עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author חיים רץ %book הספר %break %H הערת העורך - תודות %break העבודה על הספר "הבחירה היהודית: איחוד או אנטישמיות" הייתה עבורי משימה עצומה שאי-אפשר היה להשלימה בשישה חודשים אלמלא תרומתם העצומה של אנשים רבים מאוד. %break במהלך חודשים אלה חוקרים באנגלית, בספרדית, באיטלקית, ברוסית, בצרפתית ובעברית סרקו ללא לאות למעלה ממאה ספרים, עשרות מאמרים אקדמיים, מאות מכתבים בשפות שונות, שלפו מיקרופילמים, %break נברו בארכיונים מקוונים של סוכנויות ידיעות ואתרי אינטרנט - כולם מתעדים את ההיסטוריה המרתקת אך הטרגית של העם היהודי. %break אנשים יקרים אלה צללו לתוך מלאכתם ללא פשרות, וכשסיימו משימה אחת דרשו משימה נוספת. אולם הדבר שהדהים אותי יותר מכול היה שהם אלה שיזמו מצידם את הפנייה אליי וביקשו להתנדב, לחקור, לערוך או לעזור בכל דרך אפשרית. %break בלעדיהם הספר הזה לא היה יוצא לאור. בהמשך תופיע רשימה של חוקרי המפתח, מאחורי חלק מהם פעלו בשווה עוד צוותים של חיילים מסורים. %break ג'ו דונלי, מלבד היותו אחד העורכים, חפר בערימות של חומרים בארכיונים של ממשלת ארה"ב. כריס דאוסון עשה לילות כימים בארכיון הלאומי של בריטניה, בסריקת מכתבים משנות השלושים של המאה הקודמת. %break מרי פנקוק, בחריצות שאין לתאר, סרקה ספרים, מאמרים, ארכיונים אקדמיים, ובו בעת הייתה עורכת הלשון הראשית של הספר. נורמה ליבנה, מלבד היותה עורכת התוכן, סרקה ספרים, מאמרים אקדמיים ותכנים באתרי אינטרנט "בזמנה החופשי" בשעה שרובנו ישנים. %break אנשים נוספים שעזרו מאוד היו נוגה בר-נוי (אנגלית וצרפתית), קתי פירלו ומאשה שיוביץ'. %break גרמנית הייתה שפת מפתח במחקר הזה, והודות לעבודתם הקשה של חברים מסורים הצלחנו לאסוף את המסמכים הדרושים לנו. אלכס שטטר צלל לתוך ספרים וחיפש באמצעות מיקרופילמים השמורים בארכיון הלאומי של גרמניה ("בונדסארכיב"). %break מרים פריבן תרה אחרי מאות מכתבים ששלחו חברי המפלגה הנאצית מפלשתינה למפקדת האס-אס בברלין, ועוד סייעה באנגלית. אליזבת פרילוג-איגלר הייתה שם בכל זמן שנזקקתי לתרגום מיידי של טקסט מגרמנית. %break רבקה אדמוני קיבלה על עצמה לקרוא את הטקסטים הפחות נעימים באנגלית ובגרמנית, ועזרה בצורה יוצאת דופן במעבר על פרוטוקול ועידת ואנזה המתאר את הפתרון הסופי לשאלת היהודים. %break השפה הרוסית הייתה אתגר גדול, אך מיכאל ברושטיין ושלי גבר הועילו מאוד במציאת ספרים חיוניים ובאיתור טקסטים רלוונטיים. %break אריאנה סטרידי חיפשה ימים ולילות במסך הטלפון הקטן שלה חומרים באנגלית ובאיטלקית שהביאו תובנות יקרות ערך על האנטישמיות והנצרות באיטליה. %break אנשים רבים הציעו את עזרתם בשפה העברית. יואל מידן ויורי הכטר סייעו מאוד, ורבים כמותם סיפקו טקסטים וחומרי וידאו בעברית ובאנגלית. %break נסי חסיד, דוד מלניצ'וק, יניב שיא, אורן לוי, דודי אהרוני, לאה מנדלר, עופר נקש, יעקב פריאל ויואב ברנשטיין שלחו חומרים מועילים והיו זמינים לעזור בכל פעם שנתבקשו לסייע. %break %H מילה על אחידות %break לאורך הספר הקפדנו על שני עקרונות מובילים בציטוטים: דיוק ואותנטיות. למחבר היה חשוב מאוד שהמובאות בספר זה יהיו מילותיו של הכותב עצמו ללא כל שינוי. לפיכך, כדי לשמור על אותנטיות, השתדלנו לשמור על הציטוטים כפי שהם, %break ובמקומות שבהם נאלצנו "לערוך" אותם, הצהרנו על כך במפורש כדי למנוע אי-הבנות. שלכם, העורך %break %H פתח דבר: מדוע כתבתי את הספר הזה? %break אני חוקר, מדען ומקובל. אך בראש ובראשונה אני יהודי. גדלתי בברית המועצות לשעבר, והרוב המכריע של משפחתי נספה בשואה. הייתי עד לכל הפנים הרבות של האנטישמיות, המרומזת והגלויה, וחוויתי אותה על בשרי. %break יש לי משפחה, חברים ואלפי תלמידים בישראל, בצפון אמריקה ובכל העולם, ואני רואה כיצד אורב ליהודים איום של מלחמת עולם שלישית ושל שואה נוספת. %break אני דואג מאוד לעתיד היהודים בארה"ב ובישראל. אני דואג לתלמידים שלי. אני דואג לחברים שלי. אני דואג למשפחתי. דאגה חמורה זו היא שהביאה אותי לכתוב את הספר הזה. זוהי פנייה מעומק הלב לכל בני עמי להתעורר עכשיו, %break כשיש עדיין אפשרות לשנות את המסלול המנבא רעות, שכן אנו נמצאים על מדרון תלול. עלינו היהודים לפעול כעת, מכיוון שמכאן ואילך המצב רק ילך ויידרדר. %break %H "תסמונת השליח" %break באתונה העתיקה שליחים שהביאו בשורות רעות הושלכו לבור שאליו היו מושלכים פושעים שנידונו למוות. בספרטה היו משליכים את השליחים לבאר ומשאירים אותם שם לגסוס למוות [i]. למרבה המזל היום כבר לא חוקי להרוג נושאי בשורות לא נעימות. %break עם זאת, "תסמונת השליח", שבה אנו מואסים במי שמביא בשורה בלתי נעימה, עדיין קיימת ברובנו. המאה הקודמת הראתה שבמקרה של היהודים הכחשה יכולה להיות הרת גורל. %break אם אנחנו מעוניינים לאחוז באמרה "לעולם לא עוד!", תסמונת השליח איננה אפשרות שעלינו לשקול. %break בשלושים באוקטובר 2014 נחתתי בלוס אנג'לס. זו הייתה התחלה של סבב הרצאות בן שבועיים בארה"ב, שבו דנתי באנטישמיות ובצורך באחדות היהודים כדי לרפא את התופעה הזו. %break זו לא הייתה הפעם הראשונה וגם לא השנייה שדיברתי בה על אנטישמיות בארה"ב. דיברתי על הנושא פעמים רבות בעבר, לפחות מאז סבב ההרצאות הראשון שלי בשנת 2002, וכמו תמיד נתקלתי בחוסר אמון, בזחיחות ולעיתים קרובות גם בבוז. %break יתרה מזאת בשנת 2014 לא הייתי צריך להתריע על סכנה עתידית מפני עלייה באנטישמיות. היא השתוללה בכל מקום באירופה והתפשטה לאוניברסיטאות ולמכללות ברחבי ארה"ב. %break בשלושים באוקטובר, ביום הראשון שבו התחלתי את המסע, הייתה לי שיחת ועידה עם הגברת תמי רוסמן-בנימין, מנהלת ומייסדת "עמך" - מיזם למאבק באנטישמיות במכללות ובאוניברסיטאות בארה"ב. היה זה דו-שיח כן ונוקב. %break תמי הייתה מודעת היטב למצבם המידרדר של סטודנטים יהודים, דווקא בשל יהדותם. היא הייתה נחושה לשנות מגמה זו באמצעות הגברת המודעות של הגורמים הנוגעים בדבר באוניברסיטאות, %break ובעזרת "עבודה עם מנהלים באוניברסיטה, עם מחוקקים ועם נבחרי ציבור [ii]". תמי האמינה כי "המפתח לפתרון הבעיה הוא מנהלי האוניברסיטאות - לגרום להם לפתור את הבעיה, כי המפתח לבעיה מצוי בידיהם", %break כפי שניסחה זאת: "אנחנו רק מנסים לגרום להם לבצע את בדיקת הנאותות שעליהם לערוך ואת מה שבאחריותם". %break טענתי כנגדה שחוקים ותקנות לא יועילו, מלבד אולי כעזרה ראשונה. הזהרתי את תמי שהאנטישמיות בקמפוסים היא רק ההתחלה, קצה הקרחון. עבורי הייתה זו הוכחה שהאנטישמיות תתפשט ברחבי המדינה, תשטוף את כל ארה"ב, %break ושהתרופה היחידה לכך תהיה שכל קהילת היהודים בארה"ב תתאחד. אמרתי לה שהתנאים בארה"ב היום דומים להפליא לתנאים שהיו בגרמניה לפני עלייתו של היטלר לשלטון (שעליהם ארחיב את הדיבור בהמשך הספר), %break ולפיכך גרסה מסוימת של מה שקרה שם חייבת לקרות גם כאן. %break אנחנו לא נמצאים באתונה העתיקה, ולכן תמי הייתה מנומסת מאוד בדחייתה את קביעתי. היא אף הסכימה שבהחלט יש עלייה באנטישמיות, אך לא הסכמנו על הפתרון. %break לפחות, כך חשבתי, זוהי נחמה שהיא הכירה בקיומה של הבעיה. זו בכל זאת התקדמות מסוימת. %break כמה ימים מאוחר יותר, בשלושה בנובמבר, נשאתי הרצאה פומבית באולם אמנסון שבמרכז התרבות של סקירבול בלוס אנג'לס תחת הכותרת "מי מחזיק במפתח למחר טוב יותר?". לשמחתי, מאות אנשים הגיעו להרצאה. %break לדאבוני, כמו שקרה בעבר, כשהתחלתי לדבר על עליית האנטישמיות בארה"ב, רבים מהנוכחים החלו לפסוע לכיוון דלתות היציאה. הם עדיין לא היו מוכנים לשמוע על כך. %break מלוס אנג'לס טסתי לוושינגטון הבירה, שם הוזמנתי לתת הרצאה משותפת בכנס של ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית (IAC) בנושא "אנטישמיות: שורש, סיבה ופתרון". לצידי הרצה עיתונאי מפורסם מישראל שנחשב למומחה בתחום האנטישמיות. %break באותה שנה, 2014, תנועת ה-BDS, הקוראת לחרם, למניעת השקעות ולעיצומים על ישראל, הכתה שורשים חזקים בקמפוסים של המכללות והאוניברסיטאות ברחבי ארה"ב, וביימה ימי אפרטהייד אנטי-ישראלים, %break סטודנטים המשחקים מתים כתוצאה מירי הצבא הישראלי, וקולות שנאה כלפי המדינה היהודית, כמו גם כלפי היהודים, באגרסיביות ובתכיפות. %break יחד עם ארגונים כמו "הקול היהודי לשלום" (JVP), פעילי ה-BDS היו מחוללי התקריות שהניעו את הגברת רוסמן-בנימין להקים את תנועת "עמך". %break בקהל בכנס של ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית היו ישראלים החיים בארצות הברית ויהודים אמריקאים התומכים במדינת ישראל. %break גם כאן ניסיתי להסביר כי יש קווי דמיון רבים בין התנאים שהניעו את גרמניה לבצע את השואה לבין המצב הקיים בארה"ב, וכי הקמפוסים הם רק ההתחלה. הדגשתי שוב שאם יהודי ארה"ב לא יתעוררו לנוכח המציאות הם יהיו נתונים בסכנה גדולה, %break ושהם רואים רק את תחילתו של גל האנטישמיות שילך ויחמיר, מוקדם הרבה יותר ממה שרוב האנשים חשבו. %break למרבה הצער, העיתונאי המפורסם שהרצה יחד עימי טען בביטחון כי האנטישמיות הולכת ופוחתת ברחבי העולם, ושעבור אמריקאי לא- יהודי להינשא ליהודייה נחשב לכבוד "בכל מעגלי החברה האמריקאית", %break ולבסוף, ש"המצב שלנו הוא הטוב ביותר אי-פעם, במיוחד באמריקה". באופן טבעי, רבים בקהל צידדו בו. "תסמונת השליח" הייתה במלוא עוצמתה. אני בהחלט מבין מדוע איש לא ירצה לשמוע על בעיות, במיוחד כאלו שמסכנות חיים, עד אשר הן מכות בו בעוצמה. %break אך במקרה של האנטישמיות, כשהבעיה תכה בעוצמה, ייתכן שכבר יהיה מאוחר מדי כדי לתקן את המצב. %break %H הקדמה: לקחים מן העבר %break כשאנו חושבים על אנטישמיות, המילים הראשונות שבדרך כלל עולות בראשינו הן נאציזם ושואה. אך מאין הגיע הנאציזם? מדוע השואה התרחשה דווקא בגרמניה, %break מקום הולדתם של אוצרות תרבות כה רבים ואחד מכרי הגידול הפוריים ביותר לרעיונות נאצלים ולשפע של עבודות אומנות ומדע? האם השמדת העם היהודי עלולה להתרחש אם כך שנית, במקום מפותח אחר, בעתיד הקרוב, למשל בארצות הברית? %break במבט ראשון זה נראה רעיון לא סביר בעליל עד שיש לדחותו על הסף ולהתייחס אליו כרגע של אובדן עשתונות. בהסתכלות מעמיקה יותר, ההיסטוריה מראה לנו שאסור להיות שאננים כל כך. %break לאורך ההיסטוריה הופלו היהודים לרעה, נרדפו, גורשו והושמדו בכל מקום שאליו הלכו. %break לא בכדי נקראת האנטישמיות "השנאה הקדומה ביותר". יתרה מכך, לא זו בלבד שהיהודים הופלו לרעה מאז ומתמיד, אלא שההתעללויות ההרסניות ביותר באו עליהם מידי האומות המפותחות וה"תרבותיות" ביותר. %break מצרים, בבל, רומא, ספרד וגרמניה היו האומות המתקדמות ביותר בתקופתן מבחינה מדעית, תרבותית וברוב המקרים גם כלכלית, ומידיהן גם הגיעו המכות הכואבות ביותר לעם היהודי. %break העובדה שארה"ב של היום מובילה את העולם כמעט בכל היבט, צריכה ללא ספק לגרום לנו לעמוד על המשמר בעניין היחס ליהודים, לכל הפחות בכל הקשור לתהליכים הסוציו-פוליטיים המתגלים ב"ארצם של בני החורין וביתם של האמיצים". %break ויש סיבה נוספת לדאגה. במאה העשרים הייתה כמות נאה של רודנים שעסקו בהשמדת עם. חלקם הכחידו רבים מבני עמם, ואחרים הפנו את כוונתם הרצחנית לעבר העם היהודי. בניטו מוסוליני, ג'וזף סטלין, מאו דזה-דונג, %break וכן עריצים ב"קנה מידה קטן יותר" כמו פול פוט מקמבודיה וקים איל- סונג מקוריאה הצפונית, היו כולם אוטוקרטים שרצחו ועינו מיליוני אנשים. בין אם היו פשיסטים, נאצים או קומוניסטים הם כולם יצאו מהשמאל. %break בכל המקרים הללו מה שהתחיל כסוציאליזם מתקדם הסתיים בעריצות טראומטית. לכן בעוד יהדות אמריקה ממקדת את תשומת ליבה בימין הקיצוני ובאנטישמים שמגיעים משם, סכנה אכזרית יותר אורבת לה בחיקה החם של המפלגה הדמוקרטית. %break האנטישמיות מהשמאל חייבת להדליק נורת אזהרה לכל מי שמוכן לקרוא את הכתובת על הקיר. %break אפילו רוצח העם השטני ביותר בכל הזמנים, אדולף היטלר, לא ראה את עצמו כמנהיג ימני, ובוודאי שלא כקפיטליסט. היטלר יצא מהסוציאליזם וחתר לייעל אותו בכך שהעניק לו נופך לאומי יותר כדי שיעבוד כפי שהוא צריך. %break פרופסור רוברט סולומון ויסטריך, ככל הנראה מומחה השואה המוערך ביותר, כתב שהיטלר היה "סוציאליסט לאומני קיצוני", %break ש"החזון האוטופי שלו על קהילת העם שילב קולקטיביזם מרקסיסטי עם מיתוסים עממיים וולקים פרה-קפיטליסטיים למה שהוא האמין שמהווה סוציאליזם גרמני אמיתי". %break עוד לפני הגעתם לקדמת הבמה של סוציאליסטים שמאלנים ושל אנטישמים אסלאמיסטים בולטים צעדה המפלגה הדמוקרטית בארה"ב לכיוון אנטי-יהודי מובהק. %break פרופ' צ'ארלס אשר סמול, מנהל המכון לחקר האנטישמיות והמדיניות הגלובלית, טען שממשל אובמה היה נגוע באנטישמיות ממסדית. %break חוסר יכולתה הנוכחי של המפלגה הדמוקרטית לגנות בצורה ברורה הצהרות אנטישמיות ורשומות בוטות במדיה החברתית של חברי הקונגרס המוסלמים מוכיח שמאז 2016 עמדות אנטי-יהודיות רק התפשטו וחלחלו עמוק יותר בקרב המפלגה הדמוקרטית. %break לפני תחילת המאה העשרים ואחת האמין אלן דרשוביץ, פרופ' למשפטים בדימוס מאוניברסיטת הרווארד, מי שהיה חבר המפלגה הדמוקרטית זמן רב, כי המציאות היא ההיפך הגמור ממה שהביע פרופ' סמול. %break דרשוביץ היה בטוח ש"הגענו לסוף האנטישמיות המוסדית, לסוף הרדיפה היהודית ולסוף הפיכת היהודים לקורבנות". הוא הצהיר כי מי שלא רואה "את המציאות של האנטישמיות הדועכת" סובל מ"פער בתפיסה". %break בימים אלה נראה כאילו מר דרשוביץ רואה תמונה שונה לחלוטין. במרץ 2019 הוא אמר על ציוצים אנטישמיים של חברת הקונגרס המוסלמית אילחאן עומאר, "אני חושב שהדמוקרטים עשו טעות איומה, %break איומה, בכך שסירבו לגנות את האנטישמיות וסירבו לנקוב בשמה של חברת הקונגרס עומאר" (ההדגשה במקור). %break ב-24 באפריל 2019 דרשוביץ פרסם מאמר דעה בעיתון "הגבעה" (The Hill) ובו הוא גינה את "הסובלנות הגוברת, במיוחד בשמאל, כלפי אמירות, דימויים וסטריאוטיפים אנטישמיים". %break בשורה התחתונה היהודים באמריקה חייבים לפקוח את עיניהם כלפי האנטישמיות הגוברת בכל הארץ, ולא רק מצד אחד של המפה הפוליטית. %break ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות בשנת 2016 נתן ליהדות ארה"ב הפוגה מההידרדרות המהירה ואף חשף את הזלזול המסוכן ואת היחס המתנשא של ציבור הבוחרים הדמוקרטים כלפי עמדות פוליטיות אחרות. %break אם הדמוקרטים ינצחו בבחירות 2020 היהודים ייפלטו מהחברה לגמרי ויחל אפקט כדור השלג שיכול בקלות להסתיים בפרק נוסף בהיסטוריה רוויית הדם של השבט שלנו. %break גם אם המפלגה הדמוקרטית לא תנצח, עד ינואר 2025 דונלד ג'ון טראמפ כבר לא יהיה נשיא ארה"ב, וההפוגה תסתיים. יתר על כן, איש אינו מבטיח שתימשך האהדה העכשווית מטראמפ כלפי העם היהודי ומדינת ישראל. %break אם למשל תהיה תפנית שלילית חדה בכלכלה, מי יודע אילו שינויים עלולים להתרחש במדיניות הממשל האמריקאי. כבר ראינו כיצד מנהיגים מוכנים בקלות להפוך את היהודים לשעיר לעזאזל כאשר העניינים הופכים גרועים יותר. %break איזו ערובה יש לנו שנשיא אמריקאי, דמוקרטי או רפובליקני, לא יעשה אותו דבר? %break כאשר מימין נמצאים האנטישמים של תנועות הימין האלטרנטיבי, ומשמאל אלו של השמאל הפרוגרסיבי, היהודים נמצאים על הכוונת של שניהם. %break בעיניי התהליך הריאקציוני כבר החל אך הוא עדיין לא השתלט. ליהודים עוד יש חלון הזדמנות צר להפוך את המגמה, חלון שהולך וצר בשל הזמן האוזל. %break אני יודע שאזהרותיי אינן נעימות, ואני מצפה שהן תעוררנה כעס וגינוי. אני יודע שאנשים ילעגו לי, יבוזו ואף יזלזלו בתחזיותיי, אך עליי להודות שאני מודאג מאוד ואכפת לי מכדי שאחסוך במילים. %break תקוותי היא שלאחר שתקראו ספר זה גם אתם תשתכנעו שיש מקום לדאגה, ושהזמן לפעול באחדות, מעל לכל ההבדלים הרבים בין פלגי העם, הוא עכשיו.
שמור ספר
בדוק
בטל