ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author חגי ישראל
%book תשעה באב-זוהר לעם לרגל ט באב
%break
%H מאמרים מתוך זוהר לעם לרגל ט' באב
%break
%H זוהר איכה, כרך י, עמ' 357
%break
%page 357
%H איכה
%break
%H אֵיכה ישבה בדד
%break
%letter 1
1. שלחו להם בני בבל לבני הארץ הקדושה, לנו ראוי לבכות, לנו ראוי 
לעשות הספד על חורבן בית אלקינו, על שהתפזרנו בין העמים, ויש 
לנו לפתוח ההספד, ולפרש הא"ב, שריבון העולם שלח להספד חורבן 
ביתו. שהוא ספר איכה.
%break
%letter 2
2. שלחו להם בני הארץ הקדושה, אמת היא שאתם התפזרתם בין 
העמים, ואתם מחוץ לארץ הקדושה, וראוי לכם לבכות עליכם ועל 
עצמכם, שיצאתם מאור לחושך, כעבד היוצא מבית אדונו. 
%break
אבל אנו, יש לנו לבכות ולעשות הספד, ולנו שלח הקב"ה ספר ההספד, 
שאנו בני המלכה, ואנו מבני ביתה, ויודעים כבוד אדון העולם. וע"כ לנו 
ראוי לבכות ולפרש אלו הא"ב שבספר איכה.
%break
%letter 3
3. ואנו יתומים בלי אב ואם, שהם הקב"ה והשכינה, כי השכינה יצאה 
מארץ ישראל לגלוּת, והעיניים מסתכלות לכותל, ביתה של אימנו, והנה 
נחרב, ולא מצאנו אותה. שהייתה מניקה אותנו בכל יום בימים 
הראשונים משפע המבחר שלה. 
%break
והייתה מנחמת אותנו ומדברת על ליבנו כמו אם לבנה, כמ"ש, כאיש 
אשר אימו תנחמֶנוּ.
%break
%letter 4
4. ועתה העיניים מסתכלות לכל צד, ומקום בית מושבה של אימנו 
התבלבל והנה נחרב. נכּה ראשינו בכותלי ביתה ומושבה. מי ינחם 
אותנו, ומי ידבר על ליבנו, ויגן עלינו לפני המלך.
%break
%letter 5
5. כשהיינו חוטאים לפני אבינו, והרים את השוט להכות אותנו, היא 
עמדה לפנינו, ומקבלת ההכאה של המלך כדי להגן עלינו. כמ"ש, והוא 
מחוֹלָל מפשעינו מדוכא מעוונותינו, מוּסר שלומנו עליו ובחבורתו נִרפָּא 
לנו. 
%break
ועתה אין לנו אם. אוי לנו, אוי לכם. לנו ראוי לבכות, לנו ראוי להספיד. 
לנו ראוי לבאר אלו הדברים המרים שבספר איכה, להודיע להם, 
לאותם היודעים לבכות, את דברי ההספד.
%break
%letter 6
6. אנו מתקרבים בכל יום למיטתה של אימנו, ואין אנו מוצאים אותה 
שם. אנו שואלים עליה, ואין מי שיביט עלינו. נשאל את מיטתה, והנה 
מתבלבלת. נשאל את כיסאה, והנה הוא נופל. 
%break
נשאל את היכלותיה, והם נשבעים שאינם יודעים ממנה. נשאל את 
העפר, ורושם עקבותיה איננו שם.
%break
%letter 7
7. אנו שואלים את הגג, והנה הגג משיב לנו, שהיא יושבת שם מבכה 
ומייללת עלינו, והולכת מגג אל גג, ומבכה וצועקת בקול מר עלינו. 
כמ"ש, מה לָך איפוא כי עלית כולך לגגות. 
%break
נשאל לדרכים ולשבילים, כולם אומרים, ששמעו קול מר של בכייה 
שבוכה על בניה, ואינם יודעים איפה היא הלכה.
%break
%page 358
%letter 8
8. לנו ראוי לבכות, לנו ראוי להספיד. ננשק עפר רגליה, ננשק מקום 
בית מושבה, ננשק כותלי ההיכל, ונבכה מרה. אנו נפתח בהספד מפני 
שאנו רואים כל כך בכל יום. נבכה תמיד, ומרירות הבכייה לא תישָׁכח 
ממנו.
%break
%H כי יום מהומה ומבוסה
%break
%letter 9
9. פתחו בני בבל ואמרו, איכה ישבה בדד הָעיר. כתוב, כי יום מהומה 
ומבוסה ומבוכה לה'. כי יום אחד יש להקב"ה, שהוא אהוב נפשו, 
הכלול מכל שאר הימים, שישה ימים כלולים בו והוא כלל כולם. שהוא 
היסוד שששת ימים, חג"ת נה"י דז"א, כלולים בו. 
%break
ועל שהתרבו העוונות, הסתלק למעלה, לבית העולם של החיים, לז"א 
הדבוק בבינה.
%break
%letter 10
10. אז מתחת לשולי המשכן, סוף המלכות, קם היום המר, יום 
הבכייה, יום הצער, יום שנקרא מהומה ומבוסה ומבוכה, הס"א, ונכנס 
בתוך המשכן, והשחית וטימא. והאדון של המשכן, המלכות, הלך וברח 
וגורש ממושבו להר שמבחוץ, ולהר החרב, והמשכן נחרב.
%break
%letter 11
11. אח"כ, ירד אותו היום העליון, היסוד, שהסתלק, שאל על משכנו, 
והנה נחרב. נכנס והביט על אדון המשכן, המלכה אהובת נפשו, והיא 
מגורשת וברחה, וכל בניינה הוסתר. 
%break
אז התחיל לגעות געייה אחר געייה כנהימת התרנגול, על נקבתו. 
כמ"ש, מְקַרְקַר קיר. מקרקר, שנוהם כתרנגול. קיר, פירושו ריבון, 
שליט.
%break
%letter 12/1
12/1. ושׁוֹעַ אל ההר, עושה שוועה וצועק אל ההר, שהמלכה ברחה 
לשם. שעושה שוועה וצועק וקורא בנהימת בכייה, איכה. איכה אהובת 
נפשי, איכה יונתי תמתי, איכה יחידה שלי שהתייחדה עימי בייחוד. 
%break
איכה שהייתה לוקחת בכל יום כ"ה (25) אותיות הייחוד, שבכתוב, 
שמע ישראל. שע"ש זה נקראת כֹה.
%break
%letter 12/2
12/2. אחותי בתי אימי, לאן הלכת, לאן את פונה ללכת. אנו, בני בבל, 
השומעים בכל יום הקרקור הזה של אדוננו, לנו ראוי לבכות, לנו ראוי 
לספוד, לנו ראוי לפתוח איכה. איכה ישבה בדד העיר.
%break
%H ואיבה אָשׁית
%break
%letter 13
13. ויאמר ה' אלקים אל הנחש, כי עשית זאת, ארור אתה. ואיבה 
אָשׁית בינךָ ובין האישה ובין זרעךָ ובין זרעה, הוא ישופך ראש, ואתה 
תשופנו עקב. שנאה גדולה הייתה מיום שנברא העולם, מסיבת עצת 
הנחש. 
%break
%page 359
מאותה שעה שקולל הנחש, הוא נידח מלפני שער המלך, והוא אורב 
תמיד בין גדרות העולם, בין הגדרות האלו שבתורה. שכל אלו הדשים 
בעקב הגדרות האלו, כלומר, שאינם נזהרים לשמור אותם, הנחש 
נושך אותם.
%break
%letter 14
14. אוי שמצא אותם. אוי שנשך אותם. אוי על השנאה הרעה שנוטר. 
על השנאה הרעה שהייתה לו באישה ההיא, הנקראת, אישה יִראת 
ה', המלכות, שנאה רעה נטר לה מיום שנברא העולם, עד ששבר 
אותה בשבירה לשכב לעפר.
%break
%letter 15
15. איכה ישבה בדד העיר, רַבָּתי עָם הייתה. הסתכל באותיות 
שבראש כל מילה ותמצא נטירה של איבה רעה, שנטר הנחש למלכות, 
עד שנחרב ביהמ"ק. 
%break
כי איבה רעה נרשמה באותיות הראשונות של הכתוב, איכה ישבה, 
שהנחש היה נוטר לה לאותה אשת חיל, המלכות, בשבירת ביהמ"ק, 
שתהיה שוכבת לעפר.
%break
%letter 16
16. כאלמנה, רַבָּתי בגויים שָׂרָתי במדינות הייתה לָמַס. תקרא למפרע 
באותיות הראשונות, לה בשִׁבְרךְ. כי בשבירת ביהמ"ק, בשבירת כנ"י, 
איבה רעה הדביק הנחש לה, בשברך.
%break
%letter 17
17. איכה נדבק לאיבה הרעה ההיא, שהיא קול הנחש, קול מר של 
הבכייה ברקיעים. אלו שברקיעים, קוראים איכה, ומהצד האחר 
קוראים איבה. כמ"ש, ואיבה אשית בינך ובין האישה. 
%break
האיבה שבין צד זה של הקדושה, ובין הצד האחר של הקליפות, 
נמצאה בחורבן ביהמ"ק.
%break
ובפסוק הראשון של מגילת איכה, נרשם הכול בראשי תיבות. איכה 
אותיות אי כ"ה. לדעת, שכ"ה, המלכות, הדביק אותה איבה רעה, 
שהנחש נטר לה מיום שנברא העולם.
%break
%letter 18
18. איבה אשית בינך ובין האישה. כמ"ש, ויגרש את האדם. אֶת, זוהי 
כנ"י, המלכות. בחורבן ביהמ"ק, שגורשה בגירושים ונשלחה 
בשילוחים, הכיסא של המלך, המלכות, נפל.
%break
%H ויגרש את האדם
%break
%letter 19
19. ויגרש את האדם ויַשְׁכּן מִקֶדם לגן עדן את הכרובים. ויגרש את, זהו 
כיסאו של המלך, המלכות, הנקראת אֶת. אוי שגורשה, אוי שנפלה. 
%break
האדם, אותו השולט על הכיסא, שכתוב בו, ועל דמות הכיסא דמות 
כמראֵה אדם, ז"א, הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' אדם (45). נפל 
הכיסא, המלכות, נפל הכול.
%break
%letter 20
20. וישכן, אותו שגירש המלכות וז"א, הבינה, השכין והִשרה יישוב 
אחֵר בהיפוך ממה שהיה. כי בשעה שנחרב ביהמ"ק, עלה ז"א לכבוד 
העליון למעלה, לבינה, ומיעט דמותו ממה שהייתה. והכיסא, המלכות, 
נסע ממנו ונפרד.
%break
%letter 21
21. כביכול השכין את גן העדן, המלכות, עם הכרובים למטה, מט"ט 
וסנדלפון, וז"א נפרד מאותו הכבוד העליון, המלכות. והשכין אותו להט 
החרב, הקליפה, שתעמוד במקומה של הגבירה, לשמור ולשאוב 
ולהסתיר אותה הדרך הנמשכת מעה"ח.
%break
%page 360
%letter 22
22. ושלמה המלך צעק ואמר, תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא 
תוכל שׂאת, תחת עבד כי ימלוך, ושפחה כי תירש גבירתה. השפחה, 
הקליפה, בפנים. הגבירה, המלכות, מבחוץ. 
%break
וזהו שכתוב, איכה ישבה בדד. בדד, כמ"ש, בדד יישב מחוץ למחנה 
מושבו. בדד פירושו, שהמלכות יושבת בצד מבחוץ.
%break
%H ויניחהו בגן עדן
%break
%letter 23
23. וייקח ה' אלקים את האדם, ויניחהו בגן עדן לעוֹבְדה ולשומרה. 
וייקח, לקח אותו בדברים, כמ"ש, קח את אהרון. לקח אותו ברוח, 
כמ"ש, היום ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך.
%break
%letter 24
24. ויניחהו בגן עדן. כדי שתהיה לו מנוחה לדעת ולהכיר החכמה 
והתורה. הקב"ה לימד את התורה לאדם. כמ"ש, אז רָאהּ ויְסַפְּרהּ, 
הכינהּ וגם חקָרהּ, ויאמר לאדם. והיו מלאכי השרת מהללים לפניו.
%break
%letter 25
25. עד שראה ס"מ בשמיים, והתקנא בו, וירד מהשמיים כדמות צל על 
הנחש, זכר ונקבה דקליפה, הזכר ס"מ והנקבה נחש. הנחש נראה, 
והצל עליו, שהוא העוז והכוח של הנחש.
%break
%letter 26
26. התקרב הנחש אל האישה. משום שדעתה קלה מִשל האיש ונוחה 
להתפתות.
%break
מכאן, שאין האישה מתפתה אלא ע"י אישה אחרת. כי הנחש הוא 
הנקבה של ס"מ. וכתוב, ויאמר אל האישה, אף כי אמר אלקים. מיד 
פתח במילה אף. מכאן נשמע, שבתחילת דבריו של אדם, ניכר מיהו. 
%break
כך פתח הנחש באף, להודיע מיהו. כי אף, פירושו רוגז וכעס, שהוא 
מס"א. כי הקדוּשה היא המנוחה והנחת.
%break
%letter 27
27. לקח לו הנחש הסימן, שהוא האות מ', לדעת אם תקבל דבריו או 
לא תקבל. והמשיך אותה בדברים עד שפתחה באות מ', ואמרה, מפרי 
עץ הגן נאכל. 
%break
מיד לקח הנחש את האות ושם אותו על זרועו השמאלית, והיה מחכה 
על ו' ת' לשמוע מפיה, כדי שיהיה הצירוף מָוֶת נכון לפניהם.
%break
%H ותֵרֶא האישה
%break
%letter 28
28. התחיל לפתות אותה עד שכתוב, ותֵרֶא האישה כי טוב העץ למאכל 
וכי תאווה הוא לעיניים. בטעם גדול וחזק, כלומר, שטוב למאכל ותאווה 
לעיניים. 
%break
%page 361
מלמד, שפרחו האותיות ו' ת' של ותרא, ועלו להתחבר עם האות מ'. 
והאות מ' הייתה עולה ויורדת, ולא הייתה מתחברת עימהם, עד 
שהתפתתה חוה. ואז נגזרה המיתה לבני העולם.
%break
%letter 29
29. ופרחו אותיות ו"ת ד"פ, והקיפו את האות מ' לד' רוחות, כמ"ש, 
ות'יקח מפִּרְיו. ות'אכל. ות'יתן גם לְאישהּ עימה. ות'יפקחנה עיני 
שניהם. הרי כאן ד"פ ו' ת', שזה מלמד שסובבו את האות מ' בארבעת 
צדדיה, והמ' באמצע, ונמצא הצירוף מו"ת בכל הצדדים.
%break
%letter 30
30. כמ"ש, כי עלָה מוות בחלונינו. זהו ס"מ, אחד מחלונות השמיים. 
וע"כ כתוב, מי גבר יחיה ולא יִראה מוות. מיד שלט בחוה והטיל בה 
זוהמה. ירד הקב"ה לראות, וכמ"ש, ויתחבא האדם ואשתו.
%break
%letter 31
31. קודם שחטאו, הייתה השכינה עטרה על ראשיהם, שתהיה שוֹרה 
בשבילם על העולם. כיוון שחטאו, כביכול תש כוחה של השכינה, 
והסתלקה ולא שלטה על העולם. 
%break
והקב"ה התחיל לקונן, ואמר, איכה, אותיות א"י כ"ה, שפירושו, מה 
יהיה ממנה, מן כ"ה, השכינה, כיוון שהממשלה הוסרה ממנה.
%break
אף כאן, בחורבן ביהמ"ק, הוסרה הממשלה מהשכינה, שאינה שולטת 
עוד על העולם, והקב"ה התחיל לספוד ואמר, איכה, א"י כ"ה, 
שפירושו, מה יהיה עליה. על כ"ה, השכינה.
%break
%H קול ברמה נשמע
%break
%letter 32
32. כתוב, קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים. בשעה שביהמ"ק 
נחרב ונשרף, בא קול והֵעיר על קברי האבות הראשונים, ואמר, 
האבות הראשונים, אתם נרדמים בשינה, ואינכם יודעים צער העולם, 
בניכם שגידלתם בצער, והבאתם אותם באמונה רבה של הקב"ה, 
%break
הנה מתו, והנה נהרגו, והנה הלכו בגלות בידי שונאיהם, ידיהם 
קשורות לאחוריהם, מתים מרעב, בתיהם נשרפו. איפה הם הרחמים 
שלכם, איפה היא האמונה שלכם? קומו התעוררו אליהם.
%break
%letter 33
33. מיד התעוררו האבות והאימהות, והלכו אל משה. אמרו לו, משה, 
איפה הם הבנים, איפה עזבת אותם? מיד התעורר משה, והלך 
עימהם ליהושוע. אמר לו, בני האבות האלו, בני ישראל, שהקב"ה פקד 
אותי עליהם ועזבתי אותם על ידיך, איפה הם?
%break
%letter 34
34. השיב יהושוע ואמר, משה רבנו, בארץ הקדושה עזבתי אותם, 
וחילקתי להם הארץ ע"פ הגורל, כמו שציווית אותי, ועזבתי את כולם, 
איש על נחלתו ועל גורלו.
%break
%letter 35
35. ומיד הלכו כולם לארץ הקדושה, ומצאו אותה שנחרבה וקול לא 
נשמע בה. הלכו לביהמ"ק, וראו שנשרף. עשו בו הספד, עד שנשמע 
קול מרירות הבכייה לגובה השמיים, וכל המלאכים העליונים בכו 
עימהם למעלה.
%break
%letter 36
36. התעורר הקב"ה ובא אליהם, ומצא אותם ממררים בקול בכייה 
בתוך עפר ביהמ"ק. אמר להם, אהובי נפשי, מה אתם כאן, מֶה לִידידי 
בביתי.
%break
%page 362
%letter 37
37. קם אברהם הזקן בתחילה, ואמר לפני ריבון העולם, אתה ידעת 
שהלכתי לפניך בדרך האמת. עשר פעמים ניסית אותי, ועמדתי בכולן. 
בניי איפה הם, לא שמעתי קול דבריהם בארץ שנשבעת לי, לקיים 
אותם בה.
%break
%letter 38
38. אמר לו הקב"ה, אהה אברהם אהוב נפשי, ביטלו מהם הברית 
הקדושה, ועבדו עבודה זרה, כמ"ש, ובשר קודש יעברו מעלייך. ועל זה 
חרה אפי בהם. ובגללך הארכתי אפי להם כמה פעמים, ולא שבו לפניי.
%break
%letter 39
39. כיוון ששמע אברהם כך, אמר, יימחו על קדושת שמך בין העמים 
כל עוונותיהם, עד שיהיה לך הרצון להשיב אותם אליך. וכן כולם ענו 
להקב"ה באופן שענה אברהם, והלכו להם.
%break
%letter 40
40. נשארה שם רחל. והרימה קול בכייה במרירות תמרורים. אמר לה 
הקב"ה, רחל, מה את מבכה? אמרה לפניו, ולא אבכה? בניי איפה 
הם, ומה חטאו לך? 
%break
אמר לה הקב"ה, העלו צרתי לפניי, שעשו פסל, והכניסו אותה בביתי. 
מיד אמרה, האם אני לא עשיתי יותר, שהכנסתי צרתי בביתי?
%break
%letter 41
41. ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא. אמר לה, הזדווגי לי? אמרה לו, 
כן, אבל יש לי אחות גדולה ממני, ואני יְרֵאה מאבי, שהוא רמאי. מיד, 
ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא, ברמאות.
%break
%letter 42
42. מיד נתן לה סימנים, שתאמר לו אותם בעת הזיווג, כדי שלא יחליף 
אותה בלאה אחותה. כיוון שנכנסה לאה באותו הלילה, אמרה רחל, 
עתה תתבזה אחותי, שיעקב יכיר אותה על שלא תדע הסימנים. הלכה 
ומסרה לה הסימנים.
%break
%letter 43
43. וע"כ אמרה לפני הקב"ה, האם אני לא עשיתי יותר שהכנסתי 
בעצמי צרתי לביתי? ואתה, שכתוב בך, רחום וחנון ארך אפיים, היה 
לך לעבור על עוונותיהם.
%break
%letter 44
44. ובכל מה שאמר לה הקב"ה, לא קיבלה תנחומים. כמ"ש, קול 
ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מֵיאנה להינחם 
על בניה כי איננו. לא רצתה לקבל תנחומים, משום, כי איננו. שהקב"ה 
איננו כימים הראשונים לשרות ביניהם, שהרי הסתלק למעלה.
%break
%letter 45
45. ומשום, כי איננו בתוך הבנים, לא קיבלה תנחומים, עד שנשבע לה 
הקב"ה, כמ"ש, כה אמר ה', מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה.
%break
%letter 46
46. כמו שעשתה רחל, אף השכינה העליונה עשתה כך, כמו 
שמתרגם, קול ברום שמיים נשמע שכינה מבכה על בניה. באותה 
שעה שהשכינה הייתה מבכה, התעוררו אליה שישים ריבוא 
(600,000) מחנות מלאכים עליונים, וכולם התעוררו בבכייה אליה.
%break
%letter 47
47. באותה שעה נשמע הקול לרקיע ערָבוֹת, והזדעזעו 200,000 
עולמות, שהיו גנוזים מיום שנברא העולם. עד שאותו הקול נשמע 
לגובה השמיים, שהוא הרקיע כעין הקרח הנורא, שעל החיות.
%break
%letter 48
48. עד שהתגלתה האם, בינה, אל הבת, מלכות, ואמרה לה, מנעי 
קולך. אז נפרדה משם, והלכה היא וכל גדודיה בגלות. והוצרכו 
להתפזר לכמה צדדים, כדי שתהיה הגלות בכל המקומות. והשכינה 
ישבה בדד.
%break
%page 363
%letter 49
49. אֵיכה, מי אמר זה? זהו רוח עליון נעים, העוה"ב, בינה, שמקוננת 
על המלכות, ואומרת עליה, איכה. וע"כ מילה זו, איכה, היא רוחנית, 
שעוד אינן מתגלמות, 
%break
כי התגלמות האותיות מתחילה מז"א ולא מבינה. ואין בה שותפות כלל 
משאר מוצאות הפה, לא מלשון ומשיניים ולא משפתיים.
%break
חמש מוצאות הפה כנגד חב"ד תו"מ: אותיות גיכ"ק מחֵך, אחה"ע 
מגרון, דטלנ"ת מלשון, זסשר"ץ משיניים, בומ"ף משפתיים.
%break
וכיוון שהבינה אמרה, איכה, על המלכות, היא לא השתתפה עם ת"ת 
ומלכות, לומר איכה, ע"כ אין בה אלא שני המוצאות מחך ומגרון, שהם 
חו"ב. וחסרים לה שלושת המוצאות התחתונים, מלשון ומשיניים 
ומשפתיים, כנגד דעת ותו"מ.
%break
%letter 50
50. האֵם שאלה על הבת, זהו קרקור של קיר, שקיר פירושו, אדון ריבון 
גדול ומושל. כתוב, איכה ישבה, ולא, עומדת. כי בתחילה עמדה 
המלכות, וכל גדודיה עומדים, עתה היא יושבת ושוממה. 
%break
בדד, כמ"ש, בדד יישב. כמי שנטמא בטומאה. והשפחה, הס"א, כי 
תירש גבירתה. שאותה שהייתה טמאה, ישבה במקום המלכות.
%break
%letter 51
51. שָׁלחו להם בני בבל לבני הארץ הקדושה, אמת היא שאתם 
צריכים לבכות, ולכם ראוי לספוד ולעשות אבל, בראותכם היכלות האֵם 
חרבים, ומקום מיטתה התהפך מחמת האבל, והמלכות, האֵם, אינה 
שם, ופרחה מכם, ואינכם יודעים ממנה.
%break
%letter 52
52. תאמרו, שהיא עימנו בתוך הגלות, ומִשכּנה ירד בתוכנו. א"כ, אנו 
צריכים לשמוח, כי יחזקאל הנביא ראה אותה כאן, וכל גדודיה.
%break
%letter 53
53. ודאי על זה אנו צריכים לבכות ולספוד כתנין וכיַעֲנֵי המדבר, כי היא 
גורשה אל מחוץ להיכלה, ואנו בגלות, והיא באה עלינו במרירות, ורואה 
אותנו בכל יום בכמה צרות, בכמה חוקים שגוזרים עלינו בכל זמן, 
%break
ואינה יכולה להסיר מאיתנו הצרות, וכל אלו חיסורים שאנו סובלים.
%break
%letter 54
54. שָׁלחו להם בני הארץ הקדושה, שאימנו ברחה וגורשה מתוך 
היכלותיה, וירדה אליכם במרירות ובקול עצוב, כאישה היושבת בלי 
דעת, וכגבר שאינו יכול להציל. וראוי לכם לספוד.
%break
%letter 55
55. אבל אנו, יש לנו לבכות ולספוד בנהי ובמרירות, שאנו רואים בכל 
יום את ההיכל חרב, ושועלי המדבר נכנסים ויוצאים, ויענים שורקים 
בתוכו. ואנו רואים ובוכים.
%break
%letter 56
56. ובעוד שאנו יושבים נבוכים, ופיותינו שוכבים בעפר, אנו שומעים 
קול נעימות רגליה של השכינה בשלוש משמרות הלילה, שיורדת 
ורואה את היכלותיה, איך הם חרבים ונשרפים. היא נכנסת מהיכל 
להיכל, ממקום למקום, וגועה ומייללת ובוכה עלינו ועל נפשינו.
%break
%letter 57
57. ואנו מתעוררים לקול נעימות בכייתה ויללותיה, ורוחנו הולך 
אחריה, ופורח אצלה. ולפי שעה, פתאום, פורחת והולכת, ולא שמענו 
ולא ידענו כלום כי הולכת, ונשארנו נבוכים, נרדמים, בלי רוח, בלי דעת, 
צועקים ואומרים, אֵיכה.
%break
%page 364
%H שאוֹג ישאג על נווהו
%break
%letter 58
58. בכל לילה ולילה קול מרירות מכאב של ציון נשמע מגובה הרקיע 
עד למטה, ומלמטה לגובה הרקיע, כמ"ש, ה' ממרום ישאג וממעון 
קודשו ייתן קולו, שָׁאוֹג ישאג על נווהו.
%break
%letter 59
59. בתחילת הלילה השכינה מכוונת בבכייה, ושואגת מגובה הרקיע 
למעלה. יורדת למטה, למקום המזבח החיצון, ורואה את מקומה חרב, 
טמא בטומאה, ושום מקום טהור אינו נמצא בו. 
%break
גועה ומייללת, וצועקת בקול מר ואומרת, מזבחי, מזבחי, הכלכלה שלי, 
שהרווית לי, בכמה נְסָכים, בכמה עולות טהורות קדושות.
%break
%letter 60
60. כל האישים הקדושים, השרים, והממונים, היו מרווים ושמחים 
ממך, אוכלים מעדנים, ומחלקים חלקיהם בגובה הרקיע. עתה, נתנו 
בך נבלת החסידים הקדושים. בניי שנשחטו עליך, אוי לי מִדָמם. וכל 
האישים, השרים והממונים, נפלו ממקומם לקול צעקתם.
%break
%letter 61
61. המלאכים היושבים בחוץ צועקים ובוכים, והם האֶרְאֶלים 
הקדושים, שאות משמו הקדוש הייתה מתעטרת עליהם, האות י', ובה 
היו שמחים ועומדים.
%break
ולקול בכייתם, פרחה מהם אות זו, ועלתה לגובהי מרומים, ונשארו 
כנקבה הבוכה ומייללת. כמ"ש, הן אֶרְאֶלָם צעקו חוּצה. כלומר, אראלם 
בלי י' צעקו חוצה. שהיה צריך לכתוב אראלים עם י', אלא שפרחה 
מהם מחמת אבלם.
%break
%letter 62
62. השכינה מקוננת ואומרת, מזבחי מזבחי, אחר שהרווית לי בנבלות 
בנים חסידים קדושים, שמסרו נפשותיהם וגופותיהם עליך, נגנזת. 
איפה אמצא אותך? איפה היא האש שעליך? כך הייתה גועה ומייללת 
בקול עצוב.
%break
%letter 63
63. 6000 אישים קדושים שבכל צד מארבע רוחות העולם, שהיו 
אוכלים הקורבן בכל יום, ירדו עם השכינה, ומייללים ובוכים על מזבח 
העולָה. ויותר מ-6000 היו, אלא שהתמעטו.
%break
%letter 64
64. ואפילו אלו העומדים בחוץ בצד האחר, שהיו מרווים מאלו 
האיברים והפְּדָרים של הקורבן, שנותרו מהיום ונאכלים על המזבח כל 
הלילה. בתחילת הלילה הם צועקים וגועים ומייללים על המזבח הזה. 
%break
אוי לחמור שאבד אֵבוּסוֹ, המקום שרווה ממנו. מי ראה נהמת האישים 
הקדושים במלכה, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה.
%break
%letter 65
65. בחצות לילה השכינה נכנסת לתוך נקודת ציוֹן, מקום בית קודש 
הקודשים, ורואה אותו שנחרב, ובית מושבה ומיטתה נטמא, היא גועה 
ומייללת, עולה מלמטה למעלה, ומלמעלה למטה, 
%break
מסתכלת במקום הכרובים, צועקת בקול מר ומרימה קולה ואומרת, 
מיטתי מיטתי, מקום בית מושבי.
%break
%letter 66
66. על המקום הזה כתוב, על משכבי בלילות. משכבי, מיטתה של 
המלכה. היא גועה בבכייה ואומרת, מיטתי, מקום מקדשי, מקום 
המרגליות הטובות, בית הפָּרוֹכת והכַּפּוֹרת, שהיו סומכים עליו 60,000 
רבבות אבני יְקָר, 
%break
%page 365
סדרים סדרים, טורים טורים, מסתכלים זה לזה. סדרים של רימונים 
פרושים עלייך לארבע רוחות. העולם היה עומד בשבילך.
%break
%letter 67
67. ריבון העולם, בעלי, ז"א, היה בא אליי, והוא שכב בין זרועותיי, וכל 
מה שרציתי ממנו, וכל בקשותיי, עשה, בעת הזו כשהיה בא אליי ושׂם 
בי משכנו, ומשתעשע בין שדיי.
%break
%letter 68
68. מיטתי מיטתי, קודש הקודשים, אין את זוכרת כשהייתי באה אלייך 
בשמחה ובטוב לב, והילדים עלמים אלו, הכרובים, היו יוצאים לקראתי, 
ומכים בכנפיהם בשמחה לקבל אותי.
%break
%letter 69
69. העפר שמִמֵך, עפר המיטה, היה קם ממקומו וראה, איך נשכח 
ארון התורה שהיה כאן, שמכאן יצא מזון לכל העולם, ואור, וברכות 
לכל.
%break
%letter 70
70. אביט לבעלי, אינו כאן. ואביט לכל צד. בעת הזאת, כשהיה בא 
בעלי אליי, ומסביב לו כמה בנים חסידים, הנשמות, וכל העלמות היו 
מוכנות לקבל אותו, שהן שבע הנערות.
%break
%letter 71
71. והיינו שומעים מרחוק קול זוֹגֵי הפעמונים דופקים בין רגליו, 
המסכים המייחדים ימין ושמאל יחד, כדי שאשמע קולו מטרם שיבוא 
אליי. וכל העלמות שלי משבחות ומודות לפני הקב"ה, ואח"כ הולכת כל 
אחת לבית מושבה, ומחבקות אותו בנשיקותיהן באהבה.
%break
%letter 72
72. בעלי בעלי, איפה פנית? עתה הוא העת שהייתי מסתכלת בך. 
והסתכלתי לכל צד, ואינך. אנה ראיתיך, שלא אבקשך שם.
%break
%letter 73
73. זהו מקומך בעת הזאת לבוא אצלי, הנה אני מוכנה כאן. והרי 
נשכחתָ ממני. אינך זוכר ימי האהבה כשהייתי שוכבת בחיקך, וחקוקה 
בצורתך, וצורתי הייתה חקוקה בך. 
%break
כאותו חותם המניח צורתו בחקיקת הכתב, כך הנחתי צורתי בך, כדי 
שתשתעשע בצורתי, בעוד שאני בין צבאותיי.
%break
%letter 74
74. געתה בבכייה, וצעקה, בעלי בעלי, אור עיניי הנה נחשך. אינך 
זוכר, כשהיית פושט יד שמאלך מתחת לראשי, ואני מתענגת על רוב 
השלום, וימינך מחבקת באחווה, ובנשיקות? ונדרת לי שלא תעזוב 
אהבתי לעולם. 
%break
ונשבעת לי, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. והנה נשכחתי ממך.
%break
%letter 75
75. אינך זוכר, כשעמדתי אצלך בהר סיני, ושישים ריבוא שלֵמים קיבלו 
אותך עליהם, והתעטרתי אליך בהם, יותר מכל העמים, והיינו הולכים 
אחריך לכל רצונך? ואותה שפחה, הקליפה הרעה, הרגה בהם 
לאלפים ולרבבות, ולא היבטנו.
%break
ואבדו כולם במדבר, ועזבת אותם שם. והכנסנו בניהם הקטנים לעמוד 
לפניך בארץ הזו. והבדלנו אותם, מאותם שהיו למעלה מעשרים 
בצאתם ממצרים, לעמוד לפניך בשביל רצונך.
%break
%letter 76
76. בעלי, היזכר, בכמה בנים קדושים עמדתי לפניך בכל דור ודור, 
בימי דוד, ושלמה בנו. אין אתה זוכר כמה מע"ט עשו לפניך? האם 
ראוי לך לזכור עוונות, ולא לזכור זכויות? 
%break
איפה נהפכו לך, לזכור את העוונות ולא הזכויות? ואתה צריך לזכור את 
הזכויות ולא העוונות, שזוהי מדה"ר.
%break
%letter 77
77. מבקשת אני אותך, ואינך, מבקשת אני את בניי, ואינם. מבקשת 
אני את הקדושה שבמקום הזה, והנה נטמא. כל העולם היה בשלום 
בזכות המקום הזה, ביהמ"ק, הכלבים לא נבחו בעת ההיא, כולם היו 
בשלום.
%break
%page 366
היא גועה ומייללת, וכל אלו הגדודים שלמעלה, והכלבים, צועקים 
למטה בתחילת המשמרת השלישית.
%break
%letter 78
78. היא יוצאת ובאה ועומדת על מקום מזבח קטורת הסמים. היא 
גועה ומייללת ועולה למעלה, ומוצאת כרוב אחד משני כרובים שהיו 
עימה, כי מאותו זמן של חורבן ביהמ"ק, אין לה אלא כרוב אחד. ואותו 
ילד עלם, הכרוב, שנשאר, יונק מהשכינה, בכייה ויללה.
%break
%letter 79
79. אז נועד לה הקב"ה, ויורד אליה, ומדבר עימה. ועל זה כתוב, כה 
אמר ה', מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש תקווה לאחריתך. ועל 
זה לומדים, שבמשמרת שלישית, תינוק יונק משדי אימו. 
%break
ואישה מספרת עם בעלה, השכינה עם ז"א בעלה. עד כאן היא 
הפתיחה למגילת איכה, מכאן והלאה היא התחלת מגילת איכה.
%break
%H וזְכור את בוראך בימי בְּחוּרותיך
%break
%letter 80
80. החכמים פתחו הפסוק הזה, וזְכור את בוראך בימי בְּחוּרותיך, עד 
אשר לא יבואו ימי הרעה. פסוק זה ביארו אותו בישראל כשהיו בארץ 
הקדושה. וזכור את בוראך. 
%break
תזכור כל אלו הטובות, וכל אלו האותות והניסים, שעשה לך הקב"ה 
בימים הראשונים כשהיית נער באמונה, כמ"ש, כי נער ישראל 
וָאוהֲבֵהו.
%break
%letter 81
81. בימי בחורותיך, בזמן שהוא בחר בך מכל עמי העולם. עד אשר 
לא יבואו ימי הרעה. ימי הזקנה, ששלטו בך העמים האחרים. ופיזרו 
אותך בין העמים.
%break
%letter 82
82. בימי בחורותיך, כלומר, ימי השנה שהם ברורים לך, ושמירה 
עליונה עליך. והם ארבעה חודשים בשנה, אדר ניסן אייר סיוון. שבהם 
נס פורים, יציאת מצרים, ספירת העומר, מתן תורה. 
%break
אלו הם ימים שהקב"ה בחר בישראל, ובהם עשה עימהם ניסים. וכנ"י, 
המלכות, מתעטרת בבעלה, ז"א, ומתקרבת אליו.
%break
%letter 83
83. עד אשר לא יבואו ימי הרעה. ימי הזקנה, תמוז אב טבת, שבהם 
מתענים על חורבן ביהמ"ק, ושְׁבט, הוא ג"כ ימי הרעה, אע"פ שלא 
נגלתה בו רעה כל כך. כמ"ש, ושֵׁבֶט לְגֵו חסר לב.
%break
%letter 84
84. והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. והגיעו שנים, שנות 
הגלות שישראל הולכים מטולטלים. אין לי בהם חפץ, כי עתיד להיות 
בימי הגלות, שלא יהיה נמצא ביד אדם לקנות בשוק, שאז תִכלה 
פרוטה מהכיס.
%break
%letter 85
85. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים. השמש, צורת 
פניה של השכינה מלמעלה ומלמטה. מלמטה הם בעלי המשנה שהיו 
בארץ ישראל, פטישי הברזל, מכתתים סלעים, ועוקרים ההרים 
הרמים.
%break
%page 367
%letter 86
86. והאור, זהו תלמוד ירושלמי, המאיר אור התורה. אחר שהתבטל, 
כביכול נשארו בחושך. כמ"ש, במַחֲשַׁכּים הושיבַני, זהו תלמוד בבלי, 
שבני העולם הולכים בו במחשכים.
%break
%letter 87
87. והירח, הברייתות שהיו מאירות אור חו"ס. והכוכבים, הם 
המשכילים שהיו בארץ הקדושה, כל אלו התַנָאים והאָמוֹרָאים שכל 
העולם עומד בזכותם. 
%break
כי כשהיו עומדים ביחד, היה אומר אדם לחברו, מתוך מילה זו שפרחה 
מפיו, אני רואה מה שיהיה ביום הזה או למחרת, כך וכך.
%break
%letter 88
88. עד אשר לא תחשך השמש. אור תוֹאר פניה של השכינה, שהיה 
ז"א מאיר לה בכל יום, ומאותו האור התקיים העולם, וישראל יושבים 
על הארץ לבטח.
%break
%letter 89
89. והאור, הוא אור שברא הקב"ה במעשה בראשית, שהיה מאיר 
מסוף העולם ועד סופו, ונגנז. והקב"ה היה מאיר והוציא ממנו חוט 
אחד של ימִינו, חוט של חסד, של הקב"ה, ואחז בו הלבנה. 
%break
ובזמן ההוא, של חורבן ביהמ"ק, כתוב, השיב אחור ימִינו, שהוא חוט 
של חסד זה.
%break
%letter 90
90. והירח, המלכות, כמ"ש, צֶדק ילין בה. המלכות נקראת צדק. 
והכוכבים, מלאכי השרת, שהיו באים במלכות, וידועים אצלה, 
ובביאתם בה, מתבטלים מקיומם. ואלו נקראים מלאכי שלום.
%break
וכתוב, ושָׁבו העבים אחר הגשם. כמ"ש, מלאכי שלום מר יִבְכָּיוּן. 
העבים, מלאכי השלום, שנעשו עבים מחמת החורבן. גשם, זוהי בכייה 
בדמעות.
%break
%letter 91
91. ביום שיָזוּעוּ שומרי הבית. אלו הם שלושה בתי דין, שהיו מלמדים 
תורה בלשכת הגזית. והתעוותו אנשי החָיִל. אלו הם סנהדרין גדולה 
וסנהדרין קטנה. ובָטלו הטוחנות, כוהנים ולוויים וכל המשמרות שהיו 
נמצאים בירושלים.
%break
%letter 92
92. וחשכו הרואות בארובות. אלו הם הנביאים והצופים, שהיו רואים 
בנבואה וברוח הקודש. וסוּגרו דְלתיים בשוּק, כלומר שבני אדם 
צועקים בתפילה לגאולה, ואין מי שיענה אותם. כי כל שערי התפילה 
ננעלו, מיום שנחרב ביהמ"ק והתבטלה עבודת בית אלקינו.
%break
%letter 93
93. בִּשְׁפַל קול הטחנה. אלו הם כותשי קטורת, שהיו נותנים קול בכל 
יום בכתישה שלו. קול הטחנה, הקול של השכינה, הצועקת בכל יום, 
שובו בנים שובבים. ואין מי שיביט בה.
%break
%letter 94
94. ויישַׁחו כל בנות השיר. אלו הם הלוויים העולים בדוכן בכל יום 
ומנגנים ניגון של שיר. כל, שבכתוב, כל בנות השיר, הוא לרבות מלאכי 
עליון למעלה, שהיו מתחלקים למשמרות למעלה כנגד המשמרות 
האלו שלמטה. 
%break
ואם שׁחו אלו שלמטה, כביכול אף אלו שלמעלה שחו.
גם מגבוה יִירָאו, שייראו מפני הקליפות המחריבות את ביהמ"ק, 
ואע"פ שמגבוה, הם קטנים. כלומר, אע"פ שהם קטני ערך כלפי 
הגבוהים, עכ"ז ייראו.
%break
%letter 95
95. שׁחו בנות השיר האלו, הלוויים, כי 80,000 לוויים היו ידיהם 
קשורות לאחוריהם, שהוליכו אותם לבבל. כשהגיעו לנהרות בבל, היו 
תולים כינורותיהם על האילנות אשר שם. היו מבקשים מהם שינגנו. 
%break
%page 368
ואמרו, איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר. היו נושכים את בהונות 
ידיהם בשיניהם וכרתו אותן, ולא יכלו לנגן. והבבלים עמדו והרגו אותם.
%break
%letter 96
96. וחתחתים בדרך ויָנֵץ השקד ויסתבּל החגב ותָפֵר האֲבִיונה, כי 
הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים. וחתחתים בדרך. כי 
היו הולכים לגלוּת, ורחיים על צוואריהם ומִדוחק המשא שהיה קשה, 
היו נופלות אצבעותיהם בדרך. 
%break
וירמיהו היה לוקט אותם בבגדו ומנשק אותם, ובוכה עליהם. והיה 
אומר להם, בניי, האם לא אמרתי לכם, תנו לה' אלקיכם כבוד בטרם 
יחשיך. ועל זה כתוב, על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה.
%break
%letter 97
97. ויָנֵץ השקד. כי מיום שאילן השקד מתחיל לציץ עלים עד שעושה 
פירות, הם 21 יום. כך מי"ז (17) בתמוז, שנשברה החומה, עד ט' 
באב, שנחרב ביהמ"ק, יש 21 יום. כמ"ש, מקל שקד אני רואה. שהדין 
בא עליהם במהירות כמו אילן שקד הממהר להוציא פירות.
%break
%letter 98
98. ויסתבּל החגב, שניתן משא על כתפיהם של זרע דוד. כי, ויסתבל, 
סבל ומשא. חגב, זרע דוד, ע"ש הכתוב, ודוד הוא הקטן. כי חגב נשאל 
על קטנות, כמ"ש, ונהי בעינינו כחגבים.
%break
ותָפֵר האֲבִיונה, שהתבטלה עבודת בית אלקינו. כי ביהמ"ק, המלכות, 
הנקראת ענייה ואביונה.
%break
כי הולך האדם אל בית עולמו, זהו הכבוד, המלכות, פני אדם, 
שהסתלק למעלה, ואנשים צועקים בתפילה, ואין מי שיביט בהם.
%break
%letter 99
99. עד אשר לא יֵירתק חבל הכסף. המקום שהכוהן מקטיר קטורת על 
המזבח הפנימי, שנקרא חבל הכסף.
ותרוץ גולת הזהב. זהו בית קודש הקודשים, ששם הכרובים של זהב.
ותישבר כד על המַבּוּע. זוהי מלכות בית דוד שנשברה.
%break
%letter 100
100. וישוֹב העפר על הארץ כשהיה. שייחרב ביהמ"ק ויהיה כעפר. 
והרוח תשוב אל האלקים אשר נְתָנה. זוהי השכינה, והסתלקות רוח 
הנבואה מהעולם.
%break
%letter 101
101. ביום שיזוּעו שומרי הבית, אלו הם התַנאים והאמוראים שהיו 
שומרים העם שבארץ ישראל, ועתה הזדעזעו ממקומם.
%break
%letter 102
102. והתעוותו אנשי החיל. בני יעקב, כמ"ש, ויש בם אנשי חיל. 
החטא של בני יעקב, מכירת יוסף, שהיו אנשי חיל, וסבלו עיוות הדין. 
כמ"ש, האל יעוות משפט. אלו אנשי חיל קיבלו עיוות הדין. וע"כ כתוב 
עליהם, והתעוותו אנשי חיל.
%break
כי כך דרכו של הנחש, אחרי שהרג את האדם, חוזר ונושך אותו בלי 
רחמים. זהו עיוות הדין. כי בני יעקב כבר מתו, ומיתתם מכפרת על 
העוון של מכירת יוסף. ועכ"ז חזר הנחש לקטרג עליהם אחרי שמתו, 
ונהרגו עשרה הרוגי מלכות. שזה עיוות הדין.
%break
%letter 103
103. שלחו להם בני הארץ הקדושה לבני בבל, אמת היא שאתם יש 
לכם לבכות, כמי שבוכה מרחוק. כי האבל והבכי והמספד בנהי 
ובמרירות, לא הגיע לכם. 
%break
כי רחצתם רגליכם, שעשיתם תשובה, ואינכם רוצים לטנף אותם, 
לחזור ולחטוא, כמקודם. כמ"ש, רחצתי את רגליי, אֵיכָכה אֲטַנְפֵם.
%break
%page 369
%H עשרה הרוגי מלכות
%break
%letter 104
104. אבל אנו השוכנים בין גדרי הנחש, ואורב לנו בכל יום, הורג 
ונושך, ואנו בעינינו ראינו עיוות הדין שנעשה בינינו, באלו אנשי החיל, 
בני יעקב, שהתגלגלו בעשרה הרוגי מלכות, שבימיהם שתק הנחש 
המקטרג ולא ביקש דין. שירא מהם יראה גדולה. 
%break
ולא יכול לעמוד בפניהם, וכיוון שעברו לעולם ההוא בתשובה, כלומר 
שמתו, עמד הנחש לפני הקב"ה, ודרש דין.
%break
%letter 105
105. והנחש דייק הכתוב, וגונב איש וּמְכָרוֹ ונמצא בידו, מות יומת. 
אמר הקב"ה לנחש, יוסף לא היה איש, שהיה פחות מבן עשרים, שאין 
בתי דין של מעלה מענישים עליו, וכתוב, ונמצא בידו, והרי לא נמצא 
בידיהם. 
%break
חזר ואמר הנחש, כתוב, כי יימצא איש גונב נפש מאֶחיו מבני ישראל 
והתעמר בו וּמְכָרוֹ, ומת הגנב ההוא. וכאן לא כתוב, איש, ולא כתוב, 
ונמצא בידו. ואעפ"כ, ומת הגנב ההוא.
%break
%letter 106
106. 800 שנים עמד הנחש ההוא ודרש דין. ואנו למדנו, מי שהתחייב 
בשני דינים נידון בעונש החמור. וכיוון שמתו, כבר קיבלו העונש 
החמור. ופטורים מדינים אחרים. 
%break
אוי למי שכבר קיבל עונש על חטאו, כי מיתה מכפרת על החטאים, 
וחזר לקבל עונש אחר, שהוא עיוות הדין. אוי כי התעוותו אנשי החיל. 
וס"מ ונחש עמדו לדרוש דין על זה.
%break
%letter 107
107. על זה ראוי לנו לבכות ולספוד שהעיר הקדושה נשארה בדד מכל 
טוב שהיה בה. באותה שעה, ירד ס"מ ובלבל העולם, והכניס הרוח 
הזה במעיו של אותו רשע מלך רומא והוא דרש דין מאבירי העולם, 
שהם עשרה הרוגי מלכות. 
%break
אוי לזה, אוי לעולם, לא נמצא עיוות דין כזה מיום שנברא העולם.
%break
%letter 108
108. איכה בנייך עמודי עולם, צדיקים, סומכים, שהעולם עומד 
עליהם, ואני מתעטר עליהם בכל יום ע"י מעשיהם הטובים, איך 
התעוותו ע"י הנחש. 
%break
איך התעוותו הרוחות הקדושים שלהם להתלבש בלבושים נוכריים 
אחרים לדון אותם בביזיון גדול. אוי לזה, אוי לעיוות הזה.
%break
בעת שהוצאו להריגה התחלפו גופותיהם הקדושות בגופות אחרות 
דס"א, והם לא שלטו בגופותיהם הקדושות, אלא בגופות דס"א. ולכן 
נאמר, שהתעוותו הרוחות הקדושים שלהם להתלבש בלבושים 
נוכריים אחרים לדון אותם. 
%break
כי סוף סוף סוף היה חילול השם, שהעולם חשבו, שהם גופותיהם 
הקדושות.
%break
%letter 109
109. מי ראה בתוך גן עדן, בשעה שנמסר הדין למעלה, למסור אותם 
בידי המלכות הרשעה, עשר מרגליות יפות, נשמותיהם של הרוגי 
מלכות, האור של כל הגן, שכל גן העדן האיר מאורותיהם, בין כל 
האילנות, בין כל הנשמות אשר שם.
%break
%page 370
התפשטו מִלבושיהם שבגן עדן, ויצאו כולם אל מחוץ לגן עדן. וכל אלו 
הנשמות צועקות ואומרות, אוי שהתעוותו אנשי החיל. ושומרי הפתח 
של גן עדן, הכרובים, מזדעזעים, עולים ויורדים, ולא נתנו מקום להוציא 
אלו האורות מגן עדן.
%break
%letter 110
110. כשהתפשטו הנשמות של הרוגי מלכות, מתוך האורות של 
לבושיהם שבגן עדן, ועליונים ותחתונים צועקים כנגדם, ושומרי 
החומות שלמעלה מזדעזעים, וכל הצבאות שבגובה השמיים בוכים 
ומייללים, מי ראה אימנו גועה ומייללת. 
%break
היא ירדה אל הכרובים שומרי שערי הגן, והם מזדעזעים. עלתה 
אימנו, שהסתלקה השכינה, וכרוב אחד עימה.
%break
%letter 111
111. ואז, להט החרב המתהפכת, שהיא חדה מאוד, היכה לתוך 
השערים של גן עדן, ויצאו אלו עשר אורות, הנשמות של הרוגי מלכות. 
העליונים והתחתונים צעקו, אוי לעולם, אוי לדור.
%break
%letter 112
112. ראוי לנו לספוד כמו תַנִים, כשהאם, השכינה, ירדה, ולא מצאה 
אותם שם בגן עדן, וכל אלו האורות והבשמים, הנשמות, גועות 
ומייללות, אז השכינה גועה ומייללת. 
%break
אלו הכרובים שומרי השערים בוכים ומייללים, ופותחים בבכייה, אנו 
על אחת כמה וכמה ראוי לנו לבכות על הכול ועל העיוות הזה.
%break
%letter 113
113. ויצווּ אל יוסף לאמור, אביך ציווה לפני מותו לאמור, כה תאמרו 
ליוסף, אנא שא נא פשע אחֶיך וחַטאתָם. ויֵבְךְ יוסף בדַבְּרם אליו. 
החטא, עשו ליוסף, והוא כיפר הכול, וכיפר על חטאתם. 
%break
כיוון שהוא מחל, למי יש לו לדרוש על חטאתם? כמ"ש, והתעוותו אנשי 
החיל, שעיוות דין גדול היה לאנשי חיל אלו. אוי לנו, מי ינחם אותנו.
%break
%letter 114
114. למה היה עיוות הדין הזה? משום שאימנו גורשה וברחה והלכה 
לה, ומשום זה נמצא עיוות הדין. כי אותו שהשׂטין עלינו נמצא לבדו, 
ולא היה מי שיעכב בעדו, וימליץ עלינו זכות. ע"כ נמסרו בידיה של 
הקליפה, כל התיקונים של אימנו.
%break
%letter 115
115. שאילו אימנו הייתה נמצאת שם, הייתה מכניסה אותם לִפְנים 
משורת הדין. על זה היא בוכה, על זה היא מייללת, על הבנים שגלו 
ונהרגו והושמדו לחינם.
%break
%letter 116
116. השכינה לא הייתה נמצאת בדיניהם של הרוגי מלכות, והנחש 
עשה רצונו בהם. וע"כ כתוב, ובפשעיכם שׁוּלְחה אימכם. ששולחה 
אימכם שלא תהיה נמצאת בדיניכם. 
%break
איכה ישבה השכינה בדד באותה שעה, כי היא הייתה מקבלת טענות 
בניה, ובשבילה היה נקרע גזר דין.
%break
%letter 117
117. וכשאלו עשר מרגליות יצאו מגן עדן להתלבש בלבושים אחרים, 
בגופות אחרות, כל הלבושים נמסרו ביד הנחש, חוץ מראובן, כמ"ש, 
ויָשָׁב ראובן אל הבוֹר.
%break
%letter 118
118. על שראובן נתן עצה להשליך את יוסף אל הבור, נתפס גם הוא 
בבור, וניצל. וזהו רבי אליעזר הגדול, גלגול נשמת ראובן, וכשתפסו 
אותו למינוּת, הושיבו אותו בבור, בכלא, ונשמת ראובן ניצלה. שלא 
הרגו אותו.
%break
%H זוהר במדבר, פרשת נשוא, האידרא רבא קדישא: ואלה המלכים (כרך ז, עמ' 57), ז' מלכים דנוקבא שמתו (כרך ז', עמ' 70). 
%break
%H האידרא רבא קדישא
%break
%H ואלה המלכים
%break
%letter 10
.10 ואלה המלכים, אשר מלכו בארץ אֱדום, לפני מְלוך מֶלך לבני 
ישראל. פסוק זה קשה, שהרי לא היה צריך לכתוב כמה מלכים שהיו 
לאדום, מטרם שבאו בני ישראל, ומטרם שהיה מלך לבני ישראל. 
%break
ומראה לנו סוד הסודות, ובני אדם אינם יכולים לדעת בזה, היות 
שמרמז לעולמות עליונים.
%break
%letter 11
.11 עתיק של כל העתיקין, הצפוּן מכל צפוּן, מטרם שהכין תיקוניו 
ועיטורי עטרות. שהכנת הכלים והכשרתם לקבל האורות, נקראים 
תיקונים. והאורות עצמם נקראים עטרות, מלשון הכתוב, בעטרה 
שעיטרה לו אימו. 
%break
ועוד לא היו ראשית וסיום. חכמה עילאה, ראשית הגילוי. חכמה 
תתאה, סוף הגילוי. והיה מחוקֵק ומשׁעֵר בה, בגילוי הראש והסיום. 
ופרש לפניו גבול אחד, ובו חקק ושִׁיער מלכים. פרסא, פירושו מסך 
וגבול.
%break
%letter 12
.12 ותיקוניו לא התקיימו. כמ"ש, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ 
אדום, לפני מלוך מלך לבני ישראל. לפני המלך הראשון שמלך לבני 
ישראל. וכולם שנחקקו נקראים בשמותיהם. ולא התקיימו עד שעזב 
אותם והצניע אותם. ואח"כ היה מתעלה בגבול, ונתקן בתיקוניו.
%break
תחילה ברא הקב"ה את העולם במדה"ד, במלכות, והסתיימו האורות 
במלכות, שהצטמצמה שלא לקבל אור. וזה נקרא צ"א. ובגבול דצ"א 
יצאו ג' פרצופים דא"ק, גלגלתא ע"ב ס"ג. 
%break
וראה המאציל שהעולם לא יוכל להתקיים במדה"ד של המלכות, 
ושיתף עימה מדה"ר, שהעלה המלכות ועירב אותה בבינה, שנקראת 
מדה"ר. והסתיימו מחמת זה האורות בבינה, וזה נקרא צ"ב. והגבול 
החדש שבבינה נקרא פרסא.
%break
%page 58
הפרסא נעשתה בפרצוף שני דס"ג דא"ק, הנקרא נקודות דס"ג דא"ק 
או עולם הנקודים. ולפיכך מגלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק אין לנו מושג כלל, 
להיותם ממלכות דצ"א. 
%break
והזוהר אינו מדבר מהם אלא ברמזים דקים. ותחילת הדיבור של חכמי 
הזוהר הוא מעולם הנקודים, שכבר נתקן שם הפרסא, המיתוק של 
המלכות בבינה, שהעולם מתקיים על ידה.
%break
פרסא היא סיבה לתיקון ג' קווים. כי עם תיקון הפרסא, עם עליית 
המלכות לבינה, יצאה נקודת החולם, קו ימין, הנעשה ע"י ביאת הי' 
באור החכמה ונעשה אויר. 
%break
ואח"כ ע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק, שאין בהם פרסא, מורידים המלכות 
מבינה למקומה, ויוצאת נקודת השורוק, קו שמאל, הנעשה ע"י יציאת 
הי' מאויר, וחזר להיות אור החכמה. ואח"כ, ע"י עליית ז"א המייחד ימין 
ושמאל, יוצאת נקודת החיריק, קו האמצעי.
%break
בקו האמצעי, המייחד ימין ושמאל, יש ב' מיני ייחודים:
%break
א. תיקון קווים בג"ר דבינה. כי מתוך שג"ר דבינה הם ח"ח, ואינם 
חפצים חכמה, ע"כ אינם רוצים לקבל חכמה מא"א. אלא רק כשז"א 
עולה להם למ"ן. כי מתוך הקשר שיש לבינה דאו"י אל ז"א דאו"י, 
להשפיע לו הארת חכמה, אף בפרצופים כך הוא. 
%break
שבשעה שז"א עולה לג"ר דבינה, או"א עילאין, אז עולים או"א עילאין 
ומקבלים חכמה מא"א, ומשפיעים לישסו"ת, ומישסו"ת לז"א. וזה נבחן 
לתיקון קווים דג"ר.
%break
ב. תיקון קווים דו"ק דבינה. אחר שאו"א קיבלו החכמה מא"א, השפיעו 
אותה לו"ק דבינה, ויצאה שם נקודת השורוק, אז נעשתה מחלוקת בין 
קו ימין לקו שמאל, ואור החכמה שבקו שמאל נסתם, מחמת חיסרון 
של חסדים, ונעשה לחושך. 
%break
ואז בא ז"א בעניין המסך דחיריק שבו, וייחד ימין ושמאל זה בזה, 
וקיים הארת שניהם. באופן, שהחסדים שבקו ימין יאירו מלמעלה 
למטה, והחכמה שבקו שמאל תאיר מלמטה למעלה.
%break
ומכוח זה אין הפרסא מתבטלת לעולם. ואע"פ שהמלכות יוצאת 
מפרסא ובאה למקומה בעת הארת נקודת השורוק, שאז כל בינה 
ותו"מ שנפלו לתחתון מחמת הגבול החדש שבבינה, חוזרים 
למדרגתם. 
%break
הפירוש, הוא שבינה ותו"מ אלו עולים למעלה מפרסא, ושם מתחברים 
למדרגתם, ומיתקנים בשמאל לכו"ח, שנשארו במדרגה. ולפיכך אין 
הפרסא נפגעת כלום מחמת יציאת הי' מאויר, מהארת השורוק.
%break
ובעולם הנקודים, אע"פ שכבר היה שם תיקון הפרסא, עכ"ז לא היה 
הייחוד השני של תיקון קווים, תיקון קווים דו"ק דבינה. אלא הייחוד 
הראשון, תיקון קווים בג"ר דבינה. 
%break
וע"כ אחר שיצאה המלכות מפרסא שבבינה, וחזרה למקומה, 
התבטלה הפרסא מחמת זה, כי חזרה הפרסא להיות בינה ממש, אחר 
שכבר יצאה ממנה המלכות.
%break
ואז נמשכה אור החכמה שבשמאל מלמעלה למטה, מפרסא, העומדת 
בסיום האצילות, למטה לבי"ע. ואז נשברו כל הכלים, והאורות הסתלקו 
ועלו לשורשם. שזה נבחן למיתת המלכים. 
%break
כי מי שיוצא מעולם לעולם, נבחן שמת. כן אלו ח' מלכים דעולם 
הנקודים יצאו מאצילות לבי"ע, שיציאה זו היא יציאת נשמתם. כי 
האורות לא נמשכו עם הכלים, וע"כ נבחן שמתו.
%break
עתיק של כל העתיקין, נקודות דס"ג דא"ק, עולם הנקודים, מטרם 
שהכין תיקוניו, התיקונים שלא תתבטל הפרסא, עוד לא היו עיטורי 
עטרות, ג"ר דחסדים, המעטרים את החכמה. החכמה נקראת עטרות. 
%page 59
החסדים, עיטורי אותם העטרות דחכמה. ועוד לא היו ראשית וסיום, כי 
אחר התיקון דקו אמצעי בו"ק דבינה, שהחכמה לא תאיר אלא מלמטה 
למעלה, נמצא שהג"ר דבינה, או"א עילאין, מקבלים החכמה מא"א ע"י 
הייחוד הראשון דקו האמצעי.
%break
או"א נקראים משום זה חכמה עילאה, ונקראים ראשית, כי בהם 
מתחיל גילוי החכמה. אבל בהם עצמם אין החכמה מתקבלת כלל, 
אלא הם משפיעים לו"ק דבינה, לישסו"ת, 
%break
ושם נעשה הייחוד השני דקו האמצעי, המתקן את החכמה, שלא 
תשפיע מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה. באופן, שאחר 
שהחכמה מתקבלת במלכות, היא נעשית סיום על החכמה, שממנה 
ולמטה אין החכמה מושפעת.
%break
וע"כ נקראת המלכות חכמה תתאה. שאחריה עוד אין החכמה נמצאת. 
וכל זה עוד לא היה בעולם הנקודים, כי שם היה חסר הייחוד השני דקו 
האמצעי, שבו"ק דבינה, 
%break
וע"כ לא היה התיקון הזה שהחכמה תאיר בראשית ובסיום. אלא 
שהייתה נמשכת ממלכות דאצילות ולמטה לבי"ע.
%break
והיה מחוקק ומשער בה, בגילוי הראש והסיום. ופרש לפניו גבול אחד, 
ובו חקק ושִׁיער מלכים. אחר שכבר נפרשה לפניו הפרסא, היה מחוקק 
ומשער, להמשיך אור החכמה. חקק, הקטנוּת, ושִׁיער, הגדלות, שתיהן 
נבחנות בפרסא, 
%break
שבקטנות נפרשה הפרסא ובגדלות התבטלה הפרסא, וחזר אל הגבול 
הישן דצ"א. וע"כ תיקוניו לא התקיימו, אלא ז' המלכים נשברו ומתו. 
ולפי שיצאו משמאל הם נקראים מלכי אדום. בינה, שנקראת כך 
בשמאל שלה.
%break
לפני מלוך מלך לבני ישראל. לפני המלך הראשון שמלך לבני ישראל. 
בני ישראל הם הספירות דז"א שבעולם התיקון, אחר שנתקן הייחוד 
דקו האמצעי בו"ק דבינה, שחג"ת נהי"מ שלו הם בני ישראל, והמלך 
הראשון חסד. 
%break
וכולם שנחקקו נקראים בשמותיהם, כולם שנחקקו בקטנות ע"י 
הפרסא, חזרו וקיבלו הגדלות, ונקראו בשמות. ולא התקיימו עד שעזב 
אותם והצניע אותם, שנשברו ומתו. כמ"ש בהם, וימלוך, וימָת. ועזב 
את הכלים, והצניע את האורות.
%break
ואח"כ היה מתעלה בפרסא, ונתקן בתיקוניו, שהאור יהיה מתעלה 
מפרסא ולמעלה, ע"י הייחוד השני דקו אמצעי שבו"ק דבינה. ונתקן 
בכל התיקונים שיתבארו לפנינו. שכל אלו נעשו בתיקון פרצופי אצילות 
ובי"ע, הנקראים עולם התיקון.
%break
%letter 13
.13 כשעלה ברצונו של המאציל לברוא תורה נסתרת אלפיים שנה, 
והוציא אותה, שברא אותה, מיד אמרה לפניו, מי שרוצה לתקן 
ולעשות, יתקן תחילה תיקוניו.
%break
ז"א, קו האמצעי, נקרא תורה, ומקומו אחרי חו"ב הנקראים אלפיים 
שנה. אמנם מתוך שכל ספירה נכללת מע"ס, יש ז"א, תורה, גם בכתר, 
ונקרא שם תורה נסתרת אלפיים שנה, כי להיותו שם קודם אלפיים 
שנים, שהם חו"ב, נמצא שהוא צפוּן ונסתר מהם.
%break
אמרה לפניו, מי שרוצה לתקן הפרסא, שבה רצה המאציל לשתף 
מדה"ר בדין, ולתקן, שהעולם יוכל להתקיים, שיתקן תחילה תיקונים 
בשביל הפרסא, שלא תתבטל בעת יציאת הארת השורוק. 
%break
ומיד עשתה התורה, שהוא קו האמצעי, הייחוד של ימין ושמאל שבו"ק 
הבינה, שהוא התיקון העיקרי שהפרסא לא תתבטל.
%break
%H האידרא רבא קדישא
%break
%H ז' מלכים דנוקבא שמתו
%break
%letter 314
.314 מטרם שהוכנו תיקוני המלך, היה עתיק דעתיקין, המאציל 
העליון, בונה עולמות ומתקן תיקונים להתקיים. 
%break
נוקבא לא התבשמה ולא התקיימה, עד שירד החסד העליון והתקיימו, 
להיותה חכמה דשמאל, שאין לה קיום זולת בהתלבשות עם החסד 
שבימין. והתבשמו התיקונים דנוקבא ביסוד, חסד.
%break
כמ"ש, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. במקום שכל הדינים 
נמצאים שם, כי אדום מורה על דינים. ולא התבשמו עד שהתקין הכול, 
ויצא החסד והתיישב בפי היסוד, בעטרת היסוד, ששם נגלתה 
החכמה.
%break
וכתוב, וימָת, כי לא התקיימו ולא התבשמו, להיותם דין בדין בלי חסד. 
כי שבירת הכלים הייתה בכל ספירה, וע"כ מזכיר אותם הזוהר 
בעתיקא, ובז"א, ובנוקבא. ואומר, שע"כ נשברו ז' מלכים דנוקבא, 
להיותם חכמה בלי חסדים. עד שיצא מלך הֲדַר, חסדים, ואז התקיימו.
%break
%letter 315
.315 האם ייתכן שהם כולם דינים? הרי כתוב, וימלוך תחתיו שאוּל 
מרחובות הנהר, ולא נראה שיהיה דין. כי רחובות הנהר, היא בינה 
שממנה נפתחים חמישים שערים של אורות ונרות לשישה קצוות 
העולם, שהוא ז"א שנקרא עולם. 
%break
ומשום זה נקראת רחובות. הרי ששאול מרחובות הנהר אינו דין. אלא 
כולם הם דין חוץ מאחד, המלך האחרון שהתקיים, הֲדַר. ושאול 
מרחובות הנהר, הוא רק צד שמאל, שהתפשט ויצא מרחובות הנהר, 
וע"כ הוא ג"כ דין.
%break
%page 71
%letter 316
.316 וכולם לא התקיימו. ולא שהתבטלו, אלא שלא התקיימו במלוכה 
של דין. עד שהתעורר והתפשט האחרון מכולם. כמ"ש, וימלוך תחתיו 
הֲדַר, חסד עליון. ושֵׁם עירו פָּעוּ, שעל ידו פועה אדם, שזוכה לרוח 
הקודש. 
%break
עירו, מלשון התעוררות. ושֵׁם אשתו מְהֵיטַבְאֵל בת מַטְרֵד בת מֵי זהב. 
כאן התבשמו זה בזה, והמלכות נקראת אשתו, מה שלא כתוב בכולם, 
שם אשתו.
%break
%letter 317
.317 מְהֵיטַבְאֵל, מורה על התבשמות זכר ונוקבא זה בזה. כי ז"א הוא 
הוי"ה שבמילוי אותיות א', הוא בגי' מ"ה (45). הנוקבא היא הוי"ה 
שבמילוי אותיות ה', היא בגי' ב"ן (52). מהיטבאל היא בגי' מ"ה וב"ן 
(97).
%break
בת מַטרֵד, ע"ש התיקונים שבה מצד הגבורה. מטרד מלשון טרדות. 
בת מֵי זהב, שהתבשמו והתכללו זה בזה מי זהב, הרחמים והדין. כי 
זהב מורה על דין, הארת החכמה, ומים הם חסדים. וכלולים יחד. וכאן 
התדבקו האישה בזכר, מהיטבאל בהדר.
%break
%H זוהר במדבר, פרשת שלח לך, ב' דמעות, אחת לסַגְדוֹן ואחת לגילְבָא, כרך ז', עמ' 202 
%break
%page 203
%H ב' דמעות, אחת לסַגְדון ואחת לגילְבָא
%letter 271
.271 כמה משובח היכל אחד העומד בראש צד מזרח של העזָרה הזו. 
משום שד' בחינות הן בעזרה, לד' רוחות העולם, חו"ג בימין ובשמאל, 
דרום וצפון, תו"מ במזרח ובמערב. אבל ההיכל שבצד מזרח מגדיל 
האורות שלו יותר מכולם.
%letter 272
.272 יום אחד יוצא לווייתן בים הגדול, וכל הים מזדעזע, וכל הדגים 
הולכים לכאן ולכאן. כשמגיע הלווייתן אל הפתח של פתח התהום, הוא 
מתחיל לשמוח, והתהומות נשקטים שם.
%break
אלא הוא כעין מעיין, והאורות מתכסים. ואינם נראים כל אלו האורות, 
חוץ מהאור שבהיכל הזה שמצד מזרח הזה.
%letter 273
.273 המרגלית, שהלווייתן מוציא מתוך התהום, הנקראת סַגְדו"ן, 
ממה היא נעשתה? אלא היום הזה, שהלווייתן הוציא המרגלית, שהים 
הזדעזע, היה היום שנחרב בו ביהמ"ק, שהוא יום ט' באב. 
%break
ואותה המרגלית, הנה כשהקב"ה זוכר את בניו, ושופך ב' דמעות לים 
הגדול, דמעה אחת נופלת לתהום הזו, שנקרא סגדו"ן, ודמעה אחת 
נופלת לתוך תהום אחרת, שנקראת גילְבָ"א.
%letter 274
.274 משום שחמש תהומות אחרות הן בים הגדול, אבל אינן חשובות 
כמו אלו אחרות, שהן סגדו"ן וגילב"א. וכיוון שאלו הדמעות נופלות, הן 
קופאות בתוך תהום אחת. ודמעה אחת נטבעת בתוך התהום, 
שנקראת גילב"א.
%break
העזרה היא ו"ק דמלכות, ובפנימיות העזרה מלובשים ההיכלות שהם 
ע"ס שלמות. ולפיכך הם שס"ה (365) היכלות. כי 300 הן ג"ר, שכל 
ספירה כוללת מאה, להיותם מבינה, שספירותיה מאות. 
%break
שישים הוא ו"ק, שכל אחת כוללת עשרה, להיותם מז"א, שספירותיו 
עשרות. והמלכות, ספירותיה יחידות, וצריכות להיות עשרה, אלא מפני 
שהמלכות חסרה חצי פרצוף שמבחינת עצמותה, ע"כ נחשבת רק 
לחמישה. והם שס"ה. 
%break
בפנימיות העזרה הזו, שס"ה היכלות, ע"ס שלמות, וכדי שלא נטעה 
לומר שהם בחשבון של מחזה ולמטה, כמו אצל שס"ה עמודים, ע"כ 
נאמר, כחשבון ימי השנה, שימי השנה הם ע"ס של פרצוף המלכות.
%break
ובכל פתח שבכל היכל, כתוב, יהי שלום בחֵילךְ, שלווה באַרְמְנותייך. 
זה מראה על שליטת קו האמצעי, העושה שלום בין ימין לשמאל של 
כל הספירות. לא ידוע מהו באלו היכלות, משום שהם ג"ר, ומה שמושג 
מהם, הוא שבעה סדרים של מרגליות, 
%break
מסובבים אלו בתוך אלו בכל אחד ואחד, בכל היכל. והיכל, ונקראים 
מרגליות, משום שהם בחינות מחזה ולמטה, ששם בחינת רגליים, 
ומרגלית היא מלשון מרגליים.
%break
והם שבעה סדרים, משום שיש בהם שבע ספירות חג"ת נהי"מ. מחזה 
ולמטה של כל אחת משבע ספירות חג"ת נהי"מ הם שבעה סדרים של 
מרגליות. והם בכל היכל והיכל, ובהם יש השגה. 
%break
וההיכלות מחולקים לד' רוחות, דרום צפון מזרח ומערב, שבעזרה, 
שהם חג"ת ומלכות. המזרח, ת"ת, הוא קו האמצעי. וההיכל שבצד 
מזרח מגדיל האורות שלו יותר מכולם, להיותו הכולל דרום צפון, חו"ג, 
והמשפיע אותם למערב, מלכות.
%break
ובעת שליטת קו השמאל בים הגדול, נעשית שם מחלוקת בין ימין 
לשמאל, כמ"ש, יעלו שמיים יירדו תהומות. 
%break
וכן המלכות, הנקראת ביהמ"ק, נפרדת מז"א, ונחרבת. וזה נמשך עד 
שקו האמצעי, לווייתן, ממעט קו השמאל, ומייחד אותו עם הימין, ואז 
נשקט הים וחוזרת השמחה בעולמות.
%break
יום אחד יוצא לווייתן בים הגדול. ביום שנחרבה בו המלכות, ביהמ"ק, 
מחמת התגברות השמאל, יוצא קו האמצעי, שנקרא לווייתן, משום 
שכל הים מזדעזע, וכל הדגים הולכים לכאן ולכאן, מחמת המחלוקת 
של ימין ושמאל. 
%page 204
כשמגיע הלווייתן לעשות שלום בין ימין ושמאל, שבזה נעשה פתח 
בתהום הגדול שנפתחו האורות, הוא מתחיל לשמוח, והתהומות שככו 
מהרוגז ומהכעס שבמחלוקת, מפני שהלווייתן עשה שלום ביניהם.
%break
והנה שלום זה, שהלווייתן עושה בין שמאל וימין אשר בים, ומייחד 
אותם זה בזה, נמצא מגלה בזה הארת החכמה שבשמאל. כי אחר 
שהשמאל מתייחד עם הימין, החכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים 
שבימין, ואז יכולה החכמה להתגלות. 
%break
משא"כ מטרם שעשה שלום, הייתה החכמה בלי חסדים, והייתה 
מלאה דינים ולא יכלה להאיר. וגילוי חכמה זו ע"י הלווייתן נקרא 
מרגלית, שאינה נגלית אלא מחזה ולמטה, שנקראת רגליים.
%break
ואיך נעשתה הוצאת המרגלית מהתהום סגדו"ן ע"י הלווייתן? היום 
הזה שהלווייתן בא להוציא המרגלית, שאז הזדעזע הים מחמת 
המחלוקת של ימין ושמאל, 
%break
הוא היום שביהמ"ק, מלכות, נחרבה, מטעם שנפרדה מז"א. והוא 
מכונה ט' באב, יום חורבן ביהמ"ק שלמטה.
%break
ואותה מרגלית שהוציא הלווייתן אז, הוא כך, כשהקב"ה זוכר את בניו 
לגאול אותם, להחזיר אליו המלכות, שזה בניין ביהמ"ק וגאולת ישראל. 
שופך ב' דמעות לים הגדול, ב' מלכויות. אחת אדומה, מחמת שמלכות 
מיוחדת עם הבינה, ואחת שחורה, מלכות דמדה"ד.
%break
והנה דינים דימין שיש בתהומות נקראים גילב"א, שמשם אין הי' יוצאת 
מאויר. ודינים דשמאל שיש בתהומות נקראים סגדו"ן, שמשם יוצאת 
הי' מאויר, והשמאל שולט, וע"י זה המים קופאים.
%break
הדמעה האדומה, הממותקת ומיוחדת היטב בבינה, נופלת לתהום 
שנקראת סגדו"ן. והדמעה השחורה, שיש בה ממלכות דמדה"ד, 
שאינה נמתקת בבינה, נופלת לתוך תהום אחרת, 
%break
שנקראת גילב"א. היא נופלת לתהום, שנקראת גילב"א, הדינים דימין, 
שמשם אין הי' יוצאת מאויר. וע"כ הדמעה השחורה נכללת בדינים 
ההם. וזהו כל תיקונה, ולא יותר.
%break
ויש בים שבע תהומות, כנגד שבע ספירות. כי יש בכל אחת ע"ס, 
והמסך שבין כו"ח לבין בינה ותו"מ שבכל אחת, נקרא תהום. וע"כ יש 
שבע תהומות, תהום אחת בכל ספירה. ואלו ב' תהומות גילב"א 
וסגדו"ן, הן בחו"ג של שבע הספירות. 
%break
ומשום שחמש תהומות אחרות הן בים הגדול, התהומות שבחמש 
ספירות תנהי"מ, אבל אינן חשובות כמו גילב"א וסגדו"ן, משום שהן 
בב"ס העליונות חו"ג.
%break
וכיוון שאלו הדמעות נופלות, הן קופאות בתוך תהום אחת, בסגדו"ן, 
ששם יוצאת הי' מאויר, והשמאל שולט, שמחמת זה המים קופאים. 
ודמעה אחת נטבעת בתוך התהום, שנקראת גילב"א. כי הדמעה 
השחורה, שמגולה בה עצם המלכות דמדה"ד, 
%break
לא תוכל לקבל תיקונה בתהום שנקראת סגדו"ן, אלא שיוצאת משם 
ונטבעת בגילב"א, שהם דינים דימין מנקודת החולם. וזהו כל תיקונה. 
כי מתערבת שם עם הדינים דימין, שהם מבינה.
%break
ואח"כ כשהלווייתן עושה שלום בין ימין ושמאל, והים נפתח, והארת 
חכמה שבשמאל מקבלת תיקונה ומאירה, שהיא נקראת מרגלית, הוא 
מוציא אותה מאותה דמעה אדומה, שנפלה לסגדו"ן וקפאה. 
%break
שהלווייתן, ע"י שמייחד השמאל עם הימין, פותח את סגדו"ן מקפאונו, 
והדמעה מקבלת הארת החכמה.
%page 205
ומרגלית זו כוללת שבע ספירות, והם שבעה סדרים של מרגליות. 
הדינים דימין נקראים גילב"א, אותיות גיל בא, נקודת החולם, 
הממשיכים חסדים אל הימין, וע"כ בא עימהם גיל. 
%break
והדינים דשמאל נקראים סגדו"ן, שפירושו משתחווה, כי אין תיקונו 
אלא ע"י הרכנת הראש, מיעוט הג"ר דג"ר, כי אז הוא מתייחד עם 
הימין. 
%break
%H זוהר בראשית ב', פרשת וישלח, שלחני כי עלה השחר + גיד הנָשה, כרך ג', עמ' 300-304 
%break
%H שַׁלחֵני כי עלה השחר
%break
%letter 90
.90 בזמן שהקב"ה יקים ישראל ויוציא אותם מהגלות, אז יפתח להם 
פתח אור דק וקטן מאוד, ואח"כ יפתח להם פתח אחר, מעט גדול 
ממנו. עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים הפתוחים לד' 
רוחות העולם.
%break
כלומר, שישועתם לא תתגלה בבת אחת. אלא בדומה אל שחר, 
שהולך וָאור עד נכון היום.
%letter 91
.91 וכל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, שמושיע אותם 
לאט לאט ולא בפעם אחת. בדומה לאדם הנתון בחושך. ותמיד 
בחושך היה משכנו. בעת שרוצים להאיר לו,
%break
צריכים לפתוח לו תחילה אור קטן, כפתחו של מחט. ואח"כ מעט גדול 
ממנו. וכן בכל פעם יותר, עד שמאירים לו כל האור כראוי.
%letter 92
.92 כך הם ישראל. וכן למי שבאה רפואה, אינה באה בשעה אחת, 
אלא שבאה מעט מעט עד שמתרפא. אבל לעשיו האיר בבת אחת, 
ונאבד ממנו מעט מעט, עד שיתחזקו ישראל, ויכריתו אותו מכל 
העוה"ז ומהעוה"ב.
%page 301
ומשום שהאיר לו בתחילה בפעם אחת, היה לו כיליון מכל. אבל 
ישראל, האור שלהם הולך וָאור מעט מעט, עד שיתחזקו, ויאיר להם 
הקב"ה לעולם.
%letter 93
.93 מי זאת הנשקפה כמו שחר, יפה כלבנה, בָּרָה כחמה, איומה 
כנִדגָלות. שחר, הוא שחרית הבוקר, החשיכה המתחזקת שמטרם 
אור הבוקר. וזהו אור הדק הנזכר.
%break
ואח"כ, יפה כלבנה. כי הלבנה, אורה מרובה יותר משחר. ואח"כ, ברה 
כחמה, אשר אורה חזק ומאיר יותר מלבנה. ואח"כ, איומה כנדגלות, 
כלומר, חזקה באור חזק כראוי. כנדגלות, ד' דגלים הכוללים י"ב 
שבטים, שהם תכלית מילואה של הנוקבא.
%letter 94
.94 בעוד שחשך היום, והאור מכוסה, והבוקר בא להאיר, יאיר 
מתחילה מעט מעט עד שמתרבה האור כראוי. כן כאשר הקב"ה 
יתעורר להאיר לכנ"י, יאיר מתחילה כמו שחר, שהוא שחור, ואח"כ 
יפה כלבנה, ואח"כ ברה כחמה, ואח"כ איומה כנדגלות.
%letter 95
.95 כיוון שעלה השחר, לא כתוב, בא השחר, אלא, עלה השחר. כי 
בזמן שבא השחר, אז מתגבר אותו הממונה של עשיו, והכּיש את 
יעקב, כדי לתת אומץ לעשיו להתגבר.
%letter 96
.96 אבל, כאשר אותה שחרית של השחר עולה, אז בא האור. ויעקב 
מתגבר. כי אז מגיע זמנו להאיר, כמ"ש, ויזרח לו השמש, והוא צולע 
על ירכו. ויזרח לו השמש, כי אז הזמן להאיר.
%letter 97
.97 והוא צולע על ירכו. בעוד שישראל בגלות וסובלים כאבים וצער 
וכמה רעות, כאשר יאיר להם היום, ותהיה להם מנוחה, יסתכלו אז 
ויכאב ליבם, מכל אלו הרעות והצער שסבלו,
%break
ויתמהו עליהם. וע"כ כתוב, ויזרח לו השמש, השמש של זמן המנוחה. 
ואז, והוא צולע על ירכו, הכואב ומצטער בעצמו על מה שעבר עליו.
%letter 98
.98 כאשר עלתה שחרית הבוקר, אז יעקב התגבר ונאחז בו, כי נחלש 
כוחו של המלאך, כי אין לו שליטה אלא בלילה, ויעקב שולט ביום. וע"כ 
כתוב, ויאמר, שַׁלחֵני כי עלה השחר. כי אני נמצא ברשותך.
%break
%H גיד הנָשה
%break
%letter 99
.99 על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. ואפילו בהנאה אסור, 
ואפילו לתת לכלב אסור. ולמה נקרא גיד הנשה? משום שהוא מְנשה, 
שמדיח בני אדם מעבודת בוראם. ושם רובץ היצה"ר.
%letter 100
.100 וכיוון שהמלאך התאבק עם יעקב, לא מצא מקום בגופו, שיוכל 
להתגבר על יעקב, כי כל איברי גופו עזרו ליעקב. כי כולם היו חזקים 
ולא הייתה בהם חולשה. ואין הקליפה נאחזת אלא במקום חיסרון 
וחולשה.
%page 302
וייגע בכף ירֵכו, בגיד הנשה, במינו, ביצה"ר. ושם מקומו של היצה"ר, 
ומשם בא היצה"ר אל בני אדם. כיוון שגיד הנשה מקומו של היצה"ר, 
מינו של המלאך ס"מ, ע"כ היה יפה כוחו להיאחז שם.
%letter 101
.101 ומשום זה אמרה תורה, לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. 
וע"כ כל איבר שאוכלים מבעלי חיים, מחזק איבר שכנגדו באדם 
האוכל. ודאי שגיד הנשה מחזק את היצה"ר, שהוא מינו. ובני ישראל 
לא יאכלו אותו, שהם אינם מצידו וממינו.
%break
אבל העמים עובדי עבודה זרה יאכלו אותו, שהם מצידו וממינו של 
המלאך שלהם, ס"מ, ויחזק את ליבם.
%letter 102
.102 משום שיש באדם רמ"ח (248) איברים, כנגד רמ"ח מצוות 
שבתורה, שהם ניתנו להיעשות, וכנגד רמ"ח מלאכים, שהתלבשה 
בהם השכינה, ושמם כשם ריבונם.
%letter 103
.103 ויש באדם, שס"ה (365) גידים. וכנגדם שס"ה מצוות, שהם לא 
ניתנו להיעשות. שגיד הנשה הוא אחד מהם.
%break
וכנגד שס"ה ימות השנה, בתוספת עשרת ימי תשובה. ותשעה באב 
הוא אחד מהם, כנגד המלאך ס"מ, שהוא אחד משס"ה מלאכים, 
השולטים על שס"ה ימות השנה.
%break
ונמצא תשעה באב בשס"ה ימות השנה, וגיד הנשה בשס"ה גידים, 
הם בחינה אחת. וע"כ אמרה תורה, לא יאכלו בני ישראל את גיד 
הנשה. אֶת, הוא לרבות תשעה באב, שאין אוכלים בו ואין שותים. 
להיותו בחינה אחת עם גיד הנשה.
%letter 104
.104 ומשום זה ראה הקב"ה הכול, ונרמז בכתוב רמז ליעקב. וייאבק 
איש עימו, בכל ימות השנה, ובכל איבריו של יעקב. ולא מצא מקום 
לאחיזה, אלא בגיד הנשה ההוא, ומיד תשש כוחו של יעקב. ובימות 
השנה מצא את יום תשעה באב,
%break
שבו התגבר ס"מ, ונגזר הדין עלינו, ונחרב ביהמ"ק. וכל מי שאוכל 
בתשעה באב, כאילו אוכל גיד הנשה.
ואילו לא נחלש כוח זה של ירך יעקב, היה יכול לו יעקב, והיה נשבר 
כוחו של עשיו, למעלה ולמטה.
%letter 105
.105 כתוב, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. מה בין משה לבין שאר 
נביאי העולם? משה הסתכל במראה המאירה, ז"א, ושאר הנביאים 
לא היו מסתכלים אלא במראה שאינה מאירה, הנוקבא.
%break
משה היה שומע הנבואה, ועומד על רגליו, וכוחו מתגבר, והיה יודע 
דבר על בוריו, כמ"ש, ומראֶה ולא בחידות. שאר הנביאים היו נופלים 
על פניהם בשעת הנבואה, ונחלש כוחם, ולא היו יכולים לעמוד על 
בירורו של הדבר. כי כמ"ש,
%break
כי נגע בכף ירך יעקב, והוא צולע על ירכו. כי הנבואה, היא מנו"ה 
דז"א, ב' ירכיים. וכיוון שנפגם הירך, ע"כ אין נבואתם צלולה כראוי.
%letter 106
.106 וכל אלו הנביאים לא יכלו לעמוד על מה שעתיד הקב"ה לעשות 
לעשיו, חוץ מעובדיה הנביא, שהיה גֵר שבא מצד עשיו, הוא עמד על 
בוריו בעניין עשיו, ולא נחלש כוחו, כמ"ש בספר עובדיה.
%letter 107
.107 וכל שאר הנביאים, נחלש כוחם ולא יכלו לעמוד ולקבל דבר על 
בוריו כראוי. כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה, שלקח ושאב כל הכוח 
של הירך, וע"כ נשבר כוחו של הירך, ונשאר צולע על ירכו. כי כל נביאי 
העולם לא יכלו להשיג אותו ולעמוד בו.
%page 303
%letter 108
.108 ומי שלומד בתורה, ואין מי שיתמוך בו, ולא נמצא מי שיטיל כסף 
לסחורה לתוך כיסו, לחזק אותו, על זה נשכחה התורה בכל דור ודור, 
ונחלש כוחה של התורה בכל יום ויום, כי אין לעוסקים בתורה על מה 
שיסמוכו. כמ"ש,
%break
והוא צולע על ירכו. שאינם נותנים תמיכה וחיזוק לתלמידי חכמים, 
שיוכלו לעסוק בתורה. וע"כ המלכות הרשעה מתגברת בכל יום ויום.
%break
כמה גרם החטא הזה, משום שאין מי שיסמוך את התורה, ז"א, 
כראוי. נעשו הסומכים, נו"ה דז"א, חלשים. וגורמים שיתגבר הנחש 
הקדמוני, שאין לו שוקיים ורגליים לעמוד עליהם.
%letter 109
.109 ויאמר ה' אלקים אל הנחש, על גחונך תלך. כי נשברו הסומכים 
שלו ונקצצו רגליו, ואין לו על מה שיעמוד. כך ישראל, אם אינם רוצים 
לסמוך את התורה, לפרנס תלמידי חכמים העוסקים בתורה,
%break
הם נותנים לנחש סומכים ושוקיים לעמוד ולהתחזק בהם. כי 
מחסרונות שבקדושה נבנה הס"א.
%letter 110
.110 כמה מרמה ועורמה התחכם באותו הלילה, אותו רוכב על 
הנחש, ס"מ, כנגד יעקב. כי הוא היה יודע, כמ"ש, הקול קול יעקב 
והידיים ידי עשיו. שאם נפסק קולו של יעקב,
%break
קול התורה, אז ניתן כוח אל הידיים, ידי עשיו. משום זה הסתכל לכל 
הצדדים, להרע ליעקב ולהפסיק קול תורתו.
%letter 111
.111 וראה אותו חזק בכל הבחינות. ראה הזרועות, חו"ג, הנקראים 
אברהם ויצחק, שהם חזקים. ראה הגוף, יעקב המייחד ב' הזרועות, 
שמתחזק ביניהם. וראה כוח התורה שלו,
%break
ושהוא חזק מכל הבחינות. אז, וַיַרְא כי לא יכול לו. מה עשה? מיד, 
וייגע בכף ירכו. כלומר, בתומכי התורה, שהתחכם כנגדו.
%break
אמר, כיוון שנשברו תומכי התורה, מיד לא תוכל התורה להתחזק עוד, 
ואז יתקיים מה שאמר אביהם, הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו. 
וכמ"ש, והיה כאשר תָריד ופָרקת עוּלו מעל צווארך.
%letter 112
.112 ובזה התחכם כנגד יעקב. כי כדי לשבור כוח התורה שלו, הלך 
והתחזק עשיו. וכשראה שלא יכול לפגוע בתורתו, אז החליש כוחם של 
אלו התומכים בלומדי התורה. כי כשלא יימצא מי שיתמוך בלומדי 
התורה, אז לא יהיה, קול קול יעקב, ויהיו, הידיים ידי עשיו.
%letter 113
.113 וכאשר ראה יעקב את זה, כשעלה השחר התקיף אותו והתגבר 
עליו, עד שהוא בירך אותו והודה לו על הברכות, ואמר לו, לא יעקב 
ייאמר עוד שמך כי אם ישראל. לא יעקב, שמורה על מִרמה, כמ"ש, 
ויעקבני זה פעמיים. כי אם ישראל,
%break
בגאווה ובגבורה, שאין מי שיוכל לךָ. כי השם ישראל מורה על שררה 
וגאווה, כמ"ש, כי שרית עם אלקים ועם אנשים, ותוכל.
%letter 114
.114 מנחש זה כמה חֵילות מתפרשים לכל צד, ונמצאים בעולם אצל 
האנשים. וצריכים לקיים את גיד הנשה ההוא, כי אע"פ שקרב אליו 
אותו הרוכב על הנחש, ס"מ, הוא קיים ומתקיים בגוון, ולא נשבר.
%break
ונודע כי ש"ך (320) ניצוצין נפלו בשבירת הכלים בעולם הנקודים, 
שהם ע"ס, שבכל אחת מהן נשברו ל"ב (32) בחינות. שמונה מלכים, 
דעת, חג"ת, נהי"מ. ובכל אחד מהם ד' בחינות חו"ב תו"מ. הרי ל"ב. 
ועשר פעמים ל"ב הם בגי' ש"ך.
%page 304
וט"ר שבהם מתבררות ומיתקנות ע"י המאציל, שתיקן מהם ד' עולמות 
אבי"ע, וע"י הצדיקים בקיום תורה ומצוות, שהם תשע פעמים ל"ב, 
שבגי' רפ"ח (288). אבל ספירה אחרונה מהם, המלכות, הכוללת גם 
היא ל"ב בחינות,
%break
נשארה בלתי מבוררת בתוך הקליפות. ואי אפשר לברר ולתקן אותה 
ב-6000 שנים. וע"כ נקראת ל"ב האבן.
%break
מטעם, שאסור לברר ממנה, אלא אם נשמרים היטב, שלא לברר אלא 
רפ"ח הניצוצין. הרי במשך 6000 שנים, היא מתבררת מאליה, בלי 
שום מעשה מלמטה. ואז נאמר עליה, והסירותי את ל"ב האבן 
מבשרכם. שהוא ל"ב בחינות שבכלי המלכות,
%break
שנשברה והתלבשה בקליפות. שהתיקון הוא בידי המאציל בלבד, ולא 
בידי אדם.
%break
ונודע, שבכל דבר יש עולם, שנה, נפש. גם בל"ב האבן יש עולם, שנה, 
נפש. עולם, הוא הנחש הקדמוני, שס"מ רוכב עליו. שנה, תשעה באב. 
ונפש, גיד הנשה.
%break
וכתוב, ויַרְא כי לא יכול לו. כי יעקב היה שלם מכל רפ"ח ניצוצין, שכבר 
תיקן אותם לגמרי. אז, וייגע בכף ירכו, בגיד הנשה, כי הוא עוד לא 
נברר. וע"כ, ותֵקַע כף ירך יעקב,
%break
כי כמו שס"מ יש לו כוח לרכוב על הנחש, כן יש לו כוח על גיד הנשה, 
כי בחינה אחת הם, זה בעולם וזה בנפש.
%break
ונאמר, וייאבק איש עימו, בכל ימות השנה, ובכל איבריו של יעקב. 
כלומר, שנה ונפש. ולא מצא מקום לאחיזה, אלא בגיד הנשה ההוא, 
ומיד תשש כוחו של יעקב. ובימות השנה מצא את יום תשעה באב. 
גיד הנשה, הוא ל"ב האבן שבנפש.
%break
ותשעה באב, ל"ב האבן שבשנה. והם עוד לא נבררו מהקליפות, וע"כ 
נאחז בהם. ולכן נאמר, שכל מי שאוכל בתשעה באב, כאילו אוכל גיד 
הנשה.
%break
כי אכילה, היא בירורים מהקליפות. וכיוון שגיד הנשה הוא בחינת ל"ב 
האבן, ע"כ אסור לברר אותו בידי אדם. ומזה הטעם אסור לאכול 
בתשעה באב, כי ביום זה, שהוא בחינת ל"ב האבן, אסור הבירור. הרי 
שאיסור גיד הנשה ואיסור אכילה בתשעה באב הם דבר אחד.
%break
וצריכים לקיים את גיד הנשה ההוא, כלומר, אע"פ שאסור לברר אותו 
ולאכול אותו, משום שהקליפות נאחזות בו, מ"מ אנו מצווים לקיים 
אותו, עד לעת"ל, עד שיתוקן ע"י המאציל. כי אע"פ שס"מ נאחז בו, 
לא ביטל אותו בזה, והוא קיים ומתקיים בגוון, ולא נשבר.
%break
כי אע"פ שאין לו תיקון בעצם מהותו, מ"מ יש לו תיקון בגוון שלו. כי 
הגוון שלו, שחור, נכלל בג' גוונים דקדושה שבט"ר, ומקבל מהם 
הארה ותיקון, שיתקיים באופן שיהיה ראוי לבירור לעת"ל.
%letter 115
.115 וצריכים להרבות כוח הקדושה בעולם, ולהראות. כמ"ש, כי 
שרית עם אלקים ועם אנשים, ותוכל. וכשהוא רואה, שגיד הנשה לא 
נשבר, כי ממשיכים לו הארה לקיום, ולא נֶאכל אותו מקום, שנשמרו 
מלאכול אותו, שפירושו בירור.
%break
אז נשבר כוחו של ס"מ, ואינו יכול להרע לבני יעקב. וע"כ אין אנו 
צריכים לתת מקום לבריות העולם לאכול אותו וליהנות ממנו.
%letter 116
.116 כי נָגע בכף ירך יעקב. וזו טומאה, כי ס"מ טימא את גיד הנשה. 
וממקום טמא אין לנו ליהנות ממנו כלום. ומכ"ש במקום, שצד 
הטומאה, ס"מ, קרב אליו. והתורה אינה אומרת יותר אלא,
%break
כי נגע. כמ"ש, וייגע בכף ירכו. וכמ"ש, וכל אשר ייגע בו הטמא יטמא. 
ללמד, שס"מ טימא אותו מקום בנגיעתו. 
%break
%H זוהר במדבר, פרשת שלח לך, המרגלים. עמ' 147
%break
%H המרגלים
%letter 59
.59 ויעלו בנגב. שבני אדם עולים בתורה בנגב, בלב עצל, כמי 
שמשתדל בחינם ביבֵשוּת, שחושב שאין בה שכר, הוא רואה, שעושר 
עוה"ז אבד בגללה, הוא חושב שהכול הוא אבוד. בנגב, הוא כמ"ש, 
חרבוּ המים. ומתרגמים, נְגיבוּ.
%letter 60
.60 ויבוא עד חברון. שבא להתחבר עם התורה, קורא ולומד בה. ושָׁם 
אחימַן שֵׁשַׁיי ותַלמַיי ילידי הענק. רואה שם הרבה חילוקים, טמא 
וטהור, אסור ומותר, עונש ושכר. אלו הם דרכי התורה, דקדוקי 
התורה. ילידי הענק, שנולדו מצד הגבורה.
%break
כי אחימן, הוא אותיות, אחי מן. אח, פירושו ראָיה. מן, כמו מִנַיין. 
שמדייק למצוא ראיה על כל דבר. וזהו דקדוקי תורה. ששיי, לשון 
ששון, כמו שישו, שכר התורה. ותלמיי, מלשון תלמֵי השדה, חילוקי 
התורה, טמא טהור ועוד, כמו תלמים תלמים.
%letter 61
.61 וחברון שבע שנים נבנתה לפני צועַן מצרים. וחברון שבע שנים 
נבנתה, הם שבעים פנים לתורה. שבעים פנים יש לתורה. ז"א, שיש לו 
ו"ק חג"ת נה"י, ומלכות, שהם שבע ספירות. כל אחת כלולה מע"ס, 
הם שבעים. וחברון זו התורה, משום שמי שמשתדל בה, נקרא חבר.
%break
לפני צוען מצרים. יש תורה כנגד תורה. תושב"כ ז"א, ותשבע"פ 
מלכות. וחברון, תשבע"פ, מלכות, יצאה מתושב"כ, מז"א. כמ"ש, אמור 
לחכמה, אחותי את. 
%break
וזו נבנתה שבע שנים, שהם שבע ספירות חג"ת נהי"מ, שמשום זה 
נקראת בת שבע. לפני צוען מצרים. כמ"ש, ותֵרֶב חכמת שלמה, שהיא 
מלכות, מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים.
%break
הזוהר מביא ראָיה, שמלכות יצאה מז"א, מהכתוב, אמור לחכמה 
אחותי את. כי חכמה זו, היא מלכות, שנקראת חכמה תתאה. ולפי 
שנשמות ישראל יצאו מז"א, וגם המלכות יצאה מז"א, ע"כ אומר 
הכתוב, שתאמר לחכמה שהיא אחותך. הרי שהמלכות יצאה מז"א.
%break
וכתוב, וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים, כי מצרים היא 
הלעומת של החכמה, שהיא חכמה דקליפות. וחברון, מלכות, נבנתה 
בשבע ספירות מז"א, כנגד הלעומת שלה, שהיא צוען מצרים 
שהתרוקנה, ואין לה בניין. כי כשקמה הקדושה, נופלת הס"א.
%page 148
%letter 62
.62 ויבואו עד נחל אשכול. אלו הם דברי אגדה ודרוש, התלויים מצד 
האמונה, המלכות, כי דרשות ואגדות תלויות בתורה וסובבות אותה, 
כמו ענבים באשכול.
%break
ויכרתו משם זְמורה ואשכול ענבים אחד. למדו משם ראשי פרקים, 
ראשי דברים. אלו שהם בני אמונה, שמחים בדברים, והדברים 
מתברכים בתוכם, ומסתכלים שהם שורש אחד ועיקר אחד, ולא נמצא 
בהם פירוד.
%break
אלו שאינם נמצאים בני אמונה, ואינם לומדים תורה לשמה, עושים 
האמונה, המלכות, בפירוד מז"א, כי פוגמים בזיווג ז"א ומלכות, שהם 
תושב"כ ותשבע"פ, משום שאינם מאמינים, שהם עיקר אחד ושורש 
אחד.
%break
ויישאוהו במוט בשניים. עשו פירוד בין תושב"כ לתשבע"פ, ומחשיבים 
אותם לשניים. במוט, הוא כמ"ש, אל ייתן לַמוט רגלךָ.
%break
ומן הרימונים ומן התאנים. שמו אלו הדברים לגמרי לס"א, לצד המינים 
ולצד הפירוד. כי רימונים, מלשון מינים. תאנים, מלשון אִינה, כמ"ש, 
וה' אִינה לידו, שהוא מקרה, שאינם מאמינים בהשגחה, ואומרים על 
הכול, מקרה הוא, ומפרידים הקב"ה מהעולם.
%letter 63
.63 כתוב, וישובו מִתוּר הארץ. וישובו, שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך 
האמת, שאמרו, מה יצא לנו. עד היום לא ראינו טוב בעולם, עמלנו 
בתורה והבית ריק. וישבנו בין הירודים שבעם. ולעולם ההוא מי יזכה, 
ומי יבוא לתוכו. מוטב לנו, שלא היינו יגעים כל כך.
%break
ויספרו לו ויאמרו, באנו אל הארץ אשר שלחתנו. הרי עמלנו ולמדנו, 
כדי לדעת חלק העולם ההוא, כמו שיעצת לנו. וגם זבת חלב ודבש 
היא, טוב הוא עולם העליון, כמו שידענו בתורה, אבל מי יכול לזכות 
בה.
%letter 64
.64 אֶפס כי עז העם היושב בארץ. עז, הוא העם שזכה לעולם ההוא, 
שלא החשיב כל העולם כלל, לעסוק בו, כדי שתהיה לו עשירות גדולה. 
מי הוא שיוכל לעשות כן, שיזכה בה? 
%break
ודאי, אפס כי עז העם היושב בארץ. מי שרוצה לזכות בה, צריך שיהיה 
עז בעשירות. כמ"ש, ועשיר יַענה עזות.
והֶעָרים בצוּרות גדולות מאוד. צריך שיהיו לו בתים מלאים כל טוב, 
שלא יחסר בהם כלום.
%break
וגם ילידי הענק ראינו שם. שצריכים גוף חזק גיבור כארי, משום 
שהתורה מתישה כוחו של אדם, בעוסקו באיסור והיתר, טמא וטהור, 
כשר ופסול. מי יוכל לזכות בה?
%letter 65
.65 ועוד כתוב, עמלק יושב בארץ הנגב. שאם יאמר האדם שאפילו 
בכל זה, יזכה להתגבר, עמלק יושב בארץ הנגב. הרי יצה"ר הקטגור, 
המקטרג על האדם, נמצא תמיד בגוף.
%break
והחִיתי והיבוּסי והאֱמורי יושב בהר, והכנעני יושב על הים ועל יד 
הירדן. כמה מקטרגים נמצאים שם, שלא יוכל אדם להיכנס לעולם 
ההוא כלל. מי יזכה לו, ומי ייכנס בתוכו?
%break
בדברים אלו, ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בוא אל הארץ. משום 
שהוציאו שם רע עליה. כמ"ש, ויוציאו את דיבת הארץ.
%letter 66
.66 אם חפֵץ בנו ה', והביא אותנו אל הארץ הזאת ונְתָנה לנו. זה אמרו 
בני האמונה. כיוון שאדם משתדל ברצון הלב להקב"ה, יזכה בה. כי 
הקב"ה אינו רוצה ממנו אלא הלב, 
%break
ושישמרו אותו הרושם הקדוש, שהוא ברית הקודש, כמ"ש, ועַמךְ כולם 
צדיקים, לעולם יירשו אָרץ. שומרים הברית, הנקראים צדיקים.
%page 149
%letter 67
.67 אך בה' אל תמרודו. אבל צריכים שלא למרוד בתורה. כי התורה 
אינה צריכה עשירות, ולא כלי כסף וזהב.
%break
ואתם אל תירְאו את עם הארץ. כי גוף שבור, אם יעסוק בתורה, ימצא 
רפואה בכל. כמ"ש, רִפאוּת תהי לשׁורֶךָ, ושיקוי לעצמותיך. וכתוב, ולכל 
בשרו מַרפא. 
%break
וכל המקטרגים שיש על האדם, מתהפכים לו לעוזרים. והם מכריזים, 
פנו מקום לפלוני, עבד המלך. שמישהו לא יעכב אותו מלבוא אל המלך 
לשַׁמשו.
%letter 68
.68 אל תיראו את עם הארץ כי לַחְמֵנו הם. הם המקטרגים, בעצמם 
מזמינים מזון בכל יום לאלו שעוסקים בתורה. כמ"ש, ואת העורבים 
ציוויתי לכלכלך. וכתוב, והעורבים מביאים לו לחם ובשר. ואע"פ 
שהעורבים הם עופות טמאים מס"א, היו מכלכלים אותו.
%break
סר צילָם מעליהם וה' איתנו. צילם זהו כוח דין הקשה שבהם, שסר 
והתבטל. סר, משום שה' איתנו, אל תירָאוּם. כל כוחם התבטל משום 
התורה. 
%break
אשרי חלקם של אלו העוסקים בתורה לשמה, כי הם מתקשרים 
בהקב"ה ממש. ונקראים אחים ורֵעים. כמ"ש, למען אחיי ורעיי, אדבְּרה 
נא שלום בָּך.
%letter 69
.69 ויבואו עד נחל אשכול, ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד. 
כרתו את האשכול, באו להעלות אותו עליהם, ולא יכלו. באו להסיע 
אותו ממקומו, ולא יכלו. 
%break
באו יהושוע וכלב, לקחו אותו, והעלו אותו, והזדקף על ידיהם. כמ"ש, 
ויישאוהו במוט בשניים. בשניים, בשני היחידים, שלא חטאו, שהם 
יהושוע וכלב.
%break
זמורה, מה נצרך להם? אלא האשכול היה תלוי עליו, ובעוד שהיה 
מחובר במקומו, נקרא זמורה. אח"כ, שכרתו אותו, נקרא מוט. כמ"ש, 
ויישאוהו במוט, שפירושו, אותו שכרתו מהעץ.
%letter 70
.70 מכאן, שראו שהם יכלו לקחת האשכול והאחרים לא יכלו, ידעו 
יהושוע וכלב, שהם ראויים להיכנס לארץ, ושיהיה להם בה חלק 
ונחלה. בעוד שהיו הולכים המרגלים, לקחו כולם עצה על יהושוע וכלב, 
שקינאו אותם על שיכלו לקחת האשכול. ולקחו עצה להרוג אותם.
%break
קם כלב על הפרי, אמר, פרי פרי, אם בגללך אנו נהרגים, מה אנו 
בחלקך? מיד האשכול הֵקֵל את עצמו, שיוכלו כולם לשאת אותו, ונתנו 
להם האשכול.
%letter 71
.71 אלא לא נתנו האשכול לאחרים, שהרי כתוב, ויישאוהו במוט. 
וכתוב, בשניים. שמשמע שניים המצוינים, ובכולם לא היו שניים 
כמוהם. ומכאן למד יהושוע, אח"כ לשלוח רק שניים מרגלים. כמ"ש, 
וישלח יהושוע בן נון מן השיטים שניים אנשים מרגלים. 
%break
וכשהגיעו יהושוע וכלב אל ישראל, נתנו את האשכול למרגלים. והם 
נשארו, ולא אמרו בתחילה לישראל כלום, כי רק המרגלים אמרו, וזה 
פִּריה, כי עשו עצמם שִׁירַיים.
%letter 72
.72 כשהמרגלים הגיעו לאלו הענקים, היו שמים המטה של משה 
לפניהם, וניצלו. ובזכות המטה ניצלו. ולא שהענקים עזבו אותם, אלא 
באו לתפוס אותם, והיו שמים לפניהם את המטה, וניצלו מהם.
%letter 73
.73 ג' שמות נקראו: נפילים, ענקים, רפאים. וכולם האריכו ימים. 
נפילים, נקראו תחילה, בעת שהפילו אותם משמיים, ואחר שהתחברו 
בבנות האדם, והולידו מהם, נקראו הבנים, ענקים. ואח"כ שהיו הולכים 
ומשוטטים בעוה"ז, והרפו עצמם מהעולם שלמעלה, נקראו רפאים.
%page 150
%letter 74
.74 כתוב, הרפאים יחולָלו. רפאים ייחשבו אף הם כענקים. רפאים 
לשון רפיון. משום שענקים באו מצד המלאכים ומצד בנות האדם. 
ונעשו מיואשים יותר להיות בארץ. כעין זה הרפאים, שיצאו ונולדו 
מהענקים, 
%break
התייאשו עוד יותר, עד שהרפו את עצמם לגמרי מלמעלה. והיו 
מאריכים ימים. וכשנחלשו, נחלש ומת חצי גופם, וחצי הגוף עמד חי, 
מחמת שהיו חציָם ממלאכים, שאינם מתים, וחצים מבני אדם, 
שמתים.
%break
כיוון שחצי גופם היה מת, היו לוקחים עשב מעשבי השדה, סם המוות, 
ושמו לפיהם, ומתו. ומשום שהם רוצים להרוג את עצמם, נקראים 
רפאים, ע"ש שמרפים את עצמם מהחיים. היו משליכים עצמם בים 
הגדול וטבעו ומתו. כמ"ש, הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם.
%letter 75
.75 אם היו ישראל נכנסים לארץ תחת סימן לשון הרע של המרגלים, 
לא היה עומד העולם אפילו רגע אחד. האומן של לשון הרע, השורש 
שלו, הוא נחש. כשבא נחש על חוה בחטא של עצה"ד, הטיל בה 
זוהמה, הטומאה שלו, 
%break
שכל החטאים של בני אדם באים מזוהמה זו. ועל כולם מחל הקב"ה, 
חוץ מלשון הרע. כי כתוב, אשר אמרו ללשוננו נגביר, שפתינו איתנו, מי 
אדון לנו.
%letter 76
.76 מה עשתה לשון הרע של המרגלים? שגזר הקב"ה על אבותינו, 
שלא ייכנסו לארץ. ואלו שאמרו לשון הרע, מתו. ונגזרה בכייה לדורי 
דורות, שבאותו יום נחרבו ב' המקדשים. 
%break
כיוון שהוציאו לשון הרע על הארץ הקדושה, כאילו הוציאו על הקב"ה. 
משום זה קינא הקב"ה על זה, ועמדו ישראל להתכלות מהעולם, לולא 
תפילתו של משה.
%letter 77
.77 ויספרו לו ויאמרו, באנו אל הארץ אשר שלחתנו. ויספרו לו ויאמרו, 
כלומר, שכל אחד פירש הדבר בפני עצמו. בכל מקום שכתוב, ויגידו, 
רומז על חכמה. ויאמר, היא אמירה בלבד. 
%break
ויאמרו, פירושו, הרהור הלב. ויאמרו, נתינת פקודה. ויספרו, פירושו, 
פירוש הדברים. שכל אחד פירש הדברים.
%letter 78
.78 באנו אל הארץ. באנו, נכנסנו שם בארץ ההיא, שהיית משבח בכל 
יום, והיית אומר שאין כמוה. וגם זבת חלב ודבש היא. מי שרוצה לומר 
שקר, אומר בתחילה דבר אמת, כדי שיאמינו לכזביו. וע"כ אמרו 
תחילה, וגם זבת חלב ודבש היא.
%letter 79
.79 אמרו, באנו אל הארץ, שהיית משבח אותה בכל יום, ואמרת, שאין 
כמוה, וגם זבת חלב ודבש היא, והרמתָ שבחה על כל הארצות. ואינו 
כן, כי זה פִּריה, כי אשכול אחד מהקטנים כרתו, והראו להם. 
%break
אמרו, אם ארץ זו מנחיל הקב"ה לישראל, וסבלו עליה כל אלו הצרות 
והיגיעות, הרי בארץ מצרים יש אשכולות ופירות הארץ החשובים מהם 
פי שניים.
%letter 80
.80 אפס כי עז העם היושב בארץ. אמרו, כי דרך העולם היא, 
שהגיבורים עורכי מלחמה יושבים מחוץ לערים, לשמור הדרכים. וכאן 
אפילו יושבי העיר הם חזקים, גיבורים. 
%break
והעָרים בצוּרות. שאפילו כל מלכי העולם יתאספו עליהן, לא יוכלו 
לעשות בהן משהו קלקול.
%break
כל מה שאמרו, בלשון הרע אמרו, והקשה מכולם הוא, כמ"ש, עמלק 
יושב בארץ הנגב. בדומה לאדם, שנשך אותו נחש, כשרוצים לאיים 
עליו, אומרים לו, הרי נחש כאן.
%page 151
%letter 81
.81 ודאי זה קשה מכל מה שאמרו, שאותו העורך מלחמה עם הכול, 
הנה נמצא כאן. ובאיזה מקום? בארץ הנגב, שדרך שם נכנסים לארץ. 
מיד, 
%break
ותישא כל העדה וייתנו את קולם, ויבכו העם בלילה ההוא. שקבעו 
בכייה לדורות לעולם באותו לילה, שהיה ליל תשעה באב, שבו נחרבו 
ב' המקדשים.
%letter 82
.82 עצה לקחו לעצמם, להוציא שם רע על הכול, על הארץ ועל 
הקב"ה. על הקב"ה, מאין לנו? שכתוב, אפס כי עז העם. שפירושו, מי 
יכול להם? כי עז העם, שאפילו הקב"ה לא יוכל להם. 
%break
והוציאו שם רע על הקב"ה. וכתוב, עמלק יושב בארץ הנגב. אז גרמו 
כל זה. ורצה הקב"ה לכלות אותם מהעולם. כמ"ש, ויאמר להשמידם, 
לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו.
%break