ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-כ
%book חיסרון לגדלות הבורא
%break
%letter 1
1. אינו דומה היושב בביתו, כאילו עומד בפני מלך. זאת אומרת, 
שהאמונה צריך להיות, שירגיש כל היום, שהוא עומד בפני המלך. 
שאז בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות. וכל זמן שלא הגיע לבחינת 
אמונה כזו, לא צריך לנוח ולשקוט, 
%break
מטעם "כי זה חיינו ואורך ימינו", ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל. 
והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו, עד שהרגל נעשה טבע שני, 
בשיעור "בזוכרי בו איננו מניח לי לישון". וכל ענינים גשמיים מכבים חסרון זה. 
%break
יען, שמכל דבר, שהוא מקבל תענוג, הנה התענוג מבטל את החסרון 
והכאב. אלא שלא ירצה לקבל שום תנחומים. וצריך ליזהר בכל דבר 
גשמי שהוא מקבל, שלא יבטל את החסרון שלו. וזהו על ידי שיצטער 
עצמו, שעל ידי התענוג ההוא, נחסרין לו ניצוצי וכוחות של כלים דקדושה, 
%break
היינו חסרונות דקדושה. ועל ידי הצער הוא יכול לשמור, שלא יפסיד 
כלים דקדושה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. רי"א. "כעומד בפני מלך")
%break
%letter 2
2. אסור לו לאדם לומר, שאני מחכה עד שה' יתן לי התעוררות 
מלמעלה, אז תהיה לי אפשרות לעבוד בעבודת הקודש. כי הוא זצ"ל 
אמר, שעל עתיד אדם מחוייב להאמין בשכר ועונש. 
%break
היינו שהוא צריך לומר "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, 
ואם לא עכשיו אימתי" (אבות פרק ראשון). אם כן אסור לחכות על 
רגע אחד אחרי כן. אלא האדם צריך לומר, אם לא עכשיו אימתי. 
%break
ואסור לחכות על זמן יותר מוכשר, ש"אז אני אקום לעבוד עבודת 
הקודש". אלא כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק שני, ה') "ואל תאמר 
לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה".
%S (רב"ש - א'. מאמר 18 "מי הוא הגורם לתפילה" 1986)
%break
%letter 3
3. העצה היחידה להשיג חסרון, שחסר לנו רצון להשפיע, היא רק ע"י 
תפלה, שהיא בחינת "אמצעי" בין האדם להחסרון. היינו שהוא 
מתפלל לה' שיתן לו דבר שלא חסר לו, שיחסר לו. נמצא, הכלי 
שנקרא חסרון, הוא חסרון מבחינת הרגשה, 
%break
היינו שלא מרגיש בחסרונו. והתפלה היא, שהקב"ה יתן לו את האור, 
שהוא המילוי של חסרונו. אם כן יוצא כאן שהמילוי הוא חסרון. נמצא, 
שאין לו שום עצה אחרת, אלא להתפלל לה' שיתן לו חסרון. וזהו 
המקשר בין הכלי להאור. 
%break
וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל בשם אדמו"ר מפורסוב זצ"ל, על 
המאמר שאמר רבי שמעון, "ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש 
חסרון כיס", שפירושו של "כיס" הוא כלי, שמכניסים שם כסף, ש"כיס" 
נקרא חסרון, ו"כסף" נקרא מילוי החסרון. 
%break
נמצא, שאם אין להאדם כיס היינו חסרון, זהו עוד יותר גרוע משאין לו 
מילוי, כי זה נקרא שהוא "מחוסר הכרה". היוצא מזה, שבמקום שאין 
להאדם הרגש חסרון, בזה שאין לו כלי של רצון להשפיע, הוא צריך 
ביותר לזרז את עצמו. 
%break
ובמה, בתפלה, שהיא האמצעי בין הכלי להאור, היינו בין חסרון 
לחסרון ובין המילוי, שהוא כבר מרגיש את החסרון, שאינו יכול לעבוד 
בעמ"נ להשפיע.
%S (רב"ש - א'. מאמר 22 "אישה כי תזריע" 1986)
%break
%letter 4
4. "ואני תמיד איחל, והוספתי על כל תהלתך" (תהילים ע"א י"ד). יש 
לפרש, בזמן שהאדם מרגיש שיש לו קרבה לקדושה, ובטח שה' קירב 
אותו, והוא צריך להלל לה', שהוציא אותו משיפלותו, והכניס אותו 
למצב של הרגשת קדושה, שאל יסתפק אדם בזה, 
%break
הגם שהאדם צריך לתת על זה, ולהחשיב את מצבו, ועד כמה 
שאפשר לצייר לעצמו, שזהו דבר חשוב מאד, היינו שכל מה שהוא 
מסוגל להעריך, את חשיבותה של זה, עדיין בחינה זו יותר חשובה 
מכפי השגתו. 
%break
ומכל מקום הוא אומר, "ואני תמיד איחל", שיש דרגות יותר גבוהות 
מכפי שאני יכול לצייר לעצמי. ואיך אפשר זה, הלא עד כמה שהוא 
מסוגל לצייר שזהו דבר חשוב, איך יכול להיות דבר, שיהיה עוד יותר 
חשוב, מכפי שאפשר לצייר. על זה, "ואני תמיד איחל", 
%break
היינו שיהא בידי לצייר מציאות יותר חשובה מכפי שאני מסוגל עכשיו 
לצייר לעצמי, וממילא "והוספתי על כל תהלתך". נמצא, הגם שעתה 
בשביל ההווה אני מהלל אותך, 
%break
ועל ידי זה שאני מיחל תמיד, שאוכל להשיג יותר הבנה בהחשיבות שלך, יהיה לו יותר להוסיף תהילות.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 632 "ואני תמיד איחל")
%break
%letter 5
5. הזהר הקדוש שואל, הלא כתיב "קרוב ה' לנשברי לב". העובד ה', 
היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, 
שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן 
שחסר לו בהערכת גדלות המלך. 
%break
לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות 
המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח 
עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'. וכאן מתפתחות ב' הבחינות: א. 
בזה שאין לו הרגשת גדלות המלך צריך להצטער.
%break
ב. צריך להיות בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא 
כמו שאר אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על 
מנת לקבל.
%break
וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך 
להצטער על רוחניות. ומזה הוא צריך להיות שמח, שה' שלח לו 
מחשבות של חסרון רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה'. ולכן הוא צריך לשמוח.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 42 "עבדו ה' בשמחה")
%break
%letter 6
6. "וצרת הכסף בידך". היינו, שאף על פי שענין ההשתוקקות אינו 
בידי אדם, אם אין לו חשק לדבר, אין הוא יכול לעשות שום דבר. אבל 
על כל פנים הוא צריך לגלות את הרצון לכיסופין, היינו הרצון 
להשתוקק (ואולי "וצרת" מלשון "רצית"). שהוא צריך לגלות ביקוש על זה. 
%break
היינו, שצריך לגלות הרצון והחשק להשתוקק לה', היינו להשתוקק 
להרבות כבוד שמים, להשפיע נחת ליוצרו, למצוא חן בעיניו ית'. ויש 
בחינת "זהב". ויש בחינת "כסף". כסף, שיש לו כיסופין בכללות. וזהב 
נקרא, שהוא רוצה רק דבר אחד. 
%break
וכל הכיסופין וההשתוקקות, שיש לו לכמה דברים, נבטלין בהרצון הזה 
שיש. והוא אומר, שרק "זה-הב". היינו שהוא לא רוצה שום דבר, רק 
"לאקמא שכינתא מעפרא [להקים השכינה מעפר]". ורק זה הוא רוצה. 
%break
היוצא מזה, שאף על פי שהאדם רואה, שאין לו החשק והרצון, כמו 
שצריכין, מכל מקום על כל פנים הוא צריך לראות ולהשתדל במעשים 
ובמחשבות, שישיג את החשק. וזה נקרא "וצרת הכסף בידך". ואל 
יחשיב האדם, שזהו דבר קטן, אם זה ביד האדם. 
%break
אלא "בבקר (בחן) ובצאן" וכו'. היינו, שעל ידי זה הוא יזכה לאורות 
הכי נעלים.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קע"ה. "והיה כי ירחק ממך")
%break
%letter 7
7. קו ימין, היינו שלימות, שאין בו שום חסרון. ומה עליו לעשות בזמן 
שהוא עוסק בבחינת הימין, הוא לתת שבחים והודאות לה', ולעסוק 
בתורה, ושאז הזמן לקבל את המאור התורה, היות שנמצא במצב 
שלימות הנקרא, שהוא איש שיש לו ברכה ואין לו חסרונות. 
%break
וממילא אז הזמן לשרות עליו בחינת ברכה, כמ"ש ש"ברוך מתדבק 
בברוך". אולם על רגל אחת אי אפשר ללכת, פירוש, על קו אחד אין 
האדם מסוגל להתקדם, היות שיש כלל, "אין אור בלי כלי", כלומר, 
"אין מילוי בלי חסרון". 
%break
והיות בקו ימין הוא בבחינת השלימות, אם כן אין לו מקום להתקדם, 
שיהיה לו צורך שה' ימלא את צרכיו, כי אין לו שום צורך. לכן האדם 
מוכרח אז להשתדל לראות את חסרונותיו, בכדי שיהיה לו מקום לתת 
תפלה, שה' ימלא את חסרונותיו. 
%break
וזה נקרא, שהאדם צריך להמציא כלים ריקים, שהקב"ה ימלא אותם 
עם שפע עליון, שזה נקרא, ברכה. ואם אין כלים ריקים, היינו 
חסרונות, אם כן במה הוא יכול למלאות אותם.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 16 "מה הוא האיסור לברך על שולחן ריק, בעבודה" 1989)
%break
%letter 8
8. כתוב "אני מעורר השחר". יהיה הפירוש "אני, מתי שאני רוצה, אני 
מעורר השחר". כלומר, אני מעורר בעצמי את החושך והשחור שיש 
בי. שאני עדיין שקוע באהבה עצמית, ועוד אין בי אהבת ה', ועוד חסר 
לי כבוד התורה, שאין בי עדיין חשיבות התורה, 
%break
שאני אדע, שכדאי לעשות הכל בכדי לזכות לאור התורה. וכמו כן איך 
להעריך חשיבות עשיית המצות, שה' צוה לנו. ובזמן שאני צריך 
לעשות איזו מצוה, ולכוון שזה יהיה בעמ"נ להשפיע, תיכף מתעוררת 
ההתנגדות בגוף בכל תוקפה. ויש לו מלחמה גדולה לעשות משהו. 
%break
והוא רואה כל פעם העליות וירידות. אז יש לו מקום לתפלה. וזהו 
מטעם, שהאדם בעצמו מעורר, בזמן הנכון. כלומר, בזמן שהוא 
מרגיש, שתהיה לו היכולת לתת תפלה על המקום, ולא שהשחור יביא 
לו עצבות ודכאון, שלא היתה לו היכולת לתת תפלה על השחור. 
%break
והאדם יכול לראות בעצמו, אם זה בא מצד הקליפה או לא. והסימן 
לזה, כי דבר שבא מצד הקדושה, הוא תמיד בבחינת "מעלין בקודש 
ולא מורידין". כלומר, שתמיד מבקשים מה', שיעלה אותו למעלה 
למדרגה יותר גבוהה משהוא נמצא. 
%break
מה שאין כן בזמן שהשחור בא מצד הקליפה, אין האדם מוכשר לבקש 
מה', שיעלה אותו למעלה מהמצב שבו הוא נמצא.
%break
"אלא מורידין". כלומר, שמוריד אותו לשאול תחתיות, שנאבד לו חלק 
אמונה שהיה לו קצת. ונשאר כמת בלי רוח חיים.
%S (רב"ש - א'. מאמר 16 "מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו" 1988)
%break
%letter 9
9. התיקון, שהאדם הולך בקו שמאל, הוא, כי אינו מחכה שיקבל 
ירידה ויפול, ויחכה עד שתבוא לו התעוררות מלמעלה. אלא הוא 
ממשיך עליו את השמאל. ואז הוא רואה, שהוא נמצא במצב של 
ירידה. היינו, שאין לו שום ניצוץ, שירצה לעבוד להשפיע, ולא לתועלת עצמו. 
%break
אז כבר יש לו מקום לתפלה. וזהו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על 
מה שאמרו חז"ל על דוד, שאמר "אני מעורר השחר, ואין השחר 
מעורר אותי", שהפירוש, שדוד המלך לא חיכה עד שהשחר, הנקרא 
שחור, שהוא בחינת חושך. 
%break
כלומר, שהחושך מעורר אותו, אלא הוא בעצמו מעורר את החושך. 
ומתפלל עליו, שה' יאיר לו את פניו, וממילא הוא מרויח זמן מזה שיש 
לו ההכנה להחושך, אז יותר קל לתקן אותו. ומב' קוין, היינו ימין 
ושמאל, מולידים קו ג', שהוא בחינת קו אמצעי, 
%break
שזהו מה שאמרו "הקב"ה נותן בו רוח ונשמה". כלומר, שאח"כ, היינו 
לאחר שהאדם גומר את העבודה בב' קוין, ואז כבר מגולה אצלו כל 
הרע, שזה בא לו, מטעם שאלו ב' קוין, הוא בחינת "ב' כתובים 
המכחישים זה את זה", 
%break
והאדם רואה, שאין לדבר סוף מהעליות והירידות, לכן הוא נותן אז 
תפלה אמיתית, שהבורא יעזור לו כדי לקבל את הרצון להשפיע.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 10 "מהו, שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בַּכְּרִי, בעבודה" 1991)
%break
%letter 10
10. האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים 
להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש. היינו שמצב השלימות 
שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", צריכים להיות 
בשוה, היינו אם כוונתו לשם שמים, 
%break
אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו. ואם הקדוש ברוך 
הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי שלימות, הוא גם כן מסכים. 
והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו היה זוכה 
להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים אצלו. 
%break
מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד 
הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו 
הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 300 "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם")
%break
%letter 11
11. "במקום שאתה מוצא גדלותו, שם אתה מוצא ענוותנותו". פירוש: 
האדם, שנמצא תמיד בדביקות אמיתית, רואה שהשם ית' משפיל את 
עצמו, דהיינו שהקב"ה נמצא במקומות השפלים. והאדם אינו יודע מה 
לעשות. לכן כתוב "המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים וארץ". 
%break
שהאדם רואה גדלות הבורא, ואחר כך "המשפילי", שמשפיל את 
השמים לארץ. והעצה היועצה לזה, שיחשוב, שאם הרצון הזה 
מהקב"ה, אין לנו גדול מזה, כמ"ש "מאשפות ירים אביון". מקודם 
צריך שאדם יראה, שיהיה לו חיסרון. 
%break
ואם אין לו, צריך שיתפלל על זה, מדוע אין לו. כי זה שאין לו חיסרון, 
הוא מטעם מיעוט הכרה. לכן בכל מצווה צריך שיתפלל, מדוע אין לו 
הכרה, שאינו עושה המצווה בשלמות, דהיינו שהרצון לקבל מכסה, 
כדי שלא יראה האמת. 
%break
שאם הוא רואה, שהוא במצב כל כך שפל, אז בוודאי לא ירצה להיות 
במצב הזה. אלא שבכל פעם ופעם יתאמץ בעבודתו, עד שיבוא לכלל 
תשובה, כמ"ש "מוריד שאול ויעל". פירוש: כשהקב"ה רוצה שהרשע 
ישוב בתשובה, עושה לו את השאול כל כך בשפל, 
%break
עד שרשע בעצמו אינו רוצה להיות כן. לכן צריך שיתפלל בתחנונים, 
שהקב"ה יראה לו האמת, על ידי שיוסיף לו את אור התורה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מ"ז. "במקום שאתה מוצא גדלותו")
%break
%letter 12
12. בזמן, שהאדם רוצה לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו. אז על 
כל מה שהוא עושה, הוא רואה, שאין שם שום דבר לתועלת הבורא, 
אלא רק הכל לתועלת עצמו. במצב הזה הוא מרגיש, שאין לו שום 
דבר, אלא שהוא ריק מכל. 
%break
וזה המקום ריק, הוא יכול למלאות רק עם רימון, היינו אם הוא ילך 
למעלה מהדעת, שנקרא רוממות ה'. היינו, שיבקש מה', שיתן לו כח 
להאמין למעלה מהדעת, בגדלות ה'. כלומר, זה שהוא רוצה רוממות ה', 
%break
אין הכוונה שהוא אומר, שאם אתה תיתן לי להשיג את רוממות 
וגדלות ה', אז אני מוכן לעבוד, אלא הוא רוצה, שה' יתן לו כח להאמין 
בגדלות ה', בזה הוא ממלא את מקום הריקנות, שבה הוא נמצא 
עתה. נמצא, שלולי הריקנות, 
%break
היינו שלולי אם הוא היה עובד בדרך להגיע לדביקות, היינו בהשתוות 
הצורה, הנקרא בע"מ להשפיע, אלא בבחינת הכלל, שמספיק להם 
בחינת המעשה שהם מקיימים, אין אלו אנשים מרגישים בעצמם 
בחינת ריקנית. אלא שהם מלאים במצות. 
%break
אלא דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את 
הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את 
הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, 
%break
שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה בעבודה" 1991)
%break
%letter 13
13. כתוב (סנהדרין מ"ד ע"ב) "אמר רבי אלעזר, לעולם יקדים אדם 
תפלה לצרה", שיש לפרש, שאין האדם נכנס לעבודת השמאל מטרם 
שעבד מקודם בבחינת ימין, הנבחנת לבחינת שלימות. זאת אומרת, 
שלא חסר לו כלום, 
%break
אלא הוא מודה ומשבח לה' בזה שנתן לו קצת אחיזה בעבודת ה', 
ואח"כ הוא נכנס לעבודת השמאל. אז הוא רואה, שהוא נמצא בצרה, 
היינו שאין לו לא תורה ולא עבודה כמו שמתאים לעובד ה'. והוא 
מרגיש אז איך שהוא מרוחק מאהבת ה', 
%break
דהיינו לעבוד בשבילו, היינו לעבוד רק על הכוונה להשפיע נחת רוח 
ליוצרו, ולא כלום לתועלת עצמו. והוא רואה אז איך הגוף מתנגד לזה. 
והוא לא רואה, שתהיה פעם, שכן יוכל לעשות משהו רק להשפיע. 
נמצא, שבזמן שהוא נכנס בדרך השמאל, זאת נקראת בחינת "צרה", 
%break
ואין לו עצה אלא לתת תפלה לה', שה' יעזור לו, שיתן לו את הרצון 
להשפיע, המכונה "טבע שני", שאז היא התפלה מעומק הלב, וה' שומע תפלתו.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 39 "מהו שהימין צריך להיות יותר גדול מהשמאל, בעבודה" 1991)
%break
%letter 14
14. כתוב "אביו נותן את הלובן", ששלימות נקרא "לבן", שאין שם 
שום ליכלוך, והרווח בזה הוא בשתים:
%break
%letter א
א. שע"י זה הוא מקבל התרוממות הרוח, משום שהוא דבוק בהשלם, 
היינו בהבורא. ומה שהוא נותן, צריכים להאמין, שהוא שלימות. 
ושלימות משלים את האדם, שירגיש שגם הוא שלם. וממילא הוא 
לוקח מזה מזונות, שיוכל לחיות ולהתקיים, שיהיה לו כח אח"כ לעבוד עבודת הקודש.
%break
%letter ב
ב. לפי שיעור החשיבות, שיקנה בזמן עבודת השלימות, יהיה לו אח"כ 
מקום להרגיש את החסרון, מצד עבודה שלו, שאינה על צד הטהרה 
אמיתית. היינו, שאז הוא יכול לצייר לעצמו עד כמה שמפסיד עם 
התרשלותו בעבודה, שהוא יכול לעשות השואה בין חשיבות הבורא לשפלות עצמו, שזה יביא לו כח לעבודה.
%break
אבל האדם צריך לתקן את עצמו גם כן, אחרת הוא ישאר בחושך, ולא 
יראה אור אמיתי, המאיר על כלים המוכשרים לכך, המכונים "כלים 
דהשפעה". ותיקון הכלים נקרא "בחינת נוקבא", חסרון, שעובד לתקן את החסרונות שלו. 
%break
וזה נקרא "ואמו נותנת האודם", היינו שרואה אז את האור אדום, 
שהם המחסומים העומדים לו על הדרך, ולא נותנים לו להגיע 
להמטרה. ואז בא זמן התפילה, היות שהאדם רואה את שיעורי 
העבודה, מה שיש לו בעניני "מוחא וליבא", 
%break
ואיך שהוא לא התקדם בעבודה דלהשפיע. וגם רואה, איך שהגוף שלו 
הוא גוף חלש, שאין לו כוחות גדולים, שיוכל להתגבר על הטבע שלו. 
לכן הוא רואה, שאם ה' לא יעזור לו, הוא אבוד, כמו שכתוב (תהילים 
קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו".
%break
ומב' אלו, היינו מהשלימות ומהחסרון, שהם בחינת "אביו ואמו", כנ"ל, 
יוצא שהקב"ה עוזר לו, שהוא נותן לו נשמה, שהיא רוח חיים. ואז נולד ולד.
%S (רב"ש - א'. מאמר 23 "על משכבי בלילות" 1985)
%break
%letter 15
15. האדם צריך להרגיל עצמו בכל דבר ודבר, לעשות השוואה בין זמן 
של יסורים לזמן תענוג, ולתת ברכה על הנס, שהוציא אותו מהיסורים 
למצב של תענוג. ובזה תהיה לו היכולת לתת תודה לה', ולקבל הנאה 
בכלים החדשים, ממה שנתווספו לו עכשיו, 
%break
בזמן שהוא שוקל את הב' זמנים זה לזה. ומזה האדם יכול להתקדם 
בעבודה. וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, לא חשוב מה האדם מקבל 
מהבורא, אם זה דבר גדול או דבר קטן. אלא חשוב עד כמה שהאדם 
נותן תודה להבורא. 
%break
בשיעור התודה שהאדם נותן, בשיעור זה מתגדלת הנתינה, מה 
שהבורא נתן. לכן מוטל על האדם להיזהר לתת תודה רבה, היינו 
להעריך את מתנתו יתברך, בכדי שיוכל להתקרב להבורא. לכן 
כשהאדם מסתכל תמיד בזמן העליה, באיזה מצב הוא היה בזמן הירידה, 
%break
כלומר איזו הרגשה היתה לו בזמן הירידה, כבר הוא יכול להבחין 
בבחינת "כיתרון האור מתוך החושך". וכבר יש לו כלים חדשים לקבל 
שמחה ולתת תודה לה'. וזה שכתוב, שהאדם צריך לברך "ברוך, 
שעשה לי נס במקום הזה", 
%break
היינו במקום שנמצא עתה בזמן עליה, כי אי אפשר להיות עליה, אם 
לא היה מקודם מצב של ירידה.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)
%break
%letter 16
16. כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו רואה מילוי 
לחסרונו, אז מתחלת לרקום בו בחינת יסורים וכאבים, בזה שהוא 
השקיע כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות 
המחשבות לבוא בזה אחר זה. 
%break
לפעמים בניצוצי יאוש, ולפעמים מתחזק, ואח"כ עוד הפעם הוא רואה 
שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. עד שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג 
זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו 
כל פעם בחינת כאב, על מה שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', 
%break
ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", אז 
בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש לו עכשיו "כלי אמיתי". נמצא לפי 
זה, מה שהוא רואה, שעכשיו, לאחר כמה שנות עבודה, שהוא הלך אחורה, 
%break
זהו נעשה בכוונה תחילה, כדי שירגיש כאב בזה שאין לו דביקות ה'. 
נמצא לפי זה, שכל פעם הוא מוכרח לראות, איך שהוא מתקרב יותר 
לבחינת עשיית הכלי, הנקרא "חסרון אמיתי", שהמודד של קטנות 
וגדלות חסרון, הוא בשיעור היסורים, שהוא מרגיש, 
%break
בזה שאין לו המילוי, הנקרא כאן "דביקות בה'", שכל רצונו וחשקו 
יהיה אך ורק לעשות נחת רוח להבורא יתברך.
%S (רב"ש - א'. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)