ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים נ-ת
%book קו אמצעי, חיבור על פני ניגודים, שני הפכים בנושא אחד
%break
%H קטעים נבחרים בנושאים:
%H קו אמצעי, חיבור על פני ניגודים, שני הפכים בנושא אחד
%break
%H בעל הסולם
%break
%letter 1
1. כל דרך הבריאה שברא ה' היא בחינת ב' הפכים בנושא אחד, 
ובבחינה זו נטבעו כל מיני החיבורים שבעולם, וזה כלל כל מעשה 
בראשית.
%S (בעל הסולם. "אחור וקדם צרתני")
%break
%letter 2
2. כל הקושי בעבודתו ית', להיותה אצל העובד תמיד בבחינת "שני 
הפכים בנושא אחד", שאחדותו ית', פשוט, וצריכה להתלבש בגוף 
האדם, המורכב מגוף ונשמה, שהם שני הפכים. 
%break
על כן, בכל ענין רוחני המושג לאדם, מיד נעשה בו ב' צורות הפוכות, 
צורה אחת מצד הגוף. וצורה אחת מצד הנשמה. והאדם אינו מסוגל 
מצד בריאתו לברר את הגוף והנשמה, כמו שני נושאים, אלא הוא 
מורכב בכוח השי"ת לאחד. 
%break
כלומר, לנושא אחד, ולפיכך קשה עליו ההשגה הרוחנית, ממש כמו 
שני הפכים, שאי אפשר להתלבש בנושא אחד. ודומה לעקדת יצחק, 
שהשי"ת אמר לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", והשי"ת אמר לו 
"והעלהו שם לעולה", 
%break
אשר ודאי כלפי השי"ת הוא כמ"ש "אני הוי' לא שניתי", אלא במושג 
המקבל, נעשה ההפכים.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"א)
%break
%letter 3
3. והקו האמצעי, הנתקן ממדרגה שמתחתיה, שעלה למדרגה 
העליונה והכריע והשלים ב' הקוין שלה, שלולא הקו האמצעי לא היתה החכמה יכולה להאיר. 
%S (בעל הסולם. "פתיחה לפירוש הסולם". אות ל"ט)
%break
%letter 4
4. "הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, 
שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש 
דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם 
שכך הוא רצונו יתברך. 
%break
וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה 
שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם 
דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך 
הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה.
%break
והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, 
שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד. לא די שלא 
מתקדם בעבודה, רק הוא רואה, שהולך אחורה. 
%break
היינו, אפילו שלא לשמה אין לו כח לקיים את התו"מ. שרק ע"י 
התגברות אמיתי על כל המכשולים למעלה מהדעת הוא יכול לקיים 
את התו"מ.
%S (בעל הסולם. שמעתי. א'. "אין עוד מלבדו")
%break
%letter 5
5. ענין ב' המלאכים, שמלוין את האדם בערב שבת, מלאך טוב ומלאך 
רע. מלאך טוב נקרא ימין, שעל ידו הוא מתקרב לעבדות ה'. וזה נקרא 
"ימין מקרבת". ומלאך רע, הוא בחינת שמאל, מרחקת. היינו, שמביא 
לו מחשבות זרות, בין במוחא ובין בליבא. 
%break
וכשאדם מתגבר על הרע, ומקרב את עצמו לה', זאת אומרת שכל 
פעם הוא הולך ומתגבר על הרע ומתדבק את עצמו לה', נמצא שע"י 
שניהם התקרב לדביקות ה'. שפירושו, ששניהם עשו תפקיד אחד, 
היינו שגרמו שיבוא לדביקות ה'. 
%break
אז אומר האדם "בואכם לשלום". וכשהאדם כבר גמר את כל עבודתו, 
היינו שכבר הכניס את כל השמאל לקדושה, כמ"ש "לית אתר 
לאתטמרא מנך [אין מקום להסתתר ממך]", 
%break
אז אין כבר למלאך הרע מה לעשות, כיון שהאדם כבר התגבר על 
הקושיים שהרע הביא, ואז המלאך הרע הוא פועל בטל, אז האדם 
אומר לו "צאתכם לשלום".
%S (בעל הסולם. שמעתי. ק"ז. "ענין ב' המלאכים")
%break
%letter 6
6. יש חיבוק הימין, וכן יש חיבוק השמאל. ושניהם צריכים להיות 
לנצחיות. זאת אומרת, שבזמן שהוא בבחינת ימין, אזי יחשב בדעתו, 
שאין בחינת שמאל בעולם. וכמו כן, בזמן שהוא עוסק בשמאל, יחשב 
בדעתו, שאין בחינת ימין בעולם. 
%break
ובחינת ימין, היינו השגחה פרטית. ובחינת שמאל, היינו השגחת שכר 
ועונש. והגם שיש דעת, שאומר, שאין שום מציאות שיש בהימין 
והשמאל כאחת, אבל הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת. זאת אומרת, 
שהדעת לא יפסיקו. ועיקר הוא הלמעלה מהדעת. 
%break
זאת אומרת, שכל עבודתו נמדדת במאי שהוא עובד למעלה מהדעת. 
ואף על פי שהוא בא אחר כך לתוך, זה לא כלום, מטעם שהיסוד שלו 
הוא למעלה מהדעת, אז הוא תמיד יונק מהשורש שלו.
%break
מה שאין כן, שאם כשהוא בא לתוך הדעת, הוא רוצה לינוק דוקא 
בתוך הדעת. ואזי בזמן ההוא, האור תיכף נסתלק. 
%break
ואם הוא רוצה להמשיך, אז הוא צריך להתחיל בהלמעלה מהדעת, 
שזהו כל השורש שלו. ואחר כך הוא בא לידי דעת דקדושה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. רי"ב. "חיבוק הימין וחיבוק השמאל")
%break
%letter 7
7. קו האמצעי למעלה מב' קוים אכן יש בחינת קו אמצעי, שהוא 
למעלה מב' הקוים. והיינו בג' רישין דעתיקא, אשר הרישא דלא 
אתיידע מכריע ומיחד ב' הקוים ימין ושמאל, שהם ב' רישין כתרא 
וחכמה סתימאה דא"א, שהם למטה ממנו. 
%break
אמנם הם נתקנו לבחינת שורש לג' קוים. אבל בכל ג' קוים חוץ מאלו, 
בא הקו האמצעי מלמטה. והנך מוצא ג' בחינות תקון קוים: א. תקון קוים 
שבג' רישין דעתיקא, אשר הקו האמצעי הוא למעלה מב' הקוין כנ"ל, 
%break
ב. הוא תקון קוים שבג"ר, שאף בקו השמאל אין גילוי חכמה (כנ"ל באות כ"ו), 
ג. הוא תקון קוים שבז"ס תחתונות, אשר בקו שמאל יש גילוי חכמה (כנ"ל מאות כ"ז עד אות ל"ט).
%S (בעל הסולם. "פתיחה לפירוש הסולם", אות מ')
%break
%letter 8
8. "נקי וצדיק אל תהרוג". "צדיק" פירוש, שמצדיק את ה', שכל מה 
שהוא מרגיש, בין טוב בין רע, הכל הוא לוקח למעלה מהדעת. והוא 
בחינת ימין. "נקי" פירוש נקיות הדבר, המצב איך שהוא רואה. כי "אין 
לדיין, אלא מה שעיניו רואות". 
%break
ואם הוא לא מבין את הדבר או שלא יכול להשיג את הדבר, אין 
לטשטש הצורות כמו שהן נראות לעיניו. וזהו בחינת שמאל, והוא צריך 
לכלכל שניהם.
%S (בעל הסולם. שמעתי, קל"ה. "נקי וצדיק אל תהרוג")
%break
%letter 9
9. כל שנתפס בזמן הוא גשמיות וכל גשם הוא מורכב, דהיינו שנמצא 
ב' בחינות שאינם ראוים לבוא בבת אחת, לכן מבררם בזמנו שניתן לו 
בזה אחר זה, שלאחר הבירור והיגיעה יבואו ב' הבחינות בבת אחת 
שלא יפריעו ולא יעלימו זע"ז כלל, 
%break
ואז נקרא מסולק מגשמיות ומסולק ג"כ מזמן ובא לגדר הנצחיות אלף 
ז'. וזה שרמז המשורר ז"ל ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, 
שגמר התיקון נקרא ירושלים הבנויה, 
%break
דהיינו שאין הנגאלים בונין אותה אלא מתפלאים בהשגתם שכבר היא 
בנויה ומעולם לא היה בה שום פגם, כי כל שינוי מקום ושינוי מעשה 
ושינוי השם שזהו בעצמו רגעי הזמן שבגלות, 
%break
כל אלו ההפכים נתחברו יחדיו, והוא פשיטות גמור כמו הכלל 
שמתגלה בהתקבץ עליו כל חלקיו ופרטיו. 
%S (בעל הסולם. "אור הבהיר", "הנסתרות")
%break
%letter 10
10. בנתינת התורה בא לנו הכח, בזה ש"זכור ושמור בדבור אחד 
נאמרו, מה שאין הפה יכול לדבר והאזן לשמוע והלב לחשוב 
ולהרהר", פירוש, שכתוב, שזכור סוד האהבה, ושמור סוד היראה, 
שהם ב' הפכים, ונאמרו לנו ונמסרו לנו כאחד, 
%break
דהיינו, ליחדם ביחד, ואף על פי שהם הפכים מאד, שאינו מובן כלל 
וכלל איך אפשר להיות דבר זה במציאות, בפה ואזן ולב הגשמי, אבל 
זה כח התורה שהמדבק בה זוכה לדבר זה, 
%break
דהיינו, להיות מחוברים ומאוחדים בלבו, כמדתו של יעקב אע"ה והבן.
%S (בעל הסולם. "אחור וקדם צרתני")
%break
%letter 11
11. כשם שפרצופיהם של כל יחיד ויחיד, משונה זה מזה - כן 
דעותיהם משונות זו מזו. ואין לך שני בני אדם בעולם שיהיו דעותיהם 
שוות זו לזו. כי לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי 
אבותיו, ולאחרים אין אף שמץ מהם. 
%break
אשר על כן, כל הרכוש הזה, נבחן לרכושו של היחיד, שהחברה 
מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו. 
אלא, כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו. 
%break
ואז, הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח, כדי להבטיח לנו 
לתמיד את הבקורת, ואת התקדמות החכמה, שהיא כל יתרון 
האנושות וכל מאויה האמיתיים הנצחיים.
%S (בעל הסולם. "החרות")
%break
%letter 12
12. ידוע, כי אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר 
והפוכו, "כיתרון האור מתוך החושך".
%break
זאת אומרת, שכל דבר מראה על חבירו, שדוקא על ידי דבר והפוכו, 
אפשר להשיג את מציאותו האמיתי של המושג הנגדי. ומשום זה אי 
אפשר להשיג את הדבר בתכלית הבהירות, אם אין לו את הדבר 
המקבילו. 
%break
דוגמא: אי אפשר להעריך ולומר, שזהו דבר טוב, אם אין הדבר 
שכנגדו, המראה על רע. וכמו כן: מר - ומתוק, שנאה - ואהבה, רעבון 
- ושביעה, צמאון - ורויה, פירוד - ודביקות. 
%break
ולפי זה יוצא, שאי אפשר לבוא לידי אהבת הדביקות, מטרם שמשיג 
את שנאת הפירוד.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ל"ד. "יתרון ארץ בכל הוא")
%break
%letter 13
13. כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק 
שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, 
אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב.
%break
כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל 
שלימות פועלה ויוצרה. 
%break
ולכן, עלינו להבין להזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר 
שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על 
פועלה.
%S (בעל הסולם. "השלום בעולם")
%break
%letter 14
14. המסתכלים מבחינת הכלכלה והכשרת הקיום של אותה 
המציאות, הרי בולטים לעינים אי סדרים ובלבולים גדולים, כאילו שאין 
שום מנהיג ושום השגחה ואיש הישר בעיניו יעשה, וכל אחד בונה על 
חורבנו של חברו, ורשעים השיגו חיל וצדיקים נרמסים באין חמלה.
%break
ודע, אשר ההפכיות הזאת הנמצאת ערוכה לעיני כל מרגיש ומשכיל 
העסיקה את האנושות עוד מימים קדמונים, 
%break
ושיטות רבות היו להם כדי לתרץ את ב' ההפכים האלה הנראים 
בהשגחה, אשר משמשים בעולם אחד.
%S (בעל הסולם. "השלום")
%break
%letter 15
15. יחד עם השיטות הנ"ל בזמן אחד, שלטו ג"כ שיטות דתיות 
מבחינת האחדות האלקית, שאין כאן המקום לעסוק בהם, כי רק 
רציתי לבאר המקוריות שממנו נלקחו מיני השיטות המקולקלות 
וההנחות המתמיהות, 
%break
שהיתה להם שליטה והתפשטות גדולה בזמנים ומקומות שונים, 
כידוע. ונמצינו למדים הבסיס שעליו נבנו כל השיטות האמורות, שנולד 
ויצא מתוך הניגוד והסתירה מבין ב' מיני ההשגחות המורגשות 
בעולמנו, 
%break
אשר כל השיטות הללו לא באו אלא לאחות את הקרע הגדול הזה.
%S (בעל הסולם. "השלום")
%break
%letter 16
16. כל דרך הבריאה שברא ה' היא בחינת ב' הפכים בנושא אחד, 
ובבחינה זו נטבעו כל מיני החיבורים שבעולם, וזה כלל כל מעשה 
בראשית ... זה תכלית ההפכים הנמצאים בעולם, וזה מחויב האדם 
השלם לחבר וליחד באחדות ממש בדעתו, וזה "טוב" מקרי, 
%break
וז"ש: "טוב אחרית דבר", - אם מחובר היטב מראשיתו, דהיינו, שֵׂכֶל 
התורה ושֵׂכֶל הבהמי מתחברים לאחד ממש ודו"ק.
%S (בעל הסולם. "אחור וקדם צרתני")
%break
%letter 17
17. הנה כל בר דעת המסתכל במציאות הערוכה לעינינו, מוצא בה ב' 
הפכים מקצה אל הקצה. כי כשמסתכלים בסדרי הבריאה מבחינת 
מציאותה ועמידתה, 
%break
הרי בולטת לעינינו הנהגה מאושרה עד להפליא בחכמה עמוקה 
וכשרון רב, הן להתהוות חלקי המציאות והן בהבטחת קיומו בדרך 
כללי.
%S (בעל הסולם. "השלום")
%break
%letter 18
18. יש בנו מעמדות, אשר בלי ספק שמוכרחים אנו להתגלגל, פעם 
לימין ופעם לשמאל, כגלגול כל האומות. ועוד הרבה יותר. מפני שטבע 
המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה, מבעל דעה 
מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. 
%break
ועל כן אמרו ז"ל: "ישראל עזין שבאומות הן", כי כל שדעתו רחבה 
יותר, הוא עומד על דעתו ביותר.
%break
והוא חוק פסיכולוגי. ואם לא תבינו אותי, צאו ולמדו את הפרק הזה בין 
חברי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן 
לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר.
%break
...וזה גלוי לכל. אלא מה שאני מחדש הוא דבר אחד, כי המה 
סבורים, אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין 
ראשו ויקבל את דעתו. 
%break
ואני יודע שאפילו נקשור אותם בכפיפה אחת לא יוותר אחד לשני 
כמלא נימא, ושום סכנה לא תפריע למי, מלבצע את שאיפתו.
%S (בעל הסולם. "הגלות והגאולה")
%break
%letter 19
19. המציאות מציעה לעינינו הפכיות קיצונית בין הדברים הגופניים - 
לדברים שבדעות והשכלות בנושא הנידון! כי ענין האחדות החברתית, 
העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה, 
%break
נוהג ביחוד רק בין הגופים ועניני הגוף שבבני אדם. שהפרוד ביניהם, 
הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים.
%break
אולם ענינים שבדעות והשכלות - הוא להפך מקצה אל הקצה. כי 
האיחוד ואי הבקורת, נבחן בהם למקור כל הכשלונות, והמפריע את 
כל ההתקדמות, וכל ההפריה השכלית, 
%break
כי השגת המסקנות המוצלחות, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת 
והפרוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, 
וגדלות כח הבקורת - כן מתרבה הדעת והתבונה. 
%break
והעינינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כשלונה 
והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט 
המחלוקת שבעניניה.
%break
הרי הדבר גלוי לעיניים, אשר כל בסיס של הצלחה גופנית, הוא שיעור 
האיחוד של החברה. והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא 
הפירוד והמחלוקת שבהם.
%break
לפיכך הדין יוצא, אשר בעת שהאנושות תגיע למטרתה, בדבר 
הצלחת הגופות, דהיינו, על ידי ביאתם לדרגה השלמה באהבת זולתו, 
שאז יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד, ולב אחד, אשר רק אז 
יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו - הנה, 
%break
לעומת זה, צריכים אז להזהר, שלא יתקרבו הדעות של חברי 
האנושות כל כך, באופן שתתבטל המחלוקת והבקורת בין החכמים 
והמלומדים. 
%break
משום שאהבת הגופים, מביא בטבע גם קרבת הדעות. ואם תתבטל 
המחלוקת והבקורת - תתבטל כל התקדמות בדעות והשכלות, ויתיבש 
מקור הדעת מהעולם.
%S (בעל הסולם. "החירות")
%break
%letter 20
20. נדרשתי ליתן פתרון, לפי השקפתי, על הבעיה הכאובה, בדבר 
איחוד כל המפלגות והזרמים על רקע אחד. והנני להודות מיד, 
שלשאלה הזו באותו הדרך שנשאלה, אין לי פתרון. גם לא יהיה לה 
פתרון לעולם. 
%break
כי על מדוכה זו כבר ישבו חכמי אומות העולם בכל הדורות והזמנים, 
ועוד לא מצאו פתרון טבעי, שיהיה מקובל על כל הזרמים שבתוכם. 
והרבה סבלו ועוד עתידים לסבול, מטרם שימצאו את שביל הזהב, 
שלא יהיה בסתירה להזרמים שבתוכם. 
%break
והקושי שבדבר הוא, שאין האידיאות שבאדם מסוגלים כלל לוותר 
במשהו על המגמה שלהם. כי מדת הויתור אפשרי באדם מבחינות 
החומריות שלו, עד כמה שזהו הכרחי לקיום גופו. 
%break
לא כן באידיאליות, כי מטבע של בעל האידיאה, שכל אשר לאדם ייתן 
בעד נצחון האידיאה שלו. ואם הוא מוכרח לוותר במשהו על האידיאל 
שלו, אין זה אצלו ויתור גמור, אלא עומד על המשמר ומצפה על שעת 
הכושר, שיוכל לחזור ולגבות את שלו. 
%break
לכן אין בטחון בפשרות מעין אלו.
%S (בעל הסולם. עיתון "האומה")
%break
%letter 21
21. אין לך דבר שלא יעבור תחת חוק הברזל של התפתחות הדרגתי, 
המסובב ובא מכח התרוצצות של שני כחות זה בזה: כח פאזיטיבי 
דהיינו כח בונה, 
%break
וכח נגאטיבי דהיינו כח שולל ומהרס - ועל ידי מלחמתם הקשה 
והתמידי זה בזה נמצאים יוצרים ומשלימים את כלל המציאות בכללו 
וכל פרט של המציאות בפרטיותו. 
%break
וכאמור למעלה, שכח השולל המתגלה בכל מצב מדיני בסופו, הוא 
המגביה אותו להמצב שהוא יותר טוב ממנו, וכן הולכים המצבים בזה 
אחר זה, עד שהוא מגיע על שלימותו הסופי.
%break
ונקח לדוגמא את כדור הארץ, אשר תחילה היה רק כדור גזי דוגמת 
ערפל, ועל ידי כח המושך שבתוכו ריכז במשך תקופה מסוימת את 
האטמים שבו לתוך חוג יותר צר, 
%break
שבתוצאה מזה, נתהפך כדור הגזי לכדור אש נוזלי; ובהמשך תקופות 
של מלחמות נוראות של שני הכחות שבכדור הארץ, הפזיטיבי עם 
הנגטיבי. - גבר כח קרירות שבו על כח האש נוזלי וקירר איזה קליפה 
דקה מסביב הכדור ונתקשה שם. 
%break
אכן עוד לא שקט הכדור ממלחמות הכחות; ובהמשך איזה תקופה 
גבר שוב כח האש הנוזלי והתפרץ ברעש גדול מתוך בטן הכדור ועלה 
ושיבר את הקליפה הקרה והקשה לרסיסים; וחזר הכדור לאש נוזלי. 
%break
ושוב התחיל תקופה של מלחמות חדשות עד שבסוף התקופה, גבר 
שוב כח הקרירות על כח האש וקירר שנית קליפה קרה וקשה מסביב 
הכדור; והפעם היתה הקליפה יותר עבה ויותר מסוגלת להחזיק מעמד 
נגד ההתפרצויות של הנוזלים מתוך בטן הכדור; 
%break
והיתה כחה יפה לתקופה יותר ארוכה; אמנם בסופה שוב נתגברו 
הנוזלים והתפרצו מתוך בטן הכדור ושברו את הקליפה לרסיסים; 
ושוב נחרב הכל ונעשה לכדור נוזלי. וכן נתחלפו התקופות בזו אחר זו; 
%break
ובכל פעם שגברה כח הקרירות נעשה הקליפה שכבש לו עבה ביותר 
עד שבסוף - נתגברו כחות הפזיטיבים על הנגטיבים ובאו לידי 
הרמוניא מוחלטת; 
%break
והנוזלים לקחו מקומם במעמקי האדמה; והקליפה הקרה נתעבה כל 
צרכה מסביב להם - ונתהווה אפשריות ליצירת חיים אורגנים עליה 
כיום הזה.
%break
ממש על אותו הסדר מתפתחים גם כל גופים האורגנים; כי מעת 
זריעתם עד גמר בישולם, עוברים עליהם כמה מאות תקופות של 
מצבים מפאת שני הכחות הפזיטיבי עם הנגטיבי הנלחמים זה בזה, 
%break
כמתואר בכדור הארץ - ומלחמות האלו הם המביאים את גמר בישולו 
של הפרי. וכן כל חי מתחיל בטפת נוזלים קטנה; ועל ידי התפתחות 
דרגתי בכמה מאות שלבים מכח מלחמות הכחות האמורים, 
%break
היא מגיעה בסופה - שור גדול ראוי לכל עבודה, או אדם גדול ראוי 
לכל תפקידיו. אלא שיש עוד לחלק בין שור לאדם; כי השור כבר הגיע 
על שלבו הסופי בתקופותנו היום, 
%break
אבל האדם, שכח החומרי שבו אינו עוד מספיק להביאו על שלמותו, 
מפאת כח המחשבי שבו העולה, במדת העזר שבו, אלפי פעמים על 
כח החומרי שבו; נמצא לו משום זה סדר חדש של התפתחות דרגתי, 
שאינו נוהג בשום בעל חי, - הוא התפתחות דרגתי של המחשבה שלו. 
%break
ובהיותו גם יצור חברתי, הרי עוד מעט לו התפתחותו האינדיבואלי, 
אלא שלימותו הסופי תלוי גם בהתפתחות של כל פרטי החברה שלו. 
%break
ומבחינת התפתחות כח המחשבי של האדם, שידע להעריך היטב את 
המועיל ואת המזיק בשבילו, הגם שאין לחשוב, שעודו עומד בשלב 
של אדם פרימיטיבי, בכל זאת ברור אפוא שעוד אינו נמצא בשלב של 
השלמה, 
%break
אלא שהוא עומד באמצע התפתחותו, ועדיין הוא מסור למלחמות 
הכחות הפזיטיבים עם הנגטיבים, כאמור לעיל בכדור הארץ, 
%break
שהם השליחים הנאמנים לתפקידם, להביא גם את האנושיות על 
שלמותה הסופי.
%S (בעל הסולם. עיתון "האומה") 
%break
%H הרב"ש
%break
%letter 22
22. קו האמצעי זה הקדוש ברוך הוא, היינו שהוא עוזר.
%S (הרב"ש. 125. "הגדרות - א'")
%break
%letter 23
23. עיקר הוא הקו האמצעי הנקרא יסוד, שהוא בחינת יוסף. לכן 
נאמר "וישראל אהב את יוסף".
%break
ויש קו אמצעי למעלה, הנקרא תפארת, שהוא המכריע בין חסד 
לגבורה. וקו אמצעי שהוא מחזה ולמטה, הנקרא יסוד, המכריע בין 
נצח להוד. ועיקר עבודה הוא להכניע את הקו שמאל, שדוקא הקו 
אמצעי מכניעו.
%break
לכן קו שמאל, ואלה הדבוקים בקו שמאל, רוצים לבטל את הקו 
אמצעי, משום שעם הקו ימין יכול הקו שמאל להלחם, ואינו צריך 
לבטלו, משום שאינו מפחד מפני הקו ימין. מה שאין כן מפני הקו 
האמצעי כן מפחדים, משום שהקו אמצעי מבטל את הקו שמאל.
%break
לכן רוצים לבטל הקו אמצעי שלמעלה בתפארת, והקו אמצעי למטה, 
הנקרא יסוד, שהם יעקב ויוסף.
%S (הרב"ש. 378. "וישב יעקב בארץ מגורי אביו")
%break
%letter 24
24. כלל הוא, שקו האמצעי הוא התמזגות של הב' קוים. והיות שהקו 
ימין דקדושה הוא בחינת שלימות, מבחינת למעלה מהדעת, וקו 
שמאל נקרא, זה שהוא רואה בתוך הדעת שהוא בלתי שלם, אלא 
להיפך מלא חסרונות. 
%break
לכן קו אמצעי הוא בנוי מב' קוים. כלומר, שאי אפשר ללכת למעלה 
מהדעת מטרם שיש לו דעת, המראה לו את המצב, איך שהוא נראה 
לעיניו בתוך הדעת. 
%break
אז שייך לומר, שאינו מסתכל על מה שהשכל מחייב אותו לעשות, 
אלא הוא הולך למעלה מהשכל, אלא הוא מאמין באמונת חכמים, מה 
שהחכמים אומרים לו, ולא משתמש עם השכל שלו. 
%break
מה שאין כן אם אין לו שכל ודעת, שיגיד לו משהו, לא שייך לומר 
שהוא הולך למעלה מהדעת. לכן נקרא קו אמצעי בחינת שלום, היות 
שהוא נצרך לב' קוים. 
%break
כלומר, בזה שיש לו ב' קוים מנוגדים, והוא נצרך לשניהם.
%S (הרב"ש. מאמר 4. "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 25
25. הנברא, תיכף מצד בריאתו, הוא נכלל מב' הופכיים: א. מכלים 
דקבלה. ב. מכלים דהשפעה. ואין לך הופכיות יותר גדולה מזו. ואלו ב' 
דברים הפוכים באים בנושא אחד, אלא בזה אחר זה. ונראה, כאילו יש 
קו אמצעי הכולל את שניהם: א. הרצון לקבל. ב. הרצון להשפיע.
%break
וקו אמצעי הכולל את שניהם, הוא, בזמן שהרצון לקבל נכלל בהרצון 
להשפיע, המכונה "מקבל בעל מנת להשפיע". נמצא, שבקו האמצעי 
הזה נכללות ב' הכוחות, היינו קבלה והשפעה ביחד.
%S (הרב"ש. מאמר 19. "ענין שמחה" 1986)
%break
%letter 26
26. כשמתחילים בעבודת ה', מתחילים מבחינת קו אחד. כי ענין 
"ימין" ו"שמאל" יכולים לדבר רק בזמן, שיש לנו ב' קוים. וקו אחד 
נקרא "שלמות", שזה נקרא, שמתחילים מבחינת המעשה. 
%break
כלומר, האדם צריך לומר, היות שכתוב "היום הזה ה' אלקיך מצוך". 
ודרשו חז"ל "כל יום יהיה בעינך כחדשים, כאילו היום נצטווית עליהם". 
נמצא, שכל יום הוא התחלה מחדש. 
%break
לכן כשמתחיל בקו אחד, הוא צריך להיות בשמחה מזה שיש לו זכיה 
לקיים תורת ה'. ואח"כ הוא עובר לבחינת כוונה. היינו לעשות בקורת, 
עד כמה שיש לו צורך לעשות הכל שיהיה לשם שמים. ואז מתחילה 
העבודה אמיתית. 
%break
כי אז הוא רואה, שאין לו אף אבר אחד, שירצה לעשות משהו לשם 
שמים. זה כבר נקרא "קו שמאל". כמאמר חז"ל "שמאל דוחה", היינו 
שהוא רואה, עד כמה שהוא מרוחק מה'. והוא צריך להאמין, שה' דחה 
אותו, מטעם שעל ידי זה הוא יתאמץ לתת כוחות יותר גדולים. 
%break
ואח"כ הוא חוזר לקו אחד, הנקרא "שלימות". אבל עתה, כבר הקו 
אחד נקרא "קו ימין", מסיבת שהקו שמאל גורע את הקו אחד להיות 
ימין. 
%break
ואח"כ האדם זוכה לקו אמצעי, הנקרא "הקב"ה נותן את הנשמה".
%S (הרב"ש. מאמר 45 "מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה" 1990)
%break
%letter 27
27. כתוב "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". שיש לפרש, 
מהו "לרחוק" ו"לקרוב" בעבודה. אלא "רחוק" נקרא קו שמאל. כלומר, 
בזמן שהאדם מעמיד דיין, לדון איך הוא מתנהג בעבודה, שאז הוא 
רואה, איך שהוא מרוחק מה'. 
%break
ו"לקרוב" יהיה הפירוש, בזמן שהוא חוזר לעבוד בקו ימין, שאז הוא 
הזמן לראות רק שלימות. היינו, שמחשיב את העבודה, אפילו שהיא 
רק קצת אחיזה בתו"מ, חשוב אצלו להון רב, מטעם כי קצת 
התקרבות לא מגיע לו. 
%break
לכן האדם במצב של ימין מכונה, שהוא "קרוב לה'". אבל אלו ב' קוים 
הם במחלוקת זה לזה, היות ששניהם מנוגדים אחד להשני. אז בא קו 
האמצעי, ומכריע, ועושה שלום ביניהם. 
%break
וזה נקרא, שה' עושה שלום ביניהם, כידוע שהקב"ה נקרא קו אמצעי.
%S (הרב"ש. מאמר 45. "מהו שהדיין צריך לדון דין אמת לאמיתו, בעבודה" 1991)
%break
%letter 28
28. האדם צריך להאמין למעלה מהדעת, שהאדם נמצא בשלימות, 
וגם כל העולם כולו. נמצא, באופן כזה הוא יכול וצריך לתת תודה לה', 
על מה שנתן לנו כל טוב. וזה נקרא "קו ימין", שהוא ממש להיפך מקו 
שמאל. 
%break
כלומר, שבקו שמאל אנו הולכים בתוך הדעת, ש"אין לדיין אלא מה 
שעיניו רואות". היינו, דוקא בבחינת השכל ולא למעלה מהדעת. מה 
שאין כן כשעוברים לעבוד לבחינת ימין, נמצא, השמאל הוא הגורם, 
שהימין יהא בנוי על בסיס של למעלה מהדעת. 
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "שמאל דוחה וימין מקרבת". היינו, שמצב 
"השמאל" מראה להאדם איך נדחה ונפרד מעבדות ה'. ו"ימין 
מקרבת", שפירושו, שמראה לו, איך שהוא מקורב לעבודת ה'. 
%break
זאת אומרת, שבזמן שהוא עוסק בשמאל, אז השמאל צריך להביאו 
לראות מצב של דחיה, איך שהוא נדחה ונפרד מהעבודה. ובזמן שהוא 
עוסק בימין, הוא צריך להגיע לידי מצב, שיראה איך שהוא מקורב לה'. 
%break
ועל ימין הוא צריך לתת תודה לה', ובשמאל הוא צריך לתת תפלה 
לה'.
%S (הרב"ש. מאמר 7. "מתי הם הזמנים של תפילה והודאה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 29
29. עבודה אמיתית מתחילה בעת שהאדם רוצה לברר את הכוונה 
של לשמה, היינו שרוצה לעבוד בעמ"נ שלא לקבל פרס. ובעבודה 
דכוונה, שהוא סיבה אמיתית, שבשבילה הוא מקיים תורה ומצות, כאן 
מתחילה המחלוקת האמיתית של טוב ורע. 
%break
כי האדם רוצה לעבוד בשביל הבורא, כי הבורא נקרא "טוב ומטיב", 
שהוא המשפיע. אז בא הגוף, הנקרא "רע", ומפריע לו. כי הרצון לקבל 
לעצמו נקרא "רע". כי עליו שורה מידת הדין, מסיבת שהיה דין 
וצמצום, שהוא ישאר בחושך. 
%break
ואין הוא ראוי לקבל שום אור. כי היות שהאדם מצד הטבע נולד עם 
הרצון לקבל, והאדם צריך לעבוד נגד הטבע. כאן היא המחלוקת 
האמיתית. עד כדי כך, שאין בכוחו של אדם לנצח ולהכניע הרצון לקבל 
שלו, ושתהיה לו אפשרות לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו. 
%break
וכאן אפשר לומר, שהם נקראים "שני דברים, המכחישים זה את זה". 
ממש שהרצון לקבל הוא ההיפך של הרצון להשפיע. ואז "בא השלישי 
ויכריע ביניהם". כלומר, עד שבא הקב"ה ועושה שלום ביניהם. 
%break
זאת אומרת, שהקב"ה נותן לו מתנה, את הרצון להשפיע. ואז נגד 
נתינת הבורא נכנע הרע, שהמקבל הנ"ל תחת הטוב של האדם.
%S (הרב"ש. מאמר 23. "שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל" 1987)
%break
%letter 30
30. התיקון, שהאדם הולך בקו שמאל, הוא, כי אינו מחכה שיקבל 
ירידה ויפול, ויחכה עד שתבוא לו התעוררות מלמעלה. אלא הוא 
ממשיך עליו את השמאל. ואז הוא רואה, שהוא נמצא במצב של 
ירידה. 
%break
היינו, שאין לו שום ניצוץ, שירצה לעבוד להשפיע, ולא לתועלת עצמו. 
אז כבר יש לו מקום לתפלה. וזהו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על 
מה שאמרו חז"ל על דוד, שאמר "אני מעורר השחר, ואין השחר 
מעורר אותי", 
%break
שהפירוש, שדוד המלך לא חיכה עד שהשחר, הנקרא שחור, שהוא 
בחינת חושך. כלומר, שהחושך מעורר אותו, אלא הוא בעצמו מעורר 
את החושך. ומתפלל עליו, שה' יאיר לו את פניו, וממילא הוא מרויח 
זמן מזה שיש לו ההכנה להחושך, אז יותר קל לתקן אותו. 
%break
ומב' קוין, היינו ימין ושמאל, מולידים קו ג', שהוא בחינת קו אמצעי, 
שזהו מה שאמרו "הקב"ה נותן בו רוח ונשמה". כלומר, שאח"כ, היינו 
לאחר שהאדם גומר את העבודה בב' קוין, ואז כבר מגולה אצלו כל 
הרע, שזה בא לו, מטעם שאלו ב' קוין, 
%break
הוא בחינת "ב' כתובים המכחישים זה את זה", והאדם רואה, שאין 
לדבר סוף מהעליות והירידות, לכן הוא נותן אז תפלה אמיתית, 
שהבורא יעזור לו כדי לקבל את הרצון להשפיע.
%S (הרב"ש. מאמר 10. "מהו, שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בַּכְּרִי, בעבודה" 1991)
%break
%letter 31
31. צריך האדם לקבל חיות ושלמות מקו ימין, שאז הוא מקבל את 
אור ה' מבחינת אור מקיף כנ"ל. ואח"כ הוא צריך עוד הפעם לעבור 
לבחינת בקורת על המעשים שלו, במה שעסק בקו ימין, ואח"כ עוד 
הפעם לעבור לקו ימין, וע"י זה מתגדלים אצלו את ב' הקוים. 
%break
אבל אלו ב' הקוים כל אחד הוא בסתירה להשני, והם נקראים "שני 
כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע 
ביניהם".
%break
אבל צריכים לדעת, שהקו השלישי הנקרא, קו אמצעי, הקב"ה הוא 
הנותן, כמו שאמרו חז"ל "ג' שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו, אביו 
מזריע הלובן, אמו מזרעת אודם, והקב"ה הוא נותן בו רוח ונשמה", 
%break
ולפי הנ"ל, יוצא שב' קוים שייכים להתחתון, וקו אמצעי שייך להקב"ה, 
שפירושו, ששני קוים גורמים לו שיוכל לתת תפלה מעומק הלב 
להקב"ה, שיעזור לו לצאת מאהבה עצמית ולהגיע לדבקות ה', 
%break
כי בזמן שהאדם נותן תפלתו מעומק הלב אז נתקבל תפלתו. אבל יש 
לדעת בענין ג' קוים יש הרבה אופנים.
%S (הרב"ש. מאמר 2. "האזינו השמים" 1986)
%break
%letter 32
32. נבין את פירוש של "ב' כתובים, המכחישים זה את זה, עד שיבוא 
הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". שענין ב' קצוות של הסולם, שמראה, 
שהם הפוכים זה מזה. 
%break
שמצד אחד הוא "מוצב ארצה", שמראה על השפלות, שהוא רואה 
בתוך הדעת, איך שהוא מרוחק מה', היות שהוא משוקע באהבה 
עצמית, שזהו שינוי צורה.
%break
ומצד הב' "וראשו מגיע השמימה", כאילו שיש לו שלימות גמורה, 
שהוא שמח בחלקו, ושמח כאילו הוא רק בשמים, ואין לו שום שייכות 
לארציות, שזה נקרא ש"הסולם עומד בשיפועו". 
%break
זה שכתוב "שני כתובים, המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב 
השלישי ויכריע ביניהם".
%break
זהו קו האמצעי, כלומר שאלו ב' קוים מולידים כתוב השלישי, שזהו 
הקב"ה, הנקרא קו אמצעי. 
%break
וזה על דרך שאמרו חז"ל (נידה ל"א ע"א) "שלושה שותפין הן באדם, 
הקב"ה אביו ואמו, אביו מזריע הלובן, אמו מזרעת אודם, והקב"ה נותן 
בו רוח ונשמה".
%break
שיש לפרש "אביו נותן הלובן", שאביו הוא בחינה א' בעבודה, שהיא 
בחינת קו ימין, היינו שלימות. ב' הוא קו שמאל, היינו בחינת חסרון 
כנ"ל, שזה נקרא "נותנת את האודם", שהיא בחינת חסרון. 
%break
והקב"ה נותן אז הנשמה ורוח, שאז הקב"ה משפיע לו את העזרה 
הדרושה, כמו שאומר בזה"ק, "שמסייעין אותו בנשמתא קדישא". וזה 
נקרא "הקב"ה נותן הרוח והנשמה". 
%break
וזה יש לפרש מה שאומר רש"י "הסולם עומד בבאר שבע ואמצע 
שיפועו מגיע כנגד בית המקדש. היינו כנ"ל, אמצע, היינו קו אמצעי, 
הוא כנגד בית המקדש, שהוא בחינת הקב"ה".
%S (הרב"ש. מאמר 10. "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)
%break
%letter 33
33. צריכים לקו אמצעי, הנקרא בחינת ברכה, שהוא בחינת חסדים 
המלבישים את החכמה, כמבואר בהסולם. שלכן התורה מתחלת בב' 
דבראשית, משום שבית הוא בחינת ברכה, שהיא בחינת חסד. 
%break
לכן אחרי כל זה, "ויברכהו ה'", שזכה להתכללות של קו אמצעי.
%S (הרב"ש. 359. "ויזרע יצחק בארץ ההיא")
%break
%letter 34
34. אף על פי שאני נתתי לכם את הקו ימין, הנקרא, אלהי כסף, וגם 
הקו שמאל נתתי לכם, שכל המחשבות מה שאתם מרגישים, אני 
שלחתי לכם, מכל מקום לא תעשון אותי, כלומר שהעבודה אמיתית 
היא דוקא על קו האמצעי. 
%break
זאת אומרת, שהפירוש יהיה, מה שהקב"ה אמר, לי הכסף ולי הזהב", 
הכוונה, ש - לי, כלומר שאף על פי שאני נתתי לכם, ומכל מקום זה לא 
סוף פסוק, אלא צריכים ללכת בקו אמצעי, שהקו הזה הוא נכלל 
משניהם. 
%break
אולם מאין לוקחים כוחות שנוכל ללכת בכל אלו הדרכים. על זה אמרו, 
"בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", כמו שפרשנו, שהכל נמצא 
בתורה.
%S (הרב"ש. מאמר 19. "מהו כסף, זהב, ישראל, שאר עמים, בעבודה" 1988)
%break
%letter 35
35. האדם צריך להיות רוב הזמן שלו בעבודת הימין. אולם בזמן 
שהאדם מרגיש סיפוק בהעבודה שלו, מי גורם לו שילך קדימה. הלא 
יש כלל "אם אין האדם מרגיש שום חסרון, הוא לא משנה את דרכו", 
כנ"ל, מטעם שיש לו סיפוק.
%break
לכן צריכים לעבור לקו שמאל, לבחינת בקורת על המעשים שלו, אם 
הם עובדים בע"מ להשפיע. ומזה האדם יכול לראות, מה שיש לתקן, 
בכדי שיגיע להשיג את מטרת הבריאה. והחסרון שהאדם רואה 
בעבודתו, זה נותן לו ללכת קדימה. 
%break
כלומר, אם הוא רואה, שאינו הולך בדרך הנכונה, אז בטח האדם 
רוצה לתקן עצמו, כי בזמן הבקורת האדם יכול לראות את האמת, 
היות אם הוא לא הולך בדרך האמת, 
%break
אז נופלת על האדם הקללה, מה שכתוב (כי תבוא, שישי) "בנים ובנות 
תוליד, ולא יהיו לך, כי ילכו בשבי".
%S (הרב"ש. מאמר 47 "מהו שהימין ושמאל בסתירה" 1991)
%break
%letter 36
36. יש לדעת, שענין ימין, שהיא בחינת שלימות, האדם יכול 
להשתמש עמו רק בזמן, שהוא יכול להשפיל את עצמו. מה שאין כן קו 
שמאל, שבו הוא יכול לשמש דווקא בזמן, שהוא בבחינת גאווה.
%S (הרב"ש. מאמר 47. "מהו שהימין ושמאל בסתירה" 1991)
%break
%letter 37
37. ימין נקרא עצם הספירות בדומה לרשר"ד (ראיה, שמיעה, ריח, 
דיבור). שמאל הוא המסך ועביות, שהוא הרצון לקבל והמסך.
%break
אחר כך שבא קו אמצעי, שהוא המכריע, כלומר שרשר"ד (ראיה, 
שמיעה, ריח, דיבור) אינם מאירים באור החכמה, הנקרא ג"ר, אלא 
חסדים.
%break
קו אמצעי נקרא דעת, בעת שהוא המכריע בין חכמה ובינה, הנקראים 
קצוות וכל קצה נקרא ג"ר, וכל קו אמצעי נקרא ו"ק, משום שהוא 
המכריע בין שניהם ומקיים הארת שניהם. וזהו כמו פשרה בין שניהם.
%break
לכן חכמה מאירה חכמה ואין לה צורך בחסדים, ובינה מאירה חסדים 
ואין לה צורך בחכמה. מה שאין כן דעת, שהוא ממשיך הארת חכמה. 
נמצא, שמצד אחד נמשך חכמה, אבל רק הארת חכמה, שהוא בזעיר 
אנפין. ובינה מקבלת חכמה הוא רק בז"א. 
%break
נמצא שזה נקרא הכרעה, כאילו ששניהם מרוצים מהפשרה הזו, 
נמצא שדעת הוא רק ו"ק.
%S (הרב"ש. 525. "ג' קוים - ג'")
%break
%letter 38
38. ואז הוא רואה רק שלילה ולא חיוב, והשלילה הזאת הוא צריך 
לכלול אותה בימין, ולהיות מסתפק במועט, ולהיות שמח בחלקו, כאילו 
שהיה לו סעודה שיש בה שביעה. 
%break
נמצא שהשמאל מביא לו תמיד בחינת מועט, כדי לדעת מה להכניס 
לתוך הימין, ולהיות מסתפק במיעוט. שעל ידי שניהם באים לקו 
האמצעי. 
%break
ובזה נקרא אבא נותן הלובן, שהוא תמיד בבחינת לובן, שאין בו שום 
חסרון, מטעם שמח בחלקו.
%break
ואמא נותנת האודם, היינו שהוא לא כראוי, רק אדום. שהוא בחינת 
עשו, הנקרא אדום. אז הקדוש ברוך הוא, הנקרא קו אמצעי, נותן 
הנשמה. וזוכה אז לבחינת תורה.
%S (הרב"ש. 423. "ג' קוים - ב'")
%break
%letter 39
39. היות שתורה היא בחינת קו אמצעי, כנ"ל, ויעקב הוא בחינת קו 
אמצעי, הנכלל מימין ומשמאל, לכן יש שלימות. 
%break
היינו, שיש התכללות מחכמה וחסדים ביחד, היינו שבעבודה יהיה 
הפירוש, שהאדם צריך להיות נכלל הן ממעשים, הנקרא "חסדים", והן 
מחכמה. כי אסור להיות "חכמתו מרובה ממעשיו".
%break
אולם האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו", שהכל עושה הבורא. 
כלומר, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לומר לפני כל עשיה, 
שרק הבחירה ניתנה להאדם, כי "אם אין אני לי מי לי". 
%break
כלומר, שהכל תלוי בבחירת האדם. אמנם לאחר המעשה, האדם 
צריך לומר, שהכל הוא השגחה פרטית, שאין האדם עושה לבדו דבר.
%S (הרב"ש. מאמר 12 "מהו שהתורה נקראת קו אמצעי בעבודה - ב'" 1990)
%break
%letter 40
40. ירו-שלם. ירא היינו חסרון, שהוא הסיבה לפחד. וירא שלם זה 
שאין לו שום יראה. ימין, נקרא שלם. שמאל, נקרא פחד, כ"פחד 
יצחק". עשיית קו אמצעי הוא שניהם ביחד, היינו כשמתאחדים, אז 
נעשה צירוף אחד ירו-שלם.
%break
"עינים להם ולא יראו" זה ימין, שלם, לכל מקום שאתה פונה צריך 
להיות לימין, היינו חסד.
%S (הרב"ש. 87. "בחינת ירושלים")
%break
%letter 41
41. צריכים להפך את הרצון לקבל שבו בע"מ להשפיע, וכדומה. אז 
שייך ענין עבודה של ימין ושמאל, שענין הוא, מה שהיה מקודם קו 
אחד, שהוא בחינת המעשה, זה האדם צריך להשתמש עמו בבחינת 
קו ימין, 
%break
כלומר שהמעשה הפשוט הוא צריך להחשיב ולומר, שהוא נותן תודה 
רבה להבורא, בזה שזיכה אותו לעשות מעשים פשוטים בתכלית 
הפשטות, ולומר, שגם זה הוא לא שוה, שהבורא נתן לו במתנה 
לשמש אותו בפשטות.
%break
ויחד עם זה לעבור לקו שמאל, היינו לעשות ביקורת על עצמו, אם הוא 
באמת עובד ה', או הוא עובד עבור עצמו, היינו לתועלת עצמו ולא 
לתועלת ה'. ועל זה הוא צריך להתפלל, איך שהוא כל כך משוקע 
באהבה עצמית. 
%break
ולפעמים הוא רואה, שאין הוא מסוגל להתפלל, שה' יעזור לו, להוציאו 
מתחת שליטת אהבה עצמית. ולפעמים הוא נמצא במצב יותר גרוע, 
היינו שלא רוצה אפילו בלי תפלה, שה' יוציאו מאהבה עצמית, 
%break
אלא להיפך, שיש לו רצון, שה' יעזור, שיוכל למלאות את הרצון לקבל 
לעצמו, בכל מילוי שרק אפשר למלאות. וזה נקרא בחינת שמאל, כי 
דבר הצריך תיקון נקרא ברוחניות שמאל.
%break
נמצא, שיש כאן שני הפכים. מצד אחד אומרים לאדם, שסדר עבודה 
הוא, שהאדם צריך להשתדל ולקיים את הקו אחד בכל שלמותו, 
%break
כלומר, כמו בזמן שהנברא היה נמצא במצב הדומם, הנקרא קו אחד, 
והיה מרגיש עצמו לאדם השלם, והיתה לו שמחה, ומצב רוח טוב, 
בזה שהיה יודע, שיש לו בחינת שלימות, ואין לו מה להוסיף רק כמות.
%break
והסיבה היתה, משום שלא היה לו שום מושג בבחינת צומח, אלא 
שהיה חושב, שבחינת דומם זוהי השלימות מה שמוטל על האדם 
לעשות. 
%break
לכן היה מרגיש מצב רוח טוב מחמת הרגשת השלימות, ולא היה יכול 
להבין, מדוע כל הנבראים, אין להם השכל שלו.
%break
מה שאם כן עכשיו, שיש לו מושג, מה הוא בחינת צומח, כבר אין לו 
השלימות של קו אחד. לכן האדם צריך עכשיו לתת יגיעה גדולה, 
שיהא בידו להחשיב ולקבל חיות מהימין, 
%break
כדוגמת שהיה מקבל ממנו בהיותו בבחינת קו אחד. והטעם הוא, 
משום שהקו שמאל נותן לו להבין, שאין זה שלימות.
%break
ומדוע צריכים באמת ללכת בקו ימין. התשובה היא, זהו מטעם אמת. 
היינו, שהאדם צריך להחשיב, את קצת אחיזה דקדושה שיש לו, זה 
שוה הון רב. ואז הזמן לתת תודה לה'. ואח"כ הוא צריך לחזור לקו 
שמאל, שגם זה הוא אמת, שצריכים לעבוד לשם שמים. 
%break
ומב' אלה, היינו מצד השלימות והחשיבות של הימין, ומצד החסרון 
השמאל, האדם זוכה לבחינת קו אמצעי. וזהו כנ"ל "ימינא ושמאלא 
וביניהו כלה".
%S (הרב"ש. מאמר 5. "מהו שהארץ לא הוציאה פירות מטרם שנברא האדם בעבודה" 1990)
%break
%letter 42
42. יש להאדם מקום לשתי בחינות מנוגדות. היינו מצד אחד הוא 
נבחן לשלם, שהוא ימין, חסד, שמח בחלקו. ויכול לתת שבח והודיה 
לה' על שהכניס אותו למקום תורה ומעשים טובים. 
%break
ומצד השני הוא יכול להתפלל לה' על מה שהוא נשאר מבחוץ לעבודת 
השם יתברך, כי הכל נבנה על יסוד של אהבה עצמית. אז נקרא אדם 
השלם, ואחרת לא נקרא אדם, משום שאם יראה את החסרונות שלו, 
תיכף יברח גם מבחינת ימין. 
%break
אבל לאחר שהוא כבר ראה את מצב הרע שלו, ומכל מקום הוא 
מתחזק למעלה מהדעת, שיש לו שלימות. וסימן לדבר שהוא יכול 
לתת שבח לה' על זה. אז נקרא שלם. 
%break
וזהו "ימינא ושמאלא ובינייהו כלה". שעל ידי זה שיש לו בחינת דכר 
ונוקבא, אז הוא יכול לזכות לבחינת כלה, היינו למלכות שמים 
אמיתית.
%S (הרב"ש. 401. "שמע ישראל")
%break
%letter 43
43. יש לכם להרבות באהבת חברים. ואי אפשר לבוא לידי אהבה 
תמידית, רק על ידי דביקות. זאת אומרת, שתתאחדו בקשר אמיץ. 
וזה יכול להיות, רק אם תנסו לפשוט את הלבוש שבה נתון הנשמה 
הפנימית, שהלבוש הזה נקרא אהבה עצמית. 
%break
שרק הלבוש הזה מפריד בין שתי נקודות. מה שאם כן כשהולכים 
בדרך ישר, אז מן שתי הנקודות הנבחנים ל"שני קוים המכחישים זה 
את זה", באים לידי קו האמצעי, שהוא כולל ב' הקוים ביחד.
%S (הרב"ש. אגרת ה')
%break
%letter 44
44. אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת 
חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, 
שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת 
הזולת. 
%break
כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך 
אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, 
להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות 
מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, 
%break
לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו 
להתאחד.
%S (הרב"ש. מאמר 8. "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'" 1985)
%break
%letter 45
45. ולפי סדר עבודה יש לפרש זה בענין ב' קוים. כלומר שאסור 
להוסיף על דרך הימין, אלא שהאדם שרוצה ללכת בדרך האמת, עליו 
להקציב זמן מסוים על דרך ימין, ואח"כ הוא צריך ללכת בקו שמאל. 
%break
ועל זה בא הציווי, שאסור להוסיף על איזו דרך יותר מהשניה, ולא 
תגרעו מהקוים. זאת אומרת, שאל יאמר אדם, אני רוצה היום ללכת 
בקו ימין, או להיפך, שאומר, אני רוצה היום ללכת בקו שמאל. 
%break
ועל זה בא הציווי "לא תוסיפו ולא תגרעו". אלא כמו שאמרו חז"ל 
"לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל".
%break
דרך ימין נקראת בחינת שלימות, שאז האדם יכול לתת תודה רבה 
להבורא. ואח"כ הוא צריך לעבור לקו שמאל, שבדרך שמאל הוא הזמן 
לראות את מצבו האמיתי, כפי שנראה לו בתוך הדעת. 
%break
ואז יש לו מקום לתפלה, כי תפלה שייכת דוקא למקום חסרון. וכל 
שהחסרון גדול ביותר, אז התפלה יותר מעומק הלב.
%break
וזהו כמו שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'". לכן השני קוים צריכים 
להיות שקולים זה כנגד זה, "עד שבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". 
שאז, אחרי העבודה בב' קוים, אז הוא זוכה לדביקות ה', שזה נקרא 
"הכתוב השלישי". 
%break
כלומר, שב' קוים שייכים לעבודת האדם, מה שאם כן קו האמצעי זה 
שייך להקב"ה. זאת אומרת, ע"י הליכה בב' קוים, מב' אלה נעשה 
מקום, שהקב"ה יתן שם את הברכה שלו. וזה נקרא "עד שיבוא 
הכתוב השלישי ויכריע ביניהם".
%break
ובהאמור יש לפרש מה שזה"ק אומר (פנחס דף קי"ח, ובהסולם אות 
שכ"א) וזה לשונו "ועוד רגליהם רגל ישרה. אמרו בעלי המשנה, שמי 
שמתפלל צריך לתקן את רגליו בתפלתו כמלאכי השרת, שרגליו 
תהיינה ישרות". 
%break
ויש להבין, אם אין הרגלים ישרות, אין תפלתו יכולה להתקבל. משמע 
שרגליו מרמזות על משהו, שמסיבת זו בעת שמתפלל, שהוא מרגיש 
שחסר לו, ובא להקב"ה, שימלא את חסרונו, צריך שרגליו יהיו 
ישרות.ובהנ"ל יובן הענין "רגליו". 
%break
"רגל ימין" הכוונה קו ימין או דרך ימין, שהוא המקום לתת שבח 
והודיה לה', ו"רגל שמאל" הכוונה על קו שמאל ועל דרך שמאל, שאין 
התפלה מושרת לקבל ממילא, מטרם שב' קוים הם ישרים, ולא שזה גדול מזה.
%S (הרב"ש. מאמר 28. "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)
%break
%letter 46
46. קו אמצעי: משל לשני אנשים, שרצו לעשות סעודה. אחד אמר, 
שהוא יתן הכול, חוץ ממלח, וחומץ, ושום, ושאר תבלינים. והשני יתן 
את התבלינים. ולבסוף נעשה מחלוקת ביניהם. 
%break
לכן כל אחד עשה את הסעודה בנפרד, אחד נתן קמח, דגים, בשר, 
ודגים כבושים. והשני עשה סעודה ונתן את כל התבלינים.
%break
והאורחים משני הסעודות, מי יוכלו ליהנות, מהתבלינים לבד אי אפשר 
לאכול, מי יכול לאכול מלח לבד או שום, או בצל, או פלפל שחור וירק 
חריף. ומי יכול לאכול בשר או דגים וכדומה בלי מלח.
%break
ולא היה להם ברירה, עד שנעשה שלום ואז ערכו השני סעודות והיה 
טעים.
%S (הרב"ש. 511. "קו אמצעי")
%break
%letter 47
47. קו אמצעי נקרא אמת. כלומר, שכל קו בפני עצמו אין בו שלימות. 
וזה יכולים להבין על דרך משל. לשני אנשים שהכינו סעודה בשביל 
הקהל, אחד הכין בשר ודגים ושאר דברים, והשני הכין רק תבלינים 
ומלח וחומץ, וכדומה. ולבסוף נעשה מחלוקת ביניהם. 
%break
אז כל אחד אמר, שהוא יקרא את הקהל אליו, ויתן להם את הסעודה. 
הנה זה שהבטיח לתת רק תבלינים, וכשהוא נותן לאכול את 
התבלינים, היינו לשתות חומץ ולאכול מלח, וכדומה, מי יכול לאכול. 
והשני, שנתן בשר, ודגים, ושאר דברים לאכילה. 
%break
אבל מי יכול לאכול בשר ודגים בלי מלח, וכדומה. והיות שאין האנשים 
יכולים לאכול לא אצל זה ולא אצל השני, עד שהיה מוכרח לעשות 
שלום ביניהם, והתערבו את האוכל עם התבלינים, 
%break
ומשניהם נעשה סעודה טובה כמו כן כשהאדם מתחיל ללכת בשלא 
לשמה, הוא נמצא במצב השלימות. וזה נקרא "קו אחד". 
%break
אבל בזמן שהוא עובר לקו שמאל, היינו שמתחיל לעשות בקורת על 
סדר עבודתו, כלומר על איזו כוונה הוא עובד, כלומר איזה שכר הוא 
רוצה תמורת עבודתו, אז הוא טועם טעם מר.
%break
היינו, שהוא רואה, שהוא לא בסדר. כלומר, כי הוא רואה, שאין 
ביכולתו לעשות משהו לתועלת הבורא. נמצא, שאז, שכל קו בפני 
עצמו אין לו שלימות. 
%break
אבל כשמשתמשים עם ב' קוים, עם ימין ושמאל, מזה באים לקו 
אמצעי.
%S (הרב"ש. מאמר 1. "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991).
%break
%letter 48
48. עקידת יצחק, שאברהם, שהוא קו ימין, שהוא בחינת למעלה 
מהדעת, עקד את הקו שמאל, שהוא בחינת השכל, שעושה ביקורת 
על כל דבר. ונתן לו תמונה כללית מהמצב שבו הוא נמצא. והוא עזב 
את כל השמאל, וקיבל על עצמו בחינת ימין, שהוא למעלה מהדעת. 
%break
על ידי זה זכה אחר כך לקו אמצעי. היינו יש הבדל, בין שמקבל קו ימין 
מטרם שרואה קו שמאל, להמצב שלאחר שראה את מצבו של שמאל, 
הוא מחדש עוד הפעם את הקו ימין. 
%break
וימין, שהוא בחינה למעלה מהדעת, שזה נקרא מסירות נפש, כיון 
שמבטל את כל הדעת שלו, מה שרכש מקו שמאל, והולך למעלה מן 
הדעת, ואז הוא זוכה לקו אמצעי.
%S (הרב"ש. 136. "עקידת יצחק")
%break
%letter 49
49. "ג' שותפים באדם: הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו" (קידושין ל:). 
ימין נקרא אבא, שנותן הלובן. האדם צריך לתת אתערותא דלתתא, כי 
זהו הכלי, היינו החסרון, וזהו "כיתרון האור מן החושך". 
%break
ואמא נותנת האודם, היינו שמאל, היינו אור אדם, שרואים שלא יכולים 
ללכת בדרך הזאת. וזה נקרא "שמאל דוחה", היינו שרואה שהוא 
נדחה מדרך להגיע לה'. 
%break
מה שאין כן, "ימין מקרבת", שהוא מאמין שכן הוא יכול ללכת, וכמה 
שיש לו אחיזה בקדושה, הוא שבע רצון ונותן תודה לה'. וכשיש לו ימין 
ושמאל, והוא רואה את המרחק שבשניהם, אז הוא בא לידי עצם, 
שהוא רק בא לטהר, אולם אינו יכול, 
%break
אז הקדוש ברוך הוא נותן את הנשמה. ואז הוא מגיע לדרגת אדם.
%S (הרב"ש. 114. "ג' שותפים")
%break
%letter 50
50. "אין יראה אלא במקום שלימות, היות שכשיש יראה אין מחסור" 
(זהר יתרו, הסולם אות רמ"ח). ויש להבין מדוע יראה נקרא שלימות 
ואין מחסור.
%break
תשובה: יראה נקרא נורא, שהוא קו אמצעי. ויש שם יראה שאסור 
לקבל חכמה בלי חסדים. נמצא שקו ימין שיש בו חסדים, אין שלימות, 
שחסרה חכמה. וקו שמאל אין שלימות מחוסר חסדים. ובלי חסדים 
אין החכמה יכולה להאיר.
%break
נמצא, יעקב שנקרא נורא, יש לפרש שהוא מסך דחיריק, שפירוש 
שמעורר מלכות דמדת הדין, ובמדת הדין היא מבטלת את הג"ר 
דחכמה עד כדי כך שהאור מסתלק, ואין לך יראה גדולה.
%break
אבל יעקב נקרא מדת הרחמים, שרחמים מראים על שלימות. היינו 
שעל ידי הסתלקות הג"ר דחכמה הוא יקבל עכשיו שלימות, היינו 
חכמה המלובשת בחסדים.
%break
וזה נקרא שלימות, שאין כאן מחסור לא מחסדים ולא מחכמה. וזה קו 
אמצעי, שהוא כלול מחכמה ומחסדים. לכן נקרא יעקב נורא, היינו 
יראה, ונקרא גם כן רחמים, ונקרא שלימות, כי אין כאן שום מחסור.
%S (הרב"ש. 494. "אין יראה אלא במקום שלמות")
%break
%letter 51
51. ימין נקרא חסד, בחינת "כי חפץ חסד הוא", שהוא בחינת שמח 
בחלקו, היינו שהוא מסתפק במועט.
%break
שזה נקרא על דרך שביאר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל על 
פסוק "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד" וכו', שהם מחמירים על 
עצמם עד כזית ועד כביצה, הוא אמר, "עד כזית", כמו שאמרה היונה, 
מוטב יהו מזונותי מרורין כזית בידי הקדוש ברוך הוא וכו'.
%break
"ועד כביצה", הגם שמהביצה יצא אפרוח בעל חיים, אבל בזמן שעדיין 
כביצה, אז אין לו חיים, מכל מקום מחמירים, אף על פי שהדין ואכלת 
ושבעת וברכת, היינו אכילה שיש בה שביעה. וזה נקרא "שמח 
בחלקו".
%break
אבל עם בחינה זו הוא ישאר בקטנותו ולא יהיה לו שום צורך לתורה. 
כי התורה ליצר הרע צריכים, על דרך "בראתי יצר הרע בראתי תורה 
תבלין". 
%break
לכן יש צד שמאל, שהוא בחינת חשבון הנפש, כמה גדולה הסיבה 
המחייבת אותו לתורה ומצוות, ולאיזה שכר הוא מקוה לקבל תמורת 
עבודות האלו, וכמה הבנה יש לו בתורה ומצוות על דרך האמת.
%break
ואז הוא רואה רק שלילה ולא חיוב, והשלילה הזאת הוא צריך לכלול 
אותה בימין, ולהיות מסתפק במועט, ולהיות שמח בחלקו, כאילו 
שהיה לו סעודה שיש בה שביעה.
%break
נמצא שהשמאל מביא לו תמיד בחינת מועט, כדי לדעת מה להכניס 
לתוך הימין, ולהיות מסתפק במיעוט. שעל ידי שניהם באים לקו 
האמצעי. ובזה נקרא אבא נותן הלובן, שהוא תמיד בבחינת לובן, שאין 
בו שום חסרון, מטעם שמח בחלקו.
%break
ואמא נותנת האודם, היינו שהוא לא כראוי, רק אדום. שהוא בחינת 
עשו, הנקרא אדום. אז הקדוש ברוך הוא, הנקרא קו אמצעי, נותן 
הנשמה. וזוכה אז לבחינת תורה.
%S (הרב"ש. 423. "ג' קוים - ב'")
%break
%letter 52
52. הנה יש ב' קוים. ויש ביניהם מחלוקת, היינו שכל אחד רוצה לבטל 
את השני. ומזה נמשך ג' אופנים: א. שאחד מבטל את השני. ב. שכל 
אחד רוצה לבטל ואינו יכול לבטל ונשארו במחלוקת. ג. שנעשה שלום 
ביניהם.
%break
הנה ימין נקרא בחינת שלימות. היינו שהאדם מצייר לעצמו, איך שהוא 
אדם השלם והמאושר בעולם, מסיבת שהוא עושה חשבון לעצמו, איך 
שהוא איש פשוט, שאין בו יתרון משאר נבראים, ורק בו בחר ה' 
לשרת המלך.
%break
והגם שהשרות הזה אינו דבר תמידי, אלא פעם בחודש או פעם 
בשבוע, מכל מקום כשהוא רואה שאין הרבה אנשים שישרתו את 
המלך אפילו בפעם בחיים, אם כן מזה לבד הוא מקבל חיות. 
%break
ואם יש לו חיים, הוא יכול לעסוק בתורה ומצוות בשמחה ולהרבות 
במעשים טובים.
%break
אבל להתעלות במעלות צריכים ללכת גם בקו שמאל, שהוא בחינת 
חכמה, ששם כבר יש בחינת ביקורת על המעשים ועל המחשבות, אם 
הם באמת מטעם לשרת את המלך, היינו להשפיע נחת רוח ליוצרו, או 
לעצמו. 
%break
ואז השמאל רוצה לבטל את הימין, היינו ללכת דווקא בביקורת, ולא 
נותנת לאדם לעשות שום דבר טוב. נמצא, "שחכמתו מרובה 
ממעשיו".
%break
אלא האדם צריך ללכת בעיקר בקו הימין, היינו לעשות מעשים טובים, 
ושירגיש עצמו לאדם שלם, המשרת את המלך, וצריך להאמין שמכל 
מעשה שהוא עושה, יש נחת רוח לפניו יתברך.
%break
ויחד עם זה צריך להיות לו זמן ללכת בקו שמאל, היינו ברוח 
הביקורת. אבל השמאל צריך להיות נכנע לימין, זאת אומרת שהולך 
בשמאל אינו מטעם שרוצה בחינת שמאל, אלא שזה רק בכדי 
להשביח את הימין. 
%break
היינו להראות שאף על פי שיש לו כל הביקורת וכל הדעת, מכל מקום 
הוא הולך בבחינת למעלה מהדעת, היינו בבחינת הימין, שנקרא 
בחינת אמונה.
%break
וזה נקרא קו האמצעי, שמכריע בין ב' קוים ונוטה לימין. וזה נקרא 
בחינת אחוריים. ועל ידי יחוד הזה זוכים אחר כך לקבל את בחינת 
הפנים של המדרגה, 
%break
שאז יש התלבשות חכמה בחסדים, שעל ידי זה גורמים למעלה זווג 
זו"ן בבחינת פנים בפנים.
%S (הרב"ש. 27. "ג' קוים - א'")
%break
%letter 53
53. תיקון קוים. ענין קו ימין, הוא בחינת לובן דאבא, היינו על ידי 
הופעת אור החכמה לתוך הש"ך נצוצין, אזי המלכות דכל מלך יורדת 
חזרה למקומה, מטעם שיש צמצום על בחינת עוביות, ובזמן 
שהעוביות אינו ראוי, אזי היא מוכרחה לרדת.
%break
ואפשר לפרש איך שעל ידי זה, שאור החכמה מוריד הבחינת עוביות, 
זאת אומרת, שהאדם מרגיש שאין דבר יותר מאוס מלעבוד עבור 
עצמו. אבל מכל מקום אין לו עדיין כח לעבוד עבור הזולת, היינו 
להשפיע, ולכן לקו שמאל אנו צריכים, וזהו בחינת אודם דאמא.
%break
ולכן עצמות הספירות נמשכת מקו ימין, בדומה לאדם שיש לו ה' 
חושים, ראיה, שמיעה, ריח, דיבור ומישוש. ובכדי שהם יופעלו, לאיזו 
מטרה אנו צריכים.
%break
לכן בזמן שמופיע את הלובן דאבא, שאז הוא רואה, שאין כדאי לעבוד 
עם "ראיה, שמיעה, ריח, דיבור" לטובת עצמו. אם כן הוא יושב בטל 
וכישן דמי, שאין החושים שלו פועלים, משום שאין להם חומר דלק. 
%break
ולעבוד עם החושים להשפיע, עוד לא השיג את הידיעה הזו, שזו גם 
כן מטרה.
%break
ובכדי להשיג כח להשפיע, הוא מוכרח לקבל מקו שמאל, הנקרא אודם 
דאמא, שהיא בחינת מלכות הממותקת בבינה, היינו שהרצון לקבל 
שלו יסכים לעבודת השפעה, שהיא בחינת בינה.
%break
ואחר כך שכבר יש לו חמרי דלק מבחינת השפעה, וכשהוא עושה זווג 
על בחינה זו, היינו כשעושה מעשים על בחינה הנ"ל, אז יקויים 
"וברכתיך בכל אשר תעשה". 
%break
זאת אומרת, שהאור העליון מתיחד על בחינה זו, שזה נקרא קו 
האמצעי. היינו שהאור שורה על יחוד של ב' קווים ימין ושמאל. וזו כבר 
בחינת שלימות.
%S (הרב"ש. 7. "תיקון קוים")