ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים נ-ת
%book ערבות
%break
%letter 1
1. אי אפשר לקיים התורה והמצוות, כי אם ע"י הערבות, שכל אחד 
נעשה ערב בעד חברו. כי עיקר קיום התורה, שהוא בחינת הרצון, הוא 
ע"י האחדות. ועל כן, כל מי שרוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות, 
שהעיקר ע"י התגברות הרצון, 
%break
צריך להיכלל בכלליות ישראל, באחדות גדול. וע"כ בשעת קבלת 
התורה בודאי נעשו מיד ערבים זה לזה, כי תכף, כשרוצים לקבל 
התורה, צריכים תכף להיכלל יחד כולם כאחד, כדי לכלול ברצון, ואזי 
בודאי כל אחד ערב בעד חברו, מאחר שהכל חשובים כאחד. 
%break
ודווקא ע"י זה, שכל אחד ערב בעד חברו, שהוא בחינת אחדות, ע"י 
זה דווקא יכולים לקיים את התורה.
%S (ליקוטי הלכות. חשן משפט, הלכות עָרֵב)
%break
%letter 2
2. עיקר האהבה ואחדות, הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה 
לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שעל ידי 
זה נכללים ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות.
%S (ליקוטי הלכות. חשן משפט, הלכות עָרֵב)
%break
%letter 3
3. כתוב "ויעשו כולם אגודה אחת" - אזי יהיה יותר בנקל "לעשות 
רצונך בלבב שלם". כי בזמן שאין אגודה אחת אזי קשה לעבוד בלבב 
שלם, אלא חלק מהלב נשאר לתועלת עצמו ולא לתועלת הבורא. כמו 
שמובא במדרש תנחומא: 
%break
"אתם נצבים היום - מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם 
כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: והיה לך ה' לאור 
עולם. אימתי? בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת, שנאמר: חיים כלכם 
היום... 
%break
הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שענין "חבורה" שהוא 
אהבת חברים הוא ענין של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו 
כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה.
%S (רב"ש - ב'. אגרת ל"ד)
%break
%letter 4
4. אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת 
רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו 
בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו, כמ''ש, "כל 
המתגאה", 
%break
כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, בלא לבוש גאות, ואוי לו שגורם חורבן 
לנפשו. שלא היה התעוררות, לכל פרט מבני ישראל, לדרוש שום דבר 
ביחידות, כי לכל פרט לא היה חסר כלום, מחמת שלא הרגישו בעצמם 
לאני בפני עצמם, וזה כוחם לצאת ממצרים ביד רמה. 
%break
וצריך כל אדם להאסף בכל כוחו בכלל ישראל, בכל פניות לה' בתפילה 
ועבודה, ויכלול את עצמו בשורש כל ישראל.
%S (בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")
%break
%letter 5
5. כתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם 
צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם 
כולו ביחד". והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים 
דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", 
%break
אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, 
שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כי רחמי הקב"ה נמצאים 
תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, "משמיא פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו.
%S (רב"ש - א'. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)
%break
%letter 6
6. האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל 
כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה 
מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו 
וזה לזה, עד שכולם נענים. 
%break
וזהו שאמרו ישראל ערבים זה לזה, פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני 
שממתיקין זה לזה בתפלתם, שמתפללין כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה הם נענים.
%S (נועם אלימלך. ליקוטי שושנה)
%break
%letter 7
7. צריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו 
שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה 
שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה 
גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. 
%break
נמצא, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד 
יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת.
%S (רב"ש - א'. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)
%break
%letter 8
8. מוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו, להחברים, מטעם כי 
בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, שגם החברים 
ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים.
%break
 והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת 
חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחבירו.
%S (רב"ש - א'. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)
%break
%letter 9
9. כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, 
ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר 
לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא 
להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות בעבודת ה'. 
%break
מה שאין כן עכשיו החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקוה, שהשיג 
ע"י החברה בטחון וכח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע 
לשלימות. וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, 
%break
אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין 
ואפס. והכל קבל מכח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל 
להכניס מצב של עידוד וקיום אויר חדש בהחברה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
%break
%letter 10
10. אתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו 
בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה. כי 
אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה. שגם הלילה, היינו 
חשכת הלילה, גם כן בא מצד ה' יתברך לטובת האדם, 
%break
כמו שכתוב "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת". היוצא מזה, 
עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה, כמו 
שאמרו חז"ל על "בהעלותך את הנרות", ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו.
%S (רב"ש - ב'. אגרת כ"ד)
%break
%letter 11
11. על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא 
חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לנצוצי אהבה, עד שמתרקם 
מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה 
אחת מסבבת ומקפת את שניהם, 
%break
כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד. ובו בזמן שמתחילים 
להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג. 
כי זה שחברו אוהבו זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא 
לבדו דואג עבור שלומו וטובתו, 
%break
אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין 
לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו.
%S (רב"ש - ב'. אגרת מ')
%break
%letter 12
12. צריך לדעת, שאהבה נקנית על ידי מעשים. בזה שנותן לחברו 
מתנות, אזי כל מתנה ומתנה שנותן לחברו, הוא כמו חץ וכדור, 
שעושה חור בלבו של חברו. וגם שלבו של חברו הוא כמו אבן, מכל 
מקום כל כדור וכדור עושה חור. ומהרבה חורים נעשה מקום חלל. 
%break
ואז נכנסת האהבה של הנותן מתנות במקום חלל הזה. וחמימות 
האהבה מושכת אליו ניצוצי האהבה של חברו. ואז משתי אהבות 
מתרקם לבוש אהבה, שהלבוש הזה מכסה את שניהם. 
%break
זאת אומרת, שאהבה אחת מסובבת ומקפת את שניהם, וממילא 
שניהם נעשו אז לאיש אחד, משום שהלבוש ששניהם מתכסים בו, הוא לבוש אחד.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 759 "כללות האדם")
%break
%letter 13
13. איעצך, לעורר בקרבך יראה מקרירות אהבה שבנינו, והגם 
שהשכל מכחיש ציור כזה. אבל הגע עצמך, אם יש תחבולה להוסיף 
באהבה, ואינו מוסיף גם זה לפגם תחשב: בדומה לאיש הנותן מתנה גדולה לרעהו, 
%break
האהבה המתגלה בלבו בשעת מעשה, אינה דומה לאהבה הנשארת 
בלב, לאחר מעשה, אלא היא הולכת ומתקררת יום יום, עד שאפשר 
לבא לכלל שכחה בברכת האהבה, ומחויב מקבל המתנה להמציא 
תחבולה בכל יום להיות בעיניו כחדשות. 
%break
וזהו כל עבודתנו, לגלות אהבתנו בקרבנו, בכל יום ויום ממש, שוה 
בשוה כמו בשעת הקבלה, דהיינו, להרבות ולהפרות השכל בתוספות 
מרובות על העיקר, עד שהתוספות ברכה של עכשיו, יהיה נוגע בחושים שלנו, 
%break
כמו מתנה העיקרית בפעם הראשונה, ולזה צריכים תחבולות גדולות, וערוכות לעת הצורך.
%S (בעל הסולם. אגרת ב')
%break
%letter 14
14. אין יכולים לקבל שום דבר בלתי השתוות, אלא תמיד צריך להיות 
בחינת השואה. לכן כשהוא מעורר רחמים על עצמו, נמצא שעוסק אז 
בחינת קבלה לעצמו. וכל כמה שהוא מרבה בתפילה, לא די שלא מכין 
כלי דהשואה, אלא אדרבא, שנצוצי קבלה מתרקמים אצלו. 
%break
נמצא שהוא הולך בדרך הפוך, היינו שהוא צריך להכין כלי דהשפעה, 
אך הוא הכין כלי דקבלה. ו"הדבק במדותיו" הוא דווקא "מה הוא רחום 
אף אתה רחום". לכן כשהוא מתפלל עבור הכלל, נמצא שעל ידי 
התפילה הזו, הוא עוסק בבחינת השפעה. 
%break
וכל כמה שהוא מתפלל, בשיעור כזה הוא מרקם כלי דהשפעה, שיכול 
להתגלות על זה אור דהשפעה.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 217 "ברח דודי")
%break
%letter 15
15. העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש 
שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת 
אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי 
אנכי יושבת". 
%break
היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, 
שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח 
להבורא. אם כן מה חשוב לי, אם הקב"ה יש לו הנאה ממני, או 
שאותה הנאה היא יכולים לקבל מאחרים. 
%break
זאת אומרת, הוא מבקש מה', שיתן לנו הבנה כזו, שהיא נקראת "כולו 
לשם שמים", שפירושו, שיהא בטוח בעצמו, שלא מרמה את עצמו, 
בזה שהוא רוצה להשפיע לה'. שיכול להיות באמת הוא חושב הכל על 
אהבה עצמית שלו, היינו שהוא ירגיש את הטוב והעונג. 
%break
אי לזאת, הוא מתפלל לה' עבור הכלל.
%S (רב"ש - א'. "תפלת רבים")
%break
%letter 16
16. אם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא 
דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה 
להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, 
משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. 
%break
ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן 
לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', 
שתהיה לו נחת רוח. והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, 
לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. 
%break
והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה 
מזה יותר תועלת לה'.
%S (רב"ש - א'. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)
%break
%letter 17
17. המתפלל על חברו הוא נענה תחילה. כי האדם המתפלל על חברו 
נעשה צינור ההשפעה, להשפיע לחברו, שעל ידו הולכת השפע, ובעל 
כורחו הוא נענה תחילה, כיון שעל ידו הוא עובר ההשפעה.
%S (רב מנחם מנדל מקוסוב. אהבת שלום)
%break
%letter 18
18. וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה. כי לא 
נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים 
לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת 
לרעך כמוך" בכל שיעורו. 
%break
דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל 
אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע 
באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו. ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, 
ואמרו: "נעשה ונשמע", 
%break
הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר 
מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת. משום 
שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו 
לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, 
%break
וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום 
גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים 
נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו.
%S (בעל הסולם. מאמר "הערבות" אות יז)
%break
%letter 19
19. אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, 
ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר 
שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל 
לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". 
%break
אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, 
לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת 
קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך". כי 
איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, 
%break
בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על 
המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו. ולפיכך, 
אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה.
%S (בעל הסולם. "מתן תורה" אות ט"ז)
%break
%letter 20
20. כתוב "ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד", שפירוש, שלכולם היה 
מטרה אחת שהוא לתועלת הבורא. ויש להבין, איך יכול להיות כאיש 
אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם 
דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", 
%break
ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד. תשובה - אם אנו מדברים שכל 
אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, 
הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, 
%break
וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, 
שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד.
%S (רב"ש - ב'. אגרת מ"ב)
%break
%letter 21
21. כתוב "ה' אחד וישראל הם אחד" ולכך הם דבוקים בהשי"ת, כי 
נאה לאחד לדבק באחד. כשישראל הם אגודים ודבוקים יחד באחדות 
גמור, אז לאחד יחשבו ושורה עליהם ה' ברוך הוא, שהוא אחד. אבל 
כשחלילה חלק לבם ונפרדים זה מזה, 
%break
אי אפשר להם להיות דבוקים באחד ואין ה' שורה עליהם, ושורה 
חלילה אל זר עליהם. וזה יש לומר הרמז בפסוק "ואתם, הדבקים בה' 
אלקיכם, חיים כולכם היום", היינו כשתהיו דבוקים ונאחדים זה בזה, 
אז "חיים כולכם", כשהם באחדות אחד, 
%break
אז נאה לאחד לדבק באחד ושורה עליהם ה' אחד.
%S (דגל מחנה אפרים. פרשת ואתחנן)
%break
%letter 22
22. "על כל קרבנך תקריב מלח", שפירושו "ברית מלח". שענין ברית 
הוא כנגד השכל. כי מדרך העולם הוא, כי כששני אנשים עושים טובות 
אחד להשני, בטח בזמן שאהבה פועלת בין שניהם, לא צריכים אז לכריתת ברית. 
%break
אבל יחד אנו רואים, שדוקא בזמן שהאהבה פועלת, אז מדרך העולם 
הוא לעשות כריתת ברית. אז הוא אמר, שהכריתת ברית, שעושים, 
הוא על לאחר זמן. פירוש הדבר, שעושים עכשיו הסכם, באם שיבוא 
אח"כ מצב, שכל אחד מהם יחשוב, 
%break
שאין לבו של כל אחד שלם לחבירו, ואם יש להם הסכם, אז ההסכם הזה 
מחייב אותם לזכור את הכריתת ברית שעשו ביניהם, בכדי להמשיך גם 
במצב הזה את האהבה הישנה. וזה פירוש "על כל קרבנך תקריב מלח", 
%break
היינו, שכל קרבות בעבודת השם ית' צריך להיות על "ברית מלך".
%S (בעל הסולם. שמעתי. מאמר עו. "על כל קרבנך תקריב מלח")