עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author ספר עץ החיים %book ענף יא הארי ופנים מאירות %break %H ספר עץ החיים עם פירוש פנים מאירות %break %H ענף י"א %break %H דברי הרב %break %letter א א) הקדמה כוללת ענין אלו המלכים כולם הכוללים כל עולם אצילות. ונתחיל מן המאוחר אל המוקדם ונאמר, כי נודע הוא שעולם אצילות הנזכר בכל ספר הזוהר, %break הנה הוא נעשה מבחי' אותם היוד נקודות היוצאים מנקבי עינים של א״ק, הנזכר בדף הנ״ל באורך, ותחילה יצאו בלתי תיקון, ואח״כ נתקנו באופן זה שנבאר בקיצור. %break %H פנים מאירות %break %letter א א) הכוללים כל עולם אצילות: כי מעשר נקודות דעולם הנקודים נתקנו כל הפרצופין דעולם האצילות, כי ג' נקודות הראשונות נתקנו לרדל״א וגם נתפשטו לעתיק, ומז״ת נתקנו כל י״ב פרצופי אצילות שהם: %break עתיק ונוקבא, אריך ונוק', אבא ואימא עילאין, ישראל סבא ותבונה, זעיר ונוקבא, יעקב ולאה. וי״ב פרצופין אלו נכללים בחמשה פרצופין הנקראים: אריך אנפין, אבא, אימא, זעיר, ונוקבא. %break היוצאים מנקבי עינים של א״ק: עינים ה״ס חכמה, ונתבאר בפמ״ס ענף ט' אות ו' אשר מכח העלאת מ״ן דאורות שלמטה מטבור דא״ק נתקנה החכמה בדכר ונוק', שאלו עשר נקודות יצאו מזווגם. וע״כ המה מכונים נקבי עינים, כלומר דו״נ דחכמה עש״ה. %break %H דברי הרב %break %letter ב ב) והוא, כי הנקודה א' שנקרא כתר, נתקנה עתה והיתה בג' בחי' שהם ג' רישין דא לעילא מן דא, הנזכר בתחילת אידרא זוטא, והם, כתר נחלק לב' רישין שהם עתיק יומין וא״א תחתיו אשר גם הוא מכלל כתר, %break וא״א זה הנקרא כתר יש בתוכו רישא תליתאי שהוא מו״ס שבו הנקרא חכמה, כמבואר ענינם באורך בדרוש עתיק לקמן, וג' אלו נתלבשו זה תוך זה. %break %H פנים מאירות %break %letter ב ב) הנקודה א' שנק' כתר וכו:' כ״ז נתבאר בענף הקודם בפמ״ס עש״ה. %break נתקנה עתה והיתה בג' בחי' וכו:' ענין ג' רישין אלו יתבאר במקומו, והם כוללים ב' פרצופין עתיק וא״א בבחי' הראשים שבהם. ועי' בפמ״ס בענף הקודם אות ד'. ומשם תדע ב' ראשי הבחנות הנוהגים בכל פרצוף: %break א' הוא בחי' עצמות של הפרצוף הנק' הויה הפנימית שבו, ונק' ראש וגוף דעתיק. ב' הוא בחי' עסמ״ב היוצאים מד' אותיות דהויה הפנימית ונקראים: א״א או״א וזו״ן, אשר א״א יוצא מקוצו של יוד דהויה הפנימית שהיא נקודה א', %break ואו״א יוצאים מי״ה דהויה הפנימית שהיא נקודה ב' וג'. וזעיר יוצא מן הו' דהויה הפנימית שהיא שש הנקודות חג״ת נה״י. ונוק' דז״א יוצאת מה' תתאה דהויה הפנימית שהיא נקודה עשירית. %break %H דברי הרב %break %letter ג ג) ואח״כ מן הנקודה הב' והג' חו״ב נעשו עתה ב' פרצופין הנק' או״א וגם הם מלבישים עתה את חג״ת דא״א כנז' שם. ואח״כ מן הו' נקודות, שהם ד' ה' ו' ז' ח' ט', הנקרא חג״ת נה״י, נעשה עתה פרצוף אחד הנקרא ז״א. %break ואח״כ מן הנקודה עשירית הנקרא מלכות, נעשה פרצוף א' הנקרא נוקבא דז״א. והנה גם זו״ן הם מלבישים את א״א בחי' נה״י שלו, כנזכר באורך לקמן. %break %H פנים מאירות %break %letter ג ג) וגם הם מלבישים עתה את חג״ת דא״א וכו:' כי או״א הם בחי' ס״ג המלבישים לע״ב מגרון עד הטבור, כמו״ש בפמ״ס ענף ט' ע״ש. %break זו״ן הם מלבישים את א״א בחי' נה״י שלו: כי זו״ן הם בחי' מ״ה וב״ן המלבישים מטבור ולמטה דא״ק, עש״ה. %break %H דברי הרב %break %letter ד ד) ועתה נבאר תחלתן, איך היו בעת יציאתן בראשונה בהיותן בלי תיקון. דע, כי כאשר יצאו אלו היוד נקודות יצאו בבחינות אורות וכלים, אמנם יצאו בלתי תיקון, ולסיבה זו לא יכלו הכלים לסבול האורות שלהם שהם העצמות שבתוכם, ונשברו ומתו, כמו שיתבאר לקמן בע״ה. %break %H פנים מאירות %break %letter ד ד) אמנם יצאו בלתי תיקון וכו:' יש אמנם חילוק בין ג״ר לז״ת, כי ג״ר יצאו עכ״פ בתיקון אב״א, אבל ז״ת לא היה בהם מתיקון הפרצוף כלום ויצאו פרודות זו מזו. %break ולסיבה זו לא יכלו הכלים וכו:' היינו כלים דז״ת, אבל כלים דג״ר שהיה בהם מקצת תיקון, יכלו לקבל ולא נשברו. %break %H דברי הרב %break %letter ה ה) והנה הטעם לזה שלא יצאו על דרך התיקון ולא יצטרכו לשבירה שאח״כ יהיה התיקון, הסבה לזה כי תכלית הכוונה היה להוציא ולעשות בחי' קליפות החיצונים, כי הם צריכות בעולם לתת שכר טוב לצדיקים, ולהעניש לרשעים שהיה עתיד לברוא אח״כ, %break וע״כ יצאו הנקודות הנ״ל בלתי תיקון, כדי שהכלים שלהם לא יוכלו לסבול את האור וישברו, ושבירתן זו הוא טהרתן, כי אז נתבררו הזוהמא והסיגים שבהם, ונעשו קליפות הם הטומאות, כאשר היה בדעתו יתברך. %break ואח״כ חזר לתקנם, והקדושה שבאותן הכלים נתעלו למעלה על ידי התיקון, אך לא הובררה הקדושה לגמרי כמ״ש בע״ה. %break %H פנים מאירות %break %letter ה ה) והנה הטעם לזה וכו:' כלומר, מהי הטובה שצומחת מזה לתיקון התחתונים, דלכאורה מוטב היה שיצאו ע״ס דנקודים על שלימותם ולא יהיה ענין שביה״כ שמזה נמשך כל הרעות והקלקולים בעולם התחתון כנודע. %break וע״כ מבאר והולך, שכל זה הוא מסיבת הרצון להטיב בסו״ה לבלתי ידח ממנו נדח. %break לתת שכר טוב לצדיקים ולהעניש לרשעים: ענין שכר טוב לצדיקים הוא השגתם בעצמם לאותן המדרגות שע״י מעשיהם הטובים השיבו האורות לזו״ן העליונים. וענין העונש של הרשעים הסו״ה את זה לעומת זה וכו', %break שבאותו השיעור שהאדם נדחה מהשגת האור הנצחי, ממש באותו השיעור נמצא הולך ויורד לתענוגי הקלי' המזוהמים שנק' שאול ואבדון, מפני שנצמח בקרבו מין יחס להם שיוכל לסובלם. %break והנה שני תיקונים נובעים משכר ועונש: א' מעצמותו, ב' מזולתו. ושניהם נוהגים הן בצדיקים והן ברשעים, כי צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו, ואז מסתלקים בסיבתו אורות זו״ן העליונים, ובשיעור זה יורד לתענוגי הקלי', וכשמרגיש את זה הריהו מתחזק לשוב. %break וכן מסתייע מזולתו, בסו״ה ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים וכו'. ועד״ז מגיעים ב' התיקונים הנז' לרשעים, שיש גבול בתענוגי הקלי' שגם הרשע לא יכול עוד לסובלו, ומתוך שע״י מעשיו הרעים הולך ויורד ונשקע בתענוגי הקלי' סופו לבוא על גבולו, %break שמתוך כך מסתלק ועולה משפלותו ושב בתשובה, בסו״ה מוריד שאול ויעל. וכן מתחזק מזולתו, שבשיעור הסתלקותו מהקלי' מוכן להרגיש מציאות המדרגות שזכו להם הצדיקים, ע״ד אמרם ז״ל, %break כל או״א נכוה מחופתו של חבירו, וע״כ ענין שכר ועונש נוהג עד גמה״ת, בסו״ה לבלתי ידח ממנו נדח, והבן כי אכמ״ל. %break ושבירתן זו היא טהרתן וכו:' כי קודם זה היה בכאו״א מז״ת אלו חלקים שאינם ראוים לקבל אור העליון והיו מעורבים זה בזה, ואחר שנשברו נפרדו זה מזה. %break והחלקים הראוים לקבל האור נתעלו למעלה לאצילות ונק' קדושה, ואותם שאינם ראוים נשארו למטה ונק' טומאה. ונמצא שכל כלי מז״ת נטהרו מטומאתם וחזרו לאצילות הקדוש. %break אך לא הובררה הקדושה לגמרי: כי כללות ז״ת שנפלו מאצילות, נבחנים בש״כ בחי' או״ח הנק' ניצוצין, אשר רפ״ח בחי' נבררו ועלו לאצילות, ול״ב הנשארים נשארו דבוקים בקלי' שגמר תיקונם הוא לע״ל, בסו״ה והסירותי את לב האבן וכו.' %break %H דברי הרב %break %letter ו ו) וטרם שנבאר מהו ענין היות הנקודות הנ״ל בלתי תיקון ומה הפירוש של תקון, צריך שנעורר קצת שאלות והם, כי אחר שנתבאר לעיל כי כל היוד נקודות נכללו כולם בעת התקון ונעשו בחי' ה' פרצופין שהם: %break א״א או״א וזו״נ, מלבד עתיק כי הוא נכלל בא״א כמ״ש בע״ה, א״כ מה נשתנה השינוי הזה שתחילה יהיו יוד נקודות ואח״כ נעשו ה' פרצופין לבד, ולמה לא היו בתחילה ה' נקודות לבד, או יהיה באחרונה יוד פרצופין. %break %H דברי הרב %break %letter ז ז) גם בכלל השאלה, מה נשתנה הז״א מכל השאר, כי כל אחד מהד' פרצופים היא נקודה א' בלבד מן היוד נקודות הראשונות, וז״א נעשה מו' נקודות ביחד, ולמה לא היה תחילה גם הוא מנקודה א' לבד כמו האחרים, או יהיו כל האחרים כל אחד מהם ו' נקודות כמוהו. %break ועוד בכלל זה, כי נודע שלעולם אנו מוצאים שכל אחד מהנקודות כלול מיוד נקודות ממש, וא״כ כיון שכל פרצוף ופרצוף כלול מי״ס כנודע, א״כ למה זה יצא ז״א בתחילה בסוד ו' נקודות, ולא יצא אז בסוד יוד נקודות, או בסוד נקודה א' כמו האחרים. %break גם יש לשאול, למה לא מצינו בשאר הד' פרצופים בחי' עיבור ויניקה ועיבור דמוחין לצורך תיקונם, כמו שמצינו בז״א לבדו, ואין כך לא בג״ר ולא בנוקבא. %break %H פנים מאירות %break %letter ז ז) מה נשתנה הז״א מכל השאר וכו:' מתחילה הקשה על כללות עה״ס דנקודים, מאחר שלא נעשה מהם אלא ה' פרצופים: א״א או״א וזו״ן, א״כ צריכים להבחן ה' נקודות. ועתה מקשה על ג' השינוים הנמצאים בין ז״א לג' ראשונות. %break א' למה היה ז״א מו' נקודות יחד וכל אחד מהג״ר היה רק מנקודה א'. ב' למה כל אחד מהג״ר כלול מע״ס, שלא מצינו כן בז״א אלא נבחן לחסר ראש. ג' למה מצינו ביחוד בז״א שגדל לאט ע״ד עיבור ויניקה ועיבור דמוחין, משא״כ בג״ר כי גדלותם מגיעה בבת אחת. %break ואין להקשות ע״ז מהמבואר בכ״מ, אשר בערך המדרגה העליונה נבחנים גם ג' הראשונות לחסרי ראש ואינן כלולות מע״ס, וגם גדלותם מגיעתם לאט ע״ד עי״מ כמו ז״א ממש. %break וכן ז״א עצמו בערך המדרגה התחתונה הימנו נבחן לבחינת ראש וכלול מע״ס וגם גדלותו באה לו בבת אחת ממש כמו הג' ראשונות. %break אמנם תדע, שדברי הרב כאן באים ביחוד רק על בחי' מדרגה אחת ע״פ ערכה עצמה, ולא בערכי עליון ותחתון הימנה, כמ״ש כאן בפמ״ס בהרחבה. %break %H דברי הרב %break %letter ח ח) והתשובה בזה, כי ודאי שמאותן יוד נקודות הראשונות, לא היו רק ה' נקודות לבד, זו גדולה מעלתה על זו, והם בחי' ה' פרצופים הנ״ל, שנעשו אחר התיקון. %break והנה כל נקודה ונקודה מהם, צריך שתהיה כלולה מיוד נקודות פרטיות שבה, כדי שיעשו אח״כ כל אחד מהם בחי' פרצוף אחד כלול מי״ס, ואמנם לא היה כך מתחילה, והיה חילוק באלו הנקודות באופן זה, כי הנקודה א', ב', ג', כולם היו שלימות בכל חלקיהם. %break פירוש, שבכל נקודה מהם היה יוד נקודות פרטיות, וכל אחד מאלו הג' ראשונות היתה כלולה מיוד נקודות, אמנם הנקודה הראשונה כתר, היתה גדולה מכל היוד אשר למטה ממנו, וכן הב' נקודות שהם הב' וג' חכמה ובינה, היו גדולים מכל מה שלמטה מהם. %break אבל הנקודה הד' אשר היא בחי' ז״א, לא יצאה כלולה מיוד נקודות פרטיות שבה, רק יצאה כלולה מו' נקודות, שהם ו' נקודות התחתוניות מהנקודה ההיא, וחסרו ממנה ג' נקודות הראשונות הפרטיות שבה. %break %H פנים מאירות %break %letter ח ח) זו גדולה מעלתה על זו וכו:' פי', כי העליון כולל כל מה שתחתון הימנו, וע״כ נמצא הכתר גדלה מעלתו על כולם, אמנם נקודה של החכמה נגרעה מבחינת כתר, ונקודה דבינה נגרעה מב' הראשונות, ונקודה דז״א נגרעה מג״ר, %break ונקודה דמלכות נגרעה מכולם ואין בה אלא בחי' עצמה בלבד. ולפי״ז נמצא, שזו גדלה מעלתה על זו. ודע שזהו מטעם שגם הג״ר דנקודים יצאו מחוסרי השלימות, אמנם בשלימותם נמצאים כל ה' הפרצופין בקומת כתר. %break והנה כל נקודה ונקודה וכו' כדי שיעשו וכו' בחי' פרצוף וכו:' וצריך להבין היטב ההפרש בין נקודה לספירה ולפרצוף. וזה נתבאר בע״ח שער ל' דרוש ז' וז״ל: והבן היטב ג' חלוקות אלו: נקודה וספירה ופרצוף, %break כי נקודה היא עשיה שבספירה, וספירה היא בחי' הספירה השלימה מאבי״ע שבה, ופרצוף הוא קשר יוד ספירות וכל ספירה מהם שלימה מאבי״ע, וזכור מאד מאד כלל זה עכ״ל. פי', כי ד' בחי' הנודעות חו״ב ז״א ומלכות נק' אבי״ע, %break ונמצא שבחי' ד' נק' עשיה דהיינו מלכות שעליה הי' צמצום א' שמשם ואילך נתקנה למסך המעלה או״ח או מ״נ. ונק' נקודה אמצעית, מפני שעושה סוף וסיום לאור שלא יעבור דרכה, כמ״ש בענף א'. וג' בחי': חכמה בינה ז״א, נק' אצילות בריאה יצירה. %break ומכאן תדע שבכל מקום שנזכר השם נקודה, יורה בדיוק לאותה הבחינה המסיימת לפרצוף או המתוקנת להעלאת מ״ן ואו״ח. %break והנה מכח צמצום ב' שנק' צמצום נה״י דא״ק, נכללה הנקודה האמצעית הנזכרת בכל ספירה וספירה מע״ס, שה״ס עשר הנקודות שיצאו בעולם הנקודים, כמ״ש בפמ״ס ענף ט'. %break אשר לפי״ז היה צריך לצאת מכל ספי' וספירה פרצוף שלם ראש תוך סוף, ע״י התפשטות ע״ס דאו״י על הנקודה שבספירה ההיא המעלת או״ח ומשוה קומתם עד הכתר כנודע, שהרי הנקודה המסיימת ומעלה או״ח כבר נמצאת בכל ספירה פרטית מעה״ס, והנה לא היה כן, %break אלא שיצא מתחילה רק חלקי הנקודה שבכאו״א מעה״ס, דהיינו אותן הבחינות המסיימות ומעלות מ״נ שהם בחי' עשיה שבכאו״א מעה״ס, אמנם התפרטות אור ישר לזווג שלהם לא יצאו כאן. %break ובזה תבין ג' החלוקות הנ״ל, כי נקודה יורה בדיוק על בחי' עשיה שבכל ספירה שהיא הבחי' המסיימת ומעלה או״ח. ופרצוף, יורה אצילות שלם ברת״ס, דהיינו התפשטות ע״ס דאו״י על הנקודה, %break שע״י הזווג עולות ממנה ע״ס דאו״ח ועי״ז מתקשרות ונכללות עשר הספירות זב״ז ומתפשטות בקומה שוה עד הכתר. ונמצא שבכל ספירה פרטית מהפרצוף ההוא יש בה אבי״ע שלימה שה״ס חו״ב וזו״נ הן בראש והן בגוף. %break ובזה תבין דברי הרב כאן שכל נקודה ונקודה מהם צריך שתהיה כלולה מיוד נקודות פרטיות, כלומר הגם שלא יצאו כאן רק ה' בחי' דעשיה שבכאו״א מכח״ב זו״ן, אמנם עכ״פ צריכים להיות שלימים באופן שאח״כ כשיגיע עליהם האור ישר מא״ס ב״ה יהיו ראוים להעלות מ״נ ואו״ח, %break שיצאו ע״ס שלימות בכל ספירה וספירה מהם הן בבחי' ראש והן בבחי' גוף בסוד פרצוף. ואומר, שאפילו זו השלימות דבחי' העשיה לא היה אלא בג' נקודות הראשונות וכו'. כמ״ש לקמן. %break כולם היו שלימות בכל חלקיהם וכו:' היינו בזה השיעור שהולך ומפרש, שהוא כלפי זו״נ, אמנם בערכם עצמם לא היו שלימים, ועי' בפמ״ס כאן. %break יוד נקודות פרטיות: פירוש, שהמ״נ היו שלימים מב' חלקיהם, הנק' פנימית המ״נ וחיצונית המ״נ, כמ״ש בסמוך. ולפיכך ראוים לזווג שיצאו עליהם ע״ס שלמות. וזה אמרו, שהיה בכל נקודה בחי' יוד נקודות. %break כלומר, בחי' עשיה ומ״נ מע״ס הנק' יוד נקודות, כמ״ש לעיל, כי נקודה יורה על בחי' המסך והמ״נ שיש בבנין הספירה מקודם הזווג הנעשה עליה, והבן. %break וכ״א מאלו הג״ר היתה כלולה מיוד נקודות: כמו שנתבאר לעיל, שאחר צמצום ב' נכללה נקודת הצמצום בכל ספירה פרטית מעה״ס, ונמצא שכל אחד מהג״ר יש לו נקודה ומ״ן השלמים מפו״ח כנ״ל. ונמצא שכל אחד מהם ראוי להתפשט על ע״ס שלמות. שזה נק' כלול מיוד נקודות. %break כתר היתה גדולה מכל היוד וכו:' כי עשר נקודות אלו יצאו מישסו״ת הפנימי שלמעלה מטבור דא״ק, וע״כ יצאו כפי היחס שלהם בישסו״ת הפנימי. כמ״ש במקומו בע״ה. %break בחי' ז״א וכו' רק יצאה כלולה מו' נקודות וכו:' פי', כבר נתבאר שמצמצום ב' ואילך נשתתפה נקודה האמצעית שה״ס מסך דמדת הדין בג' בחי' הראשונות שהם מדת הרחמים, ויש עתה מסך משותף משורש הרחמים ומשורש הדין וגם מבחי' התכללותם יחד. %break והנה זו הבחי' של התכללותם יחד נבחנת לשתי בחי': שכלפי שורש הרחמים משמש לחיצוניות שנחשב למ״ן דג״ר, וכלפי שורש הדין נבחן לפנימית שנחשב למ״ן דגוף, ונמצא ששורש הרחמים וההתכללות דמה״ד משמש לפו״ח לראש וג״ר. %break ושורש הדין וההתכללות דמה״ר נבחן לחיצונית ופנימית דגופא. %break ובזה תבין המוזכר בכ״מ, שחיצונית דעליון נעשה פנימית לתחתון וכן להיפך, כי בחי' התכללותם יחד הנז' משמשלחצונית בשביל מ״נ דראש שנק' עליון. והוא עצמו כלפי הגוף ששם שורש בחי״ד שהיא מדה״ד נעשה בו בחי' פנימית של רחמים, והבן היטב. %break ונתבאר בפמ״ס ענף ט' אות ה' שע״י תיקון המ״נ הנזכר שנתקן מכח ירידת ישסו״ת למלכות ונתחברו רחמים בדין בסוד צמצום ב', עלו אז ישסו״ת ומלכות המחוברים בסוד מ״נ לזווג ע״ב ס״ג דא״ק הפנימי, %break ויצאו עליהם ע״ס דאו״י ואו״ח בסוד פרצוף שלם ראש וגוף ובזה חזרו כל אחד למקומו, שישסו״ת בהיותם בחי' ג״ר וראש לקחו פו״ח דמ״ן המיוחסים להם, שהפנימית היא שורש הרחמים, והחיצונית ה״ס ההתכללות דמה״ד שבהם, ונסתיימו למעלה מטבור דא״ק כבתחילה. %break וזו״ן שהם הגוף מאור הזווג הנ״ל ירדו למטה מטבור דא״ק, והמה לקחו פו״ח דמ״ן המיוחסים למטה מטבור, שהחיצונית היא שורש הדין, והפנימית ה״ס התכללות הרחמים שבו. %break והנה התפשטות זו הנעשה בפנימית א״ק הנזכר הוציאו לבושיהם לחוץ, והן הם עשר הנקודות הנ״ל שהרב מדבר מהם כאן, שג״ר שלהם ה״ס ראש וז״ת שלהם ה״ס גוף. אמנם יצאו רק מפרצוף העליון שלמעלה מטבור דא״ק שנק' ישסו״ת שה״ס ראש כנ״ל. %break וכיון שנתפשטו בנקודים לראש וגוף, נמצא שהראש היה לו מ״ן שלמים מפו״ח שהמה ג״ר דנקודים, אבל בהתפשטות הגוף שהמה ז״ת דנקודים נמצאים רק בפנימית המ״ן שהיא בחי' התכללות הרחמים בדין, וחסרים מחיצונית המ״ן המיוחס להם, %break דהיינו שורש הדין עצמו שהוא חיצונית המ״ן ביחס הגוף כנ״ל. שהרי זו״ן הפנימי שלמטה מטבור דא״ק ששם שורש הדין עדיין לא הוציא לבושיו לחוץ, ולפיכך גם בחי' העשיה שה״ס המ״ן שבז״ת דנקודים לא היו בשלימות, %break ואין בהם קשר של פרצוף ואינם ראויים לזווג כלל, והכל מטעם שחסר להם החיצונית דמ״ן. %break ונודע שעשר נקודות הנ״ל בכללותן נבחנות על ראש תוך סוף, כי ג״ר הוא ראש, וז״ת שהיא גופא נבחן על תוך סוף, אשר בחי' ז״א שבגוף נמשך מפה עד הטבור וכולל ט״ר דגופא ונק' תוך. ומטבור ולמטה היא בחי' מלכות עצמה לבדה ונק' סוף. %break ונודע שחלק הגוף מטבור ולמטה היא בחי' ד' שנק' שורש הדין שבמ״ן, שזה לא יצא כלל בגופא דנקודים. ולפי״ז נמצא שכל חלק הזה שנק' סוף דהיינו מטבור ולמטה שנבנה כולומשורש הדין לא יצא כלל בנקודים. %break ונמצא שכל גופא דנקודים אינו אלא בחי' ז״א לבדו שנק' תוך דכללות הנקודים. שהיה צריך לכלול ט״ר דגופא כנ״ל, אמנם גם הוא חסר ג״ר, מפני שאינם יוצאים אלא ע״י זיווג על המ״ן, והמה בחסרון חיצוניותם. %break וא״כ חסר מג' ראשונות שלו וגם חסר מבחי' מלכות דגופא שה״ס מדה״ד כנ״ל, ואין בו רק שש נקודות חג״ת נה״י לבד. %break %H דברי הרב %break %letter ט ט) באופן, שאע״פ שאמרנו שז״א כלול מו' נקודות, אינם אפילו נקודה אחת שלימה, רק ו' נקודות פרטיות שבנקודה אחת, וחסרו ממנו שלשה ראשונים. והרי יצא ז״א חסר משאר הפרצופים הג' העליונים. %break ואמנם הנקודה הה' שממנה נעשה הנוק' דז״א, אין לומר בה שיצאה כלולה מיוד על דרך ג' ראשונות, שא״כ נמצאת מעלתה גדולה מז״א. אמנם נקודה זו היא נקודה פרטית מן יוד נקודות שהיו צריכות להיות בנקודה שלה, והיא בחי' הכתר שלה בלבד. %break באופן שג' נקודות הראשונות יצאו כל אחד מהם כלולה מיוד נקודות. ונקודה רביעית יצאה כלולה מו' נקודות התחתוניות שבה לבד. ונקודה הה', לא יצאה רק החלק העליון שבה, שהיא כתר שבה לבד. %break וכדי לידע חשבון מה שיצא מן הז״א, אנו אומרים שיש לו ו' נקודות, אמנם ודאי שאינם רק ו' חלקים של נקודה אחת לבד. והרי נתבאר איך הם יוד נקודות, וכפי האמת אינם רק ה' נקודות. והרי נתבאר שינוי א' שיש בין הג' נקודות ראשונות אל הז' נקודות התחתונות. %break %H פנים מאירות %break %letter ט ט) אמנם נקודה זו וכו' והיא בחי' הכתר שלה בלבד: כנ״ל שמבחי' מ״ן המיוחס לגוף לא יצא כי אם הפנימית שבהם, דהיינו התכללות הרחמים שבדין, ופנימית זו ה״ס הטבור דגופא דנקודים הנק' כתר נוק'. %break וט״ת דנוק' שה״ס חלק הגוף המתפשט מטבור זה עד סיום רגלין, כל זה לא יצא כלל בעולם הנקודים, להיותם נבנים משורש מדה״ד שבמ״ן שהגוף חסר הימנו. ונמצא שלא נגלה בנקודים אלא בחי' כתר הנוק' לבד וט״ת חסרים לה. %break ודע שמקום הזה המכונה טבורא דגופא דנקודים שה״ס כתר נוק', נעשה ג״כ לגבול וסיום דעולם האצילות העתיד, וסוד ט״ת שלה בקטנות נמצאים משום זה במקום בי״ע התחתונים, העתידים להבראות למטה מגבול האצילות העתיד וזכור זה. %break %H דברי הרב %break %letter י י) עוד שינוי אחר היה בהם, אשר בו יתבאר מלת בלתי תיקון מה ענינו. והוא, כי ג' נקודות הראשונות מלבד מה שיצאו כל אחד מהם כלולה מיוד, עוד זאת היתה בהם, שהיו יוד שבו מחוברות יחד ולא נפרדות זו מזו, %break אמנם ו' נקודות דז״א, מלבד היותן ו' חלקי נקודה א' וחסרו מהם הג״ר שבהם, עוד שינוי אחר בהם, שהיו נפרדות זה מזה ולא מחוברות. %break %H דברי הרב %break %letter כ כ) באופן, שב' שינוים נמצאו בז״ת מן הג״ר שהם א״א ואו״א, וזה סדרן, כי בתחילה כאשר אלו היוד נקודות היו בלתי תיקון, כאשר יצאו בראשונה היו כל היוד דומים, כאלו ביחד היו פרצוף אחד לבדו, ולא שהיה ממש כך בציור, אלא בדמיון. %break פי', כי הנקודה העליונה היתה אז בחי' כתר, והשנים שהם הב' והג' היו בחי' חו״ב, והששה היו בבחי' גוף בעל ו״ק. אמנם לא היו ממש מצוירות כמו שהוא עתה אחר התיקון, אמנם בנקודה א' היו בה כללות יוד בחי' אלא שהיתה קטנה. %break וגם כי לא היו היוד שלה בסוד פרצוף ממש, רק בסוד כללות. %break %H פנים מאירות %break %letter כ כ) כאשר יצאו בראשונה וכו' פרצוף א' לבדו: דהיינו ראש וגוף, וכבר נתבאר ההבחן בין נקודה לפרצוף לעיל אות ח' בד״ה והנה כל נקודה עש״ה. %break ולא שהיה ממש כך בציור וכו:' כבר נתבאר לעיל שלא יצאו כאן אלא בחי' יוד נקודות, עי' לעיל בפמ״א בד״ה והנה כל נקודה. %break אלא בדמיון: כלומר, בהדמות לעצמינו כל שראוי לצאת על הנקודות האלו אחר שיתפשט עליהם אור העליון באו״י ואו״ח. %break אמנם בנקודה א': היינו בנקודת כתר לבדה. %break רק בסוד כללות וכו:' כלומר, שהיא כבר ראויה שיתפשטו ממנה אח״כ ע״י אור העליון ג' רישין: עתיק א״א ומוחא סתימאה שנק' חכמה. %break %H דברי הרב %break %letter ל ל) פירוש, כי אז היתה בסוד ג' בחי' שהם עתיק וא״א וחכמה שבו, שהם ג' רישין הנ״ל, ואלו הג' בחי' היו מתפשטים בבחי' קוין, בתוך ט' נקודות האחרות כמו שהוא עתה, והם היו לבושין אליו ומלבישין אותו. %break גם היוד נקודות שבה היו קשורים כולם זו בזו, בסוד קוין מתפשטין זו בזו. ופי' ענין הקוין האלו נתבאר למעלה. %break %H פנים מאירות %break %letter ל ל) היו מתפשטים בבחי' קוין וכו:' ענין קוין ה״ס התחלקות כל ספירה וספירה מע״ס על ג' בחי': ימין שמאל אמצע, שהוראתם: חסד דין רחמים. שעפי״ז יוצא לנו סדר חדש במצב הספירות, דהיינו בג' קוין: ג' הספי' חכמה חסד נצח זו למטה מזו בקו ימין, שהוא בחי' חסד. %break וג' ספי': בינה גבורה הוד זו למטה מזו בקו שמאל שהוא בחי' דין. וד' ספי': דעת ת״ת יסוד מלכות זו למטה מזו בקו האמצעי שהוא בחי' הרחמים המכריע ביניהם. %break בתוך ט' נקודות האחרות וכו:' היינו אחר שגם המה יתפשטו כל אחד לפרצוף בפ״ע, שה״ס או״א וישסו״ת וזו״ן כמ״ש במקומם בע״ה. %break גם היוד נקודות שבה: היינו יוד הנקודות הכלולות בנקודת הכתר לבדו, שגם המה נבחנים לעצמם בסוד קוין מתפשטים זו בזו. %break ופירוש ענין הקוין האלו: דע, שענין הקוין הותקנו מעת ירידת גופא דס״ג למטה מטבור דא״ק, שהמסך שבכלי המלכות נעשה בזה משותף ממדת הרחמים שבס״ג הנ״ל, דע״כ נקרא המסך משם ואילך בשם מיין נוקבין, מפאת התכללותו מב' הנוקבין בינה ומלכות יחד, %break ועי' בפמ״ס כאן אות ג' ולעיל בענף ט' אות ה' עש״ה. ונתבאר שם איך המיין נוקבין האלו עלו ונכללו בכל ספירה וספי' מעה״ס עש״ה. והנה מכח עליית המ״ן נרשם בחי' דין בכל ספירה וספירה מעה״ס, ולפיכך נבחנות כל אחת בב' הקצוות חסד ודין הנקראים ימין ושמאל, %break והנה אח״כ שהגיע אור הזווג על המ״ן האלו באו״י ואו״ח, נעשו למכריע בין הקצוות דחסד ודין שבספירה, שזה נק' רחמים המיחד הקצוות הנזכרים. %break ועפ״ז נבחין בכל ספירה ג' בחי': חסד דין ורחמים, שנק': ימין שמאל ואמצעי. וכבר ידעת שכל פרצוף נבחן: על ראש תוך וסוף, כמ"ש לעיל בפנים מאירות דף קע״ט ד״ה בחי' ז״א ע״ש. %break ותדע שג' הבחי': חסד דין ורחמים שבכל ספי' מע״ס שבראש הפרצוף נק': חכמה בינה דעת. וג' הבחי' חד״ר שבכל ספי' מע״ס שבתוך של הפרצוף, דהיינו מפה עד הטבור, נק' חג״ת. וג' הבחי' חד״ר שבכל ספירה מע״ס שבסוף של הפרצוף, נק' נה״י. %break ונמצא שג' חלקי החסד: שבראש תוך סוף, המה חכמה חסד נצח, ונק' קו ימין. וג' חלקי הדין: שבראש תוך סוף המה בינה גבורה הוד, ונק' קו שמאל. וג' חלקי הרחמים שברת״ס המה: דעת ת״ת יסוד, ונק' קו האמצעי. %break %H דברי הרב %break %letter מ מ) וכן עד״ז גם בב' הנקודות של חכמה ובינה היה כך, שכל אחת היתה כלולה מיוד, וכולן קשורות זו בזו דרך קוין. אבל אלו הששה חלקי נקודות של ז״א, יצאו נפרדות זו מזו שלא כדרך קוין, רק זו על גבי זו נפרדות, ולא מקושרות יחד. %break %H דברי הרב %break %letter נ נ) ואז היו נקראים אלו הששה רה״ר, כי לא היה בהם יחוד והתקשרות ואחדות, רק כדמיון אנשים נפרדים איש לדרכו פנה, ולא היה ביניהם אהבה וחבה, ולכן לא יכלו לסבול אלו הכלים שלהם את בחי' האורות ומתו, כמו שכתוב חבור עצבים אפרים הנח לו, %break כי החיבור גורם קיום והעמדה. ומשל הדיוט אומר, אם תקח יוד קנים כל אחד לבדו, ישתברו, ואם תקח ג' לבד ביחד, יתקיימו ולא ישתברו.
שמור ספר
בדוק
בטל