ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author ספר עץ החיים
%book ענף ב פנים מסבירות
%H ספר פנים מסבירות
%break
%H ענף ב'
%break
%letter א
א) דע כי בזה החלל נמצא א"ק לכל הקדומים וכו' בתחילה יצאו י"ס בדרך 
עגול וכו' ואח"כ בתוך כל העגולים נמשך דרך יושר וכו', אבל בבחי' פנימיות 
ועצמותו של אדם זה אין אנו רשאים לדבר בו וכו' ונדבר במה שנאצל הימנו 
וכו' (אות ה' ו').
%break
והנה בדבר מציאות עגולים ויושר שהספר האריך בהם מאוד בכ''מ ועכ''ז 
נשארו נעלמים, שדברי הספר סותרים לכאורה זה את זה בכל פנה וצעד. 
וע"כ אני מוכרח להאריך בביאורם. 
%break
גם ענין הצמצום צריך עוד ביאור רחב, כי כאן מביא האר"י ז''ל ענין הצמצום 
על דרך נקודה בגו עגולא ובספרו חפצי בה מביא האר"י ז''ל ענין הצמצום 
בבחי' תמונה מרובעת. וכיון שענין הצמצום הוא שורש לכל חכמת האמת, 
ודאי צריך להבין איך אלו ואלו דברי אלקים חיים. 
%break
ובאמת מובאים ב' בחי' הצמצומים הנ''ל גם בתיקוני זוהר, בסוד ריבועא בגו 
עגולא ובסוד עגולא בגו ריבועא. 
%break
ומתחילה אבאר היטב תכונת אורות וכלים די"ס דעגולים ותכונת אורות 
וכלים די"ס דיושר, וערכם זה על זה במוצאם ובמובאם. והנה הארכתי בענף 
א' די באר בסבת הצמצום, 
%break
שהוא בחי' קישוט בנקודת הרצון דבחי' אחרונה דבחי' ד' להשוות צורתה 
למאציל שאין בו צורת הקבלה כלל ועיקר שנקרא תוספת דבקות. כלומר 
שהדביקות הרוחנית תשוער רק בהשואת הצורה זה לזה, 
%break
וע"כ מיעטה את גדלות הקבלה שלה שהיא בחי' ד' שעי"כ נסתלקו כל ד' 
הבחי' שיש במקום ונשארו ד' רשימות פנויות מאור. וחזר הא"ס והשפיע 
לתוך ד' הבחי' של המקום, אולם על־פי קישוטין של הנאצל, 
%break
דהיינו שבכל בחי' ובחי' מד' הבחי' לא האיר אלא בג' בחי' ונמצא בזה דבכל 
ספירה וספירה נשארה בה בחי' אחרונה בלי אור. והנה התפשטות שניה זו 
אחר הצמצום נק' הארת הקו, כמו שנתבאר בע"א באורך. 
%break
אמנם צריך להבין דגם מטרם ביאת הקו לתוך המקום המצומצם לא היה 
המקום פנוי וריקן לגמרי בלי אור כלל אלא שהיתה הארה מצומצמת, אשר 
אח"כ בביאת הקו בא לה אור גדול בשפע והבן זה. 
%break
וכבר נודע שאין ענין הפשטת צורה והלבשת צורה חדשה ברוחניים מורה 
שהצורה הקודמת נעדרת והולכת לה כמקרה הגשמיים בעוה"ז, אלא שניהם 
נקבעים בה לנצחיות, מחמת שאין ענין העדר נוהג בדבר רוחני. 
%break
וזכור זה לכל המקומות בחכמה זו שנאמר שם ענין פישוט צורה ולבישת 
צורה חדשה, כי לסבה זו מסתבכים רוב המעיינים, כי א''א להעיר זה בכל 
ענין וענין. 
%break
ובזה תבין שבטרם הצמצום שהיה הוא ושמו אחד, שכל המציאות שלפנינו 
כבר כלולה שם בסוד הכל ערוך מכל מראש. ובעלות נקודת הרצון להצטמצם 
אז נוספה צורה חדשה, דהיינו בחי' המקום שהצטמצם. 
%break
ונשארו שם ד' רשימות דד' בחי' שברצון, שנק' חכמה בינה ז"א ונוק' 
והשראת השורש עליהם היא כתר. ואלו הם השורשים של כל בחי' י"ס 
דעגולים בכל מקום שנמצאים בעולמות דכל אבי"ע. ובהם יש אור פנימי ואור 
מקיף, 
%break
דהנה אור מקיף כתוב בספר שאור א"ס מקיף את המקום מכל צדדיו 
בהשואה אחת, יורה בזה שלא נסתלק אור א"ס ב"ה לגמרי מהמקום אלא 
נשאר מאיר במקום בבחי' או"מ. והנה זה האור שמקבלות ד' בחי' המקום מן 
אוה''מ נק' אור פנימי דעגולים ההם. 
%break
והנך רואה כמה ענינים שנתהוו תיכף עם עלות הרצון להצטמצם: א' הוא 
המרכז, שהוא כינוי לגבול העולה מתוכיותו של התחתון. ונק' ג"כ נקודא 
דאמצעיתא או נקודה בגו עגולא, דכ''ז הוא כינויים לגבול העולה מתוכיות 
הנאצל עצמו לבדו. 
%break
ב' הוא הבחן של י''ס שהמה כח"ב זו''נ, דכיון דניכר שינוי הצורה בנקודה 
דאמצעיתא שהיא בחי' ד', א"כ נבחנות ג''כ ג' המדרגות הקודמות אליה שכל 
אחת מעולה מחברתה בהכר כלי קבלה שבה, כמו"ש בע"א ע"ש. 
%break
ג' הוא בחי' או"פ שלהם שמגיע אליהם מצד המקיף והמאציל, כי אין שום כח 
נגלה מצד המאציל לבחי' גבול ואדרבה כבר נודע שגם באור א''ס ב"ה 
המקיף ישנה שם הבחי' הד' בתכלית גדלותה ועכ"ז היה אור א"ס ב"ה 
ממלא כל המציאות, 
%break
אלא הוא נשאר גם עכשיו מאיר לתוך י"ס דחלל בהשואה אחת בלי שום 
הבחן מדרגות מצדו. ואור זה המגיע להם הוא נק' אור פנימי, אלא שהיא 
הארה מצומצמת לסבת הנקודה עצמה. 
%break
ד' הוא בחי' או"מ עצמו, כי הא''ס מאיר עכשיו בחי' השפעה ממקומו בריחוק 
מן המקום. כלומר, כיון דנקודת הרצון של בחי' ד' נתמעטה ולא היה בה שום 
רצון לקבל, 
%break
ממילא אבדה כלי קבלה שלה ולא יכלה לקבל אל תוכה אור א"ס ב"ה 
כמקודם והנקודה דאמצעיתא נתרחקה מהאור וע"כ אנו מכנים זה בשם 
הרחקת מקום לא''ס ב"ה, והבן היטב. 
%break
והנה אח''ז שנצטמצמה המשיך א''ס אליה הארת הקו, שענינו השפעה 
רחבה מצד המאציל אמנם רק על ג' בחי' שבכל ספירה וספירה, אשר בזה 
הוכפל כח הגבול שבספירות גם מצד המאציל כמו"ש לעיל. ובזה נוספו עוד 
ענינים חדשים: 
%break
א' הוא תקפו של הגבול מצד א''ס ב"ה, כי הוא משפיע לפי חוק שבחר 
הנאצל. 
%break
ב' הוא י"ס דיושר, דהיינו שכל בחי' ובחי' קיבלה גבול חדש, המוגבל הן מצד 
התחתון והן מצד העליון. 
%break
ג' הוא אור הפנימי של י"ס דיושר, שבא האור לכל אחד מהם בשפע וגם 
בהבחן צורה דכל או"א, דכל בחי' שהיא כלולה יותר מן בחי' רצון לקבל 
קבלת אורה היתה יותר במיעוט. 
%break
ד' הוא אור מקיף של י''ס דיושר, שא"ס ב''ה מאיר על היושר ממקומו בסוד 
הרחקת מקום, כדי להחזיר ולהשיב הכל על הבחי' שלו, בסוד א''ס ב"ה לא 
נחית יחודא עליה עד דיהבינן ליה בת זוגיה כמו שפרשתי בע"א עש"ה. 
%break
ובזה תמצא שבהארת הקו ניתוספו עוד ד' צורות על ד' צורות הקודמות של 
העגולים, אמנם כולם מאירים בעולמות כמו שיתבאר במקומם לנכון. ובזה 
נתבאר שכל העגולים של עולמות אבי"ע יהיה שורשם בבחי' הרשימו מן 
הצמצום, וכל פרצופי היושר דכל העולמות יהיה שורשם מהארת הקו. 
%break
והנה יש ברשימו מה שאין בהארת הקו ויש בהארת הקו מה שאין ברשימו. 
ויש מעלה ברשימו דקטן וגדול שוין הם בקבלת הארתם מאור המקיף, ויש 
מעלה בקו להיות השפעתו בהרחבה ובבחי' הדביקות בלי הרחקת מקום כמו בעגולים.
%break
%letter ב
ב) והנה הארת הקו שהוא ע"ס דיושר באו"פ ואו"מ, נקרא צלם אדם וסוד 
פרצוף. אמנם בתחילת התפשטותו נקרא אדם קדמון, שהוא השורש לכל 
הפרצופין שבעולמות אבי"ע, ונבאר בו קצת מה שמוכרח לענין. 
%break
והנה תחילת הבחן הפרצוף הוא ראש וגוף, דסוד הראש נקרא הארה במקום 
יציאתה, וכל המתפשט הימנה נקרא גוף. וערך הראש על הגוף הוא כערך 
האור על הכלי, וכל שיש בגוף נמשך מהראש. 
%break
אמנם גם בראש נמצאות עשר ספירות, דהיינו: גולגלתא, כתר. עינים, 
חכמה. אזנים, בינה. חוטם, ז"א. פה, מלכות. אלא שאינם בעלי השפעה 
לתחתונים, מטעם שכלים דראש דקים המה וזכים המה, כמו"ש במקומו לנכון. 
%break
והוא משום שהאורות קדמו לכלים, דמתחילה התפשט אור א"ס ב"ה לעשות 
כלים, ועובר על ד' הבחי' הנודעות עד שנגמרה בחי' אחרונה שבבחי' הד' 
שנק' מסך דכלי מלכות, ואז מכה האור על המסך כמו אור השמש על מראה לטושה, 
%break
דכיון דאור השמש אינו יכול לעבור ולבקוע את המראה הלטושה ע"כ חוזרים 
קוי האור לאחוריו, ואף כאן כיון דמסוד הצמצום ולהלאה אין בחי' אחרונה 
עוזבת את האור העליון להתפשט בה, ע"כ נעשה בחי' זווג דהכאה, ומזה 
נולדות ויוצאות ע''ס דאו"ח, 
%break
שבזה שבה המלכות להיות כתר לע"ס ההם להיותה השורש להם, וכל 
שורש הוא כתר כמו''ש לנכון בענף ד'. וזו ההתפשטות דע"ס דאו"י מא"ס 
וע"ס דאו"ח מבחי' אחרונה נק' ראש כלומר תחילת התהוות הארה ההיא. 
והנך רואה שהאור קדום לכלי, 
%break
כלומר שמן האור עצמו נמשך ויוצא הכלי מסבת הזווג דהכאה בבחי' 
אחרונה, וע"כ אין הכלי מתגלם כל צרכו בסוד שינוי הצורה מן האור כנ"ל עש"ה. 
%break
וזה הכלל דהעליון המשפיע לתחתון אינו יכול להשפיע זולת דרך כלי היותר 
עב, ותחתון הרוצה לקבל מהעליון אינו יכול לקבל בכלי עב אלא דוקא בכלי 
היותר זך, כמובא בכהאר"י ז"ל בכמה מקומות. 
%break
ע"כ כלים דראש כולם ראויים רק לקבל מהעליון אבל לא להשפיע לפרצוף 
תחתון, חוץ מנוק' דפה דראש שהיא ג"כ בעלת השפעה בסוד המאמרות. 
והענין, דפה ה"ס מלכות דראש, שה"ס בחי' ד' עצמה שהיא מתפשטת לבחי' גוף דאותו הפרצוף. 
%break
ובזה תבין ערך הראש על הגוף כערך ט"ס ראשונות על בחי' מלכות, דכל 
הגוף הוא רק התפשטות בחי' המלכות דכללות מהראש דהפרצוף ההוא. 
אמנם הגוף עצמו נבחן על ב' הבחנות שהם: תוך וסוף, שז''ס רת״ס המובא בזוהר ובספרים בכ''מ. 
%break
אשר הכתר שה"ס האור במקום יציאתו ובחי' השורש הוא נקרא ראש, ובחי' 
א' ובחי' ב' שהם חכמה ובינה נק' תוך, וז''א ונוק' שהם בחי' ג' ובחי' ד' 
נקראים סוף וזהו לפי הבחן הספירות בפרטות. ויש ג"כ בגוף לבד ע''ס אשר 
הראש נחשב לכתר. 
%break
אמנם לפי הבחן הפרצוף יש בראש כל עה"ס, דהיינו גולגלתא ורשר''ד, 
והגוף אינו אלא התפשטות ספירה אחת דראש, שהיא בחי' ד' הנק' פה 
ומלכות דראש. והנה הגוף בלבד נבחן על תוך וסוף, דמגרון עד הטבור נקרא 
תוך ומטבור עד סיומו נק' סוף. 
%break
והענין יתבאר לקמן בעולם העקודים, דבהתפשטות הב' דעולם העקודים 
נתחלפו האורות בכלים, שאור הכתר לא יצא כלל, אלא אור החכמה נכנס 
בכלי הכתר ואור הבינה בחכמה ואור ז''א בכלי הבינה וכו' עש''ה. 
%break
ונמצא לפי זה אשר ב' בחי' האורות שהם תוך וסוף נתיישבו בג' בחי' הכלים 
ראש ותוך וסוף, דאור דבחי' התוך שהוא אור חכמה נתיישב בכלי הכתר 
שהוא כלי דבחי' ראש, ואור דבחי' הסוף שהוא אור ז''א נתיישב בכלי בינה 
שהוא כלי דבחי' התוך כנ"ל. 
%break
ונעשה בזה ירידה לבחי' הכלים להיותם נערכים אך לפי האור שבהם, וכיון 
שכלים דראש קבלו לאור התוך, ירדו כלים דראש ג"כ לבחי' תוך כחשבון 
האור. וכמו כן כלים דבחי' תוך שקבלו בהם אור דבחי' סוף, ירדו הכלים 
דתוך ונעשו בחי' כלים דסוף, והבן. 
%break
וז"ס כי ביה הויה צור עולמים המובא בעה"ח בשער מטי ולא מטי. כי ב' 
אותיות הראשונות דשם הויה שהם בחי' א' ובחי' ב' נתפשט מהם עצמם כל 
ד' בחי' שם בן ד', כי קוצו של י' ה''ס הראש דהיינו כלי דכתר, י''ה ה''ס חכמה ובינה שה''ס התוך, 
%break
ונתפשט התוך עצמו וירד לבחי' סוף, להיות שהבינה קיבלה לאור הז"א 
שהוא אור הסוף, ע"כ נתחלק כלי התוך לשנים, חציו לבחי' התוך והיינו אור 
הבינה שעלה לכלי דחכמה, וחציו השני לבחי' הסוף והיינו אור ז''א שנתיישב בכלי דבינה. 
%break
ונעשו בבינה עצמה לבדה שהיא סוד ה' ראשונה דשם הויה ב' בחי' זו"נ, 
שהם הסוף דהיינו בחי' ג' ובחי' ד' שהם ו"ה, ובזה נמצא שמב' אותיות י''ה 
דעולם העקודים נעשה י''ה וגם ו''ה, כי ה' די''ה נתחלקה על אותיות ו''ה. 
%break
והבן זה כי קצרתי כדי שלא לצאת מהענין, ועי' לקמן בענף הששי מתבאר 
במילואו בהרחבה, ויתבאר עוד לקמן בצמצום ב'. ולא יקשה לך לפי זה מאי 
נעשה בב' בחי' אחרונות דעולם העקודים דהיינו ו''ה דעולם העקודים, אחר 
דמה' ראשונה דשם הויה נתפשט גם הואו וה' תתאה. 
%break
תדע, שה"ס ב' המקיפים דיושר, שנקראים מקיף דיחידה דיושר ומקיף דחיה 
דיושר, ונקראים ג"כ לבוש והיכל. 
%break
ובזה מתבאר לך דברי הרב ז"ל בשער דרושי אבי"ע פ"ג דמחלק שם עה"ס 
בשם: שורש נשמה גוף לבוש והיכל. דשורש נשמה גוף הם כח''ב ולבוש 
והיכל הם זו''נ. וז''ל שם: דע כי השורש והנשמות והגופים, הם בחי' אחת 
שאין פירוד ביניהם, 
%break
אך הלבושים והיכלות, הם ב' בחי' נפרדות מן ג' בחי' הנ"ל, ובין ב' אלו 
דהיינו בין הגופים ובין הלבושים, שם הם מדור הקליפות ובו' עש"ה ובפ"ה 
בענין ג' בחי' גוף וכו' עש"ה. ובנ''ל תבין את כל זה, דהיינו לפי שמן י"ה 
נתפשטה הוי"ה שלימה, וי"ה ה"ס כח"ב ונק' ג"כ שורש ונשמה וגוף. 
%break
דקוצו של י' נק' שורש ויו"ד נק' נשמה וה' נק' גוף. וכמו"ש לעיל, שמן ה' 
ראשונה נחלק ג"כ על ואו וה' תתאה, נמצא שנחלק הגוף על ג' בחי' דהיינו: 
הי, ואו, הי תתאה. ומסוד הואו הי דהתפשטות א' דעולם עקודים, נפרדו 
מהם ונעשו מהם ב' המקיפין הנק' לבוש והיכל, שהם ב' מקיפים דיושר חיה ויחידה. 
%break
וז"ס צמצום ב' המובא בשער דרושי נקודות פ"ב דא"ק צמצם את נה"י שלו 
שמטבורו ולמטה והעלה אותם מטבור ולמעלה, דהיינו גם אור הנוק' שהיה 
בכלי ז"א העלה אותה מטבורו ולמעלה, 
%break
דהיינו לבחי' התוך לה' עילאה, ואח"כ נתפשט מן התוך מה' עילאה אור חדש 
מטבור ולמטה דא"ק שהם ע"ס דעולם הנקודים. 
%break
וז"ס כי ביה הוי"ה צור עולמים. פירוש, ב' עולמים: עולם העקודים עד הטבור 
ה"ס י"ה, אשר מן י"ה אלו לבד מתפשטת הויה שלימה למעלה מטבור 
בעולם העקודים. ונתפשטה הויה שלימה דע"ס למטה מטבור הנק' עולם 
הנקודים, ע"ש בהיכל הנקודים. 
%break
ועתה נתבאר ענין התחלקות הגוף לשנים שהם תוך סוף, שעד הטבור ה"ס 
י"ה ובחי' ב' דשם בן ד', ומטבור ולמטה ה"ס ו"ה דהיינו בחי' ג' ובחי' ד' 
הנמשכים ג"כ רק מבחי' ב'. ואחר שנתבאר שכל בחי' הגוף אינו אלא בחי' 
מלכות דראש, 
%break
נמצא שהמלכות הזו נחלקה לג' ראשונות כח"ב דמלכות עד הטבור, וז"א 
ומלכות דמלכות הנמשכים מבינה דמלכות הם מטבור ולמטה, אמנם ז"א 
ומלכות האמיתיים של ספירת המלכות דראש נפרדו משם ולהלן, והוכנו 
בסוד מקיף דחיה דיושר שה"ס ז"א דמלכות, ומקיף דיחידה דיושר שה''ס מלכות דמלכות. 
%break
והנה זה צמצום ב' הנ"ל, דהיינו שצמצם א"ק את האור שמטבור ולמטה 
והעלה אותו למעלה מטבור, נקרא צמצום דרבועא ונקרא עגולא בגו ריבועא. 
פירוש דנודע דכל צמצום שישנו בעולמות אינו כלל לעולם מצד העליון 
והמאציל זולת מצד התחתון, 
%break
וע"כ אנו קוראים את הרשימו דמקום המצומצם בשם כלי דעגולים, כי מובן 
בו תמונת העגול שאין שום גבול נבחן בו מצד חוצה לו, דהיינו מצד המאציל, 
כי המאציל מקיף עליו מצדו סביב סביב בהשואה אחת, משא"כ ביושר שה"ס 
הארת הקו המשפיע לפי הגבול דבחי' אחרונה, 
%break
אשר התחתון עשה בתוכיותו במרכזו. ונתבאר לעיל, שיש מעלה בעגולים 
יותר על היושר וכן יש ביושר מה שאין בעגולים כנ''ל ע"ש. שמעלה דעגולים 
אשר הארת העליון המגיע אליו הוא בלי גבול אמנם אינו מגיע בשפע, ויתרון 
היושר כי האור נמשך ובא אליו בשפע אולם מוגבל ג"כ מצד העליון. 
%break
וכ''ז נבחן רק בצמצום א', שהיה בבחי' נקודה בגו עגולא, שהוא קדם ליושר 
המוגבל בריבועא לפי ד' הבחי' הנודעות דהיינו הארת הקו, ושניהם יחד 
דהיינו רשימו דצמצום והארת הקו שנמשך בתוכו, 
%break
נקראים תחת ההבחן של ריבועא בגו עגולא כזה (ריבוע בתוך עיגול) להיות 
הצמצום מוקדם לביאת הקו בערך קודם ונמשך, כי הארת הקו היא בחי' 
השפע המוגבל כחפץ התחתון ונמשך בכח התחתון, והיה התחתון כמו 
שורש גם לגבול הבא מצד המאציל, 
%break
וע"כ נק' עגולים בחי' קודם ושורש, והיושר נקרא בחי' נמשך מן הקודם והוא 
בערך ענף לו והבן. 
%break
אמנם צמצום ב' דא"ק שהעלה את האור דנוק' שהיה בכלי ז"א בסוף 
הפרצוף המכונה מטבור ולמטה, והעלה אותו אל כלי בינה שהיא בחי' התוך 
של הפרצוף מגרון לטבור, אז נתרשם כל בחי' הסוף דפרצוף א''ק בבחי' 
העגולים כמו בצמצום א' שהוא בראש א"ק, 
%break
דהיינו ג"כ באותו המובן הנ''ל שאינו מצד העליון אלא מרצון התחתון עצמו, 
והעליון נשאר מאיר בהשואה אחת על מקום המצומצם הב' כמו על מקום 
המצומצם הא' כנ''ל. 
%break
אמנם יש ביניהם הפרש גדול, להיות צמצום ב' נמשך מבחי' ספירת דיושר, 
שהיא הארת הקו המוקדם לו, וע"כ נגרע בו המעלה הגדולה שהיה בצמצום 
א' שלא היה עליו מצד המאציל שום גבול, משא"כ צמצום הב' כבר יש 
מציאות הגבול עליו מצד המאציל, 
%break
דהיינו הארת הקו הבא בריבועא, ומגביל את עה''ס לפי ד' הבחי' הנודעות, 
בע''ס דראש ותוך דפרצוף א''ק, וע"כ הריבועא הוא הקודם והשורש, 
והעגולים בערך ענף לו הנמשך הימנו, כזה עיגול בתוך ריבוע וע"כ נק' זה 
צמצום בריבועא בספר חפצי בה, ונק' ג"כ עגולא בגו ריבועא. 
%break
ובזה תבין המובא בשער דרושי נקודות פ"א על ענין ע"'ס דעגולים דמטבור 
ולמטה דא''ק, וז"ל: וז"ס אשר עשה אלקים את האדם ישר והמה בקשו 
חשבונות רבים, כי א"ק היה בו בחי' יושר, וזהו עשה את האדם ישר דקאי 
על פרצוף א"ק, דעולם העקודים יצא מפה דא"ק ולמטה רק בסוד הארות ע''ס דיושר. 
%break
והמה בקשו חשבונות רבים, דהיינו ע"ס דעגולים שיצאו מטבור ולמטה וכו' 
ע"ש. פירוש, שע"ס דעגולים שנתרשמו מכח צמצום ב' הנ"ל נק' חשבונות 
משום עליית הרצון למחשבה. דכבר ידעת שאור הנוק' דז"א נק' רצון ע"ש הרצון לקבל, 
%break
והבינה נק' מחשבה כי המחשבה היא שורש אל הרצון ופועלת אותו. וכבר 
נתבאר בסוד ד' הבחי', אשר בינה שהיא בחי' ב', היא בחי' פועל אל הבחי' 
ד', וכיון שצמצום ב' היה ע"י שא"ק העלה את אור הנוק' שהיה בכלי ז"א 
מטבור ולמטה והעלה אותה לכלי בינה מטבור ולמעלה, 
%break
א"כ קבל הרצון לצורת המחשבה, וע"כ נק' המלכות הזו בשם מחשבה ובשם 
חשבון. וז''ס כך עלה במחשבה. ודי בזה כדי שלא לצאת מהענין. 
%break
אולם בשביל ההכרח לבאר את כל בחי' או"פ ואו"מ דעגולים וכן כל בחי' 
או"פ ומקיף דיושר, הוכרחתי להיות מקצר ועולה בפרק זה עד להראות 
שרשים אלו במקום נאמן, אמנם ודאי צריך ביאור להבין מה היה חסר 
להתפשטות א' דעולם העקודים שהיה מוכרח להסתלק, 
%break
ומה ההכרח להתפשטות ב' דעולם העקודים שיתחלפו האורות ויבוא אור 
החכמה בכלי דכתר וכו' ומה הכריח לא"ק שיצמצם א"ע בפעם ב' מטבור 
ולמטה. גם ענין ע"ס דאו"ח וענין ההכאה, כל זה יתבאר בהרחבה בביאור 
שלם ומספיק לקמן בענף ה' ו' בע"ה.