ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book גדלות הבורא
%break
%H קטעים נבחרים ממקורות חכמת הקבלה.
%break
%H פרק: גדלות הבורא
%break
%letter 1
1. צריך שתדע, שכל נחת רוח של יוצרנו יתברך, ליהנות לנבראיו, היא 
במידה, שהנבראים ירגישו אותו יתברך, שהוא המשפיע, והוא המהנה אותם. 
%break
אשר אז, יש לו שעשועים גדולים עימהם, כאב, המשתעשע עם בנו, 
החביב לו, בה במידה, שהבן מרגיש ומכיר, גדולתו ורוממותו של אביו, 
ואביו מראה לו, כל האוצרות, שהכין בשבילו.
%break
כמו שאומר הכתוב (ירמיהו ל"א): "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד 
שעשועים, כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם 
ארחמנו נאום ה'".
%break
והסתכל היטב בכתוב הזה, ותוכל להשכיל ולדעת, את השעשועים 
הגדולים של השי"ת, עם אותם השלמים, שזכו, להרגישו ולהכיר, 
גדולתו, בכל אותם הדרכים, שהכין בעדם, 
%break
עד שיבוא עימהם, ביחס של אב ובנו היקר, כאב עם ילד שעשועים 
שלו, ככל המבואר בכתוב לעיניי המשכילים.
%break
ואין להאריך בכגון זה. כי די לנו לדעת, אשר בשביל הנחת רוח 
והשעשועים האלו, עם השלמים הללו, היה כדאי לו, לברוא את כל 
העולמות, העליונים ותחתונים יחד.
%S (בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", ל"ג)
%break
%letter 2
2. אמרו חז"ל: עשה לך רב וחבר. דהיינו שהאדם יוכל לעשות לו 
סביבה חדשה, שהסביבה תעזור לו להשיג רוממות רבו על ידי אהבת 
חברים, המחשיבים את רבו. 
%break
שעל ידי שיחת החברים ברוממות רבו, מקבל כל אחד הרגשת 
רוממותו, באופן שההשפעה לרבו תהפוך לקבלה ולחומר דלק, 
בשיעור שיביאהו לעסוק בתורה ומצוות לשמה.
%break
שעל זה אמרו במ"ח (48) מעלות שהתורה נקנית בהם, בשימוש 
חכמים ובדקדוק חברים. כי מלבד שמשמש לרבו, צריך גם כן לדקדוק 
בחברים, כלומר להשפעת החברים שיפעלו עליו להשגת רוממותו של רבו. 
%break
כי השגת הרוממות תלויה לגמרי בסביבה, ואדם יחידי אי אפשר 
שיפעל בזה במשהו.
%S (בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
%break
%letter 3
3. קשה לצייר המצב של זמן הירידה, שבו אובדין את כל העבדות 
והיגיעות, שהושקעו במשך כל הזמן, שמתחילת העבדות עד זמן 
הירידה. ונידמה, למי שלא טעם טעם של עבדות ה' מעולם, וכאילו 
דבר זה חוץ לו. 
%break
זאת אומרת, שזה נעשה לבעלי מדרגות גבוהות. אבל לפשוטי אנשים, 
להם אין שום שייכות לעבדות ה', רק להשתוקק לבחינת רצון לקבל 
הגשמי, שנמצא בזרם העולם, ששוטף את כל העולם ברצון הזה. 
%break
אבל צריך להבין, למה באו למצב כזה? הלא, בין שאדם מסכים, ובין 
לשלא מסכים, אין שום שינוי בבריאת שמיים וארץ, אלא שהוא מתנהג 
בבחינת טוב ומיטיב. אם כן, מה נצמח ממצב כזה?
%break
אלא צריך לומר, שזה בא להודיע גדלותו יתברך. שהאדם לא צריך 
להתנהג בבחינת ליבו גס בה. זאת אומרת, שהאדם צריך להתנהג 
בבחינת יראת הרוממות, לידע איזה ערך ואיזה מרחק יש בינו לה'. 
%break
שמצד שכל החיצוני קשה להבין, או שיהיה באפשרות לקשר וחיבור 
בין הבורא לבין הבריאה.
%break
ובזמן הירידה הוא מרגיש אז, שאין שום אפשרות, שיהיה לו חיבור 
ושייכות להבורא יתברך בבחינת הדביקות. כי מרגיש את העבדות 
לדבר מוזר לכל העולם כולו. והאמת הוא כן. אלא, "במקום גדלותו שם 
אתה מוציא את ענוותנותו". 
%break
זאת אומרת, שהוא עניין למעלה מהטבע, שהשי"ת נתן המתנה הזאת 
להבריאה, לאפשר להם להיות חיבור ודביקות עימו.
%break
לכן, בזמן שהאדם נעשה בחזרה מקושר, אזי הוא צריך תמיד לזכור 
את המצב הירידה שלו, בכדי לידע ולהבין ולהעריך ולהחשיב את 
הזמן של הדביקות. שידע, שעכשיו יש לו ישועה למעלה מדרך הטבע.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קצ"א. "זמן הירידה")
%break
%letter 4
4. עיקר שלא לרצות שום דבר, רק להשפיע מטעם גדלותו יתברך, 
היות שכל קבלות נפסלות. ולצאת מבחינת קבלה אי אפשר, רק ללכת 
בקצה השני, היינו בבחינת השפעה. 
%break
וכוח המנענע, היינו כוח המשכה וכוח המחייב להעבודה, הוא רק 
מטעם גדלות יתברך. שצריכין לעשות חשבון, שסוף כל סוף הכוחות 
היגיעה מוכרחין לתת. אלא שעל ידי הכוחות האלו, יכולין להביא איזה 
תועלת והנאה. 
%break
זאת אומרת, עם הכוח והיגיעה, מה שהאדם נותן, יכול ליהנות גוף 
בעל גבול, שהוא בחינת אורח עובר. או בעל נצחי. זאת אומרת, 
שהמרץ שלו נשאר בנצחיות.
%S (בעל הסולם. .שמעתי. ל'. "עיקר לרצות רק להשפיע")
%break
%letter 5
5. יש לדעת, מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת 
טוב ומיטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על 
הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. 
%break
אחרת אי אפשר לו להתגבר. ושזה נקרא רוממות השי"ת, שממשיך 
בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין.
%break
כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, 
רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים 
להמשכת רוממות ה'. שזה סוד מה שכתוב "וישלך אדרתו אליו". 
%break
היינו שאחר כך היה מייחס כל האדרת שער אליו, היינו אל ה'. כלומר, 
שראה עתה, שהקב"ה נתן לו את האדרת הזו, וזה היה בכוונה, כדי 
להמשיך אור עליון עליהם.
%break
אולם זה יכולים לראות רק אחר כך. היינו, לאחר שכבר זכה להאור 
השורה על אלה הסתרות והדינין, שהיה לו מתחילה. כי הוא רואה 
שבלי השערות, היינו הירידות, לא היה מקום, לאור עליון שישרה שם, 
כי אין אור בלי כלי. 
%break
לכן הוא רואה שכל הרוממות השי"ת שהשיג, היה בגלל השערות 
והסתירות שהיה לו, וזה סוד "אדיר במרום ה'", כלומר, שעל ידי 
האדרת זוכים לרוממות ה'.
%break
וזה סוד "רוממות אל בגרונם", כלומר שעל ידי הגרעונות בעבודת ה', 
זה גורם לו שירומם עצמו לעלות למעלה. כי בלי דחיפה, האדם 
מתעצל לעשות תנועה, ומסכים להישאר במצב שבו הוא נמצא.
%break
מה שאין כן אם הוא יורד למדרגה יותר נמוכה מכפי שהוא מבין, זה 
נותן לו כוח להתגבר, שאינו יכול להישאר במצב כל כך גרוע, היות 
שהמצב שבו ירד, הוא לא יכול להסכים להישאר כך. 
%break
לכן הוא מוכרח כל פעם להתגבר, ולצאת מהמצב של הירידה, ואז 
עליו להמשיך רוממות ה', זה גורם לו, להמשיך מלמעלה כוחות יותר 
גבוהים, אחרת הוא נשאר בתכלית השפלות.
%break
נמצא, שכל פעם על ידי השערות, הוא הולך ומגלה את רוממות ה', 
עד שהוא מגלה שמותיו של הקב"ה, הנקראים י"ג מידות של רחמים, 
וזה סוד "ורב יעבוד צעיר". וכמו כן "רשע יכין, וצדיק ילבש". כמו כן 
"ואת אחיך תעבוד".
%break
זאת אומרת, שכל העבדות, היינו הסתרות שהיו, שהם היו נראים 
כאילו מפריעים לעבודת הקודש, אלא שהיו עובדים נגד הקדושה, 
רואים עכשיו בזמן שזכו לאור ה', השורה על אלו הסתרות, רואים 
להיפך, שהם היו משמשים להקדושה, 
%break
כלומר שעל ידם היה מקום, שהקדושה יכולה להתלבש, בהלבושים 
שלהם. שזה נקרא "רשע יכין, וצדיק ילבש", כלומר שהם נותנו הכלים ומקום עבור הקדושה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ל"ג. "עניין גורלות, שהיה ביום כיפורים, ואצל המן")
%break
%letter 6
6. הנה כתוב "רם ה' ושפל יראה", שרק השפל יכול לראות את 
הרוממות. והנה אותיות יקר הם אותיות יכיר, שפירושו שעד כמה שיש 
לו יקר בהדבר, כך הוא מכיר את רוממותו, שדווקא לפי שיעור 
חשיבותו שבדבר, הוא מתפעל. 
%break
וההתפעלות מביא לו לידי הרגשה שבלב. ולפי ערך שהוא מכיר את 
החשיבות, בשיעור זה נולד לו שמחה.
%break
לכן אם הוא מכיר את שפלותו, שאין הוא יותר יחסן מכל בני גילו, היינו 
שרואה שיש הרבה אנשים בעולם, שלא ניתן להם הכוח לעבוד עבודת 
הקודש אפילו בתכלית הפשיטות, אפילו שלא בכוונה ושלא לשמה, 
אפילו שלא לשמה דשלא לשמה, 
%break
אפילו הכנה דהכנה של התלבשות דקדושה - והוא כן זכה, שניתן לו 
רצון ומחשבה, שעל כל פנים יעבוד עבודת הקודש לפרקים, אפילו 
בתכלית הפשיטות שאפשר להיות - ואם הוא יכול להעריך את 
חשיבות שבדבר, 
%break
ולפי חשיבות שהוא מחשיב את עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא 
צריך לתת שבח והודיה על זה.
%break
כי זה אמת, היינו שאין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה 
שיכולים לפעמים לקיים מצוות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא 
לידי הרגש רוממות ושמחת הלב. 
%break
ועל ידי השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל 
נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא 
עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה.
%break
וזה סוד מה שכתוב "מודה אני לפניך על החסד שעשית עימדי", היינו 
על העבר. ועל ידי זה תיכף הוא יכול לומר בבטיחות והוא אומר "ועל 
אשר אתה עתיד לעשות עימדי".
%S (בעל הסולם. שמעתי. כ"ו. "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר")
%break
%letter 7
7. רוממות ה' פירושו, שהוא צריך לבקש מה', שייתן לו הכוח ללכת 
למעלה מהדעת. זאת אומרת, שרוממות ה' יש ב' פירושים:
%break
%letter א
א. שלא ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ 
את שאלותיו. אלא שהוא רוצה, שה' ימלא לו את שאלותיו. נמצא שזה 
נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד האדם, היינו 
שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. 
%break
וכל מה שהאדם יכול לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכול עם שכל 
החיצון. כלומר, שהרצון לקבל מבין, שכדאי לקיים תורה ומצוות. מה 
שאין כן למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, זה 
נקרא נגד הדעת של הרצון לקבל.
%break
%letter ב
ב. שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו. לכן: 
א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא ריקן, 
ואז הוא נעשה נצרך לה'.
%break
%letter ב
ב. שרק ה' יכול לתת לו הכוח הזה, שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת. 
היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'.
%S (בעל הסולם. שמעתי. י"ד. "מהו רוממות ה'")
%break
%letter 8
8. בשעה שאדם רואה, איך הסביבה שלו, מקילים ראש בעבודתו 
יתברך, ואינם מעריכים רוממותו כראוי - אין האחד יכול להתגבר על 
הסביבה, וגם הוא אינו יכול להשיג רוממותו יתברך, אלא שמיקל 
ראשו בעת עבודתו כמוהם. 
%break
וכיוון שאין לו הבסיס של השגת רוממותו יתברך, מובן מאליו, שלא 
יוכל לעבוד להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא לתועלת עצמו. כי אין לו 
חומר דלק ליגיעה. ו"לא יגעת ומצאת, אל תאמין". 
%break
ואין לו שום עצה, אלא או לעבוד לתועלת עצמו, או שלא לעבוד כלום. 
כי השפעת נחת רוח ליוצרו, לא ישמש לו, כמו קבלה ממש. ובזה תבין 
הכתוב: "ברוב עם הדרת מלך". 
%break
כי ערך הרוממות בא מן הסביבה בב' תנאים: א. במידת ההערכה של 
הסביבה. ב. במידת גדלה של הסביבה, ועל כן ברוב עם הדרת מלך.
%S (בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
%break
%letter 9
9. עניין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד 
"תולה ארץ על בלימה"). נמצא, כמה הוא השיעור של המילוי של 
מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. 
%break
זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת 
למעלה מהדעת. ויבקש מה', שייתן לו את הכוח הזה. 
%break
ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש 
כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שייקח 
הכול למעלה מהדעת.
%break
וזהו מה שכתוב "והאלוקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא 
לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך 
לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת.
%break
ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שייתן 
לו את הכוח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדווקא אז האדם 
נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו 
להבין את ההיפך.
%break
לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה 
אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, 
אינו יכול לו". נמצא, שרק אז הוא המצב, שהאדם מבין, שאין מי 
שיעזור לו, אלא הקב"ה. 
%break
וזהו "אלוקים עשה", בכדי "שיראו מלפניו". שעניין יראה הוא בחינת 
אמונה, שרק אז האדם נצרך לישועת ה'.
%S (בעל הסולם. שמעתי. י"ג. "עניין רימון")
%break
%letter 10
10. "במקום שאתה מוצא גדלותו, שם אתה מוצא ענוותנותו". פירוש: 
האדם, שנמצא תמיד בדביקות אמיתית, רואה שהשי"ת משפיל את 
עצמו, דהיינו שהקב"ה נמצא במקומות השפלים. והאדם אינו יודע מה לעשות. 
%break
לכן כתוב "המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמיים וארץ". שהאדם 
רואה גדלות הבורא, ואחר כך "המשפילי", שמשפיל את השמיים לארץ. 
%break
והעצה היועצה לזה, שיחשוב, שאם הרצון הזה מהקב"ה, אין לנו גדול 
מזה, כמו שכתוב "מאשפות ירים אביון".
%S (בעל הסולם. שמעתי. מ"ז. "במקום שאתה מוצא גדלותו")
%break
%letter 11
11. אם האדם רוצה לעבוד ולקיים תורה ומצוות בלי שום שכר, רק 
מטעם שהוא רוצה לשמש את המלך, אז הוא כבר זקוק לדעת גדלות 
המלך. כי שיעור עבודתו תלוי בשיעור שהוא מאמין בגדלות המלך, כי 
רק גדלות וחשיבות המלך נותן לו חומרי דלק לעבודה.
%break
וזהו כמו שכתוב בזוהר הקדוש על פסוק "נודע בשערים בעלה". 
פירוש, כל אחד ואחד לפום מה דמשער בלביה. משמיענו בזה, שכפי 
מה שהאדם משער בלביה גדלות וחשיבות ה', בשיעור זה הוא מוסר 
עצמו לשמש את המלך.
%break
ומשום זה, אנשים מסוג זה שרוצים לעבוד רק בעל מנת להשפיע, וכל 
הסיבה שמחייבת אותם לעסוק בתורה ומצוות, הוא רק מטעם 
חשיבות וגדלות ה', כמו שכתוב בזוהר הקדוש "דעיקרא דיראה הוא 
לעבוד בגין דאיהו רב ושליט", 
%break
אנשים האלו, כשמאמינים שהקב"ה הוא מלובש בהתורה, ומאמינים 
במה, "שאמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכר 
עימו", כשהם לומדים תורה, הם רוצים להוציא את מאור התורה, 
שהוא מחזירו למוטב. 
%break
וזה שאמרו חז"ל "הבא לטהר על ידי התורה, מסייעין אותו", היות 
שהקב"ה מלובש בהתורה.
%S (הרב"ש. מאמר 12, "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'", 1988)
%break
%letter 12
12. עיקר עבודת האדם הוא שיתבונן בגדלות ה'. היינו שהוא צריך 
להסתכל בספרים המדברים מגדלות ה', ובזמן שלומדים צריכים לצייר 
לעצמו, באיזה שיעור היו חז"ל, התנאים והאמוראים וכו', מרגישים את 
גדלותו של הקב"ה.
%break
ויתפלל לה', שיאיר להרגיש את רוממותו יתברך, בכדי שיוכל להכניע 
לבבו, ולהיבטל לפני הקב"ה, ולא להיות נמשך אחרי זרם העולם, 
הרודף אך ורק למלאות תאוות בהמיות. 
%break
רק שה' יאיר לו עיניו, שיוכל לעסוק כל חייו בתורה ועבודה, ו"בכל 
דרכיך דעהו", היינו אפילו שעוסקים בדברים גשמיים גם כן יהיה 
לטובת הקדושה.
%break
אבל מתוך שלא לשמה באים לשמה. היינו דעניין לשמה, זהו כבר 
מדרגה גדולה, והאדם צריך להתחיל משלא לשמה. היינו, שידע 
בעצמו בהכרה מלאה, שעיקר התענוגים נמצאים בתורה ועבודה ולא 
בגשמיות.
%break
והגם שהוא מרגיש כעת יותר תענוג בדברים גשמיים, יותר מכפי 
שהוא מרגיש בדברים רוחניים, זהו מסיבת שחסר לו את ההכשרה 
בתורה ועבודה, שהוא תלוי גם כן באמונת ה'. 
%break
ואז, על ידי התורה והאמונה בה', מרגישים את המאור שבתורה, 
והמאור הזה מחזירו למוטב.
%S (הרב"ש. אגרת ס"ב)
%break
%letter 13
13. "רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קודשו, כי קדוש ה' אלוקינו". 
"רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלוקינו, 
זה יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו 
השתוות הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה.
%break
"והשתחוו להר קודשו". עניין השתחוויה היא הכנעה, היינו שמרכין את 
הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע 
אותו. לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קודשו".
%break
"הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קודשו", פירוש קדוש ומופרש 
מהדבר, שעניינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. 
"והשתחוו", היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על 
עצמו רק מחשבות של קדושה. וזהו, "השתחוו להר קודשו".
%break
ומדוע צריכים להכניע את עצמו למחשבות של קדושה, היינו לפרוש 
את עצמו מקבלה על מנת לקבל "כי קדוש ה' אלוקינו", שהבורא הוא 
רק משפיע. לכן צריך להיות בהשתוות הצורה כמו הבורא. 
%break
ועל ידי זה יכולים להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי 
השגות רוממות ה' אלוקינו.
%S (הרב"ש. מאמר 128, "רוממו ה' אלוקינו")
%break
%letter 14
14. רק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא 
זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז 
שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת.
%break
כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, 
שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו 
וגדלותו וחשיבותו של המלך.
%break
אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו 
עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא 
אז בבחינת לשמה, 
%break
היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאווייו במה שיוכל ליהנות לה'. 
ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא 
בבחינת משפיע על מנת להשפיע.
%S (הרב"ש. מאמר 223, "הכניסה לעבודה")
%break
%letter 15
15. כל עבודה שלנו בתורה ומצוות, היא בכדי שנצא מגלות של הרצון 
לקבל לעצמו. כלומר, שאנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים בתורה ומצוות, 
%break
שהשכר שלנו יהיה, שעל ידי זה נזכה לצאת מגלות והשעבוד של 
הרצון לקבל לעצמו, ונוכל לעבוד הכול בעל מנת, שיצמח מזה נחת 
רוח להבורא, ושכר אחר אין אנו דורשים עבור העבודה בתורה 
ומצוות.
%break
היינו, שאנו רוצים לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתורה ומצוות, 
שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', 
מזה שאנו מרגישים את רוממותו יתברך. אבל כל הנאה שלנו תהיה 
מזה, שאנחנו משמשים את הבורא, זה יהיה השכר שלנו, 
%break
ולא שהוא ייתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא שנרגיש, כי 
העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה 
שזוכים לשמש את הקב"ה.
%S (הרב"ש. מאמר 13, "מהו "לחם רע עין" בעבודה", 1989)
%break
%letter 16
16. בכדי שיהיו חומרי דלק לעבוד בעל מנת להשפיע, ולא לקבל שום 
תמורה, אלא העבודה בעצמה תהיה שכר, אנו זקוקים להאמין בו 
יתברך. הכוונה, להאמין על גדלותו. וצריכים לתת כוח ויגיעה גדולה 
איך להשיג אמונה בגדלות הקב"ה. 
%break
ובלי אמונה בגדלות הבורא, אין כוח לעבודה בעל מנת להשפיע. 
כלומר, שדווקא בזמן שמרגישים גדלות ה', אז האדם מוכן לעבוד בלי 
שום תמורה. אלא העבודה בעצמה היא השכר, היות ששווה אצלו מה 
שהוא משמש למלך גדול, 
%break
שכל הון דעלמא אין לו שום ערך נגד השירות הזה, שה' נותן לו רשות 
לכנס ולשמש אותו. לכן אנו צריכים לרכז את כל מחשבותינו, איך 
להגיע להרגיש את גדלות ה'. ואז הכול נמשך אחרי הנקודה זו.
%S (הרב"ש. מאמר 21, "מהו "שיכור אל יתפלל", בעבודה", 1989)
%break
%letter 17
17. עבודת הכלל היא בבחינת לקבל שכר. ועבודת הפרט היא לשם 
שמיים, וזהו השכר שלהם, אם הם יכולים לשמש את המלך. כלומר, 
שכל התענוג שלהם, שנותן להם חומרי דלק, שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע, 
%break
הוא בזה שהם מרגישים, שהם עושים נחת רוח למלך, ונותנים שבח 
והודאה למלך, בזה שנתן להם מחשבה ורצון לעבוד בשבילו, ולא 
מטעם לקבל שכר אחר תמורת עבודתם.
%break
כי כדי לקבל שכר, הם אומרים, שאין אנו צריכים להרגיש את גדלות 
המלך, אלא אנו צריכים להסתכל על גדלות וחשיבות השכר, שיקבלו 
תמורתן, אם יקיימו את התורה ומצוות, אבל הבורא יכול להישאר 
אצלם באותה גדלות וחשיבות, כמו שהיה אצלם בתחילת עבודתם.
%break
מה שאין כן אם כוונתם היא לעשות נחת להבורא, הרי זה גורם, שאם 
הם רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא, כי כפי 
שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים להיבטל אליו ולעשות את 
כל מעשיהם רק לשם שמיים. 
%break
וזה כמו שאומר בזוהר הקדוש על פסוק "נודע בשערים בעלה", שכל 
אחד ואחד "לפום מה דמשער בלביה". אי לזאת, אלו אנשים שרוצים 
לעבוד לשם שמיים, בכדי שיהיה להם חומרי דלק לעבודה, הם צריכים 
כל יום להשתדל להשיג בחינת אמונה בגדלות ה', 
%break
היות שגדלות ה' זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. וזהו כל התענוג 
שיש להם בעבודתם.
%S (הרב"ש. מאמר 15, "מהו, שהצדיקים ניכרים על ידי הרשעים, בעבודה", 1989)
%break
%letter 18
18. הזוהר הקדוש שואל, הלא כתיב "קרוב ה' לנשברי לב". העובד 
ה', היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, 
שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן 
שחסר לו בהערכת גדלות המלך. 
%break
לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות 
המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח 
עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'. וכאן מתפתחות ב' הבחינות: 
%break
א. בזה שאין לו הרגשת גדלות המלך צריך להצטער. ב. צריך להיות 
בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא כמו שאר 
אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על מנת לקבל.
%break
וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך 
להצטער על רוחניות. ומזה הוא צריך להיות שמח, שה' שלח לו 
מחשבות של חיסרון רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה'. ולכן הוא צריך לשמוח.
%S (הרב"ש. מאמר 42, "עיבדו ה' בשמחה")
%break
%letter 19
19. החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על עניין רוממות ה'. כי לפי 
גדלות ה', שהאדם משער בעצמו, בשיעור הזה האדם מבטל את עצמו 
מצד הטבע לה'. כי אנו רואים בטבע, שהקטן מתבטל בפני גדול. ואין 
זה שייכות לרוחניות, אלא גם אצל אנשים חילוניים נוהג עניין זה.
%break
זאת אומרת, שהקב"ה עשה כך בהטבע. נמצא, שעל ידי שהחברים 
מדברים מרוממות ה', התעורר על ידי זה חשק ורצון להתבטל לפני 
הבורא, כי מתחיל להרגיש עניין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. 
%break
וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות 
וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת.
%break
כלומר, שהבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך 
השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את 
העולם בהנהגה של טוב ומיטיב. 
%break
שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא 
להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלוקיך 
בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים.
%S (הרב"ש. מאמר 30, "מה לדרוש מאסיפת חברים", 1988)
%break
%letter 20
20. כל הבסיס, שאנו יכולים לקבל הנאה ותענוג, ושזה מותר לנו 
ליהנות, ועוד יותר מזה, שחיוב גדול ליהנות ממעשה השפעה, יש לנו 
לעבוד על נקודה אחת, דהיינו להחשיב את הרוחניות. 
%break
וזה מתבטא בלתת תשומת לב "למי אני פונה", ו"למי אני מדבר", 
ו"מצוות של מי אני מקיים", ו"תורה של מי אני לומד". היינו, לראות 
עצות, איך להחשיב את נותן התורה. והיות האדם מצד עצמו, מטרם 
שזכה להשיג איזו הארה מלמעלה, 
%break
אז הוא צריך לחפש אנשים, הדומים לו פחות או יותר, שגם הם 
מחפשים להגדיל את חשיבות. להיות מגע כל שהוא עם הבורא, 
באיזה אופן שתהיה, והיות שיש דעת רבים בזה, אז כל אחד יכול 
לקבל סיוע מחבירו.
%break
וצריכים לדעת "כי מיעוט רבים שניים". זאת אומרת, אם שני חברים 
יושבים ביחד, וחושבים, איך להגדיל את חשיבות של הבורא, כבר יש 
להם כוח לקבל התחזקות על גדלות ה' בבחינת אתערותא דלתתא, 
%break
שעל המעשה זו באה אחר כך התעוררות מלמעלה, שהם מתחילים 
קצת להרגיש את גדלות ה'. ולפי מה שכתוב "ברוב עם הדרת מלך", 
נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכוח של הרבים יותר פועל, היינו 
שמייצרים אווירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. 
%break
שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה 
לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, 
שזכה להיכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. 
%break
ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו 
עתה במה לשמש את המלך. ולפי שיעורו, שהחברה עם מחשבותיהם 
בעת ההתוועדות חשבו בגדלות ה', 
%break
כל אחד לפי שיעורו גורמו לו חשיבות בגדלות ה', כן הוא יכול ללכת כל 
היום בעולם השמחה והחדווה.
%S (הרב"ש. מאמר 17, "סדר ישיבת התוועדות", 1986)
%break
%letter 21
21. עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חומרי דלק לעבודה, 
הוא שחסר לנו חשיבות המטרה, שפירושו שאין אנו יודעים איך 
להעריך את השירות שלנו, שנדע למי אנו משפיעים. 
%break
וכן חסר לנו את הידיעה של גדלות ה', שנדע עד כמה אנו מאושרים 
בזה שיש לנו הזכייה לשמש את המלך, כי אין לנו כלום שנוכל להבין 
את גדלותו. וזה נקרא בלשון הזוהר הקדוש, שכינתא בעפרא, היינו 
שעניין להשפיע אליו יתברך הוא חשוב לנו כמו עפר. 
%break
וממילא אין לנו חומרי דלק לעבודה, כי בלי תענוג אין כוח לעבודה. 
אלא במקום שמאיר אהבה עצמית, אז הגוף מקבל חיות מזה, אבל 
בעבודה דלהשפיע, אין הגוף מרגיש בזה טעם של תענוג, וממילא הוא 
מוכרח להיות "רובץ תחת משאו".
%break
מה שאין כן כשמרגיש שהוא משמש מלך חשוב, לפי חשיבותו של 
המלך, בשיעור זה יש לו הנאה ותענוג שמשמש אותו. לכן אז כבר יש 
לו חומרי דלק, שיתנו לו כוח כל פעם שיוכל ללכת קדימה, משום 
שמרגיש שהוא משמש למלך חשוב.
%break
ואז כשיש לו הידיעה והרגשה שיודע למי הוא משפיע, באותו שיעור 
שהיה לו כוח לעבוד על הכוונה של אהבה עצמית, יש לו עכשיו הכוח 
לעבוד על מנת להשפיע. כי מי שמשפיע לאדם חשוב, נחשב כמו 
שהוא מקבל ממנו. 
%break
והיות על קבלה יש כוח בהגוף לעבוד בכדי להשיג תמורה, כמו כן גם 
בלהשפיע למלך חשוב, יש לו הנאה מזה.
%S (הרב"ש. מאמר 24, "עיקר מה שחסר לנו")
%break
%letter 22
22. בזמן שהאדם מרגיש עצמו בריקנות, כלומר שהוא מרגיש שאין לו 
לא תורה, ולא מצוות, ולא שום מעשים טובים, ומה הוא יכול לעשות, 
אז האדם צריך לבקש מה', שיאיר לו, שיהא בידו להשיג גדלות 
ורוממות ה', למעלה מהדעת. 
%break
כלומר, שהגם שאין הוא עדיין ראוי להרגיש את גדלות ורוממות ה', 
משום שהוא עוד לא זכה לבחינת אדם, וממילא שורה עליו את 
הצמצום וההסתר על ה', כמו שכתוב "אל תסתר פניך ממני", 
%break
מכל מקום הוא מבקש מה', שייתן לו הכוח, לקבל גדלות וחשיבות ה' 
למעלה מהדעת. וזהו כמו שאומר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל 
(עירובין י"ט) "שאפילו הריקנין שבך מלאין מצוות כרימון". 
%break
ואמר, שהפירוש הוא, רימון מלשון רוממות, שהיא בחינת למעלה 
מהדעת. לכן יהיה הפירוש, ש"הריקנין שבך מלאים מצוות". ושיעור 
המילוי הוא, כפי שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות.
%break
כלומר, שעניין ריקנות יכול להיות דווקא במקום שאין ישות, והוא 
מרגיש עצמו, שהוא ריק מתורה, ומצוות, וממעשים טובים. שזה נמשך 
בזמן, שהאדם רוצה לעבוד לשם שמיים ולא לתועלת עצמו. אז על כל 
מה שהוא עושה, הוא רואה, שאין שם שום דבר לתועלת הבורא, 
%break
אלא רק הכול לתועלת עצמו. במצב הזה הוא מרגיש, שאין לו שום 
דבר, אלא שהוא ריק מכל. וזה המקום ריק, הוא יכול למלאות רק עם 
רימון, היינו אם הוא ילך למעלה מהדעת, שנקרא רוממות ה'. היינו, 
שיבקש מה', שייתן לו כוח להאמין למעלה מהדעת, בגדלות ה'. 
%break
כלומר, זה שהוא רוצה רוממות ה', אין הכוונה שהוא אומר, שאם 
אתה תיתן לי להשיג את רוממות וגדלות ה', אז אני מוכן לעבוד, אלא 
הוא רוצה, שה' ייתן לו כוח להאמין בגדלות ה', בזה הוא ממלא את 
מקום הריקנות, שבה הוא נמצא עתה.
%break
נמצא, שלולי הריקנות, היינו שלולי אם הוא היה עובד בדרך להגיע 
לדביקות, היינו בהשתוות הצורה, הנקרא בעל מנת להשפיע, אלא 
בבחינת הכלל, שמספיק להם בחינת המעשה שהם מקיימים, אין אלו 
אנשים מרגישים בעצמם בחינת ריקנית, כנ"ל. 
%break
אלא שהם מלאים במצוות. אלא דווקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת 
להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', 
והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דווקא עם רוממות, הנקרא 
מלאים מצוות, 
%break
כשיעור, שהם מבקשים, שה', שייתן להם כוח, שיוכלו ללכת למעלה 
מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' ייתן להם כוח 
ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים 
שה' ייתן להם זה להשיג, 
%break
היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, רק 
שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של 
ריקנות עם מצוות. וזהו "מלאים מצוות כרימון".
%S (הרב"ש. מאמר 7, "מהו אדם ומהו בהמה בעבודה", 1991)
%break
%letter 23
23. רק עצה אחת יש לנו, שהיא להשתדל איך להשיג גדלות ה'. זאת 
אומרת, כל מה שאנו עוסקים בתורה ומצוות, אנו רוצים, שהשכר שלנו 
יהיה להרגיש גדלות הבורא. 
%break
וכל התפילות, שאנו מתפללים, צריכות להיות "לאקמא שכינתא 
מעפרא", היות שהבורא נסתר מאיתנו מחמת הצמצום שהיה, ואין אנו 
מסוגלים להעריך את חשיבותו וגדלותו.
%break
לכן אנו מתפללים לה', שיסיר מאיתנו את הסתרתו, ושירומם קרן 
התורה. וכמו שאנו אומרים בתפילת "שמונה עשרה" דראש השנה 
"ובכן תן כבוד לעמך", שפירושו, שייתן כבוד ה' לעמך, שהם ירגישו את כבוד המלך.
%break
ומשום זה האדם צריך להשתדל ולא לשכוח את המטרה בעת לימוד 
התורה, שיהיה תמיד לנגד עיניו, שהוא רוצה לקבל מהלימוד, 
שהלימוד ישפיע גדלות וחשיבות הבורא. 
%break
וכמו כן בעת קיום המצוות, גם כן לא לשכוח הכוונה, שעל ידי זה 
שמקיים את המצוות, בסגולה זו הבורא יעביר ממנו ההסתרה, 
השורה על רוחניות, אלא שיקבל הרגשה של גדלות ה'.
%S (הרב"ש. מאמר 29, "לשמה ושלא לשמה", 1986)
%break
%letter 24
24. צריך להחשיב את עניין השירות שנותן לה', בזה שהוא מקיים 
מצוות ה', ולפי מה דמשעיר בליבו את גדלות ה', בשיעור הזה הוא 
שש ושמח בזה שזכה לעשות את אשר ציווה ה', ועניין זה, לכבד את 
הגדול, זה יש בטבע שלנו, שאנו רואים שלכבוד גדול יחשב, 
%break
אם יש למי שהוא איזה גדול הדור שמקובל בעיניי הבריות לאדם 
חשוב, כולם רוצים לשמש אותו, כידוע. אבל עניין השביעות רצון 
בשימוש, תלוי בגדלות וחשיבות שהעולם מעריצים את הגדול הזה, 
%break
ולפי זה יוצא, בזמן שהאדם מרגיש ומצייר לעצמו, שהוא משמש את 
ה', הוא מרגיש עצמו לברוך, ואז בא הכלל, שברוך מתדבק בברוך. 
נמצא, שבמצב הזה האדם מרגיש עצמו למאושר בעולם, ואז הזמן 
שאדם צריך להודות לה', בזה שנתן לו קצת שירות ששרת אותו. 
%break
נמצא, שבמצב הזה הוא דבק בה' מטעם שיש בו עניין של שמחה, 
כמו שאמרו חז"ל, "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה".
%S (הרב"ש. מאמר 12, "מהו מחצית השקל, בעבודה - א", 1987)
%break
%letter 25
25. "היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת 
המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך". ופירש רש"י, 
בכל יום יהא בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטווית עליהם.
%break
ויש להבין, איך אדם יכול לעשות שיהיו חדשים, כאילו בו ביום 
נצטווית, הלא מושבע ועומד מהר סיני. ובכדי להבין זה צריכים 
להקדים לדעת את הכלל, שכל דבר נמדד לפי גודל המֵצָוה. היינו לפי 
גודל וחשיבות של נותן התורה, כך גודלה של התורה.
%break
לכן כל יום שהאדם מקבל עליו מלכות שמיים, ולפי גודל האמונה בו 
יתברך, כך גדלה מעלת תורה. לכן לפי מה שהאדם משיג בגדלות ה', 
כך מתחדשת התורה אצלו. נמצא לפי זה, שכל פעם יש לו תורה 
חדשה, היינו שיש לו כל פעם נותן אחר.
%break
וממילא התורה, הנמשכת ממנו יתברך, נבחנת לתורה חדשה. אבל 
זה נאמר על התורה מבחינת שמותיו של הקב"ה, היינו מבחינת 
"אורייתא וישראל וקודשא בריך הוא חד הוא".
%break
פירוש, כשישראל משיג בכל יום גדלותו של השי"ת, וזהו לפי אמונתו 
יתברך, בשיעור הזה מתגדלת אצלו התורה. ואז הוא נעשה ישראל 
אחר. כי ברוחניות כל דבר שיש לו צורה אחרת, הוא בחינה חדשה. 
%break
לכן אם האדם מקבל כל יום אמונה יותר גדולה, אז התורה נחשבת 
לחדשה. וזה פירוש, "כאילו נצטווית בו ביום", משום שבכל יום יש לו 
מצווה אחרת. 
%break
נמצא כאילו נצטווית בו ביום, היינו בו ביום שאדם מקבל עליו מלכות 
שמיים ביתר שאת, יש לו מצווה חדשה, ותורה חדשה, וישראל חדש.
%S (הרב"ש. מאמר 468, "היום הזה ה' אלוקיך מצווך")