ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book הכבדת הלב-הזמנה לבניית השתוקקות לבורא
%break
%letter 1
1. יש לדעת, שהלילה ברא ה'. ובטח ברא זה אודות המטרה, שהיא 
להטיב לנבראיו. אם כן כל אחד שואל "למה ברא חושך, שהוא בחינת 
לילה. הלא לפי המטרת הבריאה, היה צריך לברוא רק יום ולא לילה". 
והפסוק אומר, "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". 
%break
היינו דוקא על ידי שניהם, שהם לילה ויום, אז בא יום אחד. אלא, 
שבכוונה תחילה נברא הלילה, שאינו מאיר בלי תיקונים, בכדי לעשות 
תיקונים, על מה שהלילה מגלה לאדם. כי על הרגשת של החושך 
מתרקמים כלים, שנחוץ להם, 
%break
בכדי שיהיה להם צורך להבורא, שהוא יעזור להם. אחרת אין צורך 
לישועת ה'. היינו, שאין אז צורך להתורה, שהיא בחינת "המאור שבה מחזירו למוטב".
%S (רב"ש - א'. מאמר 2 "ענין ענף ושורש" 1985)
%break
%letter 2
2. אהבה שלמה, היא אהבה בשני צדדים, בין בדין, בין בחסד 
ובהצלחת דרכיו. שיאהב את הקב"ה, שאפילו הוא לוקח ממנו את 
נשמתו. זוהי אהבה שלמה, שהיא בשני צדדים, בחסד ובדין. וע"כ, 
האור של מעשה בראשית יצא, ואח"כ נגנז. 
%break
וכשנגנז, יצא דין הקשה. ונכללו ב' הצדדים, חסד ודין יחד, שיהיו 
שלמות, שניתן מקום להתכללות ב' הקצוות כאחת. כי עתה תצויר 
האפשרות לגלות שלמות אהבתו, גם בשעה שנוטל את נפשו ממנו. 
וניתן מקום להשלמת האהבה. 
%break
באופן, שאם לא היה נגנז, והדין הקשה לא היה נגלה, הייתה אהבה 
רבה זו חסרה מהצדיקים, ולא הייתה לה שום אפשרות לבוא פעם לכלל גילוי.
%S (זוהר לעם. הקסה"ז, "המצווה השנייה", 201)
%break
%letter 3
3. מוטל על האדם לבדוק את עצמו תמיד, את מטרת עבודתו. היינו, 
שבכל מעשים שהוא עושה, אם הקב"ה יקבל מזה נחת רוח. כי הוא 
רוצה בהשתוות הצורה לה', שזה נקרא "כל מעשיך יהיו לשם שמים". 
היינו, שכל מה שהאדם עושה, הוא רוצה בזה, שה' יהנה מזה, 
%break
כמ"ש: "לעשות נחת רוח ליוצרו". ועם הרצון לקבל צריך להתנהג עמו 
ולומר לו: כבר החלטתי, ששום הנאה אני לא רוצה לקבל, מטעם 
שאתה רוצה להנות. היות על הרצון שלך אני מוכרח להיות נפרד מה', 
כי שינוי צורה גורם פירוד וריחוק מה'. 
%break
והתקוה של אדם צריך להיות, היות שהאדם לא יכול להשתחרר 
משליטת הרצון לקבל, והוא נמצא תמיד בגלל זה בעליות וירידות, לכן 
הוא מצפה לה', שיזכה שה' יאיר עיניו, ושיהיה לו כח להתגבר ולעבוד רק לתועלת ה'. 
%break
וזה כמ"ש: "אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש". "אותה", היינו 
השכינה הקדושה. ומבקש, שיהא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי".
%S (בעל הסולם. שמעתי. יט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 4
4. כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי 
"פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל ההתגברויות 
מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע. 
%break
והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים 
דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, 
אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. לכן משום זה, 
כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, 
%break
אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה 
מהדעת". וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל 
יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, 
%break
אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו 
מקום להכניס אותם להקדושה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
%break
%letter 5
5. "ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי 
ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת 
מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. תשובה, שמלמעלה נותנים לו ירידה, 
%break
בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו 
מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי אפשר להיות גאולה אם אין שם גלות 
קודם. ומה זה גלות, זה שמונח תחת שליטת אהבה עצמית ולא יכול לעבוד לשם שמים. 
%break
ומתי נקראת אהבה עצמית גלות, זה רק בזמן שרוצה לצאת משליטה 
זאת, משום שסובל יסורים, מזה שאינו יכול לעשות שום דבר לשם שמים.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 71 "ענין גלות")
%break
%letter 6
6. האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה 
באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, 
מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה 
להאדם מגע הדוק עם הבורא, 
%break
שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. והאדם צריך 
להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, 
שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא 
בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. 
%break
ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, 
ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע.
%S (בעל הסולם. שמעתי. יט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 7
7. צריכים לדעת, לזכות לבחינת בינה, הוא עבודה גדולה עד 
שמשיגים בחינה זו. כלומר, שיהא מסתפק במועט, בהרגשה שיש לו, 
ובשכל שיש לו, אלא הוא שמח בחלקו, במה שיש לו. ואדם הזה יכול 
להיות תמיד בשלימות, מטעם שהוא שמח בחלקו. 
%break
אולם מה יש לאדם לעשות, שעדיין לא הגיע לבחינה זו, והוא רואה 
שאינו יכול להתגבר על הרצון לקבל. אז הוא צריך להתפלל לה', שה' 
יעזור לו, שיהיה ביכולתו ללכת בעבודה בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר, 
%break
אלא שיהיה בידו לעשות הכל לשם שמים, אף על פי שהגוף מתנגד 
לזה. כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא 
צריך להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. אלא, היות שהוא 
לא יכול להתגבר על הגוף שלו, 
%break
לכן הוא מבקש מה', שיתן עזרה לנצח את מלחמות היצר.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 8
8. מי שרוצה ללכת בבחינת השפעה, הוא צריך להיות תמיד בשמחה, 
היינו בכל הצורות הבאות עליו הוא צריך להיות בשמחה מטעם שאין 
לו שום כוונה לקבלה עצמית. לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הוא 
באמת עובד בעל מנת להשפיע, 
%break
בטח שהוא צריך להיות בשמחה בזה שהוא זכה להיות משפיע נחת 
רוח ליוצרו, ואם הוא מרגיש שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן 
צריך להיות בשמחה, משום מצד עצמו האדם אומר שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, 
%break
הוא שמח בזה שאין הרצון לקבל יכול להנות מעבודה זו, מזה הוא צריך לקבל שמחה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 9
9. הזהר הקדוש שואל, הלא כתיב "קרוב ה' לנשברי לב". העובד ה', 
היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, 
שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן 
שחסר לו בהערכת גדלות המלך. 
%break
לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות 
המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח 
עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'. וכאן מתפתחות ב' הבחינות: 
%break
א. בזה שאין לו הרגשת גדלות המלך צריך להצטער. ב. צריך להיות 
בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא כמו שאר 
אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על מנת לקבל.
%break
וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך 
להצטער על רוחניות. ומזה הוא צריך להיות שמח, שה' שלח לו 
מחשבות של חסרון רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה'. ולכן הוא צריך לשמוח.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 42 "עבדו ה' בשמחה")
%break
%letter 10
10. כל עוד, שהאדם אינו זוכה, להשגחה של גילוי פנים, נמצא, 
שהתורה והמצוות, שהרבה, מכבידים לו הסתר הפנים, במידה 
מרובה. וז"ש, אשר הקב"ה מסתיר עצמו בתורה. ובאמת, כל הכובד 
הזה, שהוא מרגיש ביותר על ידי התורה, אינו, אלא כבחינת כרוזים, 
%break
אשר התורה הקדושה בעצמה, קוראת אליו עי"ז, ומעוררתו להזדרז 
ביותר, ולמהר ליתן את סכום היגיעה, הנדרש ממנו, בכדי לזכותו 
תיכף לגילוי הפנים, כחפץ ה'.
%S (בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", ק"א)
%break
%letter 11
11. "דומה דודי לצבי", שדרשו ז"ל "מה הצבי בשעה שהוא בורח 
מחזיר פניו לאחוריו כך הקב"ה בשעה שהוא מסתלק ח"ו מישראל 
מחזיר פניו לאחוריו". ופרשתי לכם, אשר אז חזר הפנים להיות 
באחורים, כלומר, שמשתוקק ומתגעגע לחזור ולהדבק בישראל. 
%break
ומזה נולדים גם בישראל געגועים והשתוקקות להדבק בהשי"ת, אשר 
השעור של השתוקקות והכיסופין, הוא באמת הפנים עצמם. על דרך 
שמובא בברכי נפשי שחיבר הר"י הלוי "פני אל תפלתך ברוצך לחלות פני האדון ה'". 
%break
אשר ע"כ עיקר הסגולה בזמן הזה, רק להתמיד ולהרבות הגעגועים והכיסופים, כי בזה מתגלה הפנים.
%S (בעל הסולם. אגרת כ"ב) 
%break
%letter 12
12. טבע הרוחניות, אשר הדבוק בה', מרגיש את עצמו בבחינת אינו 
דבוק, ודואג ומהסס על זה, ועושה כל שימצא ידו בכוחו לזכות 
לדביקות. כי חכם מרגיש הפוך, ממי שאינו דבוק בה', שירגיש עצמו מסתפק ושבע, 
%break
ולא ידאג כראוי, אלא לקיים מצות דאגה וגעגועים, כי "שוטה אינו מרגיש".
%S (בעל הסולם. אגרת מ"ז)
%break
%letter 13
13. המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת 
השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, 
ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר 
שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, 
%break
שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו 
ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה 
קלקול ואון בעדו. כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא 
איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, 
%break
הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש 
אותה, או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי 
"בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 14
14. העצה היחידה להשיג חסרון, שחסר לנו רצון להשפיע, היא רק 
ע"י תפלה, שהיא בחינת "אמצעי" בין האדם להחסרון. היינו שהוא 
מתפלל לה' שיתן לו דבר שלא חסר לו, שיחסר לו. נמצא, הכלי 
שנקרא חסרון, הוא חסרון מבחינת הרגשה, 
%break
היינו שלא מרגיש בחסרונו. והתפלה היא, שהקב"ה יתן לו את האור, 
שהוא המילוי של חסרונו. אם כן יוצא כאן שהמילוי הוא חסרון. נמצא, 
שאין לו שום עצה אחרת, אלא להתפלל לה' שיתן לו חסרון. 
%break
וזהו המקשר בין הכלי להאור.
%S (רב"ש - א'. מאמר 22 "אישה כי תזריע" 1986)
%break
%letter 15
15. כל טוב דאתערותא דלתתא [של התעוררות מלמטה] אינו נוהג 
אלא בהשכלתינו להרגיש החסרון, כמו שהוא ערוך לפנינו מהשי"ת, 
שז"ס "תפילה עשתה מחצה", כי כל עוד שאינו מרגיש חסרון המחצה, 
כלומר, החלק שנחלק מכל והחלק אינו מרגיש כראוי, 
%break
אינו מסוגל כלל לדביקות השלם, כי לא ליתרון יחשב לו, והאדם לא 
ישמור ולא יקיים שום דבר שאין בו צורך. והשמיענו חז"ל אשר יש 
סגולה להרגשה זו בכח התפילה, וכשיתמיד להתפלל ולחשוק לדבקה בו בתמידות. 
%break
הרי התפילה מסוגלת לעשות מחצה, כלומר, שיכיר שמחצה היא, 
וכשיתרבו הניצוצין ויובלעו באברים, ודאי יזכה לישועה השלמה ויודבק החלק בכל לנצחיות.
%S (בעל הסולם. אגרת י"א)
%break
%letter 16
16. מה יכול האדם לעשות, שאחרי כל היגיעות שטרח ויגע, ומכל 
מקום עוד לא הרגיש חסרון, מזה שלא יכול להשפיע, לבחינת כאב ויסורים. 
%break
אז העצה, לבקש מה', שיתן לו את הכלי, המכונה "חסרון מזה שלא 
מרגיש", והוא בבחינת מחוסר הכרה, שאין לו שום כאב מזה שלא יכול להשפיע.
%S (רב"ש - א'. מאמר 37 "מי מעיד על האדם" 1985)
%break
%letter 17
17. "צדיקים אין להם מנוחה", פירוש, כיון שהשפע מתברך לפי מדת 
החסרון והגעגועים של הצדיק, באותה המדה לא פחות ולא יותר. אם 
כן, מתאמצים תמיד להעמיק ולהרחיב הבית קיבול שלהם, כי למשפיע אין שום מדה, רק למקבל. 
%break
אם כן, כל מגמתם בחייהם, להתחזק ולהשתוקק ולעשות להם, בית 
קיבול ותוך, כדי לגרום נחת רוח בהרחבת גבול הקדושה, בברכת הוי'ה.
%S (בעל הסולם. "כל המצטער עם הציבור")
%break
%letter 18
18. אמרו חז"ל (שבת קנ"ב) "אָדְלֹא אֲבִידְנָא בְּחִישְנָא". פירוש, זקן 
שהולך שחוח, ומסתכל תמיד לארץ, כאילו מחפש דבר. ואומר, אדלא 
אבידנא (שלא נאבד ממני דבר), אפילו הכי בחישנא, אני מחפש. שיש 
לפרש "זקן, זה שקנה חכמה". 
%break
היינו, שהוא "חכם, הרואה את הנולד". היות שהוא יכול לבוא לידי 
ירידה, כדי שירכוש כלים ריקים, שיהיה אפשרות לה', שמלא אותם. 
אחרת הוא ישאר במצב השפלות, מסיבת שלא מרגיש, שהוא בעל חסרון. 
%break
ואז, בזמן שנאבד לו מצב של העליה, הוא מתחיל לחפש עצות, איך 
לעלות שוב ברוחניות. לכן מי שהוא זקן, היינו "חכם הרואה את 
הנולד", הוא מתחיל לחפש, איך לעלות ברוחניות, עוד מטרם שנאבד לו מצב של העליה. 
%break
ומתחיל אז לעשות את כל העצות, איך שיש איזה אופן, שיוכל לעלות 
במעלות הרוחניות. וזהו על ידי שמתחיל לחפש חסרונות, במצב שבו 
הוא קיים. ואז כבר אין צורך, שיזרקו אותו למטה בחשיבות, שימצא 
ויראה בעצמו חסרונות, 
%break
היות שהוא בעצמו כבר מחפש חסרונות, בכדי שיהיו לו כלים ריקים, 
שה' ימלא חסרונותיו.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 27 "מהו ענין יסורים בעבודה" 1989)
%break
%letter 19
19. כל היסוד הוא, שהאדם צריך לבקש מה שכל מחשבתו ורצונו 
יהיה רק לתועלת ה', אז בא תיכף ציור של שופלות, הנקרא שכינתא 
בעפרא. לכן אין להתפעל מהירידות, כי פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. 
%break
וזהו כמו שלמדנו, אין העדר ברוחניות אלא שנסתלק לפי שעה, מטעם 
שיהיה מקום עבודה ללכת קדימה. כי כל רגע שמבררין לתוך קדושה, 
זה כבר נכנס לרשות הקדושה, רק האדם יורד בכדי לברר עוד נצוצות של קדושה. 
%break
רק יש עצה לאדם, שאינו מחכה עד שיורידו לו מדרגתו, וכשמרגיש 
את שופלותו אז חוזר ועולה, ועליה זו נקרא שבירר חלק להקדושה, 
אלא הוא בעצמו יורד ומעלה נצוצות אחרות, ומעלה אותן לרשות הקדושה. 
%break
כמו שאמרו חז"ל "אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא" (שבת קנ"ב), היינו מטרם 
שאני מאבד את מצבי, שבו אני נמצא, מתחיל אני לחפש, על דרך 
שאמר אאמו"ר זצ"ל על דוד המלך שאמר "אעירה השחר", ודרשו 
חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי. 
%break
אי לזאת, עיקר השמירה הוא בזמן העליה, ולא בזמן הירידה.
%S (רב"ש - ב'. אגרת ע"ז)
%break
%letter 20
20. בעבודת ה', הגם שבתחילת עבודתו היה לו מרץ, ובטחון, 
וחשיבות גדולה לתורה ולתפלה, מטעם שהיה לו אז חן דקדושה, 
שהרגיש, שעבודת ה' היא דבר חשוב, אבל זה עוד לא נקרא "חסרון", 
שהבורא ימלא את החסרון הזה, שנקרא "דביקות ה'". 
%break
מטעם, שבחינת "חסרון וכאב שאין לו דביקות בה'" עוד לא היתה 
מורגשת בו, מטעם שעוד לא השקיע כוחות לזה, כי אז רק התחיל 
בעבודה. מה שאין כן כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו 
רואה מילוי לחסרונו, 
%break
אז מתחלת לרקום בו בחינת יסורים וכאבים, בזה שהוא השקיע 
כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות 
המחשבות לבוא בזה אחר זה. לפעמים בניצוצי יאוש, ולפעמים 
מתחזק, ואח"כ עוד הפעם הוא רואה שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. 
%break
עד שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. 
שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו כל פעם בחינת כאב, על מה 
שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה 
בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", 
%break
אז בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש לו עכשיו "כלי אמיתי".
%S (רב"ש - א'. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
%break
%letter 21
21. מה שהוא רואה, שעכשיו, לאחר כמה שנות עבודה, שהוא הלך 
אחורה, זהו נעשה בכוונה תחילה, כדי שירגיש כאב בזה שאין לו 
דביקות ה'. נמצא לפי זה, שכל פעם הוא מוכרח לראות, איך שהוא 
מתקרב יותר לבחינת עשיית הכלי, הנקרא "חסרון אמיתי", 
%break
שהמודד של קטנות וגדלות חסרון, הוא בשיעור היסורים, שהוא 
מרגיש, בזה שאין לו המילוי, הנקרא כאן "דביקות בה'", שכל רצונו 
וחשקו יהיה אך ורק לעשות נחת רוח להבורא יתברך.
%S (רב"ש - א'. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
%break
%letter 22
22. כתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל 
אלקים מן העבודה"... שכל אנחות לא היו על שום דבר, שהיה חסר 
להם, רק דבר אחד היה חסר להם, זאת אומרת, שלא היו רוצים שום 
מותרות ושום שכר, רק החסרון שלהם, 
%break
שהיו מרגישים יסורים וכאבים היה על שלא יכלו לעשות שום דבר 
לשם שמים, שפירושו במילים אחרות, שהיו רוצים שיהיה להם רצון 
להשפיע נחת רוח לה' ולא לתועלת עצמו, ולא יכלו, ובזה הצטערו.
%S (רב"ש - א'. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)
%break
%letter 23
23. אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין 
להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו 
אנשים לא זזים מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. 
%break
וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם 
אל האלקים מן העבודה". כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא 
מתקדמים בעבודת ה', שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. 
%break
ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת 
הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)
%break
%letter 24
24. התורה ניתנה דוקא למי שיש לו חסרון. והחסרון הזה נקרא 
"חושך". וזה שכתוב "התורה נתנה מתוך החושך". כלומר, שמי 
שמרגיש חושך בחיים שלו, בזה שאין לו כלים דהשפעה, אז הוא מוכשר לקבלת התורה, 
%break
בכדי שע"י התורה "המאור שבה מחזירו למוטב", אז הוא ישיג כלים 
דהשפעה, ועל ידם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג... נמצא, 
שהתורה ניתנה דוקא לאלו, הנמצאים במצב, שמרגישים, שהרצון לקבל שולט עליהם. 
%break
והם צועקים מתוך החושך, שהם צריכים תורה, בכדי להוציאם מתוך 
החושך, שהוא שליטת הכלי קבלה, שעליהם היה צמצום והסתר, שלא 
יזרח במקום הזה שום אור, והמקום הזה הוא הגורם והצורך לקבלת התורה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 21 "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה" 1988)
%break
%letter 25
25. כתוב "אז תתענג על ה'", שפירוש של "אז" הוא מקודם, שהיא 
תחילת עבודתו, לא היה לו תענוג, אלא עבודתו היתה בדרך הכפיה, 
מה שאם כן אח"כ כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בע"מ להשפיע, ולא 
להסתכל על עצמו אם מרגיש טעם בעבודה, 
%break
אלא הוא מאמין שהוא עובד, בכדי שעם עבודתו הוא משפיע נחת 
ליוצרו. והאדם צריך להאמין שה' מקבל עבודת התחתונים, ולא חשוב 
כמה ואיך הצורה של עבודתם. ואת הכל הקב"ה מסתכל על הכוונה 
ומזה יש נחת להבורא, אז האדם זוכה התענג על ה'. 
%break
שגם בעת עבודת ה' כבר ירגיש טוב ועונג, היות שעכשיו האדם עובד 
ממש לה', כי היגיעה שנתן בעת עבודת הכפיה מכשיר את האדם 
שיוכל לעבוד באמת לשם ה', 
%break
נמצא שגם אז התענוג שהוא מקבל הוא "על ה'", היינו לה' דוקא.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ה. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?") 
%break
%letter 26
26. כתוב "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל". כלומר, 
בשעת הכנה נראה החן והיופי לעיקר השלימות, שאחר זה הוא 
משתוקק וכוסף, אולם בעת התיקון, "שימלא הארץ דעה את ה'", אז, עולם הפוך ראיתי, 
%break
כי רק היראה והגעגועים הם עיקר השלימות הנכסף להם, ומרגישים 
שבזמן הכנה היו משקרים בעצמם.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ט)
%break
%letter 27
27. כל הרווח שלנו הוא, שנזכה לשמש את הבורא יתברך. וזהו דבר 
חשוב מאוד, משום שזה הוא ענין של אמת, היינו שיזכה להיות דבוק 
במלך מלכי המלכים. מה שאין כן כשכל התענוגים בנויים בזה, שכל 
הנאה שיש לו, הוא בזה שלוקח הנאה ותענוג בזה שמשמש את עצמו, 
%break
ולקבל תענוג בלבושים של קבלה שייך גם לבעלי חיים ולאו דוקא לבני 
אדם, שהוא מובחר היצורים, שיהנה מאותם לבושים שבעלי חי נהנין, 
זה לא מתאים בשבילו. אלא כל הלבושים, שהאדם רוצה לקבל הנאה, 
יהיה מלבושים של כלים דהשפעה. 
%break
זאת אומרת, בלי תענוג אי אפשר לעבוד. אלא התענוג שלו הוא, במה 
שכל התענוגים שלו נמדדים, כמה שהוא יכול להשפיע להמלך. היינו, 
אם הוא רוצה לדעת, כמה הוא מקבל הנאה מעבודתו, אל ימדוד כמה 
הוא נהנה מעבודתו,
%break
שפירושו, כמה שיש לו הנאה משימוש המלך. אלא ימדוד ממעשים, 
היינו כמה הוא רוצה שהמלך יהנה מעבודתו. נמצא, שכל חשיבתו הוא 
ממה שהוא משמש את המלך.
%S (רב"ש - א'. מאמר 5 "בענין כבוד אב" 1986)
%break
%letter 28
28. אם האדם רוצה לעשות ביקורת על עצמו, אם הוא מתקדם 
בעבודה, אז יש לעשות זאת בשני אופנים: א. שמסתכל על השכר, 
היינו השכר שהוא מקוה לקבל מהבורא, אם הוא מקבל כל יום שכר 
יותר גדול, ואז המודד הוא הכלי קבלה.
%break
%letter ב
ב. כמה הוא נהנה בזה שמשמש להבורא, וכל השכר הוא מזה 
שמשפיע להבורא, ואם הוא משמש לגדול המדינה למשל, יש לאדם 
הנאה, ואם הוא משמש גדול הדור, בטח שהנאה היא יותר גדולה, 
%break
לכן הוא רוצה, שכל יום יהיה אצלו הקב"ה יותר גדול ויותר חשוב. זו 
היא המדידה האמיתית.
%S (רב"ש - א'. מאמר 5 "בענין כבוד אב" 1986)
%break
%letter 29
29. עבודת הפרט היא לשם שמים, וזהו השכר שלהם, אם הם יכולים 
לשמש את המלך. כלומר, שכל התענוג שלהם, שנותן להם חומרי 
דלק, שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע, הוא בזה שהם מרגישים, 
שהם עושים נחת רוח למלך, ונותנים שבח והודאה למלך, 
%break
בזה שנתן להם מחשבה ורצון לעבוד בשבילו, ולא מטעם לקבל שכר 
אחר תמורת עבודתם. כי כדי לקבל שכר, הם אומרים, שאין אנו 
צריכים להרגיש את גדלות המלך, אלא אנו צריכים להסתכל על גדלות 
וחשיבות השכר, שיקבלו תמורתן, אם יקיימו את התו"מ, 
%break
אבל הבורא יכול להישאר אצלם באותה גדלות וחשיבות, כמו שהיה 
אצלם בתחילת עבודתם. מה שאין כן אם כוונתם היא לעשות נחת 
להבורא, הרי זה גורם, שאם הם רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים 
להוסיף בגדלות הבורא, 
%break
כי כפי שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים להיבטל אליו 
ולעשות את כל מעשיהם רק לשם שמים. וזה כמו שאומר בזה"ק על 
פסוק "נודע בשערים בעלה", שכל אחד ואחד "לפום מה דמשער 
בלביה". 
%break
אי לזאת, אלו אנשים שרוצים לעבוד לשם שמים, בכדי שיהיה להם 
חומרי דלק לעבודה, הם צריכים כל יום להשתדל להשיג בחינת אמונה 
בגדלות ה', היות שגדלות ה' זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. 
%break
וזהו כל התענוג שיש להם בעבודתם.
%S (רב"ש - ב'  מאמר 15 "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 30
30. אף על פי שענין ההשתוקקות אינו בידי אדם, אם אין לו חשק 
לדבר, אין הוא יכול לעשות שום דבר. אבל על כל פנים הוא צריך 
לגלות את הרצון לכיסופין, היינו הרצון להשתוקק. שהוא צריך לגלות 
ביקוש על זה. 
%break
היינו, שצריך לגלות הרצון והחשק להשתוקק לה', היינו להשתוקק 
להרבות כבוד שמים, להשפיע נחת ליוצרו, למצוא חן בעיניו ית'. ויש 
בחינת "זהב". ויש בחינת "כסף". כסף, שיש לו כיסופין בכללות. וזהב 
נקרא, שהוא רוצה רק דבר אחד. 
%break
וכל הכיסופין וההשתוקקות, שיש לו לכמה דברים, נבטלין בהרצון הזה 
שיש. והוא אומר, שרק "זה-הב". היינו שהוא לא רוצה שום דבר, רק 
"לאקמא שכינתא מעפרא [להקים השכינה מעפר]". ורק זה הוא רוצה. 
%break
היוצא מזה, שאף על פי שהאדם רואה, שאין לו החשק והרצון, כמו 
שצריכין, מכל מקום על כל פנים הוא צריך לראות ולהשתדל במעשים 
ובמחשבות, שישיג את החשק. וזה נקרא "וצרת הכסף בידך". ואל 
יחשיב האדם, שזהו דבר קטן, אם זה ביד האדם. 
%break
אלא "בבקר (בחן) ובצאן" וכו'. היינו, שעל ידי זה הוא יזכה לאורות 
הכי נעלים.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קעה. "והיה כי ירחק ממך")
%break
%letter 31
31. צריך תמיד לזכור את הסיבה, המחייבו לעסוק בתו"מ. וזה ענין 
שדרשו חז"ל "שתהיה קדושתכם לשמי", שפירושו, שאני אהיה הגורם 
שלכם. שזה נקרא, שכל עבודתכם הוא בזה, שאתם רוצים להנות לי, 
היינו שכל מעשיכם יהיו בעמ"נ להשפיע. 
%break
כדברי חז"ל "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" (ברכות כ). שפירושו 
הוא, כל אלה, שעוסקים בשמירת תו"מ על הכוונה בכדי להגיע 
לזכירה, בסוד "בזכרי בו, איננו מניח לי לישון", נמצא, שעיקר 
השמירה הוא, בכדי לזכות לזכירה. 
%break
זאת אומרת, זה שרוצה לזכור את הבורא, זה הוא הגורם שמירת 
תו"מ. היות לפי זה, הסיבה והגורם, שצריך לשמור את התו"מ, הוא 
הבורא. היות בלי זה אין האדם יכול להתדבק בהבורא, 
%break
מטעם ש"אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", מסיבת שנוי צורה.
%S (בעל הסולם. שמעתי, לח. "יראת ה' הוא אוצרו")
%break
%letter 32
32. החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על ענין רוממות ה'. כי לפי 
גדלות ה', שהאדם משער בעצמו, בשיעור הזה האדם מבטל את עצמו 
מצד הטבע לה'... נמצא, שע"י שהחברים מדברים מרוממות ה', 
התעורר ע"י זה חשק ורצון להתבטל לפני הבורא, 
%break
כי מתחיל להרגיש ענין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. וגם יש 
לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות וגדלות ה', 
מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהבורא יותר 
גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. 
%break
ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם 
בהנהגה של טוב ומטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק 
לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת 
"ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". 
%break
ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים.
%S (רב"ש - א'. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
%break
%letter 33
33. אלו אנשים שעובדים על הכוונה, היינו שיוכלו לבוא לכוון כל 
מעשיהם בעל מנת להשפיע, בהם השכר והעונש הם במקום אחד 
ובזמן אחד, כי זה שאינו יכול לכוון את המעשה להשפיע נחת רוח 
להבורא, זהו העונש שלו, ואינו צריך שיתנו לו עונש אחר, 
%break
כי אין לו יסורים יותר גדולים, בזה שהוא רואה, שהוא עוד מרוחק 
מהבורא. והראיה לזה, שאין לו אהבת ה', שירצה לכבד אותו. וכל זה 
הוא מטעם, שהוא נמצא במצב "אחוריים והסתר" מהבורא, זהו 
שכואב לו, וזה הוא העונש שלו. 
%break
וכאן הוא השכר שלו, אם יש לו אהבת הבורא ורוצה להשפיע לו נחת 
רוח. אבל זה הוא דוקא באלו שרוצים להגיע לעבוד רק לשם שמים, 
ולא ב"לא לשמה", באלו שייך לומר שהעונש והשכר הוא באותו מקום ובאותו זמן.
%S (רב"ש - א'. מאמר 27 "מאמר התשובה" 1985)
%break
%letter 34
34. על ידי היסורים מתרקם אצלו הרצון האמיתי לקבל אור פני מלך 
חיים. וזה נקרא יסורים של אהבה, שאין ביטול תורה. והוא משום שכל 
כמה שהוא מרבה בתורה, כך הוא מרבה בהיסורים. נמצא שאין בהם 
ביטול תורה, משום שהלומד התורה נולדים לו היסורים. 
%break
נמצא אם אין לו תורה אין לו יסורים. וזה כאמור נקרא יסורים של 
אהבה, כי אין בהם ביטול תורה. וזה נקרא "את אשר יאהב ה' יוכיח". 
כי בכדי שיהיה להאדם יסורים האלו במה שלא מוצא את ה' בתורה, 
לא כל אדם זוכה שיהיו לו יסורים מזה. 
%break
ולכן נאמר, "אשרי הגבר אשר תיסרנו ה'". ואת היסורים האדם צריך 
לקנות כדי שיהיה לו רצון וחשק אמיתי, כי דווקא בהרצון האמיתי 
מתגלה בבחינת יסורים, שאין להאדם כלי אחר להשיג את התענוג, אלא על ידי הרצון הזה.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 409 "ענין היסורים - ב")
%break
%letter 35
35. צריך לעשות כל המעשים של תורה ומצות, בכדי שיביאוהו לידי 
הכוונה בעמ"נ להשפיע. ואח"כ, כשכבר יש לו הבנה שלימה, כמה 
שנחוץ לו לעסוק בעמ"נ להשפיע, ומרגיש כאב ויסורים מזה שאין לו 
הכח הזה, 
%break
אז נקרא, שיש לו כבר על מה להתפלל תפלה על עבודה שבלב. כי 
הלב מרגיש את מה שחסר לו. אז על תפלה זו באה עניית התפלה. 
היינו, שנותנים לו מלמעלה את הכח הזה, שהוא כבר יכול לכוון בעמ"נ 
להשפיע. כי אז יש לו כבר אור וכלי. 
%break
אבל מה יכול האדם לעשות, שאחרי כל היגיעות שטרח ויגע, ומכל 
מקום עוד לא הרגיש חסרון, מזה שלא יכול להשפיע, לבחינת כאב 
ויסורים. אז העצה, לבקש מה', שיתן לו את הכלי, המכונה "חסרון 
מזה שלא מרגיש", 
%break
והוא בבחינת מחוסר הכרה, שאין לו שום כאב מזה שלא יכול 
להשפיע.
%S (רב"ש - א'. מאמר 37 "מי מעיד על האדם" 1985)
%break
%letter 36
36. העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש 
שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת 
אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי 
אנכי יושבת". 
%break
היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, 
שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח 
להבורא. אם כן מה חשוב לי, אם הקב"ה יש לו הנאה ממני, או 
שאותה הנאה היא יכולים לקבל מאחרים. 
%break
זאת אומרת, הוא מבקש מה', שיתן לנו הבנה כזו, שהיא נקראת "כולו 
לשם שמים", שפירושו, שיהא בטוח בעצמו, שלא מרמה את עצמו, 
בזה שהוא רוצה להשפיע לה'. שיכול להיות באמת הוא חושב הכל על 
אהבה עצמית שלו, 
%break
היינו שהוא ירגיש את הטוב והעונג. אי לזאת, הוא מתפלל לה' עבור 
הכלל.
%S (רב"ש - א'. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)
%break
%letter 37
37. אם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא 
דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה 
להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, 
משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. 
%break
ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן 
לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', 
שתהיה לו נחת רוח. והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, 
לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. 
%break
והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה 
מזה יותר תועלת לה'.
%S (רב"ש - א'. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)
%break
%letter 38
38. סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה" (מגילה ל"א ע"ב). זקנים, 
אלו שרגילים בעבודת ה'. נערים, אלו שבתחילת עבודתם. סתירה 
נקראת ירידה או נפילה. שקודם הייתה להם איזו עליה בעבודה, 
שנחשב זה לבניין, כלומר שהם החשיבו את העליות. 
%break
אבל הסתירה בזמן שהרגישו איזו נפילה, שזה בא מהסתרת ה', 
כלומר שה' מסתיר עצמו מהם, וזה נקרא סתירה. סתירת זקנים, 
שאומרים שה' שלח להם את ההסתרה, נמצא שהם כבר נמצאים 
בבניין, היות שהם מאמינים שה' מטפל בהם, ומזה הם מקבלים חיות. 
%break
ועיקר אמונה ניכר בזמן הירידה, כלומר בזמן שאינו מאיר לאדם, שאז 
הוא עומד בפני ההתלבטות. או שיאמר, "אני לא צריך שום רווח, אלא 
אני רוצה לעשות נחת רוח למעלה, ולא חשוב לי מה שאני מרגיש", או חס ושלום אחרת.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 44 "סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה")
%break
%letter 39
39. "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל 
הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את 
המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת. ובזמן 
שיש כח בידו לומר כך, 
%break
היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת 
אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא 
לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא 
נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת. 
%break
נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, 
אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה 
כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא 
אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. 
%break
אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא 
רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום 
פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת 
פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו. 
%break
אלא האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא 
ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, כי 
האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה 
שהבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים. 
%break
וזה נקרא "בצלו חמדתי". זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל 
לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ח. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")
%break
%letter 40
40. בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה 
חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני 
רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם 
יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים". 
%break
מה שאין כן אם יש לו עדיין ניצוצות של קבלה, הוא בא לידי הרהורים, 
שקשה לו אז להאמין, שהבורא הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב 
ומטיב. שזה סוד אות י' דשם הוי"ה, שהיא אות הראשון, הנקראת 
"נקודה שחורה שאין בה לבנוניתא". 
%break
היינו שהיא כולה חושך והסתרת פנים. כלומר, בזמן שהאדם בא לידי 
מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה 
היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי 
דכתר הוא כלי דהשפעה. 
%break
כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא 
כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות 
שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ 
בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה וכלי זכה ביותר. 
%break
כלומר, שזה שקבל בחינת מלכות בבחינת השחרית, נעשה אח"כ 
בחינת כלי דכתר, שהוא כלי דהשפעה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 41
41. "אני מעורר השחר". יהיה הפירוש "אני, מתי שאני רוצה, אני 
מעורר השחר". כלומר, אני מעורר בעצמי את החושך והשחור שיש 
בי. שאני עדיין שקוע באהבה עצמית, ועוד אין בי אהבת ה', ועוד חסר 
לי כבוד התורה, 
%break
שאין בי עדיין חשיבות התורה, שאני אדע, שכדאי לעשות הכל בכדי 
לזכות לאור התורה. וכמו כן איך להעריך חשיבות עשיית המצות, שה' 
צוה לנו. ובזמן שאני צריך לעשות איזו מצוה, ולכוון שזה יהיה בעמ"נ 
להשפיע, תיכף מתעוררת ההתנגדות בגוף בכל תוקפה. 
%break
ויש לו מלחמה גדולה לעשות משהו. והוא רואה כל פעם העליות 
וירידות. אז יש לו מקום לתפלה. וזהו מטעם, שהאדם בעצמו מעורר, 
בזמן הנכון. כלומר, בזמן שהוא מרגיש, שתהיה לו היכולת לתת 
תפלה על המקום, 
%break
ולא שהשחור יביא לו עצבות ודכאון, שלא היתה לו היכולת לתת 
תפלה על השחור. והאדם יכול לראות בעצמו, אם זה בא מצד 
הקליפה או לא. והסימן לזה, כי דבר שבא מצד הקדושה, הוא תמיד 
בבחינת "מעלין בקודש ולא מורידין". 
%break
כלומר, שתמיד מבקשים מה', שיעלה אותו למעלה למדרגה יותר 
גבוהה משהוא נמצא. מה שאין כן בזמן שהשחור בא מצד הקליפה, 
אין האדם מוכשר לבקש מה', שיעלה אותו למעלה מהמצב שבו הוא 
נמצא.
%break
"אלא מורידין". כלומר, שמוריד אותו לשאול תחתיות, שנאבד לו חלק 
אמונה שהיה לו קצת. ונשאר כמת בלי רוח חיים.
%S (רב"ש - א'. מאמר 16 "מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו" 1988)
%break
%letter 42
42. בזמן שהאדם רוצה להתקרב לה', זאת אומרת להשתמש בכלים 
דהשפעה, והוא לא יכול, מסיבת שהגוף לא מסכים לזה, כי גופו נמשך 
מכלי קבלה. אז האדם מרגיש "שהעולם חשך בעדו", 
%break
כי הוא מבין, אם אין בידו להשיג כלים דהשפעה, אף פעם לא יזכה 
לאור עליון, שהוא האור "דלהטיב לנבראיו". נמצא, החושך הזה, 
שהוא מרגיש, בזה שאין הוא יכול להשיג כלים דהשפעה מכח עצמו, 
הוא מקבל צורך, שמי שהוא יעזור לו להשיג הכלים האלו. 
%break
ולפי הכלל "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", נמצא שעכשיו הוא 
קיבל צורך לאור התורה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי 
תורה תבלין". נמצא, שהתורה נתנה דוקא למי שיש לו חסרון. 
והחסרון הזה נקרא "חושך". 
%break
וזה שכתוב "התורה נתנה מתוך החושך". כלומר, שמי שמרגיש חושך 
בחיים שלו, בזה שאין לו כלים דהשפעה, אז הוא מוכשר לקבלת 
התורה, בכדי שע"י התורה "המאור שבה מחזירו למוטב", אז הוא 
ישיג כלים דהשפעה, 
%break
ועל ידם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג.
%S (רב"ש - א'. מאמר 21 "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה" 1988)
%break
%letter 43
43. בזמן שהאדם בא לידי דרגה שהוא רוצה להשפיע לה', היינו נחת 
רוח ליוצרו, ואז מתחיל לחשוב מה חסר לה', בכדי שיוכל להמציא לו, 
כי כל דאגותיו הן רק שתהיה נחת רוח להקדוש ברוך הוא, אז הוא 
רואה שכל מה שברא את העולם, 
%break
בכדי שיקבלו תענוגים ממנו, ויותר מזה לא חסר להקדוש ברוך הוא. 
לכן הוא ממלא אז את רצון ה' ומקבל את התענוגים. ואז כבר אין שום 
ענין של נהמא דכסופא, מטעם שהוא לא מקבל את התענוגים משום 
שהוא רוצה להנות, אלא מטעם שרוצה להשפיע להקדוש ברוך הוא. 
%break
כי בזמן שהאדם בא לדרגה שרוצה רק להשפיע לה', אז עובר ממנו 
הצמצום, ורואה את העולם שהוא מלא כל הארץ כבודו. ואז הוא רואה 
שכל זה נגלה לעיניו בכדי שיהנה מזה. לכן אחר שהשיג את דרגת 
השפעה, 
%break
היינו שהשיג את המדרגה שכל רצונו הוא רק להשפיע נחת רוח לה', 
אז האדם ממלא את עצמו מכל התענוגים מה שעיניו רואות, כמ"ש 
"מלא כל הארץ כבודו". נמצא, מה האדם צריך להשיג שנגיד עליו 
שכבר קיבל את שכרו, אחר שיגע ועמל כמה שנים, 
%break
זהו רק דבר אחד, הרצון להשפיע. דהיינו את הדרגה שרוצה לשמש 
את הרב שלא על מנת לקבל פרס. וכל היגיעה שהאדם צריך לייגע 
את עצמו בתורה ומצוות היא רק להשיג דבר זה.
%S (רב''ש - ג'. מאמר 295 "כל מקדש שביעי - א')
%break
%letter 44
44. אמרו חז"ל: "כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים 
לדור במדור אחד". וזה הוא מטעם שעושה ב' רשויות. מה שאין כן 
כשהוא בבחינת אין, והוא מבטל את עצמו להשורש, היינו שכל כוונתו 
הוא רק להשפיע, דוגמת השורש, 
%break
מצא שאין כאן רק רשות אחד, היינו רשותו של הקב"ה. וכל מה שהוא 
מקבל בעולם, הוא רק בכדי להשפיע לה'. וזה פירוש מה שאמר: "כל 
העולם כולו לא נברא אלא בשבילי, ואני לשמש את קוני", לכן אני 
מוכרח לקבל כל המדרגות שישנו בעולם, 
%break
מטעם כדי שאוכל להשפיע הכל לה', הנקרא "לשמש את קוני".
%S (בעל הסולם. שמעתי. יז. "מהו, שהס"א נקראת, מלכותא בלי תגא")
%break
%letter 45
45. אחרי שמשיג המדרגה הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי 
תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום 
חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת. 
%break
כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, 
שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו 
וגדלותו וחשיבותו של המלך. אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך 
לדאוג עבור עצמו, 
%break
שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא 
מרגיש. נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו 
ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, 
%break
היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על 
מנת להשפיע.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 223 "הכניסה לעבודה")