד הנוק' והבן. %break וז"ס שאמרו ז''ל שהלובן שבולד נותן אביו והאודם שבו נותנת אמו, כי הלובן הוא שם השפע והאור שהוא בא במדה''ר מצד ז''א, והאודם שבולד הוא שם כלי הקבלה שנקרא אודם משום מדת הדין המצויה בכלי הקבלה, %break והוא אינו יכול להמשך מז''א כי אין בו ממה''ד כלל, וע"כ נמשך מהנוק' בסוד זווגו עמה. %break אמנם כל זה נאמר רק בבחינת החידוש ותולדות חדשות הנמשך מההנהגה של המציאות שבא מא''ס שמטרם הצמצום, אבל בחי' השפע של קיום המציאות לבד הנמשך מהנהגה הב' של קיום המציאות שבא מצד הארת הקו שלאחר הצמצום. %break אפשר לשפע זו להמשך לעולמות גם מבחי' ז"א לבדו, כי ז"א מוכן תמיד להשראת הקו מצד בנינו עצמו, כי גם הקו הוא רק כולל ג' בחי' הראשונות ולא בחי' ד'. %break ובזה תבין דברי הרב ז"ל בדרושי אבי"ע, שכתב בסוד שאר כסות ועונה, אשר ביצירה ועשיה אין שם בחי' עונה, אלא שאר וכסות לבד עכ"ד. %break פירוש, שסוד עונה ה"ס הזווג לנשמות ותולדות החדשות במציאות שמחוייב להמשך מא"ס, וע"כ מחוייב למציאות בחי' הד' שאיננה בז"א זולת בעת הזווג עם המלכות. אמנם שאר, שה''ס שפע של מזון להחיות העולמות, %break דהיינו השפע של קיום המציאות לבד הנמשך מהארת הקו, יכול להמשך מז"א לבדו בלי עזרת הנוק'. וע"כ בעולם היצירה, שכל שפע של עולם זה הוא בחי' ז"א לבדו בלי הנוק', יוצא משם בחי' שאר, שה"ס שפע של קיום המציאות, %break ומעולם העשיה שה"ס הנוק' לבדה בלי שיתוף ז"א, יוצא רק בחי' כסות שה"ע כלי, אבל שאר לא יוכל להמשך משם. %break ובזה יובנו ג"כ דברי הזוהר, דחכמה ובינה זווגיהו תדיר ולא אתפרשין לעלמין, אבל ז"א ונוק' אין זווגיהו תדיר אלא זווגיהו פסיק, ע"כ. ותבין עם הנ''ל, כי חכמה ובינה אינם מוציאים תולדות חדשות בבריאה, וכל שפעם הוא לצורך ז"א עצמו, %break שה"ס מדת הרחמים הנמשך מהארת הקו, וע"כ זווגיהו תדיר ולא פסיק לעלמין, דאין בו חשש מיניקת החיצונים שיעבירו השפע לבחי' פירודא, משום דאין שם כלל מבחי' כלי קבלה שהחצונים נאחזים בה שה''ס בחי' ד'. %break אבל ז"א ונוק', שהזווג שלהם הוא לתולדות חדשות לתחתונים שהוא נמשך ע"י אור א"ס שמטרם הצמצום, ששם גם בחי' אחרונה בכל הדרה ושלימותה בלי שום שינוי צורה כלל, וע"כ אין אור א''ס יכול לשרות על ז"א זולת בעת זווגו עם המלכות, %break שבחי' אחרונה אינה מצויה רק במלכות, ע"כ לא יכול להיות זווגייהו תדיר, דבזה היה כל השפע הנשפע מהם עובר לס"א הנאחזים בבחי' אחרונה, והיה בא השפע לכלל פירודא מהפכיות הצורה, %break וע"כ נעשה בהם התיקון הזה אשר הם מתחברים רק לצורך הולדה במציאות, ותיכף כשנולדת הנשמה באופן שדיה לה להתפרנס ולהתגדל תחת הנהגה הב', תיכף ומיד נפסק הזווג החשוב הזה הקשור בא"ס שמטרם הצמצום, %break ועוברת התולדה לתחת ההנהגה של קיום המציאות הנמשך ממדה"ר ומהארת הקו שמן הצמצום ולמטה. אשר מן הלידה ואילך, אין לנשמה הנולדת הזאת שום שפע וזכות קיום עוד מבחי' הנהגה א' שמטרם הצמצום, %break אלא הכל כאשר לכל, נמשך לה ע"י הנהגה הב' מהארת הקו, ע"פ מדותיו ותיקוניו באבי''ע, אשר בסגולתם מקבלת הנשמה כל שלימותה ומהפכת כלי הקבלה שלה על כלי השפעה, ואז נמצאת שבה לשורשה ממש לסוד אור א"ס שמטרם הצמצום ודו''ק. %break והנה אחר כל האריכות הנ''ל מתבאר לנו בטוב טעם לדעת איך ספירת המלכות עושה בחי' סוף וסיום לשפע אין סוף הנמשך בעולמות שמהצמצום ולמטה. %break דהיינו כנ"ל, אשר אין לך שום דבר מתהוה במציאות בכולהו עלמין שלא יהיה נמשך ובא מאור א''ס שמטרם הצמצום, אשר נשפע ע"י זווג דז"א ומלכות, דשניהם ביחד יש להם כל ארבע הבחי' של קבלה, וע"כ הם אז ראויים להיות מרכבה לאור א"ס הנ"ל, %break אמנם אין הזווג והשפע החשוב הזה נמשך לעולמות אלא דוקא לסוד התהוות של אותה המציאות באופן שיהיה מוכשר אח"כ להתפרנס ולהתגדל תחת הנהגה הב' של הארת הקו, וע"כ אחר שנולד בשיעור הזה תיכף נפסק הזווג של ז"א ונוק', %break והוא שלא יתעוררו החצונים והקליפות למשוך לעצמם מאור א"ס ב"ה הנעלה הזה, להיותם מושרשים בבחי' אחרונה של הנוק'. והנך רואה שהמלכות מצד בחי' אחרונה שלה עושה הפסק וסוף לאור א"ס, ונתפרדים ז"א ומלכות זה מזה, %break וממלכות עצמה אין הקלי' יכולים לינק כי לית לה מגרמה ולא מידי, ומז"א עצמו ג"כ אינם יכולים לינק משום שמתוקן במדה"ר ואין בו מחלק הקליפות כלום דהיינו מבחי' אחרונה. %break גם תבין עכשיו סו"ה הנ"ל התשלח ברקים וילכו וכו' שהפסוק הזה מצייר לנו כל מהלכי הבריות שבעולמות התחתונים, שהמה יוצאים מא"ס ב"ה כדמיון ברקים, כלומר בלי תפישת זמן, דהיינו ע"י זווג זו"נ, שתיכף באותו הרגע שהנשמה נולדת תיכף נפרד הזווג שלהם, %break כי עובר על הנשמה בחי' צמצום א', ועל ידיה נמצא שנכנסת תחת הארת הקו הנמשך ע"י ז"א עצמו ומדת הרחמים, ומשם מתכלכלת ומתגדלת הנשמה עד גמר התיקון ששבה לשורשה לא"ס. %break וזה שיעור הכתוב, התשלח ברקים, יורה על מציאות התולדה שנמשך מא"ס, ועוברת ע"י זווג זו"נ לעולמות, ואז "וילכו" כלומר, שכבר אינם הולכים בהנהגת הא"ס כמו שנולדו, אלא בהנהגה אחרת שהוא מסוד הצמצום שהתהוה מקוטבו של הבריאה עצמה כנ"ל, %break ואח"ז שהולכים בהארת הקו ע"י כל התיקונים דאבי"ע, אז ויאמרו לך הננו, כי מהפכים ומשיבים את כלי הקבלה להשפעה ונמצאים בהשוואת הצורה, ובזה שבים לאור א"ס שמסרם הצמצום. %break ובזה תבין ותשכיל את דברי הזוהר,בסו"ה ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי. ופירשו ז"ל אני אני הוא, אין לי אח ואין לי בן ואין לי נוק', ואין אלקים עמדי, דלית עמי שיתופא כלל (עי' בראשית א' אות קעד), עכ"ד. %break ותבין ע"פ הנ"ל, דהא כל עניני העולמות העליונים והתחתונים יחד יצאו ע"י הארת הקו במקום המצומצם, שה"ס ראה שאין העולם כדאי שיתף עמו מדת הרחמים, דהיא נותנת לנו בכל המציאות הנמצאת באבי"ע, %break שנמצאים תחת הנהגה משותפת, מהנהגת מדה"ד שה"ס הנמשך מא"ס מטרם הצמצום שהוא לצורך התהוות הבריאה, ומהנהגת מדת הרחמים שה"ס הנמשך מהארת הקו במקום הפנוי מאחר הצמצום ולמטה. %break וע"כ נמצא אור א"ס נשפע בעולמות רק בשתופא דמדה"ר. והנה כל ההבחן בין המדרגות ראש תוך סוף הוא נמשך רק מהארת הקו, כמו שנתבאר לעיל, והם סוד אח בן נוק', כי חכמה ובינה מכונים בשם אח, %break וז"א מכונה בשם בן, והמלכות מכונה בשם נוק', וענין הכינויים האלה יתבארו במקומם. והיינו דפירשו בזוהר, שלעת התיקון כשהבריות ישתלמו בהשואת הצורה מכלי הקבלה שבהם שאז ישובו לשורשם, אז נאמר עליהם מקרא הנ''ל, %break דהיינו אין לי בן ואין לי אח ואין לי נוק', כלומר דאין בי עוד הבחן מדרגות, חכמה ובינה וזו"נ ע"ד ראש תוך וסוף, כי כל הבחן זה הגיע לנו רק מחמת שינוי הצורה דבחי' ד', אבל כשלא יהיה שינוי הצורה שוב לא יהיו מדרגות, %break כי לא יהיה צורך לשיתוף דמדה"ר כי יוכלו לקבל בסוד מדה"ד, משום דאין כאן עוד שום דין. וז"ס בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים אכי"ר.
שמור ספר
בדוק
בטל