עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author ספר עץ החיים %book ענף ה ו ז פנים מסבירות %break %H ספר פנים מסבירות %break %H ענף ה', ו', ז'. %break %H הקדמת אח"פ %break %letter א א) דע שזה השער לכללות החכמה הזאת וביחוד לאור הגדול שגילה לפנינו האלקי הר״י ז״ל. אמנם מהרח״ו ז״ל שהשאיר לנו כל הברכה הזאת הניח השער סגור ומסוגר וכמו שכותב בעצמו בהקדמה לע״ח, וז״ל: %break דברים אלה לא יובנו בעיון אנושי חומריים אלא בקבלה מפה אל פה וכו' ובשם הרמב״ן ז״ל זולת מפי מקובל חכם לאוזן מקבל מבין עכ״ל ע״ש. והיינו משום נעילת הדלת, שהמה השרשים הראשונים שבעולם א״ק, אשר כל העולמות העליונים והתחתונים נשרשים שם, %break ונמשכים משם לכל מציאותם והנהגתם, בפרטות ובפרטי פרטיות עד גמר התיקון. ומי שאינו יכול לכנוס לחדרים הראשונים איך יכנס לחדרים האחרונים. ולהיות שעת רצון הוא בעקבתא דמשיחא שתתגלה החכמה כנודע, %break ע״כ בעזה״י תתגלגל הזכות על-ידי, לפתוח כפתחו של מחט סדקית בשער הסגור הזה, וימלא כבוד ה' את כל הארץ. %break וצריך להבין מאד ענין הא״ק, וענין ההארות היוצאות לחוץ מא״ק הנקראים אח״פ ונקודים, וענין התכללות עה״ס זה בזה. %break ובראשונה נבאר ענין הקומה של א״ק בכללותה הנחלקת על ראש וגוף, אשר הראש הוא בחינה אחת של ע״ס הנקרא גולגלתא עינים אוזן חוטם פה, שהם כח״ב ז״א ומלכות. אמנם הגוף נחלק לשתי בחי' של ע״ס, %break דהיינו על הטבור, דמפה עד הטבור הוא בחי' ע״ס הנקראים עולם העקודים ומטבור ולמטה הוא בחי' ע״ס הנקראים עולם הנקודים, שצריך להבין זה. %break והענין תבין אחר שתדע היטב המתבאר בענפים הקודמים בענין עשר הספירות על מתכונתם, באורות וכלים, ואו״פ ואו״מ, ואו״י ואו״ח. אשר האור מתפשט מא״ס ב״ה על ד' בחי' הנודעות, שנק' הארות לכלים, ונקרא ג״כ ע״ס דאור ישר, %break אשר הכתר ה״ס א״ס ב״ה, וד' בחי' ה״ס כח״ב ז״א ומלכות, ואשר מכח צמצום א' נתקן מסך בכלי מלכות, שה״ס העיכוב על אור א״ס ב״ה שלא יתפשט לבחי' ד' שלה, %break וע״כ כשאור הישר פוגע במסך ורוצה לעבור בו והמסך מעכב על עצמו שלא לקבל נעשה זווג דהכאה ועולים משם ע״ס דאור חוזר. ויש הפכיות ביניהם, כי עשר ספירות דאור חוזר יהיה ערך חשיבותם ע״פ ריבוי העביות שבהם, %break כי בחי' היותר עבה מכולם דהיינו המסך וכלי מלכות נעשה לכתר להיותה שורש לע״ס אלו. וז״א, נמצא שהוא המקבל הראשון הימנה, וע״כ נערכת העביות דבחי' ג' לבחי' חכמה, ועביות דבחי' ב' לבחי' בינה, ועביות דבחי' א' לבחי' ז״א, %break והשורש דאו״י שהוא הכתר הזך יותר מכולם, נחשב לבחי' מלכות דאו״ח. ונמצא אשר העליונים דע״ס דאו״י נעשים תחתונים בע״ס דאו״ח, כמו״ש בענף ג' אות א'. אמנם אין להם כלים מיוחדים, אלא האו״י והאו״ח מתחברים יחד, %break וע״ס דאור חוזר מלבישים את ע״ס דאור ישר עד הכתר, ומסבת ערך ההפכי שיש בין או״י לאו״ח, נמצאים כל הכלים משתוים במעלה אחת ואין אחד יותר חשוב מחבירו, שזה סוד ענין עשר הספירות שיוצאות בקומה שוה עד הכתר ע״ש אות ב'. %break ובזה נתבאר לנו ענין פרצוף א״ק הפנימי הנ״ל הנקרא כתר לכל העולמות, והיינו משום שכל עשר ספירות שלו יש להם קומת כתר, וזכור זה. %break ונקרא ג״כ ע״ב הכולל, והוא משום שאור א״ס ב״ה מתפשט עד המסך העב יותר מכולם שה״ס בחי' הד' שרק לה יש מעלת כתר כי שבה להיות כתר לאו״ח, משא״כ בשאר הפרצופין כבר המסך מזוכך וע״כ נגרע מעלת או״ח הנובע מהמסך, כמו״ש לעיל, %break אשר מעלות ע״ס דאו״ח נערכות על-פי ריבוי העביות שבהם, ונמצא דכל מה שהמסך דק יותר הוא במדרגה שפלה יותר. %break %letter ב ב) ואחר שנתבאר ענין ע״ב הכולל, נבאר ג' הבחי' של עשר ספירות הנבחנים בג' שמות: ס״ג מ״ה וב״ן. והנה בכל אחד ואחד מד' בחי' עסמ״ב שבע״ס, צריך להבין היטב ענין כולל וענין פרטיות, שיש ד' שמות ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן הנקראים כוללים, %break אשר כוללים אלו נבחנים כל או״א שמתחלקים ג״כ לעסמ״ב. כי יש בע״ב ד' בחי' ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן. וכן יש בס״ג, ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן. וכן במ״ה, וכן בב״ן. %break והנה הבחנות הנ״ל דקים מאוד לפני המעיינים מפני שהשמות קרובים זה לזה, אמנם ההבחנות ביניהם רחוקות בתכלית מזו לזו, וע״כ אבארם בענף זה היטב הדק, ותזכור לכל המקומות. %break וז״ל הרב ז״ל בע״ח שער ה' שער טנת״א פ"א. דע כי אין מציאות ציור קומת אדם וכו' שלא יהיה בו כללות ד' בחי' אשר כוללים כל האצילות וכל העולמות, ואלו הם ע״ב ס״ג מ״ה וב"ן וכו'. וע״ב, הוא טעמים. %break וס״ג, נקודות. ומ״ה, תגין. וב"ן, אותיות וכו'. וכל אחד מהם כלול מכולם, שיש בטעמים עצמם טנת״א, וכן בנקודות לבד יש טנת״א וכו' ע״ש. ועי' בענף הששי כאן. %break ויש להבין ענין התכללות כל אחד על טנת״א, וגם ענין שינוי השמות דעסמ״ב וטנת״א. ומאחר שהם ענין אחד א"כ למה נקראים פעמים עסמ״ב ופעמים טנת״א. וכל זה הם מעיקרי החכמה שצריכים לדקדק בהם מאד. %break ועי' בדברינו בפמ״ס בענף ג' אות ב' ששם ביארנו ענין יציאת עה״ס מחוץ לכלי הכתר הנ״ל שהוא א״ק, וביארנו שם שהוא מסבת הזדככות המסך, כי אחר שהמלכות שבה להיות כתר בפרצוף א״ק הפנימי, %break נמצא המסך מזדכך דרגא אחר דרגא עד ששב לזיכוך הגמור שאז מסתלק האו״ח כולו, כי כל עוד שיש בו בחי' מה מן העביות ואפי' בחי' א' דעביות נמצא עדיין מעלה או״ח, להיות שאור הישר מא״ס אין מסתלק מן הנאצלים אפי' רגע, %break וע״כ נמצא או״י מזדווג עם המסך אפי' בדרגות זיכוכו, אלא הולך ומתמעט, שבבחי' ג' נערך האו״ח לקומת חכמה, ובבחי' ב' לקומת בינה, ובבחי״א לקומת ז״א, ובהזדככו לגמרי כמו הכתר דאו״י אז נשאר בבחי' נפש בלי רוח, %break כי אין האו״י מכה עליו עוד להיות שנשאב מכל העביות שלו והבן היטב. %break ויש בהתפשטות והסתלקות הנ״ל ד' הבחנות הנקראים טנת״א. כי כללות ההתפשטות של הנאצל בקומת כתר בטרם שהמסך מתחיל להזדכך נקרא טעמים. וכללות האו״ח מרגע שמתחיל המסך להזדכך עד שנעלם נקרא נקודות. %break ונודע שברוחניות אין בחי' העדר בהשתנות הצורה לצורה אחרת אלא בחי' תוספת צורה, אשר הצורה הקודמת נשארת בפנימיות והצורה החדשה נחשבת לחיצוניות המתגלה לפני התחתונים. וע״כ מתחילה אנו מבחינים בחי' טעמים ונקודות שהם בחי' צורות האורות כנ״ל, %break אמנם אחר שנסתלקו ב' בחי' אורות אלו נשאר ג״כ רשימו מכל אחד, אשר רשימו דאור הטעמים נק' תגין ורשימו דאור הנקודות נקרא אותיות. %break ועתה נבאר למה משתוים לד' הויות ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן ולד' הבחי' כתר חכמה בינה וזו״נ, והנה הטעמים נק' בחשבון הויה דע״ב, כי המלכות נק' חשבון כנודע לעיל ענף ב' בסופו. וחשבון ע״ב רומז על מסך דבחי' ד' המזדווג שם באור הישר. %break ונקרא ג״כ כלי דכתר, להיות קומת כל ה' פרצופין שלו כמעלת הכתר בלי שום חילוק מכלי לכלי כנ״ל. %break והנקודות שהיא בחי' או״ח ההולך ומתמעט נק' ס"ג, מלשון כולו סג יחדיו, או נסוגו אחור. והיינו משום שהאו״ח מתחיל להתמעט ולסוג לאחוריו עד שנעלם לגמרי, וע״כ נרמז בחשבון הויה במילוא ס״ג, %break ונקרא גם כן חכמה מפני שהיציאה הראשונה מן הכתר נקראת תמיד חכמה. וזה יתבאר עוד שכל בחי' היציאה לא היתה אלא לע״ס דחבמה, שהם נקראים א״ק החיצון או כללות ההארות היוצאות מא״ק ולחוץ. %break %letter ג ג) והתגין שהוא בחי' הרשימו הנשאר מכללות אור הטעמים אחר הסתלקותו נקרא מ״ה, והוא נתבאר בזוהר בסו״ה, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (הקדמת הזהר אות ז') ע״ש בהמשך. והענין, משום דאינו מסתלק בסיבת העלם האו״ח, והיא בחי' ב' דהיינו אור הבינה. %break ומובן זה ע״פ המבואר לעיל בענף ד', אשר בהתפשטות אור ישר מא״ס ב״ה על ד' הבחי' נמצאים החכמה והבינה אחור באחור, שבהיות הבינה שמה פניה לינק אור שלה שהוא אור דחסדים מן המאציל, אז אינה מקבלת ואינה יונקת מאור החכמה. %break ונק' זה אשר פניה אל הכתר ואחוריה אל החכמה, וכיון שהבינה אינה מקבלת אור החכמה, מכ״ש שאין להם לז״א ומלכות כלל מאור החכמה, וע״כ נחשב שבכללות הנאצל אין אור החכמה מתפשט בו. %break וכמו״ש הרב בענף זה, אשר אור העינים אין עצמותו מתפשט למטה, אלא בחי' הסתכלות וראיה לבד, והיינו משום הבינה שמחזקת פניה לינק מהכתר כנ״ל. אמנם בפגיעה במסך דמלכות שיוצאות ע״ס דאו״ח, %break אז נובע אל הבינה אור דחסדים בשפע מאור חוזר זה דמלכות ואינה צריכה עוד לינק אור דחסדים מהכתר, וע״כ משיבה פניה לינק אור החכמה מספי' החכמה עש״ה. ובזה תבין אשר בעת התעלמות דאור חוזר, %break נמצא ג״כ שאור החכמה נפסק מן הנאצל, להיות ספי' הבינה שוב מחזרת פניה אל הכתר לינק אור דחסדים, ושוב נמצאת עם החכמה אחור באחור. %break המתבאר מהנ״ל שלא לבד האור חוזר נעלם מסבת הזדככות המסך אלא האור ישר ג״כ נעלם עמו, והיינו בחי' כתר וחכמה דאור ישר שאינם משפיעים בבינה מסבת הפיכת פניה לאור דחסדים. %break ובזה מובן ג״כ מה שנשאר מן האור ישר אחר הסתלקות הטעמים הנ״ל הנק' רשימו, שהוא אור הבינה, וז״א ומלכות הכלולים בבינה כנודע. וע״כ נקרא הרשימו דטעמים בשם בינה, משום דרק היא נשארת אחר הסתלקות הטעמים. %break והנה נתבאר ענין התגין שהוא בחי' רשימו דטעמים שנקראים בינה, מפני שהוא ממש בחי' בינה שאינה מסתלקת בסיבת העלם האו״ח, וזכור זה. %break והאותיות שה״ס רשימו הנשאר מאור הנקודות נקראים הויה דב״ן ונקראים זו״נ. וצריך שתדע שעיקר עה״ס נמצאים רק בכתר, דהיינו בא״ק הפנימי, והספירות שלמטה מכלי כתר שהם חו״ב ז״א ונוק', אינם אלא רק הארות היוצאות מן הכתר ולחוץ, %break כמו״ש בעה״ח שער מ"ב שער כללות אבי״ע פ"ב ע״ש. וע״כ מתחילה יצא למטה מן הכתר פרצוף החכמה, והיינו כלי הראש שהם גולגלתא ואח״פ, דכל ה״פ אלו הם פרצוף החכמה שיצא מהכתר ולחוץ, ע"ד שבארנו לעיל על סדר טנת"א. %break אמנם הבינה עוד לא יצאה לחוץ מן הכתר, משום דכל ענין היציאה לחוץ ממעלת הכתר היא בסבת הזדככות המסך, כנ״ל. וכבר נתבאר שענין העלם האו״ח והזדככות המסך אינו גורע כלום מאור הבינה, אלא לבחי' אור העצמות דכתר וחכמה לבד, %break ונמצא דמעלת הבינה לא נתקטנה עוד, וע״כ נבחנת שעודה נשארת בא״ק הפנימי ולא יצאה עוד לחוץ, וע״כ צריך לבאר איך נגרע כלי הבינה ויצא לחוץ מא״ק הפנימי. %break %letter ד ד) ועי' בדברי הרב ז״ל בתחילת שער העקודים וז״ל בקיצור לשון: אשר ה' פנימים וה' מקיפין דבחי' אוזן וחוטם יצאו משני נקבים, דמנקב ימין יוצאים ה' מקיפין ומנקב שמאל יוצאים ה' פנימים הן באוזן והן בחוטם, שהנקבים נבדלים ורחוקים זה מזה. %break אמנם ה״פ וה' מקיפין דאור הפה יצאו מנקב אחד שהוא הפה ונתחברו תוך הפה יחד, וע״כ בצאתם מחוץ לפה קשורים יחד, הם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה, ומההכאות שבהם אתייליד הויות בחי' כלים, %break ולכן נק' פה, שבגי' ס״ג וכ״ב אתוון, כי האותיות הם הכלים עכ״ל. %break פירוש דכבר נתבאר סוד אח״פ שהם ג' בחי' בג״ד, שנק' בינה ז״א נוקבא דפרצוף החכמה שיצא מן הכתר שהוא א״ק הפנימי. כי ה״פ דפרצוף החכמה, הם גולגלתא עינים ואח״פ, כנ״ל. %break והנה בכל או״א מה' פרצופין אלו נבחן בו ה״פ פרטיים, הן בבחי' אור פנימי והן בבחי' או״מ. והנה נתבאר בענפים הקודמים שב' כלים נבחנים בה״פ, שהם בחי' ב' ובחי' ד' שהם בינה וזו״נ, %break והבינה נקראת חלון ונקב, להיות אור העב שלה ראוי ג״כ לקבלה מאור העצמות, משום דעליה לא היה הצמצום הא'. משא״כ בחי' הד' שה״ס מלכות נקראת מסך וכותל, והיינו משום דעליה עובר כח צמצום הא' שלא תקבל עם בחי' ד' זו, %break וע״כ נקראת מסך שאין בה חלון ונקב לקבלה. אמנם בה נוהג זווג דהכאה, שנעשית מעיין לבחי' ע״ס דאו״ח הנובעים על ידה ע״ש. וע״כ בחי' ב' נעשית כלי לאור פנימי ובחי' ד' נעשית כלי לאו״מ. %break והענין דבכלי הכתר נמצאים ה' פנימיים בכל מילואם ואין שם להם בחי' או״מ, אלא לבחי' ד' לבד. וגם הוא לא בבחי' עצמותה דהמלכות שהוא מעצמות ז״א, אלא בבחי' העביות הנוספת בה ע״י התגברותה אחר תוספת שפע, שהעביות הנוספת נקראת בחי' ד', %break אמנם עיקר בנינה הוא חלק מז״א שנבחנת בזה לבחי' ג', ואשר ע״כ סוד בחי' ד' שהוא המסך שבה שנעשה כתר לע״ס דאו״ח זהו סוד ה' מקיפין דכתר, בשביל שעדיין לא עלה שם תיכף כל האו״ח הראוי עוד לצאת הימנו בעולמות, אלא מה ששייך לפרצוף א״ק לבד והבן. %break ועי' בענף ד'. וע״כ גם בחכמה שיצאה לחוץ מהכתר נוהג בה ד' בחי' דאור ישר מא״ס, שמתחילה התפשט או״י על בחי' ד' דהמסך, והתפשטות א' זו נקראת ג״כ כלי הכתר, אלא אינו בחי' כתר ממש כמו א״ק הפנימי, אלא בערך כתר דחכמה, שזה יתבאר עוד לקמן. %break וזה ההתפשטות דגולגלתא ואור עינים ואח״פ שהם כח"ב זו״נ דחכמה, כשנתפשטו על בחי' הד' יצאו כל או״א בה״פ בקומת כתר דחכמה, ונבחנים באורות פנימים ובאורות מקיפין, אשר הפנימיים נחשבים עה״ס דאו״י בהתלבשות עליהם האו״ח, %break והמקיפין כוללים כל בחי' האו״ח שעתיד עוד להופיע מהמסך ויתלבש על עה״ס דאור הישר. ולהם ב' כלים, דכלי דאו״י הוא בחי' ב' שנק' נקב וחלון משום שהיא ראויה לקבל העצמות, וכלי דאו״ח הוא המסך ובחי' הד'. %break והנה נתבארו ב' הנקבים דאוזן וחוטם הימיניים שהם בחי' הד', שבה נאחזים ה' מקיפין. והשמאליים דאוזן וחוטם הם בחי' הב', שבה מלובשים ה' פנימיים כח״ב זו״נ. %break ובזה תבין ג״כ אשר ה״פ דאוזן וחוטם רחוקים מה״מ דאוזן וחוטם. כלומר, שאינם תלויים כלל זה בזה, כי אפי' אחר שנעלמו ה״מ וכל האו״ח שבהם, אינו נוגע כלל לה' פנימיים שבאוזן וחוטם, להיותם בחי' אור הבינה שאינה נגרעת מסבת העלם או״מ, %break וע״כ הנקבים נבדלים ורחוקים זה מזה, ואפי' בחוטם יהיה בו האו״פ בבחי' ג' והאו״מ בבחי' ד', והבן. %break אמנם הפה שהוא בחי' מלכות דפרצוף החכמה שהוא עצמות בחי' הד' וגופה, לא יוכל להיות שם ב' נקבים, דהיינו בחי' ב' לבדה ובחי' ד' לבדה, משום דהוא בחי' הד' לבד כנ״ל. וע״כ ה' פנימיים וה' מקיפין מקושרים בכלי אחד, %break והיינו כיון דעצמות בחי' הד' הוא חלק מבחי' ג', וזהו הכלי הפנימי שלה לה' פנימים. ובחי' העביות הנוספת בזה, הוא כלי חיצון שלה לאו״מ. אמנם הם יחד בנין אחד, שנק' כלי מלכות, משא״כ בז״א הם נבדלים זמ״ז כי כלי פנימי הוא בחי' עצמו, %break דהיינו בחי' ג' שאינו מחובר עם בחי' ד', וכלי חיצון הוא מה שמגיע לו מבחי' הד' שמקבל האו״ח על ידיה. ובאוזן מרוחקים יותר, כי כלי פנימי הוא בחי' ב' דגופה, וכלי חיצון הוא בחי' הד' המקבלת או״ח מהמלכות כנ״ל, %break וע״כ ה' פנימיים דאור הבינה ואור הז״א דאור ישר נשארים כולם אפי' אחר העלמת האו״ח כולו. %break ונתבאר דהעלמת או״ח אינו נוגע אלא לאור העינים שהוא אור החכמה, וגם לבחי' מלכות דחכמה שהוא הפה, מסבה שהיא בעצמה היא בחי' הד'. ונמצא ה״פ וה״מ קשורים יחד בתוך הפה, %break כלומר בא״ק הפנימי, וע״כ בצאתם מחוץ לפה קשורים יחד, הם מכים זב״ז ומבטשים זב״ז. %break %letter ה ה) וענין הכאה זו וביטוש זה, נבין במה שנוגע לאור הפה בסיבת התפשטות א' הנ״ל ובסיבת הסתלקות ההתפשטות הנ״ל, ע״ד שבארנו בענין טנת״א. כי בהתפשטות א' נתפשטו כל או״א מאח״פ על ע״ס בקומת כתר, %break משום דהאו״י התפשט עד בחי' ד' שהוא הפה, והנה גם הפה לבדו נתפשט בזה לע״ס שנק' ע״ס דעולם העקודים, והיה ג״כ בקומת כתר. %break והנה נתבאר שביציאת ד' בחי' דאו״י יהיה החו״ב אב״א, אלא בסגולת האו״ח שבים החו״ב פב"פ, ונמצא שאור הפנים דחו״ב תלוי בעביות המסך, כלומר באו״ח שלו. וע״כ כשעלה האו״ח והשיב את חו״ב פב״פ, %break נמצא שבחי' ב' שה״ס כלי פנימי דה״פ דעקודים, נזדככה מאחורים שלה שהיא העביות דבחי' ב' שלה, להיות שעזבה את הכתר ואור דחסדים וחזרה ונתעצמה עם ספירת החכמה שהיא בחי' א'. %break וז״ס שה' פנימיים וה' מקיפין מכים זה בזה, כי מסבת התפשטות האו״י מבחי' ג' להכאה בבחי' הד' שהוא המסך ועלה האו״ח, נמצא מזדכך אחור ועביות דבינה שהוא השורש לעביות דבחי' ד', %break וכיון שנזדכך השורש נזדכך הענף עמו שהוא המסך עצמו, והתחיל האו״ח להסתלק בסדר המדרגה עד שנעלם בכתר, שיש כאן הבחנת טנת״א. %break והנה כאן נעשה ביטוש בין הרשימות דטעמים ובין הרשימות דנקודות שהמה הפכים זה לזה, כי הרשימו דטעמים רוצים וחושקים בעביות דבחי' ד', שתשאר בעביותה ולא תסתלק, להיות בעביות זו כל בחי' אור הפנים שלה. %break אמנם רשימו דהנקודות, דהוא בחי' המסך שהתחיל להזדכך, הנה כח נקודת הצמצום בו, שבחרה בהשואת הצורה למאציל ונמנעת מקבלת שפע, וע״כ רק מזדכך ועולה עד שמשוה צורתו למאציל, שזו ההפכיות עושה ביטוש ביניהם עד שמתפרדים ב' הרשימות זה מזה. %break והנה רשימו דנקודות שנק' אותיות, המה פחותים בערך מרשימו דטעמים הנק' תגין. כי רשימו דטעמים הם כלי כתר, דהם החזיקו לעצמם כמה שיכלו מבחי' העביות דבחי' ד' כדי להשאיר רשימו שלהם, %break אמנם רשימו דנקודות הם מקבלים הזיכוך והיציאה מכלי כתר לחכמה וע״כ הם בערך כלי חכמה, וע״כ יוצאים למטה מכלי כתר והרשימו דכתר. וסיום כלי כתר הוא בטבור דא״ק דהיינו בחי' ד' דמלכות, %break שרשימות דאור הנקודות שהם האותיות הם נדחים למטה מטבור הכתר. ונמצא נחלק הגוף לשנים, דעד הטבור הוא כלי דכתר ברשימו דטעמים הנק' תגין. ומטבור ולמטה הם כלי דחכמה ברשימו דאור הנקודות הנק' אותיות. %break והנה נתבאר שכלי הכתר נק' ע״ב להיות האו״י מזדווג בבחי' ד', אמנם כלי חכמה נק' ס״ג להיות האו״י מזדווג במסך הדק, שהיא בחי' ג'. ונמצא שנחלק כלי דעולם העקודים לשנים, דהיינו העצמות שבה מז״א שהיא בחי' ג' נפל למטה בסוד כלים דחכמה. %break ובחי' העביות והמסך שבה נשארה ברשימו דכלי הכתר למעלה מטבור, והבן זה. %break %letter ו ו) ובזה תבין למה נק' האותיות זו״נ, והיינו משום דזה הרשימו דנקודות שנדחה מכלי הכתר ונפל למטה מטבור הוא בחי' ג' הכלול במלכות, שבחי' ג' הוא ז״א, אלא להיות שז״א זה אינו בחי' חוטם אלא בחי' פה שהיא מלכות, וע״כ נרמז בז״א ומלכות יחד, %break כלומר ז״א שבמלכות, והבן. אמנם בחי' הד' שהיא מלכות דמלכות נשארה למעלה מטבור. ועתה נתבאר קומת א״ק הנחלק על ג' בחי': בחי' א', הוא כלים דראש עד הפה, דשם לא היה בטישה בין ה״פ לה״מ, %break להיותם בב' כלים נבדלים ורחוקים זה מזה, וע״כ כל ע״ס דראש הם בחי' א', אמנם הוא רק מפה ולמעלה. %break והתפשטות הפה עצמו נקרא גוף להיותו התפשטות דבחי' ה״פ וה״מ הקשורים בכלי אחד, וע״כ נחלק לשנים: מפה עד הטבור הוא רשימו דטעמים ובחי' ע״ב דחכמה שהוא כתר ומטבור ולמטה הוא מקום רשימו דנקודות ובחי' ס״ג דחכמה, %break כי המסך ס״ג אחור מבחי' ד' לבחי' ג', שבערך האו״ח הוי מיעוט ונסיגה לאחור וכאן מקום עולם הנקודים כמו״ש עוד בע״ה. %break והנה נתבאר ב' בחי' בע״ב ס״ג: הבחן א', הוא ע״ב הכולל שהוא א״ק הפנימי וס״ג הכולל שהוא ה״פ: גולגלתא עינים ואח״פ שיצאו מחוץ לא״ק כנ״ל. וערכם זה על זה כמו ערך הכתר על החכמה. %break אמנם ה״פ דחכמה עצמו דהיינו הס״ג הכולל נחלק לערך עצמו גם כן לע״ב וס״ג, אשר למעלה מטבור נקרא ע״ב כי שם נשארה הבחי' ד', ולמטה מטבור נקרא ס״ג כי שם ירדו האותיות דבחי' ג'. %break %letter ז ז) ובזה יובנו דברי הרב ז״ל (ענף ז' מאות ק') וז״ל: והנה מכאן תוכל להבין איך יש ג״כ בעולם העקודים מציאות ביטול מלכים בצד מה, כדמיון המלכים שמלכו בארץ אדום שמתו ונתבטלו, כנזכר בדרוש עולם הנקודים. %break שענין התעלמות האורות דעקודים ועליתם במאצילם הוא ג״כ ביטול מלכים בכאן, דו״ק ותשכח. אמנם ההפרש וכו' כי כאן הוא קלקול ע״מ לתקן וכו', והמשכיל יבין שגם בא״ק היה כל אותו הצמצום שבארנו למעלה, (היינו בבחי' התעלמות האורות דכח״ב זו"נ דעקודים) %break גם אותם שנבאר לקמן בענין צאת הנקודים ממנו, איך צמצם עצמו ופריס חד פריסה בטבורא דיליה, כ״ז קרוב לביטול המלכים וכו' והמשכיל יבין עכ״ל. %break פירוש כי סוד שבירת הכלים ומיתת ז' המלכים המוזכר בשער הנקודים, הוא ענין הפרשת אור דחסדים מעל אור העצמות, דנתבאר לעיל בענף ד' אות ה' איך באצילות, איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. דאיהו, ה״ס כתר. %break וחיוהי, ה״ס חכמה, כי אור החכמה נקרא חיה כנודע, שהכלים דה' פרצופין נקראים כח״ב זו״נ, והאורות שבהם נק' יחידה חיה נשמה רוח נפש כנ״ל. וגרמוהי, ה״ס בינה וזו״נ, שהמה בחי' אור דחסדים ואור חוזר. %break וכולהו חד, דכולם בטלים ונכללים באור העצמות כנר בפני אבוקה, כמו הנר שמצוי בתוך אבוקה גדולה שאינו ניכר שם מציאותו כלל וכלל, שאור הנר הוא מתחבר לכלל האבוקה ובטל אליה במציאותו, אמנם אם אנו מוציאים את הנר ממקום האבוקה ולחוץ, %break אז נעשה הכר לאור הנר ונבחן מציאותו לעצמו. וזה מכונה, שבירה באור הנר היוצא, כי טרם יציאתו היה מתיחד בכללות אור האבוקה והיה בבחי' ״כל״ אמנם עם יציאתו החוצה, נבדל בבחי' חלק הנשבר מה״כל״. ואין עוד בו בחי' ״כל״ אלא בחי' חלק לבד. %break ועד״ז תבין שז' מלכים ה״ס ז״א ומלכות, כי ששה מלכים חג״ת נה״י בז״א, ומלך אחד במלכות, שענינם יתבאר במקומם. אמנם כללות בנינם נודע שהם אור דחסדים הנמשכים מאור הבינה ואור חוזר הנמשך מהמלכות, כמ״ש לעיל. %break וכיון שיצאו ונבדלו מעולם האצילות שה״ס אור העצמות וחכמה, ע״כ נחשבים לשבורים. ע״ד הנר היוצא מהאבוקה כנ״ל, כי נשבר החלק מה״כל״. %break והנה ההפרש הנ״ל מאור החכמה בבחי' חלק מהכל הוא נמשך מפאת הזדככות המסך מדרגא לדרגא עד שמזדכך לבחי' ב', ונמצא אור המלכות במקום בינה, ואור הכתר ואור החכמה מתעלמים לשורשם כנ״ל, וא״כ לא נשאר בפרצוף זולת קומת בינה וזו״נ, %break שהם אור דחסדים ואור חוזר, ונמצאים נפרשים ונבדלים מאיהו וחיוהי שה״ס כתר וחכמה. ואח"כ כשמזדכך עוד לבחי' א', אז נמצא אור המלכות בקומת ז״א, ונעלם ג״כ אור הבינה שהוא בחי' השורש לאור דחסדים דז״א ומלכות, ונחשבים בזה שזו״נ חסרי ראש, %break כי ראש ה״ס השורש. ואח״כ כשמזדכך עוד לבחי' כתר, אז לא שייך יותר בחי' מסך לזווג דהכאה כי אשתאיב מכל העביות שלו, ואז נמצא נעלם אור המלכות כולו. %break אמנם נודע, שכאן בעקודים נשאר רשימות דכח״ב זו״נ כנ״ל, וע״כ לא נחשב זה לשבירה ממש, כי הרשימו דע״ב הנשאר, עדיין דבוק בהם. %break אמנם זהו רק מטבורו דא״ק ולמעלה שנשאר שם רשימו דטעמים כנ״ל, משא״כ רשימו דנקודות שנפל מסיבת הביטוש דרשימו דטעמים למטה מטבור, וכיון שאין בהם מבחי' רשימו דטעמים, %break א״כ נחשבים הניצוצין וכלים שנפלו כדוגמת שבירת הכלים דנקודים שנפלו לבי״ע דפרודא, שענינם בינה ז״א ומלכות הנפרדים מכתר וחכמה שנק' אצילות, וע״כ מקומם מתחת המלכות דאצילות, כמ״ש בנקודים. %break ועד״ז כאן בעקודים, אשר הטבור ה״ס מלכות דרשימו דטעמים, וכח״ב זו״נ בניצוצין שנפלו למטה ממלכות דעקודים, שוב אין בהם מרשימות דכתר וחכמה, וע״כ המה נבחנים שנעשו לבחי' בי״ע, כנ"ל בנקודים, והבן. %break וזה שאמר הרב ז״ל (לעיל אות ז'), דו״ק ותשכח, והיינו כמו שבארנו, דדמיין אהדדי ממש. אולם מה שאומר הרב ז״ל, דמ״מ לא נחשב כאן שבירה משום דהוי קלקול ע״מ לתקן, עדיין צריך ביאור. %break %letter ח ח) ומתחילה נבאר דברי הרב ז״ל הנ״ל בענין שא״ק צמצם עצמו ופריס חד פריסה בטבורא דליה, שצריך להבין היטב ענין צמצום הב' הזה וענין הפרסא דפריס בגו מעוהי מטבור ולמעלה. %break ובתחילת שער הנקודים, אומר שם אשר ענין הצמצום היה לתיקון האצילות גופיה, וענין עשיית הפרסא הוא לתיקון עולם הבריאה, שתוכל לקבל מהאצילות עש״ה. %break והנה מובא בתחילת ענף ז', אשר אחר שנסתלקו האורות דעקודים חזר אור א״ס והתפשט בהם, אלא שלא חזרו כל הי״ס שנתעלו למקורם לחזור ולהתפשט, אלא רק ט' ספירות התחתונות, והכתר דהתפשטות א' נשאר נעלם במקורו ולא יצא בהתפשטות ב' זו. %break וע״כ באה החכמה בכלי הכתר והבינה בכלי החכמה וכו', עד שנשאר כלי מלכות בלי אור כלל, עש״ה. והנה דברי הרב כאן קצרים ביותר, שלא פירש ענין התפשטות זו הב' איך היתה, אם היה ע״י העלאת מ"ן וע״י רעותא עילאה או מאליו בלי מ״ן, שזהו ודאי צריך ביאור. %break והענין דנתבאר לעיל אות ה' ענין ההסתלקות דהתפשטות א' דעקודים, משום דאו״פ ואו״מ קשורים בכלי אחד דבחי' ד' שה״ס המסך שבכלי מלכות, שטבע של או״פ לזכך הכלי שהוא מלובש בו, והיינו מטעם שבהתעלות האו״ח מבחי' המסך משיב את חו״ב פב״פ, %break ונמצא שבחי' ב' מתיחדת באור החכמה ופוסקת מלינק אור דחסדים מהכתר, ונמצא שבחי' העביות שבבינה מזדככת. וכיון שעביות הבינה היא שורש של המסך, מזדכך גם המסך בסבתה. ע״י לעיל אות ג' וה' ובפתיחה הכוללת אות י"ב. %break והנה אחר הסתלקות או״ח אז שוב מחזרת הבינה פניה אל הכתר לינק אור דחסדים כנ״ל, ונמצא שחזרה ושבה עביות דבחי' ב' אל הבינה, ונמצא ששבה העביות גם אל המסך שהוא הענף שלה. ונודע שאור ישר מא״ס אינו נפסק מהנאצלים אפי' רגע, %break וע״כ נמצא מתחדש מאליו זווג דהכאה במסך שחזר ונתעבה ע״י השגת אחוריים ועביות הבינה, כנ״ל, ונמצא ששוב מתפשט אור א״ס אל העקודים כמלפנים, דהבל תלוי בעביות המסך והבן. וכ"ז כבר נתבאר באריכות. %break ונתבאר היטב ענין התפשטות ב' דעקודים שהיה מאליו בלי העלאת מ״ן מתחתונים. %break והנה כאשר חזרה התפשטות ב' דא״ס אל העקודים לא יצאו כל עה״ס, אלא ט' ספירות תחתונות דהיינו מחכמה ולמטה, והוא משום דאין עכשיו בעביות המסך בחי' ד' שלו כמקודם אלא נחשב לבחי' ג', משום דהוא נמשך לו רק מעביות דבינה כנ״ל, %break ונבחן כמו עביות דז״א שגם היא נמשכת מבינה. ונודע שמסך דבחי' ג' אינו ממשיך אור הכתר אלא אור החכמה לבד, כנ״ל באות ב' עש"ה והיינו שאומר הרב, שבהתפשטות הב' לא יצא הכתר. %break %letter ט ט) ועתה כשחזר אור החכמה לעקודים נמשכו ועלו כל בחי' הרשימות דנקודות שנפלו למטה מטבור כנ"ל, דנדחו מקודם מן הרשימו דטעמים לסבת ההפכיות שביניהם, שזה רשימו דכתר וזה רשימו דחכמה, %break כנ״ל באריכות באות ה' אמנם עכשיו כשנמשך אור החכמה בכלי הכתר, נעשה גם השתוות לבחי' רשימו דנקודות, ועלו למעלה מטבור אל רשימו דכתר וקבלו משם אור החכמה, ושוב הותתקנו לאצילות. %break אמנם בעליות כח״ב זו״נ דנקודות למעלה מטבור נתרבו שם האורות, והיינו משום ניצוצין דאור חוזר היורד מכתר, שהמה נשארו בטבור גופיה כמ"ש בענף ז' ע"ש בפנים מאירות שהוא בחי' מלכות דעקודים שנשארה בלי אור, %break כי אור דהתפשטות ב' שהוא אור החכמה אינו מגיעה לה, שהיא בחי' מלכות ובחי' ד' עש״ה. וע״כ בעליית כח״ב זו״נ דאותיות נכלל עמהם בחי' הטבור ומלכות הנ״ל האמיתית, וע״כ נעשים שם לבחי' מיין נוקבין, %break כלומר שנתעוררה שם בחי' ד' דעביות במסך, כמו בחי' המלכות דפה דראש שהיא שורש אח״פ דראש, ונמצא האור ישר היורד עליה מן המאציל לזווג דאו״ח, הוא בקומת כתר שנקרא ע״ב דגולגלתא, שנמצא בזה שהמלכות שבה להיות כתר, %break ויצאו ע״ס דאו״י וע״ס דאו״ח בערך גולגלתא ועינים ואח״פ דראש א״ק. וכ"ז הוא משום עליית ניצוצין דאו״ח היורד מהכתר עם המלכות דעקודים שנק' טבור, שה״ס מלכות דמלכות ובחי' ד' גופיה, והבן היטב. %break ובזה יובנו דברי הרב בשער נקודים פ״ב, שאומר שעליית האורות מטבור ולמטה דא״ק בצמצום ב', עלו לבחי' מיין נוקבין לע״ב דגולגלתא ולשרשי אח״פ. כי קבלת העביות דבחי' ד' היא בערך הפה דא״ק שהוא שורש אח״פ דראש כנודע. %break והקומה מיוחסת עד ע״ב דגולגלתא שה״ס כתר דע״ב דא״ק כנ״ל. והנה זווג זה נעשה בא״ק הפנימי ומשם נתפשט לע״ב החיצון, עד שנמשך מפה ולמטה לעולם העקודים, כמ״ש במקומו. %break וע״כ נעשו בעקודים ב' בחי' באור החכמה, כי כח״ב זו״נ דניצוצין שעלו למעלה מטבור נחלקו לשנים, בהיות שחו״ב וזו״נ דניצוצין שעלו מלמטה מטבור דא״ק המה לא עלו לבחי' מ״ן, אלא התתקנו עם עלייתן למעלה מטבור לבד, כי מצאו שם אור החכמה דהתפ״ב, %break אשר נתחברו אליה לבחי' אצילות ודי להם. והוא נקרא בחי' ישסו״ת ונקרא ג״כ אור הישן שעלה מנה״י דא״ק למעלה מטבור דא״ק, כנ״ל. אמנם ניצוצין דכתר שעלו עם בחי' כלי מלכות, לא היה די להם עלייתם למעלה מטבור לתיקונם, %break להיותם מבחי' ד' שאינה מתתקנת אלא באור הכתר, וע״כ עלו למ״נ ונתחדש עליהם אור ע״ב דגולגלתא כנ״ל, והמה נק' בחי' או״א עילאין שהותתקנו עם כלי מלכות דטבור כנ״ל. %break וע״כ נחלקת קומת הגוף מפה עד הטבור לשנים, שעד החזה מיוחס לאו״א עילאין ומחזה עד הטבור מיוחס לישסו״ת והיינו בהבחן האור שבהם, כי האור דאו״א עילאין הוא בקומת כתר וע״כ נבחנים לעליונים, ואור של ישסו״ת הוא בקומת אור החכמה, %break וע״כ נבחנים לתחתונים. אמנם בבחי' המסך והכלי שבהם נמצאים הפוכים, כי מסך וכלי המלכות דאו״א עילאין הוא בחי' הטבור, כלומר מסך דעביות דבחי' ד' שהיא בחי' עור וכותל סתום שאינה ראויה לקבלה, אמנם מסך דישסו״ת הוא בחי' ג', %break שהיא בחי' המסך דהתפשטות הב' כנ״ל, והבן זה היטב. ונודע שאו״א עילאין ה״ס בחי' א' וחכמה וישסו״ת ה״ס בחי' ב' ובינה. %break וזה דבר הפרסא, כי כלי הטבור ובחי' ד' שאו״א עי' התתקנו בהם, נמצאים למעלה מן כל פרצוף ישסו״ת, ונודע שבחי' ד' ה״ס מסך ועור המסיים על אור העליון שלא יעבור ממנה ולמטה, %break ונמצא בזה שישסו״ת יצאו ונחלקו לגמרי מן פרצוף או״א עילאין, מסבת הפרסא המבדלת ביניהם, והבן היטב. %break וע״כ נקרא זה בחי' צמצום ב' שנוסף על בחי' צמצום הא'. כי צמצום הא' היה בנקודה אמצעית ממש, כלומר בבחי' הד' בדיוק כמ"ש בענף א'. ונמצא שבבחי' ב' וג' לא שלט הצמצום כלל וכלל. משא״כ עכשיו בצמצום ב', %break שיצאה הבינה שה״ס ישסו״ת, למטה מבחי' ד' שהיא הפרסא, וא״כ שלט בה הצמצום גם על בחי' ב' וג', ובזה יצא הס״ג הכללי דא״ק הפנימי לחוץ, כמ"ש עוד לקמן שנעשה בה או״פ ואו״מ. %break %letter י י) ונתבאר ב' התיקונים שנעשין בחו״ב וזו״נ דאותיות שעלו למעלה מטבור, דתיקון הא' הוא עליתם למעלה מטבור והוא לצורך עצמם שנתחברו בזה לאצילות, דהיינו לאור החכמה שיש שם מהתפ״ב, שאור החכמה נק' אצילות כנודע. %break ותיקון ב' הוא הפרסא דאיפרס על גביהם מלמעלה, שזהו אינו לצורך עצמם אלא לתיקון עולם הבריאה, אשר בזה תוכל הבריאה לקבל אור הבינה מישסו״ת הזו, שלסבה זו התתקנה הפרסא באלכסונא. %break והיא כוללת בזה ב' זווגין: זווג דקצר וזווג דאורך, כי קו האלכסון כולל ארוך וקצר כאחד, והוא ענין ארוך ויתבאר במקומו באריך אנפין דאצילות, כי שם מקום ענינים אלו, אבל פה בא״ק המה רק בבחי' שרשים בעלמא, ויתבאר עוד לקמן. %break ודע דזה הפרסא הוא תיקון הכללי והשרשי דכלהו עלמין דאבי״ע, כמ״ש בזוהר פ' נשא באדרא רבא קדישא (אות י"א) וז״ל: אנא עתיקא דעתיקין וכו' שירותא וסיומא לא הוה וכו' ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו, %break הה״ד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכו,' (והוא ענין שבירת הכלים דז' מלכים דעולם הנקודים) ולבתר זמנא הוה מסתכל בהאי פרסא, ואתתקן בתקונוי וכו' עכ״ל ע״ש. %break והנך רואה בדברי הזוהר אשר הפרסא הוא השורש לכל עולם הנקודים שבו נעשה השבירה, ואח״כ הוא שורש לד' עולמות אבי״ע דעולם התיקון, שהם אתתקנו רק בסוד הפרסא הזו. וענין י״ב פרצופין דעולם האצילות הם נבחנים ג״כ על פיה, %break להיותה נמצאת באלכסונא מחזה עד הטבור, וע״כ מתחלקין על ידה י״ב גבולי האלכסון כנודע שהם השרשים לי״ב פרצופי האצילות. וכמו שבארנו שבחי' המסך מצמצום א' היא הנותנת גבול ומספר וקצבה בעשר הספירות, %break עד״ז תהיה הפרסא דצמצום ב' נותנת גבול ומספר וקצבה בי״ב הפרצופין. כמ"ש במקומו. %break אמנם הזהר מאוד לבל תכשל בדרך העיון במושגים המדומים לגשמיים ח״ו, אלא אנו מדברים בענפים של עוה״ז שיש להם יחס אל השרשים שלהם בעולמות העליונים. %break כנודע שאין לנו מציאות או הנהגה כקטן כגדול בעוה״ז, שלא תהיה נמשכת מעולמות העליונים, שהעולמות נמשכין זה מזה כחותם ונחתם אחד שקוע והשני בולט, וכל שישנו בראשון עובר אל השני. %break והעשיה נחתמת מהיצירה והיצירה נחתמת מהבריאה והבריאה מהאצילות, שז״ס כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, שעד״ז נמסרה לנו חכמה זו מדור דור, שדי ומספיק בשביל המשכילים ויודעים שורש כל דבר בעליונים. %break אמנם ודאי אין שום השתוות בחומריים שבעולם העשיה אל החומריים שבעולם היצירה וכו' אע״פ שיש להם יחס של שורש וענף. ותבין זה ע״ד שאמרו חז״ל, אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה וכו' %break והנה אע״פ שהענף הקטן שבעוה״ז נמצא לו שורשו בעולם היצירה, אמנם כמה רחוק הוא הענף מן השורש, שפה הוא עשב ושם הוא מלאך, ושורש שורשו בעולם הבריאה הוא שרף וכו' והבן זה מאד. %break והנה כל משכיל בחכמה זו הקדושה, בקדושה וטהרה, זוכה למציאת חן בעיני קונו ית', ולאט לאט מתקרבים אליו המאורות העליונים, ע״ד שאמר שמואל נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, כי זוכה לראות עולמו בחייו והכל לפי רוב המעשה. %break אמנם מי שאינו חס על כבוד קונו, ונכשל בדמיון ותמונה לפי פשטן של דברים ביחוסם הגשמי, אדרבה סכול יסכל ודעתו יורדת ומטפשת עליו, וצא צא אל תגע בי אומרת אליו. %break וע״כ שמתי אל לבי בענף הראשון בפנים מסבירות, להאריך ולבאר ענין האחדות הפשוטה הנוהגת הן בעצמותו ית' והן באורות המתפשטים הימנו, ובארנו שם שכל העולמות בריבוי מקריהם, %break כולם נובעים ומשתלשלים רק ממחשבתו היחידה על כללות הבריאה עש״ה. וכן ביארנו בהמשך דברינו, ענין תמונת העיגול ומספר וקצבה, שכ״ז הוא רק מבחי' הצמצום הא' שיש לו יחס בלתי ישר למחשבתו היחידה, להיות הצמצום רק מכח הנאצל ולא כלל מהמאציל ית', %break דע״כ נמצא בחי' זווג דהכאה בין אורו ית' אל בחי' כח הצמצום המצוי בנאצל עי' בענף ג' וד' ומזה נצמחים ובאים כל עניני השינוים בשפעו ית' באיכותו המגיע לתחתונים עש״ה. %break %letter יא יא) והנה עתה עת דודים לבאר כל עניני המדידות הנאמרים בדברי הרב ז״ל בערך תוארם הרוחני, דהיינו שורש העיגול ושורש האורך ושורש הרוחב ושורש המרובע השטחי בעל זויות הנצבות, ושורש המעוקב בעל ששה קצוות, ושורש האלכסון ושורש המשולש. %break והנה שורש העיגול כבר נתבאר בכל צרכו בענף א', שה״ס הצמצום עצמו בטרם ביאת הקו ע״ש. ועתה נבאר שורש האורך, והנה באם נקח מאיזה דבר בחי' האורך שבו בלתי הרוחב שבו, נמצא שיהיה רק בחי' קו דק מחשביי. %break כלומר, שאינו נתפש במהות, להיות שאין בו עובי ורוחב כלל והבן זה. ובזה תבין דברי הרב ז״ל בענף א' שאומר על בחי' הקו דא״ס שנמשך לתוך הרשימו שהוא קו דק, דהיינו בחי' אורך בלי רוחב כלל. %break והענין משום דאור החכמה שהוא כללות העצמות המיוחס לאור א״ס ב״ה, אינו שופע ובא בע״ס דאור ישר, זולת בהגלות המסך שבכלי מלכות, שאז נמשך האור העליון לזווג דהכאה כנ״ל בענף ג' ואז יוצאות ע״ס דאו״ח מן המלכות, %break ובזה שבים חו״ב פב״פ ואור החכמה יכול להתפשט בכללות הנאצל, ע״ש. %break ובזה תבין שכח הצמצום שהיה ברשימו בטרם ביאת הקו בבחי' נקודה בגו עיגולא, נמצא עתה בביאת קו האורך הדק עד לזווג דהכאה, שנתפשטה זו הנקודה ונעשית לקו רחב מושכב למטה בסיום קו האורך לרחבו, %break כזה אשר ע״ס דאור חוזר העולות מהמסך נתנו מדת הרחבה בקו הדק, אשר אור החכמה נמשך בע״ס ממעלה למטה, כפי שיעור האו״ח של ואו"ח עולה בע״ס המסך כזה: ממטה למעלה כזה: %break והנה או״ח ואו״י משתלבים ומתחברים זה בזה כנודע. וע״כ נמצאים קו הרוחב וקו האורך נארגים זה בזה. וז״ס אמתא בריבועא, ושיעור אמה הוא ג״כ על בחי' המסך, דרחבו אמה בת חמשה טפחים, והיא בערך ה״פ שנכללים בע״ס, דהיינו כח"ב זו"נ, כנודע. %break שה״ס השורש שבבחי' אור א״ס השופע על סדר ד' הבחי' הנודעות שהם חו״ב וז״א ומלכות. אמנם אלו ד' בחי' מיוחסות כולם לנקודת הצמצום, כי בטרם הצמצום אין שום הבחן כלל בין בחי' לבחי' כמ"ש בענף א' וב' וע״כ נק' טפחים, %break שהוא לשון הבחנות המיוחדות, בסו״ה וימיני טפחה שמים. ונתבאר דהן שיעור הרוחב והן שיעור הקומה, הכל ע״י נקודת הצמצום נבחן, וע"כ נמצא באמתא דריבועא הנ"ל כ״ה טפחים, חמשה טפחים בקו האורך וחמשה טפחים בקו הרוחב, שעושים הפ"ה שהם כ״ה. %break והנה קו הרוחב הזה, כמו שהתפשט ממטה למעלה באמה מרובעת מאו״י ואו״ח יחדיו, כמו כן התפשט מלמעלה למטה בשיעור העליון באמה מרובעת, %break כי המסך נעשה בהלבשתו לע״ס דאור ישר לבחי' כלי קבלה על שיעור הזה שהמשיך בעליונים, וע״כ התפשט למטה ג״כ באמתא בריבועא, כנ״ל. %break ודע שב' התפשטויות הנ״ל, מכונים לחי העליון ולחי התחתון, ואמתא עילאה נק' שפה עילאה ואמתא תתאה נקראת שפה תתאה. ונקראים לחי מלשון חיה, דאור החכמה נקרא חיה כנודע, דכלים דע״ס נק' כח"ב זו"נ, ואורותיהם נקראים יחידה חיה נשמה רוח נפש, %break וכיון שכל ענין הדקות שבקו האורך הוא באור החכמה, וכל שיעור הרוחב דבמסך הוא בשיעור המשכתו מאור החכמה, ע״כ מרומז בשם לחי, דהיינו שעומד על משמרתו להמשיך בחי' א' שנקראת חיה. %break וע״כ יוצאים בב' הלחיים ל״ב שינים הרומזים על ל״ב נתיבות החכמה, כי אמתא עילאה שאמרנו בה שיש לה כ״ה טפחים, ה' פעמים ה', היינו עם השורש, אבל השינים ה״ס הגבורות הנבחנים בד' בחי' הנודעות, %break שה״ס ערך העביות מבחי' א' עד בחי' ד', וע״כ יש באמתא עילאה ד' פעמים ד' שהם י״ו שינים, ובאמתא תתאה ג״כ דפ״ד שהם י״ו שינים. %break והנה יש הבחנה גדולה בין לחי העליון ללחי התחתון, משום דבלחי העליון נתגלה מתחילה שורש האורך מא״ס ב״ה, ואח"כ נגלה הרוחב ומילא את השטח כנ״ל. אמנם בלחי התחתון נבחן שקו הרוחב הוא השורש דכל האמה הזאת. %break וע'כ לא ניכר כל כך הרוחב בתמונת הראש, כי צורתו כמו עגול משוך לארכו כזה.D להיות כאן מרומז התחלת הכל שהיא תמונת העגול שהיא עוד מטרם ביאת הקו. ומרומז בו עוד בחי' האורך שהיא התחלה ב' דביאת הקו הדק, %break אמנם בחי' הרוחב השטחי אינו ניכר אלא מפה ולמעלה ובצד הפנים ביחוד, והיינו משום דעוד לא נגלה כאן המעוקב, זולת אמה שטחיית משפה עילאה ולמעלה. וז"ס חכמת אדם תאיר פניו, כי כל ענין כ״ה טפחים דלחי העליון, %break אינם אלא בחי' אור החכמה לבד שה״ס זיו הפנים. אמנם מלחי התחתון ולמטה עד הטבור ניכר בה רק שורש הרוחב ולא עגול כלל, %break והוא משום דכל התפשטות זו וכ״ה טפחים אלו אינם אלא משורש הרוחב לבד דכבר נעלם ממנו בחי' הנקודה, כי בסוד ההכאה נעשה מהנקודה קו הרוחב. %break %letter יב יב) וכבר נתבאר שאורות המתפשטים מפה ולמטה חזרו ונתעלמו, ואח״כ חזרה אליהם התפשטות ב' בהעלם אור הכתר ובא אור החכמה בכלי הכתר כנ״ל. וע״כ בעת ההסתלקות נעשים שם ב' אמות, %break כי בחי' ההסתלקות השיבה האחורים והעביות אל הבינה, ובזה נעשה צלע דאמה על אמה בבחי' אחורים שאינם מאירים, ונשאר שם ג״כ רשימו דהתפשטות א', שזה נבחן לצלע של אמה על אמה בבחי' פנים מאירים. %break ונמצא שאמה אחת של כ״ה טפחים נחלקת לשתי אמות, אמה של פנים ואמה של אחור בחמשים טפחים. והנה נתבאר לעיל שעביות דאחוריים דבינה, שבה ונמשכת בבחי' המסך ונעשה שם בחי' זווג דהכאה בערך המסך דבחי' ג' שממשיך אור החכמה ולא כתר. %break וע״כ לא נבחן עתה המסך שמצוי למטה, שהאו״ח עולה ממטה למעלה כמו בשפה דראש. דסיום של מטה מיוחס רק לבחי' ד' ולא לבחי' ב' וג', וע״כ נבחן כאן שהאו״ח נמשך מבחי' אחורים לבחי' פנים, דהיינו מצלע דאחורים לצלע דפנים כזה: %break וכאן עלה שורש או״ח חדש הנקרא שורש מעוקב, שעושה ו' קצוות: פנים ואחור ימין ושמאל מעלה ומטה, והיינו דכיון דנחלקת האמה על כל שטחה לב' צלעות פנים ואחור, ע״כ נמצא חלל בין הצלעות, כלומר בחי' מרחק והבחן מצלע דפנים לצלע דאחור. %break אשר אח״כ בזווג דאור ישר במסך דבחי' ג', נתמלא זה המרחק באור ישר ואור חוזר, וע״כ נבחנת כאן הקומה לעובי, שהאור שופע והולך בימין ושמאל, מפנים לאחור ומאחור לפנים. וצד מעלה נבחן בו בבחי' היחס לראש, וצד מטה נבחן בו בבחי' הטבור והסיום, ודו״ק. %break ועתה נבאר שורש המשולש ושורש האלכסון שהם ענין אחד, דנת״ל אשר מבחי' הניצוצין שעלו מטבור ולמטה דא״ק למטבור ולמעלה, הותתקנו מהם ב' בחינות חו״ב, חו״ב וזו"ן דניצוצין הותתקנו באור דהתפ״ב עצמו, %break ובחי' ניצוצין דכתר וכלי מלכות דטבור הותתקנו לחו״ב עילאין שקומתם עד הכתר. ובחי״ד דטבור עם בחי״ג דמסך דאחורים דישסו״ת נתחברו יחד ונעשה מהם פרסא באלכסונא. אשר פרסא זו משמשת לב' פרצופין יחד, %break לאו״א עילאין משמש בבחי' מסך דרוחב המעלה או״ח ממטה למעלה כמו פה דראש, ולישסו״ת משמש בבחי' מסך דאחור כמו מסך דהתפ״ב הנ״ל. ונמצא שמתחלק המעוקב הנ״ל לב' משולשים ע״י הפרסא כזה אשר פרסא זו משמשת לאו״א עילאין כמו בחי״ד, %break שהוא קו הרוחב המעלה או״ח ממטה למעלה, כזה ומשמשת לישסו״ת בבחי' צלע דאחור כנ״ל, המעלה או״ח מאחור אל צלע דפנים כזה: ושניהם יחד הם כזה: להיותה כוללת אמה של אחור ואמה של מטה. %break %letter יג יג) וז״ס המוזכר בזוהר באדרא זוטא, אבא הוציא את אימא לחוץ אודות בנה ואבא עצמו התתקן כעין דכר ונוק'. ותבין עם הנ״ל, שחו״ב עילאין נקראים אבא. וחו״ב תתאין נקראים אימא שהם ישסו״ת כנ״ל, %break והנה בתיקון הפרסא אשר אבא העלה אליו בחי' ד' לבחי' מסך שלו, שה״ס דאבא התתקן כעין דו״נ, נמצא שאימא נדחתה לחוץ מבחי' אבא למטה מהמסך, ונודע שהמסך עושה סוף וסיום על האור שלא יתפשט למטה. %break והיינו אודות בנה, שה״ס כללות פרצופי האצילות שהמה בחי' זו״נ לאו״א דא״ק, דכל מוחין ואורות דאצילות באים ע״י ישסו״ת זו שלמטה מפרסא, אשר אי לאו הפרסא לא היה האצילות יכול לקבל מא״ק כלום בשביל אורו הגדול מאד, %break רק לעתיד בגמר התיקון אז יתגלה אורות דאו״א עילאין דא״ק שלמעלה מפרסא. %break וז״ס שרמזו חז״ל (עירובין נז.) כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא. דנתבאר דאמה של רוחב שה״ס בחי' ד' דהתפשטות א' דעקודים כוללת ה' טפחים, דהיינו ה' חומשין בהבחן כח״ב זו״נ כנ״ל, שה״ס אמה של תורה. %break אמנם אמה דאלכסונא שה״ס הפרסא, נוסף עליה ב' חומשין חדשים, דהיינו בחי' מסך דאחור שה״ס שורש המעוקב כנ״ל, שהוא נכלל בפרסא לצורך ישסו״ת, ועוד חומש של התמזגות ב' הבחי' אחור ורוחב יחד, שהוא נכלל בפרסא לצורך או״א עילאין, %break וא״כ יש כאן ז' חומשין. ה' חומשין דכח״ב זו״נ, וחומש דאחור, וחומש מזווג אחור ורוחב יחד, ודו״ק. %break וז״ס המוזכר בתיקוני זוהר (בהקדמה אחרת תיקון א') וז״ל: ואלין עשר ספירן אזלן כסדרן, חד אריך וחד קצר וחד בינוני. והיינו כנ״ל, דשורש הרוחב שהיא בחי' ד' הוא בחי' אריך, להיותה ממשכת קומת הכתר. %break ובחי' שורש המעוקב שהוא מסך דאחור ובחי' ג' הוא בחי' קצר, לסבת חסרון אור הכתר. ובחי' הפרסא שעלתה לבחי' אלכסונא הוא סוד בינוני, להיותה ממשכת מדה ממוצעת בין אריך לקצר. %break וה״ס ג' פרצופין הכוללים כל האצילות, דהיינו אריך אנפין או״א וזעיר אנפין. דמבחי' אמה של מטה שכלולה בפרסא נאצל אריך אנפין. ומבחי' אמה של אחור הכלולה בפרסא נאצל זעיר אנפין. ומבחי' המיזוג דאמה של אחור ואמה של מטה יחד, %break נאצלים אבא ואימא דע״כ נקראים בינונים, והבן. ונמצא דחד אריך ה״ס אריך אנפין, שהוא פרצוף כתר דאצילות. וחד קצר ה״ס זו״נ, שה״ס ב' פרצופין זעיר אנפין ומלכות דאצילות. וחד בינוני ה״ס או״א, שהם ב' פרצופין דחכמה ובינה דאצילות. %break והנה כאו״א מהם נפרטים עוד לבחי' למעלה מפרסא ולבחי' למטה מפרסא, ובזה יהיה בפרצוף הכתר ד' פרצופין עתיק ונוקבא למעלה מפרסא ואריך אנפין ונוקבא למטה מפרסא, שכל ד' פרצופין אלו ה״ס חד אריך. %break ועד״ז נחלקים פרצופי חכמה ובינה לד' פרצופין או״א עילאין למעלה מפרסא וישסו״ת למטה מפרסא, וכל ד' פרצופין אלו ה״ס חד בינוני. ועד״ז נחלקים פרצופי זעיר ענפין ומלכות לד' פרצופים, שישראל ורחל למעלה מפרסא ויעקב ולאה למטה מפרסא, %break וכל ד' פרצופים אלו ה״ס חד קצר שהם י״ב פרצופין. והנה נתבאר איך י"ב פרצופי אצילות יוצאים מהפרסא דאלכסונא שה״ס י״ב גבולי אלכסון. ועיי' בע"ח ש"ה פ"ז. ויתבאר עוד במקומו בע"ה. %break %H מהדורה קמא %break %letter יד יד) ועתה יתבאר לנו היטב ענין ע״ב ס״ג מ"ה ב״ן הכוללים, והפרטיים, וסדר הלבשתם זה על זה. %break והנה נתבאר היטב ענין עסמ"ב הפרטיים, שה״ס טעמים נקודות תגין אותיות. גם נתבאר היטב ענין א״ק הפנימי, עי' לעיל אות א', אשר נבחן בשם ע״ב הכולל, משום דקומתה דמלכות שוה לכתר, להיותה מבחי' הד' ממש, כלומר היותר ע״ב, כנ"ל, %break שהבחן כל קומה הוא ע״י המלכות, דהיינו ע״י או״ח שלה, דעד כמה שעולה ומלביש כן הוא משוה הכלים יחד, כנ״ל בענף ג' עש"ה. וזהו השורש לבחי' ה' פרצופין הפרטיים שבכל נאצל שקומתם שוה, ומכונים על סדר כח"ב זו״נ בשם, מוחא, עצמות, גידין, בשר, עור. %break אשר פרצוף הכתר מכונה מוחא, ומתפשט לארכו על ה' בחי' כח"ב זו״נ. ועד״ז בח״ב זו״נ דפרצוף עצמות, מתפשטים לארכן עד נוקבא. ועד״ז כח״ב זו״נ דגידין, ודבשר, ודעור, מתפשטין כאו״א לכח״ב זו״נ לארכן עד נוק'. %break וה' פרצופין אלו עבגע״מ מלבישין זה על זה בקומה שוה, דהא אפילו בגולגלתא, נמצא עצמות גידין בשר עור, אלא הם כולם בחי' כתרים דה״פ עבגע״מ. ועד״ז ה"פ דחכמה מתחת ה' הכתרים וכו', עד למטה בסיומם, %break ונמצאים ה״פ דנוקבא מלבישין זע״ז, מתחילה נוק' דמוחא, ועליו נוק' דעצמות, ועליו נוק' דגידין, ועליו נוק' דבשר, ועליו נוק' דעור, שה״ס כ״ה טפחים הנזכר לעיל אות י״ב; %break והנך מוצא קומתם דכולהו שוה בלי הפרש, אמנם צריך להבחין בהם מה שיש בכאו״א מבחי' או״י ומה שיש בכאו״א מבחי' או״ח בסוד התוספת, ע״י המלכות. %break והנה ה״פ כח"ב זו״נ דמוחא, כולם ה״ס אור ישר, משום שהוא פרצוף הכתר הכללי, ונודע שאור א״ס מתלבש בכתר על ד' בחי' הנודעות, שכולם ה״ס אור ישר. אמנם בכח״ב זו״נ דעצמות, שהיא חכמה הכללית, נמצא שמצד אצילותה באו״י שלה, ה״ס בחי' א', %break שהיא מתחת הכתר, ונמצא שקומת כתר דפרצוף עצמות, הגיע לה מסוד או״ח דאור המלכות. ובכח״ב זו״נ דפרצוף גידין, נבחן ג״כ שאין לה מאור ישר אלא מבינה ולמטה, להיותה בחי' ב', שהוא שפל מבחי' א', %break ונמצא שכתר וחכמה דפרצוף הגידין הוא רק מאו״ח דאור המלכות. ועד"ז פרצוף בשר, שהוא ז״א הכללי, נמצא מצד אצילותו ואור ישר שבו, רק בחי' ג', שהוא שפל מבחי' ב', וע״כ כל קומת ג"ר שבו, שהם כתר חכמה בינה דפרצוף הבשר, מסובבים לו מאו״ח דאור המלכות. %break ועד״ז פרצוף העור, שהוא מלכות הכללית, אין לה מצד אצילותה, אלא בחי' מלכות דאור ישר, דהיינו בחי' ד' השפלה מכולם, והוא מתחת מעלת ז״א שהוא בחי' ג', ונמצא שכל ט' ספירות ראשונות שלה. שהם כח״ב וז״א. באים לה מאו״ח בסוד תוספות. %break ולפיכך, במקום שצריכין לדקדק בזה, אנו מכנים את ה״פ הכוללים בשם, גולגלתא, ועינים, ואוזן, וחוטם, ופה, להורות הבחן המדרגות שבהם, מבחי' האור ישר לבד, חוץ מהתוספת המגיע להם מצד או"ח דהמלכות, המשוה קומתם דכולם עד הגולגלתא, כנ״ל והבן היטב. %break %letter טו טו) וצריך שתבחין בזה מאוד, לידע בכל פרצוף, עד כמה מגיע כללות האור ישר שבו, וכמה מבחי' האו״ח שבו. והבחן הא' הכללי בענין זה נקרא ראש וגוף, כי עד הפה שה״ס מלכות דאו״י, נקרא ראש, אבל למטה מפה נק' גוף, %break אשר המלכות לבד מתפשטת, בשיעור שנותנת לעליונים, שבשיעור הזה שהמסך משפיע, נעשה ג״כ לכלי קבלה, אמנם כולו הוא או״ח בלי אור ישר. %break הבחן הב', הוא בה״פ דראש גופיה, שהמלכות מתחילת אצילותה באו״י הוא עד הפה לבד, לא למעלה ולא למטה, כי למטה הוא התפשטות המסך בכח האו״ח כנ"ל, וחוטם מתלבש בפה, ואוזן בחוטם פה, וכו', %break ונמצא שכולם מתקבצים מבעד הפה בשוה, והמדרגות נבחנות רק בקומה של כאו״א מלמעלה כנ״ל. %break הבחן ג', הוא בבחי' הזדככות המסך, שהוא רק מקרה דהתפשטות המסך מפה ולמטה, להיות שאין שם אלא כלי אחד, שה״ס המסך המתפשט לבדו בלי ט״ס הראשונות, שנסתיימו בפה, %break וע״כ אין שם כלים לאור פנימי דאור ישר מבחי' א' וב' וג' אלא כל הט' אורות מתלבשים בהתפשטות המסך לבד, וע״כ יהי' אור הפנים והעצמות מזכך אותו מעביותו, ע״ד שבארתי לעיל, ויש עוד הבחנות רבות מאוד שיתבארו במקומם. %break ובזה תבין, שכל ראש ה״ס כתר דהפרצוף, להיותו כולל אור א״ס המתפשט באור ישר על ד' הבחי' הנ'ל, והוא כולל ג"ר שהם כח״ב, אבל בחי' ג' שהוא חוטם ובחי' ד' שהוא פה הם מתפשטים ג״כ למטה שנק' גוף כנודע, שחג"ת דז״א הוא למעלה מאצילות דבחי' ד', %break אבל אחר אצילות דבחי' ד' מתפשט אור הז״א בסוד זווג דהכאה, כנ״ל בענף ד' בפמ"א, וע״כ הם מתחברים לאחד, עם כלי מלכות דאו״ח, וז"ס המוזכר בכ"מ בע״ח, שאין לך אור המלכות בלי נה״י דז״א, שז״ס והנה באר בשדה, %break היינו מלכות, שהמסך מתתקן בה לנביעו דאו״ח בבאר מים חיים, וג' עדרי צאן רובצים עליה, היינו נה״י, כנ״ל. %break אמנם אור א״ס נמשך ע״י הראש אל הגוף, ג"כ על ד' בחי' דאו"י, וגם בזווג דאו״ח, וע״כ גם התפשטות הפה עצמו כוללת ג״כ ע״ס דאו״י ואו״ח, ואו״פ ואו״מ, כמו פרצוף הראש כנ"ל. %break אמנם הוא בערך פרצוף שני, ששפל הרבה מפרצוף הראש, לסבה שהאו״ח והמסך לבדו הוא שורשו, ונמצא שבערך השורש אין לו מכח״ב כלום, כי אור הבינה מסתיים מנגד הפה, כי הוא רק התפשטות המסך, כנ״ל. %break ובזה תבין, בענין יציאת ע״ב ס"ג מ״ה וב"ן מא״ק הפנימי, שכולם יוצאים דרך הפה דכל אחד, כי בראש דכל אחד אין שם הזדככות המסך, להיות האו״פ והאו״מ בב' כלים מיוחדים, כנ״ל בארוכה עש"ה בכל האמור, %break וע״כ אחר שנזדכך המסך דא״ק הפנימי מפה ולמטה, אז יצא הע״ב לחוץ, להיות אור א״ס ב״ה המתפשט על המסך דבחי' ג', יהי' האו"ח בקומת חכמה, ונמצא משוה קומתם הכללי נשאר מגולה בלי התלבשות. %break והנה מקום פרצוף זה שיצא לחוץ, כלומר שנגרע מבחי' שמלפנים, הוא מפה ולמטה דא״ק הפנימי, כי רק במקום הזה נעשה הזיכוך ולא כלל מקודם, כנ"ל, ונמצא שע״ב החיצון מלביש לא״ק הפנימי רק מלכות שלו לבד, והבן היטב. %break ונתבאר לעיל אות ג', אשר ענין הזיכוך אינו גורע רק לאור החכמה, והאו״ח, אמנם לבינה וזו״נ דאור ישר אין לו להזיכוך שום יחס ושייכות, ונמצא לפי״ז שזה הע״ב החיצון שנגרע מקומת כתר דא״ק הפנימי, %break שה״ס הראש, נמצא נשארין לו בינה וזו״נ דאור ישר מכתר הכללי שה״ס ע״ב הכללי, אפי' אחר יציאתו החוצה. %break אמנם הם בחי' אחוריים, דנודע, שבינה וזו״נ דאו״י, המה בסוד אחוריים מצד אצילותם בד' הבחי', אלא אח״כ בסגולת האו״ח, שבים פב״פ, ומתפשט בהם אור החכמה, כנ״ל. %break וא״כ, אחר שנסתלק מע״ב החיצון בחי' או״ח דקומת כתר, א״כ נסתלק עמו אור העצמות שהוא אור הפנים, והרשימו שנשאר לו הוא רק אור דאחוריים, שהם בינה וזו״נ דאו״י, כנ״ל. וז״ס ושורש פנים ואחור שנמצא בכל ראש, %break כי הגולגלתא דע״ב החיצון, ה״ס מלכות דכתר דא״ק הפנימי, ואור בינה וזו״נ הנשאר בו מאור ישר דכתר הכללי, נעשין לאחוריים דגולגלתא בסוד שערות רישא, שהמה לו בסוד מקיפין, מע״ב הפנימי שנגרע הימנו, שחוזרין ונמשכין בסגולת בינה וזו״נ אלו, %break החופפים על הגולגלתא מלמעלה, ובאחוריים. שג' בחי' יש בהם, כמ״ש באד״ר, מבועא, ונימא, וקוצי דשערי, שמבועא ה״ס אור דחסדים שהבינה יונקת מהכתר, והתפשטות הנימא ה״ס ז"א, וקוצי דשערי ה״ס נוק', המסיימת לכל אור, והבן. %break %letter טז טז) ועתה נבאר הלבשתן דפרצופי עסמ״ב זה על זה, והבחן העסמ״ב הכוללים והעסמ״ב הפרטים. והנה פרצוף זה שיצא לחוץ, הנזכר לעיל, ה״ס חכמה הפנימית דא"ק הפנימי, שמסבת הזדככות המסך נגרעת מקומתה שבפנימית הא״ק, %break כי שם קומתה כמו הכתר, כנ״ל באות י"ד, אבל מהתפשטות הזו דאור א״ס ב״ה על המסך דבחי' ג' יוצאות ע״ס דאו״י ואו״ח יחד רק עד קומת חכמה, וכתר דאו״י נשאר מגולה מלמעלה בלי התלבשות דאו״ח. %break ובזה נמצא, שפרצוף הזה מתחיל מתחת הכתר דא״ק הפנימי, ונודע שמלכות דעליון נעשת לכתר לתחתון, נמצא שגולגלתא דזה הע״ב החיצון, היא בחי' מלכות דע״ב דא״ק הפנימי, דהיינו מלכות דכתר הפנימי, ובערך פה שלו, כנ״ל באות הקודם. %break ונחלק גם כן על ראש וגוף, דעד הפה נקרא ראש דע״ב החיצון, ונקרא ג״ר שבו כח״ב, והיינו בערך אור ישר, כנ״ל, ומפה ולמטה הוא זו״נ שבו, דהיינו התפשטות הפה עם נה״י דז״א, כנ״ל. וכל זה רק בערך הראש, אמנם כשנקח את התפשטות הפה בערכו כלפי עצמו, %break נמצא בו לבד כל ע״ס דאו״י וע״ס דאו״ח, כנ״ל, וע״כ נבחן הגוף לבדו ג״כ על בחי' ראש וגוף, אשר ג״ר דגופא, כלומר במקום שמסתיים האו״י שבו, דהיינו עד בחי' פה דגופא, המעלה או״ח מלמטה למעלה, נקרא זה ראש דגופא, שמקומו מפה עד הטבור, %break דהטבור הוא בחי' פה ומלכות דגופא, ע״ד פה דראש שהוא מלכות דראש. וע״כ, כמו שפה דראש מתפשט ג״כ למטה, כן יש ג״כ להטבור התפשטות ע״ס מטבור ולמטה עד סיום הרגלים, ונקרא בחי' זו״נ דגופא, והבן היטב. %break ונתבאר לעיל, אשר התפשטות פה דראש דע״ב החיצון שנק' עולם העקודים, חזר ונסתלק לשורשו, ואח"כ חזר הא״ס והאיר בהעקודים התפשטות שניה, שנתהפכו המקומות, ובא החכמה בכלי דכתר, והבינה בכלי דחכמה, ונשארה המלכות בלי אור, %break כמו שנתבאר בענף ו' ע״ש ובפמ'א. והנה התפשטות ב' הזו, ה״ס בינה הפנימית שיצאה לחוץ מא״ק הפנימי. %break וקומת הבינה הזו מתחלת גם כן מתחת מלכות דכתר דע״ב החיצון, דהיינו שפה תתאה דפה דראש, שהוא סוד גולגלתא לבינה החצונה. וע״ס דראש שלה, שבבחי' אור ישר המה רק ג״ר כח״ב, מסתיימים על הטבור דא״ק, שה״ס פה דראש דגופא הנ״ל. %break והזו״נ שלה, שהוא התפשטות הפה דראש הבינה עם נה״י דז״א, המה מתפשטים מטבור ולמטה, שהוא בערך גופא דגופא. %break והנה נתבאר, שג"ר דע״ב החיצון, מסתיימים על הפה דא״ק, שהוא פה דראש, וז״ת שלו מתפשטים מפה ולמטה, שבהם נעשה הסתלקות האור והתפ״ב. והתפ״ב ה״ס ס"ג החיצון, המתחיל מתחת פה דראש, %break והע״ב דס״ג החיצון הזה, שה״ס הכתר והראש והג״ר דבינה החצונה, מתפשטים עד הטבור דא״ק, שהוא פה דראש דגופא. וז״ת דגופא דס״ג החיצון, מתפשטים מטבור עד סיום הרגלים, שבהם נעשה ג״כ הסתלקות האור, %break כמו באורות דפה דע״ב החיצון, כנ"ל, הנק' הסתלקות דעולם העקודים. והסתלקות דאורות דפה דס״ג, נקרא צמצום נה״י דא״ק, או צמצום ב'. והתפשטות הב' דמפה ולמטה דס״ג החיצון, הוא נקרא עולם הנקודים, שה״ס ב״ן הפנימי שיצא מא״ק הפנימי ולחוץ. %break והנה פרצוף דב״ן הזה, מתחיל ג״כ מתחת הפה דס״ג החיצון, דהיינו מתחת הטבור דא״ק ע״ד גולגלתא דס״ג החיצון, וגולגלתא דע״ב החיצון כנ״ל. וע״ס דראש שלו, שבבחי' או״י אינם רק ג״ר כח״ב, נמשכים עד הפה דראש דעולם הנקודים, %break כי גם פרצוף ב״ן נחלק על ראש וגוף כמו הע״ב והס״ג הנ״ל. ומפה ולמטה, מתפשטות ז״ת שלו, שהם בחי' התפשטות אורות דפה דראש עם נה״י דז״א, ע״ד הנ״ל גבי ע״ב וס״ג החיצונים. %break וע״כ גם בז״ת דפרצוף ב״ן, היה ג״כ מקרה הזיכוך ובטישות האורות כמו באורות דפה דע״ב וס״ג, כנ״ל, שהם מכונים שביה״כ, וירידת רפ״ח ניצוצין לבי״ע דפרודא. ואח״כ נעשה גם כאן התפ״ב, %break אשר התפ״ב הזו נקראת פרצוף מ״ה החיצון, שהוא מ״ה הפנימי שיצא מא״ק הפנימי ולחוץ. והוא מתחיל מתחת פה דראש דב״ן החיצון, ע״ד שבארנו בגלגלתין דע״ב ס״ג ב״ן, וע״ס דראש שהם בחי' ג״ר דאו״י שלו, נמשכין עד הפה דראש דא״א דאצילות. %break אמנם מכח תיקונים שיתבארו במקומם, נעשה שם שינוי, אשר בינה דאו״י יצאה לחוץ מראש, וא״כ אין שם בראש אלא מהתפשטות כתר וחכמה דאו״י לבד, ובינה ז״ת דמ״ה מתחילין מפה ולמטה, %break ע״ד שבארנו גבי ע״ב ס״ג ב"ן החיצונים, וענין התחברות מ״ה וז"ת דב"ן שנשברו, יתבאר במקומם בע״ה. %break ועתה נבאר שמות עסמ״ב הכוללים, ועסמ"ב הפרטים. דהנה פרצוף א״ק הפנימי נקרא ע״ב הכולל, שממנו אין שום מדובר, שאסור להתעסק בו, כמ״ש בדברי הרב ז"ל כנ״ל, וכל עסקינו מע״ב הכולל הזה הוא רק בבחי' המקיפין שלו, %break שנתחבר על גולגלתא דע״ב החיצון בסוד שערות ראש, כמו שהבאנו לעיל ע״ש. %break וע״ב החיצון וס״ג החיצון, שעלה מהם ב' ראשים: ראש דע״ב מגולגלתא עד השבולת הזקן, וראש דס״ג משבולת הזקן עד הטבור, נקראים יחד ס״ג הכולל. והיינו שבערך ע״ב הכולל יהיו שניהם בחי' ס״ג, על שם המסך שס״ג אחור, מבחי' ד' לבחי' ג' כנ״ל. %break ונקראים ג״כ יחד בחי' ע״ב דס״ג הכולל, והיינו משום שלא נגלה מהם אלא הראשים לבד, שהראש נקרא בכללות, כתר, או ע״ב, או ג״ר, כמו שבארנו לעיל, וא״כ לא עלה מהם זולת הע״ב דשניהם. אמנם בערך עצמם יהיו נבחנים לב' פעמים עסמ״ב, %break שבע״ב החיצון שהיא החכמה הפנימית שיצאה לחוץ, יהיה בה לבד עסמ״ב שהם טנת״א, דעד הפה דראש ה״ס ע"ב וטעמים, ומפה ולמטה, שמשם מתחילים הבטישות וההסתלקויות דע״כ מכונה תמיד התפשטות אורות דפה בשם גוף, מלשון נגיפה, %break שהוא יורה על בטישות האורות זב״ז, כנ״ל, דאז מתחיל להגלות או״ח היורד ומתמעט מסבת הזדככות המסך, כנ״ל, שהוא מכונה בשם נקודות. ואח״כ כשמסתלקים הטעמים והנקודות, נשאר מהם ב' רשימות, שרשימו דטעמים נקרא תגין, %break ורשימו דנקודות נק' אותיות, כנ"ל. הרי שהתחלת גילוי ג' האורות נת״א, שנק' ג״כ ס״ג מ״ה וב״ן, הם רק מפה דראש ולמטה, וכל זה הוא עסמ״ב או טנת״א דע״ב החיצון. ועד״ז נבחן ג״כ עסמ״ב טנת״א בס״ג החיצון, אשר משבולת עד הטבור, ה״ס הטעמים וע״ב שלו. %break ומטבור ולמטה, שהם בערך התפשטות אורות דפה דראש דס״ג החיצון, מתחיל בהם ההסתלקות והבטישות, ונגלין שם נת״א, וס״ג מ״ה וב״ן שלו, כנ״ל, וכל זה נקרא עסמ״ב פרטיים, אשר ב' העסמ״ב הנ״ל יחד, נקראים בשם ס״ג הכולל. %break וכללות עולם הנקודים, נקרא ב״ן הכולל, אשר היה שבירת הכלים בז״ת שלו, כמ״ש, וגם הוא נחלק על טנת״א ועסמ״ב פרטיים, שג״ר שלו עד פה דראש דפרצוף הזה, נקרא טעמים וע״כ. ומפה ולמטה, %break שנעשה ההסתלקות והבטישות, יוצאין ונגלין נת״א וס״ג מ״ה וב״ן שלו, אשר ב' אורות דטעמים ונקודות שבז״ת, מסתלקים למעלה, ע״ד שנתבאר בז״ת דע״ב החיצון, כנ״ל ע״ש, וב' הרשימות הנשאר מהם, נקראים תגין ואותיות, או מ״ה וב״ן. %break אשר רשימו דטעמים שנק' תגין, לא ירדו עם הכלים שהם האותיות, אלא נשארים חופפים עליהם מלמעלה, בסו״ה ונפשו עליו תאבל, אשר נפש המת מתאבלת ממעל להקבר, כמ״ש בע״ח. והאותיות, שהם רשימו דאור הנקודות, %break הם הכלים והמלכים שנשברו ומתו, כלומר שנפרדו מאור האצילות, שה״ס אור החכמה שנק' חיה, ונפלו לבי״ע. ולהיותם רשימו דאור הנקודות, שה״ס או״ח, כנ"ל ע״כ יש עמהם רפ״ח ניצוצין, כי האו״ח נק' ניצוצין, והם ירדו עם המתים לבי״ע, כדי להחיותם. %break ומספר רפ״ח יתבאר במקומו בע״ה. ובסוד התפ"ב, דהיינו מ״ה הפנימי שיצא מפנימיות ולחוץ, שנק' מ״ה החדש, חזרו והותתקנו, כמ״ש. וזה המ״ה החדש המתקן את הב"ן, נקרא מ״ה הכולל, שגם הוא נחלק על עסמ״ב, ואכמ״ל, ודי בזה. %break %letter יז יז) ועם הנ״ל, נוכל להבין ענין אריכות רגלין דא״ק עד לעולם הזה הגשמי ממש. ונמצאים ארוכים ביותר מרגלין דה' פרצופי אצילות, בשיעור האורך דג' עולמות בריאה יצירה עשיה, להיות ה"פ אצילות מסתיימים מלמעלה מגג הבריאה, %break ורגלי א״ק נמשכים עוד דרך עולמות בי״ע עד לעוה״ז הגשמי, כמו"ש בע"ח ש"ג פ״ב ובשה"ק שער א' ובמבו"ש ש"ב ח"א פ"ג ובשער מאמרי רשב"י פקודי עש״ה. %break והענין דנתבאר לעיל, שסוד הארת הקו הנמשך עד לנקודה דאמצעיתא דצמצום הא', ה״ס ע״ס דא״ק, שהיו ממלאים המקום עד לנקודה האמצעית ממש, ושם נעשה בחי' הסוף והסיום להארת הקו, מסבת המסך שנעשה בנקודה דאמצעיתא, %break מכח הצמצום, כנ״ל בענפים א' וב', ואז נעשה מכח העיכוב שבנקודה, בחי' זווג דהכאה, ויצאו ע״ס דאו״ח, והושוו עי״ז כל הכלים בערך אחד, כמעלת הכתר, שה״ס א״ק הפנימי, שאין אנו עסוקים בו, אלא בכמה שמאיר בסוד מקיפים דשערות גולגלתא, כנ״ל באות ט"ז. %break והנה בסוד הארותיו שיצאו לחוץ, ובסוד אורות דהתפשטות הפה דס״ג החצון שירדו למ״ה וב"ן הפנימיים, נעשה שם צמצום ב', שנקרא צמצום נה״י דא״ק, שה״ס עליית הרצון למחשבה, כנ״ל, שבחי' ד' שה"ס המלכות, עלתה לבחי' בינה שנק' מחשבה. %break שה״ס, מתחילה נברא העולם במדת הדין, כי נתפשט הארות הקו עד נקודה דאמצעיתא ממש, שה"ס בחי' הד' שבכלי מלכות, שה״ס מדת הדין הגמור, כנ״ל בענף א' אות י'. ועדיין ראה א״ק שאין התחתונים כדאים לקבל אורו הרב, %break וע"כ העלה הזו״נ שלו שה״ס אורות דנה"י למעלה מטבור לסוד הבינה דשם, שה"ס מדת הרחמים, להיותה מבחי' ב' שנקראת חלון, שאין בה בחי' העביות המגיע לשינוי הצורה שיוכל להתפשט הימנה הפכיות הצורה שהיא אחיזת הדינין והקליפות. %break וז"ס משגיח מן החלונות, שה״ס כלי בינה, מציץ מן החרכים, ה"ס העלאת או״ח שעולה מהמלכות שבבינה, והבן. והתפשטות או״י מכונה בשם משגיח, %break והעלאת או״ח מכונה בשם מציץ, מלשון התנוצצות, שה"ס או״ח, כנ״ל. ועי' בשער מאמרי רשב"י פרשת שמות דף ע"ט. %break והנה ע״י העלאת נה״י דא״ק שבצמצום הב', נעשה חלל ומקום פנוי, לכל התיקונים שבג' עולמות בריאה יצירה ועשיה, כנודע בדברי הרב, בשער הנקודים ובשער התיקון, שמתחילה הי' בחי' שבה"כ בהתפשטות אורות דפה דעולם הנקודים שנק' זו״נ דנקודים, %break ואח"כ חזרו והותתקנו, ונעשה מהם ד' עולמות אבי״ע, כמ״ש במקומם. והנה אצילות הזה מסתיימים בסוד עליית המלכות למעלה מגג מבריאה, דהיינו, ע״פ הנקודה דצמצום הב' שה״ס מדת הרחמים. %break ומנקודה זו המשותפת ברחמים עד נקודת הצמצום הא' שה״ס מדת הדין, מתפשטים שם ג' עולמות בי״ע דפרודא, כלומר, שהכלים דשם אינם אלקיית כמו באצילות, %break אלא בחי' שרפים ומלאכים ואופנים, שה״ס התפשטות הנוק' וצבאיה, אמנם האור דשם היא אלקיית, כמ״ש במקומו. %break ונודע, שאין שינוי מצב עושה העדר במצב הקדום בכל הענינים הרוחניים, אלא בסו״ה הוא ותמורתו יהיה קודש, דשינוי המצב הוא ענין תוספת הצורה על הצורה הקודמת. וא״כ מוכרח, שגם בחי' א״ק דצמצום א' בסוד א״ק הפנימי, נשאר כמו שהיה, %break וכל הארותיו שיצאו לחוץ מלבישים אותו מחוצה לו, אשר התחתונים מוגבלים בכל המסכים והלבושים שעליו שהם כולהו מדרגות דעלמין דאבי״ע, אמנם לעתיד לבא יסורו המסכים, ויקבלו כולם אורותיהם השייכים להם, %break בסו״ה ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך וכו', כי יחזרו הכנפיים להיות אור, ואז יקבלו התחתונים מהארת א״ק עצמו, שנמצא אצלינו בעוה״ז ממש, כנ״ל, דנקודה דצמצום הא' ה״ס נקודה דעוה״ז, שהיא לבד נקראת אמצעית ממש, שה״ס מדת הדין, %break שעד גמר התיקון אין התחתונים כדאים לקבל הימנו, וע״כ לעת עתה היא נמצאת בריחוק הגמור מאור א״ס ב״ה, הן בענין העולמות דספירות דיושר והן בענין העולמות דספירות דעגולים, %break כנ״ל בע"ח ענף ב' וע״פ הדברים הנ״ל יתבארו לך דברי הרב בע״ח היכל א״ק שער ג' פ״ב עד סו״ה ועמדו רגליו על הר הזיתים, עש״ה, ועי' בש' מאמרי רשב״י קס״ח בד״ה כד יסתיים גלותא. %break ובזה תבין ג״כ המוזכר בע״ח בהיכל אבי״ע שער מ״ב פ״ב וג', דחשיב שם הכללות דע״ס כח״ב זו״נ, לה' מדרגות שנקראים בשמותם שנגל"ה. שורש, הוא כתר. נשמה, היא חכמה. גוף הוא בינה. לבוש, הוא ז״א. והיכל, הוא נוק'. %break והולך ומבאר אח״כ, דשורש נשמה גוף, שהוא ג״ר כח״ב, הם בחי' א' שאין פירוד בינהם, אבל לבוש והיכל נפרדו מהם ונעשו מהם ב' מקיפים. ונמצא דכל ספירה וספירה מכל הפרצופים, אינן נכללות כלל מלבוש והיכל, אלא מג״ר לבד. %break דהיינו, שבכתר יש רק ג"ר דכתר, אמנם זו״נ שלו נפרדו הימנו לבחי' ב' מקיפים. ועד״ז ח״ב זו״נ, כי בפרצוף הנוק' לא יש רק כח"ב דנוק', אבל זו״נ דפרצוף הנוק', נפרדו הימנה לבחי' ב' מקיפים. %break באופן, שבכל הע״ס אין בהם, רק עד הבינה, ולא כלל מלבוש והיכל, עש"ה בב' פרקים הנ"ל. וזה מובן היטב באמור לעיל, אשר מצמצום ב' ולהלן, עלתה המלכות לבחי' הבינה, ויצאו זו״נ חדשים שהמה בערך זו״נ דבינה, ובחי' ב', בסוד שיתוף דמדה״ר כנ״ל, %break וזו״נ הקודמים דבחי' מדה״ד נעשו למקיפין, כלומר שמאירים כדרך או״מ, לאט לאט, בבחי' הכלים החצונים, עד גמר התיקון, שאז ימשכו המקיפין לכלים הפנימיים, והבן היטב. (וז״ס שאין אוכלים אגוזים בר״ה והמ״י). %break והנה תחילת השתתפות מדה״ר במה״ד, נעשה בהתפ״ב דעולם העקודים, כמ״ש בענף ב'. וז״ס מטי ולא מטי, המובא בע״ח שער מטי ולא מטי, כמ״ש במקומו, שבזה נתערבו האורות דזו״נ באור הבינה, שה״ס אשר בדברו מעריב ערבים. %break וז"ס ביה שמו, שצריך לכתבו בראש העמוד להיות ו״ה שה״ס לבוש והיכל נפרדו, וזו״נ עלו ונתחברו בי״ה, שבזה נמצא שכל השם בן ד' המה רק בחי' י״ה, וע״כ נרמז בי״ה שמ״ו והבן, כמ״ש בע״ח שער מול״מ פ״ה. %break %letter יח יח) וז״ס מתניתין מאימתי קורין את שמע וכו' משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן וכו': פי' דעיקר כוונת קריאת שמע, ה״ס היחוד דע דשמע עם הד' דאחד, כמ״ש בכוונות, כנודע. %break והענין, דהשכינה הקדושה נקראת עולימתא שפירתא ולית לה עיינין, כמ״ש בזוהר בסבא דמשפטים (אות ט"ו דפו"י צ"ה). ועי' בזוהר הרקיע משפטים, בהשגת האר״י ז״ל על הרמ״ק ז״ל, בפירוש הזוהר הנ״ל. %break ופירש שם וז״ל, עולימתא שפירתא, ה״ס הכלה הכלולה. ולית לה עיינין, דמסטדא דיצחק אתיא דכתיב ביה ותכהין עיניו מראות, ועיינין דילה הם למטה בהיכל זכות וכו', וגם גופא לית לה, שהרי נפקא ואתדבקא באחוריו בתחילת האצילות וכו', %break וכן כתב הוא עצמו (דהיינו הרמ״ק ז״ל) בס״י וז״ס ד' שאין לה אלא ד, ב' זרועות וב' ירכין. ובשעת היחוד דהיינו אחד א״ח ד'. שהיתה בתחילת אצילותה, צריך להעביר ידיו על עיניו. ואפשר, שעל זה נהגו לכפוף ראשיהם על ברכיהם בשעת היחוד, לבל יראה הגוף וכו'. %break ואלו היה לה עיינין, הוי מוקדא עלמא בשלהובותא, וז״ס הסבי עיניך מנגדי, שיהיו למטה ולא כנגד החתן, וז״ס המתפלל צריך שיתן עיניו למטה, יתן ממש למטה בהיכל זכות, ולבו למעלה באצילות. איהי נפקת בצפרא, בשעתא דקדרותא אשתכח, %break ואתדבקת אתתא בבעלה וכו'. ואתכסיאת ביממא, כי היא מדת לילה, וביום מתעלמת ואינה פועלת פעולתה וכו'. וכאשר נברא האדם, ובנה ה' אלקים את הצלע וכו', ונתקנה גם היא למעלה בקישוטים דהתחתונים, כמ״ש ואד יעלה מן הארץ, ממעשה התחתונים. %break ומתקשטת הכלה בהם ואלו נקרא קישוטין דלא הוו, להיות דלא הוו באצילות, ונעשין לה עתה מקישוטין של התחתונים וכו', וז״ס ד ה דיהודה עכ״ל עש״ה. %break ולביאור דבריו ז"ל, צריכים לידע, שאין בין הקריאה להכתיבה, אלא טעמים ונקודות לבד, שכתיבת ספר התורה הוא רק בתגין ואותיות, ובעל הקריאה הולך וממשיך בתוכם אורות דטעמים ונקודות בעל פה. %break וכללות הטנת״א שבס״ת, ה״ס אורות דפה דעולם הנקודים, שהיה בהם ענין שביה״כ, אשר ב' האורות דטעמים ונקודות חזרו ונסתלקו לשורשם, וב' הרשימו שלהם שנק' תגין ואותיות, עלו והותתקנו בסוד צירופי תיבות ופרשיות שבס״ת. %break ונודע שסוד שביה״כ נוהגים בזו״נ דכולהו ה' פרצופין דעולם הנקודים, וע״כ די לו לבעל הקריאה, להסתכל בצירופי תיבות ופרשיות, להכיר בהם בחי' הטעמים והנקודות שצריך להמשיך לתוכן, אם מא״א, ואם מאו״א ואם מישסו״ת, ואם מזו״נ. %break ומקום הטעמים והנקודות האלו, הם למעלה מאצילות, דהיינו בפרצוף ס״ג דא״ק, המלביש לא״ק משבולת הזקן ולמטה, אשר הראש דס"ג התפשט עד הטבור, וגופא דס״ג הטבור ולמטה, ובכל הסדרים שנוהגים שם, כמו שפרשתי לעיל. %break ובזה יתבאר לנו סוד אתוון רברבין, ע' דשמע וד' דאחד, ונתבאר לעיל, סוד בי״ה שמו, שצריך לכתבו בראש העמוד בס״ת, שהוא ענין העלאת נה״י דא״ק לחג״ת שלו, כנ"ל, שה"ס העלאת ו״ה דס״ג דא״ק לי״ה דס"ג, המלביש לא״ק מטבור ולמעלה עד השבולת הזקן, כנ"ל, %break שה״ס ראה שאין התחתונים כדאים לקבל אורו, עמד ושיתף עהו מדה"ר, כי מתוך שעלו ו"ה בי״ה, קבלו ו"ה לצורת י״ה, ונעשין הזו״נ כמו בחי' או״א ממש, שזה שורש לסו״ה מ"ה שמו ומ"ה שם בנו כי תדע, כמ״ש בזוהר, להיות מעלת האב ומעלת הבן אתיין כחדא. %break והנה נתבאר לעיל, שע״י התפ״ב והעלאת נה"י לחג"ת, נתעלמו ונפרשו האורות דבחי' ג' ובחי' ד', ועלו להיות בסוד ב' מקיפים הנקראים לבוש והיכל, עש״ה. ולא נשאר מהם בחג״ת, זולת בחי' רשימו שלהם, %break שה"ס דברי הרב ז״ל בזוהר הרקיע הנ"ל, שאומר דגם גופא לית לה, שהרי נפקא ומתדבקא באחוריו בתחילת אצילות עכ״ל. שנמשך משורש הנ״ל, דבסבת התערבות והמתקת מה״ד במה״ר, ונכלל ו"ה בי"ה, ובי״ה לבד כל שמו, כנ"ל, %break הותתקנו כל אחת ואחת מעשר הספירות, רק בשורש נשמה וגוף לבד, שה"ס כח״ב וי"ה, אמנם לבוש והיכל, נפרדו למקיפים, כנ"ל. ולפ״ז, צריכה גם המלכות להכלל משרש נשמה וגוף, כמו הט״ר. %break ואומר, דגופא אין לה, להיותה רק בבחי' רשימו מתחילת אצילות, כלומר, דהרי שורשה אינה יותר הבחי' התפשטות הפה דראש, שה״ס נהי״מ כנ״ל, ונודע שאימא רק עד הוד אתפשטותה, וא״כ בבחי' גוף דמלכות שה״ס הבינה, כנ״ל דשורש נשמה גוף ה״ס כח"ב, %break נמצא דאין לה בחי' יסוד, אלא נצח והוד לבד. וע״כ, בסוד עליית ו״ה לי״ה, נמצא שלא עלו מהמלכות אלא הירכין שלה, שה״ס נו״ה, ובהתכללם עם בחי' חג״ת, נמצא נצח דהמלכות נכללת בחסד, והוד דהמלכות נכללת בגבורה, שחו״ג נקראים דרועין, %break אבל ת״ת אין לה כנ״ל, וא״כ אין לה יותר מד' ספירות, חו"ג נצח והוד. שה״ס ד' רבתא, שנודע, שג' אלפא ביתות יש, אותיות גדולות בבינה, בסו״ה ופום ממלל רברבן. ואותיות קטנות בנוק', בסוד המיעוט. ואותיות אמצעיות בז״א. %break וכיוון שאנו רוצים להמשיך בשעת קריאת שמע מסוד הטעמים ונקודות משורשם, דהיינו מסוד העליה לחג״ת ששם הרחמים, ע״כ כתיב אחד בדרבתי שיורה על חו״ג נו״ה דהמלכות, כמות שהיא בי״ה, כנ״ל. %break וצריך שתדקדק במה שאנו מחליפין הכינויים שהוא ענין אחד, אלא כשאנו מדברים בערך א״ק גופי', נקרא עליית נה״י לחג"ת, ומה שאנו מכנים עליית ו״ה לי״ה, היינו בפרצוף ס"ג, שקומתו מתחילה משבולת הזקן ולמטה. %break וכן תזכור שכל נהי״מ, הם שם המלכות, דהיינו התפשטות המלכות דראש דכל דרגא, נקרא נהי״מ כנ״ל. שא״א להאריך ולברר זה בכל מקום שכבר הארכתי לבאר זה בהמשך האמור בהקדמת אח״פ עד כאן. %break ובסוד העליה הנ״ל, נקרא ז״א בשם אח דאחד. דאח ואחות הוא שם החכמה, כנודע בסו״ה אמור לחכמה אחותי את, וכיון שו״ה עלו לי״ה, נמצא ז״א במקום אבא ממש, ע״כ נק' אח, כמו פרצוף אבא. %break ובזה יתבאר לך, למה תלה התנא שיעור קריאת שמע בערבין, בזמן כניסת הכהנים לאכילת תרומה, להיות אבא נקרא כהן גדול כנודע, ובסוד מ"ה שם בנו הנ״ל נקרא גם ז״א בשם כהן, %break שבזה נמצא, דמצות קריאת שמע ואכילת כהני טבולי יום בתרומה, תלויים בזמן אחד ממש, כמו שיתבאר בס״ד. %break והענין יתבאר בהקדם הספרא דצניעותא (אות י', דפו"י ח"ב קע״ו:) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור היינו דכתיב כי הוא אמר ויהי הוא בלחודוי לבתר אתחזרו חד יהיהו (כצ"ל דהיינו יהי עם הו אתחברו) ו בתראה שכינתא לתתא כמא %break דה' שכינתא אשתכח ובחד מתקלא אתקלו והחיות רצוא ושוב דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב אמרו צדיק כי טוב האי במתקליה סלקא קדמאה בלחודוי וכלא לחד אתחזרי אחתא ומודעתא כלילן דא בדא בי״ה כתרין רחימין דמתחבקן וכו'. %break ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים שליט דכר בנוקבא דכתיב וצדיק יסוד עולם. נהיר יוד בתרין ונהיר ומעבר לנוקבא אתיחד יוד בלחודוי סליק בדרגוי לעילא ולעילא אתחשכא נוקבא ואתנהירת אימא ומתפתחא בתרעוי, %break אתא מפתחא דכליל בשית ומכסיא פתחהא ואחיד לתתא להאי ולהאי, ווי למאן דגלי פתחהא ע״כ. %break עוד בזהר תרומה (אות תשמ"ו דפו"י קסז.) ועל רזא דא דהאי אור דדליק ונהיר להאי נר כתיב ביה באהרן בהעלותך את הנרות בגין דהוא אתי מסטרא דהאי אור, אור דא כתיב ביה יהי אור ויהי אור אמאי כתיב ויהי אור הא בויהי כן סגיא. %break אלא יהי אור, דא אור קדמאה דאיהו ימינא ואיהו לקץ הימין. ויהי אור, דמימינא נפק שמאלא, ומרזא דימינא נפק שמאלא, וע״ד, ויהי אור, דא שמאלא, מכאן דויהי קדמאה דאוריתא מסטרא דשמאלא הוה ובג"כ לאו איהי סימן ברכה, %break מ״ט בגין דביה נפק האי חושך דאחשיך אנפי עלמא וכו' וירא אלקים את האור כי טוב דא הוא עמודא דקאים באמצעיתא וקאים ואחיד בסטרא דא ובסטרא דא וכו' וכיון דאתא תליתאה דא כדין אפריש מחלוקת דימינא ושמאלא שז״ס ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. %break פירוש, דיש כאן ג' פעמים אור: אור א' יהי אור אור ב' ויהי אור אור ג' וירא אלקים את האור כי טוב. והנה כ״ז ה״ס התפשטות אור א״ס ביה לע״ס דאו״י עד כלי מלכות ומהמלכות על ע״ס דאו״ח כמו שפרשנו לעיל. %break והמאמרים דמעשה בראשית ה״ס או״א כמ״ש בליקוטי תורה בראשית ע"ש. ונמצא אור א' דויאמר ה"ס או״א, והאור הב' דויהי אור ה״ס זו״נ. ונודע דהוא, ה״ס עלמא דאתכסיא שה"ס או"א. %break וזה שפירשו בזוהר ענין ב' פעמים אור הנ"ל בסו"ה כי הוא אמר ויהי שהוא בלחודוי ויהי בלחודוי, שסוד אור הב' שה"ס זו"נ בסוד לבוש והיכל נבדלו ונתפרשו מן אור א' שנק' הוא ונעשין לב' מקיפין כנ״ל. ואומר עוד לבתר אתחזרו חד. %break כלומר דהכלים של זו״נ הנעלמים עלו לאו״א ונעשין זו״נ בבחי' או״א וע״כ בחד מתקלא אתקלו. פי' דסוד זו״נ נקרא מתקלא. ונמצא ע״י עלייתם נעשין גם בבחי' או״א בחי' מתקלא שה״ס זו״נ. שז״ס וירא אלהים את האור כי טוב שה״ס אמרו צדיק כי טוב. %break כלומר דהתפשטות דאור הג' הי' בחי' זו״נ הכלולים באו״א גופייהו שה״ס השיתוף דמדת הרחמים דהמסך דמלכות נמתק במדרגת אימא ונמצא ג' אורות אלו ה״ס כהן לוי ישראל. %break אור א' דהמאמר ה״ס או״א שה״ס כהן ואור ב' ה״ס זו״נ הראשונים שהיו במדת הדין ואור ג' ה״ס עליית זו״נ באו״א שה״ס שיתוף דמדה״ר ונקרא ישראל. %break וזה שאומר האי במתקלא סלקא דהיינו אור ג' שה״ס ישראל ונמצא גם או״א באים בסוד מתקלא וזו"נ בשיתופא משא״כ קדמאה בלחודוי דהיינו אור א' לא היה משותף עם זו״ן. %break ואומר עוד וכולא לחד אתחזרו אחתא ומודעתא כלילין דא בדא: פי' הבינה נקראת אחתא בסוד אמור לחכמה אחותי את דחו״ב נקראים אח ואחות והמלכות נקראת מודעתא בסוד הזווג הנק' ידיעה כנודע. ואומר שהם כלולין דא בדא. %break וז״ס דאו״א בסוד התכללות הזו נקרא כהן וכהנה משום דהמלכות נקראת יד כהה כמו שדרשו חז״ל בסו״ה והיה לאות על ידכה זו היא יד שמאלית שהיא יד כהה. ובעליתה לבינה בסוד אחתא ומודעתא כלילין כחדא נקראת כהנה ע״ש הבינה שיש לה נ' שערי בינה כנודע. %break ואבא נקרא בסוד הזה כהן גדול המשמש בשמונה בגדים, דארבע בגדים דכהן הדיוט ה״ס ע״ס דזו״נ המתפשטות מאו״א. ולהיות זו״נ נכללים בו יש בו ד' בחי' חו״ב תו״מ דידיה וגם חו״ב תו״מ דנוק' והבן. %break ואומר עוד ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים שליט דכר בנוקבא: דסוד ב' המאורות ה״ס התפשטות זו״נ מן היכל או״א למקומם עצמם שבהיות זו״נ בהיכל או״א הי' בסוד ב' המאורות הגדולים בסוד אחתא ומודעתא כחדא כנ״ל %break אבל בהתפשטותם שוב לבחי' עצמם למטה מאו״א למקום זו"נ הקודמים נמצא דשליט דכר בנוקבא. כלומר דבחי' הדין הקודמת במלכות נמתקה ונעלמה מכח ההתכללות הקדום. %break וע״כ אומר דכתיב וצדיק יסוד עולם כלומר דכל האורות הראויים להתפשט בעולמות נכללים עכשיו בז״א שה״ס המאור הגדול לממשלת היום ועליו נאמר וצדיק יסוד עולם. והולך ומפרש סדר העליה לאו״א וחזרתם למקומם. %break ואומר נהיר יוד בתרין כלומר אבא שה״ס יוד מעלה את זו״נ דלמטה אצלו, ונמצא שז״א נכלל באבא ונוק' נכללת באימא ואז אור אבא מגיע לב' נוקבין ביחד ונמצא נהיר בתרין. %break ואומר עוד ונהיר ומעבר לנוקבא כלומר דע״י הארתו בשניהם יחדיו נעשה אימא כמו מעוברת עם הנוק', ומעבר כמו מערב. %break ואומר עוד אתיחד יוד בלחודוי. כלומר, דאחר שהאמא מתערבת עם הנוק' הוא מתפרש מהם וסליק בדרגוי לעילא ולעילא שה״ס אור א' דנגנז לצדיקים לעולם הבא ואז אתחשכא נוק' דהיינו משום הגניזו הנ״ל ואתנהירת אימא ומתפתחת בתרעוי, %break דהיינו שאור הגנוז אינו מגיע לנוק' אלא לאמא בלחודוי שאימא נקראת עולם הבא כנודע. אתא מפתחא דכליל שית ומכסיא פתחהא ואחיד לתתא להאי ולהאי. ומתחילה נבאר ענין המפתחא דכליל שית, שהוא סוד ז״א. וכן למה נקרא בשם מפתחא דכליל שית. %break וכדי להסביר את זה, צריכין להבין מקודם שורשי רפ״ח ניצוצין על בוריו. וסוד ג' מיני קלקולים כלליים שקרו בעולמות, דהיינו ענין שבירת הכלים, וענין מיעוט הירח, וענין החטא של עץ הדעת טו״ר, שבזה נפגמה המלכות בג' הבחי', עולם, שנה, נפש. %break והנה קלקול הא' שה״ס שביה״כ כבר נתבאר לעיל, שהוא ענין הזדככות המסך על בחי' ב', באופן שאו״ח שעולה מהמסך לא המשיך כלום מהכתר והחכמה זולת מאור הבינה ולמטה. שבזה הופרש הנר ויצא מכלל האבוקה, %break כי אור דחסדים שה״ס מבינה ולמטה נפרשו מאור העצמות והאצילות, והפרשה הזו נק' בדוגמא שבירה, כי נשבר אור דחסדים מאור דעצמות כנ״ל, והכלים מכונים מיתה, להיותם נבטלים מהגבול שלהם, שכל הגבול הוא מסוד המסך, %break וכח המעכב דהמסך על האור העליון, הוא דוקא על אור א״ס ב״ה, שה״ס אור האצילות דהיינו אור החכמה, אבל לא כלל על אור הבינה הנפרש מהאצילות, עי' לעיל. %break והנה יש כאן בשבירה ומיתה הנ״ל ג' בחי' שהם: אורות, ניצוצין, וכלים. והענין, דנודע דכל אור יש בו ד' בחי' דאו״י, שה״ס ע״ס דאו״י, ואח״כ עולה מהמסך ע״י זווג דהכאה עוד ע״ס דאו״ח, %break אשר ע״ס דאו״י עם ע״ס דאו״ח מתחברות למהות אחת, ומתלבשים בכלים דד' הבחי' דאו״י. %break והנה בזו״נ דנקודים לא עלה מהמסך ע״ס דאו״ח אלא ח' ספירות, דהיינו עד הבינה, שהוא ענין שבירתם ומיתתם כנ״ל, וא״כ יש כאן בשביה״כ ל״ב בחי' בניצוצין וכלים, דהיינו ח' ספירות דאו״ח, וד' בחי' הכלים דאו״י הכלולים בכל ספירה וספירה מח' ספי' הנ״ל, %break וד' פעמים שמונה הוא ל״ב. וכל אחד ואחד מל״ב בחי' הנ״ל כלול מרשימות האורות דע״ס דאו״י, ונמצא עשר פעמים ל״ב בחי' הם ש״ך בחי'. ונודע דאע״ג שהמאציל חזר והעלה את אורות וניצוצין וכלים הנ״ל, ותיקן מהם ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, %break אמנם לא עלו כולם, אלא נשאר מהן מאורות וניצוצין וכלים שלא נתבררו, כמו״ש באד״ר, מהם אתתקנו ומהם לא אתתקנו. ותדע, שלא נתתקנו מהם אלא רפ״ח בחי', כלומר דחזרו והותתקנו רק בבחי' ט״ר דע״ס דאו״י, %break אבל בחי' מלכות דע״ס דאו״י לא נתתקן, ונמצא של״ב בחי' דמלכות נשארו למטה בלי תיקון שהיא נקראת ל״ב האבן, שאינו עולה בתיקון עד לעתיד לבא, בסו״ה והסירותי את לב האבן מבשרכם, ועי' כ״ז במרשב״י בסופו. %break ונתבאר, דמלך הז' דז״ת דנקודים לא נתתקן מצד המאציל, אלא חג״ת נה״י לבד, וז״ס ז״א דעולם התיקון, שנק' מפתחא דכליל שית, אבל לא מלך הז', אמנם היא נכללת בו בסוד היחוד, %break דהיינו בעליתו להיכל או״א שאז נבנים שניהם משורשם כמלפנים, בסוד המלכות דצמצום הב' כנ״ל. %break וז״ס המוזכר לעיל מזוהר תרומה, ועל רזא דא דהאי אור דדליק ונהיר להאי נר. פי' דהמלכות שעלתה בסוד התיקון דאצילות להיכל או״א, נמצא שז״א במקום אבא והמלכות במקום אימא, ונמצא דהמלכות מקבלת לאור הא' דאור שבעת הימים. %break וזה שאמרו עוד דכתיב בי' באהרן בהעלותך את הנרות, בגין דהוא אתי מסטרא דהאי אור וכו', אור קדמאה דאיהו ימינא וכו' עי' לעיל. פי', דסוד כהן גדול ה"ס ז״א העולה במקום אבא ומשמש בשמונה בגדים כנ״ל, %break ואיהו מאיר שם להמלכות סוד אור החכמה דאור קדמאה, וע״כ כתיב בהעלותך את הנרות, דהיינו דמעלה אותה להיכל או״א כנ״ל. %break ובזה נמצא ז״א ומלכות שניהם שוין בקומה אחת כמו או״א, ואז נקראים ב' מאורות הגדולים, שמשמשים בכתר א'. וז״ס ויהי ערב ויהי בוקר דיום א', שכתוב בליקו"ת דהלילה כאור היה וערב ובוקר שוין שם אהדדי, ע״ש בבראשית. %break אמנם ביום הרביעי מארת חסר כתיב, כי נתמעטה הלבנה. וכמו שפרשו חז״ל דקטרגה הירח א״א לב' מלכים שישמשו בכתר אחד, ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך וכו' (חולין ס' :). %break והענין של הקטרוג, היינו משום דראתה, דבאופן הזה שיהיו שניהם משמשים בכתר אחד דאו״א, לא יגיע לבחי' דידה עצמה שום תיקון, דהיינו לבחי' אחרונה הנ״ל שעדיין לא עלתה להתברר ולהתתקן, %break כי האורות שלהם שהיו באים במאנין דאימא, לא הי' להם שום יחס אל בחי' אחרונה הנ״ל. ואז נאמר לה, לכי ומעטי את עצמך, ואמרה לפניו הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי, %break כלומר לא די שלא עשית רצוני להוסיף תיקון בעולמות, עוד עשית קלקול חדש לבחינתי, להתמעט ולהיות בבחי' אחורים, אתמהא. וע״כ פייס אותה, ואמר לה שתמשול ביום ובלילה. כלומר שתתפשט לבחי' ז״א ג״כ. %break והשיבה, שרגא בטיהרא מאי אהני, כלומר דלהיות האורות מושפעים לה מהשמש שה״ס מדת הרחמים, מאי זה אהני לבחי' עצמה שה״ס מדת הדין, ונמצא מדתה עצמה שרויה בחושך, ופייסה עוד, אשר ישראל יקראו על שמה וכו'. %break וקלקול ג' הוא מחטאו של אדה״ר שבסבת חטאו חזר ונתערב גם מבחי' רפ"ח ניצוצין שכבר נבררו מצד המאציל כנ״ל (אשר אחר שביה״כ ונפילת ש״ך ניצוצין לעלמין דפרודא חזרו והותתקנו בד' עולמות דקדושה שנק' אבי״ע, %break אמנם רק ברפ״ח ניצוצין שהם ט' פעמים ל״ב ול״ב העשירי שה״ס בחי' אחרונה דמלכות נשארה למטה בלי בירור ואז היו זו״נ קומתם שוה בערך או״א ממש כנ"ל. ואח״כ בסוד מיעוט הירח נעשה לבחי' אחורים לז״א ובסוד המאור הקטן, %break והיה זה אחר שנתפשטו ויצאו מהיכל או״א למקומם בסו״ה ויתן אותם אלקים ברקיע השמים וכו'. והנה ללידת אדה״ר חזרו ועלו להיכל או״א כמ״ש בע״ח, ונמצאים שוב בקומה שוה כמו או'א, ומזווגם יצא נשמת אה״ר שז״ס שאה״ר נק' בחי' אח לז״א, %break דכיון שזו״נ היו אז בבחי' או״א, נמצא נשמת אה״ר הוא התפשטות דאו״א ומדרגתו כמו הז״א והבן. וכשנולד אדה״ר היה בבחי' דו פרצופין כמ״ש חז״ל (עירובין י"ח.). והיינו דהיו העולמות בבחי' מיעוט הירח שנכללת הנוק' בז״א כנ״ל. %break ואח"כ נתנסרה הנוק' הימנו ובסוד ויבן ה' אלקים את הצלע חזרו זו״נ העליונים פב״פ וגם אדם וחוה היו ב' פרצופים פב"פ, והיינו באורות דאו״א ובמאנין דברא וברתא כמו״ש בשער הפסוקים בראשית ע״ש ובליקוטי תורה). %break וז״ס ויניחהו בגן עדן, שגן ה״ס ברתא ועדן ה״ס אימא ושם היה עבודתו דהיינו בהיכל אימא שה״ס ג״ע. וסוד ל"ב האבן הנ״ל שלא נתברר מסיבת שביה״כ הי' בבחי' חתיכת שדה חוץ לגן, %break ואם היה אדה״ר נשמר עצמו במצות עבודה ושמירה היו האורות דאימא מושפעים מאליו בסוד השבת והיו מתיחדין ברזא דאחד ונהירין בנהירו עילאה דאו"א ממש. וכיון שחטא בעה״ד טו״ר אז נתקלקלו הבירורין דרפ״ח ניצוצין גם כן וחזרו ונתערבו עם הרע. %break ונמצא דמלכות דט״ר שכבר נבררה חזרו אורותיה להתערב ברע וע״כ נגרש מג״ע לעבוד את האדמה בזיעת אפו וכו', כדי שיתקן כל ג' הקלקולים הנ״ל ע״י נפשות רבות וזמנים רבים. %break וצריך שתדע סוד הזמנים ביום ולילה, אשר באים ע"י זווגים העליונים. דסוד הלילה, ה״ס זמן זווג זו״נ העליונים וסוד היום היא ההארה המתפשטת מהזווג הזה, ונמצא דזה הזיהרא עילאה שהיה לו לאה״ר בג״ע בבת אחת, היא מתפשטת לפרטים רבים בסוד מ"ן ומ"ד, %break שבאור היום עושים מצוות ומ״ט, ובזה מעלים מ״ן לזווג הלילה, ומאור הזווג מתפשט יום שלאחריו, וכן חוזר חלילה. והוא, כי אחר שנתערבו טו״ר נעשה לקליפות בנין גדול שיש כח להם להתאחז בקדושה וכו', %break וכדי להשמר מהם נחלק האור דז' ימי בראשית לחלקים קטנים מאוד, אשר הקליפ' אינם יכולים לינק מהם מחמת קטנותם. עד״מ במלך שרוצה לשלוח סך גדול דינרי זהב לבנו למדינת הים, והנה כל בני מדינתו גנבים ורמאים ואין לו שליח נאמן, %break מה עשה, הלך ופרט את הדינרים לפרוטות, ושילחם ע״י שליחים רבים, באופן שלא יהי' כדאי להם הנאת החמס שיפגמו בשבילה בכבוד מלכות. %break שבאופן זה דסדר זמנים בנפשות רבות, אפשר ע״י הארות הימים לברר כל הני"ק שנעשקו בידי הקלי' מסיבת החטא דעצה״ד כנ"ל. וסוד הנפשות הרבות הוא בחי' התפרטות לאורות הפנימים, ובחי' ימים מרובים הוא בחי' התפרטות לבחי' אורות חצוניות, %break ופרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון אור הגדול שחטא בו אדה״ר ואז יהי' גמר התיקון. %break ונמצא דע״י מצוות התלויות בדיבור מתתקן או״פ בסוד קלקול ג' הנ״ל, וא״צ מעשה האדם, דכבר מתוקנים היו בששת ימי בראשית בעשרה מאמרות, ודיבורו שאה״ר לא קרא להם שמות, עליהם ניתנו המצוות התלוים דוקא במעשה, %break שאין הדיבור מספיק להם, להיות דיבורו של אדם לא חשיב מעשה, שזסו״ה אשר ברא אלקים לעשות הנאמר במ״ב, כלומר שהניח למעשה האדם. %break ובזה תבין שהלילה ה״ס המלך השביעי דמלכין הנ״ל דשביה״כ, בסוד ל״ב העשירי, אמנם גם הוא נחלק לד' בחי' כנ״ל ד' פעמים ח', שג' בחי' הראשונות ראויות עוד לקבלה, לאור הלבנה עכ״פ, וז״ס ג' משמורות הוי הלילה. %break וז״ס עולמתא שפירתא דלית לה עיינין. כלומר לעיינין דחתן. וה״ס אור שבעת הימים שה״ס ע רבתי כנ"ל. ואילת השחר היא בחי' הד' שבל״ב העשירי שנק' אתקדרותא דצפרא שע״י המ״נ העולים ממע״ט דהצדיקים נעשה בעת הזה הזווג למעלה, %break ואז יוצא השמש להאיר ע״פ הארץ שה״ס האור היוצא מזווג הנ״ל. אמנם מתחילה צריך להקדים לתקן ג' אשמורות הלילה שה״ס נתינת עינים דחתן, וז״ס קדמו עיני אשמורות, ועיקר התיקון הוא בהתחלה. וז״ס קריאת שמע שהיא מצוה התלויה בדיבור לתיקון או״פ. %break וז״ס אכילת כהנים בתרומתם שהיא מצוה התלויה במעשה לתיקון אור חיצון. %break ובזה תבין מה שהתנא דמתני' תלה מצוות ק״ש באכילת תרומה שהוא תמוה, דאנן במשנה ראשונה קיימינן ועדיין לא נדע מסכת תרומות לידע דביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה והיה לו לפרש מצאת הכוכבים, ותי' הגמ' מילתא אגב אורחא הוא דוחק לכאורה. %break אמנם נודע דתנאים ואמוראים ארזא דאורייתא סדרוהו, ובסוד פנימיות הדברים נמצא שמתחילה צריך לתקן אור החיצון בסוד מצוות מעשיות ועמו יחד אפשר לתקן גם אור הפנימי. %break ועוד כיון דמצוות ק״ש בזמן שכיבה ה״ס הכנת חתן וכלה לחופה דאו״א דע״כ משים ידיו על עיניו בקריאת שמע כדי להכינה להמשכת ע רבתי דשמע, דעיינין שלה נמצאים למטה בהיכל זכות וצריך לאורות דאו״א כנ״ל, %break א״כ עבודה זו שייכת לכהן שהוא בבחי' אבא בסוד אור דדליק להאי נר כנ״ל בסוד בהעלותך את הנרות, וע״כ אומר משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. וצאת הכוכבים הוא רק סימנא בעלמא. %break ובזה תבין דברי ר' אליעזר עד סוף משמורה ראשונה. שג' משמורות ה״ס רת״ס, והנה בסוף הוא זמן הזווג ליציאת השמש שכבר מוכנת לזה, ועיקר הכנה צריכה להיות בראש. %break ובזה תבין הפלוגתא דמ״ד ד' משמורות הוי הלילה הוא משום דקחשיב אתקדרותא דצפרא למשמורה הד', ומ״ד ג' משמורות ה״ס מ״ש בזוהר בסו״ה אשת חיל עטרת בעלה, דבעלה אתעטר בה והיא לא אתעטרת של קב״ה חשיב מעשה, %break בסו"ה בדבר ה' שמים נעשו, וע״כ אתי דיבור ומתקן דיבור, אמנם בסוד המציאות דעוה״ז, שה״ס בחי' אחרונה שלא נבררה ונשארה בקלקול התוהו ושביה״כ, בסוד ל"ב העשירי דש״ך ניצוצין, שה״ס הדומם והצומח בבעלה, %break והיינו דכל הארת הזווג אין מגיע לבחי' ד' קודם גמר התיקון כלום, וע"כ ביממא שה״ס הארת הזווג כנ״ל נמצאת אתכסיא לגמרי. %break ובזה תבין שהערב שמש נקרא ביאת השמש ואור יום נקרא יציאה, ולכאורה הי״ל בהפך. והיינו כנ״ל דבערב השמש בא לחופתו דאו״א עד אתקדרותא דצפרא ושם נעשה הזווג בחופה הנ״ל. ואז והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח. %break %H מהדורה בתרא %break %letter יד יד) הנה במהדורה קמא באות זה ביארתי ענין התלבשות הפרצופים ובאתי שם בדרכים מסובכות ביותר. והוא משום שחשבתי אז שלא לדבר בחיבורי זה כלום מפרצוף גלגלתא דא״ק, מטעם שהרב מעלימו מאד ולא דיבר ממנו אלא בדרך רמז, %break ולכן כיניתי שם את ב' הפרצופים הראשונים דא״ק בשם ע״ב פנימי וע״ב חיצון ועוד כאלו. אמנם ראיתי לאח״ז כי אינני יכול להמשיך את ביאורי אם לא לבאר איך שהוא גם את פרצוף גלגלתא דא״ק, %break לכן להלן בפנים מסבירות בענף ט' חזרתי פעם ב' על כל הענין הזה של ההתלבשות של הפרצופים, ובארתי את כל ה' הפרצופים וגם הפרצוף של הגלגלתא בכללם. ולכן אין צורך למעיינים לעיין יותר בכל מ״ש כאן בזה, %break רק לעיין במקומו בפמ״ס ענף ט' הנזכר, וע״כ לא אדפיסו עוד עתה ובמקומו אתן ביאור כללי לדברי הרב שבענף ז'. %break ותחלה צריכים להבין שהרב מדבר כאן מפרצוף הא' דא״ק הנקרא גלגלתא, וע״כ רמז לנו בתחלת דבריו, אשר כוונת המאציל היה לעשות עתה התחלת הויות הכלים להלביש האור לצורך המקבלים שיוכלו לקבל, %break ולכן בהיות שיצאו בלתי שלימים וגמורים חזרו לעלות לשרשן להתתקן ולהשתלם ועי״כ נעשה כלי, עכ״ל. %break והנך רואה שהמדובר הוא עוד טרם התלבשות האור באיזה כלי, ע"כ תבין שהדרוש הזה סובב על התהוות פרצוף הא' דא״ק, אמנם אינו מדבר כאן אלא מבחינת הגוף של הגלגלתא, כלומר באורות המתפשטין מפה ולמטה הנקרא גוף, %break כי למעלה מפה שהיא המלכות של ראש דפרצוף זה, הנה אין שם כלים כלל. %break ודע שסדר התהוות הכלים שכתב הרב כאן בפרצוף הא' דא״ק, הנה זה נוהג גם בכל הפרצופים שבאבי״ע אלא בתוספות ענינים, וע״כ דברים אלו צריכים לתשומת לב ביותר. %break וכאשר נמצה בקיצור את הדברים שבענף זה, יהיה לפנינו ז' עיקרים חשובים בסדר התהוות הכלים. %break א' כי אחר שנתפשטו עה״ס מפה דא״ק עד הטבור, חזרו ונסתלקו משם ועלו למקורם, דהיינו לפה דא״ק שמשם יצאו, המובא בתחלת הענף. %break ב' כי אור המאציל מושפע ובא לתוך הפרצוף בשעת הסתלקות האורות למקורם, במובא בענף ז' אות ז' ד"ה הנה. %break ג' כי האורות שנסתלקו הניחו אחריהם בחינת אור עב למטה, שהוא בחינת כלים, כמובא בענף ז' אות ג' ד"ה והענין. %break ד' שהאורות הניחו רשימות גם מן אור הזך שבהם, והם נשארו בתוך אור העב. כמובא בענף ז' אות ה' ובע"ח ש"ו פ"ו בד"ה הנה עש״ה. %break ה' כי יש הכאה ובטישא מן הרשימות שנשארו בכלים הריקנים עם האור היורד מהמאציל בשעת ההסתלקות, המושפע לאותם הכלים כמובא בענף ז' אות ל'. %break ו' שאותם הספירות שעלו למקורם, הנה בבואם שמה הם מקבלים שם התחדשות מן המאציל, שעי״ז חוזרים שוב ומתפשטים למקומם כבתחלה כמובא בענף ז' אות צ'. %break ז' שהתפשטות הב' הנזכר אינו בא למקומו ממש כמו שהיה מתחלה, אלא שנתחלפו המקומות, כי חכמה באה לכלי דכתר ובינה לכלי דחכמה וז״א לכלי דבינה והמלכות לכלי דז״א. ונבארם אחד לאחד. %break ראשית צריכים לדעת ההתפשטות הזו ממעלה למטה וחזרתם שוב לעלות ממטה למעלה, וכי ח״ו במקום מדומה אנו עוסקים שיתכן בו עליה וירידה. אמנם תראה שהרב מדבר כאן רק מזכות ועביות בלבד. ולמעלה, פירושו רק זכות. ועליה, פירושו ענין של הזדככות, %break שהספירות מזדככות עד להיות זך כמו המאציל, וזה מכונה עליה אל המאציל. וכן להיפך, ירידה פירושו התעבות. ולמטה פירושו עביות. %break ועל כן כשנאמר שהאור מתפשט מלמעלה למטה, יהיה הפירוש שהאורות יורדים ממדרגתם הזך ומתלבשים בעביות שהיא בחינת הכלים. %break והנך רואה אשר היתד שעיקרי החכמה נשענים עליו, הוא ההבחן בין זכות ובין עביות, ולפיכך אנו צריכים בזה להבנה שלמה ובהירה. וכבר הארכנו כאן בענף א' בענין המלכות הנק' בחי״ד שעליה נעשה הצמצום הא', %break שהוא מטעם שהמלכות הזאת חשקה להשואת הצורה למאציל, שז״ס דברי הרב ״כשעלה ברצונו וכו"', כי בהכרח נמצא במאציל הרצון לקבל לשפעו ית', והרצון הזה ה״ס הכלי שבו נמדד השפע, כלומר שמקבל לא פחות ולא יותר מכפי שהוא רוצה לקבל, %break כי אין כפיה אלא בגשמיות. ודע שהרצון הזה מכונה בשם כלי מלכות. ומתוך שהרצון לקבל האמור אינו באור העליון בהחלט, כי ממי יקבל ח״ו, לפיכך הוא נבחן לריחוק ועביות כלפי אור העליון. אמנם בא״ס ב״ה לא היה זה ניכר כמ״ש שם. %break אלא לאחר הצמצום נעשה ההבדל הזה בין הכלי לאור. ולפיכך כשהאור יורד לתוך התלבשות בכלים נק' זה בשם התפשטות ממעלה למטה שפירושו, להתלבש בעביות שבכלים. ובשעה שהאור מסתלק מן ההתלבשות בכלים, מכונה זה עליות האורות שפירושו הזדככות. %break וכבר נתבאר בענף ד' ענין ד' בחינות זווג של הכאה שנוהגים במסך בעת הזדככותו, עש״ה. אלא צריכים להבין, מי גורם את הזדככות הזו במסך. וזה נתבאר בדברי הרב בעקודים פ״א בתחילתו, %break וז״ל: והנה בהתחברות האורות פנימים עם האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, לכן בצאתם יחד חוץ לפה קשורים יחד, הם מכים זב״ז ומבטשים זב״ז, ומהכאות שלהם אתיליד הויות בחינות כלים, ע״כ. פירוש הדברים, %break כי הגם שנעשה זווג דהכאה במלכות של ראש שנקרא פה, שהמסך מעכב על אור העליון מלהתפשט במלכות, עכ״ז אין ענין עיכוב הזה מגולה שם בראש, כי כל מה שנבחן בע״ס של ראש אינו אלא בגוף. וז״ש, שאור העליון מתפשט עד המסך, %break והמסך מעכבהו מלהתפשט אל כלי המלכות ומחזיר האור לאחוריו, ואור המוחזר הזה נעשה למלבוש על עה״ס של ראש, הנה הלבשה זו וכן החזרת האור מכלי המלכות האמור, אינו מתגלה בראש כלל, אלא בבחינת ״כח״ כמ״ש בע"ח שמ"ב פ"א עש"ה. %break אבל הן ההלבשה והן הדחיה מתגלים רק במסך שבגוף שנקרא טבור, אשר מהמסך הזה ולמטה נדחה האור ומן הטבור ולמעלה מתלבש האור, וזכור זה היטב. %break ותדע שאור הזה הנדחה מן הטבור ולמטה הוא הנעשה לאור מקיף אל אותו פרצוף שממנו נדחה האור. ואור המלובש שם מהטבור ולמעלה עד הפה הוא נק' אור פנימי כדברי הרב בע"ח ש"ו פ״ב וז״ל: דע כי האור כולו הוא שוה בהשואה א', %break וכאשר רצה לכנוס ולהיות מוגבל תוך הכלי, אז האור ההוא שאינו יכול לכנוס תוך הכלי נשאר מבחוץ בבחינת מקיף, ואור פנימי הוא מאיר מבפנים בכלי ע״ש. %break הרי שכל אותו אור שהמסך אינו מניחו לכנוס תוך הכלי הוא נשאר מבחוץ בבחינת מקיף, והאור המלובש ומאיר בכלי מהטבור ולמעלה הוא נקרא או״פ. %break ובזה תבין דברי הרב כאן שאומר, שמתוך שהאו״פ עם האו״מ מחוברים תוך הפה. כלומר, כיון שבפה שה״ס המלכות של ראש, הנה עדיין אין שם שום הגבלה מחמת המסך, שיהיה מבדיל ומחלק את האורות לאו״פ ואו"מ, %break כי בפועל עוד אין שם לא הלבשת האורות מן המסך ולמעלה ולא דחיית האורות שממסך ולמטה, כנ״ל. וע״כ נבחן אור העליון בעודו בפה, שאו״פ ואו״מ מחוברים יחד ומאירים שם בלי שום הבדל ביניהם. %break וזה אמרו לכן בצאתם יחד חוץ לפה קשורים יחד הם מכים זב״ז ומבטשים זב״ז, ומן הכאות שלהם אתייליד הויות כלים. כלומר, שזה החיבור דאו״מ ואו״פ שבפה, שמשם מאירים שניהם בשוה בבחי' ראש, %break ע״כ כשמתפשטים משם ממעלה למטה תוך הגוף, אשר המסך שבטבור נעשה למבדיל בין או״פ לאו״מ, כי חלק מהאור השייך לט' ראשונות, דהיינו למעלה מן הטבור הוא מניח לכנוס ולהתלבש בכלי, %break וחלק האור השייך למלכות דהיינו למטה מן הטבור אינו מניח לכנוס למקומו, הנה אז נעשה הכאה ובטישא בין האו"מ לאו״פ, כי עתה נתגלה הפכיות גדולה ביניהם, כי האו״פ חפץ ומחזיק את העביות דבחי״ד שיש במסך, %break להיות הכלי שלו המודד כל שבחו וגדלו, והיפוכו הוא האו"מ שהעביות אשר במסך מרחיקו ואינו נותן לו להתלבש בפרצוף ומשאיר אותו מחוץ לפרצוף. %break ודע שהאו״מ מתגבר על האו״פ והוא מזכך העביות שבמסך עד שמשוה צורתו למאציל, שמתבטל בזה הכלי של האו״פ ומוכרח האו"פ להסתלק למקורו כדברי הרב כאן. והנה נתבאר היטב שסבת הזדככות המסך הוא מפאת הכאתו של או״מ בו. %break ועם זה תבין דברי הרב שכתב, שאור המאציל מושפע לפרצוף בשעת הסתלקות האור, כי הזדככות המסך הנ״ל הנה בהכרח שעובר דרך ד' המדרגות שישנם בעביות, מן בחי״ד עד המאציל שהוא מלכות של ראש הנק' פה. %break ומידי עברו באותן המדרגות נמצא אור העליון מתפשט למסך ובא עמו בזווג דהכאה, כי אור העליון אינו פוסק אפילו רגע מלהתפשט לנאצלים, כדברי הרב כאן ענף ז' אות ח' ועל כן יש כאן ד' מיני זווגים בדרגות של הזדככותו המוציאות ד' קומות של ע״ס. %break שבהזדככותו לבחי״ג נעשה הזווג בקומת חכמה, ובהזדככותו לבחי״ב נעשה הזווג בקומת בינה, ומבחי״א קומת ז״א, ומבחי' כתר יוצאת רק קומת מלכות לבד. %break ומשם מזדכך לגמרי ומשוה צורתו לבחינת הפה, דהיינו המלכות של ראש, שאין שם מבחינת עביות שממעלה למטה כלום. והנה נתבאר עיקר הא' ועיקר הב'. %break ועתה נבאר עיקר הג' את אור העב הנשאר למטה, שעליו כתב הרב שהוא בחי' כלי. והענין הוא, כי דבר התהוות עה״ס שמפה דא״ק עד הטבור, הוא מכח האו"ח שהמסך שבפה מעלה שם, %break אשר או״ח זה מרחיב את כלי המלכות של ראש לע״ס מינה ובה עד הטבור וממשיך שם את ע״ס דאו״י ומלבישם. וכבר ידעת שאו"ח הוא בחי' אור הסתלקות. כלומר, האור שנסתלק ונדחה מהתלבש תוך המלכות הוא שנעשה לאו״ח כנודע, %break וע״כ הוא בחינת דין ועביות. וזה אמרו (בענף ז' אות ג') ע״י יציאת האור חוץ לפה הנה אותו אור בחינת הכלים שהוא עב קנה עתה עביות יותר, ועי״כ לא יוכל לחזור גם הוא למקורו כבראשונה, ונתפשט האור הזך ממנו ועלה למקורו כנ״ל. %break פירוש, אור הזך הוא או״י המלובש באו״ח. אור בחינת הכלים או אור עב, כוונתו על או״ח המלביש לאו״י, שיש בו דין ועביות מעצם התהוותו להיותו אור הסתלקות, ומה גם עתה כי נסתלק האו"י מתוכו, כי נתפשט ממנו ועלה למקורו ונתוספה עליו עביות חדשה, %break דהיינו ההסתלקות החדשה גם מט״ס הראשונות, שמקודם היה בו בחינת הסתלקות מן המלכות לבדה, וע״כ השיג עתה עביות כפולה. והנה אור עב זה, שפירושו הוא האו״ח שנתרוקן ממנו האו״י אחר שהלבישו, הנה הוא עצם הכלים המיוחסים להתפ״א דא״ק. %break ונתבאר עיקר הג'. וזכור זה היטב, כי כל הכלים שישנם בפרצופין שבכל העולמות, נעתקים מהכלים ההם ונמשכים הימנם. עתה נבאר עיקר הד' שהם הרשימות שנשארו מהאו״י שנסתלק, %break שהרב אומר כאן שיש בטבע האורות להשאיר רושם שלהם למטה במקום שהיו שם בראשונה. והנה טעם הדבר הוא, כי אין העדר ברוחני אפילו כלפי המקבלים, וז״ס מעולם לא זזה שכינה וכו'. %break ולפיכך, אם אור העליון התלבש פעם באיזו מדרגה, אי אפשר עוד שיאבד אותו האור מהמדרגה ההיא, והגם כי ההסתלקות שנעשתה במדרגה היא לצורך תוספות אור, עכ״ז לא יצוייר ההעדר הזה אלא בבחינת רשימו, %break שפירושו הוא שהאור כולו בכל גדלו ולכל פרטיו ישנו שם גם עתה, אלא שהמקבל נמנע עתה מלהרגיש אותו עד שתתגלה אותה תוספת אור הרצוי. ואע״פ שנאמר שהאור עלה למקורו, הפירוש הוא כמו מדליק נר מנר ואין הראשון חסר מאומה, %break כי ענין עליה למקורו היא סבה מיוחדת לתוספות אור, ועם כל זה נשאר האור הראשון בכל גודל שלימותו, אלא מבחינת העלם כלפי המקבל בשיעור כזה המספיק להופעתו של תוספות האור הרצוי. %break ועם זה מובן שרשימות אלו נחשבות מכל הבחינות כמו האור הראשון שממנו נשארו, להיותם באמת אותו האור בעצמו כנ״ל. וז״ש הרב שהם אור של רחמים כמו האו״י וכו', ונתבאר עיקר הד'. %break ומ״ש הרב אשר הרשימות הללו הם בשביל להאיר לתחתון כמו חשק אמא לבנים, יתבאר לפנינו בעיקר הו.' %break עיקר הה', דהיינו ההכאה מן הרשימו עם האו"ח היורד זב״ז. כבר ידעת ענין ד' הקומות של ע״ס היוצאות על המסך בשעת הזדככותו, דהיינו בזמן הסתלקות האורות למאציל כנ״ל בעיקר הב' ע״ש. %break גם ידעת דבר הרשימות שנשארו בכלים הריקנים שהניחו שם האורות אחר הסתלקותם. ותדע שהם הפכים זה לזה, כי הרשימות הללו שנשארו מאור הראשון שיצא מפה של הא״ק, שהזווג היה בעביות מסך דבחי״ד שקומתו היה עד אור הכתר, %break הנה כן גם הרשימות שנשארו ממנו יש להם קומת כתר, ומלובשים בחלק מהכלים שנשארו מן האו״ח דבחי״ד המגיע עד קומת כתר דאו״י, מטעם שהם באמת אותו האור עצמו כנ״ל בעיקר הד'. %break ואותן הקומות שיצאו בשעת זיכוך המסך לג' בחינות ראשונות הן קצרי הקומה כלפי אלו הרשימות, שהרי אפילו הקומה דבחי״ג היא רק עד החכמה וחסרה אור הכתר, וע״כ הם כולם בחינת אחור כלפי קומת כתר שברשימות. ונודע שאחור ופנים הם הפכים זה לזה. %break ועוד, שכל אותן הקומות שיצאו בשעת ההסתלקות המה בחינת דין להיותם באים מסבת הסתלקות, אבל הרשימות הם אורות של רחמים, ורחמים ודין המה הפכים זה לזה. %break ולפיכך כשהארת הזווג מד' הקומות הנ״ל באה ומתפשטת בפרצוף לתוך הכלים הריקנים, פוגשים שם התנגדות מכח הרשימות הנ״ל המלובשים בכלים ההם, כי אין ב' הפכים יכולים להיות בנושא אחד, ומכונה זה שהם מכים ומבטשים זה בזה. %break ויש מעלה ברשימו שאין באו״ח היורד, ויש מעלה באו״ח היורד שאין ברשימו. כי המעלה שברשימו היא שיש לו קומת כתר והוא אור של רחמים, אבל האו״ח היורד מהזווגים שנעשו בזמן ההסתלקות המה בחינת אחורים כלפי קומת כתר והמה בחי' דין. %break אכן יש מעלה גדולה לאו״ח היורד, להיותו בא עתה מן הזווג העליון הנעשה על המסך שנזדכך, מה שאין כן הרשימו שכבר נסתלק הזווג העליון שלו, כי המסך של בחי״ד כבר נזדכך ואינו. %break אמנם המעלה הזו שיש לו לאור חוזר היורד על הרשימו, היא גדולה יותר ומכריעה על מעלת הרשימו. ולפיכך מתגבר האו״ח על הרשימו וניצוציו באים ומתלבשים בכלי הריקני, והרשימו אשר שם שאינו יכול להיות עמהם בנושא אחד מוכרח לצאת משם, %break והוא עולה ממעל לכלי וחופף עליו בסוד תגין. וענין זה נעשה בכל ספירה וספירה שבע״ס אלו שמפה דא״ק עד הטבור שלו. %break עתה נבאר עיקר ו', דהיינו מה ואיך מקבלים הספירות בביאתם למאציל. וצריך שתדע, שענין עליות הספירות למאציל, אין הפירוש שע״ס דפרצוף עצמם נעתקים ובאים לראש, דא״כ היה הפרצוף כולו מתבטל לגמרי, %break אלא שאין עליה והזדככות נוהג בכלים לגמרי, ורק ענין התכללות יש כאן, אשר עיקר העולה הוא רק המסך שבכלי המלכות עם האו״ח שבו, כי עליה פירושו הזדככות והשואת הצורה לעליון, %break ובהיות המסך מזדכך מהעביות דבחי״ד עד שנאבד ממנו כל בחינת העביות שממעלה למטה שנק' עביות דגוף, ולא נשאר בו יותר רק העביות שממטה למעלה שנקרא בשם עביות של ראש, הנה נבחן זה שעלה מן הגוף אל הראש. %break כלומר, למסך שבמלכות של ראש, כי להיות עביותו שוה למלכות של ראש נמצא נכלל עמה לאחד ממש, כי כל ההבדל שברוחניים הוא שינוי הצורה, כי שינוי צורה המתחדש ברוחני הרי הוא נחלק מחמת זה לשנים, %break דהיינו צורת עצמו וצורה המחודשת ויש כאן עתה ב' רוחניים. ואם אמנם נתבטל אח״כ מרוחני הב' השינוי צורה שבו, הנה חוזרים שוב לאחד כמו שהיו, וזכור זה. %break וכמו כן המלכות דראש שנק' פה והמלכות דגוף שנקרא טבור, היו מתחלה רק בחינה אחת ממש, והיינו בטרם שנתפשטה המלכות דראש לע״ס מינה ובה ממעלה למטה לבחינת גוף, ורק בעת שנתפשט הפה לע״ס מינה ובה עד למלכות דגוף שנק' טבור, %break נבחן עתה שנתחלקה המלכות של ראש לב' בחינות: א' היא בחינתה עצמה, שהיא בחי' עביות שממטה למעלה. %break ב' הוא שינוי הצורה שנתחדש עתה בה, דהיינו צורת העביות אשר יש בה בחינת התלבשות, שזה נקרא בחי' עביות שממעלה למטה המכונה טבור. %break ומובן עתה מאליו שבשעה שהטבור אובד בחינת העביות שממעלה למטה שלו, הנה הוא שב ונכלל לאחד ממש עם הפה כמו שהיו מתחלה אחד, והבן זה היטב כי זהו החוק של ״התכללות״ הנאמר ברוחניים. %break ובזה תבין ג״כ דבר התכללות הטבור, דהיינו המסך שבמלכות דגוף בכל ספירה וספירה שבע״ס דגוף. כי נתבאר שהמסך הזה מזדכך ובא בד' מדרגות עד ביאתו לפה דראש שנקרא מאציל, %break וע״כ בעת שנזדכך מבחי״ד לבחי״ג שהוא בחינת ז״א נמצא נכלל בשש הספירות של ז״א, כי השואת הצורה עושה את הטבור והז״א לאחד ממש. ואח"כ כשמזדכך מבחי״ג לבחי״ב שהיא בחינת ספירת הבינה נמצא נכלל עם ספירת בינה לאחד, %break וכן כשמזדכך לבחי״א נכלל עם ספירת חכמה, וכשמזדכך אל בחינת ספירת הכתר נמצא נכלל עם הכתר לאחד ממש, עד שנזדכך מכל העביות דבחינת התלבשות הנקרא ממעלה למטה, %break הנה אז מגיע ובא לפה דהיינו לבחינת המסך שבמלכות של ראש, כי השואת הצורה עושה אותם לאחד כנ״ל. %break והנך מוצא שבשעה שהטבור בא אל הפה ונכלל עמו לאחד, הנה אז הביא שמה כל עה״ס דגוף ממש, אלא מבחינת התכללות מבחינת מה שנתיחדו עמו כאו״א מידי עברו בתוכם בשעת ההזדככות שלו עד שהגיע אל הפה. %break וגם זה צריכים לזכור כאן שאי ענין העדר נוהג ברוחני, וע״כ תבין הענין של התכללות האמור, שאין הפירוש שנתיחדו לאחד כל כך עד שנאבדה לו לגמרי כל צורתו הראשונה, אלא שגם אז נשאר בו בחינת רשימו מן צורתו הקודמת כנ״ל בעיקר הד' עש״ה. %break אבל אין ברשימו זו שום גילוי כלל והוא שקט לגמרי, באופן שאין מציאותו ניכרת. %break ובזה מובן שבעת שנזדכך מבחי״ד לבחי״ג והוא נכלל בספירת ז״א, הנה לא נאבד ממנו התכללות ז״א אפילו אח״כ שנזדכך לבחי' ב' ונכלל בבינה, והיינו רק שנשאר בו רשימו מבחי' ז״א שהיה כלול בו מקודם לכן, ועד״ז תבין בכל מיני התכללות. %break וע״פ כל המבואר עד הנה מתבהרים לנו דברי הרב כאן ענף ז' אות צ' אמנם אחר קבלת אלו הספירות מהמאציל חזרו למקומם חוץ מן הכתר כי אחר שעלה הטבור ונכלל בפה, שהוא העלה שמה כל הספירות, הנה נתייחד במסך שבפה לאחד ממש כנ״ל. %break ונודע שאור העליון מזדווג עם המסך שבפה בבחינת זווג דלא פסיק ומעלה או״ח ממטה למעלה. ולפיכך גם המסך דטבור שעלה לשם, הנה גם הוא נכלל בזווג הזה ביחד עם המסך שבפה, והנה אז מתחדשת העביות שבמסך דטבור, %break וגם הוא מעלה או״ח ממטה למעלה ומלביש על אור העליון כמו המסך שבפה, כי כלול עמו לאחד כמבואר. %break אמנם תיכף עם זווגו באור העליון נתעוררו כל הרשימות שהיו כלולות בו במסך דטבור, ועלה בהם אותה בחינת התלבשות שלהם מהעביות שממעלה למטה בהיותם באים מספירות גוף. והבן זה היטב, %break כי בעת שהיה המסך זך לגמרי בלי שום עביות, לא היה שום כח והכר כלל לרשימות של הספירות דגוף שהרי אין שם עביות כל עיקר, אבל אחר התכללות המסך בזווג של ראש והשיג שם עכ״פ את העביות שממטה למעלה, שהגיע גם לספירות הכלולות בו, %break ובהיות שאלו הספירות כבר היו בבחינת התלבשות שהרי באו מהגוף, לכן אותה העביות שממטה למעלה אשר קבלו מהראש, נתהפך בהם לבחינת עביות שממעלה למטה דהיינו מבחינת גוף. %break ונמצא שבו בעת שהמסך של הטבור עלה לפה ונכלל עמו בזווג העליון, נתחדש בו תכף שינוי הצורה שהיא הבחי' ממעלה למטה שנתגלה בספירות הכלולות בו, ונמצא שהוא יוצא תיכף מן התכללותו שבפה, כי נגלה בו צורת הטבור, כלומר בחינת מלכות דגוף. %break וזה אמרו אחר קבלת אלו הספירות מן המאציל חזרו למקומם דהיינו אל בחינת ספירות דגוף כמו שהיו בתחלה, כי בשעה שהיה נקי מעביות לגמרי נמצא מתיחד ונכלל במאציל הוא הפה, אכן אחר שנכלל עמו בזווג העליון וקבל באו״ח שלו שהעלה את האור העליון, %break הנה תכף נתגלה בו בחינת ההתלבשות הכלולה בספירות שבו, דהיינו בחינת גוף. וזה נבחן שיצאו מבחינת ראש וחזרו לבחינת גוף. %break ובזה תבין דברי הרב ענף ז' אות ה' ״שיש בטבע האורות להשאיר רושם שלהם למטה במקום שהיו שם בראשונה וכו' כי לעולם בטבע העליון להאיר לתחתון ויש לו חשק להאיר בו כמו חשק אמא לבנים ולכן מניח רשימו בו״. עכ״ל. %break ותבין זה היטב עם המתבאר לעיל, אשר הרשימות של עה״ס דגוף שהניחו שם האורות אחר הסתלקותם, הנה הם נתכללו במסך מידי עברו בתוכם, שבזה העלה אותם אל המאציל שהוא הפה, %break ושם נתכללו בזווג העליון שאינו נפסק משם לעולם וקבלו שמה האור העליון וחזרו למקומם אל הגוף כבתחילה. ונודע אשר התפשטות זו נבחנת לפרצוף חדש המכונה פרצוף ע״ב דא״ק שהוא תחתון להתפ״א הנקרא פרצוף גלגלתא דא"ק, %break הרי שמאותם הרשימות אשר הניחו האורות אחר הסתלקות שלהם בהתפ״א, נתפשט ויצא התפ״ב הנקרא ע״ב דא״ק שהוא תחתון להתפ״א. %break וזה אמרו ״ולכן מניח ומשאיר רשימו בו כי לעולם בטבע העליון להאיר לתחתון" כי מרשימות הללו יצא פרצוף התחתון הנקרא ע"ב, כנ״ל. ומ״ש שזהו טבע בעליון, %break הוא רומז בזה ענין הלידה והשתלשלות הפרצופין זה מזה שנשרשו כאן ונעשה טבע מחוייב לכל הפרצופין שבעולמות אבי״ע. והנה נתבאר היטב עיקר הו.' %break ועתה נבאר עיקר הז' במ״ש שבהתפ״ב הנזכר לא חזרו הספירות למקומם ממש, אלא שנתחלפו המקומות, שבא החכמה לכלי דכתר והבינה לכלי דחכמה וכו' שצריכים להבין מהי הסבה לחילוף מקומות זה. %break והענין הוא, כי כבר ידעת שכל התפ״ב הזה לא יצא זולת ע״י הרשימות שהניחו האורות אחר ההסתלקות שלהם, וכיון שבחי״ד לא השאירה רשימו כמ"ש הרב בענף ז' אות ע' הרי נמצא הרשימו דבחי״ד חסר במסך דטבור שנכלל בפה %break ואין שם אלא עד הרשימו דבחי״ג, וע״כ כשקבל את העביות מהמסך דראש לא היה לו לקבל יותר מהעביות דבחי״ג. ונודע שהזווג היוצא על עביות דבחי״ג אינו מעלה או״ח רק עד החכמה ואינו מגיע לכתר, וע״כ נמצא אור הכתר נשאר במקורו ולא יצא בהתפ״ב %break אלא מחכמה ולמטה, ולפיכך החכמה מתלבשת בכלי עליון שבפרצוף שהוא הכתר ואור הבינה בכלי שלמטה ממנה שהוא כלי דחכמה וכו' עד שאור המלכות נתלבש בכלי דז״א והכלי דמלכות נשאר שם בלי אור. %break ובמתבאר עד הנה תבין ביותר את ענין הכאת או״מ ואו״פ זה בזה שכתב הרב המובא לעיל דף קל"ב ד"ה וכבר עש״ה. והנה נתבאר שם שאו״מ התגבר על אור פנימי כי זיכך את המסך והאו״פ נסתלק מן הפרצוף, %break והוא משום שהמסך עיכבהו מלהתפשט בפרצוף מטבור ולמטה למקומו עש״ה. ולכאורה יש לשאול, מה הועיל לעצמו בזיכוך הזה שעשה, וסוף סוף אין האו״מ מתפשט בשום פרצוף מטבורו ולמטה כנודע. %break ועתה תבין זה, כי נתבאר שהמסך דטבור שנזדכך ועלה לפה נתחדש שם בזווג עם אור העליון מבחינת עביות שממטה למעלה עד לקומת חכמה דאו״י, ואח"כ חזר למקומו ונתפשט בע״ס דגוף, שהתפשטות זו נק' פרצוף ע״ב דא״ק. %break הרי שאותו המסך דטבור שעכבהו לאור העליון ולא הניחו להתפשט אף משהו מלמטה מטבור בהתפ״א, הנה עתה ע״י התחדשות הזווג נתפשט ממנו ולמטה פרצוף שלם ברת״ס שהוא פרצוף ע״ב דא״ק, כמבואר. %break ונמצא אשר כל האור הנמצא בפרצוף זה הוא חלק מאו״מ דהתפ״א, שזיכך את המסך והביאהו בהתפשטות חדשה זו. והנך רואה כי האו״מ הרויח הרבה בפעולת הזדככות זו שעשה. %break גם תבין בזה את מקומות ההלבשה, שפרצוף ע״ב הזה מלביש על פרצוף הא' הנק' פרצוף גלגלתא דא״ק, וכן כל הפרצופין. כי זה הכלל, שמקום הסתכלות ב' דעליון הוא מקום הסת״א של התחתון, %break כי מקורו של לידת פרצוף ע״ב הוא המסך דטבור דפרצוף הא' שנזדכך עד להשואת הצורה לפה שהוא כלי המלכות דראש, ונתחדש שם בעביות דבחי״ג ונזדווג והלביש לאור העליון עד החכמה כנ״ל. %break ונתבאר כי תיכף עם התכללותו בזווג המסך דפה נתגלה בו שהוא בחי' טבור ובחינת גוף, וע״כ יצא משם למקומו, כי שינוי הצורה מבדיל ומפריד את הרוחניים עש״ה. לפיכך נבחן שירד למקום החזה של פרצוף הא', %break כי לא נתגלה בו יותר מבחי״ג דגוף, ובחי״ג של הגוף מכונה חזה כנודע. ואז כשבא למקום החזה התפשט אליו אור העליון בזווג דהכאה על בחי״ג שלו, והעלה או״ח ממקום החזה ולמעלה והלביש לאור העליון עד החכמה, והוא לבחינת עשר ספירות של ראש. %break ואחר כך נתפשטה המלכות דראש הזו לעשר ספירות מינה ובה ממעלה למטה לבחינת גוף. %break והנך מוצא שממקום החזה ולמעלה יצאו עה״ס של ראש דפרצוף ע״ב הזה שהמלכות של ראש עומדת ממש במקום החזה דפרצוף הא' כנ״ל, הרי שמקום הפה דע״ב הוא במקום החזה של פרצוף גלגלתא דא״ק, %break ומחזה ולמטה נתפשטו עשר הספירות דגוף של הע״ב שהוא בערך כמו מטבור ולמטה דפרצוף הא'. %break וכמו שנתבאר בפרצוף ע״ב, כן סדר ההתלבשות בכל הפרצופין, כי כל סדר הנ״ל בלידת ע״ב נוהג בכולם. %break ועם המתבאר תבין ג״כ מ״ש הרב בע"ח היכל א״ק ש"א ענף ד' ד"ה והנה אחר שנתגלו וז״ל: אמנם נשאר מקום פנוי בין או״מ של היושר דא״ק אל הכלים ואו״פ דיושר שבו, ושם נתהוו ונאצלו כל העולמות, אשר כולם נתלים ונאחזים בזה הא״ק וממנו יצאו. %break והנה לכאורה קשה להבין, למה כל הפרצופין עם העולמות כולם נמצאים מפסיקים בין האו״מ דא״ק אל פרצוף א״ק עצמו. ועם הנ״ל תבין זה היטב, כי נתבאר שאותו השיעור של אור העליון שהמסך דטבור של א״ק לא נתנו להתפשט למטבור ולמטה דא״ק, %break הוא נשאר מבחוץ לא״ק בסוד אור מקיף, והוא שיעור גדול מאד ומאד, כי זה כל ההפרש מא״ס ב״ה אשר שם הגיע האור גם למלכות שז״ס שאורו הפשוט ממלא לכל המציאות, ובין הא״ק שבו נתקן המסך בתוך כלי המלכות המעכב על אור העליון מלהתפשט במלכות, %break שמשום זה החסרון נחשב פרצוף א״ק לבחינת קו דק של אור כלפי א״ס ב״ה בדברי הרב שם. %break והנה נתבאר לעיל שאו״מ זה זיכך את המסך ההוא של הטבור עד שהעלהו אל הפה, ומשם נתחדש בזווג עליון והוציא את פרצוף ע״ב דא״ק. גם נתבאר אשר כל האורות שיצאו בפרצוף ע״ב הזה הוא חלק של האו״מ דא״ק עש״ה. %break והנה ממש כסדר הזה שנתבאר אצל לידת ע״ב מפרצוף הא', כן סדר לידת הפרצוף הג' של א״ק מפרצוף הב', וכן הד' מהג' וכן כל פרצופי אבי״ע, שכולם נולדים ויוצאים על ידי הזדככות המסך דטבור של העליון שלו המתחדש במלכות דראש שבעליון, %break ומשם יורד ומתפשט לפרצוף חדש המכונה בן לפרצוף הקודם. %break הרי שכל הפרצופין שיצאו למטה מא״ק הם כולם חלקים של האו״מ דא״ק, שהולך ומשתלשל מפרצוף אל פרצוף על ידי הזדככות המסך דטבור כנ״ל, והוא מתפשט ומתלבש בהם עד גילוי הנשמות שבעולם הזה ועד שיקבלו תיקונם המלא בגמר התיקון, %break אשר אז תהיה מוכשרת המלכות לקבל האור העליון כמו בא״ס ב״ה, כמו שאיתא א״ס לא נחית יחודיה עליה עד דיהבינן ליה בת זוגיה, שהוא סוד המלכות דא״ס ב״ה שעליה נעשה צמצום א'. %break וכשיקוים זה, אז נמצא שאו״מ דא״ק נתפשט ונתלבש במלכות שמטבור ולמטה דא״ק. באופן, שבכל אלו ריבוי הפרצופין שנשתלשלו בעולמות ואחר כך בנשמות ואח״כ בכל זווגי זו״ן, המתגלים ע״י המע״ט של הצדיקים עד לגמר התיקון, %break הנה הם כולם פרטים וחלקים של האו״מ דא״ק, וכל הפרטים הללו במילואם ממשיכים בבת אחת את אור העליון אל המלכות דא״ס ב״ה, המכונה בת זוגיה דא״ס, והבן זה מאד ומאד. %break וזה אמרו (בע"ח הנ"ל) א״ק הזה ממלא בעגול ויושר שלו את כל מקום החלל והאויר הפנוי שבתוך הא״ס ב״ה שרומז בזה על בחינת המלכות דא״ס שבה נעשה סוד הצמצום א' שנעשתה שם לבחינח חלל פנוי. %break וזה שמסיים שם ״אמנם נשאר מקום פנוי בין או״מ של אור יושר שבו אל הכלים ואו״פ של היושר שבו ושם נתהוו ונאצלו כל העולמות אשר כולם נתלים ונאחזים בזה הא״ק וממנו יצאו״ כלומר שכולם יצאו מאו״מ שלו כנ״ל. %break והמה עתידים בגמר התיקון להמשיך את או״מ הזה לפרצוף הפנימי שלו למקום שמטבור ולמטה שלו כמבואר. ולפיכך נבחן עמידת כל העולמות בין האו״מ שלו אל האו״פ שלו, כי זה כל שיעור החסרון וזה כל שיעור התיקון.
שמור ספר
בדוק
בטל