ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים ל
%book להשפיע נחת רוח לבורא
%break
%letter 1
1. לא נברא העולם אלא בהשפעה, לעסוק בתורה ומעשים טובים, 
בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא להנאת עצמו, כמ"ש, כל פעל ה' 
למענהו, בכדי שהבריות ישפיעו לו נחת רוח. אבל בתחילה עַיר פרא 
אדם ייוולד, שכל עניינו הוא, להנאת עצמו, ואין בו הרצון להשפיע כלל. 
%break
והוא טוען, כל פעל ה' למעני ולהנאתי, שהרי רוצה לבלוע העולם 
ומלואה לטובתו ולתועלתו. לפיכך הטביע הבורא ייסורים קשים ומרים 
בקבלה לעצמו, הטבוע באדם מעת לידתו, הן מכאובים גופניים והן מכאובים נפשיים. 
%break
באופן, שאם יעסוק בתורה ומצוות אפילו להנאת עצמו, מ"מ ע"י 
המאור שבה, ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה, שיש בטבע 
הקבלה לעצמו. ואז ייתן אל ליבו לפרושׁ את עצמו מטבע הקבלה הזו, 
ויתמסר לגמרי לעבוד רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. 
%break
ואז יפקח ה' את עיניו, ויראה לפניו עולם מלא מתכלית השלמות.
%S (זוהר לעם. בראשית, 103)
%break
%letter 2
2. כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח 
על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, 
אסור לו לחשוב בדברים האלו, שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה. 
%break
ולפיכך, כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירוד ממנו יתברך. 
ולא יבוא לידי השואת הצורה לעולם. וזה מה שאמרו ז"ל: כל מעשיך 
יהיו לשם שמים, כלומר דביקות בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. 
%break
דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. שאז תבוא 
להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו להשפיע 
ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה.
%S (בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
%break
%letter 3
3. עיקר עבודת האדם צריך להיות, איך לבוא ולהרגיש טעם 
בלהשפיע נחת רוח ליוצרו. היות שכל מה שהאדם עושה לתועלת 
עצמו, מרחקת אותו מה', מטעם שינוי צורה. 
%break
מה שאין כן, אם הוא עושה מעשה לתועלת ה', אפילו שהמעשה 
תהיה הכי קטנה, מכל מקום נקרא זה "מצוה". לכן, עיקר השתדלות 
האדם, צריך להיות להשיג כח המרגיש טעם בלהשפיע. 
%break
וזהו על ידי שממעטין בכח המרגיש טעם בקבלה עצמית. ואז לאט 
לאט משיגים את הטעם בלהשפיע.
%S (בעל הסולם. שמעתי. יב. "עיקר עבודת האדם")
%break
%letter 4
4. אלה אנשים שרוצים להכנס לדרך האמת, שיגיעו לבחינת 
הדביקות, צריכים להרגיל עצמם, שכל המחשבה דיבור ומעשה שלהם 
יהיו על הכוונה, שע"י זה שהם עושים מעשי המצות ועוסקים בתורה, 
תצמח מהעבודה זו נחת רוח להבורא, 
%break
ואסור להם לעשות חשבון, מה שהם יכולים לקבל מהבורא, עבור זה 
שהם רוצים לתת לו נחת רוח, זאת אומרת, שלא יעלו על 
מחשבותיהם, מה הבורא יתן להם, שתהיה להם היכולת להוציא 
מרשותו של הבורא לרשות שלהם, 
%break
שזה יגרום להם שיעשו שתי רשויות, היינו רשות הבורא ורשות של 
הנבראים, שזהו ההיפך מבחינת הדביקות.
%S (רב"ש - א'. מאמר 6 "ענין בטחון" 1986)
%break
%letter 5
5. צריך תמיד לזכור את הסיבה, המחייבו לעסוק בתו"מ. וזה ענין 
שדרשו חז"ל "שתהיה קדושתכם לשמי", שפירושו, שאני אהיה הגורם 
שלכם. שזה נקרא, שכל עבודתכם הוא בזה, שאתם רוצים להנות לי, 
היינו שכל מעשיכם יהיו בעמ"נ להשפיע. 
%break
כדברי חז"ל "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" (ברכות כ). שפירושו 
הוא, כל אלה, שעוסקים בשמירת תו"מ על הכוונה בכדי להגיע 
לזכירה, בסוד "בזכרי בו, איננו מניח לי לישון", נמצא, שעיקר 
השמירה הוא, בכדי לזכות לזכירה. 
%break
זאת אומרת, זה שרוצה לזכור את הבורא, זה הוא הגורם שמירת 
תו"מ. היות לפי זה, הסיבה והגורם, שצריך לשמור את התו"מ, הוא הבורא. 
%break
היות בלי זה אין האדם יכול להתדבק בהבורא, מטעם ש"אין אני והוא 
יכולים לדור במדור אחד", מסיבת שנוי צורה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. לח. "יראת ה' הוא אוצרו")
%break
%letter 6
6. אף על פי שענין ההשתוקקות אינו בידי אדם, אם אין לו חשק 
לדבר, אין הוא יכול לעשות שום דבר. אבל על כל פנים הוא צריך 
לגלות את הרצון לכיסופין, היינו הרצון להשתוקק. שהוא צריך לגלות ביקוש על זה. 
%break
היינו, שצריך לגלות הרצון והחשק להשתוקק לה', היינו להשתוקק 
להרבות כבוד שמים, להשפיע נחת ליוצרו, למצוא חן בעיניו ית'.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קעה. "והיה כי ירחק ממך")
%break
%letter 7
7. אנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שהשכר שלנו יהיה, 
שע"י זה נזכה לצאת מגלות והשעבוד של הרצון לקבל לעצמו, ונוכל 
לעבוד הכל בעל מנת, שיצמח מזה נחת רוח להבורא, ושכר אחר אין 
אנו דורשים עבור העבודה בתו"מ. 
%break
היינו, שאנו רוצים לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו 
משמשים למלך גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו 
מרגישים את רוממותו יתברך. אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, 
שאנחנו משמשים את הבורא, זה יהיה השכר שלנו, 
%break
ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא שנרגיש, כי 
העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 13 "מהו "לחם רע עין" בעבודה" 1989)
%break
%letter 8
8. מוטל על האדם לבדוק את עצמו תמיד, את מטרת עבודתו. היינו, 
שבכל מעשים שהוא עושה, אם הקב"ה יקבל מזה נחת רוח. כי הוא 
רוצה בהשתוות הצורה לה', שזה נקרא "כל מעשיך יהיו לשם שמים". 
היינו, שכל מה שהאדם עושה, הוא רוצה בזה, שה' יהנה מזה, 
%break
כמ"ש: "לעשות נחת רוח ליוצרו". ועם הרצון לקבל צריך להתנהג עמו 
ולומר לו: כבר החלטתי, ששום הנאה אני לא רוצה לקבל, מטעם 
שאתה רוצה להנות. היות על הרצון שלך אני מוכרח להיות נפרד מה', 
כי שינוי צורה גורם פירוד וריחוק מה'. 
%break
והתקוה של אדם צריך להיות, היות שהאדם לא יכול להשתחרר 
משליטת הרצון לקבל, והוא נמצא תמיד בגלל זה בעליות וירידות, לכן 
הוא מצפה לה', שיזכה שה' יאיר עיניו, ושיהיה לו כח להתגבר ולעבוד רק לתועלת ה'. 
%break
וזה כמ"ש: "אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש". "אותה", היינו 
השכינה הקדושה. ומבקש, שיהא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי".
%S (בעל הסולם. שמעתי. יט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 9
9. מוטל על האדם כל יום להתפלל, שה' יאיר עיניו, ויכיר את גדלות 
וחשיבות ה', בכדי שיהיה לו חומרי דלק לתת יגיעה על הכוונה 
דלהשפיע. ויש בזה להבחין ב' בחינות: א. שיהיה לו רצון להשפיע 
נחת רוח ליוצרו, שזו יהיו כל שאיפותיו.
%break
%letter ב
ב. שיעשה מעשים על הכוונה, שהמעשים יביאו לו רצון, שירצה 
לעשות מעשים בכדי שיהיה נחת רוח להבורא. כלומר שהוא צריך 
לעשות מעשים ויגיעות גדולות בכדי שישיג אור וכלי. אור נקרא, היינו 
שקבל מה' רצון שהוא משתוקק כל היום לעשות נחת רוח להבורא. 
%break
וכלי נקרא, רצון, כלומר שיהיה לו רצון שירצה להשפיע לה'. וב' אלה הוא צריך לקבל מהבורא.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 18 "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה" 1989)
%break
%letter 10
10. מי שרוצה ללכת בבחינת השפעה, הוא צריך להיות תמיד 
בשמחה, היינו בכל הצורות הבאות עליו הוא צריך להיות בשמחה 
מטעם שאין לו שום כוונה לקבלה עצמית. 
%break
לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הוא באמת עובד בעל מנת להשפיע, 
בטח שהוא צריך להיות בשמחה בזה שהוא זכה להיות משפיע נחת 
רוח ליוצרו, ואם הוא מרגיש שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן 
צריך להיות בשמחה, 
%break
משום מצד עצמו האדם אומר שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, הוא 
שמח בזה שאין הרצון לקבל יכול להנות מעבודה זו, מזה הוא צריך לקבל שמחה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה") 
%break
%letter 11
11. כשהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, בכדי להשיג את המטרה 
שלו, הנקראת, דבקות בה', דהיינו שכל מעשיו יהיו בעל מנת 
להשפיע, הוא צריך לתת יגיעה הנקראת, יסורים, שפירושו, שהאדם 
צריך ללכת נגד הטבע שלו. 
%break
כלומר, היות שהאדם נברא בכלים להנות לעצמו, והוא צריך ללכת 
בדרך שיגיע להנות להבורא, ולא לתועלת עצמו, ולזה הגוף מתנגד. 
ועל זה יש מלחמות: פעם גובר הרצון להשפיע, ופעם גובר הרצון לקבל. 
%break
וצריכים לדעת, שכל הכוחות שיהיו להאדם, שתהיה לו היכולת ללכת 
נגד הרצון לקבל, האדם צריך לקבל מתורה, כמו שאמרו חז"ל, 
"בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". היינו בזמן שהוא הולך לעסוק 
בתורה, ונותן יגיעת התורה, לאיזה שכר הוא מצפה, 
%break
הוי אומר, לכוון לזכות להרצון להשפיע לה'. וזה נקרא, שלומד תורה 
בכדי להגיע לשמה, הנקרא, בעל מנת להשפיע, שהיא בחינת "הדבק במדותיו יתברך".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 18 "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה" 1989)
%break
%letter 12
12. כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו רואה מילוי 
לחסרונו, אז מתחלת לרקום בו בחינת יסורים וכאבים, בזה שהוא 
השקיע כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות 
המחשבות לבוא בזה אחר זה. 
%break
לפעמים בניצוצי יאוש, ולפעמים מתחזק, ואח"כ עוד הפעם הוא רואה 
שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. עד שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג 
זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו 
כל פעם בחינת כאב, על מה שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', 
%break
ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", אז 
בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש לו עכשיו "כלי אמיתי". נמצא לפי 
זה, מה שהוא רואה, שעכשיו, לאחר כמה שנות עבודה, שהוא הלך 
אחורה, זהו נעשה בכוונה תחילה, 
%break
כדי שירגיש כאב בזה שאין לו דביקות ה'. נמצא לפי זה, שכל פעם 
הוא מוכרח לראות, איך שהוא מתקרב יותר לבחינת עשיית הכלי, 
הנקרא "חסרון אמיתי", שהמודד של קטנות וגדלות חסרון, הוא 
בשיעור היסורים, שהוא מרגיש, בזה שאין לו המילוי, 
%break
הנקרא כאן "דביקות בה'", שכל רצונו וחשקו יהיה אך ורק לעשות 
נחת רוח להבורא יתברך.
%S (רב"ש - א'. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
%break
%letter 13
13. אלו, שהולכים בדרך האמת, היינו שרוצים לעשות נחת רוח 
ליוצרו, והם רואים, שכל מעשיהם אינם לשם שמים, אז הם מתפללים 
לה', שהוא יראה, שהם יוכלו לעשות מעשים לשם ה'. אז אומר הקדוש ברוך הוא, 
%break
"בכל מקום אשר אזכיר את שמי", היינו שאתם תתנו לי את 
האפשרות, שאני אוכל ליחס את שמי על מעשיכם. היינו, שיהיה 
התעוררות מלמטה, שאני, אומר הקדוש ברוך הוא, איחס את שמי על 
המעשים. אז מאיפה אתם תדעו, שאני כבר מיחס את שמי עליהם. 
%break
זה תראו, אם אני "אבוא אליך וברכתיך". היינו שכל מטרת הבריאה, 
שהיא להטיב לנבראיו, אינה יכולה להתגלות מטרם שתקנתם את ענין 
נהמא דכסופא, היינו שתעשו את מעשיכם להשפיע. ואז יקוים מטרת 
הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. 
%break
וזה שכתוב, "בכל מקום אשר אזכיר את שמי". שאני יחסתי את שמי 
עליהם, היינו שכל מעשיכם רק להשפיע. אז תדעו, אם אני "אבוא 
אליך, וברכתיך". 
%break
על דרך שאומר הרמב"ם, "היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות".
%S (רב"ש - ג'. מאמר 496 "דרך אמת")
%break
%letter 14
14. כתוב "אז תתענג על ה'", שפירוש של אז, הוא מקודם שהיא 
תחילת עבודתו לא היה לו תענוג, אלא עבודתו היתה בדרך הכפיה. 
מה שאין כן אח"כ, כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בע"מ להשפיע, ולא 
להסתכל על עצמו, אם מרגיש טעם בעבודה, 
%break
אלא הוא מאמין, שהוא עובד בכדי שעם עבודתו הוא משפיע נחת 
ליוצרו, והאדם צריך להאמין שה' מקבל עבודת התחתונים, ולא חשוב 
כמה ואיך הצורה של עבודתם, ואת הכל הקב"ה מסתכל על הכוונה 
ומזה יש נחת להבורא, אז האדם זוכה התענג על ה'. 
%break
שגם בעת עבודת ה' כבר ירגיש טוב ועונג, היות שעכשיו האדם עובד 
ממש לה', כי היגיעה שנתן בעת עבודת הכפיה מכשיר את האדם 
שיוכל לעבוד באמת לשם ה'. 
%break
נמצא, שגם אז התענוג שהוא מקבל, הוא על ה', היינו לה' דוקא.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ה. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
%break
%letter 15
15. אמרו חז"ל: "כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים 
לדור במדור אחד". וזה הוא מטעם שעושה ב' רשויות. מה שאין כן 
כשהוא בבחינת אין, והוא מבטל את עצמו להשורש, היינו שכל כוונתו 
הוא רק להשפיע, דוגמת השורש, 
%break
נמצא שאין כאן רק רשות אחד, היינו רשותו של הקב"ה. וכל מה 
שהוא מקבל בעולם, הוא רק בכדי להשפיע לה'. וזה פירוש מה 
שאמר: "כל העולם כולו לא נברא אלא בשבילי, ואני לשמש את קוני", 
%break
לכן אני מוכרח לקבל כל המדרגות שישנו בעולם, מטעם כדי שאוכל 
להשפיע הכל לה', הנקרא "לשמש את קוני".
%S (בעל הסולם. שמעתי. יז. "מהו, שהס"א נקראת, מלכותא בלי תגא")
%break
%letter 16
16. אין לאדם מה לתת לה', כמו שכתוב "אם צדקת מה תתן לו", 
שאין לו להאדם לתת לה' רק בחינת הכוונה לבד, שנקרא "לשמי". 
ויותר מזה אין לו מה לתת, כי אין הקדוש ברוך הוא בעל חסרון, שיתנו 
לו משהו, וכל מה שנותנים לו זוהי רק הכוונה לבד. 
%break
וגם הכוונה לשם שמים, גם כן אינה לטובת ה', אלא לטובת האדם, 
שעל ידי זה האדם יקבל כל התענוגים בלי שיהיה נהמא דכסופא, כיון 
שעל ידי השתוות הצורה האדם יוצא מבחינת מקבל לבחינת משפיע. 
ואז האדם יכול לקבל כל התענוגים. וזה נקרא "לשמי". 
%break
אם הקדוש ברוך הוא יכול לומר שמקום הזה הוא שמי, משום שהאדם 
אמר שהוא לא רוצה שום דבר לתועלת עצמו, אלא הכל לה'. נמצא 
שה' יכול להזכיר את שמו שם, משום שהאדם ביטל את רשות עצמו, 
ועשה את המקום בשביל השם. 
%break
ואז, "אבוא אליך וברכתיך". אז יכולה לבוא שם ברכת ה', כל מה 
שהקדוש ברוך הוא רוצה להטיב לנבראיו.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 390 "בחינת אתכפיא ובחינת אתהפכא")
%break
%letter 17
17. אחרי שמשיג המדרגה הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי 
תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום 
חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת. כלומר 
שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, 
%break
שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו 
וגדלותו וחשיבותו של המלך. אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך 
לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. 
%break
נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה 
שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם 
כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 223 "הכניסה לעבודה")
%break
%letter 18
18. בזמן שהאדם בא לידי דרגה שהוא רוצה להשפיע לה', היינו נחת 
רוח ליוצרו, ואז מתחיל לחשוב מה חסר לה', בכדי שיוכל להמציא לו, 
כי כל דאגותיו הן רק שתהיה נחת רוח להקדוש ברוך הוא, אז הוא 
רואה שכל מה שברא את העולם, בכדי שיקבלו תענוגים ממנו, 
%break
ויותר מזה לא חסר להקדוש ברוך הוא. לכן הוא ממלא אז את רצון ה' 
ומקבל את התענוגים. ואז כבר אין שום ענין של נהמא דכסופא, 
מטעם שהוא לא מקבל את התענוגים משום שהוא רוצה להנות, אלא 
מטעם שרוצה להשפיע להקדוש ברוך הוא. 
%break
כי בזמן שהאדם בא לדרגה שרוצה רק להשפיע לה', אז עובר ממנו 
הצמצום, ורואה את העולם שהוא מלא כל הארץ כבודו. ואז הוא רואה 
שכל זה נגלה לעיניו בכדי שיהנה מזה. לכן אחר שהשיג את דרגת השפעה, 
%break
היינו שהשיג את המדרגה שכל רצונו הוא רק להשפיע נחת רוח לה', 
אז האדם ממלא את עצמו מכל התענוגים מה שעיניו רואות, כנ"ל 
בביאור "מלא כל הארץ כבודו".
%S (רב''ש - ג'. מאמר 295 "כל מקדש שביעי - א")
%break
%letter 19
19. הגם שהרצון לקבל הוא דבר הכרחי, מסיבת "כי זהו כל האדם", 
כי מה שיש באדם חוץ מהרצון לקבל אינו שייך להנברא, אלא אנו 
מיחסים להבורא. אבל הרצון לקבל הנאה צריך להיות מתוקן בעמ"נ להשפיע. 
%break
כלומר, שהתענוג והשמחה שהרצון לקבל לוקח, צריך להיות על 
הכוונה משום שיש נחת רוח למעלה מזה שיש להנבראים תענוגים. כי 
זה היתה מטרת הבריאה להטיב לנבראיו. וזה נקרא "שמחת השכינה למעלה". 
%break
ומשום זה מחויב האדם לחשוב עצות, איך הוא יכול לעשות נחת רוח 
למעלה. ובטח שעל ידי זה שיהיה לו תענוג, יהיה נחת רוח למעלה. 
לכן הוא משתוקק להיות תמיד בהיכל המלך, ויהיה לו היכולת 
להשתעשע בגנזי המלך. 
%break
ומזה בודאי יהיה נחת רוח למעלה. נמצא, שכל ההשתוקקות צריך להיות רק לשם שמים.
%S (בעל הסולם. שמעתי. א. "אין עוד מלבדו")
%break
%letter 20
20. ותחזק התקשרותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך, שיהא 
הכל נחת רוח אליך. וזה עקר כונתינו. ואם אין לנו שכל לכוון את לבבנו 
אליך, אתה תלמדינו, אשר נדע באמת כונת רצונך הטוב.
%S (נועם אלימלך. "תפילה קודם תפילה")
%break
%letter 21
21. בזמן שהאדם צריך להחליף את המטרה, היינו במקום שתחילת 
עבודתו בתו"מ היתה המטרה שלו, מה שהוא רוצה לקבל עבור 
היגיעה, היה תועלת עצמו, ועתה הוא הולך להחליף את המטרה, 
%break
כלומר במקום שהיה חושב, מתי אני אשיג את המטרה עבור הרצון 
לקבל שלי, שאני אוכל להנות, הוא משתוקק עכשיו להמטרה, ואומר, 
מתי אני אוכל להנות את הבורא, ולוותר על תועלת עצמי. והיות 
שהמטרה הזו היא נגד הטבע, אז הוא זקוק יותר לאמונת ה', 
%break
היינו שהוא צריך להשתדל תמיד להשיג את גדלות ה'. כלומר 
שבשיעור שהוא מאמין בגדלות ה', בשיעור זה הוא יכול לעשות 
מעשים על כוונה זו. ולכן מוטל על האדם כל יום להתפלל, 
%break
שה' יאיר עיניו, ויכיר את גדלות וחשיבות ה', בכדי שיהיה לו חומרי 
דלק לתת יגיעה על הכוונה דלהשפיע.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 18 "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה" 1989)
%break
%letter 22
22. אלו אנשים, שרוצים לעבוד בלי שום תמורה, אלא בעל מנת 
להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז המודד הוא גדלות הבורא. כלומר, לפי 
מה שהאדם משער בעצמו גדלות המלך, בשיעור זה יש לו כח לעבודה. 
%break
וכמו שכתוב (הקדמה לתע"ס, אות יד), שיש ענין אמונה חלקית, שכל 
אחד ואחד יש לו שיעור באמונה. כלומר, שזה קובע לו, כמה כוחות 
הוא צריך לתת בעבודת ה'. וזה כמו שאומר בזה"ק על פסוק "נודע 
בשערים בעלה. כל חד וחד לפום מה שמשער בלביה". 
%break
שפירושו, כל אדם יש לו שיעור בגדלות ה'. והגדלות ה' הוא אצל 
האדם לפי מה דמשער בלבו.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 21 "מהו "שכור אל יתפלל", בעבודה" 1989)
%break
%letter 23
23. בכדי שיהיו חומרי דלק לעבוד בעל מנת להשפיע, ולא לקבל שום 
תמורה, אלא העבודה בעצמה תהיה שכר, אנו זקוקים להאמין בו 
יתברך. הכוונה, להאמין על גדלותו. וצריכים לתת כח ויגיעה גדולה 
איך להשיג אמונה בגדלות הקב"ה. 
%break
ובלי אמונה בגדלות הבורא, אין כח לעבודה בעל מנת להשפיע. 
כלומר, שדוקא בזמן שמרגישים גדלות ה', אז האדם מוכן לעבוד בלי 
שום תמורה. אלא העבודה בעצמה היא השכר, היות ששוה אצלו מה 
שהוא משמש למלך גדול, 
%break
שכל הון דעלמא אין לו שום ערך נגד השרות הזה, שה' נותן לו רשות 
לכנס ולשמש אותו. לכן אנו צריכים לרכז את כל מחשבותינו, איך 
להגיע להרגיש את גדלות ה'. ואז הכל נמשך אחרי הנקודה זו.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 21 "מהו "שכור אל יתפלל", בעבודה" 1989)
%break
%letter 24
24. אם כוונתם היא לעשות נחת להבורא, הרי זה גורם, שאם הם 
רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא, כי כפי 
שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים להיבטל אליו ולעשות את 
כל מעשיהם רק לשם שמים. 
%break
וזה כמו שאומר בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה", שכל אחד 
ואחד "לפום מה דמשער בלביה". אי לזאת, אלו אנשים שרוצים לעבוד 
לשם שמים, בכדי שיהיה להם חומרי דלק לעבודה, הם צריכים כל יום 
להשתדל להשיג בחינת אמונה בגדלות ה', 
%break
היות שגדלות ה' זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. וזהו כל התענוג 
שיש להם בעבודתם.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 15 "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 25
25. העובד ה', היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות 
בשמחה בזה, שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה 
הזאת, סימן שחסר לו בהערכת גדלות המלך. לכן אם רואה שאין לו 
שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות המלך. 
%break
ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח עיניו 
וליבו, שירגיש את גדלות ה'. וכאן מתפתחות ב' הבחינות:
%break
%letter א
א. בזה שאין לו הרגשת גדלות המלך צריך להצטער. ב. צריך להיות 
בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא כמו שאר 
אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על מנת לקבל.
%break
וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך 
להצטער על רוחניות. ומזה הוא צריך להיות שמח, שה' שלח לו 
מחשבות של חסרון רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה'. ולכן הוא צריך לשמוח.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 42 "עבדו ה' בשמחה")
%break
%letter 26
26. מי שעובד מטעם להשפיע, היינו שיש טבע בהגוף שיכול להכניע 
את עצמו תחת מי שגדול ממנו, ויש לו כח לשמש את מי שגדול ממנו, 
נמצא שרק שיעור גדלותו של השם יתברך מחייב אותו את העבודה. 
%break
ובשיעור שמאמין בגדלות השם יתברך, לפי שיעור זה יש לו כח 
לעבודה. ומאחר שרצון ה' הוא שהתחתונים יזכו לראות את גדלותו 
ורוממותו של הבורא יתברך ויתעלה, לכן משום זה התחתון צריך 
לעבוד רק מטעם להשפיע. 
%break
היינו לא מטעם מתנת המלך, הנקרא אהבה התלויה בדבר, אלא 
מטעם המלך עצמו, מאחר שהוא מאמין בגדלות המלך, לכן יש לו כח 
להשפיע ולשרת את המלך. נמצא שכל עבודתו היא בהתבוננות 
גדלותו ורוממותו יתברך. 
%break
ובשיעור שיש לו הכרה בגדלותו, בשיעור זה הוא מרבה בהעבודה. 
לכן יש מעלה יתירה בהעבודה של על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 326 "עבודת האדם")
%break
%letter 27
27. בכדי לזכות לאמונה, צריכים להקדים מקודם, יראה, כי היראה 
היא מצוה כוללת כל המצות שבתורה, להיותה השער לאמונתו ית', 
שלפי התעוררות יראתו בהשגחתו ית', כן שורה בו האמונה, בהשגחתו ית'. 
%break
והיראה הוא, שמפחד שמא ימעט בעשית נחת רוח ליוצרו, שפירושו 
שהיראה שהאדם צריך לפחד מה' אולי לא יוכל להשפיע נחת רוח לה' 
ולא שהיראה תהיה לתועלת עצמו. לפי הנ"ל יוצא כי השער לאמונה 
הוא יראה. אחרת אי אפשר להגיע לאמונה. 
%break
ובכדי להגיע ליראה, היינו שיהיה לו פחד אולי לא יוכל להשפיע נחת 
רוח ליוצרו, אז מקודם צריך שיהיה לו רצון וחשק להשפיע, ואח"כ 
אפשר לומר שיש מקום לפחד אולי לא יהיה לו אפשרות לקיים, את היראה. 
%break
אבל בדרך כלל אדם מפחד אולי לא יעלה בידו לקיים בשלימות אהבה 
עצמית, ולא שידאג אולי אפשר לא יוכל, להשפיע להבורא. ומאיזה 
חומר אדם יכול להגיע, ולהשיג תכונה חדשה, שהוא צריך להשפיע; 
וקבלה עצמית, הוא דבר פסול. הלא זה הוא נגד הטבע... 
%break
אי לזאת יש עצה אחת, אם מתאספים כמה יחידים שיש להם הכח 
הקטן הזה, שכדאי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכח 
והחשיבות לדבר השפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, 
וכל אלה היחידים מתבטלים כל אחד להשני. 
%break
כולם יש לכל הפחות בכח, את ענין של אהבת הבורא, אבל בפועל, לא 
יכולים לקיים את זה, אז על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל 
את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, 
%break
הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי. אבל בתנאי 
כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל 
את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, 
%break
אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, רק על ידי 
זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא 
רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו 
שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח. 
%break
נמצא שרק על ידי זה קבל צורך שמבין שענין להשפיע הוא דבר חשוב 
ונחוץ וזה הגיע לו ע"י אהבת חברים, ואז שייך לומר יראה היינו 
שמתירא אולי לא יוכל להשפיע נחת רוח להבורא שזה נקרא יראה. 
%break
נמצא שעיקר היסוד שעליו יכולים לבנות, את הבנין, דקדושה הוא 
הכלל של "ואהבת לרעך", שעל ידי זה יכולים לקבל צורך, שצריכים 
להשפיע נחת רוח להבורא, ואח"כ שייך ענין יראה, היינו שמתירא אולי 
לא יכול להשפיע נחת רוח להבורא, 
%break
ואח"כ כשכבר יש לו השער, שנקרא יראה, אז הוא יכול לבוא לאמונה. 
כי האמונה הוא, הכלי להשראת השכינה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 6 "אהבת חברים - ב" 1984)
%break
%letter 28
28. בני ישראל שזכו לתכלית הדבקות במעמד הקדוש היה כלי קבלה 
שלהם בהתרוקנות גמורה מכל קנינים שבעולם והיו דבוקים בו 
בהשואת הצורה, שמשמעותה שלא היה להם שום רצון של קנין 
לעצמם אלא רק בשעור של השפעת נחת רוח שיוצרם יהנה מהם. 
%break
וכיון שהרצון לקבל שלהם התלבש בתמונה של קנין הזה הרי התלבש 
בה והתחבר עמה לעצמות אחד שלם, א"כ ודאי שנעשו בני חורין 
ממלאך המוות, כי המוות בהכרח הוא בחינת העדר ושלילת הקיום של דבר מה, 
%break
וזהו יתכן בעוד שיש איזה ניצוץ הרוצה להתקיים לקנינו עצמו, יתכן 
לומר עליו שהניצוץ הזה אינו מתקיים כי נעדר ומת, משא"כ אם לא 
נמצא באדם שום ניצוץ כזה אלא כל ניצוצי עצמותו מתלבשים 
בהשפעת נ"ר ליוצרם וזהו לא נעדר ולא מת, 
%break
כי אפילו כשהגוף מתבטל אינו מתבטל אלא מבחי' קבלה עצמית 
שהרצון לקבל מלובש בה ואין לו זכות הויה זולתה. אולם כשבא על 
הכונה של הבריאה והשי"ת יש לו נ"ר ממנו שנעשה רצונו, 
%break
נמצא העצמות של האדם שמתלבש בנחת רוחו ית' הזה וזוכה 
לנצחיות גמורה כמוהו ית', ונמצא שזכה לחירות ממלאך המוות.
%S (בעל הסולם. "מאמר החרות")