ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים נ-ת
%book תפילה ישן
%break
%letter 1
1. אין תקנה לאדם, אלא להיישיר כל הרגעים ההוים, והעתידים לבוא, 
שיהיו מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול. ומי שדוחה רגע שנוכח פניו, כי 
מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכל, שכל העולמות, וכל הזמנים, אינם 
כדאים בעדו, 
%break
באשר שאין אור פניו מלובש בשינוי העיתים והזמנים, אע"פ שעבודתו 
של אדם, בהכרח משתנה על ידיהם. ובעבור זה, הוכן לנו בזכות 
אבותינו הקדושים, האמונה והבטחון שלמעלה מן הדעת, 
%break
שהאדם משתמש בהם, ברגעים הקשים, בלי טורח ובלי לאות.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 2
2. המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת 
השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, 
ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, 
%break
כי הכתר שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל 
ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר 
לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו. 
%break
כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, 
להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר 
תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת 
האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", 
%break
שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, כי אפילו 
"אפילו הגנב, במחתרת, קורא לבורא", אשר על כן אין צורך לזה 
למוחין דגדלות, לשמור על הענף שלא יופסק משורשו כרגע.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 3
3. תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', 
וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע(מעת לעת), 
שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן 
הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. 
%break
וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין 
שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, 
אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו. 
%break
והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות 
שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, 
שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, 
%break
ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 4
4. אמרו חז"ל "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל 
ממנה". זאת אומרת על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא 
[ההתעוררות מלמטה], היות שזהו בחינת תפלה. כי תפלה נקרא 
חסרון, ובלי חסרון אין מלוי. 
%break
לכן כשיש להאדם צורך לבחינת לשמה, אז בא המלוי מלמעלה, ואז 
בא מלמעלה עניית התפלה. היינו, שהוא מקבל מלוי על חסרונו. 
נמצא, זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא 
רק בחינת חסרון וכלי. 
%break
והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, אלא זהו מתנת אלקים. 
אולם התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, 
שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, 
אלא ה' בעצמו. 
%break
ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו 
ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל 
הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו. לכן מוטל על האדם לעשות כל 
המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. 
%break
אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ה. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
%break
%letter 5
5. עיקר המטרה צריכה להיות "לזכות לדביקות ה'". והיות הדעת 
מתנגד לזה, והוא צריך ללכת נגד הדעת, זוהי עבודה גדולה מאוד. 
היות שהוא מבקש, שה' יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה. 
נמצא, שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה', יש לו עבודה מיוחדת. 
%break
לכן נקראת תפלה "עבודה שבלב". היינו, שהוא רוצה ללכת נגד השכל 
והמוח, שהם אומרים לו ממש להיפך. ומשום אין זה נקרא "עבודת 
המוח". כי עבודת המוח נקראת, שהאדם מתייגע עצמו, להבין איזה 
דבר עם השכל ודעת שלו. 
%break
מה שאין כן כאן אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה' 
בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה' באמונה למעלה 
מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה "עבודה שבלב".
%S (רב"ש - א'. מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)
%break
%letter 6
6. אין האדם מסוגל בכוחות עצמו לצאת משליטת קבלה עצמית, 
משום שהוא הטבע שהבורא ברא את האדם, ורק הבורא בעצמו הוא 
יכול לשנות. כלומר, כמו שנתן להנבראים רצון לקבל, כמו כן הוא יכול 
לתת להם אח"כ רצון להשפיע. 
%break
אלא לפי הכלל "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", משום זה צריך 
האדם להשיג מקודם חסרון. כלומר, שירגיש שחסר לו הכלי הזה, 
הנקרא "רצון להשפיע". וענין הרגשה, שאי אפשר להרגיש שום 
חסרון, אם לא יודעים מה הוא מפסיד, 
%break
ע"י זה שאין לו הכלי, הנקרא "רצון להשפיע". ומשום זה מוטל על 
האדם לעשות חשבון נפש, מה גורם לו, שאין לו הרצון להשפיע. ולפי 
ערך ההפסד, בשיעור זה הוא מרגיש צער ויסורים. וכשיש לו החסרון אמיתי, 
%break
כלומר שכבר יכול להתפלל לה' מעומק הלב, על מה שאין לו הכח 
שיוכל לעבוד לתועלת ה', אז כשיש לו הכלי, היינו חסרון אמיתי, זהו 
הזמן אמיתי שתפילתו מתקבלת.
%S (רב"ש - א'. מאמר 29 "מהו לפום צערא אגרא" 1987)
%break
%letter 7
7. העצה היחידה להשיג חסרון, שחסר לנו רצון להשפיע, היא רק ע"י 
תפלה, שהיא בחינת "אמצעי" בין האדם להחסרון. היינו שהוא 
מתפלל לה' שיתן לו דבר שלא חסר לו, שיחסר לו. נמצא, הכלי 
שנקרא חסרון, הוא חסרון מבחינת הרגשה, 
%break
היינו שלא מרגיש בחסרונו. והתפלה היא, שהקב"ה יתן לו את האור, 
שהוא המילוי של חסרונו. אם כן יוצא כאן שהמילוי הוא חסרון. נמצא, 
שאין לו שום עצה אחרת, אלא להתפלל לה' שיתן לו חסרון. 
%break
וזהו המקשר בין הכלי להאור. 
%S (רב"ש - א'. מאמר 22 "אישה כי תזריע" 1986)
%break
%letter 8
8. צריך לעשות כל המעשים של תורה ומצות, בכדי שיביאוהו לידי 
הכוונה בעמ"נ להשפיע. ואח"כ, כשכבר יש לו הבנה שלימה, כמה 
שנחוץ לו לעסוק בעמ"נ להשפיע, ומרגיש כאב ויסורים מזה שאין לו 
הכח הזה, 
%break
אז נקרא, שיש לו כבר על מה להתפלל תפלה על עבודה שבלב. כי 
הלב מרגיש את מה שחסר לו. אז על תפלה זו באה עניית התפלה. 
היינו, שנותנים לו מלמעלה את הכח הזה, שהוא כבר יכול לכוון בעמ"נ 
להשפיע. 
%break
כי אז יש לו כבר אור וכלי. אבל מה יכול האדם לעשות, שאחרי כל 
היגיעות שטרח ויגע, ומכל מקום עוד לא הרגיש חסרון, מזה שלא יכול 
להשפיע, לבחינת כאב ויסורים. 
%break
אז העצה, לבקש מה', שיתן לו את הכלי, המכונה "חסרון מזה שלא 
מרגיש", והוא בבחינת מחוסר הכרה, שאין לו שום כאב מזה שלא 
יכול להשפיע.
%S (רב"ש - א'. מאמר 37 "מי מעיד על האדם" 1985)
%break
%letter 9
9. כשהאדם מאמין בטוב ובעונג שישנו בלמעלה מהדעת, הוא בא 
לידי הרגשה בדעת, להכיר את הרע שבו. כלומר היות שהוא מאמין, 
מה שהבורא משפיע כל כך טוב ועונג, והגם שהוא רואה את כל הטוב 
למעלה מהדעת, אז הוא בא לידי הכרה, 
%break
היינו שהוא מרגיש בכל האברים, את כח הרע שישנו בהמקבל לעצמו, 
שהוא המונע אותו מלקבל את הטוב. נמצא לפי זה האמונה שלמעלה 
מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו, מי הוא 
המפריע מלהגיע להטוב. 
%break
וזהו קנה המידה שלו, כלומר בשיעור שהוא מאמין למעלה מהדעת 
בהטוב והעונג, בשיעור זה הוא יכול לבוא לידי הרגשה בהכרת הרע. 
והרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג. 
%break
כי הכרת הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. והוא בעיקר 
על ידי תפילה.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 68 "סדר העבודה")
%break
%letter 10
10. אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה 
שהוא המפריע לו בעבודה. והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם 
הרצון לקבל היה נעדר מהגוף, היינו, שלא היה מביא להאדם את 
שאלותיו, להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ. 
%break
אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה 
באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, 
מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה 
להאדם מגע הדוק עם הבורא, 
%break
שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. והאדם צריך 
להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, 
שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא 
בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. 
%break
ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, 
ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע.
%S (בעל הסולם. שמעתי. יט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 11
11. בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, 
הגוף מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה להמית 
אותי ואת כל רשותי שיש לי. ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק 
לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, 
%break
שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. ואתה אומר לי, שחז"ל 
אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היינו 
להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך לתועלת ה', 
ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. 
%break
והאדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע. ואז אין 
להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, שאני 
רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, 
%break
ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון 
לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 12
12. העיקר שבעבודה הוא שלא נותנים משמים חצי דבר. אחרת היה 
יכול להיות שאם האדם היה עושה תשובה למחצה היה מקבל סיוע 
מלמעלה על מחצית עבודה, אבל מאחר שמשמים אינם נותנים חצי 
דבר לכן מוכרח האדם להתפלל לה' שיתן לו עזרה שלמה. 
%break
זאת אומרת שהאדם בזמן תפילתו שאז הוא מסדר מה שבליבו, כי 
תפילה היא עבודה שבלב, מוכרח האדם אז להחליט בעצמו שרוצה 
שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו 
שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים. 
%break
וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא 
זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח 
המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל 
רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, 
%break
אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל 
הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה שלמה.
%S (רב"ש - ב'. אגרת ס"ה)
%break
%letter 13
13. שהאדם רוצה ללכת בדרך של השפעה ולא בבחינת קבלה, עיקר 
החטא הוא, בזה שהאדם לא מבקש מה', שיעזור לו לנצח את הרע.
%S (רב"ש - א'. מאמר 4 "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה" 1988)
%break
%letter 14
14. חטאו של אדם הוא בזה, שלא בקש עזרה מה'. כי אם היה מבקש 
עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'. אלא אם האדם אומר, שבקש 
עזרה וה' לא נתן לו, על זה באה התשובה, שהאדם צריך להאמין, 
שהקב"ה הוא שומע תפלות. 
%break
כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, 
היתה תפלתו שלימה. וה' שומע תפלה שלימה, היינו שהאדם 
משתוקק בכל לבו, שה' יעזור לו. מה שאין כן אם תפלתו אינו שגורה בפיו, 
%break
שהפירוש הוא, שאין לו האמונה אמיתית, שה' יכול לעזור לו, ושה' 
שומע את כל מי שמבקש ממנו, ושלפניו קטן וגדול שוים, דהיינו 
שעונה לכולם. נמצא, שהתפלה אינה שלימה.
%S (רב"ש -  א'. מאמר 4 "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה" 1988)
%break
%letter 15
15. מטרם שהאדם יודע, שאין הוא מסוגל להשיג בעצמו את הכלים 
דהשפעה, אין הוא מבקש מה', שיתן לו. נמצא, שאין לו רצון אמיתי, 
שה' יענה לו על תפלתו. ומשום זה צריך האדם לעבוד בעצמו, בכדי 
להשיג את הכלים דהשפעה. 
%break
ואחרי ריבוי עבודה, שהשקיע בזה, ועוד לא השיג אותם, אז מתחילה 
התפלה אמיתית מעומק הלב. ואז הוא יכול לקבל עזרה מלמעלה, כמו 
שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". אבל היות שהתפלה הזו היא 
נגד הטבע, 
%break
מטעם שהאדם נברא של רצון לקבל, שהוא בחינת אהבה עצמית, 
ואיך הוא יכול להתפלל לה', שיתן לו כח השפעה, וכל האברים הם נגד 
הרצון הזה. לכן נקרא עבודה זו "תפלה", 
%break
היינו שצריך לתת יגיעה גדולה, שיוכל להתפלל לה', שיתן לו כח 
השפעה, ויבטל אצל האדם כח הקבלה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 10 "ענין תפילה" 1986)
%break
%letter 16
16. אמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין 
הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", רק שהאדם מחויב לחזק את עצמו בכל 
פעם מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי לייאש את 
עצמו בשום אופן, 
%break
כי ודאי במלחמה הזאת אין רואים עדיין בחוש מי המנצח, כי עדיין 
המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר. 
אעפ"כ, כל זמן שאוחזים עדין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין שלנו 
הוא תפילה, 
%break
וכל זמן שאין אנו מייאשים עצמנו ממלחמה הזאת ח"ו, ואוחזים עדיין 
הכלי מלחמה, בוודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את 
עצמו בתפלה וצעקה להשי"ת, הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הניצחון.
%S (משיבת נפש. אות מ')
%break
%letter 17
17. הגם שבא לידי ידיעה, שה' יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית 
הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה כמה תפלות 
שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן למה לך 
להתפלל, שה' יעזור לך, 
%break
הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין 
ביכולתו להתפלל אז, על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו 
להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל פה, 
ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או להיפך, 
%break
אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת 
שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל 
מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. 
%break
גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, 
ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)
%break
%letter 18
18. אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו, בלי עייפות, 
ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו. באמונתינו 
ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים 
לקבל השפע הנאמן. 
%break
ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" 
ח"ו.
%S (בעל הסולם. אגרת ל"ד)
%break
%letter 19
19. כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו רואה מילוי 
לחסרונו, אז מתחלת לרקום בו בחינת יסורים וכאבים, בזה שהוא 
השקיע כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות 
המחשבות לבוא בזה אחר זה. 
%break
לפעמים בניצוצי יאוש, ולפעמים מתחזק, ואח"כ עוד הפעם הוא רואה 
שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. עד שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג 
זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו 
כל פעם בחינת כאב, על מה שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', 
%break
ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", אז 
בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש לו עכשיו "כלי אמיתי".
%S (רב"ש - א'. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
%break
%letter 20
20. בזמן שהאדם רוצה להתקרב לה', זאת אומרת להשתמש בכלים 
דהשפעה, והוא לא יכול, מסיבת שהגוף לא מסכים לזה, כי גופו נמשך 
מכלי קבלה. אז האדם מרגיש "שהעולם חשך בעדו", כי הוא מבין, אם 
אין בידו להשיג כלים דהשפעה, אף פעם לא יזכה לאור עליון, 
%break
שהוא האור "דלהטיב לנבראיו". נמצא, החושך הזה, שהוא מרגיש, 
בזה שאין הוא יכול להשיג כלים דהשפעה מכח עצמו, הוא מקבל 
צורך, שמי שהוא יעזור לו להשיג הכלים האלו. 
%break
ולפי הכלל "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", נמצא שעכשיו הוא 
קיבל צורך לאור התורה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי 
תורה תבלין".
%S (רב"ש - א'. מאמר 21 "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה" 1988)
%break
%letter 21
21. התורה נתנה דוקא לאלו, הנמצאים במצב, שמרגישים, שהרצון 
לקבל שולט עליהם. והם צועקים מתוך החושך, שהם צריכים תורה, 
בכדי להוציאם מתוך החושך, שהוא שליטת הכלי קבלה, שעליהם היה 
צמצום והסתר, שלא יזרח במקום הזה שום אור, 
%break
והמקום הזה הוא הגורם והצורך לקבלת התורה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 21 "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה" 1988)
%break
%letter 22
22. אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש להמיתו, 
שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. ואלמלא הקב"ה עוזרו, 
אינו יכול לו. שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו". 
%break
זאת אומרת, שהאדם צריך מקודם לראות, אם יש בידו כוחות להגיע, 
שיהיה באפשרותו לעשות מעשים בכוונה על מנת להשפיע נחת רוח 
להקב"ה. 
%break
ואז כשכבר הגיע לידי הכרה, שאין באפשרותו בכוחות עצמו להגיע 
לזה, אז האדם מרכז את התורה ומצות שלו על נקודה אחת, שהוא 
"המאור שבה מחזירו למוטב", שזה יהיה לו כל השכר, מה שהוא 
רוצה מתורה ומצות, 
%break
היינו השכר של היגיעה שלו יהיה, שהקב"ה יתן לו הכח הזה, הנקרא 
"כח השפעה".
%S (רב"ש - א'. מאמר 16 "ענין השפעה" 1984)
%break
%letter 23
23. האדם צריך תמיד ללכת בהתגברות ולא יתן להכנס למוחו 
מחשבות של יאוש. וזהו כמו שאמרו חז"ל "אפילו חרב חדה מונחת על 
צוארו, אל ימנע עצמו מן הרחמים", שנאמר "הן יקטלני לו איחל". וענין 
"חרב מונחת על צוארו" יש לפרש, 
%break
שהכוונה היא, אף על פי שהרע של אדם, הנקרא אהבה עצמית, 
מונחת על צוארו ורוצה להפריד אותו מקדושה, באופן שמראה לו 
תמונה, שאין שום אפשרות לצאת מהשליטה הזאת. אז הוא צריך 
לומר, שזו היא אמת התמונה הזאת שהוא רואה. 
%break
אלא "אל ימנע עצמו מן הרחמים", משום שהוא צריך אז להאמין, 
שהבורא יכול לתת לו את הרחמים, שפירושו "מידת השפעה". זאת 
אומרת, מצד כוחות עצמו, האמת היא, שאין האדם מסוגל לצאת 
מתחת שליטת קבלה עצמית. 
%break
אבל מצד הבורא, שהקב"ה עוזרו, בודאי הוא יכול להוציא אותו. וזהו 
שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות 
לכם לאלקים".
%S (רב"ש - א'. מאמר 19 "בא אל פרעה - א" 1985)
%break
%letter 24
24. דרך העבודה היא, בזמן שהאדם רואה, שקשה להשיג את 
מבוקשו, הוא בורח מהעבודה. ואומר, אני מאמין שיש אנשים שזכו, 
שה' נתן להם את הרצון להשפיע. וזה היה מטעם שהם היו יותר 
מוכשרים ממנו. 
%break
אבל אדם כמוהו, שיש לו מדות יותר גרועות מאחרים, אין לו שום 
סכויים לזכות לזה. לכן הוא בורח מהמערכה ונכנס לעבוד בבחינת 
עבודת הכלל. רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח 
מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, 
%break
היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים 
מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו 
כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל 
האלקים מן העבודה". 
%break
כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', 
שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז הם זכו ליציאת 
מצרים, 
%break
הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת הרצון לקבל ולהכנס 
בעבודה של להשפיע".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)
%break
%letter 25
25. האדם צריך לרחמים גדולים, שלא יברח מהמערכה. והגם 
שהאדם משתמש עם העצות מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, 
בראתי תורה תבלין", אבל האדם אומר, שכבר השתמש עם העצה 
הזו כמה פעמים, ולא עוזר לו. 
%break
וגם אומר, שכבר השתמש עם העצה של "הבא לטהר מסייעין אותו", 
וכאילו כל אלו העצות הן לא בשבילו. אם כן הוא לא יודע מה לעשות. 
ואז הוא המצב הכי גרוע אצל האדם, היינו שהוא רוצה לברוח 
מהמצבים האלו. אבל אין לו לאן לברוח. 
%break
ואז הוא סובל יסורים, מזה שהוא נמצא בין יאוש למצב של בטחון. 
אבל האדם אומר אז, לאן אפנה. ואז אין שום עצה אלא לתת תפלה. 
והתפלה הזו היא גם כן בלי שום בטחון. נמצא, שאז הוא צריך לתת 
תפלה, שיאמין, שה' כן שומע תפלה, 
%break
וכל מה שהאדם מרגיש במצבים האלו, הוא לטובתו. וזה יכול להיות 
רק למעלה מהדעת. כלומר, הגם שהשכל אומר לו, שמכל החשבונות, 
אתה רואה, שאין שום דבר יכול לעזור לך, גם זה הוא צריך להאמין 
למעלה מהדעת, 
%break
שה' כן יכול להוציא אותו מהרצון לקבל לעצמו, ותמורת זה הוא יקבל 
את הרצון להשפיע.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 26
26. בזמן שהאדם בא לידי מצב, שהוא ממש אבוד, שאינו רואה 
לעצמו שום זכות קיום בעולם, שיהיה לו במה להיאחז, וכל הטכסיסים 
והעצות כבר אזלו ממנו, ורואה שאחרי כל הטרחות והיגיעות, הכל 
אבוד - 
%break
אז הוא צריך להתחזק ולומר, שכל מאי דאבד רחמנא לטב אבוד. היינו 
שהקדוש ברוך הוא עשה לו את כל אלו המצבים של האבדות, ושהם 
לטב, 
%break
היינו שעל ידי זה שבא למצב, שנמצא בדיוטא התחתונה, על ידי זה 
יהיה לו היכולת לעלות למעלה, כמו שכתוב "רם ה' ושפל יראה".
%S (רב"ש - ג'. מאמר 626 "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד")
%break
%letter 27
27. בזמן שהאדם כבר עומד סמוך למקום, שיקבל את העזרה 
מלמעלה, היינו ש"סמוך" נקרא, שהכלי, היינו הצורך להרצון להשפיע, 
הוא ממנו ולהלאה, שאז הוא רואה, שרק הבורא יכול להציל אותו. 
%break
וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזוהי הנקודה החשובה ביותר בעבודת 
האדם, שיש לו אז מגע הדוק עם הבורא, היות שהוא רואה, מאה 
אחוז שלא יועיל לו שום דבר, רק הבורא בעצמו יכול לעזור.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 28
28. אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא 
עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה 
שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו 
ית'. 
%break
שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד 
שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר 
הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, 
ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת. ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכו'. 
%break
כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות 
אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל 
בבנין גופו, ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%letter 29
29. כתוב: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו' ותעל שועתם". כי כלל 
ישראל באו בזמן ההוא למצב מיואש ר"ל "מן העבודה". כמו השואב 
בכלי מנוקב, שהולך ושואב כל היום, ואין לו טפת מים לרוות צמאונו, 
כן בני ישראל במצרים, 
%break
כל כמה שבנו היה נבלע הבנין במקומו בקרקע, כמ"ש חז"ל. כמו כן מי 
שלא זכה לאהבתו ית', כל מה שפעל בעבודתו בטהרת הנפש ביום 
האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום מחר. וכל יום וכל רגע, צריך 
להתחיל מחדש, כמו שלא פעל כלום מימיו. 
%break
ואז "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". כי ראו בעליל, שאינם מוכשרים 
לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. ועל כן היתה אנחתם ותפלתם 
בשלמות כראוי, ועל כן "ותעל שועתם". 
%break
כי השי"ת שומע תפלה, ורק לתפלה שלמה הוא מחכה.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%letter 30
30. אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל 
מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור 
לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, 
%break
כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת 
עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, 
שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה 
למענך, 
%break
היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, 
היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל 
לתועלת עצמנו.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)
%break
%letter 31
31. ותזכני ברחמיך, להתפלל במסירות נפש באמת, ואזכה לבטל כל 
ישותי וגשמיותי, ולא אתפלל בשביל תועלת עצמי כלל, רק אזכה 
להתבטל לגמרי בשעת התפלה, כאילו אינני בעולם כלל, 
%break
וכל כוונתי בתפלה יהיה רק לשמך באמת, להעלות השכינה מהגלות, 
לגלות אלהותך בעולם.
%S (לקוטי תפילות. חלק ראשון. תפילה ט"ו)