ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים נ-ת
%book שני הפכים בנושא אחד -חדש חדש
%break
%letter 1
1. כל דרך הבריאה שברא ה' היא בחינת ב' הפכים בנושא אחד, 
ובבחינה זו נטבעו כל מיני החיבורים שבעולם, וזה כלל כל מעשה 
בראשית.
%S (בעל הסולם. "אחור וקדם צרתני")
%break
%letter 2
2. כל הקושי בעבודתו ית', להיותה אצל העובד תמיד בבחינת "שני 
הפכים בנושא אחד", שאחדותו ית', פשוט, וצריכה להתלבש בגוף 
האדם, המורכב מגוף ונשמה, שהם שני הפכים. על כן, בכל ענין רוחני 
המושג לאדם, מיד נעשה בו ב' צורות הפוכות, צורה אחת מצד הגוף. 
%break
וצורה אחת מצד הנשמה. והאדם אינו מסוגל מצד בריאתו לברר את 
הגוף והנשמה, כמו שני נושאים, אלא הוא מורכב בכוח השי"ת לאחד. 
כלומר, לנושא אחד, ולפיכך קשה עליו ההשגה הרוחנית, ממש כמו 
שני הפכים, שאי אפשר להתלבש בנושא אחד. 
%break
ודומה לעקדת יצחק, שהשי"ת אמר לאברהם "כי ביצחק יקרא לך 
זרע", והשי"ת אמר לו "והעלהו שם לעולה", אשר ודאי כלפי השי"ת 
הוא כמ"ש "אני הוי' לא שניתי", אלא במושג המקבל, נעשה ההפכים.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"א)
%break
%letter 3
3. סדר העבודה צריך להיות בעיקר על דבר אחד, שהוא לעבוד 
עבודה שהיא נגד דעתו של אדם. כלומר, זה שאומרים לאדם, שהוא 
צריך לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, זהו נגד דעתו של אדם. 
הלא כתוב "וחי בהם ולא שימות". 
%break
נמצא, שזהו בסתירה למטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה 
אפשר לפרש בענין נסיון של אברהם, שמצד אחד אמר לו הקב"ה "כי 
ביצחק יקרא לך זרע", ואח"כ כתוב "ויאמר, קח נא את בנך את יחידך 
והעלהו שם לעולה". 
%break
יש לפרש על דרך עבודה. "בנך" מלשון בינה, היינו הבנה. "יחידך", 
היינו הבנה היחידה שיש באדם, שאותה האדם שומר בלב ונפש, שלא 
יאונה להן שום רע חס ושלום, שהיא הרצון לקבל לתועלת עצמו. 
%break
"והעלהו לעולה", היינו שישחוט את הרצון לקבל לתועלת עצמו, היינו 
לבטל אותו. ושיעבוד רק עם הרצון להשפיע לבד, ולא עם הרצון 
לקבל. ואח"כ אמר "אל תשלח ידך אל הנער", שיש לפרש, שאין לומר 
שיבטל את הרצון לקבל, 
%break
אלא האדם צריך לעבוד, שיוכל להשתמש עם הרצון לקבל בעל מנת 
להשפיע.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 30 "מהו, מי שהיה בדרך רחוקה, הוא נדחה לפסח שני, בעבודה" 1991)
%break
%letter 4
4. בכל תנועה ותנועה בעבודתו ית' נמצאים ב' הפכים בנושא אחד, 
שהוא מסיבת המקבל, להיותו מורכב מגוף ונשמה, שהם הפכים זל"ז, 
ע"כ עושה בכל השגה קטנה או גדולה ב' מיני צורות הפכים זה מזה. 
והנה ב' כוללים יש בעבודות ה':
%break
א. הוא "תפילה ובקשה".  ב. הוא "שבח והודאה". ומובן מאליו ששנים 
אלו מחויבים להיות על תכלית גובהם. והנה להשלמת ענין "התפילה" 
מחוייב האדם להרגיש קרבת ה' אליו כדבר מחוייב. כמו אבר 
המדולדל מהקומה כביכול. 
%break
כי אז יכול להתמרמר ולשפוך לפניו כל לבו. אבל כנגד זה, לענין "שבח 
והודאה" על שלמותם, מחויב האדם להרגיש קרבת ה' אליו, לדבר 
נוסף ולהעדפה, כמו דבר שאינו שייך לו כלל, כי "מה אדם ותדעהו, בן 
אנוש ותחשבהו", 
%break
כי אז ודאי יכול ליתן שבח והודיה לשמו הגדול בשלמות, אשר בחרו 
בין כל העומדים עליו לשרת את ה'. וזו עבודה גדולה לאדם המורכב, 
להשתלם בשני הפכים האלו שיהיו נקבעים בלבו לנצחיות בבת אחת.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ב)
%break
%letter 5
5. כלל הוא, שקו האמצעי הוא התמזגות של הב' קוים. והיות שהקו 
ימין דקדושה הוא בחינת שלימות, מבחינת למעלה מהדעת, וקו 
שמאל נקרא, זה שהוא רואה בתוך הדעת שהוא בלתי שלם, אלא 
להיפך מלא חסרונות. לכן קו אמצעי הוא בנוי מב' קוים. 
%break
כלומר, שאי אפשר ללכת למעלה מהדעת מטרם שיש לו דעת, 
המראה לו את המצב, איך שהוא נראה לעיניו בתוך הדעת. אז שייך 
לומר, שאינו מסתכל על מה שהשכל מחייב אותו לעשות, אלא הוא 
הולך למעלה מהשכל, 
%break
אלא הוא מאמין באמונת חכמים, מה שהחכמים אומרים לו, ולא 
משתמש עם השכל שלו. מה שאין כן אם אין לו שכל ודעת, שיגיד לו 
משהו, לא שייך לומר שהוא הולך למעלה מהדעת. לכן נקרא קו 
אמצעי בחינת שלום, היות שהוא נצרך לב' קוים. 
%break
כלומר, בזה שיש לו ב' קוים מנוגדים, והוא נצרך לשניהם.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 6
6. ענין ב' המלאכים, שמלוין את האדם בערב שבת, מלאך טוב ומלאך 
רע. מלאך טוב נקרא ימין, שעל ידו הוא מתקרב לעבדות ה'. וזה נקרא 
"ימין מקרבת". ומלאך רע, הוא בחינת שמאל, מרחקת. היינו, שמביא 
לו מחשבות זרות, בין במוחא ובין בליבא. 
%break
וכשאדם מתגבר על הרע, ומקרב את עצמו לה', זאת אומרת שכל 
פעם הוא הולך ומתגבר על הרע ומתדבק את עצמו לה', נמצא שע"י 
שניהם התקרב לדביקות ה'. שפירושו, ששניהם עשו תפקיד אחד, 
היינו שגרמו שיבוא לדביקות ה'. 
%break
אז אומר האדם "בואכם לשלום". וכשהאדם כבר גמר את כל עבודתו, 
היינו שכבר הכניס את כל השמאל לקדושה, כמ"ש "לית אתר 
לאתטמרא מנך [אין מקום להסתתר ממך]", אז אין כבר למלאך הרע 
מה לעשות, כיון שהאדם כבר התגבר על הקושיים שהרע הביא, 
%break
ואז המלאך הרע הוא פועל בטל, אז האדם אומר לו "צאתכם לשלום".
%S (בעל הסולם. שמעתי. קז. "ענין ב' המלאכים")
%break
%letter 7
7. נבין את פירוש של "ב' כתובים, המכחישים זה את זה, עד שיבוא 
הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". שענין ב' קצוות של הסולם, שמראה, 
שהם הפוכים זה מזה. שמצד אחד הוא "מוצב ארצה", שמראה על 
השפלות, שהוא רואה בתוך הדעת, איך שהוא מרוחק מה', 
%break
היות שהוא משוקע באהבה עצמית, שזהו שינוי צורה. ומצד הב' 
"וראשו מגיע השמימה", כאילו שיש לו שלימות גמורה, שהוא שמח 
בחלקו, ושמח כאילו הוא רק בשמים, ואין לו שום שייכות לארציות, 
שזה נקרא ש"הסולם עומד בשיפועו". 
%break
זה שכתוב "שני כתובים, המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב 
השלישי ויכריע ביניהם". זהו קו האמצעי, כלומר שאלו ב' קוים 
מולידים כתוב השלישי, שזהו הקב"ה, הנקרא קו אמצעי. 
%break
וזה על דרך שאמרו חז"ל (נידה ל"א ע"א) "שלושה שותפין הן באדם, 
הקב"ה אביו ואמו, אביו מזריע הלובן, אמו מזרעת אודם, והקב"ה נותן 
בו רוח ונשמה".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 10 "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)
%break
%letter 8
8. יש להאדם מקום לשתי בחינות מנוגדות. היינו מצד אחד הוא נבחן 
לשלם, שהוא ימין, חסד, שמח בחלקו. ויכול לתת שבח והודיה לה' על 
שהכניס אותו למקום תורה ומעשים טובים. ומצד השני הוא יכול 
להתפלל לה' על מה שהוא נשאר מבחוץ לעבודת השם יתברך, 
%break
כי הכל נבנה על יסוד של אהבה עצמית. אז נקרא אדם השלם, 
ואחרת לא נקרא אדם, משום שאם יראה את החסרונות שלו, תיכף 
יברח גם מבחינת ימין. אבל לאחר שהוא כבר ראה את מצב הרע שלו, 
ומכל מקום הוא מתחזק למעלה מהדעת, שיש לו שלימות. 
%break
וסימן לדבר שהוא יכול לתת שבח לה' על זה. אז נקרא שלם. וזהו 
"ימינא ושמאלא ובינייהו כלה". שעל ידי זה שיש לו בחינת דכר 
ונוקבא, אז הוא יכול לזכות לבחינת כלה, היינו למלכות שמים אמיתית.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 401 "שמע ישראל")
%break
%letter 9
9. בנתינת התורה בא לנו הכח, בזה ש"זכור ושמור בדבור אחד 
נאמרו, מה שאין הפה יכול לדבר והאזן לשמוע והלב לחשוב 
ולהרהר", פירוש, שכתוב, שזכור סוד האהבה, ושמור סוד היראה, 
שהם ב' הפכים, ונאמרו לנו ונמסרו לנו כאחד, 
%break
דהיינו, ליחדם ביחד, ואף על פי שהם הפכים מאד, שאינו מובן כלל 
וכלל איך אפשר להיות דבר זה במציאות, בפה ואזן ולב הגשמי, אבל 
זה כח התורה שהמדבק בה זוכה לדבר זה, 
%break
דהיינו, להיות מחוברים ומאוחדים בלבו, כמדתו של יעקב אע"ה והבן.
%S (בעל הסולם. "אחור וקדם צרתני")
%break
%letter 10
10. ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא 
להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם 
ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא 
המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. 
%break
לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני 
כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה 
לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד 
לשם שמים. 
%break
והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים 
דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי 
לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש 
את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. 
%break
אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, 
במשהו על כל פנים.
%S (רב"ש - א'. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)
%break
%letter 11
11. אנו צריכים תמיד להסתכל על המטרה, שהיא "להטיב לנבראיו". 
ואם היצר הרע בא לאדם ושואל אותו כל הקשיות של פרעה, לא 
לדחות אותו בקש, אלא לומר, עכשיו עם השאלות שלך אני יכול 
להתחיל בעבודה דלהשפיע. 
%break
זאת אומרת, שלא להגיד על השאלות של יצר הרע, שהוא בא אליו 
בכדי להוריד אותו מדרגתו, אלא להפוך, לתת לו עכשיו מקום עבודה, 
שע"י זה הוא יעלה בו עכשיו בדרגות השלימות.
%S (רב"ש - א'. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
%break
%letter 12
12. כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי 
"פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל התגברויות 
מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע. 
%break
והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים 
דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, 
אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. לכן משום זה, 
כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, 
%break
אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה 
מהדעת". וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל 
יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, 
%break
אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו 
מקום להכניס אותם להקדושה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
%break
%letter 13
13. כשלהבת הקשורה בפתילה, היינו שהמחשבה זרה נקרא בחינת 
פתילה, שרוצה להכניס פסול בעבודתו. זאת אומרת, שהמחשבה זרה 
נותנת לו להבין שמצד השכל והדעת, אין לו מה לעשות בעבודתו 
יתברך. 
%break
ובזמן שהוא מקבל את המחשבה זרה ואומר, שאין הוא רוצה לתרץ 
שום תירוץ, אלא כל מה שהדעת אומרת הוא נכון, רק שהוא הולך 
בדרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. נמצא, ששלהבת האמונה 
קשורה בפתילה של המחשבה זרה. 
%break
נמצא, שרק עכשיו הוא יכול לקיים מצות האמונה כיאות. נמצא, 
שהקושיות נעשו לו זכויות, שהרי אחרת לא היה יכול לקבל שום 
זכויות מבחינת אמונה. וזה נקרא "שמחין ביסורים". הגם שיש לו 
יסורים, מזה שהמחשבה זרה מצערת לו, 
%break
וגורמת לדבר סרה ורכילות ולשון הרע על עבודתו יתברך, מכל מקום 
הוא שמח בזה, שרק עכשיו בזמן כזה, הוא יכול לקיים בחינת אמונה 
למעלה מהדעת. וזה נקרא שמחה של מצוה.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 5 "ענין זדונות נעשו כזכיות")
%break
%letter 14
14. אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה 
אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים 
להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים 
- היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, 
%break
ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, 
לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של 
עצמות.
%S (בעל הסולם. אגרת ה')
%break
%letter 15
15. האדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, 
שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן 
עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו 
האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. 
%break
שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה 
אותם. ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע 
שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. 
נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. 
%break
ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה 
לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים. וזה שכתוב 
"חסדי ה' לעולם אשירה". כלומר, שיש לו מצד אחד שמחה, ונותן 
שירה על זה. ומצד השני הוא רואה, שהוא צריך לעשות תשובה. 
%break
היינו, שהוא צריך לבקש מה', שיקרב אותו, ושיתן לו את הרצון 
להשפיע, שהוא טבע שני.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 16
16. האדם צריך לומר לאומות העולם שבקרבו, תדעו לכם, שכל מה 
שאתם מדברים, זה נכון, שלפי השכל אתם צודקים, ואין לי מה 
להשיב לכם. אלא שניתן לנו עבודה למעלה מהדעת, שאנו צריכים 
להאמין למעלה מהדעת, שאין אתם צודקים. 
%break
והיות שהעבודת האמונה צריכה להיות למעלה מהדעת, לכן אני נותן 
לכם תודה רבה על הטענות הצודקות, שאתם הבאתם לי. מטעם, 
שאי אפשר לומר, שאדם הולך למעלה מהדעת, אלא רק בזמן שיש 
דעת ושכל, אז שייך לומר שהולך למעלה מהשכל. 
%break
מה שאין כן כשאין דעת, אין שייך לומר שהולך למעלה מהדעת. 
פירוש, "למעלה מהדעת" נקרא, שדרך הזאת יותר חשובה מדרך 
שבתוך הדעת. אולם בזמן שאין דרך אחרת, שתגיד לו: "לך בדרך הזאת", 
%break
אז לא שייך לומר, שהוא בוחר בדרך של אמונה למעלה מהדעת. לכן 
דוקא מכח אמונה למעלה מהדעת, יכולים לנצח את הדעות של אומות העולם, שנמצאים באדם.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 36 "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 17
17. אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה 
שהוא המפריע לו בעבודה. והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם 
הרצון לקבל היה נעדר מהגוף, היינו, שלא היה מביא להאדם את 
שאלותיו, להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ. 
%break
אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה 
באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, 
מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה 
להאדם מגע הדוק עם הבורא, 
%break
שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. והאדם צריך 
להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, 
שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא 
בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. 
%break
ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, 
ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע.
%S (בעל הסולם. שמעתי. יט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 18
18. יש לדעת, מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת 
טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על 
הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר 
לו להתגבר. 
%break
ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, 
הנקרא דינין. כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה 
להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו 
הם הגורמים להמשכת רוממות ה'... 
%break
זאת אומרת, שכל העבדות, היינו הסתרות שהיו, שהם היו נראים 
כאילו מפריעים לעבודת הקודש, אלא שהיו עובדים נגד הקדושה, 
רואים עכשיו בזמן שזכו לאור ה', השורה על אלו הסתרות, רואים 
להיפך, שהם היו משמשים להקדושה, 
%break
כלומר שעל ידם היה מקום, שהקדושה יכולה להתלבש, בהלבושים 
שלהם. שזה נקרא "רשע יכין, וצדיק ילבש", כלומר שהם נותנו הכלים 
ומקום עבור הקדושה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. לג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")
%break
%letter 19
19. הנברא, תיכף מצד בריאתו, הוא נכלל מב' הופכיים: א. מכלים 
דקבלה. ב. מכלים דהשפעה. ואין לך הופכיות יותר גדולה מזו. ואלו ב' 
דברים הפוכים באים בנושא אחד, אלא בזה אחר זה. ונראה, כאילו יש 
קו אמצעי הכולל את שניהם: א. הרצון לקבל. ב. הרצון להשפיע.
%break
וקו אמצעי הכולל את שניהם, הוא, בזמן שהרצון לקבל נכלל בהרצון 
להשפיע, המכונה "מקבל בעל מנת להשפיע". נמצא, שבקו האמצעי 
הזה נכללות ב' הכוחות, היינו קבלה והשפעה ביחד.
%S (רב"ש - א'. מאמר 19 "ענין שמחה" 1986)
%break
%letter 20
20. "נקי וצדיק אל תהרוג". "צדיק" פירוש, שמצדיק את ה', שכל מה 
שהוא מרגיש, בין טוב בין רע, הכל הוא לוקח למעלה מהדעת. והוא 
בחינת ימין. "נקי" פירוש נקיות הדבר, המצב איך שהוא רואה. כי "אין 
לדיין, אלא מה שעיניו רואות". 
%break
ואם הוא לא מבין את הדבר או שלא יכול להשיג את הדבר, אין 
לטשטש הצורות כמו שהן נראות לעיניו. וזהו בחינת שמאל, והוא צריך 
לכלכל שניהם.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קלה. "נקי וצדיק אל תהרוג")
%break
%letter 21
21. כשמתחילים בעבודת ה', מתחילים מבחינת קו אחד. כי ענין 
"ימין" ו"שמאל" יכולים לדבר רק בזמן, שיש לנו ב' קוים. וקו אחד 
נקרא "שלמות", שזה נקרא, שמתחילים מבחינת המעשה. כלומר, 
האדם צריך לומר, היות שכתוב "היום הזה ה' אלקיך מצוך". 
%break
ודרשו חז"ל "כל יום יהיה בעינך כחדשים, כאילו היום נצטווית עליהם". 
נמצא, שכל יום הוא התחלה מחדש. לכן כשמתחיל בקו אחד, הוא 
צריך להיות בשמחה מזה שיש לו זכיה לקיים תורת ה'. ואח"כ הוא 
עובר לבחינת כוונה. 
%break
היינו לעשות בקורת, עד כמה שיש לו צורך לעשות הכל שיהיה לשם 
שמים. ואז מתחילה העבודה אמיתית. כי אז הוא רואה, שאין לו אף 
אבר אחד, שירצה לעשות משהו לשם שמים. זה כבר נקרא "קו 
שמאל". 
%break
כמאמר חז"ל "שמאל דוחה", היינו שהוא רואה, עד כמה שהוא מרוחק 
מה'. והוא צריך להאמין, שה' דחה אותו, מטעם שעל ידי זה הוא 
יתאמץ לתת כוחות יותר גדולים. ואח"כ הוא חוזר לקו אחד, הנקרא 
"שלימות". 
%break
אבל עתה, כבר הקו אחד נקרא "קו ימין", מסיבת שהקו שמאל גורע 
את הקו אחד להיות ימין. ואח"כ האדם זוכה לקו אמצעי, הנקרא 
"הקב"ה נותן את הנשמה".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 45 "מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה" 1990)
%break
%letter 22
22. כתוב "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". שיש לפרש, 
מהו "לרחוק" ו"לקרוב" בעבודה. אלא "רחוק" נקרא קו שמאל. כלומר, 
בזמן שהאדם מעמיד דיין, לדון איך הוא מתנהג בעבודה, שאז הוא 
רואה, איך שהוא מרוחק מה'. 
%break
ו"לקרוב" יהיה הפירוש, בזמן שהוא חוזר לעבוד בקו ימין, שאז הוא 
הזמן לראות רק שלימות. היינו, שמחשיב את העבודה, אפילו שהיא 
רק קצת אחיזה בתו"מ, חשוב אצלו להון רב, מטעם כי קצת 
התקרבות לא מגיע לו. 
%break
לכן האדם במצב של ימין מכונה, שהוא "קרוב לה'". אבל אלו ב' קוים 
הם במחלוקת זה לזה, היות ששניהם מנוגדים אחד להשני. אז בא קו 
האמצעי, ומכריע, ועושה שלום ביניהם. 
%break
וזה נקרא, שה' עושה שלום ביניהם, כידוע שהקב"ה נקרא קו אמצעי.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 45 "מהו שהדיין צריך לדון דין אמת לאמיתו, בעבודה" 1991)
%break
%letter 23
23. עקידת יצחק, שאברהם, שהוא קו ימין, שהוא בחינת למעלה 
מהדעת, עקד את הקו שמאל, שהוא בחינת השכל, שעושה ביקורת 
על כל דבר. ונתן לו תמונה כללית מהמצב שבו הוא נמצא. והוא עזב 
את כל השמאל, וקיבל על עצמו בחינת ימין, שהוא למעלה מהדעת. 
%break
על ידי זה זכה אחר כך לקו אמצעי. היינו יש הבדל, בין שמקבל קו ימין 
מטרם שרואה קו שמאל, להמצב שלאחר שראה את מצבו של שמאל, 
הוא מחדש עוד הפעם את הקו ימין. וימין, שהוא בחינה למעלה 
מהדעת, 
%break
שזה נקרא מסירות נפש, כיון שמבטל את כל הדעת שלו, מה שרכש 
מקו שמאל, והולך למעלה מן הדעת, ואז הוא זוכה לקו אמצעי.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 136 "עקידת יצחק")
%break
%letter 24
24. האדם צריך להאמין למעלה מהדעת, שהאדם נמצא בשלימות, 
וגם כל העולם כולו. נמצא, באופן כזה הוא יכול וצריך לתת תודה לה', 
על מה שנתן לנו כל טוב. וזה נקרא "קו ימין", שהוא ממש להיפך מקו 
שמאל. 
%break
כלומר, שבקו שמאל אנו הולכים בתוך הדעת, ש"אין לדיין אלא מה 
שעיניו רואות". היינו, דוקא בבחינת השכל ולא למעלה מהדעת. מה 
שאין כן כשעוברים לעבוד לבחינת ימין, נמצא, השמאל הוא הגורם, 
שהימין יהא בנוי על בסיס של למעלה מהדעת.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "שמאל דוחה וימין מקרבת". היינו, שמצב 
"השמאל" מראה להאדם איך נדחה ונפרד מעבדות ה'. ו"ימין 
מקרבת", שפירושו, שמראה לו, איך שהוא מקורב לעבודת ה'. 
%break
זאת אומרת, שבזמן שהוא עוסק בשמאל, אז השמאל צריך להביאו 
לראות מצב של דחיה, איך שהוא נדחה ונפרד מהעבודה. ובזמן שהוא 
עוסק בימין, הוא צריך להגיע לידי מצב, שיראה איך שהוא מקורב לה'. 
%break
ועל ימין הוא צריך לתת תודה לה', ובשמאל הוא צריך לתת תפלה 
לה'.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 7 "מתי הם הזמנים של תפילה והודאה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 25
25. אדם צריך להתחיל בעבודת ה' בבחינת ימין, הנקרא "זכר", שהוא 
שלימות, הנקרא שמח בחלקו, שזה בחינת "כי חפץ חסד". וכמה טעם 
וחיות שיש לו בתורה ומצוות מספיק לו ליתן יגיעה בתורה ומצוות 
משום מאמין בהשגחה פרטית, שכך הוא רצון ה'. 
%break
ומרגיש את עצמו לאדם השלם. ועל זה הוא נותן שבח והודיה לה', 
שנתן לו חלק בעבודתו יתברך. זה נקרא זכר, שמרגיש את עצמו 
לשלם, ותמיד הוא שמח, ומקיים, "עבדו את ה' בשמחה". אבל זה 
נקרא "פלג גוף". 
%break
וחסר לו בחינת נקבה, שהיא בחינת חסרון. שמצד השמאל, שמתחיל 
לעשות חשבון הנפש כמה המדות והמחשבות שלו הן שלמות, אז הוא 
רואה את האמת, שעדיין הוא שקוע בהרצון לקבל לתועלת עצמו. 
%break
ולצורך הזולת אין הוא מסוגל לעשות, הן בין אדם לחבירו והן בין אדם 
למקום. ואז בשיעור שיש לו הכרת הרע, בשיעור הזה הוא יכול לתת 
יגיעה, היינו מעשים. בבחינת "כל מה שיש בידך ובכחך לעשות עשה". 
וכמו כן הוא יכול לתת תפילה מעומקא דליבא. 
%break
כי רק בשיעור שהאדם מרגיש את הרע, היינו שמרגיש שזה רע, 
בשיעור הזה הוא עושה פעולות להפטר מהרע. וזה נקרא "נקבה", 
היינו חסרון. נמצא שיש לו מקום לשתי בחינות מנוגדות... 
%break
וזה נקרא "אדם", משום שיש לו ב' בחינות זכר ונקבה, שהוא שלם 
וחסר. ואז נקרא עבודתו שלימה.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 401 "שמע ישראל")
%break
%letter 26
26. הקו שמאל, נמשך משורש הגבורה; שגבורה פירושו התגברות, 
וכיון שהאדם עושה חשבון לעצמו כמה הוא כבר מקורב לקדושה, זאת 
אומרת כמה כוחות הוא יכול לתת לאהבת הזולת, היינו שיעשה 
מעשים של השפעה בלי שום תמורה, לטובת החברים,
%break
 שהוא יכול למדוד זה בשיעור עד כמה הוא מוכן לותר לטובת 
החברים ולא ירצה לקבל עבור זה שום תמורה, ואז אם הוא רואה את 
מצבו האמיתי שהוא עדיין לא ראוי לשום ויתור, אז אין עצה אלא 
תפילה, וזה נקרא שהקו שמאל מביא לו מקום לתפילה. 
%break
המתבאר מזה, שקו ימין מביא לו מקום שיוכל לתת שבח והודיה, על 
מה שנתנו לו שלימות, ואז אין מקום לתפילה, מטעם שאין לו אז מקום 
חסרון, וכמו כן אין לו מקום לבנים, הנקרא הבנה בתורה ומצות, כי אין 
לו אז שום קושיות, שיצטרך לקבל עליהם תירוצים, 
%break
ואז ממילא אין לו פריה ורביה בתורה. מה שאין כן הקו שמאל, שהיא 
גבורה, שאז צריכים להתגבר, כיון שצריכים להתגבר ורואים שאין 
כוחות לזה, אז יש מקום לתפילה, וגם יש שם מקום לבנים כי ע"י 
הכוחות שבאים מלמעלה, מה שהוא המשיך ע"י תפילתו, 
%break
זה מביא לו פריה ורביה בתורה. אבל צריכים לדעת, שאלו ב' קוים 
צריכים להיות שקולים, היינו שמשתמשים בשניהם בשוה, אז שייך 
לומר: בא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, שזה נקרא קו האמצעי. 
%break
שענין הכרעה הוא, שכולל את שניהם לאחד.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 875 "ג' קווים - ד")
%break
%letter 27
27. האדם צריך ללכת בעיקר בקו הימין, היינו לעשות מעשים טובים, 
ושירגיש עצמו לאדם שלם, המשרת את המלך, וצריך להאמין שמכל 
מעשה שהוא עושה, יש נחת רוח לפניו יתברך. ויחד עם זה צריך 
להיות לו זמן ללכת בקו שמאל, היינו ברוח הביקורת. 
%break
אבל השמאל צריך להיות נכנע לימין, זאת אומרת שהולך בשמאל אינו 
מטעם שרוצה בחינת שמאל, אלא שזה רק בכדי להשביח את הימין. 
היינו להראות שאף על פי שיש לו כל הביקורת וכל הדעת, מכל מקום 
הוא הולך בבחינת למעלה מהדעת, היינו בבחינת הימין, 
%break
שנקרא בחינת אמונה. וזה נקרא קו האמצעי, שמכריע בין ב' קוין 
ונוטה לימין. וזה נקרא בחינת אחוריים. ועל ידי יחוד הזה זוכים אחר 
כך לקבל את בחינת הפנים של המדרגה,
%break
 שאז יש התלבשות חכמה בחסדים, שעל ידי זה גורמים למעלה זווג 
זו"ן בבחינת פנים בפנים.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 27 "ג' קוים - א")