ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author חגי ישראל
%book פסח - שער הכוונות
%page 483
%H שער הכוונות
%break
%H דרוש א' - בענין פסח ויציאת מצרים
%break
הדורות הראשונות, דור אנוש ודור הפלגה, סילקו את השכינה למעלה 
ברקיע ז' מחמת עונותם. ישראל שבאותו הדור של שעבוד מצרים היו 
הנצוצות קרי שהוציא אדה"ר ב-130 שנים, 
%break
עד שנולד שת. ואח"כ באו בגלגול בדור המבול, ולכן היו משחיתים 
זרעם על הארץ, כעין השורש אשר משם נוצרו וחוצבו, עד שנימוחו. 
%break
וז"ש, וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. הקרי נקרא רע, והדור חיח 
רע. ז"ש, אמחה את האדם אשר בראתי, אדה"ר, שנברא ע"י הקב"ה 
עצמו, וניצוצותיו. 
%break
ואח"כ הם התגלגלו בדור הפלגה. וירד ה' לראות את העיר ואת 
המגדל, אשר בנו בני האדם. ונקראים בני האדם, כי היו טיפות קרי, 
דכורא בלי נוקבא. והוסיפו לחטוא, למרוד בעליון, אבל לא בעון של 
השחתת זרע כדור המבול. 
%break
הנשמות כזהב, כשמוציאים הוא מלא סיגים, עד שהצורף מזדכך, עד 
שכל הסיגים נפרדים, וניכר זהב. כן בנשמות, שבחטא אדה"ר נתערב 
טוב ברע, 
%break
ובפרט בניצוצות קרי שהוליד אדה"ר ב-130 שנים. ניצוצות הקרי 
חשובות וקדושות, אלא שמתערבים בקליפות, וצריכים לבררם 
ולתקנם.
%break
לכן נגזרה השעבוד. כנגד השחתת הזרע בדור המבול - כל הבן הילוד 
היאורה תשליכוהו, כמו עונש המבול. כנגד חטא בדור הפלגה, הבה 
נלבנה לבנים - מררו את חייהם בחומר ובלבנים.
%break
כל הנשמות הן מחסדים וגבורות שבדעת, כי בדעת הזווג, שנמשכת 
ידיעה. גם הנשמות שבדור של משה, וגם משה הוא מדעת. וכל הדור 
ההוא מדעת, אלא שיצאו לקליפות, לסבת היותם טיפות קרי, ב-130 
שנים קודם שנולד שת. 
%break
משה היה משת ולא מטיפות רעות דאדה"ר ב-130 שנה, כי אחר 
כולם נולד שת בדמותו כצלמו. אבל האחרים היו בדמות שדים ורוחות 
ולילין.
%break
כי כל אותו הדור היו מדעת. ואם פוגמים למטה במדה וספירה 
עליונה, גורמים שקליפות יתאחזו ויקחו שפע מהמקור שנפגם. לכן 
ירדו ישראל למצרים, לקליפה שבאחורי דעת העליון, מצר העליון, 
הגרון. 
%break
פרעה העורף שבאחורי הדעת. והקליפות נאחזים ויונקים שפע מדעת 
דז"א. לכן ישראל שבאותו הדור, שהם מדעת, אלא שבפגם, נצוצות 
קרי. 
%break
לכן נשתעבדו לפרעה ולמצרים, היונקים כל שפע הדעת, כי הם גרמו 
לכל זה. גלות מצרים היה לתקן ניצוצות הקדושות, כי נדמה מצרים 
לכור, שבתוכו ניתך הזהב ונפרד מהסיגים ונתקן. 
%break
מעשים הרעים התחתונים גורמים למעלה אחיזת החיצונים באיזו 
ספירה ומסתלק השפע ממקום ההוא, שלא יצא משם לחיצונים. 
ז"א יוצא קודם בו"ק ולא בי"ס. ובהתאחז פרעה ומצרים בדעת העליון 
בדור ההוא, חזר ז"א לקדמותו, לעיבור א', באמא עלאה, ג'ג'ג'.
%break
ז"א, לאחר שנולד ויצא מבטן אמא עילאה, קטנות, גדלות. בג' זמנים 
האלו מוחין. אי אפשר לקבל המוחין, אם לא יתלבשו בנה"י דאמא. 
ואח"כ מוחין יתלבשו בתוכו. בעיבור הא' ובקטנות יש לו רק נה"י 
דאמא בחיצוניותם. 
%break
גלות מצרים, שחזר ז"א לעיבור באמא עילאה, היה שם ג'ג'ג', כדי 
שלא יתאחזו הקליפות בו, ויינקו שפע ממנו. גם אז היו לו מוחין 
מלובשים בחיצוניות נה"י דאמא. 
%page 484
%break
וכל ג' מוחין שלו, ובפרט מוח הדעת, שבו החסדים והגבורות, אשר 
שם תלוי פגם הדור, כולם מסתלקים ולא מאירים בתוכו, רק חיצוניות 
הלבושים והכלים דנה"י דאמא. 
%break
ה"ח וה"ג שבדעת. מוכרח יסוד דאמא, שמלביש בתוכם עשרת 
החסדים והגבורות, בלבוש עצמו הנקרא יסוד דאמא, יהיו בו עשר 
בחינות. כשז"א בעיבור אמא נקראת אהי"ה, עשר בחינות שביסוד 
דאמא יהיו עשרה שמות של אהי"ה, 
%break
ונעשים מלבושים לעשרה חו"ג של הדעת בזמן הגדלות. אבל עתה 
בעיבור הא', אין מאירים בדעת דז"א, רק עשרה לבושים, עשר שמות 
אהי"ה, הכלולים ביסוד דאמא. 
%break
מה שלמעלה באחוריים, ברדתם למטה נעשים פנים. נמצא, פנים 
ופנימיות הם שמות אהי"ה. אבל חיצוניותם, האחורים, ריבוע דאהיה: 
א', א"ה, אה"י, אהי"ה. העולה מ"ד. 
%break
נמצא, שעשר שמות דאהיה שביסוד דאמא, המתלבשים בדעת דז"א, 
הם האחורים שלהם, אשר בהתלבשם בז"א נעשים שם פנים, עשר 
פעמים דם, עשר דמים שבאשה, ה' דם טוהר וה' דם טמא. 
%break
ה"ח וה"ג שבדעת ז"א. ה"ח עם ה' לבושים שלהם, יורדים ביסוד 
דז"א. וה"ג עם ה' לבושים שלהם, יורדין ביסוד הנקבה. ובזווג נותן 
הז"א מיסוד שבו ליסוד דנוקבא ה"ח עם ה' לבושיהם. 
%break
ונמצאו ביסוד הנקבה כל עשרה הלבושים, שהם י"פ ד"ם. ואחר כך 
מחסדים ומגבורות נוצר הולד בבטן הנקבה. 
%break
אבל י' לבושים, שהם י' דמים, מתבררים בבטנה. וה' דמים, ה' לבושי 
החסד, נקראים דם טוהר. כי בהיותם אחוריים נקראים דם, ובהיותם 
לבושי החסדים נקראים טוהר. 
%break
ולפעמים מתבררים לגמרי, ומתהפכים לחלב, להניק בהם את הולד 
הנולד. אבל יש בהם פסולת, הנעשה דם טוהר. וה' לבושי הגבורות 
מתבררים, והפסולת יוצאת מהם ונעשה קליפה גמורה, הנקראת דם 
טמא. 
%break
נמצא, כי הם עצמם הלבושים, בין של החסדים, בין של הגבורות, הם 
מתבררים, ועצמותם קדושה, אבל הנשאר מהם ב' חלקי פסולת אחר 
התבררם: 
%break

א) כי פסולת לבושי החסד, נעשה דם טוהר, דין קשה וקדוש, 
ולפעמים נעשה חלב. 
ב) פסולת לבושי הגבורות, קליפות גמורות, דם טמא.
%break
בהויה דמ"ה דאלפין בז"א יש ג' אלפין, וכ"א מהם מורה על שם אהיה 
בריבוע ואחוריים, שבגי' ד"ם, דאמא עילאה, המתפשט בז"א, ונקרא 
אהי"ה. ולהיות אין בה דינים, לכן היא נעשית ד"ם. 
%break
וזה סדר התפשטות והתחלקות הויה דמ"ה דאלפין בז"א, כי י' בראשו 
דז"א, וה"א הא', בגרון דז"א, ששם מתלבש יסוד דאמא, שבתוכו מוח 
הדעת, הכלול מה"ח וה"ג. ויסוד הזה דאמא שבגרון דז"א א' של מילוי 
ה"ר, 
%break
כי ה' עצמה בגרון, וא' שבמילויה יסוד דאמא שבגרון. ולכן א' שם 
אהיה בריבוע, העולה דם. וזה נקרא דם חיות, המחיה ז"א בדעת 
שבתוכו. דם שבגרון נקרא דם חיות. 
%break
אות וא"ו למטה, כאשר מתפשט הדעת ויורד למטה, בשליש עליון 
דת"ת דז"א עד החזה, שאז מתגלה הדעת בהתפשטות ה"ח וה"ג. 
אות אלף שבמילוי אות וא"ו, הנתונה בין ב' הווין, הוא שם אהיה ג"כ 
בריבועו, העולה ג"כ ד"ם, 
%break
והם לבושי החסד והגבורות המתפשטים שם. אות א' בגי' ד"ם. ואם 
תסיר אות א' זו מהוי"ה דמ"ה, תשאר ההויה כחשבון ד"ם ג"כ. ונמצא 
כי כל ההוי"ה זולת א' זו, היא בגי' ד"ם. 
%break
וא' זו הרומזת לשם אהי"ה בריבועו, גם בגי' ד"ם. א"כ, הוא דם בתוך 
דם. ובהתחברות דם אהיה בדם שארית שם ההוי"ה דאלפין, יהיה 
הכל מ"ה, כמנין אדם. וז"ס, שופך דם האדם באדם. 
%break
בהתגלות חו"ג למטה מן החזה, יש קצת אחיזה אל החיצונים בהם. 
וז"ש, יוסיף דעת יוסיף מכאוב. כי בהיות הדעת נעלם ומכוסה תוך 
היסוד דאמא, שעד החזה, אז אין הקליפות נאחזים בו. 
%page 485
ובהתגלותו למטה מן החזה, שאז הארתו נתוספת בגלוי, אז יוסיף 
מכאוב, שהם הקליפות הנאחזים שם, ואין מכאוב גדול ממכאוב זה. 
ואז חו"ג שלמטה מהחזה שבז"א מתחלקים לב': ה' דם טוהר, וה' דם 
טמא. 
%break
ואח"כ שחו"ג ניתנים אל רחל, הנקראת ה"ת דהויה דמ"ה דאלפין, 
בזווג, אז אותה הא' שבמילוי אות ה"א הזאת האחרונה, רומזת לשם 
אהי"ה בריבועו, העולה ד"ם, הניתן ברחל, ואז נעשין בה ה' דמי טוהר 
וה' דמי טומאה.
%break
גלות מצרים גרם שישראל העליון, ז"א, יחזור להתעלם בעיבור תוך 
אמא עילאה ג'ג'ג'. ושם מקום שליטת מצרים ופרעה, קליפות 
העליונים שבמצר העליון. 
%break
ואז מאיר בדעת דז"א רק עשרה הלבושים, עשרה אהי"ה בריבוע, י"פ 
דם, 210 (רד"ו), מספר שנות גלות מצרים. 
%break
עשר שמות אהי"ה במילוי מילויים, שבכל מילוי מילוי המילוי, 27 
אותיות, 10*27=270, ער, והם הניצוצות קרי דאדה"ר עשאום רע. 
לכן שנות גלות מצרים תלויים בשם אהיה, שעשרה אחוריים שלו הם 
210, רד"ו שנה.
%break
משה במראה הסנה חשב, כיון שישראל אז גרמו הסתלקות הדעת 
העליון, שהם עשר הויות של ה"ח וה"ג, א"כ שני גלותם כמספר י' 
הויות שנסתלקו בעונם, שבגי' ר"ס, ולכן לא הגיע זמן הגאולה. אז 
אמר לו ה', כי אין קץ גלותם תלוי בהויות הדעת שנסתלקו, 
%break
אלא באחוריים דשמות אהיה, שנשארו בדעת דז"א, שמהם יונקים 
החיצונים בגלות. ולפי מספר מקום יניקתם מספר שני ממשלתם, רד"ו 
שנה, וא"כ כבר הגיע זמן גאולתם. 
%break
פרעה רשע ומכשף ידע על הסתלקות ז"א וחזרתו לעיבור באמא 
עילאה. שאז ז"א, הויה, לא משגיח ושולט בעולם. לכן בבא משה 
אליו, אמר, לא ידעתי את ה'. כי ראה, כי יניקת קליפה העליונה 
השולטת עליו על פרעה, 
%break
לא היתה יונקת משם, וזהו לא ידעתי את ה', ז"א, הויה. מי ה' אשר 
אשמע בקולו, שז"א, יהו"ה, שאתה בא בשליחותו אלי, היכן הוא, 
שאשמע בקולו, הלא סילק השגחתו ונכנס בעיבור. 
%break
וזש"כ, ויחזק ה' את לב פרעה, כשהיה שומע שם ה' מפי משה, היה 
מתחזק בלבו, כי ידע בחכמתו, שהוא נעלם בעיבור ולא מתגלה. 
%break
האמנם בשם אלקים היה מודה, כי הרי יוסף א"ל אלקי"ם יענה את 
שלום פרעה, והוא השיב ואמר, אחרי הודיע אלקים אותך כו'. ונמצא, 
שהיה כופר בשם הויה, ומודה בשם אלקים. 
%break
והענין הוא זה, כי הנה בהיות זמן גדלות דז"א, יש לו מוחין דשם 
ההויה. ובהיותו בזמן הקטנות או בזמן העיבור, יש לו מוחין דאלקים, 
כמבואר אצלנו. והנה עתה שהיה ז"א בסוד העיבור, היה לו מוחין 
דאלקים, ולא דהויה, ולכן היה כופר בהויה, ומודה באלהים. 
%break
שליטת החיצונים לא בשם ההויה אלא בשם אלהים. לכן שז"א 
בעיבור, היה במוחין דאלהים, והיה יכולת אז בחיצונים לינק ולהתאחז 
שם, כי שם אלקים מתפשט מדרגות רבות, עד שבסוף מדרגה 
האחרונה, מן השמרים של יין אשר בו, 
%break
יוצאות מסופם הקליפות, הנקראת אלקים אחרים, כמ"ש, מלך אלהים 
על גויים. ג' מוחין יש בזמן הקטנות והעיבור, והם ג' שמות אלהים. 
ומשם נאחזים קליפות מצרים ופרעה, שנאחז בהעורף, באחורי 
הדעת. 
%break
ג' שרי פרעה: שר המשקים, שר האופים, שר הטבחים, הם משלשה 
אלהים. ויניקתם משם, מג' אלהים שבשלש המוחין אלו דעיבור, וזהו 
סִבת היותם נקראים אלהים אחרים, כי אחרים בגי' גרון, שבגי' ג' 
שמות אלהים, המתפשטים בגרון. 
%break
וע"י התפשטותם אל מדרגות רבות, יוצא מהם השמרים בסיום 
התפשטותם, ונעשים אחרים כמנין גרון, ששם ראשית יניקתם, ששם 
הוא מצר העליון, אשר שם אחיזת מצרים.
%break
שיעור התפשטות שם אלהים עד שיעור ק"ך צירופים שיש בו, כי 
תיבת בת חמש אותיות בונה ק"ך בתים. ואלו הק"ך צירופים, הם 
בבחינת מדרגת הקדושה. 
%page 486
והם מתחילים מז"א דבריא, עד סוף העשיה. ומשם ולמטה הקליפה, 
אלהים אחרים. וכל יניקת הקליפה מן ק"ך צירופים, אעפ"י שהם 
קדושה, יין העליון, שהשמרים, הקליפה, נאחזים בו. 
%break
יניקת מצרים ופרעה לא מכל ק"ך צירופי אלהים, רק מן מ"ח צירופים 
האחרונים שבו, התלויים בב' אותיות י"ם מן אלהים. כי כ"ד צירופים 
בכל אות: א-ל-ה-י-מ. ומספר כולם: 5*24=120, ק"ך צירופים. וז"ש, 
מי ה' אשר אשמע בקולו, 
%break
כי בכח יניקתם מן מ"ח צירופים האחרונים, שכנגד שני אותיות מ"י 
של אלהים, היה כופר בשם ההויה. לפי שאם מוחין דהויה דגדלות היו 
מתגלים, 
%break
היתה יניקתו מן אותיות מ"י של אלהים דעיבור מתבטלת. ובראותו 
שהיה לו אז יניקה ואחיזה שם באותיות מ"י של אלהים, היתה 
הוראתו כי לא נגלית ההויה, ולכן היה כופר בשם ההויה. 
%break
ואמנם ה' כדי להכניעו הכה אותו עשר מכות, מג' אותיות אלה 
דאלהים, אשר הוא לא היה נאחז ויונק מהם. וז"ש, למען שתי אותותי 
אלה בקרבו. כי שלש אותיות אלה דאלהים, 
%break
אשר לא היה לפרעה אחיזה ויניקה בהם, היה רוצה להכותו ע"י, 
ולחברם עם ב' אותיות מ"י, אשר בקרבו של פרעה, שיונק מהם. וע"י 
התחברותם יושלם שם אלהים, שהוא כח הדין, ואז יכהו ע"י. 
%break
ואל תתמה, אם מצרים ראש הממלכות, כי ראש ארבע נהרות גן עדן 
הוא פישון, וא"כ איך יונק מב' אותיות אחרונות של אלהים. בעבור כי 
הנה אותיות מ"י, מעולות מאותיות אלה. מ"י הם נ' ימים שבין פסח 
לעצרת.
%break
הצירופים שהתחלתם באותיות מ"י, כ"ד צירופים בי' וכ"ד צירופים 
במ'. שניהם מ"ח צירופים. לכן נקרא ארץ מצרים ארץ חם, וכמ"ש, 
נפלאות בארץ חם. שיונקים ממ"ח צירופים. גם כמ"ש, חם בן נח אבי 
מצרים, וכמ"ש, בני חם כוש ומצרים. 
%break
פרעה חשב כיון שז"א חזר להתעלם באמא בעיבור, שלא יחזור 
להתגלות ולצאת לחוץ מבטן אמא עילאה, ועי"כ גם בני ישראל 
התחתונים, הנקראים ישראל על שם ז"א, 
%break
הנקרא ישראל, גם הם ישארו בגלות תוך מצרים, כיון שישראל העליון 
השולט עליהם, נתבטל מציאותו. 
%break
לכן שלח לו ה' ע"י משה, כה אמר ה' בני בכורי ישראל, לרמוז אל הבן 
בכור העליון, ישראל, שקיים ולא נתבטל. והודיעו, כי לפי שכפר 
במציאותו, לכן יהיה נענש מדה כנגד מדה, במכת בכורות, לפי שכפר 
בבן הבכור העליון יתברך. 
%break
וז"ש, ואם מאן אתה לשלח, הנה אנכי הורג בנך בכורך. וז"ש, והיה כי 
ישאלך בנך מחר לאמר, כי הבן הבכור, הנמשך מן הבן הקדוש הבכור 
העליון, 
%break
הוא אשר ישאלך שאלה זו, יען אליו נוגע זו השאלה, כי בו היה רוצה 
פרעה לכפור בו, ולעכב את ישראל בגלות תחת רשותו.
%break
גלות מצרים: 
א) שישראל העליון, ז"א, שחזר לעיבור ג'ג'ג', שזה גלות ישראל 
התחתונים תוך מצרים. 
%break
ב) מחמת עלייתו למעלה, נסתלק ממנו ה"ח המתפשטים בו"ק, 
ונתעלו למעלה בשרשם, במוח הדעת, לגרון, לסיום היסוד דאמא 
שבז"א. 
%break
ושם בגרון אחיזת קליפת מצרים, מקום צר, שאז מאיר מוח הדעת 
בגופא דז"א רק באחוריים של הלבושים דיסוד דאמא, שהם י' דמים. 
ב' עניינים אלו אחוזים יחד, כי טעם התחתון גורם אל העליון, כי לכך 
הוצרך לחזור לג'ג'ג'. וז"ש ביחזקאל, 
%break
ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך. כי סיבת היותך מתבוססת 
בעבודות קשות, בחומר ובלבנים, הוא בסיבת דמיך, כי בסיבת אלו 
הי' דמים, שמאירים ומתפשטים בז"א, לכן יש התגברות ויניקה 
לחיצונים, לכן נתגברו לשעבד את ישראל בעבודות הקשות. 
%break
לתקן זה, אומר, בדמיך חיי. כי תמורת הדמים, שבסיבתם 
נשתעבדת, ימשכו חיים העליונים, שהוא ענין לידת ז"א והתגדלותו, 
ואז יכנסו בו מוחין דגדלות, הנקראים חיים, שהם אהי"ה יהו"ה 
אהי"ה. ע"י חיים אלו, תצאו מן הגלות. 
%page 487
ולפי שב' דמים, דם טוהר ודם טמא, לכן אמר ב"פ, בדמיך חיי בדמיך 
חיי - ב' דמים, דם פסח ודם מילה. דם מילה טהור, מחסד המתגלה 
בפה דאמה, יסוד דדכורא. דם פסח כנגד גבורות שבנוקבא, כי הפסח 
בנוקבא. לכן תיקנו פסוק בהגדה.
%break
נמצא, גאולת מצרים ע"י נס גדול, כי עם מצרים ופרעה היו אחוזים 
ומשורשים לינוק מהדעת העליון דז"א, עד שגרם לחזור ז"א לעבור 
ג'ג'ג', תכלית המיעוט שאין למטה ממנה. 
%break
והוצרך המאציל העליון לחזור להוליד ז"א, ולהגדילו בתכלית האחרון 
של ההגדלה, כדי שיתבטל יניקת החיצונים משם, מחמת תוקף האור 
הגדול ההוא, ועי"כ יצאו מן הגלות. 
%break
%H דרוש ב - תוקף הגדלת ז"א ביציאת מצרים
%break
סדר הגדלת ז"א. כשנולד ז"א בקטנותו, עד היותו גדול בן י"ג שנים. 
בקטנות מוחין דקטנות, הלבושים והכלים דנה"י דאמא, שבתוכם 
מתלבשים הלבושים דנה"י דאבא. כולם נכנסים בז"א מוחין דקטנות, 
עד היותו גדול י"ג שנים ומעלה. 
%break
ואמנם הלבושים דנה"י דאמא בקטנות, הם שמות של אלהים, כי בינה 
נקראת אלהים. ובפרט באחוריים דנה"י דאמא, הלבושים חיצונים 
דנה"י דאמא, המוחין דקטנות. 
%break
ולפי שנה"י דאבא באים מלובשים תוך נה"י דאמא, ומתגלים בז"א ע"י 
הבינה, לכן גם הלבושים דנה"י דאבא נקרא מוחין דאלהים. 
%break
בגדלות דז"א הלבושים דנה"י דאמא יותר פנימיים, והם שמות אהי"ה, 
כי במוח הדעת, שהוא היסוד דאמא, 10 דמים, והם 10 שמות אהיה 
באחוריים שלהם. ועד"ז גם נו"ה יהיו אהי"ה. 
%break
נמצא, בגלות מצרים מתגלים 10 דמים, שהם הלבושים בגדלות. כי 
בקטנות לבושים נקראים אלהים, כי בבינה יש שם אהי"ה ושם 
אלהים. 
%break
ואח"כ בא גדלות דז"א, בן י"ג שנה, ונכנסים בו מוחין פנימיים דהויות 
תוך הלבושים דנה"י דאמא, משמות אהיה. ועד"ז מוחין פנימיים 
דהויות תוך לבושים דנה"י דאבא. והם צל"ם, והם אות צ' דצלם. 
%break
אח"כ בז' שנים נכנסים ז' מקיפים דמוחין דגדלות, אותיות ל"מ דצלם, 
שחשבונם ז', ואז ז"א בן 20 שנה ויכול לישא וליתן בנכסי אביו אפילו 
בקרקעות. ומוחין פנימיים ומקיפים כאחד ונקרא זמן גדלות א'. 
%break
אמא עילאה הנחלקת לב': בינה ותבונה. מחזה ולמטה תבונה, מחזה 
ולמעלה בינה. תבונה פרצוף בפ"ע ובינה פרצוף בפ"ע. ושניהם ביחד 
הם פרצוף אחד שלם, הנקרא דאמא עילאה. נה"י דמוחין פנימיים 
ומקיפים דאמא, שלוקח ז"א בגדלותו, 
%break
מן 13 עד 20 שנה, הוא בחינת כל פרצוף תבונה, כי בתחילה עולה 
ז"א ולוקח נה"י דאמא עם המוחין פנימיים שבתוכם, ונעשים בו מוחין 
פנימיים, בהיותו בן 13 שנה. ואח"כ בז' שנים אחרים, לוקח המחצית 
תחתון של ת"ת דאמא עם המוחין שבו, 
%break
ונעשים בו מוחין מקיפים. וכפ"ז נמצא, כי ל"מ דצל"ם, הם שיעור ב' 
שלישים תחתונים דת"ת דאמא. ואז נשלם ל-20 שנה, ונמצא, כי כבר 
לקח כל פרצוף התבונה כולו, אבל איננו רק מחצית פרצוף אמא 
עילאה. 
%break
כמו שאמא עילאה נחלקת לב' פרצופים, בינה ותבונה, כן אבא עילאה 
נחלק לב' פרצופים חכמה ויש"ס. וכמו שלקח ז"א מ-13 עד 20 מוחין 
דאמא הפנימיים ומקיפים בפרצוף התבונה, 
%page 488
שכולו מחצית פרצוף דאמא, כמו כן לקח ג"כ מוחין דאבא פנימיים 
ומקיפין בפרצוף יש"ס, שכולו מחצית פרצוף דאבא. 
נמצא, ז"א בקטנות לקח מוחין פנימיים ומקיפים מחיצוניות ישסו"ת. 
ובגדלות לקח מוחין פנימיים ומקיפים מפנימיות ישסו"ת. 
%break
ואח"כ חוזר ז"א לקטנות וגדלות יותר עליונים, פרצוף חו"ב, חצאין 
העליונים דאו"א, מחזה שלהם ולמעלה. ולכן הקטנות והגדלות א' 
מכנים נה"י דאו"א. והקטנות והגדלות ב' מכנים חג"ת דאו"א. לפי 
שחו"ב מחזה דאו"א ולמעלה, ושם חג"ת שלהם. 
%break
ונמצא, כי אחר 20 שנה ז"א עולה ולוקח חיצוניות, או"א חו"ב, מוחין 
פנימיים ומקיפים. ואז נקרא קטנות ב' דז"א. ואח"כ עולה ולוקח 
פנימיות חו"ב מוחין פנימיים ומקיפים. ואז נקרא גדלות ב' דז"א. 
%break
ב' מיני קטנות וב' מיני גדלות בישסו"ת ובחו"ב. וכולם בב' פרצופים 
דאו"א. ואז ז"א, בן בכור, יורש מקום או"א עליונים, ונקרא זקן ואינו 
בחור, לפי שעלה למדרגה חו"ב העליונים, הנקראים זקנים. ואח"כ 
חוזר ז"א לעלות בא"א, בדיקנא עילאה שלו בתפלת מנחת שבת. 
%break
ומשם אין עוד עליה אחרת אל ז"א, כי שם תכלית עלייתו. עליות ז"א 
מקטנות עד סוף תכלית נרמז בפרקי אבות, בן ה' שנים למקרא ועד 
בן מאה כאלו מת ועבר מן העולם. כל אלו המדרגות הם עליות ז"א, 
ממדרגה א' עד מדרגה אחרונה. 
%break
כלל: שנולד ז"א, יש לו קטנות א', לקח לבושים וכלים מחיצוניות 
דישסו"ת, שנעשים לו מוחין פנימיים ומקיפים, אלו המוחין קורים נה"י 
דאבא ונה"י דאמא. ואח"כ בגדלות א'לוקח מוחין פנימים מנה"י דאו"א, 
שהם פנימיות ישסו"ת. 
%break
אח"כ לוקח לבושים וחיצוניות מחו"ב עילאין, שנעשים לו מוחין 
פנימיים ומקיפים דקטנות ב'. אלו המוחין קורים חג"ת דאו"א. 
%break
אח"כ לוקח גדלות ב' והם פנימיות המוחין מחו"ב, קורים חג"ת דאו"א 
בפנימיות. 
אח"כ עולה בדיקנא דא"א.
%break
המוחין פנימיים דקטנות א' הם חיצוניות ישסו"ת, מן החזה ולמטה, 
הנקרא נה"י צ' דצלם. והמקיפים שלהם דקטנות הם חיצוניות 
דישסו"ת, מן החזה ולמעלה, ב' מקיפים, חג"ת וחב"ד שלהם, ל"מ 
דצל"ם. 
%break
אח"כ גדלות א', פנימיות המוחין דנה"י דישסו"ת, מחזה ולמטה, ב' 
המקיפים שלהם, הוא פנימיות ישסו"ת, מחזה ולמעלה, חג"ת וחב"ד. 
ועד"ז פעם ב', קטנות וגדלות הב', בפרצופי חו"ב עילאין.
%break
קטנות א' התחתון, מנה"י דאמא, בחינת תבונה, נקרא אלהים, דין. 
אמנם לבוש דנצח אלהים במילוי יודין, כי קו ימין יודין, קו החכמה, י'. 
ולבוש הוד אלהים דמילוי ההין, כי קו שמאל בינה, ה'. 
%break
לבוש היסוד אלהים דמילוי אלפין, כי קו האמצעי הוא קו הדעת, 
הנקרא אלף. וסימנם: יה"א יודין ההין אלפין. 
%break
אלקי"ם - אכדט"ם. קטנות ב' העליון, מחג"ת דאמא, בבינה, אין 
הדינים מתגלים כמו בתבונה, לכן נקרא אכדט"ם, שהוא חילוף אלהים 
באבג"ד, מתחלף באותיות שלפניו. 
%break
אין אות לפני אות אלף, ולכן לא יכולה להתחלף. אבל ל' מתחלפת בכ' 
שלפניה. ה' - בד' שלפניה. י' - בט' שלפניה. ם' סתומה - במ' פתוחה 
שלפניה. ולפי שאי אפשר להשאר פתוחה בסןף מילה, לכן נכתבת 
סתומה. 
%break
אכדט"ם יותר רחמים ופנימי משם אלהים, כי הוא מאותיות הקודמות 
לאותיות אלהים. ואם היה מתחלף באותיות המאוחרות לשם אלהים, 
במוכ"ן, היה יותר דין וחיצון משם אלהים.
%break
עוד סיבה ב': שאלהים דין, תמורתו יהיה רחמים. משא"כ ההויה 
רחמים, בהתחלפו מורה על הדין, שתמורת הרחמים. לפי אכדט"ם 
נקראת הבינה בכל מקום אלהים חיים. 
%break
%page 489
לבושים דנה"י דגדלות א', או דחג"ת דגדלות ב', שמות אהיה: אהיה 
דיודין בנצח, דאלפין בהוד, דההין ביסוד.
לבושי הגדלות. מוחין הפנימיים מתלבשים בתוכם, כולם הם הויות, 
ואין בהם שינוי. כי בקטנות א' או ב' אין לז"א מוחין אחרים, 
%break
זולת לבושים דחיצוניות דנה"י דאמא, או דחג"ת דאמא. ואלו הלבושין 
הם המוחין דז"א בקטנות א' או ב'. לכן יש חילוק בשמות לבושים 
דנה"י לשמות לבושים דחג"ת, כי אלו אלהים ואלו אכדט"ם. אבל 
בגדלות דז"א א' או ב', אינן פנימיות דנה"י דאמא או דחג"ת דאמא, 
%break
אמנם הם טיפות מוחין ממש, הנמשכים ממוחין דאו"א ממש בזווג, 
ואין ביניהם שינוי בין גדלות א' לב', וכולם הויות. אבל אה"נ, שגם הם 
באים מלובשין, תוך נה"י או דחג"ת דאמא מפנימיות. אבל כיון שיש 
מוחין בתוכם, נקראים על שם המוחין, הויות, ולא על שם לבושין.
%break
%H דרוש ג - יציאת מצרים ופסח
%break
בגלות מצרים חיצונים נאחזים בקדושה, עד שחזר ז"א למדרגה 
הגרוע ג'ג'ג'. ועלה רצון ה' להוציא ז"א בלידה ממעי אמו, ולהגדילו 
בתכלית הגדלות, שעי"ז תתבטל אחיזת החיצונים, מרוב הארותיו של 
עתה, ולא הספיק במה שיתגדל גדלות הראשון בלבד, 
%break
שהוא שאר ימים טובים, שעליית זו"ן רק לתבונה, כי שם אהיה במילוי 
יודין, בבינה, והויה דס"ג בתבונה. ולכן י"ט בגי' ע"ג, הויה דס"ג עם 
עשר אותיות. 
%break
זה נעשה מאליו. אבל אח"כ ע"י תפילותינו עולים לחו"ב עילאין. אבל 
בליל פסח גדל ז"א אפילו גדלות ב', שהוא חו"ב עילאין, ולא עוד, אלא 
שליל פסח גדולה מליל שבת. 
%break
כי בליל שבת ז"א עולה לגדלות א', ל' דמקיפים דצלם. ואפילו המקיף 
מ' דצלם, אין בליל שבת. אבל בליל פסח יש לו בגדלות ב' חו"ב 
עילאין. 
%break
מעלת ליל פסח משאר י"ט ושבתות: בהם ז"א עולה מדרגה אחר 
מדרגה בכל תפלה. אבל בליל פסח עולה ז"א כל המדרגות בפעם 
אחד עד גדלות הב'.
%break
יתרון לשבת מליל פסח: בשבת במנחה עולה עד דיקנא דא"א. בליל 
פסח עולה עד חו"ב עילאין, כדי שיתבטלו החיצוניות מלהתאחז בו, 
בהיותו גדל בפ"א, תכלית כל מדרגות ההגדלה והעליה. 
%break
ביציאת מצרים גדל ז"א בתכלית מדרגות גדולתו בפעם אחד, עד 
שגדל עד חג"ת דאו"א, שהם חו"ב עילאין. ושם בחג"ת מקום הדדים, 
גדלות א' דנה"י וגדלות ב' דחג"ת. 
%break
גדלות ב' הם שלשה שמות אכדט"ם שבחג"ת, שכ"א בגי' ע"ד. מקום 
ג' שמות אכדט"ם בחג"ת, מקום הדדים והשדיי. 
%break
או אפשר לפרש, ותרבי: כנגד קטנות א', כי בתחלה בסוד העיבור, 
היה בבחי' ג' כלילן בג', ועתה בקטנות ראשון, שהוא זמן היניקה, נגלו 
בו כל הו"ק. 
%break
ותגדלי: כנגד גדלות ראשון. ותבואי בעדי עדיים: קטנות השני, שהוא 
שם אכדט"ם. שדים נכונו: כנגד חג"ת גדלות שני. 
%break
מלת פסח. תבונה היא נה"י דאימא, בינה הוא חג"ת. ראש דתבונה 
בסיום נה"י דבינה, ונכללים יחד בפרצוף אחד, הנקרא אמא, נקראת 
הבינה, חג"ת דאמא, התחלת מקום הגדלות השני דז"א, הניתוסף 
עתה בליל פסח, 
%break
משא"כ בשאר לילי יו"ט ושבתות, הוא במקום הפה דתבונה, שבג"ר 
שבה. וזהו לשון פסח: פ"ה ס"ח. כי שם הוא הפה של התבונה ולכן 
צריך להרבות בספור יציאת מצרים. 
%break
אומרים הלל גמור בליל פסח, כי המוחין עד תכלית גדלות שני דז"א 
הנכנסים בתוכו בליל פסח. והם מתקיימים בו כל הלילה וכל יום א' 
דפסח, ולכן אומרים הלל גמור ביום א' של פסח. 
%break
הלל בשאר לילי יו"ט לא גמור. ואח"כ מסתלקים לגמרי כמתחלה, 
ואחר כך חוזרים ליכנס בסדר המדרגות, מיום ב' של פסח עד נ' יום 
של ספירת העומר, חג השבועות. ולכן אין אומרים בשאר ימי הפסח 
הלל גמור, 
%page 490
%break
כי לסבת אחיזת החיצונים בז"א בתכלית תוקף אחיזתם, הוצרך 
להגדל בפ"א כל המדרגות של הגדלתו, כדי שיתבטלו החיצונים. ואחר 
שנתבטל, הוחזר הדבר לטבעו, ליגדל בסדר הגדלתו, מדרגה אחר 
מדרגה.
%break
בליל פסח זיווג עליון מסטרא דלעילא, ולא מסטרא דילן. בשאר י"ט 
נכנסין המוחין בסדר המדרגות, ולכן נעשה הזווג העליון ע"י תפלותינו 
ומעשינו. אבל בליל פסח הוגדל ז"א שלא כדרך טבע, 
%break
כי לא היה יכולת בידינו ע"י תפלתינו להגדילו ברגע אחד תכלית 
ההגדלה, אלא ברחמי המאציל, שעשה נס הגדול, שלא כדרך טבע 
אלא מאליו. 
%break
איסור הזווג בליל פסח. משא"כ בשאר הי"ט מצות, כי ע"י התחתון 
נעשה הזווג העליון. אבל בליל פסח אין הזווג העליון.
%break
ספירת העומר. ספירת ז' ימי נקיים, כדי שתטהר האשה העליונה 
לבעלה, בחג השבועות. אבל כיון שהיה זווג עליון בליל פסח, יצאת 
מחלאת טומאה של גלות מצרים, ונטהרה לבעלה, ונזדווגה עמו, איך 
חוזרת אחר הזווג ההוא לספור ימי נקיים? 
%break
אבל טומאה הזאת נמשכת מה' דמים דטומאה, שקבלה בגלות 
מצרים, מלבוש הגבורות, מתמצית הנשאר מסיגיה, ולכן צריכה 
להטהר מאותם הדמים הטמאים, כי אז היו החיצוניות נאחזים בה 
ג"כ. ובליל פסח, אשר הגדיל ז"א ברגע אחד כל ההגדלות ההם, 
%break
נפסקו הדמים ההם, ונתבטלה אחיזת החיצונים בז"א ובנוקבא. לכן 
נטהרה, ולא צריכה למנות ז' נקיים, כי נטהרה לפי שעה, שלא כדרך 
טבע. אבל אחר יום א' של פסח נסתלקו המוחין, וחזרו החיצונים 
להתאחז בדמים, 
%break
אבל לא אחיזה גמורה כבתחלה. ולפי כניסת מוחין בסדר המדרגות, 
כך סדר ביטול אחיזת החיצונים, בהמשך ימי ספירת העומר, שהוא 
ענין ספירת ז' נקיים. ואז נטהרה מטומאתה, ונגמרה להטהר בחג 
השבועות, ואז חוזרת להזדווג עמו. 
%break
אבל איך שאר ימי הפסח נקרא יום טוב, שעדיין לא נטהרה מטומאתה 
עד חג השבועות, וגם שבתות ור"ח, אשר בין פסח לעצרת?
%break
%H דרוש ד' - החמץ והשאור
%break
ב' מוחין בז"א: 
צלם דאמא, 
צלם דאבא. 
זה בתוך זה.
%break
חמץ במוחין דאבא. שאור במוחין דאמא. דינים דאמא יותר תקיפים, 
כדמיון השאור חזק מחמץ, כי שאור מחמיץ לאחרים. לסיבה יתר 
אחיזת החיצונים בשאור, שהם מוחין דאמא מדאבא, שהוא חמץ. 
%break
שאור חסר ו'. ש' כנגד דחכמה דאמא, אלהים דידוין, בגי' ש'. ר' כנגד 
בינה דאמא, אלהים בריבוע, בגי' ר'. מוח בינה יותר דין ממוח חכמה, 
לכן הוא אחורים דאלהים. א' כנגד מוח הדעת דאמא, אלהים במילוי 
אלפין, לכן א' רומזת על היות מילויו באלפין, 
%break
אבל מוח הזה גרוע מב' המוחין האחרים, לכן לא ניכר בו חשבון 
מילויו, רק הוראת מילויו, שהוא באלפין. נמצא, מלת שאר כללות ג' 
מוחין דז"א מאמא, ומוחין אלו מקטנות. וחמץ במוחין מאבא. 
%break
עץ הדעת טו"ר, יסוד דאמא שבדעת דז"א, נפסק בחזה, ושם 
מתגלה, ומקום אחיזה לחיצונים. חמץ ושאור זכרים, כי הם מוחין 
דז"א מאבא ואמא. 
%break
ובהיותם עדיין בתוכו, יש קצת אחיזה אל הדינין. אמנם מחמצת 
ומשארת הם הנקבה. לאה עומדת באחורי המוחין דז"א, ויונקת משם 
מוחין שבה. 
%page 491
%break
הארה ממוחין דאבא ללאה נקראת מחמצת נוקבא. הארה ממוחין 
דאמא ללאה נקראת משארת נוקבא. מלת מחמצת ממילה חמץ. מלת 
משארת ממילה שאור. מחמצת אותיות חמץ תם. משארת אותיות 
שאר תם. 
%break
ויעקב איש תם, בעלה דלאה. מדת ימי, מדת: ת"ם ד'. מוחין של חמץ 
המאירין בלאה, הנקראת ת"ם, נקראים מחמצת. והמוחין של שא"ר, 
המאירין בלאה, הנקראת ת"ם, נקראים משארת. מכאן בזכר: לא יאכל 
חמץ, שאור לא ימצא בבתיכם. ובנוקבא: כל מחמצת לא תאכלו.
%break
המהלך ד' אמות בא"י. ד' בחינות כולם נקראים לאה. ב' ממוחין 
דאבא, ב' ממוחין דאמא. ב' ממוחין אבא: א' נדבקת ביסוד דאבא, 
שבדעת ז"א. ב' נדבקת ביסוד דאמא שבדעת דז"א. ב' ממוחין אמא: 
א' נדבקת ביסוד דאמא. 
%break
ב' עומדת בחוץ באחורי ז"א, מן החזה ולמעלה, עד כנגד מות הדעת 
דז"א. נמצא, כי ג' בחינות דלאה בפנים תוך ז"א. ובחינה ד' בחוץ 
לז"א, ואפשר שיתאחזו בה החיצונים, לכן נקראת זאת החיצונית 
משארת, שאר תם. 
%break
כי היא לאה, הנמשכת ממוחין דאמא, הנקראים שאר כנזכר. ויש בה 
דינים רבים: אם להיותה ממוחין דאמא, ואם להיותה בחוץ. לכן יש 
פחד שלא יתאחזו בה חיצונים, וצריכה שימור גדול מחיצונים. 
%break
לכן ב' בחינות: מצה שמורה, מצה שאינה שמורה. כי לאה ב' של 
אבא, העומדת בפנים, תמיד שמורה מן החיצונים, ואינה מחמצת, כי 
אין החיצונים יכולים ליגע בה. אבל לאה הב' של אמא, העומדת חוץ 
לז"א, נקראת מצה שאינה שמורה מעצמה, 
%break
להיותה בחוץ, ולכן צריך ליזהר בה, שלא תחמיץ, ויתאחזו בה 
החיצונים, ומה שהיתה נקראת תם, תחזור להתהפך לאותיות מ"ת, 
המורות על אחיזת החיצונים, הנקראים מות. השימור, שתחזור 
הארותיה ליכנס בפנים תוך ז"א, ולא תשאר בחוץ כל ז' ימי הפסח. 
%break
כל כוונת ליל פסח בבחינת רחל ולא בלאה. לפי שלאה מתבטלת 
בפסח ונכנסת בפנים, כדי שלא יינקו החיצוניות ממנה. וכיון שנעשה 
השימור בז' ימי הפסח, 
%break
ונתבטלה אחיזת החיצוניות בלאה, היא נשמרת מאליה מכאן ואילך כל 
ימות השנה, ואין חשש בעמדה בחוץ, ולכן לא נצטוינו על אכילת חמץ 
או שאור, אלא בז' ימי הפסח.
%break
לאה מתבטלת בז' ימי הפסח, ונכנסים מוחין שלה בפנים בז"א. 
בהכנסה בפנים, אין להם מקום לעמוד שם למעלה, והם יורדים דרך 
פנימיות, תוך הגרון דז"א, עד למטה בז"א בחזה שלו, ושם יוצאות 
באחורי החזה, ונכנסין בראש רחל, העומדות שם אב"א עם ז"א. 
%break
ובתחלה צריך לתת טעם, למה נזהרנו, שלא יצאו אלו ההארות אל 
לאה, מפחד אחיזת החיצונים, ואין אנו חוששים עתה בצאתם אל 
רחל. והטועם הוא, לסבות רבות, 
%break
כי אין החיצונים נאחזים ברחל כמו בלאה. לפי שלאה אינה פרצוף 
בפ"ע, כשאר הפרצופים שבאצילות, אבל היא אחוריים דאמא, שנפלו 
למטה בעת ביטול מלכי אדום. 
%break
גם לאה עומדת במקום האורות המכוסים, ועי"כ יש יכולת לחיצונים 
להתאחז בה. אבל רחל יושבת תחת החזה, אשר שם האורות הם 
מגולים, ודומים לאור השמש היוצא מנרתקו, שאין העין רעה של 
החיצונים יכולה להסתכל שם. 
%break
הטעם ג', למה רחל עם ז"א עומדים אב"א, ולאה פנים לאחור דז"א. 
כי לאה עומדת במקום עליון, למעלה מן רחל, אין החיצונים נאחזים 
בה הרבה, ואנו רוצים לתת להם קצת אחיזה, דאם לא כן בלע המות 
לנצח, והקליפות צורך גבוה הם בעולמות, 
%break
כמ"ש, והנה טוב מאד, שטוב מלאך החיים ומאוד זה מלאך המות. 
ולכן פני לאה עומד כנגד אחורי ז"א, ואחורי לאה נשארים בגילוי, כדי 
לתת אחיזה לחיצונים שיקחו חלקם. ואין אנו יריאים שיתאחזו בהם 
מאד, להיותה במקום עליון. 
%break
ואמנם רחל, עקרת הבית, עיקרו של בית, פרצוף בפ"ע, ככל שאר 
הפרצופים, והיא נוקבא אמיתית דז"א, אין רוצים שיתאחזו בה 
החיצונים. ועומדת למטה מלאה, 
%page 492
ואם יתאחזו בם, תהיה אחיזתם יותר גדולה מאד, ותתגבר הרשעה, 
ותשחית העולם כולו. ולסיבה זו עשה המאציל, שיעמדו זו"ן אב"א, 
ורוח רעה לא תעבור ביניהם, כי אין להם מקום להדבק בבחי' הפנים, 
אלא באחוריים. 
%break
והנה אחוריה דבוקים באחורי ז"א, ואין להם מקום לכנס ולהתאחז 
שם. וכל זה הוא בתחילת בנינה, שעדיין הלבנה פגומה. אבל אחר 
שתתמלא הלבנה, ויתמתקו הדינין שבה, ותנסר בסוד הנסירה, ויושם 
בשר תחתינה, שהם בחי' החסד והרחמים, 
%break
אז חוזרים היא וז"א פב"פ, ומזדווגים, ואין פחד מן החיצונים, כי אין 
להם יכולת להתאחז באחורים שלו ושלה, אף אם הם בגילוי, כיון 
שכבר נתקנו ונתמתקו הדינין שבהם. 
%break
ובזה יתבאר הטעם הג', כי כיון שלאה אחוריה מגולים תמיד, כי פניה 
פונים באחורי ז"א, לכן אנו יריאים שמא יתאחזו באחוריה הקליפות, 
בז' ימי הפסח, ותחמיץ דיניה, בחמץ, ולכן היא מתבטלת באלו הימים, 
%break
וההארות שלה יורדות בראש רחל, העומדת אב"א עם ז"א, שאין 
החיצונים יכולים להתאחז באחוריה, ומכ"ש בפניה. ואעפ"י שמקום 
החיצונים כנגד פניה של רחל, אינם יכולים להתאחז שם.
%break
הארות של לאה הנכנסות בראש רחל. יורדים בפנימיות גרון דז"א, 
נחלק לב'. כי תחלת הגרון צר, מתבקע ונעשה הפה דז"א, ויוצא משם 
הבל, 
%break
היוצא מהפה, ונעשה או"מ לרחל. ושאר האורות נכנסים שם, ויורדים 
בפנים עד החזה, ומשם יוצאים ונותנים לרחל, ונכנסין בראשה. 
%break
פסח: פ"ה ס"ח, או"מ היוצא בשיחה מן הפה. אמנם הבחי' הב', 
היורדת עד החזה, ומשם נתנים בראש רחל, הנה אז בלי ספק 
שנכפלין המוחין דרחל, וזהו סוד ג"כ ד' כוסות, 
%break
בליל א' של פסח, שהכונה הוא לשתות אלו הארות של המוחין דלאה, 
שירדו בפנים דרך הגרון, עד מקום ראש רחל, ושם יכנסו בראשה. 
%break
כנגד ד' בנים דברה תורה: 
אחד חכם, 
ואחד רשע, ואחד תם, 
ואחד שאינו יודע לשאול. 
%break
ב"ן בגי' ב' הויות פשוטות. עתה יש לה ד' בנים, ד' מוחין כפולים, ד' 
שלה, וד' של לאה. ח' הויות, שהם ד' בנים, כל מוח כלול מב' הויות, 
שהוא ב"ן א'. ואלו ד"פ ב"ן הקדקד של רחל, כי קדקד בגי' ד"פ ב"ן. 
%break
האופן הא'. התחברות:
חכמה וחכמה - נקרא בן חכם, 
חסדים וחסדים - נקרא תם,
גבורה וגבורה, דינים בדינים - נקרא בן רשע,
%break
בינה ובינה, דינים אלא לא תקיפים - נקרא בן שאינו יודע לשאול. 
האופן הב'. הכל הה"ג. התחברות גבורת החסד דלאה עם גבורת 
החסד דרחל, נקרא בן חכם, שהם ב' הויות מב' גבורות, ששתיהן 
בחי' חסדים שבגבות, והם בגי' ב"ן. 
%break
התחברות גבורת הגבורות דלאה בגבורת הגבורות דרחל, נקרא בן 
רשע.
%break
התחברות גבורה הת"ת דרחל בגבורת הת"ת דלאה, נקרא בן תם.
התחברות ב' גבורות האחרות דנו"ה דרחל, שהם כמו אחד בגבורת 
נו"ה דלאה, שגם הם כמו אחד, נעשות בן שאינו יודע לשאל.
%break
ב' בחי' אלו הנוספות ברחל עתה, א"מ היוצא מפה דז"א, ושארית 
האור היורד דרך פנימיות עד ראש רחל, תוספת לרחל בליל פסח, 
שאין לה בשום זמן אחר, כי עתה לוקחת חלקה וחלק לאה בבת א'.
%break
%page 493
%H דרוש ה' - גלות מצרים ופרעה
%break
בגלות מצרים חזר ז"א לקטנות, ונסתלקו ממנו המוחין דגדלות, ואז 
היו מתפשטים בו רק ה"ח וה"ג דקטנות, שהם ה' דמים טהורים וה' 
דמים טמאים שבאשה. 
%break
עשר הויות, ה"ח וה"ג מאבא, ועשר אהי"ה הם אחוריים, העולים דם, 
הם עשר דמים, ה"ח וה"ג מאמא. ואז פרעה, העורף ומצרים, מצד 
הגרון, יונקים משם, בהיות החסדים והגבורות ההם בגרון. וזמ"ש, 
מתבוססת בדמיך, מ"ת בוססת. שהקליפה, הנקראת מת, 
%break
אבי אבות הטומאה, דרגת המות, היתה בוססת ונאחזת בדמיך 
שבגרון, ב' דמיך, דמים טהורים ודמים טמאים. ובצאת ישראל 
ממצרים, ממצר הגרון, 
%break
ונתפשטו למטה בגוף, אז נפסקו הדמים, ולא יוכלו פרעה ומצרים לינק 
מהם, ואז החסדים והגבורות שהיו בתחילה בגרון, ירדו ונתפשטו 
למטה בגופא דז"א. 
%break
נמצא, ליל פסח במוחין דקטנות, ג"פ אלהים: דיודין בחכמה, דההין 
בבינה, דאלפין בדעת. אבל א' בציור יו"י הוא בחסדים. א' בציור יוד 
הוא בגבורות. 
%break
מצה - שתי מוחין חו"ב, ואע"פ של קטנות, אין אחיזה לקליפה. ונקרא 
מצה שמורה, כי שמורה ממזיקים, כמ"ש, ליל שמורים הוא לה'. לכן 
מצה בגי' ע"ב ס"ג, שהם חו"ב, שתי המוחין. 
%break
אבל שלשה מצות, כי באות ה' דשם אלהים ג' ציורים: ד"ו, ד"י, וו"ו. 
כנגד ציור ד"י - אנו בוצעים המצה העליונה, להמוציא שיעור כזית, 
שהוא י' שלימה. וכזית מן המצה הפרוסה, שהיא ד'.
%break
כנגד ציור ד"ו - אנו בוצעים מצה האמצעית לב', שהחלק הא' גדול, 
כנגד הו', והחלק הב' יותר קטן, כנגד ד'. 
כנגד ציור וו"ו - אנו עושים זכר למקדש כהלל, כנגד שלשה וו"ו במצה 
שלישית, וגם כורך שלשה דברים: בשר הפסח, ומצה, ומרור. 
%break
ואמנם מוח הדעת, החיצונים מתאחזים בחסדים וגבורות אשר בו. 
ולכן נאסרו בחמץ והשאור, כי החמץ הוא בחסדים, והשאור אשר 
חימוצו יותר קשה, הוא בגבורות, כי שם מתאחזים יותר. 
%break
והנה שאר הוא חסר ו', והוא אלהים של הגבורות דקטנות במילוי 
יודין, הוא ש' מן שא"ר. והאחוריים פשוטים שלו, הם ר' מן שאר. 
וכללות השם עצמו, שהוא אלהים כפשוטו הוא א' מן שאר. 
%break
ימי הפסח זמן היניקת ז"א, אינו נגדל עד חג השבועות, לכן נצטוינו 
שלא יראה בפסח לא חמץ ולא שאור, כדי שלא יינקו החיצונים מחו"ג 
דקטנות דז"א. וצריך לבער אותם מקודם הפסח, כדי שלא יתאחזו 
בהם החיצונים. 
%break
ד' כוסות של ליל פסח כנגד ג' אלהים במילויהם, כי כוס בגי' אלהים.
כוס א'. 
כנגד אלהים דיודין שבמוח החכמה. ולפי שהחכמה נקרא קדש, לכן 
הקידוש של ליל פסח נאמר על הכוס א'. 
%break
כוס ב'. 
כנגד אלהים דההין שבמוח בינה. ולכן בו נזכר ההגדה, של סיפור 
יציאת מצרים. בכח נ' שערי בינה יצאו ישראל ממצרים. גם הסיפור 
בבינה, בגרון, הנקרא קול עילאה. 
%break
כוס ג' וד'. 
כנגד חסדים וגבורות, שניהם אלהים במילוי אלפין. כוס ג' בחסידים 
צורת יו"ו. כוס ד' בגבורות צורת יו"ד. שניהם כלולים יחד במוח 
הדעת, לכן בין ג' לד' לא ישתה.
%break
מרור. 
בגי' מו"ת, דינים, שצריך לטחון וללעוס בשיניים, כדי למתק המרירות 
שבהם. בלע מרור לא יצא, כי צריך למתק הדינים שבו. 
%break
חרוסת. 
זכר לטיט, לאה, שצריכים למתק הדינים שבה. י' שבין ט' וט', עולה 
לכאן ולכאן, ט"י י"ט, מילוי ההויה דאלפין, שעולה י"ט, ובגי' חו"ה, 
וב"פ י"ט הם לאה ורחל. 
%break
%page 494
%H דרוש ו' - סדר ליל פסח
%break
בליל פסח נכנסים בז"א מוחין דקטנות א', וגדלות א', וקטנות ב', 
וגדלות ב'. יש מוחין מצד אבא, ומוחין מצד אימא. ובכל בחי' מהם, 
קטנות וגדלות. המוחין דאבא מתלבשים תוך המוחין דאמא. המוחין 
דאבא - המצה, בחכמה. מוחין דאימא ד' כוסות יין.
%break
קטנות הא' הנכנס בתחילה - אלהים דמילוי יודין בנצח, ואלהים דההין 
בהוד, ואלהים דאלפין ביסוד, וסימנם: יה"א. אח"כ נכנס גדלות הא', 
הוי"ה דע"ב דיודין, בנצח. והויה דס"ג, בהוד. והוי"ה דמ"ה דאלפין, 
ביסוד. 
%break
אבל צריך שתדע ענין א' בבחי' היסוד, הוא מוח הדעת כנודע, כי הנה
ד' מוחין: 
חכמה בנצח. ובינה בהוד. 
וחסדים וגבורות ביסוד. 
%break
החסדים והגבורות הם מוח א', הנקרא דעת, אלא שנחלק לב' עטרין 
אלו. ונמצא, כי ביסוד דקטנות א', אשר ביארנו שהוא אלהים דאלפין 
שבו, הנה יש בו ב' בחינות: כי החסדים שם אלהים דאלפין שבו, צריך 
לצייר אות א' של המילוי דאות הא דאלהים, 
%break
שתהיה בציור יוי, כזה יו"י. אבל הגבורות שם האלהים שבהם, צריך 
לצייר אות הא' דמילוי הא שבו, בציור יוד, כזה א. כמבואר אצלינו, 
ענין ב' הציורים אלו בהרבה מקומות, 
%break
וכנזכר בס"ה ובתיקונים. והטעם הוא כי יו"ד התחתונה של צורת אלף, 
בהיותה צורת היוד, היא זכר, כנגד החסד. ובהיותה צורת ד', היא 
נקבה, כנגד הגבורה כנודע. כי הד' רומזת למלכות. 
%break
ואמנם בסוד דגדלות הוא שינוי אחר, כי החסדים הם הוי"ה דמ"ה 
דאלפין. והגבורות הם הויה דב"ן דההין. 
%break
ואח"כ נכנס קטנות ב', והוא שם אכדט"ם, בנה"י. אבל השינוי שבהם 
הוא, כי שם אכדט"ם שבנצח, תכוון בו בבחי' ה' אותיותם עצמם 
בלבד, שהם חילוף ה' אותיות אלהים כנ"ל. ושם אכדט"ם שבהוד, 
תכוון בו בבחי' היותו נחלק לב' חלקים, 
%break
והם: א"ם ג"ל. ר"ל: כי ב' אותיותיו הראשונים והאחרונים, שהם 
אותיות א"ם, אינם מתחלפות, כי כך הם עצמם בשם אלהים, ולמטה 
בענין ל"ג לעומר נתבאר טעם נכון, כי זה מורה כי אותיות כד"ט, 
נתחלפו לרחמים יותר מאותיות א"ם וע"ש. 
%break
וג' אותיות אמצעיות שהם כד"ט, העולים בגימטריא ג"ל, הם 
מתחלפות באותיות לה"י דאלהים. ושם אכדט"ם שביסוד, תכוון בו 
בבחי' מספר וחשבון אותיותיו, שעולה מספרו ע"ד, 
%break
כמבואר אצלינו בדרוש רפ"ח ניצוצין, ענין המדריגות של אורות 
עליונים, ומה הפרש יש בין האותיות בצורתם, ובין האותיות במספרם 
ובחשבונם וע"ש. 
%break
ביסוד יש שינוי בין החסדים ובין הגבורות כדמיון הקטנות הא', 
והגדלות הא', וזה עניינו. כי בשם אכדט"ם של החסד, תכוון כי עם 
הכולל שלו הוא בגימטריא ע"ה, והוא רומז אל ג"פ יב"ק, שהם ג' 
יחודים וחיבורים של הויה אלהים העולים יב"ק. 
%break
וג' ההויות ההם, וג' אלהים ההם, כולם יהיו במילוי אלפין. וכאשר 
תמנה במספר האותיות בהיותם במילויהם, הם ס"ט אותיות, ועם 
כללות הו' שמות, הרי ע"ה כמנין אכדט"ם ע"ה. 
%break
ובשם אכדט"ם של הגבורות, תכוון בחשבון הפשוט בלבד, שהוא 
בגימטריא ע"ד. ולהיותם גבורות גרועות מן החסדים, אין אנו מוסיפין 
בהם הכללות, 
%break
להיותו בגימטריא ע"ה, ע"ד מ"ש בחסדים, כנ"ל ששמעתי. אח"כ נכנס 
הגדלות הב', והוא ממש כדרך גדלות הא'. 
%break
והנה אם אלו המוחין היו נכנסין בסדר המדרגות כשאר הזמנים, ודאי 
שהיו נכנסין על הסדר הנזכר, והיינו מכוונים בהם, כל מדרגה ומדרגה 
בפני עצמה. אמנם עתה אינם נכנסים אלא ביחד. 
%page 495
%break
פי' הענין: כי קו הימין, שהוא מוח החכמה דאימא, נכנס יחד, בכל 
בחי' קטנות וגדלות א', וקטנות וגדלות ב'. וקו השמאל נכנס יחד, 
אח"כ בכל בחי'. וקו האמצעי נכנס אח"כ ביחד בכל בחי'. 
%break
בכוס א' תכוון אל קו ימין, מוח החכמה שבז"א מצד אמא. וקו זה נכנס 
ראשון לכולם, ולכן על כוס זה אומרים קידוש, כי קדש בחכמה. הראוי 
שיכנס הקטנות א' דחכמה, גדלות א', קטנות ב', גדלות ב'. כי 
בתחילה נכנסים נה"י דאמא - קטנות ב', 
%break
ואחריו נכנסים חג"ת דאמא - גדלות ב'. אבל לפי שהקטנות א' דין 
גמור, ובו נאחזים החיצונים, כוותינו בליל פסח להשבית החמץ, 
אחיזת החיצונים בקטנות דאלהים, הנקרא חמץ ושאור, כי לולי היות 
הרחמים מתגברים בלילה הזו בתכלית, לא היו נגאלים כלל.
%break
לכן לא נכנס קטנות א' בתחילה, אלא נכנס גדלות א', אח"כ קטנות ב', 
גדלות ב', ואז שנתבטלה אחיזת החיצונים, מגדלות א' וב', שהם 
רחמים גמורים, ואפילו קטנות ב', לא דין אלא רחמים, 
%break
אלהים חיים, אין החיצונים ואלהים אחרים נאחזים שם. ואז נכנס 
קטנות א' אחרון, כי אז אין חשש לאחיזת הקליפות, מאור הגדול 
דגדלות א' וב' שנכנסו כבר. 
%break
בכוס א' - נכנס גדלות א', קטנות ב', גדלות ב' דחכמה מאמא. האמנם 
גדלות הא', דרכו ליכנס תמיד מאליו, כשאר לילי יו"ט ושבת, ואין צורך 
לכוין בו על הכוס. ולכן מה שצריך לכוין בכוונת כוס א', הוא קטנות ב' 
וגדלות ב'. ותכוון כי מכ"ש שכבר נכנס בתחילה גדלות הא'.
%break
סדר כוונת כוס א': תכוון בתחילה לקטנות ב', ענין הכוס בעצמו, יד 
האוחזת בו בחינת מעשה. תכוון ה' אצבעות יד ימינך, שעליהם יושב 
הכוס, הם קטנות ב', כלים והלבושים דחג"ת דאמא, 
%break
הנכנסים עתה בז"א. תכוון שנכנס גדלות א'. תכוון שכוס בגי' אלהים, 
קטנות ב', אמנם בתמורתו שם אכדט"ם. וה' אצבעות יד ימינך הם ה' 
אותיות אכדט"ם. 
%break
ה' אצבעות הם קטנות הא', הכוס הוא קטנות הב'. כם במוחין 
דקטנות עצמות וכלים, שהם האורות שבתוכם, הנקראים מוחין, 
והכלים שהם הלבושים שלהם. הכלי הוא הכוס. 
%break
המוחין יין שבכוס. ג"כ שם אכדט"ם, כי יין בגי' ע', ואם תחברהו עם 
חמשה אצבעות האוחזים בו, עם הכולל כמנין אכדט"ם עם הכולל.
%break
וגדלות הב', נכנס על ידי הדיבור, ועל ידי הכוונה, של ברכת הקידוש 
וברכת היין. ולכן תכוון בהויות שבברכות אלו, שהם הויה דע"ב דמילוי 
יודין, כי מילוי יודין הוא במוח החכמה כנודע. והרי ביארנו מילת קדש. 
%break
אח"כ ורחץ, והוא ענין הרחיצה הא'. והנה הכוונת של הרחיצה, היא 
בשם של י"ה במילואו, כי שם י"ה, הוא סוד המוחין כנודע. ותכוון בי"ה 
במילוי ע"ב דיודין, כזה: יו"ד ה"י. וזהו כוונת הרחיצה זו של אחר 
הקידוש.
%break
כרפס - אחר שנכנסו גדלות א', קטנות ב', גדלות ב' דמוח חכמה מצד 
אמא, בכוס יין הקידוש. חיצונים נסתלקו אחיזתם, ויכול לכנס קטנות 
א', אע"פ שהוא דין קשה. מילת כרפס בגי' ש"ס, שם אלהים במילוי 
יודין, ש'. שתמלא שין = בגי' כרפס. 
%break
והוא הקטנות א' דמוח חכמה, שבנצח דאמא. ותכוון, שגם כל שאר 
הקטנות א' דמוח בינה ודעת מאמא גם נכנסים יחד עם קטנות דמוח 
החכמה. 
%break
ונמצא, כי אין שינוי רק במוח החכמה, שנכנס קטנות א' אחר גדולתו 
ב'. אבל במוח הבינה ודעת נכנס קטנות א' שלהם, טרם יכנסו 
הגדלות א' שלהם, והם נכנסים כסדרן ממש, ואין השינוי אלא במוח 
החכמה. 
%break
כרפס מביאים כדי שישאלו התינוקות, למה לפני לחם אוכלים ירקות? 
תינוקות רמז לקטנות א', תמהים, איך נכנס קטנות א', אכילת 
הכרפס, שלא כסדר, אחר שכבר נכנס גדלות א' וקטנות ב' וגדלות ב' 
בכוס של הקידוש? 
%break
%page 496
מה נשתנה הלילה הזה - שבכל הלילות אין אנו מטבילין? תירוץ 
שעבדים היינו לפרעה. וכדי שלא ישלטו החיצונים, הוצרך להקדים 
כניסת הגדלות לפני קטנות הא'.
%break
כוס ב' - מוח בינה מצד אמא, כוונות שוות לכוונות כוס א', רק כוס א' 
מוח חכמה דאמא, וכוס ב', מוח בינה דאמא. תכוון לפי סדר:
בקטנות א' דמוח הבינה דאמא נכנס בכרפס, עכ"ז תכוון בו, שהוא 
אלהים דמילוי ההין. 
%break
בגדלות א', הוא הויה במילוי ס"ג.
לקטנות ב', שהוא בחינת הכלי והלבוש של המוח דבינה, שם אכדט"ם 
אלא בהתחלקותו לב' חלקים. א"ם, ג"ל. 
%break
בכל שאר הפרטים, תכוון ע"ד מ"ש בכוס הא'.
תכוון אל גדלות הב', הויה במילו ס"ג.
מגיד וסיפור יציאת מצרים. שם פסח הוא פ"ה ס"ח.
%break
רחצה. רחיצה הב' י"ה, ע"ד שברחיצה הא', אלא ששם י"ה כונה אל 
י"ה דהוי"ה דס"ג.
%break
מוציא מצה: מוחין דאמא נכנסים ע"י ד' כוסות היין, לפי שהיין 
המשמח, הוא באמא. גם כוס בגי' אלהים, להורות על אמא, שדינים 
מתערין. אבל המוחין דאבא נרמזים באכילת מצה, הנקרא לחם, כי 
לחם בגי' ג' הויות. ההויה באבא, אלהים באמא. 
%break
ב' המוחין דאבא מגדלות א', כבר נכנסו מאליהן, כענין ב' הכוסות 
הא'. ואמנם הקטנות הא' דאבא, לא נכנס לסיבה הנ"ל, כי אינו יכול 
לכנס בראשונה, לפי שהוא דינין גמורים, עד שיכנס גדלות הב'. כי כן 
קטנות הא' דאמא, לא נכנס עד שנכנס גדלות ב' דאימא. 
%break
ונמצא, כי עתה באכילת מצה, צריך לכוין בקטנות הא' דמצד אבא, 
ובגדלות הב' דמצד אבא. ואמנם קטנות הב' דמצד אבא, גם הוא נכנס 
עתה, אבל לא קבלתי ממורי ז"ל, זולתי כוונות קטנות א', וגדלות ב'. 
%break
מצה בגי' הוי"ה דע"ב דיודין, והויה דס"ג. והם ב' מוחין חו"ב מצד 
אבא דגדלות ב', הנכנס קודם הקטנות הא'. ואלו ב' המצות העליונה 
והאמצעית. המצה התחתונה היא מוח הדעת מצד אבא דגדלות ב'. 
%break
אח"כ תכוון בקטנות א'. המצה העליונה - אלהים דיודין, חכמה 
דקטנות א' דאבא. המצה אמצעית - אלהים דההין, בינה. המצה 
התחתונה - אלהים דאלפין דעת. בגדלות הכוונה שלהם בחשבון 
אותיות מצה ע"ב וס"ג. 
%break
בקטנות לכוון, איך נרמזים ג' אלהים בג' המצות. כוונתם מחולקת כפי 
ציור אותיותיהם: כאשר יש כמה שמות וכולם שוים, ואין ביניהם חילוק 
ושינוי, רק באות א' מהם, א"צ לכוין, רק באותה האות לבדה, אשר 
נפל בה השינוי. 
%break
והנה ג' אלהים הנז', כולם שוים, ואין ביניהם שנוי, אלא באות ה' 
בלבד, כי אות ה' זה של אלהים, בהיותה בחכמה, היא במילוי יוד: 
ה"י. ובהיותה בבינה, מילויה ה"ה. ובהיותה בדעת, מלויה ה"א. 
%break
ועד"ז ג"כ אנו מכונים עתה, בשנוי ג' שמות אלו של שם אלהים, בג' 
מיני ציורים שיש באות הה"א. ולפי שאלו האלהים, הם בחי' קטנות 
א', וגם שהם מבחי' מוחין דאבא, לכן אין אנו מכוונים בהם השינוי 
המילויין שבהם, 
%break
רק בשינוי ציורי אות הה"א הפשוטה עצמה שבשם אלהים, ובבחי' 
ציורה, יוכר ההפרש שיש בין אלהים דחכמה, לאלהים דבינה, או 
דדעת. כי הנה יש זמן, שאלו האלהים אינם ממולאים, 
%break
אלא פשוטים, וא"א להכיר איזהו בחכמה, ואיזהו בבינה, ואיזהו 
בדעת, אלא ע"י שינוי ציורים האלו כמו שנזכיר.
%break
וזה עניינה: הנה אות ה' דאלהים דחכמה, ציורה וצורתה ד"י. ושל 
הבינה דו. ושל הדעת ג' ווים. כי צורת אות ה' היא ד' על ו'. אבל ו' 
קטנה, שאין בה ראש. ולכן לפעמים נציירה בצורת יוד, בהיותה בצד 
החכמה, כי ו' שבתוך ה' היא ז"א, שבהיותו תוך החכמה צורת י', 
%page 497
טיפת מוח החכמה. ובהיותו בבינה נעשה ו', מורת העיבור שבתוכה, 
ו' הוא ו"ק. ובהיותו בדעת, הוא התפשטות אמא בתוך ז"א, הנקרא 
דעת, מוחין שבו, ומתפשטת בג' קוים שבו. לכן צורת ה' ג' ווים, 
והדעת קו אמצעי, שצורתו ו'.
%break
שלשה המצות. מצה א' הויה דע"ב, מוח חכמה. לא נחלקת לב' 
פרוסות, כי היא כנגד החכמה, הנקרא י', אות א' שלימה. מצה ב' 
הויה דס"ג, מוח בינה. נחלקת לב' פרוסות, חציה לאכילת מצה, 
וחציה לאפיקומן, לפי שהבינה נקראת אות ה', 
%break
ונחלקת לציור ב' אותיות, ד' על ו'. ולכן נפרסת לשתי פרוסות, שהם 
זו"ן, בהיותם תוך הבינה. כי הבינה נקראת ה', ונוקבא ד' של ה'. וז"א 
ו' של ה'. שבעיבור מתחברים ונעשים אות ה'. ולכן נחלקת: וחציה, 
שצורתה ו', מניחים לאפיקומן. 
%break
וחציה, שצורתה ד', כנגד נוקבא, מחברים עם החכמה, שהיא מצה 
הא' השלימה, ומברכים עליהם המוציא, ואכילת מצה. המוציא כנגד 
השלימה, ואכילת מצה כנגד הפרוסה. הפרוסה כנגד ד' של ה', 
אומרים הא לחמא עניא. 
%break
בתחלה צורתה ה' של הא לחמא עניא. ואחר כך נפרסת ונעשה לחמא 
עניא, הפרוסה, כי אות ד' לשון ד"ל ועני. כי מה שהיתה אות ה', 
נעשית לחמא עניא, אות ד'. 
%break
והנה בהתחברו עם המצה השלימה, שהיא אות י', נעשו שתיהם די. 
הפרוסה ד' והשלמה י', שהיא שלימה בי' ספירותיה. פרוסה צריכים 
לחבר עם השלימה, אז השלמה נקראת די. 
%break
נתבאר: הציור הב', דו במצה הב', טרם שנפרסה. והציור הא', די, 
נרמז בהתחברות השלימה עם הפרוסה. והציור הג', ג' ווים, נרמז 
במצה התחתונה, כי עמה הם ג' מצות, כמנין שלשה ווים. הרי נכנסו 
כל המוחין דגדלות ב' וקטנות א' דאבא בשלשה המצות.
%break
הא לחמא עניא: ה"ת שבשם, הנקראת לחם עוני, בחסרון הלבנה, 
כשאין היסוד העליון מקבל שפע, נקרא עני. ה' יש שני ציורים, ד"ו 
ד"י. שמקבל מת"ת, שהוא ו', יצטייר בה ד"ו. 
%break
וכאשר תקבל מיסוד בלי השפעה מת"ת, אז היא לחם עוני, ויצטייר 
ד"י. וז"ש, די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים.
%break
ולפי שיסוד הוא כל, לכן אומרים, כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי 
ויפסח. שהיסוד העליון, שהיה עני ורעב ללחם, ולא היה מקבל מת"ת, 
ייתי עתה וייכול, ויזדווג עם מלכות, 
%break
בטיפה היורדת מהמוח דרך חוט השדרה, ת"ת, בדעת. וכאשר 
יתעורר ברית קדש לזווג, יקדמו הזווגים בפה העליון, בפה ס"ח. וזהו 
ייתי ויפסח. 
%break
בח"ל, אין זווג, כי אם בא"י. וז"ש, השתא הכא בלי זווג, לשנה הבאה 
בארעא דישראל, ויזדווג המלך עם א"י העליונה. וזהו כנגד כל דכפין 
ייתי וייכול, שהוא הזווג. 
%break
ובא"י העליונה כאשר יהיה הזווג, יהיו הנשיקים מצד הבינה, מקום 
החירות. וז"ש אח"כ, השתא הכא עבדי, לשנה הבאה בארעא דישראל 
בני חורין.
%break
מרור כורך. חרוסת. בליל פסח זווג עם רחל. ועכ"ז צריכים להמתיק 
הדינין שבלאה, אע"פ שאין הזווג עמה. וזה נעשה ע"י טיבול המרור 
בחרוסת, אשר מלת חרוסת חיבור רו"ת ס"ח. 
%break
נוקבא דז"א בכללותה נקראת אדנ"י, נחלקת ל: לאה ורחל, שלא 
נכללות יחד. לאה כולה דינים, לפי שהיא אחוריים דאמא עילאה, לכן 
שם אדנ"י מתחלק בהם לב': אדנ"י בפשוטו ברחל. ובמילואו הוא 
בלאה, לפי שמלוי בגי' אלקי"ם, דין, לכן ניתן ללאה. 
%break
כי אדנ"י במילואו תרע"א. וכאשר תסיר פשוטו, שהוא ס"ה, מנין אדנ"י 
לרחל, ישאר מילויו שבגי' רו"ת, אל לאה. והם אותיות רו"ת 
שבחרוסת, בחינת לאה. 
%break
וב' אותיות ס"ח שבחרוסת הנשארים, הם מוחין דז"א, הנקראים חיי 
המלך, הם שלשה שמות אהיה הויה אהיה. הכונה להמשיך החיים 
ממוחין דז"א ללאה, הנקראת רו"ת, כדי שיתמתקו דינים.
%break
מרור - בגי' מו"ת, דינים המרים, שבהם נאחזים הקליפות, הנקראים 
מו"ת. ולמתקה ע"י המשכת החיים, שהם ס"ח. 
%page 498
לכן צריך להרגיש טעם מר, ואם בלעו לא יצא ידי חובתו, עד שילעסנו 
בשיניו. כי ע"י טחינת השיניים, מתמתקים ומתדקדקים כחות הדין 
שבה, ע"י ל"ב שיניים. 
%break
ב' כוסות האחרות - ב' מוחין מצד אבא, חו"ג, הנקרא יחד מוח דעת. 
לכן אלו ב' כוסות לא  מפרידים, לשתות כוס אחר ביניהם. לכן בין ג' 
לד' לא ישתה. כוונה לכלול ב' יחד. 
%break
כוס א' - חסדים שבדעת. קטנות א' - אלהים דמילוי אלפין. אבל צורת 
האלף שבמילוי אות ההא דאלהים, בצורת יו"י. וגדלות א' - הוא הויה 
דמ"ה דאלפין. קטנות ב' - שם אכדט"ם בגי' ע"ד. וגדלות הב' - הויה 
דמ"ה דאלפין. 
%break
כוס אחרון. קטנות א' אלהים דמילוי אלפין, אלא שצורת א' שבמילוי 
הה"א, צורת יו"ד, כזה א. וגדלות א' הויה דב"ן דההין. וקטנות ב' 
אכדט"ם בחשבונו ע"ד. והגדלות ב' הוי"ה דב"ן דההין. אמנם אתה 
תחבר ב' הכוונות יחד בכוס א'. 
%break
ואח"כ תכוון שתיהם בכוס ב'. והסיבה לכלול אותם יחד זכר ונקבה. 
ויש חילוק בקטנות ב' בין החסדים לגבורות בשם אכדט"ם, כי זה 
חשבונו ע"ה, ג"פ יב"ק. וזה חשבונו ע"ד. 
%break