ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author חגי ישראל
%book תשעה באב קטעים נבחרים
%break
%letter 1
1. שבירת הכלים: ענין תיקון הבא ע"י הקדם השבירה הזאת, באופן 
שהשבירה עצמה היא תיקון גדול. ויש שפרשו שהוא קלקול ע"מ 
לתקן, אמנם הלשון אינו נכון, שיש להקשות על לשון זה, למה לו 
לקלקל ואח"כ לתקן? לא יקלקל ולא יהא צריך לתקן. 
%break
אלא העניין הוא, אשר כל עיקר התיקון והריווח הגדול אשר חשב 
הבורא ית' בתחילת הבריאה, כל זה לא היה בא לעולם, זולת ע"י 
קלקול הכלים באופן הזה, 
%break
ואשר כל תיקונם הוא בסוד אגלאי מלתא למפרע [שהתברר העניין 
מלכתחילה], שלא היו מקולקלים מעולם.
%S (בעל הסולם. ספר אור הבהיר. "שבירת הכלים")
%break
%letter 2
2. בכל יכולתו המציא ית' תחבולה, שדרכה תופיע מציאות תפיסה 
לתחתונים, עכ"פ בהארותיו, ותחבולה הזאת היא הנקראת בלשון 
חכמים חושך בסו"ה "ובורא חושך", מלשון בוא וראה חושך. 
%break
כלומר, מניעת האור וחולשת אחיזתנו בו, המובן לנו כמו חושך, היא 
הסיבה הנאמנה לתפיסת האור, וז"ס "כיתרון האור מן החושך", 
כלומר כל תפיסתנו באור הוא מתוך החושך.
%S (בעל הסולם. ספר אור הבהיר. או"י או"ח) 
%break
%letter 3
3. יש לדעת, שהלילה ברא ה'. ובטח ברא זה אודות המטרה, שהיא 
להטיב לנבראיו. אם כן כל אחד שואל "למה ברא חושך, שהוא בחינת 
לילה. הלא לפי המטרת הבריאה, היה צריך לברוא רק יום ולא לילה". 
%break
והפסוק אומר, "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". היינו דוקא על ידי 
שניהם, שהם לילה ויום, אז בא יום אחד. אלא כנ"ל, שבכוונה תחילה 
נברא הלילה, שאינו מאיר בלי תיקונים, בכדי לעשות תיקונים, על מה 
שהלילה מגלה לאדם. 
%break
כי על הרגשת של החושך מתרקמים כלים, שנחוץ להם, בכדי שיהיה 
להם צורך להבורא, שהוא יעזור להם. אחרת אין צורך לישועת ה'. 
היינו, שאין אז צורך להתורה, שהיא בחינת "המאור שבה מחזירו למוטב".
%S (הרב"ש. מאמר 2 "ענין ענף ושורש" 1985)
%break
%letter 4
4. אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, 
מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך 
החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב 
אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. 
%break
וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין 
טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של 
הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה.
%S (זוהר לעם. תצווה, 86)
%break
%letter 5
5. רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא פעם 
אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון 
שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודשי הקודשים, התחילו 
הן בוכין ורבי עקיבא מצחק, 
%break
אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? 
אמרו לו מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת", ועכשיו שועלים הלכו בו 
ולא נבכה? אמר להן, לכך אני מצחק כמ"ש "ואעידה לי עדים נאמנים 
את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו"... 
%break
עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים 
נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע 
שנבואתו של זכריה מתקיימת, ובלשון הזה אמרו לו, עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.
%S (תלמוד בבלי. מסכת מכות, דף כד/א)
%break
%letter 6
6. בג' שבועות אלו, הנה בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, ובט' באב חרב 
הבית בראשונה, ובשנייה גלו ישראל. אבל באמת כל זה היה הכנה, 
שיזכו על ידי זה לאור גדול אחר כך. על שבירת הלוחות אמרו (שבת 
פ"ז) "יישר כחך ששברת", 
%break
שעל ידי שבירת הלוחות זכו לאור תורה, ובט' באב נולד תיכף משיח, 
כמ"ש (במדרש איכה) והיה חורבן הבית הכנה לבניין השלישי שיהיה, 
ואז יהיה גאולה שלימה, שלא יהיה אחריו גלות.
%S (פרי צדיק. פרשת פנחס, אות ט')
%break
%letter 7
7. היסורין ממרקין וגם מביאים לידי תשובה, כמו שנפרש בפרשיות 
שהן בין המצרים. ואז יקויים ארוממך ה' כי דליתני, לשון דלות ולשון 
התרוממות, כי הדלות שהם הצרות, הם סיבות ההתרוממות וגורמות 
להיות יתרון אור ממה שהיה. 
%break
ויתרון אור הזה יבוא מהחושך, כי במחשכים הושיבנו, כדי שיצא אור 
גדול מהחושך. כן ויהפוך ה' את הקללה לברכה, כי הקללה עצמה 
נתהפך לברכה. וחורבן בית המקדש היא בניינו, 
%break
כי חורבן בית המקדש גורם להיות "תם עוונך בת ציון", ואז יבנה בית 
המקדש הגדול שהוא בנין בית עולמים הנצחיים.
%S (השל"ה הקדוש. שני לוחות הברית, במדבר דברים, פרשת בלק)
%break
%letter 8
8. באמת כח האחדות גדול מאוד לעורר כח השורש מן השמים. אך 
שצריך להיות לשם שמים. וזה נמצא רק בבני ישראל, שהרי דור 
הפלגה התאספו כולם ולא עלתה בידם. רק לבני ישראל " חֵלֶק ה' 
עמו" ניתן כח האחדות, ובבני ישראל נתקיים אח"כ בבניין המקדש. 
%break
כי ביהמ"ק לא היה בנין עצים ואבנים בלבד. רק שע"י התחברות בני 
ישראל, שכל איש ישראל יש בו איזה חלק, כמ"ש "ירושלים הבנויה 
כעיר שחוברה לה יחדיו, עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים", ונעשה 
בנין למטה, ע"י נפשות בני ישראל, 
%break
וע"י בנין המקדש נתעלו להיות דבקות לנפשות בני ישראל בעולם 
העליון, כמ"ש "ששם עלו", והרי זה ממש כמאמר "נבנה עיר וראשו 
בשמים", רק ע"י שהיה לשם שמים, נתקיים בידם.
%S (ר' יהודה ליב אלתר. שפת אמת, בראשית, פרשת נח)
%break
%letter 9
9. בזמן שישראל כולם באחדות, אינם מתיראים משום דבר, וע"כ עם 
עונש הגלות, נספח אליו פירוד הלבבות ושנאת חינם, כי בלי זה, לא 
היה אפשר להיות גלות כלל. וע"כ ראשית הצרות היתה בשבעה עשר 
בתמוז, שבו הובקעה העיר, 
%break
וכענין שפירש"י (מגילה, ב/עב) "שבאין חומה הם מופרדים", והוא 
ביום שבירת הלוחות ועבודת העגל, וזה גרם שבירת הלוחות, וממנו 
נסתעף, שנבקעה העיר.
%S (שם משמואל. פרשת בלק)
%break
%letter 10
10. על ידי בית המקדש וירושלים נעשו כל ישראל כאיש אחד, לפי 
שהיה להם מזבח אחד ולא היו רשאים לבנות כל אחד ואחד במה 
לעצמו, עד שעל ידי בית המקדש היו ישראל עם אחד. 
%break
וכאשר היה חילוק ביניהם, נחרב המקום שנעשה לאחדות ישראל, 
ולפיכך על ידי שנאת חינם של קמצא, נחרבה העיר והמקדש.
%S (מהר"ל מפראג. חידושי אגדות, גיטין נ"ה, ב')
%break
%letter 11
11. בטבע ההדרכה הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, 
מבחינת דרך תורה שבהשגחה, הגיעה אלינו התפתחות מהירה, לאין 
ערך יותר על גויי הארצות. וכיון שחברי האומה התפתחו, היה החיוב 
ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה. 
%break
וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, 
השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות 
הסגולות, של עשירות והרמת הכח - על הצדק, כשאר הגוים. וכיון 
שהתורה אסרה כל זה, 
%break
על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו 
להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיית. וכיון שעשו כך, התפוררו 
כוחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, 
ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן. 
%break
ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא, 
על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר 
מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה, כמ"ש בדברי חז"ל, "חכמים הזהרו בדבריכם", 
%break
כי לא רצו לפרוש מהאנכיית. ועל כן הקהילו קהלות מסוג הגרוע הזה, 
ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והקצינים, 
רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה, והם לחמו עם הפרושים, והם 
שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, 
%break
והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, 
עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל.
%S (בעל הסולם. "הגלות והגאולה")
%break
%letter 12
12. מה שאנו מדברים גלות אצל הקב"ה, הוא רק בערך הנבראים. 
כלומר, שהוא לפי השגת הנבראים נוהג ענין של גלות וגאולה. 
שלפעמים הם משיגים את הקב"ה, שהוא מלך גדול ויושב בהיכלו, 
ושרפים וחיות ואופני הקודש עומדים סביביו. 
%break
ולפעמים הם משיגים אותו, שצורתו הוא כמלך שגלה אותו מהיכלו, 
ויושב בשביה תחת שליטת מלך אחר. וזה נבחן שהמלך נמצא בגלות. 
ולפי זה יש לפרש, שעם ישראל יצאו מארץ ישראל ונחרב בית המקדש. 
%break
ועל דרך עבודה יש לפרש, שעם ישראל יצאו לחוץ, ואינם מרגישים 
טעם בתו"מ, והלב שלהם, שהיה מקום להרגשת הקדושה, המכונה 
"בית המקדש", המקום הזה נחרב. והמלך השני, הנקרא "מלך זקן 
וכסיל", כבש את לבם. וכל הכלים דקדושה הוציא משם. 
%break
שפירושו, שכל המחשבות דקדושה, שהיה בלבם, הוציא משם, והכניס 
לתוכה צלם בהיכל ה'. שפירושו, שמקודם לכן היה שם קדושה. והוא 
הוציא את כל המחשבות דקדושה, ש"קדושה" נקראת מחשבות לשם שמים, 
%break
והוא כבש את לבם, והכניס ללבם מחשבות, שהם רק לתועלת עצמם, 
שזה נקרא, שהמלך זקן וכסיל כבש את בית המקדש, וגלה ישראל 
מתוכם. כלומר, שבחינת ישראל כבר לא נמצא אצלם בתוך גופם. 
%break
וזהו כמו שכתוב (תהילים ע"ט) "אלקים באו גויים בנחלתך, טמאו את 
היכל קודשך, שמו את ירושלים לעיים". כלומר שבחינת ישראל יצאו מלבם ובאו במקומם גויים.
%S (הרב"ש. מאמר 5 "מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם" 1988)
%break
%letter 13
13. כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה, חוץ מאות אל"ף, אשר 
אות זו מורה על אלופו של עולם. והוא ללמדנו, שצורתו של ההעדר, 
אינו אלא בחינת השלילה של ההויה. והנה צורת ההויה, שהיא הגאולה, 
%break
מודעת לנו בכתוב "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, כי כולם ידעו אותי, 
למקטנם ועד גדולם". ואם כן, יהיה צורתו של ההעדר הקודמתו, 
דהיינו צורתו של הגולה, רק בבחינת השלילה של דעת השי"ת, שזהו 
חסרון באל"ף, שחסר לנו בגולה, 
%break
והמקווה לנו בגאולה, שהיא הדביקות באלופו של עולם. שזהו כל 
פדות נפשינו בדיוק, לא פחות ולא יותר. והוא שאמרנו, שכל האותיות 
של גאולה נמצא בגולה, חוץ מאל"ף, שהוא אלופו של עולם. והבן מאד.
%S (בעל הסולם. "וזאת ליהודה")
%break
%letter 14
14. אמר הצעיר מֵעִיר. הַדַּל בְּאַלְפֵי, חיים ויטאל. בהיותי בן שְׁלֹשִׁים 
לַכֹּחַ, תָשָׁשׁ כֹּחִי, ישבתי משתומם. ומחשבותי תְּמֵהִים. כי עָבַר קָצִיר, 
כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשָׁעְנוּ. רפואה לא עלתה לְמַחֲלָתֵינוּ. אין מָזוֹר לִבְשָׂרֵנוּ. 
%break
ולא עלתה אֲרוּכָה [מַרְפֵּא] לְמַכָּתֵינוּ, לְחֻרְבָּן בית מקדשינו. הנחרב זה 
היום 1504 שנים. אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם [נגמר היום], יום אחד של 
הקב"ה, שהוא אֶלֶף שָׁנִים, וגם נָטוּ צִלְלֵי עֶרֶב, שהם 504 שנים יותר 
מחצי היום השני. וְכַלּוּ כֹּל הַקִּצִין, ועדיין בן דָּוִד לא בא. 
%break
ונודע את אשר אמרו רבותינו: כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, 
כאלו נחרב בימיו. וָאֶתְּנָה את פָּנַי לחקור ולדעת מה זה, ועל מה 
נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי.
%S (הקדמת מהרח"ו על שער ההקדמות)
%break
%letter 15
15. אמרו חז"ל (אבות פ"ד) שנאת הבריות מוציאה את האדם מן 
העולם, והנה שונא כביכול להקב"ה על שברא אותו. כתוב (יומא דף ט' 
ע"ב) בית שני היו בו צדיקים וחכמים גדולים, ולא נחרב אלא בעון 
שנאת חינם, ולא נתארך הקץ ולא נעלם, 
%break
אלא לסיבת שנאת חינם, ולא עוד, ששאר העבירות אינו עובר עליהם 
אלא בשעתם, אבל שנאת חינם, בלב היא תמיד, ובכל רגע עובר על, 
לא תשנא וביטול מצות עשה "ואהבת לרעך כמוך", ולא עוד, 
%break
אלא שעל מצוה זו אמרו שזה כלל גדול שבתורה, שכולה תלויה בה.
%S (הרח"ו. שערי קדושה, חלק ב', שער ד')
%break
%letter 16
16. היה תנאי מותנה מתחילת קבלת התורה. אולם אחר כך מעת 
עשיית העגל נתפרדה החבילה, כי נעשה מלחמות, ובני לוי הרגו 
בדבר ה' ג' אלפי איש, ואחר כך התלונות על משה ואהרן והמרגלים, 
%break
וכמובן שכל אלה לא הוסיפו אהבה ואחדות - ואחר כך בביאת הארץ 
גם כן לא שקטה זאת, ולפיכך לא היה אפילו מקום לרצות ממי שיקיים 
המצוה העיקרית הזאת. אולם כדי שלא תשכח התורה מישראל, 
%break
התחילו לעסוק בשאר מצוות אף על פי שהניחו את העיקר, כי לא היה 
להם עצה אחרת. ואולי על זה כיוונו חז"ל שהקשו על חורבן בית שני, 
שלא היה שם עבודה זרה והיה בקיאים בתורה, ועל מה נחרב? ואמרו בשביל שנאת חינם. 
%break
יכול להיות שהכונה, על שלא יכלו לעסוק בעיקר בנין התורה, שהוא 
"ואהבת לרעך כמוך".
%S (בעל הסולם. אגרת ס')
%break
%letter 17
17. עיקר הפגם של תלמידי רבי עקיבא, היה מחמת שלא היה ביניהם 
אהבת חסד, שעל ידי זה עיקר המשכת התורה, שהיו צריכים להמשיך 
מרבי עקיבא רבם, שהיה בחינת התגלות התורה. וע"כ אמר רבי 
שמעון בר יוחאי "אנן בחביבותא תליא", 
%break
שאנו צריכים שיהיה בינינו אהבה גדולה, שזהו העיקר. וכמובא 
בתלמידי הארי ז"ל, שהזהירם האר"י כמה וכמה פעמים, שיהיה 
ביניהם אהבה גדולה. ופעם אחת אמר, שהיה מוכן לבוא לירושלים 
ושתבוא הגאולה על ידם, 
%break
אך שנתקלקל ע"י מעט המחלוקת שנעשה בין החברים, ע"י נשותיהם 
(כמבואר בשבחי האר"י). כי עיקר המשכת התורה הוא ע"י אהבה 
וחסד, שעל ידי זה זוכין לקבלת התורה ולכל טוב.
%S (ליקוטי הלכות. הלכות דם, הלכה א')
%break
%letter 18
18. היות ובבית שני היתה שנאת חינם, כלומר שהם היו שונאים את 
הבחינת "חינם", שהכוונה הוא לעבוד בחינם בלי שום תמורה, אלא 
שלא עמ"נ לקבל פרס, לכן אפילו שהיו עוסקין בתורה ובמצות ובגמילות חסדים, 
מכל מקום, כיון שלא היתה להם הכוונה דעמ"נ להשפיע, 
%break
אין אז מקום להקדושה, שתוכל להתיישב שם, מטעם הופכיות הצורה שיש ביניהם. 
ומשום זה היה המקדש מוכרח להיחרב. אלא סדר העבודה הוא, שאנו 
צריכים לתורה ומצות ולגמילות חסדים, בכדי שזה יביא לנו כח לעבוד בחינם, 
%break
שזהו רק בחינת אמצעי להגיע להמטרה. והמטרה היא להגיע לידי דביקות בה', שהיא השתוות 
הצורה, כמו שכתוב "ולדבקה בו". וכדרשת חז"ל "מה הוא רחום, אף אתה רחום".
%S (הרב"ש. מאמר 24 "שנאת חינם בעבודה מהו" 1987)
%break
%letter 19
19. בחודש אב, צריכים להתאבל על חורבן בית המקדש, צריכים 
לעבוד על קו שמאל, היינו לתת בקורת על המעשים, שצריכים להיות 
בדרך הקדושה, שהוא עמ"נ להשפיע, ואיך שהאדם מרוחק מענין השפעה. 
%break
ובזמן שאדם חושב על זה, הוא נמצא במצב של התרחקות 
מהקדושה, והוא משוקע רק באהבה עצמית, שכל הבסיס שלו, שעוסק 
בתו"מ הכל על החשבון למלאות את הרצון לקבל, בכל מילוי שרק אפשר למלאות אותו. 
%break
אי לזאת, בזמן שעוסק בחשבון של השפלות שלו, יש אז מקום לעורר 
הכאב של חורבן הקדושה שיש בכל אחד ואחד. ואז יקויים "כל 
המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בנחמת ירושלים".
%S (הרב"ש. מאמר 19 "עניין שמחה" 1986)
%break
%letter 20
20. ידוע, שמלכות נקראת "ירושלים". לכן כשאנו אומרים "חורבן 
ירושלים", הפירוש יהיה על בית המקדש, שנחרבה. היינו, שזה נקרא 
"שכינתא בעפרא" או "שכינתא בגלותא". כלומר, זה שהאדם צריך 
לקבל על עצמו עול מלכות שמים, 
%break
ולהאמין שהקב"ה הוא מנהיג את העולם בהשגחה של בחינת טוב 
ומטיב. היות שזה נסתר מהאדם. מלכות, היא המשפעת לנשמות 
ולבי"ע. שכל השפעות שבאות מלמעלה להנבראים, הן בחינת מלכות. 
%break
נמצא לפי זה, שהמלכות אינה מכובדת אצל הנבראים, בגלל שלא 
רואים את חשיבותה, מה שהיא משפעת אלינו. וזה נקרא "ירושלים 
בחורבנה". היינו כלומר, במקום שהיא היתה צריכה להשפיע טוב 
ועונג להנבראים, שכולם יראו את מעלתה, 
%break
רואים שהכל אצלה חרב ואין לה מה לתת. כמו שנאמר (בתפלת 
"נחם" של תשעה באב) וזה לשונו "ואת אבלי ירושלים, ואת העיר 
האבלה, והחרבה, והבזויה, והשוממה". היינו, שהכל חרב ונחרב, 
שזה נקרא "שכינתא בעפרא". 
%break
לכן בזמן שהאדם צריך לקבל עול מלכות שמים, יש התנגדות גדולה 
מצד הגוף. לכן אם האדם מתגבר, ומקבל על עצמו עול מלכות, אף על 
פי שלא רואה שום חשיבות, והוא מתאבל על זה, מדוע הוא כך, 
%break
היינו למה כל כך נסתר מאתנו את חשיבותה של ירושלים, ומתפלל על 
זה, מדוע אין חשיבות למלכות, ומבקש מה', שיקים את ירושלים 
מעפר הזה, שהיא נמצאת בה, ובשיעור שהאדם מצטער על חורבנה, 
הוא זוכה, שהקב"ה ישמע את תפלתו. 
%break
והאדם זוכה לראות אותה בשמחתה, היינו שהיא כן משפיע לו טוב 
ועונג. נמצא, שהפירוש יהיה, אותו אדם המצטער ומתאבל על 
ירושלים, מדוע היא שכינתא בעפרא, האדם הזה הוא הזוכה לראות בשמחתה. 
%break
"כי אין אור בלי כלי" והיות שיש לו הכלי, היינו החסרון, מדוע 
ששכינתא היא בעפרא, ומצטער על זה, לכן הוא זוכה ורואה בנחמת ירושלים.
%S (הרב"ש. מאמר 39 "מהו "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" בעבודה" 1990)
%break
%letter 21
21. האדם צריך להתפלל על חורבן בית המקדש, שהקדושה, היא 
בחינת חורבן ונמצאת בשיפלות, ואין איש שם לב לשיפלות הזאת, 
שהקדושה מונחת בארץ וצריכים להרים אותה משיפלותה. כלומר כל 
אחד ואחד מכיר בתועלת עצמו ויודע שזה דבר חשוב מאוד, 
%break
וכדאי לעבוד בשביל זה, מה שאין כן להשפיע לא כדאי. וזה נקרא 
שהקדושה מונחת בארץ, כאבן שאין לה הופכין. אבל אין לאדם לבקש 
מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם, כי במה הוא יותר חשוב מאחרים. 
%break
מה שאין כן כשהוא מתפלל על הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת 
ישראל, הכלל של הנשמות, ששכינתא בעפרא, ואז מתפלל שהיא תעלה, 
%break
היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם 
האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל.
%S (הרב"ש. מאמר 106 "חורבן דקדושה")
%break
%letter 22
22. כשהאדם מתפלל על גלות השכינה, אל יתפלל על מה שרק 
שאצלו היא בעפרא. אלא האדם צריך להתפלל, מדוע היא כל כך 
בשפלות אצל כל העולם, בשיעור שכל העולם לא חושבים בכלל על רוחניות. 
%break
והוא מתפלל עבור כל העולם, כמו שאנו מתפללים "ובנה ירושלים 
במהרה בימינו". שזה יהיה לכבוד לכל העולם.. והיות שאין הכלל 
מרגיש את החסרון, איך הם יכולים להתפלל. אלא האדם הזה, שהוא 
זכה להשיג על כל פנים בחינת חסרון, 
%break
היינו שהוא השיג את הגלות, לכן הוא יכול לבקש על גאולה. מה שאין 
כן אלו אנשים, שהם לא מרגישים שיש גלות, איך הם יכולים לבקש שיוציאם מהגלות. 
%break
נמצא, זה שהאדם מרגיש שהוא נמצא בגלות, כבר נקרא "עליה 
בדרגה". ועליו מוטל לבקש מילוי עבור הכלל כולו.
%S (הרב"ש. מאמר 39 "מהו "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" בעבודה" 1990)
%break
%letter 23
23. ראוי שיהיה בית המקדש שלימות כל העולם ולא לישראל בלבד, 
ולפיכך אמרה תורה לקבל קורבנות מן הגויים, ואם היו האומות 
מתנגדים אל בית המקדש, לא היה יכול לעמוד אף שעה אחת בשעה 
שהאומות מושלים, שהיו מחריבים אותו. 
%break
לכך, אף כי האומות מתנגדים לישראל, לא חרב בית המקדש, לפי 
שיש במקדש צד בחינה, אשר בית המקדש הוא שלמות כל העולם, 
אף לאומות, ולכך לא נחרב על ידי אומות, 
%break
אלא רק על ידי שנאת חינם ומחלוקת, שנחלקו ישראל.
%S (מהר"ל מפראג. חידושי אגדות, גיטין נ"ה, ב')
%break
%letter 24
24. אמרו ז"ל "שלא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא 
השלום". כלומר, כל זמן, שהאהבה עצמית והאגואיזם, שוררים בין 
האומות, גם בני ישראל לא יוכלו לעבוד את ה', על צד הטהרה, בדבר השפעה לזולתו, 
%break
כמ"ש בביאור הכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". ודבר זה אנו 
רואים מפי הנסיון, שהרי ביאת הארץ ובנין בית המקדש, לא יכלו 
להחזיק מעמד, ולקבל הברכות, אשר נשבע ה' לאבותינו. 
%break
וזהו שאמרו: "לא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה". כלומר, עד כאן 
עדיין לא היה לבני ישראל, כלי המחזיק ברכת האבות. ועל כן, עוד לא 
נתקיימה השבועה, שנוכל לרשת ברכת הארץ, לנצחיות. 
%break
כי רק שלום העולם, הוא הכלי היחידה, המאפשרת אותנו לקבלת 
ברכת האבות, כנבואת ישעיהו.
%S (בעל הסולם. "השלום")
%break
%letter 25
25. דורנו זה, הוא הדור של ימות המשיח. ולפיכך, זכינו לגאולת 
ארצנו הקדושה, מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות ספר הזהר, שהוא 
תחילת קיום הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'", "ולא ילמדו עוד איש 
את רעהו, ואיש את אחיו, 
%break
לאמר, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם". אבל, 
בשתי אלה זכינו, רק בבחינת נתינה מהקב"ה. אבל אנו לידינו עוד לא 
קבלנו כלום, אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה, להתחיל בעבודת 
השי"ת, לעסוק בתורה ובמצוות לשמה, 
%break
שאז נזכה להצלחה גדולה, ככל המובטח לדורו של המשיח, מה שלא 
ידעו כל הדורות שלפנינו. ואז נזכה לזמן הקבלה של שתי אלה: 
"שלימות ההשגה" ו"הגאולה השלימה".
%S (בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
%break
%letter 26
26. ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, 
ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל 
(יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". 
%break
דהיינו, כמ"ש בתיקונים, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות 
והשמדות, בעולם כולו. ואחר שבעונותנו הרבים, נעשינו עדי ראיה, 
לכל האמור בתיקונים. ולא עוד, אלא שמדת הדין, פגעה דוקא בהטובים שבנו, 
%break
כמ"ש ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל 
הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, 
אלא השרידים שבארצנו הקדושה. הנה מעתה, מוטל רק עלינו, 
שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. 
%break
וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו 
ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את 
מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה. ואז יזכה, כל 
אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, 
%break
דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו 
עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צרכי הגוף. ויגיע כח הזה, גם 
על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח 
והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם. 
%break
וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את 
החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן. וכן פנימיות העולם, שהם 
ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם 
האומות. ואז, כל אוה"ע, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם.
%break
ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, 
והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניך 
בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה". 
%break
וז"ש בזוהר, נשא, דף קכד ע"ב, וז"ל: "בהאי חיבורא דילך, דאיהו 
ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ברחמי [בחיבור הזה שלך, שהוא 
ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, ברחמים]".
%S (בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", ע"א)
%break
%letter 27
27. עומק הרע ורוממות שורשו הרי הוא עומק הטוב, נמצא שעומק 
השנאה הרי הוא עומק האהבה. ואם נחרבנו, ונחרב העולם עִמנו, על 
ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עמנו ייבנה, על ידי אהבת חינם.
%S (הראי"ה קוק. אורות הקודש ג')
%break
%letter 28
28. ע"י התענית והאבל באה השמחה, ומן הצרה עצמה באה 
הרווחה. כי מבחינת היראה, באה האהבה כמ"ש (ירמיהו ל, ז) "ועת 
צרה היא ליעקב וממנו יוושע". רוצה לומר, ביום אשר השעה דחוקה 
מאד, אך אז מהרה קל יצמח הישועה ממנו, לגרום את היחוד. 
%break
וזה שאמרו "כי ביום ט' באב נולד משיח", כי רק ביום שנחרב 
הבהמ"ק, כשהיו בני ישראל בשפל המדריגה, הנה אז העת להצמיח 
קרן הישועה של משיח צדקינו, שיבוא במהרה בימינו. והוא הטעם, כמ"ש, 
%break
כי ע"י שהן יורדין עד לעפר, הנה מבחינת הירידה הזאת חוזרים 
ועולים עד לרקיע, כמו בחינת הזרע, כשהיא נרקבת בארץ, אז תעלה 
ותצמיח בתבואת הארץ. ולכן נקראים בני ישראל (ישעיהו סא, ט) זֶרַע בֵּרַךְ ה'.
%S (תפארת שלמה על מועדים. רמזי פורים)
%break
%letter 29
29. וזה שרמז המשורר ז"ל (תהלים קכב, ג) "ירושלים הבנויה כעיר 
שחוברה לה יחדיו", שגמר התיקון נקרא "ירושלים הבנויה", דהיינו 
שאין הנגאלים בונים אותה, אלא מתפלאים בהשגתם שכבר היא 
בנויה, ומעולם לא היה בה שום פגם, 
%break
כי כל שינוי מקום ושינוי מעשה ושינוי השם, שזהו בעצמו רגעי הזמן 
שבגלות, כל אלו ההפכים נתחברו יחדיו, והוא פשיטות גמור, כמו 
הכלל שמתגלה בהתקבץ עליו כל חלקיו ופרטיו.
%S (בעל הסולם. לקוח מכתבי יד)