עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author ספר עץ החיים %book ענף יב הארי ופנים מאירות %break %H ספר עץ החיים עם פירוש פנים מאירות %break %H ענף י"ב %break %H דברי הרב %break %letter א א) ועתה צריך לתת טעם אל כל הנ״ל, מה נשתנו נקודות זו״ן מנקודות הג״ר. דע, כי כל העולם מתנהג ע״י זו״ן, וכמו שהם נקראים בנים של או״א, גם אנחנו נקראים בנים של זו״ן, בסוד בנים אתם לה' וגו', וגם כי הכתוב אומר כי אמרתי עולם חסד יבנה, %break ר״ל שהעולם הוא מבחי' החסד ואילך, שהם ז״ת, שהם כללות זו״ן, וז״ס ז' ימי בראשית כנודע. ולכן כל הפגם שגורמים התחתונים ע״י מעשיהם הרעים, אינו מגיע בג״ר, שהם א״א ואו״א, רק בז״ת שהם זו״ן. %break %H פנים מאירות %break %letter א א) גם אנחנו נקראים בנים של זו״ן: כמ״ש בזוהר משפטים (אות יא) בר נש כד אתיליד יהבין לי' נפשא וכו' זכה יתיר יהבין לי' רוחא מסטרא דחיות הקודש וכו' זכה יתיר יהבין לי' רוחא דאצילות מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ואקרי בן לקב״ה הה"ד בנים אתם לה' אלקיכם וכו'. %break פירוש, שע״י עבודתם של הצדיקים בתורה ומע״ט המה מעלים מ״ן לעולמות העליונים, ונמשך לשם זווג עליון על המ״ן שהעלו ונולד עי״ז אור שלם מראש וגוף, שבחי' הראש של אור ההוא נשאר שם, והתפ״ב של הראש משיגים אותם הצדיקים שגרמו לגילוי האור ההוא כמ"ש בפמ"ס ענף זה אות ג' ע"ש. %break והנה בתחילה אין האדם יכול להעלות מ״ן ע״י מעשיו רק לעולם העשיה לבחי' האופנים ואז משיג הארת נפש. ואם זכה יתיר, יכול להעלות מ״ן עד לבחי' חיות הקודש שביצירה ומשיג רוח דיצירה וכו' עד שזוכה ויכול להעלות מ״ן לזו״ן דאצילות שאז משיג רוח דאצילות ונק' בן לקב״ה, בסו״ה בנים אתם לה' אלקיכם כאמור. %break כל הפגם וכו' רק בז״ת שהם זו״ן: כבר ידעת שכל עליון צריך לתחתון שישלימו להיותו בחי' התפ״ב שלו, המחזיר האורות לגוף העליון אחר שנסתלקו כמ"ש בפמ״ס ענף ט' אות ב'. %break לפיכך אותם נשמות הצדיקים שזכו להיות בחי' בן ותחתון לזו״ן דאצילות, נמצאים ע״י מעשיהם מחזירים האורות לגופא דזו״ן, וכנגד זה הרשעים גורמים להיפך. אמנם למעלה מזו״ן אין מעשיהם מגיעים ועי' פמ"ס ענף זה אות ג'. %break %H דברי הרב %break %letter ב ב) והנה גם בזו״ן עצמם יש שינוי ביניהם, כי פשוט הוא שאין הפגם הנוגע בנוקבא שוה אל הפגם הנוגע עד ז״א ממש, שהוא גדול ומעולה ממנה. והחילוק שיש בזה הוא, כי הפגם המגיע עד נוקבא לבד, אפשר שיהיה כח בפגם ההוא, %break אם יהיה החטא גדול באופן שיגרום שיסתלקו ממנה הט' חלקים כולם, ולא ישאר בה רק חלק עשירית שהיא כתר שבה, אבל בז״א אין כח בפגם מעשה התחתונים, שיסתלקו ממנו הו״ק, רק הג״ר לבד. %break %H פנים מאירות %break %letter ב ב) אבל בז״א וכו' רק הג״ר לבד: ודע אמנם שחסרון סוף שנקרא נה״י, הוא הגורם לחסרון ג״ר והם ענין אחד. אלא כשמדובר בענין הכלים נבחנות עה״ס שהמה חסרי נה״י, וכשהמדובר בענין האורות נבחנות עה״ס שהמה חסרי ג״ר, כמו שנתבאר בפמ״ס ענף ט' אות י' עש"ה. %break %H דברי הרב %break %letter ג ג) וצריך לתת טעם לזה, ובכלל הדבר נבאר מ״ש לעיל, כי ביציאת נקודת ז״א יצאו ו' חלקי תחתונים ולא ג' ראשונות, ובנקודת הנוקבא יצאה נקודה העליונה כתר שבה בלבד, וט' חלקים התחתונים לא יצאו. %break %H פנים מאירות %break %letter ג ג) נקודת ז״א יצאו ו' חלקי וכו' נקודה העליונה: כבר נתבאר זה בענף הקודם בפמ״א ובפמ״ס עש״ה. %break %H דברי הרב %break %letter ד ד) אמנם ב' הטעמים לב' השאלות האלו הם נתלין זה בזה. והענין תלוי כמ״ש בפרקי אבות, בעשרה מאמרות נברא העולם, וכך פי' הדבר, שבחי' הז״א שהוא עולם, מתחיל מהחסד ולמטה, והוא נקרא עולם, בסוד אמרתי עולם חסד יבנה, מחסד ואילך יבנה כנ״ל. %break ובחי' זו הנקרא ז״א, היה המאציל העליון יכול לבראו מחובר יחד כל הי״ס ולא להיות יוד מאמרות נפרדות זו מזו, ולא היו כדרך ג״ר שהם א״א ואו״א, שכל יוד חלקיהם יצאו מחוברים יחד כנ״ל. %break %H פנים מאירות %break %letter ד ד) שבחי' הז״א שהוא עולם וכו' מחסד ואילך יבנה: כלומר, עיקר מציאות בנין הכלים של הפרצוף וכל קיומם הוא מאור דחסדים. וזה נאמר רק בבחי' הגוף של הפרצוף שנק' ז״א או עולם אבל לא בראש, כי בראש אין כלים אלא בחי' שורש לכלים. %break ודע שכל פרצוף נבחן בב' אורות כלליים: א', הוא אור החכמה ונק' אור העצמות, שהוא העצמות של הפרצוף שמגיע אליו ביושר מאור א״ס ב״ה. אור הב' הוא אור דחסדים ונק' אור דכלים, שנמשך לפרצוף מכח התעוררותו עצמו ע״י ב' פנים: או ע״י התגברות להמשיך, %break שה״ס בחי״ב מד' הבחי' הנודעות, או ע״י המסך דבחי״ד המעכב על אור העליון שעי״ז מעלה או״ח כנודע, ואלה נקראים אור דחסדים. ולהיות שכח התחתון מעורב בו נגרע מעלתו, ואינו נחשב עוד לאור העצמות של הפרצוף, אמנם הוא השורש לעיקר מציאת הכלים לכל פרצוף וממנו כל קיומם. %break והנה השראת אור החכמה והעצמות הוא בעיקר בראש, ולפיכך אין שם גילוי לאור דחסדים ובטל לאור העצמות כנר בפני אבוקה, שהיא הסיבה שאין כלים בראש מכח הסתכלות א', משום שהכלים נמשכים ומתקימים רק באור דחסדים. %break וע״כ מתפשטת המלכות של ראש בכח האור חוזר שהוא אור דחסדים, ומוציאה ע״ס דגוף שהמה הכלים דהפרצוף. %break וזה שאומר הרב, אשר ז״א שה״ס הגוף דפרצוף הנקודים הוא נק' עולם, שז״ס הכתוב כי אמרתי עולם חסד יבנה, כלומר שכל עיקרו של ז״א המה בנין הכלים, שאינם נבנים ואינם מתקיימים זולת באור דחסדים, וז״ש מחסד ואילך יבנה, והבן היטב. %break יוד מאמרות נפרדות וכו': עה״ס נקראות מאמרות, והיינו דוקא ע״ס דגוף להיותם בחי' התפשטות פה של ראש, ויוצאות בסוד זווג דהכאה משפה אל שפה, כמ״ש בע״ח שער מ״ז סוף פרק ב' עש״ה. וז״ס עשרה מאמרות דששת ימי בראשית, שהם בחי' ז״א וגוף. %break נפרדות זו מזו ולא היו כדרך ג״ר וכו': כי הקשר של הספירות והתאחדותם לפרצוף אחד, נעשה בסבת המסך או המ״ן המעלה או״ח ממטה למעלה, שאז מתקשרות ומתיחדות כל עה״ס או״י ואו״ח בקשר של פרצוף אחד בקומה שוה, כמבואר בפמ״ס לעיל בדף נ״ד אות ב' עש״ה. %break ולפי שמסך של ז״א לא היה בשלימות, כמבואר לעיל בפמ״א ענף י״א דף קע״ט ד״ה בחי' ז״א לפיכך לא העלה או״ח ונשארו הספירות נפרדות זו מזו, אבל בג״ר היה המסך בשלימות. %break %H דברי הרב %break %letter ה ה) ונתן לזה טעם ואמר, להפרע מן הרשעים וכו', פירוש, כדי להיות בעה״ז שכר ועונש, לצדיקים ולרשעים. ולכן היה הדבר הזה, שיהיה הזו״ן מחולקים ליוד חלקים, שהם עשרה מאמרות, ולא יצאו כלולים יחד ע״ד ג' נקודות הראשונות. %break והטעם הוא, לפי שכפי גודל שיעור הפגם שיגרמו הרשעים, כך יגרעו במאמרות האלו, ויפרע אז מהם כפי ערך ההוא, וכן להיפך זה אצל הצדיקים. %break %H פנים מאירות %break %letter ה ה) שיהיה הזו״ן מחולקים ליוד חלקים שהם עשרה מאמרות: ואין להקשות, הא אין בו יותר מששה חלקים פרודות חג״ת נה״י, כמ״ש לעיל, ואיך אומר כאן שהם עשרה מאמרות נפרדות. כי הכונה על ששת ימי בראשית, שהם לאחר עולם התיקון כנודע. %break ומתוך שיצאו הספירות דז״א פרודות בשורשם בנקודים בלי שום קשר של פרצוף, נעשים ראוים משום זה לקבל בעולם התיקון ה' מיני קשרים של פרצופין נבדלים זה מזה, שנק' ה״פ נרנח״י דז״א, שמגיעים לו בזה אחר זה. %break והם סוד עשרה מאמרות דמעשה בראשית, כי ג' הפרצופין נשמה חיה יחידה ה״ס ג״ר, וב' הפרצופין נפש רוח ה״ס ז״ת. וזה אמרו, שיהיה הזו״ן מחולקים ליוד חלקים, והבן. %break %H דברי הרב %break %letter ו ו) והנה הפגם המגיע אל הנוקבא דז״א, יש בחי' פגם שיגרום שיסתלק ממנה חלק א', ויש שיגרום לסלק ב' חלקים, ועד״ז עד שאפשר שיהיה בחי' פגם שיגרום שיסתלקו ממנה ט' חלקים התחתונים, ולא ישאר בה רק חלק א' העשירי העליון בלבד שהיא הכתר שבה. %break אשר ז״ס מה שנאמר אל הירח, לכי ומעטי את עצמך, והבן זה. %break %H פנים מאירות %break %letter ו ו) יש בחינת פגם שיגרום שיסתלק ממנה חלק א' וכו': כמ״ש בפמ״ס ענף ג' אות א' וב' שכל שיעור קומה תלוי בעביות של המסך שבכלי מלכות, שיש בזה ה' בחי' כח״ב זו״ן, והעב ביותר מגדיל קומתה ביותר עש״ה. %break והנה בהיות התחתונים זכאים יכולים להעלות מ״ן דבחי״ד ואז המלכות שלימה בכל קומתה עד הכתר, וכשיש איזה פגם אינם יכולים להעלות מ״ן רק מבחי' ג' המעלה או״ח בקומת חכמה, ונמצא שנסתלק ממנה חלק אחד דהיינו חלק הכתר. %break וכשיש יותר פגם אינם יכולים להעלות מ״ן רק מבחי״ב המעלה או״ח בקומת בינה, ונמצא שנסתלק ממנה ב' חלקים, דהיינו כתר וחכמה. ובהגדיל הפגם ביותר, אינם יכולים להעלות מ״ן רק מבחי״א המעלה או״ח בקומת ז״א, %break ונמצא שנסתלק הימנה ג' חלקים כח״ב, עד שמזדככת לגמרי לבחי' כתר שבה, ואז אינה ראויה להעלות או״ח כלום, והוא תכלית הקטנות של המלכות. וזה אמרו שאפשר וכו', ולא ישאר בה רק חלק העליון לבד, שהוא הכתר שבה, %break דהיינו שמזדככת לגמרי, ואין התחתונים יכולים לעלות מ״ן כנ״ל, כי אינה מוכשרת עוד לזווג להעלות או״ח, והבן. %break %H דברי הרב %break %letter ז ז) ואמנם, אם מה שהיה נשאר קיים ממנה, לא היה חלק העליון מכולם, אלא האחרון שבכולם, ע״ד הז״א שנשארים התחתונים ומסתלקים העליונים, הנה אז לא היה כח כלל בחלק ההוא, ואז אפי' אותו החלק היה מתבטל, להיותו תחתון שלה, והיה נחרב ומתבטל העולם. %break ולכך הוצרך שחלק הנשאר יהיה העליון שבה, שהיא הכתר שבה, מחמת היותה כולה נתונה תוך הקליפה, כמבואר בסוד רגליה יורדות מות. %break %H פנים מאירות %break %letter ז ז) ואמנם אם מה שהיה נשאר קיים וכו' האחרון שבכולם ע״ד הז״א: אז היו ח״ו מתבטלים בין הקליפות, והוא משום שע״ס דנוקבא הפכים המה מע״ס דז״א, כי ע״ס דז״א המה בחי' אור ישר, אשר כל ספי' ממנו הזך ביותר משובח ביותר, %break ולהיות הכתר יותר זך מהחכמה נמצא משובח הימנו וכן החכמה מן הבינה וכו'. והפכי אליו ע״ס דנוקבא להיותם מבחי' אור חוזר, אשר כל העב ביותר משובח יותר, ובחי״ד שהיא מלכות דמלכות שהיא עבה ביותר מבחי״ג שהוא ז״א דמלכות נמצאת חשובה הימנו, %break כי בחי״ד מעלה או״ח בקומת כתר ובחי״ג רק עד קומת חכמה. וכן בחי״ג, העבה ביותר מבחי״ב שהיא בינה דמלכות חשובה ביותר, כי בחי״ג מעלה או״ח בקומת חכמה ובחי״ב רק בקומת בינה וכו'. כמבואר בפמ״ס ענף ג' עש״ה. %break ולפיכך אילו היו יוצאות ספירות התחתונות דנוק' בקביעות היה נמצא ב' גרעונות: א', שהמה קרובים לקליפות משום עביותם בסוד רגליה יורדות מות, כמבואר בפמ״ס ענף א' אות י״א עש״ה. ואם לא היו יכולים להסתלק בעת הפגם אז היו ח״ו מתבטלות בקליפות והיה חורבן העולם ח״ו. %break ב', שהרי ערכם גדול מאד להיותם בחי' ג״ר כנ״ל, ואם היו יכולין הקליפות להאחז בהם היה הפגם גדול מנשוא לאין קץ ח״ו, לכן לא יצא בקביעות רק העליון והזך שבה, שהוא כתר דמלכות המוצל מחששות הנ״ל להיותו רחוק מהקליפות יותר מכולם וגם שיעור אורו הוא פחות מכולם, כאמור. %break משא״כ בז״א, שגם הספירות התחתונות שלו רחוקות הרבה מהקליפות, וגם שיעור אורם של התחתונות שפל לאין ערך מהעליונות, להיותו נבחן בערך האור ישר שכל הזך ביותר חשוב יותר, וע״כ יצאו בו בקביעות רק התחתונות. %break מחמת היותה כולה נתונה תוך הקליפה: ואין להקשות דהכתוב אומר רגליה יורדות מות, דהיינו בחי' הסוף שלה, ואיך אומר שכולה נתונה תוך הקליפה. כי אין הכונה על עצמותם של ספירות המלכות רק על בחי' ט״ר שנוטלת מז״א, בסוד לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלים, %break שאז כל טה״ס הראשונות שלקחה מז״א נפלו לקלי', ולא נשאר בה אלא בחינתה עצמה מתחילת אצילותה, דהיינו הכתר שבה, כמ״ש במרשב״י במדבר עש״ה והבן. %break וכבר ידעת ענין ט״ר שלוקחת מז״א, שה״ס או״ח שכלי מלכות מעלה לז״א ממטה למעלה ומגדלת ט״ר דז״א, שאז מתפשט מהם למלכות כל זה השיעור ממעלה למטה, ונבנים ט״ר שלה. ונודעששיעור קומתם דע״ס אלו תלוי בעביות שבכלי מלכות, שה״ס עצמות ע״ס שבה כנ״ל, %break דאם הכלי מלכות מבחי״א יהיה קומתם בקומת ז״א, ואם מבחי' ב' יהיה קומתם בקומת בינה וכו' כמבואר לעיל. %break ולפיכך אם היה יוצא בקביעות בחי' האחרונה שבה, דהיינו בחי״ד, שאז היה קומת ט״ר שנוטלת מז״א גדול עד הכתר, אז היה ההפסד מהנפילה לקלי' גדול ונורא עד מאוד, והבן היטב. %break %H דברי הרב %break %letter ח ח) והנה החלק הזה הנשאר הוא בעצמו בחי' החלק שיצא מתחילה קודם התיקון כנ״ל, כי אז לא יצא מכל חלקי נקודות נוקבא דז״א, רק חלק עשירית ממנה, והוא העליון שבה. %break %H דברי הרב %break %letter ט ט) וטעם הדבר, כי כל דבר שבא בתחילה בבחי' שורש ועיקר, אינו מסתלק אח״כ בעת הפגם, אמנם מה שבא לה בסוד תוספות בעת התיקון, שהם ט' חלקים האחרים, אלו הם מסתלקים בעת הפגם, משא״כ אם באו מתחילה קודם התיקון בסוד שורש ועיקר, שאז אם יפגמו התחתונים לא יוכלו להסתלק. %break %H פנים מאירות %break %letter ט ט) בבחי' שורש ועיקר וכו' בסוד תוספות וכו': דע, שב' כוללים שלימים נבחנים בכל העולמות בכללות. כולל א', ה״ס ה' פרצופין געסמ״ב דא״ק הנמשכים מצמצום א'. כולל הב', ה״ס ה' פרצופין געסמ״ב דב״ן החיצון, שנק' פרצוף ע״ס דנקודים שנמשכים מכח צמצום ב', שה״ס צמצום נה״י דא״ק. %break וה״פ געסמ״ב דב״ן הנזכרים ה״ס שורש ועיקר של ד' עולמות אבי״ע: שפרצוף גולגלתא ה״ס ע״ס דנקודים גופי', וע״ב ה״ס עולם אצילות. וס״ג מ״ה וב״ן שלו ה״ס ג' עולמות בי״ע התחתונים. %break והנה לפי״ז היו צריכים ה״פ געסמ״ב דב״ן לקבל אורותיהם מה״פ געסמ״ב דא״ק, אשר כל בחי' מב״ן תקבל מבחי' שכנגדה בא״ק, דהיינו גולגלתא דב״ן מגולגלתא דא״ק, וע״ב דב״ן מע״ב דא״ק, וכו' על זה הדרך, שבאמת כן יהיה בגמר התיקון. %break אמנם בטרם זה נתקנו העולמות באופן אשר כל ה' הפרצופין געסמ״ב דב״ן אינם מקבלים זולת מד' הפרצופין עסמ״ב דא״ק, ונמצא משום זה שגם כל פרטי הפרצופין מן ב״ן הכולל כולם הם חסרי כתר, משום שאינם מקבלים מפרצוף גולגלתא דא״ק, אלא מע״ב ולמטה שה״ס חכמה דא״ק, כאמור. %break ובזה מיושבת קושי' גדולה, כי לפי המתבאר נמצא כל החסרון של פרצוף הנקודים משום שיצא רק בבחי' ראש ותוך של הפרצוף ונפסק על הטבור שנק' כתר מלכות כמ״ש לעיל בדף קע״ט בפמ״א ד״ה בחי' ז״א עש״ה. %break שזוהי סיבת שביה״כ, להיות האור בבחי' פרצוף שלם רת״ס והכלים חסרי הסוף, וע״כ נשברו ומתו. כלומר שירדו לבי״ע. %break ולפי״ז מובן מאליו, שכל עיקר תיקונם של הכלים דנקודים תלוי בהשלמת זה החלק שמטבור ולמטה, וא״כ קשה איך אח״כ בעולם התיקון, אנו מוצאים את גבול האצילות ממש באותו המקום והגבול של אצילות דע״ס הנקודים, %break דהיינו על הטבור שנק' כתר מלכות דנקודים, וכל שמטבור ולמטה נשאר בבי״ע כמקודם, כמ״ש לעיל ענף י״א אות ט' בפמ״א ד״ה אמנם ע״ש. ועוד, איך יצוייר ג״ר בפרצופי אצילות כיון שכלים דסוף חסרים, שזה גורם חוסר אור הג״ר, כנודע. %break והענין שכל האורות והתיקונים של ה״פ געסמ״ב דב״ן באים רק ע״י מ״ה החדש שה״ס התלבשות א״ס בחכמה דא״ק וכו' כמ״ש בע״ח שער ג' פ״א עש״ה. שה״ס ע״ב דא״ק שהתלבשותו הוא במסך דבחי״ג, אשר כל רת״ס שלו מסתיימים למעלה מטבור. %break ולפי שנשתתפה עמו בחי״ד שה״ס מלכות דא״ק קנה בזה שם מ״ה החדש כמ״ש כאן בפמ״ס אות ב' עש״ה. שלפי״ז נמצא, שבאותו מקום שיצאו ע״ס דנקודים עד הטבור שהיו חסרי סוף, יצאו עתה ע״סדאצילות בפרצוף שלם לגמרי מראש תוך סוף, %break דהיינו מבחי' ע״ב דא״ק, שכל קומתו נשלם למעלה מטבור כאמור. ובזה נתקנו כלים דב״ן שנפלו לבי״ע וחזרו להיות כלים שלימים לבחי' אצילות ובשלימות דרת״ס. %break והנה נתבאר שכל תיקון ה״פ דב״ן הכללי נמשכים מע״ב דא״ק ולא מפרצוף גולגלתא דא״ק. וז״ס שכל פרצופי ב״ן המה חסרי הכתר, כי זה התפשטות הב' דעולם התיקון שנק' מ״ה החדש, אע״ג שבערכו עצמו יצא בה' פרצופין שלימים שנק' געסמ״ב דמ״ה החדש, %break אמנם כלפי הב״ן שהוא השורש והעיקר נבחן שחסר לו הכתר, כי כל ה״פ געסמ״ב השלמים בכל רת״ס שלהם, נמצאים בערך הב״ן שהמה עוד חסרי הסוף, משום שמ״ה כולו הוא בחי' ע״ב דא״ק, וע״כ לא יוכל להשלימו רק למעלה מטבור כנ״ל. %break וז״ס שאין אורות אלו הנמשכים ע״י מ״ה החדש קבועים וקיימים בכלים דב״ן. והוא מפני שאינם משורשם שמתחילת אצילותם בנקודים, ששם יצאו בקומת הגולגלתא כנ״ל בע״ח דף קס״ו ע״ש והבן היטב. %break ובזה מתבארים דברי הרב דכל שבא בתחילה בשורש ועיקר, דהיינו בע״ס דנקודים עד הטבור, שהם נתקנו אח״כ באופן שהאורות באו לכלים של עצמם, הם אינם יכולים להסתלק בשעת הפגם כי כבר קנו כל השלמתם. אמנם מה שבא אח״כ בעת התיקון בסוד תוספת, %break דהיינו ע״י מ״ה החדש שבירר מהכלים שלמטה מטבור דב״ן וחיברם לאצילות, זהו רק בסוד האורות דמ״ה הנשלמים למעלה מטבור, שע״י כך יצאו ט״ר דב״ן באצילות, כמ״ש במקומו. והנה כל זה נק' בשם תוספות משום שעדיין האורות אינם נמצאים בכלים של עצמם, %break אלא בחיבור דכלים ואורות דמ״ה ואין זה עוד גמר תיקונם, וע״כ אינם קבועים ויכולים להסתלק בשעת הפגם עד גמה״ת שאז יושלמו כלים דב״ן שלמטה מטבור בבחי׳ פרצוף גולגלתא, כי יושלמו הכלים בערכם עצמם ואז יגיע להם השפע מן פרצוף גולגלתא דא״ק, %break ונמצאים האורות בכלים של עצמם משורשם, ולפיכך יהיו קבועים וקיימים ולא יסתלקו עוד לנצח. ועיין כ״ז כאן בפמ״ס באורך. %break %H דברי הרב %break %letter י י) ואם תאמר, ויותר טוב היה שלא יסתלקו, לזה ביאר הטעם ואמר להפרע מן הרשעים וכו׳, ויהיה שכר ועונש ודין ודיין, ובהסתלק יפרע מן הרשעים על שגרמו הסתלקות, והוא לבחי׳ היותם יוד מאמרות נפרדות, כי אם יצאו מחוברים כאחד לא יהיו מסתלקים, %break וזה שאמר שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות, פירוש, ואלו נברא במאמר א׳ כלול מכולם, לא היה כך. %break %H דברי הרב %break %letter יא יא) וכן עד״ז לתת שכר טוב לצדיקים המחזירין אותן אחר הסתלקותן, משא״כ אם לא היו מסתלקין מאליהם ע״י הפגם, לא היה שכר לצדיקים המחזירין אותן, והבן זה. %break %H דברי הרב %break %letter יב יב) ועוד יש טעם ב׳ מצד עצמם והוא, כי אם היו תחילה בסוד שורש ועיקר באופן שאח״כ לא היו יכולין להסתלק, הנה היה ח״ו מגיע הפגם בהם, אבל עתה כאשר חוטאים התחתונים הם מסתלקות למעלה ואין הפגם מגיע בהם, %break ואז יפרע מן הרשעים, שגורמים נזק בעולם התחתון על מיעוט השפע, מחמת שגרמו הסתלקותן, אבל בהם עצמם אין הפגם מגיע כנ״ל, כי הרי הם מסתלקין. וז״ש, שמאבדין את העולם וכו׳, ולא אמר שפוגמים בעשרה מאמרות עצמם. %break %H פנים מאירות %break %letter יב יב) אין הפגם מגיע וכו׳ ולא אמר שפוגמים וכו': כי בטרם שבאו לפגום הם מסתלקין. ואין להקשות מהמובא לעיל שבעת החורבן נפלו כל ט״ר דנוק׳ לקלי׳ וכן ממ״ש בע״ח שער ל״ד אות א׳ אשר ט׳ תחתונות דמלכות נחתי בבריאה והכתר נשאר באצילות, %break דמשמע לכאורה שאינם מסתלקים בעת הפגם אלא נשארים ונופלים. והענין, כי כל המדובר כאן הוא בדיוק בע״ס דעצמותה של המלכות ההפכים מע״ס דז״א כנ״ל, שכל העב ביותר חשוב ומעולה ביותר, אשר מתחילת אצילותה יצא מהם רק הכתר לבד שהוא מוכרח משום זה להשאר בקביעות. %break משא״כ כל ד׳ הבחי׳ חו״ב וז״א ומלכות שבה לא יצאו כאן כנ״ל, אלא נמשכים אח״כ עם מ״ה החדש, שה״ס העליות של המלכות בשבת ויו״ט, והם אמנם מסתלקים למעלה בחול, או בשעת פגם, כמבואר לעיל. %break ומ״ש דט״ת דמלכות נחתי בבריאה או בעת חורבן שנפלו לקליפות, אינם אלא מבחי׳ ט״ר שלוקחת מז״א בסוד או״ח ממעלה למטה כנ״ל. ומה שנק׳ לפעמים ט״ר ולפעמים ט״ת, הוא משום שבערך ז״א שהזך יותר משובח נק׳ ט״ת, ובערכה עצמה ט״ר, והבן. %break %H דברי הרב %break %letter יג יג) ואמנם החלק העליון שבה, אע״פ שנשאר קיים בה ואינו מסתלק בעת הפגם, אין הפגם מגיע בו, להיותו עליון מאד יותר מכל השאר, אבל החלקים התחתונים שבה הקרובים אל הקליפות, היה הפגם מגיע בהם אלו לא היו מסתלקין. %break %H דברי הרב %break %letter יד יד) ואמנם הז״א שאינו קרוב אל הקלי׳ כמו נוקבא, לכן היו בו ב׳ שינויים מנוקבא, הא׳ הוא, שיצאו ששה חלקים של הנקודה שלו בקבע מתחילה קודם התיקון, מה שאין כן בנוקבא, שלא יצאה רק חלק העשירית לבד. והב׳ היא, כי יצאו חלקים התחתונים שבהם, ולא העליונים. %break %H דברי הרב %break %letter טו טו) וטעם הדבר הוא ע״ד הנ״ל, כי כיון שאין בו החשש כמו בנוקבא כי אינו קרוב אל הקליפות, ולכן היה הענין בו בהיפך. %break %H דברי הרב %break %letter טז טז) ומצורף לזה טעם אחר והוא זה, כי הנה ג״ר דז״א הם אורות עליונים, ואם היו יוצאים בתחילה היו נשארים קבועים כנ״ל, ולא היו מסתלקים בעת הפגם, והיה עון התחתונים גדול עד מאד מנשוא לאין קץ, בתתם פגם במקום העליון הזה והיה העולם חרב. %break לכן היה בהיפך, כי הג״ר יצאו בסוד תוספת לבד, כדי שיוכלו להסתלק בעת הפגם, ולא יגיע בהם פגם ח״ו. %break %H דברי הרב %break %letter יז יז) ובזה עצמו יהיה טעם לכל הג״ר, למה באים ביחד בסוד תוספת, והוא, כי ג״ר דז״א חשובים כאחד, ובעת הפגם צריך שיסתלקו יחד, או שיחזרו יחד שלא בעת הפגם, כי אם יסתלק א׳ וישארו ב׳ או להיפך, %break אין פגם גדול מזה, לעשות פירוד בין ג״ר דז״א ח״ו, ויותר טוב שיסתלקו שלשתן ויהיו מחוברין, משיסתלק א׳ ויהיה הב׳ בפירוד ממנו. %break %H דברי הרב %break %letter יח יח) והנה הששה אחרונות שלו באו בתחילה בסוד שורש ועיקר. ואמנם אם בג״ר היה יכול הפגם לנגוע בהם, כ״ש בו״ק, וא״כ איך יצאו בסוד שורש, ולא יוכלו להסתלק בעת הפגם. %break %H דברי הרב %break %letter יט יט) אך הענין מבואר במה שנתבאר ג״כ הטעם של ב׳ השאלות הנ״ל, הא׳ הוא, למה יצאו ו׳ חלקי נקודות לבד ולא יצאו היוד כולן, וגם למה יצאו הששה חלקים בעצמן נפרדות ולא מחוברות ומקושרות. %break %H דברי הרב %break %letter כ כ) אבל הענין הוא, כי הלא המאציל ראה, שאם היו יוצאים הג״ר לא יהיו יכולים להסתלק בעת הפגם, והיה הפגם נוגע בהם ח״ו. ואם נאמר שהיה יכול להוציאם נפרדות זה מזה, כי אז לא היה הפגם מגיע בשלשתן יחד, רק בבחי׳ ההיא המיוחסת אל הפגם ההוא, %break הנה אין לך פגם גדול מזה שג׳ ראשונות יהיו נפרדין זה מזה, כנ״ל. ולכן הוכרח שלא יבואו כלל בסוד שורש, אלא בסוד תוספת, כדי שאם יפגמו התחתונים יוכלו להסתלק ויסתלקו שלשתן בחיבור, ולא בפירוד. %break %H פנים מאירות %break %letter כ כ) אין לך פגם גדול מזה שג״ר יהיו וכו': כי ג״ר דז״א חשובים כאחד כמ״ש לעיל. ולכאורה קשה מהמבואר ברוב המקומות שג״ר דז״א שהם ג׳ פרצופין נשמה חיה יחידה דז״א, באים בזה אחר זה ולא ביחד. %break וצריך שתדע שיש ב׳ שורשים לע״ס, שורש א׳ הם ע״ס דשיעור קומה הנמשכים ובאים מסיבת הזדככות המסך. שה״ס ה״פ געסמ״ב דא״ק, כמ״ש לעיל בפמ״ס בענף ט׳ אות ג׳ ע״ש. ונודע שאע״פ שיש בכל פרצוף ע״ס, מ״מ לא יש שם כי אם כלי אחד שהוא כלי מלכות, אבל ט״ר הם בחי׳ אור ולא כלי, כמ״ש שם. %break שורש ב׳ להבחן עה״ס הם ע״ס בסוד עשרה כלים הנעשים מכח עליית מ״ן בצמצום ב׳ כמ״ש בפמ״ס שם אות ה׳ ע״ש. שנכפל המסך מבינה ומלכות יחדיו, שה״ס שיתוף מדה״ר בדין כמ״ש שם. %break והנה משורש א׳ נבחנים ה׳ פרצופין ובכל פרצוף יש ע״ס. אמנם שיהיו כלים בכל ספי׳ וספי׳ לפני עצמה אנו צריכים לשורש ב׳, כי מצד ההזדככות דה״פ א״ק אין לכל עה״ס רק כלי אחד כאמור. %break וצריך להבין אמנם, כיון שכל הכלים נשרשו רק מירידת הבינה לבחי״ד שלמטה מטבור דא״ק, א״כ איך נעשו הכלים של כתר וחכמה שהם למעלה מהבינה. והענין, משום דהבינה שה״ס בחי״ב היא עצמות החכמה, כמ״ש בפמ״ס ענף ד׳ אות ד׳ ע״ש. %break ע״כ נתקנה גם החכמה בנוק׳ מכח הבינה, ואחר שהחכמה נתקנה בנוק׳ נעשתה כללות החכמה בחי׳ כלי אל הכתר. %break וז״ס שג״ר נחשבות תמיד לאחת, כי עיקר הכלי הוא בבינה ביחוד, אלא החכמה מתוקנת בכח הבינה והכתר בכח החכמה כאמור. ונמצא שאם תפריד הבינה מהם נמצאים כתר וחכמה בלי מציאות כלים כלל והבן היטב. %break והנה זה נאמר רק בע״ס הפרטיות שבכל אחד מה״פ הכוללים הנק׳ געסמ״ב, להיותם נמשכים משורש הב׳ וכמבואר לעיל, משא״כ בה׳ הפרצופין עצמם הנמשכים משורש א׳ מסוד ה׳ בחי׳ של הזדככות דה״פ א״ק הם ודאי פרצופין נבדלים כל אחד מחבירו, %break כי כל תחתון יוצא מהתפשטות אור הפה של העליון, כמ״ש בענף ט׳ בפמ״ס אות ג׳ ע״ש. %break ובזה תבין אשר ה׳ פרצופין געסמ״ב דז״א דשיעור קומה, הם בבירור פרצופין נבדלים זמ״ז ובאים בזא״ז כאמור. אמנם עה״ס הפרטיות שבכל פרצוף ופרצוף נמצאות ג׳ ראשונות שלו ביחוד גמור, להיותם כולן מאוחדות בכלי דבינה. וז״ת של הפרצוף נמשכות ג״כ בבת אחת כמ״ש במקומו בע״ה. %break %H דברי הרב %break %letter כא כא) אבל הששה חלקים התחתונים הוציאם נפרדין זו מזו בכוונה ממש כדי שלא יפגמו כולם, כי יש פגם שנוגע ביסוד לבד, ויש פגם שנוגע בהוד לבד וכיוצא בזה, והוא לבדו יפגום, והשאר כיון שאינם מחוברים יחד אינם נפגמים, %break ונמצא שבעת הפגם לא יהיה הפגם כל כך גדול, וטוב יותר שיפגמו התחתונות ולא הג׳ ראשונות, וגם יותר טוב שהתחתונות עצמן יהיו בפירוד מתחילה קודם התיקון, כדי שאפילו אחר התיקון, כאשר חם ושלום יהיה פגם לא יגיע הפגם רק באותו חלק לבד שנפגם. %break ואעפ״י שאז אחר התיקון הן מחוברות כנודע, אך כיון שמתחילה היו נפרדות, אין הפגם מגיע לכולם. %break %H דברי הרב %break %letter כב כב) אבל בנוקבא, אלו היו התחתונות שבה ח״ו נפגמות, היה העולם חרב לגמרי, להיותה קרוב מאד אל הקליפות, והן ג״כ תחתונות שבה היו נאחזין בהן הקלי׳ לאין קץ, ולא יהיה שום תיקון ח״ו. %break %H דברי הרב %break %letter כג כג) ובזה יתבאר היטב הטעם למה הוצרך בז״א עיבור יניקה ומוחין, כי הג׳ ראשונות יצאו כל אחד כלול מיוד, ולכן לא הוצרכו לכל זה, רק לעיבור אחד בלבד. %break %H דברי הרב %break %letter כד כד) והז״א תחילה צריך עיבור ויניקה לתקן יחד הו״ק אלו, אשר הם לבדם יחד יצאו בסוד שורש ועיקר קבועים, מתחילה קודם התיקון. ואח״כ עיבור ב׳ להביא אליו יחד כל הג״ר שלו, שהם המוחין הנזכר אצלינו תמיד, ובאים לו אז בתוספת ביחד. כי כן בראשונה נשארו שלשתן יחד שלא יצאו, כנ״ל. %break %H דברי הרב %break %letter כה כה) אבל הנוקבא, שכל ט׳ חלקי התחתונים לא יצאו תחילה, הנה אחר התיקון יצאו כולם בפעם אחת בסוד תוספת ברגע אחת ביחד, ואינה צריכה לכל אותם התיקונים דזעיר אנפין, ודי לה בעיבור ראשון.
שמור ספר
בדוק
בטל