ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תתוספות
%book מקורות שנוספו שיעור הבוקר 27/1/2020
%break
%letter 1
1. בכל יכולתו המציא ית' תחבולה שדרכה תופיע מציאות תפיסה 
לתחתונים עכ"פ בהארותיו, ותחבולה הזאת היא הנקראת בלשון 
חכמים חושך בסו"ה "ובורא חושך", מלשון בוא וראה חושך. 
%break
כלומר, מניעת האור וחולשת אחיזתנו בו, המובן לנו כמו חושך, היא 
הסיבה הנאמנה לתפיסת האור, וז"ס "כיתרון האור מן החושך", 
כלומר כל תפיסתנו באור הוא מתוך החושך.
%S (בעל הסולם. ספר "אור הבהיר", או"י או"ח) 
%break
%letter 2
2. יש לדעת, שהלילה ברא ה'. ובטח ברא זה אודות המטרה, שהיא 
להטיב לנבראיו. אם כן כל אחד שואל "למה ברא חושך, שהוא בחינת 
לילה. הלא לפי המטרת הבריאה, היה צריך לברוא רק יום ולא לילה". 
%break
והפסוק אומר, "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". היינו דוקא על ידי 
שניהם, שהם לילה ויום, אז בא יום אחד.
%break
אלא כנ"ל, שבכוונה תחילה נברא הלילה, שאינו מאיר בלי תיקונים, 
בכדי לעשות תיקונים, על מה שהלילה מגלה לאדם. כי על הרגשת 
של החושך מתרקמים כלים, שנחוץ להם, בכדי שיהיה להם צורך 
להבורא, שהוא יעזור להם. אחרת אין צורך לישועת ה'. 
%break
היינו, שאין אז צורך להתורה, שהיא בחינת "המאור שבה מחזירו 
למוטב". 
%S (רב"ש א'. מאמר 2 "ענין ענף ושורש" 1985)
%break
%letter 3
3. ברוחניות אין אותיות. וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על 
האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה, בסוד "ובורא חשך", 
%break
שאין כאן שום הוספה וחדוש אלא בריאת החשך, שהוא מרכבה 
מותאמת לגלות האור כי טוב.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ד)
%break
%letter 4
4. האדם צריך לדעת, הגם שהוא צריך להרגיש מה זה חושך, אחרת 
אין הוא מסוגל להנות מהאור, כי ככל דבר שהאדם רוצה לטעום איזה 
טעם שהוא, אם כדאי שהוא ישתמש עמו, הוא מוכרח ללמוד אחד 
מהשני, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". 
%break
כמו שאין האדם מסוגל להנות מהמנוחה, אם הוא לא יודע מה זה 
עייפות. לכן מוכרח האדם לעבור תהליך של עליות וירידות. אבל לא 
להתפעל מהירידות, אלא הוא צריך להתאמץ, שלא יברח מהמערכה. 
לכן, הגם בזמן העבודה, הוא מוכרח לדעת, שהם שני דברים. 
%break
אבל בסוף העבודה, הוא רואה, שהאור והחושך הם כמו שני רגליים 
המביאים את האדם להמטרה.
%S (רב"ש א'. מאמר 34 "מהו יום ולילה, בעבודה" 1988)
%break
%letter 5
5. בשעה שהאדם נמצא במצב השפלות, שזה נבחן שהקב"ה נתרחק 
ונסתלק ממנו, ואין לו שום רצון וחשק לעבודה, שזה נקרא, שהקב"ה 
נותן לאדם צורה על רוחניות, שאין בזה שום טעם, אלא להיפך, האדם 
רוצה לברוח ולשכוח בכלל מעבודה, 
%break
זה נקרא שהבורא מראה לו בחינת אחורים. היות "הפנים" של הבורא 
הוא רצונו להטיב לנבראיו, מה שאין כן "אחורים" הוא ממש להיפך. 
ומדוע מראה הבורא להאדם את בחינת אחורים. הוא בכוונה תחילה, 
שע"י זה האדם יקבל דחיפה לדביקות ה', 
%break
כי לא יוכל להישאר במצב של שפלות. נמצא, שכאן באחורים יש 
בפנימיות בחינת פנים.
%S (רב"ש ב'. מאמר 44 "מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב" 1990)
%break
%letter 6
6. האדם מבין, שהוא צריך כל פעם לראות, איך שהוא מתקדם. אולם 
אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא צריך להתקדם בהשגת החושך, 
שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, שכלי מכונה "צורך להמילוי". 
%break
היינו, שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. 
לכן אין להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה. לכן הוא רוצה 
לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, כי זה שהוא רואה כל פעם, 
איך שהוא מרוחק להשיג את האור, 
%break
היינו שהקב"ה יתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", ואין הוא 
מסוגל להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא לידי 
הרגשה, שהעולם חשך בעדו, 
%break
אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, כנ"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו".
%S (רב"ש ב'. מאמר 30 "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)
%break
%letter 7
7. כתוב "ישראל שגלו, שכינה עמהן". כמו שאמר רבי שמעון בן יוחאי 
"בכל מקום שגלו, שכינה עמהן". מה הרווח מזה בעבודה, שאומר על 
זה "כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה". 
%break
יש לפרש, שהאדם, בזמן שהוא מרגיש, שהוא נמצא בגלות, כלומר 
שטועם טעם בעבודה טעם של גלות, ורוצה לברוח מהגלות, יהיה 
הפירוש, שהאדם צריך להאמין, שבכל מקום שגלו "שכינה עמהן". 
כלומר, שהשכינה נתנה לו לטעום טעם של גלות. 
%break
"עמהן" יהיה פירושו, שהשכינה דבוקה עמהן, ואין הם חס ושלום 
בבחינת פירודא מהשכינה, שצריכים לומר, שזו בחינת ירידה. אלא 
להיפך, שהשכינה נותנת לו עכשיו דחיפה, שיעלה במעלות הקדושה, 
והיא מתלבשת עצמה בלבוש של ירידה. 
%break
וכשהאדם ידע זה, ויאמין שכך הוא, זה יתן לו עידוד, שלא יברח 
מהמערכה, שלא יאמר, שהעבודה דלהשפיע אינה בשבילו, משום 
שהוא רואה תמיד, שהוא נמצא תמיד במצב של עליות וירידות, ואינו 
רואה סוף למצבים האלו, ונופל לבחינת יאוש. 
%break
מה שאין כן, אם הוא ילך בדרכי האמונה, ויאמין בדברי חז"ל, אז הוא 
צריך לומר להיפך.
%S (רב"ש א'. מאמר 5 "מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם" 1988)
%break
%letter 8
8. האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים 
להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש (ריש בשלח). היינו שמצב 
השלימות שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", צריכים 
להיות בשוה, 
%break
היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת 
רוח ליוצרו. ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי 
שלימות, הוא גם כן מסכים. והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את 
עבודתו כאילו היה זוכה להשלימות, זה נקרא מסכים, 
%break
היינו שהיום והלילה שוים אצלו. מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור 
ההבדל יש פירוד, ועל פירוד הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. 
%break
לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה 
שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות.
%S (רב"ש ג'. מאמר 300 "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם")
%break
%letter 9
9. אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה אני 
מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, 
כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא 
ההתגלות שלו, 
%break
כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום 
ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם 
מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות.
%S (בעל הסולם. אגרת ה')
%break
%letter 10
10. אם הבורא נותן מקום עבודה, אז הצדיקים האלו שמחים מאד. 
לכן דרשו "ראשון לחשבון עונות", שזה הוא שמחה להם, מזה שיש 
להם עתה מקום עבודה. 
%break
היינו, שנעשה עתה נצרכים לה', ויכולים לבוא עתה לידי מגע הדוק עם 
ה'.
%S (בעל הסולם. שמעתי. יט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 11
11. האדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, 
שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן 
עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו 
האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. 
%break
שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה 
אותם. ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע 
שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. 
%break
נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, 
האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את 
החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים.
%S (רב"ש ב'. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 12
12. כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי 
"פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל ההתגברויות 
מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע. 
%break
והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים 
דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, 
אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. 
%break
לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן 
לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת". וזה 
האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל 
עכשיו דחיה מעבודה, 
%break
אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו 
מקום להכניס אותם להקדושה.
%S (רב"ש א'. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
%break
%letter 13
13. אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה 
שהוא המפריע לו בעבודה. והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם 
הרצון לקבל היה נעדר מהגוף, היינו, שלא היה מביא להאדם את 
שאלותיו, להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ. 
%break
אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה 
באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, 
מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, 
%break
שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון 
לקבל בעמ"נ להשפיע. והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח 
להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, 
הנקראת "השתוות הצורה", 
%break
שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה 
אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם 
מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע.
%S (בעל הסולם. שמעתי. יט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 14
14. כל עוד, שהאדם אינו זוכה, להשגחה של גילוי פנים, נמצא, 
שהתורה והמצוות, שהרבה, מכבידים לו הסתר הפנים, במידה 
מרובה. וז"ש, אשר הקב"ה מסתיר עצמו בתורה. ובאמת, כל הכובד 
הזה, שהוא מרגיש ביותר על ידי התורה, 
%break
אינו, אלא כבחינת כרוזים, אשר התורה הקדושה בעצמה, קוראת אליו 
עי"ז, ומעוררתו להזדרז ביותר, ולמהר ליתן את סכום היגיעה, הנדרש 
ממנו, בכדי לזכותו תיכף לגילוי הפנים, כחפץ ה'. והבן מאד.
%S (בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", ק"א)
%break
%letter 15
15. בעיקר צריכים להשתדל, שיהיה להאדם רצון חזק להשיג את 
הרצון להשפיע, ולהתגבר על הרצון לקבל. ופירושו של רצון חזק הוא, 
שרצון חזק נמדד לפי ריבוי השהיות והמנוחות שבינתיים. כלומר, 
ההפסק זמן שבין התגברות להתגברות. 
%break
שיש לפעמים, שהאדם מקבל הפסק באמצע, היינו ירידה. וירידה זו 
יכול להיות הפסק של רגע, או שעה, או יום, חודש. ואח"כ שוב מתחיל 
לעבוד בענין התגברות על הרצון לקבל, ולהשתדל להשיג את הרצון 
דלהשפיע. 
%break
ורצון חזק נקרא, שההפסק אינו לוקח אצלו הרבה זמן, ותיכף נתעורר 
שוב לעבודה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. יט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 16
16. אין להתפעל מהירידות, כי פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון 
גדול. וזהו כמו שלמדנו, אין העדר ברוחניות אלא שנסתלק לפי שעה, 
מטעם שיהיה מקום עבודה ללכת קדימה. 
%break
כי כל רגע שמבררין לתוך קדושה, זה כבר נכנס לרשות הקדושה, רק 
האדם יורד בכדי לברר עוד נצוצות של קדושה. רק יש עצה לאדם, 
שאינו מחכה עד שיורידו לו מדרגתו, וכשמרגיש את שופלותו אז חוזר 
ועולה. 
%break
ועליה זו נקרא שבירר חלק להקדושה, אלא הוא בעצמו יורד ומעלה 
נצוצות אחרות, ומעלה אותן לרשות הקדושה. כמו שאמרו חז"ל 
"אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא" (שבת קנ"ב), היינו מטרם שאני מאבד את 
מצבי, שבו אני נמצא, מתחיל אני לחפש, 
%break
על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על דוד המלך שאמר "אעירה השחר", 
ודרשו חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי.
%S (רב"ש ב'. אגרת ע"ז)
%break
%letter 17
17. המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת 
השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, 
ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר 
שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, 
%break
שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו 
ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה 
קלקול ואון בעדו. 
%break
כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, 
להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר 
תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, 
%break
או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי 
"בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים 
הדחוקים.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 18
18. כתוב: "אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים", אלא דווקא חברו 
יכול לעשות לו מצב רוח מרומם. דהיינו, שחברו מרים אותו ממצב, 
שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כוח בטחון 
של חיים ועושר. 
%break
ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו. היוצא מזה 
הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול 
לעזור לחברו, לעשות לו מצב רוח מרומם. 
%break
כי בעניין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחברו מקום חסרון, שהוא 
יכול למלאות אותו.
%S (רב"ש א'. מאמר 4 "איש את רעהו יעזורו" 1984)
%break
%letter 19
19. כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, 
ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר 
לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא 
להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות בעבודת ה'. 
%break
מה שאין כן עכשיו החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקוה, שהשיג 
ע"י החברה בטחון וכח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע 
לשלימות. וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין 
בידו לכבוש אותו, 
%break
אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין 
ואפס. והכל קבל מכח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל 
להכניס מצב של עידוד וקיום אויר חדש בהחברה.
%S (רב"ש א'. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
%break
%letter 20
20. אתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו 
בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה. כי 
אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה. שגם הלילה, היינו 
חשכת הלילה, גם כן בא מצד ה' יתברך לטובת האדם, 
%break
כמו שכתוב "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת". היוצא מזה, 
עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה, כמו 
שאמרו חז"ל על "בהעלותך את הנרות", ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו.
%S (רב"ש ב'. אגרת כ"ד)
%break
%letter 21
21. האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול 
כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא 
נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, 
%break
ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים.
%S (נועם אלימלך. ליקוטי שושנה)
%break
%letter 22
22. בזמן שמתחיל לתת חשבון על שיעור האיכות החסרון, ורואה 
שאין לו כאב, אלא שהוא בבחינת מחוסר הכרה, שלא מרגיש, שאם 
מרוחקים מה' זה נקרא שאין לו חיים, אבל לא כואב לו מזה שאין לו 
חיים, 
%break
אז אין עצה אחרת, אלא להתפלל לה', שיתן לו קצת חיים, שירגיש 
שהוא חולה מסוכן והוא זקוק לרפואת הנפש. ולפעמים אדם בא לידי 
מצב, שהוא כל כך במצב של ירידה, שאפילו להתפלל על זה, גם כן 
אין לו כח. אלא במצב שלא איכפת לו שום דבר. 
%break
וזה נקרא שבא למצב של דומם, היינו שאין לו שום תנועה. ובמצב 
כזה רק חברה יכולה לעזור לו. היינו, אם נכנס לבין החברים, ואינו 
עושה עליהם שום בקורת, היינו לבדוק אותם, אם גם להם יש אותן 
הפרעות ומחשבות, והם כן מתגברים עליהם, או סתם, 
%break
זאת אומרת, משום שאין להם ענין לתת חשבון נפש לעצמם, לכן הם 
יכולים לעסוק בתורה ומצות, ואיך אני יכול לדמות אליהם. ואז אין הוא 
יכול לקבל שום סיוע מהחברה, כי אין לו שום דביקות עמהם, משום 
שהם קטנים יותר מדי, שהם יהיו חברים שלו, 
%break
וממילא הוא לא מקבל מהם שום השפעה. מה שאין כן אם הוא נכנס 
להחברים לא בקומה זקופה, שהוא חכם והחברים טיפשים, אלא הוא 
זורק אז הגאוה שלו.
%S (רב"ש א'. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)
%break
%letter 23
23. השמירה על העתיד, שהוא בקטנות שכל והפסק הדביקות, הוא 
ההתקשרות והאהבה ושלום האמיתי בדבוק חברים, אכן אם לא זה 
ולא זה הוא בהסתר פנים ח"ו, ה' יצילנו מזה. 
%break
ואם ח"ו ימהר לבו להפרידו מבני אדם מאיזה שנאה וקנאה, תיכף 
ירוץ חיש קל מהרה אל אחיו החברים המקשיבים לקול ה' באמת, 
לאמור "אחי ונפשי הצילני נא והשמיעיני נא דבר ה' ירפא את לבבי 
ההרוס", 
%break
וירגיל עצמו תמיד להכניס בליבו אהבת חברים עד כלות הנפש ממנו 
ולהאריך בזה, עד שתדבק נפשו ואיש באחיהם ידבקו, וכשיהיו כולם 
כאיש אחד, 
%break
יהיה אחד שוכן בתוכם ויהיו מושפעים מאתו ית' ברוב ישועות ונחמות 
ויתנשאו בעילוי גוף ונפש.
%S (רב מנחם מנדיל מוויטבסק. פרי הארץ, מכתב ל')