עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author חיים רץ %book פרק א %break %H פרק 1: מיהם היהודים ומדוע קיימת שנאת יהודים? %break "אם הסטטיסטיקה מדויקת הרי שהיהודים הם רק אחוז אחד של הגזע האנושי. כוכב קטן מהבהב, עכור ועלוב, האובד בזוהר שביל החלב. הגיוני שכמעט ולא היה צריך לשמוע אודות היהודי, אבל שומעים, ותמיד שמעו עליו. [...] %break המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שָׁמינו ככוכבי שביט עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין; בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים עד שנשתתקו ונעלמו; עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שכבה, %break וכיום הם יושבים בחשיכה תחת השמש. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם. [...] כל הברואים חדלים פרט ליהודי, כל עוצמה כורעת רק שלו שרירה וקיימת. מהו סוד חיי הנצח?". (מארק טוויין, "בנוגע ליהודים" מתוך מסע תענוגות לארץ הקודש) %break %H אין עשן בלי אש %break מאז הפעם הראשונה שבה הופיעו העברים, שלאחר מכן כונו בני ישראל ולבסוף יהודים, התייחסו אליהם בצורה שונה, לרוב שלילית. בעקבות הטבח בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג ב-27 באוקטובר 2018, %break חבר העורכים ב"וול סטריט ג'ורנל" הקדיש מאמר ל"שנאה העתיקה ביותר", כלומר לאנטישמיות. במאמר נכתב כי הרציחות הן "תזכורת נוראה לכך שיש שנאות אנושיות הרבה יותר ארסיות ועתיקות מאלה שמשלהבות את הפילוג הפוליטי הנוכחי שלנו. [...] %break השנאה הבלתי הגיונית הזו", טענה הכותבת, "היא אחת העתיקות באנושות והיא מבטאה את עצמה ברצח כמעט יומיומי במזרח התיכון. יהודים נרצחים פשוט מכיוון שהם יהודים, כפי שהיה לאורך ההיסטוריה. %break זו הסיבה שמיליוני אנשים חיפשו מקלט במדינה יהודית, ישראל, ובארצות הברית, שבחוקה שלה מוטבעת הגנה על הדתות". שנאת יהודים אינה הגיונית. מספר התירוצים לשנאת היהודים הם כמספר בני האדם. %break כל מה שמרגיז אנשים, מעליב, פוגע או גורם לחוסר סיפוק - לעיתים קרובות ייוחס ליהודים. יהודים סבלו מעלילות דם כמו אפיית מצות מדמם של ילדים נוצרים. %break הם הואשמו בהרעלת בארות, בשליטה בסחר עבדים מאפריקה לאמריקה, ובחוסר נאמנות למדינה שבה הם חיים. %break לאחרונה, הם מואשמים במניפולציה של התקשורת כדי לספק את צורכיהם. המודרניזציה יצרה סוג חדש של עלילות דם כמו הפצת איידס וסחר באיברים. %break יתרה מזאת, לפעמים היהודים הואשמו ב"פשעים" מנוגדים. הקומוניסטים האשימו אותם ביצירת הקפיטליזם, בעלי ההון האשימו אותם בהמצאת הקומוניזם. %break הנוצרים האשימו את היהודים בהריגתו של ישו, וההיסטוריון והפילוסוף הצרפתי פרנסואה וולטר האשים אותם בהמצאת הנצרות ובהפצתה. במילים אחרות, כל השקפה שבני האדם אינם מסכימים עימה, הם מאשימים את היהודים בהמצאתה. %break ואם הדוגמאות האלה לא הספיקו, אז היהודים תויגו גם כמחרחרי מלחמה וכפחדנים, כגזענים וכקוסמופוליטים, כנוקשים וכחסרי עמוד שדרה, ועוד ועוד ללא גבול. %break עם זאת, העובדה שהאנטישמיות אינה הגיונית, אינה אומרת שאין לה שורש וסיבה. למעשה, המחשבה שאין סיבה לאנטישמיות אינה הגיונית באותה מידה כמו האנטישמיות עצמה. %break כשם שאין עשן בלי אש, כך דבר לא יכול לקרות בלי סיבה שתגרום לו לקרות, ובמקרה של שנאת יהודים, סיבה שתזין את האש במשך אלפי שנים. %break לכן, מפני שברור שיש סיבה, עלינו לאתר אותה, לטפל ולרפא אותה אם נוכל, לפני ששוב יתפרצו הלהבות ומכה נוספת תנחת על עמנו. %break כדי למצוא את הסיבה ואת התרופה לאנטישמיות, עלינו לבחון את העבר ולהבין מהו מקור העם שלנו ומה הסיבה לשנאה כלפינו שהתפתחה והגברה עם השנים. %break כשנבין כיצד, ובעיקר מדוע העם היהודי נוסד והפך לאומה, נראה מדוע קיימת שנאה כלפי היהודים וכיצד אנו יכולים לתקנה. %break %H המבשר מבבל %break האומה היהודית לא החלה בארץ ישראל. היא החלה בערש התרבות המודרנית, מסופוטמיה, הידועה גם כ"הארץ בין שני הנהרות". מסופוטמיה הייתה חבל ארץ ענק ופורה בין נהרות הפרת והחידקל, עיראק של היום. %break היא הייתה מקום הולדתן של המצאות רבות שאפשרו לתרבות האנושית להתפתח. שם הומצא הגלגל, התפתחה המתמטיקה והאסטרונומיה, ותורבתה לראשונה תבואת הדגן שעד היום היא המזון העיקרי בעולם. %break שם גם היה מקום הולדתו של אדם בשם אברהם, שהפך אב לשלוש האמונות: היהדות, הנצרות והאסלאם. %break בבל הייתה ממלכה בליבה של התרבות המסופוטמית הדינמית. כור היתוך, מצע אידיאלי שעליו צמחו ושגשגו מערכות אמונה ותורות רבות. לבבלים לא הייתה מערכת אמונה אחידה, ובמובן הזה הם דגלו בפלורליזם. %break אברהם, בנו של תרח המנהיג הרוחני ובונה הפסלים , נולד בחרן, אחת הערים המרכזיות באימפריה הבבלית. "ספר הישר" מתאר את חייהם של הבבלים באותה התקופה וכיצד הם סגדו לאלילים, ואת מעמדה הנעלה של משפחתו של אברהם בתוך הנוף הרוחני הזה: %break "ויעשו להם כל בני הארץ איש אלוקו בימים ההם, אלוקי עץ ואבן אשר לא ישמעו ולא ידברו ולא יצילו, ויעבדום בני האדם ויהיו להם לאלוקים. %break והמלך וכל עבדיו ותרח וכל ביתו היו ראשונה בימים ההם, לכל העובדים עץ ואבן... וישתחווה להם [תרח] ויעבוד אותם... וגם כל הדור ההוא רע בעיני ה'". %break אולם בנו של תרח, אברהם, שעדיין נשא את השם אברם, היה בעל תכונה ייחודית שהבדילה אותו משאר הקבוצה. הוא היה בעל תפיסה יוצאת דופן עם תשוקה עזה לאמת. אברהם הבחין כי תושבי ארצו הופכים אומללים יותר ויותר, ודאגה מילאה את ליבו. %break כשהתעמק בכך, גילה כי הסיבה לאומללותם הייתה האגואיזם הגובר. הם התנכרו זה לזה יותר ויותר. תוך זמן קצר יחסית, הבבלים שתחושת אחווה רווחה ביניהם, כמו שספר בראשית מתאר "כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" (יא, א), הידרדרו אל ניכור ויהירות. %break מהיותם עם פשוט השמח בחלקו, הבבלים הפכו לחמדנים ומרוכזים בעצמם, כשהם אומרים "הבה נבנה לנו עיר, ומגדל וראשו בשמיים, ונעשה לנו שם" %S (שם, יא, ד). %break בנוסף לגילוי האגואיזם של בני עמו הבבלים, אברהם הבין כי החיים אינם נשלטים על ידי האגואיזם, אלא באמצעות איחוד והרמוניה. הוא גילה שיש כוח אחד המתבטא בשני הפכים: אגואיזם ואלטרואיזם, קבלה ונתינה. %break יחסי הגומלין בין שני הכוחות הם שיוצרים את המציאות כולה. %break הסינים מכנים את שני הכוחות האלה במושג יין-יאנג, ובאופן דומה, המדע מלמד כי האטומים אינם יציבים בהיעדר איזון בין חלקיקים בעלי מטען שלילי (אלקטרונים) לחלקיקים בעלי מטען חיובי (פרוטונים). %break גם אברהם גילה את שני הכוחות הללו, אך הוא גילה כי שניהם נובעים מכוח אחד ואחיד, שורש שמתפצל לשניים - כוח הנתינה (החיובי) וכוח הקבלה (השלילי). %break ריכוז בעצמי האנושי הוא ביטוי של הכוח השלילי, כוח הקבלה, האגואיזם. בתקופתו של אברהם, כוח זה התגבר בבבל עד לנקודה שבה הוא שלט בכוח החיובי, כוח הנתינה, האלטרואיזם. %break ככל שהניכור בקרב תושבי בבל הלך וגבר, כך החברה הבבלית התפוררה והבבלים החלו להתרחק זה מזה. זו הסיבה ליהירות שגרמה להם לבנות את מגדל בבל. אבל חשוב יותר, זו הייתה הסיבה לאומללותם: הריכוז העצמי שהרחיק אותם איש מרעהו. %break גילויו של אברהם, שהאגו גדל ויוצא מאיזון, היה קשה כדי שהבבלים יוכלו לשמוע ולעכל זאת. המשמעות הייתה שיהיה עליהם לשלוט באגו שלהם או שהחברה שלהם תידרדר ותקרוס. %break ואכן למרבה הצער, הבבלים היו משוקעים מדי בעצמם. הם לא יכלו לעצור את התגברות האגו, והחברה שלהם התפוררה. אברהם כינה את כוח הטבע האחד שרק גילה בשם "אלהים", או בורא, שילוב של המילים "בוא וראה", %break כיוון שאנו באים ורואים בעצמנו כיצד פועל הכוח הזה. למילים "אלהים" ו"הטבע" יש אותו ביטוי מספרי (גימטריה). במילים אחרות, הן מילים נרדפות. %break המקובל והוגה הדעות הגדול במאה העשרים, הרב יהודה לייב הלוי אשלג, מי שחזה את הפורענות המתקרבת של השואה, שם דגש חזק על נקודה זו במאמרו "השלום": "מוטב לנו לקבל אשר 'הטבע' עולה בחשבון 'אלהים', %break דהיינו, במספר פ"ו (86), ואז אוכל לקרוא את חוקי אלקים בשם מצוות הטבע, או להיפך, כי היינו הך הם". %break הרמב"ם, החוקר הידוע מהמאה השתים עשרה, מתאר בחיבורו החשוב "משנה תורה" את חיפושו הנואש של אברהם למצוא תשובות: "כיוון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו... %break והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי-אפשר שיסבב את עצמו ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר %break אלא מושקע באוּר כַּשְׂדִּים בין עובדי כוכבים הטיפשים ואביו ואימו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עימהם". %break לאחר ימים רבים של חיפושים הצליח מסעו של אברהם והוא גילה את המקור האחד לטוב ולרע, לנתינה ולקבלה. הוא גילה שהבורא מקיים ומניע את המציאות כולה לעבר מטרתה באמצעות הומיאוסטאזיס, כלומר איזון והרמוניה. %break ובמילותיו של הרמב"ם: "עד שהשיג דרך האמת... מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלוה אחד [או טבע]... והוא ברא הכול ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו" %S (שם). %break ברגע שאברהם הבין שהבעיה של עמו היא חוסר איזון בין נתינה לקבלה, הוא החל לספר להם על כך. עם זאת, מאמציו נתקלו בלגלוג ובחוסר אמון. %break הספר "פרקי דרבי אליעזר", אחד המדרשים הבולטים לתורה, מציע תיאור חי של יהירות הבבלים: "אמר נמרוד לעמו, בואו נבנה לנו עיר גדולה ונשב שם בתוכה פן נפוץ על פני כל הארץ כראשוניה, ונבנה מגדל גדול בתוכה. ונעלה לשמיים... נקנה לנו שם גדול בארץ". %break אך מעבר ליהירותם, המדרש נותן הצצה לניכור ההדדי של הבבלים: "לא היו שם אבנים לבנות את העיר ואת המגדל, מה היו עושין? היו מלבנים לבנים, ושורפין אותן כיוצר חרש עד שבנו אותו גבוה... %break אלו שהיו מעלין את הלבנים היו עולים ממזרחו, ואלו שהיו יורדין היו יורדין ממערבו, ואם נפל אדם ומת לא שמים את ליבם עליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבין ובוכין ואומרין אוי לנו אימתי תעלה אחרת תחתיה". %break יחסם המפורד והעגום בין בני דורו הטריד את אברהם, והוא היה מגיע לאתר הבנייה כדי להתבונן בהתנהלות הבונים. %break "פרקי דרבי אליעזר" ממשיכים לתאר את תצפיותיו של אברהם על האיבה ששררה בין הבבלים: "ועבר אברם בן תרח וראה אותם בונין את העיר". הוא ניסה לדבר איתם ולספר להם על הצורך להתחבר כדי לאזן את הריכוזיות העצמית שלהם. %break "ומאסו את דברו כאבן מושלך על גבי קרקע", מתאר המדרש את האיבה. "וכאשר היו רוצין לדבר איש אל רעהו בלשון הקודש, ולא מכירין איש לשון רעהו, מה עשו לקח איש חרבו ונלחמו אלו עם אלו להשחית, וחצי העולם שם נפלו בחרב". %break כשראה זאת אברהם הוא לא נשאר אדיש. הוא ניסה בכל יכולתו לספר לבבלים מה גורם להם לצאת זה כנגד זה. "קול מבשר", הספר מהמאה השמונה עשרה, מתאר את מאמצי אברהם ואת העוינות ממנה סבל בתגובה: %break "שמעתי בשם הרבי שמחה בונים מפשיסחה זצוק"ל שאמר, שלא נחשוב שאברהם אבינו עליו השלום היה נוהג כמו האדמורי"ם בזמננו, שהם יושבים בביתם והחסידים נוסעים אליהם, הוא לא היה נוהג כך, אלא היה מסתובב בחוצות וקורא בקול גדול, %break שיש בורא עולמים אחד ומיוחד, שמשגיח על כל אחד ואחד... ונראה בעיני האנשים כמשוגע, וילדים קטנים וגדולים היו רצים אחריו ברחובות העיר ומשליכים עליו אבנים כעל משוגע. ואברהם אבינו לא השגיח על כלום, וצעק, ה' הוא האלוקים". %break הסופר המפורסם תומאס קייהיל תיאר ברהיטות את העקשנות של אברהם להוציא את האמת לאור אל מול ההתנגדות שחווה. כחלק מסדרת הספרים המוערכת של קייהיל "צירי ההיסטוריה", הוא כתב את "מתנות היהודים", %break והתמקד בתרומתם של היהדות והיהודים לאנושות, כפי שהוא ראה אותה. הוא הציע נקודת מבט מעוררת עניין על מאמציו של אברהם: "לו חיינו באלף השני לפני הספירה, האלף של אברהם, ולו יכולנו לבצע סקר בין כל אומות העולם, %break מה הם היו אומרים על מסעות אברהם? ברוב אפריקה ואירופה, הם היו צוחקים על הטירוף של אברהם, והיו מצביעים השמיימה, היכן שחיי הארץ תוכננו לנצח, המקום שממנו אדם לא יכול להימלט מגורלו. %break המצרים היו מנידים את ראשם בחוסר אמון, אולי היוונים הקדמונים היו מספרים לאברהם את סיפורו של פרומתאוס... 'אל תהיה שאפתן', היו מייעצים, 'היכנע'. בהודו היו אומרים לו שהתקופה היא שחורה, חסרת היגיון וחסרת רחמים. %break בכל יבשת, בכל חברה, היו נותנים לאברהם את אותה העצה שחכמים שונים כמו הֵרַקְלֵיטוֹס, לָאוֹ דְזְה וסידהרתא היו יום אחד נותנים לתלמידיהם: 'אל תלך, אלא שב. כנס לתוך עצמך ליד נהר החיים, התבונן על זרמו הבלתי-נפסק וחסר המשמעות'". %break ברור שאם אברהם היה נענה לאיזה מהעצות האלה, או שהיה מושתק מידי האבנים שהושלכו עליו, ההיסטוריה האנושית הייתה שונה מאוד. %break %H אומה נולדת %break "בגיל ארבעים", כתב הרמב"ם, "התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה". אולי ללא כוונה, הסבריו של אברהם החלו לבנות אומה חדשה. %break עם זאת, ההתחלה, כמו רוב ההתחלות, הייתה קשה מאוד, שכן אפילו אביו, תרח, התנגד לו. מדרש רבה מהמאה החמישית לספירה מציע הצצה משעשעת לתלאות שעבר אברהם בשל גילויו ומסירותו לאמת, כמו גם לאישיותו הבוערת. "תרח עובד פסלים היה. %break פעם אחת יצא למקום מסוים, והושיב את אברהם כמוכר במקומו. היה בא בן אדם ורוצה לקנות [פסל] והיה אומר לו: 'בן כמה אתה?' היה אומר לו: 'בן חמישים או שישים'. היה אומר לו: 'אוי לו לאדם בן שישים הרוצה לעבוד לפסל בן יומו!' והיה מתבייש [אותו אדם] והולך לו. %break פעם אחת באה אישה אחת והביאה בידה קערת סולת. אמרה לו: 'הינה לך, הקרב לפני הפסילים'. קם [אברהם] נטל פטיש בידו, שבר את כל הפסילים ונתן הפטיש ביד הגדול שביניהם. כאשר בא אביו, %break אמר לו: 'מי עשה להם כך?' אמר לו: 'לא אסתיר ממך את האמת: באה אישה אחת והביאה להם קערת סולת ואמרה לי להקריב לפניהם. הקרבתי לפניהם, זה [פסל אחד] אמר: אני אוכל ראשון, וזה [פסל אחר] אמר: אני אוכל ראשון. %break קם הגדול שביניהם, נטל פטיש ושברם'. אמר לו: 'מה אתה משטה בי, וכי הם יודעים?' [האם מישהו מקריב להם או לא, כך שיוכלו לריב על זה] אמר לו: 'ולא ישמעו אוזניך מה שפיך אומר?!'". %break אי-אפשר היה לנצח את אברהם בוויכוחים, אך נגד שליט בבל הוא לא יכול היה לעמוד. עם היוודע דבר תורתו הוא גורש מבבל ויצא לארץ כנען. עם זאת, הגלות מבבל לא מנעה ממנו לפרסם את גילויו. %break תיאוריו המפורטים של הרמב"ם מספרים לנו, "התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם... והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא... וכיוון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, %break היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו, עד שיחזירהו לדרך האמת. עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה וחיבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו. %break וישב יצחק מלמד ומזהיר. ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד... ויעקב אבינו לימד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש". %break כדי להבטיח שהלימוד יימשך לאורך הדורות, יעקב "ציווה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תישכח הלימוד והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים עליהם". %break התוצאה המדהימה של מאמציו של אברהם הייתה לידתה של אומה שהכירה את חוקי החיים העמוקים ביותר, או במילותיו של הרמב"ם: "ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'". %break אכן, ישראל אינו באמת שם של עם. המילה ישראל היא צירוף שתי מילים: יָשָׁר ואֵל. במילים אחרות, ישראל מייצגת הלך רוח של רצון לגלות את השורש האחד, כוח החיים. זהו רצון להשיג, או לתפוס את הבורא. %break הרב מאיר בן גבאי אמר על כך: "ויש במשמע ישראל עוד ישר אל". כמו כן, הרמח"ל הדגול כתב בתמציתיות: "ישראל - ישר אל". יותר משם, "ישראל", מבטא מצב של הוויה, כיוון של הרצון שהניע את אברהם לגילויו. %break מבחינה גנטית, בני ישראל הראשונים היו בבלים או בני עמים אחרים שהצטרפו לקבוצתו של אברהם. משמעות שמם הייתה ברורה לבני ישראל הקדומים. %break כפי שכתב הרמב"ם, הלויים היו להם למורים, והם לימדו אותם את החוק המהותי של החיים - עיקרון האיזון בין נתינה לקבלה, בין אגואיזם לאיחוד מעליו. כך הוקמה האומה הישראלית. %break %H שורש האנטישמיות %break מאבקו של אברהם לכונן את עיקרון האיזון היה יותר מאשר ניסיון להציל את קהילת עיר הולדתו. אברהם גילה שהאגואיזם באנושות הוא חיה שהולכת וגדלה, וללא שיטת עבודה להכיל אותה, היא תשמיד הכול. %break בציטוט הפותח פרק זה, מארק טוויין מזכיר כמה מהאימפריות הגדולות בהיסטוריה ושואל כיצד כל אלה נעלמו והפכו "לחומר ממנו עשויים חלומות", בזמן שהיהודים המשיכו לשרוד. %break התשובה לשאלתו היא פשוטה: מדינות אחרות נכנעו לאגואיזם הגובר שלהן, שבסופו של דבר פורר את החברה שלהן וגרם לנפילתן. %break מלכי העבר וחכמי ישראל לאורך הדורות הדגישו את העיקרון של טיפוח האחדות מעל האגו ההולך וגובר. הם ידעו שזהו תהליך ולא פתרון חד-פעמי שיגרום לכולם לחיות באושר. %break שלמה המלך כתב במשלי: "שנאה תעורר מדנים, ועל כל פשעים תכסה אהבה" (י, יב). המדרש שנכתב מאות רבות לאחר מכן הדגיש כי "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו, יש לו מנה [מאה] רוצה מאתיים; יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות". %break במאה התשע עשרה, רבי נתן שטרנהרץ, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, חיבר את הספר "ליקוטי הלכות", שאותו לימד מורו. %break לפי העיקרון של איזון בין שנאה לאהבת הזולת כדי לשמור על שיווי משקל, כתב שטרנהרץ, "עיקר החיות הוא על ידי האחדות, על ידי שנכללים כל השינויים במקור האחדות. %break ועל כן 'ואהבת לרעך כמוך' הוא כלל גדול בתורה, כדי לכלול באחדות ושלום, שהוא עיקר החיות, והקיום, והתיקון של כל הבריאה. על ידי שבני אדם, שמשונים בדעותיהם, נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום". %break במילים אחרות, עלינו לא רק לכסות את שנאתנו באהבה, אלא להמשיך לעשות זאת בהתמדה. מכיוון שהאגואיזם שלנו גדל כל הזמן, כך גם האחדות שלנו חייבת לגדול. אחרת, נתפזר וניעלם כמו כל מדינה אחרת לאורך ההיסטוריה. %break כאשר אברהם הציג לראשונה את הפרדיגמה שלו בפני הבבלים, רובם דחו אותה באופן טבעי ושנאו אותו על שאמר שהם חייבים להתעלות מעל האגו שלהם. הם חשו בצדק שזה לא טבעי שאנשים יתאחדו מעל הפירוד. %break אף על פי כן, אברהם התעקש שאם לא יעשו זאת, החברה שלהם תתפורר. %break התהום שנפערה אז בין אברהם ותלמידיו לשאר הבבלים, פעורה עד היום; זהו שורש השנאה הבלתי-הגיונית הזו שאנו מכנים "אנטישמיות". למרות שלרוב, אנשים אינם יודעים מדוע הם שונאים יהודים, בין אם במודע ובין אם לא, %break הם חשים כי היהודים מסמלים משהו שגם הם צריכים לעשות, כלומר להתאחד מעל האגו שלהם, וגם שהיהודים נועדו להיות אומה למופת שחיה לפי עיקרון האחדות ובכך מציבה דגם לחיקוי. %break למרגלות הר סיני, כשמשה איחד את הנמלטים ממצרים והם קיבלו את החוק שאותו אנו מכנים "תורה", הם קיבלו זאת רק בגלל שהם מילאו את התנאי להיות "כאיש אחד בלב אחד". כתוצאה מכך, הם הוכרזו כאומה וקיבלו את המשימה להיות "אור לגויים". %break "האור" שהיהודים היו אמורים להביא לא היה איזו הילה שמיימית, אלא חוק האחדות שאברהם גילה, ושהם למרגלות הר סיני התחייבו ליישם ביניהם. %break זו הייתה גישה לחיים המאפשרת לבני האדם להתעלות מעל האגו שלהם וליצור חברה מאוזנת ומשגשגת שחיה בהומאוסטזיס. %break מאז שניתנה ליהודים משימה זו, להביא את אור האיחוד לעולם, השנאה כלפיהם גדלה כאשר הם אינם מאוחדים ומעבירים "אור לגויים", %break ולהיפך, פוחתת ואף נעלמת כשהם מנהלים את מערכות היחסים ביניהם באופן חיובי, ובכך מציגים דוגמה שאחרים ירצו לחקות. %break %H רעיון מהפכני שניתן לאבותינו %break לומר היום שהשנאה ליהודים תלויה ברמת האחדות ביניהם, בדרישה להיות "כאיש אחד בלב אחד", נשמע כמו רעיון קיצוני. אבל עבור חכמינו לאורך הדורות, הרעיון הזה היה מובן מאליו. %break בספר "תנא דבי אליהו", פירוש קדום לתורה, כתוב, "אמר להם הקב"ה לישראל, 'בניי אהוביי כלום חסרתי דבר שאבקש מכם ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבין זה את זה ותהיו מכבדין זה את זה ותהיו יראים זה מזה ולא ימצא בכם עבירה וגזל ודבר מכוער'". %break פרשנות חשובה נוספת המדגישה את חשיבות האחדות בקרב היהודים כאמצעי למנוע צרה הוא "מדרש תנחומא", שנכתב במאה התשיעית לספירה: "אם נוטל אדם אגודה של קנים שמא יכול לשברם בבת אחת?", %break שואל הכותב, "ואילו נוטלן אחת-אחת אפילו תינוק משברן וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת". %break במאה השמונה עשרה כתב הרב קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין את אחד מספרי היסוד של תנועת החסידות, שהתפשטה ברוב מזרח אירופה. ספרו "מאור ושמש" מדגיש את חיוניות האחדות ליהודים: "'למען הקים אותך היום לו לעם', %break פירוש שעל ידי כן תהיה לך תקומה שתינצל מכל מיני פורענות", הוא פותח. "ואחר כך אמר 'ולא איתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית', פירוש שלא לדורו של משה לבד. %break אלא, 'כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה', שאפילו כל דורות הבאים הובטח להם דבר זה... שלא יָרֵעוּ להם על ידי האחדות וההתחברות שיהיה ביניהם וקל להבין". %break במאה שלאחר מכן התייחס הרב יצחק אליהו לנדאו במפורש לקשר בין אחדות יהודית לבין מה שקורה כתוצאה מהיעדרה. בפירושו לתלמוד הוא כתב, "כך היה רבי אלעזר הקפר אומר 'אהוב שלום ושנא את המחלוקת'. %break השלום הוא גדול, שכן גם כאשר ישראל עוסקת בעבודת אלילים ויש שלום ביניהם, הבורא אומר איני רוצה לגעת בהם, שנאמר, 'אפרים הצטרף לאלילים; הנח לו' (הושע ד, יז). אם יש ביניהם מחלוקת, מה נאמר עליהם? 'חלק ליבם, עתה יֶאְשָׁמו' (הושע י, ב)". %break במאה העשרים הרב יהודה אשלג הדגיש את היתרונות של יישום אחדות בחיינו: "ענין האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה, נוהג בייחוד רק בין הגופים וענייני הגוף שבבני אדם. שהפירוד ביניהם, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים" %break %H לא-יהודים החשים את משמעות היהדות %break כפי שהדוגמאות שהוצגו עד כה מעידות, לאורך הדורות חז"ל כתבו ללא לאות על הצורך באחדות כאמצעי להגן עלינו. הם גם כתבו שרק כשאנו מאוחדים אנו יכולים להיות "אור לגויים". %break אך לא רק יהודים ידעו וכתבו על האיכות הייחודית של עמנו ועל משימתנו להיות דגם לחיקוי. בחלק מהמקרים, זה הגיע מגדולי שונאינו; במקרים אחרים זה הגיע מ"סתם לא-יהודים". נאמר שאנחנו היהודים עם קשה עורף. יש להודות שכן. %break אנו נוטים לא להקשיב כאשר יהודים אחרים מדברים איתנו על אחדות. אבל אולי אם נשמע על כך מאויבינו, אוזנינו וליבנו ייפתחו. %break ככל הנראה האנטישמי הידוע לשמצה ביותר בהיסטוריה האמריקאית היה התעשיין ויצרן הרכב הנרי פורד. בחיבורו הידוע "היהודי הבינלאומי - בעיית העולם העיקרית", שרבב פורד כמה אמירות מסקרנות מאוד שלא נשמעות כאילו הגיעו ממוחו של שונא יהודים. %break "נראה כי כל המטרה הנבואית, בהתייחסות לישראל הייתה ההארה המוסרית של העולם באמצעותו", הוא כתב במקום אחד. %break פורד כתב אמירות נוספות ברוח דומה על הציפייה של העולם מהיהודים להיות הגורמים לשינוי חיובי, אך התשובה לשאלה על איזה שינוי חיובי הוא חושב נמצאת כבר בתחילת הספר. %break "רפורמים מודרניים, שבונים דגמים של מערכות חברתיות, ייטיבו לעשות אם יבחנו את המערכת החברתית שתחתיה היו מאורגנים היהודים הקדמונים", הוא טוען. זו ודאי אינה הצהרה שאפשר היה לצפות מאנטישמי. %break לא רק לפורד הייתה דרישה מודעת מהיהודים. אנטישמים נוספים היו מודעים היטב לציפייתם מהיהודים. ואסילי שולגין, יליד אוקראינה, היה חבר בכיר בדוּמָה, אסיפת הנבחרים ברוסיה הצארית שלפני המהפכה הבולשביקית ב-1917. %break שולגין הצהיר על עצמו בגאון שהוא אנטישמי, ובספרו "מה אנחנו לא אוהבים בהם?" הוא ניתח על פני עשרות מאמרים את תפיסתו העוינת כלפי היהודים. %break שולגין התלונן ש"היהודים במאה העשרים הפכו חכמים, יעילים ונמרצים מאוד בניצול רעיונותיהם של אנשים אחרים". אבל הוא מוחה ש"זה אינו עיסוקם של מורים ונביאים, לא תפקידם של מדריכי העיוורים, לא משימתם של אלה שמובילים את הנכים". %break ואם נדמה כי יש ניגוד בין שנאת היהודים לבין הרצון לראותם כעם שייעודו להוביל את העיוורים, כלומר את האנושות, שולגין חוזר בספרו על הדרישה הזאת באינספור צורות. זו אינה פליטת קולמוס, זו השקפתו האמיתית. %break במאמר אחר, שולגין הופך כמעט פיוטי כשהוא מתאר לאן היהודים יכולים להוביל את האנושות אם הם רק ייענו לאתגר: "תנו להם [ליהודים] לעלות למדרגה שבה הם היו בעת העתיקה; אז מיד כל האומות ירוצו לרגליהם. %break הם ירוצו לא בכפייה אלא מרצון חופשי, שמחים ברוחם, אסירי תודה ואוהבים, כולל הרוסים! אנו עצמנו נבקש: 'תנו לנו שלטון יהודי, חכם, מיטיב, שיוביל אותנו אל הטוב', %break ובכל יום נעלה לבורא את תפילותינו עבור היהודים: 'ברך את המדריכים שלנו, את המורים שלנו, שמובילים אותנו להכרת טובך". %break במאה השש עשרה מרטין לותר, מייסד ומוביל הרפורמציה הפרוטסטנטית היה אנטישמי קיצוני. עם זאת, אפילו הוא הודה כי בעת העתיקה היהודים היו ראויים. בתקופתו הוא האשים את היהדות בנטישת ערכיה האמיתיים. %break בספרו "על היהודים ושקריהם" הוא כותב: "הם לא יכולים להיות אנשים של אלוהים. שהרי אם היו, הם היו מחקים את הדוגמה של היהודים בגלות בבל. %break להם כתב ירמיהו 'ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום' (ירמיהו כט, ז)". %break נקודת מבט מעניינת נוספת הגיעה מאנטישמי עכשווי יותר: הניאו- נאצי ג'ורג' לינקולן רוקוול. בספרו המחריד "הכוח הלבן", רוקוול בכל זאת עורך תצפיות מעניינות על היהודים. %break כשהוא כותב על אחדות בין היהודים הוא קובע כי "למעשה הנאמנות הקבוצתית של היהודים הללו היא אולי הפנטסטית ביותר בתולדות העולם. זה הניע אותם לשלוט כמעט בכל העולם - לא בגלל שהם אמיצים יותר, עובדים קשה יותר, %break חכמים יותר או ראויים יותר מכולנו - אלא בגלל שהם מקפידים על חוקי הטבע הבסיסיים ושומרים על נאמנות קבוצתית. בעוד שכולנו נפלנו בזבל 'העולם האחד' הרקוב שלהם, "אנחנו-כולנו-אחים", שמפרק את החברה שלנו [מתייחס לגלובליסטים ופרוגרסיבים], %break היהודים שומרים על החברה שלהם בנאמנות קבוצתית יותר מאי- פעם בהיסטוריה, וכך הם עוברים מניצחון למשנהו". אם היינו יכולים להשתמש בתכונה מעוררת קנאה זו לטובת האנושות כולה, %break אם היינו יכולים להדגים זאת באופן שכולם יוכלו לחקות במקום ליפול על "הזבל" שרוקוול כותב עליו, לא תהיה שום אנטישמיות; פשוט לא תהיה סיבה שמישהו ישנא יהודים כי אנשים יידעו להתאחד, ואנשים מאוחדים אינם שונאים זה את זה או את מוריהם, כפי שכותב שולגין. %break לא-יהודים אחרים, שלא בהכרח היו אנטישמים, היו מודעים היטב לתפקיד שלדעתם היהודים נועדו למלא בכל הקשור לאנושות. דוגמה אחת כזו היא ההיסטוריון המוערך פול ג'ונסון, %break שכתב בחיבורו המקיף "ההיסטוריה של היהודים": "בשלב מאוד מוקדם בקיומם השיתופי הם [היהודים] האמינו שהם גילו תוכנית אלוהית למין האנושי, מתוכם החברה שלה הייתה אמורה להיות כפיילוט". %break הפרקים הבאים יפרטו את המאבק היהודי לשמירה על האחדות ועל הקשר שאנו נוטים להתעלם ממנו בין האחדות שלנו לביטחוננו ולאושרנו.
שמור ספר
בדוק
בטל