עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author חיים רץ %book פרק ב %H פרק 2: שנאה עצמית בעת העתיקה %break אם אנו בוחנים את האירועים הטראומטיים ביותר בתולדות האומה שלנו, עולה מתוך הייסורים הִישנות של עובדה מטרידה: כאשר אנו שונאים זה את זה, אחרים שונאים אותנו ביתר שאת ולבסוף גם מענישים אותנו. %break בפרקים הבאים נבחן את הטרגדיות המחרידות ביותר של אומתנו ונצביע על התהליך שמתרחש לפני התפרצות כל אסון. מכיוון שתהליך זה משותף לפרקים הטראומטיים ביותר של אומתינו, אם נלמד כיצד לזהות אותו נוכל לייצר נוגדן שימנע את הישנותו בעתיד. %break %H מילה על ההתבוללות %break ההיסטוריה מראה שלפני כל משבר גדול יש תקופה שבה עמנו מתפרק יותר ויותר, וחברי האומה מתנתקים זה מזה. בפרקים הבאים אסקור את תולדות האומה היהודית ממצרים ועד חורבן בית שני. כפי שתראו, לנטייה שלנו לפגוע בעצמנו יש שורשים עמוקים בעברנו. %break אבל לפני שנצלול אל דברי הימים של עמנו עלינו להבין תופעה בולטת שעומדת במרכזה של כל מצוקה שחווינו לאורך הדורות: ההתבוללות. %break חשוב לציין שכאשר כתבי הקודש או היסטוריונים קדומים מתארים תהליך של התבוללות, זהו כמעט תמיד תסמין של הידרדרות בלכידות החברתית, והפילוג הזה הוא הנושא שאליו אני רוצה להתייחס. %break כנזכר לעיל, כאשר העברים הקדמונים הפכו לעם, הם נדרשו לעמוד בדרישה אחת ויחידה: להתאחד "כאיש אחד בלב אחד". לפיכך ניתוק מהיהדות פירושו בראש ובראשונה הסתלקות מאותו חוק האיחוד. %break זוהי הסיבה שכאשר רבי עקיבא, שתלמידיו מסרו לנו את המשנה ואת ספר הזוהר, ניסה להציל את ירושלים מחורבן שני, הוא הכריז כי "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה." %break אין זה מקרה שהרב נתן שטרנהרץ, תלמידו של רבי נחמן מברסלב, כותב כי "'ואהבת לרעך כמוך' הוא הכלל הגדול של התורה, לכלול אחדות ושלום, שהם לב החיוניות, ההתמדה והתיקון של כל הבריאה, %break כאשר אנשים בעלי השקפות שונות נכללים יחד באהבה, באחדות ובשלווה". לכן מאז העת העתיקה, וכפי שנראה בהמשך, עד ימינו, ההתבוללות - כלומר, הפרישה מחוק האחדות שעיצב אותנו כאומה - היא שעומדת בבסיס הבעיה, %break ולא דרגת ההקפדה של האדם בשמירה על ה"מנהגים", כפי שמורי הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש) היה מכנה את המצוות המעשיות. %break %H מצרים - סיפור על שנאת אחים ומחירה %break סיפור גלותנו במצרים לא יכול היה להיות דרמטי יותר: הוא מתחיל בשנאה עזה בקרב אחים, ממשיך בפיוס ובשגשוג, צולל לפרידה ולמשבר, ומסתיים באחדות ובהימלטות ניסית. %break הפרס על השבת האיחוד בינינו: הקמתו הרשמית של העם היהודי, יחד עם החובה להיות "אור לגויים". %break זרעי הגלות הוטמנו הרבה לפני שיעקב ומשפחתו הגיעו למצרים. הם התחילו בשנאת בני יעקב לאחיהם הצעיר, יוסף. ספר בראשית אינו חוסך בפרטים כשהוא מספר כיצד האחים זממו להרוג את יוסף, שאותו הם כינו בזלזול "בעל החלומות הַלָּזֶה" (בראשית לז, יט). %break על אף שהאחים החליטו בסופו של דבר להמתיק את פשעם, להימנע מלהרוג את יוסף ולהסתפק בהשלכתו לבור, התלמוד (שבת י, ב) מסביר כי שנאתם ליוסף היא הסיבה שבגללה בני ישראל יצאו לגלות מצרים. %break הוא כותב כי האחים קינאו ביוסף על היותו בנו האהוב של יעקב ועל כך שיעקב נתן לו את כתונת הפסים. איבתם הייתה כה עזה עד שהם רצו להרוג אותו. והם אכן היו עושים זאת אלמלא התערבותו של ראובן, בנו הבכור של יעקב. %break זוהי הסיבה שבמקום להרוג את יוסף האחים החליטו להשליכו לבור, ובהמשך מכרו אותו כעבד לשיירה של ישמעאלים שנסעו לכיוון מצרים (בראשית לז, כה). %break התיקון מגיע באמצעות המחילה של יוסף. על אף שהיה בעת ההיא המשנה למלך מצרים, ופרעה הסיר את טבעתו "וייתן אותה על יד יוסף" (בראשית מא, מב), יוסף לא היה נקמני כלל כלפי אחיו. במקום זאת הוא הפגין כלפיהם חמלה, אהבה ונדיבות. %break כשהגיעו למצרים בחיפוש אחר הקלה מהרעב שסבלו ממנו בכנען, הוא גרם להם בחכמה להביא את יעקב אביו למצרים, ואז הרעיף עליהם טובה בכך שנתן להם את הקרקע הפורייה ביותר במצרים, ארץ גושן (בראשית מה, ט-יא). %break שם הם חיו בשגשוג עד סוף ימיו של יוסף. באופן זה הוא יצר את האיחוד בין אחיו, כפי שחזה מראש בחלומו, אותו חלום שבזמנו העצים את שנאתם אליו עד כדי כך שהם רצו להרגו. תחת שלטונו של יוסף בני ישראל היו מאוחדים ומצליחים. %break אך לאחר שיוסף מת הם החלו להתפזר ורצו להתערבב עם המצרים. "בני ישראל החלו להסתיר את יהדותם", כותב פרופ' צבי שמעון מאוניברסיטת בר-אילן, "הם היו שקועים בתרבות המצרית, השתתפו בהתלהבות באירועי תרבות מצרים ואימצו את דרכי הבילוי שלהם. %break תיאטרון מצרי ואירועי ספורט היו בילויים פופולריים בקרב היהודים". זִכרו את תיאור ההתבוללות הזה מכיוון שלאורך ההיסטוריה של עם ישראל, בכל פעם שגדלה המחלוקת בינינו, אימוץ התרבות המקומית יהיה הסימן הראשון והבולט שלה. %break אין שום נזק בשעשועים ובמשחקים, אך עם זאת כאשר הם מעידים על התפוררות, משמעות הדבר היא שאנחנו מאבדים את בסיס העם שלנו. ובשל המשימה הייחודית שלנו - להציג אחדות לעולם - הפירוד בינינו תמיד גורם לשנאה כלפינו. %break לצערם הרב של בני ישראל, ככל שהם רצו להיטמע במצרים, כך פנו פרעה וכל מצרים נגדם. ספר הזוהר (פרשת שמות) שואל "מדוע הוגלו ישראל ומדוע דווקא למצרים?". %break התשובה שנותן הזוהר היא ש"[הבורא] הגלה אותם למצרים, שהיו בעלי גאווה ומבזים ומואסים בישראל", ולכן לא רצו שהעברים יתערבבו איתם. המדרש מוסיף גרסה מפורשת יותר של הסיפור, בהפניית אצבע ישירות אל ההתבוללות: "כשמת יוסף הפרו ברית... %break אמרו 'נהיה כמצרים'... וכיוון שעשו כן הפך הקדוש ברוך הוא האהבה, שהיו המצרים אוהבים אותם לשנאה, שנאמר 'הפך ליבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו' (תהלים קה, כה)". %break אנו נוטים לחשוב על המצרים רק כעל אויבי ישראל, אך תפיסה זו מתעלמת מתחילת שהותם של ישראל במצרים, כאשר יוסף היה המשנה למלך פרעה, %break ויעקב בירך את פרעה שתמך בשמחה בהחלטתו של יוסף להעניק לישראל את השטח הפורה ביותר במצרים. %break לאחר מות יוסף התפצל עם ישראל והוא נותר מפולג עד הגעתה של אחת הדמויות הבולטות ביותר בתולדות העולם: משה. %break כשהגיע הוא החל לאחד שוב את ישראל תחת הנהגתו עד שבסופו של דבר הצליחו להימלט משלטונו של פרעה, שכאמור, בעקבות התפוררותה של ישראל כאומה, פנה נגדם. %break במדבר, למרגלות הר סיני, עם ישראל חיזק את אחדותו עד כדי כך שהם נהיו כאחד. זו הסיבה שרש"י, הפרשן הגדול בן המאה האחת עשרה, תיאר אותם "כאיש אחד בלב אחד". %break רמת האחדות הזו הייתה מה שנדרש מאוסף הזרים שאימצו את המסר של אברהם בכדי להיות מוכרזים רשמית כעם. שם, למרגלות ההר, הייתה לידתו הרשמית של עם ישראל. מכאן והלאה גורלנו יהיה תלוי באחדותנו. %break הדוגמה לחוסר חיבור ולשעבוד לעומת אחדות וגאולה שחוו בני ישראל במצרים הייתה ללקח עבורם לשמור על אחדותם מעל ולמרות האגואיזם שגדל תדיר. כפי שנראה בהמשך, הקשר הזה שבין חוסר חיבור וצרות לא נשבר מאז, אך למרבה הצער הלקח לא נשמר. %break %H עִם חרבות בלשונם - הקמתו וחורבנו של בית המקדש הראשון %break אין זה סוד שהאגו היהודי מפותח היטב. יש שיאמרו שהוא מפותח מדי. אך ישנם גם יתרונות לאגו גדול, בתנאי שמשתמשים בו נכון. אכן, הנדר להתאחד "כאיש אחד בלב אחד" הוא דבר אחד, ואילו מימוש הנדר הוא דבר אחר לגמרי. %break זהו המבחן האולטימטיבי לטבע האנושי, ולמרות שהעברים הקדמונים היו נועזים מספיק כדי להכריז על נכונותם להתמודד עם האתגר, הם נכשלו בכך על ימין ועל שמאל. %break עם זאת, כפי שכותב הזוהר על המאבקים של אבותינו, "כל מי שעורך מלחמה בתורה זוכה להרבות שלום." במילים אחרות, המלחמות שעם ישראל לחם בינו לבין עצמו וכנגד אחרים היו על שמירת הנדר להיות באחדות שלמה. %break המקדש שבנה שלמה המלך בירושלים, המוכר לנו היום כבית המקדש הראשון, מסמל את הרמה הגבוהה ביותר של אחדות בעם ישראל. %break "הריקבון נכנס במהירות לאחר כיבוש יהושע", כותב ההיסטוריון פול ג'ונסון. "הוא הופיע שוב תחת שלמה, וחזר על עצמו בממלכות הצפוניות והדרומיות (ישראל ויהודה, בהתאמה), ובמיוחד תחת מלכים עשירים וחזקים ובתקופות טובות". %break במילים אחרות, אפילו בעיתות של שלום ושפע אירעו מחלוקות וסכסוכים בלתי-פוסקים, שהובילו בסופו של דבר לחורבן בית המקדש. תחילה התחלקה האומה לשתי ממלכות: ישראל ויהודה. %break ישראל, ובמיוחד מנהיגיה, נטשו את נדר האחדות והתבוללו במרץ עם המדינות השכנות. התלמוד מתאר את רשעותם של המנהיגים זה כלפי זה בצורה חריפה מאוד: "הרב אלעזר אמר 'האנשים האלה, %break שאוכלים ושותים זה עם זה, דוקרים זה את זה עם החרבות שבלשונם'. כך שלמרות שהיו קרובים זה לזה, הם התמלאו בשנאה זה לזה". עם זאת, התלמוד מדגיש כי "השנאה הייתה רק בקרב מנהיגי האומה, בעוד שרוב ישראל לא שנאו זה את זה". %break השנאה המוחלטת שכללה את כל העם עתידה הייתה להופיע בבית המקדש השני, וההשלכות המחרידות שלה יהפכו סמל למחיר השנאה הפנימית, %break אך די היה ברמת הפירוד והשנאה בין מנהיגי ישראל הקדומים כלפי אחיהם ביהודה כפי שהופיעה בבית המקדש הראשון כדי להעלים חלק גדול מהעם. ואכן כל עשרת השבטים שהיו חלק מממלכת ישראל אבדו ולא נמצאו עד היום, וכך גם הממלכה שהם בנו. %break היהודים של ימינו הם צאצאים של העברים שכבשו את ממלכת יהודה, שהייתה רק חלק קטן מעם ישראל המקורי. %break בינתיים בממלכת יהודה אבות אבותינו לא התנהגו הרבה יותר טוב מאחיהם שנעלמו. יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו), ההיסטוריון היהודי שהתייוון, מפרט בסגנונו הקפדני את חטאיהם של אבותינו. %break בעוד שרשימת הפשעים ארוכה מדי להיקפו של ספר זה, חשוב להבין עד כמה אכזרית הייתה שנאת היהודים לאחיהם. בספרו "קדמוניות היהודים", פלביוס מציע כמה תיאורים מפורטים למדי של יחסם הרע של מלכי ישראל זה לזה. %break למשל, כאשר פלביוס כותב על ההכתרה של המלך יהורם, ששלטונו החל שבעים שנה בלבד אחרי המלך שלמה שלימד כי "שנאה תעורר מדנים, ועל כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב), פלביוס מספר כי "ברגע ש[יהורם] לקח לידיו את השלטון, %break הוא לקח על עצמו לטבוח באחיו ובחבריו של אביו אשר משלו תחתיו, ובכך [הוא רק] החל להפגין את רשעותו". גורלו של יהורם, דרך אגב, לא היה טוב מזה של קורבנותיו. %break הוא הופל משלטונו על ידי יֵהוּא, ש"משך את קשתו ופגע בו בגבו". "החץ עבר בליבו כך שיהורם נפל מיד... ונפח את נשמתו", מפרט פלביוס. %break מכאן העניינים רק הולכים ומתדרדרים. כאשר יוספוס פלביוס מתאר את הזוועות שהמלך מנשה, בנו של חזקיהו, ביצע כנגד עמו שלו, הוא כותב, "הוא הרג בברבריות את כל הצדיקים שהיו בין העברים. %break הוא גם לא חסך שבטו מהנביאים, והרג כל יום חלק מהם עד שירושלים נשטפה בדם". %break ברור שההתנהלות הזו לא הייתה ברת קיימא. נדרשו עוד כמה מאות שנים של שחיתות עד שהמערכת קרסה, אך בסופו של דבר העניינים צללו עד לנקודה שבה האסון כבר נראה בבירור באופק. %break בהבינו שהאובדן מתקרב שלח המלך יאשיהו את הכוהן הגדול אליקים לדבורה הנביאה כדי לשאול האם יש משהו שהם יכולים לעשות כדי למנוע את המכה. %break אולם, כפי שמדווח יוספוס פלביוס, "כאשר הנביאה שמעה מהשליחים שהם נשלחו אליה על ידי המלך, היא הורתה להם לחזור למלך ולומר לו כי 'אלוהים כבר גזר עליהם עונש להרוס את העם ולהשליכו מארצם, ולשלול מהם את כל האושר שהיה להם'". %break שוב אנו רואים כיצד שנאה פנימית גרמה אסון לישראל. וכך הוגלה העם לבבל. %break %H מסף ההשמדה להתרוממות רוח - גלות בבל %break חורבן בית המקדש הראשון והגלות שנגרמה כתוצאה מכך היו פרק עצוב בתולדותינו, אחד מתוך רבים שעוד יבואו. מבין שנים עשר השבטים שהיוו את עם ישראל אשר צעד לארץ ישראל רק שבטי יהודה, לוי וחלק מבנימין חזרו לאחר הגלות. %break אולם כוחו של העם היהודי לא נמדד מעולם במספר חבריו אלא במידת אחדותו. הגלות בבבל נמשכה כל עוד היהודים נותרו נפרדים זה מזה. מגילת אסתר מתארת כיצד היהודים הצליחו להינצל מן הגלות ההיא. %break בתחילה המן הארכי-אנטישמי אמר למלך אחשוורוש כי היהודים מפורדים: "ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים, בכל מדינות מלכותך" (אסתר ג, ח). "כלי יקר", הפירוש על התורה מהמאה השבע עשרה, %break כותב כי "עם אחד מפוזר ומפורד" פירושו שהם "היו מפוזרים ומפורדים זה מזה". בדומה לכך "ילקוט יוסף", הפירוש הידוע של ההלכה היהודית, גורס ש"היה פירוד לבבות ביניהם". %break בהוסיפו ש"היהודים אינם מצייתים לחוקי המלך" (אסתר ג, ח) היה זה קל מאוד להמן לשכנע את המלך אחשוורוש להעניק לו רשות להשמידם. %break ולמרות זאת מדי שנה בפורים אנו חוגגים את נס הישרדותנו, משום שברגע האחרון מרדכי היהודי איחד את כל היהודים. "'לך כנוס את כל היהודים', כלומר תגיד להם מילים של תפלות, כך שכולם יהיו באחדות אחת. %break לכו לאסוף כאחד את לבם של כל היהודים".תיאור יפה זה של החיד"א מדגים את ייאושם של אסתר ומרדכי בראותם את הסכנה שעמם כולו יוכחד. %break אחדות הייתה המפלט האחרון שלהם. כשהתאחדו הם הצילו את עצמם, את עמם, ואפשרו את תחילת השיבה מבבל. הספר "תורת אמת" מזהיר במפורש כי "כשכל ישראל באחדות מוחלטת, לא ייפגע בהם שום נזק. %break ואכן, המן הרשע התלונן על ישראל שהם עם מפוזר ומפורד, שיש ביניהם פירוד הלבבות. לכן אסתר הציעה שכולם יתכנסו למקום אחד וייעשו אגודה אחת... וישועתם תגיע במהרה. %break וכפי שהוזכר לעיל ב'מדרש תנחומא' (ניצבים א) 'אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת? ואילו נוטל אחת-אחת, אפילו תינוק משברן'. כך גם כוחה של ישראל: כאשר כולם אגודה אחת, כאשר הם מאוחדים זה בזה, הם זוכים ונגאלים". %break כך ניצלו היהודים על ידי האיחוד, ממש כפי שנושעו ממצרים כאשר הם התאחדו תחת הנהגתו של משה. כשיצאו ממצרים ניתנה להם ריבונות בארץ ישראל, למרות שהיה זה לאחר מסע ארוך ומפרך. %break גם כעת, ברגע שהתאחדו תחת הנהגתו של מרדכי, הם זכו שוב בריבונותם ובנו מחדש את בית המקדש, אם כי שוב לאחר תלאות וסכסוכים שעליהם היו צריכים להתגבר. %break אך בניגוד למצרים הפעם הם לא היו צריכים לברוח. במקום זאת הם עזבו את בבל לא רק בברכת המלך אלא גם בתמיכתו המוסרית, הכספית והרוחנית המלאה: %break ברגע שהמלך כורש עלה לשלטון הוא הרגיש שאלוהים הורה לו להחזיר את היהודים לארצם ולבנות מחדש את בית המקדש. הוא חש שהוא נצטווה לעזור להם במשימתם. הוא פרסם את הצהרת כורש המפורסמת שאמרה, %break "כל [יהודי] הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם הנדבה לבית האלוהים אשר בירושלים אשר ביהודה" (עזרא א, ד). %break לאחר ביצוע הוראתו "המלך כורש הוציא את כלי בית ה' אשר הוציא נבוכדנצר מירושלם ויתנם בבית אלהיו" (עזרא א, ז). %break הצהרת כורש סימנה את סיומה הרשמי של גלות בבל ואת תחילת עידן הבית השני, אם כי בית המקדש עצמו טרם נבנה. באותה תקופה היהודים הגיעו לגבהים גדולים, אך לאחר מכן הם התדרדרו לשתי מלחמות אזרחים, %break שהאחרונה שבהן הייתה עקובה מדם ואכזרית עד שהותירה את הרומאים מזועזעים לנוכח אכזריותם של היהודים כלפי אחיהם. כפי שנראה בהמשך הספר כאשר הרומאים נכנסו לבסוף לעיר ולמקדש נותר להם מעט מאוד להרוס. %break הרומאים רק השלימו את פיזור האומה שהייתה כבר מפוררת ושלחו את עם ישראל לגלות שלא הסתיימה מאז ועד היום, למרות הקמתה מחדש של מדינת ישראל. %break %H שבעים מתרגמים שכמעט הצילו את העולם %break בכל פעם שאנחנו היהודים זוכים לחופש - פירוד ומחלוקת עולים בקרבנו. בטבענו להיות אומה עיקשת וקשת עורף. אביו של מורי, הרב יהודה אשלג, הידוע בשם "בעל הסולם" על שם פירוש "הסולם" שכתב לספר הזוהר, %break תיאר בחריפות מה קורה כאשר יהודים "מתדיינים" (לשון נקייה למה שהתלמוד מכנה "דוקרים זה את זה עם החרבות שבלשונם"). הרב אשלג הצהיר שכאשר יהודים מתווכחים "המה סבורים, אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין ראשו ויקבל את דעתו. %break ואני יודע שאפילו נקשור אותם בכפיפה אחת לא יוותר אחד לשני כמלוא נימה, ושום סכנה לא תפריע למי, מלבצע את שאיפתו". %break בהתאם לטבע שלנו, ברגע שכורש שילח אותנו לישראל כעם חופשי, התחלנו להתווכח על בניית המקדש ועל אופי הריבונות שלנו ששוקמה. כך או אחרת, בית המקדש נבנה בסופו של דבר. %break אך חשוב מכך לתקופה קצרה האחדות הוחזרה, ותקופה זו הייתה אחת היפות בהיסטוריה הכאובה של עמנו. %break בהגיע המאה השלישית לפני הספירה שרר באומה שקט יחסי, כאשר העם התאחד סביב המקדש בירושלים. שלוש פעמים בשנה הם היו צועדים לירושלים כדי לחגוג את חגי העלייה לרגל: סוכות, פסח ושבועות. במהלך כל עלייה לרגל המראות היו מרהיבים. %break העלייה לרגל נועדה בעיקר לחיבור ולאיחוד לבבות בני האומה. בספרו "קדמוניות היהודים" כותב יוספוס פלביוס כי עולי הרגל היו יוצרים "היכרויות שחוזקו על ידי שיחות יחד ועל ידי שנפגשו ודיברו זה עם זה, וכך חידשו את זיכרונותיהם מהאיחוד הזה". %break ברגע שנכנסו לירושלים התקבלו עולי הרגל בזרועות פתוחות. תושבי העיר הכניסו אותם לבתיהם והתייחסו אליהם כאל בני משפחה, ותמיד היה מקום לכולם. %break המשנה מתענגת על חברות נדירה זו: "כל בעלי המלאכה בירושלים היו עומדים מולם ושואלים על שלומם: 'אחים שלנו, אנשים ממקום כך וכך, האם באתם בשלום?' והחליל היה מנגן לפניהם עד שהגיעו להר הבית". %break בנוסף, כל הצרכים החומריים של כל אדם שהגיע לירושלים נענו במלואם. "אדם לא אמר לחברו, 'לא יכולתי למצוא תנור שעליו ניתן לצלות מנחות בירושלים'... או 'לא יכולתי למצוא מיטה לישון בה בירושלים'". %break יתרה מזאת, האחדות והחום בין העברים הקרינו כלפי חוץ והפכו לדגם לחיקוי עבור האומות השכנות. הפילוסוף פילון האלכסנדרוני הציג את העלייה לרגל כפסטיבל: "אלפי אנשים מאלפי ערים - חלקם בדרך היבשה וחלקם בדרך ים, ממזרח וממערב, מצפון ומדרום - %break היו מגיעים כל חג לבית המקדש כמו למקלט משותף, מקלט בטוח המוגן מפני סערות החיים. [...] בלבבות מלאי תקוות טובות הם היו לוקחים חופשה חיונית זו בקדושה ובתפארת לאלוהים. %break בנוסף הם היו יוצרים קשרים עם אנשים שלא פגשו לפני כן, ובמיזוג הלבבות הם מצאו את ההוכחה האולטימטיבית לאחדות". %break פילון לא היה היחיד שהעריץ את מה שראה. פסטיבלי החיבור הללו היוו עבור ישראל דרך להיות "אור לגויים", לראשונה מאז קיבלו את הייעוד הזה. %break הספר "ספרי דברים" מפרט כיצד גויים היו "עולים לירושלים ורואים את ישראל... והם אומרים, אין יפה להידבק אלא באומה זו". %break עידן זה בהיסטוריה של האומה שלנו הוא כנראה הזמן היחיד שבו ניתן היה לראות הוכחה חיה כי הנוגדן לשנאת היהודים היה לא ההתבוללות אלא דווקא האיחוד הפנימי. %break ההיסטוריון פול ג'ונסון אותו הזכרנו קודם כותב על אותה תקופה שקטה (יחסית) בהיסטוריה שלנו, "השנים 400-200 לפני הספירה הן המאות האבודות של ההיסטוריה היהודית. לא היו אירועים או אסונות גדולים שהם תיעדו. אולי הם היו מאושרים", הוא מסכם. %break שלוש מאות שנה מאוחר יותר, ספר הזוהר תיאר בתמציתיות ובבהירות את התהליך שעבר ישראל: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה. %break מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואחר כך חוזרים להיות באהבת אחווה. [...] ואתם החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות באהבה מקודם לכן, גם מכאן והלאה לא תיפרדו זה מזה ... ויימצא בזכותכם שלום בעולם". %break אכן, עובדת היותם של היהודים "אור לגויים" לא הייתה יכולה להיות יותר ברורה מאשר באותה תקופה. %break %H מדברים פוליטיקה %break בשנות הארבעים של המאה השלישית לפני הספירה, בשיאה של אותה תקופה שלווה בתולדותינו, השמועה על חכמת ישראל התפשטה לכל עבר. לתלמי השני מלך מצרים, המכונה גם תלמי פילדלפוס, היו שתי תשוקות בחייו: נשים וספרים. %break תשוקתו הראשונה של תלמי אינה מעניינו של ספר זה, אך בזכות תשוקתו השניה התוודע העולם לחכמת ישראל. תשוקתו של תלמי לספרים הובילה אותו לשאוף להחזיק את כל הספרים שבעולם, במיוחד אלה המכילים חכמה. %break דמטריוס פלריוס, הספרן של תלמי, היה "קנאי" לתשוקתו של מלכו, כתב יוספוס. כאשר שאל תלמי כמה ספרים יש לו כבר בספרייה שלו %break בישר לו המשרת הנלהב בחגיגיות שהוא כבר אסף מאתיים אלף ספרים וכי בקרוב יהיו לו חמש מאות אלף בספרייתו, שהיא הגדולה מכולן. %break אך מלך מצרים עדיין לא היה מסופק. הוא אמר לדמטריוס כי "הוא שמע שישנם הרבה ספרי חוקים בקרב היהודים הראויים לחקירה, וראויים לספרייה של המלך". %break לא רק שספרים אלה לא נמצאו ברשותו של תלמי אלא שגם אם היו לא היה ביכולתו לקרוא אותם כיוון שהם "נכתבו באותיות ובניב שונה משלהם [עברית], אשר יעלו מאמצים רבים לתרגמם לשפה היוונית". %break כדי להגיע להישג זה כתב דמטריוס ללא אחר מאשר הכוהן הגדול של יהודה וביקש את עזרתו בנדון. תלמי פילדלפוס "ירש" מאה ועשרים אלף עבדים יהודים מאביו, תלמי הראשון סותר כי בעצמו "קיבל" אותם מפטרונו אלכסנדר מוקדון, שהפך אותו לשליט במצרים. %break תלמי הראשון לא היה רק חברו של אלכסנדר, אלא גם היסטוריון, ובנו, תלמי השני, ירש את הלהט של אביו לידע והיה מוכן לעשות מאמצים רבים כדי להשיגו. %break כשתלמי השני פילדלפוס הורה לדמטריוס לכתוב לכוהן הגדול בירושלים, הזכיר לו אריסטאוס, אחד מחבריו הקרובים ביותר של המלך, שיש לו את אותם מאה ועשרים אלף עבדים יהודים שתחת עולו, וכי אולי, כצעד "בונה אמון", כדאי שישחרר אותם. %break למעשה אריסטאוס עשה יותר מזה: הוא אמר למלך "שאלוהים, התומך בממלכתך, הוא הסופר של חוקיהם, כפי שלמדתי בחקירה מסוימת... ואנחנו גם עובדים את אותו אלוהים, יוצר כל הדברים". %break התוצאה של הקמפיין של אריסטאוס הייתה שפילדלפוס פקד שכל העבדים היהודים שהובאו למצרים בידי אלכסנדר מוקדון או בכל זמן אחר ישוחררו, וכי אוצר המלך יפצה כל בעל עבדים פיצוי משמעותי של מאה ועשרים דרכמות. %break בתוך שבוע כל יהודי במצרים היה אדם חופשי. %break לאחר מכן, בהרגישו שהוא שילם את חובו לאלוהים, הפנה פילדלפוס את תשומת ליבו לתרגום של ספרי הקודש היהודיים. הוא כבר השתוקק להשיג בדעתו את חכמת היהודים ואת חוקי משה. %break ראשית הוא כתב לאלעזר, הכוהן הגדול, וסיפר לו על שחרור היהודים ועל כוונתו לתרגם את כתבי הקודש העבריים. כדי להראות את הערצתו ליהודים הוא הרעיף על אלעזר זהב ושאר כלי יקר. הכוהן הגדול השיב בחום רב ובאופן טבעי נענה לבקשתו לשלוח מתרגמים. %break שבעים אנשים נשלחו למצרים בעקבות בקשת תלמי. אך המלך לא שלח אותם מיד לעבודה. קודם כל הוא רצה ללמוד את חכמתם ולספוג מהם כל ידע שהיה יכול. לפיכך, "הוא שאל כל אחד מהם שאלה פילוסופית". %break אלה היו "שאלות ותשובות פוליטיות למדי, הנוגעות לעניין הממשל הטוב למין האנושי". במשך שנים עשר ימים רצופים ישבו חכמי ישראל העבריים לפני מלך מצרים ולימדו אותו ממשל על פי חוקיהם. %break יחד עם תלמי ישב הפילוסוף שלו, מנדמוס, אשר נדהם כיצד "כוח יופי כזה התגלה במילותיהם של הגברים הללו". %break לבסוף "כאשר הם הסבירו את כל הבעיות שהציע המלך בכל נקודה, הוא היה מרוצה מתשובותיהם". הוא אמר כי "הוא קיבל טובות רבות וגדולות מבואם כי הוא קיבל מהם רווח זה שלמד כיצד עליו למשול בנתיניו". %break פילון, הפילוסוף היהודי המתייוון, כתב על אותו מפגש כי תשובותיהם של החכמים היו "חג של מילים מלא בשנינות ומשמעות". %break כאשר תלמי היה מסופק בתשובות שניתנו לו הוא שלח אותם למקום מבודד שם היו להם שקט ושלווה והם יכלו להתמקד בעבודת התרגום. לדברי יוספוס פלביוס "הם עשו פרשנות מדויקת, בקנאות רבה וכאבים גדולים... %break בזמן שהאוכל שלהם סופק להם בשפע גדול. מלבד זאת, דורותיאוס, בפיקודו של המלך, הביא להם חלק ניכר ממה שניתן למלך עצמו". כשסיימו את משימתם הם העבירו למלך את התרגום המלא של החומש. %break תלמי "שמח לשמוע את החוקים שקראו לו, ונדהם מהמשמעות העמוקה ומהחכמה של המחוקק". %break התלמוד מתייחס למבצע התרגום כאל נס. "תלמי מלך מצרים", כותב התלמוד, "כינס שבעים ושניים זקנים מחכמי ישראל והכניסם בשבעים ושניים בתים נפרדים. ולא גילה להם תחילה על מה כינסם, שלא ייטלו עצה ביניהם קודם. %break ונכנס אצל כל אחד ואחד מהם ואמר להם: 'כתבו לי, כלומר תרגמו לי תורת משה רבכם'. נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה ותבונה והסכימו כולן לדעת אחת". %break נס או לא, סוף סוף, כשתיים עשרה מאות שנים לאחר שהוטל עליהם להיות "אור לגויים" נראה שהיהודים אכן היו בדרכם להיות כאלה. %break לאחר התרגום שלח תלמי המלך את החכמים לירושלים עם מכתב לאלעזר הכוהן הגדול בבקשה כי "הוא ייתן למתורגמנים אלה חופשה אם מישהו מהם ירצה לבוא אליו מכיוון שהוא העריך מאוד את שיחותיו עם אנשים בעלי חכמה כזו". %break אולי לזה התכוון פול ג'ונסון כשכתב על חברת היהודים שנעשתה כ"פיילוט" שאותו האנושות תחקה.
שמור ספר
בדוק
בטל