ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ו
%book תע"ס-ו. חלק-טו. דברי האר"י
%page 1687
%H חלק ט"ו
%break
%H בנין הנוקבא דז"א
%letter א
א) דע כי בעת עיבור זו"ן באמא עילאה, אז היה ז"א בבחי' ו"ק לבד, 
והנוקבא בבחי' נקודה א' כלולה מיוד, שהוא בחינת מלכות שבה לבד, 
ואז ע"י העיבור יניקה ומוחין, נתגדל בחינת ז"א עד שנשלם לי"ס 
כנודע.
%letter ב
ב) ואמנם גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו. כי אמא 
עילאה כאשר גדלה אותו, נתנה בו עוד כח גידול להמלכות.
%break
ואח"כ יצאה בחי' גידול זה של המלכות לחוץ באמצעית ת"ת, ואז 
נגדלת המלכות ג"כ עד תכלית הגידול שבה, שהוא עד שתשלם גם 
היא לי"ס שלימות שבה.
%page 1688
%letter ג
ג) וא"כ מוכרח היא, שכל זמן שעדין לא נתגדל המלכות, שאותן הט"ס 
עליונים שחסרים מנוקבא, יהיו כלולים בז"א בט"ס שבו כנודע, שאין בו 
רק עד היסוד, והנוקבא משלימתו ליוד,
%break
ואז הם י"ט ספירות: ט' שלו ויוד שלה, ונקרא עשירית, כיון שהיא 
עשירית אליו, ונשלם הוא בי"ס עמה, וגם היא יש בה יוד ספירות.
%page 1689
%letter ד
ד) ואמנם טרם התגלות בה הט"ס העליונות שלה, היו כולם נכללין 
בט"ס שלו. נמצא, כי בכל ספירה וספירה מן הט"ס דז"א, יש בה 
בחינת ספירה א' של הנוקבא,
%break
אך היא אינה רק חלק העשירית שבה בלבד, שהוא ספירת המלכות 
שבה. והנה גידול המלכות, אינה בפעם א' רק בזמנים הרבה נתקנת 
ונתגדלת מעט מעט כנ"ל.
%letter ה
ה) ונבאר עתה באורך כללותם, אע"פ שיש פרטים הרבה, הנה תכלית 
המיעוט אשר בה, אינה פחות מנקודה א' כלולה מיוד,
%page 1690
שהיא נקודת מלכות האחרונה שבה, כנ"ל, ותכלית גידול שלה הוא, 
שיהיה בה כל הי"ס שלה, ותהיה עם ז"א פב"פ שוה לגמרי, וישתמשו 
ב' מלכים בכתר אחד, שהוא מה שקטרגה הירח, כנודע.
%page 1691
%letter ו
ו) והענין הוא, כי נודע, כי מת"ת של אמא נעשה כתר לז"א, וכאשר גם 
היא תעלה עד שם, ויהיה כתרה בת"ת של אמא כמוהו, יהיה כתריהן 
שוין, ויהיו שניהם אחד,
%page 1692
כי שניהם יהיו בחינת ת"ת דאמא שהיא ספירה אחת, ואז לא תצטרך 
היא לקבל הארתה על ידי ז"א, אלא יהיו שניהם מקבלים הארתם 
מאמא, כל אחד בפני עצמו ולא יצטרכו זה לזה,
%break
ויהיו זו"ן שוין במציאותם כמו או"א, כנזכר באדרא, או"א כחדא נפקין 
וכחדא שריין. וזה תכלית הגידול שלה, ואז כל העולמות בתכלית 
התיקון.
%page 1693
%letter ז
ז) ואמנם בין זה לזה יש בחינות רבות, ובין כולם הם ד' בחינות. וזה 
סדרן ממטה למעלה: א', תכלית המיעוט הנ"ל, שתהיה היא נקודה 
כלולה מיוד, והיא בחינת המלכות שבה, ואז אין לה פרצוף, ואז היא 
עומדת למטה מהיסוד שלו.
%page 1694
%letter ח
ח) ב' היותה פרצוף גמור ביוד ספירות, אלא ששיעור קומתה היא 
באחור ז"א מחזה ולמטה. אבל עדיין האורות שלה שיש בה"ר של 
ז"א: כח"ב ח"ג לא האירו בד' תחתונות שבו, לכן לא נמשכו בה ולא 
האירו בה. והבן זה עם הנ"ל.
%page 1695
%letter ט
ט) ג' בהיותה מקבלת אורות שלה מן ה' ראשונות של ז"א ואז נגדלת 
כמוהו אלא שעדיין כל זה בחינות אורות אב"א. והרי הם ג' בחי' 
בבחינת אחור. והטעם שאין ד' בחינות באחור, הוא ג"כ, מפני שאין 
הכתר ניכר אלא בפנים, ולזה ג' בחינות באחור.
%letter י
י) עוד יש ד' בחינות בבחינות פב"פ, והם אלו: א' שתהיה היא פרצוף 
שלם פב"פ, אלא ששיעור קומתה היא מחזה ולמטה דז"א, ועדיין 
אורות שלה דבחינת פנים שיש בה' ראשונות של ז"א לא נמשכו להאיר 
בה.
%break
והנה בחינה ראשונה, שהיא, שתהיה ג"כ בחינת נקודה א' כלולה מיוד 
כנגד היסוד פב"פ, אין כאן מקום ביאורו, ונתבאר במקום אחר, בפירוש 
תפלת השחר בברכת אבות.
%page 1696
%letter יא
יא) הב' הוא, שהה' ראשונות של ז"א האירו בה מלמעלה, אבל עדיין 
הוא מחזה ולמטה, ואז הוא יורד בנצח שלו, והיא עולה בהוד שלו, 
בבחינת שם בוכ"ו, והוא כופף קומתו ומזדווג שם עמה.
%letter יב
יב) הג' הוא, שתהיה גדולה כמוהו בשיעור קומתו פב"פ, ותקבל 
האורות של ה' ראשונות בהיותה שם למעלה עמהם. ואמנם עדיין היא 
אינה מקבלת אורותיה אלא באמצעית ז"א, והכתר שלו יהיה גדול 
מכתרה, כי הוא יותר גדול וגבוה למעלה מכתרה.
%page 1697
%letter יג
יג) נמצא, שהמלכות שבה אין לה בן זוג כנגדה בזכר, כי היא למטה מן 
היסוד שלו, לכן היא צריכה לו שהמלכיות שבה היא למטה מכל שיעור 
קומתו, ואז צריכה הוא לקבל ע"י, ואז המלכות שלה אין לה בן זוג,
%break
ונתעלה עד היסוד שבה עצמה, ונכללין יחד שם בסוד הכללות, כנודע 
אצלינו, ואז תוכל לקבל מן היסוד של ז"א. ונמצא כי בבחי' זו יש בה 
פרצוף ט"ס עליונות שבה לבד, כי העשירית שבה נכללת ביסוד שבה, 
ואז ג"כ הכתר שלו גבוה מכתרה.
%letter יד
יד) הד' שתהיה גם היא משמשת בכתר א' כמותו, ומקבלת אורותיה 
מאמא עצמה שלא ע"י ז"א, דמיון או"א, ותהיה שלימה בכל י"ס, וזהו 
תכלית הגידול שלה.
%letter טו
טו) ועתה נבאר ג' בחי' אלו, איך היו מתחלת בריאת העולם עד עתה. 
הנה בזמן העיבור היתה היא עדיין בבחי' נקודה א' כלולה מי', והיתה 
למטה מאחורי היסוד דז"א.
%page 1698
%letter טז
טז) וכאשר נברא העולם של אצילות, ונולדו זו"ן, התחילה היא 
להתגדל עד יום ד' של ימי בראשית, ואז נגדלה כל ג' בחי' הנ"ל שיש 
בבחי' אחור באחור,
%break
והוא עד שתהיה בחי' פרצוף גמור בי"ס באחור באחורי החזה, ושם 
היה שיעור קומתה משם ולמטה, וגם האורות של ה' ספירות ראשונות 
דז"א היו מאירין בה מלמעלה למטה אב"א.
%letter יז
יז) וכאשר הירח קטרגה, אז נתמעטה מן שיעור הנ"ל, וחזרה להיות 
כבתחלה בבחינת המיעוט היותר גדול שאפשר להיות,
%break
והוא שהי' ספירות שלה חזרו ונתעלו ונסתלקו בשרשיהן בט"ס של 
ז"א, כי משם יצאו כנ"ל, ולא נשאר רק המלכות שבה, שהיא נקודה א' 
כלולה מי', תחת אחורי היסוד של ז"א.
%page 1699
%letter יח
יח) וזהו ענין לכי ומעטי את עצמך, שנסתלקו ט"ס שלה העליונים, ועלו 
בז"א, והיא נשארת נקודה מעוטה, וירדה תחת אחורי היסוד. וענין 
מיעוט הירח היה ביום ד'.
%page 1700
%letter יט
יט) אח"כ ביום ו', חזרה להתגדל בבחי' הג' הנ"ל, היותה פרצוף שלם 
בבחי' אחור באחור נגד החזה דז"א, ואז יש בה ה' אורות של ה"ס 
ראשונות דז"א, שהם בחי' ה' ימים ראשונים דימי בראשית,
%page 1701
כולם האירו ביום ו', שהוא הת"ת שבו, ואז ניבנית המלכות ונגלית שם, 
וה"ר מאירין בה מרחוק.
%letter כ
כ) ואז ביום ו' נזדווגו זו"ן בבחי' אב"א, ונברא אדה"ר בבחי' זו לבדו. 
ואלו לא חטא אדם הראשון, היה מעורר מ"נ באותו שבת הראשון,
%break
ועל ידי זה היו מזדווגין זו"נ פנים בפנים בבחי' יותר עליונה שבכולם, 
שישתמשו שניהן בכתר אחד ופנים בפנים, אשר אין הגדלה גדולה 
מזה, ותהיה היא מקבלת מאמא עלאה שלא על ידו.
%page 1702
%letter כא
כא) והנה כאשר חטא אדם הראשון ביום ו', חזרה למטה תחת היסוד 
באחוריו, ונשארה שם בבחי' נקודה לבד כלול מי', ואז אותן הט"ס 
עליונים שבה לא חזרו לעלות ולהסתלק ולהתעלם בזעיר אנפין עצמו, 
כמו בעת מיעוט הירח ביום ד'.
%letter כב
כב) אמנם כיון שהיה מפני חטא, לכן כל אלו הט"ס ירדו למטה 
בקליפות כמ"ש בע"ה. והרי היא בתכלית המיעוט האחרון שבכולם, 
ואז היא ילדה קין והבל ע"י זווג זו"ן, כנזכר אצלינו בדרוש קין והבל 
וחטא אדה"ר ע"ש איך היו למעלה בשעה זו.
%letter כג
כג) ואח"כ כשבא יום שבת ראשון, חזרה הנוקבא להתתקן בכל הו' 
בחי' הנ"ל, ונגמרה בחי' הו', והוא שחזרה עמו פב"פ בכל שיעור 
קומתו, זולת בחינת הכתר לבד שהיה גדול מכתרה, אחר שהיא בחי' 
יותר עליונה מכולם, וגבוה ממנה.
%break
ולכן היתה עדיין צריכה לקבל מאמא על ידו, ואז לא היו משתמשין 
בכתר אחד, שהיא הבחי' היותר עליונה מכולם כנ"ל.
%letter כד
כד) ואח"כ ביום ראשון דחול, חזרה לבחי' הב', והיתה פרצוף שלם 
מי"ס באחורי החזה דז"א, ועדיין ג"כ לא היו מאירין בה ה' ראשונות 
דז"א. והנה ענין זה נמשך מבריאת אדה"ר עד שיצאו ישראל ממצרים,
%page 1703
כי בכל יום שבת, חוזרת עמו פב"פ שוה בשוה בבחינת ו' הנ"ל, ובימי 
החול, היתה חוזרת אחור באחור פרצוף שלם בבחינה ב' הנ"ל, וה"ר 
דז"א לא היו מאירין בה. וזה נמשך עד צאת ישראל ממצרים בליל 
פסח.
%letter כה
כה) אמנם, אע"פ שבחינה זאת היתה כך, יש בו קצת שינוי בהמשך 
זמן הנ"ל, והוא כמ"ש רז"ל, שאדה"ר סילק את השכינה לרקיע ראשון 
ודור אנוש כו',
%break
עד שהעלוה למעלה מז' רקיעים, עד שבא אברהם ויצחק ויעקב לוי 
קהת ועמרם ומשה והורידוה למטה מן רקיעים כבתחלה.
%letter כו
כו) והענין הוא, כי כבר נתבאר, כי בשבת ראשון חזרו פב"פ, ועדיין 
כתרו גדול מכתרה וגבוה ממנה, נמצא כי המלכות שבה למטה מכל 
בחינת ז"א, ואין לה מקום יניקה כנגד הזכר כנ"ל, וע"כ צריך שתתעלה 
המלכות ביסוד שבה, ואז יהיה מקום יניקה גם אל המלכות שבה.
%break
וא"כ נמצא, ששבעה רקיעים התחתונים שבה, כבר עלתה בימי אדה"ר 
רקיע ראשון מלמטה למעלה, שהיא בחי' המלכות שבה ועלתה אל 
יסוד שבה.
%letter כז
כז) ונמצא שאין לה עתה פרצוף רק מט"ס עליונות שבה בלבד, וזה 
היה בכל השבתות, וגם בחול כאשר היתה חוזרת עמו אב"א מהחזה 
ולמטה,
%break
לא היה לה רק פרצוף מט"ס עליונים שבה נכללין כשיעור קומה ד' 
תחתונות שבו, כי המלכות שבה שהיא רקיע א' נסתלקה משם, ועלתה 
ביסוד.
%letter כח
כח) וכן עשו כל הז' דורות, עד שהעלוה למעלה מז' רקיעים תחתונים 
שבה, ואז נכללין כל הז"ת שלה בג"ר שבה, ואותן ג"ר שבה היו עומדין 
נגד ג"פ עילאין דנה"י דז"א, ונאחזות בהם אב"א, וכל הז"ת שבה 
נכללין שם.
%break
ונשארו כל שארית נה"י דז"א מגולין בלתי לבוש, ומשתלשלין למטה מן 
שיעור קומת הנוקבא, ואז היתה עולם מתנהג ע"י ז"א.
%page 1704
%letter כט
כט) וז"ש באנשי סדום וה' המטיר על סדום מאת ה' מן השמים. כי 
עיקר ההנהגה מן השמים, שהוא ז"א. אמנם, להיות כי גם נוקבא 
היתה כלולה בג"פ עליונים דנה"י דז"א, לכן נזכרת בכללות עמו, כמ"ש 
וה' המטיר וגו' הוא וב"ד.
%letter ל
ל) וזהו ענין מ"ש בזוהר דינין דדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסיפא, כי 
כל דיני הז"א הם בנה"י שלו, וכאשר הם מתפשטין בנוקבא ונעשין בה 
מוחין, אז נייחין שם בסופם, שחזרו להיות בחי' מוחין. אמנם כאשר 
הוא בבחי' הנ"ל, שנכללין ז"ת שבה בג"ר שבה בריש נה"י שלו,
%break
אז הם דינין תקיפין בסופם, וע"כ וה' המטיר גפרית ואש, שהם דינין 
תקיפין, מן השמים, לפי שאז הז"א אינו רחמים אלא דין, ואם הוא 
נקרא רחמים, הוא כאשר נה"י שלו נעשין מוחין ברישא דנוקבא.
%letter לא
לא) וזהו נמי ענין הוצאת חמה מנרתקה, הנזכר בדרז"ל ובתיקונים, 
שהם הוי"ה אדנ"י, כנזכר בתיקון כ"א דנ"ח. והענין, כי חמה הוא ז"א, 
ונרתקה הוא נוקבא שמלבשת נה"י שבו, שהם דינין תקיפין, הנקרא 
חמה בתוך נרתקה דנוקבא,
%break
ונחלש כוחם ובצאת חמה מנרתקה כנ"ל, שורפת העולם כולו בדינים 
הקשים, וכבר נת"ל, כי אין דבר זה אלא בימי החול, אבל בשבתות 
היה פב"פ ע"ד הנ"ל.
%letter לב
לב) וזה נמשך עד שבא אברהם והורידה רקיע א', והוא בחינת החסד 
אשר בה שנתפשט למטה כנודע, כי אברהם איש חסד, וככן עשו 
השאר עד משה,
%page 1705
ואז נתפשטה גם המלכות שבה, ונתפשטו ט"ס שבה בבחינת אב"א 
למטה מהחזה, ועדיין אין האור ה"ר שבו מאירין בה, וכ"ז בימי החול 
כנ"ל.
%letter לג
לג) וטעם הדבר הוא, לפי שכל הנשמות שבאותן הדורות שהיו מבחי' 
ישראל, היו מעורבים בדור הפלגה ובדור סדום ובדור מצרים, והיה 
הטוב מעורב ברע,
%break
וכמ"ש בדרוש בפ"ע בע"ה, וע"כ לא יכלו הצדיקים ההם להמשיך אור 
הה"ר למטה שיאירו בה, וכמ"ש בע"ה בענין גלות מצרים.
%letter לד
לד) וזהו טעם ד' מאות שנה של גלות מצרים, שהיה גלות ההוא בחינת 
הסתלקות הה"ר דז"א מד' תחתונים שבו, אשר שם קומת המלכות, 
וכנגד ד' אלו שחסר מהם אור הנ"ל, נמשך הגלות ת' שנה.
%letter לה
לה) אח"כ בהגיע תור גאולת מצרים בעשרה לחודש, לקחו הפסח, 
להורות כי אז היתה פרצוף שלם בסוד אב"א בי"ס, ולכן לקחו 
מבעשור. ואח"כ המתינו עד ה' ימים, והאירו בה עוד ה"ר שבו, ואז 
היה ליל פסח בט"ו לחודש.
%letter לו
לו) וז"ס מ"ש בזוהר אמור דקי"ב על בט"ו לחודש, כי כדין, קיימא 
סיהרא באשלמותא: ה' על י'. פי': בהיותה בסוד אחור הוא בחי' י"ס, 
ושיעור קומתה אינה רק ד"ס תחתונות דז"א, וה"ר דז"א גבוהין עליהן.
%page 1706
וכאשר היא נגדלת עמו למעלה, לוקחת מקומם, ונמצא שהיא עתה 
בחי' ה' על י'. וזהו בליל פסח, שהוא בט"ו לחודש, כי אז חזרה פב"פ 
עמו בבחי' ו' הנ"ל, ולכן אנו אומרים בלילה ההוא הלל גמור. ותכף 
ירדה כבתחילה, לכן אין הלל גמור בז' ימי הפסח.
%letter לז
לז) אח"כ מאז ואילך עד שבנה שלמה בית ראשון היתה בכל ימי 
שבתות פב"פ בבחינה ו' כנ"ל, ובכל ו' ימי החול היתה אב"א בבחינה 
הג' הנ"ל, שהיתה בפרצוף שלם י"ס מהחזה ולמטה, וגם אור ה"ר 
דז"א האירו בה תמיד.
%break
וזהו טעם זכירת יציאת מצרים, כי היתה גאולה גדולה מבחינת היותה 
בתחילה בימי הגלות בבחי' ב' לבד, והוא פרצוף י"ס באחור מהחזה 
ולמטה בלי הארות ה"ר שלו בה, משא"כ בחורבן בית ראשון, כמ"ש 
בע"ה.
%letter לח
לח) ואח"כ, כאשר נבנה בית ראשון ע"י שלמה, נתוסף עוד בה בחי' 
אחרת, והוא: כי בין בשבת בין בחול, לעולם היתה עמו פב"פ בחי' ו',
%break
אמנם הבחינה ז', שהיא היות ב' מלכים משתמשין בכתר אחד כנ"ל, 
לא היתה כך לעולם עד לע"ל, ואלו היה כן בבית ראשון, לא היתה 
אומה ולשון שולטת בנו כלל עוד.
%page 1707
%letter לט
לט) ואמנם עוד נתוסף עתה בבית א' הארה גדולה, והוא זה הענין 
כמ"ש במ"א, כי הז"א היה ו"ק חג"ת נה"י, ואח"כ עלו חג"ת ונעשו 
חב"ד, ונה"י נעשו חג"ת, והוצרכו הבינה להתפשט בו ולעשות נה"י 
חדשים.
%letter מ
מ) נמצא. כי יש בז"א הוד ראשון והוד אחרון, והוד הראשון נעשה 
אח"כ בו גבורות. ונודע, כי הבינה בז"א אתפשט עד הוד שבו.
%break
ואמנם קודם בית א' היתה הבינה בו עד הוד ראשון, שהיה אח"כ בחי' 
גבורה. נמצא כי התפשטות בינה תוך ז"א לא היתה כי אם בה"ר, 
שהם חב"ד ח"ג. וכתר אינו נמנה, מפני שהכתר ודעת הכל א', כנודע.
%letter מא
מא) גם ת"ת דז"א, לא נתפשט בו הבינה, כי נ"ה דאמא ארוכים 
ומתפשטין הרבה בב' קוין ימין ושמאל,
%page 1708
אך היסוד שלה שהוא בקו האמצעי, מסתיים בדעת שלו. ואז ה"ר לבד 
היתה הבינה מתפשטת, אך אחר בנין בית א' נתפשט בינה עד הוד ב' 
דז"א, והם עתה ז"ס שמתפשטות בהם הבינה תוך ז"א.
%letter מב
מב) ואח"כ כשגרמו העונות נחרב בית ראשון, ובעת חורבן עצמה 
ירדה המלכות אחורי היסוד דז"א. אמנם ט"ס העליונים שבה לא ירדו 
לקליפות כמו שהיה בחטאו של אדה"ר, אמנם עלו למעלה בתוך ז"א 
בשרשיהן, כנ"ל בענין מיעוט הירח.
%break
ואלולי שנתמעט מיעוט הזה הגדול, לא היה יכולת אל הקליפות 
ולאה"ע להחריב בהמ"ק. אך אמנם, חזרו ט"ס עליונים להתעלם 
למעלה בז"א, ולא שלטו בהם הקליפות.
%page 1709
%letter מג
מג) אמנם תכף אחר החרבן, חזרה הנוקבא להתקן בבחי' ג', ונעשה 
פרצוף של י"ס אב"א מהחזה ולמטה, ואף כי גם אז היו מאירין בה ה"ר 
של ז"א.
%break
וכל זה בחול, כי בשבת היתה פב"פ בבחי' ו', נמצא כי בעת חרבן בית 
ראשון באותו גלות של ע' שנה דבבל, היתה הנוקבא ממש כמו שהיתה 
ביציאת מצרים ודור המדבר. וזש"ה המדבר הייתי לישראל וגו'.
%letter מד
מד) ומה שהיה אז בחינת גאולת מצרים נחשב עתה לגלות, לפי 
שבתחילה בגלות מצרים היתה גלות גמור, שאפילו בהיותה אב"א 
בימי החול, לא היו אור ה"ר שלו מאירין בה, ולכן כאשר נתוסף הארת 
ה"ר, נחשב לגאולה.
%break
אבל עתה שבזמן בית ראשון אפילו בימי החול היו פב"פ וקומתן שוה, 
ואח"כ כשחזר לבחי' ג' דאב"א, אע"פ שאור הה"ר מאירין בה, נחשב 
לגלות גמור.
%letter מה
מה) אמנם הגירעון שהיתה עתה בגלות בבל, הוא, כי אותן הארות 
שהיו מאירין ז"ס עליונים, שבהם נתפשטה בינה בז"א כנ"ל בימי בית 
המקדש ראשון, וכולם היו מאירין בה בבחינת פב"פ כנ"ל, הנה אלו 
האורות ירדו כולם ונמשכו אל הקליפות בעו"ה.
%page 1710
אך לא ט"ס ראשונים עצמם שבה, כנ"ל, שעלו בז"א, אך אלו הז' 
האורות ירדו בקליפות והיא חזרה אב"א בימי החול.
%letter מו
מו) וזהו ענין גלות בבל ע' שנה, נגד ז' אורות אלו שהוא ז' בחי' כל א' 
כלול מי', לכן נקרא גלות בבל שהוא גימטריא ד"ל, כנודע כי מלכות 
נבנית ע"י בוכ"ו חילוף אהי"ה, שהוא גימטריא ד"ל,
%break
ואז שיעור קומת המלכות היא אורך היריעה שלשים באמה, ורוחב 
ארבע באמה, כמנין ד"ל. ועתה נתמעטה בניינה וקומתה הראשון 
שהוא גימטריא ד"ל.
%letter מז
מז) אח"כ בבית שני עלתה בימי השבת פב"פ בבחי' ו', אך בימי החול 
עלתה פב"פ של בחינה הה', שהיתה פרצוף בי"ס שלימות ושיעור 
קומתה, מהחזה שלו ולמטה פב"פ, והיו ה"ר שלו מאירין בה מרחוק, 
אמנם לא עלתה היא כנגדן ממש, כמו שהיתה בבית א' בימי החול.
%page 1711
%letter מח
מח) וזה הענין שחסר ה' דברים בבית שני, ואלו הם, אורים ותומים 
וכו'. וזהו ענין מ"ש בזוהר פרשת שמות, כי בית ראשון לקבל ה' עלאה 
ובית שני לקבל ה' תתאה.
%letter מט
מט) והענין היא, שכבר בארנו, שבבית ראשון היו פב"פ עד למעלה 
בבחי' ו' והיו ה"ר מאירין בה, ואז נקרא סיהרא באשלמותא, במלוי 
הלבנה בט"ו לחודש, בסוד חמשה עשר: ה' על י', כנ"ל.
%break
נמצא כי בהיותן שם למעלה נקרא גם היא ה' עלאה, אך בבית שני 
שהיתה בימי החול פב"פ בד' תחתונות שבו והיא חמישית להם, אז 
נקרא ה' תתאה.
%letter נ
נ) ועוד ט"א עם הנ"ל, כי בבית ראשון אמא עלאה הנקראת ה' עלאה, 
נתפשטה עד הוד ב' דז"א, ואמנם המלכות היתה יונקת ממנה, כי שם 
מקום המלכות. אך בבית שני, לא נתפשטה הבינה רק עד הוד ראשון 
דז"א בלבד, שהוא בחינת גבורה של עתה, כנ"ל.
%page 1712
%letter נא
נא) נמצא, כי המלכות עתה בחול בבית ב', אע"פ שהוא פב"פ, היא 
מחזה ולמטה, ואינה יונקת מה' עלאה, לכן נקרא ה' תתאה, לפי 
שאינה יונקת מה"ר. ושמור הקדמה זו, על ענין בינה המתפשטת עד 
הוד א' אימתי הוא, ואימתי מתפשטת עד הוד ב'.
%letter נב
נב) והנה אח"כ בחורבן בית שני, היתה המיעוט היותר מועט שבכל 
הזמנים, והוא דומה ממש אל זמן חטא אדה"ר, והוא כמו שהיתה 
בבחינה ראשונה של אצילות אב"א, שהיתה בבחינת נקודה כלולה מי',
%break
שהוא המלכות שבה בלבד אב"א תחת היסוד שלו, ונתוסף בה פגם, 
שאותן הט"ס שלה ירדו למטה בין הקליפות, ואז סמכין אתאבידו, 
שהם נה"י ז"א הסומכים אותה.
%letter נג
נג) וז"ס השליך משמים ארץ וגו'. כי ת"ת ישראל שהוא ז"א, השליך 
את המלכות הנקרא ארץ, שהיתה תחלה בת"ת שבו הנקרא שמים, 
ומשם השליכה אפילו למטה מהדום רגליו, שהם נה"י שבו, ונפלה 
תחת היסוד שבו באחוריו.
%letter נד
נד) וזהו ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום, כי בדור אנשי סדום היתה 
המלכות באחורי נה"י דז"א כנ"ל, בסוד וה' המטיר. אך עתה, נפלה 
בסוד נקודה לבד תחת היסוד, וט"ס שלה ירדו אל הקליפות, מכ"ש 
הארת ה"ר שנפלו בחרבן בית ראשון.
%page 1713
%letter נה
נה) נמצא, כי חטא אדה"ר וחטא חורבן בית שני הכל א', אלא שחטא 
אדה"ר תיקן ממש את הקליפות, מה שמתחלה היו בלתי תיקון, כמ"ש 
בע"ה. אבל בעת החרבן בחטא ישראל, כבר היו הקליפות מתוקנים, 
ומה שגרמו הם, הוא להחזיר ולהלביש בהם את הקדושה כנ"ל.
%letter נו
נו) בענין השבת ויו"ט ור"ה, וכבר ביארנו למעלה בענין השינוי והחילוק 
שיש בין השבת ליו"ט ולר"ה וע"ש. ונבאר כאן עניינם בקיצור.
%break
הנה שם נתבאר כי בבחי' היות שנוקבא דז"א עולה ביום שבת בתפלת 
חזרת המוסף עד הכתר של או"א, והיא שוה אליו עתה ממש בכל 
שיעור קומתו, לכן קדושת השבת היא יותר גדולה מקדושת יו"ט,
%break
אבל בבחינת כי ביום השבת היא מקבלת ההארה שלה ע"י ז"א, לכן 
אין זה שלימות אליה, משא"כ בר"ח ויו"ט, שהיא והוא שוין ויונקין 
מכתר א', ואינה מקבלת הארתה על ידו. אבל להבין זה, צריכין אנו 
להודיעך ענין זה.
%letter נז
נז) דע, כי כל הזווגים שיש בזו"ן, שכולם צריך שזו"ן יקבלום שפע 
והארה מן ט"ס דא"א, ובכח זה יוכלו להזדווג, אבל אין כל הזווגים 
שוים:
%page 1714
כי הנה בימי החול, אז הז"א מקבל הארתו מן הנצח דא"א, וכל 
בחינותיו של ז"א נכללין בקו הימין בנצח דא"א, ומלכות מקבלת 
הארתה מן ההוד דא"א, וכל בחינותיה נכללות בקו שמאלי הוד דא"א, 
ועי"כ אין זו"ן שוים כאחד.
%letter נח
נח) ובר"ח, אז זו"ן משמשין בכתר א', ר"ל שניהם נכללים בנצח דא"א, 
והם מקבלים הארתם בהשואה א', ואין יתרון לזכר על הנקבה.
%break
ובשבתות אז עולין זו"ן עד הכתר דאו"א, וזה נכלל באבא, וזו נכללת 
באימא ואין שניהם שוים בהשואה אחת, ולכן היא מקבלת הארתה על 
ידו.
%page 1715
%letter נט
נט) וזהו הטעם, שהשבת נקרא קדש ממש, כמש"ה ושמרתם את 
השבת כי קדש היא לכם. אבל הי"ט נקרא מקראי קדש, לפי שביום 
שבת ז"א מקבל מן הקדש דאו"א, ונותן על ידו חלקה אל הנוקבא.
%break
ונמצא כי ז"א עצמו שהוא בחי' יום השבת נקרא קדש ממש, אבל שאר 
היו"ט אינם עולים עד המקום שעלו ביום שבת אבל בכל יו"ט עולים כפי 
בחינתו כמ"ש.
%letter ס
ס) בזה תבין סוד הנסירה שנותן בה הדינים שהם האחורים. כי תחלה 
היה בו החיצוניות הנקרא אחור, הוא הקטנות. והבן זה, כי האמצעי 
אינו נקרא אחורים, והיה בו אחור ואמצעי.
%page 1716
ובבוא הפנים שהוא גדלות, אז מה שהיתה המלכות בסוד עיבור לבד 
כלי אחד באחור (הגדיל אותה מאחוריו פרצוף גמור עד כנגד החזה 
שהוא חצי שיעורו, והרי נשלמה כמוהו, עם היותה חצי שיעורו, ועדיין 
חסרה ממנה יסוד ומלכות,
%break
וזה לפי שעדיין אינה שלמה כמוהו רק חציו דוגמת זמן יניקתו, וחסר 
ממנה כלי ג' הפנימי.) כי בזמן שיש לו עיבור, אין לה מדה כלל רק 
עטרת היסוד, שהוא חצי מדה שבה, ועתה נגדלה (כיסוד שלו) כמוהו.
%page 1717
%letter סא
סא) וזה כלל גדול שתבין בו הכל, כי לעולם פרצוף הב' הוא חצי 
העליון, כנזכר במקום אחר. וכיון שז"א בסוד העיבור היה חצי מדה, גם 
היא היתה חצי מדה, כי הוא ו"ק (ונשארו) ונעשו ג'. והיא קצה הז' 
שהוא כשיעור היסוד שלו הקטן שבכולם, שאין בו רק ב' פרקין.
%page 1718
%letter סב
סב) והבן זה היטב, כי בזמן היניקה, חזרה להתקן כל מה שהיה בו 
טרם מיתת המלכים, שהרי הוא ו"ק מחוברות, והיא קצה הז' מתוקן. 
ובהכרח שבזמן מיתת המלכים היה בהם ב' בחינות שהם פנים ואחור, 
ולכן אלו הב' בחינות אינם נחסרים משום פרצוף שבעולם.
%page 1719
%letter סג
סג) ועתה צריכין להתתקן ג"ר דז"א וט' אחרונות דמלכות שמעולם לא 
באו אפילו בזמן המלכים, ואלו באים בסוד תוספות. ועתה באים 
מעורבים ומתוקנים עם מ"ה וב"ן בגדלות.
%letter סד
סד) כי בקטנות, כולם דב"ן, כנודע. כי ז' מלכים כולם מב"ן היו. גם 
לאחר התיקון לקחו כל אחד מהם מ"ה וב"ן, כנודע. ואז נשלמו. והבן 
זה היטב, כי אין מ"ה בקטנות כלל רק בגדלות: והוא מ"ה, כל יוד דיליה 
ודילה. וב"ן, ג' דיליה וט' דילה.
%letter סה
סה) והנה א"א ועתיק, הזכר לקח כל המ"ה והנוקבא לקחה כל הב"ן 
להיותה נמתקת ואינה צריכה אליו, אך מאו"א ואילך הוצרכו הזכרים 
ליקח תחלה הב"ן של נקבה אפילו הקטנות שבה כדי למתקו, ואח"כ 
ניתנו אליה לגמרי ונשאר בהם שרשו מן הקטנות.
%letter סו
סו) ובגדלות לוקח ג"כ שלו ושלה, ואח"כ ניתן לה הב"ן לבדו לפרצופה, 
והמ"ה הארתו לבד, שהם הארת החסדים לבד, ולא עיקרא, כי עיקרא 
נשאר בו.
%break
וההיפך בב"ן, כי עיקרו בה ובו הארה בלבד, אך עכ"ז כיון שתחלה 
לקחו, הרי יש לו שורש גדול ממנו, לכן דעתו שלם. אך הנקבה אינה 
לקחת ממ"ה רק הארתו לבד ועיקרה מב"ן, ולכן דעתה קלה אפילו 
בגדלות.
%letter סז
סז) וכל זה המ"ה וב"ן דגדלות, נקרא תוספת המסתלק, ולא נשאר כי 
אם ב"ן דקטנות בשניהם, וזה בזו"נ, כי באו"א לעולם נשארים בהם, כי 
כבר שם ב"ן שלם היה להם תחלה בעת המלכים כל י"ס, אמנם גם הם 
הוצרכו למ"ה וב"ן עד"ז הנ"ל בזו"נ.
%page 1720
%letter סח
סח) ועיקר מ"ה בזכר, והארתו בנוקבא, ולהיפך בב"ן, ויען היות חו"ב 
מבינה דמ"ה לבד, לכן שרשם דינים ולא רחמים עם שהם מ"ה. 
ואפשר, כי מ"ה בחכמת אבא ובחכמת אמא, וב"ן בבינת אבא ובבינת 
אמא, וכן יהיה בז"א.
%letter סט
סט) ונחזור לענין, כי ביניקה נשלמו כבראשונה, ואז לא היה לכל א' 
מהם רק ב' כלים, שהם אחור ואמצעי. ובבא הגדלות לקח ז"א כלי 
הפנימי הג',
%break
ואז הגדיל את הנוקבא מאחוריו פרצוף גמור עד כנגד החזה, שהוא 
חצי שיעורו כנ"ל, והרי נשלמה כמוהו, עם היותה חצי שיעורו.
%letter ע
ע) ועדיין חסר ממנה נקודת יסוד ומלכות שבה. וזה לפי שעדיין אינה 
שלימה כמוהו רק חציו דוגמת זמן יניקתו, וחסר ממנה כלי הג' הפנימי 
של אותן ב' בחי', וגם מן הדעת שלה לא היה תוספת גדלות, רק כבזמן 
הקטנות.
%letter עא
עא) וכשננסרה, שהוא שלקחה היא המוחין חצים לבד, שהם בינה 
וגבורה (כנזכר במ"א בענין שופר) אז נמשך לה שם ב"ן שלה, כנודע,
%break
כי בינה וגבורה של ז"א הם ב"ן כנ"ל, ואז נשלם יסוד ומלכות שבה, 
ועדיין חסרה הארת שם מ"ה, ואז ניתנו בה האחורים של החיצונים 
דעיבור, ונעשה פנימיות בה.
%page 1721
%letter עב
עב) והרי נשלמו בה ג' חלוקות: יסוד, ומלכות, ודעת שבה, שהם איברי 
ההולדה שאינם נעשים אלא ממ"ה. ובחזרתן פב"פ נתן בה בזווג א' 
שם ב"ן בבחי' הגדלות, ונשלמה. ואח"כ בזווג הב' נתן לה המ"ה, שהם 
החסדים לצורך נשמות.
%letter עג
עג) ונמצא כי בזמן הנסירה, היא לוקחת הגבורות מז"א והוא נשאר רק 
מהחסדים ולוקח הוא הפנימיות (ונראה לי, כי נר"ן נקרא פנימיות 
העולמות.
%page 1722
וגם במ"א ע"ש כי ציצית קטן, קטנות שהיא עשייה שביצירה, וציצית 
גדול, גדלות שביצירה. ובמ"א נתבאר כי שניהם נקראו חיצונות 
שביצירה,
%break
ובמ"א ע"ש (מהרח"ו ז"ל) כי כל מה שנותן הזכר לנוקבא בעת 
הנסירה, גם מה שנתון לה מאמא, אינם רק הגבורות, והם נקראים 
אחורים.
%letter עד
עד) ויש גבורות באחורים דזכר ויש גבורות במוחין ג"כ, ושניהם ננסרין 
וניתנין אליה (נראה מזה כי הפנימיות הם המוחין, שבהם ג"כ בחי' 
גבורות ב"ן הניתנין אליה, וכעד"ז בכלים מבחוץ.
%break
והוא נשאר במ"ה, ועיין במ"א היטב ענין הגבורות והחיבוק בימין 
ובשמאל והזווג, וכמה מיני חסדים וכמה מיני גבורות הם (מהרח"ו 
ז"ל).
%letter עה
עה) והענין, כי בחינת החיצונית והאמצעית שבנ"ה הם תרי פלגי גופא, 
שהם גוף א' לבד, כי שם ראש הנוקבא א' לבד, וזו"ן משתמשין בהם, 
וכותל א' לשניהן, אך בבואם של החסדים אז הנ"ה נפרדין זה מזה.
%page 1723
%letter עו
עו) כי נעשה בזכר בחי' ה"ג הפנימית, כי אז הכותל ההוא לו לבדו מן 
החסדים, ולכן נחלקים נ"ה, ולה כותל א' לבדו מן הגבורה,
%page 1724
והם מחוברים נ"ה לבחי' ראשה, והנוקבא לעולם היא סוד אחורים של 
הזכר, והזכר הוא בחינת הפנים אף בהיותם אב"א, והבן זה.
%page 1725
%letter עז
עז) גם ענין יסוד אבא שבתוך רישא דז"א, הוא דעת פנימי דז"א, 
ובמ"א כתבתי כי העליון מחבירו נעשה מקיף אליו, כי המוחין דו"ק 
דגדלות הם מקיפים למוחין פנימית דקטנות ויניקה, ועיין במ"א.
%page 1726
בעיבור ויניקה נתקנו ו' ראשונות דז"א מז' מלכים דמיתו, ובמוחין 
דגדלות נתקנו ג"ר בסוד תוספת, ולכן המוחין מסתלקין ובאין בכל פעם 
בסוד תוספת, כי הג"ר הם המוחין דגדלות, והבן זה היטב.
%page 1727
%letter עח
עח) אך נוקבא לא בא לה תחלה, רק נקודת הכתר שבה, וכל 
התיקונים הם באים בה, ואח"כ שאר הט' כולם באים בתוספת בפעם 
א', בלי צורך עיבור ויניקה ומוחין כז"א, אלא נעשה הכל בפעם א'.
%break
וגם תבין, כי שם ב"ן שמשם שורש קין, בהיותו שם בדעת ז"א, נותן 
טפה בסוד זווג ממש, והם גבורות זכרים, והיוצאין לתיקון פרצוף 
נוקבא, הם נקבות כנ"ל.
%page 1728
%letter עט
עט) דע, כי תחלה בעיבור לא היה בז"א רק בחי' נפש לבד שבו, והוא 
המלכות שבו וששה קצוותיו. וכשנולד בא לו הרוח, ונשלם לו"ק בימי 
היניקה,
%break
ואמנם, הנוקבא קודם זמן העיבור, לא היה בה רק נקודת נפש שבנפש 
מלכות שבמלכות שבה, ושיעורה עטרה שביסוד ז"א, שהוא מנפש 
שבו.
%page 1729
%letter פ
פ) ואח"כ בעיבור נתוסף בה ו"ק הנפש, ונקרא רוח שבנפש, ואז גדלה 
כמדת היסוד עצמו דז"א, שהוא רוח שבו, אך אינן ו"ק שלמים כמוהו. 
אח"כ ביניקה גדלה היא הנשמה שבנפש וניכר ג' כלים שבה, שהם כלי 
נפש כלי רוח כלי נשמה, כנודע, שאין עוד כלים רק ג' כלים אלו.
%break
אך הם בחי' נפש בלבד, באופן שנשלם בה בחי' י' מלכיות שבה 
הנקרא נפש גמורה, וכולם אינם רק מדה אחת כמדת ת"ת דז"א, ואז 
היה הז"א ו"ק גמורים, והיא קצה א' גמורה.
%letter פא
פא) אח"כ גדל ז"א י"ס גמורים, ובא לו נשמה, ואז היא נגדלת בבחי' 
רוח בפעם א', כי אותו המדה של י' מלכיות הנ"ל נעשו י"ס, כנודע 
מא"ב דאטב"ח.
%page 1730
%letter פב
פב) והרי עתה הם אב"א, אך עדיין אין בה רק נפש ורוח, כי הרי היא 
עדיין מן החזה ולמטה ששם היא בחינת הרוח. כי עד החזה עומדת 
היסוד דבינה הנקרא נשמה, כנודע.
%break
גם כי הרי אינה לוקחת מהבינה עצמה, אלא מן הז"א עצמו הנקרא 
רוח, וגם שהוא למטה מהחזה כנ"ל, שאין שם בז"א עצמו רק רוח, ולכן 
לא הגיע אליה רק רוח שלה, כי הנשמה שלה ניתנה למלכות של ז"א 
עצמו כנ"ל.
%page 1731
%letter פג
פג) ואח"כ יצאו המוחין וניתנו אליה עצמה, ואז נגדלה היא כל האחור 
כי כבר יש בה נשמה כמוהו. ודע והבן מאד, כי אז כל בחי' מלכות דז"א 
עצמו שהוא ב"ן שלו כנזכר במ"א,
%break
הוא דוגמת בינה עליונה, והיא דוגמת תבונה, וכל אחוריים שלו ננסרין 
וניתנין אליה, ועי"ז נשלמה. כי היא דוגמת התבונה הנעשית פרצוף 
גמור בהתחברה עם הבינה.
%letter פד
פד) והנה הכלים הם ננסרין ונדבקין בה, כיון שהנשמה נכנסת בה 
שהיא נשמת הכלים הננסרים, שהוא ב"ן דז"א, אורות וכלים, והבן זה 
מאד. והנה עד עתה יש בז"א ובנוקבא מוחין דנשמה, ואז נקרא כבר 
גדול,
%break
כי בעוד שיש בו רוח נקרא זעיר, ובלוקחו נשמה שבו נקרא גדול, 
שהוא בן י"ג שנים ולמעלה. אך עדיין אינו אדם ראוי לחופה עד י"ח 
שנה, ואז נכנסת בו נשמה לנשמה שהם מוחין דאבא. כי אין זווג ראוי 
להוליד, אלא מן המוח שהוא חכמה הנקרא חיה, כנ"ל.
%page 1732
%letter פה
פה) ועתה נבאר בנין נוקבא דז"א, כי הנה בהגיע עת אצילות ת"ת ז"א 
כנ"ל, אז תיכף נקיב נקב באחורי חזה שלו, ושם נאצלה ראש הנוקבא, 
כנזכר באד"ר. והענין הוא, כי ז"א כלול מי"ס בהתחברו עם המלכות,
%break
אמנם עדיין עתה בעת הזו שהוא בתחילת אצילותה, אין בהמלכות הזו 
רק חלק עשירי שבה בלבד, ואינה נקראת רק בחי' נקודה קטנה כנודע. 
ואח"כ התחיל המאציל לתקנה ולהגדילה ולעשותה פרצוף גמור כלול 
מי"ס, ע"י ט' נקודות שהוסיף בה כנזכר.
%letter פו
פו) וזה ענין תיקונה והגדלתה. כי בתחילה מבחי' האחורים דנה"י דז"א 
נעשה בה ג' מוחין חב"ד, אבל נודע כי כל שיעור קומתה הוא שיעור 
אורך שמן החזה שלו ולמטה, והוא, כי הירכין שלו נחלקים לפרקין 
כנודע,
%break
באופן שמן הת"ת שלו דמן החזה ולמטה נעשה הכתר שבה, ומן 
אחורי נה"י שבו, נעשו כל ט"ס שבה, מחכמה עד מלכות שבה, כנודע 
אצלינו.
%page 1733
%letter פז
פז) וכבר נתבאר, כי לסיבה זו נקראת הנקבה בשם אות דלת, כי 
שיעור קומתה אינו רק כנגד ד' ספירות אלו בלבד. אבל אין זה רק 
בהיותה אחור באחור.
%break
ואחר שחוזרת פב"פ, נקראת ה"א, ע"ד מ"ש בסבא דמשפטים בסוד 
יהודה, דאתקריאת דלת ואתקריאת ה"א, דא מסכנו ודא עתירו.
%letter פח
פח) והענין הוא, כי בהיותה אחור באחור כנגד ד"ס אלו נקראת דלת, 
דלה ועניה היושבת באחור. ובחזרת פב"פ, אז נקראת ה"א בסוד 
העושר, כי כבר זכתה לחזור אפין באפין. והבן כלל זה, של דלת ושל 
ה"א, היטב.
%letter פט
פט) והנה נמצא, כי בהיותה באחור היא טפילה אליו וצריכה אליו 
שיאיר בה והוא פותח עיניו להשגיח ולהביט בה, אבל אינו מביט אלא 
במקום החזה שבו,
%break
ומשם נוקב אור עיניו ויוצא לאחור ומאיר בה, כפי מה שהיה באצילות 
עצמו, ובהיות הוא מביט בה, גם א"א מביט ומשגיח ומסתכל בז"א, 
כנזכר באד"ר.
%page 1734
%letter צ
צ) ואחר שנתקנה באחור, כשבא ערב שבת, עלה ברצון המאציל 
העליון להחזירה פב"פ, ויהיה זווגם שלם, כי בהיותם אחור באחור אז 
זווגם ג"כ הוא אחור באחור,
%break
ועוד כי בהיותה באחור, צריכה להיות ג"כ הנקבה גרועה וקטנה ממנו, 
לפי שהנה היא אז מקבלת הארה ע"י בעלה ולכן רצה להחזירו בפנים 
שיהיו שניהם שוים, ואז מה עשה, הפיל ה' אלהים תרדמה על האדם 
שהוא ז"א ולא אשתאר ביה רק קיסטא דחיותא.
%letter צא
צא) וביאור מילת קיסטא דחיותא, הנזכר בזוהר בכמה מקומות, ר"ל, 
מדת החיים. פי': שעתה חזר ז"א להיות כבראשונה כמדתו, שלא היה 
בעת אצילותו רק ו"ק בלבד כנ"ל,
%break
ובהיותו חוזר אל מדתו הראשונה, אין בו כח להאיר בנוקבא ולהשפיע 
בה, לפי שאז אין בז"א רק ו"ק בלבד. ונוקבא אין בה בחי' מוחין ושום 
אבר מן גופא, רק חלק עשירי מעשרה חלקים שיש לה בגדלותה כנ"ל.
%letter צב
צב) והנה כשאין בו רק ו"ק, אין בו בחי' חיות רק אותו חלק העשירי מן 
החיות שהיה לו שהוא מגיע לנוקבא, ואז נחלק אותו החיות שאינו רק 
חלק העשירי בלבד, ונחלק בו"ק ובמלכות שבו,
%break
וזהו ביאור קיסטא דחיותא, כי הוא מדת חיי ז"א בהיותו בבחי' אצילות 
בן ו"ק בלבד. ובשער הפסוקים פרשת וישב בפסוק ויוסף הורד 
מצרימה נתבאר ענין השינה והחלום והפתרון מה עניינם באר היטב.
%page 1735
%letter צג
צג) ואחר שחזר ז"א אל מדתו הראשונה בן ו"ק בלבד, נסתמו עיניו 
ועפעפיו ולא יכול להשגיח ולהאיר בנוקבא כבראשונה, וגם הסתכלות 
א"א בו נחסרה ממנו,
%break
וכנגד הסתלקות הארת עיני א"א ממנו, אמר המפיל חבלי שינה על 
עיני, כי בחסרון הסתכלות עליון בו נפלה שינה בעיניו, ומזה נמשך כי 
גם הוא סילק הארתו והשגחתו בנוקבא, וסגר עיניו בעפעפיו, ולא 
נסתכל בה. וכנגד זה אמר ותנומה על עפעפי.
%letter צד
צד) ונמצא כי כמו שז"א חזר למדתו הראשונה, כן נוקבא, אחר אשר 
הגדילה אחור באחור פרצוף שלם כנזכר, חזרה למדתה הראשונה 
להיותה בסוד נקודה קטנה, ע"י הפלת התרדמה כנזכר. ולכן עתה 
נקראת צלע, ולא פרצוף, וזש"ה ויקח אחת מצלעותיו.
%page 1736
%letter צה
צה) ואחר שנתמעטה, נסרה המאציל מאחוריו, והעלה אותה למעלה 
כנגד הפנים דז"א, ואז האיר בה א"א, והשלים תיקונה והגדילה ובנאה 
בנין שלם, כמו שהיה בעלה בתחילה.
%break
ונמצאו עתה שניהם שוין ממש זה כזה, אדם וחוה, ואח"כ חזרה הבינה 
להלביש נה"י שלה ברישא דז"א לעשות לו מוחין, כנ"ל, ונמצא כי אז 
היו שניהם פב"פ.
%letter צו
צו) ורצוני עתה להרחיב הביאור בענין המאמר הנזכר, הנה בפרשת 
תצוה דף קפ"ז, וז"ל, כתיב יהי שם ה' מבורך מאי מבורך, שירותיה 
קשה וסופיה רך:
%break
מ"ב קשה ודינא איהו ודאי, ולבתר רך. כגונא דא יומא דר"ה, מ"ב, 
דהא במ"ב אתוון אתברי עלמא, ועל דא אתברי בדינא, ולבתר איהו רך 
כו'.
%page 1737
%letter צז
צז) הנה בהתחלת האצילות היה ז"א בבחי' ו"ק לבד, והנקבה היתה 
בחי' עשירית, בסוד נקודה קטנה כלולה מי', ולא היה בה פרצוף שלם. 
והנה זו הנקודה, אשר עליה אנו אומרים ומאיר לאישון בת עין, 
כמבואר באורך בברכת המפיל חבלי שינה וכו',
%break
וע"ש היטב, כי שם נתבאר כל זה הדרוש. וזאת הנקודה היתה בה כח 
לעמוד עמו פב"פ, כנזכר שם, וטעם הדבר נתבאר היטב בדרוש ה' 
דתפילין, למה נוהגים ביום ולא בלילה. והוא, כי הנקודה הזו היא בחי' 
הכתר שבה עתה. ודי בזה.
%page 1738
%letter צח
צח) ולהיות, כי הנקבה היתה בתחילתה מקבלת הארתה ע"י ז"א, לכן 
היתה גרועה ממנו, ולא היתה יכולה להתקן בבחי' פרצוף שלם, ואז 
הוצרך המאציל העליון, להפיל תרדמה על האדם דא ז"א,
%break
ואז ז"א לבדו, בבחי' נשמתו המסתלקת ממנו בעת התרדמה והשינה, 
עולה למעלה בסוד מ"ן אל אימא עילאה, כדרך האדם המפקיד נשמתו 
ביד המלכות לצורך מ"ן שבה, כמבואר לעיל בפסוק בידך אפקיד רוחי, 
הנאמר בלילה כשהאדם ישן על מטתו.
%page 1739
%letter צט
צט) ואע"פ שכל העלאת מ"ן צריך שזו"ן יעלו שניהם זה באבא וזה 
באימא, עכ"ז עתה, שכל צורך זווג הזה דאו"א אינו אלא לצורך בנין 
המלכות שהיא נקבה לבדה, לכן מספיק בהעלאת מ"ן ע"י ז"א לבדו.
%letter ק
ק) וע"י העלאת מ"ן אלו מזדווגים או"א, ומן הארת הזווג ההוא בונים 
ומתקנים את הנקבה, ומורידין בה מוחין אחרים באותה הנקודה שבה, 
ונגדלת,
%break
וניתוספין בה ט' נקודות אחרות ונעשה פרצוף שלם די"ס, ועומדת עמו 
אב"א מן החזה שבו ולמטה, והבנין הזה נעשה ע"י הפלת דורמיטא על 
ז"א.
%page 1740
%letter קא
קא) והנה סבת התדבקותם עתה בבחי' אב"א, מה שלא היה כן 
בתחילה בהיותה בסוד נקודה כנ"ל, כי היתה עמו פב"פ בסוף היסוד 
שבו.
%break
הטעם הוא, כי הנה כל בחי' אחורים הם דינים, והם שמות אלהים 
כנודע, והקליפות נאחזות באותם האחורים שהם שם אלהים, כנודע, 
בסוד, מלך אלהים על גוים, כנזכר בסבא דמשפטים.
%letter קב
קב) והנה, אם קודם יציאת אדה"ר היו זו"ן בבחי' פב"פ, היו אחוריהם 
מגולים, והיו הקליפות נאחזות בהם מאד, ולכן כדי שלא יתאחזו 
הקליפות באחוריהם, הוצרכו להדבק אב"א דיבוק ממש גמור, מן 
החזה דז"א ולמטה, כנודע.
%break
ואז עי"כ, אין הקליפות יכולים ליכנס בינתים כדי להתאחז שם 
באחוריהם שלהם, והרי כל אחורי הנקבה מכוסים, אבל אחורי הזכר 
מן החזה ולמעלה היו מגולים.
%page 1741
%letter קג
קג) ודע, כי בהיותן אב"א נזדווגו ועלו למעלה בחיק או"א, וחזרו שם 
פב"פ, ואז נתן בה רוחא דשביק בה בביאה קדמאה, והוא בחי' טפת 
זווג גמור בחסדים של נר"ן, מב"ן ומ"ה וס"ג: ע"ב, ע"ב, ע"ב, הרי 
גימטריא גבורה.
%break
כי כל אחד מאלו אינם ע"ב ממש, כנודע אלא בהתחברם ס"ג עם י' 
אותיות, ומ"ה וכ"ו, ורבוע הוי"ה דב"ן, שהוא ע"ב דב"ן.
%page 1742
%letter קד
קד) וכשנכנסים המוחין דחיה, שהוא בינה דאבא, שהם ראוים להוליד, 
יכולין אפילו בהזדווגם למטה במקומם לחזור פב"פ כנודע, ואז נותן בה 
בזווג גמור טפת חסדים דע"ב דיודי"ן, שהוא ע"ב אמיתי.
%break
כי היא לקחה כבר הגבורות דע"ב ע"י ז"א ואמא פב"פ, אך לא בזווג 
גמור. אך עתה נותן לה בזווג גמור החסדים דע"ב, ואלו הם נשמה 
אמיתית, וזה נקרא זווג גמור.
%page 1743
%letter קה
קה) אך רי"ו אב"א, נקרא זווג שאינו גמור, כי אינה רק לעשותה כלי. 
ונמצא כי אותו הרי"ו הוא אותו רוחא דשדי בגווה,
%page 1744
שהם החסדים זכרים מבחי' נר"ן, אך טפת החיה אינה נשארת בה, כי 
הוא כח זכר גמור, לכן הרי"ו הוא בנימין: בן ימין, כח זכר. ונקרא בן 
אוני, כח נוקבא, כי היא מן הנשמה, בינה, נקבה.
%letter קו
קו) אח"כ חוזר לקחת נר"ן וחיה יותר עליונים מאו"א עלאין עצמן, ולא 
מיש"ס ותבונה, וצריכין לחזור אל קטנות וגדלות ב' יותר עליונים, והבן 
זה. ואחר כך לוקח מאריך עצמו, ואז נשלם לו בחינת יחידה, והבן זה 
מאד.
%page 1745
%letter קז
קז) ודע כי ענין עשית כלי זה, הוא, כי גם ניתנין לה אז בחינת המוחין 
עלאין בג"ר, והם מתפשטין בכולה, כנודע. ואז גם יורדים הארת 
החסדים ההם, הנקראים רי"ו וכלי, ביסוד שלה, ונעשין כלי שם.
%letter קח
קח) באופן, כי אין כלי זה ביסוד לבד, אלא הם המוחין ממש בכל קומת 
אבא והבינה, ובכל קומת ז"א ובכל קומת הנוקבא, ומכללות ה"ח ההם 
נמשך גם ביסוד שלהם.
%break
ואז הנקבות, אמא ומלכות, מקבלין מוחין אלו דרך בעליהם, זו פנים 
בפנים, וזו אב"א, ונבנית גופם, וניתן בה כללות החסדים שלה רי"ו 
בסוד אב"א, ואז נעשית כלי.
%page 1746
%letter קט
קט) ואח"כ חוזר אבא להמשיך מוחין עצמן פנימים של זווג, ונכנס 
באמא בסוד מוחין, ובסוד זווג ג"כ, ומשם נמשכים לזו"ן בסוד פרצוף 
עצמו, ואח"כ בסוד זווג, והבן זה מאד.
%letter קי
קי) ועתה נבאר מה שידענו לעיל בענין המאמר של פרשת תצוה, 
במש"ה, יהי שם ה' מבורך כו', כי הנה בעשי"ת נגמרת מלאכת 
הנסירה,
%break
אשר התחלתה היא מן האחורים דכתר דז"א, וניתנין בכתר דנוקבא, 
ובחי' זו של נסירת הכתר נעשית ביום א' של ר"ה, וביום הזה כל הדינין 
שבכתר הזכר ניתנין בכתר הנקבה.
%page 1747
%letter קיא
קיא) וז"ס יהי שם ה' מבורך, שהיא המלכות הנקראת שם ה'. יהי 
מבורך. מ"ב ברישיה, כנודע כי שם בן מ"ב הוא בראש, כנזכר בספר 
התקונים תקון ע', והוא ענין הדינין הניתנין ברישא דנוקבא ביום הזה, 
הנקראים שם בן מ"ב, שהוא גבורה כנודע.
%letter קיב
קיב) אמנם סיפיה הוא רך, כי כשנשלמת לקחת אותם הדינין הננסרין 
מן הזכר כולם, אין בה עוד מה ליתן, והיתה בנוקבא דתקיפי חילהא 
בקדמיתא, כל זמן שלוקחת דינין מן הזכר,
%break
וכשהשלימה לפעול את הדינין שקבלה ממנו, אין בה עוד מה ליתן 
וחליש חילהא והרי רך, אבל הזכר אינו כן כי הוא אינו צריך לזולתו, וכל 
מה שהולך מתגבר והולך, ואדרבה רישיה רך וסיפיה קשה.
%page 1748
%letter קיג
קיג) ובזה יתורץ ענין המאמר הזה החולק עם ספרא דצניעותא, כי שם 
נאמר להיפך, הדינין דנוקבא נייחין ברישא ותקיפין בסיפא, וההיפך 
בדכורא. אבל הענין הוא, כי בספרא דצניעותא מדבר בבחי' הדינים 
בעצמם, אשר הם בחי' נה"י דז"א, שבהם סוד הדינין כמבואר לעיל,
%break
והנה הם נכנסים ונעשים בחי' מוחין ברישא דנוקבא, אבל נה"י של 
הנוקבא אין עוד פרצוף אחר באצילות תחתיה, להעשות בו בסוד 
מוחין, ונמצא כי דינין דילה, שהם הנה"י שבה, תקיפין בסופא.
%letter קיד
קיד) אבל בפרשת תצוה אינו מדבר בבחי' הדינין בעצמן, אלא בבחי' 
מה שלוקחת הנוקבא מן הדכורא, כי בתחילה בעודה מקבלת ממנו הם 
דינין קשים,
%break
ובסופה שכבר אין לה מה לקבל, אינון נייחין. ולא איירי הכא אלא 
בבחי' הנקבה בעצמה המקבלת הדינין, ולא בבחי' הדינים בעצמם.
%page 1749
%letter קטו
קטו) והנה בענין נסירת הדינין יש ב' בחי': הא' הוא, להמשיך כל הדינין 
שיש בכתר שבו וליתנם בכתר שבה ושל חכמה שבו בחכמה שבה, 
וכעד"ז עד תשלום י"ס שבו בי"ס שבה.
%break
בחי' הב' היא, כי הנה בחי' הי"ס שבה, הם עומדים מן החזה שלו 
ולמטה, וא"כ צריך שהדינין שבחצי התחתון דת"ת שבו ינתנו בכתר 
שבה, והדינין שבפרק א' דנצח שבו בחכמה שבה, וכעד"ז עד תשלום 
הנה"י שלו בכל שיעור קומה שלה.
%page 1750
%letter קטז
קטז) ונבאר ענין ב' בחי' אלו איך נעשות בי' ימים אלו גם יתבאר היטב 
מפורש אופן מלאכת הנסירה. הנה ביום א' דר"ה שהוא יום ו' שנברא 
בו אדה"ר, אז הפיל ה' תרדמה על ז"א, כדי לנסור את הנוקבא 
העומדת באחוריו.
%page 1751
%letter קיז
קיז) וזה ענין אופן נסירתה כי בתחילה היו הדינין האלו באות לה ע"י 
ז"א, שנותן לה בחי' הגבורות אשר בדעת שלו, יען כי אמא עלאה 
היתה מתפשטת בו,
%break
אבל עתה שנפלה עליו תרדמה, ונסתלקו ממנו אימא עלאה, וגם 
נסתלקו ממנו המוחין שלו שהיו בתוכם בתוך התפשטות נה"י דאמא 
עילאה בו, כנודע, ואז גם עטרא דגבורה שבדעת נסתלקה ממנו.
%letter קיח
קיח) ואחר הסתלקותה מתוכו, מתפשטת אמא עילאה בבחי' הנה"י 
שבה תוך הנקבה עצמה, ואותם הגבורות דעטרא דגבורה נמשכין 
אליה ע"י הבינה שלא ע"י ז"א, וכמ"ש זה היטב בברכת המפיל חבלי 
שינה כו' וע"ש היטב.
%break
גם יתבאר לקמן בענין כוונת השופר, כי שם נתבאר ענין מה שנסתלק 
מן ז"א, שהם בינה ועטרא דגבורה להכנס ברישא דנוקבא, אבל מוח 
חכמה ועטרא דחסד נשארו בסוד א"מ על רישא דז"א.
%page 1752
%letter קיט
קיט) והרי, איך נסתלקו הדינין והגבורות מז"א, שהיו הולכות לצד 
אחוריו להכנס ולהתפשט בנקבה, ועי"כ היו מחוברים אב"א, ועתה 
בהסתלקם מתוכו ונכנסו בה שלא ע"י ז"א, נפרדה ונסרה מאתו, וניתנו 
בה כל הגבורות ההם.
%break
נמצא כי נתינת הדינין והגבורות בה שלא ע"י ז"א, היא גורמת אל 
הנסירה שתפרד ממנו, כי אינה מקבלת ממנו דבר. וב' דברים אלו, 
שהם נתינת הגבורות בה, והנסירה, נעשו כאחד.
%letter קכ
קכ) והנה ביום א' דר"ה, כל הגבורות שהם בכתר שלו עד סיום כל 
הת"ת שבו, ננסרו וניתנו אליה בכתר שבה, ועומדת באחורי חצי 
התחתון דת"ת שבו. באופן, כי הוא ננסר כחב"ד וחג"ת שבו, והיא לא 
ננסרה ממנו רק הכתר שבה וכל הגבורות ההם נתקבצו בכתר שבה.
%page 1753
%letter קכא
קכא) ובזה תבין מה שנתבאר בדרוש שקדם לזה, כי ר"ה הוא ראש 
וכתר דז"א, עם היות שכל החדשים הם בנקבה כנודע.
%break
אבל ביאור הדבר הוא, כי אין ננסר ביום א' אלא בחי' הדינין שבכתר 
הזכר לתתם בכתר שבה מראשו לראשה, ונמצא, כי סוד ר"ה הוא 
ראש הזכר וגם הוא ראש הנקבה, זה נותן וזו מקבלת ושניהם אמת.
%letter קכב
קכב) והנה, להיות כי הגבורות האלו ניתנין בה שלא ע"י ז"א, הם דינין 
תקיפין בלי התבסמות ומיתוק,
%page 1754
ואח"כ ע"י השופר שתוקעין ביום ר"ה חוזרין נה"י דאמא עם המוחין 
שבתוכם לחזור ולכנס תוך ז"א, כמש"ל ענין תקיעת שופר, וכבר הקיץ 
ז"א מתרדמתו, ואז בהכרח הוא שחוזרת הגבורות להמשך בנקבה ע"י 
ז"א, ונותן בה בחי' גבורות כיוצא בהם כנגד הא' בנוקבא.
%letter קכג
קכג) אבל אלו הגבורות הם מתוקות ומבוסמות יותר מאותם הגבורות 
שניתנו בה בהתפשטות אמא עלאה בתוכה בעת תרדמת ז"א, כנזכר 
בסוד הנסירה והטעם,
%break
כי בעת תרדמת ז"א, עלתה נשמתו שהן המוחין שבו למעלה באו"א 
בבחינת מ"ן, וגרם זווג עליון בהם, וע"י הזווג ההוא נתמתקו ונתבסמו 
אלו הגבורות יותר ממה שהיו בתחילה ונותנם עתה בנוקבא ע"י 
תקיעת השופר.
%page 1755
%letter קכד
קכד) ונמצאו בה ב' בחי' גבורה: הא', שקבלה מאמא בעת הנסירה 
שהיו גבורות חזקות ודינין תקיפין. והב', שקבלה מז"א אחר שהקיץ 
משנתו ע"י תקיעת שופר, והם גבורות ממותקות ומבוסמות יותר.
%break
גם נמצא כי מה שננסר ממנו ביום א' דר"ה, הוא מן הכתר עד סיום 
הת"ת שבו, ומה שננסר ממנה הוא הכתר שבה בלבד.
%letter קכה
קכה) וכבר נודע, כי לאה עומדת למעלה מכתר רחל ונמצא כי פרצוף 
דלאה כולו וגם הכתר דרחל ננסרו ביום זה. וגם לסיבה זו נקרא יום זה 
דינא קשיא, כנודע כי בחי' לאה הם דינין תקיפין, ודרחל דינא רפיא.
%page 1756
%letter קכו
קכו) וביום ב' דר"ה, כל חלק הגבורה של הכתר שלו נשאר בכתר 
שלה, ושאר הגבורות שנסתלקו ביום א' מן החכמה ובינה ודעת וחג"ת 
שבו, יורדות ועומדות בחכמה שבה.
%break
ואז ננסר פרק א' דנצח דז"א, וגם החכמה שבנקבה העומדת כנגדו, 
וכל הגבורות שבחכמה שלו ולמטה יורדין בחכמה שלה, שננסרה ביום 
זה. והנה בעת הורדת אלו הגבורות בחכמה שבה, הם מתמתקות 
יותר פעם ב', כי הלא יום ב' דר"ה נקרא דינא רפיא.
%letter קכז
קכז) וביאור הענין הוא, במה שנבאר טעם, למה הם ב' ימים ר"ה, ומה 
חילוק יש ביניהם, ומה טעם תקיעת שופר גם ביום הב' דר"ה.
%break
אבל הענין הוא, כי אעפ"י שז"א נתעורר והקיץ משנתו ביום א' ע"י 
תקיעת השופר, עכ"ז, כיון שלא ננסר מוח החכמה שבה רק הכתר 
שבה בלבד כנ"ל, לכן עדיין אין זה התעוררות גמור. ועדיין חוזר וישן 
עד יום הב' שננסרה החכמה שבה, כנזכר,
%break
וירדו שם גבורות דחכמה שבו, וכיון שירדו שם הגבורות דחכמה שבו, 
אז חוזרין לתקוע שופר ביום ב', ומתעוררין המוחין וא"צ ז"א לחזור 
ולישן עוד, כי כיון שנתעורר המוח שהוא הנקרא חכמה, אין עוד שינה, 
ואין צורך לתקוע שופר בשאר עשרת הימים.
%page 1757
%letter קכח
קכח) גם צריך שתדע, כי ביום הא' בלבד קודם תקיעת שופר, ננסרו 
הגבורות וניתנו בנוקבא ע"י אמא שלא ע"י ז"א, אבל אחר תקיעת 
שופר ביום א', כל בחי' נסירת הגבורות ונתינתם בנוקבא, הוא ע"י ז"א 
עצמו,
%break
שלא ע"י אמא כי אחר התקיעה ההיא חזרה אמא ונתפשטה בז"א. 
ואף אם אנו תוקעים פ"ב ביום ב', הוא לטעם הנ"ל, אבל אין הדינין 
ננסרין אחר תקיעת שופר דיום הא', אלא ע"י ז"א, וממנו ניתנין אליה.
%letter קכט
קכט) ועתה עדיין צריך לבאר ההפרש, שיש בין יום הא' ליום ב'. והוא 
כי הנה נודע שעד מקום החזה דז"א, אורות המוחין נסתרים ואינם 
מתגלים, להיותם תוך הכלי דיסוד דאמא הנשלם במקום החזה,
%break
ולכן כל הגבורות אשר שם למעלה בז"א נקרא דינא קשיא, שהם אותם 
הגבורות שאמרנו, שננסרו ביום א' מן הכתר שלו עד סיום הת"ת שלו, 
והם נקראים דינא קשיא, כי גם זהו הטעם למ"ש בפרשת תצוה בדף 
קפ"ז ע"א, דדינין דדכורא תקיפין ברישא והבן זה.
%letter קל
קל) גם זהו טעם למ"ש בספר הזהר בפרשת פנחס רל"א: דיו"ט 
הראשון דר"ה נקרא דינא קשיא, ויום ב' דינא רפיא, לפי שביום ב' 
הנסירה הוא מן הת"ת ולמטה, שהוא הפרק העליון דנצח שבה ושם 
הוא מקום האורות המגולים כנזכר,
%page 1758
ולכן הדינין והגבורות אשר במקום הזה ומשם והלאה נקרא דינא רפיא, 
כי האורות המגולים מאירים בהם וממתקים אותם.
%letter קלא
קלא) עוד יש בזה טעם ב', והוא במש"ל כי אחר תקיעת שופר דיום א' 
הגבורות נמשכות בנוקבא ע"י ז"א, ולא ע"י אמא עלאה, כי כבר ע"י 
תקיעת שופר נתמתקו ונתבסמו הדינין.
%letter קלא/ב
קלא/ב) והנה מיום ראשון של ר"ה עד יוה"כ, ננסרין כל י"ס של רחל 
נוקבא דז"א מאחורוי, ואז בעיוה"כ נגמרה מלאכת נסירתה, ונמצא 
שלא היתה ראויה לזווג. ולכן בכל אלו הימים שבין ר"ה לשמיני עצרת, 
כל הזווגים כלם הם ישראל או יעקב עם לאה כאמור.
%page 1759
%letter קלב
קלב) והנה כל הימים שבין ר"ה ליוה"כ, הם בחי' שמאלו תחת לראשי, 
שהוא ענין חיבוק השמאל. והענין הוא, כי הנה ענין הנסירה הוא ענין 
דחיית הדינים הקשים שיש באחורים דדכורא, וליתנם בנקבה,
%break
ונשאר הוא חסד ונוקבא כולה דין, וכדי לבסם ולמתק הדינין שבנוקבא, 
הוא מחבקה בשמאלו כנודע, כי אין הדינין מתבסמין אלא בשרשם.
%letter קלג
קלג) והנה שורש הדין של נוקבא היא שמאלו דז"א, ולכן מחבק 
האחורים של הנקבה אשר שם ניתנו כל הדינין על ידי הנסירה, 
ומחבקה בשמאלו ואז מתבסמים ונכנעים ונמתקים.
%break
וביאור ענין החיבוק הזה עניינו הוא כנ"ל בדרוש השופר, כי ביום ר"ה 
בעת הפלת הדורמיטא והשינה עליו, הם יוצאים המוחין שלו עם 
לבושיהם שהם נה"י דאמא ויוצאים מתוכו ונשאר ישן,
%break
ואז תרין מוחין דכורין חכמה ועיטרא דחסד נשארים בלתי לבושיהם 
בבחי' א"מ על ראש ז"א, ותרין מוחין נוקבין, בינה ועטרא דגבורה 
מתלבשין תוך ההוד דבינה בלבד, ונכנסין תוך נוקבא בבחינת מוחין.
%page 1760
%letter קלד
קלד) וענין לקיחת הנוקבא עיטרא דגבורה זו, היא הנקרא בלשון חיבוק 
השמאל, כי ע"י זה מתמתקין הדינים שלה, כנזכר, באופן כי בזמן 
הדורמיטא, אז בא ענין חיבוק השמאל, ואז הדינין שלה מתבסמין, ואז 
הוא הנסירה.
%break
וג' בחי' אלו נעשות יחד, כי ע"י הדורמיטא אין יניקה לנקבה ע"י הזכר, 
ואז נפרדים מאחוריהם וננסרין, ואז נכנסת עטרא דגבורה ובינה דז"א 
בסוד מוחין אליה, וזהו חיבוק השמאל, והבן כל זה היטב.
%letter קלה
קלה) וביוה"כ כבר הי"ס שלה ננסרו מעיוה"כ, ולכן בתחילת ליל יום 
זה, עולה מדרגה אחר מדרגה אל אמא עלאה, בסדר הה' תפלות 
ובחזרת מוסף אז נגמר עלייתה שם.
%page 1761
וענין עליתה שם, הוא בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע וכו', כי שם היא 
מתקשטת בקישוטין, ולוקחת הה"ג מן אמא עצמה שלא ע"י ז"א, כמו 
עד עתה בר"ה.
%break
ובנעילה נעשה גם החותם של היסוד שבה שהוא הכלי, שבו נתונין 
המ"נ, שהם הה"ג שלקחה מאמא. וכבר נתבאר לעיל כי החותם הזה 
איננו היסוד עצמו שבה.
%page 1762
%letter קלו
קלו) וכל ענין זה תבינהו בזוהר פרשת בראשית, מ"ש בפסוק ויבן ה' 
אלהים את את הצלע, שהוא ענין הנסירה, ואח"כ ויביאה אל האדם,
%break
מהכא ילפינן דבעאן או"א לעאלאה לכלה ברשותא דחתן, כד"א את 
בתי נתתי לאיש הזה, מכאן ואילך ייתי בעלה לגבה, דהא ביתא דילה 
היא, דכתיב ויבא אליה.
%letter קלז
קלז) פי': ענין זווג הראשון דזו"ן בעת אצילותן, איננו כשאר זווגים של 
אח"כ, והוא, כי הזווג הזה לא היה למטה, רק או"א העלו את ז"א 
בחיקם ואח"כ העלו את הנוקבא, בסוד ויביאה אל האדם, ושם נזדווגו 
כמ"ש בע"ה.
%letter קלח
קלח) ואמנם, כל שאר הזווגים דזו"ן דבחי' פב"פ, הוא למטה בביתא 
דילה של הנוקבא, שהוא בהיכל הנוקבא, ושם יורד הז"א להזדווג 
עמה.
%break
והנה אז לא היה עדיין מ"ן של הנוקבא, מבוררים ומתוקנים כנ"ל, 
ונמצא כי מ"ן שהעלתה מלכות לגבי ז"א הם המ"ן דבינה, אשר הם 
שמשו אל הנוקבא, וע"י מ"נ אלו יצאו אדם וחוה כ"כ מעולין, ונאחזין עד 
למעלה, כמ"ש בע"ה.
%page 1763
%letter קלט
קלט) כשנכנסין מוחין דאו"א בז"א, הנה אבא יש לו חו"ב וחו"ג, וכנגדן 
באמא, וכשנכנסין בז"א, אז אבא, חכמה וחסד שבו מצטרפין עם 
חכמה וחסד דאמא מתלבשין בנה"י שלו, ובינה וגבורה שלו מצטרפין 
עם בינה וגבורה דאמא בנה"י שלה, ואז או"א כלולין ממ"ה וב"ן.
%letter קמ
קמ) כי קודם לכן, היה אבא כולו מ"ה, ואמא כולה ב"ן, ועתה שנתחלפו 
ונמזגו כנ"ל, לכן בהכנסם תוך ז"א, נמצא כי חלק חכמה וחסד דאבא 
ניתנין אל הזכר מ"ה שבז"א,
%page 1764
וכן חלק חכמה וחסד דאמא שגם הם בחי' מ"ה כנזכר, אך בינה 
וגבורה דאבא ובינה וגבורה דאמא, ניתנין לצד הנוקבא שבז"א עצמו, 
הנקראת מלכות שבגופו עצמו.
%letter קמא
קמא) ואחר שאלו ינקו והגדילו אז יצאו הארת המלכות שבהם 
שבמוחין עצמם, מצד הב' בינות וב' הגבורות, אל אחור ז"א, להגדיל 
הנוקבא דז"א, שהיא נפרדת ממנו, ונגדלת גם היא מעט מעט.
%letter קמב
קמב) ואמנם אחר שכבר נגדל ז"א צד הזכרות והנקבות שבו, אז 
מסתלקים המוחין, ובאים המוחין דבינה וגבורה דאו"א לבדם תוך 
נוקבא ונגדלת לגמרי. והרי נשלמו כל אלו המוחין הנקרא בחי' אב"א, 
ואח"כ באים המוחין חדשים דפב"פ, ומגדלין שניהם כבראשונה.
%page 1765
%letter קמג
קמג) ויפל ה' אלהים תרדמה גימטריא תרגום, כי כל האחורים הם 
בסוד רבוע כנודע, והנסירה היתה בהיות בו אחורים אלו הנקראים 
תרדמה כנ"ל, ואח"כ הביאה פב"פ.
%break
והענין כי בכ"א מט"ס דז"א יש בה הוי"ה א', ובאחורים שלה הוא 
גימטריא ע"ב כנודע, והרי ט"פ ע"ב גימטריא תרדמה והם גימטריא 
תרגום. וכולם ניתנין אל המלכות בעת הנסירה והבן זה מאד.
%letter קמד
קמד) ואמנם יש בה ב' בחי' והוא פנים ואחור, ובעת האחור כל הט' 
שלה של אחור הם בו, ובחי' העשירית של אחור היא לבדה בה, ותמיד 
לעולם עומדת בחזה שלו באחוריו. ואח"כ בנסירה מתחברין כל הט' 
אחורים בה יחד ונגדלת כמוהו.
%page 1766
%letter קמה
קמה) ואחר כך בפנים, יש נקודה אחרת לבד מבחי' פנים, ויושבת 
בסוד תפילין דיד לעולם עמו ואינה זזה משם לעולם, ואז כל הט' 
בחינות דפנים שלה ניתנין בה אחת לאחת, עד שנגדלה פב"פ כמוהו.
%letter קמו
קמו) באופן, כי כשאנו אומרים שאחר שנגדלת אב"א אז חוזרת להיות 
נקודה קטנה בפנים, פירוש הוא, על אותה נקודה מבחינת פנים, 
שעדיין בבחי' פנים שלה אין לה רק נקודה אחת. אמנם כל האחורים 
הם שלמים לגמרי, והבן זה מאד.
%page 1767
%letter קמז
קמז) והנה ידעת, כי בכל ספירה וספירה יש בה פנים ואחור בסוד 
אותיות ולא בסוד מספר, וכנגדה אחור ופנים בבחי' מספר. ונמצא א"כ, 
כי כל בחי' אחורים של המספר הם של הנקבה הדבוקה בזכר, שהם 
אחורים של אותיות, והם אב"א.
%break
והפנים של מספר שמצד א' ופנים של אותיות שמצד אחר, עדיין אין 
להם כלל, רק שני האחורים לבד, ובעת הנסירה ננסרין האחורים של 
המספר מאחורים של בחי' אותיות.
%page 1768
%letter קמח
קמח) ואח"כ באים המוחין דבחי' פנים שלו ושלה, ואז הפנים שלה 
ניתנין לה ע"י, ופנים שלו נשארין בו. וכמו שהאחורים לוקחת תחלה על 
ידו ואח"כ ע"י אמא, כן בבחי' הפנים תחלה ע"י, ואח"כ ע"י אמא כנודע.
%break
ודע כי כל זה הוא מבחי' שלהם עצמם, אך אפשר שגם האחורים של 
מלכות דאו"א בבחי' מספרם יהיו בחינת פנים אל ז"א עצמו וזה מובן.
%letter קמט
קמט) והמשל לכל זה, הנה המוחין של ז"א דבחינת אחורים היה 
בכתר שלו שהם: י' י"ה יה"ו יהו"ה. ומחובר עמו מספר האחורים אלו, 
שהם י' אותיות ממש כיוצא בהם, אלא שהם בבחי' מספר ע"ב.
%break
ואח"כ בעת הנסירה, נשאר י' י"ה יה"ו יהו"ה בבחי' אותיות לבד, אל 
הכתר דז"א, וי' י"ה יה"ו יהו"ה בבחי' המספר שהם ע"ב, בכתר נוקבא.
%page 1769
%letter קנ
קנ) אח"כ באו המוחין דפנים אל זו"ן, ואז באה שם הוי"ה בכתר ז"א 
דפנים, בבחינת ארבע אותיות לבד, ובאה הוי"ה זו עצמה בפנים דכתר 
נוקבא, אלא שהוא בסוד מספר, שהוא גימטריא כ"ו. ועד"ז בכל הט"ס 
האחרות כפי הנראה ממ"א.
%letter קנא
קנא) כי אחר שהם אב"א ונתן לה בחי' הגבורות אח"כ נסתלקו ממנו 
המוחין וניתנו בינה וגבורה לבדם אל הנוקבא ע"י אמא, והם דינין 
קשים, ואז המוחין שנסתלקו שהם חכמה וחסד שנשארו מקיפים 
כנודע, נעשו מ"ן, ונזדווגו או"א והוציאו מנצפ"ך אחרים,
%break
ונתחדשו ונמתקו עתה הגבורות, כי הרי הם דינין יותר ממותקין, 
וחוזרין לכנס כל המוחין עם המנצפ"ך החדש תוך ז"א, ונמשכין לנוקבא 
ע"י בכל ט' ימי תשובה.
%page 1770
%letter קנב
קנב) וצריך שתדע, כי י"ס של הנקבה הם תופסים כל אורך ז"א, אלא 
שנחלק לב' חצאין: חצי עליון מתלבשת שם לאה, וחצי תחתון היא 
רחל.
%break
והטעם, כי לאה היא אחורים דתבונה, ונעשית פנימית בערך ראש 
רחל, והיא מתלבשת בה, לכן כל מחצית העליון של רחל נקרא על שם 
לאה, והבן זה מאד.
%page 1771
%letter קנג
קנג) ודע, כי כל זה אינו אלא אחורים של ב"ן, ואחורים דמ"ה, בין בז"א 
בין בנוקבא, ולכן היו עדיין אב"א, כי שניהם היו בחי' אחורים ואח"כ, 
חוזרין ולוקחין פנים דב"ן ופנים דמ"ה, בין בז"א בין בנוק', ואז חוזרין 
פב"פ. והבן מפתח זה מאד.
%break
ואמנם, בעוד שלוקח ז"א הפנים, ועדיין אין לרחל אלא אחורים, אז 
נקרא פנים ואחור, והבן זה. ואחר שהמשיך הפנים ברחל אז גם שניהן 
פנים בפנים.
%letter קנד
קנד) נמצא, כי בהיותן פנים בפנים, אז יש אל הזעיר אנפין פנים ואחור 
דמ"ה דמ"ה, ודמ"ה דב"ן, וכן אל הנוקבא פנים ואחור דב"ן דמ"ה, 
ופנים ואחור דב"ן דב"ן.
%break
אמנם נמצא, כל ספירה מי"ס דז"א או דנוקבא, יש בה פנים ואחור 
דמ"ה, ופנים ואחור דב"ן. וכל זה בענין החיצוניות שהם הכלים, וכן 
בענין האורות פנימי ומקיף מפנים ואחור דמ"ה, ופנימי ומקיף מפנים 
ואחור דב"ן.
%break
(אך הספק שיש לי, אם העגולים נעשו מב"ן והיושר ממ"ה, או העגולים 
מאחור דב"ן והיושר מפנים ואחור דמ"ה ומפנים דב"ן, והספיקות האלו 
הם תלוים בספיקות שבארנו ברדל"א ע"ש).
%page 1772
%letter קנה
קנה) נמצא עתה כלל הדברים, כי כל הבחי' שיש אל הז"א עד זמן 
היניקה שהוא בחי' ו"ת שבכל קצה וקצה מז"ת שבו, כולם נקראים 
בחי' אלקים, אך הג"ר שבכל קצה מן הז"ק תחתונים שבו, וכן כל ג"ר 
עליונים דרישא דז"א, כל אחד כלול מי"ס.
%break
וכל זה נקרא מוחין דגדלות, וכולם בחי' הויות. וזהו בין בבחי' מ"ה בין 
בבחי' ב"ן, בין בז"א בין בנוקבא. ותמצא כי ז"א נחלק לב' בחי': א' 
נקרא מוחין דז"א, וא' נקרא גופא דו"ק,
%break
והגוף הם ו"ק שלו כל אחד כלול מו"ק לבד, והמוחין הם ג"ר שבראשו 
כל אחד כלול מי"ס, וכן ג"ר שבכל קצה וקצה מו"ק שבתחתונים 
שבגופא.
%page 1773
%letter קנו
קנו) והנה תבין, איך ז"א יש בו מצד אמא, מ"ה דב"ן: והם ה' חסדים 
דאמא, וה"ג, שהם ב"ן דב"ן. ומצד אבא מ"ה דמ"ה, והם ה"ח דאבא, 
וה"ג, ב"ן דמ"ה. ואח"כ נותן בה ה"ג ב"ן דב"ן בביאה א', ואחר כך 
בזווג ב' נותן בה גם החסדים דאמא, מ"ה דב"ן.
%page 1774
%letter קנז
קנז) ואז יוצא הולד כלול דכר ונוקבא: דכר ממ"ה דב"ן, ונוקבא מב"ן 
דב"ן, ושניהם הם גבורות מב"ן, וזהו שורש קין, כי הוא יוצא משם ב"ן, 
שתחילתו שם ס"ג, גדול משם מ"ה, ושת יצא זכר ונקבה שלו מן החו"ג 
דאבא, שהם מ"ה דמ"ה וב"ן דמ"ה.
%break
אך הבל יצא לחצאין: חצי ממ"ה דמ"ה, וחצי ממ"ה דב"ן. ונוקבא שלו 
חצי מב"ן דמ"ה וחצי מב"ן דב"ן. נחלקו לב' תאומות ואותה שהיתה 
מב"ן דב"ן נקרא תאומה יתירה, יען כי היא מבחי' קין, לכן נתקנא בה 
קין, והבן זה.
%page 1775
%letter קנח
קנח) ובזה תבין, איך יש אנשים זכרים באים מן הגבורות שהוא שם 
ב"ן, הענין, כי הם ממ"ה דב"ן, והנוקבא שלהם מב"ן דב"ן, גרועות 
מהם. ויש זכרים ממ"ה דמ"ה, ונקבות מב"ן דמ"ה גרועות מהם.
%break
אך בערך מ"ה הכולל וב"ן הכולל, יש יתרון גדול לב"ן הכולל על מ"ה 
הכולל, יען כי שם ב"ן בחי' ס"ג, והוא עליון ממ"ה, כמבואר בספר אחר 
בענין המלכים, שהם מס"ג,
%break
וזהו ענין א"א, שכתף ימין שלו הם חסדים ממ"ה הכולל, וכתף שמאלו 
הם הגבורות מב"ן הכולל, ואלו הם דעת דז"א.
%letter קנט
קנט) הנה תחלה ע"י מוחין דקטנות, היו דבוקים אב"א, לפי שעדיין 
אחורים שלהם הם דינין של אלקים, ואח"כ הפיל שינה לז"א, וחוזרין 
המוחין להסתלק ממנו, ונשאר בבחי' יניקה, שזהו השינה. והבן זה 
מאד.
%page 1776
%letter קס
קס) ואז חכמה וחסדים הוסרו מתוך הלבושים של נה"י דאמא, כנודע, 
ונשארו עומדין ערומים בסוד או"מ על רישא דז"א, וגם חצי דעת תחתון 
המחבר את ב' עטרין כנודע, וכן חצי דעת העליון, גם הוא נשאר עמהן 
חציו דמצד החסדים.
%letter קסא
קסא) ואמנם בינה וגבורות וחצי דעת תחתון וחצי דעת עליון, אלו 
נשארים מלובשים תוך נה"י דתבונה. וכן הם נסתלקו מז"א,
%break
אמנם לא נשארו בסוד או"מ כמו האחרים, כדי להאיר משם מן בחי' 
הרשימו שעולה ג"כ בסוד שינה כנזכר אצלינו בענין תפילין, ואמנם אלו 
התלבשו תוך נוקבא, וכמ"ש אח"כ.
%break
ואח"כ, חוזרין להסתלק מן הנוקבא, וחוזרין תחלה להתחבר עם חכמה 
וחסדים בסוד או"מ ג"כ עמהם, ולעשות זה צריך זווג אחר באו"א.
%page 1777
%letter קסב
קסב) ונמשכין מזווג ההיא ב' מנצפ"ך: א' ביסוד אמא, וא' ביסוד 
דמלכות, וא' נמשך לחכמה, וא' נמשך לעטרא דגבורה. וע"י אותה 
העטרא נמשך אותו המנצפ"ך הב' אל יסוד דמלכות.
%break
ואלו המנצפ"ך כפולים, הם יותר נמתקים, כי החכמה היא גבורה 
בשרשה, כי לכן חכמה דא"א נתלבש בה גבורה דעתיק.
%letter קסג
קסג) והנה אחר שירדו שם ונעשו כולם מקיף, אז מתחילין לכנוס 
תחלה בינה וגבורה בפנימית דז"א, ושניהן בהוד דאמא לבד, ואז 
מתפשטין ג' פרקי הוד בכל קו שמאלי דז"א, ומפרק אחרון נעשה מוח 
בינה אל המלכות.
%break
והנה כשנסתלקו בינה וגבורה מז"א כנזכר בסוד השינה, אז היו מאירין 
בנוקבא לאה, בסוד או"מ, ומשם נמשך אל המלכות רחל, ואינם ישינות 
כמו הז"א.
%page 1778
%letter קסד
קסד) ועיין בענין חת"ך, שהם ב' אחורים דזו"ן ג' בחי' שיש: א' בהוי"ה, 
וא' במצפ"ץ, ויש א' באלקים, כי הנוקבא בעת האצילות הראשון לא 
היתה רק נקודה א' לבד, כנודע, וזה הנקודה נקרא אישון בת עין, וזכור 
זה.
%break
ומנקודה זו מתחיל בנין כל מציאותה, והיא לבדה יכולה להיות פב"פ 
עמו, וזהו שורש כל בחי' הנוקבא, וזהו ראשית ואחרית כל דרושיה.
%letter קסה
קסה) דע, כי הנקודה שנאצלה תחלה היא כתר שבה, והיא נקודה א' 
לבד, ותחלה קודם העיבור, היתה בסוף היסוד למטה ממנו, ובזמן 
העיבור עלתה על היסוד והלבישתו, והגדילה ונעשה כמדת היסוד 
וכשיעורו. וביניקה עלתה עד ת"ת מאחוריו, ונגדלה כמדת הת"ת ממש.
%page 1779
%letter קסו
קסו) והנה בלילה, שהוא כמו בזמן היניקה לז"א, אף הנוקבא היא 
באצילות הראשון. והנה ט' נקודות שלה אחר חצות, מתחברין עם 
לאה, כנזכר במ"א ע"ש. ונקודת הכתר מתחלת אצילות ירדה בבי"ע 
להאיר שם.
%break
וע"י עסק התורה עולה גם היא מעט מעט, עד שבאור הבוקר נגמרה 
לעלות פב"פ בזרוע שמאל דז"א, ואז נכנס בה רשימו של המוחין שלה 
בסוד תפלה ש"י. וט' הנקודות יורדין אז בבי"ע.
%letter קסז
קסז) אך היא יש בה רשימו מבחי' פנים בפנים, ויכולה לעמוד עמו 
פנים בפנים אז, בסוד תפילין. ושאר הט' הנ"ל, אנו מעלין אותם מעט 
מעט מבי"ע עד ברכת אבות,
%break
ואז בקריאת שמע, נכנסו ו"ק דגדלות בז"א, וט' אלו שלה, גם הם 
מתחילין לעלות עד ז"א דאצילות, ואז עולה המלכות, ואותה הנקודה 
חוזרת אל האחור.
%letter קסח
קסח) ומתחלת לתקן כמו בזמן העיבור, ועולה עד תחת היסוד, ושם 
בחי' שורש א' שלה, כנודע שהיא העטרה הנשאר שם תמיד,
%break
וגם בחינתה שיורדה בבריאה עולה משם, ואז אותו הבחי' שעלתה 
מבריאה נגדלת שנית כמדת היסוד כולו, ועיין במ"א. ומשם עולה עליה 
ג' בנצח והוד ולא ביסוד, ונגדלת כמותם.
%letter קסט
קסט) ומשם עולה עליה ד' בת"ת. והרי עלתה גם אל שרשה אשר שם, 
שלא נסתלק משם לעולם, ואז נגדלת כמדת הת"ת עצמו מאחוריו.
%break
ואח"כ עולה בחו"ג עלייה ה', לכן יורדין בה ב' האורות תחתונות 
בברוך, וג' האורות עליונות באתה אך אינה עולה בה עד הזקיפות של 
הוי"ה, כנזכר במקומו. והירידות הם הוי"ה אדנ"י, והזקיפות הם הוי"ה 
אהי"ה.
%page 1780
%letter קע
קע) ועולה בסוד נקודה לבד אורך כל הז"א עד הכתר שבו אב"א. גם 
בסוד נקודה ולא בבחי' פרצוף עדיין. ועיין במקומו, כי יש זווג ב' אל 
או"א, וגם יש אז מ"ן דחו"ב, ואז נתוסף בה הארה, שתעלה היא כל 
בחי' האחור עד הכתר לבחי' מדה או נקודה א' לבד.
%letter קעא
קעא) ואח"כ נכנסין בז"א ג"ר דגדלות, וגם מקיפי דאמא לבד, כפי 
הנזכר במ"א. ועדיין לא נכנסו רק הפנימית, ואז נתקנים ונעשים בבחי' 
פרצוף מהחזה שלו ולמטה. וזה בחול, שלא היתה גם בהיותה באחור 
רק מן החזה.
%break
אך בר"ה, בהיותה באחור עלתה עד הכתר, גם עתה הגדיל פרצופה 
גם עד הכתר. ועיין במקומו איך היא ברחל ובלאה, אך רחל היא 
מהחזה ולמטה לבד, וגם כל זה הוא ע"י העלאת המ"ן לזווג או"א (וצ"ע 
מאד במ"א).
%page 1781
%letter קעב
קעב) ואח"כ נעשית הנסירה כנ"ל, והנה אחר שנתגדלה אב"א מן 
החזה שלו ולמטה, והיתה אז מקבלת הארותיה ע"י מחיצותיו, וטפילה 
אליו וגרועה ממנו, וכדי שתתקן יותר לגמרי שלא על ידו, צריך 
שיסתלקו המוחין ממנו, וסילוק זה נקרא שינה והבן זה.
%letter קעג
קעג) כי קודם לכן היו אחורים של שניהן כולם דינים, ולהיותן דינים היו 
דבוקים יחד, כי כולם כותל אחד להם, ולכן הפיל עליו דורמיטא 
ונסתלקו ממנו המוחין כנ"ל, הנקרא שינה.
%break
ואז, נשמתו, שהם המוחין שנסתלקו ממנו, היו מושכין לו חסד וחיות 
אל ההיא קיסטא דחיותא, שנשאר בתוכו בגוף בעת השינה, מן חסד 
דבינה, והיה מתפשט בו בתוכו,
%break
ואז הדינין ואחורים היו מסתלקין ונאחזין באחור דנוקבא, ונפרדין זה 
מזה, וזהו, אתי חסד ופריש לון. וז"ס ובאתרהא שקיע רחמי וחסד.
%page 1782
%letter קעד
קעד) ואז אלו המוחין הנקרא נשמת ז"א, היו בבחי' מ"ן אל בינה, 
ונזדווגו או"א, ותיקנו את המלכות שלא ע"י ז"א. והענין, כי כבר נתקנה 
לאה אב"א טרם רחל, כי תחלה יוצאין הארת לאה ואח"כ הארת רחל, 
ועדיין שתיהן נפרדות, עם שמקבלות שתיהן הארתן ע"י ז"א.
%letter קעה
קעה) ואח"כ בנסירה, מתחברות שתיהן יחד פרצוף אחד, ע"י שנכנסו 
נה"י דאמא בתוכם, ונמצאת גם רחל עצמה עולה אב"א עד כתר דז"א, 
ע"י התחברות עם לאה (ואפשר שיתלבש לאה ברחל וצ"ע).
%letter קעו
קעו) ודע כי אותן הב' מוחין בינה וגבורה דז"א שנסתלקו בנה"י דבינה, 
הם שנכנסו ברישא דנוקבא ממש, כי החכמה והחסדים נשארו בסוד 
מקיף לז"א, ואלו הם הגבורות, אשר לקחה הנוקבא בעת הנסירה ע"י 
אמא לחודה, כנזכר במ"א. וע"ש היטב.
%letter קעז
קעז) ודע כי הגוף החיצון דז"א, נקרא ת"ת, כליל משית סטרין, ויעקב. 
והגוף הפנימי של ז"א, נקרא דעת, ת"ת מלגאו דאתי בשית סטרין, 
והוא סוד משה וישראל. ולכן אין הדעת בכלל י"ס, כי הוא הת"ת, אלא 
שהוא הפנימיות. ושמור כלל זה בידך היטב.
%page 1783
%letter קעח
קעח) וכנסת ישראל הוא גוף הפנימי, ומלכות גוף חיצון. וזווג ב' 
הגופות הפנימיות, נקרא נשיקין רוחא ברוחא, והבן זה. וכן הוא באו"א 
בזווג הפנימיות נקרא נשיקין.
%break
והפנימי דאבא נקרא מזלא שם ע"ב, והפנימי דז"א הוא שם מ"ה, 
שקיא דאילנא. ובערך החיצון, יקרא הפנימי נשיקין רוחא ברוחא, כי 
שם מ"ה הוא רוח, כנ"ל.
%letter קעט
קעט) והנה כבר ידעת, כי גופא דמ"ה פנימי, וגופא דב"ן חיצון, וכעד"ז 
באורות, כי אורות דמ"ה פנימיות, ואורות דב"ן מקיפים. נמצאו, כי נר"ן 
פנימיות דמ"ה הם אורות לג' כלים הפנימיות, והמקיפים הם אורות לג' 
כלים החצוניות משם ב"ן.
%page 1784
%letter קפ
קפ) והנה ידעת ענין ג' כלים וענין האורות ממ"ה ומב"ן, והנה זו"ן כל 
אחד מי"ס גמורות, וכשננסרים נכנס בהם גוף הפנימי דשם מ"ה, 
וחוזרים פב"פ, ונמצא כי ב' בחי' לבד שהם מ"ה וב"ן הם מוחין, והבן 
זה מאד.
%letter קפא
קפא) והנה העיבור והיניקה ומוחין שנעשה אחר הנסירה בחזרת פב"פ 
בברכת אבות בברכת מגן אברהם, הוא החסד שם מ"ה שנכנס עתה 
לז"א, והבן זה כי הם מוחין חדשים דבחי' פב"פ.
%break
(אך ממ"א נראה, כי חצוניות יש בה אורות פנימים ומקיפים, וכן 
הפנימיות או"פ ואור מקיף. ושם מ"ה הוא החסדים, וז"ס אתי החסד 
ופריש לון גדפין).
%letter קפב
קפב) והנה נודע, כי שם ב"ן הוא הגבורה ואחורים, ובזה תבין, כי 
החצוניות הנחלק לג' כלים הוא עיקר הנקרא גוף, ובכל בחי' מהם יש 
מוחין כנ"ל, והם מלובשים תוך ג' בחי' נה"י דאמא של חצוניות שלה 
ג"כ, דהיינו בתבונה, וכן עד"ז ג' בחי' לפנימיות.
%break
והמוחין שלהם, נכנסים אח"כ מלובשים תוך ג' בחי' דפנימיות נה"י 
דאמא ג"כ. וג' בחי' פנימיות הם תוך ג' בחינות החיצוניות, והחצוניות 
נקרא גוף, והפנימיות נקרא קול.
%page 1785
%letter קפג
קפג) וכבר ידעת, כי המלאכים נבראו מקולות היוצאין מפה ז"א, והם 
מזווג הנשיקין רוחא ברוחא, שהוא פנימיות ז"א הנקרא קולות, 
ופנימיות נוקבא הנקרא דבור, והבן זה. וכשאין בה רק חיצוניות שהיא 
עומדת אב"א, נקרא יונת אלם.
%break
והנה ידעת מהיכן קול ודבור לאדם, שהוא הגוף הפנימי, שבו מתלבש 
נר"ן, ובמות האדם מסתלק הגוף הפנימי עם נר"ן, ונשאר גוף החצון 
אלם.
%page 1786
%letter קפד
קפד) ודע, כי בעליית ז"א בסוד מ"ן, עולים פנימיותם עם המוחין של 
החיצוניות, כי כל זה הוא תוספת. והסבה, כי צריך לבחינת מ"ן שיעלו 
ג"כ ג"ר ממש ולא ו"ק, כמ"ש במ"א, וג"כ ג"ר של החצוניות נקרא 
מוחין, והכל עולה בסוד מ"ן: ג"ר החצוניות, וכל הפנימיות.
%letter קפה
קפה) וכשחוזר לירד, נכנסים תחלה הג"ר דחצוניות מלובשים בבחי' 
פנימיות דחצוניות נה"י דאמא, ואח"כ יורד כל ג' בחי' פנימיות דז"א 
מלובשים תוך הג' בחי' פנימיות נה"י דאמא.
%page 1787
%letter קפו
קפו) ודע כי כשאנו אומרים שעלה ז"א בחיצוניות נה"י דאמא, אינו 
בפעם א', רק תחלה בסוד עיבור בבחינת חיצוניות, ואח"כ ביניקה 
בבחי' אמצעיות, ואח"כ בגדלות בבחי' פנימיות.
%page 1788
%letter קפז
קפז) ונמצא, כי ג' בחי' פנימיות ג"ר דז"א, בתחילה הלבישו ג' בחינות 
דחיצוניות לג' תחתונות דנה"י דאמא, ואח"כ, חזר לעלות ומלביש ג' 
בחינות פנימיות ג"ר דז"א לג' בחי' פנימיות נה"י דאמא, ע"י ג' בחינות 
עי"מ,
%break
והג' בחינות חיצוניות נה"י דאמא ירדו, להיותן מתלבשים לג' בחינות 
חיצוניות דג' אמצעיות דז"א, וכעד"ז בכל עליות.
%page 1789
%letter קפח
קפח) נמצא כי אין עלייה דג"ר דז"א בג"ת דאמא נעשה בפעם אחד, כי 
צריך עיבור יניקה ומוחין לחיצוניות, ועיבור יניקה ומוחין לפנימיות וכן 
בכל עליות שיש בכל הפרצופים הם עד"ז.
%break
ומעתה אל תתמה אם נתקנו התפלות באורך גדול, כי כמה בחי' צריך 
עד שיעלו ג"ר בג' אחרונות של העליון ממנו, וכן בכל בחי'.
%page 1790
%letter קפט
קפט) והנה במיתת ז"א עד שליש עליון דת"ת שלו כבר ירדו אחורי 
או"א אבל אחורי יש"ס ותבונה לא נגמרו עד מיתת נוקבא דז"א,
%page 1791
ולכן האחורים דאו"א לוקחתם ז"א והאחורים דיש"ס ותבונה לוקחתם 
המלכות ומתלבשים האורות שלהם בהם, דוגמת המוחין דז"א.
%page 1792
%letter קצ
קצ) ובזה תבין מ"ש, כי כאשר הזו"ן הם שוין יחד פנים בפנים אז הנצח 
הוד יסוד דאו"א הם מוחין לז"א, והנה"י דיש"ס ותבונה הם מוחין 
ונכנסים ברישא דנוקבא.
%break
גם תבין מ"ש, שכשהיו פב"פ, אז יוצאין ב' בחי' יעקב: אחד בז"א, 
ואחד בנוקבא, כי האחד שהוא ממוחין דז"א, הוא מאו"א, והב' שהוא 
ממוחין דנוקבא הוא מישראל סבא ותבונה.
%page 1793
%letter קצא
קצא) ואז הם שני המאורות הגדולים, לא היא גדולה ממנו ולא הוא 
גדול ממנה, ואינם צריכין זה לזה כלל. אמנם האחורים של אבא הם 
בצד ימין בחסד דז"א, והאחורים דאמא הם בצד שמאל בגבורה דז"א.
%page 1794
%letter קצב
קצב) ועתה נבאר בחי' הפנימית דזו"ן, כי הנה אחר כל הנ"ל, היה פעם 
ב' כל הנ"ל לצורך פנימית הזו"נ כנ"ל. והנה עיבור א' היה בבחי' 
הפנימים של א"א עצמו ולא ע"י התלבשות דאו"א, והיה זמנו ט' 
חדשים.
%page 1795
%letter קצג
קצג) לפי שעתה בפעם ב' הזאת, לא די שנכללו נה"י הפנימים של א"א 
עצמו בחג"ת שלו, ע"ד שהיו למעלה בעיבור אחד של החיצונית,
%page 1796
אמנם גם החג"ת שלו עלו ונכללו בחב"ד של עצמו, ונמצא ט"ס דא"א 
נכללו והיו בבחי' ג' של ג' ג',
%page 1797
ומזווג זה נעשה העיבור בט' חדשים כמספר ט"ס דא"א, ואז נעשו ו"ק 
פנימים של זו"ן ג"כ, ומפנימיותם נמשכין כל הנשמות כולם כנ"ל.
%page 1798
%letter קצד
קצד) ואח"כ היה העיבור הב' של המוחין של הפנימיות וזה היה בסוד 
ז' חדשים לבד. והענין כי עיבור זה נעלם ועליון מאד,
%page 1799
כי הוא בסוד ז' ספירות תחתונות של עתיק המתלבשים תוך ז' תיקוני 
דגלגולתא דרישא דא"א כמבואר אצלינו, וכנגדן היה העיבור זה מן ז' 
חדשים.
%page 1800
%letter קצה
קצה) ודע כי באותם ז"ת דעתיק, אין יכולת להשיג כלל בחצי עליון של 
החסד שבו רק מחציו ולמטה בלבד, לכן ארז"ל שכל היולדת לז', יולדת 
למקוטעים, ואינו בעיבור כל הז' חדשים שלמים, והנה גם מזה 
הפנימיות של המוחין דזו"ן נמשכו ונעשו נשמות הצדיקים.
%page 1801
%letter קצו
קצו) והבן וראה, כי כמה צדיקים וחסידי עליון קדושים, כולם נולדו 
למקוטעים, לז' חדשי עיבור, כמשה ושמואל הנביא ופרץ וזרח וכיוצא 
באלו ונמצא כי כל אלו (הנשמות) נמשכין מאותן הז' דעתיק 
(המלובשים בז' דגולגלתא דא"א ודי בזה).
%page 1802
%letter קצז
קצז) ענין זמני העיבור (עיין בביאורנו עליהן, כי יש בפנימיות וחיצוניות 
ומה שמצאתי כאן בחילוף כתבתיו) וזה הענין, כי סוד העיבור של ט' 
חדשים הוא כדי לעשות מוחין לז"א כדי שיוכל להוליד,
%break
לכן נתקשרו ו"ק דא"א בג"ר חב"ד שבו בא"א עצמו, שהם מוחין ממש, 
ועי"ז נעשו לז"א מוחין בסוד עיבור דט' חדשים. והנה עיבור זה של ט' 
חדשים הוא לצורך חיצוניות ז"א, ויוליד בחי' עולמות.
%page 1803
%letter קצח
קצח) אבל עיבור ז' חדשים הוא לצורך פנימיות ז"א שיוליד בחי' 
נשמות והענין, כי לצורך פנימיות ז"א, הוצרך שיתקשרו ט"ס דא"א בז' 
דגלגלתא דיליה, כנזכר בס"ד.
%letter קצט
קצט) ואלו הז' דגלגלתא, ד' מהן בחי' מקיפים, וג' מהן בחי' מוחין ואלו 
יתלבשו למטה בת"ת בתוך המוחין, כדי שיוכל לברא פנימיות נשמות 
בכל העולמות. והנה בהצטרף י"ב וט' גימטריא אהי"ה, שהוא סוד 
עיבור, כנודע מהזוהר.
%letter ר
ר) הנה נתבאר אצלינו בדרושי נוקבא דז"א, ובענין מיעוט הירח, כי 
בכל זמן של הגלות, עומדים זו"ן אב"א כל ימי החול, לולי בשעות 
התפלה ובשבתות וכיוצא בזה, כמו שנתבאר שם.
%break
והנה כאשר רוצים לחזור פב"פ צריך שתקדים בחי' הפלת הדורמיטא 
על ז"א, כדי שתיעשה הנסירה ותוכל לחזור עמו אפין באפין, כנזכר 
בדרושי ר"ה.
%page 1804
%letter רא
רא) ולהיות כי ענין מרדכי ואסתר היה בסוף השבעים שנה של גלות 
בבל כנודע, לכן אז כבר בימיהם התחיל ענין תיקון זו"ן, כדי לחזור אפין 
באפין, ויגאלו ישראל. וענין התחלה זו היא ענין הדורמיטא שנעשה אז 
בימיהם.
%letter רב
רב) וז"ס הצרה העצומה שהיתה אז לישראל, אשר עליו נאמר, והנה 
אימה חשיכה גדולה כו', וארז"ל חשכה זו גלות מדי, שהחשיך עיניהם 
של ישראל.
%break
וענינו הוא, לפי שאז היה ז"א בסוד הדורמיטא, ונודע כי המן הרשע 
היה אוסטרלוגוס גדול, כנודע בענין והפיל פור הוא הגורל מיום ליום כו' 
ובפרט במ"ש בס"ה, כי הוא ועשרת בניו כוללים כל עשרה קליפין 
החיצונים,
%break
וידע בחכמתו ענין מיעוט השגחתו ית' על ישראל בימים ההם, להיותו 
בבחי' השינה ולכן חשב ועלה בלבו, כי הזמן מוכן לאבד שונאיהם של 
ישראל.
%page 1805
%letter רג
רג) וז"ס ענין ויכוח המן עם אחשורוש אם יעלה בידם עצה זו, והשיב 
לו המן ישנו עם כו', ודרשו רז"ל ישן הוא האלוה שלהם והבן זה. 
ולהיות כי הדורמיטא ההיא היא לטובתן של ישראל, כדי שתנסר 
הנקבה מאחורוי ויחזרו פב"פ, ויגאלו ישראל, ויבנה בית המקדש,
%break
לכן התייעצו שניהם, כי בזמן ההוא שהאלוה שלהם הוא ישן, יקדימו 
הם לאבד ולהשמיד שונאיהם של ישראל, כדי שלא ישארו אפילו מתי 
מעט, שיהיו ראוים לגאולה, ועי"כ לא יבנה בהמ"ק.
%break
ונודע, עצת המן מן שמשי ספרא בנו וכתביהם אל אחשורוש הנקרא 
ארתחששתא בספר עזרא עד שיבטלו בנין ב"ה, בראותם כי הגיע זמנו 
להבנות ודי בזה.
%page 1806
%letter רד
רד) והנה אף בזמן הדורמיטא אין הנקבה ישנה, כי אז מסתלקין 
המוחין מן ז"א ונכנסין בנקבה, כדי להבנות ולתקן פרצופה, כדי שתוכל 
לחזור אפין באפין כנודע בענין דרוש השופר של ר"ה.
%break
ובהכרח יש הארה והשגחה זו על ישראל מצידה, וענין אותה הארה 
היתה ענין מרדכי הצדיק כמו שנבאר בע"ה.
%page 1807
%letter רה
רה) וכראות המן את מרדכי, שע"י היתה הארה והשגחה על ישראל 
בזמן ההוא נתיעץ עם זרש אשתו ושס"ה יועציו כו', וארז"ל כי זרש 
אשתו היתה מכשפה גדולה, ועצתה שקולה מכל שס"ה יועציו,
%break
ועלתה עצתם להרוג את מרדכי ולתלותו על העץ הוא זנבה של נחש 
המשך רגל הקוף, כמבואר אצלנו וכנזכר בס"ה שיר השירים ודי בזה.
%page 1808
%letter רו
רו) ואם ח"ו ככה יעלה, יוכל אח"כ לאבד את שונאיהם של ישראל ואז 
השי"ת ברחמיו, האיר הארת נוקבא העליונה, והיא גדולת מרדכי 
ואסתר, ועל ידם נושעו ישראל מן הצרה הגדולה ההיא, כמו שנבאר, 
וזה ענין מרדכי והארתו.
%letter רז
רז) דע, כי הנה בזמן הדורמיטא דז"א, לא בלבד נכנסין המוחין דז"א 
מצד נה"י דאמא ונכנסין בנוקבא רחל בהיותה אב"א, אלא אף גם 
המוחין דבנה"י דאבא, בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע, דא אבא ואמא.
%page 1809
%letter רח
רח) ונמצא, כי כמו בהיות המוחין ההם תוך ז"א, היו יוצאים מהם ב' 
הארות לחוץ, ומבחי' הארת המוחין דאבא יוצא יעקב מצד פנים דז"א, 
ומבחי' הארת מוחין דאמא יוצאת רחל מצד אחוריו. גם עתה יוצאות 
מרחל נוקבא דז"א ב' הארות אלו ג"כ בלי ספק.
%page 1810
%letter רט
רט) ולא עוד, אלא שבהיות מוחין הנזכר תוך הנקבה נתוספה בחי' 
הארה שלישית, משא"כ בהיותם תוך ז"א. והוא, כי הנה בהיותם תוך 
ז"א היה יסוד דאמא נשלם בחזה דז"א,
%break
והיסוד דאבא שהוא יותר ארוך כנודע היה נשלם בסיום היסוד דז"א 
ממש ולא היה יוצא מחוץ ליסוד כלל.
%letter רי
רי) אבל עתה, בהיותם המוחין תוך הנקבה, אשר היסוד שלה נוקביי 
קצר, מוכרח הוא, שהיסוד דאבא יתפשט, ויצא מחוץ ליסוד נוקבא 
ולחוץ, ותתגלה הארתו בגילוי גמור לגמרי,
%break
ונודע, כי מה שהיא מתלבש ביסוד דז"א הוא בחי' העטרה של היסוד 
דאבא, שהיא בחי' המלכות דאבא, ואין ספק כי הארה זו הנגלית 
ממלכות דאבא, היא הארה גדולה עד מאד.
%letter ריא
ריא) והנה שורש נשמת מרדכי היתה מן ההארה ההיא, ולכן על ידו 
היתה תשועת ישראל בזמן ההוא. וזה נרמז בשם מרדכי ממש, 
שארז"ל שהוא לשון מירא דכיא: מ"ר דכ"י. והוא תרגום מר דרור, גם 
נקרא מור עובר.
%page 1811
%letter ריב
ריב) והענין הוא, כי ההארה הגדולה ההיא, היא מר דרור, זך ונקי 
בתכלית, העוברת מפי יסוד דנוקבא ולחוץ. וז"ס פסוק וידי נטפו מר 
עובר.
%break
ובזה תבין מעלת מרדכי, שעלה לבחי' מלכות ומשנה למלך. וז"ס 
הפסוק, ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת 
זהב גדולה.
%letter ריג
ריג) והמשכיל יבין כל פרטי הפסוק זה, ענין יציאה זו מלפני המלך היא 
רחל, ועטרת זהב גדולה, מצד עטרה יסוד דאבא. ולכן נקרא גדולה, כי 
החסד וחכמה נקרא גדולה, בסוד הגדול הגבור והנורא. גם המעמיק 
ישכיל היותן משבט בנימין ודי בזה.
%letter ריד
ריד) וז"ס קריאת המגילה, וגם התפשטותה בעת קריאתה, לטעם 
פירסום הנס, והוא ענין הארת עטרת מלכות דאבא, המתגלית ויוצאה 
לחוץ, ולכן נקרא מגילה, לשון גילוי, וצריך לגלותה ולפרסמה.
%break
גם מגלה בלא יוד היא עולה בגי' ע"ח, כמנין ג' הויו"ת כ"ו כ"ו כ"ו, שהם 
ענין ג' מוחין דחב"ד דנה"י דאבא, המתגלים שם במלכות ההוא.
%page 1812
%letter רטו
רטו) וזהו ענין היות המגילה נקרא אגר"ת, ונקרא ספ"ר, ויש לה דינים 
כתורה שבכתב, כי ספר התורה, הוא יסוד דאבא, הנקרא תורה 
שבכתב, צורת ספר כעין ו' ארוכה,
%break
והמגילה היא ההארה היוצא מחוץ ליסוד כנזכר, וגם הוא ארוכה 
בצורת ו', ובצורת מגילה ארוכה. ודי בהערות אלו אל המשכילים.
%letter רטז
רטז) ואמנם היות ימי הפורים האלו נעשים בכל שנה ושנה, ולא 
הספיק לעשות בזמן ההוא לבדו, הטעם הוא, כי השי"ת ברחמיו רצה 
שאותה ההארה המתחדשת בהיות המוחין דאו"א, תוך הנקבה בזמן 
דורמיטת ז"א, לא תתבטל לעולם בכל שנה ושנה בימים ההם עצמם.
%letter ריז
ריז) כי הנה אחר דורמיטא, חוזרים פב"פ, והמוחין הם בז"א, ואין 
בחינת ההארה זו יוצאת אז כלל כנ"ל, והארת מרדכי מתבטלת לגמרי, 
ונעלמת בפנים.
%break
ורצה השי"ת, שבכל שנה בימי הפורים כיוצא בהם, אף אם יהיו זו"ן 
פב"פ תתגלה ההארה הנזכרת בימים ההם, ולא תתבטל.
%page 1813
%letter ריח
ריח) והענין הוא, כי בכל שנה בימים ההם כאשר יכנסו המוחין ברחל 
בסוד דורמיטא דז"א, אעפ"י שאח"כ יחזרו פב"פ לא תתבטל ההארה 
הנזכרת ותשאר שם קיימת, ונרשמת אף גם אחר הסתלקות המוחין 
האלו ממנה ויחזרו בז"א.
%letter ריט
ריט) וז"ס, מ"ש הכתוב וזכרם לא יסוף מזרעם. כי אותה ההארה היא 
עטרת היסוד הזכר דאבא הנקרא זכר כנודע, וזכרם זה לא יסוף 
מזרעם בימי הפורים שבכל שנה ושנה כנודע.
%letter רכ
רכ) לכן לעת"ל, כל המועדים יתבטלו חוץ ממגילת אסתר. והטעם הוא 
כי לעולם לא היה נס גדול כזה, לא בשבתות ולא ביו"ט,
%break
להתקיים ההארה זו אף אחר הסתלקות המוחין מן הנקבה, אלא בימי 
הפורים בלבד. ובבחי' זו יש יתרון גדול אל פורים על כל שאר הימים, 
אפילו בשבתות ויו"ט.
%page 1814
%letter רכא
רכא) והנה בכל שנה בימי הפורים, כדי לקיים ההארה הנזכרת אנו 
צריכין לעשות ג' מצות, והם: קריאת המגילה, כדי להמשיך ולגלות 
ההארה הנזכרת היוצאת לחוץ בגילוי. והנה צריכות ב' בחי' אחרות.
%letter רכב
רכב) והם אלו: הא' בחי' ההארת היסוד ההוא דאבא ברחל, לצורך 
תיקון בנין פרצופה, כי לכן נכנסים המוחין הנזכרים בה, כדי להגדילה 
ולעשותה פרצוף כנזכר, וזה נעשה בסוד מתנות לאביונים,
%break
כי רחל נקראת עני ואביון, והיסוד דאבא הנקרא צדיק נותן לה צדקה 
ומתנות. והארה הזו מתקיים ע"י שאנו נותנים למטה מתנות לאביונים, 
וע"י מצוה זו נעשה דוגמתה למעלה.
%page 1815
%letter רכג
רכג) ובחי' הב' היא, כי אחר שנתקן פרצוף רחל עצמו, ע"י הצדקה 
ומתנות לאביונים. עוד צריך הארה שתתקיים בה, בסוד המוחין עצמן 
שלו המתלבשין תוך פרצוף י"ס שלה בעת הדורמיטא, כנודע.
%break
וצריך שתתקיים הארה הנזכרת במוחין שלה כל הימים ההם הנקרא 
פורים וישאר קיימת שם אף גם אם יסתלקו המוחין דאו"א אחר 
הדורמיטא ותחזור פב"פ ועכ"ז תשאר הארת המוחין ההם קיימים 
במוחין שלה,
%break
ולא יסתלקו לגמרי, כבשאר הזמנים, כנ"ל, וענין זה תלוי בקיום מצוה 
אחרת, והיא לעשות סעודת פורים משתה ושמחה.
%page 1816
%letter רכד
רכד) וזו, ענין אכילה ושתיה, כמבואר אצלינו שהמוחין של הנקבה 
נקרא י"ה י"ה, ונעשים מבחי' י"ה, והם נמשכין בה, ע"י אכילה ושתיה. 
וזהו פי' אכילה: אכ"ל י"ה. שתיה: ש"ת י"ה, כי ע"י המאכל והמשתה, 
נמשכין לה מוחין הנקרא י"ה.
%break
גם נרמזה היא עצמה במלת אכילה, שהיא בגי' אדנ"י ע"ה לרמוז, כי 
אלו המוחין של י"ה הנמשכין ע"י האכילה הם בנקבה הנקרא אדנ"י.
%page 1817
%letter רכה
רכה) גם אסת"ר היא בגי' תרס"א. והנה שם אדנ"י במילואו הוא 
תרע"א והנה שם אסתר חסרה י', ובתוכה מסתתרת הנקודה הפנימית 
עצמה הנקראת י' של אדנ"י, הנקראת אסתר, על שם שמסתתרת.
%break
(עד כאן הגיעו דרושי הרב זלה"ה וענין משלוח מנות איש לרעהו, לא 
נתבארו מפי הרב ז"ל, ושמא רמז לענין הארת יסוד דדכורא הניתן 
ליסוד דנוקבא, והם נקראים איש לרעהו יסוד ליסוד, נלע"ד.
%break
א"ש עד כאן הגיעו כל ספר הדרושים של הרב זללה"ה ולא הפלתי 
דבר אחד מדבריו ארצה תל"י).
%page 1818
%letter רכו
רכו) מנות ומתנות: ארז"ל, ב' מנות לאיש א', וב' מתנות לב' אביונים. 
והנה יש לראות, למה ברעהו אמר מנות, באות תיו אחת, ובאביונים ב' 
אותיות תיו,
%break
האמנם כבר ידעת, כי היסוד נקרא איש, ועיקר הארת יום זה, הוא 
גילוי יסוד אבא, והוא זכר. ובהיותו מלובש בתוך יסוד דאמא, לכן אמר 
מנות בתיו אחת, כי אות תיו מצד הנוקבא.
%letter רכז
רכז) באופן, כי ב' מנות הם: א' מצד אבא שהוא מ"נ דמנות, כאשר 
ידעת ואחד מצד היסוד דאמא כנ"ל והם, איש: שהוא יסוד דאבא, 
לרעהו: שהוא היסוד דז"א.
%break
כי אם היות אבא גדול, הנה בהיותו יורד למקום יסוד דז"א, נקרא 
רעהו. ע"ד הז"א, כשיורד ביצירה, שנאמר עליו שלף איש נעלו ונתן 
לרעהו.
%letter רכח
רכח) ומתנות לאביונים, הם מצד אמא. ולכן הם ב' תוי"ן, כי הם מצד 
הנוקבא, והם ב' מתנות לב' אביונים, שהם נ"ה שהם אביונים. כאשר 
ידעת בסוד הערבה לא ריח ולא טעם ונקראו אביונים. כי אמא עד הוד 
אתפשטותה.
%page 1819
%letter רכט
רכט) וגם מ"ש רז"ל, כי בימי הפורים נותנים לכל מי שפושט ידו, הענין 
הוא כי הגבאי של צדקה הוא היסוד, ובימי החול אשר הוא יסוד דז"א, 
צריך לראות למי נותן הצדקה. אבל עתה, שהוא יסוד דאבא, הארה 
גדולה, אין להקפיד, אלא כל מי שפושט ידו נותנים.
%break