ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-כ
%book יאוש מכוחותיו עצמו
%break
%letter 1
1. מטרם שהאדם יודע, שאין הוא מסוגל להשיג בעצמו את הכלים 
דהשפעה, אין הוא מבקש מה', שיתן לו. נמצא, שאין לו רצון אמיתי, 
שה' יענה לו על תפלתו. ומשום זה צריך האדם לעבוד בעצמו, בכדי 
להשיג את הכלים דהשפעה. 
%break
ואחרי ריבוי עבודה, שהשקיע בזה, ועוד לא השיג אותם, אז מתחילה 
התפלה אמיתית מעומק הלב. ואז הוא יכול לקבל עזרה מלמעלה, כמו 
שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". 
%break
אבל היות שהתפלה הזו היא נגד הטבע, מטעם שהאדם נברא של 
רצון לקבל, שהוא בחינת אהבה עצמית, ואיך הוא יכול להתפלל לה', 
שיתן לו כח השפעה, וכל האברים הם נגד הרצון הזה. 
%break
לכן נקרא עבודה זו "תפלה", היינו שצריך לתת יגיעה גדולה, שיוכל 
להתפלל לה', שיתן לו כח השפעה, ויבטל אצל האדם כח הקבלה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 10 "ענין תפילה" 1986)
%break
%letter 2
2. התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, 
שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' 
בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו 
ובעצמו. 
%break
הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות 
מה שיש ברשותו, ולא עזר לו. לכן מוטל על האדם לעשות כל 
המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז 
הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו. 
%break
אבל האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, 
שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית 
השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל 
לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו. 
%break
ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך 
שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום 
תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את 
עצמותו לגמרי. 
%break
נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה, שאין מה לקוות שגופו יסכים מצד 
עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפלה שלו יכולה להיות מעומק הלב. 
ואז נתקבל תפלתו.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ה. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
%break
%letter 3
3. אין האדם מסוגל בכוחות עצמו לצאת משליטת קבלה עצמית, 
משום שהוא הטבע שהבורא ברא את האדם, ורק הבורא בעצמו הוא 
יכול לשנות. כלומר, כמו שנתן להנבראים רצון לקבל, כמו כן הוא יכול 
לתת להם אח"כ רצון להשפיע. 
%break
אלא לפי הכלל "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", משום זה צריך 
האדם להשיג מקודם חסרון. כלומר, שירגיש שחסר לו הכלי הזה, 
הנקרא "רצון להשפיע". וענין הרגשה, שאי אפשר להרגיש שום 
חסרון, אם לא יודעים מה הוא מפסיד, 
%break
ע"י זה שאין לו הכלי, הנקרא "רצון להשפיע". ומשום זה מוטל על 
האדם לעשות חשבון נפש, מה גורם לו, שאין לו הרצון להשפיע. ולפי 
ערך ההפסד, בשיעור זה הוא מרגיש צער ויסורים. וכשיש לו החסרון 
אמיתי, 
%break
כלומר שכבר יכול להתפלל לה' מעומק הלב, על מה שאין לו הכח 
שיוכל לעבוד לתועלת ה', אז כשיש לו הכלי, היינו חסרון אמיתי, זהו 
הזמן אמיתי שתפילתו מתקבלת.
%S (רב"ש - א'. מאמר 29 "מהו לפום צערא אגרא" 1987)
%break
%letter 4
4. אסור לאדם שיברח מהמערכה, בזמן שהוא רואה, שאין הוא 
מתקדם. ולפעמים באות לו מחשבות של מרגלים, שאמרו, שאין 
עבודה זו בשבילנו, אלא צריכים אנשים מיוחדים, שהם מסוגלים ללכת 
בדרך של התגברות. 
%break
וכל זה בא לו מטעם, שהאדם מבין, שהוא צריך כל פעם לראות, איך 
שהוא מתקדם. אולם אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא צריך 
להתקדם בהשגת החושך, שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, שכלי 
מכונה "צורך להמילוי". 
%break
היינו, שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. 
לכן אין להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה. לכן הוא רוצה 
לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, כי זה שהוא רואה כל פעם, 
איך שהוא מרוחק להשיג את האור, 
%break
היינו שהקב"ה יתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", ואין הוא 
מסוגל להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא לידי 
הרגשה, שהעולם חשך בעדו, 
%break
אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, כנ"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 30 "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)
%break
%letter 5
5. האדם צריך לרחמים גדולים, שלא יברח מהמערכה. והגם שהאדם 
משתמש עם העצות מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין", אבל האדם אומר, שכבר השתמש עם העצה הזו כמה 
פעמים, ולא עוזר לו. 
%break
וגם אומר, שכבר השתמש עם העצה של "הבא לטהר מסייעין אותו", 
וכאילו כל אלו העצות הן לא בשבילו. אם כן הוא לא יודע מה לעשות. 
ואז הוא המצב הכי גרוע אצל האדם, היינו שהוא רוצה לברוח 
מהמצבים האלו. אבל אין לו לאן לברוח. 
%break
ואז הוא סובל יסורים, מזה שהוא נמצא בין יאוש למצב של בטחון. 
אבל האדם אומר אז, לאן אפנה. ואז אין שום עצה אלא לתת תפלה. 
והתפלה הזו היא גם כן בלי שום בטחון. נמצא, שאז הוא צריך לתת 
תפלה, שיאמין, שה' כן שומע תפלה, 
%break
וכל מה שהאדם מרגיש במצבים האלו, הוא לטובתו. וזה יכול להיות 
רק למעלה מהדעת. כלומר, הגם שהשכל אומר לו, שמכל החשבונות, 
אתה רואה, שאין שום דבר יכול לעזור לך, גם זה הוא צריך להאמין 
למעלה מהדעת, 
%break
שה' כן יכול להוציא אותו מהרצון לקבל לעצמו, ותמורת זה הוא יקבל 
את הרצון להשפיע.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 6
6. מלחמת עמלק שהוא מלחמת היצר, היא מלחמה ארוכה מאד, 
ועיקר הכנעתו הוא על ידי התחזקות. שבכל מה שעובר על האדם כל 
ימי חייו, יהיה חזק מאד לבלי להניח להפיל את עצמו בשום אופן, 
%break
כי כל זמן שהאדם אינו מייאש את עצמו ומחזק את עצמו להתחיל בכל 
פעם מחדש איך שהוא, הוא נקרא נוצח את המלחמה, כי אי אפשר 
להאדם בעצמו לנצחו, כמאמר רבותינו ז"ל: "ואלמלא הקדוש ברוך 
הוא עוזרו אינו יכול לו", 
%break
רק שהאדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג 
אחור ממלחמה הזאת, ולבלי לייאש את עצמו בשום אופן, כי ודאי 
במלחמה הזאת אין רואין עדין בחוש מי המנצח, כי עדין המלחמה 
ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר, 
%break
אף על פי כן, כל זמן שאוחזין עדיין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין 
שלנו הוא תפילה. וכל זמן שאין אנו מייאשין עצמנו ממלחמה הזאת, 
ואוחזין עדין הכלי מלחמה, בוודאי אנחנו מנצחים, 
%break
כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפילה וצעקה לה' ית', הוא בכלל 
מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הנצחון.
%S (משיבת נפש. אות מ')
%break
%letter 7
7. הגם שבא לידי ידיעה, שה' יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית 
הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה כמה תפלות 
שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן למה לך 
להתפלל, שה' יעזור לך, 
%break
הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין 
ביכולתו להתפלל אז, על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו 
להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל פה, 
ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או להיפך, 
%break
אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת 
שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל 
מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. 
%break
גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, 
ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)
%break
%letter 8
8. אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו [הכאה אחר 
הכאה], בלי עייפות, ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו 
עונה לנו. באמונתינו ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת 
שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. 
%break
ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" 
ח"ו. וז"ש הכתוב: "ילדים אשר אין בהם כל מאום וכו' ואשר כח בהם 
לעמוד בהיכל המלך", ללמדך אפילו אותם שזכו למחילת עוונות, 
שנעשים כזכויות, שבזה אגלאי מילתא [מתגלה הענין] למפרע, 
%break
שאין בהם כל מום, ועם כל זה, צריכים עוד כוח לעמוד בהיכל המלך, 
כלומר, לעמוד ולהתפלל ולחכות, בלי עייפות, אלא בדפיקו בתר דפיקו 
[בהכאה אחר הכאה], עד שמפיקים רצון השלם מהשי"ת. ועל כן 
צריכים ללמוד מלאכה זו בטרם שנכנסים להיכל המלך, 
%break
דהיינו לאזור כוח ועוז, לעמוד כעמוד של ברזל, עדי נפיק [נוציא] רצון 
מהשי"ת, כמ"ש "אל דמי לכם", אף על גב שהשי"ת נראה ששותק 
ואינו עונה, אל יעלה על דעתכם משום זה, לידום גם כן ח"ו, "אל דמי 
לכם", לא לזה כיוון השי"ת בדממה שלו, 
%break
אלא להמציא לכם כח אחר כך, לעמוד בהיכל המלך, באותו שעה 
שלא יהיה לכם שום מום, ועל כן "אל תתני דמי לו".
%S (בעל הסולם. אגרת ל"ד)
%break
%letter 9
9. לא תרפה ידיך ואל תתיאש ח"ו מן הרחמים. ואע"פ, שאינך רואה 
כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של 
תפלה. ועד שם האמן בחז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". 
%break
וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, 
וזה שהורינו ז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". כי אינו ראוי לתפלה מקודם 
זה, והשי"ת שומע תפלה.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%letter 10
10. כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו רואה מילוי 
לחסרונו, אז מתחלת לרקום בו בחינת יסורים וכאבים, בזה שהוא 
השקיע כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות 
המחשבות לבוא בזה אחר זה. 
%break
לפעמים בניצוצי יאוש, ולפעמים מתחזק, ואח"כ עוד הפעם הוא רואה 
שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. עד שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג 
זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו 
כל פעם בחינת כאב, על מה שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', 
%break
ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", אז 
בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש לו עכשיו "כלי אמיתי".
%S (רב"ש - א'. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
%break
%letter 11
11. במקום שהאדם צריך להאמין, שה' ברא את העולם בבחינת טוב 
ומטיב, והרע שבגופו מרחק אותו מכל הטוב. דהיינו, כשבא ללמוד 
תורה, הוא לא מוציא בה שום טעם. וכמו כן, כשבא לעשות איזה 
מצוה, אינו מרגיש בזה שום טעם, 
%break
משום שהיצר הרע שבגופו, בכח שלא נותן להאמין באמונת ה' למעלה 
מהדעת, בזה הוא מוציא לו כל טעם, שבכל דבר שהוא מתחיל לגשת 
לאיזה דבר רוחני, הוא מרגיש, שהכל יבש בלי שום לחלוחית של 
חיים. 
%break
והיות שהאדם התחיל את עבודתו, שאמרו לו, והוא מאמין בזה 
שאמרו לו, שהתורה היא תורת חיים, כמו שכתוב "כי הם חייכם ואורך 
ימיכם" וכמו שכתוב (תהילים י"ט) "הנחמדים מזהב ומפז רב, 
ומתוקים מדבש ונופת צופים". 
%break
וכשהאדם מתבונן בזה, והוא רואה, שהכל אשם הוא היצר הרע, 
ומרגיש בטוב את הרע, מה שהוא גורם לו, אז הוא מרגיש על עצמו 
את מה שכתוב (תהילים ל"ד) "רבות רעות צדיק" על עצמו, היינו עליו 
נאמר הפסוק הזה. 
%break
אז הוא מסתכל, מה שהפסוק אומר הלאה "ומכולם יצילנו ה'". אז הוא 
מתחיל לצעוק לה', שיעזור לו, כי כל, מה שעלה על מחשבתו לעשות, 
כבר עשה, ולא מועיל לו שום דבר, וכבר הוא חושב, שעליו נאמר "כל 
אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה". 
%break
ואז בא הזמן של הצלה, הצלה שה' מציל אותו מיצר הרע, עד כדי כך, 
שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום 
דבר עבירה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)
%break
%letter 12
12. דרך העבודה היא, בזמן שהאדם רואה, שקשה להשיג את 
מבוקשו, הוא בורח מהעבודה. ואומר, אני מאמין שיש אנשים שזכו, 
שה' נתן להם את הרצון להשפיע. וזה היה מטעם שהם היו יותר 
מוכשרים ממנו. 
%break
אבל אדם כמוהו, שיש לו מדות יותר גרועות מאחרים, אין לו שום 
סכויים לזכות לזה. לכן הוא בורח מהמערכה ונכנס לעבוד בבחינת 
עבודת הכלל. רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח 
מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, 
%break
היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים 
מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו 
כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל 
האלקים מן העבודה". 
%break
כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', 
שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. 
%break
ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת 
הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)
%break
%letter 13
13. האדם צריך תמיד ללכת בהתגברות ולא יתן להכנס למוחו 
מחשבות של יאוש. וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות י') "אפילו חרב 
חדה מונחת על צוארו, אל ימנע עצמו מן הרחמים", שנאמר (איוב י"ג) 
"הן יקטלני לו איחל". 
%break
וענין "חרב מונחת על צוארו" יש לפרש, שהכוונה היא, אף על פי 
שהרע של אדם, הנקרא אהבה עצמית, מונחת על צוארו ורוצה 
להפריד אותו מקדושה, באופן שמראה לו תמונה, שאין שום אפשרות 
לצאת מהשליטה הזאת. 
%break
אז הוא צריך לומר, שזו היא אמת התמונה הזאת שהוא רואה. אלא 
"אל ימנע עצמו מן הרחמים", משום שהוא צריך אז להאמין, שהבורא 
יכול לתת לו את הרחמים, שפירושו "מידת השפעה". זאת אומרת, 
מצד כוחות עצמו, 
%break
האמת היא, שאין האדם מסוגל לצאת מתחת שליטת קבלה עצמית. 
אבל מצד הבורא, שהקב"ה עוזרו, בודאי הוא יכול להוציא אותו. 
%break
וזהו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, 
להיות לכם לאלקים".
%S (רב"ש - א'. מאמר 19 "בא אל פרעה - א" 1985)
%break
%letter 14
14. אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש להמיתו, 
שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. ואלמלא הקב"ה עוזרו, 
אינו יכול לו. שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו". זאת אומרת, שהאדם צריך 
מקודם לראות, אם יש בידו כוחות להגיע, 
%break
שיהיה באפשרותו לעשות מעשים בכוונה על מנת להשפיע נחת רוח 
להקב"ה. ואז כשכבר הגיע לידי הכרה, שאין באפשרותו בכוחות עצמו 
להגיע לזה, אז האדם מרכז את התורה ומצות שלו על נקודה אחת, 
שהוא "המאור שבה מחזירו למוטב", 
%break
שזה יהיה לו כל השכר, מה שהוא רוצה מתורה ומצות, היינו השכר 
של היגיעה שלו יהיה, שהקב"ה יתן לו הכח הזה, הנקרא "כח 
השפעה".
%S (רב"ש - א'. מאמר 16 "ענין השפעה" 1984)
%break
%letter 15
15. התורה נתנה דוקא למי שיש לו חסרון. והחסרון הזה נקרא 
"חושך". וזה שכתוב "התורה נתנה מתוך החושך". כלומר, שמי 
שמרגיש חושך בחיים שלו, בזה שאין לו כלים דהשפעה, 
%break
אז הוא מוכשר לקבלת התורה, בכדי שע"י התורה "המאור שבה 
מחזירו למוטב", אז הוא ישיג כלים דהשפעה, ועל ידם יהיה מוכשר 
לקבל את הטוב והעונג... נמצא, שהתורה נתנה דוקא לאלו, הנמצאים 
במצב, שמרגישים, שהרצון לקבל שולט עליהם. 
%break
והם צועקים מתוך החושך, שהם צריכים תורה, בכדי להוציאם מתוך 
החושך, שהוא שליטת הכלי קבלה, שעליהם היה צמצום והסתר, שלא 
יזרח במקום הזה שום אור, והמקום הזה הוא הגורם והצורך לקבלת התורה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 21 "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה" 1988)
%break
%letter 16
16. בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, 
הגוף מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה להמית 
אותי ואת כל רשותי שיש לי. 
%break
ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, 
שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. ואתה אומר לי, שחז"ל 
אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", 
%break
היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך לתועלת ה', 
ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. והאדם רואה שאין 
במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע. ואז אין להאדם שום עצה 
אלא לפנות לה', ולומר, 
%break
שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, 
ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון 
לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 17
17. העיקר שבעבודה הוא שלא נותנים משמים חצי דבר. אחרת היה 
יכול להיות שאם האדם היה עושה תשובה למחצה היה מקבל סיוע 
מלמעלה על מחצית עבודה, אבל מאחר שמשמים אינם נותנים חצי 
דבר לכן מוכרח האדם להתפלל לה' שיתן לו עזרה שלמה. 
%break
זאת אומרת שהאדם בזמן תפילתו שאז הוא מסדר מה שבליבו, כי 
תפילה היא עבודה שבלב, מוכרח האדם אז להחליט בעצמו שרוצה 
שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו 
שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים. 
%break
וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא 
זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח 
המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל 
רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, 
%break
אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל 
הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה 
שלמה.
%S (רב"ש - ב'. אגרת ס"ה)
%break
%letter 18
18. בזמן שהאדם כבר יודע שהוא רשע בבחינת "רשעים בחייהם 
נקראים מתים", שכבר בא לידי הכרה, שזה שהוא מונח תחת שליטת 
הרצון לקבל, אם כן הוא נפרד מחיי החיים, ועל זה הוא דופק עכשיו 
ורוצה לעשות תשובה. 
%break
כלומר, שהוא רוצה עזרה, שיתנו לו מלמעלה, שתהיה לו היכולת 
לצאת מאהבה עצמית, ותהיה בידו היכולת לאהוב את ה' בכל לבבך. 
נמצא, שהוא מרגיש שהוא רשע, היות שבמקום שצריכים לאהוב את 
ה', הוא אוהב את עצמו. 
%break
נמצא, שהדפיקות שלו, מובן לנו, שהוא עושה מה שביכולתו, שה' 
יקרב אותו, ולהוציאו משליטת הרע שלו, זה נקרא "דמעות אמיתיות". 
וזהו כמ"ש "פתח לנו שער בעת נעילת שער". היינו היות שרואה, שכל 
השערים הם סגירות, ואז הוא מתחיל לדפוק. 
%break
נמצא, בעת נעילת שער, היינו שכבר התפלל והודיעו לו סיבת החטא, 
אז הוא מתחיל לתת הדמעות האמיתיות, כלומר שהוא רוצה אז פשוט 
להיות יהודי. 
%break
אז הדפיקות שלו נבחנות לדמעות. וזהו "הפותח שער לדופקי 
בתשובה".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 3 "מהו השינוי שבשער הדמעות משאר שערים" 1989)
%break
%letter 19
19. בזמן שהאדם בא לידי מצב, שהוא ממש אבוד, שאינו רואה 
לעצמו שום זכות קיום בעולם, שיהיה לו במה להיאחז, וכל הטכסיסים 
והעצות כבר אזלו ממנו, ורואה שאחרי כל הטרחות והיגיעות, הכל 
אבוד - אז הוא צריך להתחזק ולומר, 
%break
שכל מאי דאבד רחמנא לטב אבוד. היינו שהקדוש ברוך הוא עשה לו 
את כל אלו המצבים של האבדות, ושהם לטב, היינו שעל ידי זה שבא 
למצב, שנמצא בדיוטא התחתונה, 
%break
על ידי זה יהיה לו היכולת לעלות למעלה, כמו שכתוב "רם ה' ושפל 
יראה".
%S (רב"ש - ג'. מאמר 626 "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד")
%break
%letter 20
20. כשהאדם מתפלל לה', ואומר, אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר 
גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל 
זה אין שום דבר שבקדושה יכול ליכנס בתוך לבי, ואיני רוצה שום 
מותרות, 
%break
אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמיים, ואין לי שום 
אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי. ובזה יש לפרש מה 
שכתוב (תהילים, ל"ד): קרוב ה' לנשברי לב. 
%break
פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה' שיעזור להם, שהלב שלהם לא 
יהיה שבור, אלא שיהיה שלם.
%S (רב"ש - א'. מאמר 2 "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" 1991)
%break
%letter 21
21. בזמן שהאדם כבר עומד סמוך למקום, שיקבל את העזרה 
מלמעלה, היינו ש"סמוך" נקרא, שהכלי, היינו הצורך להרצון להשפיע, 
הוא ממנו ולהלאה, שאז הוא רואה, שרק הבורא יכול להציל אותו. 
וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, 
%break
שזוהי הנקודה החשובה ביותר בעבודת האדם, שיש לו אז מגע הדוק 
עם הבורא, היות שהוא רואה, מאה אחוז שלא יועיל לו שום דבר, רק 
הבורא בעצמו יכול לעזור.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 22
22. אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא 
עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה 
שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו 
ית'. שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, 
%break
וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי 
היצר הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, 
ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת. ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכו'. 
%break
כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות 
אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל 
בבנין גופו, ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%letter 23
23. כתוב: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו' ותעל שועתם". כי כלל 
ישראל באו בזמן ההוא למצב מיואש ר"ל "מן העבודה". כמו השואב 
בכלי מנוקב, שהולך ושואב כל היום, ואין לו טפת מים לרוות צמאונו, 
%break
כן בני ישראל במצרים, כל כמה שבנו היה נבלע הבנין במקומו 
בקרקע, כמ"ש חז"ל. כמו כן מי שלא זכה לאהבתו ית', כל מה שפעל 
בעבודתו בטהרת הנפש ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום 
מחר. 
%break
וכל יום וכל רגע, צריך להתחיל מחדש, כמו שלא פעל כלום מימיו. ואז 
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה". כי ראו בעליל, שאינם מוכשרים 
לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. ועל כן היתה אנחתם ותפלתם 
בשלמות כראוי, ועל כן "ותעל שועתם". 
%break
כי השי"ת שומע תפלה, ורק לתפלה שלמה הוא מחכה.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%letter 24
24. "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים 
מן העבודה"... שכל אנחות לא היו על שום דבר, שהיה חסר להם, רק 
דבר אחד היה חסר להם, זאת אומרת, שלא היו רוצים שום מותרות 
ושום שכר, רק החסרון שלהם, 
%break
שהיו מרגישים יסורים וכאבים היה על שלא יכלו לעשות שום דבר 
לשם שמים, שפירושו במילים אחרות, שהיו רוצים שיהיה להם רצון 
להשפיע נחת רוח לה' ולא לתועלת עצמו, ולא יכלו, ובזה הצטערו.
%S (רב"ש - א'. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)
%break
%letter 25
25. אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל 
מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור 
לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, 
%break
כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת 
עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, 
שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה 
למענך, 
%break
היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, 
היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל 
לתועלת עצמנו.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)
%break
%letter 26
26. כשהאדם מישב א"ע ומרגיש מצבו הדל, ונתעורר לשוב אל ה', 
ושופך תפילותיו בגעגועים גדולים להדבק בה', הריהו חושב כל 
התפילות האלה, וכל ההתעוררות הזו, לכוח עצמו, ונמצא יושב ומצפה 
לישועת ה' קטנה או גדולה, 
%break
ובהאריך הענן ואינו רואה שום הסברת פנים ביותר מן השי"ת. נמצא 
ח"ו נופל ליאוש, כי לא יחפוץ בו ה', היות שאחר מספר גדול של 
הגעגועים האלו, לא פנה אליו ולא כלום ח"ו. וע"כ אומר הכתוב: "דרשו 
ה' בהמצאו", 
%break
כלומר, בשעה שהשי"ת ממציא את עצמו אליכם לדרישה, אז בהכרח 
שתדרשו אותו ג"כ, שדרך האיש להקדים, כלומר, שהשי"ת מקדים 
א"ע ליתן לכם לב לדרוש אותו. וכשתדע את זה בטח תתחזק מצדך 
כמה שתוכל לדרוש ביתר שאת וביתר תעצומות. 
%break
כי המלך קורא אותך. וכתוב אומר: "קראהו בהיותו קרוב", כלומר, 
בשעה שתקראו אל ה' שיקרב אתכם אליו ית', תדעו, שכבר קרוב הוא 
אליכם, דאי לאו הכי [שאם לא כך], ודאי שלא הייתם קוראים לו, וזה 
ג"כ שיעור הכתוב "טרם יקראו ואני אענה", 
%break
דהיינו, כי אם אתם קוראים אליו ית', הלא כבר פנה אליכם, ליתן לכם 
ההתעוררות לקרוא אותו. "עוד הם מדברים ואני אשמע", כלומר, 
ששיעור השמיעה של הקב"ה, תלוי ממש בשיעור הגעגועים המתגלים 
בדיבורי התפילה; 
%break
ובהרגיש האדם געגועים יתרים, ידע בשעת מעשה, שהשי"ת שומע 
אליו ביותר. ומובן מעצמו, שביודע את זה, נמצא מתחזק ביותר 
בשפיכת לבו, כי אין לך זכות גדולה מזו. אשר מלכו של עולם מטה 
אוזן קשבת אליו; 
%break
ודומה בערך, למה שאמרו חז"ל: "הקב"ה מתאוה לתפלתן של 
צדיקים", כי בתאותו של השי"ת להאדם שיתקרב אצלו, נתעורר כח 
וגעגועים גדולים בהאדם לתאוב להשי"ת, כי "כמים הפנים לפנים כן 
לב האדם לאדם". 
%break
ונמצא ממש שדיבורי התפילה ושמיעת התפילה, עולים ובאים בקנה 
אחד, עד שיתקבצו לשיעור השלם וקונה הכל.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ב)
%break
%letter 27
27. בשעה ששומעים את קול ה' המדבר אל הלב, בסוד "הבא לטהר 
מסייעין אותו". ופירשו בזהר הקדוש, שמסייעין אותו בנשמתא קדישא, 
היינו שהלב שומע קול ה', אז מקבל השליטה על כל הרצוניות דווקא 
קול הקדושה, היינו הרצון להשפיע. 
%break
וממילא לא ישובו לכסלה, היינו שלא יחטא עוד, משום שכל הרצוניות 
של הקבלה נכנעו תחת רצון להשפיע. ואז מתגלה על הלב כל נועם 
הטוב, שאז כבר יש מקום בתוך הלב להשראת השכינה, 
%break
והעידון והעריבות והנעימות והידידות מתפשט וממלא את כל 
האיברים של האדם. וזה דווקא כששומעין את קול ה', אז כל הגוף 
נכנע ומשעבד את עצמו להקדושה.
%S (רב"ש - ב'. אגרת י"ח)
%break
%letter 28
28. ותזכני ברחמיך, להתפלל במסירות נפש באמת, ואזכה לבטל כל 
ישותי וגשמיותי, ולא אתפלל בשביל תועלת עצמי כלל, רק אזכה 
להתבטל לגמרי בשעת התפלה, כאילו אינני בעולם כלל, 
%break
וכל כוונתי בתפלה יהיה רק לשמך באמת, להעלות השכינה מהגלות, 
לגלות אלהותך בעולם.
%S (לקוטי תפילות. חלק ראשון, תפילה ט"ו)