ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author חגי ישראל
%book שבועות 2020
%break
%letter 1
1. ובענין ספירת העומר, זה ידוע דעיקר עבודת האדם הוא להתקשר 
את עצמו לה'. "עומר" מלשון מאלמים אלומים. ופירש רש"י, "כתרגומו 
מאסרין אסרין, עמרין". 
%break
שהכוונה שעל ידי זה שהאדם נעשה אלם, ואינו פותח את פיו עם 
טענות נגד הקדוש ברוך הוא, אלא אצלו "כל מה דעביד רחמנא לטב 
עביד" (ברכות ט') ואומר את עצמו, דהיינו מחשבתו ורצונו, שיהיה רק 
לשם שמים - אז הוא עומר. 
%break
דהיינו, על ידי זה שמקשר בקשר אמיץ את כל מחשבותיו ורצונותיו, 
שיהיה להם רק מטרה אחת, היינו לעשות נחת רוח ליוצרו, אז האדם 
נקרא בשם עומר. 
%break
וספירת העומר, המפורשים אמרו שהוא מלשון "ותחת רגליו כמעשה 
לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר". שפירושו הוא, שעל ידי זה 
שהאדם מקשר את עצמו להקדוש ברוך הוא, אז האדם זוכה שיתגלה 
עליו אור ה'. 
%break
נמצא שהאדם, שעל ידי זה שהאדם שנעשה עומר, שקושר את כל 
הרצונות בקשר אחד, היינו למטרה אחת שהוא לשם שמים, אז מאיר 
העומר הזה. וזה סוד ספירת העומר, שהאדם מאיר באור ה'.
%S (הרב"ש. אגרת נ"ט)
%break
%letter 2
2. ימי ספירה מורים על האחדות, כמובא בספרים הקדושים. לכן בימי 
הספירה צריך האדם לתקן מידה זו של האחדות, ועל ידי זה זוכה 
להשגת התורה בחג השבועות, 
%break
כמו שכתוב "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחן שם ישראל נגד 
ההר", והענין הוא, כי העיקר שהכל תלוי בו הוא, שיהיה אהבה ואחוה 
בתוך בני ישראל. וכמאמר חז"ל, שבמצות ואהבת לרעך כמוך תלוי כל 
התורה כולה. 
%break
שבזמן שיש שלום בישראל, השכינה שרויה ביניהם, מפני שכללות 
נשמות ישראל הם ששים ריבוא, והתורה היא ששים ריבוא אותיות, 
שכל אחד מישראל, שורש נשמתו הוא באות אחת מהתורה. 
%break
לכן כשיש שלום ביניהם ואהבה ואחוה וריעות, הם עלולים לקבל 
התורה, שעל ידי ההתחברות שיש ביניהם, נעשית התורה שלימה וכל 
אחד נקל לו לקשר עצמו לשורשו שבתורה. 
%break
ולכן אז בשעת מתן תורה, שחנו שם בלב אחד באהבה ואחוה, כמו 
שפירש רש"י, מפני זה זכו לקבלת התורה ולגילוי שכינתו ית' עליהם 
פנים בפנים. 
%break
וזה אמרו "ויסעו מרפידים", הנה רפידים - אותיות פרודים, ורמז בזה 
שנסעו מהעצלות והפירוד והתחברו יחד באהבה לעבוד ה', ומפני זה 
נתן השי"ת התורה.
%S (מאור ושמש. רמזי שבועות)
%break
%letter 3
3. אנו סופרין מ"ט יום עד קבלת התורה. כי העומר הוא משעורים. 
שהכוונה, שהוא בא משעורים, על ידי זה שהוא משער בליבא את 
גדלות ה', כמו שפירש הזהר הקדוש על פסוק "נודע בשערים בעלה", 
%break
אומר הזהר הקדוש, "כל חד וחד לפום מאי דמשער בליבא" [כל אחד 
ואחד לפי מה שמשער בליבו], באותו שיעור שורה עליו האור של 
הקדוש ברוך הוא על האדם. 
%break
וזה נקרא בחינת אמונה. וכשהאדם זכה לאמונת ה' אז נקרא בחינת 
בהמה. וזה ענין שהעומר היה של שעורים, שהוא מאכל בהמה, 
שהכונה שעוד לא זכה לדעת התורה. 
%break
מה שאם כן בשבועות, שזוכין לקבלת התורה, אז מקבלין את הדעת 
התורה, לכן מקריבים את מנחת חיטין שהוא מאכל אדם, שהוא 
בחינת מדבר. מה שאם כן מטרם שזכה לבחינת תורה שהוא בחינת 
מדבר, אז נקרא מנחת שעורים, שהוא מאכל בהמה. 
%break
ואז נקרא מאלמים אלומים, שהוא בחינת אלם, שהוא רק בחינת חי 
ולא מדבר. שרק על ידי התורה זוכין לבחינת מדבר.
%S (הרב"ש. אגרת נ"ט)
%break
%letter 4
4. ימי ספירה, הן מורים על האחדות כמובא בספרים הקדושים, ולכן 
מתו תלמידי ר' עקיבא בין פסח לעצרת, מפני שהימים אלו מורין על 
האחדות, והם לא נהגו כבוד זה לזה, 
%break
ולכן הביא מעשה דבר קפרא באמצע דרשות העומר, שלא חרה לבר 
קפרא, אלא על שלא הזמין אותו עם חבריו. שבימי הספירה צריך 
האדם לתקן מידה זו של האחדות, ועל ידי זה זוכה להשגת התורה 
בחג השבועות, 
%break
כמו שכתוב ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחן שם ישראל נגד 
ההר, ופירש רש"י, שהיו כולם בלב אחד כאיש אחד, ולכן זכו להשגת 
התורה במתן תורה.
%S (מאור ושמש. פרשת אמור)
%break
%letter 5
5. הנה חג השבועות ממשמש ובא, שהוא זמן מתן תורתינו. ידוע 
ששבועות הוא בחינת מלכות בעולמות והלב בהאדם. כמו שפירש 
אאמו"ר זצ"ל על "מקדש שביעי", ששביעי הוא מלשון שֶׁבִּי-הוא. 
%break
דכוונתו, שה' יתברך מלביש בלב האדם, וזמן מתי יכולים לפרש, 
שהתורה מתלבש בנפש האדם, לכן נקרא שבועות - ונקרא מתן 
תורה, דהיינו שהתורה מתלבש אז בלבות כל אחד ואחד מהכלל 
ישראל. 
%break
שבזמן הספירה מפסח עד שבועות הוא בחינת טהרת הכלים, שהוא 
בחינת טהרה בליבא ומוחא. וכשהכלים נגמרים זוכים אז לבחינת 
תורה. 
%break
ולכן, לפני פסח היה הכנה בטהרת הכלים על בחינת אמונה, הנקרא 
בחינת מצוה, ועל ידי יציאת מצרים זכו לבחינת אמונה בסוד "אנוכי ה' 
אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". 
%break
ואחר פסח, מתחיל העבודה לטהרה לבחינת הכנה לקבלת התורה. 
ובזמן כשהתורה מתלבשת בנפש האדם, אז נקרא שבועות זמן מתן 
תורתינו.
%S (הרב"ש. אגרת נ"ב)
%break
%letter 6
6. כל ישראל ערבים זה בזה, כי כלליות קיום התורה והמצוות הוא 
בחינת ערבות, כי עיקר התורה הוא הרצון, ואי אפשר לזכות לרצון כי 
אם ע"י אהבה ואחדות, כדי להיכלל ברצון  האחדות ית'. 
%break
ועל כן ישראל עם קדוש, שהם בבחינת אחדות, כי ישראל הם ממקור 
האחדות, וכל ישראל חשובים כאיש אחד. 
%break
ע"כ זכו לקבל את התורה בשבועות, שהוא בחינת רצון, כי בשבועות 
נתגלה להם כזקן, שהוא התגלות הרצון, בחינת רצון הרצונות, שהוא 
בחינת דיקנא קדישא, בחינת מצח הרצון. 
%break
כי ע"י האחדות המופלא שהיה ביניהם אז, כמ"ש "ויחן שם ישראל נגד 
ההר", ואמרו חז"ל "ויחן" כולם כאחד באחדות גדול וכו', וע"כ זכו 
להיכלל בשבועות, ברצון הרצונות, 
%break
שע"י זה קבלו כל התורה, שהיא בחינת רצון, וע"כ כל ישראל ערבים 
זה בזה לעניין קיום התורה והמצוות.
%S (ליקוטי הלכות. הלכות עָרֵב - הלכה ג', ל')
%break
%letter 7
7. עניין מתן תורה, שהיה במעמד הר סיני. אין הפירוש, שאז נתנה 
התורה פעם אחת, ואחר כך נפסקה הנתינה. אלא, אין העדר 
ברוחניות, כי רוחניות זה עניין נצחי, שאינו נפסק. 
%break
רק מפני שמצד הנותן אין אנו מוכשרים לקבל התורה, אנו אומרים, 
שהפסק הוא מצד העליון. מה שאין כן אז, במעמד הר סיני, היו הכלל 
ישראל מוכנים לקבלת התורה, כמ"ש: "ויחן העם תחת ההר, כאיש 
אחד בלב אחד". 
%break
שהיה אז הכנה מצד הכלל, שהיה להם רק כוונה אחת, שהיא 
מחשבה אחת על קבלת התורה. אבל מצד הנותן אין שינויים והוא 
תמיד נותן, 
%break
כמ"ש בשם הבעל שם טוב, שהאדם מחויב כל יום לשמוע את עשרת 
הדברות על הר סיני.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ס"ו. "עניין מתן תורה - א")
%break
%letter 8
8. יש ג' בחינות תורה: א. הנקרא תושיה, שמתשת כוחו של אדם,  ב. 
הנקרא תורה תבלין,  ג. אור התורה.
%break
ב' בחינות הראשונות הם בחינת הכנה לקבלת התורה. ורק בחינת 
הג' נקרא בחינת תורה, שהוא בחינת עצם, היינו מבחינת להטיב 
לנבראיו. וב' בחינות הראשונות הם בחינת תיקוני הבריאה.
%S (הרב"ש, "ג' בחינות תורה")
%break
%letter 9
9. כתוב "ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד", שפירוש, שלכולם היה 
מטרה אחת שהוא לתועלת הבורא. ויש להבין, איך יכול להיות כאיש 
אחד בלב אחד, 
%break
הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך 
אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד. 
%break
תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא 
שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן 
שכולם בטלו את רשות עצמם, 
%break
וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, 
שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד. וזה ענין מה 
שכתוב, דעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה. 
%break
כי דעת תורה הוא ביטול הרשות, כמו שאמרו חז"ל, אדם כי ימות 
באהל, אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה. 
%break
היינו, שממית את עצמו, היינו התועלת עצמו, והכל מה שעושה הוא 
רק לשם שמים. וזה נקרא הכנה לקבלת התורה.
%S (הרב"ש, אגרת מב)
%break
%letter 10
10. מפני מה ניתנה תורה לישראל, מפני שעזין הם. פירש רש"י, מפני 
שישראל עזין הן ניתנה להם התורה, שהיא מתשת כוחם ומכנעת לבם 
(מסכת ביצה כ"ה). ויש להבין:
%break
א. מכאן משמע, שלכן לא נתנה תורה לאומות העולם, היות שהם 
אינם עזין, לכן אין להם צורך להתורה.
%break
ב. שלאחר התורה הם כבר לא יהיו במדרגה אחת כמו האומות 
העולם.
%break
ויש לומר, ש"נכרי" נקרא שהוא עובד עצמו. ו"ישראל" נקרא שהוא 
עובד ה'. ובזמן שרוצה להיות ישראל, אז הוא רואה, שהוא עז, הן 
במידות והן בדעות, שהם בעזות נגד הקדושה. לכן ניתנה להם 
התורה.
%break
מה שאין כן מי שעובד לתועלת עצמו, הוא נחשב לנכרי. ואז המידות 
שלו אינם כנגד הקדושה ואין הם עזים, ממילא אין להם צורך לתורה 
שמתשת כחם, היינו כוח התאוות. 
%break
"ומכנעת לבם", היינו שכל הרצונות נכנעים מול הקדושה, מפני 
שמאור התורה מחזירו למוטב. ואז הוא מרגיש את גדלות ה', ומקבל 
כוח להכניע את מידותיו. 
%break
מה שאין כן כשהאדם עובד את עצמו, אז אין הוא מסוגל לראות שיש 
לו מדות ודעות רעות, משום שלצורך תועלת עצמו הגוף נותן כוח 
לעבודה, ואינו מראה לו שום חסרון בעבודה.
%S (הרב"ש. מאמר 740 "מפני מה ניתנה תורה לישראל")
%break
%letter 11
11. אמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה". 
ויש להבין את מילה "מתקיימת", מה משמיענו זה. יש לפרש זה על 
דרך שאמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין". 
%break
כלומר, שהתורה תהיה בחינת תבלין. במי מתקיים זה. הלא "אין אור 
בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון". לכן אמרו, אלו אנשים שרוצים להמית 
את עצמותם, כלומר שרוצים להמית את הרצון לקבל לתועלת עצמם, 
%break
אלא שרוצים לעשות הכל לשם שמים, והם רואים, שאינם יכולים 
לעשות זאת בכוחות עצמם, להם אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע 
בראתי תורה תבלין". 
%break
מה שאין כן באלו אנשים, שאין הם רוצים לבטל את עצמם, ורוצים 
שיהיו ב' רשויות, היינו רשותו של האדם תישאר, והקב"ה יתן להם, 
ויוציא את הטוב ועונג שיש ברשותו, ולתת לרשותם של המקבלים, אין 
התורה מתקיימת. 
%break
כלומר, שאין התורה נעשה אצלם תבלין, משום שהם לא רוצים שיהיה 
תבלין. ואם אין רצון וצורך, שהוא כלי, אין אור.
%S (הרב"ש. מאמר 29 "מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב" 1989)
%break
%letter 12
12. בכדי לקבל את התורה, האדם צריך להכין עצמו, שיהיה לו 
חסרון, הנקרא "כלי", שהתורה ימלא את הכלי הזה. וזה נוהג דוקא 
בעת שהוא רוצה לעבוד לשם שמים, שאז יש לו התנגדות מצד הגוף, 
שצועק "מה עבודה הזאת לכם". 
%break
והאדם מאמין באמונת חכמים, שאמרו, שרק התורה היא יכולה 
להוציא את האדם משליטת יצר הרע. וזה שייך לומר רק באלו שרוצים 
להיות בחינת "ישראל", שהוא ישר-אל. 
%break
והם רואים, שהיצר הרע לא נותן להם לצאת משליטתם, אז יש להם 
צורך לקבלת התורה, בכדי שמאור התורה יחזיר אותם למוטב. 
ובהאמור נבין מה שאמרו חז"ל "אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם, 
שנאמר, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". 
%break
מטעם שאין להם צורך לתורה. היות מי שהוא עובד עבודה שזרה לנו, 
היינו לתועלת עצמו, הוא יכול לחיות בלי תורה, כי אין הוא זקוק 
לעזרת התורה. 
%break
כי רק ישראל, מי שרוצה לעבוד לתועלת ה', הוא צריך לאור תורה, כי 
"המאור שבה מחזירו למוטב". כלומר, שאי אפשר לנצח את הרע שבו 
בלי תורה.
%S (הרב"ש. מאמר 29 "מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב" 1989)
%break
%letter 13
13. אצל ה' כתוב "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר". ולגבי העם 
כתוב "ויתייצבו בתחתית ההר". וצריכים להבין מה זה "ההר". הנה 
הר הוא מלשון הרהורים, שהוא, שכל האדם, ומה שהוא בשכל 
הנקרא בכח, יכול אח"כ להתפשט בפועל ממש, 
%break
ולפי זה יכולים לפרש, "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר", שהוא 
המחשבה והשכל של האדם, כלומר, שה' הודיע לכל העם, שידעו כי 
יצר לב האדם רע מנעוריו, ולאחר שה' הודיע להם בכח, היינו בראש 
ההר, אח"כ מה שהיה בכח מתפשט אח"כ בפועל. 
%break
ומשום זה בא העם לידי הרגשה בפועל, וכולם הרגישו את הצורך 
לתורה כמ"ש, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", ואמרו עכשיו, 
ע"י הרגשה בפועל שהם נאלצים לקבל את התורה, היינו אין בחירה, 
%break
כי ראו אם יקבלו את התורה יהיה להם טוב ועונג, "ואם לאו פה תהא 
קבורתכם". כלומר, אם אנחנו נשאר במצב שאנו נמצאים פה, החיים 
שלנו לא יהיה חיים אלא זה יהיה הקבורה שלנו.
%S (הרב"ש. מאמר 18 "הכנה לקבלת התורה מהו - א" 1987)
%break
%letter 14
14. וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה. כי לא 
נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים 
לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת 
לרעך כמוך" בכל שיעורו. 
%break
דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל 
אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע 
באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו. 
%break
ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל 
אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי 
האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת. 
%break
משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל 
דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל 
שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, 
%break
היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, 
ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן 
לדאוג בשבילו.
%S (בעל הסולם. "הערבות", י"ז)
%break
%letter 15
15. אי אפשר לקיים התורה והמצוות כי אם ע"י הערבות, שכל אחד 
נעשה ערב בעד חברו. כי עיקר קיום התורה, שהוא בחינת הרצון, הוא 
ע"י האחדות. וע"כ כל מי שרוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות, צריך 
להיכלל בכלליות ישראל באחדות גדול. 
%break
וע"כ בשעת קבלת התורה, בודאי נעשו מיד ערבים זה לזה, כי תכף 
כשרוצים לקבל התורה, צריכים תכף להיכלל יחד כולם כאחד, כדי 
לכלול ברצון, ואזי בודאי כל אחד ערב בעד חברו, מאחר שהכל 
חשובים כאחד. 
%break
ודווקא ע"י זה שכל אחד ערב בעד חברו, שהוא בחינת אחדות, ע"י זה 
דווקא יכולים לקיים את התורה, ובלא זה, לא היה אפשר כלל לקיים 
את התורה, כי עיקר קיום התורה, שהוא בחינת הרצון, הוא ע"י 
האחדות, שנחשבין כולם כאחד, כמ"ש "באהבה וברצון". 
%break
כי עיקר האהבה ואחדות, הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה 
לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שע"י 
זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות.
%S (ליקוטי הלכות. חשן משפט, הלכות עָרֵב)
%break
%letter 16
16. אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". 
היינו, שבסגולת התורה ומצות האדם יכול להגיע לידי השגת רצון 
להשפיע. 
%break
ורק זאת העצה היחידה שהאדם יכול לזכות לכלים דהשפעה, שעל זה 
אמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב". נמצא, שעל ידי התורה 
האדם ישיג כלים דהשפעה. ואז יוכל לקבל את הטוב והעונג, מה שה' 
רוצה לתת להנבראים. 
%break
ומבחינה זו התורה נקראת "תרי"ג עיטין", היינו תרי"ג עצות, שעל ידם 
האדם יזכה לכלים דהשפעה. ואח"כ, היינו לאחר שיזכה על ידי 
התורה לכלים דהשפעה, אז הוא צריך לקבל את הטוב והעונג שיש 
במחשבת הבורא. 
%break
והטוב והעונג הזה גם נקרא בחינת "תורה". כלומר, שאז התרי"ג 
עיטין נעשים... לתרי"ג מצות בבחינות פקודין. והוא מלשון פקדון. 
%break
כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, 
שהוא כנגד אבר מיוחד בתרי"ג אברים וגידים של הנשמה ושל הגוף.
%S (הרב"ש. מאמר 3 "מהו, שהעולם נברא בשביל תורה " 1990)
%break
%letter 17
17. בזמן שהאדם רוצה להתקרב לה', זאת אומרת להשתמש בכלים 
דהשפעה, והוא לא יכול, מסיבת שהגוף לא מסכים לזה, כי גופו נמשך 
מכלי קבלה. 
%break
אז האדם מרגיש "שהעולם חשך בעדו", כי הוא מבין, אם אין בידו 
להשיג כלים דהשפעה, אף פעם לא יזכה לאור עליון, שהוא האור 
"דלהטיב לנבראיו". 
%break
נמצא, החושך הזה, שהוא מרגיש, בזה שאין הוא יכול להשיג כלים 
דהשפעה מכח עצמו, הוא מקבל צורך, שמי שהוא יעזור לו להשיג 
הכלים האלו. 
%break
ולפי הכלל "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", נמצא שעכשיו הוא 
קיבל צורך לאור התורה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי 
תורה תבלין". 
%break
נמצא, שהתורה נתנה דוקא למי שיש לו חסרון. והחסרון הזה נקרא 
"חושך". וזה שכתוב "התורה נתנה מתוך החושך". כלומר, שמי 
שמרגיש חושך בחיים שלו, בזה שאין לו כלים דהשפעה, אז הוא 
מוכשר לקבלת התורה, 
%break
בכדי שע"י התורה "המאור שבה מחזירו למוטב", אז הוא ישיג כלים 
דהשפעה, ועל ידם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג, שב' אלו 
נכללים בהתורה:
%break
א. הכלי, שהוא רוצה להשפיע.  ב. אח"כ הוא מקבל את הטוב והעונג 
לתוך כלים דהשפעה.
%S (הרב"ש. מאמר 21 "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה" 1988)
%break
%letter 18
18. התורה נתנה דוקא לאלו, הנמצאים במצב, שמרגישים, שהרצון 
לקבל שולט עליהם. והם צועקים מתוך החושך, שהם צריכים תורה, 
בכדי להוציאם מתוך החושך, שהוא שליטת הכלי קבלה, 
%break
שעליהם היה צמצום והסתר, שלא יזרח במקום הזה שום אור, 
והמקום הזה הוא הגורם והצורך לקבלת התורה. לכן, היות שהתורה 
באה מסיבת החושך, אז התורה עשתה ב' פעולות:
%break
א. "המאור שבה מחזירו למוטב". ואז הצמצום וההסתר מסתלקים 
מהכלי קבלה שלו, היות שבמקום, שהיה לו כלי קבלה, זכה עכשיו 
לכלי השפעה.
%break
ב. כי לאחר שזכה לבחינת כלים דהשפעה, כלומר שהוא כבר זכה, 
שיכול לעשות מעשים לשמה, וזה נקרא "הלומד תורה לשמה", הוא 
זוכה אח"כ לבחינת "מגלין לו רזי תורה", כמו שאומר רבי מאיר 
(במשנה דאבות). 
%break
וזה שכתוב "וכבודו עליך יראה", שכבודו פירושו "כבוד ה'", שהוא 
בחינת התגלות אלקות. "עליך יראה", שאז האדם זוכה לבחינת 
"אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא".
%S (הרב"ש. מאמר 21 "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה" 1988)
%break
%letter 19
19. ענין הגבלה, הוא להגביל את מצבו, שבו הוא נמצא, ולא לרצות 
גדלות. אלא בהמצב הנוכחי, שבו הוא נמצא, הוא רוצה להשאר 
לנצחיות. וזה נקרא "דביקות תמידית". ולא חשוב את השיעור של 
גדלות, שיש לו. 
%break
אלא אפילו שיהיה הקטנות הכי קטנה, ואם זה מאיר לנצחיות, נקרא 
זה ש"זכה לדביקות תמידי". מה שאין כן מי שמשתוקק ליותר גדלות, 
נקרא זה "מותרות". וזה סוד "וכל עצב יהיה מותר". היינו, שהעצבות 
המגיע להאדם, היא בסיבת שמשתוקק למותרות. 
%break
וזה סוד, כשבא ישראל לקבל התורה, ויוליכן משה לתחתית ההר, 
כמ"ש "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן 
לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו. 
%break
ורק אז, שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, אלא 
להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה 
שמחה. שזה סוד "עבדו ה' בשמחה". 
%break
היינו, כי בזמן הגדלות, לא שייך לומר, שנותן להם עבודה שיהיה 
בשמחה. כי בזמן הגדלות, השמחה בא מאליו. אלא על הזמן הקטנות 
ניתן להם עבודה של שמחה. ואז, בזמן הקטנות, שיהיה להם שמחה, 
אעפ"י שהם מרגישים קטנות. 
%break
זהו עבודה גדולה. וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה", שהוא 
בחינת קטנות. ובחינה זו צריך להיות בקביעות. והגדלות הוא רק 
תוספת. וצריכים להשתוקק על העיקר, ולא על התוספות.
%S (בעל הסולם. שמעתי. נ"ג. "ענין הגבלה")
%break
%letter 20
20. "מאי הר סיני, הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו" (שבת 
פ"ט). ויש להבין מדוע גרמה התורה שנאה דווקא לישראל, ומדוע אין 
אנו אומרים שיש שנאה בין ישמעאלים לנוצרים, וכדומה. 
%break
ויש לפרש זה על דרך המוסר, שענין "אומות העולם" נקרא הרצונות 
שלהם, היינו התאוות גשמיות, שכל רצונם הוא למלאות את בטנם. 
והנושא לזה הוא היצר הרע. ולעומת זה ישראל נקרא "הרצון לעבודת 
ה'". 
%break
והנושא לזה היצר טוב. והנה בזמן העבודה, יש להאדם רצון וחשק 
לתאוות גשמיות. נמצא לפי זה שהאדם אוהב את האומות העולם, ויש 
לו עבודה גדולה, שיוכל להתגבר, כדי שישנה את הרצונות האלו. 
%break
וזה אי אפשר, רק על ידי התורה, שיש בסגולתה לשנוא את כל 
התאוות הגשמיות. וזה יש לפרש, שנקרא "הר סיני", שירדה שנאה 
לאומות העולם, 
%break
דהיינו על ידי התורה הוא זוכה לשנאת אומות העולם, שנקבע שנאה 
בלבו להיצר הרע, כמו שאמרו חז"ל, "המאור שבה מחזירו למוטב".
%S (הרב"ש. מאמר 941 "הר סיני")