עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author ספר עץ החיים %book ענף יא פנים מסבירות %break %H ספר פנים מסבירות %break %H ענף י"א %break %letter א א) הקדמה כוללת וכו' כל ההמשך עד הסוף, וענף י״ב עד הסוף. הנה הרב קיצר בלשון בב' ענפים אלו, עד שנראה לכאורה בסתירה לרוב הדרושים, וכיון שהם עיקרים כוללים בהקף החכמה נתתי אל לבי לבארם לנכון בע״ה. %break ובעיקר צריך להבין ד' הקושיות: מה נשתנה ז״א מכל השאר וכו', ומקשה ד' קושיות על השינוים שבין ז״א לג' ראשונות ע״ש. והא מבואר בע״ח ש"ג פ"ג ובמבו״ש ש"ב ח״ג פ"ט ובכ"מ אשר בערך המדרגה העליונה נבחנות גם ג' הראשונות שהמה חסרי ראש ואינן כלולות מע״ס, %break וכן גדלותן בא להם לאט על דרך עיבור יניקה מוחין ממש בכל דרכי הז״א. וכן בז״א עצמו בערך המדרגה התחתונה ממנו, נבחן לבחי' ראש ונבחן שכלול מע״ס, ונבחן שגדלותו באה לו בבת אחת ולא ע״ד עי״מ עש״ה. ולפי זה נמצא שאין כאן שום שינוי בין ז״א לג"ר אלא בערכי עליון לתחתון, %break ואם כן מאי מקשה, וגם כל התירוצים אינם מובנים. וכן מה שאומר מתחילה, אשר בג״ר אין התחתונים יכולים לפגום זולת בזו״ן לבד, ואח"כ אומר דע״כ לא יצאו ג״ר דז״א מפחד שהתחתונים יפגמו גם בהם ויהיה הפגם גדול ע״ש. %break משמע שיש חילוק בין ג"ר הכללים לג"ר הפרטים דזו״ן, שהוא כנגד כ״מ שאומר שאין שום חילוק ביניהם. %break ולהבין זה צריכים לידע מתחילה היטב ענין: ראש תוך סוף, אשר כל ספירה וכל פרצוף נבחן על ידיהם. כי ג״ר של הפרצוף נבחנים לראש ומפה עד הטבור נבחן לתוך ומטבור ולמטה נבחן לבחי' סוף. %break וע״פ ערך הזה נבחנים ג״כ האברים הפרטיים דכלהו פרצופין דא״ק ואבי״ע וכן לבושי המוחין כנודע. ולפיכך צריך להבין היטב ההבחן שבין רת״ס על פי שורשם. %break וכבר נתבאר בענפים הקודמים סדר אצילות כל פרצוף, שמתחילה התפשט אור א״ס ב״ה על ד' בחי' הנודעות, עד שהאור פוגע במסך שבבחי' ד' המעכבו לאור שלא יתפשט למטה מבחינתו, שע״י עיכוב זה נעשה זווג דהכאה הנק' הסתכלות, %break וע״י הזווג יוצא אור גדול הנק' אור חוזר, שהוא מלביש לד' הבחי' דאור א״ס הנק' אור ישר, וכל הספירות קונות ע״י האו״ח קומה שוה עד הכתר כמו"ש בפמ"ס בענף ג'. אמנם הזווג הזה מספיק בבחי' ע״ס דראש, שענינו רק שורש לכלים ולא כלים ממש, %break בשביל שבחי' ד' נמצאת למטה באורות דראש, ואין כח הכלי שבה יכול להתפשט למעלה מבחינתה להלביש לט״ר דראש, וכל הלבשתה אותם היא בבחי' האו״ח שבה לבד ולא בכח הכלי שבה, וע״כ נחשבות ע״ס דראש כמו אור בלי כלים ממש. %break ולפיכך מתפשטת בחי' הד' שהיא הכלי מלכות שבראש. לע״ס שניות מינה ובה עד לבחי' מלכות שבמלכות, והאו״י נמשך עד למסך שבכלי מלכות זו, ונעשה שם זווג שני שנק' הסתכלות ב' ונולד שוב או״ח המלביש לע״ס דאו״י ומשוה קומתם עד הכתר. %break והם סוד הגוף, שהוא כלול מאורות וכלים ממש כמ״ש שם. %break והגוף הזה אע״פ שאינו אלא התפשטות כלי המלכות שבראש, מ״מ נק' בשם זו״ן מטעם שנתבאר שם שאין התפשטות לכלי מלכות זולת עם נה״י דז״א, ונמצא שבהכרח יש שם גם כן בחי' ז״א, וע״כ נבחן הגוף בשם ז״א ומלכות. %break וכדי להבין ולהבחין בחי' מציאותה של המלכות בבנין הגוף כשהיא לעצמה, כלומר בלי חיבורה עם הז״א, נחלק הגוף על ב' בחי': בחי' א' מפה עד הטבור, כי עד שם מתפשט ז״א. בחי' ב', מטבור עד סיום הפרצוף, שבמקום הזה מתפשטת המלכות בלחודוי, כלומר בהבחן בחי' הד' בדיוק. %break ועד"ז נחלקים ג״כ ע״ס שבגופא, כי ט"ס ראשונות דגופא מתפשטות מפה עד הטבור, דהיינו עד מקום התפשטות הז״א. והטבור שה״ס מלכות בעצמה מתפשטת עד סיום הפרצוף. %break ונודע שסוד הצמצום לא היה אלא על בחי' ד' לבדה, ולא כלל על ג' בחי' הראשונות הנקראות חכמה בינה ז״א. אשר ע״כ נק' בחי״ד מדת הדין וג' בחי' הראשונות נק' מדת הרחמים כמו שהארכנו בפמ״ס ענף ה' עש"ה. ולפי״ז יצא לנו הבחן גדול בין ג' חלקי הפרצוף הנ״ל, %break כי ב' החלקים הראשונים של הפרצוף הנקראים: ראש ותוך נבחנים למדת הרחמים, ורק מטבור ולמטה הנק' בחי' סוף נבחן למדת הדין. וכן מצינו הבחן גדול בין ב' החלקים הראשונים בעצמם, %break כי הראש נבחן לרחמים פשוטים שאינו מורכב כלל מבחי״ד, להיותה נמצאת למטה מאורות דראש, ואין כחה יכולה לעלות לעליונים הימנה. אמנם התוך של הפרצוף אשר הוא נמשך מהפה של הראש כלומר מבחי״ד והוא שורשו מלמעלה, %break ע״כ כח בחי' הד' מורכב במציאותו של בחי' התוך, ואינו בחי' רחמים פשוטים כמו הראש. אמנם נבחן ג״כ למדת הרחמים, להיותו בחי' ט״ס ראשונות של התפשטות הגוף כנ״ל, כי עיקר מציאות בחי״ד מטבור הוא מתחיל ולא למעלה ממנו, %break דע״כ נחשב על ג' בחי' ראשונות שהם מדת הרחמים שבמלכות עצמה. והנה נתבאר היטב הבחן הגדול בין ג' חלקי הפרצוף הנק': ראש תוך סוף. %break %letter ב ב) והנה יחד עם הבחן הנז' שהוא ע״פ שורש אצילות עצמותו של הפרצוף הנק' בשם הויה הפנימית, כנ״ל בענף הקודם הנה גם מתחבר עמו הבחן ב', שהוא ע״פ ארבעה הלבושים: ע״ב ס״ג מ״ה וב"ן, המלבישים אותו מבחוץ, כי גוף פרצוף הפנימי העיקרי נק' גולגלתא, %break אשר מגולגלתא שבו עד שבולת הזקן מלביש ראש דע״ב החיצון, ומשבולת הזקן עד הטבור מלביש הראש דס״ג, ומטבור ולמטה מלבישים אותו מ״ה וב"ן. %break וענין יציאת המלבושים דעסמ״ב, כבר נודע שהם באים מסבת הסתלקות האור הנוהג בגופים דכל הפרצופים, שבמקומם באה התפשטות ב' שנק' מלבוש על כלים דגוף שאורותיו נסתלקו, ובסבת המלבוש חזרו ונמשכו לשם. %break ונמצא שע״ב ה״ס התפשטות ב' של הגולגלתא, שצריך להשיב ולהחזיר האורות שנסתלקו מהגולגלתא שהוא פרצוף הפנימי ולהלבישו מראש עד סוף. אמנם נודע שהע״ב מסתיים על הטבור ונפסק שם, ואינו מלבישו מטבור ולמטה. %break וטעם הדבר נתבאר בהקדמת אח״פ בפמ״ס אות ד' וה' כי ענין ההסתלקות הנוהג בכל גוף הוא מסבת הבטישא דאו״מ באו״פ, שהמה תלויים זה בזה ורדופים זה מזה, כמו״ש בפתיחה כוללת אות י"ב עש"ה. %break והנה אח״כ כשחזר המסך ונתעבה מכח אחורים שחזרו לבינה, נבחן המסך בזה לבחי' ג' ולא כלל לבחי״ד עש״ה. ולפיכך, זה ההתפשטות הב' שנק' ע״ב שהאו״י נזדווג במסך מבחי״ג, היה מוכרח להסתיים על הטבור, %break כי איך ימשיך הארותיו מטבור ולמטה שהוא בחי״ד דגוף הפנימי, בשעה שאין לו לע״ב מאורות וכלים דבחי״ד ולא כלום. %break וכן פרצוף ס״ג החיצון שהוא בחי' התפ״ב של גופא דע״ב, אין לו כלל מאורות וכלים דבחי״ד, כי היא תולדה ממלכות דראש דע״ב שמלכות זו היא בחי״ג. ונמצא שגם הס"ג לא היה יכול להתפשט ולהלביש את הגוף הפנימי מטבור ולמטה, ולפיכך נשאר המקום הזה מגולה בלי לבוש. %break ואין להקשות ע״ז ממ״ש בע״ח, אשר הס"ג נתפשט עד סיום רגלי א״ק, כי התפשטות הזו שכתוב שם, אינו ענין הלבשה על חיצונית הגוף אלא ה״ס הטמנה וגניזו, דהיינו שירדו ובאו לתוכיותם דהאורות דלמטה מטבור, וקבלו צורתם. כמ"ש לפנינו בע"ה. %break ונמצינו למדים בפרצוף א״ק, אשר ב' שלישים העליונים דגוף הפנימי הנק' ראש ותוך עד הטבור, שניהם מלאים מע״ס, כי שליש העליון נתמלא מע״ס דראש מע״ב החיצון, ושליש האמצעי שנק' תוך נתמלא מע״ס של ס"ג החיצון. %break אמנם שליש התחתון שנק' סוף, הוא לא נתמלא עוד מהסתלקות האורות שלו, שהרי אינו יכול לינק מע״ב ס״ג שלמעלה מטבור ולא כלום, להיות שאין לו שום יחס עמהם, שהם מבחי' אורות וכלים דמדה״ר ואין בהם ממדת הדין כלום, והסוף הוא כולו מדה״ד בלי שום חיבור דמדה״ר. %break %letter ג ג) והנה לתיקון זה נתפשט גופא דס״ג לתוכיותם דאורות שלמטה מטבור המגולים כמ"ש לעיל בענף ח' בעה"ח. ונודע שברדת העליון למקום התחתון, נעשה כתחתון ממש כמו"ש במבו"ש ח"ב פ"א ע״ש. ונמצא שס"ג שהוא בחי' מדה״ר קבל צורת בחי״ד שהוא מדה״ד. %break ודע שמירידה זו ואילך נעשה מצב חדש בספירות ובזווגים דהפרצופין, וגם נשתנו שמותיהם של הספירות וקנו שם או״א ישסו״ת וזו"ן כמ"ש בפמ״ס ענף ט' אות ח' עש"ה. שעד עכשיו היו נבחנים בשם ד' הבחינות דאור ישר: חכמה בינה חג״ת נהי״מ. %break וכן האור קנה שם מים, וכן המסך שבכלי מלכות קנה שם חדש מיין נוקבין, שגם האו״ח העולה מהמסך נכלל בשם הזה, וכן ע״ס דאור ישר קנו שם מיין דוכרין, וכן כל ספירה וספירה מעה״ס נתקנה בדכר ונוקבא, וכן נתתקן הפרסא בגוי מעוהי דכל פרצוף, וכן עוד שינוים רבים שיתבארו בענפים הבאים בע״ה. %break וכלל כל החידוש הזה ה״ס שיתוף מדת הרחמים במדת הדין, שנשתרש בירידת הס״ג למטה מטבור דא״ק. ונמצא הס"ג שכולו מדה״ר מג' בחי' הראשונות לבדם ירד מדרגתו וקיבל לבחי' מדת הדין, ונמצא שאור הס״ג נגרע מערכו, %break וע״כ נבחן האור דחלק הס״ג הזה שירד למטה מטבור בשם מים. וזה החלק שלא ירד למטה מטבור נשאר בשם אור. וטעם הכנוי בשם מים, יתבאר בע״ה בענפים הבאים, ובסו״ה שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, כמו״ש בשער מרשב״י בראשית, אשר הבינה שהיא הס״ג נק' מי, עש״ה. %break ומשום שנכללה במדה״ד יש בה ב' בינות: א' מעצמותה. הב', מהתכללות דמה״ד שנכלל בה מכח ירידתה, ונרמזת בשם מים בלשון רבים, מב' בחי' מי והבן. %break וכן בחי' כלי המלכות שהיא בחי״ד ומדה״ד, נכללה ונשתתפה ממדת הרחמים שבס״ג, וע״כ נקראת ג״כ בלשון רבים נוקבין: א' יורה על עצמות המלכות, ב' יורה על מדה״ר שנכלל בה, ובסו״ה ותלכנה שתיהם, כמו״ש בזוהר חדש רות, %break שה״ס ב' ההין: ה' עילאה הנק' בינה שהיא הס״ג הנזכר, וה' תתאה שהיא המלכות שלמטה מטבור. ולהורות ד' הבחי' הנזכרות: ב' של ס״ג וב' של המלכות, שנתחברו ארבעתם יחד, ע״כ נק' המסך בשם מ"ן, כי המסך שבכלי מלכות נתתקן מכאן ואילך בשיתופא דמדה״ר הכולל ד' בחי' הנז'. %break ועצמות וההתכללות שבמה״ר שה״ס ס״ג נק' בשם מים, והעצמות וההתכללות שבמדה״ד שהיא המלכות, נק' בשם נוקבין. וזכור זה לכל המקומות.[1, 2] %break והנה אחר העירוב הנז' שהס"ג והמלכות נתערבו זב״ז ונתקנו לבחי' מ״ן משותפים ממה״ד ומדה״ר, עלו למעלה לע״ב ס״ג הפנימים דא״ק, ונעשה שם זווג מחודש על בחי' מסך דמ"ן אלו, %break ומאור הזווג הזה נתחדשו כל הספירות כמו שנתבאר היטב לעיל בענף ט' אות ו' ע״ש ומכח זה נעשה שוב היכר והבדל בין גופא דס״ג ובין האור שלמטה מטבור, כי הס״ג נברר מקומו מלמעלה מטבור בבחי' מדה״ר, ואור שלמטה מטבור ירד למקומו למטה מטבור לבחי' מדה״ד. %break אמנם נשתנו שמותיהם, שהס"ג נק' ישסו״ת והאור החדש שירד למטה מטבור נק' בשם זו״ן כמו״ש שם ואין צורך להכפיל הדברים. %break %letter ד ד) ובזה תבין סוד הפרסא שנתקנה בפנימית א״ק מכנגד הטבור כמו״ש בע"ח שער ח' פ״ב ע"ש. כי האור החדש שיצא ע״י עלית מ״נ לע״ב ס"ג הפנימים, הוא בחי' פרצוף שלם ראש וגוף, אשר ע״ס דאו״י ואו״ח דראש נתפשטו עד הפרסא, %break שהיא בחי' הפה והכלי מלכות של ראש הזה, ויצא בשם חדש משום שנתקן מבחי' השיתוף דמה״ר בדין כנ״ל. ועל דרך שבארנו בכל בחי' ראש, אשר המלכות של הראש בחוקה להתפשט מינה ובה לע״ס שניות הנק' גוף, כן גם הפרסא הזו נתפשטה מינה ובה לע״ס שלימות, מטבור עד סיום רגלי א״ק. %break וז״ש בזוהר, אשר הפרסא שאיב מלעילא ויהיב לתתא, דהיינו כדרך כל מלכות של ראש, שבאותה הכמות שהמלכות מעלה או"ח ומטיבה לע״ס של ראש, ממש באותו השיעור היא יכולה להתפשט לבחי' גוף כמ"ש בפמ"ס ענף ז' אות ט״ו. %break ונמצא שהמלכות של ראש שאיב מלעילא ויהיב לתתא. ועד״ז גם הפרסא שאיב מלעילא ויהיב לתתא לגוף. %break ודע שהפרסא ה״ס הרקיע המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים, כי ישסו״ת הנז' שנק' ראש שנברר מקומו למעלה מפרסא ה״ס מים עליונים. וזו״ן הנזכר שה״ס הגוף ואור החדש שירד למטה מטבור עד סיום, ה״ס מים תחתונים. %break ומים עליונים נק' זכרים שה״ס מדה״ר ומים תחתונים נק' נקבות שה״ס מדה״ד. אמנם צריך להבין זה מאד כי הוא נוקב ויורד בעומקי החכמה מראש עד סוף, ויתבאר בע״ה במקומו כי כאן הוא רק תחילת הענין וע״כ נבאר אותו בקיצור לפי צרכו כאן. %break והענין כי כבר נתבאר לעיל, אשר בסבת ירידת הישסו״ת שהוא בחי' ס״ג ובחי' תוך ומדת הרחמים, שירד למטה מטבור ונתערב בבחי״ד ומדת הדין, בסבה זו נגרע אור הס״ג מערכו הקדום וקנה שם מים, שה״ס אור שנגרע מערכו הקדום. %break גם ז״ס שינוי השם של המסך דכלי מלכות לשם מ״נ. אמנם אחר שעלו לזווג ע״ב ס״ג הפנימים, חזרו הישסו״ת ונבדלו ונתפשטו מתוך האורות והכלים דלמטה מטבור אל מעלתם הקודמת שלמעלה מטבור ומדת הרחמים, וכן האורות דלמטה מטבור נבדלו מישסו״ת וירדו למקומם למטה מטבור. %break וא״כ יש לשאול, מה הועיל לנו השיתוף דמה״ר בדין בסבת הירידה, כיון שאח״כ חזרו ונבדלו זה מזה וכאו״א הכיר מקומו כבתחילה. %break אמנם נודע שאין דין חילוף והעדר נוהג בעליונים, וכל שינוי מצב יורה רק תוספת ענין לבד כמו שנתבאר בכ״מ. ובזה תבין שאע״פ שאחר העירוב חזרו ונבדלו זה מזה, מ"מ כבר נשאר התכללותם הקדום קבוע וקיים בשניהם. %break ונמצא אשר ישסו״ת שבסבת אור הזווג חזר למעלתו הקדומה מלמעלה מטבור ולמדת הרחמים, מ״מ יש בו התכללות דבחי״ד ומדה״ד מכח ירידתו הקודמת, וכן האורות שלמטה מטבור אע״פ שכבר נבדלו מישסו״ת וממדת הרחמים וחזרו לבדם למקומם בבחי' מדה״ד, %break מ״מ כבר יש בהם התכללות דישסו״ת ומדת הרחמים מכח העירוב הקודם לכן. %break %letter ה ה) ובזה תבין אשר בחי' הסוף מטבור ולמטה דא״ק המגולים בלי לבוש, שלא היה להם עד עתה שום תיקון מהסתלקות אור הקדום משום שלא יכלו לינק מלבושים דע״ב ס״ג כלום כמ"ש לעיל אות ב' כי לא היה שום יחס ביניהם, %break באשר שע״ב וס"ג דלמעלה מטבור אין להם מאורות וכלים דבחי״ד כלום ע״ש, הנה נמצאים עכשיו בתיקון גמור משום שנעשה קשר אמיץ ביניהם, כי כבר ישסו״ת כלול מאורות וכלים דבחי'ד בסוד מסך דמ״נ הנק' פרסא, וכן גם האורות והכלים דלמטה מטבור כלולים ממדת הרחמים שלמעלה מטבור, %break כי ע״כ נתפשטה הפרסא לע״ס מינה ובה, שבהם נתלבשו האורות דלמטה מטבור. ובזה נעשה קשר אמיץ בין אורות וכלים דלמעלה מטבור לאורות וכלים דלמטה מטבור, ונתחברו בבחי' ראש וגוף, והיינו ע״י הפרסא שהיא בחי' הכלים של ראש הנק' ישסו״ת, אלא מלמטה למעלה. %break וכן הוא בחי' הכלים של הגוף שלמטה מטבור הנק' זו"ן, אלא מלמעלה למטה כמו שנתבאר לעיל. %break ולפיכך הן הראש והן הגוף נק' בשם מים, להורות על התכללותם זה בזה, אלא הראש נקרא מים עליונים זכרים, והוא משום שהראש נבחן בשם ע״ס דאור ישר להיות האור ישר מעיקר בנינו ואצילותו, %break והאו"ח המתחבר אליו ע״י הזווג על המסך או על הפרסא הרי זה מגיע אליו מלמטה למעלה בבחי' תוספת על עיקר אצילותו, וכיון שעיקרו או״י ע״כ נק' מים עליונים זכרים, כי שם זכר יורה על ג' בחי' הראשונות דאו״י שהם מדה״ר בעצם, והאו״ח שבו רק בסוד תוספת. %break והגוף שהוא מטבור ולמטה נקרא מים תחתונים נקבות, והוא משום שהמסך שבכלי מלכות דראש או הפרסא הוא שורשו, אשר היא מתפשטת לע״ס בכח האו״ח שבה אל בחי' גופא, וכיון שהמלכות והאו"ח הוא שורשו, ע״כ נקראות כל עה״ס שלו בבחי' נקבות. %break והנך מוצא מצד אחד איך הפרסא מחברת ממש את ישסו״ת וזו״ן לפרצוף אחד ראש וגוף והפרסא שאיב מלעילא מישסו״ת ויהיב לתתא לזו״ן. ומצד ב' אתה מוצא שהפרסא מבדלת בין הישסו״ת לזו״ן שלמטה מטבור, כי מסיבתה הוכרו הישסו״ת לבחי' מים עליונים זכרים, %break שה״ס מדה״ר בעצם אצילותם ומדה״ד רק בתוספת, וזו״ן הוכרו לבחי' מים תחתונים נקבות, שה״ס מדת הדין ובחי' ד' בעצם אצילותם ומדת הרחמים רק בסוד תוספת, דהיינו שהיא בהם בדרך ההתכללות לבד, לסיבת ירידת ישסו״ת הקודמת שנתערבו בהם, %break ולסיבת הפרסא בעצמה שכוללת מדה״ר ומדה״ד בשיתופא בסוד מ"נ כנ״ל, אמנם כל זה נחשב בהם לבחי' התכללות ותוספת ולא מעצם אצילותם, כי עצמותם הוא מבחי' אורות וכלים דלמטה מטבור שהוא מדה״ד, ואכמ"ל ויתבאר עוד במקומו בע"ה. %break ובזה תבין סוד אור מים רקיע ומאה ברכאן המובא בזוהר, כי שורש הענין מסוד הסדר דשיתוף מדת הרחמים בדין, כדי לתקן האורות דלמטה מטבור דא״ק על דרך שנתבאר. אשר מתחילה ירד האור דס״ג וקיבל לצורת מים, %break דהיינו שנתערב בבחי״ד ונתקן המסך לבחי' מיין נוקבין, כנ״ל באות ג' עש"ה ואח״כ עלו מ״נ אלו לזווג ע״ב ס״ג הפנימים ונעשה הבדלה ביניהם, ונעשה מהמ״ן סוד הפרסא בבחי' כלי מלכות לישסו״ת, שיצאו על ידיה ע״ס דראש בסוד ישסו״ת שלמעלה מטבור, שפרסא זו נק' רקיע, %break כי רקיע יורה מסך המסיים לאורות דפרצוף העליון, וע״כ נק' יסוד הבינה רקיע להיותו הסיום מבינה לז״א, וכן יסוד דז״א נק' רקיע להיותו מסך הסיום בין ז״א לנוק' כמ״ש בשער מרשב"י שמות עש"ה. %break וכבר ידעת סוד הפרסא, שהוא שיתוף מדה״ר בדין ושממנה נתפשטו ע״ס שניות למטה מטבור, שכל אחת מעה״ס כלולה מעשר בסוד קומה שוה, וע״כ נק' זה מאה ברכאן, כלומר מאה אורות אשר הפרסא שאיב מלעילא ויהיב לתתא, ודי בזה כי אכמ"ל. %break %letter ו ו) והנה נתבאר היטב ענין רת״ס דא״ק בסוד הויה הפנימית שבו, אשר הראש נבחן לרחמים פשוטים שאינם מורכבים כלל מבחי״ד. והתוך הוא ג״כ מדה״ר, אמנם משורשו מורכב ממדה״ד אלא שהיא בחי' הרחמים שבדין, ונמשך מפה עד הטבור. %break והסוף שהוא מטבור ולמטה נבחן למדה"ד בעצמו שהיא בחי"ד כמ"ש לעיל אות א'. וכן נתבאר הבחן רת״ס הנ״ל ע״פ לבושי עסמ״ב המתחברים ברת״ס דהויה הפנימית שהם הגולגלתא, שע״ב מלביש על הראש תוך שלה וס״ג מלביש על התוך לבדו עד הטבור, %break שעדיין נשאר הסוף שהוא מטבור ולמטה מגולה בלי תיקון לבוש. ואז ירדו הישסו״ת לפנימיות שמטבור ולמטה דא״ק ונעשה שם תיקון עליית מ״ן ופרסא, שעי״ז נעשה זווג חדש ויצא בפנימיות דא״ק פרצוף שלם ראש וגוף, אשר הגוף דפרצוף החדש ירד שוב למטה מטבור דא״ק, %break ואז נתתקנו מהסתלקותם הא' כמו שהארכנו לעיל. ודע שזה הפרצוף שיצא בכח המ"ן למטה מטבור נק' זו״ן או מ״ה וב״ן דא״ק, שמהם נעשה בחי' הסוף דפרצוף א״ק, שז״א נק' מ״ה והמלכות נק¬' ב"ן. ונמצא שבפנימיות א״ק, כבר נשלם בחי' ראש תוך סוף על היכנו. %break אמנם בבחי' הלבושים האלו דא״ק שהמה צריכים ג״כ להתפשט ברת״ס, כמו שהארכנו בענפים הקודמים נמצא שהם עדיין חסרי הסוף שנקרא מ״ה וב"ן, ואין להם אלא ראש ותוך לבד הנק' ע״ב וס"ג. %break והנה לתיקון זה, הוציאו מ״ה וב"ן הפנימים הנ״ל אורותיהם לחוץ, והם הלבישו עליו בחוץ מטבורו ולמטה, כמ"ש לפנינו. %break אכן מתחילה יצא בחי' הב״ן מפנימיות לחוץ ואח״כ יצא המ״ה, כמ"ש בע״ח שער ה' פ"א ע״ש ולעיל בעה״ח ענף ח' בסופו. דהיינו שיצאה הנקבה תחילה שנק' ב"ן ואח״כ יצא הזכר שנק' מ״ה, וזה ודאי צריך ביאור מאי נשתנה מקום זה מבכל המקומות, דהנקבה קדמתו לזכר. %break ועוד קשה, כיון דמ״ה החיצון הוא התפ״ב של פרצוף ב"ן החיצון, כמבואר לעיל בעה״ח ענף י' בסופו ונודע דכל התפשטות ב' יוצאת בחסר כתר בערך התפשטות הקדום, כנ״ל בענף ט' בפמ"ס ע״ש ולפי"ז היה המ״ה צריך לצאת בערך הב״ן בהעלם הכתר. %break ובעה״ח שער כ"ג פ"ח מצינו ההיפך ממש, כי כתר דמ״ה נחשב מגוף הפרצוף וכתר דב״ן אינו נחשב מגוף הפרצוף, אלא ששייך לבנין פרצוף העליון, ונמצא שהב״ן יצא בהעלם הכתר ולמ״ה יש לו כתר. ומלבד זה מפורסם בכ״מ, שמ״ה גדול הוא מב״ן, באופן שמ"ה הוא מתקן את הב״ן. %break וכיון שסוד מ״ה וב"ן אלו מקיפין בכל ההמשך דפרצופי אבי״ע, כמ״ש בע"ח שער ט' פ"ז דאין לך ניצוץ קטן בכל האצילות שלא יהיה מחובר ממ״ה וב"ן, וע״כ אבאר אותם כפי האפשרות שבמקום הזה. %break והעיקר צריך להבין היטב, למה לי כל החיבור הזה דמ״ה וב״ן בכל ניצוץ וניצוץ מפרצופי האצילות הן בפרצופין הזכרים והן בנוקבין. ועוד, כיון שמ״ה הוא בחי' ז״א וב״ן הוא בחי' נוק', א״כ היה המ״ה צריך להיות בפרצופי הזכרים והב״ן בנוקבין. %break %letter ז ז) ולהבין זה צריכים לידע מקודם ההבחן בין מ״ה לב״ן. ומתחילה נבאר היטב פרצוף הב״ן שה״ס עשר הנקודות שהרב מדבר בהם כאן, אשר ג״ר שלהם ה״ס ראש דב״ן וז״ת שלהם ה״ס גופא דב״ן, וכל עשר נקודות אלו יצאו מישסו״ת שבפנימית א״ק שלמעלה מטבור הנ״ל, %break אמנם זו״נ שלמטה מטבור דא"ק הפנימי, עדיין לא הוציא אורותיו לחוץ. %break וכבר נתבאר שישסו״ת וזו״ן הנ״ל שבפנימית א״ק ה״ס ראש וגוף, אשר המ״ן דישסו״ת נבחנים לפו״ח, שהפנימית הוא שורש הרחמים והחיצונית היא התכללות הרחמים בדין. והמ״ן דזו"ן, יהיה הפנימית בחי' התכללות הדין ברחמים, והחיצונית הוא שורש הדין דהיינו בחי' הד' בעצמה, כנ"ל אות ה' ע"ש. %break דע״כ כייל לן הרב שפנימית התחתון היא חיצונית בעליון וכן להיפך ע״ש. ולפי״ז נמצא אשר הן ג״ר דנקודים והן ז״ת דנקודים, אין להם אלא מ״ן דישסו״ת שלמעלה מטבור בבחי' פו״ח המיוחסים לראש, וזה היה די ומספיק לבחי' ראש דנקודים שהם הג״ר, %break אבל לבחי' ז״ת דנקודים שה״ס הגוף היוצא ע״י הסתכלות ב' על מלכות דמלכות, שפנימית מ״ן דגופא ה״ס התכללות הדין ברחמים, וחיצונית דמ״ן דגופא ה״ס שורש הדין בעצם דהיינו בחי״ד, וכיון שזה החיצונית לא יצא עדיין בנקודים, %break שהרי האורות שלמטה מטבור דא״ק ששם יש חיצונית מ״ן דגופא עדיין לא יצאו מהם ולחוץ כלל, אלא מאורות דישסו״ת שלמעלה מטבור לבד. וא״כ היו ז״ת אלו חסרים מבחי' חיצונית המ״ן שלהם, ולפיכך יצאו הז״ת פרודות זה מזה, %break כי לא היה להם החיצונית דמ״ן שה״ס בחי״ד המקשרת לכל הפרצוף בסוד הסתכלות ב' על המלכות דמלכות כנ״ל. %break ונתבאר לעיל דכל פרצוף שלם נבחן ברת״ס, שהראש ה״ס ט״ר דכללות הפרצוף ונק' ג״ר, והגוף ה״ס התפשטות המלכות לבד, וגם הוא נבחן על ב' בחי' תוך סוף, שמפה דראש עד הטבור נק' תוך וה״ס ט״ר דכללות הגוף דהיינו ט״ר דמלכות והוא בחי' ז״א, כמו שנתבאר היטב לעיל אות א' עש״ה. %break ומן הטבור עד סיום רגלין נק' סוף, והוא בחי' מלכות לבדה ונק' מלכות דמלכות עש״ה. והנה לפי״ז נמצא שבע״ס דנקודים לא יצא אלא ב' בחי' דהיינו ראש ותוך, שראש ה״ס ג״ר, ותוך ה״ס ז״א הנמשך מפה דראש עד הטבור, שהוא יצא בסוד חיצונית מ״ן שבראש, דכלפי הגוף הוי פנימית כנ״ל, %break דהיינו מדה״ר שבמלכות הנמשכת עד הטבור כנ״ל. אבל בחי' הסוף דנקודים דהיינו מטבור ולמטה, הנבנה רק משורש הדין ובחי' הד' לבדה, זה החלק חסר כאן לגמרי, מפני שאין כאן שורש הדין וחיצונית מ״ן, כי האורות דלמטה מטבור דא״ק עדיין לא יצאו לחוץ כנ״ל. %break ונמצא שאין בגוף דנקודים אלא בחי' ז״א לבדו שהיא בחי' תוך, אבל הנוק' שהיא בחי' סוף לא יצאה כלל בנקודים. %break %letter ח ח) ובזה נתבאר לנו היטב דברי הרב כאן, שאומר אשר ג״ר דנקודים כל אחד מהם כלול מע״ס שלימות, וז״א דנקודים יצא רק בו״ק חג״ת נה״י והוא חסר ג״ר וחסר מלכות, והנוק' יצאה רק בנקודה א' לבד, כתר, וחסרה מט״ת ע״ש. %break ובהנ״ל מובן היטב, כי הראש היה להם מ״ן שלימים ראוים לזווג, דהיינו מב' הבחי' פנימית וחיצונית כנ״ל, וכיון שאותם המ״ן נכללו בכל ספירה וספירה, כמ"ש בענף ט' אות ד' ע״ש א״כ כל ספירה וספירה מהג״ר ראויה לזווג עליון שיצאו עליה ע״ס שלימות מאו״י ואו״ח, %break ונמצא שכל אחד מהג״ר כלולה מעשר, משא״כ הגוף שנתפשט מהראש הזה הרי המ״ן שלו חסרים מהחיצוניות המיוחסת לו, דהיינו בחי״ד עצמה, וחיצונית דעליון שנתפשטה לגוף הוי אצלו רק פנימיות כנ״ל, וא״כ לא יצא אלא ז״א דגופא לבדו, %break דהיינו מפה עד הטבור, אבל מטבור ולמטה שהיא בחי' המלכות ובחי״ד עצמה, לא יצא כלל רק הטבור לבד כנ״ל, ונמצא שאין כאן אלא חג״ת נה״י לבד. %break ואע"פ שאמרנו שבחי' התוך דגופא יש בו ט״ס ראשונות דכללות הגוף, זהו דוקא אם היה המ״ן בשלימות מפו״ח, דאז מתפשט הגוף עד מלכות דמלכות בסוד הסתכלות ב' וקונה גם הג״ר, דהיינו בערך שמלביש לראש כנ״ל וע״כ יש לו ט״ס, משא״כ כאן שהמלכות חסרה וא״כ אין כאן זווג, %break וע״כ אין לו מבחי' התוך כי אם חג״ת נה״י לבד, וג״ר חסרים וגם המלכות שה״ס בחי״ד חסרה כנ״ל. %break ומובן ג״כ שמן המלכות לא יצא אלא כתר שלה לבד וחסרה ט״ת, כי זה הכתר ה״ס פנימית המ״ן דגופא, דהיינו ההתכללות דמדה״ר בדין כנ״ל, שזהו סוד הטבור דגופא דנקודים, שהוא סיום יסוד הז״א וכתר לנוק', אמנם מטבור ולמטה לא נתפשט כלל כנ״ל. %break ונמצא בערך הזה, שכל ט״ת דנוק' חסרות כאן, דהיינו כל חלק הסוף דפרצוף נקודים והבן זה היטב. %break ונתבארו לנכון דברי הרב, אשר ז״א דנקודים לא היה לו כל הט״ס אלא ו״ק חג״ת נה״י, והוא משום שהמלכות שלו דהיינו מטבור ולמטה לא יכלה להתגלות בגופא דנקודים, משום שנמשכו מישסו״ת שלמעלה מטבור שאין שם בחי' מלכות דגופא שהיא בחי״ד, %break וע״כ לא יצאה מן המלכות הזו, רק בחי' ההתכללות הרחמים שבבחי״ד, דהיינו מה שנכלל בה מישסו״ת שירד למטה מטבור דא״ק אשר ערכו בחי״ב כנ״ל, שישסו״ת ה״ס בינה ובחי״ב, וזהו שנק' טבורא דגופא ונק' כתר של הנוק', כנ״ל. %break אמנם עדיין צריכים לבינה יתירה, להבין למה נק' כתר, כי אפי' להמתבאר שה״ע חיצוניות דעליון דהוי פנימית לתחתון, מ״מ היה צריך להקרא בינה שבנוק', כיון שהתכללות הרחמים שנק' פנימית הנוק', הרי זה מישסו״ת בא לה שהיא בינה ובחי״ב. %break %letter ט ט) ולהבין זה צריך שתזכור היטב ענין ה' הבחי' שבמסך דכלי מלכות שנתבארו היטב בפתיחה אות ח' ובפמ״ס בענף ג' וד' אות ב' וח' עש"ה ואביאם כאן בקצרה, כי באמת ענין עשר הספירות מתחילות רק מנקודים ולמטה, %break אשר מכח ירידת ישסו״ת למטה מטבור דא״ק ועלו למ"ן ונכללה בחי״ד בכל בחי' ובחי' מד' בחי' דאו״י, הנה מכח זה נעשה כלי בכל אחד ואחד מע״ס, ואז נעשה זה המציאות של עשר הספירות אור וכלי לכל ספירה. %break משא״כ בעקודים ואצ״ל למעלה מעקודים, לא הי' שם אלא מציאות כלי אחד שהיא בחי״ד כמבואר בכ״מ, וא״כ איך אנו מבחינים שם בחי' ע״ס, כיון שלא יש אלא כלי אחד של מלכות. והנה זה מבואר היטב בשער עקודים ובשער מול״מ פ"א אשר הכלים נעשו מתוך הסתלקות האורות ע״ש. %break וענין הסתלקות זו, נתבאר היטב בענפים הקודמים, שנמשך מסוד הזדככות המסך, שאו״מ ואו״פ בוטשים זב״ז עיין בענפים הקודמים ובפתיחה אות ח' אשר האור הפנימי והאור חוזר שה״ס או״מ, תלויים זה בזה ורדופים זה מזה מסבת היותם בכלי אחד, %break ועל כן הולך המסך ומזדכך מבחינה לבחינה מהתעבות שלו דבחי״ד. ומתחילה מזדכך לבחי״ג ונסתלק אז אור הכתר ונשאר בבחי' חכמה. ואח״כ מזדכך לבחי״ב, ונסתלק גם כן אור החכמה ונשאר בבחי' בינה. ואח״כ מזדכך לבחי'א, ונסתלק אור הבינה ונשאר בבחינת ז״א. %break ואח״כ מזדכך לבחי' השורש, כלומר שנזדכך לגמרי, ואז אין בו כח להעלות או״ח כלל ומסתלק האור לגמרי עש"ה ובענף ג' בפמ"ס. והנה מכח העליות והסתלקות הבחי' בזה אחר זה, נרשמות במסך שבכלי מלכות ה' מדרגות: כח״ב ז״א ונוקבא, שהמה נבחנים מתתא לעילא, %break כלומר כל שהוא עב ביותר ומסך שלו יותר חזק הריהו חשוב ביותר, כי בחי״ד דמסך מגלה או״ח הגדול מכולם שהוא עד קומת כתר. ובחי״ג שהוא יותר זך מבחי״ד, שנמצא המסך שאינו כל כך עב וחזק, %break ע״כ אורו יותר קטן ומעלה או״ח רק לקומת חכמה וכו'. וכמו שביאר הרב בשער מרשב״י באד״ר בד״ה ברישומי (דף ר') עש״ה. %break ובזה מתבאר לנו הטעם שהטבור שהוא בחי' פנימית המסך והמ״נ נק' בשם כתר, והוא משום שהיתה בסוד ההזדככות דשורשה שאינה מעלה או״ח כלל, אשר בערך ע״ס דאו״י הנבחנות מעילא לתתא נקרא כתר, כמ"ש בפתיחה אות ח'. %break דהיינו שלא היתה מעלה או״ח כלל, ואפי' מבחי' א' דמסך גם כן לא היתה יכולה להעלות. והוא הטעם שו״ק דז״א חג״ת נה״י יצאו פרודות זו מזו, כי לא היה להם בחי' המסך שבכלי מלכות המעלה או״ח ומקשר אותם בקומה אחת. %break והבן היטב כי אם היה בחי' עביות ומסך אפילו של בחי' א' אז היתה מקשרת עכ״פ כל חג״ת נה״י אלו לפרצוף אחד קטן בקומת ז״א ואז היתה גם המלכות דבוקה עמו יחד, משא״כ עתה שאין בה עביות ומסך כלל להיותה מזוככת בסוד הכתר והשורש, %break א״כ אינה מעלה או״ח כלל, ונמצאות חג״ת נה״י דז״א פרודות זו מזו וגם המלכות עצמה נפרדת מכולם, שאין לה שום חיבור עמהם, והבן היטב. %break ובזה תבין ההפכיות שבין ז״א לנוק', אשר בז״א חסר ג' ראשונות כח״ב, ובנוק' חסרות ט' תחתונות חו״ב זו״ן כמ"ש הרב כאן ובהנ״ל תבין זה היטב, כי מאחר שהנוק' לא קיבלה בחי' מסך מבחי' אחת שבד' הבחי', אלא היתה מזוככת בבחי' כתר שלה ע״כ לא העלתה או״ח, %break וממילא לא יצאו הג״ר שהם הכח״ב, וט״ת שלה לא יכלו להתפשט מטבור ולמטה, כי אינם נמשכים לפרצוף אלא בסוד זווג דהכאה כנ״ל, ומטעם זה גם לא היה ביניהם קשר של שום בחי' פרצוף כאמור. %break %letter י י) והנה נתבאר היטב ההבחנות של ראש תוך סוף, אשר כל פרצוף נבחן על ידיהם, הן בהבחן השורש שבהם דהיינו ע״פ האצילות של הויה הפנימית כמבואר באות א', והן על פי ההארות של עסמ״ב היוצאים לחוץ. ונמצינו למדים, אשר בראש דכל פרצוף לא קרה שום מיעוט והסתלקות אור. %break ובתוך דכל פרצוף היה בו מקרה של הסתלקות האור, אמנם מאליו ומעצמו חוזר בו האור בסוד התפשטות ב', כמ"ש בפתיחה אות ח'. אמנם בסוף של הפרצוף שמה אין האורות שבים מאליהם, אלא צריכין לתיקון מ״ן ע״י ירידת העליון למקום התחתון, %break כמו שהיה אצל הסוף של פרצוף א״ק, כנ״ל באות ג' או ע״י עליית התחתון למקום העליון הנוהג בעולם התיקון, כמ״ש בע״ה. ונתבאר שע״י חיבור התחתון והעליון, נעשה משניהם יחד בחי' שיתופא דמדה״ר בדין, שמכונה בשם מ״ן כנ״ל באות ג' %break אמנם צריכים לזכור שהוא ממש המסך שבכלי מלכות, שנשתנה שמו לסיבת השיתוף כמבואר שם. %break ודע שמכח שינוי זה, נבחנים כל העולמות שמראש עד סוף לב' כוללים מיוחדים: כולל א', הוא ה' פרצופין דא״ק, אשר זווג דהכאה יוצא בסוד המסך שבכלי מלכות. כלומר שעדיין לא נעשה בו השיתוף דמדה״ר ואין במסך אלא בחי״ד לבדה. %break וכולל הב' הוא ה' פרצופין דב״ן הכולל שנק' ע״ס דנקודים שנתקנו מהם ד' עולמות אבי״ע, אשר זווג דהכאה שבהם הוא יוצא ע״י מ"ן, כלומר מסך משותף ממדה״ר וממה״ד. ודע, אשר בסוד ה״פ שלו, נבחנים ע״ס דנקודים שהמה בחי' הויה הפנימית דב״ן הכללי, %break ופרצוף ע״ב שלו הוא עולם האצילות והס״ג שלו הוא עולם הבריאה והמ״ה שבו הוא עולם היצירה והב״ן שלו הוא עולם העשיה, שהוא ממש ע״ד הבחנות ה' פרצופי א״ק המבוארים בפמ״ס ענף ט'. %break וכן נבחן הב״ן הכללי הנז' ברת״ס ממש כמו שנתבאר לעיל גבי א״ק. וכבר ביארנו אשר ע״ס דנקודים יצאו רק בראש ותוך דהיינו עד הטבור, והסוף שלו חסר. ודע אמנם שאח״כ יצאו לחוץ האורות שלמטה מטבור דא״ק, ששם נמצא בחי' חיצונית המ״ן, %break ונתחברו אורות אלו בב״ן הכללי שנק' ע״ס דנקודים, כמ"ש בע"ח ש"ח פ"ג. אמנם בראש נתקיימו, ובז״ת דהיינו הגוף דנקודים שנתפשט עכשיו לתוך וסוף ממש, מתוך חיבור האורות האלו שלמטה מטבור דא״ק הם לא יכלו להתקיים ונשברו וירדו לבי״ע, כמ"ש הטעם במקומו. %break והנה אח״כ בעולם התיקון חזרו ונתעלו לאצילות, אמנם בחי' הסוף שמטבור ולמטה, שנתפשט בכח חיבור האור דלמטה מטבור דא״ק לא יכול להתעלות עוד לאצילות, ונתקן להיות פנימית ג' עולמות בי״ע התחתונים. ונמצא הסוף בלי תיקון האצילות, %break כי לא נתקן הסוף מצד המאציל עצמו בעולם התיקון, וע״כ נשאר למטה מפרסא דאצילות עד זמן גמר התיקון. כי כל תיקונו של הסוף הוא בסוד מ״ן, כמו גבי סוף דא״ק, אלא בסוף דא״ק נעשה תיקון המ״נ ע״י ירידת עליון לתחתון כנ״ל, מה שאין כן בעולם התיקון, %break אשר תיקון המ״ן נעשה ע״י עליית התחתון לעליון. שלפי״ז נמצא תחילת התיקון של מ"ן מתחיל מהצדיקים, שבכח מעשיהם הטובים מעלים מ"ן עד זו״ן דאצילות, וכן זו״ן למעלה מהם, ואז יוצא האור הישר על מ״ן אלו בסוד הזווג, ע״ד זווג דהכאה במסך כנ״ל, ואז שבים האורות לעליון בסוד ראש. %break ובחי' התפשטות המ"ן ממעלה למטה שהוא בחי' הגוף של אותם האורות שיצאו בזווג על המ״ן האלו זהו מגיע לתחתון, שזהו חלקם של הצדיקים שהעלו המ״ן ע״י מעשיהם, כמ"ש בארוכה במקומו. %break והנה נתבארו ב' הכוללים דא״ק ודב"ן הכולל, שהם שוים בערכם זה לזה, הן בבחי' ראש תוך סוף דהויה הפנימית שלהם והן בבחי' עסמ״ב המלבישים לפרצוף הפנימי. %break וזכור זה היטב כי תצטרך לו בכל המשך החכמה, לידע ולהבין מתוכו איך כל בחי' מאבי״ע נמשכת ויוצאת מבחי' שלו שכנגדו בה״פ א״ק, שזה נבחן רק ע״פ ב' הכוללים האלו וכמו שיתבאר עוד בע״ה. %break %letter יא יא) ובזה נבין היטב דברי הרב כאן, שאומר אשר מעשיהם של התחתונים מגיעים רק לזו״ן שנק' עולם, ואין התחתונים יכולים לפגום בג״ר, שמטעם זה הג״ר יצאו בשלימות וכו' ע״ש. דכבר נתבאר אשר הראש והתוך דכל פרצוף אינו צריך תיקון, %break כי בראש לא יקרה הסתלקות האורות כלל, ובתוך שהוא הגוף מפה עד הטבור נוהג בו הסתלקות, אמנם האורות שבים מאליהם בסוד התעבות החוזר דבינה שנק' התפ״ב, כמו שיתבאר בפתיחה אות ח'. %break וכל העיקר שצריך תיקון להשיב בו את האורות שנסתלקו הימנו, הוא רק הסוף דכל פרצוף, דהיינו הגוף שמטבור ולמטה, שהוא בחי' מלכות דגופא שנק' נה״י דכללות הגוף. %break והטעם שנק' נה״י, מפני שאין לך מלכות במציאות בלי נה״י, כנודע. אמנם בשורשה היא רק בחי' המלכות לבדה כנ״ל, ונק' ג״כ נוק' דז״א כנ״ל. %break ונתבאר שכל תיקונו הוא דוקא ע״י תיקון מ״נ, כנ״ל באות הקודם. ונתבאר אשר בנקודים לא היה בחי' המ״ן בשלימות, כי חסר חיצונית המ״ן שהיא בחי״ד, בסוד שורש מדה״ד שצריכה להמצא במ״ן דגופא, שמסבה זו לא נעשה בחי' הסתכלות ב' על מלכות דגופא, %break שהוא מוציא הכח״ב בגופא בכמות שהלביש לראש, כנ״ל באות ד' וח'. דע״כ יצא ז״א שהוא בחי' התוך דנקודים בחוסר ג״ר ורק בו״ק שהם חג״ת נה״י, והנוק' בכתר לבד שה״ס טבורא דגופא עצמו. ולפי״ז נמצא, שכל מעשיהם של התחתונים הוא רק לתקן בחי' הנוק' הזאת, %break אשר אח״כ נתפשטה ובאה בסוד שביה״כ לבי״ע, ונסתלק ממנה אור העליון שנק' אצילות, ואשר גם אחר תיקון העולמות דאבי״ע מצד המאציל, עדיין לא שבו אליה האורות, כי רק לתחתונים המה צריכים בסוד העלאת מ"ן, כמ"ש באות הקודם. %break אמנם כבר נתבאר שבחוסר החיצוניות דמ״ן, שהיא בחי' הסוף דגופא דנקודים, יחסר משום זה לתוך בחי' כח״ב שבו. ונמצא שכל זמן שאין התחתונים מעלים מ״ן לנוק' שהוא הסוף, נמצא גם התוך שהוא ז״א חסר ג״ר שלו כנ״ל, %break והנך מוצא שמעשיהם של התחתונים מגיעים בין לז״א ובין לנוק', דהיינו לכל הגוף דנקודים, אמנם לא בראש, כי בראש לא היתה הסתלקות שיהי' על התחתונים להשיב האורות לשם בכח העלאת מ״ן. %break וזה שאומר הרב, שכל הפגם מהתחתונים הוא רק בזו״ן ולא בג״ר. תשלום הענין בענף הסמוך בע"ה.
שמור ספר
בדוק
בטל