ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author מקורות שנוספו
%book מקורות שנוספו שיעור הבוקר 11/2/2020
%break
%letter 1
1. ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד... להורות, שאי אפשר שיארע פעם, 
שיהיה אור היום בלי הקדם חושך הלילה, וכן לא יארע חושך הלילה, 
שלא יביא אחריו אור היום, כי לא יתפרדו זה מזה לעולם.
%S (זוהר לעם. בראשית, 151)
%break
%letter 2
2. יש לדעת, שהלילה ברא ה'. ובטח ברא זה אודות המטרה, שהיא 
להטיב לנבראיו. אם כן כל אחד שואל "למה ברא חושך, שהוא בחינת 
לילה. הלא לפי המטרת הבריאה, היה צריך לברוא רק יום ולא לילה". 
והפסוק אומר, "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". 
%break
היינו דוקא על ידי שניהם, שהם לילה ויום, אז בא יום אחד. אלא כנ"ל, 
שבכוונה תחילה נברא הלילה, שאינו מאיר בלי תיקונים, בכדי לעשות 
תיקונים, על מה שהלילה מגלה לאדם. כי על הרגשת של החושך 
מתרקמים כלים, שנחוץ להם, 
%break
בכדי שיהיה להם צורך להבורא, שהוא יעזור להם. אחרת אין צורך 
לישועת ה'. היינו, שאין אז צורך להתורה, שהיא בחינת "המאור שבה 
מחזירו למוטב".
%S (רב"ש א'. מאמר 2 "ענין ענף ושורש" 1985)
%break
%letter 3
3. כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא 
בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות 
מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות 
להתקרבות אליו. 
%break
כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, 
לבין הבורא ית', שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל 
להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, 
שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך. 
%break
יען, שהוא מתרגל לילך על קו של התרחקות. לכן, אם הוא מרגיש כל 
פעם, איך שהוא מרוחק, הדבר הזה אינו משפיע לו שום שנוי 
בתהליך. יען, שידע דבר זה מראש, שהוא הולך בקו של התרחקות.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קעב. "ענין המניעות והעיכובים")
%break
%letter 4
4. כשאדם רוצה להתקרב לה' ית' ולשוב בתשובה, צריך שיעברו עליו 
אלפים ורבבות ירידות בלי שעור, וצריך שיהיה גבור חזק לחזק לבבו 
בכל פעם, לבלי להניח את מקומו משום ירידה שבעולם. והעיקר הוא 
התחזקות, לחזק את עצמו תמיד, 
%break
אף אם הוא כמו שהוא, להאמין באמונה שלמה, שאין שום ירידה 
בעולם, כי בכל מקום יכולים למצוא את ה' ית', כי אפילו כשנופל 
לשאול תחתיות, אעפ"כ צריך לחזק את עצמו תמיד ולבלי לייאש את 
עצמו לעולם, כי גם שם ה' ית',  
%break
וזה עיקר הכלל בעבודת ה' והיסוד, שהכל תלוי בו, לבלי ליפול בדעתו 
לעולם, אף אם יעבור עליו מה. וכל הצדיקים שהיו מימות עולם, שזכו 
למה שזכו - אשרי להם אשרי חלקם, כולם לא באו לשלמותם כי אם 
על ידי בחינה זו, על ידי שלא היו מיאשין עצמם לעולם, 
%break
כי גם עליהם עברו ירידות ונפילות הרבה, רק שהם התחזקו עצמם 
בכל פעם, אף על פי שעבר עליהם מה שעבר. ועל ידי התחזקות 
שלהם זכו למה שזכו. 
%break
ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר, שלא 
לפחד כלל.
%S (ליקוטי הלכות. אונאה, הלכה ג')
%break
%letter 5
5. אמר רבן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה 
אחת שנשברה, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו? רבי 
עקיבא. וכשעליתי ביבשה, בא [רבי עקיבא] וישב ודן לפני בהלכה. 
%break
אמרתי לו: בני מי העלך? אמר לי: דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל 
שבא עלי נענעתי לו ראשי. מכאן אמרו חכמים: אם יבואו רשעים על 
אדם, ינענע לו ראשו.
%S (יבמות, קכ"א, ע"א)
%break
%letter 6
6. לפי מידת גודלה של בחינת פנים של המדרגה, כן מידת גודלה של 
של בחינת האחוריים שלה. והשראת האחוריים, היא קריאה והזמנה 
להשראת הפנים. ולכן היו יודעים ממידת ההיעלם של האחוריים 
שהשיגו, את מידת הגילוי העתידים להשיג. 
%break
שנאמר, וכמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא אותו שמעון, ולא רבי 
שמעון. כלומר, שהשראת האחוריים, שהיא קריאה, הייתה חזקה כל 
כך, עד שנאבדו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, לשמעון מן 
השוק. 
%break
והכיר בזה, שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה.
%S (זוהר לעם. בראשית, 159)
%break
%letter 7
7. בשעה שהאדם נמצא במצב השפלות, שזה נבחן שהקב"ה נתרחק 
ונסתלק ממנו, ואין לו שום רצון וחשק לעבודה, שזה נקרא, שהקב"ה 
נותן לאדם צורה על רוחניות, שאין בזה שום טעם, אלא להיפך, האדם 
רוצה לברוח ולשכוח בכלל מעבודה, 
%break
זה נקרא שהבורא מראה לו בחינת אחורים. היות "הפנים" של הבורא 
הוא רצונו להטיב לנבראיו, מה שאין כן "אחורים" הוא ממש להיפך. 
ומדוע מראה הבורא להאדם את בחינת אחורים. 
%break
הוא בכוונה תחילה, שע"י זה האדם יקבל דחיפה לדביקות ה', כי לא 
יוכל להישאר במצב של שפלות. נמצא, שכאן באחורים יש בפנימיות 
בחינת פנים.
%S (רב"ש ב'. מאמר 44 "מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב" 1990)
%break
%letter 8
8. אמר ר' צבי סופר לבעל שם טוב, למה אתם מחשים(שותקים)? 
העת לחשות?  ועתה עשו איזה דבר. ויען לו בעל שם טוב כי אין אני 
יודע כעת מאומה, ניטל ממני כל הכוח שלי, אולי אתה זוכר איזה דבר 
שלימדתי אותך, הזכר אותי. 
%break
ואמר ר' צבי גם אנכי אינני יודע מאומה זולת הא"ב הפשוט אשר אנכי 
זוכר. אז צעק הבעש"ט ומה אתה מחשה(שותק) קרא לפני את הא"ב! 
והתחיל ר' צבי סופר לקרוא לפניו א'.. ב'.. ג'.. ד'..
%break
 והבעש"ט עונה אחריו בקול, בהתלהבות עצומה כדרכו בקודש תמיד, 
עד שהחזיר אליו כל כוחו כמאז.
%S (ספר "עדת צדיקים", עמ' 11)
%break
%letter 9
9. בכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות 
שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'. לכן כל 
בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה, היינו שמקבל 
עתה חלק מחלל הפנוי, שהיה ריק ממלכות שמים, 
%break
ומכניס את מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים. נמצא, שהוא 
בירר עתה דבר חדש, מה שלא היה מטרם שלקח את המקום ריק, 
ומילא אותו עם מלכות שמים. וזה נקרא, שהעלה ניצוץ חדש לתוך 
הקדושה, 
%break
עד שמרוב עליות הוא מעלה תמיד ניצוצין מחלל הפנוי לתוך הקדושה, 
נמצא, שמכל ירידה וירידה, הוא בא לידי התחלה חדשה, ומעלה 
נצוצות חדשים.
%S (רב"ש ב'. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)
%break
%letter 10
10. כשאדם רואה, שיש לו ירידות, הוא צריך להיזהר, שלא יברח 
מהמערכה, אף על פי שהוא רואה, שהוא לא מתקדם. אלא הוא צריך 
להשתדל להתחיל כל פעם מחדש. 
%break
היינו, שזה שהוא מתחיל לעלות, לא יגיד שהוא בא שוב לדרגתו 
הקודמת. נמצא, שהוא לא עשה שום דבר עם עבודתו, היות שהוא 
חושב, שהוא עולה עתה לדרגתו הקודמת. 
%break
אלא הוא צריך להאמין, שזוהי בחינה חדשה, שכל פעם הוא מעלה 
ניצוצות אחרים, עד שיעלה את ניצוצותיו השייך לבחינתו.
%S (רב"ש ב'. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)
%break
%letter 11
11. כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי 
"פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל ההתגברויות 
מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע. 
%break
והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים 
דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, 
אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. 
%break
לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן 
לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת". וזה 
האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל 
עכשיו דחיה מעבודה, 
%break
אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו 
מקום להכניס אותם להקדושה.
%S (רב"ש א'. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
%break
%letter 12
12. האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים 
להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש (ריש בשלח). היינו שמצב 
השלימות שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", צריכים 
להיות בשוה, 
%break
היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת 
רוח ליוצרו. ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי 
שלימות, הוא גם כן מסכים. והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את 
עבודתו כאילו היה זוכה להשלימות, זה נקרא מסכים, 
%break
היינו שהיום והלילה שוים אצלו. מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור 
ההבדל יש פירוד, ועל פירוד הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. 
%break
לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה 
שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות.
%S (רב"ש ג'. מאמר 300 "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם")
%break
%letter 13
13. אין תקנה לאדם, אלא להיישיר כל הרגעים ההוים, והעתידים 
לבוא, שיהיו מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול. ומי שדוחה רגע שנוכח 
פניו, כי מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכל, שכל העולמות, וכל הזמנים, 
אינם כדאים בעדו, 
%break
באשר שאין אור פניו מלובש בשינוי העיתים והזמנים, אע"פ שעבודתו 
של אדם, בהכרח משתנה על ידיהם. ובעבור זה, הוכן לנו בזכות 
אבותינו הקדושים, האמונה והבטחון שלמעלה מן הדעת, 
%break
שהאדם משתמש בהם, ברגעים הקשים, בלי טורח ובלי לאות.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 14
14. המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת 
השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, 
ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר 
שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, 
%break
שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו 
ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה 
קלקול ואון בעדו. 
%break
כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, 
להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר 
תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת 
האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", 
%break
שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, כי אפילו 
"גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי [אפילו הגנב, במחתרת, קורא 
לבורא]", 
%break
אשר על כן אין צורך לזה למוחין דגדלות, לשמור על הענף שלא יופסק 
משורשו כרגע.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 15
15. העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש 
שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת 
אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי 
אנכי יושבת". 
%break
היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, 
שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח 
להבורא. אם כן מה חשוב לי, אם הקב"ה יש לו הנאה ממני, או 
שאותה הנאה היא יכולים לקבל מאחרים. 
%break
זאת אומרת, הוא מבקש מה', שיתן לנו הבנה כזו, שהיא נקראת "כולו 
לשם שמים", שפירושו, שיהא בטוח בעצמו, שלא מרמה את עצמו, 
בזה שהוא רוצה להשפיע לה'. 
%break
שיכול להיות באמת הוא חושב הכל על אהבה עצמית שלו, היינו 
שהוא ירגיש את הטוב והעונג. אי לזאת, הוא מתפלל לה' עבור הכלל.
%S (רב"ש א'. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)
%break
%letter 16
16. עליכם להתחזק במה שנוגע לעיקר החפץ הנרצה לנו, וידוע לכם 
מה שפרשתי על הפ' "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה", אשר אדם 
התחתון מחויב לעשות כל מה שבכוחו לעשות, ורק אז יש מקום 
להשראת הברכה, 
%break
אבל כסילות היא לחשוב שהשי"ת נעשה מחוייב בזה להשרות הברכה 
בדיוק במקום עשייתו, אדרבה עפ"י רוב, העשיה במקום אחד, 
והברכה, במקום אחר, במקום כזה שלא עשה שם האדם כלל, כי לא 
ידע או לא יכול לעשות שם מצדו. 
%break
ובברכה האמיתית היא חוק ולא יעבור, שז"ס שנקרא מציאה ע"ד 
"יגעתי ומצאתי".
%S (בעל הסולם. אגרת י"ב)
%break
%letter 17
17. האדם הוא רק אורח. וה' הוא בעל הבית. וידוע מה שאמרו חז"ל, 
"כל מה שאומר לך בעל הבית עשה", שכך נהוג, "חוץ מצא". כי בזמן 
שהאדם יוצא מרשותו של בעל הבית, כבר אין הוא בעל הבית שלו, שישמע בקולו.
%S (רב"ש ג'. מאמר 118, חוץ מ"צא")