עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author ספר עץ החיים %book ענף יב פנים מסבירות %break %H ספר פנים מסבירות %break %H ענף י"ב %break %letter א א) ועתה נבין דברי הרב בענף זה בפירוש דחז״ל שהקשו והלא במאמר אחד יכול להבראות ולמה נבראו בעשרה מאמרות וכו׳. ופירשו שעשרה מאמרות המה ע״ס דזו״ן שנקרא עולם עכ״ל. %break ובאמור תבין היטב שאין עשרה מאמרות אלו כוללים כל עה״ס דנקודים רק חג״ת נה״י דז״א לבדם, כי כבר ביארנו שג״ר דנקודים המה סוד הראש דכללות פרצוף הנקודים וחג״ת דנקודים שהם זו״ן המה סוד הגוף של הפרצוף. %break וסוד ראש וגוף כבר נתבאר לעיל בפמ"ס ענף י"א אות א׳ אשר כל מדרגה מתפשטת בסוד ראש מכח הסתכלות א׳ עד למלכות שנקראת פה דראש, ואח״כ נעשה התפשטות הפה לע״ס שניות בסוד הסתכלות ב׳ שהמה הגוף. %break ותדע בזה שהתפשטות זו של הפה דראש נק׳ מאמר משום שהסתכלות ב׳ לצורך גופא, נעשה בסוד זווג דהכאת שפה אל שפה כמ״ש בע"ח שער מ"ז פ״ב עש"ה. %break וכיון שחז״ל מכנים הספירות בשם מאמרות, א״כ ודאי שהכונה על בחי׳ ז״ת שהם זו״ן, כי הספירות של הראש לא נקראות מאמרות, זולת ספירות דגופא שיוצאות בסוד הכאת שפה אל שפה. %break אמנם עדיין דברי הרב צריכים ביאור במה שאומר שעשרה מאמרות המה ז״א, ומקודם זה אומר שאין לז״א דנקודים אלא שש ספירות חג״ת נה״י לבד וא״כ לא יש כי אם ששה מאמרות ואיך אמרו בעשרה מאמרות נברא העולם. %break וביותר קשה הלא כל בחי׳ חג״ת נה״י דז״א עם המלכות הם רק בחי׳ גופא דנקודים, דהיינו התפשטות פה דראש בסוד הסתכלות ב׳, וא״כ אין כאן אלא התפשטות אחת ומאמר אחד לכל הספירות דזו״נ ולמה מכונים עשרה מאמרות. %break ואין לומר שהטעם הוא מפני שהיו פרודות זו מזו, דענין הפירוד הוא מטעם שחיצוניות דנוק׳ חסרה במ״ן דע״כ לא יצא הסתכלות ב׳ על שלימותו שיקשר את כולם לפרצוף אחד, ולפי״ז נמצינו למדים שאין כאן אפילו מאמר אחד על שלימותו, ולמה נקראים משום זה עשרה מאמרות. %break ותבין זה ממה שביארנו לעיל שיש ה׳ בחי׳ במסך שבכלי מלכות, אשר נרשמו בו מכח ד׳ בחי׳ ההסתלקות, כנ״ל בפמ״ס ענף י"א אות ט׳ ע״ש. וצריך שתדע שכל מסך ומסך מד׳ הבחי׳ הנ״ל עושה פרצוף שלם מראש תוך סוף, וכל ההבחן שלהם שאמרנו ע״פ כח״ב זו״ן, %break היינו דוקא בקומתם, באופן שזווג דהכאה על מסך דבחי״ד עושה רת״ס בקומת כתר וזווג דהכאה על מסך דבחי״ג עושה רת״ס בקומת חכמה וכן במסך דבחי״ב עושה רת״ס בקומת בינה ובבחי״א קומת ז״א, וכשמזדככת כולה אין לה אלא בחי׳ עצמה לבדה בלי שום קומה. %break אמנם בערכם עצמם נבחנים כאו״א לפי עצמו ג״כ לרת״ס כמ״ש במקומו. וכבר נתבאר שכל ראש ה״ס ג״ר, ותוך סוף ה״ס ז״ת. שלפי״ז יש בכל קשר של פרצוף הנעשה ע״י בחי׳ מסך אחד מה׳ בחי׳ הנ״ל, בחי׳ ע״ס שלימות. %break ותדע, שז״ס האורות של נרנח״י הנודעים, שקשר של פרצוף יחידה נעשה על מסך דבחי״ד וקשר של פרצוף חיה נעשה על מסך של בחי״ג וכו׳. וזכור כלל זה היטב. %break ובזה נבין היטב קושיית הרב שמקשה למה יצאו חג"ת נה"י דז״א פרודות זו מזו. שלכאורה אין זו שום קושיה, כי ע״כ יצאו פרודות משום שיצאו כולם רק מישסו"ת שלמעלה מטבור, שאין שם חיצונית המ״ן דגופא אלא פנימית המ״ן לבד הנמשכת מבינה שנכללה במלכות, %break דהיינו מהרחמים הנכלל במ"ן, וע״כ לא היתה כאן הסתכלות ב׳ של מלכות דמלכות המעלה או״ח ומקשר לכל הפרצופין כנ"ל בפמ"ס ענף י״א אות ח׳ ע״ש וא״כ מאי מקשה. ועוד, הרי היה יכול לתרץ כן, דעל כן יצאו פרודות משום החסרון של חיצוניות הנוק׳ כאמור. %break אמנם באמת ישנה כאן קושיה גדולה, כי כבר ביארנו שיש ה׳ בחי׳ במסך שהיא בחי׳ המ״ן של עתה, ואם כן קשה, הגם שלא יצאה חיצוניות המ״ן שהיא בחי״ד עצמה אלא רק הפנימית לבדה הנמשכת מישסו״ת שהיא בינה ובחי״ב, %break מ״מ היה אפשר שתעשה לבחי׳ מסך וקשר של בחי״ב שהוא בחי׳ רת״ס בקומת בינה, ואז היו עכ״פ ספירותיו בקשר אחד. ונודע, שלא נתתקנה בשום בחי׳ מסך אלא בבחי׳ השורש שנק׳ כתר שאין בו עביות ומסך כלל, דע״כ נשארו ספירות דז״א פרודות. %break וזה שהקשה הרב, למה יצאו פרודות בלי שום קשר של פרצוף אפי׳ בקומתו של ז״א. %break %letter ב ב) ובזה נבין תירוצו ג״כ וז״ל: אשר כל דבר שבא מתחילה בבחי׳ שורש ועיקר אינו מסתלק בעת הפגם, אמנם מה שבא לה בסוד תוספת בעת התיקון וכו׳, הם מסתלקים בעת הפגם וכו׳ עכ"ל. %break רצונו לומר, דע״כ לא יצאו ג״ר דז״א וט״ת דנוק׳ בע״ס דנקודים, הוא כדי שיוכלו להסתלק אח״כ בעולם התיקון בעת הפגם דהיינו לסבת מעשיהם של רשעים, ובסבת מעשיהם של צדיקים יחזרו שוב לז״א ונוקב׳. %break וכאן עמקות גדולה, ומקודם אנו צריכים להבין ההבחן הזה שיש בין שורש לתוספות ולידע היטב כל מה שיש בזו״ן של עולם התיקון מבחי׳ עיקר ושורש שלהם ומה שמגיע להם בסוד תוספת, וזה תלוי בידיעת מ״ה וב״ן על בוריים, %break כי אין לך כל ניצוץ קטן בכל האצילות שאין בו מ"ה וב"ן כמ״ש בע״ח בש"ט פ״ז עש״ה. ותדע שכל בחי׳ ב"ן שישנו בפרצוף נבחן מעיקר ושורש הפרצוף, וכל בחי׳ מ״ה שישנו בפרצוף נבחן רק לבחי׳ תוספת לבד כמו שיתבאר לפנינו בע״ה. %break ומתחילה נקדים תמיהא גדולה שיש לכאורה להקשות על דברי הרב, שלפי המתבאר נמצא שכל החסרון שבעולם הנקודים הוא מחמת החסרון של הסוף שהוא ט״ת דנוק׳ דז״א, דהיינו בחי׳ מטבור ולמטה דגופא דנקודים שנק׳ נה״י, דע״כ יצא גם התוך שהוא ז״א בחוסר ג״ר, %break וע״כ לא יכלו לקבל אח״כ האורות שנתחבר להם מנה״י דא״ק כנ״ל בפמ״ס ענף י״א אות י׳ וכמו״ש במבו"ש ובע"ח אשר האור שהגיע להם מיסוד דא״ק היה בו פרצוף שלם, כלומר מראש תוך סוף, והכלים דזו״ן היו בלי קשר של פרצוף, %break כי חסר שם בחי׳ הסוף דהיינו מטבור ולמטה, וע״כ נשברו וירדו לבי״ע. ולפי״ז קשה מאוד, כי לא מצינו תיקון לזה בעולם האצילות, שהרי גם בעולם התיקון אחרי שביה״כ נסתיים ג״כ האצילות ממש על מקום הטבור דנקודים, %break שנק׳ כתר נוק׳ כמ"ש בענף י׳ בעה״ח ובכ״מ ומשם ולמטה נשאר המקום לעלמין תתאין הנק׳ בי״ע, ונמצא שכל החסרון דט״ת דנוק׳ לא יתמלא כלל, ואם כן איך יצאו שם בחי׳ הג״ר והאצילות, בו בעת שהאצילות חסרה הסוף כמו הנקודים בזמן שביה״כ. %break אמנם זה סוד מה שכתב בעץ חיים שער ג׳ פ״ב, אשר הא״ס ב״ה התלבש את עצמו בחכמה ובמלכות דא״ק, כדי להאציל עולם האצילות, ע״ש. פירוש דבריו, כי חכמה דא״ק ה״ס ע״ב דא״ק ומלכות דא״ק הוא סוד ב״ן דא״ק כנודע. %break וכבר נתבאר ענין ה״פ דא״ק על היכנם לעיל בענף ט׳ בפמ״ס, ומשם תראה ההבחן בין פרצוף הפנימי דא״ק ופרצוף ע״ב דא״ק, אשר כל רת״ס דפרצוף ע"ב מלבישים רק לבחי׳ ראש ותוך דפרצוף הפנימי עד הטבור, %break מטעם שהתלבשות עשר הספירות דאור ישר במסך שבכלי מלכות להעלות עשר ספירות דאור חוזר היה במסך המזוכך לבחי״ג, שהוא מקשר עשר הספירות רק בקומת חכמה ובחוסר כתר כמ"ש שם ובפנים מסבירות ענף ג׳ וד׳ על כן נפסק על הטבור דפרצוף הפנימי, %break כי מטבור ולמטה ה״ס מסך מבחי״ד ממש, כמ"ש שם שעל כן אין הע״ב יכול להתפשט שם. ותדע, אשר להאציל האצילות התלבשו עשר הספירות דאור ישר הנמשכים מא״ס ב״ה במסך הזה דע״ב, %break דהיינו במסך דבחי״ג ולא מבחי״ד כמו שהיה בעולם הנקודים, והאורות הנמשכים מהתלבשות זו נק׳ מ״ה החדש. %break אמנם לפי״ז היה לו להקרא בשם ע״ב ולמה נק׳ מ״ה החדש. והוא משום ההתלבשות המשותפת עמו ממלכות דא״ק, דהיינו ב״ן דא״ק שמטבור ולמטה, ששם הוא בחי׳ המסך דבחי״ד ממש, וע״כ קנה הע״ב שם חדש שם מ״ה, %break ונמצא שזה המסך שהאור ישר מא״ס ב״ה התלבש בו לצורך האצילות הוא מסך כפול מב׳ בחי׳: שהם מסך דבחי״ג שנק׳ מסך דע״ב או חכמה וממסך דבחי״ד שנק׳ ב״ן דא״ק או מלכות דא״ק, והאור חוזר שעלה מכח התלבשות זו היה עולה משניהם בבת אחת והבן היטב. %break והיינו שאומר הרב שאין לך ניצוץ קטן בכל האצילות שלא יהיה מחובר ממ״ה וב״ן, והוא משום שהאו״ח עולה מב׳ המסכים דמ״ה וב״ן בבת אחת, וא״כ בהכרח שהם כלולים בכל ניצוץ וניצוץ, דהיינו בכל הבחי׳ של האו"ח שבהם, כי הם נק׳ ניצוצים כנודע. %break אמנם בבחי׳ האורות שבהם, דהיינו בבחי׳ אור ישר, ודאי יש הבחנות רבות בין ב״ן למ״ה כמ״ש לפנינו. %break ומובן בזה מה שהקשינו לעיל, איך הגיע האצילות וג"ר לז״ת דנקודים שנשברו, בו בעת שהחסרון שלהם שהיה בעולם הנקודים לא נתקן בהם והמה חסרי הסוף אפי׳ בעולם התיקון, שהרי ט״ת דנוק׳ נשארו גם שם בבי״ע ולא יכלו לעלות לאצילות. %break ונודע שכל פרצוף שחסר בו סוף דכלים, שנק׳ נה״י שמטבור ולמטה, יחסר בו בהכרח ג׳ ראשונות מהאורות הנקראים כח״ב, ומ״מ מצינו בעולם התיקון שיש להם ג״ר כנודע. %break ובאמור מובן היטב, שכל תיקון זה דאצילות וג״ר שהגיע לז״ת דנקודים בעולם התיקון, הוא בכח התלבשות א"ס בחכמה דהיינו במסך דבחי״ג, אשר יש לו פרצוף שלם מרת״ס הנשלם למעלה מטבור דפרצוף הפנימי. %break ונמצא בזה אשר הגם שפרצוף הפנימי השורשי דהיינו ע״ס דנקודים המה חסרים מטבור ולמטה, ואין להם אלא בחי׳ ראש ותוך עד הטבור, מ״מ מ״ה החדש הזה הנמשך לו מסוד התלבשות במסך דע״ב, %break הוא מגיע אליו בשלימות הגמור של רת״ס ומלביש על ראש ותוך דע״ס דנקודים, ממש על דרך פרצוף ע״ב דא"ק המלביש לראש ותוך דפרצוף הפנימי דא"ק. ובכחו שבו ז"ת דנקודים לבחי׳ אצילות וקנו ג"ר ממש להיות שיש לו למ״ה גם בחי׳ מטבור ולמטה בשלימות, %break אלא שמסתיים למעלה מטבור דב"ן הכללי. והבן זה היטב, כי כל דבר התיקון תלוי על הענין הזה. %break %letter ג ג) והנה נתבאר היטב ההבחן השורשי הנמצא בין מ״ה החדש ובין ב״ן הכללי, שנתחברו בכל בחי׳ ובחי׳ מה״פ אצילות, אשר הב״ן הוא בחי׳ פרצוף הפנימי שכולל לכל עה״ס שיצאו בנקודים, %break הן מאורות וכלים שיצאו מישסו"ת דא״ק והן מהאורות שיצאו מיסוד דא״ק שהשלים לשעתם בחי׳ המטבור ולמטה שלהם ולא נתקיימו, וכל אורות וכלים אלו נקראים ב״ן הכללי, ויש לו רק בחי׳ ראש ותוך עד הטבור, %break דהיינו בערך מה שיצאו לו מישסו״ת ולמעלה מטבור דא״ק, אבל בחי׳ המטבור ולמטה שלו שנתחבר לו אח״כ מנה״י דא"ק, לא נתקיים בו כי נשברו וירדו לבי״ע, והמה לא נתקנו עוד בעולם התיקון מצד המאציל, %break אלא תלוים ועומדים על המעשים הטובים של התחתונים כנ"ל בפמ״ס ענף י"א אות י"א ע״ש. וסוד מ״ה החדש המתחבר עמו באצילות בעולם התיקון, הוא בחי׳ התפשטות ב׳ שלו, על דרך שנתבאר לעיל בפמ״ס בענף ט׳, %break שמתחילה יוצא ראש וגוף דפרצוף הפנימי ואח״כ נסתלק האור מגופו דפרצוף הפנימי, ואח"כ חוזר שם התפ״ב ומלביש לרו״ת שלו עד הטבור עש״ה. ממש עד״ז יצא מ"ה החדש אחר שנסתלקו האורות מגוף דב״ן הכללי שהם ז״ת דנקודים והלביש אותו, %break כלומר שמילא הסתלקות האור שקרה לו, אמנם רק עד הטבור שלו, כדרך התפ״ב הנק׳ ע״ב. כמ"ש שם היטב ואין צורך להאריך בזה. %break אמנם יש כאן ענין נוסף על פרצופי א״ק, כי שם בא״ק יצאה התפשטות ב׳ מאליו בלי מ״נ, אלא מסוד התעבות בינה כמ"ש בפתיחה אות י"ג עש"ה. אשר התעבות זו חזרה ג״כ למסך, שבסוד זה יצא פרצוף ע״ב והלבישו עד הטבור, %break משא״כ כאן שלא היה די ומספיק ענין התעבות בינה הנזכר, להיות שכל עיקר פרצוף ב״ן הזה הוא בא להלביש בחי׳ הסוף דא״ק, שהיא בחי״ד בעצם אשר מסך דבחי״ג אינו מגיע לשם כמ״ש בפמ"ס ענף י״א אות ו׳ גבי סוף דא״ק עצמו שמוכרח משום זה לתיקון מ״ן, %break ולפיכך גם כאן לצורך התפ״ב היה מתלבש הא״ס בחכמה ובמלכות יחד, דהיינו במסך דבחי"ג ובמסך דבחי״ד יחד, ואז יצאו בחי׳ ע״ס חדשות שנק׳ מ״ה החדש ועמו בחי׳ ט"ר דב"ן, %break ששניהם בשיתוף ובחיבור הספיקו להלביש ולהחזיר האור דפרצוף הפנימי עד הטבור כנ״ל, שהוא גבול האצילות גם בעולם התיקון. %break אמנם בחי׳ המטבור ולמטה דב״ן הכללי עצמו, עדיין לא הספיקה התלבשות זו למלאותו מחסרונו, להיותו משותף מבחי׳ מ״ה החדש שהוא אינו יכול להתפשט לשם, כי שם הוא מקום בחי״ד עצמה לבדה כנ״ל, ומ״מ יש תיקון המגיע ג״כ לבחי׳ המטבור ולמטה דב"ן הכללי על ידו, %break והיינו דוקא באופן שהמה יעלו למעלה למקומו של מ״ה החדש, דהיינו לעולם אצילות, שזה נעשה ע״י מעשים טובים והעלאת מ״ן של התחתונים, ובשבתות ויו״ט, שאז בי״ע עולים לאצילות ממש. כמ"ש בע"ה במקומו. %break ובזה מובן מ״ש בע"ח שער מ׳ פ"ד שלעתיד יהיה ב"ן גדול ממ״ה, ובע״ח שער התיקון פ"ג אומר שלעתיד יתבטל מ״ה והב״ן ישוב לבחי׳ ס״ג לקדמותו. שלכאורה הדברים סותרים א"ע, ובאמור תבין היטב כי כל ענין המ״ה ה"ס התלבשות א״ס בחכמה דא״ק ובמלכות דא״ק, %break דהיינו במסך כפול מע"ב וב"ן ביחד כנ"ל והיה זה כדי לתקן את הראש והתוך דב״ן הכללי, בעת שהוא עדיין חסר הסוף שמטבור ולמטה כנ"ל. אבל לעתיד כשיתוקן המטבור ולמטה הנז׳ ובי״ע ישובו להיות אצילות, שאז יושלם הב״ן בכל ראש ת״ס שלו בקביעות, %break א״כ ודאי יתבטל בחי׳ המסך הכפול הנז׳ מע״ב וב"ן יחד, כי מסך דב״ן ישוב לקדמותו כמו בנקודים שיצאו על ידו ע״ס בקומת כתר, ומסך דע"ב ישוב לקדמותו שיצאו על ידו ע״ס בקומת חכמה, ונמצא בזה שמ"ה דהיינו בחי׳ המסך הכפול יתבטל, %break ויהיו ממנו ב׳ בחי׳: ע״ב לחוד וב"ן לחוד, והב"ן יהיה בקומת כתר, וא"כ גדול הוא מהמ״ה שישאר במסך דבחי״ג ובקומת חכמה, שהוא בחי׳ ע״ב. ואמרות ה׳ צדקו יחדיו. %break ובזה מתורץ קושית מהרח״ו ז"ל מובא בהשמש בע״ח שער י"א פרק ו׳ על מ"ש שם בפי׳ העמידה כי ט״ת דמלכות נחתי בבריאה וכתר דנוק׳ נשאר באצילות, שהיה צריך להיות בהיפך, ע״ד ג"ר דז״א שאורות המסתלקים עולים למעלה ע״ש. %break ובאמור מובן היטב כי אותן ט"ס היוצאות עם המ״ה החדש, המה ח״ו אינם יורדות כלל בעת ההסתלקות מאצילות ולמטה, אלא עולות לשורשם וזה ברור. ומ״ש הרב כי ט״ת דמלכות נחתי בבריאה, %break הכונה על ט״ת דנוק׳ דב״ן הכללי המלובשים בבי׳ע, כנ״ל וע״י העלאת מ״ן מהצדיקים או בשבתות נמצאים עולים לאצילות, שהבריאה עולה לבינה דאצילות ויצירה לז״א דאצילות ועשיה לנוקבא דאצילות, כנודע. וא״כ נמצא שט״ת דנוק׳ דב״ן הכללי כבר נתעלו מירידתם הקודמת, %break אמנם כ״ז בכח אורות דמ״ה החדש כמ״ש במקומו, משא״כ בחול או ע״י מעשים מצד הרשעים שמסתלק מהם הארת מ״ה החדש, נמצא שט״ס דנוק׳ שנתוספו לה מכח המ״ה המה מסתלקים ועולים לשורשם, %break ואותם ט״ת דנוק׳ מב״ן הכללי שנתעלו מבי״ע לשעתם, המה חוזרים ויורדים לבי״ע כמקודם וזה ברור. %break ובזה מובן מ״ש בע״ח שכ״ג פ״ח בהבחן בין מ״ה לב״ן, שבב״ן אין הכתר מבנין הפרצוף אלא מפרצוף עליון ממנו, אמנם במ״ה יהיה הכתר בבנין הפרצוף עצמו עש״ה. שזה נתבאר היטב בדברינו, כי הכתר ה״ס הראש שנק׳ ג״ר או כתר כמ״ש בענף ח׳ בעה״ח ע״ש. %break ונתבאר שב״ן הכללי נשאר בחסרון המטבור ולמטה שנק׳ נה״י כמו שהיה בנקודים, שהרי לא נתעלה לאצילות אלא נשאר בבי״ע כנ״ל ונמצא שחסר ג״ר, כי בחוסר נה״י דכלים יחסרו כח״ב וראש באורות כנ״ל, %break וע״כ בהבחן הב״ן הכללי לפי עצמו הרי הוא חסר תמיד כתר וג״ר, משא״כ המ״ה החדש שבחי׳ ראש ותוך דב״ן הכללי די לו לכל בחי׳ ראש תוך סוף שלו להיותו בחי׳ מסך דבחי״ג, א״כ יש לו בגדלותו ראש וכתר מבנינו עצמו. %break %letter ד ד) ועם כל האמור נתבאר לנו דברי הרב כאן במה שתירץ שלפיכך לא יצאו ג״ר דז״א וט״ת דנוק׳ בע״ס דנקודים כדי שיוכלו להסתלק בעת הפגם, כי כל שבא מתחילה בבחי׳ שורש ועיקר אינו יכול להסתלק וכו׳ אמנם מה שבא אח״כ בסוד תוספות יכול להסתלק בשעת הפגם וכו׳. %break פירוש, כי ע״ס דנקודים המה נקראים שורש ועיקר דכל ד׳ עולמות אבי״ע, כמ״ש לעיל בפמ״ס אות י׳ שבכללות אנו מבחינים רק ב׳ כוללים: אחד, הם ה״פ געסמ״ב דא״ק. וכולל הב׳, הם ה״פ געסמ״ב דב״ן הכללי. %break אשר בכולל הא׳ נתקנו כל ה״פ שלו באופן זה, שרו״ת דא״ק נתקנו מע״ב וס״ג והסוף נתקן ע״י מ״ן מחיבור ס״ג מ״ה וב״ן יחד בסוד ישסו״ת שהוא גופא דס״ג שירד למטה מטבור דא״ק, ועלו אח״כ יחד למ״ן לזווג הפנימי, %break שישסו״ת עלה למקומו למעלה מטבור וזו״ן ירדו למטה מטבור, ונתחברו ע״י הפרסא לבחי׳ ראש וגוף כאחד ע״ש. אמנם ה״פ געסמ״ב דב״ן הכללי לא נתקנו רק בחי׳ הראש ותוך שלו עד הפרסא שמנגד הטבור והוא בסוד מ״ה החדש כנ״ל, %break והסוף שלו שמטבור ולמטה נשאר בסוד ג׳ עולמות הנק׳ בי״ע, וצריכים להתקן ע״י מ״ן שעדיין תלוי ועומד על מעשי התחתונים. אשר ס״ג נק׳ בריאה מ״ה נק׳ יצירה וב״ן נק׳ עשיה. %break ותדע שאלו ה׳ בחי׳ געסמ״ב הנ״ל דב״ן הכללי, הם שורש ועיקר דכל אבי״ע. ומה שמתחבר לבחי׳ ראש ותוך דב״ן מכח מ״ה החדש שמשלימו בג״ר בסוד אצילות כל זה נק׳ בחי׳ תוספת, כלומר שאינו מהשורש של הב״ן הכללי, %break כי שורש ב״ן הכללי הוא מלכות דא״ק אשר סוף שלו היא בחי״ד בעצם, משא״כ מ״ה המתחבר עמו הוא מע״ב דא״ק שהוא מסך דבחי״ג ובסוד הזה נק׳ תוספת וזכור זה. %break ולפיכך יש בבי״ע ה׳ בחי׳ של מ״ן התלויים במעשיהם של התחתונים. כי כבר נתבאר סוד המ״ן שהוא ממש סוד המסך שבכלי מלכות, אלא מכח שיתופו השורשי במדת הרחמים בנה״י דא״ק מכונה בשם מ״נ, כמ״ש בפמ״ס ענף י״א אות ג׳ ע״ש. %break ונתבאר בדף ר״ה ד״ה ותבין כי ה׳ בחי׳ מסך נמצא בכלי המלכות שעושה ה׳ קשרים דנרנח״י, שזה נרשם תיכף בעת הזדככות והסתלקות האור בגופא דא״ק, שנק׳ כח״ב זו״ן שבמסך, וכל העב ביותר משובח ביותר. %break ובזה תבין שהמ״ן דמסך דבחי״ד מקשר עה״ס היוצאות ע״י התלבשותו בקומה של כתר ונק׳ פרצוף יחידה, ועד״ז ע״ס היוצאות בהתלבשות דמסך דבחי״ג מקשר עה״ס רק בקומת חכמה ונק׳ ע״כ פרצוף חיה, להורות שחסר כתר הוא. %break ועד״ז ע״ס היוצאות בהתלבשותו של מסך מבחי״ב מקשר עה״ס בקומת בינה, להורות שחסר בו כתר וחכמה והוא נק׳ פרצוף נשמה. וע״ס היוצאות בהתלבשות ממסך דבחי״א מקשר עה״ס בקומת ז״א לבד ונק׳ פרצוף רוח, להורות שחסר בו ג״ר: נשמה חיה יחידה, %break כי יש בו ב׳ בחי׳ לבד דהיינו רוח ונפש שהכלים שלהם נק׳ ז״א ונוק׳. %break %letter ה ה) ודע אמנם ההבחן הגדול מאצילות לבי״ע, כי אצילות ה״ס אור אין סוף ב״ה, מפני שאור החכמה הנק׳ אור א״ס מתלבש בכל ה״פ נרנח״י הנ״ל. ואע״ג שאמרנו שבפרצוף נשמה יחסר כתר וחכמה ומכש״כ ברוח ונפש, %break אמנם אין שם מסך שיפריש הבינה וזו״ן מן החכמה מצד האו״י, וכל קוטן קומתם הוא רק מסבה של המסך שלהם הזך, וע״כ אור חוזר שלו קטן ואינו עולה לקשר כל הספי׳ עד החכמה. אמנם עכ״ז נחשבים מחוברים עם החכמה בכח עה״ס דאור ישר, %break משא״כ המסך שבין אצילות לבריאה הוא מסך ממש וגבול לאור החכמה שאינו מתפשט כלל משם ולמטה, שזה יתבאר לקמן בענפים הבאים בסוד שביה״כ, ואכמ״ל. %break ולפיכך כל תיקון בי״ע אינם אלא מכח עליתם לאצילות כנ״ל באות ג׳ שאז מתחברים לאור א״ס כנ״ל. ונעשה זה ע״י עבודת הצדיקים בתורה ומצוות להשפיע נ״ר ליוצרם והכל לפי רוב המעשה, כי יש מע״ט שמעלים מ״ן מבחי׳ כתר ואז משיגים בחי׳ נפש, %break ויש מע״ט שמעלים מ״ן מבחי״א ומשיגים בחי׳ רוח, ויש מע״ט מבחי״ב ומשיגים בחי׳ נשמה, וכו׳. וענין השגתם הוא כפי הערך שמשיבים האורות לזו״ן דאצילות, כי על כל מ״ן שהם מעלים מבי״ע נעשה באצילות זווג מאור א״ס על המ״ן האלו, %break ויוצא מזה אור שלם של ראש באצילות גופיה וזה שייך לזו״ן. והתפ״ב של ראש זה שנק׳ גוף, משיגים אותם הצדיקים שהעלו את המ״ן האלו. %break אמנם אלו נרנח״י הנ״ל אינם נשלמים בפעם אחת אלא צריכים לגלגולים רבים, ובכללם יש קכ״ה בחי׳, אשר אחר תשלום השגת הנרנח״י דבחי׳ הא׳, צריכים הצדיקים לחזור לסוד העיבור ולשוב להעלות מ״ן על סדר נרנח״י דבחי׳ הב׳. %break וע״כ צריכים הנרנח״י הקודמים להתעלם מהם, שאז אפשר להם להעלות נרנח״י של המדרגה הרצויה וכו׳, עד שמגלים כל בחי׳ הנרנח״י השייכים למקור נשמתם ואכמ״ל. %break ובזה תבין מ״ש הרב בפירוש דחז״ל שמקשים והלא במאמר אחד יכול להבראות דהיינו כמו שביארנו לעיל באות א׳, שהקושיא היא שהיה יכול לצאת בחי׳ קשר של פרצוף בז״ת דנקודים עכ״פ מבחי״ב או א׳, %break והיה יוצא ע״י זה בחי׳ רוח או נשמה בז״ת דנקודים, ולמה יצאה הנוק׳ שהוא סוד המסך בבחי׳ כתר המזוכך לגמרי, שלא היה יכול לקשר כלל הז״ת דנקודים עד שיצאו פרודות זה מזה. %break וע״ז מתרץ כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם הנברא בעשרה מאמרות. פירוש, עשרה מאמרות ה״ס כחבזו״ן שהם נרנח״י דז״א, אשר הצדיקים מעלים מ״ן מבי״ע ומשלימים הנרנח״י שהם האורות שנסתלקו מז״ת אלו, %break אשר מכח זה הם יכולים להעלות ה׳ בחי׳ קשרים, מכח ה׳ בחי׳ שבמסך דמ״ן שלהם אשר המה מעלים בזה אחר זה דהיינו ביחוד ע״י הסתלקות נרנח״י דבחי׳ הקודמת שיכולים להמשיך אח״כ מבחי׳ יותר גבוהה, %break שעי״כ המה מספיקים להשיב כל האורות דז״ת דנקודים כמו שהיו בנקודים בטרם שביה״כ, ונמצאים מקיימים העולם דהיינו זו״ן דנקודים שנק׳ עולם. משא״כ אם היו ז־ת דנקודים יוצאים בקשר אחד של בחי׳ רוח או נשמה, אז לא היה אפשר לצדיקים להוסיף עליהם עוד, %break כי כל שיוצא בשורש ועיקר אי אפשר שיסתלק. ולפי״ז היה נמצא העולם דהיינו ז״ת דנקודים, בלי קיום כלל לאותן הבחי׳ החסרות בהם. %break אמנם העלם אורות זו״ן שכבר השיבו הצדיקים, זה מגיע ממעשיהם של הרשעים, שעל ידיהם מתגברת הס״א לינק מאותם האורות שהמשיכו הצדיקים, ולכן מסתלקין האורות מזו״ן, ואז יש כח לצדיקים להמשיך בחי׳ של נרנח״י יותר גבוהה, %break ונמצא שעי״ז שלא נעשה שום קשר של נרנח״י בזו״נ דנקודים, המה יכולים בכל פעם לחדש קשר של מ״ן באותה מדרגה הרצויה. ויש בזה שכר טוב לצדיקים שמקיימים את הזו״ן, שזהו ע״י שיצאו פרודות בסוד עשרה מאמרות. %break כלומר, באופן שיוכלו לקבל בעולם התיקון ה׳ קשרים בשלימות בסוד עשרה מאמרות, דהיינו נרנח״י שלימים בזא״ז כאמור, שיש בזה עונש לרשעים המאבדים את העולם וכו׳, כי מתוך שיצאו ז״ת פרודות יכולים לגרום הסתלקות האורות שנק׳ איבוד העולם, %break אמנם וסער מתחולל על ראש רשעים יחול. והצדיקים בארצם משנה יירשו. כי מתוך זה הצדיקים מתגברים להעלות מ״ן בזא״ז עד שמשיבים כל בי׳ע לאצילות. %break %letter ו ו) ועדיין צריכין להבין הטעם של החוק הזה, שכל הבא בתוספת יכול הוא להסתלק בעת פגם. והענין תבין מהנ״ל, אשר אין לב״ן מצד שורשו עצמו מבחי׳ ג״ר כלל להיותו חסר מחיצוניות המ״ן שלו, וכל הג״ר שיש לב״ן באצילות הוא מכח הארת מ״ה החדש, %break וע״כ כלפי ב״ן עצמו אינם נחשבים מבנינו אלא לתוספת בעלמא, ותלוי במעשי התחתונים המעלים מ״ן מבי״ע כנ״ל, וע״כ אין ג״ר אלו מתחבר להם בדרך קביעות, אלא עולה ויורד כפי הארת מ״ה עליהם שמצדו ג״ר אלו נמשכים להם, %break שבאופן זה הוכשר מציאות לצדיקים להעלות מ״ן מחדש, ואז ממשיכים נרנח״י יותר גבוהים במדרגה כנ״ל, אשר בדרך זה ממשיכים כל קכ״ה הבחי׳ הנ״ל עד שזוכים לגמה״ת. %break והנך מוצא שכל מציאות הזו דעולה ויורד, הוא משום שהנרנח״י או הג״ר, באים בבחי׳ התוספת מחיבור המ״ה, משא״כ אם היה יוצא הסוף דב״ן הכללי עצמו מאיזו בחי׳ של נרנח״י, שאז הי׳ נמצאים לג״ר כלים דב״ן עצמם ואז ודאי היו נשארים בקביעות. %break והטעם הוא משום שאין האורות מתישבים בקביעות אלא בכלים שלהם שהם מבחינתם עצמם. %break ונתבארו היטב דברי הרב, דכל שבא בשורש ועיקר דהיינו מבחי׳ ב״ן הכללי עצמו אינו יכול להסתלק בשעת הפגם, שהרי האורות הגיעו בכלים שלהם. וכל שבא בבחי׳ תוספת, דהיינו על ידי חיבור מ״ה החדש, שאז נמצאים הג״ר בערך הב״ן שעדיין אינם מבנינו כלל, %break ולכן כל זמן שהמ״ה מאיר עם הב״ן יהיה לו ג״ר וכשמ״ה אינו מאיר עמו תכף מסתלקים ממנו הג״ר בהיות שאין לו מעצמו הכלים דג״ר, והבן היטב כי אי אפשר במקום הזה להאריך יותר ויתבאר בהרחבה במקומו בע״ה. %break ובזה נבין דברי הרב כאן, שאומר כיון שיצאו מקודם פרודות זה מזה ע״כ אין הפגם יכול להגיע בכולם אלא בזה אחר זה, ואע״ג שנתחברו חג״ת נה״י אח״כ וכו׳ ע״ש. %break שלכאורה קשה, מאחר שנתחברו וכולם נקשרו לפרצוף אחד א״כ ודאי שהפגם נוגע בכולם ומה יועיל לנו שמתחילתם היו פרודות. ובאמור מובן היטב שאין הכונה על ספירות הפרטיות שבאותו קשר של הפרצוף, %break שזה ודאי אשר הפגם נוגע בכולם כי הג״ר תיכף מסתלקים בבת אחת וחוזרים שוב לסוד העיבור, אלא הכונה על פרטיות הקשרים, כלומר שיש פגם הנוגע למסך דבחי״ד שהוא קשר של יחידה, שאז מסתלקים ג״ר דיחידה לבד ונרנ״ח מתקיימים, מפני שאין הפגם נוגע בהם. %break ועד״ז יש פגם הנוגע לג״ר דנשמה לבד או דחיה לבד וכדומה, שבאופן זה אי אפשר לתחתונים שיפגמו בכל נרנח״י ח״ו, אלא בבחי׳ אחת מהם לבד. %break וכ״ז הוא משום שיצאו בנקודים בפרודות, דע״כ יכולים להחליף המ״ן בכל פעם, או לנשמה או לחיה או ליחידה, וע״כ אין התחתונים יכולים לפגום בכולם בבת אחת והבן.
שמור ספר
בדוק
בטל