ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author זוהר לעם - כרכים א-ד
%book כרך ב' - פרשת בראשית-א
%break
%H פרשת בראשית-א
%break
%H חקק חקיקה באור עליון
%break
%page 17
%letter 1
.1 כשעלה ברצונו של המלך להאציל ולברוא העולמות, הניצוץ הקשה 
חקק חקיקה באור העליון. חקק חקיקה, פירושו, הסתלקות וצמצום 
האור, המשאיר המקום פנוי וריק מאור, ונבחן כמו חקיקה, כי מטרם 
הבריאה היה אור העליון ממלא את כל המציאות.
%break
וכשעלה ברצונו לברוא העולמות, עשה חקיקה באור העליון, שצמצם 
וסילק האור מסביב למלכות. ובחקיקה זו נעשה מקום לכל העולמות.
%break
ניצוץ, ניצוץ אש. קַשְׁיוּת, כוח דין קשה שבכלי המלכות, שמסיבתו 
הצטמצם והסתלק האור מסביב למלכות.
%break
כשהאורות רוצים לצאת ולהתגלות, הניצוץ הזה, שבו כוח הדינים, 
המכונים צבעים, היכה בהתפשטות ההיא דאור העליון, ונלחצה 
ההתפשטות לאחוריו. ומתוך הלחץ וההכאה, יוצאים האורות הדקים 
האלו, ונשמעים כאחד עם התפשטות אור העליון.
%break
והאורות הדקים הללו מכונים בשם או"ח, והתפשטות אור העליון 
מכונה בשם או"י.
%break
אז הניצוץ הזה גילה בהם צבעים, שינויי מדרגות, ונצבעו כולם יחד, הן 
או"ח והן או"י, בד' גוונים, לבן אדום ירוק ושחור. והם ד' המדרגות 
חו"ב תו"מ.
%break
והניצוץ הזה עולה בהארה מלמטה למעלה, המכונה ראש. ויורד, 
בהתהפכות ההארה להאיר מלמעלה למטה, המכונה גוף. והניצוץ 
הזה נקרא הניצוץ הקשה.
%break
הניצוץ הזה תיקן והיכה בכל נטיעות המאורות, ואומר לכל אחד, גְדַל. 
כלומר, מתוך ההכאה שלו בהתפשטות אור העליון כנזכר, יוצאים כל 
שיעורי הקומה של כל המדרגות כולן שבעולמות, והוא מודד מידת 
גודלה של כל מדרגה.
%break
הניצוץ הקשה, הוא ניצוץ הבוטש על התפשטות אור העליון, ומעלה 
או"ח ומלביש אותו, שמהבטישה הזו נולדות ויוצאות כל המדרגות 
כולן. ועניינו הוא כוח הצמצום שבכלי המלכות, שלא לקבל אור העליון, 
שנתקן אח"כ גם במסך קשה, המכונה בשם מעיין.
%break
אמנם כאן המדובר הוא בתחילת יציאת הניצוץ הקשה מא"ס, שעוד 
לא נתקן במסך, אלא שהוא כוח הדין, שגרם לצמצום האור מכלי 
המלכות.
%break
הניצוץ הקשה יצא והתהווה בתוך הסתום מכל סתום מא"ס, בחינה 
אחרונה של א"ס, מלכות דא"ס, צורה בבחינת גולם. כלומר, שצורת 
הדין הייתה עוד בבחינת היוּלי בלתי ניכרת כלל.
%break
הניצוץ הקשה היה ניצב ותחוב בתוך עיגול, כלומר במרכז העיגול, 
שהוא כטבעת, לא היה לבן ולא שחור, לא אדום ולא ירוק.
%break
ביאור הדברים. כי מטרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור 
העליון הפשוט ממלא כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי, בשביל 
מציאות נאצלים ונבראים. ולא היה שם ראש וסוף, אלא הכול היה אור 
פשוט בהשוואה אחת. והוא נקרא אור א"ס.
%page 18
וכשעלה ברצונו הפשוט, לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים, יצא 
הניצוץ הקשה, כוח הדין שהתגלה בתוך המלכות, שיצא מא"ס, וחקק 
חקיקה באור העליון. והצטמצם האור,
%break
והסתלק מתוך כלי המלכות ומסביב לה. הסתלקות האור הזה מכונה 
חקיקה באור העליון, כי נעשה שם חלל ריק מאור. ובחלל הריק הזה 
יצאו אח"כ כל העולמות ואשר בהם.
%break
ומתוך שהניצוץ הקשה, כוח הדין, יצא והתהווה זה עתה מבחינה 
אחרונה דא"ס, לכן עוד לא היה יכול להתגלות בו שום דין. אלא רק 
שורש, שממנו התפשטו והתהוו אח"כ כל הדינים בעולמות.
%break
והוא עצמו היה בצורה גולמית וכוח היולי בלבד, שעוד לא הייתה 
ניכרת בו שום צורה של דין. 
%break
וכן המקום המצומצם, החלל הפנוי, שהאור הסתלק משם, היה ג"כ 
בהשוואה אחת, שלא הייתה ניכרת שם צורת דין כלל, שזה מכונה 
צורה עגולה.
%break
שכוח הדין היה נעוץ במרכזו של העיגול בנקודה האמצעית, שהוא שם 
כמו ציר, שכל העולמות סובבים עליה כדי להמתיק אותה ולתקן 
אותה.
%break
וכן לא היה שם בחלל שום גוונים. כי הגוונים הם בחינת דינים, 
העושים שינויים במדרגות. ועוד לא ניכר שם שום דין.
%break
והזוהר אומר, לא לבן, כי לבן מורה על אור החכמה, שאין בו שום גוון 
ודין. וכיוון שהאור הסתלק והצטמצם משם, הרי אין שם לבן. וכיוון 
שהסתלק האור, הרי יש שם גוון שחור,
%break
המורה על חיסרון של אור? ואומר, שגם שחור אין שם. ולא אודם, גוון 
הבינה. ולא ירוק, גוון הת"ת. 
%break
כאשר מדד שיעור קומה, עשה גוונים, להאיר לתוך החלל והחקיקה. 
כי אחר הצמצום והחקיקה, המשיך התפשטות קו אור מאור א"ס לתוך 
מקום החלל הפנוי. אשר ראש העליון של ההתפשטות נמשך מא"ס 
עצמו ונוגע בו. וסיומה של ההתפשטות היה במקום הניצוץ הקשה,
%break
העומד בנקודה האמצעית במרכזו של העיגול. כי משום שהניצוץ 
הקשה מעכב את אור העליון מלעבור דרכו, לכן הסתיים האור שם.
%break
והתפשטות קו אור זה, כוללת בתוכה ד' גוונים: חו"ב תו"מ. והם 
המאירים בתוך המקום המצומצם. שנאמר, כאשר מדד שיעור קומה, 
עשה גוונים, להאיר לתוך החלל והחקיקה.
%break
שבעֵת התפשטות קו האור, נעשו הגוונים להאיר למקום. אבל מטרם 
זה, לא היה במקום המצומצם שום גוונים.
%break
שתי פעולות יש בניצוץ הקשה:
א. הזיווג דהכאה, שממנו נמשכות כל המדרגות. ופעולה זו היא 
במלכות של ראש, המעלה או"ח מלמטה למעלה, ומוציא ע"ס של 
ראש. וכן מתהפך להאיר ממנו ולמטה, ומוציא ע"ס של הגוף.
%break
ב. פעולת הסיום של כל מדרגה. כי בעת שמתפשטות הע"ס דגוף של 
המדרגה מלמעלה למטה, מכתר עד המלכות, לא יוכל האור להתקבל 
במלכות דגוף, מחמת הניצוץ הקשה אשר שם, המעכב על האור ואינו 
מניח לו להתפשט שם, וע"כ ההארה מסתיימת.
%break
מא"ס יוצא הניצוץ הקשה, להמשיך עטרות ומוחין לכל המדרגות, שכל 
המוחין נמשכים ע"י זיווג דהכאה של הניצוץ הקשה. ופעולה זו של 
הניצוץ, היא להנהיג את המלכות, הנקראת ים הגדול, שלא תצא 
מהשיעור שלה לחוץ.
%break
כלומר, שלא תקבל לתוכה את אור העליון ממקום המסך ולמטה, 
שעליו כתוב, עד פה תבוא ולא תוסיף. כלומר, עד הגבול של המסך 
יבוא האור, ולא יוסיף להתפשט עוד. בדומה לחול המגביל ומסיים 
מימי הים, ודוחה גלי הים לאחוריהם.
%page 19
ומטעם זה מכונה המלכות של ראש מלכות המזדווגת, והמלכות של 
הגוף מלכות המסיימת.
%break
התפשטות קו אור הוא פרצוף א"ק, כתר לד' עולמות אבי"ע. וכיוון 
שבהכרח יש בכל התפשטות ד' קומות זו למטה מזו, ע"ב ס"ג מ"ה 
ב"ן, לכן כולל ג"כ הקו הזה ה' פרצופי א"ק.
%break
בתוך הניצוץ הקשה, יצא מעיין אחד, שממנו נצבעו הגוונים למטה. 
מעיין אחד, פירושו מסך, שנתקן בתוך המלכות, להעלות או"ח. כי 
הביטוש, שהוא זיווג דהכאה עם אור העליון, הוא זיווג שלא נפסק, 
ונעשה המסך כמו מעיין נובע או"ח בלי הפסק. גוונים, פירושו דינים.
%break
נצבעו, פירושו התגלות דינים. למטה, פירושו בספירות של הגוף.
כי הארת או"ח מאירה מלמטה למעלה, ומלמעלה למטה. הארתו 
מלמטה למעלה מכונה ראש. ובהארת הראש עוד לא נגלו גוונים. אלא 
רק בהארתו מלמעלה למטה, המכונה גוף, שם ניכרו ד' הגוונים.
%break
ולכן נאמר, שנצבעו הגוונים למטה. כלומר, שבהארה מלמעלה למטה 
נגלו הגוונים, ולא בהארה שמלמטה למעלה.
%break
ולא יכלו הדינים להתגלות מלמטה למעלה, כי עליון ותחתון הם תמיד 
סיבה ומסובב, שהתחתון מסובב מהעליון. וכיוון שהניצוץ הקשה נמצא 
למטה במלכות של ראש, ומאיר מלמטה למעלה, אין הסיבה, ט"ס 
עליונות, מתפעלת כלום מהחסרונות של המסובב שלה, המלכות.
%break
אבל הגוף, מסובָב מזיווג דהכאה של הניצוץ הקשה, ונמצא הניצוץ 
הקשה סיבה אליו, לכן מתגלים בו הדינים של הניצוץ הקשה, כי כל 
כוח הדינים, אשר בסיבה, מתגלים במסובב ממנה.
%break
ומכאן, שכל בחינת עוביות וחיסרון, לא תוכל לפעול אלא רק ממקום 
מציאותה ולמטה, ולא כלום ממקום מציאותה ולמעלה.
%letter 2
.2 הסתום מכל סתום מא"ס, מלכות דא"ק, האציל ב' פרצופים, בקע 
ולא בקע, אוויר שלו לא נודע כלל. פרצוף אחד בבחינת בקע, יציאת 
חצי מדרגה, ו"ק בחיסרון של ג"ר. והשני בבחינת לא בקע, יציאת 
מדרגה שלמה. אוויר שלו, קומת רוח, שהיא ו"ק בחיסרון של ג"ר,
%break
לא נודע, שאין שם זיווג להמשכת ג"ר. נודע, פירושו, זיווג להמשכת 
הג"ר.
%break
ביאור הדברים. הזוהר מתחיל לבאר איך יצאו ה' פרצופי אצילות 
ממלכות דא"ק. ומבאר, איך המלכות דא"ק האצילה את פרצוף הכתר 
דאצילות, הנקרא פרצוף עתיק ונוקבא דעתיק. אשר הנוקבא דעתיק 
יצאה ממנה בבחינת בקע, והזכר דעתיק יצא ממנה בבחינת לא בקע.
%break
בקיעה זו היא שיתוף מדה"ד במדה"ר, המכונה צ"ב דא"ק.
%break
וזה כמו שלומדים, שבתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד. 
שהכוונה היא על מלכות דא"ק, שמזיווגה יצאו פרצופי א"ק, שהיא 
מדה"ד. רָאה, שאין העולם מתקיים, והקדים מדה"ר ושיתפה 
למדה"ד. ראה, שאין קיום לעולמות,
%break
העלה מדה"ד, מלכות דא"ק, לבינה דא"ק, מדה"ר. כלומר מלכות 
המזדווגת, שעמדה בסוף ספירות דראש, עלתה במקום בינה דראש, 
ושם עשתה זיווג דהכאה עם אור העליון.
%break
והאו"ח שלה, העולה מלמטה למעלה, הלביש ב"ס כו"ח בלבד, וג"ס 
בינה וזו"ן דראש ירדו מראש ונפלו לגוף. ומלכות המסיימת, שעמדה 
למטה מכל ספירות הגוף, עלתה ועמדה בבינה דגוף, בחצי ספירת 
הת"ת, בנקודת החזה. כי ת"ת נבחן לבינה דגוף.
%break
וסיימה את הפרצוף במקום נקודת החזה. והבינה וזו"ן דגוף, לא יכלו 
לקבל שום אור, להיותם נמצאים למטה ממלכות המסיימת, ויצאו 
לגמרי מאצילות.
%break
מסיבת עליית המלכות במקום בינה, נבקעה כל מדרגה לשתיים. אשר 
חציה נשאר במדרגה, וחציה התחתון יצא וירד למדרגה שמתחתיה. 
וחצי מדרגת הראש ירד לגוף,
%page 20
וחצי מדרגת הגוף ירד אל מתחת לאצילות. לפיכך נבחן, שכל פרצוף 
היוצא ע"י שיתוף מדה"ר בדין, יוצא בבקיעת מדרגה לב' חצאים.
%break
וכשהאצילה מלכות דא"ק את עתיק דאצילות, האצילה את הזכר 
דעתיק בבחינת לא בקע, בלי שיתוף של מדה"ר. ויצא עתיק במדרגה 
שלמה, שלא נבקע לב' חצאים. ואת הנוקבא דעתיק האצילה בשיתוף 
מדה"ד ברחמים, ויצאה בבקיעת המדרגה,
%break
רק בכו"ח בראש ובכו"ח בגוף. ובינה ת"ת ומלכות דראש נפלו לגוף, 
ובינה ת"ת ומלכות דגוף נפלו למטה מסיום כל המדרגה דאצילות. כי 
נעשה סיום חדש של אור העליון, מקום החזה דגוף, ששם חצי בינה 
דגוף. וסיום החדש הזה נקרא פרסא.
%break
והטעם, שפרצוף עתיק ונוקבא שלו כולל ב' בחינות ביחד, הוא כדי 
שיהיה אמצעי בין פרצופי א"ק, שיצאו בבחינת לא בקע, לבין פרצופי 
ד' עולמות אבי"ע, שיצאו בבחינת בקע.
%break
שלזכר דעתיק יש השתוות עם א"ק, ונוטל מא"ק ומשפיע לנוקבא שלו. 
והנוקבא דעתיק, שיש לה השתוות עם פרצופי אבי"ע, משפיעה אל 
אבי"ע.
%break
הסתום מכל סתום מא"ס, המלכות דא"ק, האצילה פרצוף אחד שהוא 
עתיק דאצילות בבחינת בקע ובבחינת לא בקע. הזכר דעתיק בבחינת 
לא בקע, והנוקבא דעתיק בבחינת בקע.
%break
והקדים בקע, נוקבא דעתיק, אל לא בקע, זכר דעתיק, משום שנוקבא 
דעתיק קודמת לזכר דעתיק, כי הנוקבא נאצלה ויצאה בג"ר דנקודים, 
והזכר יצא בעולם האצילות.
%break
אוויר שלו, קומת רוח, שהיא ו"ק בחיסרון של ג"ר, לא נודע, שאין שם 
זיווג להמשכת ג"ר. ה' קומות הן נרנח"י. קומת הרוח נקראת אוויר. 
ובחינת בקע, שאין שם אלא רק ב"ס כו"ח, תוכל לקבל ב' אורות נ"ר. 
וחסרה מג' אורות, נשמה חיה יחידה,
%break
מפני החיסרון של ג' הכלים בינה ת"ת מלכות, כנודע בערך ההופכי בין 
אורות לכלים, שבכלים העליונים גדלים תחילה, ובאורות התחתונים 
נכנסים תחילה. ולכן נאמר,
%break
קומת אוויר דעתיק, בחינת בקע דעתיק, הנוקבא שלו, לא נודע, כי אין 
לו זיווג, שימשיך ג' אורות נשמה חיה יחידה. כי הזיווג מכונה דעת, 
כמ"ש, והאדם ידע את חוה אשתו.
%break
עד שמתוך הכאה דבחינת הבקיעה שבעתיק, שהיא נוקבא דעתיק, 
האירה נקודה אחת סתומה עליונה, פרצוף א"א דאצילות. הכאה, היא 
זיווג דהכאה, שממנו נאצלות ויוצאות כל המדרגות כולן. והנה באמת 
נקודה היא שֵׁם המלכות תמיד.
%break
ומה שא"א מכונה בשם נקודה עליונה, הוא להורות על ההבדל 
והחידוש שבו כלפי הנוקבא דעתיק, שיש לו מלכות הממותקת 
במדה"ר, העומדת להתוודע, להזדווג להמשכת הג"ר.
%break
ומלכות זו הממותקת מכונה נקודה עליונה. כי הנוקבא דעתיק לא 
נודעת, משום שהיא מתוקנת גם בנקודה תחתונה, הנקראת מנעולא. 
כי הגם שהיא בבחינת בקע, מלכות הממותקת במדה"ר, הנקראת 
מפתחא, מ"מ יש לה ב' נקודות,
%break
גם המלכות הבלתי ממותקת. ולכן לא נודעת. הרי שכל החידוש בא"א 
כלפי הנוקבא דעתיק, הוא בנקודה עליונה שבו. לכן מכנה אותו הזוהר 
בשם נקודה עליונה בהרבה מקומות.
%break
ומה שנקרא נקודה סתומה, הוא בשונה ממלכות דא"ק, הנקראת 
סתום מכל סתום. אבל המלכות שבא"א נקראת בשם סתומה בלבד, 
שהיא למעלה מנקודה לא נודעת כלל. ומשום זה נקראת הנקודה 
בשם ראשית, שפירושו, מאמר ראשון לכל המאמרות.
%page 21
המילה בראשית חלה על פרצוף א"א דאצילות, שהוא הנקרא בשם 
ראשית. מטעם שהוא הפרצוף הראשון, שממנו מושפעים כל המוחין 
שבעולמות. אבל מפרצופים שלמעלה ממנו,
%break
מפרצופי א"ק וזכר ונוקבא דעתיק, אין מגיע מהם שום מוחין לעולמות, 
כי הם לא נודעים כלל, שאין בהם זיווג להשפיע מוחין.
%break
כי פרצופי א"ק ועתיק דכורא נתקנו במלכות דמדה"ד הבלתי 
ממותקת, שאין העולם מתקיים בה. ואפילו נוקבא דעתיק אינה 
משפיעה מוחין, להיותה נכללת מב' הנקודות יחד, ולכן היא ג"כ לא 
נודע.
%break
ונמצא שהפרצוף הראשון שנודע הוא פרצוף א"א, להיותו מתוקן 
בנקודה עליונה הממותקת לבדה, המפתחא. וע"כ נברא א"א בשם 
ראשית. ולפיכך האריך הזוהר לבאר עד כאן,
%break
מראשית הצמצום עד זכר ונוקבא דעתיק דאצילות, כדי להורות לנו, 
שפרצוף א"א הוא הנושא לנקודה עליונה, והנקרא ראשית, ונרמז 
במילה בראשית שבתורה.
%break
משא"כ כל אלו הפרצופים והעולמות שקדמו לו. כי הם לא נודעים 
ואינם משפיעים לתחתונים. וע"כ לא נמצאת עליהם שום מילה 
בתורה, כי מה שלא נשיג לא נדעהו בשם ומילה. ותחילת השורש 
להשגה מתחילה רק בא"א, שהוא נודע,
%break
אמנם רק בבחינת שורש להשגה. ולכן מכונה בשם בראשית. ולכן הוא 
בהכרח מילה ראשונה שבתורה, כי תורה היא בחינת השגה.
%break
%H זוהר הרקיע
%break
%letter 3
.3 והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. והמשכילים, זו"ן דאצילות או 
נשמות הצדיקים. זוהר הרקיע, הארת ג"ר, המתגלה ע"י שיתוף 
דמדה"ר. הכתוב מדבר כאן במיוחד על המלכות הממותקת במדה"ר, 
מלכות שבקעה כל המדרגה עם עלייתה לבינה,
%break
ועשתה סיום חדש באמצע הספירות של המדרגה, במקום בינה 
שבגוף, בחזה.
%break
והסיום החדש הזה נקרא פרסא, העומדת בחזה ומסיימת שם את 
הפרצוף. וזו הפרסא שבתוך מעֵי האדם, בחזה שלו, המבדילה בין 
איברי החיוּת, הריאה והלב, לבין איברי המזונות.
%break
והסיום החדש הזה מכונה ג"כ הרקיע המבדיל בין מים עליונים למים 
תחתונים. כי חמש ספירות יש בגוף: חג"ת נ"ה, כנגד חמש ספירות: 
כח"ב תו"מ. וחג"ת דגוף הם בחינת כח"ב, ג"ר דגוף, המסתיימות 
בחזה, ששם הפרסא, המכונה רקיע.
%break
ולכן מכונים חג"ת הללו בשם מים עליונים. ומחזה ולמטה תו"מ דגוף, 
המכונים מים תחתונים. הרי שהרקיע עומד באמצע כל מדרגה, 
ומבדיל בין מים עליונים למים תחתונים. כמ"ש, יהי רקיע בתוך המים, 
ויהי מבדיל בין מים למים.
%break
במדה"ד, מלכות דא"ק, מטרם שנמתקה בבינה, מדה"ר, לא היה 
העולם מתקיים. כי העולם הוא זו"ן דאצילות, ובכללו בני אדם 
שבעוה"ז. כי כל המתקבל בזו"ן דאצילות,
%break
אפשר שיתקבל בבני אדם שבעוה"ז. וכל שאינו מתקבל בזו"ן, אינו 
מתקבל בבני אדם שבעוה"ז. כי מלמעלה מזו"ן אין אנו מקבלים כלום.
%page 22
ולפיכך, אם הנוקבא דז"א, מלכות, לא הייתה ממותקת בבינה, לא 
הייתה ראויה לקבל שום או"י, אור העליון, אלא רק או"ח, אורות 
דקיקים, אורות דין. ואז בני אדם שבעוה"ז לא היו ראויים לקבל שום 
מוחין, או"י מא"ס.
%break
אלא רָאה שאין העולם מתקיים, שיתף עימו מדה"ר. שהעלה אותה 
לבינה, ונבקעו כל המדרגות, ונעשה סיום חדש בחצי כל מדרגה, 
הנקרא רקיע. ונמצא, המלכות שעלתה במקום בינה,
%break
הרוויחה ב"ס, הראויות לקבל אור העליון, בינה ות"ת. כי בהיות 
המלכות במקום בינה, נמצאים בינה ות"ת מתחתיה וכלולים בה.
%break
ולכן, אחר שבני אדם מעלים מ"ן ע"י מצוות ומע"ט, ממשיכים הארה 
חדשה מלמעלה, המורידה את המלכות ומקום הזיווג בחזרה 
למקומה, למטה מת"ת, ויוצאת מדרגה שלמה נרנח"י, שמתקבלים 
בספירות בינה ות"ת,
%break
שנכללו מקודם לכן במלכות, הראויות לקבל אור העליון. ואז גם 
נשמות הצדיקים מקבלות מוחין עליונים מזו"ן דאצילות, להיותן 
נכללות במלכות העליונה.
%break
הרי שכל המוחין, הם רק מכוח המלכות שעלתה לבינה, ונעשה שם 
סיום חדש, הנקרא רקיע. ולולא הרקיע, לא היו יכולים הזו"ן לקבל 
כלום מאור העליון. ולכן מכנה הכתוב את המוחין הללו בשם זוהר 
הרקיע. כלומר, האור המתגלה בסיום של שיתוף הרחמים בדין.
%break
כמ"ש, והמשכילים, זו"ן ונשמות הצדיקים, יזהירו כזוהר הרקיע, יקבלו 
מוחין המאירים כמו זוהר הרקיע, כי כל המוחין שלהם מזוהר הרקיע 
באים.
%break
ולפיכך מביא הזוהר את הכתוב הזה על כל המוחין, שנאצלו מא"א 
ולמטה. כי כולם יצאו מאלו האורות של זוהר הרקיע. ולכן יש בהם 
השגה לתחתונים.
%break
ג' בחינות בזוהר הרקיע:
%break
א. זוהר הסתום מכל סתום והאוויר שלו, דכורא ונוקבא דעתיק, כי 
הזכר דעתיק נקרא סתום מכל סתום, והאוויר שלו, הוא הנוקבא 
דעתיק, שהאצילה לא"א בזוהר הרקיע.
%break
ב. זוהר בראשית, א"א, שממנו נאצל ישסו"ת.
ג. זוהר הסתום, ישסו"ת, שממנו נאצלו כל עשרת המאמרות 
שבמעשה בראשית, המוחין דזו"ן.
%break
אבל או"א עילאין אינם מזוהר הרקיע, להיותם בחינת לא נודע, והי' לא 
יצאה מאויר שלהם.
זוהר הרקיע הראשון הוא שורש להאציל לא"א, כי הוא עצמו לא נודע.
%break
זוהר הרקיע השני הוא הנושא לנקודה עליונה, מפתחא. לכן נחשב 
ראשית לכל המוחין של זוהר הרקיע. ע"כ נקרא בראשית. ועכ"ז אין 
אלו המוחין מתגלים בו, אלא הוא משפיע אותם לישסו"ת,
%break
לזוהר הרקיע השלישי, ובישסו"ת מתגלים כל המוחין האלו בפועל 
ממש, שמהם מקבלים הזו"ן.
%break
זוהר הסתום מכל סתום, האוויר שלו הזדווג והאיר בנקודה הזו. 
הסתום מכל סתום, הוא עתיק ונוקבא שלו. והגם שהנוקבא שלו כבר 
נתקנה עם מלכות הממותקת במדה"ר, ברקיע, מ"מ כיוון שהיא לא 
נודעת, לכן נכללת בזכר דעתיק ונקראת הסתום מכל סתום,
%break
כמוהו. אלא שהיא מכונה האוויר שלו, להיותה רק חצי מדרגה, כלים 
כו"ח, באורות נפש ורוח.
%break
האוויר דעתיק, שהיא הנוקבא שלו, הזדווג והאיר בנקודה הזו, כלומר 
שהמשיכה הארה לא"א, המכונה נקודה עליונה. ויצאו בו המוחין דג"ר, 
הנקראים זוהר הרקיע. ואז, אחר שקיבל א"א הארת הנוקבא דעתיק, 
התפשט הראשית הזה, שהוא א"א, בראש ובגוף,
%page 23
ועשה לעצמו היכל לכבוד ולתהילה. כלומר, שהאציל לפרצוף או"א 
עילאין, שהם הלבישו אותו והקיפו אותו מסביב בבחינת היכל.
%break
שישה פרצופים בעולם אצילות, שזה יצא מזה. ובכל פרצוף יש זכר 
ונוקבא. ונקראים: עתיק ונוקבא שלו, א"א ונוקבא שלו, או"א עילאין, 
ישסו"ת, זו"ן הגדולים וזו"ן הקטנים.
%break
סדר מדרגתם: אוויר דעתיק האציל לא"א ולנוקבא שלו. וא"א ונוקבא 
שלו האצילו לאו"א עילאין ולישסו"ת. וישסו"ת האצילו לזו"ן הגדולים 
ולזו"ן הקטנים.
%break
ומבאר, איך כל אלו מרומזים בכתוב, בראשית ברא אלקים את 
השמיים ואת הארץ.
%break
בהיכל שעשה, שהוא פרצוף או"א עילאין, זָרע א"א זֶרע קודש, 
להולדת נשמות ולתועלת העולם. ב' מיני מוחין מאיר א"א באו"א 
עילאין:
%break
א. מוחין דחסדים, להחיות העולמות.
ב. מוחין דגדלות, להולדת נשמות.
%letter 4
.4 זוהר, שזָרע זֶרע לכבודו, בדומה לזרע של משי וארגמן טוב, 
שהתולעת הזורעת את המשי, מתכסה בפנימיות המשי. כי כן טֶבע 
התולעת הזו, שמוציאה מתוכה חוטי המשי,
%break
והיא עוטפת את עצמה עימהם מסביב לה, עד שמתכסה כולה בחוטי 
המשי ואינה נראית לעין.
%break
ועד"ז גם א"א, כשהוא זורע האורות בהיכל ישסו"ת, הוא מעלים 
ומכסה את אורותיו עצמו. ונמצא נעלם ע"י המוחין הללו דישסו"ת 
שמאציל, כמו התולעת, הנעלמת ע"י חוטי המשי, שהיא פועלת.
%break
ועשה לעצמו מאותו הזרע היכל לתהילה לעצמו ולתועלת הכול. 
ההיכל השני הזה הוא פרצוף ישסו"ת, שהאציל אותו א"א, כעין זרע 
של משי. שא"א היה מוכרח להיעלם, בעת האצלתו את הפרצוף הזה. 
ובהיכל ההוא זָרע זֶרע אורות לתיקון שלו.
%break
כמ"ש, עוטֶה אור כשלְמה, כשהוא אור מעוטף בלי התפשטות. והוא 
סתום. נקרא אז אויר, שהאור נעשה סתום ע"י אות י', שנכנסה במילה 
אור, ונעשה הצירוף אויר, נקודה בהיכלו.
%break
מלכות נקראת נקודה, וישסו"ת, שהם בינה, נקראים היכל. במיתוק 
מדה"ר עלתה הנקודה בהיכלו של א"א, שהמלכות עלתה לבינה. 
ונמצא, שאור ההיכל נסתם ונעשה לאוויר, קומת רוח. כי כשיש שם כל 
ה' אורות נרנח"י, נקרא בשם אור.
%break
אבל ע"י עליית הנקודה להיכל, נעשה הסיום והזיווג מתחת לחכמה. 
ובינה ת"ת ומלכות ירדו מחוץ להיכל למטה. וכיוון שלא נשארו בהיכל 
אלא ב' כלים כו"ח, לא נשארו שם אלא ב' אורות נ"ר. ואור רוח מכונה 
בשם אוויר. הרי שמסיבת עליית הנקודה לאור ההיכל,
%break
הסתלק האור משם, מהג"ר, נשמה חיה יחידה, ולא נשארה שם אלא 
קומת הרוח נפש, האוויר.
%break
וכמ"ש, ויאמר אלקים יהי אור. אח"כ, כשהאירו המוחין דגדלות 
דישסו"ת, חזר והוריד את הי' מאויר, וחזר צירוף אור למקומו 
כבתחילה. כי אחר שהחזיר המלכות למקומה,
%break
חזרו ג' הכלים בינה ותו"מ והתחברו למדרגתם. וכיוון שכבר יש ה' 
כלים, חזרו ה' אורות נרנח"י והתלבשו בהם. 
%break
וביאת הי' באור, היא האצלת א"א לישסו"ת. כי בעת שהאציל 
לישסו"ת, העלה את המלכות לבינה שלו, נקודה בהיכלו, ונשאר א"א 
בב' כלים כו"ח, שבהם ב' אורות נ"ר. אז האציל גם לישסו"ת בחצי 
מדרגה כמותו, בב' כלים כו"ח ובב' אורות נ"ר.
%break
ונמצא שגם א"א היה צריך להיעלם ולהתמעט מהאור שלו לבחינת 
אוויר, בעת האצלתו לישסו"ת, בדומה לזרע המשי.
%page 24
בזה הראשית ברא הסתום ההוא, שלא נודע להיכל הזה. סובב על 
הכתוב, בראשית ברא אלקים. הראשית הוא א"א. ברא הסתום הזה, 
הוא עליית הי' לאור ההיכל, ונעשה לאויר סתום, נקודה בהיכלו. שלא 
נודע להיכל הזה, הוא ישסו"ת בעת הקטנות.
%break
ולפי שנמשך מא"א, לכן הוא נודע בעת גדלות, שאז חוזרת ויוצאת הי' 
מאויר ונעשה אור. אבל אם היה נמשך מעתיק, היה נשאר תמיד לא 
נודע, והי' לא הייתה יוצאת מאויר לעולם, כנוהג באו"א עילאין שיצאו 
מעתיק.
%break
ההיכל השני נקרא אלקים, להבדיל מההיכל הראשון של א"א, שהוא 
או"א עילאין, שאינו בחינת אלקים, אלא בחינת אהי"ה. כתוב, בראשית 
ברא אלקים. אשר א"א, הנקרא ראשית,
%break
ברא, האציל בחינת הקטנות והסתימה, הנקרא זוהר סתום, שבגדלות 
הוא השם אלקים. המילה ברא, מורה תמיד התהוות דבר סתום.
%letter 5
.5 היכל זה הוא זוהר, שממנו נבראו כל עשרת המאמרות, 
בהתפשטות הנקודה מזוהר סתום זה. המוחין דגדלות דזו"ן מכונים 
מאמרות. ומזוהר סתום דישסו"ת יצאו כל המוחין דזו"ן, כלומר 
בהתפשטות וביציאת הנקודה מאויר הסתום, שאז נשארו אותיות אור.
%break
אם בישסו"ת כתוב ברא, אין תמיהה עוד במה שכתוב, ויברא אלקים 
את האדם בצלמו. כי האדם דאצילות הוא ז"א, שיצא עם המלכות 
בשני פרצופים. ונודע,
%break
שהמלכות הצטמצמה מלקבל לתוכה שום או"י, אלא או"ח בלבד. וא"כ 
איך יכולים זו"ן לקבל מוחין מישסו"ת, שהם או"י?
%break
ומסביר, אם בישסו"ת כתוב ברא, שהמלכות עלתה למקום בינה, 
ובינה ותו"מ דישסו"ת ירדו לזו"ן, כבר אין תמיהה בכתוב, ויברא 
אלקים, הבינה, את האדם, זו"ן, בצלמו, במוחין דאמא, אע"פ שאינם 
ראויים ממקורם לקבל או"י.
%break
כי אותם בינה ותו"מ דישסו"ת, שירדו לזו"ן בעת קטנות, נעשו עם 
הזו"ן לאחד. והם מקבלים בהם את המוחין דאמא, שהם או"י, שאמא 
השאילה בגדיה לבתה.
%letter 6
.6 זוהר, א"א, הוא בראשית, כי ראשון אל הכול שמו. אחר שפירש 
הכתוב, בראשית ברא אלקים, בדרך הכלל על א"א, שהאציל ישסו"ת, 
הנקרא אלקים, חוזר לבאר הדברים בדרך פרט. ואומר, שהמילה 
בראשית היא שם קדוש, והוא השם של א"א
%break
ששמו ראשון אל הכול, שבמוחין דזוהר הרקיע, נבחן א"א ראשית 
הכול. מטעם, שהוא הפרצוף הראשון, המתוקן בסוד נקודה ראשונה, 
המפתחא.
%break
השם הקדוש אהי"ה, חקוק בצדדיו דא"א, שהם או"א עילאין, 
המלבישים בימין ובשמאל של א"א עד החזה, שהם השם אהי"ה. והם 
תמיד באוירא דכיא, כי הי' לא יצאה מאויר שלהם לעולם. ואילו המוחין 
דזוהר הרקיע אינם נמצאים בהם.
%break
השם אלקים חקוק בעטרה, מוחין דג"ר, כמ"ש, צְאֶנָה וּראֶינה בנות 
ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו. ישסו"ת, השם אלקים, 
חקוק בא"א בעטרה, במוחין דג"ר.
%break
וסובב על ביאור השמות, אהי"ה אשר אהי"ה:
אהי"ה הראשון, או"א עילאין, החקוקים ורשומים בצדדיו של א"א, 
שהם אוירא דכיא, ולא נודע.
%break
אלקים חקוק בא"א בג"ר, בזוהר הרקיע, ישסו"ת. שהוא היכל נסתר 
וגנוז, התחלת גילוי בראשית. השם אלקים, הוא המילה, אשר, 
שבאהי"ה אשר אהי"ה.
%break
באופן שאהי"ה הראשון הוא או"א עילאין, ואשר הוא ישסו"ת, אלקים, 
היכל נסתר וגנוז בעת קטנות, התחלת גילוי בראשית, שבישסו"ת 
התחלת הגילוי דמוחין דזוהר הרקיע מא"א, שהוא ראשית.
%page 25
אשר, ראש שיצא מראשית. אש"ר אותיות רא"ש בסדר הפוך. ר' 
ראשונה בראש, אחרונה באשר, המורה שהוא ראש שיצא מראשית, 
מא"א, וע"כ יצא מראש ונעשה לבחינת גוף בלי ראש.
%break
ביאור הדברים. כדי להאציל ישסו"ת, התכסה ונעלם א"א, בדומה 
לזרע המשי, שעשה מקודם אותו התיקון של עליית המלכות לבינה 
בפרצופו עצמו, בכדי להאציל במידה זו את ישסו"ת. ולפיכך נתקן א"א 
רק בכו"ח בראשו, והבינה שלו יצאה מחוץ לראש,
%break
למדרגת גוף. ומהבינה הזו נתקנו פרצופים או"א וישסו"ת: מהג"ר 
שלה נתקנו או"א עילאין, ומהו"ק שלה נתקנו ישסו"ת.
%break
ולפיכך נשארו או"א בראש תמיד, אע"פ שהם רק חסדים. כי הג"ר 
דבינה אינן מקבלות חכמה אפילו כשהן בראש. ולפיכך אינם מרגישים 
שום שינוי בהיותם מחוץ לראש.
%break
משא"כ ישסו"ת, ז"ת דבינה דא"א, שדרכן לקבל חכמה, התמעטו 
מקבלת חכמה, מסיבת יציאת בינה דא"א לגוף, ונבחנים משום זה 
לבחינת גוף בחוסר ראש.
%break
לכן, אשר, ראש שיצא מראשית. המילה, אשר, שסדר אותיותיה הפוך 
מהצירוף רא"ש, מורה שהייתה בראש דא"א, אלא שיצאה ממנו. 
כלומר ישסו"ת, בינה דא"א,
%break
שיצאה מראש לגוף. וע"כ אותיות אש"ר, כמו רא"ש. ומה שהתהפך 
הסדר, הוא מחמת יציאתו מראש דבראשית, ראש דא"א.
%letter 7
.7 אחר שנתקנו הנקודה וההיכל כאחד, אז בראשית, א"א, כולל 
התחלה עליונה לאור החכמה.
%break
הישסו"ת מכונה בשם אשר, שמורה על ראש שיצא מראשית, אחר 
שנתקן ישסו"ת בנקודה ובהיכל כאחד, בעליית הנקודה, מלכות, 
לבינה, ההיכל. בעת שנשאר בא"א רק כו"ח, ובינה ותו"מ דראש דא"א 
יצאו ממדרגת ראש אל מתחת לראש.
%break
וכן נשאר בישסו"ת רק כו"ח, ובינה ותו"מ שלו ירדו למדרגה 
שמתחתיהם, לזו"ן.
%break
הנה בעת שנעשה המיעוט הזה, נכללה בא"א התחלה עליונה לגילוי 
החכמה אל התחתונים. כלומר, שלולא נעשה המיעוט הזה, לא היו 
המוחין דחכמה מגיעים אל הזו"ן ואל נשמות הצדיקים. אח"כ התחלף 
המראה של אותו ההיכל, ונקרא בשם בית.
%break
פירוש. כי בעת המיעוט, שנתקנו נקודה והיכל כאחד, היה ההיכל רק 
באור החסדים בלי חכמה, גוף בלי ראש, שהנקודה נכנסה באור 
ההיכל, ונעשה האור לאויר, שהוא אור חסדים. ולעת גדלות, ע"י 
העלאת מ"ן ממע"ט של הצדיקים,
%break
יוצאת הי' מאויר וחוזר ההיכל להיות אור. ואז נבחן, שהתחלף גוון 
החסדים של ההיכל, וחזר וקיבל גוון החכמה. ואז מתחלף ג"כ שמו 
של ההיכל לשם בית. כי בעת שיש אור החכמה בהיכל, הוא נקרא 
בית.
%break
ובעת שהנקודה באויר, האור סתום ואינו נראה כלל. ובשעה שההארה 
מתפשטת להתגלות, יוצאת מאויר זה נקודה אחת, ומה שנשאר אחר 
יציאת הנקודה, הוא אור. ונקודה זו, אחר שיצאה מאור זה, התלבש 
האור בהיכל העליון בארבע גוונים חו"ב תו"מ, ואז הוא בית.
%break
ועליו נאמר, בחכמה ייבָּנה בית. שבעת שהי' יוצאת מאויר וחוזרת 
להיות אור, השתנה שם ההיכל להיקרא בשם בית.
%break
אמנם זה אחר התלבשות החכמה בחסדים, שעם התלבשות הזו 
מתפשטים ארבעת הגוונים חו"ב תו"מ. וזה מכונה להלן בשם 
התפשטות ליישוב הבית. אמנם כאן עוד לא הייתה התלבשות החכמה 
בחסדים,
%page 26
אלא רק אור חכמה בלי חסדים, ונמצא רק שהתחלף גוון החסדים 
לגוון החכמה. ונבחן משום זה, שהאור סתום ואינו מאיר. כי אין אור 
החכמה יכול להאיר בלי לבוש של אור החסדים.
%break
ומטעם זה, נקראת יציאת הי' מאויר והתגלות אור החכמה, בשם 
התפשטות של תיקון הבית. להבדיל, שעוד אין כאן התפשטות ליישוב 
הבית. כי כל עוד שהאור סתום,
%break
אין בבית יישוב לדור בו, אלא שזה תיקון ראשון, שאי אפשר להשיג 
הג"ר זולת תיקון זה. ולכן מכונה רק תיקון הבית, ולא יישוב הבית.
%break
לכן נאמר, שהתחלף המראה של אותו ההיכל, ונקרא בשם בית. 
כלומר, שהתחלף גוון החסדים שבהיכל לגוון החכמה, ונקרא בשם 
בית. ונקודה עליונה, פרצוף א"א, נקרא ראש, ונכללים זה בזה 
בבראשית. כלומר, שאע"פ שהתחלף גוון החסדים לאור החכמה,
%break
מ"מ אין הבית יכול לעמוד בפני עצמו לבחינת יישוב הבית, משום 
חוסר התלבשות באור חסדים.
%break
ולפיכך נבחן, שהבית עוד נכלל בא"א, שנקרא ראש. ונעשה על כך 
הצירוף בי"ת רא"ש ביחד, שהוא אותיות בראשי"ת, המורה שהבית 
אינו מאיר בפני עצמו, אלא עוד נכלל בהארת א"א.
%break
והארה זו מכונה בשם מוחין דו"ק. כי בעת שהי' הייתה באור ההיכל, 
היה ההיכל בבחינת אויר, חסדים בלי חכמה, המכונה ו"ק בלי ראש. 
ועתה, כשהי' יצאה מאויר ההיכל, וחזר ההיכל להיות אור החכמה, 
בחינת ג"ר, זה נחשב רק למוחין דו"ק.
%break
שאע"פ שיש מוחין, מ"מ עוד הוא כמו ו"ק בלי ג"ר, מטעם חיסרון של 
חסדים, שאין אור החכמה יכול להאיר בלי התלבשות באור החסדים.
%break
בי"ת רא"ש כלולים זה בזה בסוד בראשי"ת, כל עוד שהם כאחד, כל 
עוד שאין יישוב בבית, שאין עוד התלבשות חכמה בחסדים, המגלה 
בבית ארבעה גוונים חו"ב תו"מ,
%break
שהם מוחין דג"ר. אבל מטרם זה נבחן רק למוחין דו"ק בלבד, כי 
החכמה אינה מאירה בלי התלבשות בחסדים.
%break
כיוון שנזרע לתיקון היישוב, נקרא אז בשם אלקים נסתר וסתום. כי 
בעת שהי' נכנסה לאור ונעשה לאויר, נבקעה המדרגה לשני חצאים. 
כו"ח לבדם נשארו במדרגה, ובינה ותו"מ נפלו למדרגה שמתחתיה. 
ישסו"ת נקרא אלקים. ונמצא, אחר שנשאר בחצי מדרגה,
%break
נבחן שב' אותיות מ"י דאלקים נשארו במדרגה דישסו"ת, וג' אותיות 
אל"ה, נפלו ממדרגת ישסו"ת למדרגה שמתחתיה, והשם אלקים 
נעלם מהם לגמרי.
%break
אבל אח"כ, כשיצאה הנקודה מאויר ההיכל, וחזר ההיכל להיות אור 
החכמה, כי ע"י מ"ן של הצדיקים נמשכה הארה עליונה מע"ב ס"ג 
דא"ק, המוציא את המלכות ממקום בינה, ומחזיר אותה למקומה 
כבתחילה, שאז חוזרים ג' הכלים בינה וזו"ן,
%break
המכונים אל"ה, ומתחברים שוב עם מ"י, שנשארו בישסו"ת, הרי אז 
חוזר ומתגלה בישסו"ת השם אלקים כבתחילה. אלא שנבחן, שהשם 
אלקים הוא נסתר וסתום בישסו"ת, משום חוסר התלבשות החסדים.
%break
כיוון שנזרע לתיקון היישוב, נקרא אז בשם אלקים נסתר וסתום. 
כלומר, אע"פ שעוד אין שָׁם התפשטות היישוב, שהוא מוחין דג"ר 
המאירים, מ"מ, כיוון שנעשה תיקון שמכשיר את התפשטות היישוב, 
ביציאת הי' מאויר, שהעלה אל"ה בחזרה לישסו"ת,
%break
הרי נשלם בהם השם אלקים. אלא שהוא בחינת אלקים נסתר וסתום, 
כל עוד שאין שם התפשטות ליישוב הבית.
%page 27
%letter 8
.8 הזוהר הוא סתום וגנוז, מטרם שהבנים באו בתוכו להוליד, והבית 
עומד בהתפשטות התיקון של זרע קודש. וכל עוד שלא התעברה, ולא 
התפשטה התפשטות של יישוב בבית, אינו נקרא עוד בשם אלקים. 
אלא הכול הוא עוד בכלל בראשית. כלומר,
%break
מטרם שהתפשטו ד' תיקונים, אינו נקרא בשם אלקים, כי אינו מאיר 
בשלמות. ונבחן שהכול כלול עוד בכלל א"א, הנקרא ראשית.
ויש כאן ד' תיקונים: עיבור א', מוחין דו"ק, עיבור ב', מוחין דג"ר. וזה 
סדרם:
%break
א. מטרם שהבנים באו בתוכו להוליד, פירושו, עיבור א', כניסת הי' 
באור, שנעשה לאויר, שאז יוצאים הו"ק של המדרגה.
ב. הבית עומד בהתפשטות התיקון של זרע קודש, פירושו, התיקון של 
יציאת הי' מאויר, שזה מכונה מוחין דו"ק.
%break
ג. כל עוד שלא התעברה, פירושו, עיבור ב' דזו"ן, כי להיותם דבוקים 
באותיות אל"ה מקטנות, כשיצאה הי' מאויר ועלו אל"ה מזו"ן, עולים 
עימהן גם הזו"ן לישסו"ת, ונבחן לעיבור ב'.
%break
ד. לא התפשטה התפשטות של יישוב בבית, פירושו, התפשטות 
המוחין דג"ר, שאז נעשה בחינת יישוב בבית.
%break
לכן נאמר, הזוהר הוא סתום וגנוז:
א. מטרם שהבנים באו בתוכו להוליד,
%break
ב. הבית עומד בהתפשטות התיקון של זרע קודש,
ג. כל עוד שלא התעברה,
ד. לא התפשטה התפשטות של יישוב בבית.
%break
מטרם שעברו על ישסו"ת אלו ארבעת התיקונים בזה אחר זה, אין 
הישסו"ת נקרא אלקים, אלא הכול הוא עוד בכלל בראשית, א"א. ומה 
שבתיקון ב', נקרא אלקים, הרי שָׁם הוא נסתר וסתום,
%break
ואינו מאיר כלל. אבל בגמר אלו ד' התיקונים, נקרא בשם אלקים, 
המאיר כל המוחין אל הזו"ן.
%break
כשנגמרו ד' התיקונים ונתקן בשם אלקים, הוציא תולדות אלו, מאותו 
הזרע שנזרע בו. כלומר, אחר שעברו על הישסו"ת ד' התיקונים: עיבור 
לו"ק, מוחין דו"ק, עיבור ב' לו"ק דגדלות, מוחין דג"ר דגדלות, אז מאיר 
השם אלקים בשלמות בישסו"ת.
%break
ומאציל המוחין אל הבנים, הזו"ן, שעלו אליו בב' העיבורים. שהמוחין 
דזו"ן הם הזרע שנזרעו בישסו"ת.
%break
מי הוא אותו הזרע שבישסו"ת? הוא האותיות החקוקות האלו, 
התורה. ז"א, הנקרא תורה, שיוצא מאותה הנקודה, שהיא א"א. 
שבהיותו בעיבורים בישסו"ת, מקבל מוחין דחכמה מא"א.
%letter 9
.9 נקודה עליונה, א"א, זָרע בתוך היכל הישסו"ת, ג' נקודות: חולם, 
שורוק, חיריק. חולם, גוון חסדים, נקודה והיכל כאחד. שורוק, גוון 
חכמה, אור סתום. חיריק, לבוש כבוד דחסדים,
%break
היוצא על מסך דזו"ן, מלביש גוון החכמה בגוון החסדים, זה בתוך זה, 
ומאירים שניהם בכל שלמותם.
%break
ביאור הדברים. יש כאן ג' זריעות. כי כל בחינת סתימה, הנעשית 
באור, נבחנת לזריעה:
%break
א. זריעה ראשונה. בעת יציאת ישסו"ת מהראש דא"א, בעניין, אשר, 
ראש שיצא מראשית, ונתקנו בנקודה ובהיכל כאחד, שנעלמו מהם 
הג"ר דאורות, ונשארו בו"ק חסר ראש.
%break
ובעת ההיא נפלו ג' אותיות אל"ה שלהם למדרגת הזו"ן, והישסו"ת 
נשארת רק בב' כלים גו"ע, אותיות מ"י.
%break
ב. זריעה שנייה. בעת שהתחלף גוון אותו ההיכל מגוון חסדים לגוון 
חכמה, כי הנקודה שהייתה במקום בינה חזרה למקום הפה, וג' כלים 
בינה ותו"מ, אל"ה, עלו והתחברו לישסו"ת, ויכלו לעלות לראש א"א, 
ולקבל גוון החכמה. אמנם נעשו לזוהר סתום, מחוסר חסדים.
%page 28
ג. זריעה שלישית. אחר שהעלו הישסו"ת ג' הכלים אל"ה שלהם, גם 
הזו"ן עלו עימהם, כי העליון היורד לתחתון נעשה כמוהו ממש. וכיוון 
שהכלים אל"ה של ישסו"ת נפלו למקום הזו"ן,
%break
נעשו דבוקים בזו"ן כמו מדרגה אחת. ולכן עתה, כשישסו"ת העלו 
בחזרה אל"ה למדרגתם, גם הזו"ן נמשכו עימהן למדרגת ישסו"ת.
%break
ונבחן שהישסו"ת, התבונה, התעברה עם הזו"ן. כי באו בקרבּה, 
כדוגמת וולד המונח במעי אימו, ואוכל מה שאימו אוכלת. כלומר, 
שהם מקבלים שם מכל האורות שבתבונה,
%break
כמו שהיו באמת מעצמוּת התבונה. וכלפי ישסו"ת נחשבת ביאת זו"ן 
אליהם לבחינת זריעה, להיותם בחינה שפלה מהם, והם נעכרים 
באיזה שיעור בסיבת התכללותם בהם.
%break
וג' זריעות אלו נקראות חולם שורוק חיריק:
זריעה א', חולם, אשר, ראש שיצא מראשית.
זריעה ב', שורוק, שהתחלף גוון אותו ההיכל, מגוון אור חסדים לגוון 
אור החכמה, ונעשה לזוהר סתום.
%break
זריעה ג', חיריק, שעלו לתוכם הזו"ן עם אותיות אל"ה שלהם, 
והתמעטה התבונה מתוך שהתעברה עם הזו"ן.
%break
האותיות הן כלים, ונקודת חולם עומדת מעל לאותיות. וביציאת הבינה 
מראש דא"א לו"ק, נמצא אור ג"ר דישסו"ת נשאר בתוך הראש דא"א, 
ואינו מתלבש בתוך הכלים דישסו"ת. בדומה לנקודת החולם, שאינה 
בתוך האותיות, אלא למעלה מהן. ולפיכך מכונה זריעה זו בשם חולם.
%break
ונקודת שורוק, מְלָאפוּם, ו' ונקודה בתוכה, וּ, הנקודה מלובשת בתוך 
האותיות, שהן הכלים. כן בעת שישסו"ת החזירו אליהם אותיות אל"ה 
ועלו לראש דא"א, הנה שוב בא אור הג"ר דא"א לתוך הכלים שלהם,
%break
כדמיון נקודת השורוק המלובשת בתוך האותיות. וע"כ מכונה זריעה זו 
בשם שורוק.
%break
ונקודת החיריק עומדת מתחת לאותיות, שהן הכלים. וכן המיעוט הזה, 
שישסו"ת משיגים מכוח הזו"ן, שהתחברו בהם, אינו ממדרגת הכלים 
שלהם עצמם, אלא ממדרגה שמתחת לכלים שלהם,
%break
שהם הזו"ן שמתחתיהם, בדומה לנקודת חיריק, העומדת מתחת 
לאותיות. ע"כ נקראת זריעה זו בשם חיריק. 
%break
ואותה הנקודה העליונה, א"א, זרע בתוך אותו היכל, בינה, ג' נקודות: 
חולם, שורוק, חיריק. ונכללו זו בזו, ונעשו אחד. קול היוצא מחיבורן 
של ג' נקודות יחד.
%break
פירוש. כי אחר שהנקודה, א"א, זרע בישסו"ת, הנקרא היכל, ג' 
זריעות חולם שורוק חיריק, היו ישסו"ת בבחינת אלקים נסתר וסתום. 
עד שיצאה קומת חסדים על המסך דחיריק,
%break
שהיא מסך דבחינה א' שבזו"ן, המזדווג עם אור העליון, ויוצאת עליו 
קומת נ"ר, שהיא קומת חסדים. ואז התלבש אור החכמה בלבוש כבוד 
שמאיר. וברא אל"ה, ונשלמו בשם אלקים.
%break
כי קומת חסדים נעשתה לבוש כבוד לאור החכמה. ואז המ"י, שהוא 
החולם, התחברה עם אותיות אל"ה, שעלו והתחברו בה בנקודת 
השורוק, והתגלה השם אלקים,
%break
ע"י לבוש כבוד דחסדים, שיצא ע"י המסך דחיריק. והנה נבחן עתה, 
שכל ג' הזריעות נשלמו יחד, ע"י המסך דחיריק. כלומר, ע"י קומת 
חסדים שיצאה על ידו.
%break
כי קומת החסדים השלימה כולן. וכולן נקשרו ע"י זה, ונכללו זו בזו, 
כמו בחינה אחת. שהרי בחוסר אחת מהן, הייתה נמנעת שלמות זו. 
ועתה יש להן כל ארבעת הגוונים, חו"ב חו"ג.
%page 29
כי חו"ב יצאו ע"י מ"י אל"ה, שהן חולם שורוק. וחו"ג ע"י המסך 
שבחיריק. והן משלימות זו על זו. ונעשו קול אחד.
%break
ז"א נקרא קול, שהוא החיריק, שעליו יצאה קומת חסדים, שחיברה 
מ"י אל"ה בשם הקדוש אלקים. והתחתון, המשלים לעליון, זוכה באותו 
שיעור המוחין, שהשלים לעליון.
%break
ונמצא, שבכל אלו ארבעת הגוונים חו"ב חו"ג, שיצאו ע"י השלמת ג' 
הזריעות חולם שורוק וחיריק, זכה בהן הז"א. כי לא יצאו שם אלא על 
ידו.
%break
ולכן נאמר, ונעשו אחד. קול היוצא מחיבורן של ג' נקודות יחד. כי 
חולם שורוק חיריק התחברו כולם במוחין של ז"א, ונולד ויצא מישסו"ת 
ולחוץ, ובא למקומו באותם המוחין חו"ב חו"ג, שהתחברו בו בחיבור 
אחד.
%break
בעת שהקול יצא, יצאה בת זוגו עימו, שכוללת כל האותיות, כמ"ש, 
את השמיים, שהן קול ובת זוגו.
%break
פירוש. כי עניין זכר ונקבה הוא, שהאור מיוחס לזכר, והכלים, אותיות, 
לנקבה. וע"כ נקראת הנוקבא בשֵׁם אֵת, להורות שבה נכללות כל 
האותיות מא' עד ת'. ולכן בעת שיצא הז"א, ונולד מהבינה, ובא 
למקומו, יצאה גם הנוקבא עימו,
%break
שהיא כוללת כל הכלים הנקראים אותיות. כמ"ש, את השמיים, אשר 
השמיים הוא ז"א, הנקרא קול. אֵת היא שֵׁם הנוקבא. הרי שיצאו קול 
ובת זוגו, שהם זו"ן.
%break
קול, שמיים, הוא שֵׁם אהי"ה האחרון. כי אהי"ה אשר אהי"ה, הן 
חב"ד, אהי"ה ראשון חכמה, אשר בינה, אהי"ה אחרון דעת. ספירת 
הדעת היא זו"ן שבמוחין דבינה. כי כיוון שכל עיקרם של המוחין 
דישסו"ת, להשלים השֵׁם הקדוש אלקים, הוא ע"י החיריק שבזו"ן,
%break
שעלו עם אותיות אל"ה, כלומר ע"י קומת החסדים והגבורות, שיצאו 
שָׁם על מסך שלו. לפיכך משאיר שם הזו"ן את בחינתו בהכרח, גם 
אחר יציאתו ולידתו למקומו. כי זולת לבוש כבוד דחסדים שלו, לא 
נשלם שָׁם שֵׁם האלקים.
%break
ובחינת הזו"ן, שהשאיר בישסו"ת, להיות שם לקומת חו"ג, להלביש 
תמיד אור החכמה בלבוש שלו המאיר, הוא הנקרא ספירת הדעת. 
הרי שספירת הדעת, זה הז"א עצמו שנשאר להאיר בישסו"ת.
%break
אלא כיוון שהנוקבא כלולה בגופו של הז"א תמיד, לכן יש בדעת ב' 
בחינות: ימין ושמאל. הימין נקרא חסדים, הזכר שבדעת. השמאל 
נקרא גבורות, הנוקבא שלו.
%break
אמנם שניהם הם בחינת הז"א עצמו. ולכן קול, שמיים, הוא שֵׁם אהי"ה 
האחרון, הדעת שבבינה. אבל אין לפרש אותו על הזו"ן ממש, כי השם 
אהי"ה בבינה לבדה ולא בז"א, אלא חל על הדעת.
%break
אהי"ה אחרון, זוהר, הכולל כל האותיות והגוונים באופן זה. גוונים הם 
חו"ב תו"מ, ואותיות הן הכלים. אהי"ה אחרון, ז"א, שמיים, אור 
החסדים, היוצא ומלביש על החכמה. ומ"י אל"ה מתחברים בשם 
אלקים. הנה הזוהר שלו כולל כל האותיות, שהן הכלים, וכל הגוונים,
%break
שהם האורות. כי לא יצאו, אלא בכוח מסך דחיריק שבו, שכל הזריעות 
של חולם שורוק חיריק נכללות בז"א. וע"כ הקול הזה כולל את כולם.
%letter 10
.10 עד כאן כמ"ש, ה' אלקינו ה'. וג' מדרגות אלו כנגד סוד העליון 
שבכתוב, בראשית ברא אלקים. כי ה' אלקינו ה', הם חב"ד. ה' חכמה, 
אלקינו בינה, ה' דעת. וכן, בראשית ברא אלקים, אהי"ה אשר אהי"ה, 
ג"כ חב"ד.
%break
וכל המתבאר עד כאן, הוא ה' אלקינו ה'. וג' מדרגות אלו, שהן ג' 
מדרגות שבג' שמות חב"ד, הן כנגד בראשית ברא אלקים. בראשית 
הוא אהי"ה ראשון, חכמה. ברא הוא אשר, שיצא מראש, וכן חזרתו 
לראש בזוהר סתום, שהוא בינה, אלקים נסתר וסתום,
%page 30
כי עמוק וסתום בשמו, ואינו יכול להתגלות בלי חסדים. ואלקים הנגלה 
הוא אהי"ה אחרון, דעת.
%break
כי אחר שיצאה קומת חו"ג על מסך דזו"ן, והתלבשה החכמה 
בחסדים, אז התחברו מ"י אל"ה, ונשלם השם אלקים. כי הגילוי של 
השם אלקים בא רק באהי"ה אחרון,
%break
שהוא הדעת וזו"ן. הרי שבראשית ברא אלקים הם ג"כ חב"ד, כמו 
אהי"ה אשר אהי"ה, וכמו ה' אלקינו ה'.
%break
המילה בראשית, היא סוד קדמון. חכמה הנקראת ראשית. ברא, מורה 
על סוד סתום, כדי שיתפשט הכול משם. כי ברא מורה סתימה ומיעוט. 
והיא הזריעה של חולם שורוק חיריק. שהכול מתפשט ומתקיים ע"י 
הזריעה הזאת. השם אלקים הוא לקיים הכול למטה.
%break
כי ע"י חיבור מ"י אל"ה להשלים השם אלקים, ע"י לבוש דחסדים 
שמאיר בדעת, ממנו מתקיימים הכול, חו"ב וזו"ן שלמטה.
%break
את השמיים, מורה על זכר ונוקבא כאחד, שאסור להפריד אותם. ז"א 
נקרא שמיים. הנוקבא נקראת אֵת. ונמצא כי, את השמיים, מורה על 
ז"א ונוקבא ביחד. וע"כ נרמזת גם הנוקבא בז"א,
%break
להורות שאסור להפריד ביניהם, אלא לייחד אותם כאחד, שהם קול 
ודיבור, הוי"ה אדנ"י. והקול והדיבור מיוחדים כאחד.
%letter 11
.11 את, כשנוטלת כל האותיות, היא הכלל של כל האותיות, ראש 
וסוף. הנוקבא נקראת את, בעת שנוטלת כל האותיות, מטעם 
שהאותיות הן כלים והכלים נכללות רק בנוקבא. והיא הכלל מראש, 
א', עד סוף, ת'. ולכן הנוקבא נקראת א"ת.
%break
אח"כ מתווספת על את אות ה', כדי לחבר כ"ב (22) אותיות עם ה'. כי 
אחר שכבר נכללו מכל אותיות דז"ת, מתווספת עליה ה"ר מאמא. ואז 
היא ראויה לזיווג עם הז"א. ואז היא נקראת אתה, כמ"ש,
%break
ואתה מְחַייה את כולם. כי ע"י זיווגה עם ז"א, יכולה להחיות כל 
הצבאות שלה שבג' העולמות בי"ע, ולהשפיע להם בכל צורכם.
%break
את היא אדנ"י. השמיים, הוי"ה, שהוא העליון לשם אדנ"י. כי הז"א 
הנקרא השמיים, ונקרא קול, הוא הוי"ה. והנוקבא שלו, את, נקראת 
דיבור, והיא אדנ"י.
%letter 12
.12 ואת הארץ, מורה על התיקון זכר ונוקבא, בעניין והוי"ה, והכול 
אחד. כי כמו שהשמיים שבכתוב, את השמיים, כוללים זכר ונוקבא, כן 
הנוקבא, ארץ, כוללת ג"כ זכר ונוקבא. וזה נרמז במילה ואת. כי אֵת, 
הנוקבא, ו' הזכר שבנוקבא.
%break
מה ההבדל בין השמיים, ז"א העליון, קול, ובין ז"א התחתון, הכלול 
באות ו' שבמילה ואת? על זה מביא עניין והוי"ה, שהו' היא לרבות 
בית דינו, הנוקבא, הכלולה עימו יחד.
%break
כי בכל מקום שנאמר והוי"ה, פירושו, הוא ובית דינו. כן ז"א הכלול 
בנוקבא כאן באות ו' שבמילה ואת, כלול בבית דינו, הנוקבא.
%break
כי זו"ן נחלקים לב' פרצופים, כמ"ש, ואנוכי איש חָלק. שמחזה ולמעלה 
נקראים ישראל ולאה, ומחזה ולמטה נקראים יעקב ורחל. וע"כ, את 
השמיים, הם זכר ונוקבא העליונים,
%break
הנקראים ישראל ולאה, מחזה ולמעלה דזו"ן. ואת הארץ, הם זכר 
ונוקבא התחתונים, הנקראים יעקב ורחל, שמחזה ולמטה דז"א.
%break
והנוקבא שבכתוב, את השמיים, נקראת בשם אדנ"י, שם הנוקבא 
הקטנה רחל, כי מדובר במוחין דגדלות דזו"ן. כי רק בעת הגדלות 
נקראים הזו"ן קול ודיבור, שאז הזו"ן פב"פ בקומה שווה, שהנוקבא 
הקטנה רחל עולה למעלה במקום הנוקבא הגדולה לאה,
%page 31
ומלבישה אותה. וע"כ נקראת הנוקבא אז ע"ש הנוקבא הקטנה אדנ"י. 
כי אז גדלה הנוקבא הקטנה בקומת הנוקבא הגדולה. ובעת ההיא 
שְׁמה אדנ"י, בייחוד יאהדונה"י, קול ודיבור כאחד.
%break
הארץ, היא השם אלקים, כעין העליון, הראויה להוציא פירות ותולדות. 
הנוקבא נקראת ארץ רק כשאמא השאילה בגדיה לבתה, ונתקנה כעין 
העליון, עם מוחין של אלקים, בינה, בייחוד תחתון. שאז, מה שהייתה 
יבָּשה, נעשתה לארץ מוציאה פירות ותולדות.
%break
השם הזה כלול בשלושה מקומות. ומשם מתבארת השלמות של השם 
אלקים, ע"י חיבור בשלושה מקומות:
%break
א. מ"י, בעניין אשר, שיצא מראשית, כי מקומה היה בראש א"א ויצאה 
למקום גוף שלו.
ב. אותיות אל"ה, שהן אח"פ שלה, שנפלו לזו"ן, ושוב קנו מקום חדש, 
ואח"כ בגדלות חזרו למקומן.
%break
ג. אחר חזרת אותיות אל"ה עם זו"ן למדרגתה, היא מקבלת קומת 
חו"ג, היוצאת על המסך דזו"ן, הדבוקים באל"ה שלה. שאז מתלבש 
אור החכמה בחסדים, ומ"י מתחברת באותיות אל"ה ונשלם שֵׁם 
אלקים.
%break
כלומר, שהשם אלקים מתגלה רק בקיבוץ של ג' מקומות. כי משָׁם יש 
לשֵׁם אלקים צירופים רבים. כי יש ק"כ (120) צירופי אלקים, לפי 
תמורת השליטה של ג' מקומות.
%break
עד כאן הוא סוד סתר שבסתרים, שחקק ובנה וקיים בדרך סתום, 
בפסוק אחד. חקק ובנה וקיים, זה שלושה מקומות:
%break
חקק, היא נקודת החולם, שהוציאה הבינה מראש לו"ק, שע"י זה נפלו 
אותיות אל"ה שלה לזו"ן, ונחשב שנעשו בה חקיקה וחיסרון, כי אבדו 
לה אותיות אל"ה.
%break
ובנה, הוא עניין החזרתה את אותיות אל"ה אליה, וחזרתן לראש א"א 
למקום חכמה, שזה נחשב לבניין שלם של ע"ס שלה מבחינת הכלים. 
כי עתה השיגה אותיות אל"ה ונשלמו ע"ס שלה מבחינת הכלים.
%break
וכן עלתה למקום החכמה. אמנם עוד אין לה קיום שם, לקבל החכמה 
מא"א מחוסר חסדים. וע"כ לקיום היא צריכה.
%break
וזהו, וקיים. כי בזיווג על מסך דחיריק, שהשיגה לבוש דחסדים, אז 
התלבש אור החכמה בתוך החסדים, והתקיימו המוחין שלה בארבעה 
גוונים חב"ד.
%break
וכל זה בדרך סתום, בג' זריעות חולם שורוק חיריק, שמרומז בפסוק, 
והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע.
%letter 13
.13 בראשית, אותיות בר"א שי"ת (6). מקצה השמיים ועד קצה 
השמיים, יש ו"ק המתפשטים מהעליון. כי בראשית הוא א"א, אותיות 
בר"א שי"ת, להורות שא"א הוא שורש הו"ק דז"א.
%break
ז"א נקרא שמיים. מקצה השמיים ועד קצה השמיים, הוא כולל כל 
הספירות שבז"א, כל הו"ק שלו, אשר כולם לקח מו"ק עליונים, 
הנמשכים מא"א, מהעליון, בהתפשטות של ברא.
%break
כי ע"י אשר, שיצא מראש דבראשית, שהוא התפשטות של ברא, 
שהוא זוהר סתום, הכולל חולם שורוק חיריק, השיג הז"א ו"ק עליונים 
מא"א, ו"ק דחכמה בקול ובדיבור.
%break
מתוך נקודה ראשונה, שהיא א"א, ברא התפשטות נקודה אחת 
שלמעלה. מתוך שא"א הוציא הבינה לחוץ, ברא התפשטות נקודה 
אחת שלמעלה, שבהוציאה לחוץ, נכנסה נקודה באור הבינה, ונעשה 
אויר. וזה נקרא, ברא.
%page 32
וע"י זה נבראה גם התפשטות הנקודה מתוך האויר והחזרתה לאור, 
שמכאן כל המוחין דזו"ן. הרי מתוך נקודה ראשונה, שהיא א"א, ברא 
התפשטות הנקודה מאויר, שמכאן הו"ק דז"א, המרומזים בבראשית, 
בר"א שי"ת.
%break
ובמה שנאמר, נקודה אחת שלמעלה, רומז ספר הזוהר על ב' נקודות, 
שיש במסך דאו"א עילאין, הנקראות מנעולא ומפתחא. והתפשטות הי' 
מאויר, היא רק על נקודה אחת מהן, שהיא המפתחא. אבל נקודה 
דמנעולא נשארת באו"א עילאין, ואינה יוצאת מאויר דאו"א עילאין.
%break
וכאן נחקק השם של מ"ב (42) אותיות. עניין החקיקה של שם מ"ב, 
הוא ג' ידיים דאמא, שהתחדשו מכוח שהוציא א"א את הבינה לחוץ, 
שהן אותיות אל"ה דאמא, הנבחנות לחג"ת דאמא, הנקראות ידיים.
%break
כי בידיים אלו היא מעלה את הזו"ן אליה. מתוך שבעֵת יציאתה 
מראש, נפלו אל"ה שלה לזו"ן. ע"כ, בעת שמעלה בחזרה את אותיות 
אל"ה, נמשכים עימהן גם הזו"ן לראש. והן כדוגמת ידיים, המעלות את 
הזו"ן ממקומם התחתון למקומה עצמה.
%break
וג"פ י"ד הן בגי' מ"ב. וזהו שהשם מ"ב נקרא שֵׁם המעלֶה. אמנם שם 
מ"ב עצמו הוא מחזה ולמעלה דא"א, ששָׁם ג' פרצופים, עתיק, א"א 
ואו"א, שהם:
%break
א. הוי"ה פשוטה, ד' אותיות, פרצוף הכתר, שהוא עתיק, כתר של 
מ"ה.
%break
ב. הוי"ה במילוי, י' אותיות, פרצוף החכמה, שהוא א"א, ע"ב של מ"ה.
ג. הוי"ה במילוי המילוי, כ"ח (28) אותיות, פרצוף הבינה, שהוא או"א, 
ס"ג של מ"ה.
%break
ד', י' וכ"ח אותיות ביחד מ"ב אותיות. וכיוון שז"א עולה אל הבינה, 
משיג שם ג"ר שמחזה ולמעלה דא"א, שהם ג' פרצופים כח"ב, שהן 
מ"ב אותיות.
%break
%H טעמים נקודות ואותיות
%break
%letter 14
.14 והמשכילים יזהירו, כמו הטעמים המנגנים. וע"פ הנגינה שלהם 
הולכות אחריהם האותיות והנקודות.
%break
ע"ס נחלקות לג' עיקרים: טעמים, נקודות, אותיות. הטעמים הם כתר, 
הנקודות הן חכמה, האותיות הן ישסו"ת וזו"ן. וזהו רק מבחינת 
הכלים. אמנם מבחינת המוחין, נבחנים הטעמים לחכמה, הנקודות 
לבינה, והאותיות לזו"ן.
%break
וההפרש בין המוחין לבין הכלים נמשך מב' פרצופים דא"ק. כי הכלים 
נמשכים מפרצוף הכתר דא"ק, ששם האורות מלובשים בכלים שלהם 
כהלכתם. אמנם המוחין נמשכים רק מפרצוף ע"ב דא"ק, ששם 
התחלפו האורות בסדר התלבשותם בכלים,
%break
מטעם שהוא חסר ממלכות דכלים ומכתר דאורות. וע"כ התלבש שם 
אור חכמה בכלי דכתר שלו, ואור בינה בכלי דחכמה, ואור ז"א בכלי 
דבינה.
%break
וע"כ מבחינת הפרצופים והכלים, הנמשכים מפרצוף כתר דא"ק, 
נבחנים הטעמים בכתר, והנקודות בחכמה, והאותיות בבינה. אמנם 
מבחינת המוחין, הנמשכים רק מע"ב דא"ק, שאור חכמה מלובש 
בכתר שלו, ואור בינה בחכמה שלו, ואור ז"א בבינה שלו,
%page 33
הרי הטעמים הם מֵאור החכמה, והנקודות הם מאור הבינה, והאותיות 
הן בזו"ן.
%break
הטעמים הם זוהר הרקיע, הנקודות הן חולם שורוק חיריק שבבינה, 
האותיות הן בב' פרצופי הזו"ן שהם כמ"ש, את השמיים ואת הארץ.
%break
הטעמים הנקודות והאותיות מתחלקים בעצמם לטעמים לנקודות 
ולאותיות: טעמים נקודות אותיות בטעמים, וכן בנקודות, וכן באותיות. 
והם ג' בחינות רת"ס, בכל אחד מהטעמים ומהנקודות ומהאותיות.
%break
רת"ס דטעמים הם טעמים עליונים, טעמים אמצעיים, טעמים 
תחתונים. כלומר, טעמים ממעל לאותיות, כמו פַּשְׁטָא ורביעי, ושבתוך 
האותיות הם פסיק ומקף, ושלמטה מאותיות הם כמו מֵירכָא וטפְחָא.
%break
ועד"ז בנקודות יש נקודות שלמעלה מאותיות, כמו חולם. ושבתוך 
האותיות, כמו שורוק, מְלאפוּם, שהנקודה בתוך אות ו', כך: וּ. 
ושלמטה מאותיות, כמו החיריק. ועד"ז באותיות, שהן זו"ן.
%break
ותחילה הזוהר הביא ג' בחינות הטעמים, שהן ג' מיני הזוהר:
א. זוהר סתום מכל סתום, זוהר עתיק. כי עתיק, כתר דאצילות, וע"כ 
הוא טעמים דטעמים.
ב. זוהר ראשית, א"א, טעמים אמצעיים, נקודות דטעמים.
%break
ג. זוהר סתום, ישסו"ת, טעמים תחתונים, אותיות דטעמים.
וכאן מתחיל מֵעתיק, כתר, בהיותו מדבר מפרצופים ומכלים, 
שנמשכים מפרצוף כתר דא"ק.
%break
ואח"כ הביא שוב ג' מיני זוהר, שמפרש אותם על השמות אהי"ה אשר 
אהי"ה, מוחין חב"ד, בעניין בראשית ברא אלקים. ושָׁם משנֶה הסדר:
%break
זוהר א', זוהר בראשית, א"א, ולא עתיק. כי המוחין נמשכים מע"ב 
דא"ק, שבו אור חכמה בכלי דכתר. נמצא, הטעמים הם חכמה, א"א. 
ואו"א עילאין, טעמים דטעמים, אהי"ה הראשון.
%break
זוהר ב', זוהר סתום, ישסו"ת ובינה, שהם נקודות דטעמים וטעמים 
אמצעיים.
זוהר ג', זוהר הכולל כל האותיות והגוונים, זו"ן, הדעת, אהי"ה 
האחרון, אותיות דטעמים.
%break
הנקודות, ישסו"ת, שהם אשר, שיצא מראשית, נחלקות לעליונות, 
אמצעיות, תחתונות, רת"ס. טעמים נקודות אותיות שבנקודות. כי 
החולם, מ"י, נקודות עליונות, טעמים דנקודות.
%break
השורוק, אל"ה, נקודות אמצעיות, נקודות דנקודות. החיריק, זו"ן 
הדבוקים באל"ה, נקודות תחתונות, אותיות דנקודות. וכל אלו נכללות 
במילה ברא.
%break
האותיות, זו"ן, הנחלקות לב' בחינות זו"ן, כמ"ש, את השמיים ואת 
הארץ. וגם האותיות נחלקות לג' בחינות רת"ס, שהן טעמים נקודות 
אותיות שבאותיות. כי זו"ן הגדולים,
%break
הנכללים בכתוב, את השמיים, הם טעמים דאותיות, אותיות גדולות, 
ו"ק גדולים. וז"א הקטן, יעקב, אותיות אמצעיות, נקודות דאותיות. 
ונוקבא הקטנה, רחל, אותיות קטנות, אותיות דאותיות.
%break
נמצא, כי המילה בראשית, היא טעמים, שהם א"א ואו"א עילאין. ויש 
בהם ג' בחינות זוהר, טעמים נקודות אותיות שבטעמים. בחינתם 
עצמם היא טעמים דטעמים.
%break
ומה שמאירים לישסו"ת בזוהר סתום הם נקודות דטעמים. ומה 
שמאירים לזו"ן בזוהר הכולל כל האותיות והגוונים, הם אותיות 
דטעמים.
%break
המילה ברא היא נקודות, ישסו"ת, הנחלקות לפי עצמן לג' בחינות, 
טעמים נקודות אותיות שבנקודות. מה שמקבלות מאו"א נבחן 
לנקודות עליונות, חולם, טעמים דנקודות.
%page 34
ובחינתן עצמן היא נקודות אמצעיות, שורוק, נקודות דנקודות. מה 
שמאירות לזו"ן הן אותיות דנקודות, חיריק.
%break
המילים, את השמיים ואת הארץ, הן בחינות אותיות. והן נחלקות 
לטעמים נקודות אותיות דאותיות, רת"ס דאותיות. זו"ן הגדולים, את 
השמיים, טעמים דאותיות, אשר מקבלים מאו"א.
%break
וז"א הקטן, יעקב, נקודות דאותיות, אשר מקבלים מישסו"ת, ו', אשר 
בכתוב, ואת הארץ. נוקבא הקטנה, רחל, אותיות דאותיות, בחינת 
עצמן של האותיות.
%break
ולכן נאמר, המשכילים, האותיות, יזהירו, עם נקודותיהם, כמו 
הטעמים המנגנים. וע"פ הנגינה של הטעמים, נמשכות והולכות 
אחריהם האותיות ונקודותיהן, כמו חֵילות אחר מלכיהם.
%break
הטעמים הם או"א עילאין, ונקודות הן ישסו"ת, ואותיות הן זו"ן. זו"ן, 
הנקראים משכילים, מזהירים עם המוחין שמקבלים מישסו"ת, 
הנקראים נקודות, כפי אור הטעמים,
%break
שהם או"א עילאין, אשר ישסו"ת וזו"ן נמשכים והולכים אחר או"א, כמו 
חֵילות אחר מלכיהם. וזהו בדרך כלל.
%break
האותיות הן גוף, והנקודות הן רוח אליהן. וכולן נוסעות במסעיהן אחרי 
הטעמים, ומקבלות הקיום שלהן. כי נקודות ואותיות דומות לגוף עם 
רוח החיים שבו, שאותיות בלי נקודות הן כגוף בלא רוח.
%break
וכן הזו"ן, האותיות, כל רוח החיים שבהם נמשך מישסו"ת. שזולת 
הישסו"ת, המאיר בהם, לא היה בהם רוח חיים כלל.
%break
אמנם גם הישסו"ת, רוח החיים של הזו"ן, מקבלים את קיומם וחיותם 
מאו"א עילאין, שהם הטעמים. והאותיות והנקודות נוסעות במסעיהן 
אחר הנגינה של הטעמים, ומקבלות מהם את כל חיותן ושיעור קומתן.
%break
כשהנגינה דטעמים נוסעת, נוסעות האותיות והנקודות אחריה. 
כשהנגינה דטעמים נפסקת, הן אינן נוסעות. כי כמ"ש, על פי ה' יסעו, 
ועל פי ה' יחנו. אם יסעו הטעמים,
%break
שישפיעו אורותיהם אל הנקודות והאותיות, הן נוסעות. ואם יחנו 
הטעמים, שמפסיקים מהנקודות ומהאותיות את השפעתן, אז יחנו 
הנקודות והאותיות.
%break
כי כמו שאנו מוצאים בניגון הטעמים שהוא הופך המילים, שהן 
האותיות המנוקדות, מהקצה אל הקצה, כן השפעת או"א, שהם 
טעמים. הם שולטים על המוחין דישסו"ת וזו"ן, להפוך אותם מהקצה 
אל הקצה.
%break
כי למשל, כאדם האומר לחבֵרו, ספר חשוב כזה אתן לך, הנה יכול 
להיות בזה מובן של נתינה והתפשטות ממנו לחברו, כלומר אם הם 
בניגון של נחת. ויכול להיות בהם מובן הופכי, שְׁלילה והפסק נתינה, 
אם יאמר בניגון של תמיהה.
%break
הרי שהמילים, אין להן שום עמידה והוראה לפי עצמן, רק לפי הניגון 
והטעמים שלהן. כן ערך השפעת מוחין דאו"א על ישסו"ת וזו"ן, שאין 
במוחין שום משמעות, לא של קיום ולא של שלילה, אלא רק לפי 
הארת או"א אליהם.
%letter 15
.15 והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומַצְדיקֵי הרבּים ככוכבים. 
והמשכילים יזהירו, הם אותיות ונקודות המאירות. כזוהר, הוא ניגון 
הטעמים. הרקיע, הוא התפשטות בקול הניגון. כל אלו הטעמים, 
שמתפשטים והולכים בהתפשטותו של הניגון.
%break
ומצדיקי הרבים, הם טעמים מפסיקים, המפסיקים את מסעיהם של 
ניגוני הטעמים, שמשום זה נשמע היטב מובן המילה.
%break
והמשכילים יזהירו, הם אותיות ונקודות. והמשכילים, אותיות, זו"ן, 
שכל זוהרן וחיותן הם מהנקודות, ישסו"ת. זוהרן של הנקודות, 
ישסו"ת, הוא ע"פ הזוהר שמקבלים מהטעמים, או"א.
%page 35
ובניגון של הטעמים יש שני עיקרים כוללים. כי יש טעמים, המורים על 
קיום ונתינה, או שמורים על שלילה והפסק נתינה. רקיע מורה על 
הטעמים, המורים על התפשטות ונתינה, שאומר המשפט בניגון של 
נחת, שהולכים בניגון של התפשטות למקבל.
%break
והשם, מַצדיקי הרבים, מורה על אותן נגינות של טעמים, המורות על 
שלילה והפסק השפע, שמפסיק התפשטות השפע אל המקבלים, 
בניגון של תמיהה. ונמצא, שאלו הטעמים מפסיקים למסעיהן של 
הנקודות והאותיות, כי מפסיקים להן שׁפען וחיותן.
%break
ע"כ יש בדרך כלל ב' בחינות של טעמים:
%break
א. נקראת התפשטות של הניגון, שהוראתה נתינה והתפשטות 
השפע, ונקראת זוהר הרקיע.
ב. נקראת הפסק של הטעמים, שהוראתה הפסק השפע ושלילה. 
ונקראת מצדיקי הרבים.
%break
וגם הטעמים המפסיקים האלו הם הכרחיים, כמו ההתפשטות של 
הניגון. כי ע"י הטעמים המפסיקים, נשמעות המילים, כדמיון הפְּסיק 
והמקף שבטעמים, שנותנים אותם בין מילה למילה, שזולתם היו 
המילים מעורבבות ולא היו מובנות.
%break
יזהירו, האותיות והנקודות, המאירות כאחת במסעות בסתימה, במסע 
באותם השבילים הסתומים. אותיות הן זו"ן. נקודות, ישסו"ת. מסעות, 
דרכי התפשטות השפע. בסתימה, זהו ישסו"ת המכונה זוהר סתום. 
שבילים סתומים, ג' זריעות, חולם שורוק חיריק.
%break
כבר התבארו ג' בחינות של זוהר:
%break
א. זוהר דבראשית, א"א ואו"א עילאין, שעליהם רומזת המילה 
בראשית, ונקראים טעמים.
ב. זוהר סתום וגנוז, והוא אשר, שיצא מבראשית, ג' נקודות חולם 
שורוק חיריק, ג' זריעות וסתימות.
%break
חולם, היא בינה, שיצאה מהראש דבינה דא"א לו"ק בלי ראש. שהיא 
אשר, שיצא מבראשית, שלא נשאר בה אלא רק מ"י. וג' אותיות אל"ה 
ירדו לזו"ן.
%break
שורוק, הוא החזרתה את אותיות אל"ה למדרגתה עם הזו"ן הדבוקים 
בהן, ושיבתה לחכמה, לראש דא"א, שמשיגה שָׁם סתימה מחוסר אור 
חסדים, מפאת היות א"א כולו חכמה. ואפילו החכמה לא תוכל לקבל 
ממנו, מחוסר לבוש החסדים. וע"כ נבחנת הבינה אלקים נסתר וסתום.
%break
וחיריק, הוא המיעוט של הבינה מכוח הזו"ן, הדבוקים על אותיות 
אל"ה שלה, להיותם פחותי ערך כלפי הבינה וממעטים אותה. ומחמת 
ג' הזריעות הללו, נבחנת הבינה הזו, הישסו"ת, בשם זוהר סתום 
ונקודות.
%break
ג. זוהר שכולל כל האותיות והגוונים. קומת הזיווג הנמשך מאו"א 
עילאין אל הבינה, על המסך דנקודת החיריק שלה, אשר אז יצא קול, 
הדעת, ונשלמות עימו ג' הנקודות בשלמות.
%break
כי ע"י קומת החסדים, שיצאה על המסך דחיריק, התלבש אור 
החכמה בלבוש זה שמאיר, ויכולים עתה ישסו"ת לקבל האור מא"א, 
ונשלם השם אלקים.
%break
ונבחן הדעת בשם קול, כי מטרם שנעשה הזיווג על נקודת החיריק של 
הז"א, לא נשמעו המוחין, שלא היו נודעים לתחתונים, והיו גנוזים 
בחולם בשורוק ובחיריק של בינה בזוהר סתום,
%break
שעמוק וסתום בשׁמו. אמנם אחר שנעשה הזיווג על הסתימה דחיריק, 
מסך דזו"ן, ונגלתה קומת חסדים, אז התלבשה החכמה בחסדים, 
ונגלו המוחין דג' הנקודות בשלמות. וזה נבחן שנשמע הקול.
%page 36
ע"כ נקראים הזו"ן בשם קול. כי זולת המסך שלהם, שנדבק באותיות 
אל"ה דבינה, היו נשארים כל המוחין דבינה בלחש, בלתי נודעים 
לעולמות. וע"כ נקרא זוהר זה של הדעת, בשם זוהר שכולל כל 
האותיות והגוונים.
%break
כי אחר שהחכמה מתלבשת בקומת החסדים של הדעת, נעשים בה 
ד' גוונים, חו"ב חו"ג. ת"ת מכונה חסדים, להיותו בחינת האור 
דחסדים. המלכות נקראת גבורות, להיותה המסך.
%break
הרי שהקול, זו"ן ודעת, כולל כל הגוונים. כי זולתו לא היו אלו ד' גוונים. 
וכן כולל כל האותיות. כי זו"ן עצמו נקרא אותיות. ומתוך שהוא השלים 
ד' גוונים לבינה, נוטל לתוך האותיות שלו כל אלו ד' הגוונים חו"ב חו"ג. 
נמצא שהזו"ן כולל כל האותיות והגוונים.
%break
והנה אח"כ הזו"ן יוצאים מהיכל הבינה ובאים למקומם עצמם. 
והתבארו ג' בחינות זוהר:
א. זוהר בראשית, טעמים,
ב. זוהר סתום, נקודות,
%break
ג. זוהר כולל, אותיות.
וג' בחינות זוהר הללו הן חב"ד, כמ"ש, אהי"ה אשר אהי"ה, ה' אלקינו 
ה', בראשית ברא אלקים.
%break
כי א"א ואו"א עילאין הם זוהר בראשית, הטעמים, שכל המוחין 
דחכמה ודחסדים נמשכים מהם. והם אהי"ה ראשון, חכמה, הוי"ה 
ראשון.
%break
הבינה, ישסו"ת, זוהר סתום, ברא, אשר, אלקינו. וג' הנקודות, חולם 
שורוק חיריק.
%break
והזו"ן הוא זוהר שכולל כל האותיות והגוונים, אהי"ה האחרון, דעת, 
הוי"ה האחרון, אלקים שבבראשית ברא אלקים. כי ע"י הזוהר השלישי 
נשלם בבינה השם אלקים. וכשהזו"ן יוצאים מהבינה ובאים למקומם 
עצמם, אז הם נקראים, את השמיים ואת הארץ, אותיות.
%break
כל המוחין נכללים בטעמים, שהם זוהר א' דבראשית, א"א ואו"א 
עילאין. כי הם המוציאים את הבינה לחוץ בזוהר סתום בג' הנקודות 
חולם שורוק חיריק. וכן הזיווג, הנעשה על נקודת חיריק, מסך דזו"ן,
%break
נמשך מקומת חסדים דאו"א עילאין, טעמים. לפיכך נכללים הטעמים 
מג' בחינות, הנקראות, עליונים אמצעיים ותחתונים:
%break
טעמים עליונים, פשטא ורביעי שעל האותיות, הם או"א עצמם.
%break
טעמים אמצעיים, פסיק ומקף, הבאים בתוך האותיות, הם מהתכללות 
הישסו"ת באו"א, הוצאת הבינה בג' הזריעות. פסיק הוא התכללות 
מנקודת החולם, הוצאת הבינה לחוץ, שנשארת במ"י, ואותיות אל"ה 
יורדות לזו"ן. ע"כ נקרא פסיק,
%break
כי פוסק מַדרגת הבינה לב' חצאים מ"י אל"ה. מקף הוא התכללות 
מנקודת השורוק, כשמאירים הטעמים ומחזירים אל"ה לבינה, שע"י 
זה נעשית נקודת השורוק בבינה.
%break
והטעמים התחתונים, שמתחת לאותיות, תְביר ואֶתְנַחְתָא, הם 
התכללות החיריק מכוח הזו"ן, שנמשכו עם אל"ה, בעת חזרתם 
לבינה. וגם הזיווג הנעשה על המסך דזו"ן, נמשך מהטעמים 
התחתונים.
%break
ולכן, המשכילים יזהירו, הם אותיות ונקודות, זו"ן וישסו"ת. והם 
מאירים מג' בחינות טעמים, עליונים, אמצעיים, תחתונים:
א. כזוהר, ניגונים של הטעמים, טעמים עליונים שעל האותיות.
%break
ב. הרקיע, הטעמים המתפשטים והולכים בהתפשטות הנגינה. והם 
טעמים תחתונים שמתחת לאותיות, קומת החסדים להתלבשות 
החכמה. שאז המוחין מתפשטים לתחתונים בכל שלמותם.
%break
ג. ומַצדיקי הרבים, אותם הטעמים המפסיקים, פסיק ומקף, 
המפסיקים הניגון עם נסיעתם, טעמים אמצעיים שבתוך האותיות. כי 
הפסיק והמקף בתוך השורה נמצאים, שזו התכללות ג' הזריעות בהם. 
שמשום כך נשמעת המילה, שהמוחין נשמעים ומושפעים לתחתונים.
%page 37
אחר שביאר ג' מיני הטעמים שבכתוב: כזוהר הרקיע, ומצדיקי הרבים, 
שהם משפיעים המוחין של ישסו"ת וזו"ן לכל בחינותיהם, חוזר לבאר 
את עצם המוחין של ישסו"ת וזו"ן. ואומר, שהאותיות והנקודות,
%break
זו"ן וישסו"ת, מאירות כאחת, במסעיהן בסתימה. כי מתוך פעולת 
הסתימה דטעמים האמצעיים, פסיק ומקף, קונים הזו"ן כוח להאיר עם 
ישסו"ת כאחד.
%break
כי ע"י הפסיק, יורדות אותיות אל"ה דישסו"ת לזו"ן, ומתדבקות עימהן 
במקומם למדרגה אחת. לפיכך, בעת שהמקף מחזיר אותיות אל"ה 
למדרגת ישסו"ת, עולים עימהן גם הזו"ן למקום ישסו"ת, ומאירים 
עימהן כאחד.
%break
לכן נאמר, יזהירו, האותיות והנקודות, המאירות כאחת במסעות 
בסתימה, במסע באותם השבילים הסתומים. כי כל אלו המוחין 
הגדולים יוצאים בג' הזריעות של חולם שורוק חיריק, שהם שבילים 
סתומים,
%break
שלולא ג' זריעות הללו לא יצויר כלל, שזו"ן והתחתונים ישיגו מוחין. 
הכול התפשט מזה שבג' שבילים סתומים יוצאים כל המוחין שבזו"ן 
ושבעולמות. ואלו ג' חלקי הזוהר, שנאמרו בטעמים, או"א: זוהר, 
רקיע, ומצדיקי הרבים,
%break
הם באו"א רק הַעֲבָרה והשפעה לישסו"ת ולזו"ן, ולא כלום לצורך 
עצמם. כי או"א הם תמיד באוירא דכיא, הנקרא אור או אוויר, ולא 
זוהר.
%break
המשכילים יזהירו לעמודים ולאדָנים של אותו אַפּריון. והמשכילים 
עצמם הם העמודים והאדנים העליונים, שהם מסתכלים בתבונה 
להשפיע כל מה שצריך האפריון, ומה שצריכים האדנים שלו. העמודים 
הם חג"ת, והאדנים נה"י.
%break
כי זוהר הוא הארת חכמה. אשר זוהר זה מתקבל רק לעמודים 
ולאדנים של הנוקבא דז"א, הנקראת אפריון, וכלל לא אל המדרגות 
שלמעלה ממנה.
%break
והמשכילים עצמם הם העמודים והאדנים העליונים, הספירות שמחזה 
ולמעלה דז"א, שהם עצמם אינם מקבלים כלום מהזוהר הזה, שהוא 
חכמה. כי הם מקבלים אור חסדים בלבד,
%break
כדי להשפיע כל הצורך אל הנוקבא, הנקראת אפריון, שהיא צריכה 
להארת החכמה. הם מקבלים הזוהר הזה לצורכה, אע"פ שאינם 
צריכים לו.
%break
ולכן הם מסתכלים בתבונה, להשפיע כל מה שצריך האפריון, שאע"פ 
שהם עצמם אינם צריכים לזוהר הזה, מ"מ הם מקבלים אותו לצורך 
האפריון. כי אין האפריון נשלם,
%break
אלא רק באור חכמה זה. וזה מרומז בכתוב, אשרי משכיל אֶל דָל. 
משכיל הוא ז"א, דל הנוקבא שלו. והוא מקבל הזוהר בשביל הדל, 
הצריך לו.
%break
יזהירו, הו"ק העליונים דז"א. כי אם לא יזהירו ולא יאירו, הרי לא היו 
יכולים לעיין ולהסתכל באותו האפריון, לתקן אותו בכל מה שצריך. כי 
לולא היה להם הצורך לתיקון האפריון,
%break
לא היו מקבלים כלום אור הזוהר הזה, משום שאינם מקבלים לעצמם 
אלא רק אור חסדים, כמו הג"ר דבינה.
%letter 16
.16 והם מאירים כזוהר אותו הרקיע העומד על המשכילים האלו, 
שכתוב בו, ודמות על ראשֵׁי הַחיה, רקיע כעין הקרח הנורא. והוא רקיע 
דישסו"ת.
%break
זוהר הרקיע הזה הוא המאיר לז"א בכללו, הנקרא תורה. וכן מאיר 
לראשים של אותה החיה, הנקראת אפריון. כלומר, שמאיר לעמודים 
ולאדנים, שמחזה ולמעלה דז"א, שהם הראשים, המשפיעים את 
הארת החכמה, הנקראת זוהר, אל האפריון.
%page 38
ואלו הראשים, שהם עמודים ואדנים עילאין דז"א, הנקראים משכילים, 
מאירים תמיד בלי הפסק. שמסתכלים לרקיע ההוא, לקבל האור 
היוצא משם.
%break
ב' מיני אורות נבחנים באותו הרקיע:
א. הארת החכמה, הנקראת זוהר,
ב. אור דחסדים מבחינת אוירא דכיא דאו"א עילאין, שהזיווג שלהם לא 
נפסק לעולמים.
%break
אבל אור א', הנקרא זוהר, הוא זיווג שנפסק ואינו מאיר תמיד. ואע"פ 
שהמשכילים מקבלים הארת חכמה מהרקיע להשפיע לאפריון, 
וזיווגיהם היו צריכים להיות נפסקים, שלא יאירו תמיד, אמנם אינו כן, 
אלא מאירים תמיד בזיווג שלא נפסק,
%break
משום שמקבלים את האור דאוירא דכיא, שזיווגו לא נפסק לעולם. 
ומבחינת אור זה הם מאירים תמיד.
%break
ונאמר, שמסתכלים לרקיע ההוא, לקבל האור היוצא משם, ולא נאמר, 
אותו זוהר היוצא משם, להורות על אור ב', הכלול ברקיע, הנקרא אור 
ולא זוהר. וזהו ג"כ אור של הז"א בכללו,
%break
הנקרא תורה, שמאיר תמיד בלי הפסק. כלומר, שז"א בכללו אינו 
מקבל לעצמו בחינת הזוהר, אלא אור זה שלא נפסק בלבד.
%break
%H והארץ הייתה תוהו
%break
%letter 17
.17 והארץ הייתה תוהו ובוהו. המילה, הייתה, מורה על מקודם לכן, 
בעת שהייתה שלג בתוך מים, ויצאה ממנה הזוהמה בכוח של 
התהוות השלג במים.
%break
הפסוק בראשית כבר מדבר בתיקון שמיים וארץ, כמ"ש, המשכילים 
יזהירו. ולמה חוזר כאן לדבר מתוהו ובוהו בפסוק, והארץ הייתה תוהו 
ובוהו, שבחינות אלו היו בארץ רק מלפני התיקון?
%break
הכתוב באמת רוצה להשמיענו, מה שהיה מקודם התיקונים, 
המבוארים בכתוב, בראשית ברא. שהיה מקודם לכן שלג בתוך מים. 
שבתחילה, כשעלה ברצונו לברוא העולמות,
%break
יצא צמצום אור העליון, המכונה חקיקה. ואח"כ נתקן מסך לזיווג 
דהכאה להעלות או"ח, הנקרא מעיין. וב' בחינות הללו היו במדה"ד.
%break
ואח"ז שיתף עימו מדה"ר, שהעלה המלכות עד הבינה. ונעשה צ"ב 
במקום בינה, שהיא רחמים. ואח"כ נתקן שם המסך לזיווג, והאציל 
א"א דאצילות. וכן כל העולמות, במדה"ר. ונמצא, שיצאו ב' בחינות, 
צמצום ומסך במדה"ד, וב' בחינות, צמצום ומסך במדה"ר.
%break
וכך הסדר בכל הבירורים, שנעשו בעולם התיקון, אחר שבירת הכלים, 
אשר כל ספירה שנבררה משבעה המלכים שמתו, עובר עליה 
בתחילה צ"א, שהוא חקיקה, ותיקון המסך, שהוא המעיין. אח"כ נעשה 
בו צ"ב בשיתוף מדה"ר בדין, וכן נתקן שם מסך במעיין.
%break
והם ד' בחינות: צ"א ומסך, צ"ב ומסך. וכאן מדובר מבירור המלכות 
דאצילות, הנקראת ארץ, שעברו עליה ד' בחינות הללו, עד תיקונה 
השלם, אשר אצלה הן נקראות:
%page 39
א. תוהו, צ"א.
ב. בוהו, המסך שבצ"א.
ג. חושך, צ"ב.
ד. ורוח אלקים, המסך שבצ"ב.
%break
ושורש המלכות במים תחתונים. וכאשר עבר עליה צ"א, נעשו המים 
לשלג. כמ"ש, כי לשלג יאמר, הֱוֵוא ארץ. שהיה מקודם לכן שלג בתוך 
מים. כי צורת התיקון הראשון שעבר עליה,
%break
הייתה התהווּתה לשלג, שהוא כוח הצ"א, שיצאה ממנה זוהמה בכוח 
ההוא, בהתהוות השלג במים. שמתוך שקפאו המים ונעשו לשלג, 
יצאה בה זוהמה.
%break
כי כל חיסרון נבחן לזוהמה ולפסולת ולקליפות. אלא בתחילת התהוות 
החיסרון, מטרם שניכר עוד לחיסרון של משהו, נבחן בשם זוהמה, 
אותיות זו מה היא. כי יש איזו השתנות, ועוד לא נודעת לחיסרון. 
וכשהתגלה לחיסרון, נקראת פסולת וקליפה.
%break
ולכן בהתהוותה לשלג עוד לא ניכר זה לחיסרון במים, אלא רק 
לזוהמה. ואח"ז היכתה בה אש חזקה, והתהוותה בה פסולת, 
ומתעברת ונעשית תוהו. היכה בה כוח דין חזק, הנקרא אש חזקה, 
ועשה את הזוהמה לפסולת.
%break
ומתעברת הזוהמה עם הפסולת, ונעשה לתוהו. מתעברת, כי המילה 
עיבור, מורה שאין הצורה ניכרת, אלא ע"י שְׁהיות וחזרת הפעולה 
הרבה פעמים עד שנגמרת.
%break
כך כאן, לא נעשתה הזוהמה לפסולת, תכף בהכאה הראשונה של 
האש החזקה, אלא ההכאות ההן חזרו עליה הרבה פעמים, עד 
שנפעלה ונעשתה לתוהו. ומתעברת ונעשית לתוהו, כי ע"י העיבור 
היא נעשית לתוהו. וממקום שהייתה בתחילה רק זוהמה,
%break
נעשתה עתה לקן של פסולת, הנקרא תוהו. ועברו ד' פעולות עד 
שנעשית לתוהו:
%break
א. האור נעשה למים.
ב. המים נעשו לשלג.
ג. ע"י הכאת אש נעשה השלג לפסולת.
ד. שהיית זמן, עד שהפסולת ניכרת, לקרוא לה תוהו.
%break
ובוהו, בירור שיצא ונברר מתוך הפסולת, ונתקן בה. והבירור הזה הוא 
מסך. כי אח"ז מיתקנת הפסולת למסך במלכות, לעכב על אור העליון, 
שלא יתפשט דרכו ולמטה.
%break
ומחזיר את אור העליון לאחוריו, כעין אור השמש, המכה בעששית, 
שחוזר לאחוריו מחמת עוביות העששית. ואו"ח זה נעשה ללבוש על 
אור העליון, הנקרא מעיין.
%break
וזה בירור, שיצא ונברר מתוך הפסולת והתיישב בה. כי מתוך 
הפסולת הזו נעשה מסך, הדוחה ומחזיר אור עליון לאחוריו, שלא 
יעבור ממנו ולמטה. ואותו חלק האור,
%break
החוזר ממנו ולמעלה, נעשה ללבוש על האור העליון. באופן, שנעשה 
כלי ובית קיבול על אור העליון.
%break
ונקרא בירור, משום שעל ידו נבררה הפסולת לטוב ולמעֲלה חשובה. 
שלולא הפסולת, לא היה נעשה המסך, ולא היה כלי לבית קיבול על 
אור העליון. והתיישב בה, נתקן בה לקביעות, שתשמש בה מעיין ובית 
קיבול על האור.
%break
חושך הוא אש חזקה. וחושך זה חופֶה על התוהו, על גבי אותה 
פסולת, והוא נתקן ממנה. כלומר, שחושך, אין פירושו היעדרו של 
האור בלבד, כלומר ריקנות, אלא הוא בבחינת הפועלת הריקנית, כמו 
אש חזקה, השורפת ומכלה כל ישות שנוגעת בה,
%break
ומניחה מקומו ריק. ולכן חושך הוא אש חזקה ששורפת ומכלה כל, כן 
הוא מכלה ומשבית את האור שבמקומו, ואותו החושך חופה על 
התוהו ההוא.
%page 40
ונקרא חושך ולא אש, כי כוח השריפה שבו, אינו מעצמו אלא מתוך 
שהוא שורה על הפסולת, הנקראת תוהו, ומקבל ממנה. כי זה שיתוף 
מדה"ד ברחמים, שהמלכות עלתה לבינה, להיתקן שם במסך שבה. 
וכיוון שאין בבינה שום דין ואש,
%break
שתוכל המלכות להיתקן במסך, כמו שנתקן הבוהו, לפיכך שורה 
החושך הזה על התוהו, ששם האש החזקה, שהופכת את הזוהמה 
לפסולת ולתוהו. ומשם מקבל החושך כוח של אש שורפת, כמו האש 
החזקה שבתוהו.
%break
והחושך הזה חופה על התוהו, על גבי אותה פסולת, והוא נתקן 
ממנה. כי מקבל מהתוהו אותו כוח של אש חזקה ושורפת. וע"כ מכונה 
צ"ב. כי הוא אינו כוח חדש,
%break
אלא שמקבל כוח מצ"א. ואין כאן חידוש, אלא במה שעלתה למקום 
הרחמים, ונעשה אותו הצמצום שבמלכות במקום הרחמים, בינה. 
וע"כ נקרא צ"ב.
%letter 18
.18 ורוח אלקים. פירושו, רוח הקודש, שיוצא מאלקים חיים. כי אחר 
שנתקן המסך שבמלכות מבחינת החושך, שהוא צ"ב שבמקום בינה, 
יצא על המסך הזה זיווג דהכאה והמשיך קומה חדשה דו"ק, קומת 
רוח, הנמשכת מאלקים חיים, הבינה. כי עתה המלכות במקום בינה.
%break
מרחפת על פני המים. אחר שנשב הרוח, נבררה דקוּת אחת מתוך 
אותה הפסולת, כמו התעופפות זוהמה. ואחר שרוח זה נשב, שהוא 
קומת רוח שהלביש ע"י האו"ח של המסך, הנקרא חושך, שהוא רוח 
אלקים חיים,
%break
נברר בזה כוח התוהו שבמסך לבחינת פסולת דקה מן הדקה, כמו 
התעופפות של זוהמה. כלומר, רק בשיעור מספיק לעכב על אור 
העליון, כדי להעלות או''ח.
%break
משא"כ כשהיה המסך במקום המלכות, היה ניכר שם התוהו לפסולת 
עבה. באופן שאח"כ בירר ועטף וזיקק פעם ופעמיים, עד שנמצאה 
אותה הזוהמה, שאין בה שום זוהמה. כי בהיות המסך דחושך 
בתחילה רק פסולת דקיקה, ע"כ אחר שיצאה עליו קומת אור הראשון,
%break
קומת נפש, ואח"כ הקומה השנייה, רוח, כבר הזדככה משם שארית 
הזוהמה כולה, ויכלה לקבל קומת גדלות, כמ"ש, ויהי אור.
%break
ונברר לתיקון של מסך, ומעלה למעלה או"ח, ומכסה ועוטף ומלביש 
על אור העליון. האו"ח מעלה כנפיים ומלביש על או"י. והזדכך, כי 
האורות מזככים ושואבים את הפסולת שבמסך, עד שהמסך יורד 
למקומו, ויוצאת עליו קומת אור דגדלות.
%break
והנה התבארו ד' הבחינות, שעברו על המלכות, ארץ, עד שנתקנה 
לקבל הגדלות, כמ"ש, ויהי אור:
א. שלג, שנעשה לפסולת, הנקרא תוהו.
ב. המסך שנתקן, וקומת אור שנמשך על המסך, הנקרא בוהו.
%break
ג. צ"ב במקום הרחמים, בינה, הנקרא חושך.
ד. קומת נ"ר, שיצאה על המסך דחושך, רוח, הנקרא רוח אלקים.
ואח"ז כתוב, ויאמר אלקים, יהי אור, קומת הגדלות.
%letter 19
.19 כשתוהו נברר ונצרף, יצא ממנו רוח גדולה וחזק. כמ"ש, והנה ה' 
עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח 
ה'.
%break
הזוהר מבאר ד' בחינות בד' מראות שראה אליהו. ואומר, שבעת 
שתוהו נברר ונצרף, בעיבור, בזוהמה של הקרח, ומתעברת ונעשית 
תוהו, יצא ממנו רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים, שראה 
אליהו.
%break
נברר הבוהו ונצרף, ויצא ממנו רעש. כמ"ש, ואחַר הרוח רעש לא 
בָרעש ה'. כי בעת שנברר הבוהו למסך, כבר התמעט כוח הדין שבו, 
שאינו עוד מפרק הרים ומשבר סלעים, אלא נבחן בו לרעש בלבד.
%page 41
וכשנברר החושך, נכללה בו אש. כי בעת שהמסך עלה ונתקן בבינה, 
נכלל החושך באש דתוהו. ואז התמעט כוח הדין של רעש ונשאר באש 
בלבד, כמ"ש, ואחַר הרעש אש לא בָאֵש ה'.
%break
ואח"כ נברר הרוח, ונכלל בו קול דממה דקה. כמ"ש, ואחַר האש קול 
דממה דקה. כי בעת שהמסך דחושך קיבל קומת הרוח, כבר התמעט 
כוח הדין שבו לקול דממה דקה, שנברר לפסולת דקה מן הדקה. והוא 
קול דממה דקה, הכתוב באליהו.
%break
והנה התבארו ד' המראות שראה אליהו, בחינות תוהו, ובוהו, וחושך, 
ורוח, כמ"ש, והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום, ורוח 
אלקים מרחפת על פני המים.
%break
כי תוהו הוא רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים. ובוהו הוא 
רעש. חושך הוא אש. רוח הוא קול דממה דקה.
%letter 20
.20 תוהו, הוא מקום שאין בו שום צבע ושום צורה, ולא נכלל כלל 
בצורה.
%break
אחר שהזוהר ביאר ד' הבחינות, תוהו ובוהו וחושך ורוח, בדרך הכלל, 
מבאר אותן בדרך הפרט. ואומר, שבתוהו אין לתפוס בו לא צבע ולא 
צורה. כי תוהו הוא צ"א. ובוהו הוא המסך, שנתקן לזיווג. ובעת שיצא 
צ"א, היה בחינה גולמית, שלא היו עוד ניכרים שום צורה וצבע.
%break
ולפיכך בתוהו, שנמשך מכוח צ"א, גם בו אין צבע וצורה. כי גם הוא 
בחינה גולמית.
%break
צבע הוא השינוי שבין המדרגות, היוצאות על ד' בחינות העוביות 
שבמסך, חו"ב תו"מ. וצורה היא צורת הדין עצמו, שגם הוא היה עוד 
בצורה גולמית. ולא נכלל בצורה,
%break
כי אפילו צורת הדין, שיצא ממנה אחר שנתקן המסך, המעיין, הנקרא 
בוהו, אפילו צורה זו לא נכללה בגולם של התוהו.
%break
עתה הוא עם צורה, וכשמעַיינים בו, אין לו צורה כלל. ואי אפשר לומר, 
שצורת הדין לא נראתה כלל בתוהו, שהרי כבר נאמר, שהיא זוהמה, 
שנעשתה לפסולת, מכוח הכאה של האש החזקה. אלא הפירוש הוא, 
שלא ניתנה להסתכלות ולהכרה, כי כרגע נראתה צורת פסולת.
%break
וכשפונה שוב לראות הצורה, כבר אינו רואה אותה ואינו מוצא אותה, 
והביט על מקומה ואיננה. ולכן נאמר, שעתה הוא עם צורה, 
וכשמעיינים בו, אין לו צורה כלל.
%break
לכל יש לבוש להתלבש, מלבד לתוהו. כי טבע הדברים הרוחניים הוא, 
שכל סיבה מתלבשת בדבר המסובב ממנה, ומקיימת אותו. ואם 
המסובב הזה נעשה סיבה למסובב שני, כן גם הוא מתלבש בו,
%break
ונותן לו כוח הקיום. וכן הלאה, באופן שאם הייתה מתבטלת איזו 
סיבה, היו אובדות תכף עימה כל המסובבות שהשתלשלו ממנה. ועניין 
זה נבחן להתלבשות, שכל סיבה מתלבשת במסובב ממנה, כדי לקיים 
אותו.
%break
ולכל יש לבוש להתלבש, מלבד לתוהו. כי מתלבשים זה בזה עליון 
בתחתון, כל סיבה במסובב. חוץ מתוהו, שאין לו שום לבוש, כי אינו 
מתלבש בתחתון שלו, המסובב ממנו. אלא הוא כמו עומד בפני עצמו, 
בלי שום קשר עם האחרים, המסובבים ממנו.
%letter 21
.21 לבוהו כבר יש לו ציור וצורה, שהוא האבנים המשוקעות בתוך 
החקיקה של התוהו. כי בוהו הוא המסך, שנתקן במלכות לזיווג 
דהכאה. וכוח הדין שהתגלה במלכות עם תיקון המסך, מכונה אבנים, 
להיותו קשה כאבן, כלפי אור העליון, ולא יניח לו לעבור לכלי המלכות.
%break
וצורה זו עוד לא התגלתה בתוהו, אלא רק בבוהו. והוא מטעם 
שבתחילה בחקיקה של התוהו, שהוא צמצום האור, הסתלק האור 
מכל ע"ס, ולא היה ניכר כוח הדין במלכות יותר מבשאר הספירות, 
שהרי האור הסתלק מכולן בשווה.
%page 42
אלא אח"כ, בתיקון הבוהו, שהוא המסך שנתקן במלכות, שעשה זיווג 
דהכאה עם אור העליון, שלא הניח לו לבוא לתוך המלכות, והמשיך 
האור רק בט"ס עליונות, הרי נגלה כוח הדין במלכות, כי נשארה בלי 
או"י.
%break
ונמצא שנשארה המלכות שקועה עוד בחקיקה של התוהו, הצמצום. 
הרי שבתוהו עוד לא הייתה שום צורה של דין. אלא רק אחר תיקון 
הבוהו, נגלתה הצורה של דין, צורת אבנים שקועות בתוך חקיקה של 
התוהו, שהוא חלל ריק בלי אור.
%break
האבנים יוצאות בתוך החקיקה, שמשוקעות שם. ומשם מושכות 
תועלת לעולם, בציור של לבוש. הציור שנעשה, הוא שאלו האבנים, 
כוח הדין שבמסך, שיצאו ונתקנו בתוך החקיקה שבמלכות, מושכות 
אורות לתועלת העולם בציור של לבוש.
%break
כלומר, שמושכות או"י, וע"י הכאה מעלות או"ח המלביש לאו"י בציור 
של לבוש. מושכות או"י לתועלת העולם מלמעלה למטה, ומעלות או"ח 
מלמטה למעלה, ומלבישות האו"י. והוא המכונה בשם ציור.
%letter 22
.22 האבנים נקובות ומפוּלָמות. אבנים הנמצאות במערות, שהמים 
נובעים מהן תמיד, כמו ממעיין הנובע, נקראות אבנים מפולמות. 
מטעם שהן שוכבות על מעיין וסותמות אותו. וע"כ המים בוקעים דרך 
הנקבים, הנמצאים באבנים האלו, ומטפטפים ויוצאים על פניהן תמיד.
%break
ואלו האבנים, הנקראות בוהו, הן ג"כ נקובות ומפולמות, להיותן 
מתוקנות במסך המעלה או"ח, כמו אבנים מפולמות, המוציאות מעצמן 
מים תמיד.
%break
בוהו, פירושו אבנים מפולמות, שהן סלעים חזקים. ונקראות אבנים 
מפולמות, משום שמים יוצאים מהן. וע"כ מכנה הזוהר את המסך 
בשם מעיין.
%break
אבנים אלו תלויות באוויר. כי בעת שאין בוהו מתוקן במסך לזיווג 
דהכאה, נבחנות האבנים, שיורדות ושוקעות בתוך החקיקה של 
התוהו, שהיא הצמצום וכוח הדין.
%break
אמנם בוהו שכאן, כשהוא מתוקן בזיווג דהכאה, ומחמת זה נבחן 
שמורם מהחקיקה של התוהו, ונמצא באוויר, באור חסדים. כי אע"פ 
שאין המלכות יכולה לקבל או"י, אמנם או"ח יכולה לקבל. ואו"ח זה 
מעלה אותה לאוויר.
%break
והאבנים המפולמות, שהן המלכות המתוקנת במסך, התרוממו 
משקיעת התוהו ונתלו באוויר. כלומר, שיצאו מהחושך וקיבלו אור 
חסדים.
%break
ונמצא בספר יצירה, עשר ולא תשע. כי לא ייתכן, שמכוח הצמצום 
והמסך שנתקן במלכות, נשארה המלכות ריקה מאור לגמרי ואינה 
בכלל ע"ס. כי אינו כן, משום שמקבלת הארתה מאו"ח, שהיא מעלה 
מלמטה למעלה. שאו"ח זה נמשך ג"כ לתוך המלכות.
%break
מטעם שאו"ח הוא אור חסדים, שעליו לא היה הצמצום. וע"כ נבחנת 
גם המלכות לספירה שלמה, כמו ט"ר. והן עשר ולא תשע.
%break
לפעמים האבנים המפולמות תלויות באוויר, כי עולות משם, מחקיקה 
של התוהו, למעלה. ולפעמים, ביום המעונן, הן מסתתרות ומעלות 
מים מתהום, להזין מהם את התוהו.
%break
פירוש. כי בעת שהתחתונים זכאים ועוסקים בתורה ובמע"ט להעלות 
מ"ן, הם מתקנים את המלכות במסך ובזיווג דהכאה, שממשיכה או"י 
מלמעלה למטה, ומלבישה או"י עם או"ח שלה מלמטה למעלה.
%page 43
ואז בוהו, האבנים המפולמות, תלויות באוויר, כי עולות משם למעלה. 
כי או"ח, שהאבנים המפולמות מעלות, מעלה אותן מהחקיקה של 
תוהו ומרומם אותן לאוויר, אור דחסדים.
%break
אמנם בעת שהתחתונים מקלקלים מעשיהם, מתקלקל אז תיקון 
המסך שנעשה במלכות, ואינה ראויה לזיווג דהכאה עם אור העליון. 
ואז נבחן, שהסתלק האור ונעשה כיום המעונן, שהשמש אינו מאיר.
%break
והאבנים המפולמות חוזרות ונעלמות בתוך החקיקה של התוהו. 
המלכות יורדת לחקיקה דתוהו, ומסתתרת ביום המעונן, ומוציאה מים 
מתוך התהום, שהם דינים, ומפרנסת עם המים הללו את התוהו. 
שמחזקת את התוהו, שיֵירָאו גבורותיו,
%break
שע"י זה חוזרים התחתונים בתשובה, ומטיבים מעשיהם. וזהו 
שכתוב, והאלקים עשה שיירְאו מלפניו.
%break
ואז יש שמחה, ויש שטות. שהרי התוהו התפשט בעולם. שמצד אחד 
יש שמחה, שע"י זה התחתונים חוזרים בתשובה, ונמשכים המוחין, 
ויש שמחה בעולמות. אמנם מצד שני יש שטות.
%break
כי התוהו התפשט בעולם, ומתרבה רוח שטות, רוח הקליפות והדינים, 
ע"י התפשטות התוהו.
%letter 23
.23 חושך, הוא אש שחורה, החזקה בצבע, כי שום צבע לא ישלוט 
לשנות את הצבע השחור. והוא אש אדומה, החזקה במראֶה, כי הצבע 
האדום בולט למראה העין יותר מכל הצבעים.
%break
והוא אש ירוקה, החזקה בציור, ששלמות כל ציור היא ע"י הצבע 
הירוק. והוא אש לבנה, צבע שורשי לכל הצבעים.
%break
אחר שהזוהר ביאר תוהו ובוהו, מבאר חושך. יש כמה כינויים לע"ס, 
חו"ב תו"מ. כי שמותיהן משתנות לפי עניינן ולפי פעולתן.
%break
מבחינת יסודות הספירות, מכונים חו"ב תו"מ: מים, אש, רוח, עפר.
מבחינת המסך והמלכויות שבספירות, מכונים חו"ב תו"מ ד' גוונים: 
לבן, אדום, ירוק, שחור.
%break
מבחינת יחס שאר הספירות אל הגוונים הבאים מהמלכויות, מכונים 
חו"ב תו"מ: כולל, מראֶה, ציור, גוון.
%break
בדרך כלל, מיוחס צ"א לספירת החכמה, וצ"ב לספירת הבינה, מטעם, 
כי צ"ב לא עלה אלא עד מקום בינה, ולא כלום לחכמה שלמעלה 
ממנה. וע"כ נשארה החכמה בצ"א.
%break
ומבחינה זו נבחן יסוד ספירת החכמה למים, שרומז, שאין שם שום 
כוח צמצום ודין. ויסוד ספירת הבינה נבחן לאש, שכל הדינים 
מתעוררים ממנה.
%break
ולפיכך מבאר הזוהר את התוהו, שהוא מים ושלג, מטעם היותו צ"א. 
ואת החושך, שהוא צ"ב, מבאר אותו הזוהר, שהוא אש, להיותו מיוחס 
לבינה, אש. והתבאר, למה נבחן החושך בשם אש.
%break
ועתה נבאר חו"ב תו"מ, המכונים ד' גוונים, וחו"ב תו"מ, המכונים: 
כולל, מראֶה, ציור, גוון.
%break
הגוונים באים מהמסך שבמלכות, מזיווג דהכאה שבה, המעלה ע"ס 
חו"ב תו"מ מלמטה למעלה, הנקרא ראש, וע"ס חו"ב תו"מ מלמעלה 
למטה, הנקרא גוף, שנצבעו בגוונים למטה. שרק בע"ס שמלמעלה 
למטה, הנקרא גוף, יצאו ד' גוונים חו"ב תו"מ, ולא בע"ס דראש.
%break
מטעם שהגוונים ממלכות באים. ולהיותה הסיבה לחו"ב תו"מ דגוף, 
לכן נצבעו בגוונים. משא"כ בראש, שהיא למטה ממנו, אין הדין שבה 
יכול להתעלות למעלה ממקום מציאותו.
%break
ולפיכך חו"ב תו"מ דע"ס דראש מכונים בשם: כולל, מראֶה, ציור, גוון. 
החכמה היא כולל ושורש בלבד, ואין בה אפילו מראֶה מהגוונים. 
בבינה יש מראֶה. בת"ת יש ציור, הקרוב יותר לגוון.
%page 44
גוון מַמשי הוא רק במלכות של ראש. כי גוון, להיותו דין, אינו יכול 
לעלות למעלה ממקומו.
%break
וד' הבחינות האלו שבחו"ב תו"מ דראש, מראות כוחן ושליטתן גם בד' 
גוונים לבן אדום ירוק ושחור, שבחו"ב תו"מ דגוף. ולכן חושך, הוא אש 
שחורה, החזקה בצבע, כי המלכות דגוף נבחנת לגוון שחור.
%break
ונמשך לה כוח מיוחד מגוון שלה בחו"ב תו"מ דראש. ע"כ שליטתה 
גדולה בצבע, שאינה מקבלת שינוי ע"י שאר הצבעים.
%break
אש אדומה החזקה במראֶה, הבינה דגוף שבגוון אדום, שליטתה 
גדולה במראה שמקבלת מחו"ב תו"מ דראש. אש ירוקה החזקה 
בציור, ת"ת דגוף, שבגוון ירוק, שליטתה גדולה בציור שמקבלת מחו"ב 
תו"מ דראש. אש לבנה, צבע שורשי לכל הצבעים,
%break
החכמה דגוף שבצבע לבן, כולל הכול. כי מקבל שליטה מחו"ב תו"מ 
דראש, ונעשה ג"כ בגוף לשורש לכל הצבעים.
%break
חושך חזק בכל מיני האש, ומתקיף את התוהו. כי כולל כוח הדין של 
כל ד' אשים שבבינה. וע"כ החושך מתקיף ומתגבר על המלכות של 
התוהו. כי מעביר כוח הדין של התוהו מהמלכות, וממתיק אותה 
במדה"ר שבה.
%break
כי בתחילה הבינה קולטת בתוכה את המלכות של התוהו, ואח"כ היא 
הופכת המלכות הזו למדה"ר שבה. מתקיף, פירושו, שלוחם עימו כדי 
להכריע אותו. מתקיף את התוהו, שמתגבר על התוהו ומעביר כוח 
הדין ממנו.
%break
חושך הוא אש, הנושאת ד' גוונים. ואינה אש שחורה, אלא רק בעת 
התקפתה את התוהו. כי חושך בעצם הוא הבינה, הנקראת אש. חו"ב 
תו"מ שבה מלובשים בד' גוונים לבן אדום ירוק ושחור, שאינם אש 
שחורה. ונקרא חושך, שהמשמעות היא אש שחורה.
%break
ונקראת כך רק בעת פעולתה להתקיף את התוהו, ולהמתיק אותו 
במדה"ר שבה.
%break
וכמ"ש, ותכְהֶינה עיניו מֵרְאות ויקרא את עשיו. כי יצחק הוא בינה. כי 
האבות הם חב"ד. ובעת שרצה להכניע את עשיו, הוכרח להשתתף אז 
עם המלכות, שע"י זה, ותכהינה עיניו מראות, שבינה עצמה 
התמעטה, מכוח השתתפותה עם המלכות, באש שחורה.
%break
ואז קרא את עשיו, כוח הדין שבתוהו, כדי להכניע אותו תחת 
הקדושה. הרי שבעת פעולת הבינה, להכניע את התוהו, היא נבחנת 
לאש שחורה.
%break
הפנים של רע הוא חושך. ויצחק, שהסביר פנים לרע, לעשיו, נקרא אז 
חושך, ששורה עליו, כדי להתקיף אותו. מבואר כאן הכתוב, ותכהינה 
עיניו מראות. מפני שיצחק הסביר פנים לעשיו, שהוא רע, ע"כ קפץ 
עליו פני רע, שהוא חושך. והסביר פנים לעשיו,
%break
משום ששָׁרה עליו כדי להתקיף אותו. כי בהשראתו עליו, נמצא 
מתקיף אותו ומכניע אותו. וכיוון ששורה על הרע, נקרא אז חושך.
%break
ומכאן ראָיה, שאין הבינה נקראת חושך, אלא בעת שפועלת להמתיק 
כוח הדין של התוהו ממלכות. כי אז בהכרח נמצאת שורה על התוהו, 
כדי להכניע אותו. שמשום זה נחשכת ונעשית לאש שחורה.
%letter 24
.24 ורוח אלקים. רוח הוא קול, השורה על בוהו, ומתקיף אותו ומנהיג 
אותו בכל מה שצריך. כי תיקון המסך בצ"ב נקרא רוח. כי המסך הזה 
מעלה או"ח וממשיך קומת ע"ס באור של קומת רוח. וכיוון שבא 
מהבינה, הנקראת בשם אלקים, ע"כ נקראת קומה זו,
%page 45
שיצאה על המסך הזה, בשם רוח אלקים. כי הוא רוח הקודש, שיוצא 
מאלקים חיים, הבינה. וקומה זו של רוח נבחנת לאור ז"א, כי רוח הוא 
ז"א, והוא נקרא קול.
%break
רוח הוא קול, השורה על בוהו. כי יש כאן צ"ב הנקרא חושך, ומסך 
הנקרא רוח. צ"א הנקרא תוהו, ומסך הנקרא בוהו. לפיכך צ"ב, חושך, 
שורה על תוהו, מתקיף אותו ומכניע אותו.
%break
והמסך דצ"ב, רוח, שורה על המסך דצ"א, בוהו, מתקיף אותו, לכלול 
אותו בתוכו, בכדי שיוכל להמשיך רוח אלקים חיים מהבינה.
%break
ולכן רוח הוא קול, קומת ז"א, הנמשך מאלקים חיים. ונקרא קול, 
השורה על בוהו, כלומר, שרוכב על המסך דצ"א, הנקרא בוהו. הרוח 
מתקיף אותו ושולט עליו, כדי להנהיג אותו בכל מה שצריך.
%break
כלומר, שיוכל להמשיך עליו כל המוחין שצריך, שבתחילה ממשיך עליו 
קומת רוח חיים מבינה, ואח"כ ג"ר מבינה, כמ"ש, ויהי אור.
%break
וכל כמה שכוח המסך דבוהו שולט, לא יוכל להמשיך מבינה כלום. כי 
כל בחינה מקבלת רק מבחינה שכנגדה, ולא כלום מלמעלה 
מבחינתה. וע"כ כל עוד שכוח המסך דבוהו שולט על המלכות, שהיא 
בחינתה עצמה, לא תוכל המלכות לקבל מבינה כלום.
%break
אלא אחר שהשיגה כוח המסך דצ"ב, רוח, שבא מהמלכות שנכללה 
בבינה עצמה, ונעשתה מחמת זה כמו עצם הבינה, ע"כ יכולה לקבל 
מבינה, כי נעשתה בזה כמו בחינה שכנגדה ממש.
%break
ולפיכך המסך דרוח שורה על המסך דבוהו, ומתקיף אותו, כדי לבטל 
אותו. ויוכל להמשיך כל מה שצריך אל המלכות, שהם ו"ק ומוחין 
מבינה. כי אין תיקון למלכות זולת ע"י המוחין מבינה.
%break
האבנים משוקעות בתוך התהומות שהמים יוצאים מהם. וע"כ נקראות 
פני המים.
%break
פירוש. שתיקון המסך במלכות נקרא אבנים, משום שעל ידו מתאבנת 
המלכות, שלא לקבל לתוכה את אור העליון, שע"י זה נעשה עליה 
הזיווג דהכאה. ומשום שהמסך משוקע ומתוקן בתוך התהומות 
במלכות. שע"י זיווג דהכאה יוצאים מים משם,
%break
לכן כתוב, ורוח אלקים מרחפת על פני המים. כי האבנים, המסך, 
נקראות פני המים. כי מזיווגם יוצאים המים, המוחין.
%break
ואצל המסך דצ"א, הנקרא בוהו, האבנים המשוקעות בתוך החקיקה 
של התוהו, יוצאות בתוך החקיקה, שמשוקעות שם. וכאן, במסך 
דרוח, האבנים משוקעות בתוך התהומות שהמים יוצאים מהם. ויש 
להבין ההפרש בין החקיקה של התוהו ובין תוך התהומות.
%break
צ"א נקרא תוהו, ולא תהום. אלא צ"ב נקרא תהום, כמ"ש, וחושך על 
פני תהום, שפירושו, מוצָא המים בלבד. כי בחינת התוהו שבו כבר 
נמתקה עם עלייתו לבינה, ולא נשאר ממנו, אלא מוצא מים בלבד.
%break
רוח הוא קול, השורה על בוהו. וזה כמ"ש, קול ה' על המים, וכמ"ש, 
ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ומשמיענו, שמסך דצ"ב, הנקרא 
רוח אלקים, אין בו מהחקיקה של התוהו, כמו במסך דבוהו, משום 
ששורה על בוהו, מתקיף אותו ושולט עליו, כדי להנהיג אותו.
%break
וע"כ אין בו אלא מצ"ב, הנקרא תהום, מוצא מים, מוצא למוחין, כי כוח 
הדין דתוהו חלף ועבר משם.
%break
ולפיכך הוא נקרא מים, כמ"ש, ורוח אלקים מרחפת על פני המים. כי 
האבנים משוקעות בתוך התהומות שהמים יוצאים מהם. כי המלכות 
לא התאבנה, שלא לקבל האור, מטעם כוח הדין של חקיקה דתוהו. 
אלא היא התאבנה, שלא לקבל האור ולדחות אותו בזיווג דהכאה,
%page 46
רק מטעם כדי להוציא מים, כדי להמשיך קומת אור מלמעלה למטה, 
ולהלביש אותו עם או"ח שלה מלמטה למעלה.
%break
ולפיכך נקראת פני המים, כי הצמצום נקרא פני תהום, כמ"ש, וחושך 
על פני תהום. ובחינת המסך נקראת פני המים. כי הן הצמצום והן 
המסך, לא באו כאן משום דין, אלא להוציא מים.
%break
רוח הנהיג והתקיף הפנים האלו, הנקראות פני תהום. קומת הרוח, 
שיצאה על המסך, הנהיגה וקיימה את הפנים של פני תהום. וכן 
התקיפה את פני התהום.
%break
כי תחילה הנהיג וקיים את פני תהום, כדי להוציא מים בזיווג דהכאה. 
ואח"כ גם התקיף אותו לבטל אותו לגמרי, עד שנמצאה אותה הזוהמה 
שאין בה שום זוהמה כלל. וזה בעת שרוצה להמשיך מוחין דג"ר, 
כמ"ש, יהי אור.
%break
רוח הנהיג והתקיף הפנים האלו, הנקראות פני תהום. זה כפי מה 
שצריך לו, וזה כפי מה שצריך לו. כי בעת שצריך לקומת חסדים 
מבינה, שהיא מים, הוא מנהיג ומקיים את פני התהום.
%break
ובעת שצריך להמשיך מוחין דג"ר, הוא מבטל אותו לשעתו, כדי שיוכל 
להמשיך מוחין דג"ר מבינה.
%letter 25
.25 על תוהו שורה השם שד"י, הגבול והסיום של התפשטות האור. 
שאמר לעולמו די, ולא יתפשט יותר. ובהיות הארץ, המלכות, בבחינת 
תוהו, שורה עליה השם שד"י, לבחינת גבול וסיום האור. כי האור לא 
היה יכול להתפשט לתוכה, מכוח הצמצום הרוכב עליה.
%break
ונמצא, שהסתיים האור ממעל לה, והיא עשתה סיום עליו, שהוא השם 
שד"י.
%break
על בוהו שורה השם צבאות. סיום כל פרצוף במסך דיסוד, נקרא 
צבאות, כי רומז על הזיווג שנעשה רק על המסך הזה. ומשָׁם נולדים 
ויוצאים כל צבאות ה'. וכיוון שבוהו הוא תיקון המסך בזיווג, נמצא 
שקנתה המלכות יסוד, צבאות.
%break
על חושך שורה השם אלקים. כי חושך, הוא צ"ב, עליית המלכות 
לבינה, ובינה נקראת אלקים. נמצא, שהארץ, המלכות, שנכללה 
בחושך, הרוויחה בזה השם אלקים מבינה.
%break
על הרוח שורה השם הוי"ה. כי רוח הוא תיקון המסך דצ"ב במלכות, 
שהמשיכה קומת ז"א, הנקרא קול, מבינה. רוח הוא קול, השורה על 
בוהו, ומנהיג אותו בכל מה שצריך.
%break
כי ממסך דבוהו לא הייתה ראויה המלכות למוחין דג"ר, להוי"ה, משום 
שכוח הדין מהחקיקה של תוהו שורה עליו. אלא רק אחרי שהשיגה 
מסך מבינה, בעניין האבנים המשוקעות בתוך התהומות, שהמים 
יוצאים מהם. שאין במסך שום דין,
%break
אלא שהמסך התאבן לעכב על אור העליון, כדי לעשות זיווג דהכאה, 
להמשיך קומת החסדים מבינה. הרי יכולה המלכות לקבל עתה גם 
מוחין דג"ר, הוי"ה, כמ"ש, יהי אור, שם הוי"ה. ולכן נאמר, שעל הרוח 
שורה השם הוי"ה.
%letter 26
.26 כתוב, רוח גדולה וחזק מפרק הרים, לא ברוח הוי"ה. ברוח אינו 
שורה השם הוי"ה, כי רוח חזק יוצא מתוהו. כי בתוהו רק שם שד"י 
שורה עליו. וכן ברעש, שיוצא מבוהו, כתוב,
%break
לא ברעש ה', רק השם צבאות שורה עליו. וכן באש היוצאת מהחושך, 
כתוב, לא באש ה', כי רק שֵׁם אלקים שורה עליה.
%break
אבל בקול דממה דקה, שבא מרוח אלקים, שעליו שורה השם הוי"ה, 
כתוב, ויהי כשְׁמוע אליהו ויָלֶט פניו באַדַרתו וייצא ויעמוד פֶּתח המערה. 
והנה אליו קול, ויאמר, מה לך פּה אליהו.
%page 47
נמצא, שבג' בחינות ראשונות, לא יצא מהמערה, רק בעת ששמע קול 
דממה דקה, יצא תכף מהמערה וקיבל פני ה', כי כאן נמצא שם הוי"ה, 
וידע שהוי"ה מדבר אליו.
%letter 27
.27 בשם הוי"ה יש ד' פרקים, ד' אותיות, הרומזים לפרקי גוף האדם 
והאיברים, שהם 4 והם 12. וכאן העניין של שם בן י"ב (12) אותיות, 
שנמסר לאליהו במערה. ג' הוויות, שבכל אחת ד' אותיות, שהם י"ב. 
וכן השם י"ב מרומז בגוף האדם. כי בו ג' הוויות:
%break
א. בראש חב"ד,
ב. בגוף עד הטבור חג"ת,
ג. מטבור ולמטה נה"י.
%break
והם בו בבחינת נקודת הסֶגול: חו"ב בימין ובשמאל והדעת באמצע, 
חו"ג בימין ובשמאל והת"ת באמצע, נו"ה בימין ובשמאל והיסוד 
באמצע.
%break
ג"ס אמצעיות, דעת ת"ת יסוד, כל אחת מהן נבחנת בב' בחינות, זכר 
ונוקבא. וע"כ יש ג' חלקים בגוף האדם, ראש גוף רגליים. ובכל חלק ד' 
איברים: ד' איברי הראש הם חב"ד, שחו"ב הם י"ה ודעת ו"ה.
%break
ובגוף ד' איברים, חו"ג הם י"ה, ת"ת ו"ה. וכן ברגליים ד' איברים, נו"ה 
י"ה ויסוד ועטרה ו"ה. וזה שם בן י"ב, המרומז בגוף האדם.
%break
%H יהי אור
%break
%letter 28
.28 ויאמר אלקים, יהי אור ויהי אור. מהמאמר, יהי אור, היא התחלה 
למצוא הסודות, איך נברא העולם בדרך פרט. שעד כאן נזכרה בריאת 
העולם בדרך כלל, בכתוב, בראשית ברא אלקים. ואח"כ חזר הכלל 
להיות כלל ופרט וכלל.
%break
פירוש. תחילה נזכרה בריאת העולם בדרך כלל, בכתוב הראשון, 
בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. ולא נזכרו שום פרטים, 
איך נבראו שמיים וארץ.
%break
אמנם אח"ז נזכרו כל פרטי מעשה הבריאה, מהמאמר הראשון, יהי 
אור, עד הכתוב, ויַרְא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. ויכוּלו 
השמיים והארץ.
%break
הרי עתה, נעשה הכלל, הכתוב הראשון, לכלל ופרט וכלל. כי הכתוב, 
בראשית, הוא הכלל הראשון. ומהמאמר, יהי אור, והלאה, הם הפרט. 
והכתוב, וירא, הוא הכלל האחרון.
%letter 29
.29 עד כאן היה תלוי הכול באוויר, המושפע מא"ס. ואין לשאול, הלוא 
כבר כתוב, והארץ הייתה תוהו ובוהו, שהיא פרטות הבריאה ולא כלל. 
כי עד כאן היה תלוי הכול באוויר, שלא היה בעולם, בז"א, אלא רק 
קומת אוויר, אור דנ"ר בכלים דכ"ח.
%break
כמ"ש, ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ולפיכך עוד אין זה נחשב 
לבריאת עולם בפרט, כי חסרות ג"ר. אלא נבחן, שעוד הבריאה כלולה 
בא"ס, שלא יצאה עוד לגילוי.
%break
כיוון שהתפשט הכוח בהיכל העליון, שהוא אלקים, כתובה בו אמירה, 
ויאמר אלקים. היכל העליון, ישסו"ת, הוא ההיכל השני דא"א. ותחילה 
יצא ההיכל מראש דא"א, שהוא אש"ר, ראש שיצא מראשית. וישסו"ת 
הוא השם אלקים, שחמש אותיות הם כח"ב תו"מ.
%break
וכשיצא מראש דא"א, לא נשארו בו אלא ב' אותיות מ"י דאלקים, קומת 
אוויר, בכלים דכ"ח, שהם מ"י. ואז לא האיר בהיכל השם אלקים, שהיו 
חסרות לו האותיות אל"ה דאלקים.
%page 48
ואח"כ, ע"י הארה עליונה, הוחזרו ג' אותיות אל"ה אל הישסו"ת, וחזר 
ונשלם השם אלקים, והאיר בהיכל, ויצאה בו קומת ג"ר.
%break
כיוון שהתפשט הכוח בהיכל העליון, שחזרו ג' אותיות אל"ה להיכל, 
אלקים, שזו השלמת חמש אותיות דאלקים, כתובה בו אמירה. כתובה 
בו המילה, ויאמר, שמשמעותה זיווג להשפעת ג"ר. וזהו הפרט 
הראשון של בריאת העולם.
%break
כי הרי מקודם לכן לא כתובה המילה, ויאמר, שהיא פרט. ואע"פ 
שהכתוב, בראשית, הוא ג"כ מאמר, המשלים לעשרה מאמרות 
שבמעשה בראשית, אבל לא כתוב בו, ויאמר, להיותו כלל.
%break
ויאמר, הוא פרט. הרי שהכתוב, ויאמר אלקים יהי אור, הוא התחלת 
הפרטים שבבריאת העולם.
%letter 30
.30 ויאמר, הוא עומד לשאלה ולדעת. כי, ויאמר, הוא אותיות מי אור, 
שזה מורה על שאלה, וזהו פרצוף ישסו"ת שנאמר עליו, שהוא מ"י 
שעומד לשאלה, והוא בשינוי מאו"א עילאין, שמהם אינם נמשכים 
מוחין אלו, כי הם אינם עומדים לשאלה, כי הם אוויר שלא נודע.
%break
ויאמר, מורה על כוח שהונף, והתנופה בלחש. ויאמר הוא אבא. אלקים 
הוא אמא. כלומר, או"א תתאין, ישסו"ת. וכבר נודע שיציאת המוחין 
דגדלות היא ע"י החזרת האותיות אל"ה דבינה ממקום זו"ן לבינה, 
להשלמת השם אלקים.
%break
ויאמר, מורה על הכוח שהונף, שהניף האותיות אל"ה ממקום זו"ן 
למקום בינה, כי תנופה זו נעשתה ע"י הארת אבא, המרומזת במילה, 
ויאמר. והתנופה, שהארת אבא עושה,
%break
נעשית בחשאי, בלחש. כלומר, שהארת החכמה אינה נודעת מחוץ לו, 
אלא האור סתום במקומו, מחוסר אור החסדים, שאין החכמה מאירה 
בלי לבוש מֵאור החסדים.
%break
האור נמשך מא"ס בראש דמחשבה, בעצם הבינה, בג"ר שלה, 
הנקרא ראש דמחשבה. ולא לז"ת דמחשבה. כי ג"ר יכולות לקבל אור 
החכמה בלי לבוש דחסדים.
%break
ולכן מתפשט בהן האור, אע"פ שאין שם חסדים. משא"כ ז"ת אינן 
יכולות לקבל אור חכמה בלי התלבשות באור חסדים. וע"כ, כיוון 
שחסר שם אור החסדים, אין אור החכמה יכול להתפשט בהן.
%break
ויאמר אלקים, משמעותו, כי עתה הולידה ההיכל ההיא את זרע קודש, 
שהייתה מעוברת מהם. היכל הוא בינה, הנקרא ישסו"ת. זרע קודש, 
הם זו"ן. ועתה, אחר שאבא, שהוא ויאמר,
%break
הניף האותיות אל"ה, והחזיר אותן לאמא, מ"י, ונשלמו בה אותיות 
אלקים, הולידה ההיכל, אמא, את הזו"ן, הדבוקים באותיות אל"ה, 
שהייתה מעוברת מהם.
%break
כי מתוך שאותיות אל"ה היו נפולות במדרגת זו"ן, במשך זמן יציאת 
הבינה מראש, נעשו למדרגה אחת עם הזו"ן. כי זה הכלל, העליון 
היורד לתחתון, נעשה כמוהו. וכן התחתון, העולה לעליון, נעשה 
כמוהו.
%break
ולפיכך, בעת שהארת אבא הניפה אותיות אל"ה למקום הבינה, עלו 
עימהן זו"ן, הדבוקים בהן, כמדרגה אחת, וגם הזו"ן התחברו לבינה. 
וזה נבחן, שהבינה התעברה עם הזו"ן,
%break
כי הזו"ן התדבקו בה ונעשו אליה זרע קודש. כי בהיותם דבוקים בה, 
הם מקבלים מוחין דקודש מאבא, כמו הבינה עצמה, שזה עניין, 
העוּבר, האוכל ממה שאימו אוכלת.
%break
והבינה הולידה את הזו"ן בלחש, וההוא שנולד, נשמע בחוץ. ולכאורה 
תמוה, הרי הולידה, הוא עניין אחד עם שנולד. ואם הולידה בלחש, 
הרי הוולד לא נשמע בחוץ. אמנם יש כאן ב' לידות:
%break
א. לידת המוחין לזו"ן, בעודם בתוך הבינה.
ב. לידת הזו"ן, להוציא אותם ממקום בינה למדרגתם עצמם.
%page 49
והנה, לידת המוחין, הנעשים ע"י תנופת אותיות אל"ה למקום בינה, 
שאז חוזרת בינה לראש דא"א, המוחין נבחנים להארה בלחש, בלי 
התפשטות לחוץ, משום חוסר חסדים. ומה שנאמר, והולידה בלחש, 
חל על לידת המוחין.
%break
אבל לידת זו"ן עצמם ויציאתם ממקום בינה למקומם עצמם, זה נעשה 
ע"י זיווג הבינה על המסך דזו"ן, שמוציאה קומת חסדים, להלביש אור 
החכמה בחסדים.
%break
ואז היא מולידה הזו"ן, ומורידה אותם למקומם עצמם. ועתה, אחר 
שהתלבשה החכמה בחסדים, הרי המוחין נשמעים בחוץ, שיש להם 
התפשטות.
%break
מי שהוליד את זו"ן, הוליד אותו בלחש, שלא היה נשמע כלל. וזה חל 
על לידת המוחין לזו"ן בעודם בתוך הבינה, שאז הם בלחש. כיוון שזו"ן 
יצא מהבינה, נעשה קול שנשמע בחוץ. וזה חל על יציאת זו"ן מהבינה 
אל מקומם עצמם,
%break
שזה נעשה אחר יציאת קומת חסדים על המסך דזו"ן, שאז מתלבשת 
החכמה בחסדים, ויש לה התפשטות לחוץ להאיר לתחתונים.
%break
ויש לדעת, שכל הגורם ללידת הז"א ויציאתו מבינה, הוא הזיווג על 
מסך דז"א, להמשיך קומת החסדים. באופן, שהתלבשות חכמה 
בחסדים ולידת הז"א באות כאחד. כי ע"י הזיווג הזה, ניכרת מדרגת 
הז"א, שאינו שייך לבינה, ושינוי הצורה נבחן ללידה.
%letter 31
.31 יהי אור. כל היוצא והנאצל בעולמות, יוצא בכתוב הזה, יהי אור. 
כלומר, שדרכי פעולת הזיווג, המבוארים בכתוב, יהי אור, הם נוהגים 
כך באצילת המוחין של כל המדרגות.
%break
המילה, יהי, רומזת על או"א, י"ה. י' רומזת על אבא, ה' רומזת על 
אמא. כלומר, או"א תתאין, הנקראים ישסו"ת. ולאחר אותיות י"ה 
שבמילה יה"י, חזר וכתב נקודה, י', כמו י' ראשונה, שכתוב יה"י. 
להיות התחלה להתפשט לדבר אחר.
%break
כי י' הניתנת בסוף המילה יה"י, אחר או"א, שהם י"ה, רומזת שי' זו 
נכנסה באור או"א, ונעשו לקומת אויר. כי אותיות אל"ה דאלקים נפלו 
מהם, וירדו למקום זו"ן, ונשאר בהם רק מ"י דאלקים, רוח.
%break
וע"כ התמעטו או"א וקיבלו י' באור שלהם. שנעשתה ע"י זה התחלה 
להתפשטות המוחין לפרצוף אחר, זו"ן. כי בסיבת ההתמעטות שלהם, 
ירדו אותיות אל"ה לזו"ן.
%break
ואח"כ, בעת שמחזירים אליהם אותיות אל"ה, עולה עימהם גם הזו"ן, 
ומקבלים מהם מוחין. הרי שבסיבת כניסת י' לאור י"ה, שנעשה לאויר, 
נעשתה התחלה להתפשטות המוחין בשביל זו"ן, שעליו כתוב, יהי 
אור.
%letter 32
.32 המילים אור, ויהי אור, אינה התחדשות אור, אלא שחזר האור, 
שכבר היה לאו"א. כי י', שמיעטה את האור דאו"א לאויר, חזרה ויצאה 
משם. וחזר האור לאו"א, כמו שהיה בהם מטרם שהתמעטו.
%break
התפשטות אור של יהי אור, היא התפשטות, שהתפשטה והתבקעה 
בהסתר דאוויר העליון הסתום, א"א. באופן, שאין כאן באמת שום 
חידוש הוי"ה, אלא שחזרה והתגלתה אותה השלמות, שהייתה מקודם 
שהתבקע.
%break
בקע בתחילה ע"ס דאו"א, והוציא מסודו עצמו נקודה אחת סתומה. 
שהרי א"ס בקע ע"ס דאו"א, מאויר שלו עצמו, וגילה הנקודה הזו, י'. י', 
שניתנה באור או"א, ונעשו גם הם לאויר.
%break
פירוש. אור זה אינו אור חכמה דא"א, אלא אור הבינה דא"א, שבעת 
היותה בראש א"א, הייתה הבינה גם היא בחינת חכמה. ואחר 
שהחכמה דא"א הוציאה אותה מראש לגוף שלו, נעשתה לבחינת ו"ק 
בחוסר ג"ר, חכמה.
%page 50
ונבחנת אז הבינה, שהע"ס שלה נבקעו. כי הג"ר דאורות שלה 
הסתלקו מנרנח"י שלה, וכן הכלים התחתונים, בינה ת"ת ומלכות, 
נבקעו ממדרגתה וירדו לזו"ן.
%break
ולא נשארו בה אלא כלים דכ"ח עם אורות דנ"ר. וזה נבחן לבקיעה 
בבחינת הכלים, ולאוויר בבחינת האור שהיה בה.
%break
ובינה זו דא"א מלובשת בתוך או"א, המרומזים בי"ה של יהי. באופן, 
שכל מה שא"א רוצה להשפיע לאו"א, הוא עושה זאת תחילה בבינה 
שלו, והמושפע בבינה שלו, מושפע לאו"א.
%break
ולכן בקע בתחילה ע"ס דכלים, שהיו לבינה בעת היותה בראש א"א, 
שהעלה המסך לכלי דחכמה והזדווג שם, שע"י זה התבקעו וירדו 
מבינה ג' הכלים בינה ת"ת ומלכות לזו"ן,
%break
והוציא מעצמו נקודה אחת סתומה. שע"י זה הוציא בבינה נקודה 
סתומה, י' שנכנסה באור שהיה לה, ונהפך אור שלה להיות אויר.
%break
כי ג"ר, נשמה חיה יחידה, הסתלקו ממנה ונשארה רק בקומת נ"ר, 
אוויר, מסודו עצמו, מבחינת הו"ק שלו. כי סוד הוא בחינת אחוריים של 
אור חכמה, ו"ק בחיסרון של ג"ר.
%break
הרי שא"ס בקע מאוויר שלו עצמו. כי א"א הזדווג תחילה על המסך 
מתחת לחכמה של עצמו, שע"י זה הוציא הבינה מחוץ לראש, לו"ק, 
ונבקעו ממנה ג' הכלים בינה ת"ת ומלכות, אל"ה דאלקים, ולא נשארו 
בה אלא רק הכלים דכ"ח, מ"י דאלקים.
%break
וגילה נקודת הי' באור, שהיה לה, ונהפך אור לאויר. ופעולה זו דא"א 
מכונה זרע של משי. ומכַנה את א"א א"ס, כי כל מאציל נבחן בשם 
א"ס, כי אינו מאציל אלא רק באור א"ס שבו.
%break
אח"ז חזר א"א, והוריד המסך שמתחת לחכמה למקום המלכות, 
והוחזרו ע"י זה ג' הכלים בינה ת"ת ומלכות למדרגת הבינה, וכן אור 
שלם של נרנח"י דאורות. ואז י' התפשטה ויצאה מאויר שלה. כיוון שי' 
זו התפשטה מאויר, נשאר מהמילה אויר אור.
%break
כי אחר שיצאה י' מהאויר הסתום, חזר אויר להיות אור, שפירושו אור 
שלם בנרנח"י, אור חכמה. באופן שבעת שרוצה א"א להשפיע 
הקטנות לאו"א, מכניס הי' באור שלו ונעשה לאויר. ובעת שרוצה 
להשפיע להם מוחין דגדלות, חוזר ומוריד הי' מאויר, ונעשה לאור.
%letter 33
.33 כשנמצאה מא"א נקודה ראשונה, י', נגלה אורו עליה בבחינת 
מגיע ואינו מגיע. כיוון שהתפשטה הנקודה, נגלה האור שנשאר מאויר.
%break
אחר שביאר הזוהר דרכי יציאת המוחין דקטנות ודגדלות בבינה דא"א 
עצמו, מבאר כאן סדר השפעות המוחין לאו"א. ומחלק אותן לג' 
בחינות, שהן ג' נקודות חולם שורוק חיריק:
%break
א. חולם. כשנמצאה מא"א נקודה ראשונה, י', מטרם שיצאה הי' 
מאויר, נגלה אורו עליה בבחינת מגיע ואינו מגיע, היה א"א מאיר 
לבינה בנקודת החולם שממעל לאותיות, שהם הכלים דבינה. וע"כ 
הגיע האור לבינה בבחינת מגיע ואינו מגיע.
%break
מגיע בחסדים ולא מגיע בחכמה. כי אור החכמה נשאר בראש א"א, 
ולא מגיע לבינה, שיצאה לגוף א"א, לו"ק.
%break
ב. שורוק. כיוון שהתפשטה הנקודה, י', ויצאה מאויר, יצא אור 
החכמה, והוא המילה אור, הנשאר אחר יציאת י' מהמילה אויר. והוא 
האור, שהיה בתחילה בבינה, בעת היותה בראש א"א,
%page 51
ונעלם עם יציאתה מראש, ועתה חזר אליה, וקיים בה. שעל זה כתוב, 
ויהי אור, להורות שאין כאן חידוש במציאות, אלא הוא האור, שכבר 
היה בבינה.
%break
האור יצא והסתלק ונגנז. כי בעת שהאור יצא, עם חזרת הבינה לראש 
א"א, אחר שירד הזיווג על המסך שבמקום מלכות, והעלתה ג' אותיות 
אל"ה עם הזו"ן הדבוקים בהם, אל מדרגתה, הסתלק אור החכמה ולא 
התלבש באותיות אל"ה, ולא בזו"ן הדבוקים בהם בעיבור,
%break
מחמת חוסר לבוש החסדים. ונגנז בנקודת השורוק, כי לא הסתלק 
אור החכמה מהם, אלא שלא יכלו לקבל אותו, אע"פ שהיה מלובש 
בתוך הכלים שלהם, מפאת שהיו חסרים לבוש כבוד שמאיר.
%break
וע"כ נבחן שהאור מאיר בהסתר. וע"כ נשארה בבינה נקודה אחת, 
ששם מגיעה החכמה תמיד בכלים שלהם. נקודת השורוק, שהחכמה 
מגיעה בו תמיד באורַח הסתר.
%break
ג. החיריק. מגיע ואינו מגיע. מגיע בחסדים ואינו מגיע בחכמה. מאיר 
בו כדרך הארת נקודה ראשונה, שיצאה ממנו. כלומר, ע"י הזיווג, 
שנעשה על נקודת החיריק מהזו"ן, הדבוקים באותיות אל"ה. אשר 
נקודת החיריק הזו מאירה בו כדרך הארת נקודה ראשונה,
%break
שיצאה ממנו. שממשיכה קומת ו"ק בבינה, כדרך שהאיר בה א"א, 
בעת שהייתה נקודת י' באויר שלה, אור חסדים.
%break
ואז נאחזים זה בזה. אור חכמה מנקודת השורוק, מתלבש באור 
חסדים מנקודת החיריק, ומאירים יחד. מאיר בזה ובזה. ונמצא 
שישסו"ת מאיר בב' האורות יחד,
%break
באור חכמה ובאור חסדים. ונשלם ישסו"ת במוחין שלמים בד' גוונים 
חו"ב חו"ג. כי מראש א"א קיבלו חו"ב, וע"י הזיווג על נקודת החיריק 
קיבלו חו"ג.
%letter 34
.34 בעת שפרצוף או"א עולה לראש א"א, ומקבל שם המוחין דג' 
הנקודות, כולם עולים ומתייחדים עימו. גם הזו"ן, הדבוקים באותיות 
אל"ה דאו"א, עולים עם או"א, ומקבלים מהם המוחין הללו.
%break
הזוהר מבאר תיקון קווים בכלים של זו"ן. כי אחר שביאר סדר 
התפשטות המוחין ביחס האורות, בג' התיקונים חולם שורוק חיריק, 
בא לבאר סדר התפשטות המוחין ביחס הכלים, המכונים ג' קווים, ימין 
שמאל ואמצעי המכריע ביניהם.
%break
ויש הרבה כינויים לע"ס ע"פ היחסים שלהם. שמבחינת התלבשות 
האורות בכלים, ע"ס נקראות כח"ב תו"מ או חג"ת נהי"מ. ומבחינת 
הכלים, ע"ס נקראות כ"ב (22) אותיות.
%break
ולפי זה היו צריכות להיות חמש אותיות כח"ב תו"מ, או שבע אותיות 
חג"ת נהי"מ, ולמה הן כ"ב אותיות?
%break
כי האותיות נמשכות משבע ספירות חג"ת נהי"מ דאו"א. ולפי שיש ג' 
בחינות במוחין שלהם, חולם שורוק חיריק, לכן נמשכים מהן ג' מיני 
התפשטות של שבעה כלים:
%break
א. שבעה כלים נמשכים מנקודת החולם, שנבחנים לקו ימין.
ב. שבעה כלים נמשכים מנקודת השורוק, שנבחנים לקו שמאל.
ג. שבעה כלים נמשכים מנקודת החיריק, שנבחנים לקו האמצעי.
והם ביחד כ"א (21) כלים.
%break
אמנם בנקודת החיריק יש בחינה נוספת על שבע ספירות חג"ת נהי"מ 
דאו"א. והיא בחינת המסך של הזו"ן. ולכן נבחנת בחינה נוספת זו ג"כ 
לכלי. ולפיכך הם כ"ב כלים. והם המכונים כ"ב אותיות. הרי שכ"ב 
אותיות הן עניין אחד עם ז"ת.
%break
אלא ביחס הכלים לפי עצמם נקראות הספירות בשם אותיות. והן 
במספר כ"ב, מכוח תיקון ג' הקווים שבהן.
%break
בעת שפרצוף או"א עולה לראש א"א, כולם עולים ומתייחדים עימו. ואז 
הוא בבחינת מגיע, ג"ר, ונגנז במקום א"ס, שהוא א"א, והכול נעשה 
אחד.
%page 52
פירוש. כיוון שעלה פרצוף או"א לא"א, נעשה מגיע באור החכמה, כמו 
א"א. אמנם האור אינו מתפשט למטה, אלא שנגנז במקום א"א, שהוא 
מטעם חוסר לבוש החסדים. וזו נקודת השורוק.
%break
ונעשו כל ג' הנקודות לאחד. וגם ב' הנקודות חולם חיריק, שהיו 
בתחילה בבחינת מגיע ואינו מגיע, ו"ק, נעשו עתה לג"ר, מסיבת 
ההתייחדות שלהן לאחד עם נקודת השורוק.
%break
לפיכך נקודה שהייתה באור, ועשתה אותו לאויר, נקודת החולם, היא 
עתה אור גמור, שנעשה לג"ר, מטעם ההתאחדות שלה עם השורוק.
%break
והתפשט אור ז"ת, חג"ת נהי"מ דאו"א, מנקודת החולם. ומאירות 
בהתפשטות זו שבע אותיות של הא"ב. כי האותיות הם הכלים, 
ומתפשטות שבע ספירות חג"ת נהי"מ דאו"א מצד נקודת החולם, 
ונתקנו שבעה כלים בקו ימין דזו"ן, המכונים שבע אותיות.
%break
ונבחנים לימין, מטעם שנקודת החולם תמיד בבחינת אור, להיותה 
בחינת חסדים מעיקרה. וכל אור הוא ימין.
%break
הכלים לא נקרשו, והיו עוד לחים. כי חומר לח מורה, שאין בו גבול 
חזק. כי כאשר דברים לחים נפגשים, נכנס ומתערב כל אחד בגבול 
של חברו. אבל כשהלח נקרש ונעשה למוצק, נעשה גבולו חזק ומוגן, 
שאם יפגוש בדבר מוצק שני,
%break
הוא לא ייכנס בגבולו אף משהו, וכן חברו בו. ולכן הכלים לא נקרשו 
עוד, אלא שהיו לחים, כלומר, שלא היו נשמרים בגבולם, שהוא גבול 
הימין, אלא שהיו עוד מתערבים בקווים האחרים.
%break
אח"כ יצא חושך, ויצאו בו שבע אותיות אחרות של הא"ב. כי 
התפשטות הארת ז"ת דאו"א מנקודת השורוק, נבחנת ליציאת 
החושך, היות שהחכמה שבו בלי חסדים, ואינה מאירה.
%break
לאחר התפשטות שבע ספירות, שהן שבע אותיות, מהארת נקודת 
החולם לקו ימין דז"א, יצא חושך, שהוא התפשטות שבע ספירות 
מנקודת השורוק, ויצאו בהתפשטות החושך הזו שבע אותיות אחרות, 
שהן שבעה כלים, ונעשו לקו שמאל דז"א.
%break
אח"כ יצא הרקיע, והפריד המחלוקת של שני הצדדים. לאחר שיצאו 
ונמשכו ב' הקווים ימין ושמאל דז"א, כל אחד בשבע אותיות, נעשתה 
מחלוקת ביניהם,
%break
שכל אחד מהם רצה לקיים שליטתו בז"א, ולבטל שליטת חברו. מפני 
שיש לכל אחד מהם מעלה מיוחדת, שאינה בחברו.
%break
כי לקו הימין יש מעלה, להיותו כולו אור, שמאיר מזיווג שלא נפסק 
שבאו"א עילאין. ורצה לבטל קו השמאל, חושך. ולקו השמאל יש 
מעלה, להיותו אור חכמה, הגבוה הרבה מאור החסדים שבימין, ורצה 
לבטל הארת הימין.
%break
והיו האותיות מטולטלות מרחמים לדין ומדין לרחמים. כי פעם ניצח 
השמאל, ונעשו האותיות כולן דין, חושך. ופעם ניצח הימין, ונעשו כולן 
רחמים, אור. ולא נקרשו והיו עוד לחים, שכל אחד נכנס בגבולו של 
חברו, והיו תמיד במחלוקת.
%break
ונמשכה המחלוקת, עד שהתפשטה הארת נקודת החיריק מז"ת 
דאו"א. והתפשטות זו נקראת רקיע, קומת אור החסדים, שיצא בזיווג 
ע"י מסך הזו"ן, הדבוקים באותיות אל"ה.
%break
הרקיע הפריד המחלוקת של שני הצדדים, שקומת הרקיע הכריעה בין 
ב' הקווים ימין ושמאל. כי תחילה התחבר והתווסף על אור החסדים 
שבקו ימין והכריע את השמאל, ואח"כ המשיך ג"כ את הארת קו 
השמאל והלביש אותו בתוך קו ימין,
%page 53
והתקיימו הארות שניהם והתבטלה מחלוקת. ולפיכך נבחנת 
התפשטות זאת בבחינת קו אמצעי, להיותו המכריע בין ב' הקווים ימין 
ושמאל.
%break
ויצאו בו שמונה אותיות אחרות, ואז נעשו כולן במספר כ"ב. כלומר, 
י"ד (14) אותיות של ב' הקווים ימין ושמאל, ושמונה דקו אמצעי, 
המכונה רקיע, הרי כ"ב. כי התפשטות זו, המכונה רקיע, נמשכה ג"כ 
משבע ספירות שבמוחין דאו"א, מבחינת נקודת החיריק שבהם.
%break
וע"כ יש כאן שבע אותיות מחג"ת נהי"מ שלהם. ויש כאן עוד בחינה 
נוספת על חג"ת נהי"מ דאו"א מבחינת עוביות של הז"א. כי נקודת 
חיריק היא מסך דז"א, ועוביות זאת היא האות השמינית. וע"כ יש כאן 
ברקיע שמונה אותיות: שבע דאו"א ואחת מזו"ן.
%break
קפצו על הרקיע שבע אותיות של צד ימין, ושבע אותיות של צד 
שמאל, וכולן נחקקו ברקיע ההוא. כי מתוך שמטרם יציאתן של שמונה 
האותיות דקו האמצעי, הנקרא רקיע,
%break
לא יכלו י"ד האותיות שבב' הקווים ימין ושמאל להתקיים, כי מפני 
המחלוקת היו מטולטלות מדין לרחמים ומרחמים לדין.
%break
לפיכך ביציאת הרקיע, קו האמצעי, שביכולתו לקיים הארות שניהם 
בכל השלמות, דילגו י"ד האותיות שבב' הקווים ימין ושמאל, וקפצו על 
קו האמצעי, כדי שיתקיימו על ידו.
%break
ונמצא, שקו האמצעי נכלל בעצמו מג' קווים, ומכל כ"ב האותיות. ולכן 
כולן נחקקו ברקיע ההוא. כל כ"ב האותיות נתקנו ברקיע. שמונה 
אותיות מעצמו וי"ד אותיות מב' הקווים ימין ושמאל.
%break
והיו האותיות לחות. נקרש הרקיע, ונקרשו עימו האותיות, ונחקקו 
והצטיירו בציוריהן, כפי שצריכות להיות. כי באמת כוח הקרישה בא 
מקו שמאל, מנקודת השורוק. וא"כ הוא נגלה לפני יציאת הרקיע. אלא 
שעוד היו האותיות לחות,
%break
כלומר שלא נקרשו כל צורכן, להיות מוצק בגבול חזק, עד שיצא 
הרקיע ונקרש, ואז נקרשו האותיות בקרישה גמורה.
%break
והטעם הוא, כי קרישה גמורה תלויה רק בכוח המסך שבנוקבא דז"א, 
שהיא בחינת דין, האות השמינית דרקיע. ולפיכך כל עוד שלא נגלו 
שמונה האותיות של הרקיע, לא יכלו האותיות לקבל קרישה גמורה 
ומוצקה בגבול חזק.
%break
ואז נחקקה שָׁם התורה, ז"א, להאיר ממנו ולחוץ. אחר שנקרש גבולן 
של האותיות, שהן הכלים, בכל ג' הקווים שלו, וכל קו קיבל את צירופי 
האותיות שלו כראוי, אז נתקן פרצוף ז"א, המכונה תורה, להאיר אל 
התחתונים.
%letter 35
.35 הכתוב, יהי אור, רומז על השם, אל גדול, שיוצא מהאויר הראשון, 
מעת שהיו עוד או"א בו"ק, מטרם שיצאה הי' מאויר.
%break
אחר שהזוהר ביאר כל שינויי המוחין מהקטנות עד הגדלות, בג' 
נקודות ובג' קווים, ואיך הם מרומזים בכתוב, יהי אור, מבאר איך בכל 
שינוי, הבחינות הללו נשארות בצורתן גם אחר הגדלות, ואיך הן 
מרומזות בה"פ אור שבכתובים.
%break
הכתוב, יהי אור, רומז על השם, אל גדול. כי הכתוב, יהי אור, חל על 
ספירת חסד דז"א, קו ימין, הנמשך מנקודת החולם דאו"א, שנקרא אל 
גדול.
%break
חסד דו"ק נקרא אל, וחסד דג"ר נקרא אל גדול. וע"כ נקרא אל, משום 
שהוא חסד, שיצא מהאויר הקודם דאו"א, מעת הקטנות, מטרם 
שיצאה הי' מאויר דאו"א. ונקרא גדול, שהרי עתה כבר יצאה הי' מאויר 
דאו"א, וחזרו לאור דגדלות, והזו"ן כבר קיבלו מהם מוחין דגדלות.
%page 54
ויהי, הוא החושך, הנקרא אלקים. ויהי, חל על ספירת גבורה דז"א, 
בעת שנמשכת מקו שמאל בלבד, נקודת השורוק. ואז הוא חושך, 
להיותה חכמה בלי חסדים. ונקרא, אלקים סתום בשמו. ונקרא אור, 
לאחר שנכלל השמאל בימין.
%break
כי עתה, כאשר ע"י קומת החיריק נכללו ימין ושמאל זה בזה, נמשך 
אור חסד שבימין לספירת הגבורה שבשמאל, וגם ספירת הגבורה 
נקראת עתה אור. כי אז מהשם אל, חסד, נמשך השם אלקים. ונעשה 
גם השם אלקים אור החסד.
%break
ונכללו ימין בשמאל והשמאל בימין. שקו הימין נכלל מחכמה שבקו 
שמאל. וע"כ נקרא הימין, אל גדול. וכן השמאל, שהיה בחושך, מטעם 
חיסרון של חסדים, נכלל עתה באור חסד הימין. ונעשתה גם ספירת 
הגבורה לאור. כמ"ש, ויהי אור, גבורה דז"א.
%letter 36
.36 וירא אלקים את האור כי טוב. חל על העמוד האמצעי שבז"א, 
ספירת ת"ת שבו. כי ת"ת הוא קו אמצעי, המכריע על ב' הקווים דז"א, 
חו"ג. וע"כ נקרא עמוד אמצעי.
%break
הכתוב, כי טוב, הנאמר על ת"ת, מורה שהאיר למעלה ולמטה ולכל 
שאר הצדדים. האיר למעלה, כלומר שהכריע במוחין דאו"א, בכוח 
קומת החיריק. האיר למטה,
%break
שמכריע בימין ובשמאל בספירותיו של ז"א עצמו. והאיר לכל שאר 
הצדדים, אל הספירות נהי"מ, שמחזה ולמטה שלו.
%break
הת"ת דז"א הוא שם הוי"ה, הכולל כל הצדדים. כלומר, ימין ושמאל, 
פנים ואחור, למעלה ולמטה. והתבאר, וירא אלקים את האור כי טוב, 
איך הוא רומז על ת"ת הז"א.
%break
ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. מורה שהפריד המחלוקת בין ימין 
ושמאל, כדי שיהיה הכול בשלמות. לאחר שאור וחושך שמחזה 
ולמעלה דז"א, חו"ג, נכללו זה בזה,
%break
והחושך שבגבורה חזר להיות אור, עשה הבדלה מחדש בימין 
ובשמאל, שהם אור וחושך שמחזה ולמטה, נו"ה. האור ספירת הנצח, 
החושך ספירת ההוד.
%letter 37
.37 ויקרא אלקים לאור יום. ויקרא, פירושו, שקרא והזמין, להוציא 
מהאור השלם, העומד באמצע, ת"ת, אור אחד, שהוא יסוד העולם, 
שעליו עומדים העולמות וממנו נולדות הנשמות וכל העולמות, שהוא 
יום מצד הימין.
%break
ויקרא, רומז על הכנה להאציל ספירת יסוד דז"א מת"ת דז"א. ויקרא 
אלקים לאור הת"ת, שיאציל ממנו ספירת יסוד, הנקרא יום, להיותו 
מבחינת אור החסדים שבצד ימין.
%break
ולחושך קרא לילה. שקרא והזמין והוציא מצד השמאל, שהוא חושך, 
נוקבא אחת, הלבנה, השולטת בלילה. וע"כ נקראת בשם לילה, על 
מידת שליטתה. והיא השם אדנ"י,
%break
והשם אדון כל הארץ. שבכל אלו השמות נקראת הנוקבא. ולחושך 
קרא לילה, שהזמין להוציא מהחושך, מקו השמאל, את מידת לילה, 
לנוקבא, ספירת המלכות, אדנ"י.
%break
והנה התבאר, איך שבע ספירות חג"ת נהי"מ מרומזות בכתובים של 
יום א' דמעשה בראשית. ולהלן מבואר סדר אצילות של יסוד ומלכות.
%break
שבעה ימי בראשית הם ז"א והנוקבא שלו. אשר ששת הימים, הם ו"ס 
חג"ת נה"י דז"א: יום א' חסד, יום ב' גבורה, וכן הלאה. ויום השבת 
מלכות. אלא לפי שהספירות כלולות זו מזו, נמצאות כל שבע הספירות 
חג"ת נהי"מ כלולות בחסד, וכן בכל ספירה.
%break
וזה שביאר לנו הזוהר, שבע ספירות חג"ת נהי"מ הכלולות ביום א' 
דמעשה בראשית, שהוא חג"ת נהי"מ שבחסד.
%page 55
%letter 38
.38 נכנס הימין בעמוד השלם ההוא שבאמצע, כשהוא כלול 
מהשמאל. כלומר, החסד דז"א, שבו כלולה גם הגבורה שלו, נכנס לקו 
האמצעי שלו, ת"ת שלו. וז"א עולה למעלה, עד נקודה ראשונה, א"א.
פירוש. כמו שתחילת אצילות בז"א, נעשתה ע"י עלייה לראש א"א,
%break
עם אותיות אל"ה דאמא, שהוא דבוק בהן ואמא משפיעה לו שָׁם 
המוחין, בשלוש נקודות חולם שורוק חיריק, כך הוא צריך לעלות 
לא"א, לכל בחינה חדשה, היוצאת בו, או שרוצֶה להאציל לנוקבא. 
שמקבל שם מוחין מחדש, לאותה הבחינה שרוצה להאציל.
%break
ולפיכך, כשרוצה להאציל את היסוד דגדלות של עצמו, או את הנוקבא 
שלו, עולה מחדש עם או"א אל ראש א"א, לקבל המוחין בשבילם. 
כלומר, עולה למעלה, עד נקודה ראשונה, א"א.
%break
וההבדל בין סדר עלייה לא"א לצורך אצילות היסוד, לסדר עלייה לא"א 
לצורך אצילות הנוקבא, הוא, כי לצורך היסוד שולט הימין דז"א, חסד 
וכולו אור, ושאר ב' הקווים כלולים בו וטפלים אליו.
%break
והיפוכו העלייה לצורך הנוקבא, שהעלייה היא בשליטת השמאל, וב' 
הקווים ימין ואמצע טפלים לשמאל.
%break
לכן בסדר העלייה לצורך אצילות היסוד, ימין הכלול משמאל נכנס 
בעמוד האמצעי, ועולה עם השמאל והאמצעי אל א"א, הנקרא נקודה 
ראשונה. הרי שהימין הוא השולט,
%break
ושאר הקווים טפלים אליו. והוא העולה לא"א, לקבל המוחין שם 
מהבחינה שכנגדו באותם המוחין, משום שהיסוד נאצל בעיקר מקו 
הימין.
%break
ולוקח, וקונה שם, בא"א, המוחין, שהם ג' נקודות, חולם שורוק חיריק, 
הנקראות זרע קודש. כלומר, שע"י ג' הזריעות, המכונות חולם חיריק 
שורוק, מתגלים המוחין דחכמה, הנקראים קודש. וע"כ נקראות ג' 
הזריעות זרע קודש.
%break
הרי אין זרע, שייזרע לצורך מוחין, זולת בג' הזריעות חולם שורוק 
חיריק. כלומר, שכל המוחין, היוצאים בעולמות, אינם יוצאים זולת בג' 
נקודות, שמהן נמשכים ג' הקווים.
%break
ולפיכך, אע"פ שהעלייה היא בשליטת הימין, הנמשך רק מנקודת 
החולם, מ"מ צריך לקבל מכל ג' הנקודות.
%break
והתחבר הכול, הארת כל ג' הנקודות בעמוד האמצעי, ת"ת, והאציל 
את יסוד העולם, ספירת יסוד דגדלות, הראוי להולדת נשמות. וע"כ 
הוא יסוד כל העולם. ואע"פ שהימין דז"א הוא עיקר המאציל את 
היסוד, שהוא ספירת החסד,
%break
מ"מ שום התהוות ותולדה לא יוכלו להימשך מהקצוות, אלא רק 
מהאמצעי, המכריע בין הקצוות, שהוא הת"ת, המכריע על חו"ג.
%break
אלא שהת"ת מאציל היסוד מהמוחין דימין, שקיבל החסד מהבחינה 
שכנגדו, מהמוחין דאו"א. ולפיכך נבחן היסוד שנאצל בשליטת הימין, 
אמנם שהוא כולל כל ג' הקווים. ומשום זה נקרא היסוד בשם, כל, 
להיותו קונה הכול, להארת כל ג' הקווים באור התשוקה.
%break
כלומר, מכוח תשוקת השמאל אל אור הימין, היסוד מכריע ומשלים 
השמאל בימין וכולל אותם יחד. כלומר, השמאל, חכמה בלי חסדים, 
מקבל חסדים, ונשלם. והימין, חסדים, מקבל חכמה משמאל, ונשלם.
וכיוון שכל זה נעשה ע"י קו אמצעי,
%break
הרי קו אמצעי קונה משום זה את שניהם, ומשפיע אותם ליסוד. וע"כ 
נבחן היסוד, שהוא קונה הכול, בין אור החסדים ובין אור החכמה. 
והנה התבאר סדר העלייה וקבלת המוחין לצורך אצילות היסוד דז"א.
%letter 39
.39 השמאל לוהט בכוח הגבורה ומריח את הריח בכל המדרגות. 
ומהתלהטות האש הזאת, האציל הנוקבא, המכונה לבנה.
%page 56
הזוהר מבאר סדר קבלת המוחין לצורך אצילות הנוקבא. ואומר, שהוא 
בשליטת השמאל, שקו השמאל דז"א עלה, וב' הקווים כלולים בו 
וטפלים אליו. והוא קיבל שָׁם מהבחינה שכנגדו במוחין דאו"א, מנקודת 
השורוק, שב' הנקודות חולם וחיריק טפלות אליה.
%break
ונודע, שהשמאל מאיר במוחין מלמטה למעלה. כי ע"כ יכול להיכלל 
עם הימין, חסדים, אשר מאיר מלמעלה למטה. והארה זו שמלמטה 
למעלה מכונה בשם ריח, שכך דרך הריח, שמתקבל למֵריח מלמטה 
למעלה.
%break
ובתחילה, כשהשמאל, נקודת השורוק, האיר לבדו בלי התלבשות 
בימין, היה מאיר גם מלמעלה למטה. אבל אז היה האור סתום בו, 
והיה בכוח הגבורה וההתלהטות,
%break
מטעם שהחכמה לא יכלה להתפשט בו מפאת חיסרון של חסדים. 
ולפיכך ביטל הארת מלמעלה למטה שלו, וקיבל רק הארת הריח, 
שהחכמה תאיר בו רק מלמטה למעלה.
%break
ולכן השמאל דז"א, שעלה לקבל המוחין, קיבל שָׁם מהבחינה שכנגדו 
השמאל דמוחין, המכונה שָׁם שורוק. ואז להט בכוח הגבורות, כי 
התעוררה בו התלהטות,
%break
בעת שרצה להתפשט מלמעלה למטה. וע"כ נאמר, ומריח את הריח, 
כי קיבל האור רק בבחינת ריח. כלומר, רק מלמטה למעלה, המכונה 
ריח.
%break
בכל המדרגות הריח את הריח. שלא התלבש בחסדים, להאיר גם 
מלמעלה למטה, אלא שקיבל החכמה שבכל המדרגות, והאיר בכוח 
התלהטות אש הגבורות ריח בלבד.
%break
ומבחינת אותה התלהטות של האש, האציל נוקבא, לבנה, מבחינת 
שליטת השמאל. ושאר ב' הקווים טפלים אליו.
%break
ההתלהטות נבחנת לחושך, משום שנמשכת מחושך. כלומר, אע"פ 
שההתלהטות האמורה אינה חושך, משום שמקבל האור מלמטה 
למעלה, והוא אור ולא חושך,
%break
כי רק המתקבל מלמעלה למטה הוא חושך ממש, מ"מ, כיוון שאינו 
יכול להמשיך האור מלמעלה למטה מפַּחד החושך, נבחן גם הוא 
לחושך.
%break
וב' הצדדים הללו, ימין ושמאל, הוציאו ב' מדרגות אלו, זכר ונקבה, 
כמבואר. שמשליטת הימין דז"א נאצל היסוד, זכר. ומשליטת השמאל 
דז"א נאצלה הנוקבא.
%letter 40
.40 היסוד נאחז בעמוד האמצעי ומקבל מתוספת אור שהייתה בו.
עתה מבואר ההפרש שבין הזכר לבין הנוקבא. כי העמוד האמצעי, 
שעלה לישסו"ת ולא"א, ונכלל שם בהם, קיבל מהם חסדים וחכמה. 
ונודע שהז"א מקבל רק חסדים מכוסים,
%break
שאין מטבעו לקבל חכמה, כמו ג"ר דבינה. ונמצא שבחינת החכמה, 
שקיבל מא"א, היא בערכו רק לתוספת אור, שהיא יתֵרה ממידת 
קבלתו.
%break
ולפיכך נתן תוספת האור ההיא אל היסוד שבו, שראוי לקבל אותה, 
להיותו מחזה ולמטה שלו. והיסוד נאחז בעמוד האמצעי, בז"א, 
בתוספת אור שהייתה בו, באור החכמה, שנבחן בו לתוספת.
%break
הז"א נשלם לגמרי בין בחכמה ובין בחסדים, מטעם שעשה שלום לכל 
הצדדים, בישסו"ת ובא"א. כי ע"י הזיווג שעשו על מסך דחיריק שבו, 
השתתפו מ"י באל"ה ונשלם השם אלקים. וכל המוחין שהתחתון גורם 
בעליון, מושפעים בכַמוּתם ובאיכותם גם לתחתון, שגרם אותם.
%break
וע"כ אז השיג המוחין מלמעלה, מא"א, שזו חכמה. ומכל הצדדים: מקו 
ימין, ושמאל מישסו"ת. ובקו אמצעי שלו עצמו השיג חסדים וגבורות, 
וחדוות כל העולמות נמצאת בו, שהיא הארת החכמה, המשביתה כל 
הקליפות.
%break
ומהתוספת ההיא של החדווה יצא יסוד העולם. כי אור החכמה הוא 
תוספת חדווה, ואינו משמש באלו המוחין. וע"כ האציל והוציא 
מהתוספת של החדווה את היסוד,
%page 57
שהוא הראוי לשמש באלו המוחין. ונקרא מוסף, שמשום שהוא תוספת 
בז"א, נקרא היסוד, שהוא המקבל של התוספת הזו, בשם מוסף.
%break
מהיסוד הזה נאצלים כל המוחין למטה בג' עולמות בי"ע, ורוחות 
ונשמות הצדיקים, בשמות הקדושים, הוי"ה צבאות, שהוא אות בכל 
צבאות שלו. ונקרא, אל אלקי הרוחות, שממנו נאצלים כל הרוחות 
ונשמות הצדיקים.
%letter 41
.41 לילה אדון כל הארץ, הנוקבא, נאצלת מצד שמאל, מהחושך 
ההוא. ומשום שהחושך ההוא, כל חשקו הוא להיכלל בקו ימין, לקבל 
אור, ונחלשה גבורתו, שאינו יכול לקבל חכמה מא"א משום חוסר 
החסדים, וע"כ נחלשה גבורתו ונעשה חושך.
%break
לכן מקו שמאל התפשטה ונאצלה הנוקבא, הנקראת לילה. שמשמעות 
לילה היא חושך בלי אור, בדומה לשורשה, קו שמאל דז"א. וזה הטעם 
שנוקבא היא מידת לילה, חושך.
%break
כשהלילה התחילה להתפשט מהשמאל, מטרם שנגמר בניינה, נכנס 
החושך, השמאל, ונכלל בקו ימין, והימין קנה אותו, ונשארה הלילה 
בחיסרון בסיומה. כי שורשה, קו שמאל, נעלם בימין בינתיים ולא 
השלים אותה.
%break
ונמצא, שמלבד החיסרון של אור הנוקבא, הנמשך מחמת בניינה מקו 
שמאל, נוסף לה החיסרון השני, הנמשך משלילת בניינה, מה שקו 
השמאל לא הספיק להשלים בניינה. והנה התבארו ב' חסרונות 
שבנוקבא:
%break
א. מה שהיא לילה, חושך ולא אור,
ב. מה שהיא בחיסרון, שהשמאל לא השלים בניינה.
%letter 42
.42 כמו שתאוות השמאל, החושך, להיכלל באור, של קו הימין, כך 
הנוקבא, הלילה, תאוותה להיכלל ביום. כלומר, מבחינת מה שהנוקבא 
נבנית מקו שמאל, התָאֵב לאור של קו ימין, נמצאת הנוקבא ג"כ 
בבחינת לילה, החושקת לאור היסוד, הנקרא יום. כלומר חיסרון א'.
%break
החושך, קו השמאל, החסיר אורו, שלא הספיק להשלים בניין הנוקבא, 
מחמת שנכלל בקו ימין בינתיים, שזה חיסרון נוסף על חיסרון א'. 
ומשום זה הוציא דרגת הנוקבא בחיסרון של הבניין,
%break
ובלי אור. כלומר, בב' חסרונות, כמבואר. ולפיכך הנוקבא צריכה לב' 
תיקונים:
א. להאיר אותה מהחושך שלה,
ב. להשלים בניינה.
%break
החושך, קו שמאל, אינו מאיר אלא כשנכלל באור הימין. כן לילה, 
שנבנתה ויצאה ממנו, אינה מאירה אלא רק כשנכללת ביום, היסוד. 
כלומר, שתיקון א' של הנוקבא שווה לשורשה, קו השמאל דז"א. וכמו 
שתיקונו של קו שמאל הוא להיכלל בקו ימין,
%break
שהוא אור החסדים, כן תיקונה של הנוקבא הוא להיכלל באור 
החסדים של היסוד דז"א, הנקרא יום.
%break
החיסרון של בניין הלילה אינו נשלם אלא במוסף, שהוא תוספת האור, 
שקיבל היסוד מעמוד האמצעי. כלומר, הארת החכמה המיותרת לז"א, 
העמוד האמצעי. וע"כ נתן אותה ליסוד שלו. והאור הזה של התוספת 
שביסוד, משלים את בניין הנוקבא, את תיקון ב'.
%break
מה שנוסף כאן, גרע מכאן. מה שנוסף ביסוד דז"א ע"י העמוד 
האמצעי, גרע קו השמאל דז"א מהנוקבא. כי השמאל דז"א לא השלים 
בניינה. שע"י זה התמעטה ואינה ראויה לקבל החכמה שבקו שמאל, 
אפילו אחר שיהיה לה לבוש החסדים.
%page 58
והנה שיעור זה הוסיף קו אמצעי דז"א אל היסוד שלו בתוספת אור. 
והיסוד גומר ומשלים החיסרון הזה עם אור התוספת שלו.
%letter 43
.43 במוסף, יסוד דז"א, יש נקודה עליונה, א"א, והעמוד האמצעי, 
המכריע בכל הצדדים, ת"ת דז"א. כי יש ביסוד הארת חכמה מא"א, 
שקיבל בתוספת אור. ויש בו אור דחסדים, שקיבל מת"ת דז"א. ומשום 
זה נוספו ביסוד ב' אותיות, ו' י', של הכתוב, ויקרא אלקים לאור יום,
%break
הרומז על אצילת ספירת היסוד. אשר הו' רומזת על אור החסדים, 
שקיבל מקו אמצעי, והי' רומזת על הארת החכמה, שקיבל מא"א.
%break
באצילת הנוקבא, לילה, חסרות בה ב' אותיות אלו. וכתוב בה, קרא. 
וחסרות בה אותיות ו' י'. כתוב, ויקרא, אצל היסוד, שהוא יום. והחסיר 
מהמילה ויקרא ו' י' אצל הנוקבא. וכתוב בה רק, קרא לילה.
%break
כי יש ב' חסרונות בנוקבא:
א. חיסרון של אור החסדים,
ב. חיסרון של הבניין.
%break
ועליהם רומז החיסרון של ב' האותיות ו' י' במילה קרא. אשר החיסרון 
של ו' רומז על החיסרון של אור החסדים, והחיסרון של י' רומז על 
החיסרון של הבניין שלה.
%break
ב' אותיות הללו נוספו ביסוד, הרמז של ו' י' של ויקרא אלקים לאור 
יום. והוא משלים ב' חסרונות הנוקבא. כאן הוא סוד השם של ע"ב 
(72) אותיות, החקוקות בכתר עליון, ברמז של ב' האותיות ו' י'.
%break
%H יהי רקיע
%break
%letter 44
.44 ויאמר אלקים, יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. 
זהו התיקון בפרט, להבדיל בין מים עליונים לתחתונים, בשמאל. והוא 
הפרט השני של בריאת העולם, שכאן נעשתה מחלוקת בשמאל. כי 
עד כאן, ביום ראשון, זה הימין.
%break
וכאן, ביום שני, זו שליטת השמאל. ומשום זה פרצה מחלוקת גדולה 
ביום ב', בין הצד הזה לצד הימין, שהשמאל רצה לבטל את שליטת 
הימין כולה, והימין רצה לבטל את שליטת השמאל כולה.
%break
הימין, החסד, יום א', זו שלמות הכול. ומשום זה כתוב הכול בימין 
ביום א'. שכל שבעת הימים חג"ת נהי"מ יצאו בו ונרמזים בו, משום 
שבימין תלויה כל השלמות.
%break
שכל הספירות מקבלות שלמותן מהספירה הראשונה, החסד ויום א' 
של מעשה בראשית. ולפיכך כל הספירות יצאו ביום א' ונרמזות 
בכתובים שבו.
%break
כשהתעוררה שליטת השמאל, התעוררה המחלוקת בינו לבין הימין. 
והתגברה במחלוקת אש הכעס, ויצא ונברא הגיהינום מאותה 
המחלוקת. והגיהינום התעורר ונברא מהשמאל, והתדבק בשמאל.
%break
כי ביום א' של מעשה בראשית, בסדר אצילות החסד, קו ימין דז"א, 
נאצל בתחילה בקטנות. ועל זה רומזת המילה יהי, שי"ה הם או"א, וי' 
האחרונה רומזת על כניסת הי' לאור או"א,
%break
שהתמעטו להיות אויר. שאז נאצל הז"א בו"ק, בקומת רוח. ואח"כ 
במילה, ויהי אור, יצאה הגדלות דקו ימין.
%page 59
ועד"ז כאן באצילות יום ב', גבורה וקו שמאל דז"א, נאצלה תחילה 
הקטנות, שזה יהי, שאו"א התמעטו בעצמם, כדי להאציל לז"א בקומת 
רוח, שהכניסו י' לאור שלהם, שזה יהי רקיע. ואח"כ יצאה הגדלות דקו 
שמאל, הג"ר, כמ"ש, ויעש אלקים את הרקיע.
%break
והנה כאן, ביציאת הקטנות במיעוט של יהי רקיע, שאו"א העלו את 
המלכות למקום הזיווג, מתחת לחכמה שלהם, למקום בינה, והורידו 
הבינה ותו"מ שלהם מחוץ למדרגתם, למקום הזו"ן, ונשארו בו"ק בלי 
ג"ר, בקומת רוח, הנה נמשכה בריאת הגיהינום מפאת המיעוט הזה.
%break
שפירושו, שנבראו כוחות הדין להעניש הרשעים. כי יש ב' בחינות 
עליית המלכות למקום בינה:
%break
א. העלייה בלי שום פגם, אלא כדי להוציא מוחין בשביל התחתון. ואז 
ג"ס בינה ותו"מ, יורדות למדרגה דקדושה שמתחתיהן, ואור הג"ר 
מסתלק לעליון שלהן בנקודת החולם.
%break
ב. העלייה מסיבת פגם, ע"י חטאים של התחתונים, שאז עולה 
המלכות לבינה, כדי להעלים אור הג"ר מהתחתונים, שאינם ראויים 
להשתמש בו. ואז ג' הכלים בינה ותו"מ אינם יורדים למדרגה 
שמתחתיהם שבקדושה,
%break
אלא שיורדים לכוחות הדין, שעושקים הכלים ההם לבניין פרצופיהם, 
וקונים על ידיהם כוח לחבל ולהעניש את החוטאים.
%break
והנה אחר יציאת גדלות יום א', קו ימין, בהכרח נשלם עימו קו השמאל 
בכל גדלותו. ונודע, שקו השמאל נמשך מנקודת השורוק, חכמה. לכן 
רצה השמאל לשלוט באור החכמה שלו, ולבטל את אור החסדים 
שבקו הימין. ונעשתה המחלוקת ביניהם.
%break
ומפאת המחלוקת הזו, יצאה אש הכעס. כלומר, שהחושך של שליטת 
השורוק התפשט מכוח החיסרון של החסדים, עד שלבסוף חזרה 
המלכות לעלות למקום בינה, כמו בעת הקטנות, שהסתלק אור הג"ר 
לגמרי, וג' הכלים בינה ותו"מ נפלו אז לכוחות הדין,
%break
משום שעליית המלכות הייתה מחמת פגם. ונברא הגיהינום 
מניצוצותיהם, והתדבק בשמאל. כלומר, כל מי שירצה להגביר כוח 
השמאל, נופל לדין של גיהינום, הדבוק בשמאל.
%break
והימין הוא שלמות הכול, כי כל הספירות מקבלות ממנו את קיומן. 
ולכן בימין, יום א', כתובים כל התיקונים של הקטנות והגדלות בעניין 
יהי אור ויהי אור.
%break
כי בו תלויה השלמות של כל הספירות. וע"כ, כיוון שנשלם קו הימין, 
נשלמו כולן. וגם קו השמאל קיבל שלמותו ממנו, והתעורר בשליטתו.
%break
וכשהתעורר השמאל בשליטתו, והרגיש שלמותו, עורר תכף מחלוקת 
עם קו הימין, שרצה לבטל את אור הימין, ולהשליט רק את האור שלו. 
ומהמחלוקת הזו נמשכה התגברות אש הכעס. כלומר, החושך של 
השורוק, הגורם לעליית המלכות בחזרה אל מקום בינה.
%break
ואז כשעלתה למעלה, הפילה הכלים דבינה ותו"מ לכוחות הדין, 
הנקרא גיהינום. והגיהינום התעורר, ונברא מהשמאל, והתדבק 
בשמאל. כלומר, שכל מי שרוצה להגביר השמאל, נופל לגיהינום, 
הדבוק בשמאל.
%letter 45
.45 משה בחכמתו הסתכל בזה, ובמעשה בראשית הסתכל. במעשה 
בראשית הייתה מחלוקת בין שמאל לימין. ובמחלוקת ההיא, שעורר 
אותה השמאל, נברא הגיהינום והוא התדבק בשמאל.
%break
העמוד האמצעי, ת"ת, נכנס ביניהם והסיר את המחלוקת והסכים לב' 
הצדדים. והגיהינום פָּרשׁ מהשמאל וירד למטה, והשמאל נכלל בימין, 
והיה הכול שלום.
%page 60
כי קומת החסדים, שיצאה על קו האמצעי, ת"ת, נכנסה בין הימין 
לשמאל, והכריעה בחסדים שלה את קו השמאל, שיתלבש בימין, 
והסירה את המחלוקת. ואז ירד הגיהינום,
%break
ופרש מהשמאל. כלומר, שהכלים דבינה וזו"ן הסתלקו משם וחזרו 
למדרגתם, שזה נבחן שהגיהינום ירד ופרש מהכלים ההם.
%break
והשמאל חזר והשיג הג"ר שלו. כלומר, שאור החכמה שבנקודת 
השורוק, קו שמאל, אחר שהתלבש בחסדים ונכלל בקו ימין, נשלם 
בהארתו בג"ר. ונמצא בזה, שקו האמצעי הסכים לקיים הארתם של ב' 
הקווים, אחר שהלביש אותם זה בזה.
%break
והסכים לב' הצדדים, כי קיים הארת שניהם. אלא שהבדיל את 
הארתם, שהימין יאיר מלמעלה למטה, והשמאל יאיר מלמטה למעלה, 
שבזה נעשה השלום.
%letter 46
.46 כעין זה הייתה המחלוקת של קורח על אהרון, השמאל חָלק על 
הימין. כי מבחינת אילן הנשמות, נבחן אהרון לקו ימין ולחסדים, 
להיותו כוהן. וקורח נבחן לשמאל ולגבורה,
%break
להיותו לוי. וכיוון שקורח חלק על הכהונה, הרי זה דומה, כמחלוקת קו 
שמאל על הימין, שהייתה בתחילת מעשה בראשית של יום ב'.
%break
הסתכל משה במעשה בראשית, ואמר, לי ראוי להסיר המחלוקת בין 
ימין לשמאל. כי כמו שאהרון וקורח, הם חו"ג, ימין ושמאל דנשמות, כן 
משה הוא ת"ת דנשמות, קו האמצעי.
%break
ולפיכך כשהסתכל במעשה בראשית, וראה שם, איך העמוד האמצעי 
הסיר המחלוקת של שמאל בימין, אמר, שגם לו ראוי להסיר 
המחלוקת בין ימין לשמאל מאילן הנשמות,
%break
להיותו ת"ת דנשמות. השתדל משה להסכים ביניהם, והשמאל לא 
רצה, וקורח התחזק על אהרון בגבורתו.
%letter 47
.47 אמר משה, זה ודאי, שבגבורת המחלוקת של השמאל, צריך 
הגיהינום להתדבק. כמו שהיה במעשה בראשית, שקורח לא רצה 
להתדבק למעלה, בתיקון הקדושה, ולהיכלל בקו ימין. כמו השמאל 
של מעלה. ודאי הוא שיירד למטה, לגיהינום, בכוח הכעס שלו.
%break
כמו שהיה בתחילת מעשה בראשית, בעת המחלוקת של קו שמאל, 
שיצא הגיהינום והתדבק בשמאל. כן ידע משה, שעם כוח המחלוקת 
של קורח, יירד קורח לגיהינום ויתדבק בו.
%letter 48
.48 וע"כ לא רצה קורח, שהמחלוקת תיושב ביד משה, משום 
שהמחלוקת לא הייתה לשם שמיים.
%break
ז"א מכונה שמיים, והנוקבא שלו מכונה שֵׁם שמיים. ואומר, שע"כ לא 
קיבל ההכרעה של משה, משום שלא הייתה המחלוקת שלו מכוונת 
לייחודו של הז"א בנוקבא. ולא חשש לכבוד העליון, שהיא השכינה, 
והכחיש את מעשה בראשית.
%break
כלומר, שסתר את תיקון הכרעת הקו האמצעי, שהיה במעשה 
בראשית. כי רצה רק בשליטת השמאל לבדו. כיוון שראה משה, שהוא 
מכחיש את מעשה בראשית, והוא נדחה מחוץ לקדושה, אז כתוב, 
וייחַר למשה מאוד.
%letter 49
.49 וייחר למשה מאוד. משום שקורח ועדתו הכחישו אותו, שלא נתנו 
לו להכריע אותה המחלוקת.
%break
וכתוב, מאוד. על שהכחישו את מעשה בראשית, שפָּגם בהכרעה 
עליונה דקו האמצעי על ימין ושמאל דז"א, שנתקן במעשה בראשית.
%page 61
וקורח הכחיש הכול, הן למעלה בז"א, והן למטה בנשמות, כמ"ש, 
בְּהַצותָם על ה', ז"א. הרי שהפגם שלו הגיע גם למעלה לז"א, וכן 
למטה למשה. וע"כ התדבק קורח, כמו שראוי לו, בגיהינום. כמ"ש, 
ויירדו הם וכל אשר להם חיים שְׁאולָה.
%letter 50
.50 מחלוקת שנתקנה כעין של מעלה, שעולה ואינה יורדת, 
ומתקיימת באורַח ישר, זוהי המחלוקת של שמאי והילל.
%break
פירוש. קו האמצעי מכריע המחלוקת של מעלה, ומקיים את שניהם, 
ומלביש אותם זה בזה. נמצא, מבדיל בהארתם, שהשמאל יאיר 
מלמטה למעלה, והימין יאיר מלמעלה למטה. אשר רק בדרך זו 
מתקיימים שניהם, ולא אחרת.
%break
ומחלוקת שנתקנה כעין של מעלה, היא שעולה ואינה יורדת, שהארת 
השמאל תאיר מלמטה למעלה, ולא מלמעלה למטה. ואז הארת 
השמאל מתקיימת באורַח הישר, בדרך שלא תבטל הארת הימין, 
ושניהם יאירו.
%break
זו מחלוקת של שמאי והילל. ששמאי היה השמאל של מעלה. וזהו כמו 
שלומדים, שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, שהיה אוכל בחול ומאיר 
מחול לשבת, מלמטה למעלה.
%break
אבל הילל היה אומר, ברוך ה' יום יום. שהיה ממשיך מלמעלה למטה 
כדרך קו ימין של מעלה, לאותו יום שהיה עומד בו.
%break
והקב"ה הבדיל ביניהם והסכים להם. כלומר, שהמחלוקת וההבדל 
שבין שמאי והילל, נמשכו להם מקו האמצעי של מעלה, שהוא 
הקב"ה. אשר ע"י ההבדל הזה,
%break
שהשמאל יאיר מלמטה למעלה והימין מלמעלה למטה, נמצא מקיים 
הארת שניהם, ומלביש אותם זה בזה. ואז הקב"ה נותן הארת שניהם 
בזיווג לנוקבא.
%break
וזו מחלוקת לשם שמיים. כלומר, שההבדל מימין לשמאל בדרך 
הארתם, הוא מזוֵוג את שֵׁם, הנוקבא, עם שמיים, ז"א. והשמיים, ז"א, 
מפריד ומבדיל המחלוקת הזו,
%break
כדי לקיים את שניהם. ומשום זה הארתם מתקיימת. והמחלוקת הזו 
שבדרך הארתם, היא כעין מעשה בראשית. כדרך שעשה קו האמצעי 
לצורך התיקון של מעשה בראשית.
%break
וקורח הכחיש כל התיקון של מעשה בראשית. והמחלוקת הייתה על 
הז"א, שנקרא שמיים, על הקו המכריע. ורצה להכחיש התיקונים 
שבתורה, ז"א. ודאי שהמחלוקת הייתה, מפני שכוח הדין של גיהינום 
התדבק בקורח. וע"כ התדבק בו קורח, כלומר, שנפל לגיהינום.
%letter 51
.51 והעניין הזה הוא בספרו של אדה"ר. החושך, כשהתעורר 
לשליטתו, התעורר ברוב גבורה, וברא בו הגיהינום, והתדבק הגיהינום 
עימו באותה המחלוקת. אחר ששקטו הרוגז וכוח הגבורות, התעוררה 
המחלוקת באופן אחר, והיא מחלוקת של אהבה.
%break
כלומר, מחלוקת בדרך הארתם, שהשמאל יאיר מלמטה למעלה, 
והימין מלמעלה למטה, ששניהם הסכימו לזה, מכוח אהבתם זה לזה.
%break
כי השמאל חשק בחסדים דימין, והימין בהארת החכמה שבשמאל. 
שמתוך שהתחלקו בדרך הארתם, התלבשו זה בזה. והימין נשלם 
מהשמאל, והשמאל מהימין.
%letter 52
.52 שני מיני מחלוקת היו. אחד בהתחלה ואחד בסוף. וזהו אורחות 
צדיקים, שתחילתם קשה, בייסורים, וסופם בשלווה.
%break
קורח היה בחינת שמאל, שבהתחלת המחלוקת של ימין ושמאל, 
שהיא ברוגז ובכוח הגבורות. כלומר, שכל אחד רצה לבטל הארת 
חברו. שמתוך כך יצא הגיהינום והתדבק בגיהינום.
%page 62
שמאי היה בחינת שמאל, שבסוף המחלוקת של ימין ושמאל, כשכבר 
שָׁככו הרוגז והכעס, שצריכים לעורר אז מחלוקת של אהבה, מחלוקת 
שבדרך הארתם, שיקבלו הסכמה וקיום ע"י השמיים, הקו המכריע, 
שילביש אותם זה בזה.
%letter 53
.53 יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים. זו המחלוקת 
הראשונה, התעוררות הכעס והכוח, שכל אחד מתגבר לבטל הארת 
חברו. רצה הקב"ה להסיר המחלוקת, והתעורר הגיהינום, עד שהכעס 
והכוח הצטננו.
%break
כלומר, שמתוך הפגם של המחלוקת, שסָתם האורות, עלתה שוב 
המלכות למעלה למקום בינה, והעלימה הג"ר. והבינה ותו"מ נפלו 
למדה"ד, שנקראת גיהינום. ובזה שקטה המחלוקת. כי עם עליית 
המלכות, התבטלה שליטת קו השמאל, שהרי חזר לקטנות.
%break
ואז כתוב, ויעש אלקים את הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת 
לרקיע, ובין המים אשר מעל לרקיע. הבדלה זו היא מחלוקת של 
אהבה וחביבות וקיום העולם, הבדלה בדרך ההארה. ומחלוקת של 
אהבה היא המחלוקת שמאי והילל.
%break
ההבדלה שבכתוב, ויעש אלקים את הרקיע, היא סוף המחלוקת. אבל 
קורח היה במחלוקת של הכעס, שהיא ההבדלה שבכתוב, יהי רקיע 
בתוך המים, שהיא התחלת המחלוקת. אבל המחלוקת של שמאי 
והילל, שהיא סוף המחלוקת, היא של אהבה ולשם שמיים.
%break
שהתשבע"פ, הנוקבא, הנקראת שֵׁם, נכנסה באהבה אל התושב"כ, 
ז"א, הנקרא שמיים. והיו בזיווג שלם, כי קיבלה מז"א מוחין שלמים.
%letter 54
.54 הבדלה נוהגת רק בשמאל, כי ביום ב', שהוא שמאל, כתוב, ויהי 
מבדיל בין מים למים. ואצל קורח כתוב, המְעַט מכם, כי הבדיל אלקֵי 
ישראל אתכם מעדת ישראל. וכן בלוויים כתוב, בעת ההוא הבדיל ה' 
את שבט הלוי. הרי שאין הבדלה נוהגת אלא בשֵׁני, בשמאל.
%letter 55
.55 אם הבדלה היא בשני, למה כתוב הבדלה בלוי, שהוא בן שלישי 
ליעקב? הלוא בשמעון הייתה צריכה להיות הבדלה, שהוא בן שני 
ליעקב? אע"פ שלוי שלישי, מ"מ לדעתו של יעקב הוא שני. כי ראובן 
לא נחשב לראשון מבני לאה, כי אז הייתה דעתו של יעקב,
%break
שהיא רחל. ולעולם אין הבדלה אלא בשני. שאז, אחר שנעשתה 
הבדלה בשני, הכול הוא בדרך הישר, בדרך השלם כראוי. כי ע"י 
ההבדלה, האורות מתלבשים זה בזה. ונשלמים זה מזה.
%letter 56
.56 ההבדלה, שאנו עושים במוצאי שבת, היא להבדיל בין הכוחות, 
השולטים בימות החול, ובין הקדושה, השולטת בשבת. ועם יציאת 
השבת, עולה צד אחד מגיהינום מבחינת העין הרעה, הרוצה לשלוט 
בעולם, בעת שישראל אומרים הכתוב, ומעשה ידינו כּונְנֵהוּ.
%break
ביאור הדברים. כי בעין הרעה, שהיא מקור כל הס"א, יש ב' צדדים 
ימין ושמאל, כמ"ש, ייפול מצידךָ אלף ורבבה מימינֶך אליך לא ייגש. 
ימין העין הרעה, הוא במספר אלף, והשמאל במספר רבבה. 
וכשפוגשים באדם, נמצא השמאל שלהם נגד ימין האדם,
%break
וימינם נגד שמאל האדם. כמ"ש, רק בעיניך תביט, ושׁילוּמַת רשעים 
תראה. כלומר, כשתביט בעיניך הטובות, ותבדיל בין טוב לרע, אז, 
ושׁילוּמַת רשעים תראה.
%break
ועם יציאת השבת, כוחות הדין מתחילים לשלוט בעולם, ועולה מהעין 
הרעה צד השמאל שלה, מבחינת רבבה, הרוצה לשלוט בעולם, בעת 
שישראל אומרים הכתוב, ומעשה ידינו כּונְנֵהוּ. כי מעשה ידינו הוא 
ברית קודש.
%page 63
ולפיכך בשעה שישראל אומרים, ומעשה ידינו כּונְנה עלינו, כלומר 
שברית הקודש בשלמות, התעורר השמאל של העין הרעה, להיאחז 
בברית קודש לקלקל אותה.
%break
ומאותה דרגה דס"א, שנקראת שמאל, יוצא מספר רבבה, ורוצה 
להתערב בזרע ישראל, ע"י אחיזתם בברית קודש, ולשלוט על ישראל, 
להעניש אותם.
%letter 57
.57 וישראל עושים מעשה של מצווה בהדס וביין, ואומרים הבדלה, 
והס"א נבדלת מהם. כי ע"י מעשה ודיבורים של מצווה, מתעוררת 
כוונת הלב, להכיר בכל המיאוס וההיזק,
%break
הנמשכים מהעבירות, ובכל החיים והטוב, הנמשכים לעושי רצונו, שזו 
ההבדלה. כי אז נבדלים בהכרח מהס"א ומתדבקים בקדושה.
%break
והס"א נבדלת מישראל, כי לפי שיעור הכרת ההיזק בדרך הרע, כן 
שיעור התרחקות הרע מהאדם. ושפל אותו הצד, ובא למקומו בשאול, 
במקום שקורח וסיעתו שם. כלומר, ששקע במקורו ואינו מתפשט 
בעולם.
%break
אבל להיותו צד שמאל, אי אפשר להעביר אותו לגמרי מקודם גמה"ת. 
וע"כ על צד הימין כתוב, ייפול מצידך אלף. אבל על השמאל לא כתוב 
ייפול, אלא, ורבבה מימינך אליך לא ייגש. כי רק לא יוכלו לגשת, אבל 
לא יתבטלו לגמרי מקודם גמה"ת.
%break
וכן כאן יורדת הס"א למקומה שְׁאולָה, ואינה מתבטלת לגמרי. בדומה 
לכתוב, ויירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. וקורח וסיעתו לא ירדו 
לגיהינום, מטרם שעשו ישראל הבדלה מהם, כמו שאמר להם משה, 
היבָּדְלו מתוך העדה הזאת.
%break
אף כאן, אין הס"א יורדת לגיהינום במוצאי שבת, מטרם שישראל 
עושים הבדלה ביין ובהדס ונבדלים מהס"א. והנה התבאר, שגם 
ההבדלה של מוצאי שבת דומה להבדלה של קורח.
%letter 58
.58 ולעולם הבדלה נוהגת רק בשני, שהוא קו שמאל. שאפילו הבדלה 
של מוצאי שבת היא ג"כ להבדיל הס"א, הנמשכת מקו השמאל.
%break
בהתחלה של המחלוקת, כשהגבורה והכעס שהשמאל עורר 
במחלוקת, טרם נשקטו בשׁוּבָה וָנַחת, נברא בו הגיהינום. אז נבראו 
כל אלו המלאכים המקטרגים לריבונם למעלה,
%break
להקב"ה, קו האמצעי. והם מקטרגים על ההכרעה שלו, ונוטים 
לשליטת השמאל. וע"כ האש שורפת אותם ונשרפים.
%break
וכן שאר המלאכים, כל אלו שמתבטלים, ואין להם קיום, ונשרפים 
באש, כל אלו יצאו מכוח אש המחלוקת שבהתחלה, שהייתה ביום ב'. 
וכעין זה גם קורח למטה נפל ונשרף בגיהינום,
%break
כמו אלו המלאכים, שנשרפים באש נהר דינור. והכול באופן הזה, 
שנמשכים מהתחלת המחלוקת, שהייתה באש הכעס.
%letter 59
.59 ויאמר אלקים, יהי רקיע. פירושו, שתתפשט התפשטות זו מזו. 
שהמים התחתונים יתפשטו ויתחלקו מהמים העליונים. ומים עליונים 
יתפשטו ויתחלקו ממים תחתונים ע"י הרקיע.
%break
הבינה נקראת מים. וכח"ב תו"מ שבכללות מֵימי הבינה, הם חמש 
אותיות אלקים. יהי רקיע, פירושו, שהרקיע יבוא באמצע המים, 
באמצע חמש אותיות אלקים, מתחת לב' אותיות א"ל.
%break
וב' אותיות א"ל דאלקים, כו"ח, יתפשטו מהרקיע ולמעלה במים 
עליונים, חסדים. וג' אותיות הי"ם דאלקים, בינה תו"מ, יתפשטו למטה 
מהרקיע במים תחתונים.
%break
ב' אותיות א"ל דאלקים, שמֵרקיע ולמעלה, חלק הימין. א"ל מורה על 
שם החסד, שהוא בימין. השם אל גדול התפשט ונחלק ממימי הבינה. 
כלומר, שבסיבת הרקיע התפשט השם, אל גדול, מהרקיע ולמעלה. 
ונחלק משאר המים, מג' אותיות הי"ם, כדי להשלים השם, אל,
%page 64
וכדי שייכללו המים העליונים והתחתונים זה בזה ע"י ההתפשטות 
ההיא.
%break
כלומר, שע"כ נחלקו אותיות א"ל מרקיע ולמעלה, ואותיות הי"ם מרקיע 
ולמטה, כדי שהשם אל, חסד, יקבל שלמות יתרה. ואז תחזורנה 
ותתחברנה אלו באלו, אותיות א"ל עם אותיות הי"ם, וייכללו בשם 
אחד, אלקים.
%break
ומה שקורא הזוהר לב' אותיות א"ל דאלקים בשם אל גדול, הוא 
להיותן מבינה, שהיא תמיד בחינת ג"ר, המרומזות בשם גדול. וכן ג' 
אותיות הי"ם דאלקים, קורא להן הי"ם גדול, מהטעם האמור.
%break
והתפשט השם א"ל מאלקים, ונשארו ג' אותיות הי"ם. הי"ם אלו 
התפשטו למטה מרקיע, והתהפכו להיות מים תחתונים ימ"ה.
%break
כלומר, שאותיות הי"ם דאלקים, שהיו מקודם לכן מחוברות באל גדול 
בבינה, והיו מים עליונים, הנה עתה, ע"י הרקיע שהתמצע באמצע 
המים, נדחקו הי"ם הללו, והתפשטו למדרגה שלמטה מהן, זו"ן, ונעשו 
שם מים תחתונים, כמו מדרגת הזו"ן.
%break
ואז איבדו הצירוף של הי"ם, והתהפכו ונעשו לצירוף ימ"ה. זוהי 
ההתפשטות, שהתפשטה בשני, שהתפשטו מצירוף הי"ם לצירוף 
ימ"ה.
%break
המים העליונים הם הי"ם, כמ"ש, זה היָ"ם גדול. הרי שהי"ם הוא מים 
עליונים. כי גדול מורה על בינה, שהיא תמיד ג"ר. אם האותיות הי"ם 
בסדר הפוך, ימ"ה, זה מורה שהם מים תחתונים.
%break
כיוון שאותיות ימ"ה נתקנו, שחזרו ועלו למעלה מרקיע, והתחברו עם 
השם אל גדול, וחזרו לצירוף הי"ם גדול, אז נעשה הכול, א"ל והי"ם, 
לכלל אחד, לשם אחד אלקים. והתפשט השם אלקים בג' מקומות, בג' 
נקודות חולם חיריק שורוק.
%letter 60
.60 מים עליונים זכרים, מים תחתונים נקבות. בתחילה, מטרם 
שנתקנו, היו מעורבים מים עליונים ותחתונים יחד. עד שנתקנו ונבדלו 
אלו מאלו, כדי להכיר בהם, שאלו הם מים עליונים ואלו הם מים 
תחתונים. ולהכיר, שזהו השם אלקים,
%break
בינה, וזהו השם אדנ"י, מלכות. וזוהי ה"ר דהוי"ה, בינה, וזוהי ה"ת 
דהוי"ה, מלכות.
%break
פירוש. מים הם ע"ס דבינה. כי ע"ס דחכמה נקראות אורות וע"ס 
דבינה נקראות מים. ובעת המאמר, יהי רקיע בתוך המים, בא הרקיע 
והתמצע באמצע המים, מתחת לאותיות א"ל דאלקים, כו"ח. שמחמת 
זה נפלו ג' האותיות הי"מ דאלקים, בינה תו"מ,
%break
למדרגה שמתחת לבינה, לזו"ן. והתערבו הי"ם דבינה עם הנוקבא 
דז"א, ונעשו מים תחתונים ימ"ה, כמו הנוקבא דז"א, הנקראת ימ"ה.
%break
ובתחילה היו מעורבים מים עליונים ותחתונים יחד. שמטרם התיקון 
היו הי"ם דאלקים, מים עליונים זכרים, מעורבים עם הנוקבא דז"א, 
ימ"ה, מים תחתונים נקבות.
%break
ואח"כ חזרו ונתקנו, כלומר, שאותיות הי"ם חזרו ונבדלו מהז"א, ועלו 
למעלה מרקיע, והתחברו עם אותיות א"ל דאלקים, והתכללו בשם 
אחד אלקים.
%break
ואז נבדלו מים עליונים הי"ם, ממים תחתונים ימ"ה, והוכר שהי"ם הם 
מהשם אלקים, והנוקבא דז"א היא השם אדנ"י. וכן ניכר, שאותיות 
הי"ם הם מה"ר, בינה, ונוקבא דז"א היא ה"ת, מלכות.
%break
אז כתוב בהם, ויעש אלקים את הרקיע. שהתפשטות זו לקחה את 
השם אלקים. כלומר שהכתוב, ויעש אלקים, מורה, שהתפשטות זו של 
הי"ם חזְרה לא"ל, ונעשו יחד לשם אלקים,
%page 65
ולמים עליונים. כי השם אלקים הוא מים עליונים, והשם אדנ"י, שהיא 
הנוקבא דז"א, הוא מים התחתונים.
%break
ויעש, הוא לשון תיקון וּגְמר מלאכה. כי עתה חזר ונתקן המיעוט, 
שהתהווה במאמר, יהי רקיע. וכן הכתוב, יהי רקיע בתוך המים, מורה 
על התחלת המחלוקת, שאז נפלו אותיות הי"ם דבינה לזו"ן, ונעשו 
מים תחתונים ימ"ה. והכתוב, ויעש אלקים את הרקיע,
%break
מדבר בסוף המחלוקת, בעת התיקון, שאותיות הי"ם חזרו למדרגתן 
והתחברו באל גדול שבבינה, ונעשו לשם אלקים.
%break
והוכרו אותיות הי"ם, שהן מים עליונים. והשם אדנ"י, שהוא הנוקבא, 
היא לבדה נשארה למים התחתונים. ועכ"ז, כיוון שהמים זכרים, שהם 
הי"ם, נשלמו ע"י מים נקבות, שהם הנוקבא דז"א,
%break
ע"כ השם אלקים דבינה, התפשט גם אל המים נקבות. וקיבלו גם 
הזו"ן אותם המוחין של אלקים.
%letter 61
.61 ואע"פ שהבדיל ביום ב' בין מים עליונים לתחתונים, כמ"ש, ויעש 
אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים 
אשר מעל לרקיע, מ"מ המחלוקת של ימין ושמאל, שהם א"ל הי"ם, לא 
התבטלה עד יום ג', ת"ת.
%break
ויום ג' הכריע המחלוקת של ימין ושמאל ע"י קומת חסדים, שיצאה על 
המסך דתו"מ, שהם יום ג'. שאז התלבשו שני הקווים, א"ל הי"ם, זה 
בזה, והתקיימו שניהם כראוי להיות.
%break
הרי שהמים העליונים, הי"ם דאלקים, אע"פ שחזרו לבחינת מים 
עליונים עוד ביום ב', מ"מ אין המחלוקת שבין הי"ם לא"ל מיתקנת, 
אלא רק ע"י יום ג', שהוא תו"מ, מים תחתונים. ורק ע"י קומת חסדים 
שלהם מתייחדים א"ל והי"ם לשם אחד אלקים.
%break
וע"כ השם אלקים מתפשט גם למים תחתונים תו"מ, ומקבלים גם הם 
המוחין האלו דאלקים. כי כל תחתון, המיתקן לעליון, זוכה גם הוא בכל 
אותו שיעור המוחין, שתיקן לעליון.
%break
ומשום המחלוקת הזו, אע"פ שהיא קיום העולם, מ"מ לא כתוב ביום 
שני, כי טוב, משום שעוד לא נשלמה בו המלאכה. משום המחלוקת 
שהתבארה בכתוב, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים, 
שהי"ם דאלקים נפלו לזו"ן ונעשו מים תחתונים ימ"ה.
%break
ואע"פ שנעשה לקיום העולם, שאם לא היו נופלים לזו"ן, לא היה מצויר 
כלל, שיהיה מוחין לזו"ן ולנשמות הצדיקים. מ"מ כיוון שלא נשלם 
התיקון שלהם אלא רק ביום ג', ע"כ לא כתוב, כי טוב, ביום ב'. כי לא 
ייתכן לומר, כי טוב, על תיקון בלתי נגמר.
%break
מים עליונים ומים תחתונים היו מעורבבים יחד, ולא היו תולדות 
בעולם, עד שנבדלו זה מזה, והוכרו מים עליונים לחוד ומים תחתונים 
לחוד, אז עשו תולדות.
%letter 62
.62 ואע"פ שהבדלה בין מים עליונים לתחתונים, כבר הייתה ביום 
שני, הייתה עוד מחלוקת בין א"ל, ימין, ובין הי"ם, שמאל. ורק יום ג' 
הכריע והשווה הכול, וחיבר אותם בשם אחד אלקים. יום ג', ז"א, שֵׁם 
הנחקק בחקיקתו הו"ה, להשוות מים עליונים בינה,
%break
ומים תחתונים מלכות. כי הו"ה הוא שתי אותיות ה', וו' באמצע. ה"ר 
בינה. ה"ת מלכות. ו' באמצע ז"א, הבא להשלים ולהאיר בב' הצדדים, 
למעלה בבינה ולמטה במלכות.
%break
פירוש. מתוך שהו' הכריע עם קומת חסדים שלו בב' הצדדים שבבינה, 
א"ל הי"ם, לכן זוכה גם ו' עצמו באותם המוחין, ומשפיע אותם 
לנוקבא. שהוא ת"ת, והיא משתווה לה"ר.
%page 66
וסימן זה הוא בקיעת מי הירדן, שהמים העליונים של הירדן קמו נֵד 
אחד, ולא ירדו למטה לים המלח, והם ה"ר דהוי"ה, בינה. ומים 
תחתונים של הירדן, שמישראל ולמטה, ירדו לים המלח, והם ה"ת 
דהוי"ה, מלכות. וישראל, שהם ו' דהוי"ה,
%break
הלכו באמצע, בין מים עליונים של הירדן, ובין מים תחתונים של 
הירדן. ונמצא שישראל, שהם ו' דהוי"ה, מקבל מה"ר ומשפיע לה"ת.
%letter 63
.63 ה"פ כתוב, רקיע, ביום ב', וחי העולמים, שהוא יסוד דז"א, הולך 
בהם ומנהיג בהם את העולמות.
%break
פירוש. כי הרקיע, סיום שנעשה באמצע כל מדרגה מכוח הצ"ב, 
שבעת קטנות מסיים המדרגה מתחת לחכמה, ומוציא בינה ותו"מ 
מחוץ למדרגה. ולעת גדלות מוריד את הסיום שמתחת לחכמה, 
בחזרה למקום המלכות, ומחזיר את בינה ותו"מ למדרגה.
%break
וחי העולמים, יסוד דז"א, שבו כוח הסיום שלו, המסך, הולך עם המסך 
הזה שביסוד שלו, ועולה למעלה תחת החכמה, ומסיים שם המדרגה 
ברקיע המבדיל בין מים, כו"ח, למים, בינה ותו"מ. ומנהיג בהם. 
כלומר, לעת גדלות, שחוזר ומוריד את המסך המסיים,
%break
היסוד שלו, הרקיע, אל מקום המלכות, ומחזיר את הבינה ותו"מ 
למדרגה. ואז מנהיג העולמות, ונותן להם מוחין.
%break
ה"פ כתוב, רקיע, מטעם שכל הנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרטים 
שבו. ולפיכך, כיוון שיש רקיע המבדיל באמצע מדרגת הז"א, כן יש 
רקיע בכל ספירה מחמש הספירות חג"ת נ"ה שבו. שהרי כל ספירה 
כוללת ע"ס. וא"כ יש ביניהם רקיע,
%break
המבדיל בין כו"ח לבין בינה ותו"מ שלהם, כמו בכללות הז"א. וע"כ הם 
חמישה רקיעים. ועיקר ע"ס אינן אלא חמש, כח"ב תו"מ, אשר בזו"ן 
נקראות חג"ת נ"ה.
%break
וכולם כלולים זה בזה. ואלמלא התיישבה מחלוקת זו ע"י קו האמצעי, 
לא התכללו ולא נתקנו זה בזה. אע"פ שבכל ספירה דז"א יש רקיע 
מיוחד, מ"מ כל חמישה רקיעים כלולים זה בזה.
%break
והוא מטעם, שאין שלמות המוחין, אלא ע"י קו האמצעי. כי בקו ימין 
חסרה חכמה, ובקו שמאל, שיש חכמה, חסרים בו חסדים. וע"כ הוא 
חושך, כי גם החכמה אינה יכולה להאיר,
%break
שאין החכמה מאירה בלי חסדים. אלא רק ע"י קו אמצעי, נכללו 
הקווים זה בזה, ונשלמים בהארתם זה מזה.
%break
ומכוח זה נכללות כל חמשת הספירות דז"א, וחמשת הרקיעים שבהן, 
לאחד. כי הת"ת, שהוא קו אמצעי, מייחד החו"ג עימו לאחד. ובשיעור 
הזה, משפיע ליסוד. והוא מייחד ב' הקווים נו"ה לאחד. באופן, שכולן 
מאירות רק מכוח ההתייחדות שלהן בקו אמצעי.
%break
חמישה רקיעים הם 500 שנים שעה"ח, ז"א, דבוק בהם, לעשות 
פירות ותולדות לעולם. עה"ח, ז"א, מהלך 500 שנים, שהם חמישה 
רקיעים, שהז"א יורש אותם מבינה, וספירות של הבינה הן במאות, 
וע"כ נחשבים חמישה רקיעים ל-500 שנה.
%break
וע"י חמישה רקיעים אלו, שז"א מקבל אותם מכוח הכרעתו בבינה, 
הוא משפיע פירות ותולדות, כלומר מוחין ונשמות, לעולמות. וכל מימי 
בראשית, כלומר כל מיני מוחין, הנוזלים והנמשכים מבראשית, שהוא 
א"א, מתחלקים מתחתיו על ידו.
%break
פירוש. כמו שז"א עצמו אינו מקבל המוחין מבינה, זולת בחמישה 
רקיעים, המבדילים ומחלקים בו כל מדרגה לשניים, למים עליונים 
ולמים תחתונים. כך כאשר הז"א משפיע מוחין ונשמות לעולמות, 
מתחלקים ומיתקנים גם הם,
%page 67
ברקיע המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים, כמו הז"א, 
שמתחלקים מתחתיו על ידו. כלומר, שמתחלקים גם הם למים עליונים 
ולמים תחתונים כמוהו.
%break
ודוד המלך, הנוקבא, מקבל הכול מהז"א, ומחלק אח"כ לעולמות 
התחתונים בי"ע. שהנוקבא דז"א מקבלת הכול מהז"א, הן מים 
עליונים והן מים תחתונים. ומים עליונים לוקחת לעצמה, ומים 
תחתונים מחלקת לתחתונים שבבי"ע,
%break
שעליהם רומזים הכתובים, ויחלק לכל העם לכל המון. תיתן להם, 
ילקוטוּן. וַתָקָם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה.
%letter 64
.64 בשעה שהתעוררה המחלוקת בכוחו של השמאל, התרבה 
והתגבר ערפל של אש. שהחושך והאש יוצאים ומתרבים במחלוקת 
של ב' הקווים ימין ושמאל. ונולדו מהערפל רוחות, ונקרשו מיד, 
ונשארו בלי לחלוחית.
%break
פירוש. החסדים נקראים מים. והיות שהרוחות נולדים מהערפל, הבא 
בכוח המחלוקת של השמאל על הימין, שהוא חסדים, ממילא נולדו 
הרוחות ביובש גמור, בלי שום לחלוחית של חסדים.
%break
והרוחות האלו היו זכר ונקבה, ומהם נולדו ונפרדו מזיקים רעים 
למיניהם. וכאן התגברות רוח הטומאה בכל אלו הרוחות העזים, והם 
קליפת העורלה.
%break
כי הזכר והנקבה הראשונים, שיצאו ונולדו מערפל, לא היו רעים כל 
כך. והטומאה עוד לא הייתה ניכרת בהם, מטעם שהם קרובים 
לקדושה. אלא באלו הרוחות והמזיקים, שנולדו מהזכר ומהנקבה 
האלו, כבר התגבר בהם רוח הטומאה.
%break
רוחות אלו התגברו בטומאה במזיקים העזים. אחד נקרא אֶפְעֶה, 
ואחד נקרא נחש. ושני מינים הללו נעשו אחד. אפעה מוליד לשבעים 
שנה, והנחש רק לשבע שנים.
%break
אמנם בהתחברם יחד, חוזר הכול לשבע שנים של נחש. שאז גם 
האפעה מוליד לשבע שנים כמו הנחש, ונעשו כמין אחד.
%break
כלומר, שלא בבת אחת יצאה הטומאה מהקדושה, אלא בדרך 
השתלשלות על סדר המדרגה. והם כנגד ג' המדרגות ז"א ויסוד 
ומלכות דקדושה.
%break
כי הזכר והנקבה הראשונים שיצאו מהערפל דקדושה, עוד לא הייתה 
ניכרת בהם שום טומאה, והם לעומת הז"א דקדושה.
%break
ותולדותיהם של זכר ונקבה הללו, שהם אפעה ונחש, כבר הם מזיקים 
גמורים. אפעה הוא כנגד היסוד דז"א, זכר. שבע ספירות שלו הן 
בעשיריות, וע"כ מוליד לשבעים שנה, כנגד שבע ספירות הכלולות 
ביסוד.
%break
ונחש הוא כנגד המלכות, ששבע ספירותיה הן ביחידות, וע"כ מוליד 
לשבע שנים, כנגד שבע ספירות הכלולות במלכות. כי ספירות של 
נוקבא הן יחידות, ושל ז"א עשיריות, ושל בינה מאות.
%break
ולבסוף ירד אפעה למדרגת הנחש, כי בקליפות, הנוקבא מתגברת על 
הזכר. וחזר האפעה למספר שבע שנים, כנגד שבע ספירות המלכות.
%letter 65
.65 מכאן, שהגיהינום נקרא בשבע שמות. וכן היצה"ר נקרא בשבע 
שמות. כי מספר שבע מורה על המלכות. ומתוך שהמלכות דקליפות 
התגברה, וחזר הכול לשבע שנים של הנחש,
%break
לכן חזר גם הגיהינום לבחינת שבע שמות, וכן היצה"ר, כנגד שבע 
ספירות המלכות. כי היא התגברה על כולם.
%break
ובהרבה מדרגות התפשטה הטומאה מכאן לעולם. והכול הוא 
מהשמאל, שהוא טו"ר. וזהו יישוב העולם. כי מתוך שהאפעה ירד 
למדרגת הנחש, התרבו מדרגות הטומאה בעולם.
%page 68
כי באמת לא תוכל להיות קליפה, אלא כנגד המלכות לבדה, שעליה 
היה הצמצום. ולא על יסוד דז"א, שהוא מט"ר. והקליפה שכנגד 
המלכות נקראת נחש. אלא מכוח צ"ב, שעלתה המלכות למקום בינה, 
נעשתה אחיזה לקליפות גם כנגד היסוד דז"א.
%break
ומכוח זה התחברו האפעה והנחש יחדיו, וחזר האפעה לשבע שנים 
של נחש. שהטומאה של הנחש שרתה גם על האפעה, שהוא משורשו 
כנגד היסוד דז"א, שאין שום אחיזה כנגדו בקליפות. ועתה שרתה 
הטומאה גם על האפעה.
%break
אמנם הכול הוא מהשמאל, טו"ר. כלומר, מהמלכות, שהיא שמאל, 
טו"ר. כלומר, שאותה הטומאה שהתרבתה גם נגד היסוד דז"א, אינה 
מיסוד, אלא רק מהמלכות, שהתערבה בו מכוח עליית המלכות לבינה, 
והתפשטו הדינים שבמלכות גם על חצי בינה וז"א שמתחתיה.
%break
וזהו יישוב העולם. כלומר, התפשטות דיני המלכות אל הז"א, 
שנעשתה מכוח עליית המלכות לבינה, הייתה זאת לתיקון יישוב 
העולם. כי לולא עליית המלכות הזו, לא היו שום מוחין מתקבלים אל 
הזו"ן, ולא היה העולם ראוי ליישוב בני אדם.
%break
כאן השם הקדוש החקוק בי"ח (18) אותיות, הממונה על גשמי רצון, 
נדבה, ברכה, ויישוב העולם.
%break
פירוש. כי יה"ו של הוי"ה בחוסר ה"ת, יש בו שישה צירופים: יה"ו הי"ו 
וי"ה וה"י הו"י יו"ה. שאותיותיהם הן י"ח (18). והשם הזה מורה על 
עליית המלכות, ה"ת, אל ה"ר, בינה,
%break
ונעלמה שם. ונשאר השם הוי"ה רק בג' אותיות יה"ו, בחוסר ה"ת. 
ובצירוף הוא נקרא שם בן י"ח אותיות.
%break
ולולא עליית המלכות לבינה, לא הייתה שום מציאות ליישוב בני אדם 
בעולם. לכן נאמר, אשר השם הזה בן י"ח אותיות, ממונה על גשמי 
רצון, נדבה, ברכה, ויישוב העולם.
%break
%H ייקוו המים
%break
%letter 66
.66 ויאמר אלקים, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. ייקוו, 
פירושו, שהמוחין, הנקראים מים, יתפשטו בדרך קו מדויק, באופן 
שיהיו ביושר. ולא יינטו, לא לצד ימין ולא לצד שמאל.
%break
בסדר יציאת המוחין מהנקודה הראשונה, שהיא א"א, יוצא הכול 
בהעלם. בתחילה נעלם האור בא"א, כי מעלה המלכות שלו מתחת 
לחכמה שלו, ומוציא הבינה מחוץ למדרגת הראש, שהיא נקודת 
החולם. עד שהאור מגיע ונאסף להיכל העליון.
%break
מגיע, פירושו בחכמה, מכוח נקודת השורוק. נאסף, פירושו, שהחכמה 
נאספת ומתלבשת בתוך אור החסדים, בכוח נקודת החיריק. להיכל 
העליון, לישסו"ת, שהוא ההיכל השני, המסובב לא"א.
%break
ומישסו"ת יוצא השפע בקו יושר, שכלול מימין ומשמאל, לז"א, עד 
שמגיע למקום האוסף הכול בזכר ובנקבה. והוא חי העולמים, יסוד 
דז"א, זכר, המתייחד עם המלכות, נקבה. ונמצא כלול מזכר ומנקבה.
%page 69
ביאור הדברים. שבעה ימי בראשית הם חג"ת נהי"ם. וכל אחד מהם 
כלול מכל שבעה הימים, באופן שיש בכל יום שבע ספירות חג"ת 
נהי"מ. ועכ"ז יש הפרש גדול מיום ליום.
%break
כי ביום א', שהוא חסד וקו ימין, אע"פ שכלול מכל שבע הספירות ומכל 
הפרטים שבהן, מ"מ הן כולן בו אור החסד. ומבחינה זו הם כל ביאורי 
הזוהר שביום א'.
%break
וכן יום ב', גבורה וקו שמאל, אע"פ שכלול מכל שבע הספירות חג"ת 
נהי"מ, ומכל הפרטים שבהן, אמנם הן כולן בו בגבורה ובמחלוקת 
השמאל על הימין. והם כל ביאורי הזוהר שביום ב'.
%break
וכן ביום ג', ת"ת וקו האמצעי, המכריע ומייחד ב' הקווים ימין ושמאל 
זה בזה. אע"פ שנמצאות בו כל שבע הספירות חג"ת נהי"ם, וכל 
הפרטים שבהן, אבל הן בו רק בייחוד ימין ושמאל. ולפיכך כל ביאורי 
הזוהר שכאן הם בייחוד בלבד.
%break
ולכן כתוב, ייקוו המים, שיתפשטו בדרך קו מדויק, באופן שיהיו ביושר, 
שייחד ב' הקווים, ולא יטה לא לימין ולא לשמאל. ומישסו"ת יוצא 
בייחודו אל שאר המדרגות, לייחד בין ימין ושמאל של רת"ס דז"א. עד 
שמגיע למקום, שאוסף הכול בכלל זכר ונקבה.
%break
כי שלמות הייחוד של ימין ושמאל, אינה נשלמת זולת אחר שנפרדו 
בב' פרצופים, שהאחד כולו ימין והשני כולו שמאל, שהם זכר ונקבה. 
שהזכר, היסוד, נבנה כולו מקו ימין, והנקבה, המלכות, נבנית כולה 
מקו שמאל. ובזיווגם נשלם הייחוד של ימין ושמאל בשלמות הנרצית.
%break
אלא שמקודם לכן, צריך להיות הייחוד של ימין ושמאל ע"י קו האמצעי 
בפרצוף אחד. ולכן נאמר, שהאור מגיע ונאסף להיכל העליון, 
בישסו"ת, וכן ברת"ס דז"א. ומישסו"ת יוצא השפע בקו יושר, בז"א.
%break
ואח"כ יכול להיות הזיווג של ימין ושמאל שבשני פרצופים נפרדים. עד 
שמגיע למקום אחד, האוסף הכול בזכר ונקבה, ליסוד, המתייחד עם 
מלכות, שזהו הייחוד שבב' פרצופים.
%letter 67
.67 המים יוצאים מלמעלה, מה"ר דהוי"ה, ישסו"ת. מתחת השמיים ו' 
זעירא, ו' קטנה, יסוד דז"א. כי הז"א נקרא ו' גדולה, והיסוד שלו נקרא 
קטנה. וע"כ בביטוי ו' נשמעות ב' אותיות ו'.
%break
שהראשונה שמיים, ז"א, והשנייה מתחת השמיים, יסוד דז"א. ואז 
כתוב, ותיראה היבָּשה, ה"ת, שהתגלתה. וכל שאר המדרגות זולתה 
התכסו.
%break
אחרי שהמוחין נמשכים מה"ר, בינה, אל מתחת השמיים, יסוד דז"א, 
כתוב, ותיראה היבשה, ה"ת, המלכות, נוקבא דז"א. כי רק היא 
שהתגלתה בעניין יבשה, אבל כל שאר המדרגות זולתה התכסו 
ונעלמו.
%break
גילוי, פירושו הארת חכמה. כיסוי, פירושו העלמת הארת החכמה. ורק 
המלכות התגלתה בהארת החכמה, אבל שאר המדרגות שלמעלה 
ממנה, התכסו, ואין בהם הארת חכמה. ומתוך המדרגה האחרונה 
הזו, ה"ת, מלכות, נשמע והתגלה האור ההוא שהתכסה.
%break
אע"פ שבכתוב, ותיראה היבשה, התגלתה ה"ת, וכל שאר המדרגות 
זולתה התכסו, חוזר ומפרש, שאין הפירוש שכל המדרגות שקדמו 
ליבשה נשארו מכוסים ונעלמים, אלא שחוזרים אח"כ להתגלות ע"י 
היבשה, המלכות.
%letter 68
.68 כתוב, אל מקום אחד. זהו יסוד, שנקרא כך, משום שהוא הקשר 
של הייחוד של עולם העליון. כי בכתוב, ה' אחד ושמו אחד, מרומזים 
ב' ייחודים:
%break
א. עולם העליון, המתייחד במדרגותיו, שזה, ה' אחד.
ב. עולם התחתון, המתייחד במדרגותיו, שזה, ושמו אחד.
%page 70
וקשר הייחוד דעולם העליון, שהוא ה' אחד, הוא עד היסוד, חי 
העולמים, הנמתק שם בבינה. ונקשר עולם העליון בייחוד שלו. וע"כ 
נקרא מקום אחד. משום שכל המדרגות וכל האיברים של הפרצוף ז"א 
מתקבצים שם, וכולם נעשו בו אחד בלי פירוד כלל.
%break
כי ב' מעלות נמצאות בייחוד דז"א בעולם העליון, שהוא לאה, העומדת 
למעלה מחזה שלו, על הייחוד שלו בעולם התחתון, שהוא רחל, 
העומדת מחזה שלו ולמטה:
%break
א. כי למעלה מחזה, ג"ר דז"א. וג"ר בכל מקום יכולות לקבל חכמה 
בלי לבוש של אור דחסדים. ולפיכך, הייחוד דנקודת שורוק, פירושו, 
שהחכמה אינה יכולה להתלבש שם, מחמת חוסר לבוש החסדים.
%break
אין זה פוגם כלל בזיווג דז"א עם עולם העליון, כי להיותם ג"ר, אינם 
צריכים כלל לבוש חסדים, והחכמה מתלבשת בהם בלי חסדים.
%break
ב. כי למעלה מחזה דז"א, אין החכמה מתקבלת שם לצורך עצמו, 
להיותו שם מתוקן באוירא דכיא דאו"א עילאין, בחסדים מכוסים 
מחכמה. ומה שהוא מקבל שם חכמה, אינו אלא לצורך עולם התחתון,
%break
רחל, העומדת מחזה שלו ולמטה. ומטעם זה, לא נפסק אור החסדים 
בעולם העליון, אפילו בעת הייחוד דנקודת שורוק, כי אינה צריכה 
להארתו.
%break
הרי שיש בעולם העליון ב' מעלות:
א. כי יכולים לקבל חכמה, אפילו בלי חסדים,
ב. גם לא יארע בהם, שיחסרו מחסדים.
%break
משא"כ עולם התחתון, רחל, העומדת מחזה שלו ולמטה, ז"ת דז"א, 
וחסרה מב' הללו:
א. אינה יכולה לקבל חכמה בלי לבוש החסדים,
%break
ב. גם בעת הייחוד דנקודת השורוק, נשארת ריקה מחסדים, כי צריכה 
להארתו. כי אין שלמות כלל מחזה ולמטה דז"א, אלא רק בהארת 
חכמה.
%break
וע"כ הזיווג דז"א עם עולם העליון נקרא מקום אחד, משום שכל 
המדרגות וכל האיברים מתאספים שם. כל המדרגות, גם מדרגות 
החכמה וגם מדרגות החסדים.
%break
כי הם אינם מתמעטים מחסדים מחמת הארת השורוק, וגם יכולים 
לקבל חכמה בלי חסדים. וכל האיברים, פירושו, הספירות.
%break
כי ע"י הארת השורוק מוגבהים בינה ותו"מ מנפילתם, וחוזרים 
למדרגתם. וכל האורות והכלים, נעשו בו אחד בלי שום פירוד כלל. 
ואין מדרגה שתתייחד שם בהארת השורוק, בהארת חכמה, בייחוד 
שלם, אלא רק מדרגה זו.
%break
כלומר, בייחוד דז"א עם מדרגה דעולם העליון. כי עולם העליון יכול 
לקבל חכמה בלי לבוש החסדים.
%break
ובו מתכסים כל האורות בדרך סתום, בהשתוקקות אחת, אחר אור 
דחסדים בלבד. שמחזה ולמעלה הוא אוירא דכיא, ושם האורות 
מכוסים וסתומים מחכמה.
%break
בדרך סתום, להיותם סתומים מלקבל חכמה, ואינם מקבלים חכמה 
אלא רק בשביל עולם התחתון. ומטעם זה הייחוד שלם מכל הצדדים.
%break
עד כאן, במילים, ותיראה היבשה, התייחד עולם הנגלה, רחל, בעולם 
המכוסה, לאה. כי גם עולם התחתון, רחל, נכלל בזיווג העליון, ז"א 
ולאה, שמחזה ולמעלה. ועל רחל, הנכללת בהם, כתוב,
%break
ותיראה היבשה. כי מתוך שרחל היא בחינת ז"ת, שאינה ראויה לקבל 
חכמה בלי לבוש החסדים, לכן נעשית שם יבּשה, כלומר חָרֵבה וריקה 
מחסדים ומחכמה.
%page 71
%letter 69
.69 עולם הנגלה, רחל, נוקבא דז"א, שמחזה ולמטה שלו, מתייחדת 
ג"כ למטה. כי מלבד שעולם הנגלה, רחל, נכללת בזיווג עולם העליון, 
בלאה, שהיא מחזה ולמעלה דז"א, הרי יש לה ג"כ זיווג כזה בפני 
עצמה, מחזה ולמטה דז"א.
%break
ועולם הנגלה הוא עולם התחתון, רחל, נוקבא תתאה דז"א, העומדת 
מחזה ולמטה שלו. שכתוב עליה בחינת ראייה, כמ"ש, ואֶראה את ה' 
יושב על כיסא רם. ויראו את אלקי ישראל.
%break
וכמ"ש, וכבוד ה' נראָה אל אוהל מועד. ויֵרָא כבוד ה'. כמראה הקשת, 
כן מראה הנוגַה סביב, הוא מראה דמות כבוד ה'.
%break
ומביא ב' כתובים עם השם, אֶת, וג' כתובים עם השם, כבוד ה'. ונודע, 
שנוקבא תתאה רחל, מכונה בשם את או כבוד ה'. הרי מכאן, שעולם 
התחתון לבדו הוא עולם הנגלה, שבו עניין ראייה.
%break
משא"כ עולם העליון, לאה, נוקבא עילאה דז"א, נקרא עולם הנסתר, 
כי נעלמת ואינה נראית.
%break
וכתוב, ותיראה היבשה. שפירושו על רחל, עולם הנגלה, הנכללת 
בזיווג העליון שמחזה ולמעלה, בעולם העליון. כי ע"כ כתוב בה לשון 
ראייה, ותיראה היבשה.
%break
ואם היה הכתוב מדבר רק בזיווג ז"א ולאה, שלמעלה מחזה, הנקרא 
ייחוד עליון, לא היה כתוב, ותיראה, כי בעולם עליון אין ראייה נוהגת 
בו.
%letter 70
.70 הכתוב, כמראה הקשת, הנאמר במרכבת יחזקאל, פירושו חי 
העולמים, יסוד דז"א. וכמ"ש בפרשת נוח, את קשתי נתתי בענן. שגם 
שם פירושו יסוד דז"א, הנקרא חי העולמים. בענן, פירושו במלכות, 
נוקבא תתאה דז"א, עולם הנגלה, רחל.
%break
נתתי בענן, שכבר מיום שנברא העולם נתן הקשת בענן, ביום המעונן. 
כמ"ש, והיה בְּעַנְני ענן, להורות, שרק אז נראית הקשת במראה דמות 
כבוד ה', ולא בזמן אחר.
%break
כלומר, בהתעורר השמאל להתגבר, בעת שז"א ורחל נכללים 
בישסו"ת, בנקודת השורוק, בשמאל, חכמה בחוסר חסדים. ורחל 
נשארת ריקה אפילו מחכמה, ואינה יכולה לסבול הריקנות.
%break
הנה אז יוצאת רחל מחוץ לישסו"ת לבחינתה עצמה, להמשיך קומת 
חסדים על מסך של עצמה, כדי להלביש החכמה. וזה הייחוד של 
נקודת החיריק.
%break
ומתקשה בלידתה. כי נבחן שרחל מתקשה בעת לידת המוחין. כי 
יציאתה מהיכל העליון דישסו"ת לבחינתה עצמה, היא מיעוט וקושי 
בשבילה. וכמ"ש, ותְקַשׁ בלדְתָהּ. כי אין המוחין נשלמים ונולדים אלא 
רק ביציאתה בחיריק.
%break
וקשת לא נראית אלא רק ביום המעונן, כי אין שלמות המוחין בנקודת 
חולם בלבד, קו ימין, אלא היא צריכה לייחוד של נקודת שורוק ונקודת 
חיריק, שהן דינים, ומכונים יום המעונן.
%break
ובעת לידת המוחין שרויים אצלה ג' המלאכים: מיכאל מימין, רפאל 
באמצע, גבריאל משמאל. שמקבלת את כוחם ללידת המוחין. כי 
מיכאל נמשך לה מחולם, ימין.
%break
וגבריאל נמשך לה משורוק, שמאל. ורפאל נמשך לה מחיריק, 
האמצעי. וג' בחינות הללו, הם הצבעים, הנראים בדמות של הקשת, 
אדום לבן ירוק.
%break
הימין, הנמשך מחולם, הוא מראה לבן שבקשת. השמאל, הנמשך 
משורוק, מראה אדום שבקשת. האמצעי, הנמשך מחיריק, מראה ירוק 
שבקשת. כי אלו ג' צבעים הם עולם הנגלה, רחל, שבהם הראייה. 
וע"כ עליה כתוב, כמראה הקשת, הראייה.
%letter 71
.71 כן מראה הנוגה סביב. ההארה, שהתכסתה ונעלמה בבת העין 
שבראיית העין. ד' גוונים בעין הרואה. עיקרו גוון לבן, ובתוכו גידים 
אדומים, גוון אדום, ובאמצעו גוון ירוק, שבתוכו בת העין, שהיא גוון 
שחור.
%page 72
אמנם מבחינת ראיית העין, אין שליטה אלא רק לבת עין לבדה, שהיא 
השחור שבעין. ונבחן, שג' הגוונים, לבן אדום ירוק שבעין, מתכסים 
ונעלמים בעת ראיית העין, מכוח שליטת השחור שבבת העין.
%break
כי כוח הראייה אינו אלא בשחור לבדו. וזה מורה על ייחוד העליון, 
שהוא בהיפך ממראה הקשת, המורה על ייחוד תחתון. כי מראה 
הקשת, הוא הצבעים הנראים. ומראה הנוגה, הוא ההארה 
שהתכסתה ונעלמה בבת העין, שבראיית העין.
%break
כי אותם ג' הגוונים, לבן אדום ירוק, המתכסים במראה הנוגה, הם 
הנראים במראה הקשת.
%break
הכתוב, הוא מראה דמות כבוד ה', סובב על הגוונים שבמראה הקשת, 
ולא על מראה הנוגה. כי התייחד הייחוד התחתון של ג' גווני הקשת, 
כפי הייחוד שהתייחד בייחוד העליון.
%break
וע"כ הוא מראה דמות כבוד ה'. ואין לפרש הכתוב על מראה הנוגה, 
שהרי הוא ההארה שהתכסתה, והגוונים סתומים שם, ואינם נראים 
בבת העין שבראיית העין.
%break
לפי זה, כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, מורה על הייחוד 
התחתון, רחל, ג' הצבעים הנראים לבן אדום ירוק. כן מראה הנוגה 
סביב, מורה על הייחוד העליון. כי מראה הנוגה, פירושו ההארה 
שהתכסתה, והגוונים סתומים, בלתי נראים.
%break
ומשווה הכתוב את הייחוד התחתון של מראה הקשת, אל הייחוד 
העליון של מראה הנוגה. להורות, שכל האורות שנמשכו בייחוד העליון 
בכיסוי, נמשכים אל הייחוד התחתון בנגלה. ואותם ג' הגוונים 
הנעלמים בבת עין שבראיית העין,
%break
הם עצמם המתגלים במראה הקשת, אשר יהיה בענן ביום הגשם. 
ולפיכך, מראה הקשת, הוא מראה דמות כבוד ה', להיותם נמשכים 
מהייחוד הגדול והשלם העליון.
%letter 72
.72 ג' השמות, ה' אלקינו ה', שבשמע ישראל, מורים על ג' הגוונים 
לבן אדום ירוק, בעת שהם סתומים ואינם נראים. ומתקשרים אל מקום 
אחד, הייחוד הראשון בעולם העליון, הנקרא מקום אחד. שעל הייחוד 
הזה רומז הכתוב במרכבת יחזקאל: כן מראה הנוגה סביב.
%break
ויש מראות בקשת בייחוד שלמטה, להתייחד בהם, שהם לבן אדום 
וירוק, כנגד ג' הגוונים הסתומים, שהם בייחוד העליון, ה' אלקינו ה'. 
ואלו גווני הקשת הם ייחוד אחר,
%break
כמ"ש, ושמו אחד, הייחוד התחתון. והוא בשכמל"ו, שאנו אומרים אחר 
שמע ישראל, שהוא הייחוד התחתון.
%break
הייחוד העליון, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, הוא כנגד הייחוד 
התחתון, בשכמל"ו. בשמע ישראל יש שש מילים, ובבשכמל"ו יש שש 
מילים. ואלו שש מילים שבב' ייחודים הללו מורות על ייחוד ו"ק 
דגדלות.
%letter 73
.73 ייקוו המים. פירושו מדידה של קו ומידה. מידה, היא מכוח הניצוץ 
הקשה שבבינה, שכתוב, מי מדד בְּשָׁעֳלו מים. מ"י הוא בינה. כשבינה 
העלתה המלכות אליה, בשיתוף דמדה"ר בדין, אין הבינה נקראת 
אלקים, אלא מ"י בלבד. כי אותיות אל"ה דאלקים נופלות אז לזו"ן.
%break
ונמצא אז שבינה עצמה מתמעטת לו"ק בלי ראש, היא מודדת במידה 
זו גם את המוחין דזו"ן. מ"י, בינה, בעת שמעלה אליה המלכות, מדד 
בְּשָׁעֳלו, מודדת בהעלאה הזאת את המים, המוחין דזו"ן.
%page 73
לכן כתוב, ייקוו המים. כי ע"י זה שבינה מודדת את מוחין דקטנות 
דזו"ן, יש לה היכולת להשפיע אח"ז גם את המוחין דגדלות.
%break
ייקוו המים, זה שיעור כל המוחין של יוצר העולמות, ז"א, המרומזים 
בשם הוי"ה במילוי אותיות א': יו"ד ה"א וא"ו ה"א. שכל גדלותם של 
המוחין דז"א מרומזים בהוי"ה במילוי אותיות א'. ושיעורם תלוי בכתוב, 
ייקוו המים, שפירושו מדידת קו המידה של הבינה במ"י.
%break
ולולא מדידה זו, לא היה אפשר, שיקבל הז"א מוחין דגדלות. שמתוך 
שקיבלו הקטנות מבינה, ראויים לקבל גם המוחין דגדלות דבינה. וזהו, 
ייקוו המים אל מקום אחד. כלומר, מדידת שיעור הקטנות והגדלות 
מבינה אל הזו"ן.
%letter 74
.74 קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו. ג"פ קדוש 
שבכתוב הוא כמ"ש, ייקוו המים, שהוא ג' המוחין שבבינה. המים 
היוצאים מלמעלה, מאת ה"ר.
%break
ה' צבאות, הוא כמ"ש, אל מקום אחד, יסוד דז"א, הנקרא חי עולמים, 
שאליו נמשכים המוחין מבינה.
%break
מלוא כל הארץ כבודו, הוא כמ"ש, ותיראה היבשה, ה"ת, עולם 
הנגלה, בעת שנכללת בייחוד דעולם העליון, השֵׁם החקוק של הייחוד 
כוז"ו במוכס"ז כוז"ו באותיות שניות לשֵׁם, יהו"ה אלקינו יהו"ה, 
שהאותיות השניות להוי"ה הן כוז"ו, והשניות לאלקינו הן במוכס"ז.
%break
הכתוב, ותיראה היבשה, הוא השם החקוק של הייחוד כוז"ו במוכס"ז 
כוז"ו. כי היבש"ה, העולם הנגלה, נכללת בייחוד דעולם העליון, ה' 
אלקינו ה'.
%break
הנוקבא דז"א, הנקראת עולם הנגלה, מרומזת בכתוב, מלוא כל הארץ 
כבודו, רק בעת שנקראת כוז"ו במוכס"ז כוז"ו. בעת שנכללת בייחוד 
עולם העליון, ה' אלקינו ה'.
%break
לעומת, בעת שהנוקבא יורדת משם למקומה עצמה בייחוד התחתון, 
שאז אינה, מלוא כל הארץ כבודו, כי אז אינה מאירה אלא רק מבי"ע 
שבה, שמחזה שלה ולמטה.
%break
%H תדשֵׁא הארץ דשא
%break
%letter 75
.75 תדשֵׁא הארץ דשא, הוא ייחוד עליון. כי עתה מגלה כוחה שבאלו 
המים, שנקוו למקום אחד.
%break
פירוש. כל הכוח, המוחין, שהנוקבא דז"א קיבלה בייחוד עליון, בעת 
שהייתה נכללת שם, כמ"ש, ותיראה היבשה, היא מוציאה אותם, 
כשירדה למקומה, שמחזה ולמטה דז"א, בייחוד התחתון. אז, כלפי 
מה שהייתה יבשה, נעשתה עתה ארץ מוציאה פירות ותולדות.
%break
כי כשהייתה נכללת בייחוד עליון, כמ"ש, ותיראה היבשה, הייתה 
חרבה ויבשה, ולא הייתה ראויה להאיר ליישוב העולם.
%break
משא"כ בייחוד התחתון, נעשתה ארץ המוציאה פירות ותולדות, כראוי 
ליישוב העולם. כמ"ש, תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע. והמוחין 
נמשכים בתוכה בדרך כמוס וסתום, ויוצאות ונולדות בתוכה נשמות 
נעלמות עליונות וצבאות קדושים.
%break
אשר כל אלו הצדיקים בני אמונה, מתקנים וממשיכים אותם בתיקוני 
האמונה, במ"ן, בעבודת ה'.
%page 74
ב' מיני מוחין נמשכים בייחוד התחתון בנוקבא, מכוח התכללותה 
בייחוד עליון:
א. בדרך כמוס וסתום, שאינם נגלים כלל לתחתונים.
ב. במוחין מגולים, שיוצאים ונולדים ממנה נשמות ומלאכים לעולמות.
%letter 76
.76 וזהו כמ"ש, מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם. כי זוהי 
בהמה הרובצת על אלף הרים, ובכל יום מגדלים לה אותו החציר.
%break
בהמה היא כינוי למלכות, בעת שמחוסרת מוחין דג"ר. רובצת, מורה 
שהיא מחוסרת ג' כלים נה"י, המכונים רגליים, בדומה לעוף הרובץ 
והרגליים שלו אינן נראות, אלא רק הגוף.
%break
כן המלכות, בעת שאין לה אלא רק שישה כלים חב"ד חג"ת בחיסרון 
ג"ת נה"י, מכוּנה רובצת, כי נה"י שלה נעלמים.
המספר אלף מורה על מוחין דחכמה, שספירותיה הן במספר אלף, 
כמ"ש, וַאֲאַלֶפְךָ חכמה.
%break
הרים הם כינוי לג"ס חג"ת, כמו שלומדים, אין הרים אלא אבות, חג"ת. 
נה"י נקראים בנים, ונקראים גבעות.
חציר, כינוי למלאכים, הנולדים ממוחין דג"ר שלה, אשר הצדיקים 
ממשיכים לה בכל יום, ע"י המ"ן שמעלים אליה במע"ט שלהם.
%break
ביאור הדברים. אחד מראשי התיקונים בעולם התיקון אחר שבירת 
הכלים היה גניזת או"א הפנימיים, אשר שימשו בעולם הנקודים, 
מפאת שבסיבת הארתם הגדולה התבטלה הפרסא, שמתחת 
לאצילות, וירדו הכלים לבי"ע, ונשברו ומתו.
%break
ומכוח הגניזה של זיווג או"א הפנימיים, אין עוד הארת ג"ר דע"ב 
במוחין דאבי"ע, אלא רק מוחין דו"ק דע"ב, הנמשכים מאו"א החיצוניים 
דע"ב. המוחין דע"ב הם מוחין דחכמה,
%break
שהג"ר דמוחין הללו מכונים או"א הפנימיים או ג"ר דע"ב, והו"ק דמוחין 
הללו מכונים או"א החיצוניים או ו"ק דע"ב.
%break
ומסיבה זו נמצאים חג"ת של כל פרצוף בחסדים מכוסים, שאין בהם 
אור החכמה. כי ג"ס חג"ת עד החזה הן ג"ר של הגוף, וספירות 
תנהי"מ שמחזה ולמטה הן ו"ק של הגוף. ומכיוון שמוחין דג"ר דע"ב 
מסתלקים מכל פרצוף ואינם מאירים, ע"כ נמצאות ג"ר של הגוף,
%break
חג"ת, חסרות מחכמה, אלא שהן בחסדים מכוסים. ומכיוון שמוחין 
דו"ק דע"ב מתלבשים ומאירים בפרצוף, לכן ו"ק דכלים של הגוף, 
תנהי"מ שמחזה ולמטה, מאירים בהארת חכמה, בחסדים מגולים.
%break
ועל מוחין הללו דע"ב, כתוב, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. כי 
הרים הם חג"ת, שעליהם מדלגים המוחין דע"ב, שפוסחים עליהם 
ואינם מתלבשים בהם. כי הם צריכים לג"ר דע"ב, והם נעלמים מכל 
הפרצוף. אלא שהמוחין דע"ב קופצים ובאים על הגבעות,
%break
תנהי"מ שמחזה ולמטה. כי להיותם כלים דו"ק, יש להם מוחין הללו. 
כי ו"ק דע"ב נשארים ומאירים. הרי שמדלג ופוסח על ההרים, וקופץ 
על הגבעות דווקא, שהם תנהי"ם.
%break
אמנם אין הכוונה שיצאו המוחין בזיווג ו"ק בלי ג"ר. כי במוחין דע"ב לא 
יכול לצאת ו"ק בלי ג"ר. אלא שמתחילת הזיווג נמשכה לכל פרצוף 
קומה שלמה דע"ב, ג"ר וו"ק. אלא המוחין דג"ר דע"ב חוזרים ויוצאים 
מחוץ לפרצוף, ונשארים מלובשים בפרצוף רק המוחין דו"ק דע"ב.
%break
ומכל זיווג יוצאות תולדות, אפילו ממוחין דג"ר דע"ב, הנמשכים רק 
בתחילת הזיווג ותכף נעלמים. ולפי זה נמצאים ב' מיני תולדות 
מהזיווג זו"ן למוחין דע"ב:
%page 75
א. היוצאים בתחילת הזיווג מהג"ר דע"ב. ונקראים חציר, שהם 
מלאכים השולטים לפי שעה, כי מוכרחים להתבטל תכף עם העלמת 
המוחין דג"ר דע"ב שמשם נולדו.
%break
ב. המוחין דו"ק דע"ב, הנשארים בכל פרצוף, ונקראים עשב מזריע 
זרע.
%break
לכן נאמר, בהמה הרובצת על אלף הרים. בהמה היא הנוקבא דז"א, 
שמבחינת אלף, שפירושם מוחין דחכמה, היא רובצת על ההרים, 
חג"ת, שמחוסרת ג"ר, כמ"ש, מדלג על ההרים.
%break
עכ"ז, ובכל יום מגדלים לה אותו החציר, וחציר זה אלו המלאכים 
השולטים לפי שעה. כי הצדיקים מעלים מ"ן בכל יום לזיווג זו"ן למוחין 
דע"ב, שזה נבחן, שהם בכל יום מגדלים לה אותו החציר.
%break
כי בתחילת הזיווג יוצאים בהכרח גם הג"ר דע"ב, שהתולדות שלהן 
נקראות חציר. שפירושו מלאכים, השולטים לפי שעה.
%break
אבל מוכרחים להיעלם תכף, משום שהג"ר דע"ב יוצאות מחוץ 
לפרצוף. ששליטתם נמשכת מקו שמאל, שנברא ביום שני, 
שבשליטתם רוצים לבטל את קו הימין,
%break
כמו קו השמאל שנברא ביום שני. והם עומדים למאכל בשביל הבהמה 
הזו, שמהארתם אינו נמשך כלום לתחתונים, אלא הנוקבא בעצמה 
נהנית מהם בעת שליטתם.
%break
ואח"כ שורפת אותם ומבטלת אותם, משום שיש אש אוכְלָה אש. 
שליטת השמאל מכונה אש, שהם המלאכים. והנוקבא, בהארת 
השמאל שלה, מכונה ג"כ אש. ובעת שמבטלת המלאכים, נבחנת 
לאש אוכלה אש.
%letter 77
.77 ועשב לעבודת האדם. מורה על האופנים, החיות והכרובים. 
אופנים הם מלאכים שבעשיה. חיות הם המלאכים שביצירה. כרובים 
הם המלאכים שבבריאה.
%break
אשר אלו המלאכים כולם נמשכים מו"ק של המוחין דע"ב, וע"כ הם בני 
קיום. ולא כמו אותם המכונים חציר, הנמשכים מג"ר דע"ב, שהם 
שולטים רק לשעתם ותכף נשרפים.
%break
כולם, האופנים והחיות והכרובים, מתוקנים ומלובשים בתוך התיקונים 
שלהם, שהם מצד המאציל עצמו. והם עומדים עוד להיתקן יותר, 
בשעה שבני אדם באים לעבודת ריבונם בקורבנותיהם ובתפילה.
%break
כי זוהי עבודת האדם. ועשב זה נועד והוכן מלכתחילה לעבודת האדם, 
להיתקן בתיקון האדם כראוי.
%letter 78
.78 וכשהם מיתקנים באותה עבודת האדם, יוצאים מהם אח"כ מזונות 
וטרף לעולם, כמ"ש, להוציא לחם מן הארץ. וכמ"ש, עשב מזריע זרע, 
שהוא המוחין דו"ק דע"ב, שאינו חציר, שהוא ג"ר דע"ב,
%break
שהרי חציר אינו מזריע זרע, אלא נועד לאכילת האש הקדושה של 
הנוקבא. אבל עשב הוא לתיקון העולם, כי הוא מזריע זרע.
%letter 79
.79 וכל זה כדי להוציא לחם מן הארץ. כי כל התיקונים שניתנו לבני 
אדם, הם רק לתקן עשב זה היוצא מהארץ, שהיא הנוקבא. שעבודתם 
של בני אדם לריבונם, היא לכלכל על ידיהם מארץ זו טרף ומזונות 
לעוה"ז, ושיתברכו בני אדם מהברכות של מעלה.
%break
אע"פ שמוחין דחציר הם ג"ר דע"ב, ומוחין דעשב הם ו"ק דע"ב, מ"מ 
עבודת האדם בקורבנות ובתפילה להמשיך מוחין ושפע, היא רק על 
מוחין דעשב ולא על מוחין דחציר.
%break
כי המוחין דחציר, אינם מושפעים כלום לעולמות, אלא הם למזונות 
הנוקבא. וכל המושפע לעולמות, אינו אלא ממוחין דעשב. באופן, שכל 
עבודת האדם להעלות מ"ן ולהמשיך שפע מלמעלה,
%page 76
אינה אלא להמשכת מוחין דעשב שהם ו"ק דע"ב, ולא מוחין דחציר 
שהם ג"ר דע"ב.
%break
וכתוב, מצמיח חציר לבהמה, שבחינת חציר היא לנוקבא עצמה, 
המכונה בהמה. הוי"ה במילוי אותיות ה', שבגי' בהמה, ב"ן (52). 
ועשב לעבודת האדם. ורק עשב ניתן לעבודת האדם, כדי להוציא לחם 
מן הארץ.
%letter 80
.80 הכתוב, עץ פרי עושה פרי, אלה שתי מדרגות זכר ונקבה. עץ 
פרי, הנוקבא דז"א. עושה פרי, היסוד דז"א, זכר. ונקרא עושה פרי, כי 
כל אלו הפירות שמולידה הנוקבא באים אליה מהזכר. ונמצא, הזכר 
הוא עושה הפירות בנוקבא, וע"כ נקרא עושה פרי.
%break
כמו שעץ פרי, הנוקבא, מוציאה הכוח שקיבלה מעץ עושה פרי, הזכר, 
כן מוציאה גם כוחה עצמה. יש תולדות מיוחדות לעץ פרי, הנוקבא, 
שאינם בעושה פרי, הזכר. מכוחה של הנוקבא עצמה באים הכרובים 
והתימרות, שהם באים מבחינתה עצמה.
%break
ומהן תימרות? אלו הן העולות בעשן הקורבן, ומיתקנות עם הקורבן, 
ונקראות תימרות עשן. כמ"ש, מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן. 
והכרובים הם כנגד עשב שקיבלה מהזכר. ותימרות העשן הן כנגד 
חציר שקיבלה מהזכר.
%break
בכל זמן שישראל היו צדיקים, היו הכרובים דבוקים זה בזה בדבקות 
פב"פ. ועשן הקורבן, בעת שישראל היו צדיקים, היה עולה באורַח 
יושר, שלא היה נוטה לא לימין ולא לשמאל.
%break
ונאמר כאן, שבחינת כרובים פב"פ, שהיא פנים גדולות, וכן בחינת 
עשן הקורבן העולה באורח יושר בעת ההיא, הן נמשכות מכוחה 
עצמה של הנוקבא, ה"ת דהוי"ה, שהיא פני אדם.
%break
ולא מכוח הזכר, שהוא יה"ו, פני אריה. וכולם, הכרובים והתימרות, 
עומדים בתיקוניהם לעבודת האדם.
%break
חציר אינו עומד כך, שהרי הוא נועד לאכילה. כי יש הפרש בין ריח 
לאכילה. כי הריח עולה מלמטה למעלה, ואינו מתפשט למטה. 
והאכילה מתפשטת מלמעלה למטה.
%break
אע"פ שתימרות עשן הם מוחין, הנמשכים מג"ר דע"ב כמו החציר, 
מ"מ נשארים עומדים וקיימים בכוח תיקונם לעבודת האדם, ואינם 
מתבטלים. שהם מתוקנים ע"י עבודת הקורבנות,
%break
ששורף הקורבן באש, ומעלה העשן לריח ניחוח מלמטה למעלה, שאין 
מגיע מהם לתחתונים, וע"י זה מתקיימים ואינם מתבטלים.
%break
משא"כ מוחין דחציר, שנועדים לאכילה, להתפשט מלמעלה למטה, 
כדוגמת האכילה. ולפיכך מתבטלים ואינם קיימים. כי המוחין הללו 
אינם ראויים להתפשט למטה לתחתונים.
%letter 81
.81 עץ פרי עושה פרי. מורה על צורות זכר ונקבה, אשר דמות פניהם 
הוא פני אדם. עץ פרי, הנוקבא דז"א. עושה פרי, היסוד דז"א, זכר, 
העושה בה פירות.
%break
אלו הזכר והנוקבא אינם כמו הכרובים, המרומזים בעשב מזריע זרע. 
כי אלו הם פנים גדולות חתומות בזקן. וכרובים הם פנים קטנות, כמו 
פני תינוקות.
%break
פנים הן ג"ר ומוחין. פנים גדולות הן מוחין דגדלות, המקובלות מי"ג 
(13) מידות הרחמים שבא"א, הנקרא דיקנא דא"א. ולכן הן חתומות 
בזקן. ונקרא ג"כ מזל. ופנים קטנות הן מוחין דקטנות.
%break
בפני אדם כלולים כל הצורות, אריה שור נשר. משום שהם פנים 
גדולות. כי פנים גדולות, מוחין דגדלות וג"ר, אינן מקובלות לנוקבא, 
בעת שיש לה רק ו"ס חב"ד חג"ת וחסרה ד"ס נהי"מ.
%page 77
אלא אחר שמעלה את נהי"מ שלה מבי"ע ונשלמת בע"ס דכלים, אז 
מזדווגת עם הז"א ומקבלת ממנו מוחין דגדלות. ויש ב' העלאות:
%break
א. בתחילה מעלה נה"י בחסר מלכות, ואז יש לה רק ג"ר דו"ק, שהם 
מוחין דקטנות,
ב. ואח"כ כשמעלה גם את המלכות, הנקראת פני אדם, אז משיגה 
מוחין דגדלות.
%break
ואלו נהי"מ שמעלה מבי"ע, מכונים ד' חיות, הנושאות את הכיסא אל 
הז"א לזיווג. כי זולתם נמצא הכיסא, הנוקבא דז"א, חסרה מהע"ס 
דכלים, ואינה ראויה לזיווג. וספירת הנצח, פני אריה. הוד, פני שור. 
יסוד, פני נשר. מלכות, פני אדם.
%break
פני אדם, כל הצורות כלולות בפנים האלו, מטעם שפני אדם פנים 
גדולות. ומצטיירות בהן צורות חקוקות כחקיקות השם המפורש, בד' 
רוחות העולם.
%break
ע"י פני אדם קונים גם ג' החיות פנים גדולות, חו"ב תו"מ שבמוחין 
דגדלות, המרומזים בשם הוי"ה בד' אותיותיו:
%break
י', חכמה ודרום,
ה', בינה וצפון,
ו', ז"א ומזרח,
ה"ת, מלכות ומערב.
%break
וע"כ נבחן, שכל הצורות, אריה נשר שור, שהם נה"י, כלולות בפני 
אדם, מלכות. שזולת פני אדם, בהעלאת נה"י בלי מלכות, הם נמצאים 
עוד בפנים דקטנות במוחין דו"ק.
%letter 82
.82 מיכאל רשם רשימה לצד דרום וכל ג' הפנים: פני אריה, פני שור, 
פני נשר, מסתכלות אל פני אדם. רשם רשימה, פירושו, שמַקצה מקום 
הזיווג. צד דרום, ימין, להמשכת אור חסדים מכוסים. מסתכלות, 
פירושו מקבלות בכוח הסתכלותן.
%break
לעת גדלות, כשהנוקבא דז"א מעלה אליה את המלכות מבי"ע, 
הנקראת פני אדם, אז נעשה זיווג זו"ן על מלכות זו מימין, דרום, 
ונמשכת עליה קומת מוחין דגדלות.
%break
ואז כל ג' הפנים, אריה שור נשר, מקבלות המוחין דגדלות ממלכות זו, 
המכונה פני אדם. ונמצא, שכל ג' הפנים מסתכלות אל פני אדם, 
מקבלות מפנים אלו. ומיכאל הוא אחד מד' המלאכים,
%break
המשמשים את הנוקבא דז"א. ולפיכך הוא רושם ומכין מקום הזיווג, 
והוא מלאך החסד. וע"כ רושם לצד דרום, ימין, חסד.
%break
אדם הוא זכר ונקבה, ולא נקרא בשם אדם זולתם. המלכות לפי עצמה 
לבדה, כשאיננה בזיווג עם ז"א, אינה נקראת בשם אדם, להיותה בלי 
זכר. אלא רק בעת שמזדווגת עם הז"א, אז נקראים שניהם בשם 
אדם. כמ"ש, זכר ונקבה בְּרָאָם,
%break
ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם ביום הבָּראם. הרי ששניהם ביחד 
נקראו אדם. אמנם כל אחד לעצמו הוא כמו חצי גוף, ואינו נקרא אדם.
%break
וממנו, כלומר מפניו של אדם שבזיווג לצד דרום, הצטיירו הציורים, 
כמ"ש, רֶכב אלקים ריבותיים אלפֵי שׁנְאָן, שהוא מרכבה תתאה, 
המכונה רכב אלקים. ציורים, פירושם, שיעורי קומה הנולדים מהזיווג. 
כי כל קומה יש לה ציור מיוחד לפי תכונת הזיווג דהכאה.
%break
ביאור הדברים. אלו ד' החיות, אדם אריה שור נשר, מכונות בשם 
מרכבה, להיותן ד"ס נהי"מ, העולות מבי"ע, ומתחברות אל הנוקבא 
דז"א, להשלים הע"ס שלה, שתהיה ראויה לזיווג.
%break
ומתוך שזולתן לא הייתה ראויה לזיווג, ע"כ נבחן שהנוקבא רוכבת על 
ד' החיות הללו, והן נעשו למרכבה אליה, כי נושאות אותה אל הזיווג.
%break
אמנם יש ב' מרכבות לב' זיווגים, המכונות מרכבה עילאה ומרכבה 
תתאה. ויש הפרש גדול ביניהן. כי במרכבה עילאה יש ד' חיות, אדם 
אריה שור נשר, ובמרכבה תתאה יש רק ג' חיות, שנ"א. ואדם אין בהן 
בפרטות, אלא רק בדרך התכללות.
%page 78
ויש להבין, למה התחלקו החיות להיעשות ב' מרכבות לב' זיווגים. 
ולמה אינו מספיק זיווג אחד. וכן למה חסר פני אדם פרטי במרכבה 
תתאה.
%break
והעניין הוא, כי נודע שאין בא"א דאצילות אלא רק ט"ס, וכן אחריו בכל 
פרצופי אבי"ע. כי המלכות חסרה, מטעם שנגנזה בראש פרצוף עתיק, 
ולא נמשכה לא"א. שזה אחד מראשי התיקונים שנעשו בעולם התיקון. 
אמנם אין הפירוש, שכל ע"ס שבמלכות חסרות,
%break
שהרי אין זיווג אלא רק במסך שבמלכות לבדה. אלא רק המלכות 
דמלכות לבדה חסרה, וט"ר של מלכות נשארו בפרצופים.
%break
ולפיכך כשנבררה ועלתה אל הנוקבא המלכות שלה מבי"ע, שהיא פני 
אדם, לא עלו אליה אלא רק ט"ר של המלכות לבדן, כי המלכות 
דמלכות חסרה. והנה ט"ר שבכל פרצוף נמצאות למעלה מחזה שלו, 
ומחזה ולמטה נבחן למלכות של הפרצוף.
%break
ולפי זה נמצא, שאין פני אדם, מלכות העולה מבי"ע, אלא רק מחזה 
ולמעלה, רק ט"ר דמלכות, המסתיימות במקום החזה. אבל מחזה 
ולמטה, ששם המלכות דמלכות, אין שם פני אדם, כי המלכות דמלכות 
נגנזה בראש פרצוף עתיק, ואינה מתגלה בעולמות.
%break
ונודע שכל בחינה עולה לבחינה שכנגדה בעליון. ולפיכך עלתה מחזה 
ולמעלה של פני אדם, לבחינת מחזה ולמעלה של זו"ן, ונעשה הזיווג 
השלם של פני אדם רק במחזה ולמעלה שלהם.
%break
ולכן מיכאל רשם רשימה לצד דרום, וכל ג' הפנים מסתכלות אל פני 
אדם. כי הזיווג שמחזה ולמעלה נקרא צד דרום, צד ימין, אור חסדים 
מכוסים. ומיכאל רושם מקום הזיווג רק מחזה ולמעלה,
%break
מטעם שלא עלה יותר מפני אדם, המלכות, אלא רק ט"ר שלהן, 
המיוחסים רק למחזה ולמעלה ולא למחזה ולמטה.
%break
וכאן, מחזה ולמעלה, הזיווג שלם בכל ד' החיות נהי"מ, המכונות: פני 
אדם, פני אריה, פני שור, פני נשר. והם הנקראים מרכבה עילאה, 
להיותם נושאים את הנוקבא לזיווג העליון שמחזה ולמעלה, ולהיותם 
כולם מחזה ולמעלה של כל אחת מד' החיות.
%break
אמנם ג' העולמות בי"ע וכן נר"ן של בני אדם, אינם יכולים לקבל 
השפע שלהם מהזיווג שמחזה ולמעלה, כי הם מיוחסים לספירות 
שמחזה ולמטה דזו"ן.
%break
ולפיכך, אחר שנעשה הזיווג השלם דזו"ן מחזה ולמעלה, במרכבה 
עילאה, עולה אח"כ גם מחזה ולמטה של ג' החיות, אריה שור נשר.
%break
והן נכללות בזיווג העליון שמחזה ולמעלה דזו"ן, ומקבלות השפע מפני 
אדם, אשר שם. ויורדות ומשפיעות לבני ג' העולמות בי"ע. וג' החיות 
האלו מכונות מרכבה תתאה, בהיותן מחזה ולמטה.
%break
ונאמר, שממנו הצטיירו הציורים, כמ"ש, רֶכב אלקים ריבותיים אלפֵי 
שׁנְאָן, כי מהזיווג העליון שבצד דרום, הצטיירו ויצאו החיות של מרכבה 
תתאה, שהיא כמ"ש, רכב אלקים ריבותיים אלפי שנא"ן. כי החיות 
שבמרכבה תתאה מכונות שנא"ן.
%letter 83
.83 השם שנא"ן כולל כל הציורים, כל החיות, שהן ש'ור נ'שר א'ריה, 
כי אלו ראשי התיבות של שנ"א של שנא"ן. והאות ן' של שנא"ן רומזת 
על פני אדם, הנכללות בהן.
%page 79
ן' היא התפשטות של זכר ונקבה, הנכללים כאחד. כי פני אדם חסרות 
בהן עצמן, להיותן מחזה ולמטה, שהמלכות משם חסרה. אלא מתוך 
שהן עולות ונכללות בזיווג העליון שמחזה ולמעלה, הן מקבלות משם 
פני אדם.
%break
ולפיכך הוא מרומז באות ן', ולא בראשי תיבות, כמו שאר ג' החיות. כי 
אין להן פני אדם פרטי, אלא התפשטות והתכללות מפני אדם 
שלמעלה מחזה.
%break
כולם, כל מה שבבי"ע, יוצאים מאלו החיות, שהן שנא"ן, ומהן נולדות 
ומתפרדות הצורות שבבי"ע, כל אחד בבחינתו כראוי לו. כי ג' 
העולמות בי"ע וכל אשר בהם, מיוחסים למחזה ולמטה דזו"ן. וע"כ 
אינם יכולים לקבל ממרכבה עילאה, שמחזה ולמעלה דזו"ן.
%break
אלא שמוכרחים לקבל מהחיות שבמרכבה תתאה, שהן שנא"ן, 
המיוחסות לבחינתן, להיותן מחזה ולמטה דזו"ן.
%letter 84
.84 ואלו החיות משולבות זו בזו וכלולות זו בזו, כדי שתהיה כל אחת 
כלולה בחברתה. כלומר, שד' החיות שנא"ן משולבות זו בזו, באופן 
שפני שור כלולות מד' החיות, ופני נשר כלולות מד' החיות, ופני אריה 
כלולות מד' החיות. שיש לכל אחת ארבע פנים, שנא"ן,
%break
והן י"ב (12) פנים. אבל אינן ט"ז (16), כי פני אדם בפרטות אין להן, 
אלא שהיא בהם מהתכללות בלבד, בשיעור שהוא כלול ומשולב בג' 
החיות. וע"כ הן י"ב פנים.
%break
החיות שנא"ן מתנהגות בארבעה שמות חקוקים: האל הגדול הגיבור 
והנורא, שעולים אליהם להתנהג ולהסתכל. להתנהג, פירושו למוחין 
דו"ק. להסתכל, פירושו למוחין דג"ר.
%break
אלו ד' השמות חקוקים בד' החיות שבמרכבה עילאה, שלמעלה מחזה 
דזו"ן. והחיות שבמרכבה תתאה, שלמטה מחזה, שאין להן זיווג 
במקומן, משום שחסרות להן פני אדם, צריכות לעלות לד' השמות 
שלמעלה, ומקבלות מוחין דו"ק וג"ר מהזיווג העליון אשר שם.
%letter 85
.85 עולה להתנהג ולהסתכל השור אל פני אדם. עולה שֵׁם אחד, 
מתעטר ונחקק בשני צבעים, והוא השם א"ל. כי אין לאלו החיות 
שלמטה זיווג במקומן, מפני שחסר בהן פני אדם.
%break
אלא שצריכות לעלות למעלה למרכבה עילאה, לקבל מזיווג פני אדם 
אשר שם, את המוחין דג"ר ודו"ק.
%break
הזוהר מבאר כאן עליית כל חיה לפני אדם שבמרכבה עילאה, וייחודה 
עם השמות אשר שם. ואומר, כשעולה השור, השמאל של החיות, אל 
הזיווג העליון שבמרכבה עילאה, לקבל ו"ק וג"ר מפני אדם אשר שם, 
אינו עולה לשֵׁם גיבו"ר אשר שם, לקו שמאל,
%break
אלא שעולה לשֵׁם א"ל אשר שם, שבקו ימין. כי אין תיקון לשמאל אלא 
בחסדים שבימין. ונמצא השם א"ל מתעטר ונחקק בב' צבעים, שהם 
צבע לבן מעצמו, וצבע אדום מהשור שנכלל בו.
%break
אז, אחר שנכלל השור בשם א"ל, חוזר לאחור, כלומר שנשאר רק 
במוחין דו"ק, המכונים מוחין דאחור. והכיסא, הנוקבא דז"א, חוקק 
ומְפַתח אותו, ונרשם על ידו להתנהג בשם א"ל.
%break
כלומר, אע"פ שהשור שמאל, ודרכו בדינים ובגבורות, מ"מ נרשם 
להתנהג בחסדים שבשם א"ל, כי כבר נמתקה כל מדה"ד שבו.
%letter 86
.86 עולה להתנהג ולהסתכל הנשר לפני אדם. עולה שֵׁם אחר, 
מתעטר ונחקק משני פנים ובב' צבעים, שהם פני אדם ופני נשר, וצבע 
הימין שהוא לבן וצבע הנשר שהוא ירוק, להתנהג ולהסתכל בדרך 
עלייה, בעטרה של מעלה.
%page 80
והוא השם גדו"ל. מתעטר, פירושו מוחין דג"ר. נחקק, מוחין דו"ק. 
להתנהג ולהסתכל, מוחין דג"ר ומוחין דו"ק.
%break
כשעלה הנשר, קו אמצעי של החיות שלמטה, אל הזיווג העליון 
שבמרכבה עילאה, לקבל משם מוחין דו"ק ומוחין דג"ר, המכונים 
התנהגות והסתכלות, עולה כנגדו השם גדו"ל אשר שם, והנשר נכלל 
בו, ומקבל ממנו מוחין דו"ק ודג"ר.
%break
השם גדו"ל, קומת הגדלות שבמרכבה עילאה, עומד שם בימין. ואע"פ 
שהחכמה, ג"ר, נמשכת ועומדת בקו שמאל בנקודת השורוק, אמנם ב' 
הקווים ימין ושמאל נכללים זה בזה בזיווג ע"י קו האמצעי,
%break
המכריע ומקיים הארת שניהם. באופן, שהחסדים שבימין יאירו 
מלמעלה למטה, והארת החכמה שבשמאל תאיר מלמטה למעלה.
%break
ואז נכללים ב' הקווים זה בזה, כי הימין נכלל בהארת חכמה שבשמאל 
וקונה השם גדו"ל, וכן השמאל נכלל בהארת החסדים שבימין, 
ומתלבשת החכמה בחסדים. ולפיכך, אע"פ שעיקר הגדלות הוא 
בשמאל, מ"מ הגדלות נמשכת רק מקו ימין,
%break
להיותו מאיר מלמעלה למטה, ומגיע אל התחתונים. ולא מהשמאל, כי 
הוא מאיר מלמטה למעלה, ואין הארתו נמשכת לתחתונים.
%break
ולפיכך השור לא נכלל, אלא רק בשם א"ל, ולא נכלל בשם גדו"ל, 
להיותו בעצמו קו שמאל, שאין המוחין שלו נמשכים אלא רק מלמטה 
למעלה. אלא הנשר, קו אמצעי, שיכול להאיר מלמעלה למטה, עלה 
ונכלל בימין,
%break
וקיבל את הגדלות אשר בשם גדו"ל, כי יכול להאיר לתחתונים. 
שנאמר, להתנהג ולהסתכל בדרך עלייה בעטרה של מעלה.
%break
הזוהר מפרש, איך הנשר מקבל הגדלות מקו שמאל דרך קו הימין. 
ואומר, שעולה להתנהג ולהסתכל בדרך עלייה בעטרה של מעלה. כי 
החכמה, הנמשכת ע"י קו שמאל, היא העטרה של מעלה.
%break
כי עטרה פירושה מוחין דג"ר, כמ"ש, צְאֶנה ורְאֶינה בנות ציון במלך 
שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו. והיא מאירה בקו שמאל רק בדרך 
עלייה מלמטה למעלה.
%break
וכשמתנהג ומסתכל בעטרה, המאירה בדרך עלייה בשמאל, אז נכלל 
הימין בשמאל, ומקבל הארת העטרה אשר שם, וקונה אז השם גדו"ל. 
אז הוא חוזר לאחור, והכיסא חוקק ומפַתח אותו, ונרשם על ידו 
להתנהג בשם א"ל. אז, אחר ההתכללות האמורה,
%break
חוזר הנשר למוחין דו"ק, מוחין דאחור, והכיסא, הנוקבא, חוקק 
ומפתח אותו. והנשר נרשם להתנהג בשם הזה. כלומר, שתהיינה 
מידותיו של הנשר כמידותיו של השם גדו"ל, שהוא ימין וחסדים.
%letter 87
.87 עולה להתנהג ולהסתכל האריה לפני אדם של מעלה, עולה כנגדו 
שֵׁם אחר, המתעטר ונחקק בב' פנים ובב' צבעים. להתחזק ולהתקשר 
בגבורה. והוא השם גיבו"ר. אז, אחר ההתכללות, חוזר לאחוריו, 
למוחין דו"ק, והכיסא, הנוקבא דז"א,
%break
חוקק ומפתח אותו. והוא נרשם להתנהג בשם גיבו"ר. כלומר, 
שתהיינה מידותיו של האריה, ימין, כמידותיו של השם גיבו"ר, ויתנהג 
במידת הגבורה.
%break
כשעלה האריה, קו ימין וחסדים, מהמערכה תתאה, אל הזיווג העליון 
שבמרכבה עילאה, שמחזה ולמעלה דזו"ן, לקבל משם מוחין דו"ק 
ודג"ר, המכונים התנהגות והסתכלות, עולה כנגדו השם גיבו"ר, קו 
שמאל אשר שם. והאריה נכלל בו, ומקבל על ידו מוחין דו"ק ודג"ר.
%break
אמנם השור והנשר לא יכלו להיכלל בקו שמאל, מטעם היותם בעצמם 
ג"כ ממידת השמאל, כמ"ש, ופני שור מהשמאל לארבעתן. וכן הנשר, 
קו אמצעי, יש בו ימין ושמאל. ואם היה נכלל בשמאל של מעלה, 
הייתה מידת השמאל מתגברת עליו.
%page 81
אלא רק האריה, שכולו מקו הימין, יכול לעלות לקו שמאל של מעלה, 
ששם הארת חכמה, ומקבל מידותיו ומחזיר אותן לימין של עצמו.
%letter 88
.88 פני אדם מסתכלות בכל החיות, וכולן עולות ומסתכלות בו. כי כולן 
עלו לפני אדם של מעלה במרכבה עילאה. משום שלמטה לא נמצאות 
בהן פני אדם, אז הצטיירו כולן בחקיקות שלהן בציור זה בשם אחד,
%break
הנקרא נור"א. ציור, פירושו שיעור קומה. חקיקות, פירושן כלים. 
הצטייר, פירושו יציאת שיעור הקומה ע"י זיווג דהכאה המיוחס לה.
%break
בעת עליות החיות לפני אדם, שזו המלכות, שבמרכבה עילאה, וקיבלו 
משם קומת הגדלות, ע"י הסתכלותם זה בזה, אז קיבלו משם את 
השם נור"א. כי המלכות נקראת יראה, והזכר שלה נקרא נור"א, 
כמ"ש, והאלקים עשה שיירְאו מלפניו.
%break
אז כתוב, ודמות פניהם פני אדם, כי כל החיות, שנ"א, כלולות בדמות 
אדם. ודמות זו כוללת אותן. כמ"ש, דמות אדם לָהֵנָה, וארבעה פנים 
לאחת. כי ג' החיות נכללו זו מזו, וגם נכללו מפני אדם של מעלה. הרי 
יש לכל חיה ד' פנים: שנא"ן. שהן י"ב (12) פנים.
%letter 89
.89 ולכן נקרא הקב"ה, האל הגדול הגיבור והנורא. כי שמות אלו 
חקוקים למעלה במרכבה עילאה, הכלולה בד' אותיות של השם הוי"ה, 
השם הכולל כל השמות.
%break
כי התכללות שור של מטה באריה של מעלה, הוא י' דהוי"ה, השם 
א"ל. והתכללות אריה של מטה בשור של מעלה, הוא ה' דהוי"ה, השם 
גיבו"ר. והתכללות נשר של מטה באריה של מעלה,
%break
הוא ו' דהוי"ה, השם גדו"ל. ופני אדם של מעלה הנכלל בכל החיות של 
מטה שעלו אליו, הוא ה"ת דהוי"ה, השם נור"א.
%break
וסדר החיות דמרכבה תתאה הוא שונה מסדר החיות שבמרכבה 
עילאה. כי במרכבה עילאה הסדר הוא: אדם אריה שור נשר. 
ובמרכבה תתאה הסדר הוא: שור נשר אריה אדם, כמו ראשי התיבות 
שנא"ן.
%break
כי מצד ימין, ששָׁם הוי"ה, כך הוא הסדר של ד' החיות, אדם אריה 
נשר שור. אשר שור, גבורה, אחרון. והחיות של צד האחר, שהם 
הנזיקין שבשמאל, כך הוא סידור שלהם, שור נשר אריה אדם, שהוא 
שנא"ן.
%break
וכתוב, רכב אלקים ריבותיים אלפי שנאן, שהם שנא"ן. ונודע, 
שמרכבה עילאה היא ימין, ומרכבה תתאה היא שמאל. וטעם השינוי, 
הוא מפני שחיות של מטה, אין להן זיווג במקומן,
%break
אלא שמקבלות מזיווג של מעלה. וע"כ, מטרם שהתמתק השור 
בעלייתו לימין, לא תוכל שום חיה לעלות לשם. כי ריבוי הדינים 
שבשור מעכב עליהן.
%break
ולפיכך עולה תחילה השור, ואח"כ הנשר, קו אמצעי, שגם בו יש 
שמאל, וצריכים להמתיק אותו תחילה. ולבסוף עולה האריה לשמאל 
של מעלה, ואז נכללים כולם בפני אדם של מעלה. ולפיכך השתנה 
הסדר לשנא"ן.
%break
צורות שנא"ן אלו חקוקות ומפותחות בכיסא, נוקבא דז"א. והכיסא 
נחקק ונרקם בהן. כי צירופי שמות ושיעורי קומה זה בזה, מכונים 
בשם רקימה. בדומה לרוקם ב' צורות, שונות זו מזו, מעל ב' צידי 
היריעה, מצד אחד אריה ומצד שני שור, וכדומה.
%break
ומכיוון שאלו השמות והחיות יצאו בכיסא בב' הפנים והצבעים ביחד, 
ע"כ מכונה זה בשם רקימה, שהכיסא נרקם מהם.
%page 82
ונרקמו אחד לימין ואחד לשמאל, ואחד לפנים ואחד לאחור. ורשומים 
לד' רוחות העולם: פני אריה נרשם לימין, רוח דרום. פני שור משמאל, 
רוח צפון. פני נשר מפנים, רוח מזרח.
%break
פני אדם מאחור, רוח מערב. והם ד' אותיות הוי"ה. כי י"ה, דרום וצפון, 
וכן ימין ושמאל. ו"ה, מזרח מערב, וכן פנים ואחור.
%letter 90
.90 בעת שהכיסא, הנוקבא דז"א, עולה לזיווג עם ז"א, הוא נרשם 
בארבע צורות, שנא"ן. אלו ארבעת השמות העליונים, נושאים את 
הכיסא הזה לזיווג עם הז"א. ואלו ד' החיות, המתייחדות עם ארבעת 
השמות, האל הגדול הגיבור והנורא,
%break
הן נהי"מ של הנוקבא, שהתבררו ועלו מבי"ע, והתחברו והשלימו לה 
ע"ס, כדי שתהיה הנוקבא ראויה לזיווג עם ז"א.
%break
כי בהיותה חסרה את הספירות נהי"מ, אינה ראויה לזיווג. וע"כ 
נבחנות החיות האלו, ד"ס נהי"מ, שנושאות את הכיסא. וכן מכונות 
בשם מרכבה אל הנוקבא.
%break
ואלו ארבעת השמות העליונים, נושאים את הכיסא הזה לזיווג עם 
הז"א. כי זולתם הנוקבא, כיסא, חסרה מספירות נה"י שלה. וכשהם 
עולים אליה ומתחברים בה, הם נושאים אותה לזיווג. והכיסא, 
הנוקבא, נכלל בהם, בעת הזיווג.
%break
כלומר, שנשלמת מהשמות הללו. שהרי הם נהי"מ המשלימים ע"ס 
שלה. עד שהכיסא מקבל ומלקט בזיווג הז"א, נפשות ותענוגים 
נחמדים. אחר שקיבלה וליקטה התענוגים והחמודות האלו, היא יורדת 
מלאה, כמו אילן המלא ענפים מכל צדדיו, ומלא פירות.
%letter 91
.91 אחר שיורד הכיסא ממקום הזיווג למקומו עצמו, שהוא מחזה 
ולמטה, יוצאות אלו ארבע הצורות, ד' החיות שנא"ן, מצוירות כל אחת 
בציורה: חקוקות מאירות נוצצות ולוהטות. והן זורעות זרע בעולם.
%break
חקוקות, פירושו, שיעורי כלים לבית קיבול.
מאירות, פירושו, שיעורי קומות או"י.
נוצצות, פירושו, שיעורי קומות או"ח.
%break
לוהטות, פירושו, הארות מלמטה למעלה, כמו אש הלוהטת מלמטה 
למעלה, והן הארות השמאל.
%break
והם זורעים זרע בעולם. כלומר, שבהם מושפעות כל התולדות שבג' 
עולמות בי"ע. אז נקראים ד' החיות שנא"ן, כמ"ש, עשב מזריע זרע. 
עשב, כלומר החיות, הזורעות זרע בעולם.
%letter 92
.92 כשיוצאת צורת האדם, הכולל כל הצורות, אז כתוב עליו, עץ פרי 
עושה פרי. כי אדם הוא זכר ונקבה, ועץ פרי הוא נקבה, ועושה פרי 
הוא זכר. וכתוב, אשר זרעו בו על הארץ,
%break
כלומר, שלא הוציא זרעו אלא לתועלת הארץ. אשר זרעו בו, פירושו, 
שאסור לאדם להוציא ממנו זרע לבטלה.
%letter 93
.93 דשא, שבכתוב, תַדשֵׁא הארץ דשא, אינו מזריע זרע. וע"כ 
מתבטל ואינו מתקיים כמו אלו האחרים. כי החציר הוא המלאכים, 
השולטים לפי שעה, שנבראו ביום שני.
%break
והם עומדים למאכל בשביל בהמה. ודשא וחציר היינו הך. שאין לו 
לדשא דמות, להצטייר ולהיחקק בדמות ובציור במשהו, אלא נראים 
ואינם נראים.
%break
כי דמות וציור באים מהכלים. כי האורות אין להם שום שינוי מראש 
הקו עד סוף עשיה. וכל השינויים והצורות רק מהכלים באים. ואילו 
האורות, הנקראים חציר או דשא, הם ג"ר דע"ב, שאין להם כלים 
בעולמות אבי"ע.
%page 83
כי הכלי שלהם לא נגלה אלא באו"א הפנימיים דעולם הנקודים. ונודע, 
שאו"א אלו נגנזו ואינם מתגלים יותר בעולמות אבי"ע. וע"כ אין לג"ר 
דע"ב כלי במשהו.
%break
וע"כ נראים ואינם נראים. כי נראים בהכרח, כדי לגלות המוחין דו"ק 
דע"ב, מוחין דחַיה, כי אי אפשר שיתגלו ו"ק בלי ג"ר. ואחר שנגלו 
המוחין, הם מסתלקים תכף ומיד ואינם נראים, כי אין להם כלים 
להתלבש שם.
%break
וזה הכלל, כל אלו שלא הצטיירו בצורה ובדמות, בכלים, אין להם 
קיום, אלא נבראים ועומדים לפי שעה, ונאכלים תכף ומיד באש אוכלה 
אש. ושוב חוזרים ונבראים, ותכף נאכלים באש אוכלה אש כמקודם 
לכן. וכן חוזר חלילה, וכן בכל יום.
%letter 94
.94 בן אדם למטה, בעוה"ז, יש לו דמות וציור, ומ"מ אינו מתקיים 
לנצח, כמו המלאכים של מעלה. משמע לכאורה, שאין הקיום תלוי כלל 
בדמות ובציור. אלא הציור והדמות של המלאכים של מעלה, הם 
מצטיירים בציוריהם כמו שהם,
%break
בלי להצטייר באמצעות מלבוש אחר, ומשום כך הם חיים וקיימים 
תמיד. הציור של אדם למטה, בעוה"ז, הנר"ן שלו, מצטיירים בציוריהם 
באמצעות מלבוש, ולא באופן אחר. ומשום כך הם מתקיימים רק 
למועד ולעת קצובים.
%break
כי המלאכים באים מזיווג או"א. וכמו שאו"א מקבלים אורותיהם בכלים 
שלהם עצמם, בלי מלבוש אחר, כך גם המלאכים הנמשכים מהם, 
יכולים לקבל אורותיהם בכלים שלהם, ואינם צריכים לסיוע ממלבוש 
אחר.
%break
אמנם נשמות בני אדם באות מזיווג זו"ן דאצילות. ונודע, שזו"ן אינם 
יכולים לקבל אורותיהם, זולת באמצעות מלבוש, שמקבלים מנה"י 
דאו"א. כי הכלים שלהם אינם ראויים לאו"י, אלא לאו"ח בלבד.
%break
ומכ"ש בני אדם הנולדים מהם, אינם ראויים לקבל האורות בכלים 
שלהם עצמם, זולת באמצעות מלבוש מזו"ן. ולפיכך אינם מתקיימים 
לנצח, כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא.
%break
ובעת שיפְגמו המלבוש העליון עד שאינו ראוי עוד לתפקידו, תכף 
מסתלקים הנר"ן שלהם ומתים.
%letter 95
.95 ובכל לילה, בעת שהאדם ישן, מתפשט הרוח של האדם 
מהמלבוש הזה, ועולה למעלה למ"ן לזו"ן. והאש האוכלה אש, הנוקבא 
דז"א, אוכלת ושורפת את הרוח. ואח"כ חוזרים הרוחות לתחייתם 
כבתחילה, ומצטיירים בלבושים שלהם.
%break
ומשום זה אין לרוחות קיום, כמו אלו הצורות של מעלה, המלאכים 
דעשב, אלא שנשרפים וחוזרים ומתחדשים. כמ"ש, חדשים לַבְּקָרים 
רבה אמונתך. שכתוב על רוחות בני אדם,
%break
שהם חדשים בכל יום. כי בעת שינה עולים הרוחות למעלה ונשרפים 
וחוזרים ומתחדשים. כי כמ"ש, רבה אמונתך, שהיא רבה, גדולה ולא 
קטנה.
%break
כי ב' מיני מלאכים יוצאים מזיווג זו"ן:
א. מלאכים המכונים דשא, הנמשכים מג"ר דע"ב, שיוצאים לשעתם 
ותכף נשרפים בנוקבא.
ב. מלאכים המכונים עשב, הנמשכים מו"ק דע"ב, שהם בני קיום.
%break
ואין זיווג בזו"ן אלא ע"י מ"ן שמעלים בני אדם. והנה בעת שינה, 
נמצאים הצדיקים מעלים את הרוחות שלהם במ"ן לזיווג זו"ן, כמ"ש, 
בידךָ אפקיד רוחי, פדית אותי ה' אל אמת. ולפי זה היו צריכים לצאת 
ע"י אלו המ"ן ב' מיני רוחות:
%page 84
א. שאינם בני קיום, אלא נשרפים תכף, כמו מלאכים של דשא.
ב. שהם בני קיום, כמו מלאכים של עשב.
אמנם לא כך, כי לא נמשך להם אלא רוח אחד, שבתחילה נשרף 
ואח"כ מתחדש ומתקיים.
%break
כי אלו ב' מיני מוחין, ג"ר דע"ב וו"ק דע"ב, הם כמו ב' הפכים, שאי 
אפשר שיבואו בנושא אחד בזמן אחד. וע"כ במלאכים, שהם למעלה 
מהזמן, שאי אפשר שיבואו בהם בב' זמנים,
%break
לכן הם באים בהם בב' נושאים, בב' מיני מלאכים. אבל בני אדם, 
שהם בעלי זמן, יכולים לבוא בהם בנושא אחד, אלא בב' זמנים.
%break
בתחילה, כשמקבלים מג"ר דע"ב, הם נשרפים כמו המלאכים של 
הדשא והחציר. ואח"כ, כשמקבלים מו"ק דע"ב, הם חוזרים לקדמותם 
ומתקיימים. זהו שכתוב, חדשים לבקרים. כי מתוך שנשרפים מקודם, 
הרי הם נבחנים כמתחדשים בכל בוקר. מהו הטעם?
%break
כי כמ"ש, רבה אמונתך, ולא קטנה. הנוקבא דז"א נקראת אמונה. 
ומתוך שהנוקבא צריכה בתחילה להיות גדולה, לקבל את הג"ר דע"ב, 
ולא קטנה, שלא תוכל לקבל הו"ק מטרם שמקבלת הג"ר.
%break
ומטעם זה מחויבות הנשמות להישרף מקודם בעת שמאירים בה 
המוחין דג"ר דע"ב. ובהארת הו"ק דע"ב חוזרות ומתחדשות, כמ"ש, 
חדשים לבקרים. מטעם, רבה אמונתך. שהנוקבא צריכה להיות גדולה 
ולא קטנה.
%letter 96
.96 ודאי, שהאמונה, הנוקבא, גדולה, כי יכולה לקבל כל נשמות 
העולם ולכלול אותן בתוכה, נשמות העליונים ונשמות התחתונים, גם 
הג"ר של הנשמות, הנשרפות בתוכה, וגם הו"ק של הנשמות, 
שיוצאות ממנה לעולם.
%break
הנוקבא היא מקום רב וגדול, שכולל הכול ואינו מתמלא. כמ"ש, כל 
הנחלים הולכים אל הים, והים איננו מלא. הנוקבא נקראת ים. 
הנחלים, נשמות.
%break
כל הנשמות הולכות אל הנוקבא, והיא אינה מתמלאת, כי הנשמות 
הולכות אל הים, והים מקבל אותן ושורף אותן בתוכו. וע"כ אינו 
מתמלא מהן, שהרי נשרפות ואינן. ואח"כ מוציא הים את הנשמות 
כבתחילה והולכות ובאות לעולם. ומשום זה כתוב, רבה אמונתך.
%letter 97
.97 ביום ג' כתוב בו פעמיים, כי טוב. משום שיום זה נבחן בב' 
הצדדים, בקו ימין ובקו שמאל. ואמר לצד הזה, כי טוב, ולצד הזה, כי 
טוב. והכריע ביניהם. ומשום זה יש בו פעמיים, ויאמר. כי יום ג' של 
מעשה בראשית, הוא ת"ת, המכריע על ב' הקווים,
%break
המכחישים זה את זה, שהם חו"ג, שבמחלוקת. ולפיכך כתוב כאן 
פעמיים, ויאמר, ופעמיים, כי טוב. כי הת"ת אמר לקו ימין, חסד, כי 
טוב, וכן אמר לקו שמאל, גבורה, כי טוב, וקיים הארת שניהם.
%break
כאן עניין השם בן ד' אותיות, י"ה ו"ה, מפותח ונחקק, העולה לי"ב 
(12) אותיות, בד' צורות בד' צדדים, נרשם על הכיסא הקדוש, הנוקבא 
דז"א. כי הכתוב, עשב מזריע זרע,
%break
פירושו על יציאת המלאכים שבכתוב, רכב אלקים ריבותיים אלפי 
שנא"ן. שבהם עצמם רק ג' פנים, שנ"א. וחסרות להם פני אדם.
%break
וע"כ אין להם עצמם זיווג, אלא שצריכים לעלות לזיווג שמבחינת 
מחזה ולמעלה, שיש שם פני אדם, כלומר כל ד' הפנים. לכן נאמר, 
מיכאל רשם רשימה לצד דרום וכל ג' הפנים: פני אריה, פני שור, פני 
נשר, מסתכלות אל פני אדם.
%break
ונבחן, שכל חיה מרֶכב אלקים, שעלו לזיווג העליון, קיבלה שם כל ד' 
הפנים, פני אריה, פני שור, פני נשר, פני אדם, שהוא שם בן ד', י"ה 
ו"ה. ונכלל השור מד' פנים, וכן הנשר מד' פנים, וכן האריה מד' פנים. 
ונחקק בשם בן י"ב אותיות, בג' החיות, שנ"א, בד' צורות,
%page 85
שקיבלה כל אחת ד' צורות, אריה שור נשר אדם, בעלותם לזיווג 
העליון, בד' צדדים אשר שם. פני אריה בימין בדרום, פני שור בשמאל 
בצפון, פני נשר באמצע במזרח, פני אדם במערב. והם נרשמו על 
הכיסא הקדוש.
%break
%H יהי מארת
%break
%letter 98
.98 ויאמר אלקים, יהי מארת. מארת חסר ו' כתוב. מורה בזה, 
שנבראה מחלת אַסְכָּרָה לתינוקות. כי מארת חסר ו' הוא לשון קללה, 
מלשון, מְאֵרת ה' בבית רָשע. כי אחר שנגנזה הארת אור קדמון, 
נבראה קליפה למוח.
%break
עד כאן התבארו ג' ימים ראשונים, שהם חג"ת דז"א. ועתה מבואר יום 
ד', נצח דז"א, שעימו נתקנה גם הנוקבא דז"א. בג' הימים הראשונים, 
בכל מקום שכתוב, יהי, הוא לשון מיעוט:
%break
יהי אור, מורה, שנכנסה י' באור ונעשה אויר, והג"ר הסתלקו.
%break
יהי רקיע, מורה, שנעשה רקיע תחת ב' אותיות א"ל דאלקים, ואותיות 
הי"מ דאלקים ירדו למטה למדרגת זו"ן, ונעשו ימ"ה.
%break
ומכל אלו המיעוטים לא יצאו קליפות, אלא שג"ס בינה ת"ת ומלכות 
נפלו למדרגה שמתחתיהם. אמנם כאן מדובר בנוקבא דז"א, המלכות, 
שבסיום עולם אצילות, שאין תחתיה שום ספירה דקדושה,
%break
מספירות שנפלו ממנה נעשו קליפות, כי יצאו ממדרגת אצילות 
דקדושה ובאו לבי"ע, ששם מקום הקליפות.
%break
כי כל אור הנופל מאצילות לבי"ע, נחשב לו למיתה ולנפילה לקליפות. 
ולפיכך כל מיעוט, שנעשה ביום הרביעי דמעשה בראשית בנוקבא 
דז"א, נבראה ממנו קליפה.
%break
ולכן כתוב, יהי מארת. מארת חסר ו' כתוב. מורה בזה, שנבראה 
מחלת אַסְכָּרָה לתינוקות. כי המילה יהי מורה על מיעוט והסתלקות. 
אבל בנוקבא נבראה מהמיעוט קליפה.
%break
וע"כ כתוב, מארת חסר, לשון קללה. כי מהמיעוט הזה נבראה 
הקליפה, הנקראת אסכרה, שהורגת הילדים שלא טעמו טעם חטא, 
מחמת חטאים של המולידים.
%break
ועתה מבואר סדר השתלשלות הקליפות, שיצאו מהמיעוטים 
שבנוקבא. שאחר שנגנז האור הראשון, שהיה אדם רואה בו מסוף 
העולם עד סופו, והתמעטה המלכות מחמת זה, נבראה קליפה למוח, 
שיצאה קליפה כנגד המלכות. כלומר, שהקליפה קודמת למוח.
%break
הקליפה היא הכנה ליציאת המוחין. כמו קליפת הפרי, שהיא הכנה 
ליציאת הפרי. וקליפה זו נקראת לילית ראשונה, שהיא שורש 
הקליפות. ואין לה אחיזה אלא רק לעומת המלכות, ולא כלום בט"ר.
%break
והקליפה ההיא התפשטה והוציאה קליפה אחרת, בעת שכתוב, יהי 
מאורות. כי המילה יהי, מורה על החזרת הבינה לו"ק בסוד מ"י. כי 
המסך עם המלכות עלו תחת ב' האותיות א"ל דאלקים, וג' אותיות 
הי"מ נפלו למטה, ונעשו מים תחתונים,
%page 86
הנקראים ימה. אשר אז התרבה ועלה כוח הצמצום שבמלכות, גם על 
מים עליונים הי"ם, שהם בינה ות"ת ומלכות. שהרי נעשו למים 
תחתונים, כמו המלכות.
%break
ונאמר, שהקליפה ההיא התפשטה והוציאה קליפה אחרת. כי 
התפשטה ונאחזה גם במים עליונים הי"ם, בעת שהתערבו במים 
תחתונים, ונעשו ימ"ה.
%break
כיוון שיצאה הקליפה, עלתה וירדה. כלומר, בעת שיצאה, עלתה 
ונאחזה במים עליונים. ואח"כ, כשירד המסך מתחת לאותיות א"ל 
למקומו, והחזיר אותיות הי"מ למדרגתו, אז ירדה הקליפה מהם, 
והגיעה לפנים דקטנות, לזו"ן, בעת שיש להם מוחין דקטנות.
%break
ורצתה להתדבק בהם, ולהצטייר בתוכם. ולא רצתה בשום אופן 
להיפרד מהם. כי בעת שיש לזו"ן רק מוחין דקטנות, יכולה הקליפה 
להיאחז בהם.
%break
בעת שברא את אדה"ר, הפריד הקב"ה אותה הקליפה משם, וירדה 
לה למטה, כלומר, שירדה להיות רק כנגד המלכות, כמו הקליפה 
הראשונה, לילית ראשונה, כדי לתקן אותה בעוה"ז, רק כנגד המלכות 
לבדה, ולא כלום למעלה ממנה.
%letter 99
.99 כיוון שראתה הקליפה את חוה, שהיא מתדבקת בצידו של אדם, 
שהוא היופי של מעלה, וראתה בהם צורה שלמה, שלמות דמוחין 
דקטנות, פרחה ממקומה, שכבר ירדה למטה כנגד המלכות, ורצתה 
להתדבק כבתחילה, במוחין דקטנות של אדם וחוה.
%break
כלומר, כמו שרצתה בתחילה להתדבק במוחין דקטנות דזו"ן, כך 
רצתה עתה להתדבק במוחין דקטנות של אדם וחוה.
שומרי השערים של מעלה, לא הניחו לקליפה להתדבק בהם. גער בה 
הקב"ה והשליך אותה למצולות ים.
%break
פירוש. הקב"ה השפיע לאדה"ר המוחין דגדלות, שהמוחין הללו 
נוזפים בקליפה, ומגרשים אותה למצולות ים, ששם מקום לילית 
ראשונה. ונמצא בזה, שהתבטל כל כוחה של אותה הקליפה, שנאחזה 
במים עליונים, ולא נשארה אלא רק הקליפה הראשונה לבדה.
%letter 100
.100 וישבה הקליפה שם במצולות ים, עד שחטאו אדם ואשתו. ואז 
הוציא אותה הקב"ה ממצולות ים, והיא שולטת על כל אלו התינוקות, 
שהם פנים קטנות של בני אדם, הראויים להיענש מחמת החטאים של 
אביהם.
%break
כי אחר חטאו של אדה"ר, שהנחש הטיל זוהמה בחוה, והמוחין דחוה 
היו בחינת מים עליונים, הרי אז נפגמו שוב המים העליונים, הספירות 
שלמעלה מהמלכות.
%break
ונמצא, שהקליפה חזרה ועלתה ממצולות ים, ממים תחתונים, ונאחזה 
במים עליונים, כמו שהייתה מטרם שהשיגו אדם וחוה המוחין דגדלות, 
שנאחזו אז במוחין דקטנות שלהם.
%break
ולפיכך שולטת שוב על כל אלו התינוקות, שהם פנים קטנות של בני 
אדם, כמו ששלטה מקודם על כל אלו התינוקות, שהם פנים קטנות 
דאדם וחוה.
%break
והם נענשים על חטאים של אביהם, כי אבות ובנים של נשמות בני 
אדם הם דוגמה לאו"א ולזו"ן דאצילות. וכמו שהקטנות והגדלות דזו"ן 
באים מאו"א, שבעת שאמא מתמעטת למ"י, ומורידה אותיות אל"ה 
לזו"ן, אז הזו"ן בקטנות וכל המוחין שלהם,
%break
הם רק אותיות אל"ה דאמא, המלובשות בהם. ואין להם מוחין 
מעצמם. ולעת גדלות אמא מחזירה אותיות אל"ה שלה אצלה, 
ומשפיעה להם מוחין דגדלות. ואז יש לזו"ן מוחין מעצמם.
%break
כך הוא באבות ובבנים של נשמות. שלפני 13 שנה אין לבנים רשות 
בפני עצמם, ונבחנים שעוד לא טעמו טעם חטא. כי כל הפגמים שלהם 
מוטלים על האבות, בדומה לזו"ן דקטנות. שאם הקליפות נאחזות 
בהם, אז הרי הן נאחזות רק באותיות אל"ה,
%page 87
המלובשות בהם, שהן אז כל המוחין שבהם. ואלו אותיות אל"ה הן 
באמת של או"א. הרי שאו"א סובלים מאחיזת הקליפות ולא הזו"ן.
%break
וע"כ גם בבנים של נשמות, אם הקליפות נאחזות במוחין שלהם 
וממיתות אותם, הרי זה פגם של האבות ולא של הבנים. כי אין עוד 
לבנים שום רשות בפני עצמם. אלא בעת שבאים המוחין דגדלות 
לבנים, ב-13 שנה, אז נפטרו או"א מהם,
%break
כי אז משיגים הבנים מוחין משל עצמם. בדומה לזו"ן, שהמוחין 
דגדלות נחשבים בהם כמוחין משל עצמם. שאז, אם הקליפות נאחזות 
בהם, אין או"א סובלים עוד.
%break
והקליפה הולכת ומשוטטת בעולם. קָרְבה לשערי גן עדן הארץ, 
וראתה הכרובים שומרי שערי גן עדן. וישבה שם אצל להט החרב. 
משום שהיא יוצאת מצד אותו הלהט.
%break
כלומר, לפיכך הלכה הקליפה לשערי גן עדן והתיישבה אצל להט 
החרב המתהפכת, משום שכוחה נמשך מאותו להט החרב, וע"כ 
ישבה שם לקבל כוחו.
%letter 101
.101 בשעה שאותו להט החרב מתהפך לדין, בורחת הקליפה 
ומשוטטת בעולם, ומוצאת תינוקות הראויים להיענש. ונקרא להט 
החרב המתהפכת, משום שמתהפכת מרחמים לדין ומדין לרחמים. 
וצוחקת בהם, והורגת אותם.
%break
וזה היא עושה בשעת מיעוט הלבנה, שממעטת אורה. כמ"ש, מארת, 
חסר ו', שהוא לשון קללה.
%break
בעת שנולד קין, לא יכלה הקליפה להתדבק בו. אלא אח"כ התקרבה 
אליו, והתחברה עימו, והולידה ממנו רוחות ורוחות מעופפות.
%break
פירוש. בעת שנולד קין, לא היה הרע ניכר בו כלל, כמו שאמרה עליו 
חוה, קניתי איש את ה'. וע"כ לא יכלה שום קליפה להידבק בו. אלא 
מתוך שכבר הייתה זוהמת הנחש בחוה, מחמת החטא דעצה"ד,
%break
ע"כ התערבה גם בקין זוהמת הנחש הזו, עד שקם על הבל אחיו והרג 
אותו. ומאז גורש מעל פני הארץ לאַרְקָא [ארץ נוד], ואז התדבקה בו 
הקליפה.
%letter 102
.102 אדה"ר 130 שנה שימש ברוחות נקבות. עד שבאה נעמה, 
שמחמת יופייה זנו בני האלקים אחריה, שהם עזא ועזאל. והולידה 
מהם מיני קליפות חדשות נוספות. וממנה התפשטו רוחות רעות 
ושדים בעולם, שהן הולכות ומשוטטות בלילה, והולכות בעולם,
%break
ומצחקות בבני אדם, וגורמות להם שיוציאו קרי. ובכל מקום שמוצאות 
אנשים ישנים ביחידוּת בבית, שורות עליהם ונאחזות בהם, ומתדבקות 
בהם, ומקבלים מהן חמדה, ומולידות מהם.
%break
ביאור הדברים. כי טרם שבאה נעמה, היו רק ב' קליפות:
א. לילית ראשונה, שנבראה מכוח גניזת אור הראשון, שהיא בחינת 
מים תחתונים בלבד, וכנגד המלכות בלבד. ונבחנת שהיא מבחינת 
עוה"ז, כי עוה"ז הוא בחינת מלכות.
%break
ב. הקליפה, שיצאה ונבראה בעת שג' אותיות הי"מ נפלו למים 
תחתונים ונעשו ימ"ה. ונאחזה במים עליונים הללו ימ"ה. ואחר שיצאו 
מוחין דגדלות בזו"ן, נפרדה ממים עליונים, וירדה לעוה"ז למים 
תחתונים, כמו לילית ראשונה.
%page 88
ובחטאו של אדה"ר חזרה ונאחזה במים עליונים. ונמצא, שלקליפה 
השנייה הזו יש אחיזה הן במים תחתונים, מעת שנפלה לעוה"ז, והן 
במים עליונים, מחמת חטאו של אדה"ר.
%break
ואדה"ר 130 שנה שימש בב' רוחות נקבות, בב' קליפות אלו. כי לא 
היה עוד בעולם יותר מב' קליפות אלו. עד שבאה נעמה, וממנה 
התפשטו רוחות רעות ושדים בעולם, שממנה נולדה קליפה חדשה, 
מכוח הפגם שבעזא ובעזאל. והיא נאחזת במים עליונים בלבד.
%break
כי עזא ועזאל בחינת מים עליונים הם, שנפלו לעוה"ז. ואלו הרוחות 
והשדים, שנולדו מנעמה, תלויים באוויר, במים עליונים, ואין להם 
מהארץ כלום. ונמצא עתה ג' מיני קליפות:
%break
א. קליפה שכולה מהארץ,
ב. קליפה שיש בה מהארץ ויש בה מהאוויר,
ג. קליפה שכולה מהאוויר.
%break
ועוד, שאותן הקליפות מזיקות במחלות. והאדם אינו יודע מאין באה לו 
המחלה. וכל זה בעת מיעוט הירח.
א. המיתה נמשכה מקליפה ראשונה, שכולה מהארץ, כמ"ש, כי עפר 
אתה ואל עפר תשוב.
%break
ב. המיתה לתינוקות שלא טעמו טעם חטא באה מהקליפה השנייה, 
שחציה מעליונים וחציה מתחתונים. כי מכיוון שנכללת גם מארץ, 
יכולה להמית אותם.
%break
ג. אמנם הקליפה השלישית, שכולה מהאוויר, ממים עליונים, אין לה 
עניין להרוג ולהמית בני אדם, אלא רק לטמא אותם בטומאת קרי 
בלבד. אמנם מכיוון שנעמה היא מבנות הארץ,
%break
וגם חלקה מעורב באלו הרוחות והשדים, ע"כ יש להם כוח להביא 
מחלות רעות על האדם, אבל לא להמית אותם.
%break
והתבאר, שהקליפה הראשונה אין עניינה אלא להמית בני אדם. 
והקליפה השנייה המעורבת גם מעליונים, יש לה כוח לטמא בקרי, וכן 
להמית התינוקות.
%break
והקליפה השלישית יש לה כוח רק לטמא בקרי ולא להמית, אלא 
שיכולה גם להביא מחלות על בני אדם. אמנם דרך הקליפות היא 
להתחבר זו עם זו.
%letter 103
.103 כתוב, מארת, שהוא קללה. וכשנתקנה הלבנה, הפכו אותיות 
מאר"ת לאותיות אמר"ת, כמ"ש, אמְרַת ה' צרופה מָגן הוא לחוסים בו. 
מגן הוא על כל אלו הרוחות הרעות ובעלי הדין המענישים,
%break
המעופפים בעולם בעת מיעוט הלבנה, לכל אלו המחזיקים בו 
באמונתו של הקב"ה.
%break
כלומר, שהקליפה קודמת למוח, שהיא סיבה לגילוי המוחין. כי 
הקליפה, הנקראת מאר"ת, מטרם תיקון הנוקבא דז"א, הנקרא לבנה, 
היא עצמה הופכת להיות מגן על בני אדם אחר תיקון הנוקבא. 
ואותיות מאר"ת הפכו לאותיות אמר"ת, ונעשתה למגן.
%letter 104
.104 שלמה המלך, כשירד לעומק האגוז, כמ"ש, אל גינת אגוז ירדתי, 
לקח קליפת אגוז והסתכל בכל אלו הקליפות שבו, וידע, שכל עיקר 
התענוגים של אלו הרוחות שבקליפות האגוז, הוא להתדבק בבני אדם 
ולטמא אותם. כמ"ש, ותענוגות בני האדם שׁידה ושׁידות.
%break
שמשמעות הכתוב, שתענוגות השדים הם רק לבני אדם. כלומר, 
שמסרס הפסוק, שׁדה ושׁדות. ומפרש אותו, שתענוגות שֵׁדה ושֵׁדות 
הם בני אדם.
%letter 105
.105 וגם מתענוגי בני אדם, המתענגים בשנת הלילה, יוצאים ונולדים 
מהם שֵׁדה ושֵׁדות. והכול היה צריך הקב"ה לברוא בעולם, כל אלו 
הקליפות, ולתקן העולם בהן. והכול הוא כמו האגוז, מוח בפנימיות 
והרבה קליפות סובבות את המוח.
%break
וכל העולמות הם באופן הזה, כמו האגוז, מוח בפנימיות והרבה 
קליפות סובבות אותו, למעלה ולמטה, הן בעולמות עליונים והן 
בעוה"ז.
%page 89
%letter 106
.106 מראשית, מנקודה העליונה, א"א, עד סוף כל המדרגות, כולם 
הם זה בתוך זה וזה בתוך זה, עד שנמצא, שזה קליפה לזה וזה לזה. 
קליפה פירושה חיצוניות ולבוש, כמו הקליפה המלבישה את הפרי.
%break
כי מכוח עליית המלכות וההמתקה שלה במקום בינה, התבקעו כל 
המדרגות לשתיים, שכו"ח נשארו במדרגה, ובינה ותו"מ נפלו למדרגה 
שמתחתיה, והתלבשו שם. והלבשה זו נשארה גם בעת גדלות. שע"כ 
עולה התחתון למקום העליון, משום שמלביש לבינה ולתו"מ דעליון.
%break
הרי שבינה ותו"מ של כל מדרגה, מתלבשים במדרגה שמתחתיה, 
ונעשה כל תחתון לבחינת קליפה, לבחינת חיצוניות על בינה ותו"מ 
דעליון.
%break
כולם הם, זה בתוך זה וזה בתוך זה, עד שנמצא, שזה קליפה לזה וזה 
לזה. ועלייה זו של המלכות, הבוקעת את המדרגות, מתחילה מא"א, 
הנקרא נקודה עליונה. וע"כ נאמר, מראשית, מנקודה העליונה, ולא 
למעלה מנקודה עליונה.
%break
כי עתיק הוא גם בבחינת לא בָּקע. ומכ"ש בחמישה פרצופי א"ק, שאין 
שם בחינת בקע כלל.
%letter 107
.107 נקודה ראשונה, א"א, הוא אור פנימי, שאין לו שיעור להבין 
ולדעת את הזַכות והדקות והטהרה שלו. כי ע"כ נקרא א"א חו"ס, 
משום שנסתם ונעלם מכל המדרגות שמתחתיו, ואפילו מפרצופי 
אצילות. עד שהתפשטה ההתפשטות מא"א, שהוא נקודה.
%break
וההתפשטות הזו של אותה הנקודה, נעשית היכל אחד, הנקרא 
פרצוף או"א עילאין, המלביש לא"א מפֶּה עד החזה שלו. שמקיף אותו 
כמו היכל, שנעשה היכל להתלבשות אותה הנקודה, שהיא אור בלתי 
מושג לרוב הזַכות שבה.
%break
כי ההיכל, שהוא פרצוף או"א עילאין, מקיפים ומלבישים לא"א מפה 
עד החזה, ששם בינה ותו"מ דא"א, שיצאו מראש א"א אל הגוף שלו 
ומתלבשים בפרצוף או"א. הרי שא"א מתלבש בתחתון שלו, שהוא 
או"א, ואו"א נעשו לחיצוניות אליו.
%letter 108
.108 ההיכל, או"א, לְבוש לנקודה הסתומה, שהוא א"א, הוא אור שאין 
לו שיעור. שגם אור ההיכל, שהוא או"א, הוא בלתי נודע ובלתי מושג. 
ועכ"ז, אינו דק וזך כאור של נקודה ראשונה, שהוא א"א, שהוא צפוּן 
וטמון.
%break
ההיכל הזה התפשט התפשטות אור הראשון. מההיכל, או"א, 
התפשט ונאצל ישסו"ת, שבו נגלה אור הראשון, המבואר בכתוב, 
ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. כי יצאה הי' מאויר שלו ונשאר אור.
%break
והתפשטות ישסו"ת, הוא לבוש להיכל הדק והזך דאו"א עילאין, שהוא 
יותר פנימי מישסו"ת, שבינה ותו"מ דאו"א ירדו והתלבשו בתוך 
ישסו"ת. הרי שגם או"א מתלבשים בתוך התחתון שלו, והתחתון 
נעשה לחיצוניות אליו.
%letter 109
.109 מישסו"ת ואילך התפשט זה בזה והתלבש זה בזה. הכוונה על 
ז"א ונוקבא שלו, שבינה ותו"מ דישסו"ת ירדו והתלבשו בזו"ן, ונעשו 
זו"ן חיצוניות לישסו"ת. עד שנמצא, שכל המדרגות, זה לבוש לזה וזה 
לזה, זה מוח וזה קליפה.
%break
זה פנימי המכונה מוח, וזה חיצון המכונה קליפה אליו. ואע"פ שזה 
לבוש לעליון שלו, מ"מ נעשה למוח למדרגה האחרת, לתחתון ממנו.
%break
כי או"א, הנחשבים ללבוש לא"א, נעשו למוח ולפנימיות לישסו"ת. וכן 
ישסו"ת, שהוא לבוש לאו"א, נעשה מוח לז"א. וכן ז"א, שהוא לבוש 
לישסו"ת, נעשה מוח אל הנוקבא שלו.
%page 90
וכעין זה לגמרי, נעשה ג"כ למטה בעולמות בי"ע התחתונים. כי 
הנוקבא דאצילות התלבשה בבריאה, ובריאה ביצירה, ויצירה בעשיה. 
וכן נשמתו של אדם מתלבשת ברוח, ורוח בנפש ובגוף.
%break
עד שבצלם הזה נמצא גם בן אדם בעוה"ז, מוח וקליפה, שהוא הרוח 
והגוף. וכל זה הוא לתיקון העולם.
%break
עניין התלבשות המדרגות זו בתוך זו, שחיצוניות דעליון נעשית 
פנימיות לתחתון, כל זה הוא לתיקון העולם. כי זולת זה, לא היה 
אפשר כלל שזו"ן, ומכ"ש בני האדם, יוכלו להשיג מוחין עליונים.
%letter 110
.110 כשהייתה הלבנה עם השמש בדבקות ביחד, הייתה הלבנה 
באור שלה. שבתחילה היו ז"א ונוקבא שלו, המכונים שמש ולבנה, 
בקומה שווה, ודבוקים זה בזה, כמ"ש, את שני המאורות הגדולים. כי 
אז היה לנוקבא, ללבנה, כל האור שלה,
%break
ולא הייתה צריכה לקבל כלום מז"א, השמש. אמנם לא יכלה הנוקבא 
להישאר במצב הזה, והתמעטה מאורה וירדה לעולם הבריאה. 
ונעשתה שם ראש לשועלים, שהן ספירות דבריאה.
%break
אחר שפרשׁה הלבנה מהשמש, שירדה לעולם הבריאה, והופקדה 
לראש על צבאות דבריאה, מיעטה את עצמה ומיעטה האור שבה, 
ונבראו קליפות על קליפות. קליפות רבות, אלו למעלה מאלו, כדי לגנוז 
את המוח. שמכל מיעוט שנעשה באורות הנוקבא, נבראה קליפה.
%break
ואלו הקליפות הן כקליפה הקודמת למוח, כדי לגנוז את המוח, שאלו 
הקליפות מעלימות אור המוחין.
%break
והכול נעשה לתיקון אור המוחין, שזולת הקליפה, לא היה מתגלה 
הפרי. וע"כ כתוב, יהי מארת, חסר, שהוא לשון קללה. משום אלו 
הקליפות, שיצאו בסיבת מיעוט הלבנה, הנוקבא.
%break
וכל זה נעשה לתיקון העולם. וע"כ כתוב, להאיר על הארץ. כי אלו 
הקליפות יצאו בעניין הקליפה שקדמה לפרי.
%break
%H שני המאורות הגדולים
%break
%letter 111
.111 ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. ויעש, פירושו, גדלות 
ותיקון הכול כראוי. אשר המילה, יהי, מורה על קטנות, כי לשון עתיד, 
מורה על הכנה והֶכְשר, והקטנות היא הכנה לגדלות. אבל, ויהי, או 
ויעש, מורה על גמר הדבר וגדלות.
%break
כן מבאר כאן שהכתוב, יהי מארת, מורה על המיעוט ויציאת הקליפות. 
והכתוב, ויעש, מורה על השלמה ותיקון הגדלות.
%break
הכתוב, שני המאורות, מורה, שבתחילה היו שני המאורות, ז"א 
והנוקבא שלו, בחיבור אחד, כלומר בקומה שווה. ולא היו צריכים זה 
לזה.
%break
זה עניין השם השלם הוי"ה אלקים כאחד. ואע"פ שאינו בהתגלות 
אלא בדרך סתום. כי השמות הוי"ה אלקים, מורים על ז"א ונוקבא שלו, 
שבקומה שווה פב"פ, במוחין דגדלות.
%page 91
אמנם כאן הכתוב מדבר בעת שז"א ונוקבא בקומה שווה, באחוריים, 
שיש להם מוחין דחכמה, אבל אינם מאירים בנוקבא, מחוסר לבוש 
דחסדים.
%break
וע"כ מצד אחד נבחנים הוי"ה אלקים שם שלם, להיותם במוחין 
דחכמה, כי כל השלמות היא מאור החכמה. ומצד אחר נבחנים שהם 
בהעלם המוחין, כי החכמה אינה יכולה להאיר בלי לבוש דחסדים. שני 
המאורות, זו"ן, הם בשם שלם הוי"ה אלקים,
%break
אלא השם אלקים אינו מאיר בהתגלות, רק בדרך סתום, כי החכמה 
אינה מאירה בשם אלקים, הנוקבא, מחיסרון של לבוש החסדים.
%letter 112
.112 כתוב, הגדולים. כי הזו"ן גדלו בשם, בקומה שווה. שייקרא בהם 
השם המייחד הכול, שהוא מצפ"ץ מצפ"ץ. כלומר, שיקבלו מאלו 
השמות מצפ"ץ, שז"א יקבל ממצפ"ץ הימני, והנוקבא ממצפ"ץ 
השמאלי. ואז הם נקראים שני המאורות הגדולים.
%break
השם הוי"ה בתמורה דא"ב של א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"צ ו"פ ז"ע ח"ס 
ט"נ י"מ כ"ל, הוא מצפ"ץ. כי י' תמורתה מ', ה' תמורתה צ', ו' תמורתה 
פ', ה"ת תמורתה צ'. הרי מצפ"ץ. והם נבחנים בשתי פאות ימין 
ושמאל דראש א"א.
%break
כי י"ג (13) מידות הרחמים שבתורה, שהן אל רחום וחנון וכו', נבחנות 
בי"ג תיקונים של שערות דיקנא דא"א. וקודם י"ג מידות הרחמים, 
כתובים בתורה שני שמות הוי"ה הוי"ה, אשר חילופיהם בא"ת ב"ש 
הוא מצפ"ץ מצפ"ץ.
%break
הם השמות העליונים וקודמים לי"ג מידות הרחמים, בדומה לשערות 
של פאות הראש, שהן עליונות לשערות י"ג תיקוני דיקנא.
%break
השמות מצפ"ץ נקראים גדולים, כי גדלו ועלו למעלה, משום שהם 
עליונים, הבאים מסוד העליון. כי כתוב, הגדולים, משמע שעתה עשה 
אותם גדולים, וקודם לכן היו קטנים.
%break
ושורש גדלות משני השמות מצפ"ץ, שהן שערות הדיקנא, שנבדלו 
ויצאו משערות ראש, מסיבת המלכות דע"ס דשערות, שעלתה במקום 
בינה דע"ס דשערות. וע"כ יצאו ונבדלו בינה ותו"מ דשערות לגוף 
דא"א, שזה נבחן לקטנות דע"ס דשערות.
%break
ואח"כ, לעת גדלות, שא"א הוריד המלכות מבינה דשערות בחזרה 
למקומה בסיום, אז חזרו שערות הדיקנא ועלו לראש, ונתקנו במצפ"ץ 
מצפ"ץ. ונבחן בזה, שעתה גדלו ע"י חזרתם לראש א"א. וע"כ נקראים 
אלו השמות בשם הגדולים. כי עתה גדלו, ומקודם לכן היו קטנים.
%break
נקראים גדולים, כי גדלו ועלו למעלה. שמקודם לכן, כששערות דיקנא 
היו בגוף, היו קטנים. כי אפילו שערות שנשארו בראש א"א, היו בהן ב' 
אורות רוח ונפש בכלים כו"ח. משא"כ עתה, כשעלו שערות דיקנא 
והתחברו לשערות ראש, הרי קנו מדרגה שלמה דע"ס כח"ב תו"מ,
%break
ונעשו שניהם גדולים. הרי ששמות מצפ"ץ מורים על קטנים, שגדלו 
ועלו למעלה, לראש דא"א, משום שהם עליונים, הבאים מסוד העליון.
%break
משום זה יכלו שערות דיקנא לעלות ולהתחבר בשערות ראש. משום 
שהם באמת מעליון, מהראש דא"א. אלא שהתמעטו מקודם מחמת 
עליית המלכות למקום בינה.
%break
וע"כ יצאו מהראש. ולפיכך ייתכן שעתה, אחר חזרת המלכות 
למקומה, הם יכולים לחזור ולעלות למדרגתם הקודמת, שכבר היו בה.
%break
והם לתועלת העולם, כי העולמות מתקיימים בהם. כי העלייה של 
שערות דיקנא לראש דא"א, היא לתועלת הזו"ן, המכונים עולם. כי ע"י 
עלייתם של שערות דיקנא, מתקיימים העולמות, שהם זו"ן.
%break
כי לולא תיקון זה של ירידה ועלייה, שנעשה ע"י עליית המלכות למקום 
בינה, לא היו הזו"ן ראויים לקבלת המוחין, שהוא כל קיומם.
%page 92
וכעין ב' השמות מצפ"ץ, היו ג"כ שני המאורות שבכתוב, שהם זו"ן, 
ששניהם כאחד עלו בגדלות אחת. בעת שז"א מחזיר בינה ותו"מ שלו, 
הנפולים במקום הנוקבא, ומעלה אותם בחזרה למדרגתו,
%break
ונעשה גדול בע"ס שלמות, הנה אז גם הנוקבא, שהייתה מלבישה 
לבינה ולתו"מ דז"א הנפולים, עולה עימהם למדרגת הז"א.
%break
ואז הם מקבלים ממצפ"ץ מצפ"ץ. ז"א מקבל ממצפ"ץ הימני, להיותו 
כבחינת שערות ראש. והנוקבא מקבלת ממצפ"ץ השמאל, להיותה 
כבחינת שערות דיקנא.
%break
ואז נעשו הז"א והנוקבא למדרגה אחת, זה ימין וזה שמאל, כעין 
שהתבאר בשני השמות מצפ"ץ. ולכן כתוב, ויעש אלקים את שני 
המאורות הגדולים, שעשה אותם לגדולים בקומה שווה.
%break
וגדלות זו נבחנת רק למוחין דו"ק, היות שהחכמה היא בלי לבוש 
החסדים, שמשום זה הם נקראים מצפ"ץ, שהוא תמורת הוי"ה, ההולך 
ומתמעט. וכן כל י"ג מידות הרחמים.
%break
אלא שאח"ז, ע"י עליית מ"ן מחדש, נמשך לבוש החסדים. ואז חוזרים 
שמות מצפ"ץ לשמות הוי"ה. וכן כולם. ונעשו רחמים.
%break
ואז מקבלים הזו"ן מהם המוחין דג"ר פב"פ. אמנם כבר אינם בקומה 
שווה. כי עתה הנוקבא צריכה לקבל מז"א. אבל עתה מכונים הזו"ן 
הוי"ה אלקים, שֵׁם שלם.
%break
%H ביאור השמות מצפ"ץ מצפ"ץ
%break
תחילה צריכים לדעת עניין פרצוף השערות דא"א. אע"פ שג"ר דע"ב 
אינן יכולות להישאר בא"א ובכל פרצופי אצילות, מ"מ הן מחויבות 
לצאת בו בתחילת הזיווג. ואי אפשר שיתגלו הו"ק דע"ב מבלי שיתגלו 
תחילה ג"ר דע"ב, אלא שהן מסתלקות תכף מהפרצוף.
%break
והוא מטעם, שאין להן כלים בפרצופי אצילות, שיוכלו להתלבש בהם. 
כי ג"ר אלו נמשכות רק על המלכות דצ"א, ומלכות זו אינה מגולה כלל 
למטה מעתיק דכורא. ואין אור בלי כלי, וע"כ מוכרחות תכף להסתלק 
מהפרצוף.
%break
ונודע, שהסתלקות נוהגת רק באו"י של הקומה, אבל או"ח שבה, 
המלביש לע"ס דאו"י, אינו יכול להסתלק למעלה, מחמת עוביות ודין 
שיש באו"ח. ולפיכך גם כאן, לא הסתלק אלא או"י דקומת ג"ר דע"ב. 
אבל או"ח שבו נשאר בראש דא"א, גם אחר הסתלקות ג"ר דע"ב.
%break
אמנם מאחר שאו"ח הוא לגמרי חושך, כי או"י שלו הסתלק, לכן הוא 
נבחן בכלים דראש דא"א לפסולת. וע"כ דוחה אותו תכף מחוץ לראש. 
ונשארת בו אחיזה מועטת בעור דראש, בבחינת שערות ראש. וזה 
חומר השערות דא"א ממקורו.
%break
והנה אחר שהשערות נאחזו בעור דראש דא"א, קיבלו תכף גם התיקון 
של בקיעת המדרגה שבו. אשר המלכות דפרצוף השערות עלתה 
למקום בינה שבו, והבינה ותו"מ שבו יצאו מראש דא"א לגמרי,
%break
ובאו לבחינת גוף, כי התפשטו עד החזה שבגוף. והן הנקראות שערות 
דיקנא דא"א.
%break
באופן, שב"ס כו"ח דפרצוף השערות נשארו בראש דא"א, והן 
הנקראות שערות ראש דא"א. וג"ס בינה ותו"מ, שיצאו מראש דא"א, 
נעשו לי"ג תיקוני דיקנא דא"א, שהן י"ג מידות הרחמים.
%page 93
וכל המוחין דהארת חכמה דפרצופי אצילות תלויים בשערות דיקנא. 
שבהיותם נפולים בגוף דא"א, יש בכל הפרצופים דאצילות רק ו"ק 
בחיסרון ראש. ולעת גדלות מוריד א"א את המלכות משערות ראש 
שלו בחזרה למקומה, בסיום שערות הדיקנא,
%break
ואז חוזרות שערות הדיקנא לראש דא"א, במדרגה אחת עם שערות 
ראש, ונתקנו שם בימין ובשמאל. וסיום שערות ראש נבחן בפאה 
הימנית דא"א, והוא מצפ"ץ ימני. וסיום דשערות דיקנא נבחן בפאה 
השמאלית דא"א, והוא מצפ"ץ שמאלי.
%break
וע"י עלייה דשערות הדיקנא מתגלים מוחין דו"ק, הארת חכמה בלי 
חסדים, בכל פרצופי אצילות, שאינם עוד מוחין דמדה"ר. כי אין 
החכמה מאירה בלי לבוש החסדים.
%break
וע"כ הם מכונים מצפ"ץ מצפ"ץ, שהם תמורת השם הוי"ה בצירוף א"ת 
ב"ש. שזה מורה, שהמוחין הולכים וקטֵנים, כמו המספר של תשר"ק. 
אבל המספר של א"ב ביושר, הולך ועולה.
%break
ואח"כ ע"י מ"ן חדשים, נמשכים אורות החסדים. ואז נעשים שני שמות 
מצפ"ץ לשני שמות הוי"ה, שהם רחמים, שהם שני השמות הוי"ה, 
הקודמים לי"ג מידות הרחמים שבתורה.
%break
ואז מושפעים משערות דיקנא דא"א המוחין דגדלות לכל פרצופי 
אצילות, בי"ג מידות הרחמים, הכוללים כל המוחין דגדלות, הנוהגים 
ב-6000 שנה עד גמה"ת.
%break
%H שני המאורות הגדולים - ב'
%break
%letter 113
.113 לא שָׁקטה הלבנה אצל השמש, שהייתה בושה מפניה. הלבנה 
אמרה לשמש, איכה תרעה, איכה תַרבּיץ בצהריים. כלומר, נר קטן 
איך יאיר בצהריים? שַׁלָמָה אהיה כעוטְיָה על עדרי חבריךָ.
%break
איך אהיה בחרפה? אז מיעטה את עצמה, להיות ראש לתחתונים, 
כמ"ש, צאי לך בעקְבֵי הצאן ורעי את גדיותייך על משכנות הרועים. 
אמר לה הקב"ה, לכי ומעטי את עצמך.
%break
רעייה או מרעה, פירושם אור החסדים, המקובל מפֶּה ולמטה, וחסר 
מאור הראש. רביצה, פירושה ו"ק דכלים, החסר נה"י. צהריים, כינוי 
אל אור החכמה,
%break
בדומה לאור השמש בצהריים, העומד בראש כל אדם, ואינו עושה צל. 
כן אור החכמה מאיר לכל הרוחות ומסיר כל הצללים.
%break
בכתוב, שני המאורות הגדולים, כלומר בעת שהנוקבא הייתה עם 
הז"א בקומה שווה, הייתה אז באחוריים, כי אע"פ שהייתה גדולה כמו 
הז"א, שהיה לה אור החכמה, מ"מ לא הייתה החכמה מאירה בה, 
מפני חיסרון של אור החסדים.
%break
ולפיכך לא שקטה הלבנה אצל השמש, כי לא יכלה הנוקבא לסבול 
המצב הזה. וטענה, שהז"א ימשיך לה את אור החסדים. כמ"ש, איכה 
תרעה, איכה תרביץ בצהריים?
%break
שפירושו, איכה תמשיך אור החסדים, המכונה רעייה ורביצה, בעת 
הצהריים, בעת שמאיר אור החכמה? כי הייתה רוצה בחכמה 
ובחסדים ביחד.
%break
וכמ"ש, שַׁלָמָה אהיה כעוטיה. שפירושו, איך אהיה בחרפה? כי הייתה 
מתביישת לעמוד במצב הזה. אז מיעטה את עצמה, להיות ראש 
לתחתונים. אז אמר לה הקב"ה, לכי ומעטי את עצמך.
%page 94
והיא מיעטה את עצמה, ויצאה מחוץ לעולם אצילות, ונעשית לראש 
לעולמות התחתונים, בי"ע. ופנימיותה עלתה למ"ן ולעיבור מחדש אל 
או"א, ונבנתה בבניין חדש, שתהיה ראויה לקבל המוחין דגדלות מז"א 
בעלה.
%break
ואז נגמר מבוקשה מצד אחד, שהשיגה חכמה וחסדים יחדיו, כמו 
שרצתה. אמנם מצד שני, הרי התמעטה בהרבה, כי מכוח הבניין 
החדש הזה, אין לה עוד שום אורות מעצמה, אלא שצריכה לקבל הכול 
מז"א בעלה.
%letter 114
.114 ומשם ואילך אין לה אור מעצמה, חוץ ממה שמקבלת מהשמש. 
שבתחילה היו דבוקים כאחד בקומה שווה, ואח"כ מיעטה את עצמה 
מכל המדרגות שלה, שאיבדה כל מדרגותיה,
%break
ויצאה מחוץ לעולם האצילות. אע"פ שהיא ראש על עולמות התחתונים 
בי"ע, מ"מ נבחנת שאיבדה כל מדרגותיה, כי אין חשיבות לאישה, 
זולת להימצא ביחד עם בעלה.
%break
כלומר, כיוון שנפרדה הנוקבא מז"א בעלה, ויצאה מאצילות לבריאה, 
הרי זה אובדן כל מדרגותיה, כי מה שנעשית לראש בעולם הבריאה, 
אין זה שום חשיבות אצלה, להיותה שם בפירוד מז"א בעלה, שבעולם 
האצילות.
%break
כתוב, את המאור הגדול לממשלת היום, ואת המאור הקטן לממשלת 
הלילה. את המאור הגדול, ז"א, הנקרא הוי"ה. ואת המאור הקטן, 
הנוקבא, הנקראת עתה אלקים, כי נעשתה לסיום כל המדרגות, לסוף 
המחשבה, לסוף של עולם האצילות, הנקרא מחשבה.
%break
כלומר, מה שהיו הז"א והנוקבא שלו בתחילה בקומה שווה, שני 
המאורות הגדולים, עתה, אחר המיעוט, נעשה הז"א בשם הוי"ה, 
והנוקבא התמעטה ונעשתה לסיום האצילות,
%break
המכונה נקודה תחת היסוד דז"א, הנמצאת בסיום האצילות, ונקראת 
עתה בשם אלקים, הרומז לדין.
%break
בתחילה נרשמה הנוקבא למעלה בז"א, באותיות השם הקדוש הוי"ה, 
באות הרביעית של השם, שהנוקבא הייתה ה"ת דהוי"ה, בעת 
שהייתה עם הז"א במדרגה אחת. ואח"כ מיעטה את עצמה, להיקרא 
בשם אלקים.
%letter 115
.115 ועכ"ז, הנוקבא מאירה מכל הצדדים. מאירה מלמעלה, מטרם 
המיעוט, בעוד שהייתה אות ה"ת שבחיבור אותיות השם הקדוש 
הוי"ה. ואח"כ, שהתמעטה, התפשטו המדרגות מצד זה ומצד זה.
%break
כלומר, שמאירה מצד היותה מלפנים ה"ת דהוי"ה, ומאירה מצד 
היותה עתה שֵׁם אלקים.
%break
המדרגות שהתפשטו מצד שהייתה למעלה, ה"ת דהוי"ה, נקראות 
ממשלת היום. המדרגות שהתפשטו מצד היותה עתה למטה, השם 
אלקים, נקראות ממשלת הלילה.
%letter 116
.116 הכתוב, ואת הכוכבים, מורה על שאר הצבאות ומחנות 
המלאכים, שאין להם מספר. וכולם, גם שיש להם מספר וגם שאין 
להם מספר, תלויים באותו רקיע השמיים, יסוד דז"א, הנקרא חי 
העולמים, כמ"ש, וייתן אותם אלקים ברקיע השמיים להאיר על הארץ.
%letter 117
.117 מלכות בית דוד נתקנה ביום רביעי, רגל רביעית ואֶדֶן רביעי של 
הכיסא, שאז נתקנו האותיות, והתיישבו על מקומן כראוי.
%break
פירוש. נהי"מ, המתבררים ועולים להשלים ע"ס דמלכות בעת 
גדלותה, הם ד' החיות, הנושאות את הכיסא, כי הן משלימות הע"ס 
של הכיסא, המלכות, ונושאות אותה לזיווג עם ז"א.
%page 95
ומטעם זה מכונים ג"כ ד' רגלי הכיסא. נצח פני אריה, הוד פני שור, 
יסוד פני נשר, מלכות פני אדם. ופני אדם הם שלמים במלכות, רק 
מחזה ולמעלה של המלכות, אבל מחזה ולמטה של המלכות אין פני 
אדם.
%break
ואלו ב' הבחינות שבמלכות: מלכות בית דוד, שהיא יום רביעי, ומלכות 
בית יוסף, שהיא היום השביעי. ואלו ב' הבחינות שבמלכות, שהיא 
רביעית לאבות, לחג"ת, והיא שביעית לבנים, לתנה"י, שהיא בסוף כל 
הספירות.
%break
בית דוד יום רביעי, ויוסף שביעי. כי בחינת מחזה ולמעלה שבה, שפני 
אדם נמצאים שם בשלמות, נבחן למלכות בית דוד וליום הרביעי. 
ובחינת מחזה ולמטה שבה, החסרה מפני אדם, נבחנת למלכות בית 
יוסף וליום השביעי.
%break
וביום רביעי דמעשה בראשית, נתקנה רק מלכות בית דוד, שמחזה 
ולמעלה של המלכות, שפני אדם נמצאים שם בכל השלמות. אבל 
מלכות של יוסף עוד לא נתקנה, וע"כ נבחנת מלכות של דוד רגל 
רביעית ואֶדֶן רביעי של הכיסא.
%break
כי פני אדם הם רגל רביעית של הכיסא, שהוא הכולל של כולם, וזולתו 
אין זיווג דגדלות בזו"ן.
%break
ולפיכך, נתקנו האותיות, התיקון הראשון של המלכות, בשני המאורות 
הגדולים, שאז נאמר לה, לכי ומעטי את עצמך. ואחר המיעוט קיבלה 
מז"א המוחין דגדלות. וחזרו אותיותיה לבחינת א"ב ביושר, כלומר, 
שקיבלה המוחין מהוי"ה ביושר. וכל זה נתקן למלכות דוד בלבד.
%break
ועכ"ז, מטרם היום השישי, שאז נתקנה צורת פני אדם תיקון שלם 
כראוי, לא התיישבה עוד המלכות במקומה. וביום השישי נתקנו 
הכיסא העליון והכיסא התחתון,
%break
והעולמות כולם התיישבו במקומם. וכל האותיות נתקנו על גלגוליהן, 
בפישוט ציור הקשר המסובך, שהיה באותיות.
%break
פירוש. אע"פ שעיקר השלמות היא במלכות דוד, להיותו שלם, בפני 
אדם, רגל רביעית, התיקון שביום רביעי, מ"מ אינו נשלם כל צורכו, 
מטרם שנכלל במלכות בית יוסף, היום השביעי.
%break
מלכות בית דוד נבחנת ליום רביעי דמעשה בראשית, ויוסף הוא היום 
השביעי. אבל כשמלכות בית דוד נכללת ביוסף, ויוסף נותן לה תוספות 
עונג מבית המלך, נקראת גם מלכות בית דוד היום השביעי.
%break
כי עיקר תיקונה ושלמותה של המלכות הוא בשלמות התחתונים 
שבעולמות בי"ע. והתחתונים מושרשים מחזה ולמטה שלה. וע"כ 
אינם יכולים לקבל מחזה ולמעלה של המלכות, שאין להם שורש שם. 
אלא רק מחזה ולמטה של המלכות, ששורשם שם.
%break
ולפיכך מטרם שמלכות בית דוד, שמחזה ולמעלה, נכללת בבית יוסף, 
שמחזה ולמטה, אינה יכולה להשלים את התחתונים. והתכללות זו 
נעשית ביום השישי. ואז נשלמה מלכות בית דוד בכל צורכה.
%break
ביום השישי, נכללה מלכות דוד, שמחזה ולמעלה, עם מלכות יוסף, 
שמחזה ולמטה. ואז יצאה מהמלכות צורת האדם התחתון, הנר"נ 
דאצילות שלו, כראוי. ואז נתקנו ב' כיסאות של המלכות,
%break
כיסא עליון שמחזה ולמעלה שלה, וכיסא תחתון, שמחזה ולמטה 
שלה, כי נכללו זה בזה.
%break
וכל העולמות התיישבו במקומם. ג' העולמות בי"ע התחתונים עלו 
והלבישו לג' פרצופי אצילות, ששם מקומם האמיתי. וכל האותיות 
נתקנו על גלגוליהן וצירופיהן, בפישוט ציור הסבך של הקשר שהיה 
באותיות.
%page 96
וכל עוד שהדינים היו מקושרים ומסובכים באותיות, היו האותיות בלי 
סדרים, והיו בהיפוך. והשם הוי"ה האיר רק בבחינת מצפ"ץ. ואחר 
שהוסרו הדינים מהן, אז האותיות נתקנו על גלגוליהן,
%break
שהאירו האותיות של שם הוי"ה כסדרן ביושר, וכן כל האותיות שבה. 
וזה נבחן שהוסר הסבך מעליהן.
%letter 118
.118 והיום הרביעי, מלכות דוד, יום שנמאס אל הבונים, כמ"ש, אבן 
מָאסוּ הבונים. וכן כתוב, בני אימי ניחֲרו בי. אבן הוא שם המלכות 
בקטנותה. הבונים הם הצדיקים, המתקנים את המלכות, ובונים 
פרצופה, שתהיה ראויה לזיווג עם ז"א.
%break
בתחילה מלכות דוד נמאסה אל הבונים, מטעם שהמאור הזה, 
המלכות, מיעטה את עצמה ואת האור שלה, והקליפות נתקנו במקומן. 
ומתוך זה שנתנה מקום ליציאת הקליפות ולשליטתן, נמאסה בתחילה 
בעיני הצדיקים הבונים אותה.
%break
אלא אחר שנתקנה בבניין פב"פ עם הז"א, כתוב עליה, הייתה לראש 
פינה.
%break
כל אלו המאורות המאירים ב-6000 שנה, כולם תלויים ברקיע 
השמיים הזה, כדי לתקן עימהם כיסא של דוד, מלכותו של דוד.
%break
פירוש. רקיע השמיים הוא הסיום החדש מצ"ב, שמכוח זה נמשכים כל 
המוחין דגדלות, שיצאו ב-6000 שנה. כי מכוח הסיום הזה, נפלו 
אותיות אל"ה מישסו"ת לזו"ן,
%break
שבגדלות נמשכו עימהן הזו"ן למקום בינה, וקיבלו המוחין שלהם 
ממקום בינה. ולולא זה, לא הייתה שום מציאות, שיהיו מוחין דגדלות 
לזו"ן.
%break
הרי שכל המוחין, שיצאו על המסך דצ"ב, הנקרא רקיע השמיים, היו 
כדי לתקן המלכות לבדה. כי הספירות שלמעלה מהמלכות יכלו לקבל 
כל האורות גם מצ"א, ואינן צריכות רקיע השמיים.
%break
וכל אלו המאורות המאירים ב-6000 שנה תלויים ברקיע השמיים 
הזה, כדי לתקן עימהם כיסא של דוד. כי הספירות שלמעלה ממנו, 
אינן צריכות לרקיע השמיים כלל.
%letter 119
.119 אורות של מלכות דוד מציירים הציור למדרגות שמחזה ולמטה 
של המלכות, שאין שם פני אדם. כלומר, שהמדרגות שמחזה ולמטה 
עולות ונכללות במלכות דוד, שהוא פני אדם שמחזה ולמעלה. ציור, 
פירושו שיעור קומה של איזו מדרגה.
%break
מציירים, כמו מזדווגים, כי בזיווג יוצאות המדרגות בציור הראוי, ע"פ 
תכונת אותו הזיווג, לתקן ציור של כל אלו, שהם נכללים בפני אדם, 
בציור פנימי.
%break
כל ציור פנימי נקרא פני אדם. פנימי, היוצא מזיווג שמחזה ולמעלה, 
ששם מלכות דוד, פני אדם. אמנם ע"י עליות המדרגות שמחזה 
ולמטה אל מלכות דוד, נמצאים ג' הפנים שנ"א,
%break
שנכללים בציור פנימי, בפני אדם, שבזיווג העליון שמחזה ולמעלה, 
אשר התכללות זו בפני אדם מרומזת באות ן' פשוטה של שנא"ן.
%break
אות ן' פשוטה, התכללות של ג' הפנים בפני אדם, ולא פני אדם ממש. 
תיקון זה נעשה ע"י התכללותם בציור פנימי, בפני אדם, בזיווג הפנימי 
עם מלכות דוד. ומכאן, שכל ציור הנכלל בהתפשטות זו של ן' פשוטה, 
נקרא בשם אדם, אע"פ שאין בו פני אדם ממש.
%break
וכמ"ש, אדם אתם. אע"פ שנשמות בני אדם נמשכות מחזה ולמטה 
של המלכות, שאין שם פני אדם, מ"מ, כיוון שמחזה ולמטה עולות 
ונכללות בפני אדם שמחזה ולמעלה,
%break
באות ן' פשוטה, נקראות גם הנשמות בשם אדם. כמו שלומדים, אתם 
קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם. אבל זה רק מכוח ההתכללות.
%page 97
%letter 120
.120 וכל רוח נקרא בשם אדם. כלומר, רק אור הרוח, המלובש בגוף, 
נקרא בשם אדם. הרוח שבצד הקדושה, הגוף שלו הוא רק לבוש. 
כלומר, שהרוח הוא עצם האדם, והגוף טפל אליו, רק לבוש שלו. אבל 
בס"א להיפך.
%break
וע"כ בקדושה כתוב, עור ובשר תלבישני. שמכאן משמע, שבשר 
האדם הוא רק לבוש לעצם האדם, שהוא הרוח. ובכל המקומות כתוב, 
בשר אדם, שזה מורה, שיש עצם אדם בפנימיותו.
%break
אבל הבשר הוא רק לבוש לעצם האדם, והוא גוף אל עצם האדם. 
ועצם האדם הוא הרוח שבו.
%letter 121
.121 הבחינות שמחזה ולמטה של המלכות הותכו בהתכה מהרוח 
הזה. שמפני אדם הצטיירו ציורים, כלומר, שיצאו ונולדו שיעורי קומות 
של רוחות, שהתלבשו בלבוש אחר, ולא בלבוש אדם. הציורים של 
בהמות טהורות הם כמ"ש: שור, שה כבשים, שה עיזים, אַיָל, צבי,
%break
יַחְמוּר וְאַקו וְדישׁון וּתְאו וָזָמֶר. שבחינות אלו היו צריכות להיכלל 
בלבוש של פני אדם, ולא נכללו בו, אלא שנעשו לבושים אחרים, 
לשנ"א.
%break
ביאור הדברים. האדם נקרא עולם קטן, מפני שכל פרטי העולם 
נכללים בו. ונמצא, שיחס כל פרטי מין בעל החי כלפי נשמת האדם, 
הוא כיחס של פרטים לכלל שלהם.
%break
שנשמות בני אדם נמשכות מג' הפנים שלמטה מחזה, אלא שהשיגו 
התכללות מפני אדם באות ן' פשוטה, אחר שעלו ג' הפנים שנ"א 
למחזה ולמעלה של הנוקבא. ונכללו בפני אדם אשר שם.
%break
אמנם גם מטרם שעלו ג' הפנים שנ"א, להיכלל בפני אדם שמחזה 
ולמעלה, הוציאו ג"כ תולדות לבי"ע. באופן, שמההארות, שנמשכו 
מפני שור, יצאו כל הבהמות. ומההארות, שנמשכו מפני נשר, יצאו כל 
העופות. ומההארות, שנמשכו מפני אריה, יצאו כל החיות. אלא,
%break
שבעת עליות ג' הפנים שנ"א לזיווג העליון לפני אדם, עלו ונכללו בזיווג 
העליון כל הבהמות והעופות והחיות, שכבר יצאו מהם. וכולם נכללו 
בפני אדם, שלמעלה מחזה. ומהכלל שלהם נולדה נשמת אדה"ר.
%break
הרי שנשמת האדם כוללת כל פרטי בעלי חיים, שנפרטו מג' הפנים 
שנ"א, כי היא הכלל שלהם. ולכן פני אדם כוללים כל הצורות. ומתוך 
שאין היעדר ברוחני, וכל שינוי היוצא ברוחניות, אינו אלא הוספה על 
הראשון,
%break
לכן אחר שיצאה נשמת אדם מכללות כל הפרטים שבג' פנים שנ"א, 
שכבר נכללו כל הצורות בפני אדם, הנה אח"כ חזר כוח השמאל והאיר 
והפְריט שוב כל פרטי בעלי החי, כמו שיצאו כל אחד למינו, מג' הפנים 
שנ"א מקודם הזיווג.
%break
והתפשטו כל אחד למקומו. באופן, שאחר עליית ג' הפנים שנ"א לזיווג 
שלמעלה מחזה, נולד מהם כלל אחד, שהוא נשמת האדם. ואח"כ 
חזרו ונולדו כל הפרטים, כמו שהיו מטרם הזיווג,
%break
שהם כל מין בעל החי. אמנם כיוון שהיו פעם נכללים בנשמה הקדושה 
של האדם, נחשבים למינים טהורים, אע"פ שחזרו ונפרטו.
%break
והבחינות שמחזה ולמטה של המלכות, שהותכו בהתכה מהרוח הזה, 
הם כל פרטי בעלי החיים, שיצאו מג' פנים שנ"א, שמחזה ולמטה, 
מטרם עלייתם לזיווג. שאחר שעלו ג' הפנים שנ"א לזיווג העליון, 
ונכללו בפני אדם, והולידו מהכלל שלהם את רוח האדם,
%break
חזר כוח השמאל, אש, והתיך את רוח האדם, וחזר והפריט ממנו כל 
פרטי בעלי החיים למיניהם, כמו שיצאו מג' הפנים שנ"א, מקודם 
שנכללו בזיווג העליון.
%break
וזה נבחן, כמו מתכת, המורכבת מכמה יסודות, וכוח מקשר עושה 
כולם לכלל אחד, לצורת מתכת. ואח"כ, כשנותנים את המתכת על גבי 
האש, הרי היא מאבדת הכוח המקשר שבה וניתכת לנוזלים, שכל 
יסוד שבה נפרד לעצמו, ואינו מתקשר עוד עם חברו.
%page 98
כן פועל כוח השמאל על רוח האדם, הכולל כל בעלי החיים, שמתיך 
אותו, עד שכל פרט, הנכלל בו הולך ונפרד לעצמו, כמו שהיה מטרם 
התכללותו ברוח האדם. כי איבדו הכוח המקשר אותם, שהוא 
ההתכללות עם פני אדם אשר שם,
%break
שקָשר כולם לכלל אחד. ונאמר, שהותכו בהתכה מהרוח הזה, שע"י 
כוח השמאל ניתך רוח האדם ונפרט לכל פרטי שנ"א, שהיו כלולים בו.
%break
אמנם שניהם נשארו: הכלל נשאר, כמ"ש, רוח בני האדם העולה היא 
למעלה. וכן הפרטים, כמ"ש, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. 
כי אין היעדר ברוחני. כי היו צריכים להיכלל בלבוש רוח האדם, ואז 
היו בבחינתו. אבל ע"י כוח השמאל איבדו התכללות של האדם,
%break
שהיא הכוח המקשר שבהם. וע"כ ניתכו ממנו ונפרטו לפרטים שלהם, 
שור, שה כבשים, שה עיזים, איל, צבי, יחמור, ואקו ודישון ותאו וזמר, 
כמו שהיו מטרם העלייה לזיווג העליון, ללידת נשמת האדם.
%break
הרוח הפנימי של הבחינות: שור, שה כבשים וכו', נקרא באותו השם, 
שנקרא בו הגוף של אותו הרוח. כי הגוף הוא לבוש אל אותו השם, 
ואינו בעל השם בעצם. הגוף הוא בשר של השור,
%break
ושור הוא הרוח הפנימי של אותו הגוף. הבשר שלו הוא לְבוש אליו. וכן 
כל בעלי החיים נקרא גופם ע"ש הרוח הפנימי, המלובש בכל אחד 
מהם.
%letter 122
.122 כאופן שהתבאר ברוח האדם דקדושה ובעלי חיים טהורים, כך 
הוא גם בצד האחר שאיננו קדוש. הרוח המתפשט בשאר עמים 
עכו"ם, יוצא מהצד שאינו קדוש ואינו בחינת אדם. וע"כ אינו נקרא 
אדם. כי פני אדם אינם נמצאים מחזה ולמטה של המלכות,
%break
שמשם נולדים רוחות בני אדם, אלא שללידת נשמה קדושה עולים ג' 
הפנים שנ"א שמחזה ולמטה, ונכללים בזיווג העליון שמחזה ולמעלה, 
בפני אדם אשר שם.
%break
אמנם אחר חטאו של אדה"ר בעצה"ד, נמשכה זוהמת הנחש בעולם, 
שמשם נמשכה מערכת הטומאה, הנקראת אדם בְּליַעַל. שאינו רוצה 
לעלות לפני אדם שלמעלה מחזה של המלכות, כי בליעל הן אותיות 
בל יעל, אלא שרוצה להמשיך הזיווג מחזה ולמטה דמלכות,
%break
שזוהי זוהמת הנחש. וזהו חטאו של הנחש הקדמוני, שחיבר למטה 
מחזה דמלכות, והפריד את פני האדם שלמעלה מחזה. ומבחינת אדם 
בלייעל זה, נמשכות רוחות עובדי עבודה זרה, רוחות טמאות של בני 
אדם, הנמשכות מזוהמת הנחש.
%break
הרוח הזה טמא ואינו נקרא אדם, כי נמשך מאדם בלייעל, שאינו רוצה 
לעלות לפני אדם שלמעלה, ואין לו משום זה שום חלק בו. הגוף שלו 
הוא לְבוש של הרוח הטמא, בשר טמא. הרוח טמא בפנימיות, והבשר 
הוא הלבוש שלו. ומשום זה, כל עוד ששורה הרוח ההוא בגוף ההוא,
%break
הוא נקרא טמא. יצא הרוח מהלבוש ההוא, מהגוף, אין הגוף נקרא 
עוד טמא, ואין הלבוש נקרא טמא. שהרי הטמא, שהוא הרוח, כבר 
הסתלק ויצא ממנו.
%letter 123
.123 הבחינות שלמטה, בהמות חיות ועופות, שהותכו בהתכה 
מהרוח הטמא הזה, הצטיירו מהם ציורים, רוחות פרטיות, שהתלבשו 
בלבוש אחר, בציורים של הבהמות הטמאות, כמ"ש, וזה לכם הטמא, 
שהם חזיר ועופות ובהמות של הס"א.
%page 99
הרוח נקרא בשם טמא, והגוף הוא לבוש שלו. והגוף נקרא בשר חזיר, 
כי חזיר הוא בפנימיותו, שהוא הרוח, והבשר הוא הלבוש של הרוח 
הזה, הנקרא חזיר.
%break
כמו שהתבאר ברוח האדם דקדושה, אשר הפרטים דשנ"א הם 
קודמים לכלל, שהוא רוח האדם. ואחר שיצא רוח האדם, נכללו כל 
בעלי החיים בו. ואח"כ חזרו ונפרטו לפרטיהם כבתחילה.
%break
ומתוך שנכללו בפני אדם שבזיווג הקדוש, השיגו מזה בחינת טהרה 
גם אחר שנפרטו. והם בעלי חיים טהורים.
%break
ממש עד"ז, אחר שרוח האדם נטמא בזוהמת הנחש, ע"י זה שמשך 
הזיווג שלמעלה, למקום שמחזה ולמטה, הנה אח"כ כשעבר כוח 
השמאל על רוח האדם הטמא הזה, והפריד כל הפרטים שבו 
בצורתם, שיצאו מקודם שנכללו בזיווג,
%break
הרי נעשו כולם רוחות בעלי החיים הטמאים. והוא מכוח, שהם 
פרטים, שניתכו מהרוח הטמא.
%break
ומשום זה ב' הצדדים הללו נפרדים זה מזה, והם זה לעומת זה, אלו 
נכללו בפני אדם, ואלו נכללו בטמא. שמצד הקדושה, עומד רוח האדם 
בכללות, ורוחות הבהמות החיות והעופות הטהורות,
%break
שהם הפרטים הנפרטים ממנו. וכן מצד אדם בלייעל, עומד רוח האדם 
בלייעל הטמא בכללות, ורוחות הבהמות והחיות והעופות הטמאים, 
הפרטים הנפרטים ממנו.
%break
והם ב' סדרים זה לעומת זה. כל מין מבעלי החיים הולך למינו, ואינו 
מתערב בצד שכנגדו. ואפילו אם מתערב פעם, סופו הוא שיחזור 
למינו. שכך הוא, גם בצד הקדושה וגם בצד הטומאה.
%letter 124
.124 כל האורות העליונים המאירים, מאירים ברקיע השמיים, כדי 
שיצטיירו למטה ציורים כראוי. ציורים הם שיעורי קומות לספירות 
בי"ע, ולנר"ן דבני אדם ולמלאכים.
%break
כמ"ש, וייתן אותם אלקים ברקיע השמיים, ולמשול ביום ובלילה. 
ושיצטיירו ציורים כראוי, כי ממשלה של ב' המאורות, זוהי ממשלה 
כראוי להיות.
%letter 125
.125 המאור הגדול, ז"א, הוא ממשלת היום, והמאור הקטן, הנוקבא 
שלו, הוא ממשלת הלילה. שליטת הזכר היא ביום, למלא הבית בכל 
מה שצריך, ולהכניס בו טרף ומזון. כיוון שבא הלילה, והנוקבא תופשת 
הכול, אין שליטה בבית חוץ מנוקבא.
%break
שהרי אז הממשלה היא שלה. כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה, ותיתן טרף 
לביתה. היא ולא הוא. הנוקבא נותנת אז ולא ז"א, כי ממשלת היום 
היא דדכורא של הז"א, וממשלת הלילה היא דנוקבא, ולא של הז"א.
%letter 126
.126 המאור הגדול הוא השמש. יש בו 12 פתחים, ו-12 שעות, 
והשמש שולט על היום. המאור הקטן, יש בו 12 פתחים, והיא הלבנה, 
הנוקבא דז"א, והיא שולטת על הלילה, ויש בלילה 12 שעות. וע"כ 
כתוב, ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד, שכתוב פעמיים אחד.
%break
כי אחד הוא שם הוי"ה, ז"א, המאור הגדול. ואחד הוא שמו, הנוקבא, 
המאור הקטן.
%break
השמש ו-12 הפתחים שבו, נעשו י"ג (13) מידות הרחמים. הלילה, 
הלבנה, ו-12 הפתחים שבה, נעשו ג"כ י"ג. ונעשו השמש אחד, 
והלבנה אחד. ואז כתוב, ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד.
%break
כי אח"ד בגי' זה י"ג. וכיוון שיש בהוי"ה, שהוא שמש, י"ג, ע"כ כתוב, 
הוי"ה אחד. וכן על י"ג של הנוקבא, שהיא הלבנה, הנקראת שמו, 
כתוב עליה, ושמו אחד.
%break
ונעשו השמש והלבנה אחד. וכן יום ולילה נעשו אחד, כמ"ש, ויהי ערב 
ויהי בוקר יום אחד. והייחוד הזה נעשה רק למעלה. כלומר, למעלה 
מחזה של הנוקבא, ששם יש הייחוד השלם הזה, ולא מחזה ולמטה.
%page 100
הזוהר מבאר הכתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, שהמשמעות היא, 
שגם הערב חוזר להיות יום. וכן ההפרש מהייחוד שבכתוב, ויהי ערב, 
שכאן, אל הכתוב, ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד, הוא, 
שכתוב בו פעמיים אחד.
%break
אחד הוא המוחין הגדולים דהארת החכמה, שבהיותם מאירים 
בעולמות, מתגלה ייחוד ה' בעולם. וע"כ אח"ד בגי' י"ג, י"ג מידות 
הרחמים. כי מספר י"ג, הנעשה בע"ס, מורה שהם ממשיכים הארת 
החכמה מי"ג מידות הרחמים שבא"א.
%break
וממשלת היום נמשכת מ-12 פתחים שבשמש ל-12 שעות היום. שעם 
עצם השמש, המאיר מ-12 פתחים, הרי הם י"ג, שהוא הוי"ה אחד. כי 
השמש, ז"א, ממשיך מי"ג מידות הרחמים, המוחין הגדולים דהארת 
החכמה. ואז נקרא הוי"ה אחד. ועד"ז נתקנו 12 פתחים בלבנה,
%break
הנוקבא. שעם עצם הלבנה, שבה הפתחים פתוחים לקבל מהשמש, 
הוא במספר אחד, י"ג, שזה, ושמו אחד.
%break
אמנם זה יהיה בגמה"ת, כשיהיה אור הלבנה כאור החמה. כמ"ש, 
ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד. אבל ב-6000 שנה, אחר 
שהתמעטה הלבנה, עצם הלבנה אינה מתגלה, שתשלים מספר אחד, 
שהרי אינה מאירה מעצם שבה, אלא ממה שמקבלת מהשמש.
%break
ולפיכך לא כתוב כאן, ויהי ערב אחד ובוקר אחד. אלא שניהם נכללים 
ביום אחד. כי אחד אינו מתגלה זולת בממשלת שניהם כאחד. שאז 
הלילה נכללת ובאה בממשלת היום. וע"כ כתוב, ויהי ערב ויהי בוקר 
יום אחד.
%letter 127
.127 כיוון שהנוקבא ציוותה לבית ונכנסה לבעלה, אין ממשלה בבית, 
אלא לעֲלָמות שנשארו בבית. העלמות המשמשות לנוקבא מכונות 
כוכבים. כמ"ש, ואת הכוכבים.
%break
שהנוקבא מוסרת להם השליטה על ביתה, בעת שנכנסת לזיווג עם 
הז"א. סמוך לאור הבוקר. כי אז ממשלת העלמות, שהם הכוכבים, 
שהיא שליטה פחותה.
%break
וע"כ נכפל אז החושך בעולם, כמ"ש, וחוק לנערותיה. אמנם הוא הכנה 
אל הזיווג, כדי לתקן כל תיקוני הבית, להכין אותה אל הזיווג עם 
השמש, לתיקון שפע היום.
%break
ואחר הזיווג שבסמוך לאור הבוקר, חוזר הבית לממשלת הזכר ביום. 
ונעשה הכול כמו שצריך להיות, שהנוקבא נכללת תחת שליטת הזכר 
בזיווג. ואז משפיעה אור הבוקר לעולם, כמו שצריך להיות.
%break
%H מאורי אור ומאורי אש
%break
%letter 128
.128 ויעש אלקים את שני המאורות. זה מאור וזה מאור, שהשמש 
הוא מאור והלבנה ג"כ מאור בפני עצמה. משום זה אלו האורות 
העולים למעלה, נקראים מאורי אור.
%break
ואלו האורות היורדים למטה, נקראים מאורי אש. כי אלו מאורי אש 
הם מדרגות שלמטה, ושולטות בכל ימות החול.
%page 101
אחר שביאר הזוהר הקטנות והגדלות, ושלא יכלה הלבנה לעמוד 
במצב של שני המאורות הגדולים בקומה שווה, מצפ"ץ מצפ"ץ, וע"כ 
מיעטה את עצמה וחזרה לעיבור והשיגה המוחין דפב"פ,
%break
היה אפשר לחשוב, שהמצב של שני המאורות הגדולים התבטל 
לגמרי, אחר מיעוט הלבנה.
%break
וזה שמשמיענו, כי גם המצב ששני המאורות הגדולים עוד מאירים 
בעולמות, אלא כמאורי אש הוא, כי שינוי רוחני אין פירושו שנעדר מצב 
א' ומצב ב' לקח מקומו, אלא כל שינוי האמור ברוחניים פירושו רק 
תוספות על המצב הקודם,
%break
אבל גם המצב הקודם אינו נעדר. ולפיכך, גם אחר שהתמעטה 
הלבנה, לא אבד מצבה הקודם, שהייתה עם הז"א בקומה שווה, 
מצפ"ץ מצפ"ץ.
%break
שני המאורות הגדולים, פירושו, שהשמש היה מאור והלבנה הייתה 
מאור. ולא כמו אחר המיעוט, שהלבנה בעצמה איננה כלל מאור, אלא 
שמקבלת אור מהשמש.
%break
אלא אז הייתה גם עצם הלבנה עצם מאיר מעצמה, כמו השמש. 
ומשום כך אלו האורות העולים למעלה נקראים מאורי אור.
%break
וכיוון שהלבנה הייתה פעם עצם מאיר, לא נעדר ממנה המצב הזה גם 
לאחר המיעוט. אלא מ"מ גם מבחינה זו, נמצא ההפרש עוד רב 
ביניהם. כי אור השמש הוא מאורי אור, ואור הלבנה מאורי אש.
%break
כי כל כוח עליית הנוקבא לז"א לקומה שווה, הוא מטעם, שבעת 
קטנות היו ג"ס בינה ותו"מ של ז"א נפולים במדרגת הנוקבא, ונעשו 
עימה למדרגה אחת. לכן, בעת שהז"א חזר והעלה את בינה ותו"מ 
הנפולים שלו ממקום הנוקבא והחזיר אותם למדרגתו,
%break
גם הנוקבא עלתה עימהם, להיותה נחשבת עימהם כמדרגה אחת. 
וע"כ נעשתה הנוקבא כעצם מדרגת הז"א, לבינה ותו"מ שלו.
%break
אלא שנבחנו אז כימין ושמאל של מדרגה אחת. באופן, שהכלים כו"ח 
דז"א, שלא נפלו ממנו לעולם, נשארו עתה לימין, מאורי אור. ובינה 
ותו"מ, שנפלו לנוקבא ועתה חזרו אליו, נעשו לשמאל, מאורי אש. ולכן 
האורות העולים למעלה נקראים מאורי אור.
%break
האורות, המאירים למעלה בכו"ח עד החזה, שלא הייתה בהם שום 
נפילה ממדרגת הז"א, הם נעשו לימין, אור השמש, ונקראים מאורי 
אור. ואילו האורות, שירדו למטה, בינה ותו"מ שלו, שירדו לנוקבא, 
ועתה העלה הז"א אותם בחזרה אליו ביחד עם הנוקבא,
%break
הם נקראים מאורי אש, להיותם בו בשמאל, ששם כוח האש. הן 
המדרגות שלמטה מחזה, הנבחנות לכלים דאחוריים ושולטות בימות 
החול.
%break
ואין הפירוש שז"א נשאר רק בכו"ח, והנוקבא רק בבינה ותו"מ שלו, 
אלא שנכללים זה מזה. ויש כח"ב תו"מ לז"א, וכח"ב תו"מ לנוקבא. 
אלא כל חמש הספירות דז"א נחשבים בעיקר לכו"ח שלו,
%break
השולטים בו. וכל חמש הספירות דנוקבא נחשבים בעיקר לבינה ותו"מ 
דז"א, כי הם השולטים בה.
%break
ומשום זה, כשיוצא יום השבת, מברכים על הנר. כי אז ניתן למאורי 
אש רשות לשלוט. כי ביום השבת נמצאו הזו"ן בזיווג דגדלות פב"פ, 
שאז הנוקבא טְפלה לז"א, ואין לה מעצמה ולא כלום, אלא רק מה 
שנותן לה ז"א בעלה.
%break
ונמצא שאין רשות לנוקבא, שתגלה אז עצם המאור שבה, מאורי אש, 
שהרי צריכה אז להימצא במיעוט, כדי לגלות אורות דגדלות דפב"פ, 
שאינם יכולים להאיר בה אלא רק במיעוטה.
%break
אלא במוצאי שבת, אחר שכבר נפסק הזיווג הגדול דזו"ן פב"פ, אז יש 
לנוקבא רשות לגלות מאורי אש שלה.
%page 102
%letter 129
.129 האצבעות של אדם הן הנסתרות שבמדרגות ובסודות העליונים. 
ויש בהן פנים ואחוריים. הידיים הן חו"ג דז"א, ולעת גדלות הן נעשות 
חו"ב. כי בעת גדלות, כשמעלה נהי"מ ומשלים ע"ס שלו,
%break
עולים חג"ת לבחינת חב"ד ונה"י לבחינת חג"ת. ואז נבחנים ג' פרקי 
יד ימין לחב"ד של החכמה, וג' פרקי יד שמאל לחב"ד של הבינה.
%break
ולפי הכתוב, שאו ידיכם קודש, כשמגביה הידיים אל הראש, שחג"ת 
נעשו לחב"ד, נחשב פרק היד עם האצבעות לפרק ראשון, לחכמה. כי 
כשמגביהים הידיים למעלה,
%break
נמצאות האצבעות בחלק העליון, ושאר פרקי היד למטה מהן. והפרק 
השני, הזרוע, נחשב לבינה. והפרק השלישי, הקיבורת המחוברת אל 
הכתף, נחשב לדעת.
%break
הרי שהאצבעות חכמה דחו"ב דז"א. כי אצבעות הימין חכמה דחכמה, 
ואצבעות השמאל חכמה דבינה. ובזה מתבאר מה שלומדים, שעתיד 
הקב"ה לעשות מחול לצדיקים,
%break
והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד מראה באצבעו, הנה אלקינו זה. 
כי האצבעות הן מוחין דחכמה. ומוחין דחכמה הן ראייה ואור עיניים. 
וע"כ אומרים, מראה באצבעו.
%break
האצבעות של אדם הן הנסתרות שבמדרגות ובסודות העליונים, 
שהאדם צריך להיות מרכבה לז"א. כי האבות הן הן המרכבה. וחייבו 
את האדם לומר, מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי. ואז נמצאות 
האצבעות של אדם,
%break
שהן בחינת חכמה דחכמה בימין, וחכמה דבינה בשמאל, שהן המוחין 
הנסתרים ביותר מכל המדרגות והסודות העליונים.
%break
אין מדרגה שאין בה פנים ואחוריים, כי בכל מדרגה יש ע"ס כח"ב 
תו"מ, וכו"ח שבה נחשבים לכלים דפנים, ובינה ותו"מ שבה נחשבים 
לכלים דאחוריים. ונמצא, שבמדרגת האצבעות,
%break
שהן חכמה, הרי כו"ח שבה, הם כלים דפנים של האצבעות, ובינה 
ותו"מ הם הכלים דאחוריים של האצבעות.
%break
האחוריים של האצבעות בחיצוניות שלהן, רמז לציפורניים של 
האצבעות. שבין הכלים דפנים לבין הכלים דאחוריים יש פרסא, הרקיע 
המבדיל בין מים עליונים, כו"ח, לבין מים תחתונים, בינה ותו"מ. וזה 
נוהג בכללות, הפרסא בין אצילות לבי"ע, וכן בכל מדרגה בפרטות.
%break
כי אין מדרגה שלא יהיו בה ע"ס כח"ב תו"מ. ויש פרסא בין כו"ח, 
לבינה ותו"מ שבה.
%break
הציפורניים הן פרסא פרטית למדרגת החכמה שבאצבעות, המבדילה 
בין הכלים דפנים, כו"ח שבו, לבין כלים דאחוריים, בינה ותו"מ שבו. 
באופן שפנימיות האצבעות, כו"ח דחכמה.
%break
וציפורני האצבעות, הפרסא שמתחתיהם. ובינה ותו"מ דחכמה כלולים 
בציפורניים, כי הפרסא כוללת כל מה שלמטה ממנה.
%break
ומשום זה יש רשות לאדם להסתכל בציפורניים במוצאי שבת, שהרי 
מאירים אז מאותו הנר ומאותה האש, לשלוט בימות החול.
%break
המצב של הנוקבא וגדלותה שמלפני מיעוטה, אינו בטל אפילו לאחר 
שהתמעטה להשגת המוחין דפב"פ. אלא שאין לה רשות להשתמש 
עימהם. כי צריכה להתבטל אל ז"א, כי אינם מאירים לה אלא רק 
בהיותה בְּטֵלה אליו. אמנם לאחר שהסתלקו מהנוקבא המוחין דפב"פ,
%break
לאחר צאת השבת, אז יש רשות לנוקבא להאיר את מאורי האש שלה 
בחזרה, כמו שהייתה בעת שני המאורות הגדולים.
%break
במצב שני המאורות הגדולים, נבחנת הנוקבא לבינה ותו"מ דז"א, 
לכלים דאחוריים שלו. ונמצא, שבמוצאי שבת מתחילים להאיר הכלים 
דאחוריים דאצבעות, שהם הציפורניים. כי הם מקבלים ממאורי אש 
של הנוקבא, מאחוריים דז"א, המתחילים לשלוט בעת ההיא,
%page 103
שהרי מאירים אז מאותו הנר, כלומר, שהציפורניים מאירות ממה 
שמקבלות מהנוקבא מהמצב שמלפני מיעוטה, שאז היא מכונה מאורי 
אש, כלומר הנר.
%letter 130
.130 הציפורניים נראות, אבל פנימיות האצבעות אין רשות לראות 
לאור הנר ההוא. כי הצד הפנימי של האצבעות הם הכלים דפנים 
כו"ח. והם אינם יכולים לקבל מנוקבא דז"א,
%break
שאין לה כלל הכלים דפנים כו"ח. וזה הכלל, שכל בחינה מחויבת 
לקבל מהבחינה שכנגדה בעליון.
%break
וע"כ מחויבים לקבל רק מהז"א, שיש לו הכלים כו"ח. וע"כ אין הצד 
הפנימי של אצבעות מאיר כלום ע"י מאורי האש. ואינם יכולים להאיר, 
אלא מאורי אור, שהוא הז"א,
%break
שיש בו הכלים כו"ח, שהרי הם מאירים רק מלמעלה, מכלים דפנים, 
שנבחנים למחזה ולמעלה, הנמצאים רק בז"א.
%break
ופנימיות האצבעות נקראים פָּנים פנימיים, להיותם כלים דפנים כו"ח, 
כמ"ש, וראיתָ את אחוריי, ופניי לא יֵירָאו. שלא יסתכל האדם בפנימיות 
האצבעות, בשעה שמברך במוצאי שבת, בורא מאורי האש, להיותם 
נבחנים לפנים פנימיים, שעליהם נאמר, ופניי לא ייראו.
%break
כמ"ש, וראית את אחוריי, הם הפנים החיצוניים של האצבעות, 
הציפורניים שמאירות במוצאי שבת. ופניי לא ייראו, הם הפנים 
הפנימיים של האצבעות, שאינם יכולים לקבל ממאורי האש.
%break
פנימיות האצבעות שולטת בשבת, כי אז הן מקבלות מהבחינה 
שכנגדן שבז"א. וחיצוניות האצבעות שולטת בחול, שהן מקבלות אז 
מהבחינה שכנגדן בנוקבא, בעוד שהוא בבחינת מאורי האש.
%letter 131
.131 וביום השבת הקב"ה שליט לבדו, בפנים פנימיים אלו, על כיסא 
כבודו. וכולם נכללים בו, והממשלה שלו היא. שביום השבת הנוקבא 
בטלה אל הז"א, כמו המאור הקטן.
%break
כי ע"כ מיעטה את עצמה, כדי שתוכל לקבל המוחין דפב"פ, המאירים 
בשבת. ונמצא שז"א שולט לבדו. ואז מאירים הכלים דפנים שלו, כו"ח.
%break
הקב"ה שליט לבדו בפנים פנימיים אלו על כיסא כבודו. כי הנוקבא היא 
בבחינת כיסא וכלים דפנים האלו, ומתבטלת אליהם. וכל הבחינות 
שלמטה מז"א נכללות בז"א, והממשלה שלו היא.
%break
ומשום זה הקב"ה מנחיל מנוחה לכל העולמות. והעם הקדוש, שהם 
עם אחד בארץ, יורשים את ירושת היום הזה.
%break
משום שביום השבת אין שליטה אלא רק להקב"ה לבדו, ע"כ אין שום 
אחיזה לדינים ולקטרוגים ביום הזה, והוא מנחיל מנוחה לכל העולמות. 
ובני ישראל, שהם עם אחד בארץ, יכולים לרשת המוחין הנישאים של 
יום השבת, מז"א, כי אין פחד מאחיזת הקליפות.
%break
ומה שהמוחין הגדולים דשבת מכונים בשם ירושה, הוא, שכל המוחין 
שבני ישראל מקבלים מאביהם שבשמיים, הוא ע"י התעוררות של 
מטה. כמו שלומדים, יגעת ומצאת תאמין.
%break
והוא על דרך, שבני אדם רוכשים קנייני עוה"ז. שכל קניין הגדול 
ביותר, הרי היגיעה שנותנים תמורתו, צריכה להיות גדולה ביותר. 
אמנם האורות דשבת אינם מחייבים שום יגיעה אחריהם, ואין שום 
התעוררות של מטה מועילה בהם,
%page 104
אלא השפע מגיע לישראל מכוח הממשלה העליונה לבדה. וע"כ נבחן 
השפע דשבת בשם ירושה, שהבן נוחל אוצרות אביו שבשמיים, וזוכה 
בהם בלי שום יגיעה והתעוררות מצידו עצמו.
%break
אמנם האמת היא, מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת? כי גם 
אורות השבת צריכים יגיעה מערב שבת. אמנם הכוונה היא על בחינת 
התעוררות של מטה, המחויבת בשעת קבלת השפע.
%break
ביום השבת עצמו, בעת שמקבלים האורות ההם הגדולים, שאז אין 
התעוררות של מטה נוהגת בהם כלל ועיקר, אלא כדרך הירושה.
%break
מאורי אור באים מצד הימין, שהוא אור הראשון, שהיה ביום הראשון 
שבשבעה ימי בראשית. כלומר האור שעליו כתוב ביום א', יהי אור. 
שביום השבת מאירים אלו מאורי אור לבדם, ושולטים. ומהם מקבלים 
ומאירים כל העולמות שלמטה מאצילות.
%letter 132
.132 וכשיוצאת השבת, מוּצנעים מאורי אור שלא יתגלו. ומאורי האש 
שולטים בעולמות, כל אחד על מקומו. שביום השבת הוא מקום 
שליטת מאורי אור. ובימות החול מקום שליטת מאורי אש.
%break
וזמן שליטתם הוא ממוצאי שבת עד ליל שבת. וע"כ הם צריכים לקבל 
הארתם מאותו הנר במוצאי שבת.
%letter 133
.133 והחיות רָצוא וָשוב. שאין העין שולטת בהן, משום שהן ברצוא 
ושוב. והן החיות המתגלות, כלומר חיות תחתונות, שעליהן כתוב, 
וראית את אחוריי. שאע"פ שהן חיות שמתגלות, מ"מ הן ברצוא ושוב.
%break
האופַן ההוא עומד בתוכן, והוא מט"ט, שכולל אלו החיות התחתונות. 
וכשהוא רצוא, נקרא נוריאל. וכשהוא ושוב, נקרא מט"ט, שהוא גדול 
וחשוב יותר משאר אלו החיות, וגבוה מהן 500 פרסאות.
%break
כי מט"ט הוא פני אדם, הנמשך לחיות תחתונות, מתוך התכללות 
בזיווג העליון שלמעלה מחזה, שהוא ן' דשנא"ן. כי מט"ט הוא אדם 
קטן. כי פני אדם אינם אלא מחזה ולמעלה, ולחיות תחתונות אינה 
מגיעה ממנו, אלא רק התכללות משל מעלה, וע"כ מכונה אדם קטן.
%break
ולפי שפני אדם כלולים מכל צורות, ע"כ כולל מט"ט כל החיות 
דמרכבה תתאה, להיותו פני אדם שלהן. ולפי שהוא נמשך מהתכללות 
בפני אדם שלמעלה מחזה, ע"כ נבחן שהוא גבוה מהחיות 500 
פרסאות.
%break
כי מחזה ולמעלה מאירים מוחין דבינה, שספירותיה מאות. וחמש 
הספירות כח"ב תו"מ שבה, הן 500. ומתוך שמט"ט מקבל אותן רק 
מפרסא העומדת במקום החזה, ולא למעלה מהפרסא,
%break
כי שם מקום הזיווג וההתכללות, לפיכך מכונים המוחין בשם פרסאות, 
כלומר שמקובלים מהפרסא.
%break
ומה שנאמר, שהוא גבוה מהן 500 פרסאות. פירושו, שמקבל המוחין 
כח"ב זו"ן מהפרסא שבחזה, אשר שאר החיות אין להן חלק שם. כי 
הם רק אריה שור ונשר שלמטה מחזה.
%letter 134
.134 החיות הנסתרות הן מתחת לאותיות העליונות הנסתרות, י"ה 
דשם הוי"ה, השולטות על ו"ה דשם הוי"ה. החיות הנסתרות הן מחזה 
ולמעלה דזו"ן, ששָׁם ג"ר, המרומזות בב' אותיות י"ה,
%break
שעליהן כתוב, הנסתרות לה' אלקינו, שאין שום השגה בהן. וע"כ גם 
החיות העומדות שם, הן ג"כ נסתרות ונעלמות ואין השגה בהן.
%break
והחיות שלמטה מחזה, ו"ה דהוי"ה, הן כמ"ש, הנגלות לנו ולבנינו, כי 
שם מקום החסדים המתגלים, ושם נוהגות ראייה והשגה, כמ"ש, 
וראית את אחוריי.
%break
אלו אותיות ו"ה הן מרכבה לאותיות י"ה, שמגלות הארתם, בדוגמה 
לרוכב הנגלה במרכבתו. וכן חיות תחתונות הן מרכבה לחיות עליונות, 
שמגלות הארתן. והנסתר מכל נסתר שלא נודע כלל,
%page 105
שהוא א"ס, המרומז בקוצו של י' דשם הוי"ה, שולט על כולם ורוכב על 
כולם. שכל המדרגות מגלות שליטתו בעולמות.
%break
החיות התחתונות המתגלות, הן מתחת לאלו החיות הנסתרות, 
מקבלות מהן הארתן ונוסעות מכוחן. כלומר, שהחיות התחתונות, אין 
להן מעצמן שום כוח ופעולה, אלא מה שמקבלות מהחיות העליונות.
%letter 135
.135 החיות העליונות הנסתרות, כולן כלולות ברקיע השמיים. ועליהן 
כתוב, יהי מאורות ברקיע השמיים. הכתוב מלמדנו, שכל המאורות 
תלויים ברקיע השמיים. והוא הרקיע שעל החיות. שעליו כתוב, ודמות 
על ראשֵׁי החיה רקיע כעין הקרח הנורא, שזהו אותו הרקיע הראשון. 
%break
כי בכללות נמצאים ב' רקיעים, כמ"ש, וּלְמקצה השמיים ועד קצה 
השמיים. רקיע, הוא הסיום דצ"ב, שהוציא בינה ותו"מ של כל מדרגה 
למדרגה שמתחתיה. הוא הפרסא, העומדת במקום החזה של כל 
פרצוף. ותחילת הגילוי שלו היא באמצע פרצוף הבינה דאצילות,
%break
הנקרא ישסו"ת, בין הג"ר דישסו"ת, העומדות מחזה ולמעלה דא"א, 
ובין הז"ת שלהם, בינה ותו"מ שלהם, העומדות מחזה ולמטה דא"א.
%break
וע"כ נקרא רקיע זה שבתוך הבינה, בשם הרקיע הקדמון. וכן הוא 
נקרא קצה השמיים למעלה. כי רקיע זה מוריד את הקצה של פרצוף 
הבינה, בינה ותו"מ שלה, לתוך השמיים, ז"א. ויש רקיע ב', שעומד 
בחזה דז"א, המוריד את הקצה של פרצוף הז"א,
%break
בינה ותו"מ שלו, לנוקבא, המסיימת את האצילות. וע"כ נקרא רקיע זה 
בשם קצה השמיים למטה.
%break
וחיות עליונות שמחזה ולמעלה דזו"ן, כלולות כולן ברקיע השמיים 
הקדמון, העומד במקום החזה של פרצוף הבינה, להבדיל חיות 
תחתונות, שמחזה ולמטה דזו"ן, שאינן כלולות באותו הרקיע הקדמון.
%break
שכל אחוריים דעליון, שמחזה ולמטה שלו, מלובשים בכלים דפנים 
דתחתון, בכלים כו"ח שלו, שלמעלה מחזה.
%break
אמנם אחוריים דעליון אינם מלובשים לעולם בתוך הכלים דאחוריים 
של התחתון, שמחזה ולמטה שלו, שהרי סיבת ההלבשה, היא עליית 
המלכות לבינה, הנעשית בעת קטנות של הפרצופים.
%break
שהנה אז, מכוח העלייה הזו, נמצא שכל פרצוף מחוּסר לגמרי 
מהכלים שמחזה ולמטה שלו. ואיך יוכלו האחוריים דעליון להתלבש 
באחוריים דתחתון, בעת שמחוסרים ממנו?
%break
הרי שחיות תחתונות דזו"ן, שהן מחזה ולמטה, אין להן שום חיבור 
והתכללות עם הרקיע הקדמון, שהוא האחוריים דבינה, כי לא 
התלבשו בהם מעולם.
%letter 136
.136 משם ולמעלה מהרקיע הקדמון, אין מי שיכול להשכיל ולדעת. 
משום שהוא סתום במחשבה. כי למעלה מהרקיע הקדמון, למעלה 
מחזה דפרצוף הבינה דאצילות, שָׁם ג"ר דבינה, הנבחן למחשבה, 
שאין שום תפיסה בג"ר.
%break
המחשבה של אדם, אין בכל העולם מי שיוכל להשיג ולדעת אותה. 
מכ"ש דברים התלויים במחשבה העליונה, אין מי שיכול להשיג אותם. 
ומחשבה עצמה, על אחת כמה וכמה שאי אפשר להשיג אותה.
%break
ספירת הבינה בחינת ג"ר ומחשבה, ומע"ס שלה הג"ר שבה הן 
בחינתה עצמה, וז"ת שבה אינן בחינתה עצמה, אלא בחינת זו"ן 
הכלולים בה. ואפילו ז"ת דבינה, שהן רק כלולות ותלויות במחשבה, 
בבינה, אין השגה תופסת בה במקומן עצמן,
%page 106
אלא רק במקום זו"ן. ומכ"ש הג"ר דבינה, שהן עצמוּת הבינה, שאין 
שום השגה תופסת שם.
%break
יותר פנימיוּת מהמחשבה, שהיא בינה, מיהו שיפעיל שם איזה רעיון, 
שהרי אין שם הבנה אפילו לשאול, ומכ"ש לדעת. כי למעלה מבינה 
הוא א"א, הכתר לכל פרצופי אצילות, בחינת א"ס, שאין השגה תופסת 
בו כלל.
%break
%H ג' אורות
%break
%letter 137
.137 בא"ס אין כלל איזה רושם לאחיזה, ולא שייכים בו שום שאלה או 
רעיון להשכלת המחשבה. מהסתום מכל סתום, מתחילת ירידת א"ס 
להתגלות, האיר אור דק ובלתי מושג, וסתום ברושם דק כפתְחו של 
מחט. כלומר,
%break
שנפתח פתח צר מאוד בלתי מספיק לאחיזה. והוא עניין מחשבה 
סתומה, ג"ר דפרצוף הבינה, המכונה מחשבה ממש.
%break
כי בא"ס, שהוא א"א, אין בו שום רושם לאחיזה. ומתחילת ירידת א"ס 
לבוא לכלל גילוי, שהוא בג"ר דפרצוף הבינה, הנקרא או"א דאצילות, 
התרשם שם ברושם דק, ועדיין היה בלתי מספיק לאחיזה.
%break
ולא היה מושג, עד שהתפשטה הארה ממנו למקום, שיש בו רשימות 
של אותיות, כלומר, פרצוף ז"ת דבינה, הנקרא ישסו"ת דאצילות. כי 
הזו"ן דאצילות הם אותיות, והז"ת דבינה אינן עצם הבינה, אלא 
התכללות מזו"ן. וע"כ הן נבחנות כרשימות של אותיות, הזו"ן.
%break
וכיוון שהם קרובים לזו"ן, ע"כ מתחילות מהם ההשגה וההתגלות. 
כולם משם יצאו. כל המוחין דגדלות דזו"ן ובי"ע יוצאים מז"ת דפרצוף 
דבינה, הישסו"ת.
%letter 138
.138 בתחילת הכול נרשמה אות א', ראש וסוף של כל המדרגות. 
והיא רשימו, שכל המדרגות נרשמו עימה. ואינה נקראת אלא אחד, 
כלומר, שהא' היא אחד במספר,
%break
להורות שאע"פ שיש בה הרבה צורות, כי היא כוללת כל המדרגות, 
מ"מ אינה אלא אחד. כלומר, שכל המדרגות נעשו בה אחד.
%break
ודאי שהא' היא אות, שהעליונים והתחתונים תלויים בה. כי צורת א' 
מורה על צ"ב, על עליית המלכות לבינה. והסיום החדש הוא קו אמצעי 
של א'. י' עליונה היא כו"ח, שנשארו במדרגה. י' תחתונה היא בינה 
ותו"מ, שיצאו מהמדרגה ונפלו למדרגה שמתחתיה.
%break
וכן מורה על הגדלות, שעלו בחזרה והתחברו למדרגה אחת עם י' 
עליונה, ע"י קו האמצעי שבא'. ואז התגלו ממנה כל המוחין דפרצופי 
אבי"ע.
%break
מצ"א אין שום מציאות מוחין דאו"י, אפילו לזו"ן עליונים, ומכ"ש לנר"ן 
דצדיקים. וע"כ מכנה הזוהר את הצ"א בשם סתום ברושם דק כפתחו 
של מחט. שהרושם הוא סתום, כפתח הנעשה מחודו של מחט, שאין 
צורת הפתח ניכרת, שאין הפתח ראוי לגילוי המוחין.
%page 107
ורשימו זה של צ"א הוא המלכות של או"א עילאין, ג"ר דבינה. ורשימו 
של צורת א', שהוא צ"ב, מתחיל להתגלות רק בפרצוף ז"ת דבינה, 
ישסו"ת.
%break
ונמצא, שצורת א' כוללת כל המדרגות דאצילות:
כי צורת י' עליונה, הקודמת לקו שבאלכסון, מורה על או"א עילאין 
דאצילות.
%break
וקוצו של י' עליונה הוא א"א דאצילות, שבהם עוד מאיר צ"א, והם 
נבחנים למים עליונים, מטרם שנגלה הקו האלכסוני של א', שהוא 
הרקיע, הסיום החדש דצ"ב.
%break
והקו האלכסוני עצמו, שהוא הרקיע, המסיים לאו"א ולא"א, הוא פרצוף 
ז"ת דבינה, ישסו"ת.
ויוד תחתונה היא זו"ן, הדבוקים בבינה ותו"מ, שנפלו מישסו"ת, הן 
בקטנות והן בגדלות.
%break
ולכן מהסתום מכל סתום, מתחילת ירידת א"ס להתגלות, האיר אור 
דק ובלתי מושג, וסתום ברושם דק כפתחו של מחט. שמתחילת גילוי 
הארת א"ס, היה מאיר בדקוּת כפתחו של מחט, שהוא צ"א, שזו"ן 
ובי"ע לא יכלו לקבל דרך פתח זה כלום.
%break
והוא נמשך עד המלכות דאו"א עילאין שבחזה דא"א. עד שהתפשטה 
הארה ממנו למקום, שיש בו רשימות של אותיות, עד ז"ת דבינה, 
הנקרא ישסו"ת, העומדים למטה מחזה דא"א, שבהם רשימו 
דאותיות, זו"ן.
%break
צורת רשימו דאותיות, שיצאה בתחילת הכול, הייתה צורת א', כלומר 
צ"ב. ובה ראש וסוף של כל המדרגות. ראש, היא י' עליונה של א', 
הרומזת על א"א ואו"א עילאין, שהם ראש כל המדרגות. וסוף, היא י' 
תחתונה של א', הרומזת על זו"ן, שהם סוף כל המדרגות.
%break
ואות א' היא רשימו, שכל המדרגות נרשמו עימה, כלומר קו האלכסון, 
שהוא רקיע המבדיל, סיום דצ"ב בעצמו, ישסו"ת, שברשימתו זאת של 
הרקיע המבדיל, נרשמו כל המדרגות כולן דזו"ן ודבי"ע.
%break
ואינו נקרא אלא אחד, כי הרקיע הזה, ישסו"ת, עושה כל פרצופי 
אצילות לאחד. כי בגדלות הוא מתפשט עד סיום האצילות, וע"י זה 
הוא עולה עם הזו"ן לראש דא"א, ונעשו שם כל הפרצופים אחד.
%letter 139
.139 הראש של א', י' עליונה שבה, ההסתר של מחשבה עליונה, 
שרומז על עליית המלכות למקום בינה דאו"א, המכונים מחשבה 
עליונה, שהוריד בינה ותו"מ דאו"א למטה לישסו"ת.
%break
ולא נשארו באו"א, אלא ב' הכלים כו"ח בלבד. באופן, שי' עליונה של 
א' מורה על או"א, בעת שאין בהם אלא כו"ח בלבד, בעת ההסתר של 
המחשבה העליונה.
%break
ואותה ההתפשטות של הרקיע העליון, ההתפשטות של עת הגדלות, 
שהרקיע העליון מתפשט למקום המלכות, ומעלה בחזרה את בינה 
ותו"מ, עדיין הוא כולו סתום בראש ההוא של א',
%break
בי' עליונה שלה, כדי שבעת שתצא צורת א' מאותו הרקיע, המוחין 
דגדלות, תצא בצורת ראש המחשבה.
%break
כי י' עליונה של א' רומזת על א"א ואו"א. והי' הזו רומזת על הקטנות, 
שנעשתה בא"א ובאו"א, מסיבת עליית המלכות, שלא נשארו להם 
במדרגתם אלא כו"ח בלבד. ובינה ותו"מ דא"א ירדו לאו"א. וכן בינה 
ותו"מ דאו"א ירדו לישסו"ת. והטעם,
%break
שא"א ואו"א קיבלו לתוכם את הצ"ב והקטנות, הנמשכת ממנו, הוא 
כדי שתהיה אח"כ התפשטות הרקיע בעת גדלות בצורת א', והאורות 
ייצאו אז בצורת ראש המחשבה, שיתגלו האורות דא"א, ראש של 
או"א, שהם מחשבה.
%page 108
כי בינה ותו"מ דא"א, שנפלו מסיבת הצ"ב והתדבקו באו"א, גורמים 
לגילוי המוחין שלו. כי בעת גדלות, כשמתפשט הרקיע למטה, והוא 
מעלה הבינה ותו"מ שלו בחזרה לראשו, עולים עימהם גם או"א,
%break
הדבוקים בהם, אל ראש א"א. וכן בינה ותו"מ של או"א, מעלים עימהם 
הישסו"ת לראש א"א. ובינה ותו"מ דישסו"ת, מעלים עימהם את הזו"ן 
לראש דא"א.
%break
וכולם יוצאים בצורת ראש המחשבה, שהוא א"א. וכולם מאירים 
בהארת חכמה על ידו. אבל אם לא היו א"א ואו"א מקבלים לתוכם את 
המיעוט דצ"ב, ולא היו מורידים הבינה ותו"מ שלהם לישסו"ת, אז לא 
הייתה שום מציאות שיתגלו מוחין דא"א לעולמות.
%break
בקו האמצעי שבא' כלולות שש מדרגות חג"ת נה"י. כי הם ו"ק דפרצוף 
הבינה, ישסו"ת. הרקיע הזה שבתוך הא', הוא עניין כל החיות 
הנסתרות העליונות, התלויות בתוך המחשבה, שהיא בינה.
%break
אחר שהזוהר ביאר י' עליונה של א', שהיא או"א עילאין, והקו 
שבאמצעה, ישסו"ת, מבאר עתה את הי' התחתונה של הא'. ואומר, 
שהוא עניין החיות, זו"ן, התלויים ברקיע, כמו י' תחתונה, התלויה בקו 
האלכסוני של הא'.
%break
אלא אומר, שרק החיות הנסתרות העליונות, שהן חג"ת שמחזה 
ולמעלה דזו"ן, תלויות בתוך המחשבה, בקו, שהוא ו"ק דמחשבה, 
ולהוציא החיות תחתונות הנגלות, נהי"מ שמחזה ולמטה דזו"ן, שהן 
אינן תלויות במחשבה, שהיא הרקיע שבתוך הא'.
%break
כי האחוריים דעליון מלובשים רק בכלים דפנים של התחתון עד 
החזה, ולא כלל בכלים דאחוריים של התחתון, שמחזה ולמטה. 
ולפיכך חיות עליונות, כלים דפנים דזו"ן,
%break
דבוקות ותלויות בבינה ובתו"מ דרקיע, ו"ק דמחשבה. אבל החיות 
הנגלות שמחזה ולמטה, מעולם לא התחברו עימהם.
%break
והנה התבאר, איך צורת הא' כוללת כל המדרגות כולן, שי' עליונה היא 
או"א וא"א, הרקיע שבאמצעה זה ישסו"ת, שבו דבוקה ותלויה הי' 
התחתונה, שהיא זו"ן.
%letter 140
.140 אור אחד, שהאיר ונגנז, הוא האור של אות ב' דבראשית. חום 
היום, שהיה אברהם יושב פֶּתח האוהל, שהוא פתח מלמטה למעלה, 
וחום היום מאיר על אותו פתח, ומאיר שם.
%break
אחר שהזוהר ביאר ראש אמצע סוף של צורת א', שסוף א', י' תחתונה 
התלויה בה, היא עניין חיות נסתרות עליונות, חג"ת שמחזה ולמעלה 
דזו"ן, חוזר לבאר ג' חיות נסתרות הללו. ומכנה אותן ג' אורות:
%break
אור אחד, חסד, קו ימין, מידת אברהם,
אור שני, גבורה, קו שמאל, מידת יצחק,
אור שלישי, ת"ת, קו אמצעי, מידת יעקב.
%break
ואלו ג' הקווים דז"א נמשכים לו מג' הנקודות חולם שורוק חיריק, 
שבסדר יציאת המוחין בישסו"ת. כי אין מוחין יוצאים בבינה, זולת 
בסדר ג' הנקודות הללו. שבתחילה, ביציאת הבינה, ישסו"ת, מראש 
דא"א, מכוח עליית המלכות למקומה,
%break
נתקנה הבינה בנקודה בהיכל שלה, במוחין דחסדים בחוסר ג"ר. 
מטעם שהנקודה, המלכות, עלתה להיכל דא"א, הבינה, וירדו 
מסיבתה בינה ותו"מ דהיכל, לזו"ן שמתחתיו, ולא נשאר בהיכל חוץ 
מהאורות נ"ר בכלים כו"ח. וע"כ מכונה אור זה, נקודה בהיכל שלה.
%break
והיא הנקודה שבתוך בּ' דבראשית, אשר ב' היא בינה, הנקראת היכל. 
והנקודה שבתוכה היא המלכות שעלתה אליה. ונקודה זו היא נקודת 
החולם שממעל לאותיות.
%page 109
ולכן אור אחד, שהאיר ונגנז, הוא האור של אות ב' דבראשית, אור 
הראשון. הוא האור שהאיר, ואח"כ נגנז. הבינה דא"א, שבתחילה 
הייתה בג"ר דראש א"א, ואח"כ עלתה אליה הנקודה, המלכות, ומכוח 
זה יצאה הבינה מג"ר דראש א"א, ונגנז האור דג"ר מבינה,
%break
ונשארה בו"ק חסר ג"ר. הרי שבתחילה האיר אור הבינה בשלמות, 
ואח"כ נגנז. והוא האור, המרומז באות ב' דבראשית, נקודה בהיכל 
שלה.
%break
ונקודה זו, שעלתה להיכל, שההיכל התמעט על ידה לו"ק, נבחנת 
לחמימות ולדינים. ועליה רומז הכתוב, כחום היום. חום היום, שהיה 
אברהם יושב פתח האוהל, שנקודה זו מכונה חום היום.
%break
וכן היא מכונה פתח האוהל. ועליה כתוב, שאברהם היה יושב פתח 
האוהל כחום היום. שהיא פתח מלמטה למעלה.
%break
כי הנקודה, המלכות, שעלתה להיכל בינה, היא פתח מלמטה למעלה. 
שעל ידה עולים התחתונים, שהם זו"ן שלמטה, לבינה שלמעלה, בעת 
שהנקודה חוזרת למקומה. ובינה ותו"מ, שנפלו למקום זו"ן, חוזרים 
לבינה. הנה אז גם הזו"ן, הדבוקים בהם, עולים עימהם לבינה.
%break
הרי שנקודה זו היא פתח מלמטה למעלה, שאלו שלמטה עולים דרכה 
למעלה. וחום היום מאיר על אותו פתח, ומאיר שם. חום היום, שהוא 
הדינים ומסך, שנתקן בנקודה,
%break
לדחות אור העליון ממנה, מאיר באותו הפתח, בנקודה, מלמטה 
למעלה, ומשם מאיר ג"כ למטה, בזיווג דהכאה עם אור העליון, 
שמעלה או"ח וממשיך או"י.
%break
וזו נקודת החולם. ונבחנת לאור החסד, לקו ימין ולמידת אברהם. 
ומכאן פני אריה שבחיות נסתרות עליונות שמחזה ולמעלה, כמ"ש, 
ופני אריה אל הימין.
%letter 141
.141 האור השני הוא אור ההולך ונחשך לפנות ערב, והוא תפילת 
יצחק. כדי לתקן המדרגה הזו, כמ"ש, וייצא יצחק לשוח בשדה לפנות 
ערב,
%break
הסתכלות של ערב וכל מיני חשכות היו אצלו בעניין תפילת המנחה. 
בפנות הערב הזה, הסתכל יעקב בממונה של עשיו, שעליו כתוב, 
וייאבק איש עימו.
%break
האור השני, קו שמאל דז"א, שלמעלה מחזה שלו, נמשך מנקודת 
השורוק שבבינה. כי בעת שהנקודה ירדה מההיכל, שהוא מקום בינה, 
וחזרה למקומה, למקום מלכות, וג' הכלים בינה ותו"מ, שנפלו מהיכל 
הבינה לזו"ן, חזרו אליה, ונשלמה הבינה בע"ס,
%break
וחזרה למקומה לראש דא"א. ושוב הגיע אור החכמה דא"א אל 
הבינה, כמקודם שהתמעטה. הנה אז נבחנות הז"ת דבינה, שחשכו 
מכוח עלייה לראש דא"א, מטעם שאין הז"ת יכולים לקבל אור החכמה 
בלי לבוש מאור החסדים. ומתוך שהראש דא"א כולו אור החכמה,
%break
לכן רק הג"ר דבינה יכלו לקבל האור הזה. אבל הז"ת דבינה נשארו 
בחושך, בלי אור דחסדים ובלי אור החכמה. וזה עניין נקודת השורוק.
%break
והאור השני, קו שמאל, הוא אור ההולך ונחשך לפנות ערב. כי ע"י 
חזרת הבינה לראש דא"א, הולכות ונחשכות הז"ת דבינה, כמ"ש, 
לפנות ערב. וזה עניין תפילת יצחק, כדי לתקן מדרגה זו, כי בתפילה 
שלו, המרומזת בכתוב,
%break
וייצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, תיקן והמשיך מדרגה זו דנקודת 
השורוק, וקיבל משם קו השמאל של הז"א, המשלים רק לג"ר, והז"ת 
משאיר בחושך.
%break
ולכן הסתכלות של ערב וכל מיני חשכות היו אצלו. שע"י תפילת 
המנחה המשיך קו השמאל מנקודת השורוק, הכולל כל מיני חשכות 
שבעולם, ותיקן אותן כראוי.
%page 110
ולפיכך נבחן האור השני הזה לחושך דיצחק, ולאור הגבורה דז"א. 
ומכאן פני שור שבחיות נסתרות עליונות. שעל זה כתוב, ופני שור 
מהשמאל.
%letter 142
.142 האור השלישי, אור הכולל ב' האורות הללו, קו ימין וקו שמאל, 
אור המאיר לרפואה. האור הזה הוא קו אמצעי, הנמשך מנקודת 
החיריק שבבינה. כלומר, קומת החסדים החדשה,
%break
שקיבלה הבינה ע"י התלבשותה במסך דזו"ן שעלו אליה, שהאור הזה 
מוסיף על החסדים שבקו ימין, והוא נעשה לבוש דחסדים אל אור 
החכמה.
%break
ואז נכללו ב' הקווים זה בזה. שקו ימין נכלל מאור החכמה, ויש לו 
חכמה וחסדים, וקו שמאל נכלל מחסדים, ויש לו חכמה וחסדים. וע"כ 
נאמר עליו, אור הכולל ב' האורות הללו, שהאור הזה כולל ב' הקווים, 
כי הוא משלים שניהם.
%break
ומשום זה הוא זוכה בעצמו לקבל גם הוא הארת שניהם. כי במידה 
שהתחתון משלים לעליון, זוכה בהן גם התחתון, להיותו הגורם. והוא 
אור המאיר לרפואה, כי ע"י קומת חסדים שלו נרפא קו השמאל, 
שמקבל בכוחה הארת החסדים שבקו ימין.
%break
ועל האור השלישי הזה כתוב ביעקב, ויזרח לו השמש. אחר שנכלל 
יעקב בפנות ערב בחושך דקו שמאל, והיה צריך לרפואה, וע"כ כתוב, 
ויזרח לו השמש, לרפא אותו מחושך דשמאל.
%break
והאור השלישי הזה נבחן לקו אמצעי, המכריע על ב' הקווים ימין 
ושמאל. והוא אור הת"ת, והוא מידת יעקב. ומכאן נמשכים פני נשר 
שבחיות נסתרות עליונות שמחזה ולמעלה.
%break
מכאן והלאה, אחר שיעקב המשיך האור דקו אמצעי במסך דחיריק, 
כתוב עליו, והוא צולע על ירכו. ירכו, פירושו ספירת הנצח של ז"א, 
הנקרא ישראל. כי ב"ס נו"ה מכונים ב' ירכיו.
%break
ומפרש הפסוק, ויזרח לו השמש, כאשר עבר את פְּנוּאל והוא צולע על 
ירכו. שמשמע, שזריחת השמש, האור השלישי, היא סיבה ישירה אל 
צולע על ירכו.
%break
כי המסך דחיריק ממשיך קומה דבחינה א', שהוא ו"ק חסר ג"ר. ואע"פ 
שכבר השיג הג"ר בכוח נקודת השורוק, ולא המשיך קומה זו דחסדים 
אלא מטעם רפואה, מ"מ התמעט לו הג"ר באיזה שיעור, מכוח הזיווג 
הזה על מסך דחיריק.
%break
וכבר נודע ערך ההופכי בין כלים לאורות, שחיסרון נה"י דכלים הוא 
חיסרון ג"ר דאורות. ולהיפך, המיעוט של ג"ר דאורות, שבא לו מסיבת 
המסך דחיריק, נבחן בכלים לצליעה על ירכיים,
%break
שהם נו"ה. הרי שזריחת השמש, שהיא קומת החסדים, שהמשיך 
באור המאיר לרפואה, היא סיבה ישירה אל צולע על ירכו, למיעוט 
הג"ר.
%letter 143
.143 על ירכו, כתוב בלשון יחיד, ולא ירכיו, בלשון רבים. זה מורה 
שהוא מדרגה רביעית, נצח, שאיש לא התנבא משם עד שבא שמואל. 
ועליו כתוב, וגם נצח ישראל לא ישקר. אז נתקן הנצח, שהיה חלש 
מעת שהסתכן יעקב ע"י המלאך, הממונה של עשיו.
%break
צולע על ירכו, נמשך ממיעוט הג"ר. א"כ, הרי זה נוגע לב' הירכיים. 
והיה צריך לכתוב, והוא צולע על ירכיו, שהם נו"ה, המכונים ב' ירכיים. 
וכתוב ירך אחת, נצח,
%page 111
מדרגה רביעית. אלא שהוא כולל ב' הירכיים נו"ה. כי עד הזמן ההוא 
עוד לא נתקן בתיקון קווים, אלא מחזה ולמעלה דז"א, חג"ת. ועוד לא 
נתקן מחזה ולמטה כלום, נה"י, כי היו חסרים שם פני אדם.
%break
ולפיכך נבחן, שעוד אין בהם מימין כלום, ונו"ה נחשבו לבחינת שמאל 
ולמדרגה אחת. וע"כ אינו כתוב, והוא צולע על ירכיו. כי עוד שניהם 
ירך אחת וספירה אחת, שהיא ספירת נצח ולא הוד, מטעם, שבכלים 
נבחן שהעליונים גדלים תחילה.
%break
וא"כ כל עוד ששתי הירכיים נחשבות לאחת, הן נבחנות לנצח, להיותו 
העליון אל ספירת ההוד. וע"כ הוא גדל וניכר קודם להוד.
%break
וע"כ זו מדרגה רביעית. כי עוד לא נגלתה שם מדרגה חמישית, הוד. 
וא"כ זו בהכרח ספירת הנצח. והתיקון שמחזה ולמטה, לעלות 
ולהיכלל בפני אדם שבזיווג העליון, ותיקון זה נעשה בימי שמואל. 
ונאמר, שאיש לא התנבא משם עד שבא שמואל.
%break
ועליו כתוב, וגם נצח ישראל לא ישקר. כי אז נברר הנצח לימין 
ולמדרגה רביעית, וההוד לשמאל ולמדרגה אחרת מהנצח, למדרגה 
החמישית דכלים, הוד.
%letter 144
.144 וייגע בכף ירכו, פירושו, כשבא שרו של עשיו ליעקב, לקח יעקב 
התחזקות מאותו לפְנות ערב, שהוא נקודת השורוק וקו שמאל, 
בתיקונו של יצחק, בכוח הדין.
%break
ויעקב היה נכלל בו בקו שמאל, וע"כ לא יכול לו. ויַרְא כי לא יכול לו, 
וייגע בכף ירכו. ולקח יעקב התחזקות משם.
%break
כלומר, כשהמלאך נגע בכף ירכו, בהיאבקותו עם יעקב, כדי להפיל 
אותו, לקח יעקב כוח וחיזוק מאותה הירך, כדי לדחות את המלאך 
משם, בכוח אותו הדין, שיש בקו שמאל שלמעלה מחזה. ולפיכך, 
וַתֵקַע כף ירך יעקב, שהמלאך התגבר עליו.
%break
משום שהירך מחוץ לגוף. כי יעקב ספירת ת"ת, המכונה גוף, וגופו זה 
כלול בב' המדרגות זכר ונוקבא, שנקרא אדם. כי אדם כלול מזכר 
ומנוקבא. כי מחזה ולמעלה פני אדם בשלמות,
%break
וע"כ לא יכול לו המלאך. וכיוון שיעקב לקח חיזוק מחזה ולמטה, 
שמחוץ לגופו, מיד, ותקע כף ירך יעקב.
%break
כלומר, אחר שנגע המלאך מחזה ולמטה, שלא היה יכול להיתקן 
בזיווג העליון, מפני שחסרים בו פני אדם, וכל תיקונו היה אז כמ"ש, 
וכל אחוריהם בָּיְתָה.
%break
אבל אחר שיעקב היה רוצה להמשיך משם כוח כלפי המלאך, נגלה 
תכף חיסרון של פני אדם אשר שם. ומכוח גילוי החיסרון הזה, נאחז 
המלאך בו, ותקע כף ירך יעקב.
%letter 145
.145 ולא התנבא איש משם, עד שבא שמואל ותיקן את הנצח. וע"כ 
כתוב בו, נצח ישראל לא ישקר, כי לא אדם הוא. כי אע"פ שנצח מחוץ 
לגוף, למטה מחזה, שאין שם פני אדם, וע"כ לא תיקן אותו איש עד 
הֵנָה, עכ"ז תיקן אותו שמואל,
%break
ע"י שהעלה וכלל אותו בפני אדם שלמעלה מחזה. וע"כ, נצח ישראל 
לא ישקר. והכתוב, כי לא אדם הוא, פירושו, אע"פ שאינו כפני אדם, 
מ"מ תיקן אותו.
%break
אמנם הוד נשאר בחולשתו, כי גם שמואל לא יכול לתקן אותו, והוא 
יתוקן לעתיד בגמה"ת. ונאמר להלן, שעל הוד, שוק שמאל, כתוב, 
והוא צולע על ירכו. כלומר, גם לאחר שתיקן שמואל את הנצח והחזיר 
אותו לימין, נשארה החולשה בשוק שמאל, הוד.
%break
יהושוע התנבא מספירת הוד של משה, כמ"ש, ונתתָ מהודךָ עליו. 
כלומר, שיהושוע היה מטרם שבא שמואל הנביא. וע"כ לא היה יכול 
להתנבא מנצח, מטעם החולשה מנגיעת המלאך.
%page 112
וע"כ כתוב בו, ונתת מהודך עליו. ללמדנו, שהתנבא מהודו של משה. 
וזו מדרגה חמישית, הוד.
%break
כי משה הוא פנימיות הז"א וכולו מחזה ולמעלה דז"א. אלא שמחזה 
ולמעלה יש בו פרצוף שלם חג"ת נה"י. ואלו נו"ה שמחזה ולמעלה הם 
נבדלים זה מזה, וע"כ יש שם חמש מדרגות חג"ת נ"ה, שהן נגד כח"ב 
תו"מ. ויהושוע התנבא מהמדרגה החמישית.
%break
משא"כ מחזה ולמטה דז"א חסרים שם פני אדם, מלכות והוד, ואין 
שם אלא רק ארבע מדרגות עד נצח וחסר הוד. ואחר שהנצח נחלש 
ע"י נגיעת המלאך, לא התנבא איש משם.
%break
נצח הוא ירך השמאל של יעקב. וע"כ בא דוד וכלל אותו בימין, שלא 
כתוב, נעימות ימינךָ נצח, אלא כתוב, נעימות בימינךָ נצח, שזה מורה, 
שמקודם דוד לא היה הנצח בימין, אלא דוד החזיר אותו לימין, 
שמיעקב עד שמואל ודוד, היה הנצח נחשב לשמאל.
%letter 146
.146 מהו הטעם, שנחלשה ירך יעקב? משום שצד הטומאה התקרב 
אליו, ולקח חיזוק ממנו. ואז נגלה החיסרון של פני האדם. ובכל מקום 
שיש חיסרון בקדושה, נאחז שם הס"א. והתעכב התיקון עד שמואל. 
וע"כ בא שמואל להזכיר, שזוהי ירך ישראל, כמ"ש, וגם נצח ישראל.
%break
ב' שמות לז"א, בקטנות יעקב ובגדלות ישראל. ותקע כף ירך יעקב, 
הוא בעת שנקרא יעקב, שאז ב"ס נו"ה כירך אחת הן, כי בחינת 
שמאל הן. אמנם בעת שנקרא הז"א בשם ישראל, בגדלות, נבחנים 
נו"ה לב' מדרגות ימין ושמאל.
%break
ולפיכך, בעת ששמואל תיקן בחזרה את הנצח, הזכיר עליו השם 
ישראל, שמורה על גדלות, שאז הנצח לימין וההוד לשמאל. ואז כתוב, 
וגם נצח ישראל לא ישקר.
%break
וע"כ כל דבריו של שמואל היו בדין, בהתחלה ובסוף. שהיות שכל 
עיקרו היה לטהר את הנצח מהחולשה, שגרם לו שרו של עשיו, ע"כ 
הייתה נבואתו בגבורה ובדין,
%break
כי כן צריכים לתיקוני טהרה. ותכף בתחילת נבואתו ניבא דינים על 
בית עֵלי, וכן בסופו ניבא דינים על שאול.
%letter 147
.147 ועוד כָּלל אותו הקב"ה גם בספירת הוד, בעת שמָשח המלכים 
שאול ודוד. וע"כ שקוּל שמואל כמשה ואהרון. כמו שמשה ואהרון היו 
נבדלים לב' הצדדים, ימין ושמאל למעלה מחזה,
%break
כך שמואל מחזה ולמטה דז"א היה כמוהם בב' צדדים, ימין ושמאל, 
נו"ה. ואע"פ שהיו כאן רק צד שמאל, מ"מ ע"י שמואל נבדלו לב' 
צדדים, כמו משה ואהרון של מעלה.
%break
הרי ששקול שמואל, אע"פ שהוא מחזה ולמטה, כמו משה ואהרון 
שמחזה ולמעלה. כי שמואל העלה הנה"י שמחזה ולמטה דזו"ן, 
להיכלל בזיווג של פני אדם שבחג"ת דזו"ן למעלה מחזה. ואז נפרדו 
נו"ה שמחזה ולמטה, ונעשו לב' צדדים, כמו החו"ג שמחזה ולמעלה.
%break
ע"י שמואל נכללו כל המדרגות זו בזו, כי ע"כ נעשה שקול כמשה 
ואהרון כמ"ש, משה ואהרון בכוהניו ושמואל בקוראי שׁמו. שהרי ו"ק 
חג"ת נה"י נכללו זה בזה, כי ע"י תיקונו של שמואל, שהעלה הנה"י 
שמחזה ולמטה דזו"ן,
%break
וכלל אותם בחג"ת שמחזה ולמעלה, שהמשיך מנקודת החולם לנצח, 
ומנקודת השורוק להוד, ומנקודת החיריק ליסוד. ונמצאים נכללים כל 
הו"ק זה בזה, שהנצח התחבר עם החסד, וההוד עם הגבורה, והיסוד 
עם הת"ת. וכולם בפני אדם, שהוא מלכות.
%page 113
%H משה ויעקב
%break
%letter 148
.148 כמו שימין ושמאל שלמעלה מחזה, משה ואהרון, נאחזים 
ומתייחדים בימין ובשמאל שלמטה מחזה, שהוא שמואל, כך נאחזים 
ומתייחדים הקו האמצעי של מעלה, ת"ת, יעקב ומשה, עם הקו 
האמצעי שלמטה מחזה, יסוד, יוסף.
%break
הרי שכל הו"ק נכללו והתאחדו זה בזה. ד' קצוות של משה אהרון 
ושמואל, וב' קצוות של יעקב ומשה עם יוסף. יעקב ומשה שניהם ת"ת 
דז"א, פנימיות ת"ת היא משה, חיצוניות ת"ת היא יעקב.
%break
קודם נאמר, שמשה ואהרון הם ימין ושמאל של מעלה, וכאן נאמר, 
שמשה ת"ת, כי יש הרבה בחינת משה.
%break
יעקב הוא בעל הבית. מת יעקב, לקח משה את הבית ופקד עליה 
בחייו. כי אין דבר, שאין בו פנימיות וחיצוניות. כי כל מדרגה נחלקת 
לכלים דפנים, כו"ח ושליש עליון דבינה עד החזה, ששם הפרסא, 
ולכלים דאחוריים וחיצוניות, בינה ותו"מ שמפרסא ולמטה.
%break
אמנם הכלים דפנים והכלים דאחוריים נכללים זה מזה. ואפילו בכלים 
דפנים של איזו מדרגה לבדם, יש להבחין גם בהם פנימיות וחיצוניות. 
אשר הפנימיות היא עיקר מדרגתם,
%break
הכלים דפנים, כו"ח או חג"ת, וחיצוניותם היא רק התכללות מהכלים 
דאחוריים, בינה ותו"מ או תנהי"מ.
%break
ועד"ז בכלים דאחוריים לבדם, גם בהם יש פנימיות וחיצוניות, 
שהתכללותם מכלים דפנים שלמעלה, נבחנת לפנימיות שלהם, כו"ח 
עד החזה, ובחינתם עצמם, בינה ותו"מ שלמטה מחזה, הם 
חיצוניותם. ועד"ז כל מדרגה וכל ספירה.
%break
והנה משה ויעקב שניהם מרכבה לז"א דאצילות, אלא משה הוא 
מרכבה לפנימיות הז"א, כלים דפנים שמחזה ולמעלה דז"א, ויעקב 
מרכבה לחיצוניות הז"א, כלים דפנים הנכללים בכלים דאחוריים דז"א, 
העומדים מחזה ולמטה.
%break
והנוקבא דז"א כולה רק מאחוריים שמחזה ולמטה דז"א, ומכונה בית. 
ונמצא, שמשה, המרכבה לפנימיות הז"א שמחזה ולמעלה, אינו 
בבחינה אחת עם הנוקבא דז"א, שכולה מחזה ולמטה דז"א. וע"כ רק 
יעקב, חיצוניות הז"א,
%break
כלים דפנים הנכללים מחזה ולמטה דז"א, יש לו השוואה עם הנוקבא 
דז"א, הכלים דאחוריים שמחזה ולמטה.
%break
וע"כ נחשב יעקב לבעל הבית, ולא משה, כי הוא ממדרגה גבוהה 
מהנוקבא דז"א. וזכר ונוקבא מחויבים להיות מבחינה אחת, כי זיווג 
פירושו השוואת הצורה.
%break
ולכן נאמר, שיעקב בעל הבית. כי להיותו מרכבה לחיצוניות הז"א, יש 
לו השוואה עם הנוקבא דז"א, המכונה בית. ונבחן יעקב לבעל שלה. 
אחר שיעקב מת, לקח משה את הבית, הנוקבא דז"א, ופקד עליה 
בעודו בחיים בעוה"ז.
%break
ואע"פ שמבחינת הרוח שלו, הוא מרכבה אל פנימיות הז"א, ואין לו 
השוואה עם הנוקבא, מ"מ כל עוד שרוחו היה מלובש בגוף בעוה"ז, 
וכל גוף הוא כולו מכלים דאחוריים,
%break
ע"כ הייתה לו השוואה עם הנוקבא דז"א מצד גופו, והיה גורם זיווג 
ז"א עם הנוקבא, במשך ימי חייו בעוה"ז, לאחר שמת יעקב.
%break
יוסף היה צדיק, ע"י יעקב וע"י משה. כי יעקב ומשה היו שניהם 
מרכבה לכלים דפנים דז"א, כו"ח או חג"ת. אלא זה למעלה מחזה, 
וזה למטה מחזה. ונודע, שאין זיווג אלא ע"י קו אמצעי דנה"י, יסוד 
צדיק. ולפיכך,
%page 114
לא יכלו יעקב ומשה לבדם לגרום לזיווג ז"א עם הנוקבא, זולת אם היו 
מתחברים ביוסף, שהוא מרכבה ליסוד דז"א. ואז יכלו לגרום לזיווג 
זו"ן. באופן, שיוסף שימש ליסוד צדיק, הן למשה והן ליעקב.
%letter 149
.149 יעקב לקח הבית, הנוקבא דז"א, ע"י יוסף, כמ"ש, אלה תולדות 
יעקב יוסף. שזה מורה, שהיו מחוברים זה בזה. וכן משה לא גרם זיווג 
לנוקבא, עד שלקח והתחבר עם יוסף. כי בעת שהשכינה יצאה מגלות 
מצרים, לא יכול משה, פנימיות הז"א, להזדווג עם השכינה,
%break
אלא ע"י יוסף, כמ"ש, וייקח משה את עצמות יוסף עימו. כתוב, וייקח 
עימו, כי גוף אינו ראוי לזיווג, אלא אם הגוף מזדווג מקודם עם הברית, 
יסוד.
%break
כלומר, משה, המרכבה לגוף דז"א שמחזה ולמעלה, אין לו השוואה, 
המכונה זיווג, עם הנוקבא, אלא שמוכרח להזדווג מקודם עם יוסף, 
המרכבה ליסוד דז"א, ברית. וע"כ לקח משה את יוסף עימו. כיוון 
שיוסף היה מחובר עימו, היה הז"א משמש בנוקבא שלו כראוי להיות.
%break
ומשום זה נבחן, שיעקב משה ויוסף באים כאחד. כי הן יעקב והן משה 
צריכים להתחבר עם יוסף.
%letter 150
.150 יעקב מת, והעלו את גופו לארץ הקודש. יוסף מת, ולא נקבר 
גופו בארץ הקודש, רק עצמותיו בלבד. משה לא זה ולא זה, כי הן גופו 
והן עצמותיו נקברו בחוץ לארץ.
%break
יעקב היה בעלה הראשון של הנוקבא. כי יעקב הוא מרכבה לחיצוניות 
הז"א, לכלים דפנים שמחזה ולמטה. ויש לו השוואה עם הנוקבא, 
שכולה מחזה ולמטה דז"א. וע"כ הוא בעלה האמיתי והראשון של 
הנוקבא. אלא אחר שמת יעקב, הזדווגה הנוקבא עם פנימיות הז"א,
%break
משה. ובעוד שהיה משה מלובש בגוף בעוה"ז, שמשום זה הייתה לו 
עימה השוואה, פקד אותה כראוי, והוא היה הבעל השני של הנוקבא.
%letter 151
.151 ולפיכך יעקב, העלו אותו לארץ הקודש בכל גופו, משום שהוא 
גוף. כלומר, בגלל שהוא מרכבה אל הגוף של הז"א, לת"ת, הכלול 
במחזה ולמטה שלו, להיותו כלים דפנים, הכלולים בכלים דאחוריים.
%break
ויוסף, העלו רק עצמותיו לארץ הקודש, ולא גופו, משום שהעצמות הם 
צבאות ומחנות של מעלה.
%break
כי אין דבר שאין בו פנימיות וחיצוניות. ואפילו בחינת יוסף, יסוד דז"א, 
שכולו מחזה ולמטה דז"א, יש בו ג"כ פנימיות וחיצוניות. כי התכללותו 
מכלים דפנים שמחזה ולמעלה, היא פנימיות שבו, ובחינתו עצמו 
חיצוניות שבו.
%break
ע"ס כח"ב תו"מ שבגוף מכונים: מוח, עצמות, גידים, בשר ועור. 
ונמצא, שמוח ועצמות, כו"ח, הם פנימיות הגוף דיוסף, ממה שכלול 
מחזה ולמעלה דז"א. גידים בשר ועור, חיצוניות הגוף דיוסף מבחינתו 
עצמו, שמחזה ולמטה דז"א.
%break
ומטרם גמה"ת, יש אחיזה לקליפות בכלים שמחזה ולמטה דז"א. 
ועכ"ז באותם הכלים דפנים, הכלולים בכלים דאחוריים, אין להן 
אחיזה. ולפיכך יעקב, שכולו מרכבה לגוף הז"א, לכלים דפנים 
הכלולים באחוריים, בחג"ת שמחזה ולמטה דז"א,
%break
ומבחינת אחוריים עצמם יש לו רק התכללות. ע"כ אין שום אחיזה 
לקליפות בכל גופו, ואפילו באחוריים הכלולים בו, ונקבר כל גופו בארץ 
הקודש.
%break
משא"כ יוסף, להיותו מרכבה למחזה ולמטה דז"א, רק ליסוד, ע"כ אינו 
שמור מאחיזה אלא רק בכלים הפנימיים שלו, מוח ועצמות. אמנם 
בכלים דחיצוניות שלו, גידים בשר ועור, יש אחיזה לקליפות. ולפיכך, 
רק עצמותיו נקברו בארץ הקודש,
%page 115
כי הן שמורות מכל אחיזה לטומאת הקליפות. אבל גידים ובשר ועור 
שלו, לא נקברו שם, מחמת שיש בהם אחיזה לטומאה.
%break
ולכן יוסף נקברו עצמותיו בארץ, ולא גופו, משום שהעצמות הם צבאות 
ומחנות של מעלה. כי מוח ועצמות הם מהתכללות מהכלים שמחזה 
ולמעלה דז"א, שאין שום אחיזה לטומאה בהם.
%break
ע"כ נקברו בארץ הקודש. משא"כ חיצוניות הגוף, גידים בשר ועור, 
שיש בהם אחיזה לטומאה, לא יכלו להיקבר.
%break
וכולם יוצאים מאותו צדיק. שגם הבחינות שמחזה ולמעלה דז"א 
נכללים ויוצאים מיוסף, יסוד צדיק דז"א. ויוסף הצדיק נקרא צבאות, 
משום שהצבאות והמחנות שלמעלה מחזה דז"א, יוצאים ממנו. הרי 
שגם הבחינות שלמעלה מחזה כלולות ביוסף.
%break
והן המכונות מוח עצמות שלו. ומשום זה העצמות של יוסף, שהם 
צבאות שמחזה ולמעלה, העלו אותן לארץ הקודש, שהם מוח ועצמות, 
שאין בהם אחיזה לטומאה. משא"כ גידים ובשר ועור, שיש בהם 
אחיזה לטומאה, לא יכלו להיקבר שם.
%letter 152
.152 משה היה בחוץ לארץ, ולא נכנסו לשם לא גופו ולא עצמותיו. 
אלא השכינה נכנסה בארץ, אחר שמת משה, וחזרה לבעלה הראשון, 
יעקב. כי היות שמשה מפנימיות הז"א, הייתה לו השוואה עם הנוקבא 
רק בחייו ולא אחר פטירתו.
%break
מכאן, אם נקבה הייתה נשואה לב' אנשים בעוה"ז, חוזרת לאחר 
פטירתה לבעלה הראשון. ולפיכך נקבר משה בחוץ לארץ, משום 
שבעלה הראשון, יעקב, היה בארץ, והנוקבא שייכת רק לבעלה 
הראשון.
%letter 153
.153 משה זכה בחייו, מה שיעקב לא זכה בחייו. כי יעקב גרם זיווג 
ז"א בנוקבא בעולם העליון רק לאחר פטירתו. אבל משה גרם לזיווג 
ז"א עם הנוקבא בעודו בחיים בעוה"ז, אבל לא לאחר פטירתו. והאם 
זהו היה חיסרון של משה, שלא יכול לגרום זיווג זו"ן לאחר פטירתו?
%break
לא כך, אלא כשיצאו ישראל ממצרים, מצד היובֵל הייתה גאולתם, 
שהוא בינה.
%break
וכל אלו שישים ריבּוא (600,000) של דור המדבָּר, היו מעולם העליון, 
בינה. ובאותה הצורה, בבינה, הלכו במדבר. ואפילו אחד מאותו הדור 
לא בא לארץ. אלא הבנים שלהם,
%break
הנולדים מהם, באו לארץ, להיותם בתיקון הלבנה, הנוקבא. וכל עובדי 
הארץ, בחרישה ובזריעה, זה תיקון הלבנה.
%break
כי נשמות ישראל נמשכות מזו"ן. ומתוך שהנוקבא דז"א ממותקת 
בבינה, שנבחנת לעולם העליון, ע"כ יש לנשמות ישראל שורש גם שם 
בבינה. וכדי להוציא בני ישראל מארץ מצרים,
%break
שבדרך הטבע מצד זו"ן לא היו ראויים להיגאל, המשיך הקב"ה לכל 
אותו הדור נשמות גבוהות מעולם העליון, מבינה, לבדה.
%break
ומכוח שורשם הגבוה הזה גאל אותם הקב"ה. כמ"ש, וּגְאָלו מיד חזק 
ממנו. כי משורשן הישר של נשמות ישראל, הייתה הטומאה של 
מצרים חזקה מקדושת ישראל, אלא שהאיר להם נשמות גבוהות 
מבינה וגאל אותם.
%break
ולכן, כשיצאו ישראל ממצרים, היה זה מצד הארת הבינה, הנקראת 
יובֵל. וכל שישים ריבוא נשמות ישראל מאותו הדור, היו נמשכות 
מעולם העליון, מבינה. כי ע"כ היה להם כוח להתגבר על טומאת 
מצרים, ולהיגאל מהם. ובאותה הצורה,
%page 116
בהארת הבינה, הלכו במדבר. ואפילו אחד מהם לא נכנס לארץ. כי 
ארץ ישראל היא נוקבא דז"א. וכיוון שלא הייתה להם הארת נוקבא 
תתאה, לא יכלו להיכנס לארץ.
%break
אלא הבנים של דור המדבר, הנולדים מהם, שהם נמשכו כראוי להיות 
מתיקון הלבנה, שהיא הנוקבא דז"א, הם נכנסו לארץ ואכלו 
מתבואתה.
%break
וכל עובדי האדמה זה תיקון הלבנה. כי דור המדבר, שהיו נמשכים 
מעולם העליון, לא היו עובדי אדמה, ואכלו לחם מן השמיים. והבנים 
שלהם, שנמשכו מהנוקבא, הם עסקו בעבודת האדמה. כי עבודת 
האדמה היא תיקון הנוקבא דז"א, אשר דור המדבר לא שייכים אליה.
%letter 154
.154 משה המשיך זיווג ז"א בלבנה, הנוקבא, בעוד שהוא בגוף 
בעוה"ז, ופקד עליה כרצונו, שנבחן לבעלה של המטרוניתא. אבל 
כשנפטר מעוה"ז, התעלה רוחו הקדוש בעלייה העליונה,
%break
וחזר הרוח ליובֵל העליון, לבינה. ושם, בעולם הבינה, התדבק משה 
בשישים ריבוא נשמות של דור המדבר, שהיו שלו, מבחינתו.
%break
מה שלא היה כן ביעקב. כי הוא לא עלה לאחר פטירתו לבינה, ליובל, 
כמו משה. אלא שחזר רוחו למטה, לנוקבא דז"א, לשמיטה. מה שלא 
היה בעודו בחיים. בחייו לא היה דבוק בנוקבא דז"א, כמו לאחר 
פטירתו, משום שבחייו היה לו בית אחר,
%break
נוקבא אחרת. כלומר, שהייתה לו אישה בעוה"ז בחייו, וע"כ לא היה 
יכול להידבק לגמרי בנוקבא דז"א, כמו לאחר פטירתו.
%letter 155
.155 והארץ הקדושה, בתיקונה התחתון נתקנה בכוח הנוקבא של 
מעלה. כלומר, שהנוקבא של מעלה, אמא, שורה על הארץ הקדושה, 
הנוקבא התחתונה, מפאת התיקונים של הצדיקים התחתונים. וע"כ, 
אי אפשר שיהיו כולם ביחד.
%break
אי אפשר, שיהיו משה ודור המדבר ביחד עם יעקב ובָאֵי הארץ. כי אלו 
הנמשכים מעולם העליון, בינה, הם כולם רוח בייחוד. ואלו הנמשכים 
מעולם התחתון, הנוקבא דז"א, כולם גוף בייחוד.
%break
כי ערכה של הנוקבא כלפי הבינה, הוא כמו גוף אל רוח. וע"כ גם 
הנשמות, הנמשכות מהן, הן כך. ואינו ראוי שיהיו אלו ואלו בתוך 
הלבנה, הנוקבא, אלא אלו בתוך הלבנה ואלו מחוץ לה,
%break
שיקבלו הארה אלו מאלו. שאלו הנמשכים מהנוקבא, צריכים לקבל 
הארה מאלו הנמשכים מבינה, כמו גוף הצריך להארת הרוח.
%break
ולפיכך, אלו הנמשכים מהנוקבא, יעקב ובאי הארץ, הם בתוך הנוקבא, 
הארץ הקדושה. ואלו הנמשכים מהבינה, משה ודור המדבר, הם מחוץ 
לארץ הקדושה, והם מאירים לנשמות שבארץ הקדושה.
%letter 156
.156 וכל אלו שנכנסו לארץ, היו רק צלם מהראשונים, מדור המדבר, 
אבל לא היו במדרגה עליונה כמוהם. משום, שלא יהיה עוד דור, ולא 
היה דור מקודם לכן, כמו אלו הראשונים, כדור המדבר, אשר נראה 
להם זיו כבוד ריבונם פב"פ.
%letter 157
.157 יעקב שימש נשותיו בחייו בגוף. ולאחר פטירתו עלה רוחו 
והתדבק ברוח הנוקבא. משה נבדל מאשתו שבעוה"ז, ציפורה, 
והתדבק בעודו בגוף באותו הרוח הקדוש,
%break
בנוקבא דז"א. לאחר פטירתו, התדבק רוחו של משה ברוח הנסתר 
העליון שלמעלה, בבינה.
%break
וכל המדרגות כולן היו מתדבקות להאיר כאחת, המאירות זו לזו. אותן 
הנמשכות מבינה, שיש להן ערך רוח, אל אותן הנמשכות מהנוקבא, 
שיש להן ערך גוף.
%break
הרוח של משה מיובֵל, מבינה, והגוף שלו מלמטה, משמיטה, מנוקבא. 
רוחו של יעקב להתדבק בשמיטה, בנוקבא דז"א, וגופו היה שייך 
לנשותיו שבעוה"ז.
%page 117
ולפיכך יעקב בחייו לא היה יכול להתדבק בנוקבא דז"א, אלא לאחר 
פטירתו. ומשה להיפך, כי הגוף שלו היה בהשוואה לנוקבא דז"א, וע"כ 
היה דבוק בנוקבא דז"א בחייו. ולא לאחר פטירתו, משום שהרוח שלו 
דבוק בבינה, ואין לו שום השוואה אל הנוקבא דז"א.
%letter 158
.158 כל אלו אורות עליונים נמצאים בצורתם בארץ של מטה, וכולם 
תלויים ברקיע השמיים, שעל ידו הם מאירים לארץ של מטה. כמ"ש, 
וייתן אותם אלקים ברקיע השמיים להאיר על הארץ.
%break
המאורות הגדולים, הם ב' שמות כלולים כאחד, והשכלול שלהם הוא 
בשלושה, וחוזרים לאחד, זה מול זה. ב' שמות כלולים כאחד, הם 
מצפ"ץ מצפ"ץ, מטעם שהנוקבא סתומה בשֵׁם, בעת שכלולה עם 
הז"א בקומה שווה, שאינה צריכה לקבל אורותיה מז"א.
%break
והשכלול שלהם הוא בשלושה. כי אינה מאירה בהיותה בקומה שווה 
עם הז"א, מחוסר לבוש החסדים. כי עוד לא נגלה הזיווג דקומת 
החסדים שעל מסך דחיריק, הקו השלישי, המכריע על ב' הקווים ימין 
ושמאל, ומלביש אותם זה בזה.
%break
הרי שהשכלול שלהם הוא בשלושה, בג' קווים. ואחר שהשתכללו בג' 
קווים, חוזרים שניהם לאחד, זה מול זה, כמ"ש, ה' אחד ושמו אחד. כי 
אז נמשך שמש ו-12 שעות של היום,
%break
י"ג (13) מידות הרחמים, שהוא אחד. וכן הלבנה ו-12 שעות של 
הלילה, י"ג מידות הרחמים, שהוא אחד.
%break
והוא שֵׁם מפותח וחקוק, וכלולים באמונה. כי השם אחד נחקק ונכלל 
ע"י התיקונים בנוקבא, הנקראת אמונה. שהוא רק הכנה, שבגמה"ת 
יגולה השם אחד גם בנוקבא לבדה.
%break
כי ב-6000 שנה עוד לא מגולה זה בנוקבא לבדה, אלא כלולה בה, 
שפירושו, שעתיד להתגלות אבל לא מגולה עוד.
%break
%H נעשה אדם
%break
%letter 159
.159 בכתוב, ויאמר אלקים, נעשה אדם, יש סוד, שאינו נגלה אלא 
ליראיו. פתח אותו זקן הזקנים ואמר, שמעון שמעון, מי הוא שאמר, 
נעשה אדם, וכתוב בו, ויאמר אלקים, מי הוא כאן השם אלקים הזה? 
וכמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא לו שמעון, ולא רבי שמעון,
%break
אמר לחבריו, בוודאי שזהו הקב"ה, שכתוב בו, ועתיק יומין יושב. הרי 
עתה השעה לפתוח בסוד הזה, כי כאן יש סוד, שלא ניתנה רשות 
לגלות אותו, ועתה משמע שניתנה הרשות לגלות.
%break
כי נודע, שהסודות שנגלו לחכמי הזוהר, היו ע"י השגות האורות של 
המדרגות העליונות, בדרך השראה. ויש בהם פנים ואחוריים, 
שפירושם העלם וגילוי. ולפי מידת גודלה של בחינת פנים של 
המדרגה, כן מידת גודלה של בחינת האחוריים שלה.
%page 118
והשראת האחוריים, היא קריאה והזמנה להשראת הפנים. ולכן היו 
יודעים ממידת ההעלם של האחוריים שהשיגו, את מידת הגילוי 
העתידים להשיג.
%break
כמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא לו שמעון ולא רבי שמעון. כלומר, 
שהשראת האחוריים, שהיא קריאה, הייתה חזקה כל כך, עד שאבדו 
לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, לשמעון מן השוק. והכיר בזה, 
שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה.
%break
לפיכך תכף אמר לחבריו, בוודאי שזהו הקב"ה, שכתוב בו, ועתיק יומין 
יושב. שאין מדרגה גבוהה ממנו. ואמר, ועתה משמע שניתנה הרשות 
לגלות, שעתה נראה, שהשיג רשות לגלות הסוד הגבוה הזה.
%break
והוא המרומז באלו ב' השאלות: מי אמר נעשה אדם? ואיזה שם 
אלקים נאמר בכתוב הזה: אם הוא אלקים דבינה או אלקים דמלכות?
%letter 160
.160 פתח רבי שמעון ואמר, כמו מלך שהיו לו הרבה בניינים לבנות. 
והיה לו אומן. ואותו האומן לא עשה משהו, אלא ברשותו של המלך, 
כמ"ש, ואהיה אצלו אָמון.
%break
מלך, בוודאי הוא חכמה עליונה, אבא. והעמוד האמצעי, ז"א, הוא מלך 
למטה. אלקים הוא אומן למעלה, אמא עילאה. אלקים הוא אומן 
למטה, השכינה של מטה.
%break
פירוש. כי כמו שיש ב' בחינות מלך, כך יש ב' בחינות באומן, שהוא 
השם אלקים. כי האומן של החכמה, שהוא מלך למעלה, הוא אמא, 
הנקראת אלקים. והאומן של ת"ת, שהוא מלך למטה, הוא השכינה 
של מטה, הנוקבא, הנקראת ג"כ אלקים.
%break
וצריכים להבין היטב את ב' השאלות. כי השאלה הראשונה הייתה, 
כיוון שבכל מאמרות של מעשה בראשית נבחן, ויאמר אלקים, לאו"א, 
שאבא אומר ואמא עושה. וא"כ כאן, שכתוב, ויאמר אלקים נעשה 
אדם, נמצא שגם אבא האומר, השתתף בעשיה, שזה לא ייתכן.
%break
וזהו ששאל, מי הוא שאמר, נעשה אדם? שאי אפשר לומר גם כאן, 
שאבא אמר, נעשה, שהרי מאבא אינה נמשכת שום עשיה, כי אבא 
נבחן כמו כוח, ואמא כהוצאה לפועל.
%break
השאלה השנייה הייתה, כי כל השמות אלקים, הכתובים במעשה 
בראשית, הם אמא. ונודע שנשמות בני אדם הן תולדות מז"א ונוקבא. 
וא"כ שאל, מי הוא כאן השם אלקים הזה?
%break
כי אלקים שכאן, הכתוב לבריאת אדם, אי אפשר לומר שהוא אמא, כי 
נשמת אדם אינה נמשכת מאמא, אלא רק מהנוקבא. 
%break
וזה שמתרץ ואומר, כמו מלך שהיו לו הרבה בניינים לבנות, והיה לו 
אומן. כי המשיל את או"א למלך ולאומן, שמהם נאצל כל מעשה 
בראשית. אלא כמו שאו"א הם מלך ואומן למעלה,
%break
כלפי כל המדרגות דזו"ן דאצילות, כך ז"א ונוקבא הם מלך ואומן 
למטה, כלפי נר"ן של בני אדם ועולמות בי"ע.
%break
כי אין ז"א ונוקבא יכולים לברוא נשמות בני אדם, זולת אם הם עולים 
ומלבישים את או"א. והתחתון העולה לעליון, נעשה כמוהו. וא"כ בעת 
שהנוקבא הוציאה נשמת אדה"ר, הייתה במדרגת אמא, כלומר בשם 
אלקים. וכן ז"א במדרגת אבא.
%break
ומיושבת השאלה השנייה, ששאל, מי הוא כאן השם אלקים הזה? כי 
באמת הוא הנוקבא דז"א, אמנם כיוון שעלתה והלבישה לאמא, הרי 
היא כמו אמא. ולהלן הולך ומתרץ השאלה הראשונה.
%letter 161
.161 ואישה, אין לה רשות לעשות משהו בלי רשות בעלה. וכל 
הבניינים שהיו בדרך אצילות, בעולם האצילות, היה אומר אבא. רק 
באמירה לאמא, יהי כזה וכזה, ומיד נעשה ע"י אמא. כמ"ש, ויאמר 
אלקים, יהי אור ויהי אור. ויאמר, כלומר בעל הבניין, אבא,
%page 119
שאמר לאלקים, יהי אור. בעל הבניין, אבא, אמר, והאומן אמא, עשתה 
מיד. וכן היה בכל הבניינים, המדרגות, שיצאו באצילות, שאבא היה 
אומר, יהי רקיע, יהי מאורות, והכול נעשה תכף ומיד.
%break
כי אבא מחשבה ואמא מעשה. ובכל עולם האצילות אין שום מסך. 
והאמירה כמחשבה, בדומה למחשבת אדם עם איבריו, כי תכף 
כשחושב לעשות, עושים האיברים. ולכן אמר, והכול נעשה תכף ומיד. 
כלומר, שאין מסך שיעכב משהו לחלק מהאמירה עד העשיה.
%break
משא"כ מאצילות לבי"ע, יש שהייה ועיכוב בין האמירה לעשיה, כפי 
מידת עוביותו של המסך החוצץ ומבדיל ביניהם. ונבחנת האמירה 
לאמירה ממש, שפירושה זיווג דהכאה.
%break
כמו אמירת מלך לעבדיו. כלומר, ב' גופים. כי יש מסך מבדיל בין עולם 
אצילות לעולם הבריאה, והזיווג דהכאה שעל המסך, נבחן לדיבור 
ולאמירה.
%letter 162
.162 כשהגיע למדרגות מעולם הפירוד, שהוא עולם הנבדלים, לברוא 
נשמת אדם שבעולם הבריאה, שעולם זה כבר נבדל מאלקיות, וכלים 
אשר שם כבר אינם אלקיות, אמר האומן לבעל הבניין,
%break
נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. כלומר, להיפך מכל מעשה בראשית עד 
בריאת אדם, שבו אמר בעל הבניין, וכאן אמר האומן.
%break
אמר בעל הבניין, ודאי טוב הוא לעשות את האדם, אבל הוא עתיד 
לחטוא לפניך, משום שהוא כסיל, כמ"ש, בן חכם ישמַח אב, ובן כסיל 
תוגת אימו. כלומר, שאבא אמר, שהחטא של האדם אינו מגיע לו אלא 
לאמא, כי בן כסיל תוגת אימו.
%break
ביאור הדברים. כי בעולם האצילות אין שום מסך. ולפיכך, איהו וחַיוהי 
וגַרמוהי חד בהון [הוא ואורו והמסכים שלו הם אחד]. ואע"פ שאנו 
מבחינים זיווגים על המסכים גם באצילות, אכן התבאר שיש ב' 
בחינות מלכות:
%break
א. מלכות שבע"ס דראש, הנבחנת למלכות המזדווגת עם אור העליון 
בזיווג דהכאה, ונבחנת למאציל לאותו פרצוף.
ב. מלכות המסיימת את ההארה, מלכות דע"ס דגוף.
%break
ובעת צ"ב, שע"י עליית המלכות למקום בינה, נעשה סיום חדש 
באמצע כל מדרגה, שמלכות המזדווגת עלתה לנ"ע, ומלכות המסיימת 
לחזה דע"ס דגוף.
%break
הנה הסיום של המלכות שבנ"ע, אין בו שום דין ועוביות, להיותה 
מלכות המזדווגת והמאצילה. אלא רק מלכות המסיימת, העומדת 
בחזה, נבחנת למסך גמור, שהרי כוח הצמצום, שהיה בנקודה 
דעוה"ז, עלה שם בחזה, והפסיק האור של אותה מדרגה.
%break
והמסך המסיים הזה שעלה לחזה, הוא הפרסא שבין אצילות לבריאה, 
המסיימת לכל הפרצופים שבאצילות.
%break
באופן, שכל אלו המסכים, הנמצאים בעולם האצילות מלפני הפרסא, 
הם רק ממלכות המזדווגת, שאינה נחשבת למסך כלל, ואדרבה, היא 
המאצילה, בכוח זיווגה עם אור העליון,
%break
לאותה המדרגה שנמצאת בה. וא"כ אין שום מסך מַמָשי בכל עולם 
האצילות, אלא רק בפרסא שמתחתיו, שהיא מלכות המסיימת לכל 
מדרגות שבאצילות.
%break
ולפיכך כל אלו זיווגים דהכאה, שעל מסכים שבעולם האצילות, אינם 
אמירה ממש, הנוהגת בב' גופים נבדלים, שהרי אינו מסך ממשי, 
שיבדיל ביניהם, אלא הוא בבחינת מחשבה, כי אמירה נופלת גם על 
מחשבה, כמ"ש, ויאמר בליבו.
%break
ולכן אבא, שהוא מחשבה, אומר. ואומן, אמא, מביאה המחשבה לכלל 
עשיה תכף ומיד. כי זכר ונקבה הם כמו אור וכלי. ונבחן אבא לאור 
העליון, ואמא נבחנת לנושאת המסך, שעליו מזדווג אור העליון.
%page 120
ואע"פ שאבא, שהוא אור העליון, מכה על המסך דאמא, כדי להאציל 
כל קומה וקומה שבאצילות, מ"מ הכאה זו אינה הכאה, המכונה 
אמירה בפה, הנוהגת בב' גופים נפרדים,
%break
אלא כאדם עם מחשבתו, שמיד כשחושב, תכף עושים איבריו. כי אין 
מסך ממשי, שיבדיל בין המדרגות להפריד אותן לב' גופים.
%break
ולכן, כשהגיע למדרגות מעולם הפירוד, שהוא עולם הנבדלים, אמר 
האומן לבעל הבניין, נעשה אדם. כי אמירה דאבא, שהוא אור עליון 
שבאצילות, כבר נפסקה על הפרסא המסיימת האצילות, המפרידה ג' 
עולמות בי"ע לגופים נבדלים מאצילות.
%break
ולפיכך אין עניין מחשבה מועיל כאן, שהיא אמירה דאבא. אלא בחינת 
זיווג דהכאה ממשי, המכונה אמירה דאמא, הנוהגת בין ב' גופים, 
בהכאת שפה אל שפה, שהוא דיבור ממשי, הנפרד ונשמע מגוף אל 
גוף שני.
%break
וע"כ אמרה אמא לאבא, נעשה אדם. כי אור אמא, אור חסדים, אפשר 
לו להיפרד ולבוא לעולם הנבדלים, לנשמת אדם דבריאה. ולא אור 
אבא, שהוא אור חכמה, המאיר רק בעולם האצילות בלבדו, ונפסקת 
הארתו ממעל הפרסא.
%break
א"כ למה אמרה לאבא, נעשה אדם, הרי אין אורו מושפע לבריאה? 
והתשובה היא, שאישה אין לה רשות לעשות משהו בלי רשות בעלה. 
ולפיכך אמרה אמא, נעשה אדם, כי קיבלה רשות מאבא, להאיר אליו 
ולהעלות אותו מבריאה לעולם האצילות.
%break
ובעל הבניין אמר, ודאי טוב הוא לעשות את האדם, אבל הוא עתיד 
לחטוא לפניך, משום שהוא כסיל. כי האדם דקליפה נקרא כסיל. והוא 
יפתה את האדם, להמשיך לו אור אצילות לבי"ע, לקליפות. ואז נקרא 
האדם בן כסיל, משום שמתדבק בכסיל.
%break
וצריך לדעת, שאו"א עילאין מכונים שניהם בשם אבא, וישסו"ת מכונים 
שניהם בשם אמא. ולפיכך אמר אבא, הוא עתיד לחטוא לפניך. כי בני 
אדם אין להם שורש באו"א כלל, אלא רק בישסו"ת, שהוא אמא. וע"כ 
החטאים של האדם אינם מגיעים כלום לאבא, אלא לאמא בלבד.
%letter 163
.163 אמרה אמא, מאחר שחטאיו תלויים באמא ולא באבא, ע"כ אני 
רוצה לברוא אותו בצלם שלי, כמ"ש, ויברא אלקים את האדם בצלמו. 
לא כתוב כאן, בצלמנו, מפני שלא רצתה לשתף בו את אבא.
%break
כי או"א עילאין נתקנו במנעולא, מלכות דצ"א, שאין עליה זיווג. 
וישסו"ת נתקנו במפתחא, מלכות הממותקת בבינה. וזהו שאמרה 
אמא, אני רוצה לברוא אותו בצלם שלי,
%break
במפתחא, ולא יהיה לו כלום ממלכות דמדה"ד מצ"א, שהיא בבחינת 
אבא. כי אז יהיה נבדל לגמרי מהקליפות ולא יחטא.
%break
ולכן נאמר בזוהר, שאדה"ר לא היה לו מהעוה"ז כלום, כי היה כולו 
מבחינת אמא, שהיא בינה. וממלכות דצ"א, שהיא העוה"ז הכלול 
באבא, לא היה לו לאדה"ר כלום. כי אמא לא רצתה לשתף מבחינת 
מלכות דצ"א, שהיא באבא.
%letter 164
.164 בשעה שחטא אדם, כתוב, ובפשעיכם שׁוּלְחה אימכם. אמר 
מלך, שהוא אבא, לאמא, ולא אמרתי לך, שהוא עתיד לחטוא? ולמה 
בראת אותו? באותה שעה הגלה אותו והגלה את אימו עימו.
%page 121
ומשום זה כתוב, בן חכם ישמח אב, ובן כסיל תוגת אימו. בן חכם, 
אדם שבאצילות, שהוא ז"א, ובן כסיל, זה אדם דבריאה, אדה"ר, 
שנשמתו מבריאה.
%letter 165
.165 קמו כל החברים ואמרו לרבי שמעון בתמיהה, רבי רבי, האם יש 
פירוד כל כך בין אבא לאמא, עד שהנאצל מצד אבא יהיה אדם 
דאצילות, ומצד אמא יהיה אדם דבריאה, הלוא או"א הם שניהם 
מדרגת הבינה דאצילות?
%break
אמר להם רבי שמעון, חברים חברים, אין הפירוש כך, שהרי אדם 
דאצילות, זכר ונקבה הם מצד או"א, זכר מצד אבא ונוקבא מצד אמא. 
וכמ"ש, ויאמר אלקים, יהי אור ויהי אור. יהי אור, הוא מצד אבא. ויהי 
אור, הוא מצד אמא.
%break
ואדם זה היה נאצל בדו פרצופים, שהיו שניהם דבוקים זה בזה 
בקומה אחת. הרי שהזכר והנקבה שנאצלו מאו"א, היו שניהם 
שקולים, שזה מראה שאו"א הם ג"כ במדרגה אחת.
%letter 166
.166 אבל לאדם דבריאה, אין לו צלם ודמות מאו"א. שמשורשו אין לו 
שום שייכות לאו"א, שיקבל מהם המוחין של צלם ודמות. אלא אמא 
עילאה, היה לה כינוי אחד, העולה פ"ו (86), כחשבון אלקים, והכינוי 
ההוא הוא אור וחושך.
%break
יש שֵׁם העצם, שהשם הוא מעצם המדרגה. ויש כינוי, שפירושו שם 
המושאל ממדרגה אחרת. ולכן אמא עילאה, בינה, היה לה כינוי אחד, 
מלכות, שעלתה בחשבון אלקים, כלומר, שעלתה לבינה ולקחה ממנה 
את השם אלקים.
%break
כי הנוקבא מבחינת עצמותה אין לה השם הזה, אלא ששאלה אותו 
מאמא. ולפיכך, השם אלקים דנוקבא הוא כינוי מאמא.
%break
ובכינוי ההוא, בנוקבא, יש בה אור וחושך. ומשום אותו חושך, שבכינוי 
ההוא, אמר אבא, שאדם דבריאה עתיד לחטוא. האדם דבריאה הוא 
אור לבוש העליון,
%break
כלומר, שאורו של האדם הוא מלבוש העליון ממנו, שהוא הנוקבא, 
שיש בה אור וחושך, ועתיד לחטוא מכוח החושך שבה.
%break
כי אע"פ שהנוקבא נמתקה באמא, והשיגה השם אלקים כמותה, מ"מ 
לא אבדה ממנה בחינת עצמה לגמרי, שהיא מדה"ד, אלא שבחינתה 
עצמה נגנזה בפנימיותה, ולא ניכר בה אלא רק מדה"ר דאמא. הרי 
שיש בה אור וחושך. ואם לא זכה, נגלה החושך.
%break
ומסיבה זו אמר אבא, שהאדם עתיד לחטוא, כי האדם נברא מכוח אור 
לבוש עליון. כי אלו הכלים בינה ותו"מ דנוקבא, שירדו בעת קטנות 
לנשמת אדה"ר,
%break
נעשו לבוש אל הנוקבא בעת גדלותה, ונשמת אדה"ר עולה עימהם, 
ומקבל המוחין דגדלות על ידיהם. ולפיכך יכול להיכשל, מפאת החושך 
שלה.
%letter 167
.167 ואותו אור, שהאדם מקבל בלבוש העליון, הוא האור שברא 
הקב"ה ביום א' דמעשה בראשית, שהאדם היה רואה בו מסוף העולם 
עד סופו. ואח"כ גנז אותו לצדיקים. ועליו כתוב, יהי אור.
%break
ואותו חושך, הנעלם בתוך הנוקבא, הוא החושך שנברא ביום א' 
לרשעים. ועליו כתוב, ורשעים בחושך יידָמו. ומשום החושך ההוא, 
העתיד להחטיא לאור ההוא של נשמת האדם, ע"כ לא רצה אבא 
להשתתף בו, בעת שאמא אמרה לו, נעשה אדם.
%break
ובגלל זה אמרה אמא, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. בצלמנו, באור 
שלנו. כדמותנו, בחושך שלנו, שהוא לבוש לאור, להבדיל מאותו חושך 
שנברא ביום א', שעליו כתוב, ורשעים בחושך יידמו.
%break
כי הוא אינו לבוש לאור, אלא מחטיא את האדם. וחושך דאמא הוא 
לבוש לאור, כמו הגוף, שהוא לבוש לנשמה, כמ"ש, עור ובשר 
תלבישני. כי חושך דאמא נעשה מכוח עליית המלכות אליה, לקבל 
מדה"ר שבה, שאז ירדו בינה ותו"מ דאמא לזו"ן, ונעלמה הג"ר שלה.
%page 122
וזה עשתה אמא בכוונה, כדי להמשיך מוחין ואור לזו"ן. הרי שהחושך 
הוא הכנה ולבוש אל האור. כי אלו הכלים בינה ותו"מ, שירדו מאמא 
לזו"ן, נעשו לבוש לאמא אח"כ בעת גדלות. וזו"ן דבוקים באותו לבוש, 
ומקבלים האור על ידו. וזהו שנאמר, שחושך דאמא הוא לבוש לאור.
%break
שמחו כולם ואמרו, אשרי חלקנו, שזכינו לשמוע דברים, שלא נשמעו 
עד הנה.
%break
ועתה מיושבת ג"כ השאלה הראשונה, ששאל, מי הוא שאמר, נעשה 
אדם? כי כל, ויאמר, המובא במעשה בראשית, חל על אבא. ואיך 
אפשר שאבא יאמר, נעשה, הרי אין עשיה אלא רק באמא? והשיב רבי 
שמעון, כי חל באמת על אמא, כי אמא אמרה לאבא, נעשה.
%break
%H אני אני הוא
%break
%letter 168
.168 פתח עוד רבי שמעון ואמר, מי הוא שאמר, רְאו עתה כי אני אני 
הוא ואין אלקים עימדי? אלא זהו עילה על כל העילות. ואותו שנקרא 
עילת העילות, אינו למעלה מכל העילות, אלא עילה בין שאר העילות.
%break
המדרגות משתלשלות זו מזו בעילה ועלול, שכל תחתון עלול ומסובב 
מהעליון שלו. עילה, פירושה פועֵל. עלול, פירושו נפעל. שזה מורה, 
שאין כלום לתחתון, אלא מה שמקבל מהעליון שלו.
%break
והחברים ששמעו, הבינו דברי רבי שמעון, שעילה על כל העילות, 
מכנה רבי שמעון לפרצוף א"ק, שלמעלה מעולמות אבי"ע. ועילת 
העילות, מכנה רבי שמעון, לפרצוף עתיק דאצילות, שהוא עלול מא"ק, 
והוא עילה לכל פרצופי אבי"ע.
%break
ורבי שמעון דחה אותם, שכל אחת מאלו העילות, לא תעשה דבר, עד 
שמקבלת רשות מהעילה העליונה עליה. כמו שמבואר בכתוב, נעשה 
אדם, אשר אמא אינה יכולה לעשות משהו בלי רשות מאבא.
%break
כן הוא בכל עילה ועלול, שכל תחתון אין לו כוח לעשות משהו, אלא 
א"כ מקבל את הכוח מעליון.
%letter 169
.169 הכתוב, נעשה אדם, ודאי סובב על שניים, שכל תחתון אמר 
לעליון שלמעלה ממנו, נעשה אדם. והתחתון אינו עושה משהו בלא 
קבלת רשות ואמירה של אותו הפרצוף העליון ממנו. וכן העליון שלו 
אינו עושה משהו עד שמקבל עצה מחברו שלמעלה ממנו.
%break
באופן, שכל פרצוף מפרצופי אצילות, אמר, נעשה אדם, לעליון שלו, 
והעליון לעלי עליון.
%break
כי כל חידוש ואצילות באים מא"ס, ומשתלשלים דרך המדרגות, עד 
שבאים למקומם. ועניין ההשתלשלות נבחן כאן, שכל תחתון אומר, 
נעשה אדם, לעליון ממנו, בעת שמקבל ממנו נשמת אדם, להעביר 
אותה לתחתונים ממנו.
%break
אבל הפרצוף הנקרא עילה על כל העילות, אין דומה לו למעלה ולא 
למטה, כמ"ש, ואל מי תְדַמְיוּני ואֶשְׁוֶוה יאמר קדוש. הוא אמר את 
הכתוב, ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלקים עימדי, לקבל עצה ממנו, 
כעין שאמר כל תחתון לעליון ממנו, נעשה אדם.
%page 123
%letter 170
.170 קמו כל החברים ואמרו לרבי שמעון, רבי, תן לנו רשות לדבר 
במקום הזה. אמרו לו, האם לא ביארת למעלה, שעילת העילות אמר 
לכתר, נעשה אדם? החברים הבינו בדברי רבי שמעון, שעילה על כל 
העילות הוא א"ק, שהוא כתר לכל העולמות,
%break
ואין למעלה ממנו שום מדרגה, כי הוא המדרגה הראשונה שנאצלה 
מא"ס. ועילת העילות, חשבו, שהוא כינוי לעתיק דאצילות. ואח"ז 
שאמר, שכל מדרגה אמרה לעליונה ממנה, נעשה אדם. נמצא, שגם 
עילת העילות, עתיק, אמר לא"ק, כתר, נעשה אדם.
%break
ואותו הכתוב, ראו עתה כי אני אני הוא, ידעו החברים, שחל על עתיק. 
וע"כ שאלו אותו, איך אמר עתיק, ואין אלקים עימדי, לקבל עצה ממנו, 
הרי יש לו לקבל עצה מהכתר, שהוא א"ק? כמו שאמר רבי שמעון, 
שכל עלול אמר לעילתו, נעשה אדם.
%break
אמר להם רבי שמעון, ישמעו אוזניכם, מה שפּיותיכם מדברים. האם 
לא עתה אמרתי לכם, שיש שנקרא בשם עילת העילות, והוא אינו 
אותו הנקרא בשם עילה על כל העילות. אשר עילה על כל העילות, אין 
לו שני, שייקח עצה ממנו, כי הוא יחיד קודם כל, ואין לו שיתוף.
%letter 171
.171 ומשום זה אמר, ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עימדי, 
לקבל עצה ממנו, כי אין לו שני, ולא שיתוף, ולא חשבון. כי יש אחד 
בשיתוף, כגון זכר ונקבה, שכתוב בהם, כי אחד קְראתיו. אבל הוא 
אחד בלי חשבון ובלי שיתוף. ומשום זה אמר, ואין אלקים עימדי.
%break
ביאור הדברים. כי השכיל אותם להבין, שהוא מדבר מהמשפיע 
הראשון אל העולמות, שאין למעלה ממנו. ומבחינה זו, נמצא עתיק, 
שהוא עילה על כל העליונים. כי א"ק,
%break
שלמעלה מעתיק, אינו נחשב למשפיע, להיותו מתוקן במלכות דצ"א, 
אשר מלכות זו נגנזה בראש עתיק, ואין עליה שום זיווג, ואין העולמות 
מקבלים ממנה קודם גמה"ת.
%break
ולפיכך נתקן עתיק בבחינת בקע ולא בקע, שהוא אמצעי בין א"ק 
ואבי"ע. וע"כ נחשב עתיק למשפיע הראשון לעולמות, שאין למעלה 
ממנו, שהרי מא"ק לא יוכלו העולמות לקבל משהו.
%break
אמנם בגמה"ת תתגלה המלכות דצ"א, שנגנזה בראש עתיק, ותקבל 
זיווג מעתיק, ותשפיע לעולמות אבי"ע. ואז כתוב עליה, אבן מָאסוּ 
הבונים הייתה לראש פינה. כי המלכות נקראת אבן, ובהיותה נגנזת 
בראש עתיק בלי זיווג, ע"כ בכל מקום שנגלית מלכות זו,
%break
נמשכים ממנה דינים ועונשים, וע"כ מאסו אותה הבונים. אמנם 
בגמה"ת, כשתקבל הזיווג שם בראש עתיק, תתגלה ותיראה לכל 
שהייתה ראש פינה.
%break
ואז יאמר עתיק כמ"ש, ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עימדי. 
שפירש רבי שמעון, ואין אלקים עימדי, לקבל עצה ממנו, כי אין לו שני, 
ולא שיתוף, ולא חשבון.
%break
כי ב-6000 שנה נחשב א"א כתר לעולם אצילות, ועתיק נעלם לגמרי, 
מטעם גניזת המלכות דצ"א, שאין עליה זיווג, והזיווג נעשה רק בעניין 
בקע, שהיא מלכות המשותפת במדה"ר, שהפרצוף הראשון שיצא על 
המלכות המשותפת הזו, הוא א"א, שהוא חסר מלכות דצ"א,
%break
וקיבל במקומה את מלכות המשותפת, וע"כ הוא המשפיע לכל פרצופי 
אצילות. כלומר, שמקבל מעתיק ומשפיע לאצילות, ועתיק עצמו לא 
נודע מטרם גמה"ת.
%page 124
ובגמה"ת, כשיתגלה הכתוב, הייתה לראש פינה, אז נאמר, ראו עתה 
כי אני אני הוא. המלכות מכונה אני. וכיוון שהמלכות דצ"א תקבל 
הזיווג הגדול, יתגלה בעולם כי, אני, שב-6000 שנה, שהייתה 
משותפת במדה"ר, ועצמותה הייתה נעלמת, אני הוא, כלומר,
%break
אני דצ"א, שהיא גילוי עצמותה של המלכות. ואין אלקים עימדי, שאין 
לי שני, לקבל עצה ממנו, כי אני, המגולה ב-6000 שנה, הייתה צריכה 
למדרגה שנייה, לבינה, לקבל ממנה עצה, כלומר תיקון.
%break
משא"כ עתה איני צריכה לקבל עצה מהשני, כי אני מושלמת בכל 
צרכיי מעצמי. ואין לי עוד שיתוף דמדה"ר, בהיות הדין שלי מתוק 
במתיקות השלמות. ולא חשבון.
%break
המסך המשותף במדה"ר דבינה, מכונה בשם חשבון, כי חשבון הוא 
מלשון מחשבה, שהוא שם הבינה הממתיקה את המסך. ואומרת, 
שמעתה אינה צריכה עוד לחשבון הזה, כלומר למסך ממותק.
%break
ולכן נאמר, כי יש אחד בשיתוף, כגון זכר ונקבה, שכתוב בהם, כי אחד 
קראתיו. כי מטרם התיקון הייתה המלכות בשיתוף דמדה"ר, כגון ז"א 
ונוקבא, המכונים שמש ולבנה, שבשיתוף דמדה"ר קיבלו המוחין די"ג 
(13) מידות הרחמים, שהוא אחד. ואז נאמר על זו"ן, כי אחד קראתיו,
%break
כמ"ש, הוא אחד ושמו אחד. אבל הוא אחד בלי חשבון ובלי שיתוף.
עתה המלכות עצמה היא אחד בלי חשבון, שהוא מסך ממותק, ובלי 
שיתוף דמדה"ר, כמ"ש, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. כי 
הלבנה אינה צריכה להיכלל בז"א, כמ"ש,
%break
הוא ושמו אחד. אלא הלבנה מעצמה תהיה מהות מאירה בעניין אחד. 
וע"כ הוא אחד, השמש, ושמו אחד, הלבנה. כי יהיה אור הלבנה כאור 
החמה.
%break
קמו החברים כולם והשתטחו לפניו, ואמרו, אשרי האיש שריבונו 
מסכים עימו, לגלות סודות נסתרים, שלא היו מגולים אפילו למלאכים 
הקדושים.
%letter 172
.172 אמר להם, חברים, יש לנו להשלים הכתוב, כי כמה סודות 
נסתרים יש בכתוב הזה, אני אמית ואֲחַייה. כלומר, ע"י הספירות, 
שמקו ימין נמשכים החיים,
%break
ומקו שמאל נמשך המוות. ואם שניהם אינם באים לידי הסכמה בקו 
האמצעי, אין הדין מתקיים, שהם במושב שלושה ביחד. כלומר, שאין 
הדין מתקיים, אלא בעת שיש ג' קווים ביחד.
%break
אע"פ שמקו ימין נמשכים החיים לצדיקים, ומקו שמאל נמשך המוות 
לרשעים, כלומר רק אחר שבא קו האמצעי והכריע ביניהם, והלביש 
הקווים זה בזה. אמנם מטרם הכרעת קו האמצעי,
%break
אין קיום לא לחיים, הנמשכים לצדיקים מקו ימין, ולא למיתה, 
הנמשכת לרשעים מקו שמאל. שהקווים הם במחלוקת, ופעם מנצח 
השמאל לדין, ופעם מנצח הימין לחסד, בלי קביעות וקיום.
%letter 173
.173 ולפעמים מסכימים שלושתם לעשות דין, ותבוא יד הפשוטה 
לקבל שָׁבים. יד היא י"ד (14) אותיות, ד' אותיות שבהוי"ה פשוטה, וי' 
אותיות שבהוי"ה במילואה.
%break
ד' אותיות של הוי"ה פשוטה י"ה ו"ה, רומזות על ספירת כתר. י' 
אותיות שבהוי"ה במילואה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, רומזות על ספירת 
החכמה.
%break
בקטנות יורדות ג"ס בינה ותו"מ מהנוקבא לבי"ע ולקליפות, ואינה 
נשארת אלא בב"ס כו"ח דכלים, שאז מרומזת הנוקבא בשם י"ד, 
הרומזת לב"ס כו"ח, שבהם י"ד אותיות, ד' בכתר, י' בחכמה. ואז 
מסכימים שלושתם לעשות דין, שאפילו קו ימין מסכים לדין,
%page 125
מטעם שאין בכל קו אלא רק י"ד אותיות מכו"ח, ובינה ותו"מ שלו נפלו 
לקליפות.
%break
ואז קונות הקליפות כח, כ"ח (28) אותיות דמילוי המילוי, הרומזות על 
כלים דבינה ותו"מ הכלולים בה, שהוא כוח להחטיא את התחתונים, 
גם להעניש אותם. ששניים הללו הם אחד, כמו שלומדים,
%break
הוא השטן הוא היצה"ר הוא מלאך המוות, שהוא המחטיא והוא 
העולה ומקטרג, והוא היורד ונוטל נשמתו. הרי שהחטא ועונשו אחד 
הוא.
%break
וע"י מ"ן ותשובה ומע"ט, מעלה הנוקבא בחזרה את בינה ותו"מ שלה 
מהקליפות, והם מתלבשים בנשמות התחתונים, שעשו תשובה. 
ואח"כ מורידה המסך מנ"ע לפה ומעלה הבינה ותו"מ לאצילות ביחד 
עם הנשמות.
%break
ונשלמת בע"ס, ומקבלת מוחין דגדלות לנשמות התחתונים, הדבקים 
בכלים בינה ותו"מ שעלו אליה.
%break
ותבוא יד הפשוטה לקבל שבים. כי מתברר העניין מתחילתו, שלא 
התמעטה הנוקבא בתחילה, להישאר בי"ד האותיות הללו, שהם כו"ח 
של כל קו שלה, אלא כדי לקבל אח"כ השבים בתשובה,
%break
ולהעלות אותם לאצילות. כי אי אפשר היה להשפיע מוחין דגדלות 
לתחתונים בלאו הכי.
%break
וזוהי השכינה, הנקראת יד ימין מצד קו החסד, ונקראת יד שמאל מצד 
קו הדין, ונקראת יד ה' מצד קו האמצעי, קו הרחמים. שלא נשאר בכל 
קו מהנוקבא בקטנות, אלא רק י"ד אותיות, כו"ח שבכל קו, ובינה 
ותו"מ שלכל אחד נפלו לבי"ע.
%break
כשחוזר בתשובה אלו י"ד אותיות מצילות אותו מדין. כלומר, אחר 
שהנוקבא מורידה המסך מתחת לחכמה למקומו כבתחילה, ומעלה 
את בינה ותו"מ בחזרה אליה, עולים עימהם גם הם ע"י תשובה, 
ומקבלים המוחין דגדלות, שהוא אור הרחמים.
%break
אבל כשדן עילה על כל העילות, אין היד פשוטה לקבל שבים, אלא 
להיפך, כמ"ש, ואין מיָדי מציל.
%break
פירוש. כל זה אמור בחושך דאמא, אבל בחושך דצ"א, הגנוז בעתיק, 
הנקרא עילה על כל העילות, כמו שלומדים, והרשעים בחושך יידמו. 
אז כמ"ש, אין מידי מציל.
%letter 174
.174 ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עימדי, אני אמית ואחייה. 
ג"פ, אני, כתוב בפסוק הזה, שיש בהן ג' אותיות א' בראשי מילים, וג' 
אותיות י' בסופי מילים. כי ראש המילה של אני, הוא אל"ף. וסוף 
המילה, הוא יו"ד. ג' אותיות י' רומזות על השם ס"ג,
%break
שהוא מילוי השם הוי"ה, יו"ד ה"י וא"ו ה"י, שבגי' ס"ג (63), שיש בו ג' 
אותיות י'. וג' אותיות א' רומזות על מילוי השם הוי"ה במספר מ"ה 
(45), יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבגי' מ"ה, שיש בו ג' אותיות א'.
%break
כי עוד יש לבאר הכתוב, ראו עתה כי אני אני הוא. כי בגמה"ת, אשר 
אז ישוב השם ב"ן, הנוקבא, להיות כשם ס"ג. כמ"ש, ראו עתה כי אני, 
שהייתי כלול ומקבל עד עתה רק משם הוי"ה במילוי אותיות א' בלבד, 
יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שיש בו ג' אותיות א', הרומזת על ז"א, הרי עתה,
%break
בגמה"ת, אני הוא, בהוי"ה במילוי ס"ג, שיש בו ג' אותיות י', הרומזת 
על אמא עילאה. ועל זה בא הרמז ג"פ אני, שבהן המילויים של ב' 
הוי"ה, ג' אותיות י' דס"ג וג' אותיות א' דמ"ה. כמ"ש, והיה אור הלבנה 
כאור החמה.
%break
ויש בפסוק ג' אותיות ו', ואחייה ואני ואין, הרמוזות ג"כ באלו ב' שמות 
ס"ג, יו"ד ה"י וא"ו ה"י, ומ"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שיש בכל אחד ג' 
אותיות ו'. ו' רומזת על ז"א,
%page 126
להורות שגם הוא כלול באלו העליות, המרומזות בב' השמות. אלא 
שהוא עולה להוי"ה במילוי ע"ב, יו"ד ה"י וי"ו ה"י, אבא עילאה.
%letter 175
.175 הכתוב, ראו עתה כי אני אני הוא, חל על הקב"ה ושכינתו, ז"א 
ונוקבא שלו. אני, היא השכינה. הוא, הקב"ה, הנקרא וה"ו. שלעתיד 
בגמה"ת תאמר הנוקבא, ראו, כי אני וה"ו אחד. כמ"ש, והיה אור 
הלבנה כאור החמה, שהנוקבא שווה אל הז"א.
%break
ואין אלקים עימדי. הכוונה על אלוהים אחרים, ס"ם ונחש. כי אז 
יתגלה, שס"ם ונחש לא הפרידו מעולם בין הקב"ה ושכינתו. כמ"ש, על 
פי שניים עדים יומת המת, שחל על ס"מ, שהוא מת מתחילתו, ולא 
היה אלא עבד למהר פְּדוּת נפשנו.
%break
וזהו שכתוב, אני אמית ואחייה, שאני אמית בשכינתי מי שחייב, ואני 
אחייה בשכינתי מי שזכאי. שתתגלה השגחת ה' מלכתחילה בכל 
העולם כולו. ואז, כמ"ש, ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. 
כלומר, להבדיל ממה שנדמה לנו ב-6000 שנים,
%break
שיש הנהגה, המתנגדת לקדושה, שהם ס"ם ונחש. כמ"ש, אשר שלט 
האדם באדם לרע לו. אבל אז יתגלה לעין כל, אני אמית בשכינתי 
ואחייה בשכינתי, ואין עוד מלבדו.
%break
הכתוב, ואין מיָדי מציל, הוא י"ד (14) אותיות שבשם הוי"ה, שהן ד' 
אותיות של הוי"ה פשוטה, ועשר אותיות של הוי"ה במילוי אותיות א', 
יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וי"ד אותיות בשמות כוז"ו במוכס"ז כוז"ו. כלומר, ג' 
הקווים, המכונים ג' ידיים, משום שיש בכל קו י"ד אותיות השם.
%break
בקו ימין י"ד אותיות, הוי"ה אלקינו הוי"ה. בקו שמאל י"ד אותיות, כוז"ו 
במוכס"ז כוז"ו. ובקו אמצעי י"ד אותיות מהוי"ה פשוטה, ומהוי"ה 
במילואה.
%break
אלו השמות, הוי"ה אלקינו הוי"ה, כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, וב' הקווים 
נמשכים מחולם ומשורוק, והם ג"ר. אבל קו אמצעי נמשך מחיריק, ו"ק 
בלי ראש, שנמשך על מסך דבחינה א'. ועל זה יש שם י"ד אותיות, 
הוי"ה פשוטה, והוי"ה במילואה,
%break
הרומזים על כו"ח דכלים ורוח נפש דאורות. וחסרות בינה ותו"מ 
דכלים, שהם כ"ח (28) אותיות דמילוי המילוי שבהוי"ה: יו"ד וא"ו 
דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף.
%break
כי מילוי המילוי של י' הוא יו"ד וא"ו דל"ת, ומילוי המילוי של ה' הוא 
ה"א אל"ף, ומילוי המילוי של ו' הוא וא"ו אל"ף וא"ו, וה"ת הוא ה"א 
אל"ף. כמ"ש, כי יד על כֵּס יה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור.
%break
כי אין בקו אמצעי אלא י"ד אותיות. ולפיכך אין שם אלא י"ה, וחסרות 
האותיות ו"ה, שהם כ"ח אותיות דמילוי המילוי.
%break
וכל זה הוא מפני שמלחמה לה' בעמלק. וזו תפילת משה, כמ"ש, 
ועתה יגדל נא כח ה'. כלומר, שיימָשכו כ"ח אותיות אל י"ד אותיות, 
ויושלם השם הוי"ה בע"ס דכלים ובנרנח"י דאורות.
%break
ואין מידי מציל, הוא י"ד אותיות שבשם הוי"ה. פירושו על אלו ב' ידיים, 
שהן י"ד אותיות שבקו אמצעי, החסרה מג"ר. וע"כ היא נוקמת 
ברשעים. וי"ד האותיות שבקו שמאל,
%break
שהם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, שהם ג"כ דינים, ונוקמת ברשעים. ומגלות 
את הייחוד השלם. ולעת"ל יראו הכול, שאין מידי מציל, כי הביאו את 
גמה"ת.
%break
והכול אמת, הן הפירוש הא', והן הפירוש הב'. והן מה שאמרו 
החברים בביאור הכתוב. אמנם מה שנאמר למעלה, שעילה עליונה, 
עילה על כל העילות, הוא שאמר, אני אני הוא, עתיק דאצילות, בעת 
שיתגלה הזיווג של מלכות הגנוז,
%break
בסוד ראש פינה. הנה הסוד הזה לא נמסר לכל החכמים והנביאים. 
כלומר, שלא נמסר אלא ליחידי סגולה שביניהם.
%page 127
%letter 176
.176 כמה עילות, מדרגות, סתומות ואינן נודעות, אלא שהן 
מתלבשות ומורכבות בספירות והספירות הן מרכבות אליהן. כמו 
מרכבה, המגלה מציאות הרוכב בה, כן הספירות מגלות את המדרגות 
המלובשות בהן.
%break
המדרגות משתלשלות ויוצאות זו מזו בדרך עילה ועלול, שכל תחתונה 
נפעלת מהעליונה ממנה, ומתקיימת על ידה. ויש עילות, שהן סתומות 
מהתחתונים, שהן ג' הפרצופים הראשונים א"א ואו"א. כי תחילת 
הגילוי היא מישסו"ת ואילך.
%break
ועל אלו ג' הראשונים נאמר, כמה עילות סתומות ואינן נודעות. אלא 
שמתלבשות בספירות, שהן ישסו"ת וזו"ן, הנעשים מרכבה אליהם, 
שמתגלות בתוכם, כמו רוכב, שאינו מגולה אלא רק במרכבתו.
%break
ואלו ג' ראשונות נסתרות ממחשבות בני אדם, כמ"ש, כי גבוה מעל 
גבוה שומר וגבוהים עליהם. האורות מצוחצחים אלו מאלו, שכל העליון 
מחברו מצוחצח יותר ממנו. ואלו המקבלים, חשוכים מאלו האחרים 
שעליהם, שמהם הם מקבלים.
%break
כלומר, כל התחתון מחברו הוא יותר כהה ממנו. ואע"פ שכלפי 
התחתון נחשב לאור מצוחצח, כלפי העליון נחשב כמו חושך. כי כן 
הולכות המדרגות ומתמעטות אחת מחברתה. ועילת העילות, אין אור 
שיוכל לעמוד בפניה, כי כל האורות חֲשֵׁכים וכבים לפניה.
%break
%H נעשה אדם
%break
%letter 177
.177 נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ביארו אותו החברים על מלאכי 
השרת, שאמרו הכתוב הזה אל הקב"ה. אמר להם רבי שמעון, מאחר 
שהמלאכים יודעים את ההווה ואת העתיד להיות, והיו יודעים שהאדם 
עתיד לחטוא, א"כ למה רצו לעשות את האדם, כי אמרו, נעשה אדם?
%letter 178
.178 ולא עוד, אלא שהמלאכים עזא ועזאל היו מקטרגים על בריאת 
האדם. כי בעת שאמרה השכינה להקב"ה, נעשה אדם, אמרו, מה 
אדם וַתֵדָעֵהו, למה אתה רוצה לברוא האדם, בעת שתדע שהוא עתיד 
לחטוא לפניך באשתו, שהיא חושך?
%break
כי אור הוא זכר, וחושך היא הנוקבא, שהיא מקו שמאל, הנבחן לחושך 
הבריאה.
%break
אחר גדלות הזו"ן, שהשיגו בששת ימי בראשית, שעלו והלבישו לאו"א 
עילאין, אז הוציאו הזו"ן את אדה"ר. וסדר בריאתו היה בתחילה 
בקטנות ואח"כ בגדלות, על דרך שיצא כל מעשה בראשית. אשר 
במאמרות, יהי אור, יהי רקיע, יהי מאורות, יצאו המיעוטים,
%break
שהביאו הקטנות. ובכתוב, ויהי אור, ויעש אלקים את הרקיע, ויעש 
אלקים את שני המאורות, יצאה הגדלות שלהם, שהחזירו אותיות 
אל"ה.
%break
ועד"ז גם כאן במאמר, נעשה אדם, נעשה המיעוט, שהנוקבא הורידה 
אותיות אל"ה שלה לבי"ע. וע"י זה התמעטה הנוקבא לו"ק בלי ראש. 
ועימה כל המלאכים כולם, שהם צבאותיה. ובכתוב, ויברא אלקים את 
האדם, יצאה הגדלות.
%page 128
ואמרו החברים, שקרא לכיתות כיתות של המלאכים העליונים, והושיב 
אותם לפניו, ואמר להם, אני רוצה לברוא אדם. כלומר, שהזו"ן 
התמעטו לו"ק, ועימהם כל מלאכי מעלה, בעת שרצה לברוא האדם. 
ורמזו זאת במילים, והושיב אותם לפניו.
%break
כי ישיבה רומזת על מיעוט שיעור קומה. כי אין הקומה בשלמות, אלא 
רק בעת עמידה, אבל בישיבה מתקצרת הקומה. וזהו שהתמעטו כל 
המלאכים לו"ק בלי ראש.
%break
ולפיכך התרגשו כל המלאכים ושאלו, מה טיבו של אדם זה, שבשביל 
בריאתו מיעטת אותנו? אמר להם, האדם, הנברא בצלם שלנו, תהיה 
חכמתו מרובה מחכמתכם.
%break
כלומר, אחר שהזו"ן יחזירו את אותיות אל"ה למדרגתם, יתעלו עימהם 
גם עולמות בי"ע לאצילות, וישיג האדם נר"ן דאצילות, שהוא גבוה לאין 
שיעור מבחינת מלאכים.
%break
ואז כל המלאכים יתעלו בגללו לאצילות. כמו שהיה באמת ביום שישי 
מלפני החטא. וכיוון ששמעו המלאכים את זה, תכף הסכימו לבריאתו.
%break
לכן החברים אמרו, שהמלאכים עצמם הסכימו ואמרו, נעשה אדם, 
שבכתוב הזה, מטעם שאמר להם הקב"ה, שעל ידו ישיגו כולם עלייה 
לאצילות. ועל זה אמר להם רבי שמעון, מאחר שהיו יודעים העתיד 
להיות, שהוא עתיד לחטוא וייאבד בחזרה כל המוחין דאצילות,
%break
וייפול בחזרה לבי"ע, ועימו כל המלאכים. וא"כ למה הסכימו לעשות 
האדם, הרי יפסידו יותר ממה שירוויחו לשעתם?
%break
ולא עוד, אלא שעזא ועזאל היו מקטרגים על בריאת האדם. 
שהמלאכים ידעו שיחטאו, הרי עזא ועזאל קטרגו תכף, והודיעו 
שיחטא האדם, ועכ"ז הסכימו כל המלאכים.
%break
באותה שעה אמרה להם השכינה, בדבר זה שאתם מקטרגים בו, 
עתידים אתם ליפול. כמ"ש, ויראו בני האלקים את בנות האדם, כי 
טובות הנה, וייקחו להם נשים מכל אשר בחרו. והשכינה הפילה אותם 
מקדושתם.
%break
ולמה קטרגו ולא הסכימו עזא ועזאל לבריאת האדם, כמו שהסכימו כל 
המלאכים העליונים? כל המוחין דגדלות, היוצאים ב-6000 שנה אינם 
מג"ר דע"ב, אלא מו"ק דע"ב.
%break
ואילו המלאכים עזא ועזאל נמשכים מאחוריים דאו"א הפנימיים, 
ששימשו בנקודים, שהם ג"ר דע"ב, שהם נגנזו ואינם מתגלים ב-
6000 שנה.
%break
ולפי זה נמצא, שתשובה זו שהשיב הקב"ה למלאכים עליונים כולם, 
שהאדם, הנברא בצלם שלנו, תהיה חכמתו מרובה מחכמתכם, 
שבגלל זה התרצו כולם להתמעט בעת המאמר,
%break
נעשה אדם, הרי זו תשובה שאינה מספיקה כלל בשביל עזא ועזאל.
כי היות שבחינתם מג"ר דע"ב, הרי כל המוחין הגדולים דאדה"ר, 
ואפילו המוחין שמטרם החטא, אינם שייכים כלל לבחינתם, כי כולם 
היו רק מו"ק דע"ב. וא"כ לא ירוויחו כלום ע"י בריאת האדם.
%break
ולפיכך יצאו מכלל כל המלאכים העליונים, וקטרגו על בריאת האדם, 
כי לא רצו להתמעט בשביל בריאתו.
%break
וקטרוגם זה עוד הגדילו לאחר שחטא. אחר שברא הקב"ה את האדם, 
וחטא, באו עזא ועזאל ואמרו לפני הקב"ה, פתחון פה יש לנו לפניך, 
הרי האדם שעשית, חטא לפניך. ומסיבת הקטרוג שלהם התעכב 
האדם בתשובתו.
%break
ולכן אמר, בדבר זה שאתם מקטרגים, בו עתידים אתם ליפול. כי 
בסיבת הקטרוג שלכם, יימנע האדם מלשוב תכף אחר החטא, וייצאו 
בנות האדם בלתי מתוקנות, שסופכם לזנות אחריהן.
%page 129
%letter 179
.179 אמרו לו החברים, רבי, סוף סוף לא שיקרו עזא ועזאל 
בדבריהם. שהשכינה הייתה צריכה להשיב להם עכ"פ תירוץ על 
קטרוגם. כי אמת היא, שאדם היה עתיד לחטוא בסיבת הנוקבא,
%break
כמו שאמרו עזא ועזאל. שכן כתוב, האישה אשר נתת עימדי, היא 
נתנה לי מן העץ ואוכַל.
%break
אמר להם, כך אמרה השכינה, אתם, עזא ועזאל, הזדמנתם לקטרג 
לפניי יותר מכל צבאות של מעלה. אם הייתם במעשיכם טובים 
מהאדם, הייתם צודקים לקטרג עליו. אבל אדם עתיד לחטוא רק 
באישה אחת, ואתם בנשים רבות.
%break
הרי חטאיכם מרובים מחטאי בני אדם, כמ"ש, ויראו בני האלקים את 
בנות האדם, כי טובות הנה. לא כתוב, את בת האדם, אלא, את בנות 
האדם, הרבה בנות. ולא עוד, אלא אדם חטא,
%break
הרי הקדמתי בעדו תשובה, לתקן מה שחטא. כי תשובה קדמה 
לעולם. אבל למלאכים אין תשובה מועילה כלום.
%break
שתי תשובות השיבה להם השכינה:
א. לא לכם לקטרג כל עיקר, כי אתם גרועים מהאדם.
ב. אם יחטא האדם, כבר הקדמתי לו תיקון התשובה, ויתקן מה 
שחטא.
%letter 180
.180 אמרו לו החברים, אם כך הוא, למה כל זה? כלומר, אם כל 
התירוץ על בריאת האדם, הוא מפני שיכול לעשות תשובה, ויתקן את 
קלקולו, א"כ למה כל זה? מוטב היה, שלא לברוא החושך בנוקבא, 
והאדם לא יבוא לכלל חטא מלכתחילה?
%break
והשיב רבי שמעון לחברים, אם לא היה כך, שברא הקב"ה יצה"ט 
ויצה"ר, שהם אור וחושך, לא היו מצוות ועבירות לאדם דבריאה. אלא 
שהאדם נברא משניהם, מאור ומחושך.
%break
וע"כ אומר הכתוב, רְאֵה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת 
המוות ואת הרע. כלומר, משום זה נוהגות באדם מצוות ועבירות, 
והוכנה לו הבחירה, לבחור בין טוב לרע.
%break
אמרו לו, למה כל זה? הלוא מוטב היה, שלא ייברא החושך, ולא היה 
לאדם לא עונש ולא שכר, מאשר שייברא, ויחטא, ויגרום לכל אלו 
הקלקולים הרבים שגרם בחטאו?
%letter 181
.181 אמר להם, מן הדין היה לו לברוא אותו באור ובחושך, משום 
שהתורה נבראה בשביל האדם, שכתוב בה עונש לרשעים ושכר 
לצדיקים, ולא ייתכן שיהיו שכר ועונש, אלא באדם דבריאה, הכלול 
מאור ומחושך, כמ"ש, לא תוהו בְרָאָהּ, לָשֶׁבת יְצָרָהּ.
%break
שלא נברא העולם להיות בתוהו בחושך לרשעים, אלא לשֶׁבת יְצָרה, 
לתת שכר טוב לצדיקים.
%break
והשכר הוא השגת התורה, כמ"ש, כי מָלאה הארץ דֵעה את ה'. כי 
אורייתא והקב"ה הם אחד. ואם לא היה נברא האדם באור ובחושך, 
שייתכן בו עניין הבחירה בין טוב ורע, ועניין שכר ועונש, לא הייתה 
אפשרות שיתגלה השכר הטוב הזה לצדיקים,
%break
המקובל בתורה, שנבראה בשבילו. אמרו החברים, ודאי שמענו עתה, 
מה שלא שמענו עוד עד היום. ועתה ברור, שלא ברא הקב"ה דבר 
מה, שאינו צריך לו.
%letter 182
.182 ולא עוד, אלא התורה דבריאה, שיש בה אור וחושך, שכר ועונש, 
היא לבוש של השכינה. ואם האדם לא היה עתיד להיברא, הייתה 
השכינה בלי לבוש, כעני, שאין לו בגדים.
%break
ומשום זה, כל החוטא, הריהו כאילו הפשיט הלבושים מהשכינה. וזהו 
עונשו של האדם החוטא.
%letter 183
.183 וכל מי שמקיים מצוות התורה, הריהו כאילו מלביש את השכינה 
בלבושיה. וע"כ פירשו את הפסוק, הכתוב בטלית ובציצית: כי היא 
כְסוּתו לבדה, היא שמלתו לעורו, במֶה ישכב?
%page 130
שסובב על הגלות, שאז, ע"י החטאים של ישראל, התפשטה השכינה 
מלבושיה. וכתוב עליה, במה ישכב?
%break
כי החושך דבריאה הוא חושך דאמא, ז"ת דבינה, המלבישות לא"א 
מחזה שלו עד הטבור. והם נקראים או"א תחתונים. ונאמר לעיל, 
שאמא עילאה, היה לה כינוי אחד,
%break
העולה פ"ו (86) כחשבון אלקים, והכינוי ההוא הוא אור וחושך. ומשום 
אותו חושך בכינוי ההוא, אמר אבא, שאדם דבריאה עתיד לחטוא.
%break
האדם דבריאה הוא אור לבוש העליון. חושך דבריאה, המחטיא את 
האדם דבריאה, הוא הכינוי של אמא עילאה. וחושך דאמא, הוא לבוש 
לאור העליון.
%break
כי חושך זה נעשה ע"י עליית המלכות המצומצמת למקום בינה, 
לאמא. וירדו אותיות אל"ה, בינה ותו"מ דאמא, למקום הנוקבא. וכן 
בינה ותו"מ דנוקבא יורדות לנר"ן של בני אדם.
%break
ונשארה אמא במ"י דאלקים, כו"ח דכלים ובו"ק בלי ראש דאורות. וכן 
הנוקבא נחשכה בו"ק בלי ראש. והיא החושך שנברא בכינוי של אמא.
%break
אמנם אמא עשתה זאת בכוונה. כי ע"י עליית מ"ן מתורה וממע"ט של 
התחתונים, מחזירה אמא אח"כ את אותיות אל"ה שלה, ונשלם בה 
השם אלקים. וכן הנוקבא, שהייתה מלבישה על אותיות אל"ה, עולה 
עימהן לאמא, ומחזירה אותיות אל"ה שלה,
%break
ונשלם גם בה השם אלקים. ואז עולים גם נר"ן של בני אדם, עם 
אותיות אל"ה של הנוקבא, למקום אמא. ומקבלים שם המוחין 
שבאמא.
%break
ולפיכך נבחנות אותיות אל"ה הללו ללבוש העליון, להיותן עולות 
ממקום התחתון אל העליון, ומלבישות בחזרה על העליון, כמו שהיו 
מטרם נפילתן למקום התחתון.
%break
וע"כ המוחין, שהתחתון מקבל בעת עלותו עימהן לעליון, נקרא אור 
לבוש העליון, להיותו מקבל האור דרך אותיות אל"ה הללו, שחזרו 
ונעשו ללבוש לעליון.
%break
ונאמר לעיל, שבני אדם אינם יכולים לקבל אור העליון, אלא באמצעות 
מלבוש. ונאמר, שאדם דבריאה עתיד לחטוא. כי אם התחתונים 
מקלקלים מעשיהם, אז נפסק הזיווג העליון, ואותיות אל"ה דזו"ן 
חוזרות ונופלות לבי"ע, למקום הקליפות,
%break
וכן אותיות אל"ה דאמא נופלות למקום זו"ן, ושוב יוצא החושך 
בעליונים, כי חוזרים לו"ק בלי ראש.
%break
הרי שהאדם גורם מיעוט ופְגם לאדם דבריאה, מטעם היותו מקבל 
אור לבוש העליון. וע"י החטא חוזר הלבוש, אותיות אל"ה, ונופל 
לקליפות.
%break
התורה דבריאה היא לבוש של השכינה. כי התורה והמע"ט, שאדם 
דבריאה עוסק בהם, מעלים אותיות אל"ה של השכינה מבי"ע 
לאצילות, ונעשו לבוש אליה. וכן אמא מחזירה אותיות אל"ה שלה עם 
הנוקבא, ומעלה אותם למקומה.
%break
והיא מקבלת המוחין הגדולים שבמקום אמא. הרי שהתורה דבריאה 
נעשית לבוש אל השכינה.
%break
ונאמר, שתשובה קדמה לעולם. כי העולם היה מחויב להיברא בחושך 
דבריאה, להוריד אותיות אל"ה מהמדרגות, הגורם חושך בעולם. 
ומסיבת החושך, חוטא האדם. והוכנה לו תשובה. שע"י התשובה 
מחזיר אותיות אל"ה. והאור, שהוא מטרת הבריאה, נמשך לעולמות.
%break
ואם האדם לא היה עתיד להיברא, ולא היה עניין של העלאת אותיות 
אל"ה מבי"ע לאצילות, הייתה השכינה בלי לבושים, כמו עני, בלי מוחין 
הגדולים דאמא.
%page 131
כי בכוח העלאת אותיות אל"ה שלה מבי"ע, היא יכולה לעלות לאמא 
עם אותיות אל"ה דאמא, ולקבל ממנה המוחין. ואם לא היה נברא 
האדם, לא היה לנוקבא מוחין,
%break
והייתה נחשבת כמו עני. הרי שכל הלבושים של הנוקבא אינם אלא 
מסיבת חושך דאמא, שהוא חושך דבריאה.
%break
חושך, הוא השחור שבתורה, הדיו שבאותיות שבה. אור, הוא הלבן 
שבתורה, הגווילים, שעליהם כתובות האותיות. וכשהאור מתלבש 
בחושך, כתוב על התורה, שחורה אני ונאווה. וכשהאור מסתלק משם, 
שהוא הלבן שבתורה, התורה אומרת, אל תראוני שאני שחרחורת.
%break
ז"א מכונה תורה. המוחין שלו אור תורה, הלבן שבה. לבושי המוחין, 
החושך דאמא, כלומר אותיות אל"ה דאמא, הם השחור שבתורה. 
ובעת שהמוחין דאמא מלובשים בחושך,
%break
באותיות אל"ה שבה, אומר אז הז"א, שחורה אני ונאווה. כי הלבושים 
הללו הם סיבת כל המוחין שלו.
%break
אמנם כשמסתלק האור מהלבושים, והלבושים חוזרים ונופלים מאמא, 
וכן לבושי זו"ן, אותיות אל"ה שלהם, חוזרים ונופלים לבי"ע, אז אומר 
הז"א, התורה, אל תראוני שאני שחרחורת. כי הקליפות נאחזות אז 
בשחור שלו, להיותו בבי"ע, וריק מאור.
%break
זכה, נעשה לו סם חיים. כי כל המוחין של העוסק בתורה, נמשכים לו 
בשחור שבתורה, ונעשה השחור לבוש על הלבן.
לא זכה, נעשה לו סם המוות. כי אז המוחין מסתלקים מלבושיהם, 
והלבושים נופלים לקליפות, ונעשים לו לסם המוות.
%break
%H תפילה לעני
%break
%letter 184
.184 ואם התפילה אינה שלמה, כמה מלאכי חבלה רודפים אחריה, 
כמ"ש, כל רודפיה השיגוה. ומשום זה מתפללים, והוא רחום יכפר עוון 
ולא ישחית והרְבָּה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו, כנגד ד' קליפות:
%break
א. יכפר עוון, כנגד ס"מ, הנחש,
ב. ולא ישחית, כנגד הקליפה הנקראת משחית,
ג. והרְבָּה להשיב אפו, כנגד הקליפה הנקראת אף,
ד. ולא יעיר כל חֲמתו, כנגד הקליפה הנקראת חֵמה.
%break
ואנו מתפללים, שד' הקליפות האלו לא ירדפו אחרי התפילה. וכמה 
מלאכי חבלה תלויים באלו ד' הקליפות. שבעה ממונים הם ותלויים 
בהם שבעים. ואלו שבעים ממונים מקטרגים בכל רקיע,
%break
שהתפילה עוברת דרכו. ואז תלויים מהם ע' אלף ריבּוא 
(700,000,000) מלאכי חבלה.
%letter 185
.185 ואם התפילה עולה בשלמות, שהיא בטלית של מצווה ובתפילין 
על ראש ועל זרוע, אז כתוב בהם, ורָאו כל עמֵי הארץ כי שֵׁם ה' נקרא 
עליךָ. שם ה' הוא תפילין של ראש.
%break
וכל הרואה את שם הוי"ה על הראש, בתפילה, שהיא שם אדנ"י, תכף 
בורח, כמ"ש, ייפול מצידךָ אלף ורבבה מימינך.
%page 132
%letter 186
.186 ומשום שראה יעקב ברוח הקודש את הדוחק שבגלות האחרונה 
באחרית הימים, כתוב עליו, ויירא יעקב מאוד ויֵיצֶר לו. ויחלק את העם 
הקדוש בגלות לג' בחינות, כמ"ש,
%break
ויָשם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, בראש, בגלות אֱדום, ואת 
לאה וילדיה אחרונים, ואת רחל ואת יוסף אחרונים.
%break
כי ג' בחינות נבחנות בפרצוף הנוקבא דז"א:
א. חב"ד חג"ת שלה שמחזה ולמעלה, והיא לאה.
ב. תנה"י שלה שמחזה ולמטה, והיא רחל.
%break
ג. מלכות שלה, והיא בחינת השפחות. כי מלכות דנוקבא נקראת 
אחרית הימים, כלומר סוף הספירות, כי הספירות מכונות ימים. וכדי 
לתקן אותה, סובלים ישראל גלות אדום.
%break
וגם בני ישראל נחלקים לפי ג' בחינות שבנוקבא: בני לאה, בני רחל, 
בני השפחות. ויָשם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, שהם 
הראשונים בגלות אדום, כי בהם עיקר אחיזת הקליפות, להיותם 
מבחינת מלכות דמלכות.
%break
אמנם ב' הבחינות הראשונות, שהם בני לאה ובני רחל, הן מתוקנות 
בפני עצמן, אלא שסובלים מפאת הפגם שבבחינה ג', מלכות דמלכות, 
כי כל ג' הבחינות הן ע"ס של פרצוף אחד.
%break
ואלו ג' הבחינות, ערכם כמו נר"ן. כי בני השפחות הם בחינת נפש. 
ובני לאה, חב"ד חג"ת דכלים עם נ"ר דאורות, הם בחינת רוח. ובני 
רחל, בערך שהם משלימים הע"ס בכלים דתנה"י שמחזה ולמטה, הם 
בחינת נשמה.
%break
ומשום שראה אח"כ העניוּת והצער שלהם, אמר והתפלל עליהם, 
ושַׁבתי בשלום אל בית אבי, שיזכו להיגאל ולבוא לביהמ"ק. והתפלל 
עליהם, שייתן להם לחם לאכול ובגד ללבוש, שלא יתחזקו עליהם 
הקליפות להפסיק השפע שלהם.
%letter 187
.187 ועל הגלות הזו אמר דוד על השכינה, רעב ועייף וצמא במדבר. 
משום שראה אותה חרבה ויבשה, היה לוקח חלק בצער השכינה. 
שאע"פ שבחינת דוד עצמו מחזה ולמעלה,
%break
כי הוא מבני לאה, ועניין גלות אדום הוא על מלכות דמלכות שמחזה 
ולמטה, השתתף בצערה והתפלל עליה, אע"פ שאינה בחינתו עצמו.
%break
אחר שראה את ישראל חוזרים בתשובה בשמחה, תיקן עשרה מיני 
תהילים. ובאחרון מכולם אמר, תפילה לדוד, הַטֵה ה' אוזנך עֲנֵני כי עני 
ואביון אני. רָאה, שכל התפילות שהן בניגון,
%break
היו מתאחרות להתקבל לפני המלך, ולא היו נכנסות אליו, עד שתיכנס 
תפילת העני. ומשום זה הקדים תפילת העני לכל התפילות.
%break
כי אחר שישראל חזרו בתשובה, והעלו מ"ן ע"י תורה ומע"ט, והחזירו 
את זו"ן פב"פ, כי נשלם בניין פרצופה של הנוקבא, הנה אז תיקן דוד 
עשרה מיני תהילים, שהם כנגד ע"ס דנוקבא.
%break
והנה מובא, שג' בחינות הן בע"ס דפרצוף הנוקבא: לאה, רחל, 
שפחות. ובזמן 6000 שנה רק לאה ורחל, שהן ט"ס שלה, יכולות 
להיתקן בשלמות. אבל בחינת השפחות,
%break
שהיא המלכות שלה, לא תיתקן בכל השלמות אלא רק בגמה"ת. וע"כ 
נקראת המלכות הזאת בשם אחרית הימים.
%break
ולפי זה נמצא, שרק ט' מיני תהילים, שהם כנגד לאה ורחל, תיקן 
בשלמות הראויה. אבל העשירית, כנגד המלכות, לא היה יכול דוד 
לתקן כראוי לה.
%break
ובסוף כולם אמר, תפילה לדוד, כי עני ואביון אני. כי בסוף כולם, כנגד 
המלכות, לא היה יכול לתקן אותה ולומר תהילים בניגון כראוי, וע"כ 
אמר תפילה בלא ניגון.
%page 133
ואמר, שבבחינה זו הוא עני ואביון, ואינו יכול להמשיך לה שום שפע. 
וזהו מטעם, שהיא עומדת להיתקן רק בגמה"ת, ולא מקודם לכן.
%break
אמנם עכ"ז יש לה תיקון במקצת גם ב-6000 שנה, מטרם גמה"ת, 
במלבוש של מצווה. ולא עוד, אלא מטרם שבחינה אחרונה זו מקבלת 
תחילת תיקונה הזה, לא ייעשה שום תיקון גם בט"ר של המלכות.
%break
וראה, שכל התפילות השלמות, שהן בניגון, כלומר ט' מיני תהילים, 
שהם כנגד ב' הבחינות הראשונות דנוקבא, לאה ורחל, אשר ראויות 
לקבל כל תיקוניהן גם ב-6000 שנה,
%break
ועכ"ז הן מאחרות להיכנס לפני המלך, ולא ייכנסו לקבל תיקונן, עד 
שבחינה ג' האחרונה, מלכות שלה, הנקראת תפילה לעני, תיכנס 
מקודם, לקבל את תחילת התיקון שלה במלבוש דמצווה.
%break
וכמ"ש, תפילה לעני כי יעטוף. שהעני עוטף ומעכב כל התפילות 
הקודמות, עד שנכנסת תפילתו, תפילת העני. יעטוף, פירושו יעכב, 
כמ"ש, העֲטוּפים לְלָבָן. וע"כ נמצא,
%break
שמקדים תפילת העני לכל התפילות. ולכן כתוב, תפילה לעני כי 
יעטוף. משום שהוא צריך להיכנס מקודם, הוא נמצא עוטף האחרים.
%letter 188
.188 תפילת העני, תפילת ערבית, הנוקבא, בעת שהיא רשות בפני 
עצמה. כי אז הנוקבא היא בלי בעלה. ומשום שהיא בלי בעלה, היא 
ענייה ויבשה בלי שפע, והיא ברשות כל אדם. שכל אחד משעבד 
אותה עם דרכיו ומעשיו.
%break
וזהו זרעו של יעקב, שהם ברשות כל אוה"ע, שכל האומות משעבדות 
אותם תחת רשותן. וזה דומה לתפילת ערבית. שכמו שהנוקבא 
מבחינת תפילת ערבית, היא ברשות כל אדם, כך זרעו של יעקב, הם 
בגלות ברשות אוה"ע.
%break
כי ג' תפילות הן, שחרית מנחה ערבית. ב' התפילות הראשונות 
מתקנות ב' בחינות ראשונות של הנוקבא, ט"ר שלה, שראויות לקבל 
תיקונים משלהן. וע"כ הן מצווה.
%break
ותפילת ערבית היא רשות, להיותה תיקון בחינה ג' של הנוקבא, 
מלכות שלה, שאין לה תיקון ב-6000 שנה. וע"כ נבחנת לרשות בפני 
עצמה בלא בעלה, כי אין לה זיווג עם בעלה עד גמה"ת.
%letter 189
.189 ותפילת שבת היא צדקה לעני. כמו שלומדים, שמש בשבת 
צדקה לעניים. ז"א מכונה שמש. ובשבת יש לו זיווג פב"פ עם הנוקבא, 
כמו או"א עילאין. ואז מקבלת גם בחינה ג' של הנוקבא, המלכות שלה, 
את השפע שלה. אמנם לא מפני שהיא נשלמת אז מבחינתה עצמה,
%break
כי אינה נשלמת מטרם גמה"ת, אלא מכוח האורות השלמים של או"א 
עילאין, המאירים ביום השבת, מגיע השפע גם אל בחינה ג', אע"פ 
שאינה ראויה.
%break
ולפיכך מכונה השפע שמקבלת בשם צדקה, שזה מורה, שהיא עצמה 
אינה ראויה לשפע, אלא שמתפרנסת מאחרים. כמו שלומדים, שמש 
בשבת צדקה לעניים.
%break
מה שבחינה ג' דנוקבא מקבלת בשבת מהשמש, ז"א, אינו אלא רק 
בתורת צדקה. כי מטרם גמה"ת, עוד אינה ראויה לשפע הגדול הזה.
%break
וע"כ צריך האדם לעשות עצמו כעני בשער המלך, בתפילת העמידה 
של כל ששת ימות החול, בשביל השכינה, להשתתף בצער השכינה, 
כמו דוד. ומתעטף בעטיפת מצווה,
%break
בטלית מצויצת, כמו עני. ויהיה בתפילין כאביון בשער המלך, שהיא 
אדנ"י, שכן עולה בחשבון היכל, כי אדנ"י בגי' הוא ס"ה (65), כמספר 
היכל.
%break
הנוקבא נקראת בשם אדנ"י. והיא מתחלקת לג' בחינות. משתי 
הבחינות הראשונות היא בבחינת היכל המלך. שאדנ"י בגי' היכל. 
ומבחינה ג' היא נבחנת כמו שער המלך, שאי אפשר לבוא אל היכל 
המלך, ז"א, חוץ מדרך שער המלך.
%page 134
כך האדם צריך להתעטף בציצית, כמו עני, ובתפילין, כמו אביון, כדי 
להמשיך מקודם את תחילת התיקון לבחינה ג' דנוקבא, שהיא תפילת 
עני, העוטפת כל התפילות וכל התיקונים.
%break
וע"כ היא מבחינה זו, כמו שער, שהיא תחילת הכניסה להיכל. כמ"ש, 
אדנ"י שפתיי תפתח, שבתיקון בחינה ג' נפתחות השפתיים, ואפשר 
להתפלל שאר התפילות, ולא מקודם לכן. ואח"כ ימשיך לנוקבא כל 
תיקוניה, הצריכים לב' הבחינות הראשונות שלה, שהם עצם ההיכל.
%letter 190
.190 וכשאדם פותח פיו, בימות החול, בתפילת ערבית, יורד הנשר, 
לקבל בכנפיו את תפילת הלילה. והנשר הזה נקרא נוריאל. כי אוריאל 
הוא נקרא מצד החסד, ונוריאל הוא נקרא מצד הגבורה, להיותו אש 
דולקת, כמ"ש בדניאל, נהר דינור יוצא מלפניו.
%letter 191
.191 ובתפילת שחרית יורד האריה, לקבל התפילה, בזרועותיו 
ובכנפיו. כי ד' כנפיים יש לכל חיה. וזהו מלאך מיכאל. ובתפילת 
המנחה יורד השור, לקבל התפילה, בקרניו ובכנפיו. וזהו מלאך 
גבריאל.
%break
תפילה היא הנוקבא, שע"י תפילותינו אנו מקרבים אותה לזיווג עם ז"א 
בעלה. וג' התפילות הן כנגד ג' קווים שלה: תפילת שחרית קו ימין, 
חסד. תפילת המנחה קו שמאל, גבורה.
%break
תפילת ערבית קו אמצעי, ת"ת. ואברהם תיקן תפילת שחרית, חסד. 
ויצחק תפילת המנחה, גבורה. ויעקב תפילת ערבית, ת"ת.
%break
ואין הנוקבא עולה מעצמה אל הזיווג, אלא שיש ד' חיות, הנושאות את 
הכיסא, הנוקבא, לזיווג עם ז"א: אריה שור נשר אדם. וזהו למעלה 
מחזה דזו"ן. ולמטה מחזה הן שנא"ן.
%break
והנה בג' תפילות של ימות החול, נמצאות חיות תחתונות שנא"ן, שהן 
נושאות את הנוקבא לזיווג. וביום השבת חיות עליונות שמחזה 
ולמעלה, נושאות אותה אל הזיווג. ואלו ג' החיות התחתונות, אריה 
שור נשר, מכונות מיכאל גבריאל אוריאל נוריאל.
%break
ובתפילת שחרית יורד האריה לקבל התפילה, וזהו מלאך מיכאל. כי 
בשחרית הזיווג בימין, חסד. וע"כ יורד האריה לקבל התפילה ולהעלות 
אותה לזיווג, כי אריה חסד ומלאך מיכאל.
%break
ובתפילת המנחה יורד השור לקבל התפילה, וזהו מלאך גבריאל, כי 
בתפילת המנחה הזיווג בקו שמאל, גבורה. וע"כ יורד השור לקבל 
התפילה ולהעלות אותה לזיווג, כי שור הוא גבורה ומלאך גבריאל.
%break
ובתפילת ערבית, הזיווג בקו אמצעי, ת"ת, רק מגבורה דקו אמצעי, 
הנקרא נוריאל. והנשר יורד לקבל התפילה ולהעלות אותה לזיווג, 
שהוא קו אמצעי, ת"ת, אלא בבחינת נוריאל שבנשר, ולא מבחינת 
אוריאל שבנשר, כי בלילה הוא זמן הדינים שבנשר,
%break
והגבורות הבאות מכוח בחינה ג' דנוקבא, שהיא תפילה לעני, שהיא 
ברשות בלא בעלה.
%break
ואין הגבורות האלו נמתקות שתהיה ראויה לזיווג, אלא בגבורות 
שלמעלה, שבאות מנקודת החיריק שבבינה, צד שמאל דת"ת, המסך 
דחיריק, שעליו יוצאת קומת החסדים,
%break
המכריעה בין ב' הקווים ימין ושמאל. שמבחינת קומת החסדים שבו, 
נמשך המלאך אוריאל. ומבחינת כוח הדין שבמסך, נמשך המלאך 
נוריאל.
%page 135
ולפיכך, אין תפילת ערבית נמתקת, שתהיה ראויה לזיווג, אלא ע"י 
המלאך נוריאל, כי הגבורות שלו כבר נמתקו בבינה, במדה"ר. ועליו 
כתוב, כנשר יעיר קינו.
%letter 192
.192 ובשבת יורד הקב"ה בג' אבות חג"ת, שמחזה ולמעלה דזו"ן, 
לקבל בהם את הבת היחידה, התפילה, הנוקבא. שביום השבת, 
החיות העליונות, חג"ת, שלמעלה מחזה,
%break
הן נושאות את הנוקבא לזיווג. הרי שהקב"ה, ז"א, מקבל את הבת 
היחידה, עם ג' אבות, חג"ת, חיות עליונות. 
%break
וזהו סוד השבת, שהיא ראשי אותיות ש' ב"ת. שג' קווים שבאות ש' 
רומזים על ג' אבות חג"ת. כי בג' אבות מקבל הקב"ה את התפילה, 
שהיא שבת, הבת היחידה שלו. כלומר, בג' חיות עליונות שמחזה 
ולמעלה, הנקראות מרכבה עילאה.
%break
בעת ההיא, החיות העליונות, הנקראות בשם הוי"ה, פותחות 
ואומרות, שאו שערים ראשיכם ויבוא מלך הכבוד. בחינה ג' של 
הנוקבא מכונה שער המלך, והיא מקבלת ביום השבת כל שלמותה, 
כמו שלומדים, שמש בשבת צדקה לעניים.
%break
וזהו שהחיות הנושאות את הכיסא לזיווג, אומרות באותה שעה, שאו 
שערים ראשיכם, שמשתבחות בשלמות בחינה ג', המכונה שער, 
וההארות הנמשכות ממנה מכונות שערים.
%letter 193
.193 באותה שעה נפתחים שבעה היכלות:
א. האהבה,
ב. היראה,
ג. הרחמים,
%break
ד. הנבואה מבחינת מראה המאירה,
ה. הנבואה מבחינת מראה שאינה מאירה,
ו. הצדק,
ז. הדין.
%break
והם כנגד שבע ספירות חג"ת נהי"מ: האהבה כנגד החסד, היראה 
כנגד גבורה, הרחמים כנגד ת"ת, מראה המאירה כנגד נצח, מראה 
שאינה מאירה כנגד הוד, הצדק כנגד יסוד, הדין כנגד מלכות.
%break
כי שבע ספירות חג"ת נהי"מ יש בנוקבא דז"א, וכל אחת כוללת כולן. 
ויש בכל אחת מהן חג"ת נהי"מ. וספירת המלכות שבכל אחת היא 
היכל. וע"כ יש לנוקבא שבעה היכלות. ורק ב' הבחינות הראשונות של 
המלכות הן היכל, אבל בחינה ג' שלה היא שער ההיכל.
%break
ולפיכך בחול, שאין שום תיקון לבחינה ג' של המלכות, נמצאים כל 
שבעה היכלות בשערים סגורים וסתומים. אלא רק ביום השבת, 
שמגיע התיקון גם לבחינה ג', הרי נתקנו כל השערים, וההיכלות 
נפתחים.
%letter 194
.194 ועליהם נאמר, אשר בראשית הן אותיות ברא שית (6), שישה 
היכלות. אלקים הוא ההיכל השביעי. כי כל תיקון השבת הוא מחמת 
עליית הנוקבא לבינה, שמקבלת אורותיה. שבשביל תיקון שבעה 
ההיכלות של הנוקבא, נתקנה גם הבינה בשבעה היכלות.
%break
והם נרמזים בכתוב, בראשית ברא אלקים, שביום השבת הם מאירים 
אל שבעה היכלות של הנוקבא.
%break
והם שבעה היכלות מחזה ולמטה, ושבעה היכלות מחזה ולמעלה. אלו 
שבעה היכלות דבינה, המרומזות בכתוב, בראשית ברא אלקים, 
נתקנו בה בכפולות, שבעה היכלות למעלה מחזה, ושבעה היכלות 
למטה מחזה. וכן בכל פרצוף.
%break
ואלו שבעה היכלות הכפולים נבחנים בכללות ה' פרצופי אצילות, 
בא"א הכולל אותם. שיש שבעה היכלות למעלה מחזה דא"א, באו"א, 
המלבישים אותו שָם. וכן יש שבעה היכלות מחזה דא"א ולמטה, בזו"ן, 
המלבישים אותו שָם. וכל הנוהג בכלל, נוהג ג"כ בפְּרטי פרטות.
%page 136
וע"כ יש בכל פרצוף אלו שבעה היכלות כפולים, שבעה מחזה ולמעלה 
ושבעה מחזה ולמטה.
%break
וכנגדם הם שבעה קולות שבמזמור, הבו לה' בני אלים, וי"ח (18) 
האזכרות, י"ח שמות הוי"ה, הנמצאים בו, שבהם הקב"ה משוטט בי"ח 
עולמות. כמ"ש, רֶכב אלקים ריבותיים אלפֵי שׁנְאָן, שהם י"ח ריבוא 
(180,000) עולמות.
%break
כנגד שבעה היכלות שלמטה ושבעה היכלות שלמעלה בבינה, שהם 
או"א עילאין, כמ"ש, בראשית ברא אלקים, יש כנגדם גם בזו"ן, 
שעליהם רומזים שבעה קולות וי"ח אזכרות שבמזמור, הבו לה' בני 
אלים.
%break
שבעה קולות רומזים על שבעה היכלות שמחזה ולמעלה דזו"ן, וי"ח 
אזכרות רומזים על שבעה היכלות שמחזה ולמטה דזו"ן.
%break
הספירות שמחזה ולמעלה, חג"ת, עיקרן קו האמצעי, ת"ת. והספירות 
שמחזה ולמטה, נה"י, עיקרן קו האמצעי, יסוד. ולפיכך נבחנים שבעה 
היכלות שמחזה ולמעלה, שהם בת"ת. ושבעה היכלות שמחזה 
ולמטה, הם ביסוד, הנקרא ח"י העולמים.
%break
ושבעה קולות שבמזמור, הבו לה', רומזים על שבעה היכלות 
שלמעלה, שבת"ת, כי הת"ת מכונה בשם קול. והמספר ח"י אזכרות, 
מורה על היסוד, הנקרא ח"י העולמים. וע"כ אומר, שח"י אזכרות 
רומזות על שבעה היכלות שלמטה, ביסוד, הנקרא ח"י.
%break
ולכן נאמר, וי"ח (18) האזכרות, י"ח שמות הוי"ה, הנמצאים בו, 
שבהם הקב"ה משוטט בי"ח עולמות. שבשבעה היכלות שלמטה 
מחזה, משפיע ז"א, ע"י היסוד שבו, המכונה ח"י עולמות. כי שבעה 
היכלות שלמטה עומדים ביסוד דזו"ן.
%break
כמ"ש, ברכב אלקים ריבותיים אלפי שנאן, שהם י"ח ריבוא עולמות. כי 
כל הבחינות שמחזה ולמטה, הן מרכבה אל הבחינות שמחזה 
ולמעלה. וע"כ מכונים שבעה היכלות בשם רכב אלקים, שהם מרכבה 
לבינה, אלקים, שבשבעה היכלות שלמעלה, י"ה.
%break
ריבותיים אלפי שנאן, רומז על י"ח אלפים. כי ריבותיים, עשרים 
אלפים. אלפֵי הם אלפיים. שנאן, פירושו שאינן. וזה מורה על עשרים 
אלפים פחות אלפיים שאינם,
%break
כלומר י"ח אלפים. הרי שרכב אלקים, שבעה היכלות שלמטה מחזה, 
הוא י"ח אלפים, שהמספר הזה רומז על יסוד, ח"י העולמים. והם י"ח 
ריבוא עולמות.
%break
וכמה שומרי שערים נמצאים אל ההיכלות, שהם מקבלים התפילה. 
וכל תפילה אינה נכנסת, אלא במידה ובמשקל. מידה היא ו"ק, אור 
חסדים בשלמות. משקל היא ג"ר,
%break
להיותם נמשכים בשקל הקודש. ואין התפילה מתקבלת, אלא ע"י 
המשכת מוחין בו"ק ובג"ר. ואם אין המידה והמשקל בכל השלמות, אין 
התפילה מתקבלת.
%letter 195
.195 ואין מי שיעמוד לפני שער התפילה, למנוע אותה מלהתקבל. 
ועליו כתוב, לא יֵבושו, כי ידברו את אויבים בשער. בשער, בשער 
המלך, שער ההיכל.
%break
כי עיקר אחיזת הקליפות הוא בשער, בחינה ג'. וע"כ אם ממשיך 
המוחין במידה ובמשקל, אז כתוב עליו, ייפול מצידךָ אלף, ורבבה 
מימינךָ, אליך לא ייגש. שכל הקליפות והמקטרגים בורחים ומסתלקים 
מעל שערי התפילה. ואז התפילה מתקבלת.
%break
וצדיק, הממשיך המוחין, נבחן שלוחם עם הקליפות, ומבריח אותן מעל 
שער המלך. וע"כ רומז עליו הכתוב, לא יבושו, כי ידברו את אויבים 
בשער. משום שהתפילה היא מצווה. והיא השכינה, הנוקבא דז"א. 
ותורה, שהוא הקב"ה, ז"א.
%page 137
ואסור שתהיה הפסקה ביניהם. שצריכים להבריח הקליפות 
המפסיקות בין הקב"ה ושכינתו, כמ"ש, ונרגן מפריד אַלוף. וזה נעשה 
ע"י המשכת המוחין במידה ובמשקל.
%break
וצריכים להעלות התורה והמצווה ע"י יראה ואהבה. כי כל מצוות עשה 
ולא תעשה תלויות כולן בשם הוי"ה. כמבואר, שמספר אותיות שְׁמ"י, 
שהם ש"נ (350), עם מספר אותיות י"ה, שהם ט"ו (15), עולים ביחד 
בגי' שס"ה (365), שהם שס"ה מצוות לא תעשה.
%break
ומספר זכר"י, שהוא רל"ז (237) עם מספר ו"ה, שהוא י"א (11), 
עולים ביחד רמ"ח (248), שהם רמ"ח מצוות עשה. והרי יש בשם 
הוי"ה, שס"ה ורמ"ח, שס"ה בי"ה ורמ"ח בו"ה. הרי שתרי"ג (613) 
המצוות כולן תלויות בשם הוי"ה.
%break
כי או"א עילאין, י' דהוי"ה, ג"ר דבינה, זו יראה. ישסו"ת, ה' דהוי"ה, 
ז"ת דבינה, זו אהבה. ולפיכך בעת שהמוחין דזו"ן באים רק מישסו"ת, 
ה' דהוי"ה, נבחנים שאהבה קדמה ליראה.
%break
וכשהם באים גם מאו"א עילאין, י' דהוי"ה, נבחנים שהיראה קדמה 
לאהבה. כי י' יראה, ה' אהבה. והרי היראה קדמה לאהבה.
%break
וצריכים להעלות ז"א, תורה, ונוקבא, מצווה, ביראה ובאהבה, עד 
לאו"א עילאין, שהיראה קדמה לאהבה, שאז נכללות המצוות עשה ולא 
תעשה בשם הוי"ה, כמ"ש, זה שְׁמי לעולם וזה זכרי לדור דור.
%break
אשר שמ"י עם י"ה הוא שס"ה מצוות לא תעשה, וזכרי עם ו"ה הוא 
רמ"ח מצוות עשה. ונמצאות שס"ה מצוות לא תעשה, יראה, מרומזות 
בג"ר, י"ה. ורמ"ח מצוות עשה, אהבה, מרומזות בו"ק, ו"ה.
%break
אבל אם אינם מעלים את הזו"ן עד או"א, אלא עד ישסו"ת בלבד, 
שהוא אהבה, הרי שס"ה מצוות לא תעשה עודן אינן כלולות בזו"ן, 
להיותן למעלה באו"א עילאין,
%break
והוא כולל רמ"ח מצוות עשה בלבד. שס"ה ורמ"ח, כשעלו לאו"א, יש 
להם כל התרי"ג: שס"ה מאו"א עילאין, רמ"ח מישסו"ת.
%letter 196
.196 בק"ש יש רמ"ח מילים. וניתנו מאהבה ומיראה שבְּאות ה' 
דהוי"ה. שבק"ש אנו ממשיכים רק מוחין דו"ק, שהם רק מישסו"ת, ה' 
דהוי"ה, שבהם האהבה קודמת ליראה.
%break
וע"כ יש שם רק רמ"ח מילים נגד רמ"ח מצוות עשה בלבד, שהוא 
אהבה. ושס"ה מצוות לא תעשה אינן מאירות בהם, כי הן בְּאות י'.
%break
ומשום זה תיקנו לברך מקודם ק"ש, הבוחר בעמו ישראל באהבה, 
להורות שאנו ממשיכים בק"ש רק האהבה, שהיא רמ"ח מצוות עשה. 
ואלו רמ"ח מצוות עשה כלולות באברהם, כי אברהם בגי' רמ"ח, 
אהבה, שכתוב בו, זֶרע אברהם אוהבי.
%letter 197
.197 תפילין נקראים עוז, כי ניתנו מיראה, שהיא לשמאל, וזהו השם 
פחד יצחק. כי כל המקטרגים עולים לשם, לתבוע כל הדינים 
שבעולמות. לכן הכתוב, ובזרוע עוזו, חל על תפילין.
%break
כי י"ה היא יראה, ו"ה היא אהבה. וכמ"ש, אֶהֱבו את ה' כל חסידיו. 
שפירושו, המשכת מוחין דו"ק, ו"ה.
%break
ק"ש, היא אהבה, ורמ"ח מצוות עשה שבאותיות ו"ה. וכן אברהם 
רמ"ח שבו"ה. אבל תפילין הוא מוחין דג"ר, והוא שס"ה מצוות לא 
תעשה שבי"ה, יראה שבי"ה, והוא קו שמאל, הנקרא פחד יצחק. 
שלכל המקטרגים והדינים שבעולם אחיזה רק בקו שמאל.
%break
ונמצא שאברהם ו"ה ויצחק י"ה. אבל ת"ת הוי"ה כולל הכול, שהוא קו 
אמצעי הכולל ב' הקווים, את אברהם שהוא ו"ה ואת יצחק שהוא י"ה. 
ולפיכך כתוב ביעקב, והנה ה' ניצב עליו, ולא כתוב כך באברהם 
וביצחק, משום שיעקב ת"ת, הכולל הכול, להיותו העמוד האמצעי.
%page 138
ובעת שנקרא יעקב, הוא כולל מידת אברהם ו"ה, ורמ"ח מצוות עשה. 
ואח"כ כשנקרא ישראל, זה מורה שעלה והלביש גם את י"ה, וכולל כל 
השם הוי"ה, ג"ר וו"ק, שאז נבחן השם הוי"ה במילוי אותיות א'. כי 
אלמלא התמלא באותיות א', לא היה יכול ישראל להלביש את י"ה.
%break
הזוהר אומר בכמה מקומות, שקו ימין נמשך מנקודת חולם, ממ"י 
דאלקים, שהיא ג"ר, וקו שמאל נמשך מנקודת השורוק, מאותיות 
אל"ה דאלקים, שהוא ו"ק. וכאן אומר שקו ימין, אברהם, ו"ק, ו"ה 
דהוי"ה. וקו שמאל, יצחק, ג"ר, י"ה דהוי"ה.
%break
כי יש הפרש גדול בין מציאות המוחין במקומם, לבין המשכתם ע"י 
העסק במצוות. כי כאן מדובר מהעסק בתרי"ג המצוות, להמשיך מוחין 
שלמים לזו"ן, ג"ר וו"ק, שע"י העסק ברמ"ח מצוות עשה ממשיכים 
אהבת חסד מקו ימין, מידת אברהם, שיש להם מעֲלָה,
%break
שאין שום דינים נאחזים בהם. וע"כ יכולים אנו להמשיך אותם גם 
בטרם שנשלמנו בשס"ה מצוות לא תעשה.
%break
ומוחין דחסדים הללו, אע"פ שמבחינת מציאותם בבינה, נמצאים 
החסדים שהם ג"ר דבינה, מ"מ כשנמשכים למטה לנשמות הצדיקים, 
שכל שלמותן תלויה בהארת החכמה,
%break
נחשבים המוחין הללו דחסדים בעדם, רק לו"ק, ו"ה דהוי"ה, ועודם 
חסרי ראש, שחסר להן י"ה דהוי"ה.
%break
אלא ע"י העסק בשמירה גדולה בשס"ה מצוות לא תעשה, אז 
ממשיכים הארת החכמה מקו שמאל, פחד יצחק, הנמשך מנקודת 
השורוק, הנמשך לג"ר, ולי"ה דהוי"ה.
%break
ומוחין הללו הם תפילין, הנקראים עוז, שעליהם כתוב, מגדל עוז שֵׁם 
הוי"ה. וגם, ורָאו כל עמֵי הארץ כי שֵׁם ה' נקרא עליך, ויָראו ממֶך.
%break
והנה עתה נשלמו המוחין בשביל הנשמות בהארת החכמה, ג"ר. 
ועכ"ז לא יוכלו הנשמות לקבל המוחין הללו, כל עוד שהם בימין 
ובשמאל, כי התחתונים מקבלים רק מקו אמצעי, ת"ת, יעקב, בעת 
שאין לו אלא רק מוחין דו"ק.
%break
והוא ישראל, בעת שמשיג גם הג"ר. ואז נמשכו המוחין ממנו לנשמות 
הצדיקים. וכתוב רק על יעקב, והנה ה' ניצב עליו, ולא על אברהם 
ויצחק.
%break
עניין שם הוי"ה במילוי אותיות א' הוא, שישראל עלה במחשבה 
להיברא, אשר מחשבה היא אותיות חש"ב מ"ה, שבחשבון מ"ה (45), 
הוי"ה במילוי אותיות א', נמצא בו השם הקדוש.
%break
הבינה נקראת מחשבה, ועליה נאמר, שישראל, ז"א במוחין דגדלות, 
עלה במחשבה, הבינה, להיברא, לקבל המוחין שלו. ובינה נקראת 
מחשבה, להיותה אותיות חשב מ"ה, הרומזות לחשבון הוי"ה במילוי 
אותיות א', שבגי' מ"ה.
%break
שמילוי אותיות א' מורה על התיקונים, שנתקנו לזו"ן בצ"ב, שעל ידיהם 
יכול הז"א לעלות לבינה, לקבל את המוחין שלה. וזולתם לא היה יכול 
לעלות לשם. ומשום זה קיבלה הבינה את השם מחשבה.
%break
ובגלל יעקב, ישראל בגדלות, כתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו. 
כי אחר שז"א קיבל המוחין דגדלות בשם ישראל, המכונים צל"ם, 
כתוב בו, ויברא. כי להיותו קו אמצעי מושפעים ממנו המוחין לנשמות 
התחתונים, כי מהקצוות ימין ושמאל, אברהם ויצחק, לא יוכל לקבל.
%letter 198
.198 כי בנים, חיים ומזונות נמשכים לתחתונים רק מצד העמוד 
האמצעי, שנקרא בני בכורי ישראל. והוא נקרא עה"ח. וכן מכוּנה 
בדניאל, אילן, שמזון לכל בו. ובשביל השכינה, שהיא רק בתחתונים, 
נחשבים ישראל למטה לחיים שלה, של השכינה.
%page 139
והתורה נחשבה למזונות שלה. והתפילה, הנחשבת לקורבן, המקרבת 
את השכינה לזיווג עם ז"א, נאמר עליה בגלות, שאומרת אל ז"א 
בעלה, הָבָה לי בנים.
%break
הזוהר מבאר עניין בנים, חיים ומזונות. שהעמוד האמצעי, ישראל, 
משפיע אל השכינה בשביל התחתונים. שהשפעות החיים אל 
השכינה, הם בני ישראל התחתונים, הממשיכים חייהם מהשכינה, 
והשפעת סודות התורה בשביל התחתונים נחשבת למזונות השכינה.
%break
והתפילה, שהיא זיווגה עם הז"א, ממשיכה בנים, שהם נשמות, 
בשביל התחתונים, שבה כתוב, ותאמֶר אל יעקב, הבה לי בנים.
%letter 199
.199 והשכינה היא קורבן של הקב"ה, בעת שמקבל אותה בימין 
ובשמאל ובגוף. והייחוד שלו עימה הוא ע"י הצדיק, יסוד, הנקרא אות. 
והוא אות תפילין, אות שבת ויו"ט. ב' בחינות זיווגים של הז"א עם 
השכינה, לצורך בנים, חיים ומזונות:
%break
א. להשפיע חיים ומזונות, ע"י ימין ושמאל וגוף, שזה ע"י ג' הקווים 
חג"ת.
ב. להולדת בנים, נשמות התחתונים, שהוא רק בייחודו עימה, ע"י 
יסוד, צדיק, הנקרא אות.
%break
זיווג א' מורה בעת שחסר לז"א נה"י חדשים דגדלות, שע"כ נבחן 
לזיווג מחג"ת בלבד, שאז אינו יכול להשפיע נשמות, אלא רק חיים 
ומזונות.
%break
וזיווג ב' מורה בעת השגתו נה"י חדשים דגדלות, שאז הזיווג הוא ע"י 
נה"י, שעיקרם יסוד, וראוי להוליד בנים, כלומר השפעות נשמות.
%break
וכשהתפילה, השכינה, עולה אל הז"א, צריכים לכלול אותה עימו בכל 
ע"ס, כי אין קדוּשה פחות מעשרה, שהיא קדושה שלו, וברכה שלו, 
וייחוד שלו. כי ג' זיווגים לנוקבא עם הז"א:
%break
א. זיווג נה"י, ונקרא ייחוד.
ב. זיווג חג"ת, ונקרא ברכה.
ג. זיווג חב"ד, ונקרא קדושה.
%break
וכשמתייחדת עימו בג' זיווגים הללו, היא מקבלת מכל ע"ס, חב"ד 
חג"ת נה"י דז"א. ולכן אנו מתפללים להקב"ה בכמה מדרגות בכמה 
ספירות, שצריכים לייחד השכינה בג' מיני זיווגים, כדי שתקבל מכל 
ספירה מע"ס דז"א.
%break
כשהאדם רוצה להעלות התפילה למעלה, צריך להעלות אותה, כדי 
לייחד אותה בג' זיווגים, בכל התנועות, בטעמים ובנקודות. כי 
האותיות הן סוסים, והנקודות פרשים הרוכבים עליהן, והטעמים כלי 
מלחמה.
%break
אם הנחש רוצה לקטרג על התפילה, צריכים לעשות כנגדו זריקת אבן 
הקלע. ועניין הטעמים הזַרְקָא, מַקף שופר, הולך סֶגולתָא, כמו שנאמר 
לפנינו במאמר רבי שמעון.
%break
%H אבן הקלע
%break
%letter 200
.200 פתח רבי שמעון ואמר, האזינו העליונים והיאספו התחתונים, 
בעלי הישיבה של מעלה ושל מטה. אליהו, אני משביע אותך, קבל 
רשות מהקב"ה וְרֵד לכאן.
%page 140
כי מלחמה גדולה הזדמנה לך. חנוך מט"ט, רד לכאן, אתה וכל בעלי 
הישיבה שתחת ידך. כי לא לכבודי עשיתי זאת, אלא לכבוד השכינה.
%break
פירוש. אלו הצדיקים בעלי הזוהר ומכ"ש רבי שמעון, היו מחשבתם 
ודיבורם במעשה ממש, שכפי תכונת חידושי התורה שגילו, כן נתקנו 
והסתדרו אחריהם תכף המדרגות העליונות בפועל ממש. כלומר, 
שצדיקים בונים עולמות בחידושי תורה שלהם.
%break
וכיוון שרבי שמעון הכין עצמו כאן, להילחם עם הנחש הקדמוני 
ולהכניע אותו, ע"י ייחוד אבן הקלע, ולפתוח פתח בשביל באי עולם, 
שיידעו גם הם, איך להכניע את הנחש. ונודע, שאין אדם יכול לתקן 
במקום שאינו שם.
%break
והיה רבי שמעון צריך להימצא בעת ההיא במקום מציאותו של הנחש, 
כדי שיוכל להכניע אותו, וכדי להיות בטוח, שלא יסתכן בהיותו במקום 
השפל הזה. לכן ביקש סיוע מאליהו, ממט"ט ומבעלי הישיבה של 
מעלה ושל מטה.
%letter 201
.201 פתח רבי שמעון בטעם הנקרא זַרקא. ואמר, שצריכים להעלות 
התפילה למקום הידוע, כמו אבן הקלע הנקלעת למטרה ידועה, 
ונזהרים שלא יחטיאו את המטרה.
%break
כך צריך להעלות מחשבתו ולכוון בתפילה, בכתר, שהוא אבן מוכללת 
ומעוטרת. כתר תרגומו כְּליל, וכן עטרה היא כתר. רומז בזה לב' עליות 
של הנוקבא דז"א, הנקראת אבן:
%break
א. עלייה לקומה שווה עד הכתר דז"א. ומבחינה זו מכנה אותה אבן 
מוכללת.
%break
ב. עלייה לא"ס. והיא מקבלת בזה מידת עטרה בראש צדיק, ונעשית 
מוכשרת לקבל המוחין דפב"פ. ומבחינה זו מכנה אותה אבן מעוטרת.
%break
וצריך לכוון בב' כוונות אלו, שמרומזות בטעם זרקא. צריך להעלות 
מחשבתו ולכוון בתפילה, בכתר, שהוא אבן מוכללת ומעוטרת, שנאמר 
בה, בנוקבא, כל הזוקף זוקף בשֵׁם. שצריכים להעלות את הנוקבא אל 
אותו המקום, שמשם נלקחה.
%break
כי בתחילה הייתה הנוקבא עם הז"א בקומה שווה, והייתה קומתה עד 
כתר דז"א, והיו שניהם משתמשים בכתר אחד, כמ"ש, ויעש האלקים 
את שני המאורות הגדולים, וזה מצב דו פרצופים. ואח"כ התמעטה 
הלבנה, הנוקבא, בקטרוגה, אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד.
%break
ואז חזרה לנקודה תחת יסוד דז"א, ועלתה לעיבור לאו"א. ואו"א בנו 
אותה מחדש בעיבור יניקה מוחין דפנים, כמ"ש, וייקח אחת מצלעותיו, 
וייבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם.
%break
וצריכים להעלות את הנוקבא למקום שמשם נלקחה. כי אחר מיעוט 
הירח, צריכים אנו לתקן אותה ע"י התפילה. והתיקון הראשון הוא, 
לחזור ולהעלות אותה לקומה שווה עם הז"א,
%break
שיהיו שניהם משתמשים בכתר אחד, כמו שהייתה מטרם שלקחו 
אותה או"א בעת מיעוט הירח, כמ"ש, וייקח אחת מצלעותיו, שעשה 
אותה בטלה אל הז"א.
%break
כי בכל יום בכוונת התפילה, צריכים להמשיך מוחין, ולבנות מחדש את 
הנוקבא דז"א, שבכל יום חוזרת להיות, כמ"ש, בתולה ואיש לא יְדָעָה.
%break
וסדר הבניין הוא, שצריכים להמשיך לה ב' מיני מוחין: עיבור יניקה 
מוחין דאחור ועיבור יניקה מוחין דפנים. שבתחילה צריכים להמשיך 
לה ג' בחינות עיבור יניקה מוחין באחוריים דז"א:
%break
א. עיבור, מוחין דנה"י.
ב. יניקה, מוחין דחג"ת.
ג. מוחין, מוחין דג"ר, בקומה שווה עד הכתר דז"א.
%page 141
ואח"כ יש לכוון להמשיך לה ג' הבחינות עיבור יניקה מוחין דפנים, 
הבאות לה ע"י בניין או"א. ולכן נאמר, שצריכים להעלות הנוקבא 
לאותו המקום שמשם נלקחה.
%break
כלומר, להמשיך לה את עיבור יניקה מוחין דאחוריים דז"א, שאז גדלה 
קומתה עד הכתר, כמו שהייתה מטרם שלקח אותה או"א משם.
%break
שנאמר בה, כל הזוקף זוקף בשם. שאין למלכות זקיפת קומה, 
שתהיה שווה עם ז"א, אלא במוחין דאחורי הז"א מטרם שהתמעטה. 
ואח"כ ממשיך לה בתפילה עיבור יניקה מוחין דפנים.
%letter 202
.202 ובמקום ההוא, שמעלה אותה אל בעלה, בקומה שווה לכתר של 
בעלה, אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אע"פ שכתוב בו, ואתה 
תְשׁוּפֶנו עָקֵב. עכ"ז האבן ההיא, הרמוזה באות י' שביעקב,
%break
כי יעקב אותיות י' עקב, שכתוב בה, משָׁם רועֶה אבן ישראל, הנה 
מכוחו לא יפסיק מלהעלות אותה למקום שמשם נלקחה.
%break
אע"פ שיש לנחש אחיזה בנוקבא, כמ"ש, ואתה תשופנו עקב, שאמר 
ה' לנחש. וכמ"ש, אשר חֵירְפוּ עקבות משׁיחךָ, וכתוב, עוון עקֵבַי, 
אותיות עקב י'. אמנם יעקב אבינו תיקן אותה,
%break
שהעלה אותה למְרַאֲשותיו, כמ"ש, וייקח מאבני המקום, כלומר הי', 
שהייתה בסוף עקב, וישם מְרַאֲשותיו, מראש עק"ב, לבינה, שהיא 
ראש ת"ת, הנקרא יעקב. כי יעקב אותיות י' עקב.
%break
וע"י זה נמתקה עד לבחינת נוקבא אל ישראל, שהוא אותיות לי ראש. 
וכתוב עליה, משם רועה אבן ישראל. ומכוח העלייה הזו, נעשה בטוח 
שלא יפסיק מכוח אחיזת הנחש, ויוכל להעלות אותה אל המקום 
שמשם נלקחה, אל הכתר דז"א.
%break
אחר שהחזיר אותה לקומת כתר ז"א, עמוד אמצעי, הוא צריך להעלות 
אותה מעמוד אמצעי עד א"ס. וכשהוא מוריד אותה אצלו מא"ס, נאמר 
בנוקבא, כל הכורע כורע בברוך.
%break
אחר שכיוון בתפילתו להמשיך לנוקבא עיבור יניקה מוחין דאחוריים, 
ונעשתה קומתה שווה לכתר ז"א, הוא צריך לכוון להעלות אותה 
לעיבור מחדש, ולהמשיך לה עיבור יניקה מוחין דפנים,
%break
להעלות אותה עד א"ס. ואז היא נבנית ע"י או"א, כמ"ש, וייבן ה' 
אלקים את הצלע, ויְביאֶהָ אל האדם, ז"א.
%break
וכשהוא מוריד אותה אצלו מא"ס, כשחוזרת בחזרה לז"א, כמ"ש, 
ויביאֶהָ אל האדם, נאמר בנוקבא, כל הכורע כורע בברוך, שהתמעטה 
קומתה ע"י בניין מחדש מא"ס. כי כריעה מורה על כפיפוּת ראש 
וקטנות קומה, כי עתה נעשתה הנוקבא בטלה לז"א,
%break
ואין לה מעצמה כלום, אלא מה שבעלה נותן לה. אמנם מקודם, 
כשהייתה במוחין דאחוריים, אע"פ שלא הייתה צריכה אל הז"א, 
והייתה גדולה כמוהו, מ"מ לא יכלה להיות במצב הזה משום חוסר 
ברכה, אור החסדים, כי הוא עניין קטרוגה.
%break
אבל עתה, אחר הבניין החדש מא"ס, וייבן ה' אלקים את הצלע, אע"פ 
שהתמעטה קומתה בכריעה. אמנם התברכה בקומת החסדים, שבה 
התלבש גם אור החכמה. וזהו הרמז,
%break
כל הכורע. שכל עניין הכריעה של הנוקבא, הוא משום שכורע בברוך, 
שע"י הכריעה השיגה הברכה מהברכה העליונה. וע"י זה קיבלה 
המוחין דפב"פ, ונעשתה ראויה לזיווג עם ז"א פב"פ.
%break
ולכן נאמר, שצריך להעלות אותה עד א"ס ועד אין תכלית, ולא יפריד 
אותה מהז"א, לא למעלה ולא למטה. שע"י המשכת עיבור יניקה מוחין 
דאחור, הנוקבא מתייחדת עם הז"א למטה, וע"י המשכת עיבור יניקה 
מוחין דפנים, היא מתייחדת עימו למעלה.
%page 142
%letter 203
.203 לפעמים הוא בעלה, אות ו', הרומזת על יסוד צדיק, הכולל 
שישה פרקים של ב' שוקיים נו"ה. ואז יורדת הנוקבא אליו לזיווג בב' 
שוקיים נו"ה. כי יש ג' פרקים רת"ס בספירת הנצח,
%break
השוק הימני, וג' פרקים רת"ס בספירת ההוד. והיסוד צדיק מכריע 
עליהם באמצע וכולל את שניהם. ונקרא ו' ע"ש שישה פרקים שבהם.
הזוהר מבאר כאן סדר עיבור יניקה מוחין דאחור, שצריך להמשיך. כי 
הולכת וגדלה לאט לאט. והזיווג הראשון נקרא קומת נה"י, עיבור.
%break
ולפעמים הוא בעלה, אות ו', הרומזת על ת"ת, הכולל שישה פרקים 
של ב' הזרועות, רת"ס דחסד ורת"ס דגבורה. ואז הנוקבא גדלה ועולה 
בב' הזרועות, בקומת יניקה.
%break
ולפעמים ז"א הוא בעלה, בעת שעומד בין או"א, שנקרא אז בן י"ה. 
וצריכים להעלות שם את הנוקבא לזיווג אצלו, לקומת מוחין שמשיגה 
מז"א. ואז גדלה ועולה עד לראשו.
%break
ולפעמים הוא בעלה בקומת כתר, בצורת א', שהוא ו' בין ב' אותיות י', 
י' למעלה וי' למטה. כי א' כוללת ע"ס: כו"ח למעלה, בינה ותו"מ 
למטה. וצריכים להעלות הנוקבא אצלו, והיא גדלה עימו בקומה שווה 
לגמרי, עד הכתר. שזוהי תכלית גידולה של הנוקבא.
%break
אמנם קומה זו אינה משיגה, אלא במצב אחוריים. וכשנוקבא עולה 
וגדלה עד הכתר, כתוב בה, אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. כי 
השיגה קומת הכתר, הנבחן לראש פינה.
והתבאר סדר עיבור יניקה מוחין דאחוריים.
%letter 204
.204 כשהיא עולה למעלה, בראש לכל הראשים, לרדל"א, א"ס, אז 
שואלים עליה המלאכים, איֵה מקום כבודו להעריצו? כלומר, העלייה 
שלה מעמוד אמצעי לא"ס, לקבל עיבור יניקה מוחין דפב"פ, כמ"ש, 
וייבן ה' אלקים את הצלע.
%break
והנה התבארו ב' מיני עיבור יניקה מוחין, שצריכים להמשיך לנוקבא 
בתפילה, עיבור יניקה מוחין דאחור ועיבור יניקה מוחין דפנים.
%break
וכשהנוקבא עולה לז"א, בעת שהיא בצורת א', היא נעשית שם כתר 
בראשה של א'. וכשיורדת משם, יורדת בא', ונעשית נקודה למטה 
מהו' שבא', כלומר כך.
%break
כי א' כוללת ע"ס:
ו' שבאמצע, הפרסא,
י' עליונה, כו"ח,
י' תחתונה, בינה וזו"ן, שמחזה דז"א ולמטה, נה"י.
%break
וכשעולה לא' ע"י מוחין דאחוריים, היא כתר בראשה של הא', כי עולה 
עד י' עליונה, ששם כתר דז"א. כשיורדת, ע"י עיבור יניקה מוחין 
דפנים, נעשה. וכשמתמעטת, יורדת למחזה ולמטה דז"א, ואינה יכולה 
עוד לעלות למעלה מפרסא דז"א, ולהשתוות עימו עד הכתר.
%break
וזה נבחן, שהיא יורדת מתחת לו', הפרסא, ונעשית לי' תחתונה, וכל 
מה שמקבלת הוא ע"י ז"א בעלה. כשנוקבא עולה, נקראת כתר 
בטעמים. וכשיורדת, נקראת נקודה. וכשמתייחדת עם הז"א, היא וּ 
שורוק.
%break
הזוהר מרמז, איך הנוקבא עולה ויורדת ומתייחדת בדמיון צורת א'. 
בתחילה מתייחדת עימו בשורוק, וּ, ומקבלת ממנו קו השמאל, עיבור 
יניקה מוחין דאחוריים.
%break
כי הנוקבא לעצמוּתה נבנית רק משמאל דז"א. ואז גדלה ועולה עד 
קומת כתר שעל הז"א, ומקבלת שם מהטעמים דז"א.
%page 143
ואח"כ מקבלת עיבור יניקה מוחין דפנים מא"ס ע"י בניין או"א. ויורדת 
לנקודות דז"א. ואז יורדת מתחת לו' שבא'. כי אז נעשית לחכמה 
תתאה. כי טעמים הם כתר, נקודות הן חכמה. ובעת שמתייחדת עימו 
בשורוק, וּ, נעשית בו' שבא'. ובעת שעולה עד הכתר,
%break
נבחנת לי' עליונה. ובעת שיורדת, נבחנת לי' תחתונה. ובחינת מוחין 
דאחוריים מכַנה טעמים, ובחינת מוחין דפנים מכַנה נקודות. כי 
הטעמים נקראת תנועה, מצד נקודת הייחוד.
%break
וכשהיא כתר על ראשו דז"א, היא נקראת אות ז', שצורת ו', ז"א, 
והנוקבא היא כתר על ראשו, ז'. ואות ברית, יסוד דז"א, כלול מאות ז' 
זו, כי היא שביעית לכל.
%break
שליסוד דז"א יש עטרה על ראשו, כמו אות ז', עטרה לראש צדיק, 
מהתכללותו בנוקבא, מעת שעלתה לראש הא', להיות קומת כתר 
דז"א.
%break
ומבחינה זו של הז', נקראת המלכות בשם שביעי, כלומר ביום השבת. 
וכן היא המידה השביעית לז"ת, כי היא שביעי לכל, הן למעלה מחזה, 
ככתר לז"א, כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה, והן למטה מחזה, כעטרת 
היסוד.
%letter 205
.205 אבן זו, המלכות, הנוקבא, היא הבניין של כל העולמות, שכתוב 
עליה, אבן שלֵמה וצדק יהיה לָך. היא מידה בין כל ספירה, וכל ספירה 
עולה עימה, להיות ע"ס. השיעור שלה הוא ו'.
%break
כי אין אור נמשך מא"ס, אלא ע"י זיווג דהכאה מאור העליון על המסך 
שבכלי המלכות. ומטעם זה נבחנת הנוקבא בניין כל העולמות. כי 
זולת המסך שנתקן בה, היו העולמות תוהו ובוהו. והיא סיום של כל 
הארה.
%break
כי אחר שההארה מתפשטת בע"ס מלמעלה למטה עד בחינתה 
המצומצמת מלקבל אור, נמצאת מפסיקה ההארה ומסיימת.
%break
הרי שהמלכות נעשית מידה בין כל ספירה, שהיא מסיימת הארת כל 
ספירה, ומבדילה ע"כ בין ספירה לספירה. והיא ספירה עשירית שבכל 
ספירה.
%break
השיעור שהמלכות מודדת בכל ספירה, ע"י זיווג דהכאה שעל חמש 
בחינות המסך שלה, הוא ו', שממשיכה אור כמידת ו' דהוי"ה, ז"א. 
שיעור סובב על עצם אור הנמדד. מידה היא גבול בלבד.
%break
על ידי המלכות נעשית כל אַמה עשר אמות אורך בין כל ספירה. 
כמ"ש, עשר אמות אורך הקרש. ובין הכול היא עושה מאה ספירות. 
עשר בין ספירה לספירה. עשר פעמים עשר הן מאה. כי אין מדרגה 
שלא תהיינה בה ע"ס, והן כלולות זו מזו.
%break
א"כ יש בכל מדרגה מאה ספירות. וכל ספירה נבדלת מחברתה ע"י 
כוח הסיום של המלכות. הרי שיש בהכרח בכל מדרגה מאה מלכויות. 
כשנהפוך אותיות מאה, יהיו לאותיות אמה. שזה מורה, שכל מאה 
בחינות הגבולים הללו, הן רק מאמה אחת, מלכות.
%letter 206
.206 כל מידה שהמלכות מודדת, נקראת בשם עולם. כלומר, מדרגה 
בפני עצמה, וכל אחת היא י' ו', שמלמדת על שיעור ומידה. ו', משקל 
של האור. י', מידתו של האור.
%break
כלומר, ו' רומזת על עצם האור הנשקל, או הנמדד ע"י המסך 
שבמלכות. י' רומזת רק על גבולו של האור, ולא על עצמוּתו.
%break
ושיעורה של המידה, הוא חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, כנגד 
השיעור של כל רקיע, שמהלכו: 500 פרסאות אורכו ו-500 פרסאות 
רוחבו.
%break
כלומר, שהספירות נכללות זו מזו, וע"כ כשיוצאות ע"ס כח"ב תו"מ 
מהזיווג דהכאה, נכללות זו מזו ומתפשטות ה"פ כח"ב תו"מ זו בצד זו, 
ונעשות חמש בחינות לאורכן כח"ב תו"מ מלמעלה למטה,
%page 144
וחמש בחינות לרוחבן ה"פ כח"ב תו"מ הנוספים ברוחב זה בצד זה. 
והם חמש באורך וחמש ברוחב.
%break
והם כנגד הרקיע, שיש בו ג"כ מאותו הטעם, 500 פרסאות לאורכו ו-
500 פרסאות לרוחבו. כי מצד הבינה נבחנת כל בחינה למאה, וחמש 
בחינות הן חמש מאות. והן נכללות זו מזו.
%break
וע"כ יש בו 500 פרסאות לאורכו וכן לרוחבו. והן ב' אותיות ה' שבשם 
הוי"ה, שה"ר רומזת על הרוחב וה"ת על האורך.
%letter 207
.207 שיעור קומה של פרצוף ז"א מתבאר באותיות הוי"ה. ו' דהוי"ה 
מורה על תפארת השמיים, כלומר על ת"ת דז"א. חמישה רקיעים שלו 
הם ה"ת דהוי"ה, ונקראים ה'שמיים, כלומר האות ה' הנוספת, מורה 
על חמישה רקיעים אלו, הנכללים בז"א, שנקרא שמיים.
%break
חמישה רקיעים עליונים נקראים שמי השמיים. כלומר, יש חמישה 
רקיעים למעלה מחזה דז"א, וחמישה רקיעים למטה מחזה שלו. והם 
אותיות ה' שבשם הוי"ה, שה"ר רומזת על חמישה רקיעים עליונים, 
וה"ת רומזת על חמישה רקיעים תחתונים.
%break
ו' דהוי"ה, ת"ת, הכולל חמישה רקיעים, הוא עצמו נבחן לרקיע שישי 
אליהם, שישי לחמישה רקיעים שלמעלה מחזה, שישי לחמישה 
רקיעים שלמטה מחזה. אלא שלמעלה מחזה נקרא ת"ת, ולמטה 
מחזה נקרא יסוד.
%break
י' דהוי"ה היא המלכות, שנעשית רקיע שביעי אליהם, כתר על ראש ו'. 
אות ז', שעלתה בכתר על ראשו, ונעשית י' על ו', שהוא רקיע שביעי, 
הן לרקיעים שלמעלה מחזה דז"א,
%break
והן לרקיעים שלמטה מחזה שלו. אלא למעלה הוא כתר על ראשו, י' 
דהוי"ה שבשיעור קומה דז"א. ולמטה הוא עטרה על ראש צדיק.
%break
והם ז' ב-ז'. ז' רקיעים למעלה מחזה דז"א, וז' רקיעים למטה מחזה 
שלו. ועולים י"ד (14) רקיעים בשיעור קומתו.
%break
וזה שיעור קומת פרצוף הז"א בד' אותיות הוי"ה. כי חמש ספירות 
חג"ת נ"ה שלו הן חמישה רקיעים. ובהיותו נחלק על החזה לב' 
פרצופים, הרי יש לו פעמיים חמישה רקיעים.
%break
וחמישה רקיעים שלמעלה מחזה הם ה"ר דהוי"ה. וז"א עצמו, הכולל 
אותם, הוא רקיע שישי, ו' דהוי"ה. ומלכות שעלתה ונעשית עטרה על 
ראשו, כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה, היא י' דהוי"ה, הרקיע השביעי 
שלמעלה מחזה.
%break
וחמישה רקיעים שלמטה מחזה, הם ה"ת דהוי"ה. ויסוד, הכולל אותם, 
הוא ו' שנייה, המרומזת במילוי ו"ו, והוא רקיע שישי שלמטה מחזה.
%break
אותה המלכות שלמעלה מחזה, רקיע שביעי, י' דהוי"ה, נעשית גם 
כאן לרקיע שביעי, עטרת היסוד, עטרה לראש צדיק. י' בראש כל, וי' 
בסוף כל. והן ב' אותיות י' שבצירוף השם יאהדונה"י,
%break
שבעה רקיעים למעלה ושבעה רקיעים למטה, שכל אחד שלמטה 
מקבל מהבחינה שכנגדו שלמעלה.
%break
וכך הן הארצות. שבע ארצות על גבי שבע ארצות החופפת זו על גבי 
זו, כמו קליפות בצלים, שסובבות זו את זו מכל העבָרים.
%break
כי ז"א ונוקבא שלו מכונים שמיים וארץ. וכמו בשיעור קומת השמיים, 
ז"א, שהם שבעה רקיעים על גבי שבעה רקיעים, כך הוא בשיעור 
קומת פרצוף הנוקבא, המכונה ארץ, שיש לה שבע ארצות כנגד שבעה 
רקיעים דז"א.
%break
ומאותו הטעם שהתבאר בז"א, הן למעלה מחזה שלה והן למטה 
מחזה שלה. ושבע שלמעלה מחזה, מקבלים משבעה הרקיעים דז"א 
שלמעלה מחזה. ושבע שלמטה מחזה, מקבלים משבעה הרקיעים 
שלמטה מחזה דז"א.
%page 145
וכל הרקיעים, השבעה שלמעלה מחזה והשבעה שלמטה מחזה, 
מרומזים בב' העיניים. כי ג' גוונים, לבן אדום ירוק, שבעין, הם ג"ס 
חג"ת: גוון לבן חסד. גוון אדום, גידים אדומים שבה, גבורה. גוון ירוק 
ת"ת. ב' עפעפיים נו"ה.
%break
העליון נצח, התחתון הוד. והעין עצמה, הכוללת אותם, היא יסוד. 
הנקודה השחורה האמצעית שבעין, היא מלכות.
%break
הרי לך שבע ספירות חג"ת נהי"מ שבעין. השבע שבעין ימין הן 
השבעה שלמעלה מחזה. והשבע שבעין שמאל הן השבעה שלמטה 
מחזה.
%letter 208
.208 י' דהוי"ה, המלכות, שעלתה לכתר על ראשו דז"א, נבחנת 
לעולם קטן. ו' דהוי"ה, ת"ת, נבחנת לעולם ארוך. וכל הרוצה לבקש על 
משאלותיו, אל העולם הארוך, הוא צריך להאריך בתפילתו. וכל מי 
שמתפלל אל העולם הקצר, צריך לקצר בתפילתו.
%break
כמו שלומדים, במקום שאמרו לקצר, כלומר בי', אינו רשאי להאריך. 
לקצר בתפילה, כמשה, שהתפלל תפילה קצרה, אֵל נא רְפָא נא לה. כי 
תפילתו הייתה בנקודת י' דהוי"ה, שהיא עולם קצר.
%break
כי הי' דהוי"ה, המלכות שעלתה לכתר על ראשו, נבנית כולה מקו 
שמאל דז"א, נקודת השורוק. ואין אור החכמה שבי' הזאת יכול להאיר 
בה, מחוסר התלבשות בחסדים. לפיכך נבחנת י' זו עולם קצר. כי אור 
חכמה שבה קצר מלהתפשט למטה.
%break
ו' דהוי"ה, ת"ת, קו המכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל, ומלביש אותם 
זה בזה, ומקיים הארת שניהם. קו ימין מאיר מלמעלה למטה, וקו 
השמאל מלמטה למעלה.
%break
ולפיכך נבחנת הו' לעולם ארוך, כי הארתו מתפשט לתחתונים. וזה 
הרמז, שהי' קצְרת רגל והו' יש לה רגל ארוכה.
%break
ומביא ראָיה לדבר מב' התפילות של משה, שהתפילה האחת הייתה 
קצרה מאוד, אל נא רפא נא לה. והשנייה הייתה ארוכה מאוד, 
שנמשכה ארבעים יום וארבעים לילה.
%break
כי ע"כ קיצר משה כל כך בתפילתו, משום שתפילתו הייתה בנקודת 
הי', המלכות בכתר על ראשו, שמאל מטרם הכרעת הו'. וע"כ קיצר 
משה בתפילתו, כי אין החכמה מתפשטת בי', מטרם שנכללת בו' 
דהוי"ה. והוא האריך רק באות ו' דהוי"ה.
%letter 209
.209 ומקום שאמרו להאריך, שאינו רשאי לקצר, הוא מצד אות ו'. 
והנפילה דמשה הייתה באות פ', כלומר, מ' (40) יום ומ' לילה, שביחד 
הם פ' (80). והכול הוא שתי האותיות פ' ו', שבמילה, ואתנפל, בכתוב, 
ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה.
%break
והכול מ"ם, ב' אותיות מ', האחת פתוחה והשנייה סתומה. ונקודת י' 
נמשכת באמצע שלהן, ונעשה הצירוף מים.
%break
אחר שביאר הזוהר המשכת המוחין של הנוקבא באחוריים ובפנים 
בכללות, מבאר ג' הקווים של הנוקבא מד' בחינות: טעמים, נקודות, 
אותיות, הזמן. ותחילה מבאר אותם מבחינת האותיות, ואומר, שהם 
עניין פ' ו' של ואתנפל, וי' שבאמצע שתי אותיות מ' של המילה מים.
%break
כשהנוקבא בקטנותה בלי מוחין, נבחנת באות ב', אשר צד צפון שלה 
פרוץ, לרמוז שחסרה המוחין דצד צפון, שהוא בינה. וכשז"א מתחיל 
לבנות אותה, תחילה ממשיך אליה המוחין דקו שמאל שלו,
%break
המוחין מנקודת השורוק. ואז נבחן, אשר ו' נמשכת מקו שמאל דז"א 
אל הנוקבא, שהיא בצורת ב', ומגַדֶרת צד הצפון שלה.
%break
ועתה היא נבחנת לצורת ם' הסתומה מכל הרוחות שלה. ב' דבראשית 
היא נקודה בהיכל שלו, הנוקבא דז"א. עליה כתוב, גן נעול אחותי 
כלה, גל נעול מעיין חתום. והיא חתומה באות ו'.
%page 146
כי כשנמשכת ו' לנוקבא, אות ב', נמצא, מה שהייתה מקודם לכן ב', 
נעשתה עתה לם' סתומה, שהוא יין המשומר בענביו.
%break
כלומר, שהמשכת מוחין דקו שמאל של ז"א נבחנת לאות ו', המגַדֶרת 
פּרְצַת רוח צפון של הב', ונעשתה לם' סתומה, היות שהמוחין הללו 
נמשכים מנקודת השורוק, שהוא אור סתום,
%break
מטרם שמקבל את לבוש הכבוד שמאיר. וע"כ נסתמת הנוקבא, ואינה 
יכולה עוד להאיר לתחתונים.
%break
אמנם מטעם שאין היעדר ברוחני, נבחן שגם צורתה הקודמת של 
הנוקבא, אות ב', נשארת גם עתה, לאחר שנעשית ם' סתומה, ונעשית 
לקו ימין שבה, כי דרכו נמשכים החסדים מקו ימין דז"א.
%break
אלא מכוח המוחין דשמאל, שהם בצורת ם', קיבלה הב' שבימין צורת 
ם', אבל לא סתומה, אלא רק מ' פתוחה.
%break
באופן, שיש לה עתה ב' קווים. קו ימין, מ' פתוחה בחסדים, וקו שמאל, 
ם' סתומה ואינה מאירה. וקו הימין, מ' פתוחה, ארבעים יום. וקו 
שמאל, ם' סתומה, ארבעים לילה.
%break
וכל עוד שקווים אינם מתייחדים זה בזה, הרי עוד שניהם נבחנים 
בחיסרון של השלמות, המכונה בשם נפילה.
%break
ולפיכך, בעת שמשה המשיך ב' הקווים הללו ימין ושמאל אל הנוקבא, 
אמר עליהם, ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה. 
ומטעם היותם מחוסרי שלמות, אמר עליהם, ואתנפל, בלשון נפילה.
%break
ונפילה באות פ', בב' אותיות מ', הפתוחה והסתומה, שבגי' פ' (80), 
שבהם נפילה. כי הכול הוא עניין פ' ו', שמשה אמר עליהם בלשון, 
ואתנפל. הרי שב' הקווים,
%break
ו' דקו שמאל דז"א, העושה ב' אותיות מ', מ' יום ום' לילה, שהם פ', 
עודם הם בחינת נפילה. כי חסר להם הייחוד של ימין ושמאל. מ', ם', 
י' נקודה באמצע, נעשה מים.
%break
ולפיכך צריכים להמשיך נקודת י' באמצע ב' האותיות מ', שהוא קו 
אמצעי, הנמשך על מסך דנקודת חיריק. ונעשה הצירוף מים, שמורה 
על אור החסדים, הפותח מוחין, שיאירו לתחתונים מלמעלה למטה.
%break
ומצד החסד, כדי שייפתחו אורות החסדים בנוקבא, צריכים להאריך 
בתפילה מ' יום ום' לילה. ואח"כ להמשיך י' באמצע שלהם. ואז 
מאירים ומתגלים החסדים שבקו ימין בנוקבא.
%break
והנה התבארו ג' הקווים דנוקבא באותיות. כי מ' פתוחה היא קו ימין, 
ום' סתומה היא קו שמאל, ואות י' באמצע שלהם היא קו האמצעי.
%letter 210
.210 ובשם הקדוש עולה הוי"ה בניגון רביעי של הטעמים. וצריכים 
להאריך בנגינת תנועה זו, ברביעי שעל השם הוי"ה, בתקיעה. והמקום 
לקצֵר הוא בצד הגבורה, בתנועה של שברים,
%break
ששם נגינת תְביר שבטעמים. בינוני, שאינם מאריכים ואינם מקצרים 
בה, היא תרועה, העמוד האמצעי, קו האמצעי, נגינת שַׁלְשֶׁלֶת 
בטעמים.
%break
הזוהר מבאר ג' הקווים דנוקבא, איך נרמזים בטעמים. רביעי בטעמים 
הוא קו ימין, אור החסדים. ע"כ צריכים להאריך בשם הוי"ה, המנוקד 
בטעם הזה. בתקיעת שופר היא התקיעה, הרומזת לימין, חסדים. כי 
אור החסדים הוא המקום שצריכים להאריך.
%break
והתְביר שבטעמים הוא קו שמאל, גבורה. וע"כ צריכים בה לקצר. 
ובתקיעת שופר הם השברים, הרומזים לגבורה.
%break
והשלשלת שבטעמים היא קו האמצעי, המכריע ומייחד ב' הקווים ימין 
ושמאל, ארוך וקצר, זה בזה. ונעשה משום זה לבינוני, הכולל שניהם, 
וע"כ אינו לא ארוך ולא קצר, והוא העמוד האמצעי, קו האמצעי.
%page 147
ובתקיעת שופר היא התרועה, הרומזת לקו אמצעי, נגינת שלשלת 
בטעמים. וע"כ נקרא קו האמצעי שלשלת, משום שהוא כמו שלשלת 
לשניהם, לקו ימין ולקו שמאל. כי קושר אותם ומייחד אותם בשקל 
הקודש.
%letter 211
.211 כנגד רביעי שבטעמים, העולה בניגונו, היא נקודת החולם 
שבנקודות, חסד. והשברים, תְביר שבטעמים, כנגד נקודת שְׁווא 
שבנקודות. ברביעי צריכים להעלות הקול, ובתביר צריכים להנמיך 
הקול, להיותו גבורה.
%break
תביר, בלשון ארמית ובלשון הקודש הוא שברים. משום שצריכים 
להנמיך הקול, נבחן לקול נשבר, הנקרא שברים או תביר.
%break
תרועה היא קו אמצעי, הנקרא שלשלת, י', הנמשכת בין ב' האותיות 
מ' של מ' יום ומ' לילה. והיא סֶגולְתָא שבטעמים. שע"י קו אמצעי, 
תרועה ושלשלת וי', מתגלה קו ימין בכל שלמותו, הנקרא סגולתא 
שבטעמים.
%letter 213
.213 זַרְקָא, מקף שופר, הולך סגולתא. זרקא פירושו, שזורקים 
הנוקבא לאותו המקום שמשם נלקחה, שהוא עיבור יניקה מוחין 
דאחוריים, מטרם שבנו אותה או"א.
%break
מקף שופר, המשכת עיבור יניקה מוחין דפנים, ע"י שמעלים אותה 
לאמא, הנקראת שופר. כי מקף לשון סמיכות. שופר הוא אמא.
%break
הולך סגולתא, גילוי אור החסדים שבקו ימין דנוקבא. כי המוחין דפנים 
הולכים ומגלים הסגולתא דטעמים בכל שלמותה. הזיווג הזה של הולך 
סגולתא, נעשה בחשאי, שבשכינה תחתונה כתוב, וקולה לא יישמע.
%break
נקודת ימין, חולם, קו החסד, היא הוי"ה מֶלך. נקודת שמאל, שורוק, 
שווא, קו הגבורה, היא הוי"ה מָלך. נקודה אמצעית, חיריק, קו 
המכריע, היא הוי"ה ימלוך.
מבאר ג' הקווים בזמן עבר עתיד הווה:
%break
הימין בהוי"ה מֶלך עם סֶגול, הווה. כי הארת הימין הוא המקום שאמרו 
בו להאריך, להמשיך אותו למטה לעוה"ז. וע"כ מרומז במֶלך עם סגול, 
הווה. כי אין הגשמיים נוגעים לא בעבר ולא בעתיד, זולת ברגע ההווה 
בלבד.
%break
השמאל, שאמרו בו לקצר, כי הארתו סתומה ואינה מגיעה למטה 
לעוה"ז, מרומז במָלך עם ניקוד קמץ, שפירוש שמָלַך בעבר, ואין 
התחתונים יכולים לנגוע בעבר, וע"כ צריכים לקצר.
%break
נקודה האמצעית, קו המכריע, ימלוך בעתיד, בינוני, והוא מובטח 
להגיע לעוה"ז בגמה"ת.
הרביעי שבטעמים, הוא להעלות הקול.
התְביר שבטעמים, הוא להנמיך הקול.
%break
השלשלת שבטעמים נאחזת בב' הקווים, כמו השלשלת, ומייחדת 
אותם זה בזה. ואז ממשיכה הארתם למטה, כמו הרביעי שבטעמים, 
שמאריכים עימו הנגינה במילה. והוא נקודה אחת כמו החולם, 
שהשלשלת, המייחדת ב' הקווים זה בזה,
%break
אז היא ממשיכה מלמעלה למטה לעוה"ז את הארת הרביעי דטעמים, 
הגילוי של הארת החסדים שבקו ימין.
%break
אין נקודה בנקודות, שאין לה כנגדה כבחינתה בטעמים. כנגד הסגול 
שבנקודות, הסגולתא בטעמים. כנגד השווא, זקֶף גדול בטעמים. 
ובכולן תמצא נקודות כנגד הטעמים,
%break
לכל היודע הסודות הסתומים. משמיענו בזה, שיש יחסים שונים 
בהשוואה של הנקודות כלפי הטעמים. ע"כ לא יוכל כל אדם להשוות 
אותן, זולת היודע סודות הנסתרות.
%page 148
%H בורא עולמות ומחריבן
%break
%letter 214
.214 אלה תולדות השמיים והארץ. בכל מקום שכתוב, אלה, פוסל 
את הקודמים לו. אלה, שכאן, פוסל את התולדות דתוהו, מהמלכות 
דמדה"ד, הנקראת תוהו, שנרמז בכתוב, והארץ הייתה תוהו. ועל אלו 
תולדות דתוהו לומדים, שהקב"ה בורא עולמות ומחריבן.
%break
ומשום זה כתוב, שהארץ הייתה תוהו ובוהו, שהייתה תוהו על 
שהחריב אותם, אבל התולדות של אל"ה, שהיא מלכות הממותקת 
במדה"ר, התקיימו.
%letter 215
.215 למה ברא הקב"ה עולמות מלכתחילה, כדי להחריב אותם, הלוא 
מוטב היה שלא לברוא אותם? ובוודאי שיש כאן סוד. כי מה פירושו 
של ומחריבן, הלוא אין הקב"ה משחית מעשה ידיו? ולא עוד, אלא 
שכתוב בשמיים הללו, כי שמיים כעשן נמְלָחוּ. וא"כ משמע,
%break
שהקב"ה עושה ואח"כ מוחה את מה שעשה, שזה ייתכן בבני אדם 
ולא בהקב"ה.
%letter 216
.216 אלא כך הוא סוד הדבר: הקב"ה ברא את העולם וברא אותו 
בתורה. אשר בראשית הוא התורה, שעליה כתוב, ה' קָנָני ראשית 
דרכו. הרי שהתורה מכנה את עצמה בשם ראשית.
%break
ועם בראשית הזה, התורה, ברא את השמיים ואת הארץ. כלומר, 
שמיים וארץ עליונים, ו"ק עליונים שבבינה, מרומזים בבראשית, ברא 
שית (6).
%break
והוא השעין אותם בתורה. שהרי בבראשית כתוב ברית, כי בראשית 
אותיות ברית אש. ועליה כתוב, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות 
שמיים וארץ לא שמתי. הרי ששמיים וארץ נשענים על התורה. כי 
שמיים וארץ תלויים בקיום הברית שבבראשית, שהוא התורה.
%break
ואֵלו השמיים, שנבראו ועומדים על התורה, כתוב בהם, השמיים 
שמיים לה'. והארץ, שנבראה ועומדת על התורה, היא נקראת ארץ 
החיים. וכלולה משבע ארצות,
%break
שעליהן אמר דוד המלך, אתהלך לפני ה' בארצות החיים. ונקראות 
ארצות החיים, להורות, שהן מבינה, הנקראת אלקים חיים. כי שמיים 
וארץ הללו הם מבינה.
%letter 217
.217 ואחריהם ברא שמיים וארץ על תוהו, שאין שם יסוד, שהיא 
ברית, שישעין אותם עליו, כלומר שמיים וארץ תחתונים, שהם זו"ן, 
שמטרם שנמתקה המלכות בבינה, הייתה הנוקבא בבחינת תוהו, 
שעליה כתוב, והארץ הייתה תוהו.
%break
משום זה רצה הקב"ה לתת התורה לאוה"ע, שזה ברית מילה ממש, 
שע"י התיקון של ברית מילה, היו ממתיקים את המלכות בבינה, שאז 
היו מתגלים להם המוחין, הנקראים תורה. אבל האומות לא רצו לקבל 
אותה ונשארה הארץ חרבה ויבשה.
%letter 218
.218 וזהו שכתוב, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. ייקוו 
המים, התורה, המכונה מים. אל מקום אחד, ישראל. משום 
שנשמותיהם של ישראל נמשכות מאותו מקום,
%page 149
שכתוב עליו, ברוך כבוד ה' ממקומו. כבוד ה', פירושו השכינה 
התחתונה, מלכות. ממקומו, פירושו, השכינה העליונה, בינה.
%break
הרי שהבינה נקראת מקום. וכיוון שנשמותיהם הם מבינה, הנקראת 
מקום, שורה עליהם ודאי השם הוי"ה. וכתוב בהם, כי חלֶק ה' עַמו. 
וכמ"ש, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד.
%break
אשר מים, פירושם תורה. ומקום אחד, פירושו ישראל, מקבלי התורה. 
להוציא אוה"ע, שלא רצו לקבל התורה, וע"כ נשארה הארץ חרבה 
ויבשה.
%letter 219
.219 התורה היא יישוב העולם, כי בה נברא ובה מתקיים. ואוה"ע, 
שלא קיבלו אותה, נשארו חרֵבות ויבֵשות. וזהו שהקב"ה בורא עולמות 
ומחריבם. את אלו שלא שמרו מצוות התורה, ולא העלו המלכות 
להמתיק אותה במדה"ר דבינה,
%break
שהיה העולם חרֵב בגללם. ולא שהקב"ה יְכַלה וישחית את מעשי ידיו, 
שמיים וארץ וכל אשר בהם, כמו שחושבים בני אדם, בביאור המאמר, 
שהקב"ה בורא עולמות ומחריבן.
%break
ולמה יְכַלה הקב"ה את בניו, את ישראל, שכתוב בהם, בְּהבָּראם, 
שמורה בה' בְּרָאם, במלכות המתוקנת במדה"ר, בבינה. וכיוון שהם 
מתוקנים בבינה, הרי הם כרצונו של הקב"ה, ולמה יכַלה אותם?
%letter 220
.220 ואלו שהתגיירו מאוה"ע, נופלת בסיבתם ה' קטנה דאברהם 
באלף החמישי, שהוא ה'. שהאלף החמישי הוא חרֵב ויבש, כמ"ש, 
ונהר יֶחרַב ויבֵש. חרֵב, חורבן בית ראשון. ויבש, חורבן בית שני.
%break
מלכות הממותקת במדה"ר, בינה, מכונה ה' קטנה. ושורשה היא 
מלכות דא"ק, ע"ס שמטבור ולמטה דא"ק. שע"ס הללו היו מתפשטות 
עד נקודה דעוה"ז. ואח"כ, כדי להתמתק במדה"ר, עלתה המלכות 
דמלכות, נקודה דעוה"ז המסיימת, אל מקום בינה דמלכות,
%break
וסיימה שם את פרצוף המלכות דא"ק. ולא נשארו בה אלא ב"ס כו"ח 
וחצי בינה. ונפרסה פרסא מתחתיהם, ופרסא זו סיימה את האצילות.
%break
הרי שהמלכות דא"ק, מסיבת התמתקותה בבינה, התמעטו ע"ס שלה 
לב"ס וחצי, שנעשתה לה' קטנה. ומסיבה זו מכונה המלכות 
הממותקת בבינה, בכל מקום שהיא, בשם ה' קטנה. והיא ה' קטנה 
דאברהם. הה', שהוסיף לו הקב"ה על שמו אברם.
%break
וזהו כל ההפרש בין נשמות ישראל לאוה"ע. כי נשמות ישראל באות 
מה' קטנה זאת, משום שנשמותיהם של ישראל נמשכות מאותו מקום 
שכתוב עליו, ברוך כבוד ה' ממקומו. אבל אוה"ע נמשכות ממלכות 
דמדה"ד, שלא התמתקה במדה"ר.
%break
ולכן נאמר, ואלו שהתגיירו מאוה"ע, נופלת בסיבתם ה' דאברהם. כי 
הגֵרים, שמקורם מהמלכות דמדה"ד, נמצאים מפילים את המלכות 
ממקום בינה, ה' קטנה דאברהם, כי מעוררים מדה"ד שבה, שמסיבה 
זו נחרבו ב' המקדשים. וכמו שלומדים, קשים גֵרים לישראל כסַפַּחַת.
%letter 221
.221 ומשה, משום שרצה להכניס גרים תחת כנפי השכינה, וחשב 
שגם הם נמשכים ממלכות הממותקת במדה"ר, ה' קטנה, והמשיך 
להם המוחין דה' קטנה דאברהם, גרמו לו הגרים ירידה, כמ"ש, לֶך 
רד, כי שיחֵת עַמך, שגרמו לישראל לחטוא בעגל.
%break
שמשום זה אמר הקב"ה למשה, לך רד, משום שלא קיבלו את המוחין 
דה' קטנה ביראה די' של השם הוי"ה, ובאהבה דה' של השם, ירד 
משה ממדרגתו, שהיא ו' דהוי"ה.
%page 150
משה בעלה דמטרוניתא, ו' דהוי"ה. שהעלה את ה' דהוי"ה, שהיא ה' 
קטנה, אל מקום בינה, ה"ר דהוי"ה, והו' עלתה למקום חכמה, י' 
דהוי"ה. ואז המשיך מוחין די', יראה, ומוחין דה', אהבה, לה"ת 
דהוי"ה, העומדת ומלבישה את ה"ר דהוי"ה.
%break
אמנם הגרים, בהיותם ממקורם ממלכות דמדה"ד הבלתי ממותקת 
בבינה, לא יכלו לקבל המוחין דה"ת, בהיותה למעלה במקום י"ה 
דהוי"ה, ביראה ובאהבה, והמשיכו אותה למטה, והתגלתה מדה"ד 
שבה, וכל האורות הסתלקו ממנה.
%break
כי המלכות ראויה לקבלת אורות רק אם מלבישה למקום בינה, לה"ר 
דהוי"ה. והכתוב, לך רד, נאמר למשה, שהוא ו', מפי ה"ר, בינה. כי 
בעת החטא, שרצו להמשיך האורות למטה, נפרדו תכף האותיות י"ה 
דהוי"ה, כדי להפסיק השפע מה"ת.
%break
ואז הורידה הבינה, ה"ר, את ג' אותיות אל"ה שלה למטה, ונשארה 
בו"ק בלי ראש. וזה גרם בהכרח, שגם משה, ו' דהוי"ה, ת"ת, יתמעט 
לו"ק בלי ראש, שיוריד את אותיות אל"ה שלו למטה. כי אחר 
שהתמעט העליון, מוכרחים להתמעט עימו כל התחתונים ממנו.
%letter 222
.222 ואות ו' דהוי"ה ירדה עם משה, לשמור אותו, שלא יאבַד ביניהם. 
כי בגלגול עתיד משה להתערב בערב רב, שנשמותיהם מצד אותם, 
שכתוב בהם, כי שמיים כעשן נמְלָחוּ.
%break
ואלו הם, שנוח לא ביקש רחמים עליהם. וכתוב בהם, ויימָחו מן הארץ. 
משום שהיו מאלו, שכתוב עליהם, תמחה את זֵכר עמלק.
%break
ומשה לא נשמר מהם, והפיל ה' קטנה ביניהם. ומשום זה, לא ייכנס 
לארץ ישראל, עד שישיב הה' למקומה. ומשום זה ירד משה מדרגתו, 
וירדה עימו ו' דהוי"ה.
%break
ומשום זה הה' נפלה והו' יקים אותה. הו' דמשה. כי מדרגת משה ו' 
דהוי"ה. שמכוח חטא העגל ירדו אותיות אל"ה דבינה. ומחמתן ירדו 
גם אותיות אל"ה של ו' דהוי"ה אל ה"ת. ואותיות אל"ה דה"ת ירדו אל 
הקליפות.
%break
וע"כ נגזר על משה, שלא ייכנס לארץ, עד שתשוב ה"ת למקומה לי"ה, 
כמו שהייתה מטרם חטא העגל. וע"כ ירדו ו' דהוי"ה ומשה ממדרגתם, 
כדי שהו' יקים את הה' מנפילתה. כי מתוך שאותיות אל"ה דו' דהוי"ה, 
ז"א, ירדו ונפלו לה"ת, אז בזמן התיקון יחזור ז"א,
%break
הו', להשיב אותיות אל"ה שלו לדרגתו. ותעלה עימהם גם ה"ת, 
הדבוקה בהם, לדרגת הו'.
%break
וכן הבינה, ה"ר, תחזיר למדרגתה אותיות אל"ה שלה, שנפלו למקום 
הו'. ואז ו"ה הדבוקים בהם, יעלו עימהן לבינה, לה"ר. ונמצאים ו"ה 
חוזרים לי"ה, כמטרם החטא. ונמצא, שלולא ירידת אותיות אל"ה דו' 
למקום ה"ת, לא יכולה הו' להקים את ה"ת. שבגלל ירידתה של הו',
%break
יכולה אח"כ הו' להקים את ה"ת, ולהשיב אותה למקומה לה"ר, ע"י 
החזרת אותיות אל"ה שלה למקומן.
%letter 223
.223 בשביל ה' הקטנה, ה' דאברהם, שהיא ה' של בְּהבָּרְאָם, נעזר 
משה על ידה, וכתוב בו, מוליך לימין משה זרוע תפארתו. והוציאה 
מבין הקליפות בכוח הו', והביא אותה עימו. כי ע"י זה שהו' החזיר 
אותיות אל"ה שלו עם הנוקבא הדבוקה בהן אל מדרגתו,
%break
הנה אז נעזר ע"י הנוקבא, ועלה והלביש את הי' דהוי"ה. והביא את 
הנוקבא עימו למעלה, והלבישה את ה"ר דהוי"ה.
%break
ואז מיד שורה על ה"ת השם י"ה, להיותה בה"ר למעלה עם הו'. 
ונשלמת השבועה, כמ"ש, כי יד על כֵּס יה, מלחמה לה' בעמלק מדור 
דור. שמטרם זה, אין השם שלם, כי חסר ו"ה, ואין הכיסא שלם, כי 
חסרה א'. אבל עתה נשלם השם בו"ה, והכֵּס נשלם עם א'.
%page 151
מהו מדור דור? זה משה, שכתוב עליו, דור הולך ודור בא. שאין דור 
פחות משישים ריבּוא (600,000). וזהו משה, שלומדים עליו, שאישה 
אחת ילדה במצרים שישים ריבוא בכרס אחת.
%break
מדור דור זה משה, שכתוב עליו, דור הולך ודור בא, כלומר, 
התפשטות של משה בכל דור ודור, והולך ובא בכל דור ודור. כיוון 
ששיעור נשמת משה הוא שישים ריבוא, כי משה זכה לבינה, למוחין 
דאו"א, המלבישים לו"ק דא"א, שספירותיו ריבוא.
%break
כי ספירת הנוקבא יחידות, של ז"א עשרות, של ישסו"ת מאות, של 
או"א אלפים, של א"א ריבוא. ונמצא, ו"ק, חג"ת נה"י שלו, הם שישה 
ריבוא (60,000). וכשכל אחת מהן כלולה מעשר, הן שישים ריבוא.
%break
לכן נאמר, אשר אישה אחת במצרים ילדה שישים ריבוא בכרס אחת. 
שהכוונה היא על משה, כי שקוּל משה כנגד שישים ריבוא. משמע 
בהכרח, שאין דור, שלא תהיה בו הארת המוחין דשישים ריבוא,
%break
כלומר, התפשטות של משה. וכתוב, מלחמה לה' בעמלק מדור דור, כי 
ע"כ המוחין דשישים ריבוא אינם בקביעות, אלא מתגלגלים בכל דור 
ודור, הוא משום שמלחמה לה' בעמלק.
%break
%H ה' מינים דערב רב
%break
%letter 224
.224 ה' מינים בערב רב: נפילים, גיבורים, ענקים, רפאים, עמלקים. 
ובסיבתם נפלה ה' קטנה ממקומה, מבינה, כמ"ש, זה לעומת זה עשה 
האלקים. וכמו שיש חמש בחינות כח"ב תו"מ בקדושה,
%break
כן יש כנגדן בקליפות. והם חמישה מינים שבערב רב, שראשי תיבות 
שלהם נג"ע ר"ע, או ענ"ג ר"ע.
%break
כי ע"י הרע מתהפך ענ"ג להיות נֶג"ע, והנֶגע נעשה ענג. ואלו חמישה 
מינים דערב רב, מעורבים בישראל ומחטיאים אותם. ומשום זה נופלת 
ה' קטנה ממקומה, ממיתוקה בבינה.
%break
בלעם ובלק היו מבחינת עמלק, כי אם ניקח את האותיות ע"ם מהשם 
בלעם, ואותיות ל"ק מהשם בלק, תישארנה האותיות בב"ל. ב"ל 
מבלעם, ב' מבלק. ונמצא, אשר ב' הקליפות עמלק ובבל, מרומזות 
בשמות בלעם ובלק. משמיענו,
%break
אשר עמלק ראש דקליפות וכתר כמו קליפת בב"ל, שכתוב עליה 
בדניאל, ראשה של זהב טוב. כי לולא היו שניהם מבחינות שוות, לא 
היו יכולים להתדבק בחיבור אחד בבלעם ובבלק.
%letter 225
.225 ואלו שנשארו במבול מאלה שכתוב עליהם, ויימַח את כל היקום, 
ואלו שנשארו מקליפת עמלק בגלות הרביעית, גלות אֱדום, הם ראשים 
בעולם בכוח רב. משום שקליפה זו היא ראש וכתר דקליפות.
%break
והם נעשים כלי חמס לישראל. ועליהם כתוב במבול, כי מָלאה הארץ 
חמס. אלו הם העמלקים, המין הראשון מחמשת המינים דערב רב. 
והם כתר דקליפות.
%page 152
%letter 226
.226 על הנפילים דערב רב כתוב, ויראו בני האלקים את בנות האדם 
כי טובות הֵנה. ואלו הם המין השני מהערב רב, חכמה דקליפות, והם 
מהנפילים של מעלה, שנמשכים מעזא ומעזאל,
%break
שהיו מלאכי מעלה, והפיל אותם הקב"ה משמיים, וע"כ נקראים 
נפילים. ואלו נפילים דערב רב נמשכים מהם.
%break
כשרצה הקב"ה לעשות האדם, שאמר למלאכים, נעשה אדם בצלמנו, 
רצה לעשות אותו ראש על כל מלאכי מעלה, שיהיה הממונה על כל 
המלאכים. והם יהיו פקידים תחת שליטתו, כמ"ש ביוסף, ויַפקֵד 
פקידים על הארץ.
%letter 227
.227 וע"כ רצו המלאכים לקטרג עליו, ואמרו להקב"ה, מה אֱנוש כי 
תזכרנו, הלוא הוא עתיד לחטוא לפניך, ולמה אתה משפיל אותנו 
תחתיו? אמר להם הקב"ה, אם אתם הייתם למטה בארץ כמו האדם, 
הייתם חוטאים יותר ממנו.
%break
מיד, ויראו בני האלקים את בנות האדם, כי טובות הנה, וחשקו בהן. 
והפיל אותם הקב"ה למטה בשלשלאות.
%letter 228
.228 אלו בני האלקים הם עזא ועזאל, שהנשמות של הערב רב 
מהמין השני נמשכות מהם, שהם נפילים. משום שהפילו עצמם 
מקדושתם, לזנות אחרי נשים שהן טובות. ומשום זה, גם הקב"ה 
הפיל אותם הערב רב מעוה"ב, שלא יהיה להם חלק שם.
%break
ונתן להם שכרם בעוה"ז, כמ"ש, ומְשלֵם לשונאיו אל פניו להאבידו, 
כדי לאבד אותם מהעוה"ב. וזה המין השני דערב רב, הנפילים, חכמה 
דקליפות.
%letter 229
.229 הגיבורים, הם המין השלישי של הערב רב, שהתערב בישראל. 
עליהם כתוב, הֵמה הגיבורים אשר מעולם אנשי השֵׁם. והם נמשכים 
מצד אלו שכתוב עליהם, הבה נבנה לנו עיר, ונעשה לנו שֵׁם. כלומר, 
מצד דור הפְּלָגָה.
%break
המין הזה דערב רב בונים בתי הכנסיות והמדרשות, ונותנים בהם 
ספר תורה ועטרה על ראשו. והוא כנגד הכתוב, עיר ומגדל וראשו 
בשמיים. בונים בתי הכנסיות והמדרשות, הוא כנגד עיר.
%break
ונותנים בהם ספר תורה, הוא כנגד מגדל. ועטרה על ראשו, כנגד 
ראשו בשמיים. ואינם מתכוונים לשם ה', אלא לעשות לעצמם שֵׁם, 
כמ"ש, ונעשה לנו שֵׁם.
%break
ובני הס"א מתגברים על ישראל, שהתברכו להיות כעפר הארץ, 
וגוזלים אותם, והעבודה נשברת ונחרבת, כלומר, בתי הכנסיות 
והמדרשות שעשו. ועליהם נכתב, והמים גברו מאוד מאוד על הארץ. 
והקליפות והס"א, הנקראות מים,
%break
החריבו את הארץ בהתגברותן. וזה המין השלישי של הערב רב, שהם 
הגיבורים, והם כנגד בינה דקליפה.
%letter 230
.230 הרְפאים, הם המין הרביעי של הערב רב, שהתערב בישראל. 
אם יראו שְׁעֵת צרה לישראל, מניחים אותם ונפרדים מהם. ואפילו יש 
להם כוח להציל אותם, אינם רוצים להציל אותם,
%break
והם נרפים מהתורה, ומתרחקים ממנה, ומכל אלו העוסקים בתורה. 
לעשות טובה לעובדי עבודה זרה. כלומר, שמתרחקים מהתורה 
ומישראל, בשביל טובת עובדי עבודה זרה.
%break
עליהם נכתב, רפאים בל יקומו. כלומר, שלא יקומו לתחיית המתים. 
בעת שתבוא פקודה לישראל, וייוושעו מצרתם, כתוב עליהם, וַתְאבֵּד 
כל זֵכר לָמו. כי להיותם תולדות החושך,
%break
אובדים בהכרח עם ביאת האור לישראל. וזה המין הרביעי של הערב 
רב, שהם הרפאים, והם כנגד ז"א דקליפה.
%letter 231
.231 ענקים, הם המין החמישי של הערב רב. שהם מזלזלים באלו 
שכתוב בהם, וענקים לגַרגְרותֶיךָ, כלומר בישראל מקיימי התורה. 
וכתוב, רפאים ייחשבו אף הם כענקים. כי רפאים וענקים שקולים זה 
כזה. אלו הם שמחזירים את העולם לתוהו ובוהו.
%page 153
והעניין הוא, שחָרב ביהמ"ק, וכתוב עליו, והארץ הייתה תוהו ובוהו. כי 
ביהמ"ק הוא עיקר העולם ויישוב העולם. וע"כ נחשב כאילו כל הארץ 
הייתה תוהו ובוהו.
%break
וב' מיני ערב רב הללו, שהתערבו בישראל, גורמים חורבן ביהמ"ק. 
תכף כשיבוא האור לישראל, שהוא הקב"ה, יימחו מהעולם ויאבדו. 
אבל גאולת ישראל אינה תלויה במְחייָתם,
%break
אלא רק במחיית עמלק, עד שימחה אותו, שבו היא השבועה, כמ"ש, 
כי יד על כֵּס יה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור.
%break
%H משה וב' משיחים
%break
%letter 232
.232 אלה תולדות השמיים והארץ. אלה, פוסל את הראשונים, כלומר 
את אלו שנאמר בהם, אלה אלוהיך ישראל, שהוא חטא העגל. והיום, 
שימְחה בו הקב"ה את חטא העגל, כאילו באותו יום עשה הקב"ה את 
השמיים והארץ, כמ"ש, ביום עֲשות ה' אלקים ארץ ושמיים.
%break
כי בעת ההיא יהיה הקב"ה בזיווג עם שכינתו, והעולם יתחדש, כמ"ש, 
כי כאשר השמיים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה, עומדים 
לפניי, כן יעמוד זרעכם. וזהו, ביום עשות, ביום שיתחדש העולם.
%letter 233
.233 בעת ההיא, כמ"ש, וַיַּצְמַח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד. 
אבל מקודם לכן, מטרם שנמחה חטא העגל, אינו יורד מְטר התורה, 
ז"א, לזריעת נשמות ישראל. וישראל, הדומים לעשב השדה ולאילנות,
%break
אינם צומחים. וכמ"ש, וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב 
השדה טרם יצמח. כי אדם אַין לעבוד את האדמה. אדם, ישראל. 
אדמה, ביהמ"ק. לעבוד, עבודת הקורבנות.
%letter 234
.234 וכל שיח השדה, חל על משיח ראשון, משיח בן דוד, טרם שיהיה 
בארץ. וכל עשב השדה, חל על משיח שני, משיח בן יוסף. ולמה לא 
היו המשיחים בארץ? משום שאין עימהם משה, שעליו כתוב, ואדם 
אַין לעבוד את האדמה.
%break
כתוב, לא יסור שבט מיהודה, זהו משיח בן דוד. ומחוקק מבין רגליו, 
זהו משיח בן יוסף. עד כי יבוא שילה, זהו משה, כי משה בגי' שילה 
(345). ולו יקְהַת עמים, הוא אותיות, ולוי קְהָת. כלומר, שיגיע התיקון 
ממשה עד קהת ועד לוי, שהם אבותיו.
%break
מהו עניין ב' משיחים וההבדל ביניהם? ולמה אינם יכולים להתגלות, 
אלא רק אחר גילוי נשמת משה? כי מסיבת שיתוף מדה"ר בדין, 
שמלכות נכללה בבינה, נחסרה עצמותה של המלכות, ואין בה אלא 
ט"ר דמלכות, התכללות של המלכות בהם.
%break
אמנם בחינת עצמה נגנזה בראש עתיק. ומסיבה זו נחלקה מלכות 
דז"א לשתי ממלכות. שמחזה ולמעלה היא אוהל לאה, עולם המכוסה, 
ומשם נמשך משיח בן דוד, בן לאה. ומחזה ולמטה אוהל רחל, עולם 
הנגלה, ומשם נמשך משיח בן יוסף, בן רחל.
%page 154
ונמצא, שהמלכות שמחזה ולמעלה, יש בה ע"ס שלמות, אבל במלכות 
שמחזה ולמטה, חסרה המלכות שלה והיא מסתיימת ביסוד. ולפיכך 
יש מחלוקת בין משיח בן דוד ומשיח בן יוסף למטרת גמה"ת.
%break
כי משיח בן דוד רוצה למלוך, להנהיג את ישראל בבחינתו, מהמלכות 
שלמעלה מחזה, שהזיווג הוא שלם שם, מפני אדם, וע"כ הארתו 
שלמה. אמנם משיח בן יוסף, אינו מרוצה מהנהגת משיח בן דוד, 
להיותו מבחינת עולם המכוסה,
%break
והארתו מלמטה למעלה. כי כל הנמשך מחזה ולמעלה אינו מאיר 
מלמעלה למטה, אלא רק מלמטה למעלה.
%break
וע"כ הוא רוצה למלוך ולהנהיג לישראל, להאיר להם מבחינתו, 
מהמלכות שמחזה ולמטה, המאירה מלמעלה למטה בהנהגה גלויה, 
להיותה עולם הנגלה. וזו המחלוקת, שהייתה בין שאול ודוד, כי שאול 
היה מבני רחל, משיח בן יוסף,
%break
ודוד היה מבני לאה, משיח בן דוד. וכן בין רחבעם וירבעם. וכן בכל 
דור ודור נמצא ב' הללו, שמקטרגים זה לזה.
%break
וזה שאמר יהונתן בן שאול לדוד, ואני שלושת החיצים צידה אורֶה. אם 
אָמור אומַר לנער, הנה החיצים ממך וָהֵנה, קָחֶנוּ וָבואה, כי שלום לך. 
ואם כה אומר לָעֶלם, הנה החיצים ממך והלאה, לֵך כי שילַחֲךָ ה'.
%break
ויש להבין, למה בחר יהונתן בסימנים הללו? כי שלושת החיצים הם ג' 
ענפים של האות ש', שהם ג"ס חג"ת, הרומזים על ג' רגלי הכיסא. דוד 
רגל רביעית אליהם. וכן הם רומזים על ג' ענפים של הש' התחתונה, 
שהם ג"ס נה"י, אשר מלכות בית יוסף רביעית אליהם,
%break
בעניין שביעי לבנים. ולפיכך נקראים חיצים, משום שנחצו ונחלקו ג' 
הענפים הללו, בין משיח בן דוד למשיח בן יוסף. הג' שלמעלה מחזה 
למשיח בן דוד, והג' שלמטה מחזה למשיח בן יוסף.
%break
וכמ"ש, אם אָמור אומַר לנער, הנה החיצים ממך והֵנה, מלמטה 
למעלה, כטבע הארת ג' הענפים שלמעלה מחזה, שהוא משיח בן 
דוד, תדע ברור כי שלום לך, שזהו אות, אשר אבי שאול, שהוא משיח 
בן יוסף, מודה בהנהגתך ואינו חושב להרוג אותך.
%break
אבל, ואם כה אמר לעלם, הנה החיצים ממך והלאה. שפירושו, 
מלמעלה למטה בנגלה, כמו ג' הענפים שמחזה ולמטה, שהוא מידת 
משיח בן יוסף, אז, לך כי שילחך ה', שזהו האות,
%break
שהוא מקנא אותך ורוצה להרוג אותך ולבטל הנהגתך, כדי להנהיג את 
ישראל בהארת משיח בן יוסף, שמלמעלה למטה, בנגלה.
%break
והנה התבאר, כי סיבת התחלקות המלכות לב' מַמלכות, לאה ורחל, 
שמהן ב' משיחים, משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, היא מחמת החיסרון 
של המלכות דמלכות, שלא יוכל להימנות מטרם גמה"ת.
%break
כי ע"כ נתקנה עכ"פ מלכות השלֵמה למעלה מחזה, שהיא לאה, אשר 
מכוחה מקבלת גם רחל תיקונה, אע"פ שחסר לה המלכות דמלכות, 
ע"י עלייתה והתכללותה בלאה.
%break
מלכות דמלכות היא אות ה' שבמשה. והיא השער הנ', המכונה, נתיב 
לא יְדָעו עיט. עיט זה משה. כי כח"ב תו"מ יש במלכות, שכל אחת מהן 
כלולה מעשר, הרי הן נ' (50) שערים. וכיוון שהמלכות דמלכות חסרה, 
אין בה אלא רק מ"ט (49) שערים,
%break
שמבחינת הכלים חסרה המלכות דמלכות, ומבחינת האורות היא 
חסרה כתר, כי יש ערך הופכי מכלים לאורות. כי ה' דמשה היא 
המלכות החסרה, שער הנ'. והיא הסיבה להתחלקות משיח בן דוד 
ומשיח בן יוסף.
%page 155
ואין כוח לב' המשיחים לגאול את ישראל, חוץ ממשה. ובגללו הם 
מתעכבים, ואינם גואלים את ישראל. כל עוד שלא נתקנה אות ה' 
דמשה, מוכרחות להיות ב' מלכויות,
%break
כדי שעכ"פ תהיה אחת מהן שלמה לגמרי, כלומר, שמחזה ולמעלה, 
והשנייה תקבל שלמותה ע"י הראשונה.
%break
וע"כ גם המשיחים, הנמשכים מהן, אינם בשלמות, כי הארת משיח בן 
דוד אינה שלמה, להיותה חסדים מכוסים. והתחתונים, לחסדים 
מגולים הם צריכים. והארת משיח בן יוסף, הנמשך מרחל, אינה 
שלמה. כי היות שכל תיקונה של רחל תלוי בלאה,
%break
ע"כ מתמעטת הארתה, שלא תוכל להאיר את החסדים המגולים 
שלה, אלא מלמטה למעלה, כמו לאה.
%break
כי ע"כ חולֵק משיח בן יוסף על משיח בן דוד, והיא רוצה לתקן את 
רחל, שלא תהיה צריכה לקבל מלאה, ואז תאיר רחל גם מלמעלה 
למטה. הרי ששניהם אינם שלמים.
%break
ואין כוח לב' המשיחים לגאול את ישראל, מטרם שתיתקן אות ה' 
דמשה, ויתגלה שער הנ'. ובגללו הם מתעכבים, משום ה' דמשה, 
שאינה מקבלת תיקונה השלם.
%break
וה' דמשה במשכּון אצל אברהם, ומה' דאברהם, להיות לו בה שֵׁם 
עולם, ובה נשלמה ה' דמשה. כי ה' דאברהם היא ה' הממותקת 
במדה"ר, ה' קטנה דאברהם, וה' של בְּהבָּרְאָם. שזולת המיתוק הזה, 
לא הייתה שום מציאות מוחין לזו"ן ולתחתונים.
%break
ואלו המוחין הם גילוי שמותיו הקדושים, שבשבילם ברא את העולם. 
ונמצא, שכל עוד שה' דאברהם לא גילתה כל המוחין, עד לגלות כל 
שמותיו הקדושים, אי אפשר לבטל מיתוק של המלכות בבינה. וממילא 
לא תוכל להתגלות ה' דמשה.
%break
אמנם אחר שהה' הממותקת, ה' דאברהם, תגלה כל שמותיו 
הקדושים, אז יתבטל השיתוף דמדה"ר בדין, שהוא ה' דאברהם. 
ותתגלה ה' דמשה בכל שלמותה.
%break
הרי שה' דמשה במשכּון אצל אברהם, אצל ה' דאברהם. וכל עוד שה' 
דאברהם לא גילתה כל המוחין הצריכים, היא מעכבת את הגילוי של 
ה' דמשה.
%break
אכן בגמר גילוי כל שמותיו הקדושים, יתבטל השיתוף בבינה, ותתגלה 
ה' דמשה, הגנוזה בראש דעתיק, כמ"ש, אבן מאסו הבונים הייתה 
לראש פינה. ואז יחזרו ב' המלכויות,
%break
לאה ורחל, להיות פרצוף אחד שלם, ויחזרו משיח בן דוד ומשיח בן 
יוסף להיות אחד בכל השלמות, ויגאלו את ישראל.
%letter 235
.235 וכל שיח השדה, הוא נשמות הצדיקים, שנמשכים מיסוד דז"א, 
צדיק חי העולמים. כי שיח הוא אותיות ש' ח"י, אשר ש' סתם מורה על 
ג' ענפים של האילן, ג' אבות, חג"ת דז"א, שנקרא אילן. אבל ש' של 
שיח אינה מז"א, אלא מחַי העולמים, יסוד דז"א.
%break
וע"כ יש בשיח האותיות ח"י, להורות שש' היא מחי, יסוד דז"א. 
ולפיכך, וכל שיח השדה, מורה על נשמות הצדיקים, הנמשכים מיסוד 
דז"א, המרומז במילה שיח.
%letter 236
.236 וכל עשב השדה. עשב, הוא אותיות ע"ב ש'. ש' מורה על 
שלושה עלים, שהם יאהדונה"י, הצירוף הוי"ה אדנ"י, שמורה על זיווג 
השמות הוי"ה, ז"א, עם אדנ"י, הנוקבא.
%break
והם ע"ב, הוי"ה במילוי אותיות י', שבגי' ע"ב (72), מוחין דהארת 
חכמה, המתגלה בזיווג של ב' השמות יאהדונה"י. כי יש ג' זיווגים 
בזו"ן:
%break
א. זיווג דג"ר, הוי"ה אהי"ה,
ב. זיווג דחג"ת, הוי"ה אלקים,
ג. זיווג דנה"י, הוי"ה אדנ"י.
%page 156
מוחין דע"ב, מוחין דחיה, אינם נמשכים, עד שיושלם הזיווג גם בצירוף 
השלישי הוי"ה אדנ"י. ואז נולדות נשמות הצדיקים מהזיווג השלישי 
הוי"ה אדנ"י, שמורה על זיווג דנה"י דזו"ן. אמנם מב' הצירופים 
הקודמים, אינן נולדות נשמות הצדיקים,
%break
כי אינם נמשכים אלא ממוחין דע"ב, שהוא הארת החכמה, שאינה 
מתגלה לא בחב"ד ולא בחג"ת, אלא רק בנה"י, בזיווגי השמות 
יאהדונה"י.
%break
ונה"י הללו מרומזים בש' של המילה עשב, שג' קווי הש' הם ג"ס נה"י. 
ומכונים ג' עלים, ולא ג' ענפים, שהם חג"ת. וע"כ נקראים עלים, 
להורות שהם תלויים על ג' הענפים חג"ת, ומקבלים השפע שלהם 
מהם. והמוחין לנשמות הצדיקים,
%break
הנולדים מהם, מרומזים בע' ב' של המילה עשב, הוי"ה במילוי אותיות 
י', שבגי' ע"ב, שמורה על המוחין ההם.
%break
והענפים, חג"ת, שג' העלים נה"י תלויים עליהם, הם כולם כחשבון 
ע"ב. כי כל אחד מג' הענפים חג"ת יש בו חשבון השם ע"ב. כי יש 
בחסד השם ע"ב, וכן בגבורה, וכן בת"ת, בשלושת הפסוקים: וייסע, 
ויבוא, ויֵט.
%break
המוחין דע"ב אינם מתחברים בשכינה, עד שיבוא אדם, הוי"ה במילוי 
אותיות א', יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא משה. כמ"ש, מה שְׁמו ומה שֵׁם 
בנו. כי הוא תיקן את השכינה,
%break
והמשיך את הייחוד השלם יאהדונה"י. וכתוב, ואדם אַין לעבוד את 
האדמה, שהכוונה על משה, שעוד לא תיקן השכינה כראוי.
%letter 237
.237 ומשום זה כתוב על משה, וכל עשב השדה טרם יצמח. שעוד לא 
צמח הצדיק, משה, שממנו מתקיים הכתוב, אֱמת מֵאֶרץ תצמח, 
שכתוב בו, בהאמת, ותַשְׁלך אמת אַרצה.
%break
שהכוונה על תלמידי חכמים, שהם כמו דשאים הצומחים בארץ, אינם 
צומחים ויוצאים מהשכינה בגלות, עד שיקוים הכתוב, אמת מארץ 
תצמח.
%break
ואמת זהו משה, שכתוב עליו, תורת אמת הייתה בפיהו, שאין מי 
שידרוש את השכינה כמותו. ומשום זה כתוב עליו, ואדם אַין לעבוד 
את האדמה. אדם הוא משה, אדמה השכינה. ומטרם שבא משה, לא 
היה מי שיתקן את השכינה כראוי.
%letter 238
.238 ומיד שיבוא משה, תכף יקוים הכתוב, ואֵד יעלה מן הארץ. א"ד 
מהשם אדנ"י, עולה לו ו', ונעשה בה אדון כל הארץ. ז"א הוא ו'. 
כשיבוא משה, עולה ז"א ומתייחד עם השכינה, אדנ"י, והשכינה 
נעשית אז אדון כל הארץ.
%break
ואד יעלה מן הארץ, שהיא השכינה, אדנ"י. ואדנ"י הוא שם של נקבה. 
וע"כ עולות רק ב' אותיות מהשם, שהן א"ד. ועולה ז"א, ו', ומתייחד 
עימה. ואז היא מקבלת ממנו מוחין שלמים, ונעשית אדון כל הארץ. 
כלומר, במקום שהייתה נקראת אדנ"י, נקבה, נקראת עתה אדון, זכר.
%break
מיד, והשקה את כל פני האדמה. שישראל למטה יושקו ויקבלו 
מהשכינה את המוחין דג"ר, הנקראים שבעים פנים לתורה. כי פנים 
הם ג"ר, כמ"ש, חכמת אדם תאיר פניו. ושבעים הוא ז"ת, חג"ת נה"י, 
שכל אחת מהן כלולה מעשר, והשלושים העליונים אינם מושגים.
%letter 239
.239 פירוש אחר על הכתוב, ואד יעלה מן הארץ. כתרגומו, וענן יעלה 
מן הארץ. השכינה, שכתוב בה, כי ענן ה' על המשכּן. כי לעת קץ, 
כאשר יבוא משה, אז תעלה השכינה, ותלמידי חכמים שבארץ יושקו 
ויקבלו ממנה המוחין.
%page 157
%letter 240
.240 בעת ההיא כתוב, וייצֶר ה' אלקים את האדם, כלומר את ישראל. 
שהקב"ה צייר אותם בציורים של עוה"ז ועוה"ב. ציורים, פירושם, 
שיעורי קומות של מוחין. שהקב"ה ישפיע להם אז מוחין של המלכות 
הנקראת עוה"ז, ושל הבינה הנקראת עוה"ב.
%break
וייצר, שכתוב עם שתי אותיות י'. מורה, שבעת ההיא מכניס הקב"ה 
את ישראל בשמו, בציור של שתי אותיות י'. וביניהן ו', שעולות בגי' 
הוי"ה, כ"ו (26). ושתי אותיות י' יהיו מצוירות בפניו ובפניהם של 
ישראל, בשני תפוחי הפנים שלהם. ובחוטם שלהם תצויר אות ו'.
%break
כי במילה וייצר, יש בתחילתה ו' ושתי אותיות י'. וזה רומז על המוחין, 
הנמשכים מהייחוד של הוי"ה אדנ"י, יאהדונה"י. שיש בו י' בתחילתו 
הרומזת על חכמה עליונה,
%break
וי' בסופו הרומזת על חכמה תחתונה. ושש אותיות אהדונ"ה, בין שתי 
אותיות י', הן ז"א, המקבל מחכמה עליונה שבבינה, עוה"ב, ומשפיע 
לחכמה תחתונה, מלכות, עוה"ז, ומשפיע אותם לישראל.
%break
ומוחין הללו מצוירים בישראל בשני הפנים עם החוטם, כמ"ש, חכמת 
אדם תאיר פניו. כי המוחין דג"ר מכונים פנים, ושני הפנים הם ב' 
הקווים ימין ושמאל, והחוטם הוא קו המכריע ביניהם.
%letter 241
.241 ומשום זה כתוב, כי מראש צוּרים אֶראנו. והמילה צורים, מורה 
על אלו הציורים של השם הקדוש, שיהיו מצוירים בפנים שלהם בשני 
לוחות נכבדים, שהם י' י', שהו' חרותה עליהם.
%break
מראש, מוחין דג"ר. צורים, שיעורי קומת המוחין, המכונים ציורים, 
השפעת מוחין דחכמה, הנקראת ראייה, שמוחין הללו יהיו מצוירים 
בשני תפוחי הפנים, שהם ב' לוחות ימין ושמאל, שהם שתי אותיות י' 
של הייחוד יאהדונה"י, ושש אותיות אהדונ"ה חרותות עליהם כחוטם.
%letter 242
.242 ועוד, שצייר להם לכל הדורות בבת זוגו העליונה, י"ה, והם ו', 
הייחוד של שתיהן. ובאמת נוהגת השפעת המוחין בעניין, וייצר, בכל 
הדורות, ולאו דווקא לעת קץ. והקב"ה מצייר ומשפיע מוחין לישראל 
לכל הדורות בבת זוגו העליונה,
%break
בינה, י"ה המתייחדים בו'. כי ע"כ בינה היא אותיות בן י"ה, שזה רומז 
על הבן, ז"א, המייחד את י"ה.
%break
והקב"ה צייר ומשפיע לישראל באלו הציורים של מעלה. כי ז"א, 
הנקרא ישראל, העמוד האמצעי, הכולל את השכינה העליונה 
והתחתונה ביחד, שהן ק"ש של ערבית וק"ש של שחרית.
%break
ועליהן נאמר, עצם מעצָמיי ובשר מבשרי. בעת שזו"ן משיגים מוחין 
דחיה, נעשים לו ב' נוקבאות לאה ורחל לפרצוף אחד. והוא נקרא אז 
בשם ישראל, אותיות לי ראש.
%break
והקב"ה צייר ומשפיע לישראל, באלו הציורים של מעלה, מוחין דחיה, 
שאז נקרא הז"א בשם ישראל, העמוד האמצעי, הכולל את השכינה 
העליונה והתחתונה ביחד, לאה ורחל, שנעשו פרצוף אחד, וישראל 
כולל אותם ביחד.
%break
והשכינה העליונה היא ק"ש של שחרית, והשכינה התחתונה ק"ש של 
ערבית, כמ"ש, עצם מעצמיי ובשר מבשרי. כי השכינה העליונה, לאה, 
נקראת עצם, והשכינה התחתונה,
%break
רחל, נקראת בשר. ובזה שהן הבניין דאו"א, נעשו שתיהן פרצוף אחד. 
וע"כ כתוב עליהן, עצם מעצמיי ובשר מבשרי.
%letter 243
.243 ומיד בעת ההיא, כשיתגלה משה לעת קץ, נטע את ישראל בגן 
העדן הקדוש. שלאה ורחל נעשו פרצוף אחד, גן עדן. וישראל, ז"א, 
כולל שתיהן. נבחן, שישראל בגן עדן. כי עדן הוא שכינה עליונה, וגן 
הוא שכינה תחתונה. וכשנכללות יחד נקראות גן עדן.
%page 158
כי בכל הדורות הוא משפיע לישראל מוחין מגן עדן. אבל אינם 
בקביעות, להיותם בעצמם מחוץ לגן עדן. ולעת קץ יעלה הקב"ה את 
ישראל לגן עדן, כמו את אדה"ר קודם החטא. ואז יהיו המוחין 
בקביעות לנצחיות.
%break
וכמ"ש, וייטע ה' אלקים גן בעדן. שזה או"א, הבונים את הנוקבא. גן 
זה שכינה תחתונה, עדן זה אמא עליונה. וישם שם את האדם אשר 
יצר. את האדם, זה העמוד האמצעי,
%break
הנקרא ישראל. ואז, כשייעשו שתיהן פרצוף אחד, שהוא גן עדן, 
השכינה תהיה הנטע שלו, בת זוגו, שלא תזוז ממנו לעולם, ותהיה 
העדן שלו לנצחיות.
%break
והקב"ה נטע את ישראל בעת ההיא נטע קדוש בעולם. כלומר, 
כשישראל מקבלים המוחין ההם, נעשו נטיעה קדושה בעולם. כמ"ש, 
נצר מַטָעַיי מעשה ידיי להתפאר.
%letter 244
.244 ויַצמַח ה' אלקים, או"א. כל עץ נחמד. הצדיק, יסוד דז"א, הנקרא 
עץ, והוא נחמד. וטוב למאכל, ז"א, העמוד האמצעי, שבו מאכל 
ומזונות לכל, שהוא משפיע המוחין לכל התחתונים.
%break
שהכול בו, בז"א, ואין הצדיק, יסוד דז"א, מתפרנס, אלא מז"א, 
והשכינה מהצדיק, ואינם צריכים לתחתונים שיעלו מ"ן, אלא 
התחתונים ניזונים ע"י היסוד העליון והשכינה, מבלי שיצטרכו להעלות 
מ"ן.
%break
כי בגלות לא היו מזונות לשכינה ולחַי העולמים, ליסוד דז"א, המשפיע 
לשכינה. אלא ע"י העלאת מ"ן, בכוח שמונה עשר ברכות שבתפילה. 
אבל בעת קץ, היסוד יהיה המשפיע מזונות לכולם, אל השכינה ואל 
התחתונים, מבלי שיצטרכו לשום התעוררות של התחתון.
%letter 245
.245 ועה"ח, ז"א, יהיה נטוע בתוך הגן, השכינה, שאז כתוב בו, ולקח 
גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. כי בגלות לא היה הז"א נטוע בתוך 
השכינה, כי לא היה זיווגו קבוע, אלא במקרה.
%break
משא"כ לעת קץ הימים, יהיה ז"א נטוע בתוך הגן תמיד בזיווג שלא 
נפסק, שהוא, ואכל וחי לעולם, בקביעות.
%break
והשכינה, לא ישלוט עוד עליה האילן דס"א, שהוא הערב רב, שהם 
עצה"ד טו"ר. ולא תקבל בה עוד טמא, שלא תפרנס את הטומאה. 
וע"כ תתבטל הטומאה מהעולם.
%break
וכמ"ש על העת ההיא, ה' בדד יַנְחֶנוּ, ואין עימו אל נֵכר, כי יבולעו כל 
הרע וכל הטומאה מהעולם. ומשום זה אין מקבלים גרים לימות 
המשיח, והשכינה תהיה כמו גפן, שאינה מקבלת הַרְכָּבה ממין אחר.
%letter 246
.246 ויהיו ישראל בבחינת הכתוב, כל עץ נחמד למראה. ויחזרו וישיגו 
אותה התפארת, שאיבדו בחורבן ביהמ"ק, שכתוב בו, השליך משמיים 
ארץ תפארת ישראל.
%break
ועצה"ד טו"ר נפרד ונדחה מישראל, ואינם מתדבקים ואינם מתערבים 
בהם. כי אז נאמר לישראל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, 
שהוא הערב רב. שאז יגלה הקב"ה לישראל, שביום שאכלו מעצה"ד, 
גרמו בזה ב' אבֵדות, חורבן בית ראשון ובית שני.
%break
וכמ"ש, ביום אֲכולךָ ממנו מות תמות. שנזכרת פעמיים מיתה כלפי ב' 
המקדשים. וגילוי זה שמגלה הקב"ה אז לישראל, נבחן כמו שאומר 
להם, שלא יאכלו מעצה"ד, כמו שאמר לאדה"ר.
%page 159
והם גרמו ע"י עצה"ד, שהצַדיק, המשפיע לשכינה, יֶחֱרַב ויָבֵש בבית 
ראשון, שהוא שכינה עליונה, ובבית שני, שהוא שכינה תחתונה. 
וכמ"ש, ונהר יֶחֱרַב ויָבֵש. נהר ז"א. יחרב בה"ת, הנוקבא שלו, משום 
שהסתלק מז"א המעיין של הי', שנובע לה"ר בבחינת א"ס.
%letter 247
.247 ומיד כשיצאו ישראל מהגלות, עם קדוש בפני עצמו, שהערב רב 
ייפרדו מהם, מיד אותו נהר, שהיה חרב ויבש בעת הגלות, כתוב בו 
אז, ונהר יוצא מעדן, הו' דשם הוי"ה.
%break
להשקות את הגן, ה"ת. ונהר, העמוד האמצעי, ז"א. יוצא מעדן, מאמא 
עליונה, אשר ז"א מקבל השפע ממנה. להשקות את הגן, השכינה 
התחתונה, גן.
%letter 248
.248 בעת ההיא נאמר למשה ולישראל, אז תתענַג על ה'. ענ"ג ראשי 
תיבות: עדן נהר גן. כי ע' של ענ"ג היא עדן, נ' נהר, ג' גן. כלומר, 
שיתענגו אז במוחין הללו,
%break
המשתלשלים להם, בג' המדרגות: עדן, נהר, גן, שהם מוחין של 
חכמה עליונה. כי אין הבינה נקראת עדן, אלא בזמן שמקבלת 
מחכמה.
%break
ואז יתקיים הכתוב, אז ישיר משה. כי לא כתוב, אז שר משה, אלא 
ישיר, בלשון עתיד, שמורה על זמן יציאת בני ישראל מהגלות, שמשה 
ישיר אז שיר חדש.
%break
ולערב רב וכן לאוה"ע עובדי עבודה זרה, יתהפך ענג להיות לנֶגע, כמו 
שלקו פרעה ומצרים, שפרח בהם שחין אבעבועות. אבל לישראל 
בלבד יהיה אז עונג. כלומר, אותם המוחין של עדן נהר גן, שיהיו עונג 
לישראל, הם עצמם יכו את הערב רב ועכו"ם בנגעים גדולים.
%letter 249
.249 ונהר יוצא מעדן, להשקות את הגן, ומשם ייפרד והיה לארבעה 
ראשים, שהם ד"ס חסד גבורה נצח הוד. כנגד ארבעה דגלים של 
השבטים.
%break
ד' מחנות השכינה הם ארבעה ראשים: מיכאל גבריאל נוריאל רפאל. 
ובכל מחנה ג' בחינות לפי ד' הדגלים, שהם י"ב (12). והגן עצמו, 
השכינה, משלים אותם לי"ג (13).
%break
חסד, זרוע הימין, שבעת ההיא יקוים, הרוצה להחכים ידרים. שכל 
הרוצה להחכים, יכוון בתפילתו לחסד, דרום, וימשיך חכמה, ויחכים. 
ומחנה המלאך מיכאל, יושקה ויקבל השפע שלו מהחסד הזה, ועימו 
מטה יהודה וב' השבטים.
%break
גבורה, זרוע השמאל, שבעת ההיא יקוים, הרוצה להעשיר יצפין. שכל 
הרוצה להעשיר, יכוון בתפילתו לגבורה, צפון. ומחנה המלאך גבריאל 
מקבל מהגבורה, ועימו מחנה דן וב' השבטים.
%break
נצח, השוק הימנית, וממנה מקבל מחנה נוריאל, ועימו מטה ראובן וב' 
השבטים שעימו.
%break
הוד, השוק השמאלית, שביעקב כתוב, והוא צולע על ירכו. וממנה 
מקבל מחנה רפאל, הממונה על הרפואה של הגלות, ועימו מטה 
אפרים וב' שבטים.
%break
והתבאר שארבעה ראשים הם י"ב, כמו ד' הדגלים שהם י"ב שבטים, 
אשר הגן משלים אותם לי"ג. וזה שנאמר, שלישראל בלבד יהיה אז 
עונג, וזהו כמ"ש, ונהר יוצא, כי י"ג הוא העונג.
%letter 250
.250 פירוש אחר על הכתוב, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים. זהו 
עניין ארבעה שנכנסו לפרדס, ד' חכמים, בן עֲזַאי, בן זומָא, ואחֵר, ורבי 
עקיבא. ופרד"ס הוא ראשי תיבות, פְּשט רֶמז דְרוּש סוד.
%break
ומשם ייפרד, ראשי תיבות פר"ד, פשט רמז דרוש, שבהם נכנסו בן 
עזאי ובן זומא ואחר, שהם קליפות התורה, כלפי סוד, שהוא פנימיות, 
שבו נכנס רבי עקיבא.
%page 160
ונאמר, שרק רבי עקיבא שנכנס במוחא, בחינת סוד, פנימיות התורה, 
נכנס בשלום ויצא בשלום. אבל שאר השלושה, שנכנסו בפר"ד, ניזוקו.
%break
אחד, מאותם ארבעה חכמים, נכנס בנהר פישון, הרומז על חלק 
הפשט שבתורה המאירה בפרד"ס, כי פישון אותיות פי שׁונֵה הֲלָכות, 
כלומר פשט התורה.
%break
השני שבהם נכנס בנהר גיחון, ושם קבור זה שכתוב בו, כל הולך על 
גָחון, כלומר משה, שהוא ו' של גחון, שהיא גדולה, והיא אמצעית לכל 
אותיות התורה. והוא בחינת גבריאל,
%break
שאותיותיו גָבַר אֵל, גבורה של אל. כי כל קבורה היא לכַפָּרה על פגם, 
כמ"ש, וכיפר אדמתו עַמו. ואחרי שהתכפר לו הפגם, עומד לתחיית 
המתים לנצחיות.
%break
כלומר, שקבורת משה אינה מהפגם של משה, אלא מבחינת גבריאל, 
גבורה של מעלה, שגָבר עליו ולא נתן לו לתקן ולגַלות השלמוּת בחייו, 
אע"פ שמחמת עצמו היה יכול לגלות כל השלמות.
%break
עליו נכתב, לגֶבר אשר דרכו נסתָרָה ויָסֶךְ אלוה בעדו. כלומר, שדרכו 
נסתרה ולא גילה שלמותו, מטעם, ויסך אלוה בעדו, ולא מפחיתותו של 
משה.
%break
ולפיכך, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה, שהתגלה שם. כי 
מקום הפגם הוא מקום הקבורה. וכיוון שלא היה בו פגם, ע"כ לא ידע 
איש את קבורתו. אלא בגמה"ת, אחר שתתגלה שלמותו של משה,
%break
אז יהיה ניכר החיסרון מתוך השלמות שהתגלתה, שהוא מקום 
קבורתו. וזהו חלק הרמז שבתורה, ולחָכָם, מודיעים ברמז.
%letter 251
.251 השלישי שבד' חכמים נכנס בחדֶקֶל. שאותיותיו ח"ד ק"ל מורות 
על לשון שָׁנוּן בלי פגם, שהוא קל לדרוש. חד, פירושו שנון, מלשון 
הכתוב, ושיננתָם לבניךָ.
%break
הרביעי שבד' חכמים נכנס בפְּרת, שהוא מוח, ששם פרייה ורבייה, כי 
הזרע נמשך מהמוח.
%break
ביאור הדברים. המוחין המושפעים לתחתונים, נבחנים בכללות לג' 
בחינות:
א. הארת ו"ק בלי ראש, בחינת יצירה, הנקראים רמז, שהבנתם 
מצומצמת כמו רמזים בעלמא.
%break
ב. מוחין דג"ר מבחינת חסדים, שנמשכים מעולם הבריאה, בחינת 
דרוש, שמושכים ליבו של אדם.
ג. מוחין דג"ר מבחינת חכמה, שנמשכים מעולם האצילות, בחינת 
סוד.
%break
וכלים נמשכים מעולם העשיה, והם נקראים פשט, חלק המעשה.
%break
סופרים, שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, היו אומרים, ו' של גחון, 
חציָן של אותיות ספר תורה. הכתוב, דָרש דָרַש, חצין של מילים. 
והכתוב, והתגלָח, חצים של פסוקים.
%break
כי בעולם התיקון התחלקו המדרגות ע"י פרסא לב' חצאים, שהחצי 
שממעל הפרסא נבחן לפָנים של המדרגה, והחצי שמתחת הפרסא 
נבחן לאחור של המדרגה.
%break
ולולא תיקון זה של הפרסאות, לא היו התחתונים ראויים לקבל שום 
מוחין. כי כל המוחין באים מכוח ירידות ועליות של הפרסאות הללו.
%break
ובדרך כלל נבחנות באבי"ע רק ד' פרסאות, כי בדרך כלל הם נחלקים 
לב' פרצופים, שכל פרצופי אצילות נחשבים לפרצוף אחד, וכן ג' 
עולמות בי"ע נחשבים לפרצוף אחד.
%break
ב' פרסאות יש באצילות: באמצע האצילות, שבמקום החזה דא"א, 
המחלקת בין פנים לאחור, ובסיום אצילות, המחלקת בין אצילות 
לבריאה.
%break
וב' פרסאות יש בפרצוף בי"ע: באמצע בי"ע, שבמקום החזה בעולם 
היצירה, המחלקת בין פנים לאחור, ובסיום פרצוף בי"ע, בבינה 
דמלכות דעולם העשיה.
%page 161
ומד' פרסאות הללו מושפעים כל המוחין לתחתונים:
א. מפרסא תחתונה שבעשיה מושפעים כלים למוחין, שהם פשט.
ב. מפרסא שבאמצע בי"ע מושפעים ו"ק בלי ראש, שהם רמז.
%break
ג. מפרסא שבין אצילות לבריאה מושפעים ג"ר דחסדים, שהם דרוש.
ד. מפרסא שבאמצע אצילות מושפעות ג"ר דחכמה, שהן סוד.
ג' מוחין הללו נבחנים לאותיות, מילים, פסוקים שבספר תורה:
%break
א. ו"ק בלי ראש נבחנת לאותיות, מטרם שהצטרפו למילים, שעוד לא 
נגלתה בהן ההבנה, הרמז.
ב. וכשהצטרפו למילים, הרי התגלתה בהן הבנה מועטת, ג"ר 
דחסדים, דרוש.
%break
ג. וכשהתחברו המילים למשפטים שלמים בפסוקים, הרי הבנתם 
נשלמת לגמרי, וזהו ג"ר דחכמה, סוד.
%break
ו' של גחון, חצין של אותיות ספר תורה, הפרסא שבחזה דיצירה, 
המחלקת הבי"ע לב' חצאים, שמפרסא זו מושפעים מוחין דרמז, 
אותיות התורה בלי צירופים,
%break
והיות שהחצי שמחזה שביצירה ולמטה נעשה מקום לקליפות. לכן 
כתוב עליה, כל הולך על גחון, שהיא הנחש הטמא, שמקומו מו' זו 
ולמטה.
%break
דָרש דָרַש, חצין של מילים, הפרסא שבסיום אצילות, המבדילה בין 
אצילות לבי"ע, שמשם מושפעים המוחין דג"ר דחסדים, הנקראות 
דרוש. וע"כ נאמר עליה, דָרש דָרַש, שמורה על דרוש.
%break
והתגלָח, חצים של פסוקים, הפרסא שבעולם אצילות עצמו, במקום 
החזה דא"א, שמשם מושפעות הג"ר דהארת החכמה, הנקראת סוד. 
ולכן כתוב עליה, והתגלח, כי שערות רומזות על דינים. וע"י המוחין 
דהארת החכמה, המושפעים מפרסא זו,
%break
הן מתבטלות ודומות כמו שהתגלחו השערות, ואין דינים שם. וע"כ 
נקרא רבי עקיבא קירח, כי נכנס במוחא, שהוא סוד, שהפרסא משם 
הוא, והתגלח, וע"כ התקרחו שערותיו, הדינים.
%break
וזהו, ונהר יוצא מעדן, הבינה, שיצאה, בסיבת הפרסא שבחזה דא"א, 
מחוץ לחכמה, הנקראת עדן. ועשתה זאת כדי להשקות את הגן, 
להשפיע מוחין לנוקבא דז"א, הנקראת גן. ומשם ייפרד והיה לארבעה 
ראשים. ומכוח הפרסא, שהוציאה הבינה מחוץ לעדן,
%break
נפרדו המדרגות ונעשו לארבעה ראשים, שהם ארבעה נהרות, ארבע 
הארות, הנמשכות מארבע פרסאות, הנקראות פרד"ס. כי נהר פירושו 
מאור.
%break
אלו ד' חכמים שנכנסו לפרד"ס, נכנסו בארבעה נהרות הללו, 
הנמשכים מד' פרסאות:
מפרסא דעשיה נמשך נהר פישון, הפשט.
%break
מפרסא דיצירה, ו' של גחון, נמשך נהר גיחון, הרמז. ואֵלו הג"ר, 
החסרים כאן בו' של גחון, הם ג"ר דחכמה. שנאמר, לחָכָם מודיעים 
ברמז, כלומר מה שנבחן לרמז, שפירושו ו"ק בלי ג"ר, הוא רק לחכם 
הצריך מוחין דהארת חכמה.
%break
אמנם מבחינת מוחין דחסדים יש שם ג"ר כמו בבריאה. אלא היצירה 
צריכה דווקא להארת חכמה, וג"ר דחסדים אינם מספיקים לה.
%break
ואֵלו הג"ר דהארת חכמה, החסרים בו' של גחון, היא השלמות 
דנשמת משה, שלא תתגלה אלא רק בגמה"ת, לעת שיעמוד משה 
בתחיית המתים.
%break
ושלמות נשמת משה קבורה ונעלמת בו' של גחון, ולא תוכל להתגלות 
אלא רק בתחיית המתים, שאז ישוב משה לישראל, ועימו ב' משיחים, 
שיתגלו הג"ר ביצירה.
%break
כי אז יתבטלו כל הפרסאות, וישובו ג' עולמות בי"ע להיות אצילות. 
ויאירו ג"ר דחכמה גם ביצירה כמו באצילות, התגלות נשמת משה.
%page 162
%H אבני שַׁישׁ טהור
%break
%letter 252
.252 אמר רבי אלעזר, יום אחד שאלו החברים, מהו שאמר רבי 
עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שַׁישׁ טהור, אל תאמרו מים מים, 
שמא תסתכנו בעצמכם. כי כתוב, דובר שקרים לא ייכון לנגד עיניי.
%break
בינתיים ירד שם זקן הזקנים. חו"ב נקראים זקנים. וכתר, שלמעלה 
מחו"ב נקרא זקן הזקנים, והוא גילוי נשמת יחידה, העתידה להתגלות 
בעולם בגמה"ת.
%break
אמר להם, במה אתם עוסקים? השיבו לו, שעוסקים בזה, שאמר רבי 
עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שיש.
%break
אמר להם, ברור שיש כאן סוד עליון, והרי פירשו אותו בישיבה 
העליונה. וכדי שלא תטעו בסוד הזה, ירדתי אליכם לבאר אותו. ומשום 
שכבר התגלה הסוד הזה ביניכם,
%break
שהוא סוד נעלם מבני הדור, כלומר, כיוון שבכללות, כבר התגלה לכם 
הסוד הנעלם הזה מכל בני דורכם, לכן אפשר לבאר אותו לכם 
בשלמות.
%letter 253
.253 ודאי הוא, שהם אבני שיש טהור, שמהן יוצאים מים טהורים. 
והם מרומזים בשתי אותיות י' שבאות הא', בראשה ובסופה. הו' שבא' 
הנטויה בין שתי אותיות י', הוא עה"ח, שכל האוכל ממנו, כמ"ש, וחי 
לעולם.
%break
ושתי אותיות י' הללו שבא' מרומזות בכתוב, וייצר, שיש בו בשתי 
אותיות י'. והן ב' יצירות, יצירת העליונים ויצירת התחתונים. והן שתי 
אותיות י' שבראש ובסוף בשם יאהדונה"י, שפירושן,
%break
חכמה בראש השם וחכמה בסוף השם. ונקראות תעלומות חכמה, כי 
הן נעלמות מחכמה עליונה שמתחת לכתר עליון.
%break
הכתר דא"א נקרא כתר עליון. ותחתיו החכמה דא"א, זה בתוך זה. 
והיא נקראת חו"ס, מטעם שנסתמה ואינה משפיעה לפרצופי אצילות. 
והחכמה המושפעת באצילות היא רק מבינה, שנעשית חכמה ע"י 
עלייתה לראש א"א. ובינה זו נקראת חכמה עליונה.
%break
וכשז"א מקבל ממנה ומשפיע לנוקבא, נקראת אז הנוקבא בשם חכמה 
תחתונה.
%break
וב' חכמות הללו נקראות תעלומות חכמה, להיותן נעלמות מחכמה, 
בערך החכמה העליונה דא"א, שמתחת לכתר שלו, החו"ס, כי לא 
יוכלו לקבל ממנה כלום.
%break
ואלו ב' החכמות הן שתי אותיות י', ראש וסוף שבשם יאהדונה"י. והן 
שתי אותיות י' שבכתוב, וייצר:
%break
א. יצירת העליונים, שבעוה"ב, הנמשכים מחכמה עליונה, בינה,
ב. יצירת התחתונים, שבעוה"ז, הנמשכים מחכמה תחתונה, מלכות, 
הנוקבא דז"א.
%break
והן שתי אותיות י' שבאות א', יו"ד עליונה חכמה עליונה, ויו"ד תחתונה 
חכמה תחתונה. והקו הנטוי ביניהן הוא ז"א, הנקרא ו', ונקרא עה"ח, 
המקבל מחכמה עליונה, מי' עליונה שממעל לו,
%break
ומשפיע לחכמה תחתונה, לי' תחתונה שמתחתיו. והן אבני שיש 
טהור, בינה, הנקראת חכמה עליונה, ומלכות, הנקראת חכמה 
תחתונה.
%letter 254
.254 והן כנגד ב' העיניים, שמהן יורדות ב' דמעות לים הגדול. כי 
החכמה מכונה עיניים. עין ימין כנגד חכמה עליונה, עין שמאל כנגד 
חכמה תחתונה. וירדו הדמעות,
%page 163
משום שמב' לוחות אלו הוריד משה התורה לישראל, בינה ומלכות, 
הלוח הימני בינה והשמאלי מלכות, שהם כנגד ב' עיניים.
%break
ולא זכו בהם ישראל, כי נשברו ונפלו בחטא העגל, כמ"ש, וישבֵּר 
אותם תחת ההר. וזהו שגרם חורבן בית ראשון ושני. כי הם נמשכים 
ג"כ מב' הלוחות, בית ראשון מהלוח הימני,
%break
חכמה עליונה, בינה, ובית שני מהלוח השמאלי, חכמה תחתונה, 
מלכות. וע"כ הפגם של שבירת הלוחות גרם לחורבנם.
%break
וע"כ ירדו ב' דמעות לים הגדול, הרומזות על ב' חורבנות, שנעשו 
מפאת שבירת הלוחות הראשונים. ונפלו ונשברו הלוחות, משום 
שפרחה ו' מהם, שהיא הו' של וייצר.
%break
כי שתי אותיות י' של וייצר הן שתי אותיות י' שבאות א', שהם ב' 
הלוחות. והו' של וייצר היא הקו הנטוי ביניהן, עה"ח.
%break
ואחר שישראל תיקנו החטא דעצה"ד, ופסקה מהם זוהמת הנחש, זכו 
בלוחות, שהם שתי אותיות י', חכמה עליונה וחכמה תחתונה, וזכו 
בעה"ח, שהוא הקו הנטוי ביניהן, שהן חירות ממלאך המוות.
%break
אמנם ע"י חטא העגל קלקלו תיקונם, וע"כ פרח עה"ח מהם. כי חזר 
עליהם הפגם דעצה"ד, ושוב השתעבדו תחת מלאך המוות. והלוחות, 
שהיו נכללים מעה"ח, נשברו ונפלו. ונתן להם ב' לוחות אחרים,
%break
מצד עצה"ד טו"ר, שמשם ניתנה להם התורה בדרך איסור והיתר, 
שמימין חיים ומשמאל מוות, כמו שלומדים, לַמַיְמינים בה סם החיים, 
לְמַשמְאילים בה סם המוות.
%letter 255
.255 וזהו שהזהיר רבי עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שיש טהור, 
אל תאמרו מים מים, שמא תסתכנו בעצמכם. אל תשוו את אבני שיש 
טהור לאבנים האחרות, שהם חיים ומוות, שמשָׁם כמ"ש, לב חכם 
לימינו ולב כסיל לשמאלו.
%break
ולא עוד, אלא שתסתכנו בעצמכם, משום שהאבנים דעצה"ד טו"ר הן 
בפירוד, ואבני שיש טהור הן בייחוד בלי שום פירוד כלל.
%break
ואם תאמרו, הרי עה"ח הסתלק מהם בשעת חטא העגל ונפלו 
ונשברו, וע"כ יש פירוד ביניהם, אז כמ"ש, דובר שקרים לא ייכון לנגד 
עיניי, שהרי למעלה אין בהם פירוד.
%break
כי אלו שנשברו, היו מאלו אבני שיש טהור, וא"כ אין בהן פירוד כמו 
אבני שיש טהור, ונבחנות משום זה, כמו שלא נשברו מעולם.
%break
ביאור הדברים. כי התורה מכונה מים, כמו שלומדים, אין מים אלא 
תורה. ומקור התורה הוא ב' לוחות העדות, שהם בינה ומלכות. וע"כ 
הם מכונים ב' לוחות אבנים, להיותם נובעות מים, שהיא התורה.
%break
הלוחות הראשונים קיבלו ישראל בשלמות, כמו שיהיה בגמה"ת. 
כמ"ש, חרות על הלוחות, אל תקרא חָרות אלא חירות, שהיו חירות 
ממלאך המוות, כמו שיהיה בגמה"ת.
%break
אלא ע"י חטא העגל קלקלו התיקון, וחזרה עליהם שליטת מלאך 
המוות, ונשברו הלוחות, וניתנו להם לוחות שניים מבחינת חיים ומוות.
%break
וכל התיקון אינו אלא ע"י המשכת אור תורה. כי ע"י המ"ן, שמעלים 
ישראל ע"י קיום המצוות והמע"ט, הם גורמים זיווגים עליונים, המגלים 
לאט לאט את אור התורה לישראל, עד שזוכים על ידו לגמה"ת. ונגלים 
אז ב' לוחות האבנים, ב' אבני שיש טהור.
%break
ואין עוד שָׁם, מים מים, בפירוד. שהם, מים שבימין חיים, ומים 
שבשמאל מוות. כי יבולע המוות לנצח, וכולם טהורים וכולם חיים. 
ונמצא, שאבני שיש טהור הן תוצאה ותולדה מכל התורה, הנגלות ע"י 
הלוחות השניים בעניין מים מים.
%page 164
וזהו שהזהיר רבי עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שיש טהור, אל 
תאמרו מים מים. שהיה חושש, שלא יטעו לחשוב, שאבני שיש טהור 
הן תוצאה מהתורה,
%break
שהתגלתה בבחינת מים מים בפירוד מלוחות השניים. כי אז ישפילו 
מעלת אבני שיש טהור. כי אע"פ שהן עצמן מים טהורים, מ"מ כיוון 
שיצאו מבחינת מים מים, די לבוא מהדין כדי להיות כנידון.
%break
וזה שאמר, אל תשוו את אבני שיש טהור לאבנים האחרות, שהם 
חיים ומוות. כי בזה שתחשבו, שאבני שיש טהור הן תולדה ותוצאה 
מהלוחות השניים, שיש בהם חיים ומוות,
%break
נמצאים אתם משווים אותן אליהם, כי די לבוא מהדין כדי להיות 
כנידון, והרי אתם מזלזלים באבני שיש טהור.
%break
ולא עוד, כי מלבד הזלזול, הרי אתם משקרים בעצמכם. כי מטרם 
התיקון, שהייתה התורה נמשכת מהלוחות השניים בבחינת עצה"ד 
טו"ר, היה שולט אז כוח הפירוד.
%break
ועתה, שנגלו אבני שיש טהור, נגלה הייחוד בלי שום פירוד, שהתגלה 
דבר מלכתחילה, שלא היה פירוד כלל מעולם.
%break
ואיך תחשבו שנשברו הלוחות הראשונים והסתלק עה"ח מהם, שהוא 
שקר גמור. כי עתה נגלה, שאין שם שום פירוד למעלה בלוחות 
הראשונים, כי אלו הלוחות שנשברו,
%break
היו ממש אבני שיש טהור של עכשיו. וכל השליטה, שהייתה בינתיים 
לעצה"ד טו"ר בבחינת הפירוד, חלפה והלכה לה, ודומה כמו שלא 
הייתה כלל בעולם.
%break
ונמצא, שהלוחות הראשונים לא נשברו כלל, וכל התורה שנגלתה 
והביאה לגמה"ת, יצאה ממש מהלוחות הראשונים, ולא היה מעורב 
בה כלל טו"ר וחיים ומוות,
%break
כמו שהיה נדמה לכם מטרם התיקון, בצורות הלוחות השניים. כלומר, 
שבגמה"ת, כשיתבטל הס"מ, יתגלה לכל, שהס"מ לא היה חי מעולם, 
אלא הייחוד היה שולט תמיד, כמ"ש, אין עוד מלבדו.
%break
%H ונהר יוצא מעדן
%break
%letter 256
.256 ונהר יוצא מעדן. ודאי שבעה"ח העליון, בז"א דאצילות, אין שם 
קליפות זרות, כמ"ש עליו, לא יְגוּרְךָ רָע. כי הקליפות מתחילות בעולם 
הבריאה שמתחת לאצילות.
%break
אבל בעץ שלמטה, כלומר בעץ שבעולם הבריאה, יש קליפות זרות. 
והעץ הזה נטוע בגן עדן דז"א שלמטה, ז"א דבריאה. והעץ אשר שם 
נקרא חנוך או מט"ט. כי בגן העדן העליון של הקב"ה, בגן עדן 
דאצילות, אין קליפות, שיהיה שם נפְתַל ועיקש.
%break
וע"כ כתוב עליו, ונהר יוצא מעדן. נהר הוא מט"ט. יוצא מעדן, שיוצא 
מהעידון שלו, מוחין דאמא, כי הבינה נקראת עדן. להשקות את הגן, גן 
של מט"ט, פרדס שלו, מלכות דבריאה.
%break
ששם נכנסו בן עֲזאי ובן זומא ואלישע. והקליפות של מט"ט הן, טוב 
מצד זה ורע מצד זה. וזהו שיש בתורה איסור והיתר, כשר ופסול, 
טומאה וטהרה.
%break
נהר ז"א דאצילות, עדן אמא עילאה. וא"כ איך כתוב, יוצא מעדן, 
שפירושו שיוצא מהמוחין דאמא עילאה? הרי באצילות אין קליפות, 
שיעכבו שם הארת המוחין, עד שייתכן לומר על ז"א, שיוצא ונבדל 
מאמא עילאה?
%page 165
ולפיכך פירש רבי שמעון, שנהר הוא מט"ט, שלמטה מפרסא 
דאצילות, שכבר ייתכנו בו קליפות, להפריד אותו מאצילות, ועומד בגן 
עדן דבריאה, להשקות אותה.
%break
וע"כ כתוב, ונהר, מט"ט, יוצא מעדן, מגן העדן העליון, מלכות 
דאצילות, כי יצא ונפרד ממנה. ובא לבריאה, כדי להשקות את הגן, 
שהיא גן עדן דבריאה, מלכות דבריאה, המכונה פרד"ס, ששם נכנסו 
בן עזאי ובן זומא ואלישע.
%letter 257
.257 קם זקן אחד ואמר לרבי שמעון, רבי רבי, כך הוא בוודאי, שאין 
קליפות באצילות, אלא בבריאה. אבל מט"ט לא נקרא עה"ח. כלומר, 
תָמַה עליו, אם תפרש את הגן שבכתוב על גן עדן דבריאה,
%break
א"כ איך תפרש את הכתוב, ועץ החיים בתוך הגן? הרי בגן דבריאה 
אין עה"ח, ומט"ט אינו עה"ח, שהרי יש בו טו"ר.
%break
אלא העניין כך הוא: וייצֶר, שכתוב עם שתי אותיות י', מורה על ב' 
יצירות, הטוב והרע, עצה"ד טו"ר, שבו ב' היצירות הללו. עצה"ד הוא 
האדם הקטן, בעת שיש לו מוחין דקטנות, שאז ממנו צד המוות וצד 
החיים, איסור והיתר.
%break
כלומר, האיסור מביא מוות וההיתר הוא חיים. כי שניים אלו נמשכים 
ממוחין דקטנות של האדם, שהם ב' יצירות שלו. וע"כ נקרא עצה"ד 
טו"ר. וע"כ כתוב עליו, וייצר, עם שתי אותיות י'. שעל אדם דקטנות זה 
כתוב, וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה.
%letter 258
.258 וייפַּח באפָּיו נשמת חיים, מהשכינה העליונה, הנקראת עדן 
ונקראת תשובה. שב' מצבים מובאים בכתוב הזה:
%break
א. מצב של המוחין דקטנות, שעליו כתוב, וייצר ה' אלקים את האדם 
עפר מן האדמה. שהיא בחינת עצה"ד טו"ר. כי, וייצר, מורה על ב' 
יצירות טו"ר.
%break
ב. המצב של מוחין דגדלות, שעליו כתוב, וייפח באפיו נשמת חיים. כי 
אור הבינה, שהיא שכינה עליונה, נקרא נשמת חיים. ואור הבינה הוא 
מוחין דגדלות, הנקרא עדן.
%break
ועל האדם דמוחין דגדלות כתוב, ועץ החיים בתוך הגן. כי בגדלות 
נקרא עה"ח, העמוד האמצעי, ז"א דאצילות. הגן, השכינה התחתונה. 
ונמצאו אליו ג' קשרים, הנקראים, נשמה רוח נפש:
%break
א. מהשכינה העליונה נמצאה לו נשמה,
ב. מז"א דאצילות נמצא לו רוח,
ג. מהגן, המלכות, שכינה תחתונה, נמצאה לו נפש.
%break
ובהם, כלומר עם הנשמה הרוח והנפש, היה האדם לנפש חיה. שהוא 
נקרא מפיו ממש, כלפי השכינה, שהיא נשמת חיים. כלומר, שעתה 
ייתכן הכתוב, וייפח באפיו, שכביכול נפח בפיו ממש, לאפיו של 
אדה"ר.
%break
כי נשמת חיים, אור השכינה העליונה. ושפע זה של השכינה, הוא ג"כ 
נמשך מפיו של הז"א. כלומר, המוחין דג"ר מושפעים תמיד מפֶּה 
דראש, המלכות של ראש. וע"כ כתוב, וייפח, כלומר דרך פה.
%break
ועם זה מתורצת שאלת רבי שמעון, ששאל, איך כתוב על ז"א 
דאצילות, ונהר יוצא מעדן, ומשם ייפרד, מאחר שאין שום קליפות 
באצילות, שיפרידו את הז"א מבינה, עד שהכתוב יאמר, ומשם ייפרד.
%break
ועל זה ענה הזקן, שהכתוב חל על אדה"ר, שיש לו ב' מצבים, קטנות 
וגדלות. שבקטנות כתוב עליו, וייצר, שהוא ב' יצירות טו"ר. ואז נמצא 
האדם בבי"ע בין הקליפות, ונקרא עצה"ד טו"ר.
%page 166
ועל המצב הזה מרמז הכתוב, ונהר יוצא מעדן. שאז יצא הנהר, 
האדם, מאצילות, עדן, אל עולמות דפרודא, בי"ע.
%break
והכתוב, ועץ החיים בתוך הגן, חל על מצב הגדלות של אדם, שקונה 
נר"נ מאצילות, כי אז עולה לאצילות ומלביש את הז"א, הנקרא עה"ח, 
ונבחן גם האדם לבחינת עה"ח כמוהו. כי תחתון המלביש לעליון 
נעשה כמוהו. ואז היה נמצא האדם בגן עדן של אצילות.
%break
מיד אחר שאמר הזקן דברים אלו, עלה לו למעלה. אמר רבי שמעון, 
ודאי שהיה מלאך, ומ"מ יש לנו סימוכין. כי רבי שמעון ביאר הכתוב, 
ועץ החיים בתוך הגן, על גמה"ת.
%break
ולפיכך לא היה צריך הזקן להקשות עליו, שמט"ט לא נקרא עה"ח. כי 
הכתוב, ונהר יוצא מעדן, עוסק ב-6000 שנה, שאז מט"ט בבחינות 
טו"ר. והכתוב, ועץ החיים בתוך הגן, עוסק בגמה"ת, שאז ישובו בי"ע 
וכן מט"ט להיות אצילות, ויהיה אז מט"ט בבחינת עה"ח.
%break
וכיוון שראה רבי שמעון, שהזקן לא הבין זה, ידע שמלאך הוא. כי 
המלאכים אין להם השגה בעתיד להיות, בגמה"ת. כמ"ש, כעת ייאָמר 
ליעקב ולישראל, מה פָּעל אֵל?
%break
שאז, בגמה"ת, תוגדל השגת ישראל מהשגת המלאכים, והמלאכים 
ישאלו לישראל, מה פעל אל? כי המאציל תיקן ד' העולמות אבי"ע בכל 
הצורך, עד שיוכלו ישראל לגמור התיקון.
%break
אמנם מבחינת גמה"ת עצמו, לא עשה כלום, כמו שלומדים, עימי אתם 
בשותפות, אני התחלתי העולמות, ואתם גומרים אותם. ולפיכך גם 
המלאכים, אין בהם משהו מבחינת גמה"ת, ואינם משיגים מזה כלום, 
והם צריכים בעניין זה לשאול את ישראל, מה פעל אל?
%break
וע"כ מתוך שראה רבי שמעון, שלא ידע הזקן ליישב המקראות של 
עה"ח על גמה"ת, הבין, שהוא מלאך, שאין לו השגה שם.
%break
ועכ"ז אמר, לא רק שהזקן לא סתר לדבריו, אלא עוד נמצא סיוע 
מדבריו לדברי רבי שמעון. כי לפי הזקן חל הכתוב, ונהר יוצא מעדן, 
על שעת קטנות. והכתוב, ועץ החיים בתוך הגן, על שעת גדלות. וזה 
דומה לדברי רבי שמעון, שפירש את הכתוב, ונהר יוצא מעדן,
%break
על 6000 שנה, שבי"ע בקטנות ובפירוד מאצילות. והכתוב, ועץ החיים 
בתוך הגן, על גמה"ת שבי"ע ישוב לאצילות ולגדלות. הרי שדברי הזקן 
דומים לדברי רבי שמעון, ויש סימוכין לדבריו.
%break
%H ויניחהו בגן עדן
%break
%letter 259
.259 אחר שהזקן ביאר הכתובים, ונהר יוצא מעדן, על הקטנות 
והגדלות דאדה"ר, ביאר גם רבי שמעון, וייקח ה' אלקים את האדם, 
על הקטנות והגדלות דאדה"ר. ושואל, מהיכן לקח את האדם, ששָׁם 
היה מטרם שהניח אותו בגן עדן?
%break
לקח אותו מד' היסודות דפרודא, שעליהם כתוב, ומשם ייפרד והיה 
לארבעה ראשים, הרומז על ארבעה יסודות. והקב"ה הפריד את 
האדם מד' יסודות הללו דפרודא, והניח אותו בגן עדן דאצילות.
%page 167
כמו שהזקן ביאר את הכתוב, ונהר יוצא מעדן, על אדה"ר בקטנות, 
שיצא מאצילות, עדן, ובא לבי"ע דפרודא. ואח"כ בגדלות עלה לגן עדן 
דאצילות, וקיבל שם שלושה קשרים,
%break
נר"נ, הנקראים עדן נהר גן. עדן הוא אור הבינה, נשמה. גן הוא אור 
המלכות דאצילות, נפש. והאדם עצמו נעשה נהר המשקה את הגן, 
אור הרוח.
%break
כך ביאר גם רבי שמעון את הכתוב, וייקח ה' אלקים את האדם ויניחהו 
בגן עדן. כי מקודם היה בבי"ע דפרודא, וגופו היה מד' יסודות דפרודא. 
ולעת גדלות הפריד אותו הקב"ה מד' יסודות דפרודא, והעלה אותו לגן 
עדן דאצילות, ונעשה לנהר דאצילות, המקבל מעדן, ומשפיע לגן.
%letter 260
.260 כמו באדה"ר בגדלותו, כשהעלה אותו מבי"ע דפרודא לגן עדן 
דאצילות, כך יעשה הקב"ה לאדם השב בתשובה ועוסק בתורה. אז 
הקב"ה לוקח את בעל התשובה מבי"ע דפרודא. ועל ד' יסודות 
דפרודא כתוב, ומשם ייפרד.
%break
כי הפריד אותו מהתאוות שלהם ומניח אותו בגן שלו, שהיא השכינה, 
המלכות, לעבוד את השכינה במצוות עשה, ולשמור את השכינה 
במצוות לא תעשה, כמ"ש, לעובדה ולשומרה, לעסוק במצוות עשה 
ובמצוות לא תעשה.
%break
אם זוכה לשמור את השכינה, הוא יהיה ראש על ד' יסודות שבגופו, 
ונעשה נהר שיושקו על ידו, ולא ע"י הס"א. ומכירים אותו, שהוא ריבון 
ומושל עליהם. כי בהיותו בגן עדן ומקיים המצוות לשמור את הגן, 
השכינה, אז נכללים ד' יסודות שבגופו בתוך הגן.
%break
כי הגן היא נפש שלו. והגוף והנפש נכללים תמיד זה בזה. וכיוון 
שהאדם עצמו הוא נהר, ומקבל השפע מעדן, ומשקה את הגן, נמצא 
שמשקה ד' יסודות שבגופו. ואז הוא מושל עליהם, שלא יתאוו שום 
תאווה לעצמם ובכל שיפנו ישפיעו נחת רוח ליוצרם.
%letter 261
.261 ואם עבר על מצוות התורה, יושקו ד' יסודות גופו ממרירות אילן 
הרע, שהוא היצה"ר, וכל האיברים שלו, שהם מד' יסודות שבו, נכתב 
עליהם, וימררו את חייהם, וימררו עם המרירות של המרה.
%break
כי ג' מזיקים בקליפות נגד נר"נ של האדם, הנקראים כבד טחול מרה. 
כבד נגד הנפש, טחול נגד הרוח, ומרה נגד נשמה, כמו שלומדים, 
טיפה של מרה תלויה בחרבו של מלאך המוות.
%break
וזהו שמדייק כאן, וימררו את חייהם, במרירות של המרה, שהיא 
המזיק הגדול שכנגד הנשמה. וכלפי האיברים הקדושים של הגוף, 
שהם מצד הטוב, כתוב אז עליהם, ויבואו מָרָתָה ולא יכלו לשתות מים 
ממָרה.
%break
וימררו את חייהם, בעבודה קשה, בשאילת שאלות. בחומר, בקל 
וחומר. ובלבנים, בבירורי הלכה. ובכל עבודה בשדה, בברייתא. את כל 
עבודתם, משנה. כי בעוונותיהם גרמו, שנאחזה הס"א בכל חלקי 
התורה שלהם. וזה שלא זכה, נעשתה לו התורה סם המוות.
%letter 262
.262 ואם חוזרים בתשובה, כתוב בהם, וַיורֵהו ה' עץ, עה"ח, ובו, 
וימתקו המים. כי אז הסתלקו המרירות וסם המוות מהתורה, ונגלתה 
לו המתיקות שבה, סם החיים.
%break
עה"ח הוא משה משיח, כלומר, נשמת משה, שתתגלה עם ביאת 
המשיח. שנכתב בו מטרם ביאת המשיח, ומטֵה האלקים בידי.
%break
מטה האלקים הוא מט"ט, שמצידו חיים ומוות, שמתהפך מנחש למטֵה 
וממטֵה לנחש. וכשהתהפך למטה, עזר למשה מצד הטוב, ונמשכו 
החיים ממנו. וכשהתהפך לנחש, אז הוא כנגדו למשה, כי אז מצידו 
מוות. ומיד, כמ"ש, ויָנָס משה מפניו.
%page 168
%letter 263
.263 והקב"ה מסר את מט"ט ביד משה, שישתמש בו כמטה 
האלקים, כי ביד משה הוא מטה, ואינו נעשה לנחש אלא כשאינו ביד 
משה. ומט"ט הוא תשבע"פ, שיש בה איסור והיתר, צד טוב וצד רע,
%break
כמו מט"ט, שהוא התורה דבריאה. אבל באצילות כמ"ש, לא יגוּרךָ רע, 
וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה.
%break
ביאור הדברים. כמו שיש זכר ונוקבא באצילות, ז"א ונוקבא, כך יש 
זכר ונוקבא בנוקבא עצמה, מטעם שכלולה מע"ס. הזכר שבה, המאיר 
בה מלמטה למעלה, הוא בחינתה עצמה.
%break
אמנם הזכר שבה, המאיר ממנה ולמטה לבי"ע דפרודא, נקרא מט"ט. 
וב' נקודות התחברו במסך הנוקבא, מדה"ד ומדה"ר.
%break
וכשהתחתונים זכאים, נמצאת הנקודה דמה"ד גנוזה ואינה נודעת, 
והיא פועלת מהנקודה דמדה"ר. ובעת הזאת נמשכים ממנה רק חיים 
וטוב. ואם התחתונים חוטאים,
%break
הם מגלים ע"י חטאים את הנקודה דמה"ד שבנוקבא, ונקודה דמדה"ר 
מסתתרת, ואז נמשכים ממנה מוות ורע.
%break
ונודע, שהדינים שבמסך אינם פועלים מלמטה למעלה, אלא רק 
מלמעלה למטה. ולפיכך המלאך מט"ט, הזכר שבה, שמהמסך שלה 
ולמטה, נקרא בשם מטֵה, להיותו כלול מב' נקודות שבמלכות. 
וכשהתחתונים זכאים, הוא מטֵה כלפי חסד.
%break
וכשאינם זכאים, הוא מטֵה כלפי חוב. וכן נבחן שמתהפך מנחש 
למטֵה, כשהתחתונים זכאים. וכשאינם זכאים, מתהפך ממטֵה לנחש.
%break
וזהו עניין מטה האלקים. כי משה היה משתמש במט"ט לאותות 
ולמופתים שעשה. ונאמר, כי הנוקבא, היא תשבע"פ, ובה ב' נקודות, 
שמהן נמשכים איסור והיתר. ומט"ט נמשך מב' נקודות הללו.
%break
וכיוון שהיכה עימו את הסלע, לקח הקב"ה את המטה בידו, ונכתב בו, 
ויירד אליו בשבט, להכות אותו עימו. שבט הוא היצה"ר, הנחש, וכל 
הצרות שבגלות הם מחמתו, שהוא המקור לכל הייסורים והעונשים 
השוררים בגלות.
%letter 264
.264 ומשם ייפרד. איש, שעוסק בתורה, בעת שהקב"ה לוקח אותו 
מהגוף הזה, מד' יסודות דפרודא שבו, אז נפרד מהם והולך להיות 
ראש בד' חיות המרכבה. ונכתב בהם, על כפיים יישאוּנךָ. ותחת שהיה 
משוקע בד' יסודות הגוף דפרודא,
%break
זוכה ע"י עסק התורה, שהקב"ה יפרידהו מתַאוות יסודות הגוף, ויעלהו 
למעלה ראש על ד' חיות המרכבה. והחיות נושאות אותו, כמ"ש, על 
כפיים יישאונך פן תיגוף באבן רגלך.
%break
%H עבודה זרה, שפיכות דמים, גילוי עריות
%break
%letter 265
.265 ויְצַו ה' אלקים על האדם לאמור, מכל עץ הגן אָכול תאכל. ומעץ 
הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. ויצו, רומז על איסור עבודה זרה, 
הכלול בעצה"ד, כמו שלומדים,
%page 169
אין צו אלא עבודה זרה, שמעצה"ד נמשכים אלוהים אחרים. כי ג' 
עבירות כלולות בעצה"ד: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
%break
קליפת עבודה זרה, המשכן שלה בכבד, שממנה תכְבד העבודה, 
שהיא עבודה זרה. לעבודה זרה כועס הכבד, כי ע"י הכעס נמסר 
הכבד למשכן אל קליפת עבודה זרה.
%break
ונאמר, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. וכתוב, ויצו, להשמיענו על 
עבירה של עבודה זרה, הכלולה בעצה"ד.
%letter 266
.266 הכתוב, על האדם, רומז על איסור שפיכות דמים, הכלול 
בעצה"ד, כמ"ש, שופך דם האדם באדם דמו יישפך. כאן כתוב, האדם, 
ובשפיכות דמים כתוב, האדם. שָׁם שפיכות דמים, אף כאן שפיכת 
דמים.
%break
וקליפות שפיכות דמים שוכנות במרה. והיא החרב של מלאך המוות, 
שממית בה בני אדם. וטיפה של מרה תלויה בחרבו של מלאך המוות, 
ממנו מת. וכן כתוב, ואחריתה מרה כלַעֲנָה, חדה כחרב פּיות.
%break
הכתוב, לאמור, זה גילוי עריות. רומז על איסור גילוי עריות, הכלול 
בעצה"ד. וקליפת גילוי עריות שוכנת בטחול. עליו כתוב, אכלה ומָחֲתה 
פּיה, ואמרה, לא פעלתי אָוֶון. כי אין בטחול פה ועורקים לשתות בהם, 
והוא שותה מדם שחור שבכבד, אע"פ שלא נמצא בו פֶּה.
%break
כל שופכי הדם באים מהקליפה השוכנת במרה. וע"כ עורקי הדם 
שבלב, כשרואים טיפה של מרה, מיד כולם בורחים מפניה. כמו 
שלומדים, הכבד כועס ומרה זורקת בו טיפה.
%break
כי אז בורחים הדמים שבכבד וכעסו מתקרר. ובריחה זו היא מטעם 
שקליפת שופכי דם אדם שוכנת במרה, ע"כ הדמים יראים ובורחים 
מפניה.
%letter 267
.267 ומגלי עריות כולם, דרכם להסתתר בחושך, כמ"ש, ועֵין נואף 
שָׁמְרה נשף לאמור, לא תְשׁוּרֵני עין. ועל זה מורה הדם השחור 
שבטחול, שקליפה של גילוי עריות שוכנת בדם השחור הזה, הדומה 
לחושך.
%break
מי שעבר על שפיכות דמים ועל עבודה זרה ועל גילוי עריות, 
מתגלגלת נשמתו בג' כוחות הקליפות: כבד, מרה, טחול. ודנים אותם 
בגיהינום שלושה ממונים עליהם שם, הנקראים משחית, אף וחֵמה.
%letter 268
268. 15 עריות, כחשבון י"ה דשם הוי"ה. שש עריות אחרות, שש 
שניות, כחשבון ו' דהוי"ה.
%break
עוד מקודם שגלו ישראל בגלות, והשכינה עוד הייתה עימהם, ציווה 
הקב"ה לישראל, ערוות אימך לא תגלה. שלא יפגמו בשכינה, אימם 
של ישראל.
%break
וזו הגלות נבחנת לגילוי ערווה של השכינה. ועל עבירות של גילוי 
עריות, גלו ישראל. והשכינה בגלות, וזוהי ערווה של השכינה. כי ביאת 
השכינה בגלות נבחנת לערווה שלה, כמ"ש, כל מכַבדיהָ הזילוּהָ כי 
ראו ערוותה.
%break
ערווה זו של השכינה היא לילית, אמא של ערב רב, שע"כ נבחנת 
לערווה, כי ממשלת השכינה והשפע שלה, שהיא האם של ישראל, 
עבְרה אל לילית, האם של ערב רב.
%break
והערב רב, המקבלים שליטה בזמן הגלות, נבחנים לעריות של 
השכינה ולעריות של ישראל העליון, ז"א, בעלה של השכינה. שעל 
ישראל העליון כתוב, ערוות אביך לא תגלה.
%break
כי כשהשכינה בגלות, מקבלים לילית וערב רב את השפע שלו, שהיה 
צריך לתת לשכינה. וע"כ הגלות נבחנת לערוות ישראל העליון.
%page 170
%letter 269
.269 והעוברים על גילוי עריות, מפרידים בין ה"ר דהוי"ה לה"ת 
דהוי"ה, שהו' דהוי"ה לא יבוא ביניהן. וכמ"ש, ערוות אישה ובתה לא 
תגלה. כי ה"ר אמא, ה"ת בתה. וכיוון שהו' דהוי"ה ז"א, לא יבוא 
ביניהם, לקבל מאמא ולהשפיע לבתה, נפגמות בזה אישה ובתה,
%break
כי מניעת השפעתה של ה"ר, נבחנת ג"כ לערווה אליה. אישה ובתה: 
השכינה העליונה האמא, והשכינה התחתונה הבת.
%break
והטעם שגורמים בגלות, שהו' לא יבוא בין ה' לה', הוא כי בעת הגלות, 
שהערב רב, שהם חמישה מינים נג"ע ר"ע, יכולים לבוא לקבל השפע 
מהו' שבין ה' לה', אז אין רשות להקב"ה, שהוא ו', לבוא ביניהם.
%break
וזה עניין, נהר יֶחרב ויבֵש. שיחרב השפע של ה"ר, נהר, ויבשה ה"ת 
מהחיסרון של השפע שלה, כדי שלא יתפרנסו הערב רב מהו', עה"ח. 
ומשום זה אין גישה לו' בין ה"ר לה"ת, בעת שהערב רב ביניהן, כלומר 
בעת הגלות, שיכולים לבוא ולינוק מהן.
%letter 270
.270 ואין רשות לאות י' של השם הוי"ה, להתקרב אל ה"ת, מסיבת 
הערב רב, שלא יינקו השפע מה"ת, כמ"ש, ערוות כלתך לא תגלה. כי 
ה"ת נבחנת לכלה של י', שהוא האב, או"א עילאין. וה' היא האם, 
ישסו"ת. ו' הוא בן של י', של או"א. וה"ת, בת של ה"ר, שהיא ישסו"ת.
%break
באופן שה"ת היא בת של ה"ר, והיא כלה של י', להיותה אשת ו', 
שהוא בנו של י'. ואם י' ישפיע שפעו אל הכלה, ה"ת, בעת הגלות, 
יקבלו אז הערב רב את השפע, שבזה תתגלה ערוותה של הכלה. וזה, 
ערוות כלתך לא תגלה.
%break
והם מפרידים בין ו' לה"ר. כמ"ש, ערוות אשת אביך לא תגלה. כי י' 
אב, ה"ר אם, ו' בן, ה"ת בת. ומשום זה ציווה עליו כלפי ה"ר, ערוות 
אשת אביך לא תגלה. כי ה"ר היא אשת אביו.
%break
כי אם יתקרב הו', לקבל ממנה שפע בעת הגלות, יינקו הערב רב 
מהשפע, ותתגלה בזה ערוותה של אשת אביו, היות שהשפע שלה 
הוא.
%break
ערוות אחותך, זוהי ה"ת. את בת בנה ואת בת בתה לא תיקח לגלות 
ערוותה. בת בנה ובת בתה, הן ב' אותיות ה', תולדות ה"ת. אחות הוא 
שם החכמה, כמ"ש, אמור לחכמה אחותי את. ובעת שה"ת מקבלת 
חכמה, היא נקראת אחותך, בת אביך.
%break
כי אז מיוחסת לאבא, שאבא נקרא חכמה עליונה, והנוקבא נקראת 
חכמה תחתונה.
%break
ואז מולידה נשמות ישראל, שגם בהן יש הוי"ה שלמה, נרנח"י, ואור 
של הנשמות מכונה אור של תולדה, שאינן עצם האור של אצילות, 
מטעם היותן עוברות דרך המסך של המלכות.
%break
ולכן, בת בנה ובת בתה, הן ב' אותיות ה', תולדות ה"ת, ה"ר וה"ת של 
אור הנשמות, שהן תולדות של ה"ת, הנוקבא דאצילות. וה"ר דנשמות 
נקראת בת בנה, להיותה נמשכת מהזכר שבה"ת, כי בינה היא בחינת 
זכר. וה"ת דנשמות נקראת בת בתה,
%break
להיותה נמשכת מנוקבא שבה"ת. ואם ז"א ישפיע לה"ר ולה"ת 
דנשמות בעת הגלות, יבוא השפע לערב רב, ותגלה בזה ערוותו.
%break
ערוות אחי אביך, חל על י', תולדה של י' דהוי"ה, שהוא אח לו'. י' 
דנשמות, חכמה שבהן, אור של תולדה מי' דהוי"ה, אבא. כי אין 
הנשמות מקבלות חכמה, אלא בהיותן כלולות בז"א, בעת שז"א 
מלביש לאבא, י' דהוי"ה.
%break
י' תולדה של י' דהוי"ה, אח לו', כי בחינת י' דנשמות ובחינת ו' דהוי"ה, 
שהוא ז"א, שניהם מלבישים לאבא, ונחשבים לאחים זה לזה. כי 
בהיות ב' בחינות במדרגה אחת, נחשבים לאחים.
%page 171
ונאסר לישראל בגלות להמשיך שפע לי' של נשמותיהם, שהוא אחי 
ז"א אביהם של ישראל, כי השפע יגיע לערב רב, ואז תגלה בזה 
ערוותו.
%letter 271
.271 סוף סוף, בעת שהערב רב מעורבים בישראל, אין קירבה וייחוד 
באותיות שם הוי"ה. ומיד שיימָחו הערב רב מהעולם, כתוב באותיות 
השם של הקב"ה, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ומשום שהערב 
רב אינם מעורבים בישראל, אדם, שהוא ישראל,
%break
יש להם ייחוד בתורה, שכתוב בה, עץ חיים היא למחזיקים בה. 
והתורה היא מטרוניתא, מלכות, שמצידה נקראים ישראל, בני מלכים. 
ונקראת תורה דאצילות, שכולה שמותיו של הקב"ה.
%letter 272
.272 ומשום זה אמר הקב"ה, לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר 
כנגדו. משְׁנֶה של המטרוניתא, והיא אשתו של הנער, מט"ט. כלומר, 
לא טוב היות האדם בתורה דאצילות, אעשה לו עזר כנגדו עם התורה 
דבריאה, אשת מט"ט, שאינה מלכות המטרוניתא.
%break
אלא שהיא מכוּנה משְׁנֵה תורה, להיותה משנה לתורה דאצילות, 
המטרוניתא. והיא השפחה של השכינה, שלפעמים היא עזר אל 
השכינה, ולפעמים היא כנגדה.
%break
אם זכו ישראל, היא עזר, מבחינת היתר טהור כָּשר שבתורה. ואם לא 
זכו, היא כנגד השכינה, מבחינת טמא פָּסול אסור שבתורה. חלק 
התורה, שהוא טהור היתר כשר,
%break
הוא מצד יצה"ט. וחלק התורה, שהוא פסול טמא אסור, הוא מצד 
יצה"ר. שלולא היה יצה"ר בעולם, לא היה חלק זה בתורה.
%break
והטעם, שאמר הקב"ה על תורה דאצילות, לא טוב היות האדם לבדו, 
עד שהיה צריך לתת לו תורה דבריאה, אשת מט"ט, בבחינת עזר או 
כנגדו.
%letter 273
.273 והאישה, שיש לה דם טהור ודם טמא, מצד המשנה היא נתונה 
לו. והיא אינה בת זוג שלו, ואינה הייחוד שלו.
%break
כל עוד שהמלכות, אשתו של ז"א, צריכה להמתקת הבינה, ויש בה ב' 
נקודות, שמאחת נמשך דם טהור, ומאחת דם טמא, שע"כ הזיווג אינו 
קבוע. אלא, אם לא זכו, נמשך דם טמא, וזיווג זו"ן נפסק.
%break
הנה הדם הטמא ניתן לנוקבא דז"א מחמת המשנה, שהיא אשת 
מט"ט, הנמשכת ממנה. ולפיכך אין הנוקבא בת זוגו דז"א בקביעות, 
ואיננה הייחוד השלם שלו, כי אין ייחוד שלם מטרם שנמחה הערב רב 
מהעולם.
%break
ומשום הערב רב, נקבר משה מחוץ לארץ הקדושה. והקבורה שלו 
היא במשנה, ולא יידע איש את קבורתו עד היום הזה. קבורה, פירושה 
העלם. ותחיית המתים היא הגילוי. ומה שנעלם משה ונקבר בחוץ 
לארץ, הוא משום שליטת המשנה בעולם.
%break
וע"כ לא יידע איש את קבורתו, עד היום הזה של גמה"ת, שאז, 
בתחיית המתים, יתגלה משה עם ב' משיחים.
%break
הקבורה שלו, העלם נשמת משה, באה מכוח המשנה, ששולטת על 
המטרוניתא, הנקראת קבלה למשה, והיא מלכות, והמטרוניתא 
נבדלה מבעלה.
%break
משום זה כתוב, תחת שלוש רגזה ארץ, כלומר המלכות, נוקבא דז"א, 
הנקראת ארץ.
תחת עבד כי ימלוך, מט"ט.
ושפחה כי תירש גבירתָהּ, חל על משנה, אשת מט"ט.
%break
ונבל כי ישבע לחם, זה ערב רב, כמ"ש, עַם נבל ולא חכם, שהכתוב, 
ונבל כי ישבע לחם, חל על ערב רב, הנקראים, עם נבל ולא חכם.
%page 172
%H וייצר ה' אלקים, כל חיית השדה
%break
%letter 274
.274 וייצֶר ה' אלקים מן האדמה כל חיית השדה וכל עוף השמיים. אוי 
לבני העולם, שהם אטומי לב וסתומי עיניים, שאינם מסתכלים בסודות 
התורה ואינם יודעים, שהכתוב, חיית השדה ועוף השמיים, רומז על 
עמי הארץ. ואפילו אלו שזכו לנפש חיה,
%break
ועוד לא זכו לרוח חיה, אין לשכינה עזר בהם בעת הגלות. וכן אין עזר 
מהם למשה, שהוא עם השכינה, שבכל עת שגלתה השכינה, לא זז 
משה ממנה.
%letter 275
.275 אמר רבי אלעזר, וכי מי נתן מעשיו של אדם בישראל ובמשה? 
הרי הכתובים מדברים באדם, ואיך אתה מוציא המעשים מאדה"ר, 
לתת אותם על משה וישראל?
%break
אמר לו רבי שמעון, בני, ואתה תאמר כך? האם לא למדת הכתוב, 
מַגיד מראשית אחרית? שבתחילת הבריאה רמוזים המעשים 
שבאחרית הימים, שבגמה"ת.
%letter 276
.276 וע"כ משה לא מת, כי הוא עם השכינה בגלות. והוא נקרא אדם. 
ועליו כתוב בגלות האחרונה, ולאדם לא מצא עזר, אלא כולם הם 
כנגדו. ולאדם לא מצא עזר כנגדו, כתוב על העמוד האמצעי, ז"א, 
שלא היה מי שיעזור לו, להוציא השכינה מהגלות.
%break
וכמ"ש, וייפֶן כה וכה וַיַרְא כי אין איש. ומשה הוא בבחינתו ממש, כמו 
העמוד האמצעי. וכתוב בו, ולאדם לא מצא עזר כנגדו, כמו בעמוד 
האמצעי.
%letter 277
.277 בעת שלא מצא עזר כתוב, ויפֵּל ה' אלקים תרדמה על האדם, 
ויישן. ה' אלקים, או"א. תרדמה פירושה גלות, כמ"ש על הגלות, 
ותרדמה נפלה על אברם. הפיל התרדמה על משה ויישן,
%break
ואין שינה אלא גלות. כי בשינה מסתלקים המוחין, וכן בגלות מסתלקת 
הדעת מישראל. וע"כ אין שינה אלא גלות.
%break
וייקח אחת מצלעותיו. מצלעותיו של מי לקח? מאלו הנערות של 
המטרוניתא, לקחו או"א אחת מהן. והיא בחינת לָבָן. וכתוב עליה, יפה 
כַלְבָנָה.
%break
ביאור הדברים. מלכות מצד עצמה אינה ראויה למוחין, כי כך 
הצטמצמה בצ"א, שלא תקבל לתוכה שום או"י. וכל תיקונה הוא ע"י 
עלייתה והתכללותה ברחמים, בינה, או"א. אמנם לעתיד בגמה"ת,
%break
בתיקון משה וב' משיחים, תיתקן בעצמה ותהיה ראויה לקבל או"י, ולא 
תצטרך להתמתק בבינה. ולפיכך, יש ב' בחינות בניין לשכינה:
%break
א. טרם גמה"ת, ע"י המיתוק בעלייתה לאו"א, וזה לעמוד האמצעי, 
ב. בגמה"ת בבחינת עצמה, וזהו לעניין משה.
%break
ובגללה כתוב בגלות האחרונה, ולאדם לא מצא עזר, לתיקון משה וב' 
משיחים. כי אפילו אחר התכללותה בבינה, תקבל ממנה רק ט"ר, אבל 
בחינתה עצמה, מלכות שלה, נשארה בלי תיקון. והיא עניין גלות 
אחרונה.
%break
וע"כ כתוב עליה, ולאדם לא מצא עזר, אלא כולם כנגדו. וכמ"ש בזמן 
ההוא, ויפֵּל ה' אלקים תרדמה. ואין שינה אלא גלות, כי מתוך שלא 
מצא עזר לתקן אותה, ע"כ נגזרה עליה הגלות האחרונה, שתיקונה 
ע"י משה.
%page 173
ומטרם גמה"ת, שהוא ע"י תיקון על המלכות, נבחן התיקון ע"י העמוד 
האמצעי. והעמוד האמצעי, ז"א, לא היה מי שיעזור לו, להוציא 
השכינה מהגלות, כלומר, מג' הגלויות הראשונות, שמטרם הגלות 
האחרונה, כי התיקון הוא ע"י העמוד האמצעי.
%break
הזוהר הולך ומבאר לפנינו שני התיקונים, תיקון העמוד האמצעי 
ותיקון משה. וכמ"ש, וייקח אחת מצלעותיו. כלומר, מאלו הנערות של 
המטרוניתא, לקחו או"א אחת מהן. כי שבע ספירות של המלכות, 
שקיבלה מאו"א בעת קטנותה, נקראות עלמות.
%break
ונאמר, שאו"א לקחו אחת מהן, והיא חסד, כי חסד נבחן לגוון לבן. 
וכתוב עליה, יפה כלבנה, שע"י בניין הגדלות של או"א, להשלים עימה 
את המלכות דמלכות החסרה, נעשית בזה יפה כלבנה.
%break
ויסגור בשר תַחתֶנָה. עם בשר דמשה, שכתוב בו, בְּשַׁגַם הוא בשר. כי 
בשגם בגי' משה (345). וע"כ גם בשר, הכתוב כאן, הוא בשר דמשה, 
בחינת גבורה. והמלכות נשלמה על ידו בקו שמאל שלה. הבשר של 
משה הוא אָדום, ועליו כתוב, פני משה כפני חמה.
%break
כלומר, כמו חמה הנוטה לאדום, אף הבשר דמשה אדום, בחינת 
גבורה עליונה דאמא. כי גבורות דאמא מכונות בגוון אדום. ומשום זה 
כתוב, יפה כלבנה. שקו הימין שלה שמצד העלְמה בבחינת גוון לבן.
%break
וכתוב, בָּרה כַּחַמה. כלומר, קו השמאל שלה, שמצד בשר האדום 
דמשה.
%letter 278
.278 ויסגור בשר. שרצו בזה להגן עליה מפני החיצוניים. כי, ויסגור, 
לשון הגנה. כי ע"י הגבורה הקדושה דבשר אדום דמשה, מבריחים 
החיצוניים.
%break
פירוש אחר על הכתוב, ויסגור, הוא סגירה, שנעשתה מסגרת ע"י 
הבשר האדום דמשה, שבה המטרוניתא, המלכות, סגורה ששת ימי 
המעשה. ורק ביום השבת תיפתח.
%break
%H וייבן ה' אלקים את הצלע
%break
%letter 279
.279 וייבן ה' אלקים את הצלע. רמז לעניין הייבום, שלומדים בו, כיוון 
שלא בָּנה, שוב לא יבנה. וזה כמ"ש, אשר לא יבנה את בית אחיו. 
שלמדו מהכתוב הזה, כיוון שלא בנה, שוב לא יבנה.
%break
אבל בהקב"ה, אע"פ שלא בנה את השכינה בשעת הגלות, מ"מ הוא 
יכול לגאול אותה. כי כתוב בו, וייבן ה' אלקים. כלומר, או"א בנו את 
השכינה בשבילו. וכיוון שהוא עצמו לא בנה אותה, ע"כ לא שייך לומר 
בו, כיוון שלא בנה, שוב לא יבנה.
%break
וזהו כמ"ש, בונה ירושלים הוי"ה. מד' אותיות הוי"ה נבנית השכינה, 
הנקראת ירושלים. כי ו' דהוי"ה, ז"א, הוא בן י"ה דהוי"ה, שהם או"א. 
ועליהם כתוב, וייבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם, קו 
האמצעי, ז"א.
%page 174
ויְביאֶהָ אל האדם. שהביא אותו אל הצלע, שלקח מה"ת דהוי"ה, 
העלמה שלו, מלכות דז"א עצמו. ולא מלכות דמלכות. הרי שירושלים 
נבנית ע"י ד' אותיות הוי"ה, שעיקר הבונים הם י"ה, או"א, והצלע 
הנבנית היא ה"ת, מלכות של הו' דהוי"ה, שהוא ז"א, בשביל הו'.
%letter 280
.280 ועל המלכות דמלכות, שאינה בבניין ירושלים, כתוב, ואני אהיה 
לה חומת אש סביב. שנעשית חומת אש סביב ירושלים, לשמירה מפני 
הערב רב. ובגמה"ת יוריד אותה הקב"ה בנויה,
%break
כמ"ש, ירושלים הבנויה. וע"כ בהר הזה, במלכות דמלכות, שייבנה בו 
ביהמ"ק ע"י הקב"ה, יהיה קיים לדורי דורות לנצח.
%break
ועליו כתוב, גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. כי הבית 
הראשון נבנה ע"י בן אדם, שלמה, והבית האחרון נבנה ע"י הקב"ה. 
וע"כ כתוב, אם ה' לא יבנה בית,
%break
שָׁווא עמלוּ בוניו בו. כי בית ראשון ובית שני, שנבנו שלא ע"י הקב"ה, 
לא היה להם קיום, ושווא עמלו בוניו בו.
%break
פנימיות הדברים. נודע שהמאציל התחיל הבריאה ותיקן אותה באופן 
שבני ישראל יכלו לגמור אותה, כמו שלומדים, עימי אתם בשותפות, 
אני התחלתי הבריאה ואתם גומרים אותה.
%break
כי המאציל תיקן את המלכות רק בט"ר שבה, ותיקון של מלכות 
דמלכות מסר לישראל, שיתקנו אותה ע"י עבודה ושמירה של ט"ר. 
ולפיכך, כל עבודת ישראל מטרם גמה"ת, היא רק בט"ר של המלכות, 
הנבחן לבירורי רפ"ח (288) ניצוצין, שנתקנו ע"י המאציל.
%break
ומבחינה זו נבנו ב' המקדשים למעלה, ה"ר וה"ת, וכן למטה. וע"כ 
נבחנים שנבנו ע"י בני אדם, ע"י עבודת בני אדם, שהוטל עליהם 
לגמור את הבריאה. וכיוון של"ב (32) ניצוצין אחרונים,
%break
השייכים למלכות דמלכות, עוד לא נתקנו, הרי נמצאים מהם הס"א 
והערב רב, המחטיאים את ישראל. ולפיכך נחרבו ב' בתי המקדש.
%break
אמנם אחר שבני ישראל יבררו כל רפ"ח ניצוצין, הנמצאים מכוח 
שבירת הכלים, אז יברר הקב"ה בעצמו את ל"ב ניצוצין האחרונים, 
שממלכות דמלכות, הנקראים ל"ב האבן, כמ"ש, והסירותי את לב 
האבן מבשרכם. ואז תתוקן המלכות דמלכות, הבית האחרון.
%break
וכמ"ש, אם ה' לא יבנה בית, כלומר מטרם גמה"ת, שהעבודה ניתנה 
לבני אדם, ועל ידיהם נבנו ב' בתי המקדש, הרי, שווא עמלו בוניו בו, 
כי נחרבו. אלא אחר שיגמרו בני האדם את התיקון המוטל עליהם,
%break
אז יוריד הקב"ה את ירושלים בנויה, מלכות דמלכות, ואת ביהמ"ק 
בנוי, הפנימיות של המלכות דמלכות. ואז יהיה בניין עדי עד לנצחיות.
%letter 281
.281 ובתיקון העתיד ע"י משה וב' משיחים כתוב, וייבן ה' אלקים את 
הצלע. על דרך שכתוב, ולצלע המשכן השֵׁנית. כי ב' צלעות הן 
עיקריות במשכן, במלכות, הנמשכות מב' נקודות שבה: הצלע האחת 
ממדה"ר, והצלע השֵׁנית ממדה"ד.
%break
וזהו, וייבן ה' אלקים את הצלע, הכתוב בתיקון משה, כלומר צלע 
המשכן השֵׁנית, הנמשכת מנקודה דמדה"ד, בחינתה עצמה, שהיא 
מלכות דמלכות. אבל הצלע, הנאמרת בתיקון העמוד האמצעי, היא 
הצלע האחת הנמשכת מנקודה דמדה"ר, הכוללת ט"ר שלה.
%break
צלע היא מצד המשכת החסד, בחינת לבן, ומשום זה נקראת לבנה, 
על שם אור חסד שבה. ויסגור בשר תחתנה, בשר אדום, אור הגבורה, 
כי גבורה עליונה דבינה נבחנת לאדום. והנוקבא נכללת משניהם,
%break
מלבן ומאדום, חו"ג. בעת ההיא כתוב במלכות, שמאלו תחת לראשי, 
כלומר בשר אדום, גבורה, וימינו תחבקני, אור החסד, לבן, שנקרא 
צלע.
%page 175
%letter 282
.282 ויאמר האדם, זאת הפעם עֶצם מֵעצָמיי ובשר מבשרי. נאמר על 
השכינה, שהייתה נערה המאורסת אל קו האמצעי, ז"א. נאמר בה, 
זאת הפעם, אני יודע שהיא עצם מעצמיי ובשר מבשרי.
%break
כי השכינה, מטרם שראויה לזיווג עם ז"א, נקראת נערה מאורסת, 
ואחר שנעשית ראויה לזיווגו, נקראת אישה. וע"כ אחר שנבנית ע"י 
או"א ונעשית ראויה לזיווג, אמר,
%break
זאת הפעם. לזאת ייקרא אישה, להיותה נבנית מצד העליונה, אמא, 
ה"ר דהוי"ה. כי מאיש לוּקחה זאת, מצד אבא, י' דהוי"ה.
%break
ופירוש זה, הוא לפי תיקונה של הנוקבא ע"י עמוד אמצעי מטרם 
גמה"ת, שהוא ע"י בניין או"א. וכן מתבארים הכתובים כלפי תיקון 
משה, שהוא בצורת העמוד האמצעי דבחינת נשמות למטה בבי"ע.
%letter 283
.283 בעת ההיא יזכו ישראל, כל אחד ואחד, בבת זוגו. כמ"ש, ונתתי 
לכם לב חדש ורוח חדשה. כי באמת נמשכים ישראל מהמלכות, אלא 
משום שלא יכול העולם להתקיים, שיתף עימה מדה"ר, בינה.
%break
ונמצא משום זה, שכל הנוקבאות של נשמות ישראל נמשכות מבינה, 
מדה"ר. כי מלכות דמדה"ד נגנזה, ונמצא, שאין לישראל בת זוגם 
האמיתית. אבל בגמה"ת, כשהמלכות עצמה תיתקן,
%break
ולא תהיה צריכה עוד לשיתוף הבינה, יהיו אז הנוקבאות של נשמות 
ישראל ממלכות עצמה, שהיא בת זוגם האמיתית.
%break
וכתוב, וניבאו בניכם ובנותיכם, הם נשמות חדשות, העתידות להיות 
בישראל. כמו שלומדים, אין משיח בן דוד בא, עד שיכְלו כל הנשמות 
שהיו בגוף. כלומר, הנשמות הישנות, ואז יבואו הנשמות החדשות.
%break
כי כל הנשמות שבעולם, היו כלולות בנשמת אדה"ר. כמו שלומדים, 
איפה שלך באדם הראשון תלויה, היכן הייתה? וכיוון שחטא בעצה"ד, 
נפגמו כל הנשמות, ומתגלגלות והולכות בכל הדורות,
%break
עד שיקבלו את תיקונן שלהן, ויהיה גמה"ת. ואז ימשכו ישראל נשמות 
חדשות, שעוד לא היו כלולות בגוף אדה"ר. ועל הנשמות החדשות 
הללו כתוב, וניבאו בניכם ובנותיכם.
%letter 284
.284 בעת ההיא יוסר הערב רב מהעולם. ואז כתוב בישראל ובמשה, 
כל אחד בבת זוגו, ויהיו שניהם ערומים, האדם ואשתו, ולא יתבוששו. 
כלומר, שלא יהיו צריכים ללבושים לכַסות ערווה, כי הוסרה הערווה 
מהעולם, שהם הערב רב, שגרמו הגלות בעולם.
%break
%H הֶבל, משה
%break
%letter 285
.285 ועל הערב רב כתוב, והנחש היה ערוּם מכל חיית השדה. כי 
הנחש היה ערום, לעשות רע יותר מכל החיות, שהם אוה"ע עכו"ם. 
והערב רב הם בניו של הנחש הקדמוני,
%break
שפיתה את חוה בעצה"ד. והערב רב, הם היו הזוהמה, שהטיל נחש 
בחוה. הערב רב, שהתערבו בנשמות, שהולידה חוה, נבחנים לזוהמה 
כלפי הנשמות.
%break
ומאותה זוהמה, שהיא בחינת ערב רב, יצא קין. וע"כ הרג את הֶבל 
רועה צאן, שכתוב בו, בְּשַׁגַם הוא בשר. בשגם זה הבל. בשגם הוא 
בוודאי משה, והרג אותו. כלומר, בשגם הוא בגי' משה.
%page 176
ומשה הוא גלגול נשמת הבל. נמצא, בשגם, רומז על הבל ומשה. וע"כ 
היה הבל רועה צאן, כמו משה. וקין, שהרג אותו, נמצא שהרג את 
משה.
%break
ועשה זאת מכוח הערב רב, שהיה מעורב בנשמתו. והוא היה הבן 
הבכור של אדם. ע"כ התערבה הזוהמה בנשמת קין ולא בנשמת הבל, 
משום שקין היה הבן הבכור, שיצא לראשונה אחר חטא עצה"ד, וע"כ 
יצאה בו כל הזוהמה של הנחש.
%letter 286
.286 ועכ"ז, משום שרצה משה לכסות על ערוות אביו, לקח לו לאישה 
את בת יתרו, שכתוב בו, ובנֵי קֵיני חותן משה. ונקרא יתרו קיני, משום 
שנפרד מקין, כמ"ש, וחֶבֶר הקיני נפרד מקין.
%break
ועכ"ז, אע"פ שקין הרג את הבל, שהוא משה, מ"מ חזר משה לתקן 
את קין, שנדבק בו הערב רב, ערוות אדה"ר, מחמת החטא דעצה"ד.
%break
ורצה משה למחוק הזוהמה הזו, שהיא ערוות אביו, אדה"ר. וע"כ לקח 
לאישה את בת יתרו, שיתרו היה גלגול קין, שע"כ נקרא קיני. ובזה 
שלקח את בתו, תיקן אותו, ודחה ממנו את הזוהמה, שהיא הערב רב.
%break
ולאחר שהפריד הערב רב מנשמת קין, רצה להחזיר אותם בתשובה, 
כדי לכסות ערוות אביו, אדה"ר. שהקב"ה מצרף מחשבה טובה 
למעשה, ואמר לו הקב"ה למשה,
%break
הישמר מפניהם מגזע הרע ההוא. ואת מחשבתך הטובה, שרצית 
להחזיר אותם בתשובה, אצרף למעשה.
%break
ערב רב האלו, הם כוחות הפירוד שהיו בעצה"ד, שבסיבתם הזהיר 
אותו הקב"ה, כמ"ש, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. וכן הם 
כוחות הפירוד שבחטאם של משה וישראל.
%letter 287
.287 ומחמת הערב רב נגלו ישראל בגלות וגורשו מאדמתם, כמ"ש, 
ויגרש את האדם. אדם, רומז על ישראל. ומשה גורש ממקומו מחמת 
הערב רב. כי לא נשמר מהם, כמו שהזהיר אותו הקב"ה, אלא שרצה 
לקרב אותם לקדושה.
%break
ומשום זה לא זכה להיכנס לארץ ישראל, ונקבר בחוץ לארץ. כי בגללם 
עבר על מאמר הקב"ה וחטא בסלע, שהיכה אותו. שהרי אמר לו, 
ודיברתם אל הסלע, והוא היכה בסלע. והערב רב גרמו לו את זה.
%break
ועכ"ז, מחשבה טובה, הקב"ה מצרף אותה למעשה. כי משה לא היה 
מקבל את הערב רב, לתת בהם אות ברית, אלא כדי לכסות ערוות 
אביו. וע"כ הקב"ה צירף מחשבתו הטובה למעשה. ובשכר זאת אמר 
לו הקב"ה, ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו.
%break
שהתקיים במשה כמ"ש, בני רחביה רבו למעלה, כלומר, שרבו והיו 
למעלה משישים ריבּוא.
%break
ועל הערב רב אמר הקב"ה, מי אשר חטא לי, אֶמְחֶנו מספרי. משום 
שהם מזרע עמלק, שכתוב בו, תמחה את זכר עמלק. והערב רב גרמו 
ג"כ, שיחטאו ישראל בעגל ונשברו ב' לוחות העדות הראשונים.
%letter 288
.288 הכתוב, ותיפקחנה עיני שניהם וַיידעו כי עירומים הם, רומז ג"כ 
על ישראל, שידעו ישראל בשעבוד מצרים, שהם עירומים, שהיו שם 
בלי תורה. וכתוב בהם גם בגלות האחרונה, ואַת עירום ועֶרְיָה.
%page 177
כי מתורה וממצוות זוכים ישראל ללבושים לנשמתם. ובהיותם בגלות 
מצרים, וכן בגלות האחרונה, בלי תורה, נמצאים נשמותיהם בהכרח 
עירומים בלי לבושים.
%break
ואיוב אמר משום זה פעמיים עָרום, על ב' הגלויות. עָרום יצאתי מבטן 
אימי, ועָרום אשוב שָׁמה. כי ערום יצאתי, רומז על גלות מצרים. וערום 
אשוב שמה, רומז על הגלות האחרונה. מה שהיה שְׁמו משה, הפך 
בעיני הערב רב לשָׁמה ולשנינה. וזהו שאמר איוב, אשוב שמה.
%break
ורומז כאן, שמשה עתיד בגלות האחרונה להתהפך בין הערב רב, 
מהשם משה לשָׁמה. כלומר, שהולך ביניהם לשָׁמה. ואיוב אמר על זה, 
ה' נתן, שנתן התורה, וה' לקח, שחזר ולקח אותה בגלות האחרונה 
ונסתמה מישראל, יהי שם ה' מבורך.
%letter 289
.289 ובשעה שנשברו ב' לוחות התורה, והתשבע"פ נסתמה, כתוב 
בישראל, ויתפרו עלה תאנה. שהתכסו בכמה קליפות של הערב רב, 
משום שנעשו עירומים מתורה, והתכסו שלא יתגלו ערוותם, שהם 
מקומות האחיזה לקליפות. והכיסוי שלהם הוא כנפי הציצית.
%break
ועל רצועות התפילין כתוב, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור 
וילבישֵׁם. אבל אצל ציצית כתוב, ויתפרו עלה תאנה. כי כתוב על ב' 
מיני כיסויים לכסות ערוותם, שהגיע אליהם ע"י עצה"ד:
%break
א. הם הכיסויים שעשו בעצמם, שהם עלה תאנה.
ב. הכיסויים שעשה להם הקב"ה, שהם כותנות עור.
%break
ולפיכך, כשהכתובים מרמזים על ישראל אחרי שבירת הלוחות, אומר 
הזוהר, שהכיסוי של עלה תאנה, רומז על כיסוי של כנפי ציצית, שהם 
תשמישי מצווה, שנזרקים לאחר עשיית המצווה, כי אין בהם שום 
קדושה. והכיסוי של כותנות עור רומז על רצועות התפילין,
%break
שהם תשמישי קדושה שנגנזים. שיש בהם משום קדושה, אפילו אחר 
עשיית מצוותם.
%break
ויעשו להם חגורות, כמ"ש, חגור חרבךָ על ירך גיבור. וזוהי ק"ש. כי 
ק"ש כחרב כלפי החיצוניים, שחוגרים אותה על ירך. שכתוב בק"ש, 
רוממות אל בגרונם וחרב פּיפיות בידם. שק"ש, קוראים בגרון, שהוא 
כמו חרב. וע"כ כתוב עליו, ויעשו להם חגורות.
%break
%H ערבובים רעים
%break
%letter 290
.290 וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן. רומז על ישראל, 
כשהתקרבו לקבלת התורה על הר סיני. כמ"ש, הֲשָׁמַע עָם קול אלקים 
מדבר מתוך האש, כאשר שמעת אתה, וַיֶחי. אבל הערב רב לא יכלו 
לשמוע קול אלקים, ומתו.
%break
ואלו שנשארו מהערב רב, שלא מתו, אמרו אח"כ למשה, ואל ידבר 
עימנו אלקים, פן נמות. וגרמו שׁכחה בתורה ע"י שהחטיאו ישראל 
בעגל. והערב רב הם אלו עמי הארץ, שכתוב בהם, ארור שוכב עם כל 
בהמה. משום שהם מצד הנחש, שכתוב בו, ארור אתה מכל הבהמה.
%page 178
%letter 291
.291 והרי יש כמה ערבובים רעים בישראל הנקראים בהמות וחיות. 
אבל יש ערב רב מצד הנחש, ויש ערב רב מצד אוה"ע עכו"ם, שהם 
דומים לחיות ולבהמות השדה.
%break
ויש ערב רב מצד המזיקים, שהם נשמות הרשעים, כי נשמות 
הרשעים הם ממש מזיקי העולם. ויש ערב רב של שדים ורוחות 
ולילית.
%break
וכולם מעורבים בישראל. ואין בכולם ארור, כמו עמלק, שהוא נחש 
הרע ואל אחר. הוא המגלה כל העריות שבעולם, כלומר, הוא שורש 
הקליפה, המביא גילוי עריות בעולם, הוא רוצח, שממנו נמשכת 
הרציחה בעולם. ובת זוגו היא סם המוות של עבודה זרה.
%break
באופן, שג' העבירות החמורות: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה 
זרה, נמשכים מקליפת עמלק, שהוא הנחש והוא אל אחר. וכולם הם 
בחינת ס"מ. ויש הרבה בחינות ס"מ, ואין כולם שווים. אבל ס"מ זה, 
שמצד הנחש, הוא ארור מכולם.
%letter 292
.292 ויקרא ה' אלקים אל האדם, ויאמר לו, אַיֶכָּה. בכתוב, ויאמר לו, 
אַיכה, רמז הקב"ה לאדה"ר, שביהמ"ק עתיד להיחרב ועתידים לקונן 
עליו איכה, כמ"ש, אֵיכָה יָשבה בדד. כי איכה הוא אותיות א"י כ"ה, 
אשר כ"ה הוא שם השכינה, ששרתה בביהמ"ק.
%break
א"י פירושו אַיֵה, כמ"ש, אֵי הֶבל אחיך. ולכן, אחר החורבן, אמר על 
השכינה, א"י כ"ה, איה עתה השכינה, הנקראת כ"ה.
%break
ולעת"ל, עתיד הקב"ה לבער כל מיני הרע מהעולם, כמ"ש, בילַע 
המוות לָנצח. כי המוות הוא שורש כל הרע. וכשיתבטל המוות, יתבטל 
כל הרע. אז חוזר הכול למקומו,
%break
כמו שהיה לפני החטא של עצה"ד, שממנו היו המיתה וכל מיני הרע, 
ככתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
%break
%H התיקון של עולם התחתון מעולם העליון
%break
%letter 293
.293 כל שלמה, הכתוב בשה"ש, פירושו, המלך שהשלום שלו, ז"א. 
ואם כתוב, מלך סתם, ולא המלך שלמה, פירושו הנוקבא דז"א, 
מלכות. המלך התחתון נכלל במלך העליון, והעניין הוא, שהתחתון 
יורש את העליון, ושניהם נעשו כאחד.
%break
מה שמבדיל בין המלך שהשלום שלו, ובין הנוקבא מלך סתם, שהמלך 
התחתון, הנוקבא, אין לה קיום אלא בעלייתה למלך עליון, בינה. כי 
הנוקבא מצד עצמה אינה יכולה לקבל מוחין.
%break
אלא ע"י עלייתה של הנוקבא לבינה, יורשת התחתון, הנוקבא, לעליון, 
בינה. כי האמא משאילה בגדיה לבתה, ומקשטת אותה בקישוטיה. 
ולפיכך נקראת הבינה וכן הז"א, הנמשך מבינה, בשם מלך שהשלום 
שלו. שהרי כל השלום של הנוקבא,
%break
הכלים והמוחין שלה, נמשכים מבינה ומז"א. כי ע"י עלייתה של 
הנוקבא אל הבינה, נעשו הבינה והנוקבא כמו אחד, והנוקבא יכולה 
לקבל אותם המוחין כמו הבינה.
%page 179
ואז נקראת הנוקבא בית, כי ע"י שיורשת המוחין דהארת חכמה 
מבינה, היא נקראת בית, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית. שזה רומז, שאין 
הנוקבא נקראת בית, אלא בזמן שיש לה חכמה. וכתוב, אַפּרְיון עשה 
לו המלך שלמה. אפריון, דבר התיקון של עולם התחתון,
%break
הנוקבא, מעולם העליון, בינה. כלומר, כשהמדובר הוא בנוקבא 
בתיקונה ע"י הבינה, מכנים אותה בשם אפריון.
%letter 294
.294 כי עד שלא ברא הקב"ה את העולם, היה שמו סתום בו, והיה 
הוא ושמו הסתום בתוכו, אחד. שמו, מלכות, שמטרם הבריאה הייתה 
כלולה וסתומה בא"ס, בלי שום גילוי והיכר. והיה אז הוא ושמו הסתום 
בו אחד.
%break
ולא נגלה דבר, עד שעלה ברצונו לברוא העולם. והיה רושם ובונה 
עולמות, ולא היה להם קיום ונחרבו. כלומר העולמות שיצאו מהמלכות 
בעת צ"א, הנקראים עולמות דתוהו, שבהם הייתה שבירת הכלים, 
שהם חורבן עולמות הללו.
%break
ועליהם לומדים, שבתחילה נברא העולם במדה"ד, מלכות דצ"א, 
שנקראת מדה"ד. ראה שאין העולם מתקיים, שנחרבו, שיתף עימו 
מדה"ר, שהתעטף הקב"ה, בינה, בעיטוף אחד של אור,
%break
וברא את העולם, כלומר, שהעלה אליה את המלכות, ואורה התמעט 
משום זה לו"ק, הנקרא אור עטוף, שאז השתתפה מדה"ד, מלכות, עם 
מדה"ר, בינה, שע"י זה התקיים העולם.
%letter 295
.295 והוציא מֵאור עטוף זה ארזים עליונים גדולים, מהזוהר העליון 
ההוא. שאח"כ חזר והמשיך ג"ר לאור העטוף הנזכר. ושם מרכבה שלו 
על כ"ב (22) אותיות רשומות, שהם זו"ן.
%break
כי אותיות אל"ה דבינה, שבעת קטנות יורדות ממנה לזו"ן, ובעת 
גדלות, הבינה מחזירה אותם אצלה, הן נבחנות כמו מרכבה, הנוסעת 
הנה והנה. ושם מרכבה שלו על כ"ב אותיות,
%break
על זו"ן בקטנות. ואח"כ בגדלות נחקקו הזו"ן בעשרה מאמרות, 
שפירושם מוחין דג"ר. ואז התיישבו, שבאו על תיקונם הנרצה.
%break
וכתוב, אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. וכמ"ש, ארזי לבנון 
אשר נטע. כי חכמה נקראת לבן, ובינה נקראת לבנון. האפריון שעשה 
שלמה, הנוקבא, עשה לו מהכלים דבינה, לבנון. וכן ספירותיה נקראות 
ארזי לבנון, שמהארזים הללו נבנתה הנוקבא.
%letter 296
.296 עשה לו המלך שלמה. המילה, לו, מיותרת. והזוהר מפרש, לו 
לעצמו, שהמלך שלמה, ז"א במוחין דבינה, עשה את האפריון לעצמו. 
לו לתיקונו. שתיקן עצמו תחילה עם האפריון. לו, להראות כבודו 
העליון, להשפיע מוחין שלו מכבוד העליון, בינה, אל האפריון, מלכות.
%break
לו, להודיע שהוא אחד ושמו אחד, להביא את גמה"ת, כמ"ש, ביום 
ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ועל הזמן ההוא כתוב, ויידעו כי אתה 
שׁמך ה' לבדך.
%letter 297
.297 בהגעת הזיווג דהכאה, במלכות דבינה, מושגים ההיכלות, 
המוחין. נוטה לצד זה שלמעלה הוא נוטה לימין. נוטה לשמאל, יורד 
למטה. כשממשיך המוחין מלמטה למעלה,
%break
הוא ימין, נצח. וכשנוטה לשמאל, הוד, יורדת הארת המוחין מלמעלה 
למטה. אבל מנצח אין הארתם נמשכת למטה.
%break
וכך ממשיך המוחין לד' הזוויות, שהם י"ב (12). כי כל זווית כוללת ג' 
בחינות. המלכות דבינה מתפרשת למעלה ולמטה ולד' זוויות, כדי 
להיות נהר אחד עליון.
%page 180
כלומר, המלכות דבינה משפיעה כל אלו המוחין, שיצאו בבינה, לז"א. 
שעל ידיהם נעשה ז"א נהר אחד עליון, כמ"ש, ונהר, ז"א, יוצא מעדן, 
בינה. ואלו המוחין הם כ"ד (24) בחינות.
%break
כי י"ב בחינות כלולות בד' זוויות, חו"ב תו"מ, מבחינת הנצח, כלומר 
י"ב בחינות מלמטה למעלה. ויש חו"ב תו"מ מבחינת ההוד, כלומר י"ב 
בחינות מלמעלה למטה. והן כ"ד בחינות. וכל אלו נעשים נהר אחד 
עליון, מוחין אל הז"א, שהוא, ונהר יוצא מעדן.
%letter 298
.298 ז"א, נהר העליון, יורד ומשפיע המוחין למטה, למלכות, ועושה 
אותה ים הגדול, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. כי המלכות 
אוספת את הכול ושואבת אותם בתוכה.
%break
כי אלו המוחין, שהם כ"ד בחינות, יוצאים מתוך הבינה, הנקראת נחל, 
כמ"ש, מנחל בדרך ישתה, הז"א. על כן יָרים ראש, ג"ר, הנקראים 
ראש.
%break
וע"כ נבחנות כ"ד בחינות המוחין בשם נחלים. ואלו הנחלים ישתה 
הז"א, ומשפיע אותם אל המלכות, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. 
כי המלכות נעשית לים הגדול ע"י הנחלים שמקבלת מז"א.
%break
כמ"ש, אני חבצלת השרון. ואינו נקרא שרון, אלא המקום הסמוך לים 
הגדול, שהוא שואב כל מֵימי העולם.
%break
פירוש. שרון הוא מלשון, יָשׁור על אנשים, כלומר ראייה, מוחין 
דחכמה. וע"כ, כשיש למלכות מוחין דחכמה, היא נקראת חבצלת 
השרון. ואינו נקרא שרון, אלא המקום הסמוך לים הגדול. כלומר, שאין 
המלכות נקראת שרון, אלא בעת שסמוכה לים הגדול.
%break
כשיש לה הנחלים דבינה, המוחין דחכמה. כי אז היא שואבת בתוכה 
כל מֵימי הבינה, הנקראת עולם, שהם כל כ"ד הנחלים, שמוציא לחוץ, 
ושואב בתוכו. ומאירים זה בזה בדרכים הידועים.
%break
יציאת המוחין היא בשלוש נקודות: חולם, שורוק, חיריק.
מוציא לחוץ, זו נקודת החולם. שאז מוציא א"א את הבינה מחוץ 
לראש, וכן ז"א מוציא את המלכות מחוץ לאצילות, ונעשית ו"ק בלי 
ראש, קו ימין.
%break
ושואב בתוכו, זו נקודת השורוק, שאז הבינה חוזרת לראש א"א, וכן 
המלכות חוזרת לאצילות, ומקבלת המוחין דחכמה, קו שמאל, שקבלת 
המוחין הללו מכונה שאיבה.
%break
ומאירים זה בזה בדרכים הידועים, זו נקודת החיריק, יציאת קומת 
החסדים, המלבישה ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה, שזהו עניין קו 
האמצעי, שאז מאירים זה בזה.
%break
שקו ימין הנמשך מהחולם, מקבל בחינת הג"ר מקו שמאל, הנמשך 
מהשורוק, וכן קו שמאל מקבל החסדים מקו ימין. ויש חכמה וחסדים 
בקו ימין, וכן חכמה וחסדים בקו שמאל, שבזה נשלמים המוחין.
%break
ואז כתוב עליהם, בחכמה ייבנה בית. ועל זה רומזת הב' דבראשית. 
כי אחר שהחכמה התלבשה בחסדים, נקראת הבינה בשם בית, וכן 
המלכות נקראת בשם בית, שעליהם רומזת ב' דבראשית, כי ב' 
נקראת בית.
%break
הבית העליון, בינה, נבנה בחכמה. וכן הבית התחתון, מלכות, נבנה 
בחכמה. אמנם הבית הגדול העליון, בינה, היא יישוב העולם, שהמוחין 
אינם לעצמה אלא בשביל יישוב הזו"ן, הנקרא עולם. והבית התחתון 
הוא מלך סתם, המלכות.
%letter 299
.299 והמלך ישמח באלקים. והמלך, מלכות, ישמח באלקים עליון, 
בינה, לאחוז בו תחת ראשו ולקרב אותו בחדווה, שיהיו שניהם אחד. 
כמ"ש, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שכתוב על המוחין דבינה, 
המקובלים למלכות ע"י הז"א.
%page 181
ומבואר בזה הכתוב, והמלך ישמח באלקים, המלכות תשמח בבינה, 
באלקים עליון, להיותה אוחזת בה תחת ראשה, שמשפיעה לה מוחין, 
שנעשים למלכות בחינת ראש, וכן משפיעה לה חסדים,
%break
כדי לקרב אותה אליה, להתייחד עימה לאחד. כי אז המלכות עולה 
ומלבישה לבינה, ונעשות שתיהן אחד.

%break
והמלך ישמח באלקים, השמחה באור שהוציא. כי מבאר הכתוב ע"פ 
סדר יציאת המוחין בשלוש נקודות חולם שורוק חיריק. והשמחה היא 
שמחת האור, שהוציא לחוץ בנקודת החולם.
%break
ואע"פ שע"י יציאה זו, נעשית רק ו"ק בלי ראש, מ"מ, ע"י יציאה זו של 
הבינה, נעשית המלכות מוכשרת לקבל כל המוחין דבינה. ולולא יציאה 
זו, לא הייתה המלכות ראויה לקבל מוחין.
%break
וע"כ כתוב על יציאה זו, והמלך ישמח באלקים. שהשמחה היא משום 
שיצא דרך שביל אחד נסתר וגנוז, והכניס בו ב' שבילים, שניים שהם 
אחד.
%break
כי אחר שנכללה ונמתקה המלכות בבינה, היא נוסדה בב' נקודות, 
בנקודה של עצמה ומנקודת הבינה, המכונות מנעולא ומפתחא. אמנם 
בחינתה עצמה, מנעולא, שאין לה זיווג,
%break
נגנזה בה ואינה ניכּרת בה כלל. ורק נקודת הבינה, מפתחא, שעליה 
יוצאים כל המוחין, היא מגולה בה, וע"כ ראויה למוחין.
%break
וזהו שיצא דרך שביל אחד, במפתחא. כי הכניס בה ב' שבילים, שביל 
דמפתחא ושביל דמנעולא. אבל נתקנו בשניים שהם אחד, שאינו ניכר 
אלא אחד, המפתחא. ומשום זה נוסד העולם, מלכות, במוחין שלמים. 
כי על המפתחא, הנמשכת מבינה, יוצאים אח"כ כל המוחין דגדלות.
%break
ואם היה ניכר בה השביל השני, מנעולא, לא הייתה יכולה לקבל שום 
מוחין. ולפיכך כתוב על יציאה זו דרך שביל דמפתחא, והמלך ישמח 
באלקים.
%letter 300
.300 והמלך ישמח באלקים. שעולם התחתון ישמח בעולם העליון 
הסתום. אותו העולם, הנותן חיים לכל, הנקרא חיֵי המלך. בעת שבינה 
חוזרת לראש א"א, שאז נבחנת לנקודת השורוק,
%break
ואז נעשית בו לחכמה, ונקראת אז אלקים, עמוק וסתום בשם, ואור 
החכמה מכונה אור החיה, כמ"ש, והחכמה תְחַייה בעליהָ.
%break
וכתוב, והמלך ישמח באלקים. שעולם התחתון ישמח בעולם העליון 
הסתום, בעת שבינה נקראת עולם עמוק וסתום, בעת עלייתה לראש 
א"א, ונעשית לחכמה בנקודת השורוק, שאז הבינה שולחת חיים, 
מוחין דחכמה, לכל המדרגות. ומוחין אלו נקראים חיי המלך.
%break
ואין הפירוש שהיא משפיעה עתה החיים לכל. כי עתה היא מחוסרת 
חסדים, והתחתונים אינם יכולים לקבל ממנה כלום בלי לבוש 
החסדים. כי ע"כ היא נקראת עתה עולם הסתום. אלא הפירוש הוא,
%break
שאח"כ היא מלבישה אור החכמה הזה באור דחסדים, בנקודת 
החיריק, ואז היא משפיעה מכאן החכמה, הנקראת חיים, לכל 
המדרגות.
%break
המוחין דנקודת שורוק הם עיקר הבית, כי אין המלכות נקראת בית, 
אלא ע"ש מוחין דחכמה, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית. וע"כ המוחין 
דשורוק, חכמה, הם עיקר הבית. אלא שעדיין המוחין סתומים, מטעם 
חיסרון של חסדים. ונבחן משום זה, שעוד אין יישוב הבית,
%break
אלא היא עיקר הבית, כי אח"כ תימשך מכאן הארת החכמה, עיקרו 
של הבית.
%break
הבית הזה בונה בית של העולם, זו"ן, ובונה העולם, שהם זו"ן. נקודת 
החיריק היא קומת החסדים, שהחכמה מתלבשת בהם, כדי שיוכלו 
להתלבש בתחתונים, זו"ן, הנקראים עולם. והבית הזה, עיקר הבית 
דנקודת השורוק, בונה בית של העולם,
%page 182
מתלבש בחסדים, הנבחן לבניין בית ביישוב בשביל העולם, זו"ן. כי 
בכל מקום שנזכר בניין, פירושו, באור החסדים, הנמשכים מג"ר 
דבינה, שהם, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא.
%break
כלומר, עיקר הבית, החכמה, מתלבשת בחסדים דנקודת החיריק. 
שבזה בונה בית לזו"ן ליישוב, כלומר שמלבישה החכמה בחסדים. 
ואח"כ היא משפיעה אותם לזו"ן, כשהם מלובשים זה בזה. ואז נבנים 
הזו"ן, הנקראים עולם, ליישוב הבית. והמוחין נשלמים בכל צורכם.
%break
וזהו שכתוב, בראשית ברא אלקים. אשר בראשית, אותיות בית 
ראשית. ראשית היא חכמה, כשהמלכות אוספת כל המוחין לתוכה 
ונעשית ים הגדול, לשאוב כל המוחין בנקודת השורוק, אז נקראת 
המלכות ראשית. וכאשר ראשית,
%break
חכמה, מתלבשת בחסדים, נקראת בית ראשית, כי עתה היא בית 
ליישוב. וזהו, בראשית ברא אלקים.
%letter 301
.301 הים הקָרוּשׁ, מלכות, שואבים מימיו את כל מימי העולם, ואוסף 
אותם לתוכו, והמים הולכים ומשוטטים בו לכאן ולכאן, ונשאבים בו. 
וזה יוצא ונעשה במלכות מתוך העליונה, מהבינה. כמ"ש, מבטן מי יצא 
הקרח.
%break
מהבינה, הנקראת מ"י, יצא הקרח, במלכות, ונעשית לים הקרוש. 
שמימיו נקרשים בו, כדי שישאב מים אחרים. שמטבע מים קרושים, 
שנעשים בהם נקבים חלולים מרובים.
%break
וע"כ, אם שופכים עליהם מים, הקרח בולע ומקבל אותם. וע"י 
הקרישה נעשו המים לבית קיבול, לקבל מים אחרים.
%break
הזוהר מבאר החיוב להתלבשות החכמה בחסדים. ואומר, הים 
הקָרוּשׁ, שואבים מימיו את כל מימי העולם, ואוסף אותם לתוכו, והמים 
הולכים ומשוטטים בו לכאן ולכאן, ונשאבים בו.
%break
כי בעת שהמלכות מקבלת החכמה בנקודת השורוק, ונקראת ים, היא 
נעשית אז הים הקרוש. שהאורות נקרשים ונסתמים בתוכם, ואינם 
מושפעים ממנה ולחוץ,
%break
ונעשה בה תיקון זה, כל עוד שהחכמה בלי חסדים, שהיא מזיקה 
לתחתונים. וע"כ האורות קרושים בתוכה, ואינם מושפעים לתחתונים.
%break
המלכות, היא הים הקרוש, בה בעת שאורותיה שואבים כל אורות 
העולם העליון, בינה, ואוספים אותם לתוכה, בעת שהבינה חוזרת 
לראש דא"א ונעשית חכמה.
%break
והמים הולכים ומשוטטים בו לכאן ולכאן, ונשאבים בו. מתוך שאינם 
מושפעים ממנה ולחוץ, נמצאים המים הולכים, ומשוטטים בה לכאן 
ולכאן. וע"י זה הם נשאבים בה.
%break
כי להלן נאמר, שע"י כוח הרוח הדרומית, שהוא החסדים, הנמשכים 
בכוח נקודת החיריק, נמס הקרח שבה, וחוזרת להיות נוזלים 
ומשפיעה לתחתונים. והנה אז, אחר שבאה בשליטת רוח דרומית,
%break
כבר אינה יכולה המלכות לקבל עוד חכמה, אלא שאותו אור החכמה 
שקיבלה מכבר, בעת שהייתה קפואה, מתלבש עתה באור החסדים, 
שמקבלת מהדרום.
%break
וע"כ נבחן, כמו שאור החכמה הולך לכאן ולכאן. כלומר, שתחילה 
הולך ובא אל המלכות, ואח"כ, ע"י הרוח הדרומית, חוזר ויוצא מתוכה 
ובא אל שורשו. אמנם בינתיים, שואבת המלכות את אור החכמה 
שעבר בתוכה.
%break
ומֵימי החכמה הולכים ומשוטטים לכאן ולכאן. כי תחילה באים אליה 
וקופאים בה, ואח"כ יוצאים בחזרה ממנה בכוח רוח דרומית, ובינתיים 
נשאבים בה. כי נשאב בה אור החכמה. שקולטת אותו בתוכה, ונשאר 
בה תמיד, מאותה העת שהייתה קפואה עימו.
%page 183
וזה יוצא ונעשה במלכות מתוך העליונה. שעניין הקרישה והקרח 
נמשך אל המלכות מהעליונה, מבינה, כמ"ש, מבטן מי, שהיא בינה, 
הנקראת מ"י, יצא הקרח.
%letter 302
.302 קרח זה של הים הקרוש, לא ייזלו מֵימיו, אלא בשעה שכוחו של 
הדרום, הימין, מגיע אצלו ולוקח אותו עימו. אז המים שהיו קרושים 
מצפון, השמאל,
%break
נמסים ונמשכים מכוח הדרום ומשפיעים אל התחתונים. כוחו של 
הדרום, נקודת החיריק, קומת החסדים, היוצאת על מסך דבחינה א'.
%break
ומתוך שהוא מכריע את החסדים דקו ימין, דרום, ומשליט אותו על 
השמאל, צפון, ע"כ נבחן לכוחו של הדרום. ואז כוחו של הדרום מגיע 
לקרח, הנמשך מצפון, מקו שמאל, ולוקח אותו עימו,
%break
שכולל אותו בתוכו. וכיוון שקו שמאל נכלל בימין, תכף נמס הקרח 
והאורות נמשכים לתחתונים.
%break
כי מבחינת הצפון, מקו שמאל, נקרשים המים. ומבחינת הדרום, מקו 
ימין, נמסים וניגָרים לתחתונים, להשקות כל חיות השדה, את 
המדרגות שמחוץ לאצילות, בבי"ע. ואלו שבבי"ע נקראים הָרי בָתֶר, 
הרי פירוד. כי על בי"ע כתוב, ומשם ייפרד.
%break
שכולם יושקו, בשעה שדרום מתחיל להתחבר עימו. ואז המים 
נמשכים, ובכוח עליון זה הנמשך מהדרום, יהיו כולם בתפארת 
ובשמחה.
%letter 303
.303 כשהמחשבה עולה ובאה ברצון מהנסתר שבכל הנסתרות, א"א, 
נמשך מתוך המחשבה נהר אחד. הבינה נקראת מחשבה. המלכות 
נקראת רצון. נהר הנמשך ויוצא מהמחשבה, הם ג' אותיות אל"ה, 
שיצאו מחוץ למחשבה, הנקראת אלקים.
%break
כשהבינה דא"א, המחשבה, קיבלה בתוכה את המלכות דא"א, הרצון, 
ונכללה בה, נמשך ונפרד מהבינה נהר אחד, כלומר ג' אותיות אל"ה 
דאלקים, נפרדו מבינה ונמשכו וירדו לזו"ן. ולא נשאר בבינה, כי אם ב' 
אותיות מ"י מהשם אלקים שבה.
%break
וכשמתקרבים זה בזה, שהנהר אל"ה חוזר ומתקרב אל אותיות מ"י 
שבמחשבה, וחזר ונשלם בשם אלקים, ע"י שביל אחד, שאינו ידוע 
למעלה ולמטה, נעשתה כאן ראשית אל הכול.
%break
בשעת גדלות, שהארת ע"ב ס"ג דא"ק חוזר ומוריד את המלכות 
מהמחשבה למקומה, אז חוזרים אותיות אל"ה אל המחשבה, ונשלם 
בה השם אלקים כמקודם לכן.
%break
ובראשית, אותיות ב' ראשית, אשר ב' רומזת על מלך סתם, המלכות, 
שנוסדה והשתכללה מראשית, בינה, מחשבה. והמלכות והבינה 
דומות זו לזו. וע"כ באות יחד במילה בראשית, אשר ב' היא המלכות, 
%letter 304
.304 ברא אלקים את השמיים. פירושו, שהוציא מתוכו קול. אלקים, 
בינה, האציל והוציא את השמיים, ז"א, קול. והוא נקרא קול השופר. 
השמיים, ז"א, שולטים על הארץ בכוח המוחין, הנקראים חיי המלך 
העליון.
%break
אור החכמה נקרא חיים. המלך העליון, הבינה, שהאצילה את 
השמיים. וע"כ נקראים מוחין אלו בשם חיי המלך העליון. כמ"ש, בן 
ישי חי על האדמה. כי הארת החכמה, הנקראת חיים, תלויים בבן ישי, 
במלכות דוד, ועל ידם משל על הכול.
%break
והארץ, המלכות, מקבלת מהשמיים, כמ"ש, ברא אלקים את השמיים 
ואת הארץ.
%break
כי יש ב' בחינות מלכות אל הז"א:
א. המלכות שמחזה ולמעלה דז"א, מלכות דוד,
ב. מלכות שמחזה ולמטה, רחל, ארץ.
%page 184
ואלו המוחין דחכמה, הנקראים חיי המלך העליון, הרי הז"א, שנקרא 
שמיים, משפיע אותם אל הארץ, הנוקבא שמחזה ולמטה. אמנם הם 
תלויים במלכות דוד, במלכות שמחזה ולמעלה.
%break
כי הזיווג דז"א, לקבל המוחין עם מלכות דוד, ואחר שהתקבלו במלכות 
דוד, משפיע אותם אל הארץ, הנוקבא התחתונה.
%break
והחיים תלויים בבן ישי, במלכות דוד, כי בה נעשה הזיווג, לקבל מוחין 
הללו מהבינה. ואח"כ משפיע אותם לארץ. וזהו שכתוב, בן ישי חי על 
האדמה. להורות שהחיים המקובלים לאדמה, נוקבא תחתונה דז"א, 
באים מבן ישי, הנוקבא שמחזה ולמעלה.
%break
האות ו' שנוספה על המילה אֵת, כמ"ש, ואת הארץ, היא כדי לשלוט 
ולהשפיע מזונות על הארץ, אל הנוקבא התחתונה. כי ו' זו של ואת 
הארץ, הוא זכר שבנוקבא. והשפעת המזונות היא מקבלת מהזכר 
הזה.
%letter 305
.305 כתוב, את השמיים. והוא כוח הכללות של כ"ב (22) אותיות, 
המרומזות בא"ת, מא' עד ת', שהוציא אלקים, בינה, ונתן לשמיים, 
ז"א. א"ת רומז על נוקבא,
%break
כי א"ת הוא כללות כ"ב אותיות מא' עד ת'. ואותיות הן כלים, התלויים 
רק בנוקבא. כי זכר הוא האור, והנוקבא היא כלים.
%break
את השמיים, זוהי הנוקבא שמחזה ולמעלה בגופו של ז"א, שהבינה 
האצילה אותה ביחד עם ז"א. כמ"ש, בעטרה שעיטרה לו אימו. 
והנוקבא הזו היא עטרה, שעיטרה לו אמא, הבינה.
%break
ואת השמיים, זכר ונוקבא, להכליל אותם זה בזה, ולחבר אותם זה 
בזה, שיתקיימו יחד במוחין הללו, הנקראים חיי המלך. והמלך סתם, 
שהיא הנוקבא, יהיה ניזון מז"א, הנקרא שמיים.
%break
ואת הארץ, מורה על חיבור של זכר ונוקבא, שנחקקו באותיות 
רשומות. כי הנוקבא שמחזה ולמעלה המרומזת בכתוב, את השמיים, 
הוא רק כוח כללות כ"ב אותיות, ואינן עוד אותיות בפועל, להיותן 
מלמעלה מחזה. אבל הנוקבא המרומזת בכתוב, ואת הארץ,
%break
היא בחינת כ"ב אותיות רשומות בפועל ממש, להיותן מחזה ולמטה. 
ולכן נאמר, שנחקקו באותיות רשומות, בפועל ממש.
%break
וחיי המלך, שהם המוחין דהארת חכמה, הנמשכים מהשמיים, ז"א, 
הרי השמיים ממשיכים אותם רק כדי לקיים הארץ וכל ההמונים שלה. 
כלומר, שאין ז"א ממשיך מוחין הללו בשביל עצמו, להיותו מתוקן 
במוחין דחסדים מאוירא דכיא של או"א עילאין,
%break
אלא שממשיך אותם רק בשביל הנוקבא שמחזה ולמטה, ובשביל כל 
הנשמות הנמשכות ממנה.
%letter 306
.306 אלקים עליון, בינה, עשה שמיים וארץ במוחין דקיום, חיי המלך, 
והוציא אותם כאחד בכוח שלמעלה, ג"ר דבינה, שהם או"א עילאין, 
הנקראים ראשית כל. כלומר, הג"ר דבינה, או"א עילאין, האצילו 
שמיים וארץ עליונים, זו"ן הגדולים, שמחזה ולמעלה דזו"ן.
%break
כעין זה ירד סוד העליון, בינה, למטה, לז"ת שלה, הנקרא ישסו"ת. 
והישסו"ת עשה שמיים וארץ התחתונים, זו"ן הקטנים, כלומר מחזה 
ולמטה של הזו"ן.
%letter 307
.307 ועניין כל זה הוא ב' דבראשית, הרומזת על הבינה. ונקראת ב', 
כי ב' עולמות הם בבינה, או"א עילאין, המכונים עולם עליון, וישסו"ת, 
המכונים עולם תחתון. והם בראו עולמות, שעולם עליון דבינה ברא 
עולם עליון דזו"ן. ועולם תחתון דבינה ברא עולם תחתון.
%break
זה כמו זה. או"א כמו ישסו"ת. או"א ברא שמיים וארץ, זו"ן הגדולים. 
וישסו"ת ברא שמיים וארץ, זו"ן הקטנים.
%page 185
וע"כ ב' רומזת, שב' עולמות הם בבינה, או"א וישסו"ת. זה הוציא ב' 
עולמות, זו"ן הגדולים, וזה הוציא ב' עולמות, זו"ן הקטנים. וכולם יצאו 
בכוח ראשית העליון, בינה, שחזרה לראש א"א, הנקרא ראשית 
העליון.
%letter 308
.308 ההפרש מהזיווג דעולם עליון דבינה אל הזיווג דעולם תחתון 
דבינה, הוא שעולם עליון יורד לעולם תחתון, להאציל את עולם תחתון 
דזו"ן, זו"ן הקטנים.
%break
והוא מתמלא ע"י זיווג מאור העליון, באורַח של מדרגה אחת השורה 
עליו, כעין השביל הסתום והנסתר והגנוז של מעלה.
%break
כי ב' מלכויות נקראות מנעולא ומפתחא. באו"א עילאין משמשת 
המלכות מנעולא, שנועלת שם את הזיווג דהארת חכמה, שהי' לא 
תצא מאויר דאו"א. וע"כ נשארים או"א באוירא דכיא בחסדים מכוסים. 
ולפיכך מכונה המנעולא השביל הסתום והנסתר והגנוז.
%break
ובישסו"ת משמשת המפתחא, שפותחת בהם המוחין דהארת 
החכמה, והי' יוצאת מאויר שלהם ונעשו אור. ולפיכך נקראת המלכות 
דישסו"ת אורַח או דרך, כי כל המוחין דהארת חכמה מתגלים בה. 
ונאמר, שהוא מתמלא ע"י זיווג מאור העליון,
%break
באורַח של מדרגה אחת, מדרגת המפתחא, השורה על עולם תחתון, 
ישסו"ת. השורה בישסו"ת, כעין השביל הסתום והנסתר והגנוז של 
מעלה, באו"א.
%break
רק שאחד מהם הוא שביל דק, באו"א, ואחד מהם אורַח, בישסו"ת. 
אותה שלמטה היא אורַח, כמ"ש, ואורַח צדיקים כאור נוגַה הולך וָאור 
עד נְכון היום. אותה שלמעלה,
%break
או"א, היא שביל דק, כמ"ש, נתיב לא יְדָעו עיט. כלומר, שאין שָׁם זיווג, 
המכונה ידיעה. וע"כ כתוב, נתיב לא ידעו עיט. כי הוא לא נודע.
%break
כמ"ש, הנותן בים דרך. ישסו"ת, שנתקנו במלכות דמפתחא, המכונה 
דרך. ובמים עַזים נְתיבָה. או"א, ששָׁם נתקנה מלכות דמנעולא, 
הנקראת שביל או נתיב. כי זכר דמנעולא נקרא שביל,
%break
ונוקבא נקראת נתיב. וכתוב, בים דרכךָ. ישסו"ת, שתיקונם במלכות 
של דרך. ושבילךָ במים רבים. או"א, שתיקונם במלכות של שביל דק.
%break
והתבאר אשר בעת שעולם עליון דבינה נכלל בעולם תחתון, והאציל 
את עולם תחתון דזו"ן, זו"ן הקטנים, הנה נאצלו במפתחא, המכונה 
דרך או אורח. וע"כ מקבלים גם הם הארת חכמה, כמו עולם תחתון 
דבינה.
%break
העולם העליון דבינה, או"א, שבמלכות דמנעולא, הנקראת שביל או 
נתיב, כשהתמלאו בזיווג דאור העליון על המלכות שלהם, והתעבּרו 
מהאור, כמו נוקבא המתעברת מהזכר, הוציאו וילדו שני בנים כאחד,
%break
זכר ונקבה, זו"ן. והם שמיים וארץ, כעין עולם העליון דבינה, או"א. כי 
גם הם נתקנו במלכות דמנעולא כמוהם. וע"כ נמצאים גם הם בחסדים 
מכוסים.
%break
והתבאר ההפרש משמיים וארץ עליונים, שיצאו מעולם עליון דבינה, 
לשמיים וארץ תחתונים, שיצאו מעולם תחתון דבינה. שהעליונים הם 
רק בחסדים מכוסים, כי נתקנו במלכות דמנעולא, שלא נודעת. 
והתחתונים הם בחסדים המגולים בהארת חכמה,
%break
כי נתקנו במלכות דמפתחא שנודעת, אורַח, ועליה כתוב, ואורח 
צדיקים כאור נוגה הולך וָאור עד נכון היום.
%letter 309
.309 ממימי השמיים ניזונה הארץ ומֵימיהם נזרקים בה. כלומר, גם 
המזונות לקיומה של הארץ, הנוקבא, וגם מים זכרים להולדת 
הנשמות, הנזרקים כזרע, היורה כחץ מוליד,
%page 186
היא מקבלת מהשמיים, ז"א. אלא זכר עליון ונקבה תחתונה. המים 
העליונים שבארץ, מה שקיבלה מהשמיים, הם זכרים. ומים תחתונים 
שבה עצמה, הם נקבות.
%break
והמים התחתונים ניזונים ממים זכרים, ממים עליונים, שקיבלה 
מהשמיים. והמים התחתונים שבארץ, קוראים למים העליונים 
שבשמיים, שישפיעו להם צורכם. כמו נקבה, הפתוחה לקבל מהזכר, 
ויורה מים תחתונים כנגד המים העליונים, הזכרים,
%break
כדי להוליד נשמות. וכן הנוקבא ניזונה מהזכר. כי לנקבה אין מעצמה 
כלום. וגם המזונות, השפע כדי קיומה, וגם הולדת הנשמות, היא 
מקבלת מהזכר.
%break
וע"כ כתוב, ואת הארץ, בהוספת ו' על המילה את, שרומזת על הזכר 
שבארץ. שיש זכר ונקבה בשמיים, הנבחנים לשמיים וארץ עליונים. וכן 
יש זכר ונקבה בארץ, הנבחנים לשמיים וארץ תחתונים.
%letter 310
.310 כתוב, שאו מָרום עיניכם וראו מי ברא אלה. אותיות נחקקו בכל 
מעשה בראשית, הן במעשה העליונה, בינה, והן במעשה התחתונה, 
מלכות. ואח"כ התרשמו האותיות ונגמרו.
%break
הבינה נקראת אלקים, שחמשת אותיותיו כח"ב תו"מ. וכשעלתה 
המלכות לבינה דבינה, תחת החכמה שבה, יצאו בינה ותו"מ שבה 
מחוץ לה, שנפלו לזו"ן, ונשארו בבינה ב"ס כו"ח, שהן ב' אותיות מ"י 
דאלקים. וג"ס בינה ותו"מ שלה, שנפלו ממנה,
%break
הן ג' אותיות אל"ה דאלקים. שזה, מ"י ברא אל"ה. כי ברא, פירושו 
הוציא לחוץ. ומ"י, הוציא אותיות אל"ה מחוץ לבינה. והוצאה זו נבחנת 
לחקיקת האותיות, שפירושן כלים.
%break
ואח"כ הורידה הבינה את המלכות למקומה כבתחילה, והחזירה את 
אותיות אל"ה למדרגתה, והצטרפו שוב עם האותיות מ"י שבה, ונשלם 
שוב השם הקדוש אלקים.
%break
והחזרת אותיות אל"ה לשם אלקים, נבחנת להתרשמות האותיות, 
לגמר צורתן. כי עתה נעשו מוכשרות לקבל כל המוחין.
%break
אותיות נחקקו בכל מעשה בראשית, כי ע"י עליית המלכות לבינה, 
ירדו אותיות אל"ה מחוץ לבינה, שזה נבחן לחקיקת האותיות. חקיקה 
זו נעשתה הן בבינה והן במלכות. כי כמו שירדו אותיות אל"ה מבינה, 
כך ירדו מכל המדרגות שלמטה מבינה.
%break
ואח"כ התרשמו האותיות ונגמרו. אח"כ כשהחזירה הבינה את אותיות 
אל"ה, ונשלם השם אלקים, אז התרשמו ונגמרו האותיות, שהן הכלים. 
וזה מכונה רשימה,
%break
כי גילוי המוחין של עתה הוא לפי החקיקה שנעשתה מקודם. וע"כ 
נבחן כמו שבתחילה נחקקה צורת האותיות, ואח"כ נעשו הרשימות 
בתוך החקיקות שברשימות הללו, ונגמרו לתפקידם.
%break
ונחקקו האותיות בכתוב, בראשית ברא. כלומר, באותיות ב' שבמילה 
בראשית ובמילה ברא. ששתי אותיות ב' רומזות על זמן הקטנות ועל 
החקיקה שנעשתה בבינה. אות א' במילה אלקים ובמילה את, זו 
ההתרשמות והגמר של האותיות.
%break
ב' של בראשית ברא ודאי, כלומר, שהוציאה לחוץ. הב' הוציאה 
אותיות אל"ה לחוץ בכוחו של עולם עליון, הבינה הנקראת אלקים, 
שהשאירה בה אותיות מ"י, ואותיות אל"ה שבה הוציאה לחוץ.
%break
אות ב' היא נקבה ואות א' הוא זכר. כלומר, שאות ב' מורה על קטנות, 
ו"ק בלי ראש, הנבחנת לנקבה. ואות א' מורה על גדלות, על השגת 
ג"ר, הנבחנת לזכר. כי זכר מורה על שלמות,
%page 187
והנקבה על בלתי שלמות. אשר אות ב' של בראשית ברא, מורה על 
חקיקת האותיות. והאות א' של אלקים את, מורה על התרשמות וגמר 
האותיות.
%break
כמו שהב' דבראשית הוציאה לחוץ בכוחה של העליונה, במדרגת 
הבינה, שנשארה בו"ק בלי ראש, מחמת שהוציאה אותיות אל"ה 
לחוץ, כך א' דאלקים, האצילה אותיות א"ת, שהן כלל כ"ב אותיות, 
במדרגת הבינה.
%break
כי יש במילה אֵת, א' ת', המורות על כ"ב האותיות, מא' עד ת'. כי הב' 
של בראשית ברא, מורה על חקיקת האותיות, על ירידת אותיות אל"ה 
לחוץ, שנשארה משום זה רק בב' אותיות מ"י, שהן ו"ק. והא' מורה על 
השלמת האותיות, על החזרת אותיות אל"ה למדרגה.
%break
והצטרפו לאותיות מ"י, ונשלם השם אלקים. כמ"ש, אלקים את. שאחר 
שנשלם השם אלקים, הוא האציל כללות כ"ב אותיות, המרומזות 
במילה א"ת, מן א' עד ת'. שפירושן, כלים ומוחין דג"ר, כמו כ"ב 
האותיות, שהם הכלים, המספיקים לבאר על ידיהם השלמת החכמה.
%break
ואלו המוחין, שהאצילה הבינה השלמה, הנקראת אלקים, שהם כללות 
כ"ב אותיות, הם נאצלו בתוך הבינה עצמה. כי כמו שהבריאה, 
החקיקה, הייתה בבינה, הנקראת ראשית, כך ההשלמה המרומזת 
בא' נעשתה ג"כ בבינה.
%break
המילה, השמיים, עם אות ה' מורה, אשר ה', בינה, שנשלמה, האצילה 
את הז"א, הנקרא שמיים, להשפיע לו חיים ולהשריש אותו. חיים 
פירושם, המוחין דהארת חכמה. כי אור החכמה נקרא אור החיה.
%break
ולהשריש אותו, פירושו, שז"א עצמו אינו צריך להארת חכמה, להיותו 
מתוקן בחסדים מכוסים, אלא שמוחין אלו מושרשים בו, כדי להשפיע 
אותם אל הנוקבא. וע"כ נאמר, ולהשריש אותו, לעשות אותו שורש אל 
הנוקבא.
%letter 311
.311 ואת הארץ. הו' של ואת הארץ, שהוא ז"א, האציל הארץ, 
הנוקבא, להשפיע לה מזונות ולתקן אותה, ולתת לה כל צורכה הראוי 
לה. מזונות פירושם שפע, כדי קיומה. ולתקן אותה, תיקון פרצופה, 
שתהיה עימו פב"פ. ולתת לה כל צורכה הראוי לה, הארת חכמה.
%break
הו' של ואת הארץ, מורה, שהו', ז"א, לקח המילה את, שפירושה כלל 
כל כ"ב האותיות מא' עד ת', והשפיע אותן לארץ, הנוקבא. כלומר, 
אותו כלל כל כ"ב האותיות, שז"א קיבל מבינה, כמ"ש, את השמיים, 
הוא השפיע אותן לנוקבא, ארץ.
%break
והארץ, הנוקבא, כללה אותן בתוכה, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל 
הים. ולכן כתוב, ואת הארץ, שהארץ אספה הכול לתוכה, והארץ 
קיבלה אותן.
%break
המוחין, המרומזים בא"ת, שז"א, שמיים, קיבל מבינה, מכונים נחלים. 
כמ"ש, מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש. פירושו, שז"א שותה 
מיסוד הבינה, הנקרא נחל, את המוחין, וע"כ הוא מרים ראש, משיג 
ג"ר. וע"ש זה מכונים המוחין הללו בשם נחלים.
%break
וכמ"ש, כל הנחלים, המוחין, המרומזים בא"ת, הולכים אל הים, אל 
הנוקבא. כי ז"א לא קיבל אותם מלכתחילה, אלא כדי להשפיע אותם 
אל הנוקבא. המילה, השמיים, עם אות ה' מורה,
%break
אשר ה', בינה, האצילה את הז"א, הנקרא שמיים, להשפיע לו חיים 
ולהשריש אותו, שיהיה שורש אל הנוקבא, ולא לצורכו עצמו.
%break
ולכן כתוב, ואת הארץ. כי היה יכול לכתוב, והארץ, והיה הזכר מרומז 
באות ו' והנוקבא במילה הארץ, ללא המילה אֵת. ולכן נאמר, שהארץ 
אספה הכול לתוכה, והארץ קיבלה אותם, כי המילה, את, מורה על 
כללות כל המוחין, מא' עד ת'.
%page 188
והמילים, ואת הארץ, מורות, שהארץ אספה אליה וקיבלה לתוכה כל 
המוחין המרומזים בא"ת, כלומר, שמיים וארץ ביחד. וכן, את השמיים, 
מורה על שמיים וארץ ביחד.
%break
הזו"ן נחלקים על החזה, שמחזה ולמעלה זו"ן הגדולים, ומחזה ולמטה 
זו"ן הקטנים. גם עיקר ז"א הוא מחזה ולמעלה, אבל מחזה ולמטה 
שלו נבחן לנוקבא שלו. באופן, שזו"ן, שמחזה ולמעלה, נבחנים שניהם 
לז"א עצמו, וזו"ן שמחזה ולמטה נבחנים שניהם לנוקבא עצמה.
%break
ואת הארץ, רומז לנוקבא לבדה, הנקראת ארץ. יש בה עצמה ז"א 
ונוקבא, המכונים שמיים וארץ, זו"ן הקטנים שמחזה ולמטה. וכן, את 
השמיים, הרומז לז"א, שמיים, יש בו עצמו ז"א ונוקבא, המכונים 
שמיים וארץ, זו"ן הגדולים שמחזה ולמעלה.
%letter 312
.312 והארץ קיבלה וא"ת, כדי להיות מוזנת מהם. וע"כ יש בה 
בהכרח זכר ונוקבא, שהו' של וא"ת זכר, כי הגעת הדבר לקבלה, 
נמצאת בהכאותיו של הזכר.
%break
מצודת העשן נמצאת בארץ, שהיא הנוקבא. כאשר אש הלוהטת 
נמשכת ומתעוררת מקו השמאל, היא נאחזת בנוקבא, והנוקבא מעלה 
עשן. כמ"ש, והר סיני עָשַׁן כולו, מפני אשר ירד עליו ה' באש.
%break
זהו אש וזהו עשן. כלומר, אם היורד מלמעלה הוא אש, התחתון 
המקבל אותו נעשה לעשן.
%break
וכתוב, ואת ההר עָשֵׁן. כי כשיורדת האש למטה, נמצאים העשן והאש 
נאחזים זה בזה. ואז נמצא הכול בשליטת צד השמאל, כמ"ש, אף ידי 
יָסדה ארץ, וימיני טיפחה שמיים. אף ידי, יד שמאל, שהיא אש ועשן, 
יסדה ארץ, הנוקבא. וימיני טיפחה שמיים, ויד ימין,
%break
החסדים, מדדה ועשתה את השמיים, הז"א, בכוח ימין של מעלה, 
הבינה. כי הז"א, שמיים, מקבל החסדים מבינה. כעין זה נעשו 
השמיים, זכר, ז"א, מימין הבינה, ונוקבא נעשתה משמאל הבינה.
%break
ולפיכך אי אפשר לנוקבא שתימצא בלי זכר, להיותה אש ועשן מצד 
שמאל, וצריכה לחסדי הזכר. ומטעם זה היא נבחנת בבחינת זכר 
ונוקבא ביחד, כמ"ש, ואת הארץ.
%break
ובעת שהנוקבא בלי זכר, נמשכים ממנה כל מיני עונשים שבעולם, 
להיותה אש ועשן מצד שמאל. וכל תיקונה הוא, שתהיה מחוברת 
כאחד עם הזכר, שהוא הימין. ואז נמשך ממנה כל טוב העולמות.
%letter 313
.313 שאו מָרום עיניכם. הבינה נקראת מרום, כי עד הבינה התעלו 
הדברים, באופן שאין שם שאלה. שאלה, פירושה העלאת מ"ן לזיווג, 
כמו ששואלים על הגשמים. וזה מתחיל מבינה, להיותה בבחינת נודע. 
אבל למעלה ממנה, בחכמה, לא נודע,
%break
שהחכמה השתכללה מהכתר, הנקרא אַין, וע"כ אינה עומדת לשאלה 
כמוהו, שהוא סתום ועמוק, ואין מי שיעמוד עליו להשיג אותו.
%break
כי המוחין נמשכים מהזיווג על מלכות דמפתחא, שמתוקנת בבינה, 
בז"ת שלה, הנקראים ישסו"ת. וע"כ משם מַתחילה השאֵלה, העלאת 
המ"ן, לזיווג. שאז יוצאת הי' מאויר שלהם ונשאר אור.
%break
אבל למעלה ממנה, באו"א, המכונים חכמה, שהם ג"ר, כמו הכתר, אין 
שם שאלה, להיותם מתוקנים במלכות דמנעולא, שאין עליה זיווג, וע"כ 
הם בבחינת לא נודע, כמו הכתר דא"א, הנקרא אַין, שמשם מקבלים 
או"א. והוא אוירא דכיא, כי הי' אינה יוצאת מאויר שלהם.
%page 189
והטעם שכתרא דא"א נקרא אין, הוא משום שהוא דבוק בראש עתיק. 
כי ג' ראשים הם, זה למעלה מזה, וזה בתוך זה. זה למעלה מזה, 
ראש עתיק. וזה בתוך זה, חו"ס דא"א בתוך כתרא שלו. באופן, שהם 
ג' ראשים זה למטה מזה:
%break
ראש א', ראש עתיק,
ראש ב', כתרא דא"א, הנקרא אין, אמצעי בין ראש עתיק לחו"ס,
ראש ג', חו"ס דא"א, הנקרא א"א סתם.
%break
כיוון שהתפשט האור העמוק, בינה, כמ"ש, עמוק עמוק מי ימצאנו, הרי 
האור שלה עומד לשאלה, כי הוא נודע, אע"פ שעוד נשארה נעלמת 
יותר מכל התחתונים שממנה ולמטה. וע"ש השאלה, קוראים לה מ"י, 
כמ"ש, מי ברא אלה.
%letter 314
.314 וכמ"ש, ומבטן מי יצא הקרח. מבטן מ"י, שהיא בינה, שעומדת 
לשאלה. וזה יוצא ונעשה במלכות מתוך העליונה, מבינה. שהים 
הקרוש יוצא מהעליון. כמ"ש, מבטן מי יצא הקרח, שהכוונה היא על 
ז"ת דבינה, ישסו"ת, הנקראים מ"י,
%break
בעת שהם משפיעים חכמה בלי חסדים, נקודת השורוק. שמשום 
חוסר החסדים, נקרשים וקופאים התחתונים.
%break
וע"כ, אע"פ שאותיות אל"ה כבר עלו למעלה לבינה, מ"מ מחמת 
שהשפע קפוא, אינם מצטרפים לגלות שם האלקים בבינה, ועדיין 
נקראת מ"י. אמנם אחר שיוצאים החסדים ומלבישים החכמה,
%break
אז התחברו אותיות מ"י באותיות אל"ה, ונשלם השם אלקים. ואינה 
נקראת עוד מ"י.
%break
וכתוב, מבטן מי יצא הקרח, להורות, שרק בעת שמשפיעה חכמה בלי 
חסדים בנקודת השורוק, אז היא נקראת מ"י, ולא בעת השלמות, 
כשמקבלת נקודת החיריק, והחכמה מתלבשת בחסדים. כי אז נקראת 
אלקים ולא מ"י.
%break
ואין לשאול, מה למעלה ומה למטה, אלא לשאול מקום שיוצאים, 
לדעת. כי ג' נקודות נבחנות ביציאת המוחין מבינה, חולם שורוק 
חיריק. בנקודות החולם והחיריק אין שאלה, שאסור בהם להעלות מ"ן 
להמשיך חכמה. אלא רק בנקודת השורוק,
%break
ששם מקום יציאת החכמה. ואין לשאול מה למעלה, בנקודת החולם, 
ומה למטה, בנקודת החיריק. אלא לשאול מקום שיוצאים, בנקודת 
השורוק. כי אז הבינה בראש א"א ומשפיעה החכמה, ונבחן למקום 
יציאת החכמה.
%break
ולא לדעת אותו, שהרי לא יכולים. כלומר, שאין הכוונה להמשיך 
החכמה בנקודת השורוק, שהרי אינם יכולים להמשיך אותה. כי הכול 
נקרש ונעשה לקרח. אלא שאז עומד לשאלה, ולא לדעת אותו. שאז, 
בנקודת השורוק, הוא הזמן להעלות מ"ן, ולשאול על הארת החכמה.
%break
אבל אי אפשר אז לקבל כלום, מפני הקיפאון. אלא אח"כ, בנקודת 
החיריק, שאז מתלבשת החכמה בחסדים של החיריק, אז העת לקבל 
הארת החכמה. באופן, שעֵת השאלה היא בנקודת השורוק, ועת 
הקבלה היא בנקודת החיריק.
%letter 315
.315 בראשית מורה, ב' ראשית. בראשית, האם הכוונה על ראשית, 
שהוא מאמר בלי ב', או בראשית, שהוא מאמר עם ב'? אלא מטרם 
שיצאה המלכות מבינה והתפשט כוחה,
%break
והכול עוד סתום בבינה, הוא בראשית והוא מאמר. כי ב' דבראשית 
היא המלכות שעלתה לבינה. וכן ב' דבראשית היא עניין נקודה בהיכל 
שלו.
%break
הרי שהב' דבראשית רומזת על עליית המלכות לבינה, שהיא כניסת 
הי' לאור הבינה ונעשית אויר. וראשית מורה על הבינה. שמטרם 
יציאת הי', המלכות, מאור הבינה, נקראות שתיהן בראשית, ושתיהן 
יחד הן מאמר.
%page 190
בראשית עם ב' ביחד הוא מאמר. כי מאמר פירושו מדרגה, היוצאת 
על זיווג דהכאה, בהכאת שפה אל שפה. וכיוון שהזיווג דהכאה נעשה 
על הב' דבראשית, המלכות, אי אפשר לומר,
%break
שראשית לבדה, שהיא בינה לבדה, תהיה מאמר. שהרי הזיווג 
דהכאה לא נעשה על המסך דבינה.
%break
כיוון שיצאה הי', המלכות, מאויר הבינה, והתפשטו כוחות הבינה, אז 
נקראת הבינה ראשית. היא מאמר לבדה, בלי הב', המלכות. כי כבר 
יצאה ממנה. והיא נקראת עתה בשם מ"י, העומדת לשאלה. אותה 
שבראה אל"ה.
%break
כלומר, מדובר בהארת נקודת השורוק, שעוד לא נקראת אלקים, אלא 
מ"י. כי אותיות אל"ה, אע"פ שעלו לבינה, מ"מ הן סתומות. וכמו שהן 
מחוץ לבינה נחשבות.
%break
ובראה, זה לשון סתום. אותה שבראה אל"ה, כלומר הבינה, בעת 
שנקראת מ"י, שאז סותמת את האותיות אל"ה, מחמת חיסרון 
החסדים.
%break
אח"כ, כאשר התפשטה הבינה והשתכללה, נעשית ים. כלומר, אחר 
שהתלבשה בחסדים של נקודת החיריק, שאז מתחברות אותיות 
אל"ה במ"י, ונשלם השם אלקים, נמצא שאותיות מ"י,
%break
כשבאו בשם אלקים, הן נעשות שָׁם אותיות י"ם. ואז הבינה בראה 
למטה, בנוקבא, ועשתה בה הכול, באותה הדרך ממש שלמעלה.
%break
כלומר, כמו שסדר יציאת מוחין שלמעלה היה בשלושה מקומות, 
בשלוש נקודות חולם שורוק חיריק, כך הוציאה הבינה את המוחין 
בנוקבא, ע"פ סדר ג' נקודות הללו. זו כנגד זו, וזו כעין זו. ושתיהן 
נרמזות בב' דבראשית.
%break
זו כנגד זו, שכל בחינה שבנוקבא קיבלה מהבחינה שכנגדה בבינה. וזו 
כעין זו, שכל גובה המוחין שיצאו בבינה, יצא ג"כ בנוקבא. וכן בעת 
היותן בקטנות, נרמזות שתיהן בב' דבראשית, נקודה בהיכל שלו.
%letter 316
.316 עד שהמלך בּמְסיבּו נרְדי נתן ריחו. במסיבו פירושו, להתיישב 
במלכות התחתונה. המלך, ישסו"ת. במסיבו, בעת שמתלבש במלכות, 
ומשפיע לה מהחיבור ומהעונג של החביבות שבעדן העליון, או"א 
עילאין.
%break
שמקבלים מאו"א עילאין באותו השביל הסתום והגנוז והלא נודע, 
כמ"ש, נתיב לא יְדָעו עיט, ומתמלאים מהם. והשפע בא בנחלים 
הידועים של ישסו"ת, שהם אורַח או דרך.
%break
ואז, נרדי נתן ריחו. כלומר, מלכות התחתונה. כי ברא העולם למטה, 
המלכות, כעין עולם של מעלה, עולם הבינה, ישסו"ת, בכל מה שקיבלו 
מעדן העליון, ועולה ריח טוב העליון מעולם התחתון לשלוט ולפעול. 
והמלכות יכולה ושולטת ומאירה באור העליון.
%letter 317
.317 בב' בחינות נברא העולם, הזו"ן, בימין ובשמאל של שישה ימים 
עליונים, חג"ת נה"י דאמא. שישה ימים, חג"ת נה"י דאמא, נעשו 
להאיר לזו"ן, בימין שבהם.
%break
כמ"ש, כי ששת ימים, חג"ת נה"י דאמא, עשה ה' את השמיים ואת 
הארץ, זו"ן. ובזה קיבלו הזו"ן את הימין שבהם.
%break
ואלו ששת ימים עליונים חפרו דרכים ועשו שישים נקבים בתהום 
הגדול, יסוד דאמא. כלומר, בחינת השמאל של ששת ימים דאמא, 
שכל אחד כלול מעשר. וע"כ חפרו בה שישים נקבים, וכולם נכללו 
ביסוד דאמא.
%break
ושישים נקבים אלו, הם להביא מי הנחלים לתוך התהום, ליסוד 
הנוקבא דז"א, הנקרא תהום סתם. ובזה מקבלים הזו"ן בחינת 
השמאל משישה ימים דאמא, המכונה מי הנחלים, כמ"ש, מנחל בדרך 
ישתה על כן ירים ראש.
%page 191
מתוך שהעולם, זו"ן, שותים מהנחל העליון, שמאל דאמא, דרך שישים 
נקבים אלו שביסוד שלה, הנקרא תהום הגדול, על כן ירים ראש, 
שמשיג ג"ר דאמא, המכונה ראש. כי השמאל דאמא הוא הכלים שזו"ן 
משיגים, שבכלים הללו מקבלים האורות דג"ר מאמא.
%break
ולולא היו להם הכלים דאמא, היה העולם נשאר בו"ק בלי ראש. וע"כ 
נאמר, ששישים הנקבים שבתהום נבראו מששת ימי בראשית, 
משישה ימים עליונים דאמא, והם נעשו שלום העולם. כלומר, שבהם 
קיבלו המוחין דג"ר מאמא, שהוא שלום העולם.
%break
%H והארץ הייתה תוהו
%break
%letter 318
.318 והארץ הייתה תוהו ובוהו. מטעם, שהמרירות והפסולת של 
הפירות, שאינם מתבשלים באילן, הנקראים טמונים, אינן יוצאות מהם 
אלא רק בקליטה המיוחדת להם, שהיא האדמה.
%break
אף המרירות וקשיות הדינים של המלכות, אינן יוצאות ממנה, זולת 
ע"י קליטתה של הבינה. שמדה"ד שבה נקלטת במדה"ר של הבינה, 
והיא נמתקת.
%break
הארץ הייתה מהתחלה, ולא התקיימה, אלא שהייתה תוהו ובוהו. וע"כ 
כתוב, הייתה. שזה מורה, שכבר הייתה, מטרם שיתוף המלכות 
בבינה. ואח"כ התקיימה המלכות, שהיא העולם, כי במ"ב (42) 
אותיות נחקק העולם, והתקיים.
%break
וכל אלו מ"ב החקיקות הן לעטר את השם הקדוש. להמשיך בתוכן את 
המוחין דג"ר העליונות דאמא, הנקראות עטרות. כמ"ש, צְאֶנה ורְאֶינה 
בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו.
%break
כי עיקר השם מ"ב הוא ג"ר שמחזה ולמעלה דא"א, שהם:
ד' אותיות של הוי"ה פשוטה, כתר.
עשר אותיות של הוי"ה במילוי, חכמה.
כ"ח (28) של הוי"ה במילוי המילוי, בינה.
%break
שביחד הן מ"ב אותיות. והם ג' הפרצופים עתיק וא"א ואו"א, שמחזה 
ולמעלה דא"א. אבל מחזה ולמטה דא"א, אין בחינת מ"ב זו, כי שָׁם 
ו"ק ולא ג"ר. אמנם יש בהם שֵׁם מ"ב דמעשה בראשית,
%break
בחשבון של ל"ב (32) אלקים ועשרה מאמרות, שבגי' הם מ"ב (42). 
והוא נוהג בזו"ן שמחזה ולמטה דא"א.
%break
והשם מ"ב נחקק בהם מכוח שיתוף המלכות בבינה, וירדו אותיות 
אל"ה מהבינה לזו"ן, שמכוח זה הוכשרו לקבל המוחין של שם מ"ב 
מבינה, שהם או"א, שהכשרה זו מכונה חקיקה.
%break
ובמ"ב אותיות נחקק העולם והתקיים. עולם פירושו הנוקבא, הנקראת 
ארץ. שמטרם השיתוף במדה"ר, הייתה תוהו ובוהו. ואח"כ נעשה 
השיתוף במדה"ר, שהמלכות עלתה לבינה,
%break
ונחקקו ע"י זה מ"ב אותיות שמחזה ולמעלה דא"א בזו"ן, אע"פ שהם 
מחזה ולמטה. ואז התקיים העולם, כי גם המלכות הוכשרה לקבל ג"ר.
%break
וכל מ"ב האותיות, שנחקקו במלכות מכוח השיתוף, הוכשרו להיות 
עטרות לשם הקדוש, למלכות. כי אח"כ, כשאותיות אל"ה שנפלו לזו"ן, 
חוזרות לבינה, מעלות עימהן גם את הזו"ן לבינה, וזו"ן מקבלים ג"ר 
דבינה. כמ"ש, עטרה שעיטרה לו אימו.
%page 192
%letter 319
.319 כאשר מ"ב האותיות, שנחקקו במלכות, מצטרפות להיות שמות, 
שמקבלות ג"ר, אז עולות האותיות למעלה בשם מ"ב שבבינה, ומשם 
יורדות האותיות למטה לנוקבא,
%break
הנקראת עולם. כשהן מתעטרות בעטרות בד' רוחות העולם, חו"ב 
תו"מ שבמלכות, אז הנוקבא, העולם, יכולה להתקיים.
%break
כלומר, שבהשגתה העטרות מבינה, שהם ג"ר, היא מקיימת בהם בני 
העולם. באופן, שיהיו ראויים למטרתם. ואלו המוחין שמלכות מקבלת, 
מתקיימים בה ע"י מע"ט של בני העולם.
%break
דפוס וציור הקליטה באלו המוחין, שקיבלה המלכות, נמצא כמו חותָם 
הטבעת, שהנֶחְתם משיג אותה הצורה, הנמצאת בחותֵם אותו, לא 
יחסר משהו. כמו שאלו הטמונים, אינם ראויים למאכל, אלא רק אחר 
שנקלטו באדמה. כך הארץ, שהיא המלכות,
%break
אינה מתקיימת לתפקידה, לקיים בני העולם, אלא אחר שעלתה 
לבינה ונקלטה בה. ואופן הקליטה שמלכות קולטת בבינה, דומה 
לחותם ולנחתם ממנו, שהנֶחתם משיג לגמרי את צורת החותם.
ויש להבחין כאן ג' בחינות:
%break
א. ציור הצורה של החותם, בעודה מופשטת מחומר.
ב. ציור הצורה, כשהיא מצוירת בחומר החותם.
ג. השעווה המקבלת חתימתו של החותם, אשר צורת החותם עוברת 
עליה.
%break
והם ג' שמות של מ"ב:
%break
א. בחינה א' של השם מ"ב. הם או"א שמחזה ולמעלה דא"א, שהם 
עיקר הצורה של שם מ"ב. והם ג' הוויות, שהם כח"ב, שיש בהם מ"ב 
אותיות, אבל אין שם שום חומר ראוי לחתום עימו, ונבחנים לאצילות 
דאצילות.
%break
ב. בחינה ב' של השם מ"ב. היא ישסו"ת, הנמצא מחזה ולמטה דא"א 
עד הטבור שלו, שהם בחינת חומר נושא הצורה. בינה, שיצאה מחוץ 
לא"א, והתמעטה מסיבת נפילת אותיות אל"ה שלה לזו"ן. ובעת גדלות 
היא מחזירה אותיות אל"ה שלה אליה עם הזו"ן,
%break
והיא עצמה חוזרת ועולה לראש א"א. ומקבלת שם חכמה, וחותמת 
את הזו"ן עם המוחין שלה.
%break
וע"כ נחשבו ישסו"ת, ז"ת דבינה, לבחינת חומר וצורה של החותם. כי 
הם החותמים את הזו"ן בפועל ממש. אבל בחינה א' של מ"ב, או"א 
עילאין, אינם מתמעטים מחמת יציאת הבינה מראש א"א, ואינם גדלים 
ע"י חזרת הבינה לראש א"א, ונבחנים תמיד כמו שהם בראש א"א,
%break
ומלבישים לחמש ספירות דא"א. וע"כ נחשבים לצורה מופשטת בלי 
חומר. ואח"כ מקבלים ישסו"ת הצורה המופשטת דאו"א, שמתלבשת 
בחומר שלהם. והם בריאה דאצילות.
%break
ג. בחינה ג' של שם מ"ב. הם זו"ן, העומדים למטה מטבור דא"א, 
הנחתמים בצורת החותם, שהוא ישסו"ת, והם השעווה הנחתמת 
מהחותם, יצירה דאצילות.
%break
ויש שֵׁם מ"ב בצורת חותם של שעווה נכתבת, ויש שֵׁם מ"ב בציור של 
צורת המלך החקוקה על חותם, ויש שֵׁם מ"ב בצורה מופשטת בלי 
חומר.
%break
שם מ"ב בצורה בלי חומר הוא:
ד' אותיות דהוי"ה פשוטה י"ה ו"ה.
ועשר אותיות דהוי"ה במילוי, יו"ד ה"א וא"ו ה"א.
%break
וכ"ח אותיות דהוי"ה במילוי המילוי, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו 
אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף.
ביחד הן מ"ב אותיות. וזו בחינה א' של שֵׁם מ"ב, שהוא או"א, שמחזה 
ולמעלה דא"א, אצילות דאצילות.
%page 193
שם מ"ב בצורה חקוקה בחומר חותם, הוא אהי"ה אשר אהי"ה, שב' 
שמות אהי"ה בגי' מ"ב. וזו בחינה ב' של שם מ"ב, ישסו"ת, שמחזה 
עד הטבור דא"א, בריאה דאצילות.
%break
ציור שם מ"ב, הנחתם בשעווה, הוא שבעה שמות שבראשי תיבות של 
השיר, אנא בכוח גדוּלת ימינךָ תַתיר צְרוּרָה, שיש בכל אחד ו' אותיות, 
והם מ"ב אותיות אב"ג ית"צ קר"ע שט"נ וכו'.
%break
השם מ"ב של אנא בכוח, הוא שם מ"ב דמעשה בראשית, שהוא ל"ב 
אלקים ועשרה מאמרות, בחינה ג' של שם מ"ב, שהם זו"ן הגדולים, 
יצירה דאצילות.
%break
ונכנסו ויצאו כל אות ואות ממ"ב האותיות, ונברא העולם. כי בתחילה 
הייתה הבינה כולה בראש א"א, והייתה כולה במ"ב אותיות. 
וכשנכנסה המלכות בראש דא"א במקום בינה, והבינה יצאה מהראש 
דא"א, כלומר הז"ת דבינה, ישסו"ת, שמחזה עד הטבור דא"א,
%break
ואותיות אל"ה שלהם נפלו לזו"ן, ונשארה הבינה בו"ק חסר ראש, 
נבחן אז, שכל אות ואות ממ"ב האותיות שהיו לבינה, שהן ג"ר, יצאו 
עתה ממנה ונחקקו בזו"ן.
%break
כי הזו"ן שקיבלו אותיות אל"ה דבינה, קיבלו ג"כ אלו מ"ב האותיות, 
והוכשרה בהן המלכות לקבל ג"ר, שזה נחשב לבריאת העולם, באופן 
שיוכל להתקיים. ואע"פ שעדיין אין לה מוחין, מ"מ כיוון שקלטה 
האותיות אל"ה, הרי יש לה הכלים למוחין דג"ר.
%break
נכנסו האותיות דמ"ב בתוך החותם, בינה, ואותיות הצטרפו להיות 
השמות הקדושים, כלומר שקיבלו המוחין, אז מקבלת אותם גם 
המלכות, ומתקיים העולם, המלכות.
%break
פירוש. לעת הגדלות מחזירה הבינה את אותיות אל"ה שלה מהזו"ן 
אל מדרגתה, וגם הזו"ן הדבוקים בהן עולים עימהן, והבינה עולה 
לראש א"א, וחוזרת ונעשית חותם של מ"ב, מ"ב של מין הב', שהוא 
פעמיים אהי"ה שבגי' מ"ב.
%break
ואח"כ היא מחתימה בחותם הזה את המלכות, שעלתה עימה. ואז 
נעשית המלכות בחינת מ"ב של מין הג', שהוא ל"ב אלקים ועשרה 
מאמרות. ואז מתקיים העולם, כי השיגה המוחין דג"ר, שהם קיום 
העולם.
%letter 320
.320 במטה של התנין הגדול היכו, ונכנסו מ"ב האותיות 1500 אמה 
מתחת לנוקבא דבחינת עפר.
%break
כי בתחילה בצ"א, הייתה אחיזה לקליפות רק במלכות, ולא למעלה 
מהמלכות. אמנם בעת שעלתה המלכות לבינה, וחצי המדרגה, שהן 
אותיות אל"ה, בינה ותו"מ, ירדו מתחת למלכות, נמצא כוח הצמצום 
שבמלכות שולט גם על בינה ותו"מ שמתחתיה.
%break
והנה מ"ב האותיות הן ג"ר כח"ב, הנמשכים מאו"א שלמעלה מחזה, 
וספירות דאו"א הם אלפים, ונמצא שמ"ב אותיות הן 3000. ולפיכך, 
בעת שעלתה המלכות לבינה, ונבקעה חצי מדרגה, ויצאה למטה, 
נבחן אז שחצי המדרגה של מ"ב ירדה למטה,
%break
מתחת למלכות שעלתה. כלומר 1500. באופן ש-1500 נשארו 
למעלה, אותיות מ"י. ו-1500 ירדו מתחת למלכות, אותיות אל"ה.
%break
ועם המטֵה של התנין הגדול היכו במ"ב אותיות, מכוח עליית המלכות 
בבינה, שיצא חצי מדרגה למטה מהמלכות. ונכנסו מ"ב האותיות 
1500 אמה מתחת לנוקבא דבחינת עפר. וע"כ נאחזה בהן הקליפה 
של התנין הגדול. כי משום שחצי מדרגה של מ"ב, 1500 אמה,
%page 194
ירדו למטה מהנוקבא דבחינת עפר, שהיא המלכות שעלתה ממעל 
להם. ונמצא אותו כוח הקליפה, שנאחז בתחילה במלכות לבדה, נאחז 
עתה באותם 1500 אמה שמתחת למלכות.
%break
אח"כ היה תהום הגדול עולה בחושך, והחושך כיסה הכול. הצמצום, 
שנעשה בחצי המדרגה דבינה, מחמת שירדה מתחת למלכות, נקרא 
תהום הגדול. ולעת גדלות,
%break
כשבינה חזרה לראש א"א, והחזירה אותיות אל"ה למדרגתה, עלה 
התהום הגדול שבהן ונמתק בבינה, ונפרד מהן כוח הצמצום.
%break
אלא שנעשה בהן חושך, מחוסר חסדים בראש דא"א שכולו חכמה. 
והז"ת אינם יכולים לקבל חכמה בלי לבוש החסדים. וע"כ, אע"פ 
שאותיות אל"ה עלו למדרגת הבינה, נשארו שם בלי אור, והחושך 
כיסה הכול.
%break
כלומר, שנעשה חושך, הן מהחסדים והן מחכמה. כי אפילו החכמה 
שיש בא"א, אינם יכולים לקבל, היות שהחכמה בלי חסדים. והארה זו 
נקראת נקודת השורוק.
%break
עד שיוצא האור ובוקע בחושך, ויוצא ומאיר בשלמות, כמ"ש, מגלֶה 
עמוקות מני חושך. כלומר, שנעשה הזיווג על מסך דחיריק, מסך 
דבחינה א', שקומתו ו"ק. ונמצא שהזיווג הזה בוקע שוב המדרגה 
לשניים. ולכן נאמר, בוקע בחושך.
%break
אבל אז מתלבשת החכמה בחסדים, ויוצא האור ומאיר בשלמות. אלא 
בו"ק דג"ר, כי הג"ר דג"ר נעלם ע"י הזיווג הזה של מסך דחיריק, 
להיותו בחינה א' דמסך.
%break
ונמצא משום זה, שהמים, המוחין שנמשכו עתה, נשקלו במאזניים, 
בשיעור 1500, רק ו"ק דג"ר, חצי המדרגה, ולא מדרגה שלמה.
%letter 321
.321 עם האצבעות ניתנו ג' טיפות לתוך המאזניים. חצי מהן לקיום, 
וחצי מהן נכנסו למטה. כי ג' פרקים ביד: החלק המחובר לכתף נה"י, 
הזרוע חג"ת, האצבעות חב"ד.
%break
ב' פרקים, שהם היד, הם ו"ק, והפרק השלישי, האצבעות, הוא ג"ר. 
והשם מ"ב, הוא ג"ר, כח"ב. ע"כ ניתנו עם האצבעות, שהם ג"ר. והן 
3000.
%break
ובעת עליית המלכות לבינה, שנחצתה המדרגה לב' חצאים, מ"י 
אל"ה, נבחן אז שחצי מהן, מ"י לקיום, נשאר במדרגה, והחצי השני, 
אל"ה, נכנסו למטה, יצאו וירדו למדרגת זו"ן.
%break
ולפיכך הם נבחנים כמונחים בב' כפות המאזניים, מ"י בכף ימין, אל"ה 
בכף שמאל. אלה עולים ואלה יורדים.
%break
אח"כ, כשאותיות אל"ה שבכף שמאל עולות ומתחברות עם הבינה, 
בנקודת השורוק, נמצאות אותיות מ"י יורדות, שאורן נעלם ונעשה 
חושך.
%break
כיוון שאותיות אל"ה עולות בהעלאת היד, עומדים המאזניים בדרך 
יושר, אשר אותיות מ"י ואותיות אל"ה נמצאות שתיהן למעלה ומאירות 
בשלמות. העלאת היד, פירושה בנקודת החיריק, המוצאת על מסך 
דבחינה א', וממשיכה קומת ו"ק, המרומזת בב' פרקי היד,
%break
בלי האצבעות. שאז מתלבשת החכמה בחסדים, ומאירים שניהם 
בשווה, ואינם סותרים עוד זה את זה.
%break
ואינו פונה לימין ולשמאל. כי בנקודת החולם היה פונה לימין, לחסדים 
בלי חכמה, ובנקודת השורוק היה פונה לשמאל, לחכמה בלי חסדים. 
אבל עתה בנקודת החיריק, מתלבשים ימין ושמאל זה בזה,
%break
ונבחן שאינו פונה עוד לימין בלבד או לשמאל בלבד כמקודם לכן, כי 
כלולים זה מזה.
%break
כמ"ש, מי מדד בְּשָׁעֳלו מים. מ"י, בינה, מדד. ע"י הזיווג שעשתה 
הבינה על מסך דחיריק, היא מדדה ו"ק דג"ר, והעלימה הג"ר דג"ר. 
וסובב על הנאמר, המים, המוחין, שנמשכו עתה, נשקלו במאזניים, 
בשיעור 1500, כלומר חצי המדרגה.
%page 195
%letter 322
.322 הכול היה סתום בארץ ולא נגלה בה כלום. וכוחה ועוזה, 
והאורות, המכונים מים, היו קפואים בתוכה, ולא נזלו ולא התפשטו.
%break
עד כאן הזוהר ביאר עניין יציאת המוחין בבינה, ועתה מבאר אותם 
במלכות, בעת שנחתמה מבינה. ואומר, שביציאת המוחין בנקודת 
השורוק, בטרם שהתלבשו בחסדים, נסתמו כל האורות בארץ, 
המלכות, וקפאו בתוכה, שלא יכלו להתפשט בה ולהאיר.
%break
עד שנמשך האור מנקודת החיריק אליה, מלמעלה מבינה. והאור 
היכה בקליטה, ונפתחו כוחותיה. קליטה, המוחין דשורוק, שקלטה 
מבינה, שבסיבתם נסתמה וקפאה.
%break
וכשנמשך אליה האור דחיריק, היכה במוחין ההם, כלומר, שביטל 
שליטתם, שלא ישלטו לבדם, זולת ע"י התלבשות בחסדים.
%break
ואז נפתחו הכוחות שבמלכות מקפיאתם. וכמ"ש, ויאמר אלקים יהי 
אור ויהי אור. אשר, ויהי, מורה, שע"י האור דנקודת החיריק חזר 
להאיר בה האור הראשון, שהיה בה מקודם לכן.
%break
מקודם הקפיאה והסתימה. כי אור החכמה חזר להאיר בה, ואינו 
מקפיא אותה עתה, מחמת שמתלבש בחסדים.
%letter 323
.323 ומכאן, מאור נקודת החיריק, יוצאים ומתגלים כל הכוחות 
והגבורות שבמלכות. והארץ, המלכות, נמתקה, והוציאה אח"כ, ביום 
ג', את כוחותיה. כיוון שהאור האיר במלכות, וירד והאיר בעולם, היה 
מתפשט אורו מסוף העולם עד סופו.
%break
כשהקב"ה הסתכל ברשעי עולם, שעתידים לחטוא באור הזה, גנז את 
האור, האור הסתתר, ואינו מאיר זולת בשבילים סתומים, שאינם 
מתגלים.
%break
%H ג' אותיות טו"ב
%break
%letter 324
.324 וירא אלקים את האור כי טוב. כל חלום, העומד בפתרון של כי 
טוב, מראה, ששלום לו למעלה ולמטה, בעולם העליון, שאין שם שום 
מקטרג עליו, ובעולם התחתון.
%break
כל אחד רואה אותיות בחלומו, לפי דרכיו ומעשיו. ראה ט' בחלומו, 
טוב לו וטוב לחלומו, שהרי התורה פתחה לכתוב אות ט' במילים, כי 
טוב. כי מקודם זה אין אות ט' בתורה,
%break
והיא סובבת על האור, שהאיר מסוף העולם עד סופו. לפיכך ט' 
הוראתה שהיא טוב. וטוב פירושו, הארה המאירה בכל השלמות.
%letter 325
.325 אות ט' היא תשיעית לכל, כלומר יסוד, שהוא תשיעי לע"ס. והיא 
אות המאירה ע"י העליון, הנקרא ראשית. ונכללה בא"א, שנקרא 
ראשית, מטעם היותו הפרצוף הראשון, הנושא לנקודה דמפתחא, 
שעל נקודה זו מתגלים כל המוחין.
%break
וכיוון שט' מקבלת מא"א, הנקרא ראשית, נמצאת גם היא מאירה 
בנקודה דמפתחא, וכל המוחין מתגלים על ידה.
%page 196
ובכוח הסיתום, שיש בנקודה דמפתחא, נעשה עניין הי', הנכנסת באור 
ונעשה אויר, שהיא נקודה אחת. כלומר, שעניין הי' הנכנסת באור 
דישסו"ת ונעשו אויר, הוא שי' זו נעשתה מהנקודה דמפתחא. 
והנקודה השנייה, מנעולא, אינה מגולה בה.
%break
וע"כ לעת גדלות יוצאת הי' מאויר, והישסו"ת חוזרים להיות אור. אבל 
אם גם הנקודה השנייה, המנעולא, הייתה מחוברת בי', אז לא יכלה 
הי' לצאת מאויר, כמו שנוהג באו"א. והיא נקודה אחת, כי לא 
התחברה בה הנקודה השנייה, המנעולא.
%break
הו', ז"א, מכוחה של הט' יצא. השמיים, ז"א, כשמסתיים, נעשה 
בנקודה אחת, מנעולא. ונגנזה בו בפנים. ואח"כ האירה בו הנקודה 
השנייה, הנמשכת מט', מפתחא.
%break
פירוש. ז"א, ו' דהוי"ה, שמיים, יצא מכוחה של ט', מנקודה דמפתחא. 
אמנם תחילה נתקן הז"א בנקודת מנעולא. ואחר שהסתיים בנקודת 
החזה דז"א, ששָׁם מסתיים פרצוף ז"א הגדול, מכוחה של ט', נגנזה 
שָׁם נקודה דמנעולא,
%break
ונמשך המֵחזה ולמטה של הז"א בהארת הנקודה השנייה, בנקודת 
המפתחא. באופן, שסיום פרצוף ז"א שמחזה ולמעלה, בנקודה 
דמנעולא. וסיום פרצוף ז"א שמחזה ולמטה, ז"א הקטן, בנקודת 
המפתחא.
%break
מז"א יוצאות ב' נוקבאות, עליונה, למעלה מחזה, ותחתונה, למטה 
מחזה. העליונה נעלמה, להיותה יוצאת מנקודה דמנעולא שבז"א. 
והתחתונה התגלתה בב' הנקודות,
%break
דמנעולא ודמפתחא. אבל עומדת רק בכוח הנקודה העליונה, 
דמפתחא, ונקודה דמנעולא גנוזה בה, ואינה ניכרת. וע"כ מתגלים בה 
המוחין.
%letter 326
.326 וזהו טו"ב. ג' האותיות ט' ו' ב'. הט' יסוד דישסו"ת. הו' ז"א. הב' 
הן ב' הנוקבאות עליונה ותחתונה. אלו ג' אותיות טו"ב, נכללו אח"כ 
בצדיק יסוד עולם, הכולל הכול למעלה ולמטה, יסוד דז"א, הכולל ג' 
בחינות אלו. כמ"ש, אמרו צדיק כי טוב.
%break
כי הצדיק, יסוד, נקרא כך, משום שג' בחינות אור העליון, המרומזות 
בט' ו' ב', נכללות בו.
%break
כתוב, טוב ה' לכל. המילה, לכל, אינה מפרטת למי הוא טוב. שהוא 
משום להאיר יום אחד המאיר לכל, כלומר היסוד, היום השישי, להיותו 
כלול מכל חמשת הימים. וע"כ היסוד נקרא, כל. וכתוב, טוב ה' לכל, 
שהטוב מאיר ביסוד.
%break
%H תיקון פב"פ דזו"ן
%break
%letter 327
.327 בראשית ברא אלקים. בראשית, כמ"ש, ראשית עריסותיכם, 
שזה חכמה עילאה, הנקרא ראשית. כי כמו שראשית שבכתוב, 
ראשית עריסותיכם, הוא חכמה עילאה, אף ראשית הכתוב כאן, הוא 
חכמה עילאה. בינה השבה להיות חכמה.
%break
ב' דבראשית מורה על הבית של העולם, הנוקבא דז"א, שבעת 
שמקבלת המוחין דחכמה, נעשית בית ליישוב העולם. להשקותה 
מאותו הנהר, כלומר שמקבלת המוחין,
%page 197
מאותו הנהר, שנכנס בה. כמ"ש, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. 
ונהר, האוסף הכול מהעומק העליון, מֵימיו אינם פוסקים לעולם, 
להשקות את הגן.
%break
נהר, ישסו"ת, היוצא מעדן, שא"א, עדן, הוציא אותו מחוץ לראש. 
ועשה זאת כדי להשקות את הגן, כדי שישסו"ת ישקה את הגן, 
הנוקבא דז"א. כי לולא יציאת ישסו"ת,
%break
לא היה לנוקבא שום מוחין. וישסו"ת אינו מקבל המוחין ישר מא"א, 
אלא ע"י או"א עילאין, הנקראים העומק העליון, שזיווגם לא פוסק 
לעולם.
%letter 328
.328 והעומק העליון הזה, הוא בית ראשון, או"א, שהאותיות, הכלים, 
מסתיימים בשביל דק אחד, הגנוז בהם.
%break
פירוש. ב' מסכים הם, מנעולא ומפתחא. הסיום דאו"א במסך 
דמנעולא, מסך שלא נודע. ע"כ נקראים או"א העומק העליון. אבל 
ישסו"ת, ז"ת דבינה, מסתיימים על מסך דמפתחא, וע"כ הם נודע.
%break
ומתוך העומק ההוא יוצאים שני כוחות, זו"ן הגדולים וזו"ן הקטנים. 
כמ"ש, את השמיים, שהם זו"ן הגדולים, המסתיימים במנעולא, ואת 
הארץ, שהם זו"ן הקטנים, המסתיימים במפתחא.
%break
לא כתוב, שמיים, אלא, השמיים, עם אות ה', שה' זו מורה שהשמיים 
יוצאים מתוך העומק ההוא הסתום מכל, מהשביל הדק שבאו"א, 
מנעולא. הכתוב, ואת הארץ, מורה, שנהר זה,
%break
ישסו"ת, הוציא ארץ, זו"ן הקטנים, כי או"א הוציאו השמיים, זו"ן 
הגדולים, וישסו"ת הוציאו הארץ, זו"ן הקטנים.
%letter 329
.329 אבל בתחילה, בכלל שמיים הייתה הארץ. ויצאו שמיים וארץ, 
זו"ן, כאחד, דבוקים זה בזה באחוריים שלהם, כאשר האיר ראשית 
כל, כשהנוקבא קיבלה המוחין דחכמה, הנקראים ראשית כל, אז 
שמיים, ז"א, לקחו את הנוקבא, והושיבו אותה במקומה.
%break
מתחילת יציאתה, הייתה הנוקבא דבוקה בז"א, שהאירו שניהם באור 
אחד דחסדים. וכיוון שהיו בהשוואת הצורה בלי הפרש מזה לזה, 
נבחנים לדבוקים זה בזה. כי דבקות הרוחניים היא השוואת הצורה.
%break
ומקום הדבקות היה באחור של הז"א, מחזה ולמטה דז"א, ששם 
הכלים דאחוריים שלו. כי מחזה ולמעלה של כל פרצוף נבחנים לכלים 
דפנים, ומחזה ולמטה של כל פרצוף נבחנים לכלים דאחוריים.
%break
ואח"כ, כאשר האיר ראשית כל, כשהנוקבא קיבלה המוחין דחכמה, 
הנקראים ראשית כל, אז נבחן שנוקבא נוסרה מז"א, שנפרדו זה מזה. 
כי עתה יש שינוי צורה בין ז"א לנוקבא,
%break
שהז"א מאיר באור החסדים והנוקבא מאירה באור החכמה. כי 
הפירוד הרוחני אינו אלא שינוי צורה.
%break
ואז שמיים, ז"א, לקחו את הנוקבא, והושיבו אותה במקומה, כי נפרדה 
ממנו. ונתן לה ז"א מקום בפני עצמה, כמ"ש, ואת הארץ. וא"ת, מורה 
על כלל כ"ב (22) אותיות, שהן מא' עד ת', א"ת.
%break
שזה מורה, כי נפרדה מהז"א והשיגה כלים נפרדים בפני עצמה. כי 
כ"ב האותיות הם הכלים כולם של הפרצוף, שהרי כל החכמה 
מבוארת ע"פ כ"ב האותיות, ואין צריכים יותר.
%letter 330
.330 כשחזרה הארץ לשבת במקומה, ונפרדה מאחוריו של ז"א, 
שמיים, הייתה הארץ תוהו ובוהו, לחזור להתדבק בשמיים כאחד, 
כמקודם. משום שהארץ ראתה את השמיים מאירים, והיא נחשכה.
%break
כי אחר שנפרדה מז"א, ע"י אור החכמה, שקיבלה מישסו"ת, כי 
ישסו"ת עלה לראש א"א, ונעשה לחכמה, והשפיע לנוקבא, הנה אז 
הייתה לה חכמה בלי חסדים.
%page 198
כי א"א כולו חכמה, וז"ת אינם יכולים לקבל חכמה בלי חסדים. ע"כ 
נחשכה הנוקבא, וחשקה לחזור ולהידבק בז"א מאחוריו, כדי להאיר 
עכ"פ בחסדים, כמו הז"א.
%break
ונמשך החושך בנוקבא, עד שיצא אור העליון, ונמשך אליה, והאיר לה. 
ואז חזרה להסתכל בשמיים, ז"א, פב"פ. ואז נתקנה הארץ, הנוקבא, 
ומתמתקת מהדינים שהיו בה, שעלתה לעיבור לאו"א מחדש, והשיגה 
מהם מוחין דפנים.
%letter 331
.331 עתה מבאר הזוהר, איך הנוקבא מקבלת את אור העליון הנזכר. 
ואומר, האור יוצא בצד ימין, כי הוא מקובל אל הז"א, ימין. והחושך 
נשאר בצד שמאל, הנוקבא. וז"א מפריד אח"כ את החושך מהאור, כדי 
שייכללו זה בזה.
%break
ואז, בכוח ההבדלה הזו, מקבלת הנוקבא את האור מהז"א. כמ"ש, 
ויַבדל אלקים בין האור ובין החושך. שע"י הבדלה זו היום ולילה 
הזדווגו ונעשו יום אחד, כמ"ש, ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא 
לילה, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
%break
ואין הכתוב, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, הבדלה ממש, כלומר, 
פירוד בין האור ובין החושך. אלא הפירוש הוא, כי היום בא מצד האור, 
שהוא ימין. והלילה בא מצד החושך, שהוא שמאל. וכשיצאו ושלטו 
כאחד, הפריד אותם, וההבדלה הייתה מצד הז"א,
%break
כדי להסתכל פב"פ ולהידבק זה בזה, שיהיו לגמרי אחד. שזו הבדלה 
בסדר ההארה, הנבחן לחלוקה של אהבה וחביבות וקיום העולם, כי 
הוא נוהג בזיווג לקיום העולם.
%letter 332
.332 ז"א נקרא יום. וע"כ נאמר, שקרא לאור יום. והנוקבא, קרא לה 
לילה. כמ"ש, ויקרא אלקים לאור יום, ולחושך קרא לילה. מהו החושך 
שבכתוב, ולחושך קרא לילה? הוא החושך, שנאחז בלילה, שאין לה 
אור מעצמה ולא כלום.
%break
כלומר, הלילה, הנוקבא, אין לה מעצמה כלום, ואפילו החושך, הנאחז 
בה, אינו שלה אלא חושך הנמשך לה מאמא, צד השמאל שלה, 
הנבחן לנקודת השורוק שבישסו"ת. ואע"פ שהחושך בא מצד האש, 
שהוא חושך, מ"מ אינו של הנוקבא עצמה, שאין לה כלום מעצמה.
%break
אבל החושך נמשך, עד שמאיר מצד השפעת היום, עד שמקבל 
חסדים מז"א, הנקרא יום. ואז מתלבש אור החכמה באור החסדים, 
ונמצא, שהיום, ז"א, מאיר ללילה, נוקבא.
%break
אבל הלילה עצמה אינה מאירה מכוח השפעת היום, עד הזמן של 
גמה"ת, שכתוב, ולילה כיום יאיר.
%break
%H קול ה' על המים
%break
%letter 333
.333 רבי אלעזר קפץ בתחילה ודרש הכתוב, קול ה' על המים. אשר 
קול ה', קול עליון, הממונה על המים. ז"א נקרא קול. כשעולה לבינה 
ומכריע שם במסך דנקודת חיריק, בין נקודת החולם, ימין, לבין נקודת 
השורוק, שמאל, אז נקרא ז"א קול עליון.
%break
והוא הממונה על המים, המוחין, כי ע"י הכרעה זו, שעושה בין ימין 
ושמאל דבינה, ומשלים שָׁם שֵׁם דאלקים, זוכה גם הוא באלו המוחין 
דג' נקודות. וממשיכים משם לחג"ת שלו,
%page 199
ומחג"ת לנה"י, ומנה"י לנוקבא. לפיכך, קול עליון שבבינה, נבחן 
לממונה על כל אלו המוחין, כי הוא השורש שלהם.
%break
והמים האלו, שהם המוחין, נמשכים ממדרגה למדרגה, ממדרגת 
הבינה למדרגת ז"א, וממדרגת חג"ת דז"א למדרגת נה"י שלו, עד 
שהמוחין מתקבצים למקום אחד, שהוא יסוד שלו, בקיבוץ אחד. כי 
היסוד כולל בתוכו כל המדרגות, וע"כ נקרא כל.
%break
קול עליון זה שולח אותם המים בדרכם, לכל ספירה לפי דרכה, כאותו 
הגנן, הממונה על בור מים, לשלוח המים לכל מקום כראוי לו. כך קול 
ה' ממונה על המים, שהם המוחין.
%letter 334
.334 כתוב, אֵל הכבוד הרְעים. הלוא אֵל הוא שֵׁם החסד, והרְעים היא 
פעולה של גבורה. זה כיצד? אלא כמ"ש, ורַעם גבורותיו מי יתבונן. זו 
בחינה, המתגלה מתוך ההתבוננות ברעם הגבורה ויוצאת ממנה. 
כלומר, אל הכבוד הוא החסד,
%break
המתגלה מחמת הגבורה, כיתרון האור מתוך החושך. וע"כ כתוב, אל 
הכבוד הרעים, כי הוא נגלה ע"י שהרעים בגבורה.
%break
פירוש אחר. אל הכבוד הרעים, הוא ימין, חסד, שגבורה נאצלת ממנו. 
כי הספירות יוצאות ונאצלות זו מזו. וא"כ, אל הכבוד, חסד. הרעים, 
האציל הגבורה, שהוא רעם.
%break
ה' על מים רבים. ה', התגלות חכמה העליונה, י', המוחין דאו"א 
עילאין. על מים רבים, מתגלה על העומק הסתום שיצא ממנו, כמ"ש, 
ושבילךָ במים רבים, המסך דמנעולא.
כי יש ב' מיני התכללות הקווים של ימין ושמאל:
%break
א. אחר שקו אמצעי הכריע ביניהם בקומת החסדים, היוצאת על 
המסך דחיריק, ונכללו זה בזה, חכמה דשמאל בחסדים דימין, וכן 
חסדים בחכמה. אח"ז מתגבר קו הימין, ונשארו המוחין בחסדים שבקו 
ימין.
%break
ב. אחר שנכללו הקווים זה מזה, נשארת הארת שניהם. ויש חסדים 
וחכמה בימין, ויש חסדים וחכמה בשמאל.
%break
וההתכללות של מין הא' הוא מוחין דנשמה. וההתכללות של מין הב' 
הוא מוחין דחיה.
%break
והדרוּש של רבי אלעזר הוא על ההתכללות של מין הא'. וכמ"ש, אל 
הכבוד הרעים, זו בחינה, המתגלה מתוך ההתבוננות ברעם הגבורה 
ויוצאת ממנה. כי אחר שנכללו זה מזה ע"י קול עליון,
%break
מתגבר קו הימין. וזהו שמסיים הכתוב, על מים רבים, על העומק 
הסתום הזה שיצא ממנו, כמ"ש, ושבילך במים רבים.
%break
כי משום שקומת החסדים ממסך דחיריק, המכריע בין הקווים וכולל 
אותם זה בזה, יוצאת על מסך דשביל דקיק שבז"א, הנמשך לו 
מחכמה עליונה, שהיא או"א עילאין,
%break
ע"כ יש כוח לאור דחסדים שלו להתגבר על קו שמאל, ולהשאיר 
הפרצוף בשליטת החסדים בלבד. הרי שהדרוש סובב על ההתכללות 
של מין הא'.
%break
ונאמר, שרבי אלעזר קפץ בתחילה ודרש. בתחילה, מטרם שזכה 
למוחין דחיה, שהוא ההתכללות של מין הב'. קפץ ודרש, פירש 
הכתובים, רק ע"פ ההתכללות של מין הא', מוחין דנשמה. ולהלן מובא 
המאמר של רבי שמעון ע"פ ההתכללות של מין הב', במוחין דחיה.
%page 200
%H לעומת המסגרת
%break
%letter 335
.335 רבי שמעון ביאר התכללות ב' הקווים ימין ושמאל, שהיו 
במחלוקת, כמ"ש, לעומת המסגרת תהיינה הטַבָּעות. המסגרת הוא 
מקום סגור, שאינו נפתח, זולת בשביל דק אחד,
%break
שנודע בתוכו בצנעה, ומכוחו התמלא באור, וציין שערים להדליק 
הנרות. ומשום שהוא מקום גנוז וסתום, נקרא מסגרת. וזהו עוה"ב, כי 
עוה"ב נקרא מסגרת.
%break
או"א עילאין נקראים לעת"ל, וישסו"ת נקרא עוה"ב. ומבחינת המוחין 
דנקודת השורוק, שזו הארת החכמה, נקרא ישסו"ת בשם מסגרת, כי 
אז נסגרים האורות ואינם מאירים בה.
%break
ונאמר, שהוא מקום סגור, כלומר בעת הארת נקודת השורוק, שאינה 
יכולה להאיר באור החכמה, מחוסר חסדים.
%break
והוא מקום סגור, שאינו נפתח, זולת בשביל דק אחד. כלומר, שאין 
אורותיה נפתחים, זולת ע"י ביאת קומת החסדים, מכוח הזיווג על 
המסך דנקודת החיריק, מסך דמנעולא, הנקרא שביל דקיק.
%break
וקומת חסדים זו הוא קו המכריע, המייחד ב' הקווים זה בזה, 
ומתלבשת החכמה בחסדים. אבל כיוון שקומת חסדים יוצאת על מסך 
זה בשביל דקיק, הוא גורם שהארת החכמה נודעת בהם בצנעה, 
מלמטה למעלה, שהוא ו"ק דג"ר, ולא מלמעלה למטה,
%break
שהוא ג"ר דג"ר. ולפיכך נקראים הישסו"ת, גם אחר התכללות החכמה 
בחסדים, בשם מסגרת, כי אורותיה אינם מאירים כפי יכולתם.
%letter 336
.336 תהיינה הטבעות. אלו הן הטבעות העליונות, חג"ת, שלמעלה 
מחזה דז"א, הנאחזות זו בזו, מים אש רוח, שהם חג"ת דז"א. 
וכשמקבלים המוחין, הם נכללים זה מזה.
%break
המים, חסד, נכלל מרוח, ת"ת. ורוח, מאש, גבורה. ואש ממים. כולם 
נכללים זה בזה, ויוצאים זה מזה, כמו הטַבעות.
%break
המוחין דאו"א עילאין נקראים טבעת טהורה. ואלו חג"ת דז"א, להיותם 
נכללים ויוצאים זו מזו, כמו הטבעות, שהם המוחין דאו"א, שאינם 
מתגלים בדרך התכללותם זה מזה, אלא אחר שהתכללו זה מזה, 
מתגברת שליטת החסד עליהם.
%break
ודומים כמו הטבעות, שהם המוחין דאו"א, שהם חסדים מכוסים. ע"כ 
נקראים גם החג"ת דז"א בשם הטבעות. והכתוב, תהיינה הטבעות, 
סובב על חג"ת דז"א.
%break
והטבעות כולן מסתכלות אל המסגרת ההיא, ישסו"ת, ששם מושג 
הנהר העליון להם, להשקות אותם. כלומר, הנהר, היוצא מעדן, 
ישסו"ת. ונאחזות בו. כשהטבעות,
%break
חג"ת דז"א, הן לעצמן, הן מסתכלות לאו"א עילאין, ומקבלות מהם 
חסדים מכוסים. כי ע"כ הן מכונות טבעות.
%break
אבל בעת שהטבעות רוצות להשפיע הארת חכמה לנה"י שלמטה 
מחזה, אז מסתכלות לעומת המסגרת, ישסו"ת, ששם הנהר היוצא 
מעדן, המשפיע הארת חכמה, אשר בהם הי' יוצאת מאויר ונשאר אור, 
והנהר הזה משקה אותם בהארת חכמה, והם משפיעים לנה"י.
%letter 337
.337 וכתוב, לעומת המסגרת תהיינה הטבעות, לְבָתים לְבַדים לשאת 
את השולחן. כי אלו טבעות עליונות, שמלמעלה מחזה דז"א, הן 
נעשות עתה בתים ומקומות לבדים,
%page 201
שהם נה"י שלמטה מחזה דז"א. כלומר, שנה"י מקבלים מהם המוחין 
דהארת חכמה, המכונים בית, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית.
%break
ונבחן, אשר הטבעות נעשו לבתים, בשביל הבדים, שהם נה"י שלמטה 
מחזה. אבל לא בשביל עצמן. כי כשהן לעצמן, אינן בחינת בתים אלא 
טבעות. כלומר, שהן רק במוחין דחסדים מכוסים, המכונים טבעות.
%break
וכתוב, לעומת המסגרת תהיינה הטבעות לבתים לבדים. בעת 
שהטבעות רוצות להיות בתים לבדים, להשפיע להם חכמה, אז 
תהיינה הטבעות לעומת המסגרת,
%break
שיקבלו מישסו"ת, הנקרא מסגרת, ששם הארת חכמה. ואז יתהפכו 
הטבעות לבתים, בשביל הבדים, נה"י.
%break
הבדים הם המרכבה שלמטה, להיותם נמשכים מהמרכבה העליונה, 
חג"ת, המכונים מים אש רוח. קו שמאל של הבדים, הוד, בא מצד 
האש דמרכבה עליונה, גבורה. וקו ימין של הבדים, נצח, בא מצד 
המים שבמרכבה העליונה, חסד.
%break
וקו אמצעי של הבדים, יסוד, נמשך מצד הרוח דמרכבה עליונה, ת"ת. 
וכל מה שיש במרכבה העליונה, נמשך למרכבה התחתונה, כדי 
שהבדים יהיו מרכבה לארון העדות, ששם השראת השכינה.
%break
וע"כ כל המתקרב יתקרב לבדים הללו, נה"י שמחזה ולמטה, ולא במה 
שלפנים מהם, שלא יתקרבו להמשיך מוחין מחג"ת שלמעלה מחזה 
דז"א. לֵך לֵך, אומרים, לנזיר, סביב סביב, לַכֶּרם לא תתקרב. חוץ 
מאלו הראויים לשַׁמש בפנים.
%break
אותם, שנשמתם מחזה ולמעלה דז"א. להם ניתנת רשות להיכנס 
לשמש ולהתקרב. וע"כ כתוב, הזר הקָרֵב יומת.
%break
והתבארה התכללות ב' הקווים זה בזה של מין הב', שנשארים 
האורות שניהם, ורק במקום נה"י, הבדים, המקבלים מישסו"ת דרך 
הטבעות. ובזה רבי שמעון פירש המחלוקת.
%break
כי אחר שמקיים הארת שניהם, נבחן שיישב את המחלוקת ועשה 
שלום ביניהם. אבל רבי אלעזר, שקיים רק הארת הימין, א"כ עוד לא 
יישב המחלוקת כראוי.
%break
%H ב' ראשית
%break
%letter 338
.338 הב' של בראשית גדולה במָסורָה. וששת ימי בראשית מיהם? 
כתוב, ארזי לבנון אשר נטע. כמו שארזים הללו יוצאים מלבנון, כך 
ששת ימי בראשית יוצאים מבראשית. בראשית היא חכמה. וששת ימי 
בראשית הם חג"ת נה"י דז"א, היוצאים מחכמה, הנקראת ראשית.
%letter 339
.339 אלו ששת הימים העליונים דבראשית, מפרש אותם הכתוב, לְךָ 
ה' הגדוּלה, שזהו חסד, והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל 
בשמיים ובארץ. כל, צדיק, יסוד. הרי שהכתוב מפרש את השמות של 
ו"ס חג"ת נה"י. בשמיים ת"ת, ובארץ כנ"י, מלכות.
%break
ונמצא, שהכתוב, כי כל בשמיים ובארץ, פירושו, שיסוד העולם, יסוד 
דז"א, הנקרא כל, אחוז בת"ת, שמיים, ובארץ, כנ"י, מלכות.
%letter 340
.340 וע"כ נאמר בראשית על החכמה, שהיא אותיות ב' ראשית. ב', 
משום שהחכמה היא שנייה בע"ס. ונקראת ראשית, משום שכתר 
עליון הנסתר, הוא הראשון מע"ס. אלא משום שהכתר אינו נכנס 
בחשבון הספירות, לכן הספירה השנייה, חכמה, נחשבת לראשית.
%page 202
והטעם שהכתר אינו בחשבון הספירות, הוא כי בעתיק, בכתר, שולט 
עוד צ"א, וע"ס הן מצ"ב. ואע"פ שהוא בקע ולא בקע, שנתקן גם מצ"ב, 
אבל זה היה בשביל א"א, חכמה.
%break
וע"כ נבחן עתיק כמו א"ק, ואינו מצטרף לספירות של עולם התיקון, 
שכולן מצ"ב. והספירות מתחילות מחכמה, שהוא א"א, או הבינה 
שנעשית לחכמה.
%break
כי אחר שחכמה דא"א נסתמה, ואינה משפיעה לאצילות, משמשת 
הבינה תחתיה. משום זה נאמר עליה, ב' ראשית. ב', משום שהיא 
שנייה לאצילות הע"ס. וראשית, משום שהיא ראשית לחשבון, אחר 
שהכתר אינו נכנס בחשבון.
%break
ועוד, כמו שחכמה עילאה היא ראשית, כך חכמה תתאה נבחנת 
לראשית. משום שמחכמה עילאה עד המלכות, שהיא חכמה תתאה, 
אין בכל הספירות מי שיקבל לעצמו הארת החכמה.
%break
וע"כ אין להפריד את ב' מהראשית. ב' זו רומזת על המלכות, חכמה 
תתאה. וכיוון שאין שום ספירה ביניהן, שתקבל חכמה, ע"כ צריכים 
המלכות עם ראשית להיות ביחד. וזהו ב'ראשית.
%letter 341
.341 בראשית, מחשיבים אותה למאמר, בין עשרה מאמרות. שישה 
ימים יוצאים מבראשית ונכללים בה. מאמר, פירושו מדרגה שלמה 
בג"ר. והאם בראשית ג"כ מאמר הוא, הלוא הוא אותיות ברא שית 
(6), שזה מורה שהוא ו"ק חסר ג"ר?
%break
ועל זה משיב הזוהר, כי באמת הוא מאמר שלם. ומה שנרמז בו ו"ק, 
הוא משום ששישה ימים חג"ת נה"י דז"א יוצאים ממנו, וע"כ נכללים 
בו. ואלו שנכללו בו נקראים שישה, ונרמזים בו, ברא שית, כמו אלו 
שישה דז"א, שיצאו ממנו. כלומר, ע"ש שישה דז"א,
%break
שיצאו ממנו, בעניין, אש"ר, שיצא מבראשית, נרמזות בו האותיות 
ברא שית, אבל הוא עצמו מאמר שלם.
%letter 342
.342 ברא אלקים, כמ"ש, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. כי ברא, 
מלשון הוציא לחוץ. ולכן כתוב, ונהר יוצא מעדן. כי ברא, פירושו, 
שהוציא הבינה מחוץ לראש א"א, שנקרא ראשית. אשר יציאה זו 
מרומזת בכתוב, ונהר יוצא מעדן. כי נהר בינה, עדן חכמה.
%break
וע"י עליית המלכות לראש א"א, יצא הנהר מחוץ לחכמה, להשקות את 
הגן, את המלכות, ולקיים אותה, ולהסתכל בה, בכל מה שהיא צריכה.
%break
להשקות, פירושו השפעת המוחין דהארת חכמה, המכונים שתייה, 
כמ"ש, אכלו רֵעים, שְׁתו ושׁכְרו דודים.
לקיים, פירושו הלבשת החכמה בחסדים, שאז המוחין בני קיום.
%break
ולהסתכל בה, פירושו, בכל מה שהיא צריכה, להביא אותה לגמה"ת. 
כי לולא יציאת הנהר מחוץ לעדן, לא הייתה המלכות מוכשרת לקבל 
שום מוחין. ומכ"ש, שלא הייתה באה לגמר תיקונה. כי ע"י המוחין 
שמקבלת, באה לאט לאט לגמה"ת.
%break
בראשית ברא אלקים. אלקים בינה, הנקראת אלקים חיים, בעת 
שחוזרת לחכמה. כי המשמעות של בראשית ברא אלקים, היא רק ע"י 
הנהר הזה. אשר, ברא, היא יציאת הנהר מעדן. אלקים, הוא חזרת 
הנהר לעדן.
%break
כי ביציאת הנהר מעדן נפלו אותיות אל"ה למטה. ועתה, אחר 
שמחזירה אותיות אל"ה שלה אליה, היא חוזרת לראש א"א ונעשית 
חכמה. ואח"כ מלבישה החכמה בחסדים. אז מצטרפות אותיות אל"ה 
לאותיות מ"י, ונשלם בבינה השם אלקים. ונקראת אלקים חיים,
%page 203
להיותה בבחינת חכמה, הנקראת אור החיה, כדי להוציא ולהאציל 
הכול, ולהשקות את הכול, להשפיע מוחין דחכמה לכל, המכונה 
שתייה.
%letter 343
.343 את השמיים, מורה על חיבור זכר ונוקבא. את, נוקבא. השמיים, 
זכר. והם זו"ן הגדולים. אח"ז, בחיבור דזו"ן הגדולים נברא העולם 
שלמטה, שהוא זו"ן הקטנים, שמחזה ולמטה דז"א.
%break
בו, בעולם שלמטה, נתן שלמות לכל. והוא המוחין דהארת חכמה, 
שניתנה רק לזו"ן הקטנים, שלמטה מחזה.
%break
את השמיים. השמיים, ז"א, האציל את הנוקבא שלו, אֵ"ת, בכוח 
שקיבל מאלקים חיים, הבינה, לאחר שראשית, א"א, האציל את 
הבינה בשם אלקים חיים.
%letter 344
.344 כיוון שאלקים חיים האציל את הכול, לכל פרצופי אצילות, והכול 
מתיישב ומתייחד כא חד, הטבעת האחרונה נעשית ראשית. כלומר, 
הפרצוף האחרון שבאצילות, הנוקבא, נעשית ראשית,
%break
שקיבלה את המוחין דחכמה, שנקראת ראשית. אבל הפרצופים 
שקדמו לה, אינם מקבלים לעצמם מוחין אלו, אלא רק להשפיע 
לנוקבא.
%break
ובזו הראשית, בנוקבא, האציל אורות עליונים, שהם הארת החכמה, 
והתחילה להאיר בהארת החכמה. ומים, חסדים, מתחילים ממנה 
להימשך למטה, לקבלת התחתונים, כי לא יוכלו לקבל אלא רק 
מהנוקבא.
%break
מכל אלו הטעמים, נקראת גם הנוקבא בשם ראשית. וע"כ, עם 
ראשית, חכמה, בוודאי ברא אלקים הכול, כי בה ברא עולם התחתון, 
הנוקבא דז"א, הנקראת ראשית כמוה.
%break
בה, בנוקבא דז"א, הוציא וגילה האורות דחכמה, בה נתן כוח לכל 
המדרגות. כי אור החכמה הוא חיוּת כל המדרגות.
%letter 345
.345 ע"כ כתוב, הֲיתפאר הגרזן על החוצב בו. למי השבח, האם אינו 
לאומן החוצֵב? כך בזו הראשית ברא אלקים העליון, בינה, את 
השמיים. השבח של מי הוא? השבח הוא של אלקים, בינה.
%break
כל השבח, שיצא במעשה בראשית בזו"ן דאצילות ובבי"ע התחתונים, 
הוא של הבינה לבדה. כי ע"י אותיות אל"ה, שהורידה ממנה בעת 
קטנות, והחזירה אותן בעת גדלות,
%break
יצאו השמיים והארץ, שהם זו"ן, ובי"ע וכל מלואם. ולולא הורידה 
אותיות אל"ה שלה, לא הייתה קיימת כל המציאות הזו.
%letter 346
.346 כתוב, כי מי גוי גדול, אשר לו אלקים קרובים אליו. למה כתוב 
קרובים, בלשון רבים, הלוא קרוב היה צריך לומר, בלשון יחיד? אלא 
שיש אלקים עליון, בינה. אלקים של פחד יצחק, גבורה דז"א, הנקרא 
ג"כ אלקים. אלקים האחרון,
%break
הנוקבא דז"א, הנקראת ג"כ אלקים. כי השם אלקים של הבינה 
מתפשט ומאיר על הגבורה ועל המלכות. ומשום זה כתוב, קרובים, 
בלשון רבים.
%break
והרבה גבורות נקראות בשם אלקים, שהוא ק"כ (120) צירופי אלקים, 
שהם צירופים יוצאים מאלקים אחד, בינה. וכל אלו שמות אלקים, הם 
אחד, שכולם הם המשך מאלקים עליון, בינה.
%letter 347
.347 בראשית ברא, רמז לכו"ח. אלקים, רמז לבינה. את, רומז 
לגדולה ולגבורה. השמיים, זהו ת"ת. ואת, רומז לנה"י. הארץ, רומז 
למלכות. כל הע"ס מרומזות בפסוק ראשון שבתורה.
%page 204
%H אור הגנוז
%break
%letter 348
.348 ויאמר אלקים, יהי אור. זהו האור, שברא הקב"ה בתחילה, אור 
העיניים, האור שהראה הקב"ה לאדה"ר, והיה רואה בו מסוף העולם 
ועד סופו. האור שהראה הקב"ה לדוד, והיה משבח ואומר עליו,
%break
מה רב טוּבְך אשר צָפנת ליראיך. והוא האור שהראה הקב"ה למשה, 
וראה בו מגלעד עד דן, כלומר כל ארץ ישראל.
%letter 349
.349 ובשעה שראה הקב"ה, שיקומו שלושה דורות רשעים, דור 
אֱנוש, דור המבול, דור הפְּלָגָה, גנז את האור, כדי שהרשעים הללו לא 
ישתמשו עימו. ונתן הקב"ה את האור למשה. ושימש עימו בשלושת 
החודשים, שנשארו לו מימי העיבור שלו,
%break
כי נולד לשישה חודשים ויום אחד. ונשארו לו שלושה חודשים, עד 
תשעה ירחי עיבור, שלא היה בעיבור. וע"כ כתוב, ותצְפְּנֵהו שלושה 
יְרָחים.
%break
וכמו שלומדים, שהמצרים חשבו, שתלד אותו לתשעה חודשים כרגיל. 
וע"כ לא חיפשו אחרי משה קודם תשעה חודשים, ויכלה להצפין אותו.
%break
כי בכל אדם, בזמן עיבורו, נר דלוק על ראשו, וצופה ומביט מסוף 
העולם עד סופו. והמיוחד הוא אצל משה, שאפילו אחר שנולד לאוויר 
העולם, עוד נתן לו הקב"ה את האור הזה.
%break
כלומר, רק אותו זמן שעוד היה צריך להיות בעיבור, שהם שלושה 
ירחים, משישה חדשים ויום אחד עד תשעה חודשים שלמים. אבל 
לאחר תשעה חודשים לקח הקב"ה את האור ממנו.
%letter 350
.350 ואחר שלושה חודשים, שלא נשאר לו כלום מימי עיבורו, נכנס 
לפני פרעה. בַּת פרעה מצאה אותו על שפת היאור, והביאה אותו לפני 
פרעה. ואז לקח הקב"ה את האור ממנו, עד שעמד על הר סיני 
לקבלת התורה. ואז החזיר לו הקב"ה את האור.
%break
ושימש עם האור כל ימיו, ולא יכלו בני ישראל לגשת אליו, עד שנתן 
מסווה על פניו, כמ"ש, ויירְאו מגֶשת אליו. והוא התעטף באור כמו 
בטלית, כמ"ש, עוטה אור כשלְמָה.
%letter 351
.351 יהי אור ויהי אור. כל דבר שכתוב בו, ויהי, נוהג בעוה"ז 
ובעוה"ב. שני עולמות הם, בינה ומלכות. הבינה נקראת עוה"ב, 
והמלכות עוה"ז. וכל הקָדוּם במעלָה נבחן ג"כ שקדום בזמן.
%break
וע"כ נחשב עוה"ב לבחינת קודם, לעבר, להיותו בינה הקודמת 
למלכות. ועוה"ז נבחן לבחינת אח"כ, לעתיד, להיותו מלכות המאוחרת 
כלפי הבינה.
%break
והמילה, ויהי, יש בה ב' משמעויות. כי, יהי, משמעותו עתיד, והו' 
שבתחילת המילה הופכת אותו לעבר. וע"כ יש בה שניהם, עבר 
ועתיד, שהם עוה"ב ועוה"ז. וע"כ נאמר, שכל דבר שכתוב בו, ויהי, 
נוהג בעוה"ז ובעוה"ב. כי שניהם מרומזים במילה ויהי.
%break
האור שברא הקב"ה במעשה בראשית, היה מאיר מסוף העולם עד 
סוף העולם, והוא נגנז.
%letter 352
.352 מה הטעם שנגנז האור? כדי שרשעי עולם לא ייהנו ממנו. 
והעולמות אינם נהנים מהאור בסיבת הרשעים. והוא צפוּן לצדיקים, 
כמ"ש, אור זָרוע לצדיק.
%page 205
ואז יימתקו העולמות ע"י התגלות האור הזה, ויהיו כולם אחד. ועד 
היום שתתגלה הבינה, הנקראת עוה"ב, נמצא האור נסתר וצפון.
%letter 353
.353 אור זה, המתגלה מעוה"ב, יוצא מתוך החושך, שנחקק 
בחקיקותיו של הנסתר מכל, כלומר בחקיקות שבבינה, שהיא עוה"ב, 
בנקודת השורוק שבה.
%break
כי בעת שבינה עולה ומתייחדת בראש א"א, שבו חכמה בלי חסדים, 
יוצא החושך בז"ת דבינה. כי הז"ת דבינה היא התכללות הזו"ן בבינה. 
כיוון שעיקרם מחסדים, אינם יכולים לקבל אור החכמה בלי לבוש 
החסדים, ונעשה בהם חושך.
%break
עד שנחקק שביל אחד נסתר, מהאור הגנוז אל החושך שלמטה, 
שהוא המסך דחיריק, ואז שורה בו האור. כלומר, שמתגלה האור 
הגנוז בעולמות.
%break
כי בבינה יוצאת קומת חסדים על המסך דבחינה א', בזו"ן שעלו 
לבינה. ואז מתלבשת החכמה בחסדים, ויכולה להאיר. והמסך הזה 
שבזו"ן הוא בנוקבא, כי היא נושאת המסך של ז"א.
%break
ונמצא שע"י המסך של הנוקבא, האירו המוחין בבינה. כי לולא קומת 
החסדים, שיצאה על המסך שלה, הייתה הבינה נשארת בחושך, 
מכוח נקודת השורוק.
%break
ולפיכך נבחן בזה, שהמסך של הנוקבא נחקק ונעשה לשביל, היוצא 
מאור הגנוז שבבינה אל החושך שבנוקבא עצמה. אשר בשביל הזה 
נמשך אור הגנוז מבינה אל הנוקבא. כי התחתון המשלים לעליון, זוכה 
בעצמו בכל אותו השיעור שהשלים לעליון.
%break
אור זה המתגלה מעוה"ב, נחקק בחקיקותיו של הנסתר מכל, עד 
שמהאור הגנוז המאיר בבינה, נחקק ונמשך בשביל נסתר אחד. 
שהאור נמשך ובא בשביל שנתקן במסך דנקודת החיריק של הנוקבא, 
אל החושך שלמטה,
%break
לחושך של הנוקבא עצמה. ומהנוקבא, האור מתגלה בכל העולמות. 
החושך שלמטה הוא החושך הנקרא לילה, הנוקבא של הז"א.
%letter 354
.354 וע"כ פירשוּ מהו שכתוב, מגלֶה עמוקות מני חושך. אם פירוש 
הכתוב, שמחושך סתום, מחושך דבינה, מתגלים העמוקות, הרי אנו 
רואים, שכל אלו הכתרים העליונים שבבינה,
%break
הם נסתרים. והכתוב קורא להם משום זה, עמוקות. וא"כ מהו, מגלה 
עמוקות, הלוא אינם מתגלים כלל?
%break
אלא, כל אלו נסתרות עליונים אינם מתגלים, אלא מתוך אותו החושך, 
הלילה, הנוקבא. כל אלו העמוקות הסתומות, שיוצאות מתוך 
המחשבה, הבינה, והקול, ז"א, לוקח אותם,
%break
אינן מתגלות עד שהמילה מגלה אותן. מילה, דיבור, מלכות. כי ז"א 
במוחין דגדלות נקרא קול, והמלכות במוחין דגדלות נקראת דיבור.
%break
ביאור הדברים. אלו ג"ר דבינה, הנעלמים עם עליית המלכות אליה, 
נקראים עמוקות. וכן הכתרים העליונים נסתרים. ועליהן כתוב, מגלה 
עמוקות מני חושך. שמחושך שבנקודת השורוק, שמשם נמשכת 
החכמה, חוזרות ומתגלות הג"ר הללו.
%break
ואין כוונת הכתוב על חושך דבינה הסתום, בנקודת השורוק שבה, כי 
גילוי הוא ע"י הארת החכמה. ובינה, אע"פ שמקבלת חכמה, אינה 
מקבלת בשביל עצמה, אלא בשביל המלכות.
%break
והיא עצמה נשארת לעולם בחסדים מכוסים, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. 
וא"כ איך כתוב עליה, מגלה עמוקות מני חושך, הרי החושך אינו מגלה 
שם כלום?
%break
אלא הפירוש הוא על חושך דלילה, חושך הנוקבא, שנקראת לילה. 
שמקבלת חושך מנקודת השורוק דבינה. ובה כתוב, מגלה עמוקות מני 
חושך. כי אחר שמקבלת חסדים מז"א, הרי החכמה,
%page 206
שהייתה שרויה בחושך שלה בשמאל, בנקודת השורוק, מחוסר לבוש 
החסדים, מתגלה עתה ויוצאת מתוך החושך, שמתלבשת בחסדים 
שהשיגה.
%break
וזהו הייחוד של מחשבה קול דיבור:
א. מחשבה, מוחין דגדלות של הבינה,
ב. קול, ז"א בגדלות,
ג. דיבור, הנוקבא בגדלות.
%break
כלומר, כשזו"ן מקבלים המחשבה, מוחין דגדלות, נעשה זיווג ביניהם 
בקול ובדיבור. וכמו שבאדם הגשמי, אין מחשבתו ניכרת מטרם 
שהתלבשה בקול ובדיבור, וגם לא בקול, אלא רק בדיבור,
%break
כך כאן, אין הארת החכמה מתגלה לא במחשבה, בינה, ולא בקול, 
ז"א, אלא רק בדיבור, הנוקבא דז"א.
%break
באופן, שעיקר אצילות המוחין לכל פרטיהם יוצאת במחשבה, הבינה. 
והמחשבה עם כל אשר בה מתלבשת בקול, ז"א. ומהקול מושפעים 
כולם לדיבור. וכל מה שהיה במחשבה מתגלה ע"י הדיבור.
%letter 355
.355 והדיבור, שהוא הייחוד של מחשבה קול ודיבור, נקרא שבת. כי 
שבת הוא הנוקבא במוחין דגדלות, אותיות ש' ב"ת. ש' רומזת על ג"ר, 
ב"ת הנוקבא. ובגלל שהשבת נקראת דיבור, אסור לדבר בשבת 
דיבורי חול, שהם פוגמים בזיווג הגדול של קול ודיבור,
%break
משום שדיבור זה של שבת, צריך לשלוט בעולם, ולא דיבור אחר של 
ימות החול, שהם קטנות הנוקבא.
%break
והדיבור, הנוקבא במוחין דגדלות, שבאה מצד החושך, מנקודת 
השורוק, מגלה עמוקות בתוכה. כלומר, עליה כתוב, מגלה עמוקות מני 
חושך. כי הג"ר דחכמה מתגלים בתוכה. וזה משמע מהכתוב, מני 
חושך, שפירושו, הבא מצד החושך.
%break
עצם החושך הוא בבינה. והחושך שבנוקבא מקובל מחושך דבינה. 
וכיוון שכתוב, מגלה עמוקות מני חושך, ואינו כתוב, מגלה עמוקות 
בחושך, משמע, שמדובר בנוקבא, שבאה מהחושך דבינה. וע"כ כתוב, 
מני חושך, ולא בחושך עצמו, שהיא בבינה.
%letter 356
.356 א"כ, אם מעלת החושך גדולה כל כך, למה כתוב, ויבדל אלקים 
בין האור ובין החושך? שהמשמעות, שהבדיל בין חשיבות האור 
לפחיתות החושך. אלא שבתחילה הוציא האור מידת יום, והחושך 
מידת לילה. ואז כתוב, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך,
%break
שהבדיל בין גודל חשיבות היום לפחיתות הלילה. ואח"כ חיבר את 
היום והלילה, שהם זו"ן, ביחד, ונעשו אחד, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר 
יום אחד.
%break
ואז כתוב, מגלה עמוקות מני חושך. וגדלה מעלת החושך מאוד. ומה 
שכתוב, ויבדל, הוא בזמן הגלות, שהם נמצאים נפרדים זה מזה, אז 
כתוב, ויבדל, כיתרון האור מתוך החושך. וכן מטרם הזיווג.
%letter 357
.357 עד הזיווג, היה הזכר אור, והנוקבא חושך. ואח"כ מתחברים זו"ן 
כאחד, להיות אחד. פרצוף הזכר נבנה מקו ימין, חסדים, ופרצוף 
הנוקבא נבנה מקו שמאל, חכמה בלי חסדים, חושך, משום שהחכמה 
אינה מאירה בלי לבוש החסדים.
%break
ובמה נבדלים זה מזה, שכתוב עליהם, ויבדל בין האור ובין החושך? 
כדי להכיר בין האור ובין החושך, נבדלות תחילה המדרגות זו מזו. ואז 
ניכרים המעלות והחסרונות של האור בפני עצמו, והמעלות 
והחסרונות של החושך בפני עצמו.
%break
כי אע"פ שיש יתרון גדול לאור כלפי החושך, אבל הוא מחוסר הארת 
חכמה. וכן, אע"פ שיש מעלה לחושך, שיש בו הארת חכמה, אמנם 
החכמה אינה מאירה בו מחוסר לבוש חסדים. וע"כ הוא חושך, בין 
מאור חסדים ובין מאור חכמה.
%page 207
ואחר שניכרו היטב המעלות והחסרונות של כל אחד בפני עצמו, אז 
הזדווגו, ושניהם נעשו כמו אחד. כי הזדווגו, כי צריכים זה לזה. שהרי 
אין האור דז"א שלם, אלא אחר שנכלל בחושך דנוקבא. כי אז נשלם 
האור גם בהארת חכמה.
%break
ואין החושך של הנוקבא שלם, אלא אחר שנכלל באור. כי אז השיג 
החסדים ממנו, והתלבשה החכמה בחסדים, ויכולה להאיר.
%break
ואע"פ שהזדווגו ונעשו אחד, מ"מ עוד נבדלים בחינותיהם זה מזה, 
שהרי זה חסדים וזה חכמה. ועכ"ז, שההבדל ביניהם גדול כל כך, הם 
נעשו אחד ונכללים כאחד. שהרי כתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, 
שהמשמעות היא שנעשו אחד.
%break
%H אם לא בריתי יומם ולילה
%break
%letter 358
.358 רבי שמעון אומר, על הברית נברא העולם, הנוקבא בקטנות, 
ומתקיים. בריאה, קטנות. קיום, גדלות, המוחין דג"ר, קיומה של 
הנוקבא. כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא 
שמתי. ברית הוא צדיק יסוד העולם, זָכור.
%break
רבי יוסי מפרש הכתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, שהייחוד הוא 
בכתוב, מגלה עמוקות מני חושך, שהוא חשכת המלכות, לילה. כי 
היות שהמלכות נושא של המסך דחיריק, נמצא שכמו שאין המוחין 
מתגלים אלא רק ע"י החיריק,
%break
כך אין המוחין מתגלים זולת ע"י החושך שלה. ונמצא בזה, שיום 
ולילה נעשו אחד. ששניהם גורמים שווים ביציאת המוחין, ויהי ערב 
ויהי בוקר יום אחד.
%break
ורבי יצחק מפרש הכתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, על התכללות 
ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה. שהיום קו ימין והלילה קו שמאל, 
הנכללים זה בזה, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
%break
ורבי שמעון פירש אותו על הייחוד דמסך דחיריק כמו רבי יוסי, אבל לא 
על המלכות, אלא רק על היסוד. כי המסך דחיריק משותף בין היסוד 
והמלכות, שתיקון המסך נבחן למלכות, בעניין מילה ובעניין שָׁמור, 
שהיא רק תיקון כלים.
%break
אמנם המוחין היוצאים על המסך, נבחן ליסוד, בעניין זָכור, ובעניין 
פריעה, גילוי המוחין דג"ר.
%break
לכן רבי שמעון אומר, שהעולם, הנוקבא, עומד על ברית, המחברת 
יום ולילה, זו"ן, כאחד. כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים 
וארץ לא שמתי.
%break
חוקות שמיים, פירושן, המוחין, הנמשכים ויוצאים מעדן העליון. אם לא 
בריתי יומם ולילה, אם לא היסוד, המחבר יום ולילה כאחד, שהם זו"ן, 
ע"י גילוי המוחין במסך דחיריק.
%break
חוקות שמיים וארץ, המוחין דג"ר, הנמשכים מעדן, שהוא בינה 
שנעשית חכמה. לא שמתי, כי לולא זה, לא הייתה שום מציאות מוחין 
בזו"ן, הנקראים שמיים וארץ.
%letter 359
.359 כתוב, מקול מְחַצְצים בין מַשְׁאבים, שָׁם יְתַנוּ צדקות ה', צדקות 
פּרזונו בישראל, אז יָרדו לשערים עַם ה'. מקול מחצצים, פירושו, מקול 
יעקב. כי מחצצים, פירושו, כמ"ש, איש הביניים.
%page 208
כל המוחין תלויים ביסוד, מפאת היותו המסך דחיריק. וכמ"ש, מקול 
מחצצים, קול יעקב. כי יעקב הוא ת"ת, המכריע בין ב' הקווים ימין 
ושמאל, המכונים כאן מחצצים, להיותם ב' חצאים של המדרגה. כי 
ימין ושמאל של דבר, הם ב' חצאים שלו.
%break
והיות שהת"ת ממשיך קומת החסדים על מסך דחיריק, שבכוחו 
מכריע בין ב' החצאים, אז נמשכים הג"ר.
%break
בין משאבים, פירושו, שת"ת יושב בין אלו שואבי מים של מעלה. כי 
הת"ת, יעקב, ז"א, עולה לבינה, ושם מכריע עם המסך דחיריק שלו 
בין ב' הקווים שבבינה, ב' הנקודות חולם שורוק שבבינה.
%break
שהחולם חסדים, ימין, שורוק חכמה, שמאל. וקול יעקב מכריע וכולל 
אותם זה בזה, ונשלמים זה מזה.
%break
ואלו ב' נקודות חולם שורוק שבבינה, נקראות שואבי מים של מעלה, 
כי כוללות כל המוחין שבבינה. וז"א נוסע בב' צדדים, בימין ובשמאל, 
חולם ושורוק, וכולל אותם בתוכו.
%break
כי הוא מכריע בין ימין לשמאל וכולל אותם זה בזה, שע"י זה נגלית 
שלמותם של שניהם. כי יש עתה חכמה וחסדים בימין, וחכמה וחסדים 
בשמאל. וע"כ זוכה ז"א עצמו באלו המוחין של ב' צדדים של הבינה.
%break
כי זה הכלל, כל מה שהתחתון גורם להוסיף בעליון, זוכה גם הוא בכל 
אותו השיעור שהוסיף בעליון, כי זוכה בהם וכולל אותם בתוכו. וע"כ 
כולל ז"א ג"כ ג' קווים הללו, חג"ת.
%letter 360
.360 שָׁם יְתַנוּ צדקות ה'. שָׁם, הוא המקום בשביל המטרוניתא, 
הנוקבא שלמעלה מחזה, להתדבק. כי אלו ג' קווים, שזכה בהם 
מבינה, חב"ד חג"ת דז"א שמחזה ולמעלה, שם נוהג זיווג בזו"ן 
שלמעלה מחזה.
%break
עוד מורה הכתוב, שם יְתנו צדקות ה', שמשם יונקים ושואבים צדקות 
ה'. שמזיווג דזו"ן הזה שמחזה ולמעלה, יונקים ושואבים נו"ה דז"א, 
הנקראים צדקות ה'. יונקים פירושו,
%break
שמקבלים מוחין דו"ק. ושואבים פירושו, שמקבלים הארת חכמה. 
נמצא, שב' עניינים בכתוב, שם יתנו צדקות ה':
א. מורה על זיווג זו"ן שלמעלה מחזה.
ב. מורה, שנו"ה דז"א מקבלים המוחין מזיווג זו"ן.
%break
הכתוב, צדקות פּרזונו בישראל, מורה על צדיק העולם, יסוד דז"א, 
ברית וקדוש, והוא שואב ונוטל הכול. קדוש, מורה על המשכת 
החסדים, אוירא דכיא, מאו"א עילאין, קו ימין. שואב, מורה על המשכת 
הארת חכמה מקו שמאל.
%break
ונוטל הכול, מכוח הכרעתו בין קו ימין לקו שמאל, לוקח את הארת 
שניהם, כי כמו שהת"ת מכריע בין חו"ג שמחזה ולמעלה וכולל שניהם, 
כך היסוד מכריע בין נו"ה שמחזה ולמטה וכולל שניהם.
%break
ומפזר לים הגדול, לנוקבא, את המים העליונים האלו, המוחין שלו, 
הנמשכים מאמא, מים עליונים, בישראל, שישראל ירשו ברית זה ונתן 
אותו הקב"ה להם ירושת עולמים.
%letter 361
.361 כיוון שישראל עזבו ברית, כי היו מָלים ולא פורעים, כתוב 
עליהם, אז יָרדו לשערים עַם ה'. ירדו לשערים, פירושו, שירדו לשערי 
צדק, שהיו יושבים בשערים ולא נכנסו פנימה.
%break
הנוקבא היכל המלך. ובעת שישראל היו שומרי ברית, זכו להיות 
בהיכל המלך בפנים, שקיבלו המוחין מפנימיות הנוקבא דז"א. אבל 
אחר שעזבו ברית, אז התרחקו מהיכל המלך, וירדו לשערי ההיכל, 
הנקראים שערי צדק, ולא נכנסו עוד בפנימיות ההיכל.
%page 209
ועל העת ההיא כתוב, ויעזבו בני ישראל את ה'. עד שבאה דבורה, 
ונידבה להם בזה, שהמשיכה וגילתה המוחין העליונים בשבילם, 
כמ"ש, בּפְרועַ פרעות בישראל. פרעות, גילויים, מלשון הכתוב, ופָרע 
את ראש האישה. והוא, התגלות המוחין שחזר לישראל ע"י דבורה.
%letter 362
.362 וע"כ כתוב על ישראל בזמן שעזבו ברית, חָדְלו פְרָזון בישראל. 
חדלו פרזון, זהו פּרְזונו, שבכתוב, צדקות פרזונו בישראל, שהוא שפע 
המוחין דגדלות מיסוד אל ים הגדול.
%break
וכיוון שעזבו ברית, חדלו המוחין ההם מישראל. חדלו המוחין מברית 
קודש, הנקראים פרזון, משום שמָלו ולא פרעו.
%break
כמ"ש, חָדלו פרזון בישראל, חדלו עד שׁקַמתי דבורה, שׁקַמתי אֵם 
בישראל. מהו שקראה את עצמה בשם אם? אלא שאמרה להם, אני 
הורדתי מים עליונים מלמעלה, המוחין דג"ר, הנמשכים מאמא, כדי 
לקיים העולמות. וע"כ קראה את עצמה בשם אם,
%break
כי גילתה המוחין מאמא. בישראל, כי נעשית לאם הן לישראל של 
מעלה, ז"א, והן לישראל של מטה, בני ישראל. כי המשיכה המוחין גם 
לז"א, כמו לישראל, להראות שהעולם אינו מתקיים,
%break
אלא על ברית זה. וסוד הכול הוא הכתוב, וצדיק יסוד עולם, שהוא 
היסוד, שהעולם עומד עליו.
%letter 363
.363 שלושה יוצאים מאחד. האחד נמצא בשלושה. נכנס בין שניים. 
שניים מניקים האחד, והאחד מניק לכמה צדדים.
%break
כדי לבאר את הייחוד של ערב ובוקר יום אחד, אומר הזוהר, שלושה 
יוצאים ומתגלים מאחד, כמ"ש, מקול מחצצים בין משאבים, שב' 
הקווים ימין ושמאל שבבינה מחולם ושורוק, נקראים משאבים. וקול 
מחצצים, ז"א, יעקב, עולה אליהם ומכריע ביניהם במסך דחיריק,
%break
שע"י זה נכללים ימין ושמאל זה מזה, ויוצאים בבינה ג' מוחין חב"ד.
הרי שג' מוחין חב"ד יוצאים מאחד, ז"א, שעלה לבינה. ומתוך שז"א 
גרם גילוי ג' מוחין חב"ד אצל הבינה, זוכה גם הוא בהם. כי כל השיעור 
שהתחתון גורם להאיר בעליון, זוכה בו גם התחתון.
%break
ולפיכך, אחד, שהוא ז"א, נמצא בשלושה, שזוכה גם הוא בג' מוחין 
הללו, חב"ד בראש וחג"ת עד החזה בגוף. כמו שנאמר לעיל, שמתוך 
שנוסע להכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל דאמא, ע"כ הוא כולל אותם 
בעצמו, וזוכה בעצמו בג' קווים הללו, חג"ת.
%break
ומהזיווג של הז"א והמטרוניתא שלמעלה מחזה, יונקים ומקבלים 
נו"ה, הנקראים צדקות ה'. וז"א, אחר שנכלל בעצמו מג' מוחין דאמא, 
נכנס והשפיע אותם בין השניים, שמחזה ולמטה, שהם נו"ה שלו, 
הנקראים צדקות ה'.
%break
ואלו השניים, נו"ה, מניקים לאחד, ליסוד, המכריע ביניהם, והיסוד 
מקבל מהם המוחין. וע"י זה נכלל מכל המדרגות. ואז האחד מניק 
לכמה צדדים. שהיסוד משפיע לנוקבא, לכל הבחינות של הנוקבא. 
והוא שואב ונוטל הכול ומפזר לים הגדול, לנוקבא.
%break
ואז כולם אחד. אז, אחר שהיסוד השפיע את הכול לנוקבא, נעשו כל 
המדרגות דז"א, אחד, עם המדרגות דנוקבא. וכמ"ש, ויהי ערב ויהי 
בוקר יום אחד. שערב ובוקר כלולים כאחד.
%break
וכמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה. כי בו, ביסוד, נעשו ז"א ונוקבא 
אחד, שהם יום ולילה. הרי שהברית, היסוד, עושה יום ולילה לאחד.
%letter 364
.364 לומדים, מל ולא פרע את המילה, כאילו לא מל, משום שמילה 
ופריעה הן ב' מדרגות. מילה היא זָכור, פריעה היא שָׁמור. מילה צדיק, 
פריעה צדק. מילה זכר, פריעה נוקבא. מילה, אות ברית, יוסף, יסוד. 
פריעה ברית, רחל, הנוקבא דז"א.
%page 210
וצריכים לחבר אותם, את היסוד עם הנוקבא. כשהוא מל ופורע את 
המילה, אז עולים מעשיו למ"ן, וגורם זיווג לז"א עם הנוקבא. ומי שמל 
ולא פרע, כאילו עשה פירוד בין ז"א ונוקבא.
%break
%H רקיע המבדיל והמחבר
%break
%letter 365
.365 ויאמר אלקים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים. 
שבעה רקיעים הם למעלה, שזו הפרסא שבמקום הפה דא"א, המוציא 
הבינה מחוץ לראשו, וכולם עומדים בקדושה עליונה דראש א"א. 
והשם אלקים הקדוש בהם משתכלל,
%break
כלומר שמחזיר אותיות אל"ה למ"י, ונשלם השם אלקים. ורקיע זה 
שכתוב כאן, הוא עומד באמצע המים, בחזה דא"א, החוצץ בין חג"ת 
דא"א שלמעלה מחזה, ובין נה"י דא"א שלמטה מחזה.
%break
ביאור הדברים. רקיע פירושו פרסא, הסיום דצ"ב, המוציא בינה וזו"ן 
של כל מדרגה מחוץ למדרגה. ובעת גדלות חוזר לסיום דצ"א, ומחזיר 
הבינה וזו"ן למדרגה.
%break
יש שני רקיעים כוללים באצילות:
א. הרקיע העליון שבפה דא"א, המוציא או"א מראש לחג"ת עד החזה.
ב. הרקיע האמצעי, העומד בחזה דא"א, המוציא ישסו"ת מראש לחזה 
דא"א עד טבורו.
%break
ויש גם הרקיע התחתון, המסיים עולם האצילות, וממנו אינו מדבר 
כאן.
%break
ובהיות הרקיע העליון שבפה דא"א, למעלה מז"ת דא"א, חג"ת נהי"מ, 
כולל אותם, ע"כ נבחן לשבעה רקיעים, כלומר לחג"ת נהי"מ. ושבעה 
רקיעים הם למעלה, כלומר הרקיע העליון שבפה דא"א, המוציא את 
או"א מחוץ לראשו, שכולל שבעה רקיעים.
%break
וכולם עומדים בקדושה עליונה, כי רקיע זה, אע"פ שמוציא את או"א 
מחוץ לראש, מ"מ אינו ממעט אותם לו"ק בלי ראש, אלא הם נבחנים 
כעודם בקדושה עליונה דראש א"א.
%break
והשם הקדוש בהם משתכלל, כי רקיע זה מחזיר את אותיות אל"ה 
דבינה לראש דא"א, ומשלים את השם הקדוש אלקים.
%break
ורקיע זה שבכתוב, יהי רקיע בתוך המים, הוא עומד באמצע המים. 
רקיע זה אינו הרקיע העליון, אלא רקיע האמצעי, העומד באמצע ז"ת 
דא"א, בחזה שלו, המוציא את ישסו"ת מראש דא"א, למקום שמחזה 
עד הטבור דא"א.
%letter 366
.366 הרקיע הזה, הרקיע העליון שבפה דראש א"א, עומד על חיות 
אחרות, ומבדיל בין מים עליונים לתחתונים. כי יש ב' מיני חיות:
א. חג"ת, חיות גדולות.
ב. נה"י, חיות קטנות.
%break
הרקיע העליון עומד על החיות הגדולות, כי עומד בפה דא"א שלמעלה 
מחג"ת. אבל הרקיע האמצעי עומד על החיות הקטנות, נה"י, שהרי 
עומד בחזה, שלמטה מחג"ת ולמעלה מנה"י.
%break
מים תחתונים קוראים למים עליונים, שיעלו אותם אצלם. ומהרקיע 
הזה הם שותים, שמעלה אותם למים עליונים, ומקבלים משם המוחין 
דהארת החכמה, הנקראים שתייה.
%page 211
גם הרקיע הזה הוא המבדיל ביניהם. כלומר שיש לרקיע שתי פעולות, 
הבדלה וחיבור. בקטנות מבדיל בין מים עליונים לתחתונים, ובגדלות 
חוזר ומחבר המים התחתונים עם העליונים.
%break
משום שכל המים, כל המדרגות, כלולים ברקיע העליון. כי יש ג' 
רקיעים, הסיומים החדשים, מכוח צ"ב, הנקראים פרסאות: העליון 
בפה דא"א, האמצעי בחזה דא"א, התחתון בסיום האצילות.
%break
לעת הגדלות, כשהארת ע"ב ס"ג דא"ק מבטלת לשעתו הסיומים 
דצ"ב, ומחזירה הסיומים דצ"א, ובזה מתבטל הגבול דסיום אצילות, 
אז חוזר הרקיע התחתון, ויורד מסיום האצילות לנקודה דעוה"ז,
%break
ומעלה ג' עולמות בי"ע דפרודא לעולם האצילות, למחזה ולמטה 
דא"א, ששם עומדים ישסו"ת וזו"ן, והם מלבישים עליהם.
%break
ואח"ז יורד הרקיע האמצעי מחזה דא"א לסיום האצילות, ומעלה את 
הישסו"ת והזו"ן, שעליהם מלבישים ג' עולמות בי"ע, לאו"א דאצילות, 
כי הגבול שבחזה כבר מתבטל, ומלבישים כולם על או"א.
%break
ולבסוף יורד הרקיע העליון שבפה א"א לחזה, ומתבטל הגבול שבין 
הראש דא"א לחג"ת שלו, ששם או"א, שעליהם מלבישים ישסו"ת 
וזו"ן, ועליהם ג' עולמות בי"ע.
%break
ונמצאים עולים כולם לראש א"א, ומקבלים שם אור החכמה. הרי 
שהרקיע העליון כולל כל המדרגות של אבי"ע, או"א וישסו"ת וזו"ן 
דאצילות, וג' עולמות בי"ע. ובעת שיורד מפֶּה דא"א לחזה,
%break
הוא מעלה כל המדרגות לראש דא"א. ולכן נאמר, משום שכל המים 
כלולים ברקיע העליון, שכל המדרגות דאבי"ע כלולות בו.
%break
ואחר שהשפיע המוחין לחיות עליונות, חג"ת, מוריד אותם לחיות 
שמחזה ולמטה, חיות קטנות. והם שואבים משם המוחין דהארת 
חכמה. שאיבה, מורה על קבלת המוחין דהארת חכמה.
%letter 367
.367 כתוב, גן נעול אחותי כלה, גל נעול, מעיין חתום. גן נעול, 
הנוקבא, בעת שכל האורות נסתמים בה, וכל האורות נכללים בה. גל 
נעול נקראת, בעת שנהר היוצא מעדן, נמשך ויוצא מעדן ונכנס 
בנוקבא, להשקות אותה מהעדן.
%break
נהר יוצא מעדן, הוא בינה, שיצאה מחוץ לראש דא"א, הנקרא עדן, 
להשקות את הגן. כלומר, בעת שהרקיע העליון יורד ממקומו לחזה, 
ומעלה כל המדרגות אל הראש דא"א, אז מקבלת הנוקבא מוחין 
דשתייה.
%break
ואותו נהר כולל כל המוחין. אבל אינו מוציא הארתם. כי המים, 
המוחין, נקרשים ועומדים בו. נקרשים, משום שרוח צפון נושב באלו 
המים, וע"כ נקרשו, ואינם יוצאים לחוץ עד שנעשו קרח.
%break
רוח צפון, פירושו קו שמאל, הנמשך מנקודת השורוק דבינה, מהעת 
שבה עלתה לראש דא"א, שיש לה חכמה בחוסר חסדים. וע"כ קפאו 
האורות בה, כי אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים. וקפאו בה 
האורות, ולא נמשכו ממנה להאיר בחוץ, ונעשה בזה קרח וקיפאון.
%break
ולולא צד דרום, קו ימין, שכתש כוחו של הקרח הזה, לא היו יוצאים 
מים ממנו לעולם. לולא הזיווג, שנעשה על המסך דחיריק, הממשיך 
קומת חסדים מצד דרום, מקו ימין,
%page 212
שהחכמה מתלבשת בה ומאירה, לא יכלו האורות להאיר שם לעולם, 
כי אפילו החכמה שבה, לא הייתה יכולה להאיר מבלי חסדים.
%letter 368
.368 ומראֶה הרקיע העליון, כמראה הקרח שנקרש, שכונס בתוכו כל 
המים האלו, ששופכים עליו. כך הרקיע העליון מאסף עליו כל המים 
האלו, ומבדיל בין המים העליונים למים התחתונים. כמ"ש, ודמות על 
ראשֵׁי החיה רקיע כעין הקרח הנורא.
%break
והוא הרקיע העליון, שבהיותו יורד מפה דא"א, ומעלה כל האורות 
דאבי"ע לראש א"א, הוא נעשה אז כעין קרח הנורא, שאינו יכול להאיר 
מחוסר חסדים, אשר בראש א"א.
%break
ובזה מבדיל שם בין מים עליונים לבין מים תחתונים, כי הג"ר, מים 
עליונים, יכולים לקבל חכמה בלי חסדים, אבל הז"ת, מים תחתונים, 
אינם יכולים להאיר בלי חסדים, וקופאים ונעשים לקרח.
%break
והרקיע הזה מאסף כל המדרגות, שהם או"א ישסו"ת וזו"ן דאצילות, 
ומעלה אותם לראש א"א. ואז קופאות כל בחינות הז"ת, שאינן יכולות 
לקבל חכמה בלי חסדים. ומבדיל בין המים העליונים למים התחתונים,
%break
שמבדיל בין ג"ר, מים עליונים, שיכולים להאיר בחכמה בלי חסדים, 
לבין ז"ת, מים תחתונים, שאינם יכולים להאיר בלי חסדים.
%break
וכמ"ש, יהי רקיע בתוך המים. הרקיע, שבאמצע המים, הרקיע 
האמצעי שבחזה דא"א. ומשמע מכאן לכאורה, שהרקיע הראשון, הוא 
הרקיע האמצעי הזה. ואינו כן, אלא, יהי, כתוב לפני הרקיע שכאן, כי 
כתוב, יהי רקיע, שזה מורה,
%break
אשר הרקיע שנעשה מהרקיע הראשון, הוא העומד באמצע המים. 
אבל הרקיע הראשון, עומד על ראשי החיות, ממעל לחג"ת דא"א, ולא 
באמצע המים, שהוא בין חג"ת לנה"י.
%break
המילה יהי, שנאמר במעשה בראשית, מורה תמיד על י' שנכנסה 
באור י"ה, או"א, ונעשה אויר. כי נעשה הסיום תחת כו"ח דאו"א, 
שהסיום הזה נקרא רקיע אמצעי, העומד בחזה דא"א, ובינה וזו"ן 
שלהם נפלו מתחת לרקיע הזה.
%break
הרי שרקיע אמצעי הוא תולדה, שנעשתה מהרקיע הראשון, העומד 
בפה דא"א, למעלה מאו"א, שעליהם סובבת המילה יהי.
%break
ובאמת עיקר ההבדל בין מים עליונים לתחתונים, כלומר מה שהוציא 
המים התחתונים מחוץ לג"ר, המים העליונים, נעשה ברקיע העליון 
שבפה דא"א, שהרי הוא שהוציא בינה וזו"ן מראש דא"א.
%break
וא"א נשאר רק בכו"ח, שהוא המים העליונים, ובינה וזו"ן דראש נעשו 
למים תחתונים ולבחינת גוף שלו.
%break
אמנם עד החזה, ששם עומדים או"א עילאין, אין שום מיעוט ניכר שם, 
ואו"א נחשבים כמו שלא יצאו מראש דא"א, והם בחינת ג"ר. וכל כוח 
המיעוט של הוצאת הבינה מראש א"א, שתיחשב לגוף חסר ראש,
%break
מתחיל רק מתחת לאו"א, ברקיע האמצעי שבמקום החזה דא"א. הרי 
שכוח המיעוט של הרקיע העליון, מתגלה רק ברקיע האמצעי.
%break
והרקיע, שנעשה מהרקיע הראשון, הוא העומד באמצע המים. כי זה 
כוח המיעוט שברקיע האמצעי, שהוציא המים התחתונים לבחינת ו"ק 
בלי ראש. זה נמשך ונעשה מהרקיע העליון,
%break
שלא יכול להתגלות בו עצמו, להיותו למעלה מאו"א. וע"כ נגלה ברקיע 
האמצעי. והתבארו כאן ב' עיקרים:
%break
א. שכוח המבדיל בין מים למים שיש ברקיע, הנעשה בעת קטנות 
המדרגות, הוא נעשה רק ע"י הרקיע האמצעי שבמקום החזה.
%break
ב. שכוח המחבר המים התחתונים בעליונים, הממשיך ג"ר לכל 
המדרגות, נעשה רק ע"י הרקיע העליון, העומד בפה דא"א, שמעלה 
אותם לראש א"א.
%page 213
%letter 369/1
369/1. קרום אחד יש באמצע בני מעיים של האדם, שמפסיק ביניהם 
מלמטה למעלה, שמפסיק בין בני מעיים, איברי המזון, לבין איברי 
החיוּת, הלב והריאה, הנקרא חצר הכבד. והקרום מתחיל מכנגד 
הטבור של האדם ונמשך מלמטה למעלה באלכסון עד החזה שלו.
%break
ושואב החיוּת מאיברי החיות שלמעלה מחזה, ונותן לאיברי המזון 
שמתחת לחזה.
%break
כן הרקיע כעין הקרום הזה, נמצא באמצע הגוף דא"א, שנמשך מכנגד 
הטבור דא"א עד החזה שלו, ועומד ממעל החיות שלמטה, ממעל 
לספירות נהי"מ, חיות תחתונות, ומבדיל בין מים עליונים, חג"ת, למים 
תחתונים, נה"י.
%break
%H מים אלו הָרוּ וילדו אפלה
%break
%letter 369/2
.369/2 מים אלו הָרוּ וילדו אפלה. ועל זה כתוב, והבדילה הפרוכת 
לכם בין הקודש ובין קודש הקודשים. כי אחר שהרקיע העליון שבפה 
דא"א, יורד ומעלה כל המדרגות לראש דא"א,
%break
ששם חכמה בלי חסדים, נעשה אז חושך וקיפאון בכל בחינות המים 
התחתונים, ז"ת, שעלו לשם, כי הם אינם יכולים לקבל חכמה בלי 
חסדים.
%break
ונבחן, שהמים העליונים, ג"ר דא"א, הרו. כי מים תחתונים, שעלו 
ונכללו בג"ר דא"א, נבחנים כמו עובָּר במעי אימו, להיותם גוף זר שם, 
כמו עובר שהוא גוף זר, הכלול בגוף אימו.
%break
אמנם, וילדו אפלה. שאחר שהמים העליונים השפיעו המוחין דחכמה 
למים התחתונים, נולדו ויצאו בחושך ובקיפאון. כי המים התחתונים 
אינם יכולים לקבל האור הגדול דראש א"א בלי חסדים.
%break
וכמ"ש, והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקודשים. כי 
הפרוכת, היא הרקיע העליון שבפה דא"א, המבדיל בין הג"ר דא"א, 
קודש הקודשים, מים עליונים, לז"ת דא"א, מים תחתונים, קודש.
%break
כי המים העליונים, ג"ר, קודש הקודשים, יכולים לקבל חכמה בלי 
חסדים, אבל המים התחתונים, ז"ת, קודש, אינם יכולים לקבל חכמה 
בלי חסדים ונעשו חושך. ונמצא, הפרוכת מבדילה בין הקודש ובין 
קודש הקודשים.
%letter 370
.370 כתוב, המְקָרֶה במים עליותיו, השם עבים רְכוּבו, המהלֵך על 
כנפי רוח. במים, פירושו המים העליונים מכל, או"א, ג"ר דבינה, 
שבהם תיקן הבית, הנוקבא דז"א, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית ובתבונה 
יתכּונָן.
%break
הזוהר מבאר כאן את הכתוב, המקרה במים עליותיו, על סדר יציאת 
המוחין בג' נקודות, חולם שורוק חיריק. אשר, המקרה במים עליותיו, 
מורה על נקודת החולם, מ"י, שנשארו במדרגה המקבלת מג"ר 
דבינה. ומביא על זה את הכתוב, בחכמה ייבנה בית, להורות,
%page 214
שאין החכמה מאירה בבית, הנוקבא, זולת בהמשכת חסדים מג"ר 
דבינה, או"א, מ"י, נקודת החולם.
ומבאר הכתוב, השם עבים רכובו, על נקודת השורוק. המהלך על כנפי 
רוח, על נקודת החיריק.
%letter 371
.371 השם עבים רכובו. המילה עבים מתחלקת לשתיים, ע"ב י"ם. 
ע"ב, חושך השמאל, עומד על ים זה. הכתוב, השם עבים רכובו, מורה 
על המוחין דנקודת השורוק, שמאירים בשמאל בחושך ובקיפאון. וע"כ 
מרומזים במילה ע"ב של עבים.
%break
ונודע, שאין המוחין האלו מתקבלים, אלא לנוקבא דז"א לבדה, 
הנקראת אז י"ם. וע"כ מסמיך הכתוב המוחין האלו אל המילה י"ם, 
שהוא שֵׁם הנוקבא, בעת שמקבלת המוחין הללו משמאל.
%break
המהלך על כנפי רוח. זה הרוח של המקדש העליון. וזה כמ"ש, שניים 
כרוּבים זהב. הכתוב, המהלך על כנפי רוח, מורה על קומת החסדים, 
היוצאת על המסך דנקודת החיריק, המייחדת ב' הנקודות חולם 
ושורוק זו בזו.
%break
כי, כנפי, הוא מסך. רוח, היא מידת האור, היוצא על המסך הזה, 
קומת חסדים, הנמשכת מהמקדש העליון, או"א עילאין. וזהו ב' 
כרובים זהב, זו"ן. כי, המהלך על כנפי רוח, מורה על כרוב הזכר,
%break
ז"א, שהארתו חסדים מכוסים. והכתוב, השם עבים רכובו, מורה על 
כרוב הנוקבא דז"א, שמאירה בהארת חכמה.
%break
כתוב, וירכב על כרוב, ויָעוף, ויֵידֶא על כנפי רוח. תחילה, וירכב על 
כרוב אחד. כלומר כרוב הנוקבא, ע"ב י"ם. ואח"כ נגלה על כנפי רוח, 
כרוב הזכר, בקומת החסדים, הנגלה על מסך דחיריק. ועד שזה 
התעורר, לא התגלה בזה.
%break
כי עד שלא התעוררה הארת החסדים של כרוב הזכר, כמ"ש, ויידא על 
כנפי רוח, לא התגלתה המרכבה בכרוב הנקבה, כמ"ש, וירכב על 
כרוב ויעוף. כי הארת החכמה של הנקבה,
%break
נקודת השורוק, לא תוכל להאיר, מטרם שמתלבשת בלבוש של הארת 
החסדים מנקודת החיריק.
%letter 372
.372 כתוב, ומים תיכֵּן במידה. מורה, שבמידה ממש התקין אותם, 
כאשר הגיעו המים לתוך המידה. במידה, פירושו, ההגבלה, שנעשתה 
עם הזיווג על מסך דחיריק, מסך דבחינה א'. מים, המוחין.
%break
ומטרם שהגיעו המוחין של חולם ושורוק למידה ולגבול, שנעשה בכוח 
המסך דחיריק, לא יכלו להאיר. ע"כ כתוב, ומים תיכֵּן במידה. שעם 
הגעת המים לתוך המידה, נתקנו ויכלו להאיר. והם תיקון העולם, 
כאשר מגיעים למידה מצד הגבורה.
%break
כי זיווג הנעשה על מסך דבחינה א', ממשיך רק ו"ק בלי ראש, שהוא 
מיעוט גדול. אלא כאן, מאחר שהמוחין כבר באו מצד שמאל, גבורה, 
וכבר קיבלו החכמה משם בנקודת השורוק, ואינם יכולים להאיר בלי 
חסדים, אז מקבלים תיקונם, כשמגיעים לתוך המידה דנקודת החיריק.
%break
כי מתלבשים בקומת החסדים שבתוך המידה, ונעשים מתוקנים, 
להאיר בעולם, הנוקבא דז"א.
%break
והם תיקון העולם, כאשר מגיעים למידה מצד הגבורה. אמנם מטרם 
שקיבלו המוחין מצד השמאל, אין במידה כלום מתיקון העולם, 
הנוקבא, כי אז אין המידה נותנת אלא רק ו"ק בלי ראש.
%break
ולראָיה, שכך היו הראשונים אומרים, כשהחכמים הגיעו למקום זה, 
לעניין המידה, המתקנת את המים, היו שפתותיהם של החכמים נעות, 
ולא אמרו כלום, מפחד שלא ייענשו.
%page 215
הרי שבמידה עצמה אין שום תיקון העולם, אלא רק כשהמוחין באים 
מצד הגבורה. וכבר יש להם המוחין דחכמה מנקודת השורוק אשר 
שם, אז המידה מתקנת המוחין, כי מלבישה אותם בחסדים שבה.
%letter 373
.373 האות הראשונה של האותיות הייתה עפה על פני הקשר 
הטהור, והתעטרה מלמטה ומלמעלה. אותיות הם הכלים של זו"ן, 
שמקבלים אורותיהם ע"י עלייה לאו"א.
%break
והמסך שבאו"א נקרא הקשר הטהור. וכשזו"ן עולים לאו"א, נכללים 
בזיווג, הנעשה שָׁם על המסך הזה.
%break
והאות הראשונה הייתה עפה על פני הקשר הטהור, שעלתה ונכללה 
במסך שבאו"א. והתעטרה, שקיבלה שָׁם המוחין, הנקראים עטרות. 
מלמטה, מהמוחין דשורוק, המאירים למטה. כלומר, שנמשכים 
מלמעלה למטה. מלמעלה, המוחין דנקודת החולם, המאירים למעלה.
%break
וזהו ב' הקווים ימין ושמאל, שהאותיות מקבלות תחילה באו"א, ואז יש 
ביניהן מחלוקת. וזה עניין עולה ויורד. שפעם עולה ומאיר למעלה 
בהארת החולם, ופעם יורד ומאיר למטה בהארת השורוק. כלומר, 
פעם מתגבר קו ימין, ופעם מתגבר קו שמאל.
%break
והמים, שהם המוחין, נחקקים בחקיקותיהם, שמקבלים חקיקות 
המסך דנקודת החיריק. ואז, מתיישבים המוחין במקומם, ונכללים ב' 
הקווים של חולם ושורוק, אחד באחד.
%break
כי הוא קו האמצעי, הנמשך מקומת החסדים, היוצאת על מסך 
דחיריק, המכריע ומייחד ב' הקווים זה בזה.
%break
וכן כל האותיות עלו לאו"א, וקיבלו תחילה המוחין מב' הקווים ימין 
ושמאל, הנמשכים מהנקודות חולם ושורוק שבאו"א, ואח"כ הארת 
נקודת החיריק. ואז נכללו זה בזה, ומתעטרים זה בזה, עד שנבנה 
עליהם בניין הפרצוף של זו"ן ויסוד שלו.
%letter 374
.374 וכשנבנו כל האותיות, והתעטרו במוחין דג"ר ע"י התכללותן 
באו"א, המים העליונים היו מתערבים במים התחתונים והוציאו הבית 
של העולם.
%break
או"א נבחנים למים עליונים, זו"ן נבחנים למים תחתונים. ובעת שקיבלו 
המוחין של חולם שורוק חיריק מאו"א, היו הכלים דז"א מעורבים 
בכלים דאו"א, שלא היה ניכר שום הפרש ביניהם. וע"י כך הוציאו 
מוחין דחכמה אל הנוקבא. שאז הנוקבא נקראת, הבית של העולם.
%break
בתחילה נתקנו האותיות דז"א, שנכללו במים העליונים, וקיבלו המוחין 
ב' קווים מב' הנקודות חולם ושורוק שבאו"א. ואח"כ קיבלו קו האמצעי 
מנקודת החיריק, ונשלמו. ואח"ז נתקנה ג"כ הנוקבא באותה הדרך, 
שבתחילה קיבלה ב' הקווים ימין ושמאל,
%break
ואז נקראת הבית של העולם. כי השם בית מורה על אור החכמה, 
המקובל ע"י המסך דשורוק. אבל עדיין אין יישוב בבית, כי אין יישוב 
אלא בהארת נקודת החיריק.
%break
וע"כ הבית, הנוקבא, נראית תחילה, שהמים עולים ויורדים בה. 
שתחילה קיבלה הבית את ב' הקווים מחולם ומשורוק, אשר אז 
נעשתה מחלוקת ביניהם. ופעם עולים, שמתגבר קו הימין, הנמשך 
מנקודת החולם, המאיר למעלה.
%break
ופעם יורדים, שמתגבר בה קו שמאל, הנמשך משורוק, המאיר 
מלמעלה למטה. כמו אצל האותיות דז"א. עד שנעשה הרקיע והבדיל 
ביניהם.
%break
בחינת קו אמצעי, הנמשך ממסך דנקודת החיריק, נקרא רקיע. 
וכשנעשה הרקיע הזה, המשיך קו אמצעי בנוקבא, והסיר המחלוקת 
של ב' הקווים שבנוקבא, כי הלביש אותם וכלל אותם זה בזה.
%page 216
והמחלוקת של ב' הקווים ימין ושמאל, הייתה ביום ב' דמעשה 
בראשית, שבו נברא הגיהינום, מחמת המחלוקת של הקווים. שהיא 
אש שורפת, כמ"ש, אש אוכְלָה הוא. והוא עתיד לשרות על ראש 
הרשעים.
%letter 375
.375 מכאן, שכל מחלוקת, שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים. שהרי 
כאן הייתה מחלוקת לשם שמיים, כלומר לשם ז"א, והשמיים 
מתקיימים לאחר מכן, ביום ג', בסיבת המחלוקת הזו, כמ"ש,
%break
ויקרא אלקים לרקיע שמיים. ויקרא, פירושו קרא והזמין. שלאחר מכן, 
ביום ג', יהיה הרקיע בבחינת שמיים, ז"א.
%break
כי הטעם שז"א מקבל המוחין דגדלות מאו"א, הוא משום שהייתה 
מחלוקת בב' הקווים, הנמשכים מב' הנקודות חולם ושורוק באו"א, ולא 
יכלו להאיר בהם, עד שנעשה הזיווג על המסך דנקודת החיריק, 
שהכריע ביניהם.
%break
ומסך זה קיבלו או"א מז"א, שעלה אליהם. ונמצא, שז"א הוא הגורם 
שיתקיימו המוחין באו"א. ע"כ זוכה גם הוא באותם המוחין. כי כל 
השיעור שהתחתון גורם להאיר בעליון, זוכה בו גם התחתון.
%break
הרי שכל המוחין של ז"א, אינם אלא בסיבת המחלוקת של ימין 
ושמאל, שהייתה באמא, שז"א זכה בהם בסיבת ההכרעה. ואם לא 
הייתה המחלוקת הזו באו"א, לא היו לזו"ן מוחין. ולכן כל מחלוקת 
שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים. כי שמיים ז"א.
%break
והמחלוקת, שהייתה באו"א, הייתה לשֵׁם מוחין לשמיים. כי לולא זה, 
לא היו מוחין לשמיים.
%break
אמנם זה לא היה ביום ב', בשעת יציאת הרקיע, אלא ביום ג', כי אז 
נעשתה ההכרעה בקווים. והשמיים התקיימו לאחר מכן, ביום ג'. 
כמ"ש, ויקרא אלקים לרקיע שמיים, שהיא הזמנה ליום ג', שאז 
נשלמה ההכרעה, שז"א מקבל המוחין בסיבתה.
%break
הבניין של הבית והעלייה, בקורות, שביניהם הן נמצאות ומתקיימות. 
כי אלו הקורות שביניהם, משמשות רצפה בשביל העלייה, ותקרה 
בשביל הבית. ונמצא, שמהן כל מציאות הבית והעלייה. כי מטרם 
שהונחו הקורות באמצע הבניין,
%break
לא הייתה מציאות לבית ולעלייה הללו. וכן מתקיימים על ידן. כי אם 
יתבטלו הקורות הללו, יתבטלו תכף הבית והעלייה.
%break
כמ"ש, והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקודשים. כלומר 
שעצם הקודש וקודש הקודשים נעשו ע"י הפרוכת, ומתקיימים על ידה, 
שהרי הפרוכת הוא הרקיע, המבדיל בפנים באמצע, בין מים עליונים 
למים תחתונים.
%break
או"א מים עליונים, זו"ן מים תחתונים. ולולא הרקיע, ז"א, שהכריע בין 
ב' הקווים דאו"א, לא היו מוחין למים תחתונים, זו"ן. כי כל המוחין 
דז"א נמשכים לו רק בזכות ההכרעה שלו באו"א. הרי שקיומם, כלומר 
המוחין, של מים תחתונים תלוי ברקיע,
%break
וכן קיומם של מים עליונים תלוי ברקיע. כי כל עוד שהרקיע לא הכריע 
בין ב' הקווים ימין ושמאל שבהם, היו האורות עולים ויורדים ולא 
האירו.
%break
הרי שגם המים העליונים, וגם המים התחתונים, אין להם קיום זולת 
ע"י הרקיע. שזה דומה לקורות, שבין הבית והעלייה, שעצם הבית 
והעלייה נעשה ע"י הקורות.
%break
ומחלוקת לשם שמיים, שהיא המחלוקת שבין הקווים דאו"א, והשמיים 
מתקיים. שלולא מחלוקת זו, היה ז"א, שמיים, בלי מוחין, ולא היה לו 
קיום. כי משום שהרקיע, ז"א, קיים המוחין באו"א, התקיימו המוחין גם 
בו.
%letter 376
.376 כתוב אח"כ, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. מתחת 
השמיים ממש. השמיים הוא ז"א. מתחת השמיים, פירושו הנוקבא 
דז"א, שמתחת למדרגת ז"א. מים, פירושם מוחין. ויתקבצו המוחין 
לנוקבא.
%page 217
בכל מקום שכתוב מתחת, הוא מחזה ולמטה של אותה מדרגה, כי 
עיקר כל מדרגה הוא מחזה ולמעלה. אבל כאן אין כוונת הכתוב על 
מחזה ולמטה של ז"א, הנקרא השמיים, אלא מתחת ממש, מתחת 
לכל מדרגת הז"א, שהיא הנוקבא.
%break
אל מקום אחד, פירושו, למקום שנקרא אחד. והוא הים התחתון, 
הנוקבא, שהרי הנוקבא משלימה השם אח"ד, ובלי הנוקבא אין ז"א 
נקרא אח"ד.
%break
ז"א נקרא א"ח, הנוקבא נקראת ד'. וכשיש ייחוד ז"א ונוקבא, א"ח עם 
ד', אז מתגלה בהם השם אח"ד. הרי שהנוקבא, ד', משלימה לאח"ד. 
וע"כ נקראת הנוקבא מקום אחד.
%break
ומשמע, שכוונת הכתוב, ייקוו המים, בנוקבא, ובה מתאספים כל 
המים, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים, שהיא הנוקבא.
%letter 377
.377 אל מקום אחד. זהו כמ"ש, וברית שלומי לא תָמוּט. כלומר, יסוד 
דז"א, הנקרא ברית שלום. שהרי היסוד לוקח כל האורות, כמ"ש, ייקוו 
המים, וזורק אותם אל הים, הנוקבא,
%break
בעת שיש לה מוחין דחכמה. ועל ידו מיתקנת הארץ, הנוקבא, בעת 
שיש לה כל המוחין, הן חכמה והן חסדים.
%break
כי כתוב, ותיראה היבָּשה. וזהו ארץ, כמ"ש, ויקרא אלקים ליבשה 
ארץ. ולפי זה יהיה פירוש הכתוב, ייקוו המים, שהם המוחין אל יסוד 
דז"א, הנקרא מקום אחד. והוא משפיע אותם אל הנוקבא. וזהו, 
ותיראה היבשה, שהיא הנוקבא.
%letter 378
.378 למה נקראת הנוקבא יבָּשה? כתוב עליה, לחם עני, בחוסר ו', 
שזה מורה על הנוקבא בעת שיש חכמה בחוסר חסדים, שאז נקראת 
לחם עוני, משום שאינה יכולה להאיר.
%break
ע"כ נקראת ג"כ יבשה, בלי מים, שהם המוחין. כי החכמה שבה אינה 
יכולה להאיר בלי לבוש מהחסדים.
%break
וע"כ הנוקבא שואבת לתוכה אז כל מימי העולם, אור החכמה, הכוללת 
כל המוחין דג"ר. ועכ"ז היא נשארת יבֵשה, כמו שלא היה לה מוחין 
לגמרי, מחוסר לבוש החסדים, שאין החכמה מאירה זולתם.
%break
עד שמקום זה, היסוד, שנברא מקום אחד, ממלא אותה עם אור 
החסדים. ואז נמשכים המים דרך המקורות הללו של שפע היסוד, 
דרך התלבשות החכמה באור החסדים.
%letter 379
.379 ולמקווה המים קרא ימים. זהו בית קיבוץ המים שלמעלה, 
שבבינה. כי שם מתקבצים כל המים. ומשם נמשכים ויוצאים. כי שורש 
המוחין הוא בבינה, בפרצוף ישסו"ת.
%break
והכתוב, ייקוו המים, פירושו, שיימשכו מישסו"ת. אל מקום אחד, 
שהוא היסוד. ומהיסוד אל הנוקבא. וע"כ מסיים הכתוב, ולמקווה 
המים, לשורש ולמוצָא של המוחין הללו, קרא ימים.
%break
מקווה המים, צדיק, יסוד דז"א. כי בעת שהיסוד מגיע למקווה המים, 
כתוב, ויַרְא אלקים כי טוב. וכן כתוב, אמרו צדיק כי טוב. הכתוב מדבר 
כאן ממוחין דחכמה, הנמשכים מקו שמאל,
%break
מנקודת השורוק. שמטרם שהגיע יום ג', ת"ת ויסוד, קו המכריע, לא 
יכלו המוחין הללו להאיר. וע"כ לא נאמר ביום ב', כי טוב.
%break
ולפיכך, לא מבואר הכתוב, מקווה המים, על קו השמאל שבבינה, כיוון 
שכתוב עליו, כי טוב. א"כ כבר הוכרע ע"י היסוד, שהלביש החכמה 
בחסדים. כי מקודם זה אין החכמה מאירה.
%page 218
ואיך כתוב עליו, וירא אלקים כי טוב? לכן מפורש הכתוב על היסוד, 
צדיק, שעל ידו נעשו המוחין כי טוב. כמ"ש, אמרו צדיק כי טוב. 
שהכריע ביניהם.
%break
אלא שישראל, ז"א, נקרא מקווה המים, כי כתוב, מקווה ישראל ה'. כי 
הקו השלישי, המכריע ומלביש ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה, שאז 
כתוב בו, כי טוב, כולל ת"ת ויסוד, ברית וגוף כאחד נחשב לו. ויום ג' 
בעצמותו הוא ת"ת. וע"כ לא מפורש, מקווה המים,
%break
על היסוד אלא על ת"ת, שהוא ישראל. כי יום ג' ת"ת, והוא המכריע 
בין הקווים, ועל ידו נעשו המוחין דשמאל כי טוב, כמ"ש, וירא אלקים 
כי טוב. ואין צורך לפרש אותו על יסוד.
%letter 380
.380 נאמר, שמקווה המים הוא צדיק, יסוד דז"א. שכתוב, ולמקווה 
המים קרא ימים, שהוא שֵׁם המוחין דחכמה. משום שהנחלים 
והמעיינות והנהרות, שהם כל הבחינות של מוחין דחכמה, כולם לוקח 
היסוד. שלהיותו המקור של כולם בהכרעה שלו,
%break
ע"כ לוקח את כולם, ומשום זה נקרא ימים. וע"כ כתוב, וירא אלקים כי 
טוב. משום שהיסוד מתקן את המוחין דחכמה האלו, ע"כ אומר עתה 
הכתוב, כי טוב.
%break
אבל אם מפורש הכתוב, מקווה המים, על ישראל, ת"ת, שאינו מאיר 
במוחין דחכמה, הנקרא ימים, אלא רק בחסדים מכוסים, א"כ למה 
נקרא בשם ימים, שהוא מוחין דחכמה?
%break
ולמה כתוב, כי טוב, שפירושו על הלבשת החכמה בחסדים? שכל זה 
אינו מגולה מחזה ולמעלה דז"א, כי קו האמצעי אשר שם הוא ת"ת, 
אלא מחזה ולמטה שלו, שקו האמצעי אשר שם הוא יסוד.
%letter 381
.381 ומשום שכולל בתוכו כל המוחין, הן חכמה והן חסדים, ע"כ 
הבדיל, שלא כתוב, כי טוב, במוחין שבין יום א' ליום ג', במוחין דיום 
ב'. כלומר, בערך ריבוי האור,
%break
שיצא ביום ג' ע"י היסוד, היו המוחין הקודמים שביום ב', נבחנים 
לפחיתות, עד שלא היה ראוי לומר בהם, כי טוב.
%break
ולולא היתרון הגדול הזה של היסוד, לא היו המוחין דיום ב' ניכרים 
לפחיתות. שהרי ביום ג' עשתה הארץ פירות. הנוקבא, מכוחו של 
צדיק, היסוד. כמ"ש, ויאמר אלקים תַדְשא הארץ דשא עשב מזריע 
זרע, עץ פרי עושה פרי למינו, אשר זרעו בו על הארץ.
%break
עץ פרי, זה עצה"ד טו"ר, הנוקבא דז"א. ועושה פרי, זה צדיק יסוד 
עולם, יסוד דז"א, שעושה כל הפירות ומשפיע אותם לנוקבא. ומשום 
היתרון הזה של היסוד, ניכר יום ב' לפחיתות, עד שלא כתוב בו, כי 
טוב.
%letter 382
.382 עץ פרי עושה פרי למינו, פירושו, שכל איש, שיש לו רוח קדוש, 
פרי של אותו האילן, כלומר של הנוקבא דז"א, רושם בו היסוד רשימה 
לפי מינו. וכמו שהיסוד דז"א, הוא ברית קודש, ברית שלום, כך בני 
האמונה, אותם שזכו לרוח קדוש מהנוקבא,
%break
דומים למינו, שזוכים ג"כ במדרגות ברית קודש וברית שלום. הם 
נכנסים למינו, שמתדבקים בו, ואינם נפרדים עוד ממנו.
%break
ופירוש הכתוב, עושה פרי למינו, הוא שהצדיק, היסוד, עושה פירות, 
כלומר רוחות ונשמות בני אדם. ואילן, הנוקבא דז"א, מתעברת עם 
הפירות הללו, שמקבלת מהיסוד,
%break
שהם הרוחות והנשמות, ומוציאה אותו הפרי למינו, כלומר לפי מינו 
של עושה הפרי, שהוא היסוד, שמקבל הפרי יהיה כמותו.
%break
וע"כ כתוב, עץ פרי עושה פרי למינו. כי הרוחות יוצאים מהיסוד, 
שעושה אותם. והוא משפיע אותם לעץ פרי, הנוקבא. והנוקבא 
משפיעה אותם לבני אדם.
%page 219
והם דומים לעושה פרי, ליסוד. וע"כ כתוב, עושה פרי למינו. ומשמעות 
ההבדל אם דומים ליסוד או לנוקבא תתבאר בהמשך.
%letter 383
.383 אשרי חלקו של הדומה לאביו ולאימו, שהם זו"ן. וע"כ הרשימה 
הקדושה, חיתוך העורלה שביום השמיני, הוא כדי שישתווה למעלת 
אימו, הנוקבא דז"א. וכאשר נפרע והתגלתה הרשימה הקדושה, כדי 
שישתווה לאביו, ז"א. כי ע"י מצוות מילה זוכה לקבל מוחין דנוקבא.
%break
וע"י פריעה מקבל מוחין דז"א. וע"כ עץ פרי זה אמא, הנוקבא דז"א. 
עושה פרי זה ברית קודש, יסוד דז"א, אביו. למינו, שיידמה לאביו 
ויצוין בו, שיקבל כל מעלותיו.
%letter 384
.384 אשר זרעו בו על הארץ. הלוא היה צריך לכתוב, זרע בו, בלי ו'? 
אלא, זרע וא"ו בו. זרע ז"א, הנקרא וא"ו, בו. כתוב, על הארץ, כי ז"א 
משפיע אותו הזרע על הארץ, הנוקבא.
%break
אשרי חלקם של ישראל, שהם קדושים ודומים לקדושים. שמקבלים 
מוחין מזו"ן, ודומים אליהם. וע"כ כתוב, ועמֵךְ כולם צדיקים. כי ודאי 
הם צדיקים, שהרי נשמותיהם יוצאות מצדיקים, יסודות דזו"ן, וע"כ הם 
דומים להם. אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב.
%letter 385
.385 כתוב, עושה ארץ בכוחו. עושה ארץ, זה הקב"ה למעלה. 
שהקב"ה עושה את הנוקבא, ארץ, מהזיווג זו"ן שמחזה ולמעלה, 
שמשם מושפעים חסדים מכוסים. בכוחו, זה צדיק, יסוד הז"א, שע"י 
היסוד שלו משפיע החסדים לנוקבא.
%break
וכתוב, מכין תבל בחכמתו. תבל, ארץ שלמטה. כלומר, בזיווג זו"ן 
שמחזה ולמטה, ששם מתגלה הארת החכמה, נקראת הנוקבא תבל, 
שהקב"ה מכין אותה. בחכמתו, זה צדק, כמ"ש, והוא ישפוט תבל 
בצדק. בזיווג להמשכת הארת החכמה, נקראת הנוקבא צדק,
%break
וז"א משפט. ובחכמתו, זה צדק. להכין הנוקבא, שתהיה צדק, ע"י 
הזיווג צדק ומשפט, כמ"ש, והוא ישפוט תבל בצדק.
%break
והזוהר מבאר הכתובים בזיווגים של הצדיק וצדק, שהכתוב, עושה 
ארץ בכוחו, מבאר על זיווג של הצדיק. כי בכוחו, זה צדיק, שהוא 
הזיווג להשפעת חסדים. והכתוב, מכין תבל בחכמתו, מבאר על זיווג, 
הנקרא צדק. כי בחכמתו זה צדק.
%break
אמנם זיווג זה של הצדק, הוא רק להכנה בלבד, חכמה בלי חסדים. 
והנוקבא אינה יכולה לקבל חכמה בלי חסדים. וע"כ צריכה עוד 
להשתלם ע"י זיווג של הצדיק, לקבלת חסדים. וע"כ כתוב, מכין תבל 
בחכמתו, שהוא רק להכנה.
%break
עושה ארץ, זה הקב"ה, שמתקן הארץ, ומתקן דרכיה. ומתקן אותה 
בכוחו. מבחינת העושה, זה הקב"ה למעלה, שעושה הארץ ע"י הזיווג 
שמחזה ולמעלה. ומבחינת המעשה,
%break
זה הקב"ה שמתקן הארץ ומתקן דרכיה, שהמעשה הוא תיקון, שתוכל 
להאיר עם החכמה שקיבלה, ע"י השפעת החסדים מהזיווג שמחזה 
ולמעלה.
%letter 386
.386 יש קשרים, שכל כ"ב (22) האותיות נקשרים על ידם כאחד. 
שתי אותיות הן, שכל אחת קושרת כל כ"ב האותיות כאחד. זו עולה וזו 
יורדת. וזו שעלתה יורדת, וזו שירדה עלתה, כמ"ש, אַ"ך בָּ"ךְ אֵ"ל.
%break
ממשיך לבאר ב' זיווגים צדיק וצדק, שבכתוב, עושה ארץ בכוחו. 
להיותם ב' יסודות, כי יסוד הזכר, צדיק, ויסוד הנוקבא, צדק, ע"כ 
מכנה אותם ב' אותיות. כי יסוד נקרא אות. וכ"ב אותיות הן ע"ס של 
בניין הפרצוף, המתחלקים ג"כ במספר כ"ב אותיות.
%page 220
באופן, שכ"ב אותיות הן כל הפרצוף כולו. וספירת יסוד של הפרצוף 
כוללת כל הפרצוף, ומקשרת כל פרטי הפרצוף בקשר אחד. ולכן 
נאמר, יש קשרים, שכל כ"ב האותיות נקשרות על ידם כאחד,
%break
שהם היסודות של כל פרצוף, הקושר כל פרטי הפרצוף, שהם כ"ב 
אותיות, ועושה אותם כלל אחד בזיווג.
%break
שתי אותיות הן, ב' יסודות, צדיק וצדק, זו עולה וזו יורדת. כי הזיווג 
ביסוד הזכר, הנקרא צדיק, להמשכת חסדים, הוא רק ו"ק, שנבחנת 
הארתם רק מלמטה למעלה. כי רק הארת ג"ר מאירה מלמעלה 
למטה.
%break
וע"כ נמצא, שהארת הזיווג דחסדים מבחינת צדיק, היא עולה, 
שמאירה מלמטה למעלה. ולכן נאמר, זו עולה. והארת הזיווג דחכמה, 
הנמשכת ביסוד דנוקבא, צדק, להיותה ג"ר, מאירה מלמעלה למטה. 
ונבחן שהארתו יורדת לכל התחתונים. ולכן נאמר, וזו יורדת.
%break
ונודע, שאחר שנגלתה קומת החסדים בזיווג של הצדיק, נעשה זיווג 
צדיק וצדק כאחד, ונכללים זה מזה. שצדיק נכלל מהארת החכמה 
שבצדק, ויש לו ג"ר. וצדק נכללת מהחסדים שבצדיק, ומתלבשת 
החכמה שלה בחסדים.
%break
וע"י הזיווג הזה, נמצאים החסדים שבצדיק מאירים עתה מלמעלה 
למטה, כי יש להם עתה ג"ר, מכוח התכללות בצדק. והחכמה שבצדק, 
כדי שתוכל להתלבש בחסדים, מאירה רק מלמטה למעלה.
%break
וזו שעלתה יורדת, וזו שירדה עלתה. כי הארת החסדים מהצדיק, 
שהייתה הארתו עולה מקודם מלמטה למעלה, נמצא עתה, ע"י 
התכללותו בצדק, שהארתו יורדת מלמעלה למטה לתחתונים.
%break
והארת החכמה, שהארתה הייתה יורדת מקודם מלמעלה למטה, 
נמצא עתה, אחר ההתכללותה בצדיק, שהארתה עולה מלמטה 
למעלה, ואינה מתפשטת למטה לתחתונים.
%break
כמ"ש, אַ"ך בָּ"ךְ אֵ"ל. א"ל הוא שם החסד, שהארתו יורדת למטה, 
לתחתונים. וע"כ, בך א"ל, בישראל. כי אור החסדים יורד לתוך 
התחתונים. אבל כתוב, א"ך, לשון מיעוט, למעט את הארת החכמה. 
ופירוש הכתוב, אך השם א"ל בך, ולא אור החכמה.
%break
ומתבאר הכתוב, עושה ארץ בכוחו, זה צדיק. שע"י הצדיק, מקבלת 
הנוקבא עשיה שלמה. מכין ארץ בחכמתו, זה צדק. שהזיווג לצדק הוא 
להכנה בלבד. אבל לבסוף נעשה הזיווג של צדיק וצדקו. ואז התיקון 
של הנוקבא שלם.
%letter 387
.387 הלשון של המשקל עומד באמצע, כמ"ש, לא תעשו עוול במשפט 
במידה במשקל ובמשוּרה. משקל, פירושו, שהלשון של המאזניים 
עומד באמצע, כי אז המשקל צדק, כמ"ש, בשקל הקודש. והמאזניים 
עומדים בלשון של המאזניים, העומד באמצע, ונשקלים המוחין.
%break
וע"כ נקראים שקל הקודש. מאזניים, שבהם שוקלים המוחין, מאזני 
צדק, שהצדק נשקל בהם, וכל המוחין עומדים במשקל בשקל הקודש.
%break
ביאור הדברים. כי כל המוחין יוצאים ומתגלים במאזניים ובמשקל, 
שהם ג' נקודות חולם שורוק חיריק, שאותיות מ"י חולם, כף ימנית, 
חסדים. ואותיות אל"ה, שורוק, כף שמאלית, הארת חכמה.
%break
ומטרם שנגלית קומת החסדים בנקודת החיריק, נמצאות ב' כפות 
המאזניים במחלוקת. פעם מתגבר הימין וכף החסדים עולה, וכף 
החכמה יורדת. ופעם מתגבר השמאל, וכף החכמה עולה, וכף 
החסדים יורדת.
%page 221
וזה נמשך עד שמתגלה קו האמצעי, החסדים, במסך דנקודת החיריק. 
ואז נעשית הכרעה, שהחכמה מתלבשת בחסדים, וחסדים בחכמה, 
ומאירים שניהם ביחד. ולפיכך נבחנת קומה זו דנקודת החיריק 
שהלשון של המאזניים עומד באמצע.
%break
כי בעת שהלשון של המאזניים עומד באמצע, נעשית צדקת המשקל, 
וב' כפות המאזניים עומדות זו מול זו בשווה. ובדרך זה יוצאים כל 
המוחין, כמו שנאמר לעיל, שהרי אין זרע, שייזרע לצורך מוחין, זולת 
בג' הזריעות חולם שורוק חיריק.
%break
וזה חולק על מה שנאמר, וזו שעלתה יורדת וזו שירדה עלתה. אשר 
ע"י קו האמצעי, המכריע ביניהם, נמצאת הארת חסדים מתפשטת 
למטה, ולא הארת חכמה. ומעניין שקל הקודש הנאמר על המוחין,
%break
משמע, שב' כפות המאזניים מאירות בשווה, שהלשון של המאזניים, 
עומד באמצע, ואין הכף הימנית מתגברת יותר על כף השמאלית.
%break
%H אם לא בריתי יומם ולילה
%break
%letter 388
.388 בּדְבַר ה' שמיים נעשו וברוח פיו כל צבאם. שמיים, הם שמיים 
תחתונים, מחזה ולמטה דז"א, שנעשו בדבר שמיים עליונים שמחזה 
ולמעלה דז"א, שנעשו ברוח המוציא קול, עד שמגיע לאותו הנהר, 
הנמשך ויוצא, שמימיו אינם נפסקים לעולם.
%break
שמיים ז"א, שמחזה ולמעלה נבחן לשמיים עליונים, ומחזה ולמטה 
לשמיים תחתונים. ונודע, שמחזה ולמטה אין לו תיקון במקומו, אלא 
צריך שיעלה וייכלל בזיווג שמחזה ולמעלה, הנקרא שמיים עליונים.
%break
שמיים תחתונים, מחזה ולמטה דז"א, נעשו בדבר שמיים עליונים. 
וכשז"א בקטנות נקרא רוח, ובגדלות נקרא קול. ונאמר, שנעשו ברוח 
המוציא קול. שהרוח דז"א השיג מוחין דגדלות.
%break
וזו גדלות א'. ואח"כ משיג גדלות ב' מאו"א. ולכן נאמר, עד שמגיע 
לאותו הנהר הנמשך ויוצא, או"א, שזיווגם לא נפסק לעולמים.
%break
וברוח פיו כל צבאם. חל על כל התחתונים, שלמטה מזו"ן דאצילות, 
שעומדים רק באור הרוח, שלא השיג קול, זכר, כלומר שמקבלים 
חסדים מכוסים מזכר.
%break
כי חסדים מכוסים מיוחסים לזכר, וחכמה מיוחסת לנקבה. וכיוון שכל 
התחתונים צריכים חכמה, ע"כ נחשב להם חסדים מכוסים לו"ק 
בחוסר ג"ר.
%break
כלומר, שבזו"ן עצמם המוחין הם בשקל הקודש, שחכמה וחסדים 
מאירים בשווה. וזה רק מחזה ולמטה דז"א. אבל כל הצבאות שלמטה 
מזו"ן דאצילות, העומדים בבי"ע, מקבלים מחכמה רק רוח.
%break
כלומר, הארה שמלמטה למעלה, שנאמר, וזו שירדה, עלתה. ורק 
החסדים יורדים עליהם, שנאמר, וזו שעלתה, יורדת.
%letter 389
.389 משקה הָרים מֵעליותיו, מפרי מעשיך תשבע הארץ. מי הוא 
מעליותיו? הרים הם חג"ת דזו"ן שמחזה ולמעלה. ומשקה אותם 
מעליותיו, שהם או"א עילאין, שמקבלים מהם אוירא דכיא, חסדים 
מכוסים. מפרי מעשיך תשבע הארץ, הוא אותו הנהר,
%page 222
הנמשך ויוצא למטה מחזה דז"א, שמשפיע שם הארת חכמה, שבה 
שביעה גמורה. וע"כ כתוב, תשבע הארץ, הנוקבא, שלמטה מחזה 
דז"א. וכמ"ש, אשר זרעו בו. כלומר, זרע ו' בו.
%break
%H יהי מאורות
%break
%letter 390
.390 יהי מארת ברקיע השמיים. כתוב מארת חסר ו'. רבי חזקיה 
אומר, מארת ששרוי בה כוח הדין וקליטת הדין. מארת, המלכות, 
נוקבא דז"א. ע"כ חסר ו', שהוא לשון קללה. משום שיש במלכות ב' 
בחינות דינים:
%break
א. כוח הדין הרובץ עליה מכוח הצ"א, שלא תקבל לתוכה או"י, שדינים 
אלו הם משורשה עצמה.
%break
ב. החושך אשר בה, שקלטה מהבינה. וע"כ נקרא קליטת הדין, שאינו 
מעצמה אלא ממה שקלטה מאחרים.
%break
רבי יוסי אומר, הטעם שכתוב מארת חסר ו', שהוא לשון קללה, משום 
שהכתוב אומר, יהי קללה למטה. כי היא הלבנה, המלכות, שבה 
תלויה מיתת אַסְכָּרָה לתינוקות שבעולם התחתון, ובה תלויה קללה.
%break
רבי חזקיה פירש לשון מארת ועניין הקללה למעלה בעולם אצילות, 
במלכות דאצילות עצמה, שיש בה עצמה כוח הדין וקליטת הדין.
%break
רבי יוסי אמר, שהפירוש הוא, שלמטה, בעולם התחתון, נמשכות 
מהמלכות מארת וקללה. וע"ש הקללה שלמטה, נקראת המלכות 
מארת בלי ו'.
%break
משום שהיא האור הקטן מכל האורות דאצילות, האור האחרון מכל 
האורות. לפעמים נחשכת ואינה מקבלת אור, ע"כ נמשכות ממנה 
למטה אסכרה וקללה.
%break
כשהמדרגות מתמעטות, מכוח עליית המלכות של כל מדרגה לבינה 
שבה, שמחמת זה, יורדים בינה ותו"מ של כל מדרגה למדרגה 
שמתחתיה, נמצאים אז הבינה ותו"מ של מדרגת המלכות יורדים 
לבי"ע דפרודא, ששם הקליפות,
%break
להיותה אור אחרון והקטן מכל האצילות. ואין אחריה עוד שום מדרגה 
דקדושה, שהבינה ותו"מ שבה ייפלו לשם.
%break
ומחמת המיעוט הזה, נמשכת ממנה האסכרה לתינוקות. משום שהיא 
האור הקטן מכל האורות דאצילות, האור האחרון מכל האורות. 
ולפעמים נחשכת ואינה מקבלת אור.
%break
כי בעת שנחשכת, בעת המיעוט, יורדים בינה ותו"מ שלה לבי"ע 
דפרודא, ונותנים כוח למזיקים וקליפות.
%letter 391
.391 ברקיע השמיים, זהו רקיע שכולל הכול, משום שלוקח כל 
האורות, ומאיר לאותו האור שאינו מאיר.
%break
הרקיע של הבינה כולל כל המוחין של הזו"ן, כי הוא המעלה את 
אותיות אל"ה של הבינה ומחזיר אותן לבינה. שאז גם הזו"ן, הדבוקים 
בהם, עולים עימהם אל הבינה, ומקבלים ממנה המוחין, שזה נוהג 
בכל המדרגות דזו"ן.
%page 223
וע"כ נבחן הרקיע דבינה לרקיע הכולל. והוא מאיר לאותו האור שאינו 
מאיר, כלומר, שמאיר למלכות, ע"י שמעלה אותה אל הבינה, כמ"ש, 
יהי מאורות ברקיע השמיים.
%letter 392
.392 רבי יצחק אמר, שהוציא את הרקיע שאינו מאיר, וקוראים לו 
מלכות שמיים, ארץ ישראל וארץ החיים. כל אלו הם שמות המלכות.
%break
כי הוא פירש הכתוב, יהי מארת ברקיע, שהמאציל הוציא במילים 
הללו את הרקיע שאינו מאיר, מלכות שהיא נוקבא דז"א. וע"כ אמר 
המאציל, יהי מארת בלא ו'. כי אמר, שמארת יהיה ברקיע, שלא יוכל 
להאיר.
%break
השמיים הוא המאיר לרקיע זה. ז"א נקרא שמיים, ומאיר אל המלכות, 
הרקיע שאינו מאיר. משום זה כתוב, יהי מארת בחוסר ו', שזה מורה, 
שאין בה הארת השמיים, הנקראת ו'.
%break
וכשהיא בלי ו', נמשך ממנה המוות לעולם. ואח"כ כתוב, השמיים 
להאיר על הארץ, שהשמיים הם ו', ז"א, והוא המאיר אל הנוקבא, 
הנקראת ארץ.
%letter 393
.393 יהי מארת, בחוסר ו', משום שהכול תלוי בה. יהי מארת, כולל 
ג"כ בריאת לילית בעולם, וע"כ כתוב בחוסר ו', לשון קללה. כתוב, קטן 
וגדול שָׁם הוא, שהמלכות כוללת הן המוחין דקטנות והן המוחין 
דגדלות. וכתוב, כי אם שָׁם אדיר ה' לנו, המוחין דגדלות הכלולים בה.
%break
ועל זה כתוב, אך שָׁם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח, ג"כ במלכות. 
הרי שהכול כלול בה, בין קטנות ובין גדלות, ואפילו קליפת לילית. 
כמ"ש, ומלכותו בכל מָשָׁלָה. וע"כ כתוב, מארת, בלי ו'.
%letter 394
.394 רבי אלעזר אמר, יהי מארת, בחוסר ו', פירושו המלכות 
שנקראת מראָה שאינה מאירה מעצמה, אלא ע"י האורות שלמעלה 
ממנה, המאירים לה כמו דופני הזכוכית של העששית, שלוקטים אור 
מהנר העומד ביניהם, ומאירים לחוץ.
%break
כך הנוקבא לוקטת אור מהמדרגות שלמעלה ממנה, ומאירה 
לתחתונים. אבל בה עצמה אין שום אור, כמו בדופני הזכוכית של 
העששית.
%break
כתוב, הנה ארון הברית, אדון כל הארץ. הנה ארון, זה מראה שאינה 
מאירה, המלכות, הנוקבא דז"א. הברית הוא מראה המאירה. הנה 
ארון, זהו מארת חסר ו', הנוקבא מטרם שז"א, הנקרא תושב"כ, 
מתחבר בה. ארון, הוא תיבה להכניס בתוכה תושב"כ, שהוא ז"א.
%break
הברית, הוא השמש, ז"א, המאיר לנוקבא. והיא נקראת ג"כ ברית 
כמוהו, כשמחוברת עימו. וע"כ נקראת בכתוב, ארון הברית.
%break
ארון הברית, אדון כל הארץ. זה בדיוק, כי ארון הברית, רק בעת 
החיבור עם הז"א, הנקרא ברית, אז נקראת אדון כל הארץ, כמו בעלה 
ז"א. הברית, ז"א, נקרא אדון כל הארץ.
%letter 395
.395 וארון זה הוא אדון, משום שהשמש, המאיר לה ולכל העולם, 
נקרא כך. וממנו לוקחת הנוקבא את השם אדון. ונקרא ארון זה בשם 
אדון, בשם אדנ"י. כמו שאומרים, צדיק, על זכָר, וצדק, על הנוקבא. כך 
אדון שֵׁם הזכר, ואדנ"י שם הנוקבא.
%break
כי כמו שהשֵׁם צדק של הנוקבא נגזר מהשם של הזכר צדיק, כך השם 
אדנ"י של הנוקבא נגזר מהשם של הזכר, אדון. וע"כ כשנוקבא נקראת 
לגמרי ע"ש בעלה, השֵׁם ארון הברית, אז נקראת בשם הזכר, אדון.
%letter 396
.396 כוכבים ומזלות, בברית הם עומדים, שהוא השמש, ז"א. וזהו 
רקיע השמיים שבכתוב, יהי מארת ברקיע השמיים. יהי מארת, 
הנוקבא. ורקיע השמיים, ז"א,
%page 224
המאיר לה ולכוכבים ולמזלות ולכל העולם. ברקיע רשומים וחקוקים 
הכוכבים והמזלות, ובו הם תלויים, להאיר על הארץ.
%break
ורבי יצחק פירש השם רקיע על הנוקבא. ורבי יוסי פירש השם רקיע 
על יסוד הבינה. ורבי אלעזר מפרש יהי מארת, הנוקבא, ברקיע 
השמיים, ז"א.
%break
רבי ייסא אומר, שהמאציל אמר, יהי מארת, שיהיה תלוי ברקיע 
השמיים, שכל מידות הארתה תהיינה תלויות ברקיע השמיים. 
שהמאציל תיקן כאן, באמירת, יהי מארת ברקיע השמיים, שכל שיעורי 
הקומה יהיו תלויים ברקיע השמיים,
%break
שהוא הפרסא, שבעלייתו מתחת לחכמה, מודד קומת רוח למדרגה. 
ובירידתו מתחת לבינה, מודד קומת נשמה. ובירידתו מתחת לת"ת, 
מודד קומת חיה. ובירידתו למלכות, מודד קומת יחידה.
%break
ומארת הוא הלבנה התלויה בכל שיעורי קומתה ברקיע. כיוון שכתוב, 
והיו למאורות ברקיע השמיים, הרי נתלה גם השמש ברקיע. וכיוון 
שכתוב, והיו לאותות ולמועדים,
%break
הרי שכל שיעורי הקומה היוצאים בזמנים ובחגים ובראשי החודשים 
ובשבתות, תלויים ונעשים ברקיע, שהוא המודד שיעורי הקומה של כל 
מדרגה.
%letter 397
.397 והכול, כל שיעורי הקומה שמודד הרקיע, נעשה בפעולת הרקיע 
הראשון העליון, שהשם הקדוש מתייחד בו, והוא הכול. וזהו הרקיע 
שבפה דא"א, שהוציא בינה ותו"מ דא"א מחוץ לראש. והוא הרקיע 
הראשון העליון שבעולמות.
%break
והשם הקדוש אלקים מתייחד בו. כי בירידתו מפֶּה לחזה דא"א, מעלה 
אותיות אל"ה לראש א"א, ומתחברות עם אותיות מ"י, ונשלם השם 
אלקים. והוא הכול, כי כולל בתוכו כל האורות התחתונים. ורקיע זה 
מכונה שבעה רקיעים.
%break
שבעה כוכבים הם כנגד שבעה רקיעים. וכולם מנהיגי העולם. ועולם 
העליון עליהם. רקיע פירושו הסיום החדש, שנעשה ע"י צ"ב, ע"י 
עליית המלכות לבינה. ויש בזה פועֵל ופעולה, המכונים כוכב ורקיע. 
הפועל את הסיום נקרא כוכב. ופעולת הסיום עצמה נקראת רקיע.
%break
הרקיע העליון שבפה דא"א מכונה שבעה רקיעים, כנגד חג"ת נה"י, 
שהוא עליון עליהם וכולל אותם בתוכו. וא"כ יש בהם שבעה כוכבים, כי 
הכוח הפועל של כל רקיע מהשבעה נקרא כוכב.
%break
אמנם זה אמור רק בפועל ובפעולה של צ"ב. משא"כ הכוח הפועל של 
צ"א אינו נקרא כוכב. ולפי זה לא היו צריכים הכוכבים לשלוט אלא רק 
בבינה, שהצטמצמה רק מצ"ב. אבל במלכות, שהצטמצמה עוד מצ"א, 
אין הכוכבים צריכים לשלוט שם ולהנהיג אותה.
%break
אלא מכוח שיתוף המלכות בבינה נתקנה המלכות בכל תיקוני הבינה, 
וע"כ פועלים הכוכבים במלכות כמו בבינה.
%break
וכל שבעת הכוכבים מנהיגים את עולם התחתון, המלכות, ועולם 
העליון עליהם. ועולם העליון, שהוא בינה, מיוסדת על הכוכבים, ולא 
עולם התחתון, שהיא המלכות, שכוח הצמצום שבה אינו כלל בבחינת 
כוכב. ועכ"ז גם עולם התחתון מונהג ע"י הכוכבים.
%break
ב' עולמות הם, עולם העליון, בינה, ועולם התחתון, מלכות. והתחתון, 
מלכות, נתקן כעין העליון, בינה. וע"כ כל תיקוני עולם העליון נוהגים 
בעולם התחתון. וגם עולם התחתון מונהג ע"י הכוכבים, כמו העליון, 
כמ"ש, מן העולם ועד העולם, שזה מורה,
%break
שכל מה שיש בעולם העליון, עבר ונתקן בעולם התחתון. עולם העליון 
הוא מלך העליון, בינה. עולם התחתון הוא מלך התחתון, מלכות.
%page 225
%letter 398
.398 כתוב, ה' מֶלך, ה' מָלך, ה' ימלוך לעולם ועד. ה' מֶלך למעלה. ה' 
מָלך באמצע. ה' ימלוך למטה.
%break
ה' מָלך, לשון עבר, עולם העליון, עוה"ב, בינה. ה' מֶלך, לשון הווה, 
ת"ת ישראל, ז"א. ה' ימלוך, לשון עתיד, ארון הברית, עולם התחתון, 
מלכות.
%break
כי בינה קדמה לבריאת העולם. וע"כ היא מרומזת בלשון עבר, ה' 
מָלך, במ' קמוצה. ובהווה העולם מתנהג ע"י ז"א, שחג"ת נה"י הם ב-
6000 שנה. וע"כ מרומז בלשון הווה, ה' מֶלך, במ' סגולה. אמנם 
הנוקבא, המלכות, עוד לא נגלית בעולם בשלמותה,
%break
אלא הולכת ומיתקנת עד גמה"ת. וע"כ מלכותה נרמזת בלשון עתיד, 
ה' ימלוך. והזוהר מביא כאן את זה כתמיכה על מה שנאמר, שמלך 
עליון, בינה, ומלך תחתון, מלכות.
%letter 399
.399 בא דוד בזמן אחר, והחזיר אותם מלמטה למעלה, ואמר, ה' 
מֶלך עולם ועֶד. ה' מֶלך, פירושו, למטה בעולם התחתון, מלכות. עולם, 
פירושו באמצע, בז"א. ועֶד, פירושו, למעלה בבינה ששם הויעוּד, 
הייחוד והמוחין וההשלמה של כל המדרגות.
%break
מָלך למעלה. ע"כ עולם העליון, בינה, נקראת בשם מָלך, במ' קמוצה, 
להורות שכבר נשלמה הנהגתה בכל השלמות.
אבל ימלוך למטה. ימלוך, שמורה שעתיד לקבל שלמות המלוכה, הוא 
למטה, עולם התחתון, מלכות, שעוד לא נשלמה.
%break
ואין לשאול, איך אמר דוד, ה' מֶלך, למטה, שנקראת מֶלך במ' סגולה. 
כי המלכות נקראת מֶלך בהווה, בערך מה שמקבלת מז"א בעלה, 
שהוא נקרא מֶלך במ' סגולה.
%break
וא"כ היא נקראת כך רק ע"ש בעלה. אבל מצד עצמה עוד לא נגלתה 
מלכותה, אלא שתתגלה לעתיד בגמה"ת. ומבחינה זו נקראת בשם 
ימלוך.
%letter 400
.400 כל אלו המאורות מתחברים ברקיע השמיים, כמ"ש, וייתן אותם 
אלקים ברקיע השמיים, להאיר על הארץ. מי הוא הרקיע, המאיר על 
הארץ? זהו הנהר, הנמשך ויוצא מעדן, כמ"ש, ונהר יוצא מעדן 
להשקות את הגן. שבינה יצא מעדן, חכמה,
%break
כדי לתת מוחין למלכות, הנקראת גן. הרי שהרקיע, בינה, המאירה על 
הארץ, הגן. וכן כל המאורות, שהם המוחין דזו"ן, מתחברים בה, 
כלומר, ממנה יוצאים ונמשכים.
%letter 401
.401 כיוון שהלבנה שולטת ומאירה מכוח נהר, הנמשך ויוצא מעדן, 
בינה, אז כל אלו שמיים שלמטה מאצילות, בי"ע דפרודא, וצבאם, 
בכולם נוסף אור. והכוכבים, הממונים על העולם להנהיג אותו,
%break
שולטים כולם וגדלים צמחים ואילנות. וכל מה שבעולם, מתרבה וגדל. 
ואפילו המים והדגים שביָם הם בגדלות יתרה.
%break
וכמה שְׁלוּחֵי הדין מעופפים בעולם, משום שכולם בשמחה ביתר עוז, 
שאף הם מרבים כוחם, מכוח שליטת המלכות. וע"כ עלולים להזיק 
יותר מתמיד. כשיש שמחה בבית המלך,
%break
אפילו שומרי השערים ושומרי הדרכים שמחים כולם ומשוטטים 
בעולם. ולפיכך התינוקות שבעולם צריכים אז להישמר מפני המזיקים.
%letter 402
.402 וייתן אותם אלקים ברקיע השמיים, כשכולם עומדים בו, כלומר 
בעת שהשמש והלבנה נמצאים שניהם ברקיע השמיים, בבינה, אז 
הם שמחים זה עם זה. אז הלבנה מיעטה את עצמה מלפני השמש.
%break
ומאז כל מה שהשמש, ז"א, לוקח, הוא רק להאיר לנוקבא, ולא בשביל 
עצמו. וזהו שכתוב, להאיר על הארץ.
%break
ז"א, שמש. הנוקבא, ארץ, לבנה. כיוון שכתוב, וייתן אותם אלקים 
ברקיע השמיים, הרי הנוקבא נמצאת במדרגה אחת עם הז"א, 
ששניהם מקבלים מרקיע השמיים. ואח"כ כתוב, להאיר על הארץ, 
שנוקבא נקראת ארץ.
%page 226
א"כ הנוקבא למטה מז"א, ומקבלת רק מהשמש, ז"א. ומכאן, 
שבתחילה עמדו שניהם, ז"א ונוקבא, ברקיע השמיים, והיו שניהם 
בקומה שווה, ומקבלים ביחד מרקיע השמיים, מבינה.
%break
ואח"כ התמעטה הנוקבא ונעשית למטה מז"א, ומקבלת ממנו. וע"כ 
כתוב אח"כ, להאיר על הארץ.
%letter 403
.403 כתוב, והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה 
שבעתיים כאור שבעת הימים. שבעת הימים הם שבעת ימי בראשית, 
חג"ת נהי"מ דז"א. ולפי זה כתוב לעת"ל,
%break
והיה אור הלבנה כאור החמה של העתיד לבוא. שאז יהיה אור החמה 
שבעתיים כמידת שבע ספירות שנתקנו בימי בראשית. ונמצא, 
שלעת"ל יהיו החמה והלבנה שווים.
%break
אלא שאור שבעת הימים, פירושו, שבעת ימי המילואים, שבע 
הספירות חג"ת נהי"מ דנוקבא, אחר שיתמלאו בכל מילואן לעת"ל. 
שאז נקראות ספירותיה ימי מילואים.
%break
ולפי זה כתוב בהכרח לעת"ל, והיה אור הלבנה כאור החמה של עתה. 
ואור החמה שלעת"ל, יהיה שבעתיים בגודלו כאור שבעת הספירות 
חג"ת נהי"מ דנוקבא לעת"ל.
%break
ונמצא, שגם לאחר גמה"ת, הז"א והנוקבא לא תהיה קומתם שווה, 
אלא ז"א יהיה עולה גם אז שבעתיים על קומתה של הנוקבא.
%letter 404
.404 ספירות הנוקבא נבחנות אז לימי מילואים, משום שבעת ההיא 
יומתק העולם ויחזור לשלמותו, ולא תתמעט עוד הנוקבא מכוח הפגם 
של נחש הרע, שכתוב בו, ונרְגָן מפריד אלוף, שמפריד הייחוד של זו"ן. 
ומשום זה נקראות אז ספירותיה ימי מילואים.
%break
וזה יהיה, כשתתמלא הנוקבא, ולא יהיה בה שום מיעוט עוד. וזה יהיה 
בעת שכתוב בה, בילַע המוות לָנצח, שיתבטלו הס"א והמוות לנצח. 
ואז כתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
%break
אמנם גם בגמה"ת יהיו ב' זמנים לנוקבא, שבתחילה תיתקן הנוקבא 
עם ז"א בקומה שווה, ואח"כ בזה למטה מזה.
%break
%H ישרצו המים
%break
%letter 405
.405 ישרצו המים שרץ נפש חיה. הם מים תחתונים, המולידים 
נפשות. כמו מים עליונים, בינה, שמולידים נשמות דזו"ן, כך מים 
תחתונים, זו"ן, מולידים נשמות הצדיקים.
%break
מים עליונים מולידים נשמות עליונים, זו"ן, ומים תחתונים מולידים 
נשמות התחתונים, נשמות הצדיקים.
%break
רבי חייא אמר, העליונים הוציאו נפש חיה, נפש של אדה"ר, כמ"ש, 
ויהי האדם לנפש חיה. נפשות בני אדם יוצאות מזו"ן, שהם מים 
תחתונים. רבי חייא קורא לזו"ן מים עליונים, מטעם שאין זו"ן יכולים 
להוציא נשמות בני אדם,
%page 227
מטרם שעולים ומלבישים את או"א, שהם מים עליונים. והתחתון 
העולה לעליון נעשה כמוהו. וע"כ מחשיב רבי חייא אז את הזו"ן למים 
עליונים, כמו או"א.
%letter 406
.406 ועוף יעופף על הארץ. ועוף יעופף, הם שְׁלוּחים עליונים, 
מלאכים, הנראים לבני אדם, כמראה בן אדם. וזה נשמע ממה שכתוב, 
יעופף על הארץ, שמורה, שהם כדמות בני הארץ,
%break
משום שיש מלאכים אחרים, שאינם נראים אלא ברוח ממש, לפי 
מושגי השכל של בני אדם. וע"כ כתוב כאן, על הארץ, להורות שהם 
אינם כך, אלא מושגים בדמות של בני אדם.
%break
יש מלאכים, הנמשכים מצד המלכות, שמחזה ולמטה דז"א. ועליהם 
כתוב, ועוף יעופף על הארץ. כי הארץ, מלכות, והם נראים לבני אדם, 
כמראה בן אדם. ויש מלאכים, הנמשכים מחזה ולמעלה דז"א, והם 
אינם נראים, אלא ברוח ממש, לפי מושגי השכל של בני אדם.
%break
כי גופות בני אדם אין להם שורש בז"א, ואין המלאכים הנמשכים 
מצידו יכולים להתלבש בדמות הגוף.
%letter 407
.407 בגלל שמשנים צורתם להתלבש בגופות בני אדם, לא כתוב 
בהם, ואת כל עוף כנף לְמינֵהוּ, כמו אלו המלאכים האחרים הנמשכים 
מז"א. משום שאלו הנמשכים מז"א, אינם משתנים ממיניהם לעולם, 
ואינם משתנים להתלבש בגוף בני אדם.
%break
כמו אלו המלאכים האחרים, שלא כתוב בהם, למינהו, אלא שכתוב 
בהם, ועוף יעופף על הארץ.
%break
ויש בין המלאכים עצמם, שמשתנים אחד מחברו. כלומר, שיש ביניהם 
מדרגות רבות. ומשום זה כתוב, ומשם ייפרד. כי אותה הפרסא 
שמתחת לאצילות, שעליה כתוב,
%break
ומשם ייפרד, שמשם ולמטה ג' עולמות בי"ע דפרודא, שבהם נמצאים 
המלאכים, הנה אותה הפרסא עושה בהם מדרגות רבות.
%break
%H ויברא אלקים את התנינים
%break
%letter 408
.408 ויברא אלקים את התנינים הגדולים. אלו הם לווייתן ובת זוגו. 
לווייתן, יסוד דגדלות דז"א. ואת כל נפש החיה הרומשת, זוהי נפש של 
אותה החיה הרומשת לד' רוחות העולם. רומשת כמו רומסת, שהיא 
רומסת ומחריבה כל רוחות העולם. החיה שרומשת היא לילית.
%letter 409
.409 אשר שרצו המים למיניהם. כי המים מגדלים אותם. חל על 
לווייתן ובת זוגו, שהם גדלים ע"י המים. כי כשבא רוח דרומית, 
נפתחים המים מהקיפאון שלהם, שע"י רוח צפון.
%break
ונמשכים לכל עבר. ואוניות הים הולכות ועוברות, כמ"ש, שָׁם אוניות 
יהלֵכוּן, לווייתן זה יצרתָ לשחק בו. הרי שהלווייתן גדל ע"י המים.
%letter 410
.410 ואת כל עוף כנף למינהו. אותם המלאכים, שכתוב עליהם, כי 
עוף השמיים יוליך את הקול. הם מלאכים, הנמשכים מז"א, הנקרא 
קול, כולם הם בשש כנפיים, ואינם משנים את עצמם לעולם.
%break
הם בשש כנפיים, מחמת שנמשכים מז"א, שהם כנגד חג"ת נה"י שלו. 
ואינם משתנים, כלומר שאינם מתלבשים בגוף, מטעם שלא נמצא 
שום שורש לגוף בז"א. משום זה כתוב, למינהו.
%page 228
למין של מעלה, למין של מחזה ולמעלה דז"א, שאין שם שורש לגוף 
כלל. וע"כ אינם משנים את עצמם להתלבש בגוף.
%break
ואלו מעופפים ומשוטטים בעולם בשש עפיפות, כנגד חג"ת נה"י 
שבהם. ורואים מעשי בני אדם, ומעלים אותם למעלה, לב"ד של 
מעלה. ע"כ כתוב, גם בְּמַדָעֲךָ מֶלך אל תקלל. כלומר, מלכו של עולם. 
כי עוף השמיים יוליך את הקול למעלה, שהם המלאכים.
%letter 411
.411 כתוב, הרומשת, הלוא השורצת היה צריך לכתוב, כמ"ש, אשר 
שרצוּ המים? אלא כמו שאומרים, רָמש לילה, שפירושו החשיך 
הלילה. וכמ"ש, בו תרְמוש כל חַיְתו יער. בו, בלילה, במלכות. שכל 
כוחות החושך, שהם חיתו יער, שולטים בלילה.
%break
וע"כ כל נפש חיה הרומשת, פירושו המלכות. שכולם שולטים בשעה 
שהלילה, הנוקבא, שולטת. כי המלכות כוללת כל מה שמתחתיה, 
ואפילו הקליפות.
%break
והמלאכים פותחים בשירה בג' משמרות שמתחלק הלילה, ומזמרים 
שירה ואינם פוסקים. ועל אלו המלאכים כתוב, המזכירים את ה' אַל 
דומי לכם.
%break
%H נעשה אדם
%break
%letter 412
.412 בשעה שרצה הקב"ה לברוא את האדם, הזדעזעו כל העליונים 
והתחתונים, מפני שכל העולמות תלויים במעשיו, אם לשבט ואם 
לחסד. ונמצא, בריאת האדם נוגעת לכולם.
%break
וע"כ הזדעזעו, כי יָראו, אולי יחטא. והיום השישי היה עולה 
במדרגותיו, עד שעלה ברצון העליון, והאיר ההתחלה לכל האורות.
%letter 413
.413 ופתח שער המזרח, כי משם יוצא האור להאיר בעולם.
%break
כי כל הפעולות, שהיו מחויבות להיות בסדר אצילות פרצופי זו"ן, 
צריכים לחזור עליהם בזיווגם, להולדת נשמה. וסדר אצילות פרצופי 
זו"ן מובא במילים קצרות: שלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושה. 
שפירושו, שתחילה עולה ז"א למ"ן לישסו"ת,
%break
ומכריע שם בין ימין ושמאל דישסו"ת בקומת החסדים, היוצאת שם על 
מסך דחיריק, ואז נכללים שלושתם זה בזה, ויוצאים בישסו"ת ג' מוחין 
חב"ד.
%break
שלושה, חב"ד דישסו"ת, יוצאים מאחד, ז"א. כי ע"י הכרעתו את ב' 
הקווים אשר שם, האירו ג' מוחין הללו שם. ולפיכך אחד, ז"א, זוכה 
בשלושה, שעומד גם הוא בג' מוחין חב"ד הללו, מטעם, שכל שיעור 
הארה, שהתחתון גורם לצאת בעליון, זוכה בו גם התחתון.
%break
והנה כל אותה הדרך צריכים זו"ן לעבור מחדש, כדי להוליד נשמת 
אדה"ר. שבתחילה צריך ז"א לעלות למ"ן לישסו"ת, להכריע בין ימין 
ושמאל שבהם. ועלייה זו דז"א לישסו"ת, מיוחסת בעיקר ליסוד דז"א, 
כי הוא הנושא למסך דחיריק.
%break
והיום השישי, יסוד דז"א, עולה במדרגותיו למ"ן לרצון עליון, ישסו"ת, 
ומכריע שם בין ימין ושמאל דישסו"ת. ובהכרעתו, מתגלים בהם ג' 
מוחין חב"ד, כי שלושה יוצאים מאחד. ונמצא, והאיר ההתחלה לכל 
האורות.
%page 229
כי אלו ג' מוחין חב"ד, שיצאו בישסו"ת ע"י הכרעת ז"א, הם מוחין 
ראשונים דהארת חכמה, שמתגלים בעולמות. כי חכמה דא"א נסתמה 
ואינה מאירה לפרצופי אצילות. וכל הארת חכמה המאירה באצילות, 
היא רק מבינה שחזרה להיות חכמה, ישסו"ת.
%break
הרי שמוחין הללו, שיצאו בישסו"ת ונשלמו ע"י הכרעת ז"א, הם 
המוחין הראשונים שבכל עולם האצילות. ואח"ז זכה גם ז"א עצמו 
באלו ג' מוחין, מטעם, שאחד זוכה בשלושה.
%break
ונמצא בזה, שנפתח שער המזרח. שז"א, הנקרא מזרח, נפתח להאיר 
בג' מוחין, כמו ישסו"ת. כי מישסו"ת יוצא האור לז"א.
%break
וצריכים לזכור כאן, כי ד' רוחות העולם, הם כינויים לד' הבחינות חו"ב 
תו"מ. ובזו"ן הם חו"ג תו"מ. דרום, ימין, חסד. צפון, שמאל, גבורה. 
מזרח, ז"א, ת"ת, קו אמצעי. מערב, נוקבא דז"א, מלכות, המקבלת 
מג' הקווים דרום צפון מזרח.
%break
ודרום, ימין, חסד, גילה כוח הארתו, שיָרש מראש, ישסו"ת, ומתחזק 
במזרח, ז"א. אחר שז"א קיבל המוחין בג' קווים מישסו"ת, המשיך 
לעצמו את קו הימין חסדים. כי הז"א עיקרו חסדים מכוסים, ואינו צריך 
להארת חכמה, הנמשכת בקו שמאל, צפון. אמנם באמת,
%break
המשיך כל ג' הקווים, דרום צפון מזרח, אלא שקו ימין, דרום, התחזק 
בשליטתו וכיסה והעלים האורות האחרים. כלומר, שהתגבר בשליטתו 
וביטל האחרים.
%break
מזרח, ז"א, התקיף לצפון. שחזר וגילה בתוך עצמו הארת השמאל, 
שהמשיך מישסו"ת, נקודת השורוק. והתעורר הצפון והתפשט בתוך 
הז"א. וקרא ברוב כוח למערב, הנוקבא דז"א, להתקרב ולהשתתף 
עימו. אז המערב, הנוקבא, עלה בצפון והתקשר בו.
%break
כי עיקר בניין הנוקבא משמאל, צפון. ולפיכך עורר ז"א את הצפון שבו, 
להתפשט בכל שיעורו ולהתלבש בתוך הנוקבא. וקרא ברוב כוח 
למערב. ברוב כוח, כי הארת הצפון היא בכוח רב. כי עם הארתו 
קופאים כל אורות המלכות.
%break
אח"כ דרום, ימין, חסד, בא ונאחז במערב, הנוקבא. ונמצא שסובבים 
אותה הדרום והצפון, שהם גדְרֵי הגן. כי אחר שהנוקבא נקשרה 
בהארת הצפון, קפאה, שהיא הים הקרוש.
%break
עד שחזר ז"א, והמשיך אליה את הדרום, אור החסדים שבימין. ואז 
התלבשה הארת החכמה שבצפון בחסדים שבדרום, ונפתחו אורותיה 
להאיר בעולמות.
%break
ומלבד זה, נעשו ב' הארות הללו, הדרום והצפון, שומרים לנוקבא 
מפני הקליפות והדינים. כי רוח דרום מבטל כל הדינים, ורוח צפון 
מכניע את כל החיצוניים והקליפות. ונבחנים משום זה, ששומרים 
אותה, כמו גדר השומרת את הגן מפני זרים.
%break
אז מזרח, ז"א, מזדווג במערב, הנוקבא, והמערב בשמחה. וביקשה 
מכולם ואמרה, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. שיהיה בדרך זה, בד' 
רוחות דרום צפון מזרח מערב,
%break
ולמעלה ולמטה, כלומר בו"ק. ואז הז"א מתדבק בנוקבא, והוציא 
נשמת אדה"ר. וע"כ אדם יצא ממקום ביהמ"ק, מנוקבא דז"א, 
הנקראת ביהמ"ק.
%letter 414
.414 ויאמר אלקים, נעשה אדם. הקב"ה אמר, כלומר, שהמשיך 
לתחתונים, הבאים מצד העליונים, את השם במספר אדם, השם מ"ה 
(45). עליונים הם ישסו"ת, שאין להם אלא ב' קווים ימין ושמאל, 
בחולם שורוק, שהם מ"י אל"ה, והם סתומים.
%break
תחתונים, הם זו"ן, שיש להם המסך דחיריק, המסך של שם מ"ה, 
שבקומת החסדים היוצאת על המסך הזה, הוא מכריע בין ימין ושמאל 
דישסו"ת, ונפתחו ישסו"ת מסתימתם, ויוצאים בהם ג' מוחין חב"ד, 
שלושה יוצאים מאחד.
%page 230
ובשביל זה גם הזו"ן זוכים באלו המוחין. כי כל השיעור, שהתחתון 
גורם לעליון, זוכה בו גם התחתון, האחד זוכה בשלושה. וזה עניין 
התחתונים, הבאים מצד העליונים.
%break
כי זו"ן מבחינת עצמם אינם ראויים למוחין. אלא משום שגרמו יציאת 
המוחין למעלה בישסו"ת, ע"כ זכו בהם גם הם. וע"כ נבחנים זו"ן, 
שהמוחין שלהם באים מצד העליונים ולא מצד עצמם.
%break
וכדרך שנאצלו המוחין דזו"ן מישסו"ת, כן נאצלת נשמת אדה"ר מזו"ן. 
כי אחר שקיבלו הזו"ן המוחין מישסו"ת ומאו"א, ועלו אליהם והלבישו 
אותם, שנעשו שווים לגמרי למדרגת או"א וישסו"ת, אז האצילו 
לאדה"ר, בכל אותם הדרכים שאו"א האצילו אותם.
%break
כי עתה נחשבים זו"ן לעליונים, ונשמת אדם לתחתונים. וע"כ תחילה 
התמעטו הזו"ן כמו ישסו"ת, והורידו אותיות אל"ה לנשמת אדם. 
ואח"כ העלו אותן חזרה למדרגתן, ואז עלתה עימהם נשמת אדה"ר.
%break
וכמו בישסו"ת, כן נעשה עתה גם בזו"ן, ב' קווים, ימין ושמאל, מ"י 
אל"ה. ואורותיהם נסתמים. ולאדה"ר יש עתה המסך דנקודת החיריק, 
שהוא המסך של שם מ"ה, המכריע בין ב' הקווים דזו"ן, ופותח אותם 
מסתימתם. ובשיעור הזה,
%break
שנשמת אדה"ר גרמה מוחין חדשים בזו"ן, זוכה בהם גם היא. ונמצא, 
שיציאת המוחין לנשמת אדה"ר, הייתה ג"כ כמו התחתונים הבאים 
מצד העליונים.
%break
וזהו שהקב"ה אמר, נעשה אדם, כלומר שהמשיך מוחין לאלו 
התחתונים הבאים מצד העליונים, שהם התחתונים הנושאים את מסך 
דחיריק, הראויים להכריע בין ב' הקווים שבעליונים מהם, שמוציאים 
מוחין בעליונים, וזוכים בהם גם הם.
%break
וסוד השם הזה, העולה בגי' מ"ה, כמספר אדם, כלומר סוד קו 
האמצעי, הנושא מסך דחיריק משֵׁם מ"ה, המכריע בעליונים ומושך 
מהם גם לעצמו, שבסוד זה יצאה ונאצלה כל השלמות שבנשמת 
אדה"ר.
%break
אדם הוא מסתימה עליונה, שכולל בתוכו ב' הקווים מהעליונים, 
מישסו"ת, ימין ושמאל, שמטרם ההכרעה של הקו השלישי היו 
סתומים. וכן אדם הוא סוד האותיות, שכולל בתוכו את קו האמצעי, 
שהוא בחינת התחתונים כולם,
%break
המכונים אותיות. כי העליונים נבחנים לטעמים נקודות, והתחתונים 
לאותיות. שהרי האדם כולל בתוכו כל מה שלמעלה וכל מה שלמטה.
%break
ג' אותיות הן אד"ם. א' שבשם אדם רומזת למעלה, לאו"א עילאין, 
שמהם נמשך קו ימין מ"י. ם' סתומה שבשם אדם היא הם' שבכתוב, 
לםַרְבֵּה המשרָה, שמ' זו, אע"פ שהיא באמצע המילה,
%break
מ"מ המסורת היא לכתוב אותה בם' סתומה, כמו בסוף המילה. והיא 
רומזת לישסו"ת, שמהם נמשך קו שמאל אל"ה.
%break
ד' התחתונה שבשם אדם, שהיא סתומה במערב. ד' זו כלולה 
בנוקבא, שמחזה ולמטה דז"א, הנקראת מערב, היא רומזת למסך 
דחיריק, שנוקבא, המכונה מערב,
%break
נושאת אותו. שעל ידו יוצאת קומת החסדים, ונעשה לקו אמצעי, 
ומכריע בין ימין, א' דאדם, ובין שמאל, ם' דאדם.
%break
וזה כלל המוחין שלמעלה ושלמטה. כי בג' דרכים אלו יוצאים המוחין 
בישסו"ת ובזו"ן. וכן יוצאים בנשמת אדה"ר. אחר שנתקנו למעלה 
בזו"ן ע"י הכרעת המסך דאדם, נתקנו ג"כ למטה באדם עצמו. כי כל 
שיעור הארה, שהתחתון גילה למעלה, זוכה בה גם הוא.
%page 231
%letter 415
.415 אלו האותיות א' ד' ם', שהן גילו בזו"ן מוחין דחב"ד חדשים, 
כאשר ירדו למטה, לנשמת אדה"ר, כולן כאחת בשלמותן, בהכרעת קו 
האמצעי ובהתכללותן זו בזו, נמצא האדם בזכר ובנקבה.
%break
החסדים שבנשמה נבחנים לזכר, והגבורות לנקבה. והנקבה הייתה 
מתדבקת בצידו, עד שהפיל עליו שינה ויישן, והיה מוטל במקום 
ביהמ"ק של מטה.
%letter 416
.416 וניסר אותו הקב"ה. כלומר, שהפריד הנקבה מהזכר. ותיקן 
אותה, כמו שמתקנים את הכלה. ויְביאֶהָ אליו.
%break
וכמ"ש, וייקח אחת מצלעותיו. וייקח אחת, כי היו לו שתי צלעות, ולקח 
אחת מהן. והצלע שלא לקח, היא לילית הראשונה, שהייתה אשת 
אדה"ר הראשונה, והוסרה ממנו.
%letter 417
.417 ולילית לא הייתה עזר כנגדו, כמ"ש, ולאדם לא מצא עזר כנגדו. 
כי הייתה קליפה רעה, ולא היה סומך עליה. והייתה עימו עד אותה 
השעה, שכתוב, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו.
%break
כי אז הוסרה ממנו. אדם היה אחרון כל הנבראים. לכן היה צריך לבוא 
לעולם אדם שלם. לפיכך הוסרה ממנו לילית, וניתנה לו חוה תחתיה.
%break
%H כי לא המטיר
%break
%letter 418
.418 וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, כי לא המטיר ה' על הארץ. 
וכל שיח השדה, אלו אילנות גדולים, לאחר שניטעו והיו עוד קטנים. 
וכל שיח השדה טרם יהיה, אין הפירוש שלא היו כל עיקר, אלא שהיו 
עוד קטנים.
%letter 419
.419 אדם וחוה זה בצד זה נבראו. ולמה לא נבראו פב"פ? משום 
שכתוב, כי לא המטיר ה' על הארץ, וזיווג דזו"ן עוד לא היה כתיקונו. 
וכשנתקנו אדם וחוה שלמטה והוחזרו פב"פ, אז נתקנו גם למעלה 
פב"פ.
%break
תחילה היו אדם וחוה דו פרצופים. כי חוה הייתה בחינת קו שמאל של 
אדם, ולא הייתה פרצוף בפני עצמה. מטעם שזיווג זו"ן לא היה עוד 
בשלמות, שהם המולידים אותם, כמ"ש, כי לא המטיר ה' על הארץ,
%break
שעוד לא היה זיווג זו"ן על מקומו. כי ה', ז"א. הארץ, הנוקבא שלו. ולא 
נתקנו זו"ן פב"פ, מטרם שנתקנו אדם וחוה פב"פ.
%break
וטעם הדבר, כי יש ב' עיבורים בשביל כל מדרגה. בעיבור א' הוא 
משיג ו"ק בלי ראש. ובעיבור ב' משיג הגדלות. ועיבור א', כל עליון 
מעלה את התחתון שלו אליו ומתקן אותו. אבל עיבור ב', עולה 
התחתון לעליון שלו מעצמו, בהעלאת מ"ן.
%break
כי עיבור א' נעשה בעת שהעליון משיג גדלות א', שאינו עוד פב"פ 
אלא במוחין דאחוריים, שמחזיר אצלו אותיות אל"ה שנפלו ממנו, ובאו 
בתחתון שלו, שאז עולה עימהם גם התחתון, מפאת היותו דבוק 
באותיות אל"ה.
%break
הרי שלעיבור א' העליון מעלה את התחתון. ואחר שהתחתון מקבל 
שָׁם קטנות, ורוצה לקבל המוחין, עולה אז למ"ן לעליון מעצמו, שע"י 
זה העליון מזדווג וממשיך גדלות ב', ומיתקן העליון בזיווג פב"פ, 
ומשפיע מוחין לתחתון.
%page 232
הרי שכל עוד שהתחתון לא עלה למ"ן לעליון, לקבל שָׁם המוחין 
דפב"פ, גם העליון הוא במוחין דאחוריים. ומשום שהתחתון הוא גורם 
וסיבה ליציאת מוחין דפב"פ בעליון, ע"כ נבחן התחתון קודם לעליון, כי 
קודם ואח"כ הרוחניים פירושם סיבה ומסוּבב.
%letter 420
.420 מאין לנו זה? זה נלמד מהמשכן, כמ"ש, הוקם המשכן, שמורה 
אשר משכן אחר הוקם עימו, משכן של מעלה, שהיא הנוקבא. ועד 
שלא הוקם המשכן למטה, לא הוקם המשכן למעלה. אף כאן, 
כשהוקם למטה, בעת שהשיגו אדם וחוה פב"פ, הוקם למעלה,
%break
השיגו גם זו"ן של מעלה הפב"פ. ומשום שעוד לא נתקן למעלה, שזו"ן 
לא נתקנו עוד בפב"פ, ע"כ לא נבראו אדם וחוה פב"פ.
%break
ומוכיח, שזו"ן עוד לא היו פב"פ, כמ"ש, כי לא המטיר ה' אלקים על 
הארץ. שמורה, שלא היה להם זיווג פב"פ, כי ה' אלקים, ז"א. הארץ, 
הנוקבא. ומשום זה מסיים הכתוב, ואדם אַין. כלומר, שלא היה 
כתיקונו פב"פ, אלא דו פרצופים.
%letter 421
.421 וכאשר נשלמה חוה, שננסרה ונתקנה עימו פב"פ, אז נשלם 
אדם. וקודם לכן, לא נשלם האדם, כי חוה נבחנת לתחתון כלפי אדם.
%break
וע"כ היא סיבה ליציאת מוחין של אדם. ולא כתובה עד עתה אות ס' 
בפרשה, כי סמ"ך מורה על הנוקבא, והיא עוד הייתה נכללת באדם 
בדו פרצופים.
%break
ומה שנאמר, שלא כתובה עד עתה אות ס' בפרשה, ולא נאמר, 
בתורה, משום שבפרשה הקודמת יש אות ס', כמ"ש, הסובב את כל 
ארץ. ורק בפרשה זו של בריאת אדם, לא נמצאת ס' עד שכתוב, 
ויסגור בשר תַחְתֶנָה.
%break
ואע"פ שהייתה נוקבא לאדה"ר, מטרם שנתקנה חוה, שנקראת לילית 
ראשונה, וא"כ הייתה לו ס', קודם שנבראה חוה. אבל ס' פירושה עזר, 
העזר של זו"ן למעלה, אחר שהוחזרו פב"פ, שאז פב"פ נבחן, שהזכר 
והנוקבא נסמכו זה כנגד זה, שמחזקים אחד לחברו,
%break
כי כמו שהנוקבא מתחזקת מז"א באור החסדים, כך הז"א מתחזק 
מהנוקבא בהארת החכמה.
%break
כמ"ש, סמוכים לעַד לעולם עשויים באמת וישר. סמוכים, שזכר ונוקבא 
סמוכים ביחד פב"פ. ובזה מתורץ, שלילית לא נקראת ס', כי לא גרמה 
למעלה בחינת עזר, שפירושו מוחין דפב"פ.
%letter 422
.422 כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ, שזו"ן לא היו עוד פב"פ, 
משום שזה בזה סומך. שזו"ן פב"פ סומכים אדם וחוה שיהיו פב"פ. וכן 
אדם וחוה פב"פ סומכים הזו"ן שיהיו פב"פ.
%break
עולם התחתון, אדם וחוה, בני עוה"ז, כאשר נתקן, ואדם וחוה הוחזרו 
פב"פ ונתקנו, נמצאה אז ס' למעלה, שגם זו"ן מוחזרים פב"פ.
%break
ומקודם לכן, מטרם שזו"ן הוחזרו פב"פ, לא הייתה הפעולה למטה 
בתיקונה. כלומר, הפעולה והבניין של אדם וחוה פב"פ, לא היו יכולים 
לצאת, משום שלא המטיר ה' אלקים על הארץ, שזו"ן עוד לא היו 
פב"פ.
%break
הרי שזה בזה תלויים. זו"ן תלויים בפב"פ דאדם וחוה. וכן להיפך, אדם 
וחוה תלויים בזו"ן. והפב"פ דזו"ן תלויים רק בהעלאת מ"ן של אדם, 
ופב"פ של אדם תלויים במוחין דפב"פ של זו"ן.
%page 233
והמוחין דפב"פ דזו"ן מוקדמים בהכרח לפב"פ דאדם וחוה. אלא משום 
שהמ"ן של האדם הם סיבה ליציאת מוחין דפב"פ דזו"ן, ע"כ נחשבים 
לקודם, כי קודם ואח"כ ברוחניות, שאין שָׁם זמן, פירושם סיבה 
ומסובב.
%letter 423
.423 ואד יעלה מן הארץ. זה התיקון של מטה, של האדם, שהוא 
מוקדם לפב"פ של זו"ן. ואח"כ, והשקה את כל פני האדמה, שיצאו 
הפב"פ של זו"ן. וז"א השקה את המלכות, אדמה.
%break
כי, ואד יעלה מן הארץ, חשק של הנוקבא יעלה אל הזכר. כי העלאת 
מ"ן של התחתון לעליון נבחנת לחשקה של נוקבא לדכורא.
%break
כי כל תחתון ועליון הם זכר ונוקבא, והתחתון נבחן לנוקבא בערך 
העליון שלו. והעלאת מ"ן נבחנת לחשקה, משום שעולה למעלה רק 
בכוח החשק. ואד יעלה מן הארץ,
%break
שמ"ן עולה מהנוקבא, מאדם התחתון, הנבחן לנוקבא כלפי זו"ן, 
העליון שלו. ואז יוצאים הפב"פ של זו"ן, והשקה את כל פני האדמה.
%break
ומה הטעם, שלא המטיר? משום שזו"ן לא היו פב"פ, משום שעוד לא 
היה התיקון, שכתוב עליו, ואד יעלה מן הארץ. שאדם עוד לא העלה 
מ"ן לזו"ן. ובלי מ"ן של אדם, אינם יוצאים מוחין דפב"פ של הזו"ן.
%break
וע"כ מהארץ התחתונה, מאדם וחוה, התעוררה הפעולה של פב"פ 
למעלה, בזו"ן.
%letter 424
.424 עשן עולה תחילה מן הארץ, והענן מתעורר, ואח"כ מתחבר 
הכול זה בזה. זה דמיון אל עליית מ"ן, מהנוהג בעוה"ז בירידת 
גשמים. שתחילה עולים אדים ועשן מהארץ, מלמטה למעלה, שמהם 
מתעוררים למעלה עננים, ומורידים הגשמים מלמעלה למטה.
%break
ועד"ז העשן של הקורבן הנשרף על המזבח, מתעורר ועולה בעליית 
מ"ן, מלמטה למעלה בזו"ן, ועושה שלמות למעלה. שהמוחין דפב"פ 
יוצאים בהם, שהם שלמות הזו"ן. ומתחבר הכול זה בזה, שיוצאים 
המוחין דפב"פ ומזדווגים פב"פ, הן למעלה והן למטה.
%break
ועד"ז למעלה, בעליונים עצמם, התעוררות מתחילה תמיד מהתחתון 
לעליון. ואח"כ נשלם הכול. שלמעלה ג"כ, כל מדרגה תחתונה מעלה 
מ"ן לעליונה הסמוכה אליה, וכן העליונה למֵעַל העליונה, כולם מעלים 
מ"ן, תחילה עד העליונה מכולם.
%break
ואז השפע מושפע מא"ס מלמעלה למטה, ויורדים ממדרגה למדרגה, 
מכל עליון לתחתון שלו, עד שבאים למטה.
%break
באופן, שמבחינת מ"ן, נמצא כל תחתון מוקדם לעליון שלו. ומבחינת 
מ"ד, המוחין המושפעים מלמעלה, נמצא כל עליון מוקדם לתחתון 
שלו. ואם כנ"י, הנוקבא, לא הייתה מתחילה בהתעוררות, לא היה 
מתעורר כנגדה למעלה ז"א. ובחשק שלמטה, נשלם למעלה.
%break
בזה נותן טעם לחיוב של עליית מ"ן למוחין. כי יש להבין זה מנוקבא 
עם ז"א, אשר ז"א הוא חסדים מכוסים, ואינו מתעורר לחכמה לעולם, 
כמו הבינה. אבל הנוקבא צריכה הארת חכמה. ונמצא, כל זמן שאין 
הנוקבא מעלה מ"ן לז"א, אין לז"א צורך להמשכת מוחין מא"א.
%break
אלא אחר עליית מ"ן של הנוקבא, הוא ממשיך המוחין דהארת חכמה 
מא"א בשבילה, ומשיגים המוחין דפב"פ.
%break
והטעם הזה מספיק לכל מדרגות האצילות. מפני שכולן בחסדים, ורק 
הנוקבא לבדה צריכה הארת חכמה. ואח"כ ללידת זו"ן, עולים זו"ן 
למדרגת או"א, ונעשית הנוקבא כמו אמא, בחסדים מכוסים.
%break
ונמצא עתה, שרק חוה התחתונה צריכה הארת חכמה, במקום 
הנוקבא דז"א, שתהיה צריכה הארת חכמה. וע"כ המוחין דאדם 
תלויים עתה בחוה, שהיא המעוררת את העליון שלה, אדם,
%page 234
שיעלה מ"ן לזו"ן, להמשכת הארת חכמה. וכן זו"ן לעליונים מהם וכן 
הלאה, עד המשכת השפע מא"ס.
%letter 425
.425 למה כתוב, ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע, הלוא 
עצה"ד אינו באמצע הגן? אלא עה"ח מהלך 500 שנים, וכל מֵימי 
בראשית מתחלקים תחתיו.
%break
ומהלך 500 שנה, משום שעה"ח באמצע הגן ממש, בחינת קו אמצעי. 
וע"כ כולל ומשפיע מחמש הספירות שבבינה, שכל אחת מאה, לגן, 
המלכות, הנקראת שנה.
%break
שזהו שעה"ח מהלך 500 שנה, שמהלך ומשפיע חמש הספירות כח"ב 
תו"מ שבבינה, אל שנה, המלכות והגן. והוא לוקח כל מימי בראשית, 
כל המוחין שבבינה שחזרה לחכמה, הנקראת בראשית, ומתחלקים 
תחתיו.
%letter 426
.426 למה מתחלקים תחת עה"ח כל מימי בראשית? שהרי אותו 
הנהר, הנמשך ויוצא מעדן, הבינה, שורה על הגן ונכנס בו. כלומר, 
המוחין שעה"ח מאיר בגן, הם מהנהר, מבינה, ומבינה מתחלקים 
המים לכמה צדדים.
%break
כי המוחין אינם מאירים בבינה, אלא בג' נקודות חולם שורוק חיריק, 
שהם התחלקות המוחין לג' צדדים, ימין שמאל אמצע. והגן לוקח כל ג' 
הצדדים שבמוחין, ואח"כ הם יוצאים ומושפעים ממנה לתחתונים, 
ומתחלקים לכמה נחלים למטה.
%break
כמו שהגן קיבל המוחין בהתחלקות לג' צדדים, ימין שמאל אמצע, כך 
כשהוא משפיע לתחתונים, מקבלים גם הם בהתחלקות לג' צדדים, 
כמ"ש, יַשקו כל חַיְתו שדָיי. שכל אחד מהתחתונים מקבל מהבחינה 
שכנגדו שבמוחין של הנוקבא.
%break
כמו שהמוחין יוצאים מעולם העליון, בינה, ששם יוצאים בג' צדדים, 
והבינה משקה המוחין לאלו ההרים העליונים דאפרסמון הטהור, שהם 
חג"ת דבינה. ואח"כ, כשמגיעים משם, מחג"ת דבינה,
%break
לעה"ח, ז"א, מתחלקים ג"כ המוחין לכל צד, לפי דרכו, ימין שמאל 
אמצע. ולפיכך מתחלקים כך גם בגן, המקבל מעה"ח, וגם בבי"ע, 
המקבלים מהגן.
%letter 427
.427 עצה"ד טו"ר, הוא באמצע בין טוב, ימין, ובין רע, שמאל. למה 
נקרא כך, הרי העץ הזה אינו באמצע, אלא שנוטה לשמאל יותר 
מימין? משום שיונק מב' הצדדים, ימין ושמאל.
%break
ויודע אותם, שמתדבק בהם, כמי שיונק ממתוק וממר. ומשום שיונק 
מב' הצדדים, ויודע אותם, שמתדבק בהם, ושורה בתוכם, נקרא משום 
זה טו"ר.
%break
משום זה נקראת הנוקבא עצה"ד טו"ר. כי יש ב' נקודות בנוקבא: אחת 
ממותקת מהבינה, שהיא טוב, ואחת מעצמה בלתי ממותקת, שהיא 
רע. והיא יונקת משתיהן יחדיו, ע"כ נקראת עצה"ד טו"ר.
%letter 428
.428 וכל הנטיעות, הספירות של המלכות, שורות על ב' נקודות טו"ר, 
כי אלו הנקודות הן יסוד של הנוקבא, שהיא מתחת לכל הספירות. ובו 
נאחזות נטיעות אחרות עליונות, חג"ת נה"י דז"א, שהנוקבא נבנית 
מהם בעת גדלותה, שהם נקראים ארזי לבנון.
%break
ארזי לבנון, אלו ששת ימים עליונים, ששת ימי בראשית, כמ"ש, ארזי 
לבנון אשר נטע. כי הם ודאי נטיעות, שהתקיימו אחר שנעקרו 
ממקומן, ונטעו אותן במקום אחר.
%letter 429
.429 מכאן ואילך כתובה ס' בפרשה, שהיא הס' שבכתוב, ויסגור בשר 
תַחְתֶנָה. כלומר, שמאז ואילך נעשתה חוה בבחינת סֶמֶך. ותחילה 
הייתה חוה דבוקה בצידו,
%break
והיו דבוקים זה בצד זה. ועקר אותם הקב"ה ודאי, כמ"ש, וייקח אחת 
מצלעותיו. ושתל במקום אחר, באו"א, כמ"ש, וייבן ה' אלקים את 
הצלע.
%page 235
ה' אלקים, או"א, כלומר זו"ן שהלביש אותן, את או"א, ונעשו כמוהם. 
והם העלו אליהם את חוה, ובנו אותה לפרצוף מיוחד פב"פ. וחזרו 
אדם וחוה להיות ב' פרצופים פב"פ, ובזה התקיימו בשלמות.
%break
ומטרם הס' בפסוק, ויסגור בשר תחתנה, לא הייתה חוה בבחינת סמך 
אל אדם, שפירושו ב' פרצופים פב"פ, אלא דו פרצופים זה בצד זה. 
אלא אחר שעקר הקב"ה את חוה,
%break
כמ"ש, וייקח אחת מצלעותיו, מאז והלאה נעשית חוה סמך, כי חזרו 
פב"פ. ע"כ נכתבה הסמך תכף אחר העקירה, כמ"ש, ויסגור בשר 
תחתנה.
%break
עד"ז נסמכו גם עולמות העליונים, זו"ן, שתחילה היו דו פרצופים. 
ואח"כ עקר אותם הקב"ה, שהם או"א עילאין. והעלו אליהם את 
הנוקבא, ובנו אותה, והתקיימו זו"ן בקיום שלם, כלומר בפב"פ.
%letter 430
.430 אדם וחוה נקראים נטיעות, כמ"ש, נֵצר מטָעיי מעשה ידיי 
להתפאר. מעשה ידיי, הכוונה אדם וחוה, שלא עסקו בהם בריות 
אחרות, רק הקב"ה לבדו. ולהם קורא הכתוב נצר מטעיי. הרי שאדם 
וחוה נקראים נטיעות, כמ"ש,
%break
ביום נטְעֵךְ תשגשגי, נֵד קציר ביום נַחֲלָה וכאֵב אנוּש. שביום שניטעו 
בעולם, חטאו. מדבֵּר על אדה"ר וקורא להם נטיעה, כמ"ש, ביום 
נטעך.
%letter 431
.431 הנטיעות, זו"ן, היו קטנים, כקרני חגבים. ואור שלהם היה דק, 
ולא היו מאירים. כיוון שניטעו במקום אחר, שעלו לאו"א ונתקנו, גדלו 
אורותיהם ונקראו ארזי לבנון. וכן אדם וחוה,
%break
מטרם שניטעו במקום אחר, בזו"ן, לא גדלו באור, ולא העלו ריח טוב, 
ודאי שנעקרו ממקומם, ונשתלו למעלה בזו"ן, ונתקנו כראוי.
%break
%H ויְצַו ה' אלקים על האדם
%break
%letter 432
.432 ויְצַו ה' אלקים על האדם לאמור, מכל עץ הגן אָכול תאכֵל. אין צו 
אלא עבודה זרה. ה', זו ברכת השם. אלקים, אלו הדיינים. על האדם, 
זו שפיכת דמים. לאמור, זה גילוי עריות.
%break
אין צו אלא עבודה זרה, כלומר, כל מקום שכתוב צו, רומז על איסור 
עבודה זרה. אף כאן מורה המילה, ויצו, שאסר לו עבודה זרה.
%break
על שבע מצוות אדה"ר הצטווה כאן. ויצו, הוא עבודה זרה. ה', זה 
איסור ברכת השם. אלקים, אלו הדיינים, שישפטו צדק. על האדם, זה 
איסור שפיכת דמים. לאמור, זה איסור גילוי עריות. מכל עץ הגן, ולא 
גזל. אכול תאכל, ולא איבר מהחי.
%break
מכל עץ הגן אכול תאכל, מורה שהתיר לו הכול, אפילו עצה"ד, אלא 
שיאכל אותם בייחוד, שעצה"ד יהיה בייחוד עם שאר עצי הגן.
%letter 433
.433 כי אנו רואים, אשר אברהם אכל מעצה"ד, ויצחק, ויעקב, וכל 
הנביאים אכלו מעצה"ד. ועכ"ז, וחיו. אבל התירוץ הוא, כי אילן זה, 
עצה"ד, אילן המוות הוא. שכל מי שנוטל אותו עצמו לבדו, הוא מת, כי 
סם המוות לקח.
%break
פירוש. עצה"ד היא הנוקבא דז"א. וצריכים תמיד לייחד אותה עם שאר 
עצי הגן, הספירות דז"א. ואז אפשר לאכול ולקבל השפע ממנה, שהיא 
עצה"ד. ובאופן זה אכלו ממנה אברהם יצחק ויעקב וכל הנביאים.
%page 236
אבל מי שאינו מייחד הנוקבא עם ז"א בעלה, אלא שממשיך שפע 
ממנה עצמה לבדה, אז היא סם המוות, כמ"ש, ביום אֲכולךָ ממנו מות 
תמות. כלומר, ממנה לבדה, משום שמפריד ומקצץ בנטיעות. שמפריד 
בין הקב"ה ושכינתו. וע"כ דינו מיתה.
%letter 434
.434 אדה"ר היה מושך בעורלתו, שהפריד ברית קודש, יסוד דז"א, 
ממקומו ומחֵלקו, מהשכינה. וע"כ ודאי היה מושך בעורלה, שעזב את 
ברית קודש, הייחוד של הקב"ה ושכינתו. והתדבק בעורלה, הקליפה, 
המפרידה בין הקב"ה לשכינתו. והתפתה בדברי הנחש.
%letter 435
.435 ומפּרי העץ, לא תאכלו ממנו, פן תְמותון. מפרי העץ, זו האישה, 
הנוקבא דז"א. לא תאכלו ממנו, משום שכתוב, רגליהָ יורדות מוות, 
שרגלי הנוקבא יורדות לקליפות, ששם המוות. כלומר, אם ממשיך 
שפע ממנה לבדה, כשאינה בזיווג עם בעלה.
%break
ואין לומר, שעצה"ד הוא ס"א, ואינו הנוקבא דקדושה, כי בנוקבא דז"א 
יש פירות, וייתכן לומר עליה, ומפרי העץ. אבל בס"א אין פירות, כי אל 
אחר הסתרס ולא עושה פרי. ואיך אומר הכתוב עליו, ומפרי העץ? 
אלא כמ"ש, כי ביום אכולך ממנו מות תמות.
%break
ע"כ נקרא האילן אילן המוות, אע"פ שהיא הנוקבא דקדושה, כמ"ש, 
רגליה יורדות מוות, אע"פ שהיא עצמה היא חיים וקדושה.
%letter 436
.436 האילן הזה, עצה"ד, הושקה מלמעלה וגדל והיה שמח, כמ"ש, 
ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. הגן, פירושו הנוקבא דז"א. ונהר 
זה, בינה, נכנס בנוקבא, ומשקה אותה. שמשפיע לה מוחין דגדלות, 
ונעשה הכול אחד. שע"י מוחין אלו נעשו ז"א ונוקבא אחד.
%break
כי משם ולמטה, כלומר, למטה מהנוקבא דז"א, כבר יש פירוד, ואינם 
יכולים לקבל המוחין הללו, כמ"ש, ומשם ייפרד. כי למטה מהגן כבר 
נפרד ואינו כולו אלקיות, כי נ"ר דבי"ע, שמתחת לנוקבא, אינם 
אלקיות.
%break
%H והנחש היה ערום
%break
%letter 437
.437 והנחש היה ערום. הנחש הוא יצה"ר, המפתה לחטוא. והנחש 
היה נחש ממש. אלא ודאי הכול אחד. כי ס"מ היה ונראה רוכב על 
נחש. וצורת הנחש הוא השטן,
%break
היצה"ר, המפתה בני אדם לחטוא, ואח"כ עולה למעלה ומשטין. הרי 
שהכול אחד. ואפשר לומר, שהנחש הוא יצה"ר, ואפשר לומר, נחש 
ממש.
%letter 438
.438 באותה שעה ירד ס"מ המלאך מהשמיים, ורכב על הנחש הזה, 
וצורתו ראו כל הבריות, וברחו מפניו. ובאו הס"מ והנחש בדברים עם 
האישה, וגרמו מוות לעולם.
%break
ודאי בחכמה הביא ס"מ קללות על העולם, שבעורמה פיתה אותם 
לחטוא, וחיבל את האילן הראשון שברא הקב"ה בעולם, את אדה"ר.
%page 237
%letter 439
.439 ודבר זה היה תלוי על ס"מ, כלומר, מה שעשׁק את המוחין 
והברכות מאדה"ר ע"י עורמתו, שהחטיאו בעצה"ד. עד שבא אילן 
קדוש אחר, יעקב, ולקח מס"מ בחזרה את הברכות, שלא יתברך ס"מ 
המלאך מלמעלה, שהוא שרו של עשיו, ולא יתברך עשיו למטה.
%break
כי ע"י חורבנו של אדה"ר, נבנו ס"מ ועשיו. וע"י חורבנם של ס"מ 
ועשיו, חוזרת ונבנית הקדושה. ולפיכך, כיוון שס"מ בעורמתו עשק את 
הברכות מהקדושה, חזר יעקב ולקח את הברכות מס"מ ומֵעשיו 
בעורמה.
%break
ומה שדווקא יעקב התעצם בזה, להשיב את הגזלה שגזל ס"מ 
מאדה"ר, הוא כי יעקב היה דומה לאדה"ר. כי יופיו של יעקב היה 
כיופיו של אדה"ר. וע"כ כמו שמנע ס"מ הברכות מהאילן הראשון, 
שהוא אדה"ר, כך יעקב, שהוא אילן,
%break
דומה לאדה"ר, ומנע הברכות מס"מ למעלה, ולמטה, מעשיו. ויעקב, 
כל מה שלקח, שלו לקח, מה שגזל ס"מ מאדה"ר. וע"כ כתוב, וייאבק 
איש עימו, שהוא ס"מ.
%letter 440
.440 והנחש היה ערום. הנחש הוא יצה"ר, הוא מלאך המוות. ומשום 
שהנחש הוא מלאך המוות, ע"כ גרם מוות לכל העולם. שפיתה את 
חוה לחטוא בעצה"ד.
%break
וכמ"ש, קץ כל בשר בא לפניי, שפירושו, מלאך המוות, שעושה קץ 
לכל בשר, שנוטל הנשמות מכל בשר. ונקרא כך, קץ כל בשר. 
%letter 441
.441 הנחש פתח בְּאף, שאמר, אף כי אמר אלקים. והביא אף וכעס 
לעולם. אמר לאישה, באילן הזה ברא הקב"ה את העולם. כי העולם 
נברא ע"י הנוקבא, וע"כ ודאי אכלוּ ממנו, והְייתם כאלקים יודעי טוב 
ורע, ותוכלו גם אתם לברוא עולמות ע"י הנוקבא.
%break
כי ז"א הוא אלקים. השם שלו, הנוקבא, הוא עצה"ד טו"ר. וע"כ אם 
תאכלו מעצה"ד, שהוא שמו, כלומר, שיתדבקו בנוקבא ובשפע שלה, 
אז, והייתם כאלקים, כמו ז"א, ותוכלו לברוא עולמות כמוהו.
%letter 442
.442 אלא שהנחש לא אמר, שבאילן הזה ברא הקב"ה את העולם. 
ואילו אמר כך, היה טוב, כי האילן הוא כגרזן ביד החוצב בו. כי עצה"ד 
היא הנוקבא דז"א. כלומר, אילו אמר, שז"א ברא העולם ע"י הנוקבא, 
היה אומר אמת.
%break
כי הוא משמש בנוקבא, כמו גרזן ביד החוצב בו. כי הנוקבא אין לה 
מעצמה ולא כלום, אלא רק מה שנותן לה ז"א. ונמצא, הפועֵל הוא, 
ז"א. שזהו ודאי אמת.
%break
אבל לא אמר כך הנחש. אלא אמר, מהאילן הזה אכל הקב"ה. שז"א 
קיבל שפע מהנוקבא, ואז ברא ז"א העולם. וכל אומן שונא את חברו. 
אכלו מעצה"ד, וגם אתם תוכלו לברוא עולמות.
%break
וזהו שקר גמור, שהרי הנוקבא מקבלת הכול מז"א. וע"כ אמר, כי יודע 
אלקים, כי ביום אֲכולְכֶם ממנו ונפקחו עיניכם, והייתם כאלקים יודעי 
טוב ורע. משום שיודע זה, שתהיו כאלקים, ותבראו עולמות כמותו, 
ע"כ ציווה אתכם, שלא תאכלו ממנו.
%letter 443
.443 כל דבריו דברי שקר. ואפילו בתחילת הדברים דיבר שקר, 
שכתוב, אף כי אמר אלקים, לא תאכלו מכל עץ הגן. ואינו כך, שהרי 
כתוב, מכל עץ הגן אָכול תאכֵל, והתיר לו הכול.
%letter 444
.444 אמר רבי יוסי, הקב"ה ציווה אותו על עבודה זרה, על ברכת ה', 
על הדינים, על שפיכת דמים ועל גילוי עריות. וכמה אנשים היו בעולם, 
שהיה צריך הקב"ה להזהיר אותו עליהם? כל אלו שבע המצוות היו 
רק על אילן זה של עצה"ד, משום שבו נאחזות כל אלו המצוות.
%page 238
%letter 445
.445 כי כל מי שלוקח עצה"ד, הנוקבא לבדה בלי בעלה ז"א, עושה 
פירוד בין ז"א לנוקבא. ונמצא שלוקח אותה שתשפיע בהמונים 
שלמטה שבבי"ע דפרודא, ששם הקליפות, שהן נאחזות בעצה"ד. 
ולוקח בזה על עצמו איסורי עבודה זרה, ושפיכת דמים, וגילוי עריות:
%break
א. עבודה זרה הוא עובר באלו השרים הממונים, שהוא המשיך להם 
השפע מעצה"ד. ונמצא, עובד אל הממונים, שהוא עבודה זרה.
%break
ב. שפיכת דמים הוא עובר, משום שבאילן הזה תלויים הכוחות של 
שפיכת דמים, כי הוא בצד שמאל, גבורה. וס"מ, שרו של עשיו, 
התמנה על זה.
%break
ג. גילוי עריות הוא עובר, משום שעצה"ד אישה היא. ונקרא אישה, 
הנוקבא דז"א. ואסור להזמין אישה לבדה, אלא ביחד עם בעלה. שלא 
יהיה נחשד בגילוי עריות. והחטא של עצה"ד הוא, שלקח הנוקבא 
לבדה בלי בעלה.
%break
וע"כ בכל שבע המצוות הצטווה באיסור האילן הזה דעצה"ד. כיוון 
שאכל ממנו, עבר בכולן, כי כולן נאחזות בו.
%letter 446
.446 רבי יהודה אמר, ודאי שאיסור עצה"ד כך הוא. כי אסור להתייחד 
עם אישה לבדה, אלא א"כ בעלה עימה. מה עשה אותו רשע, ס"מ? 
אמר, הרי נגעתי באילן הזה ולא מָתי.
%break
אף אַת התקרבי, ונגעי בידך בו, ולא תמותי. ודבר זה הוא הוסיף 
מעצמו, שהרי לא נאסר על הנגיעה, אלא על אכילה.
%letter 447
.447 מיד אחר שנגעה בעצה"ד, כתוב, ותֵרֶא האישה, כי טוב העץ 
למאכל.
%break
רבי יהודה אמר, האילן הזה העלה ריחות, כמ"ש, כריח שדה אשר 
בירכו ה'. ומשום הריח, שהיה עולה ממנו, חָמדה אותו לאכול ממנו.
רבי יוסי אומר, שהראייה שלה הביאה לה את החמדה לאכול 
מעצה"ד, ולא הריח. שהרי כתוב, ותרא האישה.
%break
אמר לו רבי יהודה, הרי אחר החטא כתוב, ותיפקחנה עיני שניהם. 
הרי שלא השיגה ראייה, אלא לאחר האכילה. אבל מקודם האכילה, 
השיגה ריח בלבד.
%break
אמר לו רבי יוסי, ראייה זו שמקודם האכילה, הייתה בשיעור של 
האילן, אור נקבה, שראייה זו הביאה לה החמדה. אבל הראייה 
שהשיגה אחר האכילה, הייתה בשיעור יותר גדול מבחינת האילן. ועל 
זה כתוב, ותיפקחנה עייני שניהם, כמ"ש, ותרא האישה.
%break
והמילה, האישה, היא מדויקת, להורות שהראייה הייתה באור של 
בחינת נקבה.
%letter 448
.448 ותרא האישה כי טוב העץ. וכתוב, ותיקח מפּרְיו. ראתה ולא 
ראתה, כי טוב העץ. ראתה, כי טוב העץ, ולא יכלה להחליט. כי כתוב, 
ותיקח מפריו. ולא כתוב, ותיקח ממנו, מהעץ, כי לא החליטה בדעתה, 
כי טוב העץ.
%break
בזה שלקחה מפריו ולא מהעץ, התדבקה במקום המוות, וגרמה מוות 
לכל העולם, והפרידה החיים מהמוות. כי היסוד הדבוק בנוקבא, נקרא 
עץ עושה פרי, והנוקבא נקראת פרי.
%break
והנוקבא כשהיא לעצמה לבדה בלי היסוד, היא מוות. וכיוון שלקחה 
מהפרי ולא מהעץ, נמצא שהתדבקה במקום המוות, והפרידה היסוד, 
שהוא החיים, מהנוקבא, שהיא מוות, בעת שנפרדת מהיסוד.
%page 239
ובחטא הזה גרם פירוד להפריד הנוקבא מבעלה ז"א. שהרי קול, ז"א, 
ודיבור, הנוקבא, אינם נפרדים לעולם. ומי שמפריד קול מדיבור, את 
הז"א מהנוקבא, נעשה אילם ואינו יכול לדבר. וכיוון שניטל ממנו 
הדיבור, הוא ניתן לעפר. וע"כ נאמר לו, ואל עפר תשוב.
%letter 449
.449 נֶאלַמתי דוּמייה, הֶחֱשֵׁיתי מטוב, אמרה כנ"י, הנוקבא דז"א, 
בזמן הגלות. משום שהקול, ז"א, מנהיג את הדיבור, הנוקבא. וכיוון 
שהיא בגלות, הרי הקול נפרד ממנה. והדיבור,
%break
הנוקבא, לא נשמע. וע"כ אמרה הנוקבא, נאלמתי דומייה. משום 
שהחשיתי מטוב, ז"א הנקרא טוב, והוא קול. ונמצא שהקול אינו הולך 
עימה.
%break
וישראל אומרים אז, לְךָ דוּמייה תהילה. דומייה, זו תהילה לדוד. 
שנוקבא, הנקראת תהילה בעת גדלותה, נעשית דומייה בגלות, 
ומשותקת בלי קול. לְךָ, ישראל אומרים לז"א, בשבילך היא דומייה 
ושותקת. כי הקול, ז"א, הסתלק ממנה.
%letter 450
.450 ותיקח מפריו. שחוה סחטה ענבים ונתנה לו לאדם. ובאכילתם, 
גרמו מוות לכל העולם. כי באילן דעצה"ד שורה המוות. והוא אילן 
השולט בלילה, הנוקבא, כמ"ש, המאור הקטן לממשלת הלילה.
%break
ועליה כתוב, וַתָקָם בעוד לילה. וכשהיא שולטת בלילה, כל בני העולם 
טועמים טעם המוות. כי השינה הוא אחד משישים ממוות.
%break
אלא אלו בני האמונה מקדימים ונותנים לה נפשותיהם בפיקדון, 
שאומרים קודם השינה, בידךָ אפקיד רוחי. ומשום שהנפשות הן 
בפיקדון בנוקבא, בזמן שליטת טעם המוות, אינן ניזוקות,
%break
והנפשות חוזרות בבוקר למקומן, לגופים. ועל זה כתוב, ואמונתךָ 
בלילות. אשר האמונה, הנוקבא, שולטת בלילה.
%letter 451
.451 ותיפקחנה עיני שניהם. שנפקחו לדעת את רָעות העולם, מה 
שלא ידעו עד עתה. כיוון שידעו ונפקחו עיניהם לדעת רע, אז כתוב, 
ויידעו כי עירומים הם, שאיבדו הזוהר העליון, שהיה חופֶה עליהם, 
והסתלק מהם, ונשארו עירומים ממנו.
%letter 452
.452 ויתפרו עלה תאנה. שהתדבקו להתכסות בצללים של האילן, 
שאכלו ממנו. כי עלי האילן עושים צל מתחתיהם. כי יש צל מהקדושה, 
כמ"ש, בצילו חימָדתי וישבתי. וכן יש צל מהקליפה, כמ"ש, זה לעומת 
זה עשה האלקים. ואחר שחטאו בעצה"ד,
%break
משך עליהם את הצל של אילן המוות, שהוא צַלמוות. ובמקום שהיה 
להם בתחילה הזוהר העליון, שהיה חופה עליהם, נמצאו עתה בצל 
של הקליפה, הנקרא עלה תאנה.
%break
ויעשו להם חגורות. כיוון שידעו מעוה"ז והתדבקו בו, אז ראו שעוה"ז 
מונהג ע"י עלי האילן הללו, ועשו להם חיזוק, להתחזק בהם בעוה"ז. 
כי קודם החטא היה העולם מונהג ע"י הקדושה לבדה. וע"י חטא 
דעצה"ד, הפילו המוחין ממדרגות הקדושה,
%break
והקליפות התמלאו מחורבנה של הקדושה, וניתנה ההנהגה בידי 
הס"א, כמ"ש, ארץ ניתנה ביד רשע.
%break
ונמצא, שעם החטא דעצה"ד, נתנו כוח ושליטה לעלי תאנה, שהם 
הצללים של הס"א, שישלטו בעוה"ז. ואז ידעו כל מיני כישוף שבעולם, 
ורצו לחגור כלי זין מכוחם של עלי האילן הללו, כדי להגן על עצמם.
%letter 453
.453 ג' נכנסו בדין ונידונו, נחש ואדם וחוה. ועולם התחתון קולל, ולא 
חזר למצבו מכוח זוהמת הנחש. עד שעמדו ישראל על הר סיני, שאז 
פסקה הזוהמה.
%letter 454
.454 אחר החטא הלביש אותם הקב"ה בלבושים, שהעור נהנה מהם 
ולא הנפש. כמ"ש, כותנות עור. בתחילה היו להם כותנות אור, 
שהעליונים היו משתמשים בהן למעלה. כי מלאכים עליונים היו באים 
לאדה"ר, ליהנות מהאור ההוא, כמ"ש,
%page 240
וַתְחַסְרֵהו מעט מאלקים וכבוד והדר תְעַטְרֵהו. ועתה שחטאו, ניתנו 
להם כותנות עור, אשר העור נהנה מהם, הגוף, ולא הנפש.
%letter 455
.455 אח"ז הולידו את הבן הראשון, בן הזוהמה של הנחש היה. 
שניים באו על חוה, אדם והנחש, והתעברה מהם, והולידה שניים, קין 
והבל. זה יצא למינו של מולידו, וזה יצא למינו של מולידו.
%break
והרוח שלהם נפרד. זה לצד הקדושה, וזה לצד הטומאה. זה דומה 
לבחינתו, וזה דומה לבחינתו. לצד שיצאו ממנו.
%break
שבזה שנשמעה לעצת הנחש, הטיל בה זוהמתו. והתערבה זוהמת 
הנחש בגופה של חוה. ואח"כ בא אדם עליה, ונבחן שהתעברה 
משניהם, מזוהמת הנחש ומקדושת אדה"ר.
%break
ותחילה יצא ממנה קין, שהיה מעורב בזוהמת הנחש. ואח"כ, שכבר 
יצאה הזוהמה מחוה עם לידת קין, יצא ממנה הבל בקדושת אדה"ר.
%letter 456
.456 מצד קין באים כל המדורים של המינים הרעים, והרוחות 
השדים, והמכשפים. מצד הבל נמשכים בעולם יותר רחמים. אבל לא 
בשלמות. בדומה ליין טוב, המעורב ביין הרע.
%break
והעולם לא נתקן על ידו, עד שנולד שֵׁת, והתייחסו אחריו כל הדורות 
של צדיקי העולם, ובו נוסד העולם. ומקין באים כל המחוצפים 
והחוטאים ורשעי העולם.
%letter 457
.457 בשעה שקין חטא, היה מתיירא, כי ראה לפניו מיני מחנות 
מזוינים, שבאו להרוג אותו. וכשעשה תשובה, אמר, הן גירשתָ אותי 
היום מעל פני האדמה, ומפּניך אֶיסָתר, והיה כל מוצְאי יהרגני. 
שהתיירא מפני המחנות שבאו להרוג אותו.
%break
מפניך איסתר, כי אמר, אהיה מוסתר ומוחרב מהבניין שלי. כי קין היה 
איש האדמה. וכיוון שגירש אותו מעל פני האדמה, א"כ התפרק כל 
הבניין שלו, ולא נשאר לו כלום בעולם.
%break
ועוד, מפניך איסתר, כמ"ש, ולא הסתיר פניו ממנו. וכתוב, ויסתר משה 
פניו. ועל זה אמר קין, מפניך איסתר. שאמר, אהיה נסתר מהפנים 
שלך, שלא ישגיחו עליי. וע"כ, כל מוצאי יהרגני.
%break
%H וישם ה' לקין אות
%break
%letter 458
.458 וישם ה' לקין אות. אות אחת מכ"ב (22) אותיות התורה, אות ו', 
נתן עליו, כדי להגן עליו. כי אות ו' זו אות ברית, שזכה בו אחר שעשה 
תשובה, וקיבל עליו שמירת הברית.
%break
אמר רבי יהודה, ויהי בהיותם בשדה וַיָקָם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. 
בשדה, פירושו אישה. וע"כ מסיבה של אישה, קם והרג את הבל. כי 
מצד אישה, צד שמאל, ירש כוח רציחה,
%break
צד ס"מ. שגרם מוות לכל העולם, במה שפיתה לאדם ולחוה בעצה"ד. 
וקין קינא את הבל על נוקבא, על נוקבא יתרה שהייתה להבל.
%break
כי עניין נשמת קין והבל הוא, שהבל מ"י וקין אל"ה. ונודע, אשר מ"י 
נמשך מאו"א עילאין, ואל"ה נמשך מישסו"ת, אשר באו"א הם ב' 
נוקבאות, מנעולא ומפתחא. אבל לישסו"ת האצילו במפתחא בלבד, 
שהיא נוקבא אחת. ונמצא, שקין, שנמשך מבחינת אל"ה,
%page 241
לא היה לו אלא נוקבא אחת, מפתחא. אבל להבל היו שתי נוקבאות, 
ממנעולא וממפתחא. לכן קין קינא להבל על נוקבא יתרה שהייתה לו, 
על הנוקבא דמנעולא.
%break
רבי חייא אמר, הרי אנו רואים טעם הריגתו את הבל, כמ"ש, ואל קין 
ואל מנחתו לא שָׁעה, וייחַר לקין מאוד. שהוא משום שלא התקבל 
קורבנו, ולא משום נוקבא, כדברי רבי יהודה.
%break
אמר לו רבי יהודה, כך הוא, שחָרָה לקין על שלא התקבל קורבנו, 
והכול היה לפניו, בעת שהרג את הבל. כלומר, גם הקנאה על נוקבא 
היתרה.
%letter 459
.459 ויאמר ה' אל קין, הלוא אם תֵטיב שאֵת, ואם לא תטיב, לַפֶּתח 
חַטָאת רובץ. אמר לו הקב"ה, אם תטיב מעשיך, אז שאֵת. שאֵת, הוא 
כמ"ש בראובן בכור יעקב, ראובן בכורי אתה,
%break
כוחי וראשית אוני, יתר שאֵת. כי לבכור יש תמיד מעלה ויתרון בכל 
דבר, והוא תלוי במעשיו. וע"כ אמר לו הקב"ה, אם תטיב שאת. ואם 
לא תטיב, לפתח חטאת רובץ.
%break
%H לַפֶּתח חַטָאת רובץ
%break
%letter 460
.460 לַפֶּתח חַטָאת רובץ. לפתח, פתח של מעלה, שממנו יוצאים 
דינים על המעשים הרעים של בני העולם. פֶּתח, כמ"ש, פיתחוּ לי 
שערי צדק, שערי המלכות, הנקראת צדק. ולאותו הפתח של המלכות, 
חטאת רובץ, מלאך המוות, שעתיד להיפרע ממך.
%letter 461
.461 ברה"ש נולד אדם, למעלה ולמטה, בזו"ן, הנקרא אדם העליון, 
ובאדם של מטה.
%break
יש רה"ש למעלה, זו"ן, בשעה שהם בדין. ויש רה"ש שלמטה, רה"ש 
בזמן שהוא היום השישי לבריאת העולם, שבו נברא אדם התחתון. 
ומשמיענו בזה, שאדם נברא בדין, כי נברא ברה"ש שלמטה, הנמשך 
מהבחינה שכנגדו למעלה, מרה"ש שלמעלה, זו"ן בשעת הדין.
%break
ברה"ש נפקדות העֲקרות. מניין לנו שהיה ברה"ש? כי כתוב, וה' פקד 
את שרה. וה', הוא להורות שברה"ש הייתה הפקידה. כי כל מקום 
שכתוב, וה', מורה על ז"א ובית דינו, שהוא רה"ש של מעלה.
%break
ומשום שאדם נולד ברה"ש, הוא נולד בדין, והעולם עומד אז בדין. 
וע"כ ודאי, לפתח חטאת רובץ, שהוא מלאך המוות. כדי להיפרע ממך. 
ואליך תשוקתו של מלאך המוות, להעניש אותך עד שישמיד אותך.
%letter 462
.462 לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו, ואתה תמשול בו. כמ"ש, 
ואתה מְחַייה את כולם. שמלכות, הנקראת אתה, מחייה כל, ואפילו 
את הקליפות. מכאן, שאין הקב"ה שולט. כלומר, שאין שליטתו מגולה, 
אלא בשעה שיושמדו רשעי עולם.
%page 242
וע"כ, כיוון שמלאך המוות ישמיד אותם, ישלוט אז הקב"ה עליו, ולא 
ייתן אותו להרע לעולם. כי כתוב, ואתה, שהיא המלכות, תמשול בו.
%break
כלומר, שהמלכות תמשול על מלאך המוות, אחר שכבר עשה דין 
ברשעים. ולא ייתן אותו להרע יותר לבני העולם. המילה, ואתה, 
שבכתוב, ואתה תמשול בו, היא שם המלכות.
%letter 463
.463 הממשלה נמצאת בקשר המחלוקת, כדי לשפוט אותם ולקיים 
הדין. ואתה תמשול בו. שהמלכות מגלה ממשלתה ע"י מלאך המוות, 
להיותו מעניש את החוטאים. ועוד, ואתה תמשול בו, ע"י תשובה. אם 
יעשה תשובה, אז ימשול על היצה"ר ומלאך המוות.
%break
%H עזא ועזאל
%break
%letter 464
.464 כשהדורות של קין היו הולכים בעולם, היו משווים ומחליקים את 
הארץ, והיו דומים למלאכי מעלה ולאנשים של מטה. מטעם שקין היה 
מהזוהמה של ס"מ, שבא על חוה, שהיה מלאך.
%break
וכן מזרע אדם. שמרוב גבורתם של בני קין, עשו עם הליכתם את 
ההרים והעמקים שבארץ למישור.
%break
כשנפלו עזא ועזאל ממקום קדושתם מלמעלה, ראו בנות האדם, 
וחטאו בהן, והולידו בנים. ואלו הם כמ"ש, הנפילים היו בארץ בימים 
ההם. וגם אחרי כן, כמ"ש, אשר יבואו בני האלקים אל בנות האדם 
וילדו להם.
%letter 465
.465 בניו של קין היו בני האלקים. כי כשבא ס"מ על חוה, הטיל בה 
זוהמה, והתעברה והולידה את קין. וע"כ צורתו לא הייתה דומה לשאר 
בני האדם, מטעם היותו תולדה ממלאך.
%break
וכל אלו הבאים מצד קין, לא היו נקראים אלא בני האלקים, משום 
שתוארם היה כמלאכים, הנקראים אלקים.
%letter 466
.466 ואפילו הנפילים, שהם בני עזא ועזאל ונעמה, נקראים ג"כ בני 
האלקים. כמ"ש, הֵמה הגיבורים, שמורה על מיעוט. שרק המה 
הגיבורים, ולא הנפילים הראשונים שהיו בארץ, מטעם ששישים היו, 
כפי החשבון של מעלה, נגד ו"ק, חג"ת נה"י דז"א.
%break
כתוב, המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השֵׁם. וכתוב במלך שלמה, 
ז"א, הנה מיטתו שלשְׁלמה שישים גיבורים סביב לה. אף כאן הם 
שישים. אבל הראשונים נמשכים מו"ק.
%break
ועוד, המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם, מעולם ממש, ולהבדיל 
מהנפילים הראשונים, שהם עזא ועזאל, שהיו למעלה מעולם. עולם, 
הנוקבא דז"א. שאלו הנפילים נתקנו למרכבתו של זו"ן, ונעשו חלק 
מהנוקבא, שנקראת עולם.
%letter 467
.467 מעולם ממש, שנתקנו למרכבה בשביל הנוקבא, אשר מעולם 
התחתון לקח אותם הקב"ה, אחר שנפלו לעולם התחתון התבררו 
מהם בירורים. ואלו הבירורים התחברו למרכבת הנוקבא.
%break
משא"כ הנפילים הראשונים, לא היה להם מעולם התחתון כלום, כי 
מלאכים היו בשמיים. כמ"ש, זכור רחמיךָ ה' וחסדיךָ כי מעולם הֵמָה. 
שמעולם התחתון לקח הקב"ה הרחמים והחסדים, שיהיו מרכבה 
קדושה למעלה, והם האבות הראשונים.
%page 243
כי רחמיך יעקב, וחסדיך אברהם, שעלו מעולם התחתון. וזכו להיות 
מרכבה לזו"ן למעלה, כי האבות הם המרכבה. אף כאן, המה 
הגיבורים אשר מעולם, ג"כ שהתעלו מעולם התחתון והתחברו למעלה 
במרכבת הזו"ן.
%break
מעולם, זו מיטתו של שלמה, הנוקבא, אלא מבחינת הגבורה, כמ"ש, 
הנה מיטתו שלשְׁלמה שישים גיבורים סביב לה. כולם, כל שישים 
הגיבורים, שמסביב למיטתו שלשלמה, נקראים בני האלקים.
%letter 468
.468 בשעה שברא הקב"ה את האדם, ברא אותו בגן עדן, וציווה אותו 
על שבע מצוות. חטָא בעצה"ד וגורש מגן עדן. ב' מלאכי שמיים, עזא 
ועזאל, אמרו לפני הקב"ה, אילו היינו אנחנו בארץ כמו האדם, היינו 
צדיקים.
%break
אמר להם הקב"ה, האם יכולים אתם להתגבר על יצה"ר השולט 
בארץ? אמרו לפניו, אנו יכולים. מיד הפיל אותם הקב"ה משמיים. 
ובשעה שירדו לארץ, נכנס בהם יצה"ר, שכתוב, וייקחו להם נשים, ואז 
חטאו ונעקרו מקדושתם.
%letter 469
.469 כל הנטיעות, שהן הספירות דזו"ן, היו סתומות ורשימות דקות 
במקום אחד, במלכות. אח"כ עקר אותן הקב"ה משם, ושלח אותן 
במקום אחר, בבינה. ואז התקיימו, שהשיגו מוחותיהן.
%break
%H זה ספר תולדות אדם
%break
%letter 470
.470 זה ספר תולדות אדם. ג' ספרים פתוחים ברה"ש, בנוקבא. אחד 
של צדיקים גמורים. אחד של רשעים גמורים. אחד של בינוניים. 
והזוהר מבאר רק אותו ספר של צדיקים גמורים.
%break
ספר עליון יש בנוקבא, בינה, שממנה יוצא הכול. וגם בחינת הכתיבה 
יוצאת ממנה.
%break
ספר אמצעי יש בנוקבא, כולל למעלה ולמטה, ז"א, הכולל בינה 
ומלכות ביחד, ונקרא תושב"כ. והוא אדם ראשון מד' בחינות אדם 
שבאבי"ע, אדם דאצילות.
%break
ספר שלישי יש בנוקבא, שנקרא תולדות אדם, תולדה של ז"א, הנקרא 
אדם. וזהו ספר של צדיקים גמורים. וכמ"ש, זה ספר תולדות אדם, 
שזהו צדיק בוודאי, יסוד דז"א, שעושה תולדות.
%break
ג' ספרים הם ג' מוחין, רת"ס, שז"א משפיע לנוקבא:
א. מוחין מבינה, ספר עליון,
ב. מוחין של עצמו, ספר אמצעי,
%break
ג. מוחין מהיסוד שלו, הספר השלישי, ספר תולדות. כי מהיסוד יוצאות 
תולדות, ולא מספירה אחרת. וכן נקרא ספְרם של צדיקים, כי היסוד 
נקרא צדיק.
%break
וכתוב, ביום בְּרוא אלקים אדם, בדמות אלקים עשה אותו. כי אז, אחר 
שנגלה ספר תולדות אדם, נתקן הכול למעלה ולמטה, והתקיימו 
שניהם בסדר אחד, כלומר, שסדר הקיום, יציאת המוחין של עולם 
התחתון, אדם וחוה, שווים לסדר הקיום של עולם העליון, זו"ן.
%page 244
זכר ונקבה בְּרָאם, לשון סתום. כי היה לו לומר, איש ואישה בראם. 
והוא מטעם שאחד היה נכלל באחד, שהנקבה הייתה נכללת בזכר, 
בשעת בריאתם, כי היו דו פרצופים, ואח"כ ניסר אותם.
%letter 471
.471 כתוב, מגדל עוז שֵׁם ה', בו ירוץ צדיק ונשגב. צדיק, הוא כמ"ש, 
ספר תולדות אדם, הרץ במגדל ההוא. זהו מגדל דוד, המלכות. וזהו 
מגדל עוז שם ה'. והכול אחד.
%break
כי מגדל הוא שם המלכות בגדלות. מגדל מלשון גדלות. כאן יש סוד, 
ידוע לבני האמונה, בצירופי השמות, היוצאים מהכתוב, מגדל עוז. 
וזהו ודאי ספר תולדות.
%break
כלומר, היסוד צדיק, שע"י המגדל הוא עושה תולדות: מב"ש, עו"י, 
מי"ץ וכו', הוא צירוף בן ל"ו (36) אותיות ב-12 בתים, שבכל בית 3 
אותיות. והם יוצאים מהכתוב, מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. 
הוי"ה צדיק.
%break
בטור א' לאורכו, מב"ש, גר"ג, דצ"ב, לק"ה, תמצא בראשי תיבות ד' 
אותיות מגד"ל.
בטור ב' לאורכו, עו"י, וו"ה, זד"ו, שו"ה, תמצא בראשי תיבות ד' 
אותיות עו"ז, ואות ש' מהמילה שם.
%break
בטור ג' לאורכו, מי"ץ, יצ"ד, הי"י, ונ"ק, תמצא בראשי תיבות ד' 
אותיות, מ' מהמילה שם, ואותיות יה"ו מן הוי"ה. וה"ת דהוי"ה זו 
תמצא באות האחרונה בשם לק"ה.
%break
והמילים, בו ירוץ צדיק, תמצא באותיות האמצעיות של הבתים בטורים 
לרוחבם. בטור א' לרוחבו, מב"ש, עו"י, מי"ץ, תמצא ב' אותיות ב"ו 
ואות י' מהמילה ירוץ. בטור ב' לרוחבו, גר"ג, וו"ה, יצ"ד, תמצא רו"צ 
מן ירוץ. בטור ג', דצ"ב, זד"ו, הי"י, תמצא צד"י מן צדיק.
%break
וק' מן צדיק תמצא בשם לק"ה, שבטור האחרון לרוחבו, לק"ה, שו"ה, 
ונ"ק. ובשם שו"ה יש ו' של ונשגב. ובשם ונ"ק שבטור האחרון, יש נ' 
של ונשגב.
%break
ובסופי מילים של טור א' לאורכו, תמצא אותיות שג"ב של ונשגב. 
והשמות הוי"ה צדיק, תמצא בסופי מילים של טור ב' וטור ג' לאורכם.
%letter 472
.472 ודאי, שהורידו ספר לאדה"ר, ובו היה יודע ומשיג את החכמה 
העליונה. ועליו כתוב, זה ספר תולדות אדם. וספר זה מגיע לבני 
האלקים חכמי הדור. וכל מי שזכה להסתכל בו, יודע בו חכמה עליונה.
%break
ומסתכלים בו ומשיגים בו. וספר זה הוריד בעל הסודות רזיאל המלאך 
לאדה"ר בגן עדן. וג' מלאכים ממונים לפניו, השומרים על הספר, שלא 
ייאחזו בו החיצוניים.
%letter 473
.473 ובשעה שיצא אדם מגן עדן, עוד היה אוחז בספר ההוא. וכשיצא 
לחוץ, פרח ממנו הספר. התפלל ובכה לפני ריבונו, והחזירו לו הספר 
כבתחילה, כדי שלא תשתכח החכמה מבני אדם, ויעסקו לדעת את 
ריבונם.
%letter 474
.474 וכן, ספר היה לו לחנוך. וספר זה היה ממקום הספר של תולדות 
אדם. וזה הספר הוא סוד החכמה. כי נלקח מהארץ ונעשה מלאך 
בשמיים. וכמ"ש, ואיננו כי לקח אותו אלקים, והוא הנער.
%break
שנקרא בכל מקום נער, כמ"ש, חנוך לנער. שזה מורה, שחנוך הוא 
נער, מטעם שנעשה נער משמש לשכינה.
%letter 475
.475 וכל הסודות העליונים נמסרו בידו, והוא מוסר ונותן אותם לכל 
הראויים אליהם, ועושה שליחותו של הקב"ה. ואלף מפתחות נמסרו 
בידו, ומאה ברכות לוקח בכל יום, ומייחד ייחודים לריבונו. כלומר, 
ספירות החכמה הם אלף, וספירות הבינה הם מאה.
%page 245
מפתחות פירושם דרכי המשכה. ונמסרו בידו מפתחות החכמה ומאה 
ברכות של הבינה. מהעולם לקח אותו הקב"ה, כדי שישמש אותו 
במרום.
%letter 476
.476 ומזה נמסר לו הספר, הנקרא ספר של חנוך. כי בשעה שלקח 
אותו הקב"ה, הראה לו כל הנסתרות העליונים, וסוד עה"ח שבתוך 
הגן ועליו וענפיו. וכל הסודות אנו רואים בספרו, כל מה שהראה לו 
אלקים, בעת שלקח אותו למרום.
%break
אשריהם לאלו החסידים העליונים, שנגלתה להם החכמה העליונה, 
ולא נשכחה מהם לעולם. כמ"ש, סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעָם.
%break
%H לא ידון רוחי באדם
%break
%letter 477
.477 ויאמר ה', לא יָדון רוחי בָאדם לעולם, בְּשַׁגַם הוא בשר. בעת 
ההיא לפני המבול, הנהר, הנמשך ויוצא מעדן, כלומר מבינה, הוציא 
רוח עליון מעה"ח, ז"א.
%break
והשפיע באילן, בנוקבא. ונמשכו מהם רוחות החיים בתוך בני אדם. 
וחיו משום זה ימים רבים.
%break
ספירות הבינה הן מאות. ולפי שרוחות החיים היו נמשכים מהבינה, 
חיו אז בני אדם מאות שנים. והיו ימי שנות חייהם 700 שנה, כנגד 
ז"ת דבינה. ואם בגבורות, 800 שנה. וגם 900 שנה. וע"כ חיו ימים 
רבים. עד שעלתה רעתם למרום והתייצבו לפתח, כמ"ש,
%break
לַפֶּתח חטאת רובץ, אז רוח העליון מהבינה הסתלק מהאילן, 
מהנוקבא, בעת שפורחות נשמות לבני אדם.
%break
כלומר, שרוח העליון מהבינה הסתלק מהנוקבא, ונשאר בה רק רוח 
ז"א. והנשמות פורחות רק מצד הז"א והנוקבא שלו. כמ"ש, לא ידון 
רוחי באדם, מבינה באדם. לעולם, לתת רוחי לעולם, בעת שפורחות 
נשמות מזו"ן לבני אדם.
%break
ולפיכך, כיוון שבינה אינה נותנת נשמות לעולם, ואין עתה נשמות אלא 
רק מז"א, שספירותיו עשרות, ע"כ ימי שנות חיינו רק 70 שנה, כנגד 
ז"ת דז"א. ואם בגבורות 80 שנה, כלומר באחיזת הג"ר. עד בן 100 
שנה, שהוא כעובֵר ובָטֵל מהעולם.
%letter 478
.478 בשגם הוא בשר. בשגם זה משה, כי הוא בגי' שמ"ה (345), 
כמו מש"ה, שמאיר אל הלבנה. ומהכוח הזה חיים בני אדם בעולם 
ימים רבים. הדעת הפנימי דז"א נקרא משה. והוא ממשיך אור הבינה 
אל הנוקבא, שספירותיה מאות. וע"כ חיו האנשים ימים רבים.
%break
כמ"ש, והיו ימיו מאה ועשרים שנה. רֶמז על משה, שחי 120 שנים, 
שעל ידו ניתנה התורה. ובעת מתן תורה השפיע חיים לבני אדם 
מעה"ח ההוא, שיוצא מעדן מלובש בו, מהבינה. ואלמלא חטאו 
ישראל, היו תמיד מקבלים החיים מעה"ח, ולא היו מתים.
%break
וכמ"ש, חרות על הלוחות, להורות, שהייתה חירות ממלאך המוות. כי 
עה"ח היה נמשך למטה, שממנו החיים הנצחיים.
%letter 479
.479 וע"כ כתוב, בשגם הוא בשר. מפני שבשגם שהוא בשר, כלומר 
משה, המלובש בבשר הגוף, בו תלוי הדבר להשפיע רוח החיים 
הנצחיים. כי בשגם, שהוא משה, נאחז למעלה ונאחז למטה.
%page 246
כלומר, שז"א שלמעלה נקרא ג"כ משה. וע"כ הכתוב מדייק, בשגם 
הוא בשר, להורות שהכוונה על משה שלמטה, המלובש בבשר.
%break
כלומר ע"י מתן תורה, אז תהיה חירות ממלאך המוות. וע"כ משה לא 
מת, אלא נאסף מהעולם לעולם העליון, לז"א. והוא מאיר שם ללבנה, 
הנוקבא. כי השמש, אע"פ שנאסף מהעולם, אינו מת.
%break
כלומר, אינו מתבטל, אלא שנכנס ומאיר ללבנה. וכך הוא משה, 
שהסתלק מעולם התחתון ומאיר ללבנה בעולם העליון.
%letter 480
.480 עוד, בשגם הוא בשר. כי בהמשכת רוח חיים בבני אדם זמן רב, 
חזר הרוח להיות בשר, כמו גוף, להימשך אחר תאוות הגוף, ולעסוק 
בקנייני עוה"ז. ופירוש הכתוב, לא ידון רוחי באדם לעולם,
%break
בשגם הוא בשר, לא ימשיך רוח החיים באדם לימים רבים. משום 
שבאריכות הזמן, מחזירים הרוח להיות בשר.
%letter 481
.481 כל הדורות, שהשתכללו ובאו משֵׁת, היו כולם צדיקים וחסידים. 
אח"כ התפשטו בעולם, והולידו בנים, ולמדו אומנות העולם, להשמיד 
עם הרמחים והחרבות. כלומר, שחיו על חרבם.
%break
עד שבא נוח, ותיקן להם תיקון העולם, ולעבוד ולתקן האדמה. כי 
בתחילה לא היו זורעים וחורשים, כי חיו על חרבם. אלא אח"כ הצטרכו 
לזה, כמ"ש, עוד כל ימי הארץ זֶרע וקציר, לא ישְׁבּותוּ. הרי שהיה אז 
נוהג בעולם זרע וקציר.
%letter 482
.482 עתיד הקב"ה לתקן העולם, ולתקן את רוח החיים בבני אדם, 
באופן שיאריכו ימים לעולם. כמ"ש, כי כימֵי העץ ימי עַמי. וכתוב, בילַע 
המוות לָנצח, ומָחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, וחֶרפת עַמו יסיר 
מעל כל הארץ, כי ה' דיבר.
%break