ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book זמן התכווצות וזמן התפשטות 
%break
%letter 1
1. אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו 
נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד 
בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, 
שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. 
%break
אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה 
מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ 
ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, 
ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו.
%break
לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות: בחינה א', שמרגיש את 
נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל. 
%break
בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח 
הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את 
עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.
%break
והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת 
בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו 
לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר.
%S (בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")
%break
%letter 2
2. אם אין התכווצות פנימית - אין התפשטות. כי לא יתפשט בשום 
אופן יותר מגבולו, ואם כן אין תנועה. והנה, הסימן של הבריה 
שמוכשרת לאור החיים הוא, אשר יש בה כח לפחות לעשות התכווצות משום איזה סיבה, 
%break
אשר אז בא אור החיים ועושה התפשטות, ונעשה תנועה ראשונה של 
חיים. ולכן לא תפסק עוד התנועה הימנו, ונעשה חי מתנועע. ותנועה 
ראשונה זו נקראת נשמה, דהיינו, רוח חיים שנושם באפו, כמ"ש: 
"ויפח באפיו נשמת חיים". 
%break
אבל דצ"ח אין בהם כח הזה, לעשות התכווצות פנימית, מכל גורם 
שיהיה. - וכיון שכן, אין אפשרות לאור החיים להתלבש בהם, ולגרום 
להתפשטות. אשר חוק נתן ולא יעבור, שבלעדי ההתכווצות 
וההתפשטות לא יוכל הכלי להתפשט מעבר לגבולו. 
%break
ועל כן משפט הדצ"ח הוא למיתה עולמית. והמדבר מוכשר באמת כולו 
לחיים, אלא שנולד מת, מפני שצריך לאיזה סיבה וגורם אשר יפעל 
עליו, שיעשה לפחות התכווצות הראשון, אשר זה נגרם לו על ידי האויר הקר המגיע לו מתורה ומעשים טובים.
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור - לידה")
%break
%letter 3
3. ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו 
האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. 
ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. 
%break
והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא 
פסק. וכל מקום שתתן עיניך בו, יתברך. וכולם יתברכו בגינך, משום שיהיו מברכים אותך בקביעות.
%S (בעל הסולם. אגרת ד')
%break
%letter 4
4. האדם הרוצה לעבוד ה' באמת, צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים 
וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, 
היינו שלא תשאיר לך, רק מה שצריך לחיבור השכינה. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, 
%break
כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור 
השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים, והכל לעלות לשורשן, לתיקון השכינה.
%S (דגל מחנה אפרים. פרשת שלח)
%break
%letter 5
5. האדם צריך להיחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות, הממלאות את כל 
מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי, 
שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ ליסורים גשמיים ורוחניים, המסובבים מזה. 
%break
אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו, ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, 
לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכל היקום. ומזה תתבסס אצלו 
גם הפרטיות שלו בצורה הראויה. וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזקה אצלו, 
%break
ככה תגדל שמחתו, וככה יזכה יותר להארת האור האלוקי.
%S (הראי"ה קוק. אורות הקדש, ח"ג, עמ' קמ"ז)
%break
%letter 6
6. האדם צריך לחשוב, רק עבור הגוף הפנימי, היות שהוא לבוש 
לנפש דקדושה. כלומר, שיחשוב מחשבות מה שהם אחר עורו, כלומר 
אחרי עור של הגוף, נקרא חוץ מגופו, שפירושו חוץ מתועלת עצמו. 
אלא רק מחשבות שהם תועלת הזולת. וזה נקרא "חוץ מעורו". 
%break
כי אחרי עורו אין שום אחיזה לקליפות. כי הקליפות נאחזות רק מה 
שהוא בתוך העור. היינו מה ששייך לגופו, ולא מחוץ לגופו, הנקרא 
"חוץ מעורו". זאת אומרת, שכל מה שבא לידי התלבשות בגוף, יש להם אחיזה. 
%break
וכל מה שאינו באה לידי הלבשה, אין הם יכולים להתאחז. וכשיתמיד 
לחשוב מחשבות שהם לאחר עורו, אז הוא זוכה למה שכתוב "ואחר 
עורי נקפו זאת, ומבשרי אחזה אלוק". "זאת" היא בחינת שכינה 
הקדושה. והיא עומדת אחרי עורו. 
%break
"נקפו" היינו שנתקנה, להיות לעמוד אחרי עורי. ואז האדם זוכה 
לבחינת "מבשרי אחזה אלוק". היינו שהקדושה באה בהתלבשות 
בגוף בפנימיות. וזהו דוקא בזמן, כשהוא מסכים לעבוד מחוץ לעורו.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ל"ו. "מהו, ג' בחינות גופים באדם")
%break
%letter 7
7. "במדה שאדם מודד מודדין לו", פירוש, כפי גודל נקב הכלי, דהיינו, 
בית קיבול ותוך שלו, אותו חסרון יתמלא תמיד, לא פחות ולא יותר. 
לכן אותו עובד ה', שאינו מצטער עם הצבור, אלא מרגיש רק חסרון 
הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו גם כן אינו גדול יותר. 
%break
ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלקיות הכללי בסוד נחמת צבור, כי לא הכין 
כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו. מה שאין כן, 
המצטער עם הצבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה פרטית של עצמו. 
הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלימות, 
%break
דהיינו, נחמות כלל ישראל, כי חסרונו חסרון כללי, לכן גם השפע 
קדושה, היא כללית. ובזה תבין ענין "צדיקים אין להם מנוחה", פירוש, 
כיון שהשפע מתברך לפי מדת החסרון והגעגועים של הצדיק, באותה 
המדה לא פחות ולא יותר. 
%break
אם כן, מתאמצים תמיד להעמיק ולהרחיב הבית קיבול שלהם, כי 
למשפיע אין שום מדה, רק למקבל... אם כן, כל מגמתם בחייהם, 
להתחזק ולהשתוקק ולעשות להם, בית קיבול ותוך, כדי לגרום נחת רוח בהרחבת גבול הקדושה, בברכת הוי"ה.
%S (בעל הסולם. "כל המצטער עם הציבור")
%break
%letter 8
8. אדם פרטי שאינו כולל עצמו בתוך כלל ישראל, אינו מושפע ממרום 
מאהבת הכלל. וע"ז אמר הכתוב "ואהבת לרעך כמוך", ממש. כי 
אהבת ישראל מושפע משפע אהבת המקום לישראל, ואם לא יכלול 
את עצמו בתוך כלל ישראל, יכול להיות ח"ו בסכנה, 
%break
ולזה אמרה השונמית "בתוך עמי אנכי יושבת".
%S (קול שמחה. אגרות)
%break
%letter 9
9. כתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם 
צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם 
כולו ביחד". והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים 
דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", 
%break
אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, 
שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כי רחמי הקב"ה נמצאים 
תמיד על העם כולו ביחד. 
%break
כידוע, "משמיא פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע 
למטה הוא בשביל הכלל כולו.
%S (רב"ש - א'. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)
%break
%letter 10
10. אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת 
רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו 
בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו, כמ''ש, "כל 
המתגאה", 
%break
כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, בלא לבוש גאות, ואוי לו שגורם חורבן 
לנפשו. וגם בזמן עבודה כשהאדם מתפלל ביחידות, על כורחו יוצא 
מהכלל ומחריב לנפשו. שלא היה התעוררות, לכל פרט מבני ישראל, 
לדרוש שום דבר ביחידות, 
%break
כי לכל פרט לא היה חסר כלום, מחמת שלא הרגישו בעצמם, לאני 
בפני עצמם, וזה כוחם לצאת ממצרים ביד רמה. וצריך כל אדם 
להאסף בכל כוחו, בכלל ישראל, בכל פניות לה' בתפילה ועבודה, ויכלול את עצמו בשורש כל ישראל.
%S (בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")
%break
%letter 11
11. אין לאדם לבקש מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם, 
כי במה הוא יותר חשוב מאחרים. מה שאין כן כשהוא מתפלל על 
הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, הכלל של הנשמות, 
ששכינתא בעפרא, ואז מתפלל שהיא תעלה, 
%break
היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם 
האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 106 "חורבן דקדושה")
%break
%letter 12
12. כשהאדם משים את ליבו ודעתו להתדבק באור האלהי, המאיר 
בכנסת ישראל בכללה... מתדבק הוא עי"ז ממילא באור האלהות 
השורה בכללות שיעור הקומה של כלל האדם, שכנסת ישראל היא מרכזה ותמציתה, 
%break
ועי"ז הוא מתדבק ג"כ בכללות האור של האלהות המתגלה בכל 
ההויה... ובתוספות כוחו, מוסיף הוא כח בכללות כנסת ישראל, מפני 
שהוא חלק ממנה, וממילא מוסיף הוא כח בקומת האדם ובכל העולמות.
%S (הראי"ה קוק. אורות, פרק ג'. ההתדבקות וההתקשרות בכללות ישראל)
%break
%letter 13
13. הנשמה שלנו גדולה היא, חזקה ואדירה, חומות ברזל היא 
משברת, הרים וגבעות היא מפוצצת, רחבה היא מרחב אין קץ. אי 
אפשר לה להתכווץ, מוכרחת היא להתפשט, על כל אלה מליוני הנפש 
הישראליות שלנו, בכל דרגותיהם, בכולם. 
%break
בכולם נשמתנו תתפשט, את כולם תחבק, את כולם תחייה ותעודד.
%S (על-פי הראי"ה קוק. אורות ישראל, פרק ג')