ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book אין עוד מלבדו
%break
%H אין עוד מלבדו
%break
%letter 1
1. במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים 
ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה 
היחידה, היא הפועלת את הכל, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת 
התכלית, והיא מהותה של היגיעה, 
%break
והיא עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה.
%S (בעל הסולם. תע"ס, חלק א', הסתכלות פנימית, פרק א', ח')
%break
%letter 2
2. כל מה שיש בעולם מהקב"ה. שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה את כל המעשים 
כולם שבעולם. שהוא ידע מראש מה שיהיה בסוף. כמ"ש, מגיד מראשית אחרית. 
והוא צופה ועושה מעשים מראשית, כדי לחזור עליהם ולעשותם בשלמות לאחר זמן.
%S (זוהר לעם. לך לך, 116)
%break
%letter 3
3. בא ולמד, חכמה האמיתית, סיבת כל ההסתבכות הזאת, כי 
בהבורא עצמו ית', לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל. והטעם פשוט, 
כי כל המחשבות שנופלים במוחו של אדם, הם המה עצם פעולת הבורא, 
%break
רצה לומר, לא כמו שמורגש באדם, שהוא ממשיכם מאיזה מקום, או 
שנולדים אצלו מניה וביה, זה שקר, ראש לכל השקרים. אלא כל 
מחשבה דקה מן הדקה, הבורא ית' שולחה למוחו של אדם, והוא כח 
התנועה של אדם, של בהמה וכל החי. 
%break
דהיינו, ברצות הבורא להניע את החי, פועל בו בשליחת מחשבה 
אחת, ואותה המחשבה מנענעת אותו, כפי מדתה, כמו ששולח מטר 
על פני האדמה, והאדמה אינה מסוגלת להרגיש מי ששולח אליה את המטר, 
%break
כן האדם, אינו מסוגל להרגיש בשום אופן, מי ששלח לו את 
המחשבה, כי לא ירגיש בה, בטרם שבאה לרשות מח הדמיון שלו, 
וכיון שנמצאת ברשותו, נראית אליו כמו חלק מעצם שלו, ובזה תבין שלית מחשבה תפיסא ביה, 
%break
הטעם פשוט, מפני שהבורא לא יעלה ברצונו, לשלוח אלינו מחשבה 
כזאת, שתהיה מוכנת להשגתו. אבל ערך בשבילנו סדר מחשבות, 
אשר מתוך כל אותו הסדר, מחויב סוף כל סוף, להשיגהו בשיעור אמיתי שזה סוד, "לבלתי ידח ממנו נדח".
%S (בעל הסולם. "סוד שמותיו ית'")
%break
%letter 4
4. הכל מאמינים בהשגחה פרטית, אבל אינם דבקים בה כלל. הטעם 
הוא, כי איך אפשר ליחס מחשבה זרה ומטונפת לבורא ית', שהוא 
תכלית הטוב והמטיב, אלא רק לעובדי ה' אמיתיים, נפתח להם בתחילה ידיעה בהשגחה פרטית, 
%break
שהוא היה המסבב כל הסבות שקדמו לזה, מהטובות והרעות יחד, 
ואז המה דבוקים בהשגחה פרטית, כי כל המחובר לטהור-טהור. וכיון 
שנתייחד המשגיח על השגחתו, אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב, וכולם אהובים וכולם ברורים, 
%break
כי כולם נושאי כלי ה' מוכנים לפאר גילוי יחודו ית', וזה נודע בחוש, 
ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף, שכל הפעולות והמחשבות, הן 
הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה', והוא הכין אותם ומפיו יצאו, וזה יוודע לעין כל בגמר התיקון. 
%break
אבל ביני לביני היא גלות ארוכה ומאוימה, ועיקר הצרה היא, שכאשר 
רואה איזה גילוי פעולה שלא כשורה, נופל ממדרגתו (ונאחז בשקר 
מפורסם ושוכח שהוא כגרזן ביד החוצב בו) כי חושב את עצמו לבעל 
הפעולה הזו, ושוכח במסבב כל הסבות שהכל ממנו, 
%break
ואין שום פועל אחר בעולם זולתו. וזהו הלימוד הגם שעמד בה 
בבחינת ידיעה מתחילה, מכל מקום בעת הצורך, לא ישלוט בידיעתו 
לייחד הכל למסבב, ביחוד, שהוא מכריע לכף זכות.
%S (בעל הסולם. אגרת א')
%break
%letter 5
5. כיוון שאנו משתמשים בכלי הקבלה בהיפך ממה שנבראו, אנו 
מרגישים בהכרח בפעולות שבהנהגה, שהם רע בעדנו. כי חוק הוא 
זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא פגם בכבוד ה', 
שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. 
%break
וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה על 
השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול 
שבעולם. הרי שהרגשת טו"ר בהשגחתו, מסבבת עימה הרגשת שכר ועונש. 
%break
כי המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, 
יש לו שכר. ואם לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'.
%S (זוהר לעם. הקסה"ז, "ליל הכלה", 138)
%break
%letter 6
6. האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. 
כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. היינו, אם אפילו שהוא נמצא 
במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית', 
%break
כלומר שיש רשות אחרת, שלא נותן לו להיכנס להקדושה, שבידו 
להטיב או להרע. פירוש, שאל יחשוב שיש ענין כח של ס"א, שהיא לא 
נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה', אלא הכל נעשה מצד ה'. 
%break
וזהו כמ"ש הבעש"ט, שאמר, שמי שאומר שיש כח אחר בעולם, היינו 
קליפות, האדם הזה נמצא בבחינת "ועבדתם אלוהים אחרים". שלאו 
דוקא במחשבה של כפירה הוא עובר עבירה, אלא אם הוא חושב שיש 
עוד רשות וכח חוץ מה', הוא עובר עבירה. 
%break
ולא עוד, אלא מי שאומר שיש לאדם רשות בפני עצמו, היינו, שאומר 
אתמול הוא בעצמו לא היה רוצה ללכת בדרכי ה', גם זה נקרא עובר 
עבירה של כפירה. כלומר, שאינו מאמין, שרק הבורא הוא מנהיג העולם.
%S (בעל הסולם. שמעתי. א'. "אין עוד מלבדו")
%break
%letter 7
7. בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" 
כתוב. ואפילו מעשי כשפים. ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, 
אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. 
%break
והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. 
מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו". ואפילו 
אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, 
%break
אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך 
להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך 
להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. 
%break
היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה 
של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קל"ח. "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם")
%break
%letter 8
8. "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" 
(בשלח). קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים 
לרופא (סנהדרין ק"א ע"א). ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני 
אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה. 
%break
ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני 
צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה 
עבודה בחינם. לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, 
%break
אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם 
תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 133 "הכל תיקונים")
%break
%letter 9
9. כתוב "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה'". 
פירוש, שהחיות דקדושה שבאדם, אינו בא דוקא מההתקרבות, היינו 
הכנסות. זאת אומרת, הכניסות להקדושה. אלא גם מהיציאות, היינו מההתרחקות. 
%break
שעל ידי זה שהסטרא אחרא מתלבשת בגוף האדם, וטוענת "כולה 
שלי" בטענה צודקת, ועל ידי זה התגברות באלו המצבים, האדם זוכה 
לאמונה בקביעות. זאת אומרת שהאדם צריך ליחד הכל לה', היינו, אפילו היציאות נמשך ממנו ית'. 
%break
וכשזוכה, אזי הוא רואה, שבין היציאות ובין ההכנסות, הכל ממנו יתברך.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קכ"א. "היתה כאניות סוחר")
%break
10. "כי את אשר יאהב ה' יוכיח", היינו מי שה' יתברך אוהב, הוא שולח לו יסורים, 
היינו שירגיש יסורים בזה שהוא לא הולך בדרך ה'. מה שאין כן, מי שלא מרגיש 
שום יסורים בזה שלא הולך בדרכי ה', אף פעם לא קיבל שום עצות לנפשו להנצל מזה.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 10 "כי את אשר יאהב ה' יוכיח")
%break
%letter 10
10. אין תקנה לאדם, אלא להיישיר כל הרגעים ההוים, והעתידים 
לבוא, שיהיו מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול. ומי שדוחה רגע שנוכח 
פניו, כי מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכל, שכל העולמות, וכל הזמנים, 
אינם כדאים בעדו, באשר שאין אור פניו מלובש בשינוי העיתים והזמנים, 
%break
אע"פ שעבודתו של אדם, בהכרח משתנה על ידיהם. ובעבור זה, הוכן 
לנו בזכות אבותינו הקדושים, האמונה והבטחון שלמעלה מן הדעת, 
שהאדם משתמש בהם, ברגעים הקשים, בלי טורח ובלי לאות.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 11
11. המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת 
השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, 
ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר 
שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, 
%break
שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו 
ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה 
קלקול ואון בעדו. כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא 
איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, 
%break
הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש 
אותה, או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי 
"בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, 
%break
כי אפילו "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי [אפילו הגנב, במחתרת, 
קורא לבורא]", אשר על כן אין צורך לזה למוחין דגדלות, לשמור על הענף שלא יופסק משורשו כרגע.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 12
12. סוד היחוד "הויה אלקים", שסוד הויה, ה"ס ההשגחה הפרטית, 
שהשי"ת מהוה את כל, ואינו צריך שיושבי בתי חמר יעזרו לו. ואלקים, 
בגמטריה הטבע, אשר האדם המתנהג על-פי הטבע שהטביע 
במערכות שמים וארץ הגשמיים, ושומר חוקם כמו שאר הגשמיים; 
%break
ויחד עם זה, נמצא מאמין בשם הויה, כלומר, בהשגחה הפרטית, 
נמצא מייחד זה בזה, והיו לאחדים בידו, ועושה בזה נחת רוח גדול 
ליוצרו, ומביא הארה בכל העולמות. שז"ס ג' הבחינות: מצוה, עבירה, רשות. 
%break
אשר המצוה היא מקום הקדושה. העבירה היא מקום הס"א. ורשות 
שאינה - לא מצוה ולא עבירה. היא מקום המערכה שעליה נלחמים 
הקדושה והס"א. בהיות האדם עושה דברים הרשותיים, ואינו מייחד 
אותם לרשות הקדושה, נופל כל המקום הזה לרשות הס"א. 
%break
ובהיות האדם מתחזק לעשות במילי דרשותא [בדברי רשות], ייחודים 
כפי כוחו, מחזיר הרשות לגבול הקדושה.
%S (בעל הסולם. אגרת ט"ז)
%break
%letter 13
13. האדם נברא בכל רע ושפלות. כמ"ש, עַיר פרא אדם ייוולד. וכל 
כליו שבגופו, החושים והמידות ומכ"ש המחשבה, משמשים לו רק רע 
ואפסיות כל היום. והזוכה להידבק בו יתברך, אין ה' בורא לו כלים אחרים במקומם, 
%break
שיהיו ראויים לקבל בתוכם שפע הרוחני הנצחי המיועד לו, אלא אותם 
הכלים השפלים, שתשמישם עד עתה היה רע ומתועב, מתהפכים 
ונעשים לו כלי קבלה לכל נועם ורוך הנצחי. ולא עוד, אלא כל כלי 
שחסרונותיו היו גדולים ביותר, נעשו עתה לחשובים ביותר. 
%break
כלומר שמידת גילויָם גדולה ביותר. עד שאם היה לו איזה כלי בגופו 
בלי שום חיסרון, נעשה לו עתה כמו דבר מיותר שאינו משמש לו 
כלום. ודומה לכלי עץ וחרס, שככל שחסרונו, חקיקתו, גדול יותר, כן מידת קיבולו וחשיבותו גדולה יותר.
%S (זוהר לעם. ויירא, 453)
%break
%letter 14
14. יצה"ר הוא כלב, ונחש, וחמור נוער, שמרכיבים עליו הנפש. כי 
ניתן יצה"ר לכל אדם, שיכבוש אותו תחתיו וירכב עליו. וכל השלמות 
באה ע"י יצה"ר, אם כובש אותו, כמ"ש, בכל לבבך, בשני יצריך, ביצה"ט וביצה"ר. 
%break
ונמצא, שאם זוכה ורוכב על יצה"ר, הוא זוכה לכל. וביצה"ר רכב אליהו 
ועלה לשמיים. כמ"ש, ויעל אליהו בסערה השמיים, כי הסערה היא 
יצה"ר, שאליהו כבש אותו ורכב עליו וזכה לעלות לשמיים. וכן כתוב, 
ויען ה' את איוב מן הסערה, משום שזכה לכבוש את הסערה. 
%break
ומשום זה לומדים על היצה"ר, איזהו גיבור, הכובש את יצרו. כי אם 
כובש אותו, זוכה לכל השלמות.
%S (זוהר לעם. פינחס, 486-487)
%break
%letter 15
15. "איזהו גיבור שבגיבורים, מי שעושה שונאו אוהבו". על דרך 
המוסר יש לפרש שגיבור נקרא "הכובש את יצרו", היינו שעובד עם 
היצר טוב ומכניע את היצר הרע. ו"גיבור שבגיבורים", היינו מי שעובד 
גם עם היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "בכל לבבך - בשני יצריך", 
%break
שגם היצר הרע הוא עובד ה'. נמצא שעושה שונאו, היינו היצר הרע, 
אוהבו. וכיון שגם היצר הרע הוא עובד ה', נמצא שכאן יש לו עבודה 
יותר גדולה, לכן הוא נקרא גיבור שבגיבורים.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 273 "גיבור שבגיבורים")
%break
%letter 16
16. בזמן שהאדם מתחיל לעבוד יותר ממה שהוא רגיל, אז הגוף 
מתחיל לבעוט ולהתנגד בכל כחו לעבודה זו. היות שבענין להשפיע 
הוא אצל הגוף בבחינת לעול ולמשא, שאינו יכול לסבול את עבודה זו. 
וההתנגדות של הגוף מתראה אצל האדם בצורה של מחשבות זרות. 
%break
והוא בא ושואל את שאלת "מי ומה". וע"י השאלות האלו האדם אומר, 
שבטח שכל אלו השאלות הס"א שולח לו, בכדי להפריע לו מן 
העבודה. ואמר, שאז, אם האדם אומר, שהם באים מצד הס"א, אז 
האדם עובר על מה שכתוב "לא תעשו אלהים אחרים על פני". 
%break
והטעם הוא, שהאדם צריך להאמין, שזה בא לו מצד השכינה 
הקדושה. כי "אין עוד מלבדו". אלא השכינה הקדושה מראה להאדם 
את מצבו האמיתי, איך שהוא הולך בדרכי ה'. זאת אומרת, שעל ידי 
זה שהיא שולחת לו אלו השאלות, הנקראים מחשבות זרות. 
%break
היינו, שע"י המחשבות זרות האלו, היא רואה איך שהוא מתרץ את 
השאלות, שהם נבחנים למחשבות זרות. וכל זה האדם צריך לדעת 
את מצבו האמיתי בעבודה, כדי שידע מה לעשות.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ט"ו. "מהו, אלהים אחרים, בעבודה")
%break
%letter 17
17. אנו צריכים תמיד להסתכל על המטרה, שהיא "להטיב לנבראיו". 
ואם היצר הרע בא לאדם ושואל אותו כל הקשיות של פרעה, לא 
לדחות אותו בקש, אלא לומר, עכשיו עם השאלות שלך אני יכול להתחיל בעבודה דלהשפיע. 
%break
זאת אומרת, שלא להגיד על השאלות של יצר הרע, שהוא בא אליו 
בכדי להוריד אותו מדרגתו, אלא להפוך, לתת לו עכשיו מקום עבודה, 
שע"י זה הוא יעלה בו עכשיו בדרגות השלימות. היינו, שכל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", 
%break
כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל התגברויות 
מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע.
%S (רב"ש - א'. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
%break
%letter 18
18. כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את 
המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת". וזה האדם יכול 
לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, 
%break
אלא שיגיד, שמהשמים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו 
מקום להכניס אותם להקדושה. נמצא לפי זה, אדרבה שמקרבים אותו 
מלמעלה, לכן שלחו לו עבודה. ועל זה נאמר "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים ייכשלו בה". 
%break
היינו אם הוא זוכה, הוא מקבל ע"י זה עליה. ואם לא (זוכה), הוא מקבל ע"י זה ירידה ברוחניות.
%S (רב"ש - א'. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
%break
%letter 19
19. כל אלו המחשבות שהרצון לקבל מביאו, האדם צריך להאמין, 
שמן השמים שולחים לו את המחשבות האלו, וזהו היות שהוא רוצה 
ללכת בדרך של השפעה, ובינתיים הוא מתעצל בעבודה, לכן היות 
שהאדם התפלל, שה' יקרב אותו להיות דבוק בה', 
%break
שהוא ענין השתוות הצורה, לכן כשרואים שהאדם מתעצל בעבודה, 
שולחים לו את המחשבות זרות, שאין האדם יכול להסכים להיות 
תחת שליטה כזו. לכן זה נותן לאדם דחיפה, שהוא מוכרח להתגבר על מצבו, שבו הוא נמצא. 
%break
נמצא לפי זה, שמהרע הזה, שהאדם מרגיש שיש לו כל כך מצב של 
שפלות, שאף פעם לא עלה על דעתו, שיש מציאות שהוא יהיה תחת 
שליטה כזו, לכן לא להתפעל ולברוח מהעבודה, אלא אדרבה, אלא 
שהוא צריך להאמין, שהבורא מטפל בו עתה, 
%break
והוא מקרב את האדם אז עם מצב של אחוריים. וזהו על דרך שכתוב 
"על פסוק דומה דודי לצבי. מה צבי, כשהוא בורח, מחזיר פניו 
לאחוריו. כך הקב"ה, בשעה שהוא מסתלק חס ושלום מישראל, מחזיר 
פניו לאחוריו. אשר אז חזר הפנים להיות באחוריים. 
%break
כלומר, שמשתוקק ומתגעגע לחזור להידבק בישראל. ומזה נולדים גם 
בישראל געגועים והשתוקקות להידבק בהשם יתברך, אשר השיעור 
של השתוקקות והכיסופין הוא באמת הפנים עצמם". 
%S (רב"ש - ב'. מאמר 44 "מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב" 1990)
%break
%letter 20
20. בזמן שהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, לא חשוב לו מה שהוא 
מרגיש בעצמו בעת עבודה. אלא אפילו במצב, שהוא רואה צורה של 
שחור, אין הוא מתפעל מזה, אלא רק הוא רוצה, שה' יתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל המכשולים. 
%break
זאת אומרת, אין הוא מבקש, שה' יתן לו צורה של לבן, אלא שיתן לו 
כח, שיוכל להתגבר על כל ההסתרים. לכן, אלו אנשים, שרוצים לעבוד 
בעמ"נ להשפיע, ואם יהיה תמיד במצב של לבנונית, הלבנונית לא נותן להאדם להמשיך בעבודה. 
%break
כי בזמן שמאיר, האדם יכול לעבוד אפילו בבחינת קבלה לעצמו. לכן 
אף פעם לא יהיה להאדם מקום לדעת, אם עבודתו הוא בטהרה או 
לא. וזה גורם, שאף פעם לא יכול לבוא לזכות לדביקות ה'. 
%break
לכן נותנים לו מלמעלה צורה של שחרית. ואז הוא רואה, אם עבודתו 
הוא בטהרה. זאת אומרת, אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיות 
בשמחה - זהו סימן שעבודתו היא בטהרה. 
%break
כי האדם צריך להיות שמח, ולהאמין שמלמעלה נתנו לו הזדמנות, 
שיהיה בידו לעבוד בעמ"נ להשפיע.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 21
21. האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, 
ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך 
לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות. כלומר, שהאדם 
צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, 
%break
שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות, 
אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות. כמו כן האדם 
צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא רוצה לקרבו. 
לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, 
%break
הוא צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא 
מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה 
שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה, 
%break
היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 22
22. האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה 
ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות 
שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום 
סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. 
%break
והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז 
הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח 
לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, 
%break
מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול 
מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. ואז הוא מקבל על עצמו, משום 
שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', 
%break
היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. 
ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 21 "קידוש החודש")
%break
%letter 23
23. צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי", מה שאין כן 
קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, 
שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו 
את המצבים האלו, 
%break
בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת. ובזמן שיש כח בידו לומר כך, 
היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. 
זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, 
ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, 
%break
היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי 
הכל למעלה מהדעת. נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, 
שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, 
שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. 
%break
אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה 
זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות 
שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, 
%break
היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה 
מעבודה זו. אלא האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא 
רוצה שהוא ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, 
%break
כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על 
מה שהבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים. וזה נקרא 
"בצלו חמדתי". זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ח'. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")
%break
%letter 24
24. כשלהבת הקשורה בפתילה, היינו שהמחשבה זרה נקרא בחינת 
פתילה, שרוצה להכניס פסול בעבודתו. זאת אומרת, שהמחשבה זרה 
נותנת לו להבין שמצד השכל והדעת, אין לו מה לעשות בעבודתו יתברך. 
%break
ובזמן שהוא מקבל את המחשבה זרה ואומר, שאין הוא רוצה לתרץ 
שום תירוץ, אלא כל מה שהדעת אומרת הוא נכון, רק שהוא הולך 
בדרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. נמצא, ששלהבת האמונה קשורה בפתילה של המחשבה זרה. 
%break
נמצא, שרק עכשיו הוא יכול לקיים מצות האמונה כיאות. נמצא, 
שהקושיות נעשו לו זכויות, שהרי אחרת לא היה יכול לקבל שום 
זכויות מבחינת אמונה. וזה נקרא "שמחין ביסורים". הגם שיש לו יסורים, מזה שהמחשבה זרה מצערת לו, 
%break
וגורמת לדבר סרה ורכילות ולשון הרע על עבודתו יתברך, מכל מקום 
הוא שמח בזה, שרק עכשיו בזמן כזה, הוא יכול לקיים בחינת אמונה 
למעלה מהדעת. וזה נקרא שמחה של מצוה.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 5 "ענין זדונות נעשו כזכיות")
%break
%letter 25
25. ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא 
להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם 
ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא 
המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. 
%break
לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני 
כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה 
לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. 
%break
והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים 
דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי 
לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש 
את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. 
%break
אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים.
%S (רב"ש - א'. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)
%break
%letter 26
26. כתוב: "הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא 
חושך ולא אור". והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם 
מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך 
חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. 
%break
היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב. כלומר, שאין הם 
רוצים, שהם יראו, איך שה' משגיח בבחינת טוב ומטיב. כי ראיה הוא 
נגד אמונה. כלומר, אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל. 
והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל, 
%break
זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. כלומר, הם מאמינים, שהשגחה של 
הבורא עם הנבראים הוא בבחינת טוב ומטיב. ומה שהם לא רואים זה 
בידיעה ברורה, אין הם אומרים לה': "אנחנו רוצים לראות את בחינת טוב ומטיב בבחינת ראיה בתוך השכל". 
%break
אלא הם רוצים, שזה ישאר אצלם בבחינת אמונה למעלה מהדעת. 
אלא שהם מבקשים מה', שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, 
כאילו הם רואים זה בתוך הדעת. היינו, שלא יהא הפרש בין אמונה לידיעה בתוך השכל. 
%break
זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות דבוק בה', "יום ה'".
%S (בעל הסולם. שמעתי. ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")
%break
%letter 27
27. אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת 
אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו 
גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים. 
%break
אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, 
רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה 
חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, 
%break
ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, 
אני מסכים". מה שאין כן אם יש לו עדיין ניצוצות של קבלה, הוא בא 
לידי הרהורים, שקשה לו אז להאמין, שהבורא הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. שזה סוד אות י' דשם הוי"ה, 
%break
שהיא אות הראשון, הנקראת "נקודה שחורה שאין בה לבנוניתא". 
היינו שהיא כולה חושך והסתרת פנים. כלומר, בזמן שהאדם בא לידי 
מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה 
היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, 
%break
שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה. כי הבחינת התחתונה שבעליון היא 
מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. 
היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, 
בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, 
%break
שהיא כלי דהשפעה וכלי זכה ביותר. כלומר, שזה שקבל בחינת 
מלכות בבחינת השחרית, נעשה אח"כ בחינת כלי דכתר, שהוא כלי דהשפעה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 28
28. בכל המצבים שהאדם נמצא, הוא יכול להיות עובד ה', מטעם כי 
הוא לא צריך לשום דבר, אלא הכל הוא עושה למעלה מהדעת. נמצא, 
שאינו צריך לשום מוחין, שעמהם יהיה עובד ה'. ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". 
%break
ששלחן הוא כמו "ושלחה", היינו יציאה לחוץ מהעבודה. שיש לפרש, 
שאפילו בזמן היציאות מהעבודה, היינו מצב של הירידות, יש לו גם כן 
מקום עבודה. כלומר שבזמן הירידות, שהאדם מתגבר למעלה 
מהדעת, ואומר שגם הירידות נתנו לו מלמעלה, 
%break
על ידי זה מתבטלים הצוררים. היות שהצוררים חשבו שע"י הירידות 
האדם יגיע לתכלית השפלות, והאדם יברח מהמערכה, ולבסוף הדבר 
נעשה להיפך, שהצוררים מתבטלים. וזה סוד מה שכתוב "השולחן, 
אשר לפני ה'". שדוקא על ידי זה הוא מקבל את הפני ה'. 
%break
וזה ענין אשר הוא מכניע כל הדינין, אפילו הדינין היותר גדולים, היות 
שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים בכל הזמנים. היינו, שתמיד 
הוא מוציא לעצמו מקום עבודה, בסוד מה שכתוב, שר' שמעון בר יוחאי אמר "לית אתר לאתטמרא מינך [אין מקום להסתתר ממך]".
%S (בעל הסולם. שמעתי. פ"ג. "ענין ו' ימינית, ו' שמאלית")
%break
%letter 29
29. באמת יש לדעת, מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה 
להשגחת טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור 
עליון על הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר לו להתגבר. 
%break
ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, 
הנקרא דינין. כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה 
להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'. 
%break
שזה סוד מה שכתוב "וישלך אדרתו אליו". היינו שאח"כ היה מיחס כל 
האדרת שער אליו, היינו אל ה'. כלומר, שראה עתה, שהקב"ה נתן לו 
את האדרת הזו, וזה היה בכוונה, כדי להמשיך אור עליון עליהם. אולם זה יכולים לראות רק אח"כ. 
%break
היינו, לאחר שכבר זכה להאור השורה על אלה הסתרות והדינין, 
שהיה לו מתחילה. כי הוא רואה שבלי השערות, היינו הירידות, לא 
היה מקום, לאור עליון שישרה שם, כי אין אור בלי כלי. לכן הוא רואה שכל הרוממות השם ית' שהשיג, 
%break
היה בגלל השערות והסתירות שהיה לו, וזה סוד "אדיר במרום ה'", 
כלומר, שע"י האדרת זוכים לרוממות ה'.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")
%break
%letter 30
30. ענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד 
"תולה ארץ על בלימה"). נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום 
הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. 
זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, 
%break
היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. 
ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש 
כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל 
למעלה מהדעת. וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". 
%break
כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי 
שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת. ולזה 
צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. 
%break
נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות 
השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך. לכן אין עצה אחרת להאדם 
אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר 
עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". 
%break
נמצא, שרק אז הוא המצב, שהאדם מבין, שאין מי שיעזור לו, אלא 
הקב"ה. וזהו "אלקים עשה", בכדי "שיראו מלפניו". שענין יראה הוא בחינת אמונה, שרק אז האדם נצרך לישועת ה'.
%S (בעל הסולם. שמעתי. י"ג. "ענין רמון")
%break
%letter 31
31. כשהאדם מאמין בטוב ובעונג שישנו בלמעלה מהדעת, הוא בא 
לידי הרגשה בדעת, להכיר את הרע שבו. כלומר היות שהוא מאמין, 
מה שהבורא משפיע כל כך טוב ועונג, והגם שהוא רואה את כל הטוב 
למעלה מהדעת, אז הוא בא לידי הכרה, 
%break
היינו שהוא מרגיש בכל האברים, את כח הרע שישנו בהמקבל לעצמו, 
שהוא המונע אותו מלקבל את הטוב. נמצא לפי זה האמונה שלמעלה 
מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו, מי הוא המפריע מלהגיע להטוב. 
%break
וזהו קנה המידה שלו, כלומר בשיעור שהוא מאמין למעלה מהדעת 
בהטוב והעונג, בשיעור זה הוא יכול לבוא לידי הרגשה בהכרת הרע. 
והרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג. כי הכרת 
הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. 
%break
והוא בעיקר על ידי תפילה, שיבקש מה', שיתן את הכל בהשפעה, 
המכונה דביקות, שעל ידי הכלים האלו תתגלה המטרה בהשגחה 
גלויה, כלומר שלא צריכה להיות בהסתרה, מטעם שכבר יש כלים המוכשרים לקבל.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 68 "סדר העבודה")
%break
%letter 32
32. לאחר שכבר בא לידי החלטה, שיש לו מזיק בלב, הנקרא "רצון 
לקבל", ואין בידו לצאת ממנו, היינו לאחר כמה עליות וירידות שהיו לו, 
ולבסוף הוא רואה, שנשאר בערום וחוסר כל, אז תפלתו היא בעומק 
הלב, כלומר שהוא רואה, "אם אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". 
%break
והגם שהאדם יכול לומר, שהוא מאמין "למעלה מהדעת", שרק 
הקב"ה עוזרו, אבל בתוך הדעת אין לו הרגשה כזו, מטעם שהאדם 
יודע, שהוא בעצמו נתן הכוחות והיגיעה להשיג משהו ברוחניות. מה 
שאם כן בזמן שהאדם, לאחר כל היגיעות, 
%break
הוא רואה שאין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אז 
הוא רואה בתוך הדעת, שרק ה' יכול לעזור לו. נמצא מה שאמרו חז"ל 
"יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", 
%break
אין הוא צריך להאמין בזה "למעלה מהדעת", כמו שסתם עובדי ה', 
שמקיימים תו"מ, שהם מאמינים "למעלה מהדעת", שכך הוא, 
שהבורא עוזר להם. אלא, באלו אנשים, שהם רוצים לעבוד בע"מ 
להשפיע, אצלם זהו בתוך הדעת, 
%break
עד כדי כך, שהם צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה' כן יכול לעזור 
להם לצאת משליטת הרצון לקבל.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)
%break
%letter 33
33. צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר 
להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה', שהוא יכול 
לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא צריך עזרה גדולה. 
%break
ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, 
משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל 
תפלתו, כמו שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע". לכן 
אין לאדם לומר, שהוא לא מוכשר, שה' יקרב אותו, 
%break
אלא הסיבה שהוא מתעצל במלאכתו. אלא האדם צריך תמיד ללכת 
בהתגברות ולא יתן להכנס למוחו מחשבות של יאוש. וזהו כמו שאמרו 
חז"ל (ברכות י') "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו, אל ימנע עצמו מן 
הרחמים", שנאמר (איוב י"ג) "הן יקטלני לו איחל". 
%break
וענין "חרב מונחת על צוארו" יש לפרש, שהכוונה היא, אף על פי 
שהרע של אדם, הנקרא אהבה עצמית, מונחת על צוארו ורוצה 
להפריד אותו מקדושה, באופן שמראה לו תמונה, שאין שום אפשרות לצאת מהשליטה הזאת. 
%break
אז הוא צריך לומר, שזו היא אמת התמונה הזאת שהוא רואה. אלא 
"אל ימנע עצמו מן הרחמים", משום שהוא צריך אז להאמין, שהבורא 
יכול לתת לו את הרחמים, שפירושו "מידת השפעה". זאת אומרת, מצד כוחות עצמו, 
%break
האמת היא, שאין האדם מסוגל לצאת מתחת שליטת קבלה עצמית. 
אבל מצד הבורא, שהקב"ה עוזרו, בודאי הוא יכול להוציא אותו. וזהו 
שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים".
%S (רב"ש - א'. מאמר 19 "בא אל פרעה - א" 1985)
%break
%letter 34
34. "בא אל פרעה", וה"ס השכינה הקדושה בהתגלות, מלשון "ופרע 
את ראש האשה". כמ"ש בזוהר. והענין שבמדה שבני ישראל חשבו 
שמצרים מעבידים אותם ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מדה היו באמת בגלות מצרים, 
%break
וכל הטרחא של הגואל, לא היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר 
מעורב, ו"אני ולא שליח", כי אין שום כח זולתו. שזה היה באמת אור 
הגאולה, כמו שמבואר בהגדה של פסח. וזה שנתן הקדוש ב"ה למשה 
בדבור: "בא אל פרעה", כלומר, תייחד האמת, 
%break
שכל הביאה למלך מצרים, אינו אלא לסוד פרעה, לגלות השכינה 
הקדושה, וזה שאמר: "כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שתי אתתי 
אלה בקרבו". כי ברוחניות אין אותיות, כמו שהארכתי מכבר בזה. 
%break
וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים 
מהחומריות דעולם הזה, בסוד "ובורא חשך", שאין כאן שום הוספה 
וחדוש אלא בריאת החשך, שהוא מרכבה מותאמת לגלות האור כי 
טוב. ונמצא שהשם ית' בכבודו ובעצמו הכביד את לבו, ולמה זה? 
%break
כי לאותיות אני צריך. וזה ענין, "למען שתי אותותי וכו', ולמען תספר 
וכו'. וידעתם כי אני הוי'". פירוש, שאחר שתקבלו האותיות, כלומר, 
שתבינו, שאנכי נתתי והטרחתי בעדכם, בסוד אל תסורו "מאחרי" וכו', כי תקיימו היטב את האחוריים לי לשמי. 
%break
ואז תעשה השפע את שלה, ותמלא את האותיות, ויהפכו המדות להיות ספירות.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ד)
%break
%letter 35
35. כל ריבוי הסתירות נגד ייחודו, שאנו טועמים בעוה"ז, אע"פ 
שמתחילתן הן מפרידות אותנו מה', הנה בהיותינו מתאמצים לקיים 
התורה והמצוות באהבה בכל נפשנו ומאודנו, כמצווה עלינו, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו, 
%break
וכל אלו כוחות הפירוד, אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה' 
בכל נפשנו ומאודנו, אז כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער 
להשגת חכמתו. כי בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו. 
%break
ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור ומר למתוק. כי 
כוחות הפירוד כולם, מחשכת השכל וממרירות הגוף, נעשו להם 
שערים להשגות מדרגות נשגבות. ונעשה החושך לאור גדול, והמר נעשה מתוק. 
%break
באופן, שבשיעור הזה, שהיה להם קודם לכן כל הנהגות השגחתו 
לכוחות הפירוד, התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות. 
%S (זוהר לעם. הקסה"ז, "שתי נקודות", 121)
%break
%letter 36
36. כתוב "ה' צבאות". השם הזה מורה לנו, כמו שפירש אאמו"ר 
זצ"ל, שאמר צבאות הם שני מילים צא - ובא. שפירושו צבא הם אנשי 
מלחמה. זאת אומרת, אלו אנשים שהולכים כל יום להלחם עם יצר הרע, הם נקראים "צבא". 
%break
לכן לאחר שזכו לבחינת גאולה, היינו לאחר שכבשו את היצר הרע, 
ויצאו משליטת הרע, והסדר העבודה שלהם היו בדרך עליות וירידות, 
זה נקרא "צבאות". כלומר, פעם יצאו משליטתם, ואח"כ שוב באו 
תחת שליטתם, שהשם של עליות וירידות נקרא "צבאות". 
%break
ובשעת עבודה, שהאדם צריך לומר, "אם אין אני לי מי לי", חושבים 
אז במצב העבודה, שהם עושים בעצמם את העליות וירידות. כלומר, 
שהם אנשי מלחמה, הנקרא "צבא", "גיבורי חיל". מה שאין כן אח"כ, 
בזמן שנגאלו, אז הם השיגו, שה' צבאות. 
%break
כלומר, כל העליות וירידות, שהיו להם, ה' עשה זה. היינו, אפילו 
הירידות גם כן בא מה'. שסתם אין האדם מקבל עליות וירידות כל כך 
הרבה פעמים. אלא שה' סיבב אותם את כל אלו יציאות. שאפשר 
לפרש "יציאה" היינו "יציאה מקדושה". ו"בא" "ביאתם להקדושה". 
%break
הכל עשה ה'. לכן אחר הגאולה ה' נקרא "ה' צבאות". ומי הוא. "מלך ישראל וגואלו".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)
%break
%letter 37
37. הכתוב, ראו עתה כי אני אני הוא, חל על הקב"ה ושכינתו, ז"א 
ונוקבא שלו. אני, היא השכינה. הוא, הקב"ה, הנקרא וה"ו. שלעתיד 
בגמה"ת תאמר הנוקבא, ראו, כי אני וה"ו אחד. כמ"ש, והיה אור 
הלבנה כאור החמה, שהנוקבא שווה אל הז"א. ואין אלקים עימדי. 
%break
הכוונה על אלוהים אחרים, ס"ם ונחש. כי אז יתגלה, שס"ם ונחש לא 
הפרידו מעולם בין הקב"ה ושכינתו. כמ"ש, על פי שניים עדים יומת 
המת, שחל על ס"מ, שהוא מת מתחילתו, ולא היה אלא עבד למהר פְּדוּת נפשנו. 
%break
וזהו שכתוב, אני אמית ואחייה, שאני אמית בשכינתי מי שחייב, ואני 
אחייה בשכינתי מי שזכאי. שתתגלה השגחת ה' מלכתחילה בכל 
העולם כולו. ואז, כמ"ש, ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. 
כלומר, להבדיל ממה שנדמה לנו ב-6000 שנים, 
%break
שיש הנהגה, המתנגדת לקדושה, שהם ס"ם ונחש. כמ"ש, אשר שלט 
האדם באדם לרע לו. אבל אז יתגלה לעין כל, אני אמית בשכינתי ואחייה בשכינתי, ואין עוד מלבדו.
%S (זוהר לעם. בראשית, 175)
%break
%letter 38
38. בגמה"ת, כשיתבטל הס"מ, יתגלה לכל, שהס"מ לא היה חי 
מעולם, אלא הייחוד היה שולט תמיד, כמ"ש, אין עוד מלבדו.
%S (זוהר לעם. בראשית, 255)
%break
%letter 39
39. תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', 
וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע(מעת לעת), 
שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן 
הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל. 
%break
וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין 
שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, 
אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו. והבן את זה תמיד, גם כן 
בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, 
%break
ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל 
אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו 
לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחפץ ה' בידו יצליח.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)