ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author פרשת השבוע
%book מקץ
%break
%H פרשת מקץ - קטעים נבחרים מהמקורות
%break
%H יוסף בבור
%break
%letter 1
1. אנו רואים, שיוסף היה שתי פעמים בבור: א. על ידי אחיו, כמו 
שכתוב "וישליכו אותו הבורה". ב. על ידי שר הטבחים, כמו שכתוב 
"ויריצוהו מן הבור".
%break
ועל דרך המוסר יש לומר, ש"בור", היינו בית הסוהר, שזה מה 
שהאדם נמצא תחת שליטת היצר הרע, שהוא אסור אצלו ואין להאדם 
שום יכולת לצאת מרשותו.
%break
הנה יוסף, שעל ידי שקיים מצות כבוד אב, אז על ידי הארת המצוה 
ראה, שהוא נמצא בבית הסוהר, כי בזמן החושך לא רואים את 
האמת. 
%break
אבל אז היה רק על ידי אחיו, שהם ישראלים, היינו שרואה שהוא 
הולך בדרך ה', רק שהסיבה שמחייבת אותו לעבודה היא על ידי 
הסביבה, שהוא נמצא בסביבה ישראלית.
%break
נמצא שהוא בבית האסורים של הסביבה, היינו שמוכרח לעסוק 
בתורה ועבודה מצד הסביבה. 
%break
ובזמן שהאדם זוכה לאור יותר גדול, אז הוא רואה את האמת, ורואה 
שאין הוא נמצא בבית הסוהר של ישראל, אלא שהוא נמצא ברשות 
הקליפה ממש.
%S (הרב"ש. 703. "מקץ")
%break
%letter 2
2. וזהו שזכה על ידי המעשה, שזכה להקרא בשם צדיק, אז הוא 
רואה שפוטיפר נתן אותו לבית הסוהר, וראה שהוא קליפה ממש. אז 
יש מקום לתפלה, שה' יתיר אותו מבית אסורים.
%break
כי עד כמה שהאדם רואה, שנצרך לה' שיעזור, לא למותרות רק 
להכרחיות, אז התפילה היא יותר אמיתית. לכן היא מקובלת למעלה, 
וה' מוציא את האדם מבית האסורים, וזוכה להיות בין מקבלי פני 
השכינה.
%break
וזה פירוש הזהר, ומאי דהוה בבור בקדמיתא אסתלק בבאר מים 
חיים. וכמו שכתוב בהסולם, ויריצוהו מן הבור שנסתלק מזו הקליפה, 
ונתעטר בבאר מים חיים, שהיא השכינה.
%S (הרב"ש. 703. "מקץ")
%break
%H בניו של יוסף: מנשה ואפרים
%break
%letter 3
3. "יוסף" נקרא המשפיע, ו"בניו", מפרש הזה"ק "כי בניו, מנשה 
ואפרים, הם בחינת מלכות, הנקרא את".
%break
שפירושו, שמלכות הנקרא את, הוא מטעם, שהיא כוללת כל האותיות, 
שהם מ - א' ועד ת', כי האותיות נקראות כלים, שהם מקבלי השפע, 
שזה נקרא "בניו", היות שהיא המקבלת בשביל הנבראים. 
%break
נמצא, ע"י זה שבניו מתברכים, גם הוא מתברך, היינו המשפיע, שהוא 
יוסף, הנקרא יסוד, המשפיע למלכות, בזמן שמלכות יכולה לקבל עבור 
הבנים, נקראת אז המלכות בשם "אם הבנים שמחה הללויה".
%S (הרב"ש. מאמר 14 "מהו, שברכת האדם היא ברכת הבנים, בעבודה" 1991)
%break
%H גלות מצרים
%break
%letter 4
4. צריכים לדעת, שבזמן שהאדם מתחיל בקיום תורה ומצוות על הקו 
של לשמה, אזי האדם מרגיש שנמצא בצרה, הנקרא מצרים, היינו 
שמלך מצרים שואל תמיד: "מי ה' אשר אשמע בקולו". אזי באים לידי 
יגיעות המוח, שהמחשבות מתחילות בזיווגי הכאה שרוצצין את מוחו. 
%break
פעמים אדם חושב שכל המחשבות הזרות הם רק בחינת מרגלים, 
שרק "לראות את ערות הארץ באתם", היינו להסתכל בארובות ולא 
יותר, ואין לו שום קשר בין המחשבות האלו לעבדות ה'; ופעמים 
האדם חושב ש"כנים אנחנו בני איש אחד", 
%break
היינו שכל מחשבותינו רק להיות דבוקים בה' אחד ומתחזקים 
ומתגברים על כל המחשבות של "מי ה' אשר אשמע בקולו" ועל "מה 
העבודה הזאת לכם". שזה נק' בחי' גלות מצרים.
%S (הרב"ש. אגרת ג')
%break
%H תועבה היא למצרים
%break
%letter 5
5. כתוב "כי לא יוכלון המצרים, לאכל את העברים לחם, כי תועבה 
היא למצרים". "כי תועבה" הוא מלשון "תועבת מצרים כל רועה צאן", 
שפירושו, מבוזים היו בעיניהם הרועים. 
%break
לכן הפירוש יהיה, שהמצרים היו מבזים את המאכלים של העברים, כי 
העברים כל הלחם היינו המזונות, היו בעל מנת להשפיע, ואצל 
המצרים כל הלחם הוא בבחינת "רע עין", שהוא לקבל. 
%break
וכששמעו, שהלחם עברים הוא להשפיע, דבר של להשפיע הוא מאוס 
ובזוי, כי בזמן שצריכים לעשות בעל מנת להשפיע ולא לקבל לתועלת 
עצמו, עבודה זו בזויה אצלם. ולא מרגישים בזה שום טעם.
%break
לכן בזמן שהמצרים היו רק שומעים, שצריכים לעבוד בעל מנת 
להשפיע, הם באים לידי הרגשה, שהם צריכים להשפיל עצמם. 
%break
היינו, שכל הדעת שלהם, שהיא מחייבת, שהאדם צריך לדאוג 
לתועלת עצמו, ומה שאינו יצמח מזה משהו לתועלת עצמו, זה אין הם 
מסוגלים לעשות, לכן הגוף, בזמן שהוא נמצא תחת שליטת המצרים, 
בזמן שהוא שומע אפילו רק רמז קל, שצריכים לעשות להשפיע, 
%break
תיכף הגוף מבזה את עבודה זו, והוא טוען, שהוא עדיין בשכל המלא 
שלו, ולא יכנע לאכול לחם של עברים, שאצלו הלחם הזה לחם 
תועבה, משום שהלחם הזה הוא נגד הדעת.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מהו "לחם רע עין" בעבודה" 1989)
%break
%H עניין החלום
%break
%letter 6
6. נבין מדוע החלום הולך אחר הפתרון. הכוונה היא, שמה שהבטיח 
הקב"ה להטיב לנבראיו תלוי בעבודת האדם בעולם הזה, שעולם הזה 
דומה רק לחלום, והכל תלוי בהפתרון, איך שפותרים אותו. 
%break
היינו, אם הפתרון בעולם הזה הוא לטוב, היינו שהאדם, כל עשיותיו 
הם להטיב, היינו להשפיע, אז ההבטחה שהבורא הבטיח להטיב, 
תתקיים. ואם הפתרון הוא לפי יצר הרע, אז החלום, שהוא העבודה 
בעולם הזה, שה' יתן את הטוב, אי אפשר להתקיים.
%break
ולפי זה יכולים להבין מה שאמרו חז"ל, "כל החלומות הולכים אחר 
הפה". הכוונה היא, אם האדם מדבר עם הפה שלו דברים טובים, 
היינו שאומר תמיד, שצריך לעשות מעשים טובים, שהוא הכל לשם 
שמים ולא לתועלת עצמו, 
%break
אז מקוים החלום הטוב, היינו שהוא זוכה, כמו שאמרו חז"ל (ברכות 
י"ז) "עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי עולם הבא".
%break
מה שאין כן אם הפה שלו פתר רע, שהוא שאומר, שצריכים לדאוג 
בשביל תועלת עצמו, אז הוא חלום רע, היות שפתר את החלום לרע. 
%break
היוצא מזה, מה שהבטיח הקב"ה לתת את הטוב והעונג, נתן בתור 
חלום, היינו בתוך עולם הזה, הדומה לחלום.
%S (הרב"ש. מאמר 6 "חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד" 1987)