ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author בעל הסולם קטעים ממאמרים
%book קטעים ממאמר מתן תורה
%break
%H בעל הסולם, מתוך מאמר "מתן תורה"
%break
%letter 1
1. "ואהבת לרעך כמוך". (ויקרא, י"ט י"ח). "רבי עקיבא אומר: "זה 
כלל גדול בתורה". (ב"ר, פכ"ד).
%break
מאמר חז"ל הזה אומר לנו: בארוני! כי מלת "כלל" יורה על סכום של 
פרטים, שמבין השתתפותם יחד הועמד אותו הכלל. נמצא, כשהוא 
אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהוא "כלל גדול בתורה", 
%break
הנה עלינו להבין, ששאר תרי"ב המצוות שבתורה, עם כל המקראות 
שבתוכה, אינם לא פחות ולא יותר, רק סכום הפרטים, המוכנסים 
ומותנים בהמצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך". שאין אלו 
אלא דברים מתמיהים. 
%break
כי זהו יצדק בהמצות שבין אדם לחבירו. אולם איך יכול אותה המצוה 
האחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצות שבין אדם למקום, שהם 
הן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה?
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 2
2. הנה ערוך לעינינו מאמר שני, עוד יותר בולט. באותו הגר שבא 
לפני הלל (שבת, לא ע"א) ואמר לו: "למדני כל התורה כולה, כשאני 
עומד על רגל אחת". 
%break
ואמר לו: "כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד [כל מה ששנוא עליך, 
אל תעשה לחברך] (התרגום של "ואהבת לרעך כמוך"). ואידך, 
פירושא הוא, זיל גמור [והיתר, פירוש הוא, לך ולמד]". 
%break
הרי לפנינו הלכה ברורה, אשר אין לנו שום העדפה בכל התרי"ב מצות 
ובכל המקראות שבתורה על המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", 
כיון שאינם באים לנו רק לפרש ולאפשר לנו לקיים מצות אהבת זולתו 
על היכנה. 
%break
שהרי אומר בפירוש: "ואידך פירושא היא זיל גמור". דהיינו, שכל שאר 
התורה הם פירוש של המצוה האחת הזאת, שאי אפשר לגמור מצות 
"ואהבת לרעך כמוך" זולתם.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 3
3. נצטוינו "ואהבת לרעך כמוך", אשר מלת "כמוך" אומר לנו, שתאהב 
את חבירך באותה השיעור שאתה אוהב את עצמך, לא פחות בשום 
פנים שבעולם. 
%break
זאת אומרת, שאני מחויב לעמוד תמיד על המשמר, ולמלאות צרכי כל 
איש ואיש, לכל הפחות מכל האומה הישראלית, לא פחות כמו שאני 
עומד תמיד על המשמר למלאות את צרכי עצמי. 
%break
אשר זה הוא לגמרי מן הנמנעות, כי לא רבים המה שיוכלו ביום 
העבודה שלהם למלאות די צרכי עצמו. ואיך אתה מטיל עליו עוד 
לעבוד ולספק את משאלות כל האומה? וזאת לא יתכן כלל לחשוב, 
שהתורה מדברת על דרך הגזמה. 
%break
כי ע"כ מזהיר לנו התורה: "לא תוסיף ולא תגרע וכו'", לומר לך 
שהדברים והחוקים נאמרו בדיוק הנמרץ.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 4
4. פשטו של המצוה הזאת של אהבת זולתו, מחמיר עוד עלינו 
להקדים צרכי חברינו על צרכי עצמינו, על דרך שכתבו התוספות בשם 
הירושלמי (קידושין, דף כ ע"א) בהפסוק "כי טוב לו עמך", האמור גבי 
עבד עברי. 
%break
וזהו לשונם: "דפעמים, שאין לו אלא כר אחת, ואם שוכב עליו בעצמו 
ואינו נותנו להעבד, הרי אינו מקיים "כי טוב לו עמך", שהוא שוכב על 
כר והעבד על הארץ. ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, הרי 
זו מדת סדום. 
%break
נמצא, שעל כרחו צריך למסרו לעבדו. והאדון עצמו שוכב על הארץ".  
עכ"ל. עש"ה. ונמצינו למדים אותו הדין גם בהכתוב שלנו, בהשיעור 
של אהבת זולתו, שהרי גם כאן השוה הכתוב את מילוי צרכי חבירו 
כמו מילוי צרכי עצמו, כדוגמת "כי טוב לו עמך" שבעבד עברי. 
%break
באופן, שגם כאן במקרה, אם אין לו אלא כסא אחד ולחבירו אין כסא 
כלל, יוצא הפסק הלכה, שאם הוא יושב עליו ואינו נותנו לחבירו, 
הריהו עובר על מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", כי אינו ממלא 
צרכי חבירו, כמו שהוא ממלא צרכי עצמו. 
%break
ואם הוא אינו יושב עליה וגם אינו נותנו לחבירו, הרי זו רשעות כמדת 
סדום. אלא שמחויב ליתנה לחבירו לשבת עליה, והוא עצמו ישב על 
הארץ או יעמוד. 
%break
ומובן מעצמו, שכן הדין אמור בכל הצרכים, שמצויים לו וחסרים 
לחבירו. ומעתה צא ולמד, אם המצוה הזאת היא בגדר האפשרות 
לקיימה?
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 5
5. יש לנו להבין מקודם כל: למה נתנה התורה ביחוד לאומה 
הישראלית, ולא נתנה לכל באי העולם בשוה יחד? היש כאן חס ושלום 
משום לאומיות? וכמובן, אשר רק היוצא מדעתו יכול להרהר כזאת. 
%break
ובאמת, שכבר עמדו חז"ל בשאלה זו, שזהו כונתם במה שאמרו ז"ל 
(ע"ז, ב ע"ב), שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה, 
כנודע. 
%break
אולם מה שקשה לדבריהם: אם כן למה נקראנו עם הנבחר, כמו 
שנאמר "בך בחר ה'" וכו', מאחר שלא היה מי שהוא מאומה אחרת 
שירצה בה? ועוד, 
%break
שהדברים מוקשים מעיקרם: היתכן שהקב"ה בא עם תורתו בידו, 
ונשא ונתן עם עמי הארצות הפראים ההם, או ע"י נביאיו? אשר לא 
נשמע מעולם כזאת, ואינו מקובל על הלב כלל. 
%break
אולם כשנבין היטב את מהות התורה והמצוות הנתונות לנו, ואת 
הנרצה מקיומם, בשיעור שהורונו חז"ל, שהוא תכלית כל הבריאה 
הגדולה הערוכה לעינינו, אז נבין הכל. כי מושכל ראשון הוא, שאין לך 
פועל בלי תכלית. 
%break
ואין לך יוצא מהכלל הזה, זולת הירודים שבמין האנושי או התִנוקות. 
ואם כן, לא יסופק כלל על הבורא ית' ברוממותו לאין חקר, שלא יפעל 
חס ושלום דבר קטן או גדול בלי תכלית של מה.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 6
6. והורונו לנו חז"ל, על זה שלא נברא העולם, אלא בשביל קיום 
התורה ומצוות. פירוש הדבר, כפי שבארוה לנו הראשונים ז"ל, כי 
כוונת הבורא ית' על הבריאה מעת שנבראה, הוא להודיע את אלקותו 
לזולתו. 
%break
כי דבר הודעת אלקותו, הוא מגיע להנברא במדת שפעו הנעים, 
ההולך ומתרבה אליו עד שיעור הרצוי. שבאלה מתרוממים השפלים 
בהכרה אמיתיות, להיות למרכבה אליו ית' ולדבקה בו. עד שמגיעים 
לשלמותם הסופי: "עין לא ראתה אלקים זולתך". כידוע הדבר למוצאי דעת ואכמ"ל.
%break
אשר מרוב גודלו ותפארתו של השלמות ההיא, גם התורה והנבואה 
נשמרו לדבר אף מלה אחת מהפלגה הזו, כמו שרמזו על זה חז"ל 
(ברכות, ל"ד ע"ב): "כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל 
לעתיד לבוא עין לא ראתה אלקים זולתיך". 
%break
ומתבטא השלמות הזו בדברי התורה והנבואה ודברי חז"ל, רק במלה 
הפשוטה "דביקות". והנה מתוך גלגולה של המלה ההיא בפיות 
ההמון, כמעט שאבדה לה כל תוכן. 
%break
אולם אם תשהא את רעיונך על המלה הזאת כרגע קטנה, תשאר 
עומד ומשתומם על גובהה המפליאה. 
%break
כי תצייר לך הענין האלקי, וחין ערכו של הנברא השפל, אז תוכל 
לערוך יחס הדביקות מזה לזה. ואז תבין, למה אנו משימים את המלה 
הזאת לתכלית לכל הבריאה הגדולה הזאת. 
%break
היוצא מדברינו, אשר תכלית כל הבריאה היא, אשר הברואים 
השפלים, יוכלו ע"י קיום התורה והמצוות, לילך מעלה מעלה הלוך 
ומתפתח, עד שיזכו להדבק בבוראם ית' וית'.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 7
7. אולם כאן עמדו חכמי הזוהר שאלו: למה לא בראנו מתחילה בכל 
אותו הרוממות הרצויה להדבק בו ית'? ומה היה לו ית' לגלגל עלינו 
את כל המשא והטורח הזה של הבריאה והתורה ומצות?
%break
והשיבו: "דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולא באפיה וכו'". 
פירוש, כי מי שאוכל ונהנה מיגיע כפיו של חבירו, מפחד הוא להסתכל 
בתואר פניו, כי נעשה מושפל, והולך על ידי זה עד שאובד צורתו 
האנושיות. 
%break
ומתוך שבהנמשך משלימותו ית' ויתעלה, לא יתכן שימצא בו בחינת 
חסרון מאיזה צד, לכן הניח לנו מקום, להרויח בעצמינו את רוממותינו 
הנרצה, על ידי מעשה ידינו בתורה ומצוות.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 8
8. הדבר הזה דומה לעשיר אחד, שקרא לאדם מן השוק, ומאכילו 
ומשקהו ומעניק אותו מכסף וזהב וכל חמדה יום יום. וכל יום מרובים 
מתנותיו על הקודם לו, וכן מוסיף והולך. לסוף שאלוהו העשיר: "אמור 
לי, אם כבר נתמלא כל משאלותיך?"
%break
וענהו: "עדיין לא נתמלאו כל מבוקשי, כי מה טוב ומה נעים היה לי, 
אם כל הרכוש והחמודות הללו, הגיעני על ידי עסקי עצמי, כמו שהגיעו 
אליך, ולא להיות בתור מקבל מתחת מתנת ידיך בחסד". ויאמר לו 
העשיר: "אם כן, לא יברא עוד איש, שיוכל למלאות משאלותיך". 
%break
ודבר זה טבעי הוא. כי הגם שמצד אחד הוא טועם תענוג גדול, ומוסיף 
והולך כפי שיעור ריבוי מתנותיו, הנה יחד עם זה, מצד השני, קשה לו 
לסבול מבושה את ריבוי ההטבה הזו, שהעשיר הולך ומרבה עליו בכל 
פעם. 
%break
כי חוק טבעי הוא בעולם, שהמקבל מרגיש כמין בושה ואי סבלנות, 
בעת קבלתו המתנת חנם מאת הנותן, מחמת חסדיו ורחמיו עליו. 
%break
ומכאן נמשך לנו חוק שני: שלא יצויר בעולם, מי שיוכל למלאות חפצי 
חבירו במילואם, כי סוף סוף לא יוכל ליתן לו את האופי והצורה של 
קנין עצמית, שרק עמה נשלם כל ההרחבה בכל השלימות הרצויה.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 9
9. אמנם כן ראוי לנו להתבונן בעיקרו ומקורו של חוק טבעי הזה, 
ומבטן מי יצא לנו הפגם בושה והאי סבלנות הזה, שאנו מרגישים בעת 
קבלת החסד ממי שהוא?
%break
אולם דבר זה מושכל מחוק הידוע לחכמי הטבע, אשר כל ענף טבעו 
קרובה ושוה אל שורשו:
%break
א. וכל הענינים הנהוגים בהשורש, יתרצה בהם גם הענף שלו, ויאהב 
אותם ויחמודם, ויפיק תועלתו מהם.
%break
ב. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בהשורש, גם הענף שלו 
מתרחק מהם, לא יוכל לסובלם, וגם ניזוק מהם.
%break
וחוק זה מצוי בין כל שורש וענף שלו ולא יעבור. ומכאן נפתח לנו 
פתח, להבין המקור מכללות התענוגים והיסורים, הקבועים בעולמינו:
%break
א. כי מתוך שהשי"ת וית' הוא השורש לכל בריותיו אשר ברא, לפיכך 
כל הענינים הכלולים בו ית', ונמשכו לנו הימנו בהמשכה ישרה, יבושמו 
לנו וינעמו לנו. משום שטבעינו קרובה לשורשינו ית'.
%break
ב. וכל הענינים שאינם נוהגים בו ית', ולא נמשכו לנו הימנו בהמשכה 
ישרה, זולת על פי קוטבה של הבריאה עצמה, יהיו אלה נגד הטבע 
שלנו. ויהיה קשה לנו לסובלם.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 10
10. עתה מצאנו פתח עינים, להסתכל בדבר תכלית הבריאה של 
"ולדבקה בו" בפרצופו האמיתי. 
%break
שכל ענין הרוממות והדביקות הזה, המובטח לנו ע"י מעשה ידינו 
בתורה ומצוות, אינו לא פחות ולא יותר, אלא דבר השואת הענפים 
לשורשם ית'. אשר כל הנעימות והעידון וכל נשגב, נעשה כאן דבר 
נמשך טבעי מאליו. כמו שנתבאר לעיל:
%break
א. שענין התענוג אינו יותר, רק השואת הצורה ליוצרה. ובהיותנו 
משתוים בעינינו לכל מנהג, הנוהג ומצוי בשורשנו, הרי אנו מצויים 
בתענוגים.
%break
ב. וכל ענין, שיארע לידנו מהענינים, שאינם בנמצא בשורשנו, הרי 
נעשה מושג זה לבלי לסבול, ולגועל נפש, או למכאובים ממשיים, כפי 
אשר יתחייב מהמושג ההוא.
%break
ונמצא מאליו, אשר כל תקותינו תלוי ועומד בשיעור השואת צורתינו 
לשורשנו ית' וית'.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 11
11. ואלה הם דברי חז"ל (ב"ר פמ"ד) בשאלתם: "וכי מה איכפת ליה 
להקב"ה, למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף? הוי לא 
נתנו המצות, אלא לצרף בהם את הבריות". 
%break
והצירוף הזה, פירושו הזדככות הגוף העכור, שזהו התכלית היוצא 
מקיום התורה והמצות כולנה. מפני ש"עייר פרא אדם יולד". כי כשיוצא 
ונולד מחיק הבריאה, הוא מצוי בתכלית הזוהמא והשפלות, 
%break
שפירושם, הוא ענין רבוי גדלות אהבה עצמיית הנטבע בו, אשר כל 
תנועותיו סובבים בחזקה על קוטבו עצמו, מבלי ניצוצי השפעה לזולתו 
ולא כלום. באופן, שאז נמצא במרחק הסופי מן השורש ית' וית', דהיינו 
מן הקצה אל הקצה:
%break
א. בהיות השורש ית' כולו להשפיע, בלי שום ניצוצי קבלה כלל וכלל 
חס ושלום.
%break
ב. ואותו הנולד נמצא כולו במצב של קבלה לעצמו, בלי שום ניצוצי 
השפעה ולא כלום.
%break
ועל כן נבחן מצבו בנקודה התחתונה של השפלות והזוהמא, המצויה 
בעולמינו האנושי.
%break
וכמו שהוא הולך וגדל, כן יקבל מהסביבה שלו שיעורים חלקיים של 
"השפעה לזולתו". וזהו ודאי תלוי בערכי התפתחות, הנמצאים באותה 
הסביבה. 
%break
והנה גם אז מתחילים לחנכו בקיום תורה ומצוות - לאהבת עצמו - 
משום שכר בעולם הזה ובעולם הבא, המכונה "שלא לשמה". כי אי 
אפשר להרגילו באופן אחר.
%break
וכשגדל ובא בשנים, אז מגלים לו, איך לבא לעסק המצוות לשמה, 
שהוא רק בכוונה מיוחדת, רק לעשות נחת רוח ליוצרו.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 12
12. כמ"ש אומר הרמב"ם (הלכות תשובה פ"י), שלנשים וקטנים, אין לגלות 
את העסק בתורה ומצוות לשמה, כי לא יוכלו שאתו. רק כשנגדלים 
וקונים דעת ושכל, אז מלמדים אותם לעשות לשמה. 
%break
וכמו שאמרו ז"ל: "מתוך שלא לשמה בא לשמה", שהוא המוגדרת 
בהכונה לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום אהבה עצמיית, יהיה מה 
שיהיה. וע"י סגולה הטבעיית, שבעסק התורה ומצוות לשמה. 
%break
אשר נותן התורה ידעה, כמו שאמרו ז"ל (קידושין, ל ע"ב), שהקב"ה 
אומר: "בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין". הרי נמצא הנברא 
ההוא, הולך ומתפתח ופוסע אל על, 
%break
בדרגות ומעלות הרוממות האמורה, עד שמספיק לאבד מקרבו כל 
הניצוצין של אהבה עצמיית, וכל מצותיו שבגופו מתרוממים, ועושה 
את כל תנועותיו רק להשפיע, 
%break
באופן אשר אפילו ההכרחיות שהוא מקבל, זורם גם כן לכונת 
ההשפעה, כלומר כדי שיוכל להשפיע. וזהו אמרם ז"ל: "לא נתנו 
מצוות, אלא לצרף בהם את הבריות".
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 13
13. ואם אמנם נמצאים ב' חלקים בהתורה: א. מצות הנוהגים בין אדם 
למקום ית',  ב. מצות הנוהגים בין אדם לחבירו.
%break
הנה שניהם לדבר אחד מתכונים, דהיינו כדי להביא הנברא לידי 
המטרה הסופית של הדביקות בו ית', כמבואר. 
%break
ולא עוד, אלא אפילו צד המעשית שבשניהם, הוא גם כן בחינה אחת 
ממש. כי בשעה שעושה מעשהו "לשמה", ולא לשום תערובות של 
אהבה עצמית, דהיינו בלי שום הפקת תועלת של מה בעדו עצמו, 
%break
אז לא ירגיש האדם שום הפרש במעשהו: בין אם הוא עובד לאהבת 
חבירו, בין אם עובד לאהבת המקום ית'.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 14
14. חוק טבעי הוא לכל בריה, שכל הנמצא מחוץ למסגרת גופו עצמו, 
הוא אצלו כמו ריקנית ובלתי מציאות לגמרי. וכל תנועה, שאדם עושה 
לאהבת זולתו, הוא עושה זה בעזרת אור חוזר ואיזה גמול, שסופו 
לחזור אליו ולשמשו לתועלתו עצמו. 
%break
ולפיכך, אין המעשים כגון אלו יוכלו להקרא בשם "אהבת זולתו", 
משום שנידון על שם סופו. ודומה לשכירות, שאינה נשלמת, אלא 
לבסוף. ומכל מקום אין מעשה השכירות נחשבת לאהבת זולתו. 
%break
אולם לעשות איזה תנועה וטרחא, משום אהבת זולתו לגמרי, דהיינו 
בלי נצוצי אור חוזר, ושום תקוה של איזה גמול שישוב אליו, זהו מצד 
הטבע לגמרי מן הנמנעות. ועל כיוצא בזה, אמרו בזוהר על אומות 
העולם: "כל חסד דעבדין, לגרמייהו הוא דעבדין". 
%break
פירוש: כל מה שהמה מתחסדים עם חבריהם או בעבדות אלהיהם, 
אין זה משום אהבת זולתם, אלא משום אהבה עצמיית. והוא משום 
שדבר זה הוא מחוץ לדרך הטבע, כמבואר. ועל כן, רק מקיימי התורה 
ומצוות, מוכשרים לדבר זה. 
%break
שבהרגיל את עצמו לקיים את התורה ומצוות, לעשות נחת רוח ליוצרו, 
אז לאט לאט נפרש ויצא מחיק הבריאה הטבעית, וקונה טבע שני, 
שהוא אהבת זולתו האמורה.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 15
15. והננו רואים בשתי עינינו, אשר כלפי העוסק בתורה ומצות לשמה, 
הנה אפילו מצד המעשיות שבתורה, אינו מרגיש שום הפרש בב' חלקי 
התורה. 
%break
כי בטרם שמשתלם בהדבר הכרח הוא, שכל פעולה לזולתו, הן 
להשי"ת והן לבני אדם, מורגש אצלו כמו ריקנית לבלי מושג. אולם ע"י 
יגיעה גדולה, נמצא עולה ומתרומם לאט לאט לטבע שני. 
%break
ואז תיכף זוכה למטרה הסופית, שהוא הדביקות בו ית'. כמבואר. וכיון שכן הוא, 
הנה הסברה נותנת, אשר אותו חלק התורה, הנוהג בין אדם לחבירו, 
הוא היותר מסוגל בשביל האדם, 
%break
להביאו להמטרה הנרצה: משום שהעבודה במצוות שבין אדם למקום 
ית' - הוא קבוע ומסויים, ואין לו תובעים, והאדם מתרגל בו בנקל - וכל 
שעושה מחמת הרגל כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת כנודע. 
%break
משא"כ המצות שבין אדם לחבירו - הוא בלתי קבוע ובלתי מסויים, 
והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה - ועל כן סגולתם יותר בטוחה 
ומטרתם יותר קרובה.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 16
16. עתה נבין בפשיטות דברי הלל הנשיא להאי גיורא [לאותו הגר], 
אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", ויתר תרי"ב 
מצות הם פירוש והכשר אליה. 
%break
ואפילו המצוות שבין אדם למקום, הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו, 
להיותה המטרה הסופית היוצא מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו 
ז"ל: "לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל", 
%break
שהוא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדרת באהבת זולתו, 
דהיינו המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא המטרה 
הסופית בהתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו ית'. 
%break
ואין להקשות: למה לא הגדיר זה בהכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל 
לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"? כי זהו עשה מטעם המבואר לעיל, 
אשר באמת כלפי האדם, 
%break
הנמצא עוד בטבע הבריאה, אין הפרש לו כלל בין אהבת השי"ת 
לאהבת חבירו, משום שכל שמזולתו הוא אצלו בגדר בלתי מציאות. 
%break
ומתוך שאותו הגר ביקש מהלל הנשיא, שיסביר לו כללות הנרצה 
מהתורה, כדי שיהיה מטרתו קרובה לבוא ולא ירבה בדרך הליכה, 
כאמרו: "למדני כל התורה כולה על רגל אחת". 
%break
על כן הגדיר לו באהבת חבירו, משום שמטרתה יותר קרובה ומהירה 
להגלות, משום ששמורה מטעותים, ומשום שיש לה תובעים.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 17
17. ובהאמור מצאנו הפתח להבין, במה שעמדנו לעיל בעיקר תוכנה 
של המצוה הזאת "ואהבת לרעך כמוך": איך מחייבנו התורה בדבר, 
שהוא מהנמנעות לקיומה?
%break
אכן השכיל, שמטעם הזה לא ניתנה התורה לאבותינו הקדושים, 
אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו 
לאומה שלימה, בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ולמעלה, אשר 
אז נשאלו: "אם כל אחד מהאומה מסכים לעבודה הנשגבה הזאת?". 
%break
ואחר שכל אחד ואחד מהאומה הסכים בכל לב ונפש להדבר, ואמר: 
"נעשה ונשמע", אז נעשה הדבר הזה, שהוא כללות התורה, לאפשר 
לקיימה, שיצאה מגדר הנמנעות ובאה לגדר האפשרות. 
%break
כי זהו ודאי גמור, אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם 
לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר 
תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. 
%break
ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל 
גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, 
שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו 
עצמו. 
%break
ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל 
את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", כי איך יפול לו איזה פחד כרגע 
על קיומו עצמו, 
%break
בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על 
המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו. ולפיכך, 
אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי 
עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה. 
%break
אמנם מקודם שבאו ונתרבו לשיעור אומה שלימה, ואין צריך לומר 
בזמן האבות, שהיו רק יחידים בארץ, לא הוכשרו באמת לקיים התורה 
על אופנה הרצוי, 
%break
כי במספר קטן של אנשים, אי אפשר אפילו להתחיל בענין עסק 
המצות שבין אדם לחבירו, כפי הקוטב של "ואהבת לרעך כמוך", 
ולפיכך לא ניתנה להם התורה.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 18
18. ובהאמור נתרחבנו להבין מאמר אחד, מהיותר מתמיהים 
שבמאמרי חז"ל, דהיינו במה שאמרו, אשר "כל ישראל ערבים זה 
לזה". שלכאורה הוא בלתי מוצדק בתכלית. 
%break
כי היתכן, אם מי שהוא חוטא איזה עבירה ומכעיס את קונו, ואין לי 
שום הכרות ושייכות עמו, יגבה הקב"ה את חובו ממני? ומקרא כתוב: 
"לא יומתו אבות על בנים וגו', וכן איש בחטאו יומת וגו'?" 
%break
ואיך אומרים, אשר אפילו הנכרי לי לגמרי, שאיני מכיר לא אותו ולא 
את מקומו, נמצאתי ערב בחטאיו?.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")
%break
%letter 19
19. והמעט לך זה, קח וראה (במסכת קידושין, דף מ' ע"ב), וזה 
לשונם: "רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו, 
והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו 
ואת העולם לכף זכות. 
%break
עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף חובה, 
שנאמר: "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". עכ"ל. והנה עשאוני ר' אלעזר 
ברבי שמעון ערב גם בשביל העולם כולו. 
%break
שנמצא לדעתו, אשר כל בני העולם ערבים זה לזה, וכל יחיד במעשיו 
יגרום זכות או חובה לכל העולם כולו, שזהו תמיהא על גבי תמיהא. 
%break
אולם לפי המתבאר לעיל, הרי דבריהם ז"ל מובנים ומוסכמים בתכלית 
הפשיטות. כי הנה הוכחנו לעינים, אשר כל פרט ופרט מהתרי"ג מצות 
שבתורה, סובבים על קוטבה של המצוה האחת של "ואהבת לרעך 
כמוך". 
%break
ונתבאר, שקוטב זה אינו בגדר של קיום זולת באומה שלימה, שכל 
חבריה מוכנים לדבר.
%S (בעל הסולם, "מתן תורה")