עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author ספר עץ החיים %book ענף י פנים מסבירות %break %H ספר פנים מסבירות %break %H ענף י' %break %letter א א) ביאור מציאות המלכים וכו' והנה ז' נקודות הנשארים מיוד נקודות הראשונים, ה״ס א״א או״א וזו״ן, כמו״ש בע״ה. והענין, כי בג״ר אין בהם רק בחי' עתיק יומין לבד, %break אך מהז' ולמטה יש כח א״א ואו״א וזו״ן הכל מעורבים יחד וכולל ביחד וכו' כי כל דבר תחתון יש בו כח עליון בהכרח, המתפשט בו וכו', אך כח התחתונים אינו מוכרח שיהיה בעליונים, לכן הג' ראשונות אין בהם רק סוד עתיק לבד. %break ועד״ז בז' כלים תחתונים, שיש בהם בחי' כלים דעתיק א״א או״א וזו״ן והכל מעורב ביחד וכו', אך כלים של ז' תחתונות דעתיק היו מצד אותה בחי' דעתיק יומין, שיש בז' כלים תתאין שמתו כנ״ל וכו' עכ״ל הרב ז״ל (בענף י' מאות א'-נ' ועי' בע״ח שי״א פ"ב). %break המתבאר לנו מהדברים האלה, אשר כל פרצופי עולם האצילות וגם גופא דעתיק וכל פרצוף א״א בכללם, נאצלו והותקנו רק מבחי' ז״ת של עולם הנקודים ואין בהם מבחי' ג״ר ולא כלום, ומג״ר דע״ס דנקודים הותקן רק הראש דפרצוף עתיק לבד, %break וטעמו ונימוקו עמו כי כל דבר תחתון יש בו כח עליון המתפשט בו בהכרח, אך כח התחתונים וכו.' ולכאורה יהיו הדברים הללו בסתירה לכל הדרושים, ובשער י״א בע״ח פ״ה אומר להדיא אשר עתיק וא״א הותקנו מנקודה א' ואבא מנקודה ב' ואימא מנקודה ג', %break ורק ב' הפרצופין ז״א ונוק' הותקנו מז' נקודות התחתונות. ואין לדחוק ולתרץ אשר או״א לקחו רק ז״ת של נקודה ב' וג' אמנם הג״ר שלהם לקח עתיק, ע״ד שאיתא בע״ח בשער עתיק פ״א ע״ש, %break כי בפירוש אומר כאן שבכל ג' נקודות הראשונות אין בהם רק סוד עתיק לבד, שכח תחתון אינו מוכרח שיהיה בעליונים כנ״ל. וכבר העיר ע״ז מהרח״ו ז״ל עצמו במבו״ש ש״ג פ״ה ע״ש. %break %letter ב ב) ועיין בע״ח שער טנת״א פ״א בסופו וז״ל בפנימית א״ק יש הויה אחת אשר א״ק הוא לבוש אליה, ומד' אותיותיו יוצאים ד' הויות ונגלים לחוץ של א״ק, והם הויה דע״ב ס״ג ב״ן ומ״ה וכו' ע״ש. %break ועי' עוד בע״ח שער מ״ב פ״ב בסופו וז״ל נמצא כי כל מה שנאצל היא הויה אחת כלולה מה' בחי' שהוא קוץ של יוד בא״ק, יוד באצילות ה' בבריאה ו' ביצירה ה' בעשיה. וכל בחי' מאלו כלולה מכל ה' בחי', כי קוץ של היוד בא״ק יש בו הויה א' של ה' בחי' וכו', %break שהם א״ק ואבי״ע שבו וכו'. וכן יוד באצילות יש בה הויה אחת הכוללת כל ה' בחי' א״ק ואבי״ע, וכן עד״ז שאר אותיות: ה' ו', ה' תתאה, בבריאה יצירה ועשיה וכו' ע״ש. %break פירוש הדברים, אשר ה' בחי' יש בא״ק, שהם הויה הפנימית (הכוללת ע״ס, דקוצו של יוד הוא כתר שבה, יוד חכמה ה' בינה ו' חג״ת נה״י וה״ת מלכות) וד' הויות ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן היוצאות מד' אותיות י״ה ו״ה של הויה הפנימית המלבישים אותו מבחוץ. %break והנה הויה הפנימית בכל ע״ס שבה נקראת א״ק שבא״ק, וד' הויות: ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן נקראים אבי״ע שבא״ק, כי ע״ב נק' אצילות וס״ג בריאה ומ״ה יצירה וב"ן עשיה. %break ושורש הענין הזה כבר נתבאר באריכות בענף הקודם בענין השתלשלות ה' הפרצופין: א״ק הפנימי ועסמ״ב, היוצאים הימנו ולחוץ בסוד דחז״ל ב״ר פי״ב ראה שאין העולם מתקיים וכו' שיתף מדת הרחמים במדת הדין עש״ה, %break וכיון שהעולמות משתלשלים זה מזה בסוד חותם ונחתם כמו״ש בע״ח שער דרושי אבי״ע פ"א על כן כל הענינים הנוהגים בא״ק נוהגים בהכרח בכל העולמות ובכל הפרצופין התחתונים הימנו, %break וכמו שאומר הרב בענף שלפנינו אשר כל תחתון יש בו כח עליון בהכרח המתפשט בו כנ״ל. ולפיכך הן בכללות והן בפרטות ופרטי פרטות, אין המדרגה נשלמת בטרם שמתפשטת על עסמ״ב המכונים אבי״ע, אשר המדרגה בעצמה, %break כלומר התפשטות הראשונה של ראש וגוף שבאותה המדרגה נק' הויה הפנימית או א״ק או קוצו של יוד. ומן היוד של הויה הפנימית שהיא בחי' חכמה שבה, מתפשטת ויוצאת הויה דע״ב שנק' בחי' אצילות. %break ומן ה' שבהויה הפנימית מתפשטת ויוצאת הויה דס״ג שנק' בריאה. ומן ו' שבהויה הפנימית מתפשטת ויוצאת הוי״ה דמ״ה שנק' יצירה. ומן ה' אחרונה שבה מתפשטת ויוצאת הויה דב״ן שנק' עשיה. %break ונמצא שה' פרצופין שבא״ק עצמו בכללו נק' א״ק ואבי״ע, וכן ה' פרצופין שבעולם אצילות עצמו נק' א״ק ואבי״ע, וכן ה' פרצופין שבעולם הבריאה נק' א״ק ואבי״ע, וכן ביצירה וכן בעשיה. ועד״ז בפרטות, %break דהיינו כל פרצוף ופרצוף של ה' הפרצופין שבא״ק הפרטים, ג״כ מוכרח להתפשט על השתלשלות עסמ״ב הנק' אבי״ע, וכן בפרטיות ה' פרצופי דכלהו אבי״ע. %break ונמצינו למדים, אשר גם פרצוף ב״ן דא״ק שנק' עשיה דא״ק שהן הם ע״ס דעולם הנקודים, מוכרחים ג״כ להתפשט מן כל אות ואות שבהויה פנימית שבו ולהוציא לחוץ הויה מיוחדת על דרך הנ״ל, %break הנקראים ביחד הויה הפנימית ומלבושיו ע״ב ס"ג מ״ה ב״ן, או א״ק ואבי״ע דב״ן והבן היטב. %break וכבר נתבאר בענף הקודם, שאין לנו שום הארה ומדרגה שלא תתפשט בראש וגוף, שע״י הסתכלות א' יוצאת בחי' ראש של אותה המדרגה. וע״י הסתכלות ב' יוצאת הגוף של המדרגה, כמו שהאריך בזה בשה"ק דרוש ב' דא״ק בסופו דף קמ״ז עש״ה. %break וראש של המדרגה לא נחשב עוד בחי' כלי רק הגוף של המדרגה, ובראש אין נוהג הסתלקות האור רק בגוף כמ"ש בענף הקודם. %break %letter ג ג) ובזה מובנים לנו היטב דברי הרב כאן, אשר בז' תחתונות דע״ס דנקודים שנשברו, יש בהם עתיק א״א או״א וזו״ן מעורבים יחד, כי הנה מקרה דשביה״כ היה תיכף בתחילת יציאת האור מעקודים לנקודים, %break דהיינו בטרם שהספיקו להתפשט ולהוציא ד' הלבושים ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן לחוץ, כי מתחילה נאצל הראש דפרצוף הנקודים ע״י הסתכלות א' ונקרא ג' ראשונות דנקודים, כי כל ראש נקרא ג״ר אע״פ שיש בו כל עה״ס כנודע. %break ובו לא קרה שום שבירה ואפי' הסתלקות אור אינו נוהג בו, כנודע בענף הקודם. ואחר זה ע״י הסתכלות ב' נאצל הגוף דפרצוף הנקודים הנקרא ז' תחתונות דע״ס דנקודים, כי כל גוף נקרא ז"ת כנודע, והוא נשבר תיכף בתחילת יציאתו כמו״ש כאן הרב וז״ל: %break ואמנם זמן מיתתם היה כאשר יצאו בסוד נקודים, כי כאשר יצאו מסוד עקודים שהוא היותם יחד בכתר נכללים שמשם יצאו ונחלקו ליוד נקודין, אז היתה יציאתם ומתו תיכף, כמו״ש באדרא כהני זיקין דאכתש אומנא בפרזלא ונפקי זיקין ודעכין לאלתר עכ״ל. %break והנך רואה איך האריך הרחיב הרב לדייק בזמן מיתתם, והוא להורות לנו שעוד לא הספיק להתפשט על ד' הלבושים: ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן. והיינו ג״כ מה שדייק הרב בענף הקודם לבאר, אשר ע״ס דנקודים המה עשרה כתרים וז״ל: %break אך מה שהאציל אח״כ ע״י זה הכלי נקרא חו״ב וכו' אך עתה עדיין כולם בסוד יוד כתרים עכ״ל. דהיינו כנזכר, שלא נתפשטו עוד לעסמ״ב הנקרא חו״ב וכו'. %break והנה נתבאר אשר אלו עשר הנקודות דעולם הנקודים הנק' בכללם פרצוף ב״ן דא״ק, לא הספיק לצאת כי אם הויה פנימית שבו, אשר הראש שנק' ג״ר שבה נתקיים, %break וז״ת שהוא הגוף שבה תיכף בתחילת יציאתו נשברו ונפלו לבי״ע בטרם שהספיק שישתלשלו הימנו ד' המדרגות ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן. ונודע, שהויה הפנימית ראש וגוף נקראת עתיק כמ"ש בענף הקודם. והויה דע״ב נקראת א״א. וס״ג נקרא או״א. ומ״ה נקרא ז״א. %break וב״ן היא נוק' כמ"ש בע"ח בשער שביה"כ פ"ו ע"ש. הרי לפניך שעתיק א״א או״א וזו״נ, מעורבים וכלולים יחד בכל נקודה ונקודה של ז' הנקודות שנשברו. כי בעצמותם הם בחי' ז״ת דעתיק, %break דהיינו בחי' ז״ת של הויה הפנימית, וד' המדרגות עסמ״ב שהם א״א או״א וזו״ן, עדיין מעורבים וכלולים בז״ת דעתיק אלו, להיות שלא הספיק להוציאם לחוץ, אשר בזמן התיקון עולים ומתבררים מבי״ע על סדר המדרגה בזה אחר זה. %break ומתחילה מתתקן ועולה פרצוף עתיק שבהם, כלומר בחי' עצמותם דז״ת שלו, חוץ מכחות עסמ״ב, כי לא נמשכו עמו בטרם שנתקן בעצמו. כמ״ש בע״ח ש״ג פ"ב בשם האד״ר (אות קע"ד) כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא לית עמא מתתקנא וכו'. %break וכן שם (באות י"ג) מאן דבעי לאתקנא ולמעבד יתקן בקדמיתא תיקונוי עכ״ל. פירוש, מי שרוצה לעשות תיקונים לזולתו צריך מקודם להתקן בעצמו עש״ה. ולפיכך עלו מתחילה רק מה ששייך לעצמותם דז' הנקודות הנק' גופא וז״ת דעתיק, שה״ס הויה הפנימית דפרצוף ב״ן, %break וכיון שנשלם בהויה שבו אז בכח כל אות ואות מהויה שלו עלו ונמשכו כל ד' המדרגות עסמ״ב הכלולות בז' הנקודות בזה אחר זה, והלבישו אותו מבחוץ כמ״ש בענפים הבאים בע"ה. %break ואל תתמה על מה שהרב קורא בכ״מ לאלו עשר נקודות רק מלכיות ולפי המתבאר המה בחי' עתיק וכתרים. כי נמצא תמיד ערך הפכי בין בחי' אור לבחי' כלי בטרם השתלם המדרגה כמ"ש בפמ״ס בענף הקודם אות י'. %break ואור המלכות מתישב בכלי הכתר, וע״כ לפעמים נק' בבחי' האור שבו ולפעמים בבחי' הכלי שבו, הכל לפי צרכו של הענין עש״ה. %break %letter ד ד) ונמצינו למדים שיש ב' בחי' ע״ס בכל פרצוף: בחי' א', המה עה״ס כח״ב זו״נ שבעצמותו של הפרצוף, שנקראים ביחד הויה הפנימית שבפרצוף. ובחי' ב', המה ע״ס חו״ב זו״ן שנק' עסמ״ב, היוצאות מכל אות שבהויה הפנימית, ומלבישות עליו מבחוץ, %break אשר ע״ב יוצא מיוד של הויה הפנימית, וס״ג יוצא מה' ראשונה שבהויה הפנימית, ומ״ה יוצא מן ו' שבה, וב״ן יוצא מה' תתאה שבה. %break ולפיכך צריך המעיין לדייק מאד בדברי הרב לידע באיזה בחי' מע״ס הוא מדבר, אם בבחי' הא' דהיינו בע״ס שבעצמותו דהפרצוף, או בבחי' הב' דהיינו רק בע״ס של המלבושים החיצונים שנק' עסמ״ב. %break כי הגם ששמותיהם דומים זה לזה, אמנם ערכם רחוקים מאד זה מזה, שהרי אפילו מלכות שבעצמות הפרצוף חשובה לאין ערך מע״ב החיצון המלביש עליו שנק' חכמה. כמ"ש הרב בשער מרשב"י קדושים אשר מדרגה תחתונה דעולם העליון גדולה מכל שלמטה הימנו עכ״ל עש״ה. %break ובאמור מובנים היטב דברי הרב כאן, במ״ש אשר ג' ראשונות דע״ס דנקודים נטיל עתיק, ואין לפרצופין א״א ואו״א וזו"ן שום חלק בהם. %break ואין כאן ח״ו שום סתירה למ״ש בע״ח שער י״א פ״ה ובשער עתיק ובמבו״ש ש״ג חלק א' אשר עתיק וא״א הותתקנו מנקודה א' ואבא מנקודה ב' ואימא מנקודה ג' וכו', ואמרות ה' נכוחות צדקו יחדיו. %break כי שם מיירי בהכרח מפרצופי עסמ״ב החיצונים היוצאים מהויה הפנימית ומלבישים עליו מבחוץ, שהרי המה כולם בחי' המלבושים של פרצוף עתיק, כמבואר שם להדיא, ואינם ענין כלל לע״ס כח״ב זו״ן שבהויה הפנימית עצמה, שנקראים בשם ע״ס דפרצוף עתיק עצמו. %break וענין ע״ס המובאים כאן המה ממש אותן עה״ס דפרצוף עתיק עצמו, כמו שהוכחנו לעיל מתוך דברי הרב, ורק בז"ת שלו מעורבים א״א ואו״א וזו״ן, שהמה המלבושים החיצונים המובאים שם בע״ח ובמבו״ש, והמה ערך נבדל לגמרי מע״ס שבעצמותו כמ״ש לפנינו. %break ומה שאומר שעתיק וא״א יצאו מנקודה א' ואו״א מנקודה ב' וג' וכו', הוא על דרך שכייל לן הרב בע״ח שמ״ב פ״ב שהבאנו לעיל באות ב', שאם אנו מדברים מבחי' הויה הפנימית ועסמ״ב החיצונים ביחד, אנו מסדרים אותם על שם יציאתם. %break וקוצו של יוד נק' א״ק או עתיק, דהיינו כללות ע״ס של עצמות הפרצוף ההוא. ונק' קוצו של יוד, להורות שאין לעסמ״ב החיצונים חלק בו. וע״כ החיצון שנק' א״א או חכמה או אבא או אצילות מכונה יוד דהויה, והוא להורות על מקום יציאתו, %break כי הויה דע״ב החיצון יוצא מיוד של הויה הפנימית. וס״ג החיצון שנק' או"א או בינה או בריאה נק' ה' דהויה, שהוא ע״ש יציאתו מה' דהויה הפנימית. %break ומ״ה וב״ן שנק' זו״ן או חג״ת נהי״מ או יצירה ועשיה נק' ו״ה דהויה, והיינו ג״כ להורות על מקום יציאתם מהויה הפנימית. ועי' כ"ז לעיל באות ב'. %break ועל סדר זה אומר הרב בע״ח ובמבו״ש הנ״ל, אשר עתיק וא״א יצאו מנקודה א', דהיינו קוצו של יוד דהויה. ואבא מנקודה ב', כלומר מיוד דהויה שנק' חכמה. ואימא מנקודה ג' שהיא ה' עילאה דהויה שנק' בינה. %break וזו״ן מז' נקודות התחתונות, שהם ו״ה דהוי״ה שנק' חג״ת נהי״ם או זו״ן. והיינו על שם יציאתם, אבל אינו סובב שם כלל על עצמות ג״ר דעתיק, כי בהם אין לתחתונים שום חלק כמו שנתבאר, אלא סובב רק על המלבושים החיצונים וזה ברור. %break ומה שאומר שא״א הוא מנקודה א', ולפי המתבאר היה צריך לומר שא״א הוא נקודה ב' להיותו בחי' ע״ב החיצון, ונקודה הא' מיוחסת רק לע״ס של הויה הפנימית. זה ענין עמוק שהוא מראשי ההבחנות בין מ״ה החדש וב״ן שיתבאר במקומו. %break ובסדר התחלקות ע״ס דמ״ה החדש תמצא באמת בע״ח, שעתיק הוא נקודה א' וכתר, וא״א הוא נקודה ב' וחכמה. ואו״א הוא נקודה ג' ובינה. וזו"ן ז״ת. כמו שיתבאר במקומו ואכמ"ל.
שמור ספר
בדוק
בטל