עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author חיים רץ %book פרק ו %H פרק 6: איחוד גרמניה והתפרקות יהדות גרמניה %break כמו כל תורי הזהב בהיסטוריה היהודית - הבית הראשון, הבית השני, יהדות ספרד לפני האינקוויזיציה, ואפילו במידה פחותה, השתלבות האינטליגנציה היהודית ברוסיה - %break שוויון הזכויות (אמנציפציה) של העם היהודי באירופה והשתלבותו בחברה הכללית החלו כהבטחה גדולה והסתיימו באסון. %break במקרה של יהדות גרמניה הובילה השואה להשמדה כמעט כוללת לא רק של יהדות גרמניה, אלא של יהדות אירופה כולה. בתוך שש שנים, במהלך מלחמת העולם השנייה (1945-1939), %break ובעיקר במהלך יישום תוכנית "הפתרון הסופי" (1945-1942) הוצאה יהדות אירופה להורג בגז, נורתה למוות, נחנקה בקרונות של רכבות לבעלי חיים עד כדי הכחדה כמעט. %break השואה שחיסלה כמעט מאה וחמישים שנה של מאמצים יהודיים להטמיע את עצמם בחברה ובתרבות האירופית, כמעט ומחקה את כל היהודים. %break מאז קרסה אהבת הזולת בתוך ישראל והובילה לחורבן הבית השני, הפכו הפירוד והניכור בין היהודים לסמל מובהק של רצונם להיטמע ולהתמזג במדינה המארחת. %break כפי שתואר בפרק הקודם, מגמה זו לוותה בדרך כלל בגל של דחייה של היהדות המסורתית, בקרעים בין יהודים, בכעס שהתפתח בתוך הקהילות היהודיות וביניהן. %break השאיפה של אדם להתכחש ליהדותו, ולעיתים לוותר על היהדות לחלוטין, לובשת מלבושים רבים, אך בשורה התחתונה ההתבוללות כרוכה תמיד בהתרחקות משורש היהדות, כלומר מאהבת הזולת. %break במקום זאת יהודים מאמצים מוסר וערכים מקומיים, שואפים להמיר את דתם או לבצע "רפורמה" ביהדות כדי להתאים אותה לסביבה העוטפת ולפתח פטריוטיות מקומית, ובכך להפוך את המדינה המארחת שלהם ל"ירושלים החדשה". %break אך מכיוון שהיהודים אינם עַם רגיל אלא אומה בעלת שליחות הרודפת את חבריה ודורשת את הגשמתה - כפי שהאנטישמים שצוטטו מוקדם יותר בספר ניסחו זאת ברהיטות - המאמצים של היהודים להתמזג ולהתמוסס בתרבות המארחת לעולם אינם מצליחים. %break במקום זאת, מאמצים אלה חוזרים אלינו בצורה כואבת. %break פרק זה מתמקד במגמות שהובילו לעליית הנאציזם בגרמניה, ומדגים את השינוי ביחס ליהודים החל מ"אביב העמים", דרך איחוד גרמניה, שוויון הזכויות הרשמי של היהודים, התפרקות הקהילה היהודית, %break ולבסוף האכזבה הכואבת כאשר האומה התרבותית ביותר באירופה מפנה את גבה בבוז יהיר ליהודים המתבוללים הגרמנים הנואשים להתקבל אליה. %break %H סימנים מוקדמים של אי-סובלנות %break ביהדות גרמניה של המאה התשע-עשרה חזר שוב הדפוס המוכר של עזיבה גוברת של האחדות שהיא שורש היהדות והתעצמות האנטישמיות. %break ההבדל בין השואה לבין אסונות קודמים שפקדו את העם היהודי הוא שהשואה הייתה ניסיון מתוכנן מראש להשמדה פיזית של היהודים. %break אסונות אחרים, אפילו הקטלניים ביותר, כגון חורבן בית שני, לא היו ניסיונות מחושבים לחסל את קיומו של העם היהודי (אם כי טיטוס הביע את רצונו שזה יקרה, ראו פרק 3). במקום זה הם ניסו לגרש את היהודים או להמיר את דתם. %break כדי להבין כיצד גרמניה, האומה המשכילה, המתקדמת והתרבותית ביותר באירופה באותה התקופה ביצעה בסופו של דבר את הזוועה הנוראה ביותר, עלינו לחזור לראשית המאה התשע עשרה, זמן קצר לאחר שחרור גרמניה מאחיזתו של נפוליאון. %break בעקבות המהפכה הצרפתית ורוח הליברליזם שהיא הביאה עימה, היהודים, שהודרו מאות שנים מהחברה האירופית הנוצרית, אימצו בהתלהבות את הרוח החדשה של התקופה. %break אחד המאמרים ב"הספרייה הווירטואלית היהודית" מסביר כי "יהודים ברחבי אירופה שידלו את ממשלותיהם להעניק להם שוויון זכויות. %break מכיוון שנחשבו במשך מאות שנים כאזרחים בלי זכויות, היהודים החלו לדרוש משליטיהם אזרחות וטיפול שווה לזה של התושבים הלא-יהודים". %break כפי שניתן היה לצפות "התנועה לכיוון שוויון הזכויות, שהחלה להיות מיושמת באופן קבוע באמצע ובסוף המאה התשע עשרה, נפגעה מאוד בשנת 1819 על ידי סדרה של התפרעויות אנטי-יהודיות המכונות 'פרעות הפ-הפ'. %break בכל מקרה הסיסמה הפכה לנפוצה בשנת 1819 כאשר יהודי גרמניה היו המטרות של המהומות הנרחבות. הסיבה המיידית למהומות האלו הייתה טמונה ככל הנראה בדרישות היהודיות לזכויות אזרחיות". %break זו הנקודה החשובה שצריך לציין: הקשר הניכר והמתגבר בין ניסיונות היהודים לטשטש את מקורם ואפילו להתרחק ממנו, לבין תגובת האומה המארחת שלהם. "הנציגים היהודים שהשתתפו בקונגרס של וינה ב-1815 דרשו רשמית שוויון זכויות", %break ממשיך המאמר, "ואקדמאים ופוליטיקאים גרמנים כאחד הגיבו בהתנגדות מרושעת". במילים אחרות, ההתנגדות לא הייתה כלפי היהודים, אלא כלפי הניסיון שלהם להתמזג עם הגרמנים. %break העיתונאי והסופר היהודי יליד אוסטריה עמוס אלון מתאר את פרעות "הפ-הפ" בספרו "רקוויאם גרמני - יהודים בגרמניה לפני היטלר, 1933-1743". %break הוא אומנם לא קושר את ההתבוללות היהודית למהומות האנטי- יהודיות, אך הוא מספיק כן כדי להודות שאין לו הסבר. "בראשית אוגוסט 1819 פגע גל מהומות פתאומי בעיר הבווארית וירצבורג", כותב אלון. %break "במשך יומיים או שלושה, המונים אחוזי טירוף רצו ברחובות ובזזו חנויות והרסו בתים יהודיים וצעקו 'הפ! הפ! ג'וד ורק!' ('מוות לכל היהודים!') המהומות החלו באוניברסיטה המקומית. %break במהלך טקס אקדמי נאלץ פרופסור קשיש שהתבטא זמן קצר קודם לכן לטובת זכויות אזרח ליהודים לנוס על חייו כשסטודנטים זועמים תקפו אותו. המהומות התפשטו לרחובות. לסטודנטים הצטרפו בעלי חנויות, בעלי מלאכה ועובדים מובטלים. %break שני בני אדם נהרגו וכעשרים נפצעו. הנזק לרכוש היה משמעותי. בקריאות הפ! הפ! - ראשי תיבות בלטינית של "ירושלים אבודה" (Hierosolyma est perdita) - ההמון פרץ לחנויות ולבתים, שבר דלתות ורהיטים. הצבא נקרא למקום ומנע טבח. %break האוכלוסייה היהודית ברחה מהעיר ובילתה את הימים הבאים באוהלים באזורים הכפריים הסובבים אותה". %break זו הייתה רק ההתחלה: "מווירצבורג המהומות שטפו דרך עיירות וכפרים אחרים בבוואריה ומשם למרכז ולדרום-מערב גרמניה - אל במברג, ביירוט, דרמשטאדט, קרלסרוהה, מנהיים, פרנקפורט, קובלנץ, קלן וערים נוספות לאורך הריין - ועד ברמן, %break המבורג וליבק שבצפון", מפרט אלון. "בפרנקוניה, יהודים הונסו מבתיהם. בהמבורג מאות ברחו מהעיר כדי לחפש מקלט מעבר לגבול הסמוך עם דנמרק. המהומות נראו ספונטניות לחלוטין. יש שחשבו שהן הוצתו על ידי משבר כלכלי. %break שנת 1816 הייתה שנה של בצורת ורעב, עלייה במחירי הלחם ואבטלה נרחבת. אחרים טענו שהיהודים היו שעיר לעזאזל בידי המשטרים הריאקציוניים המדכאים בתקופה שלאחר נפוליאון. %break לא היה מובן מדוע התושבים היהודים של וירצבורג או קובלנץ היו אחראים לאבטלה או למעצרים של מיליטנטים ליברלים. החיפוש אחר סיבות 'רציונליות' היה נרחב וכמובן חסר תועלת. %break כתשעים אחוז מיהודי גרמניה היו עניים או עניים מאוד; כעשרה אחוזים מהאחרונים נחשבו לקבצנים. בפרוסיה חיו יותר יהודים עשירים מאשר בכל מקום אחר, ובכל זאת בפרוסיה לא היו מהומות כלל". %break בדומה להמרות הדת הכפויות בספרד או להתבוללות מרצון ברוסיה, "למהומות היו שתי השפעות על יהודי גרמניה בעת ובעונה אחת. במקרים רבים האלימות האיצה את ניסיונות ההתבוללות וההשתלבות של היהודים בחברה החילונית. %break תומכי האמנציפציה סירבו לשנות את דעתם, והאמינו שרק אם היהודים יהפכו ל'גרמנים' לחלוטין יתייחסו אליהם ככאלה". מצד שני, "המהומות גם גרמו ליהודים מסוימים להקים קבוצות הדוקות עוד יותר בתגובה לעוינות מבחוץ". %break בגלל שמאמצי ההתבוללות של היהודים בתחילת המאה התשע עשרה נכשלו בעיקרם, המהומות היו יחסית מתונות - אם כי בעלות השפעה - ודעכו במהירות. %break עם זאת שאיפתם של יהודי גרמניה להיטמע ולהפוך לאירופאים, במקום יהודים, נשארה בליבם לאורך זמן. "בסופו של דבר", ממשיך המאמר מ"הספרייה הווירטואלית היהודית", "הושגה האמנציפציה". %break עם זאת, התוצאה הייתה ש"ביטויים ארסיים אף יותר של אנטישמיות הפכו לשכיחים". בזמן שהיהודים חגגו את "ניצחונם", זרעי החורבן שלהם נזרעו והושקו על ידי עלייתם המהירה לעמדות השפעה, בדומה לעלייתם בשורות הכמורה והממשלה בספרד. %break %H התבוללות למרות סימני האזהרה %break פרעות "הפ-הפ" לא הרתיעו את היהודים לאורך זמן. המהפכות בשנת 1848 באירופה, הידועות גם כ"אביב העמים", הביאו עימן רוח חדשה של חופש ותחייה של ערכים ליברליים. %break מאמר באוניברסיטה של מדינת מינסוטה מסכם בתמציתיות כי "בתמורה לזכויות משפטיות נרחבות יותר, וקבלה גדולה יותר בחברה, יהודים בצרפת, בריטניה, גרמניה ומקומות אחרים השליכו רבים ממנהגיהם הישנים". %break המאמר ממשיך ואומר כי "למרבה האירוניה, 'הטמעה' זו סייעה להוליד צורה חדשה יותר של דעות קדומות אנטי-יהודיות. כפי שציין ההיסטוריון היהודי רוברט זלצר, %break הדעה הקדומה החדשה 'הייתה תגובת נגד להצלחה היהודית להיכנס לזרם המרכזי של החברה האירופית, ובכך [ממש כפי שהמומרים הראשונים -conversos - הושמו כמטרה בספרד] היה היהודי המתבולל, ולא היהודי המסורתי, עיקר המוקד של הפחד'". %break ההיסטוריונים פרופ' יונתן פרנקל וסטיבן ציפרשטיין מציעים תיאור מקיף, לא רק של ממדי ההתבוללות היהודית במהלך אמצע המאה התשע עשרה, אלא גם של הרצון של יהודים רבים להתיר לחלוטין את הקשרים שלהם ליהדות. %break "למרות שהאמנציפציה החוקית הוכרזה בחוק רק ב-1871, האופי השיתופי והלאומי של החיים היהודיים היו בדרך לפירוק עוד קודם לכן. יהודי גרמניה אימצו דפוסי מחשבה והתנהגות לא-יהודיים, וזנחו את המנהגים הדתיים המסורתיים. %break נאמנויות ובריתות ישנות נחלשו ועוצבו זהויות חדשות", כתבו פרנקל וציפרשטיין. כתוצאה מכך, כאשר יהודים מגרמניה היגרו לבריטניה הם כבר היו "מורגלים להשתתף בתחומי פעילות שמחוץ לגבולות הרשתות החברתיות והעסקיות היהודיות. %break מעטים מהם קיבלו חינוך מסורתי או גדלו בבתים בהם נוכחות סדירה בבית הכנסת ושמירה על חוקי הכשרות היו הנורמה... היטמעותם הקודמת של המהגרים לסטנדרטים ולהרגלים של הגויים והתנכרותם המוחלטת או החלקית לאמונות ולמנהגים היהודיים, %break כמו גם חשיפתם לאנטישמיות הנרחבת במולדתם [בגלל תגובת הנגד האמורה להתבוללות], השפיעו עמוקות על התנהגותם הקהילתית והדתית כאשר הם התיישבו באנגליה. רבים מהם שמרו מרחק מכל הזדהות רשמית עם היהדות, %break ואילו אלה שהיו משויכים לבתי כנסת השתתפו ברוב המקרים באופן אקראי בתפילות ושמרו בצורה רפויה למדי על הטקסים הביתיים. %break רובם עזבו כליל את הקהילה היהודית, באמצעות המרת דת או נישואי תערובת, או יצרו קשר כה חלש אליה, עד שבסופו של דבר ילדיהם או נכדיהם עשו זאת". %break לסיכום, פרנקל וציפרשטיין מצהירים כי "ברור למדי כי רוב המהגרים ממרכז אירופה [בעיקר מגרמניה] בתקופה הוויקטוריאנית [אנגליה של אמצע המאה התשע עשרה] ניצלו את סביבתם החדשה כדי להשיל או לדלל את יהדותם". %break בהקדמה לספר זה הוזכר הפרופסור למשפטים הידוע אלן דרשוביץ, שהצהיר בעבר כי אלו שאינם רואים "את המציאות של האנטישמיות הנחלשת סובלים מפער בתפיסה", ואילו כעת הוא רואה תמונה שונה לחלוטין. %break דרשוביץ אינו הראשון, השני או השלישי שעושה את הטעות הזו. במאות התשע עשרה והעשרים רוב יהודי גרמניה עשו זאת גם כן, במחיר בלתי נתפס עבורם ועבור כל יהודי אירופה. %break בספרה "היטלר, גרמנים והשאלה היהודית" כותבת שרה אן גורדון כי "במהלך המהפכה של 1848, יהודים ונוצרים ליברלים כאחד דגלו באמנציפציה יהודית. למרות שהמהפכה נכשלה, ולכן לא השיגה את יעדיה, %break הליברלים הגרמנים שמרו על מחויבותם לשוויון עבור כל האזרחים". כדי להשיג את יעדיהם היהודים היו מוכנים ומזומנים להשיל את "יהדותם", תוך התעלמות מלקחי העבר שמראים כי ההתבוללות מביאה להתגברות האנטישמיות. %break בדומה לדבריהם של פרנקל וציפרשטיין, גורדון כותבת כי "רבים מהליברלים הגרמנים והיהודים האמינו שהיהודים לעולם לא יוכלו להיות אזרחים אמיתיים של המדינה עד שינטשו את מנהגיהם הייחודיים". %break יהודים רבים עשו מאמץ להפוך לגרמנים ולהשיל את יהדותם בנחרצות ובאופן חד-משמעי. לדברי הפרופ' להיסטוריה גלן ר. שרפמן, "ליברל יהודי אחד הוקסם כל כך מההבטחה שבאמנציפציה, עד שכתב: %break 'המשיח, שאליו התפללנו באלפי השנים האלה, הופיע, ומולדתנו ניתנה לנו. החופש הוא המשיח, מולדתנו היא גרמניה'". %break לבסוף, שרה גורדון מסכמת, "שאיפותיהם הוגשמו על ידי האמנציפציה החוקית משנת 1869, שהורחבה לכל גרמניה תחת החוקה הגרמנית של 1871". %break למרבה הצער, לשנאת יהודים יש חוקים משלה. כפי שראינו לאורך ההיסטוריה של עמנו, תגובת הנגד לאמנציפציה תמיד מגיעה. זמן קצר לאחר שיהודי גרמניה זכו לשוויון זכויות על פי חוק הכה גל של אנטישמיות מרושעת בליברלים מלאי התקווה. %break "בדיוק כאשר הוגי דעות ליברלים החלו להאמין כי נטיות אנטי-יהודיות יתפוגגו בהדרגה, הופיעו דעות קדומות מחודשות בצרפת, בבריטניה ובמקומות אחרים", כמו למשל בגרמניה. %break במרץ 1879 כתב וילהלם מאר, שבשנות העשרים לחייו צידד בערכים קומוניסטיים, את החיבור האנטישמי "ניצחון היהדות על הגרמניות". הוא טבע בו את המונח "אנטישמיות". %break במאמרו טען מאר ש"יהודים שהתבוללו יחתרו בסופו של דבר תחת התרבות הגרמנית המסורתית; הם ישחיתו את 'כל הסטנדרטים [הגרמנים], ישלטו על המסחר וידחפו את עצמם יותר ויותר לשירותי המדינה'", נכתב במאמר מאוניברסיטת מינסוטה. %break האנטישמיות של מאר הייתה גלגול חדש לשנאת היהודים. הפרופ' רוברט סולומון ויסטריך ז"ל, החוקר הבולט ביותר של האנטישמיות בגרמניה, לשעבר ראש "המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות על שם וידאל ששון" באוניברסיטה העברית בירושלים, %break ציין כי וילהלם מאר "הדגיש בתוקף כי האנטישמיות שלו לא הונעה על ידי שנאה דתית [הדגש במקור]. כדמוקרט קיצוני ותיק משנת 1848, המשוכנע שהמונותאיזם העברי היה 'מחלה של התודעה האנושית' והשורש לכל העריצות והרוע, %break האנטישמיות של וילהלם מאר הייתה גם אנטי-קתולית ארסית", ממשיך ויסטריך להסביר את האידיאולוגיה של מאר. %break יתר על כן, "וילהלם מאר האמין שאף נוצרי לא יכול להיות אנטישמי אמיתי מכיוון שהנצרות עצמה התבססה על מסורת יהודית גזענית", מסכם ויסטריך. %break אכן, רעיונותיו של מאר מסמנים את הופעתה של אנטישמיות גזענית, הסוג הקטלני ביותר של שנאת יהודים שההיסטוריה הכירה אי פעם. כאן נזרעו זרעי השואה. %break ההיסטוריון הידוע פרנסיס ניקוסיה ניסח בתמציתיות את המסקנה העגומה מן הזוועות שבסופו של דבר התרחשו: %break "אדם יכול להיות גם גרמני וגם יהודי - זו הייתה הנחת יסוד בסיסית של האמנציפציה היהודית, הנחה שבסופו של דבר הוכחה כמופרכת בגרמניה המודרנית בין 1871 ל-1945". %break אבל האנטישמיות הייתה מאז ומתמיד חלק מחייהם של היהודים בתפוצות. הם לא יכלו לדעת שסוג השנאה של מאר יביא לתוצאה הרבה יותר ברברית, %break שנאה כזו שאפילו המרת דת כנה לא יכולה הייתה לְרַצות, כזו שלא היה מפלט ממנה מכיוון שלא ניתן "למחוק" את הגזע לתוכו נולדת. %break לניסיונות היהודים להיות חלק מ"המולדת" החדשה היו השלכות שליליות צפויות. הגרמנים לא הסכימו להשתלבות היהודים בקרבם, ורבים מהם נעשו יותר ויותר אנטישמים. גרוע מכך, פוליטיקאים למדו להשתמש באנטישמיות לתועלתם. %break "הרמן אלוורט ייצג את המותג החדש הזה של אנטישמיות חוליגנית שאיימה לערער את ההגמוניה היונקרית בגרמניה האגררית. בחירתו של אלוורט במעוז השמרני פרידברג-ארנסוואלדה בעשרים וארבעה בנובמבר 1892 הייתה אחת מנקודות השיא של תנועת הוולקיש. %break בבחירות לרייכסטאג בשנת 1893 קיבלו האנטישמים 263 אלף קולות, גידול של פי חמישה לעומת תוצאותיהם כמה שנים קודם לכן. עלייה זו בתמיכה אירעה במקביל לצניחה הרת אסון במספר הצירים של הליברלים הפרוגרסיביים מ-67 ל-37. %break כעת היו 16 צירים אנטישמים בפרלמנט הגרמני. יתרה מזאת, בשמונה בדצמבר 1892 אימצו השמרנים לראשונה מצע אנטישמי גלוי בתוכנית 'טיבולי' שלהם, במטרה לבלום את הגל הוולקי שנע כנגדם". %break אוטו בוקל היה פוליטיקאי נוסף שהצליח בפוליטיקה באמצעות אנטישמיות. "הפופוליזם האגררי הפרוטו-נאצי שלו הציג אידיאל של האיכרים כעמוד השדרה של האומה הגרמנית, מאגר הטוהר 'הגזעי' שלה ותכונות 'גרמניות' כגון עבודה קשה, נאמנות ואופי חזק. %break אידיאולוגיה זו של 'דם ואדמה' שאבה כוחות רבים מההשפעות השליליות של הרפורמות הכלכליות הליברליות בתקופת הרייך השני, מאנטי-פרוסיאניות תוקפנית, וכן גם מהאמנציפציה היהודית בשנים 1871-1870". %break בדרך זו, היהודים הפכו לכלים פוליטיים להישגים בבחירות. כארבעים שנה לאחר מכן היטלר ישכלל את השימוש באנטישמיות בפוליטיקה כדי לעלות לשלטון. %break כמו תמיד כאשר יש עלייה באנטישמיות, קדם לה פילוג מתגבר בתוך הקהילה היהודית. במקרה של גרמניה, אחד התומכים הבולטים בשנאה עצמית יהודית היה המשורר, המחזאי, העיתונאי והמסאי הנודע היינריך היינה, %break שנולד למשפחה יהודית אך התנצר בגיל עשרים ושמונה. העיתונאי והסופר עמוס אלון, שהזכרנו בתחילת הפרק, מתאר את הבוז המובהק של היינה לדת הולדתו: "בקיץ של 1823 חזר היינה לגטינגן בממלכת הנובר כדי להתכונן לבחינות הדוקטורט שלו. %break הוא המשיך לנהל התכתבויות מלאות חיים עם חבריו באגודה. השנה שבה השתתף בעבודה זו גרמה לו להתפכח. 'אין לנו עוד כוח לגדל זקן, לצום, לשנוא, ובאמצעות שנאה, לציית', הוא כתב לעמנואל וולוויל, חבר באגודה שתמך ברפורמה בתפילות בבית הכנסת". %break למעשה, היינה היה שלילי מאוד, אפילו כלפי היהדות הרפורמית המתהווה. בעיניו, השינויים שביצעו רבנים רפורמים במנהגים האורתודוקסים "רק חיקו את הנצרות והציעו 'תפאורה ועיצובי במה חדשים'". %break הרבנים החדשים (היינה כינה אותם 'לחשנים') ענדו 'סרט לבן' של כומר פרוטסטנטי על צווארונם. היהדות הרפורמית הייתה כמו מרק צבים מדומה, הוא חשב, 'מרק צב בלי הצב'". %break אולי הביטוי המובהק ביותר לרגישותם של הלא-יהודים לחוסר האחדות היהודית היא דבריו של המזיק הגדול ביותר לעם היהודי בכל הזמנים: אדולף היטלר. ב"מיין קאמפף" היטלר הביע במיוחד את סלידתו כלפי היהודים ששונאים את אחיהם, %break והתייחס לכך כאל סימן של היעדר תרבות. במילותיו של היטלר עצמו: "ברגע שהאגואיזם הופך לשליט של עם, מוסרות הסדר משתחררות, ובמרדף אחרי האושר לעצמם הגברים נופלים מהשמיים לגיהינום אמיתי. %break כן, אפילו הדורות הבאים שוכחים את הגברים שרק שירתו את תועלת עצמם. בעם היהודי, ברגע שהאויב המשותף מנוצח, הסכנה המאיימת על כולם נמנעת והשלל מוסתר, ההרמוניה לכאורה של היהודים בינם לבין עצמם נפסקת, ושוב מפנה את מקומה לנטיותיהם הישנות. %break היהודי מאוחד רק כאשר סכנה משותפת מכריחה אותו או שלל משותף מפתה אותו; אם שני הנימוקים הללו חסרים, התכונות של האגואיזם הגס ביותר עושות את שלהן, וכהרף עין העם המאוחד הופך לערב רב של חולדות, הנלחמות עד זוב דם בינן לבין עצמן. %break אם היהודים היו לבדם בעולם הזה, הם היו נחנקים בזוהמה ובפסולת; הם היו מנסים להקדים זה את זה במאבק מלא שנאה והיו מכחידים זה את זה". %break למרות תגובת הנגד שהתבטאה בהסלמה באנטישמיות, ניסיונותיהם של יהודי גרמניה להיטמע בחברה הגרמנית רק התגברו. החוקר הידוע סטיבן מ. לוונשטיין תיאר את מאמצי היהודים להפוך לחלק מהחברה הגרמנית באמצעות נישואים. %break המחקר שלו, שכותרתו "נישואי תערובת יהודיים וגיור בגרמניה ובאוסטריה", הוא דוח פוקח עיניים ששופך אור על אותה תופעה עתיקה שהיטלר הבחין בה: כאשר יהודים אינם מתאחדים מעל ההבדלים ביניהם הם שואפים להתפזר. %break שלא כמו ספרד שאילצה את היהודים לבחור בין גירוש, מוות או התנצרות, גרמניה הושפעה מהליברליזם ולפיכך אפשרה ליהודים, שכבר זכו לשוויון זכויות, להיות בלי כל דת. %break יתרה מזאת, הם יכלו להתערבב עם לא-יהודים בעודם נותרים יהודים, ואף להתחתן עם לא-יהודים מבלי לוותר על דת הולדתם. %break כתוצאה מכך, מרגע שזכו לאמנציפציה, החלו יהודים להתחתן בנישואים מעורבים, אם כי בתחילה במעט מאוד. בשנים הראשונות שלאחר האמנציפציה היה אחוז נישואי התערובת בקרב יהודים, %break שבהם נישאו יהודים לגרמנים פרוטסטנטיים או קתולים, פחות מחמישה אחוזים. אבל עד שנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, הגיע לכמעט שלושים אחוז, ובשנים מסוימות אף הגיע לשיא גבוה יותר. %break נקודה מעניינת נוספת בנוגע ליהודים שעזבו את הקהילה דרך נישואים הייתה שכאשר מספר החתונות הכללי ירד, במקרים כמו בעיתות מלחמה, מספר החתונות עם בני זוג מחוץ לקהילה ירד הרבה פחות. %break לדוגמה בשנת 1915, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, כאשר מספר החתונות היהודיות היה נמוך בהרבה מהרגיל בגלל מתחי המלחמה, הנישואים מחוץ לקהילה הושפעו הרבה פחות והסתכמו בלא פחות מ-34.2 אחוזים מהחתונות שבהם היו מעורבים יהודים. %break כאשר מספר החתונות עלה שוב, עלה גם מספר הנישואים הבין- דתיים, אך באופן יחסי פחות מהמספר הכללי של החתונות. כתוצאה מכך, למרות שאחוז הנישואים הבין-דתיים ירד, המספר המוחלט של הנישואים המעורבים המשיך לטפס. %break יתרה מזאת, בקרב זוגות נשואים שבהם האישה לא הייתה יהודייה, פחות משמונה אחוזים מהנשים התגיירו. מכיוון שביהדות האם קובעת את דתו של הילד, %break משמעות הדבר הייתה שביותר מתשעים ושניים אחוזים מילדי הזוגות המעורבים שבהם האישה לא הייתה יהודייה גם הילדים לא היו יהודים. כאשר המצב היה הפוך והאישה הייתה יהודייה שוב נטו המספרים לכיוון תוצאה של התנצרות. %break חמישים וחמישה אחוז מהנשים היהודיות בזוגות הנשואים עזבו את האמונה היהודית, ואילו פחות מחצי אחוז מהבעלים הנוצרים התגיירו. %break אין מדובר בסטטיסטיקה גרידא; רמות נישואי התערובת האלו שלא נראו עד כה מעידות על שאיפתם של היהודים לנטוש את שורשיהם ולהפוך את המדינה המארחת שלהם - שהייתה במקרה זה גרמניה - ל"ירושלים החדשה" שלהם. %break כפי שלוונשטיין ניסח זאת, זה היה שיקוף "לרצונם של היהודים לברוח מהקהילה היהודית". כפי שנראה בהמשך, רצון זה הוא בדיוק מה שהנאצים הדגישו בהבחנה שלהם בין יהודים ציונים ליהודים מתבוללים, לטובת הראשונים. %break %H חוזה ורסאי ורפובליקת ויימאר %break מלחמת העולם הראשונה הרסה את רוב אירופה. עם זאת עבור גרמניה משמעות הדבר הייתה הרבה יותר מאשר הפסד במלחמה. על פי האתר של "האנציקלופדיה המקוונת הבינלאומית של מלחמת העולם הראשונה", %break מספר ההרוגים והפצועים בגרמניה היה הגבוה ביותר מבין כל המדינות שהשתתפו במלחמה. כשני מיליון חיילים מתו בקרב, כמיליון אזרחים נהרגו, ומעל ארבעה מיליון חיילים נפצעו. %break למרות ההרס, ולמרות ש"גרמנים יהודים מתו בשיעור דומה כמו גרמנים שאינם יהודים", במובנים מסוימים מלחמת העולם הראשונה הביאה תועלת ליהדות גרמניה. %break "במשך רוב המלחמה", כותב פרופ' דיוויד מיקיקס מאוניברסיטת יוסטון, "יהודים וגויים גרמנים עמדו יחד בגאווה בהגנת ארצם. יהודים קיבלו בברכה את המלחמה כמאבק למען צדק, חופש, והחשוב ביותר - התרבות הגרמנית. %break גרטרוד קנטורוביץ' כתב באוגוסט 1914, כשפרץ הסכסוך, כי 'המלחמה עצמה היא גדלות טהורה. הווייתי מתייחסת לגרמניה כפי שנשימת החיים מתייחסת לגוף שמתוכו היא נובעת'". %break ועם זאת גרמניה הובסה במלחמה, וחוזה ורסאי משנת 1919 שבו גרמניה נכנעה רשמית לבעלות הברית היה מכה הרסנית לגאווה הגרמנית. כמו שזה קורה תמיד, בשעת משבר, היהודי הוא ברירת המחדל של השעיר לעזאזל. %break כתוצאה מכך עבור גרמנים אנטישמיים רבים המלחמה הייתה הזדמנות מצוינת להוכיח כי היהודים המתבוללים לא באמת התבוללו - בדמיון מובהק להאשמות שהעלו ספרדים אנטישמיים לפני תחילת האינקוויזיציה - %break מה שהוביל בסופו של דבר למספר רב של הוצאות להורג ולגירוש המלא מספרד. לפי מיקיקס, הגרמנים לא הצליחו להבין מדוע נכנעה גרמניה. אחרי הכול אף צבא לא פלש לגרמניה, ובוודאי לא כבש אותה, והדיווחים מהחזית לא חשפו את חומרת המצב. %break כתוצאה מכך, "היה רק הסבר אפשרי אחד: גרמניה נבגדה על ידי הסוציאליסטים וכן גם (ניחשתם נכון) על ידי היהודים". %break שוב הפרדוקס של היהודים המתבוללים הנאשמים בכך שלא נטמעו מספיק הוציא את הרוח מהמפרשים של המאמץ התמידי של היהודים להפוך "לאנשים נורמלים" השייכים לאומה שבה הם חיים. %break בדיוק כפי שקרה בספרד במאה החמש עשרה וברוסיה במאה התשע עשרה, האנטישמיות ההולכת וגוברת לא עצרה את מאמצי היהודים להתבולל. ייתכן שהיא אף המריצה את המאמצים האלה. %break לוונשטיין כותב כי לאחר המלחמה היו "סימנים רבים לכך שהאנטישמיות בגרמניה של ויימאר הייתה גרועה בהרבה מכפי שהייתה לפני מלחמת העולם הראשונה. %break אם הצד היוזם בנישואים היה בדרך כלל הגבר, אז הפער ההולך וגובר בין גברים ונשים בנישואי תערובת בתקופת הרפובליקה של ויימאר מעיד כי בעוד שגברים יהודים רבים רצו להתחתן עם לא- יהודיות, פחות גברים לא-יהודים רצו להתחתן עם נשים יהודיות. %break נתון זה מעיד על רצון גדול יותר של היהודים לברוח מהקהילה היהודית מאשר של הלא-יהודים לקבל אותם". %break גרמניה שאחרי מלחמת העולם הראשונה הייתה שבר כלי. כתוצאה מפילוג פנימי, פרצו בברלין עימותים אלימים בין ארגונים ימניים צבאיים-למחצה לבין תועמלנים מהשמאל. %break כאילו לא היה די בקורבנות המלחמה, במרץ 1919 מתו חמישה עשר אלף גרמנים במהלך תשעה ימי קרבות רחוב. %break בנוסף לאלימות, הכלכלה הגרמנית נחרבה. לתשלומי הפיצויים הגבוהים ולעלויות המלחמה היו השלכות הרסניות. עלות המחיה בגרמניה עלתה פי שנים-עשר בין 1914 ל-1922. %break כאשר הממשלה ניסתה לשלם פיצויים באמצעות הדפסת כסף, עֵרך המארק הגרמני צלל במהירות והוביל לאינפלציה דוהרת. בינואר 1920 שער החליפין היה 64.8 מארק לדולר אחד; בנובמבר 1923 השער היה 4.2 ביליון מארק לדולר אחד! %break אך בעיצומה של המהומה הצליחה גרמניה להקים דמוקרטיה אמיתית - גם אם קצרת מועד. במהלך שנות קיומה המועטות של רפובליקת ויימאר היו חופש דיבור אמיתי, חופש עיסוק וחופש פולחן. %break בזכות הליברליזם הזה, ולמרות האנטישמיות הגוברת, היהודים בגרמניה הדמוקרטית שלאחר מלחמת העולם הראשונה טיפסו במהירות בשורות החברה. %break שוב בולטת ההקבלה בין עליית היהדות המתבוללת בגרמניה לבין זו של המומרים בספרד, גם אם במקרה של גרמניה הייתה תקופת הפריחה קצרה יותר. כך, במשך עשור וחצי בלבד, חשבה יהדות גרמניה שהשיגה הכול. %break יתר על כן, לא הכול היה מדכדך ברפובליקה הנאבקת בקשיים. בזירה התרבותית גרמניה חוותה את "שנות העשרים הסוערות" שלה. מרכזים עירוניים כמו ברלין היו בין המקומות הליברליים ביותר מבחינה חברתית באירופה. %break בברלין היו חיי לילה משגשגים מלאים בברים, במועדוני לילה ואפילו ברים רבים להומוסקסואלים ולסביות. למעשה, "השחרור המיני היה תופעה ממשית מאוד, %break שלצידה הייתה גם תנועה לזכויות הומוסקסואלים ולסביות בראשות [היהודי] ד"ר מגנוס הירשפלד, שניהל את המכון למדע המין". %break גם נשים קיבלו זכויות הצבעה מלאות, אפילו לפני ארה"ב ובריטניה. אומנים קיבלו חופש ביטוי, וגרמניה הפכה למרכז התרבותי של אירופה. %break %H הריגתו של השר היהודי %break כעת, לאחר ששוחררו מכבליהם, עלו היהודים במהירות בשורות הממשל והתעשייה. איש אינו מייצג את עלייתם ונפילתם של יהודי גרמניה טוב יותר מאשר שר החוץ שנרצח, וולטר רתנאו. %break ב"ההתנקשות בוולטר רתנאו" מספר ההיסטוריון נייג'ל ג'ונס את סיפורו של האיש שנפילתו בישרה על נפילת כל בני אמונתו. %break "רתנאו היה אחת הדמויות האימתניות ביותר בגרמניה של תחילת המאה העשרים. תעשיין יהודי, הוגה ודיפלומט, שבנה את קונצרן האלקטרוניקה וההנדסה העצום של AEG והפך אותו לתחנת הכוח של הכלכלה הגרמנית. %break במהלך מלחמת העולם הראשונה, כאשר המצור הימי של בריטניה חנק את גרמניה ומנע יבוא חומרי גלם חיוניים, הפך רתנאו לאדון העליון של הכלכלה בארצו. %break "רתנאו חסך במשאבים המתדלדלים של גרמניה וכיוון את הייצור התעשייתי שלה, תוך שהוא מאלתר בצורה מבריקה כדי להעניק אורך חיים למאמץ המלחמתי הכושל שלה. לטענת כמה היסטוריונים, עבודתו האריכה את ההתנגדות הגרמנית בחודשים ואף בשנים. %break היא גם זרעה את זרעי השנאה במוחם של הלאומנים האנטישמיים בגרמניה, שראו ברתנאו לא פטריוט גדול שמנהל בצורה מחוכמת את המחסור, אלא יהודי עשיר שהשתלט על השווקים. %break "אחרי המלחמה, רפובליקת ויימאר שזה עתה נולדה פנתה לרתנאו המוכשר ומינתה אותו לשר החוץ. רתנאו הלהיט את זעמו של הימין בשנת 1922 בכך שנשא ונתן על הסכם רפאלו עם ברית המועצות המתהווה, %break תוך התעקשות כי גרמניה חייבת לקיים את הוראות האמנה של ורסאי שהייתה מאוד לא פופולרית. הם [הימין הקיצוני] צעדו ברחובות וצעקו מזמורי שנאה: 'הפילו את וולטר רתנאו - הזרע היהודי נטוש האל!', וחלקם עשו הכנות לבצע זאת בדיוק. %break בעשרים וארבע ביוני 1922 קבוצת טרור ימנית בשם "הקונסול" (OC) רצחה את רתנאו כשנסע למשרדו מביתו שברובע גרונוולד בברלין". %break ההתנקשות ברתנאו לא ריסקה את הרפובליקה שהייתה בחיתוליה, אבל היא הייתה סימן ברור לכך שהגרמנים לא יסכימו להיטמעות יהודית בקרבם. היא הוכיחה שלמרות כל מאמציהם היהודים עדיין היו מנודים. %break השפל הגדול שפגע בארה"ב בשנת 1929 היה נורא עבור ארה"ב. גלי ההלם שהתפשטו משם לכל אירופה היוו מכה אנושה עבור הדמוקרטיה הגרמנית הצעירה. %break לממשלה הגרמנית לא הייתה ברירה אלא להפעיל "תוכנית צנע שקיצצה בהוצאות ובדיוק באותן התוכניות המיועדות לסייע לנזקקים ביותר. מצוקה כלכלית בשילוב עם חוסר אמון כללי בשיטתו של ויימאר יצרו חוסר יציבות בפוליטיקה הפרלמנטרית. %break קשה היה ליצור קואליציות ברייכסטאג בקרב מספר גדל והולך של מפלגות קיצוניות, משמאל וימין. הבחירות נערכו בתדירות גבוהה יותר ויותר", עד שלבסוף התפוררה רפובליקת ויימאר. %break באווירה הקודרת של הדמוקרטיה האומללה, אדם כריזמטי אחד ידע איך לאחות את פלגי האומה הגרמנית השבורה. אדולף היטלר האשים את היהודים בכול, והאומה התרבותית, המשכילה והמתקדמת ביותר בכוכב הלכת הריעה "זִיג הַייל!" ("הריעו לניצחון!").
שמור ספר
בדוק
בטל