ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book הגישה ללימוד חכמת הקבלה
%break
%H הגישה ללימוד חכמת הקבלה 
%break
%letter 1
1. אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו, נשאת ונתת 
באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה.
%S (שבת, ל"א ע"א)
%break
%letter 2
2. מה זה תורה ומלאכה בעבודה. התשובה היא, שלומד התורה בכדי 
שתהיה לו היכולת לעשות את המלאכה, שזה נקרא "אשר ברא 
אלקים לעשות". כלומר, שהנבראים צריכים לעשות את המלאכה 
"להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע", 
%break
שע"י זה תהיה להם דביקות, שהוא בחינת השתוות הצורה. וגם יוכלו 
לקבל את הטוב והעונג, שזהו מטרת הבריאה.
%S (הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 3
3. ענין "תורה ומלאכה" הכוונה שלומד תורה בכדי שהתורה יביא לו 
את המאור התורה, שע"י זה תהיה לו היכולת להפוך את הכלי 
דקבלה, שיהיו בעמ"נ להשפיע, 
%break
שעם הכלים האלו הוא יזכה לדביקות ה', הנקרא שלומד תורה לשמה.
%S (הרב"ש, מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 4
4. יש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא 
באדם, הינו הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. ובאופן כזה כבר 
תהיה לו בחינת דביקות ויוכל לקבל את התענוגים האמיתיים ולא יהא 
נקרא מקבל. 
%break
נמצא, שעל ידי התורה תהיה יכולת לקיום האדם בהעולם בזה, 
שהתורה תחזירו למוטב. וזה פירוש "נעשה אדם", שדרשו אנא ואת 
נוקים ליה בעלמא. 
%break
היינו שמצד ה' בא הרצון לקבל ומצד התורה בא הרצון להשפיע. ומב' 
אלה יהיה קיום לאדם בעולם, היינו שעל ידי ב' אלו יוכל לקבל כל טוב 
וישאר בדביקות.
%S (הרב"ש, מאמר 267 "באורייתא אתברי בר נש")
%break
%letter 5
5. התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. 
כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעמ"נ 
להשפיע. 
%break
זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כח 
ללכת נגד הטבע. כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם 
בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא ע"י התורה. 
%break
כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". שמתוך 
שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב.
%S (הרב"ש, מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 6
6. בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, 
להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. לכן 
אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, 
%break
וע"י המאור התורה, שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה 
יביאהו לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז תהיה לו היכולת 
ללמוד לשמה, היינו לשם התורה, הנקראת "תורת חיים", משום 
שכבר ישיג את החיים שבתורה, 
%break
כי המאור שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו היכולת להרגיש 
את החיים, הנמצא בתורה.
%S (הרב"ש, מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 7
7. הביקוש של האדם להתחזק באמונת השגחתו יתברך על העולם 
בזמן ההסתרה מביאהו להגות בספרים, בתורה, ליקח משם הארה 
והבנה איך להתחזק באמונת השגחתו יתברך. 
%break
והנה ההארות וההתבוננות הללו שמקבל על ידי התורה מכונה בשם 
תורה תבלין, עד שיתקבץ לשעור מסוים והקדוש ברוך הוא מרחם עליו 
ויערה רוח ממרום זאת אומרת שפע עליונה. אבל אחר שגילה 
בשלימות את התבלין, 
%break
דהיינו האור תורה שהאדם שואף לגופו, מחמת התחזקותו באמונת 
השם יתברך, כי אז נעשה מוכשר להשגחה בגילוי פניו יתברך, 
שפירושו, שהשם יתברך מתנהג עמו, בהתאם כשמו הטוב ומטיב יתברך.
%S (בעל הסולם, "הסתר וגילוי פנים של השי"ת - א")
%break
%letter 8
8. אלו אנשים, שהם עוסקין בתורה לאו דוקא בכדי שידעו את הדינים 
וההלכות, שידעו איך לקיים את המצות, אלא שיש להם עוד תפקיד 
נעלה, שהם לומדים תורה, בכדי לתקן את הלב, הם נקראים "חכמי 
לב". היות שכל דבר נקרא על שם הפעולה. 
%break
לכן התורה מה שלומדים תורה על כוונה זו, נקרא "חכמי לב" ולא 
"חכמי מוח", היות שהם צריכים את התורה לתיקון הלב.
%S (הרב"ש, מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 9
9. אין האדם יכול לעשות משהו לשם שמים. ורק ע"י מאור התורה 
יתקן הלב, שהלב נקרא רצון. ומצד הטבע הוא רצון אך לקבל. ואיך 
האדם יכול ללכת נגד הטבע. לכן אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, 
בראתי תורה תבלין". 
%break
נמצא, שהוא לומד תורה לא בשביל המוח, להבין. אלא זה שלומד 
להבין, הוא כדי להגיע לדביקות עם הקב"ה, המלובש בתורה, שזה 
שייך להלב. וע"י המאור שיקבל, הוא מחזירו למוטב. 
%break
כלומר, שהרצון לקבל לתועלת עצמו יכול לקבל כח מלמעלה, שיהא 
בידו לעשות מעשים לשם שמים.
%S (הרב"ש, מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 10
10. אלו אנשים, שרוצים לעבוד רק בעמ"נ להשפיע, וכל הסיבה 
שמחייבת אותם לעסוק בתו"מ, הוא רק מטעם חשיבות וגדלות ה', 
כמו שכתוב בזה"ק "דעיקרא דיראה הוא לעבוד בגין דאיהו רב 
ושליט", 
%break
אנשים האלו, כשמאמינים שהקב"ה הוא מלובש בהתורה, ומאמינים 
במה, "שאמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכר 
עמו", כשהם לומדים תורה, הם רוצים להוציא את מאור התורה, 
שהוא מחזירו למוטב. 
%break
וזה שאמרו חז"ל "הבא לטהר ע"י התורה, מסייעין אותו", היות 
שהקב"ה מלובש בהתורה.
%S (הרב"ש, מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 11
11. בחינת "אורייתא [תורה]" נקראת בחינת "מאור" שבה. היינו, 
שבזמן הלימוד, שמרגישין את המאור, ועם זה המאור רוצים להשפיע 
להשם ית', כמ"ש: "מאן דידע צויה דמאריה, יעביד ליה [מי שידע 
מצוות אדונו, יעבוד לו]". 
%break
לכן הוא מרגיש את עצמו לבחינת מציאות, שהוא רוצה להשפיע 
להשם ית'. והוא בחינת הרגשת עצמו. אבל כשזוכין לבחינת "אורייתא 
וקוב"ה חד [תורה והקב"ה אחד הוא]", נמצא שהכל אחד. 
%break
שאז הוא מרגיש בבחינת "אורייתא" את בחינת "קוב"ה". וצריך תמיד 
להשתוקק אחר המאור שבה. והמאור יכולים במאי שלומדים. אלא 
שבדברי הקבלה יותר נוח למצוא את המאור.
%S (בעל הסולם, שמעתי, מאמר רי"ח. "אורייתא וקוב"ה חד הוא")
%break
%letter 12
12. קל יותר, להמשיך המאור שבתורה, בעסק ויגיעה בחכמת האמת, 
מביגיעה בתורת הנגלה. והטעם הוא פשוט מאד, כי חכמת תורת 
הנגלה, לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, 
%break
דהיינו, גניבה גזילה ונזיקין וכדומה, אשר משום זה, קשה וכבד מאד, 
לכל אדם, לכוין דעתו ולבו להשי"ת, בעת העסק, כדי להמשיך המאור 
שבתורה. ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה, בעיון התלמוד 
עצמו. ואיך יוכל לזכור עוד, בשעת הלימוד, בהשי"ת? 
%break
כי להיות העיון הוא, בנושאים גשמיים, הם ח"ו אינם יכולים לבא אצלו, 
עם הכוונה להשי"ת, בבת אחת. ולכן, מיעצו, לעסוק בחכמת הקבלה, 
אשר חכמה זו, לבושה כולה בשמותיו של הקב"ה. 
%break
ואז, כמובן, יוכל לכוין, דעתו ולבו, להשי"ת, בשעת לימוד, בלי טורח. 
ואפילו הוא קשה העיון ביותר. כי העיון, בנושאים של החכמה, 
והשי"ת, הם אחד.
%S (בעל הסולם, "הקדמה לתע"ס", אות כ"ב)
%break
%letter 13
13. מטרם שהאדם זכה לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לעשות הכל 
בעל מנת להשפיע, הנקרא לשמה, הגם שהאדם לומד את כל אלה 
הענינים, כמו שהם, אבל הם רק בבחינת שמות בלי שום ביאור, היינו 
שאין לו שום השגה באלו הדברים שלומד, 
%break
כי אין לו שום ידיעה בהחומר של השורשים העליונים, המכונים בשם 
שמות הקדושים או ספירות ופרצופים. וניתן לנו ללמוד את הדברים 
העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, 
%break
משום שהם יכולים להביא לאדם, רצון וחשק, להדבק בהבורא, מחמת 
קדושת הענינים, שמדברים משמות הקדושים. מה שאם כן בתורה 
הנגלית, הוא צריך להאמין שכל התורה כולה, הוא שמותיו של 
הקב"ה, נמצא שהענינים האלה הם יותר מסוגלים. 
%break
וכשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי 
התקרבות להקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שענינו הוא, 
שיגרום לו הלימוד הזה, שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו 
בעל מנת להשפיע, 
%break
וזה נקרא עבודה בבחינת הכנה, שמכין את עצמו שיהיה מוכשר 
להכנס להיכל המלך, ולהדבק בו יתברך.
%S (הרב"ש, מאמר 875 "ג' קווים - ד")
%break
%letter 14
14. רוב מחברי ספרי הקבלה, לא התכוונו בספריהם, אלא כלפי 
מעיינים כאלו, שכבר זכו לגילוי פנים, ולכל ההשגות העליונות... ולפי"ז 
יש לשאול: א"כ, למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת 
הקבלה? 
%break
אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין 
ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, 
%break
אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם 
את האורות המקיפים את נשמתם.
%S (בעל הסולם, "הקדמה לתע"ס", קנ"ד- קנ"ה)
%break
%letter 15
15. והנה, כל עוד, שלא זכה האדם לשלימותו, נבחנים לו אותם 
האורות, העתידים להגיע אליו, בבחינת "אורות מקיפים", שמשמעותם 
היא, שעומדים מוכנים בעדו, אלא שהמה מחכים לאדם, שיזכה את 
כלי הקבלה שלו, ואז יתלבשו האורות האלו בכלים המוכשרים. 
%break
ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק 
בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם 
מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור 
מסויים. 
%break
אלא, שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם 
שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה, שמקבל 
פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, 
%break
ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם 
מאד, שיגיע לשלימותו.
%S (בעל הסולם, "הקדמה לתע"ס", אות קנ"ה)
%break
%letter 16
16. אם אדם זכה וניתן לו מחשבה שהוא יעסוק בסתרי תורה, הגם 
שהוא לא מבין אף מילה מה שכתוב שם, מכל מקום זה זכייה גדולה, 
שהוא דבוק בעת הלימוד בפנימיות התורה. 
%break
היינו שהוא מאמין שמדברים רק מעניין אלוקות, ויש לו מקום 
להתעמק במחשבתו, הלא כל מה שאני לומד הוא משמות הקדושים, 
אם כן בודאי זכייה גדולה נפלה בגורלי, 
%break
אי לזאת, אין לי מה לעשות, רק להודות ולהלל לה'.
%S (הרב"ש, מאמר 2 "האזינו השמים" 1986)
%break
%letter 17
17. מי שמטהר ומקדש עצמו במעשיו, הוא ימשיך בתלמודו השפעה, 
כשיעור ההכנה שהכין את עצמו וכשיעור שירבה בהכנה, כן ירבה יקר 
התלמוד וכוחו.
%S (רמח"ל, דרך ה')
%break
%letter 18
18. האדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, 
בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד 
יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב. 
שאז ע"י התורה הוא נעשה לתלמיד חכם. ומהו תלמיד חכם. 
%break
אמר אאמו"ר זצ"ל, תלמיד היינו שלומד מחכם. כלומר, שהקב"ה 
נקרא "חכם". והאדם, הלומד ממנו, הוא נקרא "תלמיד של חכם". ומה 
האדם צריך ללמוד מהקב"ה. הוא אמר, שהאדם צריך ללמוד מהקב"ה 
רק דבר אחד. 
%break
כמו שידוע שהקב"ה רצונו הוא רק להשפיע, כמו כן האדם גם כן צריך 
ללמוד ממנו להיות משפיע. זה נקרא "תלמיד חכם".
%S (הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 19
19. מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת 
ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: "נאמן בעל מלאכתך, שישלם 
לך שכר פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה "לשם מצות התורה". 
%break
ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק 
ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ"ש: "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי 
לְעַצְמוֹתֶיךָ" (משלי ג', ח'). ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי "מתוך שלא 
לשמה יבא לשמה". 
%break
באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה ח"ו לאמונה, יש לו 
תקוה גם כן, על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו, לזכות על 
ידה, לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, 
%break
כמ"ש חז"ל: "בא חבקוק והעמידן על אחת "צדיק באמונתו יחיה" 
(מכות, כ"ד). ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו.
%S (בעל הסולם, "הקדמה לתע"ס", אות י"ז)
%break
%letter 20
20. האדם צריך לכוון לפני לימוד התורה את הסיבה, שבשבילה הוא 
לומד עכשיו תורה. כי כל מעשה צריך להיות איזה מטרה, שהיא 
הסיבה, שעושה עתה המעשה. 
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "תפלה בלי כוונה, כגוף בלי נשמה". לכן מטרם 
שהוא הולך ללמוד תורה, הוא צריך להכין את הכוונה.
%S (הרב"ש, מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 21
21. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו 
לבם לאביהם שבשמים. ולשון כיוון, הוא ישרות הלב והוא ליישר הלב, 
%break
שלא יהיה פזור בתאוות וחמדות עניני עולם הזה, רק שיהיה מכוון 
ומיושר לאביו שבשמים.
%S (פרי צדיק. פרשת וישב, אות ג')
%break
%letter 22
22. אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון, שלבו 
יהיה ישר לשם השם ית'. ואזי ממילא כל מחשבותיו יהיו רק להשפיע 
נחת רוח ליוצרו. וכשמתקן את לבו, שיהיה לב ורצון דקדושה, אז הלב 
הוא הכלי להשרות בו אור עליון. 
%break
וכשהאור עליון מאיר בתוך הלב, אז הלב מתחזק. ובכל פעם הוא 
מוסיף והולך. וזה נוכל לבאר מאמר חז"ל "וגדול התלמוד, שמביא לידי 
מעשה". שפירושו, שע"י אור התורה הוא בא לידי מעשה, שהמאור 
שבה מחזירו למוטב. 
%break
וזה נקרא בחינת מעשה. זאת אומרת, שהאור התורה עושה לו בנין 
חדש בהלב.
%S (בעל הסולם, שמעתי, מאמר ס"ח. "קשר האדם אל הספירות")
%break
%letter 23
23. צריכים לתת תמיד תשומת לב בעת הלמוד, מה המטרה שלו 
מלמוד התורה, היינו מה הוא צריך לדרוש מהלמוד התורה. אז 
אומרים לו, שהוא צריך לבקש קודם על "כלים", 
%break
היינו שיהיו לו כלים דהשפעה, המכונה "השתוות הצורה", שבזה 
מסתלק הצמצום וההסתר, שנעשה לגבי הנבראים. ובשיעור זה 
מתחיל להרגיש את הקדושה, ומתחיל להרגיש טעם בעבודת ה'. 
%break
ואז הוא יכול להיות בשמחה, משום שקדושה מולידה שמחה, ששם 
מאיר האור דלהטיב לנבראיו. מה שאין כן אם הוא עוד לא החליט, 
שצריכים ללכת תמיד בדרך של השפעה, כמו שאמרו חז"ל "כל 
מעשיך יהיו לשם שמים". 
%break
וזה נקרא "הכנת הכלים", שיהיו מוכשרים לקבל את השפע עליון, 
והוא רוצה שעל ידי הלימוד יזכה לכלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל 
"המאור שבתורה מחזירו למוטב". 
%break
ולאחר שכבר זכה לבחינת כלים דהשפעה, אז הוא בא לידי מדרגה 
הנקראת "השגת התורה", שהיא מבחינת "שמותיו של הקב"ה", 
הנקרא בלשון הזה"ק "אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא".
%S (הרב"ש, מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
%break
%letter 24
24. הזהירונו חז"ל במקומות הרבה, על תנאי, המחוייב בעסק 
התורה, שיהיה "לשמה" דוקא. דהיינו, באופן שיזכה על ידיה ל"חיים", 
כי תורת חיים היא. ולדבר זה, היא ניתנה לנו, כמ"ש: "ובחרת בחיים". 
%break
ולפיכך, מוכרח כל אדם, בשעת העסק בתורה, להתייגע בה, וליתן 
דעתו ולבו, למצוא בה את אור "פני" מלך חיים, דהיינו, השגת 
ההשגחה הגלויה, שנקראת "אור הפנים". 
%break
וכל אדם מוכשר לזה, כמ"ש: "ומשחרי ימצאונני". וכמ"ש: "יגעתי ולא 
מצאתי, אל תאמן". וכלום חסר לו לאדם בדבר זה, רק היגיעה 
בלבדה. וז"ש: "כל העוסק בתורה "לשמה", תורתו נעשית לו "סם 
חיים" (תענית ז' ע"א). 
%break
דהיינו, רק שיתן דעתו ולבו לזכות ל"חיים", שזהו פירושו של "לשמה".
%S (בעל הסולם, "הקדמה לתע"ס", צ"ז)
%break
%letter 25
25. כשלומד צריך ליישב עצמו לפני מי הוא לומד, שלפעמים מתרחק 
עצמו בלימודו מהבורא ית', לכך צריך ליישב עצמו בכל עת ובכל שעה.
%S (ספר צוואת ריב"ש והנהגות ישרות)
%break
%letter 26
26. האדם צריך להשתדל ולא לשכוח את המטרה בעת לימוד 
התורה, שיהיה תמיד לנגד עיניו, שהוא רוצה לקבל מהלימוד, 
שהלימוד ישפיע גדלות וחשיבות הבורא.
%S (הרב"ש, מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)
%break
%letter 27
27. הבורא ב"ה, שברא אותו, ונתן לו ליצה"ר את תוקפו, ברור, שידע 
גם כן, לברוא את התרופה והתבלין, הנאמנים להתיש כחו של 
היצה"ר, ולמחותו כליל. 
%break
ואם מי שהוא, עסק בתורה, ולא הצליח להעביר היצה"ר ממנו, אין זה, 
אלא: או שהתרשל, לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק 
התורה, כמ"ש: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין". 
%break
או יכול להיות, שמילאו את "כמות" היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו 
ב"איכות", כלומר, שלא נתנו דעתם ולבם, במשך זמן העסק בתורה, 
לזכות להמשיך את המאור שבתורה, המביא האמונה בלב האדם, 
%break
אלא שעסקו בהסח הדעת, מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא 
המאור, המביא לידי האמונה, ואע"פ, שכיוונו לו מתחילה, הסיחו 
דעתם ממנו, בעת הלימוד.
%S (בעל הסולם, "הקדמה לתע"ס", אות י"ח)
%break
%letter 28
28. מועיל להוציא המאור מהתורה, אם הוא מכוון בעת התעסקותו 
בתורה, שהוא לומד בכדי לקבל את השכר של התורה, הנקרא 
"מאור". אז מועיל לו לימוד תורה. 
%break
מה שאין כן כשהוא מסיח דעת מהמטרה של לימוד התורה, אין 
התורה מועילה לגמור את המלאכה של עשיית כלי דהשפעה, ולא 
להשתמש עם הכלי קבלה לתועלת עצמו. 
%break
אחרת התורה שלו הולכת ונעלמת ממנו. כלומר, כח התורה, שהיה 
צריך להכניע את היצר הרע, הכח הזה מתבטל. וזה שכתוב "וכל 
תורה, שאין מלאכה", 
%break
היינו שלא מכוון, שהתורה יעשה את המלאכה, להפוך את הכלי קבלה 
שיהיו בעמ"נ להשפיע, "סופה בטלה". כלומר, הכח הזה מתבטל.
%S (הרב"ש, מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 29
29. האדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה. השכינה נקראת 
שם, כי כל מי שעוסק בתורה ואינו משתדל לשמה, טוב לו שלא היה 
נברא. 
%break
שאותה התורה שעוסק בה, תהיה כוונתו לרומם את הקב"ה, ולעשות 
אותו מכובד וחשוב בעולם. משמיענו פירושו של תורה לשמה, שהוא 
מסילות בלבבם, שיכוון בליבו, שבעסק תורתו ימשיך שפע הדעת לו 
ולכל העולם, 
%break
כדי ששמו של הקב"ה יתגדל בעולם, כמ"ש, כי מלאה הארץ דעה את 
ה'. ואז יקויָם, והיה ה' למלך על כל הארץ.
%S (זוהר לעם, תולדות, 125) 
%break
%letter 30
30.  רק התורה היא תבלין המיוחד לביטול ולהכנעת היצר הרע, 
והיינו שאמרו חז"ל, "המאור שבה היה מחזירן למוטב".
%S (בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")
%break
%letter 31
31.  ומה האדם צריך לעשות, בכדי שיגיע לידי אהבת ה'? על זה ניתן 
לנו סגולה לעסוק בתורה ומצוות, שהמאור שבה מחזירו למוטב. שיש 
שם מאור, הנותן לאדם להרגיש את חומר המצב של פירוד. 
%break
ולאט לאט, כשאדם מכוון להשיג מאור התורה, מתרקם אצל האדם 
שיעור של שנאה לפירוד, היינו שמתחיל להרגיש את הסיבה, שגורם 
לו ולנשמתו את הפירוד וההתרחקות מה'.
%S (בעל הסולם, "שמעתי", מאמר ל"ד, "יתרון ארץ בכל הוא")
%break
%letter 32
32. אנו מוצאים ורואים, בדברי חכמי התלמוד, שהקלו לנו, את דרכה 
של תורה, יותר מחכמי המשנה. כי אמרו: "לעולם יעסוק אדם בתורה 
ובמצוות, אפילו שלא לשמה. ומתוך שלא לשמה, בא לשמה. והיינו, 
משום, שהמאור שבה מחזירו למוטב".
%break
הרי שהמציאו לנו עניין חדש, במקום הסיגופים, המובאים במשנה 
אבות. שהוא, "המאור שבתורה", שיש בו די כוח, להחזירו למוטב, 
ולהביאהו לעסק התורה והמצוות לשמה. שהרי, לא הזכירו כאן 
סיגופים, אלא רק שהעסק, בתורה ומצוות בלבד, מספיק לו, 
%break
אותו המאור, המחזירו למוטב, שיוכל לעסוק בתורה ומצוות, בכדי 
להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל להנאת עצמו, שהוא הנקרא 
"לשמה".
%S (בעל הסולם, מאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות י"א)
%break
%letter 33
33. המאור שבתורה, אינו מאיר, אלא לבעל אמונה. ולא עוד, אלא 
שמידת גודל המאור הזה, היא כמידת תוקף אמונתו. אבל למחוסרי 
אמונה חס ושלום, היא להיפך, כמו שכתוב: "למשמאילים, בה סמא 
דמותא" (שבת פ"ח), כי מקבלים חושך מהתורה, ונחשכות עיניהם.
%break
וכבר משלו חכמים, משל נאה, על עניין זה, על הפסוק (עמוס ה'): 
"הווי המתאווים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא 
אור?". משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. 
%break
אמר לו, תרנגול לעטלף: "אני מצפה לאורה, שאורה שלי הוא. ואתה, 
למה לך אורה?" (סנהדרין צ"ח, ע"ב). ודייק מאוד.
%S (בעל הסולם, מאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות י"ב-י"ג)
%break
%letter 34
34. אמרו חז"ל, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, היינו האור 
מתבל את היצר הרע. כלומר שהבורא נותן את הכוח שירצה לעשות 
את כל מעשיו לשם שמיים.
%S (הרב"ש, מאמר 21, "מה אני בחינם, אף אתם בחינם, בעבודה", 1990)
%break
%letter 35
35.  האדם צריך מקודם לראות, אם יש בידו כוחות להגיע, שיהיה 
באפשרותו לעשות מעשים בכוונה על מנת להשפיע נחת רוח 
להקב"ה. ואז כשכבר הגיע לידי הכרה, שאין באפשרותו בכוחות עצמו 
להגיע לזה, 
%break
אז האדם מרכז את התורה ומצוות שלו על נקודה אחת, שהוא 
"המאור שבה מחזירו למוטב", שזה יהיה לו כל השכר, מה שהוא 
רוצה מתורה ומצוות, היינו השכר של היגיעה שלו יהיה, שהקב"ה ייתן 
לו הכוח הזה, הנקרא "כוח השפעה".
%break
היות שיש כלל "מי שנותן איזו יגיעה, היינו שמבטל המנוחה שלו, הוא 
מסיבת שרוצה משהו, שיודע, שבלי יגיעה לא יתנו לו, לכן הוא מוכרח 
להתייגע". 
%break
ואי לזאת, האדם המתייגע לקיים תורה ומצוות, בטח שיש לו איזה 
דבר, שחסר לו. ולכן הוא מתייגע בתורה ומצוות, שעל ידי זה ישיג את 
מבוקשו.
%break
ולפי זה צריך האדם לתת תשומת לב וקצת מחשבה, טרם שמתחיל 
עבודתו בעבודת ה', מה הוא רוצה. היינו, איזה שכר הוא רוצה תמורת 
עבודתו.
%S (הרב"ש, מאמר 16, "עניין השפעה", 1984)
%break
%letter 36
36. בזמן שלומד תורה לשם לימוד תורה, גם כן יש להבחין על איזו 
כוונה הוא לומד. כלומר, לקיים מצוות ה', כמו שכתוב "והגית בו יומם 
ולילה". או שלומד בכדי לקבל מאור התורה, היות שהוא צריך את 
מאור התורה, בכדי לבטל את הרע שבו. 
%break
כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, 
שהוא לומד תורה, בכדי להשיג את התבלין, כמו שאמרו חז"ל "המאור 
שבה מחזירו למוטב".
%S (הרב"ש, מאמר 12, "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'", 1988)
%break
%letter 37
37.  האדם, הנולד עם הרצון לקבל, ורוצה לתקן אותו בעל מנת 
להשפיע, וכידוע שזהו נגד הטבע, רק עצה אחת ניתן לו, שרק על ידי 
מאור התורה יכול להפוך אותו, שיהיה בעל מנת להשפיע כנ"ל 
%break
"בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין" והמאור שבה מחזיר את הלב 
למוטב. כנ"ל, ש"רע" נקרא המקבל לעצמו, ו"טוב" נקרא אם הלב שלו 
הוא רק להשפיע ולא לקבל.
%S (הרב"ש, מאמר 12, "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'", 1988)
%break
%letter 38
38.  התורה מגלה להאדם דבר חדש, מה שלא היה יודע לפני זה. 
וזהו מטעם שהאדם נברא בטבע של רצון לקבל. 
%break
ובזמן שאומרים לעסוק עם רצון להשפיע, זהו אצלו לדבר בלתי חשוב 
דבר שפל, שהגוף רוצה לברוח מרצונות כאלה, היות שהוא יכול רק 
להפסיד, אם הוא ישתמש עם כלים דהשפעה.
%break
אבל כשהאדם לומד תורה על הכוונה לזכות למאור התורה, שהמאור 
הזה מחזירו למוטב, אז המאור התורה הזה מגלה לו דבר חדש, מה 
שלא היה יודע עד עתה. כלומר, עכשיו הוא יודע ממש להיפך ממה 
שחשב מקודם. 
%break
היות כי טרם שזכה למאור התורה, היה יודע, כי עיקר חשיבות של 
אדם הוא הכלי קבלה, שעם הכלי קבלה הוא יכול לקבל חדוות חיים 
של העולם מה שאין כן עם מעשים של השפעה, 
%break
עם זה הוא יכול רק לעשות טובות לאחרים, שגם יהנו משהו מהעולם, 
מזה שהוא עוזר להם.
%break
אומנם זהו רק מטעם מצווה, כלומר מטעם שיש לו רחמנות על 
אחרים, שאין להם כל צרכם, והוא עוזר להם. ובטח הוא מצפה, לאלו 
אנשים, שהוא עושה להם טובות, שהם לא יהיו כפויי טובה, ושיכבדו 
אותו, וכדומה.
%break
מה שאין כן עתה, על ידי זה שזכה למאור התורה שמחזירו למוטב, 
נתגלה לו דבר חדש. שזה שהוא משתמש עתה עם כלי קבלה, הוא 
מפסיד חיים וטוב ועונג לעצמו. ואם הוא ישתמש עם כלי השפעה 
לטובת הזולת, הוא מקבל טוב ועונג אמיתי לעצמו. 
%break
ורק על ידי הכלים דהשפעה, הוא מרוויח לעצמו טוב ועונג. מה שאין 
כן בכלים דקבלה, הוא מפסיד טוב ועונג. וסוד הזה נתגלה לו עכשיו 
על ידי מאור התורה.
%S (הרב"ש, מאמר 12, "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'", 1988)
%break
%letter 39
39. בכל מקום שהאדם פורש את עצמו מליהנות לעצמו, וגורם בחינת 
ייחוד, אתה מוצא בו קדושה. היינו משום שהאור העליון יכול לשרות 
שם, משום שהכלים יכולים לקבל את אור ה' הנקרא קדושה, 
%break
שהקדושה שורה רק במקום טהרה. שטהרה נקראת טהרת המידות, 
ואז הקדושה שורה במקום טהרה.
%break
אבל יש לפעמים, "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם", היינו אפילו 
שעוד אין הכלים מוכנים להיות בהשתוות, אבל בכדי לסייע להאדם 
שיבוא לידי זה, מוכרחין לעוזרו מלמעלה. 
%break
כי זהו עניין שלא לשמה, המאור שבה מחזירו למוטב. המאור הזה 
נקרא "ה' השוכן אתם בתוך טומאתם".
%break
וזה שייך דווקא אם האדם רוצה לבוא לשמה, אלא שאינו יכול לנצח 
את גופו. לכן נותנים לו את המאור הזה, בכדי שיוכל לנצח את הרצון 
לקבל, וללכת בדרך ה', שהוא השפעה.
%S (הרב"ש, מאמר 218, "ישראל הם בני מלכים")
%break
%letter 40
40.  עיקר עבודה, מה שמוטל עלינו, בכדי שנוכל להגיע להמטרה 
שבשבילה נברא העולם, שהיא להיטיב לנבראיו, עלינו להכשיר את 
עצמנו לרכוש לנו כלים דהשפעה, שזהו התיקון, שמתנת המלך תהיה 
בשלימות, שלא ירגישו שום בושה בעת קבלת התענוגים.
%break
וניתנה לנו הסגולה של תורה ומצוות בכדי להגיע להכלים האלו, שזהו 
מה שאמרו חז"ל (קידושין ל'), שהקב"ה אומר, בראתי יצר הרע 
ובראתי לו תורה תבלין, 
%break
שעל ידי זה הוא יאבד מקרבו כל הניצוצין של אהבה עצמית, ויזכה 
שכל רצונו יהיה אך ורק להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%S (הרב"ש, מאמר 10, "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא", 1987)
%break
%letter 41
41. יותר קשה להשיג את המושג להשפיע לזולתו, היות שזה נגד 
הטבע, אלא בסגולת תורה ומצוות על מנת להשפיע, יכולים לזכות 
להפוך את טבעו בעל מנת להשפיע.
%break
ונשאלת שאלה: בו בזמן שהאדם מוטבע בטבע של אהבה עצמית, 
איך אפשר לו לעסוק בתורה ומצוות על מנת להשפיע, הלא אין לו שום 
רצון ויכולת לעשות משהו אם לא יהיה זה לתועלת עצמו. אם כן, איך 
יכולים לחנך את האדם שיעסוק בתורה ומצוות על מנת להשפיע.
%break
ויש לומר, שהגם שטבע של האדם הוא רק באהבה עצמית, ומה 
שהוא נגד זה קשה לו לעשות, עד כדי כך שכל האיברים הם לו לנגד, 
אבל יש עניין של כפייה, 
%break
היינו שבעת שהוא עוסק בתורה ומצוות הוא לומד בעל כורחו, היינו 
שרוצה שיהיה רק לשם שמיים, ואז הוא לומד וחושב רק בלימודים 
שמדברים בעניין להשפיע.
%break
והגם שהגוף לא מסכים, אבל על ידי היגיעה שהוא מתייגע את עצמו, 
וכופה את גופו לעסוק על כוונה זו, והגם שרצונו שבלב אינו מסכים 
לכוונה זו, המאור שבה מחזירו למוטב.
%S (הרב"ש, מאמר 721, "סגולת תורה ומצוות")
%break
%letter 42
42.  עיקר עבודת האדם הוא שיתבונן בגדלות ה'. היינו שהוא צריך 
להסתכל בספרים המדברים מגדלות ה', ובזמן שלומדים צריכים לצייר 
לעצמו, באיזה שיעור היו חז"ל, התנאים והאמוראים וכו', מרגישים את 
גדלותו של הקב"ה.
%break
ויתפלל לה', שיאיר להרגיש את רוממותו יתברך, בכדי שיוכל להכניע 
לבבו, ולהיבטל לפני הקב"ה, ולא להיות נמשך אחרי זרם העולם, 
הרודף אך ורק למלאות תאוות בהמיות. 
%break
רק שה' יאיר לו עיניו, שיוכל לעסוק כל חייו בתורה ועבודה, ו"בכל 
דרכיך דעהו", היינו אפילו שעוסקים בדברים גשמיים גם כן יהיה 
לטובת הקדושה.
%break
אבל מתוך שלא לשמה באים לשמה. היינו דעניין לשמה, זהו כבר 
מדרגה גדולה, והאדם צריך להתחיל משלא לשמה. היינו, שידע 
בעצמו בהכרה מלאה, שעיקר התענוגים נמצאים בתורה ועבודה ולא 
בגשמיות. 
%break
והגם שהוא מרגיש כעת יותר תענוג בדברים גשמיים, יותר מכפי 
שהוא מרגיש בדברים רוחניים, זהו מסיבת שחסר לו את ההכשרה 
בתורה ועבודה, שהוא תלוי גם כן באמונת ה'. 
%break
ואז, על ידי התורה והאמונה בה', מרגישים את המאור שבתורה, 
והמאור הזה מחזירו למוטב.
%S (הרב"ש, אגרת ס"ב)
%break
%letter 43
43.  יש להבחין ב' עניינים בתורה: א. המאור התורה, שזה בא כדי 
להחזירו למוטב, שהוא תיקון הכלים. ב. להשיג את האור תורה, שהוא 
בחינת "שמות הקדושים", המכונה בשם "גילוי אלוקותו יתברך 
לנבראיו בעולם הזה".
%break
ולפי זה יוצא, כשאנו לומדים תורה, יש שם להבחין את ב' העניינים 
הנ"ל: להמשיך בחינת מאור, שיעשה לנו כלים דהשפעה. ובלי מאור 
התורה, אי אפשר להשיג כלים אלו. 
%break
אי לזאת, למה הוא מצפה, שישיג שכר עבור לימוד התורה, כל חשקו 
הוא רק להשיג את הכלי הזו, שנקרא "כלי דהשפעה". וזהו דווקא 
לאחר שהתחיל בעבודה דלהשפיע, ועשה הרבה מאמצים, שיוכל 
לעשות מעשים רק בכוונה דלהשפיע. 
%break
ורק אז הוא יכול להגיע לידי ידיעה, שבחינת הרצון לקבל, שנטבע בו 
מצד הטבע, אי אפשר לבטלו. 
%break
ואז מתחיל להבין, שהוא זקוק ל"רחמי שמיים", שרק הקב"ה יכול 
לעזור לו לזכות לכלי דהשפעה. ועזרה זו באה מבחינת "המאור 
התורה".
%S (הרב"ש, מאמר 22, "כל התורה היא שם אחד קדוש", 1985)
%break
%letter 44
44.  התורה נתנה דווקא למי שיש לו חיסרון. והחיסרון הזה נקרא 
"חושך". וזה שכתוב "התורה נתנה מתוך החושך". כלומר, שמי 
שמרגיש חושך בחיים שלו, בזה שאין לו כלים דהשפעה, 
%break
אז הוא מוכשר לקבלת התורה, בכדי שעל ידי התורה "המאור שבה 
מחזירו למוטב", אז הוא ישיג כלים דהשפעה, ועל ידם יהיה מוכשר 
לקבל את הטוב והעונג, שב' אלו נכללים בהתורה:
%break
%letter א
א. הכלי, שהוא רוצה להשפיע. ב. אחר כך הוא מקבל את הטוב 
והעונג לתוך כלים דהשפעה.
%S (הרב"ש, מאמר 21, "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה", 1988)
%break
%letter 45
45.  אם אין בתחילת לימודו, שהאדם הולך ללמוד, שרוצה על ידי זה 
להגיע לבחינת "אמונה שלימה". שזה יכול להשיג על ידי המאור 
שבתורה, בזה שהוא רוצה להתדבק בהלובש, שהוא מלובש בהתורה. 
שהוא נותן את מאור התורה, ולא אחר. 
%break
נמצא, שהוא לומד תורה, שהם לבושיי של הקב"ה. ועל ידם הוא רוצה 
להגיע לאמונה שלימה, להתדבק בהלובש, שהוא הנותן התורה.
%break
ויש כבר כאן ייחוד של ג' בחינות: א. אורייתא, שהם לבושיי הקב"ה, 
ב. קוב"ה, שהוא מלובש בהתורה, ג. ישראל, האדם, הלומד תורה על 
הכוונה הנ"ל.
%break
וזה נקרא "ייחוד", הנקרא "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא".
%S (הרב"ש, מאמר 12, "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'", 1988)