ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book אמונת רבו
%break
%letter 1
1. אם לא חכמים, לא ידעו אנשים מהי תורה, ומהן המצוות של ריבון 
העולם, ולא היה הפרש מרוחו של האדם אל רוח הבהמה.
%S (זוהר לעם. שמות, "וַיָקָם מלך חדש", 84)
%break
%letter 2
2. אדם הראשון, היה הראשון למקבלים סדר של ידיעות מספיקות 
להבין ולהצליח ולנצל עד לקצה, מכל מה שראה והשיג בעיניו. 
וההבנה הזאת נקראת חכמת האמת, וסדר ידיעות אלו, אינם נמסרים, 
אלא מפה אל פה. 
%break
גם נוהג בהם סדר של התפתחות, שכל אחד יכול להוסיף על חברו.
%S (בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")
%break
%letter 3
3. "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וכו'". התגלות ה' בראשונה לאב 
הראשון, שהוא השורש והגרעין של כלל ישראל, וכל התיקון שהוא 
כולל כל השפע והאושר המקווה שיתגלה לנו, ושפע בעולמות לכל 
הצדיקים והנביאים מראש ועד סוף. 
%break
כי כן חוק הקדושה והרוחניות, אשר השורש כולל בעצמו כל 
הצאצאים, אשר באים ומתגלים בסבתו, כמ"ש ז"ל על אדם הראשון 
שהיה כולל לכל הנשמות שיבואו בעולם.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ה)
%break
%letter 4
4. המקובלים הם בני הנביאים ותלמידיהם, אשר קיבלו מפי 
המקובלים דור אחר דור, עד משה רבנו אדון כל הנביאים. כי משה 
קיבל תורה מסיני ומְסָרָה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, 
ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה והם ראשית חכמה, 
%break
והם החכמים האמיתים, המקבלים מהנביאים, הם מחברי התלמוד 
ומהם נודע חכמת הקבלה ובכללם הנבואה, כי הם וכל דבריהם סודות 
עמוקים.
%S (רב נחוניה בן הקנה. ספר הפליאה)
%break
%letter 5
5. בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים 
אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להיטיב לנפשנו, שנמצאים 
עומדים בתווך, בין דרך הייסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים 
אותנו משאול תחתית הקשה ממוות, 
%break
ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם, שהיא 
חלקנו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש. אשר כל אחד ואחד פועל 
בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו. 
%break
וכבר אמרו ז"ל, אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב.
%S (בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", ח')
%break
%letter 6
6. מתוך שהיותר מפותח של הדור הוא ודאי אך היחיד, נמצא בעת 
שהרבים באים לידי הכרה לפטור את עצמם מהייסורים הנוראים 
ולקבל עליהם בחינת התפתחות, מדעתם ורצונם, שהיא דרך התורה, 
%break
הנה אז צריכים ומחויבים להכניע את עצמם ואת חירותם הגופני תחת 
המשמעת של היחיד, ולקיים פקודותיו וסגולותיו, שיציע להם.
%S (בעל הסולם. "מאמר החירות")
%break
%letter 7
7. ע"י התדבקות בתלמידי חכמים יכולים לקבל איזה אסמכתא. היינו, 
שרק התלמיד חכם יכול לעזור לו ולא שום דבר אחר. אפילו שיהיה 
גדול בתורה, גם כן נקרא "עם הארץ", אם לא זכה ללמוד מפי ה'. 
%break
לכן מוכרח האדם להיכנע לפני התלמיד חכם, ויקבל על עצמו מה 
שהתלמיד חכם יָשית עליו, בלי שום ויכוחים, אלא בבחינת למעלה 
מהדעת.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ק"ה. "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ")
%break
%letter 8
8. כתוב "אותי עזבו ותורתי שמרו", "הלואי אותי עזבו", כלומר, שהיו 
מתגאים ברוממות, ואף על גב "שאין אני והוא יכולין לדור במקום 
אחד". אבל על כל פנים "תורתי שמרו", שיהיו דבוקים בצדיק האמיתי, 
%break
באמונת חכמים כראוי, שאז יש תקוה שהצדיק יחזיר אותם למוטב, 
ויכריע אותם לכף זכות כראוי למחיצתו של הקב"ה, ומה יוכל להיות 
מהעניוות ושפלות שלהם, כדי שלא לעזוב את הקב"ה להעתיק דירתם 
מהם, 
%break
אם אין להם צדיק אמיתי שידריך אותם בתורתו ותפילתו ויגיעם 
למקום תורה וחכמה.
%S (בעל הסולם. אגרת מ"ג)
%break
%letter 9
9. כתוב "עשה לך רב", כלומר תקבלהו עליך לרב, וכדי לקבל תועלת 
מן הרב, צריך שהתלמיד יאמין לו מאז ויסמוך על דבריו. וזה שאמר 
והסתלק מן הספק, 
%break
כלומר לא תספק כלל בדברי רבך, אלא סמוך עליו, כי זולת זה לא 
יועיל לך.
%S (מדרש שמואל. אבות א', ט"ז)
%break
%letter 10
10. תלמיד אצל הרב צריך להיות בהתבטלות אמיתי, במלוא מובן 
המלה, כי אז מתאחד עמו, ויכול לפעול ישועות בעדו.
%S (בעל הסולם. אגרת מ"ה)
%break
%letter 11
11. אמר רב חסדא, כל החולק על רבו כחולק על השכינה... אמר רבי 
חמא ברבי חנינא, כל העושה מריבה עם רבו, כעושה עם שכינה... 
אמר רבי חנינא בר פפא, כל המתרעם על רבו, כאילו מתרעם על 
השכינה... 
%break
אמר רבי אבהו, כל המהרהר אחר רבו, כאילו מהרהר אחר שכינה.
%S (תלמוד בבלי. מסכת סנהדרין, דף קי/א)
%break
%letter 12
12. כל עבודת הנבראים, שצריכים לעבוד למעלה מהדעת. ולא אפשר 
לעשות שום דבר בלי אמונת חכמים, שהם סדרו לנו סדר עבודה. 
ואחר שהאדם קבל את עבודתו בבחינת זנב לאריות, היינו שהוא 
נמשך אחרי החכמים, ללכת רק כפי מה שהם סדרו לנו. 
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק א, ד) והוי מתאבק בעפר רגליהם 
(של חכמים). ומפרש הברטנורה, כלומר שתלך אחריהם, שהמהלך 
מעלה עפר ברגליו, וההולך אחריו, מתמלא מאבק שהוא מעלה 
ברגליו, עד כאן לשונו. ויש להבין מה מרמזים לנו חז"ל במשל הזה. 
%break
ויש לפרש, כי מי שהולך אחרי אמונת חכמים הוא מסתכל על דרך 
שלהם, שאומרים שצריכים ללכת למעלה מהדעת, אז האדם מתחיל 
להיות בבחינת מרגלים - לראות אם באמת כדאי ללכת אחרי הדרך 
שלהם. 
%break
וזה נקרא שהרגלי החכמים מעלים עפר ונכנס בעיניהם של ההולך 
אחריהם. כלומר על ידי זה שהאדם רוצה להבין את דרך של החכמים, 
שאומרים לנו שאנחנו צריכים ללכת אחריהם בעינים עצומות, אחרת 
נכנס בחינת עפר, 
%break
היינו דבר שהוא בחינת בלתי חשוב, מכונה "עפר", כלומר שיותר 
שפלות מזה אי אפשר להיות. והיות שניתן להאדם בחינת דעת ושכל 
להבין כל דבר על פי שכל. וכאן אומרים לנו ללכת בקבלת אמונת 
חכמים, והאדם רוצה להבין את הדרך הזה, 
%break
והיות שכל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, 
אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע, אלא צריך לקבל הכל 
כפי שהחכמים קבעו לנו, ואם לא נכנס אבק ועפר בתוך העינים ולא 
יכולים ללכת קדימה, 
%break
מה שאין כן כשלא עושים בקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל 
דבריהם בתוך הדעת, אז על ידי זה דוקא זוכים לדעת דקדושה. וזהו 
מטעם, כי כל ענין מה שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא 
מסיבת שאנו משוקעים באהבה עצמית. 
%break
לכן ע"י אמונה למעלה מהדעת זוכים לכלים דהשפעה.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
%break
%letter 13
13. מטרם היניקה יש בחינת עיבור, היינו שהעליון מתקן אותו. וזה 
יכול להיות, שהאדם הוא כמו עיבור במעי אמו, שהעובר מתבטל 
להאם, ואין לו שום דעה בפני עצמו, אלא כמו שאמרו חז"ל "עובר ירך 
אמו, אוכל מה שאמו אוכלת", 
%break
ואין לו שום רשות בפני עצמו, לשאול איזו שאלות, אלא הוא לא עולה 
בשם. וזה נקרא שהוא אלם, שאין לו פה לשאול שאלות. וזהו בזמן 
שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין באמונת 
חכמים, וללכת עד הסוף. 
%break
זה נקרא עיבור, שאין לו פה. ועיבור פירושו "קומת מלכות, שהוא 
הקטנות היותר מצומצם באפשרות, נקראת בשם עיבור, שהוא מלשון 
"עברה ודינין", בסוד הכתוב "ויתעבר ה', בי למענכם". ויש לפרש את 
ענין עברה ודינין. 
%break
היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים עצומות למעלה מהדעת, הגוף 
מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם צריך תמיד להתגבר, זה נקרא 
"עברה, וזעם, וצרה", היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד 
בהתגברות להיבטל להעליון, שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. 
%break
וזה נקרא "עיבור", שהוא קטנות היותר מצומצם באפשרות.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 14
14. האדם צריך לסמוך על דעת רבו, ולהאמין מה שרבו אומר לו. 
כלומר, שהוא צריך ללכת, כפי שרבו צוה לו לעשות. ואע"פ שהוא 
רואה הרבה סברות, ורואה הרבה תורות, שאינם עולים בקנה אחד 
עם דעת רבו, 
%break
מכל מקום הוא צריך לסמוך על דעת רבו.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מ. "אמונת רבו, מהו השיעור")
%break
%letter 15
15. שאין לאדם צד הכרעה, לא לכאן ולא לכאן. שאינו יכול לברר את 
רצון ה', ואת כוונת רבו. הגם שמסוגל לעשות עבודות במסירות נפש, 
אבל אין בידו להכריע, אם עבודה זו של מסירות נפש היא במקומה. 
%break
או להיפך, שעבודה הקשה זאת, תהיה בניגוד לדעת רבו, ולדעת ה'. 
וכדי להכריע בדבר, הוא מכריע בדבר המוסיף יגיעה. זאת אומרת, 
שהוא צריך לפעול בהתאם לרבו. שרק היגיעה מוטלת על האדם, ולא 
שום דבר אחר. 
%break
אם כן, אין לו כל מקום לפקפק במעשיו, במחשבותיו, ובדיבוריו. אלא 
הוא צריך תמיד להרבות יגיעה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קפז. "להכריע ביגיעה")
%break
%letter 16
16. רבי דויד לייקס, תלמיד הבעש"ט, שאל את חסידי חתנו, רבי 
מוט'ל מטשרנוביל "האם מאמינים אתם ברבכם אמונה שלימה?". 
החרישו, כי מי יעיז לומר שיש בו אמונה שלימה. 
%break
"ובכן רצוני לספר לכם אמונה מהי", המשיך רבי דוד. "באחת 
השבתות נמשכה הסעודה השלישית אצל הבעש"ט, כפי שקרה 
לעתים קרובות, עד שעה מאוחרת בערב. 
%break
אח"כ בירכנו ברכת המזון ומיד התפללנו מעריב והבדלנו על הכוס, 
ותיכף ישבנו לסעודת מלווה מלכה. והרי כולנו היינו עניים מאוד, ולא 
היתה לנו פרוטה, ומכל שכן בשבת.
%break
אעפ"כ, כשאמר לי הבעש"ט לאחר סעודת מלווה המלכה: "דוד, תן 
כסף למי דבש!", נתתי את ידי בכיסי, אף כי ידעתי שאין לי כלום, 
והוצאתי משם זהוב. נתתי את המטבע לקנות מי דבש״.
%S (מרטין בובר. אור הגנוז)
%break
%letter 17
17. לבאר עפ"י המשנה במסכת אבות (ב, ח) "חמשה תלמידים היו לו 
לר' יוחנן בן זכאי, הוא היה מונה שבחם". ולכאורה צריך להתבונן 
בדבר זה. רב גדול ונשיא הדור כר' יוחנן בן זכאי, לא יהיה לו, רק ה' 
תלמידים, הלא הוא היה המנהיג לכל ישראל?
%break
רק באמת היו לו כמה, אך החמשה תלמידים הללו היו נמוכי רוח 
ושפלים בעיני עצמם, ולא היו יודעים כלום ממעלתם. לכן דווקא הוא 
היה מונה שבחם. והם היו עיקר מכל התלמידים שיהיו ראוים לקבל 
ממנו. 
%break
כי עיקר הכנה לקבלת התורה, היא השיפלות להיות בחינת "מקבל", 
כמ"ש בשם הרב משה ליב מסאסוב ז"ל, על פסוק (בראשית מד, יז) 
"האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה לי עבד". כאשר דרך הגביע 
שהוא כלי המקבל, 
%break
צריך להיות עומד למטה מכלי הנשפך ממנו לתוכו, כי אם הוא עומד למעלה, 
איננו יכול לשפוך בתוכו. כן התלמיד צריך להיות שפל בדעתו נגד הרב המשפיע לו, 
ואז יהיה ראוי לקבל ממנו.
%S (רב שלמה רבינוביץ מראדומסק. תפארת שלמה - מועדים, שבועות)
%break
%letter 18
18. והנה הרבי שלמה אלקבץ ז"ל בספר ברית הלוי, הקשה מדוע 
מתו תלמידי רבי עקיבא דוקא בימי הספירה. וביאר הוא ז"ל, שכל רב 
הלומד עם תלמידים משפיע להם מנשמתו, דהיינו מעצם מהותו 
הרוחנית, אשר על כן נקראו התלמידים בנים. 
%break
ואם התלמידים מתאחדים כראוי, אז השפעתו באה לתכליתה, כי רק 
בהצטרפות כולם יחד, השפעתו מאירה בהם בכללותה. כי ידוע שכל 
תלמיד נוטל רק ניצוץ אחד מהשפעת רבו, היינו אותו ניצוץ השייך 
למהות נשמת התלמיד, 
%break
וממילא רק בהתכללותם יחד נשלמה השפעתו. אבל אם התלמידים 
מתפרדים זה מזה בהתנהגותם, מאבדים הם את השפעת רבם 
ונשארה השפעה ערירית מבלי בוא אל תכליתה, וזה מצב מסוכן. 
%break
והנה תלמידי רבי עקיבא, עם כל גדלותם, לא נהגו כבוד זה בזה 
כראוי, ועל ידי זה נתפרדו זה מזה, וממילא לא נתנו להשפעת רבי 
עקיבא רבם לבוא אל תכליתה, וכשהגיעו ימי הספירה, שבהם 
מתנוצצים האורות של ההכנה למתן תורה, נסתכנו ומתו, 
%break
כי מי שרואה אור הקדושה מתנוצץ, ואינו מתאמץ לזכות בו ולהתעלות 
על ידו, אלא דוחהו ונשאר בקטנותו, בודאי זה קטרוג גדול המביא את 
האדם לידי סכנה.
%S (מכתב מאליהו. חלק ד', עמוד קכ"ד)
%break
%letter 19
19. יום אחד בערב שבת, יצא האר''י הקדוש עם החברים לקבל שבת 
כמנהגו. אמר לחברים: ''נלכה נא עתה לירושלים... ונבנה בית 
המקדש ונקריב קרבן שבת, כי רואה אני ששעה זאת הוא קץ אמיתי 
לגאולה. 
%break
מקצת החברים אמרו: ''איך נלך לירושלים בשעה זאת, והיא רחוקה 
ממנו יותר משלושים פרסאות?'' וקצתם אמרו: ''טוב הדבר, הננו 
מוכנים לילך, אלא נלך קודם ונודיע הדבר לנשותינו, שלא ידאגו לנו, 
ואחר כך נלך''. 
%break
אז צעק הרב ובכה ואמר לחברים: ''איך הועיל קטרוג השטן לבטל 
גאולתן של ישראל. מעיד אני עלי שמים וארץ שמזמן רבי שמעון בר 
יוחאי עד היום לא הייתה שעה הגונה לגאולה כשעה הזאת. ואילו 
הייתם מודים בדבר זה, 
%break
היה לנו בית המקדש ונדחי ישראל היו מתכנסים לתוך ירושלים. 
ועכשיו עברה אותה שעה ונכנסו ישראל בגלות מחדש. וכשמוע 
החברים דבר זה נתחרטו ממה שעשו ולא הועיל להם.
%S (מובא מתוך ספר שבחי האר"י)
%break
%letter 20
20. ענין "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב". אם כן, מדוע אנו 
רואים, אפילו אם כבר הדברים נכנסו להלב, ומכל מקום האדם נופל 
ממדרגתו? והענין הוא, שבזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, 
תיכף מסכים לדעת רבו, 
%break
ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא אח"כ, כשיוצא 
לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים 
בעולם. אז הוא, ודעתו, ולבו, ורצונו מתבטלים ברוב. כל זמן שאין בידו 
הכח להכריע את כל העולם לכף זכות, 
%break
אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם. ואז הוא "כצאן לטבח יובל". 
ואין לו בחירה, והוא מוכרח לחשוב, ולרצות, ולחשוק, ולדרוש את כל מה 
שהרבים דורשים. ואז הוא בוחר במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, 
ובתאוות הנמאסות, מה שהם זרים לרוח התורה. 
%break
ואז אין לו שום כח, שיוכל להכריע את הכלל. אלא עצה אחד יש לו אז, 
שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי ספרים ומפי סופרים". ורק 
בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב. אבל בויכוחים 
ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, 
%break
אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה, שהדבקות מחזירו 
למוטב.
%S (בעל הסולם. שמעתי. כה. "דברים היוצאים מהלב")
%break
%letter 21
21. הצדיק ברוב צדקתו, הוא מכניס רצונו ומחשבתו הטובים 
באחרים, שגם הם יהיה להם הרצון הטוב להידבק בבורא, בכל לבבם, 
ובזה שמכניס הרצון באחרים זה כבר נקרא מעשה, כי נעשה מהרצון 
שיש לו מעשה באחרים. 
%break
וזהו הפירוש בפסוק "פותח את ידיך ומשְׂביע לכל חי רצון", כי הצדיק 
ממשיך שפע לעולמות ולכל אדם, וע"י מה הוא פועל כך? בהכניסו 
רצונו באחרים. ונמצא כי נעשים כולם צדיקים על ידו, ולזה יכול 
להמשיך עליהם שפע רב, שהצדיק הוא הפותח הידיים לבורא, 
%break
כביכול, להשפיע על העולם, ובמה הוא פותח, ומפרש הפסוק 
"ומשְׂביע לכל חי רצון", במה שמשְׂביע לכולם רצון אהבת הבורא.
%S (נועם אלימלך. ליקוטי שושנה)
%break
%letter 22
22. כתוב (מועד קטן י"ז ע"א) "אם הרב דומה למלאך ה', יבקשו 
תורה מפיו. ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיו... ובהאמור יש לפרש, 
שאם הרב לומד להתלמידים את העבודה שצריכה להיות בעמ"נ להשפיע, 
%break
זאת אומרת, לשם מה האדם בא לעולם הזה, לעשות את שליחות ה', 
שיעבוד עבור תועלת ה', נמצא, שהאדם הוא שליח ה', ולא שהוא בעל 
בית בעולם הזה, אלא שהוא עבד ה', שפירוש שליח ה', שפירושו מלאך ה'. 
%break
וזהו הפירוש "אם הרב דומה למלאך ה', יבקשו תורה מפיו".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 10 "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)
%break
%letter 23
23. אם שורה, של אלף אנשים סומים, הולכים בדרך, ויש להם 
לפחות, פקח אחד בראשם, הרי הם בטוחים כולם, שילכו בדרך 
הישר, ולא יפלו בפחים ומכמורות, להיותם נמשכים אחר הפקח, שבראשם. 
%break
אבל, אם חסר להם אותו האחד, בלי ספק, שיכשלו בכל דבר, המוטל 
בדרך, ויפלו כולם לבור שחת.
%S (בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", נ"ז)
%break
%letter 24
24. יש בחירה לאדם, בזה שילך למקום, שישנם צדיקים. ויקבל 
מרותם, אז הוא יקבל את הכוחות, מה שחסר לו מצד תכונתו עצמו. 
ויקבל זה מהצדיקים. וזה התועלת, ש"פיזרן בכל דור ודור", כדי שבכל 
דור ודור יהיה למי לפנות, 
%break
ולהתדבק, ולקבל מהם את הכוחות, שצריכים בכדי לעלות לדרגת 
צדיק. ועל ידי זה הם בעצמם נעשים אח"כ לצדיקים.
%S (בעל הסולם. שמעתי. צט. "רשע או צדיק לא קאמר")
%break
%letter 25
25. אזהרה גדולה, שלא תלמד חכמת הקבלה בינך לבין עצמך 
מהספרים, כי אי אפשר להשיג עומק כוונת בירור העניינים האלהיים, 
שגברו מאד מאד על השכל האנושי, כי אם בקדושה רבה וטוהרה, על ידי משפיע מקובל ישר ונאמן, שקיבל מפי מקובל מפורסם.
%S (הגר"א. אדרת אליהו)
%break
%letter 26
26. הדרך המוצלחת ביותר למשתוקק ללמוד את החכמה, הוא לחפש 
חכם מקובל אמיתי, ולציית לו ככל אשר ישים עליו, עד שיזכה להבין 
את החכמה מדעתו, דהיינו הבחינה הראשונה, ואחר כך יזכה 
למסירתה בעל-פה, שהיא בחינה השניה. 
%break
ואחר כך לההבנה שבכתב, שהיא הבחינה השלישית. כי אז יירש כל 
החכמה ומכשיריה בנקל מרבו, וישאר לו כל זמנו להוסיף הרחבה, 
ולהתפתחות. אמנם במציאות קיימת דרך שניה, כאשר מרוב 
השתוקקותו הגדולה, יפתחו עליו מראות השמים, 
%break
וישיג בעצמו כל המקוריות, שהיא הבחינה הראשונה, ואחר כך הוא 
מחוייב אמנם לטרוח ולהתיגע הרבה, עד שמוצא רב חכם שיוכל 
להכפף, ולשמוע לו ולקבל החכמה בבחינת המסירה פנים אל פנים, 
שהיא הבחינה השניה, ואחר כך לבחינה השלישית. 
%break
ומתוך שאינו נסמך לחכם מקובל מתחילתו, באים לו ההשגות ביגיעה 
גדולה התופסים זמן רב, ונשאר לו זמן מועט להתפתח בה, או יקרה 
לפעמים, שהשכל יבוא לאחר הזמן, כמ"ש "וימותו ולא בחכמה", והם 
צ"ט אחוזים, אשר נקראים אצלינו "עיילי ולא נפקי", 
%break
ודומים לפתאים והבורים שבעולם הזה, שרואים עולם ערוך בעיניהם 
ואינם מבינים אותו ולא כלום, חוץ מלחמם שבפיהם. אמנם גם בדרך 
הראשון לא כולם מצליחים, כי מרביתם, אחר שזכו להשגה, זחה 
דעתם עליהם, ואינם יכולים להכפף למשמעת רבם כפי הצורך, 
%break
כי אינם ראויים למסירת החכמה, ובמקרה זה מוכרח החכם להסתיר 
את גופי החכמה מהם, "וימותו ולא בחכמה", "עיילי ולא נפקי" - וכל 
זה, כי במסירת החכמה, ישנם תנאים גדולים ועצומים, הנובעים מסיבות הכרחיות, 
%break
ועל כן מעט מעט המה שמצליחים לישא חן בעיני רבם עד שימצאו 
אותם ראויים לדבר הזה. ואשרי הזוכה.
%S (בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")
%break
%letter 27
27. כדי לבטל את הגוף, היה הדרך על ידי סגופים. ויש אופן ב', שהוא 
על ידי התבטלות לרב, שזה ענין "עשה לך רב". שענין עשיה 
מתבארת על ידי כוח, בלי שום שכל. וכמו שענין הסיגוף מבטל את 
הגוף רק על ידי מעשה ולא בשכל, 
%break
כמו כן התבטלות לרב הוא על ידי כוח ולא בשכל, היינו אפילו במקום 
שאינו עומד על דעת רבו, הוא מבטל את עצמו וגם את התורה 
והעבודה ובא לרב שידריך אותו. ויש הדרכה בבחינת הכלל, שנקרא 
אור מקיף, שהוא רק אור שמאיר מבחוץ. 
%break
וזהו בלי דבורים, רק על ידי זה שבאים לרב, ויושבים לפניו, ויושבים 
על ידי שלחנו בעת הסעודה, או בעת התפילה. ויש בחינה ב', שהוא 
בחינת פנימיות, וזה דווקא על ידי "פה אל פה.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 680 "התבטלות על דרך הבעל שם טוב")
%break
%letter 28
28. יש ענין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעינים 
עצומות. כלומר, אף על פי שההגיון והחוש אינם מבינים, את מה 
שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, 
ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. 
%break
כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר להשיג ברוחניות.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 29
29. האדם צריך לסמוך על דעת רבו, ולהאמין מה שרבו אומר לו. 
כלומר, שהוא צריך ללכת, כפי שרבו צוה לו לעשות. ואע"פ שהוא 
רואה הרבה סברות, ורואה הרבה תורות, שאינם עולים בקנה אחד עם דעת רבו, 
%break
מכל מקום הוא צריך לסמוך על דעת רבו, ולומר, מה שהוא מבין, ומה 
שהוא רואה בספרים אחרים, שאינם מתאימים לדעת רבו, הוא צריך 
לומר, שכל זמן שהוא נמצא ברשות הרבים, אין הוא יכול להבין את האמת, 
%break
ולא יכול לראות מה שכתוב בספרים אחרים, את האמת מה שהם 
אומרים. כידוע, שבזמן שהאדם עדיין לא זכה, תורתו נעשה לו סם 
המות. ומדוע נקרא "לא זכה, תורתו נעשית לו סם המות"? זהו מטעם 
כי כל התורות, מה שהוא לומד או שומע, לא יביאו לו שום תועלת, 
%break
שיוכל לזכות לבחינת חיים, שהיא בחינת דביקות בחיי החיים. אלא 
ממש להפך. כלומר, שכל פעם הוא נעשה יותר מרוחק מדביקות, 
היות שכל מה שהוא עושה, הוא רק לצורכי הגוף, הנקרא מקבל לעצמו. 
%break
שזהו בחינת פירודא, היינו שע"י מעשיו הוא נעשה יותר נפרד מחיי 
החיים. ממילא נקרא זה סם המות, היות שזה מביא לו מיתה ולא חיים. 
%break
כלומר, היות שכל פעם הוא נעשה יותר מרוחק מבחינת השפעה, 
הנקרא השתוות הצורה להבורא, מבחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום".
%S (בעל הסולם. שמעתי. מ. "אמונת רבו, מהו השיעור")
%break
%letter 30
30. אותם שעוד לא נפקחו עיניהם במראות השמיים, ועדיין אין להם 
אותה הבקיאות של יחסי ענפי העולם הזה אל שורשיהם בעולמות 
העליונים, המה נמצאים כאן כעיוורים מגששים בקיר, כי לא יבינו אף 
מילה אחת כמשמעה האמיתי. 
%break
שהרי כל מילה היא שֵם של איזה ענף ביחס לשורשו, זולת, אם יקבלו 
הפירוש מפי חכם מובהק, הממציא את עצמו להסביר העניין בשפה 
המדוברת, שהוא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשון, דהיינו משפת 
הענפים לשפה המדוברת. 
%break
כי אז יוכל להסביר את המושג הרוחני, איך שהוא... באופן, שיוכל 
כל מתחיל לגשת אל החכמה בלי להכשל בשום הגשמה וטעות. 
%S (בעל הסולם. תע"ס, חלק א', הסתכלות פנימית)
%break