עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author חיים רץ %book פרק ז חלק ב %break %H תוכנית ב': לאלץ את היהודים לצאת %break כבר הראינו את המאמצים הגדולים שהנאצים עשו כדי לעודד עלייה לארץ ישראל כאמצעי לפתור את "השאלה היהודית". הם לא רק תמכו בארגונים ציוניים, הם גם דיכאו מאוד ארגונים יהודיים לא ציוניים ובעיקר תומכי התבוללות (פרידה מהאיחוד, ע"פ הקבלה). %break פרנסיס ניקוסיה ודוד סקראז כותבים בספר "החיים היהודיים בגרמניה הנאצית" כי "בין 1933 ל-1935, התנועה הציונית הפכה במהרה לאפשרות הפוליטית היחידה ליהודים בגרמניה, %break שכן צמיחתה עלתה במהרה על הצמיחה של הארגונים הלא ציוניים והיא נעשתה השלטת בשיח פוליטי בקרב ההנהגה היהודית-גרמנית בברלין. בנובמבר 1935 פורק ארגון ה-VnJ, האיגוד הלאומי של יהודי גרמניה, %break ואילו ארגון ה-CV נאלץ לשנות את שמו מ'האיגוד המרכזי לאזרחי גרמניה בעלי אמונה יהודית' ל'האיגוד המרכזי ליהודים בגרמניה' ולסלק את כל נטיות ה'התבוללות' שלו (פרידה מהאיחוד, ע"פ הקבלה). %break ארגון ה-RjF, איחוד החיילים היהודים המשוחררים, חוסל לאיטו בשלוש השנים הבאות. %break עם הפיכתם של האיגוד המרכזי ושל איחוד החיילים היהודים המשוחררים ברייך ללא רלוונטיים, הפכו שני הארגונים הציוניים לארגונים היהודיים היחידים בעלי אופי פוליטי שהמשיכו לתפקד ולגדול. %break "העלייה הדרמטית בפעילות הציבורית של ארגונים המזוהים עם התנועה הציונית בגרמניה מעידה על תפקידה הדומיננטי יותר ויותר בחיי היהודים בגרמניה בשנות השלושים. %break באירועים שנערכו כמעט מדי יום נידונו נושאים כגון חוסר התוחלת של האמנציפציה והתבוללות (פרידה מהאיחוד, ע"פ הקבלה) כפתרונות לשאלת היהודים, נכונותה של הציונות, והסוגיות והבעיות הכרוכות בעבודת ההתיישבות בארץ ישראל. %break קורסים בעברית זכו לביקוש רב וצעירים רבים שקלו להגר מגרמניה לארץ ישראל. ציונים בולטים בברלין כמו הרב יואכים פרינץ, קורט בלומנפלד, גֵאורג לַנְדָוֵאר, זיגפריד מוזס ואחרים נאמו לעיתים קרובות בברלין ונסעו ללא הרף לערים גרמניות אחרות כדי לנאום. %break חלקם, כמו בלומנפלד, לנדאואר ואחרים, הורשו לחזור לגרמניה מעת לעת לאחר עלייתם לארץ ישראל בשנת 1933 כדי לנאום באירועים ציוניים. הרשויות ערכו רישום של כל האירועים, ומשגיחי המשטרה תמיד נכחו במקום. %break על פי דיווחי המשטרה, הנוכחות, בעיקר בברלין, הייתה כמעט תמיד גבוהה מאוד, ונעה בין מאה לאלף ואף יותר, ודוחות המשטרה תמיד הביעו שביעות רצון ממהלך האירועים, במיוחד בשל הדגש בתוכניות אלו על כך שיש לעשות הכול כדי לקדם את ההגירה לארץ ישראל". %break אך למרות מאמציהם הקצב בפועל של ההגירה היהודית לארץ ישראל לא סיפק את הנאצים. לאחר הקצב הראשוני הסביר (בקושי) של יותר מ-26,600 מהגרים יהודים מגרמניה לארץ ישראל בין 1933 ל - 1935, הזרם התדלדל עוד יותר. %break לאחר שמילדנשטיין עזב את הלשכה לענייני יהודים המשיכה גרמניה לדחוף להגירה יהודית, אם כי נעשה יותר ויותר ברור שמטרתה הייתה לאלץ את היהודים לצאת מגרמניה יותר מאשר לעודד את הציונות. %break "לא נסתם הגולל על ההסכם [ההעברה], והוא המשיך לתפקד עד דצמבר 1939 [חודשיים לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה], %break אולם המדיניות לקידום ההגירה היהודית מגרמניה לארץ ישראל נמשכה ואף התעצמה בשנת 1938", כותב פרנסיס ניקוסיה ב"ציונות ואנטישמיות בגרמניה הנאצית". %break אולם למרות מאמצי גרמניה להניע את היהודים לעלות לארץ ישראל החלו להיערם מכשולים פוליטיים שמעבר לשליטתה. "ארבע השנים הראשונות של כהונתו של ווקופ כנציב העליון היו תקופת השיא של ההיסטוריה הציונית בארץ ישראל", כותב ההיסטוריון מרטין קונולי. %break אולם ב-3 במרץ 1938 הוחלף ווקופ, שאיבד את אמון הממונים עליו בשל טיפולו במהומות הערבים (המרד הערבי הגדול) בשנים תרצ"ו- תרצ"ט (1936-39), על ידי סר הרולד אלפרד מקמייקל. %break כהגדרתו של ההיסטוריון יהודה באואר, מקמייקל לא היה "חבר גדול של היהודים, של הציונות או של הסוכנות היהודית". הוא הקשה על עליית היהודים לארץ ישראל והפריע למאמצי גרמניה לשלוח אותם לשם. %break אל מול דלת סגורה כמעט לחלוטין בפלשתינה - מלבד הגירה בלתי חוקית שהיוותה חלקיק מהכמות אליה קיוו הנאצים - החלה גרמניה לחפש אלטרנטיבות אחרות. במבט לאחור ברור למדי כי עזיבתו של ווקופ סימנה את תחילת סגירת השערים על היהודים באירופה. %break %H הביזיון בועידת אוויאן %break תשעה ימים בלבד לאחר החלפתו של ווקופ בפלשתינה על ידי נציב עליון עוין אירעה התפתחות שלילית נוספת. %break ב-12 במרץ 1938, לאחר סדרה של מעשי בריונות של גרמניה הנאצית נגדם התפטרו מנהיגי אוסטריה, והצבא הגרמני פלש לאוסטריה והכריז על אַנְשְׁלוּס ("סיפוח") של אוסטריה עם גרמניה. %break משמעות הדבר ליהודי אוסטריה הייתה צרות, והלחץ להגר מאוסטריה גבר באופן ניכר. היסטוריונים מהגוף הבינלאומי "כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה", כמו קורי גוטשטדט, תומאס לוץ, ברנד רוטר, ויסיקה סן רומאן, %break מסבירים בספר "צופים מן הצד, מצילים, או שותפים לפשע?" כי "כתוצאה מהמספר ההולך וגדל של פליטים לאחר סיפוח אוסטריה, נשיא ארה"ב פרנקלין ד. רוזוולט עשה מאמץ חדש לפתור את בעיית הפליטים. %break הוא הזמין את כל המדינות הנוגעות בדבר לועידה בינלאומית שהתקיימה ביולי 1938 באוויאן-לה-בן שבצרפת, סמוך לגבול עם שווייץ. כידוע היטב נציגי 32 המדינות לא הצליחו למצוא את הפתרון הדרוש בדחיפות לסוגיה שלשמה כינסו את הישיבה. %break למרות שרוב המשתתפים הביעו צער על מצבם הטרגי של הפליטים, הם גם הודיעו כי מדינותיהם אינן יכולות לקבל יותר מהגרים חדשים. %break התברר כי הממשל האמריקני ומספר מדינות אירופיות ציפו שאמריקה הלטינית ואפריקה ישמשו מקום מתאים ליישוב היהודים הנמלטים מהטריטוריה הגרמנית. %break אולם הצעות עזרה לא הגיעו מאף אחת מהמשתתפות מאמריקה הלטינית, למעט הרפובליקה הדומיניקנית של רפאל טְרוּחִיוֹ. יתר על כן, ההצהרה הסופית של הועידה אפילו לא מתחה ביקורת על המדיניות הגרמנית האנטי-יהודית שיצרה את המשבר". %break למעשה, "התוצאה הממשית היחידה של ועידת אוויאן הייתה הקמת הוועדה הבין-ממשלתית לפליטים (IGCR), שלמעשה לקחה על עצמה את אותן המשימות שהנציבות העליונה של הליגה לא הצליחה לבצע: %break להסדיר העברת נכסים בבעלות יהודית מגרמניה ולמצוא הזדמנויות התיישבות חדשות לפליטים יהודים. עד תחילת המלחמה לא הצליחה הוועדה הבין-ממשלתית להציג רשימה של מדינות שמוכנות לקבל את היהודים שיעזבו את גרמניה; %break נראה היה שהדבר הצדיק את התעמולה של יוזף גבלס, לפיה גם אותן מדינות שביקרו את גרמניה בשל האנטישמיות שלה לא רצו את היהודים". באדישות מנומסת, מדינה אחר מדינה התנערה מלקבל יהודים. %break הנציג האוסטרלי ציין בסרקזם כי "מכיוון שאין לנו בעיה אמיתית של גזענות, איננו מעוניינים לייבא אותה". %break עוד תוספת לביזיון של ועידת אוויאן הייתה השתתפותם הפעילה של כמה מהיהודים הבולטים בארה"ב במניעת יציאתם של יהודי אוסטריה וגרמניה. %break סוֹל בְּלוּם, יהודי אורתודוקסי שכיהן כיו"ר ועדת הקונגרס לענייני חוץ נבחר על ידי "ממשל רוזוולט כציר אמריקני לועידת הפליטים השקרית באוויאן, צרפת, בשנת 1938, ולועידת הפליטים המגוחכת באותה מידה בברמודה חמש שנים אחר כך [שעליה נדבר בהמשך הפרק]". %break בעקבות הוועידה, מנהל הלשכה הבין-ממשלתית לפליטים ג'ורג' רובלי, שמונה על ידי צירי ועידת אוויאן לנהל משא ומתן עם הנאצים על תנאי ההגירה, היה פסימי מאוד. %break רובלי אמר "למשלחת של מנהיגים דתיים יהודיים, שמשימת הלשכה נתקלה ב'קשיים חסרי תקדים'". אולם בלום מעולם לא הביע אי שביעות רצון מתוצאות ועידת אוויאן. %break הוכחה אחת לכך שארה"ב מעולם לא התכוונה להכניס פליטים מגרמניה היא מזכר שנכתב על ידי תת מזכיר המדינה דאז בנימין וולס ב-17 בנובמבר 1938, ארבעה חודשים בלבד לאחר ועידת אוויאן, ושבוע בלבד לאחר ליל הבדולח, %break כאשר פלוגות אֶס-אַה נאציות וכן אזרחים ביצעו שורה של פוגרומים מתואמים נגד יהודים ברחבי גרמניה ובחלקים מאוסטריה. %break המזכר לא רק ממחיש את חוסר רצונה של ארה"ב לסייע ליהודים גרמנים ואוסטרים, אלא גם מצהיר שהיא עושה זאת בתמיכת יהדות אמריקה: "השגריר הבריטי בא לבקר אותי הבוקר. %break הוא אמר כי ממשלת בריטניה רוצה שממשלת ארה"ב תאפשר לפליטים גרמנים להיכנס לארה"ב. הזכרתי לשגריר כי הנשיא הצהיר רשמית פעם נוספת רק לפני יומיים כי אין בכוונת הממשלה להגדיל את המכסה הקיימת עבור אזרחי גרמניה. %break הוספתי שיש לי רושם חזק ביותר שהמנהיגים הראשיים של יהודי ארה"ב יהיו הראשונים לדחוף לכך שלא יבוצע שום שינוי במכסה הנוכחית עבור יהודי גרמניה". %break הוכחה נוספת לכך שהוועידה כולה הייתה מאמץ מזויף מלכתחילה הגיעה ב-12 ביוני 1939 כאשר מזכיר המדינה קורדל הול כתב מברק לג'וזף קנדי, שגריר ארה"ב בבריטניה. %break הל התייחס לתוכנית שהציע הרברט וויליאם אמרסון, ממשיך דרכו של רוּבְּלי כראש הוועדה הבין-ממשלתית לפליטים, כדי לממן את הגירת הפליטים. %break התוכנית הציעה שמדינות יעד שאליהן התכוונו המהגרים להגיע ישלמו דולר אחד כנגד כל דולר שיתרמו ארגונים פרטיים. המברק של הל ציין כי בשום תנאים אין ארה"ב מוכנה להקדיש משאבים כלשהם להצלת פליטים מאירופה. %break "אנו מרגישים שחשוב ביותר שתמנע בכל דרך אפשרית הצגה של תוכנית רשמית כשלהי המאפשרת את מימון הגירת הפליטים בתלות בהשתתפות ממשלתית". %break הל ממשיך וכותב כי "ממשלה זו הבהירה מהרגע הראשון שבו היא פרסמה את ההזמנה לוועידת אוויאן שלמרות שהיא מבקשת לסייע בפתרון המסודר של בעיית הפליטים [הוא לא הבהיר את המשמעות של 'מסודר'], %break האחריות למימון מוטלת על הקבוצות הפרטיות [כלומר היהודיות]. אם תמנע זאת בלי ספק נפטר מהתוכנית של אמרסון", שזה מה שהל רצה באמת. %break אולם סול בלום לא היה היהודי היחיד שנמנע מכל פעולה לטובת הפליטים היהודים בגרמניה ובאוסטריה או שיבח את מדיניות חוסר המעש של ממשלת ארה"ב. הרב יונה ווייז, יו"ר הקמפיין הלאומי של ועדת ההפצה המשותפת, נכח בוועידת אוויאן כצופה לא רשמי. %break בעקבות הוועידה הוא הרעיף שבחים על ראש המשלחת האמריקנית, מירון סי טיילור. על פי סוכנות הידיעות היהודית, וויז "ייחס את הצלחת הוועידה [כלשונו] למאמציו האישיים של מירון סי טיילור. %break הוא שיבח את מר טיילור על כך שהוא עשה 'עבודה נפלאה כדי לשמור את הוועידה ממוקדת במשימה שלה ו[להימנע] מהכישלון שחזו משקיפים ציניים'. כתוצאה מהנהגת ארה"ב, שהרב ווייז תיאר כ'מָן מִן השמיים לדמוקרטיות של אירופה ודרום אמריקה', %break והמאמץ האישי של מר טיילור, הוועידה סימלה את 'ראשיתו של עידן חדש בעליית הדמוקרטיה מהוויתור המשפיל שלה לרודנים עולמיים', אמר הרב ווייז. 'היא שימשה בעיקר כדי להשמיע צליל של אנושיות ומחאה נגד הבעיה הנובעת ממעשיה של ממשלה טוטליטרית. %break זה היה מדהים ששלושים מדינות התאגדו והסכימו שזו היא בעיה של האנושות ולא רק עניין של כמה קבוצות של אנשים'". %break כשקוראים את השבחים הללו קל לשכוח שצירי הוועידה החליטו למעשה לא לעשות דבר למען היהודים. כדי לחפות על חוסר המעש שלהם הם מינו את ג'ורג' רובלי לשאת ולתת עם הגרמנים. %break וכערובה לכך שהוא לא יצליח הם קשרו את ידיו מראש בכך שהחליטו עוד לפני שהוועידה החלה לא לפתוח את גבולותיהם לפליטים. ברוח זו של חוסר מעש "הכריז הרב ווייז: 'אין כל ציפייה לקידום הגירה המונית מגרמניה. %break להיפך, נראה שהוועידה הייתה נחושה כי יש לגרום לגרמניה להבין שלא ניתן לצפות ממדינות העולם לספוג יציאה המונית ממנה'". %break נראה כי לתת-המזכיר וולס הייתה סיבה טובה לרושם החזק שלו ש"יהודים יתמכו בסירובו לסייע ליהודים גרמנים ואוסטרים. על פי הספרייה והמוזיאון על שם אברהם לינקולן, עוד אחד מאותם מנהיגים יהודיים "אחראיים" היה השופט, פעיל המפלגה הדמוקרטית, %break וכותב הנאומים הנשיאותי סם [סמואל] רוזנמן, אשר 'שלח לנשיא רוזוולט מזכר בו אמר לו כי הגדלת מכסות ההגירה היא מאוד בלתי רצויה. היא רק תיצור 'בעיה היהודית' במדינות שיגדילו את המכסה'". %break אולם ככל הנראה ההפגנה חסרת הבושה ביותר של חוסר החמלה של היהודים כלפי בני דתם אירעה במהלך הדיונים באוויאן: על פי סוכנות הידיעות היהודית, ב-11 ביולי 1938, בעיצומם של הדיונים, %break "שלחו חמישה ארגונים יהודים מובילים מזכר משותף לוועידת הפליטים באוויאן" ובו כתבו שהם 'אינם רואים בהגירה המונית [של יהודים מגרמניה] שום פתרון לצרות היהודים במרכז אירופה'". %break מחשש שתיווצר "'בעיה יהודית' במדינות שיגדילו את המכסה", כלשונו של סם רוזנמן, ניסו היהודים באותן המדינות שאליהן הם היו אמורים להגר, להשתמש בביורוקרטיה על מנת לוודא שטפטוף המהגרים לא יהפוך לשיטפון. %break לפיכך המזכָּר שלהם "הציע הקמת גוף ביצועי קטן על ידי הוועידה שיכוון ויפקח על ההגירה וינהל משא ומתן מול גרמניה ומדינות ההגירה". %break החתומים על המזכר היו המועצה ליהדות גרמניה, שהיתה בעליל בהכחשה בכל הנוגע לעובדה שאין ליהודים עתיד בגרמניה הנאצית, החברה היהודית להתיישבות (יק"א, J.C.A) וכן אגודת ישראל, ארגון בינלאומי המסייע לעולים ולפליטים היא"ס (HIAS-ICA), %break ארגון הג'וינט העולמי (JTC), וכן האגודה האנגלו-יהודית (AJA) וועד שליחי הקהילות [הבריטים]. %break כדי להוסיף חטא על פשע העניק השבועון The American Hebrew לנשיא רוזוולט "את המדליה העברית האמריקאית לשנת 1938 עבור שירות מצטיין בקידום הבנה טובה יותר בין נוצרים ליהודים בגלל מאמציו להביא לפתרון אנושי של משברים יהודיים". %break על פי ועדת השופטים שהחליטה לתת את הפרס לנשיא, לפחות אחת הסיבות לבחירתו הייתה "הישגיה של ועידת אוויאן". לדברי הוועדה רוזוולט היה ראוי לפרס כי "במהלך השנה האחרונה, %break הוא גילה יוזמה בכל משבר בענייני היהודים ועשה כל שביכולתו כדי להביא לפתרון אנושי; ובגלל שהוא היה אחראי על ועידת אוויאן לסיוע לפליטי מרכז אירופה". %break אל מול מאמץ יהודי מגובש כל כך למנוע את הגירת יהדות גרמניה ואוסטריה, ולאור חוסר הרצון המובנה של המדינות בוועידת אוויאן לקבל יהודים, לא היה שום סיכוי לוועידת אוויאן לספק פתרונות אמיתיים. %break ההיסטוריון הישראלי מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) שאול פרידלנדר כותב, "שום שערים לא נפתחו באוויאן, ולא הוצעה שום תקווה לפליטים". במקום זאת "הוקמה ועדה בין-ממשלתית לפליטים בראשותו של עורך הדין האמריקני ג'ורג' רובלי". %break אולם כצפוי, "פעילותו של רובלי, בסופו של דבר, לא השיגה שום תוצאה". %break נדון בפעילותו של רובלי בהמשך הפרק הזה, אך לסיום הדיון במחדל שנקרא "ועידת אוויאן", פרידלנדר מציג את מה שנראה כנקודה הכואבת מכולן: "לציניות הנאצית היה זה יום חג", הוא כותב. %break עבור האס-דה (מחלקת המודיעין של האס-אס), התוצאה המיידית של אוויאן הייתה להראות לכל העולם שהבעיה היהודית לא התעוררה בשל גרמניה בלבד, אלא זו הייתה שאלה בעלת חשיבות פוליטית עולמית דחופה ביותר. %break למרות הדחייה הכללית מצד מדינות אוויאן על האופן שבו טופלה השאלה היהודית בגרמניה, אף מדינה, כולל ארה"ב, לא הכריזה שהיא מוכנה לקבל ללא תנאי מספר כלשהו של יהודים. %break לא היה שום הבדל מהותי בין ההערכה הגרמנית של ועידת אוויאן לבין הסיכום העוקצני של כתב ניוזוויק במקום: "היו"ר מיירון סי טיילור פתח את ההליכים: 'הגיע הזמן שבו ממשלות חייבות לפעול, ולפעול מיד'. %break מרבית הממשלות המיוצגות אכן פעלו מיד, באמצעות טריקת דלתותיהן לפליטים יהודים'. ביטאון המפלגה הנאצית ה"פֶלקישֶר בֶּאוֹבַּכטר" יצא בכותרת ניצחון: 'אף אחד אינו רוצה אותם'". %break גם היטלר לא פספס את ההזדמנות לנגח את אומות העולם על הצביעות שלהן. בנאום שנשא ב-12 בספטמבר 1938 אמר כי "הם מתלוננים בדמוקרטיות הללו על האכזריות הבלתי נתפסת שגרמניה מפעילה כדי לנסות להיפטר מהיהודים שלה. %break אך אין זה אומר שהמדינות הדמוקרטיות האלה מוכנות כעת להחליף את דבריהם הצבועים בעזרה מעשית. נהפוך הוא, הם מאשרים בקור רוח מוחלט כי אצלם, כפי הנראה, אין מקום! לפיכך, הם מצפים מגרמניה להמשיך לשמור על היהודים שלה ללא שום בעיה, %break ואילו אימפריות העולם הדמוקרטיות אינן יכולות בשום אופן לקחת על עצמם נטל כזה. בקיצור, אין עזרה, אלא רק הטפות כמובן!". %break עבור גרמניה הנאצית סירובם של העמים לקבל יהודים היה יותר מסימן לצביעות העולם. זה הוכיח להם שאם הם רוצים להיפטר מהיהודים בגרמניה, אז מכיוון שהעולם לא רוצה אותם והיהודים לא רצו לעלות לפלשתינה, %break הם יאלצו להתמודד עם "השאלה היהודית" בעצמם, אפילו אם פירוש הדבר יהיה לנקוט צעדים קשים בהרבה מכפי שננקטו עד כה. מאמר בעיתון "הגדודים השחורים" ב-24 בנובמבר 1938 היה מפורש מאוד לגבי אמצעים אלה: %break "לאחר שהודיע על הצורך בהפרדה מוחלטת של יהודי גרמניה לאזורים מוגדרים ולבתים מסוימים, הלך כתב העת של הרס-אס צעד נוסף קדימה: היהודים לא יוכלו להמשיך לחיות לאורך זמן בגרמניה: %break 'שלב התפתחות זה [במשבר הפליטים היהודים] יכפה עלינו את הצורך החיוני להשמיד את תת-האנושיות היהודית הזו, כפי שאנו מכחידים את כל הפושעים בארצנו המסודרת: באש ובחרב! התוצאה תהיה הקטסטרופה הסופית ליהדות בגרמניה, השמדתה המוחלטת'". %break %H הסכם רובלי-וולתט הנפלא - שאף מדינה לא רצתה %break למרות כישלונה של ועידת אוויאן, הגרמנים היו רחוקים עדיין מלוותר על אילוץ היהודים לצאת. %break בעקבות הוועידה ניהל הלמר שאכט, נשיא הרייכסבנק (הבנק הפדרלי של הרייך) משא ומתן על הסכם עם ג'ורג' רובלי, ראש הוועדה הבין- ממשלתית לפליטים. אולם המשא ומתן התקדם לאט מאוד. %break בסופו של דבר פוטר שאכט - מסיבות שלא היו קשורות כלל למשא ומתן עם רובלי - וגם רובלי פרש מתפקידו הרשמי. אולם הוא נותר מעורב בהמשך המשא ומתן. %break "הלמוט וולתט, אחד האנשים הבכירים בניהול של תוכנית ארבע השנים, לקח לידיו את הצד הגרמני", כותב פרופ' פרידלנדר, ו"הסכם עקרוני בין וולתט ורובלי הושג ב-2 בפברואר 1939". %break באופן כללי קבע ההסכם כי כ-150 אלף יהודים ובני משפחותיהם מדרגה ראשונה יעזבו למדינות המוכנות לקבל אותם תמורת סכום כסף גדול במשך שלוש שנים, ואילו היתר, בעיקר היהודים הזקנים ואלה שאינם מסוגלים לעבוד, ישארו בגרמניה ובאוסטריה. %break על פי מזכר ממשלת ארה"ב שנמצא באתר ה-Historian, הסכם רובלי-וולתט נתן הזדמנות ליהודים, אשר לו היה מתקבל היה מציל את יהדות אירופה מהשמדה ואת העולם ממלחמה. להלן מספר נקודות וקטעים ראויים לציון מן ההסכם: %break "1. התברר כי גרמניה נוטה לאמץ מדיניות שתאפשר בכל דרך להקל ולעודד את הגירתם המאורגנת של יהודים. תוכנית על פי הקווים המפורטים להלן תצא לפועל כאשר גרמניה תהיה משוכנעת שמדינות ההגירה מוכנות לקבל יהודים מגרמניה בהתאם לתוכנית זו. %break %letter 2 2. בגרמניה נותרו כעת כ-600 אלף יהודים, כולל אוסטריה וחֶבֶל הַסּוּדֶטִים. מתוך המספר הזה 150 אלף מסווגים כבעלי יכולת השתכרות; כ-250 אלף נחשבים לנתמכים כלכלית ע"י [בדרך כלל ילדים של] בעלי יכולת ההשתכרות; %break היתר הם בעיקר הזקנים והחולים, שמסיבה זו אינם נכללים בתוכנית ההגירה הזו, ולכן ישארו בגרמניה. %break %letter 3 3. הקטגוריה של בעלי יכולת ההשתכרות תכלול את כל הרווקים והרווקות בגילי 45-15 המסוגלים להתפרנס באופן אישי ושהם כשירים להגירה. %break %letter 4 4. הקטגוריה של הנתמכים תכלול את הקרובים מדרגה ראשונה של בעלי יכולת ההשתכרות, למעט הזקנים (אנשים מעל גיל 45) והבלתי כשירים. %break %letter 5 5. הקטגוריה של בעלי יכולת ההשתכרות תהגר תחילה, במכסות שנתיות, לאורך תקופה [מתוכננת] של שלוש שנים, שבכל מקרה לא תעלה על חמש שנים. %break %letter 6 6. כל האנשים בקטגוריה של בעלי יכולת ההשתכרות כהגדרתה לעיל יתקבלו על ידי הממשלות המקבלות בהתאם לחוקי ההגירה והנהלים הקבועים שלהם. %break גרמניה אפילו הסכימה להכשיר על חשבונה יהודים מהקטגוריה של בעלי יכולת ההשתכרות כדי להקל על הגירתם: "11. יינתנו אמצעים להסבה מקצועית של בעלי יכולת ההשתכרות לצורך הגירתם, %break בעיקר במרכזים להכשרה מחדש בחקלאות, אך גם בבתי ספר למלאכה. ממשלת גרמניה תעודד הכשרה מחדש." %break באשר לרוב היהודים, אלה שאינם כשירים להגירה, הזקנים והחולים, גרמניה התחייבה לתנאים המדהימים הבאים: "13. לגבי טיפול בזקנים ובאנשים שאינם כשירים להגירה, שאינם כלולים בתוכנית זו ויוכלו לסיים את חייהם בגרמניה, %break הכוונה מצד גרמניה היא להבטיח שאנשים אלה, ואנשים הממתינים להגירה, יחיו בשקט, אלא אם כן יתרחשו אילו נסיבות יוצאות דופן. אין כוונה להפריד את היהודים [משאר האוכלוסייה]. הם יהיו רשאים להסתובב בחופשיות. %break לאנשים המתאימים לעבודה תינתן הזדמנות לעבוד כדי להתפרנס. עם זאת, יהודים המועסקים באותם מוסדות עם ארים יופרדו מהעובדים הארים. %break %letter 14 14. התמיכה והסעד עבור האנשים האמורים בפסקה 13 לעיל, שאינם מסוגלים להתפרנס בעצמם, ימומנו מלכתחילה על ידי רכוש יהודי גרמניה. %break אם המשאבים הנ"ל לא יספיקו, יינתנו לאותם האנשים תנאי קיום מכובדים בהתאם לנוהלים הרווחים בדרך כלל בנוגע לסעד הציבורי של אנשים חסרי כול". %break למרות הוויתורים יוצאי הדופן הללו מצד גרמניה אף ממשלה לא הייתה מוכנה לקבל יהודים "בהתאם לחוקי ההגירה והנהלים הקבועים שלהם", כאמור בסעיף 6 לעיל. כתוצאה מכך ההסכם מעולם לא יושם והשואה התרחשה מיד לאחר מכן.
שמור ספר
בדוק
בטל