ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תתוספות
%book מקורות שנוספו שיעור הבוקר 30/1/2020
%break
%letter 1
1. חכמי התלמוד, הקלו לנו, את דרכה של תורה, יותר מחכמי 
המשנה. כי אמרו: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות, אפילו שלא 
לשמה. ומתוך שלא לשמה, בא לשמה. והיינו, משום, שהמאור שבה 
מחזירו למוטב". 
%break
הרי שהמציאו לנו ענין חדש, במקום הסיגופים, המובאים במשנה 
אבות, הנ"ל. שהוא, "המאור שבתורה", שיש בו די כח, להחזירו 
למוטב, ולהביאהו לעסק התורה והמצות לשמה. שהרי, לא הזכירו כאן 
סיגופים, 
%break
אלא רק שהעסק, בתורה ומצות בלבד, מספיק לו, אותו המאור, 
המחזירו למוטב, שיוכל לעסוק בתורה ומצות, בכדי להשפיע נחת רוח 
ליוצרו, ולא כלל להנאת עצמו, שהוא הנקרא "לשמה".
%S (בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", י"א)
%break
%letter 2
2. ענין העסק בתורה ומצות שלא לשמה, הפירוש, שהוא מאמין 
בהשי"ת, ובתורה, ובשכר ועונש, והוא עוסק בתורה, מחמת שהשי"ת 
צוה לעסוק, אבל משתף הנאת עצמו, עם עשיית הנ"ר ליוצרו.
%S (בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", אות י"ב)
%break
%letter 3
3. צריכים לדעת, שמדרגת "שלא לשמה" היא מדרגה חשובה מאוד, 
ואין לנו שכל להעריך את חשיבות של תו"מ שלא לשמה. ואאמו"ר 
זצ"ל אמר "עד כמה שהאדם מבין להחשיב את העבודה דלשמה, 
שהיא עבודה חשובה, 
%break
הוא צריך לדעת, אפילו השלא לשמה עוד יותר חשוב מהלשמה, 
שאדם נתן שיעור לחשיבותה. כי אין האדם מוכשר להעריך את 
החשיבות של קיום תו"מ אפילו שלא לשמה. 
%break
אבל בטח ששלימות קיום של תו"מ צריך להיות לשמה".
%S (רב"ש א'. מאמר 23 "שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל" 
1987)
%break
%letter 4
4. ידוע שדבר קטן אי אפשר לראות. מה שאם כן דבר גדול, יותר קל 
לראות. לכן משום זהו, בזמן שאדם עוסק במעט שקרים, אין הוא 
מסוגל לראות את האמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. אלא הוא 
אומר, שהוא הולך בדרך האמת. ואין לך שקר גדול מזה. 
%break
והטעם הוא, משום שאין לו כל כך שקרים שיוכל לראות את מצבו 
האמיתי. מה שאם כן בזמן שהאדם רכש לו הרבה שקרים, נמצא 
שהשקר כבר נתגדל אצלו בשיעור, שאם רצה לראות, כבר זה 
באפשרותו לראות. 
%break
נמצא שעכשיו היינו בזמן שהוא רואה את השקר, זאת אומרת שהוא 
הולך בדרך של שקר, אזי הוא רואה את מצבו האמיתי. היינו, שהוא 
רואה את האמת בנפשו, איך לעלות על המסילה הנכונה. 
%break
נמצא שהנקודה הזה, שהוא נקודת האמת, שהוא הולך בדרך השקר, 
הוא האמצעי בין אמת לשקר. שזהו הגשר המקשר בין האמת 
להשקר. שנקודה זו הוא הסוף של השקר, ומכאן ואילך מתחיל דרך 
האמת. 
%break
ועל דרך זה יובן לנו מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שבכדי לזכות לשמה 
צריכים מקודם להכין שלא לשמה הכי גדול, ואחר כך יכולים לבוא 
לשמה.
%S (רב"ש ב'. אגרת ט"ז)
%break
%letter 5
5. בפסוק "לא אמות כי אחיה". האדם בכדי להגיע להאמת, צריך 
שיהיה בהרגשה, שאם לא ישיג את האמת, הוא מרגיש את עצמו 
למת, כי רוצה לחיות. זאת אומרת, שהפסוק "לא אמות כי אחיה" 
נאמר על מי שרוצה להשיג את האמת. וזה סוד "יונה בן אמיתי". 
%break
יונה מלשון אונאה. בן מלשון מבין. שמבין, משום שתמיד מסתכל על 
מצבו, שבו הוא נמצא, ורואה שאונאה את עצמו ואינו הולך בדרך 
האמת. כי אמת נקרא להשפיע, היינו לשמה. 
%break
והיפוך מזה אונאה ושקר, היינו רק לקבל, שהוא שלא לשמה. ועל ידי 
זה הוא זוכה אח"כ לבחינת "אמיתי", היינו להאמת.
%S (בעל הסולם. שמעתי. כח. "לא אמות כי אחיה")
%break
%letter 6
6. בשיעור שהוא מרגיש יסורים בחייו, היינו שאין לו ממה לקבל חיות, 
אז בהכרח הוא מתבטל לעבוד בבחינת השפעה. היינו, בזמן שהוא 
רואה שעל ידי מעשים של קבלה לא ישיג חיות, 
%break
אז הוא מתחיל לעשות מעשים של השפעה בכדי שמעשים של 
השפעה ישפיעו לו תענוג. נמצא שהיסורים מחזירין אותו למוטב, היינו 
היסורים שהוא מרגיש שאין לו ממה לקבל תענוג, גורמים לו שיחזור 
למוטב, היינו שיעשה מעשים של השפעה. 
%break
כי ענין מוטב הוא בחינת השפעה, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב, 
אומר אני מעשי למלך", היינו להשפיע. נמצא שעל ידי היסורים, שהוא 
סובל מזה שאין לו חיות, הוא בוחר לעצמו דרך חדשה ומתחיל לעסוק 
להשפיע. 
%break
ואף שגם זה הוא על הכוונה לקבל, אבל זה נקרא בחינת שלא לשמה 
הקרוב לשמה, שזה ענין שמתוך שלא לשמה באים לשמה, מסיבת 
המאור שבה מחזירו למוטב. 
%break
כי מאחר שהוא עושה מעשיו להשפיע, על ידי זה הוא מתחיל להרגיש 
מאור בהמעשים דלהשפיע. והמאור הזה יש בסגולתו להפוך אחר כך 
שיעשה להשפיע.
%S (רב"ש ג'. מאמר 279 "למה נמשלו ישראל לזית")
%break
%letter 7
7. בכל מקום שהאדם פורש את עצמו מלהנות לעצמו, וגורם בחינת 
יחוד, אתה מוצא בו קדושה. היינו משום שהאור העליון יכול לשרות 
שם, משום שהכלים יכולים לקבל את אור ה' הנקרא קדושה, 
שהקדושה שורה רק במקום טהרה. 
%break
שטהרה נקראת טהרת המדות, ואז הקדושה שורה במקום טהרה. 
אבל יש לפעמים, "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם", היינו אפילו 
שעוד אין הכלים מוכנים להיות בהשתוות, אבל בכדי לסייע להאדם 
שיבוא לידי זה, מוכרחין לעוזרו מלמעלה. 
%break
כי זהו ענין שלא לשמה, המאור שבה מחזירו למוטב. המאור הזה 
נקרא "ה' השוכן אתם בתוך טומאתם". וזה שייך דווקא אם האדם 
רוצה לבוא לשמה, אלא שאינו יכול לנצח את גופו. 
%break
לכן נותנים לו את המאור הזה, בכדי שיוכל לנצח את הרצון לקבל, 
וללכת בדרך ה', שהוא השפעה.
%S (רב''ש ג'. מאמר 218 "ישראל הם בני מלכים")
%break
%letter 8
8. בעבודת ה', הגם שבתחילת עבודתו היה לו מרץ, ובטחון, וחשיבות 
גדולה לתורה ולתפלה, מטעם שהיה לו אז חן ד'קדושה, שהרגיש, 
שעבודת ה' היא דבר חשוב, אבל זה עוד לא נקרא "חסרון", שהבורא 
ימלא את החסרון הזה, שנקרא "דביקות ה'". 
%break
מטעם, שבחינת "חסרון וכאב שאין לו דביקות בה'" עוד לא היתה 
מורגשת בו, מטעם שעוד לא השקיע כוחות לזה, כי אז רק התחיל 
בעבודה. 
%break
מה שאין כן כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו רואה מילוי 
לחסרונו, אז מתחלת לרקום בו בחינת יסורים וכאבים, בזה שהוא 
השקיע כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות 
המחשבות לבוא בזה אחר זה. 
%break
לפעמים בניצוצי יאוש, ולפעמים מתחזק, ואח"כ עוד הפעם הוא רואה 
שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. עד שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג 
זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו 
כל פעם בחינת כאב, על מה שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', 
%break
ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", אז 
בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש לו עכשיו "כלי אמיתי".
%S (רב"ש א'. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
%break
%letter 9
9. "אז תתענג על ה'", שפירוש של אז, הוא מקודם שהיא תחילת 
עבודתו לא היה לו תענוג, אלא עבודתו היתה בדרך הכפיה. מה שאין 
כן אח"כ, כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בע"מ להשפיע, ולא להסתכל 
על עצמו, אם מרגיש טעם בעבודה, 
%break
אלא הוא מאמין, שהוא עובד בכדי שעם עבודתו הוא משפיע נחת 
ליוצרו, והאדם צריך להאמין שה' מקבל עבודת התחתונים, ולא חשוב 
כמה ואיך הצורה של עבודתם, ואת הכל הקב"ה מסתכל על הכוונה 
ומזה יש נחת להבורא, אז האדם זוכה התענג על ה'. 
%break
שגם בעת עבודת ה' כבר ירגיש טוב ועונג, היות שעכשיו האדם עובד 
ממש לה', כי היגיעה שנתן בעת עבודת הכפיה מכשיר את האדם 
שיוכל לעבוד באמת לשם ה'. 
%break
נמצא, שגם אז התענוג שהוא מקבל, הוא על ה', היינו לה' דוקא.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ה. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים 
אתערותא דלתתא?")
%break
%letter 10
10. עליון מברר לצורך התחתון את הגו"ע (מטעם ש"אין חבוש מתיר 
את עצמו"). והעליון עושה מסך על מ"ן דתחתון, היינו כוח הדוחה, עד 
שיהיה בחינת מקבל על מנת להשפיע. ורק אז נתפס האור בהמ"ן. 
פירוש, שענין מ"ן הוא בחינת רצון לקבל. 
%break
וזהו מתבטא על ידי תפילה. שתפילה, הנקרא בחינת העלאת מ"ן, 
ועניית התפילה נקרא בחינת מ"ד, אור ישר, שפע עליונה, השפעה. 
והתפילה הזו, הנקרא מ"ן, צריכה לתנאים, היינו שיהיה בהתפילה 
התיקון של מסך, היינו שיהיה כוונתו לה', הנקרא לשמה. 
%break
והכוחות לעשות לשמה מוכרחין לקבל מהעליון, כי אין בכוחו של 
התחתון להתחיל בעבודה, אלא מבחינת שלא לשמה, הנקרא רצון 
לקבל, כי רק השלא לשמה נותן את כוח המנענע הראשון של 
התחתון, 
%break
כי בזמן שאין האדם מוציא טעם מספיק מהנאות גשמיות, אזי הוא 
מתחיל לחפש אחרי תענוגים רוחניים. נמצא ששורש עבודתו של 
התחתון הוא הרצון לקבל. והתפילה, הנקרא מ"ן, עולה למעלה, 
%break
אזי העליון מתקן את המ"ן הזו, ונותן עליה כוח המסך, שהוא רצון 
לעכב את השפע, מטרם שהתחתון יודע בעצמו, שכוונתו הוא 
להשפיע. היינו, שהעליון משפיע לתחתון טעם ועונג ברצון להשפיע, 
שעל ידי זה שהתחתון מרגיש את רוממותו יתברך, 
%break
אזי הוא מתחיל להבין, שכדאי להתבטל אליו ולהתבטל ממציאותו 
עצמו. ואז הוא מרגיש שכל זה שיש לו מציאות, הוא רק מטעם שרצונו 
יתברך הוא כך, שיש רצון לה', שיהיה לתחתון מציאות, אבל הוא 
כשלעצמו רוצה להתבטל ממציאותו, 
%break
נמצא אז שכל חיותו שהוא מרגיש, הוא על חשבון לשמה, ולא על 
חשבון עצמו. וכשמרגיש הרגשה זו, נבחן אז שכבר יש לו התיקון של 
המ"ן. ואז הוא מוכשר גם כן לקבל את המ"ד, שכבר אין ביניהם שום 
סתירה, כי גם התחתון רוצה בטובת העליון ולא לתועלת עצמו. 
%break
וזה נבחן כשהעליון נותן לתחתון בחינת מוחין, אזי הוא נותן לו גם את 
הלבושי מוחין, כנ"ל שנותן לתחתון את השפע וגם את כוח המסך, 
שהוא הרצון להשפיע. וזה ענין "מתוך שלא לשמה באין לשמה".
%S (רב"ש ג'. מאמר 587 "עליון מברר לצורך התחתון")
%break
%letter 11
11. אחרי שמשיג המדרגה הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי 
תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום 
חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת. כלומר 
שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, 
%break
שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו 
וגדלותו וחשיבותו של המלך. אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך 
לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני 
מציאות ה' שהוא מרגיש. 
%break
נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה 
שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם 
כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע.
%S (רב"ש ג'. מאמר 223 "הכניסה לעבודה")
%break
%letter 12
12. בזמן שהאדם בא לידי דרגה שהוא רוצה להשפיע לה', היינו נחת 
רוח ליוצרו, ואז מתחיל לחשוב מה חסר לה', בכדי שיוכל להמציא לו, 
כי כל דאגותיו הן רק שתהיה נחת רוח להקדוש ברוך הוא, 
%break
אז הוא רואה שכל מה שברא את העולם, בכדי שיקבלו תענוגים ממנו, 
ויותר מזה לא חסר להקדוש ברוך הוא. לכן הוא ממלא אז את רצון ה' 
ומקבל את התענוגים. ואז כבר אין שום ענין של נהמא דכסופא, 
%break
מטעם שהוא לא מקבל את התענוגים משום שהוא רוצה להנות, אלא 
מטעם שרוצה להשפיע להקדוש ברוך הוא. כי בזמן שהאדם בא 
לדרגה שרוצה רק להשפיע לה', אז עובר ממנו הצמצום, ורואה את 
העולם שהוא מלא כל הארץ כבודו. 
%break
ואז הוא רואה שכל זה נגלה לעיניו בכדי שיהנה מזה. לכן אחר שהשיג 
את דרגת השפעה, היינו שהשיג את המדרגה שכל רצונו הוא רק 
להשפיע נחת רוח לה', 
%break
אז האדם ממלא את עצמו מכל התענוגים מה שעיניו רואות, כנ"ל 
בביאור "מלא כל הארץ כבודו".
%S (רב''ש ג. מאמר 295 כל מקדש שביעי - א")
%break
%letter 13
13. האדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה. השכינה נקראת 
שם, כי כל מי שעוסק בתורה ואינו משתדל לשמה, טוב לו שלא היה 
נברא. 
%break
שאותה התורה שעוסק בה, תהיה כוונתו לרומם את הקב"ה, ולעשות 
אותו מכובד וחשוב בעולם. משמיענו פירושו של תורה לשמה, שהוא 
מסילות בלבבם, שיכוון בליבו, שבעסק תורתו ימשיך שפע הדעת לו 
ולכל העולם, כדי ששמו של הקב"ה יתגדל בעולם, 
%break
כמ"ש, כי מלאה הארץ דעה את ה'. ואז יקויָם, והיה ה' למלך על כל 
הארץ.
%S (זוהר לעם. תולדות, 125)