ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book התעוררות הנקודה שבלב
%break
%letter 1
1. רק על נקודה זו צריכים לתת את כל המרץ, מה שהאדם רכש 
מהנקודה שבלב. כי כל נקודה שבלב נותנת כוח לעבודה, אבל עם 
הכוח הזה הולכים ומשמשים להסביבה.
%S (הרב"ש, אגרת כ"א)
%break
%letter 2
2. כשנחרב בית המקדש כתיב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". 
הכוונה על הנקודה שבלב, שצריך להיות מקום מקדש, שאור ה' ישכון 
בתוכה, כמו שכתוב "ושכנתי בתוכם". לכן על האדם להשתדל לבנות 
בניין הקדושה שלו.
%break
והבניין צריך להיות מוכשר, בכדי שיכנס בו השפע עליון, שנקרא שפע 
המושפע מהמשפיע להמקבל. אבל לפי הכלל, צריך להיות השתוות 
הצורה בין המשפיע להמקבל כידוע, שגם המקבל צריך להיות בכוונה 
דעל מנת להשפיע, כדוגמת המשפיע.
%break
וזה נקרא בחינת עשייה, כמו שכתוב "ועשו לי מקדש", שהעשייה חלה 
על הכלי ולא על האור. כי האור שייך להבורא ורק המעשה שייך 
להנבראים.
%S (הרב"ש, מאמר 940, "נקודה שבלב")
%break
%letter 3
3. האדם צריך להאמין, שיש לו נקודה שבלב, שהיא ניצוץ המאיר. 
ולפעמים היא רק נקודה שחורה ואינה מאירה, והניצוץ הזה צריכים 
תמיד לעורר, 
%break
כי לפעמים נתעורר הניצוץ הזה מעצמו ומגלה חיסרון בהאדם, שהוא 
מרגיש שחסר לו רוחניות, שהוא מגושם יותר מדי, ואינו רואה תכלית, 
שיהיה בידו לצאת מהמצבים האלו.
%break
והניצוץ הזה לא נותן לו מנוח לנפשו. זאת אומרת, כמו ניצוץ גשמי 
אינו יכול להאיר, אולם מניצוץ האדם יכול להדליק דברים, שעל ידי 
הדברים, שהניצוץ נוגע בהם, יכולה להתלקח אש גדולה. 
%break
כמו כן הניצוץ שיש בליבו של אדם, אינו יכול להאיר, אולם הניצוץ 
הזה, יש באפשרותו להדליק את המעשים שלו, שיאירו, כי הניצוץ 
דוחף אותו לעבודה.
%break
אולם לפעמים הניצוץ מתכבה ואינו מאיר. וזה יכול להיות באמצע 
עבודה. וזה נקרא שקרה להאדם תאונת דרכים. כלומר, שבאמצע 
עבודה קרה לו מקרה, 
%break
וירד ממצבו ונשאר מחוסר הכרה. היינו שכבר אינו יודע שיש רוחניות 
במציאות, אלא שכח הכול, ונכנס בעולם הגשמי עם כל חושיו.
רק לאחר זמן האדם מתאושש, 
%break
ורואה שהוא נמצא בעולם הגשמי. ואז הוא מתחיל עוד הפעם לעלות 
למעלה, היינו להרגיש את החיסרון הרוחני, ומקבל שוב דחיפה, איך 
להתקרב להקב"ה.
%break
ואחר כך עוד הפעם יורד ממדרגתו. אולם האדם צריך להאמין, שכל 
פעם הוא מעלה את הניצוץ שלו לקדושה. והגם שהוא רואה, שירד 
ממצבו, ונפל חזרה למקומו, 
%break
כמו שהיה בתחילת עבודתו, אלא כל פעם הוא מעלה ניצוצות חדשים, 
זאת אומרת, כל פעם הוא מעלה ניצוץ חדש.
%break
ובהקדמה לספר הזוהר (אות מ"ג), אומר וזה לשונו, "והנה האדם, 
בעת שנולד, יש לו תיכף נפש דקדושה, ולא נפש ממש, אלא בחינת 
אחוריים של הנפש, שפירושה, בחינה אחרונה שלה, המכונה בעת 
קטנותה בשם נקודה. והיא מלובשת בלב האדם".
%break
וזה יש לפרש כנ"ל, ש"נקודה" זו, שהיא עדיין חושך, מתגלית כל פעם 
ומאירה, כפי עבודתו בטהרת ליבו, שאז הנקודה מתחילה להאיר. 
זאת אומרת, שכל פעם שהאדם מתחיל לעלות שוב לאחר הירידה, 
%break
האדם צריך להאמין, שזוהי בחינה חדשה, כלומר ממה שהיה קודם 
בזמן עלייה, שכבר העלה אותה לקדושה, ומתחיל כל פעם בחינה 
חדשה.
%S (הרב"ש, מאמר 6, "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה", 1991)