ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author חגי ישראל
%book ראש השנה 2020
%break
%H ראש השנה - קטעים נבחרים מהמקורות
%break
%H הפגם של חטא של עץ הדעת
%break
%letter 1
1. צריכים להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה של 
טוב ומטיב. ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל החטאים 
שאדם עושה. כי מכח העוון הראשון של אדם הראשון, נמשך, שהאדם 
הוא בבחינת אהבה עצמית. 
%break
וממילא אין הוא מסוגל לקבל על עצמו את עול האמונה. נמצא, שהכל 
נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת אהבה עצמית. 
וזה גרם להדורות הבאים אחריו, שיש להם כבר עבודה של ענין 
אמונה בפשטות. 
%break
היות שבזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל  עליו הצמצום 
וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול 
להאמין בה', אלא למעלה מהדעת, שהרצון לקבל גורם לו בחינת 
כפירה. 
%break
נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, 
שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה 
אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות 
באופן פרטי. 
%break
שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא 
האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", 
%break
שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם 
של חטא של עץ הדעת.
%S (הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)
%break
%H אתם עשיתם אותי
%break
%letter 2
2. הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו 
שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את 
ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, 
%break
ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל 
עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות 
הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא 
השולט על העולם. 
%break
נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת 
שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא 
שהאדם עושה את ה' למלך עליו. כי כל זמן שהאדם לא בא לידי 
הרגשה כזאת, נמצא שמלכותו של ה' היא בהסתרה. 
%break
וזה שאנו אומרים: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", היינו 
שיתגלה כבוד מלכותו עלינו. וזה כל התיקון שמוטל עלינו לעשות 
בעולם הזה, ועל ידי זה ממשיכים כל טוב בעולם, 
%break
שכל ההשפעות שלמעלה נמשכות בזה שעוסקין בתורה ומצוות 
בכוונה להמשיך מלכותו יתברך עלינו.
%S (הרב"ש. אגרת ע"ו)
%break
%H אני לדודי ודודי לי
%break
%letter 3
3. כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, 
מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל 
אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה 
נקרא בחינת דביקות. 
%break
ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן 
בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע. וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני 
רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה 
מטעם שינוי צורה. 
%break
מה שאין כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו 
התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת 
להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת 
לפועל. ובזה יש לפרש מה שכתוב "אני לדודי". 
%break
כלומר בזה שה-אני מבטל את הרצון לקבל שלי לה', בבחינת כולו 
להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי". זאת אומרת, ודודי, שהוא הקב"ה, 
לי, שהוא משפיע לי את הטוב והעונג, שישנו במחשבת הבריאה. 
%break
כלומר, מה שהיה מקודם בחינת הסתר וצמצום, נעשה עכשיו לבחינת 
גלוי פנים, היינו שנתגלה עתה מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%H דעת בעלי בתים הפוכה מדעת תורה
%break
%letter 4
4. הנה כעת חודש אלול ומקובל בעולם שגם אנשים פשוטים דהיינו 
בעלי-בתים זאת אומרת שיש להם דעת בעלי-בתים - גם כן עוסקים 
בעניני תשובה. ומהו ההבדל בין בעלי-בתים לבני תורה. 
%break
ההבדל הוא בזה: "בעל הבית" נקרא מי שרוצה להרגיש את עצמו 
שהוא בעל-בית בעולם, היינו שתתגדל מציאותו בעולם, דהיינו שהוא 
עצמו יזכה לאריכות ימים וגם שהרכוש שלו יתגדל ויתרבה, המכונה 
קיום מציאות. 
%break
ויש בחינת "בני תורה", שהם עוסקים רק בענין ביטול המציאות. שהוא 
עצמו רוצה להבטל לה' וכל זכות קיומו בעולם הוא רק מחמת שה' 
רוצה בכך, והוא מצידו רוצה להבטל, 
%break
וכן כל קניני רכושו גם כן הוא רוצה להביא קרבן לה' ומה שהוא עוסק 
בהשגת רכוש הוא מטעם שרצון ה' הוא בכך. וזה ענין שאומרים 
שדעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה. 
%break
שדעת תורה הוא ביטול המציאות ודעת בעלי-בתים הוא קיום 
המציאות.
%S (הרב"ש. אגרת ס"ה)
%break
%H ראש השנה
%break
%letter 5
5. ענין ראש השנה הוא התחלה חדשה, היינו שהאדם מתחיל לבנות 
בנין מחדש. וזהו כמו שאמרו חז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו כאילו 
חציו חייב וחציו זכאי. 
%break
עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף 
זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו 
לכף חובה".
%S (הרב"ש. אגרת ל"ד)
%break
%letter 6
6. "ראש השנה" נקרא תחילת יצירתו של האדם, היינו כמו שאמרו 
חז"ל שמכריזים על הטיפה חכם, טיפש וכו'. "גשמים", היינו כוחות 
הגשמיים שלו, זאת אומרת אם יהיה לו מוח קטן או גדול, לב קטן או 
לב גדול, רצון קטן או רצון גדול, וכדומה. 
%break
ואם האדם הולך בדרך הטוב, כשנתגדל להוסיף עליו אי אפשר, היינו 
לעשות לו מוח ורצון יותר גדול, מטעם שכבר נקצב לו בעת יצירתו, 
אלא שכל שכלו וכל מרצו משתמש בהם רק במקום הקדושה והצורך. 
%break
וזה כבר מספיק לו להגיע לידי מדרגה שיוכל לזכות לגילוי אור ה', 
ולהדבק בו באמת, ולקבל כחלקו בעולם הבא. ואם להאדם בתחילת 
יצירתו הוקצבו לו מוח גדול ורצון חזק, אבל אם אינו הולך בדרך הטוב 
והישר, אזי הוא משמש בהם שלא לצורך, 
%break
כענין שהקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמן על הארץ שאינה צריכה 
להם. ואם כן לא מועילים לו כל הכוחות הטובים שנתנו לו בזמן 
יצירתו, היינו שהיה יכול להיות בקי בש"ס ופוסקים, ולא יזכה 
לשלימות הנרצה, הנקרא דביקות בו יתברך. 
%break
היוצא מזה, שאין להאדם להתרעם אם הוא אינו בעל כשרון כמו שאר 
חבריו, כי לא זה הקובע, כי העיקר הוא להיות צדיק, 
%break
ורק אז הוא מנצל את כל הכוחות שלו שילכו למטרה האמיתית, ולא 
משחית את כוחותיו לבטלה, אלא כוחות יגיעתו מתחברים ונכנסים להקדושה.
%S (הרב"ש. רשומה 882. "ראש השנה")
%break
%H ראש השנה הוא זמן הדין שדנין העולם
%break
%letter 7
7. ראש השנה הוא זמן הדין שדנין העולם, בין לטוב או חס ושלום 
להיפוך. וראש נקרא בחינת שורש, שמשורש זה יוצא הענפים. ותמיד 
הענפין נמשכים לפי מהות השורש, כי משורש של תפוחי זהב לא 
ימשך ענפים של תפוחי-עץ. 
%break
והשורש והראש שהאדם מסדר לעצמו בתחילתו, כן הולך וממשיך את 
סדר החיים שלו, שהשורש הוא כל היסוד שעליו נבנה כל הבנין. וענין 
הדין שדנין את האדם בראש השנה, היינו האדם בעצמו הוא השופט 
והדיין, והוא והמוציא לפועל. 
%break
כי האדם הוא הדיין, ומוכיח, ויודע ועד. וזה על דרך שאמרו חז"ל, יש 
דין למטה אין דין למעלה.
%S (הרב"ש. אגרת כ"ט)
%break
%letter 8
8. האדם הוא השופט והוא צריך לדון ולהכריע עם מי הצדק. היינו, 
שהיצר הרע טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג 
ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר הרע; וכמו כן היצר-טוב טוען 
כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, 
%break
שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר-טוב. 
ובזמן שהאדם רוצה לעשות את הדין ולבחור בטוב - אז נשאלת 
השאלה למה הוא צריך לבחור בהטוב ולומר שהצדק עם היצר הטוב? 
%break
ואין לומר שבשביל שיקבל שכר בעולם הבא, הלא אמרו: "אל תהיו 
כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". אלא האדם צריך 
לבחור בטוב בשביל גדלותו של ה' יתברך, 
%break
וכמו שכתב הזהר הק' שצריכין לעבוד את ה' "בגין דאיהו רב ושליט 
וממלא כל עלמין וסובב כל עלמין", היינו שעיקר יסוד עבודתו הוא 
מטעם רוממות ה' יתברך. היוצא מזה שבזמן שהאדם עושה את הדין 
הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה', נמצא שעל ידי הדין מתגבה הקב"ה. 
%break
ואז לאחר שהאדם כבר עשה את הבחירה בטוב - לא מטעם שכר, 
הקב"ה כבר יכול לתת לו כל מתנותיו ולא יהיה נהמא דכסופא, ואז 
הקב"ה משרה את קדושתו, היינו שנותן כבר להרגיש את הקדושה.
%S (הרב"ש. אגרת מ"ט)
%break
%H ראש השנה הוא ענין בנין המלכות
%break
%letter 9
9. ראש השנה, הנקרא "ימים נוראים", כמו שאומר האר"י הקדוש, 
שראש השנה הוא ענין בנין המלכות, הנקראת "מידת הדין". ו"מלכות" 
נקראת, שכל העולם הולכים לפי בחינתה, היות שמלכות נקראת 
"כנסת ישראל", שבה כלולים כל השישים רבוא נשמות ישראל. 
%break
שכל עבודת של ראש השנה היא לקבלת עול מלכות. לכן אנו 
מתפללים "מלוך על כל העולם כולו בכבודך". כלומר, שהמלכות 
שצריכים לקבל ולהמליך עלינו את מלכותו ית', שלא תהיה לה צורה 
של שכינתא בעפרא, אלא צורה של כבוד. 
%break
לכן אנו מתפללים בראש השנה "וכן תן כבוד לעמך". היינו, שאנו 
מבקשים, שה' יתן לנו, שנרגיש בחינת כבוד שמים. היות שראש 
השנה היא בחינת מלכות שמים, שהיא בבחינת שכינתא בעפרא. 
%break
לכן ראש השנה הוא הזמן, שאנו צריכים לבקש מה', שנרגיש את 
הכבוד שמים, כלומר שמלכות שמים תהיה בכבוד אצלנו. והיות בזמן 
שאנו רוצים לבקש את המלכות שמים, שתהיה מגולה על כל העולם, 
%break
היינו שתהיה "מלוא כל הארץ כבודו", מורגש בכל העולם, כמו שכתוב 
"ויאתיו כל לעבדיך". ותפלה זו נוהגת הן בכלל והן בפרט. זאת 
אומרת, היות ש"האדם הוא עולם קטן", אם כן הוא נכלל מכל העולם. 
%break
שאז אנו מבקשים, שלא תישאר בתוך הגוף שלנו שום בחינת רצון 
לעבוד בשביל תועלת עצמו. והן בכלל העולם, היינו שיהיה "מלוא 
הארץ דעה את ה'". ועל דרך זו נוהג כל התפלות של ראש השנה, הן תפלות כלליות.
%S (הרב"ש. מאמר 45 "מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה" 1990)
%break
%letter 10
10. אנו אומרים בתפילת ראש השנה "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". 
ולכאורה זה קשה מאוד להבין, איך מותר להתפלל על כבוד. הלא 
חז"ל אמרו "מאוד מאוד הוי שפל רוח". ואיך אנו מתפללים, שה' יתן לנו כבוד. 
%break
ויש לפרש, שאנו מתפללים, שה' יתן כבוד ה' לעמיך. היות שאין לנו 
כבוד ה', אלא "עיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה", שזה נקרא 
"שכינתא בעפרא", ואין לנו את החשיבות האמיתית בענין "עשה לך רב", 
%break
לכן ב"ראש השנה", שאז הזמן לקבל על עצמנו מלכות שמים, אז אנו 
מבקשים מה', שיתן לנו "כבוד ה' לעמיך", ש"עם ישראל" ירגישו את 
כבוד ה'. ואז נוכל לקיים את התורה ומצות בשלימות. לכן יש לומר 
"ובכן תן כבוד ה' לעמיך". 
%break
זאת אומרת, שהוא יתן כבוד ה' לעם ישראל. ואין הפירוש, שיתן כבוד 
ישראל לעם ישראל. אלא שה' יתן כבוד ה' לעם ישראל. כי רק זה חסר 
לנו, שנרגיש את חשיבותו וגדלותו, את ענין הדביקות בה'.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "עשה לך רב וקנה לך חבר - א" 1985)
%break
%H אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת
%break
%letter 11
11. צריך האדם לעורר לבבו דוקא לתשובה ולהכניע עצמו מפני 
בוראו, לקבל עול מלכותו עליו באהבה רבה, ועל ידי זה מתעורר 
אהבת העליון עליו, כמו שנאמר "מרחוק ה' נראה לי" וזה הוא בראש 
השנה, שהעליון רחוק מישראל מצד המשפט, והאדם רחוק מצד הפירוד. 
%break
אמנם האדם אינו יכול לעמוד על זה בעצמו בימי המשפט, רק בתוך 
כלל ישראל, וכשיכלול את עצמו בתוך הכלל, כי דבר זה זכות היא 
לישראל, מה שנראים לפניו ית' בכלל "ואהבת עולם אהבם ומושך חסד עליהם". 
%break
אבל אדם פרטי שאינו כולל עצמו בתוך כלל ישראל, אינו מושפע 
ממרום מאהבת הכלל. ועל זה אמר הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" 
ממש, כי אהבת ישראל מושפע משפע אהבת המקום לישראל, ובפרט בימי הדין ומשפט. 
%break
ואם לא יכלול את עצמו בתוך כלל ישראל, יכול להיות ח"ו בסכנה. 
ולזה אמרה השונמית "בתוך עמי אנכי יושבת" כמבואר בזוה"ק, דאותו יום ראש השנה היה. 
%S ("קול שמחה". אגרות)
%break
%letter 12
12. אומרים בתפילת ראש השנה: "ויעשו כולם אגודה אחת" - אזי 
יהיה יותר בנקל "לעשות רצונך בלבב שלם". כי בזמן שאין אגודה 
אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, אלא חלק מהלב נשאר לתועלת 
עצמו ולא לתועלת הבורא. 
%break
כמו שמובא במדרש תנחומא: "אתם נצבים היום - מה היום מאיר 
פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור 
עולם, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם. אימתי? בזמן שתהיו כלכם 
אגודה אחת, שנאמר: חיים כלכם היום. 
%break
בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם 
בבת אחת? ואילו נוטלן אחת אחת אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא 
שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: בימים ההמה 
ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל המה ובני יהודה יחדיו וכו'. 
%break
כשהן אגודים מקבלין פני שכינה". הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא 
תחשבו שענין "חבורה" הוא ענין של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, 
שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה.
%S (הרב"ש. אגרת ל"ד)
%break
%letter 13
13. הוקבע יום הדין בתשרי, להיותו ימי רצון, אשר נתרצה הקב"ה 
למשה רבינו ע"ה, ואותו הרצון מתעורר עלינו בעת הזאת בכל שנה 
ושנה. עם כל זאת הוא זמן המשפט, וצריך להתעורר לתשובה שלימה 
יותר ויותר מכל השנה. 
%break
ועיקר התשובה, להתאחד עם כל אחד ואחד באהבה ובלב אחד, 
לעבוד ה' ולהטות שכם אחד, ועל ידי זה מתעורר עולם התשובה 
ועולם הרחמים ועולם הרצון. וזה רמז באומרו "וכולם נסקרים בסקירה אחת". 
%break
פירוש, שצריך להתדבק ולהתקשר זה לזה, ושנהיה נסגרים זה לתוך 
זה בלב כל אחד, שנהיה לאגודה אחת לעבוד ה' בכל לב.
%S (מאור ושמש. פרשת כי תצא)
%break
%letter 14
14. העיקר הוא התחברות ואהבה וחיבה באמת בין החברים, זה 
גורם כל הישועות והמתקת הדינים. שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות, 
%break
ועל ידי זה מסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים, ונתגלה בעולם 
רחמים גמורים וחסדים מגולים, על ידי התחברות.
%S (מאור ושמש. פרשת דברים)
%break
%letter 15
15. קודם תקיעת שופר בבכיה רבה ובצעקת הלב, שיהיו כולם 
באחדות. ואמר "עלה אלקים בשופר", שמדת הדין מתעלה מהם ולא 
יחול ח"ו על ישראל כלל. ובמה? - בתרועה. 
%break
אם יהיו כל ישראל - בריעות וחבורה אחת, יהיו הדינים מתמתקים בשרשם. 
%S ("קול שמחה". אגרות)
%break
%H ראש השנה נקרא בחינת יום טוב אע"פ שהוא דין
%break
%letter 16
16. ראש השנה ויום הכיפורים למה נקרא בחינת יום טוב, אף על פי 
שהוא דין. שעיקר הדין הוא מצד השלימות שמתגלה בזמנים הללו, 
ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא 
וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה. 
%break
שענין תשובה הוא השבת את רצון לקבל לרצון להשפיע, שעל ידי זה 
חוזרים ומתדבקים במקורם העליון, וזוכין לדביקות הנצחי. ואזי יכולים 
לקבל את השלימות המתגלה בימים הנוראים, מפני שמזונותיו קצובים 
בראש השנה, היינו שמתגלה את אור החכמה והשלימות והבהירות. 
%break
אלא שצריכין להכין כלים שיהיו מוכשרין לקבל, היינו את בחינת אור 
דחסדים שצריכים להמשיך, שזהו בחינת תשובה והתעוררות 
הרחמים, בסוד "מה הוא רחום אף אתה רחום". שכן אזי נוכל לקבל 
את כל השלימות על צד הטהרה. 
%break
וזה ענין שנקרא יום טוב מסיבת התגלות השלימות. וזה ענין "תקעו 
בחדש שופר בכסה ליום חגנו", שענין שופר מלשון "שפרו מעשיכם", 
מפני שיש עכשיו כסא להלבנה, היינו בחינת הסתרה.
%S (הרב"ש. אגרת כ"ג)
%break
%H מלכויות זכרונות ושופרות
%break
%letter 17
17. על מלכויות זכרונות שופרות דרשו חז"ל, "מלכות כדי שתמליכוני 
עליכם, זכרונות כדי שתעלה זכרונותיכם לפני, ובמה?- בשופר" [...] 
ענין "מלכות, היינו שתמליכוני עליכם", היינו שפעולת שאנחנו נתפעל 
מזה, זאת אומרת שאנחנו נקבל על עצמנו קבלת עול מלכות שמים. 
%break
אבל אנחנו רואים, שתיכף אחרי הקבלה אנחנו שוכחים מהקבלה. אזי 
נותנין לנו עצה, "כדי שתעלה זכרונותיכם לפני", היינו לפני ה'. זאת 
אומרת, כל הזכרון שיש לנו צריך שיפעול רק לזכור את ה'. "ובמה?- בהשופר". 
%break
האר"י מפרש שופר, היינו שופרא דאמא, שופרא דבינה. שופרא 
פירושו יופי, ו "יופי" הוא בחינת חכמה הנמשך מבינה השבה להיות 
חכמה. שעל ידי זה שהאדם מאמין שכל היופי והחשיבות יש בבחינת 
חכמה, שבה נכללים כל התענוגים, אלא מה שחסר רק תיקונים, 
%break
אזי בדבר טוב האדם רוצה לזכור. לכן אנחנו צריכים להאמין כל 
הדברים הוכן בעדנו, אזי נזכה לבחינת זכרון ולא לשכוח את ה' אף לרגע.
%S (הרב"ש. אגרת י"א)
%break
%H כתיבה וחתימה טובה
%break
%letter 18
18. בעבודת ה' נקרא "כתיבה" שחור על גבי לבן, היינו מה שהאדם 
עוסק בתורה ומצוות נקרא שהוא כותב על לוח לבו, זאת אומרת 
שהמעשים מה שהאדם עושה נכתבים. ורוצים שהכתיבה תהיה 
"לטובה", היינו מעשים טובים. 
%break
והחתימה, היא הכוונה המעידה על עצם המכתב, היינו שהכוונה 
מעידה על מצוות של מי הוא מקיים. פירוש, אם כוונתו בקיום המצוות 
הוא לשם שמים, או חס ושלום לא. נמצא, שהכתיבה, היינו המצוות 
ומעשים טובים, זה נקרא כתיבה טובה, 
%break
היינו שיכול להיות להיפך, שעושה מעשים רעים חס ושלום. נמצא 
מקודם צריכים להיות מעשים טובים, שהם קיום תורה ומצוות בתכלית 
הפשטות. ואחר כך בא ענין של הכוונה, הנקרא לכוון שהכל יהיה לשם שמים. 
%break
כי בלי תשומת לב, עוד לא ידע האדם לשם מי ולצורך מי הוא מקיים 
תורה ומצוות, יכול להיות שכל כוונתו היא שלא לשם שמים. 
%break
לכן אומרים, "כתיבה וחתימה טובה", היינו מקודם צריך להיות מעשה, 
המכונה "גוף", ואחר כך כוונה הנקראת "נשמה".
%S (הרב"ש. רשומה 879. "כתיבה וחתימה טובה")
%break
%letter 19
19. כתוב (ראש השנה טז ב'): "צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין 
לאלתר לחיים; רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה". 
כלומר, שהאדם בעצמו צריך לומר באיזה ספר הוא רוצה שירשמו את 
שמו, אם בספרן של צדיקים, 
%break
היינו שרוצה שיתנו לו את הרצון להשפיע, או לא. היות שיש לאדם 
הרבה בחינות בענין של הרצון להשפיע. כלומר, יש לפעמים האדם 
אומר: "נכון אני רוצה שיתנו לי את הרצון להשפיע, אבל לא לבטל 
לגמרי את הרצון לקבל". 
%break
אלא שהוא רוצה ב' עולמות לעצמו, כלומר שגם הרצון להשפיע הוא 
רוצה להנאתו. אולם בספרן של צדיקים נרשמים רק אלו, שיש ברצונם 
להפוך את כל הכלי קבלה שלו, שיהיו רק בבחינת השפעה, ולא לקבל לעצמו כלום. 
%break
וזהו בכדי שלא יהיה לו מקום לומר, אם היה יודע שהרצון לקבל 
מוכרח להתבטל, לא הייתי מתפלל על זה. לכן הוא צריך לומר בפה 
מלא מה כוונתו, בזה שירשמו אותו בספרן של צדיקים.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 20
20. יש לדעת שבדרך עבודה "ספרן של צדיקים" ו"ספרן של רשעים" 
נוהג באדם אחד. כלומר שהאדם בעצמו צריך לעשות בחירה, ולדעת 
בבירור גמור, מה שהוא רוצה. כי ענין "רשעים" ו"צדיקים" מדברים בגוף אחד. 
%break
לכן האדם צריך לומר, אם הוא רוצה, שירשמו אותו בספרן של 
צדיקים, שיהיה לאלתר לחיים, היינו להיות דבוק בחיי החיים, שהוא 
רוצה לעשות הכל לתועלת ה'. 
%break
וכמו כן כשהוא בא להרשם בספרן של רשעים, ששם נרשמים כל 
אלה, שהם רוצים להיות בחינת מקבלים לתועלת עצמו, הוא אומר, 
שירשמו שם לאלתר למיתה, היינו שהרצון לקבל לעצמו יתבטל אצלו, 
ויהיה אצלו כאילו הוא מת. 
%break
אולם לפעמים האדם מפקפק, כלומר שהאדם לא רוצה, שבפעם אחת 
תיכף יתבטל אצלו הרצון לקבל, כלומר שקשה לו להחליט בפעם 
אחת, שכל ניצוצי קבלה שלו יהיו לאלתר למיתה. היינו שאינו מסכים 
שיתבטלו אצלו כל הרצונות של קבלה בפעם אחת. 
%break
אלא הוא רוצה, שיתבטלו הניצוצי קבלה לאט לאט, ולא לאלתר בפעם 
אחת, כלומר קצת יפעלו הכלי קבלה וקצת כלי השפעה. נמצא, האדם 
הזה אין לו דיעה חזקה וברורה. ודעה חזקה היא, שמצד אחד הוא 
טוען "כלו שלי", היינו כלו לצורך הרצון לקבל. 
%break
ומצד השני טוען "כלו לה'". זה נקרא דיעה חזקה. רק מה האדם יכול 
לעשות, אם הגוף לא מסכים לדעתו, מה שהוא רוצה שיהיה כולו לה'? 
אז שייך לומר, שהאדם עושה כל מה שבידו, שיהיה כלו לה'. 
%break
היינו שמתפלל לה', שיעזור לו, שיהיה בידו להוציא לפועל, שיהיה כל 
רצונותיו בפועל כולו לה'. ועל זה אנו מתפללים "זכרנו לחיים וכתבנו בספר החיים".
%S (בעל הסולם. שמעתי. מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 21
21. מבואר בשולחן ערוך, שהדין, שהאדם צריך לחזור ולעיין 
בהתפילות של ימים נוראים, מסיבת, כשיבוא זמן התפילה, אזי כבר 
יהיה זקן ורגיל בתפילה. והענין הוא, שתפילה צריך להיות בלב, שהוא 
סוד עבודה שבלב. 
%break
היינו, שהלב יסכים למה שהאדם מדבר בפה, ואם לאו, נקרא זה 
רמאות. היינו, שאין פיו ולבו שוים. לכן בחודש אלול צריך האדם 
להרגיל את עצמו בהעבודה העצומה. והעיקר הוא, שיכול לומר 
"כתבנו לחיים". 
%break
היינו בזמן שאומר כתבנו לחיים, שגם הלב יסכים, שלא יהא כחונף, 
שיהיו פיו ולבו שוים, "כי האדם יראה לעינים, וה' יראה לבב".
%S (בעל הסולם. שמעתי. מאמר קכ"ב. "להבין מה שמבואר בשולחן ערוך")
%break
%letter 22
22. בזמן שהאדם צועק "כתבנו לחיים", שפירוש "חיים" הוא בחינת 
להתדבק בחיי החיים, שהוא דוקא על ידי זה, שהאדם רוצה לעבוד 
בבחינת כולו להשפיע, וכל מחשבותיו עבור הנאה עצמית יהיו בביטול גמור. 
%break
ואז, כשמרגיש, מה שהוא מדבר, אזי לבו יכול לפחד, שמא חס ושלום 
יתקבל תפילתו. היינו שלא יהיה לו שום רצון עבור עצמו. ולגבי הנאת 
עצמו מצטייר מצב, בדומה שהוא עוזב את כל תענוגי עולם הזה ביחד 
עם כל הבריות, והחברים, ובני ביתו, וכל קניניו ורכושו. 
%break
ופורש את עצמו ללכת למדבר, אשר אין שם שום, רק חיות רעות. ואף 
אחד לא ידע ממנו וממציאותו. ונדמה בעיניו, כאילו אובד את עולמו 
בפעם אחת, ומרגיש שמאבד עולם מלא חדוות חיים, 
%break
ומקבל על עצמו מיתה מעולם הזה, ומרגיש שהוא כעת מאבד עצמו 
לדעת, בזמן הרגשת הציור הזה. ויש לפעמים, שהס"א עוזרת לו לצייר 
את מצבו עם כל הצבעים השחורים, אז הגוף בועט בתפילה זו. 
%break
ונמצא, שאי אפשר שיתקבל תפילתו, מסיבת שהוא עצמו לא רוצה 
שתתקבל תפילתו. לכן צריך להיות הכנה להתפילה, שירגיל את עצמו 
לתפילה, כאלו שיהיו פיו וליבו שוים. 
%break
וזה יכולין לבוא שהלב יסכים ע"י ההרגל, שיבין שבחינת קבלה נקרא 
פירוד, ועיקר הוא דביקות בחיי החיים, שהוא סוד השפעה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מאמר קכ"ב. "להבין מה שמבואר בשולחן ערוך")
%break
%H יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב
%break
%letter 23
23. אנחנו מבקשים מה' ועושין סימן בליל ראש השנה ואנו אומרים: 
"יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב". היינו שהישראל שבנו יהיה הראש 
והרשע יהיה הזנב. 
%break
ואז נזכה לחיים ארוכים ולבחינת הטוב שהוא בכוונת הבריאה, שהוא 
בחינת להיטיב לנבראיו.
%S (הרב"ש. אגרת ס"ז)
%break
%letter 24
24. כתוב "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשואלים". כלומר בזמן 
שהגוף בא עם השאלות של מי ומה, אל תענה לו עם בחינת ראש, 
היינו בשכל ובתוך הדעת, אלא "והוי זנב לאריות". 
%break
כי אריה נקרא בחינת חסד, כי במרכבה העליונה יש אריה ושור, שהם 
חסד וגבורה ונשר, שהוא בחינת תפארת. והוא אומר להשועלים היות 
שהשאלות מה שהם שואלים הם בבחינת השכל, ושועל נבחן לפקח, 
לכן הם נקראים שועלים. 
%break
והאדם צריך להשיב, אין אני משיב לכם בבחינת ראש, היינו עם שכל, 
אלא אני נמשך אחרי האריות, כזנב הנמשך אחר הראש, ולי - אין לי 
ראש, אלא אני נמשך אחר מדת החסד, שהוא בחינת חסדים מכוסים. 
%break
היינו אף על פי שהוא לא רואה שהם חסדים, היינו שמכוסה ממנו, 
מכל מקום הוא מאמין, למעלה מהדעת, שהם חסדים. וזה נקרא "והוי 
זנב לאריות" פירוש שהוא אומר, אני נמשך אחר מדת החסד שהוא 
רק להשפיע. 
%break
והאדם צריך לומר, היות שהוא מאמין למעלה מהדעת, שהבורא 
משגיח על העולם במדת טוב ומטיב, לכן הוא מאמין שגם מה שהוא 
רואה את ההסתרה על השגחה, היינו שלפי ראיית עיני האדם היה 
צריך להיות אחרת, 
%break
מכל מקום הוא מאמין שהבורא רוצה שכך יהיה יותר טוב לטובת 
האדם, אם יהיה ביכולת האדם לקבל הכל באמונה למעלה מהדעת, 
כי על ידי זה יהיה מקום לאדם לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד לתועלת ה'.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
%break
%letter 25
25. אנו אומרים, יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב. היות שידוע שיש 
סדר של מטרת הבריאה, וסדר של תיקון הבריאה. לכן בסדר של 
תיקון הבריאה, שצריכים להשיג כלים דהשפעה, אחרת אי אפשר 
לקבל את הטוב והעונג, 
%break
אז הסדר הוא "הוי זנב לאריות" שאז הסדר הוא הכל למעלה מהדעת. 
ואח"כ, כשזוכה ע"י לכלים דהשפעה, אז זוכים לבחינת ראש דקדושה, 
הנקרא "דעת דקדושה", כמ"ש בדברי הזה"ק, "שהדעת ממלא אידרין 
ואכסדרין", 
%break
כלומר שהדעת דקדושה בהאדם הזוכה הנקרא בחינת ראש. לכן 
כשאנו מבקשים מה', ואומרים "יהי רצון", אז אנו מבקשים להגיע 
למטרת הבריאה שהיא בחינת דעת וראש. וזהו "שנהיה לראש ולא לזנב", 
%break
היינו שלא נשאר בבחינת זנבא דס"א, היינו שאין להם שום דעת, כמו 
שכתוב: "אל אחר אסתרס ולא עביד פירא". אלא שאנו כן נזכה לבחינת דעת, 
%break
שהם בחינת פירות שמשיגים אחר העבודה של השגת כלים 
דהשפעה, שהם כלים המוכשרים לקבל את הטוב ועונג, שישנו ברצונו להטיב לנבראיו.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
%break
%letter 26
26. צריכים ללכת למעלה מהדעת, אין מקום לשאלות, כלומר אסור 
להיות ראש לשועלים, כלומר לתרץ את הקשיות עם בחינת ראש היינו 
עם דעת ושכל על השאלות של מי ומה אלא הוי זנב לאריות, 
%break
היינו שצריך לומר שהשכל הוא כמו שהגוף אומר, אבל אנו הולכים 
למעלה מהדעת. ועל ידי זה זוכים אח"כ לבחינת דעת דקדושה, שהוא 
הבחינה "שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שזוכים לראש דקדושה.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
%break
%H מלאים מצות כרמון
%break
%letter 27
27. אמרו חז"ל "שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון" (עירובין 
י"ט). "רמון" הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה 
הפירוש "שהרקנין שבך מלאים מצות". ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא 
יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. 
%break
שענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות. נמצא, כמה 
הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה 
שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית 
צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. 
%break
ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא 
נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות 
זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת. וזהו מה שכתוב 
"והאלקים עשה שיראו מלפניו". 
%break
כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי 
שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת. ולזה 
צריכים את עזרת ה'. 
%break
היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין 
למעלה מהדעת.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מאמר י"ג. "ענין רמון")
%break
%letter 28
28. "אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון", יהיה פירושו "אפילו 
שמלאים מצות" הם מרגישים עצמם לריקנים, משום שרואים שהם 
כרמון, מלשון הכתוב "קראתי למאהבי המה רמוני" (איכה א'), 
%break
היינו בחינת מרמה, שכל עבודתם בתורה ומצות היתה רק לתועלת 
עצמם ולא לתועלת ה'. ומי היה הגורם לידע זאת. דוקא זה שהוא מלא 
במצות, זה גרם לו לראות, שאל ישלה עצמו לחשוב, שהוא יכול להגיע 
להיות בחינת "ישראל", 
%break
אלא שהוא רואה עכשיו, שהוא "פושעי ישראל". נמצא, שאי אפשר 
להגיע לידיעה אמיתית, מה דרגתו ברוחניות. אלא רק לאחר שהוא 
מלא במצות, ואז הוא רואה, שמצבו, שהיה עד עכשיו, היה ברמאות. 
והוא עכשיו דרגת של "פושעי ישראל". 
%break
מה שאין כן בלי מצות, נקרא זה "בלי אור", אז לא יכולים לראות את 
האמת, שהוא נצרך להבורא, שיעזור לו להיות בחינת ישראל.
%S (הרב"ש. מאמר 33 "פושעי ישראל" 1985)
%break
%letter 29
29. דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את 
הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את 
הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, 
%break
כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה 
מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח 
ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים 
שה' יתן להם זה להשיג, 
%break
היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, רק 
שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של 
ריקנות עם מצות. וזהו "מלאים מצות כרמון".
%S (הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 30
30. "אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך" (מוסף לר"ה). הנה 
בזמן שהאדם הולך בבחינת לבן, צריך לזכור תמיד, שכל מה שזכה 
הוא רק מסיבת שקבל עליו את בחינת השחרות. וצריך להתאמץ 
בבחינת "בך" דוקא. 
%break
על דרך "וכל מאמינים שהוא אל אמונה", אף על פי שלא רואה עכשיו 
שום מקום שיצטרך לעבוד בבחינת אמונה, היות שהכל גלוי לפניו - 
ומכל מקום הוא צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת, שיש עוד 
מקום להאמין בבחינת אמונה. 
%break
וזה סוד: "וירא ישראל את היד הגדולה, ויאמינו בה'", היינו אף על פי 
שזכו לבחינת "וירא", שהוא סוד ראיה, מכל מקום היה להם הכח עוד 
להאמין בבחינת האמונה. ועל דבר זה צריכים להתאמצות יתירה, 
אחרת נופלים ממדרגתן. כעין לבני ושמעי. 
%break
זאת אומרת, שאם לא כן משמע שדוקא בזמן שיש לבנונית, יכול 
לשמוע לתורה ומצוות, שזהו כעין תנאי. אלא צריכים לשמוע ללא 
תנאים. 
%break
לכן בזמן הלבנונית צריכים להזהר שלא לפגום בבחינת השחרות.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מאמר רל"ח. "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך")