ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author פרשת השבוע
%book ויצא
%break
%H פרשת ויצא - קטעים נבחרים מהמקורות
%break
%H "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"
%break
%letter 1
1. "ויצא יעקב". ופירש רש"י וזה לשונו, ולא היה צריך לכתוב אלא 
"וילך יעקב חרנה". ולמה הזכיר יציאתו. אלא מגיד, שיציאת צדיק מן 
המקום, עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה, הוא זיוה, הוא 
הדרה. יצא משם, פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין את הנ"ל על דרך העבודה. מה הוא צדיק, ומהו הרושם 
שהצדיק עושה בעת יציאתו. ויש לפרש, שהקב"ה נקרא צדיק, כמו 
שכתוב "ה' הוא הצדיק ואני ועמי הרשעים". 
%break
שפירושו הוא, כי בזמן שהאדם מקורב לה', היינו שמרגיש שה' קרוב 
אליו, שמרגיש איך שה' עושה לו טוב, אז יש לו טעם בתורה וטעם 
בתפלה. ובכל עסקיו שהוא עושה, הוא מרגיש שה' קרוב אליו. ומה 
שהוא עושה, הוא עושה הכל בשמחה ובהתרוממות רוח.
%break
ואח"כ הוא בא לידי ירידה, היינו שאין לו טעם בלימוד התורה 
ובמעשים טובים, רק שנשאר לו רושם, שהיה לו זמן, שהיה בזמן 
עליה. 
%break
שכן היה מרגיש טעם בתורה ומצות, והיה לו אז מצב של שמחה. 
והרושם הזה שנשאר גורם לו געגועים לחזור למצב הקודם.
%S (הרב"ש. מאמר 10 "ויצא יעקב" 1985)
%break
%letter 2
2. "ויצא יעקב מבאר שבע", שהיא ארץ ישראל, שהיא באר ששואבים 
משם מים, שהאדם מרגיש את עצמו בשביעה, שאינו חסר לו שום 
דבר. "וילך חרנה", פירוש למקום שאין שם שביעה, ויש שם חרון אף, 
וזה נקרא "ערב". 
%break
ממילא אז אינו מוטלת על הגוף חובה לתת תודה לחבירו ולבקש 
משהו מחבירו. אלא להיפך, יש לו תרעומת על חבירו. "ויפגע במקום", 
והוא תיקון, שגם במקום שהוא ערבית, שאז התפילה היא רשות, היינו 
בחירה, יש לו להתגבר ולהתפלל. 
%break
אבל הגוף לא מרגיש שום חוב על עצמו בזמן שהוא חושך אצלו. לכן 
יעקב, שהוא בחיר שבאבות, תיקן עבור הכלל בחינת שלימות.
%S (הרב"ש. 370. "דרך ארץ קדמה לתורה")
%break
%letter 3
3. הזהר הקדוש פירש, "ויצא יעקב מבאר שבע", היינו שיצא מארץ 
ישראל. "וילך חרנה", היינו לחו"ל, שעל ידי זה הוא בא לבחינת "חרון 
אף". 
%break
ובאדם יש בחינת "קימה", שהוא עומד בקומה זקופה. ויש בחינת 
"שכיבה", שבזמן שהאדם נופל ממדרגתו נקרא הנפילה בחינת 
"שכיבה".
%break
ולכן נאמר לו, "הארץ אשר אתה שוכב עליה", מה שאתה מרגיש 
בחינת שכיבה בארץ, היינו שלא יכול לקבל עליו את המלכות שמים 
כמו שצריך להיות, תדע שזהו לא סתם ארץ שהיא רק בחינת מלכות, 
שהיא מדרגה קטנה. אלא הארץ הזאת היא מדרגה גדולה.
%break
לכן יש לתת על זה יגיעה גדולה, כי בארץ הזאת תלוי כל מעלת ארץ 
ישראל. וה' הבטיח "לך אתננה ולזרעך", ואם אתה תקבל את הארץ, 
כבר הכל יהיה בידך.
%S (הרב"ש. 368. "והנה ה' נצב עליו")
%break
%H "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"
%break
%letter 4
4. כמו שתחילת הבריאה יצא מקודם המקבל ואח"כ נתקן בעמ"נ 
להשפיע, כמו כן הסולם, המרומז לאדם מוצב ארצה, ההתחלה הוא 
בארציות ואח"כ מגיע השמימה, 
%break
שהכוונה היא, שלא להתפעל מזה שהאדם רואה, שהוא מלא ארציות, 
ואין בו שום ניצוצי השפעה, ואינו יכול להאמין, שיש מציאות, שהגוף 
שלו יסכים לעבוד רק בעמ"נ להשפיע, 
%break
אלא שיאמין, שדרך וסדר העבודה, רוצה הבורא, שיהיה דוקא באופן 
כזה, שיהיה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
%S (הרב"ש. מאמר 10 "ויצא יעקב" 1985)
%break
%letter 5
5. בשיעור שהוא עולה ל"ראשו מגיע השמימה", אז הוא יכול להעריך 
את שיעור שפלותו של הירידה. וזה הפירוש של מה שכתוב מקודם 
"עולים" ואח"כ "יורדים", מטעם, שאין אדם מרגיש שהוא נמצא במצב 
של ירידה, אלא בשיעור שהוא משער את חשיבתו של השמימה.
%break
וזהו "עולים" ואח"כ "יורדים", משום שהסולם, שהאדם צריך לעלות, 
בכדי למלאות את שליחותו, שנשלח לעולם הזה מטעם ה', מתחיל 
ממדרגות "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". זאת אומרת, 
מתחילת השפלות, שהוא הרצון לקבל, מצד הטבע שלו, "וראשו", 
%break
היינו בסוף הסולם הוא צריך להגיע השמימה, שהוא בחינת רק 
להשפיע, שזה נקרא "שמים", כי ארץ נקראת "מקבל" ושמים נקרא 
"משפיע".
%S (הרב"ש. מאמר 10 "ויצא יעקב" 1985)
%break
%letter 6
6. בזמן ש"ראשו מגיע השמימה", שהוא הולך בקו ימין, שהוא בחינת 
שלימות, אין זה סוף פסוק, אלא הוא צריך גם כן ללכת בבחינת 
"ארצה", היינו לראות שהוא עדיין נמצא בארץ. 
%break
וכשהוא הולך בבחינת ארצה, שהיא בחינת שמאל, הוא צריך גם כן 
לדעת, שהוא צריך ללכת בימין, שזהו נקרא "וראשו מגיע השמימה". 
%break
כלומר, שהגם שהם שני דברים מנוגדים והופכיים זה לזה, מכל מקום 
אין הם מרוחקים כל כך זה מזה, שיהיה הרבה מרחק ללכת מקצה אל 
קצה השני. 
%break
זאת אומרת, שצריכים ללכת בשני קוים. וזה נקרא שיפוע. היינו כנ"ל, 
שזה מראה, שצריכים ללכת בב' קוים.
%S (הרב"ש. מאמר 10 "מהו שהסולם הוא באלכסון בעבודה" 1989)
%break
%letter 7
7. כתוב "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". פירוש, 
שהסולם, שע"י עולים למעלה להיכל המלך, יש שם שני קצוות:
%break
%letter א
א. "סולם מוצב ארצה", שהוא בחינת קו שמאל, הנקרא "ארצה", 
שהאדם צריך לראות, איך שהוא מונח בארציות, שהוא משוקע 
באהבה עצמית, כנ"ל, שהיא בחינת "שמאל דוחה". 
%break
אז יש מקום להתפלל מעומק הלב, שאז האדם מסתכל בתוך הדעת 
שלו, איך שהוא לא יכול לעשות משהו לתועלת ה', ורק הקב"ה יכול 
להוציא אותו משליטת הרע שבו. ועל זה נאמר "אלמלא הקב"ה עוזרו, 
אינו יכול לו".
%break
%letter ב
ב. זה שכתוב "וראשו מגיע השמימה". והקצה השני שבסולם הוא, 
"הוא בשמימה", כאילו שיש לו שלימות גמורה, מטעם שהוא שמח 
בחלקו, בזה שיש לו קצת נגיעה בעבודת ה'. 
%break
והוא מרגיש עצמו בזה למאושר, כי זוהי זכיה גדולה, שזכה לשמש 
את המלך, ולדבר עמו, אפילו רגע אחד ביום, מספיק לו, שיהיה לו 
מצב רוח מרומם. ועל זה הוא מודה ומשבח את המלך.
%S (הרב"ש. מאמר 10 "מהו שהסולם הוא באלכסון בעבודה" 1989)
%break
%letter 8
8. נבין את פירוש של "ב' כתובים, המכחישים זה את זה, עד שיבוא 
הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". שענין ב' קצוות של הסולם, שמראה, 
שהם הפוכים זה מזה. 
%break
שמצד אחד הוא "מוצב ארצה", שמראה על השפלות, שהוא רואה 
בתוך הדעת, איך שהוא מרוחק מה', היות שהוא משוקע באהבה 
עצמית, שזהו שינוי צורה.
%break
ומצד הב' "וראשו מגיע השמימה", כאילו שיש לו שלימות גמורה, 
שהוא שמח בחלקו, ושמח כאילו הוא רק בשמים, ואין לו שום שייכות 
לארציות, שזה נקרא ש"הסולם עומד בשיפועו". 
%break
זה שכתוב "שני כתובים, המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב 
השלישי ויכריע ביניהם". זהו קו האמצעי, כלומר שאלו ב' קוים 
מולידים כתוב השלישי, שזהו הקב"ה, הנקרא קו אמצעי. 
%break
וזה על דרך שאמרו חז"ל (נידה ל"א ע"א) "שלושה שותפין הן באדם, 
הקב"ה אביו ואמו, אביו מזריע הלובן, אמו מזרעת אודם, והקב"ה נותן 
בו רוח ונשמה".
%S (הרב"ש. מאמר 10 "מהו שהסולם הוא באלכסון בעבודה" 1989)
%break
%H "והיה זרעך כעפר הארץ"
%break
%letter 9
9. האדם צריך להשתדל להשיג בחינת תורה. ובכדי להשיג בחינת 
תורה, צריך האדם לקבל את בחינת מלכות שמים למעלה מהדעת. 
כלומר, בבחינת שהיא נגד דעתו של אדם, היינו שבשביל עצמו אינו 
צריך לשום דבר רק לתועלת ה'. 
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב (ויצא) "והיה זרעך כעפר הארץ". הנה 
"זרעך" היינו בנים. ובעבודה נקרא "בנים" הבנה בתורה ומצות. וה' 
הבטיח ליעקב שההבנה בתו"מ יכולים להשיג רק בזמן שהאדם 
מסכים להיות כ"עפר הארץ", 
%break
היינו שהוא מסכים לקיים תו"מ אפילו שהוא לא מרגיש בזה שום 
הרגש, ואינו טועם בהתו"מ אלא טעם עפר, היות שהוא אומר "אני 
עובד עבור ה'". 
%break
"ואם הוא רוצה, שאעבוד בשבילו באופן הזה, אני מסכים", אז הוא 
זוכה לגדלות ולהבנה.
%S (הרב"ש. מאמר 29 "מהו שכהן גדול יקח לאשה בתולה, בעבודה" 1991)
%break
%H טענות עשו ולבן
%break
%letter 10
10. העיקר צריכים לדעת, מהו בחינת עשו, שצריכים לתקן אותה. 
והנה זה ידוע, כי נגד הקדושה יש לעומת זה קליפה. ובאופן כללי 
נקרא "קליפה עשו". 
%break
אבל יש הרבה מדרגות בהקליפה. ולכל בחינה יש שם בפני עצמו. וגם 
להקדושה יש הרבה בחינות. ולכל בחינה יש שם בפני עצמו.
%break
ובאופן כללי נקראת הקדושה בשם ספירות, ופרצופים, ועולמות. 
ובאופן כללי נקראת קדושה, הבחינה שהיא בעל מנת להשפיע. 
וטומאה נקראת בעל מנת לקבל, שהיא בחינת אהבה עצמית.
%break
וכשאדם מקיים תורה ומצות, בכדי לקבל תמורת זה עולם הזה או 
עולם הבא, שתי בחינות אלו נקראות "שלא לשמה". ורק מי שמקיים 
תורה ומצות מטעם "בגין דאיהו רב שליט", שפירושו, מטעם גדלותו 
וחשיבותו של ה', זה נקרא "לשמה" (עיין בזהר ובהסולם דף קפ"ד אות ק"צ), 
%break
וזה נקרא בעל מנת להשפיע ולא לקבל שום תמורה עבור עבודתו. זה 
נקרא עבודה טהורה.
%S (הרב"ש. מאמר 11 "בענין הוויכוח בין יעקב ללבן" 1985)
%break
%letter 11
11. ושאל זצ"ל על זה, היינו באמת מי מהם טוען טענת אמת, היינו, 
לבן או עשו. ואמר, שבאמת שניהם אומרים אמת, מה שטוב להס"א, 
שהם מפריעים את האדם להגיע לשלימות. וההבדל הוא בטענותיהם. 
אם הוא בא קודם המעשה, או שבא לאחר המעשה. 
%break
היינו, שקודם המעשה, שהאדם רוצה להתגבר ולעשות משהו 
בקדושה, לטובת ה', אז היצר הרע מתלבש בטענת צדיק ואומר לו, 
שאין אתה מסוגל לעשות משהו לתועלת הקדושה, אלא כל מה 
שאתה עושה הכל הוא בשבילי. 
%break
שזה נקרא, "וכל אשר אתה רואה לי הוא". היינו, שהכל אתה עושה 
בשביל הס"א. אם כן יותר טוב שאתה תהיה, "שב ואל תעשה". ולמה 
להתאמץ ולהתגבר על עצלותך. 
%break
ובזה הוא מכניע את האדם שלא לעסוק בתו"מ. וזוהי טענת לבן.
%S (הרב"ש. מאמר 4 "מאדם רע אסור לשמוע דבר טוב" 1987)
%break
%letter 12
12. טענת עשו היא לאחר המעשה. היינו, אם סוף כל סוף האדם 
התגבר על טענת לבן והלך בדרכו של יעקב, בא אליו עשו ואומר לו, 
אתה רואה איך איזה גיבור איש מלחמה אתה, שאין אתה דומה 
להחברים שלך, הם עצלים ואתה גבר, מי כמוך. 
%break
ומכניסים אותו לתאוות של גאוה, שעל זה אמרו חז"ל (סוטה ה' ע"ב) 
וזה לשונם, "אמר רב חסדא, ואיתימא מר עוקבא, כל אדם שיש בו 
גסות הרוח, אמר הקב"ה, אין אני והוא יכולין לדור בעולם".
%break
ומשום זה טוען יעקב נגד זה ואומר לו, לא נכון, כל מה שעשיתי היה 
רק בשבילך, היינו לתועלת עצמו, שזה בחינת רצון לקבל השייך 
להס"א. ועלי מוטל עכשיו להתחיל עבודה מחדש, על דרך שהכל יהיה 
לשם שמים, ולא בשבילך. 
%break
אבל עד עכשיו הייתי עובד רק בשבילך. וזה הענין שנתן יעקב לעשו 
בתור מתנה, ועשו לא היה רוצה לקבל ממנו, וטוען להיפוך, שיעקב 
הוא צדיק, ועובד הכל לשם שמים, ולא לתועלת עצמו.
%S (הרב"ש. מאמר 4 "מאדם רע אסור לשמוע דבר טוב" 1987)
%break
%H "ויקץ יעקב משנתו"
%break
%letter 13
13. הנה הכתוב אומר, "ויקץ יעקב משנתו, ויאמר, ויקח את האבן 
אשר שם מראשותיו". ידוע שאבן נקרא מלכות. ומלכות נקראת 
אמונה. היינו, שזה שהאדם רוצה להבין, והבנה נקרא ראש, אז הוא 
לוקח את ההבנה הזו, שיש בראשו, ומניחה מתחת לראשו, 
%break
היינו שהאמונה הוא שם בראש, וההבנה והדעת שלו הוא שם מתחת 
לראשו. נמצא אחר זה הסדר, האמונה למעלה והדעת למטה.
%break
וזה מכונה אמונה למעלה מהדעת. וזה יכולים לפרש את מה שכתוב, 
"ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו". וזה שכתוב, "וישם אתה 
מצבה", פירושו, שהאמונה למעלה מהדעת, עשה אותה שזה יהיה 
המצב שלו. מצבה מלשון מצב. 
%break
זאת אומרת, שהמצב שלו, שהוא רוצה לבנות את הבנין דקדושה, 
יהיה בבחינת אמונה למעלה מהדעת.
%S (הרב"ש. מאמר 6 "חשיבותה של האמונה ,שנוהגת תמיד" 1987)
%break
%H חלום יעקב
%break
%letter 14
14. מדוע החלום הולך אחר הפתרון. הכוונה היא, שמה שהבטיח 
הקב"ה להטיב לנבראיו תלוי בעבודת האדם בעולם הזה, שעולם הזה 
דומה רק לחלום, והכל תלוי בהפתרון, איך שפותרים אותו. היינו, אם 
הפתרון בעולם הזה הוא לטוב, 
%break
היינו שהאדם, כל עשיותיו הם להטיב, היינו להשפיע, אז ההבטחה 
שהבורא הבטיח להטיב, תתקיים. ואם הפתרון הוא לפי יצר הרע, אז 
החלום, שהוא העבודה בעולם הזה, שה' יתן את הטוב, אי אפשר 
להתקיים.
%break
ולפי זה יכולים להבין מה שאמרו חז"ל, "כל החלומות הולכים אחר 
הפה". הכוונה היא, אם האדם מדבר עם הפה שלו דברים טובים, 
היינו שאומר תמיד, שצריך לעשות מעשים טובים, שהוא הכל לשם 
שמים ולא לתועלת עצמו, 
%break
אז מקוים החלום הטוב, היינו שהוא זוכה, כמו שאמרו חז"ל (ברכות י"ז) 
"עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי עולם הבא". מה שאין כן אם הפה 
שלו פתר רע, שהוא שאומר, שצריכים לדאוג בשביל תועלת עצמו, אז 
הוא חלום רע, היות שפתר את החלום לרע. 
%break
היוצא מזה, מה שהבטיח הקב"ה לתת את הטוב והעונג, נתן בתור 
חלום, היינו בתוך עולם הזה, הדומה לחלום.
%S (הרב"ש. מאמר 6 "חשיבותה של האמונה ,שנוהגת תמיד" 1987)
%break
%H "ויקח מאבני המקום"
%break
%letter 15
15. "ויקח מאבני המקום", יהיה הפירוש, שלקח את האבנים, היינו 
ההבנות והשכלים והדעות מהמקום. שלכל אחד יש דיעה משלו. ולפי 
ההבנה של כל אחד, יש לו ללכת בדרכי ה' רק במקום שהשכל מחייב, 
ולא ללכת נגד הדעת. 
%break
ואומרים, לכן ניתנה לנו דעת, שנבין מה שאנו עושים. והוא ראה, הגם 
שיש לכל אחד שכל אחר, אבל הוא ראה, שה', בזה שברא את 
הנבראים בטבע של רצון לקבל, אין כאן אלא דעה אחת, היינו אהבה 
עצמית, אלא שכל אחד מוציא את אהבה עצמית שלו בשכל מיוחד. 
%break
אבל הצד השוה שבהם רצון לקבל ולא יותר. וזה כמו שכתוב, "ויקח 
את האבן, אבן אחת". היינו כנ"ל, שהדעת, הנקראת אבן, "שם מתחת 
לראשו". ובראשו לקח אמונה. והדעת למטה מהאמונה. 
%break
והנדר היה אם "אם יהיה אלקים עמדי", היינו שיזכה לבחינת קבלת 
פני השכינה וכמו שכתוב "והיה ה' לי לאלקים". 
%break
ומכל מקום אני לא אקח זה לבסיס, אלא כל בנין בית אלקים שלי יהיה 
על בחינת אמונה למעלה מהדעת. וזה שכתוב "והאבן, אשר שמתי 
מצבה", כנ"ל "יהיה בית אלקים".
%S (הרב"ש. מאמר 6 "חשיבותה של האמונה ,שנוהגת תמיד" 1987)