ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book זמן התכווצות וזמן התפשטות מעודכן 16.12.20
%break
%H זמן התכווצות וזמן התפשטות - קטעים נבחרים מהמקורות
%break
%letter 1
1. אם אין התכווצות פנימית - אין התפשטות. כי לא יתפשט בשום 
אופן יותר מגבולו, ואם כן אין תנועה. והנה, הסימן של הבריה 
שמוכשרת לאור החיים הוא, אשר יש בה כח לפחות לעשות התכווצות 
משום איזה סיבה, 
%break
אשר אז בא אור החיים ועושה התפשטות, ונעשה תנועה ראשונה של 
חיים. ולכן לא תפסק עוד התנועה הימנו, ונעשה חי מתנועע. ותנועה 
ראשונה זו נקראת נשמה, דהיינו, רוח חיים שנושם באפו, כמ"ש: 
"ויפח באפיו נשמת חיים".
%break
אבל דצ"ח אין בהם כח הזה, לעשות התכווצות פנימית, מכל גורם 
שיהיה. - וכיון שכן, אין אפשרות לאור החיים להתלבש בהם, ולגרום 
להתפשטות. 
%break
אשר חוק נתן ולא יעבור, שבלעדי ההתכווצות וההתפשטות לא יוכל 
הכלי להתפשט מעבר לגבולו. ועל כן משפט הדצ"ח הוא למיתה 
עולמית.
%break
והמדבר מוכשר באמת כולו לחיים, אלא שנולד מת, מפני שצריך 
לאיזה סיבה וגורם אשר יפעל עליו, שיעשה לפחות התכווצות 
הראשון, אשר זה נגרם לו על ידי האויר הקר המגיע לו מתורה ומעשים טובים.
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור - לידה")
%break
%letter 2
2. אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו 
נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד 
בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, 
שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. 
%break
אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה 
מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ 
ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, 
ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו.
%break
לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות: בחינה א', שמרגיש את 
נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל.
%break
בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח 
הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את 
עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.
%break
והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת 
בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו 
לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, 
%break
ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו 
שהופיעה באדה"ר.
%S (בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")
%break
%letter 3
3. ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו 
האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. 
ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. 
%break
והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא 
פסק. וכל מקום שתתן עיניך בו, יתברך. וכולם יתברכו בגינך, משום 
שיהיו מברכים אותך בקביעות.
%S (בעל הסולם. אגרת ד')
%break
%letter 4
4. האדם הרוצה לעבוד ה' באמת, צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים 
וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, 
היינו שלא תשאיר לך, רק מה שצריך לחיבור השכינה. 
%break
ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', 
יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל 
האנשים ועם כל הנבראים, והכל לעלות לשורשן, לתיקון השכינה.
%S (דגל מחנה אפרים. פרשת שלח)
%break
%letter 5
5. האדם צריך לחשוב, רק עבור הגוף הפנימי, היות שהוא לבוש 
לנפש דקדושה. כלומר, שיחשוב מחשבות מה שהם אחר עורו, כלומר 
אחרי עור של הגוף, נקרא חוץ מגופו, שפירושו חוץ מתועלת עצמו. 
אלא רק מחשבות שהם תועלת הזולת.
%break
וזה נקרא "חוץ מעורו". כי אחרי עורו אין שום אחיזה לקליפות. כי 
הקליפות נאחזות רק מה שהוא בתוך העור. היינו מה ששייך לגופו, 
ולא מחוץ לגופו, הנקרא "חוץ מעורו". 
%break
זאת אומרת, שכל מה שבא לידי התלבשות בגוף, יש להם אחיזה. וכל 
מה שאינו באה לידי הלבשה, אין הם יכולים להתאחז.
%break
וכשיתמיד לחשוב מחשבות שהם לאחר עורו, אז הוא זוכה למה 
שכתוב "ואחר עורי נקפו זאת, ומבשרי אחזה אלוק". "זאת" היא 
בחינת שכינה הקדושה. והיא עומדת אחרי עורו. "נקפו" היינו 
שנתקנה, להיות לעמוד אחרי עורי. 
%break
ואז האדם זוכה לבחינת "מבשרי אחזה אלוק". היינו שהקדושה באה 
בהתלבשות בגוף בפנימיות. וזהו דוקא בזמן, כשהוא מסכים לעבוד 
מחוץ לעורו.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ל"ו. "מהו, ג' בחינות גופים באדם")
%break
%letter 6
6. "במדה שאדם מודד מודדין לו", פירוש, כפי גודל נקב הכלי, דהיינו, 
בית קיבול ותוך שלו, אותו חסרון יתמלא תמיד, לא פחות ולא יותר. 
לכן אותו עובד ה', שאינו מצטער עם הצבור, אלא מרגיש רק חסרון 
הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו גם כן אינו גדול יותר. 
%break
ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלקיות הכללי בסוד נחמת צבור, כי לא הכין 
כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו.
%break
מה שאין כן, המצטער עם הצבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה פרטית 
של עצמו. הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלימות, דהיינו, 
נחמות כלל ישראל, כי חסרונו חסרון כללי, לכן גם השפע קדושה, היא 
כללית.
%break
ובזה תבין ענין "צדיקים אין להם מנוחה", פירוש, כיון שהשפע מתברך 
לפי מדת החסרון והגעגועים של הצדיק, באותה המדה לא פחות ולא 
יותר. 
%break
אם כן, מתאמצים תמיד להעמיק ולהרחיב הבית קיבול שלהם, כי 
למשפיע אין שום מדה, רק למקבל (פסחים קיב:) "ויותר מה שהעגל 
רוצה לינק" וכו'. 
%break
אם כן, כל מגמתם בחייהם, להתחזק ולהשתוקק ולעשות להם, בית 
קיבול ותוך, כדי לגרום נחת רוח בהרחבת גבול הקדושה, בברכת 
הוי"ה.
%S (בעל הסולם. "כל המצטער עם הציבור")
%break
%letter 7
7. כתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם 
צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם 
כולו ביחד". 
%break
והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כמו 
שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך 
להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו 
כלים דהשפעה טהורה, 
%break
כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, "משמיא 
פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל 
הכלל כולו.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)
%break
%letter 8
8. אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת 
רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו [...] כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו 
בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו, 
%break
כמ''ש, "כל המתגאה", כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, בלא לבוש גאות, 
ואוי לו שגורם חורבן לנפשו.
%S (בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")
%break
%letter 9
9. אין לאדם לבקש מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם, כי 
במה הוא יותר חשוב מאחרים. מה שאין כן כשהוא מתפלל על הכלל, 
שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, הכלל של הנשמות, ששכינתא 
בעפרא, ואז מתפלל שהיא תעלה, 
%break
היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם 
האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל.
%S (הרב"ש. 106. "חורבן דקדושה")
%break
%letter 10
10. הנשמה שלנו גדולה היא, חזקה ואדירה, חומות ברזל היא 
משברת, הרים וגבעות היא מפוצצת, רחבה היא מרחבי אין קץ, 
%break
אי אפשר לה להתכוץ, מוכרחת היא להתפשט, על כל אלה מליוני 
הנפש הישראליות שלנו, בכל דרגותיהם.
%S (הראי"ה קוק. אורות ישראל, פרק ג')