עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author חיים רץ %book פרק ח %H פרק 8: המקרה יוצא הדופן של איטליה %break מבין כל הקהילות היהודיות באירופה בלטה קהילה אחת במיוחד: יהדות איטליה. למרות בריתה של איטליה עם גרמניה הנאצית הייתה בה מעט מאוד אנטישמיות לפני המלחמה ובמהלכה. %break איטליה סירבה בעקביות לשלוח את יהודי איטליה למחנות ההשמדה במזרח אירופה, ואותם יהודים איטלקים שנספו בשואה מידי גרמניה הנאצית נספו לאחר שכבשה את צפון איטליה ומרכזה בשנת 1943. %break מדוע הייתה אנטישמיות כה מועטת באיטליה? לכאורה, עברה יהדות איטליה תהליכים דומים מאוד לאלה שעברה יהדות אירופה. הם התבוללו, התחתנו עם גויים, חלקם הפכו ציונים וחלקם נותרו אורתודוקסים. %break וכמו במדינות אחרות שבהן הייתה אמנציפציה הפכו רבים מהם לבעלי השפעה על הפוליטיקה והכלכלה האיטלקית. %break אך בשונה מכל מדינה אחרת באירופה שבה הייתה אוכלוסייה יהודית גדולה, השתלבותם של היהודים בחברה הכללית באיטליה לא העצימה את השנאה אליהם. %break אולם כשאנו בוחנים את הדמיון וההבדלים בין יהדות איטליה לשאר הקהילות היהודיות הגדולות באירופה, קשה להתעלם מהבדל בולט אחד: %break הפלגים השונים ביהדות איטליה - למרות חילוקי הדעות ביניהם וההבדלים ברמת שמירת המסורת - לא זלזלו אלו באלו ולא לגלגו אלו על אלו. %break זה היה שונה במידה ניכרת מיהדות גרמניה, אוסטריה, רוסיה או יהדות פולין - בהן השמצות, לשון הרע והחרמות של פלג אחד על ידי האחר מהקהילה היהודית היו דבר שבשגרה. %break %H פשיזם "שפיר" ואנטישמיות "מתונה" %break הפשיזם האיטלקי היה בעיקרו שפיר. לדברי ההיסטוריון הבריטי ג'רמי בלאק, "הפשיזם המבולבל של איטליה הבטיח מענה מגוון ביותר ליהודים האיטלקים והלא-איטלקים כאחד. %break באיטליה של 1938 היה מקובל לאסור על מורים יהודים ללמד ולמנוע נישואים בין יהודים ללא-יהודים. עם זאת, בהשוואה לגרמניה ולאוסטריה, היו באיטליה פחות רגשות אנטישמיים בקרב האוכלוסייה ופחות תמיכה בגירוש וברצח המוני". %break כמו כן "הפשיזם של איטליה ביקש לבסס מדינה חזקה יותר: לא הייתה שם מחויבות לגזע כפי שהיה בגרמניה. %break ואכן איטליה ושטחים שאיטליה שלטה בהם כמו דלמטיה, ניס וחלקים של יוון היו בטוחים יותר עבור היהודים ממדינות אחרות שהיו בעלות בריתה של גרמניה - כמו וישי, צרפת וקרואטיה. וכתוצאה מכך יהודים רבים חיפשו שם מקלט. %break ואכן, האנטישמיות ה"מתונה" שיישמה איטליה בשטחים שכבשה, הפכה אותם לחופי מבטחים עבור יהודים שברחו משטחים שנכבשו בידי גרמניה. "הכוחות האיטלקיים בחזית המזרחית לא השתוו לגרמנים באכזריותם האופיינית כנגד היהודים, %break אך לא עשו דבר כדי לעצור אותה", אומר בלאק. באותו זמן, "סוגיות של שליטה ומעמד מול גרמניה, מילאו תפקיד בחוסר הרצון שלהם לגרש יהודים מהבלקן, ולעומת זאת, בעיקר כתגובה לזוועות בקרואטיה, %break האיטלקים הקדישו לבסוף תשומת לב מיוחדת להצלת היהודים". למעשה, "לא מעטים מיהודי צרפת מצאו מקלט באזור דרום-מזרח צרפת שהיה תחת שליטה איטלקית. השלטונות האיטלקיים היו מודעים להגעתם ולמיקומם של יהודים, אך לא ממש התעניינו בהם. %break האיטלקים אף סירבו לגרש יהודים זרים מאיטליה. עבודת הכפייה של יהודי רומא לא הייתה קטלנית, והיו אף קציני צבא וקצינים של הצי שנשארו חבויים 'מאחורי שולחנם' בעבודה משרדית במשך שנים גם אחרי 1938". %break על פי נתוני מוזיאון ארה"ב לזכר השואה (USHMM), "למרות הברית עם גרמניה, הגיב המשטר הפשיסטי בתחילה בביטול לדרישות הגרמנים לריכוז היהודים, %break ששהו באזורי כיבוש איטלקי ביוגוסלביה, יוון וצרפת והעברתם למחנות ההשמדה בפולין, שהייתה תחת הכיבוש הגרמני. רשויות הצבא האיטלקי סירבו בדרך כלל להשתתף ברצח המוני של יהודים, או להתיר את גירושם מאיטליה ומשטחים שהיו תחת כיבוש איטלקי; %break ההנהגה הפשיסטית לא הייתה מסוגלת וגם לא הייתה מוכנה לכפות את הנושא. שטחים שכבשה איטליה היו אם כך בטוחים יחסית עבור היהודים. %break בין השנים 1941 ל-1943 נמלטו אלפי יהודים משטחים שהיו תחת כיבוש גרמני לשטחים שהיו תחת כיבוש איטלקי בצרפת, יוון ויוגוסלביה. הרשויות באיטליה אף פינו כ-4,000 פליטים יהודים לאיטליה עצמה", שם הם הוחזקו במחנות מעצר עד סוף המלחמה. %break למעשה האיטלקים סירבו עד כדי כך לשתף פעולה עם דרישות הגרמנים לרכז את היהודים ולהעבירם למחנות עבודה בכפייה או למחנות השמדה, עד ש"שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, %break הביע בעיתונו את זלזולו כלפי יחס האיטלקים ליהודים בשטחים הכבושים באיטליה". לדבריו, "האיטלקים רפויים מאוד ביחסם ליהודים. %break הם מגינים על יהודי איטליה, גם בתוניס וגם בצרפת הכבושה, ואינם מאפשרים לגייס אותם לעבודה או להכריח אותם לענוד מגן דוד". %break %H ענבי נחמה %break בארכיון ההיסטוריה שבעל פה של ג'ף וטובי הר יש עדויות קורעות-לב של יהודים לפני השואה, בזמן השואה ולאחריה. אבל הסיפור של פלורי יגודה, זמרת ומלחינה של שירים בלדינו, יהודייה אמריקאית שנולדה בבוסניה, הוא שונה לחלוטין. %break כאשר "הגענו ליבשת איטליה", היא נזכרת, "זה היה כמו להגיע לארץ המובטחת. אני מתכוונת לזה! והיו סירות [של פליטים אחרים] בכל מקום, אנשים שהגיעו מכל מקום לאיטליה. %break והמחזה שלעולם לא אשכח הוא של נשים איטלקיות, לבושות בשחור, עם סלים גדולים, ענקיים, של ענבים, ענבים שחורים. והיינו רעבים; זה היה מעולה! בכל אופן, כל הפליטים הגיעו לכיכר... ולמספר ארגונים הומניטריים היו שולחנות גדולים מלאים בבגדים, %break והם דאגו לצורכי המזון היומי שלנו. אך הם לא יכלו למצוא לך מקום לגור... אז הלכתי מבית לבית, מדלת לדלת לראות אם אנחנו יכולים למצוא מקום לינה. אחרי הליכה של כשש שעות... אני דופקת על דלת ואישה גדולה בעלת מבנה גוף מוצק, %break לבושה יפה [פותחת את הדלת] ואני מסבירה לה את מצבי... שאני זקוקה לחדר רק עבור אימא שלי ועבורי, והיא אומרת 'סי סניורה [כן, גברת], היכנסי, יש לי חדר בשבילך, הביאי את אימא שלך'. זו הייתה התחלה של חיים חדשים". %break %H למרות הכול - שמירה על התודעה הקבוצתית היהודית %break בספר "נתיבי האמנציפציה" בוחנים פייר בירנבאום ואירה קצנלסון קהילות יהודיות שונות ואת תהליך האמנציפציה שהן עברו. בנוגע ליהדות איטליה הם כותבים כי "השאלה [שפרק] זה מנסה לענות נוגעת בייחודיות של הקהילה היהודית הקדומה הזו, %break והאם תהליך האמנציפציה שעברה היה שונה מזה של קהילות יהודיות אחרות באירופה. [הפרק שואל] באיזו מידה ובאיזו תקופה ניתן לומר שיהודי איטליה הפכו לאיטלקים בעלי דת יהודית? מדוע תפקידם הפוליטי והכלכלי ביצירת איטליה המאוחדת היה כה גדול? %break מדוע הגיבו בצורה כה ייחודית לסתירות הפנימיות הגדולים של היהדות המודרנית - אורתודוקסיה מול רפורמה, מסורת מול התבוללות, לאומיות איטלקית מול ציונות? %break גם חיים ויצמן הרגיש ביהודי איטליה 'קסם של תעלומה'. 'כל המניעים שהצדיקו את התפתחות הציונות במדינות אחרות לא חלו במקרה של איטליה'. הם היו שונים כל כך מ"האזרחים בני דת משה" שוויצמן התרגל לפגוש בצרפת ובגרמניה. %break מה שבלבל אותו הוא שהיהודים האיטלקים נטמעו לחלוטין באיטליה, ועם זאת היו גאים כל כך ביהדותם. %break אמנם, "נכון שתהליך האמנציפציה של יהודי איטליה, היה במובנים רבים דומה לזה של היהודים במקומות אחרים באירופה: התפתחות כלכלית, היטמעות מהירה בחברה הלא-יהודית, ויתור על המסורת היהודית באמצעות המרת דת ונישואים מעורבים, %break והיצמדות לתנועות ליברליות ומרקסיסטיות", כותבים בירנבאום וקצנלסון, "אך באותה מידה, בתקופה שבין 1830 ל-1870 היו לתהליך האמנציפציה מאפיינים פוליטיים, פסיכולוגיים, כלכליים ותרבותיים שהיו ייחודיים בהיסטוריה של יהדות אירופה באותה עת. %break כתוצאה מכך, הקהילה היהודית באיטליה, למרות גודלה הקטן, פיתחה תודעה קבוצתית. %break באופן דומה, "בניגוד למה שקרה בצרפת (שבה במקרים רבים הפכו היהודים את עצמם לתיאורטיקנים של המדינה הרפובליקנית החילונית) ובניגוד לאנגליה (שבה נותרו היהודים כקבוצה פסיבית מבחינה פוליטית), %break באיטליה, ובעיקר בפִּיֶימוֹנְטֶה, פעלו היהודים כקהילה בעלת מודעות פוליטית. %break כמו כן, יהודי איטליה נטו פחות למחלוקות בנוגע להתבוללות. רבים מהם הביעו את יהדותם באמצעות קשרי משפחה יותר מאשר בדלנות דתית. "היהודים האיטלקים", ממשיכים שני החוקרים, "כמו יהודים אחרים במאה התשע-עשרה, %break נאלצו להתמודד עם הבעיות הפנימיות הגדולות של זמנם, כולל התבוללות, רפורמה, אנטישמיות, ציונות, מרקסיזם וחילוניות". אולם, באופן כללי הם לא לקחו אף אחת מן המגמות האלה לקיצוניות. %break במקום זאת, "יהודים איטלקים מסורתיים הביעו את יהדותם באמצעות קשרי משפחה שלעיתים קרובות היו יותר ביטוי של אליטיזם [גאווה להיות יהודים] מאשר של בדלנות דתית". %break גם לאחר שיהודי איטליה הושפעו במידה מסוימת מהמגמות השונות שהוזכרו, והקימו מוסדות נפרדים לקהילות שלהם, ב-1917 "אוחדו המוסדות היהודיים תחת קורת גג משותפת, 'איחוד הקהילות הישראליות', החלטה ששמה קץ לבלבול". %break גם העיתונות היהודית ניסתה כמיטב יכולתה להימנע מעימותים פנימיים. כתב-העת היהודי היחיד, איל ווסילו ישראליטיקו [דגל ישראל], "היה 'דגל של כל הלכי הרוח', ללא שום כיוון אידיאולוגי מוגדר". %break העיתון אכן כתב על בעיות יהודיות כמו נישואים מעורבים, שקיעת התרבות היהודית וההתרחקות מהמסורת היהודית, וכן על הנושאים שהציונות הציגה. עם זאת, ככלל, העיתון היה "עסוק בעיקר בהימנעות מפולמוסים, בעיקר פוליטיים". %break ללא ספק אלפי יהודים מאיטליה אכן נספו בשואה. ב-8 בספטמבר 1943 הגישה איטליה את כניעתה ללא תנאי לבעלות הברית. כתוצאה מכך הגרמנים כבשו את צפון איטליה ומרכזה, וכן גם את האזורים האיטלקיים ביוגוסלביה, ביוון ובצרפת. %break על פי המוזיאון לזכר השואה של ארה"ב "הכיבוש הגרמני של איטליה שינה באופן קיצוני את המצב עבור שאר 43 אלף יהודי איטליה שחיו בצפון המדינה. הגרמנים הקימו במהירות מנגנון אס-אס ומשטרה, בין השאר כדי לגרש את יהודי איטליה לאושוויץ-בירקנאו". %break הגרמנים ערכו מאמצים רבים כדי לאסוף את היהודים מרומא, מילאנו, גנואה, פירנצה, טריאסטה וערים גדולות אחרות בצפון איטליה. אולם גם עתה האיטלקים לא שיתפו פעולה. כתוצאה מכך "מבצעים אלה זכו להצלחה מוגבלת, %break בין היתר בגלל התראה מוקדמת שניתנה ליהודים על ידי הרשויות האיטלקיות והוותיקן, ובחלקם בשל חוסר נכונותם של רבים מהאיטלקים הלא-יהודים, כולל רשויות משטרת איטליה, להשתתף במעצרים או להקל עליהם. %break "בסך הכול", מסכם דוח המוזיאון, "גירשו הגרמנים 8,564 יהודים מאיטליה, משטחי צרפת שהיו תחת כיבוש איטליה ומהאיים של רודוס וקוס - רובם לאושוויץ-בירקנאו. 1009 מהם חזרו". כ-300 נוספים מתו מירי או במחנות מעבר. %break אמנם אי אפשר להקל ראש ברציחות הללו, אך בהשוואה לקהילות אחרות שהיו תחת הכיבוש הנאצי והושמדו כמעט לחלוטין, כ-15 אחוז מיהדות איטליה שנספתה בשואה לא ממש נחשבה כסיפור הצלחה עבור מכונת ההרג הנאצית. %break כשחושבים מדוע הגרמנים נכשלו ניכר כי חוסר רצונו של העם האיטלקי לתרום למאמצי הנאצים היה קריטי להצלת הקהילה היהודית. %break "הפער המשמעותי בין התדמית [שהייתה לאיטלקים] על היהודים בכלל [שהפגינו פירוד] לתדמית שהייתה להם על יהודי איטליה [שנשארו מאוחדים]", כפי שתיארו בירנבאום וכצנלסון, %break הוא ללא ספק הסיבה שהאיטלקים התייחסו ליהודים בצורה הרבה יותר טובה מאשר במדינות האחרות שהיו תחת הכיבוש הנאצי. כפי שנאמר בתחילת הפרק, אם נשווה את יהדות איטליה לקהילות היהודיות במדינות כמו פולין, גרמניה או אוסטריה, %break ההבדל הבולט ביותר בינם לבין יהדות איטליה הוא המחויבות של יהודי איטליה להישאר כ"קהילה בעלת מודעות פוליטית" אחת, עם "תודעה קבוצתית" ודגש על "קשר משפחתי" מעל לכל ההבדלים.
שמור ספר
בדוק
בטל