עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author ספר עץ החיים %book ענף ט פנים מסבירות %break %H ספר פנים מסבירות %break %H ענף ט' %break %letter א א) אך עדיין עתה כולם בסוד יוד כתרים ואחר התפשטות הב' אז נעשה שאר חלקי הספירה. (אות כ') פירוש, כי ע״ס הנקודים המה רק בחינות הכתרים של עה״ס, באופן שכל ספירה וספירה מע״ס דנקודים חסרה ט״ס תחתונות דהיינו מחכמה ולמטה, %break עד שנמשכה לכאן התפשטות ב' המכונה מ״ה החדש, שאז יוצאות ט״ס תחתונות מכל ספירה וספירה של ע״ס הנקודים ונשלמות כאו״א מע״ס ההם על ע״ס שלימות מכתר עד מלכות. %break והנה לכאורה נמצאים דברים הללו בהיפך מהמובא בכל המקומות בדברי הרב, אשר בע״ס הנקודים לא יצאה כי אם המלכות מכל ספירה וספירה, כי יצאו חסרות מט' ספירות הראשונות: כח״ב חג״ת נה״י. %break ואח״כ עם מ״ה החדש יצאו ט״ס הראשונות דכל אחת ואחת וכמו״ש בע"ח שער ח' ובהקדמת רחובות הנהר עש"ה. וכן מ״ש כאן אשר תשלום ע״ס דנקודים מחכמה ולמטה הוא ענין התפשטות ב' של עולם הנקודים, %break שלכאורה לא מצאנו לזה סמוכין בשום מקום, אשר יחס עולם האצילות יהיה דוגמת התפ״ב אל התפ״א. %break ולהבין הדברים צריכים להבין היטב הדק את ב' הענינים שיש להבחין בכל אצילות ע״ס, כמצווה לנו מפי הרב לעיל בע״ח ענף ה' וז״ל: אמנם דע כי יוד ספירות דאצילות המה ב' ענינים, הא' הוא התפשטות הרוחניות והב' הוא כלים ואברים שהעצמות מתפשט בהם עש״ה. %break והנה ענין הא' ה״ס התפשטות אור א״ס ב״ה על ד' הבחי' הנודעות שהם: חכמה בינה ז״א ומלכות, שנקראות ע״ס דאו״י. וכשהאור ישר פוגע במסך שבכלי מלכות נעשה בחי' זיווג דהכאה, ויוצא מזיווג הזה ע״ס של או״ח מהמלכות עד הכתר. %break כמו שהאריך והרחיב הרב ז״ל עצמו לעיל בענף ד' עש״ה, ובפמ״א ובפמ״ס. ועיין בשה״ק דף שע״ז ובעה״ח שער מ״ז פ״א ופ״ב ושים עינך עליהם כי חוץ מהמקומות הנז' לא הכפיל עוד הרב לפרש תוכנם וצורתם דע״ס דאור ישר. %break ועיין לעיל בעה״ח ענף ה' אות ט' שהאריך עוד הרב בענין א' הנזכר. וז״ל בקיצור אמנם הסתכלות זו הוא כך וכו'. וכאשר נסתכל המאציל וראה בנפש הנק' את, אז יצאו שרשי הכלים וכו', %break אך כלים אל הגוף שהם ז״ת עדיין לא היה כח בראיה זו עד שתפגע בנפש הנפש עצמה, וע״י הסתכלות ב' מלמטה למעלה היה האור חוזר ומלביש את ז״ת עכ״ל. %break ותוכן הדברים, שבכל ע״ס האצילות נוהגות ב' בחי' הסתכלות על המלכות. כלומר, התפשטות ע״ס דאו״י מא״ס ב״ה נקרא הסתכלות, על שם אור החכמה שה״ס אור העינים כמ״ש שם. %break ואומר, אשר הסתכלות הראשונה היא על המלכות, והמלכות מעלה או״ח ומלבשת את עה״ס מאו״י שזה מספיק לבחי' הראש של הפרצוף, ועדיין אין כאן בחי' כלים אלא שרשים לכלים, %break עד שהמלכות בעצמה מתפשטת ג״כ לע״ס פרטיות כח״ב חג״ת נהי״ם ואז נמשכת הסתכלות שניה על מלכות דמלכות, ומזווג דהכאה זה יוצאות ג״כ ע״ס דאו״ח ומלבישות על ע״ס דאו״י, שבזה נגמר ענין הכלים שנק' גוף של אותו הפרצוף. %break ומה שהרב קורא את הגוף בבחי' ז״ת אע״ג שיש בו ע״ס, יתבאר בסמוך בע״ה. %break והנה נתבאר ענין א' המובא שם בענף ה', שהוא כולל התפשטות ע״ס דאו״י וע״ס דאו״ח בסוד הראש של הפרצוף בבחי' הסתכלות א'. ועוד ע״ס דאו״י וע״ס דאו״ח בסוד הגוף של הפרצוף בבחי' הסתכלות ב' %break וענין הב' הנזכר שהמה כלים ואברים שהעצמות מתפשטת בהם, הוא משתלשל ויורד בסדר המדרגות הנקראים: גולגלתא ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן. כלומר, שאין שום הארה נגמרת בטרם שמשגת כל ה' המדרגות הנזכרות ולפיכך יש להבחין ענין זה בכלהו ע״ס דאצילות. %break ושורש ענין הב' הזה נמשך מה' פרצופי א״ק, כמ״ש. %break וזה שסיים שם הרב בענף ה' על ענין הב' הנז' וז״ל: והנה צריך לכל זה שורש למעלה לב' בחי' אלו, ולכן צריכין אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף עכ״ל עש״ה. %break פירוש, לפי שב' הענינים הנזכרים הנוהגין בכל ע״ס דאצילות המה נמשכים משורשם העליון בא״ק, ע״כ הולך וממשיך לפרש סדר השתלשלות המדרגות דא״ק לכל פרטיהם מראש עד סוף, כמו שהולך ומבאר שם בהמשך הפרקים בשער עקודים. %break וטעם הדבר תבין במובא בפמ״ס בענף א' אות י״א בביאור שורש דברי חז״ל שמתחילה ברא הקב״ה את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף עמו מדת הרחמים, עש״ה. %break וצריך שתדע אמנם כי אין ענין השיתוף הזה נגמר בפעם אחת בעשר ספירות הראשונות של הקו שהם ע״ס הראשונות דא״ק, אלא צריך שיעבור עליו ה¬' מדרגות: גולגלתא ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן, כמ״ש בע״ה. %break ורק אז נשלם ענין הכלים במיתוק דמדת הרחמים באופן שיוכלו לסבול האור ולהשפיע לתחתונים. ולפי שענין הב' הזה נוהג בכל הפרצופין ובכל העולמות של אבי״ע, ע״כ נרחיב הדברים להבינם ממקורם ושורשם. %break %letter ב ב) ונקדים על כן לבאר שורש ומוצא ענין התלבשות פרצוף העליון בתחתון, ואשר כל פרצוף תחתון הוא תולדה ובן לפרצוף העליון. %break והענין תבין עם מה שנתבאר בפמ״ס בהקדמת אח״פ בתחילתו, מענין סדר העלמת ע״ס דכל התפשטות א' מכל גוף דה״פ א״ק, ושבמקומו חזר ונתפשט התפשטות ב'. והסתלקות זו נוהגת דוקא בגופים של הפרצופין, %break משום דאו״מ ואו״פ באים בכלי אחד ובוטשים זה בזה ומסתלקים. אמנם בראשים דהפרצופים אין שם הסתלקות, משום דאו״פ ואו״מ באים בב' כלים, וע״כ נשארה שם ההתפשטות הראשונה. ע״ש שהרחבנו הדברים בטעמם ונימוקם. %break ואע״ג שענין התפ״א והתפ״ב הממלאת מקומה של התפשטות הראשונה שנעלמה לא כתב הרב אלא בעולם העקודים שהוא גופא דפרצוף ע״ב החיצון כמ״ש שם, %break אמנם כבר רמז לנו הרב להדיא לעיל בענף ז' בעה״ח שהוא משפט שוה המקיף בכל פרצופי א״ק וז״ל: והמשכיל יבין שגם בא״ק היה כל אותו הצמצום שבארנו למעלה בעקודים עכ״ל. %break פירוש, דאחר שביאר ההעלם דהתפשטות הראשונה מעולם העקודים וענין התפשטות ב' שמילא מקומו, אומר דכל זה נוהג ג״כ בא״ק הפנימי שעולם העקודים מלביש עליו. %break ואומר שם עוד וז״ל: גם אותם שנבאר לקמן בע״ה בענין צאת הנקודים ממנו ופריס חד פריסא בטבורא דיליה וכו' עכ״ל. פירוש, כי גם זה הצמצום נה״י דא״ק שבעולם הנקודים שה״ס גופא דס״ג החיצון דא״ק כמש״כ שם מדמה אותו לענין הסתלקות האורות דעולם העקודים ששוים זל״ז. %break ולמעלה מענין זה אומר הרב עוד וז״ל: והנה מכאן תוכל להבין, איך שיש ג״כ בעולם העקודים מציאות ביטול מלכים בצד מה, כדמיון אותם המלכים שמלכו בארץ אדום ומתו ונתבטלו עכ״ל. פירוש, אשר העלם האורות דעולם העקודים ושביה״כ דעולם הנקודים, שוים זה לזה. %break והנה נמצינו למדים במפורש מפי הרב ז״ל, אשר ענין התעלמות האורות בסוד התפ"א והתפ״ב נוהגת בשוה בכל הפרצופין: בגולגלתא, שהוא א״ק הפנימי. בע״ב, שהוא עולם העקודים. בס״ג שה״ס צמצום נה״י ופרסא, כמו״ש במקומו. %break ובב״ן, שהוא עולם הנקודים. אלא שעם ירידת המדרגות גם ענין התעלמות האורות מתפעל ונגרע. וע״כ בעקודים, נקרא בשם העלם והסתלקות האור לבד. אמנם בס״ג שהוא צמצום נה״י, נקרא בשם צמצום ב' וכמו״ש בסמוך. %break והסתלקות האורות נקרא בשם העלאת מ״ן כמו״ש בסמוך. ובב״ן, שהוא עולם הנקודים, מתפעל בתכלית, כי נחשב שם לשבה״כ ומיתה וביטול כמו״ש במקומו. %break ועפ״י הדברים האלה נפתח לנו השער להבין ענין התלבשות פרצוף העליון בפרצוף התחתון, אשר מקורו הוא מסיבת התעלמות האורות דהתפ״א מכל גוף, שאח״כ נמשכת התפשטות שניה הממלאת מקום ההתפשטות הקודם. %break ונודע דכל אור המסתלק מניח רשימו מאורו במקום שהיה שם בתחילה, שלפי״ז נמצא שהתפשטות ב' מלבישה על הרשימו הנשאר בגוף מהתפשטות א', כי הרשימו דהתפ״א מתלבש בפנימיות התפ״ב. %break וזה התפשטות הב' נחשב לפרצוף התחתון שרשימו של גוף העליון מתלבש בתוכו כמו שנתבאר. ובזה נמצינו למדים שכל ה' פרצופין דא״ק מתלבשים זה בתוך זה, דהיינו כל גוף דעליון בראש וגוף של התחתון. %break %letter ג ג) וכדי להסביר הענין על בוריו מוכרח אני לסדר לכלהו פרצופין דא״ק, מראש הקו הדבוק בא״ס ב״ה עד התלבשותו בעולם התיקון שהוא עולם האצילות. ואיך כל גוף של פרצוף עליון מתלבש בתחתון, שהוא בחי' התפשטות ב' של גופא דעליון. %break ונודע שתחילת הכל נתפשט א״ס ב״ה והאיר ע״פ ד' הבחי' הנודעות עד שהגיע האור לבחי' הד' שהיא הכלי מלכות, שענינה מסך ופרגוד המעכב על אור א״ס ב״ה שלא יתפשט לבחינתה, שעיכוב זה נשרש בה מכח צמצום הא'. %break והנה ע״י עיכוב זה שבבחי״ד הנזכר, נעשה שם בחי' הכאה מכח ירידתו של אור העליון עליה, וע״י זווג זה יצאו ע״ס דאו״ח מלמטה למעלה והלבישו לכל ד' הבחי' עד הכתר כמ״ש בענף ד'. ואלו הם ע״ס הראשונות שנקראות ראש הקו הדבוק בא״ס ב״ה. %break כמו״ש בשעה"ק שער א' הקדמה ד' ד"ה והנה, ובע"ח שער א' דרוש עגולים ויושר ענף ד' ד״ה ונתחיל ע״ש. %break אמנם ע״י התפשטות זו עדיין לא נעשה בחי' סוף וסיום אל הקו, אלא רק בחי' שורש לסיום, עד שהמלכות בעצמה מתפשטת עוד לע״ס פרטיות שבה, מכתר עד מלכות בבחי' ע״ס דאו״י, וע״י כן נעשה זווג שני דהכאה על מלכות שבמלכות, %break ושוב יוצאות ע״ס דאו״ח ומלבישות לע״ס דאו״י עד הכתר ואז נעשה סיום בקו. כמו שהבאנו לעיל, דמהסתכלות א' על המלכות יוצא הראש של הפרצוף, ומהסתכלות ב' על מלכות דמלכות יוצא הגוף של הפרצוף, עי' לעיל אות א'. %break והנה כללות כל התפשטות הנזכר, ראש וגוף יחד, נקרא א״ק הפנימי, המסתיים על הנקודה האמצעית של צמצום א'. %break והנה מראשו של א״ק הפנימי אין מדובר כלל, להיותו רק שורש עליון מאוד, כנודע שבכל ראש אפי' מהפרצופין התחתונים אין בו גילוי כלי, אלא בחי' שורש לכלים לבד, ומכ״ש הראש הא' שאין ממנו שום גילוי כלל שיהיה לנו במה לעסוק הימנו. %break ורק פעם אחת בע״ח שער שביה"כ פ״ו מרמז שם עליו הרב בקצרה וז״ל: ולעילא מן גולגלתא דליה, יש בו דוגמת בחי' עתיק דאצילות עכ״ל עש״ה. שכונתו על ראש דא״ק הפנימי הנ״ל. %break וכל המדובר בע״ח ובכל כהאר״י מא״ק הפנימי, סובב בדיוק על התפשטות המלכות של ראש הזה בסוד הסתכלות ב' שהוא גופא דא״ק הפנימי, שהוא נקרא פרצוף גולגלתא דא״ק. אמנם גם הוא נעלם מהתחתונים להיותו רק בחי' שורש לעולם הנקודים, %break אבל לא לעולמות התחתונים, כמו״ש. שלתחתונים נחשב בחי' שורש דשורש לבד. %break ובזה תבין מ״ש הרב בעה״ח ענף ה' והמשכיל יבין שגם בא״ק היה כל אותו הצמצום שבארנו למעלה וכו' עכ״ל. אינו סובב על ראש דא״ק, הס מלהזכיר, %break כי גם אפי' בראשים דפרצופין התחתונים אין נוהג בהם הסתלקות ולא כלום כמו״ש לעיל באות ב' ע״ש ואין צריך לומר בראש הא', אלא הכונה על פרצוף גולגלתא שהוא מתלבש ונעלם בע״ב החיצון, דהואיל שהוא בחי' התפשטות המלכות לבד, %break נמצאים האו״פ והאו״מ באים בכלי אחד, שזה גורם הסתלקות האור דהתפ״א של הגוף כמו״ש לעיל ובמקומו נמשך התפ״ב המלביש על הרשימו דהתפ״א. %break והנה התפ״ב זו נק' ע״ב החיצון, ובתוכו מלובש ונעלם פרצוף גולגלתא שה״ס הרשימו דהתפ״א. אמנם תדע שגם התפ״ב זו בהכרח שתתפשט בבחי' ראש וגוף, דהיינו בבחי' הסתכלות א' והסתכלות ב' כמו שכייל לן הרב ז״ל בענף ה' הנ״ל. %break והנה פרצוף ע״ב זה כולו בבחי' ע״ס דראש וע״ס דגוף, נמצא מלביש על פרצוף גולגלתא ומסתיים על בחי' הטבור דגולגלתא. והטעם שלא נתפשט עד סיום הקו, נתבאר בהקדמת אח״פ בפמ״ס ואכמ״ל. %break ודע דכל הדרושים המדברים מראש וגוף דא״ק, סובבין על ע״ב החיצון הזה, אשר מבחי' גולגלתא וע״ב דע״ב הזה ג״כ אינו מדבר כמו״ש בענף ה' ותחילת הדיבור והעסק מתחיל מאח״פ שלו כנזכר שם. %break וענין עולם העקודים ה״ס הגוף של פרצוף זה, שבו האריך לבאר כל הפרטים של הסתלקות עה״ס שלו, וענין ביאת התפ״ב לשם בכל הפרטים. %break והנה בראש של ע״ב ודאי לא היה שום הסתלקות, אמנם בבחי' הגוף שלו שהוא התפשטות המלכות של הראש, באים או״פ ואו״מ בכלי אחד ובוטשים זב״ז עד שנעלם ונסתלק האור ונמשכת התפשטות שניה למקומו של התפשטות הקדום שנסתלק, %break אמנם רשימו דהתפשטות הא' נשאר מלובש בתוכיותה של התפ״ב. %break והנך מוצא שכל ענין התפ״ב שנמשך לכאן, אינו בא רק להשלים על גרעון שבכלים של הגוף שבפרצוף העליון, כי מסיבת האו״פ והאו״מ המעוקדים בכלי אחד, בוטשים זב״ז ואין הכלים יכולים לסבול האור שבתוכם עד שמסתלקים, %break וכדי להשלים גרעון זה יוצאת התפשטות ב' ומלבישה ומגינה על גוף העליון שיתקיימו בו האורות ולא יסתלקו עוד כמקודם. ותבין בזה שיש צורך לכל פרצוף עליון בקיומו של פרצוף התחתון המלביש לגופא שלו, %break משום דאי לאו פרצוף התחתון שהיא בחי' התפ״ב, לא היה קיום לאורות דגופא שלו וזכור זה. %break והנה התפשטות הב' שנמשך והלביש על גופא דע״ב בהכרח שיתפשטו ג״כ בראש וגוף כמו העליונים ממנו כי טעם אחד לכולם כמ״ש הרב בענף ה' כנ״ל דמהסתכלות א' על המלכות יוצאים רק שרשי כלים, %break וע״כ גם המלכות של ראש מתפשטת עד מלכות דמלכות, שמהסתכלות ב' עולה או״ח ובזה מתגלים הכלים. וכללות התפשטות זו ראש וגוף יחד, נקרא פרצוף ס״ג החיצון. %break וראשו של ס״ג זה מלביש לגופא דע״ב מגרון עד הטבור דא״ק ובטבור מסתיים מלכות של ראש בבחי' הסתכלות א'. ואח"כ חוזרת המלכות ומתפשטת לע״ס פרטיות שבה מכתר עד המלכות, ותופסת מקום מטבורא דא״ק עד סיום שלו ומעלה או״ח, %break ומתגלים הכלים שלה בבחי' התפ״א, כנ״ל בפרצופין העליונים. וזהו גופא דפרצוף ס״ג. (צ״ל חזה. כוונתו על נקודות דס״ג שרק הם ירדו למטה מטבור דא״ק.) %break %letter ד ד) והנה בגופו של פרצוף ס״ג זה קרה ג״כ ענין הסתלקות האורות כמו בעליונים ממנו, והוא שנקרא בדברי הרב צמצום נה״י ועליית מ״ן. וזה ודאי צריך ביאור, מה נשתנה גופא דס״ג מכל העליונים לכנותו בשם חדש צמצום נה״י בערך הכלים, %break ועליית מ״ןבערך הסתלקות האורות למעלה, מה שלא נזכר רמז מזה בפרצופין הקודמים. ותוכן דברים אלו יתבאר בע״ה לקמן בענף ט״ו כי שם מקומם, אמנם להמשיך הענין אבאר כאן בקצרה שיספיק לשלימות הענין. %break וצריך שתדע, שראש הס״ג המלביש לא״ק מגרון עד הטבור, הוא שורש או״א עילאין. וגופא דס״ג המתפשט מהמלכות של הראש העומדת במקום הטבור עד סיום רגלי א״ק, הוא שורש ישסו״ת. ולפיכך מכאן ואילך נכנה אותם בשמות הללו כדי לקצר בלשון. %break והנה כללות הס״ג נחשב מבחי' ג' ראשונות שהם כתר חכמה בינה כנודע, ואין בו מבחי' למטה מטבור שה״ס זו"ן ובחי״ד כלום. כמו״ש בהקדמת אח״פ. וא״כ צריך להבין, מה טעם שישסו"ת התפשטו למטה מטבור למקום נהי״מ דא"ק ובחי״ד. %break ועי' לקמן בענף ט"ו, שפרשנו על דרך קודם ונמשך כפי דרכנו, אמנם יחד עם זה יש בזה כוונה נפלאה מהמאציל העליון שלולא זאת לא היתה שום מציאות לקיום העולמות. %break וזה שורש מאמר חז"ל מתחילה נברא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף עמו מדה״ר. פירוש, כי בחי״ד נקראת מדת הדין כי בה היה הצמצום הראשון, שמשם ולהלאה נתרוקנה מאור א״ס ב״ה והותקנה בסוד או״ח ע״י הקו הנמשך מא״ס ב״ה אליה. %break וג' בחי' הראשונות שה״ס חכמה בינה וז״א דאור ישר נקראות מדת הרחמים, בשביל שבהם לא נגע ענין צמצום א' ולא כלום. כמו שהרחבנו בביאורם בפמ״ס בענף א' ומשם תבין ענין זה על בוריו. %break וזה אמרם ז״ל, מתחילה נברא העולם במדת הדין שהיא בחי' ד'. ועד״ז יצאו ב' פרצופי א״ק הראשונים: פרצוף גולגלתא ופרצוף ע״ב. וראה שאין העולם מתקיים, פירוש, דכל גוף מפרצוף נקרא עולם, וראה, אשר הכלים אינם יכולים לסבול האור, %break כי כל האורות היו חוזרים ומסתלקים, עמד ושיתף עמו מדה״ר, שענין השיתוף הזה נעשה בכח התפשטות הס״ג למטה מטבור, למ״ה וב״ן הפנימים שהם זו״ן דא״ק הפנימי. %break והענין דעד כאן היו ג' בחי' הראשונות בפ״ע בסוד ט״ס הראשונות דאו״י, ובחי״ד היתה בפ״ע בסוד העלאת ע״ס דאו״ח, וכיון שכל השפע היורד לעולמות הוא מסוד או״ח, ראה שהעולם היה מושפע מבחי״ד שהיא מדת הדין לבדה, %break אשר ע״כ צריכה המלכות להכלל בכל בחי' ובחי' מג' בחי' הראשונות שהם מדת הרחמים. באופן שיהיה דו״נ בכתר ודו״נ בחכמה וכו', שאז נמצאת המלכות שהיא הנוק' מחוברת ומשותפת בכל מדה ומדה ממדת הרחמים. ונמצא שיש בכתר לבדו ע״ס דאו״י וע״ס דאו״ח, %break כי ע״ס דאו״י ה״ס הדכר דכתר, וע״ס דאו״ח ה״ס הנוק' שנכללת שם ומעלית שם האו״ח, וממילא נמתקת המלכות מאוד ומכ״ש האו״ח הנמשך ממנה, שהוא עתה בסוד הרחמים העליונים. %break ומהכתר נמשך השפע הנז' אל החכמה, ומחכמה אל הבינה, וממנה לזו״ן התחתונים. שבאופן זה מתמזג השפע בצורה הרצויה שיוכלו התחתונים לקבלה. %break %letter ה ה) וצריך שתדע סוד עליות וירידות הפרצופין המובא בזוהר ובכהאר״י, אשר בעלות התחתון למקום העליון נמצא פושט צורתו ומקבל לצורת העליון. וכן ברדת העליון למקום התחתון נמצא מקבל לצורת התחתון ממש, וצורת עצמו נעלמת לגמרי. %break כמו״ש במבו"ש ש"ו ח"ב פ"א. וענין זה נקרא בלשון הזוהר גניזו כי כן פירש הרב בשער מאמרי רשב״י בראשית דף י״ג עש״ה, ויונעם לך. %break ומובן בזה שברדת ישסו״ת למטה מטבור דא״ק, עד לסיום שהוא מקום זו״ן התחתונים דא״ק הפנימי, נמצא שנעלם מהם צורת עצמם, וקבלו לצורת זו״ן התחתונים ממש. באופן שיש״ס נתחבר והיה לאחד עם ז״א, %break וכן התבונה נתחברה והיתה לאחת עם הנוק' שהיא המלכות ובחי״ד. אשר העלם זה ודאי נחשב לגרעון ולפגם בערך ישסו״ת, ולא עוד אלא שפגם זה נוגע ג״כ לאו״א עילאין שהם בחי' ראש הס״ג המלבישים מפה עד הטבור דא״ק. %break והגם שהמה לא נתפשטו למטה מטבור, עכ״ז יש להם חיבור גמור עם ישסו״ת להיותם ראש וגוף פרצוף אחד, ולפיכך חזרו ועלו ישסו״ת לשורשם לאו״א עילאין שלמעלה מטבור. %break ובהיות ישסו״ת וזו״ן כבר נתחברו לאחד בסוד הירידה כנז', לפיכך נמצאים גם כן בעת העליה שזו״נ עולים ונמשכים אחריהם להיות כח ישסו״ת נכלל בהם. ולפיכך עלו ארבעתם יחד לאו״א עילאין, וכן או״א למעלה מהם ואכמ״ל והמ״י. %break נמצא בזה שכל הדכורין נתחברו לבחי' אבא עילאה ממש כנ״ל שבעלות התחתון למקום העליון נמצא קונה צורתו, ונמצא ז״א כלול בישסו״ת וישסו״ת באבא עילאה. %break וכמו כן גם הנוקבין, דהיינו המלכות עם התבונה נתחברו יחד ונתתקנו לבחי' נוקבא דאבא עילאה, שבזה נכללה המלכות במדת הרחמים דאבא עילאה. %break ואז ירדו ע״ס דאור ישר בסוד ע״ס דאבא עילאה שבהם נכללו יש״ס וז״א, עד למסך של הנוקבא המתוקנת מתבונה ומלכות יחד, שהיא העלתה כנגדם ע״ס דאור חוזר, שה״ס זווג או״א עילאין. ואח״כ חזרו וירדו כאו״א למקומו, %break כי ישסו״ת חזרו למקומם עם הארתם שקבלו מזווג או״א עילאין, ונשארו אמנם למעלה מטבור תחת או״א עי' ושוב לא ירדו למטה מטבור כמקודם. %break וכן זו״ן חזרו וירדו למקומם למטה מטבור דא״ק הפנימי, עם כל הארותיהם שקבלו מזווג או״א עילאין, שז״ס עמד ושיתף עמו מדה״ר, והבן היטב. %break ונודע שאין העדר צורה נוהג באורות עליונים בעת שיבה וביאה, אלא תוספת צורה יש כאן. כמ״ש בשער מרשב"י באד"ז דף רס"ו ובע"ח שער כ״ט פ"ז. %break ובזה תבין שבחי' ישסו״ת וזו"ן נשארים גם שם בקביעות באו״א עילאין, ולא עוד אלא שעיקרם נשאר באו״א ורק ענפיהם נמשכו למקומם, וכן בישסו"ת וכן בזו״ן ואכמ״ל. %break %letter ו ו) ובזה תבין דברי הרב לעיל בענף ח' אות ו' וז"ל לשון זהב והנה רצה להוציא גם מן מ״ה וב"ן שבו הפנימים חיצוניותם לחוץ, ואז עלו כל בחי' ס״ג הפנימים הטמונים תוך מ״ה וב"ן הפנימים ועלו עמהם גם מ"ה וב״ן הפנימים, %break ואז אלו מ״ה וב״ן המה המ״ן שלהם אל הטעמים עצמם דס״ג שאינם מלובשים תוך מ״ה וב״ן, והם בערך או״א אל ישסו״ת, כי כמו שלצורך עיבור זו"נ מזדווגין או״א עילאין וישסו"ת נכללים עמהם, כן הכא וכו' ואז מולידים בחי' ב"ן דחיצוניות וכו'. %break פירוש כי כל ענין הנ״ל של העלאת מ"ן לצורך השיתוף במדת הרחמים, הכל הוא בשביל זו"ן התחתונים, כי כללות השפע הנשפע לעולמות הוא מזו״ן ולא מלמעלה מהם כנודע. ועוד, שענין בח"ד שהיא מדת הדין רק בהם הוא נמצא. %break וע״כ נתלה כל הענין הזה בסבה שרצה המאציל להוציא מ״ה וב״ן לחוץ, מתוקנים לצורך התחתונים. ואומר ע״כ, שאז עלו כל בחי' ס״ג הטמונים במ״ה וב"ן דא״ק הפנימי. כלומר, אשר גופא דס"ג נתפשט למקום זו"ן הפנימים דא״ק, %break כי אורו של ז״א נקרא מ״ה ואורה של הנוק' נקרא ב"ן כנודע. ומדייק ע״כ לומר, הטמונים תוך מ״ה וב״ן, ללמדך שירדו ממעלתם והושוו לבחי' זו״ן התחתונים, שזה נק' טמינה וגניזה, על שם שאח״כ עתידין להתגלות, דהיינו לאחר עליתם. %break וזה אמרו שעלו עמהם גם מ״ה וב"ן הפנימים, דהיינו בסבת הגניזו דישסו״ת בהם. וזה אמרו, שהמ״ה וב״ן נעשו למ״ן אל הטעמים דס״ג, שלא נתלבשו במ״ה וב״ן, שהם בחי' ראש דס״ג שהם שורש או״א עילאין. וזה אמרו, שהם בערך או״א אל ישסו״ת, %break כלומר, דהטעמים שלמעלה מטבור יש להם ערך או״א. ונת״א, שה״ס גופא דס״ג שנתפשטו למ״ה וב"ן יש להם ערך ישסו״ת. ומרמז לנו הרב בזה ענין נכבד, אשר שורש או״א עילאין ושורש ישסו״ת, נמשכים מהמקום הזה בדיוק, משא״כ מקודם זה נקראים חכמה ובינה לבד. %break והענין כי בכללות נקרא הס״ג חכמה כמו״ש בענף ח' אשר ע״כ הוא כתר וטעמים, ס״ג הוא חכמה ונקודות. ולפי״ז נמצא, שראש דס״ג ה״ס חכמה, ופה דראש הס״ג שהיא מלכות שלו ה״ס בינה בערך הראש. %break אשר בינה זו נתפשטה בעצמה לע״ס בסוד גופא דס״ג. ונמצא כי הראש ה״ס חכמה והגוף שנתפשט מהמלכות שלו ה״ס בינה, כי בינה היא בחי' גוף אל החכמה כמו״ש בכ"מ. %break וע״כ בשעה שהבינה הנז' נתפשטה ונטמנה תוך מ״ה וב"ן ונגרעה מערכה הקדום, אז קנתה בזה שם חדש שהוא ישסו״ת. כי תבונה היא אותיות בן ובת כמו שרמז ע״ז באדרא זוטא וזו״נ התחתונים נקראים בן ובת, %break כנודע שבירידתה אליהם קבלה שמותם. וכן ישראל סבא הוא שם ז״א, כי ז״א בגדלות נקרא ישראל כנודע. %break וכמו כן ט״ר דראש ס״ג שנקרא חכמה, אשר עד כאן לא היה בהם שום נוק' ובחי' מלכות, אלא ט״ר דע״ס דאו״י לבד, שהאו״ח הגיע אליהם בסוד הבינה שהיא בחי' מלכות שלו. אמנם עתה בסיבת עליית מ״ן הנז' אל ראש דס״ג, %break נמצא שנתתקנה בו בחי' נוק' מתבונה ומלכות יחד, שמכאן ואילך גם החכמה בעצמה נמצאה בדכר ונוק'. ובסיבת החידוש הזה קנתה גם החכמה שם חדש, שהוא או״א עילאין. %break וטעם קריאת שם זה הוא, כי כל המלאכה הזאת שהיא התפשטות הישסו״ת לתוך מ״ה וב"ן כדי להעלות מ"ן וכו', הכל נקרא על שם החכמה שהוא בחי' ראש דס״ג. ולמה עשתה ככה להשפיל ולגרוע בחי' הבינה, %break כבר נתבאר שהוא לטובת תיקון זו״נ התחתונים, שיהיו משותפים במדת הרחמים כנ״ל באריכות. ולפיכך נבחנת החכמה בזה בסוד הרחמים שלה, כרחם אב על בנים, כי כמו האבות שמשפילים ומטריחים את עצמם לצורך גידול הבנים, %break כן החכמה השפילה את הבינה והוציאה למקום זו״נ, גם תיקן בעצמו בחי' נוק' שהוא ג״כ גרעון בערכו, אשר כל זה עושה לטובת זו״ן התחתונים. ובסוד זה נק' זו״ן מכאן ואילך בן ובת והחכמה נקראת מכאן ואילך אבא ואימא, כי נבחן ביניהם יחס אבות אל בנים. %break והנה כל האריכות הנ״ל נרמז בזהר במלות קצרות וז״ל: אבא הוציא את אימא לחוץ אודות בנה, ואבא עצמו אתתקן כעין דו״נ. פירוש, החכמה שה״ס ראש ס״ג, הוציא את אימא שה״ס הבינה וגופא דס״ג לחוץ, %break היינו למטה מטבור ששם בחי' נה״י דא״ק, וכל נה״י לבר מגופא, וע״כ נקרא לחוץ. ומפרשים, שהוצאה זאת עשתה אודות בנה, דהיינו לטובת הבנים שהם זו״ן. ואבא עצמו אתתקן כעין דכר ונוק', דהיינו בכח עליית מ״ן, כמו שנתבאר לעיל. %break %letter ז ז) והנה נתבאר היטב ענין גופא דס״ג הנק' ישסו״ת, ואשר גם בו קרה ענין הסתלקות האור כמו בגופין דעליונים שהוא ענין צמצום נה״י והעלאת מ״ן. %break גם נתבאר איך העלאת מ״ן הנז' גרם הזווג בראש הס״ג הנק' או״א עילאין, שעל ידי הזווג הזה נתחדשו האורות דגופא דס״ג הנקרא ישסו״ת בחידוש נפלא, בסוד השיתוף דמדת הרחמים במדה״ד. %break והנה אחר ההתחדשות הנזכר, חזר ויצא אור דישסו״ת דרך נוק' עינים, ונתפשט במקומו הראשון למטה מטבור בסוד התפשטות ב', שהמה ע״ס דנקודים שנקראים פרצוף ב״ן, והלבישו לנה״י דא״ק אל מקום שבו היה התפשטות א' של ישסו״ת. %break והנה פרצוף ב״ן הנזכר, הנה גם הוא נתפשט בראש וגוף כמו המדרגות הראשונות, להיות טעם אחד לכולם כנ"ל באות ב'. וגם בגוף שלו קרה ענין ההסתלקות כמו בעליונים, שהסתלקות זו נקראת בשם שביה״כ. %break ואף על פי שכבר נשתתף מדה״ר בדין, אמנם שיתוף זה הועיל רק בג״ר, מפני שהמלאכה הזו הנז', לא נעשית אלא באורות דישסו״ת שהיא בחי' ס״ג, והס״ג מג״ר הוא. ולפיכך לא הועיל עוד לז״ת שהם זו״ן התחתונים. ואכמ"ל ויתבאר בע"ה במקומו. %break והנה אחר שביה״כ הנז', חזר והתפשט התפשטות ב' באותו מקום של התפשטות הקדום שנסתלק, ע״ד הפרצופין העליונים. והתפ״ב זו נקרא מ״ה החדש, %break שעמו יוצאות גם ט' ספירות התחתונות של פרצוף ב״ן כמו״ש במקומו אשר בהתפשטות זו כבר הגיע השיתוף דמדה״ר גם בז״ת שהם זו״ן התחתונים, ולפיכך נתקיים העצמות בכלים ולא נסתלקו יותר כמקרה הפרצופים העליונים ממנו. %break ועתה מובנים היטב דברי חז״ל ראה שאין העולם מתקיים, דהיינו בכל גוף וגוף מפרצופין העליונים שנקרא עולם, אשר העצמות לא היה יכול להתקיים בהם כאמור, עד ששיתף עמו מדת הרחמים, שזה נעשה ונגמר ביציאת מ״ה החדש מן המצח. %break וכמו״ש ע״ז בע"ח ש"ג פ"ב בסו״ה ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, שיתף רחמים בדין ע״ש. ולפיכך מכאן ואילך נתקיים העולם, ונתלבש העצמות בכלים ושוב לא נסתלק. %break ועם כל האמור זכינו להשכיל ולדעת דברי הרב בענף זה, אשר עולם התיקון שהוא מ״ה החדש הנז' ותשלום ט״ס תחתונות דב״ן שמחכמה ולמטה, הן הם בחי' התפ״ב של התפשטות הקדום דעשרת הכתרים של הנקודים הנק' פרצוף ב"ן, כמבואר. %break גם נתבאר היטב ענין הב' המובא בע״ח ענף ה' שעמדנו עליו שם, שה״ע כלים ואברים שהעצמות מתפשטת בהם כנ״ל באות א' מדוע אינו נגמר בטרם שיעבור עליו ה' המדרגות גולגלתא וע״ב ס״ג מ״ה ב״ן. ובאמור מובן היטב שבטרם יציאת מ״ה החדש, %break אי אפשר לעצמות להתלבש בכלים אלא הולך ומסתלק, כי למיתוק מדת הרחמים הם צריכים שזה אינו נגמר אלא עם יציאת מ״ה החדש. %break גם נתבאר המקור של התלבשות עליון בתחתון, שנמשך גם כן מענין הב' הנז' כמבואר, אשר התפשטות הב' שה״ע פרצוף התחתון, מלביש על רשימו דהתפ״א שהוא הגוף של פרצוף העליון. %break ובגלל הדבר הזה נחשב ג״כ פרצוף התחתון לבחי' תולדה ובן של פרצוף העליון, להיותו בחי' התפשטות שניה מגופא שלו, ונמצא פרצוף ע״ב, בן ותולדה דפרצוף גולגלתא. וכן פרצוף ס"ג, בן ותולדה דפרצוף ע״ב. %break וכן מ"ה וב"ן, המה בנים דישסו״ת, שהוא בחי' גופא דס"ג, כי ע״ס דנקודים הנק' ב״ן, נחשבים ג״כ על בחי' ישסו"ת. %break %letter ח ח) ובזה יובנו דברי הרב בענין התלבשות הפרצופין זה בזה, שלפי שטחיות הלשון יהיו דבריו סותרים זה את זה בכמה מקומות, שפעם אומר שרק המלכות דפרצוף העליון מתלבשת בתחתון וט״ס הראשונות של העליון נמצאות מגולות. %break ופעם אומר, שנה״י דעליון מתלבשים בתחתון. ופעם אומר, שז״ס תחתונות דעליון מתלבשות בתחתון וג' ראשונות דעליון נשארות מגולות. ופעם אומר, דט״ס תחתונות דעליון מתלבשות בתחתון ורק כתר של העליון נשאר מגולה. %break ופעם אומר, דרק ז״ת דמלכות דעליון מתלבשות בתחתון. וכמוהם עוד סתירות מרובות לכאורה, שאכמ"ל ויתבארו עוד במקומם. %break אמנם הכל הולך אל מקום אחד, כי להיות מקורו של התלבשות פרצוף עליון בתחתון נמשך מענין הב¬' כנ"ל באות א' ע"ש אשר כל הארה אינה נגמרת בטרם שיעבור עליה ה' המדרגות: גולגלתא ע״ב ס״ג מ״ה וב"ן, %break שכל מדרגה היא בחי' התפשטות ב' של מדרגה העליונה ממנה, שמשום זה נמצאת מלבשת לאותו המקום שבאה לשם לתקן, והוא בחי' הגוף של העליון, כי בראשים אינו נוהג הסתלקות ואין צריך להתפ״ב. %break ולפיכך כייל לן הרב בע"ח ובמבו"ש ש"ג ח"ב פ"א דהגופות דכל הפרצופין מתלבשים ונעלמים כל אחד בתחתון הימנו, והראשים דכל הפרצופין נשארים תמיד מגולים ע״ש. וזה חוק כללי בכל מיני התלבשות שבכל הפרצופין דא״ק ואבי״ע כמו״ש לעיל. %break אמנם בפרטיות יהיה המדובר לפי ערך אותו המבוקש שראוי להשכיל באותה ההלבשה. כי לפעמים צריכים להבין הענין לפי ערך הראש של הפרצוף העליון, ולפעמים בערך הגוף של הפרצוף העליון לבד, וכדומה, לפי המבוקש שעליו סובב הדרוש ההוא. %break ומה שאומר שרק מלכות דעליון מתלבשת בתחתון, יהיה המדובר לפי ערך הראש של פרצוף העליון, שכל בחי' הגוף המתלבש אינו אלא בחי' התפשטות המלכות של הראש לבד כנ"ל באות ב' ע״ש. %break ומה שאומר שז״ת דעליון מתלבשים בתחתון, יהיה המדובר לפי הגוף דעליון בערך עצמו, כי הגם שהיא בחי' מלכות לבד בערך הראש, אמנם הוא מתפשט לעצמו בע״ס ג״כ כמו הראש, וע"ס של הגוף נקראות תמיד ז״ת כמ״ש במקומו. %break ומה שאומר שרק ז"ת דמלכות דעליון מתלבשים בתחתון, מרמז לנו בזה שהפרצוף התחתון שהוא בחי' התפ״ב, אינו ממלא כל המקום של התפשטות הקדום, כי הכתר אינו יוצא בהתפ״ב אלא נשאר נעלם בפה דראש העליון כנ״ל בע"ח ענף ז'. %break ונודע שכתר כולל ג״ר דג' ראשונות הם ע״ב וכתר כנ"ל בענף ח' בעה"ח אות ג' עש"ה בפמ"א ולפי״ז נמצא שבערך הראש דעליון, אין התחתון מלביש יותר כי אם ז״ת של המלכות שלו לבד. %break ומה שאומר שט"ס תחתונות של העליון מתלבשות בתחתון, יורה על כללות הראש שנקרא כתר לבחי' הגוף שלו, שהוא בערך הזה ט"ת כלפי הראש, כמ"ש לעיל בענף ח' בעה"ח ובפמ"א שם אשר כללות הראש נק' כתר. %break ושם ביארנו הטעם בפרטיות, ובכללות תדע שכל שורש שאין עצמותו מתפשטת לתחתון אלא הארתו לבד נק' כתר. וכיון שבראש עדיין אינם ניכרים הכלים והם שם בבחי' שורש לכלים לבד כנ"ל ע״ש ובערך זה נק' הראש כתר והגוף ט״ת. %break %letter ט ט) ובזה יובן הטעם שכתב הרב בענף זה על ענין כלי דעקודים שנק' כתר, מפני שהכתר לעולם קרוב אל המאציל, שלכאורה יש לדייק מהמובא בע״ח ובשה״ק אשר א״ס ה״ס הכתר, %break ובשער אבי"ע מובא שהוא אמצעי בין מאציל לנאצל, ובשער מרשב"י אומר שכל ת"ת דעליון ה״ס כתר בכל ה' הפרצופין א״א או״א וזו״ן. %break אמנם כל כתר יורה שורש כאמור, ולפיכך יש להבין שורש באור וכן שורש בכלים. והנה שורש האור ה"ס א״ס ב״ה, כנודע בכ"מ שאין לך שום אור גדול או קטן שלא יהיה נמשך מא״ס ב״ה, ומסוד הכתר הזה אינו עוסק הרב אלא ברמז באיזה מקומות של הכרח, %break דהיינו לעיל בענף ד' ובשה"ק. דהיינו במדובר מסוד ע״ס דאו״י שבהכרח צריך לרמז עליו, אמנם בכל פרטיות הכתרים המובאים בספרי הרב וכן בשאר ספרי המקובלים, %break יהיה המדובר בסוד הכתר דבחי' כלים שה״ס מלכות החוזרת להיות כתר בסוד ע״ס דאו"ח כנ"ל בעה"ח בענף ג' ובענף ד' עש"ה. ובערך זה נקראים ה' פרצופין דא״ק בכללות, בחי' כתר לכל העולמות כולם, והוא מטעם שכלים דה״פ א״ק נובעים ויוצאים מצמצום א' כנ״ל ע״ש. %break ומשום זה אפילו הגופות של ה"פ א״ק אינם נחשבים לבחי' כלים לתחתונים כי אין בהם אלא כלי אחד שהיא המלכות דבחי״ד כנ״ל ע״ש, ולכן אין הארותיו דא״ק מגיעין לתחתונים אלא דרך עולם האצילות, %break ששם כבר מתוקנים עשרה כלים שה״ס תיקון הקוין בשיתוף דמדה״ר כנ״ל בפמ"א. וגם בחי' כתר הנז' שהוא שורש לאו״ח, נקרא ג״כ באיזה מקומות בזוהר וכן ביתר ספרי המקובלים בשם א״ס ב״ה. %break וכבר תירץ זה הרב בע"ח שמ"ב ע״ש אשר הכתר ה״ס אמצעי בין מאציל לנאצל, ולפיכך נק' לפעמים בשם א״ס ב״ה בערך אותו הפרצוף, ואכמ״ל בזה. ויתבאר בהרחבה בענפים הבאים. %break והן הם דברי הרב בענף זה, דע״כ נק' הכלי דע"ס דעקודים בשם כתר, מפני שלעולם הכתר קרוב אל המאציל. כלומר, דכל עוד שאינו מתוקן בסוד תיקון הקוין בשיתוף דמדת הרחמים המכריעין בין חסד ודין, %break עדיין אין שם נאצל עליו כנ״ל בפמ"א אלא שיש לו ערך אמצעי בין מאציל לנאצל. וזה אומרו, שלעולם הכתר קרוב אל המאציל. %break ובזה מובן ג״כ המשך דברי הרב, אש גם ע״ס דנקודים הם בסוד עשרה כתרים, כי הגם שע״י העלאת מ״ן וזווג דע״ב ס״ג יצאו ע״ס דנקודים בסוד השיתוף דמדת הרחמים בדין כמ"ש לעיל אות ה' ו' ע״ש שה״ס תיקון הקוין ובחי' אצילות. %break אמנם תיקון זה עדיין לא היה בז״ת אלא בג״ר לבד שה״ס הראש דנקודים ולסיבה זו המה רק בסוד כתרים לבד, כי הג״ר שה״ס הראש דנקודים ודאי המה בחי' כתר, כי כל ראש הוא בחי' כתר בהיותו רק שורש לכלים, שזה נוהג גם בראשים דה"פ אצילות, %break כי רק בגוף מתגלים הכלים. וכיון שתיקון קוים לא היה בז״ת דנקודים שה״ס הגוף כמו״ש בע"ח שער שביה"כ פ"ד ע״ש א״כ עדיין קרובים המה לבחי' מאציל ושורש כמו בחי' א״ק שאין בהם אלא בחי' כלי אחד שהיא בחי״ד לבד. %break ודי בזה כי אכהמ״ל ותשלום ענין זה יתבאר בענפים הבאים. %break והנה נתבאר היטב דהן ג״ר דנקודים והן ז״ת דנקודים המה בסוד כתרים לבד, כי ג״ר שה״ס הראש אע״ג שהמה כבר מתוקנים במדה״ר, אמנם עדיין הוא בסוד הסתכלות א' שמשם יוצא הראש כנ״ל באות א' ע"ש שהוא מספיק לבחי' שורש לבד וע״כ המה רק בסוד ג' כתרים. %break וז״ת דנקודים שבהם מתגלים הכלים בהיותם יוצאים מהסתכלות ב', אמנם בהם לא הגיע עדיין המיתוק דמדה״ר כנ״ל אות ז' וא״כ אינם נחשבים לנאצלים שיוכל האור להתפשט מהם לתחתונים וע״כ המה סוד ז' כתרים לבד. %break %letter י י) ולפי״ז קשה לכאורה, דברוב המקומות בע״ח ובשה״ק ובמבו״ש אומר הרב, שע״ס דנקודים הם סוד עשר מלכיות לבד, דע״כ נק' מלכין קדמאין כנודע. %break ולהבין את זה צריך שתדע כלל גדול המקיף לכל הדרושים של הרב ז״ל, אשר ב' ערכים נבדלים יש בכל פרצוף וספירה, דהיינו ערך מדת הכלים שבו וערך האור הנשפע בכלים ההם, כי לפעמים נמצאים בערך הפכי זה מזה ממש, %break כמו שהאריך בזה בע״ח שער כ"ג פ"ו וז״ל: דע שבתחילה מתחיל לגדל החלקים העליונים ואח"כ מתחיל לגדל החלקים התחתונים, שהרי בהכנסת המוחין התחתונים נכנסים מתחילה, אך בגדלות ז״א עצמו, העליונים נגדלים מתחילה, וזה ברור עכ״ל ע״ש. %break פירוש דבריו, אשר סדר כניסת האורות לז״א הוא אשר מתחילה נכנסים בו אורות התחתונים ואח״כ נכנסים בו העליונים, כי מתחילה נכנסים בו אורות דנפש שהם נה״י ואח"כ נכנסים בו אורות דרוח שהם חג״ת, ואח"כ נכנסים בו אורות דנשמה שהם חב״ד. %break וזה דוקא בענין האורות הנמשכים לז״א, אמנם בסדר גדלות ז״א עצמו, דהיינו הכלים דז״א המקבלים את האורות ההם הוא להיפך, שמתחילה גדלים הכלים העליונים ואח״כ התחתונים, %break כי מתחילה גדלים כלים דחב״ד דז״א שהמה מקבלים לאורות דנפש וגדלים על ידיהם, וכלים התחתונים דז״א שהמה חג״ת נה״י עדיין ריקנים מכל אור, ואחר זה נמשכים בז״א אורות דרוח, %break ואז יורדים אורות דנפש לכלים האמצעים דז״א שהם חג״ת ואורות דרוח מתישבים בחב״ד דז״א, ואז עדיין הכלים התחתונים נה״י דז״א ריקנים בלי אור. %break ואחר זה כשנמשכים בז״א אורות דנשמה, יורדים אורות דנפש לכלים התחתונים שהם נה״י דז״א ואורות דרוח יורדים לכלים האמצעים שהם חג״ת דז״א ואורות דנשמה באים ומתיישבים בחב״ד דז״א. %break וצריך שתדע שכל כמה שהכלים ריקנים בלי אור אינם עולים בשם, ולפי״ז נמצא שכלים דחב״ד היא המציאות הראשונה של הפרצוף, וכלים דחג״ת היא המציאות השניה של הפרצוף, וכלים דנה״י נגלין ובאים לאחרונה. %break וטעמו של דבר הוא, כי מטבע אור העליון כשמתפשט אל הפרצוף בוחר לו כלים היותר מעולים שבפרצוף להתישב בהם. ולפיכך בביאת אור הנפש לפרצוף בוחר לו מקומו בכלים דג״ר המעולים, אלא אח״כ כשנמשך אור הרוח היותר חשוב מהנפש, %break אז אור הנפש מפנה לו כלים דג״ר, והוא עצמו יורד לכלים האמצעים. ובעת שנמשכים לו אור דנשמה החשוב מכולם, אז אור הרוח מפנה לו מקומו ויורד לחג״ת והנפש יורדת למקומה האמיתי שהוא נה״י. %break ובזה מתבאר לנו דברי הרב בע״ח שער הולדת או"א וזו"ן פ"א וז"ל בא״ד שבהיות התחתון אינו מלביש אלא ז״ת דעליון נמצא שאין קיום לתחתון אלא ז' ראשונות שבו, וג״ת שהם נה״י אינם יכולים לבא אלא בסוד תוספת עכ״ל ע״ש. %break שלכאורה נמצאים הדברים בסתירה לכל דרושי הרב, אשר בקטנות הפרצוף בעת שאין לו אלא ז"ס יהיו חסרות לו ג' הראשונות, וז' ספירות שבו המה התחתונות חג״ת נהי״מ כנודע. %break ובאמור מובן בפשטות כי מיירי כאן בהגדלת הכלים. ולכן אומר, כיון שבקטנות אין קיום לתחתון אלא ז' ראשונות שבו, להיות ז״ת של העליון מתישבים בז' ראשונות דתחתון, נמצאים ג״ת שהם נה״י ריקנים מאור, וע״כ צריכים תמיד לבא בסוד תוספת. %break וכן מבואר עוד להדיא בשער הפסוקים בראשית סימן ב' וז״ל בא״ד ואחר שחטא אדם נשרו ט' תחתונות שבו וכו' ולא נשאר רק הכתרים שבהם, ולא נשאר בכתר דכתר רק נפש דיחידה ולא נשאר בכתר דחכמה רק נפש דחיה וכו' וכו' עש״ה. %break והיינו שכתב הרב כאן, אשר ע״ס דעולם הנקודים יצאו בסוד עשרה כתרים, כי מיירי בערך הכלים, אשר העליונים גדלים מתחילה. ומה שכתוב בכ״מ שהם בחי' מלכיות, הוא בערך האור, כי אין בהם אלא אור הנפש לבד, כמו שנתבאר אשר אור הנפש מתישב בכלים דכתר.
שמור ספר
בדוק
בטל